פרוטוקולים/מעמד הילד/2367



2
הוועדה לקידום מעמד הילד
11/12/2000


פרוטוקולים/מעמד הילד/2367
ירושלים, כ"ב בכסלו, תשס"א
19 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 80
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
יום שני, י"ד בכסלו תשס"א (11 בדצמבר 2000), שעה 11:00

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי – היו"ר

ח"כ דני נווה

אלן זיסבלט משרד המשפטים
עו"ד שושנה שטראוס הלשכה המשפטית, משרד העבודה והרווחה
עו"ד יצחק קמחי ממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה
והמסחר
לירי אנדי פינדליג ראש תחום פיתוח, "בטרם" – המרכז הלאומי
לבריאות ובטיחות ילדים
עובדיה שרגאי יועץ בנושא צרכנות, המועצה לצרכנות
אלון הרפז יבואן צעצועים, מנכ"ל "הצעצוע"
אמנדה הרפז יבואנית צעצועים, "הצעצוע"
מרים הרלב מנהלת אגף טקסטיל, מכון התקנים הישראלי

הלית ברק

רחל סעדה

דקלה אברבנאל

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון מוצרים לילדים בגיל הרך) התש"ס, 2000

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – סימון מוצרים לילדים בגיל הרך) התש"ס, 2000

אני פותחת את הישיבה. בימים טרופים אלה הוועדה לקידום מעמד הילד לא עוסקת במימון בחירות או בשאלות גורליות אלא בהצעת חוק הגנת הצרכן, תיקון סימון מוצרים לילדים בגיל הרך, שהציע ח"כ דני נוה. ח"כ נוה, בבקשה.

אנחנו עוסקים בחוק הזה בבוחרים של עוד 15 שנה בערך. איננו יודעים אם הכנסת הזו תאריך ימים, אך אנו עושים מאמצים לקדם את החוק הזה ולהביא אותו לקריאה ראשונה, כי אם הוא יובא לקריאה עוד בכנסת הזאת אפשר להחיל עליו רציפות ולקדם את החוק בכנסת החדשה, במקום להתחיל הכל מחדש.

הצעת החוק מתייחסת לבעיה של מוצרים, בעיקר צעצועים, שאין עליהם תווית אזהרה מתאימה לגבי הסכנות הטמונות במוצר לילדי הגיל הרך. כאב וכצרכן אני נתקל לא פעם בבעיה הזאת. יש מוצרים עם תווית כזאת או אחרת, ויש מוצרים שהאזהרה אינה מופיעה עליהם כלל. המחשבה היא ליצור עיגון סטטוטורי של הצורך של היצרנים או אולי המשווקים או אולי גורמים אחרים לכלול אזהרה שכזאת. בכל מקרה, כשהמוצר יגיע אל המדף כבר תסומן עליו התווית שתצביע על הסכנות שטמונות בו לילדים. הצעת החוק שלי הציעה להתייחס לאזהרות עד גיל 5 אך כמובן שאפשר לתת על כך את הדעת.

לפני שהחוק הובא לקריאה טרומית פנה אלי היועץ המשפטי, או נציג של היועץ המשפטי, של משרד המסחר והתעשייה. אינני יודע אם הוא נמצא כאן היום.

אני ממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה. לא אני פניתי אליך, אלא מר הכהן, שלא נמצא כאן.

הוא העיר לי כל מיני הערות בעניין החוק. אמרתי שאשמח לדון בכך לאחר שנעביר את החוק בקריאה טרומית. אינני מתיימר לטעון שהניסוח כפי שהוא מופיע כאן הוא תורה למשה מסיני. אני פתוח להערות, ואני מניח שגם הוועדה תהיה פתוחה להערות קונסטרוקטיביות לניסוח, כדי שבאמת נענה על כל הבעיות והצרכים שקשורים לנושא.

