פרוטוקולים/פניות ציבור/4122



5
הוועדה לפניות הציבור – 21.11.2001

פרוטוקולים/פניות ציבור/4122
ירושלים, א' בטבת, תשס"ב
16 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
שהתקיימה ביום ד', ו' בכסלו התשס"ב, 21.11.2001, בשעה 09:30


ס ד ר ה י ו ם

פניות ציבור בנושא הטיפול של השירותים הווטרינריים העירוניים בתחנות
ההסגר העירוניות בכלבים שנתפסו, הוסרו או נמסרו

דיון בהמשך לסיור הוועדה

חברי הוועדה: היו"ר סופה לנדבר

ד"ר משה חיימוביץ, מנהל השירותים הווטרינריים בשדה, משרד
החקלאות
צחי דותן, ממונה על מערך ההגנה על בעלי החיים, המשרד לאיכות
הסביבה
עו"ד שרון קרני, הלשכה המשפטית, המשרד לאיכות הסביבה
דנה לוי, עוזרת הממונה על מערך ההגנה על בעלי חיים, המשרד לאיכות הסביבה
ד"ר שמואל פרוכטר, תחנת הסגר עירונית חיפה
ד"ר גדעון ציפורי, תחנת הסגר עירונית הרצליה
ד"ר אור רז, תחנת הסגר עירונית לוד
ז'ק שטרית, דובר עיריית לוד
ד"ר חיים צעירי, תחנת הסגר עירונית רעננה
ד"ר אלכסנדר מרקוביץ, יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינריים
ד"ר יקיר דורון, מזכיר הסתדרות הרופאים הווטרינריים
ד"ר עמיר אשל, הסתדרות הרופאים הווטרינריים
ד"ר עדן פוגל, ISRAVET, יצרן שבבים
נסים לוי, FOURDOG, יצרן שבבים
ניצן זיו, FOURDOG, יצרן שבבים
חיים ברכיה, FOURDOG, יצרן שבבים
שלי לוי, FOURDOG, יצרן שבבים
אלי ברזילי, אספקה וטרינרית בע"מ
ליהי המר, אספקה וטרינרית בע"מ
שושנה גולדברג, צער בעלי חיים ירושלים
ג'קי האן-אפרתי, צער בעלי חיים ירושלים
עו"ד יעקב סודרי, יועץ משפטי, תנו לחיות לחיות
אתי אלטמן, דוברת תנו לחיות לחיות
עו"ד עדין גלעדי, תנו לחיות לחיות
רועי ליואי, תנו לחיות לחיות
רחל סליט, רכזת נח
אדלה גרטנר, נח
עו"ד יאיר הורסטוק, נח
לבנה דנקר
דוד עידן

שלומית קואולמן

חבר המתרגמים בע"מ



פניות ציבור בנושא הטיפול של השירותים הווטרינריים העירוניים בתחנות ההסגר העירוניות בכלבים שנתפסו, הוסרו או נמסרו

דיון בהמשך לסיור הוועדה

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות
הציבור.
בעקבות התלונה שקיבלנו הוועדה קיימה ביקור בלוד וברעננה והתרשמנו מאוד. לאחר הביקור הזה החלטנו להזמין לכאן את נציגי משרד החקלאות, את נציגי המשרד לאיכות הסביבה, את נציגי משרד הפנים שאמרו שהם לא קשורים לנושא, את נציגי תחנות ההסגר העירוניות, את נציגי עיריית לוד ורעננה, את נציגי הסתדרות הרופאים הווטרינריים, את נציגי יצרני השבבים ואת נציגי העמותות למען החיות.

בהמשך ישיבת הוועדה תוכלו להתייחס לדברים.

אני רוצה לבקש את לבנה דנקר להתייחס לתלונה שהיא לא התלונה היחידה, אבל החלטנו לא להביא את המתלוננים לישיבת הוועדה אלא לצרף לפרוטוקול את התלונה שלבנה דנקר תתייחס אליה.

לרגל נסיעה שלי לחו"ל הפקדתי את הכלב שלי
מסוג קיסר אצל בתי בחיפה. ביום שחזרתי היא אמרה לי שהכלב ברח ולא חזר. היות שהכלב נכה, רגלו לקויה, הנחתי הוא יחזור בשעות הלילה או שימצאו אותו. חיפשנו אותו בכל האזור ולא מצאנו אותו. יום למחרת התקשרתי לתחנת ההסגר בחיפה ושאלתי אם מישהו מצא את הכלב או מישהו העביר להם את הכלב. שאלו אותי אם יש לו שבב אלקטרוני, ואמרתי שאכן יש לו שבב אלקטרוני, יש לו רשיון, כלב רועים שמטופל, רצועה ירוקה ונתתי את כל הסימנים. נתתי את מספר הטלפון שלי ושל בתי. האיש בתחנת ההסגר אמר לי שלא אדאג וכי מיד כשהכלב יגיע אליהם, הם יתקשרו אלי. עברו יום-יומיים, התקשרתי שוב ונאמר לי שהכלב לא הגיע אליהם. הייתה תקופת החמסין הגדול בחיפה וחשבתי שיכול להיות שמישהו לקח את הכלב כי הוא היה כלב מאוד יפה, או שהתייבש בחום או שהוא נדרש. כאמור, חיפשנו בכל המקומות, השארנו מודעות על העצים, התקשרתי לכל המרכזים הרפואיים לכלבים לכל אגודות צער בעלי חיים באזור. כולם לקחו ממנו את הפרטים ואמרו שאם ישמעו משהו, יתקשרו אלי.

עבר שבוע ימים בו לא התקשרתי כי חשבתי שכאשר יגיע הכלב, יתקשרו אלי כפי שהבטיחו. אחרי כשבוע התקשרתי פעם נוספת בסביבות השעה 2:00 לא הייתה תשובה. התקשרתי למחרת שאלו אותי מה מספר השבב, עוד לא הספקתי למסור את כל המספר ואותו עובד המשיך את המספר בעצמו ואמר שהרדימו אותו בבוקר. אני לא צריכה לומר לכם איזה צער עבר עלי, מה עוד שהשארתי את כל הפרטים והבטיחו שיתקשרו אלי. הסיפור הזה הגיע גם לעיתונות המקומית בחיפה. דיברתי עם דוקטור דרור דגן, סיפרתי לו את הסיפור והתשובה הייתה שלא נרשמה אף הודעה שלי בתחנת ההסגר. ביקשתי מדרור דגן לבדוק את הנושא כי אני השארתי כמה הודעות והייתי כל הזמן בקשר עם התחנות. אמר לי דרור דגן שהאדם המטפל יצא לחופשה, אבל כשישוב, לאחר שבוע, הוא יבדוק אתו את המקרה. הוא אמנם אמר לי שהחוק מחייב וכולי, אבל אמרתי שהכלב הזה הוא כלב עם רשיון, הוא כלב עם שבב ולכן הם היו חייבים למצוא אותו. בתשובה שנתן לי מר דגן, נאמר לי שניסו להעביר אותו לאגודת צער בעלי חיים, אבל אף אחד לא הסכים לקבל אותו בגלל גילו המופלג.

כל הניסיונות שלי לקבל תשובה ממר דגן עלו בתוהו אבל אני לא ויתרתי והמשכתי לדרוש ממנו תשובה. שלחתי לו פקסים אבל לא קיבלתי תשובה. יום אחד אמרתי לו שאני חושבת שהחוק מחייב אותו לענות לי תוך שבועיים. אמר לי שהוא בדק את המקרה ולא הייתה אף פנייה שלי לתחנת ההסגר בחיפה - זאת אומרת, אני לא התקשרתי לעירייה – וכי ניסו להעביר אותו לאגודות צער בעלי חיים בחיפה, אבל אף אחד לא רצה לקבל אותו.

אני הלכתי והוצאתי פירוט שיחות – וכל השיחות נעשו מהכנסת – ולפי הפירוט הזה אפשר לראות בדיוק עם מי דיברתי, כמה זמן דיברתי, באיזה תאריכים דיברתי וכולי. דיברתי עם שאול לפיד באגודת צער בעלי חיים בחיפה והוא אמר לי שאם היו מתקשרים אליו, הוא מיד היה יודע מי בעלת הכלב כי אצלו הכל רשום ואפילו הוא הראה לי את דף הרישום בו נרשמו הפרטים. כששאלתי את דוקטור דגן לאיזה אגודות הוא התקשר, הוא אמר שזה לא חשוב ולא רצה לומר לי. זאת אומרת, הוא לא התקשר לאף אגודה.

אני נשארתי עם הצער שלי. התחלתי לברר את העניין והבנתי שיש באמת הרבה לקונה בנושא. אני לא יודעת איזה אנשים עובדים בתחנות ההסגר, האם הם חסרי לב, או כאלה שלא עושים את עבודתם נאמנה, או שהם רוצים להיפטר מכלב ללא סיבה כדי שתהיה להם פחות עבודה. אני חושבת שכאן הייתה רשלנות אין כדוגמתה. קיבלתי הרבה תגובות מאנשים ובין היתר שאלו אותי אם ביקשתי לראות את הגופה. לא, לא ביקשתי לראות את הגופה, וכאן נאמר לי שאולי הוא הלך לניסויים.

אני מספרת לכם את הסיפור בגדול. העובדות מראות שאף אחד לא עשה בדיקה יסודית ואף אחד לא נתן לי תשובה מוסמכת. לא רק שלא נתנו לי תשובה מוסמכת, אלא לי יש את ההוכחות שבגינן אני מצטערת לומר שנותני התשובות משקרים.

