פרוטוקולים/מעמד הילד/1417

1
הוועדה לקידום מעמד הילד – 1.11.1999

פרוטוקולים/מעמד הילד/1417
ירושלים, כ' באלול, תש"ס
20 בספטמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 11
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
שהתקיימה ביום ב', כ"ב בחשון התש"ס, 1 בנובמבר 1999, בשעה 13:00

חברי הוועדה: היו"ר תמר גוז'נסקי
דני נווה
עסאם מח'ול

שר החינוך, יוסי שריד
יצחק כהן, סמנכ"ל ומנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
דליה לימור, מנהלת אגף לחינוך קדם יסודי, משרד החינוך
רונית בר-סימנטוב, המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
יעל פרבר, לשכת שר החינוך
אורי אליאל, משרד האוצר
ינון עמית, משרד האוצר
אילנה בן-שחר, עובדת סוציאלית, משרד הבריאות
מרים פבר, פקידת סעד ארצית, משרד העבודה והרווחה
עו"ד איילת זלדין, משרד העבודה והרווחה
גדעון ברויידה, אב"י
מרגלית חי, עוזרת מנכ"ל האגודה למען יהודי אתיופיה
יואב הס, האגודה למען יהודי אתיופיה
יוסי אוחנה, האגודה למען יהודי אתיופיה
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד
עו"ד תמר פלד-אמיר, המועצה הלאומית לשלום הילד
אסתר לבוחינצקי, הנהלת המועצה לילד החוסה
עליזה בר, המועצה לילד החוסה
יואב הס, צח"י, ילדים עם צרכים מיוחדים
קרן טביבי, צח"י, ילדים עם צרכים מיוחדים
חיה יגודה, צח"י, ילדים עם צרכים מיוחדים
איברהים אבו טביה, שתי"ל באר-שבע
סולטאן אבו עבייד, שתי"ל באר-שבע
עבד אלכר אל עטייקה, שתי"ל באר-שבע
גבהאן אלמכאווי, שתי"ל באר-שבע
שמואל דוד, שתי"ל
יסכה הרן, רכזת השדולה, מעורבות
מיכאל אזוב, מעורבות
אמציה אלישיב, מעורבות
יוסי אמסלם, מעורבות
מימי אקרמן, אשלים
דליה אלפיה, יו"ר ועדת חינוך, מינהל קהילתי, תלפיות, ירושלים
יהודה בן-יוסף, יו"ר מינהל קהילתי תלפיות, ירושלים
דינה בן-עזרא, מעורבות
אתי בנימין, מעורבות
ענת דואק, מעורבות
זהבית חוג'ה, מעורבות
שלומית יודפין, מעורבות
רוני סטריאר, מעורבות
יעקב פריימרק, מעורבות
סימי גפני, החברה למתנ"סים

בת-שבע פנחסוב

חבר המתרגמים בע"מ










ס ד ר ה י ו ם

יישום חוק חינוך חינם מגיל 3 – בהשתתפות שר החינוך מר יוסי שריד

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום
מעמד הילד שאמורה לדון היום בנושא יישום חוק חינוך חינם מגיל 3. שר החינוך, חבר הכנסת יוסי שריד, הואיל בטובו להשתתף בישיבה הזאת ואנחנו מצפים שהוא, בכל רגע, יכנס וישב אתנו.

אנחנו באים היום לדון ביישום חוק שהרבה מאוד שנים נאבקנו כדי שהוא ייכנס לספר החוקים, גם אלה שניסו לעשות את זה בתחילת שנות ה80- וגם לאחר מכן הקבוצה שחברי ואני הצלחנו אחרי שנים של מערכות מאוד קשות מול ממשלות שונות להביא לכך שבינואר 1999 סוכם בכנסת שהחוק אכן ייושם החל משנת הלימודים הנוכחית ושהיישום יימשך עשר שנים.

אני מעריכה שחינוך חינם מגיל 3 הוא בגדר מהפכה חברתית ומהפכה חינוכית, ואני חושבת שהחשיבות של הנושא הזה אינה נופלת מהחשיבות של הרעיון ואחר-כך הביצוע של חינוך תיכון חינם.

העובדה היא שבמדינת ישראל יש שיעורי ביקור גבוהים בגני ילדים היא עובדה מעודדת, אבל שיעורי הביקור הגבוהים האלה אינם אופייניים לכל האוכלוסיות ולכל המגזרים ולכן היה ברור שישנו מכשול, מכשול בסיסי שמפריע להביא לכך שכל ילד יוכל בגיל שלוש וארבע ללכת לגן הילדים. המכשולים הבסיסיים היו מחסור בגנים, מחסור במבנים של גנים, מחסור בכיתות גן, בכמה מקומות מחסור בגננות, וכמובן מחסור בתקציב למימון אותם גנים.

מתנגדי הצעת החוק טענו שבעצם יש שכר לימוד מדורג בגני הילדים וכל אחד משלם לפי הכנסתו ולכן לשם מה דרוש חינוך חינם. הניסיון לימד שרק כאשר השירות, כאשר מערכת החינוך היא אוניברסלית, היא כללית והיא חינם, רק אז היא באמת מגיעה לכל ילד. כל ניסיון אחר להכניס דירוגים ולהכניס שכר לימוד מדורג וכל מיני צורות אחרות של חיוב ההורים לשלם, זה בסופו של דבר גורם לכך שחלק מהילדים – או במיוחד הילדים שהם במשפחות קשות יום או במשפחות שמתגוררות למשל בישובים ערביים – לא מגיעים לגני הילדים.

בזמנו היו הבטחות שונות של ממשלות, גם של משרד האוצר וגם של משרד החינוך, לפתור את הבעיה בלי חוק אבל בסופו של דבר הניסיון לימד שהבעיות האלה לא נפתרו. לכן אני חושבת שדווקא בעידן שבו מנסים להטיל יותר ויותר על ההורים את האחריות הכספית למימון שירותי החינוך, כאשר יותר ויותר הורים נדרשים לשלם עבור שירותי החינוך, עבור ציוד לבתי-ספר, עבור חוגים, עבור העשרות למיניהם וכולי, בתקופה שזה הכיוון אני חושבת שחוק חינוך חינם מגיל שלוש-ארבע הוא בעצם כיוון נגדי ומבטא גישה נגדית שאומרת לא, את השירותים החיוניים צריך לתת חינם אין כסף ולכן צריך את השירותים האלה לתת לכל ילד במדינת ישראל.

אדוני שר החינוך, לכבוד הוא לי. ברוך הבא. עד כה דיברתי באופן כללי על החוק ואני אציג בפניך כמה שאלות ואדוני יענה ואחר-כך בוודאי יהיו עוד כמה הערות.

אדוני שר החינוך, אנחנו חושבים שנפלה בחלקך זכות להיות השר שמיישם את חוק חינוך חינם מגיל שלוש ואני רוצה להציג בפניך כמה שאלות. שאלה ראשונה, מה כבר נעשה בשנת הלימודים הנוכחית, אם יש לך פירוט כמה גנים, כמה ילדים, כמה איזורים וכולי. שאלה שנייה, האם למשרד יש כבר תוכנית מה יקרה בשנת הלימודים הבאה ואילך, מאחר שאנחנו מדברים על יישום הדרגתי.

אני הסתכלתי בתקציב משרדך לשנת 2000 ומצאתי שם רק סעיף אחד שעוסק בנושא הזה והוא מדבר על בניית גני ילדים בגיל טרום חובה ומדבר על כך שיינתן דגש מיוחד בתקציב 2000 לנושא הזה של הבנייה, אבל לא מצאתי את הפרוט המדוייק שיאמר מה הכוונה, כלומר כמה כיתות ייבנו וכולו.

