מעמד הילד 4.12.2001



2
הוועדה לקידום מעמד הילד – 4.12.2001

פרוטוקולים/מעמד הילד/4206
ירושלים, י' בטבת, תשס"ב
25 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 118
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום ג', י"ט בכסלו התשס"ב, 4.12.2001, בשעה 09:30


ס ד ר ה י ו ם

הגירעון של הרשויות המקומיות בתחום הרווחה והשפעתו על מצב הילדים

חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי

יצחק חזן, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה
חיים פוזנר, מנהל אגף שירותים אישיים וחברתיים, משרד העבודה והרווחה
ברוך יפה נוף, ממונה תקציבים (רווחה), משרד העבודה והרווחה
ציון שבת, סמנכ"ל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
שולה מור, מנהלת תחום תקציבים מוניציפלי, משרד החינוך
דבורה מרחבי, מפקחת ארצית על מעונות ועל תוכניות לילדים בסיכון, משרד החינוך
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
קלרה פלדמן, יועצת לענייני רווחה, מרכז השלטון המקומי
מרים דידי, מנהלת מחלקת רווחה, עיריית נתיבות
ברוריה כץ, מנהלת תחום ילד ונוער, עיריית תל-אביב-יפו
רות מטות, אגף הרווחה, עיריית ירושלים
זהבה מלוביצקי, מנהלת מחלקת רווחה, עיריית רמלה
ריקי בנישי, ראש צוות במחלקת ילד ונוער, עיריית רמלה
חוה שחק, אחראית על ילדים בסיכון, עיריית באר-שבע
אסתר לובוחינסקי, יו"ר השדולה לילד החוסה
ד"ר מייק נפתלי, מנכ"ל על"ם

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ


הגירעון של הרשויות המקומיות בתחום הרווחה והשפעתו על מצב הילדים

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום
מעמד הילד. על סדר היום הגירעון של הרשויות המקומיות בתחום הרווחה והשפעתו על מצב הילדים.

הזמנו לפגישה - ותיאמנו את המועד שלה – את מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, כך שנוכל לקיים דיון כולל על המדיניות ועל ההשלכות שלה בהקשר של הרשויות המקומיות, בהן בעצם באופן מעשי נעשה הטיפול בנושאים של רווחת ילדים. לדאבוני מסר לי מר חיים פוזנר שהמנכ"ל אמנם נמצא בבניין, אבל לא ברור אם הוא יכנס או לא יכנס לישיבה הזאת. אני מציעה שנחכה ונראה, לפני שאני אומר מה דעתי בנושא. בכל מקרה, אני מצטערת ומתנצלת בפני כל האורחים המכובדים על האיחור בפתיחת הישיבה.

ביקשנו לקיים את הדיון הזה לאחר שבדיונים קודמים עלו כמה וכמה בעיות משמעותיות שנוגעות לילדים. אנחנו נמצאים עכשיו בדיונים על תקציב 2002 אבל הדיון שלנו הוא קודם כל על המצב ב2001- לגבי הגירעונות של הרשויות המקומיות בכל הקשור בילדים.

לפי הנתונים שיש בידי התוכניות השונות שנוגעות לילדים שמועברות לרשויות המקומיות, כולל ילדים במעונות, בפנימיות, במועדוניות, ילדים בסיכון, ילדים עולים במצוקה, טיפול בילד בקהילה, כל הסעיפים החשובים האלה, הוקצב להם בשנת 2001 סכום של כ450- מיליוני שקלים. בפועל הרשויות המקומיות הוציאו במחצית השנה הראשונה של שנת 2001 כ400- מיליוני שקלים. הפער בין 400 מיליון שקלים הוצאה בחצי שנה ל450- מיליון שקלים הוצאה בשנה מעורר מיד את השאלה איך אנחנו יכולים לכסות על הפער. גם כאשר מדובר ב25- אחוזים של השלטון המקומי, בשום אופן זה לא מעלה את המספר של 450 מיליון שקלים למספר של 800 מיליון שקלים שלכאורה יהיו ההוצאות של הרשויות המקומיות לנושאים של רווחה שעניינם ילדים.

הפער הזה גורם לכך שחלק מהרשויות המקומיות מקציבות מתקציבים אחרים מעבר ל25- אחוזים ורשויות מקומיות אחרות כנראה נקטו בצעדים כמו למשל סגירת תחומים מסוימים במהלך השנה. כלומר, היו למשל חונכות לילדים עם נכויות שמשולבים בחינוך הרגיל, אבל בספטמבר אין יותר והפסיקו את התוכנית הזו בכמה מקומות. דוגמה אחרת היא מועדוניות כאשר היו מועדוניות, אבל לא יהיו יותר. זה קורה בעיקר כששנת הלימודים היא לא זהה לשנת התקציב.

הדבר החמור ביותר הוא שלרשויות המקומיות גם לא ברור אם כל ההוצאות שלהן יוכרו בין היתר משום שלפי הכללים של משרד העבודה והרווחה עד מחר, ה5- בדצמבר, צריך להעביר את כל הדיווחים והם צריכים להיקלט במחשב, אבל בינתיים הייתה שביתה ולרשויות המקומיות לא נמסר האם בשל השביתה למשל מותר להן לדווח עד ה25- בדצמבר במקום עד ה5- בדצמבר כדי שזה ייקלט. כלומר, יש גם בעיות כאשר כלל לא ברור לרשויות המקומיות מה הם הסכומים שהן יקבלו.

אני מעריכה שבשורה ארוכה של רשויות מקומיות הגזברים שאחראים על הניהול הכספי מטילים וטו על תוכניות לילדים כאשר הן חורגות.

נושא נוסף שדיברנו עליו במיוחד היה הנושא של פעוטות בסיכון ועל מעונות היום. ניהלנו התכתבות בנושא הזה ובישיבה האחרונה קיבלנו נתונים שלא היו מספקים. הטענה שלנו הייתה שבתקציב 2001 שאושר בסוף מרץ הוסיפו אלף מכסות לילדי רווחה והשאלה שלנו הייתה איך אלף המכסות האלה יחולקו, מתי הן יחולקו בפועל ולאן הן יגיעו. את התשובה לנושא החשוב הזה לא קיבלנו. ככל שהבנו, מאחר שהתקציב אושר בסוף מרץ ועד שהודיעו לרשויות המקומיות הגענו לחודש מאי, אבל ביוני מסתיימת שנת הלימודים, כך שממילא בשנה שעברה כנראה לא קרה שום דבר. באופן מעשי היה צריך לקרות משהו בספטמבר, אבל לא ברור לנו מה קרה ספטמבר ואני מאוד אשמח אם מר פוזנר יוכל לתת לנו נתונים יותר ברורים בנושא הזה.

אני לא רוצה להרחיב יותר בנושא כי יושבים אתנו גם נציגי מרכז השלטון המקומי וגם נציגי עיריות וארגונים שיוכלו להציג את הנושא.

אני מקדמת בברכה את מר יצחק חזן, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה. הפסדת את נאום הפתיחה שלי, אבל אני מניחה שהבעיות ידועות לך ותוכל להציג את הנושא.

לפני שנשמע את המנכ"ל, ברשותך, נמצא אתנו כאן מייק נפתלי שאמר לי שהוא ממהר לפגישה אחרת עם שר המשפטים, כך שלפני שתתייחס, אני רוצה לאפשר לו לומר את דבריו.

רציתי לומר כמה דברים בשבח הרשויות
המקומיות. בשנים האחרונות יצא לעמותת על"ם לעבוד עם למעלה מעשרים רשויות מקומיות בפיתוח שירותים לנוער בסיכון. אני חייב לומר שבלי יוצא מן הכלל הרשויות המקומיות נתנו לא רק את מה שהן התחייבו לתת אלא בדרך כלל נתנו יותר. אני אומר את הדברים במלוא האחריות. זה נכון לגבי 17 הפוך על הפוך, זה נכון לגבי עבודה עם ניידות, זה נכון לגבי עבודה עם נוער עולה, וזה קורה במיוחד בשנים האחרונות, בשנתיים האחרונות, כשיש רשויות מקומיות שמתקשות בחיי היום יום שלהן אבל הן עושות כל מאמץ אפשרי על-מנת לפתור את הבעיות.

מצד שני אני חייב לומר לאדוני המנכ"ל שהחוויה שלנו אל מול הממשלה – וזה לאו דווקא משרד הרווחה, למרות שזה כמובן בולט גם מול משרד הרווחה ובמיוחד מול משרד החינוך – מראה שהמערכת הממשלתית לא נותנת כתף לטיפול בנושאים של נוער בסיכון. הצטערתי לשמוע ממש לאחרונה מחברת הכנסת תמר גוז'נסקי שבאופן כמעט שרירותי האוצר מחק ממפת התקציב של השנה את סעיף התקצוב שלו לנושא הפוך על הפוך. הוא כבר לא ייתן את אותם שני מיליוני השקלים שכבר התחייבו ואני מניח שישלמו השנה. זה ממש מדהים אותי.

התוכנית הפוך על הפוך עולה בהפעלתה קרוב לעשרים מיליון שקלים. השנה היא עלתה 17 מיליון שקלים. הממשלה התבקשה לממן רק שליש, קיבלה הנחה מיוחדת באמצעות העובדה שהרשויות המקומיות נתנו יותר מחלקן והארגונים הציבוריים גייסו סכום גדול מאוד של כסף. הממשלה התבקשה השנה לתת שלושה מיליוני שקלים, התקיים דיון מקיף במינהלת התוכנית רק לפני שבוע, ואין בכלל שאלה לגבי ההצלחה המקצועית בעבודה עם הנוער בתוכנית זו, בטיפול באוכלוסיות רחוב בתוכנית הזאת, אבל בכל זאת אני שומע כדרך אגב שהסכום הזה נמחק ולא קיים בתקציב לשנת 2002. אני שם כאן סימן שאלה מאוד גדול. אני גם לא מבין את ההגיון שבזה כי ממילא אחר-כך נקיים פה בכנסת ובמקומות אחרים איקס ויכוחים ודיונים ובסופו של דבר מן הסתם הממשלה תחזור בה. למה בצורה כל כך שרירותית מקבלים החלטה כזאת?

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת אדוני המנכ"ל ולבקש ממך לבחון את הנושא מחדש ולפעול כך שהנושא הזה לא יימחק. חבל על כל האנרגיה הרבה שכולנו נשחית לשווא על דברים שהם מוסכמים וידועים ואנחנו יודעים כמה זה חשוב לנוער והלוואי שהממשלה הייתה מכפילה את התוכנית הזאת בגלל האיכויות שלה. לבוא באופן שרירותי ולחתוך? אני מציב סימן שאלה מאוד גדול.

ודאי אני שותף לכל הנושאים שהעלתה יושבת-הראש בפתיחת הדיון לגבי ילדים בסיכון. אין ספק שאם המערכת שמטפלת בילדים לא תקבל את הכתף המתאים, קל וחומר מי אמון אחר-כך לטפל בנוער שתהיה לו עבודה קשה שבעתיים. צריך להתעשת במדינה. המצב הוא כל כך חמור ואני לא מתייחס לכתבות שמופיעות בסופי שבוע והכתבה המאוד איכותית שהופיע ביום ששי אלא התמונה בשטח היא מאוד קשה. אני לא רוצה לתת כרגע נתונים, אבל כולנו יודעים עד כמה קשה המצב. אני יכול לספר לכם כמה קטינים עוסקים בזנות, אני יכול לספר לכם כמה נוער חי היום ברחובות וכולי. את המצוקה כולנו יודעים, אבל אנחנו יודעים כרגע שהממשלה כגוף לא נותנת את מה שהיא צריכה לתת ואפילו לא את המעט.

אדוני המנכ"ל, אנחנו הצגנו את הנושא וציינו את
הפערים הבלתי נסבלים בין התקציבים שמשרד הרווחה מקציב לילדים בסיכון, ילדים בפנימיות, מועדוניות וכולי לבין ההוצאות בפועל של הרשויות המקומיות. שאלנו האם אחרי השביתה ייקלטו כל ההוצאות בזמן והאם לא תודיעו להן? כי הם לא קיבלו הודעה שמותר להן לדווח יותר מאוחר. העלינו את הנושא של מעונות היום ונושאים אחרים.

לפני שאני פותח, אני רוצה להעלות נקודה חשובה.
לפני כחודשיים התקיימה ישיבה אצל מנכ"ל משרד ראש-הממשלה בהשתתפות עדי אלדר, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, ונציגי מרכז השלטון המקומי.

במסגרת השביתה שלהם?

לא. הועלו שם נושאים שונים וביניהם נושאים
שקשורים למשרד הפנים, אבל הם לא הציגו כל נושא שהוא בנושא משרד הרווחה. התפלאנו איך קרה דבר כזה כי הם באו ואמרו שיש מצוקה שנמשכת לאורך תקופה. התפלאנו איך זה שבדיון כל כך חשוב שמתקיים אצל מנכ"ל משרד ראש-הממשלה - כאשר אני מוזמן לדיון כמנכ"ל משרד העבודה והרווחה, מוזמן מנכ"ל משרד הפנים ומוזמנים נציגי מרכז השלטון המקומי – מציגים תמונה ללא התייחסות לרווחה ורק בחודש-חודש וחצי אחרונים התחילו פתאום לצוף כל הבעיות.