ביקשתי מיושבת-ראש הוועדה לדון בנושא כי אולי צריך לעשות בו סדר. אני איבדתי את הכלב שלי והוא לא יחזור אלי. הוא היה כלב יפהפה שהיה אתי 11 שנים, ומי שאוהב כלבים, אני לא צריכה לספר לו מה זו אהבה לכלב.

הרבה שואלים אותי למה אני לא תובעת את העירייה, אבל הואיל שאני עובדת הכנסת הוצאתי את החוק ובחוק כתוב: "פיצוי. הרשות המקומית או מי שפועל בשמה או מטעמה פטורים מתשלום פיצוי בשל פעולה או מחדל שעשו או נמנעו מעשייתם לפי העניין".

בנוסף לכך הבנתי שיש גם בעיות עם השבבים. אמר לי דרור דגן שהם התקשרו אלי הביתה ואכן ציין את מספר הטלפון שבביתי, אבל הודעה לא השאירו לי ולשאלתי מדוע לא השאירו לי הודעה, לא הייתה לו תשובה.

הווטרינר של הכלב שלי אמר שמה שקרה, לא יכול להיות. שבב מסופק לרופאים לפי סדרות ואם היו מתקשרים לברזילי, הוא היה אומר לפי מספר השבב לאיזה וטרינר הוא שייך ובאיזו עיר.

אני אומרת לכם שהם לא עשו כלום.

אספנו מידע והוספנו לידע שלנו אחרי הביקורים
שערכנו במקום. ננקטו צעדים והונחה הצעת חוק כאשר החקיקה הזו נובעת מביקור שערכנו, מידע שרכשנו ומדברים שהתבררו כחסרים.

הייתי מציע לברר אתנו את העובדות. אני אביא
את תגובת העירייה, השירות הווטרינרי העירוני של חיפה.

כל הפעולות שנעשו, נעשו בהתאם לפקודת הכלבת ולחוק עזר עירוני לאחזקת כלבים בחיפה. מי שרוצה שננהג אחרת, שנעשה דברים אחרים – שישנה את החוק.

אני חושב שהגברת הנכבדה היא זו שעברה על החוק בזה שאפשרה לכלב שלה לשוטט חופשי ברחוב ללא השגחה, הזניחה אותו ונתנה לו להסתובב בחוץ באופן חופשי. הכלב הגיע אלינו כשהוא מלא פרעושים, רזה, היה לו גרב אבל אנחנו החזקנו אותו מעבר לזמן שהחוק מחייב אותנו להחזיק בתחנת ההסגר. ניסינו למצוא לכלב בית באגודת צער בלי חיים חיפה, אבל תשובה חד-משמעית של אגודת צער בעלי חיים חיפה הייתה שמכיוון שלכלב אין פוטנציאל אימוץ, הוא מלא פרעושים, יש לו גרב, רזה וזקן, אין אפשרות למצוא לו בית אחר. לא ערכתי בדיקה של דגימת עור כדי לבדוק איזה סוג של גרב, אבל הוא היה חולה גרב מפושט בכל הגוף.

בלי בדיקה אתה לא יכול לקבוע דיאגנוזה ל-גרב.

לפי הדיאגנוזה שלי הכלב היה חשוד ב-גרב מפושט
והיה חשד להתפשטות של ה-גרב בכל הכלבייה שלנו. למרות שביקשו מהגברת, בניגוד למה שהיא אומרת, לא טרחה להגיע לתחנת ההסגר במו עצמה ולנסות לזהות את הכלב שלה ולראות אם הוא שם או לא. לכלב לא נמצא מאמץ ולא נמצא לו בית למרות כל המאמצים שעשינו, מצבו היה ירוד ביותר, ועברו הימים שאנחנו מחויבים להחזיק אותו.

את אומרת שאנחנו משקרים, אבל אני טוען שאת אומרת דבר שקר כי אנחנו כן ניסינו למצוא לו מאמץ, אבל לא היה לו פוטנציאל אימוץ בכל מקום. דיברנו עם השייטת, דיברנו עם כלא מגידו, דיברנו עם צער בעלי חיים אבל אף אחד לא הסכים לאמץ אותו ולקחת אותו בגילו המופלג ובמצבו כפי שהיה. לכן נאלצנו להרדים אותו.

יש עוד כמה עובדות שקריות כמו שאומרת הגברת שאת ההוראה להרדים אותו אני הוא זה שנתתי, אבל זה דבר שהוא לא נכון כי אז הייתי בחו"ל ואין לי בעיה להוכיח את זה.

תבדוק אצלכם. קיבלתי את כל הפרטים מעזרא,
העובד שלכם.

הוא מכחיש את זה.

אני חושבת שצורת ההתבטאות שלך פוגעת.

אני חושב שצורת ההתבטאות של הגברת הייתה
פוגעת.

אני יודעת שלא פעם אחת היא פנתה. קורה שכלב
הולך לאיבוד.

ודאי שקורה, אבל היא עברה על החוק. הכלב היה
חופשי ברחוב.

אתה יודע שכאשר כלב נמצא בידיים של אנשים
אחרים שלא גידלו אותו, הוא יכול לברוח.

זה לא פותר את בעיית החוק.

איך קרה דבר כזה שהיא התקשרה לא פעם אחת
למקום בו היה הכלב, לתחנת ההסגר, ובעצם אף אחד לא אמר שהכלב נמצא שם.

לא קישרנו את הכלב הזה לגברת הזאת. אם היינו
מקשרים את הכלב הזה לגברת הזו, היינו יכולים בקלות לומר לה שהכלב נמצא ושתבוא לקחת אותו. אנחנו הצענו לה שתבוא לתחנת ההסגר לראות אם היא יכולה לזהות את הכלב.

לא הציעו לי.

בשגרה אנחנו מציעים את זה לכל פונה, אבל
הגברת לא טרחה לעשות זאת. זה שהיא לא שמרה על החוק ונתנה לכלב לשוטט ברחוב, הסירה מעצמה את האחריות לעניין הזה ובסופו של דבר אלה התוצאות, אני יכול רק להאשים אותה ולא אותנו.

אני מצטערת על הדברים האלה. יכול להיות
שהחוק הנוכחי מאפשר להמית את הכלב ונותן חסות מלאה לעירייה ולתחנת ההסגר לעשות זאת, אבל אני חושבת שזה לא נכון. יכול להיות שצריך לשנות את החוק, דבר שנתון בידי חברי הכנסת.

גילינו דברים רבים מאוד מעניינים. ראינו מה קורה ברעננה והמקום מאוד יפה ואנחנו מרוצים ממנו. ראינו בלוד את החום והיחס שניתן לכלבים שהם בניגוד למקום הפיזי בו הם מוחזקים כאשר התנאים הם לא תנאים. לא הגענו לחיפה ואנחנו לא מצטערים על כך. הוועדה בוחרת את מקום הביקור ואני מניחה שתשמעו על הדברים בהמשך. למדנו את הדברים לעומק ובעקבות הביקור הגענו לחקיקה. היום הקנס שמוטל הוא קנס שלא מחייב ואנחנו החלטנו לעזור לכם על-ידי אפשרות של קנס מינהלי שבעצם ייתן אפשרות, ייתן שיניים ואפשרות ביצוע כי הוא יהיה מחייב. החקיקה תצא לדרך אחרי הביקור שלנו. יכול להיות שבישיבה היום נלמד דברים נוספים ונוכל להתייחס אליהם.

אחרי הביקור הגענו למסקנה שצריך להיות ריכוז של מידע בגלל שבעצם היום המצב פרוע, כך שאם כלב ירושלמי הלך לאיבוד בחיפה, אי-אפשר למצוא אותו אפילו שיש לו שבב וזה דבר שלא צריך להיות.

אני מבקשת שנתחיל להתייחס לדברים אותם אתם חושבים שצריך לשנות ונראה היכן אנחנו יכולים לעזור.

דווקא מהמקרה המצער הזה, אם הייתי צריך
לשפוט, הייתי מאשים גם את חיפה וגם את בתה של הגברת דנקר. מי שהפסיד מכל העסק היה הכלב ועל כך אני מצטער.

דבר כזה לא יכול היה לקרות אם היה קם מרכז ובאותו מרכז היה נמצא כל המידע – נושא שנדון כבר שלוש שנים ותקוע בדיוני ועדה – כאשר מדובר בהשקעה כספית. אם היה מרכז כזה, ברגע שמוצאים את הכלב ויש לו שבב, אפשר לדעת למי הוא שייך. דבר זה היה מחייב לפעולה גם את העירייה ותחנת ההסגר, מה שאני היום לא יכול לעשות, כך שכל כלב שמגיע, יירשם זמן הקבלה שלו ולא חשוב אם הוא מגיע לתחנת ההסגר בגלל שהוא נשך או בגלל ששוטט חופשי. אותו חוק שביקשתי לגבי הקנס, יעבוד גם נגד אותם אנשים שכלבם ברח. חוק זה גם יגרום לכך שאנשים לא יזרקו כלבים לרחוב כי ידעו שדרך הכלב שלהם אפשר להגיע אליהם ולשמוע מהם למה הכלב שלהם נמצא ברחוב.