המימוש כרגע נתקל בכמה וכמה בעיות. בפגישה שקיימתי אתמול עם מנהלי מחלקות חינוך בישובים ערביים בגליל, הסתבר שהמחסור במבנים הוא מכשול רציני ביותר וגם שכר הדירה לא פותר את הבעיה ולכן בעצם בשלושים ישובים ערביים יש יישום חלקי בלבד, ואלה הם אותם ישובים בהם היה אמור להיות יישום של החוק. הם סיפרו בין היתר, שתחילה אמרו להם שכל כיתה תקבל תקציב לציוד של 24 אלף שקלים ואחר-כך הורידו את זה ל10,000- שקלים שזה סכום מזערי לציוד.

ישנה קבוצה שלמה של ילדים שלא נכללה הפעם, למרות שאדוני השר קבע שנקודת המוצא תהיה המצב הכלכלי-חברתי של הישוב. כוונתי לישובים הלא מוכרים שלא מופיעים באותם אשכולות של ישובים ולכן בעצם החוק כאילו לא חל ואנחנו יודעים ששם המצב הוא קשה ביותר.

אודה לך אם במסגרת הסקירה שלך תציג גם תשובות לשאלות האלה.

תודה גבירתי היושבת-ראש. אני לא אספר לכם
בהזדמנות זו על הצרות שלנו ועל המצוקות האיומות שמלוות את הפעולה שלנו גם בשנת התקציב הזאת, אבל אני מסכים אתך שנפלו כמה וכמה עיוותים. כאשר מטפלים בכל הארץ ואתה צריך להתחיל להחיל חוק ואתה מתחיל מאפס, ברור לגמרי שאין שום מערכת בירוקרטית עד כדי כך רגישה – רגישה לא מבחינת היחס של האנשים – שאתה בטוח שזה חל לגבי כל הישובים שראוי שזה יחול עליהם.

אני יכול לתת כדוגמה את המועצות האזוריות שגם הן מסווגות על-פי הסיווג הידוע והמקובל של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובדרך כלל לאושרנו הרב, המועצות האזוריות לא מופיעות באשכולות הנמוכים, אבל פתאום מגלים שבתוך מועצה אזורית קיים איזה ישוב שהוא במצב הרבה יותר גרוע מישובים ששם כן החלת. אנחנו הרי מכירים את הארץ ואנחנו לא יושבים ליד שולחן עבודה מרוחק, וגם לא היינו צריכים להיכנס למשרד החינוך כדי להכיר את הארץ ואת בעיותיה ומצוקותיה ויישוביה ואני יכול לתת לכם דוגמה. הייתי לפני כמה שבועות במועצה האזורית משגב שמצבה יחסית הוא טוב. לכולם יש ציפיות ודרישות, וזה בסדר גמור. בתוך המועצה האזורית משגב שמצבה הכללי לא רע יש כמה ישובים בדואים שמצבם בכי רע ולא כל כך השגחנו בהם ולכן צריך לתקן את זה.

דבר שני שחייבים לומר אותו בדברי ההקדמה. אנחנו עומדים עכשיו בפני עיבוד מפת העדיפות הלאומית של הממשלה הנוכחית וזה מהלך קרדינאלי, זה מהלך שעל-פיו משקיעים הרבה מאוד דברים. כאשר נדע מה המפה, נדע גם הרבה דברים אחרים מבחינת "אידך זיל גמור". זו המפה ועל-פי המפה הזו צריך לעבוד. במפה החדשה שאני לא יכול לשרטט לכם אותה עכשיו, כי אני פשוט לא יודע לשרטט אותה, יהיו ישובים שיצאו ממנה. אני כבר יכול להגיד שברור לגמרי שחלק גדול מההתנחלויות יצטרכו לצאת ממנה וזאת בגלל סיבה מאוד פשוטה. יכולה להיות התייחסות כזאת להתנחלות, התייחסות אחרת להתנחלות, אבל המפות כפי שהן צריכות להיות מעובדות – אני חושב על-ידי כל ממשלה, גם על-ידי הממשלה הקודמת, אבל על הממשלה הקודמת אני בטח לא אחראי – על-ידי פרמטרים סוציו-אקונומים. זה בראש ובראשונה חוק סוציאלי. כמובן זה חוק חינוך, אבל הוא חוק סוציאלי בראש ובראשונה, חוק שמתחשב, לוקח בחשבון פרמטרים סוציו-אקונומים ולא פרמטרים אחרים. חוץ מאשר נניח רכיבים פריפריאליים, שאגב, בדרך כלל יש ביניהם גם קואורלציה, בין החולשה של הישוב לבין מקומו של הישוב, ובמקום שאין אז אין. אני מניח שבמפת העדיפות הלאומית של הממשלה הזו, חלקים גדולים מההתנחלויות לא יהיו, כי הם פשוט לא עונים לזה. אם יש ישובים שמתאימים לפרופיל הסוציו-אקונומי של אופקים, אז מאה אחוז בסדר, לפרופיל הסוציו-אקונומי של קריית-מלאכי, מאה אחוז בסדר. זה כמובן גם מפנה תקציבים כי היום נדמה לי שיש 112 ישובים כאלה שלא היינו יכולים להוציא אותם משום שהיינו מחוייבים עדיין למפת העדיפות הקודמת של הממשלה הקודמת.

הערה נוספת ברשותך לפני שאני נכנס לפרטים. מפת החינוך היא לא זהה למפת עדיפות לאומית וזה יוצר לנו בעיה קשה מאוד. אני הולך להתמודד על מפת חינוך, על מפת עדיפות לאומית בחינוך. להגיד לך שאני בטוח בהצלחה? אני לגמרי לא בטוח.

דוגמה. פריפריה רחוקה, ישובים חלשים – ברור. אשכולות אחד ושניים – ברור. שלושה – ברור. הכל ברור. אבל אני מכיר ואתם מכירים מקומות בארץ שהם מקומות שמהרבה בחינות, אבל גם מנקודת ראות של מערכת החינוך, הם מקומות לצערנו מאוד מאוד בעייתיים אבל הם לא נהנים אפילו מהזכות שמזכירים אותם מעת לעת כי הם לא בפריפריה. לדוגמה לוד. מה קורה בלוד? לוד עיר מאוד מאוד בעייתית שמבחינת החינוך זקוקה להעדפה יותר מהרבה מקומות אחרים, אבל מה לעשות שלוד יש לה מיקום מאוד מסויים וזה ממש בלב המדינה. יש לנו את רמלה ועוד מקומות כאלה.

אחרי שתהיה מפת עדיפות יש דבר שנקרא טיפול נקודתי. אם מכניסים את הכל, אז כל המדינה תהיה במפת עדיפות. זה לא איכפת לי, אבל אז אין אזורי עדיפות וכולם מועדפים ואף אחד לא מועדף. יש דבר שנקרא טיפול נקודתי. אם מקומות כמו רמלה ולוד נניח לא יהיה כלולים בתוך המפה, אני מרשה לעצמי להניח שהם יהיו בטיפול נקודתי לפחות מבחינת משרד החינוך ואנחנו נעמוד על זה.

אלה הערות מקדמיות. חלק מהתשובות אני לא יכול לתת עכשיו כל זמן שאני לא יודע מה המפה.

