פרוטוקולים/מעמד הילד/158



פרוטוקולים/מעמד הילד/158
ירושלים, כ"ט ב אדר א, תש"ס
6 במרץ, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום ב', כ"ד בשבט התש"ס, 31 בינואר 2000, בשעה 11:40

חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי

ד"ר אלכס לוונטל, מנהל בריאות הציבור, משרד הבריאות
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד
אהרן סוחמי, משנה למנכ"ל עיריית בת-ים
עו"ד אלי פייל, יועץ משפטי, עיריית בת-ים
יוסי פרץ, סגן גזבר עיריית בת-ים
ד"ר יחיאל שלזינגר, ארגון רופאי הילדים
מוריה אשכנזי, יו"ר ועד אחיות בריאות הציבור
מירי פלדל, ועד אחיות בריאות הציבור, משרד הבריאות
רון חן, כלכלן, מרכז השלטון המקומי

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ















ס ד ר ה י ו ם

שירותי טיפות חלב בבת-ים


שירותי טיפות חלב בבת-ים

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום
מעמד הילד.
אנחנו עוסקים היום בשני נושאים שקשורים לבריאות הציבור ורפואה מונעת שנוגעים לילדים.

הנושא הראשון הוא שירותי טיפות חלב בבת-ים. כתושבת בת-ים אני מכירה את הבעיה הזו מזה זמן ואני יודעת שהנושא חזר ועלה שוב ושוב על סדר היום ובעצם העירייה החלה כבר לפני שנתיים לנקוט צעדים שקשורים בשירותי טיפת חלב ואז נעשה בעצם הצעד הראשון בנושא הזה. כרגע כפי שהבנתי הופסקה עבודתן של האחיות שהיו עובדות עירייה, הגיעו אתן להסדרי פרישה כאלה ואחרים, ובעצם נשארו בעירייה, אם אני לא טועה, שתי אחיות בתקן וחצי.

קראתי גם את ההודעות שפרסם משרד הבריאות שהתריע ששירותי התחנות לבריאות המשפחה לא יינתנו וגם את ההודעה של עיריית בת-ים בנושאים האלה.

התוצאה הסופית של הוויכוחים האלה היא, שכרגע השירותים בבת-ים למעשה צומצמו והשאלה אם זה לא גובל כבר ממש בסכנה לבריאות הציבור ולבריאות הילדים, ומה ניתן לעשות וכיצד ניתן להבטיח שהשירותים החיוניים האלה יינתנו הלאה.

מאחר שיש לנו כאן שני גורמים שמתווכחים ביניהם, נשמע את שניהם ואחר-כך נשמע את הגופים האחרים.

אני היועץ המשפטי של עיריית בת-ים והייתי
מעורב בנושא הזה.
את העובדות החשובות כבר אמרת, אלא, שאני רוצה להרחיב מעט ולומר שזה לא מצטמצם רק לטיפות חלב. העירייה במצוקה קשה ונכנסה לתוכנית הבראה. צירוף מקרים היא, שתוכנית ההבראה אושרה רק אתמול בערב במועצת העירייה, אחרי שנוסחה ונכתבה על-ידי משרדי הפנים והאוצר. התוכנית היא קשה.

כמה עובדים אתם מפטרים?

יש לנו לוח זמנים מאוד לחוץ לפיטורים של
עשרות עובדים. פיטורים זו מילה קשה כי יש הסדרי פרישה מרצון וכולי, והכל נעשה בתיאום עם ועדי העובדים ומועצת הפועלים, אבל זה ייעשה. זה מקיף את כל יחידות השירותים של העירייה ללא יוצא מן הכלל ואין ספק שלא כולם מיותרים. חלקם יפרשו ומדובר על פורשים כאלה שמקומם לא יתמלא. כלומר, לא תהיה משרה אחרת במקומם וברור שהשירותים ייפגעו. כל השירותים ייפגעו וזה חותך את מגוון השירותים. השתדלנו לא לסגור יחידות שלמות, אבל כל השירותים ייפגעו.

זה אמור להיות גם בטיפות חלב. התהליך כבר התחיל לפני שנתיים והיום הגענו למצב שיש לנו שמונה וחצי משרות של אחיות.

אחרי כל הקיצוצים יישארו שמונה וחצי משרות?

לא. לפני. נכון לתחילת ינואר יש לנו שמונה וחצי
משרות של אחיות ויש לנו גם עוד משרות של שירותי אחזקה וניקיון אבל זה כרגע לא עומד על הפרק. מתוך השמונה וחצי משרות האלה, שבע אחיות ביקשו להצטרף לתוכנית הפרישה ומדובר בשש משרות. נשארו לנו שתיים-שלוש אחיות בהיקף של כשתיים-שתיים וחצי משרות.

כמה תחנות יש לכם בעיר?

שמונה.

שמונה יש או שמונה היו?

היו 11 אבל מזמן חלקן נסגר.

אותן שלוש אחיות שנשארו יפעילו את שמונה
התחנות?

לא. התחנות מופעלות לא רק על-ידי עובדות
עירייה אלא גם על-ידי עובדות משרד הבריאות, עובדות מדינה. השירות הזה תמיד היה משותף. אף פעם זה לא היה רק במצבת כוח האדם של העירייה.

אתה אומר שעכשיו יישארו שלוש אחיות מטעם
העירייה. עוד כמה אחיות יש מטעם משרד הבריאות?

אני לא יודע.

משרד הבריאות צריך למלא את חלקו.

לא אמרתי מה ימלא. אני שואלת מה יש היום.

אני לא יודע.

היום יש אחיות שעובדות מטעם משרד הבריאות?

בהחלט.

כמה?

אני לא יודע.

בדוח של משרד הבריאות לשנת 1998 דווח על 16
משרות בבת-ים.

זה לא בהכרח 16 אחיות.

למה סגרתם מ11- לשמונה?

כי האוכלוסייה הצטמצמה. לפי הנתונים שלנו
משנת תשנ"ד, אנחנו לקחנו את מספרי הילדים בגני הילדים, ועד תשנ"ט, מספר הילדים בגני הילדים הצטמצם ב25- אחוזים. אנחנו סגרנו עשרים אחוז מהגנים. חלק מהם לא סגרנו כי הכנסנו פנימה ילדים בגיל שלוש שיכלו למלא את המקומות שלא היו. העיר מזדקנת. במקביל יש לנו עלייה עצומה במספרי הקשישים והשירותים שניתנים שם כמובן הורחבו לפי הצורך וזו עובדת חיים.

