פרוטוקולים/מעמד האישה/4571



הוועדה לקידום מעמד האישה –
21
8.1.2002

פרוטוקולים/מעמד האישה/4571
ירושלים, כ"ה בשבט, תשס"ב
7 בפברואר, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 166
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ג', כ"ד בטבת התשס"ב, 8.1.2002, בשעה 11:30


ס ד ר ה י ו ם

מעמד האישה בישראל
ישיבה עם שרות ופרלמנטריות יהודיות מן העולם

חברי הוועדה: היו"ר יעל דיין
יצחק גאגולה
חוסניה ג'בארה
זהבה גלאון
עיסאם מ'חול
יהודית נאות
מרינה סולודקין

ד"ר רחל אדטו, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות האישה, משרד
הבריאות
תא"ל סוזי יוגב, משרד הביטחון
סג"ד דבי שגיא, מנהלת כלא נווה תרצה
עו"ד קרן גלאון לחנו, עוזרת ליועץ המשפטי, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ טובית אנקור, רמ"ט שיטור ומניעה, המשרד לביטחון פנים
סנ"צ מתי וייסברגר, ראש מדור תכנון ופיתוח משאבי אנוש, המשרד לביטחון פנים
רב-פקד אילנה שקד, קצינת מדור מחלקת תכנון ופיתוח משאבי אנוש, המשרד לביטחון פנים
שלומית ניר-טור, מינהל נשים בספורט, משרד המדע, התרבות והספורט
עו"ד רבה שקד, ממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה, נציבות שירות המדינה
ד"ר הנרייט דהאן-כלב, אוניברסיטת בן-גוריון
שירלי שביט, מנהלת מחלקת תפוצות, נעמ"ת
תלמה נרי, יו"ר ויצ"ו
ליאורה מינקה, יו"ר אמונה
עו"ד דינה האן, סגנית יו"ר אמונה
עו"ד אלה גרא, מנכ"ל שדולת הנשים בישראל
שושנה ישראלי, הדסה ישראל
ברכה זיגלמן, ההסתדרות
דבורה ארד, ההסתדרות
מיכל יודין, כ"ן, כוח נשי לישראל, עמותה לקידום נשים בישראל
אסתר גולדברשט, כ"ן, כוח נשי לישראל, עמותה לקידום נשים בישראל
דלית שור-אוסלה, כ"ן, כוח נשי לישראל, עמותה לקידום נשים בישראל
לאה אהרונוב, יו"ר מועצת ארגוני הנשים
נדיה חילו, יועצת למעמד האישה במגזר הערבי, מרכז שלטון מקומי
עדנה רודריג, מ"מ וסגנית ראש עיריית נצרת, מרכז שלטון מקומי
רות רזניק, מנכ"ל עמותת ל"א, לחימה באלימות נגד נשים
רותי גלעדי, עמותת ל"א, לחימה באלימות נגד נשים
מרסי שיין-מסה, עמותת ל"א, לחימה באלימות נגד נשים
דורית שריד, עמותת ת"א, לחימה באלימות נגד נשים
סימה טמיר, יו"ר קואליציית ארגוני הנשים
פרופ' רות קר, מרכז לייפר לחקר ההבדלים בין המינים, האוניברסיטה העברית
אירית אומנית, מנהלת מקלט לנשים מוכות בחיפה, פורום מנהלות מקלטים לנשים מוכות
חנה קהת, קולך, פורום נשית דתיות

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ



מעמד האישה בישראל
ישיבה עם שרות ופרלמנטריות יהודיות מן העולם

אני יושבת-ראש משותפת של ועדת ההיגוי של כנס
הפרלמנטרים היהודים. אני שמחה להציג את חברת הכנסת יעל דיין שמרגע זה תנהל את הישיבה. אין צורך להציג את חברת הכנסת יעל דיין שעושה רבות ומובילה בתחום החקיקה.

תודה רבה. ברוכים הבאים.
It is my pleasure to welcome you. I am going to speak in English and whoever finds it comfortable, as you know we have a simultaneous translation. I am very proud of the Thirteenth Knesset Committee, my proposal to accept us as a candidate to share with you our problems and achievements in this order was accepted because people tend to forget very often and I am sorry that we don't have more men. I mean, bless the women parliamentarians, but the invitation was extended to all participants. People tend to forget that the status of women is not the problem of women only but a social main issue. That is what the committee that I am heading is really trying to do.
I would very briefly introduce to you what the committee is about or what it is dealing with and I would say that the basic element that is missing in Israeli society, I should put in brackets, in spite of women participating in the War of Independence; in spite of the photographs; in spite of Golda Meir the main issue in Israeli society is absence of equality to women. We have no constitution; we have basic laws that offer everything but equality. Equality is bound permanently and in every law that we propose is limited.
We have equality and no way discrimination because of gender and race and color and origin and age, you name it, but all this is bound to halachah laws. That is excluding the laws that provide the equality in the area in which the orthodox have a monopoly in, that is personal status, personal law, marriage, divorce and so on. This, as you will hear later, gives women in Israel and I would say hundreds of thousands of them the inability to choose according to the basic, what we consider basic rights, equal rights, who to marry, who to divorce, how to build a family, whether to build a family. It is not a secondary; it is not a marginal issue,
Mostly in the last decade or so, because of the immigrants, because of the large wave of immigration from ex Soviet Russia, which added to the Israeli society, women who are not declared or not recognized by the orthodoxy as 100% women. They are Jewish women and they are presenting to us a different category today and certainly not an equal one.
We are dealing with everything that relates to the status of women and you have representatives here, other than members of the Knesset of the different domains that we are dealing with. Primarily I would say that the inequality as in many or in some of your countries is presenting itself in the huge gap in wages. That is economy is treating women as second rate. We have got thirty-five to forty percent salary or wages gap between men and women working for the same employer, very often the State and doing the identical job. This of course from this plus, the inequality in person allowing in common law, this presents a situation from which stem a lot of other defects, when we talk about equality.
I would like to say in brackets, and I hope we will have someone here to talk about it, as lacking in equality as the status of Jewish women is, more so when we talk about the large Arab minority. This committee has got a sub committee dealing with the different items and different issues when we talk about Arab/Druze/Bedouin women.
We have to deal with a woman as equal, that is advancement of women. That is in the economy, in representation, in any of the affirmative action laws and we have the problems of women as victim. Here is a very sad aspect of domestic violence, which is growing. Sex crimes, which are again on the rise, and although we have achievements in legislation, like anti-harassment, anti-sexual harassment, slaking law and minimal punishment or obligatory punishment in sex in violence crimes. All these things are fine. We need enforcement and implementation of the laws, which is lacking.
I would elect different representatives here to speak and of course the members of Knesset, but I would like you to bear in mind the basic things that I have mentioned. Hopefully, in days to come, when there is peace, when there is a constitution or basic laws, when there is a separation of state and religion, then we will be able to really plunge into the problem of equality and the status of women without this limitation.
I will give members of Knesset priority. As you will see in the pages we have given you, there are sixteen women in the Knesset out of a hundred and twenty. Whoever hasn’t received it, there are more copies.
We have for the first time in our fifty-three years; we have got two mayors who are women, which is a shameful figure of sixteen. It is shameful. I am not saying this as an achievement. We have Meretz Mayor of Herzilya, Yael German. We have sixteen parliamentarians out of a hundred and twenty, out of a much larger number of local authority, two hundred and sixty seven. Only two were elected in the last elections and not before. That is, it really took fifty years, two mayors of importance, average size but important cities, Herzilya of Meretz and Netanya, Miriam Fierberg who is a Likud.
We have three ministers for the first time, the largest ever number in the largest ever government, and we have got three ministers who are women, so that is proportionate too. We had in the past governments who were womenless altogether. So three is a big number. We have got also two out of fourteen deputy ministers; we have got two deputy ministers who are women. But as I said, it is the largest ever government, the largest ever number of deputies and that is why it is not really a source of pride.
I am glad to see with us the legal advisor to the Knesset; Ana Schneider is with us, who is a woman for the first time. We have State Attorney General who is a woman, but she replaced a woman who was there before. In some area, mostly in the legal area and even the Supreme Court we have got a larger number than ever.
I am not saying that we are behind and we are not comparing ourselves to countries where women altogether are deprived of rights. But we are a democracy. We are obligated to equality and we have got still women treated as a minority and not as equal if not a larger part of the population.
Zahava Galon of Meretz please.

