פרוטוקולים/עבודה/1897

1
הוועדה לקידום מעמד הילד
11.10.2000

פרוטוקולים/עבודה/1897
ירושלים, כ"ה בתשרי, תשס"א
24 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן





פרוטוקול מס' 65
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
יום רביעי, י"ב בתשרי התשס"א (11 באוקטובר 2000), שעה 11:30

חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי

גל הרשקוביץ - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר
יונה אמיתי, פרופ' - מנהל מחלקת אם וילד, משרד הבריאות
אלכס לוונטל, ד"ר - מנהל בריאות הציבור, משרד הבריאות
בארי קנישקווי, ד"ר - מרכז תחום בריאות המתבגר, משרד הבריאות
עירית לבנה - הממונה על החינוך לבריאות, משרד החינוך
ציון שבת - סמנכ"ל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
ענת אסיף, עו"ד - משרד המשפטים
טלי גל, עו"ד - המועצה הלאומית לשלום הילד
שמואל שרירא, ד"ר - רופא מחוזי, קופת-חולים מאוחדת
אסתר גלילי, ד"ר - בית-חולים הדסה, איגוד ישראלי לפסיכיאטרייה של הילד והנוער
גילה כץ - מתמחה, ההסתדרות הרפואית
שולמית אלטמן - הסתדרות האחיות
מוריה אשכנזי - אחראית על בריאות הציבור, הסתדרות האחיות
ישי אילן

הלית ברק

רחל סעדה

שלומית כהן

הצעת חוק רפואת התלמיד, התשנ"ט-1999 – ח"כים תמר גוז'נסקי, מוחמד ברכה
ועסאם מח'ול.

הצעת חוק רפואת התלמיד, התשנ"ט-1999 – ח"כים תמר גוז'נסקי,
מוחמד ברכה ועסאם מח'ול

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד, בנושא הצעת חוק רפואת התלמיד.

בעקבות הדיון החשוב שהתקיים בישיבה הקודמת, עורכת-הדין הלית ברק, היועצת המשפטית של הוועדה, אספה את כל ההערות ואת כל ההצעות שהיו והכינה סקירה מלאה. בדיון הזה עלו הרבה שאלות שקשורות לחוק, אבל גם הרבה מעבר לחוק. אנשים אמרו מה הם היו רוצים שיהיה בשירות ומה תהיה רמת הרופאים שייתנו את השירות והעלו שאלות חשובות אחרות. ברור שלא כל הצעה כזאת יכולה להיכנס לחקיקה. חקיקה חייבת לתת את העקרונות ואת הראייה הכללית, אבל היא לא יכולה להיכנס לפירוט רב יותר. מאחר שהדברים נאמרו ומאחר שמשרד הבריאות יעיין בתשומת לב בהערות האלו, הוא יביא בחשבון את הדברים, אם בהכשרת הרופאים או בכל מיני רעיונות אחרים. למשל, מה בדיוק צריך להיות בתוכן של החינוך לבריאות, האם צריך לשים דגש בסעיף כזה או בסעיף אחר, בהרגלי אכילה או בעישון או בנושאים חשובים אחרים, שאנחנו בחוק לא יכולים לעשות. לכן אני מודה על כל ההערות, אבל אם מישהו ישים לב אחר-כך שההערה הקונקרטית שלו לא נכנסה לחוק, זה לא מתוך זלזול אלא בגלל מגבלות הפירוט שאנחנו יכולים להגיע אליו.

הנקודה השנייה היא נקודה יותר מהותית. היום בחוק ביטוח בריאות ממלכתי קיים סעיף, 21(א) בפרק ה', שכותרת הצד שלו היא "שירותי בריאות לתלמיד". הסעיף הזה נוסף בעקבות תיקון לחוק שהיה בתשנ"ז, והוא מנוסח כך: "שירותי הבריאות לתלמידים בבתי הספר, המנויים בתוספת השלישית בסעיף 1(7), יינתנו בידי משרד הבריאות". הסיבה שהסעיף הזה נכנס היתה השינוי שנעשה באותו זמן, כאשר בוטלה אגרת הבריאות שההורים שילמו, והאחריות הועברה מהעיריות למשרד הבריאות. זה היה צעד מאוד חשוב בזמנו. במלים אחרות, בחוק ביטוח בריאות קיים היום סעיף שנקרא "שירותי בריאות לתלמיד".

גם בתוספת השלישית, שמונה מה צריכה המדינה לתת לאזרחים על חשבונה, יש פירוט של תחנות לבריאות המשפחה וגם סעיף שמדבר על שירותי בתי הספר.

נוכח המציאות הזאת, ומתוך ראייה שתפיסת שירותי הבריאות בארץ כוללת באותו חוק את שירותי הבריאות שניתנים על-ידי קופות-החולים ואת אלה שניתנים על-ידי המדינה, זאת תהיה שגיאה אם נעשה חוק נפרד לבריאות התלמיד, כך שכל שאלות הבריאות יהיו בחוק אחד ורק בריאות התלמיד תהיה בחוק אחר.

מלבד עניין אסתטיקה משפטית וחקיקתית, יש פה עניין מאוד מהותי. טלי גל יכולה להעיד מניסיון קודם שאנחנו מחוקקים חוק מתוך כוונות טובות, ואז אנחנו מגלים שהשירות שמישהו קיבל לפי חוק אחר מתבטל. זאת אומרת, יהיה לנו חוק רפואת התלמיד, יבואו כל אלה שמחויבים היום לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ויגידו שיש חוק חדש שהם לא כלולים בו. החוק החדש או שיתוקצב או שלא יתוקצב, בזמן שחוק ביטוח בריאות ממלכתי, עם כל חולשותיו ובעיותיו, יש לו מערכת תקצוב ידועה. לכן השיקול הוא גם עקרוני מבחינת תפיסת חקיקה וגם מאוד מעשי.

אחרי חשיבה בנושא הזה והתייעצות עם האנשים האחראיים במשרד הבריאות ועם גורמים אחרים, אני חושבת שאנחנו צריכים להציע את שירותי הבריאות לתלמיד כתיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. זאת ההצעה הראשונה שאשמח לשמוע עליה את דעתכם.

