פרוטוקולים/מעמד הילד/5294



הוועדה לקידום מעמד הילד -20-
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/מעמד הילד/5294
ירושלים, י' בתמוז, תשס"ב
20 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 163

מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
‏יום רביעי, ב' בתמוז התשס"ב (‏12 ביוני, 2002), שעה 09:00

1. העברת התקציב המיועד לשירותים קהילתיים עבור ילדים אוטיסטיים.

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי - היו"ר

לילי אבירי - מנהלת היחידה לטיפול חוץ ביתי לאוטיסטים, משרד העבודה והרווחה
מנחם וגשל - מנהל אגף לשרותי תקון ונוער מנותק, משרד העבודה והרווחה
חנן פריצקי - סגן ממונה תקציבים-רווחה, משרד העבודה והרווחה
ירון מרקוס - אגף תקציבים, משרד הבריאות
מירי ישעיה - יו"ר הנהלת אלו"ט
תמי יונה - מנהלת מעון יום בירושלים, אלו"ט
רותי סיוון - מנהלת דוברות והסברה, אלו"ט
מנחם שפיגל - אלו"ט
רחל שפיגל - אלו"ט
אתי אשד - אלו"ט

מרטין רחל סעדה

רשמה: אירית שלהבת



העברת התקציב המיועד לשירותים קהילתיים עבור ילדים אוטיסטיים

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד. על סדר היום העברת התקציב המיועד לשירותים קהילתיים עבור ילדים אוטיסטיים.

גברת מרגלית תירוש, מנכ"ל אלו"ט, פנתה בנושא שהוא לכאורה מאוד בנלי: משרד האוצר הקצה תקציב עבור שירותי קהילה לילדים אוטיסטיים אך משרד העבודה והרווחה שאחראי על התחום לא הגיע לידי כך שהתקציב ינוצל. אנחנו תיכף נשמע למה. בסופו של דבר ארגון אלו"ט, שהביאו בחשבון שהתקציב הזה קיים בבסיס תקציב המדינה, נכנס להתחייבויות וכרגע נמצא בבעיה קשה.

לא צריך להרחיב על החשיבות של שירותי קהילה, ובמיוחד לילדים אוטיסטיים. אני יודעת שנעשים מאמצים בתחומים שונים. השאלה שלנו היא איך להביא לכך שהכסף יגיע לילדים.

אחרי 25 שנים שהילדים האוטיסטיים לא זכו לשום שירותים קהילתיים וגם לא לתקציב, ואחרי מלחמות עולם שאלו"ט כארגון הורים ניהלה, סוף-סוף בשנת 2001 המדינה תקצבה את השירותים הקהילתיים לילדים שלנו בסכום של 6 מיליון שקלים.

אנחנו באמת מעריכים את העבודה של משרד העבודה והרווחה, הם עושים הכל לטובתנו, אך פתאום נתקלנו במין קיר אטום כשמשרד העבודה והרווחה אמר לנו: אין לנו נהלים, אנחנו לא מוכנים, אין לנו מכרזים, אין לנו קריטריונים, אין לנו ואין לנו ואין לנו. הם שואלים למה לא התכוננו קודם.

רקענו ברגליים, היינו צריכים לעצור את ההורים מלבוא להפגין, לצעוק ולהפוך שולחנות, כי המצוקה היא באמת מאוד קשה, בלתי נסבלת. לאחר שילד אוטיסט בא מהגן או מבית-הספר הוא יושב בבית, אין לו לאן לצאת ואין לו מה לעשות. ההורים לא יכולים אף פעם להוציא את האף מהבית, אף לא לשעה, כדי לנשום קצת אוויר ולצבור כוחות.

עברה שנת 2001 אך לא נוצלו 6 מיליון השקלים שהמדינה תקצבה. בימים קשים כאלה, כשאנחנו רואים כל-כך הרבה מגזרים במצוקה שמפגינים ונלחמים על תקציבים, פה זה מקרה שהתקציב ישנו. בשנת 2001 התקציב לא נוצל. אני לא יודעת איפה הוא, איפה 6 מיליון שקלים.

מה שלא נוצל, אבד.

הם אמרו שהכסף חזר לאוצר.

ומה קורה עם תקציב שנת 2002?

ב-2002 שוב תוקצבנו ב-7.5 מיליון שקלים והיינו בטוחים שאנחנו יוצאים לדרך. אלו"ט מאורגנת והיא מתכננת קייטנות ונופשונים, הרבה דברים שבסופו של דבר יצילו משפחות.

אני הוצאתי את בני מהבית בגיל 18. אני יכולה לספר לכם שקודם לכן בעלי ואני לא ידענו מעולם מה זה לצאת לנופש ל-24 שעות. אני מודה ומתוודה, יש לנו שני ילדים יותר גדולים והם עדיין בבית ואילו הוא הוצא מהבית ראשון, הוא שהיה צריך להיות בקן החם עוד שנים. פשוט הרמנו ידיים, לא יכולנו יותר. בחפץ לב, בהמון אהבה היינו ממשיכים להחזיק אותו בבית. עכשיו הוא מחוץ לבית, נאלצנו להעביר אותו ל'בית לחיים' של אלו"ט ולמדינה זה עולה הרי הרבה יותר.

פה יש כסף. יש פה משפחות שכל-כך מחכות ושוב, משרד העבודה והרווחה, לא מעביר את הכסף. אני מכירה את האנשים היקרים ממשרד העבודה והרווחה שיושבים מימיני ומשמאלי, שבאמת מנסים לעשות הכל, אבל אני לא מבינה. בשנה שעברה לא קיבלנו והשנה שוב יש סיבה למה לא. מדוע למשרד העבודה והרווחה לא היה זמן להתארגן כבר בשנת 2001? אנחנו נמצאים כבר באמצע שנת 2002, על סף החופש הגדול. למה מחכים? שיקרה אסון במדינה הזאת? אני מצפה שמשרד העבודה והרווחה לא יבוא עכשיו עוד פעם לספר לנו ---

רגע, רגע, אל תצפי לגבי מה שהוא יספר. קודם נשמע ואחר-כך נגיב. הבעיה ברורה. מר וגשל, בבקשה. יש כסף?

יש. אין פה ויכוח על העובדות. בשנה שעברה היה סכום כסף שאנחנו החזרנו אותו בדאבון לב רב לאוצר. התנהל דיון מאוד קשה בכנסת על הנושא הזה. השנה נכנסנו פעם נוספת לאותו loop כמו בשנה שעברה. כל הנוכחים כאן יודעים בדיוק את העובדות.

אנחנו קלטנו במשרד העבודה והרווחה את הנושא של טיפול חוץ-ביתי באוטיסטים. הטיפול החוץ-ביתי נקלט כיוון שהוא הועבר אלינו עם המוסדות - אחר-כך התפתחו עוד מוסדות - ולפיכך ההעברה היתה יחסית פשוטה וחלקה. כלומר, כמו שקיבלנו אותו, ככה קלטנו אותו. אבל טענו מהיום הראשון שאין טעם לעשות טיפול חוץ-ביתי אם הוא לא ייתמך בשירות הקהילתי, גם מבחינת מה שקורה לפני וגם מבחינת מה שקורה אחרי. לאחר דיון מאוד נוקב בעניין הזה, כשלאנשים מאלו"ט היתה תרומה גדולה מבחינת הלובי הציבורי, הוקצה הכסף למשרד העבודה והרווחה.

לאיזה מטרות הוא מיועד?

