מעמד הילד 191099ב

2
הוועדה לקידום מעמד הילד
19.10.99
הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 9
מישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד
יום שלישי, ט' חשוון התש"ס (19.10.99)

חברי הוועדה: תמר גוז'נסקי - היו"ר
אופיר פינס-פז

חיים בן-עמי - מנכ"ל רשת אורט
משה קרפל - סמנכ"ל רשת אורט
גילה קלדרון - מנהלת המחלקה לבתי-ספר על יסודיים,
עיריית תל-אביב
לאה פאר - מנהלת בית-ספר אורט גאולה
זיוה לויצקי - מורה, בית-ספר אורט גאולה
זהבה יקיר, צביקה לבנדה, חנה לבנדה,
עוזי כהן, שרה כהן, אלי רגר - ועד הורים, בית-ספר אורט גאולה

בת-שבע פנחסוב

תמר שפנייר, שלומית כהן

סגירת בית-ספר אורט גאולה.

סגירת בית-ספר אורט גאולה

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד הילד. על סדר היום: סגירת בית-הספר אורט גאולה. הגיע לשולחן הוועדה מכתב ששלח ועד ההורים של בית-הספר, שהתריע מפני ההשלכות של הסגירה, שאני לא יודעת בדיוק מתי היא מתוכננת ואיך. אני חושבת שהטוב ביותר יהיה אם פשוט נשמע קודם כל את העובדות מפי מנכ"ל רשת אורט, נשמע את ההורים ואחרים. מר חיים בן-עמי, בבקשה.

אני רוצה להתחיל בכך שאני מתנצל גם בשמו של נשיא אורט ישראל וגם בשמו של יושב-ראש הוועד הפועל של אורט ישראל, ששניהם, כל אחד מהטעמים שעמו לא היה יכול לעמוד בלוח הזמנים הזה אך ממילא האחריות לסגירה הזאת מוטלת על ההנהלה של אורט ולא על הדירקטוריון. נמצאים פה מטעם אורט, לצורך העניין, הגב' לאה פאר, מנהלת בית-הספר, מר משה קרפל, סמנכ"ל, ואנוכי.

המהלך שאנחנו מדברים עליו - הסוגיה של תפעול בית-ספר אורט גאולה בתל-אביב - הוא מהלך שנמצא על המדוכה כבר שנה שלישית, שהיא השנה השלישית לכהונתי ברשת אורט.

זה בית-ספר ותיק מאוד, נכון?

זה בית-ספר ותיק מאוד, פחות ותיק כאורט אבל ותיק מאוד.

פרופ' רובינשטיין למד שם.

הוא ותיק אפילו יותר. גם ראש-הממשלה לשעבר, מר שמעון פרס, למד שם.

ממתי הוא שייך לרשת אורט?

סדר גודל של כ20- שנה. בית-הספר אורט גאולה, בשנים האחרונות לפחות, הוא - ויסלחו לי אם אני משתמש במילים לא לגמרי פדגוגיות - בבחינת ברירת מחדל או בחירה של חלופה מדרגה אחת מתחת לתוכנית המסודרת של מערכת החינוך, במובן שהיום מערכת החינוך מדברת בעיקרה על בתי-ספר מקיפים עם מחויבות לתת שירות לקהילה או לתא שטח או לאיזור - תלוי באיזה מבנה יישובי אנחנו מדברים. בית-ספר מקיף, תחת המדיניות של עיקרון ההתמדה ואי הנשרה, חייב לתת שירותים למירב (אני אומר למירב, למרות שהמדיניות אומרת לכל) התלמידים שרוצים לבוא בשעריו. יש כמות מסוימת של בתי-ספר שהם בבחינת הזדמנות שנייה - גם זה לא מונח שהולם מאה אחוז את המונחים הפדגוגיים - עבור תלמידים שמטעם כזה או אחר אינם מדביקים את הקצב, בין אם בגלל גודש הכיתות והחצרות ובין מבחינת הקצב של תהליך הלמידה. בתוך הצנטריפוגה הזאת הם לא מוצאים את מקומם בבית-הספר, ואז יש בתי-ספר שנועדו לתת פתרון לאוכלוסיות כאלה, שהישגיהן איטיים יותר או זקוקות לסביבה מצומצמת יותר.

בית-הספר אורט גאולה הוא אחד מבתי-הספר האלה, שנותן שירותים לקהילת תלמידים שנושרת מבתי-הספר המקיפים בעיר תל-אביב. המציאות של בית-הספר אורט גאולה בשמונה או עשר השנים האחרונות, מטעמים שונים ומשונים שעל חלקם אנחנו יכולים לעמוד כאן, נמצא בתהליך קבוע של ירידה בביקוש. אני אומר את הדברים כי זה לא רק בית-ספר גאולה. הפלטפורמה התל-אביבית מייצרת סל ביקוש של תלמידים בגודל מסוים, שהוא הולך ופוחת לנוכח המדיניות הממלכתית של אי הנשרה ועיקרון ההתמדה וכל מה שכרוך בכך, וסל ההיצע של מוסדות דומים לבית-הספר גאולה הוא גדול מסל הביקוש. עובדה זו מייצרת תופעה שאם כמות התלמידים יורדת - -

אתה יכול להביא עובדות?

כן, יש לי עובדות, נתונים מסודרים, לסיבור האוזן. עקומת הירידה של בית-הספר אורט גאולה: שנת תשנ"ב - 398 ילדים; תשנ"ג - 357; תשנ"ד - 360; תשנ"ה - 311; תשנ"ו - 301; תשנ"ז - 250; תשנ"ח - 233; תשנ"ט - 248 ילדים. כלומר, אנחנו נמצאים בירידה בסדר גודל של 150 תלמידים ברצף של שמונה השנים האחרונות, כאשר גם 398 תלמידים זה לא בית-ספר ענק אבל זה בית-ספר שלפעמים אפשר לנהל אותו.

דרך אגב, בבית-הספר הזה יש כ65%- תלמידים שהם תל-אביבים ו35%- תלמידים לא תל-אביבים. בבית-הספר הזה ישנה קבוצה ייחודית של תלמידים, שהם פריפריאלית לא בהכרח תל-אביבים, וזו קבוצה של תלמידים לקויי שמיעה. אין חולק על ההשקעה והמסירות של הצוות ומה שהוא מקדיש לטובת הילדים. שום החלטה לא נפלה בשל ערעור על אופן העשייה בבית-הספר. אופן העשייה בבית-הספר, כדי לאפשר איכות פדגוגית, חייב את רשת אורט ואת עיריית תל-אביב, בהסכם השותפות של הפעלת בית-הספר על רצף השנים שבין תשנ"ב לתשנ"ט, להוסיף סל משאבים בסדר גודל של כמעט 7 מיליון שקלים. דהיינו, עודף הוצאות על הכנסות.

7 מיליון לשנה או לכל התקופה?

7 מיליון לרצף השנים האלה כולו.

מהו הגרעון השנתי?

יש שנים שאישרו לו יותר, יש שנים שאישרו לו פחות. ויש משמעות לעובדה שאישרו לו פחות.

משרד החינוך מממן?

משרד החינוך לא מימן את הגרעון.

משרד החינוך מממן את הלימודים, אז מה חסר?

חסרות שעות, חסר כסף לתחזוקה של המבנה, חסר גודל צוות על - -

כמה חסר לשנה?

אם אנחנו מדברים על סדר גודל של למעלה מ6- מיליון שקל ב8- שנים, חסרים בממוצע 800 אלף שקלים לשנה. השנה יש לבית-הספר כ500- אלף שקלים גרעון.

איך הם מתחלקים?

הם אמורים להתחלק, לכאורה, חצי-חצי בין אורט לבין עיריית תל-אביב. לעיריית תל-אביב יש טיעון לגיטימי והגיוני, היא אומרת: אין שום סיבה בעולם שאני אסבסד תלמיד לא תל-אביבי. איזו הצדקה יש לגבות מיסים מאנשים כתושבי תל-אביב כדי לממן את עודף ההוצאות על הכנסות על תלמיד מחולון?

אבל יש הרבה תלמידים מתל-אביב שלומדים בחולון.

