פרוטוקולים/מעמד הילד/159



פרוטוקולים/מעמד הילד/159
ירושלים, כ"ט ב אדר א, תש"ס
6 במרץ, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לקידום הילד
שהתקיימה ביום ב', כ"ד בשבט התש"ס, 31 בינואר 2000, בשעה 12:40

חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי

ד"ר אלכס לוונטל, מנהל בריאות הציבור, משרד הבריאות
ד"ר שמואל רישפון, רופא מחוז חיפה, משרד הבריאות
נזיה כבהה, מנהל מחלקת קידום בריאות, אגודת הגליל
מוחמה נעאמנה, מנהל המתנ"ס, אגודת הגליל
אלזדין עמאש, ראש מועצת כפר ג'סר אל-זרקה
ד"ר יחיאל שלזינגר, ארגון רופאי הילדים
אברהים שלבי, עובד סוציאלי, המועצה הלאומית לשלום הילד
מוריה אשכנזי, אחראית על בריאות הציבור, הסתדרות האחיות
מרים פלדל, ועד אחיות בריאות הציבור, משרד הבריאות

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ

















ס ד ר ה י ו ם

24 מקרי צהבת מסוג A אצל ילדים בכפר ג'סר אל-זרקה


24 מקרי צהבת מסוג A אצל ילדים בכפר ג'סר אל-זרקה

אני מתכבדת לפתוח את הישיבה השנייה של
הוועדה לקידום מעמד הילד.
את הנושא בו אנו דנים העלתה על סדר היום אגודת "הגליל" ששלחה מכתב בנושא הזה ולצורך כך זימנו את נציגי הרשות המקומית ואת נציגי משרד הבריאות כדי לברר קודם כל את העובדות בהן מדובר ואחר-כך ללמוד מה עושה משרד הבריאות וגורמים אחרים כדי להתמודד עם הנושא הזה.

אני רואה שמשרד הבריאות הכין נתונים ואולי דוקטור רישפון יספר לנו מה קורה ואם אכן יש בעיה.

באופן כללי במדינת ישראל מדווח על כאלפיים
מקרים של דלקת כבד A בשנה, מה שנקרא צהבת. מכיוון שאנחנו יודעים שמדווחים רק על עשרים אחוזים, אנחנו יודעים שיש בערך 10,000. זה כפרופורציה על מה קורה במדינה, כאשר יש בערך 10,000 מקרים.

יש חובת דיווח?

יש חובת דיווח על המחלה הזאת לרופא המחוז
והאומדן הוא 10,000 מקרים של דלקת כבד A בשנה.

מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם, ולא היה כדבר הזה, שנותנת את החיסון נגד דלקת כבד A החל מ1- ביולי 1999 לילידי 1 בינואר 1998 ואילך. אף מדינה לא בדרך לזה וכל העולם מסתכל בקנאה בתושבי ג'סר אל-זרקה על כך שהם מקבלים את החיסון הזה וזה החיסון היחידי שישראל היא היחידה בו בעולם.

חומר רקע אחר הוא שבתקופה שרק החיסון היה חדש ורק נרשם בארץ, משרד הבריאות עשה מבצע שאלמלא המבצע הזה לא הייתה מתקיימת הישיבה כעת. זה המבצע שהייתה התפרצות, זה מה שכתוב בחלק אחד של המכתב, דבר שנעשה בשלושה מקומות בעולם בלבד, ניסיון להפסיק התפרצות של מחלה זאת, דלקת כבד A, על-ידי חיסון פעיל. הניסיון הזה נעשה כשבשנת 1996 חלו 118 ילדים וההתפרצות הופסקה על-ידי חיסון הילדים.

זה עוד לפני כניסת החיסון.

החיסון היה חיסון חדש, הוא רק נרשם בארץ וזה
מתפרסם בספרות המדעית העולמית שחיסון יכול לעצור התפרצות. אחרי ניו-יורק, אחרי אלסקה ואחרי סלובקיה בא ג'סר. זה כמובן מעורר ציפיות וכל הסיפור של היום הוא בגלל הסיפור של אז.

מאז, שלוש שנים, ג'סר הוא הישוב היחידי בארץ שלא היה בו אף לא מקרה אחד של דלקת כבד A וזאת מאחר וזה היה הישוב היחידי בארץ בו כולם התחסנו. כל בני שש ומעלה בג'סר, או 99 אחוזים, מחוסנים באופן טבעי וכל ילידי 1995-1991, כולם היו מחוסנים ולא היה מי שיחלה. המקום היחידי בעולם שהיה בו אפס מקרי הפטיטיס A במשך שלוש שנים זה היה ג'סר. סיטואציה מיוחדת במינה.

בג'סר, כולם, מילידי 1991 ומעלה, מחוסנים, חוץ מבודדים. מי שלא מחוסן זה אלה שנולדו בשנת 1997-1996 ובמחצית הראשונה של שנת 1998. כלומר, הישוב היחידי בעולם שיש בו רק שתיים וחצי קבוצות עם שנתונים שאינם מחוסנים ובקרב השנתונים האלה היום יש התפרצות.

ההתפרצות החלה בחודש אוגוסט כאשר חלה ילד אחד וזה אחרי שלוש שנים של אפס מקרים. מאוקטובר ועד היום יהיו שלושים חולים כאשר 91 אחוזים הם מהשנתונים שלא חוסנו, שנתוני 1997-1996. בטבלה הזאת אנחנו רואים שילידי 1997-1996 הם החולים וכל השאר זה שום דבר.

משרד הבריאות נקט במה שמקובל בעולם ובמדינה לגבי התפרצות של דלקת כבד A וכל מקרה נבדק, האם יש צורך לתת חיסון מונע, החיסון המקובל בעולם להפסקת התפרצויות, והחיסון היחידי הרשום בעולם לתת למגעים של חולי דלקת כבד A.

כל מי שהיה במגע קיבל חיסון?

