_1. ביצוע ביטוח רפואי לילדי עובדים זרים _2. תכניות להקמת גני ילדים ומשפחתונים לילדי עובדים זרים 1. ביצוע ביטוח רפואי לילדי עובדים זרים

4
5
הוועדה לקידום מעמד הילד
הכנסת החמש-עשרה
מושב שלישי נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 96
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום שני, כה' בתמוז התשס"א, 16 ביולי 2001, שעה 10:00

חברי הוועדה: יו"ר הוועדה ח"כ תמר גוז’נסקי:

משרד העבודה והרווחה:
איטה אטיאס - סגנית אגף מעמד האישה ומעונות יום
דב קינן - ראש ענף תנאים סוציאליים
דינה שלום - שרות ילד ונוער
משרד החינוך
חגאי יהודאי - ממונה על עמותת חינוך ופנימיות
נירה קדמן - מנהלת המחלקה לאוכלוסיות בעלי צרכים
מיוחדים
משרד הבריאות
ד"ר זיוה אמיתי - אחראית אם וילד לשכת הבריאות ת"א
עו"ד נתן סמוך - לשכה משפטית
קופות חולים
יהודה עליאש - קופ"ח מאוחדת - ממונה על התקציבים
רופאים לזכויות אדם
רפי אדוט - יו"ר העמותה
האגודה לזכויות האזרח
דניאלה במברנר - אנוש
טליה מבור - המועצה הלאומית לשלום הילד
סימה רמתי - אגף עובדים זרים, הסתדרות
עדי אזוב - עובדת קהילה, מסילה

רחל סעדה

1. ביצוע ביטוח רפואי לילדי עובדים זרים
2. תכניות להקמת גני ילדים ומשפחתונים לילדי עובדים זרים
3
הוועדה לקידום מעמד הילד
16/07/01

1. ביצוע ביטוח רפואי לילדי עובדים זרים

גבירותי ורבותי, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד. על
סדר היום עומדים שני נושאים, האחד - ביצוע ביטוח רפואי לילדים שאינם תושבים, והנושא השני הינו תכניות להקמת גני ילדים ומשפחתונים לילדי עובדים זרים.

נפתח בדיון בנושא ביטוח רפואי לילדים אשר אינם תושבים, ולכן אינם כלולים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. על שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק שנועדה לשנות את חוק ביטוח בריאות ממלכתי כך שיכלול את הילדים הללו, או יחול גם עליהם. בעקבות יוזמה ברוכה של משרד הבריאות להוציא צו המאפשר מתן שירות רפואי כזה, הוצא מכרז, בו זכתה קופת חולים מאוחדת. הפרוייקט הזה יצא לדרכו בחודש פברואר השנה. אנחנו נמצאים היום במחצית חודש יולי, ומטרת הפגישה הזאת הינה לבחון מה קרה בחודשים אלה, כיצד התקדם הרעיון והפרוייקט הזה, כאשר בו בזמן אנחנו יודעים שקיימת גם הצעת החוק בנושא, אותה נשתדל לקדם על בסיס הניסיון הנצבר מפרוייקט חשוב זה.

אבקש מעו"ד נתן סמוך להסביר לוועדה בכמה מילים את ההיגיון שעמד מאחורי מהלך זה של משרד הבריאות, ולאחר מכן נשמע את נציג קופת חולים מאוחדת.

אציג קודם כל את ההיגיון מאחורי ההסדר עצמו, ושנית את ההיגיון בצורה שבה הוא נעשה. ההיגיון מאחורי ההסדר עצמו הינו ברור. עד למועד הפעלת ההסדר מדינת ישראל קיימה את מחוייבותה על פי האמנה להגנה על זכויות הילד, אך עשתה זאת באופן נקודתי ומוגבל, כלומר מה שיכול היה להינתן במסגרת התחנות לבריאות המשפחה אמנם ניתן, בתנאים השוים לשירותים הניתנים לתושבי ישראל, אבל כל הטיפולים המוגדרים בדרך כלל כקורטיביים, כלומר לא מניעתיים היוו בעיה אמיתית. את הבעיה הזאת בא ההסדר לפתור, על ידי מתן מערכת של שירותי בריאות לילדים הנמצאים בארץ ללא מעמד של תושבים, כאשר השאלה האם הם ילדי עובדים זרים, כפי שנהוג בדרך כלל להתייחס לקבוצה הזאת או לא, הינה פחות רלוונטית. העניין הוא האם מדובר בילד אשר צבר איזה שהוא ותק מסויים של שהות בארץ, המלמד על איזו שהיא זיקה קצת יותר חזקה לארץ מאשר מבקר ארעי. משעה שזה קורה, הוא נכנס לתוך המערכת הזאת וזכאי לקבלת שירותים. בעקרון ילד שנולד בישראל זכאי לשירותים כבר מיום היוולדו, בתנאי שמתקיימת דרישת הותק הנ"ל. ואילו ילד שלא נולד בארץ זכאי לקבלת השירותים בתוך תקופה בת שישה חודשים. בהמשך ירחיב יהודה בנושא ויסביר כיצד למעשה גם לגבי תקופת ההמתנה, דבר שנעשה ביוזמתה של קופת חולים מאוחדת, ניתנות כיום למעשה זכאויות מאוד מאוד רחבות, הכוללות תרופות, ביקור אצל רופא במרפאות הקופה ובדיקות מכונים. כלומר גם תקופת ההמתנה הזאת כבר מאבדת למעשה ממשמעותה כתקופה שבה נמנעים מהילדים טיפולים. אדרבא, ניתנים טיפולים בהיקף מאוד רחב, להוציא טיפולים הכרוכים במתן טופס שבע עשרה לבתי חולים. אני הבנתי שלמרות שאנחנו מוציאים חוזר מתקן בנקודה הזאת, זוהי גם הפרקטיקה בקופת חולים מאוחדת, ולמעשה אנחנו מקדמים את הפרקטיקה הזאת.

כמה מילים לגבי למה נבחר ההסדר כפי שהוא נבחר. אנחנו נמצאים למעשה בתקופת ניסיון, ובתקופת הניסיון הזה אנו מנסים לצבור נתונים שיאפשרו לנו, במידה ויוחלט לעתיד לבוא ללכת לחקיקה, ליצור איזה שהוא סוג של מסד נתונים שיהווה בסיס לחקיקה כזאת. מעבר לזה, הקונסטרוקציה שנבחרה, אשר אני סבור בהחלט שאכן מוכיחה את עצמה, של מכרז המפקיד את הנושא בידי קופת חולים אחת המרכזת את הטיפול, הינה קונסטרוקציה נכונה, אך קצת קשה ללכת עם הקונסטרוקציה הזאת לחקיקה. כלומר זו קונסטרוקציה המשקפת את היתרון היחסי הברור של שיטת המכרז. מכל מקום אנחנו חושבים, לפחות בשלב הזה, שזו שיטה שמוכיחה את עצמה. יהודה עליאש יפרט יותר על הניסיון בשטח.

הוועדה לקידום מעמד הילד 2
16/07/01
לגבי הנתונים, קראתי בחטף את המסמך שהכין אירגון רופאים לזכויות האדם. הנתונים היום מדברים על שלוש מאות ילדים שהצטרפו למערכת. אנחנו ננסה לראות בדיוק מהי נקודת הכשל. יתכן שההסברה היא לא לחלוטין מלאה, ושיש ילדים שלא יודעים על ההסדר, ואולי ישנם כאלה שחשבו שתקופת ההמתנה, מונעת מהם קבלת טיפולים. דברים אלה צריכים לבוא על פתרונם. עם זאת אינני משוכנע לגבי המסקנה החד משמעית שנמצאת פה במסמך, מעבר לאי דיוקים הקיימים בו, למשל לגבי עלויות ממוצעות של טיפולים רפואיים לילדים, שיהודה ידבר עליהם ביתר פירוט בהמשך. מעבר לזה אינני בטוח שנכון לשים את האצבע היום על העלויות למשפחה כגורם לרישום איטי של ילדים לתכנית. אני חושב שעוד יש מה ללמוד ויש מה לב
בנושא זה, ואינני משוכנע שהמסקנות החד משמעיות והפסקניות שמופיעות פה באמת משקפות את בעיות המוטיבציה בתחום הרישום.

:

תודה רבה. אני מעבירה את רשות הדיבור למר יהודה עליאש, מקופת חולים מאוחדת, הממונה על התקציבים בקופה. בבקשה אדוני.

אנחנו נמצאים בפרוייקט הזה למעשה מחודש ינואר, הגם שהתחלנו להפעילו בפברואר. ההערכות האקטואריות שלנו, כאשר נכנסנו למהלך זה, היו ברורות לחלוטין והן מתאמתות אחת לאחת, ביחס לעובדה שידענו שהרשמה וההצטרפות הראשונה לתכנית נחשף למקרים הקשים ביותר מבחינה רפואית, אלה שלא נמצא להם פתרון עד עתה ומצאו פתרון בתכנית מכאן ואילך. לכן הנתונים שאני אחשוף הם נתונים משקפים לשלוש מאות ילדים בלבד, כאשר הפוטנציאל הברור לנו לגמרי הוא כשלושת אלפים ילדים בכל מדינת ישראל.

בשלוש מאות הילדים שהצטרפו לשירות אנחנו מוצאים עשרים ילדים עם פיגור שכלי ומוטורי. אנו נתקלים בהזנחה רפואית מאוד בולטת בין ילדים אלה. יש לנו לפחות חמישה עשר ילדים עבורם נדרשת התערבות עובדים סוציאליים לפחות אחת לשבוע, בשל אלימות במשפחה.

:

האם אתם מספקים שירות של עובדים סוציאליים?

