פרוטוקולים/מעמד האישה/4188



2
הוועדה לקידום מעמד האישה
5.11.2001




פרוטוקולים/מעמד האישה/4188
ירושלים, ה' בטבת, תשס"ב
20 בדצמבר, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי




פרוטוקול מס' 155
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, י"ט חשון התשס"ב (5.11.2001 ), שעה 11:00

1. הוצאת צווי הרחקה בגין אלימות במשפחה.
2. הצעות לסדר היום של חברי הכנסת נחום לנגנטל (4980) ורחמים מלול (4984 ) בנושא: רצח נשים בישראל- דיון והסקת מסקנות.

חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר

סנ"צ נורית זיו - רמ"ד נפגעי עבירות, המשרד לביטחון פנים
גנ"מ ירונה לינהרט - ראש ענף עובדים סוציאלים, המשרד לביטחון פנים.
עו"ד בתיה ארטמן - לשכת היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה
יעל הרמל - מנהלת היחידה לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה והרווחה
עדה פליאל - ממונה על טיפול בנשים, משרד העבודה והרווחה
השופטת חנה בן עמי -שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים
רונית לב ארי - מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
מני אנצר - מנהל מרכז למניעת אלימות ברמת גן, ויצ"ו
מלכה גניחובסקי - מנהלת המרכז למניעת אלימות בירושלים, ויצ"ו
חיה לאונוב - מנהלת מקלט, ויצ"ו
עו"ד דפנה בוסתן - נעמ"ת
עו"ד גלי עציון - נעמ"ת
רותי עוזרי - מנהלת מקלט, נעמ"ת
הדרה יעקובוביץ - יועצת משפטית, נעמ"ת
עפרה קינן - עמותת נועם
עו"ד אמיר שי - חבר הנהלה, עמותת הורות שווה

דנה גורדון

מיטל אמסלם




1. הוצאת צווי הרחקה בגין אלימות במשפחה.
2. הצעות לסדר היום של חברי הכנסת נחום לנגנטל (4980) ורחמים מלול (4984 ) בנושא: רצח נשים בישראל- דיון והסקת מסקנות.

אני פותחת את הישיבה. אנחנו דנים היום בדבר מאוד ספציפי. כל היושבים כאן הם יודעי דבר, העוסקים בנושא הזה שנים רבות. אנחנו נדון היום בצורה של דיווחים מהגורמים השונים והצהרות נלוות. אנחנו מדברים על נושא של צווי הרחקה וצווי הגנה. הנושא היום, שלא הגעתי לכלל מיצוי של הנתונים שלו, זה הפרות של צווי הגנה וצווי הרחקה. זהו כלי יחיד שנותן החוק למניעת אלימות במשפחה. סוף הסיפור הוא צו. גם החוק החדש, חוק למניעת הטרדה מאיימת, סופו בצו. מאחר שלא הסכימו שזה יהיה פלילי, אמרו שנסתפק בצו יותר ארוך ומקיף. הכלי החוקי והכלי בידי המשטרה ובידי הקורבן, זה ללכת ולבקש צו הרחקה, ובמקרים מסוימים צו הגנה. אנחנו בודקים את מקרי האלימות הקשים, אנחנו בודקים את הרציחות, ושואלים את עצמנו, איך הכלי הזה, בתור הכלי היחיד, משמש אותנו.

יש כלי למקרים חמורים כמו אונס, והוא מעצר עם תום ההליכים. כשיש חבלה חמורה, המשטרה יכולה להפעיל מעצר עד תום ההליכים. מעצר שאינו עד תום ההליכים, הוא למשך 24 שעות סך הכל, ובזמן הזה הולכים עם המתלוננת לבית המשפט והיא מקבלת צו הגנה, ובמקרים ספציפיים צו הרחקה. אנחנו בדקנו ומצאנו, שבמקרים בהם בוצע רצח ע"י גברים שהיו נגדם תלונות, היה קיים צו הרחקה. האישה התלוננה כאשר הוא הופר, ושוב הפתרון שהיא קיבלה הוא צו הרחקה. אני רוצה בישיבה היום, לשים את הדגש על העניין הזה. לא הצלחתי לקבל נתונים על נושאים כמו, כמה צווים הופרו, מה קרה כאשר היו הפרות צווים, כמה מהמקרים שהצווים הופרו בהם, הובאו למשפט, ומה היה פסק בית המשפט. יש אלפי צווים שניתנו, אך גם בעניין הזה לא הצלחנו לקבל נתונים והבחנה בין צווים, שהוצאו נגד גברים שבת הזוג התלוננה עליהם, או בני משפחה אחרים, או צווים שהם צווי ראייה. כל הצווים מסודרים בערימה אחת.

אני אומרת את זה כבר עשר שנים. בשלוש השנים האחרונות נאמר לי, כי הכל ממוחשב בצורה מקצועית, אך עדיין אני לא מצליחה לקבל נתונים ממערכת בית המשפט וממערכת המשטרה. מהמשטרה שלחו לי את ההנחיות שלהם לגבי הפרות וזהו. לא קיבלתי נתון אחד על מספרים של הפרת צווים. גם הארגונים לא הצליחו לתת לי את מספר הפניות שנעשו אליהם בגין הפרת צו, כדי שהם יפנו למשטרה. זה לא ייתכן שזה לא רשום בשום מקום. ואם רשום המספר, אז אולי אתם יודעים באחוזים כמה הפרות צווים היו, מה עשיתם במקרים האלה, ולאן זה התגלגל, כמה מהפרות הצווים הגיעו לבית משפט, ולא לבית חולים או לקבר, כי אז יש עילה אחרת, לא צריך את הפרת הצו. הפרת צו זה בשביל למנוע, לא בשביל להעניש. אני חושבת שהגיע הזמן לדון בנושא, בלי הרגשה שיש כאן שני צדדים. אם הכלי הזה לא עובד, אנחנו צרכים למצוא כלים אחרים. לא יכול להיות שיהיו כמויות כאלו של צווים, שההפרות שלהם לא יחזרו לבית המשפט. בית המשפט לשלום ולמשפחה מוציא בממוצע שנתי 4500 צווים. צריך להבין שאישה שמגישה צו, וישנה הפרה, ואח"כ שוב היא מגישה בקשה לצו, ושוב ישנה הפרה, בפעם השלישית היא לא תגיש שוב בקשה לצו, היא תגיע לבית קברות. אם אחרי הפעם הראשונה הבעל מגיע עם איומים ונשק, והיא הודיעה על הפרת צו, והמשטרה לא עשתה כלום, או שלא היה טיפול המשך, היא לא תגיש בקשה בפעם הבאה, גם אם היא תהיה תחת איום קשה ביותר. אני מבקשת לא לחזור על הנתונים של מספר הצווים שהוצאו, אלא אם מישהו חושב שצריך ליצור קריטריונים להוצאת צווים, ולא צריך להוציא כמות כזו של צווים. בית המשפט צריך להוציא את הצו רק ככלי מניעה, ולא כדי לצאת ידי חובה, כי אז באותו זלזול יתייחסו אל זה לאורך כל הדרך. אני מבקשת קודם כל לשמוע את נציגות המשרד לביטחון פנים.

אני רוצה להסביר את העניין החוקי. על-פי חוק, כאשר מופר צו, אנחנו פותחים תיק ומטפלים לפי סעיף 287 בחוק עונשין, הן לגבי צווי הרחקה של בית המשפט, והן לגבי הפרה של צווי הגנה. מבחינה סטטיסטית ישנה בעיה, כיוון שסעיף 287 מכיל גם את כל המקרים של הפרת הסדרי ראייה.

