פרוטוקולים/מעמד הילד/4292



24
הוועדה לקידום מעמד הילד – 18.12.2001

פרוטוקולים/מעמד הילד/4292
ירושלים, י"ז בטבת, תשס"ב
1 בינואר, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום ג', ג' בטבת התשס"ב, 18.12.2001, בשעה 10:00


ס ד ר ה י ו ם

הוועדות לקידום מעמד הילד בעיריות –
תפקידים ופעילות לטובת הילדים

חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי

עו"ד יהודית קרפ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה
עו"ד ענת אסיף, משרד המשפטים
מרדכי וינטר, מנהל השירות לילד ולנוער, משרד העבודה והרווחה
דליה לב-שדה, מנהלת השירות לעבודה קהילתית, שיקום שכונות וקליטת עלייה, משרד העבודה והרווחה
ראובן אש, פסיכולוג, מחוז ירושלים, משרד החינוך
הדרה רוזנבלום, מנהלת יחידת מועצות תלמידים ונוער, מינהל חינוך ונוער, משרד החינוך
רפ"ק אבשלום בושרי, קצין נוער, מחוז דרום, המשרד לביטחון פנים
ד"ר פיליפ וירמן, מנכ"ל אב"י, אגודה בינלאומית לזכויות הילדים
עו"ד רונית הרמתי-אלפרן, יועצת משפטית, אב"י, אגודה בינלאומית לזכויות הילדים
עו"ד יפעת בויאר, המועצה הלאומית לשלום הילד
ד"ר חנה נידורף, יו"ר המועצה הירושלמית לילדים ונוער
דקלה צדוק, הסתדרות המורים
שלמה אטיאס, סגן ראש עיריית ירושלים
יואל סבג, עוזר סגן ראש העיר ירושלים
רוני אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים
יעקב בן-שמחון, סגן ראש העיר וראש מינהל החינוך, עיריית פתח-תקווה
עטרה ברלינסקי, מנהלת הלשכה, עיריית פתח-תקווה
עו"ד אורי אוהד, עיריית פתח-תקווה
איילה דהבא, מנהלת אגף שירותים חברתיים, עיריית רחובות
עליזה שור, יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית רחובות
אלי דוקורסקי, יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית קרית ביאליק.
מרסלה מקליין ויינט, נציגת ציבור בוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית קרית ביאליק
רבקה אביטל ניצן, מחלקת הרווחה, עיריית תל-אביב
יעקב אלמוג, ראש צוות במחלקת הרווחה והקליטה, עיריית רמלה
ריקי בן-ישי, מחלקת רווחה, עיריית רמלה
מרדכי בריגה, חבר מועצת עיריית אשקלון
פנחס דאון, סגן ראש עיריית הוד השרון
יוסף גושן, עיריית עפולה
עמרם גינץ, סגן ראש העיר קרית מוצקין
עו"ד אריה דורני, חבר מועצת העיר ראש העין
צבי ורשבסקי, מרכז ילד ונוער, עיריית בת-ים
שלמה ישי, יו"ר הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית נתניה
יפה כהן, מנהלת מחלקת הרווחה, עיריית קרית מלאכי
דינה לוין, סגנית ראש עיריית ראשון לציון
משה ישי, יו"ר הוועדה המשפטית, מועצת תלמידים ונוער ארצית
עו"ד אפרת שפרוט, יועצת משפטית, על"ם

רחל סעדה

שלומית קואולמן

חבר המתרגמים בע"מ




הוועדות לקידום מעמד הילד בעיריות –
תפקידים ופעילות לטובת הילדים

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום
מעמד הילד. על סדר היום הוועדות לקידום מעמד הילד בעיריות, תפקידים ופעילות לטובת הילדים.

אני מברכת את כל הנוכחים כאן שהם נציגים של הוועדות מרשויות מקומיות שונות.

אנחנו מקיימים את הישיבה הזו שנה לאחר שהחוק נכנס לתוקפו. החוק היה תיקון לפקודת העיריות ונחקק ביוזמתו של אז חבר הכנסת והיום השר דני נווה. ביקשנו שהוא יהיה אתנו אבל היום הוא בחיפה ולכן לא יכול היה להשתתף אתנו. הרעיון היה שלאחר שבכנסת ה15-, לראשונה בתולדות הכנסת, הוקמה ועדה שבכותרת שלה מוגדר מעמד הילד כנושא, כך שזכויות הילד ודברו של הילד יבואו לידי ביטוי, בעקבות זאת גם אותו רעיון יעבור לרשויות המקומיות ואכן זה מה שקרה.

אנחנו הנחנו לפניכם על השולחן מסמך רקע שהכינה אילת ברק עוזרת המחקר שלנו. במסמך הרקע יש נתונים והוא מעיד על כך שעדיין בחלק גדול מאוד של העיריות אליהן פנינו לא הייתה תשובה ובמקומות שהשיבו לנו התשובה שניתנה הייתה שאין ועדה. ההנחה שלי שהמקומות שלא ענו לנו אלה המקומות שלא הקימו את הוועדות. ההנחה שלי היא שמי שלא ענה, זה משום שלא היה לו מה לענות כי היו הרבה תזכורות. במסמך שלפניכם תוכלו למצוא את רשימת הרשויות המקומיות.

מכאן שלמרות שזה חוק ולמרות שזה מחייב את העירייה כאשר כפי שהיא צריכה להקים ועדת כספים, ועדת חינוך, ועדת רווחה וועדות שונות אחרות, היא צריכה היום להקים את הוועדה לקידום מעמד הילד אבל בפועל זה עדיין לא מבוצע. הישיבה היום אמורה להוות תזכורת לכל הגורמים, כולל למשרד הפנים, למרכז השלטון המקומי ולכל הגורמים האחרים, לשים לב לעובדה שהחוק הזה לא מתבצע והוועדות לא קמו.

אני רוצה להתייחס לגופו של עניין ולומר מה חשבנו על הוועדות האלה ובמה הן צריכות לדון. אנחנו חשבנו שחשוב מאוד שבעיריות תהיה ועדה שנקודת המוצא שלה היא מה חשוב לילד, מה טוב לילד ומה הילדים רוצים. אני רוצה להדגיש שכאשר אני משתמשת במושג ילדים, אלה ילדים עד גיל 18, כלומר, אני משתמשת במושג הרחב של ילדים ובני נוער. חשבנו שבעידן שבו אנחנו משתדלים במסגרות שונות ובמישורים שונים ליישם את עקרונות האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שם מדובר על כך שהילד צריך להיות מובא בחשבון לא רק בקשר שלנו המבוגרים ואיך אנחנו רואים את הצרכים שלו אלא אנחנו צריכים לשמוע את דעתו ועמדותיו ועד כמה שאפשר להשתדל להתחשב בהן. אנחנו משתדלים לקדם את התפיסה הזו בהרבה מאוד מישורים, גם במערכת החינוך, גם במערכת המשפט, גם במערכות שעוסקות בטיפול בילדים, אבל גם אני חושבת לא פחות מזה בעיריות שיש להן השפעה מאוד גדולה על מה שקורה בתחומי אותה עיר.

אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו חושבים או מדמיינים מה הילדים רוצים אבל כאשר שואלים אותם, הדברים נראים אחרת. אנחנו מדברים הרבה וכותבים הרבה על הקרע, על הניכור ועל הפערים בינינו לבין הילדים ובני הנוער, אנחנו מדברים על תופעות שליליות שגוברות – אם זו אלימות, אם זו התמכרות לסמים, אם זה ניתוק מהלימודים, אם זה נשירה, אם זה תחושה של אי-שביעות רצון ממה שקורה – והדרך הטובה שהעירייה יכולה לקדם את ענייניה היא דרך ההידברות הזאת כאשר אליה באים כל הגורמים הרלוונטיים כפי שמנויים מתוך העירייה אבל גם גורמים ציבוריים, גם גורמים ממשלתיים, גם המשטרה, גם שירותי הרווחה, גם מועצת התלמידים ותנועות נוער, וגם נציגי מורים.

כדי להבהיר למה אני מתכוונת לזכויות ילד, אתייחס כדוגמה לבת-ים. בבת-ים היה נושא ששמעתי שמצאו לו איזשהו פתרון. עיריית בת-ים ביקשה סיוע ממפעל הפיס לצורך התקנת מחשבים בבתי-הספר. כלומר, המחשבים הגיעו, הם עמדו זמן די רב במחסנים והיה צריך להתקין אותם וליצור את המערכת בה המחשבים יוכלו לפעול. מפעל הפיס אישר את הסיוע הזה אבל ראש העיר שהיה לחוץ בכל מיני תחומים אחרים הודיע למפעל הפיס שהוא מבקש להעביר את הכסף הזה מהתקנת המחשבים להשלמת הבנייה של היכל התרבות. אין לי שום דבר נגד היכלי תרבות והיכלי תרבות זה דבר חשוב, אבל ברור שהעברת כסף מהתקנת מחשבים להיכל התרבות אומרת לא לילדים אלא למשהו שהוא לכל הקהילה. בסופו של דבר שמעתי אתמול שהבעיה נפתרה על-ידי כך שגובים מההורים בבת-ים שמונים שקלים לשם חיבור המחשבים בבתי-הספר כי עד היום אין מחשבים בבתי-הספר.

אני מביאה את זה כדוגמה רק מאחר שאני תושבת בת-ים ואני מניחה שבמקומות אחרים יש אולי דוגמאות אחרות. אני חושבת שועדה לקידום מעמד הילד, זה בדיוק המקום בו היא הייתה צריכה להתייצב ולומר שיש פה אינטרס של הילדים וכי הילדים חייבים לקבל מחשבים בבתי-הספר. אוכלוסיית בת-ים היא ברמת הכנסה נמוכה, להרבה מאוד ילדים אין מחשבים בבתיהם ולכן זה מאוד חשוב שיהיו מחשבים בבתי-הספר. זה קודם, עם כל החשיבות, להיכל התרבות או לכניסה מפוארת לעיר.

