פרוטוקולים/מעמד האישה/4903



2
הוועדה לקידום מעמד האישה – 6.3.2002

פרוטוקולים/מעמד האישה/4903
ירושלים, ג' באייר, תשס"ב
15 באפריל, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 182
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ד', כ"ב באדר התשס"ב, 6.3.2002, בשעה 10:45


ס ד ר ה י ו ם

מפגש עם בוגרי סדנאות למנהיגות צעירה מחיפה

חברי הוועדה: היו"ר יעל דיין

אורלי ראובני, אחראית לשוויון בין המינים, מחוז ירושלים, משרד
החינוך
איריס גישר, מנחה בנושא חינוך לערכים, מחוז חיפה, משרד החינוך
עינב יניב-שוורץ, מדריכה בסדנא
אושר שניידרמן, מדריכה בסדנא
אורן דוד, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה
ליאת בלמס
נואל אבו-עסא
מירי אזערי
רווית יגול
נועה פייזר
אנה מלקובסקי
דנה מילר
שירי גונן
לילך וייס
דפנה פלאט
מירית חיים
שרית לופו
מיטל אלימלך
ענת מנגד
סברין אבוקיאס
אסרא בוקאע
נרינן גראבה
אלפט יג'ורי
נורא בושקר
שריהן יג'ורי
סאניה עטמאן
יסמין דהאני
מנסור בוקאעי
נוגה רוזנטל
אפרת רוטלוי
אליאן נוסנבאום
סיון ברגמן
ניצן גבאי
מיכל בורובסקי
דניאל קינד
נועה אוחיון
מורן דוד

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ






מפגש עם בוגרי סדנאות למנהיגות צעירה מחיפה

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום
מעמד האישה.

תודה על הפגישה. אנחנו כאן בעצם ארבע קבוצות
מעורבות כאשר כל הקבוצות עברו קורס של מנהיגות נשים. בקבוצות של הנערות קבוצה אחת היא קבוצה של מד"ציות ממרכזי נוער בחיפה, הקבוצה השנייה היא קבוצה של מד"ציות ערביות ממרכז נוער הגיבורים בחליסה בחיפה, הקבוצה השלישית של הנערות זו קבוצה של הצופים, בנות מדריכות מהצופים. כל הבנות עברו קורס למנהיגות לנערות שהתכנים המרכזיים שלו היו אסרטיביות, מנהיגות נשים וחיזור אלים. בנוסף לכך הצטרפה אלינו קבוצה של ארבע סטודנטיות שעברו קורס באוניברסיטה.

אם זה אפשרי, אני מציעה שהמשתתפות יציגו את הדברים. נציגה אחת מכל קורס הכינה כמה מלים על התכנים שהועברו בקורס ועל הרגשתן כנערות וכסטודנטיות לגבי התכנים שלמדו.

ימי רביעי הם ימים של הצבעות על חוקים
טרומיים כאשר המליאה מתחילה את הדיונים בשעה 11:00 ואחר-כך ברצף יש הצבעות וחברי הכנסת נמצאים שם. לכן אני מאוד מצטערת על כך שיהיה לנו זמן מועט. לאחר שנשמע כאן את הדברים, אתם תעברו למליאה ותמשיכו את הסיור שלכן.

בנושא שלכן אני רוצה לומר שלפני עשר שנים הקמתי בכנסת את הוועדה לקידום מעמד האישה, ועדה שלא פעלה קודם לכן. זה לא לובי, זו לא שדולה, זאת לא קבוצת דיון אלא זו ועדת כנסת סטטוטורית מוסמכת לחקיקה ככל ועדות הכנסת האחרות. אין שום הבדל, מלבד הוותק, בין הוועדה לקידום מעמד האישה לבין ועדת חוץ וביטחון או ועדת כספים או ועדות אחרות.

