פרוטוקולים/פניות ציבור/640

5
הוועדה לפניות הציבור – 30.5.2000

פרוטוקולים/פניות ציבור/640
ירושלים, י"ז בסיון, תש"ס
20 ביוני, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
שהתקיימה ביום ג', כ"ה באייר התש"ס, 30 במאי 2000, בשעה 10:20

חברי הועדה: היו"ר אמנון כהן
עבד אלמאלכ דהאמשה

שמעון אברהם, ראש ענף שירותי תחזוקה, משרד התחבורה
דניאלה שילון, ממונה על פניות הציבור, לשכת השר, משרד התחבורה
עו"ד שרית זכוביצקי, הלשכה המשפטית, משרד התחבורה
רב-פקד ברוך אליאב, קצין מודיעין ועוזר מפקד יחידת אתגר, המשרד לביטחון פנים
פקד רונן בן-צבי, ראש שלוחת חקירות מרכז, יחידת אתגר, המשרד לביטחון פנים
עו"ד חנה מרגליות, הלשכה המשפטית, משרד התעשייה והמסחר
חיים מלאך, מזכ"ל איגוד המוסכים בישראל
אריה מטוס, יו"ר איגוד המוסכים בישראל
ירמיהו לוי, בעל מוסך בחולון, איגוד המוסכים בישראל
אמנון אדרי, בעל מוסך בפתח-תקווה, איגוד המוסכים בישראל
ירמיהו לוי, בעל מוסך בתל-אביב, איגוד המוסכים בישראל

שלומית קואולמן

חבר המתרגמים בע"מ








ס ד ר ה י ו ם

פניות בעלי המוסכים על תיקוני כלי רכב בשטחים



פניות בעלי המוסכים על תיקוני רכב בשטחים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לפניות
הציבור.
הוועדה לפניות הציבור היא למעשה ועדה שמטפלת בפניות הציבור וכמובן שאנחנו מוכנים לבדוק מכתבים או פניות שמגיעות דרך איגודים או ארגונים כאלה ואחרים שנפגעים עקב כל מיני תהליכים שעוברים בחברה ובמדינה.

לפנינו פנייה של איגוד המוסכים בישראל וראינו לנכון לקיים דיון בנושא כדי לראות איך אפשר לעזור להם. קודם כל נלמד ביחד את הדברים. המטרה של כולנו כאן היא לעזור לאיגוד המוסכים ולמוסכים שעובדים במדינה. כנראה יש כאן איזשהו תהליך שנוצר כתוצאה ממדיניות הממשלה כאשר יש הרבה מאוד נהגים או רכבים ציבוריים שיוצאים לעשות טיפולים במוסכים שבתחום האוטונומיה. כמובן כל אחד מסתכל על כיסו הפרטי ומחליט מה הוא רוצה לעשות בכספו, אבל כמובן שיש פגיעה במוסכים שעובדים במדינה כאשר הם משלמים כחוק את כל המסים שמוטלים עליהם ועומדים בקריטריונים נוקשים של משרדי ממשלה אחרים שנותנים את הרשיונות והביטחון וההבטחה שכל העבודה נעשית ברמה גבוהה ובטוחה.

למעשה כאן נצטרך ללמוד את הדברים ולראות אם יש איזשהו תקנון שצריך לשנות או לחוקק או לאכוף יותר את הדברים וזאת לאחר שנלמד את הדברים מאנשי המקצוע שנמצאים כאן אתנו. כאמור, המטרה היא ללמוד את הדברים ובסופו של דבר להגיע לסיכום על-מנת לעזור לאיגוד המוסכים ולמוסכים שפועלים במדינה.

אני רוצה להתנצל בשמו של תת-ניצב שלמה
צלניק שנאלץ להיעדר מכאן היום בגלל שמחר מתקיים אצלנו ביקור המפכ"ל והוא צריך להכין את הביקור.

אנחנו רוצים ללמוד את הנושא וכדי שנוכל לעשות
כן, כל אחד מהנוכחים יצטרך להציג את הפן שלו. מאחר שאיגוד המוסכים הוא זה שפנה, אני מציע שאתם תציגו את הנושא.

אני מראש מודה לחבר הכנסת אמנון כהן על
ההיענות המהירה לפנייתנו ועל החלטתו לזמן אותנו את הגורמים הרלוונטיים לנושא.

אני רוצה להדגיש את הדברים העיקריים ואני מניח שחבריי ישלימו את דבריי. ראשית, הנהירה הזו לשטחים לתיקון כלי רכב קיבלה תאוצה גדולה שהחברים שלנו שעוסקים ברכבים מגיעים לפי פחת, מגיעים לפיטורי עובדים, המוסכים ריקים, אין באפשרותם לקיים יותר את עצמם וזה דבר שלא יתכן שיקרה במדינה מתוקנת. כדי למנוע את התופעה הזאת חייבים למצוא פתרון ויפה שעה אחת קודם.

הדבר השני שגם לו יש חשיבות מרובה הוא, אותם הרכבים שמתקנים אותם בשטחים. כפי שידוע לכבודו משרד התעשייה הוציא בשנה שעברה חוק או הנחיה שאמרה שאסור להכניס משטחי האוטונומיה חלפים למדינת ישראל. מאחר ומדובר ברכבים גנובים, אי-אפשר להביא את החלפים לישראל, מביאים את הרכבים לתיקון בשטח האוטונומיה. אם מונית מסוימת חייבת להחליף תיבת הילוכים, הנהג נוסע לשם ובעשירית מחיר מחליפים למונית גיר ומתקינים גיר גנוב. כך לגבי חלפים אחרים.

הפן השני הוא הנושא הבטיחותי. כיוון ששם עושים כל מיני עבודות כמו החלפת בלמים, החלפת הגה והחלפת חלקים שונים שקשורים בבטיחות הרכב, אין פיקוח ואף אחד לא יודע מה באמת קורה.

לכן ראוי שהוועדה תיכנס לעובי הקורה כדי למצוא פתרון לנושא הזה וחייבים לעשות זאת כמה שיותר מהר.

אני אסתפק בדברים אלו כי חבריי שעוסקים בנושא יוכלו למסור פרטים מלאים יותר.

במוסכים יש ירידה חדה מאוד בעבודה ואנחנו
מרגישים את זה לא רק בכסף אלא בחשבונות בבנק. בשלוש השנים האחרונות התחלנו להרגיש בזה, אבל בשנתיים האחרונות הירידה היא במצב תלול כלפי מטה.

בכמה אחוזים זה מתבטא?

בשנתיים האחרונות אני פיטרתי חמישים אחוז
מהעובדים שלי. הבנקים לוחצים אותנו ואנחנו לא סוגרים את החודש. למרות שאנשים חושבים שבמוסך עושים כסף, אני יכול להודיע שהיום במוסך במדינת ישראל לא עושים כסף. היום הבנקים לוחצים, המסים שאנחנו משלמים וכולי, אנחנו מבצעים את הכל כי אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לעבוד לפי חוק, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד מבחינה פיננסית על הרגליים.

