פרוטוקולים/ועדת מדע/2303



הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי
2
וטכנולוגי – 28.11.2000

פרוטוקולים/ועדת מדע/2303
ירושלים, ט"ו בכסלו, תשס"א
12 בדצמבר, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי
שהתקיימה ביום ג', א' בכסלו התשס"א, 28 בנובמבר 2000, בשעה 13:00


ס ד ר ה י ו ם

מחקר וניטור ים המלח לאור ירידת המפלס ותוכניות פיתוח אזוריות

חברי הוועדה: היו"ר ענת מאור
ויקטור בריילובסקי
נסים זאב
אליעזר כהן
מיכאל נודלמן

נזאר אוומלה - יועץ לענייני כלכלה ומסחר, שגרירות
ירדן בישראל
ד"ר מיכאל בייט - מנהל מינהל מדעי האדמה, המשרד
לתשתיות לאומיות
ד"ר עמוס ביין - מנהל המכון הגיאולוגי, המשרד
לתשתיות לאומיות
אלכס בק - מנהל השיווק במכון הגיאופיסי, המשרד
לתשתיות לאומיות
ד"ר איזק גרטמן - המכון לחקר ימים ואגמים, המשרד
לתשתיות לאומיות
ד"ר איתי גבריאלי - המכון הגיאולוגי, המשרד לתשתיות
לאומיות
פרופ' ברכה רגר - מדענית ראשית, משרד הבריאות
ד"ר חסאם מסאלחה - משרד המדע, התרבות הספורט
ד"ר אורנה ברגרזון - ס/המדענית הראשית, המשרד לאיכות
הסביבה
ולרי ברכיה - הממונה על התכנון, המשרד לאיכות
הסביבה
גלית כהן - המשרד לאיכות הסביבה
רפי בנבנישתי - יועץ כלכלי בכיר לשר לשיתוף פעולה
אזורי
עו"ד שרון פרדו - ראש תחום פרוייקטים, המשרד לשיתוף
פעולה אזורי
ירון ארגז - הממונה על התכנון התיירותי, משרד
התיירות
דוד דשן - אגף תכנון ופיתוח, מינהל מקרקעי
ישראל
פרופ' שמריהו הוז - סגן נשיא למחקר ופיתוח, אוניברסיטת
בר-אילן
ד"ר יורם אייל - המכון לחקר המדבר, אוניברסיטת
בן-גוריון
עו"ד גדעון ברומברג - מנהל ארגון ידידי כדור הארץ
שי טכנאי - החברה להגנת הטבע, מחוז הדרום
דוד בלאו - מזכיר המועצה האזורית מגילות
דן בניהו - מרכז מחקר ופיתוח אזורי ים המלח,
מועצה אזורית תמר
יצחק דנון - רכז פיתוח ותיירות, מועצה אזורית
מגילות
יעל מאור - מנהלת מחקר ופיתוח אזור ים המלח,
מועצה אזורית תמר
עו"ד אברהם במברגר - לשכת עורכי-הדין
עו"ד עמנואל וייזר - לשכת עורכי-הדין
יואל גולדווסר - מנהל מינהל שירותי תפעול ואיכות
הסביבה, מפעלי ים המלח
אלי רז - גיאולוג ויועץ סביבתי, קיבוץ עין גדי

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ



מחקר וניטור ים המלח לאור ירידת המפלס ותוכניות פיתוח אזוריות

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני
מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי.
על סדר היום מחקר וניטור ים המלח לאור ירידת המפלס ותוכניות פיתוח אזוריות.

הנושא עומד על סדר היום של המדינה כבר זמן רב ואנחנו רואים את תפקידנו כועדה גם להתריע, גם לרכז את המידע – וזה לא מידע חדש – וגם לפנות לרשויות הביצוע שאכן יישמו לאור המידע את מה שצריך ליישם.

אני קודם כל רוצה לברך מאוד את מר נזאר אוומלה, היועץ לכלכלה ומסחר בשגרירות ירדן בישראל.

אין הוכחה טובה יותר מאשר שטח ים המלח שעובר בשתי המדינות הוא מקור לפרוייקטים תעשייתיים, מדעיים ותיירותיים שיכול להוות פריחה וצמיחה או חס וחלילה דווקא לדרדור משותף שכן הגבולות לא חוצים את הצרכים, גם של המדע, גם של השלום, גם של האזרחים. דווקא בימים אלה אני רואה חשיבות רבה להיותך אתנו. לא נערב פוליטיקה, אבל אין ספק שהחזרת השקט לאזור מעבר לכל מחלוקת פוליטית וקידום שיחות השלום וגם בניית השלום ושילוב המדע בתוכו הוא חלק מאוד נכבד.

ברוך הבא ונשמח אחר-כך על השתתפותך בדיון.

את הדיון יפתח דוקטור מיכאל בייט, מנהל מינהל מדעי האדמה במשרד לתשתיות לאומיות. שר האוצר הוא השר הממונה על משרד לתשתיות לאומיות כך שיכול להיות שהשיתוף בין אוצר והמשרד לתשתיות לאומיות יגרום לקידום הנושא.

אנו מבקשים מכל נציגי משרדי הממשלה שנמצאים כאן גם להשיב על הדברים שיועלו כאן וגם להיות פה לוועדה, בנוסף למכתבים שאנחנו נוציא, בקשר לצרכים הרבים.

אני רוצה לברך את עמיתיי חברי הוועדה. נמצאת כאן בהחלט נוכחות מאוד מכובדת וזאת מאחר שהנושא חשוב בעיני מקבלי ההחלטות בכנסת.

מינהל המחקר למדעי האדמה מבצע על מכוניו
מבצע מזה שנים רבות מערכות של מחקר וניטור בים המלח וסביבתו. אני אפתח רק בדברי מבוא קצרים ונמצא אתנו דוקטור איתי גבריאלי שהוא מרכז המחקרים בים המלח, דוקטור עמוס ביין שהוא מנהל המכון הגיאולוגי, דוקטור איזק גרטמן שהוא נציג המכון לחקר ימים ואגמים שהוא חלק חשוב מאוד במערך המחקר והניטור, והם יוכלו להשלים את הדברים. היו אמורים להיות כאן נציגי מפעלי ים המלח, תושבי האזור, המשרד לשיתוף פעולה אזורי והמשרד לאיכות הסביבה כאשר עם כולם אנחנו משתפים פעולה בנושא הזה.

השקף הזה נועד להראות שאגן הניקוז של ים המלח הוא אזור גדול מאוד, כארבעים קילומטר מרובע ומשתרע על-פני כחמש מדינות. כל מה שקורה באזור הזה משפיע על ים המלח.

כיוון שים המלח הוא מה שאנחנו מגדירים כאגן סופי, כלומר, מים נכנסים אליו ויוצאים רק באידוי, התהליכים שקורים באגן הניקוז משפיעים באופן קיצוני על הים עצמו.

החל משנות ה60-, עם הפעלת המוביל הארצי הישראלי והירדני, ההשפעות של ירידות המפלס היו עוד הרבה יותר קיצוניות. אם אני אראה עקומה מאוד כללית של ירידות המפלס, אנחנו נראה שהחל מ1800- עד שנת 2000 אנחנו רואים את המפלס כאשר בצד שמאל הגובה מתחת לפני הים, שזה מינוס 418 או מינוס 386 למעלה. מה שאנחנו רואים הוא שבערך ב1896- הגובה של מפלס ים המלח היה מינוס 391, בשנת 1830 שוב פעם מינוס 391,5 והנה ב1999- אנחנו מצויים במינוס 413 וזה כאמור בעיקר תודות לפעילות באגן הניקוז של ים המלח.