הוועדה הזו הכניסה - גם כמטרה וגם בפועל אפשר לומר היום, בתום עשור לפעילותה – לסדר היום הלאומי בצורה מרוכזת ורב-תחומית את כל הנושאים של מעמד האישה, נושאים שקודם היו מפוצלים. דיברו על פערים בשכר, על חוסר השוויון, על אלימות כלפי נשים, על נשים בספורט, על בריאות נשים, אבל כל דבר היה מול משרד ובסמכות משרד ממשלתי או ארגוני נשים ועבודת הגג שניתנה הייתה על-ידי הוועדה גם בריכוז, גם במודעות, גם בתקשורת, גם בחקיקה וגם מבחינת סדרי עדיפויות. נושא כמו בריאות נשים, סרטן השד, הוא נדון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות כאחד מנושאים רבים שעוברים שם. אצלנו בוועדה הנושאים של בריאות נשים, הפרעות אכילה, בריאות נשים בגיל המעבר, נשים בהריון ופוסט הריון, בעיות פריון וכולי, הנושאים האלה מרוכזים ונדונים בצורה מאוד אינטנסיבית כמו שנדונים נושאים שקשורים לתחום הכלכלה כאשר מדובר בנשים בעסקים קטנים ויוזמות, נשים במשק, נשים שכירות, נשים במקצועות השונים, נשים באקדמיה, קידומן של נשים, מקומן של נשים וכולי. בכל אחד מהדברים שהזכרתי יש מערכת של חקיקה ויש מערכת של הצעות חוק שהוועדה עוסקת בחקיקה שלהם כדי לייצר את אותם דברים אליהם אנחנו רוצים להגיע.

יש כל מיני קונוטציות למילה פמיניזם. יש הרבה נשים שחושבות בדיוק כמוני אבל המילה נראית להן בחזקת סטיגמה. הן יאמרו שהן בעד שוויון אבל הן לא פמיניסטיות. למושג הזה נדבק איזשהו דבר מן העבר שמצד אחד מראה על לוחמנות, מחויבות ומאבק, אבל מצד שני יש בו כאילו איזו הרגשת עליונות על גברים או ביטול גברים.

אני רוצה לומר חד-משמעית, ואני עושה זאת משום גילכן הצעיר, שזה דבר טוב להיות פמיניסטית. זה דבר טוב ואכן יש גם גברים שהם פמיניסטיים. זאת אומרת, בבסיס, אם אני אומרת שאני פמיניסטית זה קודם כל הכרה בשוני בין נשים וגברים ובשוויון המוחלט של הזכאויות והזכויות והחירויות שצריכות להיות לנשים בעניין הזה של גברים מול נשים, וזה לא יותר מזה. זאת אומרת, כל הסיפורים שנלוו בגלל ארצות אחרות שאישה פמיניסטית, אז היא נראית בצורה מסוימת, היא לא מטופחת, היא כאילו יותר גבר מגבר – אלה הבלים כי זה בדיוק ההפך. אנחנו אומרים שיש לנו שיח משלנו, יש לנו קול משלנו, המאבק שלנו הוא לא להיות כמו הגברים אלא להיות שוות במובן הזה שישמעו אותנו, שיכירו בשוויון וזה דבר שבחוק הישראלי עדיין לא קיים, שיבינו שהזכויות שלנו הן לא בחסד, אנחנו לא מבקשות חסדים, לפי התפיסה ההלכתית אנחנו לא תשמיש ולא חפץ ולא קניין של מישהו אלא אנחנו בעלות אישיות ריבונית, אוטונומית, בעלת כל הזכויות של בן-אדם ובת-אדם כמו כל אחד אחר.

איפור, תחרויות יופי, מקרמה וכל דבר שאישה חפצה בו, בבקשה, אבל בבחירה. אני מאוד אוהבת את המטבח שלי ואני אוהבת לבשל ולא הייתי מוותרת על רגע בהליך גידול וחינוך הילדים שלי, אבל זה בבחירה וזה בשיתוף כמובן עם בן-זוגי. זה לא דבר שנכפה עלי, שנאמר לי שזה מקומי ומשם לא אצא, אלא זו הבחירה שלי ואני מעדיפה להיות במשרה כפולה. אני מעדיפה שגם תהיה לי קריירה, גם לעבוד, גם להיטיב עם עצמי וגם לקחת אחריות על אותם דברים מסורתיים של תפקידי נשים כי אני חושבת שאני מבשלת יותר טוב מבן-זוגי, אני חושבת שאני נותנת איזה ערך מוסף לילדים, לא שהוא לא אבא טוב אבל כשהילדים קטנים האחריות היא עלי ואני הרגשתי יותר טוב אם אני בבית אבל אני גם מרגישה יותר טוב אם אני נוהגת ולא בן-זוגי, כך שהעניין הוא באמת עניין של בחירה והזכות לבחור וזה לא משנה אם זו הזכות על גופך שזה אומר גם לבחור הפסקת הריון, או הזכות לתכנן את המשפחה, או הזכות להינשא לפי דרכך, או הזכות לבחור מקצוע ושלא יהיו בו הטבות או מכשולים בשל היותך אישה.

