פרוטוקולים/מעמד האישה/6110



3
הוועדה לקידום מעמד האישה
13.11.02


פרוטוקולים/מעמד האישה/6110
ירושלים, כ"א בכסלו, תשס"ג
26 בנובמבר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי




פרוטוקול מס' 238

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
מיום רביעי, ח' בכסלו, התשס"ג (13 בנובמבר, 2002) בשעה 09:30

אישור תקנות לחוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 7)

חברי הוועדה: יעל דיין – היו"ר

עו"ד ענת אסיף – משרד המשפטים
עו"ד נטלי סימון – משרד הדתות

יעל הרמל – משרד העבודה והרווחה
אריאלה מלצר
עדנה סבאג-קריבוי

שולה אגמי – מרכז השלטון המקומי

הילית ברק-מגידו

דנה גורדון

לאה קיקיון









אישור תקנות לחוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 7)

שלום לכולכם, אני פותחת את ישיבת הוועדה. על הפרק – אישור תקנות לתיקון מספר 7 בחוק למניעת אלימות. בלשון העם – מדובר בחובת היידוע.

בתקנות שקראתי מצוין שמשרד הדתות צריך לערוך רשימות, ורציתי להעיר שהם יכולים להיעזר ברשימות שהכנו. הבנתי שהחוברות שלנו הגיעו אליכם, והם יכולים לעשות בהן שימוש. מבחינה זו – אין כל מניעה להעביר כל כמות שתתבקש על ידי משרד הדתות.

דבר שני – בכל המקומות בהם מופיע העניין של המרכז למניעה וטיפול באלימות במשפחה זה מופיע הפוך: מרכז לטיפול ומניעה. השם הנכון הוא מרכז למניעה וטיפול. אם עוד אפשר לתקן את זה, אז טוב. אם לא, זה כמובן לא שאלה קריטית.

בחוק עצמו זה מופיע כמרכז לטיפול ומניעת אלימות. מכאן זה נובע.

בכל התייחסות נשתמש בשם הנכון.

הגיוני שזה קודם כל מניעה ואחר כך טיפול.

גם המניעה כרוכה בטיפול.

אני רוצה לציין שמעכשיו ועד סוף ינואר החברות שלי בכנסת היא בתוקף מלא. הוועדה קיימת, למעשה. אי אפשר לחוקק, אך בהחלט – אם יש דברים דחופים אפנה אליכם ואפנה גם אנשים. אין כאן ואקום של אחריות או טיפול בדברים. נמשיך כאילו הכל כרגיל, למעט חקיקה.

כדי שיהיה ברור במה אנו עוסקים, מספר מילים מקדימות. החוק למניעת אלימות במשפחה, תיקון מס' 7, שעניינו חובת יידוע, התקבל בכנסת כבר בדצמבר, 2001. התיקון הוסיף לחוק למניעת אלימות במשפחה את סעיף 11א. אנחנו קבענו באותו תיקון ששרים שונים יצטרכו לקבוע, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור הוועדה הזו, הוראות לביצועו, וגם לתיעוד הפעולות שנעשו לביצוע. השרים הרלבנטיים הם: שר הבריאות, שר החינוך, שר העבודה והרווחה, השר לביטחון פנים, שר הדתות. לשכת עורכי הדין נוספה במסגרת ההסתייגויות.

לפנינו כרגע מונחים שניים מתוך הגורמים הללו, כאשר את מרביתם כבר בעצם סיימנו, והם האחרונים בתור. התקנות למניעת אלימות – יידוע בידי אנשי דת וטוענים רבניים, ובנוסף לזה: כללים למניעת אלימות במשפחה, יידוע בידי עורכי דין.

ומלשכת עורכי הדין לא נמצאים כאן, וגם לא יבואו.

אני מקדמת בברכה את התלמידות מראש צורים שהצטרפו אלינו. זו ישיבה בפורום מצומצם כדי לאשר תקנות שנוגעות למי שראה, חש, זיהה בסביבתו אלימות או קורבן לאלימות. הכוונה היא שעובדים סוציאליים, אנשי בריאות – רופא או אחות, יהיו חייבים לדווח כשמסתבר להם שהם מטפלים בקורבן אלימות. אנחנו מנסים לוודא שהידע הזה לא יעצור אצל היודע, אלא שבאיזה שהיא צורה הוא יפנה את תשומת לבו של מישהו שנעשתה כאן עבירה למעשה.

זה זהה ליתר התקנות שאושרו בהקשר הזה.