אריה דיבר על החלפת גיר בשטחים, אבל אני רוצה לתת דוגמאות אחרות. כוח האדם שמועסק בשטחים הוא ילדים ולא אנשים בעלי משפחות. אני מדבר על ילדים בני 12 עד 15 ואפילו ילדים שהם פחות מגיל 12. הילדים האלה מרוויחים ליום עבודה עשרים שקל כשהטוב ביניהם אולי ירוויח שלושים שקלים ליום, וזה כשאנחנו משלמים למכונאי נטו 25 שקלים לשעת עבודה.

ברור שבשטחים לא משלמים מסים ואין שם אכיפה כאשר גם בעל המוסך הוא אולי מישהו שעבד במשך כמה שנים ואין לו שום סמכות לחתום על שום נושא בטיחותי ברכב. לדעתי ההבנה שלו לעומת ההכשרה שדורשים מאתנו לא מגיעה לחמישה אחוזים מהידע שלנו. אצלם אם משהו מתקלקל, הם לא מתקנים אלא לוקחים מהרכב השני ומתקינים. אם מתקלקל משהו במנוע, הם לא מתקנים את המנוע אלא פשוט לוקחים מנוע ושמים אותו בשלמותו. שם אתה מקבל הכל גנוב וזה מוכנס ישר לתוך הרכב שלך ואתה מקבל את זה במחיר של תיקון החלק הספציפי שהיה מקולקל באותו מנוע.

כל הנושא הזה של תיקון המכוניות במעבר לשטחים פרוץ לחלוטין ואין שום בקרה. הרבה רכבים ציבוריים – ואנחנו מדברים על מוניות, ולדעתי זה התחיל עם מוניות כי הם עוברים הכי הרבה קילומטראג' בישראל – כל חודש, מקסימום חודש וחצי, צריכים להחליף בלמים, טיפולים הם עושים פעמיים בחודש, כך שמבחינתם התיקון בשטחים הוא האידיאלי כי כך הם חוסכים כסף רב. ההוצאות שלהם בשנה מסתכמות בעשירית ממה שהיו מסתכמות אילו היו מטפלים בישראל. המוניות, זה כמו עיתונות, זה עובר מפה לאוזן ומה שקרה הוא שהתחילו להגיע לטיפולים בשטחים מכוניות של חברות הסעה, התחילו להגיע מכוניות של חברות תובלה, כל מיני מובילים פרטיים והיום מתחיל להגיע גם הציבור הפרטי.

יש לכם מספרים?

אני הייתי פעמיים בשטחים וראיתי מה שקורה
שם ואני יכול לומר לך שמדובר בשיירות. בשבת האחרונה ניגשתי למקום חדש – השבת היה סגר ולא נתנו להיכנס – ולמרות שבשבת לאף אחד אין מה לעשות בשטחים, אין סחר ואין כלום, ראיתי שיירות של מכוניות שהגיעו למחסום ואתה יכול לראות מכוניות עם שלטים של חברות הובלה וכולי.

אנחנו מבקשים עזרה. אנחנו מבקשים אכיפה מוגברת. יש צו ששר התעשייה והמסחר חתם בזמנו עליו, צו איסור סחר בחלפים משומשים. הצו לא מדבר על חלפים גנובים, אבל יש איסור על סחר בחלפים משומשים עם הרשות הפלשתינאית והשטחים בכלל.

אם יאכפו את זה, זה יהיה בסדר?

אם יאכפו את זה, זאת תהיה ההתחלה. זה אכיפה
על סחר, אבל אנחנו מדברים על אכיפה כזאת שהנהג הישראלי לא ירצה להיכנס לשטחים לתקן את המכונית שלו. אנחנו מבקשים פרסום בתקשורת, כמו שיש פרסום על תאונות דרכים ונושאים כאלה. לא פחות חשוב שמכוניות שמטופלות בשטחים עלולות לחזור חזרה לכאן עם תקלות חמורות ואף אחד לא יודע איזה תאונות היו יכולות להימנע אם הן לא היו מתוקנות שם.

אנחנו מבקשים אם אפשר שיחוקק חוק שיחייב רכבים ציבוריים שעוברים קילומטרים רבים – אנחנו מדברים על מוניות ומכוניות הסעה – רכבים שפעמיים בחודש נכנסים לטיפול, לפחות פעם בחודש הנהגים צריכים לדאוג להתקנת בלמים במכוניות. להעביר חוק או תקנה של משרד התחבורה שתורה להם להגיע למוסכים ולהצטייד באישור המעיד על בלמים תקינים ברכב, אישור שמערכות הבטיחות ברכב תקינות.

אנחנו מדברים על אישור ממוסך מורשה מטעם משרד התחבורה. לא רק מוסך בישראל אלא מוסך מורשה כשרק המוסכים המורשים מחזיקים אישור כזה של משרד התחבורה.

אנחנו מבקשים את עזרת הוועדה בכל אשר תוכל.

חשבתם על כיוונים אחרים? אתם חשבתם על
השירות שלכם? על הוזלה, על מציאת דרכים אחרות וחלפים זולים? חשבתם להתחרות בהם מסחרית? כל עוד המחיר בשטחים הוא אולי רבע מהמחיר במדינת ישראל, שום סנקציה ושום חוק לא יעזור כאן ולא ימנע אנשים ללכת ולתקן במקומות זולים יותר. בואו נחשוב על כיוון שגם לבן-אדם יהיה כדאי לתקן במדינת ישראל. אולי אצלנו הטיפול כל כך יקר וכל כך לא טוב לנהגים וזה גורם להם ללכת לשטחים. על הכיוון הזה חשבתם?

העניין הוא שהתחרות כאן היא לא שווה. אם אני
הולך להשתלמות שמשרד התחבורה ואיגוד המוסכים מחייב אותי, זה עולה לי בערך 14 אלף שקלים בשנה. על אחזקת עובד אני משלם 64 אלף שקל בשנה. הוצאות המוסך שלי הן 325 אלף שקל בשנה. אני לעולם לא אוכל להתחרות בבחור מסוים שלמד שנה-שנתיים, עבד שנה-שנתיים, ופתח מתחת לבית שלו מוסך והוא עושה את העבודה שלו עם חלפים גנובים כי ההוצאות שיש לי לא שוות להוצאות שיש לו.

אתם מייצגים כאן את בעלי המוסכים ואני מבקש
שתעלו את כל הבעיות, לא רק הבעיות שקשורות למוסכים שלכם אלא מוסכים אחרים כמו מוסכים למשאיות, דיזל וכולי.

הכל נכנס לאותו המכלול.
גם אם אני אוכל להוזיל בצורה מסוימת, לעולם אני לא אוכל להתקרב לסכום של ההוזלה שנעשית בשטחים. לדוגמה, הוא מרכיב מצמד קומפלט ברכב מסוים וגובה עבורו, כולל שעות העובדה, 500 שקלים כשלי החלק עצמו עולה 850 שקלים וזה לפני העבודה ולפני הרווח שלי על החלק. איך אני יכול להתחרות אתו בנושא הזה?

