פרוטוקולים/מעמד הילד/5194



2
הוועדה לקידום מעמד הילד
28.05.02

פרוטוקולים/מעמד הילד/5194
ירושלים, כ"ו בסיון, תשס"ב
6 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מספר 157
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
יום ג, י"ז סיון התשס"ב, 28.5.02, בשעה 09:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (סימון טובין המסוכנים לשימוש ילדים), התשס"ב2002- - חה"כ תמר גוז'נסקי, מוחמד ברכה, עסאם מח'ול

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי - היו"ר

עו"ד יצחק קמחי - ממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה והמסחר
אלכסנדרה ארונין - משרד התעשייה והמסחר
אשר ברנד - סגן מנהל השירות לילד ולנוער, משרד העבודה והרווחה
אלן זיסבלט - משרד המשפטים
עו"ד אילנה מישר - לשכה משפטית, משרד הבריאות
רחל גוטמן - רוקחת, משרד הבריאות
עו"ד צחי בר ציון - משרד האוצר
עו"ד יוסי ברג - יועץ משפטי, המועצה לצרכנות
אילנה שריג

הלית ברק

רחל סעדון

מילת - הקלטות ותמלול


















הצעת חוק הגנת הצרכן (סימון טובין המסוכנים לשימוש ילדים), התשס"ב2002-

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. אנחנו דנים בהצעת חוק הגנת הצרכן (סימון טובין המסוכנים לשימוש ילדים). הצעת החוק עברה במליאת הכנסת בקריאה ראשונה ואנחנו עכשיו אמורים להכין אותה לקריאה שניה ושלישית. בדיון שהיה במליאה לא הוצעו הצעות קונקרטיות בנושא שאפשר לתרגם אותן לניסוח משפטי. בבקשה, היועצת המשפטית.

אני קצת אחזור על דברים שאמרתי בישיבה הקודמת. סעיף 17 לחוק הגנת הצרכן, שעיסוקו בסימון טובין ואריזתם, מסמיך את שר התעשייה והמסחר לקבוע בצו, בין היתר, את היותם של טובין מסוימים מסוכנים לשימוש. הצעת החוק שלפניכם באה להסמיך את השר לא רק בדרך כלל לקבוע את היותם של טובין מסוכנים לשימוש, אלא גם לקבוע את היותם מסוכנים לשימוש בקבוצות גיל שונות.

המטרה המקורית הייתה שלא להסתפק בהבחנה של עד גיל 3 ומעל גיל 3, שישנה כיום בצעצועים, אלא ממש שהשר ייתן את דעתו לקבוצות גיל אחרות.

מבדיקה שערכנו בזמנו, התברר שהנושא של עד גיל 3 ומעל גיל 3 לא מוסדר דרך חוק הגנת הצרכן, אלא מוסדר היום דרך חוק התקנים, או ליתר דיון, דרך תקן ישראלי 562, שעניינו בטיחות צעצועים, והוא באמת מדבר על הנושא של 36 חודשים, מעל ומתחת, ואני מבהירה - עוסק אך ורק בצעצועים.

לכן בישיבה הקודמת אנחנו נתקלנו בשתי בעיות: הבעיה הראשונה, למה רק צעצועים, למה לא בכלל טובין שמסוכנים לשימוש של ילדים. התקן מדבר אך ורק על צעצועים, בעוד שאנחנו לאו דווקא מבקשים להגביל את עצמנו לנושא של צעצועים. מעבר לזה, אולי הנושא של האכסניה - האכסניה הנכונה אינה בהכרח חוק הגנת הצרכן, אלא כמו שאני הצעתי בזמנו, לדעתי דרך המלך הייתה לתקן את התקן. אנחנו פנינו אל הגורמים שהגיעו לישיבות הקודמות ואנחנו ביקשנו מכם: לכו בדרך המלך, תקנו את התקן. הדבר הזה לא נעשה, אני לא קיבלתי שום מידע על כך שמתכוונים לעשות את זה, או שפועלים בכיוון הזה, ולמעשה לא נותרה בידי גברת תמר גוז'נסקי שום ברירה, אלא לפעול בדרכים שמצויות בפניה, דהיינו בחקיקה ראשית.

אנחנו חוזרים לבעיה העקרונית, אז אני בעד זה שנחזור ונדון, כי אנחנו לקראת קריאה שניה ושלישית. מר יצחק קמחי בבקשה.

אני חוזר אולי על דברים שנאמרו. אני חושב שאין שום צורך בתיקון הזה, הוא לא ישפר את המצב, לאור העובדה של עדיפות התקן ולפחות בכל מה שקשור בצעצועים מסוכנים - זה נמצא בתקן.

לגבי מוצרים מסוכנים לילדים - גם אקונומיקה מסוכנת לילדים.

זה כתוב עליה.

גם סכין מטבח מסוכן לילדים - לא כתוב עליו. לכאורה צריכות להיות תקנות שיכתבו על כל סכין: זה מיועד לילדים מגיל 9 או 10, או: לא לשימוש לילדים מתחת לגיל 5 - אני לא יודע מה בדיוק אתם רוצים לעשות.

הכוונות של כולם פה הן טובות - של כולנו - והביע היא שלעשות לצורך עשייה, זה לא סיבה. הגישה של: זה לא ישנה הרבה וזה לא יוסיף, לטעמי אינה סיבה לחקיקה. לא צריך לחוקק חוק, כי זה לא יוסיף וזה לא יועיל, וזה לא ישנה, כי זה לא יכול להיאכף. לכן, הכוונות הן טובות, השאלה היא מה אנחנו רוצים להשיג, והשאלה היא אם הדבר הזה משיג את זה.

לדעתי הצנועה, זה לא משיג את המטרה והעילה לחקיקה הזאת לא קיימת, בוודאי לא בצורה של סימון דרך חוק הגנת הצרכן, כי בנושא של מסוכנות אין לנו את הידע כדי להכריז שמשהו מסוכן או לא - אפילו על צעצוע, זה כתוב על קופסה כלשהי - תגיע בובת ברבי - אני יכול לקבוע אם היא מסוכנת או לא? עושה את זה מכון התקנים, יש לו את הבדיקות שהוא מבצע על פי התקן.

יגיע משחק לגו - אין לי מושג אם הוא מסוכן או לא. אז להם יש את הפרמטרים שלהם, לפי גודל החלקים, לפי דברים אחרים, אז הם יכולים לקבוע.

פניתי שוב ל-C.P.S.E. שהוציאו את החוברת, וגם לכם יש אותה - מר עובדיה שרגאי, שלצערי לא נמצא כאן היום, הואיל בטובו ונתן לי את החוברת שיש לו מיוני 1993 - לדעתי ממש מהדורה מיוחדת, זה עוד עם חותמת כזאת, אפילו לא מודפס. פניתי ל-C.P.S.E. שוב: תנו לי חומר מעודכן. שלחו לי חוברת חדשה, עם תודה על ההתעניינות במוצרים שלהם - הם כנראה בטוחים שישראל הולכת לאמץ את זה כי אני מבין שכולם מבקשים את החוברת הנהדרת הזאת - הסיפא של החוברת: THIS IS THE LATEST COPY - אנחנו מדברים על אוקטובר 1993.