הוא מיועד לטיפול הקהילתי, שזה נופשונים, סומכים ומועדוניות וגם לנושאים נוספים שנצטרך לפעול בהם. למשל מדובר כרגע על שיטות טיפול חדשות, שיטה שנקראת ABA (לוֹבָאס) שאנחנו הסכמנו שצריך לקדם אותה, אספנו חומר מהעולם ביחד עם אלו"ט ויצאנו למכרז.

דיברנו על כך בהזדמנות אחרת.

אנחנו כבר בדרך.

הבעיה המרכזית שעליה מדברים אנשי אלו"ט קשורה בסבך שנקלענו אליו, ושאת מכירה אותו ממקום אחר, בקשר שבין המשרד לרשויות המקומיות. מבחינת הרשויות המקומיות זאת פעולה כמו כל פעולות המשרד: יש מפגרים, יש נכים, יש זקנים, יש עבריינים ויש גם אוכלוסיה של אוטיסטים שצריך לטפל בהם. הרשויות המקומיות היום טוענות שהן לא משתתפות ואם המשרד רוצה להיכנס לעניין, שיתקצב מאה אחוז. המשרד טוען שבשום פעולה הוא לא עובד בצורה כזאת ושיש אחריות לרשויות המקומיות בהיקף של 25%.

במקום לדבר יותר מדי, אקרא מכתב שכתב מנכ"ל המשרד לגברת מרגלית תירוש ב-4.6: "אני מודע היטב למצב הקשה של המטופלים ושל העמותה כתוצאה מאי-ניצול כספים המיועדים לטיפול בקהילה. אינני חוסך שום מאמץ להביא לכך שסכום שהוקצה על-ידי האוצר לא יחזור אליו בסוף שנה אלא אף יתווסף לו חלקן של הרשויות המקומיות. שיחות בעניין זה עם יושב-ראש מרכז השלטון המקומי ומנכ"ל משרד הפנים הביאו להתקדמות מסוימת שתוצאתה בשלב זה היא העברת כספים לעיריית ירושלים ואישור להעביר לכל רשות שמעוניינת בכך את חלקה. אתמול ניהלתי דיון פנימי בהשתתפות מנהלי מחוזות ואגפים שמטרתו מציאת פתרונות יצירתיים לבעיה. בסיכום הדיון הנחיתי את מנהלי המחוזות ואת מנהל אגף התקון לפעול בשני כיוונים בו-זמנית: האחד, להביא להסכמת מרכז השלטון המקומי לקראת דיון עם נציגיהם שמתוכנן ל-19.6. השני, עבודה של מנהלי המחוזות ישירות מול רשויות להעברת הכספים לכל רשות שמעוניינת בכך, כפי שנעשה עם עיריית ירושלים. אני עוקב אישית מקרוב אחר ההתקדמות על-פי הנחיותי ואני מקווה כי בשבועות הקרובים יהיה שינוי מבורך לטובת אוכלוסיה קשה זאת".

כלומר בירושלים זה עובד?

בירושלים כבר בשנת 2001 העירייה הודיעה שהיא מוכנה.

את הכסף מקבלים רק מתחילת שנת 2002.

בירושלים זה עובד?

לא.

עיריית ירושלים הודיעה שהיא מוכנה, למרות מרכז השלטון המקומי, להיכנס איתנו לשותפות. עכשיו הועברו כל הכספים שמיועדים לירושלים, ואף הרבה יותר ממה שמיועד לה. אם כרגע יש רשות שמוכנה לשתף פעולה, נעביר לה את כל הסכומים. מצידי אני יכול להעביר לה את כל ה-7 מיליון שקל אם היא יכולה לנצל אותם. אני לא רוצה להשאיר אגורה אחת בתקציב השנה.

אז למה בירושלים אין עדיין שירותים?

קודם כל, בירושלים יש שירותים. אני חשבתי עד היום - ואני חושב גם עכשיו, אבל אין ברירה, אנחנו חייבים לפרוץ את העניין הזה - שזה לא חוכמה כל-כך גדולה לשבור את מרכז השלטון המקומי. זה גוף שאנחנו צריכים לעבוד איתו ביחד בהרבה מאוד נושאים שצריך לקדם אותם, כולל הנושאים של האוטיסטים. אבל הגענו למסקנה שאם אנחנו עכשיו, באמצע השנה, לא ניכנס לפעולה מהירה אנחנו נישאר עם כל הכסף ביד בסוף השנה, כפי שהיה בשנה שעברה. לכן קיבלנו החלטה, בניגוד לדעת מרכז השלטון המקומי.

ירושלים קיבלה החלטה אמיצה מאוד להפר את ההוראות את מרכז השלטון המקומי. בעצם היא הוציאה את עצמה ממרכז השלטון המקומי לעניין זה. כאשר עיריית ירושלים החליטה, העברנו לה את הכספים. עשינו כבר את הקצאת הכספים והם הועברו לירושלים. מבחינתנו זה עובד.

זה מסמן את הדרך לכל רשות מקומית. ההנחיות במשרד עד היום היו שאם מרכז השלטון המקומי לא מסכים לפעולה ההקצאה לרשויות לא יכולה להתבצע. המנכ"ל חתך את העניין הזה ונתן הוראה: כל רשות שרוצה לשתף פעולה, יועברו לה הסכומים.

ב-19.6 תתקיים ישיבה עם מרכז השלטון המקומי. המנכ"ל מקווה ששם ניתן יהיה להעלות את העניין פעם נוספת ולומר להם: בואו. ירושלים נכנסה לעניין. יש רשויות שעוקפות באי ידיעה את מרכז השלטון המקומי ומבקשות מאיתנו כל מיני פעילויות נקודתיות. אנחנו מסייעים בעניין הזה. אם עד 19 ביוני לא תהיה פריצת דרך עם מרכז השלטון המקומי, נודיע לכל הרשויות המקומיות, ומנהלי המחוזות שלנו עובדים על זה כרגע, שמי שמוכן לשתף פעולה אנחנו נעביר לו כסף.

ומי שלא מוכן?

מי שלא מוכן, לא יקבל כסף.

האם בירושלים בפועל ניתנים שירותים?

בירושלים אני בקשר עם אנשי אגף השיקום. הם בונים את השירותים עכשיו.

אנחנו ההורים עבדנו כבר מהקיץ בשנה שעברה עם השטח, עם המתנ"סים, עם הפקידים והעובדים הסוציאליים.

אל תתלהמי.

האם אתה צריך לטייל עם הילד כל ערב? אתמול בערב איבדתי שליטה בילד בכביש בגין. כל יום אחר-הצהרים אני צריכה לקחת אותו ולצאת לטייל איתו ברחובות. אני מקרה של אם חד-הורית עם 3 ילדים. מה עם המשפחות ברוכות הילדים? מה עם המשפחות הערביות בבית צפאפה? על מה אתם מדברים? אנחנו ההורים עבדנו עם הפקידים, עם המתנ"סים בשטח. הכנו את כל הדברים מאז הקיץ בשנה שעברה. אתה אומר לי שאתם עובדים עם עיריית ירושלים?

יש פה בעיה. הכסף בירושלים הועבר. מה קורה כעת?

פעם ראשונה אנחנו שומעים שהכסף הועבר.