יש הגדרה של מגע הדוק. יש שני גני ילדים ואנחנו
רואים שרק 25 ילדים קיבלו חיסון ולא היה צריך יותר. זה חיסון אחר, זה חיסון סביל והוא היחידי שרשום בעולם למתן למגעים. החיסון הפעיל שהוא לכל החיים איננו רשום בעולם ואסור לתת אותו לאחר חשיפה. מותר לתת אותו כחיסון לגבי העתיד.

עשו ביקורים תברואתיים בגני הילדים, נתנו הערות לשיפור המצב, שני גני ילדים היו עם תחלואה ובכל האחרים לא הייתה. ניתנה הדרכה לאנשי הצוות בגני הילדים והופץ דף מידע בערבית להורים איך למנוע באופן כללי ולפנות לקופת-חולים לקבל חיסון סביל.

המספרים האלה שאתה מדבר עליהם, 913 ילדים,
אלה ילדים שנולדו עד 1996.

אלה ילידי שלושת השנתונים הנדונים כי
התחלואה הייתה בילידי 1997-1996 ומה שכן משרד הבריאות היום עושה, הוא באמת פועל למנוע את התחלואה בקרב כולם, אבל הדרך היא למנוע אתה תחלואה בקרב ילידי 1998 ואז גם זה ירד ב1997-1996-.

בלמתם את המחלה?

זה עדיין לא ניתן לומר. לדעתי ההתפרצות בסופה,
אבל עדיין מוקדם מדי לומר כי בשבוע האחרון היה רק מקרה אחד, אבל בשבוע הקודם היו שבעה מקרים. נראה שזה הסוף אבל אני רוצה לומר מהי הראייה שלי את האירוע הזה.

היום קורה עוד דבר שלא קורה באף מדינה בעולם וזה שבג'סר אל-זרקה מקבלים את החיסון הזה בגיל שנה כאשר כרגיל נותנים אותו בגיל שנה וחצי. אחת הפעולות שלנו – ואת ההחלטה הזאת קיבלנו רק בשבוע שעבר ואני רוצה להסביר מדוע – היא להוריד את גיל החיסון מגיל שנה וחצי לגיל שנה. אגב, בארצות-הברית אסור לתת את החיסון מתחת לגיל שנתיים. ברוב המדינות אסור לתת. במערב אירופה וג'סר רשמו את החיסון מגיל שנה וזה אולי נכון לתת אותו גם בגיל שנה.

בכל אופן, הילדים שמדביקים הם דווקא הילדים הקטנים. הקטנים נדבקים ואינם חולים, לא ניתן לעשות אתם פעולות בידוד, לא יודעים שהם חולים, כי כשילד בן שנה נדבק בנגיף דלקת כבד A, יש לו סיכוי של תשעים אחוזים להפריש את הנגיף, להדביק אחרים ולא להיות חולה בעצמו. ככל שהילד יותר גדול, אחוז הילדים המודבקים שאינם חולים הולך ועולה.

הילדים הכי קטנים מדביקים את האחרים והם לא כל כך חולים, והילדים היותר גדולים נדבקים ואחוז קטן מהם חולה.

הפעולה שעשינו הייתה – פעולה שמקובלת בכל העולם – להמליץ על גמה-גלובולין ולתת גמה-גלובולין למגעים ההדוקים ובשבוע שעבר, ואנחנו מסיימים את זה מחרתיים, אנחנו מחסנים את 167 הילדים ילידי 1998 שאמורים היו להתחסן רק בחצי השנה הקרובה והורדנו את גיל החיסון לגביהם. זו פעולה שלא כתובה באף ספר, היא פעולה מיוחדת, והתלבטנו אם לעשות אותה. יש מחלות שברור שכשיש מחלה מורידים את גיל החיסון – חצבת וכן הלאה – אבל בדלקת כבד A, מכיוון שאין בכלל ניסיון, אין את זה.

אם הילד יהיה מחוסן, הוא גם לא ידביק?

נכון. התלבטנו אם ראוי לקבל החלטה כזאת ואני
בהחלט התלבטתי ולא הזדרזתי עם זה עד שב24- בינואר דווח על פעוט אחד בן 17 חודשים חולה. אם הוא חולה, זה אומר שיש המון קטנים בגיל שלו שנדבקו ואינם חולים אבל הם מדביקים אחרים. זה אומר שהקבוצה הקטנה הזאת של ילידי 1998 היא לא מחוץ להתפרצות אלא היא חלק ממנה.

על כן החל מיום חמישי הורדנו את גיל החיסון לגיל שנה ואותם 167 תינוקות עד יום רביעי יקבלו את החיסון. הוספנו אחיות כדי שיזרזו את החיסון הזה.

אתם לוקחים על עצמכם לדאוג שכולם יחוסנו?

אנחנו עושים את זה וניתן לומר לזכותם של
תושבי ג'סר אל-זרקה שההיענות שלהם היא פנטסטית והם באים בלי הסתייגות. הם דורשים את זה ומבחינה זאת קל לנו שם.

מה הנזק כתוצאה מהמחלה ולמה המחלה כל כך מדבקת?

דלקת כבד A עוברת מאדם לאדם לא במגע ישיר
אלא בדרך שנקראת וקטלית-אורלית, כלומר, בתנאי היגיינה ירודים. כאשר ילדים לא שומרים על היגיינה אישית וגם מבוגרים לא שומרים, הידיים שלהם מזוהמות בנגיף מהצואה שלהם שלא רואים אותה, אבל הנגיף נמצא, וכך מעבירים דרך מגע ודרך מזון.

אצל ילדים המחלה איננה קשה בכלל, אבל אנחנו מחסנים ילדים כדי שלא יחלו בה כשהם מבוגרים כי כשהם מבוגרים המחלה היא קשה ואחד מכל אלף עלול למות ויש סיבוך שנקרא נמק מסיבי של הכבד. כל שנה במדינת ישראל יש אחד עד שלושה מקרים כאלה שדורשים השתלת כבד. בהתפרצות הקודמת של דלקת כבד A בג'סר, באמת ילדה אחת בת ארבע נצרכה להשתלת אונת כבד מאימה.

