פרוטוקולים/מעמד הילד/3864

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

38
הוועדה לקידום מעמד הילד
15/10/01

פרוטוקולים/מעמד הילד/3864
ירושלים, י"ג בחשון, תשס"ב
30 באוקטובר, 2001




פרוטוקול מספר 106
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
יום ב', כ"ח בתשרי התשס"ב, 15/10/2001, בשעה 11:00

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי - היו'ר
אילן גילאון

יצחק אלישר - מרכז שירות ילד ונוער מחוז י-ם- משרד העבודה
והרווחה
יהודית בראון - סגנית מנהלת שירות הפרט והרווחה - משרד העבודה והרווחה
מוסא אבו סהיבאן - סגן ראש עיריית רהט
סלמאן אל עסאם - מנהל מח' רווחה - עיריית רהט
דוד גרדוביץ - מרכז מידע וסיוע לנוער - עיריית אשדוד
דוד הרטום - ראש מינהל הרווחה- עיריית אשדוד
חנה ששון - מנהלת היחידה לגיל הרך - עיריית ירושלים
יהודית לנגסנר - מפקחת חינוכית - אמונה
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
קלרה פלדמן - מרכז השלטון המקומי

רחל סעדה

מילת הקלטות ותמלול

1. הבטחה לתוספת 1000 מכסות לילדים בסיכון
2. סגירת מועדוניות באשדוד

הנני פותחת בזאת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד, הישיבה הראשונה במושב הנוכחי של הכנסת. אנו נשתדל במושב הזה להשלים ולקדם מספר חוקים שהוועדה התחילה לעסוק בהם למרות ההנחיות של הממשלה בנוגע לחוקים שעולים כסף וגומר. דבר שני, אנחנו נשתדל לבדוק ביצוע החלטות שונות שהיו בעבר. אחת ההחלטות עומדת היום על סדר היום. דבר שלישי, נשתדל להמשיך בנושא של האמנה לזכויות הילד ונושאים שקשורים בזכויות הילד לפי הנחיותיה של האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

על סדר היום עומדים שני נושאים. נושא אחד הנו ההתחייבות לתוספת 1000 מכסות לילדים בסיכון, והשני הנו סגירת המועדוניות באשדוד. אנו נדון בכל נושא בנפרד.








































הבטחה לתוספת 1000 מכסות לילדים בסיכון


בנושא הראשון, לפני שנה בדיוני התקציב הוכנס לחוק ההסדרים סעיף שהקפיא את "חוק פעוטות בסיכון", הזכות למעון יום למשך שנתיים. בדיונים שהיו בוועדת הכספים בקשר להקפאה הזאת, ונוכח הדרישה שוועדת הכספים תבטל את הסעיף הזה, משרד האוצר התחייב להוסיף 1000 מכסות. התוספת של 1000 המכסות לפעוטות בסיכון, למעונות יום ולמשפחתונים הועברה, כפי שנמסר לי, למשרד העבודה והרווחה באפריל. זאת אומרת שהתוספת הזאת לא הייתה רלוונטית לשנת הלימודים שעברה, ובעצם האוצר "חסך" את הכסף של שנת הלימודים שעברה מינואר ועד יוני. מכאן שהתקציב של תוספת 1000 המכסות נכנס לתקפו בספטמבר בשנה הזאת. כידוע, ההרשמה למעונות יום מתחילה במארס-אפריל. לכן, בפועל במארס-אפריל השנה הרשויות המקומיות היו אמורות כבר לקבל את התוספת של המכסות. אם בשנה שעברה היו להם לדוגמה 50 מכסות, לקראת שנת הלימודים הבאה יש להם 60 מכסות. לכן החל מאפריל אני התחלתי להציג שאלות למשרד העבודה והרווחה ולמשרד האוצר לגבי השאלה למי ניתנה התוספת ואיך היא חולקה, לפי אילו אמות מידה.

בפגישה שהתקיימה ביוני עם שר העבודה ומנכ"ל משרדו הועלה הנושא הזה שוב. הייתה התחייבות של השר להעביר לנו מידע מדויק איך חולקה התוספת. אני מוכרחה לומר שנכון לרגע זה אין חלוקה כזאת, אין מסמך כזה - אין שום דבר. אנחנו נמצאים כבר באוקטובר, שנת הלימודים כבר התחילה, הילדים כבר הולכים למעון, רובם ככולם, בספטמבר - אם כי פה ושם מיתוספים גם ילדים שנכנסים אחרי החגים. למרות שמשרד העבודה והרווחה קיבל אינסוף פניות, כולל לקראת הישיבה הזאת, מאוד מדויקות, שאנחנו מבקשים לדעת איך חולקו ולפי אילו אמות מידה חולקה התוספת - תוספת ראשונה מסוגה של מכסות לפעוטות בסיכון מזה שנים! מזה שנים לא שונתה המכסה שהייתה קודם ולכן אני "המומה" מזה שאני יושבת עכשיו בפניכם, ומשרד העבודה לא עשה דבר בנידון. אני חוזרת ומדגישה שמשרד העבודה והרווחה עד היום לא ענה על השאלה לפי אילו אמות מידה, לאילו יישובים, למעונות או למשפחתונים חולקה התוספת של ה- 1000 מכסות.

קיבלתי היום דוח מפורט שעוסק בילדים במעונות יום לחודש אוגוסט. בדוח הזה מפורט כמה קיבלו וכמה יתרת הקצבה הלא מנוצלת ביישובים שונים. ברוב היישובים מדובר ב- 2,3,4 ילדים - איני רואה את המספר הסופי כפי שזה מופיע פה. קיבלנו מסמך נוסף ממשרד העבודה והרווחה, האגף לשירותים אישיים וחברתיים. במסמך הם אומרים שבספר התקציב יש 15,058 מכסות, כולל עולים, ותוספת של 1000 מכסות שהתקבלו באפריל 2001. 14,900 מכסות הועברו למחוזות, 150 מכסות שמורות כרזרבה. אבל, נכון לאוגוסט 2001 נוצלו על ידי הרשויות המקומיות 13,860 מכסות. מכאן ש- 1200 מכסות אינן מנוצלות. ניתן להניח שלאחר דוח ספטמבר, ניצול המכסות יעלה, וגומר.

במסמך הזה שמונח לפנינו אין תשובה לשאלה איך חולקו 1000 המכסות. אני אינני חושבת שזה "סוד צבאי", שאי אפשר לגלות אותו לחברי הוועדה. אנחנו היינו רוצים לדעת מי קיבל את המכסות האלה ולפי איזה עיקרון. דבר שני, המכסות שאינן מנוצלות, 1200 מכסות - מי איננו מנצל את המכסות? האם באמת אם נספור את כל המספרים האלה (2,3,4 ילדים) זה נותן 1200 מכסות? המספרים האלה?? לפי מה שאני רואה פה יש כמה מאות מכסות, אין פה 1200 מכסות. יש דיווח לחוד על עולים, יש גם מספרים מסוימים וכוליה. בסופו של דבר אי אפשר להבין בנושא הזה שום דבר.

קיבלנו מכתב גם ממשרד האוצר, שעליו חתומה מירב שביב, רכזת העבודה והרווחה. היא מתנצלת שהיא לא תבוא לדיונים היום וכותבת כך: "לבסיס תקציב משרד העבודה והרווחה נוסף, בין היתר, תקציב בגין השתתפות בהחזקת 1000 ילדי רווחה נוספים במעונות יום ומשפחתונים. על פי נתוני משרד העבודה והרווחה אשר הועברו אלינו לאחרונה לא נוצלה תוספת זו עד כה". המכתב הנו מתאריך 14.10.2001. זה כרגע המצב כפי שעולה מהנתונים שמונחים בפנינו.

אני רוצה להביע אכזבה מהנתונים, אבל יותר מזה אני רוצה להציג שאלה יותר מהותית: בזמנו, כשהיו דיונים על החוק (מי שזוכר), ניסה מישהו להתריע שהחוק הזה יגרום ל- "שיטפון". אלפי ילדי רווחה יתדפקו על השערים וידרשו מחר בבוקר שיקלטו אותם. מאחר שאין נתונים על ילדי רווחה שאינם רשומים, אין איזה נתון ארצי על פעוטות בסיכון, בעצם יכולנו רק להעריך שמדובר בתוספת. ההערכה שלנו הייתה שכנראה בסופו של דבר, מתי שהוא בעתיד, יצטרכו להכפיל את מספר המכסות. ההנחה הייתה שברשויות המקומיות, בלשכות הרווחה, יש תור של ממתינים - וכל מה שצריך לעשות זה מיד למצות את 1000 המכסות האלה, לפחות. אני חוששת שהמציאות הזאת תוביל לכך שאי אפשר יהיה לקבל עוד 1000 מכסות בשנה הבאה או עוד איזושהי תוספת אחר כך. אני אינני יודעת איפה כאן הבעיה: האם זו רשלנות? האם זאת מדיניות? האם זאת כוונה? אני רואה את העניין הזה לא רק כנתונים שניתנו לנו או לא, אלא אני רואה את הנושא הזה בצורה יותר חריפה.

עכשיו נשמע את הנציגים של משרד העבודה ולאחר מכן את הנציגים הנוספים. גברת יהודית בראון, סגנית מנהלת שירות הפרט והרווחה, בבקשה.

אני סגנית מנהל האגף לשירותים חברתיים. הגשתי לכם פה מסמך שמסביר את צורת החלוקה. כיוון ש- 1000 המכסות נכנסו לבסיס של התקצוב של משרד העבודה והרווחה, איננו מחלקים 1000 בנפרד ואת השאר בנפרד - חילקנו את הכל. החלוקה של המקומות למעונות נעשית על פי מדד מסודר, על פי אמות מידה. סך כל המכסות היה 14,058. עכשיו הוא עולה על 15,058. זה נכנס לבסיס של התקציב, וכפי שהובהר קודם - זה קרה רק באפריל. כיוון שהילדים נרשמים בדרך כלל לפני שנת הלימודים, בעצם לא היה לזה ניצול. כל הרשמה, כל ילד שרשום נכנס לתוך המערכת, וזה בעצם הדוח הכי אמיתי, הכי רלוונטי, שיש לנו.

אבל מהדוח הזה אנחנו איננו מבינים באיזה ישוב הייתה התוספת.

מה שאנחנו כן יכולים להבין זה כמה קיבל אותו ישוב.

וכמה הוא קיבל בשנה שעברה? וכמה הוא קיבל לפני שנתיים?

אנחנו יכולים להשוות את זה. יש מדד שבנוי לפי מספר מרכיבים, לפי מדד העוני באוכלוסייה, מספר הילדים באוכלוסייה, מספר המשפחות שחיות בתמיכות. יש מדד שהוא מדד לגמרי אובייקטיבי, שאין לנו השפעה עליו. הדרך שלנו להשפיע היא לשמור את הרזרבה של 150 מכסות. אנחנו שומרים אותן במטה, וכאשר יש צורך מיוחד ואין לו מענה, אנחנו מתקצבים אותו למקומות שצריך. הרבה פעמים אפשר לראות, כמו למשל באשדוד, בשנה שעברה בסופו של דבר כל הילדים שהיו היו בגלל שעשינו את האיסופים. אבל האיסוף יקרה בסוף השנה. יש משהו בנושא של החלוקה על פי אמות מידה שמדי פעם צריך להתאים אותו. כי אם באיזשהו מקום שאנחנו כל הזמן אומרים שצריך לקבל שם 100 מכסות, ובסופו של דבר אנחנו רואים שזה לא נוצל או להפך, הרי כמובן שמשהו באמת המידה שם משובש. אבל כרגע יש לנו אמות מידה שדי עובדות. לקחנו את 1000 המכסות, הוספנו אותן. יש לנו היום 15,058 מכסות, ואותן חילקנו לפי אמות המידה, ו- 150 מכסות שמורות עדיין כרזרבה במטה.

כרגע, נכון לעכשיו, 13,860 מכסות מדווחות. אם תחברי את כל המספרים הקטנים האלה (זה עבודת מחשב), תקבלי את הסכום הבא.

זוהי בקשה לעוד מכסות.

לא, זה לא נכון.

אלה הילדים שהיו בחודש מאי.

לא. הם היו בחודשים יולי-אוגוסט.

דוח יולי בסופו של דבר מביא את המציאות שהייתה בסוף חודש מאי. התוספת הגיעה בכלל אחרי זה.

התוספת הגיעה אחרי זה. מה שנכון עכשיו, ואני חושבת שהפלג האחרון ייתן לנו תמונה הרבה יותר טובה, כי אז נדע באמת לקראת ההרשמה האמיתית של שנת הלימודים הנוכחית (שהיא איננה יוצאת לפי ההקצבות של משרד האוצר - היא יוצאת לפי שנת הלימודים שנפתחת בספטמבר ולא באפריל כמו שקיבלנו אותה). אני מניחה שהמכסה הזאת תהיה מלאה. אני אפילו חוששת שיהיה חסר אם הציפיות שלנו תואמות. לדעתנו יש הרבה יותר ביקוש, אבל נכון לרגע זה המכסות האלה לא נוצלו. אין פה שום הסתרה של מידע.

אני עשיתי חשבון במסמכים המדויקים שמסרת לי. פה אין מנוצלות 625 מכסות.