אין כאן משהו שמיושם, הוא לא בדרגת חוק, הוא בוודאי לא אכיפה פלילית, הוא בוודאי לא משהו של עבירה פלילית אם אתה לא מסמן את זה.

אנחנו הרי לא רוצים פה ליצור מדינה של עבריינים, אנחנו רוצים לשפר מודעות, אנחנו רוצים לעשות דברים אחרים שאפשר לעשות דרך חוק הגנת הצרכן. בדרך הזאת - אז יהיה תיקון נוסף לחוק והוסיפו עוד משפט לגבי קבוצות גיל, רק שאף אחד לא מסוגל ליישם אותו, בוודאי לא אצלי - כי אני אחראי על החוק הזה ועל האכיפה שלו. אין לי את כוח האדם שמסוגל לאפיין את זה.

מר יצחק קמחי, יש לי שאלה - היום בסעיף הזה מדובר על טובין, או חפצים, או פריטים שמסוכנים לשימוש, נכון? תעזוב רגע את הילדים - מה אתה עושה עם זה בלי הילדים?

יש הוראות אזהרה מאד מאד מפורשות. מקום בו למשל על אריזה ישנן הוראות אזהרה על מוצר - הוראות שימוש - יש חובה בחוק לתרגם אותם באופן מלא ומדויק. למשל, אני תמיד מביא לדוגמה את הטיפקס, שכולנו משתמשים בו - הטיפקס הזה הוא דבר, מבחינתי, מאד מסוכן, כי לצערי גם ילדים וגם אחרים מריחים אותו והוא מסוכן, החומר עצמו דליק מאד וצריך להרחיק אותו מילדים. ויש עליו ציור של להבה, ויש עליו: KEEP AWAY FROM CHILDREN - אם היה פה טיפקס, הייתי יכול להראות להם. לא תמיד זה נעשה בחלק מהדברים. אלה דברים של היומיום שלא תמיד מצליחים להגיע לכולם ולאכוף אותם, אבל מבחינת ההוראה, ההוראה קיימת - היא קיימת בצורה מאד מאד מפורשת.

אני יכול להפנות אתכם לצו סימון טובין - בצו סימון טובין נאמר: "מבלי לגרוע מהאמור בסעיפים כך עד כך, טובין המובאים עם הוראות שימוש או אזהרה בלועזית, יופיע גם תרגום מלא ומדויק בעברית של הוראות השימוש או האזהרה" - אני לא פותח קופסה ובודק אם היא מסוכנת או לא - לגבי מה שבתקן הם בודקים את האיכות של זה - אבל אתם בטריטוריה של הוראות סימון.

ואז?

אז צריך לתרגם את זה לעברית - זה מה שישנו כאן, כי זה הוראות סימון, אין פה יותר מזה בחוק פה, בחלק הזה - זה רק הוראות של סימון.

מר יצחק קמחי, נעזוב רגע את עניין הצעצועים. אתם יכולים לקבל חוות דעת שההליכונים לילדים הם מאד מסוכנים, כי נגרמו תאונות, ילדים נופלים וכן הלאה - האם זה לא עניין שלכם, בתור הגנת הצרכן?

מבחינתי כל דבר הוא עניין של הגנת הצרכן, קודם כל - זאת אומרת, זה לא שאני מנסה להתחמק ממשהו, אני מנסה להפעיל את הסמכויות שיש לי.

אני מנסה לברר, אני לא עוסקת בוויכוח - אני מנסה להבין.

זו דוגמה - אם את רוצה שאני אדבר על החלומות שלי, בסדר, אז אני רציתי שתהיה פה רשות שתעסוק במוצרים מסוכנים, דוגמת ה-C.P.S.E., אלא תתייחס למסוכנות של מוצרים באופן כללי. אבל אנחנו חיים במדינה עם עוד כמה וכמה גופים, כל אחד מושך לכיוון שלו. אז יש אותי, כממונה על הגנת הצרכן, יש את מכון התקנים שעוסק בבדיקות, יש את משרד הבריאות שקובע מה בריא ומה לא בריא - לכל אחד יש את הטריטוריה שלו.

אם משרד הבריאות קובע שמשהו לא בריא - נניח שמשרד הבריאות פרסם מחקר, או חוות דעת, או משהו, שהליכונים מסוכנים לילדים.

במקרה הזה אני לא חושב שמשרד הבריאות מתערב דווקא בזה, אבל זה עניין של תקן.

נניח לצורך העניין רק - ואתה אמור להגן על הצרכנים, שביניהם ילדים. האם זה לא חלק מהתפקיד שלך להזהיר את הצרכן מהשימוש במוצר הזה?

להזהיר כן, אבל לצערי הרב, בניגוד ל-C.P.S.E., לי אין את הסמכות לבוא ולקחת את כל המוצרים האלה מן השוק, או להסיר אותם מהמדפים. אני עושה את זה מידי פעם במקרים מסוימים.

בנושא של תחפושות וכוליה.

אותו דבר, עושים את כל הבדיקות וכן - כי אתה יודע שנעברה בהם עבירה, הם לא עומדים בתקן. זאת אומרת, יש איזה שהוא בסיס חוקי שאתה יכול לבוא ולהראות. אותן תחפושות שהן דליקות הן בניגוד לתקן, כי אחד הדברים שבודקים בתקן זה דליקות של התחפושות, ואם היא דליקה, אסור לשווק אותה - או שהיא לא עברה דרך מכון התקנים ולא אושרה.

איך אתה יודע שהיא דליקה? אתה מחפש עליה את הסימון?

עושים בדיקות ומעבירים למכון התקנים לבדיקה - זה לא בדיקות שלנו - זה דרך הממונה על התקינה ובדיקות שעושה מכון התקנים. יש להם את הדרך, כי גם הבדיקה היא בתקן - איך בודקים מוצר. אם יש כאן מישהו מהממונה על התקינה, הם יתארו את התהליך יותר טוב ממני.

אני רוצה לומר לך שיש לנו עניין רב - אני לא יודעת אם החוק הזה הוא בדיוק הדבר שיעשה את זה - אבל והיה וזה תורם תרומה, ולו קטנה, לחיזוק מעמדכם, לחיזוק סמכויותיכם וכן הלאה.

אני האחרון שאתנגד לזה.

כמובן שזה לא מה שתיארת שאולי קיים בארצות אחרות, אבל בין זה לבין חולשתכם.