פגשתי כמה מכם מוקדם יותר ואני מבקשת לומר
את דבריי בעברית.
בדקות שהוקצבו לי אני מבקשת להתייחס לשני נושאים ולעשות זאת במסגרת התפקידים שלי כחברת כנסת כאשר תפקיד אחד הוא היותי יושבת-ראש סיעת מרצ בכנסת ואני אתייחס לסיפא של דבריה של חברת הכנסת יעל דיין, לשאלת ייצוג הנשים בכנסת. הנושא השני שאגע בו בקצרה יהיה בכובע של היותי יושבת-ראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים. לא במקרה אני מעלה את שני הנושאים האלה ואני עושה זאת כי אני חושבת שזה חלק מהתפיסה הכוללת שלי ושלנו כחברות כנסת. אני רוצה לציין שני היבטים בהם אנחנו עוסקים והם קשורים לנשים כאשר האחד הוא הגנה על נשים והשני נושא חשוב לא פחות והוא מאבק לקידומן של נשים, ואני רואה את הדברים האלה שלובים ביחד כחלק מהתפיסה הכוללת במאבק לזכויות נשים.

כמו שאמרה חברת הכנסת דיין אני מייצגת מפלגה באופוזיציה וזו המפלגה הגדולה באופוזיציה. אני גאה על כך שאנחנו המפלגה היחידה שיש לה ארבע חברות כנסת ביניהן חברת כנסת ערביה אזרחית ישראלית וזה לכבוד לנו. לא היה קל להגיע למצב שיהיו ארבע חברות כנסת וכבר נתנו כאן קודם את הנתונים הדי מחפירים. אם אנחנו מסתכלים על מצב הנשים בכנסת מאז קום המדינה, אנחנו לא מדברים על יותר מעשרה אחוזים של ייצוג נשים בכנסת ואני חושבת שכאשר בוחנים את רעיון המשטר הדמוקרטי, צריך לבחון אותו גם במידת הייצוג בפרלמנט וזה די מחפיר. זה שיש עכשיו 16 חברות כנסת ואנחנו כל כך מתהדרות בזה, אני חושבת שזה הישג אבל זה הישג מוגבל.

הרבה פעמים שואלים למה זה קורה. אני סבורה שעדיין קיימים סטריאוטיפים, דעות קדומות וחסמים מבניים והם אלה שגורמים לכך שגברים ונשים כאחד לא מצביעים עבור נשים כדי שהן תהיינה מיוצגות בפרלמנט. אנחנו לא מיוצגים במוקדי הכוח, אנחנו לא מהלכות בפרוזדורי השלטון כמו שהיינו רוצות, ובאמת השאלה הנשאלת היא איך עושים את זה.
בהצעה שלי - אני אסכם את החלק הזה של דבריי - אני מאוד מאוד תומכת במדיניות של העדפה מתקנת, העדפה מתקנת במפלגות באופן יזום. אני לא חושבת שהגענו למצב שאפשר לדרוש שיהיה מה שנקרא שיטת האלכסון אבל לפחות אצלנו במפלגה הגענו למצב של ייצוג של לפחות ארבעים אחוזים לכל מין. הרבה פעמים שואלים אותו אם אסכים להיבחר בכוחה של העדפה מתקנת, כאילו מדובר באיזשהו הישג שהוא פחות משמעותי לו נבחרתי בזכות עצמי. לזה אני תמיד עונה שצריך לבחור בין בושה גדולה לבושה קטנה. הבושה הגדולה היא שיש כל כך מעט חברות כנסת והבושה הקטנה היא שלפרק זמן ניבחר בכוחה של העדפה מתקנת. כל חברת כנסת שמיוצגת כאן בכנסת היא חברת כנסת מעולה לא פחות מחבר כנסת וצריך לפרק זמן מוגבל ליצור מנגנון של העדפה מתקנת שאנשים יפנימו ויבינו שנשים צריכות להיות מיוצגות בפרלמנט וצריכות להיות מיוצגות בוועדות הרלוונטיות ולא באותן גומחות נשיות שבמשך כל כך הרבה שנים ניסו לנתב אותנו אליהן. ברגע שזה יהיה ויהיו כאן ששים חברות כנסת וששים חברי כנסת, אפשר יהיה לדבר על מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית.
זה לגבי סוגיית ייצוג נשים בכנסת ואני מודה שסוגיית ייצוג בכנסת היא סוגייה מאוד חשובה לי.
לגבי נושא סחר בנשים. התוודענו בתקופה האחרונה, בשנה-שנתיים אחרונות, וקיבלנו גושפנקה לכך ממשרד החוץ האמריקאי שהכניס את מדינת ישראל לרשימה השחורה שסוחרים בה בבני אדם. במדינת ישראל מתקיים סחר עבדים מודרני. נשים "מיובאות" לכאן – ואני מכניסה את המילה מיובאות במרכאות כי אני לא אוהבת את מכבסת המלים הזו – בעיקר ממדינות חבר העמים לשעבר והן נמכרות לזנות, מנוצלות, מוכות, נאנסות והוועדה שבראשותי עושה כל מאמץ כדי להביא גם לידיעת הציבור וגם לידיעת קובעי המדיניות את הצורך להיאבק בתופעה, את הצורך להכיר באותן נשים לא כעברייניות, לא כשוהות בלתי חוקיות אלא כמי שזכויות האדם שלהן הופרו, כקורבנות. הפן השני הוא להיאבק בסרסורים ולא ארחיב ואומר מה אנחנו עושים בעניין הזה. זו המטרה שלנו. חברותיי שיושבות כאן חברות בוועדה ואין ספק זה אחד הנושאים היותר מרכזיים שעומדים על סדר היום של החברה הישראלית.

Good morning. My name is Yehudit Naot. It is an honor to be with you here and I don't want to elaborate on all the subjects, because I came to listen. I strongly believe that this is the meaning of our meeting to have a discussion. I would like to focus our discussion and to hear more about your experiences on the topic that MK Galon raised, whether we should encourage all the parties to have a mandatory forty or fifty percent of their lists being women or should we fight and in quotation marks I would like to stress that I don't believe in the “charity of the males” or whether we should fight to make more women realize that they should put forward their candidacy. We as women in politics who would encourage them to be candidates and we should encourage and help them, during their campaign.
This is my belief and being fifty-seven years old, I realized that women are taking their place in Israel, at least, in those trades where the payment is lower. Unfortunately, it is being physicians in Israel at least in the governmental system. It is so about education and it is also becoming the situation in the judicial system. So you can see in Israel, women taking their places in those areas, not because men are fighting or competing with them, but because these professions are becoming female professions unfortunately.
Having realized this fact, I have decided that I will devote my time at the Knesset at the Committee of Education. I believe that women should take their places in the more economical trades, heading hi-technology firms; being involved in the monetary system and so on. I would like to put forward to this gathering today and to hear your views about this topic, because there is no doubt that we all share the wish or wishful thinking that we should advance women in politics and in all areas of life. But the debate is what will be the best strategy that we should take towards it? It may also be that in Israel, as MK Dayan said previously that being a State with religion involved with the State may put us in some hindrance towards the goal, Because as long as the religion is involved in the State, we suffer from ideas that may put obstacles on this agenda.
So there may be differences between countries and between peoples. But nevertheless, I would like to go out of this meeting with at least some ideas how can we do it in the best way in all the countries. Thank you.

