ישיבת ועדה של הכנסת ה-15 מתאריך 14/03/2001

יום המדע הלאומי 2001

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת מדע/2899



2
ועדת המדע
14.3.2001

פרוטוקולים/ועדת מדע/2899
ירושלים, כ"ז באדר, תשס"א
22 במרץ, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 135, 261
מישיבה משותפת של הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי,
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום רביעי, י"ט באדר התשס"א, 14 במרץ 2001, בשעה 9:00
סדר היום
יום המדע הלאומי 2001
נכחו
חברי הוועדה: ענת מאור - היו"ר
אליעזר כהן
גנדי ריגר
נסים זאב
אלכסנדר צינקר
מוזמנים
(בשולחן הנשיאות)

שר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי
פרופ' חיים הררי – נשיא מכון וייצמן למדע
פרופ' חגית מסר-ירון – המדענית הראשית, משרד המדע, התרבות והספורט
חה"כ זבולון אורלב – יו"ר ועדת החינוך והתרבות
חה"כ נעמי בלומנטל – יו"ר ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
חה"כ ויקטור בריילובסקי – לשעבר יו"ר ועדת המדע
מוזמנים אחרים
משרד המדע
אריה שומר - מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט
מרים וולדמן - ראש תחום חקלאות, סביבה ומו"פ אזורי
אלי אגיון - מנהל אגף המחקר מגנזיום ים המלח
מרטין אזולאי - רכזת קשרי חוץ מדעיים
הנינג אייקנברג - יועץ
דן אליעזר - ראש מחלקת הנדסת חומרים, בן גוריון
רות אמסלם - מרכזת הסברה
אסתי ארבל - מזכירה בלשכת המדען
גדעון אריאלי - ממונה מדעי המחשב וטכנולוגיות מתקדמות
רוני ברקת - סמנכ"ל בכיר לכלכלה ותקציבים
מריאן גורצקי - יו"ר ועדה ביוטכנולוגיה כללית
סימה גיאלצ'ינסקי - מרכזת מו"פ אזורי
מרי גמליאל - ראש לשכת המדען
שוקי דקל - ראש מינהל הספורט
עו"ד עדנה הראל - יועצת משפטית
מיכאל וולף - ממונה טכנולוגיה והנדסה
פאול זינגר - יו"ר הקרן הלאומית למדעים
אורה חביב - מרכזת מדעי החברה בכלכלת מו"פ
אברהם כהן - ראש תחום חומרים
אילנה לוי - לשכת המדענית הראשית
עמנואל מודריק - חשב המשרד וחבר מינהלת אינטרנט 2
צבי מוצן - מרכז אוריינות מדעית
ניקול מורנו - רכז קשרי חוץ גרמניה
חגי מרדכי - מבקר פנים
לאה מרקוביץ - ממונה חוזי מחקר
יהודית נתן - מרכזת קשרי חוץ מדעיים
פרידה סופר - סמנכ"ל
אבי ענתי - ראש אגף תכנון ובקרה
משה פוגל - סמנכ"ל הסברה וקשרי חוץ
אהוד פוקס - מרצה, אוני' בן גוריון
מירה פיירברג - מנהלת פרוייקטים בחטיבת מוצרים תעשייתיים
עו"ד שנית פנחסי - עוזרת ליועצת משפטית
יעל פסטרנק - קשרי חוץ
שמואל קינג - מנהל מרכז הפלסטיקה לישראל
מר נפתלי קליין - ראש שטח שמח"ת
לימור קרוא - ע' מדענית
משה ראובני - מנהל המכון לחקר הגולן
זאב רבינוביץ - מנכ"ל חברת המגנזיום
ענת רוט - עוזרת השר
מקס רייס - יו"ר חברת דגם
אייל רק - יועץ משפטי
כלנית שמיר - מרכזת תכנון ותקצוב
קליר שניאור - ראש ענף קשרי חוץ
רפי שניצר - חבר הוועדה הלאומית לחומרים
שלמה שריג - ממונה מחקרים רפואיים, לשכת המדען הראשי
יואל ששון - סמנכ"ל מחקר ופיתוח מכתשים
מחמוד תאיה - ממונה מחקרים ביוטכנולוגיים
פנינה תל דן - מרכזת ועדת ענ"א

המשרד לאיכות הסביבה
אלי שטרן - מדען ראשי
אורנה ברגרזון - מרכזת כימיה בלשכת המדען

המשרד לתשתיות לאומיות
אמנון עינב - המדען הראשי
אבי שפירא - מנהל המכון הססמולוגי וחבר ועדת ההיגוי

משרד האוצר
עמיחי כץ - רפרנט אגף תקציבים

משרד הביטחון
מאיר ויינשטיין - ראש המחלקה לתשתית טכנולוגית (מפא"ת)

משרד הבריאות
זלינה בן גרשון - סגנית המדענית הראשית
בני לשם - מנהל מדעי בלשכת מדען ראשי


משרד החינוך
זמירה מברך - המדענית הראשית
יפה ויגוצקי - מנהלת מינהל החינוך למדע וטכנולוגיה
גרשון כהן - מנהל אגף טכנולוגיה במינהל מדע וטכנולוגיה


משרד העבודה והרווחה
יהושפט אריאל - מנהל האגף למחקר, תכנון והכשרה
רון בר יוסף - סגן מנהל אגף הכשרה ופיתוח כ"א
יצחק ברמן - מנהל מח' מידע

משרד הפנים
יחזקאל לביא - מנהל אגף אסטרטגיה

משרד התעשייה והמסחר
ולדימיר רובין - סגן מנהל "תנופה" (מרכז סיוע ליזמות עולים)
דימנט גרשמן - "תנופה"
יפים לוייבסקי - "תנופה"

משרד התקשורת
מר רפי הוידה - מדען ראשי

משרד החקלאות
יצחק שפיגל - סגן ראש מינהל המחקר החקלאי, מכון וולקני
משרד התחבורה
שמעון נסיכי - מנהל אגף חומרים ומחקר במע"צ

המועצה להשכלה גבוהה
ניסן לימור - מנכ"ל
שלמה הרשקוביץ - סמנכ"ל לתכנון ומידע בועדה לתכנון ותקצוב

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
יעקב זיו - נשיא האקדמיה
מאיר צדוק - מנכ"ל

אנשי אקדמיה
עמוס לפידות - נשיא הטכניון
עדנה בן אשר - מכון וייצמן, פרוייקט הגנום האנושי
שמריהו הוז - חוקר במחלקה לכימיה באוניברסיטת בר אילן,
סגן נשיא למו"פ לשעבר
שלמה הרשקוביץ - סמנכ"ל לתכנון ומידע במועצה להשכלה גבוהה
יונה חן - הפקולטה לחקלאות באוני' העברית
אילן ירום - מנהל מדעי וחוקר במרכז מו"פ חצבה, אוניברסיטת
בן גוריון בנגב
נתן פטלס - מנהל מרכז לקשרים אקדמיים חינוכיים עם חבר
מדיניות עצמאיות ומדינות בלטיות
זמיק רוזנווקס - סגן נשיא ודיקן מחקר למו"פ, אוני' בן גוריון בנגב
רוקסנה רייכמן - הפקולטה לחינוך, אוניברסיטת חיפה
משה רישפון - מנהל גן המדע במכון ויצמן
יוסף שנקר - יו"ר ההסתדרות הרפואית בירושלים, בית הספר
לרפואה


פורום מחקר ופתוח רפואי
גד גלעד - יו"ר הפורום
אבינועם אופיר - מנהל יחיד עיניים, מרכז רפואי הלל יפה
ח וזה איצקוביץ - מכון בינלאומי לפוריות
שיפרה סלע - מנהלת מעבדת מחקר, ביה"ח נהריה
עמי קליין - מדען ראשי, ביה"ח "מאיר"
בתיה קריסטל - מנהלת היח' הנפרולוגית, ביה"ח נהריה

מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים

מיה הלוי - מנהלת המוזיאון
פיטר הילמן - מנהל מדעי
דעה ברוקמן - מנהלת קשרי חוץ

המוזיאון הלאומי למדע בחיפה
גדעון סיון - אוצר המוזיאון
טל ברמן - ראש אגף תערוכות ומוצגים

מוזמנים שונים

אורי אלון - מנהלת העמותה לקידום החינוך המדעי בישובי
אצבע הגליל
יעקב ארזי - מנכ"ל מיג'ל (מרכז ידע גליל)
יעקב אשל - מנהל רשות המחקר, המכללה האקדמית יהודה ושומרון
משה בלינסקי - יו"ר ארגון מדענים עולים באוניברסיטאות
דורית בסמן - משרד גית"ם פורטר-נובלי
שמואל בר לב - ראש המועצה המקומית קצרין
אמנון ברק - מנהל הקרן הדו-לאומית ישראל-גרמניה
ויקי גולדברג - בשע"ר-קהילה אקדמית למען החברה בישראל
ארנה גוראל - משרד גית"ם פורטר-נובלי
נתן מוסט - יזמות היי-טק (יועץ כלכלי)
סלוין מרית - עיתונאית של עיתון "הארץ" ועיתון "גלילאו"
אורית נבו - משרד גית"ם פורטר-נובלי
סביצקי סטפן - מו"ל של עיתון "גלילאו"
אוריאל ספריאל - מנהל המכון לחקר המדבר בשדה-בוקר
משה ראובני - המכון לחקר הגולן ברמת הגולן
שלמה שטינברג
בועז שני - מנכ"ל נס"ר להתיישבות
מנהלת הוועדה
ענת לוי
קצרנית
תמר בהירי










יום המדע הלאומי 2001
היו"ר ענת מאור
בוקר טוב. אני חושבת שתלמידי בתי הספר שהזמנו לכאן, עדיין בדרך. הפקקים היא גזירה שאפילו המדע המודרני טרם גבר עליה. ברשותכם, נפתח את הישיבה.

מדענים ומדעניות, עמיתי חברי הכנסת, תלמידי בתי הספר שטרם אתנו, צבור נכבד, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה החגיגית לציון יום המדע בכנסת. בהזדמנות זו אני רוצה לברך את שר המדע, התרבות והספורט הישן-חדש, השר מתן וילנאי, את המנכ"ל החדש אריה שומר, על בחירתו לתפקיד ועל כניסתו לעולם קסום ונפלא, את המדענית הראשית, פרופסור חגית מסר-ירון שממשיכה אתנו, ואת פרופסור חיים הררי. שני המדענים יתנו לנו את ההרצאות המרכזיות.