הייתי מאוד רוצה שהוועדה הזו לקידום מעמד הילד תהיה ועדה שלוחמת כדי שהאינטרסים של הילדים, הצרכים שלהם והקול שלהם יישמעו ושתהיה לזה קדימות בהחלטת העירייה כי בסופו של דבר במועצת העיר לא יושבים ילדים אלא יושבים נציגים שיש להם אינטרסים שונים ויש להם אוכלוסיות שונות שהם מייצגים. נראה לי שהוועדה הזו היא זו שצריכה לייצג קודם כל וללחוץ בנושא הזה של הילדים.

הייתי מאוד שמחה לשמוע מנציגי הוועדות שהגיעו לישיבה מה הם עשו, מה הם חושבים לעשות ואיך הם התקדמו. יושבים אתנו נציגי משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך, המשרד לביטחון פנים, והגברת יהודית קרפ שהיא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ועוסקת הרבה שנים בקידום נושא מעמד הילד. הגברת קרפ היא גם חברה בוועדה הבינלאומית שעוסקת במעקב אחר ביצוע אמנה בינלאומית לזכויות הילד, ואני לא יודעת אם יש תקדים לחוק הזה בארצות אחרות.

באתי בעיקר לשמוע ולהתרשם מכיוון שלפי דעתי
החוק משמש מנוף בלתי רגיל לקידום זכויות הילדים.

אני רוצה להוסיף על הדברים המאוד מלאים שאמרה יושבת-ראש הוועדה בהקשר לוועדות האלה ולומר שהן נועדו לא רק לקדם את זכויות הילד במובן של שמיעה ומתן דעה, אלא הן נועדו גם כדי לשמש גורם שיראה בראייה הוליסטית את הצרכים של הילד במקום מסוים ולקדם את שיתוף הפעולה של כל הגורמים שעוסקים בענייני ילדים וזאת כדי למנוע חסרים, כדי למנוע כפילויות, כדי לארגן מבחינה ארגונית ותקציבית בצורה יותר טובה ויותר נכונה את קידום מעמד הילד ברשות המקומית.

מועצת העיר קרית ביאליק בחרה בפברואר השנה
את הוועדה לקידום מעמד הילד והוועדה מתכנסת באופן די מסודר, אחת לחודש, למעט חודש אפריל ואוגוסט שאלה הם חודשים בעייתיים. אני חייב לציין שהמתמיד העיקרי בנוכחותו הוא נציג מועצת התלמידים שנכח בכל הישיבות כאשר להפתעתי, ואולי לאכזבתי, דווקא נוכחותם של נציג הסתדרות המורים, נציג מנהלי בתי-הספר, נציג ועד ההורים ונציג משטרת ישראל הייתה מאוד לא מספקת בלשון המעטה כאשר נציג המשטרה למשל לא נכח באף ישיבה. הייתה פנייה שלנו אל מפקד המרחב, כי זה נוסח החוק, למנות נציג, אבל לא קיבלנו. פנינו למפקד המשמר האזרחי בעיר כדי שייקח חלק בדיונים, אבל לצערי הדבר לא הסתייע. לגבי נציג מנהלי בתי-הספר, לבקשתי מנהל מחלקת החינוך החליף עכשיו את הנציג – ביקשתי שיעשה כך לגבי נציג ועד ההורים ונציג תנועות הנוער – ואני מקווה שהנוכחות שלהם עכשיו תהיה הרבה יותר גבוהה.

פעילות הוועדה לנושא קידום מעמד הילד מגיעה אחת לחודש למועצת העיר כי כל פרוטוקול של הוועדה לקידום מעמד הילד מובא לאישור מועצת העיר.

הישיבה הראשונה של הוועדה לקידום מעמד הילד יוחדה לדיון בפעולות הלשכה לשירותי רווחה למען הילד והתוצאה של אותה ישיבה הניבה בין השאר פירות. דנו עם מנהלת הלשכה לשירותי רווחה במספר נושאים שקשורים למעמד הילד והתערבות הוועדה הביאה לפתרון של מספר נושאים.

החלטנו על חידוש פעולה שנקראת פרס נע"ם, פרס נוער מתנדב, והשנה נקיים טקס לבני נוער מתנדבים - ובקרית ביאליק יש לנו רבים כאלה - שיקבלו אותות הצטיינות מהרשות המקומית.

דנו בגיבוש תוכנית עירונית לביעור האלימות בקרב ילדים ובני נוער וכתוצאה מכך אנחנו יוצאים לביצוע פרוייקט משותף עם מכללת הגליל המערבי כאשר בשלב ראשון יוחל לבקשתנו מילדי טרום חובה עד ילדי כיתות ב', כי אמרנו שזה גיל שעדיין ניתן לעצב את הילדים ושהטיפול בגילאים אלה הוא לא בבחינת כיבוי שריפות.

תופעל תוכנית של יצירת יתר אמפטיה גם בקרב אנשי החינוך, גם בקשר של מורים מול תלמידים וגם בין תלמידים לבין עצמם. בחודש הבא אנחנו מקיימים מפגש פתוח עם פרופסור עמוס רולידר ממכללת עמק יזרעאל שערך מחקר מאוד מקיף על תופעת ההצקה לילדים בבתי-הספר. אנחנו עומדים לקיים מפגש משותף של אנשי חינוך, הורים ותלמידים בנושא הזה.

קיימנו דיון בנושא נזקי עישון בקרב ילדים ובני נוער וכתוצאה מזה הוקמה ועדת היגוי משותפת לעירייה, למשרד הבריאות, למשרד החינוך, לאגודה למלחמה בסרטן ולמערכת החינוך שמגבשת עכשיו תוכנית. הטכניון נענה לפנייתנו והוא ייתן ליווי אקדמי לנושא הזה באמצעות פרופסור נועם גבריאלי.

קיימנו דיון בנושא בטיחות המתקנים במגרשי המשחקים ואכן כל המתקנים הלא-בטיחותיים – הייתה בדיקה של מכון התקנים – הוסרו בעיר והעירייה העמידה תקציב של מיליון וחצי שקלים להחלפת התקנים הישנים במתקנים חדשים.

קיימנו, לאור המצב הביטחוני, דיון עם השירות הפסיכולוגי, לשכת הרווחה ונציגי מערכת החינוך בנושא תחושת הביטחון של ילדים והתמודדות עם מצבי חרדה לאור המצב הביטחוני. סוכם שיוכן תיק נהלים לתרחישים שונים בעירייה והיום עובדות עליו המחלקות הרלוונטיות בעירייה.

קיימנו דיון עם משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות ונציגי העירייה בנושא ארגזי חול בגני ילדים ובמעונות היום ובנושא זה ישנן מספר המלצות שיוצאות לביצוע.

בעקבות חוזר מנכ"ל משרד החינוך קיימנו דיון בנושא של ילדים לא גמולים מחיתולים בגני ילדים ובמעונות יום וניתנה עכשיו הנחיה לגננות ולסייעות – כי הייתה תופעה שהן לא רצו להחליף טיטולים לילדים לא גמולים או ילדים שאמנם הם גמולים אבל עשו את צרכיהם אלא הן היו מתקשרות להורים שיבואו לקחת את הילד – שהתופעה הזו הסתיימה וזה חלק מתפקידן של הסייעות לבצע.

ועד העובדים לא התערב בזה?

לא נתקלנו בהתנגדות. קרית ביאליק הוא ישוב
סולידי ושקט, כך שהדברים נעשים ברוח הבנה והידברות.

איפה בכל זה השתתפות נציג הילדים והנוער.

נציג מועצת התלמידים ונציגי המנהיגות הצעירה
משתתפים דרך קבע בישיבות הוועדה. בקרית ביאליק יש בית-ספר תיכון אחד ונציג מועצת התלמידים משתתף, כולל נציגי המנהיגות הצעירה שמשתתפים בצורה קבועה בדיונים. הם תורמים והם מאירים את הפן של הילדים.

הם יוזמים משהו?

במסגרת יוזמות לדיון שבאו מקרבם, אנחנו עכשיו
הולכים לדון בנושא של פעילות בני נוער בימי ששי בעיקר ואנחנו אמורים לקיים דיון בכל הנושא של תלבושות אחידות. אלה היו כמה נושאים שהם ביקשו להעלות. הם מעורבים מאוד ואני חושב שהוועדה הזו סייעה ועזרה להציף את נושא קידום מעמד הילד ביתר שאת, כי פתיחות לנושא הזה הייתה תמיד.

בעיריית חולון נבחרה הוועדה לפני כשנה אבל היא
לא התכנסה מאחר שלא כל הגורמים שמצוינים בחוק שלחו את נציגיהם. אני חייבת לומר שברשות נעשים דברים רבים גם ללא הוועדה.

את חושבת שהוועדה מיותרת?

לא. אני לא חושבת שהיא מיותרת. אני מאמינה
שבימים הקרובים כן תתכנס הוועדה ואפילו ללא נוכחות כל החברים. למרות שהוועדה לא מתכנסת נעשים דברים רבים ויש שיתוף פעולה בין אגף הרווחה לבין מחלקת הילדים בבית-חולים וולפסון, ויש לנו מדי פעם התכנסויות בקשר למעמד הילד ולא רק מבחינה בריאותית.

אנחנו לא באים לפקפק ברצון טוב שיש, אבל
אנחנו רוצים שתהיה ועדה שתעסוק לא תמיד במה שאולי ראש העיר או מישהו אחר חושב שצריך לעסוק בו. למשל מוזיאון ילדים זה דבר חשוב מאוד, אבל יכול להיות שיש דברים חשובים אחרים.

מועצת התלמידים שלנו פעילה מאוד מאוד.

אבל היא צריכה שקולה יישמע.

הוא נשמע.

אני חושבת שהוועדה לקידום מעמד הילד, זה
המקום להשמיע את קולה.

הוא נשמע.

כאשר תתכנסו, תודיעו לנו.

באשקלון הוקמה המסגרת אבל לעומת חברי
מקרית ביאליק שדיבר בכל כך הרבה אופטימיות אני רוצה לומר שרוב בעלי המקצוע מאוד מאוכזבים ולא מאמינים במסגרת הזאת ולו עקב העובדה שאין לה תקציבים ואין לה תקנים. על היחידות השונות שלנו יש עומס אדיר והעומס הוא בכל אותם נושאים בהם מטפלת היחידה לטיפול במשפחות חד-הוריות, היחידה לטיפול בנשים במצוקה והיחידה לטיפול במשפחות במצוקה. ליחידה החלטנו לקרוא היחידה למעמד הילד והנער וזאת לבקשת נציג מועצת התלמידים. המסרים שמועברים אלי אומרים שלא מאמינים בוועדה הזו וכי זו עוד מסגרת שהחוק רצה ליצור ולהתנער מדברים אחרים כי כדי לטפל נכונה בנושאים האלה צריך תקציבים ומסגרות.

