פרוטוקולים/מעמד הילד/4554



20
ועדה לקידום מעמד הילד
16.01.02

פרוטוקולים/מעמד הילד/4554
ירושלים, כ"ב בשבט, תשס"ב
4 בפברואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 131
הוועדה לקידום מעמד הילד
מיום רביעי, ג' בשבט התשס"ב, 16 בינואר 2002, שעה 10:00

שביתת סייעות גננות באבן יהודה.

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי – היו"ר

מירי אינג - מפקחת
דורית הרניק – גננת
דליה לימור - מנהלת האגף לחינוך קדם יסודי
אלונה הדר – ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל
חבצלת הרמטי – ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל
סיגל יעקובי – ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל
אופירה לבב – ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל

תמר גוז'נסקי

ימימה פרלס









שביתת סייעות גננות באבן יהודה

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד בנושא: שביתת סייעות גננות באבן-יהודה וההשפעה של השביתה הזאת על מערכת הגנים והילדים שהולכים לגנים. הפנייה הגיעה אלינו מההורים, ואנחנו ביררנו את העובדות, ומסתבר לנו שאכן יש הפרעות שיטתיות בעבודת הגנים בשל שביתת הסייעות, שנובעת מבעיות בתשלום השכר.

היתה לנו שיחה עם ראש מועצת אבן יהודה. הוא טען שהבעיה נפתרה ולא צריך ישיבה כי הוא העביר תשלום. בפועל, הסתבר שהתשלום היה לחודש אחד והוא לא כיסה את כל החוב. אנחנו דרשנו ממנו לבוא, ואם הוא לא יכול לבוא שישלח מטעמו, ואני מאוד מצטערת שראש המועצה לא מצא לנכון ולא הבין את החשיבות של הנושא הזה.

נקודת המוצא שלנו היא שצריך להגן על זכותם של ילדים ללמוד, והזכות הזאת קיימת בבית ספר וקיימת גם בגנים. אנחנו לא מתווכחים עם זכותם של עובדים להגן על הזכויות האלה, אבל אני חושבת שהמועצה באבן יהודה צריכה לעשות סדר עדיפויות בתקציבים שלה, ולהחליט מה חשוב ומה לא חשוב. שום מועצה לא נמצאת במצב שאין לה שום אגורה, בעיקר שלא שמעתי שאבן יהודה נמצאת בפשיטת רגל, ולא שמעתי שמינו לה ראש מועצה ממונה או משהו כזה.

ברגע שמועצה נמצאת בפשיטת רגל אז חד- משמעית ממנים לה - - -

ממנים, כן. אם מישהו החליט שכבר שום דבר לא עובד, אז כן.

אני אומרת שבכל מקרה השאלה היא של סדר עדיפויות, על מה משלמים ועל מה לא משלמים. אנחנו בכנסת אישרנו הצעת חוק, ביוזמת חברי כנסת, שבאה להגן על שכר המורים והגננות, כך שהשכר הזה שהיה מועבר למועצה והיה שוקע בתהום החובות של המועצה, שאי אפשר יהיה להכניס אותו וצריך יהיה להפנות אותו ישר למורים ולגננות, כי המורים והגננות הם עובדי משרד החינוך והשכר שלהם הועבר למשרד החינוך, ובעצם המועצה המקומית היתה רק צינור שדרכו היו מעבירים. אמרנו שהצינור הזה לא יכול להיות סתום, ולכן מורים וגננות צריכים לקבל את השכר. לא בכל מקום זה עובד מאה אחוז, אבל בגדול פתרנו את הבעיה.

סייעות זה סיפור אחר, כי סייעות הן לא עובדות של משרד החינוך, אלא עובדות של הרשויות המקומיות, ומצד שני, משרד החינוך באופן הגיוני בהחלט קבע כללים של הפעלת גן, וסייעת היא גורם חשוב. כך אנחנו נקלעים למצבים האלה. הבוקר ברדיו הזכירו שוב שבין הרשויות המקומיות שחייבות כסף, וכו', נמצאת אבן יהודה.

אנחנו התכוונו לקיים את הדיון הזה, והתכוונו שהמועצה תהיה, אבל לדאבוני היא לא הגיעה. בואו נתחיל ונשמע, ההורים ספרו את נקודת ראות שלכם, ואחר כך נשמע מה קורה מצד משרד החינוך. בבקשה.

בוקר אחד אני מגיעה לגן של הבן שלי, למעשה בסוף היום, וניגשת אלי העובדת והגננת ואומרות לי שאורה גרטי, המפקחת על החינוך באבן יהודה, אמרה שאם מחר אתם לא משיגים מישהי במקום העובדת, הגן לא יפעל. כך נודע לנו בכלל שיש בעיות בנושא הזה של שכר העובדות. למעשה, אין לי הגדרת תפקידים כוועד. מה שציפיתי מהתפקיד שלי הוא לארגן פעולות חברתיות לילדים בגן, לתת מתנות לגננת, וזהו, אני לא רואה את עצמי כמעסיקה או כאחת שמנהלת חברת כוח אדם ומתחילה למנות עובדים בגן. בסך הכל אנחנו בתקופה של 11 ימי שביתה.

ומה היה קודם?

גם כן, היו ארבעה ימים, ולפני כן היה יום. יש פשוט תחלופה יומית, ולפעמים זה אפילו - - באותו גן של הורים. הילדים קמים בבוקר, יש סידור או אין סידור. אני גם מסתכלת על העתיד ואני אומרת שסיטואציות כאלה שאתה נתקל בהן כשאתה משלם מסים בזמן, כשאתה משלם את השכר החודשי לגן ואתה לא מקבל את השירות הבסיסי הזה, זה לא חמישה כוכבים. אבל זה שירות בסיסי שאנחנו מקבלים עבור הילדים, זה פשוט גם פותח פתח בעתיד לכל מיני מסגרות לא פורמליות-פרטיות, בדיוק כמו שקרה ברפואה, הרפואה האפורה. אז אולי אנחנו צריכים לצפות לקטע כזה שהם יתחילו עם החינוך האפור-החינוך הפרטי, למרות החוק הזה. כמו שיש חוק בריאות חובה, ולמרות חוק חינוך חובה, ייצאו למסגרות אלטרנטיביות, וחבל. מי שיוכל לשלם ישלם, ומי שלא יוכל לא ישלם.

במקרה הזה שהיא מציגה את זה, זה באמת יכול להיות מצב שלמי שיש כסף הילד שלו ילמד, ולמי שאין הוא לא ילמד, וזה ממש דבר שלא ייעשה.

היה זמן שהגן - - ?