Toda rabba. I am not putting the speakers in order of importance and there will be Knesset members who will come and join us. It is worthwhile mentioning that on the committee, which is fifteen members, like all Knesset committees, I have more men than women because it goes according to party allocation and the size of the factors and the committee is open to all women in the Knesset whether they are or not members of the committee, they are all invited to all our activities. But the men come when they have got declared interest in the subject that we are discussing or when they want to vote against legislation. Then I need the hands and I have to exercise bypasses and the like.
I would like to ask Tat Aloof Susie Yogev to speak. She is really in a transition period. Until recently we had the Chen, which was like the women’s force in the IDF, the Israeli Defense Forces and a woman was in charge of the women soldiers. This was changed and it was changed for a better formation and for good reasons, because the more women advanced in the army, we found that they should be part of the unit that they serve in and advance not as women, but advance according to the different professions and things that they do.
It opened many things, but it did annul the special training that we had for women. Now women are trained with men in the different branches and it changed the position of Susie Yogev, the Brigadier General was commander of the women’s force and is now special counselor advisor to the Chief of Staff on the status of women, which in my opinion gives her a more important participation in what we have in common and that is advancement of women in the army.

בשם צבא הגנה לישראל ברוכים הנמצאים. אני
אשתדל לעמוד באתגר ולדבר בפרק הזמן שהוקצה לי על שירות הנשים בצה"ל ועל התמורות שחלו בשירות הנשים בצה"ל בשנים האחרונות. יש הרבה מה לומר ואני מקווה שהדברים שאומר לא יוצאו מהקשרם.
כאשר מדברים על צבאות בכלל, צריך לזכור שצבאות הם בעיקרם גבריים וכוללים לוחמים. ברוב צבאות העולם שירות הנשים הוא בהתנדבות כחלק מצבא מקצועי ובצבאות הגדולים של שירות נשים שיעורן אינו עולה על 14 אחוזים.
ייחודית מדינת ישראל בכך ששירות הנשים בצבא הגנה לישראל הוא מכוח חוק. קרי, כל נער ונערה עם הגיעם לגיל 18 מתגייסים למעשה בתוקף חוק לצבא ובכך יש שני היבטים כאשר האחד הוא היבט ערכי שתבע אותו דוד בן-גוריון, ראש-ממשלת ישראל דאז, שקבע ששותפותן של נשים במחויבות הזו לשרת בצה"ל היא בהחלט משמעותית ביותר ולמרות השנים שחלפו הערך הזה בעינו עומד כאשר בשנים האחרונות הוא התפתח והשתנה מעבר לשותפות גם לשוויון הזדמנויות ואחר-כך ארחיב על כך את הדיבור.
ההיבט השני הוא המשמעות של שירות נשים בתוקף חוק. מבחינת המספר של הנשים בצבא הן מהוות שלושים אחוזים מסדר הכוחות הכללי של הצבא. אתם יכולים להבין שזה משפיע באופן ישיר על מבנה הצבא ועל מגוון התפקידים שנשים משרתות בהם.
עם זאת ראוי לומר שהחוק הנוגע לשירות שונה בין נשים לגברים ולמעשה הוא שונה בשלושה היבטים:
א. אורך השירות כאשר גברים משרתים 36 חודשים או שלושים חודשים בתוקף חוק וששה חודשים נוספים בתוקף תקנה, נשים משרתות 24 חודשים.
ב. הנשים אינן משולבות בשירות המילואים אלא אם כן תפקידן הוא תפקיד חיוני, וזה להבדיל מגברים שבאופן קבוע מיד עם שחרורם מצה"ל מבצעים כמובן שירות מילואים עד גיל 45.
ג. כל גבר אם הפרופיל הרפואי שלו מאפשר לו את זה מנותב למקצועות הלחימה, להבדיל מנשים כאשר כל הנשים מנותבות למקצועות תומכי לחימה למעט נשים שמתנדבות - וזה התיקון האחרון שקרה בשנת 2000 – שבוחרות לעשות תפקיד שהוא משמעותי, תפקיד לחימה. אנחנו עומדים היום על שיעור של אחוז אחד מקרב הנשים שמבצעות תפקידי לחימה.
ככלל, תמונת המצב של נשים בצבא כנגזר מכך היא שנשים בעיקרון משרתות שירות קצר יותר, רוב התפקידים שהן מבצעות הם תפקידים שהם תומכי לחימה, תפקידי הדרכה, הוראה, מבצעים, תפקידים רבים בתחומים אחרים שהם בתחומי כוח-אדם, מחשוב ומינהלה, ומיעוטן, כפי שציינתי, מבצעות תפקידי לחימה.
בשירות הקבע יכולה חיילת וקצינה להתנדב לשירות קבע שהוא שירות מקצועי וכאן הנשים מהוות רק 16 אחוזים מקרב משרתי הקבע בצבא. ככל שאנחנו עולים למעלה בסולם הדרגות, אנחנו רואים את הייצוג שלהן הולך ויורד. בדרגה הבכירה ביותר שזו דרגת תת-אלוף למעשה יש היום בצה"ל שתי נשים בלבד, הצנזורית הצבאית הראשית ואני. אנחנו מהוות שני אחוז מסך הנושאים בדרגה הזו בצבא כאשר מעלינו יש שתי דרגות בכירות נוספות אבל אף אישה עוד לא הצליחה להגיע לאחת מן הדרגות האלה.
בבירור אפשר לאפיין את הצבא כארגון שהצמיחה שלו היא בערוץ המבצעי, בערוץ הלחימה בשדה אבל כיוון שנשים לא היו שם מאז הקמתו ועד 1995 אז לראשונה התחלנו לשלב נשים במקצועות הלחימה, למעשה היכולת שלהן להתפתח בערוץ הזה לא הייתה קיימת. היום ההזדמנות נתונה בפני נשים ויכול מאוד להיות שאת התוצאות של התמורות האלה נוכל לראות רק בעוד עשרים שנה.
חשוב לומר שבצבא הקבע, במקצועות הזהים, השכר הוא שכר זהה. כלומר, אין אפליה בשכר בשירות הצבאי. כמובן שכפי שנאמר כאן על-ידי יושבת-ראש הוועדה יעל דיין עצם העובדה שחיל הנשים היה קיים במשך שנים רבות, באופן מגדרי הנשים היו כפופות לקצינת ח"ן ראשית מעצם היותם נשים, ולאור השינויים בעיקר בשלוש-ארבע שנים אחרונות שנובעים גם משינויים חוקיים במדינת ישראל שמשפיעים עלינו בתוך הצבא, גם עם מוטיבציה הולכת וגוברת של נערות שמתגייסות לצה"ל ומבקשות לבצע שירות משמעותי, גם ממחויבות הרמטכ"ל והשינוי במדיניות עליה הוא החליט במהלך השנים האחרונות, וכמובן גם עקב התיקון לחוק שירות ביטחון, אנחנו יכולנו להגיע למצב בו ביטלנו את חיל הנשים ואפשרנו פתיחה של מקצועות נוספים, איחוד הכשרות של גברים ונשים בתפקידים זהים וכמובן עדיין קיימת ההבנה שעם כל החצי כוס המלאה שניסיתי להציג כאן, יש עוד הרבה מאוד מה לעשות ולשפר. על כן המנגנון החדש של יועצת הרמטכ"ל למעמד האישה עדיין נדרש גם בעת הזאת.
משימות הלבה שלנו בנקודת הזמן הזו בצבא בעיסוק שלי הן בשלושה תחומים:
א. קידום ומיצוי הפוטנציאל של הנשים בצבא מצד אחד ומאידך העצמתן, כי לא פשוט השילוב הזה של קריירה ומשפחה למי שמשרתת בארגון צבאי טוטלי כזה.
ב. הפיתוח של ענף מוקד ידע מגדרי שיבסס בעיקר מחקרים שקשורים לשירות של נשים בצבא על כל המשמעויות של זה, מחקרים בתחום הפיזיולוגי, מחקרים בתחום הפסיכולוגי, סקרים בנושא הטרדות מיניות ועוד נושאים רבים שבוודאי יאפיינו את הארגון שלנו לאור הכניסה של נשים למקצועות שהם מקצועות לא מסורתיים.
ג. האחריות שאני רואה בתפקידי להמשיך ולשמור על החיילת בתוך הארגון הזה בשל גילה הצעיר, בשל הפערים המאוד משמעותיים בסטטוס, במעמד, בסמכויות שיש בינה לבין מפקד, וליצור איזושהי רשת ביטחון כדי שאם היא תופלה לרעה או אם היא תוטרד מינית בתוך השירות הצבאי, תהיה לה כתובת והכתובת הזאת היא גם בהיבטים הייחודיים וגם כמובן בדברים שקשורים לאפליה על רקע מגדרי.
זה ממש על קצה המזלג. אם תרצו אחר-כך, אשמח לענות על שאלות ברמה יותר קונקרטית.

