פרוטוקולים/ועדת מדע/668

הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי
2
וטכנולוגי – 13.6.2000

פרוטוקולים/ועדת מדע/668
ירושלים, ל' בסיון, תש"ס
3 ביולי, 2000

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי
שהתקיימה ביום ג', י' בסיון התש"ס, 13 ביוני 2000, בשעה13:15


ס ד ר ה י ו ם

שינוי סדרי העדיפות הלאומית בתחום הביוטכנולוגיה

חברי הוועדה: ענת מאור – היו"ר
אליעזר כהן

פרופ' חגית ירון-מסר - מדענית ראשית, משרד המדע, וחברת
הועדה הלאומית לביוטכנולוגיה
ד"ר יאיר דגני - ראש תחום מדעי החיים, משרד המדע
וחבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה
פרופ' חרמונה שורק - יו"ר ועדת ההיגוי לתשתיות מדעיות
וטכנולוגיות וחברת הוועדה הלאומית
לביוטכנולוגיה
פרופ' מישל רבל - יו"ר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה,
מכון ויצמן, חתן פרס ישראל ברפואה
פרופ' חיים אביב - חבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה,
יו"ר חברת פארמוס
פרופ' מקס הרצברג - חבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה,
יו"ר חברת EAGER BIO
ד"ר טליה בן-נריה - מרכזת הוועדה הלאומית
לביוטכנולוגיה
ד"ר יצחק ברגר - חבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה,
התאחדות התעשיינים
פרופ' אריה אלטמן - חבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה,
ראש המכון למדעי הצמח וגנטיקה,
הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה
העברית
ד"ר אייל ורדי - חבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה,
מנהל אגף המו"פ בחברת הזרע
ד"ר מרטין בקר - חבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה
פרופ' שלמה גרוסמן - חבר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה,
אוניברסיטת בר-אילן וסגן יו"ר ות"ת
שרון גולדשטיין - מזכירת הוועדה הלאומית
לביוטכנולוגיה
מגיסטר בתיה הרן - ראש אגף רוקחות, משרד הבריאות
פרופ' בני לשם - מנהל מדעי, לשכת המדען הראשי,
משרד הבריאות
פרופ' דן לבנון - המדען הראשי, משרד החקלאות
כרמל ורניה - מדען ראשי, משרד התעשייה והמסחר
אילן פלד - מנהל תוכנית מגנט, לשכת המדען
הראשי, משרד התעשייה והמסחר
טל גוברין - עוזרת כלכלית לשר התעשייה והמסחר
אריאל שרטר - ממונה על סקרים ומחקרים, לשכת
המדענית הראשית, המשרד לאיכות
הסביבה
יעקב ארזי - מנכ"ל חברת מיגל
ד"ר גד גלעד - נציג פורום מנהלי מו"פ רפואי
ד"ר בן-ציון וינר - סמנכ"ל למו"פ בחברת טבע
ליאור מעיין - סגן נשיא קומפיוגן
יוסי שובל - מנהל קשרי חוץ של חברת אינטל
ד"ר ישראל זידרמן - יושב-ראש איגוד סגל המחקר
באוניברסיטאות
ד"ר רפאל הופשטיין - מנכ"ל הדסית (הדסה עין כרם) ונציג
פורום מנהלי מו"פ רפואי
ד"ר אילן זלינגר - בית-חולים סורוקה, הפקולטה לרפואה,
אוניברסיטת בן-גוריון
אורי בן-אמוץ - מנכ"ל ONE MOTOROLA VEBTURES

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ



שינוי סדרי העדיפות הלאומית בתחום הביוטכנולוגיה

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני
מחקר ופיתוח מדעי וטכנולוגי עם נוכחות כל כך מכובדת בנושא שינוי סדרי העדיפויות הלאומיות בתחום הביוטכנולוגיה.

בנוסף למומחים רבים יושבים אתנו פרופסור חגית ירון-מסר, המדענית הראשית של משרד המדע, וזאת ההזדמנות לקדם בברכה את מר כרמל ורניה, המדען הראשי של משרד התעשייה והמסחר. יושב אתנו פרופסור מישל רבל, יושב-ראש הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה שהוא המדען הראשי במכון ויצמן. אני מבינה שאתה מייצג לא רק את חברת אינטל פארם אלא יש לך גם תפקיד במשרד המדע. יושבים נציגים רבים נוספים מהשטח.

אני רוצה להציג מה מטרת ישיבת הוועדה. היה כנס מחקר של אנשי ביוטכנולוגיה ושמענו בהזדמנויות שונות שבעצם ההיי-טק שייך לעבר ואילו הביוטכנולוגיה היא העתיד.

אני רוצה לציין את תרומתו של חבר הכנסת אליעזר כהן בקיום כנס רפואי של משרד הבריאות, כנס מאוד גדול, שם דיברו על כל העניין של הביוטכנולוגיה.

אני רוצה לקבוע את עמדתי ונדמה לי שזו עמדת הוועדה. אני אראה מאוד בחומרה אם אכן הביוטכנולוגיה אכן תיהפך לענף העתיד והיא תהיה במרכז הארץ. דוח מבקר המדינה האחרון שיצא כידוע לפני כחודש-חודשיים, אני מקווה שהוא האיר שהנגב והדרום מוזנח, מקופח, נשכח, כל ביטוי שירצו. זה באופן כללי, אבל ענייננו כאן הוא סיוע ופיתוח אזורי עדיפות לאומית. המדענים הראשיים, נא לשים לב לכך. למרות ההחלטות והמדיניות, הנתונים בדוח מבקר המדינה מראים שבאזורי עדיפות הכלליים בארץ, ניתנים בסך הכל שמונה אחוז מן הסיוע, כאשר במרכז הארץ מדובר ב92- אחוזים. אנחנו מבקשים לדעת אם יש לכם השגות בנושא זה, למרות שלצערי אני חושבת שזה הנתון הנכון. נרצה לשמוע מה בדעת המשרדים לעשות כדי שנושא הביוטכנולוגיה באמת יהיה באזורים שהם לא במרכז.

אני אומרת את הדברים האלה כיושבת-ראש הוועדה, וזאת מלבד השקפתי האישית כתושבת פריפריה וכולי, כי הוועדה גם שמה את זה כאחד היעדים. היינו בסיור גם בגליל העליון ושמענו ממנהל מיגל את כל הצגת התוכנית - כמובן שתקבלו במה להציג את התוכנית – וכן ממכללת תל-חי וראשי האזור. הוועדה הייתה בסיור בדרום – באילת, במצפה ירוחם – ונהיה בפארק תעשייתי שכבר התחיל לקום באזור התעשייה עומר ויש עוד את כל התוכנית באוניברסיטת בן-גוריון.

הנושא השלישי והאחרון. נרצה לשמוע האם יש דברים שהוועדה יכולה וצריכה לסייע, או אנשי המקצוע שיושבים כאן יוכלו לסייע. חשוב לנו מלבד שמלבד סערת מוחות שהיא חשובה מאוד, נצא מישיבה כזו גם עם דברים של הוועדה או בהקשרים עם ועדות אחרות כמו למשל ועדה לביקורת המדינה שממשיכה לעקוב אחרי הדוח הזה באופן מאוד רציני ואני מוכרחה לציין לטובה את יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת עוזי לנדאו, שמתוך כל הפרקים הוא באמת בחר את נושא הדרום כדבר מאוד מרכזי. יושב-ראש הכנסת הוריד את כל הכנסת לדרום. נרצה לשמוע האם יש דברים אותם אתם מפני אלינו כועדה, בשיתוף פעולה עם ועדות אחרות, שהם למעשה, לעשייה, ללחץ, לשאילתות וכולי.

הייתי מוסיף משפט אחד בקשר לכחול-לבן. אני
יודע על הרבה פיתוחים שנעשו, שלא לדבר על ארבעה פסיק כמה מיליארדים עבור מכירת חברת היי-טק לאמריקאים. יש לי חבר אישי שמעכב פיתוח אישי מאוד מתקדם שלו מתוך כך שהוא לא רצה למכור אותו לזרים. הוא מקפיד שהייצור ייעשה בארץ ולא יצא החוצה. בנוסף לדבריה של יושב-ראש הוועדה, ונעשה כל מה שהיא המליצה, צריך גם לראות איך אנחנו יכולים להשאיר את הייצור והמשך הפעילות בארץ ולא למכור את נשמתנו לגויים.

זו בהחלט יכולה להיות נקודה רביעית לדיון.
אני מבקשת לשמוע את פרופסור מישל רבל. בהזדמנות זו אני רוצה לברך אותך על קבלת פרס ישראל ברפואה.

תודה רבה. קודם כל, אנחנו מאוד מודים לוועדת
המדע של הכנסת על שזימנה את היום הזה ועל שהיא נותנת לי הזדמנות לדבר על הביוטכנולוגיה. הייתי רוצה להיות מאוד קצר ולתת אחר-כך את רשות הדיבור לפרופסור חיים אביב, לד"ר יצחק ברגר ולפרופסור אריה אלטמן מהפקולטה לחקלאות לדבר.

כולכם קיבלתם את רשות הדיבור, אבל משך הזמן
הוא גם בהתאם לריבוי הפותחים.

אנחנו הכנו מאמר קצר שנותן את הרקע ואת
הפוטנציאל של התעשייה הביוטכנולוגית הישראלית ואני מצטער על האריכות שלו, אבל אני מקווה שכולם יוכלו לקרוא אותו. גם פרופסור אלטמן התבקש להכין נייר שני שמדבר יותר על העניינים החקלאיים וכמובן שלביוטכנולוגיה יש השלכות מאוד גדולות על החקלאות ואנחנו שמחים שמשרד החקלאות נמצא כאן.

אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא שהישיבה היום מנסה להשיג, לפחות מבחינת הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה, שצריכים לעשות משהו עכשיו. אנחנו כבר דנים ומדברים ומציגים את הביוטכנולוגיה הרבה הרבה זמן וכל פעם אומרים שצריך עוד דוח וצריך עוד לשקול את העניינים. אני חושב שהשעה מאוד לוחצת והמדינות שלא ישכילו לקחת את ההחלטות הדרושות לפתח את הענף של הביוטכנולוגיה, הן בעצם יפסידו את הרכבת. אני אומר את זה בעיקר משום שאנחנו עדים היום למהפכה שודאי רובכם שמע עליה, פענוח של הגינום ההומני. הביוטכנולוגיה אצלנו התחילה בזה שהתעשייה הכימית לא יכולה לעשות תרופות מחלבונים שנמצאים בגוף האדם, כאשר אלה הם בעצם האמצעים הטבעיים להגנה על הבריאות. החלבונים האלו גדולים מדי והתעשייה הכימית אינה יכולה לעשות חלבונים מסוג אחר. רק ההנדסה הגנטית היא זו שמאפשרת לייצר בכמות תרופות המבוססות על חלבונים והפענוח של הגינום ההומני פותח בפני המדענים אלפי גנים שבעצם אחראים על תפקוד הגוף שלנו. לכן אנחנו גם שמים את הדגש על ביו-אינפורמטיקה שהוא שילוב בין מחשוב וביולוגיה-גנטיקה, כי הכלי הממוחשב הוא הדרך היחידה בעצם לנצל את הידע של הגינום ההומני, של גינום בעלי חיים וגינום צמחי שגם כן מפוענחים בשנים אלה.

היתרון שיש לישראל בביו-אינפורמטיקה הוא ברור, מפני שיש לנו תעשיית תוכנה מפותחת, יש לנו מומחים לתוכנה, לפיתוח אלגוריתמים, מצד שני יש לנו מחקר גנטי וביולוגי מאוד מפותח ופרופסור חיים אביב היה בראש תת-ועדה של הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה שהכינה הצעה לגבי ביו-אינפורמטיקה ואני מתאר לעצמי שהוא יאמר משהו בקשר לכך. לתוכנית הזאת נותנים היום עדיפות בשטחים של הביוטכנולוגיה, לאותו שטח של הביו-אינפורמטיקה שהוא שוב פעם הניצול על-ידי מערכות מחשוב של הידע הגנטי, לפתח ממנו תרופות וגם אמצעי אבחון.

אני רוצה להדגים לאלו שכל יום דנים בזה שהיום אבחון גנטי יכול להיעשות על צ'יפ קטן שבו נמצאים ששים אלף מולקולות של ד.נ.א. ואפשר בצורה הזאת לדעת את התפקוד והמצב של אלפי גנים בגוף האדם. הדברים האלו ייכנסו מהר מאוד לחדר הרופא בכל בתי-החולים והם יהיו אמצעי אבחון מאוד חשובים. לכן כל זה כלול בנושא הזה של הביו-אינפורמטיקה.