האם לא ניתן לשים כוכבית כאשר מדובר בהסדרי ראייה, ולעשות את ההפרדה? זה דבר אלמנטרי. אלו שני דברים שונים לגמרי.

לי, כמי שעוסקת בזה זה בוודאי היה עוזר. היום, כמו שהסטטיסטיקה המשטרתית בנויה, אלו הנתונים שאני מקבלת ואלו הנתונים שאני מעבירה.

אתם צריכים לשפר את התכנות שלכם.

התכנות שלנו עובר עכשיו מהפך הנקרא "פלא 2000". זה אמנם לא יקרה מהיום למחר, כיוון שזה תלוי תקציב, תלוי זמן ותלוי כוח אדם.

האם יש לך הערכה כמה מתוך הצווים, הם צווים שהוצאו בגלל סכסוך בין בני זוג?

אני נתתי כאן נתונים. עד סוף ספטמבר 2001, הוצאו 1,237 צווים הוצאו. בשנת 2000, הוצאו 1,638 צווים. ב- 1999, הוצאו 1,577 צווים. כלומר, יש איזו עלייה, אך זה לא מייצג את כל צווי ההגנה וההרחקה שאנחנו מדברים עליהם, משום שזה כולל הרבה מאוד הפרות צווים של הסדרי ראייה. גם בשל עניין של חיתוכים סטטיסטיים, הנתונים האלו לא מדויקים. לחלק גדול מהמקרים הקשים נוסף דיווח על עבירה נוספת, ואז הדיווח הוא על העבירה, ולא על הפרת הוראה חוקית. יכול להיות שבסטטיסטיקה הזו חסרים עוד מקרים רבים אחרים של הוראה חוקית שמתלווה להם עבירה נוספת, ולכן הייתי חייבת לומר שהנתון הזה הוא נתון נזיל. הוא מצד אחד רב הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים, כיוון שהוא כולל הרבה הסדרי ראייה, ומצד שני הוא צר יותר ממה שאנחנו יודעים, כיוון שהוא לא כולל חלק גדול של המקרים שהם דווקא מטופלים בצורה קשוחה יותר, כיוון שמתלווית אליהם עבירה בנוסף להפרה. אלו הנתונים הסטטיסטים שיש לנו. לגבי מעצרים הדבר הוא דומה.

האם אלו נתונים שלא כוללים הפרות בכלל?

זה כולל רק הפרות, הן של צווי הגנה של בית המשפט לענייני משפחה, והן של צווי הרחקה שניתנו ע"י בית משפט פלילי בהליך פלילי.

האם זה יכול להיות מתלונן גבר?

מתלונן גבר יכול להיות, הן על הסדרי ראייה, והן על דבר כזה או אחר. יש חלוקה של מתלונן ומתלוננת .

יש דברים שאופייניים לגבר, כמו הסדרי ראייה.

לכן אני חייבת לסייג ולומר, שכאשר מדובר על הסדרי ראייה זה המצב, אבל זה כנראה לא כולל הרבה מאוד מקרים בהם מתלווה להפרה עבירה נוספת, ואז זה יופיע על עבירת האלמ"ב (אלימות במשפחה), ולאו דווקא על הפרת הוראה חוקית. אנחנו מסרנו לך הנחיה ברורה וממצה, המסבירה בדיוק את אופן הפעולה שלנו במקרים הנידונים.

ההנחיה יוצאת מן הכלל.

ברמת מדיניות של עשייה. המשטרה פועלת לפי ההנחיה.

אנחנו רואים את התוצאות.

כשיש הנחיה לשוטר, הוא אמור לבצע את ההנחיה הזו. לכן שאני שולחת הנחיה זה לביצוע במשטרה.

מה הוא יכול לעשות לפי ההנחיה שלו, כאשר יש אישה שמתלוננת על הפרת צו?

על פי ההליך המשטרתי ועל פי חוק, הוא יכול להביא את המפר לתחנת המשטרה, ובד"כ מתבצע מעצר. בעקבות המעצר ניתן לבצע כמה שלבים.

מה מזה עושים?

כל מה שאני אומרת אלו הדברים שנעשים.

באילו מספרים מדובר?

אני לא יכולה להגיד מספרים. אני יכולה לשער שחלק גדול מתגלגל לפתחו של בית המשפט.

יותר מ- 50%?

זה לא יהיה אחראי מצדי לומר זאת.

אבל אנו עוסקים בדיני נפשות. אני שואלת האם כל אישה שנייה שמתלוננת על הפרת צו, מקבלת הגנה ע"י מעצר, כתב אישום ובית משפט, או כל אישה שלישית, או חמישית?

כאשר יש עבירות נוספות, בהחלט כן וזה לפי ההנחיות. כאשר יש הפרת צו, זה נע בין מעצר בתחנה ושחרור בתנאים מחמירים יותר, עד הבאה לבית המשפט, כאשר בית המשפט יכול להחמיר את התנאים.

האם תתכן פעולה שהיא פחות ממעצר?

זה לא קיים. את זה אני יכולה להגיד באחריות.

את יכולה להגיד ש- 50% גברים המפרים צווים, נעצרים ל-24 שעות?

המעצר הוא לא בהכרח ל- 24 שעות. המעצר הוא לשם חקירה.

50% נעצרים? 25% נעצרים?

אני לא מוכנה לנקוט כאן במספרים. אני מוכנה להגיד שרוב מפרי הצווים יובאו לתחנת המשטרה וייעצרו. אני לא יכולה לומר אם הם היו שעתיים שלוש או 24 שעות במעצר.

האם את יכולה לומר כי במקרה של כל אישה שנייה שמתלוננת על הפרת צו, המשטרה תביא את הבעל לתחנת המשטרה לחקירה, ויובהר לו שהוא הפר צו ומה המשמעות של זה?

אם האישה מתלוננת, אז כן.

הבעיה היא שאת לא יודעת כמה מתלוננות.

לא אמרתי שאני לא יודעת כמה מתלוננות, אמרתי שהסטטיסטיקה לא נותנת לנו את התחושה של כמה הפרות בדיוק יש.

620 נשים התלוננו על הפרת צו. את זה אנחנו יודעים בוודאות. האם את יכולה לומר לי מה קרה ל- 300 בעלים?

אני יכולה לומר, שאם מדובר על הפרת צו שהרקע שלה היא עברת אלמ"ב, הם ייעצרו. השאלה היא, אם כאשר הם יובאו לבית המשפט, בית המשפט יענה לבקשה להמשך מעצר. ההתלבטות תהיה, האם לקבל הצהרת תובע כדי להגיש כתב אישום, האם נגיש כתב אישום עם בקשה למעצר עד סוף ההליכים - אלו דברים שנקבעים בהתאם לחומרת העניין, בהתאם להחלטת בית משפט, בהתאם להחלטת קצין, בהתאם להחלטת פרקליט, וכו'.

אני לא מדברת על מצב, בו ההפרה קשורה בעברות נלווית. אני מדברת על עבירה שהיא רק הפרת צו.

במקרה של הפרת צו, אם המקרה מאוד פשוט, והפרת הצו היא קלה, יכול להיות שהקצין יסתפק במעצר ושחרור בתנאים מחמירים יותר.

האם במאה אחוז מן המקרים? בחמישים אחוז?

