פרוטוקולים/פניות ציבור/1216

5
הוועדה לפניות הציבור
31.1.2000

פרוטוקולים/פניות ציבור/1216
ירושלים, ל' באב, תש"ס
31 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שני, כ"ד בשבט התש"ס (31 בינואר 2000) שעה 9:00

חברי הוועדה: אמנון כהן – היו"ר

יורי שטרן

מתי הכהן - ראש המחלקה הקונסולרית, משרד החוץ
אהובה גנור - מנהלת אגף שירותי תיירות, " התיירות
בתיה כרמון - ממונה על אשרות וזרים, " הפנים
ריטה דמידוב - סוכנות נסיעות רויאל
יעקב רפפורט - " " גרוטס
מנחם מהגר - " " מ.מ.ט.
עמי אתגר - מנכ"ל לשכת מארגני תיירות


מרי מגילבסקי
נטליה גלצ'נסקי
אלכסנדר דסנקו

מנהל/ת הוועדה: שלומית קואולמן

אסתר אלפיה

פניות ציבור בנושא תלונות אזרחים בדבר אי-מתן אשרות כניסה לתיירים.


פניות ציבור בנושא תלונות אזרחים בדבר אי-מתן אשרות כניסה לתיירים

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר היום: פניות ציבור בנושא תלונות אזרחים בדבר אי-מתן אשרות כניסה לתיירים הועלה לבקשת חבר-הכנסת יורי שטרן, והוא ביקש להעלות את הנושא דווקא היום, כי היום מתקיים בכנסת "יום התיירות", וברצוננו להביא את מסקנות הדיון הזה לוועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת הכלכלה של הכנסת שמתכנסת היום בשעה עשר, שגם היא מוקדשת לנושא התיירות.

הנושא ידוע וכואב כי הרבה מאוד עולים הגיעו לארץ ורבים רוצים להזמין לביקור את בני משפחותיהם, שכנים לשעבר וחברים כדי להראות להם איך הם התאקלמו בארץ. אנשים כאלה מתלוננים שהגופים בחוץ לארץ, הקונסוליות הישראליות במוסקבה ובאוקראינה שצריכות לתת את האישורים או הוויזות נותנות סירובים ללא הצדקה.

ברצוננו ללמוד כאן איך אפשר לטפל בנושא הזה ואולי ניתן יהיה לשנות נהלים או הוראות על ידי הגורמים המוסמכים על מנת לתת כלים מתאימים לאלה בחו"ל שמטפלים בנושא הזה, כדי שאנשים לא יקבלו ברגע האחרון סירוב שגורם להם גם להוצאות וגם לצער רב.

חבר-הכנסת יורי שטרן, ביקשת להעלות את הנושא לדיון בוועדה, בבקשה, רשות הדיבור שלך.

תודה כבוד היושב ראש, כידוע, רוב העובדים הזרים הבלתי חוקיים במדינת ישראל הם אנשים שמגיעים ארצה כתיירים ונשארים פה לעבוד. ברור שמשרדי הממשלה והרשויות, בראש ובראשונה משרד הפנים רוצים לצמצם את התופעה הזאת. אולם, בצורה שהדבר הזה נעשה, אני לא יודע עד כמה זה מגן עלינו מפני התופעה הזו, אבל מצד שני זה פוגע בתיירות.

כל הזמן, בשנים האחרונות, היו תקלות וסירובים מוזרים למתן אשרות כניסה למדינת ישראל. סיפור אחד העליתי מעל במת הכנסת על נכדתו של המשורר והסופר הידוע בוריס פסטרנק, שזכאית גם לפי חוק השבות, קיבלה סירוב מהקונסוליה הישראלית במוסקבה. זה היה לפני כמה שנים.

מזה שנתיים אני עומד בראש שדולה שהקמתי למען תיירות לישראל, ועם הגורמים הנוגעים בענף ניסיתי להגיע לאיזה שהיא מסגרת שתאפשר למדינה ביקורת אחרי הנכנסים אליה וגם תיתן נוהל פשוט לאזרח הישראלי: לגורם תיירות, סוכן נסיעות, חברה שרוצה להזמין או להביא קבוצה או אדם, ולאנשים בחוץ לארץ, קודם כל, בחבר העמים, שרוצים לבקר במדינת ישראל, שלא יהיו חייבים לעבור מסלול של עינויים, כי כל אחד כזה צריך להיות מוכן לכל מיני טרטורים, כמעט העמדה לדין רק בגלל שהוא רוצה לבקר בארץ אלא להפוך את התיירות למעשה גבורה.

סיכמנו עם משרד התיירות, משרד הפנים, משרד החוץ ועוד כמה גורמים, כמו משטרת הגבולות, ולשכת סוכני התיירות כמייצגת ענף התיירות, על כמה דברים. הסיכומים המרכזיים היו: בקבוצות מטפל משרד הפנים, כלומר, אישור לקבוצה מקבלים סוכני התיירות ממשרד הפנים. בבודדים - וזה הנושא של היום – מטפלות הקונסוליות הישראליות בחו"ל. אדם רוצה לבקר בארץ, מגיש את המסמכים, הקונסוליה מטפלת בו. במקרים חריגים שיש בהם חשש, הקונסוליה יכולה לסרב או להפנות את מי שהזמין את האיש למשרד הפנים בארץ.

דבר נוסף שסוכם, ויצא על כך חוזר - חתום על ידי רפאל כהן מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים – לכל הקונסוליות, ואני קורא את החוזר: " אשרות רב-פעמיות לזכאי שבות ואנשי עסקים – מדובר היה על כך שבחבר העמים, אנשים שזכאים לפי חוק השבות, או אנשים שיש להם בארץ קרובי משפחה מדרגה ראשונה או אנשים עסקים ידועים – יקבלו אשרות כניסה לא רק אוטומטית אלא רב-שנתיות, לשלוש שנים, ורב-פעמיות. זאת, בשביל לחסוך מעובדי הקונסוליות חמישים אחוז עבודה כי זה היקף של הפניות החוזרות. למשל, אנשים שיש להם פה ילדים מבקרים בארץ לעיתים קרובות, לא יצטרכו להגיע כל פעם ממקומות מרוחקים מאוד למוסקבה כדי לקבל ויזה, וכאלה יקבלו ויזות רב-שנתיות. זה היה אחד הסיכומים.

