פרוטוקולים/מעמד הילד/2865



2
הוועדה לקידום מעמד הילד – 12.3.2001

פרוטוקולים/מעמד הילד/2865
ירושלים, כ"ד באדר, תשס"א
19 במרץ, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום ב', י"ז באדר התשס"א, 12.3.2001, בשעה 09:30

חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי

ד"ר טוביה לרר, משרד הבריאות
ד"ר דב תמיר, מנהל המחלקה לחינוך לבריאות, משרד הבריאות
עו"ד אילנה מישר, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
חנה פלג, משרד הבריאות
ד"ר מיקי רוייטר, משרד הבריאות
ד"ר דב תמיר, משרד הבריאות
עירית לבנה, הממונה על חינוך לבריאות, משרד החינוך
רות לקט, ממונה על נושא עישון, סמים ואלכוהול, משרד החינוך
דגנית פלס, מדריכה ארצית במניעת עישון, משרד החינוך
שרה חברוני, ס/יו"ר ארגון הורים ארצי
שמואל דב רבינוביץ, עמותה נגד טבק
איריס פריד, מנהלת מחלקת הסברה ודוברת האגודה למלחמה בסרטן
עו"ד לימור סולומון, המועצה הלאומית לשלום הילד
חני מונין, מנהלת מחלקת סקרים ובדיקות, הרשות להגנת הצרכן
איריס אפשטיין, "פיליפ מוריס"
עידו לאור, "פיליפ מוריס"
יעקב צורף, ס/יו"ר מועצת תלמידים ונוער ארצית
ד"ר אסתר גולדמינץ, ארגון מעורבות
פיטר זינגר, עמותה נגד טבק
ד"ר גיורא גיבס, ס/הרופא המחוזי, קופת-חולים מאוחדת, ירושלים
דיאן לוין, מנהלת המחלקה לחינוך וקידום בריאות, שירותי בריאות כללית
שושנה גלנוי, קופת-שירותי בריאות כללית
עו"ד עמוס האוזנר, שירותי בריאות כללית
מיכאלה קליין, אחות ראשית ארצית, קופת-חולים לאומית

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ





ס ד ר ה י ו ם

נזקי עישון בקרב ילדים ובני הנוער


נזקי עישון בקרב ילדים ובני הנוער

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום
מעמד הילד שתעסוק בנושא נזקי עישון בקרב ילדים ובני נוער.

אנחנו עוסקים בנושא העישון גם בוועדות אחרות בכנסת כאשר במשך שלוש-ארבע השנים האחרונות מתגלגלת בכנסת הצעת חוק שבאה להגביל פרסומות למוצרי טבק שמיועדות ומכוונות לנוער. לדאבוני הצעת החוק הזאת טרם אושרה וחזרה לוועדת הכלכלה.

נקודת המוצא של הדיון בוועדה הזאת, בהבדל מדיונים בוועדת הכלכלה ובוועדות אחרות, היא האינטרס של הילדים, הצרכים של הילדים והזכויות של הילדים. לכן הדיון שלנו יתמקד בשאלה מה עושים כל הגורמים, גם הממשלתיים וגם הציבוריים והאחרים, כדי לבלום את המגמה שכנראה אין עליה ויכוח של הגידול המתמיד בשיעור הילדים ובני הנוער המעשנים והמגמה של ירידת הגיל שבו ילדים מתחילים לעשן.

לכן הדגש בדיון שלנו יהיה בהצעות, מחשבות, רעיונות, תוכניות ושיתוף הפעולה שנחוץ בין הגורמים השונים כדי לעצור את מגמת העלייה בשיעור הילדים המעשנים.

אני רוצה לומר שלפעמים אנחנו עומדים המומים מול מצד אחד ההכרזה שעישון זה מזיק אבל למשל בבתי מעצר ובבתי-סוהר לקטינים מחלקים לנערים סיגריות בתור צ'ופר, ואין להם בחירה. זאת אומרת, לא שואלים אותם מה הם רוצים, סיגריות או שוקולד או משהו אחר אלא פשוט סיגריות. זו רק דוגמה אחת קטנה שמראה את הפער בין ההכרזות האלה שעישון הוא גרוע ומזיק לבין מה שעושים בעלי שררה כשהם בעצם מוכנים לקבוע מה ילדים יכניסו לפה, סיגריה או משהו אחר.

גם העובדה שבבתי-הספר היום – לפחות בחלק מבתי-הספר - יש יחס מאוד סלחני לעישון של בני נוער. אני ראיתי בכמה בתי-ספר את מה שמכונה פינות עישון שהן ברשות ובסמכות מנהל בית-הספר, שם לבני הנוער מותר לעשן. הדברים האלה לא עולים בקנה אחד עם מה שבעצם גם אומר החוק וגם לא לפי רוח המדיניות של משרד החינוך ומשרד הבריאות לפעול כדי שבני נוער לא יעשנו.

אני לא יודעת אם אנחנו יודעים כבר את כל הסיבות מדוע בני נוער מתחילים לעשן. ככל שידוע לי בארץ לא נעשה מחקר מיוחד בנושא הזה - למרות שבעולם יש מחקרים – ואף אחד מהגורמים לא עסק בשאלה הבסיסית הזאת מדוע מתחילים לעשן. כל זה בהנחה שמי שלא עישן עד גיל 18, כנראה שהסכנה שהוא יתחיל לעשן בגיל יותר מאוחר היא הרבה יותר קטנה.

מתוך ראיית הקריטיות הזאת, ומתוך זה שפרט לכנראה כמה אינטרסים אין היום ויכוח על הנזק שבנושא הזה, ולאחר שבארצות-הברית נחשפו השיטות בהן פעלו חברות הטבק כדי למכר מעשנים לעישון, והדברים היום כבר הרבה יותר גלויים, אני חושבת שאנחנו בארץ יכולים לנהל את הדיון הזה וחייבים לנהל אותו וליצור לחץ ציבורי בנושאים האלה שנראים לי מאוד מאוד חשובים.

אני חושבת שיש לנו אינטרס מבחינת הילדים ובני הנוער, מבחינת איכות החיים בחברה, ויש לנו גם אינטרס כלכלי לא פחות. לכן כל מי שהשיקולים הכלכליים מדריכים אותו, צריך לראות את התועלת הכלכלית האדירה שבהשקעה במניעת עישון בהבדל של כמה עולה תעמולה, הסברה ופעולה למניעת עישון וכמה עולה הטיפול אחר-כך בקורבנות של העישון, הטיפול הרפואי, הטיפול הסיעודי וכן הלאה.

הדיון היום מתרכז בנושאים האלה. אנחנו נדבר גם על חקיקה, אם נחוצה, גם על שאלות מימון ופרסום מטעם חברות הסיגריות והיכולת שלנו לבדוק את התוכניות שקיימות עד היום.

אנחנו נשמע את כל הגורמים הנוגעים בדבר, אבל רציתי לבקש משושנה גלנוי, מקופת-חולים כללית, שתראה לנו את המצגת שיש לה בנושא הזה, מצגת שמראה את הניסיון שכבר קיים בעולם בנושא של בלימה ומניעה של התמכרות של ילדים ובני נוער לעישון סיגריות.

אם מישהו ירצה בהזדמנות זו לדבר גם על התמכרויות ושאיפת חומרים אחרים, גם זה אפשרי.

אני אתמקד בתוכנית של פלורידה – ואכן, באמת
יש תוכניות רבות – שארכה שנתיים כי יש לה את התוצאות המרשימות ביותר.

לפני כן עמוס האוזנר יאמר כמה דברים על ההסדר עם חברות הטבק כי כל התוכנית הזו התאפשרה אודות להסדר עמן.

חברות הטבק נתבעו בארצות-הברית על-ידי כל
חמישים המדינות של ארצות-הברית והן נתבעו לכמה דברים: האחד, לשלם פיצויים על הנזקים שחברות הטבק במעשיהן גרמו למערכות הבריאות של אותן חמישים המדינות. כאן בסופו של דבר הושג הסכם פשרה.

אנחנו מדברים על חמישה הסדרי פשרה שונים, כאשר ארבעה ספציפיים מהם הם עם מדינות בארצות-ברית, כאשר אחד מהם הוא בפלורידה ושושנה גלנוי תרחיב עליו את הדיבור, והסדר אחד עם כל שאר 46 המדינות בארצות-הברית. בסך הכל אנחנו מדברים על פיצוי שניתן למדינות ההן בשיעור של 264 מיליארד דולר שפחות או יותר הולם נזקים עצומים בסדר גודל כזה שהעישון גורם.

דבר שני, חברות הסיגריות במסגרת אותם ההסדרים חויבו למה שנקרא שקיפות מלאה. חברות הסיגריות חויבו להציע את כל המסמכים הפנימיים שלהם לציבור. זאת אומרת, מה שיושבת-ראש הוועדה אמרה בראשית דבריה על מסמכים פנימיים של חברות הסיגריות, אלו הם מסמכים שנתגלו במסגרת אותם ההסדרים עם חברות הטבק. בין המאגרים האלה יש מאגר גדול של כשלושים מיליון מסמכים ליד מיניאפוליס, במיניסוטה, ומאגר שני של כששה-שבעה מיליון מסמכים שנמצא ליד העיר גילדפורד בבריטניה. זה בקשר לחברת בריטיש-אמריקן טובקו, כשחברת הבת שלה, בראונד אנד ויליאמסון, המאגר שלה הוא במיניאפוליס.

החלק השלישי של ההסדר כלל הגבלות די רציניות על פרסומות לסיגריות. חלק מההגבלות האלה חל על הנושא של הפרסומות המוסוות בסרטים, הגבלות על פרסומות בשלטי חוצות והגבלות אחרות שמכוונות בעיקר לילדים. כל אלה היו מכוסות בהסדרים האמריקאיים.

ההסדרים האמריקאיים תרמו לפעולה ועד כמה שאני יודע כבר בתקופה של שנה וחצי אחרי שההסדרים האלה נכנסו לתוקף, שיעור העישון הכולל בארצות-הברית ירד בערך בתשעה אחוז. זה משהו מאוד מאוד משמעותי כי אנחנו מדברים כאן על מיליוני אנשים. אני חושב שיש לנו פה מודל שאנחנו יכולים בהחלט ללכת בעקבותיו ואני אשמח להוסיף פרטים אחרי המצגת הספציפית על פלורידה.

בפלורידה 20.7 אחוזים באוכלוסייה הבוגרת
מעשנים, וזו ירידה כי לפני שנתיים היו 23 אחוזים. זאת אומרת, אנחנו רואים שהתוכניות משפיעות לא רק על הנוער אלא גם על האוכלוסייה הבוגרת וזה דבר מאוד מאוד חשוב בכל הנושא של הפחתת עישון בכלל ובמיוחד בקרב בני נוער. אנחנו יודעים שאם אנחנו רוצים ששיעור העישון יפחת בקרב בני נוער, חשוב מאוד גם להפחית את שיעור המעשנים בקרב המבוגרים.

29 אלף איש מתו מדי שנה והוצאות הבריאות מדי שנה, עקב עישון, הם 4,6 מיליארד דולר. הם גם עשו שם חישוב לגבי ההוצאות עקב הטיפול בתינוקות בגלל אימהות שנחשפו לעישון בעת ההריון פלוס הוצאות נוספות של ה2.1- מיליארד דולר שזה שריפות, איבוד ימי עבודה וכל הדברים הנוספים שבאים בעקבות זה.

יש גם נתונים על הפרסום. עשו חישוב כמה חברות הטבק מוציאות בכלל בארצות-הברית על פרסום ובפלורידה ההערכה היא של 300 מיליון דולר. מה שחשוב הוא שהמחקרים שנערכו שם, וזה דבר שאנחנו חוזרים ואומרים אותו, מראים את הפרסום כגורם שיש לו את ההשפעה החזקה והמשמעותית ביותר על התחלת עישון בקרב בני נוער. אנחנו יודעים ששלושת סוגי הסיגריות שמשקיעים בהם הכי הרבה פרסומת הם אלה שבני נוער מרבים לעשן אותם. אנחנו יודעים שכל הפרסום של ג'ו כאמל, לפני שהם התחילו בקמפיין שלהם שיעור המעשנים היה חצי אחוז ואחרי הקמפיין שלהם הוא עלה ל32- אחוזים. זאת אומרת, עם זה צריך להתמודד.

בעקבות ההסדר שעמוס דיבר עליו, בנו תוכנית שבשנה הראשונה הייתה פיילוט עם תוצאות טובות מאוד. התוכנית ממוקדת באמת לבני נוער ומטרתה להוריד את העישון בקרב בני נוער. התוכנית שמה דגש מאוד מאוד חשוב על הנושא של העצמת בני נוער, הפעלת בני נוער ואני אתן לכם אחר-כך כמה דוגמאות מהדברים שהם עשו שהם דברים ממש מדהימים. התוכנית שמה דגש על פעילות קהילתית, הפחתת הנגישות של בני נוער למוצרי טבק כולל מכונות, כולל הרחקה מבתי-ספר, כולל החוק שלהם לאיסור מכירת מוצרי טבק לבני נוער.