הוועדה נדרשה בעבר לנושא סימון צעצועים. קיימנו דיון מקיף בנושא. גילינו שלמרות שקיימות היום הוראות והנחיות, במקרים לא מעטים הן לא מתקיימות. במקרים אחרים הן מתקיימות, אך הן בלתי סבירות על פניהן. הבאנו דוגמאות של צעצועים שמיועדים לילדים עד גיל שנה, אך בתווית האזהרה כתוב "לילדים מעל גיל 3" – כדי שלא יצטרכו לעמוד בכל מיני תקנים. וזאת למרות שידוע שכל מי שיקנה את זה לא יקנה את זה לילד מעל גיל 3. אין לילד גדול שום עניין במוצר הזה. הצבענו על הבעייתיות בנושא זה.

מאז אותו דיון לא קיבלתי משוב ממשרד המסחר והתעשייה או ממקור אחר על צעדים חדשים שיינקטו. נודע לנו גם באותה ישיבה שהבקרה נעשית כשהמוצרים עדיין בקונטיינרים – לוקחים דגימות מהקונטיינר ואיש לא יודע מה בעצם יש בכל הקונטיינר. זה רחוק מהמחשבה שבאמת ידוע לנו מה הסכנות הטמונות בכל צעצוע שמגיע לשוק. עוד דיברנו על אחריות היצרנים, בעיקר על אחריות היבואנים – כי רוב הצעצועים מיובאים. הבעיה קיימת. נציגים של בית החולים שניידר ושל מרכז "בטרם" תארו בפנינו הרבה דוגמאות של ילדים שנפגעו מבליעה של מוצרים לא תקינים או פגיעה אחרת מהם. נוסף לכך קיימנו דיון גם על אי תקינותם של רבים ממתקני המשחקים של הילדים, שגם הם חלקם מיובאים וחלקם מיוצרים בארץ. יש בעיות גם שם, בעיקר במתקנים הישנים יותר.

הצעת החוק היא המשך הגיוני לדיונים שהיו לנו. הבעיה היא רק איך לנסח את הדברים. הכוונה היא ברורה: המטרה היא להגן על ילדים. נשמח לשמוע בנושא את משרד המסחר והתעשייה.

כאמור, אני ממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה. אני לא מכיר את כל הנוכחים, אבל כולם בוודאי שותפים לרצון להגן על הילדים. אנחנו מנסים לשלב את ההצעה שעלתה במסגרת החוק להגנת הצרכן. אך קודם כל אני רוצה לעשות הבחנה בין הדברים שהחוק להגנת הצרכן מכסה לבין הדברים שהוא אינו מכסה: בכל מה שנוגע לצעצועים יש תקן רשמי, 562 מספרו. מכון התקנים עוסק בבדיקה שלו, וגב' מרים הרלב שנמצאת כאן בוודאי תסביר זאת ביתר פירוט ממני. הוראות הסימון בחוק הגנת הצרכן לא חלות על צעצועים. כי ההוראות שחלות על צעצועים נמצאות בתקן בלבד.

והתקן הוא מכוח של איזה חוק?

חוק התקנים. זה תקן רשמי.

אם כן יש שני חוקים העוסקים בנושא: חוק הגנת הצרכן וחוק התקנים.

ובתקן יש הוראות סימון.

יש הבדל בגישה בין שני החוקים? מה ההבדל בענישה אם מפרים את סעיף 17(א) לחוק הגנת הצרכן או אם מפרים את התקן?

אינני חושב שנכון לומר שחוק הגנת הצרכן לא חל על סימון צעצועים.

יש הוראות סימון לגבי צעצועים בתקן. בהצעה שלפנינו יש לי בעיה בהגדרה הגורפת. בסעיף 17(א) יש פירוט של ארבעה סעיפים שלכאורה חייבים להופיע על כל מוצר: שם המצרך וכינויו, ארץ הייצור, שם היצרן ומענו, וכמות המצרך וגורמי היסוד – במקום שזה רלוונטי. אלה ארבעת הדברים. וכעת מוצע סעיף חמישי: הסכנות הטמונות לילדים עד גיל 5. לכאורה, גם על בקבוק מים, או על יומן משרדי, צריכות להיות אזהרות לגבי ילד. כשמדברים על אזהרות, לפחות לפי הניסוח של החוק, הכוונה למשל לאזהרות על גבי גלולות "אופטלגין" למשל: יש שם מגילה של כל המחלות ותופעות הלוואי שעלולות להיגרם עקב השימוש בתרופה. אם נצטרך לכתוב משהו דומה על כל מוצר גם לגבי הסכנות לילדים – זה יהיה בלתי אפשרי.