הנקודה הבאה היא רמת הפירוט שצריך להיכנס אליו. חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא לא אחיד ברמת הפירוט. כמי שהיתה שותפה לחקיקה אני יודעת שיש הרבה מאוד פירוטים שהיו פרי לחצים של גורם כזה או אחר. לפעמים זה פרי הלחץ של קופות החולים, שרצו לפרט למשל איך עוברים מקופת חולים אחת לאחרת. זה דבר שהוא לא מאוד חשוב, אבל מכיוון שלקופות החולים הוא היה מאוד חשוב אז יש פירוט ארוך ומייגע איך עוברים מקופת חולים אחת לאחרת. היה חשוב למשרד הבריאות, שבתוספת השלישית יכתבו בדיוק את החיסונים שצריך לתת, בשמותיהם אחד לאחד, וזה מופיע. לכן החוק, למרות שעבדנו עליו בוועדה חודשים ארוכים, הוא בכל זאת לא נתן פירוט של כל סעיף לפי החשיבות האובייקטיבית שלו, אלא במידה רבה לפי הלחצים שהיו במהלך החקיקה, של הגורמים השונים שהיה להם עניין להביא דבר כזה או אחר.

למען האמת ההיסטורית צריך להגיד, שזאת הארץ היחידה שבה סל השירותים מופיע בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה. זה תקדים עולמי, ולכן יש לזה חסרונות ויתרונות.

יש תחומים מסוימים שהפירוט הוא גדול יותר, ולעומת זה רפואת בית הספר לא זכתה לפירוט, משום שבאותו יחס כוחות שהיה באותו רגע זה לא היה הגורם הדומיננטי. בכל העניין של הבריאות הציבורית החרדה היתה לשמור על הקיים. לכן אני חושבת שבהצעת החוק אנחנו צריכים לתת פירוט, ברוח הצעת החוק שהונחה פה, לאותו פרק שבו מדובר.

פרק ה' היום עוסק במתן שירותי בריאות, ושם מופיע סעיף 21(א) "שירותי בריאות לתלמיד". אני מציעה שנוציא את הסעיף הזה מפרק ה', שעוסק בסעיפים 21, 22 ו-23 ונשאיר את הפרק שעוסק רק בקופות החולים, ויהיה פרק נפרד שיעסוק בבריאות התלמיד.

בפרק הנפרד הזה אנחנו מציעים את הסעיפים הבאים. סעיף 1 יעסוק בשאלה מי מקבל את השירות: "שירותי הבריאות יינתנו לתלמיד בבית הספר מגן חובה עד כיתה יב". אני נוקבת בכיתה ולא בגיל, כי בכיתה י"ב יש גם בני 18 ו-19, עולים ואחרים. אני לא מתייחסת כאן לחינוך המיוחד, כי כידוע יש לו מערכת נפרדת עם סל משלו.

סעיף 2 עוסק בשאלה מי נותן את השירות, ואני מעתיקה את סעיף 21 הקיים, שאומר: "שירותי הבריאות יינתנו בידי משרד הבריאות".

סעיף 3 עוסק בשאלה מי נותן את השירות. את הנוסח לקחתי מנוהל מתן שירותי בריאות לתלמיד 1992, של משרד הבריאות: "צוות הבריאות בבית הספר יכלול אחות מוסמכת עם השתלמות בסיעוד ובבריאות הציבור". ההצעה היא להוסיף: "בחישוב של משרה מלאה לכל 1,250 תלמידים".

אני הצעתי בעמדה שלי להוריד את המספר ל-1,000 תלמידים.

כמה זה היום?

1,500.

אנחנו שומעים את ההצעות. הגורם השני בצוות הבריאות הוא הרופא. אנחנו מציעים לקחת את הנוסח כפי שהיה בהצעת החוק: "רופא מורשה, כמשמעותו בפקודת הרופאים, בעל תואר מומחה ברפואת ילדים או בפסיכיאטרייה של הילד המתבגר או בנוירולוגיית ילדים או רופא כללי שעבר הכשרה מיוחדת במשך שנתיים לפחות בתחום רפואת בית הספר". לזה אנחנו מציעים להוסיף, ששירותי הרופא ייעשו בחישוב של משרת רופא לכל 4,000 תלמידים. זאת אומרת, אנחנו מציעים להוריד מ-6,000 תלמידים ל-4,000 תלמידים. בכל הגדרה של צוות אנחנו נותנים את ההגדרה המקצועית של איש הצוות וכמה אנשי צוות צריך ביחס למספר התלמידים.

סעיף 4 עוסק בשאלה מה עושה הצוות. בתוספת השלישית יש הגדרה של מה עושה צוות הבריאות, האחות והרופא. אנחנו הוספנו על זה. היום בחוק כתוב בתוספת השלישית: "צוות הבריאות יבצע בדיקות שגרה, חיסונים כאמור בפסקה 4 לתוספת השלישית, מעקב והדרכה". אנחנו מציעים להוסיף: "צוות הבריאות יבצע בדיקות שגרה, חיסונים וחינוך לבריאות והדרכה של צוות המורים, העובדים וההורים".

כמובן, האמירה הזאת היא מאוד כללית, היא לא אומרת מתי מדריכים ובאיזה יום, אבל זה אומר שבתחום האחריות של הצוות יש לא רק חיסונים ובדיקות גובה ומשקל, אלא גם חינוך לבריאות והדרכה של ההורים ושל המורים.

אבל גם התלמידים מקבלים הדרכה.

חינוך לבריאות זה מה שמחנכים את התלמידים. חינוך זה מילה הרבה יותר עמוקה מאשר הדרכה. הדרכה להורים זה איך הם יעזרו לילדים שלהם, אבל הדבר המרכזי פה זה חינוך לבריאות של התלמידים.

אנחנו רוצים להגדיר באופן ספציפי את עניין הרופא. מהנוסח הקיים אנחנו מורידים את חינוך לבריאות והדרכה, כי אנחנו חושבים שהרופא והאחות יעשו את זה במשולב בחלוקה. קיבלנו הערות, ואני מקבלת אותן, שרופא שמועסק בבית הספר לא יעסוק בטיפול במובן של הטיפול של הרופא הקהילתי או של רופא קופת-חולים, כי אמרו שתהיה כפילות. אני זוכרת את הוויכוח בין קופות החולים לבין החינוך המיוחד בשאלה מי צריך לתת טיפולים פרה-רפואיים. לכן אני חושבת שהנוסח שאנחנו מציעים הוא יותר מתאים לרופא בית-ספר: "ב. רופא המועסק בבית-ספר יעסוק באיתור, אבחון ובעיות הקשורות בתפקוד הילד בבית הספר" - נקודת המוצא היא לשפר את תפקוד הילד בבית הספר – "לרבות התוויית תוכנית טיפולית במטרה לשפר את תפקודו". כלומר הרופא יתווה תוכנית, אבל רופא שאחראי על אלפי תלמידים לא יכול לתת טיפול לכל אחד. אנחנו לא משחררים את קופות החולים מאחריות שלהן לתת את הטיפול. זאת התפיסה שלנו, התפיסה של רופא מאבחן, שמציע הצעות, שמדריך את הצוות ביחד עם האחות ועוסק בחינוך לבריאות – כל זה במטרה לטפל בבעיות הקשורות בתפקוד הילד בבית הספר. זאת אומרת שאם ילד מפריע, הרופא יבדוק אם מדובר בבעיה רפואית או לא. אנחנו לא עוסקים בשאלות כלליות אחרות, שקופות החולים צריכות לעסוק בהן.

