פרוטוקולים/מעמד האישה/3186




2
הוועדה לקידום מעמד האישה
9.5.01

פרוטוקולים/מעמד האישה/3186
ירושלים, י"ד בסיון, תשס"א
5 ביוני, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 119
מישיבת הועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, ט"ז באייר התשס"א (9 במאי 2001), שעה: 10:00

חברי הוועדה: היו"ר – יעל דיין

נחמה רונן

דפנה גורן עוזרת יועץ כלכלי, משרד ראש הממשלה

מנחם וגשל מ"מ מנהל אגף תקון, משרד העבודה והרווחה
ברוך יפה נוף מנהל מחלקת תקציבים ברווחה, משרד העבודה והרווחה
חיותה שנאבל משרד העבודה והרווחה

מירב שביב רפרנטית תחום עבודה ורווחה, אגף התקציבים,
משרד האוצר
יעל אנדורן אגף התקציבים, משרד האוצר

אורית עירון מנהלת המרכז למניעת אלימות במשפחה, נעמ"ת

יפה פרנק יו"ר הפרוייקט למניעת אלימות במשפחה, הדסה ישראל

לאה אהרונוב מועצת אירגוני נשים
שרלוט גייטסקל נציגת ועדת הבריאות, מועצת אירגוני נשים

אירית אומנית מנהלת, המקלט לנשים מוכות, חיפה

רות רזניק מנהלת, עמותת ל"א

חיה ליאונוב יו"ר, פורום מנהלות מקלטים לנשים מוכות

טל קורמן יו"ר, איגוד מרכזי הסיוע

דנה גורדון

דרורה רשף

קיצוץ תקציב מובטח של 25 מיליון ₪ למאבק באלימות נגד נשים.


קיצוץ תקציב מובטח של 25 מיליון ₪ למאבק באלימות נגד נשים

אנחנו מקיימים היום ישיבה של שעה אחת ואני מגבילה את הזמן בעיקר משום שזו ישיבה חוזרת. בסרט הזה כבר היינו והיינו יותר מפעם אחת. אני חייבת להעלות שוב את הנושא. הנושא הזה כבר סוכם, הנושא הזה הוחלט, הנושא הזה הובטח, הנושא הזה תוקצב. אני מדברת על אותם 25 מיליון מפורסמים שהם מחצית הסכום של 50 מיליון שהובטחו בהתחלה ועכשיו אנחנו שומעים – ואני מניחה שנקבל על זה אישור, לפחות לגבי ההשהיה – שחלק מהקיצוצים של תוספת התקציב לעבודה ורווחה, שהיה בסדר גודל של 100 מיליון והיה מיועד לנושאים שונים, אלה הם ה 25 מיליון "שלנו" במירכאות, אלה שהובטחו, סומנו ונצבעו בהתאם להסכמות והבטחות שהיו לנו.

כפי שאמרתי, נעשה ישיבה קצרה של סבב אחד. בפתח הדברים אני חייבת להביע את הצער והזעזוע המוחלט של כולנו על הרצח בתקוע הבוקר. זה הפך להיות לחם חוק, אבל בשום אופן אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. מי שלא יודע – שני נערים נמצאו חבולים, נרצחו, יצאו לטיול בתחום של כמה מאות מטר ממרכז הישוב תקוע. לא חזרו הביתה. סרקו אחריהם, מצאו את הגופות שלהם במערה עם סימני דקירה וחבלה חמורים וסקילה. מה שבעינינו נראה תמיד הגרוע מכל. זה תום הלב, תום הנפש, הגיל הצעיר, האינוסנטיות, החפות המוחלטת, ש"חוטפת" את הדברים. אז לא משנה מה הנושא על סדר היום, אני חושבת שחייבים בכל ישיבה או התכנסות להעלות את זה ולהעלות את זה בצער עם כל מה שמשתמע מכך. מבחינתי – בתקווה שלא יקרו מקרים כאלה ובתקווה או באמונה שיש מוצא אחר. בינתיים השתתפות, כמובן, בצער המשפחות ובצער הישוב תקוע.

לחזור לנושא שלפנינו, אני חושבת שלכל מי שיושב כאן מיותר בכלל לדון בזה מבחינה של איך זה קורה. אנחנו פשוט שואלים: איפה הכסף, מתי הוא יגיע?

נוסף לזה, ראיתי העתק, הייתי מכותבת לעותק של מכתב של המקלטים, שפונה ביחס ל 3.6 מיליון שקל שהובטחו ואם לא נקבל את כל הסכום של ה 25 מיליון שקל, , אז בבקשה תנו לנו 5 מיליון או תנו לנו את הסכום הזה. אני מאד מבקשת: אנחנו עובדים עבודה משותפת. כשצריך -הפעלת לחץ וכשלא צריך אז שיתוף פעולה. אני אומרת את זה כיו"ר הוועדה: אני רואה בעין מאד לא יפה פניות "פרטיות" במירכאות לחלק מהסכום. אם כך, אז תעבדו לבד. אז אתם לא צריכים את הכנסת ואתם לא צריכים את הוועדה. תעבדו לבד. תפנה טל ותבקש את המיליון פסיק משהו, תגיד: בסדר, חבל מאד שקיצצו את ה 25 מיליון, אבל אני מבקשת את שלי. יפנו המקלטים ויגידו: בסדר, לא יקבלו אלה ואלה, אבל תנו לי את ה 3.6 מיליון שלי. אני רואה בזה אי תקינות. אם מישהו רוצה להעיר על זה אחר כך, בבקשה. אני לא מונופוליסטית במובן שהכל יעבור דרכי, אבל כוחנו פי אלף יותר גדול כשאנחנו עובדים ביחד.