גם השנה אני לא רואה שיקום מרכז כזה כי לא ראיתי שבתקציב אושר התקציב לכך. אנחנו מעכבים את השינוי בפקודת הכלבת בגלל אי-הקמת אותו מרכז כי המרכז הזה צריך להיות או-ליין. אם חיסנו כלב בתל-אביב, ידעו עליו בקריית שמונה, דבר שהיום לא קורה כי היום כל עירייה בדרכה החליטה. ברגע שהממשלה תחייב ויהיה אותו מרכז שצריך לקום, כל רופא וטרינר שחיסן כלב יעביר את הנתונים לגבי הכלב למרכז, כך שלכל העיריות יהיו הפרטים על כל הכלבים. גם כניסת כלב לתחנת הסגר תחייב רישום. אז יהיה לנו מידע מדויק בזמן אמת או בזמן שהכלב נכנס להסגר.

תחנת ההסגר בחיפה דומה לתחנת ההסגר בלוד. מבחינה זו התחנה היא מטופלת יפה, אבל היא קיימת מתקופת המנדט כפי שקיימת בלוד וגם שם מנסים לייפות אותה, אבל דבר לא יעזור. צריכים להרוס תחנות כאלה ולהקים אותן בשנית. אותו בן-אדם שדיברת אתו הוא יהודי עם נשמה, הוא משקיע שם את כל נשמתו, הוא מחזיק את התחנה בשיניו אבל היא לא עונה לדרישות שנות ה2000-. ראינו תחנה יפה כמו רעננה, אבל רעננה היא לא לוד, גם מבחינת האוכלוסייה, רעננה היא לא אשקלון ורעננה היא לא כמו הרצליה. ראש העיר שם אומר שמבחינתו כלבייה צריכה להיות מלון חמישה כוכבים.

צריך לעזור באותה מלחמה מתמדת כאשר כל בוקר אני רואה שזורקים כלבים. יש אנשים שלוקחים כלב ומתייחסים אליו כאל כפפה חד-פעמית, משתמש בו ואחר-כך זורק אותו. ברגע שהחוק יוסדר וכל הכלבים יהיו עם שבבים ונוכל לדעת למי הוא שייך, אותו אדם ידע שהקנס שיושת עליו הוא בגובה של 9,600 שקלים, הוא יחשוב פעמיים אם לזרוק את הכלב או לא.

האם קיימים מאגרים של יצרני שבבים? אם הם
קיימים, האם אפשר להשתמש במאגרים האלה?

בזמן אמת היצרן איננו. בדרך כלל אדם מגלה
שהכלב שלו הלך לאיבוד אחר-הצהרים כשהוא חוזר מהעבודה ואז אין לו עם מי לדבר. מאגר כזה צריך להיות פתוח במשך 24 שעות ביממה ומאגר כזה צריך להיות ממשלתי ולחייב את כולם. זו הייתה הצעתנו.

אני רוצה להגדיר את מטרת הדיון. אנחנו רוצים
לפעול בקרב משרדי הממשלה כך שיתקצבו את הקמת מאגר ארצי לרישום כלבים עם שבבים. אנחנו רוצים לחייב את הרשויות המקומיות ואת בעלי הכלבים לסמן את הכלבים על-ידי שבבים. אנחנו רוצים לחייב את הרשויות המקומיות שאין להן תחנות הסגר – בלוד ראינו שהם סוגרים את הכלבים שנמצאים בסביבת העיר – להשתתף בתקציב של תחנת הסגר.

יכול להיות שבעקבות ההתייחסויות בדיון, יתעוררו נושאים נוספים.

אני אישית מסכים לרוב רובם של הדברים שאומר
כאן דוקטור חיימוביץ והדברים הם נכונים אבל בעיני הם בבחינת טחינת מים.

יש לפני מסמכים משנת 1997 ו1998-, ועדת הכלכלה של הכנסת שישבנו בה – לא אני אישית אבל ישבו בה נציגי הסתדרות הרופאים הווטרינריים, גם הרופאים הווטרינריים העירוניים וגם כל הגורמים האחרים – וכאן כבר נערכו הצבעות בנושא תקנות הכלבת בנושא אישור התקנות, בנושא חובת הרישום וסימון הכלבים. יש לי פה משנת 1997 הצעה של ההסתדרות להקים מרכז מידע לנושא הכלבים, מסמך שנשלח ב28- באוגוסט 1997 ליועצת המשפטית של משרד החקלאות ובפני יש החלטות שנלקחו על-ידי הסתדרות הרופאים הווטרינריים. לאחרונה נתבקשנו להביע דעתנו בנושא וראינו שבהסתדרות הרופאים הווטרינריים התקבלה החלטה לפיה אנחנו רוצים שכולם יוכלו גם לחסן חיסונים נגד מחלת הכלבת וגם לשווק בצורה שצריכה להיעשות, בצורה חופשית וללא כל הגבלות.

כל הדברים האלה בשלב זה לא נעשים ולמרבה הצער נמנעים מאתנו. פה יש איזשהו גלגול עיניים לשמים של השירותים הווטרינריים. אני אומר שההסתדרות מסוגלת בזמן קצר להקים מרכז מידע תחתיה. באנו במגע גם עם מדינות אחרות שם קיימים מרכזי מידע כאלה ואחרים ואני עומד על זה שאנחנו יכולים להקים את המרכז הזה. לכן אין סיבה לעכב את תקנות הכלבת. נוצרו בעיות שהן בעיות פרוזאיות ולא אמיתיות של היכולת לספק את החיסונים ואת השבבים כשהם מקבילים לשבבים כאלה או אחרים. מדברים על חוסר אפשרות של רופאים כאלה ואחרים אבל אני מזכיר לכם שלא רק רופאים ברשויות המקומיות מחסנים נגד כלבת אלא יש מאות רופאים פרטיים שכל יום עוסקים במניעת המחלה ומחסנים נגד כלבת ושמים שבבים. היום מחלקם של רופאים אלה הדבר הזה נמנע בגלל סיבות כאלה ואחרות, כאשר חלק מהסיבות הן סיבות שהם לא יכולים לקבל את השבבים אותם הם רוצים לשווק ולא את החיסונים בהם רוצים לחסן.

למה זה קורה?

כי הם צריכים להיות מורשי חיסון ולחלקם בגלל
סיבה זו או אחרת יש בעיה לקבל את ההרשאה לחיסון. אני רוצה להדגיש בפניכם שהמחלה הזו היא מחלה ממנה גם כיום מתים אנשים. לכן כל הנושא של כלב שהולך לאיבוד הוא מדאיג. כלב שהולך לאיבוד יכול להיות כלב שאולי חולה בכלבת ותמיד צריך לחשוש מדבר זה. קורה שאתה מקבל כלב שאתה לא יודע אם הוא משובב או לא ואתה לא יודע מי חיסן אותו או לא חיסן אותו.

לכן הפתרון לדבר הזה הוא יישום תקנות הכלבת באופן מיידי ולאפשר חופש פעולה לכולם. זו הרי מחלה שכולנו רוצים להילחם בה ולכן אנחנו צריכים לאפשר חופש פעולה לכולם, גם בנושא השבבים וגם בנושא החיסונים. צריך לקום מרכז כזה ואני אומר שהסתדרות הרופאים הווטרינריים מוכנה להירתם לקחת את המרכז על עצמה ולהקים אותו וזה גוף שיכול להיות גוף בלתי תלוי.

הוא יכול לשאת באחריות?

הוא יכול לשאת באחריות גם מבחינה משפטית.
גם כיום יש לנו חוות דעת ממשרד עורך-דין מכובד במדינת ישראל שקובע שאין שום בעיה בעניין הזה אלא להפך, אלה דברים שמיועדים להסתדרויות כי הן בלתי תלויות ויכולות לאגד מרכז כזה.

אם כן, אתה אומר שבמשרד החקלאות יש תקנון
משנת 1997 שמדבר על הקמת מרכז או מאגר מידע.

על הדבר הזה מדברים משנת 1997 וב8- בספטמבר
1998, וגם מספר פעמים לאחר מכן, הנושא היה בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת והתקיימו הצבעות, אבל זה לא מבוצע.

ועדת הכלכלה העבירה את הנושא למשרד
החקלאות והשאלה מי היה אחראי לביצוע הדבר.

מה שאומר חברי, את לא יכולה להפעיל את
התקנות הללו ללא השקעה חד-משמעית בהקמת המרכז. כדי שכל אחד יוכל לחסן בזמן אמת, מדובר על השקעה של מיליון ומשהו שקלים. חברי לא אומר שהסכומים האלה יגולגלו על הצרכן.

על-סמך מה אתה אומר שלנושא הזה צריכים
תקציב של מיליון שקלים?

על-סמך זה שאנחנו יודעים כמה עולה הקמת
המרכז והפעלתו. הנושא הזה נמצא במשרד האוצר ואנחנו תקועים. גם משרד הבריאות היה צריך להיות מעורב בנושא משרד הבריאות כי גם הוא צד לנושא. מי שאחראי להקמת והפעלת המרכז היא לא ההסתדרות אלא שירותים וטרינריים. אם יקרה משהו, לא ישאלו את ההסתדרות אלא את השירותים הווטרינריים.

הם לא עושים כלום.

אנחנו לא נחליט עכשיו מי יהיה אחראי.

אני אמנם נציג של חברת שבבים, אבל במשך
שש-שבע שנים הייתי מעורב במה שאני קורא הונאת הציבור בארץ. אני אולי חוצפן, אבל נעשתה בארץ הונאה של ציבור כאשר בשנת 1987 נפטרו בארץ שלושה אנשים ממחלת הכלבת. התעוררו כל הרשויות בארץ ובתוך מספר ישיבות בוועדת הכלכלה של הכנסת – בספטמבר 1998 – הוחלט שיצביעו על תקנות הכלבת והן יוגשו לשר הממונה. אגב, הן הוגשו לשר הממונה שהיה אז רפול, אבל מאז ועד היום לא נעשה שום דבר. טענו השירותים הווטרינריים שהם לא קיבלו תקציב, אבל אני אישית - הייתי אז יושב-ראש ארגון הרופאים הווטרינריים, היום אני משמש גם כסגן יושב-ראש ההסתדרות – קיבלתי ידיעה שאכן הועברו כספים עבור הנושא הזה של מרכז המידע.

