פרוטוקולים/פניות ציבור/807

5
הוועדה לפניות הציבור
6.6.00

פרוטוקולים/פניות ציבור/807
ירושלים, ט"ו בתמוז, תש"ס
18 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
שהתקיימה ביום שלישי, ג' בסיון התש"ס (6 ביוני 2000), בשעה 12:00 בעיריית באר-שבע

חברי הוועדה: אמנון כהן – היו"ר
עבד אלמאלכ דהאמשה
יורי שטרן

יעקב טרנר - ראש עיריית באר שבע
יונה רשף - אחראית פניות הציבור, משרד האוצר
אילת בסקינד - המשרד לאיכות הסביבה
שי לב - סגן המנהל, משרד הביטחון
הדסה קלפפיש - מנהלת הלשכה לפניות הציבור, משרד הביטחון
נימה עמית - מנהלת האגף להבטחת איכות, משרד הבריאות
אריאלה אופנהים-לשכת הבריאות מחוז דרום
נעמי לבני - מרכזת מאגר ארצי לפניות ותלונות הציבור, משרד הבריאות
תנ"צ קובי שיבר - מבקר המשרד, המשרד לביטחון פנים
כלאי אתי קפאח - קצינת תלונות הציבור, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים
נתן בכרך - ממונה על פניות הציבור, משרד החינוך
עמי מהל - מ"מ מנהל מחלקת קשרי חוץ ופניות הציבור, משרד החוץ
מאיר קריספין - מנהל מחוז הנגב, משרד החקלאות
אילנה כהן - המחלקה לפניות הציבור, משרד העבודה והרווחה
יוסי אלבז - קצין מחוז דרום, משרד הפנים
אביטל טוך - מנהלת המחלקה לפניות הציבור, משרד הקליטה
נילי ניזרי - מנהלת מחלקת דיור מחוז הנגב, משרד הקליטה
רות חזקיהו - מרכזת לשכת ראש הממשלה בדרום, משרד ראש הממשלה
אבי לוי - משרד השיכון
ציפי ונונו - מנהלת מחלקת ביקורת תיירות בנגב, משרד התיירות
מרים גורוב - רכזת פניות הציבור, סיעת "ישראל בעליה"
דיאנה ברש - ערד
אורית קרופ - לשכת המבקר, משרד התחבורה
מירי מגנג' - לשכת המבקר, משרד התחבורה
דניאלה שילון - הממונה על פניות הציבור בלשכת השר, משרד התחבורה
קיים ברוריה - משרד התעשייה והמסחר
זאב קידר - ראש תחום פיקוח על השירות לצרכן, משרד התקשורת
רות אטל - פניות ציבור, אגף גז, משרד התשתיות
עופר פריד - מפקח גז, משרד התשתיות
נחמה נחמיה - מנהלת המחלקה לפניות הציבור, שירות התעסוקה
זהבה אברג'ל - נציבת פניות ציבור מחוז דרום, קופת חולים כללית
מיקי הלוי - נציבת פניות ציבור, קופת חולים מכבי
ד"ר טוביה חורב- יועץ המנכ"ל, קופת חולים מאוחדת
חיים קוץ - מבקר פנים, קופת חולים לאומית
טלמור ערן - מפקח, אגד
עו"ד נורית יצחק- מנהלת אגף פניות ציבור, המוסד לביטוח לאומי
שולה מישלי - ממונה על פניות הציבור, בנק ישראל
עודדה פרץ - סגנית הממונה על פניות הציבור, בנק ישראל

בני שרף - אחראי פניות הציבור, אזור צפון, חברת החשמל
שף שמואל - חברת החשמל
עו"ד יוסף קפלן - יועץ משפטי של נציב פניות הציבור, משרד מבקר המדינה
דן שטרום - ממונה על פניות הציבור, מנהל מקרקעי ישראל
אורלי אסיה - עוזרת הדובר, מע"צ
אשר סגל - מע"צ
יעקב לוזון - מבקר פנימי ומטפל בפניות עובדי המדינה, נציבות שירות המדינה
ג'קלין ויזה - מנהלת קשרי לקוחות, רשות הדואר
יהודה קיפלינסי - עוזר ראש העיר, מנהל מרכז הקשר עם התושב, אילת
יהודית בירנצוויג-מזכירת המועצה, אילות
ראומה גליסקו - אחראית על פניות ציבור בלשכת ראש העיר, עיריית באר שבע
נוביק ואינה - אחראית על פניות הציבור של עולים חדשים, עיריית באר שבע
בנימין אמוריק - מבקר העירייה, באר שבע
סורק דוד - חבר מועצת העירייה, ממונה על הלשכה לפניות הציבור, עיריית ב"ש
גילי מולכו - מזכיר המועצה, בני שמעון
שוש ביטן - מנהלת היחידה לפניות הציבור, דימונה
עמר אבועני - מבקר המועצה, חורה
סליאמן אבו-חמיד- מזכיר המועצה, כסייפה
גילה אחדות - מנהלת לשכת ראש המועצה, להבים
רפי שלמה - מזכיר המועצה, לכיש
סלימן אלבדורה - מזכיר המועצה, לקייה
יצחק שרעבי - ממונה על פניות הציבור, מצפה רמון
מיכאל פופליוחין-הסברה וקליטה לעולים חדשים, מצפה רמון
רוזה עזרן - רכזת פניות ציבור, נתיבות
יהודית ברין - מנהלת לשכת ראש העיר, ערבה
זהבה בלאסן - מנהל הלשכה, הרשות לפיתוח הנגב
חליל אבו עמדי - דובר המועצה, שגב שלום
יצחק אלחרת - ממונה על פניות הציבור, עיריית שדרות
שמעון תוורג'מן - ראש לשכת ראש העיר ודובר העירייה, שדרות
ד"ר יצחק אשל - דובר ויועץ ראש המועצה, מיתר
רינה אדרי - ממונה על פניות הציבור, עיריית אופקים

שלומית קואולמן

לבנה דנקר

סיגל גורדון

פגישת הכרות בין הוועדה לפניות הציבור של הכנסת לבין האחראים על פניות הציבור ברשויות הנגב לבין נציבי פניות הציבור בגופים הממלכתיים.






פגישת הכרות בין הוועדה לפניות הציבור של הכנסת לבין האחראים על פניות הציבור
ברשויות הנגב לבין נציבי פניות הציבור בגופים הממלכתיים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות הציבור. מטרתה של הישיבה היא פגישת היכרות בין הוועדה לפניות הציבור של הכנסת לבין האחראים על פניות הציבור ברשויות הנגב ובין נציבי פניות הציבור בגופים הממלכתיים.

ראשית, אני רוצה להודות ליושב ראש הכנסת, חבר הכנסת אברום בורג, על היוזמה הברוכה, שכל הוועדות של הכנסת ירדו היום לאזור הנגב. הוועדה שלנו נבחרה להיות בבירת הנגב, כאן, בבאר שבע. חשוב שנגיע למקומות שונים בארץ, אנחנו "עולים" אל העם. אני לא משתמש במושג "יורדים" אל העם אלא עולים אל העם, העם תמיד מעלינו.

בשבוע שעבר קיימנו ישיבה בצפון, השבוע אנחנו בדרום, וזאת למעשה הפעם הראשונה שישיבות הוועדות השונות של הכנסת מתקיימות באזורים שונים בארץ. אם הדבר יצליח, הרעיון יאומץ גם לאזורים אחרים.

אני מודה לחברי הכנסת שבחרו להגיע לדיון הזה, למרות שהם חברים בוועדות נוספות הם בחרו להגיע דווקא אל הוועדה לפניות הציבור ואני מודה להם על כך. אני גם רוצה להודות לראש עיריית באר שבע, שמארח אותנו אצלכם, תודה רבה.

אני מקווה שבדיון הזה תבינו כיצד פועלת הכנסת וכיצד פועלים נציבי פניות הציבור. המטרה היא, שתכירו את נציגי משרדי הממשלה השונים ותפגשו את אלה שנמצאים מאחורי הטלפון. כמו כן, אנחנו נקיים היכרות עם נציגי רשויות הנגב.

נשתדל שנציגי משרדי הממשלה יענו על שאלותיכם, במידה ותהיינה שאלות שלא תקבלנה מענה מפאת הזמן, התשובות תעבורנה אליכם בכתב עם העתק לוועדה.

אני רוצה לפתוח את הדיון ולספר לכם בכמה מילים על עבודתה של הוועדה לפניות הציבור. הוועדה הוקמה בקדנציה הקודמת, בכנסת שעברה, על ידי יושב ראש הכנסת לשעבר, חבר הכנסת דן תיכון. זאת ועדה חשובה מאוד וטוב עשו שהקימו את הוועדה הזאת, ועדה שהציבור יכול לפנות אליה בכל בעיה, ועדה המקשרת בין הכנסת לממסד, ועדה שאכפת לה מהאזרחים. אתם הנציבים ברשויות השונות ודאי נתקלים בבעיות האזרחים, ולא תמיד ניתן להיענות לבקשות השונות, יש לנו מסגרת חוק שאנחנו לא יכולים לחרוג ממנה, אבל חשוב מאוד לקבל את הפניה ולנתב אותה לגורמים המוסמכים. גם אם התשובה היא שלילית, חשוב לתת מענה.

הוועדה מקבלת פניות מהציבור הרחב, הפניות והבעיות שמגיעות לוועדה הן מגוונות מאוד והן מגיעות מכלל אזרחי המדינה, יהודים, ערבים, דתיים, חילונים ואף עולים. הוועדה מטפלת בכל הפניות, מנהלת הוועדה, שלומית קאולמן, מפנה את הבקשה על פי המשרד הייעודי שמטפל באותו תחום. במידה והבעיה היא "תופעת מדינה" בעיה שחוזרת על עצמה, אנחנו מקיימים דיון בנושא בשיתוף עם נציגי משרדי הממשלה הקשורים לעניין, לברר האם יש פרצה בחוק או אולי צריך להתקין תקנות כאלה או אחרות, אנחנו בודקים את הדברים ומתקנים את העיוות. השורה התחתונה היא, לתקן את המעוות על מנת שלא ייגרם עוול לציבור.

הוועדה לפניות הציבור כוללת את הקרן של יושב ראש הכנסת, קרן לנזקקים. את הקרן הזאת מנהלת, הגברת לבנה דנקר, שבהמשך תציג בקווים כלליים, מהו גודל התקציב, איזה פניות מגיעות לוועדה, איך בכלל מגישים בקשה לוועדה. היא גם תציין, האם יש קרנות נוספות או גופים נוספים שיכולים לעזור באותו עניין.


אנחנו גם נתקלים בבעיות כאלה, שהנציבים של פניות הציבור בכל מוסד לא זהים ומקבילים, כלומר, בעיר מסוימת מטפל בבעיה מסוימת עוזר ראש העיר ובאותה בעיה בעיר אחרת מטפל מבקר העירייה. הנושא לא ממוסד ולצורך כך אנחנו עובדים כרגע על חוק, שימסד את הנושא ויתקין תקנות בעניין. אנחנו רוצים שהנושא יהיה מוסדר, אני מקווה שכבר במושב הזה נגיע לפתרון.

כפי שכבר ציינתי, המטרה של הדיון היום, לשמוע את מגוון הבעיות של תושבי הנגב, כמו כן, ליצור היכרות אישית בין אנשי הנגב לנציבי הפונים הארציים. ראשית, זכות הדיבור לראש העיר, מר יעקב טרנר, בבקשה.

