פרוטוקולים/מעמד האישה/5729



הוועדה לקידום מעמד האישה -2-
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/מעמד האישה/5729
ירושלים, י"א באלול, תשס"ב
19 באוגוסט, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 223

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
‏יום שני, ד' באלול התשס"ב (‏12 באוגוסט, 2002), שעה 12:00

1. דיווח המשטרה על רצח אישה על-ידי בן זוגה בנהריה.

2. הפגיעה בנשים בתקציב 2003 - פגישה עם מטות המאבק.

חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר
ענת מאור
מרינה סולודקין
עמיר פרץ
נחמה רונן

חה"כ יהודה גלעד
רפ"ק רקפת גלעד - קצינת אלמ"ב, המשרד לבטחון פנים
יעל הרמל - מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה והרווחה
שרה חורש - מנהלת האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה
שרי כהן - מנהלת היחידה לקידום נשים בעבודה, אגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה
חיותה שנבל - מנהלת השירות לנשים ונערות, משרד העבודה והרווחה
גלינה בסוב - עובדת סוציאלית, מח' הרווחה, עיריית נהריה, משרד העבודה והרווחה
בלה מנור - עובדת סוציאלית, מחלקה לשירותים חברתיים, עיריית נהריה, משרד העבודה והרווחה
אודי בן-דרור - רפרנט תחום ביטוח לאומי, אגף התקציבים, משרד האוצר
מיכל כפרי - יועצת שרת החינוך, משרד החינוך
אידה בן-שטרית - מנהלת גף מידע ופרסום, המשרד לקליטת עליה
רונית לב-ארי - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה
אורנה ורקוביצקי - ס/סמנכ"ל גמלאות, המוסד לביטוח לאומי
מרים שמלצר - מינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי
שולה אגמי - מחזיקת תיק הרווחה, עיריית ת"א, מרכז השלטון המקומי + יו"ר הפורום למשפחות חד-הוריות בתל-אביב
שרה שונמי - רכזת מצילה, עיריית ת"א, מרכז שלטון מקומי
עו"ד טליה לבני - יו"ר נעמ"ת
עו"ד דפנה בוסתן - יועמ"שית, נעמ"ת
נדיה אברהים-חמדן - יו"ר נעמ"ת מרכז הגליל
רחל אספיר - יו"ר נעמ"ת ירושלים
ד"ר יהודית זוסמנוביץ - יו"ר האגף לזכויות האישה, נעמ"ת
כוכבה קניסטר - יו"ר ועד עובדים במשען, חברת מזכירות נעמ"ת
עו"ד שירי רגב-מסלם - איתך (משפטניות למען צדק חברתי)
עו"ד יובל אלבשן - מנהל החטיבה לזכויות האדם, מטה המאבק בתכנית הכלכלית
אריק אשרמן - מזכ"ל "שומרי משפט" (רבנים למען זכויות האדם), מטה המאבק בתכנית הכלכלית
יעל ערמי - מנהלת פרויקטים ב"קול האשה", מטה המאבק בתכנית הכלכלית
אתי כהן - ארגון לזכויות הדיור + הקואליציה הארצית למשפחות חד-הוריות
נגה בוטנסקי - יו"ר לשכת הקשר, ההסתדרות
איריס בן-זאב - מיחד לעתיד (ארגון אמהות חד-הוריות)
אורנה זכריה - מיחד לעתיד (ארגון אמהות חד-הוריות)
סימי מור - יו"ר ויצ"ו ירושלים
יונה לביא - המחלקה למשפחות חד-הוריות ירושלים, ויצ"ו
ויקטור כהנא - "יחד" (עמותה למשפחות חד הוריות) + הקואליציה הארצית למשפחות חד-הוריות
נחמה חסין - ויצ"ו + חברת נשיאות מועצת ארגוני נשים
ארס שני גיטלמן - מנהלת אדמיניסטרטיבית, אלח"ה (האגודה הישראלית למשפחות חד-הוריות)
ולה קצבורג - חברת הנהלה, הדסה ישראל
ג'ודי דון - הפורום הארצי למשפחות חד-הוריות
אתי אבוטבול - הפורום הארצי למשפחות חד-הוריות
מרים שירקון - יו"ר המרכז למשפחות חד-הוריות בנצרת-עלית + הפורום הארצי למשפחות חד-הוריות
ד"ר פרידה קלץ - תנועת נשים, מטה המאבק של העולים
לודמילה קרסוב - תנועת נשים, מטה המאבק של העולים
אהלה אוחיון - קואליציה למען משפחות חד-הוריות בישראל
ברכה ארג'ואני - יו"ר ארגון לזכויות דיור + קואליציה למען משפחות חד-הוריות בישראל
עו"ד אלה גרא - מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
עו"ד ישראלה גרציאני - יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל
יואב הס - יו"ר ועדת החינוך, השדולה למאבק בעוני בירושלים

תמי ברוך

רשמה: אירית שלהבת



דיווח המשטרה על רצח אישה על-ידי בן זוגה בנהריה

אני פותחת את ישיבת הוועדה. על סדר יומנו עומדים שני נושאים, האחד קצר וכאוב והשני ארוך וכאוב.

אני רוצה לציין שבגלל השביתה המתקיימת ברגעים אלה, שתסתיים בעוד שעה, מספר אנשים שלא רוצים להפר שביתה - למרות שזה דבר והיפוכו בנושא שלנו - יגיעו רק לאחר שעה 13:00.

כרגיל כל אימת שיש מקרה רצח של אישה, כאשר בן זוג הוא לכאורה הרוצח, אנחנו מציינים ומקבלים דיווח. אני מנצלת את העובדה שהישיבה מתקיימת היום. הרצח האחרון אירע אתמול בלילה אולם בינתיים שמענו דיווחים על עוד חבלה חמורה באישה שאירעה היום, ואני לא אבקש על כך דיווח בינתיים. מדובר על רצח של תושבת נהריה בת 36 שעל גופה נמצאו פצעים וחבלות. בעלה נמצא במעצר. אנחנו נקבל פרטים על המקרה. אני מציינת שבתקשורת היתה הודעה על אישה נוספת שהוכתה והובאה במצב קשה לבית חולים אתמול. היום אירע מקרה נוראי כשאישה הוצתה.

לגבי האירוע בנהריה: ביום 2.8 סמוך לשעה 14:00 התקבלה הודעה טלפונית ביומן התחנה מבית-החולים בנהריה על כך שגלינה פוריאדין הגיעה לשם. ניידת סיור יצאה לבית-החולים. הבעל הוא שהביא את האישה לבית-החולים. שוטרי הניידת לקחו אותו לתחנה בזמן שהאישה הועברה לחדר ניתוח. תוך כדי החקירה, בשעה 16:20 לערך התקבלה הודעה טלפונית מבית-החולים על שהאישה נפטרה. נשלחה מעבדה ניידת והשוטרים קיבלו עדויות משכנים ומרופאים.

החשוד בשלב הזה כופר באשמה. הוא טוען שאשתו שתתה הרבה, זה גם עולה מדברי שכנים, ושהיו דחיפות כלשהן. שניהם לא היו מוכרים למשטרה או לגורמי הרווחה. לבני הזוג יש ילד בן 13, שלא נכח בעת האירוע אבל ככל הידוע לי הביא את האישה לבית-החולים יחד עם האב.

בשלב הזה הבעל עצור. אין עדיין דוח של נתיחת הגופה, הוא יגיע רק בסוף השבוע. הכל נמצא עדיין בחקירה.

אני רוצה לציין שבניגוד למה שנכתב בעיתון כאילו האישה היתה מוכרת בבית-החולים ושהיו דיווחים למשטרה, הטענות הללו הוזמו על-ידי משרד הבריאות. היא לא היתה מוכרת למשטרה.

אנחנו פנינו לבית-החולים ונאמר לנו שאכן היא היתה מאושפזת בעבר אבל בגלל בעיות אחרות לגמרי. מסרו לנו את התאריכים. אף הם טענו שההודעות כאילו היא אושפזה באותו בית-חולים בגין חבלה בהזדמנויות אחרות ואז בית-החולים דיווח למשטרה אינן נכונות. לא היו דברים מעולם.

בשלב הזה הכל נמצא בחקירה. אני מניחה שכאשר יוגש דוח נתיחת הגופה נוכל לדעת לאן החקירה מתקדמת.

האם את יודעת משהו על המקרה של האישה שהוצתה?

לגבי האישה שהוצתה בגן יבנה: זה אירע רק הבוקר לכן זה ממש דיווח ראשוני. מדובר על בני זוג גרושים שמזה כשנתיים חיים בנפרד. האישה נסעה עם בנותיה לבית אחותה והבוקר הן נסעו לכיוון ביתן בגן יבנה. עולה מהעדויות, גם של הבנות וגם של שכנים, שלפנות בוקר החשוד התקשר אליה וביקש לשוחח איתה בגן יבנה. הוא המתין לה והיא החלה לשוחח איתו. כנראה שזה היה תוך כדי נפנופי ידיים וכדומה. אז הוא הוציא מהמכונית שלו ג'ריקן, שפך עליה דלק ולאחר מכן הדליק אותה באמצעות גפרור. היא נדלקה והוצתה מייד, וגם בו נדלקה אש. הוא רץ והתגלגל, ניסה לכבות את עצמו. כאשר הוא שמע את צופרי המשטרה שכבר הגיעה למקום הוא החל להתפשט מבגדיו ונמלט. נכון לשעות הבוקר המוקדמות עוד לא איתרו אותו. אני לא יודעת אם בינתיים הוא כבר אותר.

מעדויות של הבנות עולה שמעולם היא לא התלוננה במשטרה אבל היא היתה מטופלת בשירותי הרווחה. כעת היא מאושפזת בבית-החולים תל השומר ומצבה קשה אך יציב.

כאן לפחות זה לא ניסיון לכאורה לרצח. איזה תחנה עוסקת בזה?

תחנת קריית מלאכי.

אנחנו מאוד מודים על הדיווח. במקרים האלה לא היה רקע קודם, לא היה קשר עם לשכת הרווחה ולא הוגשו תלונות במשטרה. אני לא יודעת אם זה כבר סוף החקירה בעניין הזה.

במקרה האחרון של ההצתה היא היתה בקשר כלשהי עם אנשי הרווחה.

אבל במקרה הקודם גופי הרווחה והמשטרה לא הכירו את המשפחה.

כמה שנים בני הזוג נמצאים בארץ? הילד משותף להם?

כן.

אנחנו מאוד מודים על הדיווח. כפי שאני אומרת לצערי לעתים קרובות, שלא ניפגש לעתים כל-כך קרובות לדיון בנושאים האלה.


הפגיעה בנשים בתקציב 2003 - פגישה עם מטות המאבק

אנחנו עוברים לנושא העיקרי בדיון. גם אילולא היתה היום ישיבת מליאה של הכנסת היינו מכנסים את הוועדה לדון בנושא הזה בכל מקרה.

בנפרד לגמרי מתכנית החירום הכלכלית, שפוגעת בפני עצמה ושעליה דנו במשך שתי ישיבות לפחות, בהמשך לדיונים הקודמים שלנו נדבר היום על הפגיעה בנשים, בעיקר במשפחות חד-הוריות אבל לא רק, בהצעת התקציב לשנת 2003. השביתה של ההסתדרות היום היא לגבי תוספת יוקר אולם עלי לציין שהמחאה בעניין הצעת התקציב היתה מתמשכת, מיום שהודיעו על תקציב 2003.

קודם כל פוליטית, למרות שהמפלגה שלי והסיעה שלי ושל חבר הכנסת גלעד שותפה לממשלה הזאת אני רוצה לציין ששרי העבודה חד-משמעית הצביעו נגד הצעת התקציב. אנחנו חלק מהמאבק בהצעת התקציב הזאת. לדידי צריך לעזוב את הממשלה הזאת בלאו הכי, אבל גם אם לא יהיו סיבות אחרות - ויש סיבות אחרות כמובן - אני לא רואה את עצמי או את מפלגתי או את סיעתי שותפים להצבעה בעד התקציב הזה כאשר הוא יגיע לכנסת.

כפי שכולכם יודעים, דיוני התקציב יחלו באוקטובר, כאשר הכנסת תחזור מהפגרה, ואז יתקיימו דיונים מתמשכים וייעשו משאים ומתנים. בתקופת דיוני תקציב אנחנו מקיימים ועדה משותפת מיוחדת של הוועדה לקידום מעמד האישה ושל ועדת הכספים. אז אנחנו מפרקים את התקציב לגורמים ודנים בכל אחד ממרכיביו.

כרגע אנחנו בשעת חירום כלכלית, מה שעושה את זה אולי קצת אפשרי, לא רק לרשום את ההתנגדות שלנו אלא באמת להיכנס לאיזה מהלך משפיע, לפני שבכלל יגיעו לשלב שבו אנחנו מוצאים עצמנו מתמקחים על 100,000 שקל לכאן או לשם וחשים כהישג גדול אם השגנו עוד מיליון שקל למאבק באלימות או לאיזה מרכיב. אז אנחנו פורטים את ההתנגדות שלנו למעות קטנות ונמצאים בדרך כלל מפסידים בגדול כאשר עושים את החשבון הגדול לאחר שהתקציב מגיע להצבעה.

קיבלנו נתונים מגופים שונים, ביניהם גם מהמוסד לביטוח לאומי. כמובן שלישיבה היום הוזמנו גם נציגי משרדי הממשלה וגם הארגונים, גופי המחאה והמייצגים השונים. חלק ממשרדי הממשלה מתנגדים כמונו להצעת התקציב כך שכרגע אין כאן שני צדדים של המתרס בצורה מובהקת, אבל לא הייתי בונה על זה לעת הצבעה.

קיבלתם את כל המסמכים. לא אקרא אותם כאן. ביניהם מסמך של המוסד לביטוח לאומי, מסמך של משרד העבודה והרווחה, מסמך מחודש מאי שכבר דנו בו בעבר של "אדווה" שדן בתכנית החירום ובפגיעתה בנשים. יש לנו כאן מסמך של גברת איריס בן-זאב וכן קטעי עיתונות שמדווחים על חלק מהקיצוצים. אומר בקצרה את עיקרי הדברים. חלק מהנוכחים כאן מכירים את החומר על בוריו. אנחנו מדברים על האוכלוסייה כולה.

במסמך של המוסד לביטוח לאומי מדובר על כך שכ-110,000 משפחות המקבלות הבטחה הכנסה יפגעו כתוצאה מהקיצוץ. מ-11,000 משפחות ויחידים תישלל קצבת הבטחת ההכנסה כליל.

98% מהמשפחות החד-הוריות תיפגענה מהקיצוצים. מ-4,000 משפחות חד-הוריות תישלל הקצבה לחלוטין; מ-46,600 משפחות חד-הוריות תופחת הקצבה.

אלה מספרים של המוסד לביטוח לאומי. אם יש ויכוח על 100 יותר או 100 פחות, אנחנו לא ניכנס לזה. אנחנו מדברים כאן על מספרים ענקיים של משפחות חד-הוריות, גם באחוזים וגם במספרים מוחלטים. כדאי לזכור שיותר מ-90% המשפחות החד-הוריות הן נשים עם ילדים.

משפחה חד-הורית תיפגע בסכום של כ-700 שקלים לחודש, שמהווה 30% מסך הקצבה.

כל בעלי השכר הנמוך במשק המקבלים השלמת הכנסה ייפגעו מהקיצוץ. לכ-23,000 משפחות הקצבה תפחת ב-710 שקלים בממוצע, שהם 42% מהקצבה, כמעט חצי. ל-2,000 משפחות תופסק הקצבה לגמרי.

91% מהמשפחות ייפגעו מהקיצוצים. מ-400 מהמשפחות תישלל הקצבה לחלוטין. ל-27,000 זוגות עם שני ילדים תופחת הקצבה בכ-690 שקלים בממוצע, המהווים כ-25% מהקצבה.

אוכלוסיית העולים, שעלו לארץ אחרי ינואר 1990: 41,000 ממשפחות העולים, המהוות כ-50% מסך כל המשפחות מקבלות הבטחת הכנסה, יפגעו מהתכנית הכלכלית; מ-2,200 משפחות תישלל הקצבה לחלוטין; מ-39,790 משפחות תופחת הגמלה.

607 שקלים בחודש הינו הסכום המופחת, שמהווה בערך 30% מהגמלה למשפחה.

אני רוצה שתתרשמו. המסמכים לפניכם. אנחנו מדברים על עשרות אלפי משפחות, על אחוזים גבוהים מאוד. בתוך הקצבה לא מדובר על הפחתה של 100 שקלים אלא על קיצוץ של בין 30%-50%. בדיונים שלנו אנחנו עושים באופן קבוע את הקורלציה בין עוני ובין אלימות, בין עוני לבין בריאותן של נשים. אנחנו לא מתייחסים לזה במונחים של שקלים, שהן עכשיו תקבלנה כך וכך פחות שקלים. אנחנו מדברים על קו עוני, על השכלה, על השכלה של הילדים, על חינוך הילדים, אנחנו מדברים על בריאות של נשים, על תת-תזונה, על כמעט רעב, על דיור או היעדר דיור.