היה לנו אותו סיפור עם מרכזי סיוע בפעם שעברה. הולכים ישר לראש הממשלה ולשר האוצר ונשארים עם פחות ממה שנשארים כאשר אנחנו עובדים בצורה מרוכזת, בהסכמה ובחלוקה נכונה של התקציבים. אין כאן אף בן או בת יחיד/ה ואני אומרת את זה בלשון ברורה לגמרי. יכול להיות שלפעמים נגיע למסקנה שיש קדימות לנושא מסוים ואז ננסה לדחוף אותו לחוד, אבל כאן אני מבקשת מכולם לתת גיבוי להבטחה - שאנחנו דורשים לקיים אותה – של ה 25 מיליון. זה לא שמקלט במצוקה או מקלט ערבי נוסף פחות חשוב ממרכזי סיוע. ההתאמה של תקציב המקלטים לא יותר חשובה ממרכז קשר הורים-ילדים.

יחד ניסחנו, בחנו, עבדנו על התקציב הזה, הצטערנו כשזה ירד ל 25 מיליון. אל תעשו כאן "לובים" פרטיים, אלא אם כן תגידו לי: תודה רבה, לא צריך את התיווך שלך. אני אומרת את זה בלשון חברית סביב השולחן הזה. זה מעמיד אותי במצב מאד לא נוח, שאני מובילה את הדרישה על כל הקופה ובאים ואומרים לי: תשמעי, אלה הסתפקו בקטע שלהם, אז אולי נתחיל בזה. ברגע שפירקנו את כל הקופה לגורמים, ההפסד הוא של כולנו ופשוט חבל.

שאלה מופנית לאוצר. שאלתי בשעתו את שר האוצר, הוא אמר: כן. ה 25 מיליון נכללים בתוספת של 100 מיליון. זה לא מענייני. מה משרד הרווחה מקבל בכל הסכום, לא מענייני. ענייני בקטע שהובטח לנו. אני רוצה להוציא גינוי מכאן לכל המחשבות שזו היתה הבטחת בחירות, מאחר והיא אושרה על ידי ראש הממשלה שרון, שאמר שכל מה שהובטח הוא יקיים וגם נראה מחויב לגמרי לנושא הזה. לכן אני רוצה להתעלם מהערות הלוואי.

ביררנו בינתיים גם מה קרה לשישה מיליון ₪ שהובטחו בפריסה שנתית של ארבע פעמים שש לנשים במגזר הערבי, על ידי ראש הממשלה הקודם, עם אישור של הממשלה הזו. כשהיו המהומות והאירועים בצפון הוקצה תקציב של, נדמה לי, ארבעה מיליארד פרוס על ארבע שנים. מתוכו, הסכום האדיר של עשרים וארבעה מיליון לקידום נשים וטיפול בנשים במגזר הערבי, פרוס על ארבע שנים. כל זה היה כבר לפני יותר מחצי שנה. אנחנו מחפשים גם את השישה מיליון האלה. נפגשתי עם מנכ"ל ראש הממשלה והוא אמר שהוא יודע על הדבר בכללו, הוא לא ידע על התקציב לנשים, זה נמצא בידיו של משרד ראש הממשלה. אנחנו מחכים לתשובה.

זאת אומרת שיש לנו עשרים וחמישה מיליון שהלכו לאיבוד בנתיבות תמוהות ובנסיבות תמוהות ויש לנו עוד שישה מיליון, שלא דרך משרד העבודה אלא דרך משרד ראש הממשלה, שגם כן לא הגיעו ליעדם, בלשון המעטה.

אני אבקש קודם כל מהמשרדים להתייחס. אנחנו במצוד אחרי הכסף שהובטח פעמיים, אושר וכל מה שצריך ומנסים לראות איך אפשר שהוא יגיע ליעדו. הנייר הזה זה הפירוט שהוסכם עליו, בשעתו. אולי נשמע קודם את משרד הרווחה ואחר כך את משרד האוצר.

אני לא יודע מאיפה להתחיל, כי כמו שאת אומרת, אנחנו חוזרים על הישיבה הקודמת שהיתה בעניין. החשיבות של הנושא ברורה וידועה. הנושא התקציבי, לאחר שהובטח ברמה העקרונית, ישבנו עליו בתוך המשרד לפי החלטת המנהל הכללי ועשינו איזושהי צורה הכי נכונה של חלוקה שלו. יש כאן את הרכיבים. אני חושב שאין טעם כרגע לעבור על הרכיבים אחד אחד.

לא. זה אושר והוסכם.

נכון. זה הובא אחר כך לוועדה. אני מניח שלמירב שביב יהיה מה לומר לא לגבי החשיבות – או אי החשיבות – של הנושא הזה, אלא על המצב שכרגע נוצר. אני מציע לשמוע אותה, כי הוויכוח כאן הוא לא על חשיבות הנושא הזה. אני מניח שהוויכוח יהיה על הנושא הזה בקונטקסט הרחב של הנושאים האחרים ואני מציע לשמוע אותה. על החשיבות של הנושא הזה אני מבין שאף אחד לא מתווכח.

האמת היא, שאנחנו כבר מעבר לעניין של חשיבות. אנחנו נמצאים במצב - שנמשך כבר יותר משנה אחת – שכל שנה אנחנו פותחים מחדש את אותם דברים וטיפין טיפין הדברים שמובטחים - לא משנה אם זה היה בשנה שעברה המקלט החרדי וכו'. אז כל שנה – תפסנו את העניין – אנחנו צריכים להתקדם בשלבים וללחוץ בכל שלב כדי שנקבל את המינימום. מבטיחים או יש תוכנית בין משרדית ל 90 מיליון, מקבלים מזה בקושי 12 עם matching מהמשרדים, לדברים ספציפיים. שוב, הכל מסומן. בחיים הוועדה הזו לא בקשה תקציב שלא היה מפורט ומסומן. אף אחד לא יבוא בשמנו ויגיד: אנחנו צריכים חמישים או מאה מיליון ונפתור את בעיית האלימות. תמיד הכל תוצאה מדיונים מפורטים.

