הצעת חוק חובת מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד



7
הוועדה לקידום מעמד הילד
2/7/2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס'

מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום שלישי, כב' בתמוז התשס"ב ( 2 ביולי 2002), שעה 09:00

הצעת חוק חובת מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד,
התשס"ב-2002.

חברת הוועדה: תמר גוז'נסקי – היו"ר

עו"ד ענת אסיף - משרד המשפטים
ד"ר בלהה נוי - מנהלת אגף שרותים פסיכולוגיים, משרד החינוך
עירית פוגל - הקו הפתוח לפניות תלמידים, משרד החינוך
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
עו"ד נירה לאמעי - נציגת הדורות הבאים בכנסת
בתיה ארטמן - משרד העבודה והרווחה

שגית אפיק

רחל סעדה

הדס דויטש









הצעת חוק חובת מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד,
התשס"ב-2002

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. הצעת החוק הזאת עברה טלטלות ותהפוכות שונות, ובהכנות שלו לקריאה ראשונה עם משרד המשפטים קבענו שהחוק יחול גם על הצעות חוק ממשלתיות וגם על פרטיות. הנוסח הזה אושר בקריאה ראשונה, וכעת אנחנו אמורים להכין אותו לקריאה שנייה ושלישית.

בעניין ייצוג החוק, בגלל הקשר של נציג "הדורות הבאים" לעניין מדובר בסוג של קונסטלציה, שחשוב להחליט כיצד היא תעשה. יש לכם סעיף שמסמיך את יושב ראש כנסת להתקין תקנות, ובדרך כלל הן קשורות למשכן הכנסת והרחבתו. לדעתנו, המקום המתאים לעניין זה הוא דווקא התקנון. ההצעה שלי, בנוסח לא מחייב, היא---

אני מציעה שתעבירי את זה ליושב ראש הכנסת.

לגבי הבטחת הביצוע, איזה מנגנון בקרה יהיה כדי להבטיח שאכן זה מה שייעשה?

אין פה מנגנון של ענישה.

לפי התקנון, הצעות חוק צריכות לבוא עם הערכה תקציבית. זוהי נורמת עבודה אצל היועץ המשפטי של הכנסת.

שר המשפטים אחראי לעניין הזה בהצעות החוק הממשלתיות, והוא יצטרך לקבוע תקנות.

הניסוח של דברי ההסבר עובר אצל האחראית על נוסח החוק. החוק הזה ילווה בוועדה מסוימת, שתעבה אותו.

האם לא ניתן לקבוע בכל זאת סנקציות של הכנסת?

אולי בכנסת עצמה יקבעו אחראי, אולי מטעם הדורות הבאים או מישהו אחר, שיהיה זה שישים לב להצעות חוק.

כאן אנחנו מבקשים לבחון את העקרונות שמופיעים באמנה, וזה מעט יותר מסובך.

הרי יש כאן שיקול דעת.

גם אי אפשר לרשום "אין השפעה", כי לכל חוק יש השפעה.

אני לא רואה דרך אחרת, ואתם יכולים לחשוב עוד על העניין הזה. נעבור על סעיפי החוק.

1. חוק זה מטרתו לחייב את חברי הכנסת ואת הממשלה לבחון את ההשפעה על ילדים ואת השמירה על זכויותיהם בעת קביעת מדיניות באמצעות חקיקה.

אני תוהה אם אפשר לראות במילים "בעת קביעת מדיניות באמצעות חקיקה" פתח מילוט, על ידי כך שיטענו שלא מדובר בקביעת מדיניות. נשנה את המילים האלה ל"תהליך".

2. בחוק זה –

"ילד" – אדם שטרם מלאו לו 18 שנים;

"האמנה" – אמנת האומות המאוחדות בדבר זכויות הילד, אשר אושרה על ידי עצרת האומות המאוחדות ביום כ"ב בחשון התש"ן (20 בנובמבר 1989).

לא ראוי לכתוב פה "שאושררה על ידי מדינת ישראל"?