אני יודע כמה עולה מרכז בהסתדרויות הווטרינריות האירופאיות, אני יודע שלגבי מרכז המידע כאן לא הוצא מכרז ומה שקורה עד היום הוא שפשוט מאוד משתמשים בתירוץ שהוא בפירוש לא נכון. הסתדרות הרופאים הווטרינריים מוכנה להקים מרכז מידע כזה ולעשות זאת תוך חודש ימים.

בנושא השבבים. נעשתה כאן לפי דעתי הונאה של ציבור. אומר דוקטור חיימוביץ שהם לא רוצים להכביד על אזרחי מדינת ישראל. חברת הכנסת לנדבר, יש בידיי הוכחות שאזרחי מדינת ישראל שילמו למעלה מחמישה מיליון שקלים יותר מאשר היו צריכים לשלם עבור שבבים וזאת מאחר שבארץ בצורה מונופוליסטית משתמשים בשבב שהוא שבב מיושן שאינו נמכר בארצות-הברית, איננו נמצא באירופה, וכאשר אני אישית באתי כנציג הרופאים הווטרינריים הפרטיים ואמרתי שהסתדרות הרופאים הווטרינרית העולמית החליטה שיהיו שבבים בתקנים של איזו – ואגב, לכל החברות, כולל לאדון הנכבד כאן, ישנם גם שבבים בתקנים של איזו – אבל לא, השתמשו בשבב ישן שאי-אפשר למצוא אותו בעולם חוץ מאשר במדינת ישראל ואולי בטייוואן. השבב הזה נכנס, האזרחים של מדינת ישראל שילמו במיטב כספם, בערך ששים שקלים כל אחד, כאשר אני יודע שמחיר השבב – אם תהיה תחרות חופשית – ירד לשליש.

טוען מי שהגיש העתירה לבג"ץ שהשירותים הווטרינריים עומדים לכרות את מטה לחמו כי הוא שיווק כבר כמאתיים אלף שבבים. אם מדובר במאתיים אלף שבבים פחות שלושים שקל ששילמו יותר מאשר המחיר המקובל, ואת זה אני יכול להוכיח, אנחנו מגיעים לששה מיליוני שקלים. אני שואל מה היינו יכולים לעשות עם ששה מיליוני שקלים, כמה מרכזי מידע היו יכולים להקים ומה עוד היו יכולים לעשות לרווחת בעלי החיים בסכום הזה.

כאשר באים וטרינריים – ואני לא מדבר על הווטרינרים שקונים את השבבים שלי או של חברה אחרת – ורוצים להתקין שבב אחר, אומר הווטרינר העירוני של עיריית חיפה - ובכוונה לקחתי את הנייר של חיפה – לווטרינר מסוים ש"אם יתברר לנו שאתה מזריק שבבים שאינם השבבים המורשים באזור חיפה - ושוב, אלה לא השבבים שלי – דבר הפוגע בטיב ובאחדות השירות הניתן על-ידי העירייה לתושב, אי-לכך, מקרה נוסף של חיסון כלבת בליווי שבב שלא מהמקובלים בחיפה יגרום לשלילת אישורך ואישור הרופאים תחתיך כמחסנים מורשים מטעם עיריית חיפה".

אם זה לא מספיק, אז יש מצב מצחיק. לאשתי יש מרפאה ולי יש שבבים. אני יכול לתת לאנשים את השבבים האלה במחיר שהוא רבע או אפילו פחות מהשבבים האחרים.

את היבואנים לא מעניינים השירותים
הווטרינריים.

יש לי כאן מסמך של ועדת השבבים הראשונה
בחתימת ידו של אדון חיימוביץ והוא כותב שהחברה שלי סיפקה לו שבב והוא שינה את מספר השבב. אם כן, החברה שלי לא סיפקה שבב לאדון חיימוביץ ואני אומר לך שאתה משקר כאן ביודעין. לכן גם הוקמה ועדת השבבים השנייה.

אנחנו נעצור כאן. לא מקובלת עלי התבטאות
כזאת. אני חושבת שלא יכול להיות מונופול למכירת שבבים, ואם זה היה עד כה, זה מוזר למה אף אחד לא קם ולא עצר את העניין. אני חושבת שאם מוכרים את השבבים ומשתמשים בהם, ועל כל שבב יש חותמת של חברה זו או אחרת והשבב לפי התקן, זה דבר מקובל ולא משנה מאיפה קנו את השבב. אני לא חושבת שצריך לתת מונופול לחברה אחת על שבבים, דבר שהוא לא מקובל באף מדינה ולא יכול להימשך בישראל.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, רכב במדינת ישראל
כשהוא חונה בנתניה הוא חונה בתל-אביב, יודע הפקח שיש את משרד התחבורה שיש לו את הפרטים בקשר לאותו רכב ואני חושב שאותו הדבר צריך להיות בנושא השבבים. אני חושב שלא צריך להיות חוק עזר אלא צריך להיות חוק מדינה לפיו כל העיריות יהיו חייבות לפעול. אני חושבת שבמסגרת הזאת גם בעלי חברות השבבים יהיו מוכנים להקים מרכז כזה מכספם, כי זה יהיה להם כדאי.

בנושא המכלאות. אני חושב שצריך ללכת לכיוון של משק סגור במכלאות עירוניות. אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל מכלאה ברשות מקומית היא דבר רווחי. אנחנו רואים שבחלק מהעיריות שיש להן כסף, הכסף זורם חזרה למכלאה או למחלקה הווטרינרית, אבל בעיריות להן אין כסף, זאת פרה חולבת שמשרתת כל מיני מחלקות אחרות ובעצם המכלאה או המחלקה הווטרינרית לא יכולה להתרומם ולתת שירותים נוספים וטובים.

אם הייתה החלטה בשנת 1997 על הקמת מאגר,
אני שואלת למה עד היום משרד החקלאות לא הקים מאגר כזה ומה קרה במשך השנים הללו.

בשנת 1997 הוכן כל החומר לשינוי הפקודה אבל
הכל תקוע בגלל חוסר תקציב. ברגע שיהיה תקציב, הכל ערוך להפעלה.

למה לא זעקתם שהייתה החלטה ולא ניתנו
התקציבים?

פנינו, צעקנו, זעקנו אבל נשארנו עם זה.

תשאלי את חבר הכנסת פורז אם הוא העביר
כספים או לא.

ועדת כספים מעבירה ולא חבר הכנסת פורז שאין
לו קופה.

בנושא התקציב חשוב להדגיש את האוטונומיה
של המחלקה הווטרינרית. מאוד נחמד יהיה להקים מרכז שבבים ארצי, כאשר בעירייה מסיבות תקציביות החליטו שאין מחשב במחלקה הווטרינרית. אפשר לראות גם בעיריית הרצליה את הזמן שעובר בין רכישת מחשב לרכישת מודם או בעירית ראש העין שבמשך שלוש שנים הרופא פעל בלי מחשב. זה תקציב שחייב להיות לא רק ברמת השירותים הווטרינריים אלא גם ברמת העיריות וזאת על-מנת לאפשר להפעיל.

זה נכון שרופאים וטרינריים פרטיים מבצעים את החיסון. רופאים וטרינריים, כשמם כן הוא, פרטיים והם לא מחויבים על-ידי החוק והם לא ממונים על-ידי החוק והם גם לא אלה שמבצעים את פעולות אכיפת החוק. אנחנו לא צריכים להיכנס כאן לדוגמאות, אבל מי שבסופו של דבר אחראי ומדווח זה אותו רופא וטרינר רשותי ויש לו חבות משפטית, לא מוסרית, אך ורק מול משרד החקלאות ומול משרד הבריאות. לא עולה על הדעת שמוסד פרטי יעשה זאת.

אני רוצה להצטרף כאן לבקשה שהעלה מר צחי דותן – ובביקור של הוועדה העלתה את זה גם דוקטור אור – לגבי העובדה שהמכלאות תלויות ברצון טוב של ראש עיר כזה או ראש עיר אחר, דבר שהוא בלתי אפשרי. יש מכלאות – דוגמה של המכלאה עליה אני ממונה – כמו הרצליה, שם יש שומר במשך 24 שעות ביממה ואפשר להתקשר אליו, אבל יש מכלאות שבשעה 12:00 בצהרים סוגרים אותן והולכים הביתה. זה קורה מכיוון שזה תלוי בגחמות של ראשי עיר אלו ואחרים.

כרגע שיווק השבבים מתבצע בארץ על-סמך חוקי עזר. יש לנו שני ריכוזי אוכלוסייה ענקיים – תל-אביב וגוש דן – ומשום מה אין שם חובת שבבים. אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים בהרצליה, בלוד, ברמלה ובאילת, אבל בגוש דן ותל-אביב יש מספר אדיר של כלבים.

אתה אומר שבחקיקה צריכה להיות חובת התקנת
שבבים.

נכון.
אני חושב שאין מישהו שלא יברך על קידום הצעת החוק שמעלה היושבת-ראש. בכתב יד הוספתי גם רופא וטרינר רשותי כהגדרתו בפקודת מחלות בעלי חיים כי בסך הכל מדובר על 220 רופאים רשותיים שנמצאים כפופים לחוק וצריכים ליישם אותו ביום יום.