יש הבדל בין בריאות לבין רפואה.

התפיסה שלנו בגדול היא, שבחוק לא יהיה רמז של שחרור קופות החולים מלטפל בילדים חולים. תפקיד רופא בית הספר הוא לא לטפל בשפעת, אלא לשלוח אותו למקום אחר לקבל את הטיפול. אנחנו רוצים רופא מאבחן, רופא שרואה את הילד ואת קהילת הילדים, זאת אומרת הוא רואה את ההתנהגות הבריאותית המסוכנת של הקהילה, אם זה הרגלי תזונה או הרגלי עישון וכיוצא בזה.

הסעיף החמישי מדבר בשאלה מתי יבוצע החוק. ברור שאם אנחנו הולכים על מהפך כזה עם רופאים בעלי הכשרה, אי-אפשר שזה יהיה מהיום למחר. לכן ההצעה היתה שהשלמת ביצועו של החוק תהיה בספטמבר 2003. הבנתי שמתחילים לעשות קורסים והכנות. כמובן שזה יהיה כפוף למועד שבו יחוקק החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. בכל מקרה ברור, שאנחנו רוצים לתת למשרד הבריאות תקופת מעבר של שלוש שנים לביצוע השינוי המהותי הזה.

אני חושבת שהפרק הזה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי יאותת לכל המערכת כמה חשובה הבריאות המונעת לילדים מגיל 5 ועד 18. דבר שני, הוא יכניס חלוקת תפקידים ברורה בין רפואת בית-ספר לבין הרפואה הקהילתית. בסופו של דבר, אם נצליח בפרק הזה, הוא יחסוך כסף לשירותי הבריאות באופן כללי. בסופו של דבר כל השקעה ביישום הפרק הזה אמורה לחסוך הרבה מאוד כסף למדינה, מאותה סיבה שמשרד הבריאות נותן יותר ויותר חיסונים. חיסון זה דבר חשוב מאוד, אבל חינוך לבריאות לא נופל בחשיבותו מהנושא של חיסון. השתתפתי לפני עשרה ימים בדיון בנושא עישון, בהשתתפות ד"ר ויינר מארצות-הברית, זה שחשף את השיטות של מייצרי הסיגריות, ודיברנו שם על העניין של הירידה בגיל שבו הילדים מתחילים לעשן. הוא סיפר על פעולות שנעשו בבתי הספר בכמה מדינות בארצות-הברית שהתייחסו לעניין ברצינות. הם לקחו אחוז מסוים בהכנסות ממיסי הטבק והפנו אותם לעבודה בתוך בתי הספר והורידו ב-30%-40% את מספר הילדים המעשנים. קשה אפילו לחלום על משהו יותר בריאותי מאשר להוריד בצורה כל-כך ניכרת את מספר הילדים המעשנים. לא כל המדינות בארצות-הברית אימצו את זה, רק כמה מדינות. מה שהתרשמתי הוא, שכל הפעילות הזאת היתה סביב בית הספר, וההישג הוא מדהים ביחס לפרוטות שהשקיעו. לכן החוק הזה הוא גם חיוני לבריאות במובן העקרוני של המילה, והוא גם חוק חסכוני שמאוד יעזור, למרות שבשלב ראשון צריך יהיה לתגבר את המערך בבית הספר. אני חושבת שחוק ביטוח בריאות ייצא נשכר מכך שהתחום הזה יהיה בו מפורט.

שמעתי בקשב רב את הניסוחים ואת ההצעות, והסכמתי עם משפט אחד שאמרת לקראת סוף הדברים שלך. אמרת שרפואה מונעת היא נושא חשוב, ולזה הסכמתי. מכיוון שעם זה אני מסכים, נראה כיצד הצעת החוק הזאת משתלבת עם אותה אמירה.

המשמעות של הצעת החוק הזאת אומרת, שאנחנו נחליט מה מתוך נושא הרפואה המונעת הוא החשוב ביותר, נבוא למשרד הבריאות ונאמר לו שזה החשוב ביותר עכשיו ושאליו יפנה את מירב המשאבים שיש לו. יכול להיות שיש דברים אחרים שמשרד הבריאות היה מוצא לנכון לטפל בהם קודם מבחינת זמינות ולהשקיע בהם יותר מאשר הנושא הזה.

לא רק זאת, אנחנו גם מכתיבים למשרד הבריאות בדיוק איך לעשות את זה. אנחנו אומרים לו שהוא צריך משרת רופא לכל 4,000 תלמידים. יכול להיות שביישוב מסוים צריך פחות רופאים מיישוב אחר. יכול להיות שצריך פסיכולוגית או עובדת סוציאלית במקום הרופא.

משרד הבריאות לא מממן פסיכולוגית ועובדת סוציאלית.

יכול להיות שצריך יותר אחיות למקום מסוים מאשר רופא. אבל החוק קובע שצריך להיות רופא ל-4,000 תלמידים, זאת אומרת שאנחנו קושרים את הידיים של המשרד ואומרים לו שזה הדבר החשוב ביותר ואחר-כך שיסתדר עם הבעיות האחרות. תהיה לו בעיה, כי זה יהיה בחוק. בחנו ביחד כאן את כל תקציב רפואה מונעת של משרד הבריאות, והחלטנו שזה הנושא שהכי חשוב כרגע לקדם אותו והוא יקבל קדימות אוטומטית, כי הוא על-פי חוק ושאר הנושאים לא. לא רק זאת, הכתבנו נוסחה שווה לכל המקומות, לכל בתי הספר, לכל האוכלוסיות. אולי באוכלוסיות מסוימות יש צורך ביותר מרופא אחד ל-4,000 תלמידים? אולי באוכלוסיות מסוימות יש פחות, ואז אפשר היה להעביר ממקום אחד למקום אחר? קבענו כאן משהו אוטומטי נוסחתי, שאני מניח שיהיה תלוש בשטח.

