פרוטוקולים/פניות ציבור/5673



5
הוועדה לפניות הציבור
23.07.02

פרוטוקולים/פניות ציבור/5673
ירושלים, ל' באב, תשס"ב
8 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום ג', י"ד באב התשס"ב, 23.7.02, בשעה 09:30

פניות ציבור של סבים וסבתות שעלו לארץ עם נכדיהם ללא הוריהם הביולוגיים, לגבי הזכויות שמוענקות להם מצד הממסד הממשלתי

חברי הוועדה: סופה לנדבר - היו"ר

אילנה כהן - מרכזת פניות ציבור, משרד העבודה והרווחה
עו"ד טובה פינקלשטיין - יועצת משפטית, משרד הקליטה
רינה מרקוביץ - מנהלת המחלקה לפניות הציבור, משרד השיכון
דבורה בדר - מנהל הגמלאות, המוסד לביטוח לאומי
יפה מרוז - אגף זקנה ושארים, המוסד לביטוח לאומי
עו"ד טלי גל - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד
עו"ד יהודית פינקלשטיין - יועצת משפטית, הסוכנות היהודית
שפרה שידלובסקי - מ"מ מנהל החטיבה לקליטה, מחלקת עליה,
הסוכנות היהודית
דרבקין איסק - סבא,
גולדצקי רוזליה - סבתא, באר שבע
נוביקוב אירנה - לשכת ראש עיריית באר שבע, אחראית על פניות
הציבור
ולריה מתבייב - עיתונאית

יפעת שי

שלומית קואולמן

מילת - הקלטות ותמלול









פניות ציבור של סבים וסבתות שעלו לארץ עם נכדיהם ללא הוריהם הביולוגיים,
לגבי הזכויות שמוענקות להם מצד הממסד הממשלתי

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא פניות ציבור של סבים וסבתות שעלו לארץ עם נכדים ללא הורים ביולוגיים, לגבי זכויות שמוענקות להם מצד המדינה ומוסדות הממשלה.

הוועדה מתכנסת היום בגלל מספר פניות שהגיעו לוועדה בנושא הזה. אנחנו גם נתקלנו במספר פניות, אנחנו כבר טיפלנו במספר פניות, אנחנו גם נמשיך לטפל, ואנחנו גם קיבלנו בערך תמונה שקיימת עד היום. גברת יפעת שי הכינה לנו שיעורי בית, כמו תמיד, ולפי זה יש לנו מספר ילדים שהגיעו משנת 1989 עד שנת 2000, חסרות לנו שנתיים בעצם - במספר השנים האלו עלו למדינת ישראל 10,572 ילדים בין גיל 1-17 והילדים האלו הגיעו למדינת ישראל ללא הורים.

אנחנו גם התענינו בחוק משפחות חד הוריות, שבעצם אחרי שהם מקבלים אפוטרופסות או אחרי שמקבלים סטטוס, או הילד מקבל סטטוס של ילד נטוש, או שמקבלים אימוץ, כל הילדים האלה וכל המשפחות האלה הופכים להיות משפחות חד הוריות.

לא, רק מי שיש לו אימוץ.

רק מי שיש לו אימוץ - המשפחות האלה הופכות להיות למשפחות חד הוריות, ומשנת 1992 החוק מעניק זכאות שונה למשפחות האלה. המשפחות האלה מקבלות קדימה בהכשרה מקצועית, קדימה בקבלת ילדים למעון, סיוע מוגדל מהמדינה לצרכי דיור, וכל מיני הטבות שעוד נדבר עליהם.

אני חושבת שגם הילדים וגם המשפחות, סבא או סבתא, לא יודעים את הזכויות שהם יכולים לקבל אחרי שהם מקבלים אפוטרופסות, או אחרי שהם עושים אימוץ. אני גם התעניינתי והבנתי שיש הבדלים, ואני רוצה בעצם להבין מה ההבדל בין זכויות שמקבל סבא או סבתא שעושים אימוץ, שמקבלים אפוטרופוס, או ילד מקבל סטטוס של ילד נטוש. מי רוצה לספר לנו על זה, מה הזכויות של המשפחות האלה? מה הם מקבלים ממדינת ישראל? מה הפרוצדורה? למה הבירוקרטיה כל כך גדולה - אנחנו ראינו שעד שהם מקבלים את כל המסמכים עובר זמן רב, לעיתים קרובות עד שנה וחצי - מה קורה עם סכומים רטרואקטיביים שהם צריכים לקבל עבור התקופה הזו? איך חיה משפחה כזו בתקופה של שנה, שנה וחצי אם סבא או סבתא מקבלים גרושים, וכל הדברים האלה.

אני גם רוצה לדעת כמה מקרים יש במדינת ישראל וכמה מקרים רשומים בכל משרד, של ילדים שנטשו אותם, ילדים שעברו אימוץ, ילדים שסבא או סבתא קיבלו אפוטרופוס - את כל הנתונים האלה לא הצלחנו להשיג, ואני רוצה להשיג אותם לפחות היום בישיבה הזאת.

כיוון שאנחנו מדברים על סבא וסבתא, אז באופן הכי טבעי בדרך כלל הם אנשים בגילאים מבוגרים, וברגע שהם מגיעים לישראל - תופעה שאנחנו רואים אותה בכל אופן - הם מגישים תביעה לקצבת זקנה.

בחוק הביטוח הלאומי קיימת הגדרה של ילד, מה זה ילד בחוק הביטוח הלאומי, ויש התייחסות גם לנכד, ומצוין שם מפורשות שאם כל פרנסתו של הנכד היא על הסבא ועל הסבתא, הוא מבחינתי כמו הילד שלו לכל דבר, ואין צורך בכלל בהליך של אימוץ. אימוץ זה הליך מאד פורמלי, שאומר שזה באמת הילד שלו, ואני לא בודקת את הנושא של כל פרנסתו. זאת אומרת, אם הילד אומץ על ידי הסבא והסבתא, מבחינתנו, מבחינה פורמלית, מבחינת המדינה, הוא הילד שלו.

הוא צריך לקבל את האימוץ בארץ.

אני לא רוצה להיכנס להליך של אימוץ, כי זה לא תחום שלי. כשיש הליך של אימוץ, כפי שגברת סופה לנדבר הציגה - אנחנו יודעים שזה הליך ארוך - אבל אם יש אימוץ, אז זה ילדו לכל דבר, ואני לא בודקת אם הסבא מפרנס אותו או לא מפרנס אותו. זה כמו כל ילד אחר. אבל טרם אימוץ אנחנו בודקים אם כל פרנסתו של הנכד היא על הסבא והסבתא - זה מה שהחוק אומר, וצריך להתייחס מה זה כל פרנסתו.

בלי שום קשר לאפוטרופסות?

בלי קשר לאפוטרופסות. אפוטרופסות זה עוד איזה שהוא נתון או עובדה שיכולה להקל עלינו לבדוק אם הנכד איתו או לא איתו, אבל צו אפוטרופסות זה לא חובה לקבל, אין צורך לקבל את זה, זאת לא התניה בכלל. אני מניחה שמבקשים את זה בשביל לאסוף את כל הנתונים ואת כל העובדות כדי לראות אם הנכד הוא באמת בהחזקת הסבא והסבתא - זה אחד הנדבכים.

אני כרגע מדברת על תוספת בקצבת זקנה, זה משליך גם לגבי שארים, תכף אני אתייחס לקצבת שארים. מה שקורה בפועל, מתוך ההיכרות שלי ומתוך מה שאני רואה בפועל - חלק גדול מהנכדים שמגיעים עם סבא וסבתא - אין לי מספרים, אני אנסה למצוא - חלק גדול בעצם מוחזקים על ידי משרד הקליטה, או על ידי משרד החינוך, באמצעות מפעל הכשרת ילדי ישראל - אלה ילדים שבדרך כלל נמצאים בפנימיות ומוחזקים על ידי המדינה.

בשלב הראשון, כל עוד הילד נמצא עם הסבא והסבתא והוא מחזיק בו, אין שום בעיה לשלם תוספת בעד הילד הזה. שום קושי, שום בעיה לשלם תוספת בעד הנכד. אני חוזרת ואומרת, שזה יירשם בפרוטוקול - אני כרגע לא מדברת על קצבת ילדים, אני מדברת על תוספת בקצבת זקנה - אין שום צורך באפוטרופסות.

ברגע שהילד מגיע לפנימיה - זה בדרך כלל קורה לאחר זמן - אנחנו באופן טבעי שואלים מי מחזיק בו בפנימיה. לפי מה שידוע לנו פנימיה עולה המון כסף - גברת אילנה כהן ממשרד העבודה והרווחה יושבת כאן, אנחנו היינו עכשיו בקשר עם משרד העבודה והרווחה בנושא של ילדים יתומים, ואנחנו יודעים שהעלות היא מאד גבוהה, ובאופן טבעי אנחנו שואלים מי מחזיק. אז מתברר לנו שהם לא מוחזקים ישירות על ידי הסבא והסבתא. ברגע שהם לא מוחזקים על ידי הסבא והסבתא - ואני הדגשתי, ואמרתי גם לגברת יפעת שי אתמול - כל אחזקתו - הפרשנות היא שכל אחזקתו היא על ידי הסבא והסבתא, עם כל מה שמשתמע ממנו בחוק. זה מה שהחוק כרגע אומר.

מתוך מה שאנחנו קיבלנו, שמענו שהוא מגיע אל הסבא והסבתא בסופי שבוע, אנחנו יודעים את זה. הוא מגיע אליהם והם נותנים לו דמי כיס וקצת כסף ובגדים וספרי לימוד - יש לנו קושי פה בגלל סעיף בחוק כפי שהוא מנוסח. ברגע שהחוק מנוסח כפי שהוא: "כל אחזקתו", יש לי איזה שהוא קושי.

דבר אחר - הילדים בדרך כלל בתקופות הקיץ, בחגים ובחופשות נמצאים עם הסבא והסבתא - אין שום בעיה באותה תקופה לשלם תוספת בעדם. אנחנו בדרך כלל מוסיפים את אותה תוספת בקצבת הזקנה.

מדובר על איזה סכום?

בסביבות 500 שקל לחודש.

והם מקבלים?

כן. לפחות ההנחיות שלנו לסניפים.

אף אחד לא יודע. יושבת ראש התאחדות יוצאי מדינות חבר העמים - יש לנו קייטנה בקיבוץ של שבועיים, שהם נמצאים שם כאילו בפנימיה, עם לינה ועם הכל, ויש לנו חלק גדול של ילדים שאנחנו כארגון מוסיפים כסף כדי להחזיק אותם שם, ואף אחד מהמקרים האלה לא יודע שהם זכאים לקבל 500 שקל.

אם יש לכם מקרים ספציפיים, אנחנו נשמח לקבל אותם ולטפל בהם.

כשאנחנו מדברים על פנימיה, אני רציתי לשאול, זה בדיוק מקרים שאני טיפלתי כמה, זה לא בדיוק סבא וסבתא, הייתה לי דודה עם אפוטרופסות על שני ילדים, וזה אותו דבר - לפני שנה החוק אמר שגם כשהילד היה בפנימיה שילמו לה כסף, אבל היא באה אלי ואומרת שזה בדיוק בזמן שהוא הלך לפנימיה משנה שעברה, החוק שינה את היחס כלפי הילדים, לא נותנים דמי כיס ודמי קיום.

זה לא ברור לי, כי קודם כל דוד ודודה, גם אם הם מבוגרים, הם לא יכולים לקבל תוספת בקצבה - גם בעבר לא יכלו לקבל וגם היום לא. יכול להיות שהכוונה היא להבטחת הכנסה, הכוונה היא לקצבת שארים.

בסדר, אז זה 500 ש"ח בקיץ לכאלה שנמצאים במסגרת של פנימיה.

בקיץ ובפסח ובסוכות, באותם חודשים שהחופשות הן ארוכות והוא נמצא עם הסבא והסבתא, לא צריכה להיות בעיה. אלה ההנחיות שלנו.

תנו לי להבין, זה רק לגבי ילדים שנמצאים במסגרת של פנימיה.

ומוחזקים על ידי אחר, לא על ידי הסבא והסבתא.

אנחנו נפנה אליך על ימין ועל שמאל.

לא על ימין ולא על שמאל - באותם מקרים עם בעיות, תפנו, אין בעיה. לגבי קצבת שארים - למה הפרדתי? כי בשארים הסכומים הם באמת קודם כל אחרים והזכות היא קצת שונה. קודם כל, לפני מותו של הסבא או הסבתא, הייתה צריכה להיות פרנסתו של הילד עליו. אם פרנסתו של הילד הייתה עליו, יש זכות לקצבת שארים. הזכות קיימת מכוח הסבא שנפטר. אני רוצה שהדברים האלה יהיו ברורים.

