פרוטוקולים/מעמד האישה/4663



2
הוועדה לקידום מעמד האישה
14.01.2002

פרוטוקולים/מעמד האישה/4663
ירושלים, ט' באדר, תשס"ב
21 בפברואר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 169
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני א' בשבט התשס"ב (14.01.2002), שעה 11:45

קווי חירום לנשים מוכות

חברי הוועדה: יעל דיין -היו"ר
מרינה סולודקין

רות רזניק -מנכ"ל עמותת ל"א
אינה פזין -מנהלת קווי החירום, עמותת ל"א
איילת כהן -מפעילת קו חירום בפתח תקווה
נורית קאופמן -אחראית על תחום אלימות במשפחה, ויצ"ו
אדריאנה באומל -הרשות לקידום מעמד האישה
מיכל מור -מנהלת קו ארצי למניעת אלימות במשפחה, משרד העבודה והרווחה
ציפי נחשון-גליק -מפקחת ארצית על אלימות במשפחה, משרד העבודה והרווחה
עדה פליאל-טרומן -ממונה על טיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה
דבי גרוס -מנהלת מרכז סיוע לנשים דתיות
עו"ד אליסיה לרנר -נעמ"ת
דוד קורן -מנכ"ל ער"ן
יפעת מצגר -שדולת הנשים בישראל
סהר מיסיק -שדולת הנשים בישראל

דנה גורדון

מיטל אמסלם

אנו עוסקים היום בקווי חירום לנשים מוכות, נשים במצוקות. אנו יודעים כי כמעט לכל ארגון שעוסק באלימות כלפי נשים יש קו חירום. אמרנו פעם באחד הדיונים, כי חייב להיות קו חירום גם ברוסית, בערבית ובאמהרית. היום אנו רוצים לקבל דיווח על קווי החירום הקיימים, וכן דיווח על ההבדלים ביניהם. אנו נבדוק את דעת המומחים הסוברים, כי עדיף לעשות ריכוזיות מסוימת של כל קווי החירום. היום נבדוק גם מה מידת האנונימיות שקו חירום חייב בו. השאלה היא האם ברגע שיש לשירותים שהם בבסיסם אנונימיים חשד סביר לעבירה, הם חייבים לשמור על האנונימית, או שישנה חובת דיווח. אנחנו הנחנו על השולחן מסמך רקע בנושא קווי חירום. אני מודה לעוזרת המחקר של הוועדה, רחל ורצברגר.

לכל הארגונים ישנו גם קו פתוח שהוא לצורך ייעוץ והכוונה, כמו הקו הפתוח של השדולה שעוסק בהפליית נשים בעבודה, זכויות בהריון, זכויות בטיפולי פוריות, הטרדה מינית בעבודה וכו'. הקו הפתוח פועל בשעות מסוימות, והוא מאויש על ידי אנשים בעלי השכלה לאותו תחום בלבד. השאלות חוזרות על עצמן וניתן ללמוד את התשובות עליהן. קו חירום לעומתו, מיועד לאדם במצוקה, והוא פועל סביב השעון ומאויש על ידי אנשים שמיומנים להגיש את התשובה והסיוע בזמן חירום. בקו חירום אנו מצפים שתהייה הכשרה שתכלול ידיעת שפות שונות. כבר לפי השאלות הראשונות נציגי מרכז הסיוע אמורים לדעת את גודל המצוקה, ולכן ישנה אחריות גדולה מאוד על מי שמפעיל קווי חירום. כאשר אישה פונה לקו חירום היא אינה מבקשת רק הרגעה, אלא היא מבקשת לקבל גם תמיכה, משום שהיא לא רגועה ונמצאת במצב קשה מאוד.

אני מנהלת את עמותת "לא". יושבת איתי כאן ד"ר אינה פזין שהיא מנהלת את שני הקווים הארציים שלנו בעברית וברוסית, וקו עירוני לילדים ונוער, המיועד לילדים בהרצליה ובסביבה. הקו התחיל לפני שנים רבות כצורך של מועצת הנשים בהרצליה, ואני התנדבתי להפעיל אותו, להדריך ולהנחות אותן. בסופו של דבר הקו נכשל בגלל חוסר תקציבים. אני חושבת, כי הנקודה הזו חשובה מאוד. אם קווי החירום הופכים לנושא מוניציפלי, הוא דורש תקציבים, הוא דורש רכזת בשכר, ומקום קבוע שקט שמשם ניתן יהיה לפעול.

אם כך מדוע שזה יהיה של ארגון מסוים, ולא יהיה ריכוז של ארגונים שונים על ידי העירייה?

אנחנו חשבנו על המתכונת הזו, אבל העירייה לא תמכה.

מה קורה היום?

היום הקו שלנו מקבל תמיכה מסוימת מעיריית הרצליה ומעיריית רמת השרון, ותמיכה קטנה ממשרד הקליטה, כיוון שחלק גדול מהפעילות שלנו היא בשפה הרוסית. משרד העבודה והרווחה כבר שנים רבות לא משתתף במענקים לקווי החירום.

היכן מפורסם הקו שלכם?

אנו מגדירים את הקו כקו חירום. הקו מאויש 24 שעות ביממה, כולל סופי שבוע וחגים. אנו מקבלים סוגים שונים של פניות, אך עיקר הפניות קשורות לאלימות פיזית, נפשית או מילולית. אנו מסבירים לנשים כי אלימות מילולית היא גם אלימות שצריך לפעול נגדה. המטרה של הקו היא למנוע מקרי רצח ולתת לאישה תמיכה והכוונה כיצד לפעול. במקרים דחופים אנו מפנים נשים למקלטים. בקו הפועל בשפה הרוסית, אני הרבה פעמים מתקשרת בין הפונה לגורמים שונים בלשכות הרווחה, ולעיתים אני מתקשרת גם בינה לבין המשטרה. אני מבררת מתי אותה אישה יכולה להגיע כדי שיהיה מישהו שיוכל לקבל את התלונה ברוסית.

