פרוטוקולים/פניות ציבור/2321



5
הוועדה לפניות הציבור – 4.12.2000

פרוטוקולים/פניות ציבור/2321
ירושלים, י"ז בכסלו, תשס"א
14 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
שהתקיימה ביום ב', ז' בכסלו התשס"א, 4 בדצמבר 2000, בשעה 11:30

חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן

בתיה הרן, מנהלת אגף רוקחות, משרד הבריאות
אמירה עובדיה, עוזרת למנהלת אגף רוקחות, משרד הבריאות
ד"ר עודד ניר, מנהל השירותים הווטרינריים, משרד החקלאות
ד"ר ארתור שרן, אחראי על נושא תרופות בשירותים הווטרינריים, משרד החקלאות
עו"ד בתיה מילר, מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות
חנה מונין, רשות ההסתדרות לצרכנות
ד"ר משה רפלוביץ, רופא וטרינר, מזכיר הסתדרות הרופאים הווטרינריים
ד"ר רם רון, רופא וטרינר
ד"ר עדן פוגל, רופא וטרינר
ד"ר שרון רגב, רופא וטרינר
ד"ר דורון יקיר, רופא וטרינר
ד"ר זאב שיינר, רופא וטרינר
אמנון לינביץ, רוקח
אוולין מסלנסקי, רוקחת
נדב גיגי, יבואן תרופות
דוד עידן

שלומית קאולמן

חבר המתרגמים בע"מ










ס ד ר ה י ו ם

פניות הציבור בנושא מחסור חמור בתרופות וטרינריות והתפשטות מחלות



פניות הציבור בנושא מחסור חמור בתרופות וטרינריות והתפשטות מחלות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות
הציבור.
אנחנו דנים בנושא מחסור חמור בתרופות וטרינריות והתפשטות מחלות. את הפנייה קיבלנו מהסתדרות הרופאים הווטרינריים בישראל.

מהמכתבים והפניות הבנתי שבכלל כל הנושא של הבאת תרופות לחיות מחמד לא מוסדר וכי בעקבות מקרה שקרה, שאחד הרופאים רצה לייבא תרופות מזויפות, עצרו את הפעולה הזאת ועקב כך המערכת התעוררה ואכן יש צדק כשאומרים שהכל צריך להיות מוסדר ויתנהל כשורה. בינתיים צריך לטפל בחיות האלה ולהפסיק באופן דרסטי, זה יכול להביא להתפשטות מחלות וזה כשהרבה אנשים מחזיקים בביתם חיות מחמד ואותן חיות צריכים לקבל את הטיפול, כי אם הן לא מקבלות, הן יכולות להעביר את המחלות הלאה והלאה וחס וחלילה יכולים להגיע לאיזושהי מגפה שיכולה לעלות חס וחלילה בחיי אדם.

ראיתי את הצורך החשוב ביותר לקיים את הדיון, ללמוד את הנושא הזה לעומק ונעשה זאת באמצעות הצגת הדברים על-ידיכם כי אתם אנשי המקצוע בתחום הזה. לאחר מכן נשמע את התייחסות נציגי הממשלה. אני רוצה להגיע לפתרון מיידי וכמובן אם צריך להסדיר את זה בתקנה כזאת או אחרת, אני בטוח שלמשרד הבריאות יש את הכלים להתמודד עם הדברים האלה בעתיד. יכול להיות שבינתיים נצטרך לאמץ תקן מסוים של גוף אירופאי כי זה יכול להתאים גם לצרכים של חיות מחמד בארץ, ובמקביל לרוץ לכיוון של הסדרת כל התחום הזה.

כל אחד מהנוכחים כאן יוכל להביע את דעתו ולהתייחס לנושא, כאשר הראשונים אותם נשמע הם נציגי הרופאים הווטרינריים.

כמו שאדוני אמר ונתן סקירה ממצה של הנושא,
אנחנו נתקלים בבעיה שאנחנו צריכים לרפא היום חיות מחמד, ולהבדיל מבקר ומצאן, אי-אפשר לרפא היום חיות מחמד בישראל, אי-אפשר לעשות את זה באופן מקצועי כמו שעושים זאת העמיתים שלנו בחו"ל. אני אומר את הדברים האלה באופן חד-משמעי. בארץ אין היום תרופות. לא שאנחנו טוענים חלילה שהמצב הקודם היה מצב טוב, מצב שהכריחו יבואנים, רופאים, ספקים להבריח תרופות ארצה ואכן התגלו גם זיופים לצערי בחלק מהמקרים. המצב הזה הוא ודאי לא מצב טוב ולא לילד הזה אנחנו מתפללים, אבל מצד שני שאנחנו היום במצב שאין עם מה לרפא, אין תרופות לחיות מחמד, המצב הוא בלתי אפשרי.

בעצם הבקשה שלנו היא שייתנו לנו לעבוד כמו שעובדים העמיתים שלנו בחו"ל וזה אומר שקודם כל במצב הנוכחי של היום – ואין זמן לישיבות ולתכנונים - ייתנו לייבא תרופות באופן סביר ארצה. הדרישה היום מאתנו היא שכל רופא ימלא טופס על כל תרופה שהוא רוצה לייבא ארצה, וזה אומר שעבור רשימה מצומצמת של תרופות שהגשנו למשרד הבריאות, כששים תרופות, צריך להגיש למשרד הבריאות למעלה משלושים אלף טפסים. אם אנחנו מדברים על כל הרשימה – הרשימה שהיא קצת מורחבת יותר, אבל לא הרשימה כולה, היא כ500- תרופות – אנחנו מדברים על מאות אלפי טפסים שיצטרכו לעבור כאן מיד ליד ואנחנו יודעים כמה זמן נצטרך להמתין.

מה מטרת הטפסים האלה?

כדי לייבא תרופה ארצה ביבוא חריג, בלי
שהתרופה רשומה בישראל. בישראל אין תרופות רשומות ולרשום תרופה לבעלי חיים קטנים וחיות מחמד בישראל זה כמעט בלתי אפשרי.

יש תרופות שלפי הניסיון שלכם יכולות להיות
בארץ?

בוודאי. יש תרופות כאלה בכל העולם ומאוד
פשוט להביא אותן לכאן.

בארץ יש ייצור?

לא. בארץ אין ייצור. אם יש ייצור בארץ, אין לנו
בעיה. התעשייה אומרת שזה לא כלכלי. השוק של חיות מחמד בישראל מונה מאתיים אלף בעלי חיים, בארצות-הברית מדובר על מיליונים, וההבדל הזה עושה את ההבדל.

הדבר הראשון שאנחנו מאוד מבקשים הוא שייתנו לנו לפחות במצב הנוכחי שאין לנו עם מה לרפא, ייתנו לייבא באופן פתוח וליברלי יותר ואני לא אומר שנפרוץ את השוק.

למה מקשים עם כל הטפסים? אני מניח שיש
נימוק לכך.

יש נימוק אחד שהוא הגיוני ואותו אנחנו מקבלים.
כשמייבאים תרופה שלא רשומה בישראל, האחריות של השימוש בה היא על הרופא. זה נימוק שמשרד הבריאות נותן ואני מאוד מקבל אותו. אכן האחריות היא על הרופא ואכן הרופא צריך לחתום על טופס שהוא לוקח על עצמו את האחריות הזאת. למה צריך על טופס כזה אישור של רוקח מחוזי, שזה ייקח שבועות עד שהוא יוכל לעבור על כל הטפסים? למה צריך אישור רוקח בשעה שהרופא לוקח על עצמו את האחריות? זה לא ברור לי כל כך.

אם אתם איגוד, למה האיגוד לא יכול לייבא
בעצמו ולחלק את התרופות בארץ? משרד הבריאות יבדוק, ייתן פעם אחת רשיון ואתם תתאגדו ותייבאו את התרופות לכאן. למה כל רופא צריך להגיש בקשה?

זאת בדיוק הדרישה שלנו. אם נעשה את זה
באמצעות האיגוד שלנו או אנשים מהכלכלה החופשית שמייבאים את התרופות עבורנו, זה היינו הך. אני לא חושב שזה חשוב מי הגוף שמייבא, אבל שייתנו לייבא את זה באופן חופשי. זאת דרישה לטווח המיידי, אבל זה עוד יותר מזה.