אני רוצה לציין את השינוי הקל שקיים כאן, בכלל 3. ביתר התקנות ציינו שהתיעוד יהיה ערוך לפי הטופס שבתוספת והוא יישמר במקום שאין גישה אליו. כאן, המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין החליטה שאין צורך לפרט את ההליך של השמירה כיוון שממילא יש כללי אתיקה וחובות סודיות שלפיהן החומר הזה נשמר. לכן, כלל 3 בסופו אומר שהתיעוד יהיה ערוך לפי הטופס שבתוספת.

יש לנו איזושהי דרך כדי לבדוק? מי אחראי לגבי עורכי הדין: ועדת האתיקה? הלשכה?

בעניין הניסוח הייתי בקשר עם סמנכ"ל הלשכה.

אני מבקשת להעביר לך את המכתב מעורך דין כלוף אל שדולת הנשים.

בכל מקרה אני הייתי בקשר עם רחל מהלשכה, ואני מתכוונת להמשיך להיות אתם בקשר כדי לוודא את היישום של העניין. אני המלצתי להם לשלוח לכל חברי הלשכה או לפרסם בירחונים שלהם על העניין הזה.

אני קצת דואגת כי הלשכה התנגדה להחלת החוק על עורכי דין.

לא קיבלתי את הרושם הזה כשעבדתי אתם על הכללים האלה. יש הרבה שגילו נכונות.

זה כבר היה לאחר מעשה. בכל אופן, מי שאחראי אצלם זו עופרה פרידמן, והיתה לה התנגדות חד משמעית לכל העניין הזה. הם ביקשו להגיש הסתייגויות וביקשו להפעיל את כל מי שרק צריך, אבל הם כן נכללו בחוק. הייתי רוצה לוודא שיש לנו איזושהי מערכת שכל פרק זמן נוכל לקבל איזשהו דיווח על איך זה עובד בשטח. לא רציתי לקבוע את זה כחובה בחוק.

זה מצריך דיווח מעורך הדין עצמו. במשרד הבריאות אפשר לבקש שהם יבקשו מכל רופא לבדוק כמה דיווחים הועברו.

נגיע גם לזה, לבדוק אם אנחנו רוצים לשנות את החוק ובכל זאת לחייב.

אני הייתי מציעה שבמקביל זה יבוא גם מהוועדה וגם ממשרד המשפטים אל הלשכה, בעניין דגש על ההטמעה של הנושא.

אנחנו מצטערים מאד על כך שלשכת עורכי הדין, ולא בפעם הראשונה, לא שולחת נציג לדיון. זה ממש לא תקין שהם מיוצגים כאן על ידי משרד המשפטים. זה צריך להיות ניגוד אינטרסים מובהק לפעמים.

אנחנו מאשרים את התקנות. לפנינו עכשיו – תקנות למניעת אלימות במשפחה, יידוע בידי אנשי דת וטוענים רבניים. אני רוצה לשמוע ממשרד הדתות.

אני קיבלתי עכשיו את הדברים, ועוד לא מעודכנת. האמת היא שעמדנו בקשר עם ענת אסיף ממשרד המשפטים.

התקנות זהות לחלוטין לתקנות של המשרדים האחרים. יש פה איזה ניואנס קטן, שמצוין פה שהעריכה של הרשימות שנמסרות לאנשים נעשית על ידי משטרת ישראל ומשרד העבודה. זה מה שנאמר כאן קודם – הרשימות הן אצלנו, משרד הדתות הוא רק מפיץ.

דבר נוסף שאציין, שלא נמצא בתקנות ולא בחוק, זה איזשהו תיקון שאנחנו נדאג שייעשה, בין אם בתיקון בחוק ובין אם בפרקטיקה – יש טוענים שרעים שלא נכנסים לעניין. הם חסרים, ואנחנו נדאג לזה. למיטב ידיעתי מבחינת אנשי המקצוע הם יעשו את זה ממילא. אנחנו נעביר להם את הטפסים והם יעשו את זה.

אני רוצה לבקש משהו ממשרד הדתות. התחלף המנכ"ל לאחרונה. מה הרמה הגבוהה ביותר של חוזר מנכ"ל? זה נשאר בתוקף גם אם אין מנכ"ל? בקרוב שוב יתחלפו המנכ"לים, ואני רוצה לחשוב אתכם אם אנחנו פונים לכל המשרדים הנוגעים בדבר ומבקשים, בנוסף לפרסום התקנות, לתת לזה איזושהי דחיפה על ידי פרסום בחוזר מנכ"ל.

למיטב ידיעתי, משרד העבודה ומשרד הבריאות כבר הוציאו חוזרים.

אנחנו נבקש העתק של אותם חוזרים.

אפשר לשאול גם במשטרה, כי שם זה בדרך כלל מיתרגם לביצוע בפועל, מהר מאד.