הקדשנו לזה ישיבה שלמה ואז הורמו גבות: "מה אתם דנים בביצה שלא נולדה?". אמרו לנו: "לא היו דברים מעולם, אמנם היתה באיזה מקום תכנית כזאת לביטול המזונות למי שמקבל הבטחת הכנסה אך היא לא מומשה מעולם". כרגע מסתבר שזה לא היה רעיון פרוע שאני הגיתי.

28,000 נשים מקבלות דמי מזונות דרך המוסד לביטוח לאומי. 10,700 נשים תיפגענה כתוצאה מהתכנית הכלכלית. מ-1,500 נשים ישלל לחלוטין תשלום דמי מזונות. ל-9,200 מתוך ה-28,000 תופחת הגמלה.

ההפחתה הממוצעת היא 640 שקלים לחודש למשפחה.

מתוך 10,700 הנשים המקבלות דמי מזונות שתיפגענה מהתכנית, כ-8,000 הן נשים עובדות.

מדברים כאן על מאות שקלים, על 600-700 שקלים לחודש, ועוד לא הזכרנו את עניין הדיור שעבר קיצוץ ועכשיו יעבור עוד קיצוץ. אותה אישה, בין אם היא חד-הורית ובין אם היא מקבלת הבטחת הכנסה או מזונות, תיפגע לעתים שלוש פעמים בתחומים שונים. הקיצוץ לא יסתכם ב-690 שקלים אלא היא תיפגע גם בדיור, בחינוך, בארנונה ובכל הדברים שיחולו בהם קיצוצים.

כשאומרים שההפחתה הממוצעת היא 690 שקל, או 640 שקל במקומות אחרים, אנחנו לא כוללים בזה למשל את עליית המחירים של החשמל ושל התחבורה הציבורית. כלומר, סל ההוצאות ההכרחי עולה. בפחות כסף יצטרכו לצרוך את אותם דברים שהם אלמנטריים וחיוניים ולא תהיה אפשרות. אני כבר לא מדברת על הלוקסוס של טלפונים או של דברים כאלה. אני מדברת על הבסיס: מים, חשמל, אוויר, בית-ספר - המינימום. מתחילה עכשיו שנת לימודים ואני לא רוצה לחשוב עם איזה ציוד יגיעו הילדים של המשפחות האלה לבית-הספר. נתחיל לראות תמונות שכולנו נזדעזע מהן, שלא יהיה כסף לעיפרון, או כמו שראינו בשבוע שעבר שאימהות גנבו אוכל או שילדים גנבו פיצה והתנפלו על מישהו שהיה לו איזה דבר. זה לא החמאה או הביסקוויטים או העוגיות אלא אנחנו מדברים על לחם.

אני מצטערת להציג את זה במונחים שיכולים להישמע דמגוגיים אבל אנחנו חייבים לצאת מכאן עם יותר ממחאה, עם החלטה איך ללחוץ ואיך לנסות ולהפר את הדברים האלה.

אין כל ספק שהמדינה נמצאת במצב כלכלי משברי שלא היה כמותו. אין ספק שהחברה מוכנה להתמודד עם זה, בתנאי שתהיה חלוקת נטל הגיונית. לא להפוך את הנשים העניות ליותר עניות ולהכניס לזבל אוכלוסיות שלמות. מהשולחן הזה צריכה לצאת קריאה לחלק את הנטל קצת אחרת ולהגיע לאיזה פתרון שעדיין מתמודד עם המצב המשברי הקשה. לא נגיד שאנחנו לא מקבלים את הכל. ברור שצריכים כאן אמצעים, וחלק מהם דרסטיים אבל לא יכול להיות שהשכבה הכי חלשה בחברה, שזה נשים עם ילדים, שלא מקבלות מזונות או הבטחת הכנסה ואין להן דיור עצמאי, שדווקא הקבוצה הזאת תהיה הניזוקה ביותר.

אבקש מחברות הכנסת לומר כמה מלים ואנחנו נעבור אחר-כך לשמוע דיווח הן מהמשרדים והן מהארגונים.

קודם כל אני רוצה לברך את יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת יעל דיין, על זימון הדיון הכל-כך חשוב הזה וכן את כל הנשים והארגונים שהתפנו והגיעו לדיון בנושא כל-כך חשוב.

אני רוצה לחשוב בקול רם על מטרת הדיון ועל נוהל הדיון. בגלל זה גם ביקשתי הפעם להתבטא כבר בתחילת הישיבה. בדרך כלל אנחנו קודם שומעים את המוזמנים ורק אחר-כך מתייחסים לדברים.

אני רוצה להצטרף לדברי הפתיחה של חברת הכנסת יעל דיין ולומר שהפעם אין מחלוקת על העובדות. לכן אני גם מציעה שלא נתמקד בתיאור או במחלוקות קטנות. טוב שקיבלנו את הנתונים מהמוסד לביטוח לאומי ומארגונים אחרים. לדעתי אין גם מחלוקת על הפילוסופיה שעומדת מאחורי העובדות.

וגם אין מחלוקת על הפילוסופיה של המאבק.

אני חושבת שאנחנו צריכים להתמקד בעיקר בדרכי המאבק נגד הפילוסופיה הממשלתית. הממשלה לא מסתירה את כוונתה להרוס את מדינת הרווחה. הם מכנים את זה כ"צעדי התייעלות" או כ"עידוד המובטלים לצאת לעבודה" רחמנא לצלן. בעיני הפילוסופיה היא של הרס מדינת הרווחה. זאת בריונות חברתית כלכלית. אני אומרת את זה לפרוטוקול ובישיבת ועדה רשמית, לא רק בהפגנות. זה לא רק כוחנות, מעבירים את הכוחנות משדות מוכרים אל בריונות כלכלית חברתית. לכן אני חושבת שהמטרה הראשונה שלנו היא לחשוף את הפילוסופיה שמוסתרת מאחורי המדיניות.

פה אני פחות אופטימית. נכון שלנו חברי הכנסת יש אפשרות לקיים דיון ברמה הפוליטית, ואנחנו כמובן נעשה את זה. התפקיד שלכם, בעזרתנו, הוא לקיים דיון ברמה הציבורית. אני פחות אופטימית לגבי המאבק ברמה הפוליטית. עובדה שראש הממשלה, שידע על הישיבה המתקיימת היום, שלף כבר את הנשק של אִיום על מפלגות. לי קל מאוד למחות כי אני באופוזיציה, וברור שהאופוזיציה תצביע נגד. השאלה היא מה הסיכוי שהקואליציה תקעקע את התקציב שכולם מבקרים אותו. בעניין הזה אני פחות אופטימית, כי הנשק של הקדמת הבחירות עומד לרשות ראש הממשלה כנגד סיעת העבודה, כנגד ישראל בעלייה וכנגד ש"ס.

בממשלה זה עבר בפער של שניים בלבד אז לכאורה זה נתן סיכוי שהכנסת תוכל להפיל את זה. אני אומרת כמי שבוודאי תצביע נגד התקציב, להערכתי בלי לחץ ציבורי אדיר אין סיכוי שהכנסת תוכל להדוף תקציב אָיום כזה ולכן צריך את המאבק הציבורי.

נדמה לי שהוועדה צריכה לפנות למר יוסי תמיר, שאני מעריכה אותו מאוד באופן אישי. אני חושבת שעושים פלסתר מהמלצות הוועדה בראשותו ומתפקיד הוועדה. המסר צריך להיות רק זה: שיש להגדיל את מקורות התעסוקה. הממשלה אחראית ליצור ולייצר מקורות תעסוקה, מה שהיא לא עושה אלא להיפך, היא מתנגדת לזה. אם זה לא ייעשה - אני לא רואה פיתרון.

עשור שלם עסקנו בנושא קורבנות אלימות. אישה גם סבלה מאלימות, גם נאנסה ובסוף עוד האשימו אותה, יצרו בה רגשות אשם. היא היתה גם הקורבן אך חברתית גם הנאשמת. אני חושבת שזה מסר שהוועדה שלנו יכולה וצריכה להעביר באופן ברור. זאת אומרת, אנחנו תובעים מהממשלה להפסיק להאשים את הבלתי מועסקות ואת הבלתי מועסקים. חובתה לייצר מקומות עבודה. לפיכך אני ממליצה לוועדה לפנות לפרופ' יוסי תמיר ולהפסיק את התכנית הזאת, שהיא תכנית קטלנית. גישתו בספר הרי ברורה והיא מנוגדת למה שהאוצר מוביל כעת.

בדרך כלל הוועדה צודקת כשהיא מחדדת ומדגישה את מצב הנשים לעומת סקטורים אחרים. נדמה לי שבנושא הזה אנחנו מוכרחים לחבור למאבק הכולל. אני מברכת על שיושבים פה גם גברים וכן ארגונים שונים. הפילוסופיה לא מבדילה בין הנשים ובין האחרים שהם חלשים בחברה. במקביל לחידוד הייחודיות שלנו אנחנו צריכים להצטרף גם למאבקים אחרים.

במאבק הזה יש היבט תקשורתי מרכזי. הבעיה היא שהממשלה מקבלת גיבוי אדיר מאבירי ההון, החל מפרשן "הארץ" המפורסם והמשך באחרים. הכיסוי בתקשורת הוא רק בהיבט של הסיפורים המרגשים והמדמיעים אך התקשורת לא חושפת את המחלוקת על המדיניות. להיפך, לצערי הרב רוב התקשורת נותנת גיבוי למדיניות, ועיתון "הארץ" מוביל בקו הזה.

אין פלא ש"הארץ" תומך בזה.

אני לא רוצה להרחיב פה בנקודה שידוע שהיא במחלוקת פוליטית. אני הרי לא רוצה פה פוליטיקה. ברור לכם הקישור שאני עושה בין המצב המדיני לבין המצב הכלכלי. זה עומד במחלוקת ולא נעלה את העניין הזה פה. אבל הקישור בין הפילוסופיה שמאחורי התכנית לבין התקשורת, או חלק גדול ממנה, לבין היכולת ללחוץ על הממשלה הוא מאוד חשוב.

לפי דעתי צריך להתמקד בישיבה בעיקר במהלכים למאבק, באיזה מידה אתם יכולים וצריכים לעזור לנו במאבק הפוליטי, באיזה אופן ייערך המאבק הציבורי והתקשורתי שלכם, שהוא לדעתי ממש תנאי חיוני. אם לא ייצאו המונים לרחובות אני חוששת שהממשלה תמשיך באותו כיוון. אם התכנית הכלכלית תמשיך לקבל 70%-80% תמיכה, כולל מהתקשורת, לא נצליח לקעקע אותה בכנסת.

אני לא יודעת אם תפקידנו להציע חלופות. אני מציעה מדיניות חברתית-כלכלית אחרת לגמרי. יש גם חלופות שאנחנו חלוקים עליהן פוליטית: איפה נותנים סדרי עדיפויות, מה נותנים למקומות מסוימים ומה לא. נדמה לי שהוועדה יכולה ליזום להעלות כחלופה את העובדה שלא פוגעים כלל במעסיקים ובסבסוד.

תודה רבה ליושבת-ראש. אני מצטרפת לדבריה של חברת הכנסת ענת מאור, שהישיבה הזאת חשובה ודחופה. אני תומכת בדעתך שהגיע הזמן לדבר כעת גם על הפילוסופיה של ההתפתחות, של הכלכלה וכן הפילוסופיה של המאבק.

היום ההסתדרות מקיימת שביתה בעניין תוספת היוקר ואילו אנו מדברים על תחומים כמו צמצום הגמלאות למשפחות חד-הוריות, לנשים ולמובטלים. אולי לא מבינים בהסתדרות על מה צריכים להיאבק.

המאבק הוא כולל, גם על תוספת היוקר וגם כנגד הגזירות הכלכליות. זה ההחלטה הרשמית של ההסתדרות.

אני לא מסכימה לזה. אין זה פלא שכך נראים הדברים, מכיוון שאין לנו שמאל חברתי. שתי המפלגות הגדולות הן מפלגות ימין חברתי. אין לנו שמאל חברתי ואפילו לא יכולים לדבר במונחים של שמאל חברתי. זה כואב לנו מאוד מכיוון שכמגזר עולים אנחנו מיעוט ואנחנו לא יכולים להשפיע על הכל.

אנחנו בתקופת חירום אבל אני חושבת שעלינו לשאול היום איפה הכלכלה של תקופת חירום ותקופת מלחמה? איפה מלווה מלחמה, איפה מס על מותרות? מקצצים רק מהחלשים בגלל שאין שמאל חברתי. למה אפילו מתכנית של 1% מס על ניירות ערך מגיעים בסופו של דבר ל-0.5% מס על ניירות ערך ואומרים שזה יבוצע רק במילניום הבא?

כלומר, זה נוגע גם לפילוסופיה, מה עושים בתקופת חירום כאשר המדינה זקוקה לאמצעים כדי לנהל מאבקים וכדי לחזק את הביטחון. על כל זה לא מדברים. אם אנחנו לא מדברים על חלופות אז אנחנו כאילו חלשים, אנחנו כאילו כלומניקים, אם אנחנו לא אומרים מאיפה ניתן לקחת כסף. אני לא רואה שמישהו מנהל את המאבק הזה.

בוודאי שאם לא תהיה תמיכה תקשורתית יהיה מאוד קשה בכנסת. לא לנו, בגלל שהציבור שאנחנו מייצגים לא קורא "הארץ" או "ידיעות אחרונות". בעיתונות הרוסית דווקא דיווחו על הפגיעה במשפחות חד-הוריות של 640 שקל לחודש. עבור העולים זה סוף העולם בגלל שאין להם דירה, אין להם הון, אין שום דבר, יש רק ילדים ואין בעל.

אני חושבת שהמאבק צריך להתבטא או בדרישה לפטר את שר האוצר או שאנחנו נלך למסגרת(?). אני רואה רק את האלטרנטיבה הזאת. תודה.

אנחנו מפגיעים כל יום שישי מול ביתו של שר האוצר.

קיבלנו כאן מסמך ממשרד העבודה והרווחה, מהאגף להכשרה ולפיתוח כוח אדם, שמתייחס להכשרה מקצועית. נכתב בבירור ש-14,000 נשים דורשות עבודה הלומדות במסגרות הכשרה והסבת מבוגרים תיפגענה בתקציב 2003. בראש הרשימה של מי שתיפגענה עומדות עולות חדשות ואחר-כך נשים חד הוריות, חסרות השכלה וכן הלאה. כמובן יפגעו נשים בעלות מקצועות נכחדים, כמו טקסטיל, ויפה שכך קראתם להם.

דיברתי על ההיקף הנרחב. אנחנו נאבקים בנושא העולות החדשות אך כוחנו דל. מה שאני לא רואה הוא מאבק של כולנו לגבי כלל הציבור ואני לא רואה הצעת חלופות למדיניות כלכלית מוניטרית שאנחנו לא מסכימים לה ולא משלימים איתה.

אנחנו נאבקים ללא הצלחה.

אני באופן רשמי לא חבר הוועדה לקידום מעמד האישה אבל הנושאים קרובים לליבי ואני משתדל להשתתף בישיבות.

קודם כל, גם אני מברך את יושבת הראש. אני חושב שאי אפשר לעבור בשתיקה על הקיצוצים הללו ועל הפגיעה בעיקר בנשים, בשכבות החלשות בכלל אבל בעיקר בנשים. יחד עם זה אני רוצה לומר שתי הערות.

הערה ראשונה לדבריה של חברת הכנסת ענת מאור. אני חושב שלא יהיה נכון לקשור את המאבק לעניין הפוליטי כי בזה אנחנו ממדרים חלקים גדולים מהציבור מהיכולת לתמוך במאבק הציבורי הזה. גם אני חושב שאולי נכון יותר לקחת יותר מהמתנחלים, מהחרדים וכולי אבל אם נפתח את העניינים האלה, זה מייד ימדר את המאבק, יהפוך להיות מאבק של ציבור מסוים וימנע להפוך אותו למאבק ציבורי. ההצלחה של המאבק הזה היא ביכולת לחבר כמה שיותר כוחות. לא טוב להפוך אותו למאבק פוליטי, לקשור אותו בצורה ישירה מדי למאבק של ימין ושמאל, למרות שלכל אחד מאיתנו יש את העמדות שלו. אין ספק שהמציאות הזאת נגזרת בעיקר מן המצב המדיני שבו אנחנו נמצאים אבל אנחנו חלוקים על הפתרונות ולכן לדעתי לא יהיה חכם לקשור את זה בצורה ישירה מדי.

הערה שנייה, אני רוצה לתמוך בדברים שאמרה חברת הכנסת מרינה סולודקין. אני לא יודע איך עושים את זה, אני שואל אותך חברת הכנסת יעל. חייבים לא רק לצעוק אלא גם להציע חלופות רציניות על-ידי אנשי מקצוע. היום ההכרה הרחבה בציבור היא שבאמת המצב הוא מאוד חמור וצריך לקצץ ולהוריד, מבינים שהעוגה לא מספיקה לכולם.