זה לא בהכרח חולשתנו, כי החקיקה הישראלית היא לא רעה בכלל. אני אומר לעניין הבית לחוק הזה. מה שאני טוען הוא נגד הבית. זה לא קשור לחולשה שלנו. בחקיקה שלנו, הנושא של סימון טובין הוא פרק קטן בחוק הגנת הצרכן. החלק העיקרי בו הוא מניעת הטעייה של הציבור, מניעת ניצול מצוקה, עסקאות מיוחדות של רוכלות ומכר מרחוק, דירות נופש, ועוד המון דברים אחרים שישנם.

בנושא של סימון טובין - זה חלק חשוב, אני לא מזלזל בו - אני רק אומר: אנחנו מחפשים פה לא את הסימון כשלעצמו, אלא את המהות של הדבר, עצם היותו מסוכן או לא, ואת המסוכנות אני לא יכול לבחון, היא גם תלויה במשתמש לא פעם.

מכון התקנים עובד לפי שיטותיו - כבר שמענו את התיאור וכן הלאה - אבל נניח שאתם אמורים על פי החוק - מדובר על סימון מוצרים מסוכנים לשימוש וכן הלאה, ואתם מפנים למכון התקנים בקשה שלאור העובדה שמוצרים שמסוכנים לשימוש רק עד גיל שנה מסומנים בפועל כמסוכנים עד גיל 3 - כי זאת המדבקה הסטנדרטית, ואין מדבקות אחרות - אי אפשר לכתוב משהו אחר.

כי זה שוב, סליחה על הביטוי, "כיסוי תחת".

נכון - וההורים רוכשים את המוצר הזה, כי הם יודעים שהוא בדיוק מתאים לגיל 5 חודשים והוא לא מתאים לגיל 4, ומזה מגיעים למסקנה שכל הסימונים האלה הם סתם קשקוש ולא צריך להתייחס אליהם ברצינות. אז נניח שאתם, ביוזמתכם פונים למכון התקנים ומבקשים שמכון התקנים, לאור הבקשה הזאת, וכן הלאה.

הרי בדקנו את הנושא - אנחנו בעבודת מכון התקנים אין לנו מעורבות. אין איזה מעורבות שלנו מול מכון התקנים. מכון התקנים יש לו שיטות מדעיות - בסדר.

את מסתכלת על הגברת, כי אני לא מכון התקנים. היא גם כן ממשרד התעשייה והמסחר, אבל היא שייכת לממונה על התקינה. זאת אומרת, עדיין ההפרדות קיימות לצערי.

אני יודעת, אבל אני אומרת, אם אנחנו ניצור מודעות ונגיד: אנשים טובים, זה לא מספיק לנו. ואז היבואנים ייתנו הוראה ליצרנים לסמן בצורה נכונה - הרי יש בזה הטעייה.

מה הנזק? אז לא יתנו לילד בן חצי שנה את הצעצוע שבעצם מתאים לו. מה זה לא יתנו? הרי כן יתנו, רק אנחנו מחנכים את הצרכן שאין לזה שום משמעות, שהכתיבה הזאת של עד גיל 3, היא פשוט הפכה להיות - אני חושבת שאצל רוב האנשים - סתם, מין דבר לא רלוונטי. וגם המוכר, הזבן שעובד שם בחנות, כשהסבתא רוצה לקנות מתנה לנכד בן החצי שנה, הוא ישלוף לה בדיוק את הדבר הזה, למרות שכתוב שם למטה מגיל שלוש. אז מה, תאשים את הזבנית שהיא מטעה את הלקוח? הרי כתוב שם אסור מתחת לגיל 3, אבל היא תעשה את זה, ובצדק תעשה את זה, כי זה באמת הצעצוע המתאים, ואנחנו נמצאים פה בבעיה.

אני הייתי מאד שמחה, במהלך הדיונים, לשמוע דרך אחרת. דרך מכון התקנים אין לי שום דרך חוקית.

אבל דרך הממונה על התקינה כן.

אני מאד מבינה את התסכול שאתה מדבר עליו. אולי גברת אלכסנדרה ארונין תעזור לנו?

אני ממשרד התעשייה והמסחר, מיחידת הממונה על התקינה. אני מציעה לראות את מכון התקנים ככלי טכני, כבסיס לחקיקה, כאשר מכון התקנים הוא לא גוף מחוקק - זה ברור - ולא גוף של ועדות טכניות מוסמכות ומקצועיות.

הוא גם לא גוף אוכף, נכון?

לגמרי לא, אלא גוף שאוסף מתחת לגג שלו אנשים שבסופו של דבר בוועדות מגיעים לקונצנזוס ולתקנים שמקובלים על כולם.

התקנים זה מין ערבוב של אינטרסים, וזה ברור - של יבואנים, יצרנים, צרכנים, אנשי אקדמיה וכוליה, ובסופו של דבר מגיעים לתקן, כאשר התיקון האחרון לחוק התקנים אומר שהתקן חייב להתבסס על החקיקה הבינלאומית של המדינות המתקדמות בעולם, זאת אומרת, אנחנו כבר לא ממציאים תקנים ישראליים פרופר, אלא מתבססים על משהו מאד מתקדם ומקובל.

התקן הזה, שזה קונצנזוס, הוא בעצם מבטא את ההתקדמות הטכנולוגית הגבוהה ביותר בעולם. כאשר את מדברת על חלוקה של גילאים שמותר להם להשתמש במשהו או לא - אני שוב הייתי בודקת את זה ברמה של מדינות מפותחות אחרות, ושוב משתמשת בתקן כמפרט טכני - שזה באמת ההגדרה שלו - ככלי לבדיקת התאמת אותו מוצר למשהו שבאמת אפשר להסתמך עליו, שזה גם בדיקות, גם גבולות התקבלות התוצאה וכן הלאה. הרי על מה תבססי את הדרישות שלך בחוק?

אני אביא לך דוגמה - אם נחזור לדוגמת הצעצועים - אני יודעת שיש צעצועים שמיובאים מאירופה, ושם הגדרת הגילאים היא שונה לגמרי. שם כתוב למשל 12 חודשים, 18 חודשים, ואין הסיפור המצחיק הזה של עד גיל 3.

ושוב, בעצמם הם מבוססים על התקנים.

מי שכתב על הצעצוע: 12 חודשים, הוא התבסס על משהו, אבל יש לי בעיה, שרוב הצעצועים לא מיובאים מהמדינות הנחמדות האלה, אלא מהמדינות שבהם יש את הפתק הסטנדרטי הזה.

אני לא באה כאן לקבוע ליבואנים מאיפה הם יביאו ולצרכים מה הם יקנו, לא זו הנקודה. אבל העובדה היא שבשוק היום רוב הצעצועים נמצאים עם הפתקים הלא נכונים, או הלא מדויקים לפחות, וחלק קטן מאד, לאנשים בעלי אמצעים, שיכולים להרשות לעצמם לקנות את הדברים היקרים האלה שמיובאים מאיפה, שם יש להם הכל מדויק: 12 חודשים, 18 חודשים וכן הלאה.