לעירייה אין אפשרות לתת כספים מאחר שהיא במצוקה. אפילו עיריית אשקלון שכל חייה הייתה מאוזנת, היום הולכת לקראת גירעון של שבעה מיליוני שקלים ולכן לא יכולה לתת תקנים ובנושאים האלה צריכים להיות תקנים. עם המשטרה יש לנו שיתוף פעולה מצוין, יש לנו מפקד תחנה מעולה, יש לנו קצין נוער מעולה, אנחנו מדווחים הדדית אחד לשני ומסתייעים האחד בשני, אבל כדי להיכנס בשטח, לדברים שלא מגיעים לכלל אלימות אלא איכשהו הם בדרך, אנחנו צריכים שיהיו מסגרות מסודרות וקשיחות כי אחרת אנחנו מפספסים.

כמה ישיבות קיימתם עד היום?

ארבע-חמש ישיבות.

מה היו הנושאים?

הפרדנו את התחומים עד גיל מסוים ומגיל מסוים.
בישיבה השנייה והשלישית התמקדנו יותר בנושא של מסגרות חטיבות ביניים ומעלה וזאת בגלל האינפורמציה שזורמת לגבי סמים, לגבי אלימות וכניסה של דפוסי התנהגות של אוכלוסיות אחרות. דיברנו רבות בנושא הזה של מסגרות חטיבת ביניים ומעלה.

חברנו גם למחלקה לבריאות הנפש כי התברר שבחלק מהמשפחות המצוקה הנפשית שלהן כל כך גדולה.

בעיריית ירושלים נבחרה הוועדה לפני כשנה וחצי.
בתחילת השנה העליתי חמישה נושאים לדיון, אבל יש לי כמה בעיות כאשר הראשונה בהן היא המעמד החוקי של הוועדה, קרי החלטות. ברגע שאנחנו מקבלים החלטות, השאלה מי יישם אותן. הבעיה השנייה היא הבעיה התקציבית. כל הוועדה הזו היא ועדה פילוסופית שמתקיימים בה הרבה דיבורים. כל מה שאנחנו גוזרים מתוך הוועדה, לצערי הרב לא בא לידי יישום מסיבות כאלה ואחרות אבל הסיבה העיקרית היא הסיבה התקציבית.

1. טיפול בילדים נפגעי התעללות שלא בתוך המשפחה.

2. השתתפות בחוגים ופיתוח כשרונות של ילדים במשפחות חסרות יכולת כלכלית.

3. מתן אפשרות לאבחון לקויי למידה.

4. סיוע בלימודים ומתן הוראה מתקנת.

5. הכנסת עובדת סוציאלית לכל בית-ספר.

אני חושב שאצלנו קיימת מודעות גם של נציגי הציבור ושל נבחרי מועצת העיר שהם חברי הוועדה, אבל אני לא רואה שאנשים מתייחסים בכובד ראש. לפעמים יש מצב שאני מגיע לישיבת הוועדה ואין לי קוורום, כך שאין לי ברירה אלא לדחות את הישיבה.

אנחנו הוועדה לקידום מעמד הילד של הכנסת
ואנחנו מרגישים שאנחנו הכתובת שלכם בכנסת.

החוק צריך להיות חוק עם שיניים ושהוועדה
תהיה ועדה סטטוטורית.

היא סטטוטורית.

הוועדה פועלת מכוח חוק.

יושבת אתי כאן עורכת-דין שהיא חברת ועדה
אצלנו, ישבנו גם עם היועץ המשפטי של עיריית ירושלים ונאמר לנו שזו ועדה שאינה סטטוטורית.

נמצאים כאן נציגי משרד המשפטים שבהמשך
יתייחסו לזה.

בהוד השרון הקמנו את הוועדה לפני כשנה וחצי.
עד היום התקיימו כחמש פגישות. גם אצלנו קיימת בעיית התקציב, בעיה אני מניח שקיימת אצל כל העיריות, למרות שעד השנה הזו איכשהו התקיימנו אבל בשנה הבאה נהיה בבעיה כפי שזה בכל הרשויות המקומיות. אנחנו מתכוננים להשאיר את התקציב שניתן לנו בשנה הבאה ולא להגדיל אותו, למרות שאנחנו מנסים לצמצם בעשרה אחוזים. הוד השרון בדרך כלל היא עיר שאין בה גירעונות ועד היום לא הייתה בעיה, אבל עכשיו אנחנו בבעיה כאשר דבר ראשון המצב הזה פוגע בחלשים.

במסגרת שלנו אנחנו עורכים אבחוני למידה, הפעלת תלמידים כאשר כאן ערכנו כמה סדנאות והפעלנו תלמידים בנושא של אלימות במשפחה, בנושא סמים ואלכוהול, והתלמידים האלה הם מעין נאמנים בקהילה ובבתי-הספר כי הם יודעים לזהות טוב יותר מכל הסובבים סביבם והם אלה שיודעים בדיוק את המקורות. אנחנו מקבלים מהם הרבה מאוד מידע. בהתחלה זה היה מאוד קשה כי היה חשש להלשנה, אבל הם הבינו שהנושא כל כך כאוב וחשוב, כך שלפחות על הקטע הזה התגברנו.

בוועדה אנחנו עובדים בשיתוף עם השירות הפסיכולוגי, כמובן עם המשטרה בנקודות שצריך, ואנחנו מקווים שבשנה הבאה – ואני אומר את זה בזהירות – הוועדה הזו לא תיקבר כי אם לא יימצאו תקציבים לעניין הזה, חבל על כל מה שעשינו בה עד היום.

אני לא יושב-ראש הוועדה אלא אחד הנציגים.
הוועדה בבת-ים הוקמה והתכנסה פעם ראשונה לפני כשבועיים. בפגישה ראשונה קיבלנו סקירה מכל המשתתפים שהשתתפו בה עם איזשהו מיפוי צרכים ראשוני שלהם. לא הגענו להחלטות ביצועיות. כאמור, הייתה זו ישיבה ראשונה, אבל קבענו פגישה נוספת שתתקיים בחודש הבא.

בעיריית רמלה אנחנו שותפים לוועדה שמוליכה
אותה גברת זהבה קורן שהיא חברת מועצה ומונתה על-ידי ראש העיר. הוועדה החליטה לפני שנה לעסוק בנושא של זכויות הילד והוחלט שבכל בתי-הספר ברמלה יתקיים פרסום ויופץ חומר הסברה בנושא של זכויות הילד.

את החומר הוצאתם לבד או קיבלתם אותו?

הוצאנו לבד. בשיתוף עם משרד החינוך ועם משרד
העבודה והרווחה התקיימה ישיבת ועדה בה נטלו חלק אנשי מקצוע כולל הפיקוח וזו הייתה ההחלטה.

אני מבקשת לשלוח לנו דוגמה.

הוועדה מנסה בעצם לאגם את האינפורמציה
שקיימת בעיר בנושא הזה של ילדים ונוער. הוועדה מהווה איזשהו גורם שמפקח על פעילות אנשי המקצוע.

לנו ברחובות יש מספר ועדות. יושבת לידי מנהלת
אגף הרווחה של עיריית רחובות ואני מחזיקת תיק החינוך והספורט בעירייה.

יש לכם ועדה לקידום מעמד הילד?

הוועדה בהקמה. כאשר החוק חוקק לא דאגתם
להעביר לרשויות המקומיות את החומר. את החומר קיבלנו לאחר שגברת אילה דהבא, מנהלת אגף הרווחה, פנתה וקיבלה את החומר שהגיע באיחור רב. אני קיבלתי רק את ההודעה והנושא עבר כהחלטה בישיבת מועצת העיר. יש לי את השמות אבל לא ידענו איך לעבוד.

באתי היום ללמוד ואני חושבת שבינואר נתחיל לעבוד. אני בהחלט ארצה ללמוד מחברים ולראות איך הם מתכוונים לפעול. כל הוועדות המנויות בחומר פועלות ברחובות, ביניהן הוועדה למען הילד, ועדת סמים וכולי, ועדות שקשורות במקרו. עכשיו נרצה לראות איך כל הוועדות האלה עובדות ביחד.

בלי קשר לוועדה. אנחנו הקמנו פרוייקט ניסויי
בשיתוף הביטוח הלאומי בנושא של ילדי גירושין כאשר מדובר באוכלוסיית ילדים בסיכון שהמערכת באופן רגיל איננה ערוכה לתת להם מספיק טיפול שיהלום את הבעיה שלהם. אני בהחלט רואה את זה כחלק מעבודתנו.

אני רואה בוועדה הזו ועדה מאוד חשובה ואני לא
חושבת שהתקציבים הם אלה שמונעים את הקמתה. אני עובדת בהתנדבות, אני מחזיקת תיק החינוך בעירייה ומקדישה לזה את כל יומי. אני לא חושבת שהכל זה התקציב אלא מה שצריך זה קצת סעד וכאן אני מתכוונת לכך שאנחנו צריכים הדרכה, אנחנו צריכים לדעת לאיזה כיוונים ללכת, כי את הבעיות אנחנו רואים כאשר בעיריות שלא הייתה אלימות, היום יש אלימות.

ראשית, יישר כוח לעבודת היושבת-ראש.
הוועדה בעיריית עפולה חולקה לשלוש ועדות משנה: ועדה לגילאים אפס עד ארבע, ועדה לגילאי ארבע עד בית-ספר יסודי, וועדה לחטיבת ביניים וחטיבה עליונה.

לכל ועדה מונו אנשים ממערכת החינוך, ממשרד הבריאות, מהמוסד לביטוח לאומי, ממחלקת הרווחה, מקציני ביקור סדיר.

למה החלטתם לחלק את הוועדה לפי גילאים?