היה עוד סיכום, שיהיה קו אדום לגורמי התיירות במשרד הפנים ומשרד החוץ בשביל לסגור דברים, כמו למשל, מישהו נעצר בשדה התעופה וכו'. היה אמור להיות נוהל כתוב שיסביר לכולם, לסוכן הנסיעות המקומי, לסוכן הנסיעות ברוסיה ובאוקראינה, לאדם שפונה מה הנוהל ומה הקריטריונים צריכים לעמוד בהם בשביל להיכנס לארץ. הדברים האלה לא בוצעו.

במשך השנה הגיעו אלי וטופלו על ידי כעשר פניות, ולא כולם פונים ומגיעים לחבר כנסת, ואני חייב להגיד שבדרך כלל, המקרים האלה מקבלים פתרון או באמצעות בתיה כרמון או באמצעות מתי הכהן, אבל זו לא הדרך.

למשל, אדם שאמא שלו רוצה לבוא ארצה. לפי אותו נוהל היא אמורה לקבל ויזה רב-שנתית, והיא בכלל לא מקבלת ויזה. קרובי משפחה ממדרגה ראשונה לא מקבלים ויזה. יהודים או יהודים למחצה, זכאים לפי חוק השבות, אף אחד לא אומר להם שמגיעה להם ויזה רב-שנתית, ויש כאלה שמקבלים סירוב. אנשים שלא הגיעו לקונסוליות, ויש לי פה מקרים שקיבלתי מדורון לב כהסבר, הכל שקר, אני מצטער להגיד זאת.

דוגמה, סורבה גברת שהמזמינה שלה, ידידה מהילדות, נמצאת פה. אז הקונסול כותב שהיא הגיעה ולא ידעה להסביר למי היא הולכת. התברר, שהגברת לא היתה בכלל בקונסוליה, וכמו בכל מדינה אחרת, היא עשתה הכל דרך סוכנות נסיעות. הקונסול לא דיבר איתה, ואם הוא אומר שהיא לא ידעה להסביר, אז הוא משקר. כשמישהו מאיתנו רוצה לנסוע לארצות הברית למשל או לכל מדינה אחרת, לא הולך לקונסוליה לקבל ויזה, אלא פונה לחברת הנסיעות איתה הוא רוצה לנסוע והיא מסדירה גם את כרטיס הטיסה וגם את הוויזה.

היות וטיפלתי בכמה מקרים וקיבלתי הסבר באמצעות המחלקה הקונסולרית שאדם לא ידע להסביר, ומתברר שהאדם בכלל לא פנה ישירות אלא באמצעות חברת נסיעות, ואף אחד לא התייחס.

אולי זו הבעיה?

לא, אתה לא צריך לחייב אדם לבוא באופן אישי, אין נוהל כזה, אין דרישה כזאת. לא מכל מקום ברוסיה אפשר להגיע למוסקבה בקלות.

מה אנחנו עושים פה? אנחנו גורמים עוול לאזרחי המדינה שרוצים לראות את המכרים שלהם, את הקרובים שלהם, את השותפים שלהם, ואנחנו גורמים עוול לתיירות. כל מקרה כזה יש לו השפעת שרשרת, כי אתה גורם זעזוע במערך שלם. בזמנו פניתי למתי הכהן והוא סידר את זה, אבל זה היה באיחור.

מי שבא מרוסיה יודע מיהו בוריסוב, אחד משחקני הקולנוע הגדולים בברית המועצות שביקר בארץ לפני מותו, וכתב על זה ספר. עכשיו, הבן שלו מצלם סרט על אביו וכותב על הספר, רצה לבוא לארץ ולבקר אצל אותה משפחה שאירחה את אביו. הקונסול זרק אותו החוצה ואמר לו: תוכיח לי שאתה בנו של בוריסוב. אתם יודעים מה? מידת תרבות חייבת להיות בהתייחסות, לפחות לגורמים מקומיים. אני מצטער שהמחלקה הקונסולורית שולחת למוסקבה אנשים שלפעמים אפילו לא יודעים רוסית, לא מבינים את התרבות המקומית, לא יודעים את גיבורי התרבות המקומית, ועושים עוול למדינת ישראל, וגורמים נזק לתדמית של מדינת ישראל. הקונסול הקודם ידע לעשות זאת, הקונסול הנוכחי עושה טעות על גבי טעות, ולדעתי, הוא לא ממלא את תפקידו כמו שצריך, אבל זו דעתי הפרטית.
אנחנו מגיעים למצב שבו כאילו לא היה סיכום, כאילו לא הגענו לאיזה שהיא הבנה איך מטפלים בדברים כאלה. הקונסוליות, במקום להתייחס לכל מקרה בחיוב, קודם כל מתייחסים בחשדנות, שולחים החוצה וזורקים אנשים שבאמת ובתמים מגיעים ארצה בתור תיירים לבקר את המשפחות.

סוגייה נפרדת זו התיירות הרפואית. אנשים עשירים שמשאירים בארץ 10 אלפים דולר, 15 אלף דולר, מגיעים לים המלח או מקומות מרפא אחרים, איזו טרחה הם עוברים עד שהם בכלל מוותרים לבוא לארץ, והם נוסעים לגרמניה או למקומות אחרים בעולם, ואנחנו, כמשק, איבדנו מאות ואלפי דולרים.

אני אומר, כשפונים בסוף לאנשים האחראים, כמו בתיה במשרד הפנים או מתי הכהן במשרד החוץ, הדברים נסגרים. אבל לא זאת הדרך לפתור בעיות ועניינים של אנשים.

גברת מרי מגילבסקי, בבקשה.

(מדברת ברוסית – חה"כ יורי שטרן מתרגם את דבריה)

בחודש ספטמבר אשתקד הזמנתי ארצה ידידה וחברה שלי למעלה משלושים שנה. שלחתי לה, לפי הנוהל את ההזמנה חתומה על ידי עורך דין ואישור נוטריוני. הוסבר לה כל מה שהיא צריכה לעשות כתיירת. היא פנתה לקונסוליה הישראלית במוסקבה. ביום שהיא היתה בשגרירות במוסקבה היו כמאה איש, והיא אומרת שבצורה שרירותית ביותר שמונים אנשים קיבלו אישורי כניסה ועשרים אנשים לא קיבלו. היא אפילו לא קיבלה סירוב באופן רשמי ולא הוסבר לה.

אני חייב לציין שבכל הישיבות שקיימנו בנושא הזה דיברנו על כך שאם יש סירוב הוא חייב להיות מנומק. הדבר הזה לא בוצע עד כה, ואנחנו, כחברי כנסת, נאלצים לעשות פה חקירות באמצעות המחלקה הקונסולרית של משרד החוץ בשביל להגיע לסיבת הסירוב.


