פרוטוקולים/מעמד הילד/1675



1
הוועדה לקידום מעמד הילד
21.12.99

פרוטוקולים/מעמד הילד/1675
ירושלים, י"ג בתשרי, תשס"א
12 באוקטובר, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 22
הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום י"ב טבת התש"ס, 21 בדצמבר 1999, שעה 11:45

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי - היו"ר
נעמי חזן
אופיר פינס-פז
יורי שטרן

פרופ' יונה אמיתי - מנהל מחלקת אם וילד, משרד הבריאות
דורית אפל - מחלקת אם וילד, ע/ מפקחת ארצית בבריאות הציבור, משרד הבריאות
דליה גלבוע - פסיכולוגית ארצית, משרד הבריאות
קרל רובנרויט - מנהל מחלקת ילדים מרכז קהילתי יפו, משרד הבריאות
חוה ברנע - אחראית על נושא המשפחה, השירות הפסיכולוגי-ייעוצי, משרד החינוך
רחל אגמון - רע"נ בקרה ומידע, שירות פרט ומשפחה, משרד העבודה והרווחה
דפני מושיוב - מפקחת ארצית לקליטת העליה, משרד העבודה והרווחה
גיא קריגר - הלשכה המשפטית, משרד האוצר
יחזקאל בקל - סגן ראש מינהל הגימלאות, המוסד לביטוח לאומי
מזל בר-נתן - מנהלת תחום קיצבאות ילדים, המוסד לביטוח לאומי
דליה גורדון - מינהל המחקר והתכנון, המוסד לביטוח לאומי
אורנה וורקובסקי - מינהל הגימלאות, המוסד לביטוח לאומי
חיה יגודה - יו"ר צח"י (צרכני חינוך ייחודיים)
קרן טביבי - חברת הנהלת צח"י
יהודית לנגסנר - מפקחת חינוכית, אמונה - מעון רב-תכליתי אשדוד
שרונה גלם - עו"ס במעון רב-תכליתי אשדוד, אמונה
יונה לביא - יו"ר מחלקת חד-הוריות, ויצ"ו
גילה אלפיה - ארגון הורים ארצי למערכת החינוך בישראל
יואב הס - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
מרגלית חי - אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה
יסכה הרן - מעורבות - רכזת השדולה בגיל הרך
גדעון ברוידא - אגודה בינלאומית לזכויות הילד

אהלה אוחיון - ארגון אחדים גבעתיים
ברכה ארג'ואני - יו"ר ארגון לזכויות הדיור
יקירה בן יוסף - ארגון לזכויות הדיור
טוביה זוירמן
ויקטור כהנא - יו"ר החד-הוריות בראשל"צ
אורה מנואר - ארגון לזכויות הדיור

רחל אדר - פתח-תקוה
עמנואל דובשק - חבר מזכירות
חנה מרגלית
ג'ודי דון
לבנה שרעבי

רחל סעדה

ימימה פרלס

ילדים במשפחות חד-הוריות



ילדים במשפחות חד-הוריות

אני פותחת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד, בנושא ילדים במשפחות חד-הוריות. אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת ביום שבו התפרסמו בצורה יותר מדוייקת הנתונים על מימדי העוני, הדו"ח השנתי על מימדי העוני, שלפיו 277 אלף משפחות, כלומר, כמיליון נפש ו440- אלף ילדים נמצאים מתחת לקו שנקבע כקו העוני לשנת 1998. לשנת 1999 אין נתונים. בהקשר לענייננו, מה שבולט גם בדו"ח הזה כמו בדו"חות קודמים, הוא שמשקלן של המשפחות החד-הוריות שמתחת לקו העוני הוא הרבה יותר גבוה. אם באופן כללי 17% מהמשפחות במדינת ישראל חיות מתחת לקו העוני, לגבי המשפחות החד-הוריות מדובר ב25%- מכלל המשפחות החד-הוריות, כלומר, אחת מכל ארבע משפחות חד-הוריות חיה מתחת לקו העוני. אנחנו יודעים גם שבסיכומים של עובדי הרווחה מתייחסים למשפחות חד-הוריות כמשפחות שמראש מעריכים ששם צפויות בעיות, כך שבמסקנה הזאת הדו"ח על מימדי העוני שב ומאשר את הבעיה שאנחנו מכירים. לא מצאתי בפרסומים בינתיים כמה ילדים חיים במשפחות האלה, אבל בכל מקרה, השיעור הוא ודאי גבוה יותר.

הנושא של משפחות חד-הוריות נידון בוועדות שונות בכנסת מהיבטים שונים. הבקשה וההצעה היא לקיים היום את הדיון מנקודת ראותם של הילדים החיים באותן משפחות. כלומר, אנחנו לא באים לדון בכל מגוון הבעיות הקשות שישנן למשפחות חד-הוריות, אלא בעיקר לדון במצב הילדים. חשבנו גם לשתף ילדים, אבל לאחר התייעצות עם ההורים סוכם שילדים לא יבואו, כי לילדים קשה להתמודד בנוכחות קהל בנושאים האלה.

העבירו לי שני מכתבים של ילדים שגדלים במשפחות חד-הוריות. אספר בקיצור מה הילדים האלה אומרים. ילד אחד אומר: "אני בן למשפחה חד-הורית. אמי גרושה ומטפלת בי ובשתי אחיותיי. כאשר ההורים נפרדים נוצר החשש אצל הילד שאולי ההורים נפרדו בגללו. יש רק מפרנס אחד בבית. אצל החברים יש מחשב וצעצוע, וגם סרט שעולה שלושים שקל הופך למותרות, ואז אנחנו מתרחקים מהחברים, מסתגרים בבית ושוב חוזרת הבעיה הנפשית. אני חושב שצריך להתייחס אלינו בצורה חיובית ולא להציג אותנו באור של מסכנים. אם יעזרו למשפחות, יהיה יותר קל להורים שלנו לגדל ולפרנס אותנו".

"אני בן 14, בן לאם חד-הורית. יש דברים שאני לא יכול לעשות, לצאת לבילויים, כי לאמא אין כסף. אמא לא יכולה לקנות לי נעליים טובות. אני צריך נעליים טובות מאוד, כי אני בכיתת ספורט, ולאחר אימון בלי נעליים טובות, אני לא יכול לדרוך על הרגליים כי זה כואב לי. אמא שלי לא יכולה לקנות לי בגדים יפים, ואני תמיד חולם שאמא תוכל להביא לי כסף".

אנחנו ביקשנו לשתף בדיון הזה נציגים של ארגונים של משפחות חד-הוריות, ושמחתי להשתתף במפגש בפורום של המשפחות החד-הוריות, שפועל בחסות עיריית תל-אביב-יפו. ישנה פה גם הקואליציה הארצית למשפחות חד-הוריות. אנחנו נשמע גם את נציגי המשרדים הממשלתיים וארגונים שונים שעוסקים בנושא הזה. ברור לנו שאנחנו מדברים בתופעה של משפחות חד-הוריות, שהיא תופעה שתלך ותגדל בשל סיבות חברתיות כאלה ואחרות, גם בשל שיעור הגירושין וגם בשל סיבות אחרות, לכן ברור שהנושא הוא רציני ביותר. אבקש תחילה את נציגי הארגונים להציג את הנושא כפי שהם רואים אותו, ואחר כך נלך הלאה. מר דובשק, בבקשה.

אני מהפורום התל-אביבי של המשפחות החד-הוריות, וגם חבר בתחום הארצי. בקשר לתל-אביב, חשוב להגיד שזאת העיר שבה יש יחסית לאוכלוסיה, הכמות הכי גדולה של משפחות חד-הוריות. אני רוצה שבכל דבר שבאים לדון היום, נתרכז בעובדה שמה שמגדיר את המשפחה החד-הורית זה הילדים, קודם כל הילדים. רווחת הילדים היא הדבר הכי חשוב לנו כהורים. ברגע שאנחנו מסתכלים על מה חסר לילדים שלנו, אנחנו מבקשים להתייחס להורה ככלי לתיקון אותן בעיות.

מר זוירמן, בבקשה.

אני אב חד-הורה לשלושה ילדים, ואני חבר בקואליציה למשפחות חד-הוריות, וחבר בפורום העירוני תל-אביב, וגם חבר במרכז משפחה יפו, שזה יהודים וערבים, כי הנושא של חד-הוריות לא פוסח על המוסלמיות ועל נשים לא יהודיות. אני חושב שיש מקום להעלות את נושא הילדים, כי למשל בנושא של הבטחת הכנסה, ביטוח לאומי או כפל קיצבאות, אם יש לי ילד בכיתה מתקדמת ואני זקוק לדברים נוספים בעבורו, אינני זכאי להשלמה נוספת מביטוח לאומי, מאחר שאני מקבל הבטחת הכנסה. אין אפשרות להוציא מביטוח לאומי בעבור ילד חריג עזרה נוספת מעבר לעזרה שמקבלים בביטוח לאומי, ואני חושב שזה דבר שכדאי לגעת בו.

הגב' חנה מרגלית, בבקשה.

אני רוצה להמשיך את דבריו של טוביה. גם ניצ"ן לא עוזרת לילדים חריגים. לפעמים יש משפחה חד-הורית עם שלושה ילדים שזקוקים לעזרה ולימודים בניצ"ן, למחשבים נישאים כדי ללמוד, לא כדי לשחק. יש בעיה עם הנושא הזה. יש לנו ילד שהוא אלוף הארץ עד גיל 14 בטניס. יש לנו פה מכתב ממנו. האמא לא יכולה לממן את האימונים שלו, היא לא יכולה לרוץ איתו לכל משחק. הילד הזה צריך לנסוע לחוץ לארץ לייצג את ישראל, והוא לא יכול, כי לאמא אין אפשרות לשלוח אותו. אנחנו מסתכלים לא רק על הנושא של החריגים, אלא גם על הנושא של המחוננים יותר, ילדים שרוצים ללמוד באוניברסיטאות בחוגים למחוננים, ואין אפשרות לשלוח אותם, גם לא לחוגי העשרה. אם משפחה חיה משכר ומשתכרת בסביבות ארבעת אלפים שקל, אם היא צריכה לשלם משכנתא, ולשלם בבית הספר, ולשלם את כל אחזקת הבית, והיא אמא והיא אבא והיא הכל, אין לה שום אפשרות לפתח את הילד הלאה. גם לילדים של משפחות חד-הוריות מגיע.