כי לצערי הרב כפי שאת מבינה הצרכים הם
מרובים וחשבנו שכל צוות צריך להתמקצע כלפי הגילאים שלו. מעונות וילדים בגילאים אפס עד ארבע, יש לנו בעפולה 1,200 ילדים ברמת סיכון גבוהה ביותר.

בגילאים האלה?

בגילאים האלה ובגילאי חטיבת הביניים. חשבנו
שלגבי ילדים בחטיבת הביניים צריך לשים יותר את הדגש על נושא סמים, אלכוהול ואלימות. לגבי הגיל הצעיר יותר חשבנו שצריך לשים דגש על גילאים של שנה-שנתיים כאשר הם נמצאים במשפחה עם אימא שלא מסוגלת לטפל בהם. לכן חשבנו שמוסדות הציבור ייתרמו לעניין הזה ובכל פלח של גילאים יהיה טיפול נקודתי וממוקד. לחטיבה העליונה יש צרכים אחרים.

הצרכים הם מרובים אבל לצערי הרב אין בחוק שום אחיזה לנושא התקציב.

הוועדה הזו חייבת להיות ועדה שתשקף את כל האוכלוסייה – של המתנ"סים, של המשטרה, של משרד העבודה והרווחה ברמה המחוזית – ולכן יש לשתף בה באופן קבוע את ראש העיר, את סגניו, את ראש אגף חינוך ואת מנהל מחלקת הרווחה. אם כל ראשי האגפים נמצאים בישיבות והוועדות השונות מדווחות, מן הסתם הם מתבקשים לומר מה הם נתנו וזה עוזר מאוד.

בפתח-תקווה הוועדה קמה לפני שנה אבל
הפעילות והטיפול בנושאים של אלימות, ונדליזם וכיוצא בזה קיימת זמן רב. לפני שנתיים עשינו פעולה מערכתית עירונית בה נטלו חלק תלמידים, הורים, מורים ואנשי חינוך כדי למפות את כל נושא האלימות, לטפל בזה ולהציע פתרון. עשינו עבודה במשך שנה שלמה כאשר אחד השיאים בעבודה הייתה אמנה בית-ספרית והאמנה הזו יצירה שכל בית-ספר ייצר לעצמו ובה יש התחייבות של כל הגופים לשמור על הזכויות של כולם. כלומר, מורים ישמרו על זכויות התלמידים, התלמידים ישמרו על זכויותיהם וכולי. כאמור, זו הייתה פעולה שנערכה במשך שנה שלמה.

כאשר אנחנו הפעלנו את הוועדה הובאו בפניה הצעות רבות. אנו בעצם לא כל כך יודעים את הרוח בה הייתם רוצים להוביל את הדברים. זאת אומרת, יכול להיות שלכם יש כיוון מסוים ולנו יש כיוונים אחרים.

במשך השנה האחרונה עלו כמה דברים שאני חושב שצריך לתת עליהם את הדעת ואחד מהם הוא איך מגינים על ילדים מפני ילדים ואני אומר לכם שזה מתחיל בגיל הגן. לצערי יש תופעות של אלימות ואלימות מינית החל מגיל הגן ואנחנו עומדים חסרי אונים. הצוות המקצועי, אנשי השירות הפסיכולוגי וכל המטפלים, לא יודעים לאן יוביל הטיפול הזה ולא יודעים איך ליצור מערכת. אני ביקשתי ליצור דיון בכל המערכת החינוכית, להזמין מומחים שייתנו הדרכה ויאמרו איך מתמודדים עם אלימות מינית. חשבתי שזה נגמר בגן הילדים, אבל לפני שבוע היה לי אירוע כזה בבית-ספר יסודי. זו תופעה מאוד מאוד קשה שצריך להתמודד אתה.

בוודאי קראתם בעיתונים על שריפת בית-ספר על-ידי ילדים קטינים, כך שאנחנו נתקלים בתופעות ולא יודעים כיצד להתמודד אתן. כשהולכים ובודקים מי המשפחות, שואלים מה רוצים מהילדים. לדעתי הטיפול כאן צריך להיות לא רק בילדים אלא גם במשפחות שלהם, כאשר צריכה להינתן הדרכה, הכוונה וסעד הרבה יותר גדול.

אני יושבת ראש הוועדה בקרית אונו אבל לא
כינסתי את הוועדה מאחר שלא ראיתי מה אוכל לתרום במקום קטן כמו קרית אונו. הייתי צריכה להקים ועדה בה יהיו חברים אנשים מאוד עסוקים ולא חשבתי שנכון להטריד אותם אם אני לא יכולה לתרום ואם לא יכול לצאת משהו שונה שיבוא כתוספת למה שכבר קיים בעירייה.

דיברתי עם אנשי חינוך ומנהלי אגפים כדי לשאול אותם אם הם צריכים משהו ממני, אבל התשובות שקיבלתי היו מה יש לי להציע להם. לכן באתי לכאן היום כדי ללמוד.

בראשון לציון הוקמה הוועדה לפני כשנה. בעקבות
חקיקת החוק, בישיבת מועצת העיר הוחלט על הקמת הוועדה ובאותה ישיבה נקבע הרכב החברים. עד כה קיימנו חמש ישיבות בהן שיתפנו חברי המועצה, נציגי ועד ההורים, מנהלי בתי-ספר, פרלמנט הנוער, נציגי אגודות וולנטריות.

התחלקנו למספר ועדות בהן פרלמנט הנוער יחד עם אגף תנועות הנוער הציג איך הוא רואה את הנושא. בוועדה אחרת הם הציגו איך הם רואים את זכויות הילד ופירטו במסמך איך הם היו רוצים לראות את זכויות הילד.

תשלחו לנו את המסמך הזה.

בבקשה.
ועדה אחרת עשתה מיפוי השירותים והטיפול
לטובת הילדים הקיימים בעיר, להם כמובן היו שותפים אגף הרווחה ואגף החינוך. מנהל בית ספר הביא לנו מעין עשרת דברות בהן נאמר איך הוא היה רוצה שהמורה יתייחס לתלמיד:

1. תלמיד הוא אדם שלם גם אם הוא צעיר והתייחס לתלמידך כאדם ולא כתלמיד.

2. חיי התלמיד הם בעלי משמעות בהווה ואין הם רק הכנה לחייו בעתיד.

3. תן לתלמיד להרגיש כי גם כשהוא נכשל הוא תלמידך.

4. תן לתלמיד לחוש שהצלחתו היא הצלחתך ולהפך.

5. הפוך שגיאה או טעות של התלמיד להתחלה טובה לשינוי.

6. מילת עידוד משפיעה יותר מתוכחות.

7. דו-שיח עדיף על פני אמירה חד-צדדית.

8. יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך.

9. המוטו הוא שבעבודת החינוך, צריכה להיות אמינות המורה.

את הנוסח הזה העברנו למנהלי בתי-הספר.

אני חושבת שהחוק הוא חוק חדש ולכן אנחנו באיסוף, ניסוי ותהייה, אבל בסך הכל השותפות של הילדים ושל הנוער היא מאוד חיונית. אני חושבת שגם העניין של המורים עצמם הוא חשוב. הופתעתי למשל שהיה צריך להיות כאן נציג הממלכתי-דתי שאמר שהוא מרגיש שהוא לא כל כך תורם והוא מציע להציג מישהו במקומו. אמרתי לו שזה חבל כי לדעתי הוא מאוד מאוד תרם, אבל הוא נתן לנו נציג נוסף.

קיימנו בוועדה גם יום עיון בו ביקשנו מדוקטור יצחק קדמן והוא הציג את הזכויות של הילד מנקודת המבט שלו.

אני חושבת שבסך הכל אנחנו בהחלט בכיוון, אבל בוודאי אי-אפשר לבוא ולומר דברים מוגמרים.

כפי שיכולתם לשמוע יש פה ספקטרום רחב מאוד
של ועדות שתוהות מה הן צריכות לעשות עד לוועדות שמצאו דרך לעשות משהו. כפי שאתם שמים לב, הכיוונים הם שונים ומגוונים והם כנראה גם בהתאם לצרכים וגם בהתאם לראייה באותו מקום. עלתה השאלה מה אפשר לעשות אחרי שמתקבלות ההחלטות , אבל על זה נדבר בהמשך.

יש עוד חברי כנסת שאמורים להיות חברי
הוועדה?

כן. יש עשרה חברי כנסת אבל הם לא משתתפים
אתנו. אפשר לקבל את הרשימה, אבל אין לי אותה כאן.

כשהתקבל החוק דנו עליו במועצת תלמידים ונוער
ארצית. כפי ששמתם לב, הוצאנו נייר עמדה מטעם המועצה ובו נאמר שחבל שועדות כאלו לא קיימות בכל הערים, אבל אנחנו עדיין מתנחמים בערים שם כן קיימות ועדות אלו.

בנייר העמדה שלנו ציינו צמצום פערים בחברה, דבר שנובע קודם כל מחינוך ומקיום ועדות כאלה. לפי דעתי העניין הכלכלי לא צריך למנוע מהעיריות להקים ועדות.

העיריות חייבות להקים.

זה נכון, אבל חבל להקים ועדות ולא להתכנס או
להתכנס ולא לעשות כלום ובסוף לומר שאין תקציב ולכן לא יכולים לעשות כלום. לפי החומר שקיבלנו אנחנו רואים די הרבה ערים מהן לא קיבלתם תשובה או שם הוקמה ועדה שלא התכנסה, וזה באמת חבל כי האנשים האלה אומרים שעניין התקציב מונע מהם לבוא ולקדם את מעמד הילד. אפשר לומר בשם הנוער במדינת ישראל שאנחנו זקוקים לוועדות כאלה.

הייתי מבקש להעלות שאלה לדיון, כחלק
מנושאים בהם התלבטנו. אמנם החוק כפה על הרשויות להקים ועדה למעמד הילד והנוער, לשמירת זכויות הילד והנוער, אבל לא מצאנו בחוק הזה את מסגרות הזכויות ובאיזה נושאים אנחנו צריכים לפעול.

אנחנו רוצים לדעת מהי ההגדרה שלנו בוועדת מסגרת. נניח עירייה שיש בה אגף רווחה, שיש בה עובדים סוציאלים, שיש בה מחלקת חינוך, השאלה היא האם אנחנו ועדה מייעצת או באים להחליף את בעלי המקצוע?