(חה"כ יורי שטרן ממשיך בתרגום)

הצורה שבה התקבלה ההחלטה היתה כזאת. היא הגישה קבלה על כך שהיא שילמה אגרת בקשה. על גבי הקבלה היה כתוב: סירוב, כמובן ללא נימוק. כשהיא שאלה את עובדת הקונסוליה, מתי היא יכולה להגיש בקשה חדשה? אמרו לה: הקונסול החליט שבשנה הקרובה הוא לא יתן לה. כעבור שנה, כאשר הקונסול יתחלף, תגישי שוב. זו היתה תשובת השגרירות הישראלית. החברה שלי גימלאית והיא בת 54.

מקרה נוסף במשפחה שלה. בחודש יולי אשתקד הזמינו בן של חברים שלהם שהלכו לעולמם, והבן גדל בבית שלהם. הוא בן 20 והם הזמינו אותו לבוא. בקונסוליה סירבו לו. הם פנו פה למשרד הפנים ואמרו להם לחכות עד חודש ספטמבר. בחודש ספטמבר מתחילה שם שנת הלימודים והבחור כבר לא יכול היה לבוא.

תודה.

מר אלכסנדר דסנקו, בבקשה.

(מדבר ברוסית – מתרגם חה"כ יורי שטרן)

מצטער שלא יכול לדבר עברית, עליתי לארץ רק לפני שנה וחצי. נולד לי בן ורציתי להזמין את האמא שלי לביקור בארץ והקונסוליה סירבה. הוא אומר שהוא פנה פה למשרד הפנים. משרד הפנים אישר לו, והקונסול לא נותן אישור כניסה. האמא שלו גרה בטשקנט, ויש לו גם אח שם. מדובר באמא ובאח.

מתי, לפי הנוהל שהוצע, האח והאמא היו צריכים לקבל באופן אוטומטי אישור רב-שנתי ורב-פעמי. איך זה שהם סורבו, אפילו לאחר שמשרד הפנים אישר?

תודה.

יעקב רפפורט מחברת "גרוטס", בבקשה.

הנושא כל כך רחב שאני לא יודע עם איזה מקרה להתחיל. אבל אם התחלנו עם תיירים בודדים אספר על מקרה שקרה לפני שבועיים. תיירת, קיבלה ויזה, עמדה להוציא סכום של כ-3,000 דולר עם שהייה בבתי מלון 5 כוכבים, הגיעה לנתב"ג, מישהו צריך היה לפגוש אותה, פתאום מתקשרים אלינו למשרד ואומרים שלא נותנים לה להיכנס ורוצים לשלוח אותה בחזרה. מה הסיבה? לא יכולים להגיד לנו מה הסיבה ובגלל שזה שבת ולא היתה טיסה, אמרו שישלחו אותה בחזרה לרוסיה ביום ראשון.

מה שמה של הבחורה?

ספרונוב אילינה. היא תיירת שהזמינה דרכי, כסוכן נסיעות, עיסקת חבילה.

ביום ראשון, אנחנו מדברים עם בית המלון לבדוק איך לבטל את ההזמנה שאם לא אני אשא בנזקים שלא ביטלתי בזמן. ואז אמרו לי שהתיירת הגיעה למלון. מסתבר שבמוצאי שבת, בשעה 12:00 בלילה נתנו לה להיכנס לארץ.

סליחה, מדובר בזאת שאיזו חברה בארץ חיכתה לה?

היא באה בתור תיירת, היא לא באה למטרת עסקים או משהו. אנחנו היינו הסוכנים, והוזמנה לה פגישה.

פגישה עם מי?

אני רוצה לדעת אם אנחנו מדברים על אותו מקרה. האם מדובר על מקרה שהגיעה לפה, וחיכו לה מ- - - בנתב"ג.

- - - עושה שירות אחר, לאופר חיכה לה.

הבנתי. היא טענה שמחכים לה גם אנשים מחברה ישראלית פה.

אני לא ראיתי אותה ולא נפגשתי איתה.

אני כמעט בטוחה שמדובר באותו מקרה, אתייחס אליו.

אתה לא מבין שכל המערכות עובדות כאילו זו לא תיירות. אין תיירות, לא מבחינת משרד הפנים, אפילו לא מבחינת משרד החוץ, בוודאי לא מבחינת משטרת הגבולות. אין דבר כזה שנקרא תיירות. יש להם חשודים שעוברים דרך המחסום וחלק מהחשודים נעצרים וחלק לא.

דרך המדריך שאלנו אותה, מה בדיוק שאלו אותה? והיא אמרה ששאלו אותה, למה היא הגיעה לבד לארץ? ולמה יש לה הרבה כסף? אני גם מכיר שאלה הפוכה: למה יש לה מעט כסף?

עמי אתגר מלשכת מארגני תיירות, בבקשה.

אדוני היושב ראש, הכנו נייר עבודה מפורט ואני חושב שצריך לקיים עליו דיון מיוחד כי הוא מתייחס לבעיות מסוגים שונים. היום זה יום התיירות בכנסת, ואני רוצה להגיד שהארצות מהן מדינת ישראל דורשת ויזה לכניסה לארץ, כמו מדינות חבר העמים, הונגריה, פולין והמדינות האלה, הן מקור מאוד חשוב לתנועת תיירות לישראל ולכלכלה הישראלית.

לכן, המנגנון שמטפל בנושא האשרות צריך לקחת בחשבון שהוא צריך להתמודד גם עם הבעיה של עובדים זרים, ולהתייחס לנושא התיירותי כנושא תיירותי. זה מתייחס להרבה דברים שקשורים בשיטת העבודה של משרד הפנים, משרד החוץ והמשטרה, וזה מתייחס גם לנהלים עצמם.

אני יכול לתת שתי דוגמאות שנוגעות לנושא לבעיה הזאת. יש שיטה שאנחנו קוראים לה שיטת קרדיטציה. זו שיטה לפיה משרד החוץ לקח מספר סוכני נסיעות ברוסיה וקבע שאיתם אפשר לפנות לקונסוליה. השיטה הזאת מייקרת את התיירות לישראל, נותנת כוח לסוכני תיירות שמתווכים בנושא של ויזות ומרוויחים על הוויזות ולא על נושא התיירות. שיטה זו גם מונעת כניסה של סוכנים חדשים, וזה יוצר מונופולין, ובגלל זה סוכנים מחוץ לארץ לא מוכנים לבוא ולהשקיע בתיירות. זו שיטה שמשרד החוץ קבע והיא מתקיימת ברוסיה.

