פרוטוקולים/מעמד הילד/4559



25
הוועדה המשותפת חינוך ותרבות-קידום מעמד הילד
22/01/2002

פרוטוקולים/מעמד הילד/4559
ירושלים, כ"ג בשבט, תשס"ב
5 בפברואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס' 133,400
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת החינוך ותרבות והוועדה לקידום מעמד הילד
בעניין מעקב ביצוע חוק חינוך חינם מגיל 3-4
יום שלישי, ט' בשבט (22 בינואר 2002), שעה 08:30

מעקב ביצוע חוק חינוך חינם מגיל 3-4

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר
תמר גוז'נסקי
רחמים מלול

רונית בר סימנטוב המנהל הפדגוגי, משרד החינוך
דליה לימור מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך
שולה מור מנהלת תחום תקציבים מוניציפלי, מנהל כלכלה
ותקציב, משרד החינוך
ד"ר יאיר סמוכה סגן ראש המנהל הפדגוגי, משרד החינוך
יעל פרבר מתאמת השרה לכנסת, משרד החינוך
סופי אלעד החברה למתנ"סים
יעקב אגמון סמנכ"ל חינוך, מרכז השלטון המקומי
אתי הירשמן מרכז השלטון המקומי
אברהים אלקרנאוי הרשת לקידום החינוך לגיל הרך בנגב ושתי"ל
שולמית ביסמנובסקי יו"ר ארגון גני ילדים פרטיים
חנה קרוא הוועד הארצי, ארגון גני ילדים פרטיים
טליה מבור המועצה הלאומית לשלום הילד

רחל סעדה

דקלה אברבנאל


מעקב ביצוע חוק חינוך חינם מגיל 3-4

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת החינוך והתרבות והוועדה לקידום מעמד הילד, בעניין מעקב ביצוע חוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4. אנחנו ממשיכים מסורת חיובית מאוד לדעתי.

אני מרגיש שיש כאן החמצה גדולה. לדעת מרבית המומחים זהו גיל חשוב.

כל המומחים אומרים זאת. אין אפילו מומחה אחד שיאמר אחרת.

אם כן, לדעת כל המומחים החינוך בגיל הרך הוא מאוד משמעותי. יש לו השלכות מרחיקות לכת בכל הנוגע להישגיו של התלמיד במהלך לימודיו. וגם מבחינת אי-השוויון – ככל שיוצרים תשתית חינוכית טובה יותר בגיל הרך, יש סיכוי לצמצם גם את הפערים החינוכיים בהמשך.

כבר נאמר בישיבות קודמות שהחינוך איננו מודולרי: אי-אפשר לדלג על שלבים מסוימים, אלא השיטה היא ליניארית. לכן לחינוך בגיל הרך יש חשיבות רבה.

ההחמצה היא שלפחות בכנסת החמש-עשרה, מלבד התוספת שח"כ יוסי שריד דאג לה כשהיה שר החינוך כשהוסיף את שני האשכולות 1-2 לחוק, למעשה לא נוספו אוכלוסיות נוספות שנהנות מהחוק, ויש פיגור בביצועו. אנחנו מלווים לפחות שלוש שנות לימודים – תש"ס, תשס"א ותשס"ב, ומתוכן רק בשנה אחת הייתה תוספת על-פי חוק, ואינני מתכוון לתוספות וולונטריות שאינן על-פי חוק.

וגם בתוספות שנוספו, החוק איננו מבוצע ככתבו וכלשונו. עדיין בישובים שהחוק חל בהם יש ילדים שאינם לומדים בגנים – אף על פי שזהו חוק חינוך חובה. וזה לא קיים רק ביישובים ערביים, שנטען לגביהם שאין תשתיות, אלא גם ביישובים "נאורים" – מכל מיני סיבות. אנחנו מרגישים שהנושא נדחק הצדה, כמו חוקים אחרים כמו יום חינוך ארוך, חינוך מיוחד ועוד. יש שורה של חוקים שהכנסת מחוקקת, והממשלה עושה בהם כרצונה.

יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד תפתח בדברים, ואחרי כן נשמע דיווחים.

בהמשך לדבריו של יו"ר ועדת החינוך והתרבות, אני מבינה שהממשלה שמה לה למטרה לבצע חוק חינוך חובה עד כיתה י"ב – כך קראנו בחוק ההסדרים. כלומר, מבינים את החשיבות של הנושא. הממשלה גם לקחה על עצמה התחייבות לממש את החוק. כשדיברנו על חינוך חובה לגילאי 3-4, נקבעו מנות לביצוע בכל שנה. אבל לפי מה שאני רואה, הדברים אינם מתבצעים כפי שנקבע. למעשה הנושא כלל איננו קיים על סדר היום בשיח של המשרד. איננו שומעים שזהו אחד הנושאים המרכזיים, שזוהי מטרה של המשרד. זה מדאיג אותי מאוד, גם לגבי השנה, שנת תשס"ב, וגם לגבי השנה הבאה.

אני מבקשת שהדיווח יכלול פירוט לגבי השנה, וכן פירוט התכניות לשנים תשס"ג-תשס"ד. מה המשרד מתכוון לעשות כדי ליישם את החוק?

בוקר טוב. אני מקבל את הטענה, וזוהי גם עמדת משרד החינוך, שהגיל הרך הוא הגיל הקריטי. היתרון להציב בו מסגרות לימודיות הוא יתרון עצום. הדבר ימנע פתיחת פערים שאחר כך איננו מצליחים לצמצם. אגב, האגף הקדם יסודי הוא אולי האגף המוצלח ביותר של המשרד, והוא גם בין הטובים בעולם. המשרד שם את הדגש במקומות הנכונים והוא משתדל, ושמח, ליישם את החוק.

הבעיה היא בעיה תקציבית כמובן. אני אומר כבר: בתקציב 2002 יישום החוק לא יורחב על עוד קבוצות באוכלוסייה.

האם הייתה תוספת בשנת 2001?

כן, הייתה תוספת מסוימת. אמסור את הנתונים: בקבוצת הגיל הזאת יש 245,800 ילדים. זה המספר בשתי שכבות הגיל. מתוכם 182,349 ילדים לומדים. ומתוכם 68,824 פטורים משכר לימוד, כלומר 28% מכלל ילדי השנתון. היינו צריכים להגיע לשיעור של 30%, ולכן מצבנו לא רע כל כך. אני טוען שהיה עלינו להגיע ליישום החוק לגבי 30% מהילדים, משום שעברו שלוש שנים מאז החלתו של החוק, ונקבע שיש להוסיף 10% מהילדים בכל שנה.

אני מבהיר ששנת תש"ס הייתה השנה הראשונה ליישום החוק. בתש"ס היו 51,388 ילדים במסגרת החוק, בתשס"א היו 63,797 ילדים, והשנה יש 66,853 ילדים. אם כן, יש גידול.

אבל אם מתארים זאת ביושר, צריך לומר שבמנה הראשונה, 51,000 ילדים, 90% מהם היו פטורים משכר לימוד בין כך ובין כך. או שהם שילמו 10% שכר לימוד. וגב' שולה מור מהנהנת בראשה למשמע הנתון הזה. צריכים להיות כנים. כלומר, מהמספר של 200,000 ילדים בערך יש להפחית 45,000 ילדים בערך.

זה לא נתון מלא לגמרי, כי ילדי השיקום שילמו השתתפות רגילה, כמו ילדים רגילים. בתש"ס הם נכללו בחוק.