אני לא יודע אם את ערה לזה, שבת-ים ועוד כמה ערים, יש להם הסדרים אחרים מאשר לכל המדינה, הסדרים שנקבעו עוד בשנת 1974, אצלנו לפחות, שהשירותים היו יותר נרחבים ומשופרים והשתתפו בהם העירייה ומשרד הבריאות בשיעורים של שבעים אחוז משרד הבריאות ושלושים אחוז העירייה. יש מספר רשויות כאלה, שש-שבע בארץ, שעובדות בהסדר הזה. בכל הרשויות האחרות המדינה נותנת את השירות הזה.

כמה ההשתתפות שלכם בשנה? כמה חסכתם?

גם זה נושא ששנוי במחלוקת. לנו יש מחלוקת
רבת שנים עם משרד הבריאות לגבי השבעים אחוז שהוא מחזיר לנו, האם הם מכסים באמת את ההוצאה בשעה שאנחנו טוענים כל הזמן שזה לא מכסה את ההוצאה בפועל. השבעים אחוז הם לא שבעים אחוז אמיתיים.

כמה עולה השירות בשנה? כמה הוא עלה בשנת
1999?

השירות לשנה כולל גם את ההוצאה של משרד
הבריאות וגם את ההוצאה של העירייה. לפני שלוש שנים זה עלה בסביבות תשעה מיליון שקלים לשנה. עכשיו זה עולה הרבה פחות, בין ארבעה לחמישה מיליון שקל בשנה בגלל הצמצום של המשרות.

ארבעה-חמישה מיליון, מתוך זה שלושים אחוז
שלכם?

כן. אבל לגבי השלושים והשבעים אחוז הייתה
התדיינות ארוכה בזמנו אצל עורכת-דין מרים רובינשטיין והיא לא פסקה בנושא של מה מוכר. אנחנו טוענים כל הזמן שצריך להיות שלושים-שבעים מסך ההוצאות בפועל וזה לא קרה. משרד הבריאות קבע איזשהו תקן מסוים של עלות למשרה ולפי זה הוא מחזיר.

כמה דרשתם בשנה שעברה וכמה קיבלתם?

ההתחשבנות לגבי שנה שעברה עוד לא הסתיימה.

לגבי שנת 1998. כמה דרשתם וכמה קיבלתם?

קיבלנו בסך הכל 600 אלף בשנה שעברה כשזה
עלה לנו יותר מפי שתיים.

בשנת 1999 קיבלתם 600 אלף, וזה סוף חשבון?

לא. לא קיבלנו תגובה. קיבלנו מקדמה בדצמבר,
כתבנו להם מכתב ועוד לא קיבלנו תשובה עליו.

מה קורה עכשיו עם השירות? יש שירות או אין
שירות?

ודאי שיש שירות.

מה נפגע אחרי שהפסיקו את העבודה של המשרות
האלה?

הן עוד לא הפסיקו. הן אמורות להפסיק.

הן אמורות להפסיק ב1- בפברואר. זה לא
ישפיע על השירות?

זה ישפיע. אנחנו מצפים שמשרד הבריאות ישלים
את החלק שלו. יכול להיות שהשירות לא יהיה משופר כפי שהיה בעבר, כפי שהרשויות העשירות יכלו לעשות. גם אנחנו היינו בקטגוריה הזו אבל לצערנו אנחנו כבר לא בקטגוריה הזו ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו יותר טוב ממה שמקובל בכל הרשויות האחרות בארץ, למעט אותן שבע רשויות שהיו בהסדר הזה. אנחנו בעצם רוצים לחזור ולהיות כמו כל רשות אחרת, כמו ראשון, כמו רחובות, כמו נתניה, כמו טבריה, כמו באר-שבע וכולי.

זאת אומרת, אתם לא לוקחים מישהו אחר
במקום אלה שעוזבות?

לא.

למה בראשון, משרד הבריאות יכול לממן במאה
אחוז את השירות להוציא ניקיון ואחזקה, וגם על זה אני יודע שיש להם ויכוח עם משרד הבריאות, ואנחנו צריכים להיות יוצאי דופן במובן הזה שאנחנו צריכים לממן יותר?

כל הילדים של בת-ים עברו לראשון.

נכון. זאת עובדה.

ראשון היא עיר מתפתחת לעומת בת-ים שהיא עיר
בנסיגה מבחינת הנושא הזה.

אנחנו לא מתנערים לגמרי מהשתתפות כלשהי
ואנחנו הצענו כבר מזמן שכל הנושאים של שירותי אחזקה וניקיון, שזה גם מיליון ומאה אלף שקלים בשנה, את זה אנחנו נמשיך לתת כי גם רוב המבנים הם שלנו.

איך ייתנו שירותים בבתי-הספר? מי ייתן חיסונים
בבתי-הספר?

זה נותן משרד הבריאות.

כל התוכנית הזו שהתחילה לפני שנתיים ונמשכת
עד יום הפרישה, יש לה גם עלויות לא מבוטלות של נושא הפרישה, נושא של פנסיה שנשאר עדיין על העירייה ואנחנו מתכוונים להמשיך לדרוש אותו ממשרד הבריאות. לא יתכן שכל תשלום הפנסיה הזה ייפול על העירייה.

זה כבר ויכוח אחר שלא נוגע לילדים.

נכון. מאחר שהדגישו כאן את העלויות, רציתי
לומר שיש עוד עלויות וזה לא נגמר בזה שהאחיות פרשו.

גם כשאנחנו מפסיקים את השירות, אנחנו
ממשיכים לשאת בהוצאות.

הוצאתם לפנסיה מוקדמת עובדות בנות ארבעים.

חלק. רק האחרונות. הפורשות הראשונות היו
מבוגרות. זה מתקשר עם מה שיוסי אמר קודם לגבי עלויות השכר. בגלל שהן היו ותיקות מאוד במערכת, גם השכר שלהן היה גבוה ולא התאים לתקן שמשרד הבריאות כאילו מחזיר לנו כי ההוצאה בפועל הייתה הרבה יותר גבוהה.

אני אציג את הנושא הכללי מטעם השלטון
המקומי וזה ייתן תמונה יותר רחבה כי זה לא רק בת-ים.