לא.

בוודאי שיש.

הכסף של משרד החינוך עובר עם התלמיד. חיים בן-עמי מדבר על שיפוץ הבניין.

בבית-ספר בראשון לציון לומדים מאה תלמידים תל-אביביים כי יש מגמה ייחודית שאין לה תחליף בתל-אביב. עיריית ראשון לציון משקיעה כסף בבית-הספר הזה, כמו שאתם משקיעים כסף בבתי-ספר בתל-אביב. האם זה לא נכון באותה מידה? כלומר, הטיעון הזה שאנחנו לא נשקיע כי חלק מהתלמידים הם לא תל-אביביים הוא בעיניי חרב פיפיות.

זה לא חרב פיפיות. אני לא מדבר על המשמעות של שיפוץ הבניין או דברים כאלה, שהם לא רלוונטיים לעניין - -

תרשה לי, ידידי. אתה מספר לנו בקצב איטי ובהרחבה, אבל בוא ננסה להגיע לעניין. למה אתם רוצים לסגור את בית-הספר? בגלל 250 אלף שקל?

קודם כל, אנחנו לא מנסים לסגור, אנחנו מעבירים ולא סוגרים.

את בית-הספר אתם סוגרים.

את המבנה.

בית-הספר שממוקם ברחוב גאולה, הוא יהיה סגור?

לא, הוא ישרת את האוכלוסייה בקהילה בתחומים אחרים, לא כאורט. נקודה. כל תלמידי אורט גאולה שבחרו או שיבחרו בהמשך הדרך באלטרנטיבה שאורט גאולה ייצג, יוכלו לבחור, החל מהשנה הבאה באותה אלטרנטיבה, רק באתר הפיזי של אורט יד שפירא.

אורט יד שפירא הוא אותו סוג בית-ספר? הוא גם בית-ספר שנותן הזדמנות שנייה?

לא.

אורט יד שפירא הוא לא אותו הדבר. אני מחלק אותו לשני מובנים. אחד - הקמפוס, המבנה; שניים - החלק הלוגי שלו. בחלק הלוגי שלו הוא הזדמנות שנייה והוא נועד לאותם תלמידים שמאיזשהו טעם לא המשיכו בבית-ספר עירוני מקיף ויכולים לבחור או באורט גאולה או באורט יד שפירא או בפיטמן או בעירוני י"א, שהם בתי-הספר של ההזדמנות השנייה שדיברתי עליה. אורט יד שפירא, בחלק הלוגי שלו, נכון להיום, מופעל תחת המטרייה של משרד העבודה. אנחנו נמצאים בשני מהלכים.

אורט גאולה שייך למשרד החינוך?

כן.

זה הבדל עצום.



אחרי כן רשמה שלומית כהן

אנחנו מדברים בשלב הזה על מהלך שבו אנחנו מעתיקים את אורט גאולה הלוגי, לא הפיסי, לאתר של אורט יד שפירא. הקמפוס הוא הרבה יותר טוב, אין ספק בכך. הקמפוס הזה מסוגל לקלוט גם את תלמידי גאולה. אורט גאולה לא מסוגל לקלוט את תלמידי יד שפירא בגודל שלה. אנחנו מצמצמים גם את יד שפירא ומונעים קליטה של תלמידים לא תל-אביביים ליד שפירא כדי להגיע לסדר גודל של בית-הספר מבחינת כמות התלמידים, שהוא נכון לאוכלוסיית התלמידים הזאת שמטעם זה או אחר אינם מתמודדים בחצר של אלף תלמידים.

האם מותר לך למנוע מתלמידים מחוץ לתל-אביב מלהיכנס לבית-הספר של אורט?

בוודאי, איזו שאלה.

למה? אתה עירייה? מה אכפת לך מאיפה בא התלמיד?

זה בית-ספר משותף עם הרשות.

אמרת שזה עם משרד העבודה.

אותו כנ"ל. המטרייה הממלכתית שיושבת מעל תהליך החינוך יש בה גף שחייב את זה.

מה התקציב השנתי לתלמיד בבית-ספר שממומן על-ידי משרד החינוך לעומת התקציב השנתי לתלמיד בבית-ספר שממומן על-ידי משרד העבודה?

משרד העבודה פר תלמיד נותן יותר, אני לא יודע להגיד כמה יותר. אופן הניהול במשרד העבודה הוא אופן ניהול לוקה בשני היבטים. האחד, בפריסה שהם עושים של בתי-ספר, דהיינו יש להם בתי-ספר של 70 תלמיד שקורסים, בגלל צורך שלהם שאני לא יודע להסביר אותו ואנחנו מנהלים מאבק ענק בנושא הזה מול משרד העבודה. פעם שנייה, יש מרכיבים בתוך תהליך התגמול של משרד העבודה שנמצאים תמיד באיזשהו פיגור או אי-בהירות. אין אותה יציבות. אבל אנחנו לא מדברים על העברת התלמידים של גאולה תחת המטרייה של משרד העבודה, נהפוך הוא.

איך תעשו את זה? מחר הם ילמדו ביד שפירא, איך הם לא יעברו למסגרת משרד העבודה?

המבנה הפיסי הוא לא מבנה של משרד העבודה, הוא מבנה של העירייה ויש חלוקה פנימית. המהלך שאנחנו מנהלים מגעים עליו היום, גם עם משרד העבודה וגם עם משרד החינוך, הוא הפוך, לקחת את כל תוכנית הלימוד העיונית, כולל לתלמידי משרד העבודה, ולהעביר אותם למשרד החינוך. כדי לאפשר את מסלול המיומנויות לתלמידים שיבחרו במיומנויות של משרד העבודה, כי הן טובות יותר מאלה שיש היום במשרד החינוך. זה המהלך האסטרטגי שאנחנו מדברים עליו. מהלך שבו כרגע, בשנת תשס"א, יעברו תלמידי ואנשי ההוראה של אורט גאולה לאורט יד שפירא.

כמה רשת אורט תחסוך לעצמה?

היא לא מתכוונת לחסוך. במקרה הטוב היא תחסוך את עובדי המינהל.

האם הבניין בגאולה בשכירות?

לא, הוא שייך לעירייה.

אז למה אתם עושים את זה?

כי כדי לתת איכות אמיתית אנחנו צריכים לתת עוד יותר, וכשאני צריך לתת עוד יותר הורדתי את ההקצבה שנתתי לגאולה ממיליון ומאתיים אלף כשהגעתי למקסימום 500.

אבל מתוך ה-500, 250 של של העירייה.

בחלוקת העוגה של התקציבים מעבר לתקציבי מדינה שניתנים על-ידי אורט למוסדות שמנוהלים על-ידי אורט, ואני מדבר על עשרות מיליונים, אין כל הצדקה להשקיע מיליון וחצי שקלים או מיליון שקלים ב-200 תלמידים בגאולה, ובמחיר הזה לקפח 1,200 תלמידים בבית-שאן או בחצור הגלילית. מוכרחים לחלק את העוגה הזאת בצורה מאוזנת ומסודרת. מה שקרה, בגלל גודל בית-הספר מול העומס התפעולי שלו נוצר מצב שעל גודל כזה אם אנחנו רוצים לתת איכות ומניפה של בחירות, אנחנו צריכים לנפח אותו מעבר לתקציב שמדינת-ישראל מקצה.

הרשת שלכם עובדת גם על תקציב עצמאי, לא רק על תקציב המדינה.

נכון.

מה המרחק הפיסי בין בתי-הספר?

לא מדדתי אותו בנסיעה. בקו אווירי הוא בין 5 ל-7 קילומטר. אבל הילדים של גאולה הם לא ילדים של השכונה. אחד מגיע מרמת-אביב ואחד מנאות אפקה ואחד מתל גיבורים.

מנהלת בית-הספר, בבקשה.

אני לא רוצה לדון על הנושא של התקציבים. בשנה האחרונה היינו ללא גירעון. אני מנהלת את בית-הספר 10 שנים, 30 שנה אני עוסקת בחינוך, ואני רוצה לדבר רק על הדברים האלה, לא על העניין של כספים.