ואם נתייחס לצעצוע בהגדרה?

או למוצרים המיועדים לילדים?

מזון לילדים גם צריך להיכלל בחוק הזה?

רצוי, מן הראוי שזה יהיה גם. צריך לדון בנושא עם משרד הבריאות.

ההגדרה צריכה להיות מוצרים שמיועדים לקהל יעד של ילדים.

אני מסכים, אלא שכרגע זה מנוסח כך שההוראה מחייבת כל מוצר צרכני שבעולם.

זהו תיקון לחוק. אפשר להציע אפשרות אחרת, במסגרת סעיף 17(ב)(2). נאמר שם: "השר רשאי לקבוע בצו פרטים נוספים שיש לסמן, לרבות פרטים בדבר המחיר, תאריך ייצורם ומועד תפוגתם, היותם מסוכנים לשימוש. בתוך האכסניה הזאת, במסגרת של תקנות, ניתן להתקין תקנות בנושא, אם רוצים. האכסניה קיימת במסגרת של חקיקת משנה ולא במסגרת של חקיקה ראשית – כלומר חוק.

ואז אנחנו רוצים להוסיף כאן את השיקול של הגנת הילד, טובתו, והסכנות לגביו.

תחת ההגדרה "היותם מסוכנים לשימוש" אפשר להכניס כל דבר.

אין ספק שאפשר לעשות זאת בתקנת משנה, אך אין לכם התנגדות עקרונית שנגדיר זאת בחוק סטטוטורי, נכון? הוועדה הזאת מובילה כבר כמה שנים ניסיונות לעגן בחקיקה סטטוטורית את המודעות להגנת הילד, בכל מיני מישורים ותחומים של החיים. הפילוסופיה שעומדת מאחורי הצעת החוק היא שגם תחום זה, בטיחות הילד, יבוא לידי ביטוי סטטוטורי. צריך לחשוב על הערות איך להכניס את ההצעה למסגרת חוק הגנת הצרכן באופן כזה שהוא לא ימצא את פתרונו רק במסגרת חקיקת משנה, אלא במסגרת החקיקה הראשית.

אך ההגדרה כאן לגבי הסכנות הטמונות במוצר מתאימה יותר לתקנות.

ואם יהיה סעיף מיוחד שידבר על הגנת ילדים? הרי ממילא יצטרכו להכין בעבורו תקנות מפורטות.

כבר יש תקנות.

התקנות יקבעו את העקרונות.

אני אתן דוגמה איך החוק להגנת הצרכן חושב גם על ילדים. במסגרת סעיפי החוק יש סעיף מסמיך. אני מפנה לסעיף 7א שעוסק בפרסומת לקטינים.

זה תחום חשוב. אבל מה לגבי מוצרים לילדים? זה מופיע בחוק להגנת הצרכן?

מוצרים לילדים לא. אין לגביהם הגדרה ספציפית.

אנחנו רוצים שיהיה שם סעיף על מוצרים שמיועדים לילדים. איך בדיוק – נשמע הצעות.

אני ממשרד המשפטים. כשהממשלה התנגדה להצעה, זה לא היה משום שאיננו חשים שותפים לצורך בהעלאת המודעות להגנה על ילדים, אלא השאלה הייתה איך לעשות זאת. אם מרגישים שיש צורך להעלות לרמה של חקיקה ראשית את הנושא של הגנת הילדים והבטיחות לגביהם – אין בעיה להוסיף זאת לסעיף 17. מר שרגאי, שיושב כאן, והיה ממונה במשך הרבה שנים על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה, והנושא של ילדים קרוב ללבו, יכול לספר שבכל העולם יש הסדרים מיוחדים על סימון והגנות.

בעולם הנושא מעוגן בחוק מיוחד, או שהוא חלק מהחוק להגנת הצרכן?