גם נציג עיריית ירושלים העלה את הנושא הזה.

האגודה הלאומית למען הילד ניהלה במסגרת
הארגון שלה מעקב אחר הנושא הזה והמסמך מונח לפניכם.

לפני חצי שנה בדקנו את מצב הוועדות ואני מבקש
את עורכת-הדין רונית הרמתי-אלפרן לתת סיכום.

בבדיקה שעשינו ראינו שאין כוונת זדון בכך
שהוועדות לא הוקמו בהרבה מאוד מקומות. אמנם החוק מחייב זאת, זו ועדה סטטוטורית שמחויבת על-פי חוק, אלא שהחסרון שראינו מבחינה קונסטרוקטיבית היא כפול: מצד אחד אין לוועדה גוף מפקח כאשר ועדת תחבורה שהיא גם ועדה סטטוטורית חייבת בדיווח למשרד התחבורה ויש פיקוח על פעילות הוועדה והנחיה של משרד התחבורה. לעומת זאת, המערכת כאן חייבת הקמת ועדה ואכן הרבה מאוד ישובים הקימו את הוועדה, יצאו ידי חובת הקמה, רשמו את השמות, דיברו, היה פרוטוקול ובזה זה נגמר.

כאן אנחנו באים לבעיה השנייה שהיא חוסר הבנת המסגרת הזאת. במרבית המקומית שנפגשנו בהם וביקרנו בכמה וכמה ישובים, ראינו שבעצם ראש הרשות אינו מבין את הפונקציה של הוועדה. בהרבה מקומות הוציאו תוכניות מגירה מאוד יפות, כל מיני רעיונות לעשות דברים בישוב לגבי ילדים, ואז באמת עלתה השאלה התקציבית ומי יהיה הגורם המממן של הרעיונות היפים האלה.

כפי שהבנתי מהדיונים בתהליך החקיקה – וזה דבר שניסינו להסביר בצורה מדגמית בישובים מסוימים כאשר במיוחד התרכזנו באשדוד – הוא שהוועדה מתייחסת לקיים, הוועדה מתייחסת ליש, היא איננה יכולה להוציא תקציב אחר ולכן היושבים בוועדה הם אותם אנשים שהם נציגי האגפים האחרים על תקציביהם והמטרה היא בעצם גם מיפוי צרכים, גם הבאת הקול של בני הנוער לתוך אותה מערכת שיקולים וקביעת סדרי עדיפות בישוב בתקציב הקיים במסגרת הוועדה. מי שאמור לשאת בנטל התקציב אלה הם אותם ראשי אגפים שאמורים להיות חברים בוועדה או נציגי האגפים השונים – אם זה אגף הרווחה, חינוך או כל אגף אחר – כאשר המטרה העיקרית של הוועדה היא לקבוע סדרי עדיפות לישוב ולתאם בין הגופים השונים כך שלא תהיה כפילות בתפקוד או לא תהיה כפילות בעשייה כאשר כמובן הקול של הצעירים הוא הדבר הייחודי שגם נכנס שם לתוך מערכת השיקולים הללו.

באף מקום שאני ביקרתי בו הנושא הזה לא הובן כך. בכל מקום הובן שהם אמורים בדרך כלשהי לקדם זכויות אבל אין להם תקציב לקדם זכויות. באמת נעשו דברים נחמדים בסגנון דברים שנאמרו כאן, של איזשהו ניסיון לעשות ריצ'ינג אאוט לבתי-ספר, אבל התחושה הייתה שהכל ברמה הצהרתית.

הוועדה הזו היא לחלוטין אופרטיבית במובן הזה שהיא מתאמת פעילות בנושא הזה בין האגפים השונים. יכול להיות שמה שנעשה בקרית ביאליק הוא יותר דומה לדגם הרצוי כאשר כל הפעילות שם נעשתה במסגרת התקציבים של האגפים.

משתתפים מנהלי האגפים ואני אחראי ישירות
ויושב על מנהלי המחלקות כדי שיבצעו.

זאת אומרת, האגפים השונים משתפים פעולה גם
כדי למנוע כפילות וגם ליצור סדרי עדיפות לישוב, ובדרך זו במסגרת התקציבית שלהם מקדמים נושאים. יש גם חשיבות לרמה הצהרתית בחלק מהנושאים, אבל הכוונה כפי שהבנו אותה היא לחלוטין אופרטיבית.

כשהנושא הזה הוצע בוועדה, האוריינטציה שלו הייתה יחסית אוריינטציה פלילית. הוא הוצג מלכתחילה על-ידי הגברת סוזי בן-ברוך בתור דגם שנעשה במחוז הדרום, הופעל על-ידי המשטרה, עם איזה כיוון מחשבה פליליסטי של מניעת עבריינות או שיקום קטינים. הוועדה הזאת הובילה מהלך כדי להפוך את הדגם של הוועדות העירוניות למשהו שהוא לא רק באוריינטציה פלילית אלא באוריינטציה רחבה יותר. הדגם שיש מקום לאמץ אותו היא דרך יצירת צוותים. הוועדה היא מאוד גדולה, היא מאוד מגושמת, היא כוללת הרבה גופים, והדרך לעשות את זה היא להחליט מה סדרי העדיפות של הישוב, ליצור תת-צוותים לנושא הזה כאשר הוועדה הרחבה הופכת להיות ועדת היגוי שמפקחת על הפעילות של הצוותים שאמורים לקדם נושאים שהוועדה שמה על סדר היום במסגרת הפעילות של האגפים הקיימים.

אנחנו יצרנו קשר עם מרכז השלטון המקומי, ישבנו עם מר שמואל אבואב והם הביעו נכונות לנושא הזה. המחשבה הייתה שדווקא מסגרת החינוך בתוך השלטון המקומי, זו המסגרת העדיפה להיות איזשהו ציר מוביל ברשויות השונות, כאשר יש הסכמה עקרונית בשלטון המקומי שנציג החינוך מטעם השלטון המקומי ברשויות השונות יהיה מי שיאיץ את הפעילות של הוועדה ובאמת ייתן לה את הצבע החינוכי.

אני תוהה אם מרכז השלטון המקומי עשה משהו
לאחר הפגישה הזאת.

הוא לא עשה שום דבר. מרכז השלטון המקומי
התחייב בפנינו שבכינוס שהוא מכנס את נציגי החינוך המקומיים הוא ייתן לנו במה להסביר ולגייס אותם לצורך העניין. עד עכשיו זה לא נעשה.

אני חושבת שמה שנחוץ מאוד וזה עלה במפגש כאן זה באמת איזשהו יום עיון משותף בחסות הכנסת בו יוצגו דגמים שונים של הפעלת הוועדה במקומות שונים עם הפצת חומר, כי באמת כל ישוב רואה את הדברים בדרך אחרת, ואם עושים שיתוף של כל הדברים שנאמרו כאן ביחד, זה עבודת הוועדה. באמת יש כאן תהליך של למידה. אולי מהחומר שחילקנו עולה איזושהי ביקורת על כך שהוועדות לא מתכנסות, אבל אני רוצה למקד את זה במקום הנכון. אני באמת לא חושבת שזה נעשה בזדון אלא מתוך חוסר הבנה. לכן יש צורך בהנחיה עם איזשהו מנגנון דיווח שלדעתי הוא צריך להיות מוגש לכנסת.

זה לא כתוב בשום מקום ולכן זו שאלה. זה מחייב
תיקון חוק.

בקדנציה הנוכחית בעיריית ירושלים היינו
הראשונים מתוך כל חברי המועצות הקודמות שנתקלנו בצורך להקים ועדה ולהתחיל להריץ את הפעילות שלה. אני אומר בכמה מלים איך זה בפועל נראה מהצד שלנו.

בשום פורום אנחנו לא מצליחים להעביר את המסר אבל זו משוואה מאוד פשוטה. שימו לב שמרגע שהתחילו שלושה תהליכים, הם מובילים זה את זה לתהום.

התהליך הראשון הוא הניהול העצמי בבתי-הספר. לאט לאט מתקיים התהליך הזה מאז התחיל ניהול עצמי כאשר למנהלי בתי-הספר יש איזושהי מחויבות לאיזשהו תקציב סגור שהם מחויבים לו אישית. מאותו רגע החל מכבש של לחץ על הילדים עצמם בכיתות, על הורים שעדיין לא שילמו כל מיני תשלומים, וזה קורה כאשר גדלים הפערים החברתיים בחברה כולה והעוני הולך וגדל. אנחנו נמצאים בסיטואציה כאשר באותה כיתה ובאותו חדר יושבים ילדים שההורים שלהם מאוד מאוד עשירים וילדים אחרים שאין להם, וזה מתבטא באלימות. ברגע שהתחיל רף עוני הילדים לרוץ קדימה באחוזים, כך בקואורלציה ישירה התחילה האלימות לתפוס ממדים גדולים.

אנחנו עוסקים הרבה בנושא של אלימות ופערים,
אבל כאן אנחנו מתייחסים לוועדה.

אתם מדברים על הוועדה ואני מסבירה למה היא
משותקת. אני חברה בוועדה ויכולה להעיד על כך שהיא ישבה שלוש או ארבע פעמים. הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית ירושלים התכנסה עם הרבה רצון טוב של הרבה מאוד אנשים, אבל כשאותם אנשים שבעצם יש להם אינטרס והם נמצאים בתוך אותה ועדה – ואלה הם ראשי אגפים שרוצים לשמור את הכספים לנושאים אחרים או לאוכלוסיות שיודעות יותר לצעוק ולדפוק על השולחן מאשר הילדים – אותם אורגנים שמרכיבים את הוועדה בתוך הרשות המקומית יש להם איזשהו אינטרס פנימי שהוא מקדם את הנושא עליו אנחנו מדברים.

צריך לראות מי יושב בוועדה ומי מרכיב אותה. לחברים בוועדה יש שני כובעים, כאשר מצד אחד הם צריכים לדאוג לתקציב של עצמם ומצד שני לפזר אותו לכיוון שלהם וזה לא הולך ביחד.