אני רוצה להסביר את הנקודה הזאת של יבוא: ברגע שהמוצר מיובא לארץ, הרי הוא חייב לעבור בדיקה במכון התקנים, שמוגדר בצו יבוא חופשי כגוף שבודק - התאמה לתקנים או מוצרים מיובאים, שחל עליהם תקן רשמי.

כאשר מוצר מיובא - לא משנה מאיפה, אירופה, סין וכוליה - הוא חייב להיבדק במכון התקנים להתאמה לאותו תקן. ברגע שהתקן השתנה ואומר דברים חדשים, המוצר חייב לעמוד בדרישות המשתנות של אותו תקן. לא יהיה מוצר שעל אחד יהיה כתוב עד גיל 3, שהוא מיובא מסין, ועל שני עד גיל 12 חודשים, כאשר הם זהים - בוודאי שלא. הם צריכים לעמוד באותו תקן.

אלה שכותבים עד גיל 3 לוקחים מרווח בטיחות יותר גבוה.

הם ודאי מנצלים איזה פרצה בתקן שאומרת שברגע שתכתוב את זה, התקן לא ייבדק למשהו שמסוכן לקטנים.

אם יש שם חלקים ניתקים, וכתוב שם: אסור לשימוש מתחת לגיל 3, היצרן והיבואן מכוסים, הם בסדר, כי הם כתבו: אסור מתחת לגיל 3, אך בפועל ישחקו בזה בדיוק הילדים שלא צריכים לשחק.

הרי כל הסיפור פה זה בטיחות ילדים, ואנחנו יוצאים מהנחה שמבוגרים מאד אוהבים את הילדים ולא רוצים לקנות שום דבר שיזיק להם, אבל בפועל זאת המציאות שאנחנו מנסים להתמודד איתה. אם מישהו ימצא לנו דרך יותר מועילה, אני מאד אשמח.

אני אתמוך בפירוט התקן להוספת חלקים חדשים שיחולו על סוג מוצרים חדש.

תקן 562 - בטיחות צעצועים - מבוסס הרי על תקן אירופי. בתקן האירופי יש את כל הפירוט של הסימון.

בתקן האירופי יש פירוט של 18 חודשים, 12 חודשים, נכון?

את זה אני צריכה לבדוק, אני באמת לא יכולה לקחת על עצמי.

מישהו צריך לכפות על היבואנים פרסום נכון.

היבואנים נמצאים באיזה שהוא מצב מוזר - יכולים להיות, אני לא רוצה לייצג אותם פה - אבל ממה שאני הבנתי שקורה, שעל האריזה כתוב: מעל 3 שנים, או משהו כזה. כתוב באנגלית, זאת אומרת, זו ההתוויה.

גם בעברית הם מדביקים.

קורה לא פעם שכתוב נגיד: מגיל 6 חודשים ומעלה, זאת אומרת, זה מה שהיצמן כתב על האריזה, והיבואן אחר כך שם על זה מדבקה ואומר: מגיל 3 ומעלה, ואז הוא לכאורה מכוסה, הוא פוטר את עצמו מבדיקת תקן כלשהי לגבי אותם גילאים. אבל אלה הנקודות שאני חושש מהן.

אנחנו כבר שנתיים מדברים על זה.

כולנו יודעים את התשובה הנכונה, וכיוון שלא מקבלים את התוצאה במקום הנכון, הולכים למשהו אחר שהוא לא ישנה.

אני בהחלט מבין את מצוקתו של הממונה על הגנת הצרכן, הוא בוודאי צודק. אנחנו הרי אמרנו בזמנו - כבר היום כתוב סימון לגבי מוצרים מסוכנים. לכן אני תמיד אמרתי שבמידה מסוימת התיקון הזה הוא מיותר, משום שמקובל גם בפסיקה ששר שיכול להוציא צו בעניין מוצר מסוכן, יכול גם לגבי סוגים מסוימים וכן הלאה - הוא יכול באמת לרדת לפרטים. אבל כפי שאת זוכרת, העניין היה מאד חשוב, ואף אחד בוודאי, לא אבא ולא סבא, לא רוצה לזלזל בחשיבות המיוחדת של בטיחות ילדים. לכן אמרתי, אם זה חשוב, כדי להבהיר את העניין הזה, ולשים את הדגש לכך שכאשר אתה חושב על דברים מסוכנים, אז תחשוב קודם כל על ילדים בגיל הרך, אז זה לא נורא.

גם אני הייתי מעדיף שהכל ייעשה במכון התקנים, ושכל דבר הקשור לבטיחות ילדים באמת יצא מתוך איזה שהוא תקן, או איזה שהיא בדיקה. אבל בכל זאת מישהו הגיע למסקנה שלשר, מכוח חוק ההגנה לצרכן, יש גם סמכות, אם הוא מחליט שהדבר הזה לא מכוסה שם, או לא מספיק טוב, או שיש סוג מסוים של סימון שלא מתאים לתקן מסוים, אז בכל זאת יש לשר את הסמכות, ופה אנחנו מפרטים יותר, בהתחשב בחשיבות המיוחדת של ילדים.

לכן אני אמרתי, מר יצחק קמחי כועס עלי כאשר אני אומר שזה לא מזיק. מצד אחד, יש לנו כבר את הסמכות. זה לא כאילו שמישהו אמר שחוק ההגנה על הצרכן זו לו מסגרת מתאימה לכל הנושא של בטיחות - כבר נקבע משהו. עכשיו השאלה היא אם אנחנו באמת רוצים לאפשר לו במפורש להיכנס לשאלה של גילאים - אז אני אמרתי שזה לא מפריע לי, ואני לא חושב שזה מסוכן, ואני מקווה שהדבר הזה ישב ככה בשקט, משום שכל ההתקדמות וכל הפתרונות אנחנו נקבל ממכון התקנים.

לכן אמרתי כל הזמן שאם אנחנו לא יכולים להיות בטוחים במאה אחוז שהפתרון יבוא משם, אז פה באמת זה לא יזיק לתקן את זה, למרות שמהתחלה אני אמרתי ליועצת המשפטית שאני חושב שבסך הכל הדבר הוא מיותר, אבל אני בהחלט יכול להבין את הרצון להדגיש ולתת ביטוי לחשיבות המיוחדת של הנושא הזה.

אני רוצה להוסיף - זה לא רק העניין של הדקלרטיביות, יש כאן גם עניין שנראה לי קצת חלמאי - אותו גורם אחראי על שני הגופים - שר התעשייה והמסחר הוא הבוס של מר יצחק קמחי, שר התעשייה והמסחר הוא גם השר הממונה על נושא חוק התקנים. זה פשוט מצחיק - כלומר, זה עצוב כמה שזה מצחיק, שגורם אחד - ראש הפירמידה - לא מסוגל להוריד הוראה שתקן 562 יתוקן, אם זה בנושא של צעצועים, או ייעשה תקן חדש לגבי כלל מוצרים שמסוכנים לשימוש ילדים.