אם הייתי יודע שאלו"ט מסכמת אתי את הסיפור ועם עיריית ירושלים, אז הייתי מעביר כסף בינואר ובזה היה נגמר העניין. הישיבה הזאת, אם אני מבין נכון, היא ישיבה שאלו"ט ביקשה לקיים כדי לבדוק איך פותרים את הבעיה של האוטיסטים בכל רחבי הארץ. החוכמה הקטנה ביותר היתה לגמור את הבעיה עם עיריית ירושלים.

אבל למה זה לא עובד בירושלים? תנו לנו להבין. אנחנו כבר בחודש יוני.

אני צריכה לקבל חומר מירושלים לא דרך אלו"ט. אני צריכה לקבל חומר מירושלים בפרוצדורה מסוימת מהעובדים הסוציאליים. דוחות האבחונים שהועברו אלי, אישרתי. מה שלא הועבר אלי, לא אישרתי. אני לא יכולה להגיד שיש מועדוניות. זה צריך לעבור הליך מסוים, שעיריית ירושלים עדיין לא מבצעת אותו.

למה אתם מעבירים כסף לפני שירושלים הוכיחה שהיא עושה משהו?

הקצאה זה לא כסף. מדובר על הקצאה.

נתתי אישור שיש להם כך וכך כסף והם יכולים לפעול. כל פעולה שלהם צריכה לעבור אישור שלי. הם צריכים להעביר מסמכים כדי שנוכל לדעת אם הילדים הם אכן אוטיסטים. יש הליך מסוים שאני לא יכולה לוותר עליו.

תוך כמה זמן ההליך יגמר?

אני לא יודעת. אני מקווה שאנחנו עובדים מהר. עיריית ירושלים לקחה על עצמה לעבוד והיא עובדת מהר.

עיריית ירושלים עושה את העבודה.

מתי עיריית ירושלים קיבלה את ההודעה שזה אושר לה?

לפני שבועיים. אנחנו היינו בקשר איתם כל הזמן, שישלחו לנו את החומר, שיכינו.

האם בקיץ הזה יקרה משהו? יהיו קייטנות?

אני מקווה. עיריית ירושלים לקחה את זה על עצמה. היא הכינה את התכניות למועדוניות ושלחה את זה. היא בדרך להכנה וזה יופעל.

לכמה ילדים זה יופעל?

ביקשו ממני תקציב ל-20 ילדים במועדוניות, אולי אפילו יותר. יש לנו את כל התקציב.

חברת הכנסת גוז'נסקי, אני אומר לך כבר עכשיו באחריות מלאה, בעיריית ירושלים זה יופעל השנה. לגבי השנים הבאות אני לא יכול להגיד. השנה זה יופעל לגבי כל בקשה שעיריית ירושלים תגיש מהסיבה המאוד פשוטה, מכיוון שברור לי כבר עתה שיתר הרשויות לא יגמרו להתארגן עד סוף השנה ובקיץ הזה כנראה לא יקרה בהן כלום, וכסף יש במקרה הזה.

לא, בשום פנים ואופן. אתם לא מדמיינים לעצמכם מה יקרה פה. לא יכול להיות. אף אחד הרי לא מאשים את אלו"ט שהיא לא רוצה את ה-25% של הרשויות המקומיות אבל אני לא מבקשת, אני דורשת לאלתר: שנת 2001 הלכה לים. שנת 2002 לא תלך לים. תנו לנו את הכסף שהמדינה הקציבה לנו ובינתיים תנהלו את המשאים ומתנים שלכם עם השלטון המקומי ועם הרשויות המקומיות. אל תספרו לנו סיפורים, אל תמשכו אותנו עוד שנה. אנחנו לא ניתן. הכסף ישנו, הכסף שהמדינה הקציבה. תנו אותו לאוטיסטים לאלתר, בכל הארץ.

אנחנו מאורגנים. אנחנו יכולים לפתוח קייטנות. אנחנו יכולים להושיע משפחות וילדים. למה אתם לא מעבירים לנו את הכסף שהמדינה נתנה? במקום לעזור, אתם תוקעים לנו מקלות בגלגלים. די עם זה! אנחנו נעזור לכם במלחמה עם הרשויות המקומיות, נלך אתכם. אנחנו מבינים את העניין. אבל לא נחכה עד שנה הבאה. קודם כל תזרימו לנו את הכסף שישנו. אחר-כך נלך הלאה.

הרי אי אפשר להזרים כסף למי שלא משתף איתך פעולה.

שיעבירו את הכסף לאלו"ט. כמו שאנחנו מפעילים 'בתים לחיים' ואלו"טפים, אנחנו נפעיל מה שצריך.

בדקתי בישיבות הממשלה ובדקתי משפטית, יש תקדימים לכך שהממשלה מעבירה את הכסף במלואו, 100%. זה לא פעם ראשונה. אתן לך רשימה אחר-כך, אם אתה רוצה.

כמו ה'בתים לחיים', לדוגמה.

לא, זה הטיפול החוץ-ביתי.

אני לא מדברת על טיפול חוץ-ביתי. אני מדברת איתך על השתתפות של 25% של הרשויות המקומיות. היו מקומות - בלי קשר למשרד העבודה והרווחה - בהם למרות שהרשות המקומית לא השתתפה הממשלה העבירה את הכסף במלואו.

מר וגשל, נוכח העובדה שפרט לעיריית ירושלים, שכנראה שם משהו הסתדר, יתר העיריות נכון לעכשיו לא הודיעו שהן מוכנות, ומרכז השלטון המקומי נכון לעכשיו עוד לא שינה את עמדתו, השאלה היא האם יש דרך אחרת להגיע להסכם. האם ניתן לקנות שירותים כדי לפחות לנצל את הכסף הזה באופן חד-פעמי? לא להגיד שזה לכל החיים אבל לפחות אפשר לקנות שירותים. האם יתכן שחברת המתנ"סים או מישהו אחר יקנה אצלכם שירותים?

יכול להיות. אם רוצים ללכת לכיוון הזה אז אנחנו צריכים לצאת למכרז. ברור דבר אחד, שאם אנחנו רוצים להעביר את הכספים לעמותה ציבורית כדי שהיא תפעיל אותם ברשויות מקומיות, שהן לא תמיד הרשויות המקומיות שסמוכות לערים הגדולות אלא לכל הרשויות המקומיות בארץ, אנחנו צריכים לצאת קודם כל להליך מכרזי מסודר. לגבי הרשויות המקומיות אנחנו לא צריכים הליך מכרזי. לרשויות המקומיות אנחנו מעבירים את הכסף ואנחנו צריכים השתתפות שלהן.

כמה זמן לוקח הליך מכרזי כזה?

הליך מכרזי ייקח לפחות 3 חודשים.

אפשר גם בהליך לפנים משורת הדין לתת לנו פטור ממכרז, כמו שכבר היה. תחשבו על הילדים האוטיסטיים. מר מנחם וגשל, מספיק עם זה! שנה אחת הלכה לים. השנה הזאת לא תלך לים! לא! אתם לא יכולים לעשות לנו את זה. אני זועקת את הזעקה שהיא כבר לא שלי אלא של משפחות שאני יודעת מה יקרה להן. תעשו מה שצריך. אתם יכולים. אנחנו יודעים שכאשר אתם רוצים, אתם יכולים.

מר פריצקי, אמור לנו כסגן ממונה תקציבים - רווחה, האם יש דרך אלגנטית כלשהי לא להחזיר את הכסף לאוצר?