בוקר טוב, אני שמח לארח את הוועדה המכובדת, את הרשימה המאוד מרשימה של נציגי הממשלה, וכמובן את הנציגים השונים של רשויות הדרום. מזמן לא ישבנו בפורום כזה ואני מברך בראש ובראשונה על יוזמתו של אברום בורג, יושב ראש הכנסת. אני מקבל בשמחה רבה מאוד את יושב ראש הוועדה ואת שני חברי הוועדה שהצטרפו לוועדה.

הגיע הזמן ליום דרום, אחרי שנה וחצי בתפקידי אני יכול לומר בהרגשת ביטחון עצומה, שקצת שכחו אותנו בבית. אני מרגיש את עצמי לפה ולדובר להרבה רשויות שקול זעקתן לא נשמע.

העיר באר שבע היום מתקרבת ל-200 אלף תושבים, 185 אלף תושבים ועוד 23 אלף סטודנטים, מתוכם 15 אלף הלומדים באוניברסיטת בן-גוריון ועוד 8,000 סטודנטים הלומדים בשתי מכללות, בסך הכל כ-23 אלף סטודנטים.

יש לנו עיר שמתחילת דרכה היא עיר קולטת עלייה. קליטת העלייה בעשר השנים האחרונות הייתה דרמטית וגרמה לעלייה משמעותית מאוד במספר תושבי העיר. בעשר השנים האחרונות הצטרפו אלינו כ-55 אלף עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, ועוד 8,000 עולים מאתיופיה. אצלנו גרה העדה הגדולה ביותר במדינת ישראל. כל עלייה חדשה שמגיעה לארץ, 14 משפחות קובניות או כמה משפחות תימניות - יהודים מתימן שהגיעו זה עתה - כולם מוצאים עצמם בצורה זאת או אחרת בבאר שבע. זה כמעט חלק מהטבע, כאשר יש עלייה חדשה, באר שבע מייד מצטיירת כמקום הטבעי ביותר שקולט עלייה. אנחנו עושים זאת באהבה, אבל זה מביא לנו לבעיות לא פשוטות. העיר באר שבע, שהיא עיר ואם בישראל כמו ערים אחרות במרכז הארץ, אבל לנו, בשונה מהערים שעליהן אני מדבר, 23% מהתושבים חבורים לאגף הרווחה. 12 אלף משפחות בבאר שבע קשורות בצורה כזאת ואחרת לאגף הרווחה של העירייה וזה מלמד מה משמעותם של הדברים.

התקציב של עיריית באר שבע הוא בהיקף של 700 מיליון שקל והוא אמור בעצם לתת מענה לכל השירותים הניתנים לעיר ולהתפתחות העיר בעתיד. אבל תקציב של 700 מיליון שקל בעיר שיש בה כ-200 אלף תושבים, זה מספר מאוד נמוך. צריך להבין למה? כי תקציב באופן עקרוני בנוי משני חלקים, מהכנסות מארנונה וממה שממשלת ישראל מקציבה בנתיבי החינוך והרווחה לעיר.

מדינת ישראל עושה את שלה, זה שהיא משלמת את הכספים מאוחר ובינתיים גורמת לנו לצרות צרורות, לחובות לספקים ולאחרים, זה סיפור בפני עצמו שלדעתי צריך להיפתר אחת ולתמיד בכל מדינת ישראל, אבל הבעיה שלנו, מנקודת התצפית של הארנונה, היא בעיה שעיר כמו באר שבע, שאין לה מספיק תעשייה, שאין לה מספיק תיירות, שאין לה מספיק מסחר, שאין לה מספיק, עיר בסדר גודל של 200 אלף תושבים בכל מקום במדינת ישראל, אתה תמצא מקורות ארנונה הרבה יותר גבוהים. וכאשר מקורות הארנונה יותר גבוהים, התקציב גבוה יותר, ושהתקציב גבוה יותר אתה יכול לעשות הרבה יותר דברים.





צריך להבהיר, שהתקציב של 700 מיליון שקל לבאר שבע, כולל בתוכו 60 מיליון שקל החזרת חובות עבר ועוד 35 מיליון שקל שמראש בנויים בתקציב כגירעון צפוי לסוף השנה. 100 מיליון שקל, שכאילו יש לנו אותם בתקציב, הם בכלל לא בתקציב, זה החזר חובות. מאיפה החובות? כאשר נכנסתי לתפקידי, לפני שנה וחצי, מצאתי על השולחן 308 מיליון שקל גירעון. בדיוק חצי מתקציב העירייה לפני כשנה. את זה אני צריך להחזיר. כל תוכנית ההבראה הכי טובה שבעולם לא תצליח להחזיר לנו את הדבשת הזאת ולא תצליח ליישר את הגיבנת. שואלים אותי, היית מפכ"ל, מה, לא תתגבר? אני עונה: אי אפשר, אף אחד לא יכול להתגבר. הגאון הגדול ביותר שמקבל כזאת גיבנת – לא מסוגל להתגבר עליה.

צריך להציג תוכנית הבראה, איך פותרים את העניין? לקצץ בכוח אדם, שאין לנו יותר מדי, לקצץ בשירותים, בחינוך וברווחה, כי החינוך והרווחה הם הזללנים העיקריים של התקציבים. מה זה אומר לקצץ ברווחה ובחינוך? להחליט שאנחנו לא יכולים לתת לילדים הסעות, להחליט שאנחנו לא יכולים לתת אוכל לאנשי הרווחה, להחליט שאנחנו לא מסוגלים לטפל בילדים בסיכון, להחליט שאנחנו לא מסוגלים לטפל בזקנים ובאנשים קשיי יום. הסיפור הזה של תוכנית הבראה לגבי יישובי הדרום – ובעניין הזה אני מוכרח לומר לכם, שגם באר שבע היא יישוב דרומי – הוא קשה ליישום, אלא אם כן אומרים, אין ברירה, צריך לחתוך, אבל אי אפשר לומר זאת.

יש ערים במדינת ישראל המקבילות לנו, אני לא רוצה להזכיר את שמן, ערים הנמצאות צפונית לקריית גת ומשם מתחילה הבעיה. יש ערים במדינת ישראל, שסדר גודל האוכלוסייה שלהן זהה לזה של באר שבע, אבל התקציב שלהן גדול ב-200 מיליון שקל. ישנה עיר אחת עם 250 מיליון שקל יותר משלנו, יש עיר אחרת שהתקציב שלה גבוה משלנו ב-100 מיליון שקל כאשר מדובר באותו סדר גודל של אוכלוסייה. מה משתמע מכך? שאנחנו לא יכולים לספק את כל השירותים כי לנו יש 600 מיליון שקל - לא 700 מיליון שקל אלא 600 מיליון שקל כי 100 מיליון שקל זה החזר חובות - ולכן אנחנו אמורים לתת שירות שעיר אחרת נותנת עם 900 מיליון שקל תקציב, כלומר 300 מיליון שקל יותר משלנו. המשמעות היא, סבסוד טוב יותר, תמיכה טובה יותר בתרבות, תמיכה טובה יותר במוסדות דת, תמיכה טובה יותר ברווחה, וכאשר אותה עיר רוצה לבנות היכל תרבות היא עושה זאת מתוך הקופה של העירייה, היא לא צריכה את המענקים של ממשלת ישראל כי היא מסתדרת לבד.

נכון שכל העיריות צועקות שחסרים תקציבים, אבל יש אחד שצועק חסר, שתקציבו הוא 600 מיליון שקל, ויש אחר שצועק שתקציבו חסר כשיש לו תקציב של 900 מיליון שקל. תקציב שאתה כל יום נלחם למענו, זה תקציב שאתה לא יכול לתת בעזרתו סבסוד לילדים בחברה למפעלי תרבות. עיר כמו שלנו, שקורעת את עצמה, מצליחה לגרד 3 מיליון שקל על מנת לסבסד את החוגים שניתנים ל-42 אלף ילדי באר שבע. 42 אלף ילדים אמורים לקבל חוגים מסובסדים, אבל יש הבדל אם מסבסדים אותם ב-3 מיליון שקל לעומת אם מסבסדים ב-10-15 מיליון שקל כפי שנותנים במקומות אחרים. למה במקומות אחרים נותנים כל כך הרבה? כי יש להם. כולנו רוצים לתת הרבה אבל אין לנו, צריך להחליט מאיפה לא נותנים. זה באופן טבעי גורם לכך, שכאשר מגיע לכאן במסגרת העלייה החדשה מתאבק בעל שם עולמי, בחור צעיר, הוא רוצה להיות כאן, משפחתו כאן, אבל עיר צפונית מציעה לו דירה, מציעה לו כסף, וכך היא מנצחת אותנו. עם הקושי הזה קשה לערים הדרומיות להתמודד, הרי אנחנו לא נפרוץ בנקים כדי לסדר לעצמנו תקציבים.

אם אנחנו מצליחים להגיע להישגים למרות התנאים הללו, אני אומר לכם, יש כאן ראשי מועצות וראשי ערים גאוניים, שאי אפשר שלא להעריך את העבודה היוצאת מן הכלל שהם עושים אם הם מגיעים לאן שהם מגיעים.

המשימות שלנו כבדות, אתם חושבים שאנחנו אוהבים את העובדה, שבמבחני הבגרות אנחנו מככבים באזור ה-40% הצלחה? תסתכלו על כל הערים הדרומיות ותסתכלו על הערים הצפוניות, למה אנחנו מגיעים ל-40% הצלחה ולעומת זאת רמת השרון והרצליה ל-65% הצלחה? מפני שהילדים מטומטמים? הילדים שלנו בסדר גמור, הסיבה היא מצב סוציו-אקונומי נמוך.


בבאר שבע יש בתי ספר שרמת ההצלחה של הילדים בבגרויות הם בדיוק כמו ברמת השרון, אבל זה רק שלושה בתי ספר מקיפים מתוך 10-13 בתי ספר, בתי הספר האחרים הם בעלי אחוזי הצלחה נמוכים מאוד. אתה בודק את העניין ואתה מגלה, שבתי הספר בעלי אחוזי הצלחה הם בתי ספר השייכים לשכונות מבוססות, משפחות עם הכנסה ממוצעת ומעלה, ואילו במקומות שאחוזי ההצלחה נמוכים, 30 אחוזי הצלחה בבגרות, אתה מוצא את הסיפור הידוע של מצב סוציו-אקונומי נמוך.

הנושא התקציבי משפיע ישירות על דמות הדור הבא של העיר הזאת ושל ערים נוספות בדרום, זאת האמת, אנחנו מקבעים את דמותנו לשנים הבאות. אם לא נשים את הבעיה על השולחן, בעוד עשר שנים יכתוב מבקר המדינה, ששום דבר לא השתנה, 50 שנה לא קרה שום דבר בדרום. זה שיש התפתחויות כלשהן, אנחנו יודעים, בונים, מפתחים כבישים וכו', אני מודיע לכם, אנחנו עושים זאת בעזרת הארנונה המעטה, אבל אם מדינת ישראל לא תשלים לנו השלמה הכרחית היסטורית, מה שלא קיבלנו באופן טבעי, ואם היא לא תתקן את הליקוי היסודי הזה, אנחנו לא נצליח להמריא כי הכנפיים שלנו הן קטנות מדי יחסית לגוף שצריך להתרומם, זה לא שהגוף שמן אלא הכנפיים רזות.