הנושאים האלה של אספקת מים והפעילות התעשייתית הם אלה שגרמו לירידות המפלס.

כמובן שאם המפלס יורד, השטח של האגם ונפח האגם יורד בהתאם וכאן יש לנו דיאגרמה של מפלסי ים המלח לעומת הנפח והשטח ואנחנו רואים שכל הדברים האלו נמצאים במצב של ירידה. כשהמפלס היה גבוה, השטח היה סדר גודל של אלף קילומטר מרובע והיום הוא בסדר גודל של כ700- קילומטר מרובע. כל הדברים האלה מאוד משפיעים על התהליכים הלימנולוגיים, התהליכים שקורים בתוך האגם וכאמור אנחנו ביצענו, המערכות של המכונים, עבודות רבות ואני אראה את אחת העבודות שהיא מפה בטימטרית של ים המלח, כלומר, מפה שמראה את הקרקעית של ים המלח וזה שוב פעם כמובן מידע חשוב ביותר לצורך הבנת התהליכים.

במשך השנים האחרונות, במשך כשלושים השנים האחרונות, אנחנו מבצעים מערכות של ניטור ומחקר בים המלח בתקציבים דלים ביותר. אני חייב לציין שזה בשיתוף פעולה הדוק עם ים המלח ועל זה אנחנו נשמע סקירה מדוקטור איתי גבריאלי.

אני רוצה להתייחס לפתרונות.

לפני הפתרונות. כשאנחנו היינו בביקור במפעלי ים
המלח הם טענו שהם לא גורם בבעייתיות ועכשיו אמרת שזה גם בגלל המפעלים התעשייתיים.

רק בגלל.

אני שואלת האם יש הסכמה בין החוקרים
השונים על הסיבות להיווצרות הבעיה.

כן, הסיבה העיקרית היא שימוש במים במעלה
והמים האלה לא מגיעים לים המלח.

אתה מתכוון למים מהכינרת.

מהכינרת, מהירמוך, לא מגיעים. כמובן זה קשור
לשנים שחונות או שנים גשומות. כשיש שנה גשומה כמו שהייתה 1992-1991, המפלס עלה בחורף בשני מטרים, אבל זו שנה יוצאת דופן. אנחנו מעריכים ששני המפעלים, גם הירדני וגם הישראלי, גורמים להגברת האידוי ועל-ידי כך לגירעון שנוצר בים המלח בסדר גודל של בין עשרה לעשרים אחוז.

אם מדובר על העלאת המפלס ושמירה על מפלס שהיה קודם, הדרך היחידה היא להביא מים או מהים התיכון או מהים האדום אבל זה שוב יוצר בעיות ואת הדברים האלה צריך לשקול מאוד בזהירות כי ערבוב תמלחות הוא בעיה בפני עצמה.

אני חייב לציין שהיום יש בעיות תכנוניות כתוצאה מירידות המפלס, יש בעיות הנדסיות ויש בעיות הידרולוגיות שתשמעו עליהן בהמשך.

בדבריי אני אתייחס בקצרה לנייר העמדה שחולק
לכם ושמתייחס לקריסת התשתית והפרת המשטר ההידרו-גיאולוגי בגין ירידת מפלסי ים המלח.

כדי שאדבר אתכם במישור אחד, אתן כמה מילות רקע על העקרונות עליהם אנחנו מדברים.

בשקף העליון אתם רואים את ירידת מפלס ים המלח במהלך השנים. בחלק התחתון אתם רואים את ירידת מפלס מי התהום בכל מיני קידוחי ניטור שמצויים לאורך חופי ים המלח ואתם רואים שהירידה היא גם בים וכמובן לכל הידרו-גיאולוג ברור שהירידה הזאת משפיעה גם על ירידת מפלסי מי התהום.

כשאנחנו מדברים על מפלסי מי התהום באזור ראוי לדעת מה קורה. אנחנו רואים את הים מצד ימין בכחול, אנחנו רואים משמאל סלעים שהם הסלעים שבעצם מעבירים את המים מאזורי הגשם, מאזור הרי יהודה או אזור בית לחם וחברון, המים נכנסים לתוך הסלעים הלבנים מצד שמאל, המים האלה כשהם מגיעים לבקע של ים המלח עוברים לסוג אחר של תצורות שמוליכות את המים, והמים האלה יוצרים את מפלס המים שנמצא כאן, את מפלס המים של מי הטהור והמים האלה נקווים אל ים המלח.

באזור הזה אנחנו מכירים שכבת מלח שבעוד רגע אני אדבר עליה והיא אולי הגורם העיקרי לקריסת התשתית עליה אנחנו מדברים. זאת השכבה שעליה אנחנו מדברים, כלומר האינטראקציה שבין השכבה הזו למים הללו.

בתנאים האלה כשיש מי תהום ליד ים נוצרים יחסים שאנחנו קוראים להם יחסי הפן הביני. יחסי הפן הביני הם היחסים שנוצרים בין גוף המים המלוח והמים המלוחים שנכנסים לתוך תת-הקרקע בגין המים המלוחים בים והמים המתוקים שמצויים בקו העליון שנמצא מצד ימין. בסך הכל קיים שווי משקל שנקבע הן בגין העומדים של הים ומי התהום ושווי המשקל הזה הוא פונקציה גם של המשקלים הסגוליים שבין שתי מערכות המים הללו.

מה קורה כשאנחנו מורידים את מפלס ים המלח. אם אנחנו לוקחים את מפלס הים העליון, היכן שכתוב ים המלח 1960, זה מציין את המפלס לפני כמעט ארבעים שנה, ואז בתנאים האלה הים היה גבוה, מפלס המים המתוקים שהיה בשווי משקל אתו הוא הקו העליון. בתקופה הזו הפן הביני או שווי המשקל בין גוף המים המלוח וגוף המים המתוק התקיים פחות או יותר לאורך הקו הזה. כשהורדנו את המפלסים והגענו למפלסים בהם אנחנו נמצאים היום, ים המלח 2000, בכל האזור הזה בעצם הגוף המלוח כבר איננו קיים אלא עבר לכאן כשקו שווי המשקל, הפן הביני, התייצב כאן. כלומר, כל האזור הזה שקודם היה רווי במים מלוחים שהם פחות או יותר גם רוויים למלח שהיו כאן, הם נמצאים בתהליך של שטיפה ובעצם אותו מלח שקודם היה חשוף לתנאים רק של מים מלוחים רוויים למלח ולכן לא התקיימה בו המסה, פתאום נחשף לתהליך של שטיפה של מים תת-רוויים. זה שורש הבעיה כי מתחילה בעיה כשהמלח הזה עובר המסה.

נראה מה קורה בתהליך של ההמסה. המערכת הזו היא יותר מסובכת ויש בה כמה תתי-אקוויפרים. המים התת-רוויים עוברים ומחלחלים מתחת למלח, ממיסים את המלח, יוצרים קודם כל חלל, אחר-כך החלל הזה הולך וגדל ובסופו של דבר החלל הזה מתמוטט ויוצר את הבור שאותו אנחנו מכירים מהשטח ושהוא לא בור יחיד אלא כי שתראו מדובר על תופעה רגיונלית שלמעשה אפשר לראות אותה כמכת טבע רגיונלית. בצבעים כאן קשה לראות, אבל בעצם מכל האתרים האלה, מכאן ועד כמעט למעלה, כל המקומות שמסומנים באדום, אלה האתרים בהם נוצרים בורות בצורה בלתי צפויה כאשר יש מקומות שיש בורות אחד ליד השני והם למעשה מסכנים את כל התשתית וכל מי שחי וגר באזור, כולל מע"צ שאחראים על הכבישים, יודע שזו בעיה קשה ביותר והיא פשוט מסכנת את עצם התשתית שקיימת באזור.