עד איזה גיל?

18. כן שמה התוכנית דגש על הפחתת החשיפה של
בני נוער לעישון כפוי שגם זה נושא מאוד מאוד חשוב.

אני אעבור על עיקרי התוכנית. מימון, כפי שאמר עמוס, מגיע מההסדר.

המימון הוא ממשלתי?

כן. משרד הבריאות של פלורידה הוא זה שמפקח
ומפעיל את הכל. הדגש בפעילות הוא השותפויות בין כל הגופים כמו האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית, אגודת הלב, אגודת הריאות, כל מיני ארגונים בקהילה, ארגונים וולנטריים, הורים, אנשי דת, כל מי שיש לו איזושהי נגיעה. זאת שותפות שעובדת מאוד מאוד יפה ואחר-כך תוכלו לראות גם כמה זה משמעותי. שוב כאן מדגישים את הנושא של הפעלת בני הנוער כי להם למעשה יש את הרעיונות היפים ביותר.

אמרנו, התוכנית ממומנת מכספי ההסדר. תקציב התוכנית לשנתיים הוא כ150- מיליון דולר. בשנה הראשונה הם נתנו שבעים מיליון דולר. בשנה השנייה הם ראו שיש הצלחה כל כך גדולה ולכן נאמר שלא צריך עוד להשקיע אבל היה מאבק קשה כדי להמשיך במימון. היה מימון יותר קטן, אבל מכיוון שנשארו עודפים והיו קרנות נוספות, הם יכלו להשלים את התקציב שלהם.

נעבור על נושאי התוכנית לפי הנושאים השונים. תוכנן מערך של שיווק ופרסום נגד חברות הטבק. הם לקחו את חברת פורטונובלי - שהיא אחת החברות הגדולות והידועות בארצות-הברית וגם בעולם – כדי לתכנן את הקמפיין הזה. הם פיתחו מסע פרסום שנקרא "אמת" ופיתחו אותו כמותג שמוביל את כל המהלך. בני הנוער גילו נחישות ופעילות מאוד אגרסיבית שמכוונת ישירות אל בני הנוער, בנוסח של אל תיפלו בפח, לא לחץ חברתי אלא בעיקר משפט האומר שחברות הטבק הן אלה שאחרי בני הנוער.

בני נוער אלה ייעצו לחברת הפרסום ועזרו בהפקת תשדירים לטלוויזיה בסגנון של טקס קבלת האוסקר כאשר שם דמות דמונית היא המנחה של הטקס והם נותנים את פרס הדמוניות למי שגרם להריגת הכי הרבה צעירים שזה הטבק. זה מאויר בצורה אפופה שחורים ועשן. הם הראו תשדיר שראשי חברות הטבק מודים ללקוח גוסס על ערש דווי על כי עזר להם להפיק רווחים במשך כל חייו. הם מציגים את חברות הטבק כגוף מניפולטיבי ומטעה. הם רואים שם ילד נרדף על-ידי לימוזינה שם יושבות חברות הטבק שרודפות אחריו. אלה רעיונות של בני נוער ויש להם מסרים מאוד מאוד אגרסיביים וישירים.

יודעים על כמה בני נוער זה פעל?

כן. בסוף אני אתן את התוצאות.
הם השתמשו בכל האמצעים כפי שאתם יכולים לראות במצגת. הם לקחו אוטובוסים, קישטו ועשו קמפיינים בכל רחבי ארצות-הברית. בפלורידה יש 67 מחוזות ובכל מחוז הם יצרו תנועת נוער שיש בה יותר מ8,000- פעילים - אם תרצו, אני אוכל להראות לכם דוגמאות של מה הם עשו – שהם מפעילים אותה, הם מארגנים, הם עושים פעילויות, הם הכינו גייד ליין למניעת חשיפת בני נוער. חברות הטבק, בגלל האיסורים, רבים לפרסם במגזינים לבני נוער – הם קרעו את הפרסומות האלה, שלחו אותן לחברות הטבק עם ה-גייד ליין שהם פרסמו ואנשי חברת בראון אנד ויליאמס נפגשו אתם. הם מתקשרים לבעלי עיתונים ומדברים אתם.

תוכניות בבתי-ספר. יש תוכניות כוללניות ומקיפות במניעת עישון בבתי-הספר במרחב הגילאים. זה נעשה בפיקוח, בשיתוף והערכה עם האוניברסיטאות וזאת כדי להוכיח את היעילות של תוכניות אלה. יש להם מערך אכיפה מאוד מסיבי שנותן גם תוצאות. יש להם שם גם רשות מיוחדת שמפקחת גם על משקאות אלכוהוליים והם עושים זאת עם פיקוח ועם הסברה. כל התוכנית הזו, כל שלב וכל אספקט של התוכנית, מלווה בהערכה מאוד מאוד קפדנית.

אחת המסקנות שלהן היא שיש להתאים לכל קבוצות האוכלוסייה השונות בהתאם לגיל ולמין את התוכנית כדי להשיג תוצאות.

כמו שאנחנו יכולים לראות, כעבור שנתיים בקרב חטיבת הביניים יש ירידה של 54 אחוזים שזה משהו מדהים, ובקרב תלמידי תיכון ירידה של 24 אחוזים. אנחנו יכולים לראות שכאן היו בני נוער מעשנים יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הבוגרת, אבל בתוך שנה, כשדיברנו על עמדות כלפי עישון, אנחנו רואים שיש עלייה מ59- ל64- אחוזים במודעות ובעמדות נגד עישון בקרב בני נוער, וזה כאשר בכלל בארצות-הברית הייתה ירידה במודעות של הדברים האלה. גם הירידה באחוז המעשנים היא המהירה ביותר בארצות-הברית.

משתנים שמשפיעים, כי גם בתוך פלורידה עצמה בין מחוז למחוז היו שינויים. בבתי-ספר בהם היו תוכניות מקיפות למניעת עישון הייתה הירידה הגדולה ביותר. במחוזות שם הייתה מעורבות קהילתית, שם הייתה ירידה גדולה, ובמחוזות שבהם הייתה אכיפה גדולה של החוק, אלה היו משתנים חשובים שהשפיעו. הם לקחו את המשתנים שמשפיעים ביותר על הצלחת התוכנית.

ה-CDC, בעקבות כל המחקרים שנעשו, פיתח את ההמלצות שלהם מה צריך להיות בתוכנית, השפעות העישון, היקף התופעות. הם מאוד מדגישים את העניין שבני נוער לא יחשבו שהרוב לא מעשן. מה הן הסיבות להתחלת עישון, הקניית כישורים ומיומנויות סירוב, וכאן הם גם פיתחו את ההמלצות שלהם בתוכנית מקיפה למאבק בעישון שזה צריך להיות ברמה לאומית, עם חקיקה, עם התערבות בקהילה.

הם המשיכו בתוכנית אחרי שהיא פעלה שנתיים?

עכשיו זה מתרחב. הקימו בוושינגטון קרן
לאומית, קרן לגסי, שהיא מממנת פעילות במסגרת ההסכם הקיבוצי של כל המדינות, ועכשיו הקמפיין הזה מתרחב לעוד חמש מדינות.

היה מעקב אחרי השלבים?

ודאי. היה מעקב אחרי כל שלב ושלב. כל
הפרוייקט הזה מלווה בהערכה מאוד מעמיקה. כל שלב וכל אספקט מלווה בהערכה של אוניברסיטת מיאמי ואוניברסיטת פלורידה עם צוות מחקר מאוד רחב.

האם הייתה קבוצת ביקורת?

יש מחוזות בהם היו תוכניות יותר רחבות
ותוכניות פחות רחבות, תוכניות מעמיקות יותר ותוכניות פחות מעמיקות.

אנחנו כמובן לא נקיים דיון על מה שקרה שם, מה
עוד שגם לא נמצא כאן מישהו שיכול לענות על שאלות קשות.

גם בארץ יש תוכניות, חלקן מפורטות בחומר שהכינה עוזרת המחקר, אבל הבעיה היא באיזו מידה תוכניות שהן מגיעות לכמה מאות ילדים יש להם בכלל משמעות ברמה הלאומית, זאת אומרת ברמה של ישראל. מה שאני רואה מהתוכנית הזאת, שהדבר המרכזי הוא היכולת להפעיל תוכנית שפועלת על כל בני הנוער בעת ובעונה אחת או פחות או יותר בעת ובעונה אחת. כלומר, אם יש לנו במדינת ישראל שני מיליון בני נוער עד גיל 18 ומתוך זה אנחנו נוריד את הילדים עד גיל 12, אז יש לנו בערך 700 אלף בני נוער שנקרא להם לצורך העניין חטיבת ביניים ותיכון. אם יש לנו 700 אלף ומתוכם אנחנו מפעילים כמה תוכניות שאני מניחה שנשמע עליהן שמגיעות לכמה מאות ילדים, אז אני חושבת שכאן שורש הבעיה. זאת אומרת, שורש הבעיה להערכתי – ואחר-כך גם התסכול שאנחנו מרגישים – זה כשאין תוכנית שבעצם פועלת בכל המקומות, מפעילה את כולם ושהיא כוללת בתוכה גם את מערכת החינוך, מערכת הבריאות, גם תשדירים בטלוויזיה, גם תשדירים ברדיו וכל מה שאפשר לעשות.

לכן אחת השאלות שעומדת היא בעצם מה מפריע לנו ליזום דבר כזה וללכת על משהו גדול במקום על עוד איזו תוכנית קטנה. דרך אגב, זה נכון לא רק בנושא העישון אלא בהרבה מאוד תחומים אחרים בהם למשרדים הנוגעים בדבר יש תוכניות נפלאות שיכולות להציל ילדים, אם זה ברווחה ואם זה בחינוך, אבל כשאחר-כך בודקים על כמה ילדים קונקרטית התוכנית הזו השפיעה או כמה ילדים היו מעורבים בתוכנית, מגלים שהיו כמה מאות ילדים שמעורבים בתוכנית ואז הכל נעצר.

לכן השאלה הגדולה שלי, גם למשרדים, מה ניתן לעשות כדי שנעבור משלב הניסיונות והתוכניות המאוד צנועות והקצת חלשות שלנו ונגיע לדבר גדול הזה.

ברור שכדי לעשות תוכנית גדולה כמו שנעשתה
בפלורידה, צריך תקציב. אני מקווה שאחת התוצאות של הדיון בוועדה הזאת הוא שיהיה תקציב ואז המומחים שיושבים כאן – ויושבים כאן כל המומחים לנושא הזה בארץ – יוכלו להרים תוכנית מאוד יפה.

למשרד הבריאות יש איזושהי תוכנית. בשנה שעברה הייתה תוכנית - ואם תרשי לי, בכמה דקות אני אציג אותה – שהגיעה ל700- אלף ילדים. יש לנו עכשיו מחקר שבדק את התוכנית הזאת, אחרי תשעה חודשים, כדי לדעת מה הייתה השפעת התוכנית הזו.

כל אחד מאתנו עושה פעולות, כך שהפעולות מקיפות הרבה יותר ממאות בני נוער. לפי המחקר שלי חצי מהילדים שבדקנו – בשבועות האחרונים בדקנו אלף ילדים שהם מדגם טוב למדינת ישראל, בגילאים 12 עד 17 – בין היתר שאלנו אותם האם בכיתה שלהם בוצעה איזושהי תוכנית נגד עישון, ו55- אחוזים אמרו שאכן כן. כולנו אומרים שאנחנו לא עושים מספיק וכולנו מודאגים בעליית המעשנים בקרב בני נוער, אבל בכל אופן משהו נעשה.

אני מבינה שהשאלה הייתה האם המורה פעם
דיבר אתכם על עישון.

לא. הייתה ממש תוכנית נגד עישון בכיתה. עכשיו
ננתח באיזה כיתות ונראה באיזה כיתה הייתה התוכנית.

בכל אופן אני רוצה לתאר משהו שנעשה בשיתוף עם קופת-חולים כללית בשנה שעברה, ובכל אופן זה היה משהו גדול שקצת מזכיר את פלורידה אם מכניסים לזה עוד כמה דברים שנעשו בארץ.

עשינו תשדירי שירות כאשר בשנה האחרונה היו שלושה או ארבעה סוגים. סוג אחד היה של האגודה למלחמה בסרטן יחד עם בנאי שזה היה בערוץ הילדים, הסוג השני - של המחלקה שלנו גם בערוץ הילדים אבל הראו את זה יותר פעמים – של סיגריה לא מדליקה אותי, והסוג השלישי היה מה שנקרא אין מצב, וזה הדבר שאני רוצה לתאר עכשיו, שהראו אותו מאות פעמים בטלוויזיה, גם בערוץ 2 וגם בערוץ 3, גם ב-MTV וגם בבתי-קולנוע. נעשו גם כמה מסיבות בני נוער כאשר למסיבה אחת הגיעו קרוב ל6,000- בני נוער. היה לזה פרסום ענק ב"מעריב לנוער". לזה את יכולה להוסיף את מה שנעשה כבר היום במשרד החינוך וגם אינטרנט מיוחד לבני נוער שפתחנו. בכל אופן, הייתה פעולה די גדולה.