אני אקרא את המכתב שכתב הילד שהזכרת: "לדעתי חסרונו של אבי הוא חיסרון גדול מאוד, מכיוון שאבא מבין היטב בספורט ויכול לעזור לי יותר, אבל החיסרון הכי גדול הוא שלאמא שלי קשה מאוד להתמודד לבד מול כל העשירים, כי טניס הוא מקצוע לעשירים, אבל מה לעשות, אני אוהב טניס מאוד, ואמא שלי רוצה שיהיה לי רק טוב ועוזרת לי בכספים של הטניס, למרות שנורא קשה לה להתמודד לבד. אם אבא שלי היה חי עם אמא שלי, היה לה יותר קל להתמודד עם הכספים של הטניס". מצורף כאן מכתב ממרכז הטניס שהוא אלוף.

הגב' ברכה ארג'ואני, בבקשה.

אני יושבת ראש הארגון לזכויות הדיור. אני חברה בקואליציה הארצית למען משפחות חד-הוריות בישראל.

אני רוצה לעסוק בשאלה מה קורה לאותם ילדים שעוברים שנה שנה מדירה לדירה. כל המסגרות החינוכיות לא יכולות ולא מסוגלות לטפל בילד שעובר ממסגרת אחת לשניה. אין שם מערכת שיכולה להתאים לטפל בילדים שעוברים משברים נפשיים עקב אי היציבות הזאת בחיים שלהם. לצערי, החוסר הזה משפיע עליהם לא רק בגלל שבתי ספר לא מסוגלים לקלוט ילדים שמגיעים בכיתה ב' או ג', או פתאום נכנסים לתוך מסגרת של בית ספר אחר או שכונה חדשה, אלא שעוברים עליהם דברים מאוד מאוד קשים, מעבר למצוקה הכלכלית, שהם רואים שהאמא מתמודדת או האבא מתמודד בחיי היומיום. אני מאוד מבקשת, אם יש אפשרות במסגרת הוועדה הזאת, לגרום למצב שמערכות החינוך יתחילו להבין מה עובר על הילדים האלה, בגלל היותם במשפחה חד-הורית, לא רק בגלל המסכנות שבעניין, אבל עצם העובדה שהילדים האלה עוברים משברים, ובתוך הכיתה המורה לא יודעת ולא מסוגלת להתמודד מול ילד שיש לו בעיה אמיתית, והיא לא מסוגלת להבין את התנהגות הילד. אני מבקשת שהמורה תהיה לפחות ערה לילדים כאלה שיש להם בעיות של קליטה, של משברים נפשיים, ולהודיע לפסיכולוגית של בית הספר, על מנת לתת את תשומת הלב לכך.

אני גם רוצה להזכיר שמדינת ישראל אישרה את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, ושם המדינה מחוייבת לתת את הכלים להורים, על מנת לתת זכויות לילד, שתהיה להם קורת גג, חינוך, בריאות, וכו'. אני מבחינה שבגלל שילדים סובלים מהנושא הזה של חוסר בדיור, יש לזה השלכות הרבה יותר קשות על החיים שלהם, על הגדילה, הצמיחה וההתפתחות בכלל, עקב היותם נודדים ממקום למקום. אם יש אפשרות לעשות משהו עם הנושא הזה, אני מאוד אודה לך.

יש פה מישהי שמייצגת את המשפחות החד-הוריות אצל עולים חדשים?

לא.

יש סקטור מסויים בתוך העולים החדשים, העולים יוצאי אתיופיה.

הגב' חיה יגודה, בבקשה.

אני מייצגת את ארגון צח"י, שזה ארגון לילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך. יש לנו קו פתוח ופונים אלינו לא מעט הורים במשפחות חד-הוריות, בשאלות מה לעשות כשרוצים להעביר את הילד לחינוך מיוחד, וכל הבעיות האלה. יש תוכנית של משרד החינוך שנקראת שילוב ילדים בחינוך הרגיל. אחד הקריטריונים לקבל עזרה של שעות בחינוך הרגיל הוא לילדים בפנימיות. ילד בפנימיה הוא בעדיפות ראשונה לקבל עזרה ממערכת החינוך בכיתה הרגילה. אולי צריך להוסיף גם את המשפחות החד-הוריות, שכשילד מתקשה בלימודים, הוא יקבל בתוך תוכנית השילוב הזאת את העזרה שהוא צריך, במקום שהוא ייפול לתוך החינוך המיוחד.

הגב' רחל אדר, בבקשה.

אני נציגת הפורום הארצי למשפחות חד-הוריות. אני אתייחס קצת לגילאים הגדולים יותר. אני אם לחמישה ילדים, סטודנט למינהל עסקים, חייל, ילדה בתיכון, ילדה בחטיבת ביניים וילד ביסודי, לכן ראיתי לנכון לבוא ולהציג את הבעיה. אני חושבת שהיום, בשנות האלפיים, מגיע לילד במדינת ישראל לחיות בכבוד, לכל ילד וילד, וקל וחומר לילד ממשפחה חד-הורית. העירייה נותנת 20%-30% השתתפות בחוגים. לילד ממשפחה חד-הורית קשה לממן את ההשתתפות בחוגים אחר הצהריים. אנחנו רוצים להעשיר את האינטליגנציה של הילד, לפתח את החשיבה שלו, אבל אין בכוחנו.

לא נותנים לכם הנחות בפתח-תקווה?

נותנים הנחות של 25%-30% למשפחות ברוכות ילדים, ולחד-הוריות 25% הנחה.

זה במתנ"ס?

בבתי הספר.

לכל ילד?

לא, הרבה ילדים לא נרשמים, כי אין להם את התקציב המינימלי לממן את יום הלימודים שלהם בבית הספר, ואני כבר לא מדברת על חוגי העשרה. הילדים האלה לא יכולים להשתתף, כי גם 25% הנחה זה לא מספיק. אמא שצריכה לחלק את הכלכלה שלה בבית לסטודנט, לחייל, לתלמיד בתיכון, לא יכולה לעמוד בזה. כיום משולם מענק לימודים עד גיל 14. היום ספר בבית ספר תיכון עולה פי שניים או שלושה לפחות מספר בבית ספר יסודי, ולכן חה"כ ענת מאור מקדמת את העניין הזה. אני מקווה שהשנה החוק הזה יעבור, לגבי מענק לימודים עד סוף התיכון, כי יש ילדים שהם בני 18 פלוס, והם לא מסיימים את התיכון. זה לגבי מענק לימודים וספרי לימוד.

לדעתי צריך להגדיל את קצבאות הילדים עד גיל 21 לפחות. האם בן 23 שחי בבית לא צריך לאכול בגלל שהוא עבר את גיל 18? חייל לא צריך לחיות? המדינה צריכה לדאוג לכל השכבות, לחלק את העוגה במידה צודקת.

לגבי ההלוואות, אנחנו רוצים לגדל דור מפותח, בעל מעוף, דור שיוכיח את עצמו בשנות האלפיים. ללמוד במכללה עולה פי שניים מבאוניברסיטה רגילה, ואין תקציב לזה. אני חושבת שצריך לתת את הדעת על כך, ולתת לתלמידים היום את כל הכוח להתקדם, כדי שיהיה לנו דור יותר מוצלח.

הגב' ג'ודי דון, בבקשה.

אני מהפורום הארצי של משפחות חד-הוריות. אני רוצה לתת דוגמא מהחיים שלי. יש לי ילד בן 14, ובגיל צעיר מאוד הוא נבדק על ידי בית הספר כמחונן, אבל הוא נשר מהמון תחומים של בית הספר, עקב זה שלא יכולתי לעשות לו מבדקים בניצ"ן. כל המבדקים בניצ"ן הם מאוד יקרים, ואני כאם חד-הורית שחיה מקיצבת נכות כללית, לא מקבלת מזונות, עקב זה שאין כפל קיצבאות. המזונות זו קיצבה נפרדת, ולא מקבלים אותה בנוסף. הילד לא עבר מבדק בניצ"ן, ואז הוא עבר בהמון מכשולים בתי ספר. לאחר מכן, כשקצת התאוששתי ונעזרתי בחברות, לקחתי אותו למבדקים, ומסתבר שהילד עם אינטליגנציה מאוד גבוהה במחשבים, והוא מתאים להגיע לאוניברסיטה וללמוד שם קורס נפרד ממה שהוא לומד בתיכון, ובכל זאת אני לא יכולה לספק את צרכיו, ויש לו דרישות מאוד גבוהות בלימודים. הילד דורך במקום, ואז משעמם לו בבית הספר, והוא לא מוצא עניין בבית הספר ויש משם תלונות עליו. לו היה לי תקציב, הייתי עוזרת ותומכת בו, ומעבירה אותו לתחומים שהוא מתאים להם. הילד רוצה ללכת למכללת רמת-גן, הוא רוצה להיות ביל גייטס הישראלי. הוא רוצה לעשות תוכנות, והוא באמת הוכיח את עצמו. פניתי לרווחה, פניתי לבית הספר, ואין להם תקציבים. לי אין לאן לפנות, וזה עולה המון כסף. אין לי מזונות, ומאלפיים ומאה שקל של קיצבת נכות כללית, אני לא יכולה להפריש שום דבר, כי זה להוצאות שוטפות. הילד שלי עבר חמישה בתי ספר במהלך ארבע עשרה שנותיו. זאת התמודדות חברתית מאוד קשה לילד.

הגב' יסכה הרן, בבקשה.