כך אמרתי. אם כן, הנתון שנמסר לגבי תש"ס הוא שיש 55,000 ילדים לערך, אני מציע להוריד מזה 10,000 ילדים לערך. אבל למספר של 45,000 ילדים, או 40,000 ילדים, היה פטור של 90% או 100%. אם כן, מהמספר הכולל, 246,000 ילדים, יש להוריד 40,000 ילדים לערך. ואת מה שנותר, 206,000 ילדים לערך, צריך לחלק לעשר מנות ולהכפיל בשלוש שנים. ואז מתברר שיש בעיה. היום היו צריכים להיות 100,000 ילדים ומעלה שלומדים על פי החוק. זהו הפיגור האמתי.

ומה שחמור יותר: אם בשנת 2002 לא יתווספו תלמידים, השנה הזאת תסתיים באותו מספר של ילדים. לכן 30,000 ילדים שאמורים להיכנס לגנים בשנת הלימודים הבאה, לא ילכו לגן. חכו לעתירות לבג"צ.

אני חוזר על הנתונים. בשנת תשס"א היו 51,386 ילדים; בתשס"א היו 63,797 ילדים; בתשס"ב היו 66,853 ילדים.

למען האמת בשנת תשס"א לא נוסף שום ילד, כי זו הייתה תוספת וולונטרית. התוספת על-פי חוק נעשתה בתשס"ב. אבל זה לא משנה כרגע.

הוסיפו 3,000 ילדים השנה.

האם יש נתון כמה ילדים יש ביישובים שהחוק צריך לחול בהם? האם יש פירוט של היקף יישום החוק ביישובים שהוא חל בהם? ראינו נתונים כאלה בישיבות קודמות. התברר שיש יישובים שהחוק חל לגביהם, אבל הוא איננו מיושם – מכל מיני סיבות.

הנתונים מופיעים בטבלאות שחולקו לנוכחים בדיון. החוק חל על הילדים המתגוררים באזורים מסוימים, לפי הקריטריונים הבאים: ילדים מגיל שלוש בשכונות שיקום, יישובי קו העימות, יישובי אשכולות 1-2; ולגבי ילדים בני ארבע - גם יישובי עדיפות לאומית א'.

פירטנו בטבלאות את פיזור הילדים לפי המחוזות, כפי שהתבקשנו. בירושלים יש 1,463 ילדים. המספר הזה נמוך כי הפרדנו את ילדי יש"ע, שמרביתם נכללים בעצם במחוז ירושלים.

מדוע זה הופרד? ממתי יש"ע מופיע כמחוז נפרד? זה לא ברור לי.

החומר שעמד לרשותנו היה מחולק כך לצרכים אחרים. לכן יכולנו להציג זאת כך. זאת הסיבה.

במחוז צפון יש 25,187 ילדים; בחיפה יש 5,247 ילדים; במחוז המרכז יש 7,655 ילדים; במחוז תל-אביב יש 5,006 ילדים; במחוז דרום מספר הילדים הוא 16,280 ילדים.

בטבלאות מופיעה גם חלוקה לפי מגזרים: יהודים ולא יהודים. יש במסגרת החוק 36,762 ילדים יהודים; 29,899 ילדים לא יהודים.

זוהי העדפה מתקנת משמעותית מאוד. זהו בהחלט נתון חיובי. ועדת החינוך אישרה את בקשת השר לגבי הסדר, וזהו סדר שנתן העדפה מתקנת נכונה.

יש גם חלוקה של הקבוצות לפי אוכלוסיית יעד. אוכלוסיית היעד בשכונות שיקום היא 33,684 ילדים; בקו העימות 4,563 ילדים; ביישובי האשכולות 1-2 יש 21,878 ילדים; באזורי עדיפות לאומית א' 6,728 ילדים. הנתונים החסרים לנו הם מספרי ילדי שכונות השיקום ביישובים המבוססים. יש לנו נתונים לגבי אזורים שבהם כל השכונה מוגדרת כך, אבל אין נתונים לגבי ילדים בודדים בתוך שכונות בערים כמו נתניה, תל-אביב וכו'. קשה לנו לאתר את הנתונים הללו, לכן יש פערים קטנים בטבלאות. מעבר לכך הטבלאות מציגות את הנתונים לפי יישובים.

בטבלאות שחולקו יש נתונים לגבי תשס"א ולגבי תשס"ב. אפשר לעקוב אחר הדברים.

אבל מה שמפורט כאן לא כולל את כל היישובים, אלא רק את האשכולות. האם יש טבלה שמפרטת את סך כל הלומדים מול פוטנציאל התלמידים? למה הכוונה במילים "סך הכול למגזר"? האם זהו סך כל הלומדים, או שזהו המספר הפוטנציאלי?

זהו סך כל הלומדים.

אני הכנתי את הטבלה. כמו שד"ר סמוכה הסביר קשה לדעת מהו מספר הלומדים הפוטנציאלי, נוכח העובדה שאיננו מסוגלים למסור נתון לגבי יישובים שבהם יש שכונות מעורבות. לכן אנחנו מציגים את נתוני הפער ביחס לקו העימות, ביחס לאשכולות 1-2 וביחס לאזור עדיפות לאומית א' – שם אנחנו עובדים בהיקף של יישוב שלם. את ההבדלים אפשר לראות בפער בין השורות התחתונות בכל טבלה. השורה התחתונה מפרטת את הפער שבין סך הלומדים לסך הילדים במרשם.

כלומר, ביישובי קו העימות למדו בפועל 4,356 ילדים בשנת תשס"א; מספר הילדים הפוטנציאלי הוא 4,989. כלומר, היו 633 ילדים שקיימים אבל אינם לומדים, לכאורה, על פי הנתונים.

יש 7,021 ילדים שמבחינה תיאורטית החוק חל עליהם והם אינם לומדים. ולגבי אזור עדיפות א': הפער הוא 328 ילדים.

האם הנתון הזה כולל את תלמידי היישובים שאינם מוכרים?

האשכולות כוללים את אוכלוסיית האשכולות וכן את האוכלוסייה ביישובים הלא מוכרים.

ומה לגבי תשס"ב?

בשנת תשס"ב הפער לגבי יישובי קו העימות גדל במעט: 649 ילדים. באשכולות יש ירידה משמעותית בפער.

אגב, גם באשכולות וגם ביישובי קו העימות יש גידול בשנתון הרשום. נכון, יש ירידה בפער באשכולות, של 1,200 ילדים. באזורי עדיפות א' יש עלייה בפער. מה ההסבר לפערים הללו?

הבעיה היא היישוב עצמו. המשרד מציע לשכור חדרי לימוד, לצייד אותם, להעמיד חדרים יבילים – כל מה שהרשות תבקש. הרשות צריכה לפרט את מספר הילדים, לפרט את מיקומם, ולבקש שהמשרד ידאג לחדרי לימוד. כשהרשות פועלת המשרד מגיב בהתאם.

כמה חדרי כיתות משרד החינוך בנה בשלוש השנים האחרונות, מאז שהחל בביצוע החוק? הרי אי-אפשר להסתמך רק על שכירת חדרים.

אינני יודע. אני יודע שחסרות 240 כיתות. יש 240 גנים שלא נפתחו בגלל בעיה של חדרי לימוד. וזה באמת איננו כשל של המשרד, כי המשרד נענה ליזמה של היישוב.

אני מבהיר שיש למשרד מגבלה תקציבית. אבל לא היה מקרה שפנו בבקשה לקבל כיתה, והבקשה לא נענתה.

ומה לגבי היישובים שאינם מוכרים, שם אין רשויות מקומיות? שם משרד החינוך הוא גם משרד החינוך וגם הרשות המקומית. המגבלה שד"ר סמוכה תיאר עכשיו לא קיימת ביישובים אלה. אין שם רשות מקומית בלתי יעילה. הכול על כתפי המשרד. כמה גנים חסרים ביישובים המוכרים והלא מוכרים? גם אין צורך לשכור שם חדרים, כי יש מבנים יבילים.