10 שנים עבדתי כמורה לספרות בבתי-ספר תעשייתיים, 8 שנים עבדתי בארגמן, ניהלתי בית-ספר תעשייתי, ו10- שנים אני בגאולה. אני מלמדת כל השנים, 30 שנה, אך ורק ילדים שקוראים להם "הזדמנות שנייה". הם ילדים שנשרו מהמערכת כי הם היו אותם ילדים שבכיתה של 40 ילדים הם לא מסוגלים ללמוד. הם ילדים שבאים מבתים מאוד קשים. יש לי ילדים היום בבית-הספר שההורים שלהם נרקומנים, יש ילדים שהוריהם בבית-הסוהר, יש ילדים שהוריהם מקסימים והם באים מבתים נהדרים ותומכים, הרבה מאוד כאלה. אבל לילדים היה קשה במסגרת המאוד גדולה. למסגרות הגדולות היה קל להעיף אותם החוצה, כי הם מפריעים להם בסטטיסטיקה של סוף השנה, כמה תלמידים מצליחים אצלם בבחינות הבגרות.

הילדים האלה הגיעו אלינו רדופי כשלונות. אני מתרגשת מאוד מהמעמד הזה, כי הוא היה לי חשוב לקראת הפנסיה שלי. יכול להיות שלקראת הפנסיה סוף סוף אומר את הדברים שאני חיה אותם כל-כך הרבה.

הנתונים שחיים העלה פה הם נכונים. אנחנו בארבע השנים האחרונות נכנסנו לעניין של עקרון ההתמדה. עקרון ההתמדה לכשעצמו הוא נפלא, מפני שאם בבתי-הספר הגדולים בתל-אביב העיפו תלמיד, ובעיקר את הדרומיים, וחלקם לא מצא מסגרות וחלקם לא נכנסו למסגרות כמו שלנו, אפשר לבדוק כמה ילדים מסתובבים ברחובות, אז עקרון ההתמדה הוא בגדול נהדר. אבל מה קורה עם אותם ילדים שהם קצת שונים? כולנו שונים. לי יש חמישה ילדים, האם אני יכולה להכניס את כולם בתיבה אחת? האם אני יכולה להכניס את כולם למסגרת אחת? אי אפשר להכניס את כולם. אני לא מדברת רק על אורט גאולה, לכל בתי-הספר שנותנים תשובה לאותם ילדים שאינם מסוגלים לשבת במסגרות הגדולות, כי הן אינן מתאימות, חייבים לתת פתרון שיהלום אותם, את היכולת שלהם, שהיא לא התגלתה.

מה ממוצע הילדים בכיתה אצלכם?

יש לנו כיתות הכוון. לפי החוק הן בין 13 ל20- תלמידים.

לא, התקן של כיתות הכוון הוא 20 ילד, כדי שהוא יעמוד מול תקצוב של משרד החינוך.

לכיתות הכוון אסור פחות מ-13 תלמידים, ואסור מעל 20 תלמידים. הכיתות הן יחסית קטנות. יש כיתות עם 15 תלמידים, יש עם 27, והיום כשאנחנו מלמדים מתמטיקה לשלוש או לארבע יחידות יש גם 30 תלמידים, כי אלה תלמידים שיכולים יותר. אני לא רוצה לדון בזה, כי זה כרגע לא הפרויקט.

אני יכולה להביא דוגמאות בלי סוף לילדים שנכשלו בכל בתי-הספר הגדולים והם באים לחפש את עצמם. גם לנו יש רף, צר לי שגם אנחנו לא יכולים לקבל את כולם. בכיתה י' החלטנו שנותנים לכולם לעשות בחינת בגרות במחשבים, כי ראינו שהילדים מצליחים במחשבים. הם מסיימים את בחינת הבגרות במחשבים, וזאת הדוגמה, הרי מדובר בילדים שכל הזמן נכשלו. הם עולים לי"א וצריכים לעשות בחינות בגרות באומנות, כי יש לנו גרפיקה ויש לנו אופנה ויש מתמטיקה. בשנה שעברה עשינו יחידה אחת במתמטיקה. הם אומרים לי שהם לא יעשו בחינה במתמטיקה, ואני אומרת להם שאם הם הצליחו במחשבים זאת אומרת שהם יכולים כך עד הסוף. אני לא יכולה לנפנף שאצלי בסוף כיתה י"ב מצליחים כל הילדים שנכנסים, כי באמת לא כולם מצליחים, קשה להם מאוד. אני לא יכולה להדביק בבית-ספר עם צוות מורים מעולה פער של כל-כך הרבה שנים. אלה ילדים שסבלו כל השנים, הם רדופי כשלונות. ואני לא יכולה פיסית לצמצם את כל הפער, כי יש תוכנית לימודים של משרד החינוך שאותה צריך להשיג. אנחנו לא עד כדי כך מסוגלים לעשות את הדברים האלה. אבל מצליח אצלנו אחוז מאוד גבוה של תלמידים, 15 יחידות. אולי רק 4% מצליחים על המכה הראשונה. אבל אם הייתם רואים כל שנה כמה ילדים חוזרים אחרי הצבא, כי במודעות שלהם שהם יכולים, אז אני אנפנף אחרי כמה שנים ואני אומר תראו כמה עשינו באורט גאולה. מה זה משנה אם הם סיימו בסוף כיתה י"ב או אחרי הצבא? כמה אחוזים מסיימים בכל הארץ?

34%.

זה הכל. איפה כל ה50%- של הילדים? יש לנו בבית-הספר 33 תלמידים לקויי שמיעה, שהם משולבים בתוך בית-הספר. זה הבייבי שלי. ערך עליון כזה שילד לומד עם ילדים חריגים והוא יודע איך לקבל אותם, והם משתלבים בכיתות במתמטיקה, באנגלית, בגרפיקה, באופנה. ילד שהיה מסתובב קודם ולא עשה דבר והיום הוא נכנס ומחייך. מה אנחנו צריכים יותר מזה? איציק כהן, שהיום הוא הסמנכ"ל למינהל הפדגוגי, כשהיה מנהל מחלקת החינוך העל-יסודי הוא נכנס אלי לבית-הספר ואמר לי, הילדים מחייכים פה. השבתי לו שאנחנו מנשקים את הילדים, אנחנו מחבקים את הילדים והם הילדים שלנו.

בשנה שעברה היו 250 ילדים. אני רואה 250 ילדים כאלה, במסגרת כמו שלנו, והלוואי ויהיו עוד מסגרות כאלה, לאו דווקא של אורט, שמשרד החינוך ייקח על עצמו. לא נכון שיהיו יותר מ-250 ילדים, כי 250 ילדים שמסתובבים אצלי בחצר אני רואה אותם, המורה שמסתובבת רואה אותם. אני יכולה לשאול תלמיד למה הוא לא התגלח היום, ואני יכולה לבקש שייכנסו אלי לחדר והם יכולים לקבל בבוקר את הנשיקה ואת החיבוק שהם לא מקבלים בבית, ואני לא מגזימה.

איך את רואה את ההעברה מבחינה חינוכית?

אף פעם לא התעסקתי בנושא התקציב, כי אני לא חושבת שמנהל בית-ספר צריך להתעסק גם בתקציבים. בזמנו כשדיברנו על כך שיש גירעון מאוד גבוה, אמרתי שיכול להיות שזה באמת לא כדאי. אבל אחרי שנה שעברה, אני משנה את דעתי. אני אומרת שאם כבר התייצבנו ואנחנו עומדים על 250 תלמידים בלי פרסום, בלי שיווק בית-הספר וסגירה של רישום לכיתה ט', וכל זה בלי גירעון, אז בשביל מה להעביר אותנו?

נניח שהם מגיעים לשם ומשתלבים בחצר הגדולה, מזה את חוששת?

יהיה מספר גדול יותר של תלמידים במסגרת אחת.

מה עוד יזיק שם?

יד שפירא הוא בית-ספר מצוין, הוא נותן שירות נהדר לאותם הילדים שמגיעים. לעניות דעתי אסור לגעת ביד שפירא, כי הוא בית-ספר תעשייתי. אותם ילדים שמגיעים ליד שפירא הם אותם ילדים שלא יכולים לשבת שישה ימים בשבוע, ונהדר להם אז הם עובדים שלושה ימים ולומדים שלושה ימים והם עושים שם נפלאות.