כל מה שהערת לגבי מבנים בעיקר במגזר הערבי, דברים נכוחים למדי. היו לי שתי אפשרויות, ואני סיפרתי את זה כבר פעם אבל אני אספר פעם נוספת בקיצור. כשקיבלתי את הרשימה, לא היו בה ישובים ערביים. אמרתי שאני לא מקבל את הרשימה הזאת ואני מבקש להוסיף לה ישובים ערביים. על-פי מה? לא על-פי סימפטיה שלי למקום זה או אחר, כי אין לי סימפטיה למקום מיוחד ויש לי סימפטיה לכל המקומות. על-פי מה? על-פי פרמטר אובייקטיבי. פרמטר אובייקטיבי זה האשכולות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אמרו לי אנשים, כל אחד מבין את זה, שיש מקומות שאין שם תשתית ולכן לא בטוח אם זה ניתן ליישום או ליישום מלא או ליישום ראוי. יכולתי להיתפס לזה ולהגיד שאם זה כך, אז לא נחיל, אבל אני חושב שזו הייתה טעות חמורה לעשות זאת. השנה זה סכום של 10,000 שקל ונדמה לי שבשנת 2000 זה 24 אלף שקל, אבל תכף אני אסתכל כדי להיות בטוח במה שאני אומר.

ראשית, זה בכל-זאת מכניס אותם ויש מקומות שמסוגלים להתארגן ואם הם לא מתארגנים מיד, הם מתארגנים קצת יותר מאוחר אבל זה בכל-זאת שומר להם את הזכות כי אחרת אין להם שום זכות. אבל הדבר השני שבעיני הוא לא פחות חשוב ואולי יותר חשוב זה שאם אתה מכניס אותם, זה מחייב את הממשלה ואת משרד החינוך להקדים תשתיות, כי אם לא הכנסתי אז אין לי אפילו סיבה להקדים תשתיות. עכשיו היה אצלי ראש עיריית נצרת והוא הופתע ממימדי הבנייה הצפויים בשנת התקציב 2000. אגב, זה הכל "בהתנדבות", זה שלא בגלל שמישהו בא וביקש אלא זה דבר שמתחייב מהמצב שנוצר. בנצרת יש רק שתי שכונות לצערי ולא כל העיר, אבל בשתי השכונות יקומו גנים. אלמלא הכנסנו אותן עכשיו לתוך תחולת החוק, גם את הגנים האלה הם לא היו מקבלים. בנצרת כרגע חסרות שבעים כיתות, ובשנת 2000 בונים ארבעים כיתות. הוא מבקש שזה ייסגר תוך שלוש שנים ואמרתי לו שלפי הקצב הזה יכול להיות שזה ייסגר קודם. לפי מיטב זכרוני עומדים בשתי השכונות להקים ברגע זה שתי כיתות, אבל אני מוכרח לבדוק זאת עוד הפעם ואני לא יכול לומר בביטחון.

אני אומר נתונים לגבי חוק חינוך חובה לגילאי שלוש-ארבע. בתקציב 1999, שנת הלימודים תש"ס, זה 389 מיליון שקל ברשויות מקומיות, ואני אתן עכשיו את הפרוט ואומר על-פי מה זה מתחלק:

קו עימות - גילאי שלוש-ארבע, עדיפות לאומית א' – גילאי ארבע, שיקום שכונות – גילאי שלוש-ארבע, רשויות באשכול אחד-שתיים – גילאי שלוש-ארבע, שבע הרשויות הנוספות – גילאי שלוש-ארבע.

עכשיו אני אומר מה זה שבע הרשויות הנוספות. כשאני נכנסתי לתפקידי אמרו לי שהעיפו שבע רשויות מתחולת החוק, רשויות שבעבר הן היו בעדיפות. מקומות כמו קריית-מלאכי, כמו עכו, כמו עפולה. שאלתי מה קרה שם שמחייב את זריקתם החוצה, אמרו לי שככה החליטה הממשלה הקודמת. אמרתי שאין מה לעשות, אני מחליט אחרת. אגב, עד לרגע זה יש לי צרות צרורות עם האוצר משום שהאוצר בעצם אילץ אותי לשאוב את התקציבים הנוספים ממקורות פנימיים. יש גבול למה שאפשר לשאוב אחרי שלושה קיצוצים ועד לרגע זה יש לי צרות צרורות עם זה ולא גמרתי עם זה.

ובתקציב 2000?

לצערי תוספת קטנה ברגע זה, אבל אני מקווה
שהיא תגדל במהלך השנה גם על-פי המפה כפי שהיא תגובש, אבל לצערי לא תהיה תוספת גדולה.

אני ממשיך. מועצות אזוריות לישובים באותן הקטיגוריות שאמרתי קודם – 232 מיליון שקל. סך הכל סכום עתק של 321 מיליון שקל.

אנחנו מדברים עכשיו על חינוך טרום חובה?

אנחנו מדברים על גילאי שלוש-ארבע. זה באשר
לתקציב 1999.
תקציב 2000. לצערי אני לא יכול לבשר לכם בשורה מדהימה, אבל אני כבר אומר שלא יהיה סטטוס קוו מבחינת הנכנסים ומבחינת היוצאים. אני חוזר ואומר שכאשר יש יוצאים זה מפנה מקורות כאשר במקום היוצאים יכולים להכניס חדשים – 732 מיליון שקלים.

תחולת החוק תורחב?

בין 621 מיליון שקל ל732- מיליון שקל יש הבדל.
לצערי ההבדל הוא לא כפי שרציתי. שנית, יתפנו מקורות מאלה שיוצאו ובמקום אלה שיוצאו ייכנסו חדשים והם ייכנסו על-פי פרמטרים לגמרי אובייקטיביים.

מה מספר הילדים שייכנסו?

אני לא יכול לומר לך כמה ילדים ייכנסו.
אני אתן לך את המספרים של סוגי היישובים השונים ומספר הילדים זה אומדנים.

שיקום, ונספרו פה ישובים שכל היישוב הוא בשיקום, זה 116 ישובים. יישובי עדיפות לאומית א' – 250 ישובים, ישובים מאשכול אחד-שתיים בדירוג הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – 63 ישובים שהם רובם ככולם ישובים ערביים, יישובי יהודה ושומרון – 122 ישובים. שבעה ישובים שהוצאו מעדיפות לאומית א' והחזרנו אותם. סך הכל ישובים – 558 ישובים. סך הכל תלמידים – 156 אלף תלמידים.

מתוך כ440- אלף.

כן, משהו כזה. בשנה הבאה תהיה התרחבות. אני
לא יודע להגיד כרגע על שנת תשס"א מספרים מדויקיים, אבל עוד חודש-חודשיים נוכל להניח על שולחן הוועדה את המספרים הנוספים. זה המצב ברגע זה.

נשאלת על עניין היישובים הלא מוכרים.

בעיית היישובים הלא מוכרים היא בעיה ידועה
ויש שם בעיות לא רק של שלוש-ארבע אלא יש שם בעיות גם של בית-ספר יסודי וכל מיני בעיות מן הסוג הזה. הסיפור הזה של היישובים הלא מוכרים, אנחנו מדברים עכשיו על הפזורה הבדואית בעיקר כי שם המצב הכי גרוע. המצב שמסיעים תלמידים בפזורה הבדואית עשרות קילומטרים הלוך וחזור מדי יום ביומו וגם ילדים קטנים באופן יחסי, זה מצב שאנחנו לא רוצים לסבול אותו. ידוע לי שועדת שרים שקמה בראשותו של מתן וילנאי למגזר הערבי והוועדה הראשית הקימה ועדת משנה לענייני הבדואים בכלל והפזורה בפרט בראשותו של השר חיים אורון, הדליפו לי מהוועדה שהם עומדים לשנות את מדיניות הממשלה כלפי הפזורה. אם בפזורה יש ישובים לא מוכרים, לא בונים שם שום דבר. הם עומדים להחליט על מה שהם מכנים מרכזי שירות.