בדקנו את הדבר הזה במחקר בשבועות האחרונים. ראשית בדקנו את זה מיד אחרי החשיפה – זה היה לפני כתשעה חודשים – כאשר בדקנו חודש אחרי החשיפה ומצאנו שבין שבעים לשמונים אחוז מבני הנוער נחשף וידע מה זה אין מצב. אין מצב זה סלנג שניסינו להכניס. יש מצב לכל מיני דברים, יש מצב לאהבה, יש מצב להרפתקנות, אבל לסיגריות אין מצב.

בדקנו אחרי תשעה חודשים והסתבר ששלושים אחוז מהנוער עדיין זוכר את הנושא של אין מצב, מתוכם די הרבה אמרו שהם משתמשים במילה אין מצב. עשרה אחוז מבני הנוער – ושוב, מדברים על 700 אלף איש, ואז עשרה אחוז זה שבעים אלף בני נוער וזה לא מעט – משתמשים במילה אין מצב לסיגריות. כלומר, בכל מיני מקומות שיש להם הזדמנות, משתמשים במילה אין מצב לסיגריות. בדקנו גם את ההשפעה של הדבר הזה, האם זה השפיע עליך, או מה הבנת – ורובם הגדול הבינו את מה שהתכוונו והבינו את המסרים. הם קלטו את המסרים וזכרו אותם אחרי תשעה חודשים. אחר-כך שאלנו גם אם זה השפיע עליך – שלושה אחוז אמרו כן.

לגבי מודעות, המסר עבר, נזכר ונכנס למודעות של התלמידים. מה זה עשה לגבי עישון? כאן אנחנו זקוקים למחקר יותר עמוק וזה מחקר לא כל כך פשוט כי לנו אין קונטרול. אנחנו נשווה מה קרה בבתי-ספר שם הייתה תוכנית לעומת בתי-ספר שאין בהם תוכנית.

אני אומר שזאת התחלה ואנחנו רוצים להמשיך עם הדברים האלה. זאת התחלה של משהו גדול שמראה שבכל אופן נעשה משהו בארץ. אנחנו נתנו כמעט חצי מהתקציב שלנו לעניין הזה וגם קופת-חולים נתנה סכום נכבד.

לפי הנתונים בגיל התיכון שמונים אחוז לא
מעשנים. זאת אומרת, אם אנחנו הגענו לשמונים אחוז והם אמרו שהם לא מעשנים כי גם קודם הם לא עישנו, הבעיה שלי איך להגיע לכך שבין גיל 12 לגיל 18 לא מתחילים עם חמישה אחוז ומגיעים לעשרים אחוז מעשנים. השאלה גם למה בגיל 12 מתחילים לעשן. מה שאמרת על יצירת אווירה כללית, זה כנראה דבר מאוד חשוב, אבל השאלה הגדולה שלי היא איך אנחנו בודקים את ההשפעה של הדברים האלה על בני הנוער.

בקבוצה שלנו תשעה אחוז מעשנים, וזה מתאים
לנתונים.

זה ממוצע.

בממוצע תשעה אחוז. המטרה הייתה לפנות לאלה
שלא מעשנים כדי שלא יתחילו לעשן. המטרה היא באמת להגיע לשמונים-תשעים אחוז שלא מעשנים כי אנחנו לא יודעים באיזו מידה זה יכול להשפיע על אלה שמעשנים.

שאלנו את בני הנוער כמה בני נוער מעשנים לפי דעתם. המספר האמיתי של 10-9 אחוז, רק ארבעה אחוז מבני הנוער יודעים את האמת. כלומר, 96 אחוז מבני הנוער חושבים שרוב בני הנוער מעשנים. רוב בני הנוער חושבים שששים-שבעים אחוז מבני הנוער מעשנים ולכן אחת המטרות שלנו תהיה בעתיד לומר להם את האמת וכי הנורמה היא לא לעשן.

אתם מתכוונים לעשות מחקר שיראה למה
הילדים מתחילים לעשן?

יש לנו כמה נתונים מקבוצות מיקוד אבל זה לא
ממש מחקר גדול.

למה אתם לא מבצעים מחקר כזה? אתם לא
חושבים שזה חיוני?

יש עכשיו מחקר גדול על נושא של עישון שנעשה
ב-IFDC. בשנה הבאה לפי דעתי יהיו לנו נתונים.

אני רוצה להעלות כמה נקודות להראות את
תפיסת משרד החינוך את הנושא. הנושא הוא חלק בהתערבות שנוגעת לקידום אורח חיים בריא שאינו כולל שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים חוקיים ולא חוקיים לסוגיהם. הפעילות שלנו מתחילה כבר בכיתות היסוד, כאשר תוכניות מופעלות בכיתות ו'-ז' כאשר בכישורי חיים אנחנו מפעילים תוכניות שמחזקות את המודעות של הילדים לבריאות, לגוף, לחומרים שנכנסים לגוף.

אלה שיעורי חובה?

זו שאלה שהתשובה לה היא פרובלמטית כי
הנושא זה הוא חובה במערכת החינוך על-פי חוזרי המנכ"ל, אבל כיוון שאין לזה שעות חובה בתוך סל השעות, כמובן יש פרובלמטיקה כי זה נתון להחלטתו של מנהל בית-הספר באיזו מסגרת להפעיל את התוכניות האלה.

כפי שנאמר על-ידי דוקטור דב תמיר ולפי סקר שערכנו יחד עם משרד הבריאות, נעשות פעולות בכ500- בתי-ספר שמפעילים תוכניות. בארץ יש 3,500 בתי-ספר אבל אנחנו לא מצפים שבכל הגילאים יעסקו בעישון. התוכנית שלנו אומרת שבכיתות היסוד ובמעבר לחטיבת הביניים ובמעבר לעל-יסודי, שם יש קפיצת מדרגה.

אם כן, זה בכל בתי-הספר.

נכון, אבל זה לא בתיכון. זאת אומרת, אנחנו
מדברים על חטיבת ביניים והיסודי. בתיכון אנחנו יותר עוסקים בסמים ואלכוהול.

על העישון כבר ויתרתם.

זה לא שויתרנו, אבל אנחנו יודעים על-פי מחקרים
שאם אתה מתערב בגיל מאוחר, הסיכוי שלך להצליח הוא כבר חסר סיכוי. על-פי מחקרים אנחנו יודעים שהגילאים בהם מתחילים הם במעבר לחטיבת ביניים ובמעבר לעל יסודי ואנחנו מתערבים דקה לפני. לא מספיק, אבל בהחלט יש התערבות.

מתוך ה3,500- בתי-ספר, בכמה בתי-ספר עוסקים
בנושא הזה?

על-פי התוצאות שיש לנו, יש לנו קרוב ל500-
בתי-ספר שעוסקים בנושא הזה.

אחד לשבעה.

נכון, אבל עם תוצאות מאוד טובות. לא כל
בתי-הספר בכל הגילאים ואתה לא מצפה שתלמידים בכיתות י"א-י"ב יעסקו בעישון כי זה כבר קצת מאוחר בעניין הזה, ואז אנחנו עוסקים בנושאים אחרים.

הם עוד לא הגיעו לצבא שהוא המדגרה הכי גדולה
לעישון. אם לא נחסן אותם בגיל 17, אז בגיל 19 הם יעשנו בצבא.

על-פי תפיסת המניעה החיסון צריך להיות הרבה
יותר מוקדם.

אני לא מתווכחת אתך, אבל למה לוותר על
הגילאים האלה?

אם רוצים להיות מעשיים ולא לחיות בחלומות
ובאשליות, מערכת החינוך עוסקת בהרבה מאוד נושאים ואנחנו צריכים להחליט באיזה גילאים אנחנו שמים פוקוס על איזה נושאים.

מתוך כלל בתי-הספר היסודיים, באיזה שיעור
מהם יש תוכניות כאלה?

אנחנו מדברים בעיקר על חטיבות ביניים.

בבתי-הספר היסודיים אין תוכניות? מתוך
ה3,500-, כמה בתי-ספר יסודיים יש?

1,800.
אני שוב חוזרת ואומרת שהחובה להפעיל תוכניות היא מחטיבות הביניים. בבתי-הספר היסודיים אין חובה בכלל, אבל אנחנו עדיין מפעילים תוכניות בעיקר בחטיבות הביניים, במעבר אל חטיבת הביניים.

מתוך 500 בתי-הספר, כמה יסודיים וכמה חטיבות
ביניים?

בארץ יש בסך הכל 580 חטיבות ביניים, יש 1,500
בתי-ספר יסודיים, אבל אנחנו לא אמורים להגיע אליהם. בנושא העישון לכיתות א'-ו', אנחנו לא אמורים להגיע אליהם. במקומות כאלה יש לנו תוכניות ייחודיות שאנחנו מפתחים כאשר אחת התוכניות היא תוכנית שמפעילה עמיתים שהתחלנו בה לפני שנתיים, בה אנחנו מכשירים את התלמידים עצמם לפתח את המודעות בקרב החברים שלהם.

במחקר שערכנו על הסיבות לתחילת העישון – ועל-פי זה אנחנו פועלים – מצאנו שהסיבה המרכזית אצל ילדים היא בקונספציה שלהם שרוב החברים המבוגרים שלהם מעשנים סיגריות. כשלילד יש קונספט שהוא עצמו רוצה להיות בוגר ורוצה להתבגר כמו חבריו הבוגרים ויש לו בראש תבנית של בוגר שווה מעשן או בוגר שווה משתמש בסמים, יש סכנה שהוא יאמץ את ההתנהגויות האלה על-סמך המיתוס הזה. מה שאנחנו עושים בתוכניות, אנחנו מנסים לשבור את המיתוס הזה על-ידי עימות של הילדים גם עם נתונים וגם במפגשים עם חברים בוגרים יותר בבית-הספר על-מנת שהם יראו שבעצם הרוב לא מעשנים וכי כדי להתבגר אני לא חייב לאמץ את דפוסי ההתנהגות האלה.

זאת תוכנית שאנחנו עושים בשיתוף פעולה גם עם משרד הבריאות, גם עם קופת-חולים כללית, גם עם האגודה למלחמה בסרטן וגם עם הליגה למלחמה במחלות ריאה ושחפת.

אנחנו רוצים להצליח להרחיב את הפעילות בבתי-הספר. אני לא אומרת שבכולם נעשה והייתי רוצה שייעשה הרבה יותר, אבל נעשה הרבה יותר ממה שאפשר לחלום - כאשר לצערי בבתי-הספר עוסקים בכל כך הרבה נושאים - בכל-זאת הדברים נעשים.

לא קיבלתי נתונים. בכמה בתי-ספר יסודיים
מתנהלת התוכנית? בכמה חטיבות ביניים מתנהלת התוכנית? בתיכון הבנתי שלא מתקיימות התוכניות כך שהורדנו את התיכוניים ונשארנו עם שתי קבוצות.

אין לנו פילוח כזה. אנחנו עשינו סקר כמה
מפעילים. אמרתי, בין אם הוא יסודי ובין אם הוא חטיבות ביניים, מכיתה ז' עד ט', מפעילים 500 בתי-ספר.

זאת אומרת, אם אני מבינה נכון, מכיתה א' עד ו',
כלום.

מכיתה א' עד ו' עושים דברים אחרים אבל לא
ישירות בנושא העישון.

ומכיתה י' עד י"ב גם כן לא.

ישירות בנושא העישון, בדרך כלל לא.

האם ההחלטה לא לפעול מכיתה א' עד ו' ומכיתה
י' עד י"ב מבוססת על מחקר?

נכון.

המחקר הוכיח שאין טעם וחבל על הזמן?

מבוסס על מחקר שאומר באיזה גיל אנחנו צריכים
להתערב לגבי אילו חומרים כי אנחנו צריכים לטפל בכל החומרים הפרובלמטיים. הגילאים שנמצאו יעילים ביותר זה המעבר לחטיבת הביניים.

גבירתי מודעת לנתונים שבכיתה ו' כבר חמישה
אחוז מעשנים?

נכון.

אם בכיתה ו' חמישה אחוז מעשנים, מישהו
התחיל כבר לעשן בכיתה ה' ובכיתה ד'.

אני חושבת שהנתונים האלה הם לא מדויקים. אני
חושבת שהמספרים יותר נמוכים. את צודקת, היינו רוצים לעסוק בכל כל הזמן, אבל המציאות לא מאפשרת את זה ואנחנו עושים את המאמצים בגילאים שם קפיצת המדרגה בשימוש נעשית במעבר לחטיבת הביניים – וזה גם לפי המחקרים של דוקטור יוסי הראל, גם מחקרים של משרד הבריאות, וגם מה שאנחנו רואים בשטח – ובמעבר מכיתה ט' לכיתה י'.