זו השנה השניה בה אנו מציינים את יום המדע ביום ה-14 במרץ, יום הולדתו של המדען הנודע, פרופסור אלברט איינשטיין. הרעיון צמח עוד בוועדה הקודמת, בראשות חבר הכנסת מיכאל נודלמן, ואני שמחה על שמשרד המדע, התרבות והספורט, בשיתוף עם הוועדה בכנסת ועם גורמים אחרים, עושים שימוש נרחב ברעיון שהוא ללא ספק חשוב ביותר. בתום הארוע, אתם מוזמנים לכבד אותנו בנוכחותכם במליאה, ובשעה 4.00 ייערך מפגש בבית הנשיא.

בפתח הדברים, אני רוצה לברך את שלושת מקבלי פרס ישראל בתחום המדע הרפואי, את פרופסור ברכה רמות, את פרופסור רות ארנון ואת פרופסור מרסל אלייקים. אנחנו גאים במקצועיותם ובתרומתם הייחודית לקידום הרפואה בארץ ובעולם. דרכם אברך את כל המדעניות והמדענים בכל רחבי הארץ: במעבדות, במחקר, בשטח – בשדה ובפריפריה, שספונים יומיום ועוסקים במלאכת הקודש. הייתי אומרת, זו מלאכת הקודש האמיתית.

חברים וחברות, באנו לברך על עשייה רבה, אבל לא פחות לצפות לעתיד. הוועדה כיסתה בפעילותה תחומים רבים, ואני מבטיחה להמשיך לעשות כן גם כיד תומכת, מגבה ומעודדת, אבל גם כרשות מפקחת על הממשלה שתפקידה לבצע, לקדם ולהכניס דלק במנוע המדע והטכנולוגיה.

בהזדמנות זו, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אליעזר כהן, את חבר הכנסת בריילובסקי שיישא דברים, וחבר הכנסת גנדי ריגר, וכמובן את יושב ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת זבולון אורלב. המפגש הנוכחי נעשה בשיתוף עם ועדת החינוך החולשת על תחום ההשכלה הגבוהה והמחקר הכלול בה.

אני גאה בכך שהוועדה לא רק דנה אלא גם נמצאת בשטח. כאשר הכנתי את הסטטיסטיקה על פעולתנו, נדהמתי לגלות שהיינו ב-15 סיורים, מדרומה ועד צפונה של הארץ. זה כמובן מעשיר מאד את הידע שלנו ואת היכולת לעקוב אחר הדברים. כתוצאה מביקור בירוחם, אני מתבשרת שדברים קודמו, והיא הנותנת.

מבחינת חקיקה, אני חושבת שגולת הכותרת של פעולתנו הוא חוק ההגנה על פרטיות המידע הגנטי, אותו יזם חבר הכנסת והשר בהווה מאיר שטרית, והוא מוסיף כבוד רב לחקיקה בישראל. בתהליך סיום חקיקה נמצא חוק החתימה האלקטרונית, הנדון בוועדה משותפת לוועדת המדע ולוועדת החוקה, חוק ומשפט, בראשותו של חבר הכנסת מיכאל איתן.

דווקא עם חילופי השלטון, אנחנו מצפים לכך שלא תמשכנה רעידות אדמה פוליטיות, אלא שנושאים חשובים כמו המדע יקודמו. מאחר וזמננו קצר, אני רוצה לומר מהן הציפיות של הוועדה מהממשלה החדשה ומהשר הממשיך בתפקידו: ראשית, אין שעה מתאימה יותר לומר שכניסת ישראל למהפכה הביו-טכנולוגית היא הכרחית. קיימנו על-כך מספר ישיבות. צניחת מדד הנסד"ק, אין משמעותה גט כריתות להיי-טק, אלא מחוייבות והכרח לבנות באופן מאוזן יותר את המדע והכלכלה בישראל.

אשר למהפכת האינטרנט, הנושא נדון בוועדת מישנה של הכנסת. מדינת ישראל עדיין איננה בין המדינות המובילות בתחום זה.

שלישית, שיתוף פעולה מדעי עם הפלשתינאים ועם מדינות ערב השכנות: קיימנו ישיבה עם השר לשעבר לשיתוף פעולה אזורי, השר שמעון פרס. אנחנו יודעים שמידת הקישוריות והיכולת להיות מרושתים בכל הנוגע לפיתוח המדע, על מנת לפתור בעיות הנוגעות לים המלח ורעידות אדמה – לא יוכלו להיעשות שלא בשיתוף פעולה עם פלשתינאים ועם מדינות ערב השכנות.

נושא רביעי הוא העלאת המדע למקום גבוה בסדר העדיפות הציבורי והתקציבי: צר לי לציין שערב הדיון בתקציב, אנחנו דורכים במקום בכל הנוגע לתקציב המדע. אין התקדמות, והדבר מעיד בהחלט על חוסר ראיה לטווח רחוק. אני מקווה שגם המשרד וגם אנחנו נמשיך במאבק, על מנת שהתקציב יתוקן במהלך השנה. הגשנו את הסתייגותנו לתקציב, לאור הישיבות שקויימו כאן בעבר. אני פשוט מזכירה מה עומד לפנינו מכאן ואילך.

הנקודה החמישית היא מימוש פוטנציאל הנשים להעצמת המדע והאקדמיה. אני רוצה לברך על פעילותה הברוכה של פרופסור חגית מסר-ירון בנושא, ועל הקמת הפורום על-פי החלטת הממשלה. אני רוצה לברך גם את פרופסור נח מיה לב-ציון. קיימנו ישיבה רצינית מאד שעסקה ב"תקרת הזכוכית" באקדמיה. אני רואה את הנושא כמשימה, על מנת שהמוח הנשי יבוא לידי ביטוי לא רק למען הנשים, אלא למען המדע והחברה כולה.

משימה שישית היא טיפוח החינוך המדעי והטכנולוגי לכלל התלמידים ולבנות בלבד, וחינוך לצריכה נבונה של האינטרנט. רבות תרם לכם פרופסור חיים הררי, החל בתכנית
"מחר-98'". נמשיך לעקוב אחר מה שקורה בתחום זה, יחד עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

הנושא הבא הוא קידום יזום ומסיבי של מדענים מהמגזר הערבי: הוועדה נדרשה לכך, כזכור לכם. נדמה לי כי השעה מחייבת אותנו אף יותר לצמצום פערים ולקידום מסיבי ויזום של המדענים וטיפוחם במגזר הערבי.

הנקודה הבאה היא צמצום הפערים באמצעות המדע: דברנו על-כך רבות, אנחנו יודעים שהמדע יכול לצמצם פערים, אך זה אינו מובן מאליו. דו"ח מבקר המדינה 50ב' ממאי 2000, הוא תעודת האשמה למדינה על המצב בדרום (הדו"ח שעוסק בצפון, בוודאי מגלה אותם ליקויים) בכל הנוגע לשימוש בידע הרפואי, התחבורתי וההשכלתי. המדינה אינה מקדמת את ביזור הידע, כך שההישגים יהיו גם נחלתם של תושבי הפריפריה.

הנושא הבא הוא הסבת יתר מתעשיית הנשק לתעשייה האזרחית והקדשת משאבים מחקריים לנושא. כמובן שזה מחייב המשך מדיניות השלום שכולם התחייבו לה.

היעד הבא הוא שילוב רב יותר בין המדע הריאלי למדעי החברה ולמדעי הנפש: יש אלינו פניות מאנשי אקדמיה בתחום מדעי החברה, בבקשה שהפניית המשאבים תהיה לא רק בכיוון המדע הריאלי אלא גם למדעי החברה. נבחן זאת במשותף עם המשרד.

אני רוצה לומר שאנחנו רואים בחיוב המשך המחוייבות להיערך לטיפול ברעידות אדמה. בממשלתו של אהוד ברק הוקמה לראשונה ועדת שרים לטיפול בנושא. לצערנו, אנחנו מקבלים תזכורות על חשיבות הנושא מרעידות אדמה המתרחשות מדי פעם במדינות אחרות.

אנחנו רואים חשיבות בהמשך קידום חקיקה, אפשרות לשפר את ההישגים בתחומים מדעיים שונים, למשל בכל הנוגע להשתלת איברים, או הדילמה של הארכת חיים ואחריות היחיד לכך. הוועדה עוסקת בנושאים אלה יחד עם ועדות אחרות.

אני רוצה לסיים ולומר למדעניות ולמדענים הנמצאים כאן, בשמי ובשם כל חברי ועדת המדע שתורמים רבות לעבודתה, כי אנו מתכוונים להמשיך להוות כתובת, עורף וגיבוי ככל שנידרש. לממשלת ישראל ניתן גבוי לקידום המדע, אבל לא נרפה ממחוייבותנו להיות רשות מפקחת ככל שיידרש.
זו ההזדמנות להודות לצוות הוועדה
למנהלת הוועדה ענת לוי, לאיילת, לאבישי ולדפנה, שעושים עבודה גדולה. אני מקווה שיהיה זה יום מעניין ופורה. לפני שאזמין לכאן את שר המדע, התרבות והספורט, מתן וילנאי, אני רוצה להודות גם למוזיאון המדע על תרומתו, התערוכה שבקומת הכניסה לאולם, ואני מזמינה אתכם לצפות בה ולבקר גם במוזיאון. היתה זו חוויה גם לוועדה לעשות כן. תודה רבה. השר מתן וילנאי, בבקשה.
השר מתן וילנאי
בוקר טוב. קודם כל, אני רוצה לתקן את הכותרת: משנה הבאה, זה יהיה היום הלאומי למדע ולא יום המדע הלאומי. עוד עלולים להיות לכך פירושים שלא אוהב אותם, כך אני מניח. לכן צריך לקרוא ליום זה יום הלאומי של מדינת ישראל למדע. אני שמח על היוזמה הזו שקורמת עור וגידים זו השנה השניה, ואף בהיקף רחבה יותר מאשר בשנה הקודמת. אני מבטיח לכם שבשנים הבאות נקיים את היום הזה במסגרת יותר ויותר רחבה שתחבוק מגזרים יותר ויותר רחבים בחברה הישראלית.

