פרוטוקולים/מעמד הילד/6047



31
הוועדה לקידום מעמד הילד
4.11.2002

פרוטוקולים/מעמד הילד/6047
ירושלים, ט' בכסלו, תשס"ג
14 בנובמבר, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי

פרוטוקול מס' 175

מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
יום שני, כט' בחשון תשס"ג, 4.11.2002, שעה 10:30

מועצת התלמידים – דרכים להתערבותה בהליכים פרלמנטריים –

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי – היו"ר

הדרה רוזנבלום –מנהלת יחידת מועצות תלמידים ונוער, משרד החינוך והתרבות
יבינה זכאי-בראונר – לשכה משפטית, משרד החינוך והתרבות
פקד גלית זיו-אשור – נציגת אגף חקירות, יחידת נוער, המשרד לביטחון פנים
דפנה קליינמן - אגף שירותים קהילתיים, אישיים וחברתיים,
משרד העבודה והרווחה
רוני אלוני - יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית ירושלים
נעמי ריפטין - הסתדרות המורים
רינה יצחק - יוניסף
רביד בן זאב - יו"ר מועצת תלמידים ונוער ארצית
דן ינוביץ' - מזכ"ל מועצת תלמידים ונוער ארצית
אור ליבמן - יו"ר מועצת תלמידים ונוער, מחוז מרכז
מתן נחמני - מועצת תלמידים, ירושלים
ליאת בלמס - מרכזת מועצת הנוער העירונית בחיפה
יואב הרץ - מועצת הנוער העירונית, חיפה
דרור זינמן - מועצת הנוער העירונית, חיפה
מירי טיומקין - מועצת הנוער העירונית, חיפה
גיא רזניק - מועצת הנוער העירונית, חיפה
איליה גזמן - מועצת תלמידים ונוער עירונית, ירושלים
יערה שטסל - מועצת תלמידים ונוער עירונית, ירושלים
יפעת מושקוביץ - תלמידה באולפנת הראל, כפר סבא
תלמידות מאולפנת הראל בכפר סבא

רחל סעדה

טלי רם

מועצת התלמידים – דרכים להתערבותה בהליכים פרלמנטריים –

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד. על סדר היום – מועצת התלמידים – דרכים להתערבותה בהליכים פרלמנטריים.

אני רוצה לקדם בברכה את חברי מועצת התלמידים שנמצאים אתנו ואת נציגי משרד החינוך ויתר הגורמים. אני מבינה שאני צריכה לברך את רביד בן-זאב על בחירתה ליושבת ראש, אני מאחלת לך הצלחה.

תודה רבה.

אנחנו קיימנו דיון דומה לפני שלוש שנים כשהוועדה הוקמה, במטרה להבהיר למועצת התלמידים ולכל הגורמים את המסר, שהוועדה מעונינת מאד בשיתוף פעולה הדוק עם מועצת התלמידים מתוך ראייה שאם אנחנו רוצים נציגים של נוער – אין לנו נציגות יותר מובהקת במובן של נציגות נבחרת – מאשר מועצת תלמידים.

כמובן שאנחנו שמחים שתמיד באים אלינו תלמידים במסגרת הסיורים שלהם בכנסת ומשתתפים בישיבות ואנחנו גם מאד שמחים שהם נוטלים חלק בדיון.

מועצת תלמידים נתפסה – לפחות כשדיברנו על כך לפני שלוש שנים – כמי שיכולה להתמיד ובעצם ליצור מערך של מעורבות ושיתוף פעולה קבוע שישפיע על עבודת הוועדה, כלומר הקריאה הייתה למועצת התלמידים להשפיע על עבודת הוועדה ובעצם על כל הנעשה בכנסת.

במסגרת הזאת, עוד בזמנו של חבר הכנסת דן תיכון, היתה אמנה שחתמנו עליה, שגם המסר שלה היה בכיוון הזה. מאחר שהכנסת עוסקת בלא מעט נושאים שקשורים לילדים ולבני נוער, חשובה המעורבות.

אני מוכרחה לומר – כשאני מסתכלת אחורה על שלוש השנים שחלפו – שאני לא מרוצה משיתוף הפעולה. לא הצלחנו לבנות מערך שבו תהיה האזנה הדדית; מועצת תלמידים גילתה עניין מועט במה שקורה בוועדה, ברוב ישיבות הוועדה לא היה נציג של מועצת תלמידים; מועצת תלמידים לא באה עם הצעות, יוזמות לדיונים; אף פעם מועצת תלמידים לא ביקשה דיון בשום נושא – כאילו שאין לכם שום בעיה ושום נושא לא חשוב לכם; לא הבעתם רצון לקדם חקיקה שתגן על זכויות ילדים ונוער בצורה כזאת או אחרת, או כל מיני נושאים שהם דרכים של מעורבות.

ניסינו עם גברת הדרה רוזנבלום ממינהל חינוך ונוער מדי פעם לקדם את הנושא הזה ולהזכיר את הכוונות הטובות שלנו, ואני מוכרחה לציין שלא יצא מזה הרבה.

אני חושבת שההפסד הוא של הוועדה , אבל באופן יותר בסיסי זהו ההפסד של הנוער. בסופו של דבר אתם מפסידים מזה שאתם – כמייצגים, והנוער בכלל – הקול שלכם לא נשמע.

אנחנו מנסים ללחוץ על הכנסת בכל צורה שתיישם את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שבה יש הדגשה מיוחדת על שמיעת דעתם של ילדים ובני נוער בנושאים הנוגעים להם, ואני חושבת שהאמנה מחייבת את הכנסת ומחייבת במיוחד את הוועדה לקידום מעמד הילד, אבל הדברים לא יצאו.



לכן, מאחר שבכל פעם מתחלף ההרכב ובכל פעם יש אחרים שמנהלים את העניינים, אני מקווה שבדיון היום נבדוק מהם המכשולים, מה מפריע ומה ניתן לעשות כדי לשפר – עד כמה שהכנסת הזאת תתקיים, ולהבא נשאיר זאת גם לכנסת הבאה.

יש כנראה נושאים שיש צורך להבהיר אותם בינינו. זה בא לידי ביטוי בדיון האחרון בנושא אלימות מורים, שבו היה נציג שלכם.

היום קראתי דו"ח מזעזע על אלימות כלפי נשים וכלפי ילדים. אני חושבת שלראשונה בישראל נעשה מחקר כל כך מקיף וכל כך רציני. מעבר לכל הנתונים שמופיעים שם על כך שמחצית מהילדים בארץ אומרים שהם נפגעו בצורה כזאת או אחרת מאלימות פיסית או מילולית ועוד כל מיני נתונים מזעזעים, אבל בהקשר של הדיון שלנו היום יש תופעה של קורבנות אלימות שמצדיקים את האלימות כלפיהם ומסבירים אותה, מתרצים אותה.

זו רק דוגמה לנושא מאד קשה. אם אנחנו דנים באלימות כלפי מורים ובא נער ואומר: מה לעשות, למורים קשה, הילדים קשים היום, המורים מתפרצים – אזי אנחנו בבעיה, יש לנו ויכוח על א'-ב' של זכויות ילדים ונוער. בשום מקרה ובשום צורה אין זכות למבוגר – כולל למורה – לפגוע ולהפעיל אלימות כלפי ילד, ושום תירוץ לא יעזור, אחרת אנחנו צריכים להשלים עם תופעות האלימות גם בבית, גם בבית-ספר.

אני מביאה זאת רק כדוגמה לנושא שראוי לבירור מאד-מאד רציני לגבי נושא של זכויות ילדים. אני מאד קיוויתי שהעבודה המשותפת תחולל שינויים ותחולל לפחות התעקשות של ילדים ובני נוער על הזכות שלהם, כמו למשל הזכות לא להיות קורבן של אלימות בשום מקרה ובשום צורה, כולל לא לאלימות מילולית, לא להשפלות, לא להעלבות, ושבעצם מעמד הילד יקבל תנופה.

אני חושבת שבתנאים הקיימים היום – כשיותר ויותר ילדים ובני נוער חיים בתנאים חברתיים-כלכליים קשים – עומדת שאלה קשה של מה אנחנו עושים. האם אנחנו תומכים בחלוקת פיתות עם שוקולד לילדים עניים, לילדים רעבים, או שאולי יש לנו מחשבות אחרות.

הנה הצגתי בפניכם כמה נושאים דחופים, ועוד לא הגעתי לנושאים של חקיקה ולנושאים שבהם ניתן להגן על זכויות ילדים.

עוד מעט צריך להיכנס לתוקפו חוק שאני מקווה שלפחות יעלה את המודעות, שאומר שבכל הצעת חוק שנוגעת לילדים יצטרך להיכתב בדברי ההסבר כיצד זה משפיע על ילדים. בנקודה הזאת שכל מי שיציע הצעת חוק יצטרך להסביר איך זה משפיע, במי זה פוגע, או אולי למי זה עוזר – הכוונה הייתה לומר שלילדים יש אינטרסים, יש זכויות, ואנחנו צריכים להתייחס לכך. אנחנו לא יכולים להגיד שמאחר שהם ילדים, אנחנו המבוגרים יודעים את הכל ואנחנו נחליט והם רק יהיו בעצם מבצעים או מושפעים מההחלטות שלנו.

אני רוצה להביע שוב ולהדגיש את הרצון שלי ואני חושבת של הרבה חברי כנסת לעבוד אתכם, לשתף פעולה אתכם ולשמוע מכם, והייתי אומרת אפילו יותר מזה – להיות נתונים ללחץ מכם. אני מצפה שמועצת התלמידים תלחץ, תפעיל לחץ עלינו, תדרוש דברים. בסופו של דבר אתם אישית בקרוב תהיו גם אזרחים בוחרים, אבל מעבר לכך, יש לכם אחריות לכל הילדים שאין להם מישהו אחר שבצורה כזאת מוכרת מבטא אותם.

זאת הקריאה שלי אליכם. הונח כאן מסמך רקע על מועצות התלמידים, אינני יודעת כמה הוא יחדש לכם מעבר למה שאתם יודעים, אבל הוא חשוב לנו כדי להבין את הסמכויות ואת מידת הייצוגיות של המוסד.

אני מציעה שנשמע את רביד ואחר כך כל מי שירצה להצטרף – בבקשה.

בוקר טוב. זו פעם ראשונה שאני מגיעה לוועדה לקידום מעמד הילד, ואני שמחה לשמוע את הדברים שאת הזכרת בקשר לצורך לשמוע את דעתם של התלמידים ואת דעתם של הילדים על מה שקורה כאן, כי כנראה שבאמת אין מי שייצג אותנו יותר טוב מאשר אנחנו את עצמנו. כאן כנראה שיש מקום להגדיל את המעורבות שלנו בתוך הפעילות שנעשית.

