פרוטוקולים/מעמד האישה/4645



הוועדה לקידום מעמד האישה –
2
30.1.2002

פרוטוקולים/מעמד האישה/4645
ירושלים, ב' באדר, תשס"ב
14 בפברואר, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי


פרוטוקול מס' 172
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ד', י"ז בשבט התשס"ב, 30.1.2002, בשעה 09:00


ס ד ר ה י ו ם

תקציב משרד העבודה והרווחה המוקצה לטיפול במניעת אלימות נגד נשים –
ישיבת המשך

חברי הוועדה: היו"ר יעל דיין
חוסניה ג'בארה

ברוך יפה נוף, מנהל מחלקת תקציבים ברווחה, משרד העבודה
והרווחה
מנחם וגשל, ממלא מקום מנהל אגף תקון, משרד העבודה והרווחה
עדה פליאל טרוסמן, ממונה על הטיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה
עמיחי כץ, רפרנט עבודה ורווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד מיכל לבנטל-אנדרסון, המשרד לקליטת העלייה
עו"ד רונית לב-ארי, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
רונית פלד, יו"ר הוועד המנהל, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
רותי בן-עמי, נשיאת בית נועם
חנה רוזנברג, מנכ"ל בית נועם
מיכאל לבנון, בית נועם
רותי עוזרי, מנהלת המקלט בתל-אביב, נעמ"ת
עאידה תומא-סולימאן, מנהלת עמותת נשים ונערות נגד אלימות במגזר הערבי
עו"ד תגריד ג'השאן, שדולת הנשים
עו"ד דינה האן, סגנית יו"ר אמונה

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ




תקציב משרד העבודה והרווחה המוקצה לטיפול במניעת אלימות נגד נשים –
ישיבת המשך

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום
מעמד האישה.
מאחר שנמצא כאן הפורום הרלוונטי לנושא המקלטים, אני רוצה לספר על כתבה שהתפרסמה בעיתון על מקלט בבני-ברק שנקרא "לב לאחים". מוזר שהמקלט נקרא אחים ולא אחיות מאחר שמדברים על מקלט לנשים מוכות שמופעל בבני-ברק על-ידי עמותה שאני מניחה שהיא חרדית. לפי המאמר – הכל לכאורה כי אני מסתמכת על חומר פרסומי, אבל אני חושבת שחובתנו לקבל תשובה על זה עכשיו או אחר-כך – אם רוצים לקבל טיפול קיימת התניה של חזרה בתשובה. מסתבר שהמקלט הזה מאכלס נשים במצוקה גדולה והמקום הוא לא מעון אורחים. הכותרת שמופיעה בעיתון היא "או שאת חוזרת בתשובה או שאת חוזרת לבעלך המכה".

אני לא שמעתי על המקלט הזה. אני יודעת שבבני-ברק יש מקלט אבל לא נכנסתי לפרטים. אני רוצה קודם כל לקבל דיווח בנושא הזה, אבל מה שיותר חשוב לי זה שאני רוצה לנסות לקבוע ישיבה עוד לפני הפגרה כשבדיון זה ישתתפו פורום מנהלות המקלטים כך שיהיה ייצוג לכל המקלטים. יש לנו היום 13 מקלטים פלוס נערות במצוקה ואני מבקשת לדיון את הפורום המלא, כך שנוכל לשבת לדיון בצורה רצינית ומקצועית עם האנשים האחראיים. אני מבקשת מכל אחד מהמקלטים להביא דיווח על פעילות המקלט, המחזור, מספר הנשים שחוזרות יותר מפעם אחת, פרופיל של המקלט וכולי. זה לא עניין תקשורתי אלא אני רוצה שהוועדה באמת תרכז נתונים מעודכנים כדי שנדע איך מתפקד כל מקלט, מי האוכלוסייה שמגיעה אליו, מה המבנה, מה הצוות המועסק, בעיות תקציביות חריגות מעבר למה שמכוסה או נתרם וכולי.

אני מודעת לכך שזה נעשה בזמן קצר, אבל זה לחם חוקם של המקלטים וזו עבודתם ולכן אני מבקשת לקבל דיווח שוטף ומעודכן. אני מדברת על נייר כדוגמת הניירות שמגיעים אלינו כל הזמן. בנוסף לכך אני מבקשת את משרד העבודה והרווחה להביא את הנתונים שיש לו.

אני מציע שכפי שאת עושה בעת האחרונה וזה
מאוד עוזר לנו, אם את יכולה לנסח את השאלות שאת רוצה לקבל עליהן תשובות, כך שנוכל להעביר למקלטים כי אחרת כל אחד יתחיל את הדיווח שלו בצורה שונה. תנסחי כמה שאלות, ננסח אנחנו עוד כמה שאלות, נעביר לכל המקלטים ונבקש תשובות על השאלות האלה פלוס דברים נוספים שהם רוצים להעלות.

בסדר. אני לא רוצה לערב רשויות בצורה לא
תקינה.

אני אפנה. תעבירי אלי את השאלות שמעניינות
אותך.

אני אפנה כהזמנה לישיבת ועדה ואציג את
השאלות.

לגבי הכתבה. מה שיהיה בישיבה, יהיה בישיבה.
גם אנחנו בודקים. אני בהחלט חושב שצריך לקרוא את הכתבה בעיון ולנסות לברר ולעשות את כל הבירורים שנדרשים. לפני הרבה שנים התראיינתי בתפקידי כסגן ממונה על המעונות לגבי מעון מסילה, ואני זהיר מאוד בכתבות של עיתון ולכן ביקשתי לראות את הכתבה לפני שהיא מתפרסמת. העיתונאי הראה לי את הכתבה והיא נראתה לי בסדר גמור. זה היה התנאי שלי והסכמתי שיפרסמו אותה. כשפרסמו אותה, פרסמו בדיוק מה שראיתי, אבל דבר אחד היה אחר וזו הייתה הכותרת. אחרי שעשיתי מאמץ של עשר שעות לשכנע, היה כתוב שלזונות הקטנות טוב במוסד. פניתי לעיתון "לאישה" בפנייה חריפה מאוד ואמרתי שהכתבת הראתה לי את הדברים. הבנתי אז שאת הכותרת נותן העורך והיא לא שייכת לכתב. הכתב עמד בכל ההתחייבויות, אבל את הכותרת נתן העורך. אני מציע לקחת את הדברים האלה בחשבון, אבל כאמור, נבדוק את הדברים לגופם.

הקדמתי ואמרתי שזו עיתונות. מעבר לבדיקה
הפרטנית, זו הזדמנות להציג את הנושא.

לגבי הגברת המרכזית שמדובר עליה, היא הייתה
בטיפול הכי רציני שיכול להיות. במקלט הייתה אלימות והיא הועברה ממקלט למקלט והיא לא הסתדרה בשום מקום. הקטע של הדת אף פעם לא עלה.

כדי שהישיבה תהיה אפקטיבית, אם יורשה לי,
אני חושבת שכדאי שתהיה נציגות אחת של כל עמותה שמחזיקה את המקלטים.

ברשימת המוזמנים אני הולכת לפי סדר קבוע ולא
נימצא חסרים. כפי שאמרתי, אני מקווה שיעשו מאמץ ויגיעו כולם. אנחנו מדברים על מקלטים כעל משהו מובן מאליו ולא נכנסים לפרטים. פעמיים בשנה אנחנו עורכים סיור במקלט כזה או אחר ומתברכים בהישגינו.

כאמור, מדובר על השבוע שמתחיל ב17- בפברואר ומאחר שמדובר בעוד שלושה שבועות, אפשר להיערך לזה.

הנושא היום מחזיר אותנו לתקציב. העלינו מספר שאלות ואני רוצה להתמקד בהן. יש כאן דברים שאינם בתקציב למרות שציפינו שיהיו, ויש דברים בתקציב שהעלינו סימן שאלה לגביהם ולגבי מידת השייכות המיידית שלהם לנושא בו אנחנו עוסקים. להרחיב אפשר בלי סוף ואפשר לעשות תקציב לגדר הפרדה ולומר שגם זה קשור באלימות ואלימות קשורה באלימות כלפי נשים. במעט כסף שמוקצב לנו אנחנו מנסים למקד בנושא ואנחנו לא די עשירים – כמדינה, כמשרד עבודה ורווחה – כדי להרשות לעצמנו גלישות ושיפורים של מקומות אחרים או קבוצות אחרות. אנחנו מקווים שתהיה היענות לקבוצות אחרות אלה – בעיקר ילדים ונוער שמופיעים כאן – מצד המשרד שאמון על הנושא. האישה אמנם ידועה ברוחב לבה וידה ונשים נדיבות יותר מגברים, אבל לא על גבנו במובן הישיר של מה על גבנו ומה צריך להיות כדאגה שנתונה במקום אחר.

אני רוצה לחזור ולציין נושא אחד שעלה כאן בצורה מאוד ברורה וזה הנושא של הוסטל נוסף לגברים מכים. הנושא הזה עלה ונכלל בכל הצעות תקציב שהייתה בכל גלגול שהיה, בכל הפגנה שהייתה ובכל פגישה עם ראש-ממשלה שהייתה. אני לא מסתירה שיש חילוקי דעות מקצועיים שאני לא נטלתי בהם חלק אבל שמעתי את כל הצדדים. דווקא המשרד היה חד-משמעי לטובת הרחבת הטיפול בגברים מכים. ניסינו גם במסגרות אחרות, ועדיין אנחנו מנסים – וקיבלנו כאן דיווח – לעבוד מול שירות בתי הסוהר ובית כלא חרמון על מחלקת השיקום שם שהיא מאוד מוצלחת ולהרחיב את זה כאשר בבתי הסוהר יש סדנאות. אנחנו לא מדברים על טיפול בכלא אלא על טיפול מונע במקום כלא או לפני או אחרי.

כועדה תמכנו מאוד בתוספת מקלט והכל נערך לקראת זה. אני מניחה שעמותה כלשהי שיש לה פרוייקט נכנסת מראש להוצאות על-בסיס קיום אישור תקציבי וזה היה המצב לפני הגלגול האחרון. זה נשאר בסימן שאלה וזה לא מופיע בתקציב החדש - על זה הערנו ושאלנו בישיבה האחרונה – כמו עוד מספר דברים שגם הם אינם מופיעים.

אני רוצה להעלות כאן עוד נושא - ואני לא מדברת על הדברים שלפי דעתי זה לא המקום להם – שאני לא יודעת למה הוא נשמט. אני לקחתי בחשבון שאוטומטית נכנס לתקציב נושא העובדים הסוציאלים בתחנות משטרה שזה סיפור הצלחה ונדון כאן. כל דבר שהוא ניסיוני, יש לו חבלי לידה וכאשר יש סקאלה מאפס עד עשר, אני לא יכולה לומר שזה עמד על עשר, אבל אם לא נבדוק את זה, ננסה, ננחה ונכוון, זה לא יגיע לעולם לדרגה הרצויה. זה גם לא עומד על תת-רמה שאפשר לומר שנסגור את זה. הוועדה דרשה הכפלה של מספר העובדים הסוציאלים האלה. בשעתו ביררנו האם מתחלקת העלות ונאמר לנו שזה חלק מתוכנית שמתחילה ב10- או ב11- תחנות וכי זו תוכנית מדורגת כאשר המטרה היא להרחיב כל שנה את מספר העובדים הסוציאלים בתחנות המשטרה.