התשובה קיימת. אף אחד לא יכול להאשים אותנו שאנחנו לא ניסינו לעשות כל מה שאפשר לטובת האוטיסטים בקטע הזה, ואני לא אחזור על כל הדברים. הבעיה המרכזית היא שאם לא ניבנה את השירותים מהתחלה נכון אנחנו נפספס את כל הרכבת מהיום והלאה בקטע הזה. אם אנחנו לא נרתום את הרשויות המקומיות, גם מבחינה תקציבית, גם מבחינת שותפות קדימה, אנחנו נגרום לכך שהשירותים לאוטיסטים יינתנו בצורה הזאת גם בשנים הבאות. אני מסכים שלא עולה על הדעת שנחזיר את הכספים האלה. אני אומר שצריכים לעשות את כל המאמצים מהר, ללחוץ על הרשות המקומית.

האם אפשר להשיג פטור ממכרז לשנת 2002 ולהעביר כספים, למשל לקייטנות, לדברים ספציפיים? כלומר לא לכל התחום, לא לכל מה שהיינו חושבים שצריך לפתח. קייטנה למשל זה לא דבר שאתה צריך לפתח 7 שנים מראש. אולי אפשר יהיה להעביר את הכסף אם תמצא מישהו שיכול לנהל את הקייטנה, שהיא מוגבלת בזמן. הרי הילדים האלה לומדים עד סוף חודש יולי.

יש ילדים שלא לומדים עד סוף חודש יולי.

צודק מר פריצקי שצריך ראיה ארוכת טווח, צריך בניית שירותים וצריך המשכיות. כל זה ידוע לך, מר וגשל. אבל מה לעשות, אתה מכיר שבכל מקום שהעיריות צריכות להשתתף יש עכשיו ירידה תלולה במתן השירותים.

אני יודעת למשל וגם אתה יודע - זה לא שייך לנושא שלפנינו - שבמעונות יום, מה שנקרא ילדי רווחה, מקום שהרשויות צריכות להשתתף ב-25% הן לא משתתפות, הן מקצצות ולא מנצלות מכסות. אני עומדת מול האגף למעמד האישה בכל הנושא הזה ואני יודעת את הנתונים. הרשויות לא מנצלות והתוצאה היא עגומה מאוד. רשויות חזקות שיכולות להרשות לעצמן, מנצלות ואילו במקום שהרשויות חלשות הילדים במצב הקשה ביותר כי המצב החברתי שם הכי קשה, שם הרשויות לא משלמות והילדים לא נקלטים ובעצם לא מנצלים מכסות. זה דוגמה אחת.

דוגמה שניה היא המועדוניות. בעיר שבה אני גרה, בת-ים, החליטה העירייה שהילדים של בת-ים לא צריכים מועדוניות. האם תכריחו את העירייה? למרות שיש הסכמים, למרות שיש הסכם עם השלטון המקומי בנושא המועדוניות, אמרה עיריית בת-ים: אין לי כסף, וסגרה את כל המועדוניות. האם כל הילדים בבת-ים פתאום במצב כלכלי "נפלא" ואף אחד לא צריך מועדונית אחרי הצהרים? מאות ילדים שהיו באים למועדוניות הלכו הביתה ולא ניתן יותר שירות כזה.

אנחנו יצאנו למכרז שעומד להיגמר בימים אלה, מכרז להפעלת קייטנות ומועדוניות.

מה שהוא אומר איננו נכון, למשל בירושלים העובדות הסוציאליות ---

תעזבי לרגע את ירושלים. אי אפשר כך לנהל ישיבה. אני לא מצליחה להבין שום דבר.

יצאנו למכרז להפעלת קייטנות ומועדוניות לאוטיסטים. גברת לילי אבירי אומרת לי שהמכרז יסתיים השבוע, ביום חמישי. אנחנו יצאנו למכרז בעיתונות. הרי כדי שגוף כזה יוכל להפעיל אני צריך לצאת למכרז. למה אלו"ט ולא גוף אחר? דבר אחד צריך להיות ברור, הכלל הזה שמשרד העבודה והרווחה מקצה בחלוקה של 75%-25%, מה שאמר מר חנן פריצקי, זה הדבר שכרגע מנכ"ל משרד העבודה והרווחה עומד עליו בכל תוקף, כי זה יסדיר את העבודה לשנים הבאות. נניח כרגע שברשויות המקומיות, חוץ מירושלים - בירושלים אין לנו בעיה בעניין הזה - נניח שבבת-ים הרשות המקומית לא מוכנה לתת את ה-25%, אז הגוף שזכה במכרז - זה יכול להיות אלו"ט או החברה למתנ"סים, מי שיזכה במכרז - יצטרך לתת את ה-25%. בואו נניח שזה יהיה אלו"ט. האם אלו"ט תהיה מוכנה להוסיף 25% על הפעולה?

מאיפה? אם תיתנו לנו. אתם יודעים יפה מאוד שאין לנו את ה-25%.

אנחנו מנסים לעקוף את הקושי שמתעורר עם הרשויות המקומיות. אז אומרים: נוציא מכרז.

יצאנו למכרז.

אומר מר מנחם וגשל שגם כשיש מכרז ויהיה זוכה במכרז לצורך הפעלת קייטנות ומועדוניות לאוטיסטים, עדיין לא השתחררנו מהצורך במימון 25%.

אז תשחררו אותנו מה-25% האלה בשנה הנוכחית. השנה במקום מיליון שקל, או מיליון וחצי שקל, תורידו מהסכום 25% אך תעבירו את היתר.

שקודם כל נרוץ כבר.

אנחנו עכשיו לא מתווכחים על עקרונות אלא הוויכוח הוא מעשי. אחרי המכרז הזה, נניח שעירייה כלשהי לא תסכים, האם יש דרך אחרת שניתן לנקוט? האם אפשר למשל להוריד את מספר הילדים שזכאים לשירות?

אני לא בטוח שחסר לנו כסף כאן. הבעיה היא לא להוריד את מספר הילדים בגלל מחסור בכסף כדי לבצע את הפעולה. הבעיה היא להבטיח שהפעולה תתבצע על-פי ההליכים שנקבעו.

את מבקשת ממני - אני כמובן אצטרך לחזור עם זה למשרד - שאם הרשויות המקומיות כרגע לא מוכנות לשתף פעולה - אגב, יכול להיות שב-19.6 נגיע להסדר - ואם לא נגיע להסדר אז עלינו לראות מה אנחנו יכולים לעשות.

בהסדר עליו אנחנו מדברים מבחינת הפעלת המערכות האלה לעתיד אסור לנו בשום פנים ואופן לשחרר את הרשויות המקומיות. זאת עמדת המשרד. כבר שנתיים אני מרגיש היטב את הכאב של אנשי אלו"ט, והכסף ישנו. גם אם נניח שתהיה החלטה שרוצים באופן חד-פעמי ללכת על העניין, הכלל הזה של ההקצאה יישאר בעינו. אנחנו נצטרך לפנות לגוף הזוכה. אם זה יעבור דרך הרשות המקומית אז הרשות המקומית תיתן 25%, אנחנו ניתן 75% והגוף הזוכה - המתנ"סים או אלו"ט - יפעיל את המערכת. אם הרשויות המקומיות לא ישתפו פעולה אז לא תהיה ברירה ונצטרך לעבוד על-פי המפתח הזה מול הגוף הזוכה.

האם אלו"ט הלכו למכרז?

עוד לא. המכרז יפורסם בעיתון ביום חמישי.

האם אתם תיגשו למכרז?

בוודאי.

מי עוד ייגש למכרז?

אני לא יודעת. אני יודעת שאנחנו בוודאי ניגש למכרז.