אני יכולה לספר על כמה דברים שנעשים בזמן האחרון בתוך מועצת התלמידים והנוער הארצית בנושאים שהזכרת, ואלה נושאים שעומדים על הפרק של כולנו – אם זה נושא העוני, אם זה נושא האלימות, אם זה נושא ההיערכות לשעת חירום, לשעות יותר קשות שיכול להיות שיגיעו. כמו כן, נושא של תאונות דרכים, טיפול בהתמכרויות שונות כמו סמים, אלכוהול.

בנושא היערכות לשעת חירום אנחנו היום בודקים כמה תוכניות של היערכות בעיקר בתוך המועצות הרשותיות – אם זה בחלוקה של צעצועים, מצרכים לקהילות היותר הנזקקות בתוך הרשויות. אחד הרעיונות שעלו זה למשל בדיקה של מקלטים בתוך הרשויות – כל מיני דברים שהנוער יכול לעזור בהם בקהילה שבה הוא חי, ואם הוא יידרש לכך, הוא יעשה זאת בשעה שיהיה צורך.

אנחנו שותפים לכל מיני ועדות בתוך משרד החינוך שדנות למשל בנושא אלימות. בשבוע שעבר הפנינו את הבקשה שלנו להשתתף בוועדה למניעת התמכרויות – בעיקר סמים ואלכוהול – הפנינו את הבקשה לשרת החינוך, וגם בנושא הזה אנחנו מאד-מאד מעונינים להשתלב.

המועצה הארצית כרגע דנה בכמה נושאים – אם זה עניין של תאונות דרכים, שאנחנו בקשר עם כמה גופים לבדוק דרכים לטיפול בנושא מאחר שזו הפכה למכת מדינה שבעיקר בני נוער הם מי שסובלים ממנה; אם זה השתלבות בנושא של חקיקה בכנסת של החוק של נהג חדש, שגם שם אנחנו מייצגים את בני הנוער.

הפריעה לי נקודה מסוימת משום שאנחנו כן מנסים להשפיע וכן מנסים לשנות. לדוגמה, ישבנו בוועדת הכלכלה ואנחנו כותבים עכשיו מכתב לאברהם פורז – בקרוב יש לנו מליאה ששם נעלה את הנושא הזה, ואנחנו כן משנים ומנסים להשפיע.

זה בסקירה קצרה לגבי הפעילות ובעצם מה אנחנו מצפים מהפעילות המשותפת יחד עם הכנסת.

זה לא סוד שבשנתיים האחרונות קיימת בעיה והיא הבאת נציגים מכל מיני מקומות בארץ. זה מביא אותנו למצב שישנם אזורים שהם יותר מיוצגים כי התחבורה יותר קלה, כי המצב הוא יותר רגוע, וישנם מקומות שבהחלט יש בהם נוכחות שהיא בעייתית – אם זה עניין של שעות, אם עניין של בטיחות מבחינת ההגעה. גם זה נושא שמקשה על פעילות המועצות משום שיש אוכלוסיות שלמות של בני נוער שגרים באזור גיאוגרפי מסוים ויש להם קושי להיות מיוצגים בתוך המועצה הארצית ובתוך המועצה המחוזית, או בתוך כל גוף שאמור לייצג אותם והפעילות שלו נפגעת מעצם זה שלא מגיעים נציגים מאותו אזור.

ממחוז מרכז לא מגיעים נציגים – לדוגמה מאריאל.

האם יש נציגים מהמגזר הערבי?

ודאי.

יש נציגים דרוזים ויש נציגים בדואים. באמת אפשר להגיד שיש שילוב של כל שכבות האוכלוסייה, כל סוגי בני הנוער וכל הרבדים שאנחנו מכירים בתוך המועצה הארצית, בתוך המועצות המחוזיות, בתוך הרשויות – אם זה מתוך בתי-ספר, אם זה מתנועות נוער, אם זה מארגונים שונים.

הייצוג קיים. הוא נפגע בזמן האחרון מכל מיני סיבות – גם סיבה ביטחונית – אבל המועצה הארצית בנהלים שלה ובתקנות שהיא קבעה לעצמה, בתקנון העל ובכל מיני מסמכים כאלה, כן מוצאת מקום – אם זה מקום משוריין במועצה הארצית לנציג דרוזי ובדואי – כדי לדאוג שכל בני הנוער ייוצגו בתוך המועצה.

אני מוכרחה לומר שבנציגות שבאה לישיבות הוועדה לא ראיתי את הגיוון הזה.

הם לא רוצים לבוא לירושלים.

האמת היא שאחת הוועדות שהכי הרבה משתתפים בה זו דווקא ועדת החינוך כי שם יש הרבה מאד בעיות שמעסיקות אותם מעצם היותם תלמידים. פונים אליהם והם בהחלט גם פונים ליושב ראש הוועדה בעצמו בבקשות להעלות נושאים שונים שהם מבקשים להעלות על סדר היום.

לא אחת הם אפילו מקבלים נזיפה איך הם מעלים זאת שם ולא מעלים את זה ישר במשרד החינוך, כי לפעמים יש בעיות שהם רוצים להעלות לסדר היום, ואם זה עולה אז לפחות מתקיים דיון.

אנחנו כל הזמן עוסקים בנושאים של שוויון הזדמנויות וצורכי האחר והשונה. החבורה שיושבת כאן היא חדשה, אבל נציגים שלנו היו שותפים בוועדה של השופטת סביונה רוט-לוין בכל הנושא של אמנת זכויות הילד. הועלתה הצעה וזה הובא גם בפניהם, ערכנו על כך יום שלם של דיונים. משום מה היתה תחושה שזה הולך כעת לאיזושהי רמה של חקיקה.

למשל בחנוכה יש לנו 1,200 בני נוער שישתתפו במחנות. אחת היחידות שאנחנו הולכים להעביר זה לקראת ה-10 בדצמבר – שזה יום זכויות האדם – אנחנו רוצים שכל נציג מועצה יוכל לפחות בבית הספר לסייע כי אנחנו לא יודעים אם המחנכים יעשו פעילויות, אבל להעביר איזשהו שיעור בנושא של זכויות האדם. היה ויכוח עם הילדים כי הם טענו שהם מעדיפים לעסוק בזכויות הילד על זכויות האדם, אבל אני יודעת שיציינו במשרד החינוך את זכויות האדם. אם יחליטו בבית הספר שרוצים לעסוק בזכויות הילד – הרשות בידם.

אנחנו באמת נתקלים בזמן האחרון בקשיים כאשר הסיבה העיקרית שאני רואה היא סיבה כלכלית – אם זה ברשויות. ראשית, מה שנפגע זה שעות הפנאי והבלתי פורמלי. אם יש כסף, לא בדיוק יתנו למנחה ללכת להשתלמות או יתנו לו שעות הנחייה.

גם לגבי הפעילויות, כמובן שהמצב של הרשויות אינו טוב. כמובן, מי שהיה כל הזמן מבוסס ומצבו היה טוב – זה כבר נמשך מכוח האנרציה.

יש איזשהו אור כעת משום שבשנה הבאה אמורות להתקיים בחירות, ומשנה הבאה ילדים בגיל 17 כבר יוכלו להצביע לרשויות המקומיות, אז משלא לשמה בא לשמה ופתאום אומרים – אולי את יכולה לעזור לנו, לתת לנו קורס או הנחייה איך להקים מועצות כאלה.

את מדברת על עצם קיומן של מועצות תלמידים?

הם לא יכולים ללא שמישהו יעזור להם, יוביל אותם – לפחות אכסניה, מקום שניתן אפילו להשתמש בפקסים, בטלפונים. אם אין כסף ברשות – יש כאן בעיה.

מועצת תלמידים לא מעוגנת בהוצאות?

בבתי ספר כן. אנחנו במשרד החינוך משלמים את הנסיעות לכל הילדים במחוזית ובארצית. בתוך הרשות לא מדובר בהוצאות כל כך גדולות של נסיעות, אבל כאשר הם מגיעים אלינו, אנחנו מחזירים להם החזרים עבור נסיעות והם גם מקבלים כיבוד. נניח טלפונים אנחנו לא משלמים, כמו כן פקסים ואינטרנט. אנחנו מנסים כעת למצוא דרכים חלופיות לפעילות כדי שיהיו פחות על הכבישים, קיימת עם זה בעיה מאד קשה. גם ההורים לא מסכימים אלא אם כן יהיה מלווה, ואז צריך לממן את המלווה. זאת אומרת, יש בזמן האחרון לוגיסטיקה שבגלל המצב הביטחוני משפיעה גם על הפעילות שלהם.

אנחנו מנסים להתגבר על כך. לדוגמה, רביד גרה ברמת-צבי ליד עפולה – אני יודעת שאצלם מדי פגישה באים ליישוב אחר.

שמי ליאת, אני מגיעה מחיפה. אני מלווה של מועצת הנוער העירונית, שיושבים כאן נציגיה.

אנחנו קיבלנו את הזימון והגענו לכאן בפעם הראשונה. הייתי רוצה לציין בהמשך לדבריה של הדרה את החיוביות מתוך המקום שממנו אנחנו מגיעים מבחינת הנושא שאנחנו דנים בו היום.

את מורה במקצועך?

לא. אני כרגע לומדת תואר שני מדע המדינה ומינהל ציבורי, ואני מלווה את המועצה.

אגב, זה הפרופיל של האנשים שמלווים את המועצות – הם בדרך כלל סטודנטים צעירים.

מבחינה עירונית דווקא יש הרבה תמיכה ואכסניה מאד-מאד טובה למועצת הנוער. אמנם אנחנו שוכנים במקלט אך יש לנו מחשב, פקס, טלפון – דברים שאני חייבת לציין שהם לא מובנים מאליהם ביכולת פיתוח המנהיגות העצמית, הפעולה העצמית והשפעת הלחץ על המקורות הפרלמנטריים.

גם אם המועצה מתוקצבת בתקציב עירוני – והיא מתוקצבת – עדיין יש להם את חופש הפעולה בגבולות הנכונים כמובן, ולכן אני נמצאת בתפקידי, עדיין יש את חופש הפעולה להביע תביעות לראש העיר, לישיבות מועצת עיר, לוועדות עירוניות.

גיא - שהוא יושב ראש המועצה – הוא חדש, הוא מקבל מינוי בקרוב כיועץ ראש העיר לענייני נוער. נכון, אפשר לומר שזו רק כותרת, אבל קודמתו שיצאה מהתפקיד ניצלה את זה ביתר שאת והגישה אינספור בקשות ותביעות לגבי מעורבות של תלמידים ונוער.

אני מאד מברכת על כך שראיתם לנכון להזמין אותנו – גם אם אנחנו לא דרך המחוז או דרך הארצי – כדי גם לראות לפעמים את המקומות הקטנים – לא כל כך קטנים, אבל בהשוואה לעיריות המקרו שיש כאן, אנחנו באים ממיקרו מסוים – ולהדגיש שאם דיברנו קודם על נושא השוויון, זה גם נושא שאנחנו מטפלים בו.

