פרוטוקולים/פניות ציבור/2115

5
הוועדה לפניות הציבור – 6.11.2000

פרוטוקולים/פניות ציבור/2115
ירושלים, ט"ז בחשון, תשס"א
14 בנובמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
שהתקיימה ביום ב', ח' בחשון התשס"א, 6 בנובמבר 2000, בשעה 10:00

חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן
עבד אלמאלכ דהאמשה
גנדי ריגר

ד"ר בריאן קזין, מנהל שירות המזון, משרד הבריאות
תקווה רווה-נוימן, הנהלת איגוד הצרכנים בישראל, ארגון הסוחרים
ד"ר אמנון צ'רלין, מהנדס תקינה בתחום המזון, מכון התקנים
אדית הנדל, מרכזת איגוד רשתות השיווק, איגוד לשכות המסחר
ד"ר גדעון ציפורי, הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל
חני מונין, מנהלת מחלקת סקרים ובדיקות, רשות ההסתדרות לצרכנות
עו"ד יעל שאוט-כהן, המועצה לצרכנות
יצחק פונד, מנהל מחלקת בשר וקפואים, קואופ ירושלים
מרי פנירי, מנהלת לשכת מנכ"ל ואחראית פניות ציבור, קואופ ירושלים
רוני יצחקי, קלאבמרקט

שלומית קואולמן

חבר המתרגמים בע"מ







ס ד ר ה י ו ם

פניות בנושא סימון תאריך ייצור ותאריך פג תוקף וכן סימון תזונתי
על גבי מוצרים שנמכרים במעדניות ובתפזורת בקירור וברשתות המזון





פניות בנושא סימון תאריך ייצור ותאריך פג תוקף וכן סימון תזונתי
על גבי מוצרים שנמכרים במעדניות ובתפזורת בקירור וברשתות המזון

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות
הציבור.
התכנסנו היום בעקבות פניות בנושא תאריך ייצור ותאריך פג תוקף וכן סימון תזונתי על גבי מוצרים שנמכרים במעדניות ובתפזורת בקירור וברשתות השיווק. למעשה התכנסנו בעקבות פניית הסתדרות הצרכנים שפנתה לוועדה שלנו.

כפי שכולנו יודעים – וכולנו צרכנים – הרבה פעמים אנחנו נאלצים לקנות סלטים ממעדניות ולא תמיד הם באריזה המקורית אלא יש סוגים שונים של סלטים, חברות שונות, ואנחנו אף פעם לא יודעים מתי פג התוקף של אותו סלט, של אותה קופסה גדולה אותה אנחנו קונים. על סלט במשקל של שלושה-ארבעה קילו יש תאריך, אבל הצרכן שקונה את הסלט בפועל, לא תמיד יודע על מתי התאריך האמיתי של אותו מוצר שהוא קונה. לעתים הוא מגיע הביתה, עוד לא הספיק לשים את המוצר על השולחן וכבר הוא מריח את הריח וכשהוא חוזר למקום בו קנה את המוצר, אותו מוכר אומר לו שאולי קנה את המוצר לפני שבועיים או שבדרך לביתו התעכב ומאחר שחם בחוץ המוצר התקלקל. אין לנו שום כלי שאפשר להתמודד אתו ולבקש שיחזירו את התמורה עבור אותו סלט מקולקל ואנחנו תלויים בטוב לבו של אותו מוכר.

כנ"ל לגבי גבינות, כנ"ל לגבי כל מיני סוגי נקניקים שפורסים לנו אותם וכמובן יש גם עופות לא קפואים, עופות טריים, שגם לגביהם לא יודעים כמה זמן נמצאים אצל בעל החנות. הנושא הסניטרי איכשהו נבדק וזה מעוגן בחוק – מה צריך לבדוק משרד הבריאות, מה צריך לבדוק רופא וטרינרי וכולי – אבל כנראה יש בעיה באכיפת הנושאים האלה. אני חושב שבנושא הסלטים והנקניק הפרוס, אין שום דרך, אין שום חוק או אין שום תקנה שמגדירה בפירוש איך אפשר לגרום לכך שאכן על הקופסה הקטנה שקיבלנו, גם עליה יהיה תאריך שיאמר מה התוקף.

אני מבקש שכל אחד יספר מניסיונו מה אפשר לעשות ומה נעשה היום. אנחנו יושבים כאן על-מנת לתקן דברים ואולי אפשר לקבוע נהלים שיהיה ברור גם לצרכן, גם לבעל החנות וגם ליצרן שכמערכת ייתנו את המענה הזה כדי שבסופו של דבר הצרכן יקבל את המוצר הטוב ביותר, מה עוד שאנחנו לא יודעים אם הוא אוכל דברים טובים או לא טובים.

התפרסמו כל מיני סקרים וגם היום ראיתי כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" על זכותו של הצרכן לדעת. אני כמובן לא רוצה לעשות כאן הכללות ולקבוע שכל המעדניות לא נוהגות כשורה, אבל צריך להזהיר את הציבור היכן כן להיזהר והיכן כן לשים לב. אנחנו צריכים לתת את הכלים להתמודדות בתופעות האלה.

ניתן את רשות הדיבור לנציגת הסתדרות הצרכנות שתציג את הנושא הזה באופן יותר מפורט ונראה איך כל אחד רואה את הדברים. אני מקווה שנצא מכאן עם סיכום שבאמת ייתן מענה לכלל האוכלוסייה.

אני מאמינה שלא רק אצלי כל פעם מתעוררות הספקות לגבי השאלה של תאריך ייצור, תאריך פג
תוקף וסימון תזונתי כשאני קונה במעדנייה, הן ברשת מזון הגדולה או במעדנייה הפרטית. זה יכול להיות לא רק במעדנייה אלא זה יכול להיות כל דבר שאני קונה בתפזורת. אפילו פירות יבשים, אגוזים ופיצוחים אחרים שאנחנו קונים, אנחנו לא יודעים מתי זה יוצר, עד מתי אפשר להשתמש בזה וזה נראה מאוד תמים למראה, אבל לפעמים זה יכול להיות מאוד מסוכן ורעיל, וזה אמור גם לגבי הפירות היבשים.

אני מקלה יותר בנושאים של מקררים. כל המוצרים שבתפזורת – בורקסים קפואים או נקניקיות עטופות בבצק וכולי – אנחנו לא יודעים מי ייצר אותם, אנחנו לא יודעים מתי ייצרו אותם, אנחנו לא יודעים עד מתי אפשר להשתמש בהם וכמובן אנחנו לא יודעים מהו הסימון התזונתי.