אנחנו מדברים על תרופות שה-FDA, מינהל התרופות האמריקאי, הגוף אולי המחמיר ביותר בעולם בנושא התרופות אישר אותן לשימוש בחיות מחמד. למה התרופות האלה צריכות לעבור עוד פעם בדיקות בישראל ועוד פעם אישורים בישראל?

יכול להיות שהן לא מתאימות לצרכים של הארץ.

חיות מחמד הן אותן חיות מחמד, המחלות שלהן
הן אותן מחלות והרופאים הם אותם רופאים. עוד יותר מזה אדוני, אנחנו ניזונים מאותם מרצים, מאותם ספרים, מאותן השתלמויות כמו הרופאים האמריקאים. ההבדל בינינו לבין האמריקאים הוא שאני קורא בספר אמריקאי על תרופה למחלה שאני עכשיו מטפל בה, אני יכול לקרוא עליה ואילו הוא יכול להשתמש בתרופה הזאת. כל מה שנשאר לי זה לקרוא על תרופה ולומר הלוואי ובישראל הייתה התרופה הזאת. מהדבר הזה מתים כל יום בעלי חיים בישראל ובגלל מחסור בתרופות בעלי חיים סובלים והמחלות שלהם נמשכות יותר זמן. התרופות שאנחנו משתמשים בהן הן תרופות לא מתאימות.

אם אני אתמצת את כל מה שאנחנו אומרים, דורשים מאתנו היום לרפא חיות מחמד בלחשים ובקסמים מכיוון שתרופות אין.

פניתם ואמרתם שאתם רוצים תרופות?

כן. אנחנו צועקים על זה שנים אבל במשך שנים
המחסור לא היה חמור כמו עכשיו. שנים אומרים שהמצב הוא בלתי אפשרי, אבל במשך השנים האחרונות המצב החמיר. קודם עוד אפשר היה לפחות לעבוד עם תרופות מוברחות, עשו מאתנו עבריינים, נאלצנו לעבוד עם תרופות מוברחות, הרבה מאתנו נאלצו לעבור במכס עם מזוודות עם תרופות בתוך המזוודות כדי שאפשר יהיה להמשיך לעסוק במקצוע שלנו. זאת אומרת, פוגעים לנו כאן בחופש העיסוק, פוגעים בזכויות בעלי החיים בישראל ובעלי חיים מתים מהדבר הזה ולא נותנים לנו לעבוד.

כולם היו מודעים למצב הזה. אפילו רופאים שהגיעו מחו"ל ונעצרו במכס, כשהבינו שהתרופות הן תרופות לטיפול בחיות מחמד, נתנו להם לעבור חופשי, אבל זה לא מצב תקין. בעצם מעודדים אותנו להיות עבריינים. מה שקורה הוא שאני לא יכול לעבוד במקצוע אותו למדתי כל כך הרבה שנים.

הבעיה אחת היא הבעיה המיידית וההצעה שלנו היא לאפשר יבוא חופשי לפי רשימה שאנחנו נגיש, כאשר כל התרופות שאנחנו מגישים הן תרופות שהאמריקאים או האירופאים אישרו אותן לשימוש בבעלי חיים ומדובר בשני גופים גדולים שבודקים תרופות.

דבר אחד זה לכבות את השריפה שקיימת ושייתנו להביא את התרופות באופן חופשי ומרפאה לא תוכל לקבל את התרופה מהיבואן מבלי שהרופא חתם על התחייבות שהוא לוקח את האחריות על עצמו. זו דרישה לגיטימית שאנחנו מקבלים אותה כי אנחנו לא רוצים להתחמק מאחריות שלנו.

ברשותך, הייתי רוצה להתייחס ולומר איך אנחנו רואים את הפתרון לטווח ארוך מכיוון שהשריפה נוצרה לא במקרה אלא היא נוצרה בגלל בירוקרטיה שמקשה מאוד, בעצם מונעת מאתנו לעסוק במקצוע שלנו.

בטווח ארוך אנחנו אומרים שכל תרופה שהאמריקאים או האירופאים אישרו אותה, תנו להביא אותה ארצה אלא שיבדקו שיש אכן אישור של האמריקאים או של האירופאים להשתמש בתרופה הזאת. כשאני אומר אירופאים, הכוונה לשוק האירופאי המשותף כי אני לא רוצה מדינות עולם שלישי שמייצרות תרופות ברמה נמוכה.

אני לא רוצה להיכנס כאן למונחים מקצועיים, אבל אם לתרופה יש אישור מסוים, זאת אומרת שאפשר למכור אותה באותה מדינה בה היא מיוצרת, זה אומר שהתרופה היא ברמה גבוהה. תרופות כאלה שיש להן גם אישור של מינהל התרופות וגם מותר למכור אותן באותה מדינה בה היא מיוצרת, אנחנו רוצים שיביאו אותן לכאן באופן חופשי. שיבדקו שאכן יש להן אישור אבל שלא יתחילו לבדוק עוד פעם אם המפעל עומד בתקנים ואם התרופה היא בסדר כשהיא עומדת ככה או אחרת. את כל הדברים האלה בדקו בארצות המוצא של התרופות.

יש איזושהי ועדה במשרד הבריאות שאתם
יושבים בה או חברים בה?

לא. יש ועדה שמשרד הבריאות ומשרד החקלאות
הקימו, אבל אנחנו לא חברים בוועדה הזאת ואין לנו נציגות בה. אנחנו עוסקים בדבר אבל לצערי אין לנו נציגות שם. זה דבר שלא עולה על הדעת.

כאמור, נושא אחד הוא נושא היבוא. הנושא השני הוא שכאשר הגענו למצב שכבר אין תרופות וטרינריות בארץ אז שלפחות ייתנו לבתי מרקחת להכין לנו תרופות. תקנות משרד הבריאות אומרות שבתחום ההומני שיש תרופות למכביר, מותר לבית-מרקחת לייצר עבורנו 26 הכנות בחודש עבור רופאים הומניים, כשמדובר בתחום הווטרינרי שאין תרופות בכלל, מותר רק שלוש ואני לא יודע מהיכן נולד המספר הזה. אין לי מושג איך הגיעו למספר של שלוש, למה לא 300 ולמה לא 3,000. אין תרופות בארץ ונותנים שלוש הכנות.

מה זאת אומרת שלוש הכנות?

אם חתול צריך לקבל אנטיביוטיקה,
באנטיביוטיקה של בני אדם אי-אפשר להשתמש כי החתול לא יבלע אותה והוא מיד יירק אותה החוצה. לחתול מכינים את זה עם טעם מיוחד כדי שלחתול יהיה טעים לבלוע את התרופה. גם הגודל, בטח נציגי אגף הרוקחות מכירים את זה, אוגמנטין, תרופה שאנחנו משתמשים בה המון בחתולים, זה סוג של אנטיביוטיקה, כשנותנים לחתול אוגמנטין שמיועד לבן-אדם, חתול נחנק מזה, בעיקר אם החתול הוא צעיר. אם זה חתול קטן, אני צריך לחתוך את הכדור לשמונה או עשר חתיכות. יש את אותה תרופה וטרינרית, כדור קטנטן שנבלע בקלות.

אנחנו אומרים שיש תרופות שהן מיוחדות לחתולים ואנחנו רוצים להשתמש בהן, רוצים שבית המרקחת ייצר לנו אותן. בבית מרקחת מותר להכין את זה עבור שלושה רופאים בלבד בחודש. זאת אומרת, אם הוא הזמין כדור כזה והוא הזמין כדור כזה ואני הזמנתי כדור כזה, הוא כבר לא יוכל לקבל אותו כי הוא הרביעי. למה? ככה.

בטח יש נימוק מאחורי זה.

אני לא הצלחתי למצוא נימוק. להפך, מבחינה
רוקחית כשמכינים עשרה כדורים קשה לדייק במינון שלהם. אני בהכשרה שלי רוקח.

אולי לא כדאי לו לייצר לשלושה רופאים.

בוודאי שלא כדאי לו. אני רוקח וטרינרי, אלה
הלימודים שלי, ואני יודע שכאשר מייצרים עשרה כדורים אי-אפשר לדייק במינון כמו שמייצרים מאה כדורי. הדיוק עולה ככל שמייצרים יותר אמפולות. זה מנוגד לכל הגיון, אבל זה התקנון של משרד הבריאות.

