פרוטוקולים/מעמד האישה/5232



2
הוועדה לקידום מעמד האישה
3.6.2002

פרוטוקולים/מעמד האישה/5232
ירושלים, א' בתמוז, תשס"ב
11 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 198
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, כ"ג בסיוון התשס"ב (3 ביוני 2002), שעה 12:30

בבירה אין תקציב לגאווה – עיריית ירושלים אינה מעניקה כל תמיכה למצעד הגאווה הראשון ביוזמת הבית הפתוח

חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר
זהבה גלאון
נעמי חזן
ענת מאור

חבר הכנסת יאיר פרץ
מר מאיר מרגלית - חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם סיעת מרצ
גב' זולמה פלומנבאום - עיריית ירושלים, נציגת העולים החדשים
אדיר שטיינר - עיריית תל-אביב
חגי אלעד - מנכ"ל הבית הפתוח
מיכאל רועה - המועצה הפוליטית לזכויות גייז בישראל
רותם דנון - המועצה הפוליטית לזכויות גייז בישראל
מנם שיזף - המועצה הפוליטית לזכויות גייז בישראל
לורן מוריס - התנועה ליהדות מתקדמת, ממונה על קשרים עם הכנסת
שרון הונשטיין - הפורום החיפאי
אורנה מרי אש - הפורום החיפאי
גל פטישי - הפורום החיפאי

דנה גורדון

אסתר מימון


בבירה אין תקציב לגאווה -
עיריית ירושלים אינה מעניקה כל תמיכה למצעד הגאווה הראשון ביוזמת הבית הפתוח

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה, כאשר יש לנו שני גופים שנעדרים. חלק נמצאים בבית-המשפט העליון. אנשים מהבית הפתוח בירושלים, שמייצגים את הקהילה בעתירה ולא נמצאים אתנו כאן. הגוף השני הוא עיריית ירושלים. עיריית ירושלים השתמשה בתירוץ הבג"ץ שהוא בטל מכול וכול: "באותה שעה", לא סתם באותו יום, לא באותה תקופה, "אתם מבקשים מאתנו להופיע בישיבת הוועדה". אמרתי למי שפנה אלי, לא רק שהיו דברים מעולם, אלא שהדברים אינם קשורים. אנחנו מקיימים ישיבה בעניין העקרוני, ומכאן תצא, אני מקווה, דרישה לעיריית ירושלים לאפשר את המצעד, ונגנה, אם צריך, את ה"סיבות" שאנחנו ממשיכים ושומעים כל היום לביטול המצעד, ובהזדמנות זאת גם "להכניס" להומואים וללסביות בצורה שהיא בלתי נסבלת ומסיתה ומרושעת.

אני אקיים את הדיון בלי נציגים מובהקים של הצד השני, ואני אבקש מאחד מנציגי הקהילה למסור לנו את העובדות. אם המוסמך ביותר, חגי אלעד, למסור את העובדות, בדרך, אנחנו נחכה לו.

יש פה נציג מועצת העיר ירושלים, מאיר מרגלית.

אני מבקשת את העובדות של השתלשלות הדברים, של הבקשה והדחייה של הבקשה. מאיר מרגלית, היית בישיבה הזאת?

השתתפתי בישיבת מועצת העיר ביום חמישי שעבר, העלינו את הנושא, הגשנו שאילתה לראש העיר, והעובדות ידועות לי גם מכיוונים נוספים. בגדול, למרות שאני לא "גרופי" של ראש העיר, אני חייב לומר שאהוד אולמרט נתן גיבוי מלא למצעד. מההיבט העקרוני הוא תומך בזכותם של כל הקהילות, לרבות של הקהילה ההומולסבית, לצעוד ולהשמיע את קולן.

מה שעיריית ירושלים טוענת זה, שהפרוייקט הזה לא עומד בקריטריונים של מה שמכונה "פעולה משותפת", לאמור: הקהילה לא פנתה לעירייה מבעוד מועד וביקשה לשתף פעולה עם העירייה, שזה תנאי מוקדם לתקצוב הפרוייקט. הם באו מאוחר, לא ביקשו את שיתוף הפעולה של העירייה, רק ביקשו כסף, ומשום כך העירייה, כביכול, לא מממנת. זאת העמדה הרשמית של העירייה. הפרשנות שלי היא, שראש העיר לא יכול היה להרשות לעצמו לממן את זה, כי הוא לא רצה להתעמת עם החרדים, שללא ספק עשו לו את המוות סביב הנושא הזה.

אני משבח את העמדה העקרונית שהמצעד כן יצעד, אבל, מצד שני, אין לי ספק שהוא נכנע ללחץ של החרדים, וזאת הפשרה – יצעדו, אבל בלי כסף של העירייה.

אני חייבת לקרוא כמה משפטים. על שולחן הוועדה מונחים שני מסמכים. האחד, מדוע העירייה אינה נוכחת כאן, והם כותבים "בהמשך לשיחתנו הטלפונית הריני ליידעך כי נציגי עיריית ירושלים לא ישתתפו בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא מצעד הגאווה בירושלים... משום קיום דיון בג"ץ בנושא".

המסמך השני הוא פרוטוקול של דברי ראש העיר באותה מועצה, ואנחנו חייבים לקבל את זה, כי אלה דברים שנאמרו ונרשמו בפרוטוקול, ולכן כל ביקורת שיש לי לפחות איננה מופנית אישית כלפי עמדתו ויחסו לקהילה של ראש העיר. הוא אומר: עיריית ירושלים איננה מתנגדת לקיום המצעד, כי בחברה חופשית ודמוקרטית שבה אנחנו חיים, כל קבוצת אנשים שרוצה לעשות פעולה מסוימת שאין בה הפרת סדר ואין בה פגיעה בשלום הציבור, והיא מבטאת את אמונתה, את זהותה, את עקרונותיה, היא יכולה לעשות את זה, ובהתאם לכך גם מצעד הגאווה יכול להתקיים בירושלים, על-פי בחירת האוכלוסייה שרוצה להשתתף, ויינתנו לה כל הדברים, כל הסיוע שצריך לתת כדי לאפשר את עצם קיומו של המצעד. לכן, הטענה שכביכול עיריית ירושלים מונעת את מצעד הגאווה, זאת עמדה והצגה לא נכונה". כאן הוא ממשיך ואומר שהוא ביקר באופן גלוי ומתוקשר, וכולנו יודעים את זה, בבית הפתוח. הוא מוסיף ואומר: "יש גם סדרה של דיונים שיתקיימו במהלך שבוע הגאווה בעיר, שיקבלו את כל ההכשרים, או את כל ההיתרים הנדרשים, ואת הגיבוי הלוגיסטי, במידה שהוא נדרש, גם בסיוע עיריית ירושלים".