בכל מקרה הוא ייעצר. שיקול הדעת מה ייעשה הלאה, ייקבע בהתאם לרקע. האם יש לו עבר, תיק קודם?

הוועדה מעוניינת להתמקד בהפרת הצו. האם את אומרת כי ברוב הגדול של המקרים של הפרת צו, מתבצע מעצר לצורך חקירה?

מידת העוצמה של הפעילות הנוספת, תלויה בנסיבות הכוללות של העבר והתיק עצמו.

אם אתם לא מסוגלים לתת לי מספרים, אז מדובר כאן על השערה. במקרים הרגילים של הפרת צו, המשטרה פועלת לפי הנחיות, וברוב המקרים נקרא מפר הצו לתחנת משטרה, עובר חקירה, מקבל אזהרה, ומשוחרר לביתו. כשאומרים הרוב, זה לא מספק. אנחנו נזמן עוד ישיבה בנושא הזה. אנחנו ב-2001, ותוכנית: "פלא 2000", תוכנית המחשב, עדיין לא פועלת כמו שצריך.

השר שלכם לא בא הנה כדי לקבל תקציבים למחשוב המשטרה. ואם צריך למחשב דברים אחרים, אני מניחה שזה עובד יותר מהר מהנושאים האלה של הפרת צווים. אני לא הצינור לקבל תקציבים לדברים שצריכים להיות אלמנטריים. אני לא יכולה, בגלל מחסור בנתונים, להביא בפני הוועדה את מספר ההפרות. כל מה שאני יכולה להביא זה את מספר הנרצחות, זה נתון בטוח. בשביל זה אני לא צריכה נתוני מחשב.

אני פחות הייתי רוצה לגעת בסטטיסטיקה ויותר לגעת במהות. המהות היא מידת האינטראקציה של עבודת בתי המשפט מול המשטרה. צריך לבדוק מדוע לעיתים דברים נופלים בין הכיסאות. אני יכולה להרחיב לגבי כמויות הצווים שניתנים, אבל אני מבינה שאת לא רוצה שאני ארחיב על זה את הדיבור, ועל כן אני אצמצם.

הייתי רוצה לקבל את דעתך על הקלות, שלא תמיד מתבססת על ידע או העמקה של השופט, כאשר הוא מוציא את הצו. לכן יש מספר עצום של צווים. השופט נענה כמעט לכל בקשה. זה חוזר לנושא שאנו עוסקים בו רבות, מידת ההתמחות של שופטים ברמה של בית משפט השלום ובית המשפט לענייני משפחה, בכל הנושא של אבחון מסוכנות, כי המהות של הצו היא למנוע מסוכנות ואיום עתידי. לשופט קל לתת צו הרחקה. הוא רוצה להיות בצד הנכון, ושלא יבואו אליו בטענות. כאשר חוזרים עם הפרת צו, מה יכול לעשות בית המשפט שאיננו מיומן, שנתן את הצו כדי להיות בצד הבטוח? אם את חושבת שמספר הצווים הוא גדול מדי, או שהתייחסות של השופטים היא לא מספיק מעמיקה, אני אשמח לשמוע את דברייך בעניין.

לדעתי, חלק גדול מהבקשות לצווי הגנה, לא היו צריכות להיות מוגשות. ניתן היה לפתור את הבעיה בדרכים אחרות, כמו בקשה ליישוב סכסוך. שם מפנים את הצדדים ליחידת סיוע והם מפנים להליך טיפולי ושיקומי. כבר קרה לי יותר מפעם אחת שניגש אלי גבר ואמר: אשתי הגישה נגדי תלונה על שנתתי לה סטירה, ועל כן הוציאו אותי מהבית. אני איתה לא רוצה יותר קשר. אני פוחד ממנה. בזה הסתיים קשר הנישואין לרע, למרות שהיה ניתן לטפל בעניין הזה.

השאלה היא מהן ההנחיות שאתם נותנים לשופטים?

מה שקורה בדרך כלל, הוא שאישה מגיעה לבית המשפט, ויודעת שעל ידי בקשה ירחיקו את הבעל, או שהיא הולכת למשטרה, והמשטרה לעיתים לעניין ולעיתים לא לעניין, תפנה לבקש צו. לי כבר קרה שפנתה איזו גברת בטענה שבעלה עקר את הברז מהמקום, והמשטרה שלחה אותה לבקש צו הגנה. כמויות צווי ההגנה שמוגשות, הן עצומות, מעל ומעבר למה שצריך. שופט נמצא במצב שהוא צריך לשקול האם הוא לא ייתן צו הגנה ויסתכן בזה שהאישה תלך הביתה ויקרה אסון, או שאולי עדיף שהבעל לא יהיה בבית, או שהדירה תחולק, אבל הוא יהיה סמוך ובטוח שלא יקרה מקרה של רצח. זה לא נושא שיש לגביו קריטריונים חד-משמעיים וברורים. בסופו של דבר, שופט לא בוחן כליות ולב. באה אישה לעיתים בשליחות עורך הדין שלה, אשר אומר לה כי הדרך הטובה לקבל גט, היא ללחוץ על הבעל על ידי הוצאתו מהבית, וכך היא תתחיל מעמדת חולשה שלו ותצליח לנווט את הדברים בדרך שצריך. בסופו של דבר, הקלות הזו של הגשת הבקשות לצווי הגנה, צריכה למצוא מענה בדרכים אלטרנטיביות, ויש דרכים אלטרנטיביות. צריך להביא את זה למודעות של המשטרה, וגם למודעות של גורמים סוציאליים וגורמים אחרים, כדי שהבקשות ינווטו בצורה נכונה. אני חושבת שגם בתי המשפט היום יותר מודעים לזה, והם עצמם מנווטים. כאשר באה אישה ומגישה בקשה לצו הגנה במעמד צד אחד, וצריך להתקיים דיון בתוך שבעה ימים, בית המשפט קובע את הדיון במעמד של יחידת הסיוע של עובדת סוציאלית. ההחלטה הסופית ניתנת אחרי שמעבירים את שני הצדדים לעובדת הסוציאלית, שמנסה למצוא פתרון נוסף, מנסה לראות אם יש מקום להרחקה, או שיש מקום לשלוח אותם לטיפול ולמצוא דרך אחרת.

רוב הצווים מופנים לבית המשפט השלום, ואז לא מוצאים שופט בשעה לא שיגרתית.

חלק מהצווים מופנים לשלום, אך לא חלק גדול. בירושלים יש שופטים תורנים במשך כל שעות הלילה והיום. ובירושלים אף פעם שופט שלום לא מטפל בנושא של משפחה. אני לא מדברת על יתר הערים.

עכשיו בואי נדבר על הצד שמעניין אותנו היום. כמה הפרות צווים מגיעות אליכם?

כמעט כלום. אני חושבת שצריך ששופט שמכיר את התיק ומטפל בו, יטפל גם בעניין של ההפרה. יש הליך פנימי.

עד כמה הוא מכיר את הרקע של האישה? שופט נתן צו הגנה ויש הפרה של הצו. האישה פונה אל המשטרה ומודיעה על כך. המשטרה במקרה הטוב פועלת ומאשימה את הבעל בהפרת צו.