אולי זה מתקופת המנדט.

לא, זה חדש.

אומרים שלאנשים אפשר לייצר חופשי, אבל חיות
מחמד זה לא חשוב, לא נורא שלא יהיו להן תרופות. זו אפליה אחת שאנחנו רואים אותה בין בני אדם לחיות מחמד.

אפליה שנייה שאנחנו רואים זה בין חיות משק לבין חיות מחמד. בחיות משק גם היבוא הוא יותר פשוט, כאשר מאשרים עשרים אלף אמפולות לחיות משק. חיות משק אלה חיות שמיועדות למאכל ושם הבעייתיות עם תרופות היא הרבה יותר גדולה כי בסוף אנחנו אוכלים את התרופות שהחיות מקבלות. שם העסק הולך הרבה יותר קל, אבל כשאנחנו צריכים תרופות לכלבים, אנחנו לא מצליחים לקבל תרופות.

במקרה של חיות משק מותר לרופא שמטפל בפרות לתת לחקלאי את התרופות שהוא צריך ויש לו בקבוקים שמתאימים. הוא לא יכול לרשום לפרה תרופות של בן-אדם, אבל לחתולים גם אי-אפשר לרשום תרופות של בן-אדם, אי-אפשר לתת להם תרופות של בן-אדם ובבתי המרקחת אין תרופות לחיות. לא נותנים לנו למכור במרפאות שלנו את התרופות שמתאימות לחיות. למה? לא יודע. בכל העולם הנאור תרופות לבעלי חיים נותן הרופא הווטרינר כי הוא יודע מה החתול צריך ומה הכלב צריך. יש מקומות בעולם שבבית מרקחת אסור למכור תרופות לחיות מחמד אלא רק אצל רופא אפשר לקנות אותן, אבל בכל העולם רופא יכול לתת את התרופות שבעל החיים צריך, אבל כאן בארץ זו עבירה פלילית.

אני עומד בפני הדילמה, או שאני נותן תרופות לבעלים של בעל החיים או שאני לא מטפל כי בבית מרקחת הוא לא ישיג. הוא ישיג כדורים שהחתול לא יבלע אותם, או שהוא ייחנק מהם, או שהמינון שלהם לא מתאים לו, או שהוא יצטרך בבית לעמוד עם מיקרוסקופ ולחלק כדור לעשר חתיכות כדי להגיע למינון שהחתול שלו צריך כי יש הבדל בין בן-אדם ששוקל שבעים קילו לגור חתולים ששוקל חצי קילו.

1. שייתנו לנו לייבא תרופות, שכל התרופות שיש על המדפים של הרופא האמריקאי שהוא יכול להשיג אותם, גם אנחנו רוצים אותם כאן. שייתנו לנו לייבא את התרופות באופן חופשי ארצה, שנוכל לעבוד עם אותן תרופות שאנחנו מכירים.

ב. שייתנו לנו למכור תרופות שמתאימות לחיות שאנחנו מטפלים בהן.

ג. אם יש מחסור בתרופה, שייתנו לבית המרקחת לייצר לנו באופן סדיר ולא
לדאוג במסורה לשלוש הכנות בחודש.

אני רוצה לחזק את הדברים שנאמרו ולציין
שהדברים בוטאו בעדינות רבה. בפועל אנשים משתכרים מהעבודה הזאת ויש עליהם לחץ כלכלי לשרת את האוכלוסייה שלהם. מה שקורה הוא שהרופא שרוצה להשתכר או להמשיך לעבוד מול הלחץ של הלקוחות שלו, למעשה נדחף לייבא תרופות בצורה לא חוקית ויש דחיפה שהיא לא הגיונית ללכת לכיוון הפלילי ובפועל זה מה שקורה בשנים האחרונות. אוכלוסיית הרופאים לא חשודה כאוכלוסיית מבריחים ואין שום סיבה לא לפתור את ההליך הבירוקרטי הזה.

קשה להאמין שאנחנו כמדינה קטנה של מספר מיליוני תושבים יכולים לבדוק את התקן האמריקאי או התקן האירופי כי אין לנו תקציבים לכך. חלק מהתרופות אושרו שם בתקציבים של מיליוני דולרים ופה בארץ אף אחד לא יוכל להעמיד לניסוי קליני ולבדוק את התרופות. אני מציע שלא נהיה כאן אור לגויים אלא נקבל את התקן האמריקאי או האירופי.

מקובל עליי לומר שלא כל מה שנעשה בחו"ל צריך לחייב כאן, אבל כאן מדובר על בעלי חיים שלא אוכלים אותם וצריך להסתכל על זה בהפרדה מרכזית מרפואה הומנית ומרכזית מרפואה של חיות משק שאיכשהו מגיעות לאדם. אם אנחנו מטפלים בלול, אחר-כך אנחנו אוכלים את התרנגולת ויש חשש שאולי טיפלו בלול עד היום האחרון באנטיביוטיקה אבל כאן אין חשד כזה כי לא אוכלים כאן לשמחתנו לא כלבים, לא חתולים ולא חיות מחמד אחרות.

ההגבלה - שלדעתי נעשית מסיבות כלכליות – של הרופאים הווטרינריים למכור תרופות לחיות מחמד במרפאות היא הגבלה לחלוטין לא הגיונית. אותו רוקח שמקבל לדוגמה דוקסילין, זאת תרופה לטיפול בקדחת הקרציות, ורואה שלכלב נרשמו חמישה כדורים ליום שזה המון, יכול לומר ללקוח שזה המון, בבן-אדם מטפלים בשני כדורים וזה מספיק, אבל הוא לא מבין שזה כלב סן ברנרד וזה המינון והוא לא למד ולא הוכשר להבין במינונים של תרופות בבני אדם, ואותו רוקח מכשיל את האדם ויכול לגרום בצורה סיבובית גם לפגיעה באדם. אותו רופא שרושם את התרופה, זוהי ההכשרה שלו והוא יהיה צריך לתת את הדין אם הוא עשה טעות. לא נראה לי שכל רוקח צריך להיכנס למינון תרופות לחתול או לכלב ולומר אם זה מתאים או לא מתאים.

אני חושב שלא צריך לפחד מפתיחת סכר יבוא התרופות. צריך לעשות את זה בצורה מושכלת כאשר כל תרופה שנבקש להביא, תאושר על-ידי הסתדרות הרופאים הווטרינריים, יהיו חתומים עליה נניח שלושה או ארבעה רופאים וטרינריים מתוך הסתדרות הרופאים הווטרינריים, כך שתהיה כתובת והם אלה שיאשרו שהתרופה הזאת מאושרת במדינות השונות ויפתחו את התחום הזה. יש לנו מספיק בעיות מבלי שנעשה מלחמות פנימיות ונדחוף אוכלוסייה להיות אוכלוסייה עבריינית כי הרופאים הווטרינריים הם לא אוכלוסייה עבריינית. מה שקרה הוא שאוכלוסייה גדולה של רופאים וטרינריים נדחפה לפעול בהתאם למצפון שלה בניגוד לחוק וצריך לעצור את זה.

כולנו עד אחד, כל הרופאים הווטרינריים, עוברים
על תקנה שהיא תקנה שנקבעה על-ידי רשות השירותים הווטרינריים שרופא וטרינרי לא ירשום תרומות הומניות לחיות מחמד. כולנו, אני לא מתבייש להפליל גם את עצמי פה, כולנו עד אחד בלית ברירה רושמים היום תרופות וטרינריות לחיות מחמד. אין לנו שום דרך לטפל אם לא נרשום את התרופות האלה, גם כשהן לא טובות, וגם כשהן לא מתאימות. אין לנו דרך לטפל אם לא נרשום היום תרופות הומניות.

אנחנו לא רוצים להצטייר כאן כיבואן. אני לא
מדבר כאן בשם כל היבואנים אלא אני נציג של כמה חברות בחו"ל.

אתה יבואן או לא יבואן?