על חשיבות המדע לא צריך לדבר בחדר הזה, אני מניח שגם לא בחדרים אחרים, אבל יש נושאים רבים שמדברים עליהם, אך עושים בהם הרבה פחות. ההשקעה הממשלתית במדע בסופו של דבר היא חסרה. למרות שיש השקעה, היא חסרה והיא לא מכוונת בצורה הנכונה. יש אי הבנה בסיסית בנושא, שאני מנסה לטפל בה. לצערי, בממשלה בה ראש הממשלה היה ממפלגתי, לא היתה כל אוזן קשבת לעניין. פשוט כל, אין מילה יותר כוללת מזו. אני מקווה שבממשלה הנוכחית נצליח יותר.

אני מצטרף להערותיה של חברת הכנסת מאור. רק אתמול ישבנו על-כך עם הנהלת משרדי, ונגבש כוחות עם ועדת המדע, עם ועדת החינוך, עם כל מי שיהיה מוכן להתגייס ולעזור, כי העניין הוא בנפשנו. הסיפור לפיו אין כסף במדינת ישראל, לא היה אף פעם מקובל עלי. היום, לאחר שנתיים בעולם הפוליטי, ברור לי שאין בעיה של כסף, השאלה היא רק לאן מכוונים אותו. אם דרשתי עשרות מליונים לפרוייקט כזה או אחר, והסבירו לי כי בגלל זה כלכלת ישראל תתמוטט, וכמעט הצדעתי לדגל, למחרת החליטו על בחירות – ומיד זרמו מאות מליונים כדי ללכלך את כבישי הארץ. מאד מדעי. אז שלא יספרו לי שאין כסף. השאלה היחידה היא לאן מפנים אותו. כל מי שמדבר על מדע ורוממות המדע בגרונו, שיביא זאת גם לידי בטוי. נדרוש לפרוע את הצ'ק הזה. בלתי מתקבל על הדעת שתכניות שלנו לתשתיות מדע, תשתיות שרבים מאנשי המדע שחלקם יושבים כאן, נשענים עליהן – שותים את דמנו ואומרים לנו שכמה עשרות מליונים הם המון כסף. דין פרוטה כדין מאה. אני אומר לכם שאפשר לעשות הרבה יותר, וזוהי אחת המשימות המרכזיות בה יעסוק המשרד.
נושא אחר הוא מדע וקהילה
אחד הדברים שמאפיינים אותנו היום, בתחילת המילניום השלישי, הוא שהמדע אינו נשאר רק במגדלי השן של האקדמיה או חכמים כאלה או אחרים, אלא הוא צריך להתפרס יותר ויותר בקהילה. אנחנו עוסקים בכך דרך אוריינות מדעית, דרך בתי-ספר (ותכף אתייחס לנציגי בתי הספר שאינם נמצאים כאן), דרך המו"פים האזוריים וכל דבר שישמש את האוכלוסיה הרחבה. חברת הכנסת ענת מאור העלתה את נושא שילובם של הערבים, נשים ומגזרים נוספים, גם על מנת להתמודד עם החוליים האמיתיים של החברה הישראלית. האמינו לי שהחולי האמיתי שלנו או הסכנה למדינת ישראל, אינן דוויזיות השריון הסוריות ואפילו לא טילים איראניים ועיראקיים. השד ששוכן בתוך החברה הישראלית הוא האיום העיקרי. אנחנו צריכים להשתמש גם במכשיר המדעי, על מנת להתמודד עם השד הזה.

לא כאן אני צריך לדבר על חשיבות קשרי חוץ: בכפר הגלובאלי של היום, נעשה הכל כדי להכנס לחברות מלאה ב"סרן" שבשוויצריה, ושלא יספרו לי שאין כסף לשם-כך. כך לגבי שילובנו בתכנית השישית של הקהיליה האירופאית. אנחנו חייבים להיות משולבים בכל הפרוייקטים האלה. אנשי המדע שלנו הם מהשורה הראשונה בעולם, ומחזרים אחרינו. אני מזכיר לנוכחים כי במדינת ישראל של שנת 2001, לא מחזרים אחרינו ביותר מדי נושאים. הנושא היחיד בו אנחנו עדיין נמצאים בפסגה, הנושא היחיד שלגביו מסתכלים עלינו ורוצים בנו, הוא הנושא המדעי, וצריך להרחיב פעילות זו ככל שניתן.

אנחנו גם עוסקים במועצה הלאומית למחקר ופיתוח, עם חבלי לידה קשים, נושא שהבטחתי לקדם ולהביא את הטיפול בו לידי גמר. הבחירות יצרו 3 חודשים של פער מיותר מבחינתי, ונתגייס במלוא המרץ לעניין זה.

המדע הוא נושא האמון על דיוק ושיטתיות. לא צריך להתעניין במדע כדי להגיע לכאן, תלמידי בתי הספר פשוט צריך לצאת בזמן, כדי להיות כאן. הם צריכים לדעת שפקקים הם מנת חלקם של כולנו. מהדיסציפלינה ממנה הגעתי, אני מקפיד להתייצב תמיד בזמן, וכל פעם אני נוכח מחדש בעוצמת האמירה: איש דייקן הוא זה שמכלה את זמנו בהמתנה לאחרים. תודה רבה לכם.
היו"ר ענת מאור
אני מתכבדת להזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב ראש ועדת החינוך והתרבות, שכפי שאמרתי גם פועלת וגם עושה רבות בתחום ההשכלה הגבוהה החשוב מאד למחקר ולמדע.
זבולון אורלב
בוקר טוב. כבוד השר, עמיתתי יושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת ענת מאור, שולחן הנשיאות הנכבד, מדעניות ומדענים, אורחים יקרים, הבעיה בנושא החינוך המדעי והטכנולוגי, גם במערכת החינוך וגם במערכת ההשכלה הגבוהה, היא הבעיה הידועה של פער גדול מאד בין דיבורים לבין מעשים, ונתק בין כוונות מצויינות לבין החלטות מעשיות. כולנו יודעים שהאוצר היחידי שיש לנו במדינת ישראל הוא האוצר האנושי, ואין לנו מחצבים או נכסים אחרים. ככל שהאוצר האנושי יהיה יותר טוב, יותר איכותי, כך מעמדה, חוזקה וחוסנה של מדינת ישראל בכל המובנים יהיו טובים יותר.

אבל לצערי העובדות קצת טופחות על פנינו. אציין בקצרה כמה עובדות לא כל-כך נעימות: זה התחיל עם המבחן באולימפיאדה למתמטיקה, בה ישראל ירדה בדרוג העולמי. זה המשיך לאחר מכן במבחן העולמי שהיה במתמטיקה ומדעים: בעוד שב-1964 הגענו לאחד המקומות הראשונים, התדרדרנו למקום העשרים ומשהו וגם השלושים ומשהו. לא כדאי אפילו לומר באיזה מקום אנחנו נמצאים.

כאשר אנחנו בוחנים תקציב 2001, שהממשלה הנוכחית החליטה לאמץ אנבלוק, על-פי החלטות הממשלה הקודמת, יש כמה בשורות לא נעימות לחינוך המדעי והטכנולוגי: ראשית כל, נקבעה העובדה שיש קיצוץ של 25 אחוז בהכשרת הנדסאים וטכנאים, שחלק לא מבוטל מהם פונים לאותם מקצועות מדעיים וטכנולוגיים שיש למדינת ישראל עניין גדול מאד בפיתוחם. דבר שני, יש קיצוץ של 25 אחוז בסעיף התקציבי של החינוך הטכנולוגי והמדעי, הפחתה מ-82 מליון ל-60 מליון. ביטלו את החינוך המדעי בכיתות ט', שלא בבתי הספר השש-שנתיים, גם זה דבר תמוה. גם בכיתות י', י"א וי"ב יש קיצוץ מסיבי של כמה עשרות מליוני שקלים. להערכתי, הקיצוץ יכול להגיע עד כדי 100 מליון שקלים. לכאורה, הוא לא נוגע לחינוך הטכנולוגי והמדעי, אבל באופן מעשי הוא כן נוגע לחינוך המדעי, ורק מפני שהזמן קצר, אני לא רוצה להלאות, אבל אני מניח את הרקורד האישי שלי, כאשר אני אומר שאלה דברים נכונים. אם המגמה הזו תימשך, נמצא פחות ופחות תלמידים הלומדים בחינוך הטכנולוגי. גם כך אין לנו הרבה בשורות: אם בתשנ"ח למדו בחינוך הטכנולוגי כ-92 אלף תלמידים ובשנת תש"ס למדו 102 אלף תלמידים – פירושו של דבר שהגידול במספר התלמידים אינו מדביק את קצב גידול התלמידים בכלל. פירוש הדבר שיש ירידה.

אלו עובדות על קצה המזלג, אשר מלמדות על הפער ועל הנתק בין דיבורים למעשים ובין כוונות טובות לבין החלטות. ההשכלה הגבוהה כמובן ראויה להתייחסות ולדיון נפרד, ואני מניח שידידי הטוב, פרופסור חיים הררי, נשיא מכון וייצמן למדע, אולי יתייחס לדברים, אבל גם שם יש מאבקים, והמשימה להגדיל כל שנה את מספר הסטודנטים הלומדים במקצועות העילית במערכת ההשכלה הגבוהה ב-700, גם היא עדיין לא מסוכמת בתכנית החומש שידועה לוועדת החינוך והתרבות.

אני חושב שהשדולה המדעית טכנולוגית, או החינוכית, מדעית, טכנולוגית במדינת ישראל, שפעם אולי לא היו זקוקים לה, כי זה היה דבר מובן מאליו, נחוצה לנו היום, בג'ונגל הפוליטי של היום, במהומה, בחוסר הסדר, בחוסר היציבות השלטונית וכדומה. אני מציע לכולנו לחשוב במושגים אחרים של שדולות, כדי להגן יותר על העתיד שלנו ועל התקווה שלנו. למרות שמדע זה לא קוקה-קולה (ואני יכול לעשות ממש קרקס, אם אתאר לאיזה נושאים יש שדולות בכנסת ואיזה פניות מקבלים חברי הכנסת משדולנים שונים), עלינו להתחיל לחשוב במושגים קצת אחרים. אני מבין שיושבים באולם המעטים שהם בעלי איכות, אשר חשים באחריות הכבדה, כי אין מי שיפעל, יעשה וידאג זולתם, לאותן החלטות נכונות שדיבר עליהן קודמי, השר וילנאי. אני מסכים לכל מילה שאמר וחותם עליה.