הייתי רוצה לומר מילה אחת על התחום של הביוטכנולוגיה, תחום שגדל מהר מאוד בכל המדינות, מ25- עד 35 אחוז גידול. צריך לומר שזה תחום קטן ותחום קטן תמיד גדל יותר מהר מאשר תחום גדול, אבל השוק של התרופות ומערכות אבחון, כולל החקלאות, מגיע למאות מיליארדי דולרים בעולם.

האם אתם מרוצים מהגרף?

אנחנו לא מרוצים מהגרף. אנחנו עומדים על בערך
600 מיליון דולר לשנה ואנחנו מייצרים בישראל תרופות שהשוק שלהן הוא מעל מיליארד דולר. אנחנו יכולים לשאול למה אנחנו לא מקבלים את כל הכסף הזה. זה קצת מתקשר לשאלה שעושה את כל התחום של הביוטכנולוגיה והפרמצפטיקה מאוד מיוחד והוא שלפתח מוצר רפואי או מוצר חקלאי, זה בעצם דורש פיקוח ובקרה ורישום במשרד הבריאות וכן הלאה וניסויים קליניים שעולים הרבה יותר ממוצרים אלקטרוניים. לכן חברות ישראליות שהיו להן המצאות, לא תמיד יכלו לפתח אותן לבד והן היו צריכות להביא שיתופי פעולה עם חברות רב לאומיות. אני דווקא חושב שזה טוב לפעמים, אבל אני מסכים עם חבר הכנסת כהן שצריך להגן על הייצור בארץ, ודרך אגב, ברוב המקרים אנחנו מנסים לשמור את הייצור בארץ. יש לנו כ130- חברות, 4,000 אנשים עובדים.

שאלת מה בעצם המשרדים בכנסת יכולים לעשות. מבחינת המשרדים, אנחנו מאוד שמחים שגם המדען הראשי של משרד התעשייה והמסחר נמצא כאן, גם המדענית הראשית של משרד המדע, התרבות והספורט, גם המדען הראשי של משרד החקלאות, וגם פרופסור חרמונה שורק יושבת ראש ועדת היגוי לתשתיות. אנחנו בעצם מדברים בעיקר על תשתיות. בעזרת משרד המדע פתחנו במשך השנים מרכזים לאומיים לשיטות מאוד מתקדמות שלא כל מדען יכול להרשות לעצמו במעבדה שלו. יש שיטות הקשורות ל-ד.נ.א., למבנה של חלבונים וכן הלאה, ואנחנו רוצים להמשיך ולתמוך בטכנולוגיות האלה שמובאות ארצה ויש נגישות לטכנולוגיות האלו לכל מדען שרוצה ולכל חברה תעשייתית שרוצה. למשרד התעשייה, אנחנו בעיקר פונים אליהם בתמיכה בתעשיות בחברות הצעירות כדי שיוכלו לפתח את המוצרים שלהם, שזה בעצם הקטע שהם צריכים עזרה. אני לא מדבר על החסר בתשתיות, בניהול, גם בקרן הון סיכון, ואנחנו צריכים תמיד לזכור שהביולוגיה, הביוטכנולוגיה לא זכתה במצב הפתיחה של האלקטרוניקה עם כל ההשקעה שכרוכה בה.

אני רוצה לומר שהביוטכנולוגיה הוא כוח עולה בתעשיית ההיי-טק הישראלית והיא ראויה לתמיכה פעילה בשל הערך הכלכלי הרב שבה. היא אולי יותר חשובה מאחר שתעמיד את מדינת ישראל כתורם רב עוצמה לשיפור חיי האורגן בעולם, דבר שטוב שמדינת ישראל תיחשב בזה, בתחומי הבריאות והמזון. תמיכה של הכנסת להשגת מטרות אלו חשובה ביותר. התמיכה תתבטא באמצעים מוגברים ובהכרה ציבורית של חשיבות התחום.

אני רוצה להזכיר שביום העיון נאמר שמשכנעים
את המשוכנעים.

קיבלתי על עצמי לחבר המלצות בנושא הזה
והייתי יושב-ראש ועדה שמונתה על-ידי בני בגין עוד כשר המדע כדי להגיש המלצות איך לקדם את הנושא הביוטכנולוגי. הוועדה הייתה מורכבת לא רק מאנשי מקצוע אלא גם מאנשים שרחוקים מהעניין והיא הגישה את המלצותיה אחרי ישיבות ארוכות.

המלצות הוועדה התקבלו על-ידי כל הגורמים שצריכים לדון בעניין הזה , כולל שר המדע שבשעתו הלך לראש-הממשלה לשעבר.

אני חושב שמבחינה ציבורית יש פה דבר עקרוני די חשוב. כמובן שאורנה ברי, המדענית הראשית, הייתה בעד ושר התעשייה היה בעד, שר האוצר בעיקרון היה בעד, אבל הכשילו את ההמלצות האלה – וזה מאוד חשוב וכואב – הרפרנטים של אגף התקציבים. לשר האוצר דאז זה לא היה מספיק חשוב כדי להתגבר על זה.

יש המלצות מאוד פשוטות, מאוד קונקרטיות והיה לי ראיון ארוך בעיתון "הארץ" לפני כמה שבועות ובו דיברתי עליהן.

אני רוצה למחות לפרוטוקול באופן תקיף על
העובדה שמשרד האוצר לא נמצא כאן. אני מבקשת להוציא מכתב לשר האוצר עם עותק ליושב-ראש הכנסת. אני מבקשת ככל שניתן עכשיו ליידע שם את המנכ"ל ושישלחו את הנציג הכי בכיר ורלוונטי שהם יכולים.

אני אומר עכשיו מה ההמלצות והיכן הן עומדות.
המלצות הוועדה שלנו היו שהגורם המקביל העיקרי להתפתחות הביוטכנולוגיה כתעשייה זה קרנות הון סיכון. כסף קפיטליסטי שמשקיע במיוחד בשלבים הראשונים, בשלבים הצעירים של העוברים.

לפני שבוע אני הייתי בכנס היי-טק ושם נטען שזה
כבר טיעון ישן, שהיום קרנות הון סיכון עובדות לפי חוקים אחרים לגמרי. מה אתם עונים על זה?

תשובה מאוד פשוטה. קרנות הון סיכון שגדלו
ופרחו כתוצאה ממעורבות ממשלתית של קרן יוזמה שהמריצה את התהליך או לפחות הייתה קטליזטור חשוב של התהליך. קרנות הון סיכון, מטבע עניינן, מסתכנות, מנסות להרוויח את הכסף במקום שהכי פחות מסוכן, וזה טבע העניין. הם התחילו עם אלקטרוניקה לטווח קצר. במקרה גם רובם יוצאי אלקטרוניקה ויש לזה חשיבות לגבי מעורבות בתחום נושאים שהם פחות רגישים, אבל סיכון יותר גדול. גם הם מחפשים את ההשקעות בחברות יותר בוגרות. אין רצון לפחות עד היום להשקיע בחברות הצעירות. ההצעה שלנו לא הייתה להקים את יוזמה מחדש, למרות שלפי דעתי הממשלה בשעתו עשתה שגיאה גדולה כשמכרה את יוזמה. במקום להפריט את חברת החשמל, הפריטו את יוזמה, אבל אלה מים שנשפכו.

ההמלצה שלנו הייתה מאוד פשוטה – להקים קרן ייעודית, קרן או קרנות ייעודיות לביוטכנולוגיה בהיקף של מאה מיליון דולר, כשהממשלה משתתפת בסיכון על-ידי השקעה של 25-20 אחוז בתנאי יוזמה. זה לפי הערכתנו מצמצם את דרגת הסיכון.

בידי איזה משרד זה יהיה?

לא משרד. באוצר יש כיסים לכסף הזה ונערי
האוצר אומרים שהכסף לא בעיה, אלא יש להם בעיה עקרונית דוגמטית. ממשלה מפריטה והיא לא מתערבת, אבל יש פה פוטנציאל עצום של כוח אדם טכנולוגי שלא מנוצל ויש סקרים בעניין הזה.

היו עוד מספר המלצות שאני לא אגע בהן אבל אני רוצה להתייחס למשהו שהתבטא בעיתון ואני במקרה מסכים אתו למרות שאולי חלק מחברי לא יסכימו. העדפה או אי-העדפה של ביוטכנולוגיה לעומת דברים אחרים ברמה של לשכת המדען. לדעתי, ואני חושב שזה על דעת חברי הוועדה, שלא צריך לתת העדפות במובן של אחוז יותר גבוה. זה מסובך ויש לזה סיבות כלכליות למה לא לעשות את זה. אני טוען שביוטכנולוגיה בפועל, אולי לא במכוון אבל בפועל, קופחה בלשכת המדען. הסטטיסטיקה שאנחנו אספנו היא שמקבלים לא חמישים אחוז מהוצאות מחקר אלא כ22-20- אחוז וזה לאורך שנים. אם לשכת המדען יאשרו פרוייקטים או ייתנו קצת יותר תשומת לב ויאשרו פרוייקטים בהיקף אמיתי של חמישים אחוז, זה מספיק, וזה בעצם אומר החוק. לדעתי שלא צריכה להיות עדיפות, אבל צריך לעזור, להתייחס בגישה חיובית כדי לעזור לקבל את מה שהחוק בעצם מבטיח.

יש לי היסטוריה בשלוש חברות ביוטכנולוגיה
צעירות ואני יושב-ראש ארגון תעשיות הביוטכנולוגיה בהתאחדות התעשיינים.

אני תומך במה שמישל וחיים אמרו. אני חושב שהם עלו על הנקודות העיקריות. אני חושב שאם לא יעשו משהו, ויעשו מהר, אנחנו הולכים לאבד פה הרבה השקעה ממשלתית שהתבצעה במוסדות האקדמיים לאורך שנים. היום הטכנולוגיות האלה נמכרות החוצה בנזיד עדשים.

מה זה החוצה, למדינות אחרות?

חברות פרמה או חברות חקלאות בכל מיני
מדינות, נמכרות ישירות מהמוסדות האקדמיים בהכנסה מאוד קטנה. הדברים האלה יכולים להשתנות. מדינות אחרות – הדוגמה הטובה ביותר היא גרמניה וקנדה – השקיעו פשוט כמות מסיבית של כסף בתעשייה הזאת.

באיזה שנים?

בשנים האחרונות. משקיעות עכשיו. פיתחו
תעשייה ומשכו אליהן תעשייה נוספת. דיברו פה על יצור, ואני אומר שבכספים האלה אפשר למשוך מפעלי יצור מכל מיני מדינות לנגב . אני מסכים שעד היום דיברו, אבל צריך לקבל החלטה ולאגד את המשרדים השונים. אני מסכים שמשרד האוצר פה הוא נקודת מפתח.

אני רוצה להקריא לכם את המידע. אומרים
שאסור לערב פוליטיקה בוועדות הכנסת, אבל תשובת האוצר: הנציג שהיה אמור להיות אצלנו, מר ינון עמית, נמצא בדיון עם ש"ס בנושא החינוך התורני.

יש רפרנט לענייני מדע וטכנולוגיה.

אני קראתי את התשובה שקיבלנו.

אנחנו מכירים את האיש וזה לא האיש.

זה האיש.

אני לא מקבלת את התשובה.

אני אומר שיש פה פוטנציאל שהולך היום לאיבוד
ומדברים כאן על אובדן של כסף השקעות. יש כאן אובדן של השקעה ממשלתית שהולכת היום החוצה. אני מסכים עם חיים כי קרן זה דבר הכרחי ובלי קרן שום דבר לא יזוז וצריך פשוט לקבל החלטה. משרד הבריאות, משרד החקלאות, משרד האוצר, משרד התעשייה, משרד המדע – צריכים לשבת יחד ולקבל החלטה להקים איזה גוף, מינהלת, ויש המלצות בכיוון הזה.

מה עשתה עד היום התאחדות התעשיינים בעניין?
האם עושים מספיק או צריכים לעשות יותר? האם יש בעיה של סדרי עדיפויות בתוך התאחדות התעשיינים?

אחד הדברים שאנחנו ניסינו לעשות זה לשכנע את
האוצר שצריך לעשות משהו. אנחנו ראינו שהייתה המלצה של הוועדה לביוטכנולוגיה, הייתה המלצה של דוח ועם שני הדברים האלה לא עשו עד היום שום דבר. אמרנו שאולי נביא חברת ייעוץ בינלאומית מבחוץ וישמעו את הדברים. העלינו רעיון להביא את חברת מוניטור, נחתם הסכם של משרד התעשייה, משרד האוצר והתאחדות התעשיינים ואני מקווה שהעבודה תתחיל ב1- ביולי. מה ההמלצות, אף אחד לא יודע מה יצא מהן אבל אני חושב שכולם יודעים מה צריך לעשות עם או בלי ההמלצות.