אני יבואן אבל אני לא מדבר בשם כל היבואנים
בארץ. יש עוד מספר יבואנים בתחום שלנו.
אחת הבעיות הגדולות שלנו הוא גודל השוק. גודל השוק הוא קטן מאוד. יש תרופות וטרינריות רשומות בארץ, שלא תחשוב שהשוק ריק מתרופות, אבל התרופות שרשומות הן אלה שהולכות הרבה. ישנן תרופות מסוימות שהשימוש בהן הוא בערך מאתיים יחידות לשנה. כשאני פונה לחברה שאני עובד מולה, למשל חברת באייר, ואני רוצה לרשום מוצר שלה, הם שואלים אותי כמה, כי למשרד הבריאות יש דרישות. אני אומר להם שאני רוצה מאתיים בקבוקים, הם לא רוצים להתייחס אליי כי הדרישות ממשרד הבריאות הן דרישות מקפידות על כל מיני דברים שאולי היה אפשר להקל אם התרופה מיועדת לכלבים וחתולים.

נכון להיום אתם מייבאים תרופות?

כן.

יש לכם אישור משרד הבריאות?

כן. משרד בריאות רשם תרופות ואישר אותן.

אם כך, למה יש מחסור?

כי אנחנו לא יכולים לרשום את כל התרופות לפי
הדרישות והתקנות עכשיו. לפעמים חברה כמו באייר שרשמה מוצר, התיק שלה לא בדיוק מסודר כמו שמשרד הבריאות בישראל רוצה ואז יש בעיה ולא מוכנים לאשר. אם זה היה מוצר שנמכר במאה אלף יחידות, הם היו שוברים את הראש, אבל אם זה מוצר של בקבוק לשנה, הם לא מוכנים להתעסק בזה. יש לו את הכדאיות הכלכלית שלו.

אתה אומר שאתם כן מייבאים תרופות.

אנחנו מייבאים מעט מאוד תרופות אבל אלה
תרופות שהולכות בכמויות גדולות יחסית. התרופות האחרות שרופא צריך בקבוק אחד לשנה, יש כאן בעיה כי החברה בחו"ל לא משתפת אתנו פעולה. אם משרד הבריאות ייתן אישור והקלות בהבאת תיקים מסוימים, זה צריך להיבחן באגף הרוקחות. אני מדגיש, ברגע שהתרופה מיועדת לכלבים וחתולים, כדי לא לפרוץ את הגבול הזה שעלולים להשתמש בתרופה הזאת בחיות למאכל אדם, ואז תיווצר בעיה.

בזמן הקצר שעומד לרשות נוקשה להאיר את כל
היריעה שקשורה בייצור, השיווק והיבוא של תרופות וטרינריות.

אנחנו היינו החברה הראשונה שהקימה בית מרקחת מיוחד לייצור תכשירים וטרינריים שאינם רשומים ושיש להם דרישה על-ידי רופאי חיות המחמד, אבל נתקלנו בתקנות של החוק שאיפשר לנו לעשות שלוש הכנות בחודש.

משרד הבריאות קבע.

כן. אם אנחנו מדברים על שלוש הכנות בחודש, זה
אומר שאני צריך לבוא ביום הראשון של החודש, לעבוד משעה 8:00 עד 9:00 ואחר-כך לחכות לחודש הבא שאני אוכל לעשות עוד הכנה נוספת.

מבחינה מקצועית, אתה חושב שזה מוצדק?

לא. קודם כל, זה פוגע בחופש העיסוק. אני למדתי
מקצוע רוקחות ואני מסוגל לעשות הכנות, לא יתכן שיאמרו לי שאני אעשה רק שלוש הכנות ואני לא יודע, אולי יענו לי כאן, ממה נובעת ההחלטה על שלוש הכנות. אם כל רוקח בארץ יעשה רק שלוש הכנות, לספק דרישה של 500 רופאים ו500- מרפאות שזה אומר עשרות אלפי מרשמים, זה לא יספק עבודה.

האם אפשר לייצר בארץ את כל התרופות לחיות
מחמד?

כן, אם כולם יעסקו בנושא, בהחלט.

יש אנשי מקצוע שיכולים לייצר כאן את התרופה.

כן.

זה יהיה יותר יקר?

לא, זה יהיה יותר זול.

אם כן, מה הבעיה?

הבעיה שאסור.
אני רוצה לחזק את העניין הזה. יש מקרים
שרופאים וטרינריים נתקלים בבעיות של תרופות. למשל, הגיע אלינו רופא וטרינרי שטיפל בכלב שעמד להיקבר ויכולנו להציל אותו, אבל כיוון שזו הייתה צריכה להיות הכנה רביעית באותו חודש, לא הסכמנו להכין את התרופה כי זה אומר לעבור על החוק.

איך יודעים שהכנת עוד?

יש ספר מרשמים ואני רושם כל הכנה שאני עושה.

גורמים לך להיות עבריין.

לפעמים מאלצים את בעל הכלב להיות אלים.
אותו אדם בא אליי וממש איים אותי שאם לא אציל את הכלב שלו, הוא ינקום בי.

הייתה תקופה שהיה חסר בארץ חומר להמתת חסד של כלבים וחתולים והיצרן המקומי הודיע ששלושה חודשים לא יהיה חומר. בעבר הרחוק נתנו לנו לייבא בהיתר מיוחד, אבל לאור כל האירועים שקרו בזמן האחרון הבירוקרטיה לא איפשרה לנו שלושה חודשים להביא את החומר והייתה בעיה. אני לא יודע מה עשו הרופאים, אבל הם כאן והם יגידו מה הם עשו עם הכלבים שהיו מיועדים להמתה.

אם מישהו מתקשר ומבקש חומר להמתת חסד,
אומרים לו שהוא יהיה בעוד חודשיים.

אני עוד לא שמעתי את משרד הבריאות.

בסוף היא תגיב ותאמר אם יש דרך לפתרון או
אין דרך.

מה ששמענו עד עכשיו זה באמת מצב אבסורדי
ומקומם. אני חושבת שנושא בעלי חיים הוא נושא חשוב. כידוע חלק גדול מהאנשים והמשפחות שיש להם את בעל החיים, הם מתייחסים אליו כמו אחד מהמשפחה ולכן צריך להתייחס לזה במלוא הרצינות.

זה מקומם משום שבמדינה מתוקנת כמו שלנו, שיש רופאים ויש רופאים מיומנים, אבל יש כל מיני מכשלות בירוקרטיות שלא מאפשרות לתת טיפול רפואי. שמענו שמדובר לפעמים במחלה מדבקת שיכולה לעבור לאנשים ולגרום לסיבוכים.

את נושא התרופות אנחנו מכירים מכל מיני היבטים, בעיקר מההיבטים ההומניים, אז אני יודעת שבדרך כלל דנים בתרופה מאוד יקרה ואז יש ויכוח אם זה כן בסל או לא בסל ויש ויכוח לגבי היעילות שלה, אבל כאן מדובר בתרופות קיימות ואני מבינה שאין ספק לגבי היעילות שלהן, והדבר היחידי שגורם לכך שהתרופה לא מגיעה בזמן היא בגלל כל מיני החלטות מינהליות מאוד לא מובנות.

לכן מאוד השתכנעתי ממה שנאמר. אני חושבת שאין שום סיבה שרופא וטרינר שלוקח על עצמו אחריות אישית לא יוכל למכור את התרופות האלה, כי הוא האדם הכי טוב לדעת את המינון ומה שצריך והוא עדיף על רוקח בבית מרקחת רגיל שאני מבינה שאין לו הכשרה מיוחדת בנושא הזה.

נראה לי שכל הדברים שהם אומרים הם הגיוניים. כאמור, אני אומרת את הדברים לפני ששמעתי את משרד הבריאות ואני מניחה שכל דבר יש לו צידוק בהחלטה זו או אחרת. על פני הדברים, המצב דורש תיקון ופשוט חבל שהמצב הנוכחי גורם לסבל גם לבעלי החיים וגם למשפחות.

לפי הידע האישי שלי המחירים של התרופות
לחיות הם גבוהים ואני חושבת שאם באמת כמו שהרוקח כאן אמר שאפשר לייצר תרופות בארץ, זה יוכל להוזיל את המחיר. גם האפשרות לקנות את התרופות בארץ, כמובן עם מרשם של וטרינר, תוזיל את מחיר התרופות.