יש מקומות שזה בחוק מיוחד ויש מקומות שזה חלק מהסדרים כלליים יותר לצרכנים. אך גם בתחום הצעצועים והדברים שמיועדים לילדים איננו חייבים שכל מוצר יכלול אזהרה. על מוצץ למשל לא צריך יותר מדי אזהרות, או שאולי כן, אינני יודע.

למשל צריך לכתוב שם שיש לזרוק מיד את המוצץ כשהוא קרוע.

מוצץ מכיל אפטלטים ואנחנו בארץ לא מצליחים לעצור את השימוש בהם, כאשר באירופה השימוש באפטלטים אסור.

אם כן, אין בעיה שנעלה את הנושא של המודעות לסכנות והסיכונים כלפי הילדים במיוחד לרמה של חקיקה ראשית. אבל התוכן של החובה לסמן, ובאיזו מידה – לא צריך להיות בחוק אלא בחקיקת המשנה. המסגרת של סעיף 17 מתאימה. היא משאירה לשר את האפשרות להתייעץ עם הגורמים השונים: הארגונים הצרכנים, הארגונים למען הילד, היצרנים, רופאי ילדים ובתי חולים – ולהגיע למסקנה שאין לסמן מוצרים מסוימים, ושיש לחייב סימון מיוחד לגבי מוצרים אחרים.

אני מבין שהנושא חשוב. לא היינו מתנגדים לתיקון של סעיף 17, כדי שהנושא של ילדים באמת ייכנס לחוק עצמו.

יש לכם הצעה לגבי ניסוח החוק?

הניסוח צריך להיות "לגבי הסיכונים הכרוכים בשימוש ובמיוחד לילדים" או שייכתב במפורש גיל מסוים. שם להכניס את זה. בארה"ב זה מופיע ב-Federal Regulations שהן תקנות כפי ששמן מעיד עליהן. אנחנו לא נתחיל להכניס את כל הפרטים בחקיקה הראשית. ההתנגדות הייתה טכנית ובוודאי שלא לגופו של עניין.

אני מהמועצה לצרכנות ואמשיך את מה שאמר מר זיסבלט. בארה"ב למשל יש חובה, בתקנות ולא בחוק, לסמן מוצרים שמיועדים לילדים ולתינוקות. יש דרישה לציין פרטים כמו שם המוצר, לאיזה גיל הוא מתאים, כולל בחודשים – אם מדובר בתינוק, וכדומה.

זה חל רק על צעצועים?

התקנה שנמצאת מולי היא רק לצעצועים. אין הרי צורך בהכנה מרובה של התקנות, אני מניח שהאמריקאים ירשו לנו לתרגם את התקנה שלהם ולהפיצה.

בארה"ב זה חלק מהחוק להגנת הצרכן?

לא. זה בתוך ה-FTC. מוצרים מסוכנים.

אבל אחד מהתפקידים של ה-FTC הוא הגנה על הצרכן.

זה לא ה-FTC אלא ה-CPSC שמשמעותו Consumer Product Safety Commission, גוף נפרד, שעוסק בכלל בנושא של מוצרים מסוכנים.

אבל נקודת המוצא היא הגנת הצרכן ולא מכון תקנים, נכון?

הכל הוא הגנת הצרכן. אלה לא תקנים. הכוונה למוצרים מסוכנים בלבד. מוצר שאולי מסוכן. זה גוף שממונה לחמש שנים ע"י נשיא ארה"ב, ויש לו סמכויות רחבות.

נקודת המוצא היא הגנת הצרכן. אצלנו יש חוק שנקרא חוק הגנת הצרכן. מבחינה זו החוק שלנו הוא אכסניה מתאימה להגנה על ילדים כצרכנים.

מבחינה זו, גם הארצות הנורדיות, גם האיחוד האירופי, גם אנגליה – לכולן יש חקיקה מפורטת למדי לגבי בטיחות ילדים, כולל פרסומים ועדכונים שהם מוציאים. נדמה לי שהדרך שהצביע עליה מר זיסבלט היא הנכונה. אין ספק שהעניין נכון, צריך לעשות אותו, השאלה היא אם לכלול הוראה איך לסמן ומה לסמן בתוך החוק – הרי גם היום מחויבים לסמן אזהרה אם המוצר מסוכן.

