פרוטוקולים/מעמד האישה/5202



2
הוועדה לקידום מעמד האישה
20.05.2002

פרוטוקולים/מעמד האישה/5202
ירושלים, כ"ט בסיון, תשס"ב
9 ביוני, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 193
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, ט' בסיוון התשס"ב (20.05.2002), שעה 12:00

אישור תקנות לחוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 7)-

חברי הוועדה: יעל דיין -היו"ר

עו"ד ענת אסיף -מתמחה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד קרן גלאון -עוזרת יועצת משפטית
רפ"ק רקפת גלעד -קצינת אלמ"ב
עו"ד נילי קהלני -יועצת לענייני אלימות במשפחה
עו"ד יבינה זכאי -הלשכה המשפטית, משרד החינוך והתרבות
עו"ד מיכל סגל -הלשכה המשפטית, משרד החינוך והתרבות
אורנה סד-גת -יועצת למנכ"לית, משרד החינוך והתרבות
שוש צימרמן -מנהלת היחידה למניעת התעללות, משרד החינוך
והתרבות
עו"ד בתיה ארטמן -סגנית בכירה ליועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה
חיים פוזנר -מנהל אגף שירותים אישיים וחברתיים
עדה פליאל -ממונה על טיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה
איילה מאיר -מפקחת, משרד העבודה והרווחה
עו"ס דבורה איציק -מרכזת תוכנית ארצית לאיתור וטיפול בנשים מוכות
במערכת הבריאות, משרד הבריאות.
עו"ד טליהאדרי -משרד הבריאות
עו"ד נטלי בן-שמחון -הלשכה המשפטית, משרד הדתות
ברוריה פרנסיס -סמנכ"לית לענייני מועצות דתיות, משרד הדתות
מיכה הרן -חוקר ילדים ועובד סוציאלי
טלי צינמון -מרכזת ארצית לשירותי רווחה
יעל שמחוני-דגני -קופת חולים מאוחדת
חנה שליט -עו"ס ראשית, שירותי בריאות כללית
עינת בן-יורון -מתמחה במחלקה המשפטית, ההסתדרות הרפואית
שולה אגמי -הממונה על נושא אלימות במשפחה, מרכז השלטון
המקומי
חיים אוריון -עוזר לממונה על נושא אלימות במשפחה
עו"ד צירה חורש -אמונה
חנה רוזנברג -מנכ"ל בית נועם
ולה קצבורג -הדסה ישראל
נחמה חסון -חברת נשיאות מועצת ארגוני הנשים
עו"ד הדרה יעקובוביץ' -הלשכה המשפטית, נעמ"ת
עו"ד ציונה גרציאני -שדולת הנשים

הלית ברק

דנה גורדון

מיטל אמסלם

אישור תקנות לחוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 7)-

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. אין כאן אף אחד מהעוסקים בנושא היום אשר יוכל לומר כי הוא מסתדר טוב מאוד גם ללא התקנות הללו. בשבוע שעבר הוועדה דנה בדו"ח מבקר המדינה אשר דן רבות בדברים המתנהלים במשרד העבודה והרווחה. הדו"ח מעלה ממצאים חמורים אשר נוגעים לאלימות כלפי נשים. אני מציעה לכל מי שעוסק בטיפול באלימות נגד נשים, לקרוא את דו"ח מבקר המדינה. כל הדברים שנכתבו בדו"ח, עלו בוועדה הזו, כאשר הבטיחו לבחון את הדברים ולטפל בהם. מבקר המדינה בא ואומר כי הדברים לא מתנהלים באופן סדיר, והוא מרחיק לכת ואומר כי לאחר הממצאים שגילה, הוא אינו מתפלא מהמספר הגדול שאינו יורד של רציחות נשים. הדברים הם אובייקטיבים לחלוטין, והביקורת היא עניינית מאוד ונקודתית מאוד.

אנו כאן בוועדה ניסינו לשפר את מה שניתן באמצעות חקיקה, אך גם בתהליך החקיקה נתקלנו בגישות שליליות ונאלצנו להתפשר הרבה. אני חייבת לציין, כי המשרד לביטחון פנים הוא המשרד היחיד שהסכים לקבל את הצעות החוק כמעט כלשונן. בנושא של הטרדה מאיימת המשטרה הקדימה אותנו. היום אני מצטערת על כל ויתור שעשיתי בגלל הלחץ של משרד העבודה והרווחה. אני חשבתי כי אנו חברים והם אנשי מקצוע. האמנתי להם כאשר הם טענו, כי הם לוקחים על עצמם למנוע כפילויות, לדאוג להצלבת מידע ולדאוג ליישום מסקנות הוועדה הבין-משרדית שלהם. זה לא בכדי שכל הביקורת של מבקר המדינה מופנית למשרד העבודה והרווחה.

החוק שאנו נדון בו היום התחיל מחובת דיווח, כאשר רוב הנוכחים בישיבות חשבו, כי צריכה להיות קיימת איזושהי מערכת דיווח. שר העבודה הטיל וטו מוחלט, וטען כי לא יהיה כדבר הזה. הוא העביר זאת להחלטת הממשלה ואמר, כי או שלא יהיה חוק, או שהחוק ינוסח על ידו. על כן מחובת דיווח עברנו למינימום שהוא חובת יידוע. החובה הזו כוללת יידוע האישה שיש חשד שנעברו לגביה עברות של אלימות קשה, והצבת אפשרויות עזרה ודיווח פנימי, כדי שהרופא לא יחשוב כי פטר את עצמו כאשר נתן לאישה כתובת של תחנת משטרה, או לשכת הרווחה המחוזית.

מאוחר יותר עברנו לשלב של תקנונים אשר יקבעו את דרך היידוע של האישה. בישיבות שערכנו בנושא דיברנו על כך שכדי שלא יהיה מצב בו אנו ניצור חיץ במקרה שאישה לא רוצה להתלונן, נקבע חובת יידוע של כל המערכות, ורק אחר כך חובת יידוע של הרופא, המחנך או הרב. אמרנו כי זו הזדמנות, כי על כל מי שבא במגע עם נשים, טיפות החלב, מקוואות, קופות החולים, תחול חובת יידוע. קבענו כי בכל מקום כזה יהיו טפסים אשר יכילו את המידע המעודכן עבור אישה שיש חשד כי נעשתה כלפיה עבירה. אמרנו כי בפעם הבאה שאותה אישה תחזור לאותו מקום, הרופא או היועץ, ינסו לגשש ולבדוק האם היא פנתה לגורמים שהם המליצו עליהם. הסכמנו בכפייה פוליטית, כי הדיווח לא יהיה למשטרה ולא ללשכת הרווחה המחוזית, שלא היתה מוכנה לרכז את הדיווח שיצטבר אצלה.