הנתון הזה איננו לפניי כעת, ואני מתחייב לספק אותו.

האם היישובים שאינם מוכרים נמצאים ברשימת האשכולות?

הם לא ברשימת האשכולות, אבל הם מוספים להרשימה הזאת.

היישובים שאינם מוכרים הוכרו כמו אשכולות 1-2. הצו לא כלל אותם, משום שאי-אפשר לפרסם בצו מקום שאיננו יישוב.

אם כן, זוהי תוספת וולונטרית, ולא תוספת במסגרת החוק. משרד החינוך עצמו מממן זאת, כנראה בהסכמה עם האוצר. החוק פועל בשיטה שהשר מבקש מהוועדה אישור לפרסם רשימת יישובים שבהם החוק יחול. רשימת היישובים שאינם מוכרים איננה נכללת ברשימת היישובים שהשר ביקש מהוועדה לאשר. משרד החינוך הוסיף את היישובים הללו באופן וולונטרי – ואני מברך על כך. המשמעות היא ילד מיישוב מוכר, שאין לו מקום לימודים, יכול להגיש בג"צ לכאורה ולדרוש לדעת מדוע איננו לומד. לעומת זאת, ילד מיישוב שאיננו מוכר לא יכול להגיש בג"צ, משום שהדברים נעשים שלא לפי הרשימה. זהו הבדל מהותי מאוד.

לעניין חדרי הלימוד, לא נראה לי הוגן להטיל את כל האחריות על הרשויות המקומיות. משרד החינוך יכול להסתמך על דירות שכורות, והיה עליו גם להתכונן לבעיה זו – כי ידוע שאשכולות 1-2 הם אשכולות בעייתיים מאוד בכל הנוגע למבני חינוך. האם יש תכנית לתת לתלמידים הללו חדרי לימוד? מה יהיה בשנת תשס"ב? ידוע לי שבשנת 2002 עומדות להיבנות הרבה מאוד כיתות. האם יש למישהו מנציגי משרד החינוך נתונים על מספר הכיתות שייבנו?

השאלה היא כמה מתוך הכיתות שייבנו יהיו כיתות גן.

הנתון הזה איננו ידוע, אנשי הפיתוח אינם נוכחים בישיבה.

לא בונים כיתות גן, אלא משתמשים במבנים קיימים ושוכרים.

ברהט בונים כיתות.

שם נולדת כיתה בכל שבוע.

מהדיונים הקודמים אני זוכר שנמסר על הסדר בין משרד החינוך לשלטון המקומי, שלפיו בגין כל כיתה שתיפתח המשרד יקצה 24,000 ש"ח לצורך הצטיידות. אני זוכר שנציגי השלטון המקומי התלוננו בנושא זה. אני מבקש אם כן לשמוע קודם את אנשי משרד החינוך בנושא זה. האם המשרד עומד מאחורי ההסכם? כמה כיתות המשרד צייד השנה?

בנושא הזה יש לשאול את מנהל הפיתוח.

מר שניאור ממִנהל הפיתוח הוזמן לדיון, הוא צריך להיות כאן. ננסה לברר האם יגיע לדיון.

אני אמסור עדכון בנושא. ראשית, לזכות המשרד ייאמר שההקצבה הראשונית הייתה 10,000 ש"ח, המשרד הגדיל אותה וכעת היא עומדת על 25,000 ש"ח – "מן הגורן ומן היקב". לשנת 2001 הכסף עדיין לא הועבר, אבל יש הבטחה להעבירו במסגרת תקציב 2002. אני מאמין שהיא תמומש. בשנה הקודמת הסכומים שולמו, הוחזרו כספים לרשויות בגין הגנים החדשים.

קל לקיים את ההבטחה הזאת, משום שלצערנו לא הרבה גנים נכנסים למערכת. מדובר בעצם תקציבים קטנים והמשרד מתארגן ומצליח להעביר את הכסף.

מה ההסבר לפערים בין המספר הפוטנציאלי של הילדים לבין הילדים שלומדים בפועל - בעיקר לגבי אשכולות 1-2?

ההסבר הוא היעדר תשתיות. אין די גנים. נכון שבונים ברהט, ובונים הרבה יותר ממה שבונים במקומות אחרים, אך עדיין לא מספיקים להדביק את הצרכים. ביישובי אשכולות 1-2 אין די מבנים לגנים. יש גם בעיות עם הרשויות המקומיות – אין התארגנות טובה. אך הסיבה העיקרית היא היעדר תשתיות.

בעצם היישוב רהט מוביל בהיקף הפער בין הפוטנציאל למצב בפועל. רבע מהילדים שאינם לומדים נמצאים ברהט.

זה נכון לא רק לגבי גילאי 4-3. הבעיה קיימת לאורך כל הדרך, גם בכיתות גבוהות יותר, לצערנו. יש מאמץ משמעותי לסגור פערים במסגר הבדואי.

האם הבעיה היא מחסור בכיתות?

כן, מחסור בכיתות נאותות.

אינני מכיר מציאות שהילדים אינם לומדים בהיקפים שכאלה משום שאין מקום ללמוד.

כיצד משרד החינוך מתכוון לסיים את תהליך יישום החוק במסגרת אשכולות 1-2, כולל היישובים שאינם מוכרים? מתי כל הילדים שם ילכו לגן?

למשרד החינוך אין קושי. הסיכומים עם האוצר, והם קיימים גם השנה, קובעים שהאוצר יממן כל תלמיד שייקלט וילך לגן.

זה לא ייאמן. כלומר, אם הילדים לא הולכים לגן – זאת איננה אשמת האוצר, אלא אשמת משרד החינוך, משום שהוא לא הציב מבנים יבילים ולא הביא גננות. גב' מור אמרה שיינתן מימון בגין כל ילד.

יש בעיות אחרות. לפעמים ההורים אינם מעוניינים לשלוח את הילדים לגן – במיוחד ביישובים שאינם מוכרים.

אבל זהו חינוך חובה.

האם ההורים אינם שולחים את הילד לגן כשהגן זמין? האם זאת המציאות הישראלית?

החינוך הוא באחריות הרשות המקומית. היא זאת שצריכה לפרט את מספר הילדים, ולדרוש את הגנים. אין לנו אנשים שמאתרים את הילדים בבתים.

אבל אפשר לבדוק זאת במרשם התושבים. בטיפת חלב מתקבל דיווח על כל ילד שנולד. כל הרישומים קיימים. האם חסרים רישומים? האם לא יודעים אילו הילדים בני שלוש וארבע נמצאים באזור מסוים?

החוק מפריד בין אחריות המשרד לאחריות הרשות המקומית. חינוך הילד הוא באחריות הרשות המקומית.

האם ראש עיריית רהט איננו מעוניין שכל הילדים בגילאים הללו ילכו לגן? האם זאת המציאות ברהט?

שיקימו ועדה קרואה.

מה הדיבורים האלה? האם בנצרת חסרים גנים?

אינני יודע אם חסרים שם גנים.

השאלה היא מדוע בלקייה, למשל, יש 268 ילדים שאינם לומדים. האם הסיבה היא שראש הרשות טוען שאין מבנים שאפשר לשכור ויש להביא מבנים יבילים או למצוא פתרון אחר, ואין לכך תקציב? אם זה המצב, ברור מה הבעיה. או האם זוהי רשלנות של הרשות המקומית? אני מקווה שסמנכ"ל הפיתוח במשרד החינוך יצטרף לדיון בקרוב ונשמע איפה נמצא המעצור. גב' מור אומרת שהמעצור לא נמצא בתקצוב ההוראה.