את יכולה לומר לי מה תקציב התוכנית?

אין לנו תקציב ישיר לנושא עישון. התקציב של
היחידה שלי הוא כששה מיליון שקלים השנה, הוא קפץ מבערך מיליון לששה מיליון השנה, והתקציב הזה כולל את כל ההתערבות. אם אנחנו לוקחים את התיאוריה של קנדל, מי שמכיר אותה, שמדברת על תיאוריית השלבים, אנחנו יודעים שיש קשר בין התנהגות להתנהגות ואין צורך לעשות הפרדות כל כך דיכוטומיות אלא התערבות יותר ממוקדת בשלבים קריטיים. לכן כל מה שאנחנו עושים, התקציב הזה מיועד לכל הפעילות שלנו והוא מתחיל מכיתות א' במסגרת כישורי חיים ומתמקד בתחומים האלה.

בכיתות א' אתם לא עוסקים בעישון. באיזה
תוכניות אתם עוסקים בכיתות א'?

כדי שילד לא יעשן, צריכה להיות לזה הקדמה של
חינוך לבריאות וחינוך למודעות לגוף, לחומר, להבחנה בין חומר מזיק ומועיל, והנגיעה בעישון באופן ישיר היא נגיעה יותר עקיפה כי אלה גילאים צעירים. אם אתה לא מפתח תשתית אצל ילד להבנה בכלל, להבחין בין חומרים ומה המשמעות של תרופה לגוף ומה המשמעות של חומר שאני מכניס לגוף, אתה יכול להגיע אליו לנושא העישון ואתה עקר מבחינת הבסיס שהקנית לו. זה מה שאנחנו עושים.

בכמה כיתות א' מלמדים את התוכניות האלה על
הבריאות והחומרים כפי שפירטת?

אנחנו מדברים היום על כ800- בתי-ספר יסודיים
ברחבי הארץ שמפעילים תוכניות כישורי חיים בכיתות יסוד, א'-ו'.

בכיתות הנמוכות, בתחום המדעים, עוסקים יותר
בלמידה בכל בתי-הספר היסודיים.

אני חושבת שעם כל החשיבות לנושא של אלכוהול
וסמים, תופעות שהולכות ונעשות קשות יותר בקרב בני נוער, עישון הוא התופעה הנפוצה ביותר.

ממש לא. שבעים אחוז מבני הנוער שותים שתייה
לא לצורכי מסורת אלא לצורכי בילוי. זו הבעיה הקריטית והקשה ביותר בקרב הנוער במדינת ישראל.

ההבדל הוא שהשבעים אחוז האלה לא מתמכרים
לאלכוהול והמעשנים מתמכרים לסיגריות. לכן שתיית אלכוהול היא כמובן דבר פסול אם היא עוברת את המידה. אנחנו לא יוצאים בתעמולה שלא יכניסו לפה משקה אלכוהולי, אין תעמולה כזאת ואין הסברה כזאת אלא אנחנו מדברים על מידה. הבעיה בסיגריות היא שמי שנפל ברשת הזאת, בסיכוי גדול מאוד הוא מתמכר. מדובר על התמכרות.

התחושה שלי היא שהמערכת עדיין חושבת שעישון זה נורא אבל לא כל כך נורא ושיש דברים יותר נוראיים.

בזמנו חשבנו שחינוך בנושא אלימות הוא כשילדים גדולים כי הם יכולים לגרום נזק ממשי עד שהגענו למסקנה שחינוך בנושא אלימות צריך להתחיל במעון היום, שלא לדבר על גן הילדים. לכן אני חושבת שגם בנושא של העישון, כמו בנושאים אחרים, אני לא רואה מה ההגיון להתחיל את התוכנית בגיל כל כך מאוחר. הניסיון שלי לפחות הראה שבמקום שהיו גננות שפעלו בנושא כנראה ביוזמה שלהן – אולי משרד החינוך העביר איזה שהם חומרים בנושא הזה – זה פעל, כאשר אותם ילדים באו הביתה ואמרו שהעישון מגעיל אותם, מרגיז אותם ומפריע להם. זה מהלך חשוב גם לילדים עצמם וגם לסביבה, כי אנחנו לא רוצים שבגיל 12 הם יראו את האבא מעשן והם ילכו בעקבותיו.

לא השתכנעתי מדוע אתם מגבילים בעצם את הפעילות שלכם לחטיבות הביניים כפי שגברתי הסבירה, כאשר בעצם בבתי-הספר אתם מדברים על דברים כלליים של בריאות.

אני אחזור על מה שאמרתי. בכיתות היסוד,
כשאנחנו מדברים על כישורי חיים, יש גם פרקים על נושא העישון כבר בכיתה ד' וגם בכיתה ה', אבל זאת נגיעה וזאת לא התמקדות והיא חלק מההתייחסות לכישורי חיים. יש פרקים מיוחדים בהחלט גם בכיתה ד', גם בכיתה ה' וגם בכיתה ו'.

זה אם המנהל רוצה.

מערכת החינוך היום היא אוטונומית ולצערי הרב
כל דבר הוא אם המנהל רוצה. זה נכון לגבי כל הנושאים, אבל דיברתי על מיקוד. מיקוד, זאת אומרת השקעת זמן הרבה יותר רחבה וזה במעברים בגילאים שם יש לזה משמעות חברתית גדולה ביותר. לזה התכוונתי.

לגבי אלכוהול, למרות שזה לא הדיון שלנו כאן, הנושא הוא הרבה יותר מורכב ממה שהועלה כאן, הוא מאוד בעייתי והצעיר שיושב פה יוכל להעיד על זה. החבר'ה משתכרים, הם פוגעים על זה בראש וזו בעיה חמורה ביותר. מאחר שלי חשובים כל הנושאים ואני מצויה בהם, אני רוצה לומר לכם שאני מאוד אשמח אם הוועדה תעלה את הנושא לדיון כי הבעיה היא מאוד מאוד קשה.

גברת דגנית פלס, מדריכה ארצית למניעת עישון, מה למדת מהעבודה שלך, למה הם מעשנים ולמה הם לא מעשנים אלה שלא מעשנים?

באופן אישי הרבה דברים, אבל אני לא אדבר על
העניין האישי. אני רוצה להתייחס לתוכניות שאנחנו עושים. אנחנו בהחלט חושבים שכיתה ו' זו כיתה שחשוב להתחיל אתה. יש לנו קצת קושי לגייס את האנשים בכיתה ו' בגלל תקני ייעוץ וכדומה, אבל אנחנו כן מזמינים אותם לתוכניות. אני חוזרת עכשיו מסמינר עמיתים שערכנו, בו אנחנו מלמדים את הילדים להעביר את התוכניות לחברים שלהם. היו שם ילדים בכיתות ו', ז' ו-ח'. תלמידי כיתות ו' היו פשוט מדהימים. אנשים שליוו אותי בסמינר, עמוס האוזנר הירצה, שושנה גלנוי הייתה בפגישה, פשוט הבינו שזה גיל נהדר להתחיל בו והלוואי שהיינו יכולים להתחיל בו. הם מאוד בשלים, הם מאוד מאמינים ביכולת שלהם והם גם מצליחים להשליט בשכבות שלהם, שכבות הגיל, נורמות של אי-עישון. אני בעצמי עברתי וראיתי עבודה של ילדים שהצליחו להביא לכך שילדים בגיל שלהם לא יעשנו. הנורמה הייתה נורמה של אי-עישון. אנחנו מאוד מאמינים בתוכנית הזו שאנחנו עושים בשילוב עם תוכניות אחרות.

כמה זמן ייקח לכם להגיע לכל תלמידי כיתות ו'?

אני רוצה להתמקד במיוחד בכיתות ו' ו-ז'. הלוואי
ויכולנו להתמקד בכולם. לפי דעתי, בתפיסה שלי, בחטיבות הביניים אנחנו מתמקדים כמעט בכל כיתות ז'.

יש כאן איזושהי גישה ספיראלית שאני לא יכולה להתחיל לעסוק בנושא עישון בכיתה ט' או י' אלא אני חייבת להתחיל בגיל יותר צעיר. אם אני אגיע בכיתה י' עם נושא של עישון, הילדים יבקשו ממני תוכניות גמילה ולא תוכניות מניעה ואילו אני כרגע רוצה להתמקד בתוכניות מניעה. תוכנית גמילה לנוער זו תוכנית מאוד קשה, מורכבת, קשה לעבוד בה. אני חושבת שבבתי-הספר התיכוניים הדתיים עוסקים יותר בנושא של עישון וזה בגלל צרכים שלהם. יש עישון רב אצל דתיים והם עוסקים בכך הרבה.

יש תוצאות?

בהחלט.
למשל הפלח הרוסי. אני מגיעה מנתניה, לפני שבוע בפגישה שקיימנו אמרה יועצת לעולים חדשים שאצלם הבעיה הרבה יותר חריפה ואנחנו חייבים להתמקד באוכלוסייה הזו במיוחד כי שם הנורמה של העישון מבית ההורים מוצהרת לחלוטין בניגוד לנורמה אצלנו, נורמה שהשתרשה שעישון זה לא בריא, שלא מעשנים ליד ילדים ושהעישון פוחת בהדרגה.

אני רוצה לציין נושא מאוד חשוב. באיגום משאבים ובאיגום כוחות חשובה עבודה משותפת של כל המשרדים שנמצאים כאן ומיוצגים. אנחנו רק בתחילת הדרך ואני מרגישה שככל ששיתוף הפעולה יהיה יותר גדול - בין שירותי בריאות כללית שעובדים אתנו, משרד הבריאות אתו אנחנו עובדים, האגודה, והליגה למניעת מחלות ריאה ושחפת בישראל שהוזכרה שעושה עבודה נהדרת – כך יהיה לנו יותר כוח להפעיל. אנחנו רוצים לעבוד.

כמה עובדים אתך כמדריכים במניעת עישון?

ברשותך אני רוצה להסביר על מערך ההדרכה
שלנו, כי זו נקודה כואבת. צריך להבין איך זה פועל. העבודה שלנו היא עבודת מניפה. יש לנו 55 מדריכים שהם יועצים חינוכיים והם מקבלים יום או יומיים הדרכה לכל הנושאים האלה ולא לעישון לחוד. דגנית היא המדריכה היחידה לנושא עישון כי המטה שלי עובד כך שיש מדריכים ארציים לכל תחום והם מפעילים את המערכת וגורמים לשיתופי פעולה. אין לנו מדריכים מיוחדים לנושא העישון אלא אנחנו מכשירים את היועצים ואת המורים להפעיל את זה בבית-הספר.

אני מודה לנציגות משרד החינוך.

אני סגן יושב-ראש מועצת תלמידים ארצית. אני
אתחיל ואומר למה בני נוער מעשנים.

אתה מעשן?

אני עברתי ללמוד בחטיבת ביניים מבית-ספר בו
למדו 120 תלמידים לבית-ספר בו למדו 800 תלמידים כאשר כל אחד שם רוצה להיות פופולרי ומקובל. תחת לחץ חברתי גם אני עישנתי בהתחלה עד שקיבלתי את השכל ועזבתי את העישון.

באיזה גיל התחלת לעשן?

13. זו הייתה תקופה קצרה מאוד.

למה התחלת לעשן?

לחץ חברתי.
בהתייחס לדבריה של גברת לקט לגבי כיתות י"ב, זה לא שאין טעם לנסות ולהפעיל תוכנית אלא שבני נוער בגיל הזה לא אוהבים לשמוע שיאמרו להם לא לעשן.

התוכנית של עמיתים היא ממש טובה. אני אישית לא בתוך התוכנית כי אני במועצת התלמידים ויש לי עיסוקים אחרים, אבל שמעתי עליה. תלמידים מדברים עם תלמידים אחרים בגובה העיניים והתוכנית נראית לי תוכנית אפקטיבית.

אפקטיבית לאיזה גיל?

י' עד י"ב.

אתה אומר שלחצו עליך לעשן?

פעם ראשונה גם לחצו עליי לשתות.

מה זאת אומרת לחצו? אמרו שאם אתה לא
שותה, אתה לא בחבר'ה?

משהו בסגנון הזה. פעם ראשונה שנתנו לי כוס

קח. החזרתי אותה בחזרה, דחפו אותה אליי בחזרה, עד שגמרתי לשתות אותה.

לגבי אלכוהול, הבעיה הרבה יותר חמורה מעישון סיגריות. בני נוער משתכרים בימי ששי ושבת. אם התלמידים חוזרים לבתי-הספר ביום ראשון בלי כאב ראש, זה נדיר מאוד. אני יכול לומר לכם שאפילו יש סגנית במועצת תלמידים שאישרה כל כך הרבה דברים שאני לא אישרתי והיא עשתה זאת בזמן שהיא הייתה שיכורה.