אתייחס לנושא זה בהמשך. כמו כן יש לנו מקרים קשים מאוד של אישפוזים, כאשר הילד מגיע לבית החולים ונזקק לעלות מהמיון לאישפוז, ואז אין לו פתרון במסגרת ההסדר, כי ההורים לא דאגו להרשם מראש, ועוד כשהוא בדרכו מהמיון למחלקה דואגים אנשי המיון ליידע את ההורים ולהפנותם לרישום כדי שיהיה להם ביטוח רפואי. המצב הוא די קשה משום שהיום יום אישפוז עולה מעל אלף חמש מאות שקל לנו, ולעובד זר עלותו כאלפיים שקל, והוא צריך למצוא פתרון מהיר כאשר הילד צריך איזה שהוא אישפוז דחוף, אך הרישום אינו זמין עבורו בכל יום. הרישום זמין במסילה אחת לשבוע אחר הצהריים ביום ראשון. זה היום היחיד בו יכולים העובדים הזרים לבוא ולהירשם כדי לקבל את תעודת הזכאות לרישום בקופת חולים. ואז קורים מצבים, נתקלנו בכך בבית חולים איכילוב וגם בבית חולים וולפסון, שההורים נאלצים לרוץ, במקום לשמור על הילד, למשרד הבריאות בימים אחרים, לדפוק על הדלתות ולבקש אישורים בכדי שיהיה להם איזה שהוא כיסוי רפואי לאישפוז. לאחר שהם מסדירים את טופס שבע עשרה, משלמים מאה שמונים וחמישה שקלים ולוקחים מייד טופס שבע עשרה השווה לפחות עשרת אלפים שקלים במדינת ישראל, עלינו להתחיל אז לחפש אחריהם עם התשלומים העתידיים. אין להם חשבונות בנק, וצריך להתחיל לנהל מסכת של טלמרקטינג על מנת שישלמו. הגבייה היא קשה מאוד, גם מאותם שלוש מאות ילדים שכבר רשומים.

כיום אנחנו נמצאים בגרעון של חמישים אלף שקל לחודש בשירות הזה שאנחנו מקיימים. אני פונה לרמי אדוט, הנייר שהוצאתם בנושא הינו קשה ביותר, ולא רק שהוא לא נכון, הוא פשוט מנותק מהמציאות הרפואית או ההוצאתית כפי שהיא היום. אנחנו כמובן מיידעים את משרד הבריאות מעת לעת, יש לנו קשר טוב גם עם ד"ר ברלוביץ וגם עם לשכת הבריאות המחוזית בישיבות משותפות, ואנחנו מספרים באיזה בעיות רפואיות ובאיזה בעיות סוציאליות אנחנו נתקלים במסגרת התכנית.

בתחילת חודש יולי קיימנו ישיבה של כל מערך התמיכה הנפשית, ובכללם העובדים הסוציאליים אצלנו בקופה. הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לקיים את השירות הזה באופן מיידי. אני רוצה להזכיר לנוכחים שאנחנו התחלנו לצורך הטיפול להפעיל מרפאה ברח' לוינסקי, ממש בשכונה של העובדים הזרים, מרפאה שלא היתה לנו קודם והוקמה לצורך העניין. המבוטחים מקבלים כרטיס מגנטי וזכאים להשתמש בכל מרחב השירותים הרפואיים. אין שום מגבלה עליהם בכרטיס המגנטי, גם לאלה שנמצאים בתקופת ההמתנה. גם הם מקבלים מייד כרטיס, למרות שאנחנו יכולים לעכב אותו, והם יכולים לקבל טיפול, ואכן הולכים. שום דבר לא מונע מהם ללכת. פתחנו את האפשרויות עד אין סוף. כמובן דיווחנו על כך למשרד הבריאות והוא התחייב להוציא חוזר ללשכות בנושא.

בכוונתנו לקיים מערך של עבודה סוציאלית בקהילה הזו. אנחנו חושבים שהדבר הכרחי. ישנם מקרים רבים מאוד של הזנחה, ישנם מקרים של אלימות, מקרים של פגים שצריכים מעקב צמוד, וילדים רבים שאינם מטופלים בצורה ראוייה. יש הרבה משפחות חד הוריות שהתנאים הסוציאליים שלהם קשים מאוד. אין להם מסגרות חינוך לא פורמליות. אנחנו נספק תמיכה סוציאלית, הגם שמערך התמיכה הזה לא קיים בסל שירותי הבריאות. אנשי המקצוע ובכללם העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים אצלנו הרימו את הכפפה והחליטו לקבל את המשימה הזאת על עצמם, ובהתנדבות. זה מאוד מעניין. הם החליטו לקבל את המשימה כאתגר, כדי להרתם למען הקהילה הזאת, וחשוב לציין זאת לפרוטוקול.
מצד שני לפני שבועיים התברר לי שעובדת של לשכת הבריאות העובדת במסילה שלוש שעות בשבוע החליטה שהיא לא ממשיכה להגיע לשם, כי לא מאשרים לה את השעות הנוספות. קיים החוסר פרופורציה בעניינים האלה. במקום שיהיה יום יום נציג של משרד הבריאות שם ובקהילה, אנו נתקלים גם בבעיות טפשיות כאלה, חסרות כל משמעות כספית. אני לא מבין זאת.

כאנקדוטה אספר לכם שעיריית תל אביב הוציאה מדריך לעובד הזר, רוב הנוכחים ודאי מכירים אותו, לתפארת מדינת ישראל, פשוט לא יאומן. המדריך יצא בחודש יוני, ע"י עיריית תל אביב. קודם כל זה לא אתי שחברת ביטוח נותנת חסות לעניין מוניציפלי, ומוסיפה למדריך את דבר מנכ"ל חברת הביטוח, ופרטי הפוליסה שלה. וכמובן הכל יש פה חוץ מאשר המחירים. מעבר לזה, שבעים שנה קיימת קופת חולים מאוחדת, אך עיריית תל אביב לא יודעת על קיומה. עירייה כל כך מהוללת, שאנחנו מקיימים בה שירותים רפואיים לשלושים אלף מתושביה, אבל הם לא יודעים כזה דבר. יתרה מזאת, הם גם לא יודעים שיש הסדר לילדי העובדים הזרים. והנה ברגע האחרון, בכריכה הפנימית של המדריך, שמו מדבקה המתייחסת לנושא, אבל לא נכתב שם מה צריך לעשות, איפה נרשמים, באיזה קופת חולים מדובר.

לכן מכאן אני מפנה את הדיון לזירה שנקראת אינטרסנטים בשטח. וכשיש אינטרסנטים בשטח אני לא נמצא במתח. יש מי שדואג. כולם, כמו שאמר דוד המלך בתהילים, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מדברים גבוהה גבוהה, אבל הכל דיבורים. העירייה המהוללת הולכת ולוקחת גורם מסחרי אינטרסנטי, שנותן חסות, מתעלמת לחלוטין מההסדר הקיים ביום הוצאתה של החוברת הזאת, בסוף חודש מאי, תחילת יוני, במסיבת עיתונאים רבת אושר, כאשר כבר מראשון בינואר ההסדר היה ידוע בתחום המוניציפלי של עיריית תל אביב, ואין מי שיגיד או ישכנע אותי שעניין כל כך חשוב זה נעלם מעייני העוסקים במלאכת הקודש הזאת.

:

אני קוראת במדריך ומוצאת כי כל האינפורמציה מצוייה בו. קודם כל קופת חולים מאוחדת מוזכרת, שנית מוזכרת ההרשמה במסילה, וסכום דמי הביטוח החודשיים מצויין אף הוא, והעובדה שהגבייה נעשית על ידי קופת החולים.

אני מציע לך ללכת לתרגומים למיניהם, בשפות הזרות הדבר לא מוזכר.

:

האם תוכל לאפיין את שלוש מאות הילדים שנרשמו להסדר? בכמה משפחות מדובר?

רוב הילדים הינם ילדים יחידים. יש לנו משפחות בודדות עם שני ילדים או יותר.

:

מאיזה ארצות מגיעים רובם?

אני יודע מאיזה ארצות הם מגיעים אבל אני לא יכול לאפיין התפלגות בתוך כלל הנרשמים. רובם נמצאים כאן תקופות של עד שלוש שנים.

:

האם מרבית הילדים נולדו בארץ או בחו"ל?

רוב הילדים נולדו פה, אותם ילדים שלא נולדו פה היתה להם תקופת הכשרה שמנעה מהם להרשם מייד. בהמשך החלטנו לפתוח את השירות גם בפניהם, מלבד טופס 17 לאישפוז, שלא ניתן בתקופת ההכשרה.

לא מדובר על אישפוזים דחופים. אישפוזים דחופים כולם מקבלים.

:

אני מבינה מדבריך שילדים שלא נולדו בארץ וצריכים לעבור את תקופת ההכשרה של שישה חודשים, גם במהלך תקופת ההכשרה מקבלים את כל השירותים, להוציא טופס 17.

זאת למרות שבהסכם שלנו עם המדינה נאמר במפורש שחלה תקופת המתנה במהלכה הם ישלמו דמי ביטוח ולא יקבלו שירות. אנחנו החלטנו שם ישלמו, יקבלו גם שירות, מלבד מה שנקרא ניתוחים אלקטיביים. זו הרחבה מאוד משמעותית של השירות.

אני קורא מעל השולחן הזה לכל אותם גורמים שאכפת להם מבריאות הציבור ומהאוכלוסיה ומהקהילה הזו. יש להרתם ליצירת למערכת הסברה, כי בסופו של דבר לכולנו ברור שהילדים הללו יירשמו למערכת. הילד יהיה חולה, יהיה מצב אקוטי, הם ירוצו בהיסטריה להרשם, וטובה שעה אחת קודם, כי יכולים להיות מצבים מאוד קשים. אנו עלולים למצוא כותרות מביכות בעיתון בנושא, ואיש אל רעהו יגיד לא אני. כדאי מאוד לעשות פעולה בהקדם.

:

העלית בעיה, שמאחר ואין להם חשבונות בנק קיים קושי בגבייה. כיצד אתם מתמודדים עם בעיה זו?

עלינו לבצע ממש טלמרקטינג של גבייה. במקרים כאלה כמובן מעסיקים במרפאה דוברי אנגלית בדרך כלל וגם ספרדית, שמדברים עם המשפחות ומסבירים את הנושא. מוסר התשלומים שלהם הוא בסדר, שלא יובן לא נכון, אבל הם עדיין לא מודעים לאותה חובה להופיע אחת לחודש ולשלם כפי שצריך. אבל אנחנו לא ראוי לציין שהם משלמים במזומן, והם אדיבים, ויודעים להכיר תודה. הם התחילו בצורה מאוד יפה להכיר את השירות הרפואי, מעבר לשירות הניתן בקהילה. הם יודעים כבר על קיומם של כל השירותים ההיקפיים הניתנים, והם קובעים תורים ומגיעים עם הילדים. הם ממש התחילו להיכנס לעניינים מבחינה רפואית. אני חייב לציין שאנחנו לא נתקלים בשום בעיית משמעת איתם. להיפך. כמו כן אנחנו לא נתקלים בשום מחלה מדבקת שאינה נודעת לנו.