שלום לכולם. אני האישה הערבייה הראשונה
בכנסת, אני מוסלמית וחברת מפלגת מרצ שנתנה ייצוג של ארבעים אחוזים לנשים ובין הנשים האלו ב1999- אני נבחרתי לכהן כחברת כנסת.
בכנסת מכהנים 13 חברי כנסת ערבים כאשר מאז קום המדינה כיהנו חברי כנסת ערבים בכנסת ישראל אבל לא כיהנה חברת כנסת אחת עד עתה. אני שמחה להיות בכנסת ואני שמחה להיות יושבת-ראש ועדת משנה לקידום מעמד האישה הערבייה ובנוסף לכך אני עוסקת בכמה נושאים מאוד חשובים לקידום הנשים הערביות בישראל.
במסגרת תפקידי אני פועלת למיגור אלימות נגד נשים ורציתי להביא בפניכם מושג שאני מגנה אותו. כשנרצחת אישה ערבייה, תמיד אומרים שהיא נרצחה על חילול כבוד המשפחה. המושג הזה בעיני הוא מושג ארור.
בשנות ה70- הנשים הערביות עסקו יותר בתפקידי הוראה, מזכירות ותפקידים לא בכירים. היום במגזר הערבי אנחנו רואים נשים שהן משפטניות, רופאות, עוסקות בתפקידים מאוד בכירים אבל לצערי האישה הערבייה מופלית פעמיים לרעה כאשר פעם אחת היא מופלית בהיותה אישה בחברה ישראלית שגם היא מפלה נשים ויש פער בין האישה היהודיה והאישה הערבייה, ופעם שנייה היא מופלית בעצם זה שהיא בחברה ערבית מסורתית שמרנית שלא תומכת ביציאתה של האישה הערבייה לתחום הפוליטי. לכן אנחנו סובלות וקשה מאוד להגיע לדרך הפוליטית ולכנסת אבל חשוב מאוד שתמיד תהיינה נציגות ערביות בכנסת שהן תוכלנה לייצג 51 אחוזים מכלל הנשים הערביות הבוחרות במדינת ישראל.
אני חברת ועדת החינוך של הכנסת וועדת העבודה והרווחה, אני ממלאת מקום יושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת ואני נציגת יהודים וערבים כאחד, אבל במיוחד אני נציגת הנשים ונציגת נשים ערביות. אני עושה מאמץ רב למען קידום מעמדן של הנשים הערביות בישראל.
שמונים אחוזים מכלל הנשים הערביות הן מובטלות ורק כעשרים אחוזים מהנשים הערביות הן נשים עובדות. זאת אומרת שישנה אבטלה הולכת וגוברת בקרב האוכלוסייה הערבית ומי שסובל רבות מאבטלה זו, זו אוכלוסיית הנשים. אני תומכת בכל הנושא של הכשרת נשים למנהיגות, העצמת נשים ערביות וזאת כדי שתוכלנה להביא למקומות בהם מתקבלות ההחלטות ולמעמד שמקבל החלטות. חסרות לנו מאוד נשים בשירות המדינה. הצעתי הצעת חוק שאומרת ייצוג הולם לנשים ערביות בשירות המדינה שזה דבר שיכול לתמוך במעמדה של האישה הערבייה.
הגשתי הצעה שהיא מאוד חשובה גם לנשים היהודיות וגם לנשים הערביות או למשפחה הישראלית בכלל וזו הכרה בהוצאה עבור תשלום למטפלת וזה כדי שיתאפשר לשני בני הזוג לצאת לעבודה.
חשוב לציין בפניכם את היעדר מעונות היום במגזר הערבי, דבר שלא מאפשר לנשים הערביות לצאת ליום עבודה ארוך.
במגזר הערבי הוקמו שני מקלטים כאשר האחד משמש כמקלט לנשים מוכות והשני משמש מקלט לנערות במצוקה. אני שמחה לראות בין הנוכחות כאן את הגברת רות רזניק שמקבלת למקלט שלה נשים ערביות ועל כך אני מודה לה.

רשות הדיבור לחברת הכנסת מרינה סולודקין.
The Parliament was for a while also the head of this committee, chairperson of this committee, Marina Solotkin and she is a colleague of mine. I must say that we have women from opposition coalitions, different parties. On the whole while there is a huge gap between us politically, and I mean a huge gap, there is almost no bridging, and I am not speaking about Marina, I am speaking about the Likud now. I would say that on the issues that the committee is dealing with, the common denominator is much stronger than gaps, Yisrael Be’aliyah please.

I am a Member of Knesset, Marina Solodkin. I am the head of the parliamentary section of Yisrael Be’aliyah, which is an immigrant party. Israel is one of the most democratic countries of the world I think because I came to Israel from the Former Soviet Union in 1991 and in 1996 I entered with my party into the Israeli Knesset and in 1999 I was a vice Minister of Immigration and Absorption in the government, in the left wing government of Ehud Barak. As our chairperson Yael Dayan said, in my first kadencia in the Knesset I was the head for a year for the Committee for Status of Women.
I have to say to you that everybody here represents the Israeli population and parts of it. As my friend Hosnia Jubara represents both leftwing liberal party and Arab women, I represent the center liberal party and immigrant population from the Former Soviet Union. We also have in our party the sector of Ethiopian immigrants and now we are developing the network of English speakers in our party and we hope that we can become the immigrant party for all the immigrants in Israel.
Our Committee for the Status of Women is occupied in several issues, which are concerning Israeli women and Israeli democracy. I have to say that being left and right and center, all of us are struggling for the equality of women’s rights and for our perception of what is feminism. Our feminism in the Former Soviet Union is a little bit different from what is western feminism. We think that women are not only equal, they are better than men. Thank you.

As I mentioned before there are many specific problems, which we have to deal with and Marina and the party that she is with, but also other parties are really beyond the point where we said, well we shouldn’t mention if there are, let us say I give an imaginary number 40% of women murdered by their husbands, if they are immigrants, we shouldn’t mention it, because this stigmatizes. We are mature enough now to know that we have got to see each happening, whether it is good or bad against the background it comes from in order to combat it.
We see domestic violence in immigrant groups because of the different cultures or in spite of the different cultures they come from. We see unemployment

What is the crisis of absorption here?

Absorption, I meant the Ethiopians mostly, which is a change of culture from purely patriarchal to more free society. But not only questions of violence. If we look at the unemployment, if we look at job seeking, economic status, but when we say new immigrants, unemployment among new immigrants and amongst ex-Soviet Union, we talk about what they came from and what they can achieve here. It is not just to find the daily wages. It is a degradation or degrading of what they did before. The education they have compared to the jobs that are available to them and that is why we are giving special attention to different groups.
I will not be able to cover everybody because we would like to hear from you, at lease enable you to ask questions. I would like Rivka Shaked, the head of the division of the rights of women. In the civil service we have recently, when I say recent it is not more than five years or a decade, we have a division responsible for the status of women, advancement of women and in addition, which concerns us very much, the supervision of the implementation of laws. Because, as I said, legislation especially about the civil service is, I wouldn’t say near perfect, but quite advanced and we need to advocate Rivka Shaked to sit there and check and see whether the things are really being carried out.