האם עשית את החשבון עם העולים ועם השאר?

העולים - 80. וכל היתר יצא לי 625.

מישהו פה טועה - או המחשב, או שבחישוב שלך משהו חסר.

אם את מסתכלת, את רואה שמדובר במאות ואין מדובר ב- 2000.

לא 2000, אלא 1198. שני ילדים הם שני ילדים - זה לא בערך.

אני לא הצלחתי להבין מדוע לא העברתם לנו למי נוספו המכסות. מדוע אנו איננו יכולים לדעת אם המכסות נוספו בנגב או בגליל או במרכז הארץ? מדוע איננו יכולים לקבל את הנתון הזה? מדוע זה כל כך קשה לדעת איך חילקתם את התוספת?

כי אנחנו לא חילקנו את זה כך.

מה זה 'לא חילקתם כך'? הרי למישהו הוספתם?

אנחנו לא חילקנו 1000. חילקנו 15,000. במקום 14,000 חילקנו 15,000.

כן, אבל מישהו קיבל תוספת . נכון?

אני מייצגת את מרכז השלטון המקומי. אני חושבת שיש לנו הבהרות אחדות בנושא העברת נתונים לרשויות המקומיות. קודם כל התקציב איננו מתקבל באחד בינואר. אם התקציב איננו מתקבל באחד בינואר, אין יודעים מה המכסות לפנימיות או למעונות לילדים בראשית השנה. השנה למשל, התקציב המאושר התחיל להתקבל בחודשים מארס-אפריל-מאי לרשויות המקומיות. הסיבה שאינך רואה את התוספת ממשרד העבודה והרווחה - ואני אינני מצדיקה את זה, אני חושבת שהתקציב היה צריך להיות באחד בינואר ובחודש אפריל. אם נתקבלה תוספת, היה צריך לראות את התוספת הזאת. אבל לא ראינו את זה, מכיוון שלא ידענו מה היה לנו קודם - כי קיבלנו את התקציב באיחור.

נקודה שניה, זה גם לא הגיע בחודש אפריל, כי אם המשרד קיבל אישור בחודש אפריל, לרשויות המקומיות בקושי זה הגיע בסוף מאי-תחילת יוני. אם אנחנו רוצים לראות את הביצוע, לא נוכל לראות אותו לפני סוף אוגוסט. בזה בעצם הפסדנו שנת לימודים מבחינת מעונות יום. מתי נוכל לראות את זה? נוכל לראות את הקליטה של ספטמבר בחודש אוקטובר. אני חושבת שהגירעון הוא כל כך גדול, שבחודש אוקטובר לא רק שנראה את התוספת הזאת של ה- 1000, אלא נוכל לראות שיש גירעון גדול. הגירעון הזה גם לא ייתן לנו תמונה נכונה, מכיוון שההקצבות של



משרד העבודה והרווחה הן מצטברות. כלומר, אם לא ניצלת חצי שנה, כאילו יש לך כסף לעוד חצי שנה באותו מספר ילדים - ואז מספטמבר כאילו יש יותר מ- 1000 מקומות בעבור הילדים האלה. חודש-חודש מודדים את המכסה. המכסה היא שנתית. הגירעון בנושא של מעונות של הרשויות המקומיות הנו הרבה יותר גדול מאשר ה- 1000 מקומות.

גירעון במה? במקומות?

כן. יש הרבה יותר מ- 1000 מקומות. השלטון המקומי דיבר בזמנו, כשקיבלנו את 1000 המקומות, על 4000 מקומות של תוספת למעונות יום. דיברנו על פנימיות במספרים מאוד גבוהים לעומת המקום שאנחנו עומדים בו. השערורייה היא בכך שאין אנו מיידעים בנתונים. הרשות אינה יכולה לסדר את האנשים…

מתי הרשויות קיבלו הודעה על מספר הפעוטות בסיכון, או על המכסות שיש להם לשנת הלימודים הקרובה?

את הנתון הראשון, לדעתי, קיבלו בסוף אפריל.

אז קיבלו את הנתון הישן?

הישן. והחדש היה כבר חלק ממנו, מכיוון שהם תקצבו את זה מאוחר. הם לא תקצבו את הכל, ובעצם את הנתון האמיתי הרשויות ראו בחודש יוני.

באוגוסט קיבלתם.

האם יש לך מושג איך חולקו המכסות האלה, התוספת?

הדרך היחידה לבדוק את זה היא לקחת את הנתונים מלפני כן. אני מקבלת את הפרטים כמרכז השלטון המקומי של המקרו - לא לפי מקומות. אני יכולה גם לקבל לפי מקום. ניתן לבדוק איך זה היה קודם ואיך זה ניתן עכשיו.

קודם כל, כדי להכניס דברים לפרופורציה לפי הנתונים של משרד העבודה והרווחה בגילאים 0-3 (שאלה הגילאים הרלוונטיים לצורך הדיון שלנו) יש כ- 103,000 ילדים שמוכרים לשירותי הרווחה. זאת אומרת שצריך לזכור שגם עם התוספת הגדולה אנחנו מציעים לבערך 15% מהם בכלל את האופציה. אינני יודע מה עם יתר ה- 85%. וילדים המוכרים לשירותי הרווחה הם ילדים שיש סיבה טובה מאוד לחשוב שחלק הארי מהם זקוק לשירות. כשאנחנו מדברים על 14,000 ועוד 1000, זה מתוך למעלה מ- 100,000 ילדים בגיל הזה. כולם מתכוונים למה שיש, ועל זה "בונים מגדלים". נקודת המוצא לא הייתה הצרכים אלא המכסות. עכשיו אמרו: הסתדרו עם המכסות האלה, ותראו אילו ילדים הכי זקוקים במסגרת המכסה הזאת. זה איננו משקף שום צורך! אני רוצה שזה יהיה ברור לגמרי. אנחנו מדברים על 1000 יותר או 1000 פחות. תכף אסביר גם למה זה איננו מנוצל. סדר הגודל של מספר הילדים בגיל הזה שהם מועמדים בפוטנציה לשירות הזה הוא למעלה מ- 100,000 ילדים לפי נתוני משרד העבודה והרווחה.

כשנותנים נתונים צריך להיזהר. חלק מהילדים מקבלים את הזכויות שלהם דרך אימהות עובדות. לא כל ילד שהוא במצוקה, האימא שלו עובדת...

אני לא אמרתי כל 100,000 הילדים, האמיני לי. תהיי פרופורציונלית. אבל זה איננו יכול להיות ש- 15% בלבד זה הצורך. שכחו לרגע את תפקידכם כנציגי משרד הרווחה, וכדאי "להכניס את זה לראש". דרך אגב, סליחה שאני מתערב, אבל העובדה שנציגי משרד האוצר אינם נוכחים פה - הגיע הזמן שיהיה פה כמו הסנאט של ארצות הברית. אין זה יכול להיות שפקיד מדינה שמוזמן על ידי ועדה של הכנסת יכול להחליט אם הוא רוצה לבוא או לא.

צריך להכניס את הדברים לפרופורציה. יש שיטות להראות שבכלל לא צריך את זה, וזה מה שעשו פה היום - שיטה נהדרת. מצד אחד, משרד האוצר אמר: עלות העניין היא עשרות מיליוני שקלים, "יציפו" אותנו וכדומה. מצד שני עכשיו יבוא האוצר ויגיד: אין צורך בכלל. או אז, החליטו בבקשה: האם עלות הדבר היא עשרות מיליוני שקלים או שאין בכלל לחץ? קצת הזכירו פה שהרשויות פועלות ב'חלל ריק', ב'חושך מוחלט'. אני רוצה להזכיר שמי שפועל עוד יותר בעידן אי הוודאות הוא המשפחות - הן יודעות עוד פחות מהרשויות. בטח שמשפחה איננה פונה! כאשר משפחה באה, והיא איננה מכירה את הגברת יהודית ולא את משרד האוצר - היא באה אל העובדת הסוציאלית שלה ואומרת; זאת המצוקה שלי; עזרו לי בבקשה במשהו לפחות, אולי במעון. העובדת עונה לה: אין לנו. המשפחה הזאת לא תפנה יותר! אנחנו מוצפים במכתבים של אנשים שאומרים לנו; 'אנחנו לא נפנה', כשאנחנו מייעצים להם לפנות שוב. האם יש פרסום, ולו אחד, לקהל הצרכנים שיש תוספת, שהם יכולים לפנות לקבל אותה? האם ראיתם פעם אחת פרסום כזה? אם הרשויות המקומיות פועלות בחשכה ובאפילה, הקליינטים פועלים בחשכה עוד הרבה יותר גדולה. הם אינם יודעים ולא כלום, להפך.

צריך פרסום בכלל, לא רק על התוספת.

אני מסכים אתך.

למעונות יום יש פרסום לאימהות עובדות, ושם אין מכסות.

הרבה מאוד מאלה אינם מגיעים גם לפעם הראשונה שאומרים להם שאין.

אם רוצים שיהיה ניצול של מכסות, צריך לפרסם לאוכלוסייה ולומר להם לבוא ולפנות. אני רוצה לומר גם מילה על הרשויות המקומיות, מכיוון שדיברתי עם כמה וכמה רשויות מקומיות שאמרו לי דברים בצורה מאוד פשוטה. בעבר היה בחלק לא קטן מהרשויות הסדר שאמרו לעובדים הסוציאליים לרשום: אין לנו די מכסות. רישמו כי אנחנו יודעים שבמהלך השנה יש תוספות, יש עדכונים. עד סוף השנה כולם יודעים שהכל יסתדר. בעיקר בשנה האחרונה יותר ויותר רשויות מקומיות, ראשי הערים והגזברים של הרשויות המקומיות אמרו "סטופ", "לא מוכן לזוז". הם פוחדים שאחר כך אותם תובעים, אחר כך מחוקקים חוק על אחריות אישית של ראש הרשות, של הגזבר. הם אינם מוכנים יותר, בהסתמך על מה שהיה בעבר, להקצות כלום. זה מה שקיבלנו, אל תחרגו מכלום. אני יודע מהרבה מאוד מנהלי שירותי רווחה שאומרים שהשתנה משהו. בעבר אמרו: עד סוף השנה הכל יסתדר - תהיו "לארג'ים". השנה אין מוכנים יותר ברוב הרשויות המקומיות לסידור הזה של להיות נדיבים ואחר כך 'להסתדר'. לכן ברור מה שקורה.

עוד מילה אחת אני רוצה לומר לגבי בעיה שעלתה בהקשרים אחרים בוועדה, אבל הבעיה קיימת גם בעניין הזה. הרשויות המקומיות היותר חלשות, יש להן סידור של 75%-25%. יש רשויות מקומיות שכבר יודעות שיש מכסות, אבל אומרים להן: 75% על חשבוננו - 25% על חשבונכם. יש רשויות מקומיות שאינן יכולות לעמוד גם ב- 25% ולכן אינן לוקחות את המכסה. יש ראש רשות מקומית אחת שהציע למשרד הרווחה עסקה. הוא שאל: כמה מגיע לי? מזה תנו לי רק 75%, אבל תנו לי אותם במלואם. אינני יכול - הרשות המקומית שלי פושטת רגל. אל תתנו לי "גרוש" יותר ממה שהתכוונתם. הם אמרו לו: 'לא. אם אתה אינך נותן ,25% לא תקבל מכסה אחת. זה גם חלק מהמכסות שחוזרות אליכם ולמרבית האבסורד הולכות לרשויות המקומיות היותר חזקות. הרשויות החלשות מסבסדות את הרשויות המקומיות החזקות. הגיע הזמן אחת ולתמיד להפסיק את כל ההתחשבנות הזאת. אומרים לרשות מקומית שפושטת רגל, שכל הכספים שלה מעוקלים לחובות, לקרן השתלמות של העובדים וכדומה, להוסיף את ה- 25% ואם לאו - כלום!

שמי דוד הרטום, ראש מינהל הרווחה בעיריית אשדוד. השיטה בכלל בתקציבי הרווחה, שהרשויות מקבלות את ההודעות מספר חודשים אחרי אישור תקציב המדינה, גורמת לשני דברים: ראשית כל, בצד הכספי זה גורם לכך שהרשות המקומית נהיית 'בנק של המדינה'. מדוע? כי אם בחצי השנה הראשון הדברים אינם מתוקצבים, אבל אלה פעולות שממשיכות, כי הילדים נמצאים בהסדרים האלה, הרשות המקומית מממנת את המדינה.

אבל קיבלתם 1 חלקי 12.

לא. על כל הדברים המדווחים. אתה עובד על פי דברים שכבר אושרו בתקציב.

המשרד מחייב 100%.

המשרד מחייב אותי 100% על כל דבר שהוא לא הספיק לתקצב, וזה דבר שיטתי במשרד שמתקצבים את הדברים במשך השנה. יש דברים שמתוקצבים רק ביולי או באוגוסט למרות שהתקציב של המדינה אושר כבר בדצמבר. זה גורם לקשיים לכל הרשויות. אזיי, בהחלט, מנהלי השירותים נמצאים כל הזמן בבדיקות גם מול הגזברות. הם אומרים להם: אולי השנה לא יתנו לכם? איך אתם יודעים? אני איני מבין מדוע במערכת החינוך תקציב מגיע בהתחלת שנת תקציב, ויודעים כמה יש. התקציב של החינוך למעשה מתחיל בתחילת שנת הלימודים, והם יודעים בדיוק מה יש להם לאותה שנת לימודים. מדוע משרד העבודה והרווחה עדיין לא הצליח להגיע ל- "סוד" הגדול איך אפשר להפעיל שירותים לפי שנת תקציב. אני חושב שהיה נכון לפי ספטמבר, אבל לפחות ינואר.