אנחנו מכירים את המציאות. אני חי בארץ ואני
מסתובב גם בשטחים. חוקקנו כמה חוקים גם כדי למנוע הבאת חלפים וכדי שהחלפים יהיו מסומנים וכולי. אני חושב, ונדמה לי שתסכימו אתי, שבדרך הזאת בלבד לא נוכל להתגבר על הבעיה. אנחנו חייבים לחשוב על דרכים חלופיות. אנחנו חייבים לחשוב איך לעשות גם את המוצר שלנו ואת השירות שלנו קצת יותר זולים, כך שלא יהיה כדאי להיכנס לשטחים בשביל עשרה או עשרים אחוז הבדל. כאשר ההבדל הוא בין עשרים למאה אחוז, כמובן שמונים אחוז הוזלה שווה את הסיכון. בואו נצמצם את השמונים אחוז האלה ואני שואל איך אפשר לצמצם.

אתה יכול להתקין מצמד משומש?

לא. חל איסור על כך ואנחנו חתומים על זה.
מצמד משומש הוא כבר שחוק.

בעל רכב שהלך לו המצמד ואין לו 800 שקלים
ולכן הוא רוצה משומש במצב טוב.

אם המצמד ירד מרכב, זה אומר שהוא לא תקין.
אם הוא לא תקין, אני לא ארכיב אותו.

יכול להיות שהוא ירד מרכב אחרי תאונה ואז הוא
כן תקין, או הוא ירד מרכב בפירוק אחרי תאונה. אני רוצה להבין עקרונית. אני בעל רכב, לא בעל מונית, אתה אומר לי שיש לך מצמד משומש שהורד ממכונית אחרי פירוק.

חלפים משומשים בארץ בנושא אחזקה שוטפת
קשה מאוד להישג.

אני גר ברמלה ושם יש לי מקום שיש לו מה שאתה
רוצה והכל חוקי. מדובר ברכבים אחרי תאונה, הוא קונה את כל הרכב ויכול למכור חלפים מאותו רכב, ואכן הוא מוכר את החלפים האלה בשליש מחיר.

שליש מחיר, אבל לא עשירית מחיר. בזה אני יכול
להתחרות.

הנה יש כאן כבר הבדל.

מצמד משומש כביכול שתקנה בשליש מחיר
ברמלה, בכל אחד מכפרים תקבל אותו בחינם כי הם זורקים אותם. נקודת המוצא היא לא שווה. אני יכול לשים לו מצמד משומש ומחר בבוקר לשים לו גם דסקיות ברקס משומשות ואז הרכב הופך להיות לא בטיחותי.

תוך כדי זה שאנחנו מדברים חשבתי על פתרון.
קודם כל, אפשר להוריד לנו את המיסוי על החלפים. היבואנים שמייבאים חלפים למכוניות, להוריד להם את המיסוי בנושא הזה וכאשר מחיר החלפים ירד, ההבדל בין חלפים משומשים וגנובים לבין חלפים חדשים יהיה פחות גדול. כמה שלא יורידו את המיסוי, מרכיב המיסוי בנושא החלפים הוא מרכיב נמוך.

כל הנושא של בסיס השוואה נובע מעלויות
ברורות שיש לכל עסק. קח למשל את ענף הרהיטים בבידייה בשבת, תראה שם פקקי תנועה כאשר כולם קונים שם רהיטים בשליש מחיר ולא חשובה האיכות. עלות המיסוי לא נותנת בסיס מוצא שווה לנו ולכל עסק אחר שמקביל לנו.

יש שני מושגים כאשר האחד הוא בר שחיקה, בר
זמן מסוים שזה למשל בלמים או מצמדים כאשר אין אותם משומשים וראויים לשימוש, מפני שאם אתה תקנה דבר כזה ישן ותיסע אתו שבוע-שבועיים, אחר-כך תצטרך עוד פעם להחליף אותו . נקודת המוצא היא שהחלפים כאן כל כך יקרים בגלל המסים שחלים עליהם שזה פיתוי לגניבות. הנה התבשרנו לאחרונה שיש יבואנים שמייבאים פח ומחיר כנף של מכונית ירד בצורה דרסטית והוא עומד על 280 שקלים. כשאתה עומד בפני ברירה לקחת חלק חדש או חלק משומש, זה כבר לא כדאי כי ההפרש הוא כל כך קטן בין משומש לחדש ולכן אתה מחליט לקנות חדש. כאן אני חושב שאתם צריכים לשים את הדגש, שיורידו את המסים, ואז כל העסק הזה יתמתן וירד.

הייתי רוצה לשמוע מה אומר המשרד לביטחון
פנים ובין הדברים אני רוצה לדעת האם כניסה לשטחים האלה טעונה אישור או שכל אחד יכול להיכנס אליהם. האם יש לכם אינדיקציה כמה רכבים פרטיים וציבוריים נכנסים לשטחים האלה על-מנת לעבור תיקון כזה או אחר. כתוצאה מכניסת הרכבים לאזורי האוטונומיה, האם יש לכם אינדיקציה כמה תאונות דרכים נגרמות במדינה, האם יש לכם איזושהי דרך לבדוק את הדברים האלה ואיך אפשר לבדוק אם רכב מסוים עבר תיקון בשטחים או לא ומה הן דרכי האכיפה. שאלה נוספת היא אם יש לנו פיקוח על המוסך בשטחי האוטונומיה ועל דרך פעולתו – האם הם זקוקים שם לרשיונות, האם הם עוברים איזושהי הכשרה, האם נעשית בדיקה כלשהי ובודקים מי עובד במוסד, האם אחרי שהתיקון ברכב בוצע, אפילו שהוחלף מנוע, האם מישהו בודק את הדברים האלה.

אני לא כל כך מכיר את הנושא והייתי רוצה לקבל תשובה בנקודות אלה. נרצה לדעת גם האם יש לכם הצעות לפעולה, האם יש לכם יכולת לפעול או שאין לכם כוח אדם לאכוף את כל הטעון אכיפה. נרצה לדעת כדי שנוכל לפעול מול משרדי ממשלה, מול השרים שמטפלים בנושא זה, מול ועדת השרים שאחראית לנושא הזה ולהעלות את הטיעונים האלה.

לאחר ששמעתי את הדברים שנאמרו כאן אני
רוצה לציין שהאינטרס של כולנו הוא משותף, כי בשורה התחתונה כמה שאנשים יותר מתקנים כלי רכב במוסכים מורשים בארץ עם חלקים כשרים, נגנבים פחות ופחות רכבים למטרות פירוק ולמטרות שימוש בחלקים הגנובים והרכבתם לרכבים המתוקנים.

משטרת ישראל היא בסך הכל אוכפת חוק. היא לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה אלא היא צריכה חוק לאכוף אותו ובאמצעותו להילחם בתופעה. יחידת אתגר הוקמה עקב מצוקה מאוד קשה של גניבות כלי רכב. זאת אומרת, בשנת 1997 הגענו למצב שכמעט חמישים אלף כלי רכב בשנה נגנבו.

כמה שוטרים יש ביחידה הזאת?