יש כאן משהו שמתהווה עכשיו?

ב1- ביולי מתחילה עבודה של חברת מוניטור
לזיהוי הפוטנציאל והגשת מסקנות מה צריך לעשות.

זו נקודה חשובה שהיא שערורייתית. לא בגללם,
אלא הם נפלו לתוך מלכודת שנערי האוצר טמנו להם. היו ועדות מכובדות שהגישו המלצות, אבל אמרו לא, אלה ועדות פרובינציאליות. כבר לפני שנתיים החליטו שיביאו חברת סקרים בינלאומית, יוציאו חצי מיליון דולר ובסוף הם יבואו לשאול אותנו מה אנחנו ממליצים והם יכתבו את ההמלצות שלנו באנגלית יפה. זו פרובינציאליות קלאסית של מדינת ישראל.

אני רוצה להתחיל בדברי קודמי ולומר שאנחנו
עומדים לאבד זמן יקר מאוד. משני התחומים החשובים – הרפואי והחקלאי – אני חושב שברור לכולנו שהפוטנציאל בתחום החקלאות הוא הרב ביותר, כיוון שאם יש מוניטין לישראל בכמה תחומים, אחד מהם הוא בתחום הזה ואני לא אחזור על הדברים.

אני רוצה להאיר עוד נקודה שכן קשורה בחקלאות. עדיין הרבה יותר אנשים בעולם מתים מרעב, ממחלות תת-תזונה מאשר מה שנקרא מחלות רגילות. גם זוהי נקודה חשובה.

אין לי ספק, וכאן אני קופץ לכמה מסקנות ואני אחזור אחר-כך להערות יושבת-ראש הוועדה, שאם נושא הדיון היום הוא שינוי סדרי עדיפויות של הביוטכנולוגיה בישראל, והייתה איזו הבחנה בין היי-טק לביוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה היא סופר היי-טק. כשמדברים על היי-טק, בדרך כלל מדברים על אלקטרוניקה ואנחנו מדברים כאן באמת על היי-טק.

אני חושב שבאמת שינוי סדרי העדיפויות האלה מחייב הבחנה ושולחן עגול שנשען על שלוש רגליים ברורות: התחום האחד הוא התחום שקודמי מכירים אותו טוב יותר, תחום הרפואה, התרופות, הפרמצפטיקה. הרגל השנייה היא תחום החקלאות והמזון. הרגל השלישית הוא התחום שמגשר או מחבר את שניהם שהוא שייך לתחום המדעים המדויקים. אגב, שני הקודמים נוהגים באותם כלי מחקר ופיתוח בדיוק, וזה התחום של הביו-אלקטרוניקה והביו-אינפורמטיקה.

להערה שפתחה בה יושבת-ראש הוועדה בנושא הפריפריה והמרכז. אם מוסכם – עלי לפחות מוסכם – שביוטכנולוגיה חקלאית היא חשובה ביותר, אז בביוטכנולוגיה לחקלאות אין מרכז ואין פריפריה. יש איפה נעשים הדברים. יש מעבדה כאן או שם, אבל שדות החקלאות והניסוי של נניח צמחים טרנס-גנים או מוצרים נמצאים בכל הארץ. יש לנו נניח קשרים בניצנה, אז אולי ניצנה היא לא קרובה לבאר-שבע אבל היא ודאי פריפריה.

ציינתי שלושה כיוונים בהם דרושה תמיכה ממשלתית ועסקית, השקעה מתאימה בכך וזה אומר גם מרכזי מחקר ותשתית, גם חממות ביוטכנולוגיות וגם נושא החינוך שכולנו שוכחים אותו, אבל כולנו יודעים מהו החינוך המדעי בארץ שאמנם הולך ומשתפר אבל לא מספיק. למשל, תחום שהוזכר כאן, הביו-אינפורמטיקה. אם ביו-אינפורמטיקה היא תחום בסיבים, אז אין שום סביה שביו-אינפורמטיקה לא תהיה בכל מקום אחר בארץ בכל פריפריה שלא תהיה ואפילו הרחוקה ביותר. יש אפשרות לקדם את זה וליצור נניח מרכז ביו-אינפורמטיקה מסוים. מאידך, השקעה נוספת במעבדות הסיב עשויה להיות בעייתית.

אני רוצה לחזור לשתיים-שלוש נקודות ובזה אסיים. ייחודה של ישראל בתחום הזה הוא ברור ולכן אנחנו צריכים לקיים אותו. יש למעשה כאן ורשומות כאן ארבע שיטות ביוטכנולוגיה שקשורות במרכזי מחקר וכדומה. כאשר מדברים על השקעה כאן או שם, אנחנו מדברים על השקעה בתחומים מסוימים. אגב, כולם שותפים כאשר גם בביוטכנולוגיה רפואית וגם בחקלאית הדברים הם זרים. אם היום למשל הוזכר כאן כבר הנושא של פרוייקט הגינום, כל אותו תחום שאנחנו קוראים לו גינומיקה, ביו-אינפורמטיקה, הכלים או המכונה תעשה זאת היא דומה. אנחנו זקוקים לקאדר של האנשים שישרת את המכונות. המכונות יכולות לעמוד במקום אחד והחקלאים במקרה הספציפי הזה נותנים להן אינפורמציה במקום שני.

יש שני סוגים של מוצרים ביוטכנולוגיים שהם חשובים לנו, הרפואיים והחקלאיים, ואני חושב שאנחנו צריכים לעמוד בצורה משולבת, גם של יצירת מרכזי מחקר שרובם קיימים אלא שצריך ליצור את הקשר ביניהם. קיימת אפשרות פתיחה באזורים מסוימים אבל אי-אפשר ליצור שלושה או ארבעה עולמות מנותקים אחד מהשני.

אחרי שנשמע את תשובת המשרדים, את מיגל
ואת אוניברסיטת בן-גוריון, נשמע עוד תגובות והתייחסות.

למעשה משרד התעשייה רוצה להפוך את ישראל למעצמה ביוטכנולוגית מינואר 1999. משרד התעשייה מתכנן שתעשיות ביוטכנולוגיה יועדפו על-פני חברות הי-טק בקבלת סיוע ממשלתי. אני רוצה לשמוע איך הדברים עומדים וכן אם תוכלו להתייחס לפריפריה.

אני מבקש להתנצל שבהופעה הראשונה שלי
בוועדה אני צריך לצאת מוקדם מהמתוכנן אבל אני טס הלילה לחו"ל ובדרך עוד יש לי ביקור שנקבע מזמן בחברה מסוימת. אני מתנצל ואשתדל שזה לא יקרה בשנית.

כמו שאני רואה את התפקיד שלי, התפקיד שלי הוא למצות, למקסם את הפוטנציאל העסקי שטמון בטכנולוגיות בארץ וזה אמור לגבי כל הטכנולוגיות. אני לא חושב שנכון לעשות אפליה בין הטכנולוגיות דרך חוק המו"פ ואני חושב שגם עמיתי לביוטכנולוגיה מסכימים. היום ביוטכנולוגיה על שולחן הוועדה, מחר זו תהיה טכנולוגיה אחרת. בתפיסה שלי חוק – ותסלחו לי שאני גוזל את פרנסתכם חברי הכנסת – צריך לחוקק שיהיה טוב למאה שנה.

אני רוצה להתייחס כאן למספר נתונים. היושבת-ראש ציטטה מדוח מבקר המדינה שאמר ששמונה אחוז מסיוע המדען הולכים לאזורי הפריפריה. אני רואה בזה הישג עצום כי בהשוואה להון הפרטי, שם רק אחוז אחד הולך לפריפריה.

למה שמונה אחוז נקרא הישג עצום בעוד שחוק
עידוד השקעות הון, מגמתו, ייעודו והצהרות הממשלה, הן הפוכות.

אני לא עוסק בחוק עידוד השקעות הון אלא אני
עוסק בחוק המחקר והפיתוח התעשייתי. כדי לתמוך במחקר ופיתוח תעשייתי צריך שיהיו תעשיות ויהיו חוקרים ומפתחים בכל המקומות האלה. אין לי איפה לשים כסף אם כל החוקרים, המהנדסים והחברות נמצאים במרכז הארץ.

יש הרבה בפריפריה.

הפריפריה זוכה לעדיפות. בהשוואה מספרית, גם
אם שמונה אחוז נראה לך מעט, תשווי את זה לכמה היה הולך בתנאי שוק נורמליים של היצע וביקוש – היה הולך אחוז אחד.

אני פשוט לא מקבלת את נקודת ההשוואה. לא
נוכל להשיב על זה לעומק, אבל לומר שאנחנו טובים מאוד כי השוק הפרטי נותן רק אחוז אחד, זאת נקודת מוצא השוואתית לא נכונה.

אני רוצה שהעובדות יהיו על השולחן.

העובדות וההשקפה.

נכון. חבר הכנסת כהן דיבר על ייצור כחול-לבן. גם
בחוק המו"פ הנוכחי ובנוהלי עבודה של לשכת המדען, אנחנו מחייבים חברות שמקבלות תמיכה ממשרד המדען לעשות את הפיתוח ואת הייצור בארץ, וכמובן גם לשמור בארץ את הידע. כלומר, פיתוחי המשך יהיו בארץ. זה לא מונע רכישה של חברות או מיזוגים אבל גם החברה הרוכשת מתחייבת להמשיך את זה בארץ.

אנחנו שומעים כל שבוע שקונים חברה מסוימת
ולקחו את הכל החוצה.

אם היא לא נתמכה על-ידינו, יש שוק חופשי
והיזם יעשה כראות עיניו. אין לנו שליטה על זה. אני גם לא בעד לכפות משהו כזה. מי שנהנה מכספי המדינה, הוא כן צריך להתחייב לזה ואכן הוא מתחייב ואנחנו שומרים על זה ומקפידים.

זה מביא אותנו לנקודה שכן קשורה לביוטכנולוגיה והיא עלתה כאן. ביוטכנולוגיה היא תחום שלמרות מעט הזמן שאני נמצא בתפקיד, אני מבין שבתחום המחקר האוניברסיטאי אנחנו מתקדמים. על-פי המידע שבידי, בסביבות ארבעים אחוז ואולי קצת יותר מהמחקר באוניברסיטאות הוא בתחום מדעי החיים. לעומת זאת בתעשייה הביוטכנולוגית זה פחות מחמישה אחוז. מה שקורה הוא שבתפר בין המחקר האוניברסיטאי לתעשייה יש איזשהו כשל. חלק מהכשל – וזה צוין כאן – הוא שמחקר אוניברסיטאי יחסית בזול זורם לחו"ל ומי שעושה עליו את הכסף זה חברות זרות. לי לא ברור למה אין איזושהי תקנה שמחייבת מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות מחקר, כמו שמחייבים אותי, איפה שהולך כסף של המדינה, לדאוג שהמסחור של תוצאות המחקר יהיה בארץ.

זה דורש תשתית ואמצעים, שהמדען יוכל לתרגל
את הדברים.

כל מה שאני רוצה בשלב מקדמי הוא שתהיה
איזושהי ועדה שתראה מהו הידע הקיים, למסחר אותו במקסימום ולתת העדפה למסחור בארץ.

חלק מהמחקרים, חלק מסיבי זה קרנות
דו-לאומיות עם ארצות-הברית, עם גרמניה וכולי.

אני לא מדבר על החלק הזה, על החלק שהוא
במסגרת אמנות.

אני אתן לך דוגמה. לנו יש מכון מחקר, מכון
וולקני, משם אסור להעביר ידע לחו"ל בלי אישור שלי. בפקולטה לחקלאות הם עושים מה שהם רוצים והם לא שואלים אותו כי הם אוניברסיטה, הם נתמכים שבעים אחוז על-ידי ות"ת כאשר מכון וולקני נתמך בחמישים אחוז על-ידי משרד החקלאות. זה ההבדל.

צריכות להיות תעשיות שיוכלו לקלוט את הידע
הזה.

אבל צריך להציע להן.

נראה לי שבכל אופן מר ורניה העלה נקודה
נכונה. מתברר שבחלק מהמקרים כבר אי-אפשר לטפל כי מדובר במחקר משותף, בחלק מהמקרים לא שואלים וכאן נשאלת השאלה מה עושים, והחלק הנוסף הוא שאין בכלל מי שיסרב. זו נקודה אחת לטיפול שהיא נכונה מאוד.