תמר, את יודעת שיש הצעות חוק שהעלית שהיה בהן דברים שיכולתי להזדהות אתם. הצעת החוק הזאת, למרות שניסיתי לראות גם את הצד השני, יש בה בעיות ואני חושב שהיא תגרום להרבה מאוד עיוותים, וחבל.

אני מודה לך על ההערות, ואנחנו נביא אותן בחשבון. בכל מעשה חקיקה המחוקק אומר את דעתו על קדימויות. יוזמת חוק חינוך מיוחד היתה יוזמה פרטית, איש לא הפריע למשרד החינוך לחוקק חוק כזה ובכל זאת הוא לא חוקק. החוק חוקק, ואנחנו יודעים שיישומו היה מעוקב עשר שנים ועד היום לא השלמנו את כל יישומו, אבל זאת אמירה בנושאים האלה. כמובן שאם המצב בתחום הרפואה המונעת היה נפלא ולא היו בעיות, אז לא היינו צריכים בכלל לחוקק חוק.

זה יכול להקשות על המצב.

בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הרפואה המונעת לא זכתה למקום הראוי לה. לא הגיע אלי מישהו שאמר שבאופן ארצי חסרות אחיות בתחנות לטיפול במשפחה. יש בעיות קונקרטיות, שביישובים מסוימים סגרו תחנות, אבל באופן ארצי אין בעיה מהסוג הזה. יש לנו כן בעיה בתפיסה של הרפואה המונעת לילדים מגיל חמש ואילך, ואני חושבת שמשרד הבריאות ומשרד האוצר צריכים להיות מאוד מעוניינים בחקיקה הזאת. אם כל מה שאני אומרת היה נעשה ביוזמת המשרד הייתי רק שמחה, אבל הדברים הם לא בדיוק בתחום הזה.

לגבי חוק שמחייב, אתה יודע מה קרה עם טיפול בשיקום נכי נפש. יש חוק ואין כסף.

אני אשמח לדבר אתך על זה, אבל זה לא בדיוק כך.

אם האיתות של הוועדה בחקיקת החוק הזה למשרד הבריאות ולאוצר יהיה שהם יקציבו יותר כסף לרפואה המונעת, זאת הכוונה שלנו וזה המסר שאנחנו מחויבים להביא. ניסיתי לשכנע עד כמה החוק הזה חוסך כסף, ואתה משום מה חושב שהוא מבזבז כסף.

יכול להיות שהוא יחסוך משהו, אבל יכול להיות שאם תעשי תוכנית ארצית לחיסונים היא תחסוך יותר.

שמעתי שאנחנו המדינה עם הכי הרבה חיסונים.

זה לא מדויק. לקראת הכנת תקציב 2001 משרד הבריאות אמר שאחת הבעיות הקשות שיש להם זה נושא החיסונים.

"השירות הרפואי בבית הספר יכלול שירותי בריאות באיכות ובנגישות ורמה סבירים".

בחוק ביטוח בריאות, בסעיף הראשון, כתוב שהשירותים יינתנו באופן שוויוני ונגיש.

זה שייך לקופות החולים.

זה שייך לכל החוק.

אמרת שאת רוצה אמירה שיהיה בה איתות לשירותי רפואה מונעת. לכן אני מציע שתכניסי בסעיף הספציפי שמתייחס לנושא של עובדי בריאות התלמיד, שהשירות הרפואי בבית הספר יכלול שירותי בריאות באיכות ובנגישות וברמה סבירים.

אני אתייעץ עם המשפטנים האם סעיף 1 של חוק ביטוח בריאות לא חל גם על זה.

אני רוצה להבין מאיפה בא המספר שנאמר בישיבה הקודמת, שהערכת האוצר היא שהחוק יעלה בתוספת של מאה מיליון שקלים על הקיים.

נדמה לי שדיברו על כ-80 מיליון שקלים, אבל אני מתחייב להעביר את המספר המדויק. בדקו עם משרד החינוך כמה תלמידים יש, חילקו בנוסחה שקיימת פה והגיעו לסכום.

המספר הזה הוא בלתי מבוסס בעליל והוא בסדר גודל של בערך פי 2.5-3 מהמספר הריאלי. בכיתות א-ט לצורך העניין, משום שכיתות י-יב מקבלות הקצבה מצנרת אחרת, יש מיליון תלמידים. בכיתות י-יב יש מימון של האוצר דרך משרד החינוך לרשויות בהיקף דומה, זה הולך על תקן של רופא ל-200 כיתות.

אמרת שיש מיליון תלמידים, תחלק ב-4,000.

זה 250, והיום יש כ-65. ההפרש הוא 180, כשעלות שכרו של רופא מהדרג הזה שעובד היום בשירות הוא 160 אלף שקלים. 160 אלף שקלים כפול 180 הם לא מאה מיליון. אפילו אם תוסיף שינוע ולוגיסטיקה, מדובר בסדרי גודל של 30 מיליון. המספר 100 מיליון יוצר הטעיה משמעותית.

נושא בריאות הנוער הוא במוקד עיסוקם של הרבה משרדי ממשלה, כמו בריאות, חינוך ורווחה, והתשלומים שעם ישראל משלם הם בהרבה מאוד נושאים אחרים. צריך לראות את זה בראייה רחבה הרבה יותר, שבריאות הנוער בבתי הספר זה אינסטרומנטלי, מאחר שיש נגישות להגיע לכל הילדים ומכאן היתרון הגדול.

נושא נוסף, שלא מתייחס לאוצר או לממשלת ישראל אלא כתפיסת חיים. האופק התכנוני של משרדי אוצר בדרך-כלל הוא סוף שנת הכספים, ובמקרה הטוב סוף הקדנציה של הממשלה. בנושא רפואה מונעת ובריאות, את הקופון שגוזרים לא תמיד גוזרים בסוף השנה, לפעמים אחרי שלוש או עשר שנים. אבל בכל תחשיב קלאסי השקעה ברפואה מונעת ובבריאות מהסוג הזה נותנת תוצאה ביחס של 1:7, אלא שאת הקופון לא גוזרים בתום שנת הלימודים. מטבע הדברים, בראייה תכנונית של משרדי אוצר באופן כללי, הם באים מתוך תפיסה הרבה יותר צרה מבחינת טווח התכנון.

אני מסכים שרפואה מונעת היא חשובה, ואכן יש שיעורי תשואה לנושא הזה, אני לא יודע אם זה 1:7, 1:2 או 1:4.

זה הרבה יותר מ-1:1.