אנו עכשיו בודקים את השאלה, כיצד ניתן ליידע את האישה, וכן איזו רשומה צריך המיידע לנהל. השארנו לכל אחד מהגופים לנסות לקבוע ולהציע את התקנות שלו. ברור כי המיידע המתקבל חייב להיות כתוב באיזשהו מקום, ולא רק בראשו של הרופא. צריך לזכור, כי נמנעה מאיתנו חקיקה של חובת דיווח מסודרת, כפי שקיימת בהרבה מדינות.

קופות החולים אמרו כי הן עובדות עם מערך של עובדים סוציאליים, הן עושות הכשרות מיוחדות, והן רואות חשיבות בכך שיהיה מאגר פנימי של אותם חשדות, באמצעותו ניתן יהיה לנהל מעקב. מכבי טענה כי יש להם כבר מנגנון קיים כזה. בדקנו ומצאנו, כי בקופת חולים כללית יש השתלמויות מקיפות בצפון לרופאי משפחה בנושא אלימות. אני מבקשת כי כולנו נחשוב כיצד ניתן לעשות את המקסימום. משרד המשפטים בדק את העניין וראה כי אין כאן אחריות פלילית, או דבר של חיסיון שמופר. כל ההשערות הנשמעות, כי נשים תפסקנה להגיע לאותם מוסדות שיידעו אותה על דרכי הטיפול במצוקתה, הן השערות שאינן נכונות. נשים שנמצאות במצוקה הן נמצאות במצב של חוסר ישע, אחרת הן היו מטפלות בעצמן. לדעתי, אין שום הבדל בין אישה המגיעה לקופת חולים עם פנס בעין וכתמים כחולים, לבין אישה המגיעה לחדר מיון עם דרגת פציעה שונה. אנו מנסים לקבוע על פי חוק כי גם רופא המשפחה יהיה חייב בטיפול ולא רק חדר המיון. אנו מנסים למצוא חיבור בין המצב המוגדר בחוק כחוסר ישע, המתייחס לאלימות שמגיעה לחדר מיון, ובין המצב של העדר תלונה למרות אבחון אישה פגועה שאינה מגיעה לחדר מיון.

אנו קיבלנו הצעה לתקנות מכל המשרדים, להוציא משרד הדתות והמועצה הארצית של לשכת עורכי דין. החוק אמנם קיים, אך התקנות יוצרות נתיב של ביצוע דבר שקיים. כל היועצים המשפטיים של המשרדים הנוגעים בדבר קיבלו יידוע על התהליך ומועד הישיבה.

אנו כתבנו להם כי הם צריכים לפרסם את הכללים, וגם שאנו ממליצים להם לפרסם אותם בביטאון.

הם יודעים מה הם צריכים לעשות, וזה שהם לא עושים את זה, זה חמור מאוד. אני רוצה לציין, כי ענת אסיף מרכזת את התקנות מכל המשרדים.

השוני בנוסחים של משרד הבריאות המונחים לפניכם, הוא שבתקנות של משרד הבריאות נכללת תקנה שהיתה במקור גם במשרדים אחרים, ואנו לאחר מחשבה משפטית, החלטנו כי אין סמכות לכלול את התקנה הזו, תקנה 3(ב) המדברת על המעקב. הסמכות בחוק מדברת על הוראות לביצוע הסעיף המדבר על יידוע האישה באפשרויות הקיימות, ותיעוד הביצוע. שתי ההגדרות הללו לא כוללות את האפשרות של המעקב. בנוסף לכך, האפשרות של המעקב מעלה שאלות של חדירה לפרטיות, ושל תפקידו של בעל המקצוע אשר הופך במידה זו או אחרת לחוקר. אני לא פוסלת אפשרות, כי בעל מקצוע מכח תפקידו ורצונו, יערוך בירור לגבי מצבה של האישה. נוסח התקנות של משרד הבריאות צריך להיקרא ללא תקנה 3(ב), וללא החלק בטופס המדבר על המעקב.

בכל מקרה המעקב מתקיים, כיוון שכאשר אישה מופיע בקופת החולים ויש חשדות שהיא מוכה, ממלאים את אותו הטופס, בכל פעם שהיא מופיעה בקופת החולים ויש לגביה חשדות.

זה נכון. חובת היידוע איננה חד-פעמית. אני חשבת כי אי-הכללת סעיף 3(ב) תיצור סרבול, כיוון שיהיה מישהו אשר יצטרך לחבר בין הדברים.

מה עושים כאשר נשים פונות לבית נועם ומבקשות עזרה? יש לנו חובה על דיווח בכתב?

לא. אנו מדברים על נשים שלא פונות ומתלוננות.

אם את ממלאה את חובת היידוע הטלפונית, את צריכה למלא גם את הטופס.

יש הבדל בין מישהי מטלפנת ומבקשת מידע למישהי שנפגעה.

אם היא סתם מבקשת מידע, ניתן להגיד כי אין יסוד סביר לחשוב כי היא נפגעה.

סעיף 2 לתקנות משרד הבריאות: "מטפל שחלה עליו חובת יידוע של אדם לפי הוראות סעיף 11א(ב) לחוק-(1) יידע את המטופל על כך שבאפשרותו לפנות לגורמי טיפול לקבלת סיוע. (2)ייתן למטופל כתובות ומספרי טלפון של גורמי הטיפול הקרובים למקום מגוריו, לפי רשימות שיפיץ משרד הבריאות מזמן לזמן". אנו ביקשנו לקבל דוגמאות לאותם חומרים שיחולקו לכולם, כדי לא לעשות הבחנה. אני מבינה כי בחלק מהמקומות זה כבר קיים.

לנו בשירותי בריאות כללית יש 1,800 מרפאות. את החומרים הללו יצטרכו להנפיק לנו משרדים אחרים. נשאלת השאלה, האם לא יותר פשוט לתת את מספר הטלפון של קו החירום הארצי.

ומה יקרה אם אותה אישה לא תטלפן לקו הארצי? גם אם נניח שהיא תטלפן לקו הארצי, יצטרכו להפנות אותה למקום בו היא גרה.

אני יודעת, כי הרופאים לא ילכו לחפש את מספרי הטלפון במועצה מקומית.

זה צריך להיות בקופה אצל רופא המשפחה, רופא הילדים. כולם מחכים שמישהו ינפיק את החומר ויביא להם אותו. ברור שיש כאן שאלה של מימון. הכנסת לא תממן את זה, ואני בספק אם משרד הבריאות יממן את זה. אני צריכה לקבל התנדבות של אחד כדי שהשאר יתיישרו לפיו. אם זה היה צמוד תקציב כולם היו מסכימים גם לחובת דיווח. צריך לבדוק איך עושים זאת בעלות הקטנה ביותר. העניין של ההפניה באמצעות נתינת כתובות ומספרי טלפון, לא צריך להיות שונה בכל הקופות הנמצאות באותו אזור. אם כל קופה מעונינת, היא יכולה רק להוסיף את סמל הקופה. אותו מידע מתאים לכל מי שהחוק הזה חל עליו. הטפסים לא צריכים להיות שונים זה מזה.