אתם השוויתם לארצות-הברית. להערכתי בני נוער בישראל מתבגרים הרבה יותר מהר מבני נוער במדינות אחרות, מבחינת בגרות נפשית, מבחינה השכלתית. לדוגמה, אני אירחתי תלמיד בן 16 מגרמניה או מארצות-הברית ואני הרגשתי שלעומתי הוא ממש ילד קטן. יכול להיות שהעיסוקים במועצת התלמידים גרמו לי להיות יותר מבוגר.

מה דעתך על זה שבבתי-הספר בארץ יש פינות
עישון?

בזה אני תומך, למרות שמשרד החינוך לא תומך.

למה?

תלמיד הולך ומעשן מחוץ לבית-הספר, בא סגן
מנהל בית-הספר, מקסימום משעה את התלמיד מהלימודים ליום אחד, אבל אותו תלמיד יוצא גבר, סגן המנהל תפס אותו והוא הופך לשיחת היום בבית-הספר.

אני אישית תומך בפינות עישון בבתי-הספר. אם ימסדו את הנושא, אם בית-הספר ייתן לעשן, לפי דעתי כמות המעשנים תרד.

אפשר גם לפתוח פאב ואולי אז יישתו פחות.

חוזר מנכ"ל אומר שתלמידים לא יעשנו בבתי-ספר
אבל יש גם מורים שמעשנים ליד התלמידים ויש מקרים שמורים אפילו נותנים סיגריות לתלמידים.

פינות עישון, מאיזה כיתה?

י' עד י"ב. אני מדבר על החטיבות העליונות, שם
לפי דעתי יש בעיה לבוא לתלמיד ולומר לו שלא יעשן. ברגע שתהיה התוכנית של העמיתים, כאשר תלמיד יושב ומעביר את הדברים, הדברים מתקבלים הרבה יותר טוב.

לידיעתכם, יש תלמידים בבתי-ספר בארץ שנכנסים לשיעורים כשהם שתויים ומעשנים סמים בהפסקות. ככל שיאמרו יותר ויותר לתלמידים שלא יעשנו, כך הם ירצו לעשן יותר.

ולכן, מה לעשות? לא לעשות כלום?

לפי דעתי משרד החינוך צריך לאפשר לעשן
בבתי-הספר ואז לפי דעתי כמות המעשנים תפחת. כל מי שמעשן, לא מעשן בגלל שהוא צריך את זה בגיל הזה אלא בגלל שהוא רוצה להיות מקובל.

הוא כבר מכור.

להערכתי בגיל הזה הם עדיין לא מכורים. אני
תמיד מסתכל מקומה שנייה על כל אלה שיושבים ומעשנים וזה יותר כדי לעשות רושם על הבנות ולא בגלל שהם מכורים לסיגריות. כך לגבי סמים כך לגבי אלכוהול.

אני חושבת שאתה פשוט לא יודע מה זה
התמכרות, אם אתה חושב שאפשר לעשן סיגריות בלי להתמכר.

אני ראיתי אצלי בבית-הספר תלמידים שעישנו
כדי לעשות רושם וכיום בעקבות תוכנית עמיתים הפסיקו לעשן והם אומרים לי שכבר שבועיים לא עישנו סיגריה, חודש לא עישנו סיגריה. תאמינו לי, אני לא פסיכולוג אלא נער ואני אומר לכם שהעישון הוא כדי לעשות רושם. תורידו את הרושם, יהיה בסדר.

במקרה דיברתי עם מנהל בית-ספר תיכון שסיפר
שבשנה שעברה הוא "נכנע" ללחץ מועצת התלמידים שלו ואישר פינת עישון, והוא אמר שבאותה שנה גדל שיעור המעשנים. הוא לא היה צריך לרדוף אחרי ילדים שלא יעשנו בכלל אלא כל הזמן הילדים עישנו בכל שטח בית-הספר כי הם בדרך לפינת העישון והם בחזרה מפינת העישון. כפי שנאמר קודם בעצם נוצרה בבית-הספר אווירה שכולם מעשנים כי כולם היו בדרך. אם אתה מדבר על לחץ חברתי, אם אתה עברת לחטיבה העליונה ועשרה אחוז שעישנו לחצו עליך, כשאתה חושב שכל בית-הספר מעשן, הלחץ החברתי הוא הרבה יותר גדול.

מנהל בית-הספר הזה בשיתוף עם מועצת התלמידים אסרו השנה את קיום פינות העישון. אמר לי מנהל בית-הספר הזה שהתלמידים הבינו לבד שזה הרבה יותר גרוע, הם הבינו לבד שהם יוצרים איזושהי נורמה שמצד אחד גם העמיתים, החברים שלך שמעבירים הרצאות ואומרים שזה לא בריא וזה אסור וזה לא מה שמקובל, כלומר, אלה שמעשנים הם המעט ולא הרוב, אז בעצם בזה שביד השנייה אישרו את פינות העישון יצרו אווירה אחרת. כמו שאתה אומר שהכל זה בשביל הרושם והרושם אומר להיות דומה לכלל, ואם אתה חושב שהכלל מעשן, זה מה שקורה.

אנשים שכחו שמרבית הילדים שמשתמשים
בסמים התחילו קודם כל לעשן סיגריות. אני במקרה מכירה אישית אדם שהילד שלו היה תלמיד מאוד מאוד חרוץ וזה התחיל רק מסיגריה ובסוף זה הגיע למצב שהילד התאבד כי הוא לא יכול היה להמשיך עם כל מה שקרה לו מאחר שהיה מכור לסמים.

אני חושבת שדבר ראשון צריך להתחיל את המודעות ואת ההסברה בנושא העישון. אין לי משהו נגד שיעורי עברית או ספרות או אנגלית, אבל ההסברה הזו יותר חשובה מכל נושא אחר והיא צריכה להיות על סדר היום של מערכת החינוך. ככל שגיל התלמידים יהיה נמוך יותר, כך אחוז הילדים שישתמשו בסמים יהיה נמוך יותר כי בכיתה ט' ו-י' זה מאוחר מאוד כי הילדים הם אנטי והם לא רוצים לשמוע. ילד שמקבל את ההסבר מהתחלה, הוא לא יחשוב אלא להפך, הוא יעזור לאלה שלא קיבלו את ההסבר. אני רואה את זה לפחות לגבי כמה ילדים שאני מכירה אישית בבית-הספר בו לומד הבן שלי.

האם ועד ההורים דורש ממנהלי בתי-הספר
לעשות משהו כדי להכניס את הנושא?

כל הזמן.

צריך להיות הד ציבורי ותמיכה ציבורית.
אי-אפשר להפנות כל הזמן אצבע מאשימה למשרד החינוך. אם לא תהיה התגייסות כללית, זה לא ילך. זה עומד על סדר היום הציבורי כמו כל מניעת ההתנהגויות, אבל אכיפה, שואלים מה עושים למנהל. רבותיי, אנחנו מתקשים באכיפה בכלל בכל מוסדות הציבור, כך קשה לנו ואין לנו פתרונות קסם. אחד מהחוזרים האחרונים שהוצאנו השנה היה בנושא של מניעת עישון בגני ילדים. לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך לגננת אסור להשאיר את הילדים ללא השגחה ואילו החוזר שלנו מדבר על כך שאסור לעשן בסביבת ילדים. הוצאנו חוזר שמדבר על זה וחוזר ומחזק את זה שבגני ילדים אסור לעשן חד וחלק. האכיפה היא תהליך מאוד איטי. יושבים כאן עוד גופים מחוץ למשרד החינוך, גופים שצריכים לחזק את הדברים גם מסביב כדי שלנו תהיה אפשרות לפעול.

אנחנו לא מזלזלים בקשיים שלכם, אבל בדיון
הזה עלו כמה בעיות כאשר בעיה אחת היא באיזה גיל מתחילים. שמענו את העמדה ושמענו גם השגות ואני מניחה שנשמע עוד השגות על הנושא הזה. קובי צורף אמר לנו שחבל על הזמן לפעול בכיתה י' וכולי. השאלה מתי מתחילים את הנושא.

הדבר השני, האם זה מגיע לכל הילדים. אחרי שהחלטנו שאנחנו מתחילים בגיל מסוים, האם זה מגיע לכל הילדים.

הדבר השלישי, האם אנחנו עוצמים עין אחת ולמרות העמדה הרשמית של משרד החינוך מאשרים פינות עישון או לא מאשרים פינות עישון, אבל פינות עישון קיימות. עוד לא שמעתי שמשרד החינוך פיטר מנהל כי הוא הירשה בבית-ספרו להקים פינת עישון. אם נעשה פינת עישון, פינת סמים ופינת אלימות, בית-הספר יהיה מסודר וכל תלמיד יתפרק לו באיזה פינה וכך נראה. אלה שאלות מאוד רציניות.

אי-אפשר להתעלם מהדברים של יעקב צורף כי אנחנו רוצים לשכנע ולא רוצים לעסוק רק ברדיפות ובענישות ולהפוך את המעשנים לקורבנות שכולם יקנאו בהם על שזכו בתהילה בגין היותם קורבנות עישון.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת. לפי הנתונים ילדות מעשנות פחות מילדים.

לא. לא עכשיו.

אני מדברת לפי הנתונים שהיו מונחים לפניי.

לפי הנתונים של הצבא הבנות עלו על הבנים
באחוז אחד.

אני חושבת שאם אתה לוקח את גיל 12 או 11,
הגיל בו מתחילים, נדמה לי שבכל-זאת מי שמוביל בהתחלה זה הבנים ולא הבנות.

הבנתי מדבריו של קובי צורף שהעישון הוא חלק מהטווסות של למצוא חן בעיני הבנות ואני שואלת האם משרד החינוך/משרד הבריאות מנהלים מערכה כדי שנערות יראו בעישון לא הדבר שמעיד על הגבריות של הבנים. כלומר, אם אנחנו מדברים על לחץ חברתי, אנחנו צריכים לפרק אותו לגורמים. כלומר, אחד מהלחצים הברורים הוא למצוא חן בעיני המין השני. אני מכירה את זה גם מהצד השני ואני מדברת על נערות וסטודנטיות שהעישון כאילו מעביר אותן כיתה. כלומר, מסתם ילדות 'חנוניות' הן עכשיו כבר אימצו נורמות שכאילו מעבירות אותן לעולם החזק, כאילו העישון הוא ביטוי לחוזק. התווכחתי עם הרבה נערות וסטודנטיות בנושא הזה והייתי המומה לשמוע את העמדה. הן היו כל כך משוכנעות שזה עושה אותן יותר חזקות, יותר אסרטיביות, ואם אתה מעשן אתה מוכיח שאתה מסוגל וכן הלאה. אני מדברת גם על כאלה שבאים מבתים מסורתיים שם נערות לא אמורות לעשן אבל הנה הן השתחררו, הן הגיעו לאוניברסיטה ועכשיו הן גיבורות.

אני אומרת שבבדיקת הנתונים האלה - האם זה סימן לגבריות, האם זה סימן להשתלבות בחברה החזקה יותר וכולי - לא שמעתי בכלל על הנושא הזה של נערות.

דבר נוסף שלא שמעתי זה על העישון בקרב בני הנוער הערבים. אני רוצה לומר שלגבי מבוגרים זו קטסטרופה. אני לא מכירה מגזר אחר באוכלוסייה שם העישון הוא קטסטרופלי ועישון ברמה של סיגריה אחרי סיגריה. זאת אומרת, לא שתי סיגריות ליום ולא שלוש סיגריות ליום אלא עישון בשרשרת עם חוסר כל שליטה, עם אובדן כל שליטה על הנושא הזה. לדעתי כל מה שנעשה עד היום כנראה לא הגיע למגזר הזה.

אני לא יודעת אם למחלקה שלכם יש דגש מיוחד במגזר הזה אבל אני רואה שזה הולך ונעשה אופנתי גם בקרב נערות וסטודנטיות ערביות, ואני רואה בזה דבר חמור ביותר כי קודם היה איזשהו פער משמעותי אבל עכשיו כנראה הוא הולך ונמחק. האם כל הפרסומות והתשדירים היו גם בערבית?

התשדירים לא, אבל העלונים כן.

למה טלוויזיה לא? אם אתה אומר שזו הקבוצה
בה העישון הוא הכי קטסטרופלי מבחינת הממדים, אתה צריך להשקיע שם אולי יותר אמצעים. אם מישהו מכם יכול לומר משהו לגבי עישון ילדות ונערות וגם לגבי האוכלוסייה הערבית.

לגבי נערות. אנחנו מוטרדים מהנושא של נערות כי
יש עלייה כמעט פי שתיים בעשר השנים האחרונות בעישון אצל נערות וזו בעיה באמת חמורה ביותר. ממש שריפה בשדה קוצים. מה שאנחנו עשינו בטלוויזיה היה מיועד בראש ובראשונה לנערות ורוב התשדירים היו של נערות ועל נערות.

בקבוצות המיקוד שלנו, בכיתות ו' ואפילו ז', אין פה בעיה של בחורים ובחורות. בכיתות ו' ו-ז' הבחורות גבוהות וגדולות והנערים קטנים ונמוכים והם לא מדברים על סיגריות.