יש קופות החולים, שלשיטתך כדאי להן לעשות את זה, כי הן מרוויחות. דבר שני, משרד הבריאות מפעיל את זה, הוא גם יודע את החישובים. משרד הבריאות משלם, ולכן היה צריך להיות לו האינטרס הגדול ביותר להשקיע ברפואה מונעת, כי הרי הוא יגזור את הקופונים.

לגבי התחשיב שהצגת, לפני שאתה מסיק מסקנות אני אומר שאני אביא תחשיב. הבאת כאן מספרים שלא בדקתי, ואני מבקש לבדוק.

אנחנו מבקשים ממשרד האוצר לקבל תחשיב בכתב.

בהחלט.

אנחנו מודים לך ומאחלים לך שנה טובה.

אנחנו מאוד שמחים על הכיוון הזה בכל פורום. המילה "אבחון" היא קצת בעייתית בעיני, כי אבחון כרוך בהמון בדיקות, ואני בוודאי לא רוצה לפטור מהן את קופות החולים.

יש אבחון ראשוני, כלומר השערה של רופא, ואחר-כך יש הבדיקות. איך נקרא האבחון הראשוני?

זיהוי ואיתור.

בבית הספר יש רפואה מונעת, וזה נקרא screening . אפשר לקרוא לזה ניפוי או סינון. כשעושים screening זאת בדיקה שעושים בבית הספר, שצריכה להיות זולה באופן יחסי, זמינה ועם טווח רחב של false positive . כלומר עדיף שיהיה יותר false positive ושלא יהיה false negative אחד. יכול להיות מצב, שעושים בדיקת עיניים בבית הספר ושולחים את הילדים לרופא עיניים, ומתברר שאחד מכל שני ילדים צריך להרכיב משקפיים. הכוונה בבריאות בית ספר היא רפואה מונעת של בדיקות סריקה. זה לא בדיקות דם, ולכן זאת המניעה הראשונית.

השאלה היא אם המילה "אבחון" היא במקומה.

אם הרופא מוצא מחלה הוא לא עושה את הבדיקה, אלא הוא מפנה לרופא.

אבל ברגע שהוא אומר מה המחלה, זה אבחון.

זה סריקה.

האם אבחון ראשוני הוא לא אבחון?

אנחנו קוראים לזה בדיקות screening של סינון.

יש פה רשימה של הצעות א-יא בהצעת החוק הקודמת שהיתה, כמו להאריך את זמן הפגישה, שההורים יהיו נוכחים וכו'. אני מבקשת לדעת מה עושים עם הדבר הזה.

אמרתי בפתח הדברים, שההצעות האלה מאוד חשובות, אבל הן עוסקות כבר בפרקטיקה של השירות שאי-אפשר להכניס את זה בחוק. אני חושבת שיש הנחיות כלליות, שלא מטפלים טיפול רפואי בילד בלי נוכחות ההורים. אבל לעומת זה כן נותנים חיסון בלי נוכחות ההורים וכן עושים לו בדיקת ראייה בלי נוכחות ההורים. ההורים מקבלים הודעה שמחר יש חיסונים, וכנראה הורים שמעוניינים לבוא לבית הספר באים. אותו הדבר גם איזו הכשרה בדיוק תהיה לרופא שיעבוד בבית הספר. אמרנו שהוא יקבל הכשרה מתאימה לרפואת בית-ספר, והבנתי מפרופסור אמיתי שבתי הספר לרפואה כבר נערכים לנושא הזה, וסוף-סוף יהיה לנו מסלול הכשרה מיוחד.

אין היערכות קונקרטית, אבל יש הרצון.

אנחנו נוביל לכל מיני שינויים בהכשרת רופאים, כי יהיה ביקוש לרופאים שיש להם תואר כזה מסוים ולא תואר אחר.

הבוקר חתמתי לבן שלי על זה שאני מוכנה שהוא ייבדק שלא בנוכחותי. השאלה היא אם החלק של נוכחות ההורים בבדיקה הוא חלק שמוסדר היום בחוק או לא.

זה מוסדר בחוק אחר.

אם זה מוסדר בחוק אחר, אז נפתרה הבעיה.

אני שמח על השינוי הראשון והגדול שהצגת בתחילת הדברים, שזה יהיה חלק מהחוק ולא חוק נפרד. הניסיון המר הוא של החוק לחינוך המיוחד, שאנחנו עד עכשיו אוכלים את הפירות הבאושים שלו.

אתה צודק, ואני חושבת שככל שמכניסים את הדברים תחת מטרייה אחת נפתרות בעיות.

המילה היא מניעה, ואני בפירוש מחזקת את זה. אני חושבת שמה שאנחנו מנסים לעשות זה בדיוק מניעה, ולא טיפול במקום. אני מחזקת את דברי מוריה, כי הדמות שיותר זמינה בבית הספר היא האחות, והתפיסה צריכה להיות משולבת בין האחות לרופא. אנחנו מדברים על שירותי בריאות לתלמיד ולא רפואת התלמיד. המינוח המילולי בכותרת החוק אומר הרבה מאוד, וזה מאוד משמעותי.

אתחיל מתגובה לאוצר, למרות שנציג האוצר יצא. התפעלתי מאוד מהדאגה שלו לשיקול הדעת של משרד הבריאות, זה מאוד ראוי להערכה. אני חושבת שמשרד האוצר צריך להצטמצם ולהגיד אם הם מביעים התנגדות לתת תקציב או לא. הוא לא קרא לילדים בשמם.

משרד הבריאות צריך לקבוע סדר עדיפויות, אם זה בתוך התקציב של משרד הבריאות, ואז נציגי משרד הבריאות אומרים את דעתם. זה צעד נהדר שניתנת קדימות לשירותי רפואה מונעת בבתי ספר. אם משרד האוצר אומר שתקציב נוסף יהיה בעייתי, אז נדון בזה בנפרד. שלא ייבהלו מזה שנציג האוצר נבהל משיקול הדעת של משרד הבריאות.

אני גם מקבלת את הרעיון שזה יהיה חלק מהחוק הרחב, כי אני חושבת שזה יהיה יותר קל ליישום. העובדה שהחוק יתחיל רק מגיל חמש מצמצמת אותנו.

יש לנו תחנות לאם ולילד, שבעצם מכסות את הילד עד גיל שש. אנחנו לוקחים שנה אחת של כפילות. הבעיה היא שההורים ממעטים לקחת ילדים בני חמש לתחנות.