בסוף שנת 1997 נוצר סכסוך בין שש רשויות שמחזיקות תחנות לבריאות המשפחה שיש להן הסדר שנקרא שלושים-שבעים, הסכמים מאוד ישנים מאז עשרות שנים, ובין עוד עירייה אחת, חולון, שההסדר שלה הוא שונה, הוא הפוך, אבל הוא הסדר דומה לגבי המימון. אותן רשויות, והן היחידות במדינה, אין הסדר אחר במדינה – ואני אגע בהסדר הקיים עם רשויות אחרות שהוא לא בהסכם – טענו שמשרד הבריאות לא מעביר את שלושים האחוז שלו. הועברה תביעה לבג"ץ למען משרד הבריאות ישלם את השבעים אחוז על-פי החשבון שעשו הרשויות המקומיות.

מתי זה קרה?

לקראת סוף 1997 זה הועבר למרים רובינשטיין,
ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות, כדי שתהווה מגשרת, בוררת, מעמד שלא הוגדר בדיוק, אבל זה כרגע לא משנה.

עיריית בת-ים על שנתיים של תביעות קיבלה סכומים מסוימים - בהתחלה 500 אלף, אחרי כן עוד 600 אלף – ממשרד הבריאות במסגרת של פסיקה. יש פסיקה של עוד 600 אלף ואני לא יודע למה לא קיבלו אותה.

היו 600 אלף שזה מקדמה על 1999 וזה לא שייך
לפסיקה.

היא קבעה איזשהו סכום לבת-ים ללא כניסה
לחשבונות עצמם שאכן משרד הבריאות חייב לעיריית בת-ים והסכום הזה הועבר. בהמשך עוד כמה רשויות להסדרים כאלו – פתח-תקווה, ירושלים – ויש רשויות שעדיין לא הגיעו להסדרים והן מתכוונות ללכת לבית-המשפט בכל מקרה, בין היתר זה תל-אביב, בני-ברק ורמת-גן.

האם רשות כלשהי נקטה בצעד שנקטה בת-ים,
לפטר את האחיות לפני שיש להן תחליף?

למיטב ידיעתי לא.

ראשון לציון.

ראשון לציון זה הסדר אחר ותכף אני אגע
בהסדרים אחרים.

גם הם פיטרו אחיות.

תכף אני אגע בסוג ההסדר האחר שחל על 250
רשויות במדינה.
מרים רובינשטיין הוציאה חוות דעת שאני אצטט ממנה – זו חוות דעת מאוד ארוכה – ואשתדל להיות מה שיותר אובייקטיבי:

"ההסדר עם הרשויות המקומיות הנו הסדר של השתתפות במתן שירות שהמדינה אחראית על-פי חוק לתתו, כאשר ההשתתפות מאפשרת את שיפור השירות".

"על העירייה לקחת בחשבון כי אם היא מעונינת בהפסקת השתתפותה במתן השירות, פירוש הדבר, בהכרח, צמצום השירות שיינתן בתחנות בתחומה עד למסגרת שמאפשר חוק ביטוח בריאות. הדבר יהיה בהכרח כרוך גם בפיטורי עובדים וסגירת תחנות. ברור גם כי שינוי ההסדר איננו יכול להיעשות בבת אחת ויש לגבש הסדרים לתקופת מעבר הדרגתית".

מכיוון שהיא ביקשה שהסדרים לתקופת המעבר ההדרגתית יגובשו, הוצאנו בשם כל הרשויות המקומיות בארץ, היועץ המשפטי של מרכז השלטון המקומי הוציא ב13- באוגוסט 1998 מכתב למירה היבנה, היועצת המשפטית של משרד הבריאות, שבו הוא הודיע שאנחנו רואים בכל ההסכמים הסכמים שהיו, אנחנו לא מוכנים להמשיך יותר, אם אתם רוצים – תיכנסו אתנו למשא ומתן.

עיריית בת-ים – אחת מתוך הרשויות שיש להן את ההסכם הזה – הוציאה גם היא מכתב למשרד הבריאות לפני מספר חודשים ונתנה התרעה מספיקה לעניין הזה. כפי שקבעה היועצת המשפטית הנכבדת, היא בעצם אמרה שזה הסכם, אין פה חובה חקוקה לרשות מקומית לתת איזשהו דבר לתחנות בריאות המשפחה, ועל אחת כמה וכמה מרגע שחוקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי שהוא כולל גם ילדים והוא כולל הכל.

ההסדר השני שקיים במדינת ישראל לכלל הרשויות, למעט אותן שבע שהזכרתי, הוא הסדר וולנטרי שבו הרשויות המקומיות נותנות ניקיון, אחזקה, לעתים קצת ציוד משרדי, קצת ריהוט משרדי, לעתים נותנות את הבניין, לא מחייבות בארנונה שזה בשווי של בין 25 ל30- אחוז מאחזקת התחנות. יש רשויות מקומיות שהפסיקו לתת את השירות הזה, למשל בנתניה, כי אין להם כסף. הם בתוכנית הבראה ופשוט לא נתנו כי זה דבר וולנטרי ואין דבר כתוב.

ומה קרה שם?

השירות ממשיך להינתן.

בלי ניקיון.

לא אמרתי בלי ניקיון. אני מניח שמשרד הבריאות
דואג לניקיון. גם הם נתנו התרעה מספיקה של חצי שנה.

מה שאתה מתאר זו בעצם מערכת של תפוס ככל
יכולתך כאשר כל אחד תופס מה שהוא יכול.

לא. זו מערכת שהייתה בהסכמה. אני לא רוצה
להיכנס לנושא המימוני של שירותי בריאות אבל האזרח, מאז חוק ביטוח בריאות ממלכתי, משלם כפול ומכופל ממה שהוא שילם קודם לכן וזה למען זה שיהיה מה שנקרא בריאות שווה לכל נפש לרבות ילדים, ועל המדינה חלה חובה חקוקה, אני לא קורא לזה לממן, אלא לקיים את תחנות בריאות המשפחה. אם רשות מקומית רוצה, ומרבית הרשויות המקומיות עדיין נותנות את הניקיון, אחזקה ועוד עזרה כזאת ואחרת על-פי בקשות, זה הסדר כל כך וולנטרי שזה נעשה ספציפית בכל רשות מקומית ואין אחת דומה לשנייה בכלל.

אין הסכם חתום.