המילה "האמנה" כאן היא רק קיצור של השם שלה, והאינפורמציה שהיא אושררה היא אינפורמציה נוספת.

ההגדרה של הילד צריכה להיות כאן רחבה יותר, לדעתי, כי זה מתייחס גם לילדים עם מוגבלויות, למשל, ולילדים כאלה יש זכויות גם מעבר לגיל 18. צריך להבחין בין סוגי הילדים, בין סוגי ההגדרות. ההתייחסות פה היא רק לילדים עד גיל 18, אבל יש חוקים לילדים שהם מעבר לגיל 18. אולי צריך להגדיר ילד כ"הגדרתו בחוקים אחרים".

אבל אז נוצרים סיבוכים, כי בכל חוק הגילאים הם שונה.

אבל יש ילדים שבגלל גורמים שונים הם נשארים בהגדרת "ילד" גם אחרי גיל 18.

נראה לי שיהיה לא נכון להגדיר ילד כמישהו שהוא מעל גיל 18. החוק הראשי שמגדיר ילד מגדיר אותו כאדם עד גיל 18, וגם אם בחקיקות אחרות ניתנות זכויות וחובות לילדים שהם מעל גיל 18, עדיין לא מדובר בילד כהגדרתו המשפטית. זה בעייתי דווקא בחוק הזה לשנות את ההגדרה של ילד, מה גם שההגדרה של ילד באמנה היא אדם עד 18 שנים.

אני בעד להשאיר את זה כך.

בחוק שנוגע לחינוך המיוחד, למשל, יהיו דברי הסבר, ודברי ההסבר יוכלו לשמש לצורך הזה.

אני חושב שאסור לשנות את ההגדרה של ילד, ולא נראה לי שיווצרו חוקים שיעסקו רק בגילאים 21-18.

הדיון הזה מוכיח, שיש קביעות שאם משנים אותן דברים עלולים להתערער, אבל זאת, לדעתי, הכוונה כאן.

לגבי ההערה הקודמת של מר קדמן, אני יכולה לבדוק אם נחוצה ההזכרה שהחוק אושרר על ידי מדינת ישראל.

3. בדברי ההסבר להצעת חוק המוגשת לכנסת לקריאה ראשונה, שעל פניה כרוכה ביישומה השפעה על ילדים (להלן – ההצעה), יכלל מידע כמפורט בסעיף 4.

הניסוח כאן נראה לי מסורבל.

בנוסף, לא מדובר כאן רק ביישום: נניח שיש הצעת חוק שמצהירה שאפשר להרביץ לילדים,
אך היישום שלה יידחה. הרי כבר באמירת החוק יש אמירה, ולכן לא הייתי מגביל את זה רק ליישום.

אני לא קראתי את היישום כמגביל, אך אפשר להשמיט את המלה "יישום".

נמחק את המילה יישום.

אגב, אולי נאחד את סעיפים 3 ו- 4.


4. המידה בדברי ההסב5ר, כאמור בסעיף 3, יכלול את אלה, לפי העניין:

(1) מהות והקף ההשפעה הישירה והעקיפה על טובת ילדים וזכויותיהם, לרבות על תנאי חייהם והשרותים הניתנים להם, הכל על פי עקרונות האמנה;

(2) אמצעים שניתן לנקוט על מנת לצמצם את ההשפעות השליליות של יישום ההצעה על ילדים;

(3) קשיים שנתגלו באיסוף המידע לצורף פרוט האמור בפסקאות (1) ו- (2).

עניין עקרונות האמנה לא אמור להיות בסעיף 3 במקום בסעיף 4? סעיף 3 הוא הרי הסעיף הכללי, וסעיף 4 הוא הסעיף הטכני. או שאולי זה צריך להיות בסעיף המטרה, כי אם זה יהיה שם, זה יקרין על כל החוק.

אני רוצה לחזק אותך, כי יש עניינים באמנה שאנחנו שואפים להרבה יותר מהם.

אני מסכימה בהחלט.