בהמשך לדבריך לגבי הרשויות המקומיות שנמצאות במצוקה אני רוצה לומר שני דברים. ראשית, יש לנו אלו"טפים, גנים לגיל הרך מאוד, שאנחנו פתחנו ושמשרד העבודה והרווחה מתקצב גם הוא. יש לנו הסכם והכל מסודר. אלא מה, משרד העבודה והרווחה עכשיו בא ומבקש שתהיה ועדת השמה לילדים שבאים מהעיריות השונות לאלו"טף. העיריות והמועצות המקומיות לא מסכימות להקים ועדות השמה. הן אומרות: אם אנחנו נגלגל ועדת השמה וניתן לילד אישור שהוא עבר ועדת השמה ידרשו מאיתנו 25%.

את מבלבלת בין שני דברים. זה חוק מעונות שיקומיים שעבר, שמתייחס גם לאוטיסטים. היחידה שמפעילה אותו בינתיים היא אני. זה יבוא כמו כל מעון בחוק מעונות שיקומיים.

בחוק מעונות יום שיקומיים אין ועדת השמה. יש שם תנאים מוקדמים, צריך להביא מסמכים ואישורים, למשל לילד שזכאי לקצבת ילד נכה, או ילד שהוכר כמפגר. בקיצור, בואו נרד מזה. יש הגבלות לכניסה לפרויקט הזה, לחוק הזה, אבל ההגבלות האלה לא קשורות לוועדת השמה. או שהילד מקבל קצבת ילד נכה, או שהוא הוכר כמפגר. אני יודעת שיש בעיה עם ילדים אוטיסטים שלא כל-כך ממהרים לתת להם את ההגדרה, והסיבות הן מובנות.

היום כבר ממהרים יותר. אני מכירה את זה.

אנחנו גם יודעים שיש בעיה עם קצבת ילד נכה, שיש ילדים עם בעיות קשות שאינם מוכרים. ניסינו להרחיב את ההגדרות של "ילד נכה". בינתיים זה תקוע. שר העבודה והרווחה כבר הסכים אבל שר האוצר סירב ואי לכך הכל תקוע. אבל אין ועדות השמה. לא עשו בשביל 100-200 ילדים ועדות השמה. חבל על הזמן, חבל על הכסף. אנחנו מדברים על קבוצות מאוד מוגדרות.

אני מאוד שמחה.

אני דווקא רוצה להתחיל במשהו מאוד סימפתי. אתמול הלכתי עם הילד שלי למוזיאון ישראל. הספר שכתבה עדנה מישורי שמאוייר על-ידי ילדים אוטיסטיים זכה בפרס. זה היה מאוד מרגש. זה מראה לנו שלילדים במצב קשה יש עתיד.

אגב, היינו בבית-ספר בחולון וראינו את ציורי הילדים האוטיסטים. לא יאומן.

את יודעת שאני יושבת-ראש ועד של הורים במסגרות לילדים אוטיסטיים, שכלולים בהם גם המגזר החרדי והמגזר הערבי. אני במגע ישיר איתם.

בירושלים אנחנו מבצעים פעילות במשך שנים רבות, מקדישים מהזמן שלנו למפגשים עם כל הפקידים, עם שרים ועם מנכ"לים במשרד העבודה והרווחה. בשנה שעברה חשבנו שהתקציב יגיע ואז נאמר לנו שאנחנו לא ערוכים. אנחנו ההורים הלכנו למתנ"סים וביקשנו מהם להשתתף בפעילות. בירושלים למשל יש פרויקט של עיריית ירושלים שנקרא צמי"ד (צרכים מיוחדים), שכבר נמצאים בשטח וכבר עובדים עם חינוך מיוחד. זה לא שייך לחברת המתנ"סים אבל הם נמצאים בתוך המתנ"סים. הם פרוסים בכל רחבי העיר, גם בחלק המזרחי של העיר וגם באזורים החרדיים. גם צמי"ד נערכו. הם הביאו רכזים, העבירו השתלמויות והכינו את האנשים.

מה שצריך עכשיו זה ללחוץ על עיריית ירושלים שתעביר למשרד העבודה והרווחה את כל הרשימות והנתונים. את צריכה להבין שהמימון הוא פר ילד. האם הרשימות הועברו?

שלחנו את ההורים. להורים היה נורא קשה. בארצות-הברית כאשר ילד מוכר כחינוך מיוחד מייד ממונה לו עובד סוציאלי כ-case manager. אצלנו זה לא כך. אמרנו להם: בכל זאת תתאמצו, גם אם קשה לכם. תיכנסו ללשכות הרווחה ותאבחנו אותם, או תביאו את האבחונים של הילד, תעשו כל מה שצריך, תירשמו כי זו הדרך לקבל את השירותים. הם עשו את זה. דיברתי עם העובדות הסוציאליות והן אמרו לי שהורים נרשמו והרשימות הועברו למשרד העבודה והרווחה.

בהנחה שכל מה שאת אומרת הוא נכון, מה שאת צריכה לעשות הוא לבדוק אם הפקידה בעיריית ירושלים, גברת רג'ינה ויצמן, העבירה את הרשימות. אם היא לא תעביר את הרשימות, זה לא יהיה. לגבי ירושלים כרגע הבעיה היא הרשימות.

אתם בוודאי מבינים מה זה למשרד ממשלתי להגיד שאנחנו עושים 'הפרד ומשול' ברשות המקומיות. עד לפני שבועיים לא היתה החלטה שאנחנו עושים את ההפרדה כי העקרון הזה הוא בעייתי. לפני שבועיים, מרגע שהתקבלה החלטה שאנחנו עושים בעניין הזה 'הפרד ומשול' ונותנים לעיריית ירושלים לרוץ, אין סיבה מדוע הדברים לא ירוצו מהר אם התכניות נמצאות.

אני מדברת עם אנשים מצמי"ד ועם אנשי המתנ"סים שיובילו את הפעילות. אנחנו מבחינתנו מוכנים אך הכסף לא הגיע.

תבקשי מגברת רג'ינה ויצמן שתיתן לך העתק של הרשימה שהיא שלחה למשרד.

גברת תמי יונה, יש לך טעות שאת צריכה להבין אותה. אנחנו עובדים מול עיריית ירושלים. את לא משרתת את המטרה כאשר את הולכת לחברת המתנ"סים וכשאת הולכת לכולם. כולם אומרים שהם מוכנים. מרגע שאנחנו עובדים מול עיריית ירושלים, מה שאומרת לך חברת הכנסת גוז'נסקי הוא רק דבר אחד: תעבדי גם את כמייצגת הורים בעניין הזה ולא כעמותת אלו"ט. אנחנו לא עובדים בירושלים מול עמותת אלו"ט ואנחנו לא עובדים שם מול חברת המתנ"סים. אנחנו עובדים מול עיריית ירושלים, וכמייצגת הורים תעבדי גם את מול עיריית ירושלים.

תלחיצי אותם.

אני מבטיח לך דבר אחד, בכל פעם שבעיריית ירושלים יאמרו לך שהעבירו את החומר למשרד העבודה והרווחה ואת לא מקבלת שירותים, הטלפון שלי יהיה פתוח בפניך. בסדר?

אני גר בבני-ברק. אתה מתכוון שאני כהורה אלך להילחם מול הרשות המקומית?