כמה שנים קיימת התופעה הזאת?

אנחנו מכירים התחלה של בורות מתחילת שנות
ה70-, אבל התופעה בוודאי מואצת במידה רבה מאוד במהלך ה15-10- שנים אחרונות ואנחנו רואים האצה כאשר בימים האחרונים נפער בור חדש בנחל זוהר, כך שהתופעה היא תופעה דינאמית שלא מפסיקה לרגע.

במהלך העבודות שאנחנו עושים למעשה פיתחנו שיטות כדי להסתכל על שתי המערכות. קודם כל אנחנו יודעים שתנאי הכרחי לקריסת התשתית היא מציאות המלח. היכן שאין מלח, התהליך הזה לא יתקיים. המלח הזה בעצם מציין איזשהו קו חוף של ימה קדומה ולכן התנאי הראשון, כדי שנוכל להגדיר לעצמנו, למתכננים באזור, את אזורי הסיכון הוא שצריך למפות את המלח בתת הקרקע. לשם כך פתחנו יחד עם המכון הגיאו-פיסי שיטות שבעיקר בנויות על רפלקציה ססמית שבעזרתן ניתן לראות את שכבת המלח בתת הקרקע.

התנאי השני הוא המערכת ההידרולוגית. כלומר, אותו קטע בו המים התת רוויים למלח באים במגע עם שכבת המלח וממיסים אותה. כפי שאנחנו מבינים היום לדעתנו הדרך היחידה לטפל בתופעה הזאת היא לעשות מניפולציה למערכת המים. כלומר, לטפל במי התהום האלה. הדרך האחת היא פשוט ליצור מה שאנחנו קוראים באנגלית 'די ווטרינג'. עושים את זה כשנמצאים במכרות שמפלס המים מפריע לכרייה, אז אנחנו פשוט יוצרים שאיבה ומורידים את המפלס ומייבשים את העופרה. גם פה הדרך היא ליצור בעצם מניפולציה כזאת שתוריד את המפלסים ותייבש את המלח, ובכך היא תאט את ההמסה.

מצד שני יש אזורים שהמלח כבר אכול מאוד. למשל באזור הכביש ליד עין גדי, שללא ספק המלח שם כבר כולו נעשה נתבים נתבים ולכן לדעתנו במקומות כאלה הפתרון האחר הוא לעשות גם מניפולציה של מים אבל דווקא להכניס מים וליצור המסה מבוקרת של כל המלח כאשר מדובר על שכבה שיכולה להיות בעובי של 15-10 מטרים. כלומר, להמיס לחלוטין את המלח באותם הקטעים בהם עצירת המים לא תעזור ובאזורים האלה להדק את התשתית. זו פעולה מאוד יקרה, אבל כשאין ברירה אחרת, זו הדרך היחידה שניתן לטפל בה.

כדי שנוכל לקדם את הדברים צריך תקציב כדי להעמיד פיילוט. צריך לנסות את הרעיונות האלה, לעשות שורה של קידוחים, לראות כיצד הם מתנהגים, לשאוב, לבצע מעקב ולראות שאכן אנחנו עושים זאת בצורה סבירה.

דוקטור איתי גבריאלי, אודה לך אם בסקירתך
תוכל לומר לנו האם יש כבר התחלה של פתרונות במובן זה שאתם יודעים מה עושים, האם יש תקציבים ומי עובד על זה. אני מבינה שלאחרונה הוקמה ועדת מנכ"ל בראשות מנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות.

אני לא אתייחס לחלק התשתיתי ולגבי הפתרונות
אלא רק לנושא תעלת הימים והשפעה על ים המלח.

אנחנו נמצאים במאזן מים שלילי בים המלח שהחל בעצם במחצית השנייה של המאה שעברה. בנסיעה ליד ים המלח אנחנו רואים את ההתייבשות המסיבית של האגם ואני מדבר על האגם הצפוני. קצב ירידת המפלס היום של הים עומד על בין שבעים סנטימטר למטר בשנה והדבר נובע בראש וראשונה מהטיית המים המתוקים שבעבר נכנסו מהירדן.

כדי להמחיש עד כמה הדבר הזה חריף. כולכם ודאי זוכרים את השנה הברוכה של חורף 1992-1991, כאשר לא עצרו את המים המתוקים שזרמו מהירדן ומהירמוך, והדבר התבטא מיד בעליית מפלסים בים המלח כאשר המפלסים עלו בשני מטרים. אם אנחנו מסתכלים כאן, אנחנו רואים את עליית המפלס שנמחקה ולמעשה תוך שנתיים כמות המים שעמדה בסדר גודל של שני מיליארד קוב, שהיא שוות ערך לצריכת המים בארץ השנתית, אבדה בים המלח.

קצב ירידת המפלס עומד על בערך שבעים סנטימטר עד מטר כאשר מתוך זה התרומה של שני מפעלי האשלג ביחד עומדת על 20 עד 25 אחוזים. בפועל מצד אחד הם שואבים מי תמלחת מהאגם הצפוני, את מי ים המלח מהאגם הצפוני, מזרימים אותם לבריכות אידוי באגם הדרומי שבעצם היום יבש, מגבירים את שטח האידוי האפקטיבי של הים ובכך תורמים לאידוי.

לגבי ההשפעה על הים עצמו. בירידת מפלסים למאזן מים שלילי יש משמעות על הלימנולוגיה או על ההתנהגות של האגם כגוף מים. אם בעבר עמודת המים של הים על פני מאות שנים הייתה מאופיינת בשתי שכבות מים – שכבת מים מלוחה מאוד שהיא היוותה את עיקר גוף המים שזה היה החלק התחתון של הים, והחלק העליון היה יחסית מהול למים התחתונים – כתוצאה ממאזן מים שלילי מתקיימת עליית המליחות של המים העליונים עד הגעה למליחות וצפיפות דומה בין עמודת המים התחתונה לעמודת המים התחתונה. למעשה יש ערבוב של שתי עמודות המים והיפוך של עמודת המים וזה המצב שיש לנו היום.

מעבר לכך אנחנו ממשיכים לאדות את הים, המליחות ממשיכה לעלות והתוצאה היא שהיום ים המלח רווי במלח בישול ושוקעים בו כמויות ניכרות של מלח בישול. אנחנו מדברים על מעל למטר של מלח ששקע משנות ה80- ונמצא היום בקרקעית הים. יש לזה השפעה גם על ההרכב הכימי של הים. אנחנו רואים את היחסים הכימיים כאשר מצד אחד הם מבטאים את הפעילות של שני מפעלי האשלג והשפעה של שקיעת מלחים בים.

אם אנחנו מדברים על פתרון, ונדמה לי שהפתרון של הזרמת מים מתוקים לים היום הוא לא מעשי, חוזר נושא תעלת הימים ועולה מהיבטים שונים. אני אציין את המשמעות של הדבר מבחינת ים המלח עצמו.