לא סתם תיקנו תקנות לגבי מוצרים ארוזים. אני חושבת שבשנת ה2000- כשהנטייה שלנו היא להביא שקיפות מקסימלית לצרכנים, אנחנו חייבים גם לטפל בנושא הזה של מזון שאינו ארוז, מזון שיוצא מתוך אריזות גדולות, ולכן אנחנו ברשות להגנת הצרכן בהסתדרות ערכנו סקרים בעבר בנושא, דגמנו ממעדניות ודגמנו מאוכל בתפזורת ושלחנו לבדיקת מעבדה. לא היה מקרה שלא הייתה בעיה באחת המעדניות, הן הפרטיות, הן ברשתות והן בכל חנות אחרת. כל מה שדגמנו בתפזורת, לא היה מקום שלא היו בעיות חמורות כשלפעמים הבעיות היו ממש מסוכנות והציבור לא מודע לזה עד שלא קורה משהו. הסבירו לי במעבדה שלמשל נשים בהריון שמפילות, הן לא יודעות שהן הפילו בגלל איזה טוקסין או בגלל אחד הרעלים או החיידקים שמצוי באוכל שהן רגישות לו יותר מאחרות.

את רוצה לומר שהיו נשים שהפילו בגלל זה?

כן. זה לא אני אומרת אלא אנשי מקצוע אומרים
את זה. אני אומרת את זה בשמם. אנשים לא מודעים לזה, לא מודעים לסכנה שבעניין וכמה זה חמור. באחד המוצרים שדגמנו מצאנו חיידק שאנשי המדע יודעים שזה יכול לגרום להפלה. יש חיידקים אחרים שלתינוקות או לאנשים מבוגרים הם בהחלט מסוכנים.

לכן ביקשנו לכנס את הוועדה, במטרה להרחיב את הנושא של התקן על המוצרים האלה. זאת לא נראית לנו בעיה סבוכה מדיי ואני מאמינה שיש פתרונות. אני יכולה לעזור במחשבה יחד עם כולם, מה עוד שיש אנשי מקצוע שיודעים טוב ממני איך לעשות מה.

שוב, זה נושא שקשור גם לתאריך הייצור, גם לשם החברה. אנחנו רוצים לדעת מאיזה חברה אנחנו קונים את המוצר, אם זו חברה מוכרת וגדולה או חברה קטנה שאנחנו לא מעונינים לקנות ממנה. הבעיה היא גם לגבי תאריך ייצור, תאריך פג תוקף כמובן שזה אחד הדברים הכי חשובים וסימון תזונתי שיכיל רכיבים, דבר שמאוד חשוב לאנשים שעושים דיאטה או לאנשים שמבחינה בריאותית יותר רגישים לרכיבים מסוימים. הייתי מחילה את זה גם על כל הנושא של המאפיות שמוכרות דברי מאפה כי אנחנו לא יודעים עוד כמה זמן אנחנו יכולים להשתמש בעוגה או בלחם וגם זה משהו שאפשר לטפל בו.

אני רוצה לחדד את הבעיה בנושאים שמחרידים
אותנו כווטרינרים שמתעסקים במזון מן החי. ניקח לדוגמה את הנושא של מכירת עוף וחלקי עוף. לפי החוק כל עוף וכל חלק של עוף חייב להיות מסומן בתאריך. זאת אומרת, גם שניצל, גם כרעיים וכן הלאה.

אם הוא ארוז.

נכון, אם הוא ארוז.

עוף קפוא.

לא, עוף טרי. כל עוף וחלקי עוף צריכים להיות לפי
התקן של משרד החקלאות.
בפרקטיקה מגיעים חלקי עוף, כרעיים, כנפיים, שניצלים, באריזות של חמישה קילוגרם. הם מגיעים לסופרמרקט או לאותו אטליז גדול שמוכר בשר, פותחים את השקית, שופכים את התכולה ומרגע זה אנחנו לא יודעים מתי זה בא, עד מתי זה שם ומה קורה. ביום ששי ניקו את הסופרמרקט, את המעדנייה, ניקו את כל הבשר, ביום ראשון באו ושפכו פנימה עופות, ביום שני בא מנהל המחלקה ומסתבר שצריך עוד עופות, אז אין לו שום בעיה והוא שופך עוד על העופות הישנים.

אנחנו ישבנו בוועדה משותפת – משרד הבריאות יחד עם הווטרינרים – בנושא של תקנות וחשבנו גם בנושאים האלו. עלתה הצעה שהיא ישימה גם בנושא הזה והיא אומרת שבכל מקום שיש תפזורת, תהיה חובה על האטליז או על המעדנייה לשים שלט – ונקבע הגודל – באזור בו מתבצעת המכירה. יהיה שלט קטן שעליו ייכתב: עוף, חלקי עוף, מי היצרן, מה תאריך הייצור, מה תאריך פג תוקף. קבענו גם כמויות בתקן הזה שיהיה מותר להם להוציא לפני שימלאו מחדש.

מה קורה עם זה?

זה נמצא בשלב מתקדם.
ישנה בעיה נוספת שהעלתה אותה חני וזו בעיית מכירת מוצרי מזון קפואים בתפזורת לשירות עצמי, כאשר כאן המצב הוא עוד יותר גרוע. אני מתכוון לשניצל עוף מצופה ולכל מיני מוצרי עוף בתפזורת, כולל גם קטניות למיניהן, וזה מתבצע בשירות עצמי. מי שקונה שם, אני אומר שמגיע לו. זו נקודה בה חייבים לטפל ולהטיל איסור מוחלט.

מה שקשור באטליזים שמוכרים שניצלים קפואים
או אוכל מוכן, זה לא בא לידי ביטוי בתקנה שאתה מדבר עליה?

לא. לפי דעתנו בקטע של המכירה בתפזורת
לשירות עצמי לא רק של מוצרי בשר אלא בכלל של כל המוצרים האחרים, ניסינו בעזרת מהנדסת מחוז תל-אביב הקודמת למצוא איזושהי דרך ביניים שבעל העסק יהיה חייב לתלות כל יום שקיות ולשים עליהן מדבקות עם שם היצרן וכולי, אבל זה לא ישים.

קנייה כזו מוזילה את המצרך לצרכן. אם אנחנו
נמנע את זה היום, נחוקק תקנה או נשנה משהו, אנחנו צריכים לראות שבסופו של דבר הצרכן לא יינזק בגין זה. כמובן שהטיב והאריזה, כל זה עולה כסף.

בנושא הזה ישנה אלטרנטיבה שהיא דרך ביניים.
בכל מקרה לשכת הבריאות תל-אביב מביעה התנגדות למרות שזו דרך ביניים שתופסת גם לגבי הסלטים, החומוס וכולי.

הפרקטיקה שקיימת היום במעדנייה, בסופרמרקט ובכל מקום מכירה כזה, היא שכאשר מקבלים מכלים של חמישה או עשרה קילוגרם של חומוס, חצילים וכולי הם ארוזים מראש ואז שופכים את זה לקערה וממנה מוכרים לצרכן. מי שלא יודע, כשזה מתייבש למעלה, אני עוד לא פגשתי את מי שמוריד את השכבה העליונה אלא למחרת בבוקר מערבבים טוב וכל מה שהתייבש למעלה נכנס פנימה.