מאחר שמר אלדר לא נמצא אתנו, אני לא יכולה
לענות בשמו, אבל אולי אחר-כך גברת קלרה פלדמן תתייחס לנושא.

אם היינו יודעים על הבעיה, לפחות היינו יכולים
להתייחס אליה.
אני רוצה להעלות נקודות חשובות מבחינת המשרד. בישראל חיים היום כשני מיליון ילדים שמהווים כ35- אחוזים מהאוכלוסייה. אחוז הילדים שחיים מתחת לקו העוני כיום עומד על 23 אחוזים וזה אומר שזה חל על כמעט כל ילד רביעי. כ320- אלף ילדים נמצאים בקשר עם שירותי הרווחה, מתוכם בטיפול אינטנסיבי משמעותי – טיפול מוסדי, אומנה, שיקום וכולי – כששים אלף ילדים.

כארבעים אחוז מתקציב משרד העבודה והרווחה מנותב לצורכי ילדים ומשפחותיהם כאשר הטיפול הקהילתי הוכפל במהלך ארבע השנים האחרונות והמגמה שלנו היא לחזק את זה יותר לא רק בהיבט התקציבי כשמדובר לא ק על היבט של עלות מוסדית מול חוץ-ביתית אלא גם בהיבט הזה שילד בתוך הקהילה למעשה מקבל את הטיפול שמאפשר לו התאקלמות טובה יותר בחברה.

בשנים האחרונות משרד העבודה והרווחה הציב את צורכי הילדים בעדיפות גבוהה וביקשנו תגבור בתקציב 2002 בסכום של ארבעים מיליון שקלים.

את הסכום הזה קיבלתם?

לא.

ביקשתם ולא קיבלתם.

נכון.

מה כן קיבלתם ב2002-?

תכף אני אדבר על הנקודה הזאת. יש כאן גרף
שמציג את הגידול בצרכים מול הגידול בתקציב בחמש השנים האחרונות. זה גרף שמראה הכל. זה הגידול בצרכים כאשר מדובר פה על גידול תקציב שבעיקרו הוא בנושא של רשויות מקומיות בהיבט הקהילתי. אנחנו רואים פער שמבחינת תקציב המשרד הוא 17.3 אחוזים שמהווים 750 מיליוני שקלים. הפער הזה קיים משנת 1997 והוא הולך וגדל. זה למעשה פער חברתי. פער בין תקציב שניתן לעומת צרכים, טיפול וכולי, זה בעצם פער חברתי.

זה בעצם מה שאתם זורקים בפועל על הרשויות.

לא זורקים על הרשויות.

אם הרשויות רוצות לתת תשובה למצוקות האלה,
הן צריכות לקחת את זה על עצמן.

לא, לאו דווקא. זה בהיבט הכולל יותר. כארבעים
אחוז מתוך זה קשור לרשויות בהיבט הכולל.
בחודש הקודם עברנו חודש קשה בנושא סכסוכי עבודה ועכשיו נתפנה למאבק הבא על התקציב ואני מקווה שכל הגורמים שנושאי הפערים החברתיים חשובים להם יבואו ויחד אתי יעשו משמרות מול האוצר כדי לראות איך אנחנו מקדמים את הדברים האלה.

ביקשנו מהאוצר שישלחו נציג, הם אמרו
שישתדלו אבל לא שלחו.

למעשה ביקשנו תוספת של ארבעים מיליון שקלים
כאשר מדובר על מועדוניות לאלף ילדים, פנימיות בסדר גודל של 3,600 ילדים, נושא שמוערך בסביבות 22 מיליון שקלים, מכסות פוסט-אשפוזיות בסדר גודל של חמישה מיליוני שקלים וצרכים מיוחדים של משפחות נזקקות בעיקר בהיבט הילדים, סעיף שהוא מאוד ידוע ובעייתי ברשויות המקומיות שנותן למעשה יכולת לרשות לטפל במקרה נקודתי זה או אחר של ילד בסיכון או ילד שצריך טיפול כזה או אחר כאשר זה אומר למשל להסיע ילדים ממקום למקום או טיפול סיעודי זה או אחר. בסך הכל אנחנו עומדים כרגע על סכום של ארבעים מיליון שקלים, שהוא הסכום המינימלי שנדרש כדי לתת מעט לרשויות אפשרות להרים את הראש.

בתקציב הקיים אנחנו פועלים כדי לשפר את ההגנה והשירותים לילדים אולם אין בתקציב הקיים תשובה לכל הצרכים ולדברים שמחובתנו לקיים כלפי ילדים בהזנחה ובסיכון.

לא מובטח עדיין מעון יום או פנימייה לכל ילד בסיכון וזו סוגייה בעייתית שעלתה בפגישה עם ראשי הרשויות. אתמול ישבו אצלי נציגי עיריית ירושלים לישיבה מאוד קשה בה הוצגו הרבה נתונים והרבה בעיות כשהועלו בעיות בקשר למכסות לילדים בסיכון. ילד בסיכון הוא לאו דווקא בהיבט של הילד עצמו בסיכון אלא גם לפעמים ילד עם בעיות כלכליות שנובעות מאבטלת הורים או ילד שנכנס למצב של עוני שזה דבר שמהווה טריגר שלילי לכניסה למצב של סיכון. ברגע שהילד בעוני, היכולת לטפל בו והיכולת למנוע ממנו כניסה למצבי סיכון הולכת ונחלשת ולצערנו הרב אנחנו נתקלים בגידול בעוני.

אני יכול לומר לכם שכאשר אנחנו מדברים על עוני, אם נבטל את אותו חוק של הלפרט, ייכנסו עוד חמישים אלף ילדים לחיות מתחת לקו העוני, ואלה הם נתונים בדוקים. המשמעות היא עוד כחמישים אלף ילדים שבפוטנציאל נכנסים למצבי סיכון. אני לא מתייחס לזה בהיבט הפופוליסטי אלא בהיבט הענייני של סיכון.

קבענו לאחרונה כי אחד היעדים העיקריים שלנו בתחום הרווחה הוא חקיקת חוק סל שירותי רווחה חובה שיחייב את המדינה לספק סל שירותים בסיסי לכל נזקק. מינינו ועדה לגיבוש הצעת החוק ואין ספק שמדובר פה בתוספת תקציבית אדירה, אבל לא נירתע. ישבתי קודם עם חברת הכנסת יעל דיין לדיון בסוגייה מרכזית שגם היא קשורה להיבט התקציבי, נושא של אלימות כנגד נשים ואמרנו שמבחינתנו אנחנו מציגים את הצרכים, מציגים את הבעיה, מציבים את הנושא על סדר היום, מציגים פתרונות לבעיות האלה אבל אם אחרי כן יהיה תקציב או לא יהיה תקציב – זו סוגייה אחרת. כך גם כאן. חוק סל שירותי חובה, המשמעות שלו היא מתן יכולת אמיתית לכל אדם במדינת ישראל לקבל טיפול של רווחה וכמובן שזה כולל את הילדים.

לגבי הקשיים של הרשויות המקומיות. אנו מודעים לקשיים של הרשויות המקומיות ובהמשך חיים פוזנר ירחיב וימסור נתונים מספריים. מרבית הרשויות המקומיות נמצאות בגירעונות לא רק בגלל נושא הרווחה אלא בגלל סיבות שונות. כל הסוגיות של הרשויות המקומיות, היות שיש להן תקציב כולל, חלק ממנו שקשור ברווחה נמצא במצוקה אבל מבחינתנו בהיבט של טיפול אנחנו נותנים את המרב.

יש לנו שיטת חלוקה שאומרת 75 אחוזים המשרד ו25- אחוזים הרשות המקומית, אבל יש לנו הרבה מקרים של ילדי רווחה שהרשויות המקומיות לא מוכנות להכניסם למוסדות בגלל שהן טוענות שאין להן את ה25- אחוזים שהן צריכות לתת. זו סוגייה בעייתית כי המשמעות היא שהם פונים אלינו כדי שניתן את המאה אחוזים אבל במצוקות התקציביות אין לנו אפשרות.

מה קורה לילדים האלה?

הם ברחוב.

מבחינתנו אנחנו מנסים למצוא פתרונות כאלה
ואחרים, כולל סיוע דרך קרנות מסוימות של המשרד כדי שבסופו של דבר הילד הזה לא יגיע לרחוב, אבל עם כל הכבוד אנחנו מדברים כאן על חלוקה שקיימת מקדמת דנא והיא לא דבר שהמצאנו אותו עכשיו. מבחינתנו ברגע שנקבע שהרשות צריכה לתת את חלקה, היא צריכה לעמוד בזה. אנחנו מבחינתנו עושים את כל המאמצים שאותם 75 אחוזים יינתנו למרות שלפעמים זה גורם לפגיעה במקומות אחרים. אנחנו רוצים לטפל באבטלה ויש לנו תקציבים של אבטלה, אבל לפעמים אנחנו מפנים תקציב של אבטלה לרווחה כאשר אנחנו אומרים שהמחיר לא בהכרח הוא נכון כי לפעמים אם אתה פוגע באבטלה התוצאות יכולות להיות יותר הרסניות מאשר אם אתה מעביר את התקציב לילדים. למרות זאת לפעמים אנחנו מעבירים את התקציב כי אנחנו חושבים שבעניין הזה אסור שיהיה מצב שילדים יישארו בחוץ כי הרשות המקומית לא מעבירה את חלקה.

אם ברשות מקומית מסוימת צריך לסדר מאה
ילדים ולאותה רשות אין את ה25- אחוזים, אתם לא אומרים לה שאתם תעבירו את הכסף ושהיא תסדר 65 ילדים.

אף רשות מקומית לא החזירה לנו מכסה.

אתה אומר שלא מנצלים את הכסף עבור מאה
ילדים כי הרשות לא משתתפת, אבל בכסף שאתם מעבירים אפשר היה לסדר למשל 65 ילדים והשאלה מדוע לא לסדר את ה65- האלה?

הסוגייה הזו עלתה. יש רשויות יותר חזקות ויש
רשויות יותר חלשות, אבל הבעיה כשמעלים את זה למשרד ראש-הממשלה אומרים לנו שמבחינת המשרד כל רשות היא שוות ערך. זאת אומרת, אם כולן צריכות לתת את ה25- אחוזים ויש כאלה שיכולות ויש כאלה שלא יכולות, אנחנו לא יכולים לשנות את התמהיל הזה. יש לי צוות שדן בנושא הזה ואני אתייחס לנושא.

אני יכול לומר לכם שממידע שקיבלתי לאחרונה, שאני מקווה שהוא מבוסס, עולה שיש רשויות מקומיות שאפילו שיש להן אפשרות, יש להן תוכנית חסכון לכסף שמגיע ממשרדי ממשלה אלו ואחרות. כלומר, יש רשויות שהן חזקות, שיש להן קופה מסוימת בה הן חוסכות את הכסף. לעומת זאת, יש רשויות אחרות שאין להן את ה25- אחוזים. לכן הקמנו ועדה לגבי הקצאה וקריטריונים.

אני בכוונה מחדד את הבעיות כדי שהדברים יהיו על השולחן ולראות איך אנחנו מתקדמים כי הבעיה של כולנו. הבעיה היא לא בעיה שלי ושל עובדי המשרד אלא בעיה של כל מדינת ישראל.

הרשויות מתמודדות בשטח עם כל המצוקות וודאי שקשה להן לסרב להעניק טיפול לילד שנמצא בסיכון רק משום שהתקציב נגמר, ומסיבה זו יש רשויות מקומיות שמממנות במאה אחוז מכספן עובדים סוציאלים ופרוייקטים שונים.

חדשים לבקרים אנחנו יושבים מול רשויות מקומיות, כאשר הן יושבות אתנו ואנחנו דנים לגבי כל סעיף וסעיף ומנסים לעזור. באופן קבוע יושבים נציגי רשויות מקומיות אצלי ואצל השר עם מצוקות ונותנים מאיפה שאפשר. ישבתי אתמול בלילה על התקציב וניסיתי לראות אם אפשר להעביר מנושא אחד לשני כאשר בזה אנחנו לפעמים פוגעים בקבוצות ובנושאים אחרים.

נקודה חשובה שקשורה לעיצומים שהתחילו אחרי החגים. יש לנו פיגור ברישום ההוצאות ולכן אין נתונים מעודכנים לגבי הגירעונות האמיתיים של הרשויות. מצד שני יכול להיות שחלק מהתקציב לא עבר ולכן התמונה שכיום מתוארת היא תמונה לא בדיוק מדויקת. ביקשתי מראשי האגפים אצלי לעבוד סביב השעון כדי להכניס כמה שיותר את כל התקציבים ואת כל העדכונים האפשריים.

דחיתם את המועד מה5- לחודש למועד אחר?

בהמשך תינתן לזה תשובה.
ההנחה שלנו שבסעיפים הכמותיים של מכסות בגדול לא יהיו גירעונות, אבל לעומת זאת בתקציבים שהם תקציבי פעולה, שם יתכן שיהיו גירעונות. לדוגמה, סעיף שנקרא צרכים מיוחדים, בשנת 2000 הוא עמד על 26 מיליון שקלים והשנה הוא עומד על 21 מיליון. זאת אומרת, כבר אנחנו רואים סעיף שיוצר לנו בעיה.