אני לוקחת את האשמה עלי כי בתום שנה הייתי צריכה לבדוק האם העשרה הפכו לעשרים, אבל הם לא הפכו לעשרים והתוספת לא מופיעה בשום מקום. אנחנו אמרנו שבין העובדים הסוציאלים בתחנת משטרה חייב להיות מקום אחד או שניים לדוברי רוסית במקום שיש בו אוכלוסייה דוברת רוסית, דיברנו על עובדים או עובדות סוציאליות צמודות לתחנות משטרה דוברות ערבית במקומות שיש בהם אוכלוסייה ערבית, וחשבנו שדווקא במגזרים האלה יש חשיבות עצומה לתמיכה סוציאלית כאשר מגיעה תלונה או מתקיימת חקירה במשטרה.

אני מציבה את זה כי אולי הסעיף של הכפלת המספר כן הוכנס אבל הוא נעלם מעיני ומאחר שאני לא מתמצאת בנבכי ומבוכי ספר התקציב, אולי לא ידעתי היכן לחפש אותו.

אני מבקשת ממנחם וגשל להשיב לנו על השאלות המקוריות ולומר לנו מה המצב היום, והאם בכלל איזשהו דבר ניתן לניידות מיידית או במשך שנת התקציב.

אני רוצה לפתוח בדבר שאני חושב שצריך לדעת
אותו. כל התוכניות שהצגנו ושאת היית שותפה להן, שותפה פעילה ודוחפת, הן התוכניות של הוועדה הבין-משרדית שהן בהיקף של תשעים מיליוני שקלים. אנחנו עדיין נמצאים לצערי, אבל זה המצב – זה הרבה יותר טוב ממה שהיה בעבר – ב37- מיליוני שקלים. זאת אומרת, לפני שנתיים קיבלנו את ה12- מיליוני שקלים הראשונים ונכון להיום מדובר ב25- מיליוני שקלים. זאת אומרת, אנחנו נמצאים כרגע ב37- מיליוני שקלים ואנחנו צריכים להמשיך לשאוף להתקדם קדימה בהתאם לתוכנית כאשר אני מזכיר לעצמנו שיש לנו את הוועדה הבין-משרדית שעומדת להתכנס. בפעם הקודמת הצעתי, ואני אציע את זה גם עכשיו, שניקח את כל התוכניות שעשינו בעבר – זה שעשינו תוכניות לפני שלוש וארבע שנים, זה לא אומר שהתוכניות האלה קיימות היום – בין אלה הרצות ובין אלה שעדיין לא רצות, כאשר הן צריכות לעבור רענון בוועדות, צריך לקבל החלטות איזה תוכניות הן תוכניות יותר חשובות ואיזה פחות חשובות, איזה תוכניות בכלל לא רלוונטיות וכולי. אני מניח שאנחנו נמשיך להתקדם בהתאם לתוכנית.

זה לא הנושא היחיד שלא מופיע אלא יש הרבה מאוד נושאים שעדיין לא מופיעים בתוך התוכניות אבל הם מופיעים בתוכנית המקורית שאותה הצגנו בזמנו. אנחנו הצגנו שלוש פעמים תוכניות. פעם אחת הצגנו תוכנית לתשעים, פעם אחת הצגנו תוכנית לששים או ל58-, ואחר-כך הצגנו תוכנית ל37-. אנחנו מתקדמים בהתאם לעניין.

אני חייבת הבהרה. המאבק שלנו מול שני
ראשי-ממשלה לא היה לבצע את התוכנית הבין-משרדית. זה לא היה הכסף שעליו דובר. דובר על תוספת תקציב לאלימות כלפי נשים וזה בלי שייכות לתקציב שאושר כבר, של התשעים מיליון שקלים פרוסים כך או אחרת.

התשעים מיליון שקלים היו בגין אלימות.

אני אומרת שהממשלות אישרו את התקציב
הפרוס של תשעים מיליון שקלים וממנו התקבלו 12,5 מיליון. אני מסרבת לראות את ה25- מיליון שקלים באיזושהי צורה – אלא אם תגיד לי שהתקבלו עכשיו עוד 12,5 מיליון שקלים – כחלק מזה. ישבנו עם ראש-הממשלה ולאחר מכן עם עוד ראש-ממשלה על תוספת תקציב ולא על יישום החלטות הוועדה הבין-משרדית.

זה נכון, אבל אני הרי אז הצגתי את כל התוכניות
בשיתוף אתך. לפי דעתי זה רק מחזק אותנו. כל התוכניות שהצגנו במסגרת ה25- מיליון שקלים הן נגזרות של הוועדה הבין-משרדית.

זה אומר שלא נתנו את הכסף שאישרו.

נכון.

לכן היינו צריכים לצאת לרחוב.

אין חילוקי דעות. כנראה לא הובנתי. אין לי שום
צל של ספק, וחבל אפילו לדבר על זה, ואני אומר את זה כאן כנציג הממשלה, שלא היינו מקבלים אגורה שחוקה אחת לא במסגרת התשעים מיליון ולא במסגרת אחרת, אם לא היה מתקיים מאבק הרחוב שעליו את מדברת. זה ברור מאליו. אני רק אומר שקיים סט תוכניות כולל מתוכו אנחנו גוזרים כל הזמן. אני לא רוצה שיצא גם כלפי הממשלה כשאני מציג את הדברים שכל פעם קופצת איזו קפריזה ואני בא ומציע תוכניות. לא. יש לנו תוכנית אב מסודרת לטיפול באלימות נגד נשים.

היא צריכה להיות מכוסה תקציבית.

נכון. היא צריכה להיות מכוסה תקציבית.
הממשלה לא אישרה את התקציב של התשעים מיליון שקלים ולכן אני גם אומר שנצטרך לעשות רביזיה בתוכניות כדי לראות מה התוכניות החשובות יותר ומה פחות, כדי שבכל פעם כשאנחנו הולכים למאבק – וזה בהחלט מחזק אותנו במאבק – אנחנו לא באים כל פעם עם שירה חדשה אלא יש לנו תוכנית אב שצריכה כל הזמן להתעדכן, שמדברת על טיפול באלימות נגד נשים, שאנחנו מתוך תוכנית האב הזאת גוזרים תוכניות ואנחנו הולכים אתה קדימה, כי אחרת לא ישמעו אותנו.

אני מדברת בצד העקרוני, אבל אתה אומר שאותו
כסף שהוקצב לא ניתן. הלכנו לרחוב, קיבלנו את הכסף הזה אבל במקום התקציב שאושר וצריך היה להיות בשוטף, אנחנו למעשה השגנו את אותו כסף פעם שנייה בלחץ. זה עצוב מאוד.

זה עצוב אבל זה המצב.

ודאי שמגיעה לנו תשובה על הייעוד של הכסף
הזה.

נכון. כל פעם אני נותן את כל התשובות כי זה
שייך למאבק שאת עומדת בראשו, ושנית, מפני שזה מופיע בתוך סט התוכניות. רציתי לומר שבתוך סט התוכניות האלה יש תוכניות חשובות נוספות שעדיין לא הגענו למימוש שלהן ובעוד שבועיים נשב שוב כדי למיין את התוכניות האלה ולראות האם התוכניות האלה הן התוכניות.

למשל, לא המצאנו היום – וזה מה שהסברתי גם במשרד ראש-הממשלה באותו דיון שהייתי יחד עם רונית – את העובדה שצריך להקים מקלט נוסף לנשים דתיות לאומיות או לא המצאנו היום מחדש את העניין שפתאום מישהו חשב שצריך להקים מקלט לנשים עם בעיות בריאות. הנקודה היא האם במקלט הנוסף שקיבלנו השנה, שיש עליו אישור תקציבי עקרוני, האם נלך למקלט הזה או למקלט הזה, ואם נרצה, נוכל לדבר היום על הדבר הזה.

בעיקרון אני אומר שלא מעט תוכניות עדיין לא מופיעות כאן.

יש לי בעיה עם ההגדרה של תוכניות כי לפחות אל
ההוסטל אני מתייחסת כאל החלטה שכבר תוקצבה.

אנחנו תקצבנו הרבה מאוד תוכניות שלא באות
למימוש. אני לא מתכוון להיכנס כאן היום לוויכוח אלא אני רוצה להסביר. בפעם הקודמת ישבתי כאן והסברתי את כל מה שהסברתי. אם אנחנו משנים את הכללים, תגידי לי כי לא לזה התכוננתי.

הצגנו שאלות.

אני רוצה לענות עליהן.

אני לא משנה את הכללים. ישבנו כאן על-בסיס
של נייר שלא היה מקובל בחלקיו לכן אנחנו חוזרים לאותו נייר.

נכון. לגבי הנייר שלא מקובל לחלקיו, קיבלתי
פרוטוקול של הוועדה שאמר שאנחנו מבקשים הסבר לגבי שלושה סעיפים. סעיף אחד הוא סעיף של נערות בקהילה, סעיף שני לגבי סמים בקהילה, וסעיף שלישי לגבי סיוע משפטי. שלושת הסעיפים האלה, בפעם הקודמת נשאלתי עליהם והם מופיעים במכתב שקיבלתי מהוועדה כנושאים עליהם אני מתבקש להתכונן, ואכן הכנתי עליהם נייר כדי להסביר למה אני רואה חשיבות בנושאים האלה. אני מבין שאם ההסבר שלי יתקבל או לא יתקבל, זוהי המסגרת של ה25- מיליון שקלים לטובת העניין הזה. אני לא יכול לחזור אחורה ולהסביר. הדבר היחידי שאפשר לומר כרגע הוא שאם מה שאני אומר כאן לא מתקבל, האם אנחנו יכולים לעשות שינוי בתוכניות בהתחלת השנה או באמצע השנה. קודם כל אני רוצה להתחיל עם השאלות שנשאלתי.

עם כל הכבוד לנייר שלי או לפנייה שלי, היא
התייחסה לדברים שמופיעים בתקצוב ושיש לנו שאלות עליהם כולל תמיהה אם בכלל הם צריכים להיות. אני הרי לא מעלה בהפתעה לא את בית נועם ולא נושאים אחרים שהיו. זו שאלה שדיברנו עליה טלפונית והבעתי תמיהה. אם זה לא רשום לך בנייר, ללא ספק אתה יודע שזה עומד על הפרק.

אנחנו מדברים על אותו דבר אבל משני כיוונים.