באו כמה בעלי עסק קצת יותר מודרניים ברשתות ואמרו שהם רוצים לעשות אצלם במעדנייה חדרון קטן, שם בבוקר הם ייקחו את החמישה קילוגרמים הללו, יארזו אותם בצלוחיות של 250 גרם או 500 גרם, יסמנו אותם, יכתבו עליהן סלטי זה וזה, נארז על-ידי סופרמרקט זה וזה ותאריך האריזה. כלומר, הצרכן יקבל את התחושה של השירות, של העבודה העצמית.

יש הבדל בין זה לבין האריזה המקורית של
החברה?

יש הבדל. יש גם הבדל מבחינת המחיר וגם יש את
העובדה שזה מיוצר באותו יום.

זה לא מיוצר באותו יום. המכל של החמישה
קילוגרם יכול להיות מיוצר לפני יומיים אבל הם אורזים את זה באותו יום.

נכון, אבל יש שלב שיש על זה את המדבקות.

תאריך האריזה או תאריך הייצור?

גם תאריך הייצור וגם תאריך האריזה. אותו צרכן
שרוצה לראות – ועשינו ניסיון בהרצליה בכמה מקומות בנושא הזה – הסבירו לו את ההבדל. בנושא הזה אני חייב לציין שלשכת הבריאות תל-אביב מתנגדת בצורה חריפה ביותר.

אני מניח שיש לה נימוקים.

אכן, יש לה נימוקים. אנחנו בדעה שהנימוקים
האלו מבחינת בריאות הצרכן לא נכונים.
בעיה נוספת זו הבעיה של הבשר המצונן. מגיע היום בשר ארוז, בשר בקר מיושן באריזות ואקום – הרעיון של היישון הוא למטרת הבשלה ועל-מנת לעשות אותו רך יותר וטעים יותר – אבל כל עוד הבשר הזה נמצא באותה אריזת ואקום עם התאריך ועם שם היצרן, זה בסדר.

אתה מתכוון לבשר שבא ארוז והוא מעובד?

לא, זה לא מעובד ארוז. זאת שיטה כאשר בזמנו
היו תולים בשר במקרר לשבועיים-שלושה כדי להבשיל. הגיעו למסקנה שבוואקום, גם מבחינת קצב היישון וגם מבחינת השמירה זה יותר טוב וזה באמת מוצר נהדר. הבעיה היא מה שקורה כאשר פותחים את השקיות ומעבירים את זה לווטרינה במעדנייה אז אי-אפשר יותר לדעת מאיזה תאריך זה. אחרי חצי שעה-שעה, הבשר גם משנה את הצבע כתוצאה מהמגע עם החמצן, כך שגם אנשי מקצוע בעין בלבד לא יכולים להבדיל. הוא עומד שם ועל הווטרינה ואין שום סימון. ישנה חובת סימון, צריך לכתוב בשר מצונן מבשר קפוא, אבל אין חובה לכתוב בשר מיושן או בשר טרי. אין שום חובה לגבי הסימון הזה וזה מנוצל לרעה, וראינו את זה.

מה הסיכוי שהבשר יכול להיות מונח זמן רב?

זה בשר מיושן ויכול להיות שהוא היה שלושים
יום בוואקום, יכול להיות שהיה 45 יום בוואקום, ויכול להיות שהוא מאתמול בוואקום. בדרך כלל הפרקטיקה של המעדניות והמסעדות הקטנות יותר – בלי להטיל כתם חס ושלום בכולם – היא שאם מחר פג תוקף הבשר, היום מוציאים אותו מהשקית ומהר שמים אותו בווטרינה. אז יקרה לאותו צרכן בדיוק מה שאתה תיארת. הוא יגיע הביתה והוא לא יודע מתי הוא קנה את המצרך ולא בהכרח הוא ישתמש בו באותו יום.

במועצה בהחלט תומכים בציון מזון כמו בשר
מיושן או כל מזון שנמכר בתפזורת במעדניות וציון תאריך ייצור ותאריך פג תוקף. אני מתייחסת לציון התאריך בו נפתחת האריזה של החומוס או הסלט המוכן על-מנת לאפשר לצרכן להחליט אם מבחינתו המוצר עדיין טרי. ציון התאריכים יאפשר לצרכן לדעת כמה זמן הוא יכול להחזיק את זה בביתו במקרר.

בעניין סימון תזונתי אני חושבת שאפשר להעתיק תקן 1145 של המזון הארוז מראש. בהחלט לצרכן חשוב לדעת מה מרכיבי הסלט המוכן ומה הערך התזונתי שלו וזאת על-מנת לאפשר לו בעיקר להשוות בין המוצר הזה לבין המוצרים הארוזים המוכנים. יש לאפשר למידע הזה להגיע לצרכן כי זה מידע חיוני.

בזמנו הוכנו תקנים ביחס למזון הזה אבל עד היום לא יצא כל תקן לאור.

לא הבנתי את המשפט האחרון.

אני חושבת שמשרד הבריאות ניסה להוציא
תקנים או תקנות, אבל עד היום הם לא יצאו לאור.

אני מקדם בברכה שני חברי כנסת שהצטרפו
לדיון. חברינו חבר הכנסת גנדי ריגר וחבר הכנסת עבד אלמאלכ דהאמשה. בהמשך, אם תרצו להתייחס לדברים, תוכלו לעשות זאת.

הבעיה היא מאוד מאוד קשה אבל לגבי המוצרים
כמו בשר יש לנו, מנהלי הסניפים בחנויות שלנו, הנחיות מאוד מאוד ברורות להוציא מהמדפים שבוע לפני שהתאריך פג ולהחזיר לספקים.

אנחנו מדברים על מוצרים בתפזורת.

זו בעיה.

אם נקבל איזושהי החלטה זה יהיה ישים? למשל,
אדם קנה קופסה קטנה מתוך החמישה קילוגרם שאתם רכשתם, האם אתם יכולים להתמודד עם זה? אתם בשטח ואנחנו הרי לא רוצים להטיל גזרה שלא תוכלו לעמוד בה. אנחנו רוצים שגם תרוויחו.

נראה לי שזה יהיה מאוד קשה ליישם את זה.

איך אני יכול להיות בטוח שהצרכן יקבל את
המוצר הכי טוב ועם תאריך נכון שלא פג תוקפו? אני רוצה שהצרכן יהיה מוגן כי הוא די חשוף. אתם ברשתות הגדולות יכולים להרשות לעצמכם שהכל יהיה נקי ומסודר, אבל השאלה איך זה יכול להתבצע אצל האיש במכולת.