יחידת אתגר מונה היום כ300- שוטרים.

בפריסה ארצית בכל הארץ?

בפריסה ארצית בכל הארץ כשמאתיים שוטרים
ספציפית ביחידת אתגר ועוד מאה תקנים פזורים ביחידות השטח השונות כדי לתגבר את מערך החקירות שעוסק בנושא.

כמה זמן פועלת היחידה?

כשנתיים בערך.

האם יש סטטיסטיקה שאומרת האם נגנבים פחות
רכבים כתוצאה מהקמת היחידה?

בשנה הראשונה ליחידת אתגר גניבות כלי הרכב
ירדו בכ35- אחוזים. השנה אנחנו עומדים על עוד 12 אחוזים. כך שסך הכל ריאלית אנחנו כמעט עוברים את החמישים אחוזים משנת 1997.

בכמה רכבים מדובר?

בשנת 1999 גנבו 30 אלף כלי רכב לעומת 46 אלף
בשנת 1997.

מאיזה אזורים נגנבים הרכבים?

מכל הארץ. כמה שאתה יותר קרוב לקו התפר,
אתה יותר פגיע. כפר-סבא, נתניה, רעננה, רמת השרון ומקומות כאלה הם מאוד פגיעים.

שמעתי את הדברים של החברים ואני רוצה לציין שכפי שהבנתי חבר הכנסת דהאמשה אכן מכיר את הנושא מבפנים כי הוא דיבר על צו הפיקוח וצו סימון כלי רכב וזה אכן לב לבה של ההתמודדות שלנו וזה מה שאנחנו מנסים להוביל.

עם הקמת היחידה בניתוח התופעה הגענו למסקנה שאם תיקחו את 46 אלף כלי הרכב שנגנבו ותיקחו בחשבון, מבלי לפגוע באף אחד, שמספר זה או אחר של רכבים הולך לבכירים ברשות או גורמי כוח שפשוט נוסעים ברכבים אלה כי יש להם את האפשרות, וקחו בחשבון את הרכבים שגונבים כדי להשתולל, לשרוף רכבים, נשארים פה לפחות כמה עשרות אלפי רכבים שנגנבים אך ורק למטרת פירוק כשהתופעה היא תופעה ענקית שפשוט לוקחים רכב, מפרקים אותו לחלקים, מעמיסים את החלקים בצורה מסודרת על משאית, מעבירים אותם למוסכים השונים למכירה. נתנו פה החברים דוגמאות טובות. מצמד שעולה 800 שקלים, אפשר לקבל אותו במאה שקלים ואפילו בחמישים שקלים אם הוא גנוב כי אף אחד לא שילם עבורו. מקסימום חמש דקות של פחד, אבל על זה לא משלמים.

יש לך הערכה כמה רכבים עוברים לשטחים בימי
חול וכמה עוברים בשבת?

אני לא יכול להיכנס אתך ליום מסוים בשבוע.
כשהתחלנו את העבודה היה מדובר על בסביבות 150 כלי רכב שנגנבו ביום.

בשבת בוודאי מדובר על מספר כפול.

אני לא יכול לפלח את המספר מבחינת ימים, אבל
אני יודע שהתחלנו את העבודה נגנבו כ150- כלי רכב ביום והיום אנחנו עומדים על סביבות שמונים, כך שיש תוצאות ויש ירידה במספר כלי הרכב שנגנבו.

הבעיה שלנו היא שאנחנו הגענו למסקנה – והמסקנה עולה מהנתונים – שרוב כלי הרכב נגנבים, מפורקים ונמכרים כחלקים. יש הרבה אנשים שאשמים בזה וזה כולל גם חלק מהמוסכים בארץ, אם זה חאפרים או אם אלה הם מוסכים מורשים. במקום לקנות חלק חדש ב800- שקלים, בעל המוסך מעדיף להציע לבעל הרכב למכור לו חלק משומש או משופץ, ואני לא מדבר על חלקים בטיחותיים אלא על כנף, על דלת וכולי. דלת של וולבו עולה כ2,700- שקלים ואפשר להציע לבעל הרכב לקנות דלת משומשת באלף שקלים כי אותו אדם קונה את הדלת בשטחים במאתיים שקלים.

התופעה הזאת היא תופעה קשה, היא תופעה שמעורב בה הרבה כסף, מאות מיליוני שקלים ואפילו מיליארדי שקלים, ואיפה שיש כסף זה מניע חזק מאוד והתופעה לא תיפסק עד שלא נתמודד אתה בצורה טובה.

בעקבות הניתוח שעשינו הגענו למסקנה שבמצב הנתון לא היה שום חוק שאפשר לאכוף אותו ולהתמודד עם התופעה ואז באנו וביקשנו לקבל את הכלים, לקבל את החוקים שנוכל לאכוף ונוכל להתמודד עם הנושא. דיברנו על שני חוקים מרכזיים כאשר החוק הראשון הוא סימון כלי הרכב. אנחנו מדברים על חלקים עיקריים של כלי רכב שיהיו מסומנים. כשאני מביא בן-אדם שתיקן באיזשהו מוסך רכב והחליפו לו כנף קדמית או החליפו לו מצמד או גיר או בלמים, שהחלק שפורק יהיה מסומן ואני אדע מאיזה רכב פירקו אותו. מה שנכון לעכשיו, המכתב של חיים שדיבר אתי על הגירים – קיבלתי כאן רשימה של רכבים שהחליפו להם – למעט מספר מאוד מסוים של דגמים, בעיקר מרצדס, הגירים לא מסומנים. אני מדבר על סימון החלקים המרכזיים כמו הדלתות, הכנפיים, מכסה תא מנוע וזאת כדי שנדע מאיזה רכב הם פורקו. כל מוסך חייב לנהל רישום. לא רק המוסכים, אלא גם בעלי המגרשים, קונים רכבים מתאונות ומפרקים את החלקים כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם ומוכרים אותם ואנחנו רוצים לדעת כל חלק שנמצא במכונית, מהיכן הוא הגיע.

אם החלפתי מכסה מנוע, באתי למוסך וקניתי
חדש, אתה יכול לדעת מאיזה רכב הוא הגיע?

כיום אין לי אפשרות.

אני העבריין או בעל המוסך? עצרת אותי לבדיקה
מסוימת והחלטת לבדוק מכסה מנוע ואתה רואה שהוא לא מסומן.

מה שאתה אומר מוביל אותי לעניין השני שזה
באמת נושא צו הפיקוח. צו הפיקוח מדבר על כך שכל התנועה המסיבית לשטחים של רכבים, של משאיות, של בעלי מקצוע, גם בעלי מחסנים על-מנת לקנות חלפים, עצם הקנייה היא קנייה לא חוקית ואנחנו יכולים לאכוף את החוק הזה. הנושא הזה יצא בצו פיקוח וקיבל פעמיים הארכה של שר המסחר והתעשייה. ב10- באפריל פג תוקפו של הצו וכיום כל אזרח יכול להיכנס לשטחים ולתקן את המכונית, להחליף חצי מכונית ואני לא יכול להגיד לו דבר. כל עוד הצו הזה היה בתוקף, הפעלנו מספר מבצעי אכיפה וחלק משמעותי מהירידה בהיקף גניבות כלי הרכב אנחנו מייחסים גם למבצעים האלה.