האגף שלי הוקם לפני חמש שנים כשהמטרה
המיידית הייתה יישום החוק לייצוג הולם לנשים בשירות המדינה. החוק הזה נחקק ב1995- והיה מיועד אך ורק לשירות המדינה. מקום העבודה שלי הוא נציגות שירות המדינה ואנחנו אחראים רק לשירות המדינה שזה אומר למעלה מששים אלף עובדים כולל כל שירות הביטחון שאינו צבא ואינו משטרה. כארבעים אלף מתוך ששים אלף העובדים הן נשים. בכל הקשור לנושא משמעת שמתקשר ליישום החוק למניעת הטרדה מינית, אנחנו מטפלים ב170- אלף עובדים. אנחנו המעביד הגדול ביותר במשק ובדרך כלל המעביד שמוליך אחריו את שאר המעבידים.
כמו שאמרתי החוק שלנו קיים מ1995- והוא אפשר שימוש באמצעים של העדפה מתקנת בלי ויתור על כישורים כאשר מדובר בהעדפת נשים כאשר הכישורים דומים אצל גברים ונשים. החוק הזה הורחב לפני למעלה משנה והוא חל היום על אנשים עם מוגבלויות ועל בני מיעוטים.
אנחנו מוצאים קשיים רבים ביישום החוק הזה גם כשהוא חל רק על נשים וגם כשהוא חל על אוכלוסיות נוספות.
האגף שלי עומד בכל שאר הנושאים הקשורים למעמדן של נשים בשירות המדינה, לזכויותיהן בעבודה, מטפל בתלונות על אפליה, על קיפוח, על הטרדה מינית, מפעיל צוות של נציגות כאשר יש לי שמונים נציגות שפועלות בכל משרד ממשלתי ובכל יחידת סמך ממשלתית ואותן נציגות מביאות את הבשורה, את ההנחיה שלנו, את הבקרה שלנו ואת הביקורת שלנו בנושאים של מעמד האישה.
אנחנו עוסקים בהטמעה ובהדרכה של נושא שוויון ההזדמנויות ונושא העדפה מתקנת בכל שירות המדינה וכמו שאמרתי זה מקרין על השירות הציבורי.
לגבי מצב הנשים בשירות המדינה. הזמן לא מאפשר לי לחלק לכם את הנתונים המדויקים, אבל בקיצור. בסך הכל אנחנו מדווחים כל שנה לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת וגם לוועדת חוקה חוק ומשפט. אנחנו מנהלים מעקב רצוף מאז 1995 ובשנה האחרונה דיווחנו על שיפור של כששה אחוזים בייצוגן של נשים בדרגות הבכירות ובדרגי הביניים בשירות המדינה. יש לדעת ש62- אחוזים מהעובדים בשירות המדינה הן נשים. הנתונים שלנו מצביעים על כך שהעובדות האלה הן יותר משכילות והן יותר ותיקות ובכל-זאת כפי שאנחנו יודעים – וזה לא מיוחד רק לשירות המדינה – ככל שאנחנו עולים במעלה הסולם, מגיעים לייצוג של נשים בדרגות בכירות, אנחנו מגיעים לרמה שהולכת ויורדת וזה יכול להיות 14 אחוזים ובדרגות מסוימות במשרדים מסוימים זה יכול להיות גם חמישה אחוזים. המצב הזה הוא לא טוב והוא לא מספיק טוב וכאן התפקיד שלנו לנסות ולשפר את המצב הזה.
יש לנו חריג אחד שחברת הכנסת דיין הזכירה אותו קודם וזה השירות המשפטי. מה שקשור לשירות המשפטי, למשרד המשפטים, לפרקליטות המדינה ולייעוץ משפטי במשרדי הממשלה השונים, ייצוגן של נשים הוא הרבה יותר טוב והוא כמעט הולם למרות שעדיין יש ויכוח מה זה ייצוג הולם, האם זה חמישים-חמישים, האם זה ששים-ארבעים, אבל לגבי השירות המשפטי המצב היום הוא ששים-ארבעים ובמשרד המשפטים זה אפילו הפוך, ארבעים אחוזי גברים וששים אחוזי נשים כולל בדרגות הבכירות.
המצב הזה הוא מצב לא טוב אבל עם זאת אנחנו גאים בעובדה ששירות המדינה הוא בהחלט המעביד הנאור במשק. מבחינת הטיפול שלו בתנאי עבודה של נשים, בזכויות שלהן, עצם העובדה שישנו אגף שלם שעוסק בנושא הזה, זה דבר שלא קיים היום אצל אף מעביד אחר במשק, לא בשירות הציבורי וכמובן לא בפרטי, וניסיתי לחפש קשרים כאלה בעולם ולא הצלחתי. השירות הזה מצטיין במיוחד בטיפול שלו בתלונות על הטרדה מינית. לא שאני אומרת שהדבר הזה הוא כל כך פשוט, אבל רק לפני שלוש שנים הוועדה הזאת בראשות חברת הכנסת יעל דיין הצליחה להעביר חוק שככל שאני יודעת הוא הרדיקלי ביותר בעולם מסוגו וישנם קשיים לא מעטים ביישום החוק ובהטמעתו הן בתוך המערכת המשפטית, הן בתוך המערכת המשמעתית, והן בתוך מקומות העבודה. בשנה האחרונה דיווחנו על שמונים תלונות בהן טיפלתי אישית כאשר מדובר בעבודה מאוד קשה כי צריך לעזור לנשים ולתמוך בהן. שירות המדינה נערך לזה במסירות ובאומץ רב.
אנחנו מטפלים הרבה בנושאי חקיקה. אנחנו מטפלים הרבה בתלונות, במחקרים, בדיווח ובמעקב, בקשרים עם כל הגורמים שקיימים בנושא הזה כולל הוועדה של הכנסת, ארגוני הנשים ואחרים. בסך הכל ההרגשה שלי היא שנכון ששירות המדינה הוא מעביד נאור, נכון שנעשים מאמצים, אבל כמו שמקובל בנושא שלנו יש תמיד את חצי הכוס המלאה ואת חצי הכוס הריקה. מצד אחד אי-אפשר להתעלם מההישגים והמאמצים אבל העובדה שלנשים בשירות המדינה יש כתובת וששירות המדינה במובנים רבים מהווה איזשהו מצפן לשאר השירות הציבורי ולמעבידים במשק, אבל עדיין הנושא של יישום החוק להעדפה מתקנת לא מצא את פתרונו ועדיין קשה מאוד לנשים להתקדם לדרג הבכיר ויש לזה הרבה מאוד סיבות שאין לי אפשרות לנתח אותן כאן. אני יכולה להזכיר סיבה אחת מיוחדת למדינת ישראל וזה הנושא של קידום אנשים ברמות הבכירות שפרשו מצה"ל וידוע שהנושא הזה של קידום נשים בצה"ל בסופו של דבר מתקדם איכשהו לקידומן של נשים בכל שלבי קריירה שלהן כולל בשירות המדינה כי לפורשי צה"ל ישנו מעמד מיוחד בחברה הישראלית והשירות בצה"ל עוזר לקידומם ולשילובם גם בתוך הדרגים הבכירים של שירות המדינה.
עם כל הדברים האלה אנחנו צריכים להתמודד. מה שמאפיין את החברה שלנו היא חקיקה יוצאת מן הכלל בנושא של מעמד האישה וזה אודות לחברות הכנסת ולוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, וזה בעיקר תנופה של עשר השנים האחרונות, אבל אנחנו מוצאים את עצמנו ניצבים בפני קשיים רבים כאשר אנחנו באים ליישם את החקיקה הזאת ועל כך אנחנו עובדים ומשתדלים לעשות את מה שניתן.