לכן, הסיפור הוא לא של החשיבות, אלא השאלה לגבי משרד העבודה – ותכף נגיע לאוצר – יש הסכמה מוחלטת על זה. אני מניחה שחלק מן הדברים הם בהליכים של הוצאה לפועל. אנחנו נמצאים במחצית שנת התקציב, אנחנו מדברים על תקציב של 2001. אני רוצה פשוט לדעת האם אכן זה היה חלק מהתוספת של המאה מיליון וכל המאה מיליון לא ניתנו והאם בתוך המאה מיליון, לפחות שם – ועל זה יהיה המאבק – אנחנו בעדיפות. האם אנחנו בעשרים וחמישה הראשונים או האחרונים בתוך המאה מיליון?

אני יודע לענות בוודאות על השאלה הראשונה, אני פחות יודע לענות על השניה, אני יכול לומר לך את הערכתי. לגבי השאלה הראשונה: האם העשרים וחמישה מיליון הם חלק מהמאה מיליון? התשובה היא חד משמעית כן. זה ברור שהעשרים וחמישה מיליון היו חלק מהמאה מיליון. גם בזמנו, כשזה ניתן על ידי שר האוצר, זה ניתן מפורט. המסמך לא היה מאה מיליון פתוחים. שר האוצר לא נתן בזמנו הבטחה למאה מיליון והשאיר אותם פתוחים לעשות בהם מה שאנחנו רוצים. המאה מיליון האלה היו פרי של דיונים ובמסמך של שר האוצר הנושא של העשרים וחמישה מיליון הוא נושא מסומן. החשיבות של העניין הזה, להערכתי, ידועה וברורה ואני לא חושב שיש כרגע על הנושא הזה בכלל שאלות. אתמול היה ביקור של השר יחד עם המנהל הכללי במקלטים לנשים מוכות. הם שמעו שם את הדברים. השר עמד שם ואמר מה שאמר. היו שם מנהלות מקלטים, חיה ליאונוב היתה שם ורונית לב ארי. אין ספק שהנושא הזה נמצא בחשיבות במשרד.

אם אני אגיד שהאוצר יקצה את הכסף וזה יגיע אחר כך לדיון מחודש במשרד, האם שר העבודה והרווחה יבוא ויאמר: העשרים וחמישה מיליון נמצאים כרגע אצלי ראשונים בעדיפות, או שניים, או שלישיים – אני לא יודע להגיד לך. אני חושב שזה נמצא אצלו בעדיפות מאד גבוהה, בטח אחרי הביקור, אחרי מה שהוא ראה, אחרי מה שהוא שמע ואחרי שהוא מעורב בעניין. הוא גם יודע על ההבטחה של ראש הממשלה הנוכחי – אז הוא היה עוד ראש הממשלה הנבחר, כשהיא ניתנה – הוא עמד ואמר את מה שאמר והדברים ברורים. אני מקווה שהדברים האלה יקבלו את הביטוי.

לפני שמירב שביב תתייחס אני רוצה לומר משהו. אני חושב שיש פה שני פרמטרים שצריכים לדבר עליהם. פרמטר אחד זה פרמטר שהנושא הזה נידון, הובטח, היה מסמך פחות או יותר מוסכם שנידון בתוך המשרד ואחר כך הועבר לוועדה והוועדה דנה בו. אני לגמרי מסכים עם הדברים האלה, כי כללי המשחק צריכים להישמר. אם הלכנו הביתה ודנו במסמך ואחר כך הבאנו אותו לכאן, שמענו כאן וחזרנו ובדקנו את עצמנו, אז צריך גם איזושהי עבודה של הגינות בתוך העניין הזה ולא כל פעם שמישהו יגיד יותר או פחות. אני לא יכול לומר שזה נייר שאתם פשוט הגשתם אותו. זה נייר שאנחנו יודעים בדיוק איך הוא נוצר.

יחד עם זה – ואני לא בגלל זה מפחית מהמעמד. את שואלת אותי מה תהיה עמדת שר העבודה והרווחה – אני לא אגיד לך שאני לא לוחץ במקביל ללחץ הנוראי שאני לוחץ על העניין הזה, גם על דברים אחרים. אני לא אגיד לך שאני לא שלוש פעמים ביום מרים טלפון גם למנכ"ל, גם לשר, גם לברוך יפה נוף שהוא התקציבן שלנו ואומר להם שמאה שמונים נערות ממתינות לצופיה ונמצאות ברחוב, אין להן מקום שם ואוי ואבוי אם לא יהיה להן פתרון. הלחץ הכולל הוא לחץ כולל. יחד עם זה, לעניין הזה אכן היתה הבטחה.

אפשר?

כן, בבקשה.

לשאלה שלך, אנחנו כמובן רואים את כל המאה מיליון כמקשה אחת. יש על זה התחייבות של שר אוצר, לא עולה בדעתנו שלא נקבל את זה וזה מאד הדהים אותנו כשנודע לנו שיש איזה היסוסים. בכל אופן, אם יקרה מצב שאת העלית אותו, שיעבירו לנו רק חלק מהכסף, אני כבר אומר שאז הקריטריון לחלוקה לא יהיה מה הכי חשוב, אלא מה הכי הכרחי. במובן מה? יש דברים שהתחלנו אותם. הרי כל התקציב אושר רק באפריל, אבל אנחנו התחלנו את הפעילות בחלק מן הדברים, בהסתמך על המאה מיליון, כבר בראשית השנה. למשל, מה שכולם קראו בעיתונות, עם המאתיים משרות, הודיעו בתחילת השנה כבר. אז אם חס וחלילה לא נקבל את כל המאה מיליון, אלא רק חלק מזה, נצטרך קודם כל ובראש וראשונה להקצות את הכספים לאותן פעילויות שכבר התחלנו אותן. פעילויות שלא התחלנו אותן יאלצו לחכות. לא כל הפעילויות שהיו צריכות לבוא מהעשרים וחמישה מיליון התחילו והן יאלצו לחכות. לכן אנחנו מאד מקווים לקבל את כל הכסף, כדי שנוכל באמת לתקצב את הכל.