הבעיה עם התחנות היא שצריך ללכת לשם, זה אקט פיסי. כולם יודעים שהגילים מתחת לחינוך חובה הם הגילים המסוכנים והרגישים, ואבחון מוקדם של בעיות של חינוך מיוחד ושל בעיות נפשיות בגילים האלה הוא קריטי. טיפות חלב לא תמיד נגישות לכל האנשים, שדווקא הם צריכים הכי הרבה להגיע אליהן.

זה לא מדויק.

אלה דברים שאנחנו במועצה לשלום הילד יודעים.

לגבי הגדרת רופאים, אנחנו הצענו בהצעה שלנו, שנמסרה פה, שהחלופה של רופא שעבר הכשרה מיוחדת של שנתיים תהיה חובה, זאת אומרת שזה יהיה הכרחי שרופא עבר הכשרה. אני יודעת שזה בעייתי ויכול להיות שיהיה צריך לעשות את זה באופן הדרגתי, לא מיידי. אבל מכיוון שנערכים לבניית מערך הכשרה, אני חושבת שחשוב שזה יהיה בחוק, שיהיה כתוב שרופא עבר מראש הכשרה או שיעבור הכשרה תוך כדי. לדעתי צריכה להיות בחוק חובה אקטיבית או סעיף פוזיטיבי שאומר שמשרד הבריאות יכשיר רופאים לעניין הזה, כי אם זה לא יהיה בחוק לא יהיה תקציב.

לפי מה שהבנתי, במהות השירות יש א ו-ב. הבנתי ש-ב זה רק לרופאים, האם א זה רק אחיות?

זה גם וגם.

ואז ב זה רק רופאים, זה בנוסף.

דבר שני, לא ראיתי את המילה "הפניה", אבל אני חושבת שבמסגרת חיפוש ההגדרות המתאימות לאבחון צריכה להיות גם המילה "הפניה", כי זה יבהיר שהכוונה היא שהרופאים יעשו אבחון ראשוני.

אני רוצה לחזק את דבריה של עירית לבנה, שדיברה על המהות ועל המעמד של האחות בבית הספר. אם באמת נגיע למצב של 1,000 תלמידים לאחות, הפעילות של האחות בבית הספר תבוא הרבה יותר מהר לידי ביטוי, היא תגלה יותר מעורבות, היא תהיה יותר זמינה גם לכל הרעיונות היפים שפרופסור אמיתי הציע, כמו שיחות ושעות שבהן יש קבלת קהל. אפשר יהיה לפתח את הנושא בדרך אחרת לגמרי והרבה יותר יעילה, מפני שכמו שזה נראה היום, כשאחות אחראית על 1,500 תלמידים קשה לה מאוד. יש פה מקום לתת את הדעת למצוקת כוח האדם בתחנות. מה שאנחנו קולטים אלו לא אחיות חדשות, אלא אחיות שפרשו ולמעשה הן יוצאות מהדלת ונכנסות דרך החלון של חברת כוח אדם, לא תמיד עם זכויות. מה שקורה למעשה הוא שאין לנו עתודה, גם בתחנות, ויכול להיות שיש מקום לדיון נוסף גם בסטטוס הזה של אחיות לבריאות הציבור בכלל, כי בהרבה מקומות זאת עבודה משולבת שאחות עובדת גם בתחנה וגם בבית-ספר. צריך לתת את הדעת על זה שיש לתת לנו תמריצים, מפני שבסופו של דבר העבודה שלנו היא עבודת נמלים. כפי שפרופסור אמיתי אמר, הקופון הזה לא תמיד נשלף תוך חצי שעה או שעה כמו בטיפול נמרץ, אבל זה קופון שהולך לאורך שנים, ואם נסתכל על שיעורי תחלואה אז יש מחלות שנעלמו היום, וזה בזכות עבודת הנמלים שלנו, אם זה חיסונים ודברים אחרים. לכן אני אומרת שיש פה מקום לתת את הדעת לא רק לרופאים, אלא גם לאחיות, לחפש בעבורן תמריץ כדי שהפעילות הזאת תישא פרי.

הרשו לי לסקור את מה שקורה בשירות הבריאות לתלמיד בשלוש השנים האחרונות, שלמעשה הוקם השירות מחדש בזכות תיקון מס' 6 לחוק. אסור להגיד שבחו של אדם בפניו, אבל מגיע לך הרבה בספר הזכויות.

למדנו מאז קצת יותר על השירות ועל התכנים שלו ועל כל מה שקורה בו יותר ממה שראינו קודם, כי לקחנו אותו גם בחשיבה עסקית. רצינו לעשות את זה באופן כלכלי, שזה יהיה הכי זול, כי אם הרפואה המונעת לא תהיה זולה אז התוצאה לא תהיה טובה. למדנו מזה כמה שיעורים.

השיעור הראשון הוא הנושא של התקציב. אני יודע מראש מה יאמרו נציגי האוצר. קיבלנו תקציב, ואני חשבתי ברוב תומי שהתקציב הזה יעלה יחד עם מספר התלמידים. זאת אומרת, שאם מספר התלמידים עולה ב-4% בשנה, התקציב יעלה ב-4% בשנה. זה נראה לי הגיוני, ולכן בזמנו בדיונים לא עמדנו על זה. התברר שיש רק עדכוני אינפלציה, שהם 0.5% או 1%, ויש לנו בעיה של פער ומחסורים. בפירמידת סמכות יש חוק ויש תקנה ויש חוזר מנכ"ל ויש נהלים, והרבה תגובות פה נבעו מבלבול בין נהלים לתקנות. בחקיקה ראשית צריכים להיות מאוד זהירים, כי אחר-כך בבית המשפט העליון מתקיימים דיונים למה המחוקק כתב "משרד הבריאות".

נציג האוצר כנראה לא יודע, אבל החישוב שחישבנו בשעתו כמה כסף צריך ללכת, היה לפי תקנים כאלה. זה היה אחד ל-1,600, ואחד ל-4,000.

כמה עולה השירות היום?

כ-72 מיליון שקלים. בהתחשב בזה שמדובר בשירות למיליון תלמידים, אני לא מוצא דבר כל-כך זול בהיסטוריה. מדובר על 70 שקלים לילד לשנה. אין שירות שדומה לזה במערכת הבריאות.