יש לנו 180 אסירות במדינת ישראל לעומת 10,000
אסירים ובתחום הזה לא נתלונן על קיפוח.
אני מייצגת את נציבת בתי הסוהר שלא יכלה להגיע היום. מי שעומדת בראש ארגון בתי-הסוהר בארץ היא אישה שמונתה לראשונה לפני קצת פחות משנתיים.
כפי שהזכירה סוזי יוגב בדרגות שמתחתיה יש גברים רבים, בעיקר גברים, ואני כשייכת לרובד של הקצונה הבכירה ומטה בשירות בתי-הסוהר מרגישה מחויבות לא קטנה לנשים בשירות שיתפסו מקומות יותר מרכזיים בעתיד כך שלא ייווצר חלילה רושם שאם יש נציבה בשירות בתי הסוהר, אז מעמד הנשים בשירות שלנו הוא מובטח ואיתן לנצח. זו מחויבות שלנו לדאוג לזה.
במעט הדקות שיש לי אני אדבר היום בעיקר על נושא האסירות. כמו שאמרתי, יש לנו כ180- נשים אסירות שמהוות פחות משני אחוז מכלל האסירים בשירות בתי-הסוהר ולא כולן אסירות פליליות. מתוך המספר הזה יש לנו ארבעים נשים שהן נשים שהגיעו לארץ לעסוק בזנות ונתפסו על-ידי המשטרה ומוחזקות אצלנו לפרקי זמן מאוד קצרים עד לגירושן מהארץ. אנחנו לא מתייחסים אליהן כאל אסירות. בעיני – כאישה פרטית אני אומרת – הן לא נתפסות כעברייניות אלא העבירה שלהן היא שהן שוהות בארץ ללא אשרה. הן גם לא נתפסו מבחינת המשטרה בגלל שהן עסקו בזנות אלא מפני שהן שוהות בלתי חוקיות שזו העבירה שלהן. לטעמי את ארבעים המקומות שאני מקצה, המדינה צריכה להקצות לסרסורים ולסוחרים בגוף האישה ולא לבנות האלה. מבחינה משמעתית ולפי כל הכללים האחרים שבבית-הסוהר מאוד מקפידים עליהם, לגבי הבנות האלה אנחנו מתייחסים בצורה שונה ומקלה ואנחנו מנסים לתת להן בית חם לתקופת המעבר הקצרה שהן שוהות אצלנו עד שהן עולות למטוס.
שאר האוכלוסייה שלנו כוללת מעט מאוד אסירות ביטחוניות פלשתיניות שנמצאות בכלא כאשר היום יש לנו 13 נשים, והשאר הן אסירות פליליות שבתוכן מתחלקות בעיקר בחלוקה של שתי קבוצות, כאלה שמשתמשות בסמים, נרקומניות, ואסירות שבאות לא מרקע של סמים אלא בדרך כלל עבירות של אלימות במשפחה או של רצח.
במדינת ישראל אין מגמת עלייה בעבריינות נשים כך שהכלא הקטן שלנו מספיק ואנחנו לא צריכים יותר מזה אבל צריך לשנות תפיסות וגישות, צריך להתמחות ולהתמקצע ואת זה אנחנו עושים בסגל שלנו. אני חושבת שהסגל שלנו צריך להיות הרבה יותר פמיניסטי ממה שהוא, אני חושבת שהחברה בישראל והמוסדות שקיימים במדינה שלנו ומטפלים בענייני נשים צריכים לראות את נווה תרצה כאחד המקומות שיש להם וצריך להיות להם אינטרס להיות מעורבים בו ולטפל בו וזה לא צריך להיות רק עניין של הוועדה, ויעל דיין וזהבה גלאון מבקרות אצלי, וכל אחת מתייחסת מנקודת המבט שלה וההדגשים שלה. אני חושבת שהרבה יותר מוסדות של נשים בארץ לא יודעים בכלל שיש מקום כזה שיש בו רק נשים כאשר רוב הסגל וכמובן האסירות הן אך ורק נשים. מבחינתי אני מנסה להכניס גם גברים לארגון הקטן שלי שאני מנהלת אותו ולהציג גם לפני האסירות את הגבר שהוא לא המודל המכה, המתאכזר, אלא קצינים גברים שיכולים לעבוד מול נשים ולהוות דוגמה למשהו אחר ולהוות דוגמה לעבודה משותפת בין גברים ונשים.
בזמן האחרון אנחנו נותנים לאסירות הכשרה מקצועית. בנווה תרצה היה מקובל שאסירות לומדות תפירה וספרות, אבל הפסקנו עם זה והתחלנו להכניס מחשבים. עשינו ניסיון אחד מאוד מוצלח שיהיה לו המשך גדול ומתרחב בשנה הקרובה. הסגל שלי עבר השנה במסגרת אוניברסיטת תל-אביב לימודי מגדר, לימודי נשים, כאשר למדנו מושגים ראשונים בפמיניזם ואנחנו נמשיך להשקיע בזה.

להבדיל מהנשים שדיברו כאן קודם, אני לא
בתפקיד שהוא מיועד אך ורק לנשים אלא אני באגף שמתמחה בנושאים האלה. ראש האגף שבו אני משרתת היא אישה שנושאת דרגה בכירה ביותר, דרגה אחת נמוכה מהמפקח הכללי של משטרת ישראל. האגף הוא אגף מקצועי והיא החליפה גבר בתפקיד. העשייה שלנו, וגם שלי, לא מתמקדת דווקא בנושאי נשים.
מבחינת נתונים של משטרת ישראל - נמצאות כאן נציגות כוח-אדם שאני חושבת שיכולות לתת את הנתונים המדויקים – אני יכולה לומר מהידע האישי שבתפקידים מינהלתיים במשטרה אנחנו פוגשים יותר ויותר נשים כאשר בתפקידי שטח ובדרגות, ככל שסולם הדרגות גבוה יותר, אנחנו פוגשים פחות ופחות נשים. את הדברים האלה אני אומרת מהניסיון האישי והידע שיש לי במשטרת ישראל.
באגף שלנו אנחנו מנסים ליישם במשטרת ישראל פתרונות מערכתיים לבעיות שמציקות לתושבים. בין היתר פיתחנו מספר תוכניות עבודה או מודלים כמו למשל ברגע שעלה הצורך למצוא איזשהו פתרון או איזושהי תשובה לנושא של הטרדות או תקיפות נשים או אלימות נגד נשים, פיתחנו מודל משותף עם נעמ"ת כדי לתת לנשים קצת מידע טוב יותר לגבי התגוננות. יש הרצאות של קציני משטרה שמביאים בפניהם את האירועים שקרו כדי שאפשר יהיה לדעת איך להימנע מלהיכנס מראש לסיטואציות כאלה ואחרות. נושאים נוספים כמו אלימות במשפחה שאנחנו מנסים להיכנס אליה ויצרנו עם נעמ"ת ועם ויצ"ו מודל שמטפל בגבר המכה לפני שהוא חוזר בחזרה הביתה כשהוא משוחרר מכל התהליכים האחרים שהוא עבר. ניסינו לערב את הקהילה האתיופית, את המנהיגות האתיופית בטיפול באותם גברים כדי שאירועים כאלה לא יחזרו על עצמם.
אם יש איזושהי בעיה, אם זה בקשר לנשים או לאו דווקא נשים, מנסים ליצור את המסגרות המתאימות ולשלב את כלל הכוחות לטיפול בבעיות האלה.