עוד דבר שעסקנו בו והיום קיים יותר ויותר, הזכות לשרת בצה"ל בבחירה בכל יחידה שהיא לפי הצרכים של הצבא ולא לפי איזה דעות קדומות או חוקים שלא צריכים להיות קיימים.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שעברנו במסגרת
קורס מנהיגות נשית אליו הצטרפנו מטעם תנועת הצופים.

במסגרת הפגישות השבועיות הוצגו בפנינו נושאים שונים שנוגעים לנו כנשים ולחברה מסביבנו. עברנו סדנאות בנושא היכרות עצמית, ג'נדר, אלימות נגד נשים, תפיסת האישה בתוצרי תרבות, מי הוא מנהיג וכמו כן תהיה לנו הזדמנות להתנסות בפרוייקט אישי בו ניישם את הדברים שלקחנו מהקורס על הסביבה שלנו, במקרה זה שבטי הצופים בו אנו פעילות.

אנו יכולות להגיד בביטחון מלא שהקורס שינה אותנו, הוא פתח את עינינו וגרם לנו להסתכל בצורה שונה על החברה ועל עצמנו. למדנו לא לקבל דברים שעד עכשיו קיבלנו ולמדנו שיש עוד הרבה מה לשנות בחברה שלנו ושלנו יש את האפשרות לקחת בזה חלק.

בנוסף לכך אנו מרגישות שהקורס העצים אותנו ונתן לנו כוח ונחישות להתמודד עם הסביבה.

כדי להמחיש לכם על מה אנו מדברות, אתן לכם דוגמה שהתרחשה באחד משבטי הנהגת הצופים שלנו. אמנם זו נראית כמו בעיה קטנה בהשוואה לבעיות אחרות, אבל באיזשהו מקום משקפת את פני החברה בה אנו חיים.

בשבט הצופים עליו אנו מדברות מתקיים בכל שנה פסטיבל שירים בו מופיעים כל חניכי השבט. פסטיבל זה הוא אירוע גדול ומיוחד עליו עובדת במשך חודש שלם כל השכבה הבוגרת, כיתות י' עד י"ב. הדבר החשוב והיוקרתי ביותר בפסטיבל הוא קבוצה מצומצמת של חברי השכבה הבוגרת שמופיעים בין השירים ונותנים קטעי קישור מצחיקים. עד כאן הכל טוב ויפה, אך הבעיה מתחילה במסורת ארוכת שנים שלפיה רק לבנים מותר להיות בקטעי הקישור. אם תשאלו למה, יאמרו לכם שבנות לא מצחיקות. המסורת המטופשת הזו גרמה לכך שבכל שנה כשהגיע הזמן לתכנן את הפסטיבל, התפתח ריב בין הבנים לבנות על הנושא הזה ובמשך כל שנה הבנים ניצחו והבנות יצאו מושפלות. כבנות שלומדות במגמת תיאטרון ואוהבות להופיע רצינו לנסות גם אנחנו לשנות את המסורת, כך שבשנה שעברה, כאשר נכנסנו לשכבה הבוגרת, התחלנו במאבק המפורסם. היו צעקות, מריבות, איומים, ובסוף הפסדנו. הבנים שעלו על הבמה לא היו מדריכים ורובם לא עשו כלום במשך כל השנה בצופים, לעומתנו שהדרכנו ותרמנו רבות לשבט שלנו.

חלפה שנה ומאז אנחנו כבר שנה שנייה בשכבה הבוגרת והפעם לאחר מאבקים רבים הצלחנו לשנות את המסורת ובקטעי הקישור הופיעו הבנים של השבט ביחד עם הבנות שהיו מאוד מצחיקות.