לגבי קייטנות בכל הארץ - במתנ"סים הרי עובדים עם החינוך המיוחד והם יכולים להכניס גם את האוטיסטים. אפשר לעשות את זה דרך המתנ"סים בכל הארץ. אלו"ט הפעילה קייטנות בעבר והיא יכולה לפעול גם כעת.

אם אלו"ט עושה על חשבונה, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. אם היא רוצה על חשבון המדינה אז יש כללים ויש סדר.

טוב שיש כללים, אבל יש כלל ויש יוצא מן הכלל.

אני באתי מבני-ברק. באתי כאבא לילד שמשולב בבית-ספר רגיל בכיתה קטנה. הילד שלי מגיע כל יום בשעה 14:00 הביתה. אם הילד הוא בתקופה טובה אז אני ואשתי מתחלקים בינינו בטיפול בו עד שעה 22:00, אין יותר מדי עזרה. אם הילד בתקופה לא טובה אז גם שניים לא מספיקים. אנחנו פשוט כורעים תחת המעמסה. יש לנו רק ילד אחד, יחיד ומיוחד, בן 7.5. יש תקופות כאלה, אין מה לעשות. אני חושב שאני יכול לדבר גם בשם הורים אחרים. לכל הורה יש את התקופות שלו. אנחנו נפגשים עם הורים ושומעים מה הם עוברים.

מר וגשל אומר שעלינו להילחם מול הרשות המקומית. נתנו לנו איזה פתרון בפתח-תקווה, קייטנה שאלו"ט הפעילה, והזמין אותנו אליה מנהל אולפנת "ישורון". היינו מאושרים על הדבר הזה. פתאום נאמר לנו שכבר שנה שניה, על אף שהמדינה הקציבה 6 מיליון שקל, אנחנו לא נקבל. מה אתם מצפים שנעשה? שאני אלך לריב עם עיריית בני-ברק? שאחד שגר ברמת-גן ילך לריב לבד עם עיריית רמת-גן? יש ריכוז בפתח-תקווה, יש ריכוז בירושלים, יש ריכוז בתל-אביב. מה יעשו כל השאר?

אענה לך לעניין הזה. אתה לא היית בפתיחת הדיון. קראתי כאן מכתב שכתב מנכ"ל משרד העבודה והרווחה לגברת מרגלית תירוש. לי אין ספק, כמי שקצת מכיר את המערכות הביורוקרטיות, שאנחנו נמצאים לקראת המיצוי של הוויכוח בנושא הזה. תהיה הכרעה. אני לא יודע להגיד כיום מה תהיה ההכרעה. אני מאוד מקווה שמרכז השלטון המקומי ייתן הנחיה לכל הישובים לתת לאוטיסטים את השירותים כפי שהם נותנים אותם לכל האוכלוסיות האחרות במדינת ישראל. האוטיסטים לא צריכים להיות מופלים, הם צריכים להיות כמו כולם. לא יכול להיות שרשות מקומית כמו עיריית בני-ברק למשל תגיד: לזה אני נותן ולזה אני לא נותן. זה האוכלוסיה שלה.

מצד שני אני גם מבין את המצוקה שאתם נמצאים בה. הרי אם לא הייתי מבין את המצוקה הזאת, לא צריך את כל המכתבים האלה, היינו אומרים: אנחנו עובדים בהתאם לפרוצדורות, בזה נגמר העניין.

כינס מנכ"ל משרד העבודה והרווחה את מנהלי המחוזות ואת מנהלי האגפים. ניסינו לטכס עיצה מה לעשות. אמרתי קודם לחברת הכנסת גוז'נסקי, תמיד כשאתה מגיע לדיונים האלה אתה רואה מצד אחד את האנשים עם המצוקות הנוראות, ומצד שני הממשלה עם כל הביורוקרטיה שלה, ואין לך בכלל סיכוי להתווכח. הכסף נמצא.

לא אמרתי שאתה צריך להילחם עם עיריית בני-ברק. אתה לא יכול להילחם בעיריית בני-ברק. אני חושב שמי שצריך לעשות את המלחמה בעניין הזה הוא מנכ"ל משרד העבודה והרווחה מול מרכז השלטון המקומי. אני אומר שהוא עושה אותה. יש לנו עוד דיון אחד בקרוב.

נכון שקצת פעילות ציבורית בעניין הזה, שתשפיע על כל הגורמים שמשחקים פה, לא תזיק. הישיבה כרגע בכנסת היא חלק מהעניין הזה. אני יודע להוקיר מאוד את פעולה של חברת הכנסת גוז'נסקי בכל הנושאים האלה. אולי הדיון יתמצה במסקנה שאי אפשר להשאיר את העניין פתוח להורים, שייאלצו להמשיך להיחנק סביב הבעיה, ושצריך שהרשויות יגמרו את הבעיה הזאת.

אמר מר חנן פריצקי קודם משפט שכדאי שתלמדו אותו, שאנחנו מכינים היום את השירותים לאוטיסטים לחמישים השנים הבאות.

זה לא עוזר לנו.

אני לא אחיה עוד חמישים שנה. אני רוצה לחיות היום.

אנחנו מנסים לאזן בין הדברים. אתם יודעים את זה, כל האנשים היושבים פה עובדים בצמידות. מצד אחד לראות את המצוקה המאוד קשה שבה ההורים נמצאים כרגע ולנסות לתת פתרונות מיידיים, ומצד שני לא להזניח על חשבון זה בנייה נכונה של השירותים האלה.

אתה לא יודע מה זה לצאת לטייל עם ילד אוטיסט כדי שאחותו תוכל להכין שיעורי בית.

לא מגיע לי לחיות קצת שבועיים בשנה?

לא שבועיים. סוף שבוע זה גם טוב.

הבעיה כאן היא לא רק בעיה כספית. אם השלטון המקומי יקבל החלטה שלא לעבוד איתנו, גם העובדים שלו בשטח לא יעבדו איתנו. יש משפחות רבות שהן לא חברות אלו"ט. בינתיים מי שהפנה אלי את החומר היו העובדים בשטח. אם הם לא יעבדו איתנו, אנחנו לא נדע מי המשפחות האלה. מה שיקרה הוא שמשפחות שהן לא חברות אלו"ט, משפחות במצוקה, ברווחה כלכלית נמוכה שמחלקות הרווחה מכירות אותן, לא יגיעו אלינו ואז הם לא ישתמשו במועדוניות ובנופשונים. כרגע מוכרות לי כ-50 משפחות שהן לא חברות אלו"ט שאת החומר עליהן הפנו עובדי הרווחה.

האם שמעת על מישהו מאלו"ט שלא מוכן לקבל משפחה?

זה לא נכון. הם הולכים לאותם בתי-ספר, לאותם גנים.

יש המון ילדים שלא נמצאים בבתי-ספר. הם נמצאים בבתי-ספר לחינוך מיוחד, בשילובים, והם לא בקשר עם אלו"ט.

להגיד דבר כזה הוא חוסר תום לב.

אני מסבירה שאם העובדים ברשויות המקומיות לא ישתפו פעולה, החומר לא יגיע אלינו ואנחנו לא נדע. זה הדאגה שלי.

אנחנו תומכים בכך שהכל יהיה מסודר.

אלו"ט כמובן לא תסרב לקבל אף ילד לקייטנה שהיא מפעילה. כמו כן, רוב המשפחות - ואני מסכימה עם גברת לילי אבירי, לא כולן - גם אם אינן חברות אלו"ט מתקשרות לקו הפתוח של אלו"ט, למרכז למשפחה והן יודעות על העניין דרך בתי-הספר.