המחלה הזו בסך הכל בילדים היא אינה מחלה קשה. אנחנו מחסנים את הילדים כי זה הגיל הכי טוב למנוע ושלא ידביקו את האחרים.

המלצתם משהו מבחינת סידורי הבריאות?

המלצנו המלצות אישיות לגננות ולהורים בכל מה
שקשור בהיגיינה אישית כמו רחיצת ידיים לפני טיפול במזון ורחיצת ידיים אחרי יציאה מהשירותים, אבל השיעור הזה של המחלה הוא גבוה. חלו 3.9 אחוזים מכל הילדים בשנתונים האלה וזה שיעור גבוה. השיעור מאוד גבוה כי מאוד צפוף שם וגם מכיוון שהביוב ברחובות. יש ריח של ביוב, הביוב נמצא ברחובות, מאוד קל להתלכלך ממנו ואז להמשיך ולהעביר את המחלה.

אני אומר לכם שזו ההתפרצות האחרונה בג'סר כי אחרי ההתפרצות הזאת לא יהיו מסות של אנשים בלתי מחוסנים.

אני מרגיש שתושבי ג'סר קיבלו את הדבר המקובל בעולם בעת התפרצות כזאת, הם קיבלו מעבר לזה כי הילדים, ילידי 1998, כבר חצי שנה מתחסנים, הילדים הנוספים של ילידי 1998 יסיימו להתחסן בשבוע הבא וכל הסיפור הוא לדעתי בגלל תקדים יותר מחקרי מאשר שירותי. לאחר שניסו את זה בניו-יורק רצינו לראות האם באמת אפשר להפסיק התפרצות על-ידי חיסון ואכן הראינו שאפשר.

במחוז שלך היו מקרים של חולים במחלה?

במחוז חיפה כל שנה יש מאתיים דיווחים על
דלקת כבד A.

אבל לא בריכוזים כאלה.

הריכוזים הם באוכלוסייה החרדית. פחות אצל
הערבים כי הערבים במחוז חיפה, חוץ מהעיר חיפה, גרים בתנאי תברואה יותר ירודים משל היהודים ועל כן ההדבקה היא בגיל צעיר. כשנדבקים בגיל צעיר, מתחסנים ולא חולים ולכן באופן פרדוכסלי התחלואה היא יותר בקרב היהודים אשר נדבקים בגיל מאוחר יותר ואז יש יותר מחלה.

אולי יש גם יותר דיווח.

אני חושב שלא. היום הכל נעשה במעבדה
והמעבדה לא יודעת להבדיל בין יהודים לערבים והיא מדווחת.

בסיכומו של דבר אני אומר פרדוכס שלפעמים הוא מתסכל. אני אומר לכם את הדברים בתוקף היותי יועץ לארגון הבריאות העולמי, משתתף בישיבות השנתיות בנושא החיסונים ואני יודע מה קורה בעולם ולכן אני יכול לומר ברמה גלובלית. אני אומר שלא היה מקום בעולם שקיבל התייחסות כל כך מיוחדת למניעת המחלה.

תאר לעצמך מה היה קורה אם לא הייתם נותנים
להם את החיסון.

הייתה תחלואה מאוד גדולה. אני לא מתבייש
לומר שמשרד הבריאות ראוי לצל"ש. 400 אלף שקל יצאו אז על המבצע ההוא וזה לא דבר של מה בכך. אני קצת מרגיש מתוסכל שבמקום צל"ש אנחנו מקבלים נזיפה כי יורדים עלינו שם כבר שבועות. מצד שני אני מבין את זה, אני מבין כי היה תקדים. היה אירוע, נתנו חיסון, האירוע נגמר. למה לא עכשיו? אז השאלה היא למה לא עכשיו והתשובה היא שקודם כל כן עכשיו, אנחנו מחסנים את בני השנה עד שנה וחצי. אני אומר לכם דווקא ברוח השוויון זה לא יהיה נכון לעשות את זה כי יש 10,000 מקרים כאלה, התפרצויות יש בכל מקום, יש באום-אל-פאחם, בבני-ברק, בבקה אל גרבייה, בכל מקום יש התפרצויות. זו מחלה שתוך החמש השנים יהיו התפרצויות כל הזמן ואז יצטברו תוך חמש שנים מספיק מחזורים מחוסנים כך שההתפרצויות האלה תסתיימנה. אי-אפשר על כל התפרצות לתת את החיסון הזה כי הוא יקר מאוד ומנה אחת עולה יותר ממאה שקלים. זה לא דבר שעושים אותו והיום המצב אחר ממה שהיה בפעם הקודמת. בפעם הקודמת חלו 118 ילדים וראינו שהפוטנציאל הוא עצום כי היו אלפי ילדים מועמדים, אבל כאן מדובר בסך הכל בשניים וחצי מחזורים, חצי אנחנו מחסנים, שניים נשארו, לאחר שכל כך הרבה זמן של התפרצות אני כמעט בטוח ששמונים אחוזים כבר התחסנו, וזו סוף הדרך.

אני אומר לכם מה היה הניסיון שלי מניסיון ג'סר אל זרקה בשנת 1996. אתם יודעים באיזה לחץ אני הייתי כל פעם על אפליה בין ג'סר לאום אל פאחם? ג'סר ובני-ברק, עוד יותר גרוע מבחינת הטענות. מכיוון שעשינו דבר שלא מקובל בעולם, יצרנו סטנדרט גבוה שאי-אפשר לעשות אותו כשגרה ולאחר שקבענו אותו, כולם רוצים אותו. אי-אפשר לעמוד בזה.

אני אומר שההתפרצות בג'סר היא בסיומה ולדעתי פעלנו מצוין.

התנאים ההיגייניים של ג'סר – בלי להכיר, ואני
מהמר – הם לא באופן קיצוני חריגים ממקומות אחרים.