השנה אנחנו לוקחים את ערך הפלורליזם כנושא מאד חזק, במיוחד משום שחיפה מסמלת בצורה הטובה ביותר את הנושא של ערבים, יהודים, חילוניים ודתיים. אנחנו רואים את הקושי – גם שלנו במועצה – להביא נוער ערבי.

אני שואלת את עצמי, בתור מלווה – נער ערבי צריך להגיע לישיבת מועצה ולשאול את עצמו מה נותנים לי כאן כדי שאני אשאר כאן, ברמה הכי בסיסית, מה אני מקבל כאן, מה יוצא לי מזה בתור נער ערבי שגר בעיר חיפה, וזה המוטו שאנחנו מנסים עכשיו ללכת לאורו.

לפי תיקון לחוק הרשויות המקומיות – בכל רשות מקומית, בכל עיר, הוקמה ועדה לקידום מעמד הילד. האם יש לכם שיתוף פעולה עם הוועדה הזאת?

קודם כל, לא ידענו על כך. אני מתוודה ואומרת בצורה גלויה שלא תמיד הדברים "נוחתים" למטה מבחינת השינויים שקורים – אני מדברת על המועצות הרשותיות – לא תמיד מגיעים כל השינויים התחיקתיים ודברים שנעשים ברמה הפרלמנטרית.

אתם לא צריכים להקים את הוועדה. האם לא הזמינו אתכם?

לא. כאן זה התפקיד שלנו. גיא כעת נכנס לתפקידו וזה אחד הדברים הראשונים שדיברנו עליהם בשיחה הראשונית שלנו – הוא כנער צריך להגיש מכתב שמברר מהן הוועדות שנוער משתתף בהן ולקחת בהן חלק, מלבד ועדת הנוער שבה יש מינוי לחבר מועצת נוער, אבל בשאר הוועדות הדברים כרגע בהבנייה.

בבירור שעשינו הם לא הקימו את הוועדה בחיפה.

תרשמו לפניכם זאת כנושא, יש לכם אינטרס שיקימו ועדה כזאת, ושנית הם מפרים את החוק.

אנחנו עשינו בזמנו סקר – גילינו שבשליש מן הרשויות היו ועדות, אבל אני לא יכולה להגיד מהו המצב כיום כי זה היה לפני כשנה.

הקמת הוועדות לקידום מעמד הילד נועדה ליצור מקום שבו ילדים ובני נוער יוכלו להשתתף בהחלטות שנוגעות להם ואשר מתקבלות על ידי גורמים שונים בעירייה, זאת אומרת שם צריך להיות המקום שבו רואים מה הקשר בין חינוך לרווחה, מה הקשר בין רווחה לכבישים, מה הקשר בין פנאי כזה או אחר למה שקורה בבתי-ספר.

רוני אלוני היא יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בירושלים, ולמרות שהיא עובדת ללא שכר היא משתדלת להגיע להרבה מאד ישיבות. רוני, מה קורה אצלכם? האם מועצת התלמידים משתתפת?

אני שמחה קודם כל לתת דוגמה על קיום הוועדה הזאת. מיד כאשר ידענו על קיומה, יידענו את מועצת התלמידים העירונית.

אנחנו רואים את עצמנו כוועדה לקידום מעמד ילד – כאשר לכל עירייה צריך להיות דבר כזה. אחד התפקידים זה ליידע את מועצת תלמידים, שהיא מועצה של צעירים שלא כל כך מודעים לביורוקרטיה ולמנגנונים המסואבים. הרעיון הוא שאנחנו צריכים ליידע אתכם איזה ישיבות יש בכלל בעירייה, למשל שעכשיו מתקיימים דיוני תקציב בכל הרשויות המקומיות לגבי השנה הבאה.

זה הזמן לשבת עם כל ראש אגף למשל, לראות איך אפשר לשריין לכם תקציב להוציא חוברת הסברה בנושאים מסוימים בשנה הבאה, איך ניתן לשבת עם גזבר העירייה – מועצת תלמידים בכל עיר – ולנסות לראות יחד אתו היכן הוא דוחף אתכם בכל מיני סעיפי תקציב. במהלך השנה תבואו עם כל מיני בקשות: לקיים אירועים, להוציא חוברות, להקים בירת נוער, לעשות אירועי נוער בחגים, וכו' – ואז אומרים לכם שאין תקציב.

זה הזמן – בנובמבר, לקראת דצמבר – אני חושבת שזה התפקיד של המבוגרים בתוך הרשות, הוועדה לקידום מעמד הילד, לשתף ולהעצים – התפקיד שלנו הוא להעצים את מועצת הנוער העירונית וללמד אותם – ישבנו אתם גם בשנה שעברה עם ספרי התקציב ולימדנו אותם איך מסתכלים על הספר הזה.

הכנתי את עצמי לישיבה היום – אני חושבת שזה מאד חשוב שתמר נותנת את המקום הכל כך חשוב לנושא הזה שלכם.

אחד הדברים שאני מעלה כאן כהצעה – לדעתי יש בעיה עם משך תקופת הכהונה של מועצת התלמידים בכל עיר, היא קצרה מדי. עד שאתם מתחילים להבין מי נגד מי, למה וכמה, אתם בשיא שלכם צריכים לפרוש ולתת את המקום למישהו אחר.

אלא אם כן הם נבחרים שוב.

אני חושבת שמדובר על כהונה שנתית או דו-שנתית. לדעתי צריך לחשוב על מודל יותר משודרג שהמועצה תהיה מורכבת כך שתמיד יש כמה שממשיכים לפחות שנתיים-שלוש. משך הכהונה לא נותן להם את האפקט הנכון.

דבר נוסף שמהווה בעיה זה שבדרך כלל הגוף שממנו מועצה אמורה לדרוש דברים, לעמוד על זכויות וללכת באיזשהו מקום כנגיד זו העירייה שמכוחה הם פועלים, וכאן יש ניגוד עניינים שצריך לחשוב עליו – לתת קצת יותר עצמאות לגוף הזה שנקרא מועצת תלמידים עירונית כדי שהם לא יחששו לצאת לפעמים גם במאבק קטן.




אתן דוגמה – בירושלים החליטו לקצץ בחורף שעבר דווקא בחימום בכיתות, וזה אמנם דבר קטן. רצינו לנהל איזשהו מאבק, החבר'ה פחדו כי ראש העיר אמר להם לא לעשות שום בלגאנים. צריך לחשוב על הנקודה של איך נותנים להם את ההעצמה שהם יוכלו לעשות דברים בצורה של נגיד למערכת.

לדעתי, חייב להיות תקציב משוריין לפעילות שלהם. לא ייתכן לתת תפקיד ולא לתת אמצעים למילוי התפקיד, וזה הדבר המרכזי.

מתקציב העירייה.

חייב.

אור ליבמן, אני יושב ראש מועצת תלמידים מחוז מרכז. הכל תלוי בכוח של הנציגים. לדוגמה ביישוב שבו אני גר, אם ראש העיר יעשה משהו, אני יודע שלנו לפחות יהיה את הכוח לצאת נגדו.

הכל תלוי בכוח של הנציגות. לנו יש מספיק כוח כדי להשפיע ושעדיין יישארו ויתמכו בנו כי אסור לשכוח שאנחנו עדיין תחת משרד החינוך. למועצות הרשותיות יש שני גורמים שעובדים מולם – גם משרד החינוך וגם העירייה עצמה, וכן משרד החינוך בעצמו יכול לתמוך ואז יש לנו שני גופים שתומכים בנו.

אני רוצה להתחבר גם לדברים שרוני אמרה וגם להבהיר את הדברים של אור. שני הדברים חייבים לבוא ביחד. העירייה לא חייבת לכבד מועצה שלא באה ודורשת ולא עומדת מאחורי הדברים שהיא קובעת. לכן, מועצה שלא יודעת מה היא רוצה ולאן היא הולכת, אין שום מצב שהעירייה תתייחס אליה ותקצה לה תקציבים.

כמובן שמבחינת המבוגרים – העירייה, מי שעובד עם אותה מועצת נוער – התפיסה צריכה להיות להרחיב את מרחב הפעולה ולתת מקום, ואני חושבת שרוני מדברת על הקצאת תקציב שהוא משהו רשמי ומסודר.

שלא צריך להילחם עליו כל שנה, שיהיה כתוב בסעיף.

אנחנו ממליצים על זה.

צריך לפתור את העניין הזה אחת ולתמיד ואז גם מרחב הפעולה ישתפר וגם אולי התפיסה – גם התפיסה של הנציגים את המועצה. כשאני מגיעה לגוף שהוא מסודר והוא מעוגן בתוך העירייה ויש לו תקציב ויש מנחה שעובד אתו וזה גוף רציני והוא גוף שנתפס בעיני העירייה- גם אני כנציגה אתפוס את הגוף הזה יותר ברצינות.

לפי מיטב ידיעתך, בדרך כלל משתתפים בישיבות ועדות לקידום מעמד הילד?

אני חברה בוועדה כזאת בעיריית עפולה למרות שאני לא תושבת עפולה אבל אני מייצגת את אחד מבתי-הספר בעפולה.

בירושלים יש.

יש הרבה מקומות ששמענו שקיימת בהם ועדה כזאת ומתעסקת בהרבה נושאים, וזה בעצם היופי של הוועדה שהיא לא ועדה לענייני חינוך, היא ועדה לענייני זהירות בדרכים. זו ועדה שכוללת בתוכה הרבה מאד תחומים שנוגעים לנוער בתוך העירייה.

אני יכולה להגיד שבעפולה למשל, זאת ועדה שעובדת מאד טוב ולנוער יש בה מקום לבוא ולהגיד את דברו, ויש התייחסות. זאת אומרת, זה לא רק לבוא ולדווח ולספר, אלא באמת יש התייחסות ודברים נעשים.

הגיעו אורחות מאולפנת הראל בכפר-סבא. ברוכות הבאות.

שמי איליה, אני ממועצת תלמידים עירונית ירושלים. רציתי לדבר על נושא הפרסום- איך כל הדברים האלה עובדים.

אנחנו למשל התחלנו לעבוד על אתר אינטרנט והקמנו עיתון שמתפקד.

בתוך האתר העירוני?

לא, נפרד.

תיצרו גם קשר לארצי.

אני חושב שפרסום זה אחד הדברים העיקריים שצריכים לעבוד כאן.

יש לנו עכשיו בעיה של נציגויות, אז יש ועדה של נציגויות אבל עדיין לא מספיק. פרסום זה הדבר הכי חשוב.

אנחנו עכשיו עובדים על תיבת דואר לכל בתי-הספר שיהיה קשר יותר עמוק עם התלמידים בכל בתי הספר.

אני באמת חושב שפרסום זה אחד הכשלים של כל העניין הזה.

למה? התלמידים לא יודעים על קיומכם?