כל הרשויות המקומיות נמצאות עכשיו בערב הכנת תקציב 2002 ואני רוצה לומר לכם שבעיריית ירושלים עשינו צעד שאני חושבת שאולי הרשויות האחרות צריכות לקחת אותו כדוגמה. פעם ראשונה הכנסנו את מועצת התלמידים העירונית והתלמידים עצמם ישבו אתי ועם הגזבר ועברו על כל התקציבים של כל אגף וחיפשו איפה הסעיפים שקשורים לילדים ונוער. ב31- בדצמבר וב26- בדצמבר הם ישבו עם כל ראשי האגפים וידרשו את התקציב שמגיע לציבור שלהם. אני חושבת שזו דוגמה טובה.

אני הייתי נציגה בוועדה לקידום מעמד הילד
בעיריית ירושלים ואני רוצה להאיר זווית אחרת מזו שהועלתה כאן. אני חייבת לומר שבעיריית ירושלים הוועדה ניסתה להתכנס שש פעמים אבל בדרך כלל נציגי העירייה, לרבות רוני אלוני, לא הופיעו לישיבת הוועדה.

קובעים את הישיבות לשעות הבוקר, אבל אנחנו
מתנדבים. במקום שאת מקבלת כסף עבור מה שאת עושה, אנחנו עושים את זה בהתנדבות.

הוועדה היא ועדה סטטוטורית שמטרתה מוגדרת
בחוק. ראיתי שיש ועדות שלקחו יוזמה ועשו דברים בלי שיניים, ואנחנו יודעים שאם יש את הרצון, המסירות והנכונות, זה אפשרי, אבל כנראה שלא לכולם זה מספיק. אולי הוועדה צריכה לשקול משהו שייתן סמכויות ספציפית. נושא התקציב מהווה בעיה כאובה בכל נושא שהוא כשזה מגיע לרשויות המקומיות ואני חושבת שבין השאר תפקיד הוועדה לדאוג להשגת תקציבים לדברים שהיא צריכה, שהרשויות המקומיות יקצו את התקציבים הראויים לנושאים בהם היא דנה.

אני רוצה להציג כאן את התוכנית של משרד
העבודה והרווחה שנקראת "קדימה" שהיא בעצם מקבילה לצעד הסטטוטורי שאתם חוקקתם כאן. בטרם חוקקתם את החוק של הוועדה לקידום מעמד הילד, עוד בתקופתה של אורה נמיר - בעקבות שני אירועים דרמטיים באשקלון ובאר-שבע כאשר רוצצו גולגולתו של ילד וילדה והתקיימו דיונים סוערים - השרה באותו זמן הקימה שתי ועדות שבדקו את המצב ואחת המסקנות שעלו מהדיונים הייתה שנשאלה שאלה של מי הילד ובעצם התברר שכל אחד אומר שהוא של האחר. המסקנה שלנו מאותם אירועים הייתה שאנחנו צריכים לפתח תוכנית כשהדגש העיקרי שלה יהיה לקדם ולפתח שותפויות בין כל הגורמים, לפתח את המודעות בקהילה לשלומם של ילדים, להגביר את המעורבות של האזרחים ולפתח ארגונים וולנטריים למען ילדים, דבר שהתברר לנו שלא היה קיים. זאת אומרת, אני רוצה לומר שהיום קיימים כחמישה ארגונים וולנטריים שעוסקים בילדים בלבד ורובם ככולם ארגונים ארציים. ברמה המקומית פועלות כשתי עמותות בלבד וכאשר את דיברת בצדק על כוח פוליטי של ילדים, אין את זה היום.

חדשות לבקרים אנחנו עוסקים בנושא ילדים אבל קולם נשמע מהגרון שלך ומעוד כמה משוגעים לדבר – וראינו את הדוח של המועצה לשלום הילד שדיבר על מיעוט מעורבות של חברי כנסת – ואנחנו חשבנו שאנחנו רוצים לראות כוח פוליטי ברשויות המקומיות. החלום שלנו היה לראות שברשות מקומית יהיה דיון האם להשקיע במרצפות אקרשטיין או בעוד מועדוניות או בעוד תוכניות כאלה ואחרות. זה היה בעצם החלום שלנו בתוכנית הזאת.

אנחנו פועלים ארבע שנים כאשר במהלך ארבע השנים האלה הוקצה תקציב בסדר גודל של שלושה מיליון שקלים. אנחנו פרוסים היום בארבעים רשויות מקומיות, בתוכן תשע רשויות ערביות שהן מאוד פעילות, ובכל רשות כזו יש לנו כוח-אדם ותקציב פעולה באמצעותו אנחנו פועלים.

פועלים תחת איזו כותרת?

תוכנית "קדימה", קהילה למען ילדים ומשפחות
בסיכון. חיברנו את הסוכנות עם מניעת אלימות במשפחה וחיברנו אותה לפרוייקט הלאומי שפעל בזמנו, וכפי שאמרתי התוכנית פועלת בארבעים ישובים.

בכל ישוב כזה צריכה לקום ועדה?

כן. אנחנו מקימים ועדה.

מה הקשר בין הוועדה הזאת לוועדה לקידום
מעמד הילד?

לכן אנחנו כאן. כרגע אנחנו מציעים את התשתית
שאנחנו הקמנו בארבעים רשויות כשהתשתית הזו כוללת מערך של מנחים שעומד לרשותנו וכולי. כלומר, אנחנו במשך ארבע שנים פועלים עם מערך מקצועי ויש לנו תוכניות שפותחו במסגרת הפרוייקט ועכשיו זה משתלב יחד. לאחרונה עשיתי ניתוח של כל התוכניות ויש לנו כ350- תוכניות לכל מיני סוגים של פיתוח שירותים שפותחו בארבעים רשויות וזה מבלי שהוספנו כאן תקציב. אין ספק שהדוברים שדיברו דיברו על הצורך בתקציב, אבל ברשויות יש גם משאבים שלא מנוצלים. אחד המשאבים הגדולים ביותר הוא שותפות בין גורמים ובפרוייקט הזה אנחנו מנצלים את השותפות, את ההסתייעות, את התכנון המושכל, בניית חזון להתמודדות עם ילדים בסיכון וכולי.

צריך לומר שזה לא דבר אדמיניסטרטיבי אלא אני מדבר על תהליך מקצועי מפרך של ארבע שנים שהוא עדיין בראשיתו. זאת אומרת, אני יכול להסתכל על התוכנית הזו כתוכנית של עשור. מבחינתי העובדה שקמה הוועדה לקידום מעמד הילד שלך, זה יכול להוביל אותנו ברמה הלאומית, זאת אומרת שלך יהיה את הגיבוי של השדה ולנו יהיה את הגיבוי הפרלמנטרי הלאומי. כלומר, היום בתוכנית הזאת פועלים אני מעריך בצורה כזו או אחרת כמאה עובדים ואני מתכוון גם לעובדים קהילתיים, גם לפקידי סעד לחוק נוער, גם למנחים למיניהם וכולי. כלומר, יש מערך שלם של התוכנית שלמרות שהיא פועלת כבר ארבע שנים אני אומר שהיא בראשיתה. יחד עם זאת פועלים כבר היום 350 פרוייקטים. אם תלכי לשפרעם, יש שם תוכניות נפלאות שמקדמות את המעברים, שעוסקות במעברים מגן לכיתה א', בין כיתה א' לחטיבת הביניים וכדומה.

אני רוצה לומר לכל חברי הוועדה כאן שזה לא רק עניין של כסף אלא קודם כל זה עניין של מודעות, זה עניין של שותפות, של חיבור, של שיתוף האוכלוסייה, של שיתוף הילדים, של עמידה על זכויות. אחד הדברים היפים שנעשה זה למשל תרגום לערבית של אמנת זכויות הילד בטמרה.

זה לא נעשה בחינם.

זה נעשה בתקציבים קיימים.

האם כל עירייה יכולה להצטרף לתוכנית שלכם?

אנחנו הגבלנו בהתאם לתקציבים שעמדו לרשותנו
כאשר בתוכנית הלאומית פלוס מה שהוספנו יש ארבעים ישובים.

עיריות שנציגיהן יושבים כאן, יכולות להצטרף
לתוכנית?

בעיקרון כן, אבל אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו
מקימים לפחות את המנגנון המשותף. אנחנו צריכים מנגנון מצומצם שיפעיל את זה כי בעיקרון צריך מנגנון קטן כדי להפעיל את זה.

מדובר כאן בתוכנית שמגובה גם מקצועית וגם
כספית. התוכנית הזו עוסקת בילדים בסיכון, התוכנית הזו כפי שהבנתי ממר וינטר יכולה להיות – מאחר שהיא תוכנית שמרכזת כוחות שונים ולא רק ממחלקת הרווחה – תוכנית שמופעלת על-ידי הוועדה לקידום מעמד הילד כאיזשהו גוף עירוני שנותן חסות.

נכון.

לכן זו דוגמה לפרוייקט שנולד במקום אחר אבל
הוא יכול להיות אחד המשימות של הוועדה לקידום מעמד הילד. בהמשך עוד נשמע על איך אפשר לקבל כספים ועזרה.

אנחנו לא רוצים לעבוד במקביל. אם יש ועדה של
תוכנית "קדימה", לא היינו רוצים שיהיו שתי ועדות אלא שתהיה ועדה אחת. אנחנו מוכנים לתת את כל השירותים הלוגיסטיים שהתפתחו במשך הזמן. אני יכול לתת לך דיווח כבר עכשיו על מה שקרה בשנה החולפת עם התייחסות לכל הפרוייקטים.

אנחנו נקיים דיון נפרד על תוכנית "קדימה".

צריך להוסיף את הפונקציות החסרות לוועדה
הזאת.

לא. בוועדה הזו קיימות כל הפונקציות והן אפילו
יותר רחבות מאלה שמופיעות בחוק.

בהבדל אחד ובהדגש אחד, שאתם מתמקדים
בילדים בסיכון כאשר הוועדה למעמד הילד בעיריות נועדה לכלל הילדים ברעיון של קידום מכלול זכויותיהם.