מרכזי שירות זה בעיקר חינוך ובריאות ובמרכזי השירות יקומו בוודאי לגילאים הנמוכים מוסדות חינוך, גם גני ילדים, וזה צריך לספק את הצרכים של הפזורה כי עד שיפתרו את בעיית הפזורה, אם יפתרו, עוד תצא הנשמה. מכיוון שלא רצוי בכלל להוציא נשמה, בעיקר לא לילדים קטנים, זה הקונספט שמתגבש עכשיו בוועדה על מרכזי שירות משרד החינוך יהיה הראשון "להתנדב" ולהיות הראשון לנוכחות בתוך מרכזי השירות האלה.

כדי לעשות מעקב ברור, אנחנו צריכים לדעת את
המספר המדוייק של הילדים שנכנסו עכשיו ושגם ייכנסו בשנים הקרובות. אנחנו גם צריכים לדעת לגבי נושא הבינוי ואני מאוד אודה לך אדוני השר אם תעביר לנו בהקדם – או בכתב או בהזדמנות אחרת שתבוא אלינו – את הנתונים המדוייקים.

אני יכול לומר בלי קשר לגנים – אני לא בטוח גם
שיש מספרים סופיים אצלנו – שבתקציב 2000 ייבנו אלפיים כיתות לימוד וכיתות לימוד זה הכל, זה גם גנים. ייבנו כאלפיים כיתות לימוד בסך הכל ומתוכן 473 במגזר הערבי. זה אני יודע, אבל אני לא יודע להגיד כמה מתוך זה יהיו גני ילדים.

לצערי לא אוכל להיות כאן זמן רב כי אני נוסע להלוויה של התלמיד טל רייכמן בפתח-תקוה.

כולנו משתתפים באבל הכבד של המשפחה.

אני חושב שבשם כולנו אנחנו היום מביעים זעזוע
קשה מהרצח של טל רייכמן, ילד שיוצא מפתח ביתו ואיננו חוזר. אין דבר כואב יותר מאשר דבר כזה שהנה ילד יורד מפתח ביתו ונרצח באכזריות, ולא משנה כרגע בכלל מה הרקע ומה המניעים. הדבר הזה הוא מזעזע.

ברשות היושבת-ראש אני רוצה לומר משפט אחד שאיננו נוגע לשר החינוך אבל שהופנה אלי הבוקר ואני מרשה לעצמי לומר אותו. קיבלתי הבוקר פנייה מעיריית קריית ביאליק שהבוקר נסגרו שם שלוש מועדוניות לילדי מצוקה. נכון שזה לא על סדר יומנו היום, אבל אני חושב שראוי שהוועדה הזאת, וזה תפקידה של הוועדה הזאת, לא רק להתריע בפני הדבר הזה שיש פה ילדים במצוקה שיישלחו לרחוב. אנחנו מדברים היום על חינוך חינם לילדי הגיל הרך ופה יש תופעה קשה של ילדי מצוקה שנשלחים לרחוב. מדובר לא באחריות של שר החינוך כמובן אלא באחריות שר העבודה והרווחה, אבל אני חושב שראוי שאנחנו כועדה נפנה היום לשר העבודה והרווחה ונבקש הסברים לדבר הזה. לא יכול להיות שבשרירות לב ילדים שהם בגדר אוכלוסייה שהיא אוכלוסייה פגיעה ביותר יישלחו לרחוב.

לגופו של הדיון שאנחנו עוסקים בו היום. אני מברך על כך שנמצא אתנו שר החינוך. אני חושב שנסכים כולנו שמטרת כולנו היא להביא בסופו של דבר לחינוך חינם לילדי גילאי שלוש-ארבע. זה דבר שמשותף לכולנו. אני חושב שהחלטה שהתקבלה בממשלה הקודמת להחיל את חוק חינוך חינם לילדי הגיל הרך היא החלטה חשובה והחלטה מאוד מבורכת.

היא לא התקבלה בממשלה אלא התקבלה בכנסת.

הממשלה כמובן אימצה אותה ואני מברך על
ההחלטה הזאת. אני רק חושב ששר החינוך יסכים אתי - אני לא בטוח ששר האוצר יסכים אתי – שזה דבר שהיינו מאוד מקווים לו היינו מוצאים בתקציב השנה הבאה, שעכשיו נדון בכנסת, התייחסות הרבה יותר רצינית בסדרי העדיפויות בעניין הזה. קצב היישום של העניין הזה הוא קצב איטי מדי ואני חושב שסדרי העדיפויות של המדינה צריכים להיות כאלה שבקצב מהיר בהרבה כל ילדי ישראל ללא קטיגוריות וללא קריטריונים יזכו לחינוך חינם מגיל שלוש. זה מה שראוי שמדינת ישראל תיתן לילדים וזו הייתה כוונת הכנסת כשהיא קיבלה בשעתו את ההחלטה הזאת.

שאלה לשר החינוך. אני מחזיק פה את העמוד הרלוונטי מתקציב שנת 2000 ושם בכל מה שנוגע לתקציב החינוך הקדם-יסודי נאמר שבכל מה שנוגע לגני חובה, אני רואה פה איזשהו גידול ואפילו גידול משמעותי לעומת תקציב 1999, מ471.702- למיליון ו488- אלף. לעומת זאת בכל מה שנוגע לגני טרום חובה אני רואה כאן ירידה, מ874- אלף ל503- אלף. השאלה אם השר יכול להסביר את הנתון הזה. זה מה שהונח על שולחן הכנסת. זה מתוך ספר התקציב כפי שהונח על שולחן הכנסת.

אלה תקציבים כאלה ואחרים, אבל אין הפחתה
בתקציב.

אולי ראוי שהדבר הזה ייבדק, כי זה מה שהונח
על שולחן הכנסת.

המספרים שאני נתתי הם 621 מיליון בשנת ‏1999
ו732- מיליון בתקציב 2000.

זה לא תואם את הנתון הזה ולכן ראוי שזה
ייבדק.

זו הערה נכונה ואנחנו נבדוק את זה.

אנו חברי מועצת נוער בשוהם קוראים ליישום
חוק חינוך חובה חינם מגיל שלוש תוך מתן עדיפות תקציבית לגילאים הנמוכים ותוך הנהגת אפליה מתקנת באזורי מצוקה. אנו רואים את הגילאים הנמוכים כשלב בגיבוש זהותו ותודעתו העצמית של הילד ועל כן צריך לתת עדיפות תקציבית לגילאים אלה.

יש לציין שהחינוך בגיל מוקדם מיושם באופן פרטי אצל בעלי היכולת וההון, דבר המביא להעמקת הפערים הסוציו-אקונומים. לכן חובה לדעתנו להנהיג אפליה מתקנת.

אדוני השר, חברי הכנסת. המצב בנגב ובפרט
בכפרים הלא מוכרים, אתה קודם הצבעת עליו, אבל מי כמוני שבא מהשטח יודע בדיוק מה המצב שם.

כמה גנים לגילאי שלוש-ארבע יש אצלכם?

אין אפילו אחד. אף גן אחד לא נבנה על-ידי
הממשלה.

למה הגנים הפרטיים לא הופכים עכשיו לגנים
לא פרטיים?

הם לא קיבלו תקציבים.

אני לא מדבר עכשיו על הפזורה.