אין הסכמים בכתב. יש רשויות שהן בתוכניות
הבראה ואמרו שאם ככה, אין לנו היום לתת את הכסף הזה. אין לנו. אנחנו לא נותנים לילדים בחינוך כי אין לנו, אז אנחנו ניתן על דבר שהמדינה צריכה לממן אותו בחוק ממלכתי?

לגבי שבע הרשויות האלה שהיו בנושא הזה של
השבעים-שלושים, הרעיון המרכזי של הדסה - שהעבירה את השירותים האלה למדינה – היה להעביר את זה לרשויות המקומיות. בארצות המתוקנות, טיפות החלב זה משהו של הרשות המקומית וכך זה צריך להיות.

אצלנו זה אחרת.

לצערנו, קרה המצב שרק שבע הרשויות האלה עשו
זאת בהסדרים של שבעים-שלושים וכך היה הרבה מאוד שנים.

כשבא חוק ביטוח בריאות ממלכתי שחוקקתם, אמרתם לגבי המקורות שהיו בחוק, מה שהיה, יימשך הלאה. לגבינו המקור של השלושים הזה, זה חלק ממקורות החוק, גם אם מצטטים ציטוט מדבריה של מרים רובינשטיין. כשעיריית בת-ים הלכה לבג"ץ והבג"ץ אמר להיכנס לבוררות, אמרנו שאין לנו את השלושים אחוזים האלה. כשהחוק נחקק אמרו שזה חלק ממקורות החוק. ההסכם עם שבע הערים האלה היה לפני כן. זאת אומרת, שהחוק לא אמר שניקח את השלושים מכם ונעביר אותם אלינו. בשורה האחרונה, נשארנו עם שבעים אחוז מהתקציב.

הם טענו שבשלושים אחוז הם נתנו קצת יותר
שירותים?

כן, אבל זה היה המצב בחוק. אין היום אף פקיד
אוצר שאומר שניקח את השלושים אחוז מבת-ים ונעביר אותם למשרד הבריאות. בכל המקומות האלה נשאר הנושא הזה של השבעים אחוז שיש לנו והשלושים אחוז שאין לנו.

כשהתחלנו את כל המשא ומתן, התחלנו עם 32 אחיות.

כמה מתוך ה32- אתם מימנתם?

בבת-ים הם מימנו בערך שלושים אחוז. ישבנו
ואמרנו שבאמת יש כאן קצת יותר מדי אחיות מצד אחד, ומצד שני העירייה צודקת כי גם אחיות העירייה קיבלו הסכמי שכר עם תנאים משופרים יותר מאשר אחיות משרד הבריאות.

לא. זה לא מה שאמרה גברת רובינשטיין. אתם
בדקתם את התלושים, קיבלתם אותם אחד אחד ולא היו לכם הערות. אמרתם שהכל בהתאם להסכמים.

כמה מתוך ה32- אחיות היו במימון משרד
הבריאות?

גם מימון האחיות היה שבעים-שלושים אחוזים.

אני לא מבינה. היו חלק מהאחיות שהיו עובדות
עירייה.

שלושים אחוז היו אחיות של העירייה.

32 היו של העירייה.

גם אנחנו הסכמנו אתם שיש כאן יותר מדי אחיות
ואמרנו שהעירייה תוריד לאט לאט עד למינימום ואכן בשנתיים האחרונות מתקיים מספר שהוא מינימלי.

מהו מספר המינימום?

אני לא זוכר את המספרים עכשיו כי באתי לדבר
על העיקרון. לנו יש תקנים פר אוכלוסייה, כמה תינוקות, כמה פעוטות, כמה נשים הרות וכולי.

כמה צריך בבת-ים?

עם תשע האחיות שנמצאות עד היום הזה ושלא
תהיינה מחר, אפשר היה לקיים את השירות לדעתי בצורה הסבירה. לא בצורה טובה, אבל בצורה סבירה.

כאן נוצרת בעיה קשה. אנחנו לא מקבלים את התקנים שהם מפטרים. עבורנו זה לא תקנים. האחיות האלה שיורדות מתקן, אנחנו כשירות המדינה לא קיבלנו תקן אחד בנושא של טיפות החלב ב35- השנים האחרונות והאוכלוסייה גדלה כל שנה בעוד שלושה אחוז ועוד שלושה אחוז וכולי.

לגבי האחיות האלה הדבר האידיאלי היה שאני הייתי מקבל מהמדינה תקנים והייתי אומר להן שהן עוברות מבת-ים לתקנים שלנו, אבל מכיוון שאין לנו עכשיו תקנים, המצב שנוצר בפועל הוא שאם אפילו אני אמצא את התקציב, אני אעשה זאת דרך המחלקה לבריאות הציבור. לכן מה שקורה לאחיות האלה זה הרעת תנאים. המצב הזה גורם לכך שבפועל העירייה נקטה בדברים חד-צדדיים כי לא יכולנו לבוא ולהציע להם תקנים. במקביל אמרתי שנציע להם תקנים שהמדינה תיתן, אבל המדינה לא נתנה תקנים. האחיות לא מועסקות בתקנים וזה מאוד לא אטרקטיבי להן ללכת ולעבוד דרך חברת כוח אדם.

באופן מעשי התקציב הזה ירד בשלושים אחוז, האחיות האלה אינן ואנחנו לא יכולים להעסיק אותן. באופן מעשי התחנות בבת-ים עכשיו יצומצמו.

יש שמונה תחנות ויש איקס ילדים. איך תצמצמו?
לא תיתנו חיסונים? מה תעשו?

נסגור חלק מהתחנות. אנשי בת-ים יקבלו שירות
הרבה יותר גרוע. יקבלו שירות יותר גרוע גם מעיר ממוצעת אחרת מכיוון שאין לנו את התקציב הזה. אין לי את התקציב הזה.

זו בעיה שלכם. תורידו מעיר אחרת. למה אתה
מתעלל בבת-ים?

בירושלים יש גידול במספר הילדים, כל שנה
בחמישה וחצי אחוזים. אין לנו לתת את התקציב הזה והזהרנו גם מעל דפי העיתונות. תושבי בת-ים יקבלו שירות הרבה יותר גרוע. יצומצם מספר התחנות. לדעתי זה עצוב מאוד וכך לא עושים. כל הטיפול הזה הוא לא חיסונים. אני אומר לכם שאין לנו את התקציב הזה, אף אחד לא נתן לנו אותו בחזרה ואני רוצה שתלכו הביתה, תסתכלו לעיני תושבים ותאמרו להם שפה יהיה שירות יותר גרוע. אני רוצה שתדעו שהשירות הולך להיות יותר גרוע. אני עצוב ואני בוכה. חבל שמקום שהיה כל כך טוב, זה מה שקורה לו. אין לי את התקציב הזה. התקציב הזה שהם לקחו וחסכו, אני לא קיבלתי אותו.