כן, ביום הרביעי או החמישי, כשרציתי שהילד שלי יילך לגן, הוא פשוט הוא לא רצה ללכת, וסיפרתי לגננת שהוא בכה. מסתבר שעוד הורים סיפרו את אותה סיטואציה, שהילד לא רצה לבוא לגן, כי הסייעת היא לא רק מנקה את השירותים, אלא היא דמות חמה מאוד בגן, היא תורמת, הילד נקשר אליה, במקביל לגננת. זה כל כך חשוב שהצוות עובד יחדיו והילד מקבל הכל. הילד שלי בגן חובה, בגן הדס, ואני מאוד חרדה לקטע שבסוף השנה אם זה ימשיך, אז הילד שלי לא יקבל את מה שהוא צריך לקבל במשך השנה. הוא יליד פברואר, אז מה, הוא יישאר עוד שנה? צריך לחשוב על הדברים האלה.

פשוט הילדים יוצאים מהשיגרה שלהם. אני בעצמי כהורה לא יודעת מה עדיף, להשאיר אותה בבית, או לשלוח אותה יום כן לגן או יום לא, כי פשוט הילדים משתגעים מזה. לפי דעתי, הגן לא נותן תכנים כל כך חינוכיים, כי גננת צריכה להסביר כל פעם לאמא אחרת מה לעשות, איך לתפקד. הגן לא פועל כמו שצריך. נכון שהגננת עושה ככל יכולתה, אבל זה לא כמו שגן צריך להתנהל.

אולי אני אציג את הצד שאנחנו פנינו למועצה, אנחנו כל הזמן בקשר עם המועצה, ובוא נאמר שבשורה התחתונה אנחנו מרגישים שמורחים אותנו. היתה פגישה של כל הוועדים שבה הוחלט על סדר פעולות, ואז הוחלט שלפני שעושים דברים שהם יותר דרסטיים, נפגשים עם סגנית ראש המועצה ועם ראש המועצה, שזה הגיוני. ראש המועצה לא הגיע לפגישה הזאת, הוא שלח את הסגנית שלו. הסגנית מומנה על תיק החינוך. לסגנית לא היו תשובות. מעבר לרצון להבין איך מגיעים למצב כזה, בתור תושב של המועצה, איך המועצה בכלל מגיעה למצב כזה, אמרנו: תנו לנו פתרון. לא היה לה פתרון לתת. אפילו פתרונות שהוצעו על ידינו שהם לא פתרונות אידיאליים, נדחו על ידה. אחר כך היתה פגישה נוספת עם ראש המועצה וכל הזמן מבקשים מאיתנו להבין אותם. זאת אומרת, שאנחנו נעזור להם, שההורים יעזרו להם לחכות עוד יום-יומיים. מה שקורה בינתיים הוא שאין אחידות בפתרונות של כל גן. כלומר, יש איזה גן שנאמר לנו שסגר עם המועצה, שהמועצה מממנת לו. מה זה מממן? הסייעת לא מקבלת כסף עכשיו, כי הרי אין כסף למועצה, לא הסייעת השובתת, אלא הסייעת המחליפה. ההורים מצאו את הסייעת וגייסו אותה למשימה, והיא מסכימה לחכות שהמועצה תשלם לה.

אנחנו, למשל, מצאנו סייעת מחליפה שלא מוכנה לעבוד מול המועצה, ובצדק. אז אנחנו צריכים לשלם לה כל הורה עשרה שקלים ליום. כבר שילמנו לה 100 שקל עד היום, ועוד היד נטויה. הורים שלא יכולים לשלם את העשרה שקלים ליום, לא יכולים לשלוח את הילד לגן. זה כבר מתחיל עכשיו הנושא הזה.

לפי איזה כלל? מי החליט?

או שאני מממנת הורים אחרים, או שכל הורה מממן את עצמו.

נניח שיש הורה שלא משלם, באיזו זכות אתם מונעים מהילד שלו להיכנס לגן?

אנחנו אישית לא מונעים, אבל זאת בייבי-סיטר שלוקחת כסף.

זאת לא בייבי-סיטר, זאת בייבי-סיטר פלוס גננת.

אבל אם הבייבי-סיטר לא באה לגן, הגן לא יפעל.

היו הורים שלא שילמו?

בפועל, לא.

אני לא מאמינה שאמרו להורה לא להיכנס לגן.

אני לא חושבת שזה דבר פסול. אנחנו מממנים - - -

זה מאוד פסול, כי הגן הוא מוסד ממלכתי-עירוני.

אבל כרגע ההורים מפעילים את הגן.

כן, ולא. השאלה היא לא אם הפתרון הזה הוא פתרון הולם או לא הולם, אבל הטענה שלי היא שאי אפשר למנוע משום ילד להגיע לגן. יכול להיות שבפועל כולם שילמו, כי הם חשבו, מילא, זה יעלה 50 שקלים.

בפועל יש הורים שלא שילמו, ומסיבות כאלה ואחרות הילדים שלהם היו בגן. אז היתה לנו אסיפת הורים, כי הורים לא מוכנים לממן הורים אחרים. אז התמנה מישהו שאמור לטפל בנושא של לראות למה הורים מסויימים לא שילמו. זה כבר יוצר אצלנו נקודה - -

עוד תוספת קטנה.

כשהגענו למצוקה, כולם היו במצוקה. גם הרעיון הזה עלה אצלנו בגן, ואחרי התייעצות קצרה הוא מיד ירד, משום שהיתה בעיה משפטית, כי ברגע שאני לוקחת בייבי-סיטר, מכניסה אותה לגן ומשלמת לה, אני הופכת להיות מעסיקה שלה, ואז, עם כל הבעיות של ההשלכות שכרוכות בכך, זה מהר מאוד ירד מהפרק. חוץ מזה, קיימת הבעיה המוסרית של להוציא ילד מהגן, כשלמעשה אין בסמכותך לעשות את זה. אז אנחנו לא השתמשנו בזה, והעדפנו פשוט לסגור את הגן.

רק להוסיף משהו קטן. היום, אצלנו אחר-הצהריים אין לנו בייבי-סיטר בתשלום, ולכן החל מאתמול יש אצלנו תורנות של הורים. אנחנו גן של יום לימודים ארוך. כל ההורים עובדים במשרות מלאות. הורים נאלצנו להפסיד ימי עבודה - - -

בצהרון זה הכל עסק עירוני. צהרון זה לא משרד החינוך.

הצהרון זה עסק עירוני, ולמרות שאנחנו משלמים כסף יעודי, אנחנו משלמים 850 שקל יעודי, לא קשור לארנונה ולא לשום דבר, בלי להניד עפעף פשוט ביטלו לנו את השירות הזה, למרות - - -

אותה סייעת מהבוקר עובדת אחר-הצהריים?

לא. זו סייעת עובדת מועצה. הן שובתות, למרות שזה כסף יעודי, זאת אומרת, זה כסף שהולך ישר לצהרון.