אנו ערכנו רשימות טלפונים של תחנות המשטרה, המרכזים למניעת אלימות במשפחה ומחלקות לשירותים חברתיים בכל הארץ. הכוונה היא שמשרד הבריאות יפיץ את נוסח החוק עם הסברים, התקנות והטופס בחוזר מנכ"ל לכל מי שצריך לקבל את זה. הרשימה הזו מחולקת לפי מחוזות. כל רופא בכל מחוז יוכל לעשות לעצמו את העתקים של הרשימות הרלוונטיות למחוז שלו.

האם יש לכם דרך לפצל זאת קצת יותר? החלוקה לחמישה מחוזות היא קטנה לעומת מספר גדול הרבה יותר של לשכות רווחה.

במסגרת התוכנית של איתור נשים נפגעות אלימות, אנו הכנסנו לכל לשכת בריאות עובדת סוציאלית שתפקידה לרכז את תחום האלימות במשפחה. אני מתכוונת להטיל עליה את המשימה בכל מחוז לעבוד עם הקבוצה. אחד ההישגים שעשינו הוא הקמת פורום של עובדים סוציאליים בכל מחוז, שתפקידם הוא להכין את חומר המידע. חשוב לדעת שבשנתיים האחרונות כמעט כל בית חולים הכין רשימה, כרטסת של שירותי האזור. אנו נעביר רשימות לפי מחוזות, לכל מחוז בארץ, ובכל מחוז אני אמנה את האחראית על נושא האלימות במשפחה בלשכת הבריאות שבאזור להעביר את הרשימות לקופות.

אנו חשבנו כי כל קופה תרצה לעשות משהו עצמאי. יצאנו מתוך הנחה שיהיה על אותן חומר את הלוגו של הקופה. אנו ניתן את הרשימות, וגם את העזרה הכספית אם יהיה צורך. אני לא חושבת כי מדובר בתקציב כל כך גדול.

זה נכון. זה צריך להיות ברור, כי כל מקום יעשה את השכפול באופן עצמאי.

אני חושבת שזו בעיה לוגיסטית מאוד קשה. המחוזות שלנו אינם חופפים למחוזות של הקופות האחרות. אני מדברת על 1,800 מרפאות.

מה את מציעה?

אני מציעה שתהייה חובה לפחות למסור את מספר הקו הארצי.

זה לא נותן כלום. מספר הטלפון של הקו הארצי מופיע בטלוויזיה, אני לא צריכה בשביל זה רופא. אנו מדברים על נשים שאינן רוצות להתלונן, ומגיעות לרופא אשר מאתר את המצוקה, ומאבחן אותן כקורבן אלימות.

אני מודאגת מהצד הלוגיסטי.

כלומר, את רוצה תקציב לכך.

לא נכון.

יש לנו הצעה.

אני שמחה שיש לכם חומר, כיוון שאתם הייתם מראשי מתנגדי החוק.

יש לנו דפי מידע הכוללים מספרי טלפונים של תחנות המשטרה בכל מקום. יש לנו את הכתובות והטלפונים של המחלקות לשירותים חברתיים, ואת הפרטים של המרכזים למניעת אלימות במשפחה בכל מקום. כל החומר הזה מחולק אצלנו לפי שלושה מחוזות. אנחנו נפיץ את החומר הזה לכל המערכות, כדי שהן תשכפלנה ותפצנה את החומר אצלם.

אתה מדבר על שלושה מחוזות, ומשרד הבריאות מדבר על הרבה יותר.

אצלנו החומר מסודר לפי סדר אלף בית, ועל כן כל מערכת תוכל לערוך זאת בקלות לפי רצונה.

זה עדיין לא הופך את זה לקל ליישום, כיוון שאם רופא מסוים ממחוז דן מקבל את הרשימה הרלוונטית למחוז דן ומגיעה אליו פציינטית מתל-אביב, הוא יצטרך בכל זאת להתחיל ולחפש.

יש הרבה נשים אשר אינן מוכנות לפנות למרכזי סיוע באזור מגורם, ועל כן החשיבה של משרד הבריאות, של חלוקה למחוזות, היא יותר נכונה מאשר חשיבה על חלוק לערים או ישובים, בייחוד כאשר מדובר בישובים קטנים.

בפועל, אם אישה תטלפן למרכז שאינו בעירה יגידו לה לפנות למרכז שבעירה.

אלא אם כן ישנו נימוק אשר מונע מבעדה לפנות למרכז שבעירה.

אנו לא מדברים על טכניקה מסובכת. העניין מתחיל במגע אישי בין הרופא למטופלת. במגרה של הרופא צריכה להיות חוברת, ובקופה כולה צריך להיות עלון המפנה את הנשים הנתונות לאלימות למקומות המתאימים. כל המרכזים מסודרים לפי אלף בית, ועל כן זה לא צריך להיות כל כך מסובך. אנו גם לא צופים מאות פניות לכל רופא בחודש. כל מה שהרופא צריך לעשות הוא לאתר את הלשכה בתל-אביב לעומת הלשכה בנתניה. חייבים להתארגן גם מבחינת שפות. העלונים חייבים להיות מתורגמים לערבית ורוסית. אמנם מדובר על מעט מקרים, אך כל מקרה חייב לקבל את מלוא תשומת הלב.

אני חושבת כי ניתן להקל על הרופא על ידי כך שהנתונים יוכנסו למאגר האינטרנט. בכל קופה יש מוקד ללא ההפסקה. הרופא יכול באמצעות טלפון אחד לפנות למוקד הזה אשר יחזיק את הרשימות הללו אצלו. אני מציעה כי נערוך בדיקה על ידי לקיחת מספר מקומות מכל הקופות, ונבדוק כי חוזרי מנכ"ל לא ייעצרו אצל הרופא בלבד.

זה אמור להגיע לכולם כולל העוסקים הפרטיים, ועל כן דרך הלשכות המחוזיות הרבה יותר נוח לעשות זאת.

אני הייתי מציעה לפרסם את הכל בחוזר המנכ"ל, ואחר כך לחזור ולהזכיר בחוזרי המנכ"ל הבאים את הפרטים. אני מציעה לא להרפות בעניין של המעקב אחרי זה. אנו נרכיב לעצמנו רשימה דרך הקופות של מספר מקומות לפי ההצעות שלכם, כדי לראות איך הדברים מתנהלים שם. אתם צריכים לתת לעובדי הרפואה אמביציה כלפי העניין הזה. כדאי להסביר על חשיבות הטיפול בנושא, ולהזכיר כי קיים אחוז גדול ביותר של נשים אשר אינן מתלוננות, כיוון שהן חוששות. צריכים לתת לכל העובדים תחושה של שותפות בטיפול בנגע הזה. אני מבקשת העתק של כל דבר כזה אשר נעשה. ברור שככל שזה יהיה יותר מקומי, זה יהיה טוב יותר. בנוסף ניתן גם לקיים קו חירום כללי. אנו חייבים לכלול את כל השירותים הנמצאים באזור. לא כל אישה מוכנה להתלונן במקום ציבורי, כמו הלשכה האזורית לטיפול באלימות. כמובן שהדבר הטוב ביותר הוא שאותה אישה תפנה למשטרה, אך לא כל אישה מסכימה לכך. אני בטוחה כי אם אותה אישה אכן תשתמש בעזרה מצידו של הרופא, היא תחזור ותודה לו על כך. בכל מקרה זה נושא לבדיקה. בינתיים אנו מדברים על תקנות אשר מחייבות את המטפל ליידע את המטופל ולמסור לו טלפונים וכתובות של גורמי טיפול. התקנות לא מתייחסות לעניין של שפות שונות, אך אני מעונינת לחשוב כי מבחינת משרד הבריאות זה ברור כי ישנם אזורים בהם קיימת אוכלוסייה שאיננה דוברת עברית, ועל כן צריך להתאים לשפתם את המידע.