ברגע שסבא או סבתא החזיקו בנכד, הזכות קיימת תמיד, היא קיימת, ולא משנה לי אחר כך מי מחזיק בילד. מה שכן משנה לנו, הזכות קיימת, למי לשלם. כי ברגע שהילד מתייתם במרכאות מהסבא או מהסבתא ויש לו זכות לקצבת שארים, אני צריכה לבדוק מי מחזיק בו, כדי לשלם את קצבת השארים. תשלום תמיד יהיה.

מה זה קצבת שארים?

קצבת שארים, כשהורה נפטר ונשאר ילד, המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת שארים. כאן זה בסביבות 600 שקל עד גיל גיל 22 - ילד מוגדר בחוק הביטוח הלאומי עד סוף השירות הצבאי שלו, או עד גיל 22.

זאת אומרת, הוא מקבל סך הכל 600 ש"ח?

600 שקל לחודש.

וזהו?

זה המינימום. אני מתארת לעצמי שהדודה שלקחה את אותו ילד - יכול להיות שנפטר לו אבא או אימא בארץ ויש זכות לקצבת שארים מכוח האבא או האימא, והוא זכאי ל-600 שקלים רק קצבת שארים - לא דיברתי עוד על הבטחת הכנסה בכלל, על זה תדבר גברת דבורה בדר.

החוק מקנה זכות לקצבת שארים לאותו נכד שכל פרנסתו הייתה על הסבא או על הסבתא - גם סבתא שנפטרה מזכה וגם סבא שנפטר מזכה. אבל התשלום נעשה למי שמחזיק בילד, ואם אותו ילד נמצא בפנימיה במסגרת משרד הרווחה, מי שזכאי לקצבת השארים זה משרד הרווחה, לא הסבא שנשאר בחיים ולא הסבתא שנשארה בחיים.

מה שעשינו - לילדים כאלה אנחנו אוספים את הכסף עד גיל 18 ובגיל 18 הם מקבלים סכום מאד יפה של כסף ישירות לידיהם.

אוספים להם את הכסף, לא נוגעים בו.

הזכות לא הולכת, הזכות קיימת. ובסוף, הוא מגיע לגיל 18, הוא מקבל המחאה ממשרד הרווחה. זה יחסית חדש, זה התחיל לפעול לאחרונה. זאת אומרת, הכסף הזה לא הולך לאיבוד, רק הסבא והסבתא לא יכולים להיות זכאים לו כשהם לא נושאים באחזקת הילד.

ושוב, מה קורה בחופשות?

חופשות - יש הנחיות מפורשות שיצאו רק לאחרונה, שמי שזכאי, איפה שהילד נמצא. הילד נמצא אצל הסבא והסבתא - בנינו עכשיו איזה שהוא תהליך מסודר אוטומטי, שבקיץ הסבא והסבתא יקבלו את הכסף - זה ממש נכנס לאחרונה. דיברנו על זה עם הסניפים, בגלל זה אני מתפלאת שיש מקרים שעדיין לא משלמים בחופשות. זה לגבי קצבת זקנה וקצבת שארים.

אני אתייחס לקטע של הבטחת הכנסה. פשוט שתדעו, אנחנו מדברים על סבא וסבתא במובן של גיל גם, כי הם כבר זכאים לקבל קצבת זקנה. אני אתייחס לשכבת הגילאים עד גיל הזקנה - יש סבא וסבתא שהם עדיין לא זכאים לקבל קצבת זקנה - מה קורה? המענה שלהם למעשה הוא במסגרת חוק הבטחת הכנסה.

עוד דבר חשוב אחד - אם יש להם מענה בהבטחת הכנסה והם עוברים אלי, זה נמשך.

אין ספק שראייה שלנו מבחינה מסוימת שהייתה, היא אמת מידה לעניין זיקנה בבוא העת. לא יכול להיות שאנחנו כמוסד החלטנו מה שהחלטנו - נכון שזה היה בדלת הזאת - כשהוא מגיע לגיל 60 יש סוג של המשכיות מסוימת שהיא מובנית.

ההגדרה בחוק הבטחת הכנסה מתייחסת למעשה לשני סוגי ילדים - בהגדרות שלנו אנחנו מגדירים אותם, פשוט כדי להבין. יש משהו שנקרא ילד יתום, שזה מצב שהילד התייתם מאחד מהוריו, לצערנו קורה הרבה פעמים שזה משני הוריו, ובמצב כזה, ילד שמגיע לארץ - והיו לנו המון ישיבות עם משרד הקליטה, שיידענו אותם בעניין הזה - ילד כזה, ברגע שהוא עולה לארץ, יש להפנות אותו אלינו, אם זה בליווי הסבא והסבתא, או אולי אח בוגר, שזה גם יכול להיות, להגיש תביעה להבטחת הכנסה, והוא יכול להיות זכאי, מכוחו הוא, כילד יתום, בשיעור הגמלה לילד יתום.

יתום משני הורים, או שמספיק הורה אחד?

זה כולל אם ההורים נפטרו בחו"ל?

אבל איך הוא יכול לעלות ארצה, אני לא מבינה, ילד יתום.

ילד יתום בהחלט עולה ארצה יחד עם הסבא והסבתא, היו מקרים שהוא עלה אפילו עם אח בוגר, ובהחלט הגיעו אלינו המקרים האלה. הגיע יתום, עם מישהו כלשהו, שהוא יכול להיות משפחה גרעינית ראשונה, שזה יכול להיות סבא וסבתא, יכול להיות אח בוגר, באותה מידה הוא גם יכול להיות באמצעות דודה, דוד ואולי אדם זר אחר כלשהו, שאומר: אני מחזיק בילד.

אם זה על ידי המדינה?

בהחלט גם יכול להיות על ידי המדינה, אבל מי שעולה על ידי המדינה, כאן מגיע הקטע: רגע, מי נושא באחזקת הילד ומה קורה איתו. אם הוא עולה על ידי המדינה, אז ברור שהמדינה מלכתחילה כבר דאגה לו למסגרת המסוימת, שזה אומר או פנימיה, או סידור בקיבוץ, או משפחה אומנת. ואז הנה, המדינה משלמת את כל מה שצריך - ותשלום למשפחה אומנת הוא הרבה יותר גבוה מתשלום לפי תעריף של ילד יתום או נטוש.

במצב שהוא לא עם בן משפחה - פה יש הבחנה בין משפחה גרעינית ראשונית, שזה סבא, סבתא, או אח בוגר, לבין בן משפחה, דוד, דודה, או סוג קרבה אחר. פה בעניין הזה יש לנו הסכם, הוצאנו חוזר בנושא הזה, שהוא מתואם עם משרד העבודה והרווחה - משפחה גרעינית ראשונה, בנושא הזה של סבא, סבתא או אח בוגר, הילד הזה יוכר לענייננו כילד יתום, והוא יקבל באמת את הקצבה שמגיעה לו בהתאם לכללים שלנו.

שזה כמה?

ילד יתום זה 1,570 שקלים.

זה יותר גבוה ממה שמקבלים סבא וסבתא.

מבחינת תוספת. בואו נעזוב, אני תכף אגע גם לעניין הזה ואני אגיד כמה מילים לעניין האפוטרופוס, זה פשוט לומר את מה שאמרה גברת יפה מרוז.

תסבירי לי בבקשה, הגיע ילד יתום, הוא מהיום הראשון יכול להגיש, או מי שהגיע איתו, מי שמחזיק בילד הזה, הוא יכול לעשות תביעה מביטוח לאומי ולקבל 1,570 ש"ח הבטחת הכנסה.

נכון.

מה עוד הוא מקבל?

זה מה שמגיע לו.

זה סכום לקיום לחודש.

סכום הקיום לחודש. ואם התייחסתי לפני כן, אם הוא עולה על ידי המדינה, כפי שהחברה כאן אמרה, והמדינה הביאה אותו, אז כשהמדינה הביאה אותו ואין לו שום קרוב משפחה, אז המדינה כבר מראש דואגת לו למסגרת ומשלמת, אז באמת הוא לא צריך להגיע אלינו.

קרוב משפחה מקרבה ממשפחה גרעינית ראשונה, אנחנו לא דורשים, ואין שום התניה, שוב, כמו שגברת יפה מרוז אמרה, לעניין הזה שחייב להיות צו מינוי אפוטרופוס. ממש לא. אנחנו גם אמרנו, ואני שוב חוזרת על זה, אנחנו ישבנו עם משרד הקליטה, ולפחות ב4- הרצאות שאני הוזמנתי לשם, ואני הדגשתי את הדברים האלה, במובן הזה, כי מאד הגיוני שהאנשים האלה קודם כל מגיעים למשרד הקליטה.

אנחנו נבקש ברדיו רקע הסבר ולעשות שולחן עגול, בגלל שהמקרים האלה הם רבים ואני חושבת שהם פשוט לא מבינים.

לגבי המקרים שאצלכם, אני יכולה להעלות השערות במובנים האלה שמסתבר שאנשים לפעמים פשוט פונים לגורם אחר, לצרכים אחרים, שאני לא יודעת מה הם הזכויות, ובמה זה מותנה. ומסתבר שהם קושרים כל מיני דברים - לדוגמה, ואני לא יודעת אם זה נכון - נניח יפנו לעובד סוציאלי ויבקשו איזה שהוא סיוע - אולי, שזה בכלל מחלקת רווחה - והיא רוצה לבדוק, וחלק מן הדברים היא אומרת: תגיש לי צו מינוי אפוטרופוס, או אני רוצה צו כזה. ומתוך כל הסיפור הזה, אין לו ממה לחיות, אין לו זה, והוא חושב שאם הוא לא יציג שם, אז אם הוא יגיע לביטוח לאומי גם לא יקבלו אותו, ואין קשר בין הדברים.

אני מספרת את זה מתוך מקרה שנתקלתי בו, שאולי הוא מאפיין, אבל אולי הוא היה מקרה בודד. אז נכון, צריך לדעת לעשות את ההבהרות ושאנשים יבינו באמת איפה הגבולות ואיפה זה נופל, כל הקטע הזה ובכלל כל האי הבנה הזאת שפתאום ביטוח לאומי מתנה את זה בהצגת צו מינוי אפוטרופוס, וזה לא נכון.

אז לפי מה אתם מאמתים את הבקשה שלי? הרי כל אחד יכול לבוא ולהגיד.

מה שאנחנו מאמתים - אנחנו מבקשים דוח סוציאלי ממשרד הקליטה, שמעדכן אותנו עם מי הוא עלה, מי מטפל בו, והם גם מורים לנו במובן הזה שבעצם כיוון למי משלמים את הכסף. הרי אנחנו צריכים לזכור, מדובר בדרך כלל ממש בקטינים. אני לא מדברת על זה שמגיע לפעמים בגיל 17, שיש איזה שהיא המלצה שאומרים: אנחנו גם רוצים שהכסף יועבר לידיו, אבל אלה באמת המקרים החריגים, כך שהם באמת מעורבים בנושא הזה ואנחנו משלמים את זה.

כשיש לנו סידור אצל הדוד - הוא עלה עם הדוד, או דודה, או קרוב משפחה אחר - אמרתי, יש לנו חוזר תיאומים עם משרד העבודה והרווחה, שברגע שיש מצב כזה, גם אם הם לא יודעים, אנחנו מיידעים את העובד הסוציאלי באזור המגורים, ואנחנו גם מבקשים במקביל, כי אם קורה שמישהו מגיע אלינו בסיטואציה, ממשרד הקליטה נניח, בגלל איזה שהיא טעות מגיע אלינו, אנחנו מבקשים מפקיד התביעות בסניף שייצור קשר עם המחלקה לשירותים חברתיים ושיצייד את הבן אדם במכתב ויגיד: בגלל חוזר התיאומים. כי הוא למעשה צריך להגיע למחלקה לשירותים חברתיים כדי שהיא תבחן את זכאותו לעניין משפחה אומנת.

נניח משפחה כזאת - מה התהליכים הראשוניים, לאן הם צריכים להגיע? לאן הם צריכים לפנות?

להבטחת הכנסה. אני גם לא חושבת שזה נורא - גם אם יגיע אותו אחד עם ילד שנמצא אצל דוד ודודה, אז המכסימום שיכול להיות זה לפחות שיכוונו אותו נכון.

זה מה שרציתי להגיד. למה הוא צריך לבוא ולא משרד הקליטה יעשה לו את הצעד?

אני אומרת שזה התהליך. המצב האופטימלי הוא שלאור חוזר התיאומים שלנו עם משרד העבודה והרווחה, זה שכשיש מצב כזה של ילד יתום שעולה עם דוד ודודה, שמרד הקליטה ידע אכן שיש לו כתובת במקרה הזה לפנות למשרד העבודה והרווחה, ולא צריך עוד את תחנת הביניים - למרות שאני אומרת, גם אם הוא יגיע אלינו כתחנת ביניים, אנחנו לא נגיד לו: לא, אתה לא זכאי, כי אני יודעת שיש התכתבות עניפה בנושא הזה, הם מערבים את המשרד הראשי. אם הם מפנים מישהו והמחלקה לשירותים חברתיים לא מקבלת אותו, יש התערבות מהמטה. ויש מקרים כאלה - במובן הזה של התערבות, אנחנו מערבים פיקוח, אנחנו פשוט אומרים: חברה, תיאמנו פה משהו, יש פה סיפור של ילד, איך אתם נכנסים לתמונה.

