פרוטוקולים/מעמד הילד/5544



7
הוועדה לקידום מעמד הילד
2.7.2002

פרוטוקולים/מעמד הילד/5544
ירושלים, כ' באב, תשס"ב
29 ביולי, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום שלישי, כב' בתמוז התשס"ב – 02 ביולי 2002 – שעה 10:00

1. דיווח מעצרת הכללית של האו"ם – מושב מיוחד לילדים.

חברת הוועדה: תמר גוז'נסקי – היו"ר

עו"ד ענת אסיף - משרד המשפטים
יהודית קרפ - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים
פרופ' יונה אמיתי - מנהל מחלקת אם וילד, משרד הבריאות
עו"ד עדי שינמן - לשכה משפטית, משרד החוץ
רות זך - משרד החוץ
ד"ר בלהה נוי - מנהלת אגף שרותים פסיכולוגיים, משרד החינוך
עירית פוגל - הקו הפתוח לפניות תלמידים, משרד החינוך
אשר ברנד - סגן מנהל השרות לילד ולנוער, משרד העבודה
והרווחה
בתיה ארטמן - משרד העבודה והרווחה
ד"ר פיליפ וירמן - מנכ"ל אב"י – אגודה בינלאומית לזכויות הילדים
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
איילת אפק - ועדת "רוט לוי"
עו"ד תמר מורג - ועדת "רוט לוי"
רינה יצחקי - מרצה בנושא "זכויות ילדים" ודוברת הוועד
הישראלי למען יוניסף
יעל רז - יו"ר "רז רם"

רחל סעדה

הדס דויטש





1. דיווח מעצרת הכללית של האו"ם – מושב מיוחד לילדים.

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

חשוב שאנחנו, בעבודתנו לקידום מעמד הילד בארץ, נלמד מהניסיון הבינלאומי, ונראה לאן הם מפנים את תשומת הלב. מכל אלה נוכל אולי ליישם טוב יותר את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד בתנאים שיש כאן בישראל.

ב- 1990 התרחש ה- WORLD SUMMIT FOR CHILDREN, והתקבלו שם שני מסמכים. הוגדרו שם חמישה תחומים מרכזיים של פעילות למדינות, והוצבו 27 יעדים להגיע אליהם עד שנת 2000. בעצרת הציגו ששה השגים מרכזיים. היעד שהיה הורדה בשליש תמותת ילדים עד גיל חמש הושג על ידי 63 מדינות, ו- 100 מדינות הורידו את תמותת הילדים בעשרים אחוזים. היעד שהיה ירידה באחוזי האנאלפאביתים למבוגרים הושג בעלייה של יודעי קרוא וכתוב מ- 75% ל- 80%. טיפול במחסור ביוד הוא עוד יעד שהושג, ונראה לי שכל הבעיות הללו הן בעיות שאנחנו כמעט לעולם לא חיים אותן.

הוצגו גם אתגרים שונים; 100 מליון ילדים נמצאים היום מחוץ למסגרת בית-ספרית, 150 מליון ילדים סובלים מתת-תזונה, ו- 150 מליון ילדים היום עובדים בעולם, כאשר 60 מליון מהם עובדים בעבודות שהם מגדירים כקשות ובלתי-נסבלות.

ילדים חולי איידס היא הבעיה הגדולה ביותר, והעובדות הן שבכל יום 6,000 ילדים עד גיל 24 נדבקים, ושלושה מליון ילדים עד גיל 15 חולים. יש עוד נתונים על ילדים חולי איידס, וחשוב לראות את הפורפורציה העולמית של הנושא הזה.

הוצג גם קמפיין בחסות יוניצ"ף, שנקרא SAY YES TO CHILSREN. הוא הגדיר עשר נקודות, ועובד בעיקר באמצעות האינטרנט. 94 מליון אנשים כבר "אמרו כן" באמצעות האינטרנט, ובמקומות שבהם אין מחשבים נעשות פעילויות שונות, כדי שגם הקולות שם יובאו בחשבון. נראה לי שהמטרה העיקרית שקמפיין הזה היא האחדות; יש הרבה פעילויות חברתיות סביב הקמפיין הזה, כדי ליצור אחדות עולמית סביב העניין הזה.