זה 'נורא' פשוט - אני אסביר לך מדוע. במשרד החינוך יודעים שכל האנשים צריכים ללמוד. במשרד העבודה והרווחה הם יוצאים מנקודת הנחה אופטימית שאנשים יתעשרו, ומצבם ישתפר.

אני אומר לכם, כמחוקקים, הרי את חוק התקציב מאשרים בהתחלת השנה. אין שום סיבה שהרשויות לא יקבלו את זה אז.

השנה הייתה בעיה שזה אושר במארס, כידוע.

בשנה שעברה זה אושר פחות או יותר בזמן. השנה גם כן, זה אושר במארס. מדוע חלק מהדברים אני מקבל ביולי, באוגוסט, ויש דברים שרק עכשיו אמרו לי שאקבל אותם בספטמבר?

ושאתה צריך לנצל אותם עד סוף השנה?

אני צריך לנצל אותם עד סוף השנה. אם אינני מדווח עד התאריך בנובמבר שהם קובעים אותו, אז איני יכול לדווח. הם אומרים לי כך: אם זאת הוצאה של שנת 2001, איני יכול לדווח עליה באחד בינואר. אם היה לי סעיף תשלום שכר למשל, משלמים אותו עד שאתה מקבל את הדוח של המזכירות. אומרים לך: לא, אתה לא יכול לדווח עליו ב- 2002, כי הוא הוצאה של 2001. אבל אתה אינך יכול גם לקבל את הכסף עכשיו, כי דיווחת עליו אחרי אותו תאריך שהם קבעו.

האם אין הם יודעים איך משלמים שכר?

יש דברים של תקציבי פעולות. אתה מעסיק אנשים שמקבלים שכר, אתה צריך להגיש את הדוח שלהם.

כמה מכסות ילדי רווחה יש לכם?

יש לנו 430 מכסות ילדי רווחה.

בעיריית אשדוד כתוב 504!

יש לנו 434, ו- 430 מנוצלים.

מה ההבדל בין המספר הזה לבין המספר של השנה שעברה?

אני חושב שהחלוקה הייתה שהתוספת התחלקה לפי מה שהיה בשנים הקודמות.

יש לכם בנוסף לזה עולים - 500.

חלקי את זה ב- 12 - זה 42.

אנא, אם מותר לי לתקן: כל המספרים הם נכונים, אבל הוא שכח להגיד שיש עתודות בכל מחוז. את העתודה אנחנו מחלקים מייד, איננו מחכים ליוני-יולי. אנחנו מחלקים את זה לתחילת השנה.

הדבר הזה אינו מאפשר תכנון נכון של השירות. אם אינני יודע כמה אני מקבל - חלק אני מקבל באיחור, ואת התוספות אני מקבל עוד יותר באיחור - כי אז אין אפשרות בכלל לתכנן את השירות. הילדים שאנחנו רוצים שבאחד בספטמבר ילכו למעונות היום, למעשה אנחנו צריכים לעבוד על זה באפריל ובמאי. כשהם באים למעונות אינם מקבלים אותם, כי אין להם עדיין האישור. יש בהחלט הרבה ילדים שזקוקים להיות במעונות ואינם מגיעים למעונות מפני שאתה אינך יודע מה התמונה קדימה. אותו הדבר לגבי כל הסעיפים, למשל הפנימיות. הפנימיות התחילו ב- 1 בספטמבר. השנה היו לנו מאתיים שלושים וכמה מכסות לפנימיות. קיבלנו הודעה: יש לכם בשנה הבאה 186 מכסות, זאת אומרת - 45 פחות מאשר השנה הקודמת. למטה כתוב: "זה לפני ...". הילד נמצא כבר בפנימייה, האם אני צריך להוציא אותו היום? לא נדבר על זה שיש לי 45 ילדים בהמתנה היום שעברו את כל הוועדות - אבל אותם הילדים שנמצאים! בא אליי הגזבר ואומר לי: איך בספטמבר אתה קלטת את ה מאתיים שלושים וכמה ילדים. אני אומר לו: אבל כתוב: לפני ... הוא אומר לי: האם אתה מוכן לסכן את שכרך? איך אתה נוטל את האחריות על הדבר הזה? זאת אומרת שאני אינני יכול לתכנן את השירותים. אינך יכול להחליט לאיזה ילד אתה נותן את המענה. מה שקורה הרבה פעמים, שילד שעומד על הגבול ויכול להיות שהיה נכנס לאמת מידה אחרת, אתה רושם אותו שם. לעומת זאת ילד אחר שבהחלט היה זקוק לזה אינו מגיע כלל. אם התמונה היא נכונה או לא - אני חושב שהתמונה היא מעוותת.

דבר נוסף לגבי הנושא של המדדים. מי שמנתח טוב את המספרים שיש - קשה לי מאוד להאמין שקיימת באמת אמת מידה שאומרת: ישוב לפי מצוקה, לפי מצב סוציו-אקונומי, לפי זה מקבלים. אם מסתכלים פה, למשל בנושא של עולים, אשדוד מקבלת סכומים שהם דומים או יותר נמוכים מרשויות שקלטו הרבה פחות עולים. ללא כל ספק יש פה דברים שהם לא לגמרי מדויקים. אשדוד קלטה יותר עולים מאשר באר שבע - בבאר שבע יש 50% יותר במעונות לעולים. את הנתון ברחובות אני מכבד בגלל הבעיה הגדולה של הריכוז הגדול של יהודי אתיופיה, שאגב אורחא, הוא לא הרבה יותר גדול מאשר באשדוד.

כמה זמן הילדים נחשבים עולים? ב- 3 השנים הראשונות לשהותם בארץ?

לא, לא. במשרד העבודה והרווחה - 10 שנים, 9 שנים.

אבל לא במשרד הקליטה.

הוא מדבר על ילדים אתיופיים, והעלייה מאתיופיה איננה רלוונטית עכשיו. לכן לא הבנתי איך הם נחשבים עולים, אלא אם כן זה 9 שנים.

בסכומים אתה מדבר עכשיו? במכסות לעולים?

בתקציב של העולים בבאר שבע יש 700 מכסות, ובאשדוד - 500 מכסות.

ההבדל בין אשדוד לבאר שבע הנו שתקצבנו את אשדוד ב- 42 מכסות לעולים ואת באר שבע ב- 51 מכסות. ההבדל הוא ב- 9 מכסות - זה הכל.

אני לא מאוד בטוח בנושא הזה של הנתונים. עוד נושא אחד שקשור לילדים שנמצאים במעונות: יש דבר שנקרא: "פרוייקט שילוב". אלה ילדים שנמצאים במסגרת רגילה במעונות היום ומקבלים שם סייעת, כדי שיוכל להיות שם. אנחנו גמרנו את כל התקציב השנתי. בהתחלת השנה ידעתי אילו גחמות יהיו במשך השנה. כל הילדים שנכנסו לשם נכנסו לפי ועדה משותפת של משרד העבודה והרווחה. אלה ילדים בין של השיקום ובין של הפיגור. עבדנו בדיוק לפי זה. בראשית אוגוסט נגמר התקציב לנושא הזה. אנחנו בדילמה ב- 1 בספטמבר לתת לאותם 50 ילדים באשדוד להיכנס למעונות היום או לא להיכנס. האם להחזיק אותם שם? לא. התקציב נגמר! אני אומר עוד היום, ב- 14 באוקטובר כששנת הלימודים התחילה בספטמבר, אין עוד שום אישור.

והיכן הילדים?

הילדים, על סיכון שלנו, נמצאים בתוך המסגרות. אנחנו אחרי הרבה דיבורים עם משרד העבודה והרווחה הודענו להם שהחל מיום ראשון הקרוב אף ילד יותר לא יהיה במסגרות האלה. מי אני בעצם, שאני יכול להדפיס 250,000 שקל בעיריית אשדוד כדי לכבד החלטות של ועדות של המדינה. אם ההחלטות האלה אינן מלוות באישור תקציבי, כי אז בכלל שלא יתעסקו בנושא הזה. אני שואל עוד פעם אחת: זה 50 ילדים, או ארבעים וכמה אימהות שיכולות לצאת לעבודה, כי אותו ילד מפגר או נכה נמצא במעונות, ואלה גם ארבעים וכמה סייעות שעובדות שם. את כל הסייעות צריך לשלוח הביתה, והילדים האלה יהיו בבית יחד עם האם שלא תוכל לצאת יותר לעבודה. האם הדברים האלה תוקצבו במשרד העבודה והרווחה או לא?

גברת בראון, האם תוכלי לענות על השאלה הזאת?

אין זה שייך אלינו - זה אגף אחר.

אנחנו הוצאנו מכתב למשרד העבודה והרווחה, שהחל מיום ראשון הקרוב ילדי השילוב לא יהיו יותר במעונות.

אני שומע את החברים כאן מדברים באמת בכאב עמוק וגדול. אני לא רק מנחם את עצמי בדבר הזה, אלא אני רוצה גם להיות שותף בעניין קידום הילד במדינת ישראל בכלל. המגזר הבדואי, שהוא מגזר מקופח, ובמיוחד באוכלוסיות מרובות ילדים כמו ביישוב רהט. הגידול הוא 4.5%, ואם אנחנו מדברים על 3 השנים האחרונות, יש לנו כמעט 4000 ילדים כאלה. 30% אולי הולכים לגני ילדים שהעירייה לפני 2-3 שנים הקימה. היום ישנם כמעט 70% שאין להם מסגרות. מלבד זאת, 98 ילדים שהם ילדי רווחה שאושרו להם מכסות מתוך 245 שביקשו. אני שומע מכסות שאין איפה לקחת, ומחזירים אותם בחזרה. הדברים האלה באמת מפתיעים אותי מאוד. השנה הגדילו בסך הכל 4 מכסות.

האם 4 המכסות האלה הן מתוך 1000 המכסות?

אנחנו, בעיריית רהט, הגענו למצב כזה שאת נושא הרווחה אנחנו לא יכולים לתת יותר. אין לרהט 25% - אין לה הכנסות. רהט הנה ישוב עני, תמיד תופס מקום ראשון באבטלה ובעוני, ואין לה אפילו לגבות ארנונה של מגורים. אני רוצה להגיד בוועדה הזאת, גם בפנייך, שאם העניינים האלה לא יסתדרו עד סוף השנה, את מחלקת הרווחה נעביר למשרד העבודה. אין לנו כוחות בשביל הדבר הזה. אין אנו יכולים לעמוד מול התושבים. זאת אוכלוסייה בעייתית ביותר שעוברת שינויים דרסטיים באורח החיים שלה. זה לא שהם באו ממקום עירוני - הם באו ממדבר ועוברים תהליך חדש, וכמובן שיש בעיות גדולות מאוד שאפילו עולות על אלה של אשדוד, רחובות ובאר שבע.

האם אצלכם יש מעונות-יום או רק משפחתונים?

יש לנו משפחתונים; יש לנו גם מועדוניות.

האם מעונות-יום אין לכם?

אנחנו עובדים על פתיחת שני מעונות יום.

עירוניים?

ויצ"ו תפעיל אותם.

מתי הם ייפתחו?

האם את יודעת למה אין מפעילים את אחד המעונות? אין כסף למזגנים.

האם הבניין כבר ישנו?

כן, הבניין מוכן. אין כסף למזגנים. המצב הוא קשה מאוד. מנהל המחלקה תכף ייתן לכם גם פרטים.

זה נשמע כאילו 1000 מכסות פותרות את הבעיה, אבל מסביב ל- 1000 המכסות יש עוד הרבה דברים, כשמדברים על יישוב כמו רהט. לגבי רהט, כשאנחנו מקבלים מכסות חדשות, אנחנו מדברים בעצם על סידור ילדים במשפחתונים, כי בשלב הזה זאת האופציה היחידה שעומדת לרשותנו. למשפחתונים צריך הכשרה של נשים שאין לנו אותן. צריכים להכשיר נשים שיעמדו באמות המידה של משרד העבודה והרווחה, וזאת עוד עלות.

מדוע? האם אתם אלה המכשירים, או משרד העבודה והרווחה?