רשויות רבות טוענות כי אינן יכולות לעמוד בתקציב הרווחה, אך למעשה במרבית המקרים הרשויות מצליחות לממן את חלקן. יש נקודה חשובה כאן. היות וקיבלנו תקציבים נוספים במהלך השנה, ביוני-יולי, לרשויות הייתה בעיה להיערך לקראת תקציב כזה. אנחנו מאמינים שבתחילת השנה הבאה, לאור זה שהפעולה היא פעולה מתמשכת, הן תערכנה בהתאם. אם מקבלים איקס מיליוני שקלים בתחילת שנה, עושים את החלוקה בהתאם, אבל אם ביוני-יולי מקבלים עוד תקציב, היכולת להיערך לתקציב השתתפות היא קשה יותר ולכן זו גם אחת הסיבות לגירעונות השנה. אנחנו מתכוונים במהלך ינואר – ואני מקווה שאז התקציב יהיה מסודר – להגיש תקציב שישקף את מה שקורה ביוני, ואז הרשויות ידעו להיערך ולעשות את הוויסות הפנימי שלהן, כך שגם מבחינתנו יהיו פחות גירעונות.

בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי מיניתי ועדה לדון בקריטריונים להקצאות לרשויות המקומיות. הוועדה אמורה להגיש בסוף החודש המלצות לניצול נכון של הקצאת כוח אדם ותקציב. היא גם אמורה לדון בנוגע לשינוי חלקן של הרשויות המקומיות בתקציב. אני מקווה שהמלצות הוועדה יביאו לשינוי בצורת העבודה מול הרשויות המקומיות ולמתן יתר גמישות ולאחריות רבה יותר.

ביקשתי מיושב-ראש הצוות לייעץ לי, ביקשתי ממנו לראות איך אני עושה חלוקה שווה יותר בין רשות מקומית שהיכולת שלה לתת את ההשתתפות והספיגה שלה יותר גדולה לעומת רשות אחרת שהיכולת שלה היא יותר קטנה. כבר אני אומר לכם שבאוצר הרימו גבה וגם במשרד ראש-הממשלה שאלו אם אני מעניש רשויות שמצליחות ומצד שני אני מצ'פר את הרשויות החלשות שטוב להן עם זה, כך שבעצם אני מנציח את התלות, מנציח את המצב של רשויות חזקות וחלשות. אמרתי שאולי זו אפליה מתקנת, אולי אם עכשיו נבוא ונעשה סדר בדברים, זה ישנה את המצב. אם לדוגמא מחר נגיד שהרשויות החזקות ישתתפו בשלושים אחוזים והרשויות החלשות ישתתפו בעשרים אחוזים, כך אני שומר על התקציב ולא משנה אותו אלא עושה ויסות פנימי בהשתתפות. כך אני עושה אפליה מתקנת כאשר במשך השנים אני מקווה שהרשות המקומית החלשה תעלה על דרך המלך ואז היא גם תהיה כמו כולן.

בנושא הזה הרבה גורמים בכירים מרימים גבה, כולל הרשויות המקומיות החזקות ששואלות מה פתאום ולמה הן צריכות לממן את הרשויות החלשות.

בתחילת השנה הבאה אני מקווה להקים ועדה שתבדוק את העומס בכוח אדם ותמליץ על תקני כוח אדם הנדרשים לפי הצרכים האמיתיים. לדוגמה, יכול להיות שבתחום ילדים אולי צריך הסטה של התקנים ואז ממילא ברגע שאתה מעסיק יותר כוח-אדם מקצועי בתחום של ילדים, יכול להיות שהתקציב שיידרש לכך יקטן כי ברגע שאתה מטפל נכון יותר על-ידי כוח אדם נכון, הנזקים שנוצרים בהמשך הם קטנים יותר.

מבחינתנו אנחנו עושים את המרב ונמשיך לעשות את המרב. אנחנו לא שוקטים על שמרינו, לא ישנים ולא נחים כדי בסופו של דבר נבוא ונשיג כמה שיותר תקציבים שייתנו מענה לצרכים ההולכים וגדלים. אין מה לעשות, האוכלוסייה גדלה והצרכים גדלים אבל התקציב קטן יותר לעומת הצרכים האמיתיים שאנחנו רואים. מאידך יש לנו בעיה - וכאן אני מסתכל על זה בכובע של האוצר - כאשר היום תקציב הביטחון נוגס באופן משמעותי ביותר בתקציבים האחרים ולכן לאוצר יש בעיה לבוא ולתת כמה שאפשר.

יש לי הרבה מאוד פרוייקטים של עמותות שונות שלצערי הרב אני לא רואה את ההמשכיות של פעולתן, אבל אנחנו צריכים לעשות את המרב ואנחנו נעשה זאת.

אני לא הצלחתי להבין. תקציב השנה הבאה של
המשרד שלך לנושא הילדים יגדל או יקטן?

התקציב לא משתנה. אותו תקציב. ריאלית
התקציב קטן, אבל בתקציב הזה הוא לא משתנה ריאלית אלא הוא שומר על ערכו הריאלי, כאשר הגידול בצרכים גדל יותר.

התקציב בנושא הילדים עולה?

באופן ריאלי הוא יורד כי הצרכים עולים.

יש לי צמצום ריאלי של כששים מיליון שקלים,
השחיקה של אחוז וחצי בתקציב המשרד. נומינלית התקציב גדל. אם אני לוקח את ההתייקרויות, זה לא כך.

יש לך הבחנה בין ילדים ולא ילדים?

בעניין הזה אני יכול להראות לך את הנתונים.

בסעיף הילדים אין הגדלה.

במסגרת הקיצוצים שהיו, הרי במהלך השנה היו
קיצוצים, לא היו קיצוצים?

לא, לא נגענו בתקציב.
יש לי פה תמונה של התקציבים, חלוקה של תקציבים לילדים בסיכון והחלוקה היא חלוקה מסודרת של מה שהיה בשנת 2001 ואפשר לראות שבעצם התקציב שומר על ערכו בשנת 2002. זה כולל שירות ילד ונוער, מפגרים, אוטיסטים, נכים וכולי. יש לי חלוקה מסודרת של מספר ילדים והתקציב.

מאתיים עובדים סוציאלים הגיעו?

ודאי. הם חולקו.

כמה מהם מטפלים בילדים?

אפשר לבדוק את הנתון הזה.

הרוב מטפלים במשפחות.

למעשה בהחלטת ממשלה תקציב המשרד שלנו
קוצץ ב93- מיליון שקלים.

זה היה במהלך שנת 2001?

לא. לקראת הכנת תקציב 2002. אנחנו דאגנו
שהקיצוץ הזה לא יפגע בנושא של ילדים וזה אומר שהוא פגע יותר בנושאים אחרים.

קליטת הקבצים היא עד סוף השנה. 5 בדצמבר זה
מה שאנחנו קוראים דיווחים דרך הרשות שזה מתייחס לחמישה אחוז מכלל התקציב. לגבי ה95- אחוזים, כל הקבצים ממוכנים ומתקבלים עד סוף השנה ואפילו קצת אחרי כן. אנחנו עושים מאמץ להתגבר על הפיגור.

התקציב חסר. זאת אומרת, הבעיה היא לא כל כך הגירעונות של הרשויות המקומיות. אם הרשויות המקומיות בעבר היו יכולות לעשות גירעונות ולא פגעו בשירות, מבחינת השירותים לילדים זה לא היה רע. זאת אומרת, הייתה בעיה ביחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. היום הרשויות המקומיות ברוב המקומות במסגרת המכסות וההקצאות שלנו ממצות את הכל. היה מקרה נדיר אחד בנתיבות, אז לא נתנו להם. הם רצו להחזיר ואנחנו חייבנו את הרשות לקלוט את הילדים. בסך הכל במסגרת המכסות והתקנים הקיימים הרשויות ממצות והבעיה היא שהן כמעט לא חורגות כאשר היום אין חריגות והמשמעות היא שבעצם המדינה צריכה להביא את חלקה, בשלב זה את ה75- אחוזים, ואם היא לא מביאה, יש פגיעה גדולה בשירותים.

כפי שאמר המנכ"ל אנחנו ביקשנו תוספות תקציב לשירותים בקהילה, מועדוניות, מרכזי הורים-ילדים, מרכזי קשר, פעולות פנימייתיות ופעולות אחרות לילדים, אבל כרגע אין תוספת והדבר הוא באמת קריטי.

אני אסביר את טענת הממשלה לגבי הסיווג של רשויות מקומיות וחלשות. הממשלה אומרת שמשרד הפנים הוא שעוסק בנושא הזה של הבחנה בין הרשויות באמצעות המענק המשלים והנוסחאות שלו, אבל זה נושא פתוח ונמצא כרגע בבדיקה.

לגבי מעונות יום. יש לי כאן דיווח עד ספטמבר, אבל כפי שאמרה יושבת-הראש בפתיחה הנתון הוא לא משמעותי כי התקציב בעצם שוחרר לידיעת הציבור בסוף מרץ. עד סוף מרץ, לפי הוראות החשב פעלנו לפי מתכונת תקציב שנה שעברה. באפריל נודע לרשויות המקומיות שיש תוספת כאשר חודש אפריל מהווה אמצע שנת תקציב וסוף שנת לימודים, ולכן בעצם לא היה מיצוי של הנושא הזה. אני מניח שב1- בינואר 2002 נראה מיצוי מלא. דרך אגב, כך קורה לגבי כל תוספת שמגיעה עכשיו לרשויות המקומיות.

אם כן, אין לך נתונים.

יש לי נתונים לספטמבר.

הנתונים לספטמבר לא מעניינים.

ב1- בספטמבר התחילה שנת לימודים. כל ילד בכל
מקום שנקלט השנה למעון יום, אנחנו נכסה את ההוצאה שלו השנה. מה1- בספטמבר – תחילת שנת הלימודים החדשה – יהיה מיצוי מלא של כל המכסות והכל עובר לשנה הבאה.

זה לא נקלט כנראה בגלל העיצומים.

לא, לא קשור לעיצומים. הרשויות קיבלו את
ההודעה על התקציב באפריל ומאחר שמדובר בסוף שנת לימודים, לא מכניסים ילדים למעונות. יש לי כאן פירוט של כל ההקצאות אבל הוא מתייחס לספטמבר והוא לא משמעותי. הניצול הוא נמוך מכיוון שמדובר באמצע שנת תקציב ובסוף שנת לימודים. בשנת הלימודים הבאה ברור שזה ימוצה כמו בדברים אחרים.

בגלל המצב בו נתונות הרשויות המקומיות, כל תקציב – ואני לא מדבר על תקציב חדש לגמרי – ואפילו הגדלה פתאומית של תקציב לרשויות המקומיות, רוב הרשויות המקומיות, בגלל שזה לא אושר להן במסגרת התקציב בתחילת השנה, יתחילו למצות את התקציב מתחילת שנת התקציב הבאה, כי לפעמים הן לא רוצות לפתוח את מסגרת התקציב ועל זה יש להוסיף את הגעיות של הגירעונות. זאת אומרת, חשוב מאוד לעבוד בצורה מתוכננת עם תקציב מתחילת שנה כאשר הרשויות רואות ומתכננות. תוספות באמצע השנה לא תמיד מגיעות למיצוי באותה שנת תקציב אלא בתקציב של השנה הבאה.

אני רוצה להציג כמה שאלות. בקשר למעונות
היום. אני פתחתי את ספר התקציב הכחול שהונח על שולחן הכנסת וראיתי שאלף המכסות בכלל לא מוזכרות שם. מדובר שם על 14 אלף מכסות, מדובר על גידול במספר ילדי אמהות עובדות שזה סיפור אחר.

את מדברת על התקציב לשנת 2002.

אני מדברת על התקציב שהונח על שולחן הכנסת
לשנת 2002. פתחתי את הסעיף שנקרא האגף למעמד האישה וחיפשתי את אלף המכסות, אבל לא מצאתי.

אין שינוי בין 2001 ל2002-.

אני יכולה לבקש את מנהלת הוועדה שתביא את
ספר התקציב לקראת 2002 ושם אפשר לראות דיווח על מה שהיה ותוכניות על מה שיהיה. לגבי נשים עובדות, יש שם גידול צפוי אבל אלף המכסות לא מוזכרות שם. אני מודיעה לכם שהן לא מוזכרות, לא לגבי 2001 ולא כתוכנית ל2002-. אני שואלת איפה אלף המכסות האלה ולמי הן חולקו.

קיבלתי את הדיווח הזה בספטמבר ולכן זו בעיה, אבל רציתי לדעת האם בעיריית טייבה היו 57 מכסות, כתוב פה הקצבה חודשית בספטמבר. כמה היה בשנה שעברה? כי אחרת איך אני יודעת אם זה גדל בטייבה או גדל ברעננה? אני שואלת למי חולקו אלף המכסות האלה ואת השאלה הזו אני מפנה כבר מחודש אפריל. אני שואלת מה אתם עושים עם אלף המכסות, איך חילקתם אותן, לפי איזה עקרונות, לפי מי שהכי זקוק או לפי המבנה הקודם?

אני למשל יודעת על מעון יום שפועל בעכו העתיקה. בשנה שעברה, לקראת ספטמבר 2001, הם קיבלו, אם אני לא טועה, 15 מכסות של ילדי רווחה. לקראת ספטמבר הזה הודיעו שיש להם שתי מכסות. אם נוספו אלף מכסות בארץ, למה צריך לקצץ במכסות? מחודש אפריל אני לא מקבלת תשובה למה לא הזכרתם את אלף המכסות בתוכנית של המשרד ולפי איזה עקרונות חולקו אלף המכסות, מי קיבל אותן ולמה.