אני חייבת גם לקרוא את הדברים, וגם להגיד שזאת עמדתו של ראש העיר. הוא מדבר בשם עיריית ירושלים. אחר כך יש בפרוטוקול ויכוח מאוד קולני, בהשתתפות חברים אחרים, אבל מבחינת ראש העיר, זאת עמדתו המוצהרת.

הבנתי ממאיר מרגלית שהוחלט, מצד אחד, "מותר, ותצעדו," ומצד שני, למצעד היום דרוש תקציב שהעירייה נותנת למשטרה, ואת התקציב הזה הם לא יקבלו.

אכן, כן. הטענה, כביכול, שזה לא עומד בקריטריונים של פעולה משותפת. מבחינה פורמלית הטענה נכונה, אבל באותה נשימה אני יכול כרגע להניח על השולחן עשרות אירועים שאורגנו על-ידי כל מיני קבוצות סהרוריות למיניהן, שגם שם לא עמדו בקריטריונים, והעירייה לא התחשבנה אתם ומימנה אותם ביד רחבה.

אני מעדיפה לא להתייחס למילה "סהרוריות", אבל תיתן לנו דוגמאות לאירועים כאלה.

כל קבוצה שמזוהה עם ש"ס או עם חב"ד או עם הארגונים הנוצריים הפונדמנטליסטיים האווגנגליסטיים – כל הארגונים האלה קיבלו מימון עירוני ביד רחבה.

מימון של אבטחה. אנחנו מדברים כאן על אבטחה.

הם קיבלו כסף של ממש, לא רק לאבטחה, העירייה מימנה אותם לפחות במחצית ההוצאות, וגם שם לא עמדו בקריטריונים של פעולה משותפת. כך, שלבוא ולהקפיד דווקא עם הקהילה ההומולסבית על הקריטריונים, זה בהחלט דבר שלא ייעשה.

אין ספק שהעובדה שראש העיר כן נותן חופש ביטוי ופלורליזם בהשקפות היא חשובה, ואנחנו לא רוצים לבטל את זה. אבל הנושא הזה הוא עדות נחרצת לנסיגה ולכפייה דתית וחרדית מאוד רצינית, ולכן אני מאוד מברכת את הקהילה על המאבק שהיא יצאה אליו.

פניתי בבקשה לוועדה שיתקיים דיון דחוף כבר לפני שבוע וגם ליושב-ראש הכנסת, שהוא זה שמוסמך לאשר דיונים מהירים בוועדות, והוא לא אישר את הדיון בוועדת הפנים, ולכן אני רוצה לברך שהוועדה לקידום מעמד האישה עוסקת בזה.

אנחנו נזכרים ב-1992, כשהכנסת ניהלה בפעם ראשונה את הדיון המפורסם, שקראו לו "היציאה מן הארון", עברו בדיוק 10 שנים, והשתתף אז פרופ' עוזי אבן. יושב פה מיכאל רועה, סגן ראש העיר תל-אביב, וזה נעשה חלק מהשגרה של העיר. אבל זה מחוץ לדיון.

זו פעולה עירונית אצלנו.

חברת הכנסת יעל דיין, אני רוצה לציין שהיה לי הזכות באופן אישי להיות במצעד הראשון בחיפה, וכבר עברו מאז שש שנים. הוועדה צריכה לדעת שיש פה ניסיון להסיג אותנו לאחור.

חברותי חברות הכנסת, אנחנו בעצם בבית שניסיון של הכפייה של החרדים הולך ומתגבר, יש חרדיזציה וכפייה דתית בשטחים שונים. שתי המפלגות הגדולות שמנסות לקנות את לב המפלגות הדתיות, מגלות פחד במאבק מול הכפייה. מאבק נגד הומוסקסואלים ולסביות הוא מאוד מסוכן, ולכן המאבק מאוד חשוב.

יש דיון פרלמנטרי, אבל יש גם התבטאויות לא פורמליות. מה שהיום ואתמול נציגי עיריית ירושלים וחברי כנסת הרשו לעצמם לומר, או כאשר היה לי עימות ברדיו מול נציג מסוים של מפלגה דתית בעיריית ירושלים, זה מסיג אותנו לא בעשור, אלא לימי הביניים. זה חלק מהתרבות הפוליטית החדשה של כוחנות, שבשם האחדות מותר לפגוע ב-10%-15% מן האזרחים. הזכויות של הלסביות וההומסקסואלים זה לא התחלת דיון. יש דברים שכבר הושגו במדינה.

לכן, הוועדה הזאת צריכה באופן מאוד נחרץ לגנות את העובדה שהעירייה נתלית בפרוצדורות ובהליכים. כאשר ש"ס או כאשר מפלגות אחרות פונות לנוהל אחר, הוא מתקיים. ואנחנו צריכים לתבוע שיהיה מימון תקציבי גם לפעילות הזאת.

אני מברכת את הקהילה ואת כל אלה שהם שוחרי זכויות אדם ואזרח ושוויון. אנחנו נהיה אתכם באופן מעשי. הקהילה עושה בזה פרסום חיובי לזכויות אדם בכלל, בצעדה של ההומסקסואלים והלסביות.

הכניעה לש"ס ולחרדים, וההשתלטות, החל מתקציבי המדינה, המשך במניפולציות פוליטיות והמשך בדברים שעוברים לעיריות – אנחנו מנסים להיות מחסום לזה, וכל התחבאות מאחורי העובדה ש"אני אישית תומך", אבל – נותנת מחסה ומטרייה לדברים מאוד חמורים שקורים במדינה.

יעל דיין, ראשית, אני רוצה לברך אותך על הדיון הדחוף. אני חושבת שיש לזה חשיבות מאוד גדולה על רקע הבערות, ממש בערות. צדקה חברת הכנסת מאור, מסיגים אותנו לאחור כמעט שנות דור.

ההתעניינות בפרוצדורה מופיעה כשזה נוח. כשמדובר בהומואים ובלסביות, יש ענייני פרוצדורה. לא ראיתי שלראש העיר היתה פרוצדורה עכשיו, כשהוא אישר לבנות בג'באל מוכאבר. לא היתה לו שום פרוצדורה, הוא פשוט אישר בנייה. כשזה נוח לו, זאת פרוצדורה.

זה חמור. נכון עשית שכינסת את הוועדה הזאת. מי שחושב שעל-ידי כך שהוא ימנע תקציב או על ידי כך שהוא ינסה לפגוע במצעד הגאווה הוא ימנע מקבוצה כל כך גדולה באוכלוסייה להביע את דעתה, את גאוותה, וימנע מאתנו לתמוך בהם, הוא טועה, הוא מטעה.