אני רוצה להתייחס לדבריו של פרופסור אביב
שדיבר על אפליה לרעה כביכול שנעשתה בביוטכנולוגיה בלשכת המדען ולומר שזה לחלוטין לא נכון. חד-משמעית. בכל החברות נוהגים על-פי אותם קריטריונים. אני יכול לומר לך שאיכשהו בלב האנשים הם קצת יותר רכים לבקשות של ביוטכנולוגיה בגלל שזו תעשייה צעירה וכולנו רוצים שהיא תצמח ותתעודד. אם אני מסתכל על המספרים של כמה פרוייקטים אושרו ואיזה סכומי כסף – אבסולוטית זה לא הרבה, אבל מבחינת קצב הגידול, הגידול גדול מאוד בשנים האחרונות, גם בקרן ברג, גם בחממות, גם בפרוייקטי מדען רגילים. יש גידול עצום. תדעו לכם שאין אפליה, ואם בכלל, מתחת לפני השטח יש העדפה.

22 אחוז בפועל.

אני מזמין אותך לשבת בוועדות המחקר ותשפוט
בעצמך.

אני מגיש תוכנית בסכום של מיליון דולר,
מקצצים חמישים אחוז. אני שואל למה, אומרים: אתה רוצה, קח חצי כי אחרת לא תקבל כלום.

אתה טוען שאצלך מקצצים ואילו ל-ECI לא, ואני
אומר לך שזה לא נכון.
אני חייב להתייחס לנקודה של הקמת קרן הון סיכון. למרות שקשה לי בשלב הזה של הקריירה שלי לבוא עם תוכנית כוללת מה לעשות עם הענף הזה – אני חושב שאני צריך לעשות את זה, אבל זה מוקדם מדי בשבילי – אני בטוח שהנושא הזה יעלה בכל תסריט שהוא ואני מאוד ממליץ להקצות את הכסף ואולי אפילו יותר ממה שפרופסור חיים אביב מציין כי כל הרעיון כאן הוא לעשות מצ'ינג. אנחנו כממשלה מתמצאים הרבה פחות טוב מהקרנות המקצועיות בתחום הביוטכנולוגיה. אנחנו צריכים לפתות את הקרנות האלה לבוא לכאן, לראות מה יש ולהשקיע. איך אנחנו מפתים אותן? כמו שבזמנו נעשה עם קרן יוזמה, אנחנו ניתן דולר תמורת דולר שלהם ואפילו ניתן להם את זה בתנאים נוחים, בתנאים של הלוואה. אנחנו ניקח את הסיכון הם ייקחו את הסיכוי ואז השוק ישפוט.

זאת בשורה חשובה, מפיך אל השר שלך ומהשר
שלך למאבק עם האוצר. אני חושבת שזו תהיה אחת ההחלטות שנקבל כאן בקטע הזה.

הפוליטיקאים צריכים לדחוף את העגלה.

אני אומר את הדברים לא כפוליטיקאי. דרך אגב,
אני חושב שיש פה השתלחות באוצר שמהניסיון הקצר שלי היא לא מוצדקת. האנשים שלי יש אתם קשר באוצר הם אנשים ענייניים, על-בסיס ענייני הצלחתי לשכנע אותם בדברים שחשבתי שהם חשובים.

למה בכל-זאת יש הרגשה כזאת?

אני לא יודע. אני אומר לך מה הניסיון שלי.
הניסיון שלי הוא שאם אנחנו נבוא עם קייס טוב, אנחנו נצליח לשכנע.

דבר אחרון אני חושב שיש לי לומר הוא בנושא מוניטור. אני חושב שלמרות שאנחנו יהודים וחכמים, לא יזיק שנשמע גם חוות דעת של גוף מקצועי שעשה עבודות דומות במדינות אחרות, שיכול להסתכל באופן אובייקטיבי איפה אנחנו לעומת מקומות אחרים ולתת לנו אימפוטים. הוא בסך הכל נותן לנו המלצות, אנחנו נחליט מה לעשות עם ההמלצות. זה לא בא לתרץ למה ההמלצות של ועדות קודמות לא יושמו, אני לא יודע להסביר את זה. החברה תתחיל לעבוד תוך פחות מחודש.

נכון, אבל מחכים כל כך הרבה זמן.

קרן הון סיכון אני בעד לעשות בלי קשר לזה.
דברים יותר קונקרטיים, אני חושב שלא יזיק לשמוע עוד דעה. בסך הכל אנחנו לא כאלה שיודעים הכל.

המהירות כאן היא אלמנט חשוב מאוד.

בעניין חוק המו"פ, הוזכר כאן העניין. אנחנו
רוצים להביא לארץ חברות גדולות, גם חקלאיות, שיבואו ויפתחו מכוני מחקר בישראל, מכוני ייצור וכן הלאה. אם אנחנו עושים זאת, אנחנו בעצם דוחפים אותן החוצה ולא נותנים להן לעבוד. לדוגמה, כשאתה מתחיל לייצר תרופה, אתה לוקח אחריות על מאות אלפי חולים, על עשרות אלפי חולים, ואתה חייב מקור אלטרנטיבי. אף חברה גדולה בעולם לא רוצה שכל התרופה תיעשה במקום אחד והיא רוצה גם מקום ייצור למשל בחו"ל. דברים כאלה צריכים להגיד ולא להיות יותר מדי פטריוט כי אחר-כך אנחנו דוחפים החוצה חברות.

למעשה אין שום סיכוי אנחנו נקבל חברות, בין
אם ישראליות ובין אם מחוץ לישראל, שישתתפו אתנו בכך, אם הידע לא יהיה פתוח. מובן שצריכים לסייג אותו בחוגי פטנטים וכולי כדי שיישאר אצלנו, אבל אין שום סיכוי אם אנחנו נסגור את עצמנו ונעשה רק לנו ואז שום דבר לא יקרה מבחינה עסקית.

בהקשר הזה אני רוצה לומר סיכום ביניים. אני
חושבת שהצעתו של המדען הראשי של משרד התעשייה לבדוק את הנושא גם לאור גישתו וגם לאור הדברים שחבר הכנסת כהן הוסיף לדיון, כולל הערות שנאמרו פה ולהביא לנו בעוד חודשיים-שלושה את הדברים שמתגבשים, ללא ספק תהיה לברכה.

כאמור, אני מתנצל על שאני עוזב את הישיבה.
בכל מקרה, אילן פלד שהוא מנהל תוכנית מגנט, נשאר בישיבה והוא ייצג אותי.

אני רציתי להתייחס לנושא הביו-אינפורמטיקה
שגם שפרופסור רבל וגם פרופסור אביב כל כך הדגישו כתחום שהוא תשתיתי לתחום הביוטכנולוגיה שהוא נושא הדיון. דרך אגב, התרגום העברי של אינפורמטיקה הוא מידענות.
רציתי לספר לכם שאנחנו באוניברסיטת בן-גוריון פתחנו לפני מספר חודשים מחלקה למחשוב ומידענות רפואית בפקולטה לרפואה ואנחנו פועלים מזה זמן רב לפיתוח תוכניות חינוך, תוכניות הוראה בתחום הזה של ביו-אינפורמטיקה. לצערי דוקטור דניאל פישר מהפקולטה למדעי המחשב לא נמצא כאן, אבל המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון מפעילה מזה כשנתיים תוכנית תואר ראשון בביו-אינפורמטיקה. הם פתחו את התוכנית הזו לסטודנטים בתואר ראשון במדעי המחשב והפעילו אותה כתוכנית קטנה עם כעשרים סטודנטים, בשנה שעברה התקבלו לתוכנית ארבעים סטודנטים, והשנה כנראה שהתוכנית תגדל לששים סטודנטים שזה בערך כשליש ממספר הסטודנטים שלומדים מדעי המחשב לתואר ראשון באוניברסיטה. יש ביקוש רב מאוד לתוכנית הזו ויש גם התעניינות מצד התעשייה בבוגרים של התוכנית שישולבו בהמשך בתחום הזה.

במקביל המחלקה שלי הגישה לסנט האוניברסיטה תוכנית של תואר שני במחשוב ומידענות רפואית. התוכנית הזאת היא תוכנית מולטי-דיסצפלינרית שכוללת אנשים גם מתחומי ההנדסה, גם מתחומי מדעי המחשב וגם מתחומי הרפואה. אחד התחומים יהיה תחום הביו-אינפורמטיקה.

אנחנו מקווים שהתוכניות האלה יאושרו ואנחנו כמובן נשמח לקבל כל עזרה בנושא של גיוס אנשי סגל חדשים ופיתוח מחקר ייחודי שכבר מתקיים בתחומים האלה באוניברסיטה.

לא הזכרת את המכון לביו-טכנולוגיה. הדבר
העיקרי שקורא, את המכון בראשות שוש ארד, ויש לי הכבוד כבר כמה שנים להיות במועצת המנהלים של המכון הזה. מוקם מכון עם כוח אנרגטי בלתי רגיל של שוש ארד והיא מתעייפת בגלל שלא עוזרים לה מספיק. המכון ייפתח באופן רשמי באוקטובר-נובמבר וזה ייצור איזשהו עוגן ותשתית שסביב זה יתפתחו חברות. חברות לא מתפתחות בוואקום. יגידו נגב, זה שום דבר, אלה מלים. אם יהיו מרכזי מדע, סביבם ייפתחו חברות.

אני מאוד מסכימה לזה. הבנתי שכל הרעיון של
האוניברסיטה הוא בדיוק להיאבק על משאבים. זאת במה שהדרום צריך לייצג אותה בדיוק גם לדבר הזה.

לפרוטוקול. דיברתי הבוקר עם שושנה ארד. היא
נוסעת הבוקר ולכן לא יכלה לבוא לישיבה.

היושבת-ראש הזכירה את התפלגות תקציבי
המו"פ בין הפריפריה למרכז ואני רוצה לספר לכם שגם לפריפריה יש פריפריה ושהחלק הארי של השמונה אחוז שהוזכרו באזורי עדיפות לאומית, הם באותם אזורי פריפריה שקרובים למרכזים האורבנים. דהיינו קריית גת, מגדל העמק, יוקנעם. בפריפריה הרחוקה, דהיינו בגליל העליון ובקריית שמונה, אני חושב שאם היינו עושים את הסטטיסטיקה, היינו מדברים על שברירי אחוזים.

ניתן להגיד כמעט בוודאות שהמהפכה הטכנולוגית פשוט פסחה על האזור שלנו. אני חושב שהעובדה שהתעשייה הביוטכנולוגית נמצאת באופן יחסי בתחילת דרכה ושהיא אמורה לצמוח, היא מהווה הזדמנות בנוסף לעובדה שללא ספק רובה ככולה תתפתח במרכז הארץ, קיימת פה הזדמנות לפתח את התעשייה הזאת בשני מוקדים נוספים כאשר אחד מהם הוא ללא ספק בסמוך לאוניברסיטת בר-שבע והדברים כבר קורים שם. אני חושב שהמוקד השני צריך להיות בקריית שמונה.

אני מסכים עם מה שאמר חיים אביב שבאמירות לא יקרה דבר, ואם לא תהיה תשתית שתמשוך את התעשייה, אז יישארו האמירות בלבד. אותו דוח קוזיאטין על התעשייה הביוטכנולוגית הכין פרוגרמה מאוד מפורטת איך לפתח תשתית כזאת בקריית שמונה, הפרוגרמה הזו הוגשה לממשלה, כרמל ורניה ימונה לעמוד בראש ועדה שאמורה לבדוק אותה ולהגיש המלצות ואני מאוד מקווה שהמלצות הוועדה יישמו כדי שהמוקד הזה של הצפון יוכל לצאת אל הפועל.

מה לוח הזמנים?

חודשים ספורים.

זה צפון ספציפי או גם דרום?

יש את המכון הביוטכנולוגי באוניברסיטת
באר-שבע והתוכנית של אילן מתייחסת לאזור הגליל העליון ובאופן ספציפי לקריית שמונה, שם עתיד לקום הפארק.

אם יש פריפריה, למה להפלות את הנגב?

אני רוצה לומר לשבחו של יעקב ארזי שהזכיר את
בן-גוריון ובאר-שבע יחד עם הגליל העליון.

הוא אומר שצריך להיות גם פה וגם שם ויש
עוגנים גם פה וגם שם, אז צריך להתייחס אליהם.