אני פונה למשרד הדתות וללשכת עורכי הדין, בהיעדר נציג, שהדברים לא יישארו אות מתה בתקנות. אנחנו, בשעתו, דיברנו על נושא שלא נכנס לחוק, אבל היה למשרד עניין בזה, והוא העניין של הבלניות. הן לא מוגדרות כאן כנושאות תפקיד, אך הן כפופות למשרד הדתות.

למועצות הדתיות.

אבל יש לכם קשר אתן. הרשת הזו, הארצית, של עובדות מקווה, בלניות, כפופה אליכם. את הקשר אתם לא צריך לעשות דרך כל מועצה דתית בנפרד, אני מניחה, אלא שיש אפשרות למשרד הדתות להגיע אליהן.

כן. יש מידי פעם השתלמויות.

יש לכם רישום שלהן?

כן.

אם יש השתלמות בתקופה הקרובה, אשמח להופיע בפניהן ולהסביר להן בכלל על זיהוי אלימות על ידן, ועל מה לעשות עם זה. אני אומרת את זה כי יש להן מגע אינטימי וקרוב. מצד אחד אני מרגישה אי נוחות להתערב במסגרת של טהרה דתית, אבל מצד שני זו באמת מצווה. אם בלנית רואה במקווה סימנים של אלימות, או אם אישה בוכה ואומרת במקווה, זה חשוב. טוב היה אם אותה בלנית היתה פונה, אפילו לרב באותה קהילה או בוודאי ללשכת הרווחה, כפי שהחוק מצווה. פנו אלי בלניות במקרים אחרים לגבי תנאי עבודתן. הייתי בקשר אתן, ובסך הכל אלה נשים שיש להן מיומנות ביחס אנושי, ולכן הייתי שמחה אם אפשר היה להעביר דרככם את אותן הוראות גם לאותה קבוצה, ולכלול את זה בהנחיות.

משרד הדתות יקבל את הרשימות שהוכנו, ויפיץ את זה. ההפצה היא באחריותו.

איך עוקבים ורואים שזה באמת נמסר לזוגות שמגיעים למשרד הדתות?

זה לא זוגות. אנחנו מדברים על אישה שפונה לרב, או לקאדי, בעניינים אחרים. הוא מזהה שהיא נתונה לאלימות, או שהוא מזהה את זה. רוצים שהוא ידע שחובתו ליידע אותה ולתת לה טופס והפניה למרכז לטיפול. הרב, כסמכות, יכול לעשות יותר מזה, לטעמי, אבל אני לא יכולה לחייב אותו בחוק לעשות יותר מזה. הוא צריך שתהיה לו מודעות שהוא כתובת לנשים בכל מיני עניינים, ושהוא לא יכול לעבור לסדר היום על אלימות. הצגנו את זה בשעתו ונחזור על זה בבתי הדין הרבניים. אלי בן דהאן הוציא הנחיות מפורטות לבתי הדין הרבניים שבתיקי גירושין, אם יש מרכיב של אלימות, שיתנו לזה קדימות וטיפול מיוחד. הרבה מאד ערעורים שאני מעבירה אליו, בקשות לערעור בבית דין גדול, הוא מקבל. יש לפעמים לחץ אלים, והיו לכך פרסומים. בינתיים האישה נתונה לאיומים ואלימות פיזית והיא לא מתלוננת בגלל האיום והלחץ. הוא מאפשר ערעורים ומזרז הליכים. מה שחשוב לנו זה שיתוף הפעולה עם הרבנים. הם טוענים, באותה מידה כמו לשכת עורכי הדין, שהם מייצגים צד אחד. אתם חייבים, במקרה שהצד הוא קורבן לאלימות, להפנות לטיפול. זה שמשתמשים בזה בהליך עצמו זה חבל מאד, אבל צריכה להיות הפניה על פי חוק.

היו כמה הצעות מרבנים, וכדאי שמשרד הדתות ידע על כך. הרבנית איילה גליקסברג התארגנה עם נשים והן הוציאו כרזות בכל העיר לנשים שנתונות לאלימות לפנות לרבנים בעיר ולקבל את הייעוץ המתאים, ושהיהדות והרבנים לא סובלים אלימות במשפחה. הם פרסמו גם מספר טלפון של קו חם. יש לנו אוכלוסייה דתית וחרדית, והיא אמרה לי שהיו די הרבה פניות. כדאי לכם, במשרד, לבדוק אם זה עוד קיים. במקביל, חבר סיעתי, הרבה יהודה גלעד מממד מארגן פורום של רבנים "רבני הצוהר" - -

יש עמותה שמקבילה להם, ונקראת "בנין שלם", גם היא בירושלים.