בתקציב 2002 הכניסו גידול בתקצוב של 5,000 ילדים בכל המערכת. רוב הכסף מיועד לפתרון המצב הזה.

למה הכוונה? האם 5,000 ילדים יעברו ללמוד לפי חוק חינוך חינם, או האם 5,000 ילדים שלא למדו עד כה ילמדו כעת?

תהיה תוספת של 5,000 ילדים, נוסף על מה שקיים במערכת. המספר הזה כולל סוגים שונים של אוכלוסיות, בין השאר ילדים שילכו לגן לפי החוק. נוסף על הילדים שבמערכת תהיה תוספת של עוד 5,000 ילדים.

כולם יקבלו חינוך חינם, או שאלה הילדים שלא היו להם כיתות וכעת הם יקבלו כיתות?

אלה ילדים שלא היו להם כיתות. לנו לא משנה מאיפה יבואו הילדים, אנחנו יודעים שיש תוספת.

אני מבהיר שהמערכת התקצובית תקצבה עוד 5,000 ילדים. ידוע שלא כל הילדים שזכאים ללמוד לפי החוק אכן לומדים. ידוע גם שיש גידול טבעי. המחזור שייכנס ללימודים בתשס"ג יהיה גדול יותר מהמחזור שנכנס בתשס"ב.

משרד החינוך היה אמור להוסיף 10% מילדי השנתון בכל שנה.

השנה משרד החינוך לא מוסיף אותם. אנשי משרד החינוך אמרו כאן בכנות שאין תוספת גידול. אבל 5,000 ילדים מאשכולות 1-2 יכולים להתייצב מחר בגני הילדים – בהנחה שכל בעיות הבינוי נפתרו. מדובר בכמה עשרות גני ילדים. יש לצייד את הגנים, להפעיל גננות, לשלם משכורות וכו'. גב' מור אומרת שמבחינה זו יש למשרד החינוך תוספת בתקציב. התוספת היא עד 5,000 ילדים, ובעצם גם אם יהיו 6,000 ילדים – משרד החינוך יהיה חייב לכסות זאת.

ההסכם עם האוצר בכל הנוגע לגני הילדים הוא שגם התלמידים שמעבר למכסה הזאת, ימומנו על ידי האוצר.

כלומר, אם מרכז השלטון המקומי יכתוב לעיריות רהט ולקייה והיישובים האחרים, ויודיע שלקראת שנת הלימודים הבאה משרד החינוך יממן כל כיתה שתיפתח – יוכלו להיפתח בבת אחת 150 כיתות.

אנחנו מכוסים.

התיקון הוא שמשרד החינוך יממן את שכר הגננות, את ההצטיידות לעוזרת לגננת, ושכר דירה. מה שלא ברור הוא מה לגבי יישובים שאי אפשר לשכור בהם מבנים, שבהם הפתרון היחיד הוא בנייה?

יש התחייבות למבנים יבילים.

השאלה כמה מבנים נכללים בהתחייבות, ומר שניאור, שאמור להיות נוכח בדיון, לא הגיע עדיין הנה. לכן בשלב זה נעבור לנושא אחר בדיון – כוח האדם והגננות.

במערכת לא חסרות גננות, פרט לדרום הארץ – במגזר הבדואי, בעיקר בפזורה. יש מסמך של הרשות לקידום החינוך לגיל הרך בנגב, ובעמוד האחרון יש התייחסות לנושא הזה. אני מפנה למה שמופיע תחת הכותרת "לסיכום". מתוך 136 גננות תשע סיימו את הסמכתן.

למה הכוונה? האם יש 136 גננות שמלמדות?

יצטרכו לעבוד במערכת 136 גננות, חלקן עובדות וחלקן יעבדו ברגע שייפתחו כיתות. הן עדיין לא סיימו את הסמכתן וזאת משום שאפשרנו להן להתחיל לימודים במכללות בדרום.

אני מבקשת לחזור לנושא הקודם ולהודיע ששוחחתי עם מר איציק כהן, והוא אמר שד"ר סמוכה יודע את כל הפרטים. מר שניאור ומר כהן נמצאים כעת בסיור עם שרת החינוך.

אגב, לי נאמר שיש מבנים יבילים והם יובאו לפי בקשות שיוגשו.

אני מבקש להבהיר מהן השאלות שנשארו פתוחות בנושא המבנים: ראשית, כמה מבני גן הקצה המשרד בשלוש השנים האחרונות לרשויות שהצו הוחל בהן. שנית, ביישובים שיש בהם פער בין מספר הנרשמים למספר הילדים, הוועדה מעוניינת לדעת האם הסיבה היא בעיית בינוי, ומהן התכניות לשנת 2002 בנושא זה – כי ידוע שבשנת 2002 עומדות להיבנות 4,000 כיתות לערך.

אני יכול להשיב לשאלה השנייה. הפער נובע, בפירוש, מהרשלנות של הרשויות. אני מקבל את ההערה של ח"כ גוז'נסקי: נאתר את הרשויות שבהן הפער גדול במיוחד ונסייע להן, באמצעות מרכז השלטון המקומי, לממש את זכותן. אבל בעיקרון, היזמה צריכה להיות שלהן.

אך מה אם יתברר שברהט הייתה יזמה ופנו למשרד ודרשו 50 כיתות גן כדי ליישם את החוק, ומשרד החינוך השיב שאין תקציב?

זה לא היה. אני יודע זאת בוודאות.

אך מדוע לא הוצבו מבנים יבילים בכל היישובים שאינם מוכרים? שם אין רשות מקומית, וברור שלא ביקשו זאת.

אני מציע לדבר קודם על היישובים שנכללים בצו והחוק לא מיושם בהם.

היישובים לא פנו למשרד החינוך.

אני חושב שד"ר סמוכה קצת חוטא למציאות. נכון שגם הבעיה הזאת קיימת. אבל הבעיה העיקרית היא היעדר תשתיות. האמת היא באמצע. נכון שיש גם התנהלות כזאת, אך הבעיה קשה יותר היא של תשתיות לילדים בגיל הזה וביישובים הללו. משרד החינוך טוען שהוא מוכן לשכור דירות, אבל בכפר ערבי אין מבני ציבור – ומשרד החינוך, בצדק, איננו מאשר להפוך כל מבנה לגן ילדים.

כבר ראיתי מבנים שיש בהם 35 מדרגות.

אך השאלה היא האם קרה שהרשות המקומית הציעה קרקע זמינה, וביקשה מבנה קבע או מבנה יביל – והמשרד השיב שאין לו תקציב להעביר לצורך כך. ד"ר סמוכה טוען בפסקנות שאין בקשה שלא מולאה.

מר שי כנעני אמר לי זאת אתמול בשיחת ועידה, אני מוכן לבדוק זאת שוב ולהשיב על כך בישיבה הבאה.

אני מבקש שהנושא ייבדק. אני גם מוחה כנגד משרד החינוך משום שאף שהובטח שיגיע נציג של מנהל הפיתוח, לא הופיע נציג מוסמך של המנהל לדיון, ואין נתונים מעודכנים.

אני חוזרת לנושא הגננות. כאמור, רוב הגננות עדיין אינן מוסמכות. עלו שתי אפשרויות. האחת היא להעביר גננות מהצפון - הן ביקשו תוספת של 80% בשכר בשל כך. האפשרות האחרת היא להכשיר גננות מתוך היישובים עצמם. העדפנו להכשיר את הצוות המקומי ולאפשר לצוות לעבוד תוך כדי הלימודים. אמנם הדברים אינם מתקדמים בקצב שהיינו רוצים שיתקדמו, ויש גם בעיה של כוח אדם מתאים – כי יש בעיה ביכולת של הקבוצה הזאת לעבור את מבחני הסף של המכללות. אנחנו משתדלים לשמור על רמה סבירה, ולא להוריד אותה בגלל המחסור.