למעשה התיקון בחוק הזה יצא מהמחוז הדרומי
ופותח אצלנו. אנחנו הצגנו אותו במרכז השלטון המקומי ולאחר מכן זה הורץ וקיבל את תיקון החקיקה. קציני הנוער שלנו וגם עובדי מניעה יושבים בוועדות ברשויות המקומיות, לא בכולן כי לא בכולן הוועדות פועלות, והם חלק מהוועדות.

לאחרונה נוצרה בעיה תוך כדי העבודה ולצורך כך אמור להתקיים דיון אצל גברת יהודית קרפ וזה בנושא פרסום שמות של בני נוער במקרים מסוימים.

זה נושא מקצועי שצריך לבדוק אותו. האם קיומן
של ועדות עוזר לכם בבעיות שלכם מול בעיות של נוער?

בוודאי שזה עוזר. אני יכול לתת דוגמה
מבאר-שבע, מקרה אותו אני מלווה תקופה די ארוכה. הוקם שם פרוייקט שנקרא פרוייקט חוויה והוא נועד לטפל באוכלוסייה ספציפית, בני נוער שנפתחו נגדם תיקים פליליים והם הופנו לשירות המבחן. למעשה בפרוייקט הזה הרשות המקומית לוקחת אחריות לטפל בקבוצה מאוד מסוימת של בני נוער, בכל קבוצה עשרה בני נוער, כאשר העלות של הטיפול שנמשך כשלושה וחצי-ארבעה חודשים היא כ35- אלף שקלים. למעשה היה צריך להשיג את התקציבים האלה ואכן העירייה השיגה אותם מגופים צמודים לרשות. עובדתית כבר שלוש קבוצות כאלה רצות.

מה התועלת?

התועלת היא מבחינת הרצדביזם שירד.

זאת אומרת, זה היה שיקום אמיתי.

לדעתי זה היה שיקום נכון ואמיתי. האוניברסיטה
לוקחת את הקבוצה הבאה כליווי מחקרי והמכללה לקחה את האחריות לגבי העשרת תכנים לימודיים. זה איזשהו פרוייקט שקיים. אני מתאר לעצמי שיש פרוייקטים נוספים שכאשר הם עוברים לאחריות הרשות המקומית ניתן לשלב משאבים קיימים. חשוב קודם כל לעשות את המיפוי ועל זה דיברה עורכת-הדין רונית הרמתי-אלפרן. חשוב למפות את הבעיות, את הצרכים, את המשאבים הקיימים, את הגופים שנמצאים לצד הרשות ולנסות להתמודד עם הבעיה.

אנחנו במשרד החינוך מאוד שמחנו על החוק מפני
שראינו כאן איזושהי אפשרות לתת הזדמנות לבני הנוער גם להישמע ולא רק בבית-הספר אלא גם מחוץ למסגרות בית-הספר. אם הילד יהיה מעורב, הוא יישאר בישוב, אבל אם הוא לא יהיה מעורב, הוא יצא החוצה. אם ישאלו אותו מה הצרכים שלו והוא יהיה שותף, אני מאמינה שהוא גם ייקח קצת אחריות ויעשה דברים נוספים.

אנחנו ניסינו לפתח תוכנית בנושא של המרחב הפתוח ובזה לעודד רשויות לתת איזושהי תוכנית ואפילו היא תתוגמל, אבל במידה שבאמת יהיו בה מעורבים מספר רב של ילדים ושהתוכנית לא תהיה דווקא של בית-ספר ספציפי או של מתנ"ס ספציפי.

משרד החינוך יתגמל?

כן. אני מדברת על כיתה ז' עד י"ב ואני חושבת
שכאן מדובר בנפח מאוד רציני של אוכלוסייה.

יש מקומות בהם כבר פועלת התוכנית הזאת של
המרחב הפתוח?

כן. יש בחיפה, בפתח-תקווה, בנתניה. הם צריכים
להגיש תוכניות והם עובדים על זה. אנחנו מדברים כאן על תוכנית שבהחלט יהיה בה מבט גם לנוער, מנהיגות נוער, נגד אלימות, נגד סמים, אבל היא מתבצעת בשילוב עם בתי-ספר קהילתיים.

הכוונה היא למה שקורה בשעות הפנאי?

בשעות אחר-הצהרים.

את מדברת על החינוך הבלתי פורמלי.

דיברתי על החינוך הבלתי פורמלי. גם בבית-הספר
שעת החינוך היא בלתי פורמלית אבל היא פורמלית. מנסים לתת כאן יותר מעורבות ואחריות של בני הנוער בקהילה בה הם נמצאים.

נוכל לקבל נתונים על התוכנית?

בהחלט. דרך אגב, באשקלון אני יודעת שיש בעיה.
אנחנו מאוד רוצים לקדם את הנושא הזה. אני יודעת מבחינת מועצות התלמידים וקידום נוער, אנחנו לא מפסיקים לומר שתקומנה ועדות גם בתנועות הנוער, אבל רבים אומרים לנו שלא עושים כי אין תקציבים, למרות שמצד שני אומרים לנו שאם הייתה ועדה, הרבה היו מתנדבים.

אנחנו מצאנו הרבה פתרונות דרך בני הנוער איך לקדם את הנושאים, אבל לצערי בהרבה מאוד מקומות מנצלים את העניין הזה של אין תקציב ואז אין כוח-אדם.

רשמו לפניכם שיש פרוייקט כזה במשרד החינוך
ושמשרד החינוך מעונין לקדם שותפות של נוער והוא מעונין לעזור ולהיות מעורב במה שנקרא שעות הפנאי של בני הנוער מכיתה ז' ואילך.

אם אנחנו מחלקים את הילדים לשלוש קבוצות –
הילד בבית, הילד בבית-הספר והילד בשכונה – אנחנו צריכים לטפל בו בשלושה תחומים. צדקה רוני אלוני מירושלים שאמרה שיש ניגוד אינטרסים. כשאת באה לחינוך, אומרים לך שנושא מסוים שייך לרווחה ולא לחינוך. כשהולכים לרווחה, הם אומרים שהנושא שייך לחינוך ולא לרווחה.

לכן צריך להחליט איזה משרד מוביל את הנושא הזה והוא יגשר על-פני הגורמים השונים. צריך לקבל החלטה לגבי מעמד הוועדה, האם היא ועדה מייעצת או ועדה אופרטיבית. השאלה איפה יהיו תחומי פעילות הוועדה, האם יהיו בבית-הספר, האם יהיו מחוץ לבית-הספר, האם יהיו בשכונה וכולי. כאן יש לנו בעיה עם משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה, שאלה הם שני המשרדים שצריכים לחבור ביחד כי הם למעשה אלה שמטפלים בילדים מגיל אפס עד 18.

בערים בהן מתקיימת פעילות של על"ם הנציגים
יכולים להיות שופר מאוד מאוד טוב לצרכים של בני הנוער.

אתם מבקשים שיזמינו אתכם לישיבות?

אני חושבת שזה יכול לתרום. אני יודעת שמנהלת
המרכז בקרית ים משתתפת בוועדה והיא יכולה להביא את הצרכים. המרכזים שלנו מאפשרים דו-שיח מאוד לא פורמלי. זה לא יאומן איזה צורך יש בטיפול בנושא הסמים וכך גם בענייני המשפחה.

אם כן, את מבקשת שיזמינו את נציגיכם.

אני חושבת שזה יכול להיות מאוד יעיל כי אנחנו
נמצאים בשטח.

מאז הנייר הראשון שהסביר את החוק, אני לא
קיבלתי חומר נוסף ואני מבקשת לקבל אותו.

הייתי מבקש שיהיה גוף ממשלתי
שיזרים לנו מידע בנושא הילדים. אני עוקב באינטרנט אחר פעילות הוועדה ומשם אני גם שואב נושאים לדיון, אבל אני חושב שהוועדה לקידום מעמד הילד, דווקא על רקע הדברים שנאמרו כאן, צריכה להיות הגוף המתאם, גם בגלל הרכבה, כדי לפתור את הבעיה שקיימת בין המחלקות.

אחת הטענות שלנו שמחוקקים חוקים אבל הם
לא מבוצעים. אני חושבת שדווקא בפעם הזאת, לפי מה שראינו, צריך להתחיל עם איגום המשאבים הקיים. ברגע שמאגמים את המשאבים, אפשר לבדוק. אם אני באה לראש העיר ואני מבקשת תקציב, אומרים לי להציג מה בדיוק אני רוצה. אני חושבת שזה מאוד לא אחראי ולא נכון לבוא היום ולומר שמאחר שאין תקציבים לא מקימים את הוועדה. אני בהחלט צריכה להמשיך ללחוץ על הרווחה ועל החינוך.

בתשובה לשאלה ששאלנו את הילדים מה הם היו רוצים נאמר לנו:

1. הם היו רוצים לאפשר לבני הנוער להיות שותפים ומעורבים בתהליך קבלת החלטות בנושא חינוך וכולי.

2. לקבל מידע בנושא שירותים עירוניים וכלליים.

3. לפתוח את האור במגרשי הספורט לפעילות נוער.

4. למנות ועדה ציבורית משותפת לנוער ולמבוגרים אליה יוכלו בני נוער לפנות בנושאים שנויים במחלוקת בין עולם המבוגרים לעולם הצעירים.

5. לסייע לבני נוער לקבל את זכויותיהם בנושא עבודה.

6. לטפל בנושא השפלות בבתי-הספר וכולי.

7. להעמיד קרן לתמיכה בילדים חסרי אמצעים אליה יוכלו בני נוער לפנות.

8. לפתח ולהשקיע בבתי נוער שיהיו ראויים ועם אווירה מתאימה להם.

9. להגן על בני הנוער מפני האלימות המשתוללת וזאת על-ידי היענות מהירה לקריאות עזרה.

אנחנו תופסים שהרשות המקומית היא אחראית
גם על הנושא של תוכנית "קדימה" והתוכנית מתבצעת תמיד בהובלת ראש הרשות. הצלחנו לאגום את כל השירותים, את כל הארגונים הוולנטריים ופעילים לצורך העניין הזה. דרך אגב, לא תמיד הרווחה מובילה את זה אלא יש מקומות שמשרד הבריאות שותף והוא מוביל, וזה מה שמתבצע בלוד, ויש מקומות שמשרד החינוך מאוד דומיננטי ומוביל את התוכנית. פעם אחת נוצרה תורה עם תשתית שאומרת שאנחנו יכולים לסייע בבניית השותפויות שזה דבר קשה מנשוא. יש לנו את הידע ויש לנו את הכלים ולכן אנחנו נשמח לעזור.