אם כך, הפתרון לילדים היתומים שהם בסידור שהוא לא סבא, סבתא או אח בוגר, הוא בעצם באמצעות משרד העבודה והרווחה.

אני מבינה שהם חייבים להחשב כמשפחה אומנת. כלומר, עד שהם מקבלים את המשפחה אומנת אין זכאות?

אני רוצה שתבינו דבר אחד - כשנקבעו כללים בין שני מוסדות במובן הזה של אחריות של מי על פי חוק, וגם על פי נהלים פנימיים שנקבעו, אז כל האחריות היא באמת על העניין הזה של מחלקה לשירותים חברתיים. איך הם צריכים לטפל, מה המהות - אני רוצה להאמין ולקוות שאכן הם עושים את עבודתם נאמנה, מי אני שאבוא ואבקר כרגע את הדברים, אני רק אומרת שאנחנו כמוסד - בהחלט הדברים ידועים ודברים סוכמו.

נתקלנו במישהו, דוד, דודה, אני לא יודעת - אז אולי קרה שם מקרה וזה נמשך חצי שנה - אני לא יודעת. לא להבין אותי לא נכון, אני יכולה להיות אחראית על מה שאני אומרת לגבי אוכלוסייה שמגיעה אלינו ומה קורה, ולהיות אחראית לגבי מצב שבו ילד יגיע עם סיפור של דוד או דודה, ואנחנו נגיד: תפנה בבקשה למחלקה לשירותים חברתיים - אנחנו אפילו נשתדל מאד לעזור לו ליצור את הקשר עם העובדת הסוציאלית, אם זה לא עוזר, אז אנחנו גם פונים לפיקוח, זאת אומרת, הסניפים מיידעים אותנו ויש התערבות נוספת, ולו כדי להניע את הגלגלים בנושא הזה.

יותר מזה, בואו אני אתן לכם דוגמה להמחשה - עובדת סוציאלית ממשרד הקליטה שפנתה אלי בגלל איזה שהוא קושי, כי באמת במחלקה לשירותים חברתיים, למרות שדיברנו והבהרנו וזה לא עזר, אז היא פנתה אלינו ואנחנו פנינו לפיקוח כדי לשמן את הגלגלים ולהגיד: רגע חברה, סיכמנו משהו אבל זה לא בא לידי ביטוי.

גברת דבורה בדר תגידי לי בבקשה, הרי קיים חומר הסברה בשפות שונות חוץ מעברית, שאנשים יבינו על מה מדובר ומה הזכויות ומה החובות?

יש. נכון שיש את החוברת, אבל שימו לב שאני נכנסת פה לרמת פירוט כזאת, והשאלה היא - אם יהיה צורך, אז נחשוב על איזה שהוא צעד לתת יתר פירוט כזה, השאלה היא עד כמה זה יהיה מובן - אני באמת לא יודעת.

אם יש 10,000 ילדים כאלה?

השאלה היא איך זה יועבר לאותם אנשים, ואולי צריך לחשוב על דרך איך להעביר את המסר שיהיה נכון, כי כשאתה כותב את מיליון הכללים האלה שאני באה ואני אומרת, שימו לב לכמה שאלות יש כאן סביב זה, ואני מידי פעם מנסה לחשוב על דרך נוספת איך אני מתחברת לשאלה של החבר שנמצא מולי כדי לרדת לסוף דעתו ושהוא יבין אותי, ואני מנסה להשתמש בדוגמה. אז צריך גם לחשוב על דרך, איך מעבירים באמת את המסר כדי לצמצם כמה שיותר את המחדלים האלה שקורים. לחשוב אוטומטית שחייבת להיות עוד חוברת הסברה - האם זה נכון? אז אני אכתוב, ואם זה לא יובן, אז מה עשיתי עם זה? צריך לחשוב על הנושא הזה.

אני מבינה שיש בעיה כי עד שהם מתמנים כאומנים בעצם אין זכאות. השאלה אם הם מתמנים כאפוטרופסים זה כמו אומנים?

אני לא יודעת, אני לא רוצה להשיב במקום המחלקה לשירותים חברתיים. יכול מאד להיות שיש קשר, ואולי זה הקושי שיש כרגע שמעלים אנשים ואומרים: כשפנינו אז ביקשו מאיתנו צו מינוי אפוטרופוס ובגלל זה כרגע המערכת בכלל לא נותנת לי מענה. יכול להיות שזה הפלונטר.

מה אתם מבקשים, הביטוח הלאומי?

אנחנו לא מבקשים. החלוקה שלי כאן היא מאד חדה.

סליחה, אני לא רוצה בינתיים שאלות. היא אמרה שזה לא מותנה באפוטרופוס

לא, לגבי דודים היא אמרה שאין זכאות.

סליחה, תני לנו להתקדם. אנחנו הבנו שכל ילד יתום שמגיע עם ליווי, זה לא משנה עם מי, הוא מקבל מיד, וזה לא קשור לאפוטרופוס. היא אמרה לא רק עם סבא וסבתא, זה יכול להיות עם אח בוגר ועם דוד ודודה.

דוד ודודה לא זכאים, זה העניין.

תרשמי את כל השאלות שלך, בסדר? לא נותנים לה לדבר, לכן לא מבינים.

בואו נמשיך הלאה - אני התייחסתי למושג הזה ילד יתום, שבמהות זה משליך על הזכאות שלו מבחינת ממתי אנחנו רשאים על פי חוק לשלם לו. יש לנו גם הגדרה נוספת בחוק, שמתייחסת לילד אחר, שאין שם עניין של התייתמות מהורה, ופה זה המושג של הנטוש. יש פה מצב של הורים ביולוגיים חיים, ועקב איזה שהיא סיבה, שיכולה להיות כל מיני - החל מהמקרים הקיצוניים של הורים נרקומנים שבכלל לא אכפת להם, אולי הורים שנמצאים בכלא, וכלה באמת במקרים האלה שההורים נשארו בחו"ל, מכל מיני סיבות שלהם - מתוך הניסיון שלי אני רק יכולים לומר לכם שהיו כאלה שאמרו: ההורים שלנו נשארו בחו"ל כדי להשלים לימודים, הם בכלל לא עשו עלייה, ההורים נשארו בחו"ל וכן דיברו על העניין הזה, בכלל יש לו גם אבא נרקומן שהוא נשאר שם, אבל במהות יש לנו פה ילד שעלה עם סבא וסבתא, בדרך כלל הם באמת מגיעים עם סבא וסבתא.

במצב הזה אנחנו לא נוכל לקבל את הילד הזה מיד עם עלייתו לארץ. זאת אומרת, באופן הכי טבעי הוא קשור לסבא וסבתא בשנה הראשונה, כי הוא שייך למשרד הקליטה. פה הכותרת שלנו - יש לנו פה סבא וסבתא, שלענייננו הם ההורה של הילד, כמו שגברת יפה מרוז כאן הסבירה.

זאת אומרת, הוא נטוש ולא נטוש, כן?

מבחינת המושג שהוא עלה ללא ההורים, כן, אבל מבחינת ההגדרה בחוק, היא אומרת: ילד נטוש, יש פה התניה מאד בסיסית - אחד ההורים לפחות חייב להיות תושב ישראל, מה שלא מתקיים פה. לכן עשיתי את ההבחנה בין היתום - שאמרנו שדי בכך שהתייתם מהורה אחד, וקורה שיש את העלייה, אז אנחנו מתייחסים אליו מיד, מאידך יש באמת את הילד הנטוש. זה תמיד בא להשלים את העניין הזה שאם הילד הזה נמצא במסגרת שהיא בסידור על חשבון קופת המדינה, שזה יכול להיות פנימיות, יכול להיות קיבוצים, יכול להיות משפחה אומנת, שזה לא המשפחה הגרעינית הראשונה - כמובן שהוא לא יהיה זכאי מכוחו הוא לקבל את התשלום. בחופשות, כשהוא מגיע אולי לסבא וסבתא, אולי סוג של סידור אחר דרך אגב - יש כאלה שיש סבא וסבתא, ובחופשות הם שולחים אותם לאיזה דוד ודודה, לאיזה משפחה מארחת אחרת - אנחנו משלמים את הקצבה. החופשות מבחינתנו זה יולי אוגוסט, זה החודש שבו נופלים החגים בדרך כלל.

איך קוראים לקצבה?

קצבת ילד יתום נטוש, ככה זה נקרא. חודש ספטמבר, בדרך כלל איפה שנופל חודש החגים, וחודש אפריל שזה פסח. ברמה הפרטנית אני יכולה לומר לכם שזה עובד, אין לנו שום בעיה לקבל גם פרטים נוספים, ואם נתקלים באזרח שלא ידע, אבל זה עובד - ההוראה הזאת נמצאת, קיימת.

ילד כזה מקבל כמה מהמדינה?

1,570 שקל.

אותו דבר כמו ילד יתום.

כן. עכשיו באמת אני רוצה לחזור לאותו ילד נטוש - חייב להתקיים פה תנאי בסיסי של אחד ההורים הוא תושב ישראל, ומכיוון שהוא לא תושב, אז מראש הוא לא יכול להיכלל בקטגוריה - הוא לא יתום, כי אין באמת יתמות, מאידך הוא לא נטוש, כי אחד ההורים לא תושב ישראל. בדרך כלל ילד כזה באמת עולה עם סבא וסבתא, הוא נמצא בסל הזה של המחייה במשרד הקליטה במהלך ה12- חודשים הראשונים, בתום 12 החודשים הראשונים, הוא מגיע אלינו יחד עם הסבא וסבתא, ואז אנחנו רואים בסבא וסבתא לענייננו הורה, ואז אנחנו אומרים: סבא וסבתא, אם אתם עונים על התנאים על פי חוק הבטחת הכנסה, מבחינתנו אתם אולי זוג, אז יש לכם ילד, אז הקצבה לזוג פלוס ילד היא אכן התשלום הזה.

יש פה פרט נוסף שהוא מאד חשוב, שבהחלט יכול לעלות או רק עם הסבא או רק עם הסבתא, והם בסטטוס אולי נפרדים, אולי גרושים, אולי אלמנים - מבחינתנו במצב הזה הוא הורה יחיד, זאת אומרת, גם שיעור הגמלה שלו גדל, הוא לא יהיה רק יחיד פלוס ילד, ואני אדבר פה על התעריף, כי כן חשוב. כשאני אומרת סבתא שעלתה עם נכד והיא גרושה - ועוד משהו, היא חייבת במבחן תעסוקה - היא בת 50 נניח, אבל יש לה נכד בן 5. כשיש לה נכד בן 5 אנחנו פוטרים אותה ממבחן תעסוקה, כי המושג הורה מקבל את מלוא המשמעות. שימו לב, זה אפילו לא תיקון חוק, זה רק מתוך מה שקורה.

עכשיו אנחנו נציג כמה מקרים, כדי שנוכל להבין את זה יותר טוב.

אם יש ילד עם סבתא בגיל 50, כמו שאת אומרת, אז היא מקבלת כאמא חד הורית?

את עכשיו תקומי ותספרי לנו, הוא יקום ויספר לנו ואנחנו נבין מה היה במקרים האלה מגיע, מה קיבלו ומה לא קיבלו. אני אספר על מקרה - אנחנו קיבלנו כמה פניות - הנה הסבא מערד - אני הייתי ביום ראשון בערד ובמשך כמה שעות קיבלתי שם קהל. הסבא הזה כבר קיבל את הדברים, ועד שהוא לא קיבל אפוטרופוס, הוא לא קיבל שום הטבות ושום סכום.

אני רוצה רק לומר דבר אחד, אנחנו גם משלמים בביטוח הלאומי קצבאות ילדים. עקב איזה שהיא תקלה טכנית, לא יכול היה להגיע היום מישהו מענף ילדים, ויכול להיות ששם כן נדרש - אני לא יודעת, גם גברת דבורה בדר לא יודעת, אז אנחנו לא יכולים להשיב לגבי נושא של קצבאות ילדים.

אנחנו נעשה עוד ישיבה. אנחנו נציג את המקרה שיש לנו בערד ואתם תנסו להתייחס.

אני עליתי לארץ בשנת 1991, הילד היה בן 3. הבת שלי נשארה ברוסיה במצב פסיכי לא טוב, האבא רופא והוא מטפל בה שם. הילד איתי כל הזמן, 11 שנים אנחנו ביחד.

כמה שנים את בארץ?

11.5 שנים. בהתחלה היה מצב שכולם, גם משרד הקליטה, גם משרד השיכון, כולם אמרו שאנחנו סטטוס משפחה חד הורית.

בת כמה את?