אני התבקשתי להעיר כי בהרבה מהמרפאות שלנו בשירותי בריאות כללית, אין עוד תיק ידני. הכל מועבר ישירות למחשב. נשאלת השאלה כיצד לתעד את פעולות הטיפול, כך שישמר החיסיון. השאלה היא אם תהיה חובה להחזיק רשומה נפרדת בכתב.

השאלה היא לאן המידע הזה עובר. נציגי קופת חולים מכבי אמרו, כי הם רוצים לרכז את זה באופן אזורי דרך העובדים הסוציאליים. אני הייתי מעונינת שמישהו מעל הרופא יקבל את המיידע הזה, אפילו אם זה רק לצורך הכרת הנתונים.

אנו נצטרך להוציא נהלים שיקבעו כי התעודות הללו יועברו לריכוז.

בעניין המחשוב אני הייתי נזהרת מכל דבר שהוא חסוי. הרשימות הרפואיות אינן חסויות. ברור שצריך למצוא איזושהי דרך שאותו המחוז או הסניף יאסוף את הנתונים. הנתונים האלו יעזרו גם לכם להיערכויות מיוחדות. יכולים להיות אזורים בהם יסתבר, כי ישנה בעיה שצריך לטפל בה מעבר לחובת היידוע.

החוק נועד לעזור לאותן נשים. איסוף הנתונים הסטטיסטי שאולי רצוי שייעשה, הוא שאלה נפרדת כרגע. תקנה 3(ג) עונה על השאלה של איסוף הנתונים. התקנה אומרת: "התיעוד.. ישמר בידי המטפל באופן, במקום ולתקופה שנשמר בידו שאר המידע על המטופל". אם מדובר על תיק רפואי ידני הנתונים יישמרו בתיק הרפואי, אם מדובר על תיק ממוחשב, אז הנתונים יישמרו במחשב. אם הנתונים הנמצאים במחשב הם לא מספיק מוגנים ומאובטחים, זה רע מאוד.

לעיתים התיק מוגן, אך אני לא רוצה כי כאשר אני מעבירה את המידע לרופא אחר הוא יידע על עובדת אותה אישה נפגעת אלימות.

מדוע לא? אולי יש בכך חשיבות להמשך הטיפול? אני חושבת כי המידע על אותה אישה צריך להישמר באותו אופן ובאותו מקום בו נשמר שאר המידע הטיפולי על אותו אדם. לגבי איסוף נתונים סטטיסטי, צריך לזכור, כי כדי לאסוף נתונים על קורות המחוז או הסניף, צריכה להישאל שאלה אחרת אשר אינה קשורה בהכרח לתקנות הללו.

היא קשורה לחקיקה ולתפקיד שלנו כמחוקקים. אנחנו מנסים לטפל בבעיה בכל דרך. אחת הדרכים היא איסוף נתונים ומחקר. הנתונים הללו מנחים את הטיפול שלנו ואת רמת הדריכות שלנו. רופא אשר עובד עם אוכלוסייה מסוימת במצוקה מסוימת, או עובד עם מגזר מסוים בעל אפיונים משלו, והוא מאבחן אישה מוכה אך שומר את החומר במגרה, לא עשה בכך כלום. ישנה חשיבות עצומה לנתונים על אותה אוכלוסייה ספציפית.

משרד החינוך מציע לאסוף את הנתונים הללו בתיק מיוחד.

משרד הבריאות הגדיל לעשות בכך שהציע שייערך מחקר ספציפי שיהיה מבוסס על הנתונים האלה שעד עכשיו אין להם.

אנו מדברים כאן היום כאילו המצאנו משהו חדש. היום כאשר רופא מבחין באישה נפגעת אלימות, הוא מייד פועל. הוא מעוניין ברשימת כתובות אליהן יוכל להפנות את האישה.

אנו דיברנו עם רופאים שטענו כי הם לא יכולים לעשות את הפעולה הזו, כיוון שמדובר בחיסיון.

מרבית הרופאים צריכים את העזרה הזו. מהניסיון שלי בשטח, בכל הקופות בכל המקומות, אני מוצאת כי רופא נעזר בגורם חיצוני או פנימי, בעיקר בעובדת הסוציאלית, כדי לטפל בבעיה. השאלה היא האם רופא שאינו מפנה מטופלת לעזרה, ימלא את הטופס שיש לו במחשב. השאלה של ההטמעה היא מאוד קשה.

עד היום לא כולם מתייחסים ברצינות לביטוי הטרדה מינית. ייקח עוד עשר שנים כדי שיטמיעו את הנושא הזה. כל הנושא הזה של אלימות במשפחה זהו נושא חדש, כיוון שלא דיברו עליו, ועסקו רק במקרים קיצוניים. אנו מנסים בעבודה שלנו היום, לגרום להטמעת הנושא באמצעות חוזר מנכ"ל , תשדיר, עלון, ארגונים וולונטריים וכו'. אנו הולכים עכשיו לשנות גם את תוכנית הלימודים של תלמידי רפואה. לא ייתכן כי רופאי משפחה מקבלים שעה אחת בכל שש שנות הלימוד על נושא אלימות. בטכניון בחיפה הגדילו לעשות בכך שלקחו את תלמידי הרפואה למעון לנשים מוכות כדי שיראו בעיניים את התופעה. במקום אחר מביאים את פרופסור ריס כדי שיראה שקופיות בנושא. כל חבר כנסת ראה את השקופיות האלה. זה לא ייתכן, כי לא כל רופאי המשפחה ראו את השקופיות הללו. אנו מנסים לקדם את העניין הזה בדרכים שונות. אנו הולכים בכיוון של השתלמויות בנושא לרופאים, וגם בכיוון של החוק הזה המחייב ליידע את האישה. אנו נערוך תחרות בין הקופות כדי לראות מי מבין הקופות עשתה את ההפצה הטובה ביותר. אנו פועלים רבות כדי שתלמידי רפואה יקבלו את המידע הרב בנושא בעת לימודיהם, לפני שהם מתחילים להיות רופאים.