אני רוצה להתנצל מראש כי אחרי שאומר את
דבריי, אני חייב לצאת לישיבת ועדה נוספת.
היה חשוב לי לבוא לכאן היום ולהתייחס לשאלת מעמדה של האישה בישראל. אני לא אדבר על מעמדה של האישה הערבייה ואני לא אתייחס לשאלה של סקטורים אלא אתייחס לשאלה הכללית הגדולה והרחבה יותר של מעמד האישה בישראל, כאשר אני רוצה לציין בפתח דבריי את ההתקדמות הגדולה שחלה במאבק על מעמדה של האישה בישראל וזה לא מעט בגלל הפעילות הרחבה שנעשית על-ידי הוועדה לקידום מעמד האישה והעומדת בראשה, חברת הכנסת יעל דיין, ואני חושב שזה ראוי לציון.
הדבר המרכזי שצריך לעמוד בפנינו הוא שישנם שלושה תהליכים שמשפיעים בגדול על מעמדה של האישה בישראל.
א. החיבור והקשר בין מיליטריזציה של החברה הישראלית ומצ'ואיזם. אני חושב שהחברה הישראלית סובלת מתהליך עמוק של מיליטריזציה בכל הרמות ובכל התחומים והוא משתקף ומעצם הגדרתו ומהותו דוחק את האישה הצידה ומאפיל על מעמדה, למרות שאנחנו יכולים לציין כמה וכמה תופעות של עליית אחוז הנשים שתופסות מקום בעמדות כאלה ואחרות. בסופו של דבר בגדול החברה הישראלית היא חברה מיליטריסטית יותר ואנחנו חשים יותר מצ'ואיזם. אותי יותר הדאיג במשך השנה האחרונה הטיעון שעמד בסיטואציה של השר איציק מרדכי ולא הוויכוח על מה שהיה או לא היה. הטיעון המשפטי או הטיעון בפני בית-המשפט היה שעברו הצבאי צריך להיות אחד השיקולים בקביעת העונש או היחס של בית-המשפט או של החברה למה שהוא עשה. אני חושב שזה דבר מסוכן וחשוב שהחברה הישראלית לא תעלים עין מהנושא הזה כי זה נושא שיכול לאיים במובן הזה.
ב. שאלה של נסיגת ערכים דמוקרטיים או נסיגה בחברות דמוקרטיות בצל אותה אווירה של מיליטריזם דבר שאני חושב שקורה היום גם בארצות-הברית, מאז ה11- בספטמבר. אני אומר שככל שהשאלה של הדמוקרטיה נסוגה, גם מעמדה של האישה נסוג ולכן המערכה על מעמד האישה לא יכולה להיות סקטוריאלית אלא היא חייבת להיות מערכה על החברה ועל הערכים הבסיסיים של החברה.
ג. הנושא של העמקת הפערים החברתיים והכלכליים והקיטוב החברתי בתוך החברה הישראלית עם כל ההשלכות שלו על החינוך, על הבעיות החברתיות עצמן, התגברות הסמים, התגברות הפשע וכולי.
לכן אני אומר שאם אנחנו רואים את שלושת המרכיבים האלה ואנחנו רואים שהמאבק על מעמדה של האישה חייב לראות את שלושת הקטבים האלה, אנחנו נצעד בכיוון הנכון ולא ניתן ואסור לדעתי – דווקא לוועדה לקידום מעמד האישה – לתת לפרק את השאלה של האישה כאילו היא מהווה בעיה תרבותית בלבד כי זו בעיה של מצב וסיטואציה כוללת של החברה שבה אנחנו חיים ולדעתי ראייה כוללת כזו תוכל לעזור באמת בטיפול בשאלות גם הקונקרטיות וגם הספציפיות של האישה.

אני מברך אתכם על בואכם אלינו ועל הדיון עצמו.
ברצוני לברך גם את יושבת-ראש הוועדה על עבודתה המסורה בנושא קידום מעמד האישה. אין ספק שהיא עושה עבודת קודש. יש עוד הרבה מה לעשות, אבל עצם העבודה המסיבית שלה בנושא הזה תורמת רבות ואני מברך אותה על כך.
כבר אמרתי בעבר ואני אומר גם עכשיו שהרבה ממה שקורה במצב מעמד האישה בארץ ובכלל - הייתי משליך את זה גם לעבר התפוצות – הוא כתוצאה מחינוך וכתוצאה מחוסר ערכים בנוער בישראל או בכלל כאשר דמות האישה באופן כללי נתפסת כחפץ ולא כישות בפני עצמה שיש לה ערכים מעצמה. לכן גם ההשלכות והמעשים באים כתוצאה מזה.
כבר סיפרתי את הסיפור הידוע של אותו גשר שבאמצעו נפער חור ועל הגשר עוברות מכוניות ונופלות לתהום, אבל במקום לסגור את החור מכל צדדיו בונים חכמי החלם בית-חולים מתחת לגשר כי מי שנופל ונפצע מטופל בבית-החולים שנמצא מתחת לגשר. אנחנו מדברים על מצב איום ונורא מבחינת הערכים והחינוך ואני מדבר באופן כללי וכל מי שרוצה יכול להשליך את הדברים על הרבה מאוד דוגמאות, אבל במקום להתמקד בתקציבים ובארגונים שצריך להקים, צריך להתמקד בחינוך. אני משליך את זה גם על הנוער ועל מצבו של הנוער כפי שמתבטא בתוצאות הבגרות. אנחנו מתעוררים כאשר לצערנו הרב קורות טרגדיות, רצח נשים בידי בעליהן או מצבים קשים אחרים.
אני חושב שצריך להגיע למסקנה שצריכים שינוי יסודי בערכים ובחינוך כאשר מגיל אפס – לא בגיל שלושים, ארבעים וחמישים שאז קשה לשנות אנשים אלא אם כן אדם מגיע לשינויים מתוך מודעות עצמית - מקנים ערכים אחרים לגבי דמותה של אישה באופן כללי. צריך לחנך לסובלנות ולוותרנות. כל המושגים צריכים לעבור שינוי וצריך לרענן אותם. אם נגיע לזה, אין לי ספק שאנחנו נגיע גם לתוצאות מרחיקות לכת וטובות יותר, גם נראה חברה מתוקנת יותר וגם כמובן מצב מעמד האישה בכלל ישתנה לאין ערוך.
אני מברך אתכם ומאחל לנו שכולנו נגיע למסקנות הנכונות ונתברך כולנו שתהיה לנו שנה נפלאה וטובה יותר מהשנה הקודמת.

אני שוב מברך את יושבת-ראש הוועדה. אנחנו עובדים ביחד, יש לנו הרבה מאוד מה לעשות, אבל הכי חשוב לא לבזבז את הזמן על דברים שהם אמנם חשובים אבל יש דברים חשובים יותר ואני מציע שכולנו ניקח את הדוגמה של הסיפור שסיפרתי ונתמקד בעיקר. אם החינוך לא טוב, לא יעזור אם נבנה עוד מקומות ניתן עוד תקציבים.
אני מברך אתכם שתצליחו כל אחד ואחד במקומותיכם.

Thank you. I am asking representative, although we have got a few of the academia. Just one word, we have in most universities in Israel, now that is also something of the last few years, we have got gender studies, women studies, under different names. It is an area that is advancing. I am sorry we don't have the time to hear all, but Henriette from the Ben Gurion University.

Thank you very much.. Since I have not planned, I will just shoot a few sentences. In the last two weeks I think there was an article mentioning that only 8.8% women are in the academia staff. The more we go up the ladder the less we find women in the upper ladder academia. I don't think if we have more than 2.2% of women in the upper positions in the academia and less than I think 1% elected women in the academia. So this is just for the figure, to give you some kind of idea of what is going on in terms of manpower staff.
As for women studies programs, we have only two universities, it is Bar Ilan and Tel Aviv who have formal first and second degree, in one in the first degree Tel Aviv and in Bar Ilan it is a second degree program for women’s studies. All the rest only have divisions of women’s studies. These divisions are very small. It is like, to give you some idea, fourteen points studies as opposed one hundred and twenty that a program requires, a program in the university requires.
I understand that most universities are very much in favor, I know that in our university, Ben Gurion are very much in favor of developing these studies and little by little it becomes in upper priority. But we are still not there.
As for the students, we have 50% and even more, almost every first-degree department mainly in social sciences and humanities, not in natural sciences. This is a tendency in all the world and Israel is the same. We have nominees who take care of sexual harassment and this is also developing in a good direction. That is up until now there were persons, sometimes men who were in charge of sexual harassment of students, now we have women. They are still nominated by presidents, they are still nominated by people in higher positions in universities and therefore it is a kind of cover up, not yet as good as we want to see it. That is a woman like that should be nominated from a forum of women in the universities.
I know that in all the universities there are forums of women who are trying to advise and to promote and to help women to get into higher positions and to get higher education that is in higher degrees. But still this also has to be improved.
I think I will not go further because I will not finish. Thank you.