אני רוצה בהזדמנות הזאת לגנות בחריפות רבה חברי כנסת, שהיום דיברו בצורה בהמית, שקשורה לעולם מושגים שאין לקבל אותו, שהם נזקקים למילון מונחים שאני לא רוצה לחזור עליו. שמעתי היום דברים ברדיו, שלא האמנתי שהיום אפשר לדבר באופן הזה, וודאי לא חברי כנסת. אני רוצה לגנות את זה ולהודיע שאני מתכוונת לצעוד במצעד הגאווה ביום שישי, ואני מתכוונת לפנות לראש העיר. אולי נעשה פה פנייה משותפת לראש העיר שיחזור בו מהחלטתו, שישקול מחדש את החלטתו. אי-אפשר לתת לכוחות השחור לחזור ולהשתלט על ישראל של שנות ה-2000, ולמנוע משהו כל כך נכון וכל כך טבעי, שכל אדם יוכל לחיות על-פי נטייתו, על-פי השקפתו ועל-פי הבנתו.

אני הירושלמית בחבורה, ליוויתי את פתיחת הבית הפתוח, ואני מלווה הרבה מהפעילות של הקהילה בירושלים וגם במקומות אחרים.

אני קוראת לכל מי שלא יודע מה לעשות ביום שישי לעלות לירושלים למצעד הגאווה. אני חושבת שבעצם ההתייצבות של אזרחי מדינת ישראל, שלא רואים הבדל בין אנשים על בסיס הנטייה המינית שלהם, זו ההזדמנות. תעלו לירושלים, ונהפוך את זה למצעד הגאווה הגדול ביותר והמשמעותי ביותר בעיר שחייבת להיות עיר פלורליסטית, אחרת היא לא תצליח להחזיק מעמד. זו הקריאה וזו השורה התחתונה.

עיריית ירושלים ידעה על הצעדה הזאת מזמן, היו פניות מזמן והיו מגעים מזמן, ועצם העובדה שברגע האחרון החליטו להיתלות בפרוצדורות טכניות דה דבר לא מקובל לחלוטין. אם ראש העיר פלורליסט, אז הפלורליזם היום מתבטא גם בתמיכה כספית, והגיע הזמן להבין את זה.

אני רואה בחומרה רבה, ואני מדברת אליך, יעל דיין, את זילות הכנסת על-ידי עיריית ירושלים, על-ידי אי-שיגור נציג לישיבה הזאת. הרשות המבצעת כפופה לרשות המחוקקת, וכאשר נקראים לישיבה לבירור עניין דחוף, היא חייבת להתייצב. לכן יש מקום לבקש מיושב-ראש הכנסת לנזוף.

אני אבקש את זה, אבל נהיה ריאליים. כל השרים באופן שיטתי סירבו, בזמן כזה או אחר, לבוא, כולל ראש עיריית חיפה, עמרם מצנע, בנושא הזה. אני לא עושה כאן הבחנה. אני אפנה ברצון, וזה יצטרף לרשימה ארוכה.

מספיק דברים קורים במדינת ישראל היום שהם משנים את כל האתוס הדמוקרטי, אבל אנחנו מדינה שבנויה ביסודה על כיבוד האחר, ונוצרנו כדי לכבד את האחר. ממש בהתחלה, שאז עשינו זאת על מנת לכבד את היהודים, שתמיד היו שונים ואחרים במקומות שמחוץ למדינת ישראל. אם אנחנו לא נעמוד על כיבוד האחר ושוויון לאחר במדינת ישראל, לא עשינו דבר וחצי דבר. זו פגיעה באושיות הקיום של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית עם רוב יהודי. לכן זה לא רק עניין של הקהילה, זה עניין של כל אזרח שמכבד את עצמו במדינת ישראל. אני חוזרת ואומרת, שמי שרוצה לעשות מעשה, שיעלה לירושלים ביום שישי, אנחנו מחכים לכם.

יעל דיין, יש לך מנדט מלא ממני לנסח משהו, אולי בשם כולנו, בעקבות הדיון כאן, לראש העיר.

אני כבר פניתי לראש העיר ולא הגיע שום מענה.

אני מדברת שבעקבות הישיבה, בעקבות היוזמה שלך, יעל דיין, לקיים ישיבה.

הודעתי בהתחלה שבתום הישיבה תהיה פנייה, את פשוט לא היית. ברור שתהיה פנייה, ואני אעביר את הפנייה לאישור כולם.

אני רוצה לדעת מה הולך לקרות ביום שישי, אני רוצה את הפרטים של הדברים שיהיו. אם איש מכם לא יודע את זה, זה חבל מאוד, ונמתין בסבלנות. אנחנו מגיבים לעיריית ירושלים, אבל אני רוצה לדעת מה העשייה ומה תוכנית הדברים שכן ייעשו.

מהמעט שאני יודע, בשעה 13:00 נפגשים בכיכר ציון, ופותחים את המצעד בתפילת הדרך. הם חוצים את המדרחוב, חוצים את בצלאל ועולים למעלה עד לגן-סאקר, ומסיימים שם בקבלת שבת. אני מציין את הפתיח ואת הסיומת כדי לשבח את העובדה - - -

עם פתיח וסיום כזה איבדת אותי. זו החלטה שלהם, ואני לא מתערבת.

אני משבח את הרגישות.

יש כאן ממש רגישות הדדית.

הם ידעו שהם לא יכולים לעשות משהו בנוסח תל-אביב, מבחינת הלבוש, מבחינת ההופעה.

זה חלק מאופי הפעילות של הבית הפתוח בירושלים.

אין שום בעיה עם זה, וצריך לגרום לכולם להרגיש נוח.

הקהילה החרדית והדתית יכולים להצטרף.

דרך אגב, זה מרגיז דתיים יותר, שזה נפתח בתפילה. זה לא השיקול שזה בירושלים.

אלה שיקולים של הקהילה – רגישות, ירושלים.

אופי הפעילות של הבית הפתוח בירושלים הוא עם הפנים גם לחברים הדתיים, ולכן פותחים בתפילה.

ללא ספק. הייתי שם מספר פעמים, ונמצא חובש כיפה תורן שפגשתי.

יש להם רב.

לכולנו יש רב.

היה צריך לבוא נציג מאצלנו, שהוא מתעתד להיות רב, גלעד קריב. התנועה ליהדות מתקדמת, המרכז לפלורליזם יהודי, מחזק את ידם של הארגונים במצעד שביום שישי.

אתם תנהלו את התפילה?

אפשר לבדוק את זה.

אני לא מדברת בשם הקהילה, ולכן חשוב לי לשמוע את הנציגים. הזמנו נציגים מתל-אביב וחיפה לשמוע, בהזדמנות זו, מה הפעילויות שנעשות שם, גם לצורך השוואה.