תראו, אני לא בתחרות כאן עם דברים אחרים וכל הדברים שכלולים במאה מיליון הם נותנים תמיכה אחד לשני. הרי ברור שבכל הנושא יש חשיבות ענקית לתקנים נוספים ברשויות ואנחנו מעלים את זה בכל ישיבה. אנחנו לא בעבר השני של המתרס, אבל מה זה התחלנו? המקלטים שפועלים היום בחסר ושעל סף קריסה, לא התחילו מהשנה. אנחנו לא אומרים שגילינו את נושא המקלטים. אנחנו אומרים: המקלטים לא יוכלו להמשיך לפעול בלי העדכון הזה של תעריפים, שכולו 3.6 מיליון. אז זה לא איזה פרוייקט חדש שהתחלנו ב 2001. זה יחסל דברים קיימים. אותו דבר עניין של ערבים ונערות במצוקה.

הרי לא יכול להיות. אי אפשר שכל הבית הזה והממשלה יזדעזעו בכל פעם שעולה נושא, כשהוא מגיע לבית הקברות, סליחה, או לבית חולים אחרי אונס חמור. אנחנו עוסקים כאן בדבר שאי אפשר לעשות בו הנחות.

היא הנותנת. לכן, אנחנו חייבים לקבל את כל הכסף.

אז בינתיים אנחנו עובדים יחד. זו כבר תוצאה של סדרי עדיפויות. הרי דיברנו על חמישים מיליון וזה כבר הקיצוץ לחצי, אחרי הנחה שבלי זה אי אפשר. בלי זה יקרסו מערכות שלמות. אני מקווה שלא יגיע המצב לידי כך שחס וחלילה, אנחנו נצטרך להפעיל את הלחץ שלנו ושל השטח על שר העבודה והרווחה, כי יהיה לו באמתחתו והוא יגיד: אתם תחכו ואני אעביר את זה לדבר אחר. אני אעזור ואנחנו נתמוך שיקבל את כל הסכום. אני גם לא נכנסת לפירוט של השבעים וחמישה מיליון. אני מודעת לעניין של תקנים ויש נושאים אחרים שאני מודעת להם, אבל זה כבר אחרי קיצוץ ואלה לא פרוייקטים הזויים חדשים. אלה דברים שהמצוקה בהם היא מקסימלית ולכן הכנסנו אותם לרשימה הזו.

אם תרשי לי, אני רוצה לומר משפט אחד נוסף שיכול להיות שהוא לא לעניין הזה, אבל הוא סוגייה במעגל יותר גדול. אנחנו עומדים – ואת יודעת על הדבר הזה – לכנס מחדש בסוף החודש הזה ואם לא, אז בתחילת החודש הבא, את הוועדה הבין משרדית למניעת אלימות נגד נשים, אלימות במשפחה. אני בטוח שהפעם, לפי החלטת הממשלה, בצורה שהוועדה הזו צריכה לעבוד, זה לא להכין מסמך ולגמור את העניין, אלא זה לדון את כל הדיונים הקונספטואליים שצריך לעשות אותם, כי באמת המסמך הראשון היה מסמך של 90 מיליון. לא מסמך של 25 מיליון. אני לא יודע אם צריך את כל ה 90 מיליון, אני לא יודע אם לא צריך את כל ה 90 מיליון. אולי צריך 180 מיליון. אנחנו נקים את הוועדות כדי שניתן יהיה לדון בדברים האלה ולהכין מסמכי עבודה שיהיו מתואמים על כולם בעתיד, כדי שיהיה ברור שעל מה שאנחנו הולכים, זה על דברים מוסכמים, כדי לקדם את הנושא הזה כולו. חשבתי שחשוב לומר את הדבר הזה.

מאה אחוז. ברגע שיקבע תאריך, כמובן.

כן. אנחנו מנסים לקבוע כרגע תאריך אתך.

כן. בבקשה, חברת הכנסת רונן.

משהו אני מבינה בענייני תקציב וגם בענייני קיצוצים בתקציב, איך זה עובד. כל הדיבורים פה על הוועדות שיהיו בעתיד ועל התקציבים העתידיים ושיתופי הפעולה, זה יפה וחשוב - - -

לא, זה במישור אחר.

זה מכאן והלאה. זה לא במקום.

אני אומרת: הלוואי שכך יהיה, אבל ברגע שיש מסמך שכבר אושר ויש קיצוץ – אני מניחה שהקיצוץ הוא קיצוץ "פלט" בין היתר לכל המשרדים ויכול להיות שמשרד העבודה והרווחה הוא הנפגע הגדול מהקיצוץ הזה, בגלל שיש פה איזושהי הבטחה שאני מבינה שלא מולאה – העניין הוא סדר העדיפות של השר ופה זה בהחלט כן קריטי, בהתייחס למה שאמרת. משום שאם בסופו של דבר במלחמה של משרד העבודה והרווחה על המאה מיליון - שהם להרבה מאד צרכים, לא רק לצורך הזה – שר העבודה והרווחה לא יראה בזה Top priority, אז כמובן שזה עוד פעם ירד לאמצע סדר העדיפות. אני לא רוצה להגיד לתחתית, אבל לאמצע. אני חושבת שהרבה יותר פרקטי היה לו הייתם באים ואומרים: אין שום אפשרות לקבל את ה 25 מיליון, עשינו קיצוץ בכל הדברים האחרים, אנחנו יכולים לתת עשרים מיליון. זה התקציב שלכם לעניין הזה, בואו נראה איך מחדש עושים קוסמטיקה לסעיפים. עכשיו, זה כאילו להגיד ולא להגיד כלום, כי בעצם מדברים על אם בכלל יהיה ועוד לא ברור כמה יהיה, זה תלוי בסדרי העדיפות ותלוי מה יהיה בסוף עם התקציב, זה נראה לי באוויר לגמרי.

צריך לשמוע את האוצר.

עמדת השר היא שלא עולה בדעתו שהוא לא יקבל את המאה מיליון. זו עמדתו נכון לרגע זה. לכן אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שנקבל את כל המאה. אם לא את כל המאה, אז כמובן שהקלפים יטרפו באיזשהו אופן.