אני עכשיו בת 55. אחר כך ביטוח לאומי פתאום אמר שאני חייבת להם 4,000 שקל, אני לא ידעתי למה, הם אומרים: לא מגיע לך. כל השנים האלה אני קיבלתי הבטחת הכנסה בסכום 87% מתשלום של הבטחת הכנסה של משפחה חד הורית.

איזה סכום את מקבלת כל חודש?

זה היה לפני כמה שנים, אז זה היה 1,900 שקל, 2,000 שקל, 2,500 שקל. עכשיו בסוף אני מקבלת 2,789 שקל לחודש. בכל זאת אני עכשיו עובדת 3 שעות ביום, אני עושה ליווי בגן של ילדים, ללכת ולחזור, זה 3 שעות. אפילו אם זה יוצא משכורת קצת יותר גבוהה מ1,200- שקל, הם מורידים את זה. זאת אומרת, 1,400 אני לא יכולה להרוויח, מורידים את ה200- שקל.

הילד מאד חולה, הילד יגדל ויבריא, אבל כל ההוצאות לילד, תאמינו לי - המדרסים שלו, המידה של הרגל שלו היא 47, המידה של הרוחב זה 56, הוא גדול, הוא מאד חולה, יש לו פריצת דיסקוסים, יש לו אסטמה, יש לו עוד הרבה דברים שאני חייבת להפקיד לו הרבה כסף. מדרסים - 600 שקל, חגורה להחזיק את הגב - 300 שקל. 3 שנים אין לנו עובדת סוציאלית, יש רק עוזרת שמשחקת ראש קטן ואומרת: אני לא מטפלת בזה, אני לא מטפלת בזה, ולא מקבלים את העזרה משירות הרווחה.

איפה את גרה?

בבאר שבע.

את גרה בדירה שלך?

דירה מעמידר, דירה מאד לא טוב. גברת אירנה נוביקוב מכירה את הבית, 40 שנים לא מטופל. יוצאים מים מתחת למרצפות ונופל על הראש, כמה שנים אני מתלוננת לעמידר, הם עושים שיפוץ קוסמטי וזהו. הילד קיבל את האסטמה מהדירה הזאת.

תסבירי לי בבקשה, את הגעת למדינה ומהיום הראשון התחלת לקבל את כל הכספים שמגיע היה לך?

כן. בהתחלה הסטטוס שלי היה משפחה חד הורית, אחר כך ביטוח לאומי החליט שאני יחידה פלוס ילד, וזה מה שיש. כמה פעמים נתתי דוח של עובדת סוציאלית שירשמו אותו כמו ילד נטוש, כי אמא שלו לא יכולה לטפל בו, יש לה בעיה במוח והיא נשארה שם. כל השנים חיכיתי שהיא תבוא למדינה, אבל היא לא באה. היא באה כמו תיירת וחזרה. כמה פעמים פתחו תיק כילד נטוש, וכעבור יום יומיים סגרו.

האם יש לו הגדרה של ילד נטוש?

אין, כי אומרים שההורים שלו לא בארץ ובגלל זה לא נותנים לו. אני מאד רוצה את ההבטחת הכנסה שלו, 1,500 שקל, ואני לא יודעת איך לעשות את זה, כי אני מפקידה ואין לנו - גברת אירנה נוביקוב יודעת, בשבוע שעבר לא היה לי כסף לקנות לחם, לא היה לי תפוח אדמה, ביצה בבית, לא היה לי כלום. אני מקבלת את המשכורת באיחור, אבל לא היה בכלל, כי יש לי תשלומים, חובות, אני משלמת חובות, אני חתמתי למישהו שטר ביטחון, אנשים ברחו מהדירה, אני כבר שילמתי 8,000 שקל, כל חודש אני משלמת 400-500 שקל, אני בחובות עד השמים וכל פעם מורידים ולא נשאר כסף. תודה.

מבחינת החוק הוא לא ילד נטוש, הוא לא ילד יתום, לא זה ולא זה, אז איך לכתוב? אני משלמת גם בית ספר.

קודם כל ברמה הפרטנית, אני אקח את הפרטים כדי לבדוק לעומק מה קרה לך באופן אישי. אני אקח את הפרטים ולו כדי לבדוק אם צריך להזמין את התיק ולראות מה קורה, איך טיפול ומה טיפלו ונושא של חוב וכל מיני דברים - אני כבר אבדוק את הכל במכלול כדי לתת ברמה הפרטנית מענה לקשיים האלה במידת האפשר. תמיד יכול להיות תיאורטית שפקיד טעה, יכול להיות גם שלא, אבל בואו נבהיר את הדברים ונראה גם איפה הקשיים.

מה ההבדל בין חד הורי לבין יחיד עם ילד?

יחיד עם ילד, שהוא לא הורה יחיד על פי חוק משפחות חד הוריות

הייתה לה הכרה של חד הורית ואחרי זה לקחו לה את זה.

צריך לראות את זה בתוך התיק ולראות מה הייתה הסיטואציה ומה קרה כאן. אני גם אומר עוד משהו - הרי הדברים בסופו של דבר הם רק מתפתחים. כשהיא תיארה פה מצב שהיא עלתה בשנת 1991, האם היא באמת מקבלת גימלה להבטחת הכנסה משנת 1992 כן או לא - הפרשנות שנדרשנו אליה, בואו נראה בסבא וסבתא הורה לכל דבר, על כל המשתמע מכך, זאת פרשנות שניתנה לנו על ידי היועץ המשפטי לפני כ3.5- שנים, זאת אומרת, כשצצו וצפו יותר המקרים, אמרנו: רגע רגע, בואו נראה מה סוג הפתרון שאנחנו עושים.

לכן אני אומרת, במקרה שלה - אני לא רוצה סתם לענות תשובות שלופות מן המותר, צריך לבדוק את זה. הפרשנות המרחיבה הזאת שצריך לראות בו הורה יחיד היא לפני כ3.5- ניתנה, הופצה בסניפים ואנחנו אכן פועלים כך. ההבדל בין יחיד פלוס ילד מבחינת סכומים - יחיד פלוס ילד לענייננו, גם כשזה בשיעור המוגדל כי מדובר בעולה חדש, זה 2,441 שקלים, וכשאני מדברת על משפחה חד הורית עם ילד, זה 2,789 שקלים.

ההגדרות הן מאד מסובכות, ולכן כשאמרת שצריך להפיץ חוברת הסברה או משהו בכתב, צריך להיות מאד זהירים בעניין הזה - אם כן, אז איזה סוג של מידע ועד כמה, האם זה באמת יעזור עד כדי כך שזה יפתור את כל הבעיות, או שאולי צריך לחשוב על חלופה אחרת, טיפה שונה, שתעזור לאנשים למצות את זכויותיהם, כי לא בהכרח פרסום בכתובים אכן ייתן מענה. זה בהחלט מורכב, זה קשה, יש וריאציות שונות.

לפני כ-3.5 שנים עלה הצורך וראינו שבאמת יש פתאום עניין של סבא או סבתא, גרושים או אלמנים, עם נכד שהגיעו.

במקרה הספציפי הזה, מה אנחנו נעשה?

אני אקח את התיק, אני אבדוק, אני אתן מענה לכל מה שצריך - את זה אני אעשה בלי שום ספק, כולל התייחסות לעניין הזה שהגברת העלתה כרגע: היה לי איזה חוב - שצריך לבדוק מה הבסיס של זה, וגם אם החוב הוא מוצדק לענייננו, אנחנו נשקול את הסיפור הזה האם יש מקום באמת לביטולו.

בסדר. אנחנו נשמע עכשיו את המקרה הזה של הסבא הזה שהגיע.

(מתורגם על ידי גברת אירנה נוביקוב)

אני יותר מ5- שנים בארץ ביחד עם הנכד. הוא עלה בגיל 67 והנכד בגיל 5. הילד יתום, הבת שלי נפטרה בגיל 28, והיא הייתה אמא חד הורית מפני שהייתה גרושה. בתי עבדה במפעל קרוב לצ'רנוויל, ונפטרה כתוצאה מזה. הילד התייתם בגיל שנה ו4- חודשים. אני איבדתי תקווה לעתיד, החלטתי שאני בגיל מבוגר מאד וצריך לקחת אותו - אני לא יודע מה יקרה איתו בעתיד.

אנחנו מאחלים לו עד 120. הגעת לבד לארץ, או עם אשה?

אשתי נפטרה בשנת 1994. אחרי שהבת נפטרה, גם אשתי נפטרה.

מה קיבלת? מה דרשו ממך? ממתי התחלת לקבל כספים מהמדינה?

כבר שם הייתי אפוטרופוס של הילד, ופה אישרו את אותו סטטוס שהיה שם. אני מקבל קצבת זקנה פלוס תוספת סוציאלית. הילד עכשיו בן 11, אני מקבל 2,984 שקל ביחד. אנחנו גרים בשכירות, משלמים 400$ לחודש. עבור השכירות אני מקבל 1,170 שקל, אז צריך להוסיף הרבה כסף.

הוא מוכר כהורה חד הורה?

כן, קיבלתי סטטוס כאב חד הורי. אמרו לי שבמקרים האלה אין סטטוס אחר כדי לתת לי, אז זה כמעט מקרה יחיד. בגלל הגיל אני לא יכול למצוא עבודה. הצרכים של הילד גדלים ביחד עם הגיל שלו. הילד שואל אותי: למה אין לי מה שיש אצל ילדים אחרים. אני צריך לשלם גז, טלפון, ארנונה, מים. אני מוסיף 800-900 שקל לחודש עבור שכר דירה בגלל שער הדולר. אי אפשר למצוא שם דירה יותר זולה.

ככל שהזמן עובר, אני פוחד מה יקרה עם הילד. אני זקוק לדירה ולתוספת כסף. פניתי למשרד השיכון, לעירייה, אבל אין להם פתרון. פניתי לכל מקום שאפשר. כתבתי למר יורי שטרן כשגברת יולי תמיר הייתה שרת הקליטה. כתבתי מכתב לעמיגור.

ועדת חריגים במשרד השיכון, זה לא עמיגור.

אני מבקש דירה שלפחות יהיה לו חדר בשביל לישון וגם לילד.

מה ענו לך במשרד הקליטה? ממשרד הקליטה הוא לא קיבל שום תשובה.

עובדת משרד הקליטה באשדוד אמרה לחכות.

אני לא חושבת שהוא צודק שצריך להחליף עיר. הילד כבר התרגל וזה לא בריא לילד.

יש לו חברים.

להעביר אותו עכשיו מעיר לעיר זה לעקור את העתיד של הילד לגמרי, אני חושבת שזה לא מומלץ. כנראה באשדוד אומרים שאין דירות ולא יהיו, אבל אני חושבת שזה לא כל כך אמת. אין כל כך הרבה דירות, אבל יש דירות של עמיגור ואנחנו נחפש דירה באשדוד - מגיע לילד הזה.

אנחנו נעבור למכתב, זו הייתה פניה אלי לפני מספר שבועות, אני גם קיבלתי את האישה הזאת, ותשמעו מה קרה עם המשפחה הזאת - משפחה במצב מאד מאד קשה. גם במשפחה הזאת כמעט אין מה לאכול וכמו שהגברת תיארה את המצב, המצב מאד מאד קשה. היא יצאה ממדינות חבר העמים דרך כפר חב"ד, שזה סיפור בעצמו, ואני רוצה שאחרי זה אנחנו נתייחס לכפר חב"ד ונבדוק באיזה תנאים מחזיקים שם ילדים. היא אומרת שהיא לקחה ילדה, הביאה אותה לשדה התעופה, שלומית עכשיו תקרא, והיא אומרת: סליחה, נפלו כינים מהראש ומהשערות. לילדה הייתה צמה והיא פשוט הייתה במצב כזה שהיא הייתה צריכה להוריד את כל השערות מפני ששום טיפול לא עזר. הילדה גם תפסה שם מחלות, הם הביאו את הילדה לשדה התעופה, נתנו לסבתא, והסבתא לא הגיעה עם הילדה בגלל שהיא הייתה אחרי תאונת דרכים, שטף דף ומחלות, והיא בעצמה במצב מאד קשה ובגלל זה אמרתי: אני לא אסחוב אותך מערד לוועדה, אבל תשמעו את הסיפור.