היום מבחינה סטטיסטית אנו מטפלים בקבוצה קשה מאוד מבחינה רפואית. כפי שציינתי מדובר בעשרים ילדים בתסמונת דאון. יש לנו ילדה שתהיה כנראה מאושפזת כמה שנים בליכטנשטטר. היא עזבה את בית חולים מאיר, לפני שבוע פינינו אותה. ישנו נושא של השתתפות עצמית שקיים באישפוז סיעודי מורכב, שעלותו שמונים ושבעה שקלים ליום. אנחנו לא גובים מההורים את הסכום הזה, ולנו ברור שהילדה תאושפז על חשבוננו.

לגבי המידעון לעובד הזר שהוזכר, ברצוני לומר שהחיבור היה לחברת הביטוח שילוח מכיוון שזו היתה החברה שמימנה את כל החוברות ואת ההדפסה וכו'. אנחנו עובדים במסגרת שותפות עם עסקים המממנים את עלויות הפרוייקט. פנינו לכמה חברות ביטוח והם אלה שנענו להצעה. לא היתה שום בחירה דווקא בהם, וראיתם שבאמת בסוף הם הוסיפו את הפוליסות שלהם, אך אין פה שום המלצה על הפוליסה שלהם, אין פה שום שיווק. פשוט ניצלנו את היחסים איתם על מנת להוציא את החוברת הזאת. פנינו לכמה חברות, והם החברה שהסכימה.

לגבי אי ציון קופת חולים מאוחדת במידעון, קיבלנו את המכתב בנושא וכבר התנצלנו על כך. אנחנו יודעים שנפלה טעות.

לגבי ביטוח הבריאות, החוברת אמנם פורסמה רק במאי אבל היא הודפסה כבר לפני שיצא כל הנושא של ביטוח הבריאות, ולכן הוספנו התייחסות לכך בסוף החוברת.

:

האם התוספת קיימת בשפות אחרות או רק בעברית?

התוספת היא באנגלית ובספרדית ובכל השפות שבחוברת, ישנו תרגום של מתורגמנים שתרגמו במדוייק. ישנם עכשיו תרגומים נוספים שמסתובבים בשטח, ברומנית ובשפות נוספות, אבל אלה לא תרגומים שאנחנו הוצאנו ולכן אין לנו אחריות עליהם. מישהו לקח את תוכן החוברת ושם את זה באינטרנט ומשם זה כבר לא בשליטתנו.

לגבי ביטוח בריאות, הרישום לביטוח מתקיים בימי ראשון במסילה, במטרה להפוך את השירות נגיש לאוכלוסיה. מעבר לזה, בכל יום יש אפשרות להרשם במשרד הבריאות, ברחוב הארבעה. מי שרושמת אצלנו גם יכולה לרשום ברח' הארבעה, והיא עושה את זה בימים שאנחנו מפנים אליה, כאשר אנשים אינם יכולים להגיע ביום ראשון. יכול להיות שבאמת יש מקום שיהיו עוד ימי רישום במסילה. אני חושבת שזה באמת יוכל מאוד להועיל.

:

מי נותן את השירות במסילה?

במסילה יושבת נציגה של לשכת הבריאות הנמצאת שם בימי ראשון בערב. יתכן ויש מקום להוסיף ימים שבהם היא תשב שם. מעבר לכך ישנה אפשרות להרשם בלשכת הבריאות בימים רגילים. אותה נציגה עושה גם שם את ההרשמה.

לגבי המיעוט היחסי במספר הנרשמים, יחסית להערכות, אני מתחברת לחלק מהדברים שנרשמו במסמך של רופאים לזכויות אדם. דבר אחד הוא שעדיין יש חוסר מודעות, ובאמת קופת חולים מאוחדת עושה הרבה לשווק את התכנית. אנחנו, בשיתוף פעולה עם קופת חולים מאוחדת, הולכים לארגן יום בריאות שמטרתו לשווק את השירות. אבל האמת היא שכל השיווק נופל על יוזמות של קופת חולים מאוחדת, ואולי יש מקום למעורבות של משרד הבריאות בשיווק בדרכים נוספות. אני זוכרת שבזמנו דובר על פירסום דרך ערוץ אורורה או כל מיני ערוצי טלויזיה שאנחנו יודעים שהרבה אנשים מהקהילה צופים בהם, או כל מיני דרכי שיווק אחרות. אני חושבת שיש מקום לחשוב על כך.

דבר נוסף שאני חושבת שיכול להיות גורם לרישום הנמוך הינו נושא התפיסה הביטוחית של אוכלוסיית העובדים הזרים. אני חושבת שלחלקם אין הבנה של הנושא הזה. שמעתי כבר כמה אמהות שואלות, אם שנה הילד שלי יהיה בריא, האם אני אקבל החזר כספי. כלומר אין להם את התפיסה של מושג הביטוח, וזה דבר נוסף שאנחנו מנסים להחדיר.

אני סבורה שנושא העלות הוא אכן בעייתי. אנחנו שומעים שהמחיר הוא מאוד גבוה. מאה שמונים וחמישה שקלים לחודש למשפחה זה סכום גבוה עבור רבים בקהילת העובדים הזרים. הגיעה אלינו משפחה עם חמישה ילדים והם באמת מאוד התלהבו לשלם כי הם הרגישו שהם סך הכל משלמים רק על שני ילדים, ועבורם זה היווה חסכון גדול. אלא שלרוב המשפחות אין למעלה משני ילדים, ואז על שני ילדים הם בעצם משלמים את המחיר המלא. אני לא יודעת כמה ישראלים משלמים והאם זה הרבה או מעט יחסית, אבל ביחס לקהילה הזאת שמענו מהרבה מאוד אנשים שזהו סכום מאוד גבוה שהם מתקשים לעמוד בו. ואז האנשים שכן משלמים הם המקרים הקשים שלהם ברור שזה משתלם. כלומר אנשים שכבר קודם מעורבים במגע זה או אחר עם שירותים רפואיים, וכבר ברור להם שמדובר בסכומים מאוד גדולים ושהסכום הזה הוא כאין וכאפס לעומת מה שהם היו נאלצים לשלם ללא הביטוח.

לסיכום אני סבורה כי אם רוצים להגיע לכמה שיותר אנשים צריך להשקיע הרבה יותר בשיווק. כמו כן צריך להוריד עלויות ולהשקיע בהסברת התפיסה הביטוחית, את החשיבות של ביטוח רפואי לילדים.

:

קיבלנו מסמך בנושא של אירגון רופאים לזכויות האדם. נמצא איתנו נציג האירגון, רמי אדוט. בבקשה.

ראשית ברצוני להבהיר כי החישוב שעשינו הוא חישוב ממוצע על בסיס ישראלי. ברור לנו שהקבוצה שישנה כרגע היא מוטה, כי גם אנחנו שלחנו חלק מהילדים. אני יודע שמדובר בילדים החולים. החישוב במסמך שהוצאנו אינו חישוב המבוסס על הילדים החולים, אלא, כמו שאתה אמרת, אילו שלושת אלפים ילדים היו מגיעים, ואנחנו מניחים שההתפלגות שלהם היא נורמלית, אז אפשר היה לקבל עלות הממוצעת שבודאי לא היתה צריכה להיות שלוש מאות שמונים ש"ח כמו החישוב כרגע.

:

נניח לרגע שיקבלו את המחיר הזה של שלוש מאות ש"ח. האם אתה חושב שאילו יודיעו למשפחה שבמקום מאה שמונים וחמישה שקלים עליהם לשלם מאה וחמישים שקלים בלבד זה מה שיעשה את השינוי?

לא, אני לא חושב שזה מה שיעשה את השינוי. כמובן הייתי שמח אילו כל זה היה נחסך מאיתנו והיה נקבע עקרון הזכות, כלומר כמו לגבי ילדים ישראלים. אני חושב שבין מאה שמונים וחמש או מאה חמישים לבין מאה שקלים יש הבדל לא רק כלכלי, יש גם הבדל בתחושה של האנשים. עד מאה זה דבר אחד. מעל מאה זה דבר אחר.

כמו כן אני חושב שמאוד מאוד חשוב למצוא איזו שהיא דרך, כפי שנכתב בדו"ח, להתחשב במצבים מיוחדים. בכל זאת יש הבדלים בין אנשים. דיברה איתי אישה שנמצאת פה חמש שנים, מדרום אמריקה, ובעלה גורש לפני שנתיים ויש לה שתי ילדות. אי אפשר להעלות על הדעת שהיא תוכל לשלם את הסכום הזה. גם לגבי ישראלים חלק מהחישוב מתייחס לתקבולים ממשפחות לפי מצב סוציאלי.

אצל תושבים ואזרחים ישראלים יש תלושי שכר ויש מערכות שיכולות לבדוק מצבים סוציאליים. יש קושי להכניס את הפרמטר הזה למערכת הנדונה. אני לא נכנס כרגע לשאלה האם הסכום הזה הוא סביר או לא. אנחנו חשבנו, לפחות בנקודת היציאה של החוק, שזה סכום סביר. שמעתי את הדברים שנאמרו פה, ואני כמובן מחוייב להביא אותם בפני האנשים אצלנו.

לגבי מערך תמיכה של רופאים פסיכולוגיים, ברצוני להפנות את תשומת לבכם לעובדה שמספר פעמים ביקשנו ממשרד החינוך לטפל בנושא, בגלל שחלק מהדברים היו דרך חוק חינוך חובה. מאז קיום חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לגבי הישראלים, יש דברים שההחזר שלהם הועבר למשרד הבריאות. איכשהו קיימת איזו חלוקה בהחזרים. למשל בנושא תאונות בזמן השהות בבית הספר, כאשר קורית תאונה בזמן השהות בבית הספר, והילד מופנה לבית חולים, נשאלת השאלה היא מי יכסה את הטיפול הרפואי. אז לפחות מאז חוק ביטוח בריאות ממלכתי הסבירו לי שבלאו הכי הילדים נרשמים לקופת חולים, אז צריך לעשות את זה דרך קופת חולים. כאילו משרד החינוך הסיר מעליו את המחוייבות בנושא. ואז ילדים כאלה, שעוד לא סודרו, נופלים בין הכסאות בעניין הזה.