בקטע הזה של הורה מחליף או בייבי-סיטר, מה שעשה ראש המועצה, הוא למעשה בא ואמר, לפחות בגן אירוס שעשו שם הסכם: אני אשלם את הכסף לסייעת. אבל הסייעת אמרה: אני לא סומכת על ראש המועצה. ההורים באו ואמרו: את אל תדאגי, אנחנו נגבה אותך, ואנחנו נשלם לך את המשכורת. זאת אומרת, שצריך אישור של המועצה בשביל שהסייעת תעבוד, אז אני אתן לכם אישור שהמועצה מעסיקה את אותה סייעת, ואז אנחנו נעקוף את הבעיה. זה מה שקורה.

את משלמת את פיצויי ההלנה?

אני לא משלמת. אני משלמת לסייעת החדשה, לא בגן שלנו, לסייעת החדשה ששכרו לגן. אם ראש המועצה לא ישלם לה את המשכורת בעוד חודש, הלא הוא לא משלם משכורות, והיא מפחדת, אז ההורים אמרו: אנחנו נשלם לך, אנחנו נאסוף כסף ונשלם.

לגבי התגובה של המועצה בישיבה הראשונה שהיתה עם הורי הגנים, הם הציעו הצעה של חברת כוח אדם. את מבינה, המועצה בגירעון, אבל היא הציעה הצעה של חברת כוח אדם. היא הבטיחה לנו פתרון של בין 24 ל-48 שעות. היתה עוד ישיבה ביום ראשון בערב - - -

חברת כוח אדם של המועצה?

של המועצה, בעוד חודשיים היא גם לא תשלם לה.

הבטיחו לנו פתרון של 24 עד 48 שעות. אני רוצה לציין שראש המועצה לא טרח להגיע לישיבה הזאת, כי היתה הפסקת חשמל בחצי מאבן יהודה והוא החליט להיות החשמלאי. סגנית ראש המועצה יצאה לחוץ לארץ עד ה-20 בינואר, והיא אמרה לנו שהיא תהיה פנויה לנו בכל רגע. ביום ראשון, כאשר הגענו לישיבה, אז עדיין לא היו לו פתרונות לתת לנו. הוא אמר: תנו לי עוד יומיים, אז אני אדע אם השביתה היא ממושכת ולאורך זמן, או שזו שביתה שתיפתר.

הוא מעמיד אותנו במצב אבסורדי, כי מצד אחד, הנטייה הטבעית שלנו היא להשבית את כל הגנים, לשבור את הכלים, ואז בעצם אולי תהיה לזה תהודה, אבל מצד שני, האינטרס שלו זה כאילו לעשות שהחיים ממשיכים כרגיל, אז אנחנו מוצאים כל מיני פתרונות כאלה שגורמים נזק לילדים, להורים.

קודם כל, אני רוצה להציג את המצב כפשוטו. אני רוצה לעבוד, אני רוצה לחזור לשיגרה הנוחה והנעימה של ילדים שבאים לגן בבוקר, יחד עם ברכה העובדת שלי המסורה. זה כבר חודשיים שהחרב מונפת באיזשהו אופן כל הזמן, כשלפעמים היא נתקעת. זה התחיל ב-19 בנובמבר, כאשר הסייעת שלי לא באה לטיול, כשכל הגן יצא, כי היתה ישיבת מחאה במועצה, ונאלצתי לנסוע רק עם הורים לטיול, עם כל הגן. היו יומיים בנובמבר שגם לא עבדנו. עבדתי עם הורים, פעמיים ביום הורים התחלפו. לפני חודש, מיד אחרי חנוכה, עוד פעם היתה שביתה. הילדים רק קצת חזרו לשיגרה, עוד פעם ארבעה ימים. והשביתה האחרונה התחילה מה-6 בינואר. זאת אומרת, ארבעה גלים של שביתה, כשכל הזמן החרב מונפת, וזה באוויר, וזה מחלחל למטה.

ב"אני מאמין" שלי, של הגן, שכתבתי כשמירי ביקשה מאיתנו לכתוב, כתבתי שבתקופה כזאת שרוויית אלימות, טרור ואינפורמציה שלילית, זה מחלחל לילדים כמו אל גביע פתוח, אז הגן צריך להיות אי של נעימות, אי של רוגע ושלווה. וזה לא כך, לא אי ולא נעימות. יש הורים מחליפים, אז הם מנקים את השרותים. סליחה, זה לא התפקיד של הסייעת. הסייעת היא שותפה שלי, והיא ממש שוות ערך בשבילי בגן, כלפי הילדים וכלפי, והיא פרטנרית טובה, ואני פורחת כאשר היא נמצאת בגן. אני מרגישה שאני עצמי. עכשיו אני כל הזמן צריכה להגיד כמה סנדוויצ'ים למרוח בבוקר, והיא לא מכירה את הילדים, אז אוי ואבוי אם היא תגיד מלה לא טובה לילד הלא נכון, ואסור לה לכעוס, כי אני עושה עבודה חינוכית עם ילדים שיש להם יותר בעיות. לילדים קשה לבוא לגן, כי הם שומעים כל בוקר: "אוי לא שילמו לברכה", אוי ברכה לא קיבלה כסף. הילדים בתוך זה, בלי שהם ירצו את המערבולת הזאת. הם באים בבוקר ודורית אומרת להם: אוי ילדים, אין היום מישהו שיעזור לי, ואני לא יכולה לקבל אתכם. אז ילד אחד המשיך ללכת לגן, אבל האבא אמר לילד: לא, אתה לא מבין, אנחנו הולכים הביתה. זו בשבילם מהות השביתה.

בשורה התחתונה, אנחנו רוצים שהילדים יבקרו בגן באופן סדיר. יש לי גן חובה. אני לא אגיד שהם לא יהיו מוכנים לכיתה א', כי זה גם עניין של בשלות, זה יהיה בסדר, זה לא מדאיג אותי. יכול להיות שאת ההורים זה מדאיג, אבל אותי זה לא מדאיג, אני יודעת שיהיה בסדר, אבל אי אפשר כך לעבוד. אי אפשר בלי הביטחון, הנינוחות והשלווה הנעימה של היום-יום.

זה רק באבן יהודה, או שכל האזור דפוק?

אני מאוד מבקשת לא להשתמש במלה דפוק, למרות השביתה. יש לנו גנים מאוד יפים, יש לנו גננות שעובדות, ומוצאות את כל האילתורים כדי לקיים ימי לימודים, למרות השביתה. עשו שם דברים, אני לא חשבתי אפילו להביא אותם, למשל, ממלכתי וממלכתי-דתי התאחדו יחד כדי שאפשר יהיה לקיים ימי לימודים.