האם יש לך נתונים לגבי מספר הפונים אליכם?

לקו הפועל בשפה העברית בשנת 2001 היו 2004 פניות. לקו בשפה הרוסית הפועל חמישה ימים בשבוע, לא בכל השעות ביממה, בשנת 2001 היו 588 פניות.

האם ישנן גם פניות של גברים?

יש פניות של גברים המעונינים לעזור לקרובה שהם מכירים, ויש פניות של גברים מוכים. אנו מתייחסים לפניות האלו באותה צורה שאנו מתייחסים לפניות של נשים.

היכן מתפרסם הקו?

הקו מתפרסם בעיתונות בשפה העברית. יש לנו בעיה גדולה לפרסם בעיתונות הרוסית, כיוון שהם דורשים הרבה מאוד כסף עבור הפרסום. מלבד הפרסום בעיתונות יש לנו סטיקרים בעברית וברוסית. אנו מפרסמים את הקו גם על ידי פרסומים בעירייה שעוזרים מאוד. אנו מקבלים שיחות רבות מנשים שראו פלקטים של העירייה המפרסמים את הקו שלנו.

האם אתם מפרסמים בשפה הערבית?

אין לנו פרסום בערבית, ואין גם כמעט פניות בשפה הערבית.

כאשר ישנה פנייה מאישה ערבייה, אנו מפנים לקו הערבי.

האם יש לכם אפשרות לפרסם במקומות כמו קופות חולים, טיפות חלב, בתי מרקחת ובבתי ספר תיכון?

בכל המקומות שהזכרת, אנו שמים סטיקרים.

האם אתם זוכים לשיתוף פעולה בעניין הזה?

בדרך כלל אין התנגדות. הפרסום בטיפות חלב ובשירותים ציבוריים הפרסום הוא מאוד חשוב. לעיתים אנו מדביקים סטיקרים בתוך התאים שירותים ציבוריים, ואז כאשר אישה נכנסת לבדה לתא היא יכולה לרשום את המספר בקלות.

אני ממונה על אלימות במשפחה בויצ"ו. ארגון ויצ"ו היה הארגון הראשון שהחל להפעיל קו חירום מארבעה מוקדים בארץ, אילת, ירושלים, אשדוד ותל-אביב. לאחרונה, מספר קו החירום הפך להיות 1-800 כמו שאר מספרי קווי החירום. בעיני העניין הזה הוא ראשון במעלה. המתנדבות המפעילות את הקו, הן נשים אשר עברו הכשרה בקורס שארך שלושה חודשים. קו החירום של ויצ"ו פועל חמישה ימים בשבוע משעות הבוקר עד שעות אחר הצוהריים המאוחרות. בשבועות הקרובים הקו יחל לפעול גם בסופי שבוע באמצעות המקלטים שויצ"ו מפעילה בשני מקומות בארץ. הרעיון הוא שלא תהיה דקה ביממה שבה לא יהיה מענה לאישה במצוקה.

מספר הטלפון שלי אינו חסוי. הרבה פעמים אני פועלת מהבית בתור קו חירום. לפי הפניות אשר מגיעות אליי, אני רואה חשיבות גדולה להפעלת קווי החירום בסופי שבוע ובחגים. העניין של מעבר מחמישה ימים לשבעה ימים, הוא אקוטי.

אני רוצה לציין כי מאז שאנו מופיעים באינטרנט, כמעט שנה, אני מקבלת פניות רבות לא רק בפורום, אלא גם אליי אישית.

אני הייתי שנים רבות בעמותת "לא". אנו שלחנו מדבקות עם מספר הטלפון של העמותה לכל קופות החולים בארץ, והענות היתה גדולה מאוד. נתוני הפניות לויצ"ו עדיין לא סוכמו, אך אני יכולה לומר, כי המספרים מתקרבים לאלו של הקו הרוסי, כיוון שהקו עובד רק חמישה ימים בשבוע. המתנדבות של ויצ"ו נעזרות הרבה מאוד בקו הרוסי וזה בעיני אחד הדברים החשובים. אם אישה מתקשרת, גם אם אין למתנדבת מענה מתאים בגלל מגבלה של שפה, היא צריכה שתהייה לה את האינפורמציה המתאימה, כדי שתוכל להפנות את האישה למקום המתאים.

כאשר אני מקבלת פנייה אני שואלת מאיפה האישה קיבלה את המספר, כדי לדעת איזה מבין הפרסומים עובדים, ואני הרבה פעמים שומעת כי היא הופנתה אלינו על ידי ויצ"ו.

אני מנהלת את קו החירום הארצי למניעת אלימות במשפחה ולמען ילדים בסיכון של משרד העבודה והרווחה.

מה המספר שלכם?

המספר שלנו הוא 1-800-22-0000. אלינו מגיעות פניות מכל הארץ. יש לנו מענים בכל השפות, אמהרית, רוסית, ערבית, אנגלית ועברית. הקו מאויש משמונה בבוקר עד עשר בלילה. במשך שנתיים איישנו אותו במשך 24 שעות, עד שראינו כי בלילה אין כמעט פניות. בשבתות ובחגים הקו פועל גם כן בשעות שציינתי. הפניות הם בעיקר מנשים, אך גם מגברים ומילדים. חלק גדול מפניות הנשים הם פניות מנשים המתלבטות ומבקשות ייעוץ. אנו עורכים מעקב אחרי הפניות. אנו לא מחייבות לתת אינפורמציה, אך אחרי מי שמזדהה אנו מקיימות מעקב. אנו עורכים ליווי לבתי משפט ולמשטרה, בפריפריה שאנו נמצאים בה, חיפה והסביבה. אנו מפעילות פרוייקט בו אנו מלוות נשים היוצאות ממקלטים או מאלימות במשפחה, ליווי ארוך טווח של שנה, על ידי קשר אישי עם מתנדבת. הקשר הזה עוזר מאוד במציאת עבודה ובקשר מתמיד עם שירותי הרווחה.