אני לא מכיר את כל הפרטים, אבל אנחנו חושבים שהדבר הזה מהותי לכלכלה וגם לסקטור הפרטי, וכאשר משרדי הממשלה מחליטים בדברים שכאלה, מן הראוי שישמעו גם אותנו. שואלים אותנו שאלות ואנחנו לא יודעים לתת תשובות.

בזמנו דיברנו על כך שהמדינות היותר בעייתיות כמו אוקראינה ומולדובה שמשם יש אחוז גדול של נשארים, ששם כן תהיה רשימה. אבל מדובר על כך שהרשימה הזאת תורכב יחד עם הסוכנויות פה, זאת אומרת שסוכני הנסיעות פה יגבשו רשימה יחד עם משרד החוץ ומשרד הפנים וזאת תהיה רשימה של - - -

זה לא נעשה.

נקודה שניה קשורה לנושא שמסודר בנוהל ומתייחס לקבוצת תיירים שנכנסת לישראל וצריך לוודאי אם כל אנשי הקבוצה עזבו את הארץ. מה שקורה בשטח, קוראים לנציג של משרד הפנים לבוא לשדה התעופה ושיראה אם כל האנשים שבקבוצה נמצאים או לא.

עכשיו, כשקבוצה כזו עוזבת את הארץ, יש לוח זמנים של טיסות, של בדיקות הבטחון וכו', ואז, צריך לחפש את נציג משרד הפנים אם הוא זמין או לא. בהרבה מקרים הוא לא זמין, ואז נוצר מצב שעומדים וסופרים אנשים בעת העליה למטוס. רבותי, אף אחד לא ירצה לבוא למדינה כזאת, כך אי-אפשר לפתח תיירות.

לדעתנו, הפתרונות בדברים האלה הם פתרונות מיחשוביים, צריך להתייחס בכלים מודרניים, ובמקביל להפעיל נהלים שיאפשרו פיתוח התיירות.

יצא עוד נוהל מוזר מהמחלקה הקונסולרית. אדם שביקר בארץ וחזר לרוסיה מחייבים אותו לבוא לקונסוליה הישראלית ולהראות את הדרכון החתום שלו שהוא יצא את הארץ. קודם כל, זה הופך אותנו למדינה מפגרת.

לא קיים דבר כזה.

יש לי פניות של אנשים שזה מה שהקונסול אמר להם לעשות.

זה לא נוהל, עושים מפעם לפעם test case.

אני מבקש לשאול מספר שאלות שגיבשנו מתוך הפניות אלינו, ואני מבקש את התייחסות משרד החוץ ומשרד הפנים.

הוועדה מבקשת לדעת כמה בקשות בממוצע לביקור בארץ מוגשות ממדינות חבר העמים, גם של בודדים וגם של קבוצות? האם יש התפלגות של הארצות השונות? מה הקריטריונים למתן אשרות ביקור בארץ? האם קיימת הפרדה והתייחסות שונה מבחינת גיל, מין ומשך השהייה בארץ? האם יש קריטריונים מיוחדים לאלה שמגיעים ממדינות חבר העמים לשעבר? באיזה פורומים מתקבלות החלטות? אם מישהו קיבל סירוב, האם יש נוהל ערעור מסודר? בדרך כלל, מה משך ההמתנה ממועד הגשת ההזמנה לקונסוליה ועד לקבלת התשובה?

חבר-הכנסת יורי שטרן ציין שהיו דיונים קודמים והתגבש נוהל שבקבוצות מטפל משרד הפנים ובבודדים מטפלת הקונסוליה מול משרד החוץ. דובר אז שיהיו נהלים וקריטריונים כתובים. אני מבקש לדעת איפה זה עומד היום?

אני מבין שיש בעיה וקשה להפריד בין מי שרוצה לבוא לכאן באמת כתייר או אחד שמבקש לבוא כתייר אבל למעשה הוא רוצה לעבוד כאן. יש כאלה שרוצים להישאר בארץ, ואז מתעוררת הבעיה האם הוא יהודי או לא? יש פה בעיות סבוכות ובאמת קשה לבחון לאיזה מטרה התייר הזה בא.

לכן, אני מציע שתיעזרו בנו, כוועדת כנסת, לתת בידיכם כלים נכונים כדי שתוכלו להתמודד מול התופעות והבעיות האלה.

לאחר שנשמע את תשובותיכם נסכם ונחליט אם להקים ועדה משותפת עם ועדת הכלכלה וועדת הפנים של הכנסת.

ראשונת הדוברים, אהובה גנור, ממשרד התיירות, בבקשה.

יש פניות של סוכנים מורשים בארץ לקבל אשרה קבוצתית, ואנחנו יוצאים מתוך הנחה שזה בונה-פידה תיירים. יש לנו לשכת תיירות במוסקבה ומנהלת הלשכה נמצאת בקשר עם סוכני הנסיעות ברוסיה. אנחנו חותמים על הסכמים לעידוד תיירות מרוסיה לארץ, כמו בכל מדינה אחרת. מדינת ישראל מעוניינת שסוכנים יביאו תיירים לארץ.

יש מונופול לסוכנים מסויימים?

אין מונופול. לנו חשוב שחברות שעוסקות בתיירות בינלאומית ייכנסו לשוק הישראלי ויביאו קבוצות של תיירים לארץ. אנחנו משקיעים הרבה מאוד מאמצים ומשאבים כדי לחתום על הסכמים עם הסוכנים האלה ולשכנע אותם שישראל היא יעד תיירותי וכדאי להביא לכאן קבוצות תיירים.

אבל ברגע שמתפרסמות בתקשורת ברוסיה כתבות על כך שישראל מגרשת תיירים, זה עושה לנו נזק, וסוכנים שאנחנו מעוניינים שייכנסו לשוק הישראלי לא ירצו להיכנס לשוק הישראלי כי הוא בעייתי כשלעצמו, ואם מוסיפים עליו גם את ענין האשרות, אז המוצר הופך להיות בעייתי מאוד ולא כדאי.

מבחינתנו חשוב שהחברות הגדולות, בכל מקום בעולם, ישלחו אלינו קבוצות, ושישראל תוכנס לחוברות שלהם. אנחנו מאמינים שמדובר רק בתיירים, אבל אנחנו יודעים שחלק מהאנשים שמגיעים כתיירים נשארים כאן כעובדים זרים, וזאת בעיה שצריך לטפל בה במישור אחר.