בדבריו של דוקטור ציפורי אליך מסתתרת הטעיה
קשה מאוד מבחינתי. ניגוח הרופאים הפרטיים בעניין הזה הוא מיותר. הרופאים הפרטיים מחסנים מתוקף חוק. נמצא כאן מנהל שירותים וטרינריים שמסמיך אותם והם עושים זאת עבורו כאשר כולנו רוצים למנוע את המחלה האיומה הזאת. הניסיון הבלתי נגמר של מונופול גם בעניין הזה של חיסוני הכלבת אצל הרופאים הרשותיים כי הם אלה שמדווחים בסוף, כי כיום אנחנו נמצאים במצב של מלכוד כשאין את המרכז הזה, והיום לא יכול להיות מצב שבו יהיה און-ליין הדיווח האמיתי, המצב הזה של המלכוד כאשר חלק מהרופאים הווטרינריים הפרטיים לא יכולים לשווק ולחסן נובע מאותו רצון לשמור את העניין הזה קרוב לצלחת ברשויות המקומיות.

אני אומר שהדבר הזה הוא חמור וכאן אנחנו צריכים להגיע למצב שגם בעניין הזה יהיה ברור שכל אחד מאתנו, כל רופא במדינת ישראל שמסוגל לחסן נגד כלבת, שהוא יחסן וישים שבבים ורק כך יבוא לציון גואל ולא בשום דרך אחרת. כל דרך אחרת היא דרך לנסות להצר את המעגל ולא להרחיב אותו.

תלונות שמגיעות בזמן האחרון לעמותה, בעיקר
באזור הצפון, מדברות על התנאים הפיזיים של אחזקת בעלי חיים כאשר בהרבה מקומות המבנים הם מזמן המנדט, תאי בטון קטנים שחשופים לקור אימים בחורף ולגיהנום של חום בקיץ. כמו שאנחנו יודעים, כפי שקיים בחוק המעצרים של בני-אדם, גם בעלי החיים שהם בחזקת עצורים צריכים לזכות לתנאים מינימליים.

אני יודע שיש הצעת חוק לגבי הסדרת פיקוח על כלבים שתידון בזמן הקרוב, אבל אני רוצה לתת כמה דוגמאות.

מי הגיש את הצעת החוק?

חבר הכנסת אבי יחזקאל.

הצעת החוק באה לטפל בכל הנושא של פקודת
הכלבת ולהגביל את שיקול הדעת שיש לווטרינר כאשר כרגע יש לו סמכות מאוד רחבה ואולי כדאי גם לבחון זכות ערר לבית-משפט לעניינים מקומיים כדי שלא יהיה לו שיקול דעת מוחלט והוא לא יהיה חשוד לגבי מוות של בעלי חיים בגלל כל מיני אינטרסים כלכליים מקומיים אלא דווקא רפואיים.

במועצה המקומית רמת ישי מחזיקים כלבים במבנה מבטון ללא חלונות וללא אוורור כאשר כל מבנה מחולק לששה כלובים קטנטנים שהכלבים לא יכולים לעמוד בהם. מדברים כל הזמן על תנאי גידול של אווזים ותרנגולות שזה במשק בעלי חיים למאכל, שגם כאן הוקמו עמותות שונות שנלחמות על כך שיהיו להם תנאים מספיקם, אבל כשמדובר כאן על חיות מחמד, על אחת כמה וכמה, מה עוד שאלה בעלי חיים שמשמשים אותנו ביום יום לצרכים פסיכולוגיים ואחרים שלנו ואנחנו לא רוצים שהם ייכנסו בתקופות המעבר למצוקות פסיכולוגיות או מצוקות בריאותיות כשהם נמצאים בתוך המכלאות האלה אלא שיהיה להם סיכוי יותר גבוה למצוא לאחר מכן משפחה חמה.

במכלאות בכרמיאל שורר חום נוראי בקיץ וקור עז בחורף. בחיפה המבנה ישן והוא מזמן המנדט. המקום מחולק לתאים קטנים וחשוכים, כאשר בחורף יש הצפות של הגשמים, ובגלל שאי-אפשר היה להציל את הכלבים, 17 כלבים מתוך 26 כלבים הורדמו. הבנתי שיש תיעוד של וידאו ותמונות של הדברים שאני עכשיו אומר.

כמו שמדברים על האחדת התנאים בארץ לגבי שבבים, פיקוח והסדרה, מן הראוי היה לתת את הדעת ולקבוע איזשהו סף מינימלי לגבי אחזקת כלבים, לגבי צפיפות של אחזקה במכלאות, סוג המזון שהכלבים מקבלים, תדירות החיסונים וכל הפרמטרים שצריכים להיות ושלא יתכן שכל וטרינר יעשה כבשלו בתוך שטח הרשות או המועצה המקומית אליה הוא שייך.

אחרי 53 שנה אתם רק מדברים והשאלה למה לא
הקמתם צעקה. למה רק היום אתם בעצם אומרים שכל אחד עושה מה שמתחשק לו לעשות והעסק פרוץ לחלוטין?

נתקלים בבעיות תקציביות.

ידוע לנו שבעיריות מסתובב לא מעט כסף ושמענו
בביקור על כך שהאזרח משלם עבור החיסון ועבור השבב. לא צריך להגיד לנו כאן שאין כספים כי אני אומרת לכם שיש כספים ותאמינו שאנחנו מבינים מה קורה כאן.

להסתדרות הרופאים אני רוצה לומר שמסתובב כאן כסף רב. אנחנו שומעים בוועדה על חברות שמוכרות את השבבים, על מונופול שקיים כאן, על מונופול לגבי חיסונים וזה דבר שלא שייך לעניין. זה נושא שהוועדה שבראשותי לא תתערב בו, אבל אנחנו כן נתערב באי-הסדר שקיים.

כולם מדברים כאן על מונופול, אבל אני מציעה
לבקר בתחנות ההסגר בארץ ולראות את המצב המזעזע ולראות את החיות נתונות במצב המזעזע הזה ואז לא תדברו על מונופולים ועל שבבים, שאלה שטויות. תראו את המצב של החיות בארץ. זו בושה וחרפה. בהתנהגות הזו שלנו אנחנו כמו מדינת עולם שלישית והגיע הזמן שכל האנשים המכובדים כאן יתעוררו. לעמותות למען החיות אין כסף ואנחנו חיים מתקציב זעום. אנחנו מקבלים אולי ארבעים אלף שקלים לשנה, כשהוצאות עמותת תנו לחיות לחיות היא מאתיים אלף שקלים לחודש ואני שואלת מאין ניקח את הכסף הזה? הכסף מגיע בעקבות הבכי והזעקה שלי ושל חבריי. הגיע הזמן לומר את האמת. כולם כאן מדברים יפה, אבל האמת היא שזו בושה וחרפה והגיע הזמן לתת תקציב יותר גדול. תתעוררו, תפסיקו לדבר על שבבים אלא קודם כל תדאגו לחיות האלה.

הכסף מגיע למשרד החקלאות?

לא. הוא צריך להגיע למשרד לאיכות הסביבה.
למשרד החקלאות יש את הכסף אבל למשרד לאיכות הסביבה אין.

הפוך. למשרד החקלאות יש כוח אבל אין לו את
הכסף.

גם למשרד לאיכות הסביבה אין כסף.
אני מבקשת ומתחננת שתתחילו לפעול למען בעלי החיים במדינה כי המצב הוא בושה וחרפה. אני מוכנה ללוות אותך לתחנות ההסגר בארץ ולהראות לך את המצב כדי שתביני מה קורה כאן.

הוועדה ביקרה.

ראיתם חלק קטן. ראיתם רק שתי תחנות הסגר.

אני מנהלת את הוועדה הזאת רק מספר חודשים
ואתם יודעים שחוץ ממצב הכלבים והחיות, המצב בארץ מאוד קשה אבל למרות זאת מצאתי לנכון לבקר בתחנות הסגר וזה היה בעקבות פנייתה של לבנה דנקר והמחקר שעשתה אפרת. רק לפני מספר ימים הגיעה אלי משפחה של עולים חדשים עם 12 ילדים במשפחה והם רעבים ללחם. הם נמצאים במקום כזה שאני חושבת שגם כלבים לא מחזיקים במקום כזה. הם מתגוררים בבניין של עמיגור ואתמול בלילה התחלנו לטפל בעניין הזה. אני מספרת את זה בגלל שאני פועלת בנושאים האלה במשך 24 שעות ביממה. אתמול בלילה מ"תנובה" הגיעה משאית עם מזון לילדים והאימא התקשרה וחצי שעה בכתה. אני רוצה להרים את הדגל, אבל תבינו שבמשך כמה חודשים אנחנו כבר היינו במקומות רבים ועזרנו לאנשים רבים, ולמרות זאת נעשה משהו גם למען בעלי החיים.

מדינה שמתייחסת כך לחיות, מתייחסת כך גם
לבני-אדם.

בביקור שלי אני אמרתי שבעצם את השורשים של
האגרסיביות של החברה צריכים להתחיל לחפש דווקא ביחסה לחיות. אנחנו מחנכים את הילד ליחס לחיות מאחר שיחס אגרסיבי לכלבים, יחס אגרסיבי לחיות, בגיל מסוים הופך להיות התנהגות אגרסיבית של חברה וזה אחד הדברים שאנחנו חייבים לטפל. לכן אמרתי שאנחנו צריכים להתחיל במשרד החינוך ובמשרדים אחרים כי לא פעם אחת אנחנו עולים על במת הכנסת ומדברים על אגרסיביות והתעללות במשפחות אבל חוץ מדיבורים לעתים קרובות נשארים באותו מקום.