אני אמא לתלמיד בכיתה י"א באורט גאולה, אני מנציגות ועד ההורים. אני לא רק מתרגשת, אלא אני נמצאת בפאניקה לנוכח הדברים שאני שומעת פה, כי עם כל מה שחשבנו ועם כל מה שידענו, הדברים ששמעתי כרגע מחיים מפחידים אותי.

לפני שאדבר מנקודת מבט אישית, יש פה משהו שאני חושבת שהוא פשוט מהותי. חיים, כנראה שאתה לא איש חינוך. אתה כנראה רואה את הכל בשורה התחתונה, וזה כסף. אצלנו בבית חינוך זה ערך עליון, ואני לא חושבת שאפשר בכלל לקחת חינוך לעומת כסף. אני לא חושבת שזאת דרך שהילדים שלנו צריכים לגדול על פיה ולהגיד אם אתה לא רווחי אתה לא שווה. כך לא בונים חברה תקינה, כך לא בונים חברה נאורה. אני חושבת שברגע שנותנים לילד חינוך, נותנים לו את הדרך לעתיד טוב, להיות אבא טוב, להיות אזרח טוב, לתרום לחברה, לתרום למדינה. אי אפשר לקחת ילד ולהשוות אותו לכסף. אלה הדברים שהכניסו אותי לפאניקה כאמא.

אני רוצה לדבר כרגע מנקודת מבט אישית שלי. הבן שלי תמיד הפריע בשיעורים, הוא לא יכול היה ללמוד. אם ילד אחר היה צוחק, אותו היו מוציאים מהכיתה, ויש לנו על זה הוכחות ברורות. הדבר היחידי שלא עשיתי זה לקבל כסף ממשרד החינוך, על כך שכל הזמן הייתי מוזמנת למנהל בית-הספר. כשאנחנו הגענו לעיריית תל-אביב לגברת נעמי לשם, פשוט בכיתי, לא ידעתי מה לעשות עם הילד. היא הפנתה אותנו לעירוני י"א. הגענו לפגישה עם מנהלת בית הספר, ומנהלת בית הספר אמרה לנו שהיא מאוד מצטערת, היא לא יכולה לקבל את הבן שלי, משום שהם לא מסוגלים יותר להתמודד עם ילדים עם בעיות למידה או בעיות התנהגותיות כאלה או אחרות. הם לא מוכנים יותר לקבל כאלה ילדים, אין להם כלים להתמודד. היום הם הולכים לכיוון של בגרויות, של מצוינות, והמילה שלה היתה מצוינות.

חזרתי לנעמי לשם והתחלתי לבכות אצלה בחדר, מה אני עושה עם הילד? היא אמרה לי שיש בית-ספר שנקרא "אורט גאולה". היא אמרה שהיא לא יודעת אם יסכימו לקבל אותו לשם, אבל כדאי לגשת ולדבר עם המנהלת. המילים שלאה אמרה לבעלי שהיה בפגישה איתה היו "אנחנו נעשה את זה". כשהיא אמרה את המילה "אנחנו", אני ידעתי שהילד שלי הגיע למקום הנכון, כי לא נתנו לו את ההרגשה שהוא יצטרך להתמודד לבד. הוא שנה שנייה בבית-הספר, הילד לומד, הילד עשה בחינה במחשבים, קיבלנו מכתב שהוא מוגש לבגרויות בלשון, באנגלית, במתמטיקה. אתמול הילד עשה מבחן והצליח בו. הוא לא מפריע בשיעורים, הוא יושב בכל השיעור ולומד. אחרי השיעור הוא נמצא בקשר עם כל התלמידים מכל השכבה, בלי שום קשר לשאלה אם הוא לקוי שמיעה או לקוי למידה. הביחד שלהם בא מתוך המערכת של המורות, של המנהלת. הדלת של המנהלת תמיד פתוחה. לא היה מצב שהדלת של המנהלת תהיה סגורה לאחד הילדים, או הטלפון שלה, גם אם זה 12:00 בלילה. לא אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל זאת האמת.

כך זה גם המורה והרכזת והיועצת. זה לא ילד ראשון שלי כך שיש לי מקור להשוואה, אבל לא ראיתי ילד שבא להתייעץ עם היועצת לגבי דברים אישיים שלו, שלאו דווקא קשורים במערכת החינוך, ופה זה קורה. הם נכנסים לאילנה ומדברים איתה כאילו שהיא היתה אמא שלהם. זה מבחינתי דבר שהוא לא יסולא בפז.

מה נעשה עם ההעברה?

לגבי ההעברה, יש כמה דברים שאנחנו חושבים שאורט יד שפירא לא יוכל לתת מענה לדבר הזה. בית-ספר אורט יד שפירא הוא בית-ספר תעשייתי, הוא לא מגיש לבחינות בגרות.

הוא מגיש לבגרות.

לא ידעתי על זה, אני מתנצלת. אני יודעת שמה שעושים באורט יד שפירא זה לתת להם מקצוע עם תעודה של משרד העבודה לגבי המקצוע שהם למדו, שלושה ימים הם לומדים ושלושה ימים הם עובדים. לילדים שלנו זה לא מתאים.

אומר בן-עמי, אנחנו נעביר אותם אבל נפריד אותם. תהיה שם גדר וירטואלית, הם ילמדו כמו שהם לומדים פה ואלה ילמדו כמו שילמדו שם. הוא אומר, לא נפרק את בית-הספר, אנחנו רק נקטין את מספר המזכירות והשרתים.

בשלב ראשון.

חיים אמר בשלב ראשון, וזה משפט המפתח. זאת אומרת בשנה הראשונה הם באמת יהיו בצורה כזאת, ולאט לאט הוא יכנס את הכל ביחד עד שזה יהיה בית-ספר אחד. לילדים שלנו יש פה דבר טוב, למה לקחת אותו ולהרוס אותו? למה לקחת ולקלקל דבר טוב? זה לא משהו שנועד לפתח את הילד או לקדם את הילד, להיפך, זה יגרום להם לנסיגה. יש ילדים שעצם העובדה שהם נכנסים למבנה גדול עם הרבה תלמידים, זה אוטומטית מכניס אותם ללחצים. הם כבר עברו את החוויה הזאת, למה להחזיר אותם אחורה אחרי שהם הצליחו לצאת מהטראומה הזאת?

מה קורה עם ההפסקות? מה קורה עם הפעילות הבית-ספרית? הרי הוא רוצה לגרום לאינטגרציה, הוא רוצה במהלך הזמן לגרום לזה שזה יהיה בית-ספר אחד. אני לא מכירה מקום עבודה שיש שתי מזכירות שעובדות במקביל. להערכתי לא ניתן לעשות את זה, כי כל אחד ירגיש מאוים. מטבע הדברים כל אחד ימשוך לכיוון שלו.

אני מנהלת המחלקה לבתי-הספר העל-יסודיים בעיריית תל-אביב. אני חדשה בתפקיד, כשלושה שבועות, אבל למדתי את הנושא ולכן סלחו לי אם במקרה לא דייקתי במשהו.

אני רוצה לציין שזה בית-ספר של אורט. עיריית תל-אביב יושבת בוועד המנהל של בית-הספר. לצערי מתוך מערכת היחסים הטובה עם רשת אורט עד היום לא נחתם חוזה עם רשת אורט על הפעלת בית-הספר, וזה גם נמצא בתהליכים. אבל ההסכמה וההבנה היא מאוד גדולה. רשת אורט לא משלמת דמי שכירות בעבור המבנה. אני אפילו לא יודעת לתת הערכה מה הם דמי השכירות שהיו צריכים לשלם בעבור מבנה כזה.