אנחנו עושים מאמצים להכניס כמה שיותר סוכנים לשוק הישראלי. אבל, אם יש רשימה מוגבלת של סוכנים, אז יש לנו בעיה כי הנציג שלנו שם חייב לפתוח את השוק, והוא לא יכול לעשות זאת, וגם הסוכנים בארץ לא יכולים לקשור קשרים עם פרטנרים שם. כשאתה עומד מול סוכן בחוץ לארץ צריך שיהיו הסכמים הדדיים, יש בעיה עם הבלעדיות. יש לנו גם פניות מנשיא התאחדות סוכני הנסיעות של רוסיה שאומר: אתן לכם את רשימת הסוכנים.

אנחנו, כמשרד תיירות לא יכולים להסכים שתהיה קרדיטציה כזאת, כלומר, רשימת סוכנים מוגבלת, בשוק התיירותי זה לא עובד כך. אנחנו עושים יריד תיירות בינלאומי במוסקבה, כמו שאנחנו עושים באנגליה ובגרמניה, אנחנו פותחים את המוצר הישראלי התיירותי לכל השווקים בחוץ לארץ. אי-אפשר להגביל אותם לעבוד רק עם מספר סוכנים מוגבל.

מה הנימוק שלהם לכך?

אני לא יודעת, קיבלנו את זה ממשרד החוץ. אנחנו חושבים שמן הראוי להתייעץ איתנו ולתאם איתנו ולשמוע מה יש לנו לומר בענין הזה.

בנושא הנוהל, ישבנו וגיבשנו נוהל עם משרד הפנים, עם משרד החוץ, עם המשטרה, אנחנו די מתואמים ועובדים בשיתוף פעולה. יש בעיות טכניות בנוהל שלא מיושמות.

יש נוהל?

יש נוהל שקיים על הנייר.

הוא לא קיים כנייר רשמי של הממשלה זה נוהל שהיה בהבנה.

משה, אתה רוצה להוסיף משהו?

אני רוצה לציין שגם חברות נסיעות בארץ נפגעות. סוכן נסיעות משקיע הרבה עבודה כדי להביא את התיירים וכשהוא נתקל בבעיות עם משרדי הממשלה הרלבנטיים, ובשאלות אם מדובר בקבוצה או בבודדים וכו', אז הם מאבדים את הכיוון. יש גם סוכני נסיעות שמעונינים לפתת את התיירות מרוסיה וחבר העמים, וכבר נכנסנו לסנט-פטרבורג, גם בקייב, רוצים להרחיב את התיירות, ורוצים גם לפתוח בטשקנט. אני יודע שהנציגה שלנו, דנה אוסטרובסקי שיושבת במוסקבה, כבר שבועיים שהיא מטפלת בענין ויזות במקום לעבוד עם סוכני התיירות.

מה שקורה בשגרירות במוסקבה זאת בעיה רצינית מאוד. מתחילת דרכו של אדון משה בכר שם אמרנו שהבן אדם הזה לא מתאים ואף אחד לא שומע. שומעים באוזן אחת וזה יוצא מהאוזן השניה. אז במקום להגדיל את התיירות מרוסיה ומחבר העמים, אנחנו מתדרדרים משנה לשנה, ובמקום תיירות אנחנו מטפלים בוויזות.

אני רוצה להגיד לכם שהיו הרבה מאוד טענות וכתבות ברוסיה, בשידור ישיר, על מה שהיה עם הקבוצה מסנט-פטרבורג, ראיינו אפילו את שרנסקי. אז למה לעשות קמפיין שלילי על ישראל? ברוסיה וחב ר העמים יש פוטנציאל תיירותי גדול ואף אחד לא רוצה לשמוע על זה.

אדוני היושב ראש, תרשה לי רק לציין כמה נתונים. היו לנו לפחות 115 אלף תיירים בשנה מרוסיה, וכל תייר שמגיע לארץ משאיר לפחות 1,300 דולר, אז מבחינת ההכנסות למשק ולכלכלה זה הכנסות גדולות מאוד למדינה.

שני דברים: יד אחת משקיעה, זאת אומרת, משרד התיירות וסוכני התיירות, ויד שניה מטרפדת. לא במקרה אמרתי את זה למשרד החוץ מספר פעמים, איך קרה שפתאום, הקונסול הקודם לא גילה את המספר הגדול הזה של - - - כביכול, והקונסול החדש פתאום התחיל לקטוע. בהתחלה הוא צריך להתאים את עצמו, והכל, ושום דבר לא קרה.

דבר שני, הפגיעה היא לא רק בתיירות. יושבים פה אנשים שהם אזרחי המדינה. אם אני רוצה להזמין את האמא שלי או את החבר שלי או מישהו אחר, כאזרח ישראלי, מגיעה לי הזכות הזאת ואני לא רוצה להיות דון קישוט שצריך להילחם. כוועדה לפניות הציבור, חשוב לנו לראות את הזווית הזאת.

אני רוצה להוסיף שאלה למשרד החוץ. יש להקות שרוצות להגיע לכאן למספר הופעות, להקות מסודרות מאוזבקיסטן וממקומות אחרים, קבוצה של נגנים וזמרים, יש מי שקולט אותם כאן לשהייה של שבועיים, סבב הופעות, וחוזרים חזרה. מה הפרוצדורה?

לדאבוני הרב שלושה שבועות לא הייתי בעבודה ואני קצת לא מעודכן. מכל מקום, שמעתי פה כמה דברים שלא ערבו לי. מאשימים פה את משרד החוץ כאילו שהוא פוגע בתיירות, זה עוול מאין כמוהו, אסור שיקרה דבר כזה, ואפילו אסור שנשמע דבר כזה, מפני שכולנו עושים למען הדבר החשוב ביותר לכולנו, וזה קידום התיירות.

כאשר מדברים על פניות לקונסוליות, בעיקר בחבר העמים, אלה מקומות בעייתיים שיום יום יש שם מאות פניות במקום אחד. זה יכול להגיע לאלפי פניות ביום. ניקח לדוגמה את מוסקבה. מדי יום יש שם 300 פניות.

אז לא נדבר על כך שבשנה האחרונה, על מנת לשפר את קבלת הקהל, היינו חייבים לעשות שם שיפוצים רציניים, דבר שגרם במשך שנה שלימה למצבים לא נעימים בקבלת קהל. עכשיו, אני מקווה שהדברים ישתפרו וזה ייראה גם בעיני הציבור.

אבל לבוא ולהאשים קונסול, ואפילו לנקוב בשמו, כאשר האדם הזה עושה מאמצים ומקבל יום יום מאות פניות, זה דבר שלא יכול לעלות על השולחן הזה. אני חוזר ואומר, רבותי, יש יום יום מאות פניות לקונסוליה שלנו במוסקבה - גם במקומות אחרים - ויום יום ניתנים שם מאות אשרות. אז אי-אפשר פה לבוא ולומר: יש סירובים, אין תיירות, ואנחנו גורמים לעצירת התיירות. לא ייתכן להגיד דברים הפוכים מהמציאות. לא, בשום פנים ואופן.