הרשויות גובות מהאוכלוסייה סכום גבוה עבור
חיסון כלבת והשאלה איפה הכסף הזה כי הכסף לא חוזר לבעלי החיים.

אני מסכימה עם כל מה שנאמר כאן בקשר למרכז ובקשר לשבבים ולחיסונים. הסכמתי אתך שחיסוני כלבת צריכים להגיע לכל וטרינר בכל אזור כדי שהוא יחסן כל כלב שמגיע אליו, אבל על-פי החוק אסור להם לעשות זאת. כל הדיון הזה לא קשור לזה כי אנחנו מדברים על כלב שהיה לו שבב אבל אף אחד לא בדק. אם זה כך, לשם מה מתקינים שבבים? הנקודה כאן היא עוד דרך לקחת כסף מהאוכלוסייה. בתחנות ההסגר אין דין וחשבון ואף אחד לא בודק. רוב האנשים בישראל, אין להם את הכוח, הם לא בכנסת, לא עובדים כאן ולא מכירים אנשים ולכן אני מאוד שמחה שהדיון הגיע לכאן.

אין מודעות לפנות למשרד החקלאות במקרה
שקורה משהו כזה.

נכון.

כל העניין כאן הוא עניין של דין וחשבון ודין
וחשבון חייב להיות. כלב שבסופו ימות, עד אז צריך להיות מוחזק בתנאים.

מה שנאמר לגבי הכסף שנגבה עבור חיסונים, אכן
זה נכון והכסף הזה צריך לחזור לכלבים. צריך להיות חוק שהמשק הזה יהיה משק סגור, כך שהכסף שבא מבעל הכלב חוזר לכלב. כאן צריך להילחם עם ראשי העיריות והרשויות אבל כאן הם אומרים לי שהם צריכים לטפל בילדים רעבים, אבל הם לוקחים כסף מהכלבים שלי. אם זה יהיה, יהיה סדר. יהיה משק סגור וכאשר נלקח כסף מהכלב, הוא יחזור לכלב.

אתה צודק. כנראה נצטרך לעשות תיקון לחוק
הקיים או לעשות חקיקה נוספת כך שיהיה משק סגור כי כספים שנכנסים צריכים לצאת לאותו עניין. זה אמור גם לגבי מניעת מחלות ואני חושבת שכאן אתם צודקים. אנחנו התכנסנו אחרי שנים שלא דנו בנושא, מלבד בוועדת הכלכלה כשאני מבינה שהנושא נעצר באיזשהו מקום, ואני חושבת שנצטרך להזיז את הנושא קדימה ולצורך כך נצטרך לחוקק חוק שיהיה כתוספת לחוק הקיים או חוק נפרד. אנחנו נעשה זאת כי אני חושבת שזה מאוד חשוב ואז נראה שיש כסף.

כל התקנות קיימות והייתה ועדה שישבה במשרד
החקלאות. עיריית ירושלים הקימה מאגר און-ליין כאשר אליו מחוברים כל הרופאים הווטרינריים בירושלים. למאגר הזה שותפים גם וטרינרים מחוץ לירושלים, מקומות כמו מוצא, מבשרת ירושלים ומעלה אדומים, כאשר הרופאים המחסנים הם רופאים מחסנים מורשים של עיריית ירושלים והם עובדים און-ליין באמצעות חיבור באינטרנט למחשב של עיריית ירושלים כאשר כל חיסון מדווח מיידית. המאגר הזה הוקם בתקציב עיריית ירושלים עצמה וכל הווטרינרים מחוברים אליו. צריך לראות בזה דוגמה.

יכול להיות שאחרים יכולים לקחת דוגמה.

מה שאת ראית זו מערכת שלנו של מכירות אבל
עיריית ירושלים בתוך העירייה הקימה מאגר נפרד וחייבה את כל הרופאים המחסנים המורשים להעביר לה באמצעות המחשב ובאותו רגע את החיסון שהתבצע. אני חושב שהווטרינר הראשי של ירושלים ישמח להראות לכל אחד את המערכת הזאת כאשר כל רופא וטרינר מעביר את הפרטים און-ליין. אותה מערכת שכבר קיימת במדינה והיא ממומנת בתקציב עיריית ירושלים יכולה לעבור לעיריות אחרות כי זו מערכת ציבורית קיימת ועובדת.

אני יבואן שבבים מעל עשר שנים. לפני שהתחלתי
עם זה בדקתי בכל העולם איזה שבב הטוב ביותר. התברר שישנה חברה אחת שמייצרת שבב אחד עם מספר תעודת זהות אחד לכל כלב בכל העולם וישנם הרבה יצרנים אחרים של שבבים שעושים שבבים לפי שיטה אחרת וביניהם יכולים להיות שבבים רבים עם אותו מספר תעודת זהות. שבב כזה לא רצינו להביא לארץ.

במשך עשר שנים כל יצרני השבבים היו בישראל אבל כל הרופאים במדינת ישראל אמרו שהם רוצים לסמן את הכלבים בתעודת זהות אחת עם מספר תעודת זהות אחד בכל העולם כי לא יתכן שכל יצרן ייתן מספר כשקיים עוד כלב עם אותו מספר. בשנת 1997, אחרי שנפטרו מספר אנשים, פרופסור שמשוני הקים ועדה כדי לבדוק איזה שבבים מתאימים לזיהוי במלחמה בכלבת ונתנו פרמטרים כשלדעתי הפרמטר החשוב ביותר הוא תעודת זהות עם מספר אחד לכל כלב. לא יתכן שיהיו שני כלבים עם אותה מספר זהות כי זה מהווה פגיעה בבריאות הציבור, כי לא נוכל לזהות איזה כלב יחוסן.

הפרמטרים האלה פורסמו והיחידי שנכון להיום עדיין יש לו את השבב הזה שמבטיח על-ידי היצרן מחו"ל שהשבב שלו הוא ייחודי בכל העולם, זו החברה שלנו, כאשר מדובר ביצרנים של חברה אמריקאית שמייצרים את השבבים האלה בטלפונקין. החברה הזו היא היחידה בעולם שהביאה אישורים שהשבב שלה הוא ייחודי והוא בנוי בטכנולוגיה שונה. זו החברה היחידה שנותנת זיהוי ודאי במאה אחוז לגבי כל כלב וכלב.

אנחנו הזמנו מספר שבבים לארץ מהסוג השני של השבבים וראינו שכולם עם אותו מספר. לדוגמה, זה מספר שבב של היצרנים האחרים. לקחתי כלבים חיים, הלכתי לווטרינר וביקשתי ממנו להזריק את מספר השבב הזה. אגב, ביום אחד מתקשרים אלינו בממוצע בין עשרה לעשרים בעלי כלבים ואנחנו מוסרים להם אינפורמציה גם בשעות הערב ובעיקר בימי שבת או באמצע הלילה בימי ששי ובחגים. אנחנו מוסרים את כל האינפורמציה ללא תשלום. גם אני אוהב כלבים. מצאנו כלב אחד בצ'כוסלובקיה שסומן בהרצליה ובעליו לא האמין שמצאנו לו את הכלב הזה. אין ספק שאם היינו נותנים לעשרה כלבים את אותו מספר שבב, זה לא עונה על המטרה. אין כאן מונופול ואם יש כאן מונופול, אולי יש כאן מונופול איכותי. את לא יכולה לומר שהמטרה שלך היא המלחמה בכלבת אבל לשבבים יהיה את אותו מספר.

אני לקחתי כלב אחד לווטרינר שהזריק לו שבב כזה עם המספר הזה וחיסן אותו בכלבת. יש לי עוד כלב בבית, אותו סוג של כלב, הזרקתי לו עוד שבב, אותו מספר כפי שהזריק הווטרינר וגם נתן לי תעודת חיסון על כך שחיסן אותו בחיסון נגד כלבת. חזרתי אליו למחרת עם שני הכלבים כשאת האחד השארתי במכונית ועם השני נכנסתי לווטרינר. שאלתי אותו האם זה הכלב שחיסנת בכלבת, הוא בדק לפי המספר ואמר כן, זה הכלב שחיסנתי. ביקשתי מהווטרינר להחזיק את הכלב לרגע אצלו וחזרתי עם עוד כלב שהיה לו שבב עם אותו מספר ואמר שזה לא הגיוני מה שאני מראה לו כי מדובר בשני כלבים עם אותו מספר. מבחינה חוקית שני הכלבים מחוסנים נגד כלבת משום שצילמתי את תעודת החיסון. מה שקורה הוא שיש לי שני כלבים עם חיסון אחד של כלבת ומבחינה חוקית שניהם מחוסנים. אם אני עכשיו אמכור את הכלב הזה לאדם אחר עם התעודה, אם הכלב ינשוך את הילדה שלו הוא יאמר שהוא לא צריך לחסן את הילדה מפני שהכלב הרי מחוסן ויש לו תעודה המעידה על כך. אחרי שהכלב אולי ימות, אולי גם האבא יתעורר.

אי-אפשר לתת תעודת חיסון והתקנת שבבים כשהשבבים נושאים את אותו מספר זיהוי.

לכן ועדת שמשוני לא אמרה לקנות שבבים מברזילי אלא אמרה מה הפרמטרים. אם הפרמטרים הם שבבים ייחודיים, תעודת זהות אחת לכל כלב, זה מתאים למלחמה בכלבת.