נתחיל ממצעד הגאווה. הוא מופק על-ידי המחלקה העירונית. כלומר, הפעילות עצמה מופקת על-ידי המחלקה העירונית. העירייה משלטת את רחוב אבן גבירול עם דגלי הגאווה, שברמה הסמלית זה אקט מאוד חזק מבחינה עירונית. ביום העצמאות אנחנו מסמנים את המקום עם דגלי מדינת ישראל ודגלי עיריית תל-אביב.

ועדת ההקצבות מקציבה כספים גם לאגודה וגם לקלף וגם לוועד למלחמה באיידס באופן שוטף. כמו כל הגופים הפועלים בעיר הם מקבלים הקצבה. הקהילה מקבלת אולמות לצורך פעילות במחירים מוזלים, ולפעמים ללא עלות בכלל. למעשה אנחנו עוטפים את הקהילה מכל הכיוונים. לפני שבועיים הקציתי מקלט, כמקום מגורים חדש לקלף. אפשר לראות שעיריית תל-אביב מתייחסת לקהילה ההומולסבית כחלק אינטגרלי מהפעילות העירונית. אנחנו רואים במצעד לא רק אקט של פסטיבל, אנחנו רואים בזה כאחד הסמלים שמאפשר לקהילה ההומולסבית, שנמצאת עדיין בתוך הארון, הזדהות עם התהליך החיצוני של העירייה, כדי לאפשר לאנשים את היכולת ואת האומץ לעשות את הצעד כדי לחיות חיים שלמים. אנחנו רואים את זה בתפיסה רעיונית אידיאולוגית. הפעילות התחילה בוועדה לזכויות הקהילה, בתקופתו של מרדכי וירשובסקי, בקדנציה הקודמת, ובקדנציה הנוכחית יש פתיחות מלאה של הקהילה בעירייה.

אני רק רוצה לציין שמה שמאפיין היום את הקשר בין הקהילה לבין העירייה, שלא מדובר על שיתוף פעולה שהאגודה וארגוני הקהילה מגיעים לעירייה ומבקשים, מה שאנחנו שומעים כרגע על הקשר עם עיריית ירושלים הוא מוזר מבחינת העמדה של הקשר עם הקהילה בתל-אביב. היום עיריית תל-אביב ואגודת ההומואים והלסביות מפיקים ביחד את מצעד הגאווה, והולכים ומדברים עם גורמים חיצוניים, בין אם מסחריים ובין אם אחרים, עם המשטרה, למשל, הם ביחד, כחולייה אחת. התמיכה היום בקהילה היא כבר מובנת בתוך העבודה, והיא לאורך כל השנה.

היא בספר התקציב.

האירוע הזה מתוקצב בספר התקציב העירוני. מ-1999, השנה הראשונה לכניסתו לתפקיד של ראש העירייה רון חולדאי, התחיל שיתוף הפעולה בהפקת האירוע המרכזי. זו היתה השנה השנייה שבתל-אביב יצא המצעד לדרכו.

השנה השלישית.

זו היתה השנה השנייה שהוא התחיל לצעוד ברחובות העיר.

מה המטרות של המפגן הזה?

זה לא מפגן, זה מצעד.

מה המטרה?

אני אשמח להסביר לך. תודה על השאלה. תן לי רק לסיים את הנתונים, כדי שאני אשמור על רצף. התקציב של האירוע בעיריית תל-אביב הוא 150,000 שקל, שזה כולל תקציב הפקה ותקציב פרסום בלשכת הדובר העירוני. מעבר לזה, מדובר על עשרות אלפי שקלים בכוח-אדם שעובד סביב האירוע לאורך כל השנה, כי זה אירוע מאוד גדול, שעובדים עליו כשלושה חודשים, ובימים של האירוע עצמו, וביום האירוע, עובדים עשרות עובדי עירייה. כל עבודת התיאום מול המשטרה, מגן-דוד-אדום, ביטחון – זה אירוע שאובטח בשנה החולפת עם אלפים של שוטרים ואנשי ביטחון, היו צלפים לאורך אבן גבירול, בעיקר בגלל המצב הביטחוני שמצריך את זה. גם משרד יחסי הציבור של המחלקה למופעים עובד מול התקשורת ובשיתוף פעולה עם האגודה ואגודות אחרות של הקהילה, ומקדם את האירוע. גם פרסום האירוע על שלטי חוצות של העירייה הוא ביטוי למחויבות של העירייה, שתולה על השלט המרכזי במרפסת העירייה הודעה על האירוע ומזמינה את הקהל להשתתף בו.

לשאלתך לגבי מהות האירוע. יש אנשים שלא מודעים, וחשוב להזכיר להם. האירוע הזה הוא המשך היסטורי לאירועי הגאווה שהתקיימו באופן ספונטני בניו-יורק, ב-1969, בעקבות רדיפות ודיכוי מתמשכים, לאורך שנים, של הקהילה ההומולסבית בעיר ניו-יורק. ב-1969 אמרו ההומואים והלסביות לשוטרים ולאנשים אחרים שהציקו להם והטרידו אותם בברים וסחטו אותם והיכו אותם: לא עוד! אנחנו אנשים חופשיים, הדרך שלנו לחיות היא דרך לגיטימית, ואנחנו לא מוכנים יותר. הם עצרו את הדיכוי בכך שפרצו מהומות והתנגדות פיזית לדיכוי. ומאז, בכל העולם המערבי הנאור, מציינים ההומואים והלסביות את האירוע במצעד הגאווה. זו הסיבה שאנחנו יוצאים לרחובות. אנחנו יוצאים לרחובות כדי להראות את השונות שלנו ולהתנגד לדיכוי הפעיל של מי שמדכא אותנו ומנסה להכניס אותנו חזרה למקום חשוך, שאנחנו לא מוכנים להיות בו.

בארץ אתה מרגיש דיכוי כזה?

זה לא דיאלוג. אני אתן לך רשות דיבור.

גברתי, אני רוצה להבין. פה מקיימים דיון על מפגן, על הוצאה כספית.

אני אתן לך רשות דיבור ברצון, אבל זו עדיין ישיבת ועדה.

באופן עצמאי, שכל אחד יעשה מפגנים, אבל כשדורשים תקציבי ממסד, תקציבי מדינה, זכותי למחות.

אתה רוצה לנהל את הישיבה?

אני לא רוצה לנהל את הישיבה, אני רוצה לברר למה הדברים האלה.

לכן מתקיימת ישיבת הוועדה. קיבלנו כאן הודעה מראש עיריית ירושלים שהוא בעיקרון תומך ואין לו שום התנגדות, לא למצעד גאווה, כשם שהוא נתן אישור למצעדים אחרים של קבוצות, והוא תומך בפעילות בירושלים של הקהילה ההומולסבית שמקיימת בית ופעילות תרבותית, כזאת או אחרת.