אנו בהחלט מרגישות שהשגנו את הניצחון הזה תודות לכוח שקיבלנו בקורס העצמת נשים. הקורס נתן לנו את הכוח להילחם על מה שמגיע לנו ואת הביטחון.

אנו מקוות שאם הצלחנו לשבור את המסורת הזו, נוכל לשבור עוד הרבה מסורות טיפשיות ואפליות שניתקל בהן בהמשך דרכנו.

בהזדמנות זו אנו רוצות להמליץ לכם בחום להמשיך את הקורס במסגרת רחבה יותר. הקורס חשוב לעיצוב האישיות של כל נער ונערה בישראל ולנו הוא שינה הרבה.

יש שימוש יתר במילה מאבקים. זאת אומרת,
נאבקים ונאבקים והשאלה מה סוג הניצחון. אני שמחה שניצחתם כפי שאת אומרת, אבל יש דברים שאנחנו חייבים – ואני מקווה שהבנים שותפים לזה – לקחת כמובנים מאליהם. לא יכול להיות שניכנס לתוך מערכת כללים, זה לא חוק אלא זה נוהג מסוים כזה או אחר, ונגייס את כל הכוחות שלנו ובסוף נגיע לאיזשהו ניצחון וכמו שאת אומרת יש לנו עוד הרבה מאבקים מהסוג הזה בעתיד. תמצאו שותפים בין הבנים כי הבנים צריכים להרגיש שהם מפסידים מזה, שזה לא איזה מאבק בין המינים אלא יש בכל אופן קולקטיב, יש קבוצה גם של בנים וגם של בנות והמחשבה צריכה להיות גם על-ידי הבנים וגם על-ידי הבנות מה עדיף לכולנו, מה טוב לכולנו.

אני חושבת שבני הברית שלנו הם הבנים במובן הזה שצריך לשכנע שאין כאן חשבון של אם אני מנצחת, אתה מפסיד, אלא בואו ננצח כולנו, בואו נרוויח כולנו על-ידי שיתוף פעולה.

שלום לכולם ותודה רבה לכם שהשתתפתם בסיור
הזה. נכון שלא סיימנו את הקורס, אבל אני חושבת שהקורס הזה יכול לעזור לנו לדעת את כל הזכויות שלנו בחברה.

מה קורה כאשר חוזרים הביתה אחרי שאתן
עוברות קורס כזה? האם יש התנגשות בין הערכים החדשים שאתן רוכשות ומערכת ערכית שלא אצל כולם היא באה באופן טבעי, ואחר-כך חוזרים הביתה ורואים מציאות שהיא שונה מזה? האם אתן מרגישות שיש לכן גם אפשרות לשנות לא רק במושג הכללי של החברה שלכן אלא גם בחברה במושג הרחב יותר, בחברה, במשפחה, בישוב?

במלים אחרות, האם אתן מרגישות שאתן תוצר של הקורס הזה וזה יוצר פער ביניכן לבין אימא שלכן או סבתא שלכן?

יש איזשהו פער אבל אני חושבת שאני אולי יכולה
להשפיע על אמי באיזושהי דרך. היא דווקא קיבלה את זה באופן מאוד חיובי ומאוד שמחה שאני הולכת לקורס הזה. אני חושבת שהיה איזשהו פער, אבל אני חושבת שגם הצלחתי איכשהו להשפיע עליה.

אני לא מצאתי פער.

אני מייצגת את קבוצות המד"ציות. אני תלמידה
בכיתה ט' בבית-הספר עירוני ג' בחיפה.
אנחנו עדיין בעיצומו של הקורס שבו מועלים באמת נושאים רבים ומגוונים כמו למשל אונס ותקיפת נשים, מעמדן של הנשים בחברה מול מעמדם של הגברים בחברה, הצגת הנשים באופן מסחרי באגדות, בפרסומות ובכל הנוגע לפרסום, נורות אדומות ומערכות יחסים וכולי. כל הנושאים הללו מרכיבים את מכלול הקורס שהוא בעצם העצמת הנשים בחברה.