את השבבים האלה מוכרים בחנויות מחמד באירופה כאשר כל מספר שאת רוצה, את יכולה לקבל, אבל זה לא מתאים למלחמה בכלבת אלא זה ייתן לגיטימציה אולי לא לחסן נגד כלבת, כי מי שיש לו חמישה כלבים, הוא יחסן רק כלב אחד, יקבל אישור על כך ולשאר הכלבים הוא ייתן את אותו מספר שבב ויצא שכולם מחוסנים.

אני נגד מונופול בשבבים. מטרת הוועדה היא לא
לתת את הבמה לפרסומת לחברות.

מה שמר ברזילי תיאר כאן זו פשוט פעילות
קרימינלית כי הוא ציין מסקנות של ועדה שדנה בשנת 1997 כאשר בשנת 1999 פרסמה ועדה של שירותים וטרינריים מסקנות קצת אחרות ממה שציין כאן מר ברזילי. אם מר בריזלי מצטט ועדה של שירותים, שיצטט עד הסוף ויאמר מה הייתה ההחלטה הסופית ומה התקינה שעומדת. אגב, גם את השבבים שלו, ניתן לקחת שבב ולתכנת במספר אחר.

אני רוצה לחזור למאגרי המידע. הכל מתכנס בסופו של דבר לקטע של מאגר המידע וכל מי שדיבר על זה אמר שצריך להקים מאגר מידע מהסיבות שהועלו כאן על-ידי כל הדוברים.

היה צריך במשך כמה שנים לקחת מס מיצרני
שבבים והכסף הזה ילך למאגר.

כשיעשו את התחשיב האמיתי כמה מס צריך
לקחת מאתנו כדי להקים את המאגר הזה, זה מעט מאוד כסף. זה כמעט כלום. הטכנולוגיות היום מאפשרות מאגרי מידע און-ליין, בין אם זה באינטרנט או אפילו עם טלפון סלולרי, והן זולות והן זמינות. חבל ששירותים וטרינריים לא בדקו את זה עד הסוף כדי לראות מה אפשר לעשות בצורה יעילה וטובה.

אני לא אדבר על נושא השבבים אלא על נושא
הכלביות וההכנסות של השירותים הווטרינריים בישראל. לנו יש תחנה שהיא תחנה אזורית. היא קיימת בלוד, היא נותנת שירות לעיר לוד, אבל היא גם נותנת שירות לעשרות מועצות מקומיות וערים במדינת ישראל. אנחנו מתמקדים גם במועצות קטנות ש15-10- השנים הבאות סביר להניח שלא תהיה להם כלבייה משל עצמן. זאת אומרת, מדובר ברשויות שלא יכולות להקים באופן עצמאי כלבייה והן מעבירות את הכלבים אלינו.

נושא העברת כלבים משוטטים לכלבייה, לתחנת הסגר, כולל שני דברים: הוא כולל לכידת הכלב שהיום כל רשות עושה באופן עצמאי וכולל אחזקת הכלב בתחנת ההסגר.

תחנת ההסגר שלנו, כבר הזכירו, היא תחנה ישנה, היא תחנה מתקופת המנדט, היא תחנה מיוחדת במינה והיושבת-ראש ראתה ונוכחה לדעת. זו תחנה שלמעשה באמצעים עצמיים שלנו – ואני חייבת לציין את עמותת תנו לחיות לחיות שעוזרת לנו בתרופות ובחיסונים למרות שאין לה כסף להחזיק את הכלבים שלה, אבל היא מחזיקה את הכלבים שלנו ומדובר במאות כלבים בחודש – אנחנו עושים את כל הפעילויות הייחודיות האלה בזכות העזרה של תנו לחיות לחיות ובזכות המשרד לאיכות הסביבה שעזרו לנו עם מנורות חימום כי קפאו ומתו לנו כלבים בחורף, וכל השאר מגיע מכספנו האישי.

המשרד לאיכות הסביבה נתן לנו 580 אלף שקלים, מועצת העיר אישרה את זה ואנחנו נתחיל כבר החודש להקים כלבייה חדשה שתעמוד בתנאים של מתקן מוגן. כל זה לא פותר את הבעיות האופרטיביות שצוינו כאן. אנחנו קיימים כבר שנים רבות והיו מקרים בעבר, ויהיו מקרים בעתיד, שיקום חשב מלווה או גזבר ויגיד שהוא מצטער אבל הוא לא נותן לנו החודש כסף לכלבים כי אין לו כסף לשלם משכורות לעובדים. זה קרה והיו מקרים שדוקטור חיימוביץ הרים טלפון לאיזשהו חשב מלווה ואמר שאם הוא לא ישלם לנו, הוא יביא משטרה כי אותו חשב חייב לתת כסף לכלבים. מדובר פה בכלבים שמגיעים מחצי מדינת ישראל. היו לנו מקרים בעבר שלא היו לנו חיסוני כלבת.

מעבר לזה, התערבות העירייה בניהול הכלבייה היא התערבות גם מקצועית וזה דבר שמאוד מפריע לנו. למשל, היו לנו בעבר גזברים ומנכ"לים שאמרו שהם רוצים שירדימו את הכלב בדיוק ביום העשירי כי כל יום להחזיק את הכלב עולה עוד שני שקלים. אם אני הייתי מקיימת את ההוראות האלה – ואני לא קיימתי אותן – ואם הכלב של לבנה היה מגיע אלי והיא הייתה מגיעה אלי ביום ה11-, הכלב שלה היה מורדם. זה שיקול מקצועי שלי. אם אני חושבת שצריך להחזיק כלב 14 יום או 20 יום או חצי שנה, זה שיקול שלי וצריכה להיות לי העצמאות כווטרינרית, כמנהלת כלבייה להחליט כמה זמן הכלב הזה יחיה מבלי שמישהו יעשה לי חשבון של 84 אגורות ליום.

דבר נוסף הוא החופש שלנו לבחור את העובדים שלנו. לדעתי עובד בכלבייה חייב להיות לא רק בן-אדם מיומן אלא הוא חייב להיות בן-אדם שאוהב כלבים. לנו יש דרישות שהן מעבר לדרישות המקצועיות. אנחנו רוצים אדם שלא ירביץ לכלב כשאנחנו לא מסתכלים ושלא ילך הביתה בלי להשאיר אוכל כשאנחנו לא רואים. אנחנו רוצים את העצמאות שלנו לבחור את האנשים.

אני מבקשת להציע שלפחות את תחנת ההסגר שלנו, שהיא תחנת הסגר ארצית, היא נותנת שירות לחצי מדינת ישראל, להפוך למשהו כמו איגוד ערים. אני לא יודעת אם איגוד ערים זה בדיוק ההגדרה הנכונה אבל אני מדברת על איגוד ערים אך ורק לענייני כלבייה ולא לענייני וטרינריה אחרים. אנחנו רוצים שתהיה לנו אוטונומיה, שתהיה לנו אוטונומיה להחליט כמה זמן יחיה כלב, איך אנחנו נחזיק אותו ומי יטפל בו.

החלטה כזו תיתן שירות גדול מאוד לכל המועצות שעובדות אתנו כיוון שהן נמצאות באותו מצב. אני מכירה ערים במדינת ישראל שלא לוכדות כלבים במשך חודשים וכלבים משוטטים מסתובבים שם ברחובות כי העיר לא נותנת תקציב ליחידת כלבים.

תני לי שמות.

אני אתן לך לאחר הישיבה. אני מכירה ערים
גדולות שעבדו אתנו והפסיקו לעבוד והווטרינרית אומרת לי שהיא לא יכולה לשלם לי כי היא לא מקבלת תקציב. אני מכירה ערים גדולים במדינת ישראל שמקבלים רכב ללכידת כלבים רק פעמיים בשבוע. זאת אומרת שאם היו יושב רוטווילר משוטט בחדר המדרגות בבית של דוקטור חיימוביץ, הווטרינר לא יכול לבוא לקחת אותו כי אין לו במה לבוא לקחת אותו. זאת אומרת שאם יהיה איזשהו איגוד ערים או איזושהי אוטונומיה לנושא לכידת כלבים וכלבייה אצלנו, אותן מועצות יחויבו לשלם.

אני רוצה שתבינו באיזה סכומים מדובר ולא מדובר פה בחמישים אלף שקלים בחודש אלא ב5,000- שקלים בחודש ו7,000- שקלים לחודש בעיר גדולה. הסכומים האלה הם לא סכומים שאי-אפשר לתת אותם אלא אלה סכומים שפשוט נדחקים לפינה כאשר מדובר בעיר שאין לה כסף לנקות את הרחובות. כפי שמנקים את הרחובות כי זה קשור לבריאות, גם לאסוף כלבים משוטטים קשור לבריאות, זה קשור לחיים ומוות.

לנושא הכלביות הפרטיות שהיום קולטות כלבים משוטטים. במשך השנים – ואף אחד לא יודע להסביר איך – השתרבבו לתוך העסק הזה מספר מועט של כלביות פרטיות. הכלביות הפרטיות לא עובדות כמו תחנות הסגר רשותיות. בתחנת הסגר רשותית שלי למשל עובדים שני וטרינרים במשרה מלאה. אנחנו לא יושבים במשרד אלא אנחנו כל היום בכלבייה ויעידו על כך אנשים שהיו אצלנו. תעיד אתי. כשהיא באה, אנחנו בכלבייה. כשמביאים אלינו כלב משוטט, אנחנו נדע אם הוא חולה בכלבת או לא, כאשר בכלבייה פרטית – ואני מכירה כלבייה כזו – בעל הכלבייה לא נמצא במקום כי הוא עובד בעבודה נוספת, הוא עובד בעירייה, הוא עובד במחלקת הדברה בעירייה מסוימת ויש לו איזה עובד שמגיע לשעתיים ביום, מאכיל את הכלבים, ואם הוא לא מגיע, אז אולי קרוב משפחה יגיע בשעה 11:00 ויאכיל את הכלבים. השירותים הווטרינריים עם כל הפיקוח שהם עושים, והם עושים פיקוח, לא יכולים לשבת שם מ8- בבוקר עד 8:00 בבוקר למחרת. אין להם את כוח האדם הזה ואף אחד לא יודע מה קורה בכלביות הפרטיות בשעות הערב והלילה.