הבעיה של בית-הספר אורט יד שפירא היא בעיה של בתי-ספר להזדמנות שנייה רבים מאוד בתל-אביב, וזה מעיד על ההצלחה שלנו. אנחנו מיישמים את מדיניות משרד החינוך, והיא מדיניות העיר תל-אביב, בנושא של התמדה. אנחנו משקיעים בבתי-הספר העירוניים שלנו הרבה מאוד כסף במערך מסייע באיתור תלמידים מתקשים, בבניית מערך מסייע לתלמידים מתקשים, כי אנחנו מאמינים ושואפים לכך שתלמיד שהתחיל בכיתה ז' תהיה לו ההזדמנות והאפשרות השווה לתלמיד אחר שמגיע מהצפון ולא מהדרום, לסיים 12 שנות לימוד, ולפעמים הסטטוס של לסיים עירוני ד', גם אם אין לו בגרות מלאה, הוא חשוב מאוד לתלמיד מהדרום לא פחות מאשר לסיים עם 15 יחידות בגרות.

אבל זה לא עוזר לו בחיים אחר-כך.

גם באורט גאולה הוא לא עושה בגרות מלאה. מחמישה בשנה לא צריך להתפעל.

אנחנו לא בית-חרושת, וברור שאין פה ייצור תעשייתי וברור שיש תלמידים שקשה להם בתוך המסגרת, בגלל שהמסגרת היא גדולה. יש מערכת מאוד גדולה של בתי-ספר להזדמנות שנייה, שאחד מהם היה אורט גאולה.

אין חולק בכלל שהעבודה שנעשית בבית-הספר היא עבודה מצוינת ועבודה מעולה. היוזמה לסגירת בית-הספר היא של רשת אורט בהסכמה אתנו. אנחנו עובדים עם הרשת בשיתוף פעולה.

מה דעתך המקצועית? האם זה טוב לילדים?

לפני דעתי המקצועית אני אגיד לך דבר אחד. נדמה לי שאחד הנושאים שאנחנו צריכים פה להעלות לדיון הוא של מי האחריות. יש משרד חינוך.

הזמנו אותם והם לא באו.

זה עצוב מאוד, כי משרד החינוך נמצא היום בתהליך מאוד מסיבי של סגירת בתי-ספר מקצועיים. חלק מהם הם סוגרים, חלק הם מעבירים ממשרד העבודה למשרד החינוך. זה מאוד עצוב, אבל גם בבריאות וגם בחינוך יש נושא של תקציבים ואין ברירה, כי הרבה פעמים יש עניין של סדרי עדיפויות ולפעמים זה מגיע עד תרופות.

אבל פה לא מדובר על תקציבים.

בפירוש על זה מדובר. לא סוגרים את בית-הספר כי הוא לא טוב, הוא בית-ספר מצטיין.

האם אמרו לך שהסיבה היא תקציבית?

אני לא מדברת על מה שאמרו לי, אין ספק שהסיבה היא תקציבית. בית-הספר נמצא בגירעון. לפניי נמצא הגירעון, גם בשנת תשנ"ט היה גירעון של חצי מיליון שקלים בבית-הספר.

בוועד המנהל מיקי קויפמן הודיע במפורש שאנחנו ביתרה.

צריך לקיים מסגרת קטנה ואינטימית, שאין ספק שהיא נותנת שירות טוב מאוד לתלמידים. אבל זה עניין של עלויות. לכן רע מאוד שמשרד החינוך לא נמצא פה, כי משרד החינוך צריך לתת יד לקיום מסגרות מהסוג הזה.

הוא נותן בין 13 ל-20 תלמידים בכיתה. במקומות אחרים הוא לא מממן 13 תלמידים בכיתה, פה הוא מממן כמו בחינוך המיוחד.

הוא מממן כיתה כזאת בבית-ספר. לנו בבתי-הספר העירוניים גם יש כיתות כאלה, כיתות הכוון. בדרך כלל יש כיתה אחת כזאת בשכבה או שתי כיתות במקרים הכי גרועים. אבל ברגע שכל בית-הספר הוא כולו עם כיתות הכוון, צריך לבדוק האם יש מספיק תלמידים כאלה בבית-הספר. באמת הכל קם ונופל על העניין הזה, אם בית-ספר לא מצליח במשך שנים רבות להחזיק את עצמו. אנחנו משתתפים בגירעון בכל השנים, עיריית תל-אביב השתתפה ב-50% מהגירעון, כולל אי גבייה של כמיליון שקל לשעה שכירות של המבנה, ונדמה לי שאפילו המעטתי פה בערך המבנה הזה.

מה תעשו במבנה הזה?

הם כבר מחכים בתור לכל מיני מסגרות עירוניות טיפוליות לילדים.

אבל גם הם לא ישלמו שכר דירה.

זה לא הולך להיות בית-ספר. עיריית תל-אביב לא יזמה את המהלך הזה.

בואי נדבר על הילדים. מה דעתך, האם זה טוב להם שהם לומדים בבית-ספר קטן? האם זה מקדם אותם? האם זה מאפשר להם להשיג הישגים יותר טובים? מה שסיפרו פה המנהלת והאמא משכנע אותך בתור אשת חינוך?

אני חושבת שהכל עניין ושאלה של ארגון. גם אורט שפירא הוא לא בית-ספר מאוד גדול. אני מסכימה שיהיה קשה לנהל שני בתי-ספר בתוך מבנה אחד עם שני מנהלים. אני חושבת שיש פה מקום לרה-ארגון ותפיסה חדשה של כל העניין. בית-ספר אורט שפירא הוא לא בית-ספר של 1,500 תלמידים, אלא של 600 תלמידים. אצלנו בשכבת גיל בבית-ספר 600 תלמידים זה בערך גודל של חטיבת ביניים בעיר תל-אביב. בעירוני ד' בחטיבת ביניים יש 500 תלמידים. זאת אומרת אצלנו זה לא בית-ספר בכלל, 600 תלמידים. גם באורט שפירא אנחנו משתתפים בגירעון ולא גובים שכר דירה. זאת אומרת, יש פה עניין של ארגון. בית-ספר בגודל של 800 תלמידים הוא לא בית-ספר ענק, בקנה מידה ארצי.

הבנו שזה לא בית-ספר גדול, אבל הילדים האלה שפורחים במסגרות קטנות, ותכניסי אותם למסגרת של 800, איך הם ירגישו?

אבל לא מדובר פה על 800, יש פה הטעיה. אתם מייצרים קווים מקבילים לא רלוונטיים.

אני חושבת שהכל עניין של ארגון. ארגון פדגוגי נכון ודאגה לילד, שעומד במקרה הזה במרכז, יכול למזער לא ב-100%, כי כל מעבר וכל שינוי הוא משמעותי מאוד. השאלה היא, ורשת אורט צריכה להשיב על זה, איך הם עומדים להיערך ולא להגיד דברים לא ברורים. בן-עמי צריך להבהיר יותר איך הם הולכים לארגן את הנושא הזה, כי השתמע פה כאילו תהיה גדר וירטואלית.

כרגע לפחות, אני לא יודעת מה יקרה בעתיד, אורט שפירא הוא באמת בית-ספר תעשייתי, ואותם 600 ילדים שלומדים שם נמצאים רק חצי שבוע בבית-הספר.

לא, אתם אומרים דברים לא נכונים. אתם מדברים בסיסמאות מיותרות, אתם מבלבלים את המוח אחד של השני ואת המוח של חברת-הכנסת גוז'נסקי.

אני מוחלת לך על בקשת סליחה ממני על מה שאמרת. אורט שפירא זה בית-ספר תעשייתי, חלק מהזמן התלמידים לומדים וחלק מהזמן הם נמצאים מחוץ לבית-הספר. הם לא נמצאים כל השבוע בבית-הספר, ולכן המציאות היא שלא כל הזמן נמצאים כל 600 התלמידים של אורט שפירא בבית-הספר בו-זמנית, כך שגם הקטע של ההפסקות והאינטראקציה הוא שונה. אין ספק שצריך לתת את הדעת על ארגון, איך עושים את זה. אני חושבת שהילדים באורט שפירא הם ילדים עם אותן בעיות שיש לילדים באורט גאולה, הם אותם ילדים עם בעיות, שנשרו מבתי-הספר העיוניים כי הם לא התאימו למסגרת העיונית, כי לא התאימו לאותה מסגרת ענקית וגדולה. הכיתות הן בסך הכל קטנות, זה לא כיתות של 40 ולא של 38 תלמידים בכיתה. יש שם עבודה נהדרת, טיפול אישי לתלמידים האלה. למרות שזה בית-ספר תעשייתי והם לא צריכים לעשות בגרות, הם עושים בבית-הספר הזה בגרות, יש רבים שעוברים 16 יחידות. בבית-הספר הזה אפילו יש המשך לימודים לכיתות י"ג-י"ד. כל מיני דברים נפלאים שנעשים בבית הספר.