אני לא יודע אם יש מדינה כל כך מסובכת ויומה כל כך קשה כמו מדינת ישראל, אבל למרות זאת, כולנו חיים פעם אחת ויש לנו מחויבות היסטורית גם לדור הזה וגם לדור הבא. 42 אלף ילדי באר שבע צריכים לקבל את התשובות מאתנו. היו ימים בקונסרבטוריון של באר שבע ש-1,200 ילדים למדו מוסיקה, היום יש רק 640 ילדים, העיר גדלה פי שלוש מאז ומספר הילדים ירד לחצי. זה מספר מדהים. כשאתה שואל למה? להורים אין כסף לממן את החוגים והעירייה לא יכולה לסבסד אותם כי אין לנו את היכולת לסבסד.

אני יכול לספר לכם על פרוייקטים, על כספי מדינה שמושקעים כאן, אבל ביום יום, אותו תזרים מזומנים שאנחנו זקוקים לשגרת היום, אין לנו כי המדינה לא נותנת לנו תקציב לכך אלא במסגרת החשבון של תוכנית ההבראה, תוכנית הבראה שדורשת במקרה שלנו למכור נכסים בהיקף של 60 מיליון שקל, מי קונה היום נכסים בשווי של 60 מיליון שקל כשיש מיתון וכשיש סימני שאלה לגבי השקעות? לא קונים ולכן אתה לא יכול לעמוד בתוכנית ההבראה.

כשיש 308 מיליון שקל גירעון, אתה חייב כסף למישהו, החובות האלה גורמים לכך, שעיריית באר שבע נותנת את ידה לפשיטות רגל של חברות, של קבלנים ושל ספקים כי אנחנו לא משלמים להם. אני רואה את העיניים שלהם ואני מבין את גודל הנזק שאני עושה להם, זה ממש עוול, אני מחסל חברות בשל אי תשלום. אני לא מדבר על כאלה שלא רוצים להיכנס אתנו להסכמים, ואם הם כבר נכנסים, מראש הם מעלים את המחירים ב-20% במסגרת החשבון העתידי שלא נשלם להם ונצטרך להביא בחשבון את ההצמדה והריביות.

אני יכול להמשיך, אבל לא רוצה שהבעיה של באר שבע תפריע ליום הזה שאמור להיות יום חשוב מאוד. הייתי עושה שקר בנפשי אם לא הייתי אומר לכם, שהבעיות קשות מאוד וכל הרצונות הטובים של הוועדה וכל הרצונות הטובים של בכירי השלטון, מזה לא יוצא מספיק. האחריות שלנו כלפי העיר הזאת הרבה יותר גדולה מאשר כל הבטחתו של איש ציבור, יהיה מורם מהעם כפי שיהיה, זה בכלל לא חשוב. החובות שלנו לאוכלוסיית הדרום, לאוכלוסיית באר שבע ולדור הבא, לא יבואו לידי ביטוי אם לא נקבל עזרה של ממש ממדינת ישראל, הכל יישאר בגדר דיבורים.

תודה לראש העיר, אנחנו מזדהים עם כל מילה שאמרת, בתפקידי הקודם כיהנתי כממלא מקום ראש עיר והדברים מדברים אליי, אין ספק שיש הרבה מה לעשות עם הקשר בין שלטון המרכז לבין השלטון המקומי, מבחינה היסטורית הכל מתנהל כל כך הרבה זמן ואנחנו נשתדל אט אט לשנות את מה שניתן. בסיום הדיון אתייחס לדבריו של ראש העיר.

חברי, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אמנון כהן, ידידי, חבר הכנסת יורי שטרן, ראש העיר, מר יעקב טרנר, חברים נכבדים, אני חבר הכנסת עבד אלמאלכ דהאמשה, יושב ראש הרשימה הערבית המאוחדת. אנחנו סיעה המונה חמישה מנדטים בכנסת ובוחריה הוא הציבור הערבי. יש עוד חמישה נציגים כאלה מסיעות שונות בכנסת המייצגים את הציבור הערבי, בסך הכל עשרה מנדטים.

אני לא מתכוון להאריך בדברים, באנו לשמוע ולא להשמיע, אבל ישנן כמה נקודות שאני חייב לגעת בהן ואולי יש בכך כדי לתרום לדיון שלנו.

אני מסכים עם כל מילה של ראש העיר בכל הקשור למצב הכלכלי והמצב הסוציו-אקונומי בו נתונה העיר. אני רוצה להוסיף אדוני, שבעיר באר שבע, באזור שלך ובדרום בכלל ישנה אוכלוסייה עוד יותר חלשה, ענייה יותר וסובלת, אוכלוסייה המונה 40% מאוכלוסיית הדרום. לא רק שהאנשים הללו סובלים ממחסור ועוני, הם סובלים מחוסר בתשתית יסודית.

אני רוצה לדבר על הדברים שיש בידי הרשויות המקומיות על מנת לפתור את הבעיות. שאלתי, כמה ערבים עובדים בעיריית באר שבע? אמרו לי: יש מספר אנשים שעובדים בניקיון. כך המצב הוא גם ברשויות המקומיות האחרות. התעניינתי גם במדור תלונות ציבור, שמעתי טענות, שכאשר מגיעה תלונה מתושב ערבי מתייחסים אליה אחרת.

אנחנו מדברים על בירת הדרום, עיר ואם בישראל, בעיר הזאת מסתובבים אלפים רבים של ערבים מוסלמים הן כתושבים, כתיירים, כעובדים ופועלים. בעיר הזאת קיים מסגד ואני שואל, למה שלא ייפתח המסגד לציבור הזה על מנת שיתפלל בו? הרי לשם כך הוא קיים ואינני יכול להבין, איך מחזיקים אותו למטרות אחרות?

הבטחתי לקצר, אני מאחל לכולנו דיון יעיל. אני פונה לכל בעל תפקיד ובעל סמכות – אני מתכוון לאלה שבשלטון המקומי – יש בידכם לעשות, אומנם מול השלטון המרכזי אתם סובלים ממחסור, אבל אתם יכולים להיענות לציבור שתלוי בכם, הציבור המקומי. העשייה רבה גם במישור השלטון המקומי וגם במישור השלטון המרכזי.

הוועדה הזאת איננה חלק מהשלטון היא גם איננה בעלת סמכויות שלטוניות, לא נוכל לעשות רבות, אבל להיות לכם לפה ולנסות להזיז דברים, אנחנו כן נעשה ואני מקווה שכולנו נצליח בכך.

אני מבקש מלבנה דנקנר, מרכזת קרן יושב ראש הכנסת לנזקקים, לפרט על הוועדה שבאחריותה.

אני רואה עצמי כהמשך טבעי לדבריו של כבוד ראש העיר ושל חבר הכנסת דהאמשה, למצוקה הכלכלית שקיימת בדרום, ואני אומר על המעט שאני יכולה לעזור בנושאים הללו.

קרן יושב ראש הכנסת הוקמה בקדנציה הקודמת, זה היה הרעיון של יושב ראש הוועדה הקודם, חבר הכנסת רפי אלול, ויושב ראש הכנסת דאז, דן תיכון, נתן את ברכתו להקמת המפעל הזה. פנינו לוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עזבונות, לקבל תקציב דוגמת קרן נשיא המדינה וקרן ראש הממשלה, ואכן נענינו בחיוב. באותה שנה קיבלנו 3 מיליון שקלים ופעלנו על פי ההנחיות שקיבלנו מהוועדה הציבורית.

הקרן תיתן הקצבות אך ורק ליחידים, לא לעמותות, לא לתאגידים, אלא רק בקשות פרטניות.

הסכום לא יעלה על 1,500 שקל, במקרים מסוימים עד 3,000 שקלים וזה באישור יושב ראש הכנסת. אם הוועדה מצאה לנכון לתת למישהו יותר מ-3,000 שקלים, עליה לפנות לוועדה הציבורית לקבל את אישורה לכך, אך כדבר הזה לא קרה בינתיים.

לשם כך הוקמה ועדה מייעצת שבראשה מכהן יושב ראש הוועדה לפניות הציבור, בזמנו היה רפי אלול, היום, חבר הכנסת אמנון כהן, יועצת משפטית של הכנסת, עובדי כנסת, נציג של הוועדה הציבורית ונציג של משרד העבודה והרווחה.

מי הפונים לקרן יושב ראש הכנסת? אפשר לומר, שהפונים הם מכלל שכבות האוכלוסייה, מאזרחים ותיקים, אפילו אזרחים שנלחמו במלחמת העולם השנייה ונמצאים במצוקה. עולים חדשים – רובם. עובדים סוציאליים, בשם הפונים שלהם. כמו כן גם מרכז השלטון המקומי פונה אלינו, עמותות, מוסדות, אף על פי שאיננו יכולים לעזור להם, ישיבות – עבור תלמידים הלומדים בישיבות - מתנ"סים, אפילו קצינות ת"ש בצה"ל פונות אלינו, ארגונים שונים, שרים, חברי כנסת, עובדי כנסת ואפילו ועד הגמלאים של הכנסת, הפונים אלינו בשם הנזקקים.

מהו חתך הסוציו-אקונומי של הפונים? נכים, חולים החולים במחלות שונות כולל כתוצאה ממלחמה, תאונות דרכים ורדיפות הנאצים. חולים במחלות קשות ומחלות סופניות, משפחות מרובות ילדים, אלמנות, גרושות, אנשים ערירים, אפילו סבתא המגדלת את נכדיה, נשים מוכות, נרקומנים, אלכוהוליסטים, חסרי בית, קשישים, מובטלים והרשימה עוד ארוכה.

מהם הקריטריונים? הקריטריונים שקבעה הוועדה הציבורית היא, לסייע לנזקקים במצוקה. אנחנו קובעים את הקריטריונים על פי מה שאנחנו רואים לנכון לקבוע. אנחנו נותנים ציוד לבית כגון: מכונת כביסה, תנור, מיטות, מקלטי טלוויזיה, אפילו לאנשים ערירים שלא יוצאים מהבית, דודי שמש, שיפוצים כלליים, סורגים לבתים שאין להם ביטחון מספיק, אפילו פלדלת, הכל תלוי במקרה. עוד אנחנו נותנים ביגוד והנעלה, מזון, תרופות, טיפולי שיניים וטיפולים רפואיים. אני יכולה לומר לכם, שלצערי 70% מהבקשות הן עבור טיפולי שיניים. הוועדה מספקת מכשירי שמיעה רבים לילדים, לקשישים, עוד היא נותנת ציוד רפואי כמו עגלות נכים, מיטות נכים וכדומה. שכר לימוד לילדי משפחות במצוקה שלא יכולים לשלם את מה שדורש מהם בית הספר, ספרים לילדים, ציוד לימודי וכו'.

הוועדה גם נענית למצוקה כלכלית באופן כללי, אנשים רבים נמצאים בחובות ולכן הם פונים אלינו. אנחנו נותנים מחשבים לילדים במצוקה, לילדים שיש להם קשיי לימוד, לנכים שמרותקים בבית והמחשב הוא העיסוק היחיד שלהם, אפילו מכשירי פקס לאילמים. הייתה לנו בקשה אחת של מכשיר סלולארי, אבל טרם דנו בה.

טלוויזיות במעגל סגור לעיוורים ולחולי סרטן, מכשירי וידאו לבתי ספר ולילדים נזקקים, סיוע בשכר דירה, נסיעות לחו"ל לטיפולים רפואיים, ניתוחים, השתלות וכו'. זה אופיין של הפניות ואנחנו משתדלים להיענות לכל בקשה שכזאת.