לודמילה מערד: "אני גרה בישראל עם נכדתי לודה שאותה גידלתי. הנכדה גרה איתי מאז שהגעתי לישראל באפריל 1999. קשה היה לי לקבל אזרחות ואפוטרופסות. לאחר כל התלאות ותקופת רעב שעברתי, מחלקת קליטה בבאר שבע סירבה לאשר לשלם את ההפרש שמגיע לי מהיותי בודדה במשפחה במצבי הנוכחי. מה11- באפריל 99 אנחנו נחשבים כמשפחה. שילמו לי רק תשלום בסך 6,022 ש"ח. פניתי לוועדת חריגים של משרד הקליטה וגם שם קיבלתי סירוב. לאחר מכן פניתי לסיוע משפטי לעולים בתל אביב, אך גם שם לא עזרו לי. שם הודיעו לי שמגיעה לי הלוואת סוכנות עבור הילדה, על כך לא ידעתי בכלל. ניסיתי לפנות לסוכנות ולבנק ולקבל את ההלוואה. כשפניתי לבנק אמרו לי שמועד ההלוואה פג עד אפריל 2001, אבל נודע לי על אפשרות קבלת הלוואה רק בנובמבר 2001. המסמכים שלי נשלחו לוועדת חריגים וגם משם קיבלתי סירוב. אין לי כסף לערכאות משפטיות, אני לא יכולה לעבוד, כי עברתי תאונת דרכים, הנכדה לומדת בבית הספר, ילדה טובה מאד וממושמעת. כמו כן סירבו לאשר לה מחשב בטענה שבערד עוד לא מקבלים מחשבים. אנחנו גרים בשכירות וכל הזמן בחובות. אנחנו פונים אליך בבקשה שתעזרי לנו להשיג צדק." דרך אגב לגבי המחשב, הבוקר קיבלנו תשובה שהשיגו לה מחשב ממשרד החינוך.

סליחה, בת כמה הסבתא ובת כמה הילדה?

הילדה בת 12-13 עכשיו, הסבתא בת 50 פלוס. רבותיי, אנחנו נתקדם, אני רוצה לשמוע ממשרד הקליטה ומהסוכנות מה אתם מסבירים למשפחות האלה? מי מקבל אותם?

סליחה, גברת רוזליה גולדצקי לא מרוצה, היא מרגישה שהיא לא אמרה כל מה שהיא רצתה. יש לה בקשות מדויקות מה היא רוצה, איזה עזרה היא רוצה לקבל.

גברת רוזליה גולדצקי, אני עברתי למקרה שלו מפני שהמצב שלו קצת אחר מהמצב שלך. דבר שני, הבטיחו לנו שגברת דבורה בדר תיקח אותך אחרי הישיבה, תשב איתך כמה דקות, היא תיקח את התיק שלך, היא תבדוק את הדברים - אנחנו לא נעזוב אותך.

יש משהו אחר - אני כמה פעמים ניסיתי להביא לסטטוס של ילד נטוש, כי ההורים שלו לא פה - אולי האבא נפטר, אני לא יודעת, הבת שלי במצב פסיכי לא טוב. אני רוצה ילד נטוש, ניסיתי כמה פעמים, סגרו תיק, פתחו תיק ואמרו לא מגיע.

אני רוצה להחליף את דירת עמידר, כי אי אפשר לחיות שם, יש עכברים, יש ג'וקים, הכל פתוח, אני כל הזמן נלחמת עם עמידר שיעשו שיפוץ, שיטפלו בדירה, והם אומרים שהכל בסדר.

אני רציתי גם לבדוק אותי את המצב שאני מקבלת ביטוח לאומי וקצת תוספת של עבודה, 1,000 שקל, ואנחנו משלמים חוב של אנשים - אחד נפטר והיא בבית חולים פסיכיאטרי - גם מצב גרוע מאד, אבל אני חייבת לשלם ואני משלמת, משלמת, משלמת על ערבות שטר ביטחון לשכירות - אנשים ששכרו דירה, זוג בלי ילדים, ובעל הבית תפס אותי כי אני כתבתי את שטר הביטחון. אני נכנסתי לבוץ הזה.

אלה דברים שכל כך לא פשוט לעזור, מפני שזה דברים פרטיים.

אני משלמת שנים והחוב עולה, כמה פעמים ניסית לבקש עיכוב הליכים ואמרו: לא, תשלמי. שילמתי עד עכשיו 8,000 ויש עוד 6,000 ואני לא יודעת מתי זה ייגמר.

אני חושבת שפה אפשר אולי להתייחס למקרה הזה ספציפית בגלל שהאישה נמצאת בבית חולים פסיכיאטרי, אין לה יכולת, והוא נפטר, אז זה באמת אולי במקרה הזה אפשר לבדוק איך אפשר לטפל במקרה הזה ספציפית.

זה לא יהיה כל כך פשוט. אלה דברים שקשה לנו להגיד שאנחנו יכולים לעזור בזה. בזה קשה לנו.

האם עשו לך חקירת יכולת?

כמה פעמים אני ניסיתי חקירת יכולת וזה היה החלטה האחרונה, 400 שקל. אם מוותרים להם על משכנתה, אז למה אני צריכה לשלם? בעל הבית לא בסדר, היא רק הפסידה חודש אחד והיא השכירה עוד פעם את הדירה.

אז איזה דירה? מה זה, וילה?

לא, שני חדרים בעיר שלנו, 250$ הם שילמו וחצי שנה הם לא שילמו.

אנחנו לא ניכנס לזה.

סליחה, אבל יש כמה דברים שאני צריכה לברר פה. יש לי מקרים של סבא וסבתא הגיעו עם שני ילדים - האמא נפטרה, היא הייתה גרושה שם, נפטרה מסרטן, הגיעו לפה והם מגדלים אותם. עזרתי להם כל הדרך, קיצרתי לקבל עמידר, אבל יש בעיה כשילד הולך לצבא - אם יש קצבת שארים, אז הילד הזה באיזה מובן הוא מבוטח? במקרה הזה היה להם אפוטרופוס ולא נתנו לילד הזה בגיל 18 סטטוס של חייל בודד - יש לי כמה מקרים כאלה. הם היו פשוט במצב של חוסר אונים. הוא שירת בצבא בצפון, בקרבי, ופעם אחת בשבועיים הוא בא מהצפון. גרוש לא עזרו לו, הוא קיבל 300 שקל. פעמיים אני הגשתי בקשה והוא הגיש בקשה, ולא נותנים סטטוס.

אני פשוט לא רוצה להרחיב את הדברים, אתם צריכים להבין שזה צריך להיכנס לעומק.

אנחנו מבטיחים שלישיבה הבאה נזמין נציגי צה"ל.

ישנם דברים מאד חשובים בגלל שמדובר בדיוק בנושא של סבא וסבתא. יש לי עוד מקרה שסבתא באה עם הבת שלה ועם הנכד, הבת שלה נפטרה. ולפני שהיא נפטרה, היה לה מזל במרכאות, קנתה דירה שני חדרים. במקרה איבדו לה מסמכים רפואיים, עשו בדיקה לפני שהיא קנתה דירה ולא עלו על זה, במקרה הזה הסבתא משלמת היום מקצבת זקנה שלה 1,780 שקל עבור דירה שקנתה הבת שלה. הילד עכשיו הלך לצבא, יש מכתב שהוא כתב למשרד הביטחון בגלל שהוא כבר הגיש לפני שהוא הלך כחייל בודד - לא נתנו לו. והם חיים בכלל מ600-700- שקל לכל המחיה שלהם. זה אסון טבע ואנחנו צריכים להתערב בזה בכל מקרה.

תמסרי לנו את המסמכים של המשפחה הזאת ואנחנו נטפל. אני מבינה שנצטרך עוד ישיבה.

יש לי עוד מקרה אחד שהם דווקא הרבה שנים פה, סבתא ממוצא גרוזיני, הבת שלה נפטרה כאן, בעלה של הבת היה נרקומן, 3 ילדים שהלכו באותה הדרך של האבא. עכשיו יש לי בעיה שהסבתא אומרת שהנכד הקטן שלה - אחד בבית חולים פסיכיאטרי כל הזמן - הנכד הקטן מקבל דווקא שארים מאימא, הוא מקבל, אבל מבחינת מקום מגורים יש להם בעיה. הילד הזה לא יכול להיות במסגרת בית. אני פניתי לאגף רווחה, לאן שלא פניתי, יש לי מכתב פה גם מעובדת סוציאלית, אין לילד הזה - הוא בגיל 17.5 - זה שנה וחצי, שום מסגרת לא מצאו לו. זה פשוט דבר שאנחנו צריכים לקחת את זה.

גברת אילנה כהן עכשיו תספר לך מה המסגרת שאפשר למצוא לילד הזה.

זה אסון טבע, הייתי שם בבית והילד הזה הולך בדרך של האבא אם לא נציל אותו. כל הזמן לוקחים אותו, אבל צריך למצוא. אני יודעת שבירושלים יש תכנית מגורים כמו הוסטל שהם עושים. בבאר שבע אין, אבל צריך למצוא לו בארץ.

מה אמרו? שאין מקום?

אין, אני הייתי בישיבה אצל מנהלת אגף רווחה בבאר שבע, גברת אסתר עמר, אמרו אין, הם כתבו מכתב. ועוד דבר אחד בקשר לפנימיות. אני מצטערת שאני מעלה את זה, אבל זה היה בדיוק סבתא וסבא שהילד הלך לפנימיה, ובדיוק כמו שאתם אומרים, לא נותנים דמי קיום ודמי כיס, רק לחופשות. הילד פעם בחודש לפחות בא והוא צריך לקחת כסף, ואני התקשרתי לביטוח לאומי ומה אומרים לי? אם זה למשל אימא חד הורית והילד הולך לפנימייה, משאירים לה את כל הקצבה. אם חד הורית, גם כשהילד לומד בפנימייה, מקבלת את כל הכסף, ואני יודעת שגם אם לוקחים ילד מאימא היא מקבלת כל הקצבה, גם כשזה לא מגיע לה, היא לא מגדלת ילדים.

דודה שמגדלת שני ילדים, אפוטרופוס מאחותה שנפטרה, היא לא מקבלת. אמרו לה שבגלל שהיא אפוטרופוס, לא מגיע לה. אז צריך לבדוק מה אפשר לעשות במקרים האלה, פשוט אנשים חיים מגרושים. היא אומרת שהילד רוצה להיות בפנימייה אבל היא אומרת: אני לא יכולה להחזיק בו בגלל שאין לה כסף. אז היא יכולה לגרום נזק לילד מצד אחד, אבל מצד שני, היא לא יכולה לחיות בלי זה. היא לא מקבלת את הקצבה שלו וגם לא מקבלת דמי קיום, אז אני חושבת שצריך להעלות את הנושא, לפחות איזה סכום סמלי, 200 שקל בחודש - זה נסיעות ודמי כיס וצריך לדבר על זה.

תודה רבה. המועצה הלאומית לשלום הילד, עורכת דין טלי גל.

אני רוצה להעלות כמה נקודות שלא עלו. חלק מהבעיות קשורות במשהו שכבר כן עלה, וזה אי הכרה בסבים וסבתות, או קרובי משפחה אחרים כמשפחות חד הוריות. אז קודם כל, בנוגע לסל קליטה - ואני מניחה שעוד יתייחסו לזה - סל קליטה של סב שבא עם נכד, או סבתא שבאה עם נכד הוא קטן הרבה יותר מסל קליטה של משפחה חד הורית. כלומר, כבר כשהם מגיעים לארץ, סל הקליטה שונה בהרבה, וזה משמעותי ועושה הבדל גדול.

צריך לזכור משהו שחל על כל המשפחות שאנחנו מדברים פה - אלה משפחות שיש להם מאפיינים ייחודיים - לא דוברי עברית, עולים חדשים, משבר עליה, הבדלי תרבות, כל הדברים האלה. בדרך כלל, אם זה סבא וסבתא זה גיל מבוגר, גם אם הם עדיין בגיל העבודה באופן פורמלי, מתקשים למצוא עבודה, ולכן הם צריכים להתגבר על קשיים נוספים.

בנוסף לזה, הילדים האלה באים ממשפחות הרוסות - או יתומים, או נטושים, גם אם הם לא מוכרים ככה בארץ - אבל הם מגיעים אחרי משברים ולכן הם צריכים להתמודד עם עוד קשיים. לכן כל הדברים האלה בעצם יוצרים משפחות עם בעיות ייחודיות.

אני עכשיו אומרת דוגמאות, אבל אני חושבת שזה מצדיק איזה שהיא התייחסות כוללת. אז דיברתי על סל קליטה.

אין לנו מספרים בכלל, לא יודעים כמה.

אנחנו עכשיו נצטרך לקבל ממשרד הקליטה ומהסוכנות את המספרים של הילדים שהגיעו במצב כזה.

אנחנו קיבלנו מדובר משרד העבודה והרווחה הערכה - הוא כותב ככה: בעשור האחרון נכנסו כ19,000- ילדים בלי הוריהם, כ10,000- ילדים בגילאי 17-19, מרביתם באו במסגרות מאורגנות ו9,000- ילדים בגילאי 10-16 שבאו עם קרובי משפחה כמו סבים או דודים. זאת אומרת, זאת ההערכה, בערך 9,000 ילדים.

למה משרד העבודה והרווחה?

זה מה שהם יודעים. מה שהם מכירים זה מקרים שמגיעים אליהם.

אבל הילדים האלה קודם כל צריכים לקבל סל קליטה, אז צריך להתחיל ממשרד הקליטה.