לתיעוד המידע ישנן שתי מטרות. המטרה הראשונה היא במקרה ויקרה משהו, יהיה עניין לדעת האם יידעו את אותה אישה. המטרה השנייה היא לשם עריכת סטטיסטיקה, כדי לגלות תופעות ומגמות. אני חושבת כי שתי המטרות הן ראויות ונכונות. התקנות מבטאות יותר את המטרה הראשונה. ברגע ששם האישה יירשם על אותו טופס שממלא הרופא, אני חושבת כי זה יהיה ראוי שהוא ייצא לאיזשהו מקור חיצוני. מבחינתי מקור חיצוני נמצא מחוץ לרופא ולתיק הרפואי של אותה אישה. בכל מקרה זה לא מונע עריכת מחקר וסטטיסטיקה. גם היום במסגרות שונות המחזיקות תיקים חסויים, נערכות סטטיסטיקות ללא הוראת חוק או תקנות. אני חושבת כי ראוי לעשות נוהל עבודה או יוזמות במקרים מסוימים. הרופא יכול לספור בכמה מקרים כאלה הוא נתקל, ולדווח על כך.

זה מקובל עלי.

בגלל שבתקנות מופיע טופס עם מקום לשם המטופלת, זה מצביע על כך כי הטפסים הללו צריכים להיות מתויקים במקום ספציפי, ולא מרוכזים במקום אחר. יכולנו מראש לומר כי הטפסים הללו הם רק לשם סטטיסטיקה, ואז היה נבנה טופס אחר.

אני לא חושבת כי זה כל כך קשה לרופא שהצטברו אצלו עשרה מקרים כאלו, לדווח על כך שהצטברו אצלו עשרה מקרים.

אני רוצה לציין כי הפעולה הזו לא צוינה בתקנות, וזה גם אינו משהו אשר עולה מסמכותו של החוק.

אני חושבת כי כל מערכת צריכה להוציא בנוהל שלה את הפעולה הזו, כיוון שיש לכך משמעות, מעבר לסטטיסטיקה, גם על החלטות על התערבויות קהילתיות.

אני רוצה לבקש את הפעולה הזו למרות שהיא אינה נמצאת בחוק, אך היא גם איננה כרוכה בטרחה גדולה. אני ארצה לשמוע מהקופות מהו הנוהל הספציפי שהן תסגלנה בעניין הזה. בעבר דיברנו על אפשרות שוועדת אלימות, או עובד סוציאלי הצמוד לאותו אזור ירכז מספרית את הנתונים. האם יש מי אשר מרכז את הנתונים מחדרי המיון?

ישנו ריכוז אנונימי של נתונים.

בשנת 2001 היו 1,900 פניות לחדרי מיון.

אנחנו היום במסגרת התוכנית החדשה מרכזים נתונים מקופות חולים. היום אנו יודעים על 530 פניות, לפי דיווחים מהקופות. אנו מתחילים להפעיל את הנוהל הזה גם בטיפות חלב.

כאשר אישה ששוחררה מחדר מיון חוזרת לטיפול בקופה אליה היא שייכת להמשך מעקב, האם קופת החולים המקבלת אותה מודעת לעברה של האישה?

זה מאוד בעייתי. באוכלוסייה הבדואית המידע עובר לקופת החולים, כיוון שיש קשר מאוד טוב בין העובדת הסוציאלית לבין האוכלוסייה הזו. בבתי החולים הגדולים בארץ יש ניתוק מקופות החולים.

כלומר, האישה תחזור מבית החולים ותבוא לטיפול בקופת החולים מבלי שהרופא ידע מה קרה.

חובת היידוע מחדרי המיון היא לא בגלל היותה של האישה חסרת ישע, אלא היא חובת דיווח כללית על עבירות אלימות באופן כללי.

בחוק העונשין משנת 1977 יש סנקציה פלילית על חובת דיווח של חדרי מיון, על קטינים וחסרי ישע. מאז 1977 נשים נפגעות אלימות נקראות חסרי ישע על ידי מנהלי חדרי המיון.

זה לא נכון. הם יודעים כי הם חייבים לדווח למשטרה, ולא משנה בעיניהם למה. חובת הדיווח לעובדת הסוציאלית של בית החולים נכללת בנוהל העבודה, אך לא מדובר על חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה. חובת הדיווח לגבי נפגעי אלימות היא חובה כללית של תקנות בריאות העם לגבי נפגע אלימות חסר הכרה, פצוע או מת המגיע לחדר מיון. בעיני חדר המיון לא משנה אם הוא חסר ישע או הוא הבריון שהחל בקטטה.

כל פעולת הדיווח לגבי המקרים שאנו מדברים עליהם, התאפשרה עד היום רק במסגרת בתי החולים.

בדיוק בגלל שנשים לא נכנסות להגדרה של חסרות ישע.

איך ניתן לקרוא לאישה שהוכתה כל כך קשה, אם לא חסרת ישע? הרי מה גורם לאותה אישה להיות חסרת ישע ולא להגיש תלונה? היא חסרת אונים. אסור לפחד מהגדרת הנשים הללו כחסרות ישע. האם בסיטואציה של אונס כאשר מאיימים על חייה של האישה, היא לא חסרת ישע?

מתוך הכרות עם האוכלוסייה שאנו מנסים לעודד להתלונן, אנו מדברים על נשים שיש להן בעיה עם הממסד. לפי כל ההגדרות של גורמי טיפול, כפי שמופיעות בתקנות, מדובר בגורמים ממסדיים. ההגדרה של גורמי טיפול וולונטריים צריכה להיכנס לתקנות, כיוון שהם אלה אשר מטפלים בנשים אשר מתקשות לפנות לממסד.

אני לא יכולה לחייב את הארגונים הוולונטריים.

השאלה היא האם ניתן להוסיף סיפא בתקנה שתזכיר את גורמי הטיפול.

זה בלתי אפשרי. החוק שמכוחו מותקנות התקנות מדבר במפורש על גורמי הטיפול שמנויים כאן, ואנו לא יכולים בתקנות לגרוע או להוסיף.

התקנות אינן קשורות לרשימות שתופענה בקופות החולים. הפירוט של רשימות אלו איננו מוגבל.

הכתובות של המקלטים הן חסויות.

זה לא הגיוני שאישה שעברה אונס מאח או מהורה תופנה למחלקה לשירותים חברתיים. ברור מאליו כי צריכים להינתן לה פרטי מרכזי הסיוע לנפגעות אונס.

אני לא יכולה להחיל תקנות על גורם שהחוק לא חל עליו. הדברים ייבדקו. אנו נבדוק את הרשימות. כל תוספת היא ברוכה. בינתיים מרכזי סיוע וארגונים וולונטריים עושים את עבודתם הברוכה בכוחות עצמם, באמצעות פרסומים במקומות שונים. רופא לא יכול לשאול את האישה אם היא מעדיפה לפנות לויצ"ו או לנעמ"ת.

אני חושבת כי זה נכון להציג בפני אישה אשר יש לה בעיה לפנות לממסד, את האופציה האחרת.