הנושא השני, בחוק ביטוח לאומי יש מועצות לאומיות. יש מועצה לאומית לפדריאטריה. החוק הזה הועלה על-ידי המועצה הלאומית לפדריאטריה, והדיון התקיים ב-5 באוקטובר. בעיקרון המועצה הלאומית לפדריאטריה תומכת בהצעת החוק: "ההצעה חיובית ובעלת תוכן וחשוב להפיק ממנה את המירב, עם זאת סיכום הוועדה שפעלה בנושא אשר אומץ על-ידי המועצה והועבר למשרד הבריאות מהווה את המלצות המועצה בנושא ויש לנסות ולתקן את הדברים בהצעת החוק, כאמור בסיכום הוועדה". סיכום הוועדה הוא עוד יותר מחמיר מבחינת התקנים. הדברים האלה הם גלויים, ואפשר לראות גם את ההחלטה.

כמה הם מציעים?

הם מציעים רופא ל-3,500 תלמידים, ואחות ל-1,250 תלמידים. אלה לא דברים שבאוויר, אלה דברים שאמרה המועצה הלאומית המייעצת האחראית, שדנה במשרד הבריאות. פרופסור דנון הוא שעומד בראש הוועדה.

מאוד חשוב להבדיל בין רפואה לבין בריאות. לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הקפיטציה הכי נמוכה שמקבלת קופת-חולים היא לאנשים בין גיל 5 ל-15. כלומר אם בין גיל 40 ל-50 זה 1, אז בגילים האלה זה 0.45. עשו את זה מכיוון שעשו סקר בקופות החולים בירושלים וראו שהם לא מגיעים לקבל שירות. לכן בית הספר הוא המקום לקבל שירות, ולכן יש הרבה דברים שלא נעשים בהם אבחונים. מי שרואה ראשון את הבעיות זה הצבא, שאז מתגלות כל מיני בעיות שאנחנו רוצים שיתגלו קודם לכן. פעם ה- screening של הצבא היה ל-80% מהילדים, היום זה לכ-45%. זאת אומרת שיש 60% שבכלל לא יגיעו ל- screening. לכן אני חושב שצריכים להשקיע בבריאות.

יש שלוש זרועות שפועלות במסגרת רופאת בית-ספר: רפואה מונעת, חינוך לבריאות וקידום בריאות. הרפואה המונעת בבדיקות ה- screening שלה עושה בדיקה ואבחון מסוים. אני מאוד חושש להכניס את המילה אבחון בגלל מה שקרה לנו עם חוק החינוך המיוחד, שהתבזינו בזה. יועץ משפטי הסתכל וראה שיש "אבחון" בשני מקומות, וכתוצאה מזה קופות החולים התנערו מזה. הדבר תוקן בחוק ההסדרים.

ברפואה המונעת יש העניין של הסריקה, יש חינוך לבריאות וקידום לבריאות, ואלה דברים שצריך לראות את אחיות בית הספר ואת הרופא כחלק מהצוות החינוכי, בצורה מושלמת. אנחנו לא נגיע למצב שהיה כאשר אנחנו היינו ילדים, שהיתה אחות בכל בית-ספר.

מה אתה מציע לעשות עם המילה "אבחון"?

אני מציע לכתוב "רפואה מונעת, חינוך לבריאות וקידום בריאות". אני מציע שהנושא הזה ייכנס אחר-כך בנהלים שלנו בחוזר מנכ"ל, מכיוון שבו יגידו בדיוק מה הוא צריך לעשות. כי בחקיקה ראשית יש בעיה.

בסעיף 4 הצענו שני סעיפי משנה: סעיף 1 יאמר שצוות הבריאות, כלומר האחות והרופא, יעסקו בחינוך לבריאות וברפואה ומונעת ובקידום הבריאות. סעיף 2 יעסוק ברופא. מהדברים שלך עולה כאילו שאתה מוחק את סעיף 2.

לא. אני רוצה שבמקום "אבחון" ייכתב "בדיקות סריקה", מכיוון שיש בזה גם אבחון וגם ההפניה.

במה זה שונה מבדיקות הסריקה בסעיף א? אסור לתבוע שני מונחים שאתם לא יודעים מה ההבדל ביניהם.

בדיקות השגרה שמדובר עליהן הן בדיקות הסריקה.

זה לא אותו דבר בהכרח, כי בדיקות שגרה זה יכול להיות בדיקות שנעשות לכל התלמידים, ואילו בדיקות סריקה נעשות כשתלמיד מתלונן.

לא, בדיקות הסריקה נעשות לכולם. הרעיון הוא שלוקחים כיתה שכל התלמידים בה מרגישים שהם בריאים, ולארבעה מהם מציעים ללכת לבדיקה נוספת כי ייתכן שיש להם בעיה של ראייה. כך מתגלה, שבעיות קשב אצל תלמידים נובעות מראייה לקויה, למשל.

דוגמה לזה היא בדיקות השיניים שנעשות, ואם מתגלה חור בשן שולחים את התלמיד לרופא שיניים.

בקשר למיומנויות של הרופא והאחות. אחד הדברים שראינו בנושא של חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא שהמקצוע איננו אטרקטיבי כמו שהוא היה בעבר, והדבר הזה גם מתבטא בנושא השכר. יש כאן מעגל קסמים, שאם השכר נמוך באים למקצוע אנשים פחות טובים. בחוק יהיה כתוב "אחות מוסמכת", והשאלה היא מה קורה אם האחות לא תהיה מוסמכת.

העתקתי את הנוסח של משרד הבריאות.

זה ההבדל בין הנוהל לבין חוק, כי לחקיקה ראשית אני מתייחס בדחילו ורחימו. יש אחיות שעובדות הרבה שנים והן עדיין לא אחיות מוסמכות, ולפי לשון החוק של בית המשפט העליון זה יהיה משהו נורא. אותו הדבר לגבי הרופאים.

אפשר לעשות הוראת מעבר, שאומרת שאם מישהי עובדת כבר תוכל להמשיך לעבוד, אבל האחיות החדשות יהיו כולן מוסמכות.

השאיפה היא נכונה מאין כמוה, וצריכה להיות תקופת מעבר.

40% באזור של נפת עכו הן אחיות מעשיות בבתי הספר.

האחות היא הלב של השירות. פניתי ליושב-ראש ועד האחיות וביקשתי שיעלו את השכר ואנחנו נתמוך בזה. אחיות זה מצרך מאוד נדיר בארץ, כי חצי מהאחיות לא עובדות במקצוע שלהן.

זאת השנה השלישית שמתקיים קורס מיוחד שמכשיר אחיות מוסמכות לתפקיד של אחות בית-ספר.

כמה זמן אורך קורס כזה?

שנה.