בעכו יש 142 מכסות. עד עכשיו הם דיווחו על 141
ילדים.

אני אומרת שאם יש תוספת של אלף מכסות, לא
היה צריך לקצץ במה שהיה.

לא קוצץ.

אני מספרת לך על מקרה קונקרטי. אני לא באה
לדון בו אבל עולה השאלה מה קרה עם אלף המכסות, אולי עכו לא קיבלה תוספת, אולי עכו כן קיבלה תוספת.

זה לפי קריטריונים. לקחנו את כל ה14,855-
וחילקנו.

יש נוסחה.

יש לנו קריטריונים להקצאת מעונות יום.

זה לפי הכנסה לנפש.

יש לנו חמישה פרמטרים.

אפשר להגיד לי כל מיני דברים ואפשר לומר לי
שאלה העקרונות ואכן זה מעניין וחשוב, אבל אני שואלת באופן מעשי. קיבלתם אלף מכסות בחודש אפריל, למי נתתם? למה אי אפשר לקבל תשובה?

לקחנו את הסך הכל של 14,588 כשהמספר הזה
כולל בתוכו את האלף הנוספים וחילקנו אותם לפי קריטריונים.

היה 14 אלף, כך שזה צריך להגיע ל15- אלף. למה
זה 14,588?

לא, בשנת 2001, כולל האלף של 2001. אני לא
מדבר על 2002.

למה לא 15 אלף?

היה 13,500 ונוספו אלף.

היה 14 אלף. תפתח את הספר, כתוב שם 14 אלף
ולא 13,500.

לא מדובר על 2002 אלא אנחנו מדברים על 2001.
העלאה של האלף הייתה בשנת 2001 ובשנת 2002 לא הייתה תוספת. האלף מכסות ניתנו בשנת 2001.

אלף המכסות נכנסו לבסיס התקציב?

כן.

בשנת 2001.

במהלך 2001. לא מיד בתחילת השנה אלא במהלך
2001.

והוא נשמר לשנת 2002.

בשנת 2002 אני לא צריכה לראות את התוספת של
אלף המכסות?

לא. כי זה נמשך וזה בבסיס.

בחוברת כתוב 14 אלף. אני שואלת ברצינות מי
קיבל את תוספת המכסות. איזה עירייה קיבלה וכמה מכסות. למה אי-אפשר לקבל נתון כזה? למה אי-אפשר לדעת אם ירושלים קיבלה תוספת של מאה או חמישים או עשרים? האם עיריית אשדוד קיבלה? האם רהט קיבלה? מי קיבל את התוספת?

היושבת-ראש מבקשת טבלה השוואתית, 2001
מול 2000. אנחנו ניתן טבלא שנתית של 2000 מול 2001.

מה הסיכוי לקבל תוספת בשנת 2002, יש סיכוי?

אנחנו ביקשנו את זה ובמסגרת המאבק שלנו עם
האוצר, בינתיים יש הבטחה של ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה של הכנסת שיעזרו לנו בעניין הזה. אנחנו רוצים להגדיל את התקציבים בכלל ואת תקציבי הילדים בפרט.

לגבי מכסות לילדים שלא במעונות יום אלא
בתחומים אחרים. התשובה היא שבשנת 2002 יהיו בדיוק אותן מכסות שהיו בשנת 2001?

יש גידול טבעי בהיבט של מפגרים ונכים. אנחנו
מנסים לטפל דרך הרזרבות שלנו.

בעקבות הרפורמה במשפחות אומנה, יש גידול
של ילדים במשפחות אומנה?

האם גדל מספר הילדים במשפחות אומנה, עדיין
אין גידול.

אין לכם נתונים?

יש נתונים שמראים שעדיין אין גידול.

האם התחזית שלכם שבשנת 2002 יהיו יותר
ילדים במשפחות אומנה?

כן. סביר להניח. ילדים במשפחות אומנה
על-חשבון ילדים במסגרות אחרות.

אני מוכרחה להתייחס לפגישה שהתקיימה
במשרד ראש-הממשלה. אני חושבת שהייתה אי-הבנה. אנשי השלטון המקומי הוזמנו לשם – אני לא הייתי – כועדה לביקורת המדינה והדיון היה צריך להיות בסעיפים מאוד ספציפיים, ולכן לא התכוננו לכל הנושא של תקצוב הרשויות המקומיות. זו גם הסיבה שאני לא הייתי בישיבה כי לא ידענו על זה.

יחד עם זאת יש לנו מתכונת של קשר בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי אבל מזה שנה לא קיימנו מפגש. בדרך כלל כל ההסדרים התקציביים וכל המשא ומתן וגם המידע לגבי מה הולך להיות, מה אנחנו צריכים לקבל, מה אנחנו מעדיפים ומה הם סדרי העדיפויות נקבעים בוועדה הזאת. יש גם הסכם רב-שנתי בינינו ששום הנחיה לרשויות המקומיות לא תצא בלי לעבור את הוועדה הזאת. היו לנו סדרי עבודה אבל לצערי הוועדה הזו לא מקיימת מפגשים.

מתי היא נפגשה לאחרונה?

אין לי את התאריך המדויק, לדעתי כמעט שנה
שלא נפגשנו. בוועדה מיוצגים מנהלי מחלקות לשירותים חברתיים ובעצם זו הייתה מתכונת העבודה בינינו. אני מבקשת אם אפשר לחדש את המתכונת הזו מכיוון שאני חושבת שזה ימנע הרבה מאוד אי-הבנות ולפחות אנחנו נדע איפה אנחנו עומדים גם בדברים הקשים.

זה לא פוטר את זה שהיה צריך לבוא לאותה
ישיבה עם כל החומר. בידיכם נמצאים כל הנתונים.

אדוני המנכ"ל, אפילו אני לא ידעתי על הישיבה
הזאת. אני זוכרת שנודע לי בבוקר הישיבה וצלצלתי לחיים כדי לוודא. זה עדיין לא אומר שהבעיות לא קיימות אלא פשוט לא באנו לישיבה הזאת וכתוצאה מזה לא התפתח הדיון בכיוון שהיה צריך להתפתח.

המשא ומתן מול כל רשות בצורה בודדת לא היה מקובל בעבר. קיימנו את המפגשים בצורה מסודרת ומה שסוכם הועבר לרשויות המקומיות כך שלא כל רשות באופן פרטני באה עם הבעיות האישיות שלה.

לגבי התקצוב של ה25- אחוזים וה75- אחוזים. מכיוון שאני נמצאת הרבה מאוד שנים בתוך המערכת הזאת, אני רוצה להזכיר גם לחברים שלי מהמשרד שהנושא של 75-25 לא היה תמיד אותו היחס, כך שלא מדובר על עשרות שנים. הנושא של פנימיות לילדים, שזה אחד הנושאים הכבדים של הרשויות המקומיות, עד לפני משהו כמו 13-12 שנים היה מאה אחוז על-חשבון משרד העבודה והרווחה. בלי שום הסדר בסופו של דבר הנושא הזה הועבר לתקצוב של 75-25 והרשויות המקומיות כנראה נתנו את הסכמתן לכך. לא הייתי אז בוועדות התיאום, אבל הן נתנו את הסכמתן כדי להגדיל את התקציבים בסעיפים האחרים. זה אומר שדברים כאלה ניתנים לשינוי, אם קשה לרשויות היום לממן.

אני בודקת לאורך כל השנה את ההוצאות של הרשויות. אם הרשויות המקומיות מקבלות את ההודעה על המסגרת התקציבית שלהן בראשית השנה, גם הרשויות החלשות מימנו את ה25- אחוזים. הבעיה נוצרת כאשר משרד העבודה והרווחה באמצע השנה או בסוף השנה נותן איזושהי תוספת ולוקח כמובן מאליו שלרשות המקומית יש את ה25- אחוזים כאשר שוכחים שגם הרשות המקומית צריכה לעבוד במסגרת חוק והיא צריכה לקבל אישור תקציב והיא לא יכולה לשנות את המבנה התקציבי שלה באמצע השנה. היה בינינו הסכם עם המשרד שכל תקציב שניתן באמצע השנה, במיוחד לנושאים חדשים, ניתן במאה אחוז על-חשבון המשרד כי לרשויות המקומיות אין את ה25- אחוזים וזה בלי להתייחס למצוקה מאוד קשה בה נמצאות היום הרשויות המקומיות. גם במצבים אחרים אין להן אפשרות לתת את ה25- אחוזים.

אני מברכת מאוד על הקמת ועדת סל שירותי חובה לרשויות המקומיות שזה נושא מאוד מרכזי וחשוב, אבל הוועדה לא מתכנסת. נפגשנו פעם אחת ומאז לא נפגשנו.

באשר לקריטריונים לחלוקת התקציב אני רוצה לשים דגש על עמדת השלטון המקומי. השתתפנו בוועדה שעשתה עבודה מאוד יסודית ומקצועית, אבל בישיבתה הראשונה של הוועדה אמרנו, ואנחנו ממשיכים לומר, שהבעיה הנוספת בוועדת הקריטריונים שלא נפתרה היא גובה המכסות ומצבת כוח-האדם שעומד לרשותנו. אם אנחנו מחלקים את אותו מצבת כוח-אדם, כלומר שאין שינוי, בעצם גם ברשויות החזקות כביכול או אלה שיש להן כוח אדם, אנחנו נצטרך להוריד להן ואין ממה להוריד ולאחרים נצטרך להוסיף ובסופו של דבר אנחנו זורים חול בעיניים מבלי לפתור את הבעיה באופן אמיתי. יש הסכם והסכמה בינינו, בין המשרד לבין הרשויות המקומיות, שחסרים לפחות 900 עובדים סוציאלים ובנושא הזה אין בינינו ויכוח.

לנושא הילדים. למרות מה שחיים פוזנר אומר, עדיין יש גירעונות מאוד גדולים לרשויות המקומיות וממעט הפרטים שיש ברשותנו – כי מחודש אוגוסט לא קיבלנו כל מידע ואנחנו לא יודעים מה קורה – אנחנו יודעים שבכל אותם הסעיפים שהיושבת-ראש הזכירה הרשויות כבר הוציאו מאה אחוז מתקציבן השנתי וזאת במשך חצי שנה. כך שהרשויות כן נכנסות לגירעונות והשאלה עד מתי ועד כמה אפשר למשוך את הנושא. היום ההשתתפות היא לא 75-25 אחוזים אלא זה מינימום 60-40 אחוזים ויש רשויות חזקות שם הולכים על כמעט חמישים אחוזים כשהרשויות החלשות הולכות על שלושים אחוזים. כך שזה לא 25 ו75- אחוזים.

אחת הסיבות העיקריות לאותו גירעון, חריגות
שכר גדולות לעומת השכר שהיה צריך להיות משולם לכוח האדם. זאת אומרת, יש חריגות שכר, נותנים לעובדים שכר יותר גבוה ואומרים שמישהו כבר ישלם את זה.

אבל השכר הוא לפי הסכמי עבודה.

לא.

אדוני המנכ"ל, אני מתייחסת רק לסעיפים
התקציביים ולא לכוח אדם.

לכן החלוקה משתנה. אם אני נותן 75 ו25-, למשל
לעובד סוציאלי הם נותנים שכר יותר גבוה, מבחינתם ההשתתפות שלהם יותר גבוהה.

לא התייחסתי לסעיפים האלה. אני מתייחסת
לנושא הילדים ולאותם הנושאים הקשים אותם אנחנו מעלים כאן כאשר אפילו הרשויות החלשות, הקשות והעניות נותנות יותר מ25- אחוזים והן לא מסוגלות לתת. אגב, גם אלה שנקראות רשויות חזקות - כדוגמת חיפה - לא מסוגלות באמצע שנה לתת את התוספת של ה25- אחוזים וכך גם תל-אביב שכבר לא תיתן.

לגבי המועדים והעיתוי בו אנחנו מקבלים את התקציבים. ראשית, אנחנו לא מקבלים את אישורי התקציב בראשית השנה אלא מקבלים אותם טיפין טיפין ולא תמיד זה מדויק. אני לא מתייחסת לנושא של הילדים בפנימיות שכנראה אלף המכסות נכנסו לבסיס התקציב של שנת 2002, אבל הרבה מאוד תוספות שאנחנו מקבלים בסוף השנה, בראשית השנה אנחנו מוצאים את עצמנו באותו מצב בו היינו שנה קודמת כשהבסיס הוא אותו בסיס. לא התייחסתי לנושא הילדים בפנימיות שנכנס לבסיס התקציב.

גם בסעיפים של ילדים ופנימיות, לי ברמלה למשל
יש 175 ילדים בפנימיות, אני מקבלת הרבה פעמים רק תשעים מכסות.

ואחר-כך במשך השנה מעדכנים.

כשהעירייה מאיימת להוציא את הילדים
מהפנימיות. לקראת הסוף או שאנחנו מכסים את הגירעון או שלא מכסים אותו. גם בסעיף הזה זה לא מדויק כי הרשויות לא מקבלות את הנתון הזה מלכתחילה.

גם אם חוזרים אחר-כך לאותם הנתונים, חוזרים
אליהם במשך השנה באיחור רב ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של ה25- אחוזים שהופך להיות בעייתי.

זה שמכסים לרשויות את הגירעונות בסוף השנה, אני רוצה לומר שבמשך השנה נכנסים לכיסן ומחייבים את הרשויות המקומיות בתשלום של מאה אחוזים על החריגה שלהן.