המטרות של הקורס הן להקנות ולהפיץ כלים, ערכים, ידע ומודעות לנושא הנשים בחברה ועל ידי כך להעלות את מעמדן, להגביר את ביטחונן, ובנוסף לכך לגרום למניעת קשר בין האישה לבין גורמי הסיכון.

הקורס מועבר באופן מעניין וממצה על ידי המדריכים אושר שניידרמן ועינב יניב-שוורץ אשר עושות ככל יכולתן כדי לקיים את מטרות הקורס והקבוצה נהנית ומשתפת פעולה על הצד הטוב ביותר.

לי באופן אישי הקורס הוסיף עניין, ביטחון עצמי, כושר מנהיגות והנאה מרובה ואכן זה יותר מחזק ומאמת את מה שהנשים רוצות, שיהיה באמת שוויון בין הגברים לנשים ושנדע יותר איך להשפיע על החברה.

מחר הן מסיימות את הקורס.

הזכרתם קודם פרוייקט אישי. מה הכוונה?

לקחת נושא מסוים ולהעביר עליו הנחיה או בפני
הכיתה או בפני קבוצת המד"צים שהן מנחות. יש להן קבוצות ילדים בכיתות ה'-ו' למשל אותן הן מנחות והכוונה להתאים את זה לקבוצת גיל כזאת, לאו דווקא עם נורות אדומות בזוגיות אבל להתאים נורות אדומות לגבי מה אומר כאשר דוד נחמד וטוב שניגש אליך ברחוב ומציע לך סוכריות. זאת אומרת, להתאים לשכבת הגיל.

זה יותר פרוייקט הדרכה.

נכון, למרות שגם מה שהצופות עשו בשבט תדהר
שזה בעצם השינוי והכנסת הנשים גם להצגות ולקטעי הקישור, זה גם סוג של פרוייקט. זאת אומרת, איזשהו סוג של העצמת נשים שכמובן שואף לשוויון ולאיזון בין המין הנשי למין הגברי.

עד לאחרונה הייתי רכזת פורום נשים של אגודת
הסטודנטים בחיפה ואני כאן בשם רותי אשכנזי כי אני גם חברה במועצת הנשים שליד ראש העיר.

מועצת הנשים שמחה להעניק לך ספר.

תודה רבה.

מועצת הנשים בחיפה עובדת כבר הרבה שנים
ועכשיו אנחנו מנסים לעבוד בכמה מישורים. קודם כל, להגביר את המודעות בחיפה בכלל לנושא שקיימת מועצת נשים וקידום מעמד האישה, ואת זה אנחנו עושים בכמה מישורים. יש אתר אינטרנט מאוד מפורט שמדבר גם על המועצה וגם על הפעילויות שלה ואיך אפשר לקחת בהן חלק. במהלך כל חודש מרץ, לקראת יום האישה הבינלאומי, משודרת בערוץ הקהילתי בחיפה תוכנית זמן נשים שמדברת על כל מיני ענייני נשים ומביאה נשים להתראיין. במהלך כל השנה האחרונה, מאז נפתחו גני הבאהים המקסימים בחיפה, נערכים סיורי נשים בעיר כאשר המטרה היא לקרב את הנשים בחיפה לעיר עצמה ולראות איך הן יכולות להשתלב ולקחת חלק בעוד פעילויות.

מבחינת המאבקים שמועצת הנשים קידמה. בתוך העירייה היה מאבק מאוד רציני על שכר נשים ושוויון במעמד נשים בעירייה. שינוי מאוד רציני שרותי אשכנזי, יועצת ראש העיר לענייני מעמד האישה, קידמה זה הכנסת נשים לוועדת מכרזים. מאז הוכנסו נשים לוועדת המכרזים, נוספו עוד שלוש נשים בדרגות מנהלות אגפים, עוד עשר נשים בדרגות מנהלות מחלקות כאשר קודם לכן מעט נשים שימשו בתפקידים אלה. זה איזשהו שינוי שמאוד מורגש בעירייה, כאשר נשים שמרגישות שיש להן גב ותמיכה.