במה הוועדה לא עוזרת? בעיות של שכר דירה – במקרה פנתה אליי בחורה, נדמה לי מבאר שבע, בחורה צעירה שטוענת כי אין לה איפה לגור, גברים אונסים אותה, היא גרה בינתיים אצל אדם שנותן לה מחסה אבל הוא מבקש שכר דירה. מקרה כזה לא יקבל מענה בוועדה, למה? היא רוצה שכר דירה, אנחנו נותנים 1,500 שקלים, ב-1,500 שקלים מה היא יכולה לשלם, שכר דירה של חודש או חודשיים? בקושי רב. מה יהיה אחר כך? אם היא אינה עובדת, הכסף ירד לטמיון. הוועדה עושה את שיקוליה, בנקודה הזאת צריך לטפל באופן פרטני, זאת בעיה רצינית. במקום שניתן לבחורה הזאת 1,500 שקלים שירדו לטמיון, מוטב לנו לתת לקשיש עם בעיות שמיעה לשם קניית מכשיר שמיעה. לכן, בדרך כלל אנחנו לא נעתרים לבקשת שכר דירה. הוועדה גם לא נעתרת לפונים שטוענים שיש להם חובות ועיקולים. הוועדה בדרך כלל גם לא מאשרת שיפוצים, אך הכל תלוי במקרה, כאשר המקרה נדון בוועדה, הוועדה קוראת דוח סוציאלי, שוקלת ומחליטה בעניין.

ישנה בעיה של השתלות וטיפולים רפואיים, מדובר בסכומים אדירים של 200-300 אלף דולר. הוועדה תהיה אכזרית אם היא לא תאשר 1,500 שקלים או 3,000 שקלים אבל זו טיפה בים, לכן במקרים כאלה אנחנו מבקשים מקורות מימון. כלומר, אם אנחנו רואים, שקרן הנשיא נתנה, קרן ראש הממשלה נתנה, מחלקת הרווחה בעירייה נתנה וגייסו מאנשים טובי לב, גם הוועדה מאשרת. אבל כאשר הפניה הראשונה אלינו, בדרך כלל היא נדחית בפעם הראשונה עד שמביאים מקורות מימון.

מחודש מאי 1998 ועד נובמבר 1999 אישרה הקרן תרומות ל-1045 בקשות, 51 בקשות לא אושרו מהסיבות שציינתי, וכרגע אצלי ממתינות לאישור 1265 בקשות.

המצב של הוועדה השנה די קשה, קיבלנו מהאפוטרופוס הכללי 2 מיליון שקל, שחצי מזה הלך לקרן לסיוע לסטודנטים, מלגות לסטודנטים נזקקים, זאת אומרת, שהשנה הזאת נותרתי עם מיליון שקלים. בכסף הזה לא אוכל לתת לאנשים רבים, משהו בסביבות 660 נזקקים. מה גם שהחודש אני מתחילה לחלק צ'קים שממתינים עוד מהשנה שעברה, שאושרו אך היו מוקפאים עד לקבלת תקציב נוסף.

לוועדה מגיעות מדי יום כ-20-30 בקשות. אני יכולה לומר לכם, שידי קצרה מלהושיע, אני נותנת מה שאני יכולה.

לבנה, תאמרו לנו, למי עוד אפשר לפנות במידה והוועדה לא מאשרת או שאין לה תקציב.

יש את קרן הנשיא, קרן ראש הממשלה, אבל היום כולם במצוקה, השנה האפוטרופוס הכללי קיצץ מאוד בתקציבים, אני יודעת שגם שם המצב די קשה. יש קרנות שונות, מי שיירצה שייפנה אליי ואוכל להפנות אותו נקודתית על פי אותה הבעיה.

איך פונים אלינו? הבאתי לכאן טופס, טופס פניה לקרן. הכל צריך להיעשות דרך מחלקת הרווחה של הרשות המקומית, אך ורק דרך מחלקת הרווחה של הרשות המקומית או של בית חולים או של גוף אחר שיש עובדת סוציאלית שמכירה את הבעיה. לטופס יש לצרף דוח סוציאלי מפורט על מצב המשפחה, אישורים רפואיים אם יש, אישורים מביטוח לאומי, צילום תעודת הזהות והצעת מחיר – תלוי בבקשה, אם מדובר ברכישת ציוד או קניית מכשיר רפואי, יש לצרף הצעת מחיר רשמית, לא על נייר סתמי אלא הצעה רשמית – יש לציין את מספר העמותה או מספר זהות של הרופא המטפל. אם אני לא מקבלת את החומר במלואו, אני מחזירה אותו לעובדת הסוציאלית ואני מבקשת, אנא השלימי הפרטים החסרים. את כל הפרטים אני מקלידה במחשב ומביאה את הבקשה לוועדה המייעצת בראשות חבר הכנסת אמנון כהן ואנחנו מחליטים כמה לתת.

שאלה ללבנה, כמה קיבל הדרום מתוך הנתח הכללי?

אני לא יכולה לענות על השאלה הזאת, הנושא הזה עדיין אינו בתוך המחשב ולכן אני לא יכולה לעשות את הפילוח. אני יכולה לומר לך, שהעיר שמחזיקה באליפות היא עכו, אור-עקיבא ובאר שבע. קריית גת גם פנו אבל טרם קיבלו כי פנו כאשר לא היה תקציב.

חלקנו הגדול – אני לפחות – נתקלים לראשונה בקרן הזאת. האם לא כדאי להוציא פרסום למחלקות הרווחה וליידע על הקרן הזאת?

היה פרסום. כאשר יושב ראש הכנסת הכריז על הקרן, היה פרסום בעיתון.

אולי באמת יש לרענן זאת מדי פעם.

אי אפשר לעשות פרסום חד פעמי, צריך לחדש מדי פעם.

אני בדעה, שיש לפרסם את הנושא פעם בשנה, ואם אנשים מתחליפים בתפקידם, זה יבוא לידיעתם.

אני אעביר זאת לגורמים המתאימים.

אני מבקש מנציגי רשויות הנגב להעלות את הבעיות, נציגי רשויות הממשלה יירשמו את הדברים, את שם הנציגים ומאין, אם נספיק עד תום הדיון לענות להם, נענה, אם לא, נענה להם בכתב עם העתק לוועדה.

אני רוצה להתחיל מאיפה שסיים חבר הכנסת דהאמשה, ולומר, שיש אוכלוסייה שלא נמנית על הרוב, אבל בכל זאת יש לנו שותפים מקופחים מבחינת התייחסות. לפני כחודש קראתי בעיתון על בחור בשם ביטון, הבחור סיים את האוניברסיטה במקצוע נדרש, פנה לעשרה מקומות עבודה וכתב את שמו ושם משפחתו: ביטון. כל מקומות העבודה החזירו לו תשובה שלילית. הוא שינה את שם משפחתו לשם אשכנזי ופנה לאותם עשרה מקומות עבודה, ששה מתוך אותם מקומות עבודה, הזמינו אותו לריאיון. זה קורה כאשר הביטון הזה הוא יהודי, אני שואל, מה היה קורה אם הביטון הזה היה ערבי?

בוא נתמקד בבעיה. בנושא הזה יש בעיות קשות עם מכלול האוכלוסייה, גם במגזר העולים, אתיופים, רוסים וכו'.

אני רק מציין שיש לנו שותפים למקרים דומים.

אדוני ראש העיר, בעיר באר שבע קיים בית ספר "ניב", אוכלוסיית בית הספר היא תלמידים בדואים ברובם, 80 תלמידים הלומדים בחינוך המיוחד. הרשות משלמת עבור כל תלמיד, אגרת תלמיד חוץ 6,000 שקלים. יתרה מכך, מנהלת בית הספר פונה מדי פעם לאותן רשויות בדואיות בפניות שונות כמו למשל: בבקשה תארגנו אוטובוס לטיול, תארגנו פקס ובקשות נוספות. אני אישית תרמתי לא מעט פעמים להסעת תלמידים לטיולים.

עבור 80 תלמידים יש תקציב של 500 אלף שקל בערך. ברצוני לשאול, לאן הכסף הזה עובר? אם המנהלת חוזרת ומבקשת בקשות שונות, היכן התקציבים? אני מפנה את שאלתי לעיריית באר שבע.

אדוני ראש העיר, יצא לי לבקר בבית הספר לבקשתה של מנהלת בית הספר, אני רוצה לומר לך, אין שם ברזיית מים.

בעיות בין היישובים לבין הרשות המקומית, זה לא מטרת הדיון. אני מבקש, אם יש בעיות מול הכנסת, מול משרדי ממשלה, יושבים כאן הנציגים שיכולים לטפל בכך, השאלות צריכות להיות מול משרדי הממשלה השונים. בעניין שלך, תקבע פגישה עם ראש העיר ותעלה את בעיות היישוב שלך.

אני מציע, שכל אחד יאמר דברים אך ורק במסגרת של דברים עקרוניים ולא ספציפיים של יישוב זה או אחר, אחרת לא נוכל להתקדם.

ראשית, רצוני לדבר על בעיית האבטלה, אם במקומות שונים בארץ מדובר על 8% אבטלה, בלכיש מדובר על 40% אבטלה, בפרט כאשר אימצנו את תוכנית ההבראה ופיטרנו עוד 83 אנשים, שהצטרפו למעגל המובטלים. אין מענה תעסוקתי, גם לא בלשכות התעסוקה, אנשים יושבים בבית, מחלקת הרווחה אצלנו קורסת ואין מענה לנזקקים.

בנושא המינהל, ליישובים שלנו יש הרחבת בנייה לבנים ממשיכים. בשנה האחרונה העסק תקוע, אולי מר טרנר יודע על כך, מחירי המינהל קפצו במאות אחוזים ואף אחד לא מסוגל לעמוד בזה. לבן שלי היה מזל, הוא שילם בזמנו 11 אלף שקל, במחירים של היום הוא היה צריך לשלם 100 אלף שקל ובמחיר כזה הוא לא היה יכול לבנות. העניין "תקוע", אנחנו אובדי עצות, ההרחבות ביישובים השונים "תקועות".

יש לי שאלה לגברת לבנה דנקר, היא אמרה, שהפנייה אליה באמצעות העובדות הסוציאליות, אבל הרי אנחנו הממונים על פניות הציבור והאנשים פונים אלינו, איך זה ייעשה?

אנשים לא יודעים את מהות הבעיה, אין אינדיקציה, בנוסף לכך מתווסף עניין של צנעת הפרט, אנשים לא יספרו לי או לך את הבעיות האמיתיות, מי שכן יכול לדעת על הבעיות האמיתיות היא העובדת הסוציאלית המטפלת במשפחה, היא יודעת בדיוק מה ההכנסה, מה ההוצאה, את זה אנחנו לא יכולים לבדוק, לכן, טוב שהפניה תיעשה על ידי העובדת הסוציאלית.

אבל אין לנו עובדים סוציאליים, יש לנו מחסור איום, העיר שלנו גדלה פי שניים ויש חוסר בעובדים סוציאליים. האנשים פונים למחלקת הרווחה אך מאחר ואין עובדים סוציאליים מפנים אותם אלינו.

משרד העבודה והרווחה יענה על השאלה, מדוע אין מספיק עובדים סוציאליים?