אני מהמועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים.

כי כל יישובי הבדואים הם בתוך תחולת החוק.

אנחנו מועצה אזורית לא מוכרת.

כמה ילדים יש לכם?

מדובר ב5,200- ילדים בגילאי שלוש עד ארבע.
אלה הם נתוני משרד הפנים ולא נתונים שלי. הצורך הוא בהקמת 180 גני ילדים על-מנת לכסות את הפער הזה.

מדובר במצוקה אדירה. זאת לא רק מצוקת הגנים אבל אני מציע שאנחנו לא נחכה לוועדה כזאת או אחרת, עם כל הכבוד ליושבים בוועדה, ואני רוחש להם כבוד רב. אני חושב שמשרדך צריך לקחת יוזמה וללכת ולהקים את הגנים האלה ולהיות החלוץ הראשון שמתחיל לפתור את מצוקת הכפרים האלה.

עומדים להקים אצלנו חמישה מרכזי שירות אבל יש לנו 13 בתי-ספר שנמצאים היום ולא עונים על הדרישה אצלנו. אנחנו צריכים להקים בתי-ספר ביישובים שמרוחקים מבתי-הספר הזה וזאת על-מנת לא להסיע את התלמידים. אם יוקמו חמשת מרכזי השירות האלה, זה לא יפתור את הבעיה, מה עוד שיכולות לעבור שנים עד שיקומו המרכזים האלה.

אני מעמותת הנגב. גם אנחנו מנסים לקדם את
עניין הגיל הרך. ישבתי עם מנהל מחלקת החינוך ועם ראש מועצת לגיע. למרות שלגיע נכללת בחוק חינוך חובה לגילאים האלה, אף גן לא נפתח ולא צפוי שייפתח השנה. הסיבה היא שלא קיימים מבנים, תקציבים לציוד לא בנמצא, ואין גננות. אנחנו מדברים כאן על מבנים אבל צריך לדעת שכוח אדם לא קיים בכלל. למרות שאנחנו שייכים לחוק הזה, הוא לא מבוצע. המועצה נערכה, יש רישום של כל הילדים, יש בקשות למשרד לממן הקמת קרוואנים אבל התשובות מכל מיני מקומות, מאנשים מוסמכים במשרד החינוך, שהשנה אין תקציבים.

ביישובים המוכרים, אם מדובר על ריכוזים כאלה, נצטרך להסיע ילדים בגיל שלוש-ארבע למרחקים של שלושים וארבעים קילומטר וזה לא ילך.

תלפיות מזרח בירושלים היא שכונה עם כעשרים
אלף תושבים. האוכלוסייה היא ממלכתית דתית וכמעט שאין בה חרדים. בשכונה יש חמישה גני ילדים של ש"ס שפועלים כעשר שנים עם 134 תלמידים, גן אחד ממלכתי שהשנה נדמה לי שיש בו 17 תלמידים ושלושה גנים ממלכתיים-דתיים. הילדים מהמערכת של ש"ס לא מגיעים אחר-כך למערכת הממלכתית והממלכתית-דתית. בצד הזה של השכונה קיימים שני בתי-ספר שכעת מדברים על חיסול הממלכתי ואיחוד של הממלכתי-דתי בגלל שאין מספיק ילדים.

השכונה שלכם נכללה השנה בתוכנית חינוך חינם?

לא. מנח"י כללה אותה כי הבינו שם את הצורך,
אבל כנראה שבמשרד החינוך הורידו אותה.
בשכונה אנחנו יצרנו ארבע צורות של חינוך: האחת, אנשים שיכולים להרשות לעצמם, שמחפשים את הגנים האליטיסטים בעיר ירושלים ולוקחים את הילדים מחוץ לשכונה. הצורה השנייה היא גנים פרטיים בתוך השכונה, הצורה השלישית היא גני העירייה שגם הם קיימים, והצורה הרביעית היא גני הילדים של ש"ס. זה יוצר בעיה לא קלה. שני בתי-הספר עומדים להיסגר או להתאחד עם בית-ספר אחר.

אני רוצה לשים את האצבע בפעם השנייה על
הנושא של הכפרים הבלתי מוכרים. כבר עשרים שנה שהייתי חבר בהנהלת אגודת הארבעים לעניין הכפרים הבלתי מוכרים ומשם אני מכיר גם את הפעילות של שר החינוך יוסי שריד, גם בהיותו חבר כנסת ואני יודע שהנושא קרוב ללבו.

אני חושב שכשאנחנו דנים בנושא הזה של גני ילדים וטרום חובה וגיל שלוש, אנחנו צריכים להתחיל במקומות שנמצאים במצוקה הכי גדולה. אני חושב שאין מצב דומה למצב בו נתונים הילדים בכפרים הבלתי מוכרים, קודם כל בנגב ואחר-כך בצפון. אני מדבר על חלק מהכפרים, לפחות באזור הצפון, שהוכרו רק על הנייר ככפרים מוכרים מאז שנת 1995, אבל זה עדיין לא שינה את מציאות הכפרים האלה. הם מוכרים על הנייר, אבל אין תשתית, אין דרכי גישה, אין חינוך, אין בריאות, אין כלום.

אני חושב שיש מקום לפנות היום, ועוד בתקציב הזה ועוד בשנה הקרובה, שנת 2000, לחולל את השינוי ולהתחיל את השינוי בכפרים האלה. אני חושב שזה הדבר הבסיסי ואתו אפשר לפרוץ את הדרך וללכת קדימה. איפה שיש יותר מצוקה, שם להתחיל עד שמגיעים למקומות אחרים. אני מזכיר שזה מגיע לכל ילד בישראל, אבל יש להתחיל במקומות הקשים יותר.

הקהילה של יוצאי אתיופיה היא יחסית קהילה
קטנה בארץ ומונה כ75- אלף תושבים אבל הבעיות הן גדולות ואני מדבר על ההקשר הזה של גני הילדים. יש חוסר מודעות רציני מאוד אצל ההורים בכלל לגבי הימצאות הילדים במסגרות האלה וזו בעיה רצינית מאוד. אפילו אם יש שכר לימוד מדורג, הם צריכים לשלם סכומים מאוד נמוכים כמו 100 שקלים, 150 שקלים, אבל הם מתקשים לשלם את זה כיוון שאנחנו יודעים שבאולם סמוך לכאן דנים על זה ששמונים אחוז מהם בעצם מובטלים.

מהידע שלך מדובר בילדים מעטים או רבים?

ילדים בגיל שלוש, רק ששים אחוז מהילדים בעצם
נמצאים במסגרת הזאת. צריך לזכור שבגילאים היותר נמוכים המצב הרבה יותר גרוע והם כמעט לא נמצאים במסגרות כאלה וצריך לזכור שבמסגרות האלה ילדים קולטים דברים שעשויים לסייע להם להשתלב ולהתערות בחברה הישראלית. זה בא אחר-כך לידי ביטוי בהפניה לכל מיני מסגרות של חינוך מיוחד ודברים כאלה בגלל מה שנקרא פיגור מילולי ודברים כאלה.

אני יודע ששר החינוך יוסי שריד מודע לבעיות של הקהילה של יוצאי אתיופיה.

אבל קהילה מפוזרת והיא לא נמצאת במקום
אחד.

נכון. לא מדובר באזור מסויים אלא חלקם
מפוזרים בערים מאוד חזקות, אבל בערים החזקות האלה יש איים מאוד חלשים שצריך לתת להם תשובה.