הם כן חריגים באופן קיצוני בגלל העוני ובגלל
הצפיפות.

אבל אני מניח שיש עוד אזורים כאלה. אני לא כל
כך מבין את ההתפרצות הזאת ולא שאני בטוח שמה שאני מציע הוא גם הגיוני, אבל האם המבצע בשנת 1996 יצר מצב של חוסר חיסוניות של אוכלוסייה כזאת שאיפשר את זה. אני לא יכול לבנות את הטיעון עד הסוף אבל משהו כאן מוזר לי.

הסיפור לא מוזר בכלל. ידענו שזה יחזור מכיוון
שאנחנו צוברים ילדים, צברנו שני שנתונים לא מחוסנים. אתה יודע מתי יש התפרצות, כשהמסה הקריטית של חסרי החיסון עוברת מעל סף מסוים.

אבל בכפר השכן שלא קיבל את החיסון, אין
התפרצות.

יש כעת התפרצות באום אל פאחם, יש התפרצות
בבקעה ויש התפרצות בעיר חיפה. רק שני המחזורים האלה חולים כאשר בכל המקומות בארץ זה מתפזר על טווח גילים של עשר שנים ו15- שנים ולא על שני מחזורים.

התושבים בטעות חושבים שזה הסטנדרט וכאשר יש התפרצות, זה מה שנותנים. התשובה היא שזה לא הסטנדרט אלא זה היה אירוע עולמי, חד-פעמי.

אני מנהל המתנ"ס בג'סר ואני מוסמך בבריאות
הציבור. הילדים משנת 1998, כשאתה נותן להם עכשיו את החיסונים בגיל שנה, איזה חיסון אתה נותן להם?

אותו חיסון. החיסון לכל החיים.

זה אותו חיסון שקיבלו בזמנו ילידי 1996-1995.

זה במינון כפול כי אז זה היה חיסון חדש שעוד לא
היה.

אותם ילדים במסת החיסון של 1996, השנתון של
1996-1995 כוסה, או 1995-1994.

1995-1994.

נשאר לנו כביכול חלון שחל 1997-1996.

נשארו שניים וחצי מחזורים ועכשיו נשארו שניים.

כי הורדת שנה. המחזור של שנת 1998 כבר מקבל,
כך שנשאר לנו המחזור של 1997-1996. אתה אומר שבשני השנתונים האלה יש לנו 400 ילדים.

בשני השנתונים יש 600 ילדים.

איפה אתה גר?

בערבה.

שם המצב יותר גרוע.

אני מנהל המתנ"ס בג'סר והשאלה שלך היא מאוד
פרובוקטיבית.

גם ערבה חשובה.

גם לי ערבה חשובה, אבל אני מייצג את הישוב
ג'סר וזה נושא הדיון שלנו היום.
אני אומר שאם יש לנו 600 ילדים ואנחנו מדברים היום על עלות כספית, אולי בכל-זאת מבחינת הניתוח של עלות ותועלת כדאי לנו לעשות את החיסון הזה.

זה מה שנאמר. אני הבנתי עכשיו שהשניים וחצי
שנתונים יחוסנו עכשיו.

לא. הוויכוח עכשיו נשאר על שני שנתונים.

לגבי הצל"ש, אני באמת נותן צל"ש למשרד
הבריאות. אני מכיר את דוקטור לוונטל, את דוקטור רישפון ואת החברים בלשכת הבריאות והם עושים עבודה מקצועית ונאמנה ואין לי בעיה. אני יודע שזה סוג הדמוקרטיה שאנחנו ביחד בתחומים מסוימים וכשיש בעיה, אנחנו רוצים להעלות אותה ולהביא אותה למודעות כלל הציבור ולמעורבות כל האנשים שהם קובעי המדיניות.

אני רוצה להתייחס לגבי המקרה של ג'סר אל-זרקה. שני השנתונים האלה שאנחנו מדברים עליהם הם בכל-זאת מקרים של בני-אדם. אתה מדבר על שנתונים אבל אנחנו מדברים על בני-אדם וכאן מדובר ב600- בני אדם. אם נלך לפי ההגיון הזה של 600 ילדים, ילד אחד שיחלה כאשר אחד הסיבוכים של המחלה היא שחמת הכבד ושחמת הכבד עם כל האשפוזים שלה, כל הבדיקות וכל הטיפולים – יעלה מאות אלפי שקלים ואילו כאן אנחנו מדברים כאן על מאה אלף שקלים עבור החיסונים.

דרך אגב, בשבוע האחרון דוקטור לוונטל יש עוד ששה מקרים. רק בחמשת הימים האחרונים יש עוד ששה מקרים.

בנושא הדיווח, משרד הבריאות אומר שיש שמונה מקרים, רופאי קופת-חולים מהם שאבנו מידע אומרים שיש שלושים מקרים.

יש שלושים מקרים.

אני בטוח שישנם עוד עשרים-שלושים מקרים
שלא הגיעו אליכם.
עכשיו הבנתי שמשרד הבריאות רוצה לעודד את האנשים לבוא לקחת את החיסון ואנחנו יודעים למה זה קורה דווקא בג'סר ולא בערבה, כי כאן מדובר באוכלוסייה בסיכון מאוד גבוה בגלל כל המצב הסוציו-אקונומי הירוד ביותר שם, בגלל מצב האבטלה הקשה ביותר, בגלל צפיפות האוכלוסייה הגבוהה ביותר, בגלל תנאי הביוב הירודים שם. לא רק זה, אלא עכשיו הבנתי איזה חיסון משרד הבריאות רוצה לתת. הם נותנים את החיסון הסביל וזה תופס למשך חודשיים-שלושה מקסימום ואחרי כן הילדים שוב פעם נחשפים למחלה.

אם משרד הבריאות קובע כאסטרטגיה שלו – ואני קראתי את כל החומר שכתב דוקטור לוונטל – סגירת פערים מבחינת תמותה ובדרך כלל תמותת תינוקות בג'סר מגיעה ל19-18- אחוזים, פי חמש ממה שקורה בקיסריה שלידה או בישוב אחר.