Now to give a guest and an organization in turn, so we will start certainly by our guests and then Na’amat a guess and a network, so we will go until the last minute before we are kicked out of here. We were late coming in.

A couple of comments first of all. I am thrilled that you had this meeting. Beforehand, months ago when I was invited to attend this conference, I e-mailed to say, “Would we have a chance to meet the women leaders and have this opportunity.” So I was thrilled to hear that you had suggested it as well and it is very very exciting to hear what is going on here in Israel.
I should introduce myself; my name is Ruth Balsar. I am from Massachusetts in the United States and a legislator in Massachusetts.
I wanted to make one comment and then a question. Going back to your introductory remarks, several times since we have been here we have heard many Israelis talk about the need for a constitution. I just want to mention as an American who has a constitution, I don't know whether people are aware that we do not have an equal rights amendment to our constitution. We know that in the 70s when I was coming of age as a feminist, people in America, women worked very hard to pass an equal right amendment and we are still unsuccessful. We do not have an equal right amendment, although many of our States do. My State has one although it is still very difficult to pass women’s right legislation in the United States as well, even with constitution. So there continue to be problems.
I wanted to just at least put on the table the whole issue. I am thrilled to hear about all the women’s rights activity in all these different areas. I wanted to also ask about any women’s right activity within religion. I raise that because in the United States for us as Jewish women it has been very important to struggle over the issue of women’s empowerment within our religious life as well. In the United States I am sure you know we have more active reform and conservative movements, what we call conservative in which women are equal. I for instance pray in a minyan in which we call an egalitarian minyan where the women and men pray together, women and men wearing kippot and tallaisim. In America for Jewish women that is an important part of our struggle for women’\s empowerment.
I was interested to ask about this here. Recently I go to a lot of meetings in Boston at the New Israel Fund, brings Israeli speakers to us and I heard a very disturbing story about a Chief Rabbi here made some kind of comment that the reform women who pray in tallaisim should be buried in those tallaisim.

There is a court decision on it which is being contested on the Women at the Wall.

So, I just want o hear a little bit, because I think as Jewish women we share our struggles within the public realm but also within the Jewish realm and I was interested to hear about that.

I would answer briefly and I will change the orders or organizations although with due respect, Emunah does not offer the answer. It offers an answer to part of the question, where is a voice of religious women. It does not offer the answer to Israeli society because we secular women, not an organization not religious and not anti religious, we are talking pluralism, we failed in it. Conservative and reform women of the world, your rabbis are not recognized. You don't have your rights as Jewish women are not recognized here. You cannot marry here with a reform rabbi. You cannot divorce here, you cannot bury here, you cannot pray here, you cannot pray your way, not even in places which are not, you can have your own synagogue and do what you want there, so can I and do a nudist party.

אני יושבת-ראש אמונה שזו תנועת הנשים
השלישית בגודלה בישראל ותנועת האישה הדתית לאומית.
אנחנו מלאי התפעלות מהעבודה של חברת הכנסת יעל דיין והוועדה שלה ואנחנו כמובן שותפים לזה. יש לנו מחלוקת לגבי אסטרטגיות מסוימות, במיוחד בתחום שהשאלה הועלתה כאן. להערכתי, לידיעתי ובהובלתי מתחוללת מהפכה פמיניסטית אורתודוכסית מרתקת בישראל ולדעתי התהליכים החברתיים שלה הם מאוד מאוד מעניינים. זו דרך אחת להוביל מהלכים. אני חולקת על כך - וזה היה חלק מהדברים שהוזכרו קודם – שאחת הבעיות המרכזיות של בעיית השוויון לנשים בישראל היא תלויה בנושא הדת. אני חושבת שכל הפאנל שהועלה כאן תיאר בעיות שאין להן שום קשר לנושא הדתי. יש לנו גם שיח ולפעמים שיח מאוד מאוד קשה עם הגורמים הדתיים האורתודוכסים בישראל ויחד עם זאת אנחנו חושבים שאסטרטגיית הפעולה עשויה להיות שונה מאסטרטגיות שמועלות על-ידי גורמים אחרים.
אמונה כבר מזמן לא רק תנועה שעוסקת בחינוך וברווחה אלא אנחנו כבר הרבה שנים – ואני יכולה להגיד על עצמי כמנהיגת התנועה הזאת בעשרת החודשים האחרונים – בהחלט מובילים מהלכים שהם במפורש פמיניזם אורתודוכסי דתי. לצערי אין מספיק זמן לפתח את הנושא כאן, אבל הייתי מאוד שמחה לעשות זאת בהזדמנות אחרת.

Good afternoon. First of all let me tell you how pleased I am to be here once again and what a difference meeting with your women’s caucus this time than it was two or three years ago and about four years before that where it was just a beginning. So I congratulate you on the great moves forward, on the very articulate women who share the front desk with you. I wish you well in the challenge on equality and fairness principles for women.
I just wanted to speak for one second about the place of women in the electoral process. I come from Canada, by the way and I have been very active in promoting the role and place of women in the international scene. We have set up committees in the inter- parliamentary union in the Commonwealth Union and there has been a great move as well in the Asian Pacific where I have been able to establish equality programs for women.
What I thought I would share with you, as a long time activist in the field, the promotion of women up the line has not been an easy challenge. But once you have your male colleagues on side and if you have men on your committee, perhaps that is helpful, and I assume that they represent the diversity of political parties that you have within the Knesset, which boggles my mind, being as I come from a country with three parties and they are not party lists but first pass the post vote. But it always amazes me that you ever get any women in there, so I wish you well.
But it was the leadership in many countries that are proving that if your male leadership is committed to the promotion of women, then they can effectively be useful. I have worked with our Prime Minister as the chair of our Finance Committee and the chair of our Economic Development Committee and we were charged with going to every single writing and there are 360 writings in Canada and they are very large by comparison. But our task was to go and talk to the Writing Associations, local associations and have them make a concerted effort to find women leadership. We changed the rules of our writing associations, those are the local associations, and they must have equal men and women. A man and a woman as co-chairs, a man and a woman chairing the campaigns, man and woman for finance. In the youth sector it is men and women. There is no such thing as a committee, which is only headed by either a man or a woman, so that there is parity in the development of the leadership and the promotion of leadership.
The task over the last three elections has proved to be an effective one. The first electoral process, which is in the early 80s, 1984 to 1988 was to insist that there be a recruitment on equal rights for men and women within the writing level. The second section was at the local, regional and then national level. Today at the national level there is nothing that is not equality, and these are all volunteers by the way I am talking about.
The last step which has proven to promote now 33% of women in the Senate and 28 to 30 percent of women in the House of Commons has in the effective use of this team who goes out and has encouraged the recruitment of women. But the women candidates are recruited on the basis of their quality as candidates, not because they are women but because they have the ability to lead. It has been at writing level that you can effect that, because if you haven’t got a decent candidate and whether you are in a list situation or whether you are in a riding situation, it is a matter of leadership determining that you are going to recruit women who are competent and capable and can then be proper spokesmen.
I tell you, we went from when I first went in, from five women to today fifty-six women, just in my own party. So I think that makes a very big difference.
I wanted to finish that with one thing. We have a school training and it is a very important school training for potential leadership then they make a decision if they want to run or not and it is a training in personnel, in media training, in strategy training, recruitment volunteers.

We have this, many graduates of schools of training who are doing everything but political leadership, although they can ensure they can find their place. You know, this is a death verdict, I mean you are with your back to them, but from both directions I had people, mostly men but not only, coming in every two minutes, making peculiar signs and nodding. I am sorry that we have to end here by the greater powers. The only solace I can find is that you are going to have lunch now with Yossi Sarid and Yossi and I share a granddaughter and it was the first one for both of us. My daughter is married to his son. So I cannot really hold you here, you will still be staying in the family.
Again, my apologies to everybody who didn't speak. I am sure all of you, especially the NGOs are in touch with the different guests that we have here in any case. Toda rabba.
הישיבה ננעלה בשעה 13:15