י"ג-י"ד זה כולל גם ילדים שלנו.

עוד יותר טוב. לכן אני אומרת, אם ארגון נכון הדברים יוכלו להיעשות בצורה טובה מבלי לפגוע בילדים.

העניין הוא בזה שמגמת המצוינות המפורסמת, ירום הודה, משאירה מאחור לא מעט ילדים שלא יכולים להשתלב באותה מגמה מופלאה. אין לי דבר נגד מצוינות, אבל יש לי הרבה ויכוח מה קורה עם ילדים שמגיל שלוש הם כבר צריכים לדעת אנגלית, כי אחרת הם לא יצליחו בבגרות, וכל הטירוף הזה שמטריפים היום את ההורים. אבל זה ויכוח גדול שלא ננהל אותו עכשיו. אבל בתוך כל המגמה הזאת, שקוראים לה מצוינות אבל היא לא רק מצוינות, זה גם מגמה של להצטיין על חשבון ואינדבידואליות על חשבון החשיבה החברתית, ועוד כל מיני דברים חשובים שקורים בארצנו, ולא רק אצלנו. אבל בתוך כל הים הזה של השינויים החברתיים האלה יש הרבה מאוד ילדים שנושרים ונדחקים לשוליים.

לא מזמן טיפלתי בירושלים בבית-ספר שהוא יוזמה של אישה אחת, שאוספת את הילדים שמתגלגלים ברחוב ומלמדת אותם ללמוד. שם הכיתה יותר קטנה, שם יש חמישה ילדים בכיתה. זה עולה הון תועפות להחזיק את הילדים האלה שם. לכן אני חושבת שזאת חובה של כולנו, של משרד החינוך, של העיריות, וגם של רשת אורט, לנסות למצוא את המסגרות ההולמות לילדים. כפי שנאמר פה, אנחנו לא מייצרים אותם בשטאנצים וכל אחד עם האישיות שלו.

הבעיה המרכזית היא, מר בן-עמי, שהשיקול שלכם לא עד הסוף ברור, ואני מניחה שתוכל בדברי התשובה שלך להבהיר. מה שלא ברור לי, שהרי עיריית תל-אביב לא ביקשה שתפנו את הבניין או שתשלמו לה מיליון שקל. אתה גם אמרת שהגירעון הוא לא גדול מאוד. אני יודעת שהרשת שלכם היא גדולה וחזקה ומוציאה הרבה כסף על דברים חשובים מאוד. אני חושבת שיש מקום ברשת שלכם לילדים האלה, גם ליקויי השמיעה וגם האחרים. האם השיקול הוא לחסוך בהוצאות מינהלה? כמה בדיוק כסף תחסכו בהוצאות מינהלה?

אמרת לנו שתשמרו על המסגרת העצמאית. אבל אני מבינה שהשמירה הזאת תהיה זמנית. אני מכירה את בית-הספר אורט שפירא ואני מכירה בתי-ספר תעשייתיים. ממה שאני שמעתי פה את התיאור של גילה קלדרון זה לא אותו דבר. אני לא באה לחלק ציונים, אני רק אומרת שהם שונים. לבית-ספר תעשייתי באים גם ילדים בעלי כשרונות לא מבוטלים בכלל, שמכל מיני סיבות לא רוצים ללמוד שישה ימים בשבוע, רוצים לצאת לעבודה. אנחנו נותנים להם הזדמנות ואומרים להם שיבואו גם ללמוד קצת. הייתי בבתי-ספר כאלה וראיתי. הם לומדים שם קורס לספרות, למשל, ואותו בחור שלומד ספרות כבר בגיל 16 יוצא לעבודה ומרוויח כסף בתור מתלמד במספרה. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להגיד שכולם צריכים להיות מהנדסים ואסור שיהיו גננים וספרים. זה נפלא, אבל זה לא הילדים האלה. יש בבתי-הספר התעשייתיים ילדים מאוד אסרטיביים, ילדים חזקים, ולפעמים זה במעין מחאה נגד ההורים. ההורה רוצה שהוא יהיה מהנדס או דוקטור, והוא יראה לו ודווקא יהיה ספר. יש שם גם ילדים חזקים פיסית. פה זה ילדים אחרים. אלה הילדים האלה שיושבים בכיתה בצד ולא מרימים אף פעם יד בשיעור.

אחרי שתסביר לנו פעם נוספת איפה אתם הולכים בדיוק לחסוך את הכסף ומה אתם רוצים בדיוק לחסוך פה, תסביר לנו גם אחר-כך איך אתה יכול לשמור על הפנינה הזאת שקוראים לה אורט גאולה. זאת הנקודה המרכזית.

אנחנו לא נכנסים פה לשאלות של תלמידי חוץ או לא, זאת כבר מערכת יחסים בין עיריות. יש פה מלחמות עולם בנושא הזה. אם היו לנו עוד הרבה בתי-ספר כמו אורט גאולה, אני חושבת שהיינו חוסכים לעצמנו קצת מהחינוך המיוחד. אני לא מדברת על ילדים שנולדו עם פיגור שכלי, אבל בחינוך המיוחד יש הרבה מאוד ילדים עם בעיות התנהגות, לא עם בעיות של פיגור. הבעיה היא שהם אף פעם לא הגיעו למקום כזה, ואם יהיה לנו כזה אורט גאולה מכיתה א' אולי לא היינו צריכים חינוך מיוחד. אבל אתה יודע שזה לא עובד כך, כי אין לנו אורט גאולה מכיתה א' ושולחים אותם לחינוך מיוחד, ואז הם מאמצים לעצמם דפוסי התנהגות של פיגור ואז הם גדלים כילדים מפגרים, למרות שהם לא מפגרים, יש להם פשוט בעיות התנהגות.

היה לנו דיון אחר בנושא אחר על ילד עם בעיות התנהגות קשות, בכיתה ו', ששום בית-ספר לא מוכן לקבל אותו. הוא לא טיפש, לא אידיוט, לא מפגר, אבל שום בית-ספר לא מוכן לקבל אותו ואין בית-ספר מתאים לו. הוא יושב בבית ושולחים לו מורה. כך הוא גדל, בלי ילדים, בלי חברה, וברור שאחר-כך יחסו לחברה יהיה אותו דבר. אנחנו צריכים לקחת את הדוגמה הזאת ולהוריד אותה למטה, לחנוך לנער על-פי דרכו. יש כאלה שאם תשים אותם בכיתה של 40 ילד הם נופלים מהכיסא, מתמוטטים והם לא ייצאו אף פעם לטיול מרוב פחד.

מה שאני מנסה להציב פה על השולחן, וזאת כל המטרה של הוועדה שלנו, להציב במרכז את הילד. אני לא מתעלמת משיקולים כלכליים, יש מגבלות תקציב, אבל בכל זאת להעמיד במרכז את הילד.

אני אם לילד בן 17, אבירם, לקוי שמיעה. הוא לומד היום בכיתה י'. זאת השנה השנייה שהוא נמצא בבית ספר אורט גאולה. זה ילד שהגיע ממסגרת של ילדים חרשים, בית-ספר "ניב" בתל-אביב. ילד שלמעשה אורט גאולה בשבילו היא לא הזדמנות שנייה, היא ההזדמנות היחידה, משום שלתיכון מקיף ביהוד הוא לא מסוגל להגיע. הוא גם ילד עם לקויות למידה. על אורט יהוד אין בכלל לדבר. האופציה הבאה זה מקום בכפר-סבא שאמור להיות פנימייה. הבן שלי לא יגיע לפנימייה, כי זה ילד שצריך לגדול בבית. האופציה היחידה שנשארה לנו היתה בית-ספר גאולה. הגענו לשם בשנה שעברה, ילד שבבית-ספר "ניב" לא ישב בכל השיעורים, טייל הרבה מאוד בחוץ, העסיקו אותו בכל מיני פעילויות אחרות משום שהוא לא מסוגל והוא לא יכול.