זה לא בגלל המחלה אלא בגלל מומים מולדים.

זה לא רק זה, לא רק מומים מולדים. אני חושב
שלמשרד הבריאות יש אסטרטגיה של סגירת פערים ובריאות לכל ולכן צריך להיות לו תפקיד יותר אקטיבי בהבטחת טיפול לכולם. כאן זה מקרה מאוד מיוחד ויש לתת את הטיפול הזה לילדים האלה ולתת את החיסון. אם תעודד מחר את הילדים לבוא לעשות את החיסון על-חשבון ההורים, הם לא יבואו וזה למרות ההיענות הרבה שלהם ואכן המבצע היה מבצע מצוין ואני ממש מוריד את הכובע בפניכם. היה מבצע מקצועי, אנושי ובריאותי ובשיא השוויוניות.

מה קרה פתאום שלא מתייחסים נכון לנקודה הזאת? ואין התייחסות נכונה כי אנשים יחלו. מדובר ב300- או 400 בני אדם שיחלו, זה סבל להורים וסבל למשפחה, ואחד או שניים מהם יפתחו תופעות נוספות.

בשנת 1995 נעשה מחקר של מרטין הופמן, לפני
שיקום שכונות, ונעשה מפקד כללי שכלל את מה שקורה מבחינה סוציאלית, חינוך וכולי. אני גאה לומר לכם שבשביעות הרצון בישוב מגופים שונים, טיפת חלב מובילה. זאת אומרת, אנחנו לא באים להראות כאן את חצי הכוס הריקה.

יש לי קשרים מאוד טובים עם דוקטור רישפון.
האמת היא שאני לא שבע רצון מכך שהדיון מתקיים כאן. אין ספק שמשרד הבריאות תרם הרבה לג'סר אל זרקה. אני מזמין אתכם לראות את טיפת החלב החדשה שלנו, שעוד לא חנכנו אותה, שהיא התחנה הממוחשבת הראשונה במגזר הערבי. אני אומר שיש השקעות בנושא.

לדעתי לא יעזרו החיסונים וכולי כי ג'סר אל זרקה סובלת משתי בעיות: צפיפות וביוב. לא יעזרו החיסונים, הסברה והדרכה. לנו יש אחות מיוחדת בנושא ההסברה, אחות שזה עיסוקה, שמשרד הבריאות מממן אותה, והיא מסתובבת בקרב הבתים ומקיימת סדנאות. מחר הרופא המקומי נותן הסברה לזוגות על הסיבות והגורמים להתפרצויות צהבת. לצערי הרב ילדי ג'סר הם בני ערובה אבל לא בידי משרד הבריאות אלא בידי חברי המועצה שלי. בג'סר אין קואליציה. משרד הבריאות, משרד החינוך, מינהלת הביוב, כל משרדי הממשלה נותנים כסף אבל ברגע שזה מגיע לשולחן המועצה, הכל חוזר אחורה כי האופוזיציה דוחה כל דבר. אני חושב שמשרד הבריאות, מעבר לחיסונים, צריך להתריע. שלחתי מכתב לשר לפני כמה חודשים כדי שיתריעו בפני משרדי הממשלה, למרות התנגדות חברי המועצה, שצריך לבצע את מערכת הביוב והכל שם מוכן אלא מה שצריך לעשות זה רק להצביע. לא יכול להיות שבגלל התנגדות חברי המועצה לא תהיה מערכת ביוב בג'סר, בגלל התנגדות חברי המועצה לא מקימים שם דיור לזוגות צעירים.

צריך להסביר לחברי המועצה שמדובר בילדים
שלהם.

זימנתי את חברי המועצה ביחד עם שני רופאים
אחראים בקופת-חולים כללית לאומית, אבל חברי המועצה לצערי לא הגיעו לשמוע אותם. אני חושב שהמקום של דוקטור רישפון ודוקטור לוונטל זה להתריע בפני הממשלה, בפני מינהלת הביוב, לא יודע איפה, לעזור לג'סר להקים מערכת ביוב מסודרת.

נשלחתי לכאן לייצג את המועצה לשלום הילד.
אנחנו התערבנו בנושא למרות שהאינפורמציה שיש לנו היא מאוד מועטה, אבל הגיע אלינו מכתב מעמותת הגליל ולכן שלחנו מכתבים למשרד הבריאות ואני מאוד מקווה שהעניין יתקדם. תושבי ג'סר הם תושבי מדינת ישראל ואנחנו אומרים שכל אזרח צריך לקבל את הזכות שלו במיוחד שמדובר בילדים. ישראל חתומה על אמנה לזכויות הילד וזה עניין מאוד בסיסי, הזכות לבריאות.

נמצא בידי שנתון של המועצה לשלום הילד ואני חושב שהוא גם הגיע למשרד הבריאות. בשנתון נמצאים נתונים וסטטיסטיקה שלא בדיוק רלוונטיים לנושא, אבל אני אומר בשתי מלים. סיבות המוות של ילדים בגילאים אפס עד 14 – אחוז התמותה של הילדים הערביים הוא גבוה בהרבה, פי כמה מאשר במגזר היהודי, בגילאים 5 עד 15 או משנה עד 4.

הפער הוא כבר מגיל שנה.

נכון. מגיל שנה עד 14 אחוז התמותה הוא הרבה
יותר גדול ובשנתון מצביעים על הסיבות.

הם מקבלים את אחוז החיסון הכי גדול, יותר
מיהודים. אין להם את כל השיגעונות שיש ליהודים שהם נגד חיסונים.

מהיכרותי את אזור רמלה ולוד, אחוז כיסוי
החיסונים בקרב המגזר הערבי הוא הרבה יותר גבוה מאשר אצל היהודים.