הכנסה של מים מתוקים במערכת של התפלה תחזיר לים המלח את מצבו הלימנולוגי. זאת אומרת, יהיו לנו מים יחסית פחות מלוחים למעלה לעומת המים המרוכזים של המים למטה, אבל מצד שני צריך לזכור שאנחנו לא מדברים עכשיו על מי ים המלח מהולים אלא על תערובת של ים המלח עם מי ים. הדבר יגרום מבחינה כימית לשקיעה של גבס בחלק העליון של הים. עמודת המים התחתונה שלא תראה יותר אוויר ולא תראה יותר חמצן תגיע בשלבים די מתקדמים לתנאים שנקראים תנאים מחזרים, יתפתח גז H2S כפי שהיה בעבר לפני ההיפוך שהיה בשנות ה70-, ומן הסתם הפעילות הבקטריאלית בים המלח, והיא קיימת בים המלח, שאופיינית לים המלח, לא ברור איך היא תגיב עכשיו לתהליך כזה ושינוי הרכב כימי. ברור שתהיה פריחה של פעילת בקטריאלית במים העליונים.

כמובן שיש לכך משמעות למפעלי האשלג והנושא ודאי יורחב בהמשך.

אני רוצה לשאול שאלה מרחיקת לכת והיא לא
פרובוקטיבית. אתם מתארים מצב שים המלח הולך וקטן? אני לא רוצה לתאר את ייבוש ביצת החולה, פעולה שהייתה יזומה, אבל אני מבינה שכדי לשקם את זה זקוקים לתשלומים מאוד נכבדים. מה הרציונל שמדינת ישראל צריכה להשקיע את המשאבים האלה? המחסור למים בכלל ידוע, לחקלאות בוודאי ובקרוב הוא יהיה לאזרחים, ואם כך המצב מדוע צריך להזרים דווקא לים המלח מים שהם כל כך יקרים ואין לנו אותם? אני מבקשת לדעת מה נעשה במשרדי הממשלה, האם הוקמה ועדה ומישהו עובד בנושא.

אנחנו בדרך כלל ועדת מדע ולא ועדת נוסטלגיה, כך שאני מבקשת לאחר סיום דברי הפתיחה להתייחס לשאלות אלו.

אני מודה לוועדה שהחליטה לדון בנושא משום
שאנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך ותוך כדי ניסיון אולי למצוא פתרון לבעיה בעזרת גורמים בינלאומיים.

אני הייתי אחד מיושבי-הראש של תעשיית עמק בית הירדן שעשתה את הבדיקות והגישה תוכנית פיתוח בהיקף של שלושה מיליון דולר.

באיזו שנה נערכה הבדיקה?

ב1996-1995-. הדוח הוגש בשנת 1996.
מילה כללית בנושא התעלות. במשך השנים הצטברה אינפורמציה שאומרת שהתעלות הן מפעל כלכלי - הן לאנרגיה והן לאחזקת מים – לא כדאי וכי הכדאיות הכלכלית לא קיימת. הכדאיות הכלכלית היא במה שמדינת ישראל כרגע מקדמת וזה התפלת מים על שפת הים. אני מדבר אחרי שנמצאו הכספים המתאימים למצוא פתרונות יותר זולים מהתפלה. לעומת זאת אני צריך לומר כבר עכשיו שלגבי ירדן לטווח ארוך בבדיקות שנעשו מתברר – ואנחנו מדברים על טווח של עשר-עשרים שנה מהיום - שירדן תצטרך להתפיל מי ים ויש לה שתי חלופות, או ים סוף או הים התיכון, וכי החלופה של התפלת מים בים המלח כתוצאה מהעברת מי ים מים סוף לים המלח היא כדאית לירדן.

דהיינו, אנחנו נמצאים במצב שיש לנו פרוייקט ירדני שיש לו תועלות גם למדינת ישראל. זו ההצגה הנכונה של תעלת הימים.

גם התועלת הירדנית היא תועלת שולית שהיא מתבססת בין השאר על כך שמקווים שלתעלה הזאת יש תועלות נוספות והתועלת הנוספת המרכזית היא הצלת ים המלח.

התועלת הראשית היא ההתפלה עצמה?

לא. הראשית תהיה כנראה התועלות הנוספות,
ואילו ההתפלה תהיה משנית. זה נשמע מוזר, אבל אני מקווה שב14- בדצמבר יהיה יום עיון שמארגנים המשרד לאיכות הסביבה ומשרד התשתיות הלאומיות – ואנחנו כמשרד מאוד תמכנו ביום זה – ואני מקווה שכתוצאה מיום עיון זה ייקבע שיש ערך כלכלי רב להצלת ים המלח.

אני מקווה שנציג משרד התיירות יוכל לומר את דבריו כי לפי התוכניות שיש בידינו יש בישראל ובירדן, בצפון הירדן ובמזרח הירדן, תוכניות מרחיקות לכת לבניית עשרים אלף חדרי מלון בשנים הבאות.

מה עם גיוס משאבים בינלאומיים?

אנחנו חושבים שהצלת ים המלח זה מפעל
בינלאומי מסדר גודל כמו של הצלת מפעלים שאפשר לגייס להם הון בינלאומי. יש מאמצים להפוך את ים המלח לשמורה ביוספרית והכרה בעניין הזה. אם נצליח במהלכים האלה, יש סיכוי סביר שניתן יהיה לגייס הון בינלאומי.

כאן אני רוצה לומר לכם שהשר שמעון פרס עשה סיבוב באירופה וביפן אצל נשיאים וראשי-ממשלות בנושא התעלה הזאת בתצורה שהצגתי לפניכם ואמנם יש עניין רב באירופה וביפן לגייס הון. ממשלת יפן מוכנה לשלוח משלחת סקר ראשונית שהייתה צריכה להגיע עכשיו אבל בגלל המצב דחתה את בואה. זאת אומרת שיש פה מצב שאם נחליט במשותף עם ממשלת ירדן – ובממשלת ירדן יש עניין רב לנושא הזה, כפי שאנחנו בדקנו במגעים עם שר המים הירדני ועם חברים אחרים בממשלת ירדן – יש עניין רב להחיות את נושא התעלה ולנסות ביחד לקדם את הנושא הזה.

אני חוזר ואומר שהציר המרכזי, המנוף לקידום הנושא קיים בנושא איכות הסביבה.

יש כמה מחקרים שצריכים להיעשות מיד, שהעלויות שלהם לא גבוהות ויכול להיות שהמשרד שלנו ייכנס לנושא זה. שלושת המחקרים המרכזיים שאנחנו רואים הם:

1. מה תהיה צורתו של מוביל השלום, דהיינו, הוא יהיה תעלה או מנהרה או צינור ועוד לא ברור איך נוביל את המים מים סוף ואיך למנוע זיהום מי תהום שעלול להיגרם כי זה אזור – אזור הערבה - לא יציב מבחינה ססמית.

2. מה ערכו של הנזק הנגרם מירידת מי ים מלח - ניתן לעשות עבודה כלכלית כדי לדעת מה הערך – לעומת הנזקים שיכולים להיגרם למפעלי ים המלח.


3. השפעות אפשריות כפי ששמענו על הופעת מי ים סוף בים המלח. יש פה השפעה על מיהול, השפעת הלבנה והשפעות אחרות.

האינטרס של המשרד לאיכות הסביבה מתבטא
בשמירת ערך הטבע הייחודי של ים המלח כי הדבר הוא בעל חשיבות עולמית והוא מופיע ברשימה שמדינת ישראל הגישה לאונסקו במסגרת האמנה של המורשת העולמית אליה הצטרפנו לאחרונה. הערך האקולוגי של נוף ושל מורשת בסביבתו של הים, והחשיבות והשימוש של האזור בתור מוקד לפעילות נופש ותיירות.

הועלו במשך הזמן מספר הצעות לטיפול כאשר הצעה אחת נמצאת על שולחננו שהוכנה על-ידי ארגון ידידי כדור הארץ שנציגם נמצא כאן, להכריז על ים המלח בתור שמורה ביוספרית ואנחנו דנים באפשרות הזאת ובחשיבות הזאת.