אני רוצה להסביר אבסורד שאירע השנה. היו שביתות וכל המערכות היו משותקות אבל ראה זה פלא, המשרד כן מצא אפשרות לחייב את הרשויות המקומיות בחודש נובמבר.

אבל חזר בו.

עוד לא ראיתי שחזר בו. אם חזר בו, הוא חזר בו
בגלל שגילינו. גיליתי שבזמן השביתה חייבו את הרשויות כאשר את תל-אביב חייבו במיליון וחצי שקלים כאשר לא זיכו אותם בכל סכום שהוא בגלל השביתה. כלומר, גם החיוב הזה הוא מעוות.

כנראה זה משהו אוטומטי.

זה לא אוטומטי. אם זה כך, גם הזיכוי צריך
להיות אוטומטי.
אני מנסה לומר שיש בעיה מאוד רצינית קודם כל בנושא התקציב. חסרים לנו תקציבים. אני בטוחה שיש בינינו הסכמה על כך, אבל אתם לא עובדים אתנו כדי להילחם על תוספות התקציב ואנחנו שותפים אמיתיים שלכם וצריכים לעבוד ביחד. כל סעיף וסעיף שהועלה כאן אפשר לספר עליו סיפור קורע לב ולומר מה קורה כשהתקציבים האלה לא נמצאים ברשויות המקומיות.

מערכת העבודה המשותפת, מערכת הקשר, פגומה והדבר הזה פוגע בנו לא בגלל הכבוד אלא פוגע ברשויות המקומיות בנושא של מידע. אם יש דברים שאמרנו שאנחנו לא לוקחים על עצמנו, אי-אפשר ללכת לרשות המקומית הבודדת ולומר לה שלה יש בעיות של נפגעי נפש או משהו כזה ולכן ניתן לך כסף וכך לעקוף את כל המערכת.

בכמה להערכתך יסתכם הגירעון בתחום הילדים
ברשויות המקומיות?

אני לא יכולה כרגע להעריך מכיוון שאין לי
נתונים. אני אוכל לתת הערכה בעוד זמן קצר לאחר שאקבל יותר מידע. אני יודעת שהרשויות המקומיות מדברות על 600 מיליון שקלים גירעון בנושא של רווחה. בזמנו הייתה הסכמה עם המשרד שיש גירעון לרשויות ושאת הכסף הזה צריך לגייס.

יש אמרה שמיוחסת לרבי מקוצ' ואומרת שאין
דבר יותר בלתי שווה מאשר יחס שווה לשונים. אני חושב שהמדיניות של אחידות בחלוקה של 75 אחוזים ו25- אחוזים היא משקפת בדיוק את המצב הזה. זה הרי לא סוד, מזמן הפסקנו להיות ישראל אחת ויש פערים עצומים. אגב, גם במסמכים שהממשלה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוציאים דירגו את הישובים בישראל לפי אשכולות. אנחנו יודעים שיש עשרה אשכולות שהפערים ביניהם הם עצומים. יש ישובים בישראל שהם מאוד משופעים ויש ישובים בישראל שהם חלשים ביותר משתי בחינות: ראשית, יש בהם יותר מצוקות וזה לא סוד. מי קלט בישראל את האוכלוסייה של עולי אתיופיה? גבעתיים קלטה? רעננה קלטה? מה לעשות, בלי לפגוע באוכלוסיית העולים של אתיופיה, זו אוכלוסייה חלשה ביותר בכל צורה שנמדוד אותה, ומי שקלט אותה אלה הן הרשויות הכי חלשות. למה? כי שם היה דיור זמין וזול.

גם הייתה יותר התנגדות להכניס אותם למקומות
היותר חזקים.

אם כן, אנחנו קודם כל אומרים שבישובים חלשים
יש מצוקות הרבה יותר גדולות. צריך לזכור שמבחינת היכולת של הרשות המקומית לתפקד, אלה רשויות יותר חלשות כי אין להן ממי לגבות ארנונה, כי אין להן מפעלים משגשגים שמהווים הכנסה לרשויות מקומיות אחרות, כי אין להן את היכולת אפילו למשוך גופים פרטיים ואחרים להיות ספונסרים של כל מיני דברים. כך שהרשות היא חלשה והיא חלשה פעמיים: היא חלשה פעם אחת כשיש בה יותר מצוקה, ופעם שנייה כשיש לה פחות יכולת כלכלית ופחות יכולת לקיים את עצמה.

עכשיו אנחנו באים ואומרים שמבחינתנו גבעתיים, רעננה והוד השרון – ואני לא יודע עוד מי נמצא באשכולות העליונים – שווים לירוחם, לשלומי, לרהט ומי שנמצא באשכול הנמוך. המצב הזה הוא אבסורד והוא לא שוויוני.

הדבר הוא הרבה יותר גרוע ממה שתואר כאן. אם כמו שאמר המנכ"ל יש רשות מקומית שאומרת שאין לה גם את ה25- אחוזים, וכמו שאמרה היושבת-ראש לא אומרים לה שלפחות תיקח את ה75- אחוזים, אז באים בצדק ממשרד האוצר ואומרים שיש מכסות לא מנוצלות. משרד הרווחה ממהר לנווט את זה לפני שהאוצר ייקח את המכסות מאחר שלא ניצלו אותן ומעביר אותן לישובים שכן יכולים לממן אותן. יוצא שנתיבות מסבסדת את גבעתיים. זה עולם הפוך לחלוטין. אם אומר משרד ראש-הממשלה שזה משתווה – וזה לא משתווה – על-ידי מענקי משרד הפנים, אז אני לא מבין מה איכפת להם. אם זה יוצא מתקציב משרד הפנים זה אומר שיש כסף, אבל מה קורה במענק משרד הפנים? הוא לא צבוע, הוא לא ילך לילדים בפנימיות כי לרשות המקומית יש צרכים וחובות.

יש לה חובות של ראש העיר הקודם.

במקום שאת המענק של משרד הפנים נעביר דרך
משרד הרווחה כשהוא מיועד וצבוע לילדים האלה לפנימיות, אותה מדינת ישראל מעבירה את הכסף דרך משרד הפנים כשהוא לא צבוע והוא לא הולך בסופו של דבר לילדים בפנימיות.

נכון אמרה קלרה שהחלוקה היא לא מקדמת דנא ולא קיבלנו מסורת מאבותינו הקדושים שחייבת להיות חלוקה כזאת ואני שואל למה לא לעשות חלוקה דיפרנציאלית.

בעבר למשרד הפנים הייתה חלוקה שכל מה
שהמשרד נתן, באופן אוטומטי הוא השלים את ה25- אחוזים ואפילו עשינו תיאומים שלוש פעמים במהלך השנה כך שכל פעם שהמשרד נתן תוספת, הם ישלימו. אז הכסף היה צבוע אבל היום לצערנו זה לא כך. אולי אפשר היה לחזור לסידור הזה, לפחות בנושא הרווחה.

מרכז השלטון המקומי הוא בעד שינוי החלוקה?

אני כרגע לא יכולה להביא עמדה. אני לא מוסמכת
לתת תשובה. אנחנו נקיים דיון פנימי.

כדי שנוכל להתקדם אני רוצה לדעת מה העמדה.

אני רוצה להציע שנקיים דיון משותף בנושא.

השר שלי בעד שינוי החלוקה והוא אמר את זה.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת וקלרה אולי תכעס
עלי. אנחנו נמצאים בעידן של מצוקות תקציביות גדולות למרות שאני לא מסכים עם המנכ"ל שאין כסף. לכו תראו מה משלמת הממשלה למעסיקים בתור דמי ביטוח לאומי, לבנקים ולאחרים שהם כידוע נזקקים גדולים. אפשר היה למצוא שם מקורות כספיים גדולים מאוד וגם במקומות אחרים. אני רוצה לשאול שאלה אחרת. למה צריך במדינת ישראל 270 רשויות מקומיות?

266.

יש רשויות מקומיות במדינת ישראל שברחוב אחד
בקרית יובל יש יותר תושבים מאשר כל הרשות המקומית. אם כל רשות מקומית פועלת בנפרד צריך משכורת לראש העיר, לסגנים, רכב, מבנה, מנכ"ל, ואפילו מנהל לשכת רווחה.

אפילו הוועדה שלנו לא תעסוק בזה.

זה לשולחן אחר, אבל אם רוצים לחפש כסף, יש
בזבוז עצום. 260 רשויות מקומיות? באזור רמת אפעל יש שבע רשויות מקומיות וזה אומר שבעה מנהלי לשכת רווחה ואני אומר לכם באחריות שכל רשות מקומית מכילה פחות תושבים ממספר התושבים שמתגוררים ברחוב אחד בקרית יובל בירושלים. אני יודע שכבר שנים מדברים על זה ואני יודע שזה לא ייפתר כאן, אבל יכול להיות שצריכה להיות מערכת שתעודד הקמת מערכת אזורית לפחות במשרד הרווחה וכך אפשר יהיה לחסוך את הכסף.

אנחנו נשמע את הנציגים של העיריות. ממשרד
הפנים לא הגיעו, כי זה לא נוגע להם.

מייק נפתלי ציין את הקשרים הטובים שיש לו עם
הרשויות המקומיות, אבל לנו במועצה לילד החוסה אין בכלל קשרים עם הרשויות המקומיות. למשל כשעמדו לסגור את בית הנערה, באנו בטענה למה סוגרים את בית הנערה, אבל ראש עיריית תל-אביב אמר שזו לא בעיה שלו. מאחר שבבית הזה נמצאות נערות מכל רחבי הארץ, זו לא בעיה שלו וסגר את המקום. הלכתי פעם לראש מועצת פרדס חנה וביקשתי שיעבירו למפעל הפיס בקשה לתקציבים לבית ספר בפנימייה, הוא אמר שיש שם ילדים מכל הארץ ולכן זה לא עניינו.

התופעה הזו היא אחד מעקבי אכילס בעבודה עם הילדים בפנימיות. אם בעבר חשבו שצריך להרחיק ילד מהבית ושיתרחק כמה שיותר מהבית הנורא והאיום הזה, היום יודעים שצריך לעבוד עם המשפחה ואכן לפחות שמונים אחוזים מהילדים שהוצאו מהבית יכולים להיות באותו ישוב שם נמצאת המשפחה להם. יש ילדים שמורחקים, הם נוסעים מרחקים מאוד גדולים, והם לבד בדרכים במשך שעות ארוכות. יש פנימיות שעושות מאמצים להביא את הילדים בחברת מישהו, אבל יש פנימיות שהילדים עולים על אוטובוס, נוסעים ומחליפים בדרך אוטובוסים.

יש השלכות נוספות של אי-השתייכות. משרד החינוך עובד באמצעות הרשויות המקומיות ואז כל מה שנמצא במשרד החינוך, בקושי מגיע לפנימיות ואת זה דבורה יודעת. בתי ספר מוכרים אינם רשומים בפנימיות טיפוליות ולא שייכים לאף רשות.

בשיטה שלנו הכל מגיע ישירות לפנימיות.

יש ילדים עם בעיות התנהגות קשות שלומדים
בבתי-ספר בתוך הפנימיות ושם אפילו אין חדרי ספורט ואין תקציבי פיתוח למטרות האלה.

לגבי המכסות. הבעיה החמורה היא מכסות לפנימיות טיפוליות וכולם יודעים את זה. אני מדברת על פנימיות טיפוליות ולא על פנימיות חינוכיות. אין מסגרות ואין מי שיקים אותן וכאן מוכרחים לשנס מותניים וגם השלטון המקומי צריך להשתתף. קלרה יודעת שעשינו ניסיונות ליצור קשר עם השלטון המקומי, אבל לא רוצים אפילו לשבת אתנו ואומרים שזה לא נושא שלהן.

לגבי ילדים שמוצאים מהבית. רק עכשיו שמעתי על פנימייה בירושלים שהכניסו לשם ילדים בתחילת השנה, אבל כעבור חודש – עד שהם התרגלו למקום - הוציאו אותם משום שהסתבר שאין מכסות.

על איזה מקום את מדברת?

על בית הילד בגילה.

החזירו את כולם.

החזירו, אבל אתם יודעים מה קורה לילד כזה?

לא הוציאו. הודיעו על הוצאה.

על ילדים כאלה אסור לעשות תרגילים. על
הילדים האלה עשו תרגילים כל החיים שלהם.

גם בשנה שעברה השתתפתי בדיון כאן ולצערי
ממשיכה הבעיה לגבי אותם נושאים שנדונו לגבי השתתפות הרשות ב25- אחוזים.

תספרי את המקרה שלכם.

לנו בנתיבות עד לפני כשנתיים היו לנו 118 מכסות
לאחזקת ילדים בפנימיות אבל בגלל תוכנית ההבראה של הרשות המקומית ראש המועצה ביחד עם העירייה החליטו שאנחנו נסתפק בחמישים-ששים מכסות. אנחנו פשוט נצטרך לקצץ במספר הילדים ולראות מי בסיכון ומי בסכנה. ילד שהוא בסכנה ממשית וצריך להוציא אותו מהבית ומי הילד שצריך להישאר בבית. זה לא מקצועי, זה לא איכותי וזה גרוע, אבל נאלצנו לעשות את זה.

את חמישים המכסות החזרתם בתודה למשרד
העבודה והרווחה?