תקציב 2001, כאמור, נמצא על שולחננו. אמנם הממשלה החדשה אומרת, נאשר קודם את תקציב 2001, ותוך כדי תנועה נעשה תיקונים והשלמות, אבל כל אחד מאתנו מבין שלבצע תיקונים והשלמות זה הרבה יותר קשה מאשר דיון על בסיס התקציב. לא שיש לי תקווה שהשדולה המדעית-טכנולוגית, וחברת הכנסת ענת מאור ואני נצליח לעשות זאת. בכלל, אנחנו שייכים עכשיו לאופוזיציה, אנחנו באותה קבוצה, אבל כולנו בקואליציה אחת של החינוך, המדע והטכנולוגיה. אני מציע לעצמנו לחשוב גם בכלים פוליטיים, מה ואיך צריך לעשות. נזדקק להרבה מאד עזרה מאנשי המדע והטכנולוגיה, כדי לשנות את דעת הקהל הפוליטית, את מעצבי ההחלטות במדינת ישראל, על מנת שיתחילו להתייחס ביתר רצינות לנושא זה.

לסיכום, אני רוצה לומר עוד שני משפטים: השר המר המנוח שהיה שר החינוך, הקים ב-1992 ועדה לקידום החינוך המדעי והטכנולוגי במערכת החינוך, בראשותו של פרופסור הררי. היתה לי גם זכות תקופה מסוימת להיות חבר הוועדה הזו, כי באותה עת הייתי מנכ"ל משרד החינוך והתרבות. קראו לתכנית הזו "מחר-98'", והיתה זו תכנית חומש. שנת 1998 עברה, ואנחנו נמצאים בשנת 2001. אני חושב שראוי מאד לחשוב מחדש, ובדעתי להציע זאת לשרה החדשה, להקים מחדש ועדה ממלכתית על-פי החלטת ממשלה, שתגבש תכנית לאומית חדשה, רחבה ומעודכנת, עם מיטב הכוחות ומיטב המוחות במדינת ישראל, מתוך תקווה שהתכנית הזו תהיה המצע הראוי עליו נוכל לפעול עם כל הכוחות הפוליטיים, כדי לקדם את החינוך המדעי ולחזק את התקווה והאמונה במדינת ישראל טובה יותר, איכותית יותר וחזקה יותר. בוקר טוב ותודה לכם.
היו"ר ענת מאור
תודה רבה לחבר הכנסת זבולון אורלב, יושב ראש ועדת החינוך והתרבות. אני מתכבדת להזמין את אחרון המברכים, את חבר הכנסת בריילובסקי, שהוא פרופסור למדעי המחשב. על כולנו מוטלת המלאכה, לדאוג למודעות למדע. מנסיוני אני מאמינה שכל אחד מאתנו צריך לראות בעצמו סוציאליזטור בנושא זה, לכתוב למקבלי ההחלטות שהתחלפו עכשיו, לפנות לתקשורת ולא להעביר את המלאכה לאחרים, כי היא מוטלת על כולנו.
השר מתן וילנאי
אמרתי לחבר הכנסת אורלב, שעדיף שיהיה עכשיו בוועדת הכספים, בה נדון תקציב החינוך.
מיכאל בריילובסקי
אדוני השר, גברתי יושבת ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חברי הכנסת, אורחים יקרים, ציון היום הלאומי למדע ב-14 במרץ, יום ההולדת של אלברט איינשטיין, הופך למסורת. אין זה סתם אות כבוד למדע, זוהי הכרה בתפקידו המוביל של המדע בקידום החברה, בקידום הכלכלה ובקידום התרבות. דווקא הישגים מדעיים הפכו את העולם שלנו לכפר גלובאלי, שיש בו רשת מידע מיוחדת וכלכלה המבוססת על האינטרנט.

הדבר יוצר אתגר לחברה, למדע ולמדינה: או שהמדינה והחברה תיקחנה מקום נכבד בעולם החדש הזה, או שנהיה בחוץ. עד לזמן האחרון התמודדה ישראל בהצלחה באתגר הזה: יצרנו אוניברסיטאות ומכללות ברמה גבוהה, רשת רחבה של מפעלי היי-טק ומפעלים עתירי ידע.

בהזדמנות זו אני רוצה לציין את התרומה הענקית של המדענים העולים מברית-המועצות לשעבר. כדי להעריך את תרומתה של העלייה הזו, צריך לבקר בכמה מפעלי היי-טק ובכמה אוניברסיטאות. גם היום, כאשר ההיי-טק נתקל בקשיים רבים, אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לתמוך בו, על מנת למנוע את המשבר ואת בריחת המוחות. אני רואה בכך סכנה גדולה, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי למנוע זאת.

אני בטוח שהזמנים הקשים בהיי-טק הם דבר זמני. בכל מקרה, בהיי-טק נמצא עתיד הציוויליזציה שלנו, ויש בו אתגר מתמיד לחברה. זהו בראש ובראשונה אתגר למערכת החינוך. שמענו מחבר הכנסת אורלב על הבעיות במערכת החינוך. שמענו על מקום לא כל-כך נכבד שישראל קיבלה באולימפיאדות בפיזיקה ובמתמטיקה בשנה שעברה. בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר שבמקום ראשון היתה איראן ובמקום שני סין, ואנחנו היינו במקום עשרים ומשהו. זאת אומרת, אנחנו צריכים להעלות בצורה דרסטית את רמת הידע במדעים המדוייקים, כמו במתמטיקה, פיזיקה וכימיה. אנחנו צריכים להרגיל ללמד ילדים להשתמש במחשבים מגיל גן הילדים ועד גיל הפרישה לפנסיה.

שינויים בטכנולוגיה של הייצור, בטכנולוגיה של הניהול ואפילו בטכנולוגיה של החינוך, מתרחשים במהירות כל-כך רבה, שאנחנו צריכים ללמוד כל החיים, לפתח רשת רחבה של השתלמויות והסבה מקצועית. רק כך נוכל להתמודד עם אתגר המאה ה-21 ולהימצא בין הארצות המתקדמות.
היו"ר ענת מאור
תודה רבה. אנחנו עוברים לחלק השני והמרכזי של הכנס: שתי הרצאות, הראשונה של נשיא מכון וייצמן למדע, פרופסור חיים הררי, על חשיבות החינוך המדעי למקבלי החלטות במאה ה-21. הדברים מכוונים כמובן אלינו, אל מקבלי ההחלטות. נקשיב יחד עם כל הקהל המכובד, ונחשוב על דרכים להעביר את המסר למקבלי ההחלטות ממש – לממשלת ישראל. בבקשה, פרופסור הררי.
פרופסור חיים הררי
אדוני השר, חברי הכנסת, ידידים ועמיתים, קהל נכבד, בעצם צריך היה לפתוח בברכת יום הולדת שמח לאלברט איינשטיין, החוגג את יום הולדתו ה-122 היום. למעשה כמובן לא הוא חוגג אלא אנחנו חוגגים.

ברוכים הבאים, התלמידים שהגיעו לכאן עתה. עוד יגידו עלי שהבאתי קהל באוטובוסים. הירושלים עוד לא הגיעו. את הירושלמים תביא חגית באוטובוסים.
היו"ר ענת מאור
בוקר טוב, אני מברכת את התלמידים שבאו ליום המדע בכנסת. נמצאים איתנו היחידה לנוער שוחר מדע ולמחוננים, שליד אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. אנחנו בתחילת הרצאתו של פרופסור חיים הררי, נשיא מכון וייצמן למדע, על חשיבות המדע למקבלי ההחלטות.
פרופסור חיים הררי
קודם כל, אני מקדם בברכה את התלמידים שהגיעו ממרחק. כל מה שהספקתי לומר לפני שנכנסתם היה, שבעצם אנחנו צריכים לברך את אלברט איינשטיין ז"ל ליום הולדתו ה-122. אנחנו צריכים להתחיל אולי בכך שניזכר איך נראה העולם בתקופה בה הוא פעל וגילה את תורת היחסות, לפני כמאה שנה. לפני כמאה שנה נעשו כמה מהתגליות המדעיות שהשפיעו יותר מכל על חיינו היום. לפני 104 שנים התגלה האלקטרון, לפני 106 שנים התגלתה הקרינה הרדיו-אקטיבית, קרני רנטגן, תורת היחסות של איינשטיין קצת מאוחר יותר, מבנה הגרעין של האטום – כל זה קרה בסביבות שנת 1900, עוד 10 שנים או פחות 10 שנים. כל התגליות האלה לא נכנסו לעתון, איש לא שמע עליהן, איש לא כתב עליהן מאמרים, מלבד המדענים עצמם. היה מספר קטן מאד של מדענים שהבינו על מה מדובר, ורק להם נגע הדבר. הדבר לא נגע למדינות, לממשלות, לצבאות, לקשרים בינלאומיים, ובוודאי שלא לכלכלה הבינלאומית, ועוד יותר שלא לתלמידי בתי-ספר, לתעסוקה או לתעשייה, ובעצם כמעט לשום דבר שהוא מחוץ לעולם המדעי.

כאשר אנחנו מגיעים לימינו, מאה שנה מאוחר יותר, כמחצית מהכלכלה העולמית נשענת היום על הבנתנו את התכונות של האלקטרון: כל האלקטרוניקה, כל הביו-טכנולוגיה, כל מדע החומרים, כל האופטיקה, כל הסיבים האופטיים, כל הטלקומוניקציה, התקשורת – כל זה נשען על הבנתנו את האלקטרון שהתגלה לפני מאה שנה, וכאשר הוא התגלה, הוא לא הצליח להיכנס אפילו לעמוד 17 של העתון. היו אז ימים אחרים.

לפני חמישים שנה בערך, כאשר איינשטיין עדיין חי, סמוך למותו (הוא נפטר בשנות החמישים), קרה דבר אחר: אז הומצאו הכורים הגרעיניים והנשק הגרעיני, התגלה המבנה של מולקולת הדי.אנ.א והתחיל המחקר הגנטי המודרני, הומצאו הלייזרים, התגלה הטרנזיסטור ושורה ארוכה של תכשירים, מכשירים וממצאים שכל אחד מהם משפיע השפעה אדירה על ימינו היום, ואז לראשונה המדע והטכנולוגיה חדרו למדיניות, לכלכלה ולעמודי החדשות, אבל עדיין באופן שולי. בעצם הנשק הגרעיני, פצצת האטום, היה הדבר הראשון מתחום המדע, שהיתה לו השפעה באמת מכרעת על חיי העולם ועל מנהיגים ועמים, ושאר הדברים כמו הלייזר או הטרנזיסטור, גם הם היו עדיין בשוליים.