הגיעו תלונות למשרד לאיכות הסביבה על אותה כלבייה שהבן-אדם מוציא את הכלבים בשעות הלילה לחצר ויורה בהם מכיוון שזה הכי קל כי זה חוסך חומרי הרדמה. התלונה הזו לא הגיעה אלי אלא למשרד לאיכות הסביבה והם דיווחו לי מכיוון שזה משהו שדי קשור אלינו.

אני מדברת כרגע על נושא שאתם יכולים לעזור בחקיקה מכיוון שכרגע כולם אומרים שלא יודעים איך להיפטר מהכלביות האלה וזה ברור וידוע. הכלביות האלה קיימות ואין חוק שמחייב שכלב משוטט יגיע אך ורק לכלבייה רשותית. אני חושבת שצריך לתלות את זה בעניין הכלבת מכיוון שגורם לכלבת אלה הם הכלבים המשוטטים. הכלב של לבנה שחוסן בכלבת כל שנה ואולי נשך והגיע לתחנת הסגר, אני לא יודעת אם זה הכלב שהייתי הכי פוחדת ממנו אבל יותר מפחידים אותי כלבים שמגיעים ממטה יהודה ומאזור ירושלים שהם כלבים משוטטים ואף אחד לא יודע את ההיסטוריה הרפואית שלהם. אלה הכלבים המסוכנים לכלבת וכלבים כאלה חייבים להגיע לתחנת הסגר רשותית כדי ששם הם יהיו בפיקוח וטרינרי צמוד יום יום, כי כלבייה פרטית שמחזיקה וטרינר זה אומר שהווטרינר מגיע פעם בשבוע כדי להרדים את הכלבים.

יש פה תחרות. אותו בעל כלבייה פרטית יכול לגבות פחות כסף ממני כי הוא לא מחזיק שני וטרינרים, הוא לא מחזיק שני כלבנים, הוא לא מחזיק מנורות חימום, הוא לא נותן לכלבים אוכל טוב ולא שם להם מיטות עם סמרטוטים כשיורד גשם.

פקודת הכלבת מחייבת לתפוס כל כלב שמשוטט
ללא בעלים ולהביא אותו לתחנת ההסגר הקרובה.

אף אחד לא יודע מה קורה עם הכלבים האלה
שבכלביות הפרטיות והם יכולים להיות מורדמים. יש לי פה קלטות וידאו. הכלבים האלה יכולים להיות מורדמים, הם יכולים להימכר לניסויים, הם לא מחויבים על-ידי חוקי עזר עירוניים, הכלבים האלה יכולים להימכר לשטחים והם יכולים להימכר לקרבות כלבים. ברגע שהכלב בכלבייה פרטית, אף אחד לא יודע מה קורה וזה חור שחור.

נושא אחרון שאני רוצה להעלות הוא הדאגה לכלבים עצמם. דיברנו פה הרבה אל לא דיברנו על אותו בעל חיים שהולך על ארבע. אנחנו מממנים מכיסנו את כל הפעילויות של כלבייה שקולטת מאתיים כלבים בחודש ואתי עוזרת לנו. אם יש לי כלב ששובר רגל, הוא מגיע אליה כדי שהוא יעבור ניתוח אורתופדי. אני לא חושבת שעיריית לוד צריכה לממן טיפול בכלבים של גדרה, רמלה, גזר וכולי. צריך להיות איזשהו מס. גם רשות מקומית יכולה לשלם מס. אם כל רשות מקומית שהייתה עובדת אתי הייתה נותנת לי אלף שקלים, הייתי מלכה ולא הייתי צריכה את אתי. הייתי יכולה לממן את כל הניתוחים ואת כל החיסונים. אנחנו כלבייה שהגורים אצלנו מקבלים חיסוני משושה כי אתי תורמת לנו אותם. המזל שלנו שיש לנו אותם, ואם הם יעברו מקום כמו שהם רוצים, כל הפעילות שלנו תיפסק.

המס הזה צריך להיות משולם גם על-ידי הרשויות שעובדות אתנו וגם, עכשיו עלה לי רעיון, על-ידי יצרני השבבים כי הם באמת מרוויחים הרבה כסף. אם כל יצרן ייתן אלפיים שקלים בחודש לכלבייה שלי, אני לא אצטרך יותר שום דבר מאתי.

כל הכבוד לנאום של אור, אבל כל מה שהיא
אמרה לא קשור ללוד אלא קשור לכל הכלביות במדינת ישראל. המחלקה הווטרינרית של עיריית הרצליה, ואנחנו בהחלט עירייה קטנה, לא לוקחת מעיריות אחרות מהסיבה הפשוטה שהן אמרו שהן לא ישלמו. אם אתה לא משלם, אני לא לוקח. עשיתי חשבון והמחלקה שלי מרוויחה לפחות 650 אלף שקלים בשנה.

בנושא האוטונומיה. היום אין שום תקן שאומר שפקח וטרינרי צריך להיות מי שסיים קורס. אני מוביל כלבים בעיריית הרצליה – ולא רק אני אלא 99 אחוז מהעיריות בישראל – במכוניות בניגוד לתקן שהוציא משרד החקלאות וזאת מאחר שלא נותנים לי תקציב לרכישת מכונית מתאימה.

הדבר הכי חשוב הוא שצריך להיות ברור שהתקנות צריכות לחול על כולם. אין לי שום דבר נגד עמותות צער בעלי חיים, אבל לא יימסר כלב לכלבייה, לא עירונית, לא פרטית ולא של עמותה, שלא קיבל שבב ושאין עליו היסטוריה. לא יוחזק כלב בכלבייה – לא עירונית, לא פרטית ולא של עמותה – אם הכלבייה לא עומדת בתקנות שקבע כבר משרד החקלאות אבל הן לא הופעלו. כלומר, בסך הכל מדובר על השירותים הווטרינריים העירוניים, אבל ראינו לצערנו הרב כלבייה לא אחת ולא שתיים, לא של שירותים רשותיים, שלא עומדות בתקנות. ברור שכולם צריכים לעמוד בתקנות האלה.

אם הגיע אליך כלב מרשות אחרת ויש לו שבב,
אתה לא מסוגל לקרוא אותו.

אני ברשות שלי משתמש בזה. ביום שהשירותים
הווטרינריים יאמרו לי ואני גם אוכל לקנות את המכשיר, אני אבדוק כל שבב ושבב.

אני מצאתי כלב עם שבב מדוקטור ציפורי, אבל
באותו יום נגנב לו המחשב ולכן הכלב עד היום נמצא אצלי.

יש לי פה מפה שהופצה על-ידי משרד החקלאות.
אני היום יושב עם מי שיש לו כסף ולפי כמות הכלבים במדינה, לא בכל מועצה צריכה להיות תחנה. תחנה כמו שקיימת בהרצליה, תיתן לי תשובה לגבי כל הכלבים מהאזור.

אני מודה לכם על השתתפותכם בישיבה.
אני רואה בחומרה את עזיבת נציגי משרד הפנים את הישיבה ואני מבקשת ממנהלת הוועדה לכתוב מכתב חריף ביותר לשר הפנים כי אני חושבת שהם היו צריכים להיות בישיבה ולקחת על עצמם את החלק ששייך להם.

הוועדה לפניות הציבור מחליטה שתפעל להקמת מאגר מידע. לצורך הקמת מאגר כזה נצטרך לקבל לא רק האמצעים הכספיים הקיימים אלא נצטרך לקבל תוספת שתבוא בצורת מס מהיצרנים שיחויבו לשלם מס במשך כמה שנים על-מנת להקים מאגר מידע. זה יהיה אחד הנושאים שנבדוק עם ועדת הכלכלה ועם ועדת הכספים.

נצטרך ללכת לחקיקה. אני חושבת שאתם מאוד צודקים כי כסף שבא מהחיות ומהכלבים צריך לחזור לאותן חיות וכלבים. כלב משוטט יגיע לתחנות של הרשויות המקומיות.

אני רוצה לבקש ממשרד החקלאות לפרסם באינטרנט את המידע שאומר שאפשר לפנות בתלונות למשרד החקלאות משום שמספר תלונות שהגיעו במשך שנה זו הוא קטן ביותר וכנראה אנשים לא יודעים להיכן לפנות.

זה יפורסם באתר שלנו.

אנחנו נחייב את הרשויות המקומיות להעביר
כספים ותשלומים לתחנות לכלבים שהן בעצם מרכזות כמה ערים, כפי שקיים בלוד.

צריך לקבוע גם מי יכול לקבל את הכלבים.

מי שיקבל אישור ממני, יקבל את הכלבים.

ההערה במקום והתקבלה תשובתו של מר
חיימוביץ. אנחנו נחייב את הרשויות המקומיות על העברה תשלומים לתחנות ההסגר ונחייב את הרשויות המקומיות שיחייבו את בעלי הכלבים לסמן את הכלבים על-ידי שבב אלקטרוני.

אני מודה לכם.








הישיבה ננעלה בשעה 11:00