אני חייב לומר שאני לומד עכשיו את הנושאים, אני לא מתיימר להיות מומחה. עומדים אנשי מקצוע מאוד רציניים מהצד השני שמוכיחים לנו באותות ובמופתים שתשלומי ההעברה ושתשלומי הרווחה בכלל במדינת ישראל הם מן הגבוהים בעולם, שהמשק לא יכול לעמוד בהם ושבסופו של דבר הוא יתמוטט. אני מצטט כרגע את העמדות המנוגדות, שכולנו יודעים שיש בהן לא מעט ניפוח ולפעמים הן לא בדיוק משקפות את המציאות. הם טוענים שבסופו של דבר זה לטובת השכבות החלשות כיוון שאחרת המערכת כולה תתמוטט.

כנגד זה צריך להציב את הטיעונים האחרים, שגם הם יהיו מגובים על-ידי אנשי מקצוע, אנשי כלכלה ואנשי חברה, שיציבו מערכת שיכולה להיות ישימה במערכת הכלכלית ובמצב הכלכלי הנוכחי. עלינו להראות מאיפה אפשר בכל זאת לקצץ וכיצד ניתן לבנות מערכת יותר נכונה בלי לפגוע כל-כך קשה בשכבות החלשות.

כולם מדברים על המצב הבטחוני אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהחוסן החברתי שלנו כחברה הוא בסופו של דבר גם החוסן הלאומי שלנו. חברה שמתכחשת לשכבות החלשות היא בסופו של דבר חברה חלשה שגם לא יהיה לה כוח לעמוד במבחנים לאומיים אחרים.

אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו. אני רוצה לנסות להיות פרקטית ולהציע דרך, שמעבר לדיון בוועדה והמסרים שיישמעו פה גם נעשה משהו שיביא לתוצאה. אני חושבת שהמאבק לא יכול להישאר בין כתלי הוועדה. זה לא בעיה רק של הוועדה לקידום מעמד האישה אלא אני חושבת שזה חייב לבוא בחזרה לפורומים של המפלגות. אין פה פגיעה בסקטור שהוא בעל צביון פוליטי. אין זה משנה כרגע אם מדובר על נשים יהודיות או ערביות, חרדיות או חילוניות. הפגיעה חוצה מחנות פוליטיים. לכן אני חושבת שגם ההתגייסות שלנו כחברי כנסת, ולא כחברות כנסת, חייבת להיות חוצת מחנות. זה לא צריך להיות מאבק מפלגתי. כבר ראינו שכאשר הכנסת מתלכדת סביב נושא מסוים מצליחים לשנות דברים גם בוועדת הכספים. האוצר גם יודע להיות קשוב למאסה של חברי כנסת וחברות כנסת שמתאחדים מאחורי נושא מסוים.

אני חושבת שאנחנו צריכים לערוך ישיבה פנימית ולראות איך אנחנו מגייסים לעניין הזה את המפלגות, ולאו דווקא את הוועדה. הוועדה כמובן יכולה להיות כקול קורא אבל השאלה היא איך מגייסים את המפלגות.

נראה לי שיש תחושה היום שכבר מוכנים לקבל את הכל: המצב המדיני הקשה, המצב הכלכלי הרעוע. הכל כל-כך "על הפנים" אז בסדר, אז יקצצו. אין יותר מדי כוח למאבקים וכל דבר מקבלים היום כ"כזה ראה וקדש". בשם המצב הבטחוני עושים רפורמות שערורייתיות שהדעת לא סובלת, הכל מכניסים למסגרת החבילה הזאת של מלחמה. לכן אני חושבת שמוכרחים להוביל את המאבק הזה מהוועדה והחוצה לרמה של מפלגות.

אני מקבלת את זה כמובן. אני רוצה לציין שיש דברים שהם ספציפיים, שעם כל הרצון הטוב אם אנחנו לא נאבקים הם לא מקודמים. למשל בעניין האלימות, או בעניין המשפחות החד-הוריות. הרי כולם מאוד מזועזעים כל אימת שמתבצע רצח במשפחה וכל אימת שנמסרים נתונים מחרידים ויש קיצוץ בתקציבים. אומרים שזה בעיה חברתית, שזה לא בעיה של נשים. אבל אם זה לא היה עולה לדיון בעקשנות ובעקביות בוועדה יום אחרי יום, שנה אחרי שנה אז דברים לא היו משתנים. אותו דבר לגבי חקיקה ואותו דבר לגבי משפחות חד-הוריות או מזונות, שהוא מובהק לנשים, או עניין של אחוז הנשים בין מקבלי הבטחת הכנסה, או עניין של עולות חדשות. זה לא כמו עולים חדשים. עולות חדשות זה סיפור בפני עצמו. יש דברים שהם ספציפיים לנשים.

אנחנו צריכים להיות שותפים למאבק הכללי, ללא ספק, ואני מסכימה בעניין גיוס המפלגות, אבל בתוך המאבק הכללי, הלוואי והמאבק הכללי יהיה שותף לנו בעניינים של נשים. כל עוד הוא לא לגמרי שותף לנו בהתמדה אנחנו לא יכולים לשמוט מידינו את הקטע הזה. אנחנו ניתן את כל העזרה ואת כל השותפות למאבק הכללי ונבקש מכל הארגונים שעוסקים במאבק הכללי להיות חלק מאיתנו אבל את הפינה שלנו בפני עצמה אנחנו לא נזנח.

בוודאי שלא, לא זאת היתה הכוונה. אולי יהיה ציני להגיד אבל ננצל את זה שכפי הנראה זאת שנת בחירות, נשתמש בזה בצורה הכי צינית. כולם עושים את זה וכולם מנצלים וזה מה שהכי יכול לעזור.

שרת האוצר צריכה להיות אישה.

הלוואי, אבל לא הייתי בונה על זה ...

נעבור לנציג משרד האוצר. אני מבקשת שתתייחס לנתונים. אם הנתונים לא נכונים אנחנו נשמח לקבל נתונים אחרים. כמו כן אני מבקשת שקצת תעמיק לגבי הרציונל והפילוסופיה שעומדים מאחורי התכנית הזאת ומה השורה התחתונה, לאן זה יביא אותנו, אם יש שורה תחתונה כזאת.

אתחיל בהתייחסות כללית. בתקופה האחרונה היות ויש ירידה מתמשכת בהכנסות המדינה נוצר צורך בהפחתת ההוצאות. תכנית החירום הכלכלית כללה מרכיב משמעותי של הגדלת המס. הגענו למצב שאי אפשר להגדיל יותר את המס, גם לא במלווה ביטחון כי זה נופל על אותם אנשים משלמי מס. בגלל זה נוצר צורך להפחית בהוצאות המדינה.

אחד המרכיבים העיקריים בהפחתה בתכנית העכשווית הוא בתשלומי המוסד לביטוח לאומי, בנושא שוק העבודה. המטרה היא להפחית את התמריצים שקיימים היום להישארות מחוץ לשוק העבודה. בנוסף, יש עוד דברים שאני אתייחס אליהם.

אני מבקשת לא להפריע. הרי אין כאן חידושים ואנחנו לא מופתעים. אנחנו נשמע את העמדות השונות. זה לא סיבה לוויכוח, מה גם שהדברים ידועים ואנחנו לא מסכימים להם.

קיימים היום כמה דברים שמפחיתים את התמריץ להיכנס לשוק העבודה. אחד, שזה נכון לא רק לגבי משפחות חד-הוריות אלא גם למשל לזוג עם שני ילדים, הוא שגובה הקצבה הבסיסית, בלי ההכנסות הנוספות ובלי ההטבות הנלוות, גבוה משכר המינימום.

מה זה שכר המינימום, תגיד לי? מה הגובה של שכר המינימום?

עכשיו אין לך זכות דיבור ולא אאפשר לך להפריע לו. את רוצה לדבר במקום האוצר או שאת מוכנה לשמוע?

הוא אומר ששכר המינימום גבוה מקצבת הביטוח הלאומי שאני מקבלת בקושי.

למשל אם חד-הורית עם שני ילדים יכולה להשתכר עד כמעט 7,000 שקל, עד השכר הממוצע ועדיין לקבל את השלמת ההכנסה עם ההטבות הנלוות לה.

זה לא נכון. אולי שהוא לא ייתן נתונים אלא שיתייחס רק למדיניות. הוא מבלבל אותנו עם עובדות שצריך לבדוק אותן. אלה נתונים מוטֵי תקשורת. אנחנו פשוט נותנים לו במה.

יש השגות גם על הנתונים וגם על המדיניות. אני נותנת לו במה כי אני כנסת, ומשרד האוצר הוא המשרד הממשלתי שהוא הרפרנט שלי בנושאים האלה. אני יכולה לשבת עם נעמ"ת ועם גברת ברכה ארג'ואני ועם אחרים מכאן ועד הודעה חדשה אבל לא נגיע לשום דבר. למה בכלל לעשות דיון? נצא ישר להפגנות, נצעק למיקרופונים, נבוא הנה ונראה מי מצביע בעד ומי מצביע נגד. בבית הזה ננהל דיון ונשמע את העמדות השונות, בבקשה.

בנוסף, אימהות לילדים - פה זה לא רק חד-הוריות - פטורות ממבחן התעסוקה עד גיל 7, או עד גיל 18, מה שמשאיר את האימהות הללו מחוץ לשוק העבודה.

עכשיו אמרו 3 חודשים.

החלטת הממשלה היתה על שנתיים. המטרה היא לשלב את הנשים הללו בשוק העבודה. אמא שנמצאת 7 שנים מחוץ לשוק העבודה - וזה יכול להיות לא רק 7 שנים כי אם יש לה ילד נוסף זה נמשך זמן רב יותר, עד שהילד הצעיר בן 7 - אמא שנמצאת שנים ארוכות מחוץ לשוק העבודה קשה לה מאוד להשתלב אחר-כך.

גם קשה לה לא לנסוע באוטובוס כי הורידו לנו את התמיכה.

בבקשה, לכל ההערות האלה יש מקום והן תישמענה בהמשך.

התכנית מתייחסת לעניין התעסוקה לא רק בהיבט של הקצבה אלא בהיבטים נוספים.

הראשון הוא מיקוד ההכשרה המקצועית למקבלי הבטחת הכנסה, מתוך ראייה שאלה האנשים שנמצאים מחוץ לשוק העבודה תקופה ארוכה יותר ואלה אנשים שיותר קשה להם להשתלב בשוק העבודה. בגלל זה נתקבלה החלטה להתמקד באותם אנשים בהכשרה המקצועית;

החוק לעידוד המגזר העסקי, שהיה רחב יותר בגרסה הקודמת, מתוקן כך שהוא יתמרץ העסקת אנשים שקיבלו גמלת הבטחת הכנסה, שהם מובטלים תקופה ארוכה;

בקצבאות סיעוד תיעשה הבחנה לפיה קצבת הסיעוד של מי שמעסיק עובד זר תופחת לעומת הגדלת קצבת הסיעוד של מי שמעסיק עובד ישראלי. זה יגדיל את האפשרות שעובדים ישראלים יעבדו בסיעוד;

מדובר על הקמת רשות הגירה וגירוש עובדים זרים. כל אלה צעדים נוספים לעניין הקצבה על מנת ליצור מקומות תעסוקה ועל מנת לקלוט את מקבלי הבטחת ההכנסה בשוק העבודה.

בנוסף, שר האוצר ציין בישיבת הממשלה שהוא מוכן לתגבר את נושא מעונות היום.

איך לא שמענו על כך? אני מבקשת לקבל את דף הפרוטוקול שמתעד את הדברים. זה ממלא אותי בשמחה, הייתי רוצה לראות מה היתה ההתייחסות בדיוק.

התכנית באה מתוך צורך להפחית בהוצאות, ויש צורך להפחית הפחתה חדה בהוצאות המדינה. לא רק בהוצאות תקציב המדינה אלא בתשלומי ההעברה. כפי שצוין, בעוד שהכנסות המדינה ממסים הולכות וקטנות, תשלומי ההעברה בשנים אחרונות הולכים וגדלים ותקציב המדינה לא מצליח לעמוד בהוצאה החברתית. בגלל זה בא הצורך להפחית.

תודה רבה. נעבור לנציגי משרד העבודה והרווחה.

אני נציגת הביטוח הלאומי. המנכ"ל שלנו התראיין בתקשורת והתבטא כנגד הגזירות הכלכליות. אנחנו רואים בהן המשך ישיר לגזירות שכבר נכנסו לתוקפן בחודש שעבר, וגם בחוק ההסדרים של שנה שעברה. הנתונים מדברים בעד עצמם, הגזירות הן נוראיות והן פוגעות מאוד בשכבות החלשות. זאת העמדה שהציג מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי בתקשורת ואנחנו עומדים מאחוריה.

יחד עם זה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבמשך השנים יצרנו עיוות כלשהו, שהתמריצים ניתנו לאנשים שאינם עובדים ולא יצרנו מספיק תמריצים לאנשים עובדים כדי לעודד את האוכלוסייה להשתלב בשוק העבודה. נכון שהיום המצב הוא הפוך, שגם אם היינו רוצים - אין מקומות עבודה, וזה עיקר הבעיה לדעתי. אנחנו היינו בעד השקעת משאבים ביצירת מקומות עבודה, בהכשרה מקצועית של אנשים, בהשלמת השכלה, בהכנת האנשים בצורה נכונה יותר להשתלבות בשוק העבודה אבל כל זה רק כשתהיה עבודה.

רשות הדיבור לנציגת האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה.

אני בהחלט מצטרפת לכל מי שאמר שהתכנית הכלכלית תהרוס את מה שבנינו עד עכשיו, והיא תהרוס גם לטווח הארוך. צריך להגיד את זה.

באשר לאגף להכשרה מקצועית, אני זוכרת שבוועדה הזאת בכל ישיבה אמרו לנו: תעלו את אחוז המשתתפות בהכשרה מקצועית. אני מודה לך, חברת הכנסת יעל דיין, שהמרצת אותנו להגדיל את אחוז הנשים בהכשרה המקצועית. הגענו למצב שכמעט 50% מהמוכשרים מבין דורשי העבודה הם נשים, 14,000.

אבל מה עומד לקרות עם כניסתן של כל הגזירות האלה? אומרים לנו: תעבדו רק עם אלה שמקבלים הבטחת הכנסה. אנחנו עבדנו וכתבנו תכניות שונות שחלק מהן האוצר לא אישר לנו לקדם. בשנת 2001 הכנסנו להכשרה מקצועית ולהשלמות השכלה 5,000 נשים שמקבלות הבטחת הכנסה, אבל אנחנו לא רוצים להזניח את ה"ליין" הרגיל של דורשות עבודה המקבלות דמי אבטלה. מה שיקרה, שהרשימה שהתחלת לקרוא קודם, כל אלה ייפגעו והם לא יקבלו הכשרה מקצועית כדי להכניס אותם למעגל העבודה. ממילא הם יפלו להבטחת הכנסה, שגם שם קיצצו, כמו שאמרת קודם, בין 30%-50% מהגמלה.

אני מוכרחה לקרוא לכם מהמסמך שהעברנו לוועדה מי הן האוכלוסיות שייפגעו מיידית: עולות חדשות; נשים חד-הוריות; חסרות השכלה ובלתי מקצועיות; תושבות מוקדי אבטלה ואזורי פריפריה; ערביות, דרוזיות ובדואיות - שם תהיה פגיעה מאוד מאוד קשה. סוף-סוף הגענו למצב שאנחנו עובדים איתן יפה ונשים נכנסות להשלמת השכלה ולעבודה; נשים חרדיות - נכנסנו למגזר ועושים איתן עבודה נפלאה ועכשיו אומרים לנו: נראה; נשים בעלות מקצועות נכחדים כמו טקסטיל וכולי; בנות אוכלוסיות מקא"מ בצה"ל; נשים נכות ומוגבלות; וחיילות משוחררות.

יש לנו גם מספרים ואני אשמח להגיד לכם על מה אנחנו מדברים. הכנסנו להשלמת השכלה כ-1,400 נשים. במכינות יש כ-700 נשים, מאחר שלהרבה מאוד נשים חסר הבסיס כדי להיכנס לקורסים. בהכשרות יום היו לנו כ-9,000 נשים. סוף-סוף הגענו למספר שאת, חברת הכנסת יעל דיין, דחפת אותנו להגיע אליו. אנחנו עובדות עם נשים במפעלים ובשיקום. מעל 500 נשים נכות קיבלו הכשרה מקצועית והן עובדות באמצעים בלתי רגילים.

יש לנו יחידה של קידום נשים בעבודה. ביצענו השנה 110 סדנאות העצמה והכנה לעבודה לנשים לומדות. הן לא מקבלות הבטחת הכנסה אלא הן באות מבין דורשי העבודה. גם שם מהר מאוד מכניסים אותן חזרה לשוק העבודה והן לא נופלות לנטל על המדינה. כפי שאמרתי, אנחנו מדברים גם על עולות חדשות. אנחנו מלמדים אותן מיומנויות לחיפוש עבודה, תכנון קריירה, העצמה, התמודדות עם ריבוי תפקידים.