או שהן עושות את זה בעצמן או שצריך להפנות אותן למשרד העבודה והרווחה, שפותח קורסים כשיש לו תקציבים. בדרך כלל הנשים עושות את זה בכוחות עצמן. משרד העבודה והרווחה לא פעם מקשיח את אמות המידה, ואז אין מאפשרים פתיחת משפחתונים לפי הדרישות בשטח. אמות המידה ביישוב כמו רהט הן בעצם דרישות "בשמיים" ביחס לאוכלוסייה הזאת. הם אינם ערוכים לזה. זאת הוצאה כספית לגבי משפחה שמפעילה אצלה משפחתון. המשפחה בעצם איננה יכולה לעמוד בהוצאה, ואנחנו מנסים ככל האפשר ללכת ולמצוא אנשים שיש להם כסף שבמקרים רבים אינם עונים על הצורך של אותם ילדים. כי נניח שאנחנו מוצאים אישה מאזור מסוים, בעצם באותו אזור יכול להיות שאין ילדים נזקקים. אבל באזור אחר שיש בו הרבה מאוד ילדים נזקקים אנחנו איננו מוצאים מועמדת מתאימה, ואז איננו מספקים את הצורך. בכל זאת אנחנו משתדלים, ולמרות הכל יש לנו חסר רב במשפחתונים. במשפחתונים הקיימים היום יש לנו חסר בכוח אדם מקצועי, כי צריך רכזת משפחתונים שתפקח על פעילות אותם משפחתונים. בינתיים הרשות המקומית מממנת חצי תקן על חשבונה.

מדוע?

משרד העבודה והרווחה לא תיקצב.

האם משרד העבודה פתח משפחתונים בלי רכזת?

המשפחתונים הם משולבים, משפחתונים של עבודה ורווחה ביחד. אנו איננו מפרידים בין שני הדברים. יש לנו חסר בחצי משרה של רכזת משפחתונים.

מתוקצבים 100,000 שקל - מרכזת משפחתונים ברהט. אתם ניצלתם בסך הכל בתקציב שלכם…

זאת בדיוק הבעיה. יש להם תקצוב של 100,000 שקל. 100,000 שקל מדברים על רכזת וחצי, ותעשה את החשבון: האם זה מכסה משרה וחצי? יש לנו משרה וחצי של רכזת משפחתונים, ויש לנו 45 משפחתונים. בדוק אם זה בדיוק עונה על הצרכים. יש לנו חסר של חצי תקן עובדתית, על אף הנתון שאתה מסרת.

בו בזמן יש לנו ילדים בהמתנה. לפני ימים אחדים התבשרנו על תוספת של 4 מכסות למשפחתונים, ובמקביל לאותו מסמך, יחד אתו במעטפה אחרת, נתבשרנו על קיצוץ של 54,000 שקלים מתקציב ילדים בסיכון. אני איני יודע משום מה הקיצוץ הזה על אף שאנחנו נמצאים בחריגה של 3 ילדים. המפקחת יודעת, אני ישבתי עם המפקחת שלנו שבועיים לפני כן, העברתי לה את הרשימות. כל מה שעשיתי היה על דעת הפיקוח. ישבתי אתה אחר כך והיא אומרת לי: זה לא על דעתי. זה קיצוץ סופי. איפה יש התייחסות לצרכים שלנו? הם מתייחסים כאילו שאין לנו נתונים. יש לכם הנתונים, אבל הם לא הוקלדו אצלכם במשרד העבודה והרווחה. אני נתתי את הנתונים בזמן, ואתה לא דאגת להקליד אותם - זו בעיה שלך, לא שלי. הבעיה שלי שיש לי ילדים בפועל, אתה כאילו אינך רוצה להכיר בהם.

המצב ברהט צועק לשמיים. הצרכים מאוד בוערים. יש לנו דרישה למשרד העבודה והרווחה בכתב שיש 225 ילדים הזקוקים למסגרת של מעונות-יום.

מלבד אלה שמסודרים?

כולל. אנחנו לקחנו את הקבוצות הקשות ביותר של ילדים. ילדים של אנשים חולים, ילדים של מתמכרים למיניהם, ילדים של משפחות מצוקה עמוקה, משפחות של הורים גרושים, משפחות שחיות מגמלת אבטחת הכנסה ומשפחות ברוכות ילדים. כשאנחנו מדברים על משפחות ברוכות ילדים, אנחנו מדברים על 9 ילדים ומעלה. אני מבקש באמת לבדוק את הנתונים - זה הועבר בדיוק באחד בדצמבר 2000. אין שום התייחסות לנתונים שלנו; אין שום התייחסות לצרכים של היישוב. התוספת של 4 מכסות 'לא תעלה ולא תוריד'.

מר יצחק אלישר, הואל נא להסביר לנו כמה מכסות תוספת קיבלת, ואיך חילקת את זה בין היישובים?

אני מרכז שירות ילד ונוער במחוז ירושלים. קודם כל שיהיה ברור שאני 'מתחבר' לכל מה שהאנשים אמרו כאן. יש מצוקות קשות אמיתיות, אין בכלל מה להתווכח. אני אישית באופן קבוע פועל כמיטב יכולתי לעשות כמה שיותר ולבקש כמה שיותר מכסות מהנהלת השירות. אני מדי פעם מצליח לעשות זאת.

כמה מכסות יש במחוז שלכם?

לגבי מעונות יום? היום יש לנו במחוז בסביבות 4100 מכסות.

חודשי - 4089.

חודשי- 4099. אני עכשיו קיבלתי עוד 160 מכסות למעונות יום, וחילקתי בחלק מהלשכות שאני יודע שיש בהן מצוקה, חילקתי גם לרהט. לא שדי במה שקיבלתם - מגיע לכם הרבה יותר, אבל זה מה שיכולתי לתת. היו לשכות שהיו בגירעון גדול ביותר, כמו עיריית ירושלים ועיריית באר שבע. לגבי אשדוד אני רוצה להדגיש שאני מזה 4 שנים מבקש שירות לנוער, ומעולם הם לא פנו אליי ואמרו לי שיש להם בעיה במעונות יום. בבקשה להיות מאוד מדויקים, מר דוד. אף פעם, לא אתה, לא מר זכריה ולא הגברת חוה אמרתם לי שיש בעיה של מעונות יום ולא נעניתי. אתה יכול לשאול לשכות אחרות - עכשיו כיסיתי בעיריית ירושלים 40 מכסות למעונות יום. הם אף פעם לא פנו. אני יודע שיש בעיה בפנימיות; אני יודע שיש בעיה במועדוניות. אף שנה מאז שאני מרכז השירות לא פנו ואמרו לי: יש בעיה במעונות היום. בבקשה פנו ותבקשו. בדרך כלל אתם גם אינכם מנצלים את מה שיש לכם -סליחה, אני חייב לומר זאת. הם אינם מנצלים מה שיש להם גם במעונות היום. אין זה עניין של מצוקות. אני במקרה התקשרתי לאחת הלשכות באשדוד, ואמרה לי הגברת גלית: אני כך וכך במצוקה. שלחתי לכם ישר 5 מכסות. אני פניתי, לא אתם פניתם! אינני אומר שהמצב טוב - הוא רחוק מזה.

לפי מה שאתה מסרת, אתה קיבלת תוספת של 4% במספר המכסות.

קיבלתי בסביבות מאה ששים וכמה עד סוף השנה הזאת.

160 ביחס ל- 4000 זה 4%, נכון? המכסה השנתית גדלה ב- 7%. איך קרה שמחוז נגוע באבטלה ובמצוקה כל כך גדולות כמו המחוז שלכם מקבל בערך חצי מהתוספת שקיבלו באופן ארצי?

אני יכול לתת הסבר מסוים.

זאת הסיבה שביקשנו את החלוקה לפי מחוזות ולפי ישובים. מדוע מחוז הדרום קיבל תוספת של 4%, בעוד התוספת הארצית היא 7%? מדוע הדרום קיבל פחות כמעט בחצי מהתוספת הארצית? לפי מה? במקום 160 מכסות הם היו צריכים לקבל לפחות 300 מכסות. מדוע לא נתתם להם תוספת של 300 מכסות פרופורציונלית למה שיש להם? לכן אני רציתי להבין את ההגיון שבדבר.

צריך מאוד להיזהר עם המספרים האלה.

מדוע?

אני אינני מתמצאת בזה 100%, אבל יש להניח שאף אחד לא עשה 'דווקא'.

אני אינני רוצה לספר על "דווקא", ואני לא חשדתי באף אחד, במניעים שלו, ואני לא פירטתי שום מניע. רק ברהט מדברים על 150 ילדים במצוקה קשה ביותר, והם מקבלים תוספת של 4 מכסות! 4 מכסות מתוך 100 מכסות הן 4%. זאת אומרת שבמחוז הדרום לקחו את התוספת של 4% וחילקו - כל אחד קיבל 4%. אין לי טענות במיוחד למחוז, אבל אני מנסה להבין את ההגיון - איך חילקתם את התוספת, ומדוע למחוז הדרום נתתם רק תוספת של 160 מכסות במקום לתת להם תוספת של 300 מכסות. וזה אם הם היו מקבלים לפי האחוז הארצי, בזמן שהם במצוקה כל כך קשה, והייתם צריכים להוסיף להם תוספת ולא לתת למרכז הארץ ולא לתת למקומות בהם אנשים מסתדרים יותר טוב. אין זה משנה אם מדובר באוכלוסייה הבדואית או באוכלוסייה של עולים או מובטלים. האם איננו יודעים איפה נסגרו מפעלים בשנה האחרונה? מה, זה סוד?

אלה דברים שאנחנו צריכים לבדוק אותם. אני איני סבורה שזה בדיוק כך.

אני רוצה רק לדייק. נדמה לי שחלק מהמכסות היום הומרו לטובת המעון האבטחתי. אנחנו עומדים לפתוח עכשיו בימים הקרובים מעון אבטחתי נוסף במחוז באשקלון. יכול להיות שעשו המרה של חלק מהמכסות. כל מחוז קיבל היום עוד מעון אבטחתי, נוסף מעבר למה שיש לנו.

אילו היו שואלים אותך כמה מכסות לפעוטות בסיכון במעונות יום אתה צריך באופן דחוף כתוספת למחוז שלך?

אני צריך לפחות 250 מכסות כדי לענות על הצרכים הדחופים המיידיים. אני רוצה רגע לענות לו לגבי המשפחתונים ברהט. אנחנו משתדלים להקפיד על הרמה הנדרשת בכל המשפחתונים. אני יודע שבמגזר הבדואי אין מעון יום. אנחנו 'הולכים' בעיקר על המועדונים הקטנים, כמו מועדונים ביתיים ומשפחתונים. אנחנו משתדלים עד כמה שאפשר שתהיה רמה נאותה לילדים. במגזר הבדואי, לצערי הרב, יש לא מעט משפחתונים שהמצב התברואתי שם הוא לא טוב, הוא לא תקין. אנחנו לא מזמן עצרנו את הפתיחה של המשפחתונים בכסייפא, כי היו שם כל מיני בעיות בריאות ובטיחות, ולא הסכמנו שלילדים ייגרם נזק.

הילדים האלה שלא הסכמתם שייגרם להם נזק, איפה הם עכשיו?

ברגע שהפסקנו את התוכנית שיפצו במה שאפשר, מה שהכי מיידי, וה'עסק' פתוח עכשיו מחדש. אנחנו צריכים להבין דבר אחד: זה שירות ציבורי שצריכים לתת לו את מרב הבטיחות ולענות על הצרכים של הילדים. אני מבין את הבעיה שאתה אומר, אבל איננו רוצים להתפשר ברמה. אלה ילדים פגועים קשה - מגיע להם המרב, שיקבלו את הכי טוב שרק אפשר.

אני רוצה רגע להתייחס לתוכנית של החריגים באשדוד. יש תוכנית יפהפייה במחוז, תוכנית "שילוב" שאני מרכז אותה. בתוכנית יש כל שנה יותר ויותר ילדים. התוכנית הזאת גם במחוז ירושלים. אשדוד מאז ומתמיד קיבלה בעין יפה ורחבה.

מה זה "בעין יפה" ?!

ביטאת את ההתקוממות שלך, מר הרטום. הנח למר אלישר להמשיך. מר אלישר, אל תגיד 'נתתי', ותנו.

לא אני, המשרד נתן. יש תוכנית "שילוב" של אחוז גבוה מהילדים בכל המחוז וכן באשדוד. כל שנה יש גירעון לא גדול, בסביבות 50-100,000 שקל, ועושים כל מאמץ ומכסים את הגירעון. אותו דבר גם בשנה שעברה. זה לא פתרון לבעיה, אני מודה - איני אומר שזה פתרון לבעיה.

אבל התקציב שלהם נגמר באוגוסט. עכשיו הם פועלים בלי תקציב, אזיי הם ישלחו את הילדים. האם אתה יכול לתת לו התחייבות שמישהו יכסה את הגירעון הזה?

אני יכול לומר שכל שנה אני פונה למנהל האגף לשיקום, ואני אומר לו שיש ילדים שאינם מסודרים, ושיעשה כל מאמץ לסדרם.

האם אתה יכול להעביר את זה בכתב לגזבר שלו?

הוא יודע על כך.

הוא רוצה מכתב לגזבר שבו אתה מתחייב לכסות.

אני לא התחייבתי.

מה יהיה עם הילדים האלה שהעירייה החליטה לשלחם הביתה?

אתם צריכים להזמין את מנהל אגף השיקום, ותדברו אתו על זה. אני פניתי אליו לא פעם, יצרתי קשרים. ביקשתי ממנו אישית שידאג לכספים למחוז. הוא אמר שהוא יעשה כל מה שביכולתו.

נכון לרגע זה אין פתרון, והילדים נשלחים הביתה.