הבעיה שנתקלנו בה כרגע היא הצורך בתקצוב המצעד בגלל בעיות אבטחה, ושלא, כמו ששמעת, בתל-אביב ובמקומות אחרים, עיריית ירושלים הודיעה שהיא איננה יכולה לתקצב את אבטחת המצעד. על זה הדיון. אותה עירייה שכן מתקצבת דברים אחרים ומצעדים אחרים והפגנות אחרות, אנחנו רואים בזה אפליה נגד קבוצה אחת, בעוד שאותו שירות ואותו תקצוב ניתן לקבוצות אחרות.

אני בטוח, גברתי, שעיריית ירושלים אינה מממנת את המצעדים או את ההפגנות של יש"ע או של המתנחלים.

לא על זה מדובר.

יש"ע הם לא תושבי העיר.

נמצא כאן חבר מועצת העיר. אולי תואיל לחזור על אותם דברים שציינת, שהעירייה כן משתתפת בהם, באבטחה או במימון.

ציינתי שהעירייה מממנת היום, ואני חוזר על המילים שאמרתי: כל קבוצה סהרורית שהיום רוצה לצעוד בירושלים או להפגין בירושלים, העירייה מממנת אותה ביד רחבה, החל מקבוצות של חב"דניקים למיניהם, כל הקבוצות של יפנים ונוצרים פונדמנטליסטים, כולל כל מיני פעולות שש"ס מארגנת, והם לא ממש לתושבי העיר נטו. בפעולות מהסוג הזה, העירייה לא בודקת אם בוצעו על-פי הנהלים - כן פעולה משותפת, לא פעולה משותפת – ומוצאת לנכון להקפיד על הנהלים דווקא כאשר מדובר בקהילה.

טענתי שזה לא ייעשה, הייתי צריך להגיד שזה אפילו צביעות. בפועל, התירוץ שהעירייה לא משתתפת משום שלא עומדים בנהלים, זה תירוץ דחוק וזול.

אני רוצה לציין, וציינו את זה לפני שבאת, שבהזדמנות זו, שהיה צריך להיות מצעד, ויש בעיות לגבי האבטחה והמימון, עלו – ואנחנו חברים באותו בית מחוקקים, ולכן אני רוצה להביא לתשומת לבך – לשידורים כל הבוקר, לא בעניין כן תקציב, לא תקציב, אלא בעניין שחשבנו שהוא כבר סגור וגמור, וזה זכויות אדם וזכויות הפרט של ההומוסקסאולים והלסביות, ושמענו מה שאתה ואני לא שמענו כבר הרבה זמן, כי הבית הזה מקיים איזה מודוס ויוונדי עם הקהילה. שמענו היום דברים איומים ונוראים חדשים, שזה תועבה ושאסור לתת להם לגור במדינת ישראל ושמדינת ישראל צריכה להקיא אותם ושירושלים היא עיר הקודש, וכל מה שתועבה לא צריך להיכנס לעיר הזאת.

יכול להיות שכל זה לא היה נאמר, לו היו מוותרים על המפגן הזה. שמעתי את חברי פה שאמר שבניו-יורק היה דיכוי. פה בארץ אני לא רואה שיש דיכוי. כל אחד חי בדרכו.

באמת?

איפה אתה מסתובב? בכל מקום בארץ. במועדונים שאנחנו נפגשים, לא ראיתי אותך. שם מקללים אותנו, שם צוחקים עלינו.

במועדון שלכם?

כן, הם עומדים בכניסה, ביציאה, באירועים שלנו, בכל מקום, בגן, תוקפים אותנו.

האם אתה יודע שמשטרת תל-אביב היתה עוצרת הומואים בגן-העצמאות עד לפני כמה שנים, והפעילות שלנו הפסיקה את זה?

המפגנים האלה תרמו לכך?

זה בדיוק הכלי להביע את הרצון שלהם לחיות חיים מלאים. לכן, אנחנו, עיריית תל-אביב, אימצנו את המהלך הזה. אנחנו מאפשרים להם להגיד קבל עם ועדה: יש חיים מלאים לקהילה הזאת, המצעד הוא המבטא של זה והוא מאפשר לאנשים נוספים להזדהות ולהרגיש חופשיים. חלק מהם מפוחד. אתה צריך להבין, שבמיוחד בירושלים, אנשים פוחדים.

חבר הכנסת פרץ, הפנייה ל"אל תעירו ואל תעוררו" היא פנייה לא לגיטימית. שער בנפשך שהיו פונים לש"ס ואומרים להם: אל תתאספו, אל תקיימו התקהלות, כי זה מעורר נוגדנים. זכותם להתכנס, זכותם לצעוד, זכותם לשמוח, זכותנו להזדהות ולהיות אתם. הם לא צריכים להתחבא בשום חור, גם מש"ס לא מבקשים את זה.

ש"ס תממן כל דבר שהיא רואה לנכון. אם היא עושה עצרת, היא תממן אותה מכספה הפרטי.

מאיפה הכסף מגיע?

הרי אין אירועים שאתם לא מקבלים בשבילם מכל הרשויות המקומיות ומהמדינה.

גברתי, יש טעות. זה סילוף של הדברים. אני אומר באחריות מלאה. אתם פונים לתמיכה מסוימת. אין לי בעיה עם כך שתחיו את החיים שלכם, כל אחד באשר הוא, בדרכו, אבל לא יכול, בעידן של היום, כשאנחנו נאבקים על כל שקל ושקל, גם לגבי עיריית ירושלים, כשנאבקים היום על תקציבים, אין לה היום לשיקום שכונות - - -

למה לא שמעתי את הדברים האלה כאשר ביקשו לממן את העצרת של אל-המעין בגן-סאקר.

את העצרת של אל-המעין מממן משרד החינוך, על-פי כל הנהלים.

עשרות אלפי שקלים מעמידה עיריית ירושלים בנוסף למה שמשרד הדתות מימן, ואולי גם משרד החינוך, אני לא יודע.

אני לא בטוח במה שאתה אומר.

וזה לא עמד בשום קריטריון.

אין לי נתונים לגבי ש"ס, שאומרים שניתנו 100,000 שקלים לעצרת כזאת או אחרת. אם יש למישהו נתונים, בבקשה, שיביא אותם.

אפשר לשלוף.

מאיר מרגלית לא שולף, הוא נציג מועצת העיר ירושלים.

הוא לא גזבר של עיריית ירושלים בינתיים. אני יודע שעצרות אל-המעין, שמתקיימות פעמיים בשנה, ממומנות באמצעות משרד החינוך, כמו כל עצרת של גוף אחר.