אם אנחנו הולכים אחורה ללפני שנתיים, היו עשר
תחנות בעיר, תחנות נגישות לקהל המטופלים. העיר הזו היא אפילו מיוחדת בכל המחוז שלנו כי יש בה בעיות חברתיות, סוציו-אקונומיות וכולי. זאת אומרת, היא ברמה הרבה יותר נמוכה מכל הערים האחרות שנמצאות אצלנו במחוז. מתוך עשר התחנות שהיו לפני שנתיים, עם פיטורי האחיות נותרו שמונה תחנות כאשר למעשה הנגישות של הקהל אל התחנות הפכה להיות הרבה יותר קשה והתהפך הגלגל. למשל, החל מגיל שנתיים יש לנו בדיקות סינון וזה גיל קריטי אצל ילדים לאתר בעיות שאחר-כך בגינן הם מגיעים לכל מיני שירותים אחרים בתוך הקהילה עצמה. קחו דוגמה פשוטה כמו איתור של עין עצלה. אם אנחנו לא נאתר את זה בגיל שלוש, אנחנו יכולים להגיע למצב שילד בגיל מסוים יתעוור בעין אחת. לא מדובר רק בחיסונים ואני לא רוצה שתסתכלו בפרספקטיבה של חיסונים בלבד.

בעיר הזו יש את שיעור הנשים ההרות הכי גבוה בכל הארץ. זאת אומרת, גם לגבי נשים הרות, אם יש לנו את כל מרכזי הבריאות למיניהם של הקופות, כאן בתחנות זה קיים בשיעור הכי גבוה בארץ. יש מעל אלף נשים הרות בתוך התחנות הפעילות.

אתם מדברים על שמונה מתוך עשר ולכם זה נראה רק חיסונים, אבל זה לא רק חיסונים מפני שאם אנחנו מדברים על שיקום שכונות, יש כבר ערים שיצאו מהפרוייקט מזמן אבל בת-ים נכנסה אליו רק לפני שנתיים. ראש העיר של בת-ים בפירוש הצהיר שהוא מבקש שלא לקלוט יותר עלייה כי קשה לו, ואתם מסכימים אתי שיש שם עלייה ויש שם עלייה פרובלמטית.

שיעור ילדי העולים בבת-ים הוא פי שניים
מהממוצע הארצי.

נכון.

שליש מהתושבים הם עולים.

זו קבוצת אוכלוסייה בסיכון ואני חושבת שהיא
יותר בסיכון מאשר בבני-ברק, שאם אנחנו מגדירים אותה כעיר ענייה, אז בת-ים חשופה לדברים שמביאים אותה להיות קבוצת סיכון גבוהה יותר מאשר כל עיר אחרת.

את יודעת מה יקרה מחר? איך יאיישו את
התחנות האלה?

ממחר יש בעיה. נציגי הוועד נפגשו גם עם אילנה
כהן במסגרת הוועד הארצי שלנו והבהרנו להם איך אנחנו רואים את כל האקט הזה כלפי אותן עשר אחיות. ראש העיר קיבל רשימה של 150 אנשים שהוא צריך לפטר, איזשהו אחוז מסוים, לקחו את אותן אחיות שנותרו ולקחו אותן כקבוצה אחת ולא התחשבו בכך אולי במחלקות אחרות אפשר לפטר אנשים.

הן פרשו מרצון.

הן פרשו מרצון לאחר שאילנה כהן התערבה ויש
סכסוך עבודה. הכרזנו על סכסוך העבודה והוא נשאר תקף לא רק לבת-ים אלא לכל עיר אחרת שתנסה לעשות את מה שעיריית בת-ים.

כמה אחיות עובדות שם מטעם המדינה?

אני לא יודעת את המספר המדויק.

בשנת 1998 היו 16 משרות.

ממחר לא כל התחנות תהיינה פתוחות כל יום, כי
למעשה כל עשר האחיות יצאו ונשארו שלוש שעדיין ממשיכות לעבוד, אבל למעשה התחנות לא תהיינה פתוחות ולא תהיינה נגישות לקהל המטופלים של בת-ים במשך ששת ימי השבוע. נוצר עומס ואת אותו קהל יעד שהיה בתוך שתי התחנות האלה שנסגרו יצטרכו לרכז במקום אחד, מה עוד שיש גם פחות כוח אדם. האחיות שנשארו צריכות לקחת את הנטל על עצמן ולבצע את כל המטלות. יש לנו נהלים ואנחנו חייבים לפעול וליישם אותם.

ידוע לכם אם לקחו אחיות באמצעות חברות
קבלניות?

אני לא קושרת את זה עם בת-ים כי בבת-ים אני יכולה לראות בתהליך הזה אפילו הפרת חוזה כי
משנת 1978 יש חוזה והסכם על שלושים-שבעים וההסכם הזה קיים. מבחינת
האחיות זאת הפרת חוזה בוטה. לקחה עיריית בת-ים ובלי להתייעץ פיטרה אחיות.
דוקטור לוונטל ביקש לשבת, לשאת ולתת, עוד לפני שהתחיל התהליך שהם פנו אל
האחיות, עוד לפני שהסתדרות האחיות התחילה לפעול בצורה אקטיבית. דוקטור
לוונטל פנה לראש העיר וביקש לשאת ולתת, לפתור את הבעיה אבל הייתה
התעלמות מוחלטת. אני לא חושבת שזכו לקבל מכתב תשובה. ברגע שהאחיות
נכנסות לחברת כוח אדם, משרד הבריאות קיבל על עצמו את המטלה ליישם את סל
הבריאות ואת כל הרפואה המונעת, ומצד שני יש פרדוכס כאשר למעשה את כוח
האדם הוא מביא מחברת כוח אדם ואני מציעה לכם לבוא ולראות מי כוח האדם
הזה שמיישם אפילו את השירותים בבתי-הספר. אלה הן אחיות בגמלאות, אלה
אחיות שצריך לשים אליהן עוד יותר טוב וצריך לחפש אחות מוסמכת שתשגיח על
אותה אחות מעשית שהתקבלה לעבודה כדי שלא יקרו טעויות ואסונות.