בית המשפט לענייני משפחה בנוי באופן כזה שכל ענייניה של משפחה אחת, מגיעים לדיון בפני שופט אחד. בירושלים אנחנו לקחנו, כפיילוט, לטפל גם בעניינים הפליליים של האלימות במשפחה. כאשר מוצא צו הגנה, התיק הולך למשטרה, ובמקרה הטוב, המשטרה פונה לבית המשפט, אך לא תמיד התיק מגיע לאותו שופט שנתן את הצו. השופט שנתן את הצו בבית המשפט לענייני משפחה, מכיר את המערכת המשפחתית בדרך כלל.

את מדברת יותר על צווי הרחקה. אני מדברת על 50% צווים שמגיעים לשלום, ועל כן זה לא רלוונטי.

אני מדברת על מקרים שבהם 100% של המקרים מטופלים בבית המשפט לענייני משפחה, לדעתי כך צריך להיות.

זה רק בירושלים, ובירושלים, לשמחתנו, לא נמצא אחוז מחוץ לפרופורציה, בהשוואה לשאר הארץ.

הבעיה היא מאוד פשוטה. בחוק למניעת אלימות במשפחה, מוחקים את המילים בית משפט השלום, ונשאר בית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט לענייני משפחה לעולם לא יצליח לעמוד בנטל הזה.

אני חושבת ששופט אחד צריך לטפל בכל העניינים של משפחה אחת.

חלק גדול מהמקרים שמובילים לגירושין ולהסכמי ממון ולהסדרי ראייה, הולך לבית דין למשפחה. אנחנו מדברים על אלימות שלפני גירושין, או בעקבות פרידה.

זה לא משנה, זה תמיד הולך לאותו מקום, לאותה מערכת, לאותו שופט שחתם על הסכם הגירושין, ואז הוא מכיר את המערכת העומדת לפניו. אם המשטרה חוזרת לאותו בית משפט שנתן את צו ההרחקה, ונותנת לו כלים לטפל בעניין הפרת הצו, אז הרבה יותר קל לו לטפל בעניין הזה, מאשר במקרה בו המשטרה הולכת לבית משפט השלום, ואומרת כי איזה שופט נתן צו הרחקה.

זה לחלוטין מקובל עלי, אך האם מישהו כאן מאנשי המקצוע חושב שניתן להעמיס על בתי המשפט לענייני משפחה את מה שהיום בית משפט השלום עושה בעניין הוצאת צווים והפרתם? אני חייבת להפסיק את הדיון ולציין, כי היו אתנו לתלמידים מטעם המחוקק הצעיר מבית ספר טשרניחובסקי בבת-ים.

אני חושבת כי כל הנושא של אלימות במשפחה בפן הפלילי, צריך לקבל אפיק נפרד ומיוחד, ואז ייוחד שופט לנושא של דיון בנושא של אלימות במשפחה בתחום הפלילי. לדעתי, צריך שיהיה חוק ספציפי שיתייחס לכל הנושא של אלימות במשפחה בפן הפלילי, שיכניס אותו לסדר מיוחד. בסופו של דבר מי שיטפל בזה היה גוף מיומן ומודרך ומבין בנושא הזה.

אני הייתי שופטת בשלום והגיעו אלי 20-50-60 תיקים שבהם היו מקרי אלימות במשפחה מכל הסוגים. מאוד היה קשה לי לשבת ולומר שעכשיו זאת אלימות נגד אישה, ולא אלימות של חבר נגד חברו, ועל כן אני צריכה שהעונש יהיה מסוג אחר, למרות שהעונשים הם אותם עונשים.

כאשר אישה לא מגיעה לבית משפט להעיד כמתלוננת, זה לא בגלל שלא בא לה, אלא בגלל שהבעל מאיים עליה. השופט בד"כ מוציא צו הבאה ומביא אותה אל בית המשפט בליווי משטרה. היא מגיעה, אך ברור לה שאם היא תגיד מילה מיותרת, סופה יהיה מר, ועל כן היא אומרת שזה לא קרה. לכן אני אומרת שצריך לחקור את הנושא הזה ולתת לו פתרון כולל ויסודי, ולהכניס את זה לתוך מסגרת אחת ממוקצעת. כאשר יהיו למשטרה הפרות צווים, היא תפנה את זה לאותו גוף מיומן ומקצועי שייתן מענה.

את אומרת שהיום המשטרה לא מביאה בכלל נשים לבית המשפט?

היא מביאה את זה לבית המשפט, אך לשופטים שונים במערכות שונות.

מה התוצאה של זה? מה קרה לכל המקרים שהובאו למקום הלא נכון?

אני לא אומרת שזה לא המקום הנכון, אני אומרת שזה המקום הנוכחי שלשם מביאים,וצריך שיהיה אחרת.

אם המודל של ירושלים טוב, אז הנהלת בית המשפט צריכה לקחת את המודל הזה וליישם אותו באופן ארצי. בלי קשר למודל זה, לא ניתן לקבל את ההצעות שלכם ולעשות זאת רק על הנייר. זה לא העניין של העברת סמכויות, זה תקנים, זה שעות, התמקצעות של שופטים, זה נושא שהיום משרד המשפטים ושרי המשפטים לדורותיהם כמו יוסי ביילין, מסרבים לקבל את האלימות כלפי נשים כסוג אלימות שראוי לחקיקה נפרדת ולהתייחסות נפרדת. יש לנו את הוויכוח הזה מנשיא העליון, ברק, ועד אחרון השופטים בשלום. הקימו ועדת שרים לאלימות, ותחת הכותרת אלימות הכניסו תאונות דרכים, אלימות בביה"ס ואלימות במשפחה. אנחנו הצענו במסגרת הרפורמה של בתי המשפט, שהרבה דברים יעברו לשלום, על כן זה הרגע להגיע להתמקצעות של השופטים, ואז כאשר הם יבינו מה זה בן זוג מסוכן, מה זה חרדת נטישה של גבר, עניין הפרידה, עניין המימון, הילדים, ויואילו לבוא להשתלמויות, מה שלא עושים היום, תהיה מלאכת סלקציה וידונו בתיקי אלימות כלפי נשים באופן נפרד, ובאופן מהיר יותר, וכן התיקים יסומנו כך שיחזרו לאותם השופטים שדנו בהם מההתחלה.

אני בינתיים נתקלת בהתנגדות עקרונית, התנגדות תקציבית, כי הרי לא יכפילו את כמות השופטים.

שופטי משפחה הם שופטי שלום.

יש מספר מנויים גדול וראוי. יש בעיה של מיקום, יש בעיה של חדרים, יש בעיה של יחידות סיוע. העניין הזה של להביא את המקרים של בקשת צו והפרת צו בפני בית משפט למשפחה, זה עניין של הפיכת עולם. כנראה שאין די עניין בעשייה הזו, או שישנה התנגדות להבחנה בין אלימות במשפחה לאלימות כלשהי, ואז אני לא מאשימה שוטר, שמקבל ערמה של תיקים, שאחד עוסק בשוד והשני בצלע שבורה של אישה, ומתייחס אליהם באופן זהה. כל עניין אבחון מסוכנות הוא חשוב מאוד. אתה יכול להיות שופט מצויין, אבל אם אין לך את הכלי הזה אתה לא מספיק טוב. במקרים הללו, למשטרה ישנו הכלי הזה היום.

הייתי רוצה להוסיף, כי בחלק גדול מהמקרים שהגיעו לבית המשפט בטענה של הפרת צו, טועני מעצרים ותובעים וביקשו תנאים יותר חמורים, נשלחו אחר כבוד הביתה.

איך את מסבירה את זה?