הערה לגבי הבעייתיות בחוק עצמו. המילה
סטטוטורי מהווה בעיה. דני נווה הסביר לנו בישיבה הקודמת שכאשר אומרים ועדה סטטוטורית, הוועדה הזו היא כמו ועדת כספים ברשות מקומית שאת ההחלטות שלה ראש הוועדה מעביר למועצת העיר, ההחלטות מאושרות והמועצה מחויבת לקיים אותן. בפועל זה לא קורה.

זה תלוי איפה. אלי מספר על מצב שונה.

הישיבה הזו לימדה על צורך אמיתי של הקמת
תהליך. כל הנושא של הוועדות המיוחדות האלה הוא תהליך וזה תהליך מהפכני. כפי שהסתבר פה החשיבה של איתור וזיהוי צרכים, איגום משאבים, ראייה הוליסטית של כל מה שקשור בענייני ילדים שבונה על משאבים קיימים תוך גיוס משאבים נוספים מהקהילה, כאשר לפי דעתי זו התקווה היחידה ליישום זכויות במובן הרחב החברתי. זו גם לדעתי התקווה היחידה לפעילות קהילתית נכונה ולבניית חברה אחרת. בעיני הצטייר כאן הצורך לסייע לרשויות המקומיות להבין מה התהליך, איך עושים, לקבל את המידע על מה נעשה ויש מקום למחשבה רחבה מאוד על מה ניתן לעשות בתחום הזה כדי לגייס כוחות פועלים לסיוע לרשויות מקומיות לתחילה של הבנת התהליך והבניית התהליך.

אני מוכרחה לומר שאני יוצאת מאוד מעודדת למרות שהרבה רשויות מקומיות לא התחילו לפעול. שמענו כאן נציגי רשויות מקומיות שאמרו שהם לא מבינים מה הערך המוסף של הוועדה הזו וביקשו תקציב. אני חושבת שהישיבה הזו מהווה ציון דרך לחשיבה אחרת.

אני קודם כל רוצה להודות לכל אלה שבאו ולהביע
צער על אלה שלא הגיעו.
אני רוצה להביע צער גדול על כך שלמרות שהחוק מחייב, עדיין יש רשויות מקומיות שלא הקימו ועדה או שעשו רק את הצעד הפורמלי. לפי החוק היועץ המשפטי אמר שצריך להקים ועדה, ולכן ראש העיר בישיבה מסוימת הקים ועדה אבל אחרי כן לא קורה שום דבר. בין שזה כך ובין שזה כך, אני מוכרחה לומר שעדיין רוב הרשויות המקומיות לדעתי או שלא הקימו ועדה או שהקימו אותה רק לצורך יציאת ידי חובה. במלים אחרות, אם אנחנו מדברים ברמה הארצית, אנחנו רק בתחילתו של התהליך. אנחנו מדברים רק על העיריות עליהן החוק חל, והוא לא חל על מועצות מקומיות, לא על מועצות אזוריות ועל כפרים.

בדיון הזה הסתבר שיש מגוון אדיר של פעילויות באותם ישובים בהם הוקמו ועדות והתחילו לפעול. אחרי שנקבל את הפרוטוקול אנחנו נמפה את מה שנעשה ונעביר לכם בתמצית את כל מה שלמדנו מהדיון הזה על המקומות השונים, החל ממקום כמו קרית ביאליק ששמענו שהם לקחו נושאים וריכזו מאמצים ועד ראשון לציון, שם הדגש הוא על שיתוף נוער ועל שמיעת צרכים של נוער. אני חושבת שבמקום שבו מורה מחבר את עשרת הדברות של יחס המורה לתלמיד ומעבירים אותן לכל מערכת החינוך, אנחנו מטפלים בנושא שהוא לא כספי אבל היום הוא נושא קריטי במערכת החינוך והוא מערכת היחסים בין המורים לבין התלמידים. תשאלו למה זה שייך לרשות המקומית כי הרי יש משרד החינוך, אבל אנחנו לא יכולים לזרוק את הכל על המשרדים הארציים. שרת החינוך עסוקה היום, ובצדק, בשאלה של הקיצוץ בתקציבה שזה עניין ארצי, גורלי וחשוב מאוד, אבל היא לא תגיע לילד שנמצא בכיתה ושהמורה שלו מתעלל בו. אם יש ילדים כאלה – ואני אומרת שיש ילדים כאלה - שלא זוכים ליחס הנכון מצד המורה, ואולי המילה מתעלל היא קשה, ולא זוכים לכבוד, ואנחנו לא שומעים אותם – זה לא רק עניין של כסף אלא זה עניין של אווירה שיוצרים בישוב.

הנושא הנוסף הוא העניין של קדימויות. הוועדה הזו צריכה להיות ועדה נודניקית שמופיעה בפני ראש העיר, בפני מועצת העיר, בפני הגזבר ובפני גורמים נוספים ושואלת איפה הסעיפים של הילדים והאם באמת מבצעים את הסעיפים של הילדים.

לא רק לגבי תלמידים אלא גם לגבי מורים.

נכון. אני מסכימה. זה גם לגבי מורים, הורים
וכולי. בעירייה אפשר להוציא כספים ואפשר לא להוציא כספים. כאשר עירייה מקבלת כסף והיא מתחילה להוציא אותו רק ביוני, יולי ואוגוסט, תאמינו לי שהרבה כסף אחר-כך לא מוצע. הרבה פעמים קורה שבגלל שבעניין ילדים זה דורש כל מיני תיאומים, הכסף איכשהו לא מגיע. אנחנו צריכים להיות כלב השמירה במובן הזה שנדע איפה הילד מקבל ביטוי תקציבי.

אנחנו צריכים לגייס את הקהילה במובן ההתנדבות שלה וגם במידת האפשר כספים של קבוצות. סיפר פה מוטי וינטר, שיש מעט מאוד עמותות שעוסקות בילדים ברמה הקהילתית ואני לא מדברת על הרמה הארצית. יש כל מיני אגודות ידידים אבל בעיר מסוימת יש מעט מאוד אגודות ידידי הילד ויכול להיות שהוועדה הזאת צריכה למצוא אנשים בעלי רצון ותושייה. הנושא הזה הוא מאוד חשוב כי כאן מדובר בגיוס התנדבות, בגיוס משאבים ובגיוס ידע. ברשויות המקומיות יש כל כך הרבה אנשים עם ידע והם היו מוכנים לתרום את הידע שלהם. במקום שיש אוניברסיטה, אני שומעת שמתקשרים עם אוניברסיטה והיא תמיד תעזור בידע שלה.

הישיבה היום הוכיחה שהוועדות יכולות לעשות הרבה מאוד דברים ובעיקר ליצור בישוב אווירה של קדימות לילדים. אנחנו לא יכולים לתרגם החלטות ארציות על קדימות לילדים אם זה לא בא לידי ביטוי בתוך הישוב עצמו ואני לא מדברת רק על ילדים בסיכון. גם בשאלה המאוד פרוזאית אם יהיה חשמל או לא יהיה חשמל במגרש הכדורסל ועד איזו שעה, זו שאלה פרוזאית שלא עולה מיליונים אבל לגבי הילדים היא שאלה קריטית כי הם רוצים לדעת. הייתי בוועדה לקידום הילד באילת ושם הילדים דיברו על כך שבאילת יש את מערכת בתי-המלון והתיירים מחו"ל והם לא חושבים שילדים צריכים להיות שם, אבל הם מבקשים שייתנו להם מערכת חלופית, שייתנו להם לאן ללכת כדי שהם לא יגיעו לבתי-המלון עם כל האווירה והבעיות שקיימות שם. זו למשל בעיה של אילת ויכול להיות שבקרית ביאליק אין בעיה כזו, אבל יש לה בעיות אחרות.

יש את האנרגיה של הילדים והיא אדירה. נאמר לי שתנועות הנוער הן לא כפי שהיו פעם, אבל הילדים הם ילדים והאנרגיות של הילדים לא השתנו. תפקיד העירייה הוא לא לשבת ולבכות את מצבן של תנועות הנוער אלא לתת לילדים איזה שהם מסלולים שהאנרגיות שלהם והנכונות שלהם יבואו לידי ביטוי. תנו לנער ולנערה אתגר לעזור לעצמם או לעזור לילדים יותר צעירים ותראו כמה אנרגיות יש להם ואני אומרת לכם שיש להם אנרגיות אדירות שלא מנוצלות. אנרגיה כזו, זה לא רק עניין כספי. אולי צריך חצי מדריך וכאן משרד החינוך מוכן לעזור במימון כזה, אבל אתם צריכים ליצור תוכנית ואז לקבל את עזרת משרד החינוך. תאמינו לי שבסכום מצומצם מאוד אפשר לעשות מהפך בישוב כאשר ילדים ישמרו על ילדים, ילדים יגנו על ילדים, ילדים יעזרו לילדים וכולי. על"ם למשל מבוססת על עזרה כזאת, על הקשבה וכולי.

אנחנו נשקול את ההצעה לקיים יום עיון שבו נציג תוכניות והצעות שנגבש בנושא הזה.

מרכז השלטון המקומי לצערי לא שלח נציג וכך גם משרד הפנים. אני מציעה שניזום הליכה אל מרכז השלטון המקומי כאשר באחת הישיבות כשהם מכנסים את ראשי הערים והישובים בארץ לאינטרסים שלהם, נבוא אליהם עם הנושא הזה ונדרוש לקיים דיון במסגרת כינוס שלהם של ראשי הערים כדי שראשי הערים שהם ממלאים תפקיד מרכזי בנושא הזה גם יבינו את הנושא הזה וייתנו את הגיבוי ואת האוזן הנחוצה לראשי הוועדה הזו ויבינו שזו לא עוד ועדה שהוקמה כדי לצאת ידי חובה.

אני חושבת שאם נעשה את הדברים האלה על-בסיס מה שכבר נעשה, נחולל את השינוי.

אני מודה לכולכם.



הישיבה ננעלה בשעה 11:40