לעצרת הילדים היו ארבעה אלמנטים. היתה עצרת ילדים של ממש, שהשתתפו בה ילדים רבים, היתה מליאה שבה נאמו השרים ושולחנות עגולים שבהם לקחו חלק ראשי המשלחות, היו דיונים מקצועיים, והיה גם גיבוש של מסמך הסיכום.

בדיוני העצרת הועלו נושאים רבים, וכל אחד לקח משם משהו אחר. אני אציג כאן את העניינים שנגעו לי. מאוד התרשמתי משיתוף ילדים בגיבוש מדיניות, כתיבת חומרים שמיועדים לילדים והקמת מוסדות עצמאיים שקשורים לזכויות הילד.

יש התפתחות עצומה בעניין שיתוף ילדים בהחלטות מדיניות בחקיקה. זה קורה במקומות שונים ורבים, ובא לידי ביטוי לא רק בחוקים שקשורים לילדים, אלא גם בחקיקות שיותר רחוקות מהם. יש שיתוף של ילדים בתכניות פעולה, בפורומים מונציפליים, שיתוף גדול של ילדים באמצעות האינטרנט וגם כתיבת חומרים לילדים.

חייבים להבין שיש הרבה חשש, גם של ילדים וגם של מבוגרים, לשיתוף הזה, לא תמיד גם ברור מהי ההשפעה האמיתי שיש לאותם ילדים, ובדרך כלל השיתוף שלהם הוא חד פעמי ולא קבוע. כל אלה אינם הנושאים שעמדו במרכז הכנס, אבל הם חלק מהעניינים שאני לקחתי איתי.

גם הנושא של הקמת מנגנונים עצמאיים להבטחת זכויות ילדים הוא נושא מעניין מאוד. יש פרויקט ביוניצ"ף לדרך הקמת המנגנונים האלה, וזה נראה מאוד נכון.

עם כל ההרגשה של היכולת להניע תהליכים קדימה, והתחושה האישית שלי היא של החמצה. עדי תרחיב בהמשך על העניין הזה.

"פסגת הילד" היא ועידת המשך שהתכנסה בהמשך לועידה שהתכנסה ב- 1990. היא הפגישה 71 ראשי מדינות, המון נציגים מכל רחבי העולם ומאות ילדים. שר המשפטים עמד בראש המשלחת שלנו, שכוללת אנשים רבים שנמצאים כאן היום ותשעה ילדים.

היו ביניהם ערבים?

לא. היו דיונים בעצרת הכללית של האו"ם, במקביל התנהלו פאנלים, שהשתתפו בהם ראשי מדינות, במקביל התרחשו גם פאנלים רחבים יותר. במשך השנה וחצי שקדמו לועידה התקיימו שלוש ועדות-הכנה, ובסופו של דבר היתה הגעה לסיכומים. אנחנו היינו בחששות פוליטיים, אבל לזה נגיע בהמשך.

פורום הילדים היה מאוד ייחודי, ורק ילדים מתחת לגיל 18 הורשו להיכנס לשם. מטעמנו הגיעו לשם שני ילדים מבתי ספר תיכוניים, לאחר שקיבלו תידרוך מוקדם מקיף. הארוע התרחש בתקופת הפיגועים, ולמרות הכל התרחש שיג ושיח עם הנציגים הפלשתינים ועם נציגים של מדינות ערביות אחרות. התכלית העיקרית של העניין היה לעבור על המסמך של 1990, לעבור על המסמך שלנו, וגם להציג את נקודות המבט של הילד. היתה שם התקדמות מהרבה בחינות.

לגבי מסמך הסיכום; אנחנו השתתפנו בדיונים לכל אורכם, ויכולנו לראות הבטים שונים של צדדים שונים לכמה ענינים. דוגמה לכך היא עניין העונש מוות; בחלק מהמדינות הוא מותר, אך באירופה מתנגדים לחלוטין לקו הזה. גם עניין ההפלות היה שנוי במחלוקת. בכל מקרה, מסמך הסיכום מורכב משלושה חלקים. הראשון הוא פוליטי יותר וכולל הצהרת כוונות של ראשי מדינות, החלק השלישי מדבר על תכניות פעולה, ולפניו יש סקירה היסטורית מאז הפסגה הקודמת של 1990. ההתמקדות היא באיכות חינוך, בבריאות, בנושא ההתעללות ואלימות בילדים ובילדים חולי איידס. החלק החשוב יותר לדעתי הוא תכנית הפעולה.