אני מייצגת כאן את מעורבות, מרכז למעורבות ושותפות בקהילה. לפני כן פעלתי בנושא של קידום חוק חינוך חינם לגיל הרך, ואני מקימה היום את השדולה לגיל הרך. היום במסגרת מעורבות אני מייצגת את קבוצת ההורים החד-הוריים. גם אני הם חד-הורית, וגם אני עברתי את כל מה שסופר כאן. אני רוצה למקד את תשומת הלב על שני נושאים. דובר כאן על מסגרות בית הספר, על התשלומים, על המענק שביטוח לאומי נותן לקניית ספרים בכיתות מסויימות, ויש לי כאן דף של הורים שמעידים על הסכומים האבסורדיים, שדווקא בכיתות הנמוכות הם מקבלים סכומים גבוהים, ובכיתות הגבוהות עד כיתה י', ומה אחר כך בכיתות הגבוהות? אני חושבת שמקומנו להיות שותפים בעניין הזה. בתשלומי בתי הספר אין כמובן מאליו הנחה לחד-הוריים, כשהדגש הוא שיש הכנסה אחת למשפחה אם עובדים, ובדרך כלל היא לא גבוהה, ובדרך כלל אם זו עבודת נשים, זו הכנסה מאוד נמוכה. אין כמובן מאליו הנחה, אלא צריך להגיש בקשות למלגות אם יש או אין. אם מדובר על בתי ספר, אני רוצה להדגיש עוד שני נושאים. נושא אחד שמאוד כואב לי אישית, ונתקלתי בו, וזה לא שייך רק לחד-הוריות, אבל פה נוצר אי שוויון, הוא נושא הטיולים לפולין, שהם בחסות משרד החינוך. משרד החינוך עושה השתלמויות לילדים, רק לילדים שיוצאים. אמרתי לבתי: משרד החינוך אומר לך שאמא שלך ענייה, ואת לא יכולה לצאת לפולין. לא ייתכן דבר כזה. או שמשרד החינוך לוקח את זה על עצמו ומאפשר לכל ילד לצאת, שלא לדבר על ההשתלמויות, או שלא יעשה את זה תחת חסותו, וזה יהיה על חשבון ההורים למי שיכול.

אני רוצה למקד את תשומת הלב לנושא אחד. במסגרת מעורבות, עשינו תחקיר של יזמות נשים. נשים שיצרו להן איזשהו עסק פרטי, בדרך כלל לצורך עזרה בכלכלת הבית, והרבה נשים חד-הוריות לפעמים מקימות איזשהו עסק. אם האישה מקימה עסק, והוא עדיין לא יוצר הכנסה, היא לא יכולה לקבל הבטחת הכנסה, או אבטלה, ואז אין לה ממה לחיות, מפני שהעסק עדיין לא מכניס. אני כבר לא מדברת על מקרים שאת נכנסת למצב של אבטלה, ואם היית בעלת עסק, אין לך זכות לאבטלה אלא להבטחת הכנסה, ואם יש לך רכב, אין לך זכות להבטחת הכנסה, אפילו אם הוא עולה אלף שקל. כל המצב הזה של חוסר הכנסה סבירה, יוצר מצב של אי שוויון כלפי הילדים, כי הם הנפגעים העיקריים. אתה לא יכול לתת להם את המינימום שמגיע לכל ילד.

הגב' אהלה אוחיון, בבקשה.

אני מארגון אחדים מגבעתיים, וחברה בקואליציה הארצית למשפחות חד-הוריות בישראל. אני רוצה לדבר על שני נושאים. ראשית, פרוייקט חונכות וחוגים בבתי הספר אחר הצהריים, כשפרוייקט של פר"ח מחולק שווה בשווה בין משפחות עם שני הורים, לבין חד-הוריות. אין עדיפות ברשות העירונית למשפחה חד-הורית, ובדרך כלל הילדים עם האם, והיא רוצה לעבוד אחר הצהריים, אבל היא לא יכולה, כי אין מי שיחזיק לה את הילדים. יש פרוייקט של מחוייבות אישית של תלמידי י"א-י"ב, אבל זה גם לא לחד-הוריים, ולא לעזרה בלימודים. ילד שנולד חריג, והאמא מבקשת דרך משרד הרווחה חונך מהאוניברסיטה לחינוך מיוחד, זה נתקל בקושי רב. יש להם סדרי עדיפויות, ופשוט אין מספיק חונכים. מבחינת חוגים, אין מימון, ואם מבקשים מהרשות המקומית כיסוי לפחות לחוג או שניים מתוך מכלול, ואין להם כסף, אז הילד לא יכול להשתתף בחוג, וגם לא לקבל תגבור בשיעורים. יש כיתות למצטיינים, גם בתיכון, אבל אין כיתות לחלשים, וההורה משלם. כך הילד גם לא משתתף בחוג, גם לפעמים לא מקבל חונך, וגם מסתובב אחר הצהריים ברחובות, כי אין מי שיהיה איתו. המועדונית מסתיימת בשעה 16:00. אנחנו מנסים להאריך אותה עד 17:00, כדי שהאמא תספיק לקחת אותו אחרי העבודה, ולא תברח מהעבודה לפני 16:00. לא לכולם יש אפשרות לממן את זה. זה עולה כ900- שקל ליום, ומדובר בארוחת צהריים חמה שהילד זקוק לה. זה לא בבחינת מותרות, ואם הילד לא יקבל את זה שם, לפעמים הוא לא יקבל את זה גם בבית בערב, וזה דבר שצריך לחשוב עליו.

הנושא השני הוא פרוייקט של קבוצות ברשויות העירוניות. יש קבוצות שהן תחת ויצ"ו או נעמ"ת, ויש אנשים שלא מוכנים להגיע לפרוייקטים שנמצאים יחד עם הרווחה, כי בשבילם הרווחה מייצגת את החוק, והם לא מוכנים להגיע. יש סטיגמה וזה המצב. אם יש קבוצות בויצ"ו או בנעמ"ת, הן בדרך כלל לנשים בלבד, ופתח תקווה יוצאת דופן מבחינה זאת שהיא מיועדת גם לגברים. גם בגבעתיים נותנים לגברים להכנס, אבל רוב הפרוייקטים הם למען נשים בלבד, הם נחשבים ארגוני נשים, וגברים לא רוצים להגיע אליהם. אין מימון של הרשות העירונית למשפחות חד-הוריות, כמו שאין בכנסת ועדה למשפחות חד-הוריות, והבנתי שמוקמת שדולה. השאלה היא עד מתי נהיה ספיח של משהו, בוועדה למעמד הילד, שהיא מאוד חשובה, כי המספר שלנו גדל. אנחנו מדברים רק על הרשומים, אבל יש גם לא רשומים. ישנן אימהות שפוחדות להתלונן, כי מחר לא יהיה להן איפה לגור. זאת אומרת, צריך לחשוב על תקציב בתוך הרשות העירונית. אם בגבעתיים שמונה-תשעה מיליון הולכים רק לארנונה, אין להם תקציב למשפחה החד-הורית, ואין להם תקציב לחונכות ולחוגים.

אני רוצה לעצור רגע ולהציג כמה נושאים, וגם לבקש תגובה של המשרדים הממשלתיים שהואילו לבוא לכאן. מהבעיות שהוצגו פה, אני רוצה לרכז ברשותכם כמה נושאים שאבקש גם מהמשרדים להגיב עליהם. נושא אחד נוגע לסיוע הזה, שבזמנו נקבע ביוזמתה של אורה נמיר שהיתה בזמנו יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה, בנושא החד-הוריות והסיוע המיוחד שניתן בתחילת שנת הלימודים. הסיוע הזה היה תחליף לתשלום אחר שבוטל, אבל לא חשובים כרגע הפרטים. באיזשהו מקום בצורה מאוד שרירותית קבעו שכיתה ח' תהיה השנה האחרונה שבה משלמים את הסיוע הזה, כאילו שבתיכון לילדים יש הוצאות פחותות. לכן, אני חושבת שזה אחד הנושאים שבצדק מציק למשפחות, וזה תשלום שממומן ישירות על ידי משרד האוצר וממומן על ידי המוסד לביטוח לאומי.

הנושא השני נוגע לשאלת הקיצבאות, וזה נושא כללי של הביטוח הלאומי. זאת אומרת, מה קורה כשיש משפחה חד-הורית שמגיעים לה בעצם מזונות, כי האב לא מקבל את המזונות, אבל אותה משפחה מקבלת קיצבת נכות או קיצבה אחרת, ואז הם לא מזכים גם במזונות. אבל המזונות הם בעצם סיפור אחר לגמרי, כי ההנחה היא שזה תשלום לילדים, ולכן השאלה השניה היא מדוע המזונות אינם עומדים בפני עצמם, ולא קשורים לשום נושא אחר.

הנושא השלישי הוא עניין מעבר הדירות וההשפעה האדירה שיש לזה על ילדים. חוסר יציבות זה אחד הדברים הגרועים ביותר לילדים בכל נושא. ברגע שהמשפחה היא חד-הורית בשל גירושין או מות אחד ההורים, או מסיבה אחרת, כבר יש סיבה מספקת לילד הזה לחיות בחוסר בטחון, ומוסיפים לזה עוד מעבר דירות כמעט כל שנה, ומעבר בית ספר. הבעיה היא שיש הלוואות יותר גדולות למשפחות חד-הוריות, אבל משפחות חד-הוריות רבות לא יכולות להחזיר את ההלוואות האלה. לכן, משפחה חד-הורית שיכולה להיעזר במשכנתא, זה בסדר, אבל מה לעשות עם אותן משפחות רבות שלא יכולות להיעזר במשכנתא? כאן הבעיה של הסיוע לשכירות. הסיוע בשכירות הוא מוגבל בכסף ובשנים. הוא ניתן לשלוש שנים בלבד. לכן, הנושא השלישי הוא להבטיח לילדים את המקום הקבוע.