שדרות קלטה עלייה מחבר העמים בשיעור של 50%, אך משרדי הממשלה בעיר שדרות לא גדלו, על מנת להחתים רשיון נהיגה אנחנו צריכים להגיע לבאר שבע. מדוע משרד התחבורה לא מקים מכון רישוי בשדרות? כנ"ל בזק.

הייתה ניידת שירות.

אין לנו שום ניידת שירות, היא אולי מגיעה שעה בשבוע.

נקודה נוספת בעניין "אגד". תעריף נסיעה פנימית בנתיבות ואופקים הוא 1.80 שקל, לעומת זאת, בשדרות התעריף הוא 4 שקלים. 50% מהתושבים בשדרות הם נזקקים, למה "אגד" גובה משדרות 4 שקלים תעריף נסיעה? למה "אגד" החליט שלא להיכנס לשכונות הנזקקים, לשכונות הקשישים והחולים? "אגד" קבע לעצמו מסלול נסיעה ללא התחשבות בתושבים.

זה מונופול.

ראש העיר קובע את מיקומה של התחנה.

אני מדבר על בעיה מהותית, בנתיבות ובאופקים גובים תעריף נסיעה של 1.80 מכיוון שמדובר באוכלוסייה נזקקת, אך לעומת זאת משדרות גובים 4 שקלים.

נציג "אגד" יידרש לתת תשובה.

לנושא הדיור הציבורי, בשדרות יש נזקקים רבים שהיום כבר הקימו משפחה, אבל הבעיה היא, שלא מאשרים להם סיוע בשכר דירה או שאין להם נקודות ובגלל זה הם לא יכולים לרכוש דירה.

אני רוצה לציין דבר אחד מאוד חשוב שמדיר שינה מעיניי ומעובדות הרווחה, בנושא הדיור הציבורי. נושא הדיור הציבורי הוא בעיה של היחס בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. משרד העבודה והרווחה אינו מקבל בסל של התקציב הייעודי שלו תקציבים לדיור. למשל, אם ישנה משפחה מחוסרת דיור ואנחנו אמורים לתת לה מענה לדיור למשך שבוע, זה נלקח מהתקציב של עיריית באר שבע. כאשר אומרים לנו לפנות למשרד השיכון, אנחנו פונים, מכינים דוח סוציאלי, מבטיחים לנו עזרה, האזרח מגיע לוועדה המחוזית והוא נדחה. אומרים לנו, אל תדאגו, הוא ימשיך לוועדה הבאה, אבל הוא נדחה גם בוועדה הציבורית ואז צריך לחכות שוב במשך שנה. האזרח הזה לא פונה למשרד השיכון אלא ללשכת ראש העיר, בוכה וזועק לעזרה, אנחנו נותנים לו אכלוס של שבוע ב"בית יציב". מישהו צריך לתת את הדעת על כך, אני מדברת ברמה הלאומית, משרד העבודה והרווחה לא נותן פתרונות וגם לא משרד הבינוי והשיכון. הנטל נופל בסופו של דבר על הרשויות המקומיות. צריך לעשות תוכנית פעולה כלשהי, תפנית, כי הסמכויות הולכות לאיבוד, חלוקת העבודה לקויה.

הבעיה היא ביורוקרטית או בעיה של מחסור בדיור.

יש מחסור בדיור, אבל יש ביורוקרטיה נוקשה. אומרים לנו: תביאו דוח סוציאלי, הוא ישפיע. מהדוח סוציאלי שאני מגישה אפשר לבכות, אבל הוא לא משפיע במאומה.

ייתכן וזה לא עומד בקריטריונים שלהם.

זה נופל באיזה תחום אפור והמדינה לא נתנה על כך את הדעת. איפה נמצאת המדינה בתחום האפור הזה? לדוגמה, משפחה חד הורית עם ילד אחד, בחורה בת 24, גרושה, אישה מוכה, היא לא זכאית לדיור. למי היא פונה? לעירייה.

בעיות כאלה מלוות אותי יום יום והמדינה לא נותנת על כך את הדעת. ישנו תחום אפור של מחוסרי דיור ואף אחד לא מטפל בכך.

הנקודה ברורה, להערכתי זה תחום של הרווחה, שיכון וקליטה, ישנם גם עולים שנופלים בין הכיסאות. אני מכיר את הבעיות הללו, אנחנו נקיים דיון ספציפי לעניין הזה.

הבעיה הגדולה ביותר היא בתוך האוכלוסייה שלנו, אוכלוסיית העולים, "עמידר" לא מטפלת בנו, רמת השירות שאנחנו מקבלים היא "על הפנים", אני כבר לא מדברת על היחס ש"עמידר" נותנת, אי אפשר להשוות זאת לשום מוסד ממשלתי.

נקודה נוספת, סיוע משפטי, אנשים חסרי אונים פונים אלינו, אין להם כסף לסיוע משפטי ואם הם פונים ללשכה שנותנת את השירות בחינם, הם יכולים לחכות במשך שנים.

אני מייצגת את שירותי בריאות כללית ואני מרגישה חובה לומר, שמרבית הפניות המגיעות אלינו קשורות לתחומים מחוץ לסל הבריאות. אני רוצה לציין עובדה אחת בהתאם לסטטיסטיקה שערכנו בקרב מבוטחינו, גילינו, שפטורים של הביטוח הלאומי המגיעים לממוצע ארצי של 12%, בנגב הם מגיעים ל-29%.

אני עוזר ראש עיריית אילת, אני רוצה לומר, אני מזדהה עם חבריי שדיברו בנושא מצוקת הדיור, במיוחד בדרום. ראשית, אני פונה לחברי הכנסת, לשנות את החקיקה בעניין זכאות של 75% נכות בביטוח הלאומי. לא מקובל עליי, שנרקומן או אלכוהוליסט יהיו זכאים ל-75% נכות ואדם שנולד עם שיתוק מוחין לא זכאי לכך, הנרקומן יקבל דירה אך הנכה לא יקבל. אלכוהוליזם זה מרצון אך נכות לא, צריך לשנות את החוק הזה. בוועדות של משרד השיכון, מי שאינו נכה בשיעור של 75% נכות בביטוח הלאומי אינו זכאי לדיור או לסיוע בדיור. צריך לשנות את החוק הזה, זה ציני ופוגע אבל אין ברירה.

זה לא פוגע, הדבר ענייני, אני לא מכיר את החוק, אני אלמד אותו ואפעל בהתאם.

עם כל הכבוד, צריך לשנות גם את הוועדות של משרד השיכון, ישנו סלנג קבוע: מכר דירה תקנית – אינו זכאי, אינו עומד בקריטריונים של גודל משפחה – אינו זכאי. עד להיכן נגיע? האם משפחה שיש לה שלושה חיילים, ביתה נשרף והוכרז על ידי מהנדס העיר כמבנה מסוכן, צריכה לגור במשך חמש שנים ברחוב? בכל פעם אומרים לי, הם מכרו דירה תקנית. לאן נגיע?

בעיה נוספת היא הכפילות בין פניות הציבור של הכנסת לבין מבקר המדינה. אני עונה לשאלות כפולות, פעם אחת לפניות הציבור של הכנסת ועל אותה שאילתה גם למבקר המדינה. אני מציע שתהיה הפרדה.

זאת בעיה קשה, כאשר האזרח מיואש הוא כותב מכתב לכל 120 חברי הכנסת, כולל ראש הממשלה, נשיא המדינה, ומצפה לתשובות. קשה לאכוף זאת כי כל משרד מרגיש חובה מוסרית לתת תשובה. אני לא רואה פתרון לנושא.

אני לא רואה בזה כפילות, לכנסת יש כלים משלה ובין היתר היא עושה שימוע, מה שמבקר המדינה לא עושה. כלומר, היא יכולה להזמין את האנשים שפונים באותו עניין, לקיים ישיבה בעניין ולאחר מכן יש מסקנות שיכולות להביא לחקיקה. צורת הפעילות של מבקר המדינה היא לגמרי שונה.

פנייתי האחרונה לחברי הכנסת, אני מבקש מכם, תפתחו לשכות במיוחד בנגב, אתם גם הנציגים שלנו. נציגי הכנסת, חברי הכנסת, ישמעו את הציבור, אולי אתם תהיה לנו לפה בכנסת. תשבו אצלנו בבית, באילת, באופקים, בשדרות, אנחנו צריכים שם לשכות.

למפלגה שלי יש לשכה בחיפה, בנתניה.

אני נציבת קבילות הציבור בעיריית דימונה. רציתי לציין, שהרבה אנשים פונים אלינו מחוסר ידע לאן לפנות. אני מרגישה לפעמים, שאני צריכה לנתב אותם למקומות שעליהם לפנות כדי לפתור את הבעיות. אני מאוד מבקשת, לפרסם לקהל הרחב בכל אמצעי הפרסומת ולהסביר, מה התפקיד של כל משרד ומשרד כדי שאנשים לא יהיו מבולבלים ושלא ילכו לאיבוד בתוך הביורוקרטיה.

אני חייב להעלות בעיה שרוב החברים כאן לא סובלים ממנה ואולי תהיה להם הפתעה לשמוע על כך. ראשית, אני רוצה להגיש תלונה כנגד כל משרדי הממשלה, החל ממשרד ראש הממשלה ועד המשרד הזוטר ביותר, על היחס הבוטה והמזלזל כלפי האוכלוסייה הבדואית. אני רוצה לתת שתי דוגמאות, למשל, משרד החינוך, כל הבעיה של מדינת ישראל מתחילה בחינוך. אנחנו סובלים ממינויים המוכתבים על ידי אנשים שלא שייכים למערכת, השב"כ מתערב מי ינהל את הספר, מי יהיה המפקח, איפה פותחים בתי ספר ואיך ממנים מורים? יתרה מכך, גם בתוך המערכת המוניציפאלית מתערבים לנו, לצערנו הרב, אנחנו מרגישים שאנחנו גוף זר ומתייחסים אלינו כאל גוף זר. אולי הוועדה הזאת תעלה סוף סוף את הבעיה הזאת לכותרות.

במשרדי ממשלה נוספים כמו מס הכנסה, משרד הפנים, משרד החקלאות, יושבים פקידים זוטרים, האוכלוסייה הבדואית היא כ-40% מאוכלוסיית הנגב ולכן מגיע לנו ייצוג יחסי של כוח אדם במשרדים הללו.

אני רוצה להפנות ביקורת גם כלפי ראש העיר, 120 אלף איש מרגישים שבאר שבע היא בירת הנגב ומגיעים אליה למתן שירותים, החל משירותי בתי המשפט ועד לשוק, לדעתי, צריך לעצב את העובדים ולהכניס עובדים בדואים בתוך המערך הזה.

במגזר הבנקאי יש בסך הכל שלושה בדואים עובדי בנקים בכל הבנקים בדרום, יש לנו מעל 20 אלף חשבונות אבל רק שלושה פקידי בנק.

יש דברים מדאיגים יותר, ישנם גופים שקמו לטפל בבדואים והעובדים אינם בדואים. מינהלת לעניין הבדואים - אנחנו סובלים בגלל הסכם קואליציוני בין ש"ס לבין משרד ראש הממשלה, אין לנו יושב ראש מינהלת שמטפל בבעיית האכלוס או שנותן שירות כלשהו.



יש לי ביקורת גם לחבר הכנסת דהאמשה, אדוני, אם לא יפזרו את המינהלת הזאת, תצביעו מחר על הקדמת הבחירות. זה נזק בלתי הפיך לאוכלוסייה הבדואית ואין שם נציג בדואי. יתרה מכך, בשנה שעברה החזירו 70 מיליון שקל לתקציב המדינה בזמן שהבדואים נמצאים במצוקה תקציבית.