אני רוצה להעיר הערה מסוג אחר.
מטבע הדברים, גם בסקירה של השר וגם בהתייחסות ששמענו עד עכשיו הייתה התייחסות להיבט הכמותי, המספרי וזה חשוב וזה חשוב לפרוץ את הדרך. אני יודע שבמקומות שאין מסגרת כזאת, כמה חשוב להקים אותה, אבל אני רוצה בכל-זאת להסב את תשומת לב השר והמשרד גם להיבט האיכותי והתכני.

אם אנחנו סתם נשים מכולות ונשאיר שם את הילדים במסגרת כמין בייבי-סיטר ממלכתי, לא עשינו דבר. חלק ממעונות היום לצערי פועלים בצורה כזאת ובחלק מהמקרים אני הייתי מציע להורים להשאיר את הילד בבית כי זה פחות מסוכן ויותר בריא מאשר לשלוח את הילדים למסגרות שקיימות רק כמסגרות.

מסגרות שהן בפיקוח או כאלה שאינן בפיקוח?

אני מדבר גם על מסגרות שהן בפיקוח. אני מדבר
קודם כל על שינוי בתפיסה וראיית גם המעונות וגם גני הילדים בכל הגילאים כמסגרת חינוכית ולא כמסגרת שמרטפית. נגזרים מזה הרבה מאוד דברים החל מאיכות כוח האדם שנמצא שם, ואני קורא לחברי בסקטור הערבי לא להתפשר בעניין הזה. יש היום אבסורד שככל שעולה רמת השנים, אתה צריך יותר כישורים כאשר כדי ללמד סטודנטים באוניברסיטה, קצת פחות בתיכון, קצת הרבה פחות בבית-הספר היסודי, הכי פחות כישורים צריך כדי להיות גננת וזה דווקא בשנים הכי קריטיות מבחינת הילדים, וגננת, שלא כמו בבית-הספר היא היחידה שפוגשת את הילד. בבית-הספר פוגשים יותר ויותר אנשים את הילד, אבל בגן הילדים לרוב הגננת והעוזרת לגננת הן היחידות שנפגשות עם הילד, על כל המשתמע מזה גם לאוכלוסיות מאוד חלשות.

לכן אני רק יכול לפנות לשר ולבקש שיחד עם משרדו לא יתפשר על האיכות והתוכן באותן מסגרות, עם כל הרצון להגביר את ההיקפים, את הכמויות ולסדר שביישובים שלא היו עד עכשיו בכללן יקומו מסגרות, אבל בואו נשים לב לא רק למסגרת אלא גם לתוכן שלה כי זה מאוד חשוב מבחינת הילדים.

נציג משרד האוצר יכול לספר לנו כמה מבנים
ייבנו בשנת 2000, כמה גני ילדים ייבנו בשנת 2000? אולי יש לך איזה נתונים?

סך הכל 1,880 כיתות, כולל גני ילדים, ייבנו
בשנת 2000.

כמה גני ילדים?

אני לא זוכר את המספר המדוייק.

אבל באת לדיון על גני הילדים.

זאת עלייה, זאת ירידה?

זאת עלייה משמעותית ביחס לשנת 1999 בסך כל
הכיתות. בשנת 2000 יש הרחבה משמעותית בגני הילדים שנכללים באשכולות אחד ושניים. אין לי פה את המספרים.

אדוני נציג האוצר, באת לדיון, היית צריך להביא
את הנתונים.

הנתונים נמצאים אצל סמנכ"ל פיתוח במשרד
החינוך. יש לו את החלוקה הפנימית לרמה יישובית.

אני רוצה לדבר על הילדים בסיכון שהם בדרך
להוצאה מהבית ואני רוצה לבקש ולהציע שבמסגרת "הפה של היישובים" תכללו קבוצה של ילדים – כמו שפה דיברו על אוכלוסיית האתיופים שילדיה הם בסיכון – שהם בסיכון ונמצאים בכל מקום. את הנתונים אפשר לקבל ממשרד העבודה והרווחה. אני חושבת שצריך לתת לילדים האלה אפשרות כבר בגיל שלוש, ואם אפשר היה אפילו יותר מוקדם, להיכנס ולהשתלב בכיתות גן חינם ואפילו חובה. יושבת כאן גברת עליזה בר שהיא המרכזת החינוכית של המועצה לילד החוסה - אנחנו מפעילים פרוייקטים חינוכיים - והיא יכולה לתאר לכם ילדים שמגיעים לפנימייה בגיל שבע-שמונה באיזה רמה הם. אלה הם ילדים שאינם מפגרים ואינם נכים, אבל הבית לפעמים הוא מזיק והוא שלילי וחייבים להוציא אותם, היא יכולה לספר לכם מה קורה להם. אני באמת רוצה שתשמעו מעליזה תמונת מצב קצרה מאוד מי אלה הם הילדים שלא הגיעו לגן לא בגיל שלוש ולא בגיל ארבע ובבית הם לא מקבלים כלום.

אני חושבת שאני אחבור ליוסי אוחנה ואשאל
האם יש איזושהי דרך להתייחס אל אותן אוכלוסיות בישובים שלא נכללים בתוך הרשימות שלכם. אם אנחנו לוקחים את ילדי הפנימיות, הם באים מתל-אביב, מירושלים, מאשקלון, מנתניה ומכל מקום, אבל יש שם שיכבה וקבוצות של אוכלוסייה שהם מאוד נצרכים ואולי לפעמים יותר מאשר במקומות אחרים. השאלה היא איזה מענה אנחנו נותנים לאותן אוכלוסיות.

אני מברך על קידום והרחבת החוק, אבל יחד עם
זה אני רוצה להפנות את תשומת הלב למספר היבטים שפחות באו לידי ביטוי כאן.

נושא אחד זה הנושא של השפעת אי-קיום החוק או אי-יישום החוק על נשים. הרבה מאוד נשים היום ממודרות בתחום של עבודה והכשרה מקצועית והשתלבות בעבודה בגלל שהשירותים עולים כל כך הרבה כסף כשצריך לשלוח ילד לגן ואחר-כך גם לשלוח אותו לצהרון. יוצא שהתשלום עבור כל זה שווה לשכר שהן משתכרות ולכן הרבה מאוד נשים נאלצות – לא מעדיפות – להישאר בבית.

יש נקודה נוספת שאני רוצה להסב את תשומת לבו של השר אליה. יש פה עבודה שנעשתה במשך חמש שנים עם תמר גוז'נסקי וחברי כנסת אחרים ליישום החוק. אנחנו פרסמנו את הרשימה של היישובים ויש הרבה מאוד הורים שמתקשרים ואומרים שלמרות שהיישוב שלהם מופיע ברשימות האלה, הם ממשיכים לשלם.

יש לך דוגמאות?

הורים התקשרו מאחת השכונות באשקלון ואמרו
שהם ממשיכים לשלם ואנחנו רוצים לעשות איזושהי בדיקה בנושא הזה.

נקודה שלישית שאני מבקש את תשומת לב השר, היא בנושא ועדי הורים. למעשה הגיל הרך זה גיל ללא קול. ארגון ההורים הארצי מייצג את ההורים החל מגיל 5 ואילך. יש לנו פרוייקט יחד עם ארגון ההורים הארצי להקים ועדי הורים בכל הארץ לגילאי שלוש-ארבע ולצרף אותם לוועד ההורים המרכזי. להורים האלה היה תפקיד מאוד חשוב בהקמת ויישום החוק, אבל עדיין לא נפתחו דלתות הגנים ואנחנו לא מצליחים להגיע לגנים ולגייס את ההורים. זה בגלל שנושא של מעורבות הורים מאוד מאיים על המערכת. אנחנו רוצים שתפתח את הדלתות ותעזור לנו להגיע לכל ההורים כדי לגייס אותם לזה. גם לחלק את העיתון הזה שאנחנו מוציאים, לא הצלחנו להגיע לכך שהגננות ייקחו אותו ויחלקו אותו.