במסלולי הכשרת המבוגרים שלנו, לפי כל המחקרים שעשינו 59% מכלל הנשים הבוגרות עובדות בשכר 6 חודשים מיום סיום הקורס. מה הם רוצים, שאנחנו נפסיק את זה? במסלולי האקדמאים 71% מהנשים עובדות.

אמרנו לאוצר שאנחנו מוכנים להמשיך ולהשקיע גם במקבלות הבטחת הכנסה אבל זה בנוסף ולא להוריד את הזכאיות מבין דורשי העבודה שצריכות לקבל גם הכשרה מקצועית. אני לא צריכה להגיד לכם שעוד מעט נגיע ל-300,000 דורשי עבודה כל חודש, שרובם נשים. במצטבר זה הרבה יותר מחצי מיליון בחישוב שנתי. זה מספר מזעזע כשלעצמו. אנחנו מוכנים להשקיע במקבלות הבטחת הכנסה אך בנוסף. מצד אחד האוצר מדבר על כך שאנחנו נלך לעטוף את מקבלי הבטחת הכנסה אך מצד שני קיצצו לנו השנה 40 מיליון שקל. בשנה הנוכחית, כשאנחנו רוצים להשקיע יותר בכל העוני הזה, האוצר קיצץ לנו את התקציבים. אי אפשר להפר איזון באופן כזה.

האם יש לך הערכה כספית של גודל הקיצוץ המוצע לשנת 2003 בתחום שלכם?

עדיין לא דיברו איתנו סופית אבל בשנת 2002 כבר חסרים לנו 40 מיליון שקל.

השקעה במקבלי הבטחת הכנסה היא פי 5 מאשר השקעה בדורש עבודה המקבל דמי אבטלה. כך שאפילו עם התקציב שיש לי זה לא ייתן benefit למשק בשום דבר.

אומרים לנו שהממשלה מתכוונת לשלוח מכאן את העובדים הזרים. אז מי יכשיר רתכים ומי יכשיר את כל המקצועות הנדרשים שהיום תופסים אותם עובדים זרים? אי אפשר בהבל פה לפתור את כל הבעיות האלה. הם לא בודקים.

רציתי להגיד דבר מה שהוא לעניות דעתי דבר מרכזי. יש את משרד העבודה והרווחה, יש את המוסד לביטוח לאומי, יש את שירות התעסוקה ויש עבודה ורווחה. זה משרד ענקי שבו כולם מתעסקים בחלקים שונים של האוכלוסייה המאוד מאוד קשה. ברגע שאתה מפר את האיזון, אתה מכה גם בביטוח הלאומי, גם במקבלי דמי אבטלה וגם בהכשרות מקצועיות - גמרת אותם לחלוטין. אף אחד לא קם ואומר את זה. כאשר אני מנסה להגיד את זה אומרים לי: מה, באמת, אלה אותן אוכלוסיות?

אני רוצה להגיד לכם חברי הכנסת, אם לא יעשו משהו דרסטי כל האוכלוסייה הזאת תהפוך למקבלי הבטחת הכנסה. במקום שהם יקבלו עבודה וירצו ללכת לעבוד, הם יקבלו הבטחת הכנסה. תודה רבה.

אין לי נתונים ולמרות זה המצב חמור ביותר, במיוחד לאור העובדה שכבר נתבשרנו היום ברמז עבה כפיל שיהיה קיצוץ דרסטי בהצעת התקציב לשנת 2003, כאשר כבר בשנת 2002 אנחנו נמצאים בקיצוץ בתחום הרווחה שאותותיו ניכרים בכל מקום שאנחנו הולכים אליו. אנחנו מבקרים ברשויות מקומיות והזעקה הנשמעת משם היא בלתי נסבלת. הן כמובן בכל הסעיפים הנוגעים לענייננו היום, אבל אני רוצה לציין שיש פגיעה גם בסעיפי תקציב הרבה יותר רחבים, כמו הצרכים המיוחדים, שבעצם הם לחם חוקן של המחלקות לשירותים חברתיים שצריכות לתת את הסיוע הנוסף, בנוסף לקצבאות, על כל מיני דברים כמו הסעות לדיאליזה ותרופות שאינן נמצאות בסל התרופות וכדומה לאוכלוסיות המצוקה החלשות ביותר. זה קוצץ בצורה שממש אי אפשר לדמיין אותה בשנה-שנתיים האחרונות ועוד אמור להיות מקוצץ בשנה הקרובה. הסעיף התקציבי הזה כבר כמעט חסר תועלת. אני לא מדברת רק על זה אלא גם על כל התכניות הייחודיות לעולים חדשים, לדרי רחוב ולנפגעי אלכוהול. כל זה מתחבר יחד עם אלימות במשפחה.

גברת שרה חורש דיברה על כך שאנחנו מתחברים בכל מיני כיוונים, זה נכון. אותה אוכלוסייה של נפגעי אלכוהול נפגעת גם בהכשרה מקצועית, גם בקצבאות של הביטוח הלאומי וגם אחר-כך בתכניות הייחודיות שאנחנו מנסים לעשות לאוכלוסיות המיוחדות האלה. היא נפגעת 7 פעמים בעצם.

אני מוכרחה להגיד כעובדת משרד העבודה והרווחה, כמי שנמצאת בקשר עם הרשויות המקומיות, שאנחנו במצב של כמעט יאוש. אנחנו נמצאים בשטח, מול האנשים ומול העובדים שצריכים להתמודד עם זה. המצב הוא ממש בלתי נסבל.

אני מנהלת השירות לנשים ונערות. זה שירות שמטפל באוכלוסיית הקצה, באוכלוסייה של נשים מוכות, נשים נפגעות אלימות, נערות במצוקה. המספרים גדולים. בשנים האחרונות הצלחנו לקדם את העלאת המודעות ואת הטיפול באוכלוסייה הזאת, לתת לה מענה ולפתח לה לפחות לקו הראשון את המסגרות של המקלטים. עוד הדרך מאוד רחוקה. חלק גדול מהיושבים כאן מכירים את המסלולים שצריכות לעבור אותן נשים כדי שתהיינה מסוגלות אחר-כך לשקם עצמן, להיות עצמאיות ולתפקד. בשלב הראשון מנסים לתת להן את ההגנה ואת הטיפול הראשוני ואנחנו עושים את זה יפה. אני מקווה שבזה לא נפגע בקיצוצים של השנה הבאה. אבל פרט לזה אנחנו לא מצליחים לקדם שום דבר. נשים כאלה מחוסר ברירה תחזורנה בסופו של דבר למעגל האלימות, לבעל המכה, למשפחה הדוחה, וכנ"ל גם הנערות וגם הנשים. זה נושא שמדאיג אותנו מאוד-מאוד כמי שאחראים לתת את המענים ואת השירותים לאוכלוסיות האלה, גם לנשים וגם לנערות.

הוועדה כמובן תקיים ישיבה נפרדת בנושא אלימות ורווחת נשים, לגבי המרכזים. אז אנחנו נבקש לדעת במדויק מה הקיצוץ המוצע. שבענו כבר את ה"הטבות" שעושים לנו כל שנה, כאשר אנחנו מגיעים לסוף השנה ורואים ששום דבר לא קרה. מבטיחים 50 מיליון שקל, 25 מיליון שקל, 12.5 מיליון שקל בבסיס התקציב, ממש בטוח, תוספת, כך למקלטים וכך לדירות קלט ולילדים בסיכון וכן הלאה. שום דבר לא קרה מכל ההבטחות האלה של שלושה ראשי הממשלות האחרונים, כולל ראש הממשלה הנוכחי שהבטיח הרים וגבעות. כולנו התבשמנו מההבטחות ואמרנו: נהדר, הנושא הזה מקבל עכשיו תשומת לב שלא היתה לו אף פעם. הבלים, הבלים, להד"ם, פשוט שום כלום. זה נושא שהוא ממש ה"בייבי" החולה שלנו, שרק בוועדה שלנו עוקבים אחריו בצורה הכי מפורטת. אנחנו נשב ונדון על זה בפירוט.

חבר הכנסת עמיר פרץ, אני רוצה לציין שהזכירו כאן את הקשר הברור, שאנחנו לא יכולים לדבר על אלימות בלי לדבר על עוני, אנחנו לא יכולים לדבר על עוני בלי לדבר על פגמים בבריאות, אנחנו לא יכולים לדבר על ילדים בסיכון כאיזה דבר נפרד מההוויה של ההורים, ואם הם כן מקבלים הבטחת הכנסה או לא, אם כן מכשירים אותם או לא, אם הם כן משכילים או לא משכילים. כעת אנחנו מרחיבים את כל המעגלים האלה. יש מעגל של עוני, מעגל של היעדר בריאות, מעגל של אלימות והכוונה היא לצמצמם. הכוונה היא ליצור פחות סיבה ומסובב. מה שקורה כאן היום הוא בדיוק להיפך: אנחנו מרחיבים את הסיבות, גם לאלימות, גם לעוני, גם לבריאות לקויה, מרחיבים את המעגל שקיים בלאו הכי.

צריכים לקרוא לה "התכנית לצמיחת העוני ופערי השכר".

אמרת ששלושה ראשי ממשלות הבטיחו אך שום דבר לא קרה. האם את יכולה לשים את האצבע למה זה קורה, מי אשם בכך ששום דבר לא קרה? הרי מישהו תוקע את זה, מישהו מבטיח ומישהו לא מקיים.

מישהו תוקע את זה כי זה לא בסדרי עדיפויות. זה בסדר עדיפות רק כשהם עומדים מול מיקרופון. מישהו נכנס לתפקיד ואז יושבים איתנו ואומרים: וואללה, אתם צודקים, אני אדאג, והעניין של אלימות זה וו'י וו'י וו'י, וכולם בוכים ומזדעזעים ומביאים את הנתונים. אבל זה לא בראש סדרי העדיפויות. אני כבר לא משווה את זה עם ביטחון. זה לא עומד מול 28 משרדי ממשלה. העניין הזה הרי מרתיח. אומרים לי שמספר השרים וסגני השרים הוא כסף קטן, שמוכרחים את כל המשרדים האלה. הכסף הקטן הזה על כל משרד זה עוד שני מקלטים, זה עוד 10 דירות קלט, זה טיפול בעוד ילדים בסיכון, זה עוד מעון לנערות במצוקה. אני אומרת שבסדרי עדיפויות, בלי קשר לביטחון, אנחנו נמצאים בערך בתחתית הסולם.

גברתי היושבת-ראש, המשתתפים, ראשית אני מתנצל על האיחור. באתי לחזק את ידיה של יושבת-ראש הוועדה שמובילה את המאבק על מעמדן של הנשים במדינת ישראל בכל התחומים, הן ברמה של השתלבות במערכת קבלת ההחלטות והן בבחינת מצבן של נשים בכל מסגרת ומסגרת.

אני חושב שאנחנו עברנו משלב של משברים במדינה לשלב של משברים בחברה. יש משבר בטחוני אולם ברגע מסוים הוא יחלוף ויגיע למצב מאוזן כלשהו. יש משבר כלכלי אבל גם פה יגיע שלב שבו נצליח להגיע לאיזונים נכונים. היום אנחנו נמצאים באחד המשברים הקשים ביותר שפוגעים ברקמות החברתיות העדינות ביותר.

מאז ומתמיד שירותי הרווחה שימשו כלי לכסות על הבושה של כישלון המדיניות של ממשלות. שירותי הרווחה במידה מסוימת היו שסתום פורק לחץ. כאשר יש אבטלה, כאשר יש חוסר מדיניות כלכלית שיכולה לתת צמיחה לכל משפחה ומשפחה - שירותי הרווחה הם שספגו במידה מסוימת הכל אליהם. היו להם מעט כלים להתמודד עם הצרכים, למשל הכשרות מקצועיות ומסלולים מפיגי לחץ. כאשר היום יגיע מובטל, כל המסלולים למיניהם יימצאו סתומים לחלוטין, בלי שום תקצוב, בלי שום יכולת לתת תשובות.

נעצר התהליך של השתלבות יותר ויותר נשים בשוק העבודה, יותר ויותר בתפקידים יצרניים. אנחנו נמצא עצמנו ברגרסיה. הראשונות שייפלטו ממקומות העבודה יהיו נשים, הן הראשונות שיצטרכו לשלם את מחיר המצוקות בשל גזירות כלכליות, בוודאי בתחומים שנוגעים ישירות לנשים, כמו משפחות חד-הוריות וכדומה.

אני לא רואה נתק בין המאבק של ההסתדרות לבין המאבק החברתי שמתקיים היום במדינה, להיפך. אני חושב שהנשים הן הקורבן הראשון למצב של ג'ונגל בשוק העבודה, אין ספק בכך.

האוצר אומר שהישועה תבוא מגירוש העובדים הזרים. לא יגרשו אף אחד, אין סיכוי שיגרשו אותם. העובדה היא שלמעסיקים, שכל-כך נהנים מהנוכחות של העובדים הזרים פה, יש השפעה גדולה. כל ההצגה הזאת, כאילו יציבו מחר אוניות על החופים ויכניסו לתוכן עובדים זרים המיועדים לגירוש - אוי ואבוי לחרפה הזאת של מדינת ישראל. ישימו אוניות ויקשרו אנשים בשרשראות עד שיגיע המטוס שיטיס אותם? אלה תסריטים דמיוניים שתפקידם לתת לציבור עניין לענות בו בזמן מסוים. אם היה אומץ, היו אומרים שכל מי שמעסיק עובד זר בלתי חוקי ייכנס לבית-הסוהר ל-3 שנים. לא צריך שום מכלאות. לא קנס אלא בית-סוהר. היום סחר בעובדים משתלם יותר מאשר סחר בסמים.

אני רוצה להגיד לך שאני מחפשת עובדים ואני לא מצליחה למצוא.

אם תשלמי יותר, יבואו. ברגע שיש עובדים זולים אז משלמים פחות. אם יציעו לאישה, שצריכה לשלם עבור מעון יום ולפיכך נאלצת לעזוב את מקום עבודתה, קצת יותר משכר מינימום אז היא תחשוב לצאת לעבודה אבל אם יציעו לה שכר נמוך כך שבסופו של דבר השיקול הכלכלי הבסיסי לא יאפשר לה לצאת לעבודה, אז היא לא תצא לעבודה. מה שנכון לגבי כל אחד מאיתנו נכון לגבי השוק כולו.

שופטים את מקבלי הבטחת הכנסה. אני מתקומם לגמרי כשאומרים שהבטחת הכנסה היא כלי מעודד אבטלה. יצאתי כעת מדיון בוועדת הכספים. היו שם נשים, ראש הוועד של "לבידי אשקלון" היא אישה, אישה יוצאת מן הכלל. הם מנהלים מלחמה כבר קרוב לשנה בהפגנות, חושפים את עצמם ואת ילדיהם וכל זה כדי לקבל שכר מינימום. אם באמת המדינה צודקת ויש אלטרנטיבה כל-כך פשוטה לקבל הבטחת הכנסה, שנטען שהיא גבוהה יותר משכר המינימום, אז למה אנשים יוצאים לרחובות ומוכנים לבזות את עצמם, לשרוף צמיגים, לעשות את הפעולות הכי משפילות באופן אישי? אתם לא יודעים מה עובר עובד שמוצא עצמו מול מצלמות הטלוויזיה, מה קורה לו בבית לאחר מכן מול הילדים שלו, שאומרים לו: מה קרה אבא? כל החברים בכיתה אומרים שאנחנו מחר נישאר בלי פרנסה, בלי אוכל. זה לא תהליך של מה בכך, והם עושים את הפעולות הללו כדי לחזור ולקבל שכר מינימום במקום העבודה, בעבודה מאוד קשה. תלכו לבקר את העובדות ב"עוף קור" שניהלו מאבק קשה מאוד כדי לחזור ולעמוד חודש שלם עם הרגליים ברטיבות מאוד קשה, בתנאים מאוד קשים, לראות כל היום קורקבנים רצים על סרט נע מול העיניים כדי לקבל בסוף החודש אולי 2,500 שקל, כי עכשיו יש משבר בענף העופות ואין עבודה מלאה בחודש - והם לא הולכים להבטחת הכנסה.

איך זה מסתדר, כל המציאות הזאת, מול המדיניות, שפתאום האוצר גילה מטמון: "הו, תפסתי את הגנבים, הנה יש מטמון" והוא מסתער? מתחיל ויכוח ציבורי מי מרמה את מי. אין בכלל ויכוח על הדבר הבסיסי, שאדם באשר הוא אדם קודם כל רוצה לעבוד. אף אחד לא רוצה לחם חסד, אף אחד לא רוצה שיעשו לו טובות. עוד מעט יתקיפו גם את הנשים העובדות, עוד מעט ימצאו איזה שתי אימהות חד-הוריות שאולי רימו ויאמרו שצריך להעמיד לדין את כל האימהות החד-הוריות כי הן עושות תרגילי הונאה.