זה ממש ככה.

למשל עשינו את אירועי בירת הנוער, כך שרוב התלמידים מכירים אותנו רק דרך האירועים האלה. אנחנו מקיימים בימות נוער לכל מיני דיונים ודברים חשובים שאנחנו חושבים לנכון להעביר לבני נוער, אבל לא הרבה צעירים מגיעים. אם מכירים אותנו, זה כן מבירת הנוער.

יערה, אני מהמועצה בירושלים. אנשים באמת לא יודעים שאנחנו קיימים. אפילו בתי-ספר שיש בהם נציגויות, אפילו בהם לא יודעים.

למה?

כשיש אירוע, נניח בירת הנוער – עבדנו מאד קשה על כך שתהיה הסברה, עשינו דוכן ודיברנו – אני חושבת שזה באמת עזר, אבל כאשר יש אירועים או כשיש דברים שאנחנו עושים לא בדיוק ברור שזה אנחנו, לא בדיוק ברור מי עושה את זה.

מה המעמד שלכם בתוך בית-ספר? לחבר מועצת תלמידים יש איזשהו מעמד בבית-ספר? למשל חבר מועצת תלמידים עירונית יכול לקבל תלונה מתלמיד ולטפל בה?

ודאי. היום הגיעו שתי תלונות לאתר אינטרנט מילדות שהן נציגות מועצות שאנחנו בכלל לא מכירים על כך שיש להם בעיה בבית-הספר ומבקשים שנעזור.

אנחנו בדרך כלל רוצים לא להפקיע את הכוח מהרשות, אז אנחנו מפנים אותם למחוז ולכתובת הספציפית הקרובה, אבל יש מעקב ברור.

השאלה שלי היא יותר רחבה. חבר מועצת תלמידים – עירונית לצורך העניין, רשותית כפי שאתם קוראים – האם יש לו איזשהו מעמד?

למשל, אם הוא בא בפני מנהל בית-ספר, בפני מנהלת מחלקת חינוך ברשות, דופק על השולחן ואומר נניח שבבית-ספר מסוים הביוב סתום או בבית-ספר אחר יש אלימות של מורים.

בהחלט שכן.

הכל תלוי בנציגים.

אני יכול להעיד על המחוז שלי – מחוז ירושלים. במחוז שלי אני לא רואה שום מועצה שבאמת מקבלת את התלונות.

נניח מבשרת, לא מתייחסים למה שהם אומרים?

אני לא יודע. המועצות הבית-ספריות די כפופות לעירונית, אבל המועצות לא נתפסות – גם בעירונית אני די מעורה במה שקורה. לגבי מועצות בית-ספריות – בקושי החבר'ה של המועצה הבית-ספרית יודעים מה התפקיד שלהם; תלמידים בבית-ספר בקושי יודעים שקיימת מועצה בית-ספרית. המועצה לא נתפסת כגוף כל כך מייצג.

ברוב בתי-הספר המועצה הבית-ספרית נחשבת כגוף שמארגן אירועים.

מה אתה מציע? איך מתמודדים עם השאלה הזו? אם נציגי התלמידים הם לא כתובת – גם מבחינת התלמידים וגם מבחינת ההנהלה - ואין להם מעמד ברור והם לא יכולים לייצג תלמיד, נניח שלתלמיד יש בעיה, האם חבר מועצת תלמידים יכול לייצג אותו בפני ההנהלה, בפני המועצה הפדגוגית?

אלה שאלות מאד רציניות. אם אנחנו לא ניתן לחברי המועצות העירונית, הבית-ספריות- לכל הדרגות – מעמד כזה, בעצם אנחנו משדרים שזה מיועד לניהול טקסים ולמסיבות.

גיא רזניק, יושב ראש מועצת הנוער העירונית של חיפה. אני לא כל כך מסכים עם מתן ולא עם יואב.

אני מדבר על המחוז שלי, אתה לא יכול לא להסכים אתי.

לפחות אצלנו במועצה, מי שנבחר הוא נציג דמוקרטי מבית-הספר, ואם אתה מגיע למועצת הנוער העירונית של חיפה, המטרה שלך היא לשמוע את הבעיות שקיימות בבתי-הספר ולעזור לתלמידים שפונים אליך בבעיה עם ההנהלה.

תן לי דוגמה לבעיה שטיפלת בה.

אני חדש בתפקידי, אבל אני יודע על מקרים שהיו בעבר שאם יש איזושהי בעיה, אפשר לפנות.

בעבר, כאשר לא היית חבר מועצה, האם פנית פעם לחבר מועצה וביקשת טיפול?

בבית-הספר שאני נמצא בו – עירוני ג' – יש הרבה בעיות, אני עצמי לא פניתי. אני ידעתי על מועצת הנוער העירונית שלנו משום שיושבת הראש הקודמת הייתה מבית-הספר שלנו והיא באמת עזרה להרבה תלמידים בבעיות.

אני אישית חושב שאם יש בעיות, מנהלי בתי-הספר יודעים שיש גוף כזה שנקרא מועצת נוער עירונית ומוכנים לקבל, מוכנים להקשיב, וזה אחד הדברים שעבורם אני חושב שמועצת הנוער קיימת. לכן יש את המועצה, לנו יש את הכוח לפנות למנהלים ולהראות שיש גוף ששומר על זכויות.

אני רוצה להוסיף שהכל תלוי בעצם בכוח שלך כמתן, בתור יושב ראש מחוז, לבוא לעירוניות ולדבר. לדוגמה, בעיר שאתה יודע שיש בה בעיה – לבוא, להיפגש ולעזור. במקומות שבהם יש בעיות, צריך לבוא ביחד עם יושב הראש של אותה רשות, לראות מה הבעיות ולפתור אותן.

לדוגמה, גיא בתור יושב ראש עירוני בחיפה רואה שמנהל לא משתף פעולה עם אחת ממועצות התלמידים – צריך לבוא ולפתור את זה, להתערב.

אנחנו פותרים את זה.

לכן יש את הדרגים. ברגע שבית-הספר לא מסתדר, יש את העירונית וזה יכול גם להגיע לארצית.

אני הצגתי את השאלה האם התלמידים בתיכון חושבים שיש טעם לפנות לחבר המועצה כי הוא יעשה משהו.

הכל תלוי באותה מועצה.

יש כאן בעיה של תדמית. אנחנו, בתור חברים במועצה, יודעים מה הכוח שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות. הבעיה היא שהציבור שאנחנו מייצגים פשוט לא יודע את זה.

שמי נעמי ריפטין, אני מהסתדרות המורים ואני מורה בבית ספר תיכון בראשון-לציון. אני באמת פונה אליכם כגוף המייצג את התלמידים, את מועצות התלמידים – אם לא תעגנו את זה אני לא אומרת בחוק אבל באיזשהו מסמך שיחייב את מנהלי בתי-הספר ...

יש חוזר מנכ"ל.

אני מכירה הרבה בתי-ספר – זה מאד תלוי, זו פררוגטיבה של המנהל כרגע ואם מנהל לא מעונין, מועצת תלמידים לא תשיג דבר, אתם יודעים את זה.

צריך למצוא דרך לעקוף את המנהלים או לחייב אותם לשתף פעולה כי יש הרבה בתי-ספר שבהם מנהלים לא משתפים פעולה עם מועצת תלמידים.

אין דרך.

יש דרך, אני יכולה להביא דוגמה.

שמעתם פעם נציגת מורים בהתלהבות כזאת על זכויות תלמידים?

אני מורה ואני אוהבת את התלמידים. אני חושבת שלמועצת תלמידים צריך להיות הרבה יותר כוח ואני יודעת על הרבה מנהלים שמועצת תלמידים שחוקה אצלם, אין לה שום מעמד.

צריך למצוא מלמעלה דרך שתחייב אותם לשתף פעולה עם התלמידים.

אני רוצה להגיד קודם כל שאני מאד שמחה לראות אתכם ואני מאד שמחה על כל הפעילות שאתם עושים, שאני מלווה אותה די הרבה שנים – לפעמים יותר מקרוב ולפעמים פחות.

אבל, יש לי קושי שאני רוצה לשתף אתכם בו. אני שומעת שאתם רוצים – ובמידה רבה של צדק – לקבל תקציבים ושהפעילות שלכם תוכל להיות יותר מסודרת מבחינת המשאבים הכספיים.

מצד שני, כשמקבלים משאבים מאותו גוף שאתם אמורים להיות גם קצת ביקורתיים עליו – נוצרת איזושהי בעיה.

קיים סעיף 12 באמנת זכויות הילד שאומר שאתם צריכים להישמע ושדעתכם צריכה להילקח ברצינות.

השאלה האם אתם יכולים להביא את זה למוסדות בית-הספר ולדאוג שאכן הסעיף הזה ימומש לגביכם – שאתם תדעו אותו קודם כל, שתבינו מה המשמעות שלו.

רינה, את יודעת איפה הבעיה - אם המנהל קרא את סעיף 12 ולא עשה שום דבר, אז מה הסנקציה לגביו?

לגבי התלמידים, אני חושבת שקודם כל צריכה להיות מודעות גבוהה שלהם לכך שזו זכותם, והזכות הזאת עומדת להיות מעוגנת עכשיו בחוק הילד.

או כן או לא.

אבל היא קיימת. מדינת ישראל אשררה את אמנת הזכויות ויש להם הזכות הזאת. ברגע שכל אחד מכם, וכל גוף, יידע את זה – יש לכם יותר עמדת כוח.

אני חושבת שהבעיה השנייה היא האג'נדה. אני התרשמתי שאתם מאד התקדמתם ועושים עבודה יפה מאד בתהליכים של הבחירה – הבחירה היא דמוקרטית, וכו'. מצד שני, אני גם שומעת ואני פגשתי הרבה תלמידי תיכון בשבוע האחרון, שהבחירה היא "כאילו" – שתלמידים מציעים את עצמם ומתוך אלה שמציעים את עצמם נבחרים, שזה לא ממש שיושבים בכיתה וחושבים מיהו הנציג הכי מתאים.

זוהי בעיה שכדאי לשים אליה לב ולשפר את הדברים האלה. אני מציעה לכם לבדוק איפה קיימות ועדות לקידום מעמד הילד – וזה לא כל כך הרבה – לחזק את זה כי בתל-אביב היתה רק פגישה אחת לפני שבועיים, פגישה ראשונה של הוועדה לקידום מעמד הילד. תדעו שיש לכם שם מקום.

אם אנחנו מדברים על העצמה מלמטה למעלה – זה אחד התפקידים המאד מרכזיים של מלווה מועצה.

למרות שאני עובדת בעיריית חיפה ולמרות שמשכורתי ממומנת על ידה, אני חייבת להגיד שהכל תלוי במסר שאתה מעביר וביכולת שלך להנהיג את הנוער.