צו הפיקוח היה באחריות משרד התעשייה
והמסחר? הוא זה שהוציא אותו? מי קורה אתו היום?

היום הוא לא בתוקף. אחרי שתי הארכות תוקף
החליטו לחקוק אותו כחוק והוא עבר בקריאה ראשונה וממתין לקריאה שנייה ושלישית. עד שהוא לא יעבור, אנחנו לא יכולים לפעול כי הוא לא קיים. תוקפו פג ב10- באפריל ומאז אנחנו לא אוכפים את הנושא הזה.

אם כך, צריך לחדש אותו.

נכון.

אני לא ביררתי אבל אני חושבת שלא הייתה פנייה
של השר לביטחון פנים. צו הפיקוח היה מוגבל והוא היה על-פי יוזמת השר לביטחון פנים שפנה לשר התעשייה והמסחר שלו הסמכות לפי החוק והוא היה עד שיחוקק החוק הראשי. אני לא יודעת למה לא פנו אבל מכיוון שלא פנו, הוא לא הוארך. הצו הזה בעצם מנע גניבות.

למה כל פעם לפנות? כל עוד לא חוקק חוק אחר
ולא עבר קריאה שנייה ושלישית צריך להמשיך אתו.

אנחנו בכלל לא ידענו על זה. את החוק הראשי
מחוקק שר התחבורה או המשטרה ולא משרד התעשייה והמסחר. למשרד התעשייה יש סמכות על-פי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים והוא השתמש בסמכותו זו לאסור שימוש בחלקים משומשים בארץ וזה מנע את הגניבות, אבל החקיקה הראשית היא לא שלנו.

אני מבין, אבל בינתיים היה צריך להמשיך עם
הצו.

הם לא פנו אלינו בבקשה להאריך.

אנחנו מנסים לדחוף את החוק הזה.

אתה יודע למה לא פניתם? אחרי קריאה טרומית
הצעת החוק עוברת לוועדה והוועדה יושבת ודנה ומתווכחת ולפעמים זה אורך חודש-חודשיים ולפעמים שנה. אפשר לבדוק איפה זה עומד היום, אבל יכול להיות שיש סוגיות שנמצאות עדיין במחלוקת ובוויכוח בין אנשי מקצוע מסוימים. אני חושב שבינתיים, עד שהצעת החוק תעבור קריאה שנייה ושלישית, מן הראוי היה שצו הפיקוח יהיה בתוקף כדי שתוכל לאכוף את הנושא.

כשצו הפיקוח היה בתוקף ביצענו מספר פעולות
לאכיפת הצו. זה אומר קודם כל לעמוד ליד המחסומים וכל מי שנכנס לשטחים, רושמים את מספר הרכב ומבררים מדוע הוא עובר לשטחים. יכול להיות שהוא הגיע עם רכב לשטחים, היה חסר לו חלק מסוים וכשהוא יוצא שואלים אותו איפה הוא תיקן וכולי. אם המנוע הוחלף, אנחנו דואגים לפרק ולבדוק, לתפוס את החלק ולשלוח אותו לתקן במוסך מורשה.

אם הוא תיקן ושילם את הכסף שם, אתה אומר לו
שיחזיר בחזרה.

אני תופס לו את החלק, הוא נמצא אצלי, אני
פותח נגדו בהליך משפטי על הפרת צו פיקוח. כאמור, הצו הזה כרגע לא בתוקף.

הוא חודש לא בתוקף כך שבאפריל הייתם צריכים
לבקש את הארכתו.

בכל המחסומים בשטחים הצבנו שלטי אזהרה. כל
אזרח שעובר רואה שלט אזהרה שמודיע שעליו לדעת שאם הוא קונה חלק משומש בשטחים, הוא עובר על החוק. בנוסף לכך רשמנו וצילמנו רכבים פגועים שנכנסו ואחר-כך היינו בודקים אם הם תוקנו.

אני רוצה שכולם יבינו, במיוחד חבריי מהמוסכים. יש כאן בעיה לגיטימית של עלות אחזקת עסק וכולי אבל בואו נהיה ריאליים. היום שטחי הרשות נחשבים כאילו זה חו"ל. היום אדם במדינת ישראל יכול לנסוע לתל-אביב ושלוש פעמים להיות בחו"ל. זאת אומרת, למשטרת ישראל אין שום אכיפה בשטחי הרשות. בידייה היא הדוגמה הכי טובה, כאשר כל שבת אלפי בני-אדם, אלפי אזרחים ישראלים נוסעים וקונים רהיטים כי זה עולה להם בזול כי הם לא משלמים מס ולא משלמים מכס. אזרחים לא יודעים בדיוק מה מותר, אבל אני אומר חד-משמעי שאזרח היום הולך לשטחי הרשות וקונה כל מה שהוא רוצה כי זה עולה לו יותר זול. כמו שאמרתי בתחילת דבריי, כסף מניע את התהליכים ומעורב כאן הרבה כסף ונגד זה אנחנו לא יכולים להתמודד. אני לא יכול להתמודד עם זה שבעל מוסך בשטחים משלם מאה שקלים משכורת לחודש לפועל שלו כשאתם צריכים לשלם 4,000 שקלים נטו.

מה אתה מציע?

אני לא מציע. אני קובע את העובדות.

איזה כלים אתה צריך כדי להפסיק את התופעה?

אני אומר מה אנחנו עושים ומה אנחנו מתכוננים
לעשות. אנחנו נעביר את הנושא של צו הפיקוח כחוק ראשי עם סנקציה של שלוש שנות מאסר על העבירות מהסוג הזה. אנחנו מגבירים את האכיפה במחסומים, בודקים משאיות, מסתכלים מה הן מכילות וכולי. המטרה שלנו היא להוריד את מספר גניבות כלי הרכב. יש פה עניין של חקיקה שצריך לזרז אותה כאשר אלה שני דברים ראשיים – צו הפיקוח וצו הסימון.

זה עובר כמקשה אחת בקריאה שנייה ושלישית?

אני לא בטוח. עורך-דין יוחנן דנילו מטפל בכל
הנושא הזה.

גם תוקפו של צו הסימון פג?

לא. הוא בכלל לא עבר. הוא עדיין לא קיים. לא
גיבשו הצעות אופרטיביות איך יעשו את זה, מי יהיה המסמן, איך יסמנו, מה יסמנו וכולי. אני יודע שנכון לעכשיו החלקים המסוימים ברכב של אזרח לא חייבים להיות מסומנים. אני אומר לכם מבחינת משטרה, דרך האכיפה שלי תהיה הרבה יותר טובה אם החלקים יהיו מסומנים. אני משוכנע שביום שרכבים יהיו חייבים להיות מסומנים, גרף גניבות כלי הרכב במדינת ישראל יעשה מדרגה אחת גדולה נוספת בדרך למטה כי זה אמצעי מאוד חזק להתמודדות. לאורך כל התקופה אנחנו עושים מבצעים, גם עברנו בכל המוסכים בארץ והודענו להם - ופרסמנו את התקנות והצווים - שאם הם קונים חלקים מהשטחים, זו עבירה פלילית. הדרך עוד ארוכה למרות שהתוצאות כבר מתחילות להיראות. שוב, אנחנו יכולים להתמודד עם גניבות רכבים אבל אני לא יכול לעשות כלום אם בשטחים שכרו של פועל הוא עשרים שקלים ליום.