גם ביחידת הפיקוח של הבנייה אין נציג בדואי.

אנחנו רוצים לומר תודה רבה רק למוסד לביטוח לאומי, הבדואים חייבים לו תודה רבה.

יש לי ביקורת גם כלפי נציבות שירות המדינה, אנחנו פונים לשם רבות, לא יכול להיות שכל מקום ציבורי מקבל עובדים רק עם קרבה משפחתית וכדומה. אריה שומר, מנכ"ל בית הנשיא, מתקשר לראש המועצה ומתערב בתפקיד זוטר של שרת בית ספר. ישנם חברי מועצה שהאישה והילדים עובדים במועצה. מנהל בית ספר, אחיו, בתו ודודו עובדים בבית הספר.

אחוזה פרטית.

אני דובר המועצה המקומית שגב שלום, יש לי כמה הערות. ראשית, בנושא משרד הפנים בבאר שבע, מרשם האוכלוסין. במרשם האוכלוסין בבאר שבע ישנה מחלקה שמקבלת רוסים ובדואים. למה רוסים ובדואים? כי לבדואים יש עניין של איחוד משפחות והיתרי כניסה ולרוסים יש שינוי מעמד, אשרות כניסה לישראל ועובדים זרים. במחלקה הזאת נמצאות שלוש פקידות שמטפלות באוכלוסייה הרוסית, ולאוכלוסייה הבדואית יש פקידה אחת בתקן של חצי משרה. אנשים לוקחים מספרים בבוקר וממתינים עד השעה חמש בערב על מנת שפקיד יטפל בבדואים. החבר'ה הרוסים מסיימים תוך שעה והולכים הביתה. אני מבקש שנציג משרד הפנים ישיב על העניין הזה.

שנית, אני פונה לנציג "אגד", ידוע לכם שרוב הבדואים גרים בפזורה בנגב והתלמידים שלהם לומדים בבתי הספר שביישובי הקבע. לתלמידים יש הסעות לבית הספר. מי שזכה במכרז של ההסעות הוא "אגד", אך מה הוא עושה? במקום לספק 5-6-7 אוטובוסים הוא מספק שניים-שלושה אוטובוסים ומכניס את כל התלמידים בתוך אוטובוס אחד, הוא מאכלס בערך 80-90 תלמידים, זה כמובן מעבר לחוק ומסכן את חיי הילדים.

אני רוצה לפנות לנציג משרד הבריאות בדרום ולומר לו, חברי, יש בעיה אצל הבדואים בנגב ובמיוחד בפזורה, אין מרפאות שיטפלו בבעיות בריאות של הבדואים בפזורה. ישנם בדואים רבים שבשביל כדור אקמול או קבלת טיפול צריכים לנסוע עשרות קילומטר. אם הורה צריך לקחת את בנו למרפאה, הוא צריך להפסיד יום עבודה בשביל זה, למה משרד הבריאות לא יפתח מרפאות בכל היישובים הבדואים – יישובים שנקראים בפי ממשלת ישראל היישובים הלא מוכרים?

נושא נוסף שאני רוצה להתייחס אליו הוא בעניין המינהלת. הבעיה במינהלת היא בעיה בין ש"ס למרצ, אני מקווה שהבעיה תיפתר בקרוב. שר התשתיות – מש"ס – מינה מינוי כלשהו, שר החקלאות – מרצ – ביטל אותו, שר החקלאות מינה מינוי, השר סויסה ביטל אותו, תפתרו את הבעיה של משולם נהרי על מנת שכל הבעיות שלנו יבוא לפתרונן.

אני רוצה לקרוא לראש העיר, מר יעקב טרנר, יש ערבים שגרים אצלך בעיר, חלקם הצביעו עבורך, אנא ממך, תפתח להם את המסגד על מנת שיוכלו להתפלל.

אני רוצה לומר לגבי הדיור הציבורי, במכירת הדיור לא לקחתם בחשבון, ש"עמידר" ו"עמיגור" לא מעונינות למכור את הדירות כי אז העובדים ילכו הביתה, הם מטרפדים כל מהלך. לדוגמה, מי שהייתה בבעלותו דירה, הסתבך ומכר את דירתו, היום לאחר שהוא גר בדירה של "עמידר" מזה 20 שנה, הוא רוצה לרכוש את הדירה, אומרים לו: בגלל שהיית בעבר כבעל דיור, אינך זכאי.

בעבר, נכי צה"ל היו מקבלים הפניה לצו עבודה, ההפניה הזאת הייתה מקנה לנכי צה"ל ביטחון כלכלי, לא ניתן לפטר אותם. כעת העניין מוקפא במשרד הביטחון או באגף השיקום. צריך לתקן את העוול הזה.

לעניין המשכנתאות, אני מציע, כאשר אדם נפלט ממקום העבודה, שהמוסד לביטוח לאומי ימשיך לשלם את המשכנתא למי שאינו עובד. אני מדבר על אנשים שנפלטו ממקום העבודה לא בגלל שלא התחשק להם לעבוד אלא למשל כאשר מפעלים נסגרים ואין מקום עבודה חלופי, אנחנו יודעים מה זה מקומות עבודה בנגב, אין מקומות עבודה, לכן, רצוי שהמוסד לביטוח לאומי ישלם את המשכנתאות עד שהאדם יתחיל בעבודה.

הרפורמה המדוברת רבות יכולה לפגוע קשות במצפה רמון כי לנו יש פטור של 25% במס הכנסה.עם מתן הפטור ציפו להגדיל את היישוב אבל אנשים לא באים לכאן. אנחנו רוצים להיקרא חולייה קרובה לבאר שבע, נסיעה באוטובוס ממצפה רמון לבאר שבע עולה 23 שקלים, את כל השירותים אנחנו מקבלים בבאר שבע, אפילו לשם קניית ביגוד אנחנו באים לבאר שבע, רצוי שהמדינה תסבסד את מצפה רמון בתחבורה הציבורית. השירותים של מצפה רמון יקרים והאזרח לא מסוגל לעמוד בזה.

שתי בעיות, ראשית בעניין "אגד". ניהלנו מאבק במשך חצי שנה עם "אגד" על מנת שישוו את מחירי הנסיעה של התלמידים שלנו בין מיתר לבאר שבע לבין להבים לבאר שבע. הוכחנו להם, שאנחנו יותר קרובים מלהבים לבאר שבע. למרות זאת, לאחר חצי שנה של תכתובת מסובכת מאוד, "אגד" אמר, אין לנו תקציב להשוות אתכם לקוד 5 של להבים. ללהבים יש קוד 5, לנו הם נתנו קוד 7 והתלמידים שלנו צריכים לשלם 10-12 שקלים לעומת התלמידים של להבים שמשלמים 7-8 שקלים. מקרה קלאסי של שרירות לב וחוסר צדק משווע, כדאי שהממונה על תלונות הציבור באגד יעשה משהו בנדון.

הבעיה הגדולה, אני מדבר בשם השכנים שלנו הבדואים, מיתר גרה בתוך יישובים בדואים סמוכים לנו, עובדים אצלנו בדואים רבים, לומדים וגרים אצלנו בדואים, יש לנו יחסים מצוינים אתם ואנחנו מראים לכל שכנינו היהודים איך אפשר ליצור חיים יפים עם האוכלוסייה הבדואית.

הבעיות האישיות של האוכלוסייה הבדואיות הן הבעיות החמורות ביותר של הנגב ואולי בין החמורות ביותר של מדינת ישראל, לכן אני אומר, בהרבה מקרים הבדואים לא יודעים לאן לפנות, לכן אני מציע לוועדה הנכבדת להקים ועדת משנה מיוחדת לענייני הבדואים, שכל חודש תשב בעיירה בדואית אחרת או בעיירות הפזורה ותשמע את מצוקתם של הבדואים, הדברים שתשמעו שם הם לא ממדינת ישראל, הם שייכים לעולם הרביעי. לאנשים יש בעיות מים, אין להם מה לשתות, באישור נציבות המים אנחנו מספקים להם מים כי לאנשים אין מה לשתות בקיץ. אני מציע לוועדה לשקול, להקים ועדת משנה ספציפית, תעזרו להם, תנחו את האנשים שעובדים בתוך המערכת מאיפה להתחיל לטפל בבעיות.

אני מייצגת כאן את המועצה האזורית ערבה תיכונה. ראשית, אני רוצה להסביר איפה נמצאת מועצה אזורית ערבה תיכונה. אנחנו כ-2,400 נפש היושבים 130 קילומטר מבאר שבע, 130 קילומטר מאילת, אלה שתי הערים שנותנות לנו שירותים. אין לנו סניף בנק בערבה, כספומט אין, אף בנק לא מעונין לפתוח שם בנק. על מנת לשלם ביטוח חובה בבנק הדואר, אנחנו חייבים לשלם זאת במזומן וזה אומר, שבן אדם צריך לקום בבוקר, לנסוע לבאר שבע, להוציא כסף ולשלם את הביטוח.

דיברו כאן על "אגד" ואני גם אעלה בעיה של "אגד". נסיעה מתל-אביב לאילת עולה 58 שקלים, תל-אביב חצבה עולה 48 שקלים, אם אנחנו רוצים לנסוע מחצבה לאילת אנחנו צריכים לשלם מעל 30 שקלים, אין פרופורציה לא במרחק ולא במחיר.

הבטיחו לנו כבלים בפריפריה, הכבלים הגיעו לתל-אביב, לבאר-שבע, אלינו זה לא הגיע.

אני עובדת מועצה מקומית נתיבות בשירות ייעוץ לאזרח. האמת היא, שהיום היה צריך להגיע לכאן דובר ראש העיר, אבל אני נשלחתי במקומו ללא הכנה מוקדמת. אני עובדת עם האזרח יום יום, מקבלת 200-250 פניות בחודש, החל מהבעיות הפשוטות ועד לבעיות הגדולות. ברצוני להתייחס לבעיה של סיוע משפטי, אני עובדת עם הסיוע המשפטי שנפתח בבאר שבע בשנתיים האחרונות בצורה מצוינת.

שני דברים שעולים על הפרק, ראשית, פניות טלפוניות, אצלנו, בביטוח הלאומי לא עונים לטלפונים, למה? כי קשה להם מאוד לקבל פעמיים בשבוע את תושבי נתיבות והסביבה, הטלפון סגור בפנינו ובפני כל אחד. אני מרכזת את כל הפניות ואחת לשבוע מגיעה בעצמי למוסד לביטוח לאומי.

בעיה נוספת שנתקלתי בה לאחרונה ולא שמעתי עליה כאן, אתיופים שמבקשים לרכוש את הדירות שקיבלו מ"עמיגור". נתקלתי בפניה אחת שהופנתה לשר השיכון, היא הופנתה למשרד השיכון בבאר שבע ושם נאמר: המקרה שלכם יטופל בהקדם. הייתי רוצה לשמוע יותר, האם אתיופים מקבלים משכנתאות מוגדלות באזורים כמו שלנו?

אני מנהלת פניות הציבור בעיריית אופקים. אצלנו יש בעיה של מצוקת דיור לזוגות צעירים, לחד הוריות ולבעלי דיור לשעבר. אני פונה למשרד השיכון בבאר שבע, יש לי שיתוף פעולה נהדר אתם, אבל הם מונחים על ידי משרדי ממשלה לשם מתן קריטריונים לבעל דיור לשעבר ולחד הוריות. הסיפור הזה נמשך שנים ואין לכך פתרון.