התרופות האלה כל כך יקרות משום שעולה כסף
רב לרשום אותן בארץ. גם למשרד הבריאות צריך לשלם וגם להכין תיקים מיוחדים.

אתה אומר שלייצר בארץ יהיה יותר זול.

גם אם ייבאו את זה באופן חופשי, אם תהליך
היבוא יהיה תהליך יבוא מהיר ולא ייקח שלוש שנים, אפשר יהיה להוזיל את מחיר התרופות באופן משמעותי. בדיוק לזה אנחנו מכוונים.

בהכנות שלנו שעשינו בבית-המרקחת, המחירים
שמכרנו לרופאים היו כארבעים אחוז ממחיר מוצר מקביל ביבוא כזה או אחר.

בתור הבירוקרט הראשון שמדבר כאן, אני יכול
לומר שעד לפני שנתיים לא הייתי בירוקרט – הייתי בצד השני של המתרס - ולכן קצת יותר נוח לי לדבר ואולי יש לי תמונה קצת יותר מאוזנת.

מאחר שאני מדבר לפני נציגת משרד הבריאות, חשוב לומר משפט על חלוקת הסמכויות בעניין הזה. להבדיל מתרכיבים וטרינריים וחומרי ריסוס, את הרישוי לתרופות וטרינריות נותן משרד הבריאות ולא משרד החקלאות. לעומת זאת יש ועדה מייעצת ליד מנכ"ל משרד הבריאות שמורכבת מבריאות וחקלאות.

נציגי הווטרינריים לא חברים בה.

לא. הוועדה הזאת היא לא ועדה שתפקידה ליצור
איזון בנושאים שעלו כאן אלא היא ועדה מקצועית שתפקידה לבוא מקצועית ולאשר תרופות. לכן יושבים שם לפחות מהצד הווטרינרי, נציגי דיסציפלינות שונות שעוסקים בצד המקצועי של תרופות וזה תפקיד הוועדה הזאת. לכן לא יושבים שם נציגי ציבור, לא יושבים שם נציגי ארגונים ולא יושבים שם נציגים אחרים.

חילקת את דבריך בצדק לשני חלקים, לבעיה כללית ולבעיה קונקרטית.

לגבי הבעיה הכללית. קודם כל, הבעיה היא בעיה ואנחנו ערים לה לא מהיום. יכול להיות שאנחנו אשמים שפתאום היא התחדדה, אבל לא עשינו זאת במכוון. הבירוקרטים, כשהם רואים משהו מוברח, הם צריכים להגיב. כשהם רואים משהו מזויף, הם צריכים להגיב. אם היינו יוזמים את הפעילות הזאת, היינו בוודאי עושים את זה בצורה כזאת שלא תיווצר מצוקה כזאת, אבל מאחר שזה נכפה, אין ברירה אלא לעשות מה שקרה.

לגבי הבעיה הקונקרטית. הבעיה היא בעיה אמיתית וזאת לא בעיה שהיא קלה לפתרון ואני אסביר מדוע. נכון שבחיות משק הבעיה סבוכה הרבה יותר בגלל האחריות של ההשלכות של טיפול באנטיביוטיקה או בתרופה אחרת בבעלי חיים על בריאות האדם. אני רוצה לומר כאן שיכול להיות שאתם לא מכירים את זה, אבל לכל רשות מבצעת יש פה אחריות מוחלטת על מה שקורה במדינת ישראל ולא על מה שקורה בבלגיה ובצרפת. לדוגמה, קח את מה שקורה עם מחלת הפרה המשוגעת עכשיו בצרפת. הרי אפשר היה לבוא לפני עשר שנים כשהשירותים הווטרינריים במדינת ישראל אסרו על תרופה מסוימת ולומר להם שבצרפת זה מותר, באנגליה זה מותר, ולמה אתם אוסרים זאת. המנהל של השירותים הווטרינריים בישראל לא אחראי על מה שקורה במדינות אחרות.

לפני שנה דחתה מדינת ישראל תרופה בפרות דווקא שאושרה ב-FDA. אמר משרד הבריאות שזו אחריות שלו שאנשים לא יקבלו את זה וזאת לא אחריות של שר הבריאות האמריקאי.

ברור לי וברור לכולם שהנושא בחיות מחמד הוא מסוג אחר אבל לא לגמרי אחר. יש השלכה של תרופות קודם כל גם של חיות מחמד בגלל הקרבה שלהם לבני אדם, יש השלכה גם על בריאות האדם.

פה נאמר שאין בכלל תרופות.

אני אגיע לבעיה הקונקרטית משום שהבעיה
הקונקרטית למעשה פתורה ואני אסביר גם למה. קראתי את המכתב שנשלח אליכם וחבל שהוא נכתב בסגנון הזה. הבעיה הכללית היא באמת בעיה.

קודם כל, זה לא עובד אחד לאחד כאשר מה שעושים לבעלי חיים, לא מעניין את בני האדם. זה אני אומר כווטרינר ולא כאיש משרד הבריאות, ולכן יש איזו זיקה במיוחד אם הולכים לדבר על רקיחה בארץ כאשר חומרי הגלם הם הבסיס לכל הדבר. חומרי גלם הולכים להכנת תרופות הומניות והולכים לתרופות וטרינריות. אם התפיסה הכי גדולה שהייתה בשלושת-רבעי השנה האחרונה היא הייתה של חומרי גלם שהוברחו מהגדה. לכן אי-אפשר לנתק את זה.

לכן אני אומר לחבריי כאן שכווטרינר אני בהחלט מבין שאי-אפשר להפריד בין רישוי משרד הבריאות למשרד החקלאות.

הבעיה סבוכה ואני אומר מדוע. אמר כאן נציג היבואנים שגם להם יש חופש העיסוק, למה שהם ישקיעו ברישום תרופה מאות אלפי שקלים ולאחר מכן מישהו יקבל רשות להביא את זה על-סמך אישור ב-FDA. האם זה צודק? לא כל כך.

לכן לפני ששה חודשים הקמתי ועדה שתפקידה לדון בכובד ראש בנושא בכללותו. האנשים כולם, גם אלה שיושבים כאן, הופיעו בפני הוועדה.

אף אחד לא.

נציגכם הופיע. אני מדבר על ועדה אד-הוק לפתרון
הבעיה שהועלתה כאן, ועדה לבדיקת קריטריונים למתן אישורים ליבוא תרופות, ועדה שמטרתה לבדוק את כל הנושאים שהועלו כאן. מטרת הוועדה הייתה להמליץ בפניי ועכשיו היא עושה זאת ואני אגיש את ההמלצות למשרד הבריאות ולפי ההמלצות, אם צריך, ישנה תקנות, ואם לא צריך לא ישנה תקנות, יקל על הבירוקרטיה, אם אתה רוצה לקרוא לזה כך.

מה עושים מחר בבוקר?

עכשיו אני אגיע לבעיה הספציפית וכאן אני מרגיש
מאוד לא נוח. אני לא אתייחס לסגנון בו נקטו כאן כי גם מבחינה מקצועית זה לא נכון וגם מבחינה עובדתית. אם אתם רוצים, אני אומר, אבל לא זאת הנקודה.

תאמר.

אתם הרי יודעים שאני ממש לא מומחה בכלבים,
לפני שבאתי לכאן התייעצתי עם בעלי המקצוע שלנו שעוסקים בפרזיטים, שעוסקים בכלבים והם הסבירו לי – יכול להיות שצריך להחליף את כל מנהלי המכון הווטרינרי – שקדחת הקרציות שמת ממנה מאיר אריאל היא קדחת שבה הכלב בכלל לא חולה קליני והלחימה הנכונה בו היא על-ידי ריסוס נגד טפילים חיצוניים.

אם אתם רוצים לדבר על עצם הבעיה, נדבר על עצם הבעיה. אני רציתי להתייחס לבעיה, אבל אתם התעקשתם שאני אתייחס למכתב ולכן אני מתייחס למכתב. המכתב הוא דיס-אינפורמציה והוא בא להלך אימים.