אני חושבת שצריך לשאת ולתת. אני פונה אל דוקטור לוונטל. האחיות האלה צריכות להגיע ללשכה מאחר שיש להן פוטנציאל של נשיאה בתפקידים, אם זה תפקיד פיקוח או תפקיד של אחות אחראית.

נשארו תחנות בלי מנהלת?

בלי אחות אחראית.

מותר להפעיל תחנה בלי אחות אחראית?

לא. לכן נאלצים לסגור. את מכירה את בת-ים
יותר טוב ממני, כך שתתארי לך שאם נניח הייתה תחנה של בריאות המשפחה באזור מגוריך, היום את צריכה לרוץ למקום מרוחק כדי לקבל את השירות אבל הגלגל מתהפך כאשר האחות היא שצריכה לעשות את הריצ'ינג אאוט. לאישה לא נוח ולכן היא לא מגיעה לחיסונים, היא לא מגיעה לבדיקת התפתחות, היא לא מגיעה לבדיקת ראייה וזה כאשר המטרה שלנו היא קידום בריאות.

אני לא בקיא בפרטי הוויכוח אבל אין ספק
שהיעדר שירות הוא בלתי קביל לפי כל קריטריון. ברור שהנזקים שייגרמו יעלו הרבה יותר מההפעלה של התחנות.

אולי זה מפתיע אבל אני חושב שהאצבע לא צריכה
להיות מופנית לעיריית בת-ים. עם כל הכבוד, עיריית בת-ים היא לא מהעיריות הכי מבוססות בארץ ואני חושב שהאחריות על שירותי בריאות ממלכתיים הם מעניינה של הממלכה ולא של כל רשות מקומית.

נכון, היו נסיבות היסטוריות אבל משהו גם השתנה במדינה בחמישים השנה האחרונות, יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי שלא היה קודם. לעניות דעתי הקריאה צריכה להיות חד-משמעית למשרד הבריאות. אגב, אני מעריך שבעקבות בת-ים בטח יבואו ערים נוספות שם מצבן לא זוהר.

שמעת שבנתניה הפסיקו לנקות.

מצבה של ירושלים הרבה יותר טוב? אגב, כבר היו
דיבורים על העניין הזה בעבר ואיכשהו ברגע האחרון הצילו את העניין.

אני חושב שזה לא נכון להטיל על עירייה כמו עיריית בת-ים לממן שירות שהוא שירות ממלכתי רפואי בסיסי. עיריית בת-ים אחראית על השתלת כליות? היא מטפלת בשירותי בריאות אחרים? אני לא יודע למה תמיד כשזה מגיע לילדים, ובמיוחד לשירותי מניעה, צריך כל מיני קומבינות. אלה הם שירותי בריאות לכל דבר ועניין, זה הבסיס של שירותי בריאות. כמו שיש לנו בלי עין הרע בלי סוף מרכזי השתלה וכל שני וחמישי בית-חולים רואה לנכון וצורך – אני לא יודע אם משרד הבריאות מאשר או לא מאשר – לקנות את המכשור היקר כשלפעמים יש שני בתי-חולים אחד ליד השני, כי זה יוקרתי. טיפת חלב לא נחשב במדד הרפואה והבריאות במדינת ישראל כמדד יוקרתי וצריך לשנות את זה. אלה הם שירותי בריאות בסיסיים לילדים. אני מסכים עם דוקטור שלזינגר שגם מבחינה כלכלית זה הדבר הכי משתלם בעולם, זה עולה הכי מעט כסף וחוסך הכי הרבה כסף. הזכרת עין עצלה או חיסון וידוע שכשלא מטפלים בזה, אחר-כך זה עולה לכולנו סכומי עתק.

הסדרים היסטוריים, כבודם במקומם מונח. אני חושב שאלה הם שירותי בריאות ושירותי בריאות הם באחריות הממלכה, הם צריכים להיות ממלכתיים וממומנים על-ידי הממלכה, בין אם זה בבת-ים ובין אם זה בראשון.

אני קורא לעיריית בת-ים אולי אורך רוח אם אפשר, אבל בסך הכל הפתרון הבסיסי צריך שמדינת ישראל, ומשרד הבריאות ייצג כאן איזו עמדה שהיא חסרת אונים, לשאת בזה. שר הבריאות שבעניינים אחרים יודע יפה מאוד לאיים על הממשלה, יואיל בטובו לבו לראש-הממשלה ולשר האוצר ויגיד ששירותי טיפות חלב או שירותי בריאות הציבור הם חלק בלתי נפרד מחוק ביטוח בריאות ממלכתי והמדינה צריכה לממן אותם.

אנחנו מדברים כאן ב'עסקים מלוכלכים'. אי-אפשר לגלגל עיניים אל המרום. זה תקציב
שאין לנו. התקציב הזה מומן על-ידי משרד הפנים והוא הגיע לעיריית בת-ים במשך
כל השנים.

זאת טעות חמורה.

זה צילום מצב.

לא. זה צילום מצב לא נכון.

זה התקציב שהיה. עיריית בת-ים חוסכת אותו
ואנחנו לא מקבלים אותו. אם היו עושים את זה בצורה מכובדת, היו אומרים ששמונת התקנים האלה עוברים מכאן לשם, אבל כאן עשו איזה משהו אחר ועשו זאת בצורה חד-צדדית. בדברים האלה הבעיה היא לפעמים לא הכסף אלא המעמד. אנחנו כרגע נמצאים במאה אחוז מהתקציב, בשבעים אחוז. בשבעים אחוז אנחנו צריכים לעשות את העניין הזה. תקנים אין לנו, אז אנחנו צריכים לעשות זאת דרך חברת כוח אדם. נורא קל להגיד ממלכה, אבל גם הממלכה צריכה לקבל את התקציבים המתאימים ולהעביר אותם משם לכאן.

נכון. אבל עיריית בת-ים היא לא משרד האוצר.

לכן אני חושב שמישהו כאן מרוויח ומישהו מפסיד
והמפסידים הם תושבי בת-ים.

כמה חסכון שנתי אמורה להביא תוכנית ההבראה
שלכם?

יש לי כאן את התוכנית במלואה. זה לא בדיוק
חסכון שנתי. התוכנית מורכבת מצמצום גירעון.