אני נתקלת במקרים קשים יום יום, אני חייבת להציג מקרה קשה של משפחה חד הורית עם ילד חולה אפילפסיה והמשפחה גרה בקומה הרביעית. הגשתי בקשה לדיור בצירוף דוח סוציאלי ואישורים רפואיים, אך היועץ הרפואי החזיר תשובה, שעל פי התקן, המשפחה גרה בדיור תקני. אני מאוד מבקשת, שמקרים של בעיות בריאות להתייחס יותר בהבנה, שמשרדי הממשלה יתנו את הדעת וישנו את הקריטריונים לגבי הקצאת דיור.

לעניין הביטוח הלאומי, לרוב פונים אלינו עולים חסרי אונים, מגיעים לביטוח לאומי לא מבינים מה קורה לגבי הבטחת הכנסה, או שהם מפוטרים מהעבודה ואז הם צריכים להגיש בקשה לקצבת הבטחת הכנסה. אני פונה בשמם למוסד לביטוח לאומי והם מבקשים, שהפונה יישב לידי ויזדהה. זה לא תמיד קורה שאנחנו יכולים לשבת ליד הפונים, בחוץ יושבים פונים נוספים, אני מאוד מבקשת, שהפונה לא יישב לידי ובכל זאת אוכל לקבל מענה. ישנו מרכז מידע אבל הוא לא מוכן לתת לנו מידע מבלי שהפונה יישב מולי ויזדהה.

אני רוצה להעלות שתי שאלות עקרוניות השייכות לוועדה. שאלה ראשונה, משרד ממשלתי מחויב לתת תשובה לכל פניה, אבל אין לו חובה לומר לפונה מה ניתן לעשות כאשר התשובה היא שלילית. ואז קורה שחלק ממשרדי הממשלה כולל המוסד לביטוח לאומי עובדים על פי דין ומדריכים את הפונה. חלק גדול ממשרדי הממשלה לא מיידעים את הציבור כי למרות שהוא קיבל תשובה שלילית, זכותו לערער בפני ועדה מחוזית. הוא קיבל תשובה שלילית מהוועדה המחוזית והוא משוכנע שזאת המילה האחרונה וזה הדרג הבכיר, לא אומרים לו שיש ועדה עליונה. גם אם הוא מופנה לוועדה העליונה והוא קיבל תשובה שלילית, לא מפנים את תשומת לבו שיש ועדה ציבורית. כל הדברים האלה נעשים כאילו בסתר, ולדעתי, התפקיד של הוועדה שאתה עומד בראשה, להוציא הנחיות מחייבות לכל משרדי הממשלה, שעל כל תשובה שלילית לצטט את החוק ולהפנות את תשומת לבו של הפונה, היכן לערער, בפני מי לערער ובאיזה מסגרת. המוסד לביטוח לאומי עושה זאת, יתר המשרדים לא עושים זאת.

דבר שני, לאחרונה, הכנסת חוקקה חוק לוחמי מלחמת העולם השניה, חוק הווטרנים, אבל לא ירדו לפרטים. החוק מעולה אבל על מנת להימנות עם הזכאים, צריך למלא טופסיאדה גדולה בשפה העברית ואז עורך דין צריך לאשר את זהותו של הפונה וזה עולה כסף.

זה לא נקבע בחוק.

אני מדייק. יכול להיות שזאת תקנה במסגרת החוק. בטופס כתוב, שעל פי החוק, הזהות יכולה להיות מאושרת או על ידי עורך דין או על ידי שופט על ידי ראש הרשות. היום בדקתי טלפונית עם משרד הביטחון ואמרתי, אני משוכנע שאם אני פונה למר יעקב טרנר, הוא מאשר את זהותי. משרד הביטחון בדק את הדברים עם משרד המשפטים, אני מצטט את הממונה על ביצוע החוק, מר דלל במשרד הביטחון: על פי החוק, אסור לראש העיר להסמיך. לדעתי, על הוועדה הנכבדת הזאת ליטול יוזמה והחליט להקל על האזרח.

על פי פקודת העיריות, בסמכותו של ראש העיר להאציל מסמכויותיו לאחד מהסגנים בתחומים השונים.

הנושא נבדק היום עם שר המשפטים, התשובה שניתנה, שאי אפשר להאציל סמכות.

הנושא ייבדק.

במסגרת תפקידי כממונה על תלונות הציבור הגעתי למסקנה שהבעיה העיקרית של היישובים הערביים בנגב היא בעיית תשתיות ופיתוח. כידוע, המשרד הממונה על הנושא הוא המשרד לתשתיות לאומיות, קרי, המנהלה לקידום הבדואים. בשכונות הוותיקות ביישובים הבדואים, אין כמעט תשתית. רוב תלונות הציבור בשכונות הוותיקות הן לגבי פיתוח תשתיות.

רציתי להסב את תשומת לב הוועדה לפניות הציבור, שהיום לא קיימת חובה למנות ממונים על תלונות הציבור ברשויות המקומיות. אני חושב שהגיע הזמן לחייב גם רשויות מקומיות קטנות למנות ממונים על תלונות הציבור.

לגבי האוכלוסייה הערבית בבאר שבע. לאוכלוסייה זו אין שירותי חינוך, התלמידים של האוכלוסייה הערבית חייבים לנסוע ליישובים הערביים הסמוכים. משרד החינוך ועיריית באר שבע חייבים לספק לנו פתרון, למשל, בהקמת בית ספר דו לשוני.

שמענו כאן חלק מהבעיות, בעצה אחת עם יושב ראש הוועדה, ישנם נושאים שאנחנו יכולים להעלות בוועדה כמו עניין "עמידר", טיפול בפניות ל"עמידר", הבעיות עם חברת "אגד", כלומר, בעיות בין האזרח לבין המערכות שלא ממלאות את תפקידן. אני חושב שאנחנו יכולים לסייע בבניית נהלים הגונים יותר מבחינת טיפול בפניות הציבור במשרדי הממשלה. אני מנהל משא ומתן שלם עם המוסד לביטוח לאומי על שינוי הנהלים, כאשר מבטלים את הגמלה לאנשים, לפחות שתינתן זכות שימוע לפני שעושים את המהלך הזה. אלה דברים שאנחנו יכולים לדון בהם בוועדה.

ישנם דברים שמחייבים חקיקה, הזמנתי לכאן שני אנשים שפנו אליי, הבעיה של דיאנה ברש היא בעיה של נשים רבות חד הוריות, אנחנו לא נפתור אותה פה, אבל מאם חד הורית נשללת הזכות לאבטחת הכנסה ברגע שהיא מתחילה ללמוד במוסד להשכלה גבוהה. דיאנה היא עובדת סוציאלית במקצועה, נשארה לה שנה אחת להשלמת הלימודים, אבל הביטוח הלאומי מבטל לה את הבטחת ההכנסה ודורשים חוב עצום של אלפי שקלים על הסכומים שהיא קיבלה בעבר, כלומר סוגרים בפניה את הדרך, זה דבר שחייבים לתקן אותו בחוק.

יש דברים שאולי העירייה יכולה לסייע בהם, אני אציג בקצרה את בעייתו של יצחק גרינפלד. יצחק תושב באר שבע והוא טוען שישנן ערים שהעירייה מסבסדת חימום בית לנזקקים, במיוחד לאנשים מבוגרים. בבאר שבע קיימת בעיה של קור בחורף ואין הקצבה לחימום הבתים. האם ראש העיר יכול להתייחס לכך?

הוועדה לא התכנסה היום על מנת לשמוע פניות של הציבור, אבל זאת על פי בקשתו של חבר הוועדה, חבר הכנסת יורי שטרן.

ראש העיר צריך לעזוב אותנו, הוא שמע את הדברים שהוא צריך להתייחס אליהם, או שהוא יזמין את האנשים או שיענה להם בכתב.

אני רוצה להעניק לראש העיר מתנה מטעם הכנסת ויושב ראש הכנסת, לאות הוקרה על האירוח היפה שקיבל אותנו כאן בביתו.

לפני שאני עוזב, אני רוצה לומר, לעירייה יש דלת פתוחה בפני הציבור, אחת לשלושה שבועות אני מקבל 30 איש בערב, 10 דקות לכל אחד, 500 איש רשומים ברשימה. גם המקרה של יצחק גרינפלד יכול לעלות אצלי ב"דלת פתוחה", העניין לא מוכר, פעם ראשונה שאני שומע על כך, אבל אנחנו נטפל בזה כמו בכל דבר.

תודה רבה לראש העיר. ברשותכם, יש כאן בעיות רבות, אני מודה לכל מי שהגיע לכאן, אני מבקש שנציגי הממשלה יתייחסו במספר משפטים לטענות שהועלו, שמעתי כאן טענות רבות על "אגד", אולי לנציג "אגד" יש מה לומר בעניין, מה המדיניות, כיצד נקבעים המחירים?

התפקיד שלי, מפקח מאזור קריית גת ועד למצפה רמון. העלו כאן כמה בעיות, אחת מהן התמחור. המפקח על התעבורה קובע את מחירי הנסיעה ואת תדירות האוטובוס. לגבי הערים אופקים ונתיבות, לאחר מאמצים ובשיתוף פעולה של "אגד" והמועצה המקומית, בלחץ משרד התחבורה, הצלחנו להגיע לקו ללא מע"מ. הבקשה שלנו הייתה גם כלפי ירוחם, דימונה ושדרות, אבל התשובה הייתה שלילית.

אומנם הציגו אותנו כאן כמונופול, אולי בעבר היינו כאלה אבל היום יש לנו מתחרים, גם חוקיים וגם בלתי חוקיים, לא ראיתי אף אחד שאוכף ודואג לסדר בתחום הזה.

הפערים במחירי הנסיעה לא נקבעים על ידי "אגד", המפקח על התעבורה במשרד התחבורה הוא שקובע את המחירים והוא אחראי על תמחור הקווים.

לגבי הטענה שהעלה האדון משגב שלום, זכינו במכרז להסעת תלמידים בצורה פרטית, לא בגלל שאנחנו "אגד", אנחנו נותנים שירות טוב. אני המקשר בין הרשות לבין "אגד" בביצוע ההסעות הללו, לא נתקלתי באף אוטובוס שנוסע עם 90 ילדים.

אם יוכח שכן מסיעים 90 ילדים, מה ייעשה?

הנושא יטופל.

מה זה יטופל?

אנחנו זכינו בהסעות הללו על פי מכרז.

תתייעץ עם היועץ המשפטי של "אגד", עם אנשים נוספים במשרד התחבורה, המטרה לעזור ליישובים כאלה, לא ייתכן שיישוב אחד ישלם סכום מסוים ויישוב אחר ישלם מחיר כפול, הפער כפול. אנחנו נפנה למשרד התחבורה בעניין.

עד כמה שידוע לי, חוק מכירת הדיור הציבורי לא נכנס עדיין לתוקף, אלא שממשלת ישראל אימצה חלקים מהחוק או את רוח החוק ובהתאם לזה הכריזה על מבצע מכירת דירות שנעשה באמצעות החברות המאכלסות, "עמידר" ו"עמיגור".