הנושא הנוסף שנמצא על שולחננו היא הצעה, כפי ששמענו עכשיו, של המשרד לשיתוף פעולה אורי בנושא תעלת הימים ואנחנו מעונינים לדעת האם זה יביא לתועלת או יכול לגרום לנזקים לסביבה.

ההצעות שעומדות בפנינו מבחינת פתרונות הן לא לעשות דבר אלא לאפשר את המשך המצב הקיים.

אפשרות נוספת שהועלתה במסגרת הדיונים היא יצירת לגונות באותם אזורים בהם מדובר על פיתוח תיירות ונופש.

אחת הבעיות הנוספות שאולי עוד לא דובר בה כאן היא הבעיה שנוצרת מבחינת פיתוח באזור, פיתוח תיירות, כאשר גם כאן יש לנו התמודדות עם השפעה של פיתוח במסה של חדרי בית מלון. אחת הבעיות היא באתר מזור ליד עין-גדי, שם מדובר על הקמת אתר חדש לתיירות בסדר גודל של 5,000 חדרים כאשר אנחנו לוקחים בחשבון שבאילת יש 10,000 חדרים.

המשרד לאיכות הסביבה לא מפתח תוכניות
כאלה. הוועדה צריכה לקבל מידע שיאמר לה מה הוועדה הממשלתית עושה, מי מתאם, מה קורה בפועל מבחינת קידום הנושא.

התוכנית של ה5,000- חדרים במזור – הצעת
מערכת התיירות – נמצאת בתהליך של תסקיר השפעה על הסביבה. הנחיות לתסקיר ניתנו על-ידינו ואנחנו ממתינים לקבל את התסקיר והוא ייבדק.

בנושא המפלס והמשמעות על הסביבה, בשיתוף פעולה עם משרד התשתיות אנחנו נערכנו לקיים ב14- בדצמבר יום עיון שמיועד ללימוד ההיבטים המדעיים ובהשתתפות של הרשויות המקומיות באזור. אם מדובר על שמורה ביוספרית או אם מדובר על פיתוח או שימור באזור ים המלח, גם הרשויות המקומיות הן חלק מהדיון ולכן הזמנו את המועצות האזוריות להשתתף בדיון הזה.

אמרת שאתם רוצים לערוך בדיקות השפעה על
הסביבה. אני מניח שאתם לומדים מה קורה בעולם כשיש מקרים כאלה ואיך זה משפיע על הסביבה והשאלה אם יש לך תקדים במדינה בחו"ל. המדענים יודעים שזה אסון לאומי כשקורים דברים כאלה ואנחנו לקראת אסון, אבל אני לא שומע פתרונות.

אני מוכרחה לומר שזו גם תחושתי.

אנחנו כמשרד התשתיות מופקדים על כמה
תחומים ואנחנו מהווים טריגר או מאיץ להרבה פרוייקטים אחרים.

לגבי ניטור ומחקר בים המלח אנחנו הגוף שמבצע את הניטור והמחקר בים המלח יחד עם השירות ההידרולוגי שמבצע את מדידות המפלסים. גם זה במסגרת נציבות המים, משרד התשתיות. כלומר, כל המערך המחקרי, כל אבחון המצב של האגם כאגם מבוצע על-ידינו, על-ידי מכוני המחקר, וכאמור בשיתוף עם השירות ההידרולוגי.

ההשפעות הסביבתיות – לא בתוך האגם אלא הסביבתיות – אלא גם מערכות של מחקר שמבוצעות על-ידי מכוני המחקר, בעיקר המכון הגיאולוגי והמכון הגיאופיסי. הוצג כאן נושא הבורות והנושא ההידרו-גיאולוגי. במימון ובשיתוף פעולה הייתה ועדת היגוי לנושא הזה של מע"צ, משרד התיירות, משרד התשתיות ומינהל מקרקעי ישראל. הדוח של העבודה הזאת – עבודה של כשנתיים וחלק מהתוצאות הוצגו כאן – עומד להיות מוגש בימים אלה.

בנוסף, לפני כשנה הוקמה ועדת מנכ"לים בראשותו של יעקב אפרתי והיא הוקמה כתוצאה מהפעילות המחקרית בנושא הבורות, והיא אמורה לדאוג לתיאום שבין הרשויות באזור, המועצות האזוריות, ובין הגופים הממשלתיים כיוון שהנזקים הם כאלה שהמועצות האזוריות לא יכולות להתמודד אתם באופן עצמאי.

הוועדה קיימה שתי ישיבות והיא קיבלה מספר החלטות כאשר חלק מההחלטות הן על שריון תקציב לצורך המשך הפעילות אבל התקציב להמשך הפעילות, לבדיקת כל נושא בורות – שהוא הנושא המרכזי - עדיין לא שוריין.

המטרה של העבודה באופן מוגדר היא מזעור הסיכונים. זאת אומרת, אנחנו בודקים את התופעה ומנסים למזער את הסיכונים הן לגבי מבנים קיימים והן לגבי תכנון עתידי.

הזרוע הנוספת שפועלת בתחום הזה – זה מה שהציג רפי בנבנישתי וזה נעשה על-ידי המשרד לשיתוף פעולה אזורי.

זה בתיאום ובשיתוף פעולה.

ודאי, אנחנו מתואמים בכל הנושאים האלה.
הדבר האחרון, והוא שיקבע את המדיניות, האם אכן נביא מים סוף מים או לא נביא מים סוף מים, זו הפעילות של משרד איכות הסביבה שחייב לגבש עבור המדינה את המדיניות הסביבתית בנושאים האלה ולהמליץ בפני הממשלה.

מתי יהיה הדוח הזה?

אנחנו מקיימים דיון לבחינת הנושא במטרה לגבש
מדיניות סביבתית ברורה.

דיברו כאן על תשתיות ועל השפעת דברים שקרו.
אני רוצה לומר שבעולם יש מקרים דומים לכאן ויש השפעה לא רק על תשתיות אלא על קרקע, על בריאות האנשים, על חשמל וכולי. במדינות שזה קורה, קוראים לזה אסון אקולוגי לאומי ואני אומר שאנחנו הולכים לקראת אסון אקולוגי.

אני שומע שמדברים כאן על כסף ואני חושב שכאן צריך להיות גוף שיכין תוכנית עם סדר עדיפות.

כשאתה אומר אסון אקולוגי, אתה יכול להמחיש?
הדוגמאות עליהן אתה מדבר הן מרוסיה?

גם מרוסיה, שם יש אגם קצת יותר קטן מים
המלח.

האם הסכנה היא לתיירות?

אין בעלי חיים, אין עצים, יש השפעה גדולה על
בריאות האנשים. אני רוצה לשמוע מה אומרים אנשי משרד הבריאות, איך המצב שם משפיע על הבאים למקום. אני רוצה לשמוע איך זה מתפזר בכל האזורים ואיך זה משפיע על הקרקע שהיא לא פורייה. אני אומר שבעיקר יש השפעה על האנשים וגם על החשמל כי לחות ומלח גורמים לקצר חשמלי במקומות בעלי מתח גבוה. אני אומר שאנחנו הולכים לקראת אסון. אני שומע שאנחנו לאט לאט פותרים את הבעיות ואני אומר שלא יהיה שם שום דבר אם אנחנו פותרים את הבעיות האלה בקצב כל כך איטי.

נציג השגרירות הירדנית היה צריך לצאת. אנחנו
נעביר לו את הפרוטוקול.