ישנן לשכות שלוקחות סיכון, ומשאירים את הילדים עד סוף השנה. אין זה צריך להיות כך, אני מסכים.

אבל אם הגזבר שלו איננו רוצה, מה הוא יכול לעשות?

אני מסכים שזו בעיה אמיתית.

אתה יודע שאני עבריין, שאני עובר על החוק בזה?

אתם צודקים - אין לי בכלל ויכוח אתכם. הקדמתי ואמרתי שהמצוקה היא קשה.

אני חנה ששון, מנהלת היחידה לגיל הרך בעיריית ירושלים. אני חושבת שהבעיה היא השיטה. כולנו עובדים בחוסר ודאות ולוקחים סיכונים מכאן ומכאן. צריך לזכור שגם לעיריות יש ספר תקציב. היום אנחנו עובדים על ספר תקציב לשנה הבאה, ואיני יודעת מה הם הצרכים. עכשיו באמת קיבלנו מהמחוז עוד תוספת, אבל כבר עברנו בספר התקציב. או אז, אנחנו צריכים 'לרוץ' לגזבר שיאשר את ה- 25% האלה. צריך לדעת שגם אנחנו בעיריות עובדים עם ספר התקציב, וגם פה יש בעיה קשה.

דבר נוסף שלא התייחסנו אליו פה בקשר לתוספות: אנחנו מדברים כאילו ברגע שיש תוספות, ארגוני הנשים מפעילי המעונות עומדים ורק מחכים לנו. אם הם רואים באפריל-מאי שאין הרשמה, לפעמים סוגרים שני מעונות, הם לא יחכו לנו. למשל סוגרים מעון אחד, מאחדים שני מעונות. אני אבוא היום בספטמבר-אוקטובר, ויגידו לי: גברת, אין מקומות. יצאו כבר מצבים שקיבלנו תוספות, ולא יכולנו לסדר את הילדים - לא בגלל הצרכים, בגלל שהמעונות נסגרו. גם הם אינם יכולים לעמוד בחוסר ודאות כזאת.

אנחנו דיברנו במפורש, וגם כשהיו פה השר והמנכ"ל, קיימנו ישיבה עם ארגוני הנשים. ארגוני הנשים אמרו: אנחנו מאוד נשמח, אבל איננו יודעים דבר - אף אחד איננו מודיע לנו. אמרנו: לפחות הגידו לנו איך 1000 המכסות מחולקות לפי אזורים, לפי ישובים, כדי שמישהו יידע מה שקורה. גם משפחתון אי אפשר לפתוח מהיום למחר. אין דבר כזה!

עוד הערה קטנה: אני יודע שמתקציבים מחדש בספטמבר, לשכות במעונות יום למשפחתונים - שיטה שאיננה מקילה לא עליהם ולא עלינו בתכנון. אבל אני יודע שיש ועדה במשרד...

אבל מדוע? אתה יודע את התקציב שלך מהאחד בינואר. המשרד יודע את התקציב שלו מראשית השנה. הרשות איננה יודעת.

יש שיטה של אמות מידה שבעיני לא מעט אנשים במשרד איננה טובה, כי היא איננה עונה על הצרכים ברשויות השונות. לכן יש ועדה עכשיו שעובדת על בניה מחדש של אמות המידה.

אמות מידה של מה?

של חלוקת מכסות במעונות יום ופנימיות.

מתי היא תסיים את עבודתה?

אני אינני יודע.

מי עומד בראשה?

מר אלי פז.

יש מישהו שרוצה עוד להתייחס לנושא של הפעוטות?

אני רוצה להגיד מה המקור של הבעיה הזאת - כיצד חולקו 1000 המכסות? קודם כל אני חושבת שהכשל הזה להיפסק. יש איזושהי מערכת עבודה תקינה עם השלטון המרכזי, קרי משרד העבודה והרווחה, והשלטון המקומי. המערכת הזאת היא פרוצה לגמרי מזה שנה ומשהו. מתכונת העבודה בין משרד הרווחה והשלטון המקומי הייתה שאחת לחודשיים ישבנו בוועדת אימון, ואז ידענו מה אנחנו יודעים לקבל ומה הם התקציבים שעומדים להיות מחולקים. גם יש לנו מה להגיד: כיצד לחלקם? לפי אילו עדיפויות? איפה ישנן הבעיות? אז אנחנו גם יודעים את המידע על מה שהולך לקרות. שנה לא היה מפגש כזה.

מדוע?

משרד העבודה והרווחה מסרב להיפגש עם השלטון המקומי. אנחנו איננו יודעים מה התקציב.

מה הנימוק?

"אין לנו זמן". אנחנו איננו יודעים מה התקציב. איננו יודעים מה התוספות. את מדברת על 1000 המכסות. אני יודעת, כנציגה בנושא הזה, על 1000 המכסות מכיוון שיש לי יחסי עבודה טובים עם הפקידים בתוך המשרד. אבל אנחנו לא ידענו מי קיבל את זה, אנחנו לא ידענו מתי יקבלו את זה. אנחנו איננו יודעים מה יהיה בסוף השנה התקציבית הזאת. אנחנו יודעים שיהיו קיצוצים - משמועות. אין אומרים לנו מה יהיו הקיצוצים. אנחנו יודעים שצריכים לקבל תוספות. אנחנו איננו יודעים למה נועדו התוספות האלה. ד"ר קדמן העלה את הנושא של הרשויות המקומיות שאינן מסוגלות לתכנן את צעדיהן - לא לשנה הבאה, אלא לחודש הבא. ישנם לא סעיף תקציבי אחד אלא 15 (ועם נתונים מדויקים) סעיפים תקציביים שהתקציב שלהם נגמר אחרי 3-4 עד 6 חודשים. התקציב השנתי! אף אחד לא אמר מה יהיה. הגירעונות תופחים ברשויות המקומיות.

מצד שני, ישנן רשויות, כפי שדיברנו – בדרום, ובמספר רשויות אין להם ה- 25%. יש אנדרלמוסיה 'טוטאלית'. אי אפשר לתכנן אילו מעונות לסגור ואילו לפתוח. אי אפשר לתכנן איך להכשיר כוח אדם. אי אפשר לתכנן לפי אילו עדיפויות יחולקו התקציבים ואיפה לתקצב. אנחנו מבקשים, מתחננים: הבה נחליט מה אין נותנים. לא שתגידו לנו, לרשויות, שאין כסף לתת את זה. המשרד יגיד: הנושא הזה, אין מטפלים בו. או אז מודיעים לציבור שלא לצפות. מה קורה היום במשרד? הסעיפים אינם נמחקים. הכל נשאר בעינו, ויש הערה בכוכבית קטנה שאומרת: "במגבלות התקציב". הבעיה של מי זה הופך להיות? של אשדוד, של רהט, של ירושלים ושל כל אחד. מכיוון שכשפלוני ואלמוני מגיעים, ולשניהם מגיע - פלוני יקבל ואלמוני לא יקבל. מי יכול לעמוד בזה? או
אז הרשות נכנסת לגירעון, ורשות שאינה מסוגלת להיכנס לגירעון איננה לוקחת גם את ה- 75%, כי אין לה ה- 25% להשלים. נכון שיש עכשיו מספר ועדות שהמשרד הקים, כמו הוועדה של אמות המידה לתקצוב, אבל אלה דברים שאינם עומדים להשפיע אם אין משנים את הדברים במערכת היחסים בבסיס.

עוד משפט. אם יש אמות מידה, אזיי מה נקראת התוספת הזאת באמצע השנה? זה קיבל 4 מכסות, הלז קיבל 3 מכסות. אחר קיבל 2 מכסות. אם יש אמת מידה, אזיי מי שקיבל 100 מכסות, לפי אותן אמות המידה היחסיות הוא היה צריך לקבל עוד 20 מכסות או 10 מכסות או 3 מכסות.

אומרים שרשות לא ניצלה - אזיי לוקחים ממנה, ורשות שניצלה, נותנים לה בסוף שנה. אבל אם ניצלה, אין מתקנים לה, אולי הייתה טעות באמות המידה, אלא בתחילת השנה - שזה בינואר (ולא בספטמבר) שוב מקצצים לה את כל מה שנתנו, כי חוזרים לאותו בסיס שהיה קודם. זה אבסורד.

שמי יהודית לנגסנר, אני מפקחת חינוכית על מעונות יום מטעם "אמונה". כאן אני בפורום של מפקחת חינוכית במעון רב-תכליתי באשדוד - ובאמת מהשטח. אנחנו באמת עושים רישום באפריל, מכיוון שיש לנו כבר זה השנה השלישית מעון רב-תכליתי בעיר, ויש לנו 40 מכסות. אנחנו עובדים בסיטואציה שאנו יושבים עם משפחות, ולא תמיד קולטים בדיוק את הילד הראוי או את המשפחה הזקוקה. כל זה למה? כדי שלא להפסיד את המכסות. זאת אומרת שבאחד בספטמבר יושבים במעון 40 ילדים כפי שהחוק איפשר לנו במעון רב-תכליתי, ולפעמים בנובמבר-דצמבר מתעורר צורך לילדים שעכשיו אותרו כבעלי סיכון ונקלטו. מאידך גיסא, ילדים שאולי באמות המידה היינו שוקלים פעמיים אם לקלוט אותם, קלטנו אותם כבר כדי שיהיה מלא, כדי שהמכסות לא ילכו למקום אחר.

האם את אומרת שנחוצה מידה מסוימת של גמישות?

ועדת החלטה קובעת את 40 המכסות, אבל היא לפעמים יושבת בסיטואציה שהיא מתלבטת על ילדים כאלה או אחרים. מובטח לי - נכון, אבל את יודעת הרי שכל התכתובת וכל ה- "סרבול" של הניירת נעשים בצורה כזאת שאנחנו רוצים שלפחות אם קיבלנו 40 מכסות, אותם 40 ילדים יישבו.

גברתי, ב- "אמונה" קיבלתם הודעה על תוספת מכסות. האם מישהו סיפר לכם?

למיטב ידיעתי, לא.

אבל הארגונים אינם מקבלים מכסות. הרשות מודיעה לארגון.

אם אנחנו רוצים ש- 1000 הילדים האלה ייקלטו באיזשהו מקום, כי אז על המקומות האלה שהם צריכים להיקלט בהם צריכים לדעת מראש. הרשות לא יידעה אותם. בסך הכל באופן ארצי הם אספו פה 3 מקומות, פה 10 מקומות - ובסך הכל נוספו לנו 100 ילדים.

או בכל הארגונים היו צריכים לפחות לפתוח 10 מעונות יום חדשים, שבממוצע 100 ילד במעון. אנחנו כארגון "אמונה", ארגון קצת יותר קטן, היינו פותחים 3 מעונות חדשים כתוצאה מההודעה הזאת - לא היה.

האם לא פתחתם מעונות חדשים?

לא כתוצאה של תוספת המכסות.

יש לכם גם ילדים של אמהות עובדות, וזה משנה את התמונה.

רק משפט אחד נוסף לגבי המכסות ברבע השנה האחרונה. 5 מכסות למעשה זה מכסות שנתיות, זאת אומרת זה כאילו 20 מכסות. אתה יכול להוסיף 20 ילדים במשך אותם 3 חודשים בסוף שנה. באחד בינואר אתה "מעיף" 15 ילדים. זה האבסורד של השיטה הזאת. אני מכניס רק 5 ילדים, ואז באים ואומרים לי: הוא לא ניצל.

אני רוצה, ברשותכם, לנסות לסכם את העניין. קודם כל אני מצטרפת להערה שמשרדי ממשלה צריכים להגיע. משרד האוצר גם שלח מכתב המתנצל על כך שהנציגה שלא לא הגיעה. אני חושבת שבעיקר כשמדובר בענייני תקציבים, חשוב היה שנציג האוצר ינכח, ואנחנו נעביר את ההערה שלנו.

דבר שני - בעניין משרד העבודה. עברתי, כמה שיכולתי בעיון, על הנתונים של משרד העבודה והרווחה, ואינני מצליחה להבין איפה בדיוק נמצאות 1000 המכסות. גברתי אמרה שכשיגיעו הנתונים בעוד חודש או בחודש הבא נוכל לקבל נתון מדויק. אני מבקשת לקבל נתונים מדויקים שמתייחסים לשנת הלימודים הזאת, כולל מה קרה עם 1000 המכסות. לאן הן חולקו, לאילו מחוזות, לאילו ישובים - ואיך התוספת של 7% חולקה באופן ארצי. כל הנושא הזה הוא נושא חשוב מאוד, כי הוא זורה אור על אמות המידה, על ההגיון של העבודה הזאת.