עיקר הבעיות שעלו כאן קשורות לנושא הדיור הציבורי. מה לעשות, אני מניח שהמדינה הייתה מוכנה להקצות לכל מי שמעוניין לקבל דירה בשיכון הציבורי, המדינה הייתה מאוד רוצה לתת לו דירה, אבל משום מה המצבים מוגבלים ואי אפשר לתת לכולם ולכן נקבעים קריטריונים.

בשדרות המלאי גדול מאוד.

זה לא נכון.

נקבעים קריטריונים שהם קריטריונים נכונים ברמה הארצית והם משתנים בהתאם ליישובים, בהתאם למלאי ביישובים השונים.

יש מצב שלא מקבלים תשובה במשך שנה?

אין דבר כזה.

הועלו כאן טענות כאלה.

יש כאלה הטוענים שלא קיבלו תשובה, אבל הכוונה היא, שלא קיבלו תשובה חיובית, זה לא אומר שהם לא קיבלו תשובה בכלל. כל ועדות החריגים השונות בכל הרמות של משרד הבינוי והשיכון מתקיימות אחת לשבוע וכולם מקבלים תשובה.

יש מצוקה של חוסר דירות ציבוריות?

ישנם יישובים שיש בהם חוסר חמור מאוד בדיור הציבורי.

אפשר להפנות אותם ליישוב השכן?

תיאורטית זה מעשה מאוד יפה, למרות שניסינו לעשות זאת כמה פעמים, אנשים לא מעונינים לעבור ליישוב אחר.

הועלתה כאן טענה, שחברות הכבלים לא מגיעים לערבה תיכונה. ועדת הכספים חייבה את חברות הכבלים להגיע גם לפריפריה, גם לאזורים לא כדאיים מבחינה כלכלית, צריך להיות איזון ומענה גם לפריפריות. משרד התקשורת, מה קורה, כיצד נערכים?

אני לא מכיר את הנושא, אשמח לקבל חומר ולדאוג להעביר זאת למי שזה נתון בסמכותו.

כתבי מכתב למשרד התקשורת בעניין ובמקביל העתק גם אליי, אני מקווה שאוכל לסייע. עלתה כאן טענה נוספת על ידך בעניין כספומט, נציג בנק ישראל יכול לתת מענה ל-2,600 תושבים?

הבנקים הם מוסדות עסקיים, המפקח על הבנקים לא מחייב אותם לפתוח סניפים במקומות שהם לא רווחיים. אפשר לבדוק את העניין, לפחות בעניין הכספומט, כדאי שיפנו אלינו לפניות הציבור ונבדוק אם אפשר להסדיר את העניין של כספומט, סניף אני לא מאמינה שייפתח.

עלתה כאן טענה, שלמגזר הבדואי אין שירותי בריאות, אני מבקש מנציג משרד הבריאות לומר לנו, מה המדיניות, כיצד אפשר לסייע בעניין?

השאלה כבדת משקל בעיני כדי שאענה עליה בחטף, אני מעדיפה לברר אותה עם הנוגעים בדבר ולענות עליה באופן רציני. מבחינת מדיניות המשרד, כל מקום במדינה חייב להיות מכוסה, בוודאי לאחר שפרץ חוק ביטוח בריאות ממלכתי לפני כמה שנים. אין שום מדיניות לא לעשות את הדבר הזה, אני יודעת שהיו כל מיני הצעות לכל מיני פתרונות ואם יש אזורים ספציפיים שלא מכוסים, אשמח לקבל את הפניה בצורה מסודרת ואני מבטיחה לטפל בה כראוי.

נציגי קופות החולים, כללית, מכבי, לאומית, האם אתם פועלים במגזר הבדואי?

לקופת חולים כללית אין יישוב שאין בו לפחות מרפאה אחת, אני לא רוצה לומר יותר, לכן החלק הזה מכוסה. בכל שבט יש מרפאה.

למכבי יש סניפים ברהט, בכסייפה ובכל המקומות הגדולים.

לקופת חולים מאוחדת יש סניפים בחלק מהיישובים הבדואים, לא בכולם.

אני רוצה לומר לגברת זהבה אברג'ל, אני כחבר כנסת שולח אלייך מכתבים ולא מקבל תשובה. יושבת כאן מרים גורוב, רכזת פניות הציבור בסיעת ישראל בעלייה, ששלחה אלייך מספר מכתבים ולא נענתה.

לא יכול להיות.

אי אפשר וזה לא ענייני לטפל בפניות פרטניות, חבר הכנסת יורי שטרן ניסה לעשות זאת, זה קשה כי צריך לבדוק את הדברים לעומק. אני פונה לחברי הכנסת, האזרחים סובלים, אנא מכם, מי שיכול "להתלבש" על הנושא יעשה מצווה.

אני מתנצל בפני משרדי הממשלה שלא יספיקו להגיב, לא יהיה זמן לשמוע את כולם, אבל אני מבקש לתת תשובות בכתב.

אני רוצה להתייחס לנושא שעלה כאן בנושא אמהות חד הוריות, מי שדיבר כאן בקשר לזכויות של אמהות חד הוריות בחוק הבטחת הכנסה, כנראה שלא מבין את המהות של חוק הבטחת הכנסה. החוק הזה נועד לספק רשת מגן תחתונה למי שלא מסוגל לפרנס את עצמו במחייה מינימלית. החוק הזה מיועד לספק לחם וחלב לתושבים שלא מסוגלים לעשות זאת. בדרך כלל הזכאות הזאת מותנית במבחן הכנסות ובחיפוש עבודה. כל תובע חייב קודם כל לחפש עבודה למחייתו ואם הוא לא מסוגל הוא מקבל הבטחת הכנסה ולצורך כך הוא נרשם בשירות התעסוקה. נכון שלאימהות חד הוריות ניתן פטור מהתייצבות בשירות התעסוקה וזאת רק בשל העובדה שהן אימהות לילדים קטנים ולכן הן לא מסוגלות לצאת לעבוד. הזכאות הזאת גם מוגבלת לאימהות לילדים עד גיל 7. ברגע שהילדים מגיעים לגיל שבע, הן חייבות לצאת לעבוד.

מה לגבי לימודים, למה הן לא יכולות ללמוד?

נשים שהן אימהות לילדים קטנים והן מסוגלות לצאת ללימודים במקום לצאת לעבוד, לא קיימת עילת הזכאות של אם ולכן אין שום סיבה לשלם להן הבטחת הכנסה כדי לממן להן לימודי השכלה גבוהה. מקרים חריגים של מימון לימודים למי שמקבל הבטחת הכנסה ותשלום הבטחת הכנסה למחייה במצבים האלה, הן אותן אלה שבוחרות ללמוד מקצוע שמאושר על ידי משרד העבודה והרווחה כמקצוע נדרש. ישנה רשימה של מקצועות בתחומי לימוד שתובעות הבטחת הכנסה מופנות אליה ואם הן לומדות באותה מסגרת של הכשרה מקצועית, שמטבע הדברים יותר קצרה משלוש שנות לימוד באוניברסיטה אבל היא מספקת להן מקצוע שהן יוכלו היום למצוא עבודה במשק, הן יכולות לקבל הבטחת הכנסה למרות העובדה שהן לומדות, אבל החוק הזה שהוא חוק סעד במהותו ונועד להחליף את קצבת הסעד שהייתה קיימת קודמת לכן לפני חקיקת החוק, המטרה שלו היא לא לאפשר לאנשים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה ולקבל גמלה שהמטרה שלה היא לספק להן מחייה מאוד נמוכה. מי שכיר את הסכומים שהביטוח לאומי משלם במסגרת הזאת יכול להבין שלא ייתכן שאדם יקבל גמלה להבטחת הכנסה וגם יעסוק בלימודים אקדמיים, אלא רק אם הוא לא מסוגל לעבוד ולהתפרנס למחייתו בכוחות עצמו.

משרד הפנים בבאר שבע, מאז שעבר מרשם האוכלוסין למשכנו החדש, השירות שלו השתפר לאין ערוך מבחינת המשרד. האוכלוסייה גדלה וגם כמות הפניות גדלה. לגבי מה שהעלה האדון משגב שלום, זה נושא שמחייב בדיקה, אני אבדוק את העניין ואעביר התייחסות ליושב ראש הוועדה.

אני מבקש מכל נציגי משרדי הממשלה שלא הספיקו לענות, להתייחס בכתב לכל הטענות שהועלו כאן ולהעביר העתקים לוועדה לפניות הציבור.

נציגי הנגב, הכרתם את האנשים, את חברי הוועדה, אנחנו עומדים לרשותכם על מנת לעזור לכם ככל האפשר.

עלתה כאן טענה על ידי יהודה קיפלינסקי בנושא הביטוח הלאומי, של שינוי קצבת נרקומן אלכוהוליסט מול נכה, אנחנו נבדוק את הדברים, אם צריך שינוי חקיקה, הנושא יטופל.

בנושא אבטלה באזורי מוכי אבטלה, אני מאמין בבניית מפעלים באזורי תעשייה, רק כך נוכל להתמודד עם האבטלה, לא לתת דמי אבטלה אלא להעסיק את העובדים הללו על מנת שיתפרנסו בכבוד. אני אפנה לשר התמ"ס בעניין מדיניות משרד התמ"ס, איך הם נערכים בתוכנית אב לשנים הקרובות ואיך הוא רואה את התפתחות הנגב והפריפריה מסביב על מנת להביא לכאן יזמים שייתנו מענה תעסוקתי וכדי שנוכל להתמודד מול האבטלה.

הועלו כאן בעיות נוספות כמו הדיור הציבורי, הדברים נרשמו ואני אבדוק את הדברים לעומק על מנת לראות מה אפשר לעשות באזור שלכם.

אני מקבל בברכה את נושא פרסום תפקידי ועדות הכנסת ותחום פעילותן. לפעמים גם נציבי פניות הציבור לא תמיד יודעים למי להפנות ולנתב את הפניות, אולי אנחנו צריכים להנפיק חוברת לרשויות המקומיות ולכל הגופים שמטפלים בפניות הציבור על מנת שיידעו את תחומי הפעילות של כל ועדה וסמכויותיה. אני אפנה לשר האוצר שיתקצב את הנושא, אם לא השנה, לפחות להיערך לקראת השנה הבאה.





בנושא הבדואים, אני חושב שצריכה לקום ועדה או ועדת משנה, אתייעץ עם חברי בוועדת הכספים, יש לנו 19 ועדות משנה, אולי אחת מהן מטפלת במגזר הערבי ותוכל לתת מענה גם למגזר הבדואי. לי חשוב שהנושא יטופל, שהם ירגישו חלק מאזרחי מדינת ישראל.

כ-60% משטח מדינת ישראל נמצא באזור הנגב והדרום והאכלוס הוא 7% בלבד. אני חושב שאנחנו צריכים לתת את הדעת על כך, להרחיב את האכלוס בנגב, לתת מענה של דיור ציבורי, מענה של בנייה, להרחיב את המקום כולל על ידי מפעלים תעסוקתיים.

אני רוצה להודות לכל מי שהשתתף היום בדיון, ראשית, לראש העיר, מר יעקב טרנר, לנציבי פניות הציבור, לנציגי משרדי הממשלה השונים, לחברי הכנסת הנכבדים ולמנהלת הוועדה לפניות הציבור.

אני רוצה להודות לכם שהגעתם עד הלום כי המפגש הזה מבורך מאוד, אני חושב שיש לעגן זאת בצורה מסודרת, שזה לא יהיה מפגש חד פעמי.

תודה רבה, אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.






הישיבה ננעלה בשעה 14:40.