הנושא הרביעי שהועלה פה הוא הבעיה של מעבר לשעות הלימודים. זו בעיה מאוד קשה כשיש הורה אחד. כשיש שני הורים, יותר קל להסתדר. כשיש הורה אחד, אם ההורה יוצא לעבודה במשרה מלאה, וחשוב מאוד שההורה יצא לעבודה במשרה מלאה, כדי שיהיה מפרנס בכבוד של משפחתו, כמובן שהוא צריך את הסידור של אחרי הצהריים. אין היום שום חובה של איזשהו גורם או רשות לתת את הסידור של אחרי הצהריים, בין אם זה מועדונית או חוג. מה שקורה הוא שמאלצים לא מעט משפחות חד-הוריות לחיות מהבטחת הכנסה. אני אומרת שמשרד העבודה והרווחה והביטוח הלאומי צריכים לחשוב על זה מאוד ברצינות. לדעתי יש לנו עניין חברתי לעזור להורים לצאת לעבודה, ויש לנו עניין חברתי שהם לא יחיו על הבטחת הכנסה, ומצד שני, מאחר שהבטחת הכנסה כרוכה גם בהרבה מאוד הנחות בארנונה ובכל מיני תשלומים לבית ספר, בעצם מעודדים את המשפחות החד-הוריות לחיות על הבטחת הכנסה, ובעצם לחיות מתחת לקו העוני, כאשר יכלו לנהוג אחרת. כאן כל המערכת לדעתי היא בעייתית מאוד מבחינת המשפחות החד-הוריות. יוצרים מצב שבו שלא ברצונן המשפחות האלה חיות על חשבון הבטחת הכנסה, על חשבון המדינה, בזמן שמדובר באנשים שיכולים לעבוד בשוק החופשי ולמצוא עבודה, אבל אז הם יפסידו את כל ההטבות. זאת אומרת, אם היתה הטבה שהיא תלויית מצב משפחתי, ולא רק תלויית הכנסה, היה אפשר לעשות זאת. השאלה הזאת נראית לי שאלה מאוד מרכזית מבחינת הילדים, כי ילד שגדל במשפחה שבה ההורה לא עובד לאורך זמן, זה לא הדבר שהיינו רוצים גם כדוגמא אישית לאותם ילדים.

הנושא הנוסף שהועלה פה הוא נושא הפרוייקטים השונים, חונכות ומחוייבות אישית. אלה פרוייקטים חשובים מאוד, כי הם ממומנים על ידי גורמים אחרים. עכשיו רוצים להגדיל את מספר הסטודנטים שיעבדו בפר"ח. השאלה היא מדוע הקריטריון של משפחה חד-הורית, איננו כמו קריטריונים אחרים.

אני מרמת-גן, ואני בדקתי את הנושא של פר"ח. יש פר"ח ברמת-גן, אבל בבתי ספר מסויימים. אם אני כמשפחה חד-הורית נמצאת בשכונה יוקרתית, אז אלינו לא מגיע פר"ח.

לכל מה שקורה לאישה עצמה יש השלכות מיידיות על הילד. אני רוצה להוסיף שלושה דברים. ראשית, הבטחת הכנסה וקיצבה לאם חד-הורית כאשר היא רוצה ללמוד באוניברסיטה. כאשר מדובר במשפחה חד-הורית, זה סותם דרך לכל התקדמות שהיא. שנית, אנחנו מנסים עכשיו לשנות את נוהל הביטוח הלאומי בקטע של בעלות על הרכב, ואחת הקטגוריות שלגביהן אנחנו מבקשים בחוק, היא לאשר המשך תשלומי הבטחת הכנסה עם בעלות על הרכב להורים חד-הוריים. הדבר השלישי הוא עניין השימוע. ביטוח לאומי שולח מדי פעם פקחים. הנוהל של היום בכל הקיצבאות, ופה זה ממש נכנס למיטה של האנשים, הוא שאם ביטוח לאומי מגיע למסקנה שיש פה איזשהו שקר או זיוף, אז הוא מבטל את הקיצבה, ואז אחר כך מי שביטלו לו את זה, הוא צריך להתדיין ולפנות לערכאות, ובסוף אולי יכירו שזה לא היה בסדר, אבל אין קיצבה בכל התקופה שלפני כן. אני מבקש סיוע שלכם בעניין. הצעתי שבכל ביטול קיצבה כלשהי, תהיה זכות שימוע לפני ההחלטה. לפי החוק צריכים להוכיח שמדובר במפרנס קבוע, כלומר, לא מדובר בביטול קיצבה על סמך זה שמצאו סתם גבר בחדר. אבל בפועל הפקחים שוללים את הקיצבה הרבה פעמים על סמך ידע שיש לאותה אישה חבר קבוע, וזה לא אומר שהוא מפרנס. ההשלכות של התופעה הזאת על הילדים הן קשות במיוחד, כי מעבר לפגיעה הכלכלית הקשה, יש גם את הפגיעה הפסיכולוגית.

אני רוצה לבקש מנציגי משרדי הממשלה וגורמים רשמיים גם להגיב על מה שנאמר פה, וגם רציתי לשאול אם במקרה הגורם הנוגע בדבר עשה איזה מחקרים מיוחדים שנוגעים לגבי משפחות חד-הוריות, במיוחד לגבי מצבם של ילדים במשפחות חד-הוריות, הצרכים שלהם, וכו'. פרופ' יונה אמיתי, בבקשה.

כדי לעשות קצת סדר ופרספקטיבה, בנושא שירותי בריאות מול הצרכים, שירותי הבריאות בישראל נחלקים בעצם לשתי זרועות. השירותים המניעתיים, שזה רשת טיפות החלב בישראל, והשירותים הקורטיביים, שזה קופות החולים. הצרכים של הילדים הם בשני המישורים האלה. אני גם מייצג את הרשת של שירותי בריאות הציבור, ואיתי נמצאת דורית אפל מהנהלת הסיעוד, ואני יכול לתת פרטים בעיקר על העניין הזה. הרשת הזאת של טיפות החלב היא רשת ממלכתית שפרוסה בכל הארץ, בשאיפה להגיע לכל ילד, ללא שום משוכות כלכליות, ואמנם יש ברשת הזאת, כדי להגיע לכל מדינת ישראל, את הקריטריון שהתשלום של אגרה חצי שנתית לא מוטל על אלה שיש להם עוני בקריטריונים של הבטחת הכנסה. זה אמנם לא מתייחס למשפחות חד-הוריות כקבוצה מיוחדת, אבל בהנחה, מתוך אמונה שהקריטריון הזה הוא אחיד לכולם, האוכלוסיות שמשתמשות בזה הן בעיקר אוכלוסיות מצוקה, אם זה עולים חדשים או משפחות חד-הוריות, כלומר, בפועל השימוש ברשת הזאת נפוץ יותר בין השכבות החלשות.

יש משפט אחד שלא בא לדיון פומבי, אבל הוא מופיע במכתב הפנייה אל חברת הכנסת גוז'נסקי, מטעם הפורום הארצי למשפחות חד-הוריות, והוא מטריד אותי, ולא רק במישור של טיפות החלב ושל הבריאות, וזה המשפט שאומר: "משפחות חד-הוריות המקבלות קיצבאות מהביטוח הלאומי, ראש המשפחה פטור מתשלום רופא, אולם הילדים אינם פטורים". הקריטריון של משפחות עם הבטחת הכנסה אמור לתת פתרון, וכאן נוצר מצב דיפרנציאלי, שהפתרון הזה, ואולי זה נכון גם ביחס לחינוך ולעוד היבטים, תופס את ראש המשפחה, והילדים נמצאים כאן באיזשהו מירווח אחר לגמרי, ואינם נהנים מכל הזכויות הצמודות לזה. אם זה נכון, לפי דעתי זה מפתח לתיקון עוולה, ולא רק בבריאות, אלא גם בהיבטים אחרים של חינוך או של שירותי לוויין אחרים שצמודים להגדרה של הבטחת הכנסה.

ד"ר רובנרויט, בבקשה.

אני מנהל היחידה לטיפול בילד ובנוער ובמשפחה ביפו, של משרד הבריאות ואגף בריאות הנפש. מהניסיון שלנו, אנחנו רואים שיש רמת סיכון יותר גבוהה אצל ילדים במשפחות חד-הוריות, מאשר במשפחות דו-הוריות. אני רוצה לציין שאני חושב שהיום, למרות שיש לנו כלים לתת יעוץ ועזרה למשפחות כאלה, אין מספיק גישה בדרך כלל לגורמים מקצועיים, למשל בנושא של בריאות הנפש. לדעתי, היה צריך להיות חיבור יותר חזק בין הארגונים שהציגו את עצמם פה, ואני מאוד הופתעתי שיש כל כך הרבה התארגנות עצמאית סביב הנושא הזה. בגלל הסטיגמה שכרוכה בכך, אנשים מגיעים אלינו בשלבים מאוחרים, ולדעתי, הורה חד-הורי צריך את העזרה מיד כשהוא נכנס לתוך המצב הזה של החד-הוריות. אני לא יודע אם זה שייך, אבל אני הייתי מציע שיהיו תקציבים לייעוץ ומניעה להורים כאלה. למשל היום, כדי שאני אתן שירות, אני צריך לפתוח תיק, ולהגדיר את הילד כפציינט, על מנת שאני אתן את הזמן שלי. אין לנו הקצבה לעבודה מיידית. זו אוכלוסיה שלדעתי צריכה יעוץ להתמודד עם הקשיים של ההורות הבלעדית של הורה אחד מול ילד.

הטיפול יכול להיות גם אישי וגם קבוצתי, נכון?

כן, גם אישי וגם קבוצתי. הייתי רוצה שיהיו תקציבים גם למוסד שלנו, בבריאות, שנוכל לפתוח ולגשר בינינו לבין ההורים והארגונים שמייצגים את ההורים, לפתוח הדרכות קבוצתיות או אישיות להורים שרוצים את זה.