נכון. אם אני עדיין בשלב הראשוני, ברגע שהם מגיעים לארץ, לפי מה שאנחנו יודעים לא אומרים להם מיד את העניין הזה של אפוטרופסות, שהם צריכים לקבל אפוטרופסות. לא מפנים אותם. אז אנחנו כבר שמענו כמה פעמים שכן עושים את זה, אבל במציאות

כן, אבל אנחנו הבנו שהם בכלל לא צריכים לרוץ לקבל אפוטרופוס.

זה לעניין ביטוח לאומי, בנושאים אחרים כן צריך. עוד לעניין הכרה כמשפחות חד הוריות, זה לעניין מענק חינוך, או גמלת חינוך של ביטוח לאומי.

כרגע היא לא פה.

פה יש בעיה, קצבת לימודים היא שונה. נכדים לא מקבלים - זה עוד הבדל, זה עוד משהו שהסבים והסבתות האלה, ששוב, הם גם לא עובדים, ואם הם זוג אז הם לא מקבלים.

בעיה נוספת, שלאו דווקא קשורה לכסף, אבל היא בעיה משמעותית שאנחנו שומעים אותה מהרבה עולים, וזה בנושא קופות חולים. בגלל שהאפוטרופסות שהסבים באים איתה לארץ, לא מוכרת בארץ מיד - אני מדברת על ביטוח רפואי - רושמים אוטומטית את הילדים בקופת חולים כללית, גם אם הסבא והסבתא בקופת חולים אחרת. ואז מה שקורה - ואני לא מתייחסת להיבטים כספיים דווקא - הסבא או הסבתא שהם קשישים, לא יודעים עברית, שהבירוקרטיה גם ככה מסובכת, הם לא יודעים את זה, הילד חולה, מגיעים לקופת חולים ופתאום מתברר שלא, הוא בכלל רשום בקופת חולים אחרת וצריך להתגלגל ולמצוא איפה הם. זה פשוט משהו בירוקרטי שצריך לשנות אותו.

מי מחליט על זה?

יש איזה שהיא ברירת מחדל, אני לא יודעת מי החליט את זה, כנראה במשרד הבריאות.

מה הקשר של משרד הבריאות לקופת חולים כללית?

אני לא יודעת, אולי משרד הקליטה יודע, אולי הסוכנות יודעת. אנחנו יודעים על מספר מקרים כאלה. מי שמסרה לי את המידע הזה זאת גברת חנה דשבסקי.

תבדקי למה זה קורה ואז תציגי את זה לנו.

אני חשבתי שאני אקבל תשובות פה, קיוויתי.

אנחנו שומעים את זה בפעם הראשונה, לא נתקלנו בדבר כזה.

אני יודעת שיש בעיה בכלל עם ביטוח בריאות, שאין להם מהיום הראשון בגלל כל הסיבות שנאמרו. זאת בעיה שהיא בעיה קשה מאד. אבל אני לא יודעת על הנושא הזה שמחייבים אותם ללכת לקופת חולים כללית.

אני רוצה לשאול שאלה. את אומרת שהם באים יחד לארץ. איך פתאום אני כסבתא רשומה בקופת חולים אחרת? הרי ביחד נרשמים כי הם עולים ביחד.

תראי, הרי לוקח זמן עד שהסבים מוכרים כאפוטרופסים, זה לא אוטומטי. האפוטרופסות שהם באים איתה לא מוכרת.

זה לא משנה, בן אדם לבד בא לקופה.

הסבתא הולכת לקופת חולים מאוחדת ואז אומרים לה: לא, אבל הנכד שלך בכללית כי ככה החליטו. אבל הם עלו יחד, למה את זה רשמו פה ואת זה שם?

הסבתא הולכת לקופת חולים ונרשמת. הנכד לא רשום לה עוד בתעודת זהות בהתחלה.

אבל היא רושמת אותו.

היא הולכת ונרשמת, יכול להיות שאת הילד מחתימים עוד קודם.

לא, יש לך טעות. מי שצריך לרשום זה הבן אדם פיסית, וזה לא משנה, ילד או מבוגר צריכים להגיע לקופה כדי להירשם.

אני אגיד לך מה קרה - הם נרשמו באיזה שהוא מקום. אחרי שבוע אמרו להם: אתם יודעים, במאוחדת יש רופא נהדר, אז למה לא נרשמתם שם? ואז הם אומרים: הכריחו אותנו. אני לא יודעת.

צריכים לבדוק את הנושא הזה.

אם זה קרה ביותר ממקרה אחד, יכול להיות שיש פה איזה שהיא בעיה.

יכול להיות גם שזה בעיר מסוימת, היו שם אנשים שקיבלו עבור זה כסף, קופה היום משווקת, זה סיפור שנראה לי מוזר.

יש לי עוד כמה נקודות - משרד השיכון לא מכיר בילד, ומתייחס לקשישים בדרך כלל כזקן בודד ולא כמשפחה חד הורית - זה באופן אוטומטי. כדי להגיע להכרה כמשפחה חד הורית כדי להגיע לזכאות רחבה יותר, צריך לעבור ועדות ערר והליכים וכל הדבר הזה לוקח חצי שנה בערך. והדבר הזה צריך לקרות כל שנה, כלומר, זה לא חד פעמי, ואנחנו יודעים מפניות שבעצם הם מפסידים חצי שנה - אז נכון שהם מקבלים אחר כך רטרואקטיבית, אבל בינתיים יש בעיות לקנות לחם, וזה דבר שאפשר היה לפתור אפילו באופן חלקי, אם היה צריך לעשות את זה רק פעם אחת, זאת אומרת, רק פעם אחת לעבור את הבירוקרטיה של ועדות ערר, להראות שיש ילד, שיכירו בהם, ואז מכאן ולהבא יכירו בזה שהילד נמצא עם הקשיש - אני חושבת שזה היה עוזר.

לגבי משרד החינוך - איך שום חוזר מנכ"ל שמכיר במשפחות כאלה כמשפחות מיוחדות שזקוקות להנחות. משפחות חד הוריות מקבלות באופן אוטומטי הנחות מאד משמעותיות, ילדים כאלה לא מקבלים הנחות וזה מאד פוגע, וזה גם נושא שצריך להיפתר.

רווחה - שוב, זה לאו דווקא דבר שקשור בהטבות כספיות למשפחות, אבל אין עובדים סוציאליים שמטפלים במשפחות מהייחוד הזה - וכבר דיברתי על המאפיינים הייחודיים. יש עובדים סוציאליים שמטפלים בקשישים, אבל אם במקרה לקשיש הזה יש ילד, אין להם הכשרה מיוחדת - ויש פה בעיות ייחודיות, אנחנו שמענו פה, לא תמיד מכירים את התנאים בביטוח לאומי, במשרד הקליטה, במשרד השיכון - בכל הדברים האלה הם לא מתמצאים, וזה בעצם מקשה מאד על אותם אנשים שצריכים את אותו גורם שיעזור להם בנבכי הבירוקרטיה.

עוד כמה דברים שמתייחסים למה שנאמר פה, ויש לי גם הצעות שאולי יתקבלו - יכול להיות שצריך פה הצעות לשינוי החוק, ואנחנו מוכנים לבדוק את זה בעצמנו, אני אשמח לשמוע תגובות. לגבי קצבת תוספת זקנה, נאמר פה שצריך את התנאי הזה של "כל אחזקתו" ולכן ברגע שהילד מועבר לפנימייה - יכול להיות שמה שיעזור פה זה שישונה החוק בעצם ויהיה כתוב "רוב אחזקתו".

או "אחזקתו" בלי "כל".

או משהו כזה, שיעזור בעצם לקבל את הקצבה הזאת. לעניין קצבת שארים - זה הוסבר פה היטב ואנחנו מכירים את הבעיה הזאת שילדים לא מקבלים כלום, אלא הכל הולך למדינה במקרה שהם בפנימיות.

מי שזכאי לקצבה זה משרד הרווחה, אין מה לעשות. משרד הרווחה צריך להחליט, ההחלטה היא שלו מה לעשות עם הכסף.

משרד הרווחה חוסך את הכסף בשביל הילדים. אנחנו פנינו הרבה פעמים כדי שחלק מאותו סכום שמוקצב לילד ונחסך וניתן לו בגיל 18, יינתן עוד לפני זה. לילד הזה אין שום תמיכה.

הוא גדל, בלי צרכים אלמנטריים של משפחה.

אבל הוא מוחזק על ידי משרד הרווחה.

כן, אני פונה פה למשרד הרווחה, לדעתי זה יכול מאד לעזור לילדים.

יש פנים לכאן ולכאן.

אנחנו שאלנו את אותן שאלות, אני יודעת שהילדים האלה מקבלים דמי כיס, הם מקבלים כסף לבגדים ולממתקים, זה מה שידוע לנו.

דבר אחרון רציתי לדבר אל מול הביטוח הלאומי, וזאת הבעיה של ילדים שגרים אצל דודים, שכרגע בעצם לא מוכרים - זאת בעיה מאד גדולה, והשאלה פה אם היה אפשר איכשהו להרחיב את הזכאות. אם צריך שינוי בחוק.

לא, זה לא קשור, זה עניין של תיאומים. אני באמת רוצה לעשות סדר בכל הסיפור הזה. כמו שאומרים בדברים מסוימים בעניין הביטוח הלאומי, איפה צריך לשנות בחוק משהו שייעשה, ואנחנו מסכימים על זה. לעניין הזה יש את התפקיד ואת האחריות - יש את משרד העבודה והרווחה שאחראי. במקרה של דוד ודודה, בניגוד לסבא, סבתה ואח בוגר שמחויבים על פי דין במזונות הילד, ולכן משרד העבודה והרווחה לא משלם להם, אלא זה הביטוח הלאומי, אז בפן האחר, כשהם נמצאים אצל דוד, דודה, או סוג של סידור אחר, מן הראוי שהמערכת הזאת אכן תיתן את המענה שלה, ותיתן אותו מיידית, מהר, בטח לא להשאיר משפחה כזאת עם ילד משך חצי שנה.

אני חושבת שיש בעיה שיש כל כך הרבה מוסדות שמטפלים בילד הזה, שמשפחה כאשר היא מגיעה לארץ ויש לה בעיות, היא פשוט הולכת לאיבוד, היא לא יודעת למי לפנות ויכול להיות שהיא פונה בעירייה, או לעובד סוציאלי, או עובד זה או אחר, שהם לא יודעים. הנה מקרה שסגן ראש העיר, שהוא ממונה על רווחה, ולא יודע איך לטפל במשפחה הזאת.

אני מקבלת את מה שאת אומרת, אבל אני חושבת, באמת בנושא הזה ישבו שני מוסדות וקבעו ביניהם תיאומים בנושא הזה של מי אחראי למה. בקטע הזה, הקושי שקיים כאן כרגע, קודם כל מי הגורם שמלווה ואומר לאותו אזרח, שהוא באמת נופל בין הכסאות - לדעתי הרבה פעמים גם יש את הסיטואציה שהוא גם לא יודע למי לפנות, והאם כשהוא מגיע לאותו משרד קליטה מיד עם עלייתו לארץ, מכוונים אותו נכון. מהנקודה שהוא מגיע לכתובת, האם אותה כתובת באמת עושה את המוטל עליה בהתאם לזה, וזה משהו שאנחנו צריכים לעמוד כאן.

כמו שהביטוח הלאומי ערוך ונותן מענה לצרכים האלה, אז על אותו עיקרון גם משרד העבודה.

אנחנו נתקדם למשרד הקליטה. אני רוצה להבין - מגיעה משפחה, קודם כל אני חושבת שצריך להיות איזה שהוא קשר בין הסוכנות למשרד הקליטה - איפה הקשר הזה? איפה החוט הזה בין הסוכנות, שאתם מעבירים את המשפחה שהגיעה במצב מסוים של ילד שנשאר בתנאים שאנחנו כבר ציירנו אותם לא פעם אחת - איפה הקשר? מה כמות הילדים ומה מספר הילדים שהגיעו לארץ בתקופה של העשור האחרון? מי מקבל את המשפחה הזאת? מי מלווה אותם? מה התנאים שמסבירים להם? איפה סל קליטה? איך המשפחה הזאת מקבלת סל קליטה? אם לא קיבלה מיד, אז מי אחראי על זה שיקבלו רטרואקטיבית?

ניקח את המקרה של ערד - היא הגיעה לכאן, הילדה הגיעה לפניה, כאשר היא כבר אחרי שנה וחצי קיבלה את הסטטוס של אפוטרופוס, אז בעצם לפי ההיגיון זאת משפחה חד הורית, כי הסבתא הזאת מגדלת את הילדה, מגיע לה סל כמשפחה מהיום הראשון בגלל שבשדה התעופה היא קיבלה בחזרה את הילדה - היא לא קיבלה את סכום הכסף שהייתה צריכה לקבל. מי אחראי במשרד הקליטה על סכום רטרואקטיבי שהיא צריכה לקבל?