הילד הזה היום לומד שנה שנייה באורט גאולה. הוא יושב בכל השיעורים, ואם קשה לאבירם יושבת על ידו סייעת או תלמידה של השרות הלאומי ומסבירה לו בתוך השיעור. היום לאבירם יש חברים שומעים, הוא למד לנסוע באוטובוס, הוא למד לשלם בכסף, ואני מדברת על ילד בן 17. הוא לא מפסיד יום אחד של לימודים בבית-הספר. זה ילד שבמסגרת גדולה לא ישרוד. הוא צריך את היד המלטפת, הוא צריך את החמימות, הוא צריך את ההבנה והוא צריך מישהו שיכוון אותו. ומה שחשוב באורט גאולה זה שלוקחים את הילד ואומרים לו אתה מה שאתה, אנחנו ביחד נגיע לזה ולא נשאיר אותך לבד. אני מבקשת שתקחו את זה לתשומת לבכם.

אני מורה בבית-הספר אורט גאולה. דובר על כספים, על דמי שכירות, על גירעון שהיה או לא היה. אני לא אחזור על כל היתרונות של אורט גאולה, אבל צורם ששומעים בחדשות שאורט לקח על עצמו את מכללת קלישמן, הוא מוכן לשלם משכורות שלא שולמו שם למורים שלושה חודשים, הוא מוכן להשקיע במבנה מיליונים. אבל לא מדובר בילדים, מדובר במבוגרים שאם הם לא יהיו בקלישר הם יגיעו לשלוחה של אוניברסיטה. פה אנחנו מדברים על מאות אלפי שקלים לילדים האלה, ואנחנו יודעים ומר בן-עמי יודע שהם לא יעברו ליד שפירא. כבר בן-עמי אמר בעצמו, שיילכו, יש בתי-ספר אחרים. היום בית-הספר שלנו מונה 200, אורט יד שפירא 500 או 800 והוא אומר שהוא יבנה מודל של 400. איפה ה-400 שהיו? שיישארו ברמלה, בלוד, בפיטמן, פיזרנו אותם במחי יד.

אני מורה שעסקתי משרה מלאה באורט גאולה, ואני עברתי היום ליומיים בשבוע, 50% משרה. מר בן-עמי לא קיבל ממני מכתב מחאה אחד על צמצום, כלום, קיבלתי את המציאות כמו שהיא. כי לא היה לי סיפוק גדול יותר מאשר לעבוד עם הילדים האלה ולהביא אותם לשלוש יחידות במתמטיקה. ולשמוע אחר-כך "תודה רבה, המורה, היה קשה לכולנו". וחוץ מזה המסגרת, שמורה יסתובב בבית-ספר ויכיר את התלמידים בשמם, זה יוצר קשר. אני לימדתי ביד שפירא. בחצר של 400 ושל 500 אין שום קשר, למרות שהקמפוס נהדר והמנהלת נהדרת. צריך לרוץ מקומה רביעית לשנייה ולשלישית. אולי גם זכותנו לעמוד על עניין הרעת תנאי המורה. אבל אני הדוגמה האחרונה, משום שממשרה של ארבעה וחמישה ימים הגעתי ליומיים.

אני לא אדון בשום דבר שמתפרסם בעתונים, אבל גם מה שזיווה אמרה בקשר למיליונים לא התפרסם בעתון. לכן זה בכלל לא רלוונטי.

אני רוצה לתקן חלק מהדברים שאמרה לאה פאר ולסגור את הסוגיה של חיסכון כספי. לא מדובר פה בסוגיה של חסכון כספי, נקודה. הגברת לאה פאר טעתה. גירעון זאת אומרת שאחרי מה שאישרו לך עשית אוברדראפט. לבית-הספר הזה מאשרים תקציב מעבר לתגמול שלו. בשנה שעברה אושר לו חצי מיליון, בשנה שעברה באופן אקראי הגיע החזר חוב משנים קודמות ממשרד חינוך, אז הוא סגר גם את מה שאושר לו ואז הוא התאזן. כאשר אנחנו מאשרים עודף הוצאות זה איננו גירעון. בית-הספר הזה בלי עודף הוצאות על הכנסות לא יהיה מסוגל לתת שום שירות איכותי במבנה כזה.

דבר שלישי, בבית-הספר אורט גאולה בתשנ"ב היתה חצר של שישה ימים בשבוע עם 400 ילדים. דיברתם על הפנינה הגדולה של 200 תלמידים.

הילדים של היום הם שונים.

אני רוצה לתקן עוד שני דברים שקשורים לרושם הרע שנוצר פה. בבית-הספר אורט יד שפירא נכון להיום יש 558 ילדים, זה כולל תלמידי י"ג. חלקם, אגב, מגיעים מאורט גאולה ופתאום הם יודעים להסתדר בחצר של 558 תלמידים.

נכון, אף פעם לא קורה שכל 558 התלמידים נמצאים בבת אחת בשטח בית-הספר. לא נכון שהילדים לומדים שלושה ימים ושלושה ימים עבודה. את לא מכירה מספיק טוב בית-ספר תעשייתי, אני אתן לך נתונים השוואתיים על בית-הספר אורט יד שפירא, בהשוואה לאורט גאולה. בחינות בגרות, למשל. ההוראה שלי לבתי-הספר התעשייתיים באורט היא שיובילו את התלמידים ל-16 יחידות בגרות. אגב, בלי ציון שנתי כמו שמקבלים אצל המורים באורט גאולה. אמרתי שאנחנו נוביל מהלך שכל החלק העיוני יהיה של משרד החינוך ולא של משרד העבודה. בחיבור עברי נבחנו ביד שפירא 88% בגאולה 100%. באנגלית שתי יחידות נבחנו ביד שפירא 70% בגאולה 80%. אנגלית ארבע יחידות לימוד נבחנו באורט יד שפירא 100% בגאולה 100%. מתמטיקה שתי יחדות לימוד, ביד שפירא 89% ובגאולה 70%.

המשחק שלך הוא לא הוגן. ילדים זה לא מספרים.

מר בן-עמי, האם אתה מתכוון לאחד את שני בתי-הספר או לשמור על ישויות? אם אתה מתכוון לאחד תגיד. אם אתה לא מתכוון לאחד, איך אתה מתכוון לשמור על ישויות? ואם אתה לא מתכוון לאחד, האם לא עדיף בכל זאת להשאיר אותם במבנים נפרדים?

אחרי שכולם נהיו יועצים טובים לענייני כלכלה ולקופה של אורט, מחברת-הכנסת גוז'נסקי עד להורים, אני אומר שוב שזאת לא הסוגיה הכספית. להורים האלה כל אחד והילד שלו.

כל ילד הוא עולם ומלואו. אתה מדבר על נשמות, לא על כסף. מתחילת השיחה אתה מדבר על מספרים.

בוועדה הזאת בדיוק נפגשות הנשמות עם הכספים.

לאורט ישראל יש לצורך העניין 80,000 ילדים לדאוג להם. כל אחד הוא עולם ומלואו, אדוני. אורט ישראל מפעיל חינוך במרכזי חינוך, בבתי-ספר תעשייתיים, ויודע לתת איכות גם בבתי-ספר תעשייתיים. אורט גאולה לפי התוכנית תעבור בתשס"א כישות בתוך הקמפוס של יד שפירא, עם המנהלת ועם מורים, לא אמרתי עם המורים. אנחנו נשלים את המהלך של החבירה שכל המסלול העיוני יעבור למשרד החינוך ויאפשר בחירה.

מתי זה יקרה?