כל פרוייקט שאנחנו עושים, אני יכולתי לפתור אותו במכתב לרכזת החברתית – ואגב, יש לי קשר מצוין עם בתי-הספר כי אני דואגת לטפח אותו. אני מדברת עם מנהלים ועם רכזות חברתיות ומגיעה.


אנחנו עושים עכשיו פרוייקט של אירוע התרמה לנוער במצוקה ואנחנו עושים זאת עם 18 בתי-ספר ומגיעים עד מנהלים ועד רכזות חברתיות, אבל מה הסוד – ואני אומרת זאת לתלמידים- אני את המכתב שלי יכולה להוציא ויכולה לסלול את הדרך. אתם צריכים בעצמכם להגיע לבית-הספר, לדרוש זאת ומלמטה להתחיל להעצים אבל זה חייב להיות דו-כיווני.

אי אפשר להפיל הכל על הנוער ולתת לו להתמודד – צאו החוצה נערים ותעשו הכל בעצמכם. זה קשה, זה בעייתי, ואגב מנהלים גם נמצאים בתחרות בין בתי-ספר. אנחנו עושים את הפרוייקט הזה עם בית-ספר משותף ומנהל אחד אומר לי שהוא לא מוכן לשתף פעולה עם בית-ספר מסוים כי הוא גונב לו תלמידים.

אני מציגה את הדברים לאמיתם – לא כל המנהלים רואים את הדברים כך ואני מודעת לבעיות הקיימות, כך שתפקיד המלווה הוא תפקיד מאד-מאד משמעותי, ופעם בארצית אפילו נתנו יותר הנחייה למלווים.

אנחנו ממשיכים בכך.

לגבי מה שהעלית, גברתי, בקשר למידת הייצוג שלהם את התלמידים עצמם. זה לא סוד שהנוער שיושב כאן זה נוער מיוחד, מהסיבה הפשוטה – הוא צריך להגיע, לאחר שהוא מסיים את הלימודים שלו בשעה חמש, לשבת במקלט לא הכי סימפטי, בלי מזגן, ולפעול למען הנוער.

זה לא פשוט ליצור היום מודעות של הנהגה עצמית ושל עזרה למען הקהילה בקרב בני נוער. זה לא פשוט ליצור התלהבות ורצון – כולם להתנדב למען המועצה. לכן, מי שאומר אני רוצה להגיע – הרצון הזה מבחינתי מספיק לי. אתה רוצה להגיע – אתה תיבחר, וגם אם הוא ייבחר שניים מתוך שניים כי זה מה שיש לבחור, עם זה אנחנו מתחילים.

המילים כמו מנהיגות ומנהיגות נוער הן מלים מאד-מאד גדולות ומאד יפות. מה זה מנהיג? לי יש הרבה השגות לגבי כל הכותרות הגדולות. מבחינתי, זהו נער שיכול להיות בבית-הספר מאד שקט ונחבא אל הכלים, פתאום הוא מגיע למקום שבו נותנים לו את העמדה שלו, נותנים לו את האפשרות לעמוד מול קהל, שבונים לו את ה"אני" שלו, והוא משפיע – וזה עובד.

לא מקובל עלי.

מקרב התלמידות של האולפנה – האם מישהי יכולה להעיד מהניסיון שלה? האם יש לכן מועצת תלמידים באולפנה?

לא.

הדרה, לא שמעו שם על מועצת תלמידים, חוזר מנכ"ל לא הגיע אליהם.

אני לא רוצה להעלות זאת כאן.

יש המון בעיות עם המגזר הזה. לפחות במחוז שלי אני יודע שאנחנו מטפלים בזה בצורה מאד-מאד רצינית. סגן היושב ראש היוצא במועצה האחרונה – יאיר – הוא הקים פורום של חמ"ד שעבד בצורה מדהימה. הם נפגשו, ניסו להגיע לשיתוף פעולה ועשו דברים מדהימים.

האם חוזר מנכ"ל לא חל על כל בתי-הספר?

בוודאי.

אצלנו בבית-ספר היתה מועצת תלמידים כאשר היינו קטנות – עכשיו אנחנו שמיניסטיות.

למה עכשיו אין?

אני חושבת שהערך של מועצת תלמידים אצלנו התחיל לרדת כי בית-הספר שלנו הוא די קטן ואם יש בעיות אנחנו הולכים ישירות למנהלת. אלה קשרים מאד אישיים, כשאנחנו לא צריכים מישהו שיעביר את זה מאתנו למישהו אחר. זה עובר בינינו לבין הסגל.

אם כך, לא צריך מועצת מנהלים.

אני חושבת שאנחנו מסתדרים טוב מאד בלי מועצת תלמידים.

מועצת תלמידים ארצית – יש לכם בעיה. יש תלמידות שחושבות שמועצת תלמידים לא נחוצה, מיותרת.

אני חושבת שמה שיפעת אמרה זה טיעון שחוזר על עצמו, ויש שני מגזרים שבהם הטיעון הזה חוזר – החינוך הדתי והמגזר של המינהל ההתיישבותי. אלה שני סוגי בתי-ספר שבאים ואומרים שבית הספר גם כך קטן ואינטימי וכולם יכולים לגשת למנהל ואין צורך באיזשהו גוף מייצג. זה סתם מסורבל לבחור נציג מהכיתה – לשבת פעם בשבועיים, ועדות, וכו'. הם טוענים שאם יש בעיה – ניגשים למנהל.

צריך להגיד שלמועצה – כפי שאני רואה אותה – יש שתי מטרות והיא פועלת בשני מישורים. המטרה הראשונה היא ייצוג של בני הנוער, וכאן אין מה להרחיב, אנחנו מדברים על כך כל הזמן, נאמרו דברים וודאי עוד ייאמרו.

המטרה השנייה היא העצמת בני נוער, פיתוח מנהיגות עתידית, הקניית כלים – ואלה דברים שאני חושבת שתורמים לנציג עצמו, מאפשרים לו כאשר יתבגר להיות אולי אזרח טוב יותר. אני חושבת שהקניית הכלים הזאת היא חשובה והכרחית גם לנציגים עצמם, והיא מקרינה על כלל התלמידים בבית-הספר.

האם יש מיפוי ארצי ואת יודעת באלו בתי-ספר יש או אין מועצת תלמידים?

כן.

באיזה אחוז מבתי-הספר אין מועצות תלמידים בית-ספריות?

מבחינת אחוזים אני לא יכולה להגיד.

השאלה מה הכוונה יש, מפני שלפי חוזר מנכ"ל צריך להיות בכל מקום. אז עשו בחירות, השאלה מה הם עושים.

למה? הם לא טרחו לעשות בחירות בכלל.

אני עוד זוכרת – אני בעצמי באתי לבית-הספר והיה לי דיון בחדר המורים והיתה בעיה מה יהיה מעמדה של הרבנית. הם לא חשבו כל כך על הבנות, הם חשבו יותר על מה יהיה בחדר המורים, וכאן באמת צריך לעשות עבודה רצינית.

אז בכל זאת, באיזה אחוז מבתי-הספר אין מועצות תלמידים?

פחות מ- 10% שבהן אין. יש לי את שמות בתי-הספר.

אני בדקתי את הנושא, כבר ארבע שנים אני מלווה את מועצת התלמידים העירונית. בפועל, אני באה כמעט לכל ישיבה שהם מקיימים ומזמינים אותי וזה נותן את שלו משום שאז יש איזשהו פידבק שאפשר להעביר את הבקשות שלהם גם הלאה ושזה לא יישאר על הנייר.

יש לי הערכה לגבי ירושלים ואני לא בטוחה שזה לא קיים במקומות אחרים. כשליש מבתי-הספר באופן קבוע שולחים או דואגים שיהיה נציג, כל שאר בתי-הספר לא רואים בכך חשיבות. אם מדברים על נציג מכל בית-ספר, למשל רשת אורט או כל הגופים העצמאיים לא שולחים נציג.

יש להם מועצה מעולה.

אצלנו אין, הם לא שולחים. יש את הממ"ד, את העצמאים, יש בתי-ספר ערבים שאין מועצה שמדברת בכלל. זאת מועצה נפרדת, יש בעיות של שפה, יש כאן בעיה – צריך למסד ולארגן זאת הרבה יותר טוב.

לגבי החיוב של בתי-הספר – אני הוצאתי חוזר לכל בתי הספר בירושלים ואני ממליצה גם לעשות את זה במקומות אחרים.

חייבתי את היועץ המשפטי של העירייה – כי זאת ועדה סטטוטורית, יש לנו זכות שיהיה לנו יועץ משפטי בתוך הוועדה – עם חתימה של עורך-דין מהלשכה המשפטית. עד סוף החודש הזה, אם כל בית ספר לא יגיש מי מועצת התלמידים שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, הוא פשוט יעלה לדין משמעתי. כנראה שרק ככה זה עובד.

תדעו שיש לכם את הכוח הזה.

תשתמשו בוועדה לקידום מעמד הילד, תנצלו את מעמדה ואת היכולת שלה לפעול.

שאלה אם בכל רשות היא חזקה כל כך.

תדרשו את זה. תוציאו מסמך. אתם יכולים גם לפנות אלינו מכל הארץ, אנחנו נעזור ונראה לכם איך נראה מכתב כזה לדוגמה. אני אשמח מאד לעזור לכל המועצות כי זה מאד חשוב לי.

תזכרו – העירייה חייבת לתת לכם ייעוץ משפטי בכל עניין.

שנית – חברות בוועדות המוניציפליות. איך תדעו מה קורה בכל מה שקשור ברשות? למשל, הוועדה לקידום מעמד האישה – בכל רשות מקומית יש ועדה כזאת. הבנות – אולי גם בנים, אבל לגבי בנות במיוחד – יש את החוק, אפשר לעשות בו תיקון, להוסיף תוספת לחוק הוועדה לקידום מעמד הילד או למועצות התלמידים העירוניות שזה בחוק חינוך חובה, שהעירייה, הרשות, מחויבת בכל גופיה שיש להם איזושהי נגיעה לאוכלוסיית הקטינים באותה רשות, למנות נציג של מועצת תלמידים שהיא נבחרת. זהו גוף נבחר.

אני מנסה כבר שנתיים להכניס את הבנות של מועצת תלמידים עירונית אצלנו לוועדה לקידום מעמד האישה, יש להן גם כל מיני אג'נדות שהן רוצות לקדם. אף אחד לא מזמין אותן אפילו.

זו דרך להעצמה – לא רק לדבר על העצמה – משום שכאשר נציג שלכם יושב בתוך הוועדות ושומע מה קורה ON LINE, יש לכם גם מה לומר ואפשר גם לעשות מזה בלגאן תקשורתי.




נושא נוסף הוא הנושא של תקשורת. אתם חייבים יחצנות. יש לזה תקציב מאד גדול בתוך משרד החינוך – תשבו עם המנכ"לית ותדרשו מתוך תקציב דובר משרד החינוך שיקצו לכם עשירית. אתם הרי שליש מהאוכלוסייה במדינה הזאת, אתם רוצים שליש מהתקציב של ההסברה לנושא שלכם.