אני אתייחס לנושא כי אנחנו המלצנו בוועדה
בשירות המזון הארצי בנושא ייצור מזון בתפזורת. קודם כל אנחנו ממליצים להפריד את כל פעילות רשתות השיווק מפעילות המעדניות הפרטיות. רשתות השיווק נתונים למערכות אבטחת איכות קפדניות, הן פועלות לפי החוק, לכל רשת יש וטרינרים ובאופן עקרוני הן עומדות בפיקוח המפקחים האזוריים של הרשויות המוניציפאליות, אם באמצעות הווטרינרים המקומיים או שירות המזון הארצי בכלל.

חשוב מאוד לדעת שרשתות השיווק עובדות לפי החוק.

לפי הסקר זה לא כך.

לא ראיתי את הסקר ואני לא יודעת אם זה עבר
לרשתות להתייחסות או לא. אם זה לא עבר, כדאי להעביר את זה. קשה לי מאוד להתייחס לדבר שלא ראיתי.

אם לא ראית, זה לא אומר כלום. יש עובדה
בשטח. אם את הולכת להגן על איזשהו גוף או על איזושהי רשות שיווק, יש פה ממצאים מאוד חמורים דווקא לגבי הרשתות הגדולות ואני לא רוצה לנקוב בשמות כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד. יש פה דברים ברורים שמהווים פגיעה בצרכן הקטן שהוא בא, משלם עבור מוצר טוב את מלוא המחיר שמבקשים ממנו, בסופו של דבר הוא מגיע הביתה ואותו מוצר הוא מקולקלת. אי-אפשר לומר שזה לא קורה ברשתות הגדולות כי זה קורה בכל מקום.

נכון, אבל חלק מהדברים נאמרו כאן היה שכאשר
אתה מחזיר את המוצר הזה לעסק, הוא לא מקבל את זה בחזרה. עד כמה שידוע לי מהרשתות, זה לא קורה ברשתות והן מקבלות כל דבר. זאת עוד טענה שהעליתם.

לגופו של עניין. אנחנו מבקשים שאם הנושא הזה אמור להיות מיושב ומוסדר בתקנות, בדומה לוועדה שהייתה בנושא של ייצור בשר במחלקות בשר, נקיים גם כן ועדה מקצועית שתדון בכל האספקטים כולל בטכנולוגיות החדשות של שמירה על מזון, של שינוע מזון וכן הלאה. זאת אומרת, אם באים להוציא תקנות, אי-אפשר להתייחס לתקנות של היצרן כי תהליך השיווק שונה מתהליך הייצור. צריך תקנות מיוחדות לרשתות, אבל תקנות שחייבים קודם לשבת ולבדוק אותן לעומק, את כל האספקטים השונים.

הטענה שלנו שאם אתם רוצים את כל התקנות של הייצור, של היצרנים, של סימון וכן הלאה להטיל על הרשתות, כדאי לגייס איזשהו צוות מקצועי שידון בכל האספקטים השונים כי הרי תהליך הייצור שונה מתהליך השיווק.

אני לא נכנס לזה. אני לא איש מקצוע. אני לא דן
כאן בעניין מקצועי. אם הנושא הוא נושא מקצועי, יקומו אנשי מקצוע ויאמרו את דברם. אולי יש להם טענות אחרות, אולי יש להם דרכים להתמודד אלא שחסר כוח אדם. המטרה שלי היא שהצרכן בבית יקבל את המוצר הכי טוב והכי טרי, ואם יש לו איזושהי הסתייגות או הוא קיבל מוצר לא טוב, שיוכל להחזיר את זה ולקבל חזרה את כספו או מוצר חדש במקומו. היום זה לא המצב, לא ברשתות הגדולות, לא ברשתות הקטנות ולא במכולת הקטנה ליד הבית.

שאלתי לדעת החברים שמייצגים גם רשתות שיווק גדולות כי לא רציתי שתהיה גזרה שהם לא יוכלו לעמוד בה. כמובן שצריך לשבת עם אנשים בשטח ולמצוא נוסחה מתאימה שתיתן להם גם אפשרות לעבוד. אני לא רוצה שכל הזמן נחפש אותם.

זו גם ההמלצה שלכם.

ההמלצה שלכם טובה מאוד אלא שהיא לא פתרה
לי כלום.

קשה לפתור את העניין הזה.

לפני שמיישמים משהו, לפני שמגיעים לאיזושהי
החלטה אני חושב שחייבים לשבת עם משרד הבריאות, עם השירותים הווטרינריים ומול הרשתות עצמן ולקבוע את התנאים שנוכל לעמוד בהם ולתת את התשובה לכל מה שהועלה כאן. לכן חייבים להקים ועדה עם נציגי הרשתות שעובדים בתחום הזה ולצאת לשטח בשטח עצמו כדי שנוכל ליישם את הדברים.

הדברים ששמענו כאן הם מאוד מעורפלים.
למעשה לא שמענו כאן שום פתרון.

לכן אנחנו יושבים כאן, למצוא פתרון. מה את
מציעה?

לגבי המרכולים הגדולים, אני מאמינה ביושרם
ובתקינותם. מה שקורה במעדניות, זו באמת בעיה.

הסקר אומר הפוך. הסקר אומר שדווקא הקטנים
הם בסדר. המכולת הקטנה קונה מכל קטן ומוכרת באותו יום, אבל הסופרמרקט הגדול מחזיק אצלו מלאי.

אני מאמינה שצריך לאסוף את המומחים ולהגיע
לאיזהו פתרון שכולם יאכפו אותו.

אני יודע שלמכון התקנים יש תקנות ותקנים, אבל
כנראה יש בעיה באכיפה. תאמר לי אם יש בעיות בנושא אריזה וכולי.

אני חושב שמה שרלוונטי למה שדנים כאן היום
זה נושא של תקן ישראלי שהוא רשמי שיש לו תוקף של חקיקת משנה. בעבר, כשהתחלנו אותו, הוא היה רק למוצרים ארוזים לצריכה קמעונאית. יותר מאוחר הרחיבו אותו לסוגים מסוימים נוספים כולל מזון לייצור תעשייתי וגם מזון שמוגדר באריזה סיטונאית. המונח אריזה סיטונאית הוגדר ונאמר: "אריזה סיטונאית, אריזה המזון הארוז בה נמכר מתוכה לאחר פתיחתה במכירה קמעונאית".

מה קורה אם אני קניתי 500 גרם מתוך אותה
אריזה של שמונה קילוגרם?

הכוונה הייתה במפורש – אולי הניסוח טעון שיפור
– לתת לצרכן שמוכרים לו במשקל לראות את הפרטים על המכל ממנו המוצר נמכר לו. אריזה שמתוכה נמכר חייבת להיות מסומנת. "על האריזה הסיטונאית יסומנו הפרטים שלהלן: שם המזון, שם היצרן וכתובתו".

כל הפרטים האלה מופיעים על הקרטון הגדול,
אבל כאדם קונה, הפרטים האלה לא מופיעים על הקופסה הקטנה.