קודם כל, המצב הזה של אי-ודאות הוא מצב קשה. אני נורא מסכימה איתכם. אני חושבת שהורה בבוקר צריך להיות רגוע שהוא יכול לשלוח את הילד שלו לגן. אני מבינה אתכם בקטע הזה. בנושא שיתוף הורים, ועד הורים, אני רואה את שיתוף ההורים במקום אחר. ונכון, לגבי הגננות שלי השנה, זה הנושא שאנחנו הולכים יותר לעבות אותו. שיתוף ההורים הוא לא רק בגבייה ובפעולה חברתית. ההורה הוא חלק מהגן, וחלק חשוב מאוד. וככל שההורה יהיה שותף, הוא גם יראה את הדברים בעיניים אחרות, הוא יהיה חלק ממה שקורה. אני לא אוכל לפתור את הבעיות של גבי, בוודאי לא את התשלום. אבל מה שאני כן רוצה, שיתקיים יום לימודים איכותי כמו שהבטחנו לכם, כמו שהגננת שלנו הבטיחה ב"אני מאמין" בתחילת השנה. אני מתפללת שזה יחזור.

בנושא של אמהות במשך היום, מותר על פי החוקים שלנו, על פי הנהלים, ששתי אמהות תעבודנה. להגיד לכם שאני מרוצה? לא. אמא לא צריכה להיות בגן הילדים. אמא לא צריכה לראות את הבעיה של אף ילד. יפה שהיא נכנסת לפעילויות, אבל היא לא צריכה לעבוד פרופר. היא צריכה להיות שותפה בדרכים אחרות, להנות מהחוויה של הילד שלה בתוך המערכת הזאת.

הגננות עובדות מאוד קשה, ליבי איתם. יש בקרים שאני מגיעה רק לשבת ולשמוע אותן. גם כשהיא לבד בגן, בלי ילדים, זה דבר הכי עצוב. אין יותר עצוב מזה. כשאני רואה את הקטנטנים עומדים בפתח ובוכים, ליבי איתם. אני עוברת, אני מגבה את הגננות, אני יושבת יחד איתן. זה לא נתון בידי שאני יכולה לשנות, אבל אני יכולה רק להקשיב להן.

יש מקומות שהוא מצא פתרון, אני לא יודעת עד כמה הפתרון הוא חוקי, רק שהגן פועל, זה נכון - יש מקומות שהחתימו עובדים על טופס התנדבות, כדי שלא יווצר מצב מסויים. שוב, אני מאוד מבינה אתכם, אני איתכם, אבל אני דואגת לגני הילדים.

דיברתם על נושא הניקיון. יש גנים שביקשתי מאורה להכניס את חברת הניקיון. יש להם חברה קבלנית, תנצלו את זה, תבקשו מאורה שתכניס את החברה הקבלנית - - -

חברת הניקיון נמצאת בזמן שהילדים שם?

לא, לא. להיפך. הילדים יוצאים, חברת הניקיון - - -

זאת שמנקה את בתי הספר?

יפה. יש חברה קבלנית שמנקה את בית הספר, וביקשתי מאורה שתכניס את החברה הקבלנית שתנקה את גני הילדים. אני יודעת שהם נכנסו וניקו.

דיברתם על הנושא של חינוך פרטי. אני בעד צמצום פערים, ואתם רואים את זה. אנחנו מדברים על זה, כל המדינה מדברת. אני בעד צמצום פערים. אני חושבת שהילדים בגני הילדים באבן-יהודה מקבלים את הטופ שבטופ. אם זה וינגייט, אם זה פעולות תרבותיות, אם זה מדריכות שנכנסות. כשנעשית עבודה מאוד יפה, הורים לא יודעים מה קורה. אולי אנחנו צריכים יותר לחשוף את הנושא הזה.

אולי זה לא המקום, אבל - - -

את לא נפגשת במדריכות שלנו?

לא במדריכות שנכנסות.

את שנה ראשונה בגן?

בגן חובה אכן כן, אחרי גן פרטי.

אני מאוד אשמח שיום אחד, נעשה אותו יום פתוח, ואני אפגיש אתכן עם מדריכות שנכנסות. יש תכנית מתמטית שקיימת אך ורק בגנים של אבן-יהודה, גם לא בפרטיים. ה-די-ג'י בלוק לא קיים באף מקום. אתם הגנים הניסויים.

היום אנחנו מקבלים את התוצאות ממנהלת בית הספר, ממה שנעשה, ממחקרים שנבדקים הילדים, והילדים במקום שונה. יש השנה תכנית אוריינות וספרות ילדים, שהילדים האלה יקודמו בצורה אחרת, בצורה שונה. יש וינגייט בכיתות מסויימות שנכנסות. אנחנו נעשה יום פתוח ונפגיש אתכן עם המדריכות, עם התכניות שפועלות בגנים. אתן נפגשות עם הגננת ועם מה שהיא מביאה בפניכן, ואני חושבת שאולי כדאי שתכירו את הכל. זו נקודה שלוקחת מחשבה.

אם השביתה תמשיך, את כל הפעילות הזאת מישהו צריך לממן. קודם כל וינגייט השנה נעצר, אין וינגייט. בשנה שעברה היה, הבן שלי היה בכל פעילות, וזה היה בשבילו חגיגה, ובשבילנו. חיכינו ליום שישי פעם בשבועיים בקוצר רוח. הדברים שאת אומרת, אני יודעת שהם קיימים, ואני מברכת אותם. אנחנו היום כואבים את השביתה. השאלה היא מה הולך לקרות לנו אם השביתה הזאת תלך ותפרוס תקופה יותר ארוכה? איך תעשו את הדברים?

לגבי וינגייט, אני לא יכולה לתת לך תשובה.

עזבי את וינגייט, בואי נשים את וינגייט בצד.

לגבי התכניות האחרות, התכניות ממשיכות לפעול. הבעיה היא אחרת. הבעיה היא כיצד הגן יתפקד ללא הסייעת. דיברתי עם גדי והוא אמר לי שהוא מקווה שעד יום חמישי השביתה גמורה.

תימשך עוד שבוע, ועוד שבוע, ועוד שבוע.

תמר, מכיוון שאני לויאלית גם לרשות שאני עובדת בה, גם למשרד שלי, וגם לכם ההורים, אני הפעם לוקחת את הדברים של גדי, ונורא רוצה להאמין איתו. הוא טוען שעד יום חמישי תיפתר הבעיה. יכול להיות שהוא מצא פתרונות.

אני מוכנה עכשיו להגיד לעצמי שאני מאמינה ואני מוכנה לתת את כל האנרגיות החיוביות שאכן זה יקרה. אנחנו נדבר ונדבר.

אני רוצה לסיים. אני רוצה לשבח את מי שכאן ציינה שהסייעת לא רק באה לנקות, אלא היא צוות חינוכי. יפה מאוד. לגבי הנזקים של השביתה, אני מאוד מקווה שהם יתוקנו. אנחנו נשב ונחשוב איך מתקנים את הנזקים של השביתה, כי יש נזקים, נעשו נזקים. אני לא מסתתרת מאחורי זה.

יש לי רק שאלה, מבלי לפגוע בכבודה של חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, מדוע פניתם ישירות לכנסת ולא פניתם לדפנה לב מנהלת המחוז?