יש תקציב. יש לנו דובר.

הדובר הוא ילד.

אבל אף פעם לא אמרו להם לא על שום תקציב שהם ביקשו. העיתונות לא מדברת על דברים יפים.

כמו שראש ממשלה לוקח, עם כל הידע שלו, משרד רציני שיריץ אותו ויקדם ויעלה נושאים למודעות הציבורית – כך אתם צריכים גוף מקצועי שילווה אתכם.

לפני שנתיים היו במשך יומיים שני כתבים שהיו שותפים אתנו במחנה הקיץ ואז הם אמרו – אין מה לכתוב, הם כאלה ילדים טובים.

מדברים כאן על כך שאם היינו יודעים - היינו עושים, אם היינו יודעים – יכולנו להשפיע, אז למה באמת לא לעשות קורס הכנה של חודשיים לפני שמגיעים למועצת תלמידים? זה יפתור את כל הבעיות.

ודאי שיש קורס, הבעיה שהעיר ירושלים ב- 90% מהפעמים לא מגיעה אלינו לקורסים. אמת, יושב ראש המחוז?

העיר ירושלים נכנסה רק לאחרונה.

הם רצו להיות מבודדים. בחנוכה אתם מוזמנים לסמינר בן שלושה ימים, כמה נרשמו? ארבעה.

אני ממש לא יודע על זה, זו גם בעיה.

את מי אתם מיידעים אצלנו?

את סימה סיני.

באופן מעשי, אפשר לשלוח העתק של המכתב לגברת סימה, לוועדה לקידום מעמד הילד.

אנחנו שולחים לכל הגופים.

אבל אלה הגורמים המקצועיים. תני לאנשים שבאים בהתנדבות לנסות לקדם את הדברים. יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד חייב לדעת?

העתקתי כעת את כל הפרטים שלך.

יש בעיה לדעת מי האנשים החזקים באותו גוף.

אתם יכולים להשיג רשימה של יושבי ראש ועדות לקידום מעמד הילד, תשלחו אליהם העתקים של הפניות כך שהם יהיו מודעים.

מדברים על איזה בתי ספר יש בהם מועצות תלמידים ובאיזה לא. אצלנו, באופן עקרוני, יש מועצת תלמידים. אני בבית ספר מכיתה ח', כעת אני בכיתה י"א – פעם אחת שמעתי שמועצת תלמידים הלכה לבית חולים וחילקה משלוחי מנות. זה הדבר היחיד מכיתה ח' ששמעתי שמועצת התלמידים עשתה.

אני לא במועצת תלמידים, אבל שתי הנציגות האחרות כן במועצת תלמידים, והמועצה לא עושה כלום.

איפה טמונה הבעיה? במי האשם?

אני חושבת שהבעיה טמונה גם בנציגים של המועצה וגם בבית ספר. תלמידים לא מודעים לכך שיש להם כוח ואני חושבת שזו בעיה מאד רצינית.

שמי יבינה, אני מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. יש לי הערה קטנה לרוני – הבנתי ששלחת לכל בתי הספר בירושלים. אני מניחה שההודעה שלך, בהתייעצות עם היועץ המשפטי שלכם, הסתמכה על סעיף 13 לחוק זכויות התלמיד.

שימו לב שיש סייג בסעיף 16 לחוק, שאומר שמדובר אך ורק בבתי ספר הרשמיים.

שלחנו רק לרשמיים.

היה כאן קצת בלבול מושגים. עלה קודם "אורט" לדוגמה.

האולפנה שתלמידותיה יושבות כאן איננה רשמית?

היא כן, אבל העצמאיים לא. יש דתיים מסוימים שהם לא רשמיים. אורט נחשב מוכר.

יש גם ההיבט של דין משמעתי – אורט לדוגמה, אני מניחה שמנהל בית הספר הוא מטעם הבעלות הפרטית, הוא לא עובד מדינה ולכן את לא יכולה להחיל עליו דין משמעתי.

אני יכולה לעכב לו תקציבים.

הבעיה קיימת בחוק הזה וזה בעצם נותן פתח מילוט להרבה מאד בתי ספר שיכולים להימלט. אני מניחה שיש מנהלים שמבינים את החשיבות של שיתוף התלמידים ואיך אפשר בכלל לדבר על מאבק באלימות ואיך אפשר לדבר על מאבק בתופעות שליליות אחרות ועל העצמת תלמידים בלי נציגים נבחרים. אני יוצאת מהנחה שיש הרבה מנהלים שהחוק לא מחייב אותם, ובכל זאת עושים את זה, אבל יש כאן פתח מילוט רציני שאם יש מנהל שיש לו דעה אחרת על איך מחנכים ואיך משתפים והוא רוצה שיהיה שקט וסדר ושאף אחד לא יפתח את הפה – פתח המילוט הזה הוא גדול מדי בתיכוניים בעיקר, זאת אומרת במקום שיש הרבה רשתות ואלה לא עובדי מדינה.

מה שהבנות מהאולפנה אמרו אותי מאד מפחיד - גם לגבי הישיבה הקודמת, כפי שאותו ילד התבטא.

אני רוצה להביע אמירה אישית שלי – אני חרדה לדמוקרטיה בקרב הדור הבא, הדורות הבאים. הטמעת ערכי הדמוקרטיה והחשיבות בעצם ההליך של הבחירות שמקיימים בתוך בית-ספר – זה ערך חשוב ביותר. מדובר על השמעת קול, הבעת דעה ועל עצם הקיום של ההליך. אמנם חשוב, אבל פחות חשוב כרגע מה עושה אחרי כן המועצה ומה ההשפעה שלה והתפקיד שלה, אפשר לטפל בכך בנפרד. עצם קיום בחירות במערכת החינוך בתוך בתי ספר זה גורם של הטמעת ערכי דמוקרטיה בקרב בני הנוער והילדים. זה מאד חשוב, אסור לוותר על הזכות הזאת.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן. המנהלת שלנו היא הבן-אדם הכי מאמין בדמוקרטיה שאפשר. היא רוצה לשמוע את כל התלמידות ואת כל מה שיש להן להגיד, ואני חושבת שאנחנו עושות את זה בעוד הרבה דרכים חוץ ממועצת תלמידים.

מעבר לכלים שבית הספר נותן – והוא נותן המון כלים – אולי זה לא קורה דרך מועצת תלמידים אבל זה קורה, שואלים את הבנות ושואלים מה אנחנו רוצות, מבינים אותנו מאד-מאד. מביאים לנו את הכלים לבית הספר, זה לא בא דרך גוף של מועצת תלמידים אבל כל מה שאנחנו צריכות מגיע אלינו לבית הספר.

שוב, המנהלת שלנו באמת מאמינה בדמוקרטיה ולכל עניין שצריך לוקחים נציגות מכל כיתה. אמנם זה לא גוף רשמי של מועצת תלמידים, אבל כשצריך להחליט בנושא מסוים יש נציגות.

אבל נציגות שלא נבחרו.

נציגות שמתנדבות, שרוצות להיות חלק.

בית הספר שלנו הוא באמת דמוקרטי ונותנים לנו להתבטא. איך אתם יכולים להכריח בית ספר שמסתדר כך – ועובד טוב – לבחור מועצת תלמידים?

לא צריך להכריח, לא מכריחים.

יש לנו מועצת נוער עירונית, הם מפרסמים את עצמם – כפר סבא – ואני חלק מתנועת נוער בכפר סבא. בכל הפעילויות משתפים את כל תנועות הנוער בכפר סבא. יש לנו מרכז הדרכה מעולה, יש לנו את הכלים שאת מדברת עליהם – יש לנו הרצאות וקורס מד"א וכו'.

יש לנו כאן ויכוח, כפי שאת מבינה – לא הצלחנו לשכנע אותך – אבל תתרגמי את מה שאת אומרת ברמה של המדינה כולה ואז יהיה מנהיג נחמד שמאד יאהב את כולם, ולא צריך בחירות. מדוע צריך בחירות? כל מי שיהיו לו בעיות – יפנה לעוזר של המנהיג הנפלא, ובא לציון גואל.

המרחק הוא רב.

יש לנו כאן בעיה של תפיסה ערכית של בחירות ונציגי נבחרים ונציגים מטעם ונציגים שחביבים על המנהל – ואולי הם לא כל כך חביבים על התלמידים, אולי להפך – וכן הלאה.

אני לא מכירה את המצב באולפנה שלכם ואני לא סותרת אף מילה שאת אומרת, אבל אני מדברת באופן בסיסי.

אני מצטערת שלא הצלחתי לתאר לכם את המצב כפי שהוא.

את אומרת שהכל טוב ונפלא, ולא צריך לבחור. זו השורה התחתונה של דברייך.

רציתי להתייחס לשני דברים שנאמרו כאן. המטרות שעמדו לנגד עינינו בהתחלה – הרי אני לא ילדה וגם אני הייתי במועצה – זאת אומרת מועצות היו תמיד, רק אמרנו שניתן לזה איזשהו פן הרבה יותר ערכי כשאנחנו נסייע לבני הנוער להתמודד עם מה זה לחיות באורח חיים דמוקרטי - כל הסיפור של בחירות ורוב ומיעוט ולהתמודד עם דעת המיעוט ולדעת שאני צריך להחליט על גזירות שהמיעוט יכול לחיות אתן ולעמוד בהן, וכל הסיפור של התמודדות על כישלון לפעמים, ולהעביר החלטה ולעמוד גם בנושא של תקציב וגם בנושא של איך אני עומד מול הגוף התומך והגוף הבוחר.

הרי אצל הילדים זה לא כמו אצל המבוגרים. אם הם לא עושים מה שהנוער אומר להם – "מעיפים" אותם, אין להם כל שנתיים בחירות. הם לא בסדר - יש להם אולי 30 ימי חסד ואומרים להם שלום, אנחנו לא מצביעים עבורך. כלומר, הנוער הוא הרבה יותר אכזר בנושא הזה.

יש גם בעיה עד שהם לומדים את הדברים. מה שאני רואה לנגד עיני – אני רוצה אזרחים חושבים, אני רוצה אנשים מעורבים, אני לא רוצה המון שכולם אומרים כך, הם יעשו כך. אנחנו עובדים המון על העצמה אישית. זה בא גם בצורה פרטנית וגם דרך עבודה בקבוצה. מנחה מועצה זו פרופסיה בפני עצמה, זה לא מישהו שעומד ומנחה קבוצה. אנחנו די יועצים, אנחנו עובדים אתם מראש.

יש להם מליאה בעוד שלושה ימים – אנחנו מכינים אותם מראש והם מעבירים אותה. אנחנו פה ושם נותנים מקצועיות, נותנים פן שאנחנו רוצים להעביר.