וזאת מכוח חוק התקנים.

מכוח חוק הגנת הצרכן.

גם מכוח חוק התקנים וגם מכוח החוק להגנת הצרכן, בצו סימון טובין. זו חקיקת משנה, כמובן. יש הוראה לגבי מוצרים מיובאים למשל, כי שם יש הרבה בעיות: "מבלי לגרוע מהאמור בס"ק … על טובין המיובאים עם הוראות שימוש, או אזהרה בלועזית יופיע תרגום מלא ומדויק בעברית של הוראות השימוש או האזהרה".

הצו עוסק בילדים?

זה צו כללי.

ואם היצרן הנכבד לא טרח לכתוב אזהרה? אז אין מה לתרגם.

אם היצרן לא כתב אז מי יכול לדעת אם יש בעיה במוצר?

אם זה מוצר שמיועד לילדים אנחנו רוצים לקבוע כלל שתהיה לגביו אזהרה.

זה מה שיש בחוק לגבי הוראות אזהרה.

היצרנים במזרח הרחוק שמייצרים צעצועים למערב אירופה ולארה"ב כותבים את הדברים מכוח החוקים והתקנות שם – לגבי חלקים זעירים, פריקים וכו'. רוב הייצור שלהם לא מגיע ארצה, אלא לארה"ב ואירופה. אנחנו רק נספחים לייצוא הגדול לארה"ב. לשוק שלנו מגיעים מוצרים מכל מיני מקורות – חלקם בייבוא רשמי וחלקם בייבוא חצי רשמי. אנחנו רוצים לחייב את המוכר. כלומר, אם הוא מחזיק אצלו מוצר שלא מסומן כיאות – אינני יכולה לקבל את התירוץ שלו שכך הגיע המוצר מהיבואן.

סעיף 18 בחוק להגנת הצרכן עונה על זה.

הבעיה של התרגום היא בעיה של היבואן. אם היבואן כשל? או היצרן כשל?

ראשית, בסעיף 18 לחוק הגנת הצרכן כתוב "לא ימכור עוסק ולא יחזיק למטרת מכירה טובין שלא קוימה לגביהם חובה מכוח סעיף 17". המוכר חייב שהמוצר יהיה על פי החוק.

הכוונה היא שאם במקרה מדובר במוצר שהיצרן לא סימן עליו, הרי שהחובה לא קיימת.

לא, הוא חייב לסמן, מכוח סעיף 17.

הסוחר שקונה מוצר ומוכר אותו לא יכול לכתוב על המוצר את שם היצרן אם איננו יודע מיהו. וכך לגבי מרכיבים. אם המוצר סגור, איך יידע מה הם המרכיבים?

בארה"ב מסמנים באמת לפי הגבלת גיל. הצעצועים שמגיעים ארצה מיפן או מקוריאה מסומנים כפי שמוכתב להם לפי חוקי ארה"ב, כי הם הלקוחות העיקריים של המוצרים הללו. מכיוון שאין הוראה להגדיר את גיל הילד – כל אחד עושה כפי שהוא רוצה - היבואן שם תווית לפי החלטתו. הוא מחליט לאיזה גיל זה שייך, באופן שרירותי לגמרי.

לכן אני חושב שהתיקון המוצע, צריך לבוא בסעיף 2, אחרי הפסקה "עמידותם או תכונותיהם האחרות" ולפני המילה "לרבות". ותוכנו של התיקון: "ובמיוחד המיועדים לקטינים" – ותהיה הגדרה שקטין הוא עד גיל 5 או 8 לא משנה. אחר כך ימשיך המשפט "לרבות תכונות". וכמובן שלזה יצטרכו להוציא תקנות.

ובוודאי לא נסתמך על טוב הלב של היצרן ב הונג-קונג או בטייוואן. יהיו לנו כללים משלנו.

כתוב בסעיף ב: "השר רשאי". אנחנו נחוקק חוק, ובעוד כמה שנים הוועדה תגלה שהשר לא עדכן את התקנות שרצינו. מה הועלנו בכך? האם אפשר לקבוע שהשר אכן יוציא תקנות שכאלה?