בוודאי שאי אפשר היה לדבר על השפעה של המדע והטכנולוגיה על תלמיד בית-ספר תיכון, על מורה בבית-ספר תיכון, על אדם שמחפש עבודה בתעשייה, והחלק של תעשייה שנשען על הישגי המדע עדיין היה אפסי. לא לפני 500 שנה, לפני חמישים שנה, כאשר אני הייתי ילד.

היום אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי: כאשר השר לאיכות הסביבה עוסק היום בענייניו, הוא עוסק רק בנושאים מדעיים וטכנולוגיים למעשה. כאשר שר החקלאות עוסק בענייניו, הוא עוסק בהרבה מאד בעיות מדעיות וטכנולוגיות. כאשר שר הבריאות עוסק בענייניו, הוא עוסק בראש וראשונה בנושאים מדעיים, רפואיים וטכנולוגיים. כאשר שר התעשייה עוסק בפיתוח התעשייה בארץ, מדובר בראש ובראשונה בתעשייה הנשענת על מדע וטכנולוגיה, בתעשיית ההיי-טק. כאשר שר התקשורת מטפל בבעיות התקשורת, מדובר בנושאים כמו כבלים, אינטרנט, מערכות תקשורת עניפות, הכל מתחום המדע והטכנולוגיה. שר הביטחון עוסק – לא כל זמנו, אבל חלק גדול מזמנו – בפיתוח מערכות נשק חדשות, בהתגוננות מפני מערכות נשק חדשות: טילים, נשק קונבנציונלי, נשק לא קונבנציונלי – שורה ארוכה של נושאים מכל מיני סוגים, גם בפיתוחם וגם בהתגוננות מפניהם, שהמוטיב המרכזי בהם הוא המדע והטכנולוגיה. אפילו שר המשפטים שעוסק בחקיקה, והכנסת שעוסקת בחקיקה, עוסקים בחוקים שקשורים באבטחת מידע, בשמירה על קניין רוחני, בערך הכספי של קניין רוחני, בנושאים גנטיים. שורה ארוכה מאד של נושאים מתחומי המדע והטכנולוגיה. ושר החינוך בוודאי שאמור לעסוק הרבה מאד בחינוך המדעי והטכנולוגי שעליו אדבר היום. ושר התשתיות שעוסק בנושאי האנרגיה, משק החשמל והגז הטבעי, ובשורה ארוכה של נושאים מסוג זה. ואחרון-אחרון חביב, כמובן שר המדע, במה הוא עוסק אם לא במדע ובטכנולוגיה?

בעצם מתברר פתאום שבשנת 2001, יותר ממחצית שרי הממשלה ולמעשה רוב מקבלי ההחלטות בדרגים של מנכ"לים, עוזרים, עוזרי-עוזרים, מנהלי אגפים, לבלרים ופקידים מכל הסוגים ומכל המינים במערכת הממשלתית, אבל גם ראשי תעשייה, גם מנהלי בתי-ספר, גם ראשי מערכת החינוך וגם כל ראשי המערכת הכלכלית על כל סוגיה, גם בנקאים וגם משפטנים, עוסקים בנושאים מדעיים וטכנולוגיים בחלק גדול מזמנם. זהו העולם שלנו, עולם רווי מידע, עולם מבוסס על מידע ועל מדע, עולם שבו המשאב הכלכלי הבולט ביותר, היקר ביותר והדומיננטי הוא הידע המדעי והטכנולוגי.

האם כל זה אומר שהשרים, חברי הכנסת, המנכ"לים, ראשי התעשייה וראשי הצבא צריכים להיות מדענים או מהנדסים? בשום פנים ואופן לא. אין שום כוונה כזו, אין שום צורך בכך, אפילו הייתי אומר, אוי לנו אם כולם יהיו מדענים ומהנדסים. אנחנו לא רוצים לחיות במדינה שכולם בה מדענים ומהנדסים. אבל פירוש הדבר שבעידן שאנחנו חיים בו, במאה ה-21 ואפילו בסוף המאה ה-20, חשוב מאד שמקבלי החלטות בכל הדרגים יהיו בעלי ידע מדעי וטכנולוגי מסוים, שתכף נדבר עליו ונראה מהו. לא מדענים, לא מהנדסים, אפילו לא בהכרח טכנאים או בעלי מקצועות מדעיים ברמה נמוכה יותר, אבל אזרחים בעלי ידע מדעי וטכנולוגי מסוים ברמה מסוימת, ובעלי יכולת חשיבה מדעית וטכנולוגית שמתבקשת בשורה ארוכה מאד של נושאים.

אבל לא רק מקבלי החלטות, גם פקיד קבלה בבית מלון, גם פועל ייצור בתעשייה וכמעט כל בעל מקצוע שמקווה להמשיך להיות מועסק גם בעוד עשר ועשרים שנה. מפני שמה שקורה במשק הוא, שמספר מקומות העבודה הבלתי מתוחכמים הולך ויורד בכל העולם המערבי, ומספר מקומות העבודה המתוחכמים הולך וגדל. אותו בן-אדם שיושב על כסא שבור בכניסה למגרש חנייה, לוקח עשרה שקלים ונותן איזו פתקה, הסיכוי שלו לעבודה בעוד 20 שנה הוא קטן מאד. הוא יוחלף בטכנאי שיתקן את המכונה האוטומטית שלתוכה נשלשל את עשרת השקלים, כדי לצאת ממגרש החנייה. בכוונה לקחתי דוגמה הכי לא היי-טקית שאפשר: הדבר הכי פשוט בעולם הוא להיכנס למגרש חנייה, להחנות את המכונית ולצאת משם. זה אולי המאפיין את סוג מקומות העבודה שנעלמים ואת סוג מקומות העבודה שנוצרים.

הדבר הפשוט הזה, בין אם מדובר במקבלי החלטות כמו שרים, מנכ"לים וחברי כנסת, ובין אם מדובר באנשים שפשוט ייכנסו לשוק העבודה בעוד עשר או עשרים שנה, מחייב דבר שהוא מהפכני: חינוך מדעי וטכנולוגי לכל. לכל אדם, לכל ילד, לכל תלמיד, בין אם הוא הולך להיות פועל ייצור, בין אם הוא הולך להיות עורך-דין, בין אם הוא הולך להתעסק בבורסה, ובין אם הוא הולך להיות מהנדס או מדען.

זה נשמע כאילו מסובך, חלום, אוטופיה, דבר שעולה הרבה מאד כסף. תכף נשאל אם זה חלום או לא, תכף נשאל אם זה עולה הרבה כסף או לא, אבל אין ספק בדבר אחד: זה הכרחי ואי אפשר להימלט מכך. אני מצטער שנמצא אתנו שר המדע, ולא נמצאת אתנו שרת החינוך. כלומר אני שמח ששר המדע כאן, אבל אני מצטער ששרת החינוך איננה אתנו, כי המשימה היא בעיקר של משרד החינוך.

אנחנו מדברים על עולם שבו החינוך המדעי והטכנולוגי, או ליתר דיוק חינוך לעידן מדעי וטכנולוגי – ומיד אסביר את המושג הזה – הוא חלק אינטגרלי של ההשכלה הכללית. לפני 200 או 300 שנה רוב בני האדם לא ידעו לקרוא ולכתוב. כאשר באה המהפכה התעשייתית, התברר שיש צורך שכולם יידעו לקרוא ולכתוב. תאמינו לי שהרעיון שכל האוכלוסייה תדע לקרוא ולכתוב נראה מהפכני כמעט כמו לומר היום שכל אדם צריך להיות בעל ידע מדעי וטכנולוגי ברמה מסוימת. היה קשה להתרגל לדבר הזה, כי מי ידע אז לקרוא ולכתוב? רק איזו אליטה אריסטוקרטית מצומצמת בעלת כסף. רוב האוכלוסייה לא ידעה לקרוא ולכתוב, וזה גם לא היה הכרחי. וכך במשך השנים נוספו פריטים שונים למושג שנקרא השכלה כללית הכרחית לאדם שמחפש עבודה, לאדם שרוצה למצוא את מקומו בחברה, ובוודאי לאדם שרוצה לתפוס עמדת מנהיגות בחברה.

רבותי, אנחנו צריכים להבין שהחל מאי-שם בשנות השמונים והתשעים של המאה היוצאת, של המאה העשרים, גם הידע והטכנולוגי הבסיסי – ושוב אני אומר, לא דוקטורט במדע ולא תואר מאסטר בטכנולוגיה, אלא ידע מדעי בסיסי שכל אדם יכול להשיג אותו – חייב להיות נחלת הכל. זוהי הדרך היחידה לצמצום פערים חברתיים, והעדר ידע מדעי וטכנולוגי, הוא פשוט הבטחה למישהו להיות מובטל בעתיד. אין חכמות בעניין הזה. רוב המקצועות ורוב מקומות העבודה בעתיד, יחייבו ידע מדעי וטכנולוגי מסויים.

צריך להבין גם שמהות המדע והטכנולוגיה היום איננה דומה למה שהיה פעם. היום המדע פולש לתוך הטכנולוגיה, הטכנולוגיה פולשת לתוך המדע. אם אני חוזר שוב מאה שנה אחורה, המדע התעסק באלקטרון ובתורת היחסות, הטכנולוגיה התעסקה בהמצאת המכונית, בהמצאת הרדיו ובהמצאת הטלפון, ולא היה שום קשר בין המדע של אז והטכנולוגיה של אז. הטכנולוגיה נשענה על מדע שהומצא חמישים ומאה שנה קודם. לקח חמישים שנה מיום שהמדע עשה משהו, עד שהדבר הזה הפך לטכנולוגיה. היום זה לוקח לפעמים חודש, לפעמים שבוע ולפעמים עשר שנים, אבל הקשר בין המדע וטכנולוגיה היום הוא הרבה יותר אינטימי. היום אין מדע בלי טכנולוגיה ואין טכנולוגיה בלי מדע. היום גם אין פיזיקה בלי כימיה, ואין ביולוגיה בלי כימיה, ואין כימיה בלי מתמטיקה, ואין ביולוגיה בלי מתמטיקה, ואין כל המקצועות האלה בלי המקצועות ההנדסיים והטכנולוגיים, ואין רפואה בלי פיזיקה ובלי אלקטרוניקה ובלי מחשבים, וכל הנושאים האלה היום מחוברים ומעורבבים בצורה שמי שנכנס לתוך הפרדס הזה, רואה עד כמה הוא נפלא, ומי שנשאר בחוץ – פשוט מפוחד ונבהל מהמערכת הזו שנראית כאילו מאיימת.