זה מוגדר מוצר ארוז מראש כי כך אתה צורך
אותו. דרך אגב, אם כבר עושים משהו דומה למוצר הזה, זה משהו שנמכר במשקה שנניח מישהו מוכר את המשקה מתוך מכל גדול ומוזג אותו לתוך כוסות. במקרה כזה צריך לסמן את שם היצרן, הרכיבים והתאריך.

איפה לסמן?

על האריזה מתוכה אתה מוכר, על המכל הגדול.

זה ידוע וזה ישנו. אני מדבר על הצרכן שקונה
אריזה קטנה.

התקן לא התייחס לאריזה הזאת, אבל הוא כן
התייחס למכל מתוכו זה נמכר.

המכל, ברור לי. המכל מגיע מהחברה עצמה.

בדיוק. אז חייבים להיות הסימונים שהזכרתי.
התאריך לפי התקן לסימון מזון מראש יכול להיות מסומן בקוד, אבל התאריך שפג תוקף או התאריך שאומר שעדיף להשתמש לפני, זה צריך להיות מסומן בגלוי. כלומר, לומר בגלוי עד לאיזה זמן ניתן לצרוך את המוצר הזה.

אתה מתמקד ביצרן אבל אני מדבר אתך על
הצרכן הקטן. אותו אדם קונה קופסה קטנה כשהמצרך מוצא מאותו מכל גדול, וכאן לא מסומן תאריך פג תוקף, מי היצרן, הרכיבים של אותו מזון וכולי.

בשעה שהקונה קונה את זה, הוא יכול להסתכל על
המכל הגדול.

יכנס לתוך המעדנייה, ייקח את המכל ויסתכל?

הסלט מגיע במכל פלסטיק אבל במעדנייה מציגים
את זה בקערה או משהו כזה.

היה מקרה אחד שנדון במכון התקנים במשך שנים
ודווקא מוצר של פירות וירקות מוקפאים. בהתחלה משרד הבריאות עמד על כך שמותר לשווק את המוצר אך ורק באריזה מקורית כפי שנארזה על-ידי היצרן.

מה אתם עושים אם זה לא באריזה המקורית?

זה לא היה בר-אכיפה ולכן הכניסו רביזיה ואמרו
שאם יצרן מעביר ירקות ופירות מוקפאים מהאריזה המקורית שנארזה על-ידי היצרן למכל שמתוכו הוא מוכר, למעשה הוא עושה מה שמוגדר בשם פעולת ייצור.

נשאר חצי קילו מהסלט שהיה במכל של ארבעה
קילוגרם שלא מכרתי אותי, אבל עליו אני מוסיף סלט מקופסה חדשה. זה נקרא ייצור מחדש?

המונח ייצור גם הוא הוגדר בתקן: "יצרן העוסק
בין בעצמו ובין בידי אחרים בייצור תעשייתי של מזון וגם אדם העוסק באריזתו של מזון". זאת אומרת, עצם ההעברה והאריזה מחדש, אם אתה מעביר ממכל שייצר היצרן המקורי למכל אחר, אתה עשית אריזה מחדש.

אם הוא לקח את המכל עם החומוס, היצרן שייצר אותו סימן את הכל, לרבות תאריך. אם זה שמכר העביר מהאריזה המקורית לאריזה משל עצמו, זה גם כן ייצור. אם זו אריזה מקורית, היצרן שייצר את האריזה הסיטונאית הזאת חייב לסמן גם את התאריך. אם הוא מעביר את זה למכל אחר, הוא למעשה ביצע אריזה מחדש. לפי ההגדרה של התקן, עצם ההעברה, במיוחד של מוצרים רגישים, מוערכת כפעולה של ייצור. אגב, במקרה של ירקות ופירות מוקפאים, זה הודגש בצורה חד-משמעית.

אם אתה מדבר על סלט חומוס שרגיש מאוד מבחינת בקטריות – אגב, התקן הישראלי מאפשר ספירה עד מיליון לגרם – וידוע שאם אתה משאיר שאריות ומוסיף חומר חדש, השארית מהווה מניפולציה שמגדילה מאוד את הספירה של החיידקים, אז אדם שיש לו את הסטטוס של יצרן חייב שיהיה לו את הידע לדעת מה הוא עושה במקרה כזה.

מדבריך אני מבין שכרגע בדיון שאנחנו דנים בו
אין לך פתרון מבחינת ניירת.

הפתרון שישנו הוא למכל עצמו.

כלומר, שלצרכן הקטן מבחינתך כרגע אתה לא
יכול לתת שום תקן.

אלא אם הצרכן מעונין לראות מה כתוב על
האריזה.

זה דבר שהוא לא יכול ליישם.
אני מבקש לשמוע את נציג משרד הבריאות. תגיד לי מה יש בקנה כי אולי יש דברים שאנחנו מדברים אבל אתם כבר עובדים עליהם. יכול להיות שצריך לצרף לוועדה שלכם אנשים מהשטח.

עובדות חיים. תקן 1145, הוציא היועץ המשפטי
שלנו חוות דעת, לא חל על מזון שנקרא מזון בתפזורת. הוא חל רק על אריזה שארוזה מראש. דרך אגב, באותו רגע שהמוצר לא נמצא באריזה המקורית, התקן בכלל לא חל עליו. אי-אפשר לקחת סקר של מזון בתפזורת ולהשוות אותו לתקן כי אלו שני דברים שונים.

הבעיה היא שהמוצר עומד זמן רב בתוך המכלים הפתוחים והמזון כבר מקולקל. כאמור, התקן חל רק על מזון ארוז מראש.

כלומר, היום אין תקן?

יש לנו את הסטנדרטים הפנימיים שלנו של משרד
הבריאות שאנחנו משתמשים בהם כאשר אין תקן רשמי בשלב הזה.

סטנדרטים שונים?

כן.
בגדול אנחנו בדעה שהמצב בארץ במפעלי מזון פחות או יותר משביע רצון. הבעיה שלנו היא באמת בתוך המסגרת של שיווק המזון ובמיוחד בתוך החנויות הקטנות אבל לא רק.

לכן הקמתי שתי ועדות במטרה להוסיף תקנות.

אני יכול לדעת מי חבר בוועדות?

אני אגיע לזה. לפני כן אני חייב לומר שאנחנו
בדעה כל מזון שנמכר לציבור הרחב, לא חשוב באיזו צורה, חייב להיות עליו סימון מינימלי כגון שם המוצר, שם היצרן, שם היבואן אם זה רלוונטי, תאריך הייצור או תאריך אחרון לשיווק - אני אישית בעד תאריך אחרון לשיווק ולא כל כך תאריך הייצור, אבל זה עניין מקצועי – ותאריך אחרון לשימוש. אין לי שום בעיה להוסיף נושא כמו סימון תזונתי, אבל אי-אפשר לתת את כל הסימון התזונתי. צריך להחליט בינינו מה המידע החשוב ביותר בשלב הזה שהציבור צריך לקבל.

הקמתי ועדה עם כמעט כל הגורמים שקשורים לנושא, כולל לשכות המסחר, כולל רופאים וטרינריים, כולל משרד הבריאות.