אני לא משפטן, אבל יכול להשיב ממה שלמדתי. ברוב החוקים – אני יודע זאת לגבי החוק להגנת הצרכן – המונח "השר רשאי" מחייב את השר.

זה מחייב מעשית.

כמובן שהשר יכול להגיד שאיננו רוצה.

לפי הפסיקה, "השר רשאי" משמעותו "השר חייב" – אבל לא בנוגע להתקנת התקנות, אלא לגבי הצורך לשקול האם להתקין אותן. הוא חייב להשתמש בשיקול דעתו. מר זיסבלט הוא משפטן מנוסה ממני, ובוודאי יסביר את מצב הדברים.

אפשר אולי לחזק קצת את העניין בהצעה.

אפשר לכתוב "תקנות לפי סעיף זה יוצאו תוך 6 חודשים".

בכל זאת מדובר במגוון רחב מאוד של דברים, וגם לגבי ילד קטן, לא בכל מקרה יהיה צורך באזהרות.

בכל אופן, לא זאת הבעיה.

אנחנו בוודאי צריכים לקדם את זה לקריאה ראשונה. היצרנים והגורמים האחרים יגיעו, ויצביעו על המקרים שבהם לטענתם אין צורך באזהרה, ואז הנושא יעלה.

לקריאה שנייה ושלישית נזמין את היבואנים.

אני ממכון התקנים. הייתי גם בישיבה הקודמת. בדקנו את הנושא שעלה אז, ויש הרבה פחות צעצועים שמיועדים לתינוקות ומסומנים כמתאימים לגיל 3 ומעלה.

תקן 562 הוא אימוץ של התקן האירופי: 71EN. הוא איננו תרגום אלא אימוץ. מכיוון שהוא מאומץ אי אפשר לשנות אותו, אלא אם כן תהיה רוויזיה בתקן. אם מתכוונים להעלות את הגיל מ3- ל5-, צריך לפנות בבקשה למכון התקנים לערוך רוויזיה בתקן, כדי שיהיה בתקן תיקון.

מדוע נבחר בתקן גיל 3?

זו בחירה שרירותית של הוועדה האירופית לצעצועים.

כלומר, זה משום שבאירופה הוחלט על גיל 3.

עובדיה שרגאי

זה תרגום.

אני מבקשת להדגיש: תרגום ואימוץ אינם אותו דבר.

בארה"ב גם מגדירים את גיל 3?

יש שם הגדרות מ5- עד 7 ומ7- עד 9. יש כל מיני גילאים.

כאן מדובר בהגדרה כוללת שתופסת את כל האפשרויות, ולא עוסקת בפלח ספציפי.

אם כן, גב' הרלב, מה דעתך על הצעת החוק?

לדעתי אין צורך בחוק, אלא אולי רק בתיקון לתקן. ואז נקפיד על כך שצעצועים מגיל 5 ומטה יסומנו באזהרות המיוחדות, וועדה טכנית תביא את הרוויזיה לתקן. זו ועדה בתוך מכון התקנים. ועדה זו תצטרך לתת את דעתה לגבי אזהרות מיוחדות, כי צריך שההגדרה בתקן תהיה כוללנית ותכלול את הכל. צריך לתת את הדעת האם הציבור יכול לעמוד בגזרה שכזאת. מגוון הצעצועים הוא אדיר. מי שעושה בהם שימוש וקונה אותם יודע זאת. אין צעצוע דומה לשני, ובכל עונה מתחלפים המוצרים. תקן 562 רחב מאוד, ואפשר לבחור מתוכו מה שרוצים לגבי כל המצאה שלא תהיה. לכן הוועדה תצטרך לתת את דעתה לגבי אזהרות מיוחדות. היום יש אזהרות לגבי חלקים פריקים ולגבי חלקים קטנים. אולי יצטרכו לדון גם באורך שרוכים וכו'.