תתייחס לשני הכיוונים ותאמר מה יש ומה אין.

אני כרגע לא טוען כאן שבית נועם הוא דבר לא
חשוב ואני לא טוען כאן שעוד הרבה נושאים אחרים שהצגנו אותם הם נושאים לא חשובים.

אתה מדבר על התקציב.

אני לא טוען שזה לא חשוב. כדי שהדיון יהיה
אפקטיבי, הנושאים שאני צריך כרגע לתת עליהם הסבר, אני קודם כל אתן להם הסבר. אם יתברר שהנושאים האלה הם נושאים חשובים, השאלה היחידה שיכולה להיות היא כאילו האם זה חשוב יותר או חשוב פחות. העובדה שאנחנו נמצאים במצב של מחסור תקציבי היא עובדה.

לגבי השאלות. הנייר שחילקתי כאן אומר את הדבר הפשוט הבא. יש שלושה נושאים שהתבקשתי לתת עליהם הסבר. האחד, נושא מיליון וחצי שקל לגבי נשים ונערות בקהילה ואת ביקשת ממני לומר לאן הכספים האלה הולכים כדי שניתן יהיה לוודא גם עם הישובים שהכספים האלה ניתנו להם וניתנו לטובת המטרה עליה אנחנו מדברים. לכן פרסתי כאן את הישובים ופרסתי כאן את הסכומים. לא נכנסתי כאן לתוכניות והאם כשאני מדבר בנשים ונערות, על אופקים עם 85 אלף שקלים, האם מדובר שם על בית חם. לזה לא נכנסתי בתוכנית למרות שכמובן יש לנו תוכניות מפורטות לכל אחד מהסכומים שמופיעים בנייר הזה.

הסכומים האלה של המיליון וחצי שקלים לגבי נשים ונערות נמצאים בנייר ופרוסים על הישובים.
הנושאים שבהם אנחנו מדברים לגבי סמים, זה לא כל הסכום שהקצינו לסמים. הסכום שהקצינו לסמים, גם לגבי נוער וגם לגבי מבוגרים, הוא למעלה מכפליים מהסכום הזה. הסכום הזה, גזרנו אותו, את אותו סכום, שיהיה מיועד לטיפול בנשים, בין אם מדובר על מרכזי יום, בין אם מדובר על תוכניות קהילתיות, בין אם מדובר על טיפול פרטני.

מה שאתה אומר הוא מאוד אבסטרקטי. אני לא
יודעת מה זה הקצינו לנשים.

על מה את מדברת עכשיו, על נשים ונערות או על
סמים?

אני מדברת על נשים ונערות בקהילה. אני לא
יודעת מה זה טיפול כללי, אני לא יודעת איך צובעים את זה לנשים.

תהפכי את העמוד.

אני רואה כאן את רשימת הישובים ואת הכספים.
אני רואה כאן רק את עכו ולוד שהן ערים מעורבות והייתי רוצה לדעת מה החלוקה מבחינת ערבים ויהודים. לוד ורמלה הן ערים מאוד בעייתיות.

את שואלת מה התוכניות שעומדות מאחורי
הכספים האלה?

מה התוכניות.

אין לי בעיה לתת לך את התוכניות אבל אני חושב
שזה מיותר להביא את זה לדיון כאן. אני מוכן לשבת אתך ולהראות לך. כשאני בא ומראה שמוקצה סכום לרהט לטובת נשים ונערות, אפשר לבדוק האם הסכום הזה הלך לטובת נשים ונערות, האם הכסף הזה שהקציתי לרהט לטובת נשים ונערות, הוא מוקצה שם לבית חם או מוקצה שם לדירת מעבר. לדעתי עם כל הכבוד, זה לא הפורום שבו אני צריך לשבת ולתת הסבר על תוכניות משרד העבודה והרווחה בכל מקום. אני כן חייב הסבר שאם היה הישג שהושג בו סכום כסף לטובת נשים ונערות, לדעתי ציבורית אני חייב להיות צמוד לעניין כך שהכסף הזה יינתן לנשים ונערות. האם משרד העבודה והרווחה עכשיו חושב שלנשים ונערות ברהט צריך לתת עובד סוציאלי שיעשה טיפול פרטני, טיפול קבוצתי, בית חם או בית קר – זה לא רלוונטי לדיון כאן.

לא ביקשתי את זה. בסופו של דבר אנחנו כן דנים
כאן אבל אנחנו מקיימים דיון מיוחד לסוגיית טיפול בנערות ובנשים במצוקה.

אני מציע שיהיה דיון עקרוני בסוגיית טיפול
בנשים ובנערות.

אז תפקידכם לבוא ולהסביר.

אם את רוצה לקיים דיון עקרוני בנושא טיפול
בנשים ובנערות בקהילה, אני מוכן ואני אציג את זה.

בעניין הזה שהיה מופרד והוא לא על דעתנו של
נשים ונערות, אני תמהה איפה נגמרת ההפרדה ומתחיל החיבור. אנחנו מדברים על מקלטים או על פנימיות או כאשר פניתי למשל ביחס למעון הפנימייתי בעכו שלא נפתח, אז אמרו לי שזה לא שייך כי זה נערות. כשצריך, אנחנו מחברים. אני לא נגד חיבור כי אני חושבת שנערות במצוקה הופכות להיות נשים במצוקה וקיימת אלימות מתמשכת. לא הייתי רוצה לא לפתור את העניין של הנערות למרות שבמסגרת הכנסת זה נכנס לוועדה אחרת ויש לנו ויכוח פנימי על זה. יש דברים שהם כן משותפים. טיפול בנשים ונערות במצוקה בקהילה, זה טיפול גלובלי?

לא. זה נעשה בנפרד כי יש עובדת ייחודית לנערה
במצוקה ואנחנו שואפים להגיע לעובדות ייחודיות לטיפול בנשים בכל ההיבטים ובכל מצבי המצוקה.

מה לגבי הישובים שמפורטים כאן?

בחלקם טיפול בנערות ובחלקם טיפול בנשים.

כשאת מדברת אתי כרגע לגבי הטיפול בנשים
ובנערות, אני מדבר על נשים ונערות, בדיוק על אותן נשים ונערות שאת לדעתי מדברת עליהן, אותן נשים ונערות שנמצאות בקצה הרצף. אני לא מדבר כיום במסגרת הדיון הזה על העצמת נשים ברמה של להיכנס לישובים.

זה לא תפקידכם.

נכון.

זה במסגרת אחרות.

נכון. אני רוצה להסביר על מה אני מדבר. כשעדה
אומרת כאן שאנחנו מדברים על טיפול בנשים בהיבטים הכוללים שלהם, זה לא תפקיד שלי וזה לא תפקיד של הוועדה הזאת.

זה לא התקציב הזה.

נכון. צריך גם לדעת שיש במשרד שני אגפים
שמטפלים בנושא הזה. הנושא של טיפול בנשים באשר הן נשים שנמצאות בטיפול משרד העבודה והרווחה, בהעצמה שלהן, הוא לא תפקידי.

אני לא העליתי את זה בכלל. זה כן תפקיד הוועדה
הזו אבל במסגרות אחרות ולא בדיון הזה.

במסגרת הזאת כל מה שמופיע כאן בתוכניות
לטיפול בנשים ובנערות זה טיפול ייחודי בנשים ונערות שחוו אלימות קשה, בין אם זו אלימות רגשית, בין אם זו אלימות מילולית, בין אם זו אלימות פיזית, נשים ונערות שנמצאות כרגע במצב מסוכן מאוד להידרדרות, שאם לא יתבצעו כל התוכניות שאנחנו שמים אותן כאן, הסבירות היא מאוד גבוהה שבין אם הן נערות ובין אם הן נשים, הן ידרדרו.

הפילוח שמופיע כאן יש בתוכו הבחנה בין נשים
ונערות, יש ישובים עם נערות ויש ישובים עם נשים ונערות.

נכון.

אני מבקשת לקבל זאת וזה לא צריך להיות כרגע.
אני רוצה לדעת כי בסך הכל הסכום הוא לא ענק אבל הוא סכום גדול.

אני אתן לך את הפירוט שאומר לאיזה תוכניות
באופן מדויק זה מיועד בכל ישוב.

כשאנחנו יושבים בסופו של היום, אי-אפשר
למדוד כל תוכנית בפני עצמה. אני צריכה לראות את כל התמונה ואני צריכה לדעת שבישובים מסוימים או במקומות או בסוג אוכלוסייה מסוים יש לי טיפול בקצה הרצף, באותה סביבה יש לי מעון פנימייתי, באותה סביבה יש לי הוסטל לגברים, באותה סביבה יש לי סיוע משפטי או יש לי עובדים סוציאלים בתחנות המשטרה. זאת אומרת, אני חייבת לראות את המכלול שעומד לרשות כל ישוב, או כל אזור, או המדינה כרצף, או קבוצת אוכלוסייה מסוימת. זה קטע שכמו שאתה אומר הוא הקצה של הרצף בישובים שבחרתם אני מניחה לפי דרגת המצוקה שלהם.

נכון.

אני מניחה שזה פותר בעיה בקצה והשאלה היא
מה תוכניות ההמשך לגבי הנשים. אם פתרנו את הבעיה שלהן, מה קורה אתן בהמשך. לגבי המקומות האלה אני ארצה לדעת איפה מדובר בנשים, היכן מדובר בנערות, ומה סוג התוכניות. יש הבדל בין בית חם לבין תקן לעובד סוציאלי.

אין שם אף תקן. לא הכנסתי תקנים. הכנסתי רק
תוכניות פעולה בישובים. כל הכסף שיש שם מיועד לתוכניות ולא לתקנים.

כתוב כאן ארבעה תקנים, אבל אולי אני קוראת
לא נכון.

לא. זו תקלה. ההקצאה מיועדת לתקציבי פעולה.
בהתחלה הכנסנו תקנים אבל אחר-כך הוריתי למחוק את זה ולהכניס רק תקציבי פעולה. כל המיליון ו500- אלף שקלים מיועדים לתוכניות פעולה ואת תקבלי על זה פירוט מדויק.

כשאתה אומר נשים ונערות במצוקה, הכוונה היא
שהמצוקה קשורה לאלימות במשפחה.

כל מצוקה קשורה באלימות. כל מצוקה של נשים
בקצה הרצף. כל מצוקה של נשים ונערות בקצה הרצף.

אנחנו כאן מדברים על תקציב לאלימות במשפחה.

התשובה היא חיובית.

נעזוב את הטרמינולוגיה. כשאני מדברת על אישה
בקצה הרצף, אני לא מדברת על אישה שהיא מובטלת עשר שנים.

נכון.

אני מדברת על אישה שנתונה לאלימות.

נכון. את צודקת.

בכל אופן, אני חולקת אתכם את ההבנה שלי,
אנחנו לא מדברים על מצוקות חברתיות וכלכליות מאיזשהו סוג אלא מצוקה שנוצרת מאלימות.