אני רוצה להבהיר, כי בחיפה ישנם שני קווי חירום. יש קו חירום עירוני שהוקם לפני ארבע עשרה שנה, על ידי המשרד לנשים ונערות בעיריית חיפה, שהתפתח מעבר למענה טלפוני. הם פעלו בליווי נשים לבתי משפט, ליווי נשים לייעוץ משפטי, וליווי נשים היוצאות ממקלטים, על ידי מתנדבות. העמותה שמפעילה את קו החירום בחיפה החלה להפעיל בשנת 1996 קו ארצי.

אישה אשר מלווה לשירותי הרווחה, למשטרה או לבתי משפט, מקבלת ביטחון. הדבר עוזר גם להרגשה האישית שלה וגם לקבלת יחס נאות יותר מהגורמים השונים.

מהו גודל הצוות שלכם?

יש לנו אחת עשרה נשים אשר עובדות משרה חלקית. בקו הארצי יש לנו משרה וחצי של עובדות סוציאליות שמכשירות מתנדבות.

כמה מתנדבות יש לכם?

היום יש לנו בערך 60 מתנדבות בקו הארצי ועוד 15 שמלוות.

לנו יש 26 מתנדבות בתל-אביב, באילת 15 מתנדבות, בסך הכל 50 מתנדבות לערך.

לנו יש 50 מתנדבות, אך זהו אינו מספר סופי כיוון שכרגע אני מעבירה קורס למתנדבות חדשות. אצלנו אף אחת חוץ ממני לא מקבלת תשלום. המתנדבות שלנו גם מלוות נשים לבתי משפט לענייני משפחה בשביל להוציא צו הגנה, וכן לדיונים בבתי משפט וברבנות.

הפרוייקט הזה הוא פרוייקט משותף לנו ולמנהל הנשים של עיריית הרצליה. המתנדבות הן מטעמנו ועורכת הדין היא מטעם העירייה.

אנחנו במשרד מנסים לעודד רשויות מקומיות להכשיר מתנדבות לליווי, כאשר הרשימה תהייה בידי קו החירום שיוכל לעשות את השידוך הטלפוני בין האישה במצוקה למתנדבת.

אחת הבעיות שאני מוצאת היא הנושא של פרסום קווי החירום. אני חושבת כי צריך לגייס רשויות ממלכתיות לעזור בנושא הזה, כיוון שהפרסום הוא מאוד יקר. לקראת היום הבינלאומי נערך פרסום של כל קווי החירום על ידי הרשות לקידום מעמד האישה, דבר שעזר מאוד לנשים במצוקה לפנות אלינו לעזרה. בעוד שביום רגיל מגיעות אלינו 15 פניות, ב11- ימים בהם נערך מבצע הפרסום הגיעו אלינו 600 איש. הערוץ השני מדי פעם עורך עבורנו פרסומת על בסיס פנוי, ובכל פעם שיש תשדיר כמות הפניות גודלת באופן משמעותי.

האם המספר של הקו הוא קליט?

כן. 1-800-22-0000. מספר המתחיל ב1-800- הוא אולי פחות קליט, אך הוא על חשבון מפעיל הקו ולא על חשבון המתקשר.

לקראת היום הבינלאומי לציון המאבק נגד אלימות כלפי נשים, הרשות יצאה בקמפיין שהתמקד בנורות האדומות המזהירות את האישה מפני אלימות מתמשכת. פרסמנו את קו החירום של משרד העבודה והרווחה וגם את מספרי הטלפון של עמותות הנשים על גבי פוסטרים שפורסמו גם בשפה הערבית, אמהרית ורוסית. בעקבות הקמפיין מספר הפניות גדל באופן משמעותי. הפנייה היתה גם לגברים, והיתה הענות גדולה מצדם.

אחרי הפרסום הזה התקשרו הרבה בחורות צעירות שעדיין לא נשואות, כדי לברר על הנושא של נורות אדומות.

אדריאנה, מה היתה עלות הקמפיין הזה?

אנחנו פרסמנו גם ברדיו ובטלוויזיה. אני לא יודעת לומר באופן מדויק כמה עלה הקמפיין, אבל אני יכולה לברר זאת ולמסור לכם את הנתונים.

עלות הפעלת הקו שלנו היא 400 אלף שקלים בשנה. אני חושבת שצריך לעשות הסדר עם רשות השידור הממלכתית כדי שתתן כמה דקות בשנה בשביל פרסום.

הרשות הקציבה סכום גבוה מאוד לקמפיין הזה, אך האפקטיביות של הקמפיין הזה היא נקודתית. אנשים לא יכולים לשמור את מספר הטלפון באופן גלוי. אני הייתי רוצה שבישיבה זו תימצא דרך קבועה כדי שיהיה מספר טלפון אחד קצר וקליט אשר ינתב את השיחות לכל קווי החירום, לפי מקום מגורים, שפה וסוג הפנייה. צריך להתייעץ עם מישהו מקצועי המתמצא בתקשורת של קווי חירום, ולראות כיצד ניתן ליצור מספר קליט לכל קווי החירום. אני בעצמי כאשר אני רוצה להפנות נשים לקווי חירום, אני לא זוכרת בעל פה את המספר המבוקש. אני נעזרת בדפדפת שהעירייה מוציאה עם כל מספרי הטלפון של קווי החירום. אני שומעת מכן כי הבעיה היא לא של מחסור במתנדבות, אלא בעיה של פרסום. ברגע שאישה נתקלת בבעיה היא צריכה באופן אוטומטי לזכור מספר אחד של קווי החירום, בדיוק כפי שהיא יודעת בעל פה את מספר המשטרה, 100.

אני בדקתי וראיתי כי נשים שמות לב לפרסומים רק כאשר יש להן בעיה והן זקוקות לעזרה של קו החירום.