קופת חולים מאוחדת אמורה לתת להם את השירות.

זאת במידה והם אכן מבוטחים.

:

במערכת החינוך הם מבוטחים עשרים וארבע שעות ביממה.

זה לא לגמרי מדוייק. יש דברים שנופלים בין הכסאות. מכל מקום הובטח לי ממשרד החינוך שהם יעשו את המקסימום בנושא שירותים פסיכולוגיים נלווים לילדי העובדים הזרים.

:

בקשר שלך עם המשפחות, כאלה שיוצא לך להכיר במהלך עבודתך, מה הם הלבטים שהן מעלות?

אני חושב שעדי הציגה את זה יפה. זה לא רק משפחות, אנחנו הגענו לקהילות ודיברנו עם הקהילות. ובאמת קיים חוסר הבנה בנושא. צריך לזכור שנעשו מספר ניסיונות של חברות ביטוח שונות להפיץ פוליסות בשוק. אנשים יודעים שיש חברות מסחריות שרוצות למכור פוליסות ביטוח אך לא נותנים בזה כל אמון. יחד עם זאת הם אינם מודעים להבדל בין פוליסה פרטית לבין ביטוח ציבורי. ולכן זו עוד משימה של ההסברה. אני בהחלט חושב שנחוץ פה מאמץ הסברתי, צריך להגיע לאנשים ולדבר איתם.

:

עד כמה גבוה הביטוח הציבורי בהשוואה לביטוח פרטי?

המחיר גבוה מאוד בהשוואה לביטוח פרטי, כי ביטוח פרטי מציע כל מיני עסקאות, כמו למשל הורה שמבוטח מכניס את הילד בעלות מוזלת כך שזה יוצא להם זול יותר. אנשים שכבר מכירים מערכת ביטוחית, לא היה לי קשה להסביר להם למה עדיף להם לבוא למערכת הציבורית, כי בחברת ביטוח פרטית תמיד יש איזה חשש ללכת ולנצל שירות, שמה ישימו לב שאתה חולה ואתה רוכש את השירותים.

:

מה היו התגובות לשירות בקהילות השונות?

התגובות נעו בין חוסר הבנה של משמעות הביטוח הזה, לבין שאלות חוזרות ונשנות מה קורה עם מבוגרים, וטענות כמו מה הטעם שאני אבטח את הילד כשמבוגרים לא מבוטחים. אם נלמד מניסיון של מדינות אחרות, הדרך היחידה להגיע ולהסביר ולהגביר את מודעות האנשים היא לא תקשורת המונים אלא המנהיגות המקומית. זו הדרך היעילה ביותר. אם הכומר או מנהיג הקהילה יודע שהוא צריך לכל אחד ואחד מהקהילה שלו להגיד לו ללכת לעשות ביטוח, הוא רואה זאת כחובתו, אז זה יעבוד. אנחנו עובדים על פנייה לכמרים בנושא.
ברצוני להדגיש כי הנקודה המרכזית שהייתי רוצה לשכנע לגביה, גם אם לא משתכנעים לגבי הורדת המחיר, זו הנקודה של הקריטריונים, הפרמטרים הסוציאליים. מסילה היא לשכת רווחה לכל דבר בכמה מהתיפקודים שלה, הם יודעים טוב מאוד לעשות את זה, זה חלק מהדברים שלומדים בלימודי בעבודה סוציאלית, לקחת ולבחון את המצב הסוציאלי, ולפי זה לעשות איזו שהיא מערכת של חישוב.

:

האם מישהו מעיריית תל אביב או גורמים אחרים רוצה להתייחס לנושא של ביטוח הבריאות?

שמי זיוה אמיתי מלשכת הבריאות בתל אביב. רציתי רק לתקן דבר אחד, שכביכול אפשר היה להבין שהפסקנו את השירות במסילה. היה איזה שהוא שלב שהיתה בעיה, אבל זה הסתדר, ולמעשה נשמר הרצף. וכפי שצויין במסילה, אם יש צורך מגיעים גם אלינו, ללשכת הבריאות. בהתחלה באמת הגיעו בעיקר המקרים הקשים, אבל לאחרונה מרבית הנרשמים הם הורים לילדים שנולדו בארץ, ןמגיעים כמעט מייד לאחר הלידה.

דבר נוסף שברצוני לציין, אנחנו מעבירים את האינפורמציה לגבי הרישום גם דרך תחנות טיפת חלב, אשר נותנות את השירות למרבית הילדים תושבי תל אביב. לא כל כך ברור לי מה מקור המספר של כשלושת אלפים ילדים בסך הכל. אנחנו חושבים שמדובר בפחות. בתל אביב ישנם קרוב לאלפיים ילדים.

לאחרונה נרשמו אצלנו באילת עשרים ילדים. ההערכה המקומית באילת היא שמדובר בלמעלה ממאה חמישים ילדי עובדים זרים בעיר.

בתל אביב רשומים כאלף מאתיים ילדים בטיפות חלב, ועוד כחמש מאות, שש מאות בבתי הספר. זה אפילו לא מגיע לאלפיים. זאת ההערכה שלנו.

מה קורה עם ילדים שלא נולדו בארץ מבחינת הזכאות לביטוח?

עבור ילדים שלא נולדו בארץ יש תקופת המתנה, שלמעשה דילגנו עליה. כאשר שני ההורים או אחד לפחות מביא דרכון זר ורוצה לבטח את ילדו, אנחנו מאפשרים לו לעשות זאת.

:

ברצוני לסכם את הדיון. ראשית ברצוני לציין לשבח את החלטת משרד הבריאות וההתגייסות של קופת חולים מאוחדת ליישומה. אני חושבת שהעובדה שעד היום נרשמו שלוש מאות ילדים היא ציון לשבח למערכת. לא חייתי באשלייה שקבוצה כל כך לא מאורגנת ולא מורגלת תקום בבוקר וכולם יתייצבו כאיש אחד. אני חושבת שעשינו דבר גדול מאוד עבור הילדים. עובדה שהגיעו אותם ילדים הסובלים מבעיות הקשות, אשר קודם לכן חיו בארץ שנה, שנתיים ושלוש ללא כל טיפול, ילדים הסובלים מבעיות של פיגור, נכות וכדומה, אשר בעצם לא קיבלו כמעט שום עזרה רפואית. אני חושבת שעשינו דבר גדול בכך שהם כן מקבלים היום את ההזדמנות להשתקם ולקבל את הטיפול לו הם זקוקים.

לגבי עניין הרישום ועידוד הרישום, נכון שאמצעי התקשורת הרגילים לא פועלים על קבוצות אלה ולא מגיעים אליהם. הם לא קוראים את המקומונים ועיתונים אחרים שאפשר לפרסם בהם. אני מציעה ללמוד מהניסיון של קבוצות אחרות, שגם הם לא בדיוק מזדרזות לבקש סיוע, כמו מרכזי סיוע לקורבנות תקיפה מינית למשל, אשר שמו מודעות בכל מקום שבו הם חשבו שנמצאות נשים, כמו חדרי שירותים ציבוריים. אפשר לשים במקומות שונים מודעות המסבירות לאן צריך לפנות. זה צריך להיות למשל איפה שמטלפנים או במכולת וכדומה. כלומר האינפורמציה לא יכולה להישאר רק במסילה, אלא צריכה להיות בכל מקום שהעובדים הזרים מסתובבים בו, ברמת האינפורמציה הראשונית.

כמו כן יש צורך לעשות מסע שיווק במובן של התמודדות עם העובדה שמדובר באוכלוסיה שלא מכירה את המוסד הזה של ביטוח וביטוח ציבורי, על כל המשמעויות של הנושא הזה. יש צורך בחומר אינפורמטיבי בשפות שונות, לא מסוג החומר של מסילה, שהוא מרובע וכבד יותר, אלא משהו הרבה יותר קל, עם ציורים והסברים פשוטים, דבר שיוכל להביא את הנושאים האלה ליותר אנשים.

בנוסף לכך רצוי לקיים, אולי במסגרת קופת חולים מאוחדת, עם נציגים ואנשי הסברה, יום קבלת קהל למתן לאינפורמציה, לא לרישום, אולי בטיפות חלב, במקומות כאלה שהילדים מגיעים אליהם. בבתי יולדות, בבתי החולים, מקומות בהם נשים ואמהות שאינם תושבות יכולות לקבל מידע. יש למצוא את המקומות המתאימים לכך. זה נראה לי דבר מאוד חשוב. אני מעריכה שכשניפגש שוב, אולי בעוד חצי שנה, נקבל אינפורמציה טובה יותר בנושא הזה.

לגבי שאלת התשלום, כמובן שמדובר בעניין יחסי, כלומר המחיר שיכול עבור עובד אחד להיות סביר יכול להיות לעובד אחר בלתי סביר, בעיקר במשפחות חד הוריות. יש לבדוק האם בשלב הזה, כשמספר הנרשמים עדיין קטן יחסית, ניתן למצוא דרך אחרת, לא בדרך של הנחה, כי אז אנחנו מגיעים לסיפור קשה מאוד של איך מממנים את ההנחה, כי הכל צריך להיכנס באיזה שהוא מסלול מאוד רישמי, אלא דווקא במסלול פחות רישמי של סיוע לאותם משפחות. אני תוהה כיצד ניתן למצוא את המקור הזה של הסיוע, מבלי לשנות כרגע את הכלל, בעיקר לא בשלב הזה, כשההוצאות וההכנסות כל כך לא מאוזנות במציאות הזאת. יחד עם זאת, אם יש אם חד הורית שעובדת בניקיון ויש לה שני ילדים, צריך למצוא דרך לעזור בצורה כזאת או אחרת. אינני רואה עכשיו דרך אחרת. מישהו, בין אם במסגרת מסילה או במסגרת גורמים אחרים, צריך למצוא איזו שהיא דרך, איזה שהם קריטריונים שקובעים צורך לעזרה במימון, כי אני לא רואה עכשיו אפשרות להכניס את הקריטריון הסוציאלי, דבר שעלול לסכן את כל הפרוייקט הזה. אזרח ישראלי רגיל, או תושב אמנם משלם מס בריאות לפי הכנסתו, אבל הוא משלם את זה מהשקל הראשון, ואין הנחה לאף אחד. גם תושב שלא עובד משלם מס בריאות, לפי החוק, כמו גם ביטוח לאומי. החוקים האלה הם מאוד ברורים, תשלום מהשקל הראשון, וגם אדם שלא עובד משלם את הדברים האלה. ולכן במסגרת התפיסה הכוללת הזאת אני לא רואה דרך כרגע להכניס פה את הקריטריון הסוציאלי, למרות שאני חושבת שהוא בהחלט חשוב.