את צודקת. התשובה היא חד-משמעית.
בסמים אנחנו מדברים הרבה יותר על נשים ולא על נערות והתוכניות כאן הן תוכניות שאנחנו נפרט לך באיזה ישובים הן קיימות. זה קיים בכמות יותר מצומצמת של ישובים בהם אנחנו חושבים שיש מקום להתמקד בנושא הזה לאור הבעייתיות שיש בעניין.

איך אתה מחבר את עניין הסמים לתקציב למניעת
אלימות?

אמרתי שהתקציב שעומד כאן, אותם 500 אלף
שקלים, זה תקציב שעומד לטובת טיפול בנשים נפגעות סמים שהתוצאה של הפגיעה הזאת היא פגיעה במשפחה, היא תוצאה של אלימות במשפחה, ואנחנו נפרט את התוכניות ונעביר אליך.

יש רשות למלחמה בסמים.

הרשות לא מתקצבת תוכניות פעולה.

מבחינת המדיניות יש את הרשות למלחמה ויש
את הרשות למעמד האישה. בכנסת יש את הוועדה למאבק בנגע הסמים ויש את הוועדה למעמד האישה. במקרה שני הנושאים האלה ביודעין ובצורה לגמרי ברורה – וגם בצורה מקצועית – מופרדים. אני רוצה לומר ששני הנושאים האלה הם נושאים שהם דורשים מקצועיות אחרת, מיומנות אחרת וטיפול אחר. אם כך, תכניסו גם את נפגעי תאונות הדרכים שגם לזה ללא ספק יש השפעה.

אני רוצה לומר שאני לא יודעת מה תקציב המדינה ואיך הטיפול בסמים מתחלק בין משרד הבריאות לבין משרד העבודה והרווחה. אין לי ספק שמשרד הבריאות גם הוא שותף לזה. ברור שבכל אוכלוסייה שנמצאת במצוקה – וזה לא משנה לצורך זה אם זאת אלימות נוער או אלימות בדרכים או נפגעי סמים או נפגעי משכנתאות – יש נשים וגברים במידה פרופורציונית פחות או יותר שווה. לא יכול להיות שכל נושא ששותפות בו נשים, אנחנו נכניס אותו במסגרת המאבק באלימות נגד נשים. אנחנו מדברים על אלימות נגד נשים. בהחלט צריך לטפל בנשים נפגעות סמים אבל צריך להוכיח בצורה ממש אקרובטית שאישה שהיא נפגעת סמים ומטפלים בה, ימנעו ממנה מלהיות קורבן לאלימות. לא להפך, שאולי היא הידרדרה לסמים בגלל אלימות, וזה המוח הלא מיומן שלי יכול לתפוס.

זה האישיו המרכזי.

את זה אפשר להגיד גם על בני נוער ועל כל
האוכלוסייה וזה התפקיד המרכזי של הטיפול בנפגעי סמים ומניעת התופעה של שימוש בסמים. אם זה קורה כתוצאה מאלימות, אני רוצה לטפל באלימות. אני לא יכולה לטפל בתוצאה כי אז אני צריכה גם לתת להם הבטחת הכנסה ומשכורת כי אחד הדברים שקורים לנפגעת אלימות הוא שהיא מובטלת ויש לה בעיות פיזיות. אני צריכה לטפל בכל המכלול ובכל סדק אפשרי שהוא תוצאה מאלימות. אני מטפלת קודם כל באלימות ויש קדימות מובהקת לטיפול באלימות עצמה שהתוצאות שלה בין השאר מטופלות על-ידי גורמים אחרים. אני גם לא מטפלת בחלק הפיזיולוגי של נפגעת אונס אלא משרד הבריאות מממן את הטיפול הפיזיולוגי ואני מקווה שיום אחד גם יממן את הטיפול הפסיכולוגי. אותו דבר לגבי סמים.

אני שומע. אני רוצה לומר שעמדת המשרד היא
שונה. אני חושב שאנחנו מדברים על משרד העבודה והרווחה בטיפול בסמים, כי בטיפול בסמים עוסקים הרבה משרדי ממשלה, ולכן לא דומה לטעמי - אבל אני חושב שזה מיותר להיכנס לוויכוח – הנושא של הסמים לנושא של אלימות בדרכים. אם היה משרד החינוך יושב כאן, להערכתי היה הדמיון רב. כיוון שמשרד העבודה והרווחה יושב כאן, כשמדברים במשרד העבודה והרווחה על נשים נפגעות סמים, אנחנו מדברים ב99- אחוזים של המקרים בנשים שחווות גם אלימות בתוך המשפחה, נשים שהידרדרו לסמים כתוצאה מאלימות במשפחה, ואם אני צריך לתת על זה הרצאה, אני אהיה מוכן לדיון הבא שיהיה.

אם את מדברת על זונות – אני מניח שאת מתכוונת לבגירות ולא לנערות – אני חושב שאם היינו מתמודדים נכון עם בעיית הסמים, היינו גם מונעים לא מעט מהתופעה של ההשפלה של אותן נשים שעוסקות בזנות. אני לא חושב שהדיון הוא כרגע האם תהיה זנות או לא, אבל אם היא תהיה, לפחות שהיא לא תהיה במצב שהיא נמצאת כרגע שנשים שמכורות לסמים מוכנות להגיע לאן שהן מגיעות.

אני חושב שכאשר אנחנו יושבים בוועדה שדנה בנושא של אלימות נגד נשים, הסוגייה הזאת היא בהחלט סוגייה שצריכה להיות על השולחן אבל אני לא יכול לומר שאני לא מבין את מה שאת אומרת.

דבר אחד בא על חשבון הדבר השני. זה לא שאני
לוקחת חלק ואני אומרת שלא ייתנו אותו. אמרתי לך, ידינו רחבה מאוד במה שיש ולא במה שאין. אם אנחנו עומדים בפני עוד הוסטל, כאשר קיים הוסטל אחד ואנחנו מדברים על עוד הוסטל אחד לגברים מכים, אנחנו מדברים על תוכנית שאני לא יודעת את הפרטים שלה אבל אני מניחה שהיא בדוקה ושהיא באמת תהיה צבועה לנשים בערים מסוימות ובישובים מסוימים, והיא תהיה צבועה רק לצורך טיפול בנשים או בנשים ובנערות שהן נפגעות סמים, כלומר שהן כבר בפנים. מבחינה זו הבעיה עם גברים מכים היא אותה בעיה, כי הם כבר הוכחו כגברים מכים וזו לא מניעה חברתית, חינוכית וכללית. הם כבר בתוך העניין ובהרבה מן המקרים הם כבר נשפטו. זאת אומרת, יש לנו כאן גמר של משהו. אני מעמידה את זה אחד מול השני משום שזה עניינה של הוועדה ליצור סדרי עדיפויות.

אם מדובר בסדרי עדיפויות, אני מציע שניצור עוד
סדר עדיפות אחד שהוא בדיון במשרד. האם למשל הטיפול בגברים, מעבר להוסטל הקיים – וזה לא באגף שלי אבל אני חלק מהדיונים בעניין הזה – הוא יותר נכון בעובדה שאנחנו תגברנו את תקציב המרכזים והאלימות במשפחה וניתן שם לעשות טיפול, האם הסוגייה הזו היא סוגייה שבמסגרת העדיפויות – הרי תגברנו בסכום מאוד גדול – ניתן לעשות שם טיפול יותר טוב או פחות טוב.

אני רוצה שיהיה דבר אחד ברור. אני לא חושב שניתן בדיון הזה לבוא ולומר שהסוגייה הזאת שאנחנו הצבנו היא לא סוגייה ראויה מהבחינה של טיפול בנשים במסגרת הוועדה. אם אנחנו נכנסים למה שאמרת בסוף, וזה מקובל עלי, לסדרי עדיפויות, אז קודם כל אני חושב שצריך לקיים דיון יותר רחב. שנית, אני חושב שהמשרד צריך להביע את הדעות שלו בצורה מסודרת, כי מי שצריך לקבוע בסופו של דבר את המדיניות במסגרת סדרי העדיפויות זה המשרד. אני מעולם לא חשבתי שאני רוצה לקבוע את העדיפויות לבד. אני חושב שאתם שותפים ואני חושב שצריך לשים את הדברים על השולחן, אבל שמים את הדברים על השולחן, צריך לשים את כולם על השולחן.

ללא ספק, אבל זה צץ מאיזשהו מקום ולא היה
קודם על השולחן הזה.

אנחנו בדקנו עוד פעם את הנושא של הסיוע
המשפטי שעדיין מיועד לנושא של אלימות אבל הוא מיועד לסיוע משפטי לטובת עובדי המשרד וזאת לאור ההסתייגות שלך. קיבלנו החלטה, קיבלנו גם את התמיכה מהאוצר, והתווספו 400 אלף שקלים לנושא של המקלטים והנושא של המרכזים למניעת אלימות לטובת הנושא הזה כאשר לטובת המקלטים זה רק לדבר אחד. כיוון שהתקציב שניתן בשנה שעברה היה תקציב נתון, אנחנו לא הולכים להעלות את התעריף ולא שום דבר אחר, אבל אני רוצה להבטיח שלכל המקלטים, בגלל הנושא של תוספת היוקר והמדדים, שלא יהיה מצב שאנחנו לא יכולים לממש את המאה אחוזים. כל סכום שייוותר מהעניין הזה יעבור לטובת העניין של המרכזים למניעת אלימות ולטובת כל הנושאים עליהם דיברנו, כולל סיוע משפטי.

לא הבנתי.

אני אסביר עוד פעם.

הבנתי שלמקלטים אי אפשר לעשות שדרוג נוסף
אם תהיה בעיה במאה אחוזים בשל הצמדה.

נכון. ה400- אלף האלה, הסכמנו, אחרי בדיקה
שעשינו לאור ההסתייגות שלך, שבתוכנית שהצגנו הם לא היו ראויים לייעודם. אני אומר את זה כי אני רוצה שיהיה ברור לגבי אותם מקומות לגביהם אני מסכים אתך ושהצלחנו לשכנע שזה נכון וכי הייתה טעות. אני מוכרח לומר כששמתי את הסכום הזה, הייתי משוכנע שהוא מיועד לסיוע משפטי לנושא של נשים במרכזים. כשהבעתם את ההסתייגות, ישבנו וקיימנו דיון בעניין, אמרנו שזה לא ראוי, אנחנו לא הולכים לסדר כאן אף אחד, ה400- אלף הם לא במקום שלהם ולכן אנחנו נוסיף 400 אלף שקלים מיועדים לייעוד לשמו הושגו ה25- מיליון שקלים.

אני ארצה שעל זה נשב. לא כל דבר צריך להיות
בגדר ישיבת ועדה, אבל העניין הזה של סיוע משפטי, אנחנו העלינו אותו לפני שנים על-פי מודל שהיה קיים – וודאי עדיין קיים – בירושלים כאשר למקלט הייתה הצמדה.