מה עם ארגוני הצרכנים?

כל ארגוני הצרכנים יוזמנו.

ביקשנו לקחת חלק בוועדה ואכן הם הסכימו.

האם אתם מייצגים את הצרכנים?

כן.

גם את הקטנים וגם את הגדולים. מה קורה עם
המכולת הקטנה בשכונה?

אנחנו לא מייצגים אותה.

מי צריך לייצג אותם? אני לא רוצה שתטילו
עליהם איזו מטלה שהם אחר-כך לא יוכלו לעמוד בה. יכול להיות שרשתות השיווק הגדולות כן יוכלו לעמוד באותה מטלה, אבל לא כן המכולת הקטנה.

כל מי שרוצה להיות בוועדה, יכול לפנות אליי
באופן אישי ואני אכניס אותו כנציג.

נציגי הצרכנים חברים בוועדה?

כן, אבל לא תמיד הם מגיעים.

הוועדה התכנסה פעם אחת לפחות?

הוועדה התכנסה פעמיים פחות או יותר ולא יותר
מאז עשרה חודשים.

אם רוצים לשים על השולחן את כל הבעיות, אחת
הסיבות שאנחנו לא התקדמנו בחודשים האחרונים בנושא הוועדה של המרכולים הייתה בגלל הפיצוץ של נציגי הרשתות ולשכות המסחר. היינו צריכים לעשות פסק זמן ולהתחיל לחשוב מחדש על כל מה ששמענו שם. אני חוזר ואומר עוד פעם שאחת הסיבות שהפסקנו באמצע את הפעולה של הוועדה הזו היה הפיצוץ שנגרם על-ידי הנציגים של הרשתות ולשכות המסחר. היינו צריכים לעשות פסק זמן, לחשוב לעצמנו מחשבה חדשה אחרי מה ששמענו מלשכות המסחר. יש לנו כבר הצעה אחרת לדון אני מקווה בשבועות הבאים.

אני רוצה לומר מה דעת משרד הבריאות. כפי אמרתי, סימון. אני חושב שלגבי המכירה במעדניות, חייב להיות מזון שנמכר אך ורק בתוך 24 שעות ולא יותר.

איך אפשר לבדוק את זה?

נדבר אחר-כך איך לבדוק אכיפה.

זו העמדה שלכם. פתחתי קופסא, אני צריך לסיים
אותה. לא סיימתי למכור אותה, מה קורה?

לפי דעתי, צריך לזרוק.

גם את הנקניקים?

כן. כל הדברים האלה גרמו לפיצוץ ישיבות
הוועדה, אבל בכל-זאת אני חושב כך. אנחנו יודעים שיש בעיה של חיידקים, אני לא צריך את רשות הצרכנות שתאמר לנו זאת כי גם אנחנו יודעים זאת ומטפלים בזה וזו בעיה. אנחנו נותנים אפשרות למכור מזון בתפזורת שהציבור נוגע בו, וזה מה שקורה היום ואנחנו גם נגד זה. כל מזון בתפזורת, אפשר למכור אבל שהציבור לא יוכל לגעת בו.

המטרה הייתה להוזיל את המוצר לצרכן ואתה
מדבר על התייקרות.

אני דואג לבריאות הציבור.

גם אנחנו דואגים.

אפשר למכור שניצלים בתפזורת בתנאי שזה
התפקיד של בן-אדם אחד שעושה אך ורק את זה.

זה מייקר. אם עומד שם אדם, זה אומר משכורת
נוספת. אני אומר שצריך לגזור גזרה שיעמדו בה.

יש מזונות שאפשר להגיד שהסיכון הבריאותי הוא
כמעט אפס, כמו כל מוצרי המזון החמוצים כמו זיתים, מלפפונים וכולי. אנחנו בודקים כרגע אם אפשר למכור את זה בשירות עצמי וזה יכול להיות כי אין פה סכנה. אני עושה ביקורת בחנויות השונות ופעם מצאתי נוצות ציפור על קציצות הבשר שהיו בתוך התפזורת הזאת.

יכול להיות שהנוצות הגיעו מהמפעל ארוזות עם
הקציצות והשניצל ביחד.

לכן אנחנו אומרים שהגיע הזמן לעשות סדר בכל
הנושא הזה.

זאת אומרת, למכור באותו יום את הנקניק או
הסלט ואם לא, זורקים אותו. מה עוד?

כך מקובל בחו"ל.

הקמתי שתי ועדות כאשר הוועדה הראשונה
הייתה נושא של התקנה שגם שם יש אותה בעיה. הוועדה בעצם סיימה את עבודתה ואנחנו מכינים את הטיוטה האחרונה. התקנה השנייה הייתה תיקון תקנה שקיימת, תיקון של תקנות רישוי עסקים – תנאים תברואתיים למרכולים. זאת אומרת, זה אומר כל המעדניות וכל החנויות שמוכרות מזון. זה בשלב של רה-ארגון בגלל הפיצוץ עליו דיברתי. יש לנו הצעה נוספת שאני אכנס את הוועדה פעם אחת או פעמיים ואני מקווה שאז יצאו המסקנות.

מה שאתה אומר, מקובל הגיונית. אתה אומר
שבבוקר פותחים את המכל, מה שנמכר – נמכר, מה שלא נמכר – להחזיר ליצרן או למצוא איזשהו פתרון שהאדם שמוכר לא יספוג את זה. אם זה יהיה עליו, הוא לא יביא את המוצר למכור. אנחנו לא רוצים להפסיק את המכירה אלא למצוא פתרון שיהיה לו גם כדאי מבחינה כלכלית. אם הוא מוכר מחצית הקופסה, את המחצית השנייה הוא יכול אולי להחזיר ליצרן שיפצה אותו כי בלי פיצוי זה לא ילך.

בסניף של רשת גדולה אפשר לארגן את המכירה
לפי הכמויות. בסופו של דבר בכל המקומות שאני ביקרתי בחו"ל, את המכל הספציפי הזה של המזון אפשר באמת לגמור אותו בתוך 24 שעות.

אם הוא לא נגמר, מה עושים?

עושים תכנון מחדש. בחו"ל הגוף שמקדם את כל
הנושא של המזון אלה הן רשתות השיווק, כולן. הן שולטות על הכל. הן אומרות ליצרנים מה לעשות. כאן זה בדיוק ההפך. הגיע הזמן שרשתות השיווק ייקחו על עצמן את האחריות לפקח על המזון, לבדוק את המזון, למכור אותו בצורה מאוד מאוד מתקדמת ומפני שזה מקובל בחו"ל יש את הציוד ויש את האפשרות.

בתיאוריה זה טוב, אבל עד שנהיה כמו חו"ל ייקח
הרבה זמן והרבה דורות.
תפסת מוכר שלא עומד בכל הסטנדרטים ומוכר מצרך לא טוב, מה הקנס שמוטל עליו?