הרבה מדינות לוקחות על עצמן לנסות להכין תכניות פעולה, אבל האג'נדה היא למעשה הרבה יותר רחבה. אני לא ציפיתי שתהיה פריצת דרך במסמך הזה, כי הוא אמור לשקף רף מאוד בסיסי ונמוך של המדינות בעולם. היה שם הרי מגוון רחב מאוד של מדינות, וגם הפוליטיקה חייבת לבוא לידי ביטוי.

מבחינת המשא ומתן שלנו, אנחנו מזוהים עם העמדה של האיחוד הארופי, של הזכויות. פעמים רבות תמכנו בסעיפים ספציפיים שמקדמים זכויות, אבל הרבה פעמים פשוט העדפנו לא להתבטא, כי הכל הרי פוליטי.

החשש שליווה אותנו בועידה הזאת הוא נסיון של נציגים מהגוש הערבי להכניס התייחסויות ספציפיות לסכסוך במזרח התיכון לתוך מסמך הסיכום. זה כמובן מאוד לא מקובל, ורק לאחר מאמצים רבים הצלחנו למנוע את העניין הזה.

אני אהרהר בקול רם ואגיד, שאם אמנת האו"ם היתה אמורה להיות מאושררת היום, היא לא היתה מאושררת.

התרומה של הילדים והנוער שהשתתפו היא לדעתי ההצלחה הגדולה של הועידה. ילדה מפרו, למשל, הכניסה את כולם להלם, כשביקשה לא לגונן על הילדים בפרו שצריכים לעבוד, ואמרה שאם הילדים בפרו לא יעבדו לא יהיה להם קיום. גם הילדים הישראלים שהשתתפו עשו עבודה נהדרת. הם נבחרו ברובם הגדול על ידי משרד החוץ, וחלקם היה בוגרי "כנס באר שבע". הם נתנו המון ראיונות לתקשורת הבינלאומית, וייצגו אותנו בצורה מאוד מכובדת. התקשורת הישראלית, אגב, כמעט לא התייחסה לעניין.

הרבה מאוד מדינות השקיעו המון בועידה הזאת, ושלחו את הנציגים הבכירים ביותר לייצוג. ישראל, לעומת זאת, לא הייתה מיוצגת כראוי, הצהרתית וגם מעשית, בשני מישורים; שר המשפטים לא ניצל את הועידה מעבר לנאום שהוא נאם, וחבל על כך. מעבר לכך, בכל עשרות הפאנלים לא היה אף נציג ישראלי, וזה מאוד איכזב.

ההשתלטות של האמריקאים והנסיון שלהם להכתיב היא בלתי נסבלת. דברים מסוימים הם לגביהם 'יהרג ובל יעבור', ושם הם אטומים לחלוטין בפני שאר הדעות. זה מאוד מאכזב.

עלו בועידה הרבה רעיונות מעניינים שכדאי להרהר בהם, כמו הנושא של ערים ידידותיות לילדים.

אני רוצה לסיים בנקודת אזהרה; ראינו שם לאילו מצבים ניתן להגיע כשמזניחים ילדים. בשבע השנים האחרונות אנחנו משקיעים פחות ופחות בילדים, וכדאי לשים לב לעניין.

הילדים היו מדהימים, ולדעתי עלו עלינו ביכולתם המילולית וביכולתם האותנטית. הם היו מאוד מסורים, ומיצו את עצמם בפעילויות שונות. ההכנה של משרד החוץ היתה מצוינת, ונמשכה יומיים שלמים. אני אמביוולנטית, משום שאני חשה שלא שיתפו אותנו בבחירת הילדים שנבחרו; למרות שהם מצויינים, לקחו אותם "מן המוכן". הם לא ילדים "מהשטח" ולא מייצגים את אוכלוסיית הילדים, אלא הם פשוט מאוד מנוסים בועידות. אבל התוצאה, כמו שאמרתי, היתה טובה.

בנוסף לכך, הילדים בועידה השתתפו בזכות ולא בחסד, והיה מאוד יפה לראות את ההשתלבות של הילדים בפאנלים שונים. הרבה פעמים הם גם קיבלו את הזכות לדבר ראשונים, וזה נראה מאוד נכון. הילדים שם היו ללא ספק מאוד מרשימים.

אנשי ה- N.G.O הכינו חומרים מרשימים מאוד, ולפעמים אפילו חשתי תחושת בזבוז, בגלל כל היופי שדרכו הדברים הוצגו.