תו תשובה לאלכסנדר דסנקו ולמרי מגילבסקי שיושבים פה.

רבותי, קודם כל, לא לעשות את זה שחור. יום יום ניתנות מאות אשרות כניסה לארץ. יש מקרים, ואלה המקרים החריגים, היוצאים מן הכלל. מתוך מאות יש בודדים שהם מסורבי כניסה, דהיינו שאינם עומדים בקריטריונים. קריטריונים לאשרת תייר, והכוונה שאדם בא למטרת תיירות בלבד, והוא צריך לענות על קריטריונים מסויימים, דהיינו, להוכיח שמטרת כניסתו ארצה היא לתיירות בלבד.

איך הוא מוכיח זאת?

בכל מיני דברים. למשל, מביאים אישורים ממקום העבודה, ממקום הלימודים, מי אתה, מה אתה, כל מה שקשור מסביב לזה.

סבתא רוצה לראות את הנכד.

סבתא שרוצה לראות את הנכד, במידה וקיבלה סירוב מהקונסול, הסירוב הוא לא סירוב. כנראה שהוא הגיע למסקנה שהיא אינה עונה על הקריטריונים למתן אשרת תייר, ולכן, הוא מחליט לתת לה ביד מכתב - וזה הכל לפי הנוהלים - שאומר: נא למסור מכתב זה לגורם המזמין בארץ על מנת שיפנה למשרד הפנים.

פנה למשרד הפנים והכל בסדר.

אנשים שיש להם בני משפחה המתגוררים בישראל, היו אמורים לקבל אישור רב-שנתי.

חבר-הכנסת שטרן, אני אגדיר את הרב-שנתי.

אני חוזר ואומר, היא לא קיבלה סירוב, כל אחד מפרש איך שהוא רוצה. כשלקונסול יש ספק, הוא נותן מכתב ביד לפונה שיעביר אותו לגורם המזמין בארץ, והמזמין בארץ יפנה עם המכתב למשרד הפנים. הגורם המזמין פונה למשרד הפנים, והיה ומשרד הפנים מאשר, הוא שולח מברק לקונסוליה שזה וזה מאושר נא לתת אשרה, והקונסול נותן לאשרה.

מתי, הם כבר קיבלו אישור ממשרד הפנים, יש להם את האישור ביד, וקיבל סירוב.

יש המשך לנוהל והכל בכתובים. והיה ומשרד הפנים אישר, ואחרי בדיקה בשטח, בכל זאת יש לקונסול הסתייגות, הוא מביע את הסתייגותו למשרד הפנים בארץ, במברק. והנוהל קובע שאם משרד הפנים לא משיב לו, הוא לא נותן את האשרה. אם משרד הפנים משיב ואומר לו: למרות נימוקיך, כן תיתן את האשרה – הוא נותן. כל זה כתוב בנוהל.

בתיה כרמון, האם כך זה עובד?

כן, כך זה עובד, אבל אתן לכם כמה דוגמאות.

לאחרונה היה לנו מקרה שאדם הזמין את אשתו, מה יותר טבעי מזה. התחתן עם גברת מסויימת, ואנחנו נתנו אישור. ואז, כותב לנו הקונסול ואומר: הגברת הזאת היתה חמש פעמים בעבר בקונסוליה, כל פעם עם סיפור אחר. פעם היא רצתה להגיע לפה למטרה אחת. פעם שניה למטרה אחרת. כל פעם היא שינתה מסמכים וכל מיני דברים - אגב, באיזה שהיא תקופה היא גם עבדה בארץ באופן בלתי חוקי – ואז הגיע מהארץ אדם שהכירה ממקום העבודה, התחתן איתה וחזר לארץ. כששאלנו אותה – אומר הקונסול – כל מיני פרטים לגבי בעלה, היא לא ידעה להשיב, היא ידעה רק איך קוראים לו.

את רוצה להגיד שאלה נישואים פיקטיביים?

יש המון נישואים פיקטיביים.

לגבי הורים אנחנו מאוד ליברליים גם כאשר הקונסול אומר לנו: ברור לי שהאמא הזאת אין לה עבודה, אין לה פרנסה ויכול להיות שהיא תישאר. אנחנו אומרים, גם אם היא תישאר תקופה יותר ארוכה, אנחנו לא נמנע מאמא או מאבא לבקר את הילד שלהם.

אבל הנה לפנינו מקרה שהקונסול אמר לה שלא תחזור אליו אלא כעבור שנה.

עובדה שמשרד הפנים אישר את המקרה הזה.

תראו, אנחנו מדברים על מספר כל כך גדול של אנשים שמגיעים רק ממדינות חבר העמים, אז לפעמים באמת קורות טעויות, לפעמים איזה מברק לא מגיע או לא מוצאים את המברק. אנחנו שולחים את האישורים שלנו באמצעות המחשב. המחשב מוציא את האישורים ויש מקרים שאדם פונה לקונסוליה ובגלל שיבוש בשם או בגלל איזה שהיא בעיה לא מוצאים את האישור, והבן אדם נכנס ללחץ.

אבל אומרים אנשי משרד התיירות שעושה נזק רב לתיירות.

תיכף אדבר על משרד התיירות ועל מה שאמר משה מושיאשוילי בקשר לקבוצות מסנט-פטרבורג.

לצערנו, בזמן האחרון, סוכני נסיעות מסויימים בחוץ לארץ, לפעמים גם סוכני נסיעות בארץ, משתמשים בקבוצה כשכל הכוונה שלהם להגיע לכאן למטרת עבודה. אנשים משלמים אלפי דולרים, לפעמים עד 7,000 דולר לבן אדם רק כדי להיכנס לארץ למטרת עבודה. בדרך כלל, האנשים האלה מסורבים כבודדים. הרבה פעמים האנשים מגיעים לארץ, ואז, בתיחקור של אנשי ביקורת הגבולות מתגלה שהם באו למטרת עבודה.

בעבר היו לנו קבוצות שכולם כבר שהו בארץ באופן בלתי חוקי, והם מתחזים לכל מיני אנשים אחרים, לנשות טייסים ולנשות זה, ולאנשי עסקים כאלה ולאנשים אחרים. המקרים האלה ידועים.