בתקופה האחרונה התחיל פרוייקט חדש של העצמה כלכלית של נשים יחד עם העמותה להעצמה כלכלית של נשים וזאת על מנת לקדם נשים משכונות חלשות ליצור ולהקים עסקים קטנים משלהן כאשר מלווים אותן לאורך כל תהליך הקמת העסק והמטרה בסוף היא ליצור בזאר נודד של נשים שיעבור בשכונות חיפה בו נשים ימכרו דברים שהן יוצרות.

הדבר האחרון שמועצת הנשים מקדמת עכשיו זה כל נושא קורסי המנהיגות וראינו כאן דוגמאות רבות של קורסי מנהיגות לנערות. עכשיו מחזקים מאוד את הנושא של המגזרים השונים, אם זה קורסי מנהיגות לעולות מחבר העמים, אם זה קורסי מנהיגות לנשים ערביות בחיפה. הקורס שאנחנו עברנו הוא קורס מנהיגות לסטודנטיות.

הקורס היה מאוד מגוון גם מבחינת תכנים והוא היה קורס שגם מוכר מבחינה אקדמית, אבל מה שבעיקר היה מיוחד ומוצלח בקורס שלנו היה הגיוון של הנשים והאווירה שנוצרה. נוצר מעין גוף בתוך האוניברסיטה שתומך בכל ענייני מעמד האישה ומקדם אותו. נוצרה אווירה משפחתית שאפשר לראות גם בזה שחלק מהבנות המשיכו והשתלבו אחר-כך בארגוני נשים והן מוליכות את כל הנושא הזה בקמפוס.

לפני שלושה וחצי שבועות אחת החברות שלנו נהרגה בפיגוע ובימים אלה אותו גרעין של בנות שנוצר מקדם את הנצחתה באוניברסיטה.

כשאתן חושבות על סדרי עדיפויות, מה הדבר הכי
חשוב שאין לנשים ושאנחנו רוצות להגיע אליו? אני שואלת את זה כמו מורה בבית-ספר, אבל תסלחו לי כי אין לי שום הכשרה להוראה, אבל לא סתם אני שואלת את זה. השאלה מה חסר לנו ונמצא בראש סדרי העדיפויות.

מודעות. מודעות אצל נשים עצמן לעובדה שהן
יכולות להגיע לדברים. העובדה שדוגמניות לדוגמה מסכימות להצטלם לפרסומות או לכל מיני תוכניות טלוויזיה וזה דבר שמבטא מציאות מסוימת בצורה שמבזה אותן ומבזה בעצם את כולנו, זה משהו שמנציח איזושהי מציאות. אני חושבת שכל הנשים צריכות להיות מודעות למעמד שלהן.

צריכה להיות מודעות לבחירה. מודעות שאנחנו
יכולות לבחור. אנחנו יכולות לבחור להצטלם כך, אבל אנחנו יכולות גם לבחור להיות משהו אחר.

זה אחד הדברים שמתעורר אצלנו לעתים קרובות.
קיימת מין אפוטרופוסות או התנסות של נשים על נשים אחרות שכאילו אני יודעת מה טוב להן. כשהגברים עשו את זה, טיפסנו על בריקדות והם אמרו לנו שכך הם רוצים את הנשים, אבל עכשיו הרבה פעמים בחוסר זהירות אנחנו מוצאות את עצמנו עושות את זה לנשים אחרות. שואלים אותנו הגברים – ואנחנו שומעים את זה גם מנשים – למה אין נשים מועמדות, למה אתן צריכות שריון, כנראה שאין נשים מוכשרות, כי אם היו מתמודדים נשים מוכשרות, הן היו מגיעות למשהו. אני אומרת שזה לחלוטין לא נכון. לחילופין, נשים אומרות על נשים אחרות שטוב להן בסדר היום שלהן והן לא ממש רוצות. זה שהן לא רוצות כי הסיכוי שלהן להגיע הוא אפס, התגמול שלהם הוא אפס או מאוד מאוד נמוך השוואה לגברים והפעילות צריכה להיות פעילות מכוונת לשוויון הזדמנויות.