אלף שקלים.

מה קורה אם הוא לא שילם?

יש עוד פתרונות.

מאתיים שקלים אחרי שנתיים.

כאן אני צריך את העזרה שלכם. צריך להיות ברור
שלא בכל חוק אפשר להטיל קנסות. ברוב התקנות שלנו אי-אפשר להטיל קנס. במקרים האלה אי-אפשר להטיל קנס אלא לפתוח תיק משפטי וללכת לבית-משפט ואז השופט אומר אלף שקלים או 500 שקלים.

אותו אדם לא משלם.

לא גובים.

לכן יש בעיה. הבעיה היא נושא האכיפה והענישה.

אם אין ענישה ואכיפה אין חוק. כל אחד הישר
בעיניו יעשה.

תנו לנו את הכלים ואנחנו נתמודד עם הכל, אבל
תנו לנו את הכלים.

תקבל את כל הכלים.

מה אומרת ההצעה?

יש הצעה נוספת, קוראים לזה תזכיר חוק, לתיקון
פקודת בריאות הציבור מזון – דרכי פיקוח והחמרת פיקוח על מזון. ההצעה הזאת כבר יצאה לביקורת ציבורית, היא יצאה לכל משרדי הממשלה.

מה אומר החוק?

החוק אומר להחמיר ענישה על מי עובר על חוק
בריאות הציבור מזון.

הנושא עליו דיברנו היום נכלל בפנים?

זה יהיה בפנים.

אם אותו מוכר לא עומד במה שאנחנו מבקשים,
מה יקרה?

אפשר להכניס את המנהל לבית-סוהר, אפשר לתת
קנס וכולי.

איזה מנהל? מנהל רשת השיווק?

אנחנו מדברים באופן כללי על כל המזון. החוק
יקבל שם אחר.

החוק הוא יפה מאוד, אבל מי אוכף אותו?

אוכף אותו שירות המזון, משרד הבריאות, לפי
הצורך וגם הרשויות המקומיות, העיריות. המדינה אחראית על הפיקוח על כל המעדניות, על כל הסופרמרקטים, על כל החנויות.

הווטרינר יכול לתת לו את הקנס שאתה מדבר
עליו?

כן, ברגע שאני מגדיר מה הסמכויות, מה שאנחנו
עושים מפעם לפעם וזה לא חדש.

מעבירים סמכויות? בדרך כלל לא אוהבים להעביר
סמכויות.

אני בעד העברת סמכויות. יש תקופות שלפי
הצורך מעבירים סמכויות.

זו הצעת חוק שכבר מוכנה?

כן. היא כבר יצאה לביקורת ציבורית. אנחנו נקבל
את תגובות משרדי הממשלה והגופים השונים, אחר-כך עם התיקונים זה יעבור דרך משרד המשפטים ואחר-כך יעבור לוועדת התקינה.

אני אוכל לקבל העתק?

כן.

אני חושב שצריך לדבר על אחזקת המזון שפג
תאריך המכירה שלו. מי שיימצא אצלו מזון כזה, הוא עובר עבירה, בין אם זה קמעונאי, בין אם זו רשת, בין אם זה היצרן עצמו. אסור להחזיק מוצרים כאלה.

הווטרינרים משמידים את המוצר.

אני לא צריך להשמיד. אתה ייצרת את המזון
הזה, בינתיים הוא הגיע ליד שלישית, מי שיש לו את המזון הזה ופג תוקפו, הוא חייב לפחוד להחזיק אותו ולדעת שהוא צפוי לעונשים ולכן הוא יחזיר את המוצר למי שסיפק לו אותו. אני חושב שבדרך הזו מרחיקים את האנשים שיכולים לספק את המזון הזה לציבור.

לפעמים יש לו עוד חודש למכור את המזון הזה
ולכן הוא נשאר בחנות עוד חודש ואין לו מספיק מעקב לראות אם פג התוקף.

אם הוא ידע שהוא צפוי לעונש, הוא יבדוק את
המלאי שלו ומודיע ליצרן שיבוא לקבל את המוצר. היצרן שסיפק חייב לקבל את המוצר.

בדרך כלל אין בעיה עם החזרות.

אם אין בעיה, הדבר יותר פשוט.

כמו שאתה אומר, המוכר צריך לבדוק.

כן, הוא צריך לבדוק כי אם הוא מחזיק מוצר שפג
תוקפו, הוא עובר עבירה.

יכול להיות מקרה שבאת למכולת, קנית סלט
בקופסה של פלסטיק שלא כתוב עליה שם החברה, אתה מביא את זה הביתה וזה מקולקל. אתה לא יודע מה שם החברה, עד מתי הסלט הזה היה תקין וכולי.

אבל אתה יודע איפה קנית.

מי שמוכר את המזון הזה חייב למכור אותו כאשר
הוא נושא תווית עם תאריך.

הוא לא חייב.

נחייב אותו לפי חוק. הוא יוכל למכור רק כאשר
הוא מציין את הפרטים גם על הקופסה הקטנה.

כרגע מכירת מזון, כאשר התאריך שלו פג, אינה
עבירה על החוק. החוק אומר שצריך לציין את התאריך האחרון לשימוש. באופן עקרוני אני מסכים אתך וגם אני חושב שצריך להיות משהו כזה. בעצם הייתה איזו הצעת חוק של חבר כנסת שקיבלתי והסכמתי באופן כללי – היו כמה הסתייגויות קטנות – אבל אני לא יודע מה קרה עם אותה הצעת חוק.

הצעת חוק של סילבן שלום.

נכון. הוא הציע שני דברים כאשר אחד מהם היה
הנושא הזה שמכירת מזון אחרי שפג תוקפו תהיה עבירה. הוא הציע את זה ואנחנו קיבלנו את זה עם כמה תיקונים.

אני חייב לומר פה משהו שלא ינעם לכולם. מה
שדוקטור קזין אמר זה שורש הבעיה וזו פרשנות החוק. בסעיף 7 לפקודת בריאות הציבור מזון כתוב שרופא יכול לצוות ולהשמיד מזון שאינו ראוי למאכל אדם. לפי התפיסה של משרד הבריאות הגרמני, של ה-FDA, של מי שאתם לא רוצים, מזון שפג תוקף אינו ראוי למאכל אדם.

ברגע שמשרד הבריאות – ואני גם שמעתי את זה בהרצאה לפני שבוע מנציג של משרד הבריאות – טוען שאסור להשמיד מזון שפג תוקפו, זה שורש הבעיה. הגישה צריכה להיות שאנחנו בתור אנשי מקצוע צריכים להגן על הציבור. אם פג תוקפו של מזון, מבחינתי הוא לא ראוי למאכל אדם ויש לי את הסמכות ואני צריך להשמיד אותו. אני אכן משמיד אותו, אבל משרד הבריאות לצערי הרב מייצג את הדעה שלא צריך להשמיד אותו.