דבר שלישי, אני מבקשת לזמן את מנכ"ל משרד העבודה והרווחה לדיון בנושאים העקרוניים שגברתי תיארה אותם כל כך טוב, וגם הנציגים במקומות - וזה לגבי הקשר עם השלטון המקומי והשלטון המקומי עם המשפחות. זאת אומרת: כל המערך הזה שצריך להגיע מאיזשהו תקציב ממשלתי ועד לילדים שזקוקים לזה, ואיך בעצם בסופו של דבר "בורחים" תקציבים. כמו התקציב הזה שמגיע ל- 5 ילדים כפול 4 חודשים, בעוד אין דבר כזה: 5 ילדים כפול 4 חודשים, אלא יש 5 ילדים "שנתיים", או שאין כלום. בעצם התקציב איננו מנוצל בשיטה הזאת. הטענה שלי שחלק מהתקציב, שלכאורה קיים בתקציב המדינה, באופן מעשי איננו מנוצל וחוזר כנראה בחזרה לאוצר. השיטה הזאת מעמידה את הכל באופן מאוד אבסורדי. מה אני אחר כך קוראת בדוח החשב? שמשרד העבודה והרווחה בסעיף מעונות יום החזיר 50 מיליון שקל. מדוע הוא החזיר 50 מיליון שקל? מה פתאום ברשויות המקומיות 'נגמרו הילדים'? מה קרה? הסיבה היא השיטה הזאת. השיטה הזאת יוצרת דיווח לא נכון עובדתי לגבי מה שקורה בשטח. התקציבים אינם מנוצלים. אני אינני חושבת שיש לאיזושהי מדינה כמדינה עניין שיהיה ה- "בלאגן" הזה.

באותה הזדמנות אנחנו גם נשאל מה קרה עם הוועדה.

יש עניין! לאוצר זה מאוד טוב. האם למדינה הזאת יש עניין בזה?

באותה הזדמנות גם נבקש לברר מה קרה עם הוועדה שהפסיקה להתכנס, שזה נוגע קודם כל לילדים - אבל כמובן לא רק לילדים. בסופו של דבר חלק גדול מעבודת הרווחה נוגע ישירות לילדים.

אני מציעה שנקבל כהחלטה לפנות לוועדת הכספים של הכנסת, שיבטלו את ההקפאה שישנה בחוק ההסדרים לגבי החוק. אני חושבת שההבדל בין החוק לבין 1000 המכסות היה שהחוק היה נותן ראיה לטווח ארוך; הוא היה בעצם מבהיר את הזכאויות ויוצר מנגנונים קבועים, כמו בחוק חינוך. אתה אינך שואל את הילד למה הוא כבר בן 6 וצריך ללכת לכיתה א'. זה יוצר מנגנונים הרבה יותר ברורים. אני לא שמעתי שיש איזושהי תוכנית ממשלתית להוסיף מכסה אחת אפילו לגבי שנת 2002. אין תוכנית כזו. אני מציעה לקבל גם את ההחלטה הזאת ולפנות לוועדת הכספים בנושא הזה.

ההחלטה שאנחנו קיבלנו היא ש- 1000 המכסות נכנסות לבסיס.

האם מישהו רוצה להעיר משהו על הסיכום הזה?

ראשית כל, אני בסיכום הזה מתייחס למה שנאמר כאן. צריך פשוט להעמיד את המצב על אשורו. מה שקורה כאן, שהרשויות המקומיות הפכו ל"קבלן הביצוע" של המדינה. נוצר מצב שהרשויות המקומיות אומרות: אנחנו מוותרים על הטובה, קחו אתם את ה- 25%, ועשו את העבודה. אין מדובר בכל המשרדים באותה מידה, אבל באופן כללי המשרדים הממשלתיים היום מעכבים את הטיפול באוכלוסייה. למה נקודת החולשה של הרשויות? אנחנו צריכים לחשוב שברגע שנמצא משרד שמתפקד ביעילות כזאת, זאת אומרת שהוא - בתור גורם מתווך - מעכב את העבודה של המשרד המבצע אותה, אולי צריך לעשות מעקף מעל המשרד.

או להקים ועדה קרואה!

יכול להיות. אם אנחנו מדברים כך על הרשויות המקומיות, אולי צריך ללכת לפיזור מוחלט לגמרי. מה נוצר מזה? נתנו בעין יפה, אתם מקבלים פחות או יותר לא רע - זה פשוט בלתי נסבל. הנושא של צמידות הזמן ואי הוודאות חייב לעבור כאן כחוק. זאת אומרת, ביום שמשרד מקבל את ההעברה - כשיקוף, כמראה - הדבר הזה צריך להיות מחולק.

בתקציב המדינה מתחילים לעסוק בחודש יוני. כשמתחילים ביוני, עד שהוא מתגבש הוא מגיע לכנסת באוקטובר. כשהוא מתגבש ומגיע לכנסת באוקטובר, אין להם שום בעיה לדעתי ליידע את ה...

אנחנו קיבלנו את זה במארס השנה!

כי השנה התקציב אושר במארס. אני רוצה להזכיר עוד דבר אחד ששכחתי בעניין ילדי השילוב שהוזכרו, במעונות היום. אינני יכולה לקבל החלטה שעיריית אשדוד לא תשלח אותה הביתה כי לי אין כסף. אבל מה שכן אני יכולה לבקש, היום יום שני, מר אליסר יש לך עוד ימים אחדים, אם אפשר באופן דחוף לטפל בנושא הזה. צריך לפנות לכל הגורמים, לשיקום, לרווחה, ולומר להם שאותם 50 ילדים ילכו הביתה.

השירות לשיקום נותן את הסייעת, הרשות למפגר נותן את הסייעת.

אבל אין לו סייעת כרגע. אזל לו התקציב!

אני אחראי על שירות ילד ונוער, ואעשה כמיטב יכולתי לגבי השיקום. זה לא באחריות הישירה שלי, אני רוצה להסביר.

אינני יודע כמה פיגור יש שם וכמה לא. אם תביא את הנתונים האלה, אנחנו נפנה לשני המוסדות האלה.

1200 שעות של שיקום ו- 3 של הפיגור.

האם זה מה שחסר לכם, או זה מה שניתן?

כן. זה מה שחסר.

האם זה מה שחסר מול ההתחייבויות?

זה מה שאני צריך לקבל מספטמבר עד דצמבר. עד כמה שאני מבין מהנתונים, חסרות לנו 550 שעות.

בחופשה הגדולה לא הייתה פעילות. או אז, זה פחות מזה.

באוגוסט 'גמרנו' את התקציב.

הרי המעונות עובדים עד לשבוע הראשון של אוגוסט. חסר לו מספטמבר.









סגירת מועדוניות באשדוד

סגירת מועדוניות באשדוד. בבקשה, אדוני. אנחנו קיבלנו כמה פניות בנושא הזה. אני אקריא לכם מה משרד האוצר כותב: "לבסיס תקציב משרד העבודה נוסף תקציב בסך 2 מיליון שקל בגין 50 מועדוניות נוספות לילדים. בנוסף לזה, במהלך 2001 נוסף תקציב של עוד 4 מיליון למימון תוספת מועדוניות לילדים ביישובים שנכללים בתוכנית "אופק" לטיפול נקודתי. משרד העבודה צריך להקצות בהתאם לאמות המידה". הם טוענים שמשרד העבודה קיבל במהלך 2001 כסף ל- 50 מועדוניות ועוד 100 מועדוניות.

אני רוצה לנתח את המשפטים שיש פה במכתב של משרד האוצר. אצלי כתוב ש- "לבסיס תקציב משרד העבודה והרווחה נוסף בין היתר תקציב נוסף של מיליון שקל בגין כ- 50 מועדוניות נוספות לילדים". המדובר במועדוניות משותפות לחינוך ולרווחה, בעוד הגילים שם הם בדרך כלל של כיתות ה' ו- ו', והילדים נקבעים הרבה יותר על פי שיקולים של מערכת החינוך. המועדוניות שמפעילה הרווחה הן מועדוניות הרבה יותר קטנות. אין אתה יכול לבוא ולהגיד: אנחנו פותחים לילדים בכיתות ה' ו-ו', אבל אנחנו הורדנו לילדים בגילים א' ו-ב'. אתה משתמש באותו מונח: "מועדוניות", אבל אלו הן שתי מסגרות שונות לחלוטין, כך שלזה אין שום רלוונטיות בין שני הדברים.

"במהלך שנת 2001 נוסף תקציב בסך 4 מיליון שקל למימון תוספת מועדוניות לילדים ביישובים הנכללים בתוכנית "אופק" לטיפול נקודתי". עכשיו, אשדוד איננה בתוך תוכנית "אופק". זאת למרות שבאשדוד יש 65,000 עולים חדשים ולמרות שבאשדוד אחוז האבטלה הוא 10.7%. למרות כל זה אשדוד לא נכללה בתוכנית "אופק". אם ננתח את המסמך, אומר שכל מילה פה נכונה, אבל כל המשמעות שלכאורה רואים פה בדיוק הפוכה.

המשותפות הן מגיל 6, שגם כך זה לא נכון.

החינוך נותן עדיפות לילדים בגילים של כיתות ה ו-ו'. הם שותפים לפחות ב- 50% בהחלטה לגבי זה, אבל זה לא בא 'במקום'.

מה קורה עם המועדוניות שלכם?

לגבי המועדוניות שלנו, אנחנו בשנה שעברה כבר קיצצנו מספר די גדול של ילדים. עשינו קיצוץ אחד משנת 1999 לשנת 2000. בשנת 2000 התקציב שקיבלנו בסופו של דבר בסוף השנה היה 830,000 שקל. השנה, נכון עד לפני חודש ונכון עד לדוח האחרון שקיבלנו ממשרד העבודה והרווחה, קיבלנו כ- 450,000 שקל. אחרי מאבק שהיה (שחלקו גם הגיע הנה) קיבלנו תוספת, והגענו ל- 600,000 שקל.

זה לא קשור ל- "אופק".

למה ירדו מ- 800 מיליון שקל ל- 400 מיליון שקל ועלו מ- 400 מיליון שקל ל- 600 מיליון שקל?

הם הסבירו לנו שיש קיצוץ כולל בתקציבי משרד העבודה והרווחה, ולכן קיצצו גם כאן.

זה גם איננו נותן לנו הסבר שיש מיליונים שחסרים במועדוניות.

מהן המועדוניות האלה? האם אתה יכול לספר לנו קצת?

הילדים האלה הם ילדים שאין להם בית. אין להם בית כמעט, אבל יש אפשרות שלא להוציא אותם לפנימייה ולהשאיר אותם עדיין במסגרת הקהילה.

באילו גילים אתם מטפלים?

בדרך כלל אלה ילדים בכיתות גן חובה וכיתות א ו-ב'. בדרך כלל מדובר בילדים קטנים. זה למשל משפחה שהאב נמצא בבית סוהר והאם "עובדת בכביש" לפעמים. יש שעות מסוימות שהם יכולים כן להישאר בבית בערב, ויש שיקול של הגורם המקצועי מדוע לא להוציא את הילד הזה לגמרי מהבית. אלה ילדים שבגלל המצוקה בבית אין להם ארוחה חמה. אלה ילדים שללא כל ספק אין מי שיכול לעזור להם וללוות אותם בהכנת שיעורים. לכן במועדוניות האינטנסיביות ישנם כל התגבורים האלה.

ומדובר במועדוניות שנמצאות בבתים?

יש שתי מסגרות. יש מועדוניות של 15 ילדים, וזה מה שנקרא: "מועדוניות אינטנסיביות".

שאיפה הן ממוקמות?

במבנים שהרשות המקומית נותנת. חלק נמצא בבית ספר, וחלק - במקומות אחרים. יש גם מועדוניות ביתיות שמאכלסות 6 ילדים.

כשהיו לכם 840,000 ש"ח, כמה ילדים אומצו בסך הכל?

מר אלישר נפגע מהתבטאות שלי בנושא הזה אז, אבל זאת לא הייתה הכוונה, כי אני יודע שהוא עושה כל מאמץ - ואני אומר את זה בכל הכנות. הוא נמצא במסגרת מגבלות של משרד העבודה והרווחה, ולכן גם הוא יכול לעשות רק באותן מגבלות. רבותיי, לפי החוק, מי שאחראי לספק את התקציב לשירותי הרווחה הוא מדינת ישראל. מי שה'קבלן לביצוע' הוא הרשויות המקומיות, ויש אמנה על 75% ו- 25% שהמדינה מתעלמת ממנה במקרים רבים…

בעקבות ה"רעש" שהיה לפני חודש וחצי, קיבלנו תגבור מסוים בתקציב, וקיבלנו גם אפשרות לנצל תקציבים נוספים, בעיקר תקציבי עולים לנושא הזה. זה הביא אותנו לדבר אחד, והייתה התחייבות שלנו מול המשרד, שאם אנחנו מקבלים את הדברים האלה אנחנו את רוב המקרים שהיו מיועדים להיות במועדוניות מספטמבר לא נוציא החוצה. עמדנו בדבר הזה.

עם כל זאת, אנחנו צפויים לגמור את השנה (ובמונחים של אשדוד זה לא מעט כסף) בכ- 250,000 שקל גירעון. על זה קיבלנו מכתב מראש האגף שאומר: "נעשה מאמץ לקראת סוף השנה אם יישארו יתרות להעביר לכם כפי שעשינו גם בשנים קודמות". בשנים קודמות באמת נעשה מאמץ גדול בנושא הזה, ונסגרו רוב הפערים. אבל עם הרצון הטוב והמאמץ שייעשה, עדיין אי אפשר "ללכת למכולת". גם עירייה כמו עיריית אשדוד, שהיא עירייה מסודרת מהבחינה הזאת, השנה, בגלל המצב הכללי, בגלל סגירת מפעלים, בגלל מובטלים, בגלל כל הדברים האלה - השנה הכנסות העירייה יותר נמוכות. אני מתאר לעצמי שבניגוד לשנים קודמות השנה העירייה תגמור בגירעון לא קטן.