למקלט יש.

אני לא מדברת על המקלט האחד.

סיוע משפטי יש בסל השירותים.

אני פתוח בעניין הזה.

בעניין של סיוע משפטי נבדק האם יש משפטן או
משפטנית אחת שצמודה לנושא. הכוונה הייתה שהמודל הרצוי הוא הצמדה לא של איזה דבר אבסטרקטי אלא מישהי שבאמת יוצרת לעצמה התמחות באותם תחומים וזה אומר גם דיני אישות וגם בעיות שמתעוררות עקב היציאה למקלט. דיברנו על אפשרות שלכל מקלט יהיה צמוד עורך-דין או עורכת-דין שיהיו זמינים. היא לא צריכה לשבת במקום ולא צריכה לקיים שם משרד אבל היא צריכה להיות כתובת. היא צריכה להיות זו שיכולה להפנות לסיוע המשפטי של המדינה. כמובן שמיותר לדבר כאן - כי בזה אנחנו עוסקים במסגרת אחרת – על העומס הבלתי נסבל שיש על הסיוע המשפטי. הם לא מסוגלים להתמודד וגם דרך ההגעה אליהם – מלבד זה שהם יושבים רק במקומות מרכזיים – ולקבל איזושהי קדימות בתיק, היא קשה. אני חושבת שאלימות יכולה להיעזר בסיוע המשפטי, אבל הזמן שלוקח בטיפול בנושאים שקשורים באלימות הוא בלתי נסבל. לכן חשבנו שבכל מקלט - ולצורך זה גם לנערות במצוקה – צריכה להיות הצמדה של עורכת-דין על בסיס של ריטיינר או משהו כזה לפי תקציב שיוסכם עליו כך שאפשר יהיה לפנות אליה באופן מיידי ולקבל טיפול מיידי. לזו הייתה כוונת המחבר בשעתו.

יש כאן שאלות חוקיות. אם בסל של המקלטים
מופיע סיוע משפטי, אני לא בטוח שאני יכול לתת את זה פעם נוספת. ה400- אלף שקל האלה כרגע פתוחים, אנחנו החזרנו אותם חזרה לפול לטובת הנושא שלשמו הם נועדו. איך הם יהיו, אני באמת חושב שצריך לשבת על זה יותר ביסודיות ולראות מה עושים את זה.

בסדר. אני לא יודעת אם שאלתי בכתב, אבל זה
בוודאי עלה כאן, בנושא של קציני מבחן נוער וחקירות ילדים. אני הבעתי את מלוא ההתנגדות שלי ומהתחלה בכל הדיונים אמרתי שהנושאים האלה ראויים. חס וחלילה שאנחנו ניתפס כמתנגדים לטיפול בבני נוער כי ההפך הוא הנכון, אבל אני לא רוצה שזה יהיה מהתקציב הזה קטן ככל שיהיה. זה באותו חלק התקציב של השבעה מיליון שקלים שכאילו עוכבו ואחר-כך הופשרו.

חמישה מיליון כי שני מיליון ניתנו למקלטים.
נשארו חמישה מיליון שבתוכם אנחנו משחקים את כל המשחק.

אמרו לנו שאין ואחר-כך אמרו שיש אבל לא
בשבילנו. ה25- מיליון שקלים מראש היו צריכים להיות ייחודיים וצבועים. אחר-כך אמרו שיש רק 18 מיליון שקלים, אחר-כך אמרו שאין שבעה ושניאבק עליהם. נאבקנו על השבעה מיליון ואמרו שמתוך זה נקבל שני מיליון והשאר יוקצב לדברים נלווים.

לא. אני לא מסכים שזה נלווה.

אני לא יודעת למי לפנות ומה הכתובת שלי כשאני
מדברת על אלימות כלפי נשים פרופר. אנחנו בגירעון נוראי על דברים בסיסיים ואני לא יודעת למי לפנות.

נשים ונערות זה לא חלק מהנושא?

אני מדברת על קציני מבחן.

אמרתי שבתוך החמישה מיליון שקלים נמצאים
כל הנושאים עליהם אנחנו מדברים היום כאן ומתוכם חלק הצגתי. הנושא של חקירות ילדים וקציני מבחן לנוער, הצגנו אותו בפעם הקודמת ואת הבעת את הסתייגותך. אמרנו שעמדת המשרד היא שבעניין הזה במידה שנקבל את התקציבים האלה, אנחנו לא נתייחס לפגיעה החמורה מאוד בנושא של הילדים ובנושא של קציני המבחן, שזה היה החלק היחסי המאוד קטן של ה25- מיליון. אנחנו לא יכולים לסגור את התמונה ולא נוכל להרשות לעצמנו את העניין הזה. זו הייתה עמדת המשרד.

שלושה מיליון שקלים מתוך 25- מיליון שקלים זה
לא סכום שולי אלא זה הרבה כסף, זה חלק נכבד ובמושגים שלנו זה תחליף לשני מקלטים או לשני מעונות. במושגים שלנו זה כסף גדול.

אני הסברתי את עמדת המשרד ואת עמדת השר
בעניין הזה.

עמדת השר ראויה. השרים לצערי מתחלפים וכן
המנכ"לים. מנכ"ל אחד הוביל את העניין של הוועדה הבין-משרדית שאני זוכרת מה יש בה ויכולה להניח מה אין בה. השלושה מיליוני שקלים לא נכללים בתוכניות הוועדה הבין-משרדית. מצד אחד אומרים לנו שעבדנו ויש אישור משרד, יש אישור ממשלות, אנחנו מעבירים בהדרגתיות את הוועדה הבין-משרדית. כשמשהו לא חופף את המסקנות של הוועדה הבין-משרדית, זה שר אחר, מנכ"ל אחרת, מדיניות אחרת. השאלה איפה אני עומדת. השאלה אם התנ"ך שלנו - עם שינויים עתידיים - הוא המסקנות של הוועדה הבין-משרדית שכולנו היינו שותפים, אם פתאום תיפסק האלימות נאמר שלא צריך תשעים מיליון, לא את בית נועם ולא שום דבר אחר. אבל אם זה עדיין המקום שהושקעה בו מירב העבודה על-ידי כולם, אי-אפשר לומר שהתקציב הולך לפי זה אבל מתוך ה12,5- מיליון או ה25- מיליון שקלים, שלושה מיליון שקלים הולכים לנושא שבכלל לא מופיע במסקנות הוועדה. אתה אומר שזו מדיניות שר, אבל זו מדיניות שר שהיא שונה – ואפשר לומר נוגדת – את מסקנות הוועדה והשאלה היא אם אנחנו עובדים לפי מסקנות הוועדה או לפי מדיניות שר שמתעלמת ונוגדת את מסקנות הוועדה.

אני חושב שזה קצת מוגזם לומר את זה.

הדברים האלה לא מופיעים.

נכון.

דברים אחרים כן מופיעים.

נכון. אני לא אעמוד כאן ואני אומר שזה מופיע
שם ועכשיו בוא נחפש בספרים. אני מסכים אבל אני אומר שהנקודה היא שצריך לזכור שכאשר מדובר כרגע על 25 מיליון שקלים, אני מסכים לגמרי שהוועדה בראשותך הייתה זו שדחפה ונשפה בעורף ועשתה את כל המאמצים להגיע לסכום הזה. כאשר בא השר ואומר שכאשר הוא מקבל את ה25- - וכולנו גם יודעים זאת - באותו זמן הוא לא מקבל כספים אחרים. כשבא שר ואומר שבשוליים של התקציב הזה הוא מבקש שנושא שקשור בעניין, אמנם הוא לא היה בוועדה, ייכנס לסיפור, אני לא יכול לעמוד ולומר לו שהנושא הזה לא היה קשור כי הוא לא היה בתוכניות.

אני אומר לו, לממשלה ולוועדת שרים למעמד
האישה שהוקמה זה עתה, ולימור לבנת שעומדת בראש ועדת השרים הייתה זו שיזמה את הקמת הוועדה הבין-משרדית יחד אתי והיא דאגה שהיא תאושר בממשלה של נתניהו, אחר-כך ברק אישר אותה מחדש, ואחר-כך שרון אישר אותה מחדש אבל שרים התחלפו וזה החומר שיש לפנינו. אתה אומר שאתה לא יכול ללכת נגד מדיניות שר ואתה אומר שזה נושא שולי.

לא אמרתי. אמרתי שזה נושא שקשור לנושא והוא
לא היה בוועדה. אני מסכים ולא אתווכח על זה.

ה25- מיליון האלה הם חצי הסכום שהובטח והם
השלמה ל12,5- מיליון. זה לא עונה על כל מה שאנחנו רוצים. שלושה מיליון מתוך 25 מיליון, מתוך איזשהו חישוב, אנחנו יודעים מה לעשות עם שלושה מיליון, זה לא תקציב לספינת שעשועים.

אני אעלה את זה עוד היום. אני לא אצטט כאן אף אחד לא כדין אבל אני אומר שהבנתי את עמדת השר.

עמדת המשרד.

אני לא יודעת אם נכנסתם לפרטים ואם היה
ויכוח על זה. אני לא רוצה להיכנס לנעליכם, אתם אמונים כל אחד על תחומו. זאת אומרת, מישהו ויתר על תחום ומישהו שני זכה בתחום אחר.

לא. למשרד יש מנהל כללי וכל הדברים הובאו
בפניו.

יש מנהל כללי היום, אבל אני לא יודעת מה יהיה
מחר. הרצף המקצועי אצלכם הוא נדבך אדיר בכל המערכת. ראשי האגפים שלכם הם מקצועיים ומיומנים. אני לא חושבת שאני יכולה לומר שבמשרדים החברתיים האחרים אני עובדת עם אנשים שמבינים, שיודעים ושאני לומדת מהם. הרצף הפוליטי של המנכ"ל והשר זה כולל גם אנשים שלנו, ומה שקורה הוא שהשר והמנכ"ל נכנס ויוצא, מתחלף. כששר מתחלף הוא צריך ללמוד ולשמוע את האגפים שפועלים במשרד. הוא בא עם מדיניות שכוללת תקציבים שנשמעת כגחמה.

לא.

אני לא מאמינה שאתם כולכם ישבתם ואמרתם
כן, זה שקול כנגד דברים אחרים בנושא אלימות כלפי נשים.

לא כך, אבל כן אמרנו – ואני לא מתחבא מאחורי
הסינר של אף אחד – שאם משרד העבודה והרווחה יצטרך להעדיף לדוגמה – סתם אני לוקח כי לא זה הנושא שעלה – הוסטל נוסף לגברים מכים או חוקרים ילדים לגבי עבירות מין ומוסר שילדים חווים בתוך המשפחה, וזה עומד אחד מול השני, העדיפות היא לנושא השני.

מה תקציב משרד העבודה והרווחה?

ארבעה מיליארד שקלים.