ההתנגשות בין העולמות השונים היה מוזר . אפריקאים, למשל, סיפרו על הדרך שבה הבנות שם רוכשות השכלה; הן הולכות לגנוב אוכל מבית הספר, כך מצליחות לרכוש השכלה, וכך הם מעלים את אחוז ההשכלה אצל בנות. אנחנו, לעומת זאת, הבאנו דברים אחרים לגמרי.

שמעתי ילדה קנדית שהאשימה אותנו בדיונים פוליטיים, והתלוננה שכולנו לא מחוברים למציאות, וצריכים לרדת לשטח כדי להבין את הדברים החשובים באמת לילדים. היו כל הזמן קריאות כאלה, וזה היה מאוד מרגש.

עד 2003 הממשלה צריכה לפעול, ולשלוח את החומרים כפי שתוכנן. כדאי לארגן ולהכין את הדברים בצורה מסודרת.

האווירה באו"ם היתה מקסימה. בלובי היו איורים מקסימים של ילדים, וראו שהאו"ם התגייס לגמרי לטובת הילדים. הסתובבו שם ילדים בתלבושת הלאומית שלהם, והכל נראה מאוד חגיגי ומרשים. לעומת זאת, במליאה שמעתי די מהר המון קלישאות, ונציגי מדינות רבות נטו לעשות אידאליזציה.

הבנתי מהדיונים שכל הנושאים שעלו נוגעים לנו, והרגשתי שכל מושב השתלם. תמיד ניתנה זכות הקדימה בדיבור לילדים, וזה לא היה מתוך כבוד, אלא ממש הוכתב בדפי ההנחיות.

לאורך כל הועידה הרגשתי אווירה מאוד חיובית, גם מבחינה פוליטית. מעולם אף אחד לא קם ויצא מהאולם כשמישהו מאיתנו דיבר, למשל. מאוד הרשים אותי, שילדים יכולים היו להיפגש עם ראשי מדינות ולהגיד להם את אשר על ליבם.

קצת ביקורת; אני מרגישה שהישיבה היום היא הישיבה הראשונה המשמעותית כמשלחת. המשלחת לא גובשה, ולא היתה הכנה משמעותית. היה הרי תהליך הכנה של חודשים, אך אף אחד מאיתנו לא קיבל מידע על התהליך הזה, ולכן לא יכולנו להשתתף בועידות המכינות.

גם הייצוג היה לקוי, ולא היה שום הסבר על הפעילות של ישראל. הרי אנחנו מצטיינים בחינוך מיוחד לגיל הרך, אך הדברים לא הוצגו.

אנחנו הגענו לכנס במקרה, דרך האינטרנט, ופנינו למשרד החוץ מתוך רצון להציג פעילות שמתקיימת בארץ. הצלחנו ליצור קשרים יפים מאוד עם ארגונים דומים לשלנו ברחבי העולם. במסגרת הועידה הקמנו ארוע צד, ושם הצגנו פעילויות ותערוכות שונות, כדי ליצור חשיפה לפעילויות שמתרחשות גם בימים אלה. אנשים מאוד התרשמו מזה, וכך נוצרו קשרים רבים.

אני רוצה לספר על אחד הפורומים שהשתתפנו בהם, שעסק באזור שלנו. כבר עם תחילת הפורום הבנתי שהוא יתנהל בערבית. הנציג הראשון היה מאיראן, השני מערב הסעודית, וכשהצגתי את הקרן שלנו, גם אחרי שהבהרתי אנחנו לא גוף פוליטי, הנציג הסורי מנע מאיתנו להשתתף. לא רצינו לעורר פרובוקציה, וכשיצאנו הם המשיכו את הישיבה.

מי שלא היה מעורב בהתליך ההכנה לא היה יכול להשפיע שם. מתוך 27 מטרות שאני מעיין בהן במסמך שבידי, 24 הן בתחום הבריאות, כלומר נושא הבריאות הוא עיקרי כאן. לו משרד הבריאות היה מקבל מידע על העניין הזה בזמן, הוא היה מצליח להציג שם דברים נפלאים, וחבל שזה לא קרה. יש לנו תחמושת בלתי רגילה שיכולנו להציג.

אנחנו הפנינו פניות בינואר 2001, ולו היתה מתקיימת הועידה אז, לא היה בה כל נציג ממשרדי הבריאות, החינוך והעבודה והרווחה. משרדי הבריאות והחינוך החליטו לשלוח נציג לאחר שהתקיימו הועידות.