אולי הגישה לנושא לא נכונה, ואולי אין מספיק התמקצעות. צריכים להבין את האפקט של שוטר שמגיע שוב בפני אולם מלא לבית המשפט, ושוב אנשים משוחררים על הפרות צווים בלבד. צריך לתת את הדין לגבי המדיניות המשטרתית, האם היא צריכה לחזור ולהתדפק על דלתות בית המשפט על בסיס סיומי.

זה לא שייך לסדר הדין הפלילי.

אני יכולה לומר שדברים השתנו והתקדמו.

עדיין יש הפרות לא מטופלות בבתי המשפט.

בבתי המשפט הן מטופלות. היום, לדעתי, הן מטופלות יותר טוב מבעבר, אך לעיתים מוצאים עדיין את הגישה ש זו רק הפרה.

את חוזרת לאותה נקודה. עניין הצווים הוא לא כלי מדויק, עניין ההפרות לא מטופל כמו שצריך, וכשזה מגיע לבית המשפט, אז אין לכם נתונים על התיקים שמגיעים ועל פעילות בית המשפט בעקבות הפרות חוזרות.

לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, לתובע המשטרתי יש אפשרות להגיש בקשה לצו הגנה לבית המשפט. הם לא מנצלים את זה, וחבל. אם היינו מוסיפים סעיף נוסף באותו חוק הקובע שישנה אפשרות לפנות לבית המשפט כאשר ישנה הפרה של צווים, אז אנחנו היינו יוצרים אפיק המגיע לאותו גורם, הרואה שישנה בקשה לצו הגנה שאח"כ הופר. הבעל המפר היה מגיע לאותו שופט שנתן את הצו.

ומה עם כל הצווים הפליליים?

נורית, המספר הגדול של הצווים, הוא המעורר את בעיה.

המספר הגדול ביותר של צווים, הם צווים במסגרת החוק למניעת אלימות. אם יהיה לכם מעסיק כזה, ותשתמשו בו, ותחזרו אלינו עם אותם תיקים, אז לא ידרשו תיקונים גדולים לחוק.

התיקון שצריך מיד, הוא של הגורם הפונה.

סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה אומר: "לבקשת בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, תובע משטרתי, רשאי בית המשפט לתת צו הגנה מפני אדם". כלומר, די בבקשה של תובע משפטי, כדי שבית המשפט יבצע. אני אומרת שצריך לתת לו סמכות, כמו שכתוב, כי לבקשה של המשטרה הוא יכול להגיש בקשה לבית המשפט שייתן צו הגנה. הוא יכול באותה מסגרת להגיש לבית המשפט בקשה בעניין הפרת צו הגנה, וכך הוא חוזר אלינו.

השופטת מתכוונת לא להפריד לסדר הדין הפלילי ולא לסנקציה של שנתיים מאסר, שלא קיימים בחוק. אמנם הפנינו לכך, אך לא הכללנו זאת באופן מפורש בחוק.

צריך אולי להכניס את הסעיף הזה לחוק, ולהדגיש את עניין היישום, כיוון שנשים לא פונות הרבה פעמים בגלל ההתייחסות.

מוצע כאן, שייכנס סעיף לחוק למניעת אלימות במשפחה, המכניס את הסנקציה על הפרת צו, וכן יאמר מי יכול להפעיל את הסנקציה הזו.

האם סנקציה פלילית תינתן לבית המשפט?

זו שקיימת היום. כשהשוטר מקבל את התלונה על הפרת צו ופונה לתובע, והתובע מגיע לבית משפט פלילי על הפרת צו, כאשר קבלת הצו ניתנה בבית משפט אחר, אנחנו אומרים, כי השוטר צריך ללכת עם הפרת הצו לערכאה משפטית בעוון הפרת צו, לא עם משהו אחר.

צריך להיות כתוב בחוק מהי הסנקציה על הפרת הצו, כדי שלא כל שופט יעשה אינטרפרטציה משלו. אם יהיה פרסום על הסנקציה הניתנת על הפרת צו, אנו נראה יותר ויותר נשים אשר פונות ומתלוננות על הפרת צווים.

זה קיים בחוק.

זה קיים בחוק, אבל לא בחוק הזה, וזה לא מגיע לבית המשפט.

אנחנו נתבקשנו להעביר נתונים, ולא לחינם לא העברנו אותם. פשוט לא היו בידינו נתונים.אני פניתי למנהלי כל המרכזים למניעת האלימות במשפחה, ובקשתי להעביר לנו נתונים לגבי הפרת צווים, אבל לא קיבלנו נתונים עדיין. אני רוצה לקרוא בפני הוועדה תשובה, שקיבלתי ממנהלת המרכז לאלימות במשפחה, בבאר שבע, שכתבה את הדברים הבאים: "הרבה יותר קל לנו בבאר שבע להכין רשימה שמית של נשים שהוציאו צו הגנה ובעליהן לא הפרו צווים אלו. באופן גורף אני מצהירה כאן, כי ברוב רובם של המקרים בהם נשים הוציאו צווי הגנה לבני זוג אלימים כלפיהן, הן היו נתונות להטרדות ברמות חומרה שונות למרות צווי ההגנה, החל מהטרדות טלפוניות, מעקבים אחרי אנשים בבית ומחוץ לבית כולל בעבודה, הפניית שליחים לנשים, לקלל ולאיים במהלך ההטרדה, כניסה בכוח לדירה, לקיחת ציוד מהדירה שפוגע בחיי המשפחה ועד לפגיעה פיזית ממשית באישה. יש לציין, כי אנו מוצאים עצמנו פונים פעמים רבות למשטרה בעקבות דיווח כזה של נשים בחדר הטיפולי...". היא צירפה מכתב דוגמא לזה: "בידינו מכתבים רבים נוספים. נוכל להציגם בכל עת תוך השמטת שם האישה מסיבות אתיות...". אחת הבעיות שמתגלות פה, היא שאין להם נתונים. בירושלים ידוע על ארבעה מקרים של הפרת צווים, ברמת גן מדובר על מספר דומה, הנתונים האלו וודאי לא משקפים את התמונה האמיתית בשטח. ישנה תחושה של חוסר טיפול בנושא, ישנה תחושה של פחד גדול.

כמה מהנשים שהוציאו צו הגנה, נמצאות בקשר אתכם? האם המרכזים מעורבים בכל העניין? האם המרכז בדרך כלל מעורב בהוצאת הצו?

אני לא יכולה לומר בצורה ברורה. הרעיון שלנו היה בזמנו, שפיזית אין ליווי בהגשת התלונה, אלא במקרים מאוד חריגים, אבל יש הרבה מאוד עידוד וטיפול להעצמה של האישה לפני הגשת הצו. אני מעריכה שרוב הנשים שמגישות תלונות נמצאות בקשר עם שירותי הרווחה.

השאלה היא האם היעדר תלונות על הפרות, היא משום פחד של האישה? האם העובדה שהיא לא פונה, זה משום שכאשר היא פונה אין טיפול כראוי בבעיה?

יש בהחלט נשים שהגישו בעבר תלונה, ולא טיפלו בה כראוי. פה הערכת המסוכנות שדיברת עליה, היא מאוד חשובה. הרבה פעמים שוכחים לעשות את השלב הנוסף של הערכת מסוכנות אחרי הוצאת צו הגנה, ושוכחים שוב לעשות את זה כאשר האישה מגישה תלונה במשטרה והבעל מוזמן למשטרה ולא נעצר, או נעצר לכמה שעות, ואז הוא חוזר הביתה. הערכת המסוכנות צריכה להיעשות גם בשלב הזה. לעיתים עצם הבאתו למשטרה והצגת העונשים בפניו, הם דווקא מצבים שיכולים לסכן את האישה יותר. יש מצבים בהם הנשים לא מתלוננות, כיוון שהן מפחדות. יש מצבים בהם הפרת הצו היא בהסכמה, במרכאות, ואלו הם גם חלק מהמקרים בהם האישה לא תגיש תלונה.