לגבי הגיל המוצע: ההתייחסות לגיל היא בהתאם לשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד, ויש סיכונים שונים בכל שלב התפתחותי. מתחת לגיל 3 הבעיה היא בעיקר בליעה – כי עד גיל 3 הילדים מכניסים לפיהם את הצעצועים, ואז יש בעיה עם חפצים קטנים. בפעם הקודמת שהשתתפתי בוועדה הדגשתי שני נושאים. הראשון הוא בלונים – אחת הסכנות העיקריות למוות מיידי כתוצאה מבליעה.

בארה"ב ההגבלה על בלונים חלה על ילדים עד גיל 8.

נכון. וזו הסיבה שאני מעלה את הנושא. זו אחת הסכנות החמורות ביותר. וכאמור, כאן הטווח רחב הרבה יותר – עד גיל 8.

מה כתוב בארץ על אריזות הבלונים?

למיטב ידיעתי לא כתוב עליהן דבר.

כתוב. כתוב על האריזות שיש לזרוק כשהבלון נקרע או מתפוצץ, וכתוב שהבלונים מיועדים לשימוש בני 8 ומעלה.

אני קונה אריזות בלונים באופן קבוע, ושום דבר שדומה לאזהרה הזאת לא נמצא עליהם.

גם אני לא מצאתי. צריך לבדוק.

אני לא ראיתי אזהרה כזאת מעולם.

כמו בכל דבר, החוקים והתקנות צריכים להיות מלווים בקמפיין מתאים. בעקבות מה שאנחנו עושים במעונות ובגנים הוציאו כבר את הבלונים ממעונות. זה הצליח לחולל שינוי גדול מאוד, כמעט במילה אחת, כי אנשים לא ידעו שהבלונים מסוכנים כל כך.

הנושא הנוסף שהזכרתי גם בעבר הם ההליכונים. הם עדיין מאוד באופנה, בעיקר במגזר הערבי. הם באמת יורדים קצת מהמדפים בחלק מהחנויות המובילות בישראל, בעקבות יותר מודעות לנושא אך במגזר הערבי זה מאוד מאוד נפוץ. הם משתמשים בהליכונים, שחלקם מיוצרים במדינות ערב.

גב' פינדליג, יש לך דעה קונקרטית לגבי הצעת החוק? האם, כנציגת "בטרם", חשוב לדעתך להעלות את הגיל מ3- ל5- או שחשוב להקפיד שהכל יהיה בסדר עד גיל 3? איפה כדאי להילחם כעת? האם להילחם על הגנת הצרכן עד גיל 3 כיעד קונקרטי, כי כנראה שזה גיל שבחרו בו לא בכדי? ואז, כשנגיע באחרית הימים למצב טוב יותר, נקבע הגדרות לטווחי גיל אחרים. אתמול קראתי בעיתון שבני 10 משתמשים בסמים.

צריך לחשוב איזו תווית לשים על אריזות הסמים.

נכדתי בת 5, והיא השתתפה ביום שישי ביום הולדת. היה שם מופע של "סם הקוסם", והקוסם הראה לילדים איך הוא בולע בלון ואחר כך אמר להם: "תדעו שאסור לבלוע בלונים". ההורים שלה חזרו מזועזעים אלי וסיפרו לי על כך. וזה אפרופו ההדגמה לילדים מה מותר ומה אסור.

ההוראות אינן לילדים. ההוראות הן להורים.

אני מציעה שהתיקון ייעשה בסעיף 17(ב)(2) ובמקום "היותם מסוכנים לשימוש" נכתוב "היותם מסוכנים לשימוש בכלל ולשימושם של ילדים עד גיל X בפרט". גיל 3 דווקא יכול להיות רעיון טוב, כדי שיעמוד בקוהרנטיות עם מה שנעשה בתקן. עדיין מטרידה אותי נקודה אחרת: מעבר לכך שהשר רשאי לקבוע את הצו, כתוב שהוא גם רשאי לקבוע מהם הטובין שההוראות הללו לא יחולו עליהם כלל. לאיזה מוצרים יש פטור?

זה מפורט בתוספת החמישית.

לא נמצאים צעצועים ברשימה הזאת?

לא, הכוונה ליהלומים וכו'.