הרופא לא עושה אבחון, הוא מפנה לכתובת אחת, שהיא תנתב את האישה למקום הנכון.

במסגרת חוק זכויות לנפגעי עבירה משרד המשפטים הפיק חוברות הכוללות גם את הגורמים הממסדיים וגם את הגורמים הוולונטריים.

מבחינתנו זה יהיה יותר יעיל שהמידע ישמר ברשומה הרפואית שחלה עליה חוק זכויות החולה הכולל סודיות לגבי המידע הרפואי, ולא בטופס נפרד.

כיצד התהליך יימשך? כיצד יועברו הנתונים המספריים?

אנו לא מדברים על הסטטיסטיקה, אלא על היידוע.

כאשר מזכירים את התיעוד בכתב, גם בחוק זכויות החולה, כתוב כי התיעוד יהיה ערוך לפי הטופס שבתוספת. ברגע שכל הפרטים המופיעים בטופס הזה יופיעו בתיעוד, זה ממלא את הדרישה. לא ציינו כי הטופס חייב להיות דף נייר.

אנו צריכים למצוא דרך שתפריד את הטיפול בפנייה הזו מפניות אחרות. צריך להיות ברור כי מדובר ביידוע לפי תקנות לחוק למניעת אלימות במשפחה.

עינת, חבל שלא הייתם שותפים בכל הליך החקיקה. זו לא פעם ראשונה שאתם באים לאחר מעשה ושואלים שאלות.

אנו לא ידענו על התקנות הללו. קיבלנו את המידע דרך רופאת משפחה. אני יודעת כי היתה התייחסות לגבי חובת הדיווח.

היתה התייחסות שלילית בכל השלבים של החקיקה. החוק נחקק לא עם שותפות פעילה אתכם, מלבד התנגדות מצדכם מבלי ששמעתם את הצד שכנגד. אפילו עכשיו מה שאני שומעת, זה מבלי להיות נוכחים בחלק מן הויכוח.

אנו התעדכנו מן המידע המופיע בפרוטוקול ובדברי ההסבר. ברגע שאנו נהייה מוזמנים לדיונים אנו נוכל להגיע.

ההסתדרות הרפואית הוא אחד מארגוני הבריאות היחידים בעולם שלא הכריז על בעיית האלימות נגד נשים כבעיית בריאות.

אני לא רוצה להתחשבן עם ההסתדרות הרפואית, אך גם לפני שבועיים כאשר ערכנו דיון על רפואת משפחה ואלימות, נתקלנו בגישה כזו שלהם. כאשר מוזמנים ולא מגיעים, ושולחים במקום זה ספר אשר מתנגד לפעולות שלנו, זה לא בסדר. הדבר החשוב בדיונים הללו הוא הדיון בין הגופים. חשוב כי הקופות, בתי ספר לרפואה ומשרדי ממשלה ישמעו את הדברים עליהם אנו דנים.

אני מבינה את החשיבות של הדיונים, אך מכיוון שלא ידענו על העניין, לא יכולנו להגיע.

אתם מקבלים הזמנות לישיבות הדנות בנושאים רפואיים באופן קבוע. אני קיבלתי מההסתדרות הרפואית מכתב בו היא חוזרת על דברים שנשחקו כבר, כמו שהמטופל יפחד ללכת לקבל טיפול רפואי כתוצאה מהתקנות. הדברים הללו נידונו ונבדקו כבר בעבר. זה הכל השערות אשר פוטרות אותנו מדברים רבים.

אלו דברים שאנו שומעים מרופאים בשטח.

אם כך תביאו את התיעוד או את הרופאים לישיבות, כדי שיעידו על מקרים כאלה.

גם אני אומרת לאישה לעיתים דברים שהיא לא מעונינת לשמוע. עדיין אנו צריכים לעשות מלאכתנו נאמנה.

היה כנס בנושא של אלימות כלפי נשים בהריון. המועצה לבריאות האישה של משרד הבריאות דנה בכך בפירוט. הממצאים שהוצגו היו איומים. הכמות של מקרי הפגיעה בנשים בהריון על ידי בעליהן היא גדולה. מוכרחים לעסוק בעניינים הללו.

אנו מברכים את החוק והתקנות, אך חשבנו כי כדי שהטופס יהיה יעיל יותר, כדאי שיהיה בצורה ממוחשבת. מירב הבעיות היו עם חובת המעקב, שהחלטתם להוריד.

לא תהייה חובת מעקב בטופס, אך יהיה מעקב בפועל, כיוון שאחרת אנו נסכן אנשים.

אני רוצה לחזור על התקנות שאנו מאשרים היום. אנו מצביעים על סעיף 1, סעיף ההגדרות, הכולל את הגדרת גורמי הטיפול והמטפל, סעיף 2, הכולל יידוע וכולל אפשרות לפנות לגורמי הטיפול, וסעיף 3, הכולל תיעוד פעולות היידוע, כאשר סעיף (ב) מושמט, וסעיף (ג) ישתנה ולא יכלול את המילים: "תקנת משנה ב'". החלק השני של התוספת שכותרתו "מעקב" יושמט ויכלל רק החלק הראשון לגבי יידוע. הצעת משרד המשפטים היא שיישאר רק החלק האמצעי שכותרתו היא יידוע. אין צורך בפרטי המטופלת, כיוון שבכל מקרה זה נמצא בתיק האישי שלה.

כותרת התוספת: "יידוע מטופל על אפשרות סיוע בנושא אלימות במשפחה", נשמעת רחבה מדי.

אין דבר קל יותר מלתקן את הכותרת, אך זה יצריך ישיבה נוספת, שרק בה התקנות תאושרנה.

נשאיר את הכותרת כפי שהיא, ואני מקווה שלכולם תהיה ברורה הכוונה.

אלימות במשפחה הוא ביטוי המתאר מצב הקיים במשפחה, ופחות שם דגש על קורבן ותוקפן. יכול להיות שתהיה נכונה יותר הכותרת: "יידוע קורבן אלימות".

מדובר בהשערה של הרופא ולא בקביעה. הרופא יכול רק לשער כי מדובר בקורבן אלימות. אני מאשרת את התקנות של משרד הבריאות. אני מאשרת את התוספת של הטופס הנלווה, לפי הערות של היועצת המשפטית. אנו עוברים לתקנות של משרד החינוך.

אנו מבקשים להבהיר רק את השינויים. ישנו שינוי לגבי השמירה של הטופס.

בהבדל מעובד סוציאלי, פסיכולוג או רופא, עובד חינוך נפגש עם הורה של תלמיד בפורומים שונים ואז הוא נדרש לפי התקנות לבצע את כל הפעולות. הוא נדרש לתייק את הטופס באיזשהו מקום, והרי אין תיק אישי להורה של תלמיד. אנו חשבנו כי לא נכון לתייק את אותו טופס בתיק של התלמיד, מטעמים של הגנה על הפרטיות. חשבנו כי אולי זה יתויק באיזשהו קלסר נפרד במשרדו של מנהל משרד החינוך. אדם אשר אינו עובד משרד החינוך, כמו מפקח אשר יושב במשרדים הראשיים ומפקח על מספר בתי ספר, יעביר את הטפסים לפקיד במחוז או במשרד הראשי שהשר יסמיך לתייק את אותם טפסים של עובדי חינוך שאינם עובדים במוסדות חינוך.