רק לפני שבוע היה במוסף "ידיעות אחרונות" סיפור על סינים. בא אלי כתב ואמר לי: למה לא עצרתם את האנשים האלה? למה לא עשיתם ככה?

עכשיו, סוכן נסיעות ישראלי שקיבל את הוויזות אמר לנו: תשמעו, הקבוצה הזאת באמת, אנשים טובים ורציניים וכו' וכו', ואנחנו מתוך רצון לא לפגוע בתיירות נתנו להם ויזות. הגיעו לארץ, כבר מבית המלון ניסו לברוח. עכשיו באים בטענות ואומרים: למה לא עצרו אותם? למה לא זה? ולמה המשטרה?

בתיה, מדברים פה על המשפחות שלא יכולות להביא את הילד או את הסבתא.

הם יכולים להביא. יש הבדל בין אמא ואבא ובין אחים צעירים או חברים שמגיעים לפה. כל מקרה נבדק לגופו. אם מדובר בבחור צעיר שהוא חבר שגר בסנט-פטרבורג? אז הקונסול בא ואומר, תשמעו, הבחור הזה מרוויח 40 דולר בחודש, יש לי חשש גדול מאוד שהוא רוצה לבוא לארץ כדי לעבוד, וזה מה שבדרך כלל קורה. אבל אז, יש אפשרות לאותו חבר בארץ להגיש בקשה למשרד הפנים, ואם הוא פונה ונותן את ההסברים הנדרשים, הבחור מקבל אשרת כניסה ומגיע לארץ. דרך אגב, בעבר היינו גובים ערבויות בנקאיות כדי להבטיח יציאה, היום אנחנו לא גובים ערבויות כאלה.

דרך אגב, קראתי הבוקר כתבה בעיתון "הארץ" שאנגליה, מדינה דמוקרטית, החליטה לגבות ערבות בשווי של 70 אלף שקל לאדם כדי להבטיח יציאה של תיירים שמגיעים לשם ממדינות שחשודות בעיני אנגליה כמדינות בעייתיות, כמו: הודו, בנגלאדש ופקיסטאן, כולל אנשים שיש להם קרובי משפחה וידידים טובים מאוד באנגליה. כלומר, היום, אזרח אנגלי שרוצה להזמין ידיד מהודו ויש חשש בגלל גיל, בגלל סיבות אחרות שהוא יישאר באנגליה, נדרש המזמין להפקיד ערבות של 70 אלף שקל כדי להבטיח את יציאתו.

כמה משפטים על המקרה שדיבר עליו מר רפפורט. ביום שבת היו לי לפחות 30 שיחות טלפוניות לבית בקשר למקרה הזה. הבחורה הזאת הגיעה לנתב"ג ובאו לקבל אותה אנשים, באמת, שירות של P.I.V וכששאלו אותה, למה באת? ענתה: באתי למטרת עסקים. מי מחכה לך? השיבה: אני לא יודעת בדיוק, והיא צוחקת, מבסוטית, לא יודעת בכלל מהחיים שלה. לא מספיקה להגיע, מיד פלאפונים אליה לשדה התעופה מרוסיה, פלאפון אחרי פלאפון, ומעבר לקו שומעים שהאנשים מדברים עברית. מנסים לשאול אותם כמה שאלות, הם סוגרים את הטלפון.

בסופו של דבר הסתבר שהגברת באה לחברה מסויימת בארץ. החברה הזאת אמורה היתה לתת לה מסמכים והיא היתה צריכה להעביר את המסמכים האלה לרוסיה. כלומר, היא כן הגיעה למטרת עסקים, היא לא הגיעה למטרת תיירות. היא ניסתה להכחיש - - -

תראי, אני סוכן נסיעות.

בסדר, אתה לא קיבלת את הוויזה ואתה לא חייב לדעת את כל הפרטים. במקרה הזה, בניגוד למקרים אחרים שאתה מגיע אלינו ומקבל מאיתנו ויזה, אז אתה נותן לנו הסברים. פה בסך הכל קנו אצלך שירותי תיירות.

לכן, בכל הנושא של ויזה או לא ויזה, אני לא חושבת שחברת התיירות צריכה להיות מעורבת בענין הזה. אתה לא גרמת לכך שהיא קיבלה את הוויזה, לכן, אתה גם לא יכול לבוא בטענות למשרד הפנים או למשטרת הגבולות על הבדיקות שהיו בנתב"ג, והיו בדיקות, והיו המון סתירות עם הבחורה הזאת. אני אישית דיברתי גם עם האנשים שטיפלו בה, טיפלתי בזה אישית.

הוציאה 1,500 דולר לבזבוזים?

הכסף לא משנה פה, מפני שיש היום גורמים ישראלים שמרוויחים מתייר אחד 7,000 דולר, וסיפרתי לא אחת על המקרים האלה.

הנה, רק אתמול היה לנו סיפור עם קבלן ישראלי שמביא עובדים, ואנחנו יודעי שהוא בכלל לא צריך את העובדים האלה. אבל, הוא נוסע, מגייס שם עובדים ומכניס לכיס שלו 4,000 דולר על כל בן אדם, והוא מוכר אותם כאן בשוק החופשי.

כנ"ל לגבי הקבוצות מסנט-פטרבורג שכולן מגיעות לכאן על מנת לעבוד. ברור שאותם אנשים שהולכים לאבד את מקור פרנסתם, וזה קורה לא אחת, יש לנו כל מיני סוכנים בחוץ לארץ שהם לא בדיוק ל"ו צדיקים, אלה אנשים שרוצים לעשות כסף וברגע שקוטעים להם מקור פרנסה כזה, הם עושים רעש, רצים לתקשורת ולכל מיני פוליטיקאים.

קודם כל אני יודע מה הצד האפל של הענין. אבל הצורה שבה הדבר מתבצע, ובמיוחד בקונסוליה במוסקבה, היא לא הצורה הנכונה. אדם שסורב או שביקשו ממנו לפנות למי שמזמין אותו, חייב לקבל הסברים על כך.

סליחה, חוק הכניסה לישראל, דווקא בגלל העניינים האלה, הוא אחד החוקים היחידים שחוק ההנמקות לא חל עליו.

בסדר, אנחנו לא מדברים פה על הצד החוקי, אנחנו מדברים על הצד האזרחי והתיירותי של הענין. נכון שהחוק לא מחייב ויש מקרים שאולי לא כדאי לתת. אבל ככלל צריך לקבל הסבר לסירוב. עכשיו, דרך הטיפול גורמת נזקים לאזרחי המדינה ולתיירות, ולכן, קיבלנו כמה המלצות שלדעתי הן לא מתבצעות.