אני ממשיך בקו של חבר הכנסת נודלמן ואני רק
אומר שדובר רבות על תעלת הימים ולא פעם היא עלתה כרעיון טוב ומסיבות אחרות. כתוצאה מזה שהוא אומר שזה אסון לאומי, רק בגלל הסיבה הזאת צריך להקים תעלת ימים כזאת.

אם יש עוד סיבות אחרות, למה לא מדברים עליהן? אני מניח שיאמרו לנו שאין כסף, כאשר רק לפני חצי שנה שמענו שגביית היתר של האוצר עלתה ב15- מיליארד שקל אבל אין לנו כסף.

אם מישהו עושה חשבון של הנזקים, שיהיה ברור
שזה לא עולה כסף רב אלא הנזקים עולים יותר.

האם התוכנית של העברת מי ים סוף לים המלח
היא בעצם חוברת לתוכנית של תעלת הימים?

זה הרעיון של תעלת הימים.

אני מבין שיש שתי מטרות כן להביא מהים
התיכון וזה קשור גם לחשמל.

מה שנטען כאן, אם הבנתי נכון את האינפורמציה,
שהערך המוסף של אנרגיה וכולי לא נמצא כלכלי. זה בעיקר להצלת ים המלח ולמטרות של ירדן, של מים בכלל.

למה נקברה תוכנית תעלת הימים, רק בגלל בעיה
תקציבית?

בגלל הכדאיות הכלכלית.

לא בגלל שהיה חשש שבעצם המליחות של ים
המלח תרד או תפגע באופן קשה.

לא, תמיד הבעיה קיימת וצריך לבדוק אותה, את
ההשפעה של גיוון מי ים, ים תיכון או ים סוף עם ים המלח וההשפעות שיש לזה. את זה צריך תמיד לבדוק וצריך לקבוע חד-משמעית וביחד עם מפעלי ים המלח צריך לראות את ההשפעה שיש לזה על מפעלי ים המלח. זה נושא שצריך לבדוק אותו. הבעיה המרכזית היא הכדאיות הכלכלית גם מצד האנרגיה וגם מצד התפלת המים ואיפה כדאי יותר להתפיל מים.

העקרונות קיימים.

אני מדבר על הצד של ניהול המים.

גם לדברים האלה יש דעות מוצקות שאפשר
לשנות אותן באחוזים בודדים.

לכן אמרתי שצריך לראות מהי העלות הכוללת.

הוזכר כאן שמפעלי ים המלח הם אחד הגורמים
לירידת הים, נאמר בין 20 ל25- אחוז, אנחנו ומפעלי הירדן. אני מוכן לומר שאני מודה באשמה. לפי החישוב שלנו מפעלי ים המלח שואב בסביבות 12 אחוז ומפעל הירדן בסביבות 18 אחוז. אלה העובדות אבל זו פשוט אפשרות הייצוג היחידה שלנו.

לפי התהליך שיש לנו, ולא מצאנו תהליך אחר, אנחנו חייבים לשאוב את המים מים המלח, להפיק את המינרלים שאנחנו צריכים להפיק ואנחנו מחזירים את המים.

זו עובדה שאי-אפשר להתווכח עליה. אם לא ייתנו לנו להמשיך, כמובן לא נוכל לייצר.

מאחר שזה משאב מרכזי אצלכם, באיזה מידה
אתם תהיו שותפים תקציבית, כלכלית, כחלק מהמשקיעים לכל פתרון שיוסכם עליו?

קודם נראה על מה מדובר.

האם פנו אליכם? האם זה עמד על סדר היום?

אנחנו מעורבים הרבה מאוד עם דוקטור מיכאל
בייט שמקיים הרבה מאוד מחקרים במימון שלנו. עשינו הרבה מאוד מחקרים בנושא ים המלח. אנחנו הרבה מאוד שנים משקיעים כסף כדי לבדוק את זה.

לקחתי כאן שקף של דוקטור איתי גבריאלי ואני רוצה להציג אותו פעם שנייה. הוא דיבר על ירידת מפלס הים, הוא הציג כאמור רק שתי תמונות שמצד אחד הן נכונות אבל מצד שני הן מטעות. נכון שזה היה ים המלח כמו שהיה בתחילת המאה וזה כמו שהוא היום, אבל יש לזכור שהיום האזרח הרגיל שמגיע לא רואה את זה אלא הוא רואה שני גופי מים באזור הזה ובאזור הזה. זאת אומרת, האדם שמגיע מבחינה ויזואלית לא רואה הבדל גדול כי שם ישנן בריכות האידוי שלנו ושל הירדנים. אם יקרה ואנחנו או הירדנים לא נייצר מסיבה זו, ברור לגמרי שאז תיראה התמונה הזאת.

אם דיברו על בתי מלון, היום, עד כמה שאני יודע, כל בתי המלון במדינת ישראל נמצאים על חוף הבריכה שלנו ולא על חוף ים המלח וזאת טעות שהרבה מאוד מדברים בה. ברור שאם הבריכה הזאת תתייבש, כל בתי המלון האלה עם אלפי החדרים, ייפלו גם הם.

אני מקבל מאוד את מה שאתה אומר, אבל צריך
לקבל החלטה לבנות בתי מלון רק בצפון ים המלח.

אני מקבל מה שאתה אומר ואכן הצענו זאת
מזמן. אני מוכרח לציין שבזמן שדיברו לבנות על חוף ים המלח, ואז יש את בעיית ירידת המפלס, אני חושב שאנחנו הראשונים שבאנו והצענו לבנות לגונה כי כך אפשר לשמור על המפלס ואז בונים בתי מלון מסביב ללגונה. אלה שבונים על חוף הלגונה יראו כל הזמן את מי הים הטבעיים, יהיה מלס קבוע וכלום לא ישתנה.

על-סמך מחקרים שאני קראתי על מפלס ים המלח, אני מקווה שכולם יודעים שמפלס ים המלח במשך השנים כל הזמן עולה ויורד. על-סמך מחקר שעשה בזמנו פרופסור אשבל מהאוניברסיטה העברית, המפלס היה נמוך בעשרים מטרים מהמפלס כפי שהוא היום. המפלס ים המלח, מבחינת הטבע בלבד, היה נמוך בעשרים מטרים מאשר הוא היום.

מתי?

הוא לא ציין את השנים אבל זה לפני כמה מאות
שנים.
שמעתי שנאמר כאן שירידת המפלס של ים המלח תהיה אסון אקולוגי. אני מצטער, אני לא יודע במה יהיה האסון הזה. דגים לא היו שם גם בתחילת המאה וגם לא היום.

לא דיברתי על דגים אלא על אנשים.

חברת הכנסת מאור שאלה מה יקרה למפלס. אני
באתי אחרי דוקטור גבריאלי שהוציא מאמר, אבל זה לא המאמר היחידי שאני מכיר שטוען שהמפלס ירד מקסימום בין שמונים למאה מטרים ואז הוא יתאזן, וזה יקרה עוד כמה מאות שנים.

ים המלח הוא אחד המשאבים החשובים ביותר
בתיירות שיש למדינת ישראל. בגלל זה משרד התיירות יחד עם מינהל מקרקעי ישראל וגורמים אחרים במועצה האזורית תמר ובמועצה האזורית מגילות הכין תוכנית אב לבנות באזור ים המלח, ואם מישהו רוצה לקבל אותה, יש לנו עותקים במשרד.

באיזה שנה זה היה?