האם תהייה לכם אפשרות של ריכוז מספרי לפחות פעם בשנה?

בהחלט.

צריך גם לשים דגש על העניין של המעקב. אותה אמא לא תוציא את ילדה מבית הספר בעקבות אותו יידוע.

צריך לזכור כי לא תמיד אותו מחנך יהיה לאותו ילד.

האם אתם תוכלו לרכז את הנתונים?

מנהל משרד החינוך, או הפקיד האחראי על כך במשרד יהיו בעלי גישה לתיקים הללו, והם אלו אשר יוכלו לערוך את איסוף הנתונים. שוש צימרמן אחראית על נושא אלימות בבתי ספר, והיא תוכל להרחיב בעניין.

לא מדובר בדיוק באלימות בבתי ספר.

אני מתכוונת, כי ישנו בעל תפקיד אשר יוכל להשתמש בנתונים המתאספים.

לדעתי, יש כאן שתי רמות של התערבות קהילתית. קודם כל צריך לדווח אחת לשנה על הנתונים, כדי להיות מודעים להיקף התופעה. בנוסף לכך צריכה להיעשות עבודה קהילתית בבית ספר או ביישוב. אנו צריכים לראות איך אנו אוספים את האינפורמציה הקהילתית ובונים איזושהי התערבות. פסיכולוגים חברתיים מכוונים לעבוד עם הורים.

מה קורה כאשר מקור המידע הוא הילד, אשר פונה למחנכת הכיתה? האם זה מאפשר זימון של ההורים, מתוך הגנה על הקטין?

אני סברתי, כי לאינפורמציה הזו בתוך מוסד חינוכי, יש משמעות טיפולית לגבי הילד. זה מאוד משמעותי בעבודה עם הילד, לדעת באיזה בית הוא חי ומה הוא חווה. אני סברתי כי התיק הזה צריך להיות פתוח גם בפני אנשי הטיפול. ברוח זו גם כתבנו את התקנות.

מה קורה היום בפועל?

התיקון לחוק שמכוחו נכתבו התקנות מדבר על כך שהחשד עולה עקב טיפול או ייעוץ שנתן לאותו אדם.

אני שואלת מהו המנגנון שיש לבית ספר כדי לטפל בילד כזה?

אותו הילד מופנה ליועץ חינוכי בתוך בית הספר, כאשר היועץ רשאי גם לזמן את ההורה.

השאלה היא אם יש חיבור בין חשדו של מורה כי קורה משהו לא טוב בביתו של הילד, לבין הפנייתו של אותו ילד ליועץ החינוכי?

כן.

האם לעובד החינוך ישנה חובת דיווח?

ישנה חובת דיווח על אלימות כלפי ילד. אני חושבת כי עובד חינוך טוב יזמין את ההורה לשיחה, כאשר יתעורר בו החשד כי משהו מתרחש בביתו של הילד. יכול להיות שבמסגרת הטמעת החוק, אנו יכולים לנסות ולעשות הטמעה של תפיסה.

אני הייתי רוצה לחשוב כי גם אדם אשר לא חלה עליו חובת דיווח, אבל הוא מודע למצבו של הילד, יפנה אותו ליועץ החינוכי.

זה בדרך כלל הנוהל. מורה שיש לו אינפורמציה עם משמעות טיפולית לאותו ילד, הוא יפנה ליועץ בית הספר. אנו צריכים לחשוב כיצד לעגן זאת אצלנו בנהלים. אני למדתי כי המובן מאליו הוא לא תמיד מובן מאליו.

האם התקנות הללו חלות גם על מי שעוסק בחינוך מבוגרים?

עובד חינוך, זו ההגדרה הכי רחבה שיכולה להיות, הכוללת פסיכולוגים במשרד החינוך.

אני מאשרת את תקנות למניעת אלימות במשפחה (יידוע בידי עובד חינוך), כולל את התוספת שהיא הטופס המצורף. אני מבקשת שתפעלו בהתאם לחומר של משרד העבודה והרווחה, והחומר של משרד הבריאות, ותראו כיצד להגיע לרישומים. אתם יכולים להשתמש בחוזר מנכ"ל כדי להפיץ את התקנות הללו, ואת הטפסים. אני מבקשת לציין גם את שמם של האנשים המטפלים בנושא במשרד עצמו, כדי שאם למישהו תהיינה שאלות, הוא יידע לאן לפנות. אנו עוברים לדון בתקנות של משרד העבודה והרווחה, יידוע בידי עובד סוציאלי. אנו ציינו כי התקנות מחייבות את כולם, למעט עובד סוציאלי במערכת הבריאות.

כיוון שזה מכוסה בתקנות של משרד הבריאות.

אני לא הייתי מציינת את ההסתייגות הזו. התקנות חלות על כולם.

התקנות הן שונות בכל מקום.

אני חושבת כי גם במשרד העבודה והרווחה העובדים הסוציאליים, כמו במערכת הבריאות, צריכים לדאוג לריכוז של הנתונים מעבר ליידוע. הטפסים יישמרו אצל העובדים הסוציאליים, כמו אצל הרופאים, אך ההבדל הוא כי ייתכן ולעובד הסוציאלי, אותה אישה לא תחזור לעולם. מה קורה כאשר המידע מתגלה לעובד סוציאלי שאינו ביחס ישיר עם המטופל?

אנו אמורים להוציא חוזרים לכל הפנימיות ובתי האבות בהם מועסקים עובדים סוציאליים, לכל העמותות שאנו נמצאים איתם בקשר, ובנוסף כדי להגיע לכל עובד סוציאלי, אנו נפיץ את המידע דרך איגוד העובדים הסוציאליים. לאחר השלב הזה אנו נתחיל בתהליך ההטמעה באמצעות השתלמויות שונות.

כיצד עושים את איסוף הנתונים בהתחשב, שהקשר עם העובד הסוציאלי יכול להיות חד פעמי?

אנו יכולים לדאוג לאיסוף נתונים רק מהמערכות הציבוריות. זה מאוד קשה לאסוף נתונים כאלה מעמותות. במחלקות שלנו אנו יכולים בהחלט לרכז את הנתונים פעם בשנה.

אתם יכולים לנסות לפנות לאותן עמותות בו בזמן שאתם שולחים להם את החומר הנוגע לתקנות, ולבקש להעביר לכם באופן מספרי את הנתונים.

ניתן להעביר סקר ודרכו לאסוף את הנתונים, אך גם זה תלוי בהיענות של העמותות.

יש לנו במשרד רשימה של כל העובדים הסוציאליים.