אני רוצה לומר משהו על השר בניזרי. היה לנו סבב קודם אתו כשהוא היה שר בריאות והוא היה היחיד שהפך שולחן. אני מוכרחה להגיד. הוא לא שר של מפלגתי וזו היתה ממשלה "שלנו", מה שנקרא, אבל בעניין ההרצפטין ובעניין הפוסלן, בתקציב הקודם, הוא היה השר היחיד שהפך שולחנות. גם בנושא של אלימות. תוקצבו לו מאה שלושים, או מאה שמונים תוספת לאלימות ותוספת לבריאות. התוספת לאלימות אלי ישי הפך שולחן וקיבל כמעט הכל - - -

לילדים בסיכון.

כן. ובנושא של הבריאות השר בניזרי פשוט הודיע שהוא לא ימשיך אם לא יקבל את הכסף. זה תקין ומתוקן. אתה יושב בממשלה, אתה אחראי על תחום, אומרים לך שבתחום הזה תהיה נסיגה ולא תהיה התקדמות, אז אתה כאחראי, בבקשה תלך עד הסוף עם זה. מאחר ומדובר, באמת, בדברים כאלה, אז היה ההרצפטין ופוסלן ודברים שבמקרה נגעו, בחלקם, לבריאות נשים ואנחנו עסקנו בהם.

אותו דבר כאן. אני בטוחה שהשר בניזרי בעניין הזה לא יוותר. אני מבקשת מאנשי משרדו להגיד לו שאנחנו נותנים לו את כל הגיבוי ואנחנו נאבק מבפנים אם יהיה שינוי, אם יתנו לו פחות, או אם ה 25 מיליון הראשונים לא ילכו לצרכים האלה. אין כאן שאלה של לעורר את מודעותו. אני לא מכירה את המנכ"ל החדש, אבל מבחינת הידע של השר בניזרי, כולל הביקור של אתמול, אין לי ספק שהוא יודע בדיוק איפה דברים עומדים.

חברת הכנסת רונן אמרה קוסמטיקה. אנחנו מדברים על סכומים שהם המינימום, אחרי כל הקיצוצים. כי באמת התחלנו בחמישים מיליון, שגם זה לא בשמיים. הוועדה הבינמשרדית זה במישור אחר, מישור רב שנתי. הוועדה הזו הוקמה בזמן נתניהו, היא יצרה את המסמך החשוב ביותר לטיפול באלימות, עם פירוט, עם רציונל מאחורי זה ועם תקצוב. שתי הממשלות אישרו את זה. גם נתניהו וגם ברק.

אלה דברים קדימה, אנחנו צריכים לדבר "תכל'ס".

אלה דברים קדימה והם מתוקצבים בנפרד על ידי מספר משרדים. חלק כבר בוצע. מנחם הזכיר את זה כי אנחנו מאד לוחצים לחדש את העבודה של הוועדה.

אוצר, בבקשה.

אני חושבת שיש פה שני מישורים לדברים. מישור אחד זה פשוט המישור העובדתי, לגבי המאה מיליון ועלו כל מיני התבטאויות שמדובר על קיצוץ. אני רק רוצה להבהיר את העובדות: לא מדובר על קיצוץ. אכן ניתנה מחויבות של שר האוצר הקודם בכתב לשר העבודה, על תוספת תקציב משרד העבודה, של כמאה מיליון שקל, שכללה עוד נושאים נוספים. יחד עם המחויבות הזאת ניתנו עוד מחויבויות רבות וארוכות. בנוסף למחויבויות האלה, בחודשים האחרונים נוצרו עוד מחויבויות חדשות תקציביות שלא היו קיימות באותה עת, כמו הדרישות של מערכת הביטחון, פסק בוררות בנושא מורים ועוד "איומים" אחרים – כמו שאנחנו קוראים להם – על תקציב המדינה לשנת 2001.

אנחנו, מבחינתנו, הבאנו וגם נביא, בפני שר האוצר ואולי אפילו הממשלה, את כל אותן התחייבויות תקציביות ויצטרכו לקבל החלטה לגבי איזה מהם הממשלה מחליטה להקצות כסף ואיזה מהן לא. זאת אומרת, התוכנית לא קוצצה, כי היא מעולם לא תוקצבה. היו אכן דיבורים על כמאה מיליון שקל. אף אחד לא מכחיש אותם והם היו על הפרק. אנחנו כרגע נצטרך יחד – לא רק שר העבודה והרווחה הוא חבר בממשלה – הוא יראה גם את כל אותם הצרכים ויחד, הממשלה תצטרך לקבל החלטה למה היא כן מקצה ולמה היא לא מקצה את אותם תקציבים.

אני רוצה לציין שה 25 מיליון היו מחצית הבטחה לחמישים מיליון, שני ראשי ממשלה התחייבו לזה, המכתב של שר האוצר אלינו היה לא בנושא המאה מיליון, אלא ה 25 מיליון. הוא אמר – יש לנו את זה - אכן, ראש הממשלה הבטיח חמישים מיליון, נבצר מאתנו, אנחנו נתחיל ב 25 מיליון והודיע לשר העבודה: נא תיצור את הפירוט והסימון של אותם 25 מיליון.

אז אני ממש לא נכנסת, ודאי לא לביטחון. הרי אני לא יכולה להגיד: זה לא מעניין אותי, אבל לצורך זה זה ממש לא מעניין אותי. ממש לא מעניין אותי אם תוסיפו לכאן או תוסיפו לשם. גם המאה מיליון, מעניינים אותי מבחינה חברתית, אבל גם זה לא מעניין אותי. מעניין אותי סכום של 25 מיליון שהוקצב באישור שר אוצר, ששני ראשי ממשלה אישרו אותו, שממשלה שלמה זועקת: "וואלה", אונסים את הנשים, דבר איום ונורא – בסוף השבוע האחרון – ובשעתו: "וואלה", רוצחים את הנשים, כשהיו ארבע-חמש רציחות בסריה. זה עולה במליאה, זה עולה בכל מקום, כולם חייבים להילחם בנגע. אז בערך כל יום, כל היום, כולם מזדהים עם הנושאים. לכן, אני מרגישה ממש מושפלת כשאני צריכה להתחנן מחדש על דברים שהובטחו, או שהוכחה הנחיצות שלהם, שפותרים – על קצה המזלג, לא ממש בצורה מסיבית – בעיה שכולם אומרים שחייבים לתת לה קדימות.