אלה הדברים שאני רוצה לשמוע, ואני גם רוצה לשמוע מה מספר הילדים שמטופלים על ידי משרד הקליטה, איך מעבירים אותם מטיפול של משרד הקליטה למשרדים אחרים, זאת אומרת, איפה החוט הזה שאני רוצה להבין אותו, ואיך המשפחה מקבלת מידע?

אני מתנצלת, לפי השאלות יש לי קצת בעיה להשיב. אני באתי עם המצב המשפטי. יש כאן המון פרטים שאני לא בקיאה בהם, מפני שטיפלה בזה גברת אביטל טוך, שזה פשוט הקשרים בין המשרדים השונים, ואלה דברים שאני לא עסקתי בהם, אני גם לא אמורה לעסוק בהם.

אני קיבלתי הודעה על הישיבה הזאת רק שלשום, וגברת אביטל טוך בחופשה בחו"ל - ניסיתי להשיג אותה טלפונית, לא הצלחתי לאתר אותה.

אני אוכל לתת תשובות ככל שזה נוגע לפן המשפטי, לצערי את התשובות על כל השאלות האחרות אנחנו נאלץ לקבל בישיבה הבאה מגברת אביטל טוך, שבקיאה בנושא הזה ומטפלת בו.

בחוסר ברירה כן. את אפילו לא יודעת את מספר הילדים שמטופלים?

אני מתנצלת, אין לי.

אני אענה על חלק מהשאלות שנשאלנו, ואני גם אתייחס לשאלה הספציפית ששאלה הגברת מערד. מה הקשר שלנו עם משרד הקליטה - אני גם רוצה לעשות הפרדה, כי אותם נושאים שעלו כאן בעיקר לגבי עולי חבר מדינות העמים, לצערי מתקיימים גם אותם הדברים לגבי עולים מאתיופיה, שבהם אנחנו מטפלים ישירות. זאת אומרת, אנחנו, בקליטה הראשונית, הסוכנות היהודית היא זאת שאחראית לטפל על העולים, ולא עלה כאן בכלל הסיפור שלהם. בעולי חבר מדינות העמים, כל המקרים שעלו, הסוכנות, מעבר לקטע של שליח שלנו שם שרכש כרטיס עבור האנשים, אנחנו לא ממשיכים ומטפלים, לכן אני גם לא הבנתי בדיוק איזה הלוואה הגברת מבקשת מהסוכנות היהודית, אלא אם יש משהו שאני לא יודעת. עולים הרבה פעמים מתבלבלים בין הסוכנות היהודית לבין משרד הקליטה.

פעם הייתה הלוואה.

את מדברת על הלוואת סל קליטה, כשבתאריכים שהגברת כותבת כבר מזמן הסוכנות - אני רוצה להבהיר משהו, הסוכנות עד לפני כ6- שנים אכן נתנה את ההלוואה שנקראה הלוואת השלמת סל קליטה. אחר כך לקח על עצמו את זה משרד הקליטה. משרד הקליטה, לפני מספר חודשים, הפך את ההלוואה הזאת למענק.

סליחה. משפחות שמגיעות במצב שאנחנו היום מנסים להציג אותו, ההלוואה של הסוכנות הופכת למענק.

לא. חשוב לי להדגיש, כי הייתה פה פניה לסוכנות. מתבלבלים וזה בסדר, זה לגיטימי, בין הסוכנות למשרד הקליטה. הסוכנות הפסיקה לפני כ6-7 שנים את ההלוואה. מי שלקח על עצמו את ההלוואה, שזה נקרא השלמת סל קליטה, זה המשרד לקליטת עלייה. המשרד לקליטת עלייה - תאמיני לי, יש לי אפילו את הטבלאות בתיק, ואני מוכנה לפרוש אותן כאן.

אבל מי שלקח לפני, עדיין הסוכנות מטפלת בזה.

ב-6 השנים האחרונות משרד הקליטה.

הגברת עלתה בשנת 1999, כאשר אנחנו כבר לא טיפלנו זה. זה חשוב לי, אנחנו הקשבנו בקשב רב ובאמת לקחנו את הדברים ברצינות - אם את מטפלת בעולים, חשוב להגיד להם כי חבל לטרטר אותם למשרדים שפשוט לא עוסקים בזה.

מה שקרה, המשרד לקליטת עליה, בגלל כל מיני בעיות - דרך אגב, מפנסיונרים לא דרשו החזר, זה הפך למענק - משרד הקליטה החליט שבאמת היו בעיות, כי ההחזרים היו עם רביות מאד גבוהות ואנשים נקלעו לקשיים ולא עמדו בהחזרים - החליטו להפוך את זה למענק. לגבי פנסיונרים, המענק נשאר באותו סדר גודל שהיה קודם, כי קודם זה היה מענק ונשאר מענק. לגבי השאר, המענק ירד כמעט לחמישית מהסכום, אבל שוב אני אומרת, מי שעוסק בזה זה אך ורק משרד הקליטה.

היות וההחלטה הזאת נפלה רטרואקטיבית, ולא סתם רטרואקטיבית, אלא על עולים שעלו מ1.5.00-, כאשר ההחלטה נפלה בפברואר 2002, לכן יש באמת הרבה עולים ששם הובטח להם, ולא רק עולי חבר מדינות העמים, אני מדברת על עולים מארגנטינה, שאנחנו קולטים היום במסות, כל העולים שהיו זכאים לקטע הזה, ועולים נמצאים היום באמת במבוכה, שהובטח להם שמה משהו והדבר שונה רטרואקטיבית.

את אומרת שב6- שנים האחרונות משרד הקליטה הוא הכתובת, זה דבר אחד, ובעצם אדם רגיל לא מקבל את ההלוואה, או כן מקבל?

לא, הוא מקבל מענק - אני מוכנה לצלם ולחלק לכם, זה דבר שהוא מאד מאד חשוב. זה מה שקורה היום.

מה זאת אומרת רק רטרואקטיבית? לא הבנתי.

זה הסבירו לי, גם אני לא הבנתי.

אדם מגיע, לא מקבל, ואז אומרים לו: יופי, מה שאמרו לך כשבאת.

היו הוראות מעבר מפורטות.

היו הוראות מעבר, הייתה תקופה שגם היו חריגים, אבל בגדול הרבה מאד עולים נפלו בקטע הזה בין הכסאות.

ולא פיצו אותם?

לא פיצו אותם. ותאמינו לי, אני עם גברת אביטל טוך בקשר יומיומי על כל המקרים החריגים, והבאתי בפניה כמה מקרים שבאמת זו הייתה פשוט עוולה, של אנשים שנפלו.

אם רק בדברים האלה היו מרמים.

זה לא רמאות. זה חוקים ונהלים. לגבי המספרים - דווקא לגבי עליית אתיופיה אנחנו בדרך כלל מודעים כאשר מגיעים אלינו ילדים, או יתומים, או נטושים, או עם סבא וסבתא, ויש לא מעט מקרים, ושוב, אני מאד שמחתי, כי גם אני למדתי כאן דברים שלצערי בלשכות אצלכם לא כולם יודעים. אני חושבת שלפני שעושים השתלמויות והכשרות לנו, חשוב שבלשכות של ביטוח לאומי אנשים ידעו, כי אני באמת לא ידעתי על חלק מהדברים.

יכול להיות שאת לא יודעת.

לא שלא ידעתי - כאשר יש פניות של עולים אלינו, כשפונים ללשכות ואנחנו מממנים כל מיני דברים בהליך ביניים בגלל שאנחנו לא נשאיר איש בלי ביטוח לאומי, אנחנו לא נשאיר אדם בטיפולנו בלי קיום, וזה עולה לנו - וכאשר אני שומעת שבכלל לא צריכים לא אפוטרופסות ולא חוק אימוץ, אז זה היה ממש חשוב.

אני רוצה להגיד שאני די מאוכזבת. אני לא רוצה להיות גסה. קודם כל תשמעו, בין הכסאות נופלים פה בני אדם. בעשור הזה הגיעו יותר ממיליון איש למדינת ישראל רק ממדינות חבר העמים - אני לא מדברת כבר על יוצאי אתיופיה, יוצאי מרוקו, יוצאי מדינות אחרות שהגיעו למדינת ישראל ונתקלו במצב הזה.

אם אנשים לא יודעים לאן לפנות, עם גל של בירוקרטיה, גל של חוסר ודאות שהם נתקלים בו, כאילו קיר בין האנשים האלה והעולם כולו ומדינת ישראל, ואנחנו היינו צריכים לקיים ישיבה של וועדת פניות ציבור כדי שהמצב יהיה קצת יותר ברור - אני חושבת שחוסר קשר בין משרדים זה דבר קטסטרופלי, זה פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת.

אני לא רוצה להיות צינית, אבל אני חושבת שלא ועדת פניות ציבור צריכה ליזום את הסמינרים והקשר בין המשרדים. אני חושבת שזה שבסוכנות ובמשרד הקליטה לא יודעים על מספר ילדים ולא יודעים להציג לנו - אני מתייחסת ברצינות ובסובלנות למשרד הקליטה ולסוכנות, אבל תסתכלו בבקשה רבותיי, לא יכול להיות שפקיד אחד יוצא לחופש ובמשרד שלם, המשרד שאחראי על הדבר הזה, לא יודעים להציג לנו את הדברים. יש שר קליטה, יש סגן שר קליטה, יש עובדים שונים. אני מבינה שהעניין הזה לא שייך לך, גברת טובה פינקלשטיין, אבל אני מבינה שיש אגף שלם שחייב לטפל בילדים האלה, ואנחנו נתקלנו במספר כזה של מקרים, שאת פשוט לא מתארת.

כמו שהאישה הזאת בכתה כאן, יכולתי להביא לכאן, ופשוט התאפקתי מאד כדי לא לעשות כאן ולצייר כאן את התמונה, שהיא תמונה מאד עצובה, מאד קשה. לא יכול להיות. תשמעו, אנחנו שומעים כאן שלא צריך להציג את האפוטרופוס כאשר בן אדם מגיע, והוא חי עם פרוטות, ואנחנו יודעים באיזה מצב הוא חי, אז זה לא משנה סבא, סבתא או דוד ודודה, משנה שהילד הזה, במשך המון שנים חי מתחת קו העוני - זה דבר שלא מקובל בשבילי. אנחנו כולנו הורים ואנחנו יודעים מה זה לשלוח ילד לכיתה בבית ספר, מה צריכים בילקוט לשים, מה צריכים לשלם עבור כל הדברים סביב העניין, עבור טיולים, עבור דברים אלמנטריים. להיכנס לחנות ולא לקנות לו שוקולד, לא לקנות לו לחם, לא לתת לו סנדביץ לבית ספר בגלל שאין - אני חושבת שהסבא הזה והסבתא הזאת - הלב נקרע מהסיפורים האלה. לא יכול להיות הדבר הזה.

אני אתן למשרד השיכון לדבר - אני אעשה ישיבה קרובה, דווקא בפגרה, אני מבקשת מהמשרדים לא לבוא לכאן ולהגיד שזה היה בחופש וזה איננו. אלה דברים שלא קשורים לוועדה לפניות הציבור, אני אמצא זמן לנהל את הישיבה, אנחנו נגיע לכאן, אנחנו גם נזמין חברי כנסת וגם גורמים שונים, גם עיריות, משרד הביטחון, צה"ל, אנחנו צריכים את משרד החינוך, אנחנו צריכים משרד הקליטה. אנחנו נשמע את משרד השיכון ואת משרד הרווחה.

במשרד השיכון הכללת הילדים בתוך המשפחה, אנחנו מכלילים במניין הנפשות כילדים את כל מי שרשומים בתעודת העולה כילד. אם בתעודת העולה של אותו סבא, סבתא, הנכד רשום כילד, המשפחה הזאת תקבל תעודת זכאות כמשפחת עולים לכל דבר, אין בזה שום בעיה, לא מבקשים שום מסמך.

אבל כמשפחה רגילה, לא חד הורית.

נכון. למשפחה חד הורית יש זכויות נרחבות, ועל סמך התעודה הזאת גם מתקבלות כל מיני הטבות גם במשרדים אחרים, ואני מניחה שזו הסיבה שהרבה מהם רוצים דווקא לקבל את התעודה הזאת ולא את התעודה של משפחת עולים, שמבחינת ההשתתפות בשכר דירה בעצם יכולה לפתור להם את הבעיה.

אם מדובר בסבא, סבתא, שחיים מקצבת זקנה עם השלמת הכנסה ועם תוספת לילד, הם יכולים לקבל אותו סכום כמו המשפחה החד הורית, או לפחות עד הקיצוץ האחרון, אבל הכותרת של משפחה חד הורית מקנה יותר.

רגע, זה לא ברור.

יש סיוע של משפחת עולים - כל משפחה של עולים חדשים, בלי סבא, בלי סבתא - משפחת עולים חדשים. כל הזכויות שמגיעות למשפחה כזאת, מגיעות גם לסבא, סבתא, שמגיעים עם הנכדים והם רשומים כילדים.

זאת אומרת, אותו סל קליטה.