מי זאת דפנה לב? אנחנו לא ידענו.

יש כמה הורים שכל היום פנו לכל מי שרק אפשר.

איך הנושא הגיעה לתמר?

כל הורה גילה יוזמה. אלונה גילתה יוזמה, פנתה אלי. הורה אחר פנה כנראה למישהו אחר.

שלחתי לחברי כנסת, למשרד החינוך ושרת החינוך לימור לבנת, למנכ"לית משרד החינוך, למועצה לשלום הילד.

יש הורים עם מודעות חברתית.

זה לזכותה של תמר, כי היא היחידה שפנתה אלינו והתייחסה לעניין ברצינות. תודה רבה.

יש לי שאלה עניינית, וזה קצת מתקבל בסתירה למה שאת אמרת, כי את אמרת שהאינטרס שלך שבאמת הגן יעבוד.

אנחנו הבנו שהוא לא יכול לעבוד בכל מחיר, כי יש איזושהי תקנה של משרד החינוך שאי אפשר להפעיל גן עם כוח עבודה לא מיומן בזמן שביתה יותר מארבעה ימים, ואז ביום החמישי הוא צריך לעבוד עד 11 ואחר כך לסגור. זו התקנה?

כן.

זאת אומרת, גם אם הייתי רוצה לגייס את כל - -

אכן זה הנוהל.

אז הבנתי שבאה מפקחת לגן, לא יודעת מי, וכעסה על הגננת שלנו מדוע היא לא סוגרת את הגן, למה היא עובדת עם כוח אדם מינימלי.

סליחה, סוגרת לא.למה השער לא נעול?

לא, היא אומרת שלפי התקנה, מאחר שעברו ארבעה ימים, ומאחר שבתקנה היה כתוב כך, אמרה המפקחת: את לא יכולה להמשיך לעבוד עם כוח עבודה לא מיומן.

המפקחת זאת אני. מה שאני אמרתי, אוכל לומר לכם. נכנסתי לגן, הגן של דורית, במקרה, והשער היה פתוח. אמרתי לה: למה את לא נועלת את הגן? שנית, מדוע את עובדת מעבר לשעה 11? כי הנוהל אומר עד השעה 11 בלבד.

אם אנחנו כהורים רוצים ליישם את כל הדברים הנפלאים שאת כרגע הצגת, אנחנו מוגבלים למעשה על ידך.

הגן יפעל עד השעה 11, מה נעשה?

לספר לכם את האמת? יש גנים שנשארו עם ההורה, וראו שהכל מסתדר, והם עבדו עד השעה 13:20, גם אחרי היום החמישי.

אנחנו עבדנו כך 6-7 ימים.

יש פה שיקול הדעת של הגננת, ואני מאוד מכבדת את שיקול הדעת של הגננת. אם הגננת תאמר שיש ביכולתה, היא עוברת אכן על הנוהל - זה לא חוק, זה נוהל שבא להגן עליה - היא עוברת, אבל יחד עם זאת רוצה להאריך את שהות הילדים בגן. אנחנו לא נותנים הוראה - - -

לא באים בטענות אחר כך?

מה פתאום.

הסתדרות המורים עשתה חוקים שמגינים גם על הגננות. גם לנו יש סף שאותו אי אפשר לעבור. אני עבדתי במקרה, כי לא ידעתי, ולא הייתי מודעת. באמת נורא חשוב לי שהילדים יהיו בגן. עבדתי כבר שבעה ימים עם הורים, לחילופין, עם סמינרסטית, כל מיני שעטנז כזה. ומירי אמרה לחברה שלי, קולגה, שבאמת בימי רביעי כשעובדים, וגם אורה גרטי, שהיא יושבת ראש מחלקת החינוך, אמרה שארבעה ימים מספיק לך לעבוד עם הורים, וביום החמישי את עובדת עד שעה 11. זה מה שעשיתי. זה לא נתון לשיקול דעתי. זה לא הוגן להפעיל שיקול דעת, כי יש חוקים, ואני נאחזת בזה בציפורניים במצב כזה. כי זאת הסתדרות המורים שלי.

דליה לימור, מנהלת האגף לחינוך קדם-יסודי במשרד החינוך, אשר אחראית על כל הגנים במדינה.

אני אכן קיבלתי מכם את המכתב, ואני לא יודעת מי חתומה עליו. חתום ועד הורים. את המכתב העברתי, מאחר שאני אחראית באמת על כל מה שקיים במדינה, ואתם לא היישוב היחידי ששובת, וגם לא היום. היום הודיעו לנו שלוד שובתים, כך שהטיפול הוא טיפול מערכתי. אני אחלק את הדברים שלי לשניים. חלק אחד הוא חלק הטיפול המערכתי שאתם לא המצאתם אותו, אבל נקלעתם לעין הסערה, וטוב שאתן מטפלות בכך. החלק השני זה המקרה הפרטי שלכן, שהוא עומד כרגע לדיון על שולחן זה.

אני העברתי את הנושא שלכם מיד למנהלת המחוז, לגברת דפנה לב, שהיא ממונה על המחוז, והיתה צריכה להיות גם היום, היא הוזמנה היום, אבל ביקשה ממני להופיע במקומה. דפנה בדרך כלל מטפלת בנושאים שקשורים לנושא הזה של מחוז מרכז, כאשר אני כמובן עוקבת, ומיד פניתי למירי כדי לדעת פרטים ולקבל אינפורמציה מה קורה ביישוב.

אנחנו עוסקים בנושא של שביתת הסייעות בצורה מסודרת, לאחר שהתחיל גל השביתות הגדול מלפני שלוש שנים. שלוש שנים אנחנו נאבקים ברמות השונות ובשיתוף פעולה של כל הגורמים.

בתחילת השנה היתה שביתה של רשויות מקומיות בכלל, ארצית.

לא השנה, בשנה שעברה. השנה זה נפתח בשקט. בגלל האינתיפאדה דחו את כל השביתות, ועכשיו היה איזשהו שקט והכל התחיל מההתחלה.

באבן-יהודה עבדו.

הנושא של שביתות הסייעות הפך להיות איזשהו שק איגרוף של המערכת כולה בבטן הרכה. הקבוצה היחידה שנפגעת היא הקבוצה של הגיל הרך, משום שבתי הספר מסתדרים בלי שרת, יש להם את הכלים ויש להם את כוח האדם. במחלקות השונות לא גובים ארנונה והאשפה מצטברת. האשפה וילדים בגיל הרך הם שני הגורמים שבאמת מזיזים בסופו של דבר שביתה, ומוליכים שביתה לסיומה, משום שהם נקודות רגישות והבטן הרכה של הרשות המקומית. לכן משתמשים בכוח הזה, וזה כוח חזק מאוד.