חברת הכנסת דיין, אין לך ויכוח על זה. אני רוצה להעביר רגע את הדיון למישור אחר. הוויכוח אתנו הוא לא אם יש נחיצות, או אם ראש הממשלה הבטיח או לא הבטיח. כל מה שאני אומרת – וזו פשוט עובדה – זה שיש שורה של דברים ואני לא אומרת שהם פחות חשובים או יותר חשובים.

אני מדברת על 25 מיליון ששר האוצר הבטיח לפי הפירוט הזה.

כן. אז אני פשוט נותנת את הרקע העובדתי. יחד עם אותם 25 מיליון יש שורה של נושאים אחרים. לא אני אחליט אם הם חשובים פחות או חשובים יותר. יכול להיות שבאמת האלימות הרבה יותר חשובה למקבלי החלטות מדברים אחרים, אבל אותה החלטה צריכה להתקבל על ידי שר האוצר הנוכחי, במסגרת כל אותם נושאים אחרים שגם לגביהם הוא יצטרך לקבל החלטה.

זה ריטואל שחוזר על עצמו. אני לא באה בטענות לאוצר, כי אני זוכרת את ההגיגים האלה, שחוזרים כל פעם בדיונים, אבל זה ממש ציני לשמוע את זה כפי שזה נשמע, כי תמיד בסוף זורקים את זה על כך שהממשלה תחליט. יש צרכים. הרי צורכי ביטחון יש תמיד, בכל ממשלה, דרך אגב וכל שנת תקציב. זה לא משהו חדש. ההסכם עם המורים – פעם יש הסכם כזה ופעם זה הסכם אחר ואם אלה לא היו המורים, אז העובדים הסוציאליים. כל פעם הרי יש סיפור כזה ואיכשהו הדברים האלה תמיד הופכים להיות הזניחים ואלה ש "הממשלה תחליט אם זה מה שחשוב לה". אני לא יודעת מה יכול לצאת פה מהדיון, כי נראה לי שפשוט אין פה את האנשים שמסוגלים לקבל את ההחלטה, כי גם אתן הרי אומרות שזה צריך לבוא לשולחן ששם יקבלו את ההחלטה, אבל הלחץ, לדעתי, פשוט צריך להיות עכשיו על ראש הממשלה, יעל.

ללא ספק, אבל אני דורשת שמבחינת האוצר, לפחות ברישומים שלכם ובהגשת הדברים שלכם, אל תכניסו את זה לתוך איזשהו סל. שר האוצר הקודם דיבר בפירוש, כתב, על 25 מיליון לטיפול באלימות. אני מבקשת לשמוע באוזניים שלי את הכן ואת הלא או את האולי, לגבי ה 25 מיליון לטיפול באלימות כלפי נשים. האוצר יודע שזה מיועד לזה?

תראי, יש מכתב בכתובים שמפרט את החלוקה של המאה מיליון – אני לא אתכחש לשום דבר – בתוך המכתב, למיטב ידיעתי, יש את הפירוט של אלימות במשפחה, זה הסעיף של 25 מיליון ומפורט שם הסכום של 25 מיליון. אותו מכתב יובא בפני שר האוצר. שוב, אנחנו לא מתכחשים, אנחנו לא אומרים שלא הובטח ולא אומרים שאין מכתב. קודם כל, להגנת שר האוצר הקודם ואולי הנוכחי, בהקשר למה שאמרה חברת הכנסת רונן, אותם צרכים של מערכת הביטחון הם צרכים שהועלו, אכן, בתקופות האחרונות. המצב הביטחוני הוא כזה שעד חודש אוקטובר הצרכים האלה של מערכת הביטחון, לא רק שהם לא עלו, אלא תקציב הביטחון קוצץ.

זה ממש – תסלחי לי שאני מתקנת אותך – היתה בקשה אדירה לתקציב אחרי היציאה מלבנון וזה היה באותו זמן שאנחנו קיבלנו את המחויבות. אז אם זה לא לבנון, אז זה משהו אחר.

רק בשביל העובדות: הבקשה לתקציב ליציאה מהלבנון ניתנה, ניתן לה ביטוי, בתקציב 2001. מאז האירועים שהיו, הדרישות, גם של מערכת הביטחון וגם של המשרד לביטחון פנים, הם הגישו צרכים שאני לא אומרת שהם ייענו או שהם יותר חשובים, אני אומרת שהם חדשים, שהם לא היו באותה עת. לכן, כל שאני אומרת הוא שהמחויבות הזאת ידועה, היא קיימת, היא בכתובים ויצטרכו לקבל החלטה.

מתי כבוד השר יחליט מה סדר העדיפויות שלו? אנחנו במאי. אפשר להשתגע. זה סוף של שלוש שנות מאבק. לא שנה, לא שנתיים. לנו זה לא חדש בכלל. המקלטים, מרכזי סיוע, כל הדבר הזה זו עבודה של לפחות שלוש שנים. כל פעם מתקדמים בפסיק. את יכולה לדבר אתנו על צורכי בטחון. אנחנו חלק מהרצון שיהיה בטחון ושלום, שלום ובטחון. כמו כולם, אבל אי אפשר להמשיך ככה. אפשר להגיד למקלטים מצד אחד, אל תצאו למאבק נפרד, אבל מצד שני, אנחנו בנינו תקציב מובנה על ההבטחה הזאת השנה. המקלטים יהיו בגירעון. בסופו של דבר אפשר להגיד: הסל, הסל.