תסכימו איתי, כי יש מקרים בהם צו ההרחקה עובד. הבעל מורחק ולאחר זמן מה מבקש לחזור הביתה והאישה מסכימה.

שאלת קודם לגבי טיפול בנשים לפני הוצאת צו. יש נשים, שמגיעות אחרי הוצאות הצו, ויש נשים שמגיעות לפני הוצאת הצו, ואז עושים איתן את הערכת מסוכנות וחושבים יחד איתן, האם צו הרחקה, במקרה שלהן, יהיה הגורם המספיק עבורן. החוליה הנוספת החסרה, היא הפניית הגבר לטיפול. אנחנו יודעים, שגבר בשעת הוצאת צו נמצא בתקופת משבר המתאימה מאוד לתהליך טיפולי. לטיפול יש שתי מטרות, האחת היא ללוות אותו בתהליך ההרחקה, על מנת לאפשר לו לראות מה ניתן לעשות כדי לשקם את החיים הזוגיים. מטרה נוספת היא לעשות את הערכת המסוכנות הנוספת, לדעת מה קורה לו בשלב הזה, באיזו מידה הוא מרגיש שהוא נדחף למקום שאין ממנו חזרה, והאופציה היחידה היא לרצוח את האישה.

האם יש אופציה לבית המשפט בשלב של צו הגנה לחייב טיפול?

יש אופציה כזו, יש לנו היום יחידת סיוע, היושבת ליד בית המשפט, ובה יושבים אנשי סיוע בתחום הטיפולי. אנחנו בדרך כלל מזמנים לדיון עובדת יחידת הסיוע. מפנים את הצדדים ליחידת הסיוע, והיא זו שמנתבת את הנושא לכל מיני גורמים טיפוליים. הרבה פעמים זה ניתן בתוקף של החלטה, אם זה מתבקש, או שזה נקבע על ידי הסכמה של הבעל.

גם כאן אין לנו הנתונים המדויקים.

עדיין, יש יותר מדי מקרים שבהם, דרך בית המשפט, מפנים את האנשים ליחידת הסיוע לתהליך גישור. צריכים להבין שסוגיית הגישור בין שני בני הזוג, שיש ביניהם אלימות, היא לא מתאימה.

אני מסכימה איתך, אך אני רוצה להגיד שלא כל מקרה מועבר לגישור ביחידת הסיוע. יש הרבה מקרים בהם הגישור הוא חיובי, כי במקום פסק דין המוביל לגירושין ולפירוק הזוגיות, מצליחים להביא את הצדדים לעמק השווה.

אני מברכת על החלטת יו"ר הוועדה לקיים דיון בנושא הזה. אני חושבת שצריך לדון על עניין רחב יותר, והוא כבוד בית המשפט. אם אזרח מפר צו ומבזה את בית המשפט, ובית המשפט לא מגיב לזה, אין סיבה שאזרח מן השורה, ירגיש שהוא צריך לכבד את בית המשפט. כאשר אני העליתי את הנושא הזה בפגישה שהיתה לי עם כבוד נשיא בית המשפט העליון יחד עם מנהל המכון להשתלמות שופטים, נשיא בית המשפט העליון, תיאודור אור, ומנהל בית המשפט, השופט ארבל, אמרתי ששמעתי באיזו השתלמות מושג שנקרא הפרה בוטה. אני ניהלתי מקלט לנשים במשך שש שנים, וידעתי שאם אני רוצה מנהיגות, ולנהל את המקום בצורה מסודרת, אז צריך לעמוד מאחורי הכללים שנקבעים. אומנם שופט לא צריך לפעול כמו רובוט בשלב של הכרעת הדין, אבל ברגע שהשופט מקבל החלטה ומטיל צו, אני מצפה לאמון בתוך מערכת המשפט. בן אדם שמפר צו, צריך לשלם מחיר. אני מחזקת את שאלתה של ח"כ דיין בקשר להתמקצעות השופטים. הוצאתי מכתב בהול לנשיא בית המשפט העליון והעתק לשופט תיאודור אור, בנושא של הצורך בהכשרת השופטים למען מערכת השיפוט כולה.

אישה שעומדת להירצח ופונה אלי, אני שולחת אותה למקלט. המקלט הוא רשת הביטחון לכשל של חברה, האומרת, האישה תשב במקלט במקום שהבעל יהיה סגור או מאושפז בבית חולים לחולי נפש.

את בעצם אומרת שהמשטרה צריכה לפנות עם כל תיק של הפרת צו לבית המשפט. אם כך יהיה הדבר, יצטרכו להקים עוד חמישה בתי סוהר, כדי להכניס את כל הגברים.

אני רוצה לומר, כי צריך לראות את המומנטים של צו הרחקה מקונטקסט הרבה יותר רחב מאשר במצבים אחרים. פה מדובר על אלימות בין בני זוג, יחסים אינטימיים, התנהגות אובססיבית, לכן המערכת הטיפולים חייבת לטפל ולתמוך גם באישה. אני רואה אותנו כסוכנים שדואגים לכך שהגבר לא יפר את הצו, מעצם העובדה שהוא מגיע לסדנא של שלוש שעות כל שבוע, מעצם העובדה שיש לו מטפל צמוד, ובמקרים היותר חמורים ישנו בית נועם בתנאי לינה.

מה עושים כאשר הגבר שהופנה לטיפול הפר את הצו?

לנו אין אפשרות חוקית לעשות שום דבר. אין שום חוק האומר, שצריכה להיות חובת דיווח.

הם לא מוכנים אפילו להכניס סעיף של חובת דיווח על חשד סביר שהייתה אלימות.

יושבת כאן מנהלת מקלט לנשים מוכות, שאותו עזבה הבוקר אישה שבעלה הפר במשך חצי שנה צווי הגנה, והופנה מספר פעמים לבית נועם. הוא נמצא היום כבר שלושה שבועות בבית נועם, ושם יודעים בבירור שהוא מפר צווים. לדעתי זה כשל של המערכת, כיוון שהמערכת בפעולה זו נותנת יד להפרת צווים. ח"כ דיין מה את מציעה?

אני מציעה חובת דיווח.

במידה שאנחנו יודעים על הפרת צו, אנחנו מוציאים את הגבר מאותה קבוצה טיפולית, כיוון שהתנאי לטיפול הוא קודם כל קיום חוק.

נניח שהאישה לא נמצאת בטיפול או שהיא אינה מדווחת, לא ניתן לעשות דבר. להוציא את הגבר מהמסגרת הטיפולית זה לא פשוט, אבל המטפל צריך להתייחס לעובדה שהוא הפר צו. גם כאשר שני בני הזוג מפרים צו בהסכמה, אנחנו מיידעים את האישה, כי גם היא מפרה צו. אנחנו מעודדים אותם במקרה כזה לפנות לבית המשפט ולבקש הפסקת צו.

לדעתי, צריך בית המשפט להטיל חובת טיפול. אם בית המשפט יטיל עליכם את חובת הדיווח על הפרות, אולי יהיה לכם יותר קל.