הצו מדבר על קניית חלפים ולא על תיקון. ברגע שאדם נכנס לשטחים לבצע אוברול שכאן עולה 5,000 שקלים ושם הוא מבצע את זה ב500- שקלים – אין שום אכיפה בנושא הזה.

אתה יכול לומר לי כמה רכבים עוברים לשטחים
כדי לקבל שם את הטיפול?

אין לנו מספרים. אין איזשהו מעבר מרכזי דרכו
עוברים הרכבים שאפשר לספור רכבים אלא יש עשרות ואולי מאות מעברים, אם זה דרכי עפר או כבישים. אין שום אינדיקציה לבדוק את המספר ואני לא יכול לדעת כמה רכבים נכנסו לטול כרם, לשכם או למקום אחר. בסך הכל אנחנו מדברים על אזורי שליטה. תראו איך נראית מפת אוסלו ותראו שהכל נקודות ולשלוט על כל הכניסות והיציאות, מבחינת אינדיקציה שתאמר כמה רכבים עוברים, אין לנו אפשרות כזאת ואנחנו לא יכולים לומר מה המספר.

בנושא המשחטות. עשינו סקירה ויש 150
משחטות. שני-שליש באזור A ובערך ארבעים משחטות באזור C.

כמה נסגרו?

אנחנו עושים פשיטות יחד עם מחוז ש"י.

אם אתם מגלים שם משחטה, יש לכם אפשרות
לסגור או לעשות משהו?

אנחנו פועלים באזורים B ו-C, יותר באזור C
מאשר באזור B, כי זה מצריך תיאום עם כל הגורמים בשטח, עם הצבא ועם מס הכנסה לאורך קו התפר. אנחנו סוגרים אבל למחרת צצות משחטות חדשות. יש לנו בעיה עם האכיפה גם שם כי לא תמיד כשאני רוצה להיכנס, הצבא מאפשר לי להיכנס. לצבא יש את השיקולים שלו ולפעמים יש הפרות סדר ולא מאפשרים לי להיכנס. גם אם אני רוצה לעבור ויש לי את המידע הספציפי והקונקרטי על אותו מפרק, על אותה משחטה, על אותו גנב רכב, אני לא יכול להיכנס לשם למרות שאני רואה אותו מעבר לכביש מפרק את כלי הרכב. אנחנו תלויים בצבא.

אני מבין שאם יש מוסכים שעובדים בצורה
חאפרית כזאת, אין לנו שום דרך לסגור אותה.

אנחנו מבצעים פעולות, סורקים את כל הכפרים
יחד עם שוטרים של מחוז ש"י. אם אני רוצה להיכנס לכפר, זה מצריך תיאומים וכשמדובר בתיאום זה אומר להודיע לגנבים מראש שאנחנו באים אליהם. כשאנחנו מגיעים, אנחנו מגיעים עם משאיות ואז כל הגנבים לא בבית וכל החצרות מלאות רכבים מנוסרים ומדובר ברכבים חדשים שנת 2000. היה לנו אתמול מקרה שראו רכב, דלקו אחריו, נכנסו לשטחים, אבל השוטרים עצרו כי הם נכנסו כבר לשטח A.

צריך להיות ברור שמשטרת ישראל לא אוכפת את חוקי מדינת ישראל בשטחים כי חוקי מדינת ישראל לא תקפים שם. זה חו"ל וכדאי שכולם כאן ידעו זאת. אנחנו מדברים על שטחי A כעל שטחי חו"ל. זה יהיה כמו שאני אנסה לאכוף חוק ישראלי על מישהו שיושב בשוויץ. זה לא שטח שלנו ואלה לא החוקים שלנו. אותו אדם שם כפוף לשוטרים שלו ומהם הוא מפחד.

רוב המשחטות הגדולות העבירו את כל הפעילות
שלהם מאזור B לאזור A. אני רואה אותו במרחק של מאה מטרים מפרק את המכונית ואני לא יכול לעשות כלום.

זאת אומרת, אזרח ישראלי, אם הוא עובר
לשטחים לתקן את רכבו, הוא עובר על החוק.

כיום לא כי הצו לא בתוקף. אם הצו יהיה בתוקף,
זה רק בתנאי הוא קנה חלפים ולא שהוא עשה טיפול לרכבו.

אם הוא החליף חלפים, מה העונש?

כיום זה חצי שנת מאסר כאשר בחוק זה עומד
להיות שלוש שנים מאסר. הצעת החוק מדברת על שלוש שנים.

גם יחול על בעל מוסך שגילית שקנה חלקים
מהשטחים?

בעל מוסך שרוצה חלקים והולך לשטחים, אם
תפסתי אותו, צפוי עונש בחוק שמוצע לשלוש שנות מאסר שזה העונש המקסימלי. זה לא אומר שזה מה שהוא יקבל, אבל זה התקופה המקסימלית.

אחרי שהחוק יעבור, אם תפסת אותי עם רכב
ואתה אומר לי שהדלת שלי מהשטחים, דבר שלא ידעתי עליו, מי אשם?

מה זה לא ידעת? אם תיקנת במוסך מורשה בארץ
ואתה נותן לי את הפרטים של המוסך ואני חוקר אותו, בסך הכל זו חקירה, ואני מגיע למוסך, זו עבירה של המוסך כי אתה לא צריך לדעת מאיפה אותו בעל מוסך שם לך את הדלת ברכב. יכול להיות שהוא קנה את הדלת אצל יבואנית רכב ויכול להיות שהוא קנה אותה בשטחים.

אם אני לא נותן לך את הפרטים של המוסך, אני
אשם.

בן-אדם מגיע אלינו, קודם כל אני דורש ממני
גרסה לגבי איפה הוא קנה. כל בן-אדם שתיקן מכונית יודע איפה הוא קנה. אם הוא מסתיר איפה הוא קנה, יש לו סיבה טובה להסתיר. ברגע שהוא טיפל במוסך מורשה, הבעיה שלי היא עם המוסך, או יותר נכון למוסך יש בעיה אתי, אבל זה בתנאי שאני יודע שהחלק הוא חלק שנלקח מרכב גנוב או חלק שנלקח מהשטחים. מהשטחים זה באמצעות צו סימון, וגנוב, רק אם יש לו סימן זיהוי שכיום קיים במקומות מאוד מעטים.

בזמנו פנו אלינו ושר התעשייה והמסחר התקין
את צו הפיקוח, אבל אנחנו בכלל לא ידענו שתוקפו של הצו פג משום שהאכיפה היא אכיפה של משטרת ישראל. הם כנראה לא פנו להאריך את תוקף הצו.