אוניברסיטת באר-שבע, בכל-זאת התרומה שלה
לנגב לא שנויה במחלוקת. בקצה השני אין אוניברסיטה. אגב, יש את מכללת תל-חי שהיא קיבלה אישור של המועצה להשכלה גבוהה, הרבה מאוד בזכותו של פרופסור גרוסמן שמלווה את התוכניות האלה, להעניק תואר ראשון B.Sc בביוטכנולוגיה בסביבה והיא מפתחת בכלל את תחום מדעי החיים. זה ללא ספק אחד העוגנים יחד עם מיגל ויחד עם הדברים הנוספים שצריכים לבנות שם.

בעניין הזה של אוניברסיטת בן-גוריון ומיגל, זה
לא שאנחנו אומרים את העיקרון סתם אלא יש תשתית מחקרית אנושית עם מדענים ולכן מדיניות יכולה להשפיע. עמק הסיליקון הוא לא בניו-יורק. כל מה שאמרו על תשתיות מהירות, תחבורה, מידע, אינטרנט, הם דווקא מאפשרים זאת. אנחנו לא אומרים ללכת לשים את זה באיזשהו מקום אקראי.

גם ירושלים לא משכילה לשמר בתוכה את
הביוטכנולוגיה. מסיימים אוניברסיטה עברית והולכים למחוזות אחרים כמו סן-פרנסיסקו, ניו-יורק ולפעמים גם תל-אביב. כשיהיו דיונים, כדאי לקחת גם את זה בחשבון.

הכותרת של הדיון היום היא שינוי סדרי עדיפויות
לאומית בתחום הביוטכנולוגיה ונכנס הכל יחד ויש מקום להפריד כי אני חושבת שרוב הטיעונים שעלו כאן הם ברמת התעשייה.

אבל הכל נכנס תחת הכותרת מדע.

לא, זו בדיוק הנקודה. כן צריכים לעשות הפרדה
בין המחקר והפיתוח וכל מה שמדובר על מו"פ כמילה אחת, צריך להיות די ברור שבעצם מה שעושים במשרד התעשייה בפועל זה החלק של הפיתוח כשהבסיס שלו זה המחקר. הבסיס של המחקר מתחיל מהאוניברסיטאות, מ-ות"ת, וכל האינדיקציות שעלו כאן שזה נעשה בהצלחה ושאנחנו טובים וחזקים בזה, זה עובר דרך משרד המדע שאמור להיות החלק המקשר וזה צריך להתממש בתעשייה בעזרת עידוד של משרד התעשייה והמסחר ולהפוך שם לפיתוח. גם הנתונים שהקראת מדוח מבקר המדינה, דיברו על השקעות של משרד המסחר והתעשייה ולא של המדע.

אני מוכרחה לומר שאני מרשה לעצמי להחמיא כאן כי זה לא היה בתקופתי, אבל משרד המדע הכיר בתחום הביוטכנולוגיה כתחום מועדף כבר כשהוא בנה את תוכנית התשתיות בשנת 1995-1994. מישל הזכיר את זה, אבל אני אגיד את זה עוד פעם כדי שזה ייכנס בצורה ברורה לפרוטוקול. למרות כל השנים של הקיצוצים התקציביים, התחום הזה קיבל עדיפות וקיבל טיפול יסודי. החלק המדעי הבסיסי שהיה צריך להיות מושקע בפרוייקט משרד המדע, ברור שהיינו רוצים יותר כסף ולעשות יותר, אבל אני חושבת שהוא נעשה בצורה סיסטמתית ומוצלחת.

אני חושבת שצריכה לצאת מכאן קריאה, אם רוצים לעשות קריאה ברמה הזאת, שאנחנו רוצים, ולמרות שכרגע יש את הוועדה שחרמונה שורק תתייחס אליה, ועדה שעומדת לבחינה מחדש של נושא העדיפויות שמשרד המדע יתמוך בהן, אני חושבת שזה שחרמונה שורק שהיא מתחו הביוטכנולוגיה עומדת בראש הוועדה זה לא מקרי, ולמרות שהוועדה עוסקת בדיונים, התחום הזה הוא לא תחום שעומד להיעלם מהמפה. אני יכולה להגיד פחות או יותר שאנחנו נמשיך לראות בו תחום עדיפות למרות שכאמור הוא זוהה כתחום עדיפות ונעשו בו השקעות והמטרה תהיה להגדיל את ההשקעות גם מתוך הכרה וגם עם דרישה להגדלת השקעות ברמת האוצר. בנושא הזה אנחנו בפירוש שלמים עם מה שעשינו בעבר ואני חושבת שאנחנו נמשיך בכיוון הזה ובהסתכלות הזאת.

יש את הבעיה שעלתה כאן ובצדק של איך זה שכל כך הרבה טוב במחקר הבסיסי ואולי אחר-כך מה שעושה משרד המדע ואחר-כך זה לא מגיע לתעשייה. אני רוצה לציין כאן גם נושא של שיתוף פעולה שאנחנו עושים עם משרד התעשייה דרך מגנט, דרך אילן פלד, כשישנו הפרוייקט שאולי אילן יספר עליו אחר-כך ואולי לא, של מגנטון, שאמור לעזור בתפר הזה שבין השיתוף האקדמי לתעשייה. אנחנו עובדים כרגע בשיתוף פעולה של פרויקטים שמבשילים במשרד המדע בתוכנית התשתיות ויוכלו לעבור לתעשייה בצורה צמודה יותר דרך שיתוף פעולה שנעשה ישירות ביני לבין אילן פלד.

שר המדע שהוא גם ראש ועדת השרים למדע וטכנולוגיה יביא לישיבה הקרובה של ועדת השרים למדע וטכנולוגיה את הנושא של פרוייקט הגינום. הנייר של דני זמיר יובא לדיון, כך שהנושא מקבל גם במה ברמת הממשלה דרך ההתייחסות של משרד המדע.

אני מוכרחה לומר קצת בצער שהנושא של התמקדות בפריפריה, לפחות ברמה שלנו, של משרד המדע, הוא לא פרמטר עיקרי כאשר הפרמטרים להקמת מרכזים שהיו דרך הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה במימון תוכנית התשתיות של משרד המדע נעשה על-סמך קריטריונים של מצוינות מדעית. כיוון שאנחנו רוצים להמשיך לתת את הבסיס התשתיתי המדעי לתחום הזה, אני חושבת שמוסכם שזה צריך להיות הפרמטר העיקרי. ברור שאם יש הצעות לשני מרכזים שרמת המצוינות המדעית שלהם היא זהה ואחד מהם בפריפריה, הוא יקבל עדיפות. אבל אם ניתן לציין שאחד מוצלח יותר מבחינת המצוינות המדעית, אני לא חושבת שפריפריה יכולה להיכנס כפרמטר בשלב הזה של התשתית המדעית הבסיסית.

יש לנו את הפרוייקטים האחרים שלנו שנותנים דגש בפריפריה דרך מרכזי המו"פ האזוריים, שמיגל הוא אחד מהם ואנחנו תומכים בהם.

קיבלנו ידיעה שצמצמו את התקציב.

לא. לגבי מיגל יש החלטות ממשלה ואנחנו לא
מצמצמים.

ראש המועצה האזורית התלונן שמשרד המדע
צמצם.

מ2,5- ל2,2-, על זה אתם מדברים?

בדיוק. גם אלי הגיעה התלונה.

אני חושבת שאלו היו עיקרי הדברים.

חשוב להדגיש שהוועדה היא ועדה אקדמית
ומייצגת קודם כל את הקהיליה האקדמית בישראל ועובדת עם משרד המדע כדי להגיע לאופטימיזציה של הקצאת משאבים, ואכן הנושא של ביוטכנולוגיה כבר עלה בשתי הישיבות של הוועדה שרק הוקמה לאחרונה.

אני סבורה שאנחנו צריכים להדגיש כאן שלא רק תעשיית ייצור היא תעשייה. אני רוצה להמשיך את דברי קודמיי ולומר שגם תעשיית מחקר היא תעשייה. זה אלמנט חשוב שיש לנו בו כוח אדם יוצא מן הכלל במדינה ואולי הוא יכול להוות את השלב הראשון לפיתוח של תעשייה שתפתח מחקרים.

את הנקודה הזו הייתי רוצה להבין יותר טוב. איך
המחקר הוא גם תעשייה?

לדוגמה אני רוצה להביא את חברת קומפיוג'ן
שהיא בעצם חברת מחקר שהוקמה על ניצול ידע מדעי.

לא. חברת קומפיוג'ן היא תעשייה. נקודה. יש לה
כל מיני סוגי מוצרים, לפעמים זאת תוכנה, לפעמים זה דבר אחר, אבל זו תעשייה בכל קנה מידה.

מקובל עלי.

את מדברת על תעשיית מדע כדי לייצר ידע וזאת
איננה תעשייה. בידע הזה צריך לעשות משהו כדי שבסוף יהיה מוצר.

אני מדברת על תעשיית מדע כדי לייצר תהליך.
תהליך הוא תוצר מדעי, אם הוא תהליך לניצול ידע ממוחשב או תהליך לפיתוח ביוטכנולוגי.

מחקר הוא תעשייה רק באלמנט אחד לדוגמה. אם
אצלי או אצל הרבה מאנשים אחרים מגיעים איקס אלפי דולרים מהשוק האירופי ואני מעסיק עשרה או עשרים או שלושים אנשים, זוהי תעשייה. אני יוצר מקומות עבודה. זוהי מבחינת המשק הלאומי גם תעשייה. לא רק תעשייה, אבל גם תעשייה.

אני מציעה שלא נעסוק בסמנטיקה הזאת. אין
ויכוח ומחלוקת על חשיבות המחקר ואז כמובן זה אומר משאבים ואנשים שעובדים סביבו וכולי. בכל-זאת שלא נצא מהשאלה של איך לעבור מהתפר של המחקר אל הייצור התעשייתי, עסקי, כלכלי.

אחת הבעיות הגדולות כפי שכבר הזכירו בפיתוח
מוצרים ביוטכנולוגיים היא הזמן, המשאבים וכוח האדם הכבדים שנחוצים לזה. אני לא מכירה בארץ גורמים שיכולים לענות על הפער בין המחקר הבסיסי באוניברסיטאות והרמה של הייצור. כמעט ואין גורמים כאלה ולכן כמעט שאין תרופות שפותחו בארץ מהתחלה ועד הסוף. בימים אלה חברת נוב-ארטיס משווקת בעולם תרופה לטיפול במחלת אלצהיימר שהמחקר הבסיסי לה התקיים באוניברסיטה העברית ואת הרווחים גובה נוב-ארטיס. במכון הביולוגי בנס-ציונה פיתחו תרופה נוספת שחברה יפנית עכשיו מפתחת. נכון שיש הסכמים אבל הרווח למדינת ישראל הוא מאוד מועט מפני שלא היה מי שיסגור את קו התפר באמצע שהרבה ממנו הוא מאמץ מחקרי שנותן עבודה לאנשים עם ידע שאנחנו מכינים אנשים כאלה.

יש לך רעיונות איך לקדם את הנושא הזה?

אני אישית ניסיתי לשוחח עם חברות פרמצפטיות
גדולות ושאלתי מדוע הם לא מפתחים מכוני מחקר בארץ, מה עוד שיש לנו המון ביולוגים עם הכשרה יוצאת מהכלל. הם היו מחכים ליזמות יותר גדולה מטעם המדינה בדיוק לנושאים שדיברו כאן.

העלו כאן כמה פעמים את העניין הזה שיש הרבה
מחקר, אבל מעט תעשייה. אני חושב שעד שנבין שצריך שינוי אורגני במבנה של האוניברסיטאות, למשל מדען ישראלי , אם הוא לא עובד לבד, הוא לא מקודם בסולם לפרופסורה וכן הלאה. עבודה של המצאה מדעית לתעשייה דורשת בעצם קבוצות ושיתופי פעולה. כאן שינוי פסיכולוגי, אורגני ומבני שצריך להיעשות בתוך האוניברסיטאות.

אנחנו באמת צריכים שיתוף פעולה עם משרד הבריאות. יושבת כאן בתיה הרן, מנהלת אגף הרוקחות. הרבה יותר ניסויים קליניים צריכים להיעשות בארץ וצריך באמת לתת עדיפות לנושא הזה של איך מעבירים המצאה מדעית, אפילו פטנט, למוצר. זה באמת הנושא הקריטי ביותר, להילחם נגד מה שחרמונה אומרת, שהרבה המצאות ישראליות מנוצלות בחו"ל.

רציתי להוסיף לגבי הפריפריה. אני חושבת שצריך
לברך על הקמת מכללות כמו מכללת תל-חי. אנחנו רואים יותר ויותר בוגרים שלהם שבאים לעשות לימודים מתקדמים, לעשות תוארי דוקטור באוניברסיטאות ואין לי ספק שהתהליך הזה יוביל גם להעברת ידע לפריפריה.