מר בקל מהביטוח הלאומי, בבקשה.

נכון שהמצוקה הכלכלית של משפחות חד-הוריות היא קשה.

כמה ילדים חיים במשפחות חד-הוריות?

מאתיים אלף.

ישנן 93 אלף משפחות. מדובר בילדים עד גיל 17.

בשנים האחרונות הגדלנו את הסיוע למשפחות חד-הוריות, והיום הן מעל קו העוני.

25% מהן מתחת לקו העוני.

אלה שאנחנו משלמים להם את הגימלאות, הם לא מתחת לקו העוני. הגימלה היא מעל קו העוני. אני לא מדבר על האוכלוסיות העובדות.

אתה אומר שקיצבאות הבטחת הכנסה מעלות את המשפחות האלה מעל קו העוני.

נכון, לא בהרבה, אבל זה מעלה מעל קו העוני. יש פה לוח עם נתונים. אם לוקחים למשל מספר נפשות למשפחה שלושה, אחוז מהשכר הממוצע 50.5%, בתקופת הסקר ההכנסות היו 2,963 שזה קו העוני, לעומת 3,103 קיצבה.

הבעיה העיקרית שהועלתה כאן היתה שההכנסה לא מספיקה. הועלתה גם טענה שמי שמקבלת קיצבת נכות, לא יכולה לקבל גם מזונות. האמת היא שלכל ההצעות האלה היו הצעות חוק שלא עברו, כלומר, כאלה שבאו לשפר את המצב.

אני רוצה להסביר למה המצב הקיים הוא כזה, מבחינה זאת שאישה שמקבלת קיצבת נכות, לא יכולה לקבל גם דמי מזונות. התשלום למזונות ניתן בעצם בדומה להבטחת הכנסה. הוא ניתן רק לאישה שאין לה שום מקורות הכנסה אחרים, לפי אותו מבחן הכנסות. כאשר לאישה כזאת יש הכנסה ממקורות אחרים, לוקחים את אותו מבחן, ורואים שאם יש לה הכנסה ממקור אחר, היא יכולה לקבל אולי את ההשלמה דרך מזונות, או לפעמים גם לא מגיעה לה שום השלמה. לפעמים הביטוח הלאומי מצליח לגבות מהאיש עצמו מעבר לקיצבה המינימלית, ואז הוא מעביר את הכסף הזה לאישה. הבעיה שלנו היום בגביית מזונות היא בעיה חמורה. בעבר היינו יכולים בקלות יתר לעצור את האנשים, לעצור את יציאתם לחוץ לארץ, וכל מיני אמצעים שנקטנו בהם. היום, בעקבות כל מיני בג"צים, אנחנו כמעט ולא מצליחים לעשות את הפעילויות האלה. אנחנו מנסים בעיקר לגבות כסף, אם יש לאיש הזה כסף.

למה דרך ההוצאה לפועל כן אפשר לעשות את זה, ודרך הביטוח הלאומי אתה אומר שאי אפשר?

לא תמיד. פעם היינו בקלות יכולים לעצור מישהו ולעצור את יציאתו לחוץ לארץ.

היה בג"ץ שדרש שנעשה קודם מבחן שהגבר יכול לעמוד בהוצאה.

לגבי כל ההצעות האחרות שהועלו, של הבטחת הכנסה, של ביטול הסעיף המגביל של בעלות על רכב, וכל הסעיפים האחרים שהועלו, הסעיפים האלה הגיעו גם כהצעות חוק, והן בדרך כלל לא עברו, בעיקר מסיבות תקציביות. החשש של האוצר הוא שזה יפרוץ את המגבלות התקציביות הקיימות היום. יש לנו בעיות חמורות בכלל בנושא של הבטחת הכנסה ומזונות. אין לנו דרכים באמת לדעת אם האיש מסוגל לעבוד או לא מסוגל לעבוד. הפחד של האוצר הוא שאנשים שיש להם יכולת והבטחת הכנסה, ומצליחים להחזיק רכב, ואולי יש להם יכולות אחרות לכסף נוסף- -

אנחנו לא נעסוק עכשיו בנושא הזה. יש ועדה שתדון בנושא הזה. אני רוצה לחזור לעניין המזונות. עניין המזונות בא לאחר שבית משפט קבע את חבות האב לשלם מזונות לילדיו. מזונות הם לילדים עד גיל מסויים ולא לאישה. מה זה חשוב שאישה מקבלת קיצבה אחרת?

יש הרבה גברים שמגדלים ילדים, ואם הכסף מיועד לילדים, למה הם לא יקבלו מזונות? אתם משתמשים כל השנים במשפט לא נכון.

אתה מדבר עכשיו על נושא אחר, ויש היום תקדימים משפטיים שחייבו את האם. יכול להיות שהביטוח הלאומי עדיין לא התאים את עצמו למצב הזה, ושבעצם לא צריכה להיות הבחנה בין גבר לאישה, אלא הקובע הוא מי שמגדל את הילדים, וההורה השני. עכשיו אני שואלת אותך מבחינת ההגיון. למשל, אם הגברת מקבלת קיצבת נכות, הרי איש לא יעלה בדעתו לפגוע בקיצבות הילדים שלה.

נכון.

למה? הרי זאת קיצבה וזאת קיצבה. זה כך, כי קיצבת הילדים היא לילדים. מדוע קיצבת מזונות שניתנה בעיקבות פסק דין, שאומר שלילדים מגיע במקום ההורה שלא משלם, מדוע היא לא נתפסת כמו קיצבת ילדים, כקיצבה ששייכת לילדים? הרי כאשר בית המשפט קובע את גובה הקיצבה, הוא מביא בחשבון את מצבה של המשפחה בכלל. הוא מביא בחשבון גם את מצבו של ההורה שמגדל את הילדים, את מצבו של ההורה השני שלא נמצא עם המשפחה, כי כולם דואגים לשים בפניו את העובדות. אם למשל האישה היא עורכת דין מפורסמת, יבוא הבעל ויגיד מה פתאום היא צריכה מזונות, תראו מה מצבה. כל העובדות האלה מונחות על שולחנו של השופט, ובכל זאת הוא קבע שהאב במקרה מסויים צריך לשלם אלפיים שקל מזונות לחודש לילדים. אתם אומרים שבמקרה שהאב נעלם או לא משלם, אתם משלמים. מדוע זה לא מוגדר כקיצבת ילדים?

התשובה היא שהחוק קבע שאנחנו נכנסים לנעליה של האישה רק אם היא מעוטת הכנסה. אנחנו לא נכנסים לנעליה של האישה כדי לגבות את המזונות אם היא לא מבוטחת -

זו לא זכות מוחלטת של הילדים?

לא. אם החוק היה אומר שלא חשוב מה מצבה של האישה, זה נכון. זאת אומרת, אם החוק היה אומר שאנחנו נכנסים לסייע במקרה כזה, לגבות את הכסף בעד הילד בכל מצב כלכלי של האישה, אז זה נכון.

אז בעצם יש פה פיקציה, כי בעצם אם היא לא תקבל מזונות, היא תקבל הבטחת הכנסה, אז מה ההבדל?

אין הבדל.

זאת אומרת שבעצם הבטחת הכנסה פלוס מזונות לצורך העניין זה אותו דבר.

ההבדל הוא שאם היא מקבלת הבטחת הכנסה, זה מביא אותה למצב שהיא צריכה להלחם נגד הבעל האלים, שממנו היא ברחה, ונטשה דירה וכל מיני דברים, ושם מתחילה הנקודה לגבי נושא האלימות. זו הנקודה שאתם צריכים גם כן לחשוב עליה.

חברת הכנסת נעמי חזן, בבקשה.

לא בדקתי את החוק, אבל אם בחוק כתוב במפורש שזה ניתן להורה, או אם אפשר לייעד את המזונות לילדים על שם הילדים, אם אפשר לייעד את המזונות לילדים עצמם על פי שמותיהם, כפי שהוסכם בהסכמי הגירושין או בחלוקת הרכוש, אנחנו פותרים את הבעיה, וגם מקלים על הביטוח הלאומי, כי זה חוסך את אותו עניין, ומגיע ליעד, לילדים עצמם, עד גיל 18, ואני מקווה שזה יהיה גיל 21. אני לא רואה שיש מניעה. לדעתי זו החלטה מינהלית.

לא, זה בחוק.

לכן אני מציעה שהדבר הראשון שנעשה הוא שנבדוק את האפשרות של שינוי החוק, כדי לייעד את המזונות לילדים עצמם. זה לא עולה כסף.

ההבדל בין הגישה שלך לגישה שהציג הביטוח הלאומי, הוא שמזונות זה תחליף הבטחת הכנסה, ושבעצם אותה משפחה שראויה למזונות, היתה ראויה גם להבטחת הכנסה, וזה שקוראים לזה הבטחת הכנסה או מזונות, זה בעצם אותו דבר. זאת אומרת, מי שלא זכאית להבטחת הכנסה, גם לא תקבל את המזונות. כלומר, זה שינוי מהותי בחוק.

לכן אני מתחזקת בדעתי, שכדאי לנו לבדוק את העניין הזה. המטרה פה היא הגנת הילד, ולא הגנה של כל מיני דברים אחרים שאנחנו עושים במסגרות אחרות. זה ראוי לבדיקה ולשיתוף פעולה.

חבר הכנסת שטרן, בבקשה.

ראשית, יש פה אבסורד בחוק. המדינה באה לסייע בחוק לאותה משפחה חד-הורית שאין ממי לגבות לה מזונות, לפי מבחן ההכנסה של המשפחה, והיא באה לסייע למשפחה שעומדת בקריטריונים של הבטחת הכנסה, אז מה הסיוע שלה אם זה במקום הבטחת הכנסה? אין פה שום סיוע, פשוט מחליפים קיצבאות, כשהמטרה המוגדרת המקורית של החוק שהיא לסייע למשפחות חד-הוריות במצוקה כלכלית מסויימת, לא מושגת.