כמה אתם צריכים לחסוך?

אנחנו צריכים לחסוך 12.5 מיליון בשנת 2000.
אנחנו חייבים להעלות את הארנונה ב7.5- אחוז נוספים בשנה מעל למה שהעלתה כל המדינה ו7.5- אחוז נוספים בשנה הבאה. אחר-כך אנחנו צריכים להפחית עוד 11.5 מיליון שקלים עד סוף דצמבר 2000, להוסיף עשרה מיליון בארנונה עד דצמבר 2000, להפחית עוד עשר משרות בדצמבר 2000.

בשורה התחתונה, אתם צריכים לחסוך 35-30
מיליון.

כן ואנחנו צריכים עוד עשרים מיליון כי משרד
הפנים קיצץ את המענק שלו.

גם נציגת האחיות אמרה שזה אולי לא חובתנו,
אבל אני חושב שזה בדיוק הפוך. יש בבת-ים המון בעיות, גם ריבוי של עולים שמביאים אתם את המצוקות שלהם, המצב הסוציו-אקונומי השתנה לרעה וכפי שאמרתי גם העיר מזדקנת ויש באמת המון בעיות. אי-אפשר לבוא ולדרוש מעיר ענייה לפתור את הבעיות. אם אנחנו כל כך עניים, תעזרו לנו לפתור את הבעיות שלנו. אנחנו לא יכולים יותר בכוחנו לפתור את הבעיות שבעבר כן יכולנו לפתור אותן, אולי גם כי היו פחות בעיות אבל גם מצבנו היה שונה. היום אנחנו לא יכולים לשאת בזה.

אני רוצה לסכם ולומר שזה בלתי נסבל מבחינת
הוועדה שרמת שירותי בריאות המשפחה שניתנים בתחנות תרד. אני חושבת שזו נקודת המוצא שלנו. אנחנו היינו רוצים מאוד לשפר את השירותים, היינו רוצים להרחיב אותם, היינו רוצים המון דברים, אבל לפחות לא לרדת מהרמה אליה הגענו. מה שקורה היום זה שבגלל הירידה במספר התחנות מאחת עשרה לשמונה ועכשיו אולי משמונה לשש, ברור שזו הרעה בתנאי השירות ורק מהסיבה הפיזית הזו.

מדובר בפחות אחיות, אבל כפי ששמתם לב לא הצלחתי לקבל מספר בישיבה הזאת ולא נאמר לי כמה אחיות יאיישו מחר את התחנות. אני יודעת על שלוש האחיות שנשארו מטעם העירייה ועוד לא פוטרו או לא עזבו, אבל אני לא יודעת כמה עובדות מדינה.

מדובר על שבעה תקנים.

אני חושב שיש להם כעשרים אחיות.

היו עשרים, אבל משרד הבריאות הקטין מ24-
ל16-.

בשנת 1993 היו 30.7 של העירייה ו23.9- של משרד
הבריאות. בשנת 1998 היו 8.5 של העירייה ו16.25- של משרד הבריאות.

חלק מהירידה בתקנים, אני מבינה שזה נובע בגלל
הירידה במספר הילדים שזה נתון אובייקטיבי. במהלך שש שנים מספר התקנים של משרד הבריאות ירד לחצי בערך, מ31- ל16-.

אני מתנגד לסיכום הזה.

לפי הנתונים שמסרה העירייה מספר התקנים
על-חשבון משרד הבריאות ירד בחצי. מספר התקנים על-חשבון העירייה ירד מ24- לשלוש.

בעירייה יש עכשיו שבעה וחצי תקנים.

מחר בבוקר אין. ברור שהייתה כאן ירידה גם של
משרד הבריאות, אבל הירידה הדרסטית היא של העירייה. בסך הכל גם אם נניח שמספר הילדים קטן ברבע, ואם קודם היו 54 תקנים, הרי שהירידה הזאת לא עומדת ביחס לירידה במספר הילדים.

אנחנו לא הקטנו אלא דווקא הגדלנו.

אם מדובר באחיות שפורשות ממשרד הבריאות,
התקנים נבלעים. אז הן מגיעות דרך חברות כוח אדם.

לא הורדנו שם אף תקן. להפך, הגדלנו.

אם מה שאמרתי עכשיו נתקל בהתנגדות גם של
העירייה וגם של משרד הבריאות, אני לא מרגישה מספיק מבוססת כדי לומר את הדבר הזה, אבל מצד שני גם לא קיבלנו נתון שאומר שבבת-ים יש איקס ילדים בגילים האלה והאלה, צריך כך וכך תקנים ויש כך וכך תקנים. אני מנסה להבין האם אנחנו פיטרנו כי היה עודף בבת-ים ועכשיו זה יהיה בדיוק לפי המקובל במדינה.

אם את רוצה, אני יכולה להתקשר למפקחת.

אם הייתם אומרים לנו, היינו מכינים לכם את
הנתונים. בעקרון זה ירד מ24- לאפס. זה מה שקרה כאן באופן מעשי.

אתה מסתכל על הירידה הזאת שנובעת מהפסקת
עבודתן של עובדות העירייה. זה נכון, אבל מה שמעניין אותי זה האם השירות לילדים נפגע או לא נפגע.

בוודאי שנפגע.

בטח שנפגע.

אם נפגע, לא קיבלתי כאן בדיוק נתונים שאומרים
שבבת-ים יש עשרים אלף ילדים או 10,000 ילדים.

יש אלפיים תינוקות לשנתון.

אם כך, כמה תקנים צריך?

יש נוסחה. אני מוכנה להתקשר למפקחת ולקבל
את כל הנתונים.

הייתי שמחה לסכם ולומר שנשארו בבת-ים 18
תקנים וצריך 35 תקנים, אבל אני לא יודעת, לא קיבלתי נתון כזה. בכל מקרה, אני מבינה שאין ויכוח בין הצדדים שאנחנו מדברים על פגיעה בשירות. זאת אומרת שההורים, הילדים והתינוקות ייפגעו ואני חושבת שזה דבר חמור ביותר.

לגבי מי צריך לממן ואיך. דוקטור לוונטל, אתה בטח זוכר את המקרה שהיה – נדמה לי באשדוד – שבאמצעות חברה פרטית נתנו חיסונים, אמרו שייתנו חיסונים ולא נתנו את החיסונים, ואז שילמו לחברה והחברה לא עשתה מה שצריך ומשרד הבריאות כמובן הזדעק מיד, שלח את האחיות שלו ונתן את החיסונים כי הרי לא יעלה על הדעת שילדים לא יקבלו חיסונים.