סל קליטה זה לא אנחנו. מבחינת משרד השיכון, כל הזכויות שמגיעות למשפחת עולים לקנות דירה או לקבל דירה הן שוות. מי שרשום בתעודת העולה כילד, אין לנו שום בעיה, לא מבקשים שום מסמך, ואז תעודת הזכאות שלהם תהיה כמשפחת עולים לכל דבר. זאת אומרת, יוכלו לקנות דירה ביחד, יוכלו לקבל דירה ממשרד הקליטה - כי דירות זה משרד הקליטה. לגבי השתתפות בשכר דירה, גם יוכלו לקבל את ההשתתפות בשכר דירה המוגדלת בגין ההכנסה.

הדרך הארוכה יותר והמסמכים שאנחנו מבקשים, וועדת החריגים שהוזכרה פה, הם בעצם לצורך הכללה כמשפחה חד הורית.

יש לכם נתונים?

אין לנו שום נתון, כי אנחנו לא ממיינים אותם לפי סוג הבקשה שמגיעה לוועדת חריגים. רק פה מתעוררת הבעיה של המסמכים ושל הזמן, למרות שבתשובה שנתתי אמרתי שהוועדה הזאת מתקיימת פעם בשבוע, לפעמים גם פעמיים בשבוע, וזה לא ממש ועדת חריגים ששוקלת, אלא פשוט יותר מעין אחת, או משתי עיניים שרואות את המסמכים, כי שוב, המשמעויות של ההכללה כחד הורית הן רחובות, גם תקציביות, גם מבחינת הזכויות. וכאן באמת רשמתי לי להעיר - ההחלטות האלה מתחדשות אוטומטית כל שנה.

עד שזה מתחדש באופן אוטומטי הוא לא מקבל, יש עיכובים ומשנים את הסכומים, ואנחנו נבקש שתבדקי את הדבר הזה.

אני יכולה לבדוק, אני אקח את הפרטים וגם את הפרטים שלך על השיפוצים.

מאיפה הם יודעים שקיימת ועדת חריגים? נניח קרה לו מקרה, הוא הגיע לעיר מסוימת עם הנכד שלו, קיבל את הסטטוס כמו שקיבל, נמצא בשכירות ומובן שקשה לו להיות בשכירות. מאיפה הוא יודע, או מי בעיר יודע שיש ועדת חריגים במשרד השיכון? ומי מגיש את המסמכים?

הבנק.

אבל זו בעיה מאד גדולה, הבנק מקבל מאנשים, מטרטרים אותם שם, וחודשים - אנשים פשוט בחוסר אונים. וחוץ מזה, סליחה שאני ככה מדברת בקיצוניות, אבל כשאת אומרת שיש להם אפשרות לקבל תעודת זכאות כמו משפחה רגילה - מה הם צריכים לעשות עם תעודת הזכאות הזו? הורים בגיל הזה לא יכולים לשלם משכנתה, שכר דירה הם מקבלים כמו משפחה רגילה, זה גרושים לעומת משפחה חד הורית.

את לא צודקת, סליחה, לפחות עד לקיצוץ האחרון בעקבות החלטת הממשלה, משפחה של סבא, סבתא עם ילד, שחי מקצבת זקנה עם תוספת לילד, קיבלה כמו משפחה חד הורית.

אלה שקונים דירות, הסבים והסבתות האלה שבקושי יש להם לחם לאכול - ממה הם משלמים את המשכנתא?

בתור מה את שואלת אותי?

דווקא במקרים האלה צריך לשמור את הזכות של הילד, תעודת עולה שלו ותעודת זכאות שלו, שבגיל מסוים הוא יוכל לנצל את ההזדמנות.

אני פשוט הצגתי תמונה, אני לא אומרת שהסבים האלה צריכים לקחת משכנתאות, למרות שיש הרבה כאלה, עם נכדים, בלי נכדים, שלוקחים משכנתאות - אל תשאלו אותי ממה משלמים, גם אני לא יודעת ממה, אבל חלק מהם משלמים ובאמת עומדים בזה, ואנחנו שואלים את עצמנו איך וכשאנחנו מנסים להשיב, גם אנחנו עם דמעות בעיניים. יש כאלה, לא צריך לבטל דברים שאנשים בכל זאת משתמשים בהם.

לגבי הילד - עד כמה אפשר לשמור לו זכויות של עולה חדש? זה גם לא סיפור לוועדה הזאת. מה שאני מנסה לומר זה שיש הליך שהוא קצר יותר שאפשר להשתמש בו. אני מסכימה עם הגברת שהזכויות שתעודת הזכאות של חד הורית נותנת הן הרבה יותר רחבות, וטוב שיקבלו תעודה כזו. הזמן הוא קצר יותר, אני יודעת גם לפי כמויות התיקים, אבל יכול להיות שיש עוד יותר - אם יש פניות כאלה אני אשמח לקבל אותן ולבדוק למה ואיפה הם מתעכבים.

אנחנו יודעים שבבנקים למשכנתאות, פשוט כיוון שלבנק אין שום יכולת לנהל איזה שהוא משא ומתן עם האוכלוסייה הזאת, הם שמחים להעביר את זה לוועדת החריגים, כך שזה לא איזה שהוא מידע שהם מסתירים מהאנשים. אני יודעת שלבנקים יש תמיד פקיד דובר רוסית.

כן, אבל עד שמגיעים לבנק, ואולי לא מגיעים לבנק. אני חושבת שכל השרשרת צריכה להתחיל מהסוכנות, משרד הקליטה ולגלגל את הנושא.

עוד הערה חשובה, לצורך הכללה כחד הורית, על פי ייעוץ משפטי שאנחנו קיבלנו, אנחנו מבקשים צו אפוטרופסות. ראיתם פה כמה בעייתיות יש בכל מיני סוגים של קרבה משפחתית, את זה אנחנו כן רוצים לראות, פשוט על אחריות מי האחזקה של הילד הזה ומטעם מי, ואנחנו גם בודקים שההורים הביולוגים לא עלו לארץ, ושוב, זה לא ועדת חריגים במובן המלא של המילה, אלא בדיקה מדוקדקת של המסמכים, ומתכנסת ועדה כזאת פעם בשבוע.

ניקח למשל סבא כזה, שאנחנו רואים שהוא אדם די מבוגר ודי לא בריא כדי לתת עתיד לילד הזה - אתם רואים שזה מצב - הוא לא יודע עברית, הוא לא מתמצא בסביבה, הוא לבד - קשה לו. מה עושים עם משפחה כזו?

סליחה, האם הוא פנה לבנק וסירבו לתת לו תעודת זכאות?

הוא היה אצל ממלא מקום ראש העיר, וכנראה הממונה על הרווחה לא שלח אותו לבנק.

אז ממה הוא משלם שכר דירה? לא יכול להיות.

כנראה יש פה איזה שהוא ליקוי בקשר. כל שנה הוא צריך לשלם עבור תעודת זכאות ולא באופן אוטומטי.

25 שקל שזו עמלה. דרך אגב, העמלה לבנקים היא 60 שקל. הבנקים, במקרים של קצבאות, לוקחים רק 25 שקל.

יש לי מקרה שסבתא מטפלת בילד נכה. אני יודעת שלפי חוק, אם ילד נכה, זה מגיע עד גיל 18. אם הוא גר לא לבד, בנפרד, הוא לא מקבל סיוע לשכר דירה. זה בכל מקרה עד גיל 40 וכמה, 250 שקל, גם לא נותנים לו. איך מתייחסים במקרה כזה?

לא בדיוק הבנתי מה הבעיה.

אנחנו נסכם את הישיבה ואחרי כן תשבי איתה. גברת אילנה כהן בבקשה.

אני רוצה להגיד, באמת בקצרה, כי אני חשובת שאנשים כבר לא קולטים כאן מרוב פרטים. אלף, רציתי להגיד מילה טובה על גברת רינה מרקוביץ - אני יודעת איך היא עובדת. המדיניות הזאת שמשגעים את האנשים לא באה ממנה, אני יודעת איך היא רצה על כל מקרה. אבל הדבר הכי חשוב זה מה שאמרה גברת סופה לנדבר - אין קשר בין הרשויות, אחד לא יודע על השני, זה כל הסיפור.
כשעולה חדש מגיע לארץ, אין מי שיגיד לו מה עליו לעשות. הוא לא רק רוצה לגור, הוא רוצה גם לאכול, אז לא יודעים איפה להגיד ללכת לקבל קצבה, כמה, מה הסטטוס שלך. לדעתי, אם תצליחי קצת לקשור בין הרשויות, העולה החדש יצא נשכר.

אנחנו נחייב את משרד הקליטה לקיים ועדה בין-משרדית שתיפגש ותתאם.

אנחנו למשל עם משרד הקליטה נמצאים בקשר קבוע ושוטף כל הזמן.

יפה, אבל העולה החדש מקבל דף אחד, לא ספר. רק דף אחד, אי אפשר לשגע אותם.

אנחנו בזמנו עשינו חוברת שכוללת המון דברים - אני ראיתי שאתם נותנים אותה בנמל התעופה - אני הייתי בנמל התעופה כשקיבלו שם עולים, כשעשינו את התשלום האוטומטי לעולים המבוגרים, והם קיבלו בזמנו חוברת שהיה שם לגבי כל משרד - כך אני זוכרת, אני לא יודעת מה עם זה היום - הייתה בזמנו חוברת של כל הזכויות, בעברית, ברוסית, בכל משרדי הממשלה. היה ביטוח לאומי, משרד השיכון, היה בזמנו גם לגבי הבנקים כתוב שם.

רבותיי, קודם כל תודה שבאתם, אני מבינה שאנחנו רק בתחילת הדרך. חבל לי שאנחנו צריכים להעסיק אתכם, ואני מבינה שכולנו עייפים. גם אני צריכה להגיד ולגלות שיותר מדי מידע קיבלנו כאן, ואם אנחנו לא הצלחנו לקלוט, אז כנראה לעולה חדש עוד יותר קשה.

כנראה שיש לא רק חוסר קשר בין משרדים, יש גם חוסר קשר עם הפקידים למטה. זאת אומרת, אם למעלה יש ליקוי, אז למטה, אצל אלו שצריכים לבצע את הדברים, חוסר מוחלט ובגלל זה אנחנו נטיל על משרד הקליטה להקים ועדה בין משרדית, שתיפגש פעם בחודש ושבעצם תבהיר את העניין. גברת שלומית קואולמן תקרא את ההמלצות שלנו ואנחנו מתכוונים בחופש לעשות עוד ישיבה, ואם נצטרך עוד כמה, עד שנגיע למצב שיהיה תקין וברור, מפני שדי קשה להבין את כל הפרטים.

1. הוועדה תקיים ישיבה נוספת בפגרת הקיץ ותזמן, בנוסף לכל אלה שנכחו גם את נציגי משרד הביטחון ומשרד החינוך.

2. יושבת ראש הוועדה תפנה למנכ"ל הביטוח הלאומי בבקשה להנחות את כל הסניפים של המוסד לספר לאנשים לגבי הזכויות שלהם, שהמוסד לביטוח לאומי לא דורש אפוטרופסות לקבלת הקצבאות.

3. יושבת ראש הוועדה תפנה, עד הישיבה הבאה, לשרת החינוך בבקשה להוציא חוזר מנכ"ל שיתייחס לאוכלוסייה ספציפית זו במסגרת מוסדות החינוך.

4. יושבת ראש הוועדה תפנה לשר השיכון בבקשה לשקול את האפשרות שמשפחות אלו לא תצטרכנה לעבור ועדת חריגים כל שנה, וברגע שיקבלו פעם אחת זה יימשך לכל אורך התקופה.

5. יושבת ראש הוועדה תשקול את שינוי החקיקה לגבי המונח "כל אחזקת הילד", להוריד את המילה "כל", כדי שתהיה גמישות בחוק ויוכלו במקרים מסוימים לתת את הסיוע הנוסף.

ותעזרו לנו בזה, כי אתם בקיאים בדבר הרבה יותר ממני.

6. הוועדה תפנה לסגן שר הקליטה להקים ועדה בין משרדית שתכלול את נציגי משרד הקליטה, הביטוח הלאומי, עבודה ורווחה, השיכון והסוכנות היהודית כדי לטפל באוכלוסייה הספציפית הזו.

אני גם פונה לסוכנות ומבקשת להסביר את העניין של ההלוואה, שבעצם הלוואת הסוכנות הפכה להיות הלוואה של משרד הקליטה, מפני שאנחנו מקבלים המון המון מכתבים בנושא, אז כנראה אנשים איבדו את הקו ממתי הסוכנות הפסיקה, מתי זה עבר למשרד הקליטה, ומתי זה הפך להיות חלק של סל הקליטה. תסבירו את זה בבקשה.

ועוד דבר אחד אני מבקשת, קחו את המשפחות האלו ותטפלו בהם אינדיבידואלית. אני אסירת תודה שבאתם, אנחנו נמשיך את הטיפול. אנחנו גם רוצים לקבל את החומר.

הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:40