שווה לנו לדעת פרטים על זה. הוא ארגן מנגנון ארצי, ומנסה לגייס כסף לקו חירום בקהילות האלה. הוא כינס רבנים והם העבירו ביניהם את המסרים האלה, שלא צריך לחתור ויהי מה לשלום בית במקרים של אלימות, אלא לאפשר הפרדה תקינה ולתת הגנה לאישה אם צריך.

היתה אלי פניה דרך הרב עמר מתל אביב, ומנכ"ל הרבנות הראשית שביקשו ממני, כמחזיקת תיק הרווחה, שנהיה שותפים אתם בהקמת מוקד לתקופת הפירוד, לתת מענה ולזהות אלימות תוך כדי התהליך. אני חושבת שזה רעיון נהדר. אנחנו ניפגש אתם בשבוע הבא וננסה להריץ את זה יחד. זה יכול להועיל בכל עיר. הפניה מאד עודדה אותנו, ואנחנו, במינהל השירותים החברתיים התחברנו לזה.

אני מודה ומאשרת את התקנה.

אני יושבת ראש תא העובדים הסוציאליים בתחום האלימות במשפחה. אני רוצה להסב את תשומת הלב שצריך להתייחס גם למגזר הערבי ולאוכלוסייה האתיופית, כי בשתי האוכלוסיות האלה יש אנשים שנחשבים אנשי רוח ודת, שהם מכובדים בעדה ומשמשים כבוררים, ופותרים סכסוכים בין בני זוג. לא תמיד הם ממש פותרים את הסכסוכים, כי הרבה פעמים הם דואגים לשמור את הדברים בתוך העדה ולא להוציא את הטיפול לגורמים כמונו, המרכזים למניעת אלימות, ואנחנו איכשהו צריכים להגיע אליהם כדי להגיע לאותה אישה.

ברור. היתה כאן הערה לגבי השרעים. אנשי דת כולל את כל הדתות.

הבעיה היא שהיום, הטוענים השרעים עברו לסמכות של משרד המשפטים.

אבל הקאדים נכללים. איש דת זה איש דת בכל הדתות.

כן. ההערה שקיבלתי היתה רק על החסר של הטוענים השרעים.

אז קודם כל, לגבי אנשי דת ערביים – זה שייך למשרד הדתות. לגבי עובדים סוציאליים ועובדי בריאות – זה המשרדים הרלבנטיים, והם יקיפו גם את המגזר הערבי. לגבי האתיופים חשבתי על זה בהקשר של מחשבה על עולים מחבר העמים. יש קודם כל עניין של שפה. היה בתוכנית לפרסם חוברת עם כתובות.

את זה יש לי. קיבלתי מכל שלושת המחוזות.

דובר על עברית, ערבית - -

אני קיבלתי רק בעברית. מפיצים את זה בכל המחוזות ובכל לשכות הרווחה.

החוברת לפי חוק זכויות נפגעי עבירה כבר מתורגמת לרוסית וערבית ותוך חודשיים תהיה בשטח. על התרגום לאמהרית אנחנו עדיין עובדים.

יש חלק מקווי החירום שעונים גם באמהרית. לגבי האתיופים ישבתי פעם במשרד הקליטה ויש שם אחראית שדוברת אמהרית. הם אמורים לעבוד בתיאום עם משרד העבודה והרווחה בעיקר במקומות שיש בהם מרכיב עולים גדול. נפגשנו כמה פעמים והבטיחו לנו בדיקה של המאפיינים את הקהילה האתיופית ואת הקהילות מחבר העמים בנושא האלימות. אלה הם שני עולמות שונות. אם אחזור לכנסת הבאה זה אחד הדברים שיהיו על סדר היום – חידוש הקשר עם משרד הקליטה, והידוק הקשר בין משרד הקליטה וביניכם בנושאים האלה. לא מדובר רק בעניין של שפה, אלא בשאלה למי האישה פונה. בין האתיופים אין נשים שפונות. מפחד, מבושה. אצל הערביות זה קצת נפתח עכשיו, והאישה הערביה יותר מתלוננת מאשר קודם. יש עובדות סוציאליות שהיא בוטחת בהן. היא נזקקת לשירותי רווחה בכל מקרה, ולכן, כאשר היא באה לצורך כל מיני דברים אחרים גם הנושא הזה יכול לעלות. מכל מקום יש לה דיבור עם נציג מהרשויות. אצל האתיופיות – פחות. אצל הרוסיות קיים עניין השפה. אנחנו מנסים מאד לתגבר את דוברי השפה. אנחנו מודעים לעניין של הקושי בשפה.

אני מודה לכולכן, וכפי שאמרתי – הקשרים ההדדיים נשארים, ואם יש לכן פניות אלי תפנו, ואני אפנה אליכן. הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:10