אבל התנאים פחות חמורים במזונות.

אבל בגדול זה כך. אני מבקש התייחסות לשני דברים נוספים שדיברתי עליהם, לעניין של שילוב לימודים עם המשך קבלת הבטחת הכנסה, שזה נושא מאוד ספציפי, ושנית, לעניין הזה של שימוע בצורה הנוכחית שבה אתם מבטלים זכות לקיצבה.

לפני למעלה מחצי שנה מנכ"ל הביטוח הלאומי ישב בישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה, והבטיח להוציא חוברת ברורה על זכויות המשפחות החד-הוריות. טיוטא של החוברת הזאת נשלחה אליי בקיץ. אני מוכרחה להודות שאני לא חושבת שאני כבדת קריאה, אבל אין לי ספק שהחוברת הזאת בניסוח שנשלח אליי, היא בלתי קריאה בעליל. אי אפשר להבין ממנה את הזכויות של משפחות חד-הוריות, ובסוף הקריאה של שלושים העמודים יצאתי מבולבלת לחלוטין, ומשום שאני אחראית לחלק מהזכויות האלה, גם לא הבנתי מה אני עשיתי... בכל מקרה, מאז חלפו חודשים רבים והחוברת לא פורסמה. שאלתי היא מה עם החוברת בעברית פשוטה וקריאה?

במקרה יצא לי לשמוע מהדובר שאפילו ניסית לקבוע עם המנכ"ל שלנו בעניין הזה לא מזמן. חוברות ההסברה אצלנו נעשות על ידי יחידה מאוד מקצועית, ורוב החוברות לדעתי כתובות בשפה פשוטה ולא משפטית. אני יודע שהם קיבלו את ההערות שלך, והחוברת נעצרה בגלל זה. הם מנסים לשפר אותה שזה יהיה קריא. מאוד קשה לכתוב את זה בצורה ברורה מבלי לפגוע בדיוק. אני יודע שעובדים על זה.

לגבי השאלות האחרות, בעניין נשים חד-הוריות שלומדות בהשכלה גבוהה, יש הצעת חוק בעניין הזה.

שהממשלה מתנגדת לה.

נכון. לגבי ההצעה שלך לעשות מעין שימוע, שימוע זה משהו חצי משפטי, ואצלנו כל מבוטח שמקבל הודעה שנשללת זכאותו, יש לו זכות לפנות אלינו ולערער.

זה לא נכון, מפסיקים את התשלום באותו רגע.

במכתב של הביטוח הלאומי כתוב שאתה זכאי לפנות, ומדובר כאן בבית הדין. עירעורים אין בביטוח הלאומי. אני כבר לא מדבר על עצם התהליך, ושאתה צריך להוכיח שאתה לא גנב, במקום שאתם תוכיחו את זה, כלומר, יש כאן עיוות בגישה בעיניי. אבל מה עם התשלומים באותה תקופה שאתה מתדיין?

ברגע שפקיד תביעות מחליט שהזכאות נשללת, אז בעצם הוא גם מפסיק את הזכאות.

לכן אני אומר, האישה היא כמו מבוטח אחר. תקופת ההתדיינות שלה, גם אם היא תיגמר טוב, היא תקופה שאין ממה לחיות בה. כשאדם נתפס על משהו שנראה כעבירה, חובת המוסדות והמאשים להוכיח, ולא להיפך.

אני מבקשת לסכם בשלב זה את מה שנאמר. לגבי הנושא של המזונות, אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב על שינוי חוק כזה שייקבע את זכאות הילד למזונות, וגם ייתן שיניים לביטוח הלאומי לתפוס את החייבים. אני חושבת שאם ההורה השני מחוייב למזונות, ואם הוא לא משלם למרות שהוא יכול, אז הוא פושע. לדעתי צריך לתפוס אותו ולעשות כל צעד שאפשר נגדו.

במגזר הערבי זה מאוד חריף.

נכון. בכל מקום שהמדינה קובעת פסקי דין, היא צריכה לדאוג שפסקי דין ימולאו. פה אמרו שבתקופת הביניים עד שנתפוס את החייב, אנחנו נעזור. אבל העזרה הזאת בעצם היא לא בדיוק עזרה. ההצעה היא לעשות שינוי חקיקה שיעשה שני דברים, ראשית, לקבוע את הזכאות של הילדים ועל ידי כך למנוע את השאלה אם האישה מקבלת קיצבת נכות או קיצבה אחרת, או לא, ושנית, לתת כלים לביטוח הלאומי בחוק עצמו, מיני סמכויות לפחות לפי הדוגמא של ההוצאה לפועל.

השינוי שמבקשים פה לא שולל מבחן הכנסה, אלא שדמי מזונות ישולמו לילד, כאשר ההורה עונה לקריטריון של מבחן ההכנסה, ולא במקום הבטחת הכנסה, אלא כתוספת.

אני שומעת פה שמי שיש לו שלושה ילדים, מקבל קיצבאות רק עבור שניים. הקיצבה לילד השלישי נחשבת לקיצבת ילדים. אני רוצה לדעת מדוע, מפני שאם זוג או מי שלא זקוק לקיצבה מקבל קיצבת ילדים גם עבור הילד השלישי, וברגע שהוא נזקק לקיצבה נוספת מביטוח לאומי הוא מקבל רק עבור שניים, האם בגלל שהילד השלישי הוא זבוב על הקיר? למה הילד השלישי שלי חי מקיצבת ילדים של שלושתם?

מה שאני יכולה לענות בעניין הזה הוא שזה החוק. המוסד לביטוח לאומי משלם בהתאם לחוק. הרציונל שעומד מאחורי החוק הזה הוא שבשנת 1975 היתה ועדה מאוד מכובדת שחישבה ומצאה שקיצבאות הילדים ישולמו לכל המשפחות באופן אוניברסלי, ומשפחות מעוטות הכנסה צריכות לקבל תוספת, בדיוק בהתאם למה שאמרה הגב' מרגלית, ששני הילדים הראשונים צריכים לקבל תגבור יותר גדול מאשר הילדים מהשלישי ואילך. זה היה הרציונל של אותה ועדה שהמליצה על אופן הרפורמה בקיצבאות הילדים ב1975-. על זה מבוסס החוק.

מר יואב הס, בבקשה.

אני רוצה בקצרה לשאול את נציג הביטוח הלאומי. יש בעיה שהביטוח הלאומי כבר יודע עליה הרבה שנים. ילדים יוצאי אתיופיה מסיימים את הלימודים שלהם ברובם אחרי גיל 18. הם מחוייבים אחרי שנים לשלם את הכסף בזמן שהם למדו לפעמים בכיתה י' ואפילו ט'. יש כאלה שגומרים ללמוד בגיל 22. כשהם הולכים לאוניברסיטה או לאיזושהי מכינה, הם מקבלים יום אחד הודעה שבה הם חייבים לשלם חמשת אלפים שקל, סכומים אסטרונומיים, שאין שום ספק שכל ילד אחר שלומד בכיתה י', י"א או י"ב לא משלם את הכסף הזה, חד-משמעית, משום שהוא עוד לא בגיל 18. הרעיון של החוק הוא שזה עד גיל 18 כי בגיל 18 הוא מסיים י"ב, ולא בגלל שהוא בן 18. נשאלת השאלה לגבי התלמידים האתיופים האלה, שהם מוצאים את עצמם באמצע שנת לימודים במכינה או באוניברסיטה צריכים לעזוב את הלימודים, כי מודיעים להם מהביטוח הלאומי: דע לך, אם לא תשלם, אנחנו נפעיל את ההוצאה לפועל כדי לקחת מההורים שלך את הטלויזיה, את הווידאו, שזה הדבר היחיד שיש להם בבית, ואז הם עוזבים את הלימודים כדי לשלם, למרות שהביטוח הלאומי מספר לנו כבר שנים שהנושא הזה הוא בטיפול, ותוקם ועדה, ויימצא פתרון לעניין הזה. עד היום אין פתרון. יותר מזה, גם כשהביטוח הלאומי אומר שלילדים האלה מותר לקבל איזושהי הנחה, הריבית וההצמדה לא תשולם, אבל מה? הילד צריך לדעת את זה כדי לבקש את זה, כי אם הוא לא מבקש, לא מספרים לא את זה, וגובים ממנו את הסכום במלואו. זאת האוכלוסיה הכי ענייה בתוך המגזר היהודי. איך עושים דבר כזה? אני לא מבין את זה.

לפי החוק, כל תושב בארץ מגיל 18 צריך לשלם דמי ביטוח, וצריך להיות מבוטח בכל ענפי הביטוח, חוץ ממי שמשרת בצבא, וזה לא קשור אם הוא אתיופי או מישהו אחר, גם אם הוא לא עובד. כשאנשים מגיעים לאוניברסיטה הם מגלים את זה משום שהם משלמים כסטודנטים, ואז נוצר הפער בין התקופה שבה התחיל ללמוד באוניברסיטה, לבין התקופה שבה לא שילם דמי ביטוח, למעט השירות הצבאי. ההודעה שנשלחת לו היא סטנדרטית, ושם כותבים מה גובה דמי הביטוח. בכל מכתב כזה יש משפט שאומר שאם לא תשלם תפסיד זכויותיך, או שנפעיל הוצאה לפועל.

הם היחידים שלוקחים את זה ברצינות.

השאלה היא אחרת. אם נער או נערה מלאו להם כבר 18, והם עדיין תלמידים בבית ספר תיכון, הם לא השלימו את י"ב כיתות, האם יש איזושהי דרך לפתור אותם מתשלום?

לפי החוק לא.

אם כן, צריך לשנות את החוק. הגב' רחל אגמון, בבקשה.