האם מוקד 144 נותן את מספרי קווי החירום?

כן. אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שזוכרים את הספרות 800-1, ושאר הארבע או שש הספרות תהיינה פחות או יותר זהות, הדבר יהיה הרבה יותר קל.

עדיין הן תהיינה צריכות לזכור שש ספרות.

אני חושבת כי חייבים לדבר על העניין הזה עם בזק. הם יוכלו למצוא פתרון לקו חירום בדיוק כפי שעשו עם מספר המוקד המשטרתי, מכבי אש, מגן דוד וכו'.

אם יש להם מספר פנוי של 12-12 ניתן לקצר את המספר.

אבל מספר כזה יחייב את המתקשרת בתשלום.

צריך לבדוק את זה.

אני מפעילת קו חירום בפתח תקווה. הרבה מהמתנדבות שלנו עברו הכשרה בעמותת "לא". אנחנו מפעילות את הקו כבר עשרה חודשים. הקן פועל חמישה ימים בשבוע משעה חמש אחר הצוהריים עד שעה תשע בערב. קבלנו חדר מראש העיר וכן קו טלפון שמספרו 1-800. מעבר לעזרה הראשונה שאנו נותנות אנו מלוות נשים גם מהמגזר הרוסי למשטרה כדי להגיש תלונה, ואנו עוזרות להן גם במילוי טפסים. כרגע אנו פועלים בייחוד עם נשים מהאוכלוסייה הרוסית. אנו מפורסמים בכרוניקה של המקומונים ובמידע לתושב. עכשיו מוקד 106 של העירייה יתחיל להפנות אלינו נשים במצוקה. גם לנו ישנה בעיה גדולה מאוד עם הפרסום בשפה הרוסית. העיתונים בשפה הרוסית דורשים הרבה מאוד כסף. כרגע, התחלנו להפיק פליירים ולתלות אותם לבד. הדבר הוא לא כל כך אפקטיבי, כיוון שבדרך כלל מורידים אותם אחרי יום או יומיים.

האם יש בפתח תקווה מקומון רוסי?

כן. המקומון הזה דרש הרבה מאוד כסף, ולא הסכים לתת תרומה לפחות אחת לחודש. כרגע אנו עושות לבד את הפרסום.

האם המחלקה לטיפול באלימות במשרד הקליטה לא משתתפת באיזשהו אופן?

אנו זכינו בעבר להשתתפות של 80 אלף שקל מצדם. השנה התקציב שקבלנו מהם הוא 37 אלף שקל. הקבוצה שאיילת מייצגת הפכה לעמותה רק לאחרונה, ועל כן הם יוכלו לפנות ולבקש עזרה ממשרד הקליטה רק עכשיו.

אנחנו מתכננים להרחיב את שעות הפעילות גם לשעות הבוקר.

אני רוצה להוסיף ולומר, כי השירות שלנו עובד עם ארגוני הנשים ועמותות מאז הקמת קווי החירום והמקלטים הראשונים. אנו אוספים מידע לגבי הפניות לקווי החירום. אנו רואים עלייה גדולה בפניות לקווי החירום, בשנים האחרונות. מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית מקבלים גם כן פניות של נשים במצוקה, ועל כן גם אותם צריך לצרף לתחשיב הכללי. אני לא יודעת אם צריך לאחד את כל קווי החירום לקו אחד אשר יכרע תחת העומס.

אנו מדברים על קו ארצי אשר ינתב את השיחות לכל הארץ.

אני לא מדברת על ניתוב. אני חושבת שצריך שיהיו מרכזי סיוע בכל הארץ.

אנו מתכוונים לכך שיהיה מספר אחד קליט אשר באמצעותו יוכלו לנתב את השיחות לכל הארץ לפי אזור מגורים ולפי השפה של הפונה.

הרעיון של ניתוב הוא טוב. הוא פועל יפה מאוד במרכזי הסיוע.

ציפי, האם יש לך הערכה לגבי המספר הכולל של הפניות לכל קווי החירום?

בשנת 2000 היו 9,705 פניות לקווי החירום. לגבי שנת 2001 אין לנו עדיין נתונים מדויקים.

מתוך 9,705, חצי מהפניות מופנות לקו החירום של משרד העבודה והרווחה.

רק אלינו יש 10,000 פניות על רקע של אלימות במשפחה מתוך 100,000 פניות בשה.

לעיתים התחנה הראשונה בה מדווחת האישה על אלימות זה אצלנו, כדי לקבל אבטחת הכנסה. סניפי הביטוח הלאומי מפוזרים בהרבה מאוד ישובים בארץ, ועל כן אני רוצה להציע כי זה יהיה אחד מהמקומות שדרכם אפשר להעביר את המידע על ידי פלקטים או דברים אחרים.

אני חושבת שאת צודקת, זה מאוד חשוב שיהיה פרסום בסניפי הביטוח הלאומי, בטיפות החלב ובלשכות התעסוקה.

העיסוק המרכזי של "ערן" הוא קווי המצוקה. אנו פועלים בעשרה סניפים בארץ. יש לנו כמות פניות גדולה מאוד. אנו נותנים מענה בארבע שפות. מספר הקו שלנו הוא 12-01, דבר המאפשר נגישות טובה יותר לאנשים הנמצאים במצוקה. בשנת 2001 קבלנו 100 אלף שיחות, מתוכם 10,000 היו שיחות מצוקה, רובן התקבלו מנשים. הרבה פעמים אנו מפנים לארגונים השונים, אך הרבה פעמים גם פונים אלינו אנשים שלא מוצאים את הארגונים האלה כזמינים. אנחנו לרוב יותר זמינים, כיוון שאנו פועלים 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. למרות שיש לנו 850 מתנדבים פעילים, הקושי הגדול ביותר שלנו הוא בכמות המתנדבים. ביחס למספר הפניות אלינו אנחנו צריכים 2,000 מתנדבים, ולא 850 מתנדבים.