אחרי הסקירה המאוד עניינית של דוקטור רישפון,
אני רואה את הדברים באופן ברור. מבחינה רפואית אובייקטיבית אני חושב שזה היה מאוד משכנע. שמענו שג'סר, לעומת המקומות האחרים, היא בסכנה פחותה אחרי שההתפרצות תסתיים. באמת אין שום הבדל עקרוני בין ג'סר לבין מקום אחר כי כל עוד משרד הבריאות לא נותן חיסון גורף לכל מדינת ישראל, אין סיבה. אני השתכנעתי שמבחינה עניינית באמת אין שום סיבה להצדיק את החיסון של שני השנתונים האלה. השיקול היחיד שיכול לעמוד נגד זה הוא שיקול פחות רפואי ויותר ציבורי, מה העלות של חיסון 600 ילדים וההד התקשורתי והמצוקה במועצה וכל הדברים האלה. אובייקטיבית אני חושב שהטענות שלכם לגמרי מוצדקות.

העובדה שבמדינת ישראל בשנה ה51- לקיומה
אנחנו נמצאים במצב שבו יש ישובים גדולים – אני לא מדברת על מקבץ של חמישה בתים – אין בהם מערכת ביוב, מוציאה מהדעת. יכול להיות שלא בכל יום מתפרצות מגיפות כי יש כנראה הצטברות של סיבות מדוע מתפרצת מגיפה, אבל אפילו לא רק ישוב שיש בו מועצה, אלא עיר כמו טייבה עדיין מתלבטת בבעיות ביוב וזה הרי לא יאומן. שתי דקות מנתניה ואין להם מערכת ביוב שלמה אלא רק חלקית ועכשיו אנשי איכות הסביבה אוסרים עליהם לחפור בורות סביבה בשל זיהום מי התהום באזור. ביוב מרכזי אין, בורות ספיגה אסור, ואז לאן שולחים אותם? לוואדי? אתם מבינים שזו מדינה שזה פשוט לא יאמן מה שקורה, מדינה שעדיין לא מצאה את הכספים להסדיר את העניין. אתה אומר שבג'סר יש בעיה של המועצה. כשתיכננו את העיר רהט, שהיום היא עיר מאוד גדולה, לא תיכננו אותה עם ביוב. קודם תיכננו את העיר ואחר-כך אמרו נעשה ביוב. תיכננו את העיר מודיעין, מישהו היה מעלה בדעתו להקים שם בית אחד בלי שיקימו מערכת ביוב?

יש שם בעיות ביוב אחרות.

יש שם בעיות של החיבור. אני מביאה כדוגמה את
טייבה ורהט, כי טייבה זה ישוב ותיק ורהט הוא ישוב מתוכנן, ישוב שהוקם ביוזמה ממשלתית, ולדאבוני הרב זה קיים בשני המקומות. זו כמובן אם כל הסיבות של הרבה בעיות רפואיות ובריאותיות. קשה לדבר על בריאות הציבור כשאין מערכת ביוב. בבת-ים יש הרבה בעיות של ביוב והוא ברחובות כי המערכת לא עומדת בעומס הגשמים וכן הלאה, אבל זה ויכוח אחר. ליד הבית שלי הביוב זורם ברחובות עכשיו ואנחנו מדברים על בת-ים שבה זורם הביוב ברחובות, אחר-כך ישאלו למה הילדים בשכונה הזאת חולים.

שר הבריאות, לאחר שהוחלט לחסן נגד דלקת נגיפית A, נשאל בכנסת מדוע הוחלט משנתון זה ולא משנתון אחר. הוא נתן את התשובה האולטימטיבית ואמר שזה הכסף שהוא קיבל ממשרד האוצר, זה הכסף שיש לו ובכסף הזה הוא יעשה עכשיו את החיסונים.

בכסף שלא קיבלנו ממשרד האוצר.

כמובן היה טוב שהיינו נותנים את החיסון הזה
באופן המירבי, וההחלטה שדווקא ילידי 1998 ואילך יקבלו את חיסון היא שרירותית, כמו כל דבר מהסוג הזה.

לא, היא לא שרירותית.

שירותים, כולל שירותי בריאות ושירותים אחרים,
הם גם פועל יוצא של ציפיות וללא ספק מה שיצרתם כתוצאה מהפעולה שלכם לשנתונים 1990 עד 1995, זה יצר ציפיות בישוב כאשר בערבה למשל אין ציפיות כאלה כי כל הזמן חולים שם בצהבת. כל הזמן אין ציפיות שיקרה דבר כזה כי אנשים מקבלים את זה כאיזושהי תופעה שמתלווה לחיים. ללא ספק בג'סר אל זרקה יצרתם ציפיות. בהרבה מאוד תחומים אחרים תושבים מציגים איזשהו רף על-בסיס מה שהם חיים בו. אני מצטרפת לשבחים שיש להורים באוכלוסייה הערבית, אלה שעושים חיסונים והולכים לטיפות חלב. אני יודעת שלמשל אצל האוכלוסייה האתיופית הדבר בכלל לא דומה מבחינת ההיענות.

קופות החולים יצאו עכשיו למסע פרסום שמי שיש לו ביטוח משלים ומושלם יכול לקבל את החיסון בתשלום מסוים.

להורה שיש ארבעה ילדים, זה יקר.

אני בטוחה שלתושבי ג'סר אין ביטוח משלים וגם
אם יש להם את הביטוח, הם צריכים לחשוב שבע פעמים אם הם יוציאו את הכסף על זה. כלומר, בנושא החיסון הספציפי הזה להורים בעלי אמצעים ובעלי מודעות יש הזדמנות ללכת ולחסן ביוזמתם, אבל אני חושבת שהאוכלוסייה בג'סר לא בנויה לזה. עובדה היא שכאשר השירות ניתן חינם, הם רצים ומקבלים אותו.

חמישים ילדים חוסנו ביוזמת ההורים וזה מספר
גדול. ההורים באו ביוזמתם וחיסנו בחיסון הפעיל. 50 ילדים מתוך 600, זה הרבה.