אחת הסיבות לכך שדרוש חינוך מדעי וטכנולוגי לכל אדם, היא גם כדי למנוע את הפחדים האלה, למנוע את החרדות האלה, למנוע את האווירה האנטי מדעית, למנוע את האמונות התפלות, למנוע את הסגידה לכל מיני מנבאי עתידות, אסטרולוגים, ידעונים, קמיעות, וכל אותם דברים שנהירה אליהם נובעת מהעדר ידע מדעי טכנולוגי בסיסי.

עכשיו אומרים גם שהמדע יכול לפעמים גם להביא עלינו צרות ואסונות. רבותי, את כל הצרות והאסונות האלה אפשר למנוע רק בדרך אחת: בעזרת המדע. אם אנחנו מזהמים את האוויר למשל, זה נובע מהפיתוח התעשייתי. אבל רק המדע, רק הטכנולוגיה ורק ההנדסה יכולים לעזור לנו לנקות את האוויר ולנקות את המים. אין לנו דרך אחרת לעשות את זה, לא על-ידי זה שנחזור לטפס על העצים ולגור במערות, ולא על-ידי זה שנשב ונגיד, אוי ואבוי, מה קרה. יש רק דרך אחת לטפל בנושאים האלה, ועובדה היא שהמדינות המדעיות המתקדמות ביותר, הן אלה שהצליחו לפתור בעיות סביבתיות ואקולוגיות, והמדינות המפגרות יותר לא הצליחו.

דוגמה אחת קטנה, כדי להמחיש מה המדע כן יכול לעשות כדי להציל אותנו מצרות, הוא להשוות בין מערב גרמניה ומזרח גרמניה לפני שאוחדו: שתי מדינות, זו ליד זו, אותו עם, אותם בני-אדם, קרובי משפחה האחד של השני, אי אפשר לומר שאלה שונים מאלה, הגרמנים במערב והגרמנים במזרח. שניהם זיהמו את המדינה שלהם, לשניהם היה פיתוח תעשייתי שגרם לזיהום. במערב היתה טכנולוגיה מתקדמת, וגרמניה המערבית היא אחת המדינות המפותחות ביותר בכל הנוגע לשמירה על איכות הסביבה. המזרח לא היתה טכנולוגיה מפותחת, וגרמניה המזרחית היא פשוט אסון אקולוגי טוטאלי. זו דוגמה שמראה איך המדע לא גורם לצרות האקולוגיות, אלא הוא היחיד שמסוגל להציל אותנו מהן. אותו דבר בנושאים הבריאותיים, הגנטיים, האלקטרוניים, המחשבים וכל התחומים האחרים. המדע לא מרפאה את כל הצרות, אבל הוא היחיד שיכול לקדם את רמת החיים שלנו, לקדם את הרפואה, לקדם את המזון, לקדם את החקלאות.

ישנם גם היום מקצועות חדשים שלא היו קיימים: אתה רוצה ללמוד משפטים, היום ישנם עורכי-דין רבים, ומספרם ילך ויגדל, שכל עיסוקם הוא בהגנה על קניין רוחני, כלומר בשמירה על פטנטים. אם אני ממציא, או אם מישהו במכון וייצמן ממציא תרופה חדשה, תוכנת מחשבה חדשה או חומר חדש בעל תכונות מסוימות, ויש לו פטנט על הדבר הזה – אחת הסוגיות המשפטיות החשובות ביותר היום היא ההגנה על פטנט כזה, ואיך למנוע מאחרים לגנוב אותו. היום הגניבות האלה הרבה יותר גדולות מאשר הגניבות של מישהו שחודש לבנק ומוציא משם כמה אלפי שקלים. זוהי רק דוגמה קטנה: עורך-דין שעוסק בנושאים מדעיים-טכנולוגיים.

אחות שעובדת במרכז MRI או CT של בית החולים היא סוג חדש לגמרי של אחות: היא צריכה ללמוד פיזיקה, היא צריכה ללמוד מחשבים, היא צריכה ללמוד כל מיני תחומים שאף פעם לא היו קשורים למקצוע האחות. גם אותו טכנאי שמתקן את המכונה האוטומטית שמקבלת את הכסף במגרש החנייה, הוא דמות חדשה שלא היתה קיימת לפני עשרים או שלושים שנה, ושחייבת בחינוך מדעי וטכנולוגי מסוים.

ואחרון-אחרון חביב למקצועות המטורפים האלה, מקצוע שעוד לא קיים: סוכן ביטוח מומחה לגנטיקה. בעוד עשר או עשרים שנה, כל אחד מאתנו יסתובב כאשר בכיסו כרטיס מגנטי שעליו רשומה האינפורמציה הגנטית שלו. על הכרטיס המגנטי הזה יהיה רשום שאני עלול לחלות במחלה מסוימת בהסתברות גבוהה יותר משאר האוכלוסייה, ובמחלה אחרת פחות, ושהסיכויים הגנטיים שלי שתהיה לי קרחת הם אפסיים, ושאשמין הם גדולים מאד. או להפך. כל זה יהיה רשום על אותו כרטיס מגנטי, שתהיה בו פשוט התעודה הגנטית שלי. כאשר אלך לעשות ביטוח חיים או ביטוח רפואי, מי בכלל יבטח אותי, אם יש לי יותר סיכוי לחלות במחלה הזו. מי בכלל יקבל אותי לעבודה? אבל לשם-כך צריך יהיה להבין מה כתוב על הכרטיס הגנטי שלי, ולפענח אותו ולהבין את המשמעויות והסיכונים. אז פתאום יקום מקצוע חדש, ואני מבטיח לכם שהוא יהיה מקצוע חשוב: סוכני ביטוח או אנשי ביטוח שעוסקים בגנטיקה, דבר שהיום לא קיים ואיש לא חלם עליו.

בכוונה בחרתי דוגמאות מפה ומשם. תאמינו לי, אני יכול לעמוד כאן שעתיים, ובלי להכין מראש, לצטט עוד ועוד דוגמאות מסוגים אלה, של מקצועות חדשים שאנחנו לא יודעים מה הם יהיו, והתלמידים של היום יעסקו בחלקם הגדול במקצועות אלה. איך אנחנו מכינים אותם? האם נעשה היום קורס לתלמידים שילמדו ביטוח וגנטיקה? שטויות, כי אולי לא יהיה מקצוע כזה. אולי יהיו עשרה מקצועות אחרים. האם נלמד היום תלמידים משפטים ופטנטים בתחום המחשבים? גם כן לא. הדרך היחידה היא לתת את הבסיס.

וכאן אני עובר לנושא השני והאחרון שלי, והוא חינוך מדעי וטכנולוגי לכל, כיצד? איך לעשות את זה: קודם כל צריך להבין שאנחנו מדברים על חינוך לעידן מדעי וטכנולוגי. זאת אומרת, זה לא רק ללמד מדע וטכנולוגיה, זה קודם כל ללמד מקצועות אחרים שחיוניים לעידן המדעי והטכנולוגי, ובראש ובראשונה שפות – עברית, השפה שלנו שהשליטה בה הכרחית. לא רק לדעת לדבר עברית, אלא הבנת הנקרא. כל הדברים האלה הכרחיים לתפקוד מדעי וטכנולוגי. אנגלית, השפה הבינלאומית האחת והיחידה, שבלעדיה אי אפשר. לדעתי, אין מספיק דגש על לימוד האנגלית במערכת שלנו, עם כל השעות וכל מה שאנחנו מקדישים לכך. עדיין זה לא מספיק. מתמטיקה, שפת המדע, שפת ההנדסה, שפת הרפואה. כל תלמיד חייב לדעת לדבר עברית, אנגלית ומתמטיקה. אלה שלוש השפות היסודיות.