החזרנו אותן למשרד העבודה והרווחה. נפגשנו עם
כמה מנכ"לים, נפגשנו גם עם יגאל בר-שלום, נפגשנו גם עם יצחק חזן, נפגשנו גם עם אברהם בן-שושן – ראש העיר, מנהלת המחוז ואנכי – ודיברנו והתרענו על המצוקות. אנחנו יודעים שיש ילדים בסיכון, אבל הם אמרו שאת שני מיליוני השקלים שהחזרנו עבור הילדים בפנימיות, הם יקצו את הסכום הזה במשאבים בתוך הקהילה כדי להשאיר בה את הילדים. לכאורה זה דבר טוב כיוון שניתן שירותים יותר טובים בקהילה ופחות נוציא ילדים, אלא נטפל במשפחות, אבל הכסף הזה לא הגיע לטיפול בילדים בקהילה אלא הועבר לרשויות אחרות. בפועל אנחנו לא מנצלים את הסכום הזה.

מה עם המכסות האלה שפנית אלינו בזמנו וקלטנו
אותם?

היו שני מקרים מיוחדים שזעקנו כיוון שהילדים
האלה היו צריכים להיות מחוץ לבית. אתה יודע מהי התשובה ואני לא צריכה לומר אותה כאן.

אם כן, הורדתם לבערך חצי את מספר המכסות
לפנימיות שאתם מנצלים. הייתם אמורים לקבל שני מיליון שקלים וסכום זה היה אמור לפתח שירותים בקהילה, אבל השירותים בקהילה לא פותחו.

נכון, כיוון שקיימת הטענה שמדובר ב75- אחוזים
וב25- אחוזים, כך שנשארנו עם אותה בעיה והמצב הוא מאוד קשה. בהמשך לדברים של דוקטור קדמן, אנחנו ישוב קטן שקלט המון עולים חדשים, גם מחבר העמים, גם מאתיופיה, גם משפחות חד-הוריות כשקלטנו 300 נשים חד-הוריות עם ילדים קטנים, והמצב הוא ממש קשה ואין לנו אפשרות לתת את השירותים כמו שצריך.

נקודה נוספת שהייתי רוצה להתייחס אליה והיא הוזכרה כאן - נושא כוח אדם. זה לא סוד שבאזור הדרום בעיקר קיים קושי מאוד רציני להשיג עובדים סוציאלים כי עובדים סוציאלים לא רוצים לעבוד במחלקות רווחה כי זה עומס אדיר, זה מאתיים תיקים לכל עובד סוציאלי, אלה מקרים של כיבוי שריפה וכולי.

אני מסתובב בישובי הדרום – בדימונה,
בבאר-שבע – ואני משווע לעובדים, אבל אין עובדים סוציאלים.

הסיבה העיקרית היא בגלל השכר.

מה המשכורת הממוצעת לעובד סוציאלי?

4,000 שקלים.

3,500 שקלים.

קשה להשיג עובדים סוציאלים ולכן זו הסיבה
שהרשויות המקומיות אחרי ויכוחים ושכנוע מצדנו כעובדים בשטח רוצים לתת הטבות. אם עובד סוציאלי מתחיל בדרגה י"א, הרשות מוכנה לתת עוד דרגה או שתיים. גם בנושא אחזקת רכב, אף עובד סוציאלי לא יעבוד ללא אחזקת רכב וזה אומר עוד הוצאה של 10,000 שקלים בשנה שמשרד העבודה והרווחה לא מכיר בה ואז אנחנו מגיעים לגירעונות בנושא השכר. המצב מאוד קשה ואנחנו כל יום נאלצים להתמודד עם ילדים בסיכון.

בנוסף לזה באזור שלנו כמעט ולא ניתן להשיג פקידי סעד, כך שכבר חצי שנה אני ללא פקידת סעד כיוון שפקידת הסעד שהייתה הרימה ידיים ואמרה שהיא כבר לא יכולה לעבוד במסות הגדולות שיש באזור שלנו.

בקשר למעונות יום. קיבלתם תוספת?

גם במעונות יום החזרנו מכסות. אנחנו מקיימים
ועדות כדי להחליט על-פי קריטריונים האם הילדים זכאים למעונות יום. יש ילדים מהאוכלוסייה החרדית שעל-פי נזקקות הם זכאים כיוון שהם באים ממשפחות ברוכות ילדים כאשר שלושה ילדים בבית הם מתחת לגיל שש, אבל יש רשימה של כעשרים ילדים שדחינו אותם מחוסר מכסות כיוון שהרשות לא יכולה לעמוד בעשרים אחוזים ואדוני המנכ"ל יודע את זה כי אפילו את הרשימה העברנו למשרד העבודה והרווחה.

אני חושבת שאין לי הרבה מה להוסיף למה
שנאמר כאן אבל אני מוכרחה לתת מספרים. בבאר-שבע במשך השנים עשינו מאמצים כבירים כדי לפתח שירותים בקהילה לילדים על-מנת לאפשר לילדים להמשיך לגדול בקהילה. אנחנו מחזיקים היום בבאר-שבע כ400- ילדים במסגרת מועדוניות לסוגיהם. התקציב שלנו לפעילות לילדים בקהילה הוא 900 אלף שקלים בשנה אבל השנה הוצאנו שני מיליון ו300- אלף שקלים. את הפער הזה אמורה לכסות עיריית באר-שבע אלא אם כן המשרד יעביר לנו כספים.

כשעיריית באר-שבע לא חשבה שהיא צריכה להיות בתוכנית הבראה למרות שמצבה היה מאוד קשה, העירייה הייתה רחבת לב ואפשרה להוציא את הכספים. המשרד החזיר חלק מהכספים בסוף השנה וקיזז חלק מהחובות וחלק מהכספים העירייה לקחה על עצמה. עיריית באר-שבע כרגע בתוכנית הבראה מאוד קשה שמתבטאת גם בקיצוץ כוח אדם , כל המשרות שהיו מאה אחוז רשות קוצצו, אנחנו מיישרים קו, כבר שנה וחצי אנחנו מיישרים קו, עובד יוצא ובמקומו לא נכנס עובד אחר, יש לנו עדיין שמונה תקנים של מאה אחוז עירייה שאנחנו מיישרים ובמסגרת הקצאת התקנים החדשה קיבלנו עכשיו שלושה תקנים. המצב הוא כזה שאם לעובד היו מאתיים תיקים, היום יש לו 300 תיקים. אני מדברת על מעמסת כוח האדם, על השחיקה של העובדים, על חוסר יכולת לאתר עובדים ואנחנו בעיר גדולה. שלושה שבועות אנחנו מפרסמים מודעה לעובד סוציאלי בלשכה אבל אף מועמד אחד לא הגיש מועמדות. עובדים יוצאים ועובדים לא נכנסים. גם אם יש לנו תקן פנוי, אנחנו לא יכולים לאייש אותו. העירייה אומרת לנו שנסגור שירותים, שנסגור מועדוניות, כי העירייה לא תממן יותר. אני חושבת שהעירייה לא יכולה לקחת על עצמה לסגור את השירותים.

אני חושבת שצעדנו עשרים שנה קדימה אבל אנחנו הולכים לצעוד עשרים שנה אחורה והילדים האלה או שיישארו ברחוב או שאחר-כך בגלל סוג המצוקה נוציא אותם לפנימיות.

או הם יהפכו לפושעים ועבריינים ולמדינה יעלה
הרבה יותר להחזיק אותם.

חשוב לציין שבבאר-שבע עובדת קרן רש"י יחד עם
המשרד וזה נותן תגבור נוסף.

קרן רש"י עוזרת לנו בפרוייקטים מיוחדים.

גם אנחנו מסייעים בנוסף לתקציב.

קרן רש"י לא עוזרת לנו בפעילויות של ילדים
בקהילה, שאלה הן המועדוניות, אלה הבדיקות הפסיכולוגיות, זו האומנה היומית, זה הסומכים, זה החונכים.

אבל יש לכם מה שאין בהרבה מקומות אחרים.

קרן רש"י עוסקת בחינוך.

הסידור הוא סידור של מצ'ינג ואכן נתנו הרבה
מאוד תקציבים, אבל נעצרנו.

גם קרן רש"י תקועה ועדיין לא סיימה את המשא
ומתן עם המשרד. היא מסיימת את שלוש השנים ולא ברור מה יהיה בשלוש השנים הבאות. קרן רש"י לא מממנת את הפעילויות השגרתיות. אנחנו קיבלנו השנה שלושים מכסות נוספות למעונות יום.

יש לכם סייעות בגני ילדים?

זה בצרכים מיוחדים.

זה הסעיף הגירעוני הכבד של החמישים מיליון
שקלים.

האם גם בבאר-שבע אתם מחזירים מכסות כמו
שקרה בנתיבות?

לא. עדיין לא החזרנו, אבל אנחנו בדרך.

יש שתי רשויות מקומיות, אחת לא מאיישת
תקנים שהיא קיבלה כתוספת בצפון, ולא אציין את שמה, והשנייה שמחזירה מכסות שזו נתיבות. זה ראש רשות שהחליט לעשות סדר בדרכו.

לאור הצרכים השנה זה ילך ויגדל.

בבת-ים סגרו את המועדוניות.

זה לא בגלל שמחזירים מכסות שלנו אלא זה
מעבר למכסות.

ראש העיר אמר שהוא צריך לקצץ. הסתכל מה
צריך לקצץ ובחר מועדוניות.

אני מנהלת תחום ילד, נוער ומשפחה בעיריית
תל-אביב, שזה כולל את כל הנושא של ילדים, נוער ומשפחות במצבי מצוקה וסיכון. אני רוצה לשים את הדגש דווקא במישור תוכניות בקהילה. אצלי התקציב כבר המון שנים עומד על אותו מקום בתקציב פעולות בקהילה ואם יש משהו שמבחינה ערכית ומבחינת פיתוח מדיניות של משרד העבודה והרווחה כאשר יש לנו אמונה מקצועית מאוד גבוהה באותו ערך מקצועי שלהשאיר ילדים בקהילה או להביא למסגרות תומכות בתוך הקהילה – התקציב לא גדל. למשל בסעיף הזה יש לנו פער והרשות נותנת כשלושה מיליוני שקלים מעל למה שהמשרד נותן בתקציב פעולות לילד בקהילה.

לכם אין בעיה של 25 אחוזים.

יש לנו בעיה הפוכה כי הרשות מממנת חלק גדול.
למשל, מאתיים מכסות ילדים בפנימיות, הרשות מממנת במאה אחוזים. נכון שבסוף שנת תקציב חיים פוזנר אחר-כך מתחשבן אתנו ואיכשהו סוגר על הפערים האלה.

עיריית תל-אביב יכולה לעשות רה-ארגון ולשלם
חמישים מיליוני שקלים למשכורות.

בנושא הרווחה אני רוצה לומר שהרשות הולכת
ומקצצת. יש לי במשרד את הגרף של תקציבי עירייה ואם פעם הייתה לנו אפשרות לסדר 1,100 ילדים במעונות יום, היום יש לנו אפשרות לסדר רק 880 ילדים במעונות יום כי הרשות הולכת ומקצצת משנה לשנה.

קיבלתם תוספת מכסות?

לא. לא קיבלנו והרשות הולכת ומקצצת.

אם הם יעברו לשלושים אחוז, יקבלו גם תוספת
מכסות.

יש אצלנו מימון של מאה מכסות מעונות יום
כשמאה אחוז על-חשבון הרשות ועוד מאתיים מכסות פנימיות עם מאה אחוז על חשבון הרשות.

זה נתון לא נכון. אני אומר לך שבמוענות יום,
בחמש השנים האחרונות העירייה לא מימנה מכסה אחת על חשבונה והכל היה על-חשבון המשרד. כשהייתה קצת חריגה במעונות לגיל הרך, אמרתם שתוציאו את הילדים החוצה ואז אמרתי שתשתתפו בשכר, כי אם אתם יכולים לשלם תוספות שכר בסכומים של מיליונים כתוצאה מרה-ארגון פנימי, אתם יכולים לממן כמה ילדים.

ניקח את הפלט של המחוז ואת כמות הילדים
שעיריית תל-אביב מסדרת הן במעונות יום והן בפנימיות ונראה את הפערים. המחוז נתן לנו 500 ומשהו מכסות לפנימיות ואנחנו מסדרים 736 ילדים בפנימיות. אלה הנתונים המדויקים והם רשומים ומתועדים הן במחוז והן בעירייה.

את אומרת לי שבחמש שנים מספר ילדי הרווחה,
ילדים בסיכון שמקבלים מכסות במעונות יום, ירד מ1,100- ל800-?

על ידי הרשות, כן. הרשות הפחיתה את מספר
הילדים שמקבלים שירות מאה אחוז על חשבון הרשות והיא הולכת ומפחיתה את המספר הזה הן במעונות והן בפנימיות.

מה קורה לגבי המקרים שמתוקצבים בשיטת
75-25?

זה נשאר אותו מספר, אבל הרשות מורידה את
המספר שהיא נותנת מאה אחוזים על חשבונה. משרד הרווחה מדבר על תוכניות לילדים בקהילה אבל אני לא ראיתי תוספת של אגורה בשנים האחרונות לתוכניות בקהילה. הרשות לוקחת גם כאן שלושה מיליון ומשהו במאה אחוז על חשבונה בגלל שהיא לא תסגור מעונות רב-תכליתיים שהם אחת מספינות הדגל של הפיתוח של משרד העבודה והרווחה. יותר מזה, התקצוב שהמשרד נותן לפרוייקט הזה איננו מספיק כדי באמת לקיים מעונות רב-תכליתיים ואני יודעת שברשויות אחרות אכן מתקשים לפתח.