אני לא אוהב לשמוע שיש דיס-אינפורמציה. אני
חושב שהנושא הוא נושא חשוב וכנבחר ציבור אני חרד מפני מגיפות ומפני כך שבמדינה אין תרופות. מבחינתי לא מקובל לומר דיס-אינפורמציה, כי אם מחר תהיה מגפה, יאמרו שאף אחד לא דן בנושא. אני רוצה שלרופא הווטרינר יהיו את הכלים להתמודד מול הבעיות האמיתיות, וגם אתה אמרת שיש בעיה אמיתית. אני רוצה לדעת מה אני עושה מחר בבוקר, איזה מסר יש לציבור שלא יהיה מודאג.

אני מתנצל על הדיס-אינפורמציה שהתייחסה
למשפט אחד במכתב הזה ואני אגע בבעיה הכללית.

לפני עשרה ימים, אחרי חודש שנמשכו אי ההבנות, בהסתדרות הרופאים הווטרינריים הובטחה הדרך לייבא תרופות לארץ. יש לי פה את המסמך שהוציאה בתיה הרן לפני עשרה ימים ב26- בנובמבר, אז נשלח המכתב הזה.

מה אומר המכתב?

הוא בעצם אומר שהווטרינרים יגישו רשימה, היא
נתנה להם אפשרות לייבא תרופות בצורה מרוכזת על טופס שיוגש בצורה מרוכזת, או מספר טפסים שיוגשו בצורה מרוכזת.

פחות בירוקרטי ממה שהיה עד עתה?

היא תציג את הטופס ותשפטו לבד מה מידת
הבירוקרטיה.

הרופא צריך להגיש רשימה?

לא. לייבא, לא. בפירוש לא.

מי מגיש את הרשימה?

היבואן או רוקחים בצורה עצמאית שהם יכולים
לייבא, בהוראת רופא אחד בלבד. זה בא לפתור את הבעיה הזאת. במשך עשרה ימים הבקשה הזאת איננה על שולחננו.

יכול להיות שהמכתב עדיין לא הגיע אליהם.

הגיע אליהם כבר לפני עשרה ימים, שוחחנו
בטלפון לפני עשרה ימים. בתיה הרן תציג את זה בצורה הרבה יותר טובה ממני. אני אומר שנפתחה דרך שאפשר לייבא לארץ כחמישים תרופות חיוניות. עד היום הבקשה הזאת לא הוגשה ואני חש עם זה מאוד לא נוח מפני שבמלחמה עד ההגשה הזאת, עד האפשרות הזאת, אנחנו היינו מול משרד הבריאות אבל היום אין לי מה להילחם. מבחינת משרד הבריאות הבעיה נפתרה באופן ארעי.

מאוד השתכנעתי מהצגת הדברים על-ידי דוקטור
רפלוביץ. לצערי הרב יש כאן כמה מוטיבים שהם על גבול אבק הדמגוגיה ואני אומר למה אני מתכוונת.

זה שפיקוח ורגולציה זה סימונים ובירוקרטיה, אני חולקת. נכון שאני עובדת מדינה כבר כמעט שלושים שנה, אבל אני עדיין מאמינה בדרך, אני עדיין מאמינה ברגולציה מכל הסיבות, וכל תקנה שנכתבה בילקוט הפרסומים עברה את ועדות הכנסת, את ועדת העבודה והרווחה, והיא לא נולדה גם מפני שמשרד הבריאות פתאום באמצע הלילה בא לו בחלום שלוש הכנות או 25 הכנות.

את יכולה להסביר למה אושרו שלוש הכנות?

אני אסביר הכל. מדינת ישראל בשנת 1964
החליטה שהתרופות שישווקו ושיהיה בהן שימוש תהיינה רשומות על-פי חוק. לא הפריד המחוקק בין תרופות וטרינריות לתרופות הומניות. אולי לא צדק, אבל זה מה שעשה המחוקק וכולנו נאמנים לחוק.

החוק הוא תקנות הרוקחים, תכשירים רפואיים, התשמ"ג1986- כאשר בגדול כתוב שם שכל תרופה שמשתמשים בה צריכה להיות רשומה.

ישנה עוד הוראת חוק שהיא גם לגבי רופאים הומניים וגם לגבי רופאים וטרינריים שכל סקציה מקצועית תעשה את מה שהיא למדה, מה היא הוכשרה ומה שהיא קיבלה רשיון כאשר רופא רושם מרשמים ורוקח מנפיק תרופות, בין אם זו תרופה וטרינרית ובין אם זו תרופה הומנית. אותם רופאים הומניים, אם אלה גניקולוגים או אורולוגים, בקלות היו יכולים לחלק את התרופות במרפאה שלהם והיו יכולים לחסל את כל בתי המרקחת ואולי זה היה טוב, אני לא יודעת. החוק בעולם ובישראל הוא כזה שהרופא רושם מרשם, הרוקח מנפיק אותו.

לא בעולם.

זה החוק בעולם. ישנם מקרים יוצאי דופן
במקומות נידחים - גם בישראל יש את סעיף 41 לפקודת הרוקחים - שמאפשרים הסמכת רופא לחלק תרופות כאשר אין בית מרקחת בסביבה. כך זה בכפרים בצרפת, בשוויץ וגם בישראל. סעיף 41 מופעל ולטעמי מופעל יותר מדיי.

גם לי יש כלבה מקסימה ואני אוהבת אותה, וגם לי קשה שאני צריכה לקחת את הרצפט וללכת לבית המרקחת, היה לי מאוד נחמד שהווטרינר שמטפל בה ייתן לה גם את הכדורים, ייתן את הזריקה, ייתן את הכל ונדלג על בית המרקחת. זה נכון גם לגבי תרופות. אני לא רוצה להיכנס לסוגייה הזאת כי על כך החליטה הכנסת. מחר הכנסת תחליט שלא צריכים בתי מרקחת ורופאים מחלקים תרופות, בסדר גמור.

לגבי ההכנות, הרישום וכולי. מדינת ישראל היא מדינה סוברנית ואם היא הייתה מדינת בננות או מדינת עולם שלישי והיא הייתה מחליטה שהכל פה חופשי, שמה שטוב לאמריקאים טוב גם לנו, מה שטוב לאירופאים טוב גם לנו, זה נכון גם לגבי תרופות. יכולנו להוזיל את התרופות, בעיית הפיקוח הייתה סבוכה ומסובכת כי אין לדעת מאיזה צינורות שיווק התרופות מגיעות. הראיה שאותם וטרינרים שייבאו תרופות והאמינו שהם מביאים תרופות טובות, לפעמים הביאו תרופות פחות טובות, לא אגיד שמזויפות אבל פחות טובות. ישנן כל מיני תעשיות – אני לא רוצה לתת ציונים – במזרח אירופה, במזרח הרחוק ובכל מיני מקומות משם מביאים תרופות. היום קל מאוד לעשות תואם ומצאנו גם בגדה ומצאנו גם בארץ. ישנן תרופות הומניות שגם אותן אפשר בקלות לזייף ועושים עבודה נהדרת בכל מה שנוגע לזיוף.

אנחנו עדיין סבורים שמדינת ישראל, כולל החתולים והכלבים, זכאים לקבל תרופות באיכות נאותה, באיכות נכונה, באיכות מבוקרת.

אומרים שזה יקר ואני רוצה לומר כמה מלים על היוקר. לרשום תכשיר וטרינרי עולה אלף דולר שזה 4,000 שקלים וזה באמת יקר.

לחמש שנים.

לחמש שנים, כאשר החידוש של אותה תרופה
עולה רק 900 שקלים. לגבי תיקי הרישום, אותה תרופה הוגשה לרישום ב-FDA, התיק שהוגש ל-FDA הוא גם טוב בשבילנו. יוציא היצרן מהמגירה את התיק שהוא נתן ל-FDA ויעביר אלינו ואנחנו נרשום אם נחשוב שזה בסדר. אני לא חושבת שלבוא ולומר שצריכים להכין תיק מיוחד למדינת ישראל, זו בירוקרטיה שדורשת הרבה כסף. נכון, זה לוקח עוד קצת, אבל פעם בחמש שנים עושים זאת ולא מדובר על בקבוק אחד שצריך. אם אני אאסוף כאן את הדוגמאות, עובדה שבאים לבית המרקחת עם הרבה רצפטים ואם באים עם הרבה רצפטים, סימן שיש צורך ולא מדובר בבקבוק אחד. למה שאני אעבוד בבית המרקחת ואני אכין הכנות בצורה לא מבוקרת, בלי נתוני יציבות, בלי שאני יודעת משהו לגבי השאריות שאני מחר אוכל בסטק שלי.