יש נכונות להעביר גננות מאזורים אחרים, אם תהיה מצוקה, כי יש עודף גננות. כעיקרון במגזר הערבי יש עודף גננות, ולכן זה אפשרי.

אבל משרד החינוך מעדיף להכשיר גננות מקומיות. אני חושב שההחלטה סבירה. השאלה היא האם כל הגננות שעובדות נמצאות בשלבים של הכשרה והשתלמות.

זאת הנחת היסוד שדרשנו מהפיקוח וממי שעובדים בגיוס האנשים. לא בדקתי זאת, אבל אני מניחה שזהו המצב.

כעת בכוונתנו להרחיב את היקף ההכשרה של הגננות בדרום. אנחנו מנהלים בנושא זה מגע עם שתי המכללות בדרום – "קיי" ו"אחווה". אבל כל זאת בתנאי שהגננות יעמדו בבחינות הסף. ביקשנו לפתוח מכינה שתוכל להכשיר, בשנה שלפני תחילת הלימודים, קבוצה שאיננה יכולה לעמוד בבחינות הסף. נדמה לי שהדיון בנושא זה יתקיים בעוד כשבוע או שבועיים.

אני מבקש לקבל דיווח על מה שהוחלט גם בנושא זה.

הנושא בטיפול כל הזמן. הבקשה היא לפתוח כעשר כיתות הסמכה לגננות במכללות. זוהי כמות אדירה של מתלמדות. לפי הצפי יחסרו 270 גננות מוסמכות. יש צורך להיערך באופן משמעותי.

כמה גננות מסיימות את לימודיהן בכל שנה?

המחזור הראשון עדיין לא סיים את הלימודים. הגננות החלו ללמוד בשנת תש"ס, ולומדות שש שנים, כך נדמה לי. עד אז לא היו גננות בדואיות מקומיות, והובאו גננות מהצפון.

כלומר, בעוד שנתיים יהיו 20 גננות מוסמכות?

זהו הנתון לפי הרשת לקידום החינוך לגיל הרך בנגב.

אבדוק את הנתונים ואעביר אותן לוועדה. השאיפה היום היא להגביר את הקצב. מכיוון שהמועמדות לא עברו את בחינות הסף ניסינו למצוא לכך מענה באמצעות המכינות.

לפי טבלה א' במסמך הרשת לקידום החינוך לגיל הרך בנגב, גם בשנת תשס"ו לא יהיה פתרון אם לא ייפתחו עוד כיתות, או אם לא יהיה תהליך הכשרה של הצוות.

את זה אנחנו מנסים לפתור כעת. דנו בנושא כמה פעמים.

בעצם הגננות שנקראות "מוסמכות" בטבלה, בפירוט לגבי תשס"ב, הן בעצם גננות שלומדות. הן משלימות הסמכה בתפקיד. כוללים את הגננות הללו בחשבון, כי הן לומדות.

בהתחשב במצב הזה, נחוץ תגבור בלתי רגיל של הפיקוח. כמה משרות פיקוח יש בדרום?

תגברנו את הפיקוח. היו שתי מפקחות, וכעת יש שלוש מפקחות ומרכזת של המשרד, שאחראית על כל החלת החוק. המשרות הללו כוללות פיקוח ביישובים שאינם מוכרים. המשרות הללו אינן מספקות. על כל 100 כיתות נדרשת מפקחת אחת.

אבל זאת בתנאי שהגננות מוסמכות. במקום שאין גננות מוסמכות – נדרש מספר גדול פי כמה של מפקחות, שידריכו את הגננות. כאן יש חשיבות גדולה יותר לפיקוח.

האם התקבלו תוספות של תקנים לפיקוח?

לא, אבל אנחנו מעסיקים מפקחות בתקן הדרכה.

בינתיים יועץ הוועדה, ד"ר גדעון בן דרור, ביצע בירור קצר. להלן נתוני מנהל הפיתוח במשרד החינוך לגבי בינוי גני ילדים. במגזר הערבי נבנו 23 כיתות גן בשנת 1998; בשנת 1999 נבנו 30 כיתות; בשנת 2000 נבנו 35 כיתות; ובשנת 2001 נבנו 49 כיתות. אין נתון לגבי שנת 2002. אני מניח שאז יהיה גידול משמעותי, בגלל הגידול היקף הבינוי של משרד החינוך בכלל. בכל שנה המשרד היה בונה 2000 כיתות, אך בשנת 2002 יש למשרד תקציב להיקף כפול של מבנים. זה בסיוע מפעל הפיס, 600 כיתות נבנות בכל שנה במסגרת מפעל הפיס.

בשנת 1998 נבנו 14 כיתות; בשנת 1999 נבנו 7 כיתות; בשנת 2000 נבנו 14 כיתות; בשנת 2001 נבנו 19 כיתות. אלה מספרים נמוכים, שלא פותרים את הבעיה.

לגבי הבינוי, מר בן דרור מבהיר שהנתונים שהוא העביר לוועדה כוללים מבנים יבילים.

יש לבדואים גידול טבעי של 20 כיתות בשנה.

כלומר, הבנייה בקושי מדביקה את הגידול הטבעי.

אני רכז הרשת לקידום החינוך לגיל הרך בנגב. אני מבקש לומר שכמעט בכל התחומים הקשורים לגיל הרך בנגב, המצב איננו מתקדם אלא נסוג לאחור. הדרישה עולה על מה שמצוי.

זה לא תואם את הנתון שיש לנו. לפי הנתונים שיש לנו, הפער בין הילדים הרשומים לבין הילדים הלומדים בשנת תשס"א היה 7,000 ילדים, ובשנת תשס"ב הוא 5,800 ילדים. זה הנתון של משרד החינוך. אני כואב על כל ילד שאיננו לומד, אך הנתון המספרי שונה ממה שנטען כאן. הנתונים מופיעים בטבלת היישובים במסמך של משרד החינוך. גב' רונית בר סימנטוב היא שאספה את הנתונים, והיא תוכל להסביר את מקורם.

הנתונים שנמסרים כאן משמחים אותי, אני מקווה שזה המצב.

משרד החינוך מקבל את נתוני מרשם התושבים ממשרד הפנים, ונתוני מספרי הלומדים מתקבלים באמצעות האוטומציה – האינפורמציה שמגיעה מהיישובים עצמם אל משרד החינוך. לפי זה אנחנו מכינים את מצבת התלמידים. בעצם אלה נתוני הרשויות המקומיות.

לפי הבסיס הזה מקצים גננות, ומתקצבים את הרשויות ועוד. לפי הבסיס הזה הכול מתוקצב. אם יש בעיה בדיווח – היא לא רק בדיווח לגבי גני ילדים, אלא היא נוגעת לכל מערכת החינוך היסודי ויותר מזה.

הניתוח שלי קצת אחר. ממנהלת מחוז דרום, גב' אמירה חיים, הבנתי שהחוק יחול על כל הנגב בתוך חמש שנים. כך היא אמרה פעם בוועדה לקידום מעמד הילד. כך הצהירה.

הוא יחול בתוך עשר שנים.

הנושא הזה עלה, דיברו על כך שהחוק יושלם בתוך חמש שנים. בעצם מדובר באשכולות 1-2, ועל אלה החוק היה צריך לחול מזמן.

האשכולות הללו כבר כלולים בחוק.

גב' אמירה חיים אמרה שיידרשו חמש שנים להשלים את הכנסת כל הילדים במסגרת החוק.