אני מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן - אני גם אמרתי את זה בתחילת דבריי - אנחנו בונים כאן מין עוקף תקן כזה.

אני מרגיש מאד לא נוח כאשר משתמשים בי ללחוץ על שרת התעשייה והמסחר - זאת לא הגישה, רבותיי.

אני בהחלט אמרתי בתחילת דבריי שתיקון התקן היא דרך המלך.

אבל גם אחרי תיקון התקן - שמענו פה את הדוגמה שכתוב: היצרן קבע שהגבלת הגיל היא 6 חודשים ומעלה, והיבואן כותב: 3 שנים ומעלה. הצרכן יקנה את זה, ומה זה אומר, ההגבלה של 3 שנים?

היצרן לא יכול לקבוע שום דבר. מי שיכול לקבוע זה מעבדה מאושרת על ידי גוף ממשלתי, על פי דרישות טכניות מפורטות.

כן, אבל מישהו צריך להגיד - כתוב פה 6 חודשים ואתם כתבתם 3 שנים - זה בסדר?

לא. אבל זה לא העניין, כי זה לא אומר שום דבר על המהות, אם באמת זה טוב ל6- חודשים. הכיתוב, כיוון שאמרנו שהוא בא מסין, המשמעות שלו פתאום קטנה בעיננו, אז הם יכולים לכתוב 3 חודשים, או 20 שנה - זה בכלל לא משנה מה כתוב. המהות של המוצר היא זו המסוכנת, או השימוש שנעשה בו, הוא זה המסוכן. ואת הבדיקה הזאת יכול לבצע רק מכון התקנים, ורק על פי תקן בדיקה מסוים.

אדוני סיפר לי שבקשר לתחפושות, בכל פעם בפורים אתם עושים מבצע - וזה חשוב מאד, וזה מעלה באמת את המודעות של ההורים, וזה מאד מאד חשוב - אתם אומרים שאם יש לכם ספק אם המוצר הוא מסוכן או לא, אתם מעבירים לבדיקה ומקבלים חוות דעת - בסדר, אין לי בעיה עם זה. אין לי בעיה עם זה שאתם משתמשים בשירותיו המקצועיים של מכון התקנים, או כל מכון אחר שאתם חושבים שהוא יכול לתת לכם חוות דעת על דליקות או כל בעיה אחרת.

זה הגורם שאמור לבדוק כל מוצר.

החלום שלי הוא כזה, שאצלכם, מתוך ה-X עובדים, אני לא יודעת כמה שיש לך - בטח לא מספיק - יהיו יותר עובדים שיעסקו בילדים, ויותר עובדים שיחפשו את הנושא של הילדים, ויותר עובדים שיפנו שאלות למכון התקנים בנושא ילדים. יותר עובדים שינהלו מערכות הסברה בנושא ילדים - זה בעצם הרעיון. הרעיון הוא לא רק בשאלה מה יהיה הסימון, אלא להגיד שאנחנו רוצים שהמשרד הזה - שהוא לא משרד שממונה על ילדים, אין לו ספציפיקה של ילדים - שאתם במיוחד תעשו את זה.

אם למשל היום, בשקיות מסוימות של פיצוחים כבר מופיעה אזהרה שהפיצוחים מסוכנים, אבל עדיין יש הרבה מאד פיצוחים שנמכרים בתפזורת.

זה גם כן תקן 1145.

אני הייתי רוצה למשל שאתם תוציאו הוראה שגם מה שנמכר בתפזורת - על השקיות האלה אפשר להטביע חותמת, זה לא דבר בשמים - כי ההורים הרי לא רוצים להזיק לילדים, אבל בסופו של דבר יש הרבה הורים שלא מודעים, ואחר כך אנחנו מקבלים את המספרים המפלצתיים על הילדים שמגיעים לחדרי מיון בשל תאונות בית וכן הלאה - אנחנו לא מדברים על מספרים קטנים, אנחנו מדברים על משהו כמו 200,000 ילדים שמגיעים למיון בשנה, ורובם מדברים שאפשר היה למנוע, באחריותנו המלאה, המבוגרים - אני לא מדברת על ילד שרץ בחצר, נפל ונפגע. יש כל כך הרבה דברים שזה באשמתנו, לכן כל מה שאפשר לעשות נראה לי מאד חשוב.

בואו נמשיך, משרד הבריאות, אותם רוצים להוסיף משהו? אנחנו חשבנו בשלב מסוים לעסוק גם בעניין תרופות, עם הפקקים וכן הלאה, אבל אחר כך הובהר לנו שזה בכלל אופרה אחרת וזה שייך לתקנות הרוקחים, ואז הבנו שאנחנו במקום מאד מסובך. לכן לדאבוני - כי הייתי מאד שמחה אם היינו יכולים להוסיף את ההגנה הזאת גם, בפקקים האלה, שבמקומות מסוימים הם קיימים.

אנחנו גם התלבטנו בנושא פקקים בהקשר של חומרים מסוכנים - הזכרת אקונומיקה ודברים כאלה - מה שגילינו, שזה קשה לפתוח פעם ראשונה, אבל אחרי הפעם הראשונה זה כבר פתוח.

זה חלק מהבעיה - זה קשה גם לאנשים מבוגרים ויוצר בעיה.

לכן אני אומרת שלא פתרנו את הבעיה. זאת אומרת, פתרנו את הבעיה רק בפעם הראשונה שצריך לפתוח, אבל בהמשך זה כבר חשוף.

לב הבעיה הוא באמת יצירת המודעות והסברה, כי זה הכל נפתר בזה - יצירת מודעות והסברה. הסימון הוא דרך אחת מיני רבות כדי להביא את זה, הוא לא הפתרון לכל הנושא הזה.

נכון, אני מסכימה איתך.

יצירת המודעות ויצירת ההסברה זה משהו שגם אנחנו יכולים לקחת בו חלק, גם ארגון הצרכנים יכול לקחת בו חלק, גם משרד הבריאות ובוודאי שגם משרד החינוך. אלה הם הדברים שיכולים להביא לשינוי באמת.

אני מסכימה איתך שהכיתוב הוא רק אחד מהכלים.

אני מבקש להפנות לחוסר הלימה שתיווצר, או עלולה להיווצר עם קבלת הסעיף הזה - ישנו סעיף ו' באותו סעיף 17 - אתם מדברים על תיקון של 17(ב) - בסעיף 17(ו) נאמר שנכללה בחיקוק אחר הוראה לצורך הגנה על הצרכן והיא סותרת את סעיף קטן (א), או לפי סעיף קטן (ב), ההוראות בחיקוק האחר עדיפות. מבחינתנו התקן הרשמי הוא חיקוק עדיף על הצו הזה. אז חוקקנו חוק מת?