הקמנו להם גם קרן מלגות מיוחדת.

אני רוצה להאיר את הנושא מנקודת מבט שלא
הוזכרה עד עכשיו. משרד הבריאות הוא זה שעל-פי החוק במדינה אחראית לבריאות האדם, לבריאות הציבור בארץ. אנחנו צריכים לזכור שהמנוע העיקרי לכל ענף הביוטכנולוגיה הוא יצירה של מוצרים על-ידי מכשור שיש להם נגיעה ישירה לבריאות האדם, אם אנחנו מדברים על פיתוח תרופות ומכשור רפואי, ולבריאות הציבור כאשר זה נוגע למשל לייצור ביוטכנולוגי. אני לא אכנס כאן לכל ההשלכות שיכולות להיות במזון מהונדס לגבי בריאות הציבור ויש הרבה דיבורים על זה, אבל ודאי לא כאן הוא המקום.

המחקר הבסיסי התשתיתי שקשור ברפואה, יש לו קשר הדוק למשרד הבריאות. האתגרים שכל הענף מציב הם אמנם תעשייתיים בעיקר, אבל גם במישור האתי וגם במישור המקצועי והרפואי, הן בתחום הערכה מקצועית של פרוייקטים מהצד הרפואי שלהם, והן בתחום הפיתוח והרישוי של המוצרים והתוצרים, וכאן באמת הוזכר התפקיד של מגיסטר בתיה הרן שהיא ראש ענף הרוקחות והיא בין השאר אחראית גם על הנושא הזה.

הסיכון העצום שיש הן מבחינת הזמן המאוד מאוד ארוך בניגוד להיי-טק האלקטרוני, תקופת הזמן הארוכה שיש להבשלה של מוצר ביוטכנולוגי, הרישוי הארוך וההקפדה העצומה שיש בגלל כל האלמנטים שכרוכים בסיכונים ובבריאות האדם, ומידת ההשקעה הכספית העצומה שיש בזה, דורשת הכנה מאוד מאוד מדוקדקת והערכה מקצועית של המוצרים ושל התוצרים ושל התהליכים שקשורים בזה. כאן אני חושב שיש תפקיד חשוב מאוד למשרד הבריאות. אכן הליווי של משרד הבריאות לא צריך להיות רק בהערכות הסופיות של המוצרים כמו רישוי ופיתוח של התרופות או בשלב של הניסויים הקליניים, אלא לאורך כל הדרך של ליווי מקצועי והערכה של האספקטים הרפואיים.

איך אתם עושים את זה?

ישנם מכשירי הערכה שמקובלים בכל מחקר מדעי
תשתיתי וגם מחקר יישומי. למשרד הבריאות יש מערכת מאוד מובנית של הערכת מחקרים בתחומים של מחקר ביו-רפואי ורפואי. ודאי כל מוסד אקדמי, כל מנגנון שנותן מענקי מחקר, יש לו דברים כאלה. למשרד הבריאות יש את המומחיות בנושאים של מחקר רפואי וביו-רפואי.

לגבי הניסויים הקליניים. יש כאן נקודה אתית מאוד מאוד עדינה. זה נכון שאנחנו רוצים לשמור הרבה בארץ, אנחנו רוצים לעשות מחקר רפואי ומחקר ביוטכנולוגי בארץ, אבל אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר מלהפוך לשדה הניסויים הקליני של כל העולם. אני לא אומר שזה מה שנאמר כאן, אבל כשאנחנו תובעים ממשרד הבריאות לבוא ולהתיר יותר ניסויים קליניים, אנחנו צריכים לזכור את 'סליפרי סלאו' ולא להגיע אליו, לא להתקרב אליו אלא ללכת מאוד בזהירות כי אני חושבת שהביקורת והבקרה על הניסויים הקליניים דרושה. אני לא חושב שזה שאנחנו בפריפריה של העולם מצדיק את זה שאנחנו גם ניקח על עצמנו כל מיני ניסויים קליניים.

פותח לארץ לראשונה קיט לבדיקת איידס ברוק,
שזה היה ממש חידוש גדול מאוד והוא היה מאוד מתקדם מבחינה טכנולוגית. הוא לא נבדק אפילו כאן וניסויים קליניים לא אושרו. אני זוכר שזה גרם הרבה עגמת נפש ואני חושב שזה חבל.

אני רוצה לדבר דווקא על צד אחר. נושא של
ניסויים קליניים וגם בנושא של הערכות של תיקי ייצור בסיסיים של ביוטכנולוגיה, הרי זה בסופו של דבר מה שמבשיל ומגיע לשוק, דורש מיומנות ומקצועיות אדירה שלצערי במשרד הבריאות אין מספיק אנשים. פרופסור רבל יודע זאת. יש לנו מכון יוצא מן הכלל בגבעת שלום, המכון לביקורת התקנים. זה מכון שנפתח לפני שנה בהשקעה של הרבה מאוד מיליונים. לדעתי היו צריכים להשקיע עוד קצת כדי למלא את תוכנו כברו. המכון הוא באחריות משרד הבריאות. ניסו לפתוח שם איזושהי מחלקה לביוטכנולוגיה, לקרוא לה ביוטכנולוגיה, ואותו אדם וחצי הצליח באמת ללוות בצורה צמודה את הביוטכנולוגיה. בסופו של דבר משלב הפיתוח עד השלב של הרישום עוברות מספר שנים והדרישות הבינלאומיות למוצרים של ביוטכנולוגיה, במיוחד ברפואה ואני מניחה שגם בחקלאות, משתנות מדי שבוע. לצערנו לפעמים אנחנו עומדים חסרי אונים מול אותם יצרנים בינלאומיים שהם קובעים את הרמה הגבוהה כדי שהם ישרדו שוכל התקנים ייפלו. הרגולטור עומד לעשות חסר אונים ולא יכול לעשות החלטות מה עדיין טוב, מה צריך, מה אפשר, מה צריך עוד. על-ידי כך גם חונקים את התעשייה כי אין מספיק אנשים.

יאמרו שבשביל ששה מיליון איש לא צריכים להקים FDA. בסדר, אני מסכימה, אבל גם לא יתכן שעם כל מולקולה חדשה שמתפתחת כאן בארץ צריכים לרוץ לשדות זרים ואחרי ששם מאשרים את זה, אנחנו יותר גיבורים לאשר גם כן.

אנא, דאגו להכנסת כספים לתשתית במשרד הבריאות לאותה הערכה.

משרד הבריאות נאבק על זה, וזה לא עוזר.

לא עוזר.

זה לא עוזר כי זאת תפיסה פוליטית. היא לא
יכולה להגיד את זה אבל אני יכול להגיד את זה בצורה יותר גסה. תפיסה פוליטית של מבנה תקציב משרד הבריאות שהוא פגום. אין לו כסף למחקר, המדען הראשי של המשרד לא מקבל כסף למחקר.

לא הבנתי איפה הפוליטיקה קשורה בעניין הזה.

סדר עדיפות בתוך משרד הבריאות. אין סעיף
תקציבי או יש אבל הוא מדוכא.

אם ועדת המדע של הכנסת הייתה יכולה לעזור
לפתח מיני FDA לישראל, אני חושב שכל מה שבתיה הרן אמרה זה נכון.

הקונגרס בארצות-הברית מכריח את הממשל
להכניס סעיף תקציבי.

אני מהפורום מנהלי מו"פ רפואי ומרכזים
רפואיים בישראל, שזה פורום התנדבותי שקיים. אנחנו ארגנו את אותו כינוס שהתייחסת אליו בראשית הישיבה. רצינו להצהיר על כשל אדיר שקורה כאן לגבי פוטנציאל בל ישוער שכולם מסביב לשולחן נגעו בו. אני רוצה למעשה לציין את המחקר הרפואי והביו-רפואי שהוא למעשה מנוהל היום במחתרת. היום למחקר בבתי-חולים ומרכזים רפואיים לא נמצא התקציב. אני פונה למשרד הבריאות, התחלנו לפעול, מנסים לפעול. אחת המטרות העיקריות היא להכניס את המחקר הרפואי לתוך התקציב פרופר כדי שיהיה חלק אינטגרלי מפעילות בתי-החולים.

אם אנחנו נוגעים ביישום, ואנחנו מתעסקים כאן בעיקר ביישום ביוטכנולוגי, הרי שהרופא המדען הוא בתוך הפיתוחים הביוטכנולוגיים. אנחנו רואים למעשה הידרדרות ברמה במשך עשר השנים האחרונות, הידרדרות הדרגתית ברמה של המחקר, היקף המחקר קצת פחות אבל רמת המחקר שנמדדת היא כזאת.

כמות הכסף שהולכת לממן היום מחקר בישראל ישירות בבתי-חולים נמדדת בשני מיליון דולר ודבר כזה לא ישוער למדינה כמו ישראל שאנחנו כל הזמן משבחים את הרמה המדעית שלנו.

אני לא יודע מאיפה המספר שלך כי רק אני שם
שני מיליון דולר למחקרים רפואיים בבתי-חולים.

אז אני אתקן את המספר לשלושה מיליון ועדיין
לא נגעת בקצה.
אני רוצה לציין שאנחנו בקשר עם המדענית הראשית של משרד המדע. אני חושב שהענף הזה של מחקרים רפואיים בבתי-חולים צריך היום להשתתף בכל מקום היכן שיש יוזמה הכי קטנה. אסור להזניח את זה. ההפך, המשרדים צריכים לחפש את המרכזים הרפואיים כי זה הפוטנציאל האדיר שלחלוטין לא מנוצל בארץ.

המספרים שאני בעצמי נתתי לך מראים שמבחינת
משרד הבריאות בתי החולים רחוקים מלהיות מקופחים מבחינת ההקצבות של משרד הבריאות למחקר רפואי.

אני רוצה לומר שאני מסכים באופן כללי עם
הדברים שאמר כאן פרופסור אריה אלטמן ועם הנייר שהוא הציג כאן. הדברים האלה באופן כללי מקובלים עלינו. במשרד החקלאות את הנושא של ביוטכנולוגיה חקלאית שמנו כנושא בעדיפות גבוהה ומשתדלים לתמוך בו במיטב האמצעים הלא גדולים שעומדים לרשותנו, בהתאם לאמצעים שעומדים לרשותנו. כמו שהמבנה בנוי נניח במערכת המחקר הממשלתית, אם ות"ת מממנת מחקר בסיסי, משרד המדע תשתיות והמשרדים האחרים, בראש וראשונה משרד התעשייה, את המו"פ היישומי, אנחנו בתחום המו"פ היישומי בחקלאות ולמרות זאת אנחנו בתחום הביוטכנולוגיה החקלאית ואנחנו גם מממנים מחקרים שהם ביודעין מחקרי תשתית ולא בשביל לגזול פרנסה ממשרד המדע – וגם במשרד המדע יודעים את זה ואנחנו די מתואמים בדברים האלה – אלא כי אנחנו חושבים שהנושא חשוב וצריך לעסוק בו.

חשוב לדעת שהרבה פעמים הרעיון בא מתחום החקלאות, אחר-כך היישום שלו הוא בתעשייה, ואחר-כך השוק הוא עוד פעם בחקלאות. כבר נאמר פה שהשוק למוצרים כאלה בחקלאות הוא גדול מאוד. אני לא רוצה להגיד אם הוא פחות או יותר מהרפואה, אבל הוא גדול מאוד. זאת אומרת, יש פה זרימה בין חקלאות לתעשייה הלוך וחזור ואנחנו משוכנעים שצריך להיות שיתוף פעולה בין משרד החקלאות, התעשייה, המדע והמשרדים האחרים הנוגעים בדבר וזאת כדי לקדם את העניין הזה במשותף.

בעניין הזה לפחות שכנענו את שר החקלאות ושר החקלאות לקח על עצמו לקדם את העניין הזה ברמה הממשלתית. הוא פנה לשר המדע ולפי מיטב ידיעתי העביר לו איזה נייר שכתב פרופסור באוניברסיטה העברית בנושא הגינומיקה ויתקיים על זה דיון בוועדת שרים לענייני מדע וטכנולוגיה. הוא השתכנע שזה נושא בעדיפות גבוהה שראוי לתמיכה ממשלתית גבוהה יותר בכלל, וברגע שתהיה תמיכה ממשלתית גבוהה יותר, או היא תהיה במקביל, יהיה גם יתר שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה ואנחנו מוכנים לאיזשהו פול בתוך משרדי הממשלה לנושא הזה בהתאם לחלקנו, פרופורציוני למשרדים האחרים.