לבי האוכלוסייה הערבית, יש לנו נתונים שמראים שחמישים אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת מעל גיל 18 מעשנים, גם הרבה יותר נוער מעשן, כאשר עדיין פחות נשים מעשנות אבל המספר עולה.

חמישים אחוז לעומת מה שמקובל בציבור
היהודי?

בארץ זה 34 אחוז, אצל גברים. את צודקת, יש
בעיה בציבור הערבי ואנחנו אכן לא עושים מספיק. נכון שכל החומרים שלנו מתורגמים לערבית ואנחנו עוסקים גם קצת בבתי-הספר ועשינו תוכניות אבל בתשדירי שירות, כשזה עולה מיליונים, את צריכה להחליט כאשר אי-אפשר לעשות תשדיר אחד או שניים אלא צריך לשדר אותו עשרות פעמים כי אחרת זה לא נקלט. עשרות פעמים, זה אומר סכום גדול וצריכים להחליט היכן שמים את הכסף. השאלה היא אם לקחת את רוב הנוער שמעשן שיעשן קצת פחות או לקחת אוכלוסייה קטנה שמעשנת יותר ונכון שצריך גם את זה וגם את זה. אם מהוועדה הזו יצא לנו קצת תקציב ונוכל להגיע גם אליהם, אנחנו הראשונים שנשמח לעשות זאת.

משהו לגבי בתי-הספר כי זה עלה כאן כמה פעמים. יש תוכניות. אנחנו למשל עשינו תוכנית שמדברת גם על עישון בגן, והיום יש כמה מאות גנים בארץ שעובדים לפי זה. יחד עם משרד החינוך יש תוכנית לכיתות א', ב', ג', ד', ה', ו' שקוראים לה שג"ב, שמור גופך בריא, שיש שם פרק רציני על נושא העישון לכיתות האלה אבל לצערי זה לא נכנס לכל בתי-הספר. גם בארץ יש תוכניות פה ושם שמיועדות לגיל הצעיר.

הייתי רוצה להתייחס ספציפית לשאלה שהעלית
עכשיו אבל גם לעוד כמה דברים שהועלו כאן.
מבחינת האוכלוסייה הערבית, כמדיניות כל תוכנית שיוצאת לאוכלוסייה דוברת עברית יוצאת גם במקביל להתאמה ולא רק תרגום, דבר שדורש מאתנו הבנה טובה יותר באופן יסודי לגבי תופעות הבריאות למיניהן, כולל הנושא של עישון.

לא התייחסנו לנקודה שאחד מגורמי הסיכון הכי מוכרים והכי משמעותיים להתחלת עישון אצל בני נוער זה עישון אצל ההורים וחשיפה לעישון מגיל אפס. מלבד תוכניות ההתערבות שהוזכרו על-ידי משרד החינוך, וכל השקעה מבורכת, אנחנו צריכים לזכור את ההשפעה האינהרנטית שיש בחשיפה.

ככאלה שיש להם אחריות וגם זכות לטפל ולהיות מעורבים בבריאות המשפחה בכל רצף החיים, אין ספק שאסור יהיה להזניח גם את ההתייחסות להורים מתחילת ההריון ולכן כיום אנחנו משקיעים בתוכניות התערבות והכשרה של אנשי מקצוע אצלנו.

האם אישה בהריון מקבלת הסבר בנושא העישון?

יצאנו במדיניות חדשה עם מסמך שיצא לאור תוך
חודש ובו פרק מאוד רציני שמצטט 48 מחקרים שנוגעים בנושא של השפעה של עישון בזמן הריון, ההשפעה על בריאות העובר ובריאות התינוק לאחר הלידה, השפעה של עישון האימא ובן זוגה. זה מסמך שנכתב על-ידי המחלקה שלנו והובילה אותו שושנה גלנוי, אבל המסמך מצטרף למדיניות של שירותי בריאות כללית לגבי הנושא של טיפול באישה בהריון ובטיפול בתינוק אחרי לידה. כל המסמכים שלנו נוגעים בנושא וכל הדרכת הקהל נוגעת בנושא. כל חידוש מוסיף את החידושים בנושא עישון. רק אתמול יצאה תוכנית חדשה בנושא אסטמה אצל ילדים כאשר יש לנו ספר צביעה לילדים והנושא של העישון כגורם להתקף גם לילדים. בשבועות הקרובים זה יצא בערבית. כל מסר שיוצא לאוכלוסייה, הוא יוצא קודם בעברית ואחר-כך או במקביל יוצא גם בערבית וגם ברוסית.

אם רוצים להגיע לכל האוכלוסייה ובמיוחד
לאוכלוסיית הנשים אין כלי טוב יותר מהתחנות לבריאות המשפחה שזה הכלי ההמוני הנפוץ ביותר. שיעור החיסונים של התינוקות במגזר הערבי הוא כמעט מאה אחוז וזה אומר שכולם מגיעים לתחנה לבריאות המשפחה והמקום היה יכול להפוך למקום בו מתנהל מרכז הפעילות של האגודה למען אוויר נקי או האגודה נגד משהו, והיו הופכים את הנשים שמגיעות לשם לסוכנות שינוי בנושא של העישון.

אני אומרת שיש לנו כלים אבל השאלה אם אנחנו משתמשים בהם נכון. לגבי האוכלוסייה הערבית, אני לא מכירה כלי שהוא יותר נגיש מהתחנות לבריאות המשפחה.

בעניין השפעתה של האישה, אני יכולה לתת הרצאה על השפעת האישה בחברות המסורתיות בניגוד למה שחושבים. אין לה קול אבל יש לה השפעה ויש הבדל בין קול ובין השפעה. בעיקר יש לה השפעה על מה שקורה בבית, ובעיקר אם מגייסים לעניין את הסבתא. זאת אומרת, האישה המבוגרת בבית היא הקובעת, היא המכריעה, היא הקובעת את הלכי הבית וכולי. לדעתי כל הקבוצות האלה לא מגויסות כמו שצריך. בכל החברות המסורתיות האישה המבוגרת היא המכתיבה את הדברים לגבי הרבה דברים שקורים בבית, ואם היא תהיה סוכנת השינוי, ואם היא תגיד שאצלה בבית לא יעשנו, לא יעשנו. אני לא אומרת שזה קל, אבל מצד שני אם רק נסתפק בעלונים, יש לנו בעיה.

מקרב הקהילות הכי לא מסורתיות אנחנו רואים
שנשים רבות לא מגיעות למעקב הריון בתחנות לבריאות המשפחה וגם שם אנחנו חייבים להעביר את המסרים שלנו בנושא עישון ולפחות שירותי בריאות אכן נמצאת במקום ומנסה להסביר. שילבנו את הנושא באתר האינטרנט שלנו.

בבית-הספר היסודי, בהוראת המדעים יש תוכנית שנקראת לנשום אוויר נקי והתוכנית היא חלק של תוכניות. הסידרה הזו עוסקת בנושא אבל עוסקת רק בנושא של עישון בכיתה ד' ולא כדי ללמד את הנושא של מערכת הנשימה אלא מלמדים התנהגות בריאותית, את התקשורת המונעת עישון, ותוך כדי זה מלמדים את מה שהוראת המדעים אמורה ללמד.

לגבי נוער מדריך נוער ועמיתים, נושא שעלה בכמה הזדמנויות. יש לנו ניסיון בשיתוף משרד הבריאות בהפעלת השיטה הזו ולא רק בנושא עישון. אנחנו בדקנו את האפקטיביות של תוכניות נוער מדריך נוער ואכן הן אפקטיביות.

מתוך הרגשה ושכנוע שאנחנו חייבים לשמוע את בני הנוער לגבי מדיניות ארצית, אחד הדברים שעוד לא הספקנו לדבר עליהם היום, שאלנו את בני הנוער מה הם חושבים על זה, על החוקים וההגבלות למיניהם. ערכנו סקר, מדגם מייצג ארצי, בשיתוף עם האגודה למלחמה בסרטן ושאלנו כמה שאלות כדי לראות באיזו מידה לנוער יש מוכנות לקבל מעין הגבלות חברתיות בנושא עישון. אפשרות ראשונה הייתה הגבלת מכירת סיגריות לקטינים ואנחנו בין המדינות בעולם המערבי שעדיין לא נתנה את הדעת על הנושא הזה. הדבר השני, אכיפה שצריכה להיות בעקבות כך.

אנחנו ראינו שבקרב בני הנוער, גם המעשנים וגם אלה שלא מעשנים, הייתה תמיכה לחוק שכזה. בגיל יותר צעיר, 13-12, יש תמיכה יותר נרחבת לחוק כזה מאשר גילאי 17-16, אבל עדיין ששים אחוז מבני הנוער בגיל 18-16 הביעו אהדה לחוק כזה ואמרו שהם היו מקבלים אותו והם חושבים שהוא נכון.

אולי החוק והסנקציות קשות לאכיפה אבל המסר שאנחנו נותנים לכל הקהל, שככל שאנחנו מסתכלים ורוצים להעצים את הנוער באמצעות נוער מדריך נוער או כל דרך אחרת, עדיין לא עשינו דבר מבחינת הסנקציה החברתית.

שאלנו עוד כמה שאלות שקשורות בהגבלה ואחת מהן הייתה לגבי הפרסום שמכוון אליהם או בכלל. אם דובר על עשיית רושם, לא נשכח שהילדים רואים את עשיית הרושם לא רק אצל בני נוער אחרים אלא בפרסום שמכוון אליהם. שאלנו מה הם חושבים לגבי הגבלת הפרסום ושוב, הם היו בעד ההגבלה.

הילדים בבתי-הספר אומרים שהמורים מעשנים בחצר. וכששאלנו באיזו מידה מרגישים נוח לבקש ממישהו בכלל או מהמורה לא לעשן לידם, כאן אנחנו רואים שהאסרטיביות די נמוכה ותחושת היכולת די נמוכה. ככל שמבוגרים יותר, פחות מרגישים נוח כי העמיתים שלהם מעשנים יותר וזו עוד נקודה שחייבים לתת עליה את הדעת.

בסקר ביררנו גם באיזה מידה הנוער מנבא שיעשן בעוד חמש שנים וראינו ש52- אחוז מהמעשנים ראו את עצמם לא מעשנים בעוד חמש שנים. זאת אומרת, יש לנו מקום עדיין להשפיע כי הם לא בהכרח רואים את עצמם מעשנים לעולם ועד, דבר שלא ראו במחקרים אחרים.

התוכניות בנושא גמילה מעישון אצל בני נוער לא מצליחות ועוד לא גילינו את הדרך הטובה ביותר למרות שאנחנו כן מתכוונים להשקיע בזה. בסך הכל אנחנו חייבים לראות כל ילד מעשן כילד פוטנציאלי שלא יעשן.

אני חושבת שיש יוזמות. אם נתאם את זה, כולל עם בית המחוקקים, יהיה לנו יותר סיכוי להצליח.

אני רוצה להזכיר את המאבק בחברות הטבק כי רק מאבק בלתי מתפשר יגביל את המסרים שכל בני הנוער חשופים אליהם.

כפי שהזכרתי, ועדת הכלכלה צריכה להשלים את
הנושא הזה שעוסק בפרסומת של חברות טבק ובא להגביל פרסומת שאנחנו מעריכים שהיא זמינה יותר לבני נוער ואני לא אכנס לפירוט של החוק הזה.

בפני ועדת הכלכלה עומדת הצעת חוק בעניין איסור מכירת סיגריות לקטינים עד גיל 18 וגם שם כנראה תתנהל מערכה.

החוק אושר.

אני לא חברה בוועדה ולא ידעתי שזה אושר.
לפחות לא ראיתי את זה בקריאה ראשונה.

אני חייבת לעזוב את הישיבה כי אני מוזמנת
לישיבת הוועדה למלחמה בנגע הסמים. אני רוצה לומר שלא עלה כאן נושא הנרגילות שהוא אחד הנושאים הקשים ביותר היום ובעיית הנרגילות היא בעיה חמורה מאוד.

מה אתם יודעים על הנרגילות?

יש לנו ועדה בין-משרדית ואולי אנשיה ייצגו אותי
כי אני מאחרת לישיבת הוועדה, אבל בעיני זה חשוב שהנושא יעלה.

לגבי המגזר הערבי, אנחנו פועלים גם בו אבל לצערי יש שם הרבה מאוד פסיביות ושיתוף הפעולה הוא לא גדול למרות שיש לנו מדריכים בנושא ותקציבים יותר גדולים.

שיתוף פעולה מצד מי?

מנהלי ומורי בתי-הספר.

ברשותכם, אני רוצה לעבור לנקודה הבאה
והשאלה היא מי צריך לממן את הקרב הגדול הזה שאנחנו מדברים עליו שכל אחד קצת נותן, משרד החינוך נותן משהו, משרד החינוך נותן משהו וכולי.