אנו בוועדה נבקש גם מהגופים הפרטיים להיות שותפים בהליך הזה. על ארגונים וולונטריים החוק לא חל. אם אישה פונה למזכירת נעמ"ת באיזשהו אזור ומבקשת ייעוץ משפטי, אשר חושדת כי האישה נמצאת במצוקה, לנו אין דרך להחיל עליה את החוק. אנו יכולים לרכז את המרכזים האלה ולהביא לידיעתם כי אנו מצפים מהם לנהוג כפי שנוהגת המערכת הציבורית בעניין הזה, ולרכז את המייד שיצטבר בידם. אני רוצה לדעת מכם מהו ההליך הפנימי שהחלטתם עליו. מהו ההליך של ההפצה?

אנו עושים כמה פעולות במקביל. תוך חודש וחצי אנו נכין את הפרסומים המעודכנים שייכללו את כל הגורמים הטיפוליים הקיימים בכל יישוב. בנוסף לכך אנו נפיץ את הנתונים הללו בחוזר מפכ"ל אשר מופץ למחלקות לשירותים חברתיים. בנוסף אנו נוציא חוזרים דרך כל הזרועות שלנו במשרד.

האם החומר יופץ בשפות שונות?

אנו נפיץ את החומר בעברית ואחר כך אנו נתרגם אותו לשתי שפות לפחות, ערבית ורוסית. אנו נפעל גם על ידי הפעלת השתלמויות במחוזות השונים שיהיו מיועדים לעובדי משרד ועובדי רשויות מקומיות, ולכל עובד סוציאלי שירצה להשתתף. אנו נעזר באיגוד העובדים הסוציאליים כדי לגרום לעובדים הסוציאליים, שאינם עובדים של מערכת ציבורית, להשתתף בהשתלמויות הללו. לוח הזמנים המשוער לסיום כל התוכנית הזו הוא ארבעה חודשים.

אנו מברכים על היוזמה, אך יש לנו הסתייגות אחת לגבי הטופס עצמו. אנו חושבים כי קיימים כבר נהלים המחייבים אותנו לרשומה מקצועית בחוק. איגוד העובדים סוציאליים רואה הבעה של אי-אמון בכך שדורשים מאיתנו להעלות על טופס מיוחד את עניין הדיווח. אנו חושבים כי יש מקום להסתפק ברשומה המקצועית, כפי שמתחייבת בחוק עובדים סוציאליים, המחייבת כל אחד מהעובדים הסוציאליים לנהל את התיק לפי הרשומה המקצועית.

האם הטופס הזה נמצא ברשומה המקצועית שלכם?

אני אומר כי לנו יש הנחיות כיצד לנהל רשומה מקצועית בתוך התיק עצמו. אנו רואים בדרישה של טופס מיוחד, הבעת אי-אמון בעבודתו של עובד סוציאלי.

מדוע משרד העבודה והרווחה לא רואה בכך אי-אמון?

בחוק העובדים הסוציאליים אין פירוט כיצד צריכה להיראות רשומה. הרשומה מפורטת בהוראות ונהלים של משרד העבודה והרווחה, שמתואם עם מרכז השלטון המקומי. כאשר נכתב חוק העובדים הסוציאליים, היה ברור כי יש בעיה של רישום לא מלא, ועל כן המחוקקים ואנשי איגוד העובדים הסוציאליים אמרו בוא נאמר: "כפי הנדרש".

הטפסים הם כדי לקל על העובדים הסוציאליים.

השאלה היא מה עושה עם זה העובד הפרטי.

המטרה היא שאותו עובד סוציאלי ימלא את אותם טפסים, כדי שאם יקרה משהו ויימצא כי הוא לא מילא את הטפסים, הוא ייתן את הדין על כך.

כאשר אישה פונה לעובד סוציאלי בחברה פרטית כדי לדעת את זכויות העובד שלה, ואצלו מתעורר חשד כי היא במצוקה, הוא לא יוכל לדווח זאת דרך שום טופס אחר מלבד הטופס עליו אנו מדברים היום. לאחר זמן מה יצטרכו לפנות לכל העובדים הסוציאליים כדי שיעבירו את הנתונים על מספר הטפסים השמורים אצלם. אני מאשרת את התקנות ואת הטופס של משרד העבודה והרווחה. אנו לא נדון בתקנות של משרד הדתות, כיוון שהם עדיין לא מוכנים.

אנו התייעצנו עם בתי הדין הרבניים, כיוון שהתקנות מתייחסות גם אליהם. אנו קיבלנו את ההתייחסות שלהם רק היום, ועל כן אנו לקראת סיום של הטיוטה הסופית רק עכשיו.

אנו מקיימים כנס בשיתוף עם המשרד לביטחון פנים ואנשי הדת של המועצות הדתיות והמועצות האזוריות, כדי להסביר על חשיבות קיום קשר ישיר עם נשים במצוקה, וכדי להסביר כיצד לטפל בכל סוגי האלימות.

אני מאוד מעריכה את זה, אך כנסים וימי עיון אינם מספיקים, ואינם מטפלים בכל הנקודות אליהן צריך להגיע. בישיבות הקודמות דיברנו גם על יידוע הבלניות במקוואות.

ייצא חוזר מהמשרד, אשר יגיע גם לבלניות.

האם משרד הדתות או משרד החינוך מפקח על האולפנות?

מוסד מוכר שאינו רשמי נמצא גם הוא בתחומו של משרד החינוך. כל הנהלים שאנו מוציאים מחייבים גם אותם. אני שמעתי כי חה"כ גפני מבקש כי משרד החינוך לא יפקח יותר על המוסדות המוכרים שאינם רשמיים.

חשוב מאוד להתחיל בתליך הטמעה בקרב הרבנים, מורי הקהילה והארגונים השונים. אנו שמענו על מקרים רבים בהם האישה היתה קורבן לעבירה והרב דיבר איתה על שלום בית. בתי הדין הרבניים הבטיחו לתת קדימות למקרים שיש בהם מרכיב של אלימות. העניין של שלום בית כבר לא עובד טוב. גם החברה החרדית מבינה זאת היום, ועל כן ישו כבר מקלט לנשים חרדיות מוכות. אני מבקשת מכם לכלול בתקנות אנשי דת מוסלמים ונוצריים, כיוון שהאחריות שם לא פחותה.

אנו עוברים לאישור התקנות והטופס של המשרד לביטחון פנים. בסעיף 3 נאמר: "ישמור את הטופס לפי הנחיות שנתנה המשטרה". אני ארצה לשמוע מכם על ההנחיות לגבי שמירת הטופס וריכוז הנתונים.
החוק הזה איננו חוק מהפכני, אך הוא טריגר לפעולות שהן מעבר לחוק, הכוונה היא בעיקר להכשרת עובדי הוראה, עובדי חינוך ושוטרים שאינם עוסקים בתחום אלימות במשפחה. אני מקווה כי בסוף השנה הזו לפחות תתחיל התארגנות להפעלת השתלמויות והפצת החומר, לקראת שנת העבודה הבאה. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:30