אני הייתי רוצה לשנות את ההגדרה של
ביוטכנולוגיה במובן שהוועדה הזאת מטפלת בה. זאת כותרת יחסית מגבילה. אני חושב שצריך להרחיב את הכותרת ולקרוא לזה משהו כמו 'הלס קר'. אני הייתי רוצה לראות בזה פיתוח תרופות שאינן על-בסיס ביוטכנולוגיה, כמובן כל מדעי הביוטכנולוגיה, דיאגנוסטיקה, מכשור רפואי ותחומים אחרים. נדמה לי שזו הגדרה נכונה יותר להקשר שבו גם חבריי כאן התייחסו, ולא רק תחומי הביוטכנולוגיה שכך הם נקראים.

אני חושב שיש מעט תחומים במדינת ישראל שמדינת ישראל יכולה להצליח בהם כל כך טוב – עכשיו אני תופס טרמפ על המושג ביוטכנולוגיה וגם אני אשתמש בו למרות מה שאמרתי קודם – כמו ביוטכנולוגיה, כי בביוטכנולוגיה לא צריך משאבים, לא צריך מחצבי טבע ואת אותם דברים שאין לנו ודווקא יש בשפע את אותם משאבים שיש לנו שזה הון אנושי, שכל, יזמות, חדשנות, ודווקא העם הזה מצטיין בכל הדברים האלה והוא הוכיח זאת יותר מפעם אחת בתחומים רבים ומגוונים. זה בדיוק תחום שאם מחברים יחד את כל היכולות שקיימות במדע הישראלי, בתעשייה הישראלית, באקדמיה הישראלית עם הון ישראלי ולא רק ישראלי, נדמה לי שאפשר לבוא עם תוצר מאוד נכון.

בשנים האחרונות קרה משהו שאפשר גם לתפוס עליו טרמפ בהקשר הזה. קודם כל, אחת מהיכולות הגבוהות של המדע הישראלי – אני אקרא לו באופן כללי מדעי הביולוגיה. ביוטכנולוגיה נמצא שם, אבל בגדול מדעי הביולוגיה – גם התעשייה הישראלית, הפרמצפטית והנלווית עברה מהפך בשנים האחרונות, בעשר השנים האחרונות כאשר חמש השנים האחרונות נתנו לזה דחיפה מאוד מיוחדת ואני לא אפרט אלא אוכל לעשות זאת בהזדמנות שיהיה יותר זמן להציג את הדברים.

נשמח לבוא לסיור ולראות את הדברים.

כנציג התעשייה וכנציג חברת טבע, אשמח לארח
את הוועדה. נשמח אם הוועדה תתכנס באחד ממפעלי טבע ונוכל לקיים סיור של חצי שעה וגם לראות דוגמה אחת מני רבות שתראה למה אני מתכוון. יש הרבה יותר מאשר טבע כמובן אבל נשמח לארח כמזמינים ראשונים.

החיבור הזה של מדע ביולוגי ברמה גבוהה, שהיה כזה כבר עשרות שנים, עם תעשייה פרמצפטית ונלווית שהתפתחה מאוד בעשר השנים האחרונות, מוכרחה לתת תוצאה אחרת. מדינת ישראל פיספסה את המהפכה הביוטכנולוגית של עשרים שנה. יצא מעט מדי במוצרי ביוטכנולוגיה, יצא, אבל לא מספיק. המהפכה הנוכחית אסור שתעבור עלינו בשקט. אנחנו צריכים להיות שם כמובילים וביכולתנו להיות מובילים.

רק כדי לתת מספר. תחום התרופות בכלל הוא 300 מיליארד דולר. בעוד כמה שנים – לא חשוב אם זה עשר או חמש שנים – כ20- עד 25 אחוז מהתרופות תהיינה מוצרים על-בסיס ביוטכנולוגי, על-סמך הביוטכנולוגיה, וזה דבר אדיר. כמו שאנחנו נערכים עכשיו, לא יהיה לנו חלק בזה, אבל ביכולתנו לשנות את זה.

אני רוצה לומר שאנחנו עושים לעצמנו חיים קלים בזה שאנחנו באים בטענה רק אל המדען הראשי. בסופו של דבר יש לו חלק, אבל גם לחיבור בין אקדמיה לתעשייה יש חלק ואולי חלק יותר גדול. זאת אומרת, המדען הראשי לא אשם שמגיעות אליו מספיק בקשות. יגיעו אליו יותר בקשות, הוא יתמוך יותר ואז גם אנחנו נצטרך לדאוג שהוא יתמוך ביותר אחוזים כמו שאמר קודם פרופסור חיים אביב בצדק. עשרים אחוז זה מעט מדי, בחמישים אחוז היינו מסתדרים לא רע והיינו גם דורשים שבעים אחוז, כמו שפעם היו פרוייקטים לאומיים, אבל זה כבר ויכוח אחר. את החמישים אנחנו צריכים לקבל כי כמו שאמרו קודם זה הרבה זמן, הרבה כסף, הרבה מאוד סיכון ואנחנו צריכים בזה תמיכה הרבה יותר רחבה.

אני חושב שאין סיכוי שמדינת ישראל תהפוך לשדה ניסויים קליניים וזה לא הוגן להגיד את זה.

אמרתי שצריך מאוד מאוד להיזהר.

המדינה דאגה שזה לא יהיה. יש תקינה ברורה
ואנחנו צריכים לעמוד בה. זה לא קרה וזה לא יקרה. אם אני כ"טבע" צריך לקבל אישור בארצות-הברית מה-FDA, אני חייב לעשות ניסוי באמריקה. אני גם לא יכול לעשות ניסוי ב1,300- חולי טרשת נפוצה בישראל כי אין מספר כזה.

הדרישה שלנו מהמדען הראשי היא התייחסות אחרת למחקרים ארוכי טווח. אני לא יכול כל שנה להתחנן למחקר של עשר שנים ולבוא ולהציג את העסק מחדש. אם המחקר לוקח עשר שנים, שפעם אחת יענו אותי עד זוב דם. אם יאשרו, שיאשרו לי את זה לעשר שנים.

הוזכרו קודם שתי תרופות שאושרו ונסעו לחו"ל. שתיהן הוצעו לתעשייה ישראלית והתעשייה הישראלית לא יכלה לשאת בהוצאות.

מי שלא יודע, אני מנהל את תוכנית מגנט במסגרת
המדען הראשי. אני מסכים עם הפתיחה של הדיון כאן. בעצם מזהים כאן איזשהו פוטנציאל ומרגישים שהוא לא נפתר ובזה אני מסכים לנאמר כאן.

נוצר פה הרושם דרך כל מיני דברים שנאמרו כאן שכאילו הבעיה היא שרק תביאו את הכסף והכל יהיה בסדר. אני רוצה להוריד אתכם למציאות. המציאות הראשונה היא תוכנית מגנט. תוכנית מגנט היא תוכנית שמטפלת בדיוק ברובד הזה שנקרא התשתית הטכנולוגית בתעשייה הישראלית וזאת תוך כדי שיתוף פעולה בין אקדמיה לתעשייה. בשלוש השנים האחרונות לא הוגשה אף בקשה, אף הצעה, אף התארגנות בנושא ביוטכנולוגיה למרות מאמצי הרבים.

תסביר למה.

אני לא יודע למה.

כי אתה צריך קונסורציום של חברות והחברות
האלו צריכות כסף.

אני מציין עובדה. תוכנית מגנט היא תוכנית
נדיבה, תוכנית שנותנת 66 אחוז ולא 22 אחוז. התעשייה הביוטכנולוגית בישראל, בכלל אנשי הביוטכנולוגיה במדינת ישראל, לא מוכנים להיפתח. כל אחד רוצה לשמור את הכל אצלו. במגנט אנחנו רוצים לאחד משאבים כדי שיהיה לכולם הרבה יותר, אבל זה קשה.

זאת טעות. כאילו שהאופי של הביוטכנולוגים הוא
אחר מאשר של האלקטרוניקה.

אני מוסר עובדות. יכול להיות שהניתוח הוא לא
נכון, אבל העובדות נכונות ועל העובדות לא נתווכח.

אנחנו באנו לוועדה בכוונה לקדם את הדברים. אני
כבר אומרת לך שיכול להיות שאתה צודק לחלוטין, או שאתה באמצע או שאתה טועה לגמרי. מכל מקום הטון לא צריך להיות כזה של תנו לי לומר. אם אתה צודק ואם יש פה תגובה, איך אחר-כך מגשרים, מפשרים, מתאמים? אני אגיד את הדברים האלה גם בסיכום. לא יכול להיות שלא תהיה הידברות. חבל שלא אמרת את הדברים קודם, אבל צריך לחשוב אחר-כך ביחד איך מקדמים את הנושא.

יש גם נכונות לעזור. אולי נראה שאני נמצא מהצד
השני של השולחן, אבל זה לא כך.
ביוטכנולוגיה בחקלאות צמחית. היה איזשהו קצה של רעיון, אמרנו שנרוץ קדימה, אבל לא מצליחים לגייס כוחות לעניין הזה. הצליחו לגייס שתיים וחצי חברות במאמצים עילאיים ויש מספיק.

אין מספיק בעלות אמצעים.

המגנטון זה רעיון חדש שהתחלנו להריץ אותו
כפיילוט ב1- בינואר האחרון. הוא בא בדיוק לדבר על מה שנאמר כאן, על תוכנית לגישור הפער בין האקדמיה לתעשייה. התעשייה יכולה להיות גדולה, יכולה להיות קטנה, שום דבר לא מחייב. מדובר בהעברת הטכנולוגיה מהראש של המדען באוניברסיטה לתעשייה מסוימת ובשלה. זה לא משהו שפתוח לכולם. לכל הנושאים שאנחנו מעלים כאן אולי הייתה הצעה אחת, מתוך חמישים שהגיעו אלי עד היום.

אמרתם שהפיילוט נגמר.

היו חמישים קולות קוראים.
הדבר האחרון זה ביו-אינפורמטיקה ואני מקווה שהניסיון מחר יצליח. מחר אנחנו עושים איזשהו מפגש שתוכנן מקדמת דנא, מפגש עם כל בעלי העניין לראות איך מעגנים משאבים ויכולות ויוצרים איזשהו קטע משותף לכולם. אני בטוח שמחר כולם יצאו מרוצים מהפגישה ואני מאוד מקווה שיהיו לזה בסוף תוצאות.

אנחנו מהצד של הממשלה, אנחנו לא יכולים להקים תעשייה, אנחנו לא יכולים לעבוד במקום התעשייה, אבל אנחנו יכולים להציע את הכלים כדי להתקדם כמה שיותר מהר.

משהו שישמש כחומר למחשבה. החברה המובילה במדינת ישראל לביוטכנולוגיה, הזכירו כאן את החברה קומפיוג'ן. החברה התחילה כחברת חממה בשדה בוקר. היא עברה דירה לפתח-תקווה והיום היא בתל-אביב כי התנאים שמועדפים שם קיימים. זה חומר למחשבה.

אני סמנכ"ל חברת קומפיוג'ן שהוזכרה כאן.
אחרים אומרים עלינו שאנחנו מובילים בתחום בעולם ואנחנו כנראה אחת החברות הגדולות בארץ, בוודאי לביוטכנולוגיה.

מהראיה שלנו ואולי אנחנו אומרים משהו שלא מצפים מאתנו לומר, היכולת להצליח תלויה במסה קריטית ומסה קריטית להערכתנו לא תבוא מפיזור לעשרות יזמויות קטנות אלא הכוונה שלנו להביא חברות פרמצפטיות גדולות. דיברו כאן על הצורך וכאן יש מקום ליזמות ממלכתית, ממשלתית, כדי להקל או למשוך חברות פרמצפטיות גדולות מהעולם. אנחנו ממוקמים בתל-אביב ואכן התחלנו בשדה בוקר. אחרי כשנתיים עברנו לפתח-תקווה ורובנו גרים כמובן באזור המרכז. אגב, לנו חסר כוח אדם. דובר פה על ההכשרה הטכנולוגית ואנחנו מגייסים את כוח האדם שלנו מכל מקום שאפשר. אנחנו תופסים אנשים עוד בשלבי דוקטורט באוניברסיטאות ואפילו בסנט פיטרבורג או בפריס ישירות אנחנו אוספים אותם לארץ כי חסר כאן כוח אדם, למרות שיש כאן את הפוטנציאל. הכשרה מדעית בשני התחומים, גם מדעי החיים וגם מדעי הטבע, היא חזרה מאוד בארץ ועל זה אין עוררין. התחושה שלנו היא שאין יכולת אפילו לנו לעשות את הפריצה בלי שותף, גם בלי מדיניות הצהרתית וגם מעשית מכל מיני סוגים כדי לקחת דבר כזה ולאחד אותו עם כמה פרוייקטים ייחודיים בארץ. זה יכול להיות גם בפריפריה, אין לנו שום התנגדות לכך.