אנחנו נעשה הכל כדי לא להעביר את התקציב הזה. היו לנו שלושה תקציבים בשנה וחצי האחרונות, בכולם היתה פגיעה קשה מאוד ברקמות החברתיות הכי קשות. מה זה צמצום בפעילות המדינה? כל צמצום הוא פגיעה בעוד ועוד סעיפים. צמצמו בבסיס התקציב 19 מיליארד שקל, 6 מיליארד שקל לפני שנה וחצי ועוד 13 מיליארד שקל לפני חצי שנה, ורוצים לצמצם עוד 8 מיליארד שקל כעת. מגיעים לצמצום של 27 מיליארד שקל בבסיס התקציב. זה נשמע דבר דמיוני לחלוטין.

ומה ההסתדרות עושה?

היא עושה יותר מכולם, יותר מכל אחד במדינת ישראל. הייתי חבר בממשלה הזאת אך ביום שהקפיאו את קצבת הזקנה ואת שכר המינימום הראשון שפרש מהממשלה היה השר מטעם המפלגה שלי, מטעם "עם אחד". לא חיכינו שיפטרו אותנו. בבקשה אל תטיפי מוסר. ההסתדרות היא שמנהלת את המאבקים בכלים מאוד לא פשוטים. יכולנו לבחור לעצמנו חיים יותר קלים, לעשות את זה בדרך יותר קלה ולהשיג לעצמנו דברים הרבה יותר נוחים. אנחנו פועלים בדרכנו לפי אמונתנו.

זאת מדינה שאיבדה את דעתה לחלוטין. זאת מדינה ששונאת עובדים, שונאת יצירה. זאת מדינה שהצליחה, לצערי הרב, לעשות הפרד ומשול בין הקבוצות שחלקן נהנות מאוד לעשות את המלחמה הפנימית. המלחמה הפנימית לא חשובה. אני מציע לכולם להתמקד בעיקר. העיקר הוא שיש מדיניות אנטי חברתית מוחלטת, עם ניואנס כזה וניואנס אחר. המדיניות היא אנטי חברתית, זה מה שמעניין ונגד זה צריך להיאבק.

אני מודה לחבר הכנסת עמיר פרץ. כמובן שאנחנו חוזרים כל פעם לתשתית של העניין. כפי שאמרתי בהתחלה, אפשר לדבר על 100 שקל פה, 600 שקל שם, סכומים כאלה, שגם הם לא בטלים בעיני, אבל אנחנו מוכרחים לשים לא רק אצבע אלא שתי כפות ידיים על העניין עצמו, על השינוי המוחלט בתפיסה החברתית במדינת ישראל. זה לא שהמדינה השתנתה. אנחנו עדיין קולטים עלייה, עדיין יש לנו בעיות ביטחון. זה לא שהכל השתנה ואפשר להחליף מהלך ולעבור ממדיניות רווחה למדיניות קפיטליסטית כלשהי. הכל נעשה יותר גרוע, העומסים נשארו כפי שהיו והמדיניות השתנתה. מישהו קם בבוקר והחליט וכעת כל מי שלא מקבל את זה חייב לחבור יחד ולהיאבק.


דיווח על רצח אישה על-ידי בן זוגה בנהריה

יש כאן שתי עובדות סוציאליות שהגיעו מנהריה בקשר לנושא הקודם, אשמח לשמוע אותן.

נציג את המקרה. אני חושבת שיש לכך קשר לנושא עליו אנחנו מדברים כעת, למצב הכלכלי. מדובר במשפחת עולים שעל-פי האינפורמציה שקיבלנו מקרובי משפחה כנראה היתה במשבר הקשור גם לעלייה וגם למצב הכלכלי. עד המקרה לא היתה לנו שום אינפורמציה מאף גורם, לא מבית-הספר שבו הילד לומד, לא משכנים, מאף מקור, שום מלה ושום סימן.

כלומר, הם לא היו מטופלים ולא היו רשומים בלשכת הרווחה, שום דבר.

זה היה ממש הפתעה ו"בום" נוראי. באמת לא שמענו על שום בעיה במשפחה הזאת.

אולי יש מקום לעשות פרסום בתקשורת, במיוחד לאוכלוסיית העולים, על סימנים מזהים כלשהם, על דברים שצריך לשים לב אליהם במקרים כאלה. אנחנו מקבלים הרבה שיחות טלפון והרבה דיווחים משכנים, ממקורות שונים, על כך ששומעים צעקות או רואים איזה סימן על הילד. אולי אוכלוסיית העולים לא מכירה את הדברים אלה. כדאי לדבר על זה וכדאי לשים על זה דגש.

דיברנו בשעתו עם משרד העבודה והרווחה שהתכוון להוציא פרסום כולל ברוסית ובערבית שכולל את כל סימני האזהרה וגם הכוונה, לאן ניתן לפנות בכל מקום, מי הכתובת. אז נאמר לנו שזה או-טו-טו בדרך.

חוברות המידע המעודכנות בעברית ייצאו השבוע ומייד עם סיום העבודה על החוברות בעברית הן תועברנה לתרגום לערבית ולרוסית. אני מעריכה שאחרי החגים כבר יהיו בידינו דפי מידע שנוכל לחלק גם לאוכלוסייה הרוסית וגם לאוכלוסייה הערבית.

אנחנו סומכים שאתם גם תפיצו את החוברות. תיעזרו בארגונים כדי שזה יגיע לכל מקום.

בהמשך למה שאומרת גברת גלינה בסוב, אכן לעולים חדשים רבים אין מודעות. אנחנו הוותיקים ערים לעלייה המאוד חדה במקרי האלימות בארץ. אני פקידת סעד לסדרי דין ובמסגרת תפקידי אני אמורה לטפל גם בהוצאת צווי הגנה. אני מגישה תסקירים לבתי-משפט ולבתי-דין בנושא של צווי הגנה וצווי הרחקה, צווים שלעתים קשורים לגירושין ולעתים אין להם כל קשר לגירושין. אני מודעת לעלייה דרמטית במספר מקרי האלימות, הן בין בני-הזוג והן בין הורים לבין ילדיהם. יש ניואנסים שאנחנו יכולים לזהות כאנשים ותיקים, שעולים חדשים בהחלט לא מודעים להם. לכן אני מאוד שמחה שיוצאת חוברת שנוכל להפיץ אותה במסגרת הלשכה.

גם במסגרת ארגונים וולונטריים. נפיץ את זה בכל דרך אפשרית.

יש לי הרבה מאוד דברים להגיד אבל אנסה להתמקד. חשוב לי להביא לידיעת הפורום הנכבד הזה את ההתערבות האינטנסיבית שלנו בטיפול במשפחה. אני מניחה שכאשר כל אזרח במדינה שומע על רצח או על חשד ברצח, זה מצמרר אותו. תמיד דואגים לקטינים שנשארים בבית. אני רוצה להגיד לכם שאצלנו בנהריה יש היערכות מאוד אינטנסיבית והמשפחה נמצאת בטיפול מאוד אינטנסיבי של כמעט כל הגורמים בקהילה. זה כולל כמובן במיוחד אותנו, את מחלקת הרווחה, וכן את משרד הבריאות, השירות הפסיכולוגי וכמובן גם בית-החולים מעורב. נערכנו באופן קהילתי, תוך התארגנות בין-צוותית ובין-מקצועית ואנחנו מטפלים במשפחה בצורה מאוד מקיפה.

אני מודה לך מאוד. אני מקווה שלא תיפגעו במסגרת הקיצוצים. אנחנו שמחים לשמוע על מקומות שבהם הכל עובד בסדר. כמובן שכל מה שאנחנו מדברים עליו כאן אחר-כך בצורה כלשהי יתגלגל לפתח שלכם ויהפוך להיות אחריות שלכם.


הפגיעה בנשים בתקציב 2003 - פגישה עם מטות המאבק

אני רוצה לחדד כמה נתונים שביקשתי במיוחד וקיבלתי מהרשות לכלכלה וחברה של ההסתדרות, לגבי שיעור הנשים מבין אותן אוכלוסיות שציינת קודם.

שיעור הנשים בקרב כלל מקבלי הבטחת הכנסה, מתובעי הקצבה ובני זוגם, מסתכם ב-65.1%, שהם 129,442.

המספרים לגבי המשפחות החד-הוריות דומים, כלומר 44,300 נשים ממשפחות חד-הוריות תיפגענה בכ-700,000 שקל, ומ-4,000 מהן תישלל הקצבה לחלוטין.

אלה נשים עובדות, בעיקר עובדות בארגוני נשים ובמשרדי הממשלה. כ-71% ממקבלי השלמת הכנסה הן נשים. מספרן מוערך בכ-18,000. הן צפויות להיפגע בכ-30% מהקצבה, שזה 607,000 שקלים. מ-1,400 מהן תישלל הקצבה לחלוטין.

אולי תוכלי להגיד ממי הקצבה תישלל.

אני לא יכולה להגיד לך בדיוק. כתוב בתכנית בדיוק מי ייפגע מבין אלה שמקבלות השלמת הכנסה.

לא אומרים מה הקריטריונים.

למקבלת השלמת הכנסה יש רשות להרוויח סכום מסוים. אם היא משתכרת מעל סכום מסוים, זה מקוצץ מהגמלה. זה מחושב לפי רמות, אבל אני לא יכולה לתת לך כרגע את הפירוט.

הגזירות הקודמות היו מוכוונות נשים, והן עברו.

הן כוונו לנשים ולגמלאים.

נשים וגמלאים, כלומר אוכלוסיות חלשות. גם בין הגמלאים הפגיעה העיקרית היתה בנשים. הרי תוחלת החיים של הנשים יותר גבוהה ובין הגמלאים יש לך שוב רוב של נשים.

אני חושבת שיש פה פגיעה מכוונת כי הדבר חוזר פעם שנייה. ברור לי שמישהו העריך שהציבור הזה לא ייאבק. או שהוא בחלקו לא מאורגן - ומקבלי הבטחת הכנסה ומובטלים הם ציבור לא מאורגן - או שצורת הארגון בקרב הציבור הזה היא לא מספיק חזקה. יש הרבה מאוד ארגונים קטנים ואין התחברות לארגון הגדול, להסתדרות ולנעמ"ת להובלת מאבק. אחרת, איש לא היה מרשה לעצמו לעשות פגיעה כל-כך דרסטית ולחשוב שזה יעבור. פה הבעיה.

עזות מצח לחשוב שבכנסת ישראל הנושא הזה יעבור. אם זה יעבור, אני רואה בזה הכרזת מלחמה על הנשים במדינה, בפירוש. לקחת ציבור גדול מאוד של מאות אלפי נשים - בין מקבלות הבטחת הכנסה יש בערך 150,000, בין המובטלות עוד 150,000 - לקחת ציבור של כ-300,000 נשים ולהוריד אותן אל מתחת לקו העוני? אם נעשה חלוקה פנימית נמצא ביניהן משפחות, משפחות חד-הוריות, משפחות עם ילדים. זה מלחמה. ציבור גדול כזה הוא משמעותי מאוד והוא משמעותי גם מבחינה אלקטורלית.

אם לא תהיה התמקדות, והובלת המאבק במפורש על-ידי ארגוני הנשים, על-ידי הנשים, כשכל הארגונים האחרים תומכים במאבק של הנשים, אני לא מאמינה שאנחנו נצליח למנוע את רוע הגזירה.

שמענו כאן את חבר הכנסת עמיר פרץ שנתן לנו את הברכה המלאה. כל ההסתדרות מתגייסת לתמוך במאבק של הנשים. ככל שהמאבק של הנשים יהיה רחב יותר, גם ההסתדרות תיתן את התמיכה.

בדיוק כעת תקופת הצינון בעניין סכסוך העבודה על תוספת היוקר הסתיימה. במקביל פועל מטה המאבק בעניין הגזירות הכלכליות. הגזירות הכלכליות נוגעות בהרבה מאוד מקומות עבודה בהם העובדים נפגעים ישירות ולכן בהחלט ניתן להפעיל צעדים ארגוניים. סמיכות הזמנים מאפשרת גם את סמיכות המאבקים. העניין הזה מחזק את המאבק של ציבור הנשים.

אנחנו בפירוש מתארגנים, יחד עם ההסתדרות, למאבק כולל, תוך תקווה שכולם יצטרפו אלינו, תוך תקווה שאנחנו נוכל לגייס את כל חלקי האוכלוסייה. אני חושבת אישית שהגיע העת שהנשים יובילו את המאבק.

אנחנו מאורגנים.

כל מי שמאורגן, שייצא למאבק.

אני חושבת שזה מעין קו גבול. לא סתם אמרתי שזה התכנית לצמיחת העוני. חלק מההטבות, כמו הגדלת קצבאות הבטחת הכנסה, שונו בעקבות החוק לצמצום ממדי העוני ולצמצום הפערים. אנחנו בעצם הולכים 30-40 שנים אחורנית מבחינת הרווחה, כשאנחנו גם אולי הולכים 30-40 שנה אחורנית מבחינה בטחונית. מי שמחבר בין הדברים, צודק. על כל פנים, אנחנו כרגע בפן החברתי. זה דמותה של החברה. זה גם יכתיב את היכולת שלנו לעמוד מבחינה בטחונית, כי חברה לא יכולה לעמוד אם היא לא חזקה בתוכה.

השאלה היא איך הוועדה יכולה לסייע בריכוז הכוחות. אני רואה, קוראת ושומעת שרוצים להתרחק, שרוצים לשמור ניתוק. אנחנו, נעמ"ת וההסתדרות נוביל מאבק של נשים ושל כלל ציבור העובדים. ככל שיצטרפו אלינו, ככל שיעזרו לנו אנחנו נשמח.

חברת הכנסת רונן הזכירה את ההיבט הפוליטי-מפלגתי שאי אפשר להתעלם ממנו, בפרט שאנחנו נכנסים ערב התקציב לשנת בחירות (ולזה עוד אין תאריך). אני חושבת שהמאבק הזה צריך להיות כלל מפלגתי וצריך להיות נקי. אם אנשים לא יצטרפו למאבק כי פירוש ההצטרפות, ואני שמה את זה על השולחן, הוא גיוס קולות למפלגה ששמה "עם אחד", אז זה לא יועיל.

אבל נעמ"ת היא קואליציה של ארגוני הנשים.

כולנו יודעים איפה היינו, איפה אנחנו עכשיו ומה הכוח של "עם אחד" בכנסת לעומת כוחו בהסתדרות. המפלגות האלה תלכנה לבחירות. אם בו-זמנית אנחנו הולכים לבחירות וגם מנהלים את המאבק הזה, יש לנו בעיה של איחוד הכוחות. כוח מוביל ירצה לקבל את הקרדיט בקולות בקלפי בבחירות הכלליות, שאינן מורכבות רק מהנושא הזה. כמובן שהכנסת משוחררת משיקול מעין זה. אנחנו ננסה לאחד את כל הנשים לפחות ואת כל הכוחות שמסתכלים על זה כעל שינוי מדיניות הרווחה, ועל כך אנחנו נאבקים. כמו שאנחנו מגייסים תומכים בוועדת הכספים או בוועדה הזאת, אנחנו נגייס את התומכים גם כלפי חוץ. אני רק אומרת שנכנס כאן גם שיקול נוסף, שלא היה בשנים קודמות. אני מקווה שזה לא יקטין את עוצמת המאבק.

נעבור לשמוע ארגוני משפחות חד-הוריות. נמצאים כאן נציגי כמה ארגונים. רשות הדיבור לנציגות "מיחד לעתיד". אנחנו לא נציג את כל המסמך שהגשתם אך תתייחסי לדברים שנאמרו כאן. אנחנו לא נספיק לראות שקפים, אני מתנצלת. ידענו מראש שיהיו הרבה אנשים. אנחנו רואים שמרב האנשים יתבטאו.

קיבלתם את החוברת "תכנית למימוש הפוטנציאל התעסוקתי בקרב החד הוריות". אני רוצה להתייחס למה שאמר נציג משרד האוצר. הוא דיבר על חד-הוריות ועל כלל האנשים ואמר: אנחנו נקטין את מספר האנשים שמקבלים גמלת הכנסה, נצמצם את מספר האשרות הזרות ואז הנשים האלה ילכו לעבוד. גברת שרה חורש ממשרד העבודה והרווחה אמרה שזה מחייב מתן הכשרה. משרד האוצר התעלם מנקודה מאוד חשובה בעיני וזה רמת התפוקה של החד-הוריות ושל כל האנשים שאמורים להחליף את הפועלים הזרים, האם רמת התפוקה שלהם היא דומה, כלומר האם זה באמת כלכלי. נציג האוצר התעלם גם מכל התנאים הסוציאליים. אני מקווה שלא יבטלו משכורות מינימום. לפועלים זרים אין אותם תנאים סוציאליים. כלומר, מה שהציג כאן נציג משרד האוצר הוא בעיני מאוד מאוד מעוות. לדעתי אם זה אכן ייצא לפועל - למרות שאני לא מתיימרת להיות כלכלנית - המיתון יהיה יותר גדול משום שהוצאות הייצור תגדלנה ויהיה פחות כדאי למעסיקים לפעול, הם לא יוכלו לעמוד בזה והם ייצאו מהשוק.