אז נשנה, ובמקום "הכל על פי" נכתוב "ברוח".

לגבי סעיף קטן 2, אני תוהה אם הסעיף הזה לא מצמצם מראש את כל המטרה של החוק, כי אם מישהו רוצה לחוקק חוק שיש לו השפעה רעה על ילדים---

בחקיקה הזאת אנחנו לא יכולים למנוע חקיקה שתזיק לילדים. החוק הזה רק מביא את הילדים וזכויותיהם לשיח.

אני הייתי מוסיף "אם יש כאלה", כי אנחנו מראש מניחים שיש השפעות שליליות.

ובעניין זה, למה לדבר רק על ההשפעות השליליות, ולא להזכיר כאלה שיעודדו דאגה לשלומם של ילדים?

אני רוצה להזכיר שלקחתי את הצעת החוק הזאת מפרלמנט הפלמינג, וגם הם מצאו לנכון לנסח כך.

אולי אפשר לכתוב חלופה לסעיף הזה, שאליה החוק יפנה?

אף אחד שמציע הצעת חוק לא מציע לעצמו חלופות.

הסעיף הזה נכנס כשהחוק היה מכוון רק להצעות חוק ממשלתיות, וההנחה היא שהצעות חוק של חקיקת חברי כנסת בדרך כלל מרחיבות זכויות ולא מצמצמות אותן.

אולי אפשר לאחד אותו עם סעיף 1, על ידי המילה "לרבות".

אבל המהות נוגעת לעניינים חיוביים ושליליים, ואמצעים מתייחסים רק להשפעות שליליות. בגלל הבעייתיות הזאת הייתי מוותרת על הפסקה הזאת.

בתיה, בקריאה ראשונה החוק עובר בקרה, גם אם הוא של חבר כנסת, ובממשלה הוא עובר בקרה גבוהה עוד יותר. לכן החלק הזה לא מטריד אותי.

בעיניי זה חשוב, והדוגמה הקלאסית היא חוק האפשרות של מכירת תרופות במרכולים. שם צמצום ההשפעות שליליות הוא ישים, וזה גם מכריח לחשוב.

אבל העובדה שהעניין הזה יופיע בדברי ההסבר לא יסייע, אין לזה משמעות אמיתית.

זה יסייע לקראת הקריאה הראשונה והשלישית.

אני רואה את הכתובת לסעיף הזה יותר בממשלה מאשר בח"כים. בנוסף אני מבקשת להזכיר, שבדברי ההסבר אפשר להתייחס לתחומים שונים. מצד שני, הממשלה הרי לא יכולה להמליץ לעצמה.

הפסקה הזאת נוגעת ליישום החוק, אבל אני לא באמת חושבת שהממשלה תדע להצהיר ולהגיד מה היא הולכת לכתוב בתקנות בשלב של קריאה ראשונה.

אז צריך להזכיר את ההשפעות השליליות והחיוביות.

אני יודע שחלק מהעניינים האלה כבר נעשים במקומות שיש אחריות.

לגבי סעיף קטן 1, לא מופיעה פה בשום מקום המילה "נתונים".

בסעיף 3 לא צריך לדבר על הקשיים, אלא על המידע ששימש בסיס להצעת החוק.

אני משתכנעת, שסעיף 2 הוא עניין שלא יתבצע, לכן סעיף קטן 1 יהיה המהות ויוזכר בו החיובי והשלילי, ו- 2 יהיה המידע והנתונים ששימשו לצורך פסקה 1 והקשיים שנתגלו.

5. (א) שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה לעניין הצעות חוק מטעם הממשלה, והוא רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.

(ב) יושב ראש הכנסת מונה על ביצוע חוק זה לעניין הצעות חוק מטעם חברי הכנסת, והוא רשאי, באישור ועדת הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.

6. תחילתו של חוק זה בתום 6 חודשים מיום פרסומו.

אני מודה לכולכם, ונקווה שיצא מזה משהו.


הישיבה ננעלה בשעה 10:00.