אחת לחודש כמעט מגיע אליי ארגון חדש שהחליט להקים קו חירום, ואני לכולם אומר שאם אין כסף להשקיע בפרסום, חבל על ההשקעה הראשונית. ראש העיר אמנם נותן חדר וקו מבזק, ומתנדבים קל מאוד למצוא, אך כדי להטמיע את השירות בציבור זקוקים להרבה מאוד שנים, או להרבה מאוד כסף. לרוב הארגונים החדשים אין כסף, ולמתנדבים אין הרבה סבלנות.

אני חושב כי חשוב שהפונה יידע הרבה פחות מספרי טלפון. צריך להיות מספר אחד או יותר, דרכם יהיה ניתן לנתב את כל השיחות לשאר הארגונים. אנו בעזרת תרומה נדיבה, באמצעות טכנולוגיה שהיא מאוד יקרה מקימים מערכת אשר תפנה את הפונה לכל תורן בכל מקום שהוא נמצא בעלות של שיחה מקומית, לפי השפה שהוא ביקש ולפי הארגון שהוא ביקש. לא ניתן לצרף הרבה מאוד ארגונים לפרוייקט הזה, כיוון שאז התפריט הקולי יהיה מאוד ארוך. אם, לדוגמא, יהיה לנו תורן פנוי דובר אמהרית בבאר שבע והמתקשר הוא מכרמיאל, הוא יוכל להגיע אליו אם הוא היחיד שפנוי. הכל עדיף מקו תפוס, או חוסר מענה בזמן. בזק לא יכולים לתת את השירות הזה, כיוון שאין להם את הטכנולוגיה הזו. הבנקים הגדולים, הביטוח הלאומי משתמשים בטכנולוגיה היקרה הזו שעלותה 150,000 דולר. אני שמח לבשר כי בעוד מספר חודשים הטכנולוגיה הזו תתחיל לפעול אצלנו. הטכנולוגיה הזו מאפשרת את הפניית השיחה גם לביתו של המתנדב. כל מתנדב יוגדר במערכת לפי השפות אותן הוא דובר, ואז המערכת בכל הארץ תדע כי במקום מסוים מישהי יכולה לענות בשפה מסוימת. לדעתי, אנו נוכל להיות לעזר לחלק מהארגונים. ברוב המקרים המספר בתשלום אינו בעייתי. הוא בעייתי כאשר אישה מוכה מגיעה לרחוב ואין לה כסף והיא צריכה לחייג מטלפון ציבורי. במקרה הזה רק מספר 1-800 עוזר.

מהן סוג הפניות המגיעות אליכם?

באופן כללי פונות יותר נשים מאשר גברים, 60% מהפניות מגיעות מנשים. 10,000 שיחות בשנה הן על רקע אלימות. פניות מבני נוער עד גיל 25, מהוות 15% מכלל הפניות. 6% מהפניות הן פניות כרוניות מחולי נפש. יש שוני מאוד בולט בין השירות בעברית לשירות בשפות האחרות, ערבית ורוסית. יש הרבה יותר פניות על רקע של אלימות קשה בקווי החירום בשפות האחרות. המדגם מהקהילה אמהרית הוא מאוד קטן, כיוון שהקהילה היא קטנה ומונה סך הכל 70 אלף איש, מתוכם הקו הוא אולי רלוונטי ל40- אלף איש, ולכן את התורנים בקו בשפה האמהרית אנו מכשירים גם בשפה העברית.

מהו הנתח של הפניות האנונימיות?

השאלה היא איך אנו מגדירים אנונימיות. יש לנו 20% פניות המזוהות עד הסוף, ויש לנו הרבה פניות המזוהות באופן חלקי, וזהו זיהוי מספיק לצורך העניין, הם לא דורשים הפניה נוספת.

מה קורה כאשר הפניות דורשות הפנייה נוספת?

החוק מחייב להתערב בפניות של בני נוער. בפניות אשר מוגדרות פניות בסיכון, אנחנו נעשה את הכל כדי להגיע לפונה, ולעשות גם את מה שאסור לנו, לאתר אותו ולהגיע אליו פיזית.

מהי המעורבות שלכם מעבר לשיחות?

רק במקרים של פיקוח נפש אנו מתערבים ויוצאים לשטח. היה לנו מקרה של נער שעמד להתאבד והדבר היחיד שהוא הסכים, הוא להיפגש עם המנהלת שלנו, ואז בגיבוי של המשטרה היא הגיעה לגן ציבורי וניפגשה איתו. היה לנו מקרה נוסף של אישה אשר ברחה מהבית עם שני ילדיה ואנו ליווינו אותה במשך סוף שבוע שלם. המקרים בהם אנו מתערבים הם חריגים, והם רק כאשר הצד השני ממש מבקש את העזרה הזו.

השיחה היא על חשבון המתקשר?

זו שיחה מקומית על חשבון המתקשר.

הקו שלנו הוא קו ארצי. אנחנו לרוב מטפלים בסקטור החרדי והדתי. 50% מהפניות אלינו הן על רקע אלימות כלפי נשים, 30% הן פניות על רקע תקיפה מינית עד גיל 25. יש אלינו הרבה מאוד פניות של ילדים קטנים שעברו תקיפה מינית, הרבה מהן בתוך המשפחה. 20% מהפניות אלינו הן על רקע מצוקה אחרת.

האם את מתכוונת שהילד עצמו פונה?