לכן נראה לי חשוב ביותר בשלב זה לפעול להגדלת מספר הנרשמים. ברגע שהמספר יגדל הקופה תוכל לשקול כל מיני דברים אחרים. כרגע נראה לי שההתחלה הזו היא כל כך חשובה שכולם צריכים להתגייס לסייע לנושא הזה.

לגבי החוק, אני חושבת שהניסיון שנצבר עד עכשיו אינו נותן לנו מספיק תשובות לגבי החקיקה עדיין. נראה שיש צורך לתת פרק זמן ללימוד לנושא.

אנו בקופת חולים יושבים די הרבה בינינו לבין עצמנו ועוסקים בשאלה מה יקרה במצב שעל פי ההסכם שלנו עם המדינה אנחנו לא יכולים להשאיר הרבה זמן אנשים מבוטחים ללא תשלום, דהיינו מעל חצי שנה אנחנו צריכים להוציא אותם מהביטוח. והחיזיון הזה עתיד לבוא, בסביבות חודש ספטמבר. ההסכם בינינו לבין המדינה מגדיר בצורה מאוד ברורה את העניין הזה. לכן לא רק מערכת ההסברה לשירות עצמו חייבת להיות חזקה אלא גם נושא חשיבות התשלום, משום שאי אפשר יהיה לעשות דבר ללא תשלום, זה ברור לגמרי. ואנחנו מסמנים את הבעיות האלה כבר מהיום. אנחנו פועלים ככל שאנחנו רק יכולים כדי להטמיע את חשיבות התשלום באשר הוא, כמו בביטוח, כמו בחברת חשמל, כמו בבזק או בשירות טלפון סלולרי - אם אתה לא משלם אתה לא זכאי. ומאחר שמדובר בבריאות פחות כדאי להמר.

מה קורה כאשר אדם ששילם שלושה חודשים, אחר כך במשך חצי שנה לא שילם, ועכשיו פתאום הוא רוצה שוב לשלם, כי יש לילד איזו בעיה רפואית?

זו לא "תכנית כבקשתך". אנחנו לא יכולים לעד לבטח אותו אחרי תאונה. אמנם זה מה שאנחנו עושים היום, ואנחנו עושים זאת במודע, ובאהבה. אבל זה לא יכול להימשך כך לעד.

:

בדרך כלל מה קורה אצל תושב ישראלי רגיל, הוא נותן הוראת קבע בבנק, וברגע שהוא נתן הוראת קבע בבנק הוא כבר לא שם לב ולא נותן לעצמו דין וחשבון כל חודש שהכסף שולם. ברגע שאדם צריך לבוא ולשים את הכסף על השולחן בכל חודש, קורה שחודש יש לו כסף, ובחודש הבא אין לו. יש אלמנט של זמניות בכל השהות של העובדים הזרים בארץ. אנחנו לא יודעים בדיוק מה התכניות של כל משפחה. אולי הם חושבים לנסוע מכאן בקיץ. אני מניחה שאלה שמבטחים הם אלה שמרגישים פחות זמניים.

אני חושבת שחשוב מאוד לעזור לקופת חולים מאוחדת, באמצעות מסילה וגורמים אחרים, כרגע להשיג את הביטוח. כשניפגש בעוד חצי שנה נראה לאן הגענו. כמו כן חשוב מאוד שיהיה גם שירות פסיכולוג וגם עובדים סוציאליים. כפי שנאמר לא אחת, מדובר בקהילת מהגרים, שחלק מהם כנראה ישארו פה, בצורה כזאת או אחרת. יש כל מיני הצעות להלבנת השהות שלהם, וכידוע ההצעות האלה לא זכו בינתיים למענה חיובי מהממשלה, ויכול להיות שבשלב מסויים הם כן יזכו. מכל מקום אנחנו לא נחכה עם הילדים עד שנפתור את כל הבעיות האחרות.

תודה רבה לכל הנציגים שהשתתפו בדיון הראשון. אנחנו עוברים לדיון השני, שגם הוא עוסק בילדי עובדים זרים, בנושא של הקמת גני ילדים.

נושא הדיון הוא גני ילדים ומשפחתונים לילדי העובדים הזרים. אנחנו ערכנו סיור במסילה לפני כחצי שנה, ביקרנו במסילה ועשינו סיור באותם מקומות שבהם יש נשים שמשאירים אצלהם את הילדים. אני אפילו לא קוראת לזה גן, זה מן מקום כזה, דירה בדרך כלל, שבה האמהות העובדות משאירות את הילדים, והילדים נמצאים שם מהבוקר, לפעמים עד הלילה. ראינו את התנאים שבהם הילדים מוחזקים, שאין להם כמובן שום קשר למה שאנחנו מבינים כגני ילדים, מעונות יום, ושאר מוסדות שאנחנו חושבים שילדים צריכים לשהות בהם.

בעקבות זאת נפגשנו עם ד"ר יוסי לוי ממחוז ת"א. בשיחה איתו גם הנושא עלה והוא הביע את הרצון הטוב של משרד החינוך לתרום את חלקו בנושא. דיברנו איתו על זה שכל עבודה וכל פעולה בנושא הזה של ילדים צריכה להיעשות בתיאום עד כמה שאפשר עם הקהילות, ותוך התחשבות ברצונם, כי בין היתר בגיל הרך יש קיימת בעיה של שפה. נאמר לנו שגני הילדים מגיל שלוש בשכונות הדרומיות בתל אביב פתוחים גם בפני הילדים שאינם תושבים, כי האיזור נכנס לצו ההרחבה של חוק חינוך חינם. עם זאת צריך לזכור שילד שהולך לגן ילדים רגיל לומד בעברית ומקבל את התרבות העברית, וכמובן צריך להתחשב ברצונם של ההורים ואיך הם תופסים את המקום המתאים לילד. לכן הצענו לאפשר למי שרוצה ללכת לגן הכללי, ולמי שרוצה גן אחר ננסה לראות איך אפשר לעזור למצוא פתרונות.

אנחנו עומדים לפני פתיחת שנת הלימודים הבאה בספטמבר הקרוב, ונשאלת השאלה מה קורה ואיך אנחנו מתקדמים בנושא יצירת אלטרנטיבות עבור הילדים האלה להיות במוסדות ראויים. עדי אזוב תפתח בנושא הזה ותספר לנו מה קורה. בבקשה עדי.

אני עדי ממסילה. עיריית תל אביב לקחה על אחריותה את גורל האנשים החיים בעיר בתנאי מצוקה קשים, אשר משפיעים גם על העיר. מעבר לכך ברור לכולם שהילדים, ילדי העובדים הזרים, לא מהווים בני ערובה לשום מדיניות. המדיניות הממלכתית כידוע היא מדיניות של גירוש, אבל ברור שהילדים לא צריכים להיות בני ערובה למדיניות זאת. עיריית תל אביב, למעשה עוד קודם להקמת מסילה ובודאי מהקמת מסילה, מנסה בכוחות מאוד מצומצמים לקחת אחריות בנושא הילדים. כתוצאה מכך יש התפתחויות בשני כיוונים.

כיוון אחד הוא עידוד הרשמת ילדים מעל גיל שלוש בגנים הקיימים. כפי שצויין, בשכונות שהן שכונות שיקום חל חוק חינוך חינם מגיל שלוש, ולכן מאוד עודדנו את הרשמת ילדי העובדים הזרים בגנים אלה, ואכן נפתחות שתי כיתות גן, החל בראשון לספטמבר, בגנים שהיו בעבר פעילים בחצר בית ספר ביאליק. יהיו בגנים אלה בסך הכל שבעים ילדים בשתי כיתות גן, ויש כבר חמישה עשר ילדים נוספים שנמצאים ברשימת המתנה.

:

האם אלה גנים של ילדי עובדים זרים בלבד?

כרגע הנרשמים הם רק ילדים של עובדים זרים. שבוע שעבר התקיים דיון במשרד החינוך, אשר עסק באופי של הגן ובהתאמה לצרכים המיוחדים של הגנים. זה בנוגע לילדים מעל גיל שלוש.

לגבי ילדים בגילאי אפס עד שלוש אנחנו נמצאים באיזה שהוא תהליך של תחילת תכנון, תחילת חשיבה, יחד עם משרד העבודה והרווחה, בעקבות יוזמה של המשרד ושל מוטי וינטר. בקרוב אמורה להתקיים ישיבה בנושא, כאשר התכניות העומדות על הפרק הן פיתוח אשכול משפחתונים לילדים, הקמה של מעון יום, והבסיס לכל זה הוא חשיבה לסקר, גם סקר צרכים וגם איסוף נתונים מספריים, החסרים לנו בעבודה עם העובדים הזרים.

:

מאחר וידוע שיש אלף מאתיים ילדים המטופלים בטיפות חלב, יש לך מספר ואת יכולה לקבל את חלוקת הגיל.

אכן קיימים נתונים מטיפות חלב ומגני הילדים נכון להיום.

:

הרעיון היה לעזור לקהילות להקים גנים, כשהגנים יהיו שלהם ואנחנו נסייע בהקמתם.

במסגרת ההצעות שאנחנו רוצים לעבד עם משרד העבודה והרווחה, קיים גם רעיון שיתבסס על משאבים של הקהילה, בחיבור עם העירייה. זו אפשרות שאנחנו כוללים בהצעות שאנחנו רוצים לפתח עם משרד העבודה והרווחה.

:

הצעות אלה נוגעות לילדים עד גיל שלוש. מה קורה מגיל שלוש ומעלה?