אגב, לא כל המנהלים אוהבים את זה ואני אגלה לכם עוד סוד – גם לא כל המורים אוהבים את זה. אני נכנסתי לחדר מורים, היה אירוע מאד רציני והייתי צריכה להעביר הרצאה על הפנמת ערכי הדמוקרטיה בבית-הספר, באה מורה ואמרה לי – הילדים הולכים לכנסת, אנחנו אף פעם לא היינו מוזמנים, וכן את נותנת להם חוזרי מנכ"ל. זה לא שנותנים, היום חוזרי המנכ"ל נמצאים באינטרנט אבל המבוגרים פחות נכנסים לאינטרנט לראות זאת.

זה לא כלל המורים.

בוודאי שלא. אמרתי שיש וזה מיעוט. אני גם יודעת שמאז שנעשיתי אימא – הרבה יותר ראיתי כמה חשוב שהילדים יביעו את דעתם. כלומר, אתה עושה שינוי גם בעצם העבודה שלך.


גם מורה שמגיע להכרה שאם הוא משתף את הילדים ומקיים שיעור חינוך ויעלה איזשהו נושא – זה יהיה יותר מעניין כי מה שאותי עניין לפני 30 שנה זה לא מה שמעניין את הנוער היום. אני היום קונה "מעריב לנוער" משום שאני רוצה לדעת מה מעניין את הילדים.

אחת הבעיות שלנו היא הפרופסיה של המנחים. מנהל לא תמיד משקיע בזה. השנה בפסח יש לנו 200 איש בהשתלמות מיוחדת – להגיד לכם שכל המורים רצים? לא. אנחנו צריכים "לשחד" אותם כי זה מאד משמעותי.

כל העניין הזה בצורה מאד מעוגנת הוא בסך הכל שבע שנים, והאמת היא שיש התקדמות אבל להאשים את בית הספר זה דבר מאד קל. את תלמידה בבית ספר, קחי את החבר'ה, תעשו ישיבה ותגידו בואו נעשה שינוי. את מחכה למבוגרים שיעשו את זה?

אני מתעסקת עם נוער, עם מדור נוער במטה הארצי ואני באמת מברכת על הישיבה הזאת. גם דיברתי עם הדרה על כך שמפכ"ל המשטרה מעונין להיפגש עם הנציגים – הדרה תחליט מי מהנציגים ישתתף.

למה הדרה תחליט? רביד תחליט.

עוד לא פנינו באופן רשמי, רק עדכנתי אותה מה עומד לקרות.

קצת חבל לי באופן אישי לשמוע על הפספוס של הכוח של מועצת התלמידים. אני זוכרת כשהייתי תלמידת תיכון, הבחירות למועצת תלמידים היה אירוע שריתק אותנו.

זה עדיין כך. יש בתי ספר שבהם זה עדיין ככה.

אני מקווה שזה עדיין כך. השביתו לימודים וכל בית הספר עסק רק בנושא הזה וכולם רצו להיות חלק ממועצת תלמידים.

אני, כמשטרה, כמי שעוסקת היום עם נוער, חושבת שיש לכם המון מה לעשות והמון השפעה - מלבד הקשר שלכם עם היועצת, עם המורים, אבל באמת להעלות דברים כמו נושא האלימות כי היום אין בית ספר שאיננו נגוע באלימות זו או אחרת. יש המון אירועים חריגים, אירועים עם הרבה תלמידים שמעורבים כאשר המשטרה נכנסת לבית הספר, והרבה הורים פונים אלינו כמשטרה שבית הספר עצמו לא מטפל בהשלכות על הילדים שלא נפגעו, על הילדים שהיו עדים. אולי זה המקום שלכם באמת כן להשפיע, לעזור לחברים שלכם מבית הספר.

אני מתעסקת עם הנושא הפלילי, עם העבירות שמבוצעות כנגד ילדים או בין התלמידים- בינם לבין עצמם – בתוך בית הספר, וחבל שזה מתפספס, חבל שאני שומעת ששניים מתוך שניים צריכים להיבחר.

יש לכם המון המון מה לעשות ואם תפנו ליחידות הנוער במשטרה – נשמח לעזור לכם. אם תרצו, אפשר לארגן הרצאות, ללמד בכל הקשור לביצוע עבירות כי יש הרבה חלל בתחום הזה. אנחנו לרשותכם.

דפנה קליינמן, אני נציגת משרד הרווחה. אני רוצה לדבר דווקא על היש. אני מנהלת תוכנית שנקראת תוכנית "קדימה" שעוסקת בנושא של ילדים בסיכון ומניעת אלימות במשפחה. יש לנו 42 ישובים בתוך התוכנית ומתוכם יש ישובים שבהם יש מועצת נוער מאד מעורבת בתוכנית. יושבים בתוך ועדות היגוי מקומיות, יושבים בתוך ועדות משנה, מביעים את דעתם.

לבנות מכפר-סבא – גם אם בתוך בית ספר מאד טוב ואין בעיות – עדיין אני חושבת שאתם חיים בתוך קהילה שיש בה הרבה מאד בעיות. ילדים בסיכון בתוך המשפחה – אני חושבת שלנוער יש אינטרס שהתופעה הזאת תטופל ותחיו בחברה שבה אין תופעה כזו של אלימות.

להפך. אם מאד טוב לכם – כדאי שתהיו מעורבים בעשייה אחרת.

אני כן הייתי רוצה שנחשוב חשיבה גם ברמה הארצית ונראה איך אנחנו מערבים ומשתפים, ואני רואה בנושא של העצמה של נוער גם תפקיד שלנו. אם אנחנו ניתן להם מקום מכובד בתוך הוועדות ונעזור להם להבין את הנושאים שאנחנו מטפלים בהם – הם יהיו שותפים יותר, כך שזה גם חלק שלנו.

אתם יודעים על תוכנית "קדימה"?

לא.

תרשמו לפניכם.

ליפעת מכפר-סבא – הבנתי ממה שהסברת שהמנהלת פונה ואומרת – יש לנו כך וכך, נבחר מתנדבות שיעזרו לי להרים את הפרוייקט הזה והזה. אם אין יוזמה מצד התלמידות, זאת אומרת אם אין גוף מאורגן שחושב כל הזמן על מה שחסר, אתן מפספסות הרבה דברים שמגיע לכן. יכול להיות שזה מהאינטרס של המנהלת לא לתת לכן.

ממש לא.

את לא יודעת.

אנחנו לא נפתור את הבעיה הזאת ואם אתם רוצים – תזמנו את עצמכם לבית הספר. יש כאן ויכוח תפיסתי עמוק מאד.

גלית, לא הבנתי כל כך מה את מצפה ממועצת התלמידים כי בסך הכל כל הקטע של מלחמה באלימות – מצד אחד, זה כן תפקיד של מועצת תלמידים, אבל התפקיד שלהם הוא יותר בקטע ההסברתי, בקטע של המניעה כי כל השאר זה באמת התפקיד של המש"ק. ברגע שיש בבית ספר מש"ק – ולא בהרבה מקומות קיים – זה תפקידו. מועצת תלמידים לא קשורה בכל העניין שאחרי, אלא רק בקטע ההסברתי של מניעה.

אבל אפשר לשנות את זה.

על בסיס דיונים שגלית ונציגים אחרים של המשטרה השתתפו – יש לנו בעיה מאד קשה מתי נער או נערה מגיעים למסקנה שהם צריכים להתלונן על משהו. תעברו על העיתונים, תראו את כל המקרים – נערה נאנסה במשך ארבעה חודשים, ובאותם ארבעה חודשים הלכה כל יום לבית הספר.

אם הדבר היה מתגלה יותר מוקדם, אולי את המקרה הראשון של האונס אי אפשר היה למנוע אבל לפחות את הארבעה חודשים שלאחר מכן.

יש כאן בעיה שהיא לא דיברה, ואם היא דיברה אולי היא לא דיברה עם מי שצריך לדבר, ואם היא דיברה עם החברים שלה – מה הם אמרו לה.

זו דוגמה לנושא שיש לו השלכות מרחיקות לכת. אם יש ילד שבכל יום שהוא הולך לבית ספר, איזו חבורת ילדים בריונים תופסת אותו ומרוקנת לו את הכיס ואת ה- 10 שקלים שיש לו כדי לקנות את הסנדביץ' – באופן קבוע – ואחר כך, לאחר שהם גמרו לרוקן לו את הכיס, הם אומרים לו: מחר תביא לנו 20 שקלים, מחרתיים תביא לנו 50 שקלים, והילד האומלל הזה מרוב פחד לוקח מהוריו בשקט, נוצרת כאן תסבוכת אישית ומשפחתית נוראה.

איך הילד הזה יידע שזה לא בסדר ומי בדיוק צריך להגן עליו ומי צריך לעזור לו? אנחנו מדברים לא על המקום שבו כבר התלוננו והמשטרה מבצעת את החקירה ומגלה מי אשם. אנחנו מדברים על העצמת ילדים – שילד יידע שזה לא בסדר בשום מקרה שיתעללו בו, ושאם מתעללים בו, בפעם הראשונה כשזה קורה, הוא הולך למי, לאן.

נערה שפעם ראשונה נאנסה – לא שתמשיך בכך – למי היא הולכת? אתם מבינים שאנחנו מדברים באלפי מקרים שקורים יום-יום. תבינו שמה שכתוב בעיתון ומה שאנחנו שומעים זה רק קצה הקרחון של מה שקורה.

אני חושבת שלכך גלית התכוונה. היא לא מדברת על כך שאתם תחליפו אותה ותטפלו בעניינים פליליים אבל ילדים לא מכירים את הזכויות שלהם. זכותה של נערה לא להיות נאנסת בשום מקרה – לא על ידי חבר שלה, לא על ידי מכר שלה ולא על ידי אף אחד. שלא לדבר על המקרים של עברייני מין שנתפסו ופדופילים שפגעו בילדים, ואותה נערה בלתי נשכחת שמגיעה הביתה עם סימנים כחולים וכל מיני סימנים של כוויות סיגריות, ואיכשהו אף אחד לא רואה. לדאבוני, ההורים לא הבינו, לא רצו להבין, אינני נכנסת לזה אבל היא הגיעה עם הכוויות האלה גם לבית ספר.

אני מדברת על דברים שאני רואה זאת כתפקיד שלכם להחדיר. שום ילד לא צריך להיות קורבן, שום ילד לא צריך לספוג אלימות.

אלה שאלות מאד קשות וצריך ליצור אווירה שמעודדת ילדים לספר. הרי אתם יודעים שהמתעללים בדרך כלל מפחידים את הילדים וחלק ממסע ההתעללות זה אם תעז לספר, אני אהרוג אותך. וככל שהילד קטן יותר – אתם יודעים שכוחו חלש יותר, אבל לדאבוני גם נערות בתיכון מתגלות בחולשתן המזעזעת.