כי אנחנו מדברים כאן על סכום של חצי מיליון
שקלים שיינתן חד-פעמי. חלק גדול מהדברים שאנחנו מדברים עליהם כאן הם סעיפי הקמה. זאת אומרת, זה דבר חד-פעמי שאחר-כך יש לו תפעול. אנחנו מנסים להגיע למערך כשהמערך כולו בשוטף שלו יעלה פחות מאשר בהקמה שלו. בכל שנה או שנתיים או שלוש יש לנו סעיפים שהם סעיפי השקעה והקמה.

בתוכנית הזאת?

בכל הנושא של אלימות.

כל הנושאים הם נושאים שנכנסים לבסיס ורצים.
כולם. אני לא מכיר אף נושא שהשתחרר לי מאז שאני עובד במשרד העבודה והרווחה וזה כבר הרבה שנים.

נכון, אבל התקציב השתנה.

השתנה אם הנושאים השתנו. רק תקציבי פיתוח
אלה תקציבים שאני מסכים אתך.

אני מדברת תקציבית. כאשר יש לנו תוספת, מה
שיש בבסיס תקציב ממשיך לרוץ. הרבה פעמים תוספת מיועדת להכנסת דברים שלא היו קודם לכן ואחר-כך התפעול שלהם מצטרף לבסיס תקציב. זאת אומרת, זה לא שאנחנו צריכים לאותם נושאים שעולים עכשיו את הסכום הזה כל שנה אלא אני מקווה שהוא ייכנס לבסיס.

כל הנושאים שמופיעים כאן, אסור היה לעשות
אותם אם האוצר לא היה מבטיח לנו אותם בבסיס תקציבי. אין טעם להקים מקלט אם אני לא יודע שיהיה לי את בסיס התקציב, אין טעם להקים מרכזים לאלימות במשפחה אם אין לי אותם בבסיס התקציב, אין טעם להעסיק עובדים סוציאלים במשטרה אם הם לא יהיו בבסיס התקציב. הדבר היחיד שנכון זה בפיתוח, כשאני בונה בית.

אחרי הדברים המפורטים שנאמרו, אין לי הרבה
מה להוסיף כי הסכמתי עם כל מילה ועם כל שאלה של חברת הכנסת יעל דיין.

גם אני הקשבתי לכל ההסברים ובעיני זה מאוד פשוט. עברתי על התוכנית לשנת 2001 ולשנת 2002 וצבעתי לעצמי את הדברים שלא הופיעו בתוכנית המקורית של ההקצאה של התקציב של הוועדה הבין-משרדית ואני נשארת עם השאלה מי – אני לא אומר הרשה לעצמו כי מן הסתם יש לו את הסמכות – עשה את זה, מי הוציא אותנו – כי אני באתי לכאן לזעוק את הזעקה שלנו – מהרשימה, הכניס את הדברים האלה, למה הוא עשה את זה, ומה עושים עם זה הלאה כי אנחנו לא יכולים להשלים עם זה.

את מדברת על 2001 או על 2002?

על שתי השנים.

על 2001 הוועדה הזו החליטה.

אמרנו שדברים עדיין לא במאה אחוז שלהם,
מאחר שאנחנו נמצאים ביוני ונחדש אותם בינואר 2002.

את 2001, הוועדה הזו אישרה.

היא אישרה את החצי ואמרה בדיוק מה נדחה
ל2002-.

מר וגשל, אתה כאן נציג המשרד.

אני גם מרכז את הוועדה הבין-משרדית.

אני פונה אליך ואומרת שבשבילי מעון אחד בארץ
לגברים אלימים הוא משהו שהוא בניגוד לחוקי הטבע. אנחנו לא נשלים עם המצב הזה.

זה ניסוי עולמי.

שהצליח ועכשיו השאלה מה הלאה.

ההגדלה כאן, בואו לא נצבע אותו בצבע גרנדיוזי.
אנחנו מדברים על רשת שמקבילה למקלטים, אנחנו מדברים על מעון אחד שנבחן במתכונת קטנה מבחינת התכולה שלו, ואנחנו מדברים על תוספת. אנחנו מדברים כאן על עמותה, אנחנו מדברים כאן על הפעלה שהיא כמו במקלטים. זאת אומרת, יש הפעלה, יש את הבנייה, את המקום עצמו וההכנה שנעשתה על הבסיס של הבטחה שלנו. אמרנו שלא יכול להיות ב2001- כי אנחנו באמצע השנה, אבל ב2002- זה ייכנס מהתחלה לתקציב המלא. הבטחה זו מצויה בפרוטוקולים.

הקמת הוסטל נוסף או הרחבה של הקיים.

לגבי הרחבת הקיים, אנחנו מגייסים הרבה מאוד
כסף ולא ביקשנו לזה אגורה. היום אנחנו מקבלים מהמשרד 700 ומשהו אלף שקלים.

אם יחליטו להוריד משם ולהוסיף כאן, אין לי
בעיה. זה לא בתחום האגף המקצועי שלי ולכן אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע. לנושא של מרכזים לאלימות במשפחה, מעבר למה שהיה בשנה שעברה הוספנו מיליון וחצי שקלים ועכשיו מוסיפים לסכום זה עוד 400 אלף שקלים. אם הדעה המקצועית של הוועדה – שהיא דעה מקצועית והיא לא החלטה – תהיה שבמקום לעשות את הדבר הזה יותר חשוב להקים הוסטל לגברים מכים והאגף הייעודי – וכאן אני לא רוצה לומר כי זה לא באגף שלי – אני לא אתנגד. גם המרכזים לאלימות במשפחה וגם המקלט בתחום האגף לשירותים חברתיים. אם תהיה החלטה לעשות את זה במקום לעשות את זה, אני לא אתנגד.

המצב כאן ברור. אני מציעה שבאופן מיידי ננסח
פנייה – מכתב שלי בנוסף למכתב שלכם - לראש-הממשלה ולשר העבודה והרווחה שמתבסס על נתונים שהיו לנו עד עכשיו, על הבטחה ברורה, על הבטחה של מועד ונביע את פליאתנו ודרישתנו לסבב בתוך התקציב הקיים ולהסב תקציבים לעניין הזה. אתם תפרטו מה שלא נמצא בידי שמבחינתכם ההשקעה הפרטית, ההתרמות וכן הלאה נמצאים במלוא ההילוך וכי אתם גייסתם ומגייסים ומצאתם אוזן קשובה וכולי.

דרך אגב, לגבי העניין המקצועי. אני קצת בדקתי את זה וקיימנו ישיבת ועדה בנושא הגברים. העניין של תחליף, לא רק בית נועם אלא גם מה שהארגונים עושים בסדנאות, להביא גברים למרכזים לטיפול באלימות בנושא אלימות שכאשר הם אלימים או כאשר אלימים כלפיהם, זה סיפור מתמשך שאולי יום אחד נגיע אליו. אולי צריך לחשוב על אגף נפרד שיהיה מיועד לגברים. יש אלי פניות רבות ואני בודקת את הנושא נקודתית. יש רתיעה של גבר מהתדמית של בעל מכה, בוודאי של גבר מוכה. כשאני מפנה אישה למרכז האזורי לטיפול באלימות, או למרכז זמין למקום מגוריה ואני מבררת לה את הכתובת ומדברת עם העובדת במקום, היא הולכת ברצון והרבה פעמים מתקשרת אלי לומר תודה על ההפניה. כשאני עושה אותו דבר לגבר, על הסף, כמעט במאה אחוזים של המקרים, אני נדחית. אולי על הנייר זה פתרון כי זה מיועד לכולם.

אותו מצב קיים גם לגבי הטיפול בהוסטל.

לא. כאן מדובר בהפניות על-פי חוק. אני לא יכולה
לחוקק חוק שיחייב גברים ללכת למרכזים.

אם לא תהיה לו מוטיבציה לבוא, הוא לא יבוא.

הוא יבוא. עשרות גברים ממתינים שלושה
חדשים.

דנו בנושא בישיבה ויש הבדל. אני לא יכולה
לחוקק חוק שיגרום שלא תוגש תביעה נגד הגבר ובלבד שילך לטיפול במרכז למניעת אלימות. ישבנו לדיון בנושא לפני שבועיים ודנו בו במשך שלוש שעות והנושא מוצה.

הייתי רוצה לשים דברים אולי בפרופורציה קצת
אחרת. אני רוצה להדגיש שה25- מיליון שקלים אלה הוקצבו בהתערבות אישית מאוד מאוד מסיבית של ראש-הממשלה.

של ראשי-הממשלה.

לא.

גם ראש-הממשלה הקודם שמהסכום שהבטיח
נשאר 25 מיליון שקלים באישור שר האוצר.

ראש-הממשלה הקודם הבטיח אבל הנוכחי
מממש.

לכן הוא הכתובת. אם הכל תוצאה מרוחב לבו של
ראש-הממשלה, הוא הכתובת ונעשה את העבודה מולו.

אולי מיותר שאני אתייחס.

את מנהלת הרשות וזה מאוד חשוב לנו לשמוע
אותך. ראש-הממשלה נתן לנו בלי לחץ 25 מיליון שקלים אבל עדיין הם תקציב מדינה וכספים ממשלתיים.

ודאי. במשרד העבודה והרווחה ישבו ועשו את
סדר העדיפויות. היות שאני קצת מתמצאת בנושא, אני רוצה להדגיש שבנושא של נוער, בנושא של שירות מבחן לנוער, זה בוודאי קשור. אי-אפשר שלא להתייחס לנהירה של התקופה האחרונה כאשר לפחות חלק מהמרכזים מדברים על פנייה של נערים בתיווך הלשכות לשירותים חברתיים, זה גם קשור לאלימות נגד נשים כי תמיד בתוך המשפחה הזו יש אישה מוכה ובסוף מגיעים גם אליה.

נעשה פה סדר עדיפות. צריך קודם כל לזכור שהמאה אחוזים תקצוב למקלטים היה הגרעין של הזעקה באוגוסט. אם לצטט את יעל דיין, את דיברת בישיבה – לא הקודמת אלא לפני הקודמת בה השתתפתי – על אותן נערות במצוקה שאנחנו יודעים שהן במצוקה הכי קשה והוועדה פה אמונה על המצוקות הקשות ביותר שצריך לדבר עליהן של נערות יהודיות וערביות.

לגבי הנושא של סמים. הקמתי צוות בין-משרדי שעוסק בנושא של נשים ונערות – ערביות, יהודיות, עולות, ותיקות – והתמכרויות. הבאנו למצב של איזושהי צביעה של הנושא הזה וזה גם הגיע לוועדה כאן. זה קשור מאוד ונעשית פה עבודה מאוד רצינית.