אמרת שאין לך בעיה עם המצעד עצמו. האם זה נכון?

זכותם לעשות מה שהם רוצים. אני אפריע למישהו לעשות משהו בחייו הפרטיים?

אני מבקשת שידברו אחד אחד. כפי שאמרתי, יש פה העניין העקרוני, שעליו נשמעו מילים שונות מהמילים שלך מהבית הזה.

כתוצאה ממה?

מקיומנו, שמרגיז מאוד את החברים שלך. מרגיז אותם שאנחנו קיימים. כמו שיש סיסמה מגעילה של כהנא "אין ערבים – אין פיגועים", יש סיסמה "אין הומואים – אין בעיות". אנחנו מכירים את זה. כל פעם שאחד החברים שלך רוצה כותרת בעיתון, הוא מוצא. זה מתחיל מבניזרי ועובר לנסים זאב ולכל החברים שלהם. כל פעם שהם רוצים איזו כותרת בעיתונות, במיוחד בעיתונות אצלכם, הם יודעים איך להתנפל עלינו ולקלל אותנו.

יש דוגמאות רבות כאלה שלא קשורות לתקציבים. יש לכך דוגמאות רבות.

זה לא הדיון. כשידברו על מהות הבעיה, אני אשמח לומר את דעתי בצורה נרחבת מאוד, אבל אנחנו מדברים פה על קיום העצרת מכספי עיריית ירושלים--

זאת היתממות.

--על הפגנה שבאמת מיותרת. לדעתי, זה מיותר.

ממה נפשך? אם אתם שלמים עם מה שאתם עושים, בשביל מה צריך להפגין את זה?

בשביל הילדים של ש"ס. אנחנו צועדים גם בשביל הילדים ההומואים והלסביות בש"ס.

הדיון הכללי יתקיים בעוד שבועיים, ב-17 לחודש, באולם הרצאות, כפי שאנחנו מקיימים כל שנה. השנה, הנושא לדיון הוא הראייה היהודית של הומוסקסואליות, ושם תהיה הזדמנות לשמוע מדוע זה פסול, מדוע ההתנגדות ולשמוע את שני הצדדים בצורה מכובדת, ואם אפשר, אקדמית כמעט. לראות במקורות מאיפה זה נובע; היום אנחנו דנים בעניין המצעד.

אני מבקשת לדעת מה הבסיס לבעיה במצעד הגאווה. מה ביקשתם, מה לא נעניתם, על מה הבג"ץ, והאם יתקיים המצעד למרות זאת ובאיזה תנאים?

קודם כול, תודה לך על היוזמה לכינוס הישיבה הזאת, תודה לחברת הכנסת מאור, תודה לחברת הכנסת חזן. אני מתנצל על האיחור בהגעה.

אני אתחיל מהסוף, שזה גם מהות העניין. ביום שישי השבוע, ב-7 ביוני, בשעה 12:00 בצהרים, מצעד הגאווה הראשון בירושלים יצעד. עם כסף מהעירייה, בלי כסף מהעירייה, עם בתי-שימוש חינם מהעירייה, בלי בתי-שימוש חינם מהעירייה, המצעד יצעד, והוא יהיה אירוע שיכבד את ירושלים ויוסיף לקדושתה, ויעשה טוב לעיר ולמדינה.

בשביל מה להגיד קדושה? זה יוסיף קדושה?

אני מבקשת ממך את העובדות. האם המצעד הזה מתקיים ברשיון?

ודאי, באישור מלא.

האם הוא מתקיים באבטחה המתבקשת ממצעדים בירושלים?

בנסיבות הזמן, ובמיוחד בנסיבות המקום, המצעד מאובטח על-ידי משטרת ישראל. בראש ובראשונה, משיקולים ביטחוניים.

מי מממן?

בחלקו הגדול של המימון אנחנו נושאים: סדרנים בשכר, שוטרים בשכר, חברת אבטחה, גידור וכן הלאה. רוב הנטל עלינו.

מה העלות, ומי מכסה את זה?

ההערכה האחרונה, ודברים גם יכולים להשתנות, בכפוף לנסיבות, עומדת על בערך 18,000 דולר רק לחלק של האבטחה, וכל זה עלינו. אנחנו עדיין מקווים שאולי חלק מזה יגיע אלינו מעיריית ירושלים, בתמיכה שהיא לא בכסף, ולא במתכונת המדויקת שביקשנו, פעולה משותפת עם העירייה, אלא דברים אחרים שהעירייה מציעה, מה שנקרא תמיכה בזמן. דברים שיינתנו לנו ללא עלות, לחלקם העירייה כבר התחייבה במידה זו או אחרת. אנחנו בהחלט נשמח ליותר מזה. היינו שמחים אם היינו מקבלים מלכתחילה בדרך המלך את מה שהתבקש ומה שראוי.

היה קצת מפתיע לשמוע את הטענות על המצוקה הכספית הקשה של עיריית ירושלים, והבקשה לקבל דוגמאות אלטרנטיביות. הבג"ץ שנידון הבוקר מלא וגדוש בדוגמאות כאלה. אנחנו כנראה שכחנו להוסיף חידון שמיטה למצעד הגאווה – העירייה מימנה את חידון השמיטה בחצי מיליוני שקלים, ועל זה הוסיפו עוד 120,000 שקלים, כדי שאנשים יוכלו להיכנס בהנחה לחידון השמיטה, עוד 60,000 ניתנו לתערוכת שמיטה, וחלק מהדברים האלה בכלל לא היו בעיר ירושלים, הם היו בתל-אביב.

יש לכם פה הדוגמאות האלה?

הן נמצאות בעתירה.

מה קרה בבג"ץ?

אני לא יודע. הייתי תקוע בתור בכניסה לכנסת, בזמן שהדיון בבג"ץ התנהל, כך שאינני יודע.

הטענה לגבי מצוקתה הכספית של העירייה לא הועלתה, ולו ברמז, בכל השלב שבו התדיינו עם אגף התרבות בעיריית ירושלים. היא צצה ברגע האחרון כמענה לבג"ץ שהוגש. אין פה מצוקה כספית, אלא יש פה שיקולים זרים.

נושא נוסף שהוא במהות הבג"ץ זה עניין המצג השלטוני. עבדנו עם אגף התרבות שלושה חודשים, הבקשה הוגשה על-פי הנוהל, בזמן, במועד, להבדיל מפעולות משותפות אחרות, שרבות מהן מאושרות בדיעבד ושלא על-פי הנוהל, שזה מגיע מהציבורים הנכונים בעיר. במקרה הזה, אחרי חודשים שהדיונים הם כבר בשאלה אם רמת התמיכה תהיה ב-30% או ב-40% או ב-50%, האם המצעד יסתיים בגן הפעמון או בגן העצמאות, כמה מטרים הוא ילך ברחוב המלך ג'ורג' ודברים מהסוג הזה, לפתע, שבועיים לפני האירוע, העירייה קיבלה רגליים קרות מסיבות שכולם יכולים לנחש. היא הודיעה לפתע שהיא לא מתכוונת להשתתף במימון של אותה פעולה משותפת. אלה עיקר טענותינו.