את אוכלת כלבים?

לא, אבל הם עושים גם לבהמות.

לא. לגבי חיות משק, אין לנו ויכוח.

אם הכוונה לחיות מחמד בלבד, אין בכלל בעיה כי
לא מבקשים נתוני שאריות. תבואו, תשלמו את האגרה ותוך חודש ימים תקבלו רישום. אני בכלל לא רואה את הבעיה.

אני מוכנה להתחייב, ויש כאן פרוטוקול, שאם מדובר בתרופה וטרינרית שמשווקת בארצות-הברית או בארצות השוק המשותף או באוסטרליה או ביפן או בניו-זילנד, כולל נורבגיה, תוך חודשיים – אם אין סיבה אחרת – התרופה תירשם.

מאחר שהרבה תרופות שגם רשומות הכינו אותן בבתי מרקחת כדי להוזיל, ובוודאי שזה מוזיל – אין בקרה, לא צריכים לתת נתוני יציבות - נעשתה הכנה מסיבית של הרבה תרופות גם הומניות וגם וטרינריות. אמרו שאם המחוקק דיבר על רישום תרופות ומצד שני יש הכנה כמעט - אני לא רוצה להתבטא במילה - לא מבוקרת, לא תעשייתית, לא לפי הדרישות, אז מי ירשום תרופות? בוודאי שכולם ילכו ויכינו. ברור שאפשר להכין באמצעים נאותים אבל הרבה יותר זולים, אז למה שייקנו תכשירים במפעל? אם אפשר למלא אבקה של אקמול להורדת חום, למה צריך לקנות את התרופה במפעל? מאחורי זה עומדת הפילוסופיה של איכות. תכשיר שמיוצר במפעל עם בקרת איכות, הוא תכשיר שהוא אלף מונים ברמה יותר גבוהה עם נתוני יציבות.

אבל בעיה לייבא.

הנושא של שלוש הכנות הוא כזה שנותן לרוקח
מחוזי לתת יותר, והדוגמה, הייתה תרופה גם וטרינרית וגם לבני אדם, אני נותנת את הדוגמה דווקא של הפריה חוץ-גופית, כאשר היו צריכים פרוגסטרון ופתילות וגינליות ולא היה ובית מרקחת מסוים בתל-אביב עשה ונתנו לו את האישור. אנחנו הרי לא עומדים כאן לפגוע לא בחתולים, לא בווטרינרים ולא באף אחד. השלוש נקבע כשלושה עדרים. אמרו שאם יש שלושה עדרים גדולים והם צריכים תרופה מיוחדת, הם יכולים לעשות את זה. לא הייתה אוריינטציה לחיות מחמד. יכול מאוד להיות שבחיות מחמד גם צריכים לתת 25, כמו לבני אדם, אבל זה עדיין לא יפתור את הבעיה.

לפני חודש צלצלתי לרוקח המחוזי שלכם
וביקשתי תרופה מיוחדת לחיית מחמד, הכנה מיוחדת שאם לא מכינים אותה, המשמעות הייתה להמית את בעל החיים. הוא סירב לאשר את זה. אני מדבר על מיקי אריאלי. בשלב הבא חזרתי לבעלים ואמרתי להם הנה מספר הטלפון של הרוקח שלא מאשר את ההכנה. במקרה זו הייתה כתבת בטלוויזיה ואמרה לו שהיא באה להרדים את החיה שלה אצלו במשרד.

התקשרתי למיקי אריאלי לקבל ממנו את האישור
להכנת תרופה מסוימת שמבחינת ההכנה אני לא יכולה להכין שלושה אלא עשרה. הוא אמר לי שאני אכן יכולה להכין עשרה, לחייב את הרופא על עשרה, למסור לו שלושה ואת השבעה הנותרים לזרוק. לאחר כמה דקות הוא התחרט ואמר לי לשמור לחודש הבא.

מכיוון שהוא לא כאן, אני מציעה שלא נדון בו.

ד"ר רפלוביץ, איך אתה מתרשם מהדברים?
ממשרד החקלאות אמרו שיש טפסים חדשים שיצאו ב26- בחודש והאם אתה מכיר את הנושא הזה? במשרד הבריאות אומרים שתוך מקסימום חודשיים אפשר יהיה לאשר תרופה מסוימת בעוד שאתם מדברים על שלוש שנים.

אחרי שיחת טלפון, היה לנו סיכום בו החלטנו
להגיש רשימה אחת כוללת של כל התרופות לפי פורמט מסוים שמשרד הבריאות ביקש, זו רשימה שכבר הגשנו אותה חודש לפני, אבל ב26- בחודש סיכמנו שנגיש רשימה בפורמט מסוים ואחרי שהיא תיבדק על-ידי נציג משרד החקלאות ונציג משרד הבריאות, יאשרו לנו באופן מיידי להביא אותה ארצה.

באותו אחר-הצהרים באמת הגיע סיכום השיחה, אבל עם הבדל אחד קטן. ההבדל הוא שאחרי שייתנו להביא את זה ארצה, כל רופא שירצה תרופה מתוך הרשימה הזאת יצטרך להגיש נייר שלם על התרופה הזאת. יש לי את הסיכום לנגד עיני והסיכום הוא של גברת הרן ושם שנאמר: "כל טופס פרטני טעון אישור הרוקח המחוזי על-פי המחוז בו ממוקם בית המרקחת". מדובר על מאות אלפי טפסים.

אני לא יודעת על מה אתה מדבר. ב26- קבענו
שניתן יהיה לייבא את התרופות בגדול על-ידי יבואן עבור בתי מרקחת או מקומות מורשים. הפורמט שהתבקש הוא ברור. כתוב, שם התרופה, מה ההרכב שלה, מי היצרן, מי הספק, למה זה טוב, כמה בעלי חיים בערך.

אישרתם אבל הוא צריך למלא טופס.

הוא צריך למלא טופס כי תקנון הרוקחים אומר
שהאחריות למתן תרופה שאיננה רשומה – והתרופה לא רשומה – צריכה להיות על הרופא.

אני מוכן לזה.

הוא חייב לרשום שהתכשיר הרפואי חיוני, הוא
רשום בישראל והוא כותב ומצהיר שהוראת השימוש וההתוויה היא בהתאם לאחריותו הרפואית. הבניין הזה חוקק את החוק הזה.

זה אמור גם לגבי חיות מחמד?

אין פטורים, זה מה שהחוק הזה מבקש וזה נקבע
בכנסת הזאת.

אנחנו שואלים למה אנחנו צריכים עוד פעם אחת
אישור של רוקח מחוזי. הרי התרופה כבר אושרה, ולמה צריך כל רופא לעבור דרך הרוקח המחוזי? השכל הישר אומר, אישרנו להביא שני בקבוקים כאלה ארצה, הוא רוצה בקבוק והוא רוצה בקבוק, לומר ליבואן – ויושב כאן אחד מהם – שהוא לא ייתן לו בקבוק בלי הטופס הזה. נתת שני בקבוקים, תביא שני טפסים. להתחיל עכשיו את כל הבירוקרטיה רק על הרשימה המצומצמת שהגשנו, רק על כששים תרופות, זה אומר עשרות אלפי טפסים.

ממש לא.

הרופאים לא מסוגלים לעמוד בזה. כל רופא צריך
להגיש טופס על כל תרופה.

במקום להתכתב עם היבואן, הוא מתכתב עם
הרוקח.

אם החליטו שנותנים, הרופא לא צריך לתת את
הטפסים. אני הבנתי שנציג הרופאים הווטרינריים הגיש לכם רשימה של ששים תרופות.

אלה תרופות שאינן רשומות, בחריג, ביבוא חריג.

מה הבעיה לרשום אותם?

אין שום בעיה.

אל תגידי שאין בעיה כי את מטעה את הציבור.

אני חושבת שהבעיה היא בעיה אבל אפשר לפתור
אותה בצורה סבירה. אותן תרופות דחופות, צריך למלא את הפורמט הזה, השירותים הווטרינריים ימליצו פעם אחת על כל הרשימה, תגידו באיזה בתי מרקחת זה יימכר או במקום מורשה אחר ואנחנו נעביר את זה בצורה מרוכזת, את אותם ניירות של הרופאים הווטרינריים לבתי המרקחת ויהיה איזה מנגנון פשוט דרך פקסים ולא תהיה שום בעיה. אני אחראית לזה.