אני יודע שהצו הוארך פעמיים על-ידי השר ולא
ניתן להאריך מעבר לפעמיים.

אני מוכנה לבדוק את זה. אני יודעת שכאשר
התקנו את הצו הוא היה באופן זמני משום שאמרו שעוברת חקיקה ראשית בכנסת ובתקופת המעבר אי-אפשר להתקין את הצו. זה היה בשנת 1998.

אני יודע שהחוק הזה הוא פרי דחיפה שלנו. לגבי
חידוש הצו, אני יודע שנמסר לנו שאי-אפשר להאריך אותו. אני יודע שראש זרוע חקירות אצלנו דוחף מאוד את הנושא הזה ואי-אפשר להאריך את הצו יותר מפעמיים. פעמיים הוארך התוקף ואחרי פעמיים הוא צריך להיות בחקיקה ראשית.

אבל אין חקיקה ראשית ולא יתכן שלא יהיה צו.

מבחינה חוקית השר לא יכול להאריך את תוקפו
יותר מפעמיים. כך לפחות נמסר לי.

אני מציעה שהיועצת המשפטית של המשטרה
תטפל בזה.

החוק נמצא בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת.

הצו הזה היה מיועד למנוע גניבות רכב.

הייתי מבקש לקבל ממך תשובה מנומקת בנושא
הזה ושתאמרי לנו מדוע הצו לא הוארך.

הם לא פנו אלינו.

אני מבקש שתבדקי במשרד שלך מה קורה עם זה
ותמסרי תשובה לוועדה.

אני אבדוק אם הם בכלל פנו אלינו ואני חושבת
שהם לא פנו.

תמסרי לנו איפה זה עומד ומה בדיוק קרה.

צו הסימון לא בתוקף והתקנות לא הותקנו.
מבחינה אופרטיבית כאשר התקנות ייכנסו לתוקף, יצא מכרז וייבחר מסמן. אם הצו ייכנס לתוקף, תהיה לו תקופת כניסה לתוקף מיום פרסומו למשך תקופת התארגנות, עד פרסום מכרז, בחירת זוכים וכולי. יכול להיות שיהיו תקלות בדרך משום שעוד לא ברור מה יהיה המחיר עבור הסימון, דבר שצריך לקחת אותו בחשבון כי העלויות יושתו על מי שקונה את חלקי החילוף ובסופו של דבר על מי שמתקן את הרכב.

מבחינת המצב החוקי, משרד התחבורה מפקח בתוקף פקודת התעבורה, התקנות והצווים.

איפה עומדת החקיקה?

אני לא מעורבת בזה. אני יודעת שיש גם בעיות
מעבר להתקנת התקנות אבל אני לא יודעת מה לוח הזמנים.

משרד התחבורה מפקח מכוח התקנות שיש בחוק על מוסכים שפועלים בארץ. משרד התחבורה פועל כדי להבטיח שכלי הרכב שעברו טיפול, בכל מקום שהוא, בשטחים או בארץ, יהיו בטיחותיים וזה נעשה גם באמצעות בדיקות בצידי הדרך של כלי רכב בארץ.

אם מותר לי לבקש שהמשרד לביטחון פנים ימציא
את הפנייה לשר התעשייה והמסחר.

שר התחבורה אחראי על שירותי התחזוקה
במדינת ישראל. במדינת ישראל פועלים נכון להיום 5,000 מוסכים שמעסיקים כשלושים אלף בתי אב. כל המערכת הזאת אמורה לתקן כמיליון ו700- אלף כלי רכב שנעים על כבישי המדינה.

אני מכיר את הנושאים שהועלו כאן וכל מה שנאמר הוא נכון ואני אומר איך בסמכויות שיש לנו אנחנו מתמודדים בנושא הזה.

לנו יש ניידות שבעצם נוסעות בצירים של מדינת ישראל ובודקות רכב. רכב שנתפס, הוא בעצם מחויב אוטומטית להגיע למוסך בשטח ישראל כי הוא לא יכול לחדש את הרשיון אלא רק לאחר שהוא מביא אישור ממוסך מוכר במדינה.

איפה עומדות הניידות האלה?

בצירים שונים. יש לנו שש ניידות כאלה
שמסתובבות בכל כבישי המדינה. נכון להיום, היות ונפתחו מעברים במחסום ארז, גם באלנבי וגם בנהר הירדן, ניידת אחת או ניידת וחצי, העברנו אותה מירושלים למעברים כדי לבדוק ולוודא שרכבים לא תקינים לא ייכנסו למדינה. שאר הניידות פרוסות בכבישי המדינה.

חוק הסימון שהוזכר כאן לא ייתן פתרון לנושאים שהעלו כאן החברים מאיגוד המוסכים כי בעצם חוק הסימון מחייב סימון של חלקי חילוף שהם מפח שבדרך כלל את הפגיעות ניתן לראות בעין וגם אותו בחור שעומד במחסום יכול לראות שהרכב הוא לא תקין. אם מדובר על חלק פנימי, אף אחד לא יכול לזהות והרכב יעבור את המעבר, יגיע לאותו מוסך בשכם או במקום אחר, יתקן את הטעון תיקון ויחזור למדינה. אולי הפתרון הוא אותו צו שמתעכב, צו הפיקוח.

איך ניתן לבדוק אם הגיר במכונית הוחלף או
המנוע במכונית הוחלף?

על מנוע יש סימון ואין בעיה. המנוע ממוספר.

צריך לפרק את המנוע כדי לראות את המספר?

לא. יש אותיות ומספרים.

אנחנו צריכים להיות מעשיים. היום יש גם
מחשבים שמראים את הסימון.

אני רוצה לומר לכם שכל מחשבי הרכב שתפסנו
עד עכשיו, לא הצלחתי להגיע למקוריות של שום מחשב וזה אמור לגבי כל החברות. אני לא יודע למה אתה אומר שדרך המחשבים אפשר לעלות על זה.

יש מחשבים כשבבית-החרושת יודעים, שם יש את
מספר השלדה. אנחנו מדברים על ההצעה שלכם, על מה אפשר לבדוק כאן בארץ.

אם היית מגיע לכאן עם סובארו, אני לא יודע
מאיזה רכב הגיר שלך. את מה שיש לי אני צריך ללכת להראות בבית-המשפט. כל החברים שיושבים כאן, שהם מקצוענים בנושא רכבים, יכול להיות שבמבט אחד מספיק להם לדעת אם הרכב זויף או אם הוא כשר וכולי, אבל אני צריך ללכת עם זה לבית-המשפט ואני צריך להוכיח את זה שם. אני חייב להגיע למצב שאני יודע בצורה חד-משמעית ומעל לכל ספק שגיר ספציפי נלקח מרכב ספציפי אחר כאשר במחשב רשום לי שהוא גנוב. אנחנו מדברים כאן על ראיות במשפט פלילי.

אפשר לעשות את זה?