לא, מר אלקרנאוי מתכוון שהובטח שהיישום המלא של החוק לגבי אשכולות 1-2 יארך חמש שנים.

נכון, לכך התכוונתי. ולכן אם מחלקים את מספר הגנים שיש להקים לחמש שנים, המשמעות היא שיש להקים 71 גנים בכל שנה – בלי התייחסות לגידול הטבעי. הגידול הטבעי הוא של 19 בשנה הראשונה ועוד 20 בכל שנה – המספרים גדלים עוד.

יש הבדל גדול מאוד בין המציאות, בין מה שמקימים, לבין הצרכים.

כלומר, זוהי מין ריצה כזאת. אם יש היום 140 גנים במגזר הבדואי, במקום 36 הגנים שהיו קודם – יש בהחלט יותר גנים. אבל כשמשווים זאת לגידול האוכלוסייה, ההתקדמות משרד החינוך איננה מספקת, כי האוכלוסייה גדלה מהר יותר. בסופו של דבר רוב הילדים עדיין אינם בגן. בונים 19 גנים בשנה, וזהו רק הגידול הטבעי של האוכלוסייה – ולכן זה איננו מספק.

לפי החישוב שלי זה קצת שונה. יש לחלק 5,800 ילדים (הילדים שהיו צריכים ללמוד באשכולות 1-2) למספר של 35 ילדים – מספר הילדים בכיתה.

המספר הסטנדרטי הוא 32 ילדים בכיתה.

בכל אופן, לפי החישוב הזה, מספר כיתות הגן צריך להיות 165. את זה יש להשלים בחמש שנים.

אבל בכל שנה יש להוסיף 19 גנים, כי יש ריבוי טבעי.

ראשית, מר אלקרנאוי אמר שנדרשות 71 כיתות לשנה למשך חמש שנים, ללא הגידול הטבעי, ולפי החישוב שלי הנתון הזה איננו נכון. אם רוצים להשלים 165 כיתות גן בתוך חמש שנים, לא צריך לפתוח 71 כיתות גן בשנה למשך חמש שנים.

ההבדל הוא שלפי הנתונים של מר אלקרנאוי בעצם מדובר על 7,000 ילדים ולא על 5,800 ילדים. יש גם ויכוח על מספרי הילדים.

עדיין החישוב איננו נכון.

ומספר התלמידים הזה, 5,800 תלמידים, הוא בכל אשכולות 1-2, ולא רק בדרום.

יש פער מדהים בין דברי מר אלקרנאוי לבין נתוני משרד החינוך. כמו שאמרה גב' מור, בצדק, לא כל התלמידים נמצאים בדרום, והסך של 165 כיתות מתייחס לאשכולות 1-2 כולם. יש לברר את הפערים הללו ולבצע בדיקה עצמית. אני מציע שאנשי הרשת לקידום החינוך לגיל הרך בנגב ידונו בכך עם אנשי משרד החינוך. חשוב להגיע לנתון מוסכם פחות או יותר.

באופן כללי, נראה שתמונת המצב מבחינת המגזר הערבי מתקדמת בכיוון הנכון. גם אם הקצב עדיין איננו מספק. מתוך סך הילדים שהחוק חל עליהם יש 36,000 ילדים יהודים ולעומתם 29,000 ילדים ערבים. הפער הולך וקטן, ובמקום 7,000 ילדים בשנת תשס"א יש כעת 5,800 ילדים שעדיין אינם לומדים. יש כיוון פעולה מסוים. אני מעריך שגם הבנייה בשנת 2002 תהיה לפחות פי שניים מבעבר. ואז, גם אם לא תינתן העדפה מתקנת, תהיה בנייה כפולה. שוב, זה איננו מדביק את הפער. אבל מר אלקרנאוי טען שהפער מתרחב, וזה איננו נכון לפי הנתונים כאן. הפער מצטמצם – אך כאמור, בקצב לא רצוי.

לדעתי הוועדה המשותפת צריכה להביע מחאה על החלטת משרד החינוך שלא להרחיב את חוק חינוך חינם בשנת 2002. זוהי שערורייה כשלעצמה.

בזמנו הוחלט על פשרה. החוק המקורי דיבר על יישום של שבע שנים, ואנחנו הסכמנו לעשר שנים. אבל זה לא נעשה כדי שהמשרד ייעצר ולא יישם את החוק. הראייה שלפיה שהילדים צריכים לשלם את מחיר הכישלונות היא ראייה נוראית.

שנית, הניסיון להטיל על הרשויות המקומיות את האחריות הוא ניסיון לברוח מאחריות. כי בסופו של דבר אינני חושבת שמשרד החינוך יכול לטעון שהאחריות לחינוך בגילאים 4-3 היא של ראש הרשות המקומית. זהו חוק ממלכתי. יש לפעול בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית, אבל האם הילדים לא ילמדו אם יש ראש רשות שאיננו עובד כפי שנציגי משרד החינוך חושבים שצריך לעבוד? האם צריך להמתין עד שראש הרשות יחזור לעשתונותיו ויחליט שהילדים ילמדו, משום שלו יש סדר עדיפויות אחר? הרי זהו חוק ממלכתי, ולא חוק עירוני. מי שמופקד על ביצוע החוק הוא משרד החינוך.

נכון שמבין אשכולות 1-2 יש יישובים שחסרה בהם כיתה אחת בלבד. אבל יש גם יישובים אחרים. ולכן, הטענה שבעיריית סכנין עובדים אבל ברהט בטלנים לא תהיה נכונה. יש להוריד את הטענות הללו מסדר היום, כי על כולם לעבוד יחד.

הבעיה שהוצגה בדיונים הקודמים לא נפתרה. כוונתי להתעקשות של הרשות לחינוך הבדואי שהגנים יוקמו ליד בתי הספר ולא בשכונות. לפי הדיווח שהרשת מסרה יש גנים יבילים שהוצבו, אבל הילדים לא באים לשם.

המדיניות של משרד החינוך בשנים האחרונות היא לבנות את הגנים לגילאים הרכים בתוך השכונות, ולא ליד בתי הספר.

על כל גבעה יש משפחה.

זה מוגזם לומר זאת. ההורים לא ישלחו ילד בן שלוש להסעה לגן שנמשכת שעה וחצי. הוויכוח הזה לא הסתיים.

הוויכוח הסתיים. הוחלט בפירוש להקים את הגנים ליד היישוב ולא ליד בית הספר.

לדעתי, במקומות שרואים שהכיתות ריקות, במקום לגרור את הילדים לכיתה יש לגרור את המבנה היביל לשכונת המגורים של הילדים. מדובר כאן במבנים יבילים, ולא בבנייה, וזה משהו שמשרד החינוך יכול לעשות. הרי ביישובים הללו משרד החינוך משמש גם הרשות המקומית.

יש הבדל בין היישובים המוכרים ליישובים שאינם מוכרים. ביישובים המוכרים שליש מהילדים אינם לומדים – זוהי התקדמות רבה. לעומת זאת, ביישובים שאינם מוכרים עדיין רוב הילדים אינם לומדים. מדובר בחלשים שבחלשים, בעניים שבעניים. הוחלט שהאוכלוסייה הזאת תהיה הראשונה שתטופל – וההחלטה הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי. יש לסגור את הפער ביישובים שאינם מוכרים בראש ובראשונה. אם לא כן, לא הושג דבר. ביישובים שאינם מוכרים 80% מהילדים ויותר מזה עדיין אינם הולכים לגן.

ביישובים שאינם מוכרים שני שליש מהילדים אינם הולכים לגן.