אני כבר צועקת למקלטים, לפחות מינואר: בואו נצא לשביתה. בואו נצא למול משרד ראש הממשלה. בואו נעמוד שם עם השלטים, בדיוק כמו הכור הגרעיני בענייני בטחון, או אני לא יודעת מה. אי אפשר לסבול את זה שכל חמש דקות מתחלף השר הזה בשר הזה, בסגן השר הזה ואתו בא מנכ"ל חדש, צריך ללמוד את הסל, צריך ללמוד את הנושא – ואנחנו ממשיכות לתת את השירותים. בשביל מה באנו? לשמוע שהשר לא החליט ושהאוצר תלוי בזה והמשרד תלוי בההוא? אחר כך יעשו גם עוד תרגיל, נורא חשוב: יאשרו את זה ביוני ואחר כך יגידו: טוב, עד עכשיו עבדתם ככה, אז נאשר לכם רק חצי. חצי מה 25 מיליון, מיולי. אנחנו לא נקבל את זה, כי אנחנו עובדות על גירעון.

אני מרגישה על סף מין ייאוש. מה, עוד פעם לבוא לפה? זה כל כך מייאש. מה אנחנו צריכות לעשות בשביל שהשרים יאשרו? יופי אז היה עוד ביקור במקלט, של עוד שר חדש.

לענות לאירית, אנחנו נפנה מכאן בדרישה חד משמעית, קודם כל לשר בניזרי, להגיד שאנחנו ממש רוצים הפרדה ועדיפות בין הסכום שהוקצב לנו בנושאים האלה ובין שאר הסכום שהוא נאבק עליו. זה לא יחליש את התביעה שלו לשר האוצר, מפני שיהיה ברור שכל כסף שמגיע, עונה לצרכים המיידיים.

וגם ראש הממשלה. הוא פונקציה מאד חשובה.

גם ראש הממשלה. כמו שאת אומרת, לי אין שום בעיה לעמוד עם שלט מול משרד ראש הממשלה ולהגיד: עד כאן. גם אותנו רוצחים וגם לנו יש מאבק בטרור ובבקשה לתת לזה עדיפות. כמה נשים עוד צריכות להירצח כדי שכבוד הממשלה תבין את העדיפות של זה.

אני מנסה לשמוע ואני שומעת את אותם דברים. הטענה היא לא אישית. אז באות יעל ומירב ומחר יבואו דן ורוני. מה זה משנה? אתן מייצגות. ואתן מייצגות, לצערי, איזשהו קו שלא מתחיל בכלום ולא נגמר בכלום. הוא שורה כתובה במין מנטרה שחוזרתף צרכי ביטחון וכולי. יש מכתב? יש הבטחה בכתב של שני ראשי ממשלה, זה מחולק לפי תקציב? אז מה מספרים סיפורים סביב זה? אני רוצה לפחות אישור שהנושא הזה יבוא לדיון. אני לא יודעת איפה. מי מביא את זה לדיון, איפה, מתי?

התקיימה פגישה בין שר העבודה ושר האוצר והנושאים עלו. הועלה הנושא של המאה מיליון שקל וגם הנושא הזה. הנושאים עלו. אנחנו נעלה את זה בפני שר האוצר, נעדכן אותו ונביא לידיעתו את כל מה שנאמר פה.

בסדר. ומה השלב הבא?

זו לא מנטרה, יעל. זו המציאות.

אבל איזה פורום ומתי יחליט? זה סופי? הקיצוץ של המאה מיליון, סופי? בואו נתחיל מהרע מכל.

אני אומרת את זה בצורה ברורה. צריכה להתקבל החלטה - אתם רואים את המאה, אני מכירה את המיליארדים – מה מתכוונים לתת מהסכומים האלה ואיך מתכוונים לתת אותם. האם מתכוונים לעשות קיצוץ בתקציבי כל המשרדים או אם לא. ההחלטה הזאת, אני מניחה שתתקבל בשבועות הקרובים, כי היא רלוונטית לגבי כלל המשרדים.

אני אגיד לך למה זה כן מנטרה. כי כשהיה קיצוץ בתקציב והיה רפרנט למשרד לאיכות הסביבה שהיום הוא מנכ"ל משרד התיירות והיו חשובים לו דברים שהיו אחרים ממה שהיה חשוב למשרד – להם היה חשוב במשרד לאיכות הסביבה לקדם דווקא איזשהו נושא של טיפול בפסולת שהיה אמור להפחית עלויות למשק וכולי – אז את זה לא קיצצו, כי על זה הם עמדו. קיצצו דברים אחרים. לכן, כן חשובה פה העמדה שלכן, כי אתן פה הרפרנטיות של הוועדה. אז כן חשוב, בכל הנושא הזה של המאה מיליון הכוללים, מה העמדה שלכן לגבי העניין הזה. משום שבסופו של דבר אתן צריכות להיות – בדיונים הפנימיים אצלכם – הפה שמייצג אותנו, בעצם. נכון שזה מגיע לשולחן ממשלה ונכון שיש סדרי עדיפויות ונכון שבסוף מישהו יכול להחליט לגמרי אחרת, אבל השאלה מי אצלכם מייצג את הנושא הזה. השאלה היא איך אתן רואות את זה. האם אתן באמת מכירות ומייצגות את שיא החשיבות של העניין הזה?

מבחינתי, יש תקציב למשרד העבודה. יש לו כמעט ארבעה מיליארד שקל, אבל את הנושא של צרכים, של מה יותר חשוב למשרד העבודה, אני חושבת שבשביל זה יש שר עבודה ורווחה. אפרופו מנטרה – כל הזמן באים למשרד האוצר ואומרים לו שהוא מתערב בחלוקת המשרדים, אומר מה יותר חשוב ואומר שמשרד זה או אחר יעשה דבר כזה בתקציבו או דבר אחר. אני באופן אישי חושבת שבדרך כלל מי שצריך להחליט זה המשרד הייעודי, בשביל זה יש מנכ"ל, בשביל זה יש אגפים, הם אמורים לעשות את ההחלטות המקצועיות.

דרך אגב, הרשימה זו הוכנה רק על ידי אנשי משרד העבודה. אני פשוט רוצה לציין שלא היה איזשהו דיון שהתקיים אתנו.