ברוב המקרים מבוגרים פונים ומדווחים על אלימות כלפי ילדים. שנה שעברה קבלנו 50 פניות מילדים ומאות פניות על ילדים. בשנת 2000 היו אלינו 2,000 פניות, מתוכן 30% היו על רקע תקיפה מינית של ילדים. הרבה פעמים אנו פועלים כדי לתקשר בין הנשים המוכות ללשכת הרווחה והמקלטים. בירושלים ישנו מקלט לנשים דתיות. אנו בנינו מערכת של סדנאות מהגיל הרך עד הגיל המבוגר, שמטרתה למנוע אלימות במשפחה. כאשר אנו מעבירים סדנאות בגנים אנו מנסים להסביר לילדים שאם חברה מספרת סוד לא טוב חייבים לספר את זה למישהו עד שיאמינו לכך. בעקבות הסדנה הזו פנו אלינו ילדים בכיתה ג' וב' וסיפרו לנו על סודות שסיפרו למורה ולאמא שלהם, שלא האמינו להם, ואנחנו מצאנו כי הסודות האלה נכונים.

אנו פועלים גם בקרב נערות כדי למנוע אלימות במשפחה. אנו מנסים להכניס אסרטיביות לבנות. כיוון שאנו פועלים בסקטור הדתי-חרדי, אסור לנו לדבר על מין ועל חלקי גוף, ובכל זאת אנו מנסים להכניס מודעות כי הגוף הוא שלהן והן יכולות להחליט כי הן אינן רוצות. אנחנו גם מלוות את הפונות למשטרה ובתי החולים. השירות הטוב ביותר שאנו עושים, הוא תיווך אנונימי עם רבנים. אישה חרדית הנמצאת במצוקה, לא תלך להתלונן במשטרה אם לא תקבל היתר לכך מהרב. היא פונה אלינו ואנו פונים אל הרב ומעבירים לו את הפנייה באופן אנונימי, והוא נותן את הפסק לכך שהיא יכולה להתלונן במשטרה, או לעשות הפלה, או כל דבר אחר. כאשר היא מקבלת את הפסק, יש לה הרגשה שמותר לה לעשות את הדבר.

מדוע האישה לא פונה ישירות לרב?

היא אינה פונה ישירות, כיוון שהיא מפחדת שאם מישהו יידע על המקרה, הבן או הבת לא יזכו לשידוך טוב, או לא ייכנסו לחדר טוב. אנו ראינו במשך כל השנים בהן אנו פועלים, כי נשים במצוקה לא היו מוכנות אפילו להתקשר בעצמן, מחשש שהרב יידע מי זו מתקשרת.

כיצד אתם מקבלים פסיקה לאדם אנונימי?

הרבנים מוכנים לכך. אנו מתארים להם את המקרה והם נותנים את פסק ההלכה. במקרים בהם אישה נאנסת ונכנסת להריון, אנו פונים לרב ומקבלים עבורה פסק המתיר לה לעשות הפלה.

אני נתקלתי ברבנים שלא הסכימו בשום פנים לתת היתר להפלה, גם לא במקרים של אונס וגילוי עריות. היו לנו מקרים בהם הרב המקומי הטיל וטו על כל פסיקה אחרת.

במקרה כזה תפני אליי ואני אפנה לרב. אני מראש לא פונה אל רב מקומי, אלא לרבנים הכי גדולים. מאז שאנו פועלים אנו רואים שינוי דרסטי בחברה החרדית. כאשר אנו הקמנו את קו החירום לפני תשע שנים, כל רב אמר זה לא קורה אצלנו. היום אנו עורכים את הסדנאות בתוך המערכת. היום אנו נותנים שיעורים לגברים לפני שהם מתחתנים, ומסבירים להם על הבעיה של הנשים המוכות. אנו מדברים גם בסמינרים על הבעיה הזו. השינוי אמנם לא מספיק, אך ישנה התקדמות משמעותית.

האם אתם מלווים את האישה גם לבתי חולים?

כל מה שהאישה מבקשת אנו עושים. אנו מלווים לבתי חולים ובתי דין. אנחנו התחנה הראשונה של האישה. אני מייצגת גם את איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית. אין סטטיסטיקה ברורה לגבי נשים מוכות הפונות למרכזי סיוע, אך אני מבינה כי 10% מכלל הפניות של מרכזי הסיוע הן של נשים מוכות. יש שלושה מרכזים אשר מטפלים באוכלוסייה הזו, המרכז שלנו, מרכז מסלן והמרכז בנצרת.

אני מייצגת את שדולת הנשים. קו החירום שלנו הוא קו אשר נותן ייעוץ משפטי. הקו פועל פעמיים בשבוע שעתיים בכל פעם. הפניות אלינו הן בעיקר שאלות משפטיות הנוגעות לזכויות האישה בהריון ולאחר לידה. לאחרונה אנו מקבלים פניות רבות שקשורות להטרדה מינית בעבודה. בנושא הזה אנו נותנים פחות עזרה משפטית ויותר עזרה נפשית, פסיכולוגית. מנשים בעלות פניות חריגות אנו מבקשות להגיע אלינו לשדולה, ועוזרות להם בהליך התלונה במשטרה והתביעה. בפניות בהן הפסיקה יכולה להיות תקדימית, אנו עוזרים גם בייצוג אותן נשים. בממוצע ישנם חמישה מקרים כאלו בשנה. הפסיקות במשפטים אלו יכולות מאוד לעזור לנשים אחרות.

יום אחד אתם תגלו, כמו שויצ"ו ונעמ"ת גילו, כי הדרך המהירה ביותר לפתרון בעיות הוא דרך השולחן הזה. מגישים הצעה לתיקון החוק באותו מקום בו יש לאקונה בחוק. גם אם מתקבל בג"ץ תקדימי, הוא עדיין לא במעמד של חוק. אמנם היו שנים בהן המחלקה המשפטית הניבה פרות יפים, אך עדיין הרקורד של השולחן הזה בתיקונים קטנים של חוקים הוא טוב מאוד.

מה אחוז הפניות אליכן בגין אלימות?

אנו מפרידים בין הטרדה מינית מילולית לבין הטרדה מינית המגיעה לדרגות של אלימות. כאשר מדובר במקרה של אלימות אנו מפנות לקוי החירום של ויצ"ו או נעמ"ת או לקו 12-02. מול כל מתנדבת נמצאים כל מספרי הטלפון הרלבנטיים, בהם היא נעזרת כאשר מגיעה אליה פניה בנושא שאנו לא מטפלים בו.