מוסדות החינוך במדינת ישראל פתוחים ואף אחד
לא סוגר את הדלתות. חלוקת עיתונים, אני לא יודע כי אין לדבר הזה סוף.

אני מבקשת להודות ולהתנצל בפני אלה שביקשו
ולא יכלו להגיע לרשות הדיבור כי כפי שהסברנו תחילה השר ממהר ללוויה.

אני רוצה להביע את מורת רוחי מכך שיש ישובים
ביהודה ושומרון שאתם מתכוונים להוציא מכלל הדבר הזה. אני חושב שהמגמה חייבת להיות לא הוצאה אלא הרחבה. זאת אומרת, אם יש בעיית תקציב, צריך להוסיף. אני לא חושב שיתכן שעל גבם של ילדים אתם מנהלים פוליטיקה של הממשלה. המגמה שלך כשר חינוך חייבת להיות כזאת שתתעלה מעל שיקולים פוליטיים מפלגתיים ולא להוציא ישובים אלא להוסיף ישובים.

להערה האחרונה של חבר הכנסת דני נווה. כאן לא
מדובר בכלל על גבם של ילדים. אם כבר על גב, זה על גב ההורים ולא על גבם של הילדים. אין דרך אחרת אלא לגבש את המערכת על-פי סדר העדיפויות שלה, זולת הדרך של פרופיל סוציו-אקונומי. אם יש התנחלויות, בכל הכבוד, שהן לא קדושות, שהן בפרופיל סוציו-אקונומי מאוד גבוה, הן לא יכולות לקבל. נקודה.

לא עכשיו. בסוף כולם יקבלו.

אחר-כך כולם יקבלו. החוק הוא לעשר שנים ואני
מקווה שהוא לא יימשך עשר שנים.
אגב, היו אצלי אנשי ההתנחלויות, אמרתי להם שלו אני תחתיהם – כנראה שאני לא – אני הייתי תומך בהצעה הזאת. הרי הם לא צריכים להופיע כאנשים שמקבלים דבר שלא מגיע להם. כל זמן שהם עכשיו בקטיגוריה של לגיע מצד אחד ואופקים מצד שני, הם לא בקטיגוריה הזאת. מה לעשות? הם היו צריכים להגיד שהם לא רוצים להיות בקטיגוריה הזאת. זה עניין של על גבם של ילדים?

בוודאי. בסופו של דבר הילדים סובלים מזה.

למה? אלה הם ישובים מבוססים.

אני מדבר על המסגרת.

אז תשיג לי את התקציב לכך.

אני מוכן לתת לך את כל התמיכה בכנסת.

התקציב של שנת 2000 של משרד החינוך הוא
תקציב מאוד מאוד מכאיב.

למרות שפורמלית הוא לא קוצץ.

הוא תקציב מאוד מאוד מכאיב ויש הרבה צרכים
חיוניים. היום אנחנו דנים על גני ילדים בגילאי שלוש-ארבע, והחברים משוהם דיברו על כך שצריך לתת לזה עדיפות, ואני מסכים לכל מילה. הבעיה היא רק שאני לא מכיר פינה במערכת החינוך שאני לא צריך לתת לה עדיפות. היום אנחנו מדברים על גילאי שלוש-ארבע, אבל כשמדברים על ילדים בסיכון? ילדים בסיכון הם בעדיפות שבעדיפות. בקרוב אני אביא את זה לכאן ולוועדת החינוך ולוועדת הכספים נושא של כפרי נוער ולשם מגיעים ילדים שזאת האופציה האחרונה עבורם. שם יש קיצוצים איומים ונוראים. למה? כי חברינו היקרים מהאוצר, כל השנים יש להם סמרטוט אדום וזה המינהל לחינוך התיישבותי והם רוצים לבטל את המינהל לחינוך התיישבותי. מכיוון שזה לא ניתן להם, אז הם רוצים לבטל אותו בדרכי עקיפין. בכפרי הנוער יש קיצוץ של ארבעים אחוז.

לאן ילכו הילדים?

זאת תחנה אחרונה. אם משם יוצאים הילדים,
אין להם לאן ללכת. את מכירה את הנושא, אני מכיר אותו, חברים אחרים מכירים אותו. כפר הנוער קדמה למשל, זו תחנה אחרונה. הם יוצאים משם, אין להם לאן ללכת. זה אנחנו נפתור כי אני לא מאמין שהתקציב שנכנס לוועדת הכספים כפי שהוא נכנס, כך הוא יוצא. היו מלחמות שעשינו בממשלה, במלחמה אחת גדולה דווקא ידינו הייתה על העליונה, כי אז לא היה הקיצוץ המסיבי במשרד החינוך, אבל יש דברים שהם מאוד מאוד חשובים וחייבים להיות מתוקנים בוועדת הכספים.

דובר כאן על הילדים יוצאי אתיופיה. אני בשיניים מחזיק את התקציבים, ממש בשיניים כי מקצצים בכל דבר, אבל יש דברים שאני ממש לא יכול לקצץ.

אני לא מציע להתקנא בשלב הזה של חיינו בש"ס, בסיפור הזה של ש"ס כאשר מדובר בכיתות קטנות וכאשר מדובר בהסעות. אגב, עיני לא צרה, אני מוכן שזה יהיה גם בכל המערכת, אלא שהבעיה היא שבכל המערכת זה לא מתאפשר. הסיפור הזה של ש"ס נגמר. הם עכשיו סגרו חמישים בתי-ספר, הם לא יקימו בתי-ספר אלא על-פי הקריטריונים של משרד החינוך. אני לא יודע מה קורה בתלפיות, אבל אפשר לבדוק מה קרה בשבועות האחרונים. בכל הארץ אני שומע על כך שהמערכת מתקשה לקיים את עצמה וזה לא פלא, משום שבמשך ארבעה או חמישה חודשים המערכת לא קיבלה אגורה אחת לתפעול. אגב, אני לא חושב שזה בסדר משום שבסופו של דבר גם שם יש ילדים. אני מדבר על תפעול ולא על משכורות שניתנו מקדמות וגם זה באחור של כמה חודשים ואנחנו לא משלמים את העבר. לתפעול, המערכת לא קיבלה כספים במשך ארבעה-חמישה חודשים. אתם מכירים מערכת שמתפעלת או פועלת מבלי שהיא מקבלת תקציבים? אני לא חושב שזה בסדר, אלא מה, בשלב זה אי-אפשר לתת את התקציבים לתפעול לפני שמסכמים את שאלת הגירעון, לפני שמסכמים את תוכנית ההבראה והם צריכים להיכנס לתוכנית הבראה.

אני הבנתי שהקריאה של הנציגים מתלפיות היא
לחזק את החינוך הממלכתי בשכונה שלהם.

בוודאי. בין השאר החוק הזה נועד לאפשר
אלטרנטיבה בכל מקום. אם אדם רוצה לשלוח את ילדיו לרשת החינוך של ש"ס, והוא שולח את הילד שלו על-פי הכרה ועל-פי בחירה, אין לי בעיה. זאת אומרת, יש לי דעה על זה, אבל יש לי דעה בהרבה דברים. זה בסדר, זה על-פי בחירתו ואין בעיה. אבל אם אנשים מגיעים למצב שבעל-כורחם הם שולחים את הילד, זה מצב בלתי נסבל ולכן חייבת להיות אלטרנטיבה. החוק הזה מיועד קודם כל במקומות היותר חלשים ואחר-כך במקומות אחרים, לתת אלטרנטיבה.