אנחנו נאבקים כבר הרבה זמן לנסות להעביר את אותם תקציבים שעוברים ממשרד החינוך לרשות המקומית להחזקת הסייעות, שלא יעברו לרשויות המקומיות. שיישארו, שיהיו ברשותו של משרד החינוך, ומשרד החינוך כמו שהוא מתחזק את הגננות, יתחזק גם את הסייעות. זאת סוגיה שצריכה להשתנות בעקבות איזושהי חקיקה בכנסת, ואני פונה אליך כאן, מפני שזאת הבעיה האמיתית. אם נפתור את הבעיה, לפחות כאשר תהיה שביתה, תהיה שביתה אחת, והיא תכלול את כולם ויהיה דין אחד.

זה דבר שלא עובר, לפחות לא עובר בוועדות שלנו, כי הוועדות שלנו הן ועדות אד-הוק לנושא, וזאת צריכה להיות כחקיקה בשינוי שלכם.

הנושא השני הוא, שינוי של כל המעמד של שביתת הסייעות לפחות במתכונת הזאת. כי במתכונת הזאת כולנו עוברים על החוק. קודם כל, הרשות המקומית, הגננות, כולם עוברים על החוק. תדענה לכן, שיש כאן בעיה מאוד חמורה, משום שלעובדים שאינם הורים ואינם מתנדבים אין ביטוח.

ראש המועצה הבטיח שיעשה - - -

את ראית?

הוא החתים אותם על טופס התנדבות.

העברנו את הפרטים של הסייעת, הוא ביטח אותן. הוא טען שאין בעיה.

אני מקבלת את מה שאתן אומרות. זה צריך לעמוד במבחן השעה או בבית משפט, תזהרנה.

אנחנו הבאנו את הטופס.

אני לא יודעת, אני לא בודקת משפטית. אני רק אומרת, קחו את זה ליועץ משפטי, תקבלו גיבוי, כדי לא לסכן את אותם עובדים שנותנים לכם שירות. זה דבר אחד. קודם כל, אין ביטוח.

דבר שני, ישנם נוהלים של חוזר מנכ"ל, שהם באמת מחייבים את המערכת כולה. כפי שאמרתן, ואתן יודעות היטב את נוהלי חוזר מנכ"ל, הם כאן, אחרי ארבעה ימים, ביום החמישי עובדים עד השעה 11, ומהימים הבאים מפסיקה העבודה לחלוטין, פשוט כדי לא לפגוע לא בקבוצת הילדים ולא בקבוצת הגננות.

אנחנו רואים את זה בחומרה רבה, וקשה לנו מאוד לקבל את זה. לכן אנחנו יושבים עכשיו בוועדה רחבה שכוללת את נציגי מרכז השלטון המקומי, כוללת את הסתדרות המורים, כוללת את כוח האדם בהוראה, במשרד החינוך, ואותנו כאגף גיל. ואנחנו מנסים כבר שנתיים להגיע לידי הסכמה, ולא מצליחים להגיע לידי הסכמה איך להפעיל, בגלל הסתדרות המורים.

מה הבעיה? איך להפעיל אחרי היום החמישי?

לא, לתת מענה ותשובות לכל הבעיה. ישבנו בסוף השבוע שעבר, ביום רביעי, ויש לי את הפרוטוקול הטרי שהוא כמעט לקראת סיכום. אם אנחנו נצליח לסכם את הדברים, אני מקווה שבזמן הקרוב נפרסם את זה ונצא באיזושהי בשורה לאומה. לא הייתי רוצה את הבשורה הזאת, הייתי מחכה לבשורות מהבית הזה, אבל אנחנו מנסים למצוא פתרון, מנסים למצוא איזשהו מוצא, וגם בימים שבאמת מתארכת שביתה, לתת מענה שיהיה קודם כל מענה פדגוגי, ושיתן ביטחון להורים בשהייה במערכת החינוך לאורך כל הדרך.

איזה סוג פתרון, לאיזה כיוון הוא הולך? לא הבנתי.

אם כבר שנתיים לא נמצא פתרון, בטח לא יימצא עכשיו פתרון.

לא, לא. זה סוף הדיון. אני מקווה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים כי יכול להיות שישתנו דברים.

זה אמור לתת פתרון למקרה של שביתת סייעות?

לשביתת סייעות לאורך זמן, גם היא מוגבלת לאחר 10 ימים, לדוגמא. לאחר 10 ימים הפסקת לימודים. זה לא יעזור, כי באיזשהו שלב יצטרכו להפסיק את הלימודים. אנחנו נצטרך להוות קבוצת לחץ גם על רשות מקומית, כדי שהיא תפסיק את המאבק על גבי ילדים רכים.

אני מקווה. זרקתי לכם פה מספר, ויש עוד כמובן הרבה סעיפים. אם זה ייצא לפועל, זה יפורסם בעיתונות, זה יפורסם בחוזר מנכ"ל, גם של הרשויות המקומיות וגם של משרד החינוך, ואז אנחנו נתקדם צעד אחד קדימה.

כרגע המצב הוא עוד יותר גרוע. אתם נמצאים במצב שמותר להעסיק שני הורים, ויש עוד מאבק האם זה יהיה שני הורים או הורה אחד, משום שכפי שאמרתם, ברגע שגננת צריכה רק להדריך כל שעתיים הורה אחר, היא לא יכולה אפילו להתייחס לילד. יש בעיות, בעיות קיומיות. או שהיא עונה על טלפונים של ההורים המודאגים שלא יכולים לעבוד, כך שהנפגעים הם באמת נפגעים בכל המערכת כולה לאורכה ולרוחבה, ומוכרחים לפתור את זה.

אני מאוד מקווה שאציג בפניכם בזמן הקרוב את המסקנות של הוועדה. זה לא יפתור את זה. הפתרון צריך להיות פתרון שורש.

בקשר לחוק הזה של הסייעות שהועסקו לא דרך - שיהיה חשבון נפרד, איך הגדרתם את זה?

שמשרד החינוך ישלם את המשכורת.

זה שינוי בעלות, זה קשה מאוד. זה סיפור.

זה הפתרון.

רצינו לקצר את הדרך. זה כמו בסופר שאני משלמת ומקבלת מוצר בחזרה, אני כל חודש משלמת הוראת קבע לגן. בישיבה שהיתה לנו עם גדי, אמרנו לו: תשמע, אם אתה לא מספק לנו את השירות הבסיסי הזה, ואנחנו ממשיכים לשלם - - -

יש חוזר מנכ"ל, ואני אקריא לכם אותו: "בכל מקרה של השבתת לימודים ביוזמת הרשות המקומית, על הרשות מוטלת החובה להחזיר את ימי הלימוד שבוטלו, או לפצות את ההורים בדרך אחרת".

מה קורה במקרה של החזר?

בנושא הזה יש גם פתרונות לגננות, אבל באופן כללי הוא חייב. זה יכול להיות ימי קייטנה בימי החופש, זה לא פוגע בכם.