לא, גם אנחנו משמידים.

מה אפשר לעשות בעניין הה?

בשבוע שעבר שאלתי את השאלה הזאת את אותו
נציג של משרד הבריאות וגם הוא לא ידע מה לומר לי. הוא רק אמר לי שאני לא יכול להשמיד.

למעשה דרישות התקן הן תרגום של התקן של
האיחוד האירופי, מילה במילה.

גם האיחוד האירופי שהוא איחוד מדינות די עשיר, יותר ממדינת ישראל, הבדיל בין שני מקרים. מקרים של מזון שהוא רגיש מאוד לקלקול מיקרוביאלי ושעלול להוות בעיה לבריאות הציבור, שם חייבים לסמן תאריך אחרון לשימוש ושם כתוב לשימוש עד כאשר השימוש אחרי תאריך זה אסור. אומרים לצרכן שלא ישתמש אחרי התאריך המסומן. זה כאשר יש בעיה של קלקול מיקרוביאלי שעלול לגרום לבעיה לבריאות הציבור.

בשאר המקרים האיחוד האירופי, ובעקבות זה גם התקן הישראלי, מדבר על עדיף להשתמש לפני. במקרה הזה זה יותר בחזקת המלצה, כמו למשל ביסקוויטים. הרבה מאוד מוצרים, הסיכוי שהקלקול שיכול לחול בהם זה נניח שהביסקוויט יכול לספוג מים ולאבד את הפריכות שלו, הארומה שלו יכולה להתקלקל ואין בעיה בקטריאלית. במקרים כאלו כתוב שעדיף להשתמש עד תאריך וזאת המלצה. כלומר, מבחינת פג תוקף, יש שתי אפשרויות.

ברשותכם, אני רוצה לסכם את הדיון ואם מישהו
ירצה אחר-כך להוסיף משהו, כמובן יוכל לעשות זאת כי יתכן שלא לקחתי בחשבון הכל למרות שאני אשתדל לעשות זאת.

אני חושב שהנושא הזה מאוד חשוב ואני מודה לאלה שיזמו את הדיון. המטרה הסופית שלנו היא לדאוג לצרכן הקטן שיושב בבית ולתת לו את המודעות ולחשוף את הבעיות. אני גם מודה לעיתון שמאיר את עיני הציבור בנושאים האלה.

אני מבקש ממשרד הבריאות שמסקנות שתי הוועדות שהקמתם, נושא של תקנה לאטליזים ונושא של רישוי מרכולים, יבואו לידי ביצוע כמה שיותר מהר. אני מבקש ששר הבריאות יקדם את הנושא הזה.

במקביל אני יוזם הצעת חוק שתחייב סימון על אריזות חדשות או אריזות שמשווקים לצרכן, שתהיה מדבקה עליה יצוין לפחות תאריך פג תוקף, שם של המוצר הקנוי ושם היצרן. אני חושב שיהיה קשה מאוד לכתוב את הרכיבים התזונתיים, אבל לפחות תאריך פג תוקף, יצרן ושם המוצר חייב להיות רשום. זה אמור לגבי חנויות המכולת הקטנות והגדולות.

הצעת החוק שלי תדבר גם על דברי מאפה שנמכרים באמצעות משקל, שיביאו לידיעת הצרכן באיזה יום אפו את המוצר ותאריך תפוגה.

אני מבקש ממשרד הבריאות לזרז את הטיפול והתוקף באותו נושא של תזכיר חוק אתה דיברת עליו ושישקול בחיוב להאציל מסמכויותיו ולהעביר אותן לרופאים וטרינריים ברשויות מקומיות כדי שבאמת תהיה להם אפשרות לאכוף את הנושא הזה ולהטיל קנסות על-פי הקבוע בחוק. אם אותו וטרינר מגיע, שתהיה לו הסמכות לטפל בבעיה כפי שהוא רואה לנכון על-פי מה שמוגדר בחוק. אני חושב שזה דבר חשוב מאוד. אני יודע שלמשרד הבריאות חסר כוח אדם, וכאן יש כוח אדם נוסף שכן יכול לעסוק בנושא הזה.

למכון התקנים. בעקבות הישיבה שלנו היום אנחנו צריכים לחשוב שתקנה 1145 לא מדברת על הנושא עליו דיברנו ויש צורך להרחיב או לחוקק תקנת משנה עם סעיף כזה או אחר בנושא. התקנה צריכה לדבר על נושא אריזות חדשות במשקל, כל נושא האריזות, אוכל קפוא או לא קפוא, מעדנייה, נקניקים, דברי מאכל וכולי. אני אוציא מכתב למנכ"לית שלכם כדי שתטפל בנושא שלכם כי אני חושב שזה נושא מאוד חשוב.

במקרה אני יושב-ראש של הוועדה המרכזית
למזון במכון התקנים. אני לא חושב שנשנה את המדיניות שלנו שם, חוץ מהנושא של מזון ארוז. לא נעשה את זה לגבי מזון בתפזורת. זה ייכנס לתוך התקנה של משרד הבריאות ולא לתקנה של מכון התקנים.

אני רוצה שמנכ"לית מכון התקנים תשיב לי
ותאמר לי שזה נכנס בתקנה כזו או אחרת. הייתי במכון והמכון הוא מאוד רציני וחיוני למדינת ישראל ואני רוצה שהמנכ"לית תדע שהנושא עלה כאן לדיון. אני רוצה חוות דעת שלה. אם היא תגיד שעל-פי חוות דעת מקצועית שלהם התקנות של משרד הבריאות נותנות את המענה, אני אקבל את זה בחיוב, אבל אני רוצה שמכון התקנים יתייחס לנושא הזה.

אולי יסכימו להרחיב את תקנה 1145 כך
שתתייחס לא רק למזון ארוז מראש אלא גם למזון שאינו ארוז מראש.

נכתוב את זה כך.

זה ימקד את הדיון. כרגע התקנה מתייחסת למזון
ארוז מראש ויש להרחיב אותה גם למזון שאינו ארוז.

אני מוכן להביא את זה לדיון אבל משרד הבריאות
מתנגד לזה ויש סיבה לכך. תקן קובעות ועדות שיש משקל מאוד כבד של היצרנים ולשכת המסחר. כאשר מדובר בדבר שיכול להיות מסוכן לבריאות הציבור, אני לא רוצה את המשקל הזה כי משרד הבריאות הוא זה שקובע.

אני חושבת שבהקשר הזה למשרד הבריאות הרבה
יותר קל להגיד לא מאשר לחפש את הדרכים שכן ניתן לעבוד בסטנדרטים וזאת הבעיה שלנו.

אני לא חושב שאת יכולה לומר את זה לפחות
עליי. אני לא חושב שיש משהו שאי-אפשר להגיע אליו.

תודה רבה לכם. אני מודה לכם שהגעתם לישיבת
הוועדה.






הישיבה ננעלה בשעה 11:00