הוא עדיף במידה שהוא סותר. האם בהכרח לדעתך כל דבר שאתם תוציאו יסתור את התקן?

רק כדי לסבר את האוזן - עבירה על חוק התקנים היא עבירה חמורה, עבירת סימון לפי סעיף 17 היא קנס מינהלי של 400 שקל. זה יעשה את השינוי? זה יהיה האיום? זה ייצור את המודעות? צר לי, אני לא חושב ככה. לכן עוד פעם, אנחנו באכסניה הלא נכונה, יודעים היכן האכסניה הנכונה, ועכשיו צריכים אולי לגבש את האסטרטגיה איך להביא לשינוי באכסניה הנכונה.

אני פתוחה להצעות.

אני מוכן להבטיח, להתחייב ולעשות כמיטב יכולתי בעניין - אני אינטרסנט באותה מידה.

תודה. מר אשר ברנד, אתה רוצה לעזור לנו במשהו?

אני אדבר לא רק מטעם משרד העבודה והרווחה, אלא גם כסבא. העניין הזה של צעצועים מתחת לגיל 3 זו בעיה שאנחנו במשפחה מתחבטים בה כל הזמן. אתה יודע שהצעצוע הזה בדיוק מתאים לגיל הזה, אבל כתוב שהוא לא מתאים, וללא ספק זו בעיה שצריכים להתמודד איתה.

סליחה, הוא לא מתאים מאיזה כיוון? כי גברת גוז'נסקי דיברה על כיוון הפוך - זאת אומרת, זה צעצוע שמתאים לקטנים, אבל רשום שהוא רק לגדולים.

על זה אני מדבר. מודעות לתחפושות ולאזהרות, אני חושב שזה מאד חשוב, אבל אם אנחנו מזכירים את זה ומזכירים את פורים, אני שואל - ופה זו יותר בעיה של אכיפת החוקים האלה - מה קורה למשל עם כל הקפצונים, זיקוקים, הדברים המסוכנים האלה שמצויים בחוץ?

מטופל.

מבחינת אכיפה אני לא חושב.

מטופל - ישנה ועדה לצעצועים מסוכנים שעוסקת ומורידה - ממש פעילות שוטפת של מינהל סחר פנים של המשרד שלנו בנושא הזה בלי סוף.

אבל בשטח הם נמצאים, אתה שומע אותם.

בשטח הם מידי פעם נמצאים, אני לא רוצה להגיד מה עוד נמצא בשטח, אבל אני רוצה להגיד לך שהרבה מאד נתפס.

אבל מגיעים בדיוק מאותו כיוון של "מי עוד נמצא בשטח" - הרבה מאד מגיע מהרשות הפלשתינאית.

אני מתעסק עם סמים, אני יודע.

אז אני אומר - יש, הנושא נאכף ודווקא בנמרצות רבה. רק רגע, פשוט עלה בדעתי, זה שהם כותבים "מעל גיל 3", עוד יתברר שהם עושים טוב. כי לגיל חצי שנה, כפי שנראה לך שזה מיועד, זה לא היה עומד בתקן, אז באמת לגיל 3 זה בסדר, אז הם יוצאים בסדר גמור.

זה מה שאני טוענת.

וההורים עדיין לא מתייחסים לזה שכתוב "מעל לגיל 3", הוא כסבא כן קונה את המוצר.

אז איך אנחנו מגינים על הצרכן? אנחנו חוזרים בדיוק לאותו מקום.

סליחה על הטעון המשפטי ההפוך הזה.

ודאי - אם יכתבו שזה מעל לגיל 15 הם יהיו עוד יותר מוגנים.

תסלחי לי על הטעון, אבל יש בו משהו.

אני מעדיף מראש לקנות צעצועים אירופאיים, למרות שהם יותר יקרים. אני קונה FISHER PRICE.

הנה, הוא קונה FISHER PRICE, שם כתוב בדיוק 12 חודשים, או 15 חודשים, הוא יכול להרשות לעצמו.

והיבואן לא פוחד לשים את המדבקה, כי הוא יודע שזה כן עומד ב12- חודשים.

אבל אז אנחנו מגיעים לצרכים, קרי הילדים, שבסופו של דבר הם המשחקים, והם המשלמים את המחיר בכך שמשתמשים.

ההורים הם אלה שקונים ואלה שקוראים, או הסבים והסבתות - זה לא שהילדים קוראים מה כתוב. הסימון לילדים לא יעזור כלום.

הם אומרים: אנחנו יודעים שהמשחק הזה מתאים לקטנים, וחוץ מזה ענייני מחיר, אתה יודע

אז למה ההורים לא שמים לב? הרי כתוב: מעל גיל 3.

מה יעשו ההורים? מה הכוח שלהם?

הבעיה שלנו היא ההורים שאין להם מודעות. צריך לעבוד על מודעות, גם משרד הבריאות, גם משרד החינוך וכוליה, אבל אותי מדאיגים אותם הורים חלשים, שאין להם שום מודעות, והם גם אותם הורים שמחפשים את הדברים הזולים, ואז אנחנו בבעיה.

שמי יוסי ברג, אני יועץ משפטי של המועצה לצרכנות - אני חושב שהמגמה שאת מדגישה היא מאד נכונה, צריך להגן לא רק על מי שיכול להרשות לעצמו לקנות את הדברים היקרים, אלא גם הדברים הבסיסיים והזולים יותר. מה שהבהיר מר אלן זיסבלט היה שפה מדובר בעצם בחוק שלא בא לתת סמכות, אלא לחדד את הסמכות. וככזה אנחנו רואים בו חשיבות רבה, וזה בגלל שהניסיון שלנו מראה שהסמכות הכללית שניתנת לשרים, במקרים רבים לא ממומשת, ולכן נדרשת סמכות נקודתית, מה גם שכאן מתקיימת לעיתים סכנה אקוטית נקודתית, ולכן הסימון המפורט הוא חיוני, כשהמטרה היא לא רק להזהיר, אלא גם לחנך. כלומר, בהחלט אנחנו רואים את הפן החינוכי, גם לסוחרים, גם לרשות עצמה וגם להורים.

יש לי איזה שהוא פתרון, ואני צריך באמת להתייעץ אתכם בעניין הזה. כיוון שמדובר בצעצועים שתקן 562 חל עליהם, אני רוצה שתהיה הוראה במכון התקנים שעצם זה שכתוב על האריזה "מעל לגיל 3", שמו מדבקה "מעל לגיל 3", לא יפטור את מכון התקנים מלבדוק מסוכנות גם לגבי גילאים נמוכים יותר, במיוחד במוצרים שברור על פניהם שהם אמורים להיות מיועדים לילדים קטנים יותר, כמו מוצצים, כמו פאזלים, אני לא יודע מה. תהיה הוראה כזאת, במסגרת הליכי הבדיקה במכון התקנים.