חובת הטיפול על ידי בית המשפט לא מיושמת.

הייתי שמחה אם הייתם מציעים להוסיף חובת דיווח בעניין הזה. אומנם אין חובת דיווח, אבל יש אופציה לבית המשפט לחייב טיפול.

בית המשפט יכול וצריך גם לחייב שידווחו לו, אם יש טיפול או שהוא הופסק. כל הנושאים שהעלו פה, כולל הערכת מסוכנות, זה התפקיד של פקיד הסעד, כאשר הוא מגיש את התזכיר לבית המשפט. בית המשפט יכול לבקש את התזכיר בעת הוצאת צו ההגנה. בתזכיר צריכה להיות הערכת מסוכנות, בעזרתה ניתן לראות אם יש טעם לטיפול.

הפתרון הוא בשלב אחר מהשלב עליו אנו מדברים. אנו יודעים, שהתהליך הוא כזה שאישה הולכת ומגישה תלונה במשטרה, ואחר כך היא מגישה תלונה בנעמ"ת ומבקשת צו, ומקבלת צו ללא שום התייחסות לתזכירים. לעיתים רחוקות, הבעל, תוך כדי הוצאת הצו, מקבל גם הפניה לטיפול. גם על זה לא הצלחתי לקבל נתונים. אני מניחה שמדובר באחוזים מעטים מאוד. אני מציעה שנבדוק את המצב בו האישה פונה לאחד מן הארגונים, ותוך כדי טיפול ישנה הפרה של הצו. השאלה היא, האם עובדי הרווחה, שיודעים שהאישה בסכנה, מעודדים אותה להודיע למשטרה. אם כאשר מעודדים אותה לא קורה שום דבר, אז מה קורה הלאה?

אני אגיד לך מה קורה. הרבה גברים מפרים צווים על ידי כך שהם מגיעים למקלט, או לבית הספר של הילדים. אז קוראים למשטרה והיא מובילה אותו לתחנה מרכזית, ומבקשת שיסע לביתו. הרבה פעמים לא מזמינים אותו אפילו לחקירה נוספת. אני יכולה להגיד ש- 99% מהגברים של נשים המגיעות למקלט, כן מובאים בפני שופט, אבל לא מחוייבים באיזו מסגרת טיפולית. אני חושבת שזה מאוד חבל, כי זו כן דרך להגיע לגברים אלימים.

ואם המערכת המשפטית תחייב את זה לעיתים יותר קרובות, יש לאן לשלוח אותם?

יש שרותי רווחה, יש מרכזים למניעת אלימות.

אנחנו פונים לבתי המשפט, ומבקשים לבחון את האפשרות לתגבר את מספר חייבי טיפול. לי היה הרושם שיש בעיה של מקומות.

חייב להיות דיווח.

אני לא בטוחה שצריך להיות דיווח. מבחינתי, אם בית המשפט מוציא את הצו, אז הוא גם האחראי על הצו. האקט של הוצאת צו הגנה, נחשב כאקט חד פעמי. נכון שיש דיון במעמד שני הצדדים תוך שבעה ימים, אבל מבחינת המהות זה אקט חד פעמי. אני חושבת שהאקט הזה צריך להיות אקט מתמשך. אבחון מסוכנות זה דבר שמתמשך ומשתנה. יכול להיות שצריך לקבוע, להזמין את הצדדים בכל מקרה של הוצאת צו, תוך שלושים יום.

אבל אם היא מפחדת ממנו ותגיד לפני בית המשפט שהכל בסדר?

אז אולי לשם כך, ננצל את יחידות הסיוע.

לצו הגנה יש זמניות, אשר מטרתה היא לתת לאישה הגנה בתקופה קצרה בה יכנסו להליך המקובל. בית המשפט לא יפתור את הסכסוך. הסכסוך ייפתר על ידי כתב אישום ומשפט.

כאשר נחקק חוק למניעת אלימות במשפחה, היה די ברור שהוא לא מתאים לכל סוג של אלימות, ולא מתאים לכל הגברים האלימים. זאת אומרת שצריך להיות אבחון לפני הוצאת הצו, אשר יקבע, האם הגבר הזה הוא שומר חוק, האם הוא יקיים את צו ההרחקה או ההגנה, או שהוא לא יקיים. מי שיכול לעשות את האבחון הזה, זה עובד סוציאלי. חשוב מאוד שהשופטים לא יקבלו כל פנייה של אישה. צריך לתת צו הגנה זמני לשישה ימים, ובינתיים לבקש תזכיר שבו יהיה אבחון כזה. אם המסקנה תהיה כי הגבר לא יקיים את צו ההגנה, צריך לפנות להליך פלילי.

התלונה צריכה להיות מוגשת בכל מקרה.

אבל היא לא מוגשת, נשים מפחדות.

האידיאל שלנו, הוא שצווי הגנה והרחקה יהיו כלי זמני, ולא פתרון בפני עצמו. בחודשים בהם תקף צו ההגנה, צריך להתקיים הליך של התלונה, התביעה והמשפט. כאן אנו מתחברים לחוק אחר של קביעת לוח זמנים להליכים. לפי מה שאת אומרת, האישה תקבל צו זמני לשבעה ימים, ובתקופה זו יתקיים ההליך. לדעתי, בשבעה ימים המערכת לעולם לא תוכל להגיש תזכיר רציני. היה רצוי שיהיה חומר אשר אומר כיצד לנהוג במקרה של הפרה. הפרה היא תמרור בעייתי. הייתי רוצה שבמקרים חמורים בהם ישנה הפרה, המשטרה תתייחס לזה באופן חמור. בהפרה חוזרת, אני הייתי מציעה להפעיל את הסנקציה של מעצר, במהירות.

מה שאני שומעת היום, מזכיר לי את העבר בו היה קיים קצין סכסוכי שכנים ושלום בית. אני מבקשת לשמור על ההבחנה בין הצעדים הטיפוליים, ובין המישור הפלילי. אנחנו מדברים כאן במישור הפלילי, בו ישנם דברים מאוד ברורים לעשות. לדעתי, צריך לתגבר את התקנים במשטרת ישראל, במדור של נורית זיו, שיטפלו בתיקים קריטיים. זה אומר שמהרגע הראשון צריך לסמן תיקים כאלו כתיקים מסוכנים.

זה לא הנושא של הישיבה היום.

הנושא היא הפרת צווים. אנחנו הולכים עם הפרת צווים מול תביעות משטרה, וחוזרים מתוסכלים מבית המשפט. היום הופיעה כותרת: "בעל איים בבית משפט לרצוח את אשתו, והוא שוחרר...". צריך לתגבר את המעצר עד תום ההליכים. אסור לנו לנהל משא ומתן על אכיפת החוק. אני מבקשת שלא תצא מהוועדה הזו מסקנה כי יש עודף צווים.

ביקשתי חוות דעת בשאלה האם הצווים ניתנים בשיקול דעת.

אני מדברת על חובת מעצר עד תום ההליכים, מבלי להשתמש בכל חלופות המעצרים. כולנו יודעים שהבעיה היא במישור הפלילי, בחוק המעצרים. ברגע שמישהו מפר צו, הוא מראה כי שום דבר לא יכול לעצור אותו. כל צו אחר, הוא חתיכת נייר. במקרים המסוכנים, אנחנו משתמשים בצו רק כדי שנוכל לארוב לגבר, ולחכות להפרה הראשונה שלו.

מי זה אנחנו כאן?