לא עשינו בדיקה.

אני שואלת שאלה אחת. האם בגלל שנניח זה לא יגיע לאוזניהן של 30 משפחות השנה, בגלל הסירוב של הרשויות המקומיות, האם אנחנו נמנע ממאות אחרות את השירותים?

אנחנו יודעים באיזה מדינה אנחנו חיים, אנחנו יודעים מה המצב היום במדינה. אני באה מאחת העיריות הכי עשירות במדינה, עיריית רעננה. גם עיריית רעננה היום לוקחת הלוואות כדי לשלם משכורות לעובדיה. אז בואו לא נהיה נאיביים. תהיה פה מלחמת עולם. משרד העבודה והרווחה חייב ללכת לקראת הילדים האוטיסטיים ומשפחותיהם ולמצוא את הדרך השנה הזאת לפנים משורת הדין, גם אם זה רע לכללים. כיושבת-ראש הנהלת אלו"ט אני מבטיחה שאנחנו ביחד עם משרד העבודה והרווחה נעשה מלחמת עולם מול הרשויות המקומיות. אני כרגע עושה את מלחמת העולם כדי שהשירותים הקהילתיים השנה ייפתחו לאלתר. תמצאו את הדרך הנכונה והטובה להזרים עכשיו את הכסף שיש לנו, לא רק בירושלים אלא בכל הארץ. תודה.

אני מבקשת לנסות לסכם.

אנחנו לא נרחיב את הדיבור על חשיבות השירותים הקהילתיים לילדים אוטיסטיים כי זה א"ב. גם מקובל על כולם שזכויותיהם של ילדים אוטיסטיים לא נופלות מזכויותיהם של ילדים בעלי נכויות וצרכים מיוחדים אחרים. אלא שלגבי ילדים אחרים נמצאו באופן היסטורי סידורים ולכן זה עובד כפי שזה עובד. לגבי הילדים האוטיסטיים נתקבלה החלטה בשנת 2001 והוקצה תקציב, וגם בשנת 2002 הוקצה תקציב. אנחנו מדברים על ניצולו של תקציב קיים, וזה הבדל גדול מאוד לעומת תחומים אחרים שבהם אנחנו בוכים על תקציבים שלא קיימים ואנחנו מנסים להשיג אותם ולא ברור בכלל מאיפה הם יגיעו. אחרי שאמרתי את העובדות המוסכמות האלה נלך הלאה.

מה שכרגע עלה מהדיון הוא שיש שני מסלולים: 1) קשר ישיר עם העירייה; 2) פרסום המכרז שעליו דיבר מר וגשל וגברת לילי אבירי הסבירה את הפרטים שלו. שני המסלולים האלה, למרות שהם שונים, הם גם דומים. גם במסלול של המכרז, שיזכו בו אלו"ט או חברת המתנ"סים או גורם אחר, תעמוד השאלה מי הם הילדים. כדי לקבל את רשימת הילדים את חוזרת לאותם אנשים שצריכים לתת לך את הרשימה. נניח שחברת המתנ"סים זוכה במכרז. חברת המתנ"סים לא תקבל את רשימת הילדים מאלו"ט.

לא, היא תקבל אותה מהעובדת הסוציאלית השכונתית.

אנחנו חוזרים לאותה עובדת סוציאלית שכונתית, שיכולה לתת את הרשימה לעירייה, שתפעל גם היא דרך חברת המתנ"סים בסופו של דבר, או שזה יעבור ישירות דרך חברת המתנ"סים אבל גם אז חוזרים שוב לאותה עירייה, כי היא עובדת של העירייה. מזהיר מר מנחם וגשל שאם העירייה תאסור על העובדים הסוציאליים לשתף פעולה בנושא הזה אי אפשר יהיה לפעול. את זה צריך להבין.

תראו באיזה loop אנחנו נמצאים. משרד העבודה והרווחה אומר: אני אלך מצד ימין, אחר-כך הוא אומר: לא, אני אלך מצד שמאל, ובסוף הוא מגיע לאותו מקום. נכון, יש הבדל בתקצוב. יש הבדל אם התקצוב עובר לחברת המתנ"סים שמפעילה קייטנות לפי הצרכים איפה שהיא מגלה צורך לבין מצב שזה מופעל דרך העירייה, כשלעירייה יש פה 3 ילדים, שם 10 ילדים. אבל בסופו של דבר זה עובד כך מכיוון שמשרד העבודה והרווחה לא יכול להוציא כסף אלא אם כן יש פרוצדורה מוכרת כלשהי מי הוא הילד הזכאי. אלו"ט לא יכולה להיות הכתובת כי היא לא יכולה לספק את רשימת הילדים הזכאים.

לכן, מאחר שזאת המציאות, ומאחר שמשרד העבודה והרווחה פועל בשתי הדרכים, הוא גם מפעיל לחץ על השלטון המקומי וגם מוציא מכרז, אתם מוכרחים לעשות את הדבר הבא. לפני הפגישה ב-19.6 תעשו מצור על השלטון המקומי. תיפגשו שם עם מר עדי אלדר ועם מר יעקב אגמון, הממונה על התקציבים.

נפגשו איתם.

מר אגמון נמצא היום בכנסת בישיבה אחרת. ביקשתי ממנו שיכנס לפה אבל מסיבות השמורות עימו הוא כנראה לא יכול. לכם יש כוח אדיר. עכשיו אתם צריכים לקבוע איתם פגישה כדי שייתנו תשובה חיובית בשני מישורים: 1) כדי שעיריות בעות היכולת ישתפו פעולה; 2) כדי שהם ישתפו פעולה עם החברה שתזכה במכרז. כל הדברים האלה פירושם כסף, כך או כך. זה השלב הראשוני של המערכה לקראת 19.6.

אם יסתבר שלמרות כל המאמץ שלכם, למרות הפגישות, שום דבר לא בוצע, אני מתחייבת לכתוב מכתב למנכ"ל משרד העבודה והרווחה לאור הסיטואציה שנוצרה, ומתוך ביקורת חריפה על מרכז השלטון המקומי. בסך הכל כל ההוצאות העירוניות על 3 ילדים אוטיסטיים הן מזעריות.

בדיוק, זה 6 מיליון שקל שמתחלקים על 260 רשויות מקומיות.

על מה מדובר פה? נכון שלעיריות אין כסף עודף אבל 5 ילדים אוטיסטיים זה לא מה שיפיל את העירייה, בעיקר כשמדובר בהשתתפות בשירותים. כמה כסף זה? 1,000 שקל לילד כפול 6 ילדים. 6,000 שקל? זה יפיל את העירייה? הרי זה עניין של עקרונות. הם נלחמים על פרינציפים אבל גם אתם נלחמים על פרינציפים, על פרינציפ של שוויון, של זכויות ילדים וכולי.

אני מציעה עד ה-19.6 לא לצאת מתוך הנחה שאי אפשר להשפיע עליהם. אני מציעה לכם לגשת למרכז השלטון המקומי ולהציע להם פשרה, שהשנה יפעלו כך ואילו בשנה הבאה יואילו בטובם להכניס לבסיס התקציב עוד כך וכך ילדים אוטיסטיים. תגידו שאתם תלכו ותנסו לשכנע את משרד העבודה והרווחה לקבל את הפשרה.

מה יקרה אם יסתבר בעירייה מסוימת שנולדו באותה עיר 5 ילדים מפגרים? אז מה הם יעשו? הם יגידו שהם מתמוטטים בגלל שנולדו עוד 5 ילדים מפגרים?