נכון לרגע זה גם אם יש לכם ויכוח עם העירייה איך צריך לעשות וגם אם יש לכם צורך להילחם איפה שאתם צריכים להילחם, המלחמה צריכה להיות על כך שהשירות יינתן. אם אתם יכולים להשיג את השירות הזה מהעירייה, ואם השגתם את זה עד היום מהעירייה, בסדר, אין לי ויכוח. אם עיריית ירושלים עדיין משלמת את השירות, הרי אני לא אבוא להתערב בנושא של מי משלם. והיה ומי שנותן היום את השירות לפי איזשהו הסכם היסטורי לא נותן את השירות הזה, האחריות עוברת אליכם דוקטור לוונטל. זה צריך להיות בידיים של מישהו.

לכן אני חושבת שהוועדה תפנה לשר הבריאות בנושא הזה כי הוא צריך לדאוג לכך גם בעיר בת-ים וגם ביישובים אחרים. אם צריך להגדיל תקנים – צריך להגדיל תקנים, אם צריך להגדיל תקציבים – צריך להגדיל תקציבים. צריך לתת את השירות הזה ואין מישהו אחר שיכול לעשות זאת.

לא יהיה לך ויכוח עם שר הבריאות אלא עם
האוצר. אני חושב שמה שעשתה כאן עיריית בת-ים, היא עשתה מעשה שלא ייעשה והיא יוצאת נקייה.

יצאו לפרישה עשרות עובדים של העירייה. מצמצמים שירותים רבים מאוד.

לקחתם מכל מיני מחלקות אבל למעשה את אותה
קבוצה שנותרה, אותן עשר אחיות, אותן לקחתם והכנסתם לרשימה.

יחד אתן ב30- בינואר, כמאה עובדים פורשים
מעיריית בת-ים.

הכל טוב ויפה, לקחתם מכל מחלקה, אבל
מהמחלקה הזאת לקחתם את כל המאה אחוזים.

לדאבוני הרב תושבי בת-ים, בשל חולשתם
החברתית כנראה בהרבה מאוד תחומים אחרים שבאה לידי ביטוי בדברים רבים אחרים, גם לא מתעוררים על שום דבר ואין איזה קרב שמנהלים התושבים. לדאבוני הרב גם האחיות הנוגעות בדבר הסכימו לצאת בתנאי הפרישה האלה ואני יודעת שהם הסכימו לכך. יכול להיות שאם הייתה פה מערכה משולבת של התושבים ושל האחיות, ואלה לא היו מוכנים לוותר על השירות ואלה לא היו מוכנות לפרוש, יכול להיות שהיה לנו יותר קל. אנחנו הגענו למצב קריטי שבו האחיות חתמו, מחר הן עוזבות את העבודה, לא גילו עודף אחריות לשירות במקום, התושבים רדומים אצלנו בשל חולשתם הרבה, ואנחנו יודעים שיכולת לנצל שירות היא פונקציה של השכלה ופונקציה של ידיעת שפה ופונקציה של כל מיני דברים ובת-ים היא לא העיר הזאת. לצערי הרב זה מה שקורה.

עיריית בת-ים לדעתי לא תתעשר מהמיליון שקל האלה שהיא תרוויח מטיפות חלב והייתי מאוד שמחה שראש העיר והאחראים על כך היו מנסים למצוא פינות אחרות ולא את הרפואה המונעת, לפחות עד שתגיעו להסדר. לדאבוני הרב ההסדר לא הושג למרות שההתרעות הגיעו והדברים נאמרו. לכן ברגע הנתון הזה אני לא רואה איך העירייה תחזור ותיתן את השירות הזה ואני חושבת שהדברים הם מאוד חמורים מבחינת התושבים.

את החשבונות עם העירייה אפשר לעשות, על מה היא מוציאה כסף ועל מה היא לא מוציאה כסף וכל מיני בעיות שכאלה ויש הרבה ויכוחים בעיר על דרך ניהול העירייה, אבל נכון לרגע זה אני לא רואה שהעירייה הזאת תעשה.

אני מזהירה את משרד הבריאות שהחשש שהובע כאן שעיריות אחרות הן בתור, הוא יתממש. לכן טוב יעשה משרד הבריאות אם יחד עם כל הגורמים יטפל בנושא הזה. גם בעבר, כאשר ניסינו לפתור בעיות, לא הועברו תקציבים ואני אזכיר את עניין השלישיות. זה אמנם לא שייך לנושא הנדון, אבל במשך למעלה משנה העיריות סירבו להמשיך לשלם לשלישיות וכתוצאה מכך סירבו לקיים הסכם. מדובר במענק לשלישיות. משרד האוצר רצה שהעיריות יחזירו את הכסף לביטוח הלאומי, כמובן לא יצא מזה שום דבר והתוצאה הסופית הייתה שביטוח לאומי מקבל עכשיו את מלוא המימון מהמדינה בהתאם למספר השלישיות. זה הושג חצי שעה לפני בג"ץ. ההורים גילו עירנות, הלכו לבג"ץ וחצי שעה לפני שנפתחה ישיבת הבג"ץ, הוד מעלתו נציג משרד האוצר חתם ועל-ידי כך נוצר הסדר. כך המדינה הזאת מתנהלת. אנשים שמגיעות להם זכויות לפי חוק ולפי מה שאתם רוצים צריכים להגיע לבג"ץ.

מה שקורה הוא שכרגע אני לא רואה כתובת אחרת, דוקטור לוונטל, אלא משרד הבריאות שצריך להיערך לכך שהוא צריך לתת את השירות הזה לכל הילדים בכל הארץ. אם אפשר להסתדר עם העיריות – מצוין, אבל אם מסיבות כאלה ואחרות לא מסתדרים – אני לא רואה דרך אחרת כי המצב המשפטי לדעתי ברור מאוד בנושא הזה שהחובה היא חובה ממלכתית ולא חובה של העירייה.

אני מאוד מקווה שהציבור בבת-ים יגלה ערנות, אבל אתם מבינים שליד השולחן הזה אנחנו לא נפעל בכיוון זה.

אני אבקש תשובות ממשרד הבריאות ומשרד האוצר.

תודה רבה. סיימנו את החלק הראשון של הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:35