כמו שנאמר, יש הרבה מאוד דברים משותפים
בארץ ואנחנו כבר במשאים ומתנים עם שתי חברות ישראליות אבל השאלה היא מה יכולים לעשות מעבר לתקציבים. מעבר לתת כספים להכוונה ולפתוח את השוק אפילו בארץ שהוא יהיה השוק המתקדם ביותר צריכה להיות דוגמה שתציב יעדים לאומיים, שלמשל כל אישה בהריון תעבור בדיקה גנטית, שזה ישולם על-ידי סל הבריאות, זה יפתח את האפליקציות. כל אדם שיש לו מחלה או חשד למחלה, לעשות את האפליקציות גם של המכשור. מדינות גדולות כמו סינגפור פיתחו פרוייקט כזה.

אני רוצה לברך אותך גבירתי היושבת-ראש כי
מפגש כזה אני חושב שהמשתתפים במפגש עצמם רואים כמה הוא חשוב ומעניין.

אני רוצה לציין נקודה מאוד מאוד חשובה. אני מתפעל מהעובדה שאנחנו נמצאים במצב הפוך ממה שהנשיא קנדי עשה בזמנו כשהוא החליט להטיס את האדם לירח. כמעט כל אחד מכם מדבר על דבר שהוא פי כמה וכמה יותר גדול מהטיסה לירח. יש פה כמה פריצות מדהימות ואני יושב נפעם מול חבורת מדענים כזו ואני שואל את עצמי למה מדברים כאן על תפר וכשל ועל בין לבין.

חסרים לנו שני דברים ואני רוצה להמליץ עליהם בפניך גבירתי היושבת-ראש. עצם המפגש הזה בעצמו הוא מדהים. חסרה לנו מנהיגות ומהירות. לוח זמנים. מישהו כאן צריך להוביל את הדברים האלה. מישהו צריך להיות בעל בית. בעיני המדען הראשי הוא שר המדע. יש פה בין-תחומיות עצומה.

לא נכון. הילד מהאוצר הוא השר המחליט.

הילד מהאוצר צריך לקבל מכה על הראש משר
האוצר. שר המדע מוכרח להוביל כי הכותרת היא מדע. הוא מוכרח להוביל והוא צריך להיות המנהיג. מוכרחים לשבת על זה שר הבריאות, שר התעשייה וכל אותם שרים וגם שר האוצר. אין סכנה שאני אהיה ראש-ממשלה, בטח לא בימים הקרובים, אבל אם אני הייתי ראש-ממשלה זה נושא שכרוך במיליארדים.

יושבת-ראש הוועדה כינסה את הפורום הנכבד ביותר הזה והיא עשתה מעשה נפלא. אנחנו צריכים לראות את הפגישה הזו כשנת מכינה וצריך להעלות אותנו כיתה לממשלה ולומר לראש-הממשלה ולשר המדע שייקחו את העניינים לידיהם ותתחילו לנהל אותם.

גבירתי המדענית, השר שלך, אני קצת מכיר אותו, הוא ישמח להיות מנהיג לעניין כזה והוא צריך לאסוף אתה אחרים שנוגעים בדבר. יש כאן בין-תחומיות עצומה, יש כאן כשלים ותפרים ומישהו צריך לתפור את התפרים ולעבור את הכשלים האלה. מדובר בנושא הרבה יותר מדי חשוב מכדי שנעבור לסדר היום. בלי יותר מדי ציונות, זה העתיד של המדינה.

אני רוצה קודם כל מאוד להודות לכם ולומר שגם
אני מרגישה שזו הייתה ישיבה מאוד מעניינת ואני מקווה שהיא תתרום.

אני רוצה לומר מיד בפתח הסיכום שהעבודה תהיה משותפת של כולנו ולאורך כל הזמן. זאת אומרת, לא אתם תזרקו לנו את הכדור ותלכו לנוח, ואנחנו נזרוק לכם ולהפך. ממש לא.

הדבר הראשון שאני רוצה לברך עליו הוא שאנחנו נמצאים בצרה טובה. זאת אומרת, יש לנו ידע, יש הון אנושי, יש יזמות, אבל כולם מרגישים שיש פה כשלים ואיזושהי החמצה. אנחנו נפנה גם דרך התקשורת וגם אתם צריכים לפעול כדי לשים את זה על סדר היום הלאומי באופן גבוה יותר. אני מבקשת שהמטרה הזו תיעשה במשותף.

זה צריך להיעשות עכשיו כי עכשיו מתחילם לדון בתקציב 2001. כיושבת-ראש ועדת המדע אני מבקשת להכין מכתב לראש-הממשלה, לשר האוצר ולשרים הנוגעים בדבר, וגם אתם צריכים בו-זמנית לעשות שני דברים: לכתוב גם על הרעיון עצמו, על הקונספציה, על החשיבות וכולי, וגם התרגום התקציבי או מהלכים אחרים. אל תעבירו רק לפוליטיקאים. אין מנדט להתעייף, אלא כל שנה צריכים לעשות זאת ובעיתוי הנכון ובתדירות הנכונה. עכשיו זה העיתוי כי כנס קיסריה הוא בעוד שבועיים. מה שלא נכנס לדיון ביוני-יולי, דינו יפה רק לשנת 2002. זה הדבר הכי חשוב עכשיו עוד פעם לכתוב ולשלוח תזכירים שלא יהיו ארוכים מדי אלא שיאמרו מה הרעיונות ומה התביעה התקציבית או שינוי בקונספציות. אני מציעה שהמכתבים האלה יצאו אל השרים הנוגעים בדבר.

יושבים שלושה מדענים ראשיים של משרדי ממשלה ואני מבקשת להעביר את רוח הדברים.

אני רוצה לומר לכם שאנחנו מבחינת ועדה עשינו שני דברים. הנהגנו את יום המדע הבינלאומי. יום המדע בארץ התקיים ב13- במרץ ומעתה ואילך זה יהיה יום קבוע אחת לשנה. היוזמה באה מהכנסת על-ידי קודמיי, הביצוע התחיל פה ומיד חבר למשרד המדע, הנשיא ארח אותנו. אני חושבת שזה חלק מהמודעות של מחקר, של פיתוח, של מדע. אלה לא רק הצהרות אלא ליצור את המודעות כולל החינוך. אני באמת מקווה שמשרד המדע יעשה זאת באופן גדול יותר בשנה הבאה יחד עם הוועדה שלנו.

אנחנו חשפנו את הבעיה שצריך להעלות את אחוז התקציב למו"פ ובכלל כי הרבה משרדים אמרו שאין מה לחלק עוגה שלא קיימת.

יש פה את החלוקה הפנימית, כמה הולך לכל מדען ראשי של כל משרד. אנחנו לא שופטים. זה חלק מהכוח ומהעוצמות. אני מזכירה לכל המדענים להעביר את הנושא לשרים. זה הזמן להיאבק בכל משרד. אני פונה למשרדים השונים להיאבק על הגדלת התקציב למו"פ כבר עכשיו וגם אנחנו כועדה נעשה זאת. יש לנו דיון ב19- בחודש עם משרד המדע על הקונספציה הכללית, גם בעקבות דוח מבקר המדינה, גם בעקבות הנושא הוועדה הכלכלית שראש-הממשלה שם לעצמו והיא הסבה את תשומת הלב שבלי תשתיות ובלי מו"פ אי-אפשר לצעוד קדימה. זה לגבי העניין התקציבי והתפיסה כולה.

אני רוצה לציין שאנחנו לא נוכל לחרוץ בוויכוח כמה בארץ וכמה בחו"ל. אנחנו נותנים גיבוי לגישה שיותר בארץ עם שיתוף בינלאומי. אנחנו נשמע מהמדען הראשי של משרד התעשייה אחרי איזושהי תקופה מה הם בדקו בנושא הזה. בתוך הארץ אנחנו שמים את הדגש על הפריפריה. זה לא אומר שזה לא יהיה במרכז, אבל השמונה אחוז לא מקובל עלי. צריך הרבה יותר. אני מבינה שגם באופן מושכל מדברים בנושא הביוטכנולוגיה על בן-גוריון כמרכז ועל התוכנית שבעצם הוגשה ופותחה על-ידי משרד התעשייה והיא בשלבי ביצוע. הוועדה עומדת לרשותכם על-מנת ללחוץ, להגיש שאילתות וכולי.

אני מבקשת שהדרישה תועבר לשר הבריאות וגם מכתב מטעמנו אל השר שיתבע את כל מה שהעליתם בתוך משרד הבריאות, גם את חלקו של המחקר בכלל מתקציב המשרד וגם את הנושא של המכון וכולי.

כאן ההזדמנות לומר במה יכולה לעזור הוועדה. אנחנו רשות מפקחת ולא נחליף את הרשות המבצעת. היינו עושים את זה די בשמחה ברמה האישית אולי, אבל אנחנו בעולם פוליטי. יש לנו סמכות של פיקוח, של תזכורת, של הגשת שאילתות. אתם צריכים להכין את הדברים כשהם לעוסים. זאת אומרת, מעבירים לנו חומר, אפשר גם באופן חסוי, ואפשר להגיש שאילתא לשר בנושא מסוים וכולי. נצלו זאת.

לגבי הוועדה המקצועית, אני חושבת שנסתפק בתשובה של המדען הראשי של משרד התעשייה. אנחנו פונים למשרד התעשייה בבקשה שלא יבטל ועדות קודמות והמלצות קודמות. זאת אומרת, לא להתחיל לברוא את הגלגל מחדש. זו פנייה שלנו בשם הוועדה. שנית, אנחנו מבקשים שזה יהיה קצוב בזמן. שלישית, שזה לא יהיה במקום הדברים שכבר נמצאים בתוכניות ובצנרת ושזה לא יהיה תירוץ לעכב את הכל.

נדמה לי שזה מה שאפשר לסכם במצב שנוצר. אין טעם עכשיו לפנות בבקשה לביטול הוועדה וכולי. אם מדברים על הזמנת חברה חיצונית אני מבקשת להגביל בזמן, לא לבטל דברים קודמים ולא לעכב ביצוע של דברים אחרים.

עלה הנושא של קרנות הון סיכון. אני פונה אליכם כי אלה דברים שלא קשורים בהחלטות. גם המפגש הזה וגם המפגש שיהיה מחר הוא על-מנת לבדוק איך אפשר להתיר צוואר בקבוק, איך אפשר לעשות יותר שיתוף פעולה. אני לא השתכנעתי למרות ההכרח שהממשלה תעזור בשלב זה בתמיכה, בהון סיכון או בגיוס חברות בחו"ל, שצריך להוריד על הסף את הנושא של פנייה לקרנות הון סיכון.

עושים את זה כל הזמן.

לגבי האוניברסיטאות. הועלתה כאן נקודה מאוד
חשובה, העניין האינטר-דיסצפלינרי או הקבוצתי ולא החוקר הבודד. רק היום העשרתם אותנו ואמרתם לנו שכבר לא מדובר בביוטכנולוגיה אלא בביו-אינפורמטיקה. השאלה איך מקדמים את זה באקדמיה.

זה נעשה ישירות בקרן הלאומית למדע. ה-ות"ת
שותף בעוד כמה קרנות מחקריות שהן שותפות עם קרנות דו-לאומיות.

מה שאתה אומר כאן זה לא המחקר האישי אלא
הקבוצתי.

בזה ה-ות"ת לא מטפל.

מה שנעשה בבאר-שבע, כיום קיים בכל
אוניברסיטה. התחום החם ביותר הוא אותו תחום שהזכרתי. למשל באוניברסיטה העברית שאני בא משם, עכשיו עוסקים בנושא הזה. נכון שצריך יותר מהר, יותר טוב ולגמור את זה ולקבל את כל התמיכה.

אני יודעת שנושא ההיי-טק בתנועה הקיבוצית
הוא מאוד עולה על הפרק ולכן אני מביאה את זה לתשומת הלב, אם מחפשים שותפויות וכיוון של יזמות.

לא הוזכר הנושא האזורי ובכל-זאת אני בתקווה פוליטית עכשיו כשאנחנו עומדים בפני פריצות דרך בין עם השכנים הפלשתינאים ונקווה שגם בצפון לא תהיה רק נסיגה אלא גם התקדמות. השאלה אם יש עשייה ומחשבות בכיוון הזה, כולל ירדן ומצרים. זה גם כיוון שצריך להיות באג'נדה הציבורית של כולנו.

אני מודה לכולם.



הישיבה ננעלה בשעה 15:15