אם כן, לפי התיקון 70% מהילדים אינם הולכים לגן. יש ויכוח כלשהו על הנתון הזה, באבל באופן כללי שני הנתונים מבטאים את אותו דבר. השאלה היא מתי כל הילדים ביישובים שאינם מוכרים ילכו לגן? מדובר בהצבת מבנים יבילים, ומשרד החינוך צריך לעשות זאת – משום שאין במקום רשות מקומית. נאמר כאן שאם יש גן, יש גם גננת והכול ממומן. אם כן, הכול תלוי בהבאת כמה עשרות מבנים יבילים למקום. מדוע משרד החינוך איננו יכול להחליט לעשות כן? השנה נקבע למשרד תקציב בינוי משמעותי. אפשר להחליט שבתוך שנה או שנתיים כל האזור יכוסה במבנים יבילים. הגננות ממילא אינן מוסמכות, לדאבוני – אבל גם הן ילמדו תוך כדי עבודה, כפי שמקובל היום.

במקום שהמשרד הוא הבעלים היחיד, הוא איננו יכול להתחמק מאחריות. ההורים מעוניינים בכך. בעבר, כשהתחילה אופנה שכולם הולכים לתיכון, ובעיקר הבנות, ראו את השינוי גם באוכלוסייה הזאת. וכך גם עכשיו. עכשיו האופנה היא שהילדים בגיל הרך הולכים לגן. עד עכשיו לא היה שירות כזה, וזה לא היה ידוע. אבל כעת יש שירות, לשכנים יש גן – ולכן גם התושבים הללו ירצו בו.

הייתי מצפה שהמשרד יטפל בנושא. זוהי קבוצה מצומצמת מאוד, ומוגבלת וידועה. המשרד יכול להחליט לספק לאוכלוסייה הזאת, בתוך שנה, 50 מבנים יבילים שנדרשים לה.

לעניין אחר, לפי מיטב זיכרוני בדיונים קודמים היו גם נתונים לגבי הפער בשכונות השיקום. אני זוכר שדנו בשכונות שיקום בחיפה. ביררנו אז את מספר הרשומים ואת מספר הלומדים, והתברר שיש פער. אז התברר שמשרד החינוך נתן לעצמו היתר, שלדעתנו לא היה חוקי. אך היום, לגבי 33,000 לומדים – כמעט מחצית מביצוע החוק - אין נתונים המציגים מספר לומדים פוטנציאלי ומספר לומדים בפועל. אולי גם כאן יש פער של כמה אלפים? קשה לי לקבל את הטענה שאי-אפשר למצוא את הנתונים הללו. אפשר למצוא אותם. הישיבה בנושא זה היא ישיבה מסורתית, וגם אי אפשר לטעון שהפתענו אתכם.

נכון שבעבר היו נתונים. העבודה אז נעשתה על-פי הערכה. העדפנו לדייק בנתונים ולא להעריך.

אבל לגבי מחצית מהתלמידים שלגביהם מיושם החוק, 33,000 תלמידים לערך, אין שום ידיעה על ההשוואה בין המצב בפועל לילדים רשומים. מדובר בשכונות שיקום, שבהן נמצאות האוכלוסיות הקשות והחלשות, אך אין לנו מעקב או בקרה על מה שקורה שם – מהו היקף הלומדים, האם יש בעיות.

לפי המידע שעבדנו דרכו, בשנה הראשונה היו יישובים שלא היו ערוכים לקבל את כל התלמידים, והדבר בא לידי ביטוי משמעותי באשכולות בעיקר, אבל גם ביישובים אחרים, שבהם יש שיקום שכונות, כמו חיפה.

היום, מהמידע שקיבלנו ממנהל הפיתוח, מתברר שעיקר הבעיה היא באשכולות. במקומות האחרים לא היו פניות. אני אומרת את הדברים בזהירות, זוהי השערה והערכה: אנחנו חושבים שבצדק מיקדנו לפני הוועדה הזאת את הנתונים לגבי האשכולות, כי שם עיקר הפער.

זה לא מספק אותנו. בדיון לגבי השכונות בחיפה הייתה הסכמה בין העירייה לבין משרד החינוך והוחלט לוותר על ביצוע החוק. לדעתי לא הייתה סמכות לכך. אחד מתפקידיה של הוועדה הזאת הוא לבקר ולפקח על המצב. אם אין נתונים – איננו יכולים לעשות זאת. אולי יש 5,000 ילדים בשכונות שאינם לומדים? אולי הם אינם לומדים משום שההורים לא יודעים על החוק?

לדעתי למשרד החינוך אין קושי להשיג את הנתונים הללו. מדובר באזורים ידועים, בשכונות ידועות. איך למשל מתקצבים את הנושא הזה?

יש דיווח מהרשויות המקומיות.

אם כן, יש לבקש מהרשות המקומית את מספר הלומדים. הרי גם הרשות המקומית יודעת על כך. כך התגלה הנתון הזה בפעם הקודמת.

אם הילדים לא יגיעו לכיתה א' – יחפשו אותם. כלומר, יודעים על קיומם. הם רשומים.

נכון, זה יקרה כבר בגן חובה. איך יודעים על ילד בן חמש שלא מגיע לגן?

כל הילדים בני החמש צריכים להגיע לגן. מדובר בכל התלמידים, ואין הפרדה בין שיקום שכונות לבין שכונות שאינן בשיקום.

יש בעיה: גם באזורים הללו חלק מההורים שולחים את הילדים לגנים שאינם זכאים לשיקום. למשל, אם ילד משכונת קטמון בירושלים רוצה ללמוד בגן פרטי ברחביה, הוא רשום כאילו איננו לומד, אבל בעצם נמצא בגן פרטי.

אנחנו מעוניינים לקבל את הנתונים הללו. הם קשורים לביצוע החוק. יהיה מעניין מאוד לדעת מה הם הנתונים הללו.

יכול גם להיות שילד שמתגורר בקטמון והוריו מעוניינים שילמד בגן קדם-חובה דתי, יישלח ללמוד בגן קדם-חובה דתי בגבעת מרדכי – וההורים ישלמו בעד הלימודים. אני מכיר מקרה אישי כזה. אבל אנחנו מעוניינים לראות את הנתונים. המחוקק התכוון שזה יהיה חוק חינוך חובה, לא רק חוק חינוך חינם, וכך צריך להתייחס לכך.

מה צפי המשרד ליישום החוק בשנים הבאות? הרי אמורה להיות תכנית עשר שנתית. שלוש שנים עברו, והשנה הרביעית היא שנה אבודה. מה התכניות לעתיד? איך בתוך עשר שנים יהיה ביצוע מלא של החוק, וכל הילדים בני 3-4 בישראל ילמדו בגן ולא ישלמו שכר לימוד?

הגשתי שתי הצעות חוק, האחת לגבי החוק הזה – הנוגע לגילאי 3-4; והאחרת לגבי ליום חינוך ארוך. בחוק יש הוראה לבצע את החוק הזה בתוך מספר מסוים של שנים. ביקשתי שבכל מקום שמוקצב זמן, שייכתב גם "לפחות בשיעורים שווים". אבל הממשלה מתנגדת לחוק.

הייתה התחייבות בוועדה. אפשר להוציא את הפרוטוקול בנושא. לא דחו את החוק, ולכן משרד החינוך עדיין מחויב לה.

איך משרד החינוך מתכוון ליישם את החוק בתוך עשר שנים? מה יקרה בשנים הקרובות? איך משיגים את מטרת חוק חינוך חינם, שכולם לומדים ואיש איננו משלם בעד הגן?

זה תלוי בתקציב שהכנסת תאשר.

נכון.

מה סדר העדיפויות של המשרד בנושא זה?