על מה המשך הדיון עכשיו עם העירייה?

הדיון עם העירייה כרגע הוא על הפרטים. הדברים גם כפופים להכרעה של שופטי בית-המשפט. אני גם מעודכן מהבוקר לגבי דברים שהעירייה בטובה כן השכילה להעניק לנו ללא תשלום, אותם בתי-שימוש ציבוריים שהזכרתי וכן הלאה, גם לגביהם כרגע יש תביעה של אחדים מחברי המועצה החרדים, שגם הם לא יינתנו, וייגרעו מאתנו, אלא אם ייחתם כדין, יידון, יובא, יאושר וכן הלאה. כלומר, גם המעט שהעירייה רוצה להעניק, או גורמים מסוימים בעירייה חושבים שראוי ונכון לתת, אפילו את זה הם מנסים לחסום.

אני רוצה להזכיר שכל הדבר הזה קורה, לא חודשיים לפני, אלא ארבעה ימים לפני. אנחנו כבר עמוק בתוך ההפקה הזאת. הדברים לא גמישים. הם צריכים להיות סגורים, ואנחנו רוצים שהאירוע הזה ביום שישי יהיה אירוע שיכבד את ירושלים ואת הבית הפתוח.

המצעד יתקיים בכל מקרה?

יש לנו החלטת הנהלה, אחרי מכתב הסירוב שקיבלנו מראש אגף תרבות, שלפיו אנחנו נעשה כל מה שנדרש מאתנו, כדי לעמוד בהחלטת האסיפה השנתית של הבית הפתוח ולקיים את המצעד. זה קצת יותר מדי חשוב לקהילה ההומולסבית ולירושלים, שהאירוע הזה יתקיים, ואנחנו נקיים אותו.

אנחנו מתכוונים לפנות לראש העיר ולעירייה, ולכן אני רוצה להיות בטוחה שקיימים הרשיונות המתבקשים מהעירייה והסידורים בעניין התנועה והאבטחה. אני רוצה להבטיח שהדברים האלה מסודרים.

בנושא הזה אין בעיה, וזו גם הזדמנות לשבח את משטרת ישראל על ההוגנות והיושר וההתנהלות הסופר מקצועית בהקשר הזה. המשטרה מלכתחילה רואה היום בקיום אירועים ציבוריים גדולים במרכז העיר דבר ראוי, שהם מאוד רוצים לתמוך בו ולקדם אותו, וזה במובהק אירוע שנופל בזה. חבל שעיריית ירושלים, שמדברת גבוהה גבוהה, בדיוק בהקשר הזה, לא השכילה לנהוג באותו אופן. הרי הם היו צריכים לרדוף אחרינו ולשאול: איך אנחנו יכולים לעזור בכך שהאירוע הזה יתקיים, כי יום אחד העיר הזאת תיראה פתאום טוב בתקשורת, בזכות המצעד הזה, אבל העירייה בחרה לנהוג אחרת, וחבל.

אני מהפורום החיפאי. אנחנו, כמובן, מתכוונים להגיע למצעד, אנחנו רואים חשיבות גדולה לעצם קיום המצעד בירושלים, גם מהיותה בירת ישראל, ומבחינתי לפחות, גם כמחאה נגד הניכוס שהחרדים מרגישים על ירושלים, שיש להם זכות להגיד מי יצעד ומי לא. גם אנשים שלא מסכימים עם דעותנו, חייבים לקבל את העובדה שזכותנו לצעוד שם. באותה מידה הם שוללים את הזכות של החילונים, של הרפורמים, של הנשים הרפורמיות, והרשימה ארוכה. אנחנו תומכים תמיכה מלאה וגאים בחזון ובהגשמה של הבית הפתוח, ואנחנו מצטרפים אליו בלב שלם ובתמיכה גורפת. אנחנו מביאים את המטען הקטן שלנו מעיריית חיפה, לכשתדרשו נשמח לפרט עליו.

קיימנו ישיבה על זה, ודנו בכל מה שהעליתם. אם אתם רוצים שנקיים ישיבה על המצב או ההסכמות שיש או אין עם עיריית חיפה, נעשה את זה במועד אחר.

אנחנו מתחברים לטענה שענת מאור העלתה, שאין להסתפק ברמה ההצהרתית, שאהוד אולמרט תומך. הצהרה זה יפה מאוד, אנחנו רק רוצים מעשים, אם זה כסף ואם זה עזרה. הדוגמה של עיריית תל-אביב היא בהחלט דוגמה מובילה בנושא ההומו-לסבי.

ישבנו ודיברנו, ונשמח שהוועדה תתעדכן בכל דבר שקורה. מה קורה ביום הגאווה בחיפה?

יפה, גדול, בלי מצנע. אנחנו חונכים את בית הפורום החיפאי הראשון, במתכונת שלו הוא הראשון מסוגו בעולם. כולם מוזמנים. הפתיחה של הבית היא שיאה של פעילות עניפה ומדהימה שקורית בחיפה, מאפס פעילות לפני שלוש שנים, והיום יש מאות משתתפים בפעילות. הפעילות שלנו משתרעת כיום על פני כל ימות השבוע, אפילו במקביל, אפילו יש כבר בעיות של חוסר מקום בבית, שרק עכשיו אנחנו חונכים, והעשייה מדברת בעד עצמה, ואנחנו גאים, וגם מודים על כל שיתוף הפעולה שאנחנו זוכים לו, בין היתר גם מהבית הפתוח, מהצעד הראשון שעשינו.

האם באים גם מאזור חיפה, מהיישובים הערביים מהקיבוצים? באיזה היקף מגיעים לחיפה?

הקהילה שלנו מדברת על כולם, על כל איזור חיפה, הצפון, אפילו עד קריית-שמונה והגליל. מובן שיש בעיות של גיל ומיקום. ברור שמי שהוא נער ואין לו רשיון נהיגה, והאוטובוסים האחרונים לפרוורים יוצאים בין השעה 20:00 לשעה 23:00, תלוי במיקום, נתקל בקשיים מסוימים להגיע לחלק מהפעילויות. אנחנו משתדלים בדרך כלל לתאם טרמפים ושעות שיתאימו לאנשים, וגם ימים מסוימים, שחיילים יספיקו להגיע בחופשות. הפעילות שלנו מדברת לכולם, במיוחד חשוב להדגיש, לנשים. לא רק ברמת ההצהרה, אלא גם ברמת העשייה. 50% מהפעילות שלנו היא לנשים, 50% מחברי הוועדה שלנו הן נשים ו-50% מאלה שמשתתפות בפעילות שלנו הן נשים.