לגבי טיפול בגברים מכים. אני מכירה מרכזים שמוצפים בגברים ויש מרכזים שפחות מוצפים. יש מקום לדבר על צורת עבודה ואולי הגיע הזמן לחשוב מחדש היות שרוב הגברים מגיעים לטיפול – ואני אומרת את זה באחריות ואני בטוחה שבית נועם יסכים אתי – אחרי הטלת סנקציה. הבינו מזמן שאי-אפשר לשדל גברים לבוא בכל מיני שיווקים אחרים אלא יש הטלת סנקציה והרבה פעמים יש פיקוח של קציני מבחן.

המרכזים הם רק באמצעות שיווק.

17 שנה ניהלתי מרכז, אז אל תספרי לי איך הם
הגיעו אלי. כמעט כל הגברים שהגיעו, הגיעו אחרי שהאישה החליטה להתגרש, אחרי שהיא ברחה למקלט וכאשר רובם תחת פיקוח של קציני מבחן.

פנייה ממוקדת לגברים ופוסטר שהוציאה לאחרונה הרשות הביא הרבה גברים לפנות. יכול להיות שיש מקום להעביר את כל הנושא הזה לפיקוח שירות מבחן למבוגרים שהם מקבלים את המסה הגדולה של גברים אלימים והיום הם נכנסים להשתלמויות בנושא הזה. יכול להיות שבצורה כזו נגבה וניתן להם את כל הכלים כדי שהם יטפלו בנושא הזה.

לעתים תכופות אנחנו מקיימים דיונים
במשמעויות של דברים, במהויות של הדברים, במבנים, בתכנים ואנשי מקצוע עוסקים בזה. אנחנו חייבים להפריד את זה מישיבת תקציב שדנה בתוצאות. ישבנו כאן אין סוף פעמים גם בנושא נערות, גם בנושא ערביות, גם בנושא עולות וכולי כאשר המסקנות שיש בכל-זאת מנותבות כל שנה לכיוון תקציבי. אני לא צריכה הוכחה קרימינולוגית או סוציולוגית שיש קשר, כי ודאי שיש קשר, יש קשר גם בין "המצב" ואלימות במשפחה, אבל אנחנו אומרים שיש דברים שהם בתקציב נפרד. אני לא יודעת אם האוצר או מנחם יכולים לומר לי מה התקציב של משרד העבודה והרווחה לטיפול בילדים ובנערים.

אני לא יודע.

התקציב ודאי לא תקציב זעום. טיפול בילדים
בסיכון, נוער במצוקה ונערים במצוקה הוא ודאי לא בשוליים של דברים אחרים אלא הוא אחד הדברים המרכזיים בעבודת משרד העבודה והרווחה. אנחנו מדברים על שלושה מיליון שיועברו למקום שהתקציב בו מבחינתי צריך להיות ענק, אבל לא מכאן. זה ייעוד שהוא אחד החברתיים המרכזיים של משרד העבודה והרווחה ואני לא יכולה לחשוב שהפירור הזה הוא המשמעותי להם. אני לא מקבלת את זה. אני יודעת מה זה תקציבים. אם מדובר במקום שאין בו תקציב, אומרים שיש כאן דבר חדש לגמרי שפתאום צץ וניקח מכאן ומשם וכל אחד ייתן את הקטע שלו שבאיזושהי צורה מתחבר לנושא החדש, אבל לא כך הוא. אני יכולה לבוא לתקציב הילדים בסיכון עם אותה דרישה ולומר שילדים בסיכון וילדים במצוקה הם תוצאה של אלימות במשפחה ושל אלימות כלפי האימהות שלהם ולכן בבקשה להעביר לי מהתקציבים האלה. זה יהיה לגיטימי.

לאוצר יש הערות?

לא.

אני מהוועד המנהל של בית נוער, אותו נציג
אוטנטי של היוזמה של הקמת הבית השני שנראה לי שעומדת להיגנז.

התוכנית הזו יצאה לדרך והיוזמה הזו הייתה נכונה עיקר על רקע ההצלחות שלנו. ראיתי את המסמך של 2001 ואת המסמך של הוועדה הבין-משרדית למניעת אלימות במשפחה, ואני חושב שלא בכדי המסמך החדש הוא מסמך שנוגע לטיפול באלימות במשפחה. בעצם לא נותרו שם יוזמות עוסקות במניעה אלא כולן עוסקות בטיפול באלימות במשפחה, וזה מעט מקומם אותי על רקע העובדה שסוף כל סוף נמצאה אפשרות טיפולית יעילה ומוכחת לאותם אלה שמביאים את האלימות על נשותיהם, אבל משאירים את היוזמה כיוזמה ספורדית ולא עושים יותר מזה.

זה צורב. אני חושב שהוועדה צריכה לתת ביטוי לסדרי עדיפויות כך שאותה יוזמה – שהיא מוכחת, טובה ומוצלחת – תמצא את הדרך להתרחב עוד ועוד ואותו בית שני לא יהיה בכלל ויכוח עליו.

אני מניחה שאתה תצטרף למנסחי המכתב
לראש-הממשלה ולשר. כפי שאמרתי, אנחנו לא פותחים את הוויכוח על עצם העניין הזה.

הדבר שאתה אומר, מבחינת הדיון הזה הוא יריית
כדור ברגל מפני שאני מקווה שאין חולק על העובדה שההוסטל – שאני לא כופר בצורך שלו – לגברים אלימים הוא מהלך טיפולי ולא מהלך מניעתי. אם אתה רוצה שהתקציבים ילכו למניעה, הם בכלל לא צריכים לבוא לכל הנושאים שהיו כאן על השולחן אלא ללכת למשרד החינוך או למשרד אחר. אם אתה מדבר על מהלך טיפולי, תישאר במהלך הטיפולי ועל תסיט אותי מכאן. שלפחות שמהשולחן הזה לא ייקחו את הכסף.

אני באתי מוכנה לומר משהו, אבל לנוכח הדיון
שהתקיים כאן היום אני מרגישה שאני לא מוכנה לומר את מה שהתכוננתי לומר. כשהוצג בפעם שעברה בתוך התקציב תקציב להקמת מקלט אחד בלבד ומנחם הסביר שישנם שני מגזרים ספציפיים בהם קיים צורך להקמת מקלט כשמגזר אחד הוא נשים דתיות לאומיות ומגזר שני הוא נשים בעלות מוגבלויות שונות, אנחנו ישבנו לאור הנתונים האלה, קיימנו בינינו דיונים והגענו למסקנה מסוימת שמיד ארמוז עליה. לאור הדיון מה שראינו כאן שישנם תקציבים שמוזרמים מתוך הכספים שהושגו בעמל רב למניעת ולטיפול באלימות במשפחה לנושאים אחרים שלא אחזור עליהם, אבל הם לא בדיוק ולפחות הם לא בזרם המרכזי של התחום הזה, אז אני לא בטוחה מדוע צריך להסתפק בהקמת מקלט אחד ומדוע אי-אפשר להקים שני מקלטים. אם כל המדובר בתקציב לצורך הקמה בסך של 1.3 מיליון שקלים שתוקצבו כאן, למה אי-אפשר לתת לשני מקלטים ואז לא יהיה צורך לבחור בין שני המגזרים האלה הספציפיים את המגזר שבו הצורך זועק יותר וקשה יותר מבחינה חברתית.

התכוננתי לומר כאן שאם אכן ישנם נשים עם מוגבלויות פיזיות שקשה לתת להן מענה ב13- המקלטים הקיימים בגלל מוגבלויות פיזיות ונכויות, אנחנו היינו מוכנות לסגת בפני הצורך הזה אבל זאת בהנחה שאכן לא ניתן למצוא תקציב להקמת שני מקלטים.

לגבי נשים נכות. מבחינה קונספטואלית קיימנו
דיון במשרד ואנחנו לא חושבים שנכון להקים מקלט מיוחד לנשים עם נכויות. הנשים הנכות, בגלל הנכות הפיזית שלהן, אין שום סיבה שהן לא תהיינה בכל המקלטים האחרים.

אנחנו דנו בנושא. דובר על נשים עם הפרעות
נפשיות, דובר על מקלט שיוקם בשיתוף עם משרד הבריאות ויאכלס נשים שסובלות מבעיות נפשיות שאותן קשה, לא נכון ולא טוב לשלב במקלטים הרגילים כי זה סוג אחר של בעייתיות ויכולים להיווצר בין הנמצאים במקלט שהם מזיקים ומחלישים. זה נושא מקצועי שתתקבל עליו הכרעה. מאחר שכאן יש שיתוף של משרד הבריאות גם בתקציבים, זה לא עומד על הפרק לדיון.

היו נושאים אחרים שהעברתם אלי מטעם אמונה ביחס לחיזוק המערכות, חינוך ומשפחה.

גם מרכזי סיוע. לא רק חיזוק ומניעה מראש אלא
בפירוש מדובר על הקמת מרכזי סיוע.

אלה דברים שנעשים בצורה התנדבותית,
בהתרמות, וכאשר הם קיימים לפעמים נמצא להם תקציב ממשרד כזה או אחר. אלה נושאים שאינם מתוקצבים ממשלתית.

גם מרכזי סיוע לא מתוקצבים?

מרכזי סיוע שמוגדרים, ודאי שכן, אבל הם
נמצאים במסגרת של מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית, לשם נכנסים על פי קריטריונים קבועים ללא שייכות לארגון כזה או אחר. יש קריטריונים מנחים שצריך לעמוד בהם וזה לא שאלה שאחד יבוא עם ערכי המשפחה והשני נטול ערכי משפחה.

קראתי את המכתב שלכם בעיון והוא נוגע ורלוונטי לקטע מסוים של האוכלוסייה, אבל בקטעים אחרים הוא רוצה שהחברה כולה תהיה כך וכך. אתם ארגון פוליטי-חברתי ואתם רוצים לקדם ערכים מסוימים אבל הערכים האלה לא מתוקצבים כערכים כי מתוקצבים נושאים לפי קריטריונים מסוימים שצריך לעמוד בהם. אין כאן אי-שוויון אבל אין גם תוספות.

רציתי לחזור לדיון בינך לבין וגשל בדברים שהם
בבסיס התקציב. אני מבינה ש400- אלף שקלים הולכים לעדכונים. בזמנו הובטח בבסיס התקציב שיהיה עדכון על-סמך גידול ופעילות. אני מדברת על שנת 2001 ו2002- בהן יש עלייה של 18 אחוזים. בסך הכל סל שירותים שלנו עלה ב18- אחוזים בין 2001 ל2002- אבל התקציב נשאר כפי שהוא.

בנושא מרכזי סיוע הגעתם להסכם נפרד -
שהיה בברכתי אבל לא בתיווכי – ישירות עם ראשי-ממשלות ורעיותיהן. תבורכו על זה. זו דרך לגיטימית לקבל הסכמות. היה לכם הסכם עם משרד העבודה והרווחה - שבהתחלה לא הייתם מרוצים אבל אחר-כך כן הייתם מרוצים – על פר פנייה, כשהם דרשו זאת ואתם אמרתם שזה מקשה על האנונימיות.