כך אני הבנתי את גלית. זאת הקריאה אליכם. לא שתעסקו בפלילים, זה לא התפקיד שלכם. ואני לא מדברת על קטטה שרואים בבית הספר, כלומר ממש מול העיניים רואים מי מרביץ למי. אני מדברת על המקום של הקורבנות.

על שלב המניעה הראשוני.

חלק גדול מהילדים בארץ הם ילדים קורבנות. וילד שגדל כקורבן – אתם יכולים רק לנחש איך הוא יתפקד כמבוגר. או שהוא יהפוך את ילדיו לקורבנות, או שהוא יהיה בשוליים של החברה כי הוא הפנים את הקורבנות, הוא חושב שהוא קורבן, הוא חושב שזה מגיע לו, וכך הוא יתנהג.

היום קראתי בעיתון, במסגרת אלימות כלפי נשים, על אישה שבעלה התחיל את האלימות כלפיה עוד כשהם היו חברים, ולמרות האלימות היא נישאה לו. למה? אם יפשפשו קצת בהיסטוריה האישית שלה, יגלו שגם כשהיתה בתיכון היא חשבה שזה מגיע לה.

אנחנו מדברים על שאלות כאלה והשאלות האלה מעמידות בפניכם כמועצת תלמידים רמה אחרת בכלל. לא מדובר על לארגן יום ירושלים או את בירת הנוער. זה מקום אחר בכלל, וכאן המקום האמיתי שכנציגים אתם צריכים להוביל.

אם גלית וחבריה וחברותיה יידעו שבכל בית ספר יש מועצת תלמידים שהיא בעצם המתריעה והיא מהווה איזושהי כתובת, מקום שבו חושפים ומגלים – זה יכול לסייע. כך אני הבנתי את גלית.

אני רוצה להוסיף משהו ולפנות למתן - אנחנו לא מבקשים שתהיו שטינקרים או תדווחו. העניין הוא לפקוח עיניים כי לכם יש יתרון שלנו ולצוות בית הספר אין – שאתם חיים עם החברים שלכם, עם התלמידים, ואתם רואים מה הבעייתיות בבית הספר. אתם רואים מי עושה את הבלגאן, מי הילד שפתאום נהיה סגור, וכאן המקום שלכם – כפי שתמר אמרה – לצאת בהסברה או להיות מקום מידע ואינפורמציה שמי שיש לו בעיה ירגיש בנוח לפנות אליכם, ומכם הלאה.

אני לא חושב שמישהו ירגיש נוח לבוא ולפנות למועצת תלמידים בעניין כזה. בכל זאת, זה עניין פרטי, אישי, טראומה שהוא עבר והוא לא רוצה לחלוק את זה. נכון, אנחנו יכולים לפקוח עיניים, לעקוב, אבל לא לצפות שמישהו יבוא ויספר לנו את כל הבעיות האישיות שלו.

אני חושב שזה מאוחר מדי לפקוח עיניים ולהגיד הילד הזה נסגר. צריך להעביר את ההסברה לפני – למי לפנות.

זה המקום שלכם, ואף פעם לא מאוחר.

מי מופיע עם סימנים כחולים, למי יש סימני סיגריות על היד, וכו'.

נכון, אבל זה לא התפקיד שלנו לטפל.

לא לטפל, אבל להעצים את הילד הקורבן ולהגיד לו יש מה לעשות. אתם, אל תטפלו, זה לא התפקיד שלכם לטפל, אבל להעצים ולא לעבור לסדר היום.

כשעבדתי כיועצת בבית ספר בזמנו, היו ניגשים ואומרים לי – יש ילדה שכל הזמן בוכה, יש ילדה שכל הזמן נמצאת עם הראש מתחת לשולחן, היא הפסיקה לבוא לתנועה. צריך לדעת שיש כתובות שאפשר לטפל, וזה מאד משמעותי שהילדים יודעים שאפשר לפנות.

אפשר להסב את תשומת לבה של היועצת ולהגיד שלילדה הזאת יש סימנים. תנו ליועצת לטפל, אבל תבינו שהרבה מהילדים והילדות לא מכירים, לא מודעים לכך שמישהו יכול לעזור להם. אם היו יודעים שיכולים לעזור להם – הם היו פונים. למה הם לא פונים? פוחדים, הם תחת טרור – אלה קורבנות טרור, אם תרצו.

בהתחלה שאלת אותנו מה אנחנו חושבים התפקיד שלנו, וכאן אני רואה אותנו מתחברים למה ששאלת.

זה בעצם התפקיד שלנו. בבית ספר, כפי שגלית אמרה, אנחנו צריכים לראות למי יש את הסימנים האלה – אני לא אומר לה יש לך סימנים, אלא אני פוקח עיניים – וכאן אני רואה את התפקיד שלנו.

התפקיד שלנו יותר לפרסם מספרי טלפון ומקומות שאליהם אפשר לפנות.

ולהביא דוגמאות, להביא סיפורים – להביא לכל הכיתה סיפורים של היה מקרה בבית ספר ופנו כך וכך, ומי שיושב בכיתה ויש לו את הבעיה – מקשיב ושומע את הדברים.

המועצות אכן מעורבות בנושא הזה – אני לא יודע בכל מועצה לגופא אבל יש בהחלט מועצות שלקחו את זה כחלק מהפעילות שלהן והן מפרסמות.

אצלנו בחולון למשל יש ועדה שפועלת למען זכויות הנוער – היא מוציאה מדי שנה חוברת עם זכויות הנוער ובגב החוברת מפורסמים מספרי טלפון של עמותות וארגונים שמסייעים לבני נוער. אני יודע שלפחות חלק מהמקומות מתמודדים עם העניין הזה על ידי פרסום מקומות שיכולים לעזור לבני הנוער.

יש כאן למשל פרסום של ראשון-לציון, הכותרת היא פרלמנט הנוער – שלכם ובשבילכם. בפנים כתוב: לתלמידים יש זכויות, ומאחור מופיעים מספרי טלפון.

ברוח הדברים האלה – ראשית, זה מאד קטן וזה נכנס לכל כיס. זה לא מחייב אתכם בדיוק מה שכתוב כאן, אבל העיקר שמופיעים כל הטלפונים שאליהם אפשר לפנות לעזרה כך שזה יהיה זמין לכל ילד ולכל ילדה.

אתם תיכוניסטים, אבל אני מדברת גם על בית ספר יסודי.

אין כמעט רשות שלא מוציאה כרטיס כזה.

זה סוג הדברים שיכולים לעזור, ולכך אני מבינה שגלית בעיקר התכוונה.

אנחנו לא יכולים כנראה למנוע באופן מוחלט קורבנות של ילדים, אבל אנחנו לפחות יכולים לקצר את תקופת הקורבנות ולפחות להחיש את העזרה לפני שזה מאוחר. ילדה שנמצאת שנתיים במצב של קורבנות – אינני יודעת איך אפשר לעזור לה בכלל לאחר שנתיים והאם ניתן בכלל להוציא אותה מהמצב הזה, עם כל הנזקים הנפשיים שנגרמו.

לדאבוני, אנחנו בדרך כלל עוסקים בנושא הזה ברמת הסנסציה – רוצים לדעת בדיוק מה קרה באיזה יום למי – אבל לא זאת המטרה שלנו בכלל. ודאי שהמטרה שלנו לא להפיץ מידע בבית ספר שלילדה X יש בעיות. זה אסור בשום פנים ואופן, ואחד הדברים זה להגן על הפרטיות של הילדה ולמנוע מצב שהיא נעשית קורבן בפעם השנייה – פעם אחת פגעו בה ופעם שנייה היא בעצם קורבן שכולם מצביעים עליה עם האצבע.

אני רוצה להודות על הדיון, אני חושבת שהדיון הוא חשוב ואני מודה לחברי מועצת התלמידים הארצית שהגיעו וכן לתלמידות האולפנה.

היו כמה הצעות לתיקונים בחוק. כרגע, כשהכנסת נמצאת בסיום תפקידה זה לא הזמן להציע, זה חסר משמעות, אבל אני רשמתי לפניי ואני חושבת שצריך יהיה לדאוג בכנסת הבאה לכמה נושאים.

ראשית, לגבי המעמד של מועצת התלמידים בבית הספר ומועצת התלמידים העירונית, לרבות תקציב.

שנית, אנחנו נחזור ונבדוק את העניין של הוועדה לקידום מעמד הילד – אם אכן יש רשויות מקומיות כמו חיפה שלא הקימו – אני חושבת שמועצות התלמידים צריכות לגלות עניין רב לשתף פעולה עם הוועדות לקידום מעמד הילד, ובאמצעות זה בעצם להשיג כל מיני דברים בתוך העירייה כי זאת ועדה סטטוטורית.

אני מברכת על כך שאתם מציינים את זכויות האדם. אני חושבת שכשמדברים על ילדים, זכויות הילד זה חלק בלתי נפרד מזכויות האדם, והאמנה לזכויות הילד מגדירה מלכתחילה שאנחנו מדברים על זכויות אדם של ילדים, עם דברים מיוחדים שקשורים בילדים.

קשר לרשויות המקומיות והקיצוצים – זאת באמת בעיה קשה ביותר. איכשהו הרשויות המקומיות, נוח להן, קל להן יותר כנראה לפגוע בילדים. אנחנו רואים זאת אצל ילדים בסיכון שפתאום התקציבים נעלמים ושוקעים. יש רשויות מקומיות שוויתרו על מכסות של פנימיות לילדים בסיכון כי הם צריכים לממן חלק מההוצאה. הם לא מוכנים לממן ואז משרד העבודה לוקח את המכסה והיא לא מנוצלת. כך ילדים בעיר מסוימת – הדרך סגורה בפניהם להגיע לפנימייה, למשל.

הפנייה שלי להדרה – אני חושבת שמשרד החינוך צריך לעבוד על קשר לעניין המנהלים. איך לחזק את המודעות של המנהלים שזה לא רק סעיף זה וזה בחוק זכויות התלמיד, אלא כמה זה עקרוני, חשוב, וכמה זה בסופו של דבר גם מועיל למנהלים.


אני חושבת שאתם יכולים לאתר את המקומות האלה ולעשות פעולה מחוזית, ארצית – אמרת השתלמויות – כל הפעולות האלה צריכות להיעשות.

אני לא יודעת מתי יהיו הבחירות ואינני יודעת כמה ישיבות יהיו לנו עד הבחירות, אבל אני רוצה לקוות – רביד – שלמרות כל הקשיים שאני מבינה שישנם, של נסיעות וכל מה שתואר כאן, בכל זאת תמצאו דרך לבוא לישיבות שלנו כי ההשתתפות שלכם מאד-מאד חשובה. אני מניחה שגם מה שתשמעו אצלנו יעצים אתכם, יעזור לכם, יחזק וייתן לכם רעיונות לקידום העבודה המאד חשובה שאתם עושים, ובהצלחה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:10.