לגבי הילדים, אני מקבלת את ההערה בנוגע לידיעת האנגלית של הילדים. היינו יכולים גם לצרף למשלחת ילד ערבי.

חבל שיושב ראש הוועדה פה לא היה במשלחת.

אגב, כבר בינואר פנינו למשרדי ראש הממשלה, אך אף אחד מהם לא הציג N.G.O.

תיסכל לראות את ההתעקשות של ארצות הברית על העקרונות שלה. כולם היו רוצים לראות את מסמך הסיכום באופן שונה. לעומת זאת, הפן החיובי היה ההשתתפות של הילדים, שהיו נפלאים. זאת היתה פשוט הצלחה. ילדים נחשבו לשותפים מלאים בכנס הזה, וזה ילווה, לדעתי, גם את הכנסים הבאים.

מספר פעמים רציתי לדבר, אך לא קיבלתי את זכות הדיבור, ואנחנו צריכים לחשוב על ההזדמנות הבאה להציג חומר חיובי. זה יקרה בספטמבר, אז ישראל תופיע בפני הוועדה.

ישיבת ההכנה של הוועדה נערכת כדי לקבל תרומה. היו בערך 20 אנשים, נציגי N.G.O. רובם היו פלשתינים, חלקם תושבי מזרח ירושלים. הרגשתי שישראל לא הייתה קיימת אלא כהשתקפות של הבעיה הפלשתינאית וכשהתקפות של המגזר הערבי. חברי הוועדה לא קוראים את הדו"ח של מדינת ישראל אלא את הדוחות האלטרנטיבים, ולכן נקודת המוצא שלהם, היא שישראל חייבת לדווח על כל הפרטים שקשורים לבעיה הפלשתינאית. בגלל המיקוד הזה נראה לי, שישראל צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להאיר את הפעולות הטובות שנעשות במדינת ישראל. צריך להשכיל לשלוח משלחת שתייצג את הממשלה באופן הנכון והטוב ביותר.

הנושא שהעלינו פה היום חשוב מאוד. כחלק מהעולם, גם אנחנו נמצאים במרכז ההתנגשות של הגישה הפטרנליסטית עם זו שדוגלת בהתייחסות רחמנית יותר לילדים. מהנקודות שהעליתם אני מתחזקת בדעתי שיש להוסיף יותר זכויות. אני מודה שהתקשורת לא משתפת פעולה בעניין הזה, אך זה נחוץ.

מעבר לזה, אנחנו לא מצליחים לשתף באמת ילדים בתהליך חקיקה. הצעתי למספר בתי ספר להשתתף בפרוייקט כזה, אך כשהנהלת בית הספר לא משדרת את החשיבות של העניין אין כל סיכוי להצלחה.

אנשים רבים לא מבינים את המשמעות של חוקים לילדים, ודוגמה לכך היא חוק זכויות ילדים. אנשים אומרים, שכל בעיות המשמעת בבתי הספר נובעות מחוק זכויות ילדים, ושהם מתפרעים כי יש להם זכויות. צריך להבין את העקרון שעומד אחרי העניין הזה.

אני מקווה שנמצא גורמים ציבוריים או ממשלתיים לפסגת ילדים בארץ. "כנס באר שבע" היה אדיר, הילדים שם אמרו את הדברים הכי חשובים ואמיתיים, וצריך למצוא מקורות לכנס דומה.

בכנסת כנראה אין הפנמה שזכויות ילדים דורשות ועדה, ולכן הוועדה הזאת כנראה תתבטל. את האמירה הכללית שעלתה בישיבה הזאת צריך לתרגם לאמירה קונקרטית, ואני מבקשת מכם לפנות אל יושב ראש הכנסת, אם אתם רוצים לתרום בנושא הזה ולמנוע את ביטול הוועדה למעמד הילד.

אני יודעת שיש הרבה ארגונים של ילדים ותלמידים, ואני חושבת שכדאי לעשות ריכוז שלהם, ובכך להעניק להם כוח גדול יותר. פעולה כזאת יכולה לתרום הרבה, ואפילו להביא ליתר-מודעות של מבוגרים לעניין ההתארגנויות של הילדים.

תודה לכולכם, אנחנו נמשיך לעסוק בנושא.

הישיבה ננעלה.

----------------------


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.