בלי להיכנס לשאלה מה יקרה בדיון המשפטי בנושא של חברות הטבק, אני רואה שני גופים או שתי קבוצות של גופים שצריכות להיות מעורבות בנושא. הקבוצה אחת היא חברות הטבק שהיום המדיניות המוצהרת שלהן ברמה העולמית, ובעיקר אנחנו מדברים על חברות טבק ברמה העולמית, אמורות – לפחות לקחו על עצמן – מחויבויות שונות. בדיון בוועדת הכלכלה שמענו את נציגי חברת פיליפ מוריס.

כמו שאמרת, היום חברת פיליפ מוריס מחויבת
בכל העולם לנושא של מניעת עישון בקרב בני נוער.

מה אתם עושים בישראל?

בישראל אנחנו עושים קמפיין למניעת עישון בקרב
בני נוער, קמפיין שהשקנו בעיתונות בחודש דצמבר והוא רץ במשך חודשיים.

עשיתם את זה לבד?

עשינו את זה לבד. זה קמפיין שפותח כאן כדי
להבטיח את האפקטיביות שלו. נעשה תהליך ארוך של בדיקה ונדגמו קבוצות מיקוד. כדי להבטיח את האפקטיביות הלכנו על מודעות של עמוד שלם, מודעות צבע בעיתונות היומית, בעיתונות נוער ובמגזינים שמיועדים לנשים כאימהות. במשך מספר שבועות הרצנו עשרות מודעות ואנחנו יודעים שהחשיפה שלהן הייתה מאוד קצר משום שערכנו מחקר קצר לקראת סיום הקמפיין ואנחנו יודעים שאחוז גבוה של בני נוער, 44 אחוזים, ידעו ממש לצטט פרטים מהמודעה ועל מה היא דיברה. הלכנו על אותם מסרים שהוזכרו כאן, מסרים של מקובלות חברתית, להיות אינדיבידואלי ולעמוד בלחץ חברתי. זה משתלב כאמור עם המדיניות העולמית. פיליפ מוריס עושה את זה בששים מדינות בעולם.

בכל מקום אתם עובדים לבד או אתם עובדים עם
אחרים?

אנחנו מאוד מאוד שמחים לעבוד עם אחרים.
ברחבי העולם פיליפ מוריס עושה שיתופי פעולה עם משרדי בריאות, עם משרדי חינוך, עם בתי-ספר. כאן הצעד הראשון שלנו, וזה היה בעקבות השתתפות בוועדת גילון שבודקת את כל הנושא של צמצום העישון והפחתת הנזקים, הבטחנו להתחיל במבצע שלנו.

כמה השקעתם בזה, אם זה לא סוד?

כמו שאמרתי, מדובר בעשרות מודעות, והשקענו
יותר ממיליון שקלים.

אתם מוכנים או יש לכם כוונה לשתף פעולה עם
הגורמים השונים?

אנחנו נשמח לשתף פעולה.

אני הייתי מאוד שמחה אם המודעות האלה
ימומנו על-ידכם ולמטה לא יהיה כתוב פיליפ מוריס.

אנחנו מאוד נכונים לשתף פעולה ואני אשמח
לשמוע עכשיו את הדעות של הצד השני. בנושא השם שלנו על המודעות, השם שלנו הופיע בתחתית המודעות בצורה לא מובלטת אבל חשוב לנו שהשם שלנו יופיע בתחתית המודעות כי על כל מודעה שאנחנו משלמים עבורה, חשוב לנו שידעו מי הגוף שעומד מאחוריה כי הרבה פעמים אנחנו מואשמים בהתחמקות. מצד שני אם מסתכלים על כל המודעות, ואם תרצו לראות, יש לי פה העתקים, זה בתחתית המודעה שהיא עצמה מאוד גדולה וזאת כדי שידעו מי הגוף ואת זה אנחנו עושים ברחבי העולם.

שמענו לא מעט על פעילות קופת-חולים כללית.
אני רוצה לשמוע מה קורה עם קופת-חולים כללית וקופת-חולים מאוחדת.

ברשותך, לפני כן הייתי רוצה להתייחס לדיון
שהתקיים כאן.
בעצם ראינו תמונה די עצובה שמראה שלמרות כל המאמצים שנעשים בכל הגופים שמשתתפים כאן, ובאמת נעשו מאמצים רציניים ביותר, העלייה בעישון בקרב בני הנוער היא גבוהה מאוד ואנחנו רואים את הנתונים גם בנייר שקיבלנו.

אני שואלת את עצמי - יש חוק במדינת ישראל והחוק אומר שאסור לעשן במקומות ציבוריים - איך יתכן היום שיש בתי-ספר שמאשרים עדיין פינות עישון כי הרי זה מקום ציבורי. את אמרת דבר שממש זעזע אותי, שמחלקים סיגריות כפרס לבני הנוער שעצורים בבתי מעצר.

גם בצבא נתנו.

מאחר שאנחנו יודעים שהחינוך מתחיל עוד לפני
הלידה, קצת הופתעתי לשמוע ממערכת החינוך על השפעות כאלה ואחרות בגיל כזה או אחר. בנוסף לכך אמר קובי צורף – והדברים בדוקים כי הוא מייצג את הנוער – שמי שמשפיע ביותר זה הנוער על הנוער. לכן יש לי אולי הצעה שאולי היא לא מקובלת אבל אני רוצה להעלות אותה.

אנחנו מחנכים את הנוער במוסדות החינוך לידיעת מתמטיקה, אנגלית וכולי כדי שיהיה להם כישורי חיים. איפה עומדים על סדר היום הציבורי של מדינת ישראל כישורי החיים של בריאות? אנחנו יודעים היום הרבה יותר ממה שידענו פעם על נזקי העישון, ואני שואלת האם לא כדאי להכניס את הנושא הזה לתוכנית הלימודים ושילמדו אותו כמו שלומדים מתמטיקה, תנ"ך או ספרות, ובכיתות היותר גבוהות לתת את זה כעבודה. לא להיבחן על זה כאשר לומדים ושוכחים, אלא כעבודה בכתב והן כעבודה בקהילה שצריך לקבל עליה ציון. זאת אומרת, בני נוער ילכו כקבוצות ויעשו עבודה, ילכו לבתי-חולים, ישבו במרפאות של קופות-החולים וכולי. אני חושבת שזה דבר שיכול להשפיע יותר כי גם אנחנו נתנו שירותים לבתי-הספר בנושא העישון ומניעתו, אבל הפעולה לא בדיוק עזרה.

אתם יודעים כמה עולים לכם נזקי העישון בשנה?

מיליארד שקלים בשנה.

בשלב הבסיסי ביותר לא שמעתי אם יש מחקר
אפידמיולוגי שמנתח את החשיבות של הדברים. זאת אומרת, האם החשיבות הפסיכולוגית או החברתית היא החשיבות הגדולה ביותר, ועל-פי זה לנתח את התקציב, איך להפנות משאבים לגורמים הספציפיים.

בעולם יש מחקרים, אבל כנראה אין מחקרים
בארץ.

הוועדה צריכה לבקש שיצא מחקר, שיהיה מישהו
שירכז, גוף כזה או אחר – ואני מוכן לעזור מטעם הקופה שלנו – מחקר אפידמיולוגי בסיסי ביותר שינתח את המצב בארץ ויאמר על-פי סדר חשיבות מה הכי חשוב, איפה כדאי להשקיע, באיזה קבוצות הכי כדאי להשקיע ובאיזה נתונים.

מאוד הערכתי את דבריו של קובי צורף כי הוא דיבר באומץ רב מול פאנל של פטרונים ואני חושב שצריך להקשיב לו כי הקבוצה שהוא מייצג היא הקבוצה עליה אנחנו מדברים והוא מעצב דעת קהל בקבוצה. אני חושב שצריכים להתרכז באותה קבוצה גדולה של מניעה. יש שתי קבוצות, האחת שמעשנת והאחת שלא מעשנת שאני רוצים למנוע שתעשן, ובקבוצה שלא מעשנת יש מעצבי דעת קהל, וקובי ודומיו הם מעצבי דעת קהל שאותם צריכים לנצל כדי לחדור מבפנים ולשכנע את המעשנים מבפנים כי בסך הכל זה עניין של שכנוע ולא עניין של ציווי כי הם מנסים למרוד.

אין לי הערכה מדויקת כמה עולים נזקי העישון לקופה שלנו, אבל ברור שזה עולה כסף רב.

מה שמעניין את הקבוצה הצעירה זה לא שיהיה להם סרטן בעוד עשרים שנה כי גיל ארבעים נראים בעיניהם כאנשים זקנים אבל עצם הפגיעה בכושר ובתפקוד המיני זו דווקא יכולה להיות נקודה שלא שמעתי שהוזכרה על-ידי אף אחד מהגורמים.

משרד הבריאות לא נותן תקציבים למניעה וכאן מתחילה הבעיה הגדולה. אם משרד הבריאות יתקצב את כל נושא המניעה, אין בעיה שגם אנחנו נשתף פעולה ונתרום את חלקנו.

נקודת המוצא שלי היא הפוכה. משרד הבריאות
אמון על רפואה מונעת ויש לו מחלקות ומה שהוא עושה, הוא עושה. נקודת המוצא היא שקופות-החולים משום שהן מטפלות בנזקים שהעישון גורם, יש להן בעצם עניין כלכלי שהמבוטחים שלהם לא יעשנו. אם המבוטחים שלכם יעשנו פחות, לא יורידו לכם את ההקצבה שאתם מקבלים במימון ביטוח בריאות. לא יאמרו שייקחו לכם את הכסף מאחר שירדו שני אחוזים במספר המעשנים שהם מבוטחי כללית אלא מדובר פה בחסכון נטו של הקופות. הרושם שלי הוא שפרט לקופת-חולים כללית, יתר הקופות לא ניגשות בצורה הזאת לנושא. אני חושבת שקופת-חולים עושה חשבון נכון כלכלית. ככל שהיא תצליח לשכנע את המבוטחים שלה שיעשנו פחות, הם יוכלו לתת שירותים טובים יותר לכל המבוטחים.

לכן אני חושבת שהקופות צריכות לגלות עניין מעבר למה שעושה משרד הבריאות. משרד הבריאות עושה בתקציביו הדלים, אבל אם לתקציבים האלה יתווספו תקציבים של הקופות פלוס גורמים אחרים, אני חושבת שזה חשוב מאוד.

אני נציג מדינת ישראל בארגון הבריאות העולמי
בנושא העישון ולפני שבוע חזרתי מהישיבה השנתית. שם דנו על כל הדברים האלה, בעיקר על שיתוף פעולה עם חברות סיגריות. נציג אוקראינה בא וסיפר לנו והזהיר את כולנו שניזהר מלשתף פעולה עם חברות הסיגריות כי הן מתוחכמות מאין כמוהן. לדבריו הם נפלו בפח באוקראינה. באוקראינה הם עשו קמפיין שהצליח מאוד כשהסיסמה הייתה "אתה לא מספיק מבוגר כדי לעשן", ומה שקרה היה שהעישון עלה כפליים.

אם חברות הסיגריות רוצות לפעול, שיתרמו את הכסף כי לנו יש את המומחים.

כל מה שמדברים כאן, לכולנו יש ניסיון וידע, אבל יש כאן שני דברים חשובים ביותר. אם אין תקציב, הכל בדיחה. באנגליה יש יחידה שמורכבת משמונים איש שהם עוסקים רק בגמילה או 120 איש שעוסקים רק בתוכניות בבתי-הספר. שואלים אותי כמה אתם ואני אומר שלנו אין תקציב ולכן כולם עוסקים, גם קופת-חולים וכולי. כל אחד צריך לכתוב כמה המדינה שלו משקיעה בנושא העישון ואני אומר לכם שאני היחיד שאין אצלנו סעיף כזה. הם מתפלאים איך זה אצלנו אין תקציב כי בכל מדינה יש תקציב לנושא העישון. אם אין לנו תקציב לעניין, חבל על הזמן.

צעד אחד אתם עשיתם וזה חוק חובת הדיווח
שעבר בדצמבר והוא כולל דיווח על המגזר הערבי, הוא כולל דיווח על הנשים. חובת הדיווח הראשונה היא במרץ 2001 והייתי מאוד שמח אם הייתם דואגים לפיקוח פרלמנטרי כדי שהוא באמת יהיה.

אני בהחלט מסכים עם מה שאמרה יושבת-הראש לעניין משרד החינוך. לדעתי הצנועה זה שווה איזושהי הסתייגות כשיידון תקציב משרד החינוך בסוף החודש הזה כי אכן צריך תקציב לנקודה הזאת.

לגבי הנושא הכללי, אני חושב שיושבת-הראש תסכים אתי, אנחנו שמענו כאן משרד אחד, אנחנו שמענו כאן משרד שני והנושא הזה מצדיק רשות לאומית שתטפל בנושא הזה ברמה הרבה יותר גבוהה.

יש לנו רשות למלחמה בסמים ובאלכוהול.

הם לא עוסקים בעישון. לדעתי זה נושא שהוא
מספיק כבד כדי לקיים רשות עצמאית עם תקציב משלה, עם פעילות משלה, עם פעילות אינטר-דיסציפלינרית של כל המשרדים הנוגעים בדבר.