הוא הבטיח לנו. הוא כתב לנו מכתב בשביתה הקודמת, שהוא יחזיר לנו את ימי הקייטנה בפסח בעלות מוקטנת. בינתיים, לפי השביתה הזאת, הוא צריך להחזיר לנו גם בחופש הגדול, נראה לי.

על כל פנים, תדענה את זכויותיכם, משום שזאת זכות שמעוגנת - - -

יש איזה העתק של כל החוזרים והחוקים? אפשר לצלם את זה?

אפשר לצלם.

הייתי רוצה לסכם. דבר ראשון – אני אשלח מחאה חריפה לראש מועצת אבן-יהודה על היעדרותו, ועל כך שהוא לא טרח לשלוח מישהו במקומו. אני חושבת שבדיון בכנסת לא יכול ראש מועצה לזלזל, כשהוא האחראי באופן אישי. ואם יש לו תשובות, כשהוא אומר שעוד שבוע הוא משלם, עוד יומיים משלם, יכול לבוא לכאן ולהגיד את זה. אם הוא לא יכול, אפשר לשלוח מישהו מטעמו. יש מספיק חברי מועצה ומספיק פקידים ומנהלי אגפים, ויש צבא שלם של אנשים שיכלו לבוא ולומר את הדברים. אני אעביר את התלונה הזאת ליושב ראש הכנסת, כי אני חושבת שיש פה זילות של הכנסת. זה לגבי הנושא הזה.

לגבי הפתרונות – אני לא רוצה לתת פה ציונים לשום פתרון מהפתרונות שהיו. מה שברור הוא גם עם הטוב שבפתרונות, הילדים לא מקבלים את מה שהיו אמורים לקבל. כפי שציינה דליה לימור, ילדים הם בני ערובה של מאבק קשה ומורכב ביותר.

אני חושבת שהתפקיד שלנו כוועדה, הוא לא להגיד שהפתרון הזה יותר טוב או פחות טוב, כי השאלות פה מאוד מסובכות, אבל מה שברור הוא שגן לא יכול לתפקד בלי סייעת. יום-יומיים הוא יכול, אבל הוא לא יכול לתפקד בלי סייעת. לכן, עבודת הסייעות היא מאוד חשובה.

הצעה לגבי שינוי החוק. ההצעה היא מאוד מסובכת. זה אומר להעביר את הסייעות ממעמד של עובדות רשות מקומית למעמד של עובדות מדינה, וזה סיפור שנוגע – כמה סייעות יש במדינה?

יש 13,500 סייעות.

בעידן שבו רוצים להפריד כל דבר שזז, אני לא רואה מי הולך להוסיף לעוד 13,500 עובדי מדינה, כי הן עובדות של רשות מקומית.

השאלה היא, כשיש כבר חינוך חינם במסגרת לימוד חובה מגיל שלוש, למה כל המערכת היא לא ממלכתית, זאת אומרת, למה היא נשארת עדיין מערכת עירונית. אלה ויכוחים מאוד קשים, כי אנחנו בשני קצוות של המערכת. פתאום המערכת לא ממלכתית, היא לא ממלכתית בכיתות הגן, ואחר כך היא לא ממלכתית בתיכון, כאשר יש בתי ספר תיכוניים או פרטיים או של הרשויות המקומיות. זאת אומרת, משני הקצוות של המערכת יש לנו בעצם חינוך לא ממלכתי, במובן של הבעלות, ובאמצע יש לנו חינוך ממלכתי.

במהלך השנים אמרנו שחינוך תיכון חינם. אמרו חובה, אבל בסוף ירדו מהחובה. כנראה שיהיה חינם, לגיל שלוש. אבל כאשר עשינו את השינויים האלה, לא שינינו את הנוהל האירגוני.

לכן, אלה שאלות מאוד קשות. אני אומרת שפתרון כזה, להעביר אותו, זה נראה לי כרגע, בתנאים הקיימים, מאוד דימיוני. אבל אני חושבת שבראייה ארוכת טווח, המערכת כולה צריכה להיות ממלכתית. זרמים לא זרמים, לא נתווכח על זרמים.

יש פה גם סקטור פרטי שמעוניין להמשיך ולעבוד גם בגנים וגם בתיכון. יש לך אנשים שרוצים להמשיך לנהל עסקים. זה לא פשוט. ברגע שהיה מדובר על גננות ומורות, הן ממילא עובדות מדינה, רק פשוט המשכורת עברה כך, זה סיפור אחר לגמרי. אבל כאשר אנחנו מדברות על נשים שהן עובדות עירייה, אז זה משהו אחר.

הלחץ של משרד האוצר הוא להפוך את עובדי העירייה כמה שיותר לעובדי חברות כוח אדם. בהרבה רשויות מקומיות יש חברה אחת שגובה מסים, וחברה אחת שעושה את הניקיון, ועוד חברה שעושה משהו אחר, וכך המערכת בהרבה מאוד יישובים - -

נשארים עם פחי אשפה נקיים.

או שכן או שלא. אבל אז הם מעסיקים כל מיני פיליפינים ותאילנדים, והם משלמים להם מה שמשלמים להם, ואז לעובדים שלנו אין עבודה. כך זה קורה. כי בחברה כזאת אין שום כללים של איגוד מקצועי, הרי לא עובדים. אלה שאלות מאוד קשות שנוגעות לפרצופה של החברה הישראלית. אני מנסה להסביר כמה קשה יהיה לשנות את המעמד של הסייעות, עם כל ההשלכות שיש, כי אז יגידו: למה רק סייעות? יש עוד כל מיני עובדים בעירייה. כל עובדי העירייה היו רוצים להיות עובדים של משרד החינוך או של עובדי מדינה. היום שליש מהאנשים שעובדים בפועל בשירות המדינה הם עובדי חברות כוח אדם.

אם היו מגדירים את זה, ואומרים בהצעה שהבקשה לא באה סתם, הן עובדות ביחד עם המורות, זה צריך להיות מאוחד יחד, כדי שלא יקרה מצב כזה.

לגננות ולמורות יש איגודים מקצועיים. יש הסתדרות המורים, וכו'. להם יש גם איגוד מקצועי שנקרא הסתדרות הפקידים, ובלבד שהם לא עובדי חברות כוח אדם. העירייה יכולה לקחת עובדות חברות כוח אדם. אני רק אומרת שזה נורא קשה. אם תהיה חשיבה בסיסית אחרת, וכן הלאה - אבל בתנאים הקיימים היום, המדיניות כבר הרבה שנים הולכת ממש בכיוון הפוך.