יחד עם זה, אני בהחלט חושבת שהמטרה להכניס יותר אנשים למעגל העבודה היא מטרה ראויה. לכן הכנתי תכנית אלטרנטיבית המחולקת לשלושה.

החלק הראשון הוא תכנית הכשרה והשמה. אנחנו מדברים על אנשים שכרגע משום מה הפוטנציאל התעסוקתי שלהם לא ממומש. תכנית ההכשרה וההשמה מחולקת לשלושה שלבים. בשלב הראשון יש להכין את תכניות ההכשרה, כשאנחנו צריכים לאתר את קהל היעד מצד אחד, מצד שני לעשות תחזית צרכי כוח-אדם במדינת ישראל, לעשות ביניהם הצלבה כלשהי ואחר-כך להוציא את זה לפועל. אני מדברת גם על השמה ואני מציעה לפנות לחברות רב-לאומיות ולחברות מקומיות לסייע בהשמה על-ידי מימון התכנית. יש יתרונות לחברות רב-לאומיות ולחברות מקומיות בסיוע ובהשתתפות בתכנית כזאת. קודם כל, זה חוסך להם זמן, זה חוסך להם כוח-אדם. כשיש מאגר אנוש כל-כך גדול ---

אבל צריך לרצות בו.

צריך להוציא את זה לפועל.

חברות בחוץ-לארץ לא עומדות בתור לחפש את האנשים האלה שאנחנו רוצים לקלוט.

חברות בין-לאומיות לא עומדות בתור, אבל גם אף אחד לא מציע מאגר אנוש כזה. חברות מוציאות הרבה מאוד כוח על משאבי אנוש. את באה ואומרת להן: יש לי מאגר אנוש כל-כך גדול עם כל-כך הרבה נתונים, בואו ותשתתפו במימון.

עם נתונים של העסקה שלא עומדת בתחרות מול ההעסקה זולה במקומות אחרים.

בדברים מסוימים.

והם ממש מוציאים מכיסם ונותנים ...

המסמך שהגשתם נמצא בפנינו. השאלה ששאלתי תתעורר רק אחרי שיקראו את הכל ויברכו, אז ישאלו מה בכל זאת המקור הכספי.

אני רוצה להתייחס לחלק השני. אני מדברת על הקמת קרנות למיזמים של חד-הוריות. אני מדברת מתוך הניסיון האישי שלי. נשים רבות בעלות השכלה ויכולת חיות פרדוכס והן נאלצות לחיות מגמלת הכנסה. זה לא בגלל שהן לא רוצות לצאת לעבוד, זה לא בגלל שהן לא מיומנות או שהן לא מוכנות להתפשר. זה בגלל שאין היום שום מקום שיכול או רוצה או מעוניין לקלוט אותן. מצד שני, יש להן יכולת ליזום, לעשות דברים, להוביל ולייצר עבודה. אני מציעה בתכנית שלי לנסות ולהפנות קרנות מסוימות - יש כבר קרנות שפועלות לסיוע לעסקים של נשים - וכן להקים וליזום קרנות כאלה שיעזרו לנשים להקים וליישם מיזמים. אני חושבת שכדאי להתייחס לנשים האלה כי הן נשים שפשוט תיפולנה בין הכיסאות. גם תכנית ההכשרה של משרד העבודה והרווחה לא תתאים להן, וזה חבל. יש את תכנית ויסקונסין ויש את התכנית שלכם, יש כמה תכניות, אבל הנשים האלה שכבר קיבלו הכשרת-יתר לא יתאימו להן.

אנחנו מודים לך. כפי שאמרתי, המסמך נמצא בפנינו.

אני מהקואליציה למשפחות חד-הוריות ואישה מוכה שנים רבות בעברי.

אתמול פנתה אלי אישה שמקבלת מכות מבעלה כבר למעלה מעשרים שנים ואמרה לי שהם ניסו גישור וניסו הליכים. היא אמורה לקבל רק 30,000 ממכירת הבית המשותף ולכן יש לה הרגשה שהיא תעדיף להישאר שנים רבות במצב הזה, במכות שכבר הורגלה אליהן, מאשר לקבל עוד מכה כלכלית שלא יהיה לה איך להתמודד איתה, שתזרוק אותה לרחוב ללא כסף לשכר דירה. היא אישה נכה שמקבלת קצבת נכות. בנעמ"ת עשו לה הערכה לגבי ההכנסות שלה, כמה ממזונות, כמה מכל מה שהיא תקבל. היא אמרה שעדיף לה להישאר היום ברווחה כלכלית עם הבעל ולהמשיך לחטוף מכות מאשר לחיות בעוני: גם להיות לבד, גם להתמודד עם הילדים וגם עם העוני. בעיות כלכליות מובילות לאלימות ואלימות מובילה לקושי כלכלי.

רציתי להתייחס לכמה דברים שלא דיברו עליהם, כמו מענק לימודים. בימים אלה יתכן מאוד שהוא יופסק. אנחנו מדברים על 500-700 שקל למשפחה. זה מענק שניתן באופן חד-פעמי בתחילת שנת הלימודים שמסייע לרכוש קלמר וספר לילד, והוא גם מופסק כשהילד מגיע לגיל 14.

האם יש אינפורמציה בדוקה על מענק הלימודים? קראנו על זה. האם כרגע זה ברשימת הדברים שיקוצצו?

זה לא הוגש לממשלה ולא נדון בה.

בכל אופן, אנחנו מדברים על פתיחת שנת הלימודים ב-2002.

בתכנית שהממשלה אישרה אין שום רכיב של הפחתת מענק הלימודים.

לגבי חוק המזונות, אנחנו מדברים גם על הקושי כאשר יש חיילים בבית. טרם עברה הרחבת החוק כך שיכלול ילדים עד גיל 21. גם זה מקשה על מצבן הכלכלי של אותן נשים.

יש נשים שקיבלו הכשרה מקצועית. אני יכולה לתת דוגמה טובה מקצרין, שם הרבה חד-הוריות קיבלו הכשרה מקצועית אך אין תעסוקה. בתי מלון בטבריה היום "על הפנים" ולא יכולים להעסיק אותן. מעסיקים בחצור הגלילית חושבים על עלות הנסיעות כדי להסיע את הנשים לעבודה. עם כל הכבוד לכך שהן קיבלו הכשרה, אין להן שם עבודה. הן באמת מעדיפות לצאת מהמעגל של מקבלות הבטחת הכנסה או דמי אבטלה אך אין מקומות תעסוקה. הן ראשי משפחות חד-הוריות שיושבות בבית ומתמודדות עם הקושי.

דבר אחרון שרציתי לציין הוא שהשכר מוקפא, לעומת המחירים של מוצרי הצריכה שעולים. שלא לדבר על עליית שכר הדירה, ארנונה, חשמל וכולי. המזון הבסיסי עלה בעוד שהשכר מוקפא. אין שום איזון בין הדברים. גם זה מוסיף לקושי.

זה אירע עוד בגזירות הקודמות, העלאת המע"מ באחוז נוסף והקיצוצים הרוחביים שפוגעים בכולם.

הקושי הזה נוסף לדברים הקיימים ולקיצוצים העתידיים. מורידים את המשפחה החד-הורית עוד יותר אל מעגל העוני. יש עוד משפחות רבות בדרך. כמו בדוגמה שהצגתי בתחילת דברי, יש נשים שמעדיפות לחטוף מכות מאשר להתגרש כדי שלא תהיה להן עוד מכה כלכלית להתמודד איתה.

גם אני אם חד-הורית ואישה עובדת. רציתי לדבר על ציבור האימהות החד-הוריות העובדות. מאוד חשוב שהאוצר ישמע את זה. הציבור של האימהות החד-הוריות קיבל עזרה של שקלים מועטים בשכר דירה או בהנחה בארנונה או בהנחה במעונות יום וזה עזר לתקציב המשפחה החד-הורית. מה שהולך לקרות בעקבות הקיצוצים והתקנות החדשות, ברגע שיפסיקו את הסיוע הקטן הזה אותן אימהות חד-הוריות לא תוכלנה להמשיך לעבוד, כי הן לא תוכלנה לשלוח את הילדים למעון ולא תוכלנה לשלם שכר דירה. הן תפסקנה לעבוד ואז הן תיכללנה שוב בציבור האימהות שתקבלנה הבטחת הכנסה. מה עשינו? במקום לעזור בכמה מאות שקלים, בעקבות הפחתת הסיוע האימהות האלה תצטרכנה לקבל כמה אלפי שקלים כי הן לא תוכלנה להמשיך לעבוד. כפי שנאמר כבר, זאת כלכלה שמעודדת עוני במקום לעודד את האימהות להמשיך לעבוד, להמשיך לכלכל את הבית בעזרה של כמה מאות שקלים בלבד. זה מאוד מגוחך. איך כלכלנים לא חשבו על כך?

יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל.

אני רואה שגברת ברכה ארג'ואני נטשה אותנו והיתה כאן עוד גברת שכעסה שלא נותנים לה לדבר וגם היא הלכה.

לגבי הגזירות וטיבן, הן ברורות לנו. כמעט כל הדוברות ציינו בגירסה כזאת או אחרת את הפגיעה בציבור הנשים בסעיף זה או אחר, בהדגש זה או בהיבט אחר. אני רואה את החשיבות של זימון הפגישה הזאת בראשות חברת הכנסת יעל דיין בעצם הרצון המשותף לצאת למאבק ציבורי תקשורתי. זאת נקודת המוצא שצריכה להיות מכאן ואילך. אין טעם לדשדש במה שיש. כולנו כבר קראנו, אנחנו יודעים, הבנו ואנחנו ניצבים נוכח הגזירות האלה.

אתן חברות הכנסת שלנו, אתן המחוקקות, אתן שמביאות את הקולות מן השטח ומשמיעות את המצוקות שלנו כנשים בוודאי צריכות את התמיכה הציבורית והמאבק הציבורי, כאשר אתן בחזית עושות את העבודה בתוך הבית הזה. אם כל הארגונים יחד לא יתנו יד למאבק אחד גדול וחזק ---

זה קיים. אתם לא בעניינים.

מאבק לא של כל אחד בנפרד. אם כל רסיס מושך לכיוון אחר אזי לא יהיה למאבק שום סיכוי. מאבק ציבורי צריך להיות מובל באופן רציני, עם הדים תקשורתיים אמיתיים. אחרת, לא יהיה לכך שום סיכוי להצליח.

אתם אומרים שזה קיים או שזה לא קיים, שזה אחר-כך או שזה לפני. מוכרחים לעשות כאן תכנית טקטית רב-שלבית. זה מאבק ארוך שלא יסתיים בהפגנה אחת היום ושנייה מחרתיים. אנחנו ננהל מאבק מעכשיו ועד דצמבר, בשלבים שונים, בהיבטים שונים. מוכרחים לתאם את הזמנים האלה. אחרת, לא יהיה כוח. עכשיו מתחילים החגים, אחר-כך תתחיל שנת הלימודים ולנשים יהיה קשה יותר להתארגן. יש לנו אפשרות עכשיו בתקופת הביניים לשבת יחד עם כל הארגונים וכל הקבוצות ולעשות תכנית ארוכת טווח, שכל דבר יהיה ממוקד: בין אם זה על הכנסת, או על ועדת הכספים, או על שר האוצר, או על הממשלה, או על קבוצות כאלה ואחרות. יש לעשות תכנית מסודרת, כי זה עניין שימשך חודשים ארוכים. אני מקווה שבעקבות הישיבה הזאת נצליח להגיע לתיאומים כאלה, שכל אחד יידע מתי הוא עומד על המפה ומתי הוא משקיע את מירב התחמושת והכוח.

אני מ"קול האשה", ארגון פמיניסטי ירושלמי. הארגון שלי תומך במאבק שמאחד כוחות. יחד עם זה, אסור להתעלם מהפילוסופיה שעומדת מאחורי התקציב או הגזירות הכלכליות, שלא פוגעות רק בנשים אלא פוגעות גם בערבים. בהפגנה ביום שלישי עם נשות נעמ"ת סתמו את הפה לחבר כנסת ערבי. אני לא בעד הכנסת פוליטיקה אבל יש פה מדיניות מסוימת.

צריך להבין שכלכלה היא לא דבר אובייקטיבי. אני רוצה להתייחס גם לאלטרנטיבות כלכליות. צריך למצוא אלטרנטיבות כלכליות שיציעו כלכלנים כנגד תכנית הממשלה שהיא לא ליברלית ושהיא חותרת נגד מדיניות הרווחה. אני חושבת שמפה צריך לצאת עם בשורה חדשה, שכלכלה זה לא דבר אובייקטיבי. צריך להבהיר שמאחורי התכנית הכלכלית והנתונים שמציגים בפנינו יש איזה תפיסת עולם, ואיתה אנחנו צריכים להתמודד.

אני מבהירה שזה לא הישיבה האחרונה בנושא הזה, רחוק מזה. אנחנו נתכנס ככל שצריך וכל מי שיושב כאן יוזמן כמובן. מכאן תצא גם תכנית פעולה וגם תיאום עם גופים אחרים, בהתאם לצרכים.

נדמה לי שהזמנו נציגה מהמגזר הערבי.

אני מהמגזר הערבי בנעמ"ת. עצם העובדה שלא הגיעו נציגות מהמגזר הערבי כמדומני נובעת מכך שבחברה שלנו אין מודעות לגזירות הכלכליות. אנשים לא רואים טלוויזיה, לא קוראים עיתונים ולא יודעים מה קורה להם. אני למשל בנעמ"ת עושה עבודה בכדי להפיץ את המודעות, אבל זה לא מספיק. צריך שכל הארגונים יתלכדו ויגבירו את המודעות בקרב האנשים כדי שיידעו מה הולך לקרות במדינה הזאת מבחינה כלכלית.

אני חושבת שבחלק גדול מהארגונים יש נציגות ערביות והם דואגים ומטפלים בכלל ציבור הנשים. בוודאי במשרד העבודה והרווחה, במוסד לביטוח לאומי ובאגפים אחרים כפי ששמעתם, ומזה התחלנו, מתנגדים לתכנית הקיצוצים הזאת. קודם כל, יש לנו כאן את בני-הברית הפנימיים, ואני מאוד שמחה על כך, ברמה של אנשי מקצוע ולא ברמה הפוליטית (לפוליטיקאים אולי יש שיקולים כאלה או אחרים). שם בוודאי יש אבחון ודאגה למגזר הערבי באותו סדר גודל שהם יוצאים נפגעים. הערביות, הדרוזיות והבדואיות במקרה לא נמצאות כאן היום אבל בדרך כלל הן כן מגיעות. אולי במגזר הערבי המודעות של הנשים עצמן היא לא גבוהה, למרות שלא הייתי מכלילה, אבל בוודאי המאבק נעשה גם עבורן.

הייתי בסיור ברהט לא מזמן וכן בצפון ונפגשתי עם בדואים ועם דרוזים. אני לא יכולה להגיד שהם מתעלמים מהבעיות האלה, שהנשים עצמן לא מודעות. יש להם בעיה כפולה, ומייצגת את זה חברת הכנסת חוסניה ג'בארה בהרבה צורות, גם כנשים בתוך החברה שלהן וגם כערביות כלפי חוץ.

אנחנו התלכדנו בעניין המאבק בעוני. בכל אופן, אני רוצה להצהיר שויצ"ו כמובן מצטרפת למאבק.

אני מייצג את הארגונים החברתיים. ברצוני לומר קודם כל שהוקם פורום שמאגד 70 ארגונים. 70 ארגונים נשמע הרבה אבל לחלק מהארגונים הללו אין שטח, כמו האגודה לזכויות האזרח. יש ארגונים שיש להם שטח, כמו "ידיד" או "מחויבות", ארגונים שנמצאים בעיירות פיתוח ויכולים לפעול. גברת טליה לבני, יושבת-ראש נעמ"ת, נתנה לנו סיוע רב מאוד בהפגנה הראשונה שנערכה ביום שלישי.

יש לנו שלושה צירי מאמץ. ציר אחד הוא ציר ציבורי, שבו אנחנו בונים תכנית פעולה יחד עם תנועות נוספות. יש לנו בעיה של משאבים ולכן גם אני חושב שעלינו לשלב ידיים עם ההסתדרות כי בלעדיה קשה לנו. זה מחייב לשלב ידיים ולא לפעול מפורדים.

ההערה שהעירה חברת הכנסת יעל דיין לגבי השימוש הפוליטי - זה חלק מהבעיה. יש אנשים שהם רגישים להשלכות הפוליטיות ולא מוכנים ללכת לצד חבר הכנסת עמיר פרץ למשל. אני חושב שמפה צריכה לצאת קריאה גם לאנשים האלה להצטרף למאבק.