כשאת אומרת דימוי עצמי, לא הייתי שוללת מדוגמנית את האפשרות להצטלם כפי שהיא רוצה. דרך אגב, הן משתכרות טוב ואנחנו מאוד שמחים שבמקצועות של דוגמנות למשל – שזה בעיקר מקצוע לנשים למרות שעכשיו נכנסים הרבה גברים - השכר הוא טוב. לא הייתי באה לבחורה ואומרת לה שלמרות שהיא מרוויחה מצוין והיא מממנת בזה את לימודי הרפואה שלה – וזה קיים - זה לא לכבודה וזו חשיפה מיותרת.

העניין הוא שניתנת לאותה בחורה ההזדמנות והיא בידיעה שלמה עושה זאת. אם היא מרגישה מושפלת, זה משהו אחר, אבל מי אני ומי שם אותי לומר לה שזה משפיל אותה, אם היא לא מרגישה כך. אני צריכה לתת לה את אמות המידה ואת הביטחון העצמי לדעת מה מבזה אותה, מה משפיל אותה, מה היא מרגישה טוב לעשות ולאפשר לה לנהוג לפי הרצונות שלה.

הרבה פעמים רצונות מוכתבים על-ידי מציאות
מסוימת. זאת אומרת, אנחנו רוצות דברים כי כך לימדו אותנו. אנחנו חיים בתוך מציאות מסוימת. אני עובדת בקניון ואני רואה ילדות בנות 13-12 שמסתובבות עם חולצות שהן לא חולצות כי כך לימדו אותן, כי כך הן מקבלות את תשומת הלב שלימדו אותן שזה מה שהן רוצות. לא לימדו אותן לקבל את הכוח ואת העוצמה שלהן כי זה מה שהן וזה מה שהן יכולות לעשות ורוצות לעשות.

אם זה כך, צריך לשנות את המציאות.

זה עניין של מודעות סביבה.

צריך להבין ששינוי הוא תהליך ולא מאבק. מאבק
יוצר אויבים.

השינוי הוא תהליך והשינוי הוא הצבת יעדים
שהם הרבה יותר עמוקים מאשר סתם לשים נקודתית פה דבר ושם דבר. ההרגשה היותר ויותר טובה שיש לנשים היום היא כתוצאה ממאבק קשה מאוד כי אף אחד לא ייתן לנו כלום. לא ייתנו לנו מקום בכנסת, לא ייתנו לנו שכר שווה, לא ישחררו אותנו מאלימות וימשיכו לפגוע בנו. אלה דברים שאף אחד לא ייתן לנו לא בחסד ולא על-פי דין, גם כשזה בחוק וגם כשזה מתחייב. היחיד שנותן לנו לפעמים זה בג"ץ וזה אחרי מאבק קשה. הכרעות של בג"ץ בבית המשפט העליון הרבה פעמים מודעות לזכויות אדם בצורה שאפילו החוק עצמו, ודאי לא הנוהג החברתי, לא מודע לו.

כל העניין הוא ליצור מציאות אחרת, אבל העניין הוא מה מקומנו במציאות הזו. אם אנחנו לא נרגיש שוות, לא נרגיש ראויות ולא נרגיש מוכשרות, זה סיפור אחר. כשאני למדתי בבית הספר התיכון הכניסו לי לראש – אני לא יודעת אם זה בבית או החברים או הבנים – שמתמטיקה זה לא בשבילי. במסלול הרגיל שלי הייתי הולכת ללמוד רפואה, אבל בגיל שהייתי צריכה להחליט הבנים הלכו למגמה ריאלית אבל הבנות הלכו למגמה הומנית. אני הלכתי למגמה סוציולוגית שנפתחה אז. היום עושים מאמץ מכוון. אותה סטיגמה של לפני חמישים שנה עדיין קיימת, אבל עושים מאמץ של העדפה כדי שבנות תבחרנה במקצועות ריאליים, מקצועות של מדעי החיים ומקצועות טכניים. זה משנה מכיוון שברור שהן מוכשרות כמו הבנים, אבל כשלוקחים את זה חמש שנים לאחר תום הלימודים, אנחנו רואים שהמקצועות בהם מרוויחים – למרות השפל – המקצועות היוקרתיים יותר אלה מקצועות שדורשים את ההכשרה הזו, כך שאי אפשר לבוא אחר כך ולומר חבל שלא למדתי, חבל שחשבתי שאני לא מוכשרת, חבל שההורים שלי אמרו שאלך ללמוד משפטים ולא הנדסה או מקצועות טכניים.