נעשה את זה בהדרגה. אנחנו גמרנו להכשיר מהלך שכל תוכנית הלימודים של משרד העבודה זהה לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. גמרנו את המהלך עם משרד העבודה, זה נמצא על שולחנו של משרד החינוך לאישור כדי שהם יוכלו לקבל גם ציון שנתי. זה יקח כנראה עד תשס"ב או תשס"ג כדי להביא למצב שממילא יקטן גם יד שפירא, כי המדיניות של הכשרה בחיתוך חלה גם בחולון ומתחילה לחול גם בבת-ים. ממילא זה יקרה. ניצור בית-ספר בסדר גודל של 400 תלמידים, שאולי חלקם יבחרו נתיב מיומנויות אז חלקם יום או יום וחצי בשבוע ייעדרו מבית-הספר, גם גאולה ידעה לתת את אותה איכות ל400- תלמידים. יהיה לנו בית-ספר פנינה אמיתית, משותפת עם הכוחות המקודשים שישנם באורט גאולה.

צר לי שפגעו פה ביד שפירא, גם בילדים וגם במורים.

אתה מסלף דברים. אנחנו לא פוגעים בשום בית-ספר.

נותנים שם איכות פדגוגית ונותנים שם יחס נהדר, ולעניות דעתי אנחנו נהיה מסוגלים לתת את המהלך לפחות ברמה האיכותית, אם לא יותר, כמו שניתן היום באורט גאולה. זה המהלך שאנחנו מנסים להוביל אותו. יש לנו תוכנית אסטרטגית בנושא הזה, שעכשיו מתחילה להתגבש, והמהלך בשנת תשס"א הוא לא מהלך שיגרום לאיחוד בין התלמידים או צוות ההוראה. אנחנו נקיים שתי ישיבות כדי להוביל את המהלך הזה על בסיס אישורים מסודרים.

כפי שאתם מבינים מהדברים של מר בן-עמי, אנחנו נכנסנו עם דעות ואנחנו יוצאים עם אותן דעות. מר בן-עמי לא קיבל אף לא אחת מההנמקות שהועלו פה. לכן אני רוצה לבקש בשם הוועדה את הבקשה הבאה. אני חושבת שהנהלת אורט מתבקשת לעשות דיון מחודש בנושא הזה. אני מבקשת שלדיון הזה תזמינו גם הורים וגם מורים. אתה יודע שאם השינוי שאתם תבצעו יקרה בעוד שנתיים-שלוש, לא מדובר בהורים האלה. לכן הם בעצם נלחמים את הקרב לא רק של הילדים שלהם, יש פה קרב על תפיסה. כי אם הם היו אגואיסטים וחושבים רק על הילדים שלהם, הם היו חושבים שהילד שלהם ממילא יסיים את הלימודים עד אז. יש פה שאלה מאוד עדינה. גם השאלה של הילדים לקויי השמיעה.

המפקחת על השמיעה אמרה שביד שפירא הפתרונות יותר איכותיים מאשר באורט גאולה.

מהלך כזה צריך לעשות ככל האפשר אחרי שכולם שומעים את כולם ואחרי שכולם מביאים בחשבון את הדעות ואת הצרכים של כולם. אני מציעה שאתם תרגישו עצמכם לא רק כמחויבים, אלא כעושים שירות גדול לקהילה בזה שאתם מחזיקים בית-ספר כזה מיוחד. אם אנשים מגיעים אליכם ממרחקים סימן שאתם טובים. בגיל הזה אין איזורי רישום, יש בחירה, ובכל זאת באים אליכם.

אני חושבת שאנחנו צריכים מסגרות חינוך לילדים. אני לא נכנסת לשאלה אם מסגרת קטנה זה בדיוק 200 או בדיוק 300, לא זה הוויכוח כרגע. אבל מסגרת ייחודית מבחינת צורות הטיפול, מבחינת ההרכב של האוכלוסייה. אני לא בטוחה שלקחתם עד הסוף בחשבון את החיבור הזה בין שתי האוכלוסיות. אני לא פוגעת לא בילדים האלה ולא בילדים האלה. אני לא נותנת ציונים, אני לא אומרת מי יותר טוב, אני רק אומרת שהם שונים, עם אווירה שונה, עם תנאים שונים.

מאחר שיש לכם זמן, זה לא קורה באוקטובר הקרוב, למרות שהשנה כבר לא רשמתם לכיתה ט' ובעצם כבר קבעתם עובדה מסוימת, אני מציעה שנשלח לכם את פרוטוקול הדיון הזה, תקראו אותו ותנסו לבדוק איך הרשת שלכם, כנושאת דגל של ללכת לקראת הילדים האלה, למרות שהם מיעוט ורוב הילדים שלכם הם לא כאלה, יש לכם תלמידים מעולים, לצערי הרב כל מיני רשתות ציבוריות מאמצות לעצמן גישות של חברות פרטיות ומתחילות לחפש את העסקים. אני יודעת שרשת אורט היא שונה. הכרתי גם עובדים בכירים שלכם בעבר ואני מאוד מעריכה את הרשת, גם את ההיסטוריה שלה וגם את מה שהיא עושה היום. אני מציעה ללכת לקראת ההורים ולמצוא את הדרך. בטח שלא באווירה כזאת של מתח.

אני מבקשת שתקדישו לנושא הזה ותראו. או שהטיעונים של ההורים יחלחלו וועדה פדגוגית תגיד כך או אחרת, או שאתם תשכנעו אתם. אי-אפשר ללכת למהלך בעימות כזה גם עם הצוות החינוכי וגם עם ההורים.

אני כוועדה רוצה לשלוח ביקורת חמורה, ואני אשלח מכתב למשרד החינוך שלא טרח להגיע. הם קיבלו הודעה בזמן ואני לא יודעת למה הם לא הגיעו היום.

אני רוצה לציין שעיריית תל-אביב אומרת שאם אורט ירצו להמשיך לעבוד במבנה, הם לא יעשו מלחמת עולם.

זה לא מדויק. במכתב שהם כתבו לי כתוב שכבר בתש"ס אני צריך לפנות את הבניין.

נציגת העירייה אמרה כאן, וזה כתוב בפרוטוקול, שהם לא חושבים שאם לא תפנו את הבניין אז יקרה אסון. הם מוכנים לשקול את הנושא הזה, הם הבינו שזאת יוזמה שלכם. לכן אין פה לחץ אטומי מצד עיריית תל-אביב, למרות שאני מניחה שלעיריית תל-אביב יש כל מיני תוכניות לכל מיני דברים.

אנחנו כוועדה לא יכולים לתת לך הוראה מה לעשות, ואני גם לא חושבת שזה יהיה נכון. אבל אני מציעה שנקבע שאחרי שתקיימו דיונים ניפגש בעוד ארבעה חודשים ותאמרו לאן הגעתם.

אני מבקש שבחודש וחצי הקרוב תקבעי עם רשת אורט ביקור גם ביד שפירא וגם במרכז חינוך כפר-סבא וגם באורט גאולה, כדי שיהיה לך מצע להבין מה המצב.

הרי רשת אורט לא עמדה פה לדיון כללי. אני מציעה שלא תראו את ההחלטה שלכם כסופית לפני שתקיימו עוד דיונים. אני חושבת שהדיון הזה חשף את הבעייתיות. ניפגש בעוד ארבעה חודשים ותגידו לנו אם התקרבתם לעמדות האלה. אני פונה בשם הוועדה לעשות כל דבר כדי שלילדים האלה יישאר המקום המתאים להם, עם הלקויות שלהם ועם הבעייתיות שלהם. אני חושבת שכאשר רשת אורט תעשה את זה היא תתברך גם אם מישהו יגיד לכם שחסר קצת תקציב. בסופו של דבר המדינה כמדינה משלמת ביוקר בגלל זה שלא קיימות מסגרות כאלה.

אורט המליץ למשרד החינוך לאפשר לנהל מרכזי חינוך אזוריים שאורט רוצה לקחת על עצמו.

אני מבקשת להבהיר שאין לנו דבר נגד רשת אורט, זאת רשת מצוינת. אורט גבעתיים, לדוגמה, הוא אחד מבתי-הספר הטובים ביותר. מיטב האלקטרונאים בארץ יצאו מרשת אורט גבעתיים.

תנסו לפתור את הבעיה ותדווחו לי.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.