כמה ילדים ייפגעו? במכתב שקיבלתי היה כתוב שמדובר ב- 120 ילדים ש"יישארו בחוץ".

אנחנו מסדרים 65 ילדים החל מהאחד בספטמבר. אנחנו איננו מסדרים 36 ילדים, ואנחנו עדיין בבעיה לגבי אותם 65 לגבי ילדים שבמועדוניות הביתיות. אותו סידור שאושר מתקציב עולים וכוליה כנראה אינו חל על המועדוניות הביתיות, כי שם זה "כספי הורדה" וכוליה.

אלא אם כן אתה מכניס עולים למועדוניות.

אבל אם יש ילד במצוקה שאיננו עולה, ואני מכניס במקומו עולה, כי אז באמת זה בלתי אפשרי.



יצחק אלישר

האם מדובר בתוספת של ילדים חדשים, או בילדים שצריך להוציא אותם?

אני מדבר על הרבה פחות ילדים מאשר בשנים קודמות.

היו לו 800,000 שקל. עכשיו הוא קיבל רק 400,000 שקל, ועם התוספת הוא גם לא הגיע ל- 800,000 שקל אלא לפחות מ- 600,000 שקל.

כמה ילדים היו פעם?

לפני כ- 4 שנים היו בסביבות 150 ילדים. ירדנו כל שנה. המועדוניות האלה הן חלופה לאחד משני דברים: או להיות לגמרי ברחוב, או ללכת לטיפול מניעה. גם בשיקול הכלכלי וגם בשיקול המקצועי יש עדיפות לזה שהילד יישאר בתוך הקהילה. נעשה כל מאמץ סביב הנושא הזה. אבל, כמה ילדים שאי אפשר לסדר אותם במועדוניות נכנסים עוד פעם לאותה מכסה שאינה קיימת. היום באשדוד, לפי מה שיש לנו לשנה הבאה לפני הוויסות, חסרות מכסות ל- 45 ילדים שכבר נמצאים בפנימיות, ויש עוד 45 ילדים שעברו ועדות החלטה - זאת אומרת שהגורמים המקצועיים החליטו שהם צריכים להיות בפנימיות ולא נכנסו ב- 1 בספטמבר. זאת אומרת שאנחנו עמדנו בפערים ברורים - ידועים - מול המשרד, של קרוב ל- 100 ילדים שחייבים להיות בפנימייה, ואתם יודעים בדיוק מה החלופה שלהם.

אני רוצה לומר שב- 5 בספטמבר, כשעניין הזה עלה, פניתי לשר העבודה והרווחה במכתב, ולא קיבלתי תשובה עד היום.

שמעתי שיש מדיניות להגדיל בצורה משמעותית את מספר הילדים במועדוניות. שר האוצר קרא לזה: "פנימיות יום". אינני יודעת אם זה חל על המועדוניות האלה.

פנימיות יום זה תקציב של מכסות ילדים בפנימיות.

לא. פנימיות יום זה במסגרת החינוך בכלל.

לכאורה עולה מהדברים האלה של שר האוצר שהוא מבין שיש צורך בסידור אחרי הצהרים להרבה מאוד ילדים. הוא דיבר על מהפיכה בתחום הזה. הבעיה היא שהרבה פעמים הילדים היותר קטנים, הילדים של הגן וכיתות א-ב' אינם נתפסים כילדים שמהווים סיכון. זאת אומרת שילד בן 10-12 יכול להביא לנזק לסביבה - הוא יכול לגנוב, לפגוע. ילד בן 5, מה הוא יכול לעשות? במרב - לסבול. כמו שיש יחס כזה לילדות, יש יחס כזה גם לילדים קטנים. זאת אומרת שהבעיה היא חמורה במקום שהם כבר מסוכנים לנו. במקום שהם רק מסוכנים לעצמם, רק החיים שלהם יהיו רעים - לא נתפסים כסיכון. אני חושבת שהראייה הזאת מחלחלת בכל מקום שמדברים על אלימות ומאבק על האלימות. לא מבינים שילד שבגילים 5 ו- 6 קיבל התייחסות כזאת, אף אחד לא יעצור אותו להיות ילד אלים כשהוא יהיה בן 12. אבל רואים אותו כאלים רק בגיל 12, ואין מבינים שבגיל 5-6 בעצם זורעים את כל הזרעים של הניכור ושל השנאה לסביבה והתחושה שלאף אחד לא אכפת ממנו, והוא בעצם לבדו בעולם, ורק הוא יכול לדאוג לעצמו. אני אומרת שיש לנו פער כזה. יש לנו הסידור של מעונות יום עד גיל 3. באופן מעשי הילד נמצא בסידור הזה קצת יותר, תלוי במקום, אבל עקרונית מדובר בסידור לילדים עד גיל 3. בגיל 3 הוא צריך ללכת לגן טרום-חובה, ואחר כך הוא הולך לגן חובה וכן הלאה. יש לו 3 שנים גן, ויש לנו בעיה מאוד קשה בשנים האלה. כל הסידור הבסיסי הזה, שתופסים שילד צריך להישאר עד 4, איננו קיים - למרות שהתפתחותית ילד בן 4 אינו יכול להישאר לבדו. הורים בעלי יכולת, אפילו ממוצעת, משלמים את המאות שקלים כל חודש כדי להחזיק את הילד - במקום שמדובר בהורים עובדים. אבל אין לנו סידור כזה. כל הסידורים האלה הם עוד פחות ממוסדים מהסידורים האחרים. כלומר, אם למעונות יום יש לפחות מכסה ארצית כשמדובר במועדוניות האלה, בילדים האלה בגיל 3-6 אין שום דבר!

בזמנו עשו תרגיל, הורידו ממעונות היום והעבירו למועדוניות. אנחנו עשינו בגלל זה 'סקנדל'. אמרנו: מה אתם רוצים מהקטנטנים? עיזבו אותם לנפשם. אבל זה לא הביא לאיזשהו מהפך כמו שהיה צריך להיות. אני אומרת שלפחות צריכות להיות מכסות לעניין של מועדוניות - ולא "לשגע" רשות מקומית. פעם 150 ילדים היו מסודרים, ועכשיו אומרים להם: די לכם ב- 65 ילדים. מדוע? אין סיבה. זה שרירותי לגמרי! אני איני אומרת שיש פה רוע לב או שאין רוע לב. אני אינני נכנסת בכלל לנושאים כאלה. אני חושבת שיש לנו בעיה עם הגיל הזה, יש לנו בעיה עם התפיסה לגבי המחויבות שלנו לילדים שגמרו את מעון היום או את המעון הרב-תכליתי, וההורים שלהם אינם יכולים לסבסד את השירות מעבר לשעות הגן, והם מוכרחים לצאת לעבודה או שאינם יכולים לטפל בילדים. אני חושבת שזה גיל קריטי לילדים. אני חושבת שצריך לשנות את זה עכשיו מבלי לחכות לחוק על ילדים בסיכון. המצב פה יותר חמור מהמצב של מעונות היום, כי פשוט כל ההגדרה חייבת להופיע בספר התקציב של מכסות. בסך הכל מועדונית היא הרבה יותר זולה מאשר מעון יום - עלותה היא חצי או אפילו פחות מחצי. באופן ארצי אנחנו איננו יודעים שלמשל לפני 5 שנים היו כך וכך, ועכשיו זה כך - כי זה נע משנה לשנה ואפילו בתוך השנה. אני חושבת שזה מלמד אותנו על מצב מאוד חמור.

הנושא הזה של מועדוניות בא מסעיף תקציבי של טיפול בילדים בקהילה. לטיפול בילדים בקהילה נכנסים הרבה מאוד נושאים. המשרד מפתח תוכניות, והן מדורגות - וזה טוב. אבל התקציב לא גדל באותה פרופורציה. מצד שני, מאותה 'עוגה' מצומצמת משלמים עוד כל מיני נושאים חדשים ופחות חדשים מאותו סעיף תקציבי. קודם כל, הסעיף התקציבי הספציפי הזה של טיפול בילדים בקהילה הוא אחד הסעיפים הבעייתיים של גירעון מאוד גדול שיש לרשויות המקומיות בפועל. לא הבאתי אתי את הנתון, אבל זה בסדר גודל של כ- 8 או 9 מיליון שקל - מבלי לדבר על הילדים שאנחנו יודעים עליהם שאנחנו צריכים לסדר, ושהם אינם מסודרים.

אנחנו דיברנו בשנה שעברה עם המשרד על 12 מיליון שקלים נוספים מעבר לתקציב הרגיל, רק כדי לתת איזשהו פתרון חלקי. כבר היום הרשויות המקומיות נושאות עד 8 מיליון שקלים גירעון.

האם אתם ביקשתם אי פעם שיקבעו בנושא הזה של הקהילה מכסות באופן ברור?

על כל דבר אנחנו עומדים ומבקשים שיהיו אמות מידה. עכשיו אולי עם הסידור של אמות המידה, גם הדבר הזה יקרה. ולא - מה שיש לאשדוד זה מה שקורה בשטח. הילדים האלה חיים, ושוב אנחנו מגיעים לזה שהאחריות נשארת אצל הרשות המקומית.

אני מאוד בעד זה שנעשה כל מה שאפשר בקהילה. אני נגד, עד כמה שאפשר, להוציא ילדים מהבית. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. גם הנושא הזה של הגילים 3-5 מאוד מטריד אותי. אני יכול להגיד שבמחוז שלנו, בניגוד למחוזות אחרים, יש הרבה מועדוניות ביתיות. זאת אומרת שהילדים נמצאים בבית של המטפלת, שהיא ברמה, והיא מחזיקה 5-6 ילדים בביתה - וזה נותן פתרון טוב ללא מעט ילדים.

אבל מלבד הקיצוץ באשדוד, האם קיצצו לכם גם באופן מחוזי?

מה שקרה, שקיבלנו במחוז ירושלים 16 מועדוניות משותפות. לאשדוד הקציתי 2 מועדוניות משותפות. הוא צודק ב- 100% - זה לא בדיוק אותם ילדים בגילים הנכונים שצריכים להיות. שוב, השיטה של אמות המידה איננה נכונה במקרה הזה. מה שאמרה הגברת פלדמן מאוד נכון. אשדוד קיבלו עכשיו, בתחילת שנה זאת, כמו שהם קיבלו בשנה שעברה. באמצע השנה שעברה הוספתי להם, ולכן הם יכלו להגיע ל- 800,000 שקל. היום, עם התוספת שנתתי להם בחודש האחרון, הם יגיעו ל- 600,000 שקל. עדיין יחסרו להם כ- 200,000 שקל בהחלט. זה לא קיצוץ שנעשה בכוונה או בזדון. זה פשוט מה שקיבלנו, ואני עשיתי שינויים בהתאם ליכולות שלי - ונתתי לאשדוד מה שבאמת מגיע להם.

אזיי המכתב של האוצר הוא בעצם מכתב שקרי.

אינני יודע. אני אינני מייצג את האוצר. 'אני לא יודע'. קיבלתי בשנה שעברה פחות כסף מאשר היה לי בסוף השנה שעברה, במפורש. אין בכלל ויכוח על כך. אני היום נמצא בגירעון של 3 מיליון שקלים.

האם אתה מדבר על כל המועדוניות, כולל אלה ממשרד החינוך?

משרד החינוך זה תקציב נפרד.

כי לנו אין זה ברור אם התקציב של ה- 2 מיליון שקלים 'הלך' למועדוניות המשותפות למשרד החינוך.

נדמה לי שכן. נדמה לי שחלק מהכסף 'הלך' למועדוניות המשותפות. אנחנו נותנים את החלק שלנו, ומשרד החינוך נותן את החלק שלו. זה חלק מהבעיה. היום במחוז שלנו אני נמצא בגירעון של 3 מיליון שקלים רק בסעיף של "טיפול בקהילה". זה כולל לא רק מועדוניות, אלא זה כולל מפקחים, תוכנית ה- "קמפ" ועוד תוכניות יפות וחשובות שנמצאות בסעיף הזה.

אני לא עומד לפגוע באשדוד, אבל אני חושב שצריכים לתפוס שאשדוד יחסית נמצאת במצב טוב, משום שבאשדוד טרם 'הרימו ידיים'. אני אומר את זה לשבחם. באשדוד הקימו צעקות - קיבלו 200,000 שקל נוספים. אני יודע על הרבה מקומות שנמצאים במצב כמו אשדוד והרבה יותר גרוע מאשדוד - והעובדים שם, במיוחד העובדים המקצועיים, מצויים בייאוש טוטאלי; הם כבר אינם פונים, הם כבר אינם 'עושים רעש' כמו שעשיתם "יפה מאוד", והשתלם לכם במידה מסוימת. אני נתתי לך דוגמה של מכתב אשר כתבה גננת לרשויות הרווחה, איום ונורא, על שני ילדים בגן. היא תיארה איך שני ילדים בגן הגיעו עם דלקות אוזניים בתחילת השנה, אף אחד לא טיפל בהם - היום הם כבר כבדי שמיעה. זה הגיע לכך שאין להם כסף לקנות מכשירי שמיעה. היא מתארת מצב שילדים חוזרים הביתה, ואין בית - אין להם לאן לחזור. הם משוטטים ברחוב ומגיעים עם כינים לגן, ואף אחד איננו מטפל בהם. אין איש בא לקחת אותם לגן, ואיש איננו מביא אותם לגן - הם מגיעים לבדם. אני ביררתי עם הגננת, ושירותי הרווחה לא טרחו לענות בחיוב למכתב שלה. לא מפני שהם רשעים - מפני שהם נמצאים במצב ש'הרימו ידיים', של ייאוש, שיש לנו עוד 10 כאלה, ואין לנו פתרונות.