אני יכול לעשות את זה כיום עם מרצדס, עם וולבו
לפעמים ואולי עם הונדה אבל לגבי שאר הרכבים הגנובים אין לי שום אפשרות וזה למרות שיש לי מומחים, יש לי אנשי זיהוי פלילי שהם מומחים בנושא רכבים, הם עוברים השתלמויות והם מכירים רכבים בצורה מדהימה ומשכנעת, אבל התשובה שלהם לעניין הזה היא חד-משמעית. הם אומרים מרצדס כן, הונדה כן, אבל יש רכבים שלא.

על כל המכלול יש לנו מספר שרק בית-החרושת
יכול לזהות איזה מספר שלדה הורכב. לכן אני אומר שמה שהציעו כאן הוא לא מעשי.

מה אתה מציע כדי שיהיה מעשי?

שנקבל עוד כמה ניידות ועוד אנשים.

האם יש אפשרות, אם יקבלו עוד ניידות, שיוצבו
לפני שטחי הכניסה לאוטונומיה?

אנחנו לא יכולים להיכנס לשם. לפני שהוא נכנס,
כן, נקבל עוד קצת ניידות.

פניתם בבקשה לאוצר?

לא. נכון להיום קיבלנו שש ניידות שפועלות. לפני
שלוש שנים היו לנו ארבע ניידות. היום התחלנו גם לבדוק את נושא אכיפה של עומס יתר, ולכן קיבלנו עוד שתי ניידות. אנחנו עומדים לעסוק ביתר אינטנסיביות בנושא של זיהום אוויר ויש לנו גם את המעברים שדרכם יכנסו רכבים מירדן ועזה ולמטרה הזו אנחנו הקצנו עוד ניידת שתבדוק את הרכבים שנכנסים משם. היחידה הזו התחילה עם שתי ניידות והיום היא גדלה מיום ליום.

לדעתי שש ניידות לא מספיקות וצריך שיהיו 12
ניידות. הנושא הזה יהיה אחד הדברים המרכזיים שימנע מאנשים להגיע לשטחים כי ברגע שאנשים ידעו שיש שם ניידות שבודקות אותן לפני שהן נכנסות כשהרכב לא תקין, הם יחשבו פעמיים.

אל תשכח שרוב הרכבים נוסעים לשטחים בשבת
ואנחנו לא אוכפים בשבת.

שמעתי את כולכם ושמעתי מכם כמה הצעות
וברשותכם אני רוצה לסכם את הדיון.

אם אפשר להוסיף עוד דבר. הדבר שירתיע בסופו
של דבר את האזרח הקטן, שזה כולל נהגי משאיות, נהגי מוניות והאזרח הפרטי עצמו עם הרכב הפרטי שלו, זה שאם הוא ידע שהוא צפוי לחצי שנת מאסר. אני הייתי שלוש פעמים בשטחים ולא ראיתי את השלט כי הוא כל כך קטן. צריך לפרסם בעיתון מודעה כדי שהאזרח ידע, או פרסומת קטנה בטלוויזיה כדי שהוא ידע שהוא צפוי לחצי שנה עד שלוש שנים, ואז רובם הגדול יחששו ולא יעשו את זה. לעולם לא נוכל לפתור את הבעיה במאה אחוז ותמיד יהיו אותם חכמים שייכנסו דרך השדות, אבל הרוב הכללי לא יעשה את זה.

אני מסכם את הדיון. אם לאחר שאני אסכם
מישהו ירצה להוסיף, בבקשה.
אני חושב שמדינת ישראל צריכה לחשוב איך היא פותרת את הבעיה בכלל של מסחר כולל ריהוט, רכבים וכולי, תופעה שאנחנו רואים שקיימים בגלל הסכמי אוסלו כשיש כאן מעברים דרכם נכנסים ויוצאים באופן חופשי. כמובן האזרח הקטן רוצה לחסוך ולכן יש לו את האופציה והוא ינצל אותה. אנחנו במדינה כמדיניות צריכים לחשוב איך אנחנו מונעים את הדברים האלה במיוחד שמדובר בבטיחות, מדובר ברכבים ציבוריים כמו מוניות ומכוניות שמשמשות להסעה וצריך למצוא את הדרכים על-מנת למגר את התופעות האלה. כמובן שהתופעה הזאת גם פוגעת במוסכים ובבעלי העסקים כאן.

אני מתמקד בפניות שלי לכמה שרים. קודם כל תמוה בעיני שצו לא חודש ומה10- באפריל המשטרה לא יכולה לאכוף את החוק כי חוקית אין לה את הכלים הדרושים. אנחנו נפנה לשר התחבורה ולשר לביטחון פנים להאריך את הצו ואפילו אולי להוציא צו מיוחד כי הבנתי כאן שאחרי שמאריכים פעמיים את הצו, אי-אפשר להאריכו בשלישית. אנחנו בבית המחוקקים ואני חושב שאפשר למצוא דרך כדי שעד שהחוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית, למשטרה יהיה את הכלים לאכוף. אני אפנה בבקשה לחדש את הצו.

לשר התחבורה נפנה בבקשה לזרז את הנושא של צו הסימון או צו הפיקוח כדי שיעבור במהירות בקריאה שנייה ושלישית.

אנחנו נפנה למע"ץ על-מנת שתיתן את הדעת להגדלת השילוט בכניסות לשטחי האוטונומיה וכדי שבשילוט יצוינו העונשים הצפויים לאלה שיעשו את מה שאסור לעשות בתיקון הרכבים. נבקש משר התחבורה שיהיה פרסום ראוי בתקשורת - בעיתונות ובטלוויזיה - כך שאנשים יוכלו לדעת על העונשים הצפויים וכולי.

אנחנו נבדוק את אפשרות הורדת המיסוי על החלפים על-מנת לאפשר תחרות הוגנת. את התופעה אי-אפשר לסגור במאת האחוזים, אבל לפחות שתהיה תחרות הוגנת.

אנחנו נפנה לשר האוצר, ואולי אפילו לראש-הממשלה, בקשר להגדלת מספר הניידות על-מנת להציבן בכניסות לשטחי האוטונומיה כדי לבדוק את תקינות הרכבים וכמה שיותר לצמצם את כל התופעה עליה אנחנו מדברים.

אני רוצה להודות לכל החברים שהגיעו לכאן, למנהלת הוועדה שלומית על ריכוז כל הנושאים, לאיגוד המוסכים על שהעלה את הנושא הזה, לנציגי משרדי הממשלה, לנציגי משטרת ישראל. תודה רבה לכם.

אני מבקש לשאול שאלה. היה מקרה של אוטובוס
שהתהפך בצפון והגיעו לבעל המוסך שנתן את האישורים והתברר שהאוטובוס הזה בטיחותית לא היה כשיר לנסיעה. מה קורה כשאוטובוס נוסעים חס ושלום התהפך והתברר שהוא תוקן בשטחים? אמנם את הנהג ניתן להעמיד לדין, אבל איך אפשר להגיע לאותו מכונאי פושע שטיפל באוטובוס הזה?

צריך לערוך חקירה ולהעניש או את הנהג או את
החברה או את המוסך.

אני מודה לכם.




הישיבה ננעלה בשעה 11:35