לגבי ילדים מגיל שלוש אנחנו לא יודעים כרגע. נירה קדמן העלתה הצעה שאולי הסייעות בגנים יהיו מהקהילה הזרה. באותם כיתות גן מדובר על יום לימודים ארוך. עד אחת ועשרים זה יהיה גן, ומאחת ועשרים זו תהיה מועדונית. זאת מתוך תפיסה שגן שיהיה רק עד אחת ועשרים בעצם לא יענה לצרכים של הקהילה, ואין אפילו טעם לפתוח אותו. בסקר קטן שעשינו בקרב ההורים בנושא השעות ענו בין חמישים לשישים אחוז מהנשאלים שמסגרת שתעבוד עד שעה ארבע תספק את צרכיהם.

באגף לחינוך קדם יסודי נכנסנו לתמונה בזכות קב"סית של עיריית תל אביב, ארנונה זהבי. למעשה זאת היתה ההיכרות הראשונה שלי עם הנושא. אני אחראית באגף על אוכלוסיות בעלות צרכים ייחודיים ועכשיו ילדים אלה נוספו לרשימה.

אחד הדברים שהצענו באותה פגישה לגבי שני הגנים שעבדו בבית ספר ביאליק היה קודם כל להתחבר לידע שיש בבית ספר ביאליק בקליטת ילדים של עובדים זרים, כך שהגנים יעבדו בשיתוף עם בית הספר, בגישה הרב תרבותית. בגישה זו המטרה לאפשר לילדים לשמר את שפתם ותרבותם, לחגוג את החגים שלהם יחד עם היכרות של החגים שלנו, ובעצם לתת את הכבוד ואת המקום לתרבות שלהם.

רוב התכניות שאנו מפעילים בגנים בעצם מתאימות גם לילדי עובדים זרים. צריך רק לעשות את ההתאמה התרבותית. אבל התכניות מתאימות, כי הם תכניות ילדיות, כך שזאת לא תהיה בעיה.

לגבי הגנים שלא יהיו בבית ספר ביאליק, יש לנו אנשים שאנחנו הכשרנו, יצא מכרז, ובצוות המכרז תשב גם אמירה, מנהלת בית ספר ביאליק. המטרה היא להציג את התפקיד הזה כתפקיד אתגרי, לאתר גננות שידעו עוד שפות מבין שפות הילדים, וזה יהיה משהו שאנחנו נלווה אותו, ובעצם יהיה פיילוט שממנו נלמד בכדי להעביר את התכנית למקומות נוספים.

לגבי הגננות בגנים האחרים, אנחנו נלווה אותם בהדרכה. במחלקה שלי יש בנות שלמדו את הגישה הרב תרבותית, שאמנם נועדה לקליטת עלייה אבל הרבה מרכיבים שלה יתאימו גם לעבודה בגנים של עובדים זרים, כי מדובר בעניין התרבותי, בשימור, ההיכרות, והשילוב התרבותי הזה.

:

מה לגבי תכניות לגנים של הקהילה שיפעלו בעזרתכם, התכניות עליהם דיבר ד"ר יוסי לוי?

למעשה אני לא ידעתי על קיומם התכניות האלה. אני אישית, ואינני יודעת אם זו דעת משרד החינוך, תומכת בהפעלתם. יש הרבה עמותות שמקימות גנים, ולמעשה עובדות בשיתוף איתנו, ואנחנו שמחים לתת את הכלים ואת המדריכים ואת כל חומרי הלמידה וההוראה הנדרשים. זאת אומרת סיוע יהיה להם. אין לנו תחרות, ולהיפך, במצב הזה יכול להיות שאפילו נעודד את זה.

ברצוני להוסיף מילה בנושא זה. אנחנו באמת חשבנו שילדים מעל גיל שלוש, מכיוון שיש להם כבר פתרון במערכת הקיימת, הרי שמטרה היא לשלב אותם כמה שיותר במערכת הקיימת. ובהקשר זה חשבנו שהפתרון של שימוש בכוחות של הקהילה עצמה יהיה מתאים יותר דווקא לגילאים של אפס עד שלוש, עבורם אין פתרון במערכת הקיימת ואין מסגרות שיכולות לקלוט אותם. לגבי תכניות האלה אנחנו נמצאים כרגע בשלבי עבודה עליהם עם משרד העבודה והרווחה. אנחנו באמת רוצים להשקיע בתחום הזה ולנצל את הכוחות שיש לקהילה בגילאי אפס עד שלוש.

מעבר לזה, כמובן שאנחנו ממשיכים בפרוייקטים של חיזוק הגנים הקיימים. בדיוק היום אנחנו מסיימים סדנת הכשרה של שנה, בשיתוף סמינר הקיבוצים שהתקיימה במכללת ביאליק.

שמי חגאי יהודאי ואני עובד במינהל הפדגוגי. אני אמור לרכז משנת הלימודים הבאה את הטיפול בנושא במקום שרה אשכנזי. אני כמובן מצטרף למה שנאמר, ננסה לעשות אינטגרציה של כל הגורמים במשרד החינוך כדי ללכד את השורות.

נושא נוסף שלא עלה בדיון, שאינו קשור לגילאים האלה בדיוק, אבל אנחנו נערכים לגביו, הינו נושא פנימיות היום, שאנחנו מנסים להרחיב אותו השנה, ואנחנו פתוחים להידברות לגבי הצרכים של הגילאים המוקדמים יותר. אני אבקש לנסות לפתח ולהרחיב את הנושא. מעבר לכך אנחנו עומדים בקשר דרך המחוז.

הרעיון של סייעת מתוך הקהילה נתקל בבעיה של היתר עבודה. נשאלת השאלה האם יש איזה שהם פתרונות לתת להם, אישור זמני לעבודה, או פתרון אחר, מאחר והדבר באמת יכול לסייע לעבודה טובה של הגננת עם ההורים ובקשר עם הקהילה. לנו באגף לא היה פתרון בישיבה שקיימנו לבעיה זו.

יש לפנות בנושא זה לבתיה כרמון. אם היא, או הממונים עליה, יקבלו פנייה בנושא, לא מחברה פרטית אלא ממשרד החינוך, המבקשת לתת אשרות עבודה, הדבר אפשרי בלי שום בעיה. הם יכולים לתת אשרת עבודה, הם יכולים לתת אפילו תושבות או אפילו אזרחות. זה פשוט. זה תלוי אך ורק בהחלטה שלהם.

:

אם מבקשים עבור שניים שלושה שמות ספציפיים אשרת עבודה, בנימוק שזקוקים לאנשים שמדברים את השפה, לצורך עבודה מסויימת, יתכן וניתן לעשות זאת.. האשרה הזאת הרי מוגבלת בזמן, זו לא אשרה לכל החיים.

בצהרון זאת התקופה שהשפה היא אחד הדברים הקריטיים בהתפתחות של הילדים.

:

ילדים יכולים לדבר במספר שפות, לא זו הבעיה. אלא שקשה להם כשאף אחד לא מבין שום דבר בשפת האם שלהם.

גם לקשר עם ההורים הדבר מאוד משמעותי.

:

לכן מדובר בהצעה הזו, ואם יהיו לכם קשיים בנושא אני מוכנה לעזור. אדם ללא רישיון עבודה אסור להעסיק בכל מקרה, ומשרד החינוך לא יכול להעמיד פנים שהוא לא רואה ולא יודע. גם העירייה היא גוף ציבורי. כמובן אם העירייה מעסיקה קבלן לצורך עבודה מסויימת והקבלן עושה דבר לא חוקי והעירייה לא יודעת, אז היא לא יודעת. אבל אני לא חושבת שבגן אנחנו יכולים להגיע למצב כזה. אפשר לבדוק בקהילה האם יש נשים שיש להם מעמד חוקי כלשהו בארץ, מסיבה זו או אחרת. ישנם כל מיני מצבי ביניים. אפשר לבדוק אפשרויות שונות, ובלבד שהגן ייפתח.

שמי טליה מבור, מהמועצה לשלום הילד בכובע אחד ובכובע שני זה מרשת האירגונים למען ילדים צעירים בישראל. אני מבינה שרוב השיחה עד כה נגעה לילדי עובדים זרים באיזור תל אביב. ברצוני לדעת האם יש איזה שהם נתונים, ומי מרכז נתונים על ילדי עובדים זרים בפריפריה. אני מצפון הארץ וידוע לי שיש בצפון הרבה מאוד ילדים.

יש לי נתונים חלקיים הנכונים לדצמבר שנה שעברה. יש במחוז ירושלים שבעה ילדים, מחוז מרכז מאה ועשרה, במחוז דרום ארבעים, במחוז צפון שלושים, ובמחוז חיפה שלושים. בבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים יש מאה ושמונים, ובירושלים תוספת עוד שבעים וחמישה. מדובר בילדים שנמצאים במערכת החינוך, שאין להם תושבות. ילדים לא יהודים, שלא נולדו בארצות הברית, קנדה או מערב אירופה. אבל אלה נתונים בהחלט לא בדוקים.

:

שאלתה של טליה היתה האם משרד החינוך, מלבד שיתוף הפעולה הפורה והחשוב עם עיריית תל אביב, מקיים שיתוף פעולה עם מישהו אחר. למשל באילת, לפי הערכה, שמענו שיש כמאה וחמישים ילדים. מתוכם עשרים ילדים נרשמו לביטוח בריאות. רוב הילדים של עובדים זרים הם ילדים צעירים. רובם נולדו בארץ. והשאלה היא האם הניסיון החשוב הזה של תל אביב הגיע לאיזה שהוא מקום אחר.

בצורה מרוכזת הדבר לא קיים באף מקום כמו בתל אביב. אבל אני מסכים שיש צורך להעלות את הנושא למודעות כללית.

:

אני מדברת על שלב האיתור.

ידוע לי שבירושלים נמצאים עכשיו בתהליך, דרך אגף הרווחה, של איתור ילדי עובדים זרים דרך טיפות החלב. נאמר לי שכבר אותרו עשרות ילדים בטיפות חלב.

:

אני מציעה, בתשובה לשאלתה של טליה, שמשרד החינוך יבקש ממחלקות חינוך או מחלקות רווחה או ממשרד הבריאות נתונים המתקבלים אצלהם. אם נקבל את הנתונים של מספר הילדים שרשומים בטיפות חלב במקומות שונים, נוכל לקבל אינדיקציה איפה יש ריכוזים של ילדי עובדים זרים. אני מדברת כרגע על גנים. הנושא מתפתח כאשר יש היצע ואז יש ביקוש. זאת אומרת אם נפתח גן אז יבואו ילדים. אם אין גן הם גם לא נרשמים בשום מקום ולא מודיעים על קיומם, כי אין להם סיבה לעשות זאת, חוץ מטיפת חלב. ברגע שיש שירות, יש היענות. הנה, ברגע שפתחו את השירות בבי"ס ביאליק נרשמו שבעים ילדים ועוד חמישה עשר בהמתנה, כלומר יש כבר שמונים וחמישה ילדים. קרוב לודאי שהם היו כאן גם בשנה שעברה, אבל לא היה שירות להציע להם.