לפני חמש-שש שנים, הפקנו חוברת זכויות המשפחה החד-הורית יחד עם נעמ"ת. בימים אלה אנחנו עובדים על חוברת מעודכנת. כשהפקנו את החוברת הזאת, בראש וראשונה עמדה לנגד עינינו אוכלוסיית הצרכנים, ולכן כתבנו במשפט הראשון בחוברת: מידע זה כוח. כשבנינו את החוברת הזאת, שלחנו לכל משרדי הממשלה הנוגעים בעניין עדכונים, כדי שהם יגיבו, כי אנחנו בסך הכל עורכים, מכנסים את כל הזכויות. החוברת הזאת עומדת בפני עדכון. חוברת לא מגיעה לרמת פירוט של חוקי חוקים, נוהלים ותקנות, ותקני תקנות, אבל מאפשרת לכל אדם מהיישוב לדעת לאיזה טלפון אפשר לפנות, וכו'. החוברת הופקה גם בעשרות אלפי עותקים על ידי משרד הקליטה ברוסית. יחד עם נעמ"ת, שהם שותפים, כולל כספית, אנחנו רוצים להוציא את זה גם בערבית.

לגבי החקיקה של החוק לחד-הוריות, שאתם מכירים, אחד הדברים הוא שאחרי חוק מוציאים תקנות. אני רוצה לתת שתי דוגמאות לתקנות, בהן החיפזון הוא מן השטן. החוק הזה נחקק בלהט של עשייה, כאשר כולם זיהו שקבוצת המשפחות החד-הוריות בישראל זו קבוצה בעלת צרכים וקשיים מיוחדים, ולכן צריך לתת מענה לדברים האלה. אחד המשפטים הראשונים הוא בנושא של סידור במעון, שאנחנו, משרד הרווחה, התבקשנו לעזור לשר העבודה והרווחה להציע לו תקנות. במשפט הראשון כתוב: "לאם חד-הורית תהיה קדימות בסידור ילדה במעון". לא מדובר על כסף, אלא על סידור במעון. המשמעות המשפטית של המלה קדימות היא שאין עוד קדימות, יש רק קדימות אחת. זאת אומרת, אם עובדת סוציאלית צריכה לסדר ילד במעון, כדי להוציא אותו מהמשפחה לכמה שעות, מה שנקרא ילד בסיכון, אז אנחנו נתקענו, היינו בחוסר הלימה קוגניטיבית בין הדברים, ונתקענו. עברו שנים, הוקמה ועדה, שהיתה אמורה להגיש הצעה לתקנות, והוועדה הזאת הגישה את המלצותיה, שעיקרן בכלל כיוון אחר. אני לא יכולה להגיד לכם איפה עומדות ההמלצות האלה, כי זה נוגע בעיקר לביטוח לאומי, אבל בגדול, ההמלצות של הוועדה מחפשות דרך להשוות את זכויות כל המשפחות החד-הוריות לזכויות האלמנות בביטוח הלאומי. האלמנות במוסד לביטוח לאומי זכאיות לתהליך שיקומי, כולל לימודים באוניברסיטה, ובו-זמנית לקבל דמי מחיה, וזאת הנקודה המכרעת. מושקעות שעות רבות של העובדים הסוציאליים במדור השיקום של המוסד לביטוח לאומי שמלוות את האדם בתהליך השיקום מכל ההיבטים הנוספים. ההחלה של הרעיון הזה לכלל המשפחות החד-הוריות היא דבר ראשון פונקציה תקציבית. הנהלת המוסד לביטוח לאומי דנו בעניין, ועשו תחשיבים של מיליארדי שקל כדי להוציא את התוכנית הזאת מהכוח אל הפועל. אבל, נעשית פעולה, כי לכולם יש תפיסה שלא רק שצרכי המשפחות החד-הוריות הם צרכים אמיתיים, אלא שאנחנו מאמינים שאם הורה מגשים את עצמו מבחינה אישית, מבחינת סדר יום, יוצא לעבודה, הוא פרצוף אחר בעיני עצמו ובעיני הילדים.

הדברים הם בתהליך, והם מתוך נושא ההעצמה, והאמונה שברגע שאדם מרגיש יותר טוב עם עצמו, הוא משדר לסביבתו ולילדיו את הכוח, וזהו אפקט של כדור שלג חיובי. אנחנו יודעים שחלק גדול מהמשפחות החד-הוריות לא יוכלו להגשים את זה מסיבות אישיותיות ואחרות. יהיו כאלה שימשיכו ויהיו חברים במועדון של המוסד לביטוח לאומי כל חייהם, כי הם לא מסוגלים לצרוך את התשומה הזאת. לפני חצי שנה היינו בסיור, ויחד עם האגף למעמד האישה במשרד ראש הממשלה חשבנו לפתח תוכניות, וביקרנו במגדל העמק, בקריית אתא ובכרמיאל. אלה שלושה יישובים שיש להם שני מאפיינים מאוד בולטים. הראשון הוא שהם הכפילו את אוכלוסייתם מבחינת העולים החדשים, ושנית, העולים החדשים הם אחוז גדול יותר מאשר כלל האוכלוסיה של משפחות חד-הוריות. נפגשנו גם עם המשפחות, וראינו שהרבה פעמים דווקא הנציגים של הארגונים נכנסים לדרך מחשבה מסויימת, ולא מוכנים לשנות קצת. ראינו קצת התנגדויות, שלא מוכנים להרים את זה.

בלמעלה מ70- מקומות בארץ קיימות קבוצות של משפחות חד-הוריות, גם קבוצות לתמיכה עצמית, וגם קבוצות עם עובד סוציאלי שהוא שותף. דבר נוסף הוא שביישובים רבים בתוך הקבוצות נמצאים גברים. אני מסכימה שאין הרבה גברים, כי בראשן של רוב המשפחות החד-הוריות עומדת אישה.

הגב' דפני מושיוב, בבקשה.

אני רוצה להוסיף כאן על מקומם של העולים. אחד הדברים שחסרים במעבר מארץ לארץ הוא להביא את העולים אל תוך הארגונים. שמעתי כאן שישנם חברים, אבל אני בטוחה שמספר הנשים בנות העדה האתיופית הוא לא כל כך גדול. אנחנו פונים אליכם להרחיב את המעגלים. היום אנחנו פועלים בשיתוף פעולה גם עם ג'וינט ישראל וגם לקדם את מקומם של הנשים העולות בארגונים הצפוניים יותר מהמרכז, כדי שהם יוכלו להשפיע. אחד הדברים החשובים שלא העלו כאן הוא לא רק תחיקה בכנסת, אלא גם ברשויות המקומיות, כדי שיהיו הטבות וסדרי עדיפויות. זה אחד הדברים שאנחנו עובדים עם הנשים באזורי הפיתוח בצפון, במיוחד בחשיבה על מקומו של הילד בפערים התרבותיים. אנחנו מנסים לעשות התאמה ברגישות התרבותית לעולים. במה שמתאים לחברה הישראלית בצורה אוניברסלית, צריך לעשות את התוספת, את החשיבה, את הרגישות, כולל בעיות של שפה, וחשוב שהם יתפסו את מקומם בתוך הארגונים האלה.

קיים ארגון של עולות חד-הוריות, וגם ארגון של דוברות רוסית ושל נשים אתיופיות. שתי הערות הרבה יותר בסיסיות - לפני שנה השוויתי את החוק של החד-הוריות עם החוק לאלמנות ושארים, במגמה ברורה להשוות את התנאים של שתי הקבוצות, כאשר אחת בעצם היא קבוצה מועדפת מתוך המכלול של החד-הוריות. אני חושבת שכעיקרון זה נכון לחלוטין, ולכן הגשתי הצעת חוק, בדיוק בנקודה של השוואת תנאים בין שאר החד-הוריות והאלמנות. זה עבר בשלהי הכנסת הקודמת. חברת הכנסת גוז'נסקי חתומה על החוק הזה. אני מנסה כבר שישה חודשים לקבל הסכמת ממשלה להצעת החוק הזאת. אני פונה אלייך בבקשה שתדברי עם השר שלך, שיקבל את הערעור שלי בוועדת שרים לענייני חקיקה, ויאפשר להעלות את הצעת החוק שעומדת במאת האחוזים בקריטריונים שלכם.

אני מפקחת חינוכית במעונות יום ב"אמונה". לצידי יושבת עובדת סוציאלית במעון רב תכליתי שמאוכלס ב70%-75%- ילדים של משפחות חד-הוריות באשדוד. זה פרוייקט חדש. אנחנו פתחנו בית עד השעה 19:00 לילדים מגיל לידה עד הכניסה לכיתה א'. ילד שמגיע אלינו בשעה 13:20 בצהריים, ונמצא אצלנו עד שבע בערב, מקבל שתי ארוחות חמות, פעילות עם צוות פרה-רפואי, פעילות של חוגים, משלם היום עבור כל זה תשעים שקל לחודש.

אני חושב שבשאלה איך להגיע למשפחות החד-הוריות, איך הן נכנסות לחד-הוריות, צריך שמכל המעורבים בעניין, גנים, קופות חולים, הביטוח הלאומי, לכל משפחה שמסיבות כלשהן נכנסת לקטגוריה הזאת, אוטומטית ייצא מכתב ברור שיגיד להם לאן לפנות, בייחוד בעניין התמיכה.

דבר נוסף, אני חושב שצריך שבבתי הספר יקדישו יום לכל סוגי המשפחה, לא רק החד-הורית, אלא לכל הסוגים השונים, ושזה ייכנס לתודעת הציבור שגם המשפחה החד-הורית היא סוג של משפחה בחברה המודרנית, כמו משפחות דו-מיניות וחד-מיניות ששומעים עליהן היום.

אני מנהלת מעון ויצ"ו. יש לי שאלה למשרד העבודה, איך נשים יכולות להתחיל לעבוד ולמצוא סידור במעון, כשהן צריכות לשלם בהתחלה מחיר מלא עד שהן יקבלו את הדרגה המתאימה. אני חושבת שצריך להתייחס גם להבטחת ההכנסה שהן מקבלות, ולקחת את זה בחשבון. איך אתן רוצות לעודד אותן לצאת לעבודה?