אנחנו נפעל לפי האשכולות, אשכול אחרי אשכול.

הכנסת מאשרת תקציב למשרד החינוך, ומשרד החינוך קובע את סדרי העדיפויות שלו.

זה לא נכון. הכנסת מאשרת גם סעיפי תקציב.

אבל משרד החינוך יכול לדרוש סדר מסוים.

ההערכה היא שעלות יישום אשכולות 4-3 היא 180 מיליון ש"ח. משרד האוצר לא מתכוון להקצות את הסכום הזה. השאלה האם בתוך עשר השנים הקרובות ייכנסו כל האשכולות למסגרת החוק כבר איננה תלויה בנו.

מתי היו אמורים ליישם את אשכולות 3-4?

השנה.

לקראת שנת תשס"ג.

לחומרה, היישום היה אמור להתחיל השנה. לקולה – הוא היה אמור להתחיל בשנת תשס"ג. אבל היום כבר ידוע מה יהיה בשנת תשס"ג, כי חוק התקציב עבר בקריאה ראשונה, ואין שם תוספת לנושא זה.

כלומר, אין אנשי אשכולות באוצר.

אני מבקש לסכם את הדיון. ראשית אני מבקש להתייחס לחשיבות החינוך בגיל הרך. הוועדה המשותפת רואה חשיבות חינוכית מהמעלה הראשונה לחינוך בגיל הרך, ורואה בחינוך זה תשתית חיונית לסגירת פערים חינוכיים ולימודיים.

שנית, הוועדה הצטערה להיוודע שביצוע החוק לא נעשה כראוי. לדעת הוועדה מספר הלומדים בשנת תשס"ב היה צריך להיות 100,000 ילדים לערך (חיבור של 40,000 תלמידים שבין כך ובין כך למדו במסגרת חינוך חינם או ששילמו 90% משכר הלימוד עד לביצוע החוק, ועוד 20,000 תלמידים לכל אחת מהשנים שהחוק מיושם בהן, כלומר תש"ס-תשס"ב), ולשנת תשס"ג – 120,000 תלמידים לערך. היום כבר ידוע שבשנת תשס"ג יהיו בערך 70,000 תלמידים במסגרת החוק. הוועדה רואה בכך הפרה בוטה של ביצוע החוק.

שלישית, הוועדה מצטערת שהנתונים שהוצגו לפניה אינם מלאים, בעיקר בכל הנוגע לפער בין סך הלומדים לבין סך מרשם התלמידים בשכונות השיקום. שכונות השיקום מהוות 50% מביצוע החוק. הוועדה מבקשת לקבל את הנתונים הללו בהקדם האפשרי.

הוועדה מבקשת לקבל נתונים בכתב באשר לבינוי כיתות גן ביישובים שבהם חל החוק, לרבות מבנים יבילים.

אני מבקש לשאול את נציגי משרד החינוך האם יש קושי לאשר דירות להשכרה.

משרד החינוך הבהיר כאן שהוא יכסה את השכירות במלואה. אין מגבלה.

במגזר הבדואי בדרום זה הפתרון. יש שם דירות להשכרה.

זה לא פתרון טוב.

אני ממשיך בסיכום הדיון: הועדה רשמה לפניה כי 20% של התלמידים באשכולות 1-2, עדיין אינם לומדים.

ובכלל זה שליש מהתלמידים ביישובים הבדואיים המוכרים וכשני שליש מהתלמידים ביישובים שאינם מוכרים אינם לומדים.

ונוסף על כך יש גם מספר נכבד של תלמידים ביישובים המוכרים. הוועדה מבקשת לקבל תכנית באשר לביצוע וליישום החוק, כולל לוח זמנים קצוב, לגבי יישובים אלה.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להאיץ ולהקדים את מסלולי הכשרת הגננות, בעיקר במגזר הבדואי בדרום – כדי להבטיח גננות מוסמכות ואיכותיות במגזר זה.

כמו כן יש להכפיל לפחות את מספר המפקחות.

וכן יש להגדיל, על פי התקנים, את הפיקוח – כמקובל בכל הארץ.

הוועדה פונה גם לרשויות המקומית, ותובעת מהן לפעול נחרצות לקידום ביצוע החוק, וכן ליזום פתרונות כדי לזרז את פתיחת הגנים ביישובים שבהם החוק חל. הוועדה גם רושמת לפניה את הצהרת נציגי משרד החינוך כי יש הסדר תקציבי לכיסוי כל גן שייפתח ביישובים שהחוק חל בהם.

אני מבקשת לשאול האם יש מקום ליזמות עסקית בנושא זה. כוונתי ליזמות עסקית של הגנים הפרטיים לחינוך לגיל הרך.

אינני יודע. אפשר להציע זאת למשרד החינוך. באופן עקרוני אינני תומך בהפרטת החינוך. אינני מתנגד להפרטת המבנים, כמובן: אם יזם יעמיד מבנה לצורך משרד החינוך ויבקש שיובטח לו שישכרו את המשרד למשך 25 שנה, זה עניין אחר. גב' ביסמנובסקי מציעה שיזם פרטי יפתח גן, כולל הכול: מבנה, גננת והכול.

אני מציעה להפעיל גנים פרטיים בפיקוח של משרד החינוך ובאישורו.

אני מתנגד להפרטת החינוך. זוהי הגישה העקרונית שלי.

ביישובים שמוכרים לי היו גנים פרטיים או גנים של עמותות, והרשות המקומית אימצה את הגן, לקחה את התשתית והפכה את הגננת לגננת מוכרת. היא ממשיכה לעבוד, אבל במסגרת אחרת.

אלה היו גנים של גופים מלכ"ריים. זה לא מה שהבנתי מהדברים כאן. הבנתי שמדובר בגן פרטי, על בסיס עסקי. גב' ביסמנובסקי דיברה ביושר על יזמות עסקית. אינני תומך בכך.

אפשר גם להציע בית ספר ביזמות עסקית. לדעתי זוהי חובת המדינה ואין לבצע את הדברים על בסיס עסקי. חינוך על בסיס עסקי מוביל לתוצאות לא טובות, כך על פי השקפתי. אני מתנגד לכך. אפשר גם להחליט על צבא על בסיס עסקי ורפואה על בסיס עסקי – וזאת תהיה חברה עסקית.

הטענה היא שנכון להיום, כשהתשתית איננה מוכנה, הגנים הפרטיים יכולים לסייע.

מה שלא קיים במסגרת חינוך חובה – זה בסדר.

הגנים הללו צומחים במקום שאין חוק חינוך חובה, כגנים פרטיים. אלה הגננות הטובות ביותר, כי הן נלחמות על הילדים. הן צומחות במקום שהמערכת לא מעורבת בו.

אני מבקש להבהיר לגב' ביסמנובסקי שהחוק איננו אוסר זאת. אפשר לבחון את הדברים. אבל הוועדה המשותפת הזאת איננה מברכת על כך. לדעתנו חובת המדינה לספק חינוך, והיא איננה יכולה למצוא דרכים להתחמק בכך שייפתחו גנים פרטיים על בסיס עסקי.

זה דבר שקיים במסגרת החוק.

אין בית ספר על בסיס עסקי או גן חובה שכזה. וכאן מדובר בחוק חינוך חובה חינם לגילאי 3-4. יש גנים פרטיים טובים מאוד, במקום שהחוק לא חל.

אם משרד החינוך מעביר סכום כסף בעבור כל ילד, אפשר להפעיל זאת. אנחנו בסך הכול מציעים עזרה.

גננת כזאת יכולה להיות גננת של הרשות. את הכסף בגין התלמידים משרד החינוך מעביר לרשות.

תודה. אני מסיים את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.