אני רוצה לומר משהו לחברים שלנו מהפזורה ובכלל ליישובי הבדואים ואני רוצה לומר את זה מאוד מאוד בזהירות. קודם כל, השאלה איך משקיפים על העניין. כל היישובים הבדואים לפי דעתי כלולים בתחולת החוק וזאת מהסיבה הפשוטה שלצערנו הרב הם באשכולות הנמוכים, אשכולות אחד ושניים.

יכולתי לא להחיל, הייתי אומר שבלגיע אין תשתיות, אז מה היה יוצא מזה? אין ספק שזה מחייב את המשרד להתחיל לבנות. אתה אומר שחסרות 130 כיתות – לא יהיו 130 כיתות השנה, זה הרי ברור, כל אחד מבין שאי-אפשר לבנות עכשיו 130 כיתות במקום אחד כי הרי בדיון הבא נדון במקומות אחרים ששם המצוקות הן איומות ונוראיות. יחד עם זאת אני מרשה לעצמי לומר שהמצב שבלגיע אין אף גן אחד על-פי תחולת החוק, מביא אותי למחשבה שאין מספיק יוזמה גם במקום, וסליחה שאני אומר את זה.

אני רוצה לומר לך שיש יוזמה של עמותה מקומית
שהקימה גני ילדים מזה 12 שנה בלגיע. העניין הוא שהגנים האלה לא מוכרים ולא רוצים להכיר בהם.

הם יכולים להיות מוכרים, אין בעיה. אנחנו הרי
מממנים את הגנים.

אני אגיד מה הבעיה. קודם כל, המבנים לא כל כך
תקניים, שנית, הגננות לא מוסמכות. אני ביקשתי שמשרד החינוך ידאג להכשרת הגננות. אני מקבל מאוד את מה שאמר החבר מהמועצה לשלום הילד בעניין הכשרת הגננות. אני לא רוצה להקים גן רק כדי שיגידו שיש גן.

מה שכתבת לי בפתק, תאמר עכשיו כאן.

קודם כל, אני מודה למר קדמן על הדברים שאמר.
אני חושב שזו אמירה נכונה ומאוד מאוד משמעותית ואנחנו רוצים ללכת בדרך הזאת.

ביישובים בפזורה יש בעיה של מבנים, יש בעיה של גננות, בדיוק אותו תיאור שאתה תיארת. אני חושב שאנחנו לא יכולים להתפשר לא בנושא בטיחות ולא בנושא ההסמכה והיכולות הפדגוגיות של הילדים.

אז תבנו גנים תקניים.

אנחנו מיישמים את החוק רק חודש. למעשה
התחלנו בו ב1- בספטמבר. אנחנו מתכוונים לבצע אותו ולסייע ליישובים בפזורה. התחלנו לטפל בכך עם דוקטור יצחק תומר, מנהל המחוז, ולהערכתי יש סיכוי טוב מאוד שכל הפזורה תיכלל בשנת הלימודים תשס"א, אבל בואו ניכנס ברגל ימין ולא ברגל שמאל.

אני מבקש לשמוע את תשובת השר בקשר
להכשרת גננות. מבחינתי זה הדבר העיקרי והוא קודם למבנים.

אנחנו במכללת קיי מאפשרים לגננות של הנגב
לקבל הכשרה ופתחנו את המסלולים בכל המכללות בארץ להכשרת גננות פרטיות. יש מקום ויש לנו תנאים מאוד מאוד ברורים לגבי קבלת כוח אדם. נכון, אנחנו לא מתפשרים לגבי הרמה וזה אחד הדברים שאנחנו לא מוכנים לרדת בו, אבל אנחנו בהחלט מאפשרים לכל מי שרוצה לבוא ללמוד.

מכיוון שמדובר בנקודה מאוד מאוד נכונה, זה נכון
שבדרך הטבע משרד החינוך לא יכול גם להמריץ את הגננות וגם להביא אותן וגם לשים אותן במכללה. יש גבול למה שמשרד ממשלתי יכול לעשות. מכיוון שמדובר בבעיה מיוחדת במינה, אני אבקש מחברי במשרד להכין לי איזושהי תוכנית לכמה גננות אנחנו זקוקים, איפה אפשר עכשיו להכשיר אותן בכל ההקדם האפשרי, מה העזרה שאנחנו יכולים לתת, ואני חושב שאנחנו יכולים לתת עזרה מסויימת, ואנחנו נשלח לכם גם את החומר הזה.

ליצחק קדמן אני רוצה להגיד שהערתו בוודאי מקובלת עלי מאוד, אבל אתה הרי יודע שאנחנו מדברים על גננות ועל מורים. אתמול הייתי בערב ונפגשתי עם אנשים ובין השאר היו להם טענות וטרוניות לגבי המורים בישראל ורמתם. אני אמרתי שם שאין לי שום טרוניות לגבי מורי ישראל ורמתם ואני כל בוקר קם ומודה להם שהם הולכים לבתי-הספר ומלמדים. למה? מן הסיבה הפשוטה. הכי קל לבוא בטענות ולהגיד שהמורה לא מספיק טוב, כן מספיק טוב וכולי. כל זמן שמשכורתו של המורה והמורה היא כפי שהיא, אז מי כמוך יודע שיש חוקים ויש כללים בעניין הזה. כשאתה אומר אל תתפשרו, זה בסדר גמור. כשמורה ומורה מרוויחים 3,500 שקלים, נניח ישפרו את משכורתם והם לא ירוויחו 3,500 שקל אלא הם ירוויחו 4,000 שקל, שזאת תהיה תוספת עצומה, אז מה? אז מה יש לנו לבוא אליהם בטענות. להפך, צריך לחזק אותם, לעודד אותם, להגיד להם תודה רבה שהם מלמדים את הילדים שלנו בתנאים מאוד קשים. רבים מהם אגב עושים את זה מתוך תחושה של שליחות. אני חושב שמורים זה הדבר החשוב ביותר ואני לא מכיר דבר יותר חשוב ממורה. אני זוכר שממשלה אחת שיפרה בחמישים אחוז את משכורתו של המורה, וזו לא הייתה הממשלה הקודמת.

אתה הופך כל דבר לפוליטי.

לא, זה לא פוליטי בכלל.

אנחנו כאן כדי לפתור בעיה בנושא מסויים.

שלוש שנים הייתם בממשלה, אחוז אחד לא
הוספתם, לא נקפתם אצבע ויש לך עוד טענות? תן לנו, אנחנו רק ארבעה חודשים.

ברשותכם, אני מבקשת להודות לשר יוסי שריד על
סקירתו ועל תשובותיו ולכל המשתתפים.
אדוני השר, אני מבקשת שמשרדך בהקדם יעביר לנו פרוט מלא של הנושא הזה כי הוועדה הזאת בהמשך תעקוב אחרי הביצוע ובכלל לגבי מקומות מסויימים כמו היישובים הלא מוכרים. אני מקווה שיחד עם האגף לחינוך קדם-יסודי ויחד עם כל הגורמים במשרד החינוך אנחנו נקדם את החוק הזה.

אני חושבת שהמטרה צריכה להיות לא עשר שנים אלא חמש שנים. אני חושבת שבחמש שנים ניתן להגיע לכך שכל ילד ילמד חינם בגיל שלוש-ארבע.

תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10