אם ניקח לדוגמא את אילת, שם יש, בגלל בתי המלון, מערכת רחבה מאוד של עובדים זרים, יש לבדוק את המצב, ואם עיריית אילת תיקח את הדוגמא של תל אביב, תבוא ללמוד ותחליט לפתוח גן אחד ולהודיע שיש הרשמה, יכול להיות שכך זה יעבוד. אני חושבת שאילת עדיין לא נכנסה לחוק לחינוך חינם, דבר שכמובן מעורר את השאלה של התשלום, כי במקרה זה צריך להביא תלוש שכר כדי לקבל שכר לימוד מדורג, ואין להם תלושי שכר. שכר הלימוד הוא מדורג לפי תלושי השכר. אם אין תלוש שכר וצריך לשלם חמש מאות שקל לחודש, זה המון כסף. ומדובר במסגרת גן רק עד שעות הצהריים.

שמי דינה שלום, משירות הילד והנוער במשרד הרווחה. השירות שלנו, כולל הנהלת השירות בראשות מוטי וינטר, סייר במסילה בתל אביב. אני חושבת שזו עירייה הכירה בבעיה הקיימת. ראינו את מה שקרוי גנים, אלו דברים מאוד קשים. פקידי סעד בחוק הנוער היו שם ומכירים את הנושא, ויש ילדים שמטופלים על ידם.

לגבי הגיל הרך, אין לנו אופציה לחינוך חינם. אנחנו לא שירות אוניברסלי לכולם, אלא רק להורים שבוחרים, וזה תמיד בתשלום.

:

יש כאן בעיה כפולה, מאחר שאם הם ילדי רווחה זה אומר שההורים לא עובדים.

הם נחשבים ילדי רווחה. אמנם כל אמא שעובדת, במשכורת הכי נמוכה, נחשבת עובדת, אלא אם כן מדובר בילדים בחוק הנוער, ואז בהוראת צו של שופט הם יכולים לא לשלם ואין השתתפות הורים, וילדים כאלה מוכרים לנו בתל אביב ובמקומות אחרים.

:

הם נחשבים ילדי מצוקה אבל אין להם תוית של ילדי רווחה.

התחלנו לקיים חשיבה משותפת בנושא עם עיריית תל אביב, עם אגף המעונות במשרד העבודה ועם אירגוני נשים, על הקמת מעונות ומשפחתונים. הדברים נמצאים בתהליך גיבוש. ברור שצריך יהיה להתמודד עם בעיית השפה. בגנים שכרגע קיימים בקהילה שעות הלימודים הם משש בבוקר עד שש-שמונה בערב. אינני יודעת איך נוכל לספק שירות כזה, וזה השירות שהאמהות האלה זקוקות לו, כי הם עובדות שתים עשרה שעות או חמש עשרה שעות כדי לפרנס את עצמם. נצטרך לראות איך להתמודד עם הבעיה הזאת ומהיכן יגיעו המשאבים לטיפול בה.

:

ברצוני לברך על פתיחת שני הגנים והמועדוניות אחר הצהריים. אני חושבת שזה יהיה ניסיון חשוב מאוד, שגם משרד החינוך ועיריית תל אביב ילמדו ממנו רבות. אני מעריכה שזה גם יקל על הילדים האלה, שאחר כך ימשיכו בבית ספר ביאליק, כך שחבלי הקליטה שלהם יהיו יותר קלים ממה שקורה היום. לכן אני חושבת שזה צעד חשוב מאוד.

בהקשר למצב הקיים ביישובים אחרים בארץ, בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר נצטרך לתת תשובות, וכל עירייה תצטרך להתמודד עם מציאת פתרונות לפי התנאים שלה.

ברצוני לברך את משרד העבודה והרווחה, שבעבר לא היה מעורב בנושא באופן יומיומי, מלבד מקרים של פקידי סעד. אני רואה שינוי חיובי בעובדה שמשרד העבודה והרווחה רואה צורך לפתור את הבעיה הזאת.

אני חושבת שהטוב ביותר היה מעון מוגן כזה העונה לצרכי ילדי העובדים הזרים, כי במשפחתונים תהיה בעיה קשה מאוד למצוא את מנהלת המשפחתון ושיהיו לה תנאים נאותים, ואז נחזור לדירות הבלתי מתאימות והבלתי אפשריות. בכפרים ערביים למשל, כשרצו לפתוח משפחתונים, לקחו את הקומה המפולשת מתחת לבית, סגרו אותה ועשו ממנה משפחתון, וזה אכן נראה כמשפחתון ראוי, מצוייד ומתאים. היו שם תנאים ראשוניים, המבנה היה קיים, היתה אישה שהוכשרה כמטפלת, והמשפחה ראתה ברכישת ציוד השקעה שתביא הכנסה וכך זה עבד. כאשר מדברים על המשפחות בדרום תל אביב, המצב לא דומה בכלל.

כשראיתי את המסמך שהוגש נדהמתי מההצעה לפתוח משפחתונים. כנראה קיים חוסר הבנה של איך הטכניקה הזאת עובדת.

:

לכן אני אומרת בנושא המשפחתונים שיש מקומות בהם זה מהלך נכון, אבל לדעתי במקרה של העובדים הזרים אין שם לאף אחד מקום לשים את המשפחתון. ואם אנחנו רוצים להוציא את הילדים מהדירות המעופשות והבלתי אפשריות האלה, יש למצוא פתרון אחר. כידוע תל אביב ועוד כמה ערים בגוש דן, הם ערים מזדקנות. זאת המציאות האובייקטיבית. בעיר בה אני גרה, בת ים, כל שנה נסגרים גנים, כי פשוט אין ילדים, האוכלוסיה מזדקנת, ומשפחות עם ילדים עוברות ליישובים אחרים ולא נשארות בעיר. כתוצאה מכך האופי של העיר משתנה וגנים נסגרים. כך גם בתל אביב, זאת עיר שבסך הכל אין בה עודף ילדים. אני חושבת שצריך למצוא מבנה, בעזרת אירגון אשר יראה בזה אתגר, ואז למצוא סיוע ליצירת המוסד הזה, והמשרד יוכל לדאוג לכך שהרמה במקום תהיה נאותה. ממילא תצטרכו לדאוג לצורת תשלום מיוחדת, מאחר וצורות התשלום המקובלות אינן מתאימות בכלל לאוכלוסיה הזאת. בדרך כלל האמהות עובדות, אבל בדרך כלל הם עובדות בלי תלושים, וצריך למצוא דרך להסתדר עם נושא התשלום. אני רואה יתרון במקום שיש בו שלושים ארבעים ילדים, בצורה מרוכזת, אם הוא נמצא במרחק סביר ממקום המגורים של המשפחות האלה.

יש בתל אביב דוגמא של אשכול משפחתונים, שמנהלות המשפחתון מקיימות אותו הם לא בדירתם אלא במבנה של העירייה, הם משלמות שכר דירה לעירייה, ובאותו מבנה הם גם מסייעות אחת לשנייה. זו דירה מאוד גדולה, אשכול של מספר משפחתונים, כאשר לכל אחת יש חמישה ילדים, ויש דברים משותפים, כאשר זה מקום העבודה שלהם ולא ביתם. יש ניסיון כזה, מוצלח, בתל אביב.

שמי איטה אטיאס, אני מנהלת האגף לגיל הרך ועוסקת בעיקר במשפחתונים. מטפלות במשפחתונים זוהי פרנסתם. ואם ההורים לא ישלמו, בדומה למיגזר ערבי, שגם שם יש לנו גם בעיה גדולה מאוד עם התשלומים, אם לא יהיה מי שישלם, הן פשוט לא תעבודנה. בגלל זה אני חושבת שצריך לקחת להפעיל את הנושא אירגון, המסוגל לספוג את העלויות האלה. כי אחרת נזיק לשני הצדדים, ובעיקר למטפלת שצריכה להתפרנס, שלא תעבוד אם לא ישלמו לה, כי זו פרנסתה, ואם לא יתנו לה צ'קים בצורה מסודרת והיא לא תקבל את ההכנסה שלה, היא פשוט לא תעבוד. חבל ליצור מראש מערכת שלא תוכיח את עצמה לאורך זמן. אשכול משפחתונים זה נשמע רעיון נפלא, יש אשכול אחד שקיים שנים רבות, ואשכול שני שהקמנו בפלורנטין, לאחר שאחד האירגונים הפסיק לתפקד והיינו צריכים למצוא מסגרות לילדים, אז פתחנו משפחתונים בתוך פלורנטין. ויש לנו הרבה מאוד צרות שם עם ילדי רווחה. לכן אני סבורה שלא רצוי ליצור מנגנון שפשוט לא הוכיח את עצמו. עדיף מראש לתת את המשימה לאירגון שמסוגל לספוג את עלויות ההפעלה, כשיש בטחון שהכסף יגיע מאיזה שהוא מקום. אני לא חושבת שצריך לקחת מטפלות ישראליות, להכשיר אותם לטפל, ובסופו של דבר תיפגע פרנסתם. מישהו צריך לשאת את העלויות האלה.

:

ברצוני לחזור ולציין את חשיבות העובדה שזו הפעם הראשונה שהנושא עומד ברמה של הידברות עם משרד העבודה. עיריית תל אביב נשאה בעול אבל לא יכולה לפעול בראייה כוללת של הנושא. הדוגמא הזאת צריכה לעבור גם למקומות אחרים. זהו הגיל הקריטי של הילדים. ראיתי את הילדים שיושבים כל היום יושבים בעגלה או במיטה, וזה מצב מעורר רחמנות. לכן אני חושבת שיהא זה לכבודה של המדינה למצוא את הדרך הנכונה, מבחינה אירגונית, כדי לעזור לילדים אלה כל זמן שהם חיים איתנו, בעיקר כשאין לנו שמץ של מושג לאן הדברים יתגלגלו בדיוק ומי מהם יישאר פה בעתיד.