ב1999-. התוכנית בחנה במכלול של שיקולים את
הרצוי לענף התיירות באזור ים המלח והיא הגיעה למסקנה לפתח באזור ים המלח דגם ייחודי. כלומר, לא לפזר אכסון תיירותי לאורך כל הציר של כביש 90 אלא להתמקד בשלושה מוקדים בהם ייבנו בתי מלון כאשר מדובר בסך הכל על 18 אלף חדרי מלון כאשר היום בפועל יש 4,000. 6,000 חדרים ייבנו במזור, 6,000 חדרים ייבנו בעין בוקק ו6,000- חדרים ייבנו באזור צפון ים המלח.

אני לא חושב שמישהו עשה פעם עבודה כדי לבדוק אם יש שם ים או אין ים. אין ספק שהתיירים מבקרים באזור במספרים לא מבוטלים וחשוב מאוד שיהיה שם ים. לא תהיה תיירות בלי ים. לכן משרד התיירות גם משתתף במחקר של הבורות מתוך תקווה שתוצאות המחקר ינחו אותו לגבי איפה אפשר יהיה לפתח ובאיזה מקומות אי-אפשר לפתח.

השיקולים שינחו את העבודה הזאת הם שיקולים גם סביבתיים ובפירוש הסיבה שנקבע דגם הפיתוח הזה של שלושה מוקדים – בצפון, במרכז ובדרום של ים המלח – נקבע במטרה להימנע מפיתוח אינטנסיבי ולמלא את כל האזור הזה בתשתיות של חשמל ושל מים. בכל מקום בו מדובר היום על פיתוח מלונאי, מדובר על כך שיהיה צמוד ללגונה. זה קיים בפועל בעין בוקק, זה מתוכנן במזור כאשר התוכנית הכוללת מדברת על 5,000 אבל בשלב ראשון מדובר על 2,500 חדרים עם לגונה, ובצפון, שם יש בעיה של נסיגה של הים אבל הנסיגה היא יותר אופקית יותר מאשר אנכית.

חבר הכנסת נודלמן יחליף אותי כי אני חייבת
לצאת.

אני מנהל ארגון ידידי כדור הארץ שזה ארגון
אזורי ישראלי-ירדני ופלשתינאי. אנחנו כאנשי סביבה רואים את מה שקורה בים המלח כאסון אקולוגי ולכן אנחנו עובדים בנושא מזה שש שנים והוצאנו כבר מספר חוברות. אנחנו יזמנו את כל הרעיון של שמורה ביוספרית סביב ים המלח, שיתוף ישראלי-ירדני-פלשתינאי ורישום באונסקו.

אנחנו רואים שכיום הרבה משרדים מתעניינים במה שקורה, אבל לדעתנו אין עדיין מספיק תכנון אסטרטגי. לכן אנחנו חושבים שתוכנית של ביוספרה דורשת תכנון כולל ולכן אנחנו מברכים על הכנס שיתקיים ב14- בדצמבר ובהחלט אנחנו רואים בזה דרך להוביל יחד כך שיהיה תכנון כולל הוליסטי שיתחשב גם בסביבה ולא רק בכל הפנים הכלכליים של ים המלח.

אנחנו חושבים שיש מקום להוציא חוק הצלת ים המלח אם באמת קיימת המחשבה שאנחנו עומדים בפני אסון. כמו שבכינרת יש מינהלת כינרת גם לים המלח צריכה להיות מינהלת ים המלח, שהיא תהיה גוף משפטי ותהיה אחראית לשמור על פיתוח בר קיימא סביב ים המלח.

אנחנו בשיתוף פעולה עם הירדנים ועם הפלשתינאים שגם הם רוצים לקדם את הנושא של הביוספרה ולכן גם הרעיון הזה של מינהלת ים המלח הוא שהיא תהיה מינהלת אזורית ישראלית-ירדנית-פלשתינאית.

נשמח להעביר לך את המכתבים שלנו לגבי תוכנית הביוספרה של ים המלח.

אגמים מעצם טבעם הם מערכות מאוד רגישות
מבחינה סביבתית ובצדק ניתנו כאן דוגמאות של אגמים בעולם שסבלו מהתערבות קשה וכתוצאה מזה קרו ממש קטסטרופות. אני לא רוצה לומר שאנחנו בפני קטסטרופה כי לכל אגם יש את הסיפור שלו אבל ידוע הסיפור של אגמים שההתערבות האנושית הלכה בהם רחוק מדיי.

דובר כאן על עניין הבורות ואני רוצה לומר שיתכן שתופעת הבורות בים המלח זוהי סנונית ראשונה שמבטאת הפרה במאזן הטבעי ואנחנו לא יודעים מה יקרה הלאה כי יתכן שיבואו עוד תופעות נוספות.

איך פותרים בעיות כאלה, ציין דוקטור עמוס ביין רעיון של התערבות, מניפולציה הידרו-גיאולוגית, כלומר להתערב במה שקורה בתת-הקרקע, ולדעתי זוהי התמודדות עם תוצאה. אני לא רוצה להביע עכשיו דעה עליה. מצד שני צוין פה עניין של תעלת הימים כאמצעי לשימור המפלס, ולכן זהו אמצעי של התמודדות עם הסיבה ולא עם התוצאה. לכן אני חושב שכתפיסה כללית הכיוון הזה בוודאי צריך להיות כיוון מועדף.

נאמר כאן, ואני שותף לדעה הזאת, שהתת מפלס של ים המלח כמפלס היסטורי יכול לטמון בחובו סכנות לא פחות קטנות מירידת המפלס הנוכחי. לכן לפי דעתי הנושא צריך להיות שימור מפלס ים המלח ולא העלאתו ולא הורדתו.

בעניין שימור מפלס ים המלח, עלתה כאן הצעה להכניס את מי הים התיכון באמצעות תעלת המים, אפשר לנהל ממשק שיפצה את מה שהולך לאידוי, אבל לא שמעתי כאן דבר – ואני רוצה להשמיע אותו ומבקש שיתייחסו אליו ברצינות – כי יש עוד דרך והיא מניעה או צמצום השאיבות מים המלח וזאת היא הדרך שלפי דעתי היא מועדפת מכל בחינה אקולוגית וסביבתית.

ברור שאי-אפשר מחר להפסיק את פעולת מפעלי ים המלח, ברור שאי-אפשר מחר להפסיק את מפעלי ההטעיה הגדולים מאגן הירדן שמשקים גם את ישראל וגם את ירדן, וצריכה להיות כאן חשיבה לטווח ארוך כשחלק ממנה, הקצה השני של המשוואה, זהו פרוייקטים של התפלה. אם נאמר פה שאם תהיה הצדקה לפרוייקט של הבאת מי ים אל ים המלח הוא בתחום ההתפלה ולא בתחום החשמל, וזה נכון, הרי שההתפלה מצד אחד צריכה להחליף בהדרגה מקורות מים שמנוצלים היום מאגן הירדן.

זאת היא חשיבה לטווח רחוק, היא לא מהיום למחר, אבל אני חושב שבמצב שקיים היום, שבו אנחנו מדברים על אגם עם כל הסיכונים שבו, שיש פרוייקטים של תעשייה שמביאים הרבה מאוד בונוסים כלכליים חשובים, ומצד שני בקצה השני שפרוייקטים של הטעייה שמשקים שתי מדינות, לא יתכן שמדינת ישראל לא תגבש כלפי מפלס ים המלח מדיניות ברורה אחרי שהיא תלמד את הנושא כמו שצריך.

לכן בשורה התחתונה אני מציע לפתח מדיניות לניהול או ממשק נכון של מאזן המים של ים המלח, אם תרצו תקראו לזה שימור מפלס ים המלח, וזה חייב לעלות על שולחן הממשלה לדיון. ראיתם על מה דובר כאן, העסק הוא כבד ומחייב החלטת ממשלה.