בתיה ומתי, אני מתנצל שאני חייב לעזוב את הישיבה לוועדה אחרת, אתכם הסליחה.

עמי אתגר דיבר על ספירת ראשים ביציאה מנתב"ג. הענין הזה באמת הציק לנו, זה דבר לא נעים. ישבנו עם יועץ, הוכנה לנו תוכנה, ואנחנו מקווים שעד סוף החודש הבא הענין ימוחשב ויימנע הצורך בספירת ראשים.

אני מוכרח לענות על כמה נקודות נוספות שעלו כאן. שאלת בקשר לסירוב פנייה, אז אמרנו מה הנוהל. במידה והקונסול מסרב - דרך משרד הפנים והגורם המזמין. לא צריך לחכות שנה. אנשים עושים מנמלה פיל, באמת חבר'ה, מכירים את זה.

מועד המתנה. אם אדם מגיש בקשה לקבלת אשרה בנציגויות האלה, וזה עובר את כל הפרוצדורה והכל בסדר, נותנים את האשרה באותו יום. ומדוע? כדי לא לטרטר אנשים כי האנשים מגיעים ממרחקים.

מה הפורום בו מתקבלת החלטה אם לתת או לא לתת אשרה?

הפקידה מקבלת את הבקשה, עושה את כל הבדיקות ומעבירה את כל הממצאים להחלטת הקונסול. יש גם סגן לקונסול.

קיבל סירוב, מקבל את המכתב לגורם המזמין בארץ, והגורם המזמין פונה למשרד הפנים.

כל מי שמקבל סירוב, מקבל את המכתב?

כן. במלים אחרות, או שנותנים אשרה או שמקבלים את המכתב הזה.

לגבי הנוהל. קיים נוהל, משרד הפנים לא הפיץ אותו אבל אנחנו פועלים לפיו מאז שהוא קיים, דהיינו, קבוצות – משרד הפנים מול סוכני הנסיעות; בודדים – מול הקונסוליות. זה הנוהל.

שאלת לגבי להקות. גם אם מדובר באמן אחד וגם אם מדובר בלהקה, המארגנים פונים למשרד הפנים. לא דרך הקונסוליות. אמן שבא להופיע כאן או להקה שבאה להופיע בארץ זו עבודה, וזה דרך משרד הפנים.

הם באים לעבוד בארץ. אנחנו מבקשים גם המלצה של משרד החינוך.

וספורטאים.

גם ספורטאים, כל מה ששייך לתרבות, ישירות למשרד הפנים, זה בכלל לא דרך הקונסוליות.

ומה בקשר לקונסול משה בכר, העלו את שמו, אני לא מכיר אותו, אני מקווה שהוא עושה את עבודתו נאמנה, אבל צריך לעשות בדק בית.

רבותי, אנחנו עושים בדק בית, ואני מאשר לכם שהוא עושה עבודתו נאמנה.

אדוני היושב ראש, בענין סוכני הנסיעות, דיברו על קרדיטציה. עדיין לא התחלנו לעבוד לפי הענין הזה. כלומר, כל מה שאומרים שאנחנו הגבלנו, דרך אגב, לקחנו את הרעיון דווקא מאוסטרליה שהיא מדינה מאוד נאורה והיא פועלת בדרך הזאת. אין לנו כוונה להגביל ולהגיד עשרים סוכנים וכו' וכו' אלא למנוע מסוכנים בעייתיים בחוץ לארץ לעבוד. כלומר, סוכן שיהיה בסדר ויוכיח את עצמו בחוץ לארץ, אין לנו בעיה איתו. הבעיה שלנו היא עם כל מיני חאפרים שקוראים לעצמם בכל מיני שמות - - -

ויש כאלה.

אדוני היושב ראש, יש לי הצעה לסיכום. אני מציע להעביר את כל הדיונים לפורום אשרות, ונמשיך לדון בנושא הזה בפורום אשרות. לדעתי זה הדבר הטוב ביותר.

לא פורום אשרות, אני מציע ומסכם שאנחנו נקים ועדה משותפת של ועדת הכלכלה, הפנים, והוועדה לפניות הציבור, בשיתוף כל הגורמים הרלבנטיים, ונבנה קריטריונים מקובלים שאפשר יהיה ליישם ולאכוף אותם.

חבר-הכנסת יורי שטרן ציין שיש גם צדדים אפלים בדברים האלה. אני לא אוהב לשמוע דברים כאלה, אני רוצה שכל הצדדים יהיו לבנים, וכל מה שאפשר לעשות, נעשה, כל אחד מהפן שלו, מהזווית שלו יראה ויציג את הדברים. אני מקווה שבסופו של דבר יצא נוהל מסודר מול כל משרדי הממשלה, ואז אפשר יהיה לאכוף את זה. הנוהל שיגובש יעבור את אישור הממשלה, ואז כל אחד יצטרך לטפל בכל הדברים האלה לפי נוהל.

אני מבקש שמשרד החוץ יוציא הנחייה לנציגויות ברוסיה שכל סירוב יהיה מנומק, לא על פי חובה, אלא אנושי, שיידעו, אתה סורבת בגלל א', ב', ג'.

אבל זה בניגוד לחוק. בתיה הסבירה שחוק הכניסה לישראל הוא אחד החוקים היחידים שמאפשר סירוב כניסה ללא נימוק.

אמא קיבלה סירוב, היא רוצה לדעת למה סירבו לה.

תראה, הסירוב הוא כזה, גם במדינות נאורות, ובתיה הביאה לדוגמה את אנגליה. ואני הייתי קונסול בלונדון - - -

אומרים לו שנה לא תגיש בקשה.

אדוני היושב ראש, אמרתי לך, אין דבר כזה. או שהקונסול נותן או שהוא נותן לפונה מכתב למשרד הפנים באמצעות המזמין. אני לא מקבל את התשובה הזאת, זה לא קיים.

אני חוזר ואומר, גם במדינות נאורות, כמו אנגליה, שלא מרשים לך להיכנס, הנימוק שהם נותנים לך הוא: בדקנו ומצאנו שמטרות שהייתך כאן הן לא לתיירות.

אבל אמרו לו לא להגיש מסמכים עד תום שנה.

אמרתי כבר, אין דבר כזה.

הנה, יש בידי מסמכים.

שיפנה אלי אישית, אני מוכן לבדוק את זה עם הקונסול.

אני מציע שהאזרחים שהוזמנו לישיבה וטענו את טענותיהם שיפנו לנציגי משרד הפנים, ומשרד החוץ שנמצאים כאן, ואולי תוכלו לעזור להם.

תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)