המדינה עושה עכשיו מאמץ מכוון ומצאנו דברים מדהימים. אם למשל מפרידים בנים ובנות בשלב מסוים בלימודי מתמטיקה, הבנות מגיעות להישגים שווים ואף יותר גבוהים משל הבנים. קיים הקטע הזה של הסטריאוטיפ והקטע הזה של בנים שלומדים עם בנות וכאשר יש שיעור מתמטיקה והמורה שואל משהו, הבנים מצביעים והבנות שיודעות את התשובה מהססות להצביע. אז הבן מתבקש לתת את התשובה והבת תאמר שחבל שלא שאלו אותה כי היא ידעה אותה.

מזה שנתיים מתקיים ניסיון וההישגים הם מופלאים. יש כל מיני דרכים לשנות את המציאות כדי להגיע אחר כך למצב זוועתי כזה שנשים משתכרות ארבעים אחוזים פחות מגברים והן באותו מקצוע ואצל אותו מעסיק. יש מצב יותר גרוע בו בדרגות תחתונות ובדרגות ביניים אנחנו רואים בהרבה מקצועות – כולל הוראה, כולל רפואה, כולל משפטים וכולל מקצועות טכניים – בבסיס יש שמונים אחוזים נשים, באמצע יש חמישים אחוזים נשים, כשעולים עוד מדרגה למעלה יש שלושים אחוזים נשים, וכשעולים לראש הפירמידה – אנחנו 0,5 אחוז, בין אם מדובר במנהלי בתי-חולים או אפילו במנהלי מחלקות. היום קצת פחות בהוראה, אבל גם בהוראה זה קיים כאשר באוניברסיטאות ברמות הגבוהות ביותר אין נשים. יש פרופסוריות מן המניין וזה יפה מאוד, אבל מעטות מהן מכהנות כראש מחלקה.

אותו הדבר אנחנו רואים כמעט בכל המקצועות כאשר הכנסת היא דוגמה אופיינית ואנחנו עכשיו במספר הכי גדול שהיינו, שזה 16 חברות כנסת מתוך 120, אבל כל השנים היינו בסביבות 9 עד 12. כלומר, עשרה אחוזים ופחות מזה. בבחירות המוניציפאליות שהתקיימו לאחרונה נבחרו רק שתי נשים, נתניה והרצליה. אישה לא יכולה להיות ראש עיר? היא יכולה להיות ראש עיר מצוינת בכל עיר ובכל סדר גודל. אנחנו אומרים שיכול להיות שמדובר בצבא, בביטחון, יש אוכלוסיות דתיות וחרדיות שלא יבחרו באישה, אבל רוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה חילונית והיא אוכלוסייה שיש לה צרכים שאין ספק שנשים יכולות לתת להם מענה בדיוק כמו גברים, אם לא יותר, אבל בכל זאת בראש שלנו ראש העיר צריך להיות ראש העיר ולא גברת ראש העיר. גם הרצליה וגם נתניה הן ערים גדולות ואני מקווה שזה ייתן איזשהו איתות לבחירות המוניציפאליות הבאות, וכך גם לגבי הבחירות הבאות לכנסת, שאפשר יהיה להגדיל את המספר.

אני רוצה לומר לכם שלא דיברנו פוליטיקה, אבל שלא יהיו אי-הבנות. אני ממפלגת העבודה. אני ביונים ובשמאל של מפלגת העבודה ואני מקווה שחלק גדול מהמאבקים שאני נאבקת עליהם הם צמודי שלום ולעת שלום ואז השמים יהיו הגבול. זאת אומרת, סדרי העדיפויות הלאומיים הם היום כאלה שדי שמים אותנו בצד עם המאבקים הפרטיים והנשיים שלנו, אבל הכוונות שלנו הן מאוד מרחיקות לכת מבחינת אפשרות הישגים ואני רואה בכן שותפות עתידית לזה.

אנחנו מודות לך מאוד. תודה לדנה על הארגון.

תודה לכן.





הישיבה ננעלה בשעה 11:15