מי שלא מוכן, לא ילך איתנו. מי שאומר שהוא רוצה ריחוק מנעמ"ת ומההסתדרות לא יכול לצפות לכוח שלנו במאבק, חד-משמעית.

אנחנו מבינים על מה מדובר. אנחנו לא רוצים לתחום את המאבק הזה רק להסתדרות ורק לחבר הכנסת עמיר פרץ, גם אם הוא מוביל אותו. אם יאמרו לי שאם לא אבוא עם עמיר פרץ אז שלא אבוא בכלל, אז אני אבוא עם קבוצה אחרת.

אני לא מדברת על חבר הכנסת עמיר פרץ אלא על ההסתדרות. חלק מהארגונים דיברו על כך שהם רוצים ריחוק מההסתדרות.

אנחנו לא רוצים להיות מזוהים עם ההסתדרות.

לא נפתח כאן את הוויכוח חסר התוחלת הזה.

זאת הבעיה הכי גדולה שלנו, מלחמה בין החלקים הקטנים. אבל קורים גם דברים יפים, כמו למשל שבמשמרת המחאה האחרונה מול שר האוצר, מר סילבן שלום, היו 120 איש, ביניהם עולים חדשים, אנשי מרצ, אנשי ש"ס ואנשי ליכוד. אני חושב שזה מקור כוחנו. יש את הציר הזה, שאנחנו בונים אותו על אף שאנו יודעים את הקושי שלנו בארגון אירועים המוניים. לא נצא בהצהרות שאנחנו נוציא מיליון איש לכיכר רבין כי אנחנו לא נצליח. אנחנו מדברים על משמרות מחאה קטנות עד אוקטובר-נובמבר, עד שיתחיל הבלגן הגדול, ואז לראות מה יקרה, מתוך הבנה שלאט-לאט אנשים יבינו וגם הגזירות תצאנה לפועל.

ציר שני הוא הציר הפוליטי. המשמעות היא שאנחנו נעבוד מול חברי כנסת.

ציר שלישי הוא ציר שבו אני חושב שחברות הכנסת וגם הוועדה לקידום מעמד האישה יכולים לעזור לנו, זה הציר המעשי במובן החקיקה: איך אנחנו מתמודדים עם זה. אין לי שום עניין עם מר אודי בן-דרור. העניין היחידי שלנו הוא עם שר האוצר שאימץ את המדיניות הזאת. אנחנו רוצים לעמוד מולו ולהציע חלופות, והן חייבות להיות חלופות רציניות. אבל זה יכול להגיע מהצד השני, כלומר חברת כנסת יכולה לשאול שאלות.

בזמנו עלתה הצעת חוק לפיה כשמגישים תקציב, מול יעד הגרעון וההשפעה על יעד התקציב יהיה גם פירוט של ההשפעה על יעד האבטלה ויעד הצמיחה.

אחת השאלות שצריכות להישאל בתכנית הזאת, אם בשאילתה ואם בדרך אחרת, אבל ברמת רחל בתך הקטנה, כלומר באמת ברמת הפירוט, איפה יווצרו מקומות עבודה. אנחנו בדקנו את זה. אנחנו מנסים לעשות עבודה רצינית בפורום, עם כלכלנים כמו פרופ' אריה ארנון וכמו פרופ' רובינשטיין, אנשים בעלי שם, לנסות להבין איפה באמת תהיה פה הצמיחה. אני אוכל להסכים עם התכנית הזאת בחצי פה אם באמת יהיו מקומות עבודה אבל כשאין מקומות עבודה אז בוודאי שאין לה מקום. השאלה היא האם האוצר יכול להציג איפה יווצרו מקומות עבודה.

מצד שני, יש נסיונות יפים מעבר לים. שר האוצר הבריטי, מר בראון, עשה לאחרונה תכנית של מעורבות ממשלה. מרכז המחקר של הכנסת יכול לברר מה החוקים הכלכליים שנחקקו לאחרונה בארצות שונות, לא חוקים מה"ניו דיל" של 1930. אותו דבר עשתה השרה מרטין אוברי בצרפת במשרד הסולידריות והתעסוקה. גם היא נלחמה באבטלה בדרך של יצירת מקומות עבודה.

אפסיק אותך. כפי שאמרתי, אנחנו נקדיש ישיבה נפרדת לנושא החלופות ולבחינה של התקציב עצמו, סעיף-סעיף ונראה מה אנחנו מציעים.

אלה משאבים שישנם בידכם ועליכם להבין שלנו יש אותם רק מאוד במשורה. לכן הוועדה יכולה לשמש לעזר במציאת המידע. אצלנו אנשים עושים את זה על חשבון זמנם הפרטי ובאופן מאוד אזוטרי.

את זה אנחנו נתאם בקשר ישיר.

אני מקדמת בברכה את הדיון. אני בחורה מעשית. הסיסמאות יפות, גם בנושא של הטרדה מינית. לקחו את המושכות לידיים, יצאו למבצע ניקיון וצריך להוכיח את זה בשטח.

אין בינינו חילוקי דיעות. כולנו צריכים להתלכד כגוף אחד ולפעול יחד. מה לעשות שנעמ"ת וההסתדרות הם שיוכלו להוביל את המאבק, נקודה, מבחינה ארגונית, מבחינת הוצאת עובדים לשטח, מבחינת התייצבות וולונטרית.

אני מייצגת 1,800 עובדים. בשריקה אחת אוכל להשבית הכל, אין לי בעיה. אני יושבת-ראש ועד עובדי "משען". אני מייצגת 1,000 נשים, שכ-400 מהן נמצאות במצב כלכלי לא קל, חלקן חד-הוריות.

אי אפשר לתקן את כל העולם בבת אחת אבל נצליח במאבק אם נצעד כגוף איתן, בלי חשש מפוליטיקה, בלי חשש שיקחו לי את הכיסא או שהסיעה שלי תנזוף בי. החלטתי לקחת שבת לעצמי כי הדבר הזה לא יכול להימשך, נקודה. אנחנו אוטמים אוזן אך האוזן השנייה שומעת, אוטמים עין והעין השנייה רואה. אי אפשר יותר לשתוק. כבר שבענו משתיקה.

בארצות נאורות כל עליית מחירים ולו הקטנה ביותר מעוררת מאבק ואנשים מפסיקים לקנות את המוצר. אצלנו מכים אותנו ואנחנו ממשיכים לדהור. מה זה? לאן אנחנו נגיע באופן הזה? מפה צריכה לצאת קריאה חד וחלק להתרכז בכל כוחותינו, נשים גברים וטף, להוציא לאור את כל התמונה המכוערת. לא ניתן לרגע אחד להמשיך כך הלאה.

אני מאמינה בארגון. נעמ"ת אכן עושה ימים כלילות וההסתדרות משקיעה את הנשמה שלה בנושא. אם רוצים חלוקה לסיעות, אני רוצה לראות מי יכול להביא תוצאות ואותו אנחנו נבחר בקלפי. זה המבחן ואלה ההוכחות.

אם זאת תהיה המוטיבציה אז לא נגיע לשום מקום.

איזה כוחניות פה.

האוצר מכה אותך ולוקח לך מהכיס בכוחנות, שולפים לך מהכיס בלי לשאול אותך בכלל כי תלוש המשכורת שלך הוא בידיים שלהם.

תודה רבה. אני האחרונה שלא מעריכה את הכוח של נעמ"ת ושל ההסתדרות והכוח למוביליזציה אבל כשהדברים בסוף מגיעים להצבעה ולהכרעה לצערי הרב אין קורלציה בין 1,800 שאת מייצגת לבין כנסת של 120 חברים שצריכה להצביע על איזה תת-תת-סעיף. אנחנו מדברים על התקציב.

אני לא מדברת על הצבעה בכנסת. לא רק ההצבעה מעניינת אותי. מעניין אותי הכוח ולצאת למאבק.

אותי מעניין גם סוף המאבק. אותי מעניין גם הפרט, איך הוא ייצא מהמאבק הזה. אנחנו חייבים להגיע להישגים, אסור להעביר את התקציב הזה, אבל שדה המאבק הוא לא ברחוב ולא בכיכר אלא התקציבים עוברים בכנסת.

זה אומר שיש על מי ללחוץ.

עלינו להיות חכמים. זה לא רק המוביליזציה. הרי בסופו של דבר בשנה שעברה לא העברנו תקציב וב-31.12 נאלצו להודיעו שאין תקציב, שדוחים אותו לחודש מרס. לא נתנו להעביר את התקציב ואמרנו שדברים מסוימים הם בל יעבור. אחר-כך העבירו חלק מהתקציב והתחילו קיצוצים.

עכשיו אנחנו נמצאים לקראת תקציב 2003 ואנשים כמוני אומרים: התקציב הזה לא יעבור. לפי החישוב שלנו יש לנו רוב. כאנשים אחראיים בכנסת אנחנו כן מציעים חלופות. אנחנו לא אומרים תזרקו הכל. תקציב הביטחון סופג את הקיצוץ הגדול ביותר ואנחנו יודעים שגם לזה צריך למצוא חלופה. אנחנו אומרים: החלופה היא לא על גבן של הנשים, בוודאי לא על גבן של הנשים החד-הוריות, הנשים המוכות וכן הלאה.

יושבות כאן מפלגות רציניות מאוד ומציעות הצעה של תקציב שונה מהתקציב המוצע. אנחנו לא נניח לאף סעיף. זה הסיפור הפוליטי, באשר לאפשרויות של הכנסת.

צריך ליצור לחץ על כל אחד מחברי הכנסת או מהמקום שהוא בא ממנו, או מהמפלגה שהוא בא ממנה, או ממקום מגוריו, או מהמשפחה שלו, או מהעדה שלו, או מהמגזר שלו, או מהסקטור שלו, הכל הולך. כל אחד מחברי הכנסת מייצג כאן קבוצה מסוימת. ישבה איתנו חברת הכנסת מרינה סולודקין. היא יכולה להיות עד מחרתיים בקואליציה, היא היתה סגנית שר וכן הלאה, אבל היא לא יכולה להצביע בעד התקציב. צריך לדאוג שההרגשה שלה תמשיך להיות כך. חברת הכנסת נחמה רונן היא חברה בקואליציה אפילו יותר ממני, כי אני הצבעתי כבר בממשלה נגד התקציב. אם היא אומרת שהיא מחויבת להפיל את התקציב הזה אז יש לנו רוב בבית הזה. צריך לשמור שהרוב הזה ימשיך לחיות ולהיות חיוני ולא לפספס אותו עד הרגע האחרון. לפיכך אמרתי שזה מאבק ארוך טווח. בין היום לבין ההצבעה יכול לקרות הרבה. צריך לשמר בכל דרך אפשרית ובכל לחץ אפשרי את הקבוצה שיש לה רוב היום. יש מקומות שצריך ללחוץ פחות ויש מקומות שצריך ללחוץ יותר.

אני משמש יושב-ראש ועדת חינוך במסגרת השדולה למאבק בעוני בירושלים. השדולה הזאת מאגדת בתוכה ומנסה לתאם כל מיני פעולות בין גורמים שונים בירושלים שפועלים באופן כללי נגד העוני.

אין זה סוד שירושלים היא העיר הענייה ביותר בארץ. אנחנו יודעים שמעבר לאותן נשים חד-הוריות ואחרות שמוגדרות בכל מיני הגדרות ומקבלות סיוע כלשהו, למשל כדי לקנות ספרים לילדים בתחילת שנת הלימודים, יש הרבה משפחות עניות שלא מוגדרות כחד-הוריות ולא מקבלות את ה-500-600 שקל האלה והילדים שלהן מגיעים לבית-ספר בלי ספרים. אני לא יודע איך ילד שמגיע לבית-ספר בלי ספר, אם הוא לא יוצא דופן מבחינת האינטליגנציה שלו, איך הוא לא יגיע להיות עני. אם היום הוא בכיתה א' אז בעד 10 שנים או 15 שנים הוא יהיה אחד האנשים מתחת לקו העוני.

אלה דברים המנוגדים לחוקים במדינת ישראל. הרי בישראל יש חוק הקובע שלימודים צריכים להיות בחינם, יש חוק חינוך חובה חינם. הכל הולך אצלנו במין צורה כזאת: אומרים שיש חוק חינוך חובה חינם אבל את הספרים ישלמו ההורים, את דמי השכלול לטיולים וכדומה ישלמו ההורים. ההורים צריכים לשלם עבור כל מיני הוצאות שקשורות ללימודים בבית-הספר. אם ההורים עשירים, אז אין בעיה, אז יש חינוך אפור ויש חינוך בצבע סגול או בכל מיני צבעים והילדים מקבלים הכל. אבל אם להורים אין, אז מה? אז הילדים לא מקבלים כלום.

אני רוצה לקטוע אותך כאן. הנושא הזה נדון, אפילו ברגע זה, בוועדת החינוך והתרבות. בכוונה לא דנו היום בקיצוצים בתקציב החינוך. זה גם לא המנדט שלנו. קיצוצים בתקציב החינוך, כפי שציינת, פוגעים גם בנשים וגם במשפחות והפגיעה היא קודם כל בילד. לכן הקיצוץ בתקציב החינוך לא נדון כאן היום.

אני מציג את זה רק כדוגמה להרבה דברים אחרים שפוגעים בקבוצות של נשים ופוגעים גם בקבוצות רחבות יותר של עניים. זה לא דבר שהוא יחודי. אולי למדינה יותר קל לפתור את הבעיה על-ידי זה שנותנים לנשים חד-הוריות איזה עצם, שהיא אולי קטנה יחסית ולאוצר קל לשלם את זה. כשצריך לשלם את זה לקבוצה הרחבה יותר של העניים אז פתאום אין.

אתה לא רוצה לקחת את זה מהחד-הוריות אלא אתה רוצה לתת את זה גם לאחרים.

אני שמח שנותנים, ואשמח אם יתנו את זה גם הלאה לקבוצות רחבות יותר.

אני חושב שאחת הבעיות הכי קשות - וזה כבר נאמר כאן - היא איך לנטרל את התחרות הפנימית שיש בין החלשים. הרי כל הקבוצות שאנחנו מייצגים הן קבוצות של חלשים. לא תמיד מי שיושב פה בכיסא הוא עצמו חלש אבל הוא מייצג קבוצה של חלשים. מה שקורה באופן טבעי הוא שכל קבוצה רוצה לקבל את ה-benefit על המאמץ שנעשה, וזה טבעי וברור. אני חושב שאחת המשימות של כל היושבים מסביב לשולחן הזה היא לחשוב איך לנטרל את התחרות הזאת, שהיא תחרות הרסנית. הרי בסופו של דבר מי נפגע? לא הנוכחים כאן נפגעים כי רובנו פחות או יותר מסודרים. מי שנפגע זה אותם אנשים שבאופן תיאורטי אנחנו אמורים לייצג אותם.

אנחנו אמורים למצוא דרך לשים את כל היוקרה האישית או הארגונית או איך שלא נקרא לזה בצד, אם זה שייך למפלגה כזאת או למפלגה אחרת, או לנעמ"ת, או להסתדרות, או לא משנה מה. אנחנו צריכים להיות מספיק חכמים מול חכמי האוצר ומול חכמי המדיניות הכלכלית החדשה לשים את כל הדברים האלה בצד ולראות איך אנחנו מתאחדים. הכוח שלנו הוא ממילא קטן יחסית אליהם. מי אנחנו מול בעלי ההון? אנחנו בסך הכל חלשים גם אם נתאחד, אז עוד ליפול לתוך המלכודת הזאת של מלחמה אחד מול השני?

אני תומך בהצעתה של חברת הכנסת יעל דיין. לדעתי אנחנו צריכים לראות איך להתארגן בזמן שעומד לרשותנו. אנחנו כעת בחודש אוגוסט. יש לנו זמן עד סוף חודש דצמבר, שאז בסופו של דבר מורידים את הפטיש ואומרים באופן סופי שהתכנית אושרה. אנחנו צריכים לראות איך בונים את הדברים האלה, תוך שיתוף פעולה מקסימלי של כולנו, לראות איך יש לפעול כדי לעצור את התכנית הבלתי אנושית הזאת. היא פשוט לא מוסרית ולא אנושית.

אני חושב שזה אפשרי, אף שזה יהיה קשה. אפשר לעשות את זה. אשמח, חברת הכנסת יעל דיין, אם את תובילי את זה יחד עם עוד אנשים. אם ההובלה תהיה על-ידי בן אדם אחד אז יגידו שהוא מוביל את זה לבד, שהוא רוצה לתפוס על זה טרמפ.

אם יוביל את זה רק אדם אחד, אנשים לא יצטרפו אליו.

אם ההובלה תיעשה על-ידי מספר אנשים יחד, בשיתוף פעולה, אז לא יוכלו להגיד שהנה האדם הזה רוצה אחר-כך לגזור את הקופון בקלפי.