אנחנו, אלו מקומות שבהם מטכסים עצה במקרים בהם יודעים שזה חמש דקות לפני רצח. אני מדברת על שיתוף פעולה בין המשטרה לארגונים למניעת אלימות. אנחנו יחד, עושים את הפעולה.

אז פתרת את הבעיה.

לא פתרתי את הבעיה.

אם יש לך שולחן של צוות המסדר את העניין הזה, פתרת את הבעיה.

המקרים המדוברים, אלו היו מקרים של גברים שהשתחררו ממאסר. אז ישבנו יחד, כי ידענו שיכול להיות שתהיה כאן הפרת צו, ואנו חייבים להכין את האינפורמציה למקרה של הפרה. באלפי מקרים אחרים אין לנו את השולחן המשותף הזה.

יש לי הרגשה, כי הקלות שבה מוציאים צו, לא נמדדת מול הקושי של ההליך, כאשר יש הפרה של הצו.

אני רוצה לומר דבר נוסף על בית המשפט בירושלים. משך זמן השיפוט הארוך ביותר, הוא בבית המשפט בירושלים.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, לא מטפל בכל מקרי האלימות במשפחה. הוא אפילו לא מטפל ב- 10% מהמקרים. אין לנו כוח אדם, ועל כן אנחנו לא מתיימרים לטפל בכל התיקים. אנחנו מקבלים מספר קטן של תיקים, מתוך כלל התיקים של אלימות במשפחה. רוב התיקים מגיעים לבית משפט השלום. אנחנו בפיילוט שלנו, רוצים לבדוק אם ניתן לתת טיפול מהיר, ולחפש דרכים לטיפול מהיר ולצורכי ענישה. אם תערכי סקירה, ותבדקי את מה שקורה עם התיקים האלה, לעומת כלל התיקים של בית משפט השלום בירושלים, תוכלי להגיב.

זה כמו בית דין רבני הלוקח מספר מצומצם של תיקים, ונותן עדיפות לתיקים בהם יש מרכיב של אלימות. אני רוצה לסכם, ולבקש מדפנה שאם היא חושבת שיש מקום לתיקון, שתעביר את זה אלי.

אנחנו, נעמ"ת, נגיש לך הצעת תיקון שעיקרה לבודד את הפרות הצווים המיוחדות האלה, שמוצאים מחשש לפגיעה בבריאותו של הנפגע, מצווים אחרים.

מה זה הפרות צווים מיוחדות? כל הפרת צו היא פרוז'קטור, ולא נורה אדומה.

צריך לבדוק האם המפגש הראשון של בני הזוג עם בית המשפט, כאשר באים לבקש צו, הוא ממצה את כל מה שאפשר. אולי ניתן לחזק כאן משהו בתקנות. בעניין של הפרת צווים, ההנחיות של המשטרה הן טובות מאוד, אך יש לנו בעיה של מספר התלונות על הפרה. זה מתחלק בין נשים שלא מתלוננות בגלל פחד, ובין נשים שלא מתלוננות כיוון שהן יודעות, כי מערכת המשפט לא מטפלת באופן יעיל בהפרת צו, ועל כן חבל על המאמץ. אנו מבקשים ממרכזי הסיוע, לסייע במצב של הפרת צו, לאישה, אשר מפחדת להגיש תלונה. המשטרה גם כן צריכה להתארגן ולהעביר לבית המשפט מידע שבית המשפט לא יודע. השאלה היא, האם כאשר התובע המשטרתי מגיע לבית המשפט, ומעביר את החומר, ישנו בזיון לבית המשפט.

אני רוצה לומר כי, קודם כל לא מגיעים אלינו. דבר שני, הם פונים עם הבקשה שלהם לבית המשפט לשלום. במקרים היותר פשוטים, ניתן ללכת לאפיק של בית המשפט במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, אבל זה לא מונע הליכה באפיק הפלילי. רוב העניינים יכולים להיפטר במסגרת חוק בית המשפט לענייני משפחה.

אנחנו ננסה להגיע לזה. אני מבקשת מכל הנוכחים להעביר אלי הצעות לתיקון או לחקיקה.


מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא: רצח נשים בישראל
הצעות לסדר היום של חברי הכנסת נ' לנגנטל 4980, ר' מלול 4984

הכנסת החליטה בישיבתה מיום רביעי, ז' בחשוון התשס"ב – 24 באוקטובר 2001, להעביר הצעות אלה לוועדה לקידום מעמד האישה, לדיון והסקת מסקנות.
הוועדה דנה בהן בישיבתה מיום ו' בחשוון התשס"ב – 23 באוקטובר 2001. בישיבה זו השתתפו נציגו המשרד לביטחון הפנים, וארגוני נשים.
הוועדה שמעה את דיווח נציג המשטרה על רצח אישה על ידי בן זוגה בדקירות סכין, ואלימות קשה כלפי נשים: הן הכאת אישה בידי בן זוגה באמצעות פטיש, והן ניסיון אונס בשרותי תחנת הרכבת בתל אביב.
הוועדה התרשמה שנקודת התורפה בהגנה על נשים הנתונות לאלימות, קשה עד כדי רצח מצד בעליהן, נמצאת במערכת המשפט במקרים בהם הבעל משוחרר מן הכלא בתנאים מגבילים. נראה, כי בתי המשפט אינם מודעים לסכנה בה נתונה אישה שבעלה משוחרר ממאסר בגין אלימות כלפיה.
הוועדה קיימה שני דיונים נוספים בנושא, ביום י"ט בחשוון התשס"ב – 5 בנובמבר 2001: האחד התייחס ספציפית להפרת צווי הרחקה המוצאים בגין אלימות ומופרים על ידי בעלים. הדיון השני התמקד ספציפית במקרים האחרונים של רצח נשים.

1. לנשים הנתונות לאלימות, לפרוץ את קשר השתיקה, ולדווח על אלימות בני זוגן כלפיהן.
2. למשטרה, להגביר את ההגנה על נשים שבעליהן שוחררו ממעצר בתנאים מגבילים.

הוועדה פונה לנשיא בית המשפט העליון בבקשה להיפגש, במטרה לבחון הכשרת שופטים למודעות לסכנה האורבת לנשים מוכות, שבעליהן בשחרור ממאסר בתנאים מגבילים.

לזרז את הטיפול בבעלים אלימים המפרים צו הרחקה, במקרים של תלונות נשים הנתונות לאלימות מצד בני זוגן, על הפרת צווים.

להנחות את העוסקים בטיפול בנשים הנתונות לאלימות, ובנערות במצוקה, לעודד אותן להתלונן במשטרה על אלימות כלפיהן, כדי למנוע את הרצח הבא.
להפנותן לטיפול במרכזים לטיפול באלימות.

לקדם חקיקה שתחייב הפעלת עונש מינימום בעבירות מין, על ידי מאסר בפועל, לפחות חלקית.
לבקש מפרקליטת המדינה להעביר לפרקליטויות המחוזיות, בקשה לבחון היטב שחרור מוקדם בתנאים מגבילים של בעלים אלימים, לאור הסכנה האורבת לנשים הנתונות לאלימות.

הוועדה מניחה מסקנותיה על שולחן הכנסת ומבקשת מהשר לביטחון הפנים, שר העבודה והרווחה, ושר המשפטים, לדווח לה תוך שלושה חודשים על התקדמות בביצוען.

ירושלים, י"ט בחשוון תשס"ב (5 בנומבר, 2001).


תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.

הוועדה ננעלה בשעה 13:10