בחיפה מופיע כקלף?

יש בעיה עם קלף מבחינה תקציבית. קשה לי לחלק את הזמן בין קלף לפורום לאישה לאישה וכן הלאה. כרגע אין משהו מסוים לקלף, אבל כל הפעילות היא באוריינטציה פמיניסטית, בגישה פמיניסטית. אני מרכזת את פעילויות הנשים.

אני מברכת על זה, כי הפיצול הוכח כפחות טוב, גם באיכות המאבק וגם בחברותה שעובדים יחד לאותו עניין.

אפשר להסתכל בגאווה על שיתוף הפעולה בין ההומואים והלסביות בחיפה.

היתה הרגשה בשעתו שהפיצול מחזק או מכפיל, אבל זה לא כך.

זה עשה נזק גדול מאוד בתל-אביב.

רציתי לדעת אם הקריאה שיוצאת מכאן לעיריית ירושלים, האם היא יכולה להיות קריאה לכל ראשי הערים.

בזה אנחנו עוסקים כל השנה, ואני לא צריכה לפנות אל כל ראשי הערים. כשפונים ממקום מסוים, כמו שפניתם בשעתו מחיפה, עסקנו בחיפה, ואז פנינו. אני מצפה שאחרי ישיבה אחת אתם תביאו את ההמשך ותגידו: אומנם פניתם, אומנם ישבנו, המצב הוא כך וכך, אלה ההישגים, והעירייה עדיין לא שותפה. חיפה היא עסק גדול, זו לא חנות צדדית, שאני אומרת: בהזדמנות זו שאנחנו עוסקים במצעד בירושלים, גם נסדר את העניינים בחיפה. אנחנו מקיימים ישיבה דחופה על עניין המצעד.

מבחינתנו, ההישג המאוד גדול, זה פתיחת המרכז ההומולסבי לראשונה בחיפה ולאזור, ואנחנו נמצאים בשלב אחר, ביצירה של קהילה, ביצירה של פעילות. אני מאמין שעוד יהיה סיפור המשך עם העירייה.

הייתי שנתיים באירוע, ואני יכולה למסור מעדות אישית, האירוע מרשים מאוד ויפה.

יש לי עדכון מהבג"ץ. אחת מהטענות שהעלינו שאותו נוהל של פעולה משותפת, שעל-פיו פנינו, ושאותו העירייה המציאה כדי לעקוף דברים שכבר הוכרע לגביהם בעבר, שיש להקצות ביחס אליהם כספים על-פי עקרון השוויון, כלומר, הקצבות והקצאות – אחת מהטענות שלנו היתה שאותו נוהל של פעולה משותפת, הבסיס המשפטי שלו עומד על כרעי תרנגולת. בג"ץ הנחה שהנוהל ייבחן תוך 90 יום, כאשר בתקופה הזאת, מבחינת העמידה המשפטית של העתירה שלנו, במעמדנו ביחס לבקשה הספציפית הזאת לא יחול כל שינוי, ואם התוצאה של זה יהיה שבג"ץ יפסוק שגם נוהל של פעולה משותפת ראוי שיוקצו לו כספים על-פי עקרון השוויון, אז שוב יצא שעתירה של גוף הומולסבי תשרת את עניינם של כל תושבי העיר ירושלים, ולא רק העניין שלנו.

אתם ביקשתם לבטל את הנוהל הזה.

השארנו את האפשרות הזאת פתוחה. הצבענו על הבעיות שיש בנוהל הזה. לא ביקשנו לבטל אותו.

הם יכולים לבוא בתום 90 יום ולהגיד: "הנוהל הזה בעייתי".

אם בזכות העתירה הזאת, הנוהל הזה יבוטל ותהיה הנחיה לבחון את בקשתנו על-פי נוהלי הקצבות, הקצאות וכן הלאה, שחייבים להידון באופן שוויוני, זה יהיה הישג גדול.

אם זה יבוטל, אבל אתה אומר שהמטרה היא להפוך אותו לנוהל אחר.

אדרבה, גם אם ייקבע שגם ביחס לנוהל הזה יש להקצות כספים על-פי עקרון השוויון, תידרש העירייה לדון בבקשה מחדש, על-פי עקרון השוויון, ואני חושב שהחלטת הפסיקה תהיה צודקת.

יש עוד נושא שהבג"ץ התייחס אליו?

זה העדכון שקיבלתי בשיחה של 45 שניות ומסרתי אותו בהרבה יותר זמן.

זה לא היה הבסיס לכל העתירה.

זו היתה אחת הסוגיות בעתירה, שלנו היה ברור מלכתחילה שיש סיכוי טוב מאוד שתתפוס את עין השופטים.

האם היה משהו מיידי?

ההתייחסות לסיטואציה המיידית היא, שאין שינוי. לדוגמה, לפי הנוהל, אנחנו חייבים לקבל את האישור לפני ביצוע הפעולה, הדברים האלה לא יהוו עילה כנגדנו בהמשך. הדברים מוקפאים בהקשר הזה. תוך 90 יום משרד המשפטים יאמר לעיריית ירושלים ולבג"ץ מה הוא חושב על הנוהל הזה, חוקי, לא חוקי, איזה שינויים צריך להכניס בו, כיצד יש ליישם אותו באופן שוויוני וכן הלאה.

כשאתה יוצא מכאן, מה יש לך להגיד לתקשורת בנושא הבג"ץ? מה השורה התחתונה? איש לא יבין נוהל שהיה ונוהל אחר.

עיריית ירושלים חייבת להקצות כספי ציבור על-פי עקרון השוויון, ניסו להמציא נוהל חאפ-לאפי, שמאפשר לעקוף את זה. בג"ץ אמר לא. הוא לא כופף את היד, הוא נתן 90 יום שמשרד המשפטים יגיד את זה. נתאזר בסבלנות.

אין פסילה של ההימנעות מתמיכה במרכז.

לא בשלב הזה.

ההישג העתידי ברור, אבל מבחינת מה שמתרחש ביום שישי, אתם תמשיכו בדיונים מה אפשר לקבל שהוא שווה כסף. מה שקשור למשטרה ולרשיונות, הכול סגור, כלומר, לא תהיה כאן עילה לעצור בעד המצעד מצד גורם שלטוני. אני רוצה לאחל את כל ההצלחה שאפשר בשמנו.

עניין הבג"ץ היה נלווה, אבל הוא נתן לעירייה לא להופיע כאן, אז בישיבה הבאה נוכל לדרוש שהם כן יבואו. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:45