חשוב לציין שלא מדובר אך ורק על ילדי עובדים זרים. יש בארץ הרבה מאוד ילדים בלי מעמד חוקי, מכל מיני סיבות. לפעמים לאחד ההורים יש מעמד, לפעמים יש ילדים שהגיעו לארץ ואנחנו אחר כך לא יודעים בדיוק מיהם ומהם ואיך הם הגיעו. יש הרבה מאוד מקרים כאלה. המקרה של הפנימייה האומללה הזאת בירושלים רק המחיש לנו כמה ילדים סובלים בארץ בלי אפוטרופסים חוקיים. מדובר בעיקר אבל לא רק בילדי עובדים זרים. מדובר על קבוצה שלמה של ילדים שמצבם מאוד קשה.

בעקבות הפיגוע הקשה בדולפינריום התבררה המצוקה הקשה של האימהות החד הוריות שבאו מרוסיה וממקומות אחרים. לא שהמצוקה לא היתה קיימת קודם, אבל אף אחד לא דיבר עליה. פתאום גילו באיזה תנאים הם חיים. ואנחנו מדברים על אנשים שיש להם אזרחות ישראלית. שמעתי בבת ים על מיני משפחתונים שהעולים מפעילים בינם לבין עצמם, והסיבה היא גובה התשלום במעונות היום הרשמיים, וכך כנראה גם אצל האתיופים. כלומר מדובר במערכת שאנחנו לא רוצים שתהיה במדינת ישראל, והיא קיימת לא רק אצל העובדים הזרים. הפתרונות שיימצאו עבור העובדים הזרים לדעתי יהיו מתאימים לעוד כמה קבוצות אוכלוסיה שלא עומדות בתנאים של מעונות היום הקיימים, לא מבחינת המחירים ולא עם שעות העבודה, וכתוצאה מכך קמות המערכות החלופיות שהינן אסון לילדים. בתל אביב, בגלל האמון שרוחשים למסילה, אנחנו יכולים ללכת לבקר ולראות מה קורה בשטח. אבל ישנן מערכות שהן סמויות מהעין, אף אחד לא מדווח עליהם, המערכת הציבורית לא יודעת על קיומם וזהו מצב הגורם עוול נורא לילדים. אינני מציעה לפנות למשטרה, המטרה היא לא לתפוס את המפעילים ולהעמידם לדין. אבל קיים מצב בו מרכז הארץ ילדים נמצאים יום שלם בתנאים בלתי סבירים לחלוטין, והמערכות צריכות למצוא אותם ולטפל במצב. הדרך היעילה היחידה היא להציע להורים מערכת אלטרנטיבית הסבירה מבחינתם. בעיקר לאימהות חד הוריות. כי אם המרוויחה שכר מינימום ונדרשת לשלם שבע מאות שקל, היא בו בחודש לא הולכת למערכת הרישמית, כי זה המון כסף. כך שכל ניסיון שתצברו בתחום הזה יסייע לחשיבה עבור עוד כמה קבוצות שנושרות כיום מהמערכת המבוקרת והממוסדת.

ברצוני לציין כי אצלנו מדברים במרפאה שלוש שפות, אנגלית, ספרדית ורוסית, כבר זמן רב. אני מסכים במאה אחוז עם הדברים שנאמרו, וזו הסיבה בין השאר שאנחנו לא משתמשים במילה עובדים זרים אלא אומרים מהגרים ועוד כל מיני מושגים, מכיוון שבאיזור בו אנו עובדים, בשכונת שפירא, קריית שלום, ואיזור התחנה מרכזית, יש הרבה מאוד אנשים שבדיוק כפי שתואר מגיעים בכל מיני דרכים, כספיחים שונים של העליה, חלקם אנשים שהיתה להם אזרחות ואיבדו אותה. שחשוב לי להדגיש דווקא למערכות שעלינו להבין שכשמדובר על אנשים שחיים בארץ שאינם אזרחים ישראלים, המגוון הוא גדול מאוד, בנוסף לאוכלוסיה הלטינית והאפריקאית, ובעיקר הקבוצה הגדולה היא של דוברי רוסית.

אני אנסה דרך מערך הביקור הסדיר לתקוף את הבעיה הזאת במיוחד.

הבעיה היא שלא ניתן במקרים כאלה להגיש תלונה נגד ילדים שלא שולחים אותם לגן. יתכן שטיפות חלב יוכלו לסייע בנושא.

:

העניין הוא שבקרב הקבוצה הזאת שאנחנו מדברים עליה, בין שהם עובדים זרים ובין שהם אנשים ששוהים בארץ בלי מעמד חוקי, מכל מיני סיבות, בדרך כלל לא נמצא אם שהיא עקרת בית. המצב הרגיל הוא שהנשים עובדות כולם, ואחוז גבוה מאוד הוא אמהות חד הוריות, בין שהגיעו כחד הוריות לארץ ובין שהבעל גורש ואז הם נשארו לבד. יש סיבות שונות למצב. לכן מדובר במצב של אנשים עובדים. הם גם לא מקבלות קצבאות, לכן ההגדרה של מישהו שחי על קיצבה ולכן מוגדר אצלכם כילד רווחה בכלל לא קיימת. לכל הקבוצה הזאת אין קצבאות. הם לא מבוטחים בביטוח הלאומי, כל המערכת הזאת לא קיימת לגביהם. לכן כולם עובדים, גם כשהם חולים וגם כשאין להם כח. אין להם קיום אחר אלא עבודה, אם הם לא יעבדו אין שום מערכת שתומכת בהם, חוץ מחברים.

האם הגננות שמנהלות את הגנים האלה בבית עושות זאת בתשלום?

התשלום עבור הטיפול בילדים בבית הוא בערך מאה דולר, ארבע מאות שקל לחודש. המטפלות של הקהילה הזרה, הנשים שמפעילות משפחתונים בתוך הבית שלהם, בדירה שלהם, מקבלות מספר ילדים גדול בהרבה מהמקובל במשפחתון, בערך חמש עשרה עד עשרים בממוצע, והעסק פועל משש בבוקר עד שש בערב. גם הגילאים הם מאוד שונים, ואישה אחת אחראית על חמישה עשר ילדים, משש בבוקר עד שש בערב. המערכת הזו זו מערכת שהקהילה הקימה לעצמה בהעדר מענים אחרים. המענים שהיו קיימים קודם לא התאימו להם או שהיה חשש לפנות אליהם. אנחנו ראינו את המציאות הזאת ולכן פעלנו במספר כיוונים בשביל ליצור אלטרנטיבה. אלטרנטיבה אחת היא שכל הילדים מגיל שלוש ימצאו את מקומם במערכת החינוך הישראלית. מאפס עד שלוש הפתרונות המוצעים נדונים כרגע עם משרד העבודה והרווחה. כשאנחנו מדברים על משפחתונים, אנחנו לא מדברים על משפחתון בדגם הזה אלא על משפחתון כמו שמקובל בארץ, באשכול, במבנה שיהיה מבנה עירוני ולא בבית פרטי. אנחנו דיברנו על היקף הרבה יותר קטן של ילדים והיקף אחר של שעות. אנחנו לא הולכים להעתיק את הדגם הזה, שברור לכולם שהוא לא דגם נכון. ולכן אנחנו מנסים עכשיו לפתח כמה שיותר תכניות וכמה שיותר אפשרויות, בכדי שהורים יוכלו לשלוח את הילד למסגרת אחרת במקום למסגרת הקיימת. כיום הרבה הורים פונים אלינו, גם הם לא מרוצים מהמצב. כרגע אין לנו אלטרנטיבה לתת להם ולכן אנחנו מנסים לפתח כמה שיותר אלטרנטיבות. חשוב לזכור שההורים משלמים כבר כיום מאה דולר לחודש במסגרות הקיימות.

יש לי שאלה מינהלית, לגבי נשים שמשלמים עליהן דמי ביטוח לאומי. זה מסלול הפתוח מבחינת ביטוח לאומי לאנשים ששוהים שלא כחוק, ואנחנו עושים זאת כל הזמן ומנצלים את הזכאות, בעיקר של דמי הלידה, מענק לידה. נשאלת השאלה מה לגבי זכאויות אחרות הנובעות מתשלום הביטוח הלאומי.

:

לקבלת הזכויות יש קריטריון של תושב, כמו בביטוח בריאות ממלכתי. כל מערכת הביטוחים האחרת, כולל ביטוח זיקנה, ביטוח נכות, קצבאות ילדים, מגיעה רק לתושב. הכל מלבד ענק לידה ותשלום עבור אישפוז, וכן מקרה של פשיטת רגל ותאונות עבודה. בביטוח הלאומי במקרה של ילדים קובע המעמד של ההורים. ילד רווחה נחשב מי שהוריו לא עובדים, בשל סיבות של מחלה, סמים, אבא בבית סוהר, ודברים מסוג זה, והאם מקבלת אבטחת הכנסה. זה בדרך כלל המצב, ואז הילד מוגדר ילד בסיכון, ילד רווחה, ואז הוא מקבל את ההקלות. מאחר ואנחנו מדברים פה בקבוצה של אמהות עובדות, כל הקריטריונים האלה לא נוגעים להם בכלל. ולכן יש צורך להגדיר אותם כילדים בסיכון, למרות שהאמהות עובדות ובדרך כלל מדובר במשפחה שאם היא היתה ישראלית לא היית מגדיר אותה משפחת רווחה כי האמא עובדת.

לדעתי צריך למצוא מימון ייחודי לפרוייקט הזה, מחוץ לכל קריטריון.

:

לכן אני חוזרת ואומרת, הניסיון שיצטבר מהטיפול בילדי העובדים הזרים יעלה פתרונות לגבי קבוצה שלמה של ילדים שנמצאים בארץ ולא יכולים לקבל את השירות החשוב ואת הסיבסוד של משרד העבודה בגלל שהקריטריונים היום בכלל לא מביאים בחשבון את קיומה של הקבוצה הזאת. זו קבוצה של ילדים של אמהות עובדות, שלא יכולים לעמוד בתשלומים המקובלים היום ובתנאים הקיימים.

אנחנו נשמע בהמשך על התקדמות הטיפול בנושא הזה ועל תוצאות ההידברות ביניכם. תודה רבה לכולם.


סוף ישיבה.