בין היתר, הלחץ על רשויות המקומיות הוא כזה. כל הזמן מקצצים, כל הזמן עושים להם תכניות הבראה, אתם מכירים את זה. הרשויות המקומיות עוברות תוכניות הבראה. הסעיף הראשון בתוכניות הבראה זה פיטורי עובדים. העירייה צריכה לתת שירות, אז היא חייבת לחתום על פיטורי עובדים, אבל נשאר לה תקציב פעולה. בתקציב פעולה היא לא יכולה לקחת עובדים, אבל היא יכולה לקחת חברת כוח אדם. זו מדיניות שפשוט דוחפת כל הזמן את העירייה לקצץ עובדים, לקצץ עובדות. אותו דבר אצלכם, במשרד ממשלתי. אומרים לו: יש לך גבול למספר העובדים, אבל אחר כך יש לך תקציב פעולה. בתקציב פעולה אתה יכול לקחת עובדים, ובלבד שהם לא יהיו עובדי מדינה.

אני חושבת שנורא הרחקנו לכת. זהו תהליך דיפוזי של אולי דור, או עוד שני דורות. זו מהפכה רצינית. אני חושבת שאם נסתכל אחורה, סך הכל המערכת היתה מספקת והמהפכה לא היתה נחוצה עכשיו.

אני חשבתי על משהו נקודתי – לקחת את הכסף שבהוראת הקבע יורד לי חודשית, לי ולכל ההורים, ולמנות איזשהו אפוטרופוס, שיהיה אחראי שהכסף הזה יוזרם אך ורק לתשלום העובדות, ולא לדברים אחרים.

אבל את לא משלמת את העובדות. האגרה שלך זה ציוד וטיולים. בואי נעשה הבחנה. יש תשלום הורים לשעות הבוקר עד הצהריים. תשלום ההורים הזה הוא לא תשלום לסייעת, הוא תשלום שמוגדר על ידי משרד החינוך, של כיבודים וכל מיני תוספות מוזיקה, אולי לא. מיסים זה דבר אחר.

לא כונס נכסים, אבל כסף אני משלמת, אז אני רוצה שהגן יעבוד.

ההצעה שלך מסובכת לא פחות מההצעות הקודמות, זה מאוד מסובך, כי התשלום עבור הגנים נושא את כל האוכלוסייה. גם אם אין לה ילדים בגן, היא גם משלמת מסים, אז החלוקה היא לא כזאת.

יש חובה של הרשות המקומית לפצות אתכם על סכומים ששילמתם. במיוחד, אני רוצה לומר לגבי הסכומים של הצהרון. הצהרון זה בכלל סיפור מסובך. זאת אומרת, במידה שהוא לא מרצונו הטוב והחופשי יחזיר לכם את דמי הצהרון כך או אחרת, לפי הסדר איתכם - - -

זה לא חוקי בכלל. מבחינתי, הצהרון זה כמו גן פרטי. אני משלמת לו 850 שקל בשביל צהרון.

אבל זה שירות עירוני.

גם עם צהרון שעובד.

הגן שלנו עובד עם הורים ועם בייבי-סיטר.

אצל בת-שבע הגן עובד.

העניין הוא כזה. אתם משלמים לעירייה תמורת שירות ייעודי. העניין הוא שהשירות הוא עירוני, שוב אותם עובדי עירייה – אני לא יודעת איך הם מועסקים שם בדיוק. זה ברור שאת הכסף הזה, זה כסף גדול, הם חייבים להחזיר. אם הוא לא יבין שהוא צריך מרצונו החופשי, בתביעה משפטית תשיגו את זה בקלות. או שיחזיר כסף או שיחזיר דמי עבודה.

גם אם זה לא חוקי, אבל אצלנו יש מגמה של הורים פשוט לבטל את הוראת הקבע. אני לא יודעת אם זה חוקי או לא חוקי.

את יכולה לבטל, ובמידה שאת מבטלת את הוראת הקבע, את מבטלת את ההסכם איתו באופן חד-צדדי. אז, כשהשביתה נגמרת, או כשהם חוזרים לעבודה, הוא כבר לא חייב לך שום דבר.

יש פה שני צדדים. אם את לא משלמת, הוא לא חייב לך. לטווח ארוך, אם ההורים היו מחליטים שהם לא רוצים את השירות של העירייה, הם בעצמם מקימים עמותה ולוקחים מישהי שתעבוד בשעות הצהרון, ואז העירייה יכולה לתת לכם את הגן, יכולה לא לתת לכם את הגן.

השאלות הן מאוד מסובכות, המתקן הוא של העירייה.

איך זה שונתנים לגן אחד, ולגן שני לא נותנים. אני לא מדברת על גן שלנו. אחד עובד עד ארבע עם אישור, בגלל שגבי חתם או לא חתם, אין לי שום דבר אישי נגדו - -

אין לי שום מושג. למערכת הקובינות האלה אין לי תשובה, אני לא יודעת.

מה אנחנו עושים מחר בבוקר?

מה שצריך לעשות, זה להפעיל לחץ ציבורי מכאן ועד להודעה חדשה על האדון הזה, שיבין שהדבר הראשון שהוא פותר זה את העניין הזה. אם לא, שיילך הביתה.

ההורים לא מצליחים להפעיל עליו לחץ. יושבים ממולו הורים - - -

הוא נבחר, זאת קדנציה שנייה שלו, והוא מחכה לסיום הקדנציה שלו שתהיה לו פנסיה של חבר כנסת.

בקדימה ובפרדסיה יש הרבה יותר דברים מאשר לנו.

אני תושבת קדימה, בואו לא נפרוס כאן את הדברים על השולחן. יש לנו ישוב יפה, יש רמת חינוך גבוהה מאוד - -

אבל זו לא חכמה להשקיע בחינוך מעבר לתקציב שלך.

שימי לב מה את אומרת, להשקיע בחינוך. הוא השקיע בחינוך מעבר לתקציב.

אין לי אפשרות חוקית כלשהי לזעזע אותו ולנענע אותו, חוץ מלחץ ציבורי. נשלח את המכתב הזה למקומונים, נעשה את הדבר הזה. נוציא לכם העתק. נעביר את כל הדברים הלאה. אנחנו נשלח למקומונים. זה יכול להיות בכל מקום שאתם רוצים.

עדיף במקומון, כי אחרת לא יהיה לכם כלום.

נמשיך את הלחץ על ראש המועצה. משרד הפנים מתחמק מלבוא היום, כי גם הוא טוען שזה לא נוגע לו.

הבעיה היא שגנבו חצי מיליון שקל מהמועצה. זו הבעיה.

אין לי תשובה לגבי רבנים ולא רבנים.

משרד הפנים לא רוצה לתת לו כסף, כי הוא לא הגיש תכנית. הוא הגיש אותה ביום חמישי האחרון, או רביעי, והוא לא עומד במה שהם רוצים. הם רוצים קיצוץ של 12 עובדים, והוא לא יכול, כי הוועד לא יתן לו. הוא גם במילכוד, אני לא אומרת שלא. אבל כמו שהוא שילם לאשפה מכספי פיתוח, בחינוך אל תיגע. תיגע בדברים אחרים. אל תסדר לי הכביש, אני לא רוצה כביש, לא רוצה בריכה.

זה הסיכום שלנו. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00