דבי, עד כמה הפעילות שלכן עזרה להגברת המודעות בקרב נשים דתיות בנושא התעללות מילולית ופיזית? עד כמה נשים מודעות לכך שגם השפלה וביזוי זו התעללות?

רוב הנשים שפונות אלינו אינן מתלוננות על אלימות פיזית, אלא על אלימות מילולית, נפשית. אנו ערכנו בשנה שעברה 500 סדנאות ברחבי הארץ רק בנושא של התעללות מילולית, נפשית. אני חושבת שבזמן האחרון המודעות לנושא הזה גברה. ניתן לראות את זה באמצעות תופעה חדשה של גירושין מיד אחרי החתונה, כאשר האישה מגלה שלגבר יש נטייה לאלימות. לפני כן האישה חשבה כי לא ניתן לעשות דבר לאחר שהיא נישאה. לא מדובר במספר רב של מקרים, אך עצם העובדה שאנו רואים את זה מעיד על השינוי. אנו מקבלים פניות מרבנים אשר מספרים על התעללות רגשית, ומבקשים דרכים לטיפול בתופעה. אנו עורכים סדנאות לרבנים שמטרתן לעזור להם להבחין בין ליקוי תקשורת בין בני הזוג ובין אלימות רגשית.

האם מגיעים אליכם פניות על רקע גילוי עריות, משכב זכר, התעללות בקטינים?

פניות כאלו מגיעות אלינו באופן אנונימי. מה שאנו מנסים לעשות הוא להמשיך בקשר עם אותם אנשים עד שהקורבן יהיה מוכן לפנות לקבל עזרה. אם ילדה בת חמש עשרה פונה אלינו ומספרת את המקרה שלה, אין לנו דרך לעזור לה אלה על ידי המשך קשר עד שתסכים לפנות לאחד ממרכזי הסיוע.

הדוגמא שנתת אינה טובה, כיוון שישנה חובת דיווח כאשר מתוודעים למקרים בהם מעורבים קטינים.

כאשר אין נתונים כלל, לא ניתן לדווח.

ככל שסיפור המקרה קשה יותר, כך האנונימיות של המתלונן חשובה לו יותר. החובה שלנו היא לאתר את האדם במצבי סיכון קיצוניים.

בשמונים אחוז מן המקרים הללו, הצלחנו לשכנע את המתלונן לפנות ולהגיע לאיזשהו מקום.

השאלה היא האם אינם קווים אדומים אשר אחידים לטיפול בכל האוכלוסיות.

ברגע שנשים תדענה כי יש דרך לקווים אנונימיים לגלות מהיכן מתקשרת האישה, לא תהיה אף אישה שתפנה כדי לקבל עזרה.

אני מדברת על הגישה הטיפולית. אנו צריכים לעשות כלל אחד משותף לכולם, אך זו בעיה כיוון שהחברה אינה הטרוגנית. יש עניין בניתוב ולא בהאחדה. אם מטלפנת לקו של רות רזניק אישה דתייה אשר אומרת כי היא רוצה פסק מהרב, תהייה למתנדבת מעט בעיה לטפל בה, ועל כן היא אולי תפנה אותה לקו של דבי. חייבים להגביר את המודעות לגופים השונים. אפילו המודעות לגופים מייעצים היא קטנה. אנו ננסה לעשות איגום של מסקנות כדי לראות היכן ישנה בעיה שצריך לתת עליה מענה, בעיקר בנושא של הפרסום.

אנחנו בדקנו ומצאנו כי המצב הביטחוני אינו משפיע על אלימות במשפחה. במלחמת המפרץ, לא ראינו עלייה במספר מקרי האלימות. ישנה התגייסות משותפת של כל הבית, מבחינת הצורך בתמיכה ודאגה לילדים, דברים אשר מאחדים את בני הזוג. בכל זאת אני נזהרת מלעשות קורלאציה חד-משמעית.

אני מייצגת את הלשכה המשפטית בנעמ"ת. לנעמ"ת אמנם אין קו חירום, אך יש שירות טלפוני קבוע הפועל כל יום בין השעות תשע בבוקר לחמש אחר הצוהריים, ומטרתו לטפל בפניות על רקע אלימות במשפחה. בלשכות המשפטיות שלנו ישנו מענה משפטי לפניות השונות, הפועל משעה תשע בבוקר עד שעה שלוש אחר הצוהריים. ללשכות המשפטיות מגיעות 10,000 פניות בשנה. 40% או 50% מכלל הפניות, אלו פניות על רקע אלימות במשפחה. 70% מהפניות הטלפוניות מגיעות אלינו לשם קבלת ייעוץ. הרבה נשים מגיעות אלינו כאשר הן רוצות להתגרש, לשם קבלת ייעוץ, כאשר הן לא חושבות אפילו לספר שישנה אלימות כלפיהן. במהלך השיחה עם הנשים הללו אנו מגלים שהאישה נמצאת בסיכון ובאיום גדול מאוד מפני בעלה. כאשר אנו מגלים סימנים כאלו, אנו מפנים לקבלת עזרה. אנו עובדים בשיתוף פעולה גדול עם ויצ"ו.

האם ישנו קו חירום או לשכה משפטית ל"אמונה"?

לשכה משפטית ישנה. אני רוצה לציין, כי גם אני רואה עלייה במודעות בקרב הנשים החרדיות. אנו רואים נשים חרדיות רבות מגיעות אלינו עקב הפנייה שקבלו מהרב.