זה סל שירותים בסיסי, אבל זה לא פר פנייה.

הגעתם להסכמה ואני לא מתערבת בזה. אם יש
פגיעה בהסכמה שלכם, הכתובת שלכם היא אותו מקום אתו הגעתם להסכם.

אני חושבת שזה חלק מתפקיד הוועדה כי זו חלק
מהאלימות עליה אנחנו מדברים.

מרכזי הסיוע הם הגוף האחרון שיכול לבוא ולומר
שהוא מקופח, בדיון, בזמן דיון, בפרסום ובכל דרך שרק אפשר.

אני לא מדברת על קיפוח, אבל אני חושבת שצריך
להעלות את הנושא.

אנחנו יושבים היום בנושא שנקבע. הנושא של
מרכזי סיוע עולה בתכיפות יותר מכל נושא אחר שקיים בנושא האלימות.

אני מתנצלת על כך שהגעתי באיחור, אבל הייתי
בישיבה מאוד חשובה בנושא החינוך.
יכול להיות שלא הבנתי כמה דברים מאחר שאיחרתי, אבל אני מסתכלת בניירות ואני רוצה לומר שאני שמחה על כך שהאוצר החזיר 25 מיליון שקלים לכל הנושא של הטיפול באלימות במשפחה אבל אני רואה שמצוינות כאן ערים מעורבים.

אנחנו הערנו על זה. זה בדבר ספציפי מאוד.

יש כאן ישובים שדובר על הקמת מקלט בתוכם.

דיברנו על זה וקיבלנו תשובה.

בעניין הזה יצאנו למכרז.

כבר יצאנו פעם למכרז.

אני מניח שאז אף אחד לא ניגש למכרז בגלל
העניין של ה75- אחוזים ואני מניח שכרגע, בגלל השדרוג שהושג כאן בוועדה אל המאה אחוז, יהיה לנו קל יותר לפתוח מקלט.

זה לא שייך למקלטים.

אני רוצה לפנות ליושב-ראש בבקשה לאשר לנו
ישיבה מיוחדת לנושא התקציב.

בפברואר? ישבנו בנובמבר ובדצמבר.

ישבנו, אבל לא ראינו משהו בתקציב.

מזה חמישה חודשים אנחנו יושבים על שנת 2002
ולא החזירו לנו שום דבר שלא הגיע לנו. הכסף הזה הוא כסף שהובטח ואנחנו ביקשנו לפלח אותו וקיבלנו אותו בפילוח שלא היה מקובל עלינו. ישבנו ישיבה אחת וזו הישיבה השנייה לגבי הפרטים של זה.

אני מבקשת לפלח את זה גם למגזרים השונים כדי
שנדע פחות או יותר במה מדובר לגבי המגזר הערבי למרות שאני תומכת בכל המגזרים ואני רוצה שיהיה יותר ויותר תקציב שיטפל בתופעה הזאת.

אני חשבתי שאחרי מאבק שהתנהל כל הזמן
בנושא של יותר תקציבים, נגיע למצב בו הושרשה המודעות כך שאפילו אגפים אחרים במשרד יוסיפו כספים לנושא האלימות מתוך התקציב שלהם. לא עלה בדעתי שהאגפים האלה ינגסו מהתקציב הזה. כלומר, אם מדברים על טיפול בסמים, זה קשור לנערות ונשים, אבל בנוסף לזה יש גם הפרעות נשיות ואבטלה שמלחיצה את הגברים ומעלה את רמת האלימות. להכניס את זה כחלק מהתקציב, זו נגיסה מאוד ברורה שקיבלנו תוספת לתקציב של המשרד ואפשר להוציא ממנו גם לאגפים האחרים.

כך גם לגבי שירות המבחן לנוער. אני מבינה שזה קשור מבחינה מקצועית, אבל הרבה דברים קשורים מבחינה מקצועית. אם נרחיב את זה, בסוף נישאר בלי ה25- מיליונים. השלושה מיליון שקלים הם לא סכום קטן מתוך ה25- מיליון ואני חושבת שאפשר היה להקים עוד בית כדוגמת בית נועם ולהקים עוד מקלט. אולי אפשר היה לעשות עוד פרוייקט ואולי להוסיף עוד כמה תקנים לטיפול בנערות במצוקה.

אני הייתי רוצה לדעת איך נעשית החלוקה ומה ניתן למגזר הערבי, במיוחד כאשר אחוז הנערות במצוקה והנשים המוכות הוא יותר גבוה במגזר הערבי.

בארגון עדאללה אמרתי שההקצאות למגזר הערבי
בנושא נערות ונשים במצוקה הן גבוהות יותר מהפרופורציה שלהן באוכלוסייה. אם את רוצה, אני יכול להעביר אליך את המסמך.

שאלתי שאלת הבהרה. מה ששלחת לעדאללה,
בטח עדאללה קיבל אבל אני לא יודעת את הפרטים בנושא.

27 אחוז מכלל הנשים שהיו השנה במקלטים היו
נשים ערביות והן היו לא רק במקלט הערבי אלא בכל המקלטים.

כפי שאמרתי אנחנו מקיימים ישיבה בה נקבל את
הדיווח מהמקלטים, כולל את הנתון שעדה מסרה זה עתה. כאשר נקבל את הדיווח הארצי הכולל הרחב מהמקלטים, גם יסתבר לנו המצב.

לעצם שאלתך. ביקשתי פירוט לגבי הישובים שנכללים כאן וההקצבה לגבי סוגי הפעילות שנעשים בהם וזה יכלול גם את תל-שבע ושני הישובים המעורבים, עכו ולוד. בפירוט הזה נראה ממה מורכבות התוכניות כי כאשר נאמר לנו שנשים ונערות בקהילה זה באמת מושג רחב ואני לא נכנסת כאן לפירוט מקצועי.

רציתי לשאול לגבי מעון הגליל.

פנינו לשר בנושא ונקבל תשובה על כך ממנחם.

אני רוצה להבהיר את המצב בו אנחנו נמצאים.
לחברת הכנסת חוסניה ג'בארה כבר אמרתי כמה פעמים שהלוואי שהיה לי יותר סיוע מחברות וחברי הכנסת במגזר הערבי בנושא הזה, כי אז היינו מתקדמים בעניין הזה הרבה יותר מהר, אבל בכל-זאת במידה מסוימת התקדמנו במסגרת הכוחות שיש לנו בעניין.

מעון הגליל בעכו הוא מעון שנמסר עם קום המדינה לממשלת ישראל על-ידי הוואקף כדי להקים בו מעון לנערות. במשך השנים המעון הזה הפך להיות מעון לנערים וזאת בגלל צרכים שהיו. עקב צרכים מאוד קשים במגזר הערבי לגבי נערות במצוקה, החלטנו להסב אותו מחדש למעון לנערות ובקטע הזה החליטה עיריית עכו שהיא לא מסכימה שייכנסו לשם נערות והיא לא מסכימה שנפעיל את המעון הזה.

חוץ מפה ומשם תמיכה שאני מקבל בעניין הזה לצערי, ברגע זה אני עושה את המלחמה הזו לבדי למרות שחברת הכנסת יעל דיין כמובן פנתה לשר וזה עוזר לי בעניין הזה.

עיריית עכו הציע להעתיק את מעון הגליל ממקומו – הם הציעו כמובן לחסל את זה ולזה כמובן לא הסכמנו והשר הודיע להם חד-משמעית שהדבר הזה לא יקרה – ולהעביר אותו לשטח הגדול שנמצא בו מעון אחווה כי יש שם שטח של ארבעים דונם. לזה לא התנגדתי ובלבד ששני דברים יקרו: האחד, שנוכל לאכלס מיידית את מעון הגליל מפני שאני לא אחכה עכשיו שנתיים עד שיגמרו את כל העסקאות, ושנית, שיהיה לי גם אישור בנייה. אני יודע שבמעון אחווה רצינו בזמנו להקים את המעון הנעול ולא היו לנו שינויים בבנייה, אבל אני מקווה שנקבל מהוועדות המקומיות והמחוזיות את אישורי הבנייה, ועיריית עכו תתחייב על התקציב להקמת מעון תמורת מעון, כי במעון הקיים הם רוצים להקים בו קריית חינוך. עיריית עכו כרגע מתלבטת ומסתבכת עם העניין.

נכון לרגע זה השר נתן הוראה ואנחנו קולטים מיידית קבוצת נערות אחת במעון הגליל.

אני מציע שכולם יהיו ערניים לעניין. כרגע אנחנו קולטים קבוצת נערות אחת במעון הגליל. קודם כל זו בשורה גדולה מפני שזה מבטיח קודם כל שאנחנו בפנים ולא ויתרנו על כל הסיפור אבל זה לא סוף העניין.

אני רוצה לציין שסביב זה היה פרסום מאוד
מטריד ואני לא רוצה לערב את אנשי המשרד בפוליטיקה. דובר על כך שזה לחץ של סגן ראש העיר מש"ס שלוחץ כדי לקבל את המבנה הקיים שהיה צריך להיפתח לנערות בספטמבר שנה שעברה.

ויש לו תקציב וצוות.

נכון. זאת אומרת, מאוד לא נעים לראות גן סגור,
אבל עוד יותר לא נעים לראות מצוקה קיימת ואנחנו מדברים על מעון קיים, מקום קיים, מותאם, מתוקצב ועם צוות והוא נשאר סגור בגלל לחץ פוליטי. בנוסף לזה לחץ כפי שהתבטא בתקשורת והגיע אלי ואת זה ראינו בהרבה מקומות. תושבים לא רוצם לראות טיפול בנערות במצוקה ועוד פחות טיפול בנערות ערביות במצוקה. כשעמדנו להקים את בית גליקמן, התקיים מאבק ואני כתל-אביבית הלכתי ברחובות של האזור הזה כדי לדבר עם תושבים ולהסביר להם שלא יקרה להם שום דבר אם יהיה שם מעון.

את המקלט לנשים ערביות הראשון רצינו להקים
בעכו. היינו בדיונים עם העמותה ועם הרשות המקומית ואז נאמר שהם מסכימים בתנאי שהמקום יהיה בעיר העתיקה.

עד כמה שהייתי רוצה לראות את המעון הזה
פתוח, אני חוששת כי אני מכירה את המקום ואני לא חושבת שזה המקום המתאים ביותר כמעון נעול.

נוכל לקבל מקום אחר.

דווקא ההצעה של אחווה היא הרבה יותר טובה.

מתאימה כאן האמרה האומרת שטוב יותר ציפור
אחת ביד משתי ציפורים על העץ. ברגע שהעירייה תדע שזה זמני, בתוקף לאורך הזמן שהיא מאפשרת את הבנייה ואת ההקמה באחווה, גם הם יהיו בלחץ. אם הם כל כך רוצים להוציא את הבנות שיהיו שם, שיתקדמו בנושא.

אני מודה לכם.






הישיבה ננעלה בשעה 11:00