גם לא נותנים לנו לרשום את הילדים שלנו כמפגרים, על אף שבין היתר הם גם מפגרים.

מועצת אבן יהודה מסיעה 2,000 ילדים בעלי צרכים מיוחדים אך לא מוכנה להסיע 6 ילדים אוטיסטיים כבר שנתיים. אלו"ט משלמת עבור ההסעה שלהם.

שלא יבלבלו את המוח שעל 6 ילדים אוטיסטיים העירייה הולכת להתמוטט.

ברור שזה פרינציפ.

אנחנו לא משלימים עם זה שהעיריות לא משלמות. אתם תלכו, תעשו לחץ ותציעו את הצעת הפשרה, שהשנה יהיה כך ואילו בשנה הבאה אחרת. נעבור את ה-19.6.

בבוקר ה-20.6 נקבל דיווח מה קרה. אם יגיעו להסדר, מה טוב, אז אנחנו נזוז, בין בגירסה א' ובין בגירסה ב', בין שזה חל השנה ובין שזה חל משנה הבאה. אם זה לא יקרה, אני אפנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה ואומר לו: ההורים עשו מאמץ, זה הרי פשע עולמי להחזיר כסף לאוצר במקום לתת לילדים. תעשו השנה מהלך עוקף, שצריך למצוא לו את ההסדר הסביר, כך שהכסף של המשרד ינוצל כולו לילדים, אבל אולי פחות ילדים יקבלו את השירות כי לא תהיה השתתפות העירייה. אני חושבת שאז יהיה לנו זמן עד סוף חודש יולי לשבת עם המשרד ולגמור את הדברים האלה כדי שתוכלו להפעיל את הקייטנות.

אם ייצא מכרז, ממילא יהיה מישהו שייערך לעבודה הזאת. אני רוצה לקוות שזאת תהיה התחלה. ברגע שתכניסו את הרגל בדלת, זה יהיה דבר חשוב מאוד. הרי מה שחשוב לכם עכשיו הוא להכניס את הרגל בדלת, לקבוע עובדה שיש מהלך כזה. כל מהלך הוא תמיד תקדים למהלכים הבאים. זה מה שאני מציעה לכם באופן מעשי. כל היתר הרי מוסכם עלינו. עם כל הכבוד למצוקות של הרשויות המקומיות, שאני לא מזלזלת בהן כי אם יש יותר מובטלים אז יותר קשה להן לאסוף ארנונה ויש להן יותר עסקים שקורסים ופחות הכנסות מעסקים - המצב הוא בעייתי, אני לא מתכחשת לכך, אבל לא בגלל 5 ילדים אוטיסטיים.

לעיריית תל-אביב יש שני תינוקות באלו"טף וכמעט סוגרים את האלו"טף בגלל זה.

האם אנחנו מסכימים על הטקטיקה? אני מבקשת לקבל דיווח לאחר פגישתכם עם מר עדי אלדר ומר יעקב אגמון. המלה של מר יעקב אגמון היא בעצם המלה הקובעת כי הוא אחראי על הכסף במרכז השלטון המקומי.

אני בכל זאת רוצה לחזור לסיפור הקפקאי הזה, כי אני חושבת שהוא מאוד חשוב. לפני 3 שנים התייצבתי בפני ראש מועצת אבן יהודה ואמרתי לו: מר כרמלי, אלו"ט הולכת לפתוח כאן הוסטל לילדים אוטיסטיים. אנחנו לא צריכים ממך שום דבר, אף אגורה, כלום. באנו לבקש רק יד חמה. אני לא אחזור בפניכם על היחס שלו. גם עכשיו זה מצמרר אותי. זה היה איום ונורא. הוא שלח לנו צווי עיכוב בטענה שאנחנו עוברים על חוק התכנון והבנייה, כשכל מה שעשינו הוא סיוד הבניין, וכן הלאה וכן הלאה. נפגשנו איתו פעם נוספת והוא אמר לי כך: תביני דבר אחד, אצלי כל מחלקת החינוך זה בן אדם אחד. אני לא יכול להיערך למכרזים להסעות כדי להסיע את הילדים שלכם לבתי-הספר. אמרתי לו: אתה יודע מה, אדון כרמלי, אני הולכת לקראתך עוד צעד, אנחנו נעשה את המכרזים. אתה, היות והמדינה דורשת כך, רק תהיה הצינור, תיקח את הכסף ממשרד החינוך ותעביר אותו לאלו"ט. אלו"ט תעשה לך את כל העבודה. עברו שנתיים וחצי. אלו"ט מסיעה את הילדים על חשבונה למרות שמשרד החינוך מעביר 100% לצורך זה. מה אומר לי ראש מועצת אבן יהודה? את צריכה להבין שברגע שהכסף נכנס לחשבון הבנק של אבן יהודה החשבונות של המועצה מעוקלים, אני לא יכול לשלם משכורות ולא יכול להעביר לכם את הכסף.

היינו כבר פעם בישיבה על קריסת השירותים של אבן יהודה.

הרשויות המקומיות נמצאות בקשיים ולכן הן נותנות תשובות שליליות ולא מכירות בילדים שלנו כמפגרים. משרד העבודה והרווחה לא מוכן להכיר בהם ככאלה. יהיה להם יותר קל אם הילד יוכר כמפגר.

זה כבר עניין מקצועי. אני לא רוצה להיכנס לזה. מבחינה ביורוקרטית את צודקת, הכי קל היה לכם אם הילדים שלכם היו מוגדרים כמפגרים, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. זה כבר עמדה ערכית ורפואית.

הסיבה שאני יושב כאן היום היא כי ההורים באלו"ט לא רצו את זה.

המשפחה רוצה פתרונות. לא משנה לה איך תקראי לילד.

זה יידון במקום אחר. אני מבינה שאתם חלוקים ביניכם בעניין זה. הדברים גם משתנים. פעם העמדה של הרפואה היא כך, ואחר-כך העמדה של הרפואה היא קצת אחרת. אני חושבת שרוב הילדים הם מורכבים, יש להם קצת מזה וקצת מזה. ילד הוא יצור שלא מחולק בדיוק לפי הקטגוריות שלנו. לא תמיד זה או כך או כך, לפעמים זה קצת מזה וקצת מזה. יש לו לפעמים תסמינים של מפגר אך הוא לא מפגר. זה כמו שאנחנו שואלים: מה ההבדל בין הפרעות נפשיות לבין מחלת נפש? חיצונית זה יכול להיות אותו דבר.

כמו ההבדל בין קווים אוטיסטיים לבין אוטיזם.

אוטיזם הוא הלקות הקשה ביותר בעולם היום.

אני מסכימה אתכם, אני רק אומרת שההגדרות לא ברורות.

היא בסך הכל אומרת שהשטח יותר חזק מהכל.

אני מציעה שכוח אלו"ט יתארגן לפעולה. אני סומכת על משרד העבודה והרווחה שילחץ את הלחצים שלו. אני מציעה שכאשר תיערך הפגישה ב-19.6 הכל כבר יהיה מרוכך שם. תביאו את האמא של האמא ואת הסבתא של הסבתא, את כל מי שצריך להביא, את כל מי שאתם יכולים לגייס לנושא הזה.

האם את קובעת תאריך יעד שבו אנחנו נבדוק את הדברים?

ב-20 ביוני נקבל דיווח ממשרד העבודה והרווחה. בהצלחה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:10