האם מישהו יכול לומר האם התופעה החדשה הזו מצביעה על עלייה במקרי האלימות במגזר החרדי או שזו עלייה במודעות? אני שואלת זאת, כיוון שכאשר הייתי מציגה את הנתונים בפני חברי כנסת דתיים ומבקשת את שיתוף הפעולה שלהם, היו אומרים לי כי אצלם לא קיימת התופעה הזו. היום כאשר אני מביאה נתונים מדויקים על מקרי אלימות בקרב האוכלוסייה הדתית-חרדית, ומספרת על הקמת מקלטים לנשים דתיות, הם אינם יכולים לומר כי התופעה אינה קיימת אצלם, אך הם עדיין אומרים כי התופעה קיימת כתוצאה מהמתירנות של החברה החילונית. חה"כ רביץ וגפני יחלצו לעזרתי כאשר אני זקוקה לה, אבל גם זה תוך כדי הטלת האשמות. אני לא חושבת שהעלייה הגדולה בפניות היום, מעידה על כך שהאלימות בקרב האוכלוסייה החרדית הינה תופעה חדשה. אני בהחלט מברכת את העבודה שעשה המרכז של דבי, אך גם את הנשים הדתיות עצמן שלהן הרבה יותר קשה לפנות לעזרה, כיוון שהן נמצאות בחברה סגורה.

כאשר הייתי בניו-יורק ופעלתי עם שירות למשפחות היהודיות. ניסינו לבדוק כיצד ניתן להגיע לנשים חרדיות, והגענו למסקנה שניתן להגיע לנשים חרדיות על ידי פרסום המידע במקווה.

בחוק חובת יידוע, שלצערי איננו חוק חובת דיווח, כללנו אנשי דת, דבר שהסעיר אנשים רבים במליאת הכנסת. אני טענתי שדווקא מפני שפונים רק אל הרב בבעיות אישיות, צריך לחייב אותו לדאוג לאותם בני זוג או לאותה אישה, וכן לחייב אותו להפנות אותם למקום הנכון. אני טענתי כי צריך לתת הדרכה לבלניות, כדי שתוכלנה לזהות נשים שסובלות מאלימות פיזית, בדיוק כפי שאנו מחילים את זה על אחיות. במשרד הדתות סרבו בטענה נוראה, כי הבלניות הן לא ברמה מספקת של הבנה ואישיות מתאימה כדי לתת הדרכה. השכר שלהן כל כך נמוך שצריך לדאוג להן מבחינת תנאי השכר שלהן. שבועיים מאוחר יותר קבלתי מכתב מהבלניות המבקשות שאני אתעניין בתנאי העבודה שלהן, כיוון שהן עובדות שעות ארוכות, והן סובלות ממחלות שקשורות במים.

אני מודה לכולכם. בהרכב של היום הנושא של קווי חירום הוא די חדש. המאמץ הוא לא להקים את קו החירום, אלא להחדיר לתודעת הציבור כי יש למי לפנות. יש מדינות שונות, כמו בגוש הקומוניסטי, בהם קווי חירום לא היו זוכים לפניות כלל. אדם לא היה לוקח סיכון להתקשר לקו חירום. במדינת ישראל הציבור מחפש קווי חירום שונים. הדבר הזה הוא אחד הדברים הרחבים יותר שנעשים בעולם המערבי, המחבר את הפרט עם המתנדב שמוכן להקשיב ולהציע. הרבה נשים חיות היום בעקבות עזרה של קווי החירום.

אני רוצה לומר, כי לא הזכרנו כאן היום את קווי החירום לקשישים, אך ישנם קווי חירום לקשישים העושים עבודה חשובה ביותר.

יש מודעות כפולה בחברה הישראלית. ישנה מודעות בקרב הנשים הזקוקות לעזרה, וישנה מודעות בקרב ציבור המעונין להתנדב בארגונים שונים המפעילים את קווי החירום. אני חושבת כי אנו צריכים לפתור את בעיית הפרסום. אני אפנה למשרד הקליטה, וכן אבקש מהרשות לקידום מעמד האישה לעזור בעניין. בתקציב של הרשות לא ניתן לעשות דברים מהותיים כמו בניית מקלט, ועל כן אני אבקש להשתמש בתקציב בשביל פרסום קבוע עם קרדיט מלא לרשות. חשוב מאוד להגיע לאיגום של מספר בן ארבע ספרות ארצי, אפילו בעלות של שיחה מקומית. אני אבקש מהרשות לברר את האפשרות הזו ולראות עד כמה ניתן לתמוך בזה. אני אפנה למשרד הקליטה בבקשה שלא יקצצו בתקציב שהם נותנים לפרסום בשפות הזרות. לא דברנו היום על המגזר הערבי, אך גם שם ישנה בעיה גדולה של אלימות.

בהשוואה לכל יתר המגזרים אין הרבה פניות מהמגזר הערבי.

ישנן הרבה פניות מהמגזר הערבי, אך הארגונים שהזמנו, אשר עוסקים כמעט כל הזמן בפניות מהמגזר הזה, לא הגיעו לישיבה היום.

גם במגזר הערבי ישנה מודעות גוברת, כמו ביתר המגזרים, וכמוה מספר הפניות.

יעל, גילינו היום שישנה המון אינפורמציה שחשוב שנחלק בנינו. הייתי מבקשת מהרשות לערוך יום עיון בו כל ארגון יספר על מה שקורה אצלו, כדי שנוכל ללמוד אחת מהשנייה ולערוך איגום ידע.

אני הייתי מציעה שבמפגש כזה תשתתפנה גם המתנדבות אשר תורמות רבות בקווי החירום. אני מבקשת להעביר להן את מילות התודה שלי.

אני הייתי מציעה גם לדון בנושא הליווי. הייתי מציעה שנערוך רשימה של כל קווי החירום ומרכזי הסיוע שעוזרים בליווי המתלוננת למשטרה ובתי המשפט.

מרכזי סיוע הובילו את העניין הזה של ליווי, ואף קיבלו תקציב עבור זה.

אני מתכוונת שאנו נארגן ליווי לנשים מוכות. כאשר תפנה אליי אישה מאיזשהו מקום בארץ, אני אדע מי באותו אזור יכול ללוות אותה לבתי משפט ולמשטרה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30