אחר-כך יש חינוך לערכים, שהוא תמיד חשוב, אבל בתוך כל מכלול הערכים שכוללים מיושר ועזרה לזולת ואהבת מולדת, ועד דייקנות, קפדנות, חריצות ודבקות במשימה. חלק מהערכים האלה הם ערכים קריטיים לפיתוח מדעי וטכנולוגי, למרות שאין בהם כשלעצמם שום דבר מדעי. גם הדברים האלה הכרחיים. אבל לבסוף, וזהו לב העניין: לימודי מדע וטכנולוגיה בכמות וברמה מספקת, כדי שהתלמיד יוכל לדבר בשפת המדע.
למה אני מתכוון
אי אפשר ללמד תלמיד בבית-ספר תיכון את כל המדע ואת כל הטכנולוגיה. המורה איננו יודע ואיננו יכול לדעת את כל המדע ואת כל הטכנולוגיה. גם לא כל-כך חשוב בדיוק, איזה פרק או פרקים כן יילמדו ואיזה לא יילמדו. יש דברים בסיסיים שחייבים להילמד, השאר יכולים להיבחר. אבל יש חמש נקודות שאני רוצה להזכיר לגבי העידן המדעי והטכנולוגי.
הנקודה הראשונה
החינוך המדעי הטכנולוגי חייב להינתן לכולם ובכל הגילים, מגן החובה או אפילו מגן הילדים לפני גן החובה, כלומר מגן טרום חובה ולפחות עד כיתה י"ב, וגם פעילות ענפה בין המבוגרים. אנחנו לא יכולים להגיד שכל בני ה-25 כבר אבודים לנו. יש להם עוד הרבה מאד שנים פוריות של עבודה. כלומר החינוך הזה צריך להינתן בכל הגילים ובכל הצורות, וזוהי בראש ובראשונה משימה של משרד החינוך שאינו עומד בה. בשנים 1992-1996 היתה ריצה חיובית מאד של משרד החינוך לכיוון הזה. מ-1996-1997 כל העסק נפל ונעלם, והתמיכה חצתה את כל הקווים הפוליטיים. היא הלכה מזבולון המר זכרונו לברכה ועד שולמית אלוני ואמנון רובינשטיין, וההזנחה חצתה את כל הקווים הפוליטיים, מיצחק לוי ועד יוסי שריד. כלומר היה מצב של כמה שנים בהן אכן ממשלת ישראל נתנה עדיפות עצומה לחינוך המדעי והטכנולוגי, ומעבר לכך לא קרה דבר. אני אופטימיסט, ואני תמיד מקווה שישתנו דברים לטובה, אבל אינני יודע. בכל מקרה, חינוך מדעי וטכנולוגי לכולם ובכל הגילים.
הנקודה השניה היא מפתיעה
ככל שהמדע משתנה יותר מהר, כך פחות חשוב ללמוד את ההמצאות של אתמול ושלשום, ויותר חשוב ללמוד את הבסיס. באלקטרוניקה, כל שנתיים-שלוש מתחלף דור. דור של מחשבים הוא שנתיים או שלוש. אין שום הגיון להשקיע הרבה זמן בבית הספר בלימוד ההמצאה הטכנולוגית של אתמול בבוקר, מפני שבעוד שנה היא תוחלף. עקרונות הפיזיקה היסודיים, עקרונות הכימיה היסודיים, עקרונות המתמטיקה, עקרונות הביולוגיה, אינם משתנים או משתנים פעם בשלושים שנה. ולמרות כל מה שאומרים כל ראשי התעשייה, שצריך ללמוד יותר ויותר טכנולוגיה, זה לא מה שצריך ללמוד. מה שהתעשייה צריכה זו אוכלוסייה שיודעת יותר מדע – יותר מתמטיקה, יותר פיזיקה, יותר כימיה, יותר ביולוגיה. פחות חשוב ללמוד אלקטרוניקה וביו-טכנולוגיה. חשוב, אבל פחות חשוב מללמוד פיזיקה, כימיה וביולוגיה. כי האלקטרוניקה והביו-טכנולוגיה משתנות כל 3 או 5 שנים, והן נשענות על עקרונות הפיזיקה שאינם משתנים ועל עקרונות הביולוגיה והמתמטיקה שאינם משתנים. חשוב להבין את הדבר הזה, ולא לרוץ אחר כל אופנה שמופעלת על-ידי איזה שהוא בעל תעשיה, שמה שמעניין אותו באמת הוא לקבל את מאה העובדים שייקח בשבוע הבא במשכורת יותר נמוכה.

הנקודה השלישית היא השילוב ההכרחי של מדע וטכנולוגיה מגן הילדים, והסיבה לכך פשוטה מאד: אנחנו מגדלים את התלמידים לעולם שהוא מדעי טכנולוגי, והם צריכים להבין שהטכנולוגיה היומיומית נשענת על המדע, שהמדע מוליך לטכנולוגיה והם שלובים זה בזה, ולא ללמוד את זה רק אחר-כך כאשר הם נכנסים לשוק העבודה.
הנקודה הרביעית
אי אפשר ללמד מדע וטכנולוגיה בלי כלים פיזיים – מעבדות, מחשבים, תקשורת מחשבים וכל הנושאים האלה. וכאן מילה אחת קטנה על נושא המחשבים: רבותי, אנחנו חיים במדינה מטורפת, כשם שלכל פקיד הכי קטן בכל משרד ממשלתי הכי אומלל יש מזגן, ולהרבה מאד תלמידים אין מזגן בבית הספר, ואין שום דרך להסביר את הדבר הזה לאף אחד, אותו דבר בנושא המחשבים: לכל פקיד ממדרגה שלישית בכל משרד ממשלתי ובכל עירייה יש מחשב על השולחן, אבל משום מה לא לכל תלמיד יש מחשב על השולחן או מחשב בילקוט, וזהו מצב בלתי נסבל, מפני שמערכת החינוך חייבת להגיע למצב שכל תלמיד וכל מורה מצויידים למחשב, והמחשב הזה מחובר ברשת לאינטרנט, ועדיף לאינטרנט 2, הרשת המהירה יותר, ברוחב פס ובתנאים מתקבלים על הדעת, ותוך שימוש לא בלוח, עט וגיר, אלא בלוח דיגיטלי שאפשר להציג עליו את מה שיש על המחשב של התלמיד שהביא אותו מהבית.

זה נשמע כאילו חזון אחרית הימים: היום יש בערך מחשב על כל 15 תלמידים בבתי הספר במדינת ישראל. אני לא אומר שאפשר להשיג את זה מחר, אבל אם אנחנו רוצים עשר שנים מהיום להיות במקום בו לכל תלמיד בבית הספר יש מחשב, אנחנו צריכים להתחיל בתכנית, ואני יודע בדיוק איך לעשות את זה וכמה כסף צריך להשקיע בכך, וכמות הכסף היא לא בשמיים. בהשקעה של כמה מאות מליוני שקלים לשנה, אפשר לעשות את זה. כך שאנחנו נמצאים כאן במצב בו יש לנו הכרח לעשות את הדבר הזה.

והנקודה החמישית ואולי החשובה מכל, המורה: אנחנו שולחים את המורה להתמודד עם הדבר הכי קשה שישנו, החדרת מדע וטכנולוגיה בין-תחומיים, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, הנדסה, טכנולוגיה, מחשבים – אותו מורה, או אותה מורה – לתלמידים. המורה או המורה האלה, במקרה הטוב יש להם בי.א בפיזיקה או בביולוגיה, ולפעמים אפילו לא זה. איך אנחנו יכולים לדרוש מהם את כל זה? אומרים שיש להעלות את רמת המורה, להעלות את משכורות המורים. רבותי, זה לא יעלה. יש 130 אלף מורים בארץ, אין 130 אלף גאונים בארץ, וכאשר יש כמה גאונים בארץ, צריך אותם גם למקצועות אחרים, לא רק להוראה.

הדרך היחידה לקדם את לימודי המדע והטכנולוגיה לכל, הוא מערך תמיכה טוטאלי במורים למדע וטכנולוגיה: מרכזים עירוניים, אזוריים וארציים שתומכים במורים האלה, שמחנכים אותם, שמספקים להם אינפורמציה, שמהווים להם מקום מפגש חברתי, מקום לפתרון בעיות, מקום להחלפת רעיונות. זהו מערך שלם, שיש ניצנים ראשונים שלו פה ושם בארץ, ושאנחנו חייבים לבנות אותו.

אם נעשה את כל אלה, וזה לא בשמיים, וזה בתקציבים שמדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה, נגיד אחרת – מדינת ישראל לא יכולה שלא להרשות לעצמה את הדבר הזה, עם תמיכה במורה, עם הציוד המתאים ועם הרצון וההבנה שחינוך מדעי וטכנולוגי לכל הם הכרח
במאה ה-21, נראה אחרת גם כמעצמה כלכלית וגם מנקודת מבטם של מקבלי ההחלטות והקברניטים שיעברו את מערכת החינוך הזו.

כבר אמרתי שאני אופטימיסט, ואני מאמין שאם השכל לא יעשה את זה, הזמן יעשה את זה. אם מקבלי ההחלטות לא יבינו שזהו הכרח המציאות, המציאות תכריח אותם נגד רצונם לעשות זאת. אני רק מקווה שנעשה זאת מרצון בעשור הקרוב, ולא מחוסר ברירה בעשור שאחריו.

תודה רבה.
היו"ר ענת מאור
תודה רבה לפרופסור חיים הררי על ההרצאה המאלפת והמאתגרת. אנחנו בהחלט אמורים לפעול בהתאם. דבריו מעבירים אותנו ישירות אל פרופסור חגית מסר-ירון, והרצאתה בת כרבע שעה, על הכוונה ממשלתית במדע – כן או לא. בבקשה.
פרופסור חגית מסר-ירון
תודה רבה, האמת היא שרציתי לברך כל אחד מכם פחות או יותר באופן אישי, אבל בגלל חוסר הזמן אברך קודם את התלמידים ואת הנכבדים אחר-כך. אני שוב שמחה על ההזדמנות הזו שניתנה לי לדבר כאן.

אתמול פרסמנו תוצאות סקר שהראה שהאוכלוסייה בארץ חושבת שמדע זה חשוב. החדשות האלה הם בגדר כלב נשך אדם ולא אדם נשך כלב, אך שימח אותי מאד לראות שבעידן בו מפקפקים במערכת המשפט, בכנסת ובממשלה, עדיין יש קונצנזוס על המדע, ויש לנו על-כך נתונים מאד מבטיחים. מדע חשוב, מדע חשוב לכולם, ואני חושבת שההרצאה של פרופסור הררי הבהירה זאת היטב.

המדע שואל שאלות, הכי חשוב במדע הוא לשאול שאלות, ולכן כותרת הרצאתי מסתיימת בסימן שאלה, האם צריך הכוונה ממשלתית במו"פ – כן, לא או אולי. כבר לא מדברים על מדע אלא על מחקר ופיתוח, כלומר על הקשר בין המדע לטכנולוגיה, וצריך לשים את ההדגשים על ההבדלים ביניהם.

אנסה בעיקר לשאול את השאלות, ואנסה להשאיר אתכם עם מחשבות על תשובות כאלה ואחרות. נתחיל מהעובדות: העובדות הראשונות מדברות על השקעה ציבורית במו"פ. הממשלה משקיע כסף, בתקציב המדינה יש כסף שהולך לתחומים האלה. בסך הכל מדובר על למעלה מ-4 מליארד שקל מתקציב המדינה שהולך למימון מחקר ופיתוח במגזר האזרחי. זה נשמע הרבה כסף. חצי מהסכום מופנה דרך ות"ת, הוועדה לתקצוב המחקר הלא מכוון שנעשה באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה. בערך 40 אחוז מהתקציב הזה מופנים לתמיכה ללא הכוונה למו"פ בתעשייה, ו-10 אחוז בערך מופנים למחקר ולפיתוח מכוון, בעיקר בנושאים שקשורים לתפקידי הממשלה, דרך המדענים הראשיים, ידידי שיושבים כאן, בחקלאות, בתשתיות, באיכות סביבה וכולי.

מכאן מתעוררות כמה שאלות רלבנטיות, האם המבנה הזה של התקצוב של המחקר הציבורי, של המחקר והפיתוח במגזר הציבורי, הם המבנה הנכון, האם החלוקה בין המחקר הבסיסי ליישומי נכון, האם טוב הדבר שכל-כך הרבה לא מכוון ורק מעט מכוון, האם יחסי המימון נכונים, האם סך-כל המימון הציבורי מספיק. 4 מליארד נשמע הרבה, אבל אולי צריך יותר, והאם לא שכחנו משהו במסגרת הזו.