לגבי חברות הסיגריות וההצעה שלהם. הפרסומות שאתם ראיתם זכו לניתוח בתוכניות שמנתחות תקשורת שלא קשורות בעישון בכלל כמו תוכנית דוקו-מדיה של מתי גולן. המסקנה שלהם הייתה שאולי זה יעודד את העישון, אולי לא, אבל זה לא יפחית את העישון. במסגרת ההרצאות שלי בבתי-הספר אני עצמי ניסיתי לשאול את התלמידים מה דעתם על זה והתשובות שלהם זהות - ולאו דווקא בגלל הכיתוב של פיליפ מוריס אלא בגלל תוכן המודעה – והם אמרו שלעזור בהפחתת העישון זה לא יעזור. הדרך הנכונה היא שבאמת הגופים הממלכתיים יעשו את העבודה. כמובן שמבחינה מוסרית ומכל בחינה אחרת, לחברת הסיגריות יש מה לומר בעניין הזה.

נקודה נוספת בקשר למה שקובי צורף אמר וגם זה שייך להרצאות שלי, וגם כאן אני מאוד גאה במשרד החינוך על כך שיותר ויותר תלמידים שפעם באמת נתנו את התשובה שהלחץ החברתי גורם לעשן והם היו מאוד נבוכים כששאלו אותך איך התחילו לעשן אלה שמפעילים את הלחץ החברתי. או כאשר קובי אומר שעישון זה עניין של לעשות רושם, אבל מי גורם להם לחשוב שהרושם של העישון הוא רושם טוב? לאט לאט מתחילים לתת את התשובה שיש מישהו שרוצה שיעשנו ולכן מתחילים לעשן ולאט לאט בני הנוער מתחילים להיות מודעים. המודעות הזאת היא ראשית הדרך לכך שלא יתחילו לעשן.

כל מי שעובד עם בני נוער יודע שהדרך להשפיע על
בני נוער היא לא בציווי ולא בכפייה. הדרך היא לעבוד אתם ולא נגדם.

אחד הדברים שכל רופא עור יודע הוא שהעישון מזקין את העור.

זה לא משפיע על הילדים.

הם לא יודעים על זה. בעבודה עם בנות צעירות,
אני חושבת שזה כלי שכדאי לחשוב עליו.
לגבי עישון של מבוגרים בגני ילדים. חלק מגני הילדים הם לא גנים עירוניים. זאת אומרת, הגנים של הצעירים, המשפחתונים שמתחילים בגיל שלושה חודשים, המעונות, הגנים במתנ"סים, אלה מערכות שהם לא גנים עירוניים והם לא גנים של משרד החינוך והפיקוח בנושא עישון שם הוא עניין של רצון טוב של מי שמרכז או מי אחראי והתוצאה היא שילדים נחשפים למבוגרות מעשנות וצריך לתת את הדעת על כך.

בעניין הביקורת שנשמעה כאן על הקמפיין של
פיליפ מוריס. אני חושבת שהקמפיין תחת הסיסמה ש"העישון הוא לא הקטע שלנו", הוא מאוד דומה מבחינת הקונספט לקמפיין שמשרד הבריאות עשה בטלוויזיה וקשה לי לראות מאיפה באה הביקורת. אם כך הביקורת היא לא על הקונספט אלא על מי שעושה את הקמפיין.

בנוגע לאפקטיביות, כפי שהעירו, לנו יש נתונים ממחקר שנעשה אחרי הקמפיין ש57- אחוז מבני הנוער חושבים שהוא תורם לפתרון הבעיה של עישון בקרב בני נוער.

ראיתי את הפרסומת ולא שמתי לב. לא נעים לי
לומר לכל המפרסמים שנמצאים כאן, למשרד הבריאות, חבל לבזבז את הכסף ולתת לפרסומאים את הכסף הזה. לפי דעתי כבר הסכמנו שהנחיית עמיתים היא הצורה הטובה ביותר של בני נוער. קחו את הכסף - אני לא אומר שלא תפרסמו, אבל דיברתם כאן על הוצאה של מיליונים – ותעבירו אותו לתוכניות מניעה של גברת רות לקט במשרד החינוך.

אני רוצה לסכם את הישיבה.
אני רוצה קודם כל להודות למשתתפים בדיון, במיוחד לקובי צורף כי אני חושבת שבדיון כזה בלי הזווית של בני הנוער, אנחנו בכלל רק משכנעים את עצמנו.

אני מציעה את ההצעות הבאות לסיכום הדיון.

1. אני מציעה לאמץ את מה שקובי אמר בסוף דבריו ולקרוא למשרד החינוך, למשרד הבריאות וליתר הגורמים הציבוריים שעוסקים בנושא הזה לשים דגש בתוכניות שמעצימות נוער להיות המוביל של המערכה נגד עישון. אני מבינה שיש כבר כמה תוכניות שהן בפעולה ואני מניחה שאפשר לפתח עוד תוכניות.

בהקשר הזה אני מבקשת לשים דגש ולמצוא דרכים להגיע לנוער הערבי ולנוער עולה כי אלה שתי קבוצות שיש בהן שיעורים יותר גבוהים יחסית של מעשנים לעומת הממוצע הכללי.

אני חושבת שהעניין הזה של העצמה הוא יכול לפעול גם בנושא של פינות העישון. זאת אומרת, הייתי מאוד רוצה שנגיע למצב שנשכנע את קובי ואת חבריו שהם יהיו המתנגדים לקיום פינות העישון. זה נראה לי מאוד מאוד חשוב. לא שמשרד החינוך לא צריך לקיים את חוקיו וכלליו והנחיות חוזר מנכ"ל, אבל אני אומרת שהדבר המרכזי הוא כי אנחנו לא רוצים לשים את העישון במחתרת. אין לנו שום עניין שעישון יהיה עניין מחתרתי. כל דבר מחתרתי הוא רק יגרום לנו לדעתי בעיות יותר קשות לגבי חלקים מסוימים בקרב הנוער והייתי רוצה שהעניין יהיה עניין מודע. לדעתי הנושא המרכזי הוא עניין המודעות. מה ששושנה הראתה לנו בהתחלה, היא דיברה על אותה תנועת נוער שהחברים בה היו המובילים של הקמפיין, הם אמרו, הם עשו וכולי.

אני לא יודעת כמה זה עולה וכמה צריך לעשות, אבל ברור שבלי שיתוף פעולה עם מועצות התלמידים, אבל גם עם הנהלות בתי-הספר, זה לא ילך. לכן תפקידו של משרד החינוך לדעתי כאן הוא להגביר את המודעות של מנהלי בתי-הספר שיבינו למה הם צריכים להיות חלק מהעניין הזה. מנהלי בתי-הספר פועלים היום בסביבה מאוד תחרותית ואם שיעור הלא מעשנים בבית-הספר היה מדד להצלחת המנהל, יכול להיות שזה היה מקובל יותר ללכת לבית-הספר המסוים הזה. היה יכול להיות מצב בו הורים היו אומרים שהם רושמים את ילדם לבית-הספר הזה כי הם יודעים שבבית-ספר זה מעשנים מעט או פחות מעשנים ולכן זה בית-הספר העדיף עליהם כי זה בית-ספר ללא עישון.

אני חושבת שבכיוונים האלה ניתן לעשות גם במשרד החינוך וגם במשרד הבריאות אבל גם האיגודים המקצועיים כמו הסתדרות המורים והגננות, כי אם גננות מעשנות, יש לנו בעיה. אי-אפשר להסביר לילד לא לעשן כשהגננת מעשנת.

2. לגבי ההצעה להקים את הרשות. אני מציעה לבדוק שוב את הנושא ולשמוע אם צריכה להיות רשות נפרדת או להוסיף את הנושא הזה לרשות למלחמה בסמים. לא למדתי את הנושא, אבל אני מציעה לעשות זאת.

3. בנושא של פרסומת של חברות הטבק נגד עישון – אני אומרת את דעתי האישית ואני מניחה שאני משקפת דעות של חלק מהמשתתפים כאן - אני לא חושבת שחברות הטבק צריכות לעסוק בזה בשמן, גם אם יש להן את האמצעים לקחת את המומחים הטובים ביותר וגם אם תגידי לי שהסיסמה שאתם בחרתם דומה לסיסמה של משרד הבריאות. לא על זה הוויכוח. אני חושבת שחברות הטבק, מעצם היותכן משווקות המוצר, אתן לא צריכות לעסוק בנושא של מניעת עישון.

אם אתם רוצים לתרום לאגודות שעוסקים בנושא הזה, אם אתם רוצים לתרום לארגונים שעוסקים בנושא הזה – אני מבינה שלממשלה אי-אפשר – אני חושבת שתעשו דבר גדול וחשוב. אני אישית חושבת שכמה שלא תרצו ואיך שלא תרצו, בוויכוח הגדול אתם אף פעם לא תצאו טוב מזה כי אם כתוב למטה פיליפ מוריס, נגיע לוויכוח על הפרסומת הסמויה, ואתם זוכרים מה קרה בארצות-הברית כאשר גילו שבמערכת הבחירות באחת הפרסומות של הנשיא בוש הייתה מילה מגונה כלפי אל גור שהופיעה בחטף וראו אותה רק כששידרו אותה לאט לאט לאט. הפרסומת הסמויה הזאת עשתה רעש גדול ארצות-הברית ובצדק, אבל לא במקרה מישהו שתל את זה.

לכן לא נוכל להתחמק מזה וגם אתם לא תוכלו להתחמק מזה. אני מציעה לחברות – ואני אומרת זאת גם לנציגי חברת דובק שנמצאים כאן אבל ביקשו לא להשתתף בדיון – אם אתם חושבים שזה חשוב לכם ואתם רוצים ששמכם יופיע באיזשהו מקום, בסדר, אבל הפרסומת לדעתי לא צריכה להיות שלכם.

4. לגבי עניין התקציבים. עובדה היא שהעישון מופיע עם דברים קשים ונוראים אחרים כמו אלכוהול וסמים, באיזשהו מקום זה משאיר את העישון כתופעה קצת פחות חמורה. אמרת שאלכוהול זה נורא, משתכרים ממנו, וסמים זה נורא. בסדר, אנחנו לא מתווכחים על זה שסמים ואלכוהול זה נורא, אבל ליד שני הדברים האלה העישון נראה אולי פחות נוראי וגורלי כי כשמעשנים אף אחד לא הוכיח שבדיוק אחרי כן עושים תאונת דרכים בניגוד לשתיית כמות מופרזת של אלכוהול.

יש לנו כאן בעיה כי מצד אחד זו התמכרות שיש לה השלכות בריאותיות מרחיקות לכת והתמכרות שבלא מעט מקרים היא בלתי ניתנת לגמילה או כמעט בלתי ניתנת לגמילה. אני חושבת שמשרד החינוך ומשרד הבריאות וכל מי שעוסק בזה, ככל שתפרידו את הטיפול בעישון מיתר הדברים, הדברים ייראו כשלעצמם. כשהעישון הוא ליד סמים ואלכוהול, לפחות בגיל הזה של התיכון, אני חושבת שאנחנו נכשלים שם באיזשהו מקום כי נכון שאולי בגיל 11 אלכוהול עדיין – אני מקווה – לא בעיה אבל לדעתי יש כאן קונספציה שגויה.

שמעתי שיש מדריכה ארצית בנושא העישון אבל היה טוב שהמערך הזה יהיה נפרד כי לדעתי זה כאילו יותר קל אבל זה יותר קשה. לכן בקשתי למשרד החינוך ולמשרד הבריאות, עד כמה שניתן לעשות את ההפרדה בנושא הזה כדי שזה לא ילך עישון וכל הדברים האחרים ביחד אלא לתת מקום נפרד לעישון.

אני חושבת שככל שנתחיל מוקדם יותר, זה יהיה כמובן טוב יותר ואני לא רואה גיל שאי-אפשר להסביר, כלומר מגן הילדים. לי זה נראה חשוב מאוד.

5. אני מאוד מבקשת את משרד הבריאות לבדוק אפשרות יחד עם יתר הגורמים לעשות מחקר ישראלי מקיף על הסיבות להתמכרות ילדים לעישון ולמה ילדים מתחילים לעשן, מה הסיבות המדויקות, ולעשות זאת בפריסה לקבוצות אוכלוסייה שונות. למה בנות מעשנות, למה ילדים ערבים מעשנים, למה ילדי עולים מעשנים, למה בשכונות מעשנים, למה באזורים מבוססים מעשנים. לדעתי מחקר כזה הוא חיוני כדי שנשקיע את הכספים בגיל הזה בו מתחילים לעשן בלי לפקפק ביכולת שגם אפשר להפסיק לעשן.

אני מאוד מקווה שאנחנו נעשה מעקב אחרי הנושא הזה ונוכל לקבל מכם דיווחים בעתיד הקרוב.

תודה רבה לכולכם.







הישיבה ננעלה בשעה 11:00