אני חבר קיבוץ עין גדי ולצורך העניין כאן אני
מייצג את ראש המועצה האזורית תמר, יואב גבעתי.

אני רוצה לספר לכם מהחוויה האישית שלי, איך מתפתח משבר. היה לי הכבוד בשנת 1996 לנהל את העסקים הכלכליים של עין גדי באותה תקופה ובשידור חי נפלה תיירת לתוך בור שנפער. זה משבר שידענו שמתפתח על ציר הזמן וגם אנחנו התעלמנו ממנו, וכאשר התיירת נפלה בשידור חי לתוך הבור, המשבר היה והוצף וכל עם ישראל ידע ממנו כי למחרת זה התפרסם בעיתונות ומאז הוא על השולחן.

אני רוצה לומר שזה כנראה לא המשבר הראשון שקשור בנושא של מפלס ים המלח כי בהיסטוריה אנחנו יודעים שמשברים הם הצטברות של תהליכים שקורים לאט, ואז יום אחד אנחנו עומדים בפני המשבר שהתעלמנו ממנו.

אני מודה שבתקופה מסוימת הייתי חלק מהמתעלמים מהמשבר ואולי גם לא רצינו להציף את המשבר הזה משום שפחדנו שזו תהיה פגיעה בעסקים הכלכליים שלנו באותה תקופה.

יש כאן בעיה נוספת והיא עליית המפלס בבריכה התעשייתית. סיפרו כאן שיש בריכה תעשייתית שבעצם יושבת על חלק הים שאיננו קיים, אבל גם שם המפלס עולה כל שנה בשבעים סנטימטר בממוצע וגם הוא מאיים ומהווה מפגע אקולוגי שאין לו היום פתרון. יש פתרון לסדר את העניינים מקדנציה לקדנציה וכל כמה שנים צריך להרים שם את גובה הסוללות על-מנת להגן על בתי המלון, אבל לא יודעים מתי הסיפור הזה לא יחזיק מים.

החשש שלי מהתהליכים האלה הוא חוסר ניהול של תהליכים כאלה שיהיו תהליכים מתואמים ושישמרו על ים המלח. אני לא רואה דרך – ואני שמח שהפורום הזה התכנס ושיתכנס גם הפורום ב14- בדצמבר – ואני חושב שאין מנוס מהקמת רשות ממלכתית שתרכז את כל משאבי השכל ואת משאבי הכסף שקשורים גם בארץ וגם בחו"ל כדי לשמור על ים המלח.

אני מניח שחברי הכנסת שיושבים כאן או שיקראו את הפרוטוקול צריכים לקחת בחשבון שזה כנראה יחייב חקיקה.

זאת לא עוד מינהלת הכינרת. מינהלת הכינרת לא שומרת על הכינרת. אם מישהו חושב שזה מודל לחיקוי, בדקתי וזה לא מודל לחיקוי. הבעיה פה היא פי כמה יותר גדולה וגם בעיית הכינרת לא נפתרה כתוצאה מזה שיש מינהלת שהיא חלק מרשות הניקוז הצפונית בתוקף איזה חוק שמירת נחלים.

אני חושב שכאן יצטרכו לעשות קפיצת מדרגה בחשיבה של הנושא הזה.

במועצה האזורית תמר ברור שהנושא הזה של הרשות הוא דבר הכרחי ואני חושב שהיא גם תפעל כדי לעניין ולעודד את כל הגורמים הקיימים כדי לדאוג לכך שזה יקרה.

בצפון ים המלח יש תוכניות מרחיקות לכת
שהפלשתינאים חולמים עליהן ושם מדובר לפחות ב5,000- חדרי מלון ואני יודע שאצל הירדנים יש תוכניות של 10,000 חדרי מלון. אני טעיתי כשאמרתי עשרים אלף חדרים כי חשבתי שבדרום זה רק 5,000 חדרים, אבל אנחנו מדברים כאן על 35-40 אלף חדרי מלון שזו כמות אדירה. בהנחה שמדובר על מאה אלף לחדר בבית מלון, אנחנו מדברים כאן על 4-3,5 מיליארד דולר שנמצאים בסכנה ושמענו שהסכנה היא גם בדרום, היכן שכולם בטוחים שהבריכות יצילו את בתי המלון שם אבל הבריכות הולכות ומתרוממות ואילו בתי המלון נשארים למטה.

עם כל הכבוד, אל תדבר בציניות בדברים כאלו
אלא דבר מבחינה מקצועית. בכל דבר אתם מאשימים את הצד השני. עם כל הכבוד, אף אחד לא חולם כי מי שחולם, הוא מבצע. הפלשתינאים לא חולמים, כי אם הם היו חולמים, הם היו מבצעים.

אתה מתקיף אותי אבל אני כמשרד לשיתוף פעולה
אזורי תומך בעניין.

אני רוצה לומר שים המלח הוא משאב טבעי בעל
ערך בינלאומי, לא רק משאב טבע אלא משאב כלכלי כי מפעלי ים המלח זה עסק גדול וכלכלי.

באותו זמן , מתבררים דברים רבים שהם לא כל כך טובים וכי כל אחד עובד בנושא שלו וזאת כאשר אנחנו יודעים שבטבע הכל מתחבר ודבר אחד משפיע על דבר שני. אני חושב שפה בלי תוכנית כוללת לטווח ארוך אי-אפשר יהיה לצאת מהבעיה כפי שהיא.

שוב אני אומר שאם אנחנו לא נגיע לפתרון, אנחנו עומדים בפני אסון טבע ואסון כלכלי במדינה באזור ים המלח.

אנחנו צריכים לדעת מה ההשפעות שנגרמו במדינות היכן קרה אסון כזה ואני מציע שהמשרד לאיכות הסביבה יפנה למשרד איכות הסביבה ברוסיה ויבקשו ממנו את התוצאות מהאסון שקרה באגם ארד. לא מדובר רק בתשתיות אלא גם בבריאות למרות שנאמר כאן שאין השפעות בריאותיות. אני לא רופא, אני מדען, אבל למדתי מה קרה שם ואני אומר לכם שיש השפעה גדולה על הבריאות. אני חושב שלא בושה ללמוד במה שקרה במדינה אחרת בה יש אגם דומה לים המלח.

סיכום הישיבה.
הוועדה רואה בחומרה את התמונה שהוצגה בפניה בקשר לירידת המפלס בים המלח ומתריעה על כך שהטיפול העכשווי אינו נותן מענה לסכנה האקולוגית שמתפתחת.

הוועדה מבקשת ממשרדי הממשלה הנוגעים בדבר – משרד התשתיות הלאומיות, המשרד לשיתוף פעולה אזורי והמשרד לאיכות הסביבה – לקדם מהלכים תוך הסתייעות במחקרים קיימים על-מנת למנוע את הדרדור האקולוגי.

הוועדה מבקשת מהממשלה להקצות את התקציבים המתאימים ומבקשת שתוגש לה תוכנית אינטגרטיבית תוך כחודשיים.

אם אפשר לצרף לפעילות אותם משרדי הממשלה,
גם את נציגי המועצות האזוריות, תמר ומגילות.

זה אפשרי.
אני חושב שצריך לקרוא לממשלה שזה לא מקרה שאפשר לעבור עליו אלא אנחנו מדברים על בעיה אמיתית שבמאמץ גדול יש לפתור אותה.

אני מודה לכם.







הישיבה ננעלה בשעה 12:30