אם להיות עני ולגדול במשפחה חד-הורית, יותר
טוב בתל-אביב.

אני חושבת שזו טעות בחשיבה ואני אומר גם
למה. יש איזו תפיסה, ואני רואה גם על-פי תגובותיו של המנכ"ל וגם על-פי ההתייחסות פה בחדר, שהיא תפיסת תל-אביב הגדולה והעשירה, אבל לא עוד. ראש העיר עושה סדרי עדיפויות כשלאו דווקא בהכרח בעדיפות העליונה נמצא משרד העבודה והרווחה. בתוך העיר תל-אביב יש שכונות מצוקה. אולי שכונה אחת היא בגודל נתיבות או ירוחם, אבל אם ניקח את שכונת שפירא ואזור התחנה המרכזית, שזה אזור שבאים תושבים שעוזבים מקומות כמו ירוחם, נתיבות וכולי, הם מגיעים באמצע השנה ואחר-כך אין אפשרות לא לטפל בילדים, לא לממן סידורים חוץ-ביתיים ולא לתת כל סידור אחר.

אני רוצה להתייחס לנתון שהוא הכי חריף בעיני וזה נושא חוק הנוער, פקידי סעד לחוק הנוער. משרד העבודה והרווחה מממן לנו אם אינני טועה כ11- משרות פקידי סעד לחוק הנוער ובעיר תל-אביב פועלים 36 או 37 פקידי סעד לחוק נוער. כולם מדברים על ילדים בסכנה וכל פעם מתפוצצים כל מיני אירועים וכל מיני מקרים בעיתונות, אבל לא יעלה על הדעת שלפחות את הנושא הזה המשרד לא יכסה במאה אחוזים בכל הארץ ואני לא מדברת רק על תל-אביב בהיבט הזה. הנושא של סל שירותים לילדים בסיכון, החוק והוועדה הגדולה בראשות השופטת רוט-לוי כבר רצה ופועלת שנים רבות, ואכן יפה מאוד שמחוקקים ואכן החקיקה המודרנית חשובה מאוד אבל לא יעזור אם מחוקקים אם אין את סל התקציב שצמוד לחקיקה החדשה. הרבה שנים אנחנו מדברים על הנושא הזה אבל הוא לא מתקדם ולא משתנה.

מרבית הדברים נאמרו גם על-ידי השלטון
המקומי. הועלה הנושא של התקציב שמגיע רק ביוני ולא ניתן לנצל אותו וגם נושא גירעון הפנימיות שציינתי קודם. אם יש לנו 175 מכסות לילדים בפנימייה, אם אנחנו לא מקבלים את המכסה הזו בתחילת השנה אלא רק לקראת סוף שנה מכסים לנו גירעון כאשר בינתיים אותם ילדים שעברו הרבה טלטלות בחיים שלהם מאוימים חדשות לבקרים להוצאה על-ידי הרשות והחזרתם לביתם ואלה ילדים ברמת סיכון מאוד גבוהה. קרוב לשלושים ילדים ממתינים עדיין לכניסה. זאת אומרת, בוודאות יהיה לנו גירעון מבחינת הסעיף הזה של תקציב פנימיות.

בנוגע למעונות. בשנה שעברה היו לנו משהו כמו מאתיים מכסות כולל מכסות למעון הרב-תכליתי. יש מעון רב-תכליתי אחד שפועל ברמלה. היו לנו 160 מכסות רגילות ועוד 40 מכסות למעון הרב-תכליתי. ביוני קיבלנו אינפורמציה שהמעון הרב-תכליתי מבחינת הסעיף התקציבי נכנס לתוך מעון רגיל ואז קיבלנו 175 מכסות כולל מעון רב-תכליתי. זאת אומרת, מבחינתנו אפילו נוצר קיצוץ. בפועל אם אנחנו מוסיפים את הארבעים שקיבלנו עכשיו, אנחנו לא יכולים לנצל אותם עכשיו אלא המכסה תנוצל רק ב2002-.

מתי קיבלתם את התקציב?

בנובמבר. אנחנו מדברים על עוד מעון רב-תכליתי
שזה עוד פעם מחזיר אותנו פחות או יותר לאותו סכום שקיבלנו.

בקטע של הטיפול הנקודתי אני יכולה לומר שרמלה לפחות נכללת בין הערים שבטיפול הנקודתי ובתחום זה קיבלנו מעון רב-תכליתי חדש.

כתוב כאן שהיו לכם מאתיים והיום יש לכם 208.

נכון. לא שפר מזלנו אלא את הארבעים שהיו לנו
הסבו עכשיו למעון רב-תכליתי ונכון שהמכסה היא שונה ובעלות הרבה יותר גבוהה.

כמה מחכים בתור?

כ25- ילדים.

למה אין דיווח מלא על הביצוע אלא יש רק על
176?

כי היא קיבלה את המכסה רק בנובמבר.

בנוגע לטיפול הנקודתי. בתחום ילד ונוער –
בתקציב הכולל קיבלנו יותר, קיבלנו שני מיליון ומשהו שקלים - קיבלנו 230 אלף שקלים תקציב לנושא של מועדוניות משותפות. זאת אומרת, מאה אלף למועדוניות משותפות ואנחנו מצטרפים לחינוך, ו130- אלף שקלים לדברים נוספים שנצטרך לעשות בתוך הקהילה בפרוייקטים חדשים ובמעון רב-תכליתי. זה בתחום ילד ונוער. זאת אומרת, זו התוספת הנוספת שניתנה לנו.

זה בגלל שאתם בטיפול נקודתי.

נכון. בתחום נערה במצוקה נתקבלה דירת מעבר
ותקן לחצי משרה לעובדת. זה פחות או יותר מה שניתן. זאת אומרת, 230 אלף שקלים שמתוכם מאה אלף שקלים למועדוניות ומעון רב-תכליתי.

יש משהו אחד שאני חייבת לומר. אני גם מנהלת את היחידה לנערה במצוקה והמצוקה שלנו בתחום שילוב נערות במצוקה במסגרות כמו צופיה ומסילה היא בלתי אפשרית. יש לי נערות בסיכון ברמה מאוד מאוד גבוהה שפשוט משוטטות ברחובות במצבי סיכון של זנות, נערות בנות 13-12, מצבים נורא קשים של נערות אתיופיות ואין לי יכולת לשלב אותן במסגרות האלה ואני בהמתנה חצי שנה עד שנה. יש לי נערה שהוצא צו בית-משפט אבל אני מחכה עשרה חודשים. זאת אומרת, אני קוראת כאן קריאה בנושא.

קיימנו דיון נפרד בנושא הזה והמצוקה ידועה.

זה טבעי שעלה כאן משרד העבודה והרווחה מפני
שכל הנציגות כאן הן מנהלות לשכות לשירותים חברתיים והן בדרגות בכירות יותר ברשויות בנושאי הרווחה.

לכל המועדוניות האלה שותף משרד החינוך בכספים הרבה יותר גדולים מזה של משרד העבודה והרווחה. כלומר, הוא בעצם שותף בכיר והוא זה שנותן את רוב הכסף כאשר משרד העבודה והרווחה נותן חלק הרבה יותר קטן של הכסף שגם ממנו מנוצל חלק לא קטן, מהחלק של משרד העבודה והרווחה, לעובדים סוציאלים.

ברור מאוד למה קשה למצוא עובדים סוציאלים ברשויות. הם באמת עובדים תחת נטל לא נורמלי שאי-אפשר לעמוד בו. אני חושבת שחוץ מהעניין של השכר והעומס יש פה עוד משהו שחשוב שחיים פוזנר ישמע. בהכשרתי ובעבודתי אני עובדת סוציאלית. מצד אחד לעובד יש מאתיים תיקים בהם הוא מטפל, מצד שני כן פתחו פתחים קטנים כמו מועדוניות, כמו מעונות רב-תכליתיים וכולי ואלה נותנים לעובדים עבודה בנחת, טיפולית, עבודה מסוג אחר לגמרי מאשר העבודה עם מאתיים התיקים. אני חושבת שכך יוצרים מעין תחרות.

הם מטופלים על-ידי עמותות ולא על-ידי עירייה.

כחברה אני אומרת לך שצריך היום להיות טיפש
כדי ללכת לעבוד בלשכה כי יש המון אפשרויות אחרות בתוך אותו משרד לעשות את העבודה.

עוד מילה לנושא המועדוניות. מדברים כל הזמן על המצוקה של הרשויות המקומיות בנושא מועדוניות. זה נכון ש25- אחוזים שהם צריכים להשתתף הם יותר מ25- אחוזים והרבה פעמים זה פוגע באיכות כוח האדם שלוקחים בסופו של דבר עליו יקום ותיפול מועדונית. אם יש מדריכה ואם בית טובות, זה בית חם. אם יש אם בית ומדריכה ברמה ב', ככה זה נראה והרשויות פוחדות לקחת אנשים. יש מקומות שפיטרו מדריכות שהיה להן תואר אקדמאי, שצברו עשרים שנות ותק וניסיון ולקחו ילדונת, בוגרת סמינר, היא מורה מוסמכת או מורה בכירה אבל אין לה מושג איך לעבוד עם ילדים מהסוג הזה.

בניגוד לדברים הטובים שאמר מייק נפתלי על הרשויות המקומיות, אני מוכרחה לומר שבבדיקה שלנו בנושא מועדוניות רואים שנדבק הרבה כסף לצינורות ברשויות המקומיות. כל נושא ההפרטה שהולך וגדל והלקיחה של עמותות, הדקורות הן על-חשבון הטיפול בילדים.

התיווך.

התיווך הזה עולה המון כסף.
משרד החינוך עושה מאמץ אדיר בתחום הזה, אבל נכון שצריך לעשות יותר וזה לא סוד שאני גם דורשת מהמשרד יותר.

לבסוף אני רוצה לומר משהו בקצת ציניות. מול ה900- עובדים סוציאלים שחסרים, חסרים גם 750 קציני ביקור סדיר ואני מתחילה לחשוב שזה מאוד נוח למדינה. כמה שיהיו יותר קציני ביקור סדיר וכמה יהיו יותר עובדים סוציאלים, ידעו את האמת כי תאמינו לי שהמועדוניות זה יופי של פרוייקט אבל הוא לא במקום פנימייה לילד שנזקק ממש לפנימייה וצריך להזכיר את זה ולהבהיר את זה. יש ילדים שהמועדונית עבורם היא אקמול. אני מפקחת ארצית על מועדוניות, אני פיתחתי את הכלי הזה ואני חושבת שהוא כלי נהדר, אבל אני יודעת טוב מאוד למי הוא לא נותן מענה ויש הרבה ילדים במועדוניות שהיו צריכים להיות בפנימיות ואז יכולנו לתת יותר שירותים לאוכלוסייה שהמועדונית היא הפתרון הנאות עבורה.

המועדוניות מסתיימות בגיל צעיר. את הילדים הפרטיים שלנו, כולנו מלווים עם הבננה גם עד גיל שלושים כשהם סטודנטים אבל ילד שבא ממשפחה ממנה הוא בא, בגיל 11-10 אומרים שעכשיו הוא כבר קיבל ארבע שנים התערבות טיפולית ועכשיו הוא כבר לא צריך יותר, הוא עצמאי ולכן נקבל את הקטנים יותר. ההתערבות היא לא התערבות פסיכיאטרית, ההתערבות היא התערבות. מה רוצים הילדים במועדונית? משהו שמשלים בית עם אוריינטציה טיפולית. הילדים שלי בגיל 11 עוד לא עמדו על הרגליים ואני עוד רודפת אחרי בני בן ה28- עם הבננה וכולנו כך, אבל לילדים של מישהו אחר זה מספיק, הוא כבר קיבל ארבע-חמש שנים ארוחת צהרים חמה כל יום, מישהו שיעזור לו בהכנת שיעורי בית, מישהו שישמע את המצוקות שלו וקצת העשרות וזה כאשר הילדים של כולנו הולכים לחוגים הכי טובים בעולם.

אחר-כך בכיתה ט' הוא נושר מבית-הספר.

בוודאי.

המנכ"ל חייב לצאת, אבל לפני כן הוא רוצה
להתייחס לכמה דברים.

כפי שאמרנו, יש פה בעיה של רשויות חזקות ורשויות חלשות וצריך לראות איך פותרים את הבעיה וזו סוגייה שצריכה להיות מונחת על השולחן. אני אדבר עליה גם עם מרכז שלטון מקומי ומחר אפגש עם מנכ"ל משרד ראש-הממשלה ואדבר גם אתו כדי שהאנטגוניזם בנושא הזה ירככו ונראה איך אנחנו מתקדמים. ברגע שיש מצוקה תקציבית, צריך לראות איך אנחנו עושים התייעלות בקוסמוס הזה של כל התקציב במדינת ישראל וזו אחת הסוגיות. לדעתי זה גם פתרון שיכול לעזור.

פן שני הוא הקטע מול האוצר וכאן אני מבקש את הסיוע של חברת הכנסת גוז'נסקי כדי שהאוצר יבין שמדובר פה במצוקות אמיתיות ולא מדברים פה על שמנת אלא על הבשר החי ולכן הדברים האלה הם משמעותיים.