אני רוצה להצטרף למה שאמר מר יובל אלבשן. ברור שיש כאן הסכמה רחבה על היציאה למאבק הזה אבל גם אי אפשר להתעלם מן המשוואה הבסיסית שבסופו של עניין צריך לאזן אותה. אני חושבת שכוחנו יהיה בהבאת חלופות אינטליגנטיות. אם רק נצא באופן שלילי ונגיד לא לזה ולא לזה ולזה, אז יגידו: בסדר אבל אין. אנחנו מוכרחים להכין מראש את כל התשובות.

שמחתי לשמוע את ההצעה, ורציתי להציע אותו דבר, וזה באמת התרומה שחברי הכנסת יכולים לתרום למאבק, שיימסר המידע הסולידי הזה גם ממרכז המחקר והמידע של הכנסת וגם נדרוש נתונים נוספים מהאוצר, לא רק הנתונים שהם אוהבים להביא לשולחן אלא גם נתונים אחרים שיש בידם. זה מה שצריך להביא לתוך הדיון.

רציתי גם להצטרף לדבר השני שמר יובל אלבשן אמר. עם כל הכבוד לגברת טליה לבני ולנעמ"ת, המקום שלכם ידוע ומכובד אבל אם הדרישה תהיה להתחבר להסתדרות, זה ייפול לפני שזה יקום. זה צריך להיות שיתוף פעולה. אני מקווה שאתם מבינים גם כן מה זה שיתוף פעולה ושלא תקראו באמצע הדרך לאנשים להתפקד למען ההסתדרות.

אף אחד לא דיבר על התפקדות.

למה להתפקד? מישהו דרש ממך להתפקד? זה לא רלוונטי בכלל. הנושא כאוב וטעון.

תפסיקו עם הכוחניות הזאת.

אנחנו כבר ויתרנו, כבר כשלנו מרוב שוויתרנו. עכשיו אנחנו צריכים להראות כוח.

אני מקשיבה לדברים ולפעמים זה קצת מרגיז שאנחנו באים להילחם למען מטרה ואנחנו בעצם מפספסים אותה. במדינת ישראל אמורה להיות ממשלה של רווחה אך לצערי יש לנו ממשלה ללא רווחה.

כמחזיקת תיק רווחה החלטתי להקים פורום כדי להילחם בנושא הקיצוצים ובגזירה שנחתה עלינו ביום בהיר על-ידי שר האוצר והממשלה. קראתי בעיתון שקם פורום שמאגד את כל הארגונים. לא חשבתי פעמיים, התקשרתי למר יובל אלבשן והשארתי הודעה שאני רוצה להצטרף עם כל הכוח של הארגונים שלנו בתל-אביב לטובת המטרה. למה לי להקים עוד פורום ולמה לי להילחם לבד? למה לי לעשות עבודה כפולה?

אני חושבת שאנחנו מפספסים את המטרה שלנו בכוחניות-יתר ובמלחמה לא ממוקדת. בואו נלך ביחד, נילחם למען המטרה, ולא משנה מי יוביל. כשאני רוצה להילחם בקיצוץ כלשהו בעירייה כחברת מועצה אני מעלה את הנושא לדיון, מביאה את הארגונים ולא משנה לי כיצד נגיע למטרה. מצידי שכל אחד ייקח לעצמו את התהילה. השאלה היא מה אני מרוויחה לטובת העניין. אז בואו באמת נלך ביחד ונילחם.

אני חייבת לחזק את חברת הכנסת יעל דיין. אני מודה לך אישית, גם כנציגת הרווחה וגם כנציגת השלטון המקומי, על כל הכינוסים ליישום המטרות ועל הדגש שאת שמה על הנשים בכל דבר. את מעבירה לנו מידע ואני חוזרת לתל-אביב עם המידע הזה, מעבירה הלאה ובכך אני זוכה.

אם יגידו שולה אגמי או יעל דיין או לא יודעת מה - זה לא משנה ואנחנו לא נשיג שום דבר. אנחנו נגיע להישגים רק על-ידי מלחמה משותפת ועל-ידי חיבור ביחד. חברת הכנסת דיין, אני נהנית לראות כיצד את מצליחה להביא את כל הארגונים להיפגש. בכל ישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה אני יוצאת עם חומר, אני יוצאת עם הכוונה איך להילחם ואיך לעשות.

חברת הכנסת יעל דיין, אני מאמינה שאת תעלי את הנושא בדיון בכנסת. דבר שני, לא הייתי רוצה להיפגש עם נציג משרד האוצר. ישבתי איתו במשך 3 שעות ולא משנה מה יצא מהפגישה הזאת. כל הארגונים האלה צריכים להיפגש עם שר האוצר. אנחנו נחזק אותך בוועדה הזאת ונבוא לפגישה עם שר האוצר.

לגבי הליך העבודה שלנו, נמצאת כאן נציגות נכבדה של משרד העבודה והרווחה, אל תזלזלו בכך.

אני מבקשת לומר עוד משפט אחד. האמיני לי שאני מתמודדת לא רק עם הקיצוץ של שר האוצר אלא גם עם כך שמשרד העבודה והרווחה, כבודו מונח במקומו, לא מעביר אלינו כרשויות מקומיות את התקציב שמגיע לנו. כל הדברים הללו מצטברים יחד.

זה סיפור נפרד. קשה מאוד למצוא בני ברית במשרדים.

שיעבירו את התקציב שמגיע לנו בזכות ולא בחסד. האמיני לי, אז אולי נוכל להתמודד עם קיצוץ כלשהו.

לפני העברת התקציב אנחנו ניפגש עם שר האוצר, עם מנכ"ל משרד האוצר ועם ראש אגף תקציבים בצורה מסודרת. כפי שאמרתי, יש לנו ועדה משותפת של ועדת הכספים ושל הוועדה לקידום מעמד האישה שבה אנחנו דנים סעיף-סעיף.

אני פשוט אומרת לכם מה הכאב היום-יומי שאני עוברת באגף שלי.

זה ידוע, אבל זה מטעם השלטון המקומי. אם אתם חושבים שיש צרות בתקציב המדינה אז השלטון המקומי עוד יותר בצרות.

אני מזכ"ל עמותת "שומרי משפט", רבנים למען זכויות אדם. בין היתר אנחנו חברים בפורום --- ובמטה המאבק. אני רוצה להעלות שתי נקודות.

דבר ראשון, חברת הכנסת ענת מאור הזכירה את מר יוסי תמיר. רבים מאיתנו חלוקים על המסקנות של הוועדה שהוא ישב בראשה. הוא התבטא לאחרונה מספר פעמים ואמר שאי אפשר לבצע את כל ההמלצות במצב הנוכחי בו נתון המשק. אני חושב שעם קצת לחץ על מר יוסי תמיר ניתן אולי לעודד אותו להמשיך להתבטא באופן הזה בפומבי.

דבר שני, רציתי לשאול את מר אודי בן-דרור שאלה אך הוא יצא ואני שוחחתי איתו במסדרון. רציתי לשאול אותו על מה מתבסס הטיעון שלהם שכולנו שמענו, שברגע שמקצצים את רשת הביטחון לאנשים לא צריך לדאוג כי תהיה לאנשים עבודה. זה מנוגד לכל מה שאנחנו יודעים מהשטח, לנתונים מהמוסד לביטוח לאומי על התחלופה באנשים שהם מקבלי דמי אבטלה, על כך שאנשים כן מחפשים עבודה. אני מבקש לדעת מה הנתונים, על מה מתבסס הטיעון הזה.

כולנו יודעים כמובן שהמלך עירום בנושא הזה. אנחנו חוזרים וחוזרים שוב ושוב על הנקודה הזאת בציבור בתור אסטרטגיה. אין שום בסיס לטיעון של האוצר. גם השר סילבן שלום לא יכול לבוא לציבור ולומר: אנחנו יודעים שאנחנו פוגעים בחלשים. כעת הם אומרים: זה בסדר, לא צריך לדאוג לחלשים. הוא אומר ונציגי האוצר אומרים: אנחנו לא ממש פוגעים באנשים, כי הם ימצאו עבודה והם יהיו בסדר. אין שום הוכחות לטיעון הזה. אנחנו יכולים להוכיח בציבורים יותר ויותר רחבים בארץ שהמלך עירום.

שאלתי את מר אודי בן-דרור גם, כולנו בני אדם, כולנו יכולים לטעות. מה יקרה אם כל ההנחות שהאוצר כל-כך מאמין בהן מוטעות ויסתבר שאנשים לא מוצאים עבודה ושהאבטלה מחריפה וכולי? שאלתי האם יש להם תכנית אלטרנטיבית, תכנית גיבוי. התשובה היתה שאין תכנית כזאת.

אלה נקודות שאנחנו חוזרים עליהן בכל פורום, גם בכנסת וגם בדיונים הציבוריים. אני חושב שניתן להצליח במאבק הזה אם אנחנו נמשיך בכל פורום אפשרי להוכיח שהמלך עירום לגמרי בנושאים הללו.

זה לא מזיז להם. דיברו על צמיחה אך יש האטה - בסדר, אז הם טעו.

רציתי להתייחס למודעות בציבור. לדעתי אין מספיק מודעות בציבור. אני מתחברת למה שאמרה חברתי מהמגזר הערבי, שאנשים לא יודעים. לצערנו הרב, עד שלא מרגישים - לא יודעים.

שוחחתי במסדרון עם חברותי מהמוסד לביטוח לאומי, והן חברותי תרתי משמע. גברת אורנה ורקוביצקי מהביטוח הלאומי אומרת שיש להם את כל הכלים להביא לידיעת הציבור את הגזירות. הביטוח הלאומי יכול להרשות לעצמו לפרסם כך שכל המגזרים יבינו את הגזירות ואז האנשים ייצאו לרחובות. עד שאנשים לא יחושו את זה על בשרם, הם לא יידעו. 40% מהשכר הממוצע, 60% מהשכר הממוצע. יושבת פה בחורה אינטליגנטית ושואלת: מה זה שכר המינימום? בתוך עמי אני יושבת, אני יודעת מה הוא שכר המינימום. גם היא יודעת, אבל היא שאלה מה ששואל בית ישראל.

אם המוסד לביטוח לאומי באמת היה רוצה לשמור על החלשים הוא היה צריך להסביר שהוא נגד התכנית ולהביא את זה לידיעת כלל הציבור. אני פונה לכל מי שיכול להסביר את זה לציבור שייצא ויסביר. ביטוח לאומי צריך לומר לאנשים: דע כי ביום זה וזה אתה משלם לי דמי ביטוח, ובמקביל לומר: דע כי מ-1 בינואר 2003 הזכויות שלך הן אל"ף, בי"ת, גימ"ל. תודה רבה.

קודם כל כמובן תודה רבה ליושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה על הדיון ועל ההתחלה החשובה הזאת.

אני רוצה לברך בשם כולנו את עו"ד אורית נוקד שהיום מתמנה להיות חברת כנסת חדשה. עוד חברת כנסת מצטרפת לכנסת.

כמנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה כמובן לבי עם גברת טליה לבני ועם כל החברות והחברים שנמצאים פה.

זה לא משמח שבמשך הרבה מאוד שנים נשים חזרו לבעלים המכים שלהם בגלל סיבות כלכליות. ברגע צאתן מהמקלט הן מוכנות ומזומנות להתגרש אך אחרי מספר חודשים מסתבר שהן חוזרות לבעל המכה רק בשל סיבה כלכלית. אבל בואו נהיה הגונים ונאמר שזה לא יצירתה של הממשלה הנוכחית.

אני מתקנאת מאוד בגברת שהתכתבתי איתה שנים, אישה פיליפינית בהולנד שגידלה ילדה. עקבתי אחר הילדה מגיל שנתיים וחצי ועד גיל 19. האם קיבלה את כל העזרה במדינת רווחה אמיתית והבחורה הזאת היום היא סטודנטים מצטיינת משום שהיא קיבלה את כל הסיוע. האמא קיבלה סיוע בשכר דירה, בקורסים ועוד ועוד, חבל עכשיו להיכנס לזה.

מתוקף התפקיד שלי כמנהלת הרשות לקידום מעמד האישה אני בהחלט מסכימה עם עמדתה של מנכ"לית שדולת הנשים, גברת אלה גרא. אנחנו צריכים להביא דברים מעשיים.

חברת הכנסת יעל דיין, העלית את הרעיון לעשות קבוצות קטנות ולגבש דרכי פעולה בכל מיני היבטים. מהמקום שבו אני נמצאת מאוד אשמח להכין לוועדה דוח רציני, בשיתוף עם גברת חורש שהביאה לנו תיאור מאוד מלומד על כל התמונה, יחד עם גברת אורנה ורקוביצקי מהמוסד לביטוח לאומי ועוד מי שיכול לתרום. עלינו לדבר עם אנשי הכלכלה בשפת הכלכלה. אל לנו לחזור למה שהיה לפני 10-15, כשדיברו על כך שיש לחסוך תקנים בשירות המדינה ואז הכניסו את חברות כוח-האדם. בכך לא חסכו כסף אך הכניסו סרטן לתוך משרדי הממשלה והיום אנחנו לא יודעים איך לצאת מהבוץ הגדול הזה. אני חושבת שצריך היום לדבר אל אנשי הכלכלה בשפת הכלכלה ולהראות להם שהם לא חוסכים שום דבר אלא שבטווח ארוך אנחנו רק מפסידים כסף. צריך לדבר איתם בכסף. אני פה זורקת כפפה, אם זה נראה לכם, שיוקם הצוות הזה שידבר בשפה הכלכלית נטו על המחיר הכבד שמדינת ישראל תשלם. כלכלה, חברה וביטחון בעיני חד הם.

אני חושבת שבעניין הזה אנחנו חייבים לפעול מעבר לכל מה שנעשה פה. מבחינה אזרחית ונשית לבי אתכם אבל מבחינת התפקיד שלי אני רוצה לנצל את המקום המיוחד שלי. אם אפשר יחד עם אנשים שיכולים לסייע, אני אשמח לעזור ונביא את הדברים האלה לשולחן.

אני רוצה להודות לכולם. כפי שאמרתי, זה לא ישיבה ראשונה, כי בנושאים האלה אנחנו עוסקים כל הזמן, ובוודאי לא ישיבה אחרונה. אנחנו נוציא את המסקנות מהישיבה הזאת, כל דבר בתחומו כי הועלו כאן הרבה דברים. אנחנו נדון בכולם.

אני רוצה לחזור לדברים המתלהמים ומלאי הרגש שאמר כאן חבר הכנסת עמיר פרץ. הוא דיבר על עניין שהוא פשוט מעליב ואני חושבת שאנחנו לא יכולים לקבל אותו. נקודת המוצא של האוצר היא: יש כאן חבורה של רמאים ורמאיות שקוראים לעצמם מובטלים ואנחנו נעמיד אותם במקומם, אנחנו נחשוף את הרמאות וההונאה. הרי האנשים האלה לא רוצים לעבוד. אנחנו נחשוף את זה ונָראה שבאמת הם לא רוצים לעבוד ואם לוקחים מהם את דמי האבטלה כמו ילדים קטנים (טאטאלאך) הם ירוצו לעבוד, כי יש מקומות עבודה, יש איפה לעבוד, יש לאן להפנות אותם, יש שכר מתאים, יש מקצועות מתאימים.

התפיסה הזאת עלתה במשך השנים מספר פעמים. אני חושבת שגברת אורה נמיר שילמה מחיר כבד מאוד בעקבות התייחסותה לעולים ולזקנים כאל בטלנים שלא מגיע להם, שהם לנטל על החברה.

לעתים רחוקות מאוד אנחנו מוצאים כאן הכללה שעושה מי שהמציא את זה, שהכפיל ושילש את האבטלה במשק והביא אותנו עד למצב הנוכחי, עד לנקודה הכלכלית הכי נמוכה שהיינו בה בכל שנות המדינה. זה לא דבר של מה בכך. האנשים האלה מאשימים אותנו שאנחנו פשוט עצלנים, פרזיטים ונתלים בעזרה ממשלתית. אני מקבלת את זה קשה מאוד.


אני מזדהה עם חבר הכנסת עמיר פרץ שהתקיף בנקודה הזאת. אני חושבת שאלה אולי הדברים הכי חשובים מבחינה אמוציונלית שנאמרו כאן. זה הדגל של מי שמשית עלינו את הגזירות האלה וזה השינוי האמיתי לעומק של מה שאנחנו קוראים "ישראל כמדינת רווחה". לא יכול להיות שאנחנו נעבור לסדר היום ונעסוק ב-100 שקל כאן, בהקצבה לספרי לימוד בסך 500 שקל שם. מדינת ישראל היתה מושתתת מלכתחילה, ואף טרם הקמת המדינה, כמדינת רווחה, כמו שהיא מושתתת כמדינה קולטת עלייה. זה לא סתם איזה תיאוריה מדינית אלא זה ה-raison d'être שלנו. מי שייקח את זה מאיתנו, פשוט לא יצליח. אנחנו מוכרחים ללכת כל הזמן מהקטן, מ-100 השקלים, אל הגדול משום שמהות החיים שלנו כאן עומדת בסכנה.

אני מודה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 14:40