אז אני אומרת: הנה החוק עושה את שלו. אם החוק ימריץ את המשרד לחפש דרכים להתמודד.

הוא ממריץ אותי, לא את המשרד.

זה לא סוף העולם אם באמת אף אחד לא יפעיל את התיקון הזה, אם באמת כל הפתרונות באים משם.

אני רוצה לקחת על עצמי משימה די טכנית וברורה - במשרד שלנו אנחנו נבצע סקר מקצועי לגבי מה שקורה בחקיקה המתקדמת, בתקנים האמריקניים והאירופאיים, מה קורה לגבי חלוקת הגילאים.

הראו לנו שיש חלוקה מפורטת לפי גילאים. פרשו בפנינו בישיבות הקודמות.

אבל במה, ואיך זה מעוגן על ידי התקן, אים זה מעוגן על ידי בדיקות מסוימות והתוצאות. אני רוצה שסיכום הסקר הזה יגיע גם לפה וגם למכון התקנים, לאותה ועדה שמטפלת בזה.

אבל אנחנו נמצאים במקום אחר - אנחנו כבר יודעים שבאירופה יש את הסימונים האלה, כי אנחנו גם רואים אותם בפועל בארץ - יש סימונים כאלה, כי הם הבינו את הצורך שיש הבדל גדול מאד בהתפתחות של ילד בן חצי שנה לבין 2.5 שנים.

אז בואו נקדם את זה דרך הוועדה.

הבעיה המרכזית עכשיו היא שאתם צריכים לדאוג שיהיה פרסום אמיתי לצרכן, ואם כתוב "מעל לגיל 3" על מוצץ, זאת הטעייה, אבל מכון התקנים מעביר את זה כי הוא אומר: אה, למטה מגיל 3.

אין לו דרישה בתקן - הוא הולך דרישה אחרי דרישה בתקן - ברגע שדרישות הסימונים יהיו מאד מאד ברורות ומדויקות, מכון התקנים חייב לבדוק אותם.

לא, אנחנו רוצים חלוקה גילית - אנחנו דורשים חלוקה גילית. העניין הזה של החלוקה הגילית, זה לוקח יותר זמן למכון התקנים, כי זה דורש לשאול את השאלה שמר יצחק קמחי הציג אותה - אם על פניו המוצר מיועד לתינוקות, צריך לכתוב בדיוק לאיזה גיל זה מיועד, ולא לכתוב "מעל גיל 3".

זה מה שצריך לנסח בתקן.

זה חובה עליכם, כי אחרת אתם מולידים זלזול מצד הציבור בסימון הזה, והתוצאה היא עגומה מאד. דבר נוסף, שעוד יותר חמור מהזלזול של הציבור, שזה צעצועים שמתאימים לילדים בני 3 פלוס, כי יש שם חלקים מתפרקים, אבל הם לא מתאימים לבני חצי שנה, בגלל שיש להם חלקים מתפרקים - אבל כתוב שם, אז האחריות עוברת להורים. היבואן הוא בסדר, הוא הביא מוצר לא תקני בכלל, מיועד לתינוקות, אך לא טוב לתינוקות. הוא כתב "למעלה מגיל 3", העביר את האחריות להורים, עכשיו ההורים אחראים. הילד בלע חלק נתיק, הגיע לחדר מיון - מי אחראי? היבואן? לא, הוא הרי כתב שאסור למטה מגיל 3. זה דבר שבעצם מאפשר ליבואנים להביא מוצרים בלתי תקינים לגיל. הרי כל הבעיה היא שכל מוצר כזה מיועד לגיל מסוים, וברגע שהוא מיועד לגיל מסוים - האם מותר להביא חיות פרווה עם כפתורים בתור עיניים, שהם נתיקים, או לא?

זו שאלה שמדאיגה את כל העולם.

לתינוקות אסור, אז אם כתוב על הדובון הזה שהוא מעל גיל 3, אז ילדים בני 3 לא בולעים כפתורים.

אבל זה נכון.

אז מעבירים את האחריות למי? אם הילד בלע את הכפתור?

אז אולי ניצור את המודעות שכן יש את המשמעות להוראות הסימון.

לא, אי אפשר, הרי דובונים לא קונים לילדים בני 4.

גם.

מה שרואים בדוחות של C.P.S.E. - אותם דובונים, אותם עיניים, שהם כותבים שהם עושים RECOURSE על כל המשלוח של זה בגלל שלא היה כתוב שם שזה מתחת לגיל 3 - זה מה שהם עושים בדיוק. אז כנראה שגם באמריקה אין כלים נוספים לזה.

אני כמובן לא מומחית בנושא, אני מדברת על מוצרים שאני ראיתי, או מר שמר אשר ברנד אמר שהוא הולך לקנות ומחפש את המוצרים עם הסימונים. בואו נעבור הלאה. גברת הלית ברק, תקראי את ההצעה.

הצעת חוק הגנת הצרכן (סימון טובין המסוכנים לשימוש ילדים) התשס"ב2002-. תיקון סעיף 17: 1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981-, בסעיף 17(ב)(2), אחרי "היותם מסוכנים לשימוש" יבוא: "דרך כלל, או לשימוש של ילדים בקבוצות גיל שונות כפי שיקבע".

לגבי הניסוח עצמו, מעבר לכל הוויכוח הכולל שהיה, האם יש הערות?

הנושא אם מוצר מתאים למישהו או לא מתאים, אם הוא יכול להיות מסוכן או לא מסוכן - אין לנו את הידע הזה.

השר יהיה רשאי לקבוע בצו פרטים נוספים שיש לסמן, לרבות היותם מסוכנים לשימוש. אז איך הוא קובע בצו עד היום?

יש במסגרת של צו סימון טובין - מרבית הדברים המסוכנים נמצאים במסגרת של התקן. אז יש לי בצו סימון טובין לגבי בגדים, פרטי לבוש, לגבי רהיטים.

דרך השימוש בהם, איכותם, אמינותם.

הסעיף הזה הוא כל כך רחב, הוא פשוט חל על כל מוצר. כפי שאמרתי, הרי הצו של השר לא יהיה שעל כל סכין מטבח יהיה כתוב: אסור מתחת לגיל 5.

הבנתי אותך. האם יש לך הערה לגבי הניסוח עצמו, מעבר לוויכוח העקרוני?

אני חושב שדי בוויכוח העקרוני ובאכסניה, וכבר אין מה לחזור על זה.

מר אלן זיסבלט, האם יש לך הערה לניסוח?