נכון הוא שבאף מקום – לא בעולם ולא בארץ – לא עושים את זה, אבל דווקא בג'סר, אם התחלתם במצווה, תמשיכו כי נשארו רק שני שנתונים וזה אומר מעט ילדים לחסן. אני מניח שבמקום 600 ילדים נשארו 400 כי יש כאלה שחלו או חוסנו באופן פרטי וכן הלאה – כך שלא מדובר בסכום גדול.

שקלתי את זה ובהחלט זה היה סביר לעשות, אבל תראו מה קורה. אם שלושים ילדים חלו – ואנחנו יודעים שלפחות על חצי לא מדווחים, יש כאלה שלא הולכים לרופא ורק עשרה אחוז מהמודבקים מראים סימני מחלה. זה אומר שאם חלו שלושים ובעצם חלו ששים, זה אומר שנבדקו כמעט 600. אנחנו מדברים היום קצת מאוחר. אם חלו שלושים ילדים מדווחים, אין את מי לחסן מכיוון שההתפרצות היא בסופה, מכיוון שנשארו עוד עשרים-ילדים לא מחוסנים. כל הילדים מתחסנים באופן טבעי ואין את מי לחסן כבר. כשבאנו לג'סר בפעם הקודמת, כשחיסנו שני-שליש, סתם חיסנו. חיסנו המון ילדים, עשינו בדיקות נוגדנים לכולם ולא המשכנו את החיסון, לא נתנו את המנה הבאה. אין את מי לחסן.

אני אומר לכם איפה אני אשם ורק כאשר זומנתי לכאן הבנתי את האשמה שלי. במשך החודשיים האחרונים רופאת הנפה בחדרה אמרה לי שהם רוצים חיסון ואני אמרתי שאין טעם. לא פגשתי אתכם, לא דיברתי אתכם ולא עשיתי שום דבר ובאמת אותה רופאה היא רופאה חדשה ואולי היא לא הציגה את זה מספיק בצורה חד-משמעית ועל כך אני מצטער. אני רוצה לומר לכם שג'סר יקרה לנו ועל כן אנחנו עושים שם לא רק מבצע חיסוני שלא היה כמוהו בכל הארץ אלא גם את תוכנית צמצום תמותת תינוקות ואתם יודעים ששלוש שנים באו רופאים מומחים גנטיקאים מבלינסון ומכל מיני מקומות, כיוון שידענו שלתושבים קשה לצאת מהמקום. התחנות הכי יפות כמעט במחוז נמצאות בג'סר, ונכון שזה בעזרת המועצה אבל שני-שליש מהבנייה מימן משרד הבריאות כך שזאת עבודה משותפת.

אני אומר שג'סר יקרה לנו יותר מישובים אחרים בגלל שיש לה בעיות אחרות ועל כן היא קיבלה יחס מיוחד.

הדבר שכואב לי כאיש בריאות הציבור הוא ששיעור תמותת התינוקות, שעד גיל שנה, תינוק ערבי שנולד, יש לו סיכוי פי שתיים למות מתינוק יהודי. כמה שעוברות השנים – זה היה כך בשנות ה50- ועכשיו זה בשנות ה2000- - היהודים ירדו לשיעורים כמו בארצות סקנדינביה, אבל אצל הערבים זה עדיין פי שניים יותר.

למרות זאת בבקה אל גרבייה זה רבע מאשר
בבקעה אל-שקייה.

לכן אני אומר שהסיבות הן חברתיות פוליטיות
ולא בגלל משרד הבריאות. הפער בין יהודים וערבים בנושא תמותת ילדים, בחלקו הקטן תלוי בשירותי בריאות על-ידי משרד הבריאות. ברובו הוא קשור במצב החברתי-כלכלי של הערבים מול זה של יהודים. זו בכלל סוגייה פוליטית-חברתית ולא של משרד הבריאות. כל הדברים של משרד הבריאות כמו צמצום תמותת תינוקות עקב נישואיי קרובים או אבחון מוקדם, משרד הבריאות עושה את חלקו. אני לא אומר הכי טוב, אבל הוא עושה. הבעיה צריכה להיפתר לא ברמה של משרד הבריאות אלא ברמה של המדינה כולה.

אני יודע שמשרד הבריאות לא אחראי על
הצפיפות ועל הביוב, אבל משרד הבריאות קובע מדיניות בתחום הבריאות.

עד סוף חודש פברואר אולי יהיו שניים-שלושה
חולים. ההתפרצות נגמרת. אני יכול להראות לך את העקומה שלכאורה הולכת וגדלה, אבל זה לפי תאריך תחילת המחלה וזה לפי הדיווח. כל המקרים שדווחו, הם לפי המקרים שדווחו כאן אבל אף אחד לא מדווח בזמן אמת. כאן מדובר בחולים הישנים. בשבוע האחרון היה חולה אחד.

אני מרגיש שהנימה בדיון הזה הייתה מאוד
חיובית וטוב שהוא התקיים. בשמי ובשם חבריי אני באמת מודה לחברת הכנסת תמר גוז'נסקי שתמיד הייתה רגישה לנושאים האלה. מה שקורה מראה על מצב סוציו-אקונומי של אוכלוסייה וזה מדד שמשתמשים בו לא רק בארגון הבריאות העולמי אלא בכל העולם. תסתכל על האוכלוסייה, תראה את שיעור תמותת התינוקות ותראה מה מצבה. לכן חמישים אחוז מהילדים הערבים הם מתחת לקו העוני, בגלל זה שיעור האבטלה במגזר הערבי גבוה, לכן הביוב זורם וכולי. עד שהמדינה לא תיקח על עצמה שוויון אמיתי, זה לא ייפתר.