אתחיל דווקא מהבסיס של פירמידת המו"פ. המילה בסיס לא במקרה קשורה למושא מחקר בסיסי שפרופסור הררי התייחס אליו. הבסיס לפירמידת המו"פ הוא מחקר חופשי שמונע על-ידי רדיפת ידע וסקרנות. זהו הבסיס לכל התפתחות מדעית וטכנולוגית עתידית. הדוגמאות שפרופסור הררי דיבר עליהן, מאיינשטיין ואחרים, הם לא עשו את זה בשביל להגיע למשהו, אלא מתוך רדיפת ידע כמעט בסיסית, ולא לשם יישום.

יושב מולי מורי ורבי, פרופסור יעקב זיו, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים. בכל מחשב כמו המחשב הזה, בכל טלפון סלולרי, אם תכנסו לעומק, תמצאו את עקבות העבודות שלו בתורת האנפורמציה, שנעשו לפני שלושים שנה ויותר, מבלי שחלמו אז על האפליקציות האלה. זה נעשה מתוך כך שהמחקר היה בלתי מכוון, והיום יש בו הרבה מאד שימושים. צריך להבטיח את קיומו של כל מגוון שטחי המחקר המדעיים והדיסציפלינות, גם כאלה שאולי נראים היום לא שימושיים.

דוגמה שאני אוהבת לתת בזמן האחרון היא מתחום הבלשנות: בלשנות נחשבה למדעי הרוח. דקדוק ולשון, נושאים שהתלמידים מסיימים ללמוד בכיתה ט' או בכיתה י', כדי שיוכלו להמשיך הלאה. היום כמעט כל חברת היי-טק שעוסקת בעיבוד דיבור ובהכנסת גורם לטלפון הסלולרי שלכם, כדי שיידע למי אתם רוצים להתקשר, צריכה שיעבדו בה גם אנשי בלשנות, כדי שיוכלו להכניס את העקרונות האלה לתוך האלגוריתמים של דיבור ושפה. גם נושאים שנראים היום מיותרים, פעם יהיו שימושיים וחשוב מאד להבטיח אותם.

אסור להכווין או להעדיף כיוון מדעי מסויים בבסיס הפירמידה, כי העדפה לכיוון מסויים בהכרח באה על חשבון כיוון אחר, ולהערכתי אלה צריכים להיות העקרונות של המימון הבסיסי הבלתי מכוון. והנה הפתעה, העקרונות האלה מקובלים וברורים, והם התקבלו על-ידי מקבלי ההחלטות, ואכן ישנו חוק המועצה להשכלה גבוהה והעקרונות על-פיהם מופעלת הוות"ת. הם עומדים בעקרונות חשובים אלה, לפיהם בסיס הפירמידה חייב להיות לא מכוון, וצריך שיהיה בו כסף רב לכל הדיסציפלינות. אני חושבת שזה נכון. זוהי דעתי האישית.

בקצה השני של פירמידת המו"פ יש הקודקוד המשקי-כלכלי. כאשר אומרים מו"פ, זה מיד מופיע במדורי הכלכלה, למרות שמדובר על מדע ומחקר. השקעה בחלק התעשייתי של המו"פ, או במו"פ שיש לו אופי תעשייתי, מהווה מנוף חשוב לפיתוח הכלכלי. עד עתה המדינה השקיעה במו"פ התעשייתי ללא הכוונה, מתוך תפיסה כי התעשייה המובלת על-ידי כוחות השוק, היא שצריכה לקבוע מה תחומי הפעילות שלה, ולא המדינה צריכה להגיד לה איפה טוב לה להשקיע. העקרונות האלה התקבלו על-ידי מקבלי ההחלטות, על-ידי המחוקק, והן עומדות בבסיס החוק לעידוד מו"פ בתעשייה, מה שידוע כחוק המו"פ. זהו בסיס העקרונות לתמיכה שניתנת על-ידי המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר.

היום יש נטייה לחשוב, האם זה באמת צריך להיות כך או לא. יש לחץ רב להשקעה מכוונת במו"פ התעשייתי, למשל דרך תחום הביו-טכנולוגיה. התשובה לשאלה אם צריך להכווין שם או לא, אינה ברורה, ויש צדדים לכאן ולכאן.

בפירמידת המו"פ צריך אולי להיות גם אמצע, כי הבסיס של הפירמידה והקודקוד שלה הם לא מוכוונים, והשאלה היא אם נדרשת הכוונה בחיבור בין שניהם. בעבר התשובה היתה חיובית. מאז 1995 מופעלת במשרד המדע תכנית שנקראת תכנית התשתיות, ומטרתה היתה לבצע הכוונה ממשלתית לחיבור הזה בין המו"פ הלא מוכוון שנעשה באקדמיה, למו"פ התעשייתי שמביא יתרונות משקיים למשק. דובר על מעורבות ממשלתית לעידוד החיבור בין שני התחומים בתחומים מועדפים. כפי שציין פרופסור הררי, יש תחומים בהם החיבור הזה מתבצע היטב ומהר גם ללא מעורבות. יש תחומים אחרים שהמרחק בהם יותר גדול, ואולי שם צריך מעורבות ממשלתית. השאלה אם באמת צריך ובאיזה תחומים, היא שאלה שאנחנו צריכים לבדוק מחדש כל פעם. נגזרת ממנה השאלה אם יש דרך לקבוע מהם התחומים המועדפים, האם אי-פעם נוכל לדעת אם תחום שלא השקענו בו וכן היינו משקיעים בו, הוא תחום נכון. השאלות האלה פתוחות ונבדקות לאורך כל הדרך.

קיים קודקוד נוסף בפירמידת המו"פ, שאקרא לו מו"פ יישומי לטובת הציבור. כל המו"פ בסופו של דבר הוא לטובת הציבור. מה שאני מתכוונת אליו כאן, כאשר אני קוראת לו מו"פ ממשלתי, הוא מחקר ופיתוח שתורם ישירות לאיכות החיים של האזרח, לרווחת הציבור לדורותיו, לאו דווקא דרך מדדים כלכליים משקיים מובהקים. לא רק על-ידי הגדלת התל"ג, אלא גם בהשפעה ישירה על איכות המים, על איכות הסביבה וכולי.

בעוד ההכרה בחשיבות המדע וההשכלה הגבוהה מבטיחים את קיומו ועוצמתו של בסיס הפירמידה כפי שהראינו קודם, וכוחות השוק והאינטרסים הכלכליים מבטיחים את התמיכה במו"פ התעשייתי, המו"פ הממשלתי שציינתי אותו כאן כמו"פ לטובת הציבור, סובל מהעדר לובי ומחוסר מודעות ציבורית. מו"פ שנדרש לראייה רחוקת טווח, יוצר בעיה במערכת הפוליטית שמטיבה היא קצרת טווח. המו"פ הממשלתי הזה חיוני בתהליכי קבלת החלטות של הממשלה. פרופסור הררי ציין שלפחות מחצית השרים עוסקים בהחלטות שקשורות למדע, והממשלה ככלל חייבת בראייה אינטגרטיבית מדעית של הרבה מאד מהתחומים שהיא נדרשת להחליט בהם.

המו"פ הממשלתי, בניגוד לכל התחומים שדיברנו עליהם עד עכשיו, הוא בהכרח מוכוון. הוא בהחלט לא יכול להיות מובל על-ידי כוחות שוק או סקרנות, כי הממשלה היא זו שצריכה לעשות בו שימוש, ולכן היא זו שצריכה להגדיר את הצרכים ולהכווין אותם. זהו חלק מוכוון בהכרח בפירמידת המו"פ.

למו"פ הממשלתי ולתוצריו יש מאפיינים יחודיים, יש בעיות יחודיות. פרופסור הררי הזכיר את הנושא של זכויות קניין רוחני. למו"פ הממשלתי יש מאפיינים קצת אחרים. המו"פ הממשלתי, המו"פ לטובת הציבור, הוא החוליה החלשה בפירמידת המו"פ. אני חוזרת ואומרת, מדובר על מו"פ יישומי המכוון למטרות מילוי תפקידי הממשלה ולטובת האזרח. הוא מתבצע במוסדות המחקר הממשלתיים או ביוזמת משרדי הממשלה השונים, בדרך-כלל דרך לשכות המדענים הראשיים שלהם. משרד המדע, התרבות והספורט, משמש כפונקציה מרכזית אינטגרטיבית למו"פ הזה, והמחקרים מאופיינים על-ידי פעולות הממומנות ישירות על-ידי הממשלה.

לסיכום, דיברנו על פירמידת המו"פ, דיברנו על המצב הקיים. יש הכוונת מו"פ במימון ציבורי כחוליה מקשרת, המו"פ התשתיתי בין המו"פ האקדמי לבין המו"פ התעשייתי, כמחקר לטובת הציבור. היום זה קורה רק במגזר הממשלתי, ומבחינה תקציבית מדובר על סכום שהוא פחות מ-10 אחוז מההשקעה שהממשלה משקיעה במו"פ אזרחי. האם זהו מצב רצוי? השאלה הזו פתוחה.
דעתי האישית היא שזה אינו מצב רצוי, אני חושבת שצריך להשקיע יותר בהכוונה, אני חושבת שצריך להסדיר את המו"פ הממשלתי ולהבטיח את תקציביו. תודה רבה.
היו"ר ענת מאור
תודה רבה למדענית הראשית של משרד המדע, פרופסור חגית מסר-ירון. אני נועלת בזה את ישיבת הפתיחה. אני חושבת שקיבלנו מבט רחב ממעוף הציפור. כולנו מתחייבים להמשיך להתבשם מיופיו ומהדרו של המדע, כולנו מתחייבים להמשיך להיאבק למען החינוך למדע ולהשפיע על מקבלי ההחלטות. כולנו מתחייבים לקדם את יישום מסקנות החוק לקידום המדע.
תודה לכולכם. ב-11.00 נפתחת ישיבת מליאת הכנסת המוקדשת ליום המדע. כולכם מוזמנים ליציע הקהל.

הישיבה ננעלה בשעה 10:45

קוד המקור של הנתונים