הרי הכוונה היא באמת לתת לשר את מלוא שיקול הדעת. הוא יכול באמת להגיע למסקנה שאין צורך באמת לסמן על סכין שהוא מסוכן. מכון התקנים קובע תקנים - נגיד שאין תקן בינלאומי שמחייב אותו - הוא קובע תקנים באמת על בסיס האינטרסים השונים. יכול מאד להיות שהוא יחליט שאין צורך בסימון מוצר, למרות שהשר בכל זאת יחליט - יתכן כזה דבר. אז אני לא אומר שהוא יעשה את זה כל יום, אבל כפי שאת אומרת, כבר היום קיימת החובה של השר להתייחס לנושא, והשאלה היא אם באמת התוספת הזאת באמת מוסיפה משהו שהוא בלתי אפשרי, או בלתי ישים - אני בספק.

מר יצחק קמחי, אני מאד מקווה שהדיונים שנמשכו פה לדעתי, מהגלגול הראשון ועד לגלגול הנוכחי של החוק, משהו כמו שנתיים - כי החוק הזה, היוזמה שלו הייתה של מר דני נווה - שהדיונים האלה יביאו את המשרד, כאחראי על מכון התקנים, ואת מכון התקנים, שלצערי הרב נציגיו לא באו היום לישיבה, לבוא ולהתמודד עם הנושאים האלה.

אני גם מצפה שארגוני הצרכנים ייקחו את הסעיף הזה בחוק, יעשו בו שימוש, יפנו אל השר, יביאו לו דוגמאות, כדי שהשר יחד עם מכון התקנים ייצרו את המערכת הטובה ביותר האפשרית להגנה על ילדים מפני דברים מסוכנים. לכן אני רואה פה את התוספת הזאת גם כאמצעי בידי הצרכנים ונציגיהם ליצור לחץ לגבי העניין הזה של סימון לפי גילים, לא רק סימון משומש, כי העניין הזה של "מסוכן לשימוש" קיים היום באופן כללי, אבל אנחנו דיברנו על הטעייה.

הוא לא פותר את הבעיה, כי שמו מדבקה "מסוכן לשימוש מעל לגיל 3".

אז אני צופה למשל שנציג ארגון הצרכנים, שנמצא פה, עורך דין יוסי ברג, יפנה אליכם, יפעיל לחץ, יעשה קמפיין ציבורי ויגיד: מה זה השערורייה הזאת? על מוצצים כתוב "מעל גיל 3", או דברים כאלה, והוא ייצור לחץ. הלחץ עליכם ייצור לחץ על מכון התקנים, מכון התקנים יעשה מעשה. בסופו של דבר אנחנו מנסים ליצור מערכת ציבורית שתביא לשינוי הזה, מתוך הנחה שכולם רוצים רק את טובת הילדים - שאין אפילו אחד שרוצה להזיק לילדים - וגם היבואנים באופן כללי רוצים את טובת הילדים, אבל יש להם גם אינטרס אחר, אז מול היבואנים מישהו צריך לעמוד ולהגיד להם: זכותכם להביא, לייצא, אבל אנחנו רוצים את הסימונים האלה.

אני מבקש רק להדגיש שאנחנו התמקדנו בדיון על צעצועים - מדובר על מוצרים באופן כללי. למשל שקית, שזה דבר שהוא ממש לא מסוכן, אבל ילד יכול להיחנק ממנו, ובחוץ לארץ נהוג שמסמנים על השקית - אני לא יודע אם גם בארץ - אז ראוי שיהיה נהוג גם בארץ.

הכוונה על חבילת שקיות?

לא, על כל שקית אריזה של כל מוצר.

ראיתי שקיות שכתוב עליהן משהו כמו: לאחר פתיחת האריזה, הרחק את השקית מילדים.

זה ראוי להרחבה לגבי כל נושא שנצליח לאתר, בין אם זה ארגוני הצרכנים או המשרד.

אז אני אומר, ללא כל קשר לילדים - כל דבר כזה שלא קיים לגביו תקן והוא מסוכן, אין שום בעיה להכניס אותו למסגרת של צו סימון טובין. מהבחינה הזאת אין שום בעיה. הבעיה שאני לא רוצה לעמוד בקונפליקט עם חוק אחר, שלכאורה גובר עליו.

החוק מסדיר אם יש קונפליקט איך פותרים אותו. דבר שני, אזכור המילה "ילדים", בהקשר הזה שבו מדובר על כל מיני דברים - תאמר שהמחוקק פונה אל השר ואומר לו: תשמע, על כל 6.5 מיליון צרכנים יש 2 מיליון ילדים מתחת לגיל 18, ומתוך 2 מיליון ילדים מתחת לגיל 18 יש רבע מיליון ילדים מתחת לגיל זה וזה, ומתוך הילדים האלה, אנחנו רוצים שתיקחו את זה לתשומת לב. אז אם היא קיימת, אז אנחנו נחזק אותה, ואם בעקבות הדיונים שהיו פה גם מכון התקנים יעשה צעדים והצרכנים יעשו צעדים, ומה הבעיה? כל מי שמייצר שקיות ניילון יקבל הוראה, ואם הוא לא יכתוב את זה, השקית לא תהיה תקנית. ממחר בבוקר כולם יכתבו, הרי הם מוכרחים למכור את השקיות - ושקיות נדמה לי מייצרים פה, לא מייבאים אותם. אז הנה, יש לנו עוד כלים שנוכל לעשות.

אני שוקלת אם להעיר, אני לא בטוחה אם זה נכון, אבל האם בקטגוריות של מזון ותרופות האם כדאי להוסיף התייעצות עם שר הבריאות.

נדמה לי שזה מיותר. בסעיף 37(ב), תקנות לפי חוק זה - וזה כללי - לעניין נכסים או שירותים ששטח פעולתו שמשרד ממשרדי הממשלה, יותקנו בהתייעצות עם השר הממונה על אותו משרד.

אני מודה לכולכם, אנחנו מאשרים את זה לקריאה שניה ושלישית, וניפגש, אני מקווה, כשאתם תעבירו לנו את התוצאות של הסקר שגבירתי אמרה ועוד דברים נוספים. הוועדה הזאת שמה לה למטרה לקדם את עניין בטיחות הילדים - בשבוע שעבר עסקנו בנושא של בטיחות ילדים במושבים ברכב, וככל שאני עוסקת בנושא הזה, אני רואה כמובן יותר ילדים עומדים במכוניות.

אנחנו חוזרים לחינוך כל הזמן.

אנחנו דיברנו על חקיקה כי אמרו לנו שאנשים התחילו לחגור חגורות בטיחות רק אחרי שזה עלה כך וכך כסף, ואנשים התחילו לדבר בדיבורית אחרי שהקנס היה 750 שקל וכן הלאה. קיימנו דיון על הנושא הזה איך להחמיר את האכיפה והענישה, בצד הסברה, בצד סרטונים וכל הדברים האלה.
תודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:20