לגבי כל הסיפור של דיווחים. אני רואה פה מכניזם אחד שנבע מזה שיצאנו בשנת 2001 מאוחר מדי מבחינת התקציב. לדעתי זה גם גרם לכל הפיגור במידע, פיגור בהתארגנות, בהיערכות וכולי.

אנחנו הדקורה של משרד החינוך מבחינת התקציב. אנחנו 16 אחוזים מתקציב משרד החינוך. עם כל הכבוד, אנחנו היום למעשה מטפלים בנוער הנושר וזה ידוע. ברגע שנוער נושר, הוא מגיע אלינו, אם זה לחניכות, אם זה לחסות הנוער, אם זה למפתנים או לדברים אחרים.

הזכירו כאן את מעון צופיה ומסילה, שגם זו סוגייה בעייתית. ביקשנו להרחיב את מעון צופיה כי כרגע לצערנו הרב בגלל חוסר מקומות אנחנו לא מכניסים אפילו מזרונים כדי שהנערות יהיו בתוך המרחבים המוגנים האלה. ביקשנו להגדיל את המכסות, אבל המשמעות היא גם להגדיל את הבינוי. במסגרת האופציות להרחבת הבינוי ביקשנו גם סיוע בתקציבים אחרים. פנינו למפעל הפיס, אבל לא נענינו. מפעל הפיס אומר שהוא עובד מול הרשות המקומית והרשות המקומית אומרת שיש לה סדרי עדיפויות כאלה ואחרים. זאת אומרת שגם כאשר אנחנו פונים לרשויות המקומיות בהיבט התקציבי לגבי סיוע לפיתוחים של כל מיני דברים, לצערנו אנחנו לא נענים.

שכר עובדים הסוציאלים הוא שכר נמוך. לצערי הרב אותה בעיה קיימת גם לגבי שכר עובדי מדינה כאשר יש עובדי מדינה רבים שמשתכרים 3,200 שקלים בחודש והם עובדים יום ולילה. אני לא רוצה להיכנס לספרים של הרשויות המקומיות, אבל כמו שמשרד האוצר נכנס לספרים שלי ואומרים לי להוריד מפה ולקחת משם, אולי צריך לראות איך אנחנו מסייעים לאותם עובדים סוציאלים ואולי צריך לשקול לעבוד עם עובדי סמך מקצועיים. כלומר, להרחיב את היכולת ואת הסמכות של עובדי סמך מקצועיים כי השכר שלהם יותר נמוך והכשרתם יותר נמוכה.

זה מהווה סכנה למקצוע העבודה הסוציאלית.

אני חייב להציג כאן את כל התמונה. אם עובד
סוציאלי לא מוכן לעבוד בשכר של 5,000-4,000 שקלים ברוטו לחודש, מה אני יכול לעשות? זה השכר הקיים כרגע וזה השכר שאני יכול לתת.

גם אם תיתן לו 8,000 שקלים בחודש, בצורה
שהיום הוא צריך לעבוד, הוא לא יבוא.

הוא צריך לטפל ב300- תיקים ולכן הוא לא ירצה
להיות פקיד סעד.

אתה יודע טוב מאוד שיש בעיה תקציבית במדינת
ישראל וכל אחד צריך להירתם בחלקה שלו. אני מדבר בסוגייה הכוללת.

אי-אפשר למצוא במקומות האלה עובדים שיעבדו
עם הילדים הכי קשים זה כי מי רוצה לעבוד שם לא יכול לעשות כלום ולא משנה המשכורת שהוא יקבל. לכן עדנה שטרית החזירה לשר את תעודת פקיד הסעד שלה ולכן פקידי סעד במקומות אחרים יושבים ומרימים ידיים ובוכים כל היום וכל הלילה, מפני אי-אפשר לעבוד ככה וזה לא בגלל המשכורת.

בדרישת התקציב ביקשתי עוד 700 תקנים כדי
להקטין את העומס, שזאת גם אופציה. שכר אני לא יכול להגדיל, אבל אני יכול להוריד מהעומס כך שבחינת העובד זה מעין הגדלת שכר.

הדברים כאן הם מורכבים. מבחינתנו – גם השר וגם הנהלת המשרד – נעשה את המאמצים כדי לראות איך אנחנו מתייעלים פנימית, ולא בכדי הקמתי את הוועדה הזאת, ואני מבקש בעניין הזה של הוועדה סיוע של היושב-ראש כדי לחשוב לגבי שינוי החלוקה כי זה לדעתי אחד מהמוקדים הבעייתיים שצריך לטפל בהם.

לגבי הטיפול הנקודתי ברמלה. נבחרו 11 ישובים
שנחשבים לישובים שבאמת זקוקים לעזרה וטיפוח ובעזרת מאמצים גדולים מאוד הצלחנו להעביר תקציבים ראשוניים, אבל לפני רבע שעה קיבלתי טלפון מרשות שקיבלה את הכסף ולא יכולה להשתמש בו כי הוא נכנס לתוך החשבון של הגירעון שלה ואסור לה לגעת בו. אגב, זו אחת התוכניות היחידות לא צריך מצ'ינג, לא צריך השתתפות של הרשות. זה לא כסף שחסר לה.

לא יכולתם להעביר ישירות למטרה?

זה חלק מהמאבק שלנו. זה כמעט בלתי אפשרי.

אני רוצה לסכם את הדיון.
אני רוצה להודות לך אדוני המנכ"ל שבימים עמוסים אלה מצאת לנכון לבוא לישיבת הוועדה.

אני רוצה לומר שהזעקות חוזרות בתחומים שונים. בעיריית לוד בדיון אחר סיפר ראש העיר הממונה שכשהוא בא לעירייה הוא גילה שחסרים בכיתות שולחנות וכיסאות. הוא הגיע לעיר והסתבר לו שהדבר הראשון שהוא צריך לקנות זה שולחנות וכיסאות לבית הספר כדי שילדים ישבו ליד שולחן ויהיה להם כיסא.

אני מספרת את זה כדי להראות שלפעמים אנחנו לא יודעים עד כמה הדברים האלמנטריים – לא תוספות ומותרות – לא קיימים.

כמה דברים לגבי הדברים שנאמרו כאן. אני חושבת שההצעה לגבי צורת השתתפות דיפרנציאלית של רשויות מקומיות במימון שירותי הרווחה הוא דבר חיוני. עקרונית אנחנו כמובן בעד הגדלה כללית של התקציב, אבל במקום שבו רשויות מקומיות לא יכולות לספק שירותים מינימליים בשל הגירעונות שלהם וכולי, אנחנו רוצים שההתייחסות של המשרד תהיה בדומה לצרכים אחרים. אני רוצה לומר שבהרבה מאוד משרדים, כולל במשרד החינוך ובמשרדים אחרים, אין התייחסות שווה לכל הרשויות המקומיות. האם במשרד החינוך לא קיים המושג הבעייתי כשלעצמו אבל עם הרעיון של טעוני טיפוח? כלומר, איזה שהן קבוצות אוכלוסייה שחייבים להעביר להן יותר תקציבים בגלל נימוקים אשר יהיו? אותו דבר אני חושבת גם פה, הנושא הזה הוא חשוב. אנחנו נעביר מכתב ברוח זו למשרד האוצר ולמשרד ראש-הממשלה.

אני חושבת שצריך לחדש ולהדק את הקשר עם מרכז השלטון המקומי וחשוב שיהיו פגישות וחשוב שתקבעו מדיניות. החשש שלי הוא שאם אדוני המנכ"ל יצטרך לטפל ב170- רשויות מקומיות, לא יהיה לך זמן לשום דבר אחר. מי יגיע אליך ומי לא, אתה יודע שזה שרירותי. אם אתה תפתור את הבעיה של א' כי הוא הגיע אליך ולא תפתור את הבעיה של ב' כי הוא לא הגיע אליך, תהיה פה בעיה. לכן הראייה הכוללת היא דבר מאוד מאוד חשוב.

לגבי סל השירותים. עומדת אחרי קריאה ראשונה ולפני קריאה שנייה ושלישית הצעת חוק ילדים בסיכון שהיא הצעת חוק שלא באה לפתור את כל הנושא הכללי של סל השירותים אבל לפחות סל שירותים לילדים בסיכון. אנחנו יודעים שיש ועדה מקצועית שעובדת על הנושא הזה. לאחר מהומת התקציב אנחנו נחזור ונקיים דיונים בנושא הזה. השאלה היא אם המשרד יוכל לקחת על עצמו ולומר שבשלב ראשון הוא מדבר על הילדים בסיכון, על סל לילדים בסיכון, ואחר-כך יעשה סל ליתר השירותים, כי החוק הזה כבר עבר את הקריאה הראשונה. אני מניחה שתהיה התנגדות גדולה של האוצר וצריך יהיה לראות איך באופן מעשי אנחנו מתגברים על ההתנגדות הזאת, כי פה אנחנו מדברים על משהו שהוא כבר קיים מה עוד שיש גם ועדה מקצועית שבוחנת את כל הפרטים.

אני בעד זה שננסה להתפשר עם האוצר על איזה שהם דברים ובלבד להכניס את העיקרון. אם נכניס את העיקרון, גם אם הוא לא יהיה מאה אחוז כמו שאנחנו רוצים, אני חושבת שזו תהיה הכנסת רגל בדלת שהיא מאוד חשובה ואז גם לילד תהיה זכות. כמו שיש לו זכות לחינוך ולבריאות, תהיה לו זכות לרווחה. זה נראה לי דבר חשוב מאוד.

לגבי מעונות יום. קיבלתי את החוברת הירוקה. חיים פוזנר הסב את תשומת לבי שבסעיף 04.22.14 אכן כתוב 14,858 ילדי רווחה ועוד מאתיים מכסות שזה ישובי גדר.

קו עימות צפון.

וקריית שמונה. אני מתייחסת ל2001-. ראשית,
אני שמחה שזה מופיע לפחות בפירוט הזה. שנית, עכשיו יהיה צריך לבדוק מה קורה בשנת 2002. שלישית, עוד לא קיבלנו את הפירוט איך התקבל הדבר הזה.

בקשר לעובדים סוציאלים. הבעיה היא שחלק מהעובדים הסוציאלים שאתם מעבירים לרשויות בעצם מחליפים עובדים סוציאלים הרשויות מממנות בעצמן, כך שבפועל לאוכלוסייה באותה עיר היו מאתיים עובדים סוציאלים ונשארים מאתיים עובדים סוציאלים אלא שהחליפו עובדים סוציאלים שהרשות מימנה בעובדים סוציאלים שאתם מממנים. יש פה בעיה מאוד מאוד רצינית. זאת אומרת, כללית לגבי כל האוכלוסייה אנחנו לא רואים שינוי. לכן כנראה כל זמן שנישאר בעוד חמישים עובדים ועוד מאה עובדים, זה כנראה לא יפתור את הבעיה.

אני מציעה לא לרדת מהרמה של העובדים הסוציאלים אלא לחשוב על שיפור תנאי העבודה שלהם. אני לא במקום האיגוד המקצועי שלהם, אבל בר אלף פעמים אמרנו שאם אנחנו רוצים שיבואו מורים טובים, אם אנחנו רוצים שיבואו עובדים סוציאלים טובים, אנחנו צריכים לשלם. אנחנו מדברים על מי שסיים אוניברסיטה והשקיע כל כך הרבה שנים. לצערי הרב התמונה דומה גם לגבי אחיות. יש מחסור בלתי נסבל במדינה באחיות שמוכנות לעבוד בבתי חולים כאשר אין מחסור באחיות מוסמכות בארץ אלא יש הרבה מאוד אחיות מוסמכות שלא עובדות במקצוע שלהם. כך גם לגבי העובדים הסוציאלים. אנחנו כמדינה מממנים את ההכשרה של העובדים הסוציאלים, מממנים את הלימודים של האחיות, אבל בסוף אלה לא חוזרים למקצוע שלמדו אלא מוצאים מקצועות חלופיים. זה אבסורד. אתה גם משקיע כסף, אתה גם לא נהנה מזה. אני חושבת שאסור לנו בשום אופן להציע אפילו שיהיו מטפלות במקום אחיות או אחיות לא מוסמכות במקום אחיות מוסמכות או יהיו עובדים סוציאלים לא מוסמכים. זה ידרדר את השירות וזה אסור לנו לעשות מבחינה מקצועית.

אני מציעה לקיים ישיבה עם מפעל הפיס. העניין הזה שמפעל הפיס עובד מול הרשויות, אין לי בעיה אתו, אבל לא יכול להיות שמפעל הפיס יראה את הילדים רק דרך הרשויות. זה פשוט בלתי אפשרי. מוכרח להיות פיתוח שירותים כמו למשל בניית מוסדות לילדים כאשר השיקול הוא ארצי. שום רשות מקומית לא מוכנה להיות רשות שמטפלת באופן ארצי. היא אומרת שיש לה חמישה ילדים משלה ועוד חמישים ילדים מישובים אחרים ולכן שמישהו אחר יטפל בהם. מפעל הפיס שטוען שהוא דואג לילדים, אני מציעה שנקיים אתו דיון נפרד בנושא הזה. אני מדברת על פיתוח ולא על אחזקה שוטפת.

אלה הדברים שרציתי לומר לסיכום הישיבה כדברים מעשיים.

אני מודה לכולכם.






הישיבה ננעלה בשעה 11:30