אנחנו עושים ניסוי בפתח-תקווה, שלפיו רק אחיות מוסמכות יהיו בבתי ספר ובטיפת חלב תהיה אחות מוסמכת אחת עם כמה אחיות שיעבדו אתה. הניסוי נעשה יחד עם האחות הראשית של משרד הבריאות, כי היא אומרת שאחות מוסמכת היא אחות שעובדת באופן עצמאי לגמרי. אני מאמין בזה, זה מאוד חשוב ואני חושב שהחוק הזה יכול להוסיף, כי אחרת השירות הזה יידלדל. לית מאן דפליג שהנושא של כיתות י-יב הוא נושא שצריך להשקיע בו, במיוחד כשאנחנו רואים את שיעורי העישון בגילים האלה ודברים אחרים שהיה אפשר לחסוך בהם הרבה משאבים. בשני מגזרים בארץ, במגזר הערבי ובמגזר החרדי, הבנות מתחתנות בגיל 18 ומטופלות בילדים, ואף אחד לא רואה אותן, לכן צריך שיראו אותן לפני כן.

הוזכר פה נושא השתלמויות הרופאים, וחשוב לומר שהשתלמות לרופאי בית הספר תהיה חלק בלתי נפרד מהצעת החוק, כולל סעיף תקציבים. חשוב שזה יהיה חלק מהחבילה, בצורה מאוד מוגדרת, כדי שזה יהיה מסלול הכרחי שיוציא את הרופאים הטובים.

חשוב להעלות את התדמית של הרופא בבית הספר. לפני כעשר שנים, כשהיה גל העלייה ואדון יוסי קוצ'יק היה במשרד הבריאות, הוא מצא פתרון לרופאים מבין העולים החדשים ושלח אותם לבתי הספר או למחלקות סיעודיות, כי אף אחד אחר לא רצה לעבוד שם.

חלקם היו רופאי בית-ספר בחוץ לארץ.

למשרד המשפטים אין הערות. השאלות הן שאלות תקציב.

האם זה נראה לכם כמשרד?

אני מחויבת בעמדת הממשלה בוועדת השרים, ואתם יודעים שהדבר הובא לוועדת שרים לחקיקה והממשלה התנגדה. אני לא יכולה להביע עמדה לגבי עניינים רפואיים.

ומה לגבי ההצעה שזה יהיה חוק נפרד?

אנחנו בעד.

אני מודה על כל ההערות. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות יחסי ציבור לנושא הזה. ועד ההורים המרכזי הוזמן ולא הגיע, אבל זה מסוג החוקים שמשרתים חלק גדול מאוד מהציבור, ואם לוקחים בחשבון את הילדים ואת ההורים שלהם, מדובר על חצי מהאוכלוסייה. לכן קולם של ההורים היה צריך להישמע פה והם צריכים להצטרף לדרישה הזאת, כי ההורים צריכים להיות מאוד מעוניינים שהילדים שלהם יראו רופא, כי הם לא מצליחים לשכנע את הילד ללכת לרופא של קופת-חולים. אדם מבוגר הולך לבדיקות פעם בזמן מסוים, אבל ילד לא הולך לעשות בדיקות ושום הורה לא יצליח להוביל אותו לעמוד בתור בקופת-חולים. ילד חושב שהוא צריך להיות חולה אנוש אם הוא מגיע לשם.

מלבד זה, לילדים יש הרבה מה להסתיר, ולפעמים יש להם סיבות שאי-אפשר לזלזל בהן למה הם לא מספרים להורים. יש הורים לא מבינים ויש ילד שיש לו בעיות בתחומים מסוימים והוא לא יכול לדבר עם ההורים. לכן צריך גורם נייטרלי, שלא מעורב רגשית עם הילד. הדבר נכון בעיקר בגיל ההתבגרות, וכל התפיסה מה זה גיל ההתבגרות חייבת להשתנות. הפער הגדל בין מה שמצפים מילדים לבין מה שילדים יכולים, הפער הגדל בין המיומנות האינטלקטואלית לבין היכולות הרגשיות שלהם יוצר מתחים גדולים בבית ובבית-הספר והורס את החיים לילדים, ואין להם עם מי לדבר.

השירות הזה הוא חיוני לשיפור איכות החיים של הילדים, אבל גם לשיפור האווירה בבית הספר. אנחנו נתקלים בבעיות התנהגות שנובעות מכל מיני סיבות, אבל בין היתר יש גם סיבות בריאותיות. לכן אני לא רואה איך אנחנו מתמודדים על אלימות בלי ההיבט הרפואי וההיבט הפסיכיאטרי של הנושא הזה.

אני חושבת שאנחנו צריכים למצוא גורמים נוספים. צריך, למשל, לתת פרסום לעמדה של המועצה לפדריאטריה.

היא מועצה מייעצת למשרד הבריאות.

הורים, המועצה לשלום הילד, כל גורם שיכול לעסוק בנושא הזה – כדאי שיעסקו בו. כי עיתונאים מחפשים סוג אחר של סנסציות, אבל אנחנו חייבים למצוא דרכים כן להביא את הנושא הזה וליצור אווירה ציבורית שהחוק הוא חוק חשוב.

לאור ההערות שהועלו פה, נשאר לאשר באופן עקרוני את המבנה שהצענו. חסר הניסוח של סעיף 4, האם הצוות עושה בדיקות שגרה או screening או סריקה או סקירה. אני מבקשת שהיועצים המשפטיים של משרד הבריאות יסייעו להלית ברק בניסוח שיהיה נכון משפטית ונכון רפואית. מאחר שהיועצים המשפטיים של משרד הבריאות אמונים על חוק ביטוח בריאות ממלכתי ומאחר שהכוונה שלנו היא לא לעשות צעד חקיקתי שיקטין את המחויבות של קופות החולים לפי החוק – זה צריך להיות משהו בנוסף למה שקופות החולים נותנות – צריך להביא בחשבון שלא תהיה כפילות שכתוצאה ממנה קופות החולים ישלחו את התלמיד לרופא בית הספר שיעשה אבחונים ובדיקות רנטגן. לכן יש למצוא את הניסוחים המתאימים, גם לגבי צוות בריאות וגם לגבי רופא, כך שהכל יהיה ברוח הדברים שרצינו, אבל בלי שום דבר שיקטין את המחויבות של קופות החולים.

אני מציעה לאשר את הצעת החוק לקריאה ראשונה, כי נשארו רק ענייני נוסח כפי שהצגתי אותם בתחילת הישיבה. בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, נוכל להיכנס לדקויות ולשינויים נוספים.

צריך שתהיה גם הערכה תקציבית.

משרד האוצר התבקש להגיש מסמך. אנחנו נקבל את המסמך הזה, שבו תהיה כתובה העלות התקציבית.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:50