החוק לא חל על: מזון, ספרים מודפסים, עיתונים ותמונות, נוצות ומוך, כפתורים, לחצנים, מילויים לעטים, צפורנים, מסרטות, יצירות אומנות. זה סוף הרשימה.

לגבי הגיל יש לנו לדעתי שתי אפשרויות. האחת, להגדיר את גיל 3 בחוק, כדי לא ליצור בוקה ומבולקה שבסוף תשאיר אותנו בלי כלום. השנייה, לא לציין את הגיל, להתייחס לילדים, ולכתוב שהשר יוציא את התקנות הרלוונטיות לקבוצות הגיל השונות. הרי יש דברים, כמו בלונים, שרלוונטיים גם לגיל 5.

נכון, ואז נוצר מסר מוטעה, שהמוצר מתאים לילדים מעל לגיל שצוין בתווית.

נכון, והורים ירשו לילדים בני 4 לבלוע בלונים. אפשר אולי לדבר על ילדים בכלל, והשר יוציא תקנות בהתאם לסכנות המתייחסות לקבוצות הגיל השונות.

ההסמכה בוודאי לא צריכה להיות מוגבלת לגיל מסוים. או שכותבים "עד בכלל" או עד גיל מסוים.

נכון. הדבר משמעותי לגבי נפצים, למשל.

גם הקורקינט מיועד לילדים גדולים יותר, ויש בו סכנות גדולות מאוד.

הסכנה היא הכביש, לא הקורקינט.

אם הנושא עלה, כדאי אולי לציין שחוץ מאזהרות לגבי שימוש יהיה לפעמים צורך להוסיף שחובה להשתמש במוצר רק בשילוב אביזרי בטיחות, כמו מגיני ברכיים וכו'.

לכן אני חושב שאם לא נציין כאן גיל ספציפי אלא נורה שהשר יתקין תקנות בהתאם לטווחי הגיל השונים, הדבר יהיה יעיל יותר.

מקובל. אני חוזרת ומעלה את נושא "השר רשאי". אין מניעה לכתוב שהשר יחויב בהוצאתו של הצו. הדבר נעשה במקומות אחרים, השאלה היא תוך כמה זמן לחייב את הוצאת התקנות.

בין הקריאה הראשונה לשנייה נדון בשאלה החשובה הזאת. היא לא רלוונטית כרגע לקריאה ראשונה. אולי עד אז יהיה גם שר.

ברוח התיקונים שהובאו כאן, אנחנו מכניסים בסעיף 17(ב)(2) לחוק הגנת הצרכן את הרעיון של הגנה על ילדים בתוך חוק הגנת הצרכן. השר יוסמך לקבוע את הכללים כפי שאנחנו נקבע בהמשך. נמסור לו בעתיד גם את המועד לכך.

עשינו צעד קטן אבל חשוב להדגיש שכשמדברים על צרכנים זה כולל גם ילדים. ולפי הסקרים האחרונים ילדים הם הצרכנים בה"א הידיעה. הפרסומת מכוונת קודם כל אליהם. אנחנו צריכים להיות מודעים לכך שההורים אמנם משלמים, אך הרבה פעמים הילדים הם שקובעים מה קונים ואיך קונים.

זה מזכיר את הפרסומת למעיל ששומעים עכשיו: "אמא, please תביאי פְליז".

הורדנו את הפרסומת הזאת. שמעתי אותה ביום חמישי. זה בדיוק בניגוד לתקנות הפרסומת לקטינים. פניתי לרשות השידור. הנושא ירד, הם יחדשו את הפרסומת בלי הplease-.

יש לי בקשה ממשרד המשפטים, למרות שאולי מר זיסבלט הוא לא האדם המתאים. אני מבקש שהטיפול בהכנת "הנייר הכחול" יהיה זריז ומהיר ככל האפשר כדי שנספיק אולי להביא את החוק לקריאה ראשונה.

אתה יודע אם יש בחירות בעוד 60 יום או לא?

אני מקבל זאת על עצמי, אבל כמובן רק אחרי התיקון של חוק יסוד הממשלה.

אני מודה לכל הנוכחים.
הישיבה ננעלה בשעה 11:45.