אני רוצה להודות לכל המשתתפים. אני חושבת
שהמקרה של ג'סר אל-זרקה מלמד הרבה מאוד על היכולת של הרפואה המונעת. הוויכוחים על הקצבת כספים, אלה הם ויכוחים שלא מסתיימים. אתם יודעים שהשירותים של הרפואה המונעת בארץ הם בערך שני אחוזים והשאר הולך לרפואה שצריכה להינתן כתוצאה מכך שלא משקיעים ברפואה המונעת. לכן פלאי הרפואה המונעת – הדוגמאות שהובאו בפנינו על מה קורה כשיש חיסון וכולי – אין לנו את התמונה בכל הארץ, אבל בעוד כמה שנים זו תהיה התמונה בארץ וזה מדהים. אתה פשוט עומד נפעם מול היכולת של המדע בעצם לתת תשובות מונעות לנושא הזה.

כמו בהרבה תחומים אחרים, אין כסף. אין כסף למשל להשקיע כמו שצריך בהסברה נגד עישון אצל קטינים וכן הלאה וכן הלאה ואני יכולה להביא כאן מיליון דוגמאות שבאמצעות הסברה היינו חוסכים. אני יכולה להגיד שלגבי האוכלוסייה הערבית אני רואה את בעיית העישון כבעיה חמורה ביותר. שיעור המעשנים אצלכם הוא פשוט עובר כל גבול. זאת אומרת, אין להשוות בכלל. קח את הילדים בבתי-הספר, אנחנו לא יכולים להתחיל בגיל 25 כי מי שמעשן בגיל 25, זה אבוד. אני מדברת על הילדים. סתם הבאתי את הדוגמה של העישון אבל יש לנו הרבה תחומים.

אין לי ספק שיש פה תפקיד מכריע לנשים ואני מציינת את זה כי אני יודעת שבג'סר אל-זרקה משתפים נשים בהרבה מאוד תחומים ובלי זה לא הייתם משיגים את השינויים האלה, בלי שיתוף פעולה של הנשים לא הייתם משיגים את הדברים ואני משבחת על זה. אני חושבת שאם בכל מקום היו משיגים שיתוף פעולה של נשים, זה דבר מכריע כששואלים למה באו לקבל את החיסונים.

אני מציעה שהוועדה תרשום בפניה את ההסברים שקיבלנו ממשרד הבריאות, במיוחד מדוקטור רישפון, לגבי מה שקרה עכשיו. לוועדה אין את הידע הרפואי כדי לומר למשרד הבריאות לגבי המידע הזה שהם כבר חוסנו ממילא כי הם חלו וכולי וכולי. יושבים כאן שלושה רופאים שכולם היו בעצם בדעה אחת ולכן אני מקווה שההערכות הן נכונות ושהמחלה נגמרה.

השאלות היותר מרכזיות, והקריאה היא אליכם, שתשתמשו ביכולת המקצועית שלכם להזעיק בנושא הביוב למשל. זה לא קשור בדיוק לצהבת, אבל אני חושבת שבאמת אנחנו צריכים להתריע בדברים האלה, שלא יכול להיות שבגלל סכסוכים כאלה ואחרים לא יבוצעו תוכניות כל כך חיוניות לבריאות.

אני למדתי שאסור לעשות אפליה מבחינת הבנייה.
צריך לומר שלא ייבנו שכונות ללא שתיבנה מערכת ביוב. את השיעור הזה למדנו.

תשעים אחוז מהבנייה היא בנייה פרטית ולא של
קבלנים.

לגבי תמותת תינוקות, נושא שנדון בכנסת
הקודמת כמה פעמים בהקשרים שונים וערכנו גם ביקורים וראינו את המאמצים שמושקעים. יכול להיות שאנחנו צריכים לחפש עוד מאמצים. יש את תחום התנאים הכלכליים-החברתיים הכללי ויש את התחום של ההחלטות שמקבלת האוכלוסייה. אני חושבת שאנחנו עושים דברים למרות שאני לא יודעת אם מיצינו כבר את הכל. גם בתחום נישואיי קרובים וכל השאלות המאוד עדינות, המאוד מורכבות. אני יכולה לומר לכם שכשאני ניסיתי למשל – כשהייתי פעם בבית-ספר תיכון עם תלמידים לא נשואים – לדבר בנושא הזה, נתקלתי באי-הבנה. אני אומרת שיש פה בעיה של החברה שלנו, איך אנחנו יכולים – בעדינות המירבית כי אנחנו לא רוצים לפגוע באנשים שיש להם מסורת וכולי – לנסות להסביר. הייתי בבית-חולים בנהריה וראיתי שעשו שם מסע של גילוי מוקדם שמאוד השפיע על האוכלוסייה.

יש תוכניות בגליל ובסוף קרה שתלמידי התיכון,
כששאלו אותם, ידעו שהדבר הזה אסור אבל כששאלו אותם אם הם יינשאו לקרובים, התשובה הייתה כן. הם ידעו שהדבר הזה בעייתי, אבל הם אמרו שיש דבר חזק יותר מכל דבר אחר וזה המשפחה וההחלטות המשפחתיות.

אני רק אומרת שמאחר שהנושא של התמותה
עלה, אמרתי שיש תנאים אובייקטיבים, עוני, מצוקה ותנאי מגורים, ויש את הבעיה שאנחנו יודעים הרבה דברים היום, הציבור יודע, אבל לציבור קשה מאוד לשנות דרכי התנהגות. השאלה מה אנחנו יכולים לעשות ואני חושבת שאפשר לעשות בסבלנות, בהרבה סבלנות, בתהליך מאוד איטי ומבלי להגיע לשום עימותים. מישהו פעם הציע שאנחנו נחוקק חוק נגד נישואיי קרובים ואני ממש נגד דבר כזה. הדבר האחרון כמובן שצריך זה חוק, אבל אנחנו כן צריכים לנסות לעזור לאוכלוסייה בעיקר בקרב נשים כי לדעתי מי שמחליט בסופו של דבר ללכת לבדיקה, לעשות או לא לעשות, בסופו של דבר זו האישה.

אנחנו קיימנו יום עיון בנושא הזה וזו בעיה מאוד
חמורה.

לא נפתח את הדיון בנושא. אני רק אומרת שזו
בעיה חברתית שאנחנו צריכים להתמודד אתה. אני אומרת שזה על סדר היום.

תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35