אנחנו מנסים למצוא פתרונות ותוספות ממקורות אחרים, כמו קהילות מחוץ לארץ.

אני מייצגת את השירות הפסיכולוגי ייעוצי בנושא המשפחה. אני רוצה להסתכל על הדברים מנקודת מבט הילד, אותו ילד למשפחה שהתגרשה. כמובן שישנו פה הפן החומרי שדיברו עליו, וישנו הפן הנפשי שגם הוזכר לגבי המשבר, וההרגשה של ילד שנמצא בתוך בית ספר והוריו נפרדו. יש תוכנית, דווקא לילדים בבית ספר יסודי, שעוסקת בנושא המשפחה, במשפחות מכל הסוגים, מתוך מטרה שכאשר ילד צריך לספר על משפחתו, שלא ירגיש בושה וסטיגמה, כי זה אחד הדברים שמטרידים ילד, בעיקר בשנים הראשונות, כשקורה משהו למשפחה שלו. אני גם מבקשת מהורים כן לשתף מורה ובית ספר, ולא לפחוד פן יידבק משהו לגבי הילד מבחינת הסטיגמה, ואז אולי ילד לא זוכה לקבל ייעוץ שהוא יכול לקבלו במסגרת בית ספר מיועצים ופסיכולוגים.

אני רוצה להעלות כאן שאלה, לגבי המושג של משפחה חד-הורית, שיש בו משהו שכאילו מבטל את ההורה שלא שומר על הילד. לילד זה קשה, כי יש כאן ילד שלא נמצא במשפחה שיש בה אבא ואמא, למרות שאולי האמא או האבא מגדלים את הילד. אני רוצה שתחשבו על זה לגבי הילדים.

שאלה מצויינת, אבל מה הפתרון?

בספרות מדובר על ילדים למשפחות גרושות. יש קבוצה של אמהות באמת חד-הוריות, שאין אבא בכלל בתמונה, וזה אחוז מאוד קטן לעומת האחוז הגדול של המשפחות הגרושות. בדרך כלל לילדים יש שני הורים, וזה נותן להם איזשהו חוזק.

לגבי ויצ"ו, אני חושב שזה לא רק ויצ"ו, אלא זה גם במסגרות אחרות, שרוב המשפחות בקהילה האתיופית לא יכולות לשלוח את הילדים למסגרות האלה, משום שגם אחרי שמקבלים את ההנחה המקסימלית, הילדים נשארים בבית.

לגבי משרד העבודה והרווחה, יש הרבה הורים שהיו מוכנים לצאת לעבודה, ומוכנים לעבור הכשרה מקצועית רצינית שתאפשר להם להתפרנס ממשהו רציני, אבל יש הרבה מאוד כספים כל שנה, שאותו אגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה מעביר אותם חזרה לאוצר כל שנה, כי לא משתמשים בכסף הזה כדי להכשיר את האנשים. אם האנשים היו מוכשרים לעבודה, היו להם הרבה פחות בעיות.

יש ועדה במשרד החינוך שעבדה יותר משנה על נושא של צרכים מיוחדים לילדים אתיופים, והגיעה למסקנה שצריך 40 מיליון שקל, לעומת ה22- מיליארד שקל של משרד החינוך, כדי לטפל בבעיות של נוער בסיכון, נשירה, וכו'. היום אין להם את הכסף הזה. בתקציב של שנה הבאה, לכל מיני פרוייקטים גרנדיוזיים כמו כביש חוצה ישראל, יש מאות מיליונים. 40 מיליון לזה - אין.

אני רוצה להודות לכל מי שבא היום. השתדלתי לשמוע כמה שיותר נציגים. אני רוצה להעיר לגבי המעון הרב תכליתי. זהו פתרון נפלא, אבל הבעיה היא שהוא לא זמין בכל הארץ. הבעיה הבסיסית היא, בעיקר במחיר שהגב' לנגסנר ציינה אותו, שהוא מחיר מסובסד בצורה בלתי רגילה, שאם בארץ היו עוד הרבה מעונות רב תכליתיים לפי הצורך, אם היתה אופציה להורים, במיוחד במשפחות חד-הוריות, וילדים שהם למטה מגיל בית ספר, להשאיר את הילדים עד שעה שש-שבע בערב, האם או האב היו יכולים לצאת למשרה מלאה, וזה היה כמובן משנה את כל המציאות. הבעיה היא רק שזה שירות יקר, ומשרד העבודה מפתח אותו בקצב של צב, בזמן שמספר הילדים שזקוקים לשירות הזה גדל בקצב מהיר. אנחנו רואים שגם מספר הילדים שחיים מתחת לקו העוני בכלל גדל, ומשפחות חד-הוריות בפרט.

יש לי הערה לביטוח הלאומי. הייתם צריכים לבוא עם נתונים. אני מאוד מבקשת שלישיבות הבאות תבואו עם נתונים. הנושא היה ילדים למשפחות חד-הוריות. התפרסם דו"ח העוני אתמול, וכל זה היה מחייב אתכם להביא את הנתונים, כמה ילדים יש, וכו'. תואילו לשלוח לנו את זה בכתב בנושא הזה. אני מבקשת נתונים רשמיים, וכל הנתונים כמובן מתייחסים לשנת 1998.

דבר נוסף, האם המוסד לביטוח לאומי, בשל התופעה הגדלה של המשפחות החד-הוריות, ערך מחקרים בנושא הזה, של משפחות חד-הוריות, של צרכים, של שימוש בשירותים שלכם? אם יש דברים כאלה, תואילו להעביר אליי. אם לא, אני מבקשת תשובה לשאלה למה לא. אם אנחנו מדברים על כך שאחת מכל ארבע משפחות חיה מתחת לקו העוני, ואם מר בקל אמר לנו שהקיצבאות שמשולמות למשפחות האלה מעלות אותן כמה שקלים מעל קו העוני, אז מיהן המשפחות שמתחת לקו העוני? כלומר, יש פה סתירה. ברור שהמשפחות העובדות לא צריכות להיות מתחת לקו העוני, ואם המשפחות שמקבלות הבטחת הכנסה הן גם לא מתחת לקו העוני, אז מי המשפחות שנמצאות מתחת לקו העוני? אם יסתבר שהמשפחות החד-הוריות שחיות מתחת לקו העוני הן המשפחות שראש המשפחה שם הוא עובד, אתם מבינים מה המסקנה. המסקנה היא שבשיטה, ובמערכת, ובהיערכות ובמבנה הקיים, דוחפים את החד-הוריות לקבל את ההבטחה, כי אז הן יעלו מעל קו העוני. אנחנו מדברים רק על הצד הכספי, ועוד לא דיברנו על צד ההנחות שהוא בצד ההוצאות. אנחנו מדברים רק על צד ההכנסות, כשצד ההוצאות, כלומר, ההנחות שמקבלים, הוא כמובן נותן לשקל של הבטחת הכנסה משמעות של צריכה יותר גדולה מאשר לשקל של שכר המינימום.

אני מבקשת מהביטוח הלאומי לבדוק את הנתונים, לנתח לנו את המשפחות החד-הוריות שמתחת לקו העוני, מי הן, עובדות או לא עובדות, גרושות, אלמנות, רווקות, וכו'. תנסו למצוא הגדרות, כדי שיהיה לנו קצת יותר קל, כי תבינו, יש תמיד הבדל בין כל אחד שמספר את הניסיון האישי שלו, שהוא חשוב מאוד, לבין כאשר אתה מקבל נתונים ארציים שנותנים לכם את הבסיס לנושא הזה, וכמובן את כל ההשלכות שיהיו לנושא הילדים.

אנחנו נבדוק אפשרויות של מה שאנחנו יכולים לעשות בשינויי חקיקה בתחום הביטוח הלאומי, בנושאים שהוזכרו פה. נושא אחד הוא זכויות האלמנות. הנושא השני הוא עניין התקנות לחד-הוריות. הנושא השלישי הוא עניין קיצבאות ילדים, כלומר, מזונות כתשלום לילדים. נושא נוסף שדובר בו הוא עניין הפנייה למשרד הבריאות, ולבדוק אפשרות שייקבע שם שמשפחות חד-הוריות יהיו זכאיות לייעוץ, והכוונה היא לא למצב שהילד נחשד כחולה נפש, אלא להיפך, במצב של מניעה. דבר נוסף, מדובר היה בזכויות שמגיעות לחד-הוריות אבל לא לילדים שלהן. קיבלנו פה שתי דוגמאות. אחת זו הדוגמא של הבריאות שהובאה פה במסמך, שראש המשפחה החד-הורית פטור מתשלום, ולא הילדים. הדבר השני הוא הכרטיסיות בנושא הזה. אני חושבת ששני הדברים האלה הם לא סכומי עתק.

לגבי עניין משרד החינוך - נושא הנסיעות לפולין נוגע לכל הילדים, לכל מי שההורים לא יכולים לשלם עבורו. שר החינוך ויושב ראש ועדת החינוך בכנסת דיברו בכנסת, ושניהם הביעו הרגשה מאוד לא נוחה מהמצב הזה, שבעצם נסיעה שנחשבת נסיעה ייעודית-חינוכית, הופכת להיות נסיעה של אלה שיש להם. אני חושבת שאנחנו נדון בוועדה הזאת בנושא הזה, שיחליטו אחת מן השתיים, אם זה חינוכי, שכולם ייסעו, ואם זה בילוי, שייסע מי שרוצה מתי שהוא רוצה.

נושאים נוספים שהועלו פה בנושא משרד החינוך, הם עניין מבדקים, עניין של עזרה בכיתה רגילה, ועוד כמה נושאים כאלה. אנחנו נפנה בעניין הזה. אני חושבת שיש לנו מספיק עבודה, וברגע שנשלים את הטיפול בכך ונקבל גם תשובות מהגורמים, אנחנו נתכנס שוב, כדי שיהיה לנו משהו יותר מסודר.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45