מדובר על מאות אלפי טפסים.

אני לא רואה את מאות אלפי הטפסים האלה.
תראה לי איפה הם.

550 מרפאות כפול ששים תרופות.

אני לא ראיתי טופס כזה.
אני אומרת שיהיה פה מאמץ לרשום את התרופות. התרופות ההומניות לא מתאימות לבעלי החיים ולכן כדאי לרשום. בחיות מחמד, תאמין לי שאני אעשה כל מאמץ להקל ברישום.

לא רק שלא ראינו את זה, אלא ראינו בדיוק
ההפך.

אני חושבת שבקיץ, ביוני, יוסדר העניין ולא
יצטרכו את הדברים האלה. אני מציעה להסתדרות הווטרינריים לרשום מטעמם תיקים.

שאנחנו נהיה יבואנים?

למה לא? אתם רוצים להיות רוקחים?

אנחנו רוקחים כבר עכשיו כי למדנו את זה
באוניברסיטה. אנחנו לא יבואנים.

יש משהו שלדעתי כדאי להבהיר. בנושא של
המסמך הזה שאנחנו עדיין אמורים לקבל לגבי התרופות החיוניות, וביקשנו לקבל, על מנת לייבא באופן כמה שיותר מיידי, מדובר כאן על אלפי טפסים ולכן אנחנו רוצים לגרום לכך שבמסגרת החוק רופאים וטרינרים יוכלו להחזיק בחצרם, במרפאות שלהם, את הכמות הנדרשת המינימלית אמנם לטיפול בזמן אמיתי של המקרים שיש להם אבל גם לתת את התרופה לבעל החיים עד שהוא יוכל להגיע לבית מרקחת או למקום ניפוק. מדובר על כך שהוא לא לוקח כדור אחד או בקבוקון אחד, אלא הוא לוקח לתקופה שלא עולה על שלושה חודשים אבל את הכמות שהוא צריך לניהול המרפאה.

לא מדובר על כך שכל יום הוא ירוץ עם איזה טופס אלא מדובר על פעולה חד-פעמית של אישור גם שלנו וגם של אגף הרוקחות לכמות התרופות הנדרשת לטיפול המסודר של המרפאה. זה לא אומר שכל רופא וטרינר מגיע עם אלף טפסים עבור התרופות.

עם ששים טפסים.

לא. הרופא אחראי והוא חייב לחתום שזה על
אחריותו. פעם ראשונה חותם נגיד משה רפלוביץ בשם ציבור הרופאים הווטרינריים אבל הוא לא חותם בשבילך ולא בשבילך.

יש כאן בעיה אחרת. הבעיה היא שמנה לשלושה
חודשים היא מנה שאיננה כדאית ליבוא. היבואנים צריכים לספק לכלל הרופאים כי אתה לא יכול להביא שלושה בקבוקים.

מדברים על פתרון לזמן הזה כי קיים מחסור
בתרופות.

רוצים את המחויבות של הרופא ובסופו של דבר
זה מה שחשוב לאגף הרוקחות ואנחנו מקבלים את זה שכל רופא ייתן את המחויבות שלו ואת ההצהרה שלו שהוא מודע לכך שמדובר בשימוש חריג ושייקח את האחריות על עצמו בשימוש בתרופה.

אני מציע שברשימה הדחופה של ששים תרופות, יינתן טופס על כל הששים תרופות וכל וטרינר יחתום על טופס אחד במקום על ששים.

אין שום בעיה. מקובל.

בסיכום הדיון ובנימה טובה זאת של דבריו של
דוקטור רפלוביץ אנחנו מסכמים עם הדיון ואומרים שבאופן מיידי תהיה בקשה למשרד הבריאות לגבי ששים התרופות ליבוא כללי ונוסף, וכל הרופאים הווטרינריים יחתמו בחתימה אישית על אחריותם כלפי הטיפול בתרופה.

על טופס אחד שמכיל את כל הששים תרופות.

בסדר גמור. הרופא צריך לציין מאיזה בית
מרקחת הוא קונה את התרופה.

הוא יכול לקנות יותר מתרופה אחת.

בוודאי.

בתיה, מה קורה עם ההכנה של שלוש תרופות?

תשנו את זה בכנסת. אתם יכולים להחליט שבתי
מרקחת מכינים כמה שהם רוצים וכמה שצריך.

יושב-ראש הוועדה יבדוק את התקנה שמציגה את
הנושא של הפרדת התרופות ההומניות והווטרינריות.

זאת לא בדיוק תקנה אלא תנאים.

תנאים להכנה, ואם צריך לשנות תקנה, התרופות
הווטרינריות יהיו בנפרד. אנחנו מדברים על הגדלת המינון של מספר ההכנות.

אם מדובר על חודשיים לרישום תרופה חדשה,
ואם באמת זה כל כך זול כמו שאת אומרת, אני מתפלא על היבואנים שלא הביאו את התרופה עד עכשיו.

יש פה 600-500 תרופות שגם אותם אני רוצה
שנכניס לסיכום ונאמר שהיבואנים ייפנו באופן מסודר כמו שפונים לגבי ששים התרופות. לגבי התרופות האלה, ואם בעתיד יהיו עוד תרופות חדשות שטובות במדינות אחרות, מאושרות על-ידי ה-FDA, תוך חודשיים תקבלו את האישורים המתאימים גם בעתיד.

עם תיק רישום.

עם תיק רישום. ציין משרד החקלאות שיש
איזושהי ועדה משותפת למשרד החקלאות ומשרד הבריאות ואני מאוד מבקש שנציגי ארגון הווטרינריים ייוצגו שם וזאת כדי לראות את כל הפן ולא להחליט החלטה חד-צדדית או לגזור גזרה שלא יכולים לעמוד בה. תמיד צריך לקחת בחשבון את האנשים שעובדים בשטח ואני מבקש לשבת אתם ולראות את הדברים. לא תמיד מסכימים אתם, אבל אפשר למצוא את דרך המלך ולסגור את הנושא כדי שגם הם יוכלו לעמוד בגזרה או בתקנה שתהיה.

אם אתם רואים שיש לכם קשיים בשינוי תקנה כזו או אחרת או בהבהרה כזו או אחרת וחייבים לשנות אותה כדי לתת להם את המענים הנכונים, תמיד תוכלו לפנות אליי כיושב-ראש ועדה ואנחנו עומדים לרשותכם.

עוד דבר אחד שלדעתי צריך להיכנס לסיכום,
האפליה בין חיות משק, בין פרות לבין כלבים וחתולים.

יכול להיות שנבדיל, שזה יהיה לחוד וזה יהיה
לחוד.

במקרה של חיות משק, לרופא מותר למכור
תרופות לבעל העדר. כשעודד ניר היה רופא של פרות היה הולך עם תרופות במכונית ונותן אותן לבעל העדר.

זה לא נכון. הייתה לי מלחמה גדולה מאוד עם
בתיה הרן להסדיר את העניין הזה וההסדר היה שהרצפט הוא יומן העבודה של הרופא.

מאיפה לוקח הרפתן את התרופות, מבית מרקחת?

לא, הוא מקבל מרופא תמורת רצפט.

מאיפה הוא מקבל את התרופה פיזית?

ממחסן מרכזי. יש עליו כיסוי רישומי של מרשם.

מאיפה הוא לוקח את התרופה?

הוא מקבל אותה מהרופא.

זה ההבדל.

ההבדל הוא שהתנאים הם שונים.

אני לא נכנס לפן הזה למרות שהוא חשוב. אני
אפנה לשני השרים, גם לשר הבריאות וגם לשר החקלאות, ואבקש שבוועדה המקצועית תשבו ביחד ותגיעו לאיזשהו פתרון גם בנושא הזה. הפתרון שתגיעו אליו, מבחינתנו הוא מוסכם. אמרתי, אם נצטרך לתקן או לשנות משהו בתקנה, אני נמצא כאן ואני מוכן לעזור ולסייע.

תודה רבה לכולכם.






הישיבה ננעלה בשעה 12:50