הדבר המסוכן בזה ששם גם נוצר הרושם שאולי באשדוד יש בעיה, ובפתח תקווה אין בעיה. זה לא שבפתח תקווה אין בעיה - העובדים הסוציאליים 'הרימו ידיים', מה שאיננו בעיניהם מקרה חירום, של ילד שעומד על הגג ואוטוטו קופץ ומתאבד - הם שמים את זה בצד. הם אפילו אינם פונים למפקח המחוזי שלהם - הם נואשו לגמרי. תמונת המצב במקומות רבים אחרים היא הרבה יותר גרועה, ונוצר הרושם שאין בעיה.

אני יכולה להגיד לך שבעיר בת-ים, למשל, בהחלטת העירייה סגרו את כל המועדוניות והלכו הביתה כבר זה השנה השניה או השלישית. אין מועדוניות.

לא אתפלא אם יקרה פה מה שקרה באוסטרליה. יש מאמר מאוד מעניין על תופעה דומה שהייתה באוסטרליה, שפתאום ירדו הנתונים על מצב הילדים בסיכון. הסיבה הייתה מפני שהפסיקו
אפילו לרשום אותם. העובדים אינם מאמינים לא ברשימות המתנה ולא בשום דבר אחר, והפסיקו לרשום אותם. גננת כזאת יותר לא תפנה אחרי שהיא פנתה בכתב במכתב קורע לב. זה אולי לא התפקיד המיידי שלה, אבל היה אכפת לה על הילדים. היא כותבת מכתב - אף אחד איננו עונה לה, אף אחד איננו מתייחס אליה - להבא הגננת הזאת יותר לא תפנה. אנחנו כולנו נשב ונגיד שאין בעיות - הכל הסתדר. לכן אני אומר שוב, מבלי לפגוע באשדוד, כי באשדוד באמת יש אנשים שמאמינים שאם יילחמו זה יעזור משהו. במקומות אחרים 'הרימו ידיים', הפסיקו להילחם. התמונה הסמויה שם היא הרבה יותר גרועה מאשר התמונה של אשדוד.

יש לנו 9 מועדוניות. בשנה שעברה נאלצנו לסגור את הביתיות בשיא הפעילות שלהן בחודשי אוקטובר-נובמבר-דצמבר, ופתחנו אותם באפריל בגלל שהגיע התקציב באיחור, ולא היה לנו מאין לממנן. אנחנו השנה פתחנו 9 מועדוניות. בקושי רב מסבסדים אותנו עד סוף השנה. אנחנו מתבשרים לפני שבוע שיש קיצוץ של 54,000 שקל מתקציב ילדים בסיכון. זאת אומרת: נסגרו שתי המועדוניות של ילדים בסיכון מהיום עד סוף השנה. עשה בבקשה את החשבון שלך, וזה ייצא במדויק. זה עובדתי, מר אלישר - אלה נתונים שכבר כתבנו אותם.

הסיבות שהמועדוניות ברהט נסגרו לפני כמה חודשים הן לא בגלל שלא היה כסף - הן בגלל שהן תפקדו בתת רמה. בוא 'תהיה מדויק'. מדוע הן נפתחו פתאום? כי הגברת יפה עשתה אתכם עבודה עם כל מועדונית ומועדונית, כדי שתהיה רמה לפחות מזערית, ולכן הן נפתחו. אתה צריך לומר את הדברים בצורה מדויקת.

זה איננו נכון. בשנה שעברה המועדוניות נסגרו בגלל תת רמה. אז הוצאתי מכתב לשר העבודה והרווחה הקודם, מר רענן כהן - ואז הוא אמר שלרהט צריך לתת בחזרה.

זה תירוץ, ורק עכשיו אני שומע אותו. אני חושב שברהט צריכים להכפיל את מספר המועדוניות - יש מצוקה קשה ביותר.

או אז, מדוע הן לא נפתחו עד אפריל?

המועדוניות נסגרו בגלל חוסר תפקוד הולם. כשהגברת יפה, המפקחת שלי, עשתה איזשהו סדר - הדברים נפתחו מחדש.

האם היה צורך בחצי שנה כדי לפתוח את המועדוניות? הן נפתחו באפריל.

יש לו מועדונית אחת של ילדים בסיכון, והוא לא ניצל את הכסף שקיבל. זו הסיבה היחידה ש'הורדנו' לו חלק מהכסף. יש לו די כסף להפעיל את המועדונית עד סוף שנת הכספים הזאת. זאת הסיבה, ושום סיבה אחרת אין. אתה קיבלת למועדונית שלך ברהט סך 111,000 שקל נטו. הוצאת עד סוף חודש אוגוסט 25% מהתקציב שלך. זה אומר שלא ניצלת את הכסף. יכולת לפתוח שתי מועדוניות ביתיות. לכן, אם לא ניצלת, גם אם תנצל את כל מה שיש לך עכשיו, לא תוציא את כל מה שנשאר לך. לכן הוצאנו את הכסף, והעברנו את זה למועדונית ש"רצה" - פועלת. אני העברתי לנתיבות, לאופקים. אני מודה שעשיתי את זה.

תמר גוז'נסקי - היו"ר

מר אלישר, אין לי שום אפשרות לבדוק, ויכול להיות שיש תקלות בעיריות אלו או אחרות - אבל לא זאת השאלה. השאלה שלי היא כזאת: מתוך זה שאתה יודע שהמצב נורא ברהט, ונניח שהקציתם כסף למועדונית לילדים בסיכון, ועיריית רהט כשלה. מה התפקיד שלך? מה התפקיד של הגברת יפה? התפקיד שלי זה "לעמוד להם על הראש" - בוקר, צהרים וערב. הרי אין חסרים שם ילדים בסיכון. אני אינני יודעת מה הסיבות, ואני אינני מכירה את הפרטים. לא צריך לפרסם מכרז לילדים בסיכון ברהט. לכן אני אומרת שלבוא ובסופו של דבר להעביר את הכסף לנתיבות, זה נראה לי הפתרון הכי לא הגיוני. אינני אומרת שבנתיבות לא צריך מועדוניות. אני מניחה שגם שם צריך, אבל מה ההגיון שלכם? אתה בסופו של דבר אינך מעניש את הרשות. אתה מעניש ילדים! מספטמבר זה 4 חודשים. אפשר היה להקים עוד מועדונית. לא?

אבל אם פותחים מועדונית שלא בהתאם לאמות המידה של המשרד, התפקוד של המועדונית, של העובדים בתוך המועדונית, הוא לא טוב - אי אפשר לפתוח אותה. אף אחד לא עצר אותו מלהשתמש בכסף שהיה לו. הוא לא השתמש. אלה הסיבות שלו - מכיוון שהוא לא הכניס די ילדים. המפקחת נוסעת לשם לא מעט - הם בקשר קבוע; היא עוזרת בכל דרך אפשרית.

אפשר לדבר מילים בעלמא, אבל אני רוצה לציין עובדות אחדות. עם קבלת המכתב, ביום חמישי שעבר, ישבתי עם המפקחת. המפקחת עצמה אמרה שהמועדוניות ברהט פועלות, יש צורך, ואסור לקצץ להן כי ממילא הן בחריגה. זה דבר עובדתי, ואני ישבתי עם שני מנהלים ומפקח מחוזי נוסף כשניהלנו את השיחה. על אף שהיא אמרה את הדברים האלה, אתם קיצצתם. החלטתם, ואפילו לא צירפתם אותה לוועדה שהחליטה על קיצוץ ברהט.

לענייננו. ישבנו והחלטנו על פתיחת שתי מועדוניות של ילדים בסיכון, והן פועלות. כל פעם אנחנו שולחים את הטפסים למיקום של משרד העבודה והרווחה, והם אינם נקלטים - מחזירים לנו אותם. שוב אנחנו מדווחים ומעבירים - ואינם נקלטים. כל פעולה כזאת אורכת חודשיים. עובדתית הילדים נמצאים, 'אז מה ה-"סיפורים" האלה'?

אני מתחייב שאותן שתי מועדוניות לילדים בסיכון שפועלות ימשיכו לפעול.

יש פה עוד בקשה בקשר לאשדוד.

יש פה בעיה שהוא העלה אותה, שכל פעם שפותחים מועדון ממשרד העבודה והרווחה, חלק גדול חוזר בחזרה. ומדוע? כי אין מערכת מיקוד משותפת בין השלטון המקומי לבין משרד העבודה והרווחה. אתה ממלא את כל הדברים ידנית פעמיים ושלוש, ובכל מקרה כזה פעם מישהו לא כתב את ה- 0 עד הסוף, ומישהו ראה שזה 8. טופס כזה חוזר בחזרה, וזה אורך בין 3 ל- 5 חודשים.

טופס שהוא לא מלא, ולא חשוב שהילד נמצא שם לא נקלט - הוא מונח בצד. נגיד ששכחו להחתים את גזבר הרשות המקומית - הטופס חוזר. בשבילו הילד הזה איננו קיים, כי הטופס לא נקלט. הילד יכול להיות חי וקיים ויושב במועדונית. דרך אגב, אותו דבר במשפחות אומנה. משפחות אומנה חודשים לא קיבלו כסף, כולל החזר הוצאות שהן הוציאו בפועל, בגלל ה'סיפור' עם שיטת המיקוד החדשה של מר חיים פוזנר. טופס יכול ב- "טיול" הזה לקחת חודשיים-שלושה ואף יותר.

הבעיה היא נוספת. אין שום תוכנית של משרד העבודה והרווחה לעבוד על מערכת מיקוד משותפת עם הרשויות המקומיות. אז, כל מה שאני מעלה על המחשב, כולל בנתוני יסוד, איננו מתואם.

האם הם לא שמעו שהמציאו את האינטרנט?

הם בכלל אינם מחוברים לרשת!

פנינו וחזרנו, ופנינו וקיבלנו תשובות ציניות. יכול להיות שזה משרת גם כן מדיניות איך לחסוך בכספים.

דבר שני, שמעתי הערה מצדו של מר אלישר שאומר שבמחוז אנחנו כבר בגירעון של 3 מיליון שקל. זאת אומרת שהתקוות שבאמת יכסו איכשהו השנה, לא בטוח שימומשו.

בשנה שעברה גמרנו בגירעון של 6 מיליון שקלים.

לגבי הנושא של מה כולל התקציב הזה, שימו לב שהוא כולל גם את המעונות היומיים. המעונות היומיים למעשה הם החלטת חירום משותפת לרשות המקומית ולמפקחים של משרד העבודה והרווחה. מחר חס ושלום יקרה איזשהו מקרה - מר יצחק אלישר יאשר את המקרה, ולא
יהיה מאין לממן אותו. אני מדבר על המקרים ה"סופר קיצוניים" שנוצרים לפעמים מהיום למחר בבוקר! גם פה אין יותר אפשרות לכסות את זה.

אני חושבת שיש לנו בעיה ארצית בעניין המועדוניות. מאחר שדיברנו במקרה הזה דווקא על אשדוד, אני חושבת שזאת שערורייה, שבמקום להגדיל את התקציב נוכח המצוקה הגדילה והאבטלה הגדלה והעוני הגדל, קיצצו את התקציב למחצית, ואחר כך הוסיפו משהו. בכלל לא ברור גם כן מה יקרה בשנה הבאה. אני חושבת שהפתרון שעיריית אשדוד מצאה - לשלוח את הילדים הביתה - הוא פתרון איום ונורא, ואנחנו כוועדה איננו יכולים להבטיח להם מאומה.

אני חושבת שההזנחה של הילדים האלה, במיוחד של הילדים בגיל הגן ובית הספר היסודי, היא חמורה במיוחד. אנחנו צריכים לדרוש במסגרת אותה ישיבה עם מנכ"ל המשרד על העניין הזה של לקבוע אילו שהן מכסות ארציות שיהיו רשומות בתקציב גם עם מועדוניות. זאת אומרת שיהיה כתוב בתקציב שיש 50,000 מכסות, 100,000 מכסות. שיהיה כתוב איזשהו מספר, שיהיה ברור שזה

מחייב את המשרד. אי אפשר לתמרן - היום כן, מחר לא. אני חושבת שהמצב הזה חמור מאוד, ואני מקווה שבעניין רהט לא רק שלא יהיה קיצוץ, אלא שתמצאו דרכים לתת תשובות למצוקות הנוראות והקשות שלהם. אני אודיע לכם מתי תהיה הישיבה של המנכ"ל בנושאים האלה שדיברנו בהם, גם בנושאים היותר כלליים וגם בנושאים האלה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00