לא צריך דיון אתכם.

אני לא אומרת שצריך. להפך.

אתם אישרתם את ה 25 מיליון, הפניתם את זה למשרד. יש הבטחת שר ל 25 מיליון. זה לא עניינכם איך לחלק את זה.

ברור. רק שכששואלים אותי מה חשוב יותר או מה חשוב פחות, אני באה ומציינת שאלה הם סדרי העדיפויות שהיו בזמנו למנכ"ל המשרד ולשר העבודה והרווחה הקודם. אלה לא דברים שאנחנו, מבחינת הדרג המקצועי, היינו שותפים להם באיזושהי צורה או שהחלטנו אם הם חשובים יותר או פחות ומהי לדעתנו החשיבות שלהם. זה הכל. אין פה שום מקום לשאול את השאלה הזאת עכשיו, אותנו.

א', יש מקום לשאול כל שאלה. מה זה אין מקום לשאול? יש מקום לשאול. אתם באים ומדווחים. השאלה היא אם יש איזשהו צבע בדיווח שלכם, לגבי הצורך עצמו. אתם רואים נייר וזה צ'קים זהים של 25 מיליון? בין אם זה למשכורות, לישיבות, לביטחון, לאלימות? אני מחפשת את טיפת פעימות הלב, אפילו של האוצר. אם זה סתם צ'קים זהים - - -

לכן שאלתי.

מה את רוצה שנגיד? אם אנחנו חושבים שמניעת אלימות זה יותר או פחות חשוב

ממפגרים?

מעובדים סוציאליים או ממכסות למפגרים?

דרך אגב, זה הולך יחד, הדברים האלה.

הכל באותה רשימה. הכל באותו משרד.

כדי שלא ניכנס למבוי סתום, לפני שאני מסיימת כאן את הסבב, אני מבקשת ממשרד העבודה וממנחם להבהיר לשר, מבחינת הוועדה, בצורה חד משמעית, שאנחנו עומדים מאחוריו בדרישה שלו לתוספת תקציב הזו, שזה המינימום המתבקש. אנחנו מציינים שהפתרון שאנחנו מבקשים זה פתרון לבעיות מיידיות שאי קיום שלו יגרמו לקריסה של מערכות קיימות, שאף הן המינימום לאיזשהו תפקוד תקין של מניעת אלימות. לפיכך, אנחנו מבקשים ממנו לעשות הפרדה וזה יעזור גם מבחינה ציבורית וגם מבחינת המאבק שלנו. לדבר על המאה מיליון ולהדגיש שבתוכם נמצאים ה 25 מיליון לטיפול באלימות כלפי נשים, כאשר אנחנו ניתן את הגיבוי לעדיפות בקדימות של זה. שלא ייבהל מכך שהוא נאבק על כל המאה מיליון. אני מבקשת שיעשה את הקו המפריד. שיגיד: במאה מיליון האלה יש את ה 25 מיליון, כפי שאתם רואים: אונס, רצח ועניינים, שאני עומד מאחוריהם בהבטחות שניתנו לגביהם, משום חשיבותם.

אם נראה לו לא בעדיפות ולא בקדימות, שיודיע לנו ואז אנחנו נצטרך להפעיל גם לחץ עליו. כרגע אני רואה בו בן ברית שלנו, גם בקביעת העדיפויות בתוך המשרד וגם מול האוצר. אם הוא יבוא ויגיד לי: תשמעי, יש דברים יותר חשובים, אם אני אקבל רק שמונים מיליון אז אתם תקבלו רק עשרה מיליון, אז אנחנו פשוט, כמו שאירית אמרה: עד כמה שזה נשמע נורא, אם אין דרך אחרית, נסגור מקלטים. נגיד שאין מרכזי סיוע. יש כך וכך פניות ביום, אנחנו משאירים שלושה סמלית וסוגרים את השאר. כנ"ל לגבי האוצר וראש הממשלה, שאני הבנתי כאן שזה בכלל מספר שאין מאחוריו שום דבר. אנחנו מספר והוא נכנס לשורה של מספרים שמחליטים ביניהם.

גם בלי צבע.

גם בלי צבע. סבב מהיר. אני רוצה בעשר לסיים. רות רזניק, בבקשה.

אני רציתי שתי הערות קצרות מאד. האחת מהן היא לנציבות האוצר. כאשר קוראים בעיתונים שבשנה מסוימת יש גביית מסים בשני מיליארד יותר מהצפי, אז שני המיליארד האלה נמצאים בקופה באיזשהו מקום ואני לא יודעת מה עושים אתם. הרזרבה הזאת קיימת. אז לא מתייחסים אליה. זה דבר אחד. רק הערה, כי כולנו קוראים עיתונים וכולנו יודעים שפתאום היו בשנה שעברה, בשנת 2000, הרבה יותר הכנסות מהצפי. צריך גם את זה לקחת בחשבון בשיקלול שלכם.

דבר שני, אם לא נקבל את מאה אחוז הסל – שלא עונה על מאה אחוז מהעלויות, לפחות לא של העמותה שאני עומדת בראשה –

של אף אחת.

אני יכולה לדבר רק על הדברים שאני אחראית עליהם כלכלית ואני יכולה להגיד בפירוש: משרד העבודה והרווחה דרש מאתנו ואנחנו קיבלנו, וקיבלנו בברכה, את הנושא של עבודת לילה במשמרות בשבתות, שהעלויות שלה הן כפליים מהעלויות של עובדת יום. בפירוש. עבודה בשבת, חג, לילה, עולים לנו כפליים. זה הקפיץ לנו את התקציב בכ 30% עד 35%. לא נוכל להמשיך לעמוד בזה, נצטרך לחזור למצב הקודם. חד וחלק. זה הפירוש ואני רוצה להגיד שאני חושבת שזה חשוב ביותר שתהיה עובדת 24 שעות במקלט. הדברים הכי חמורים קורים דווקא בחגים ובשבתות.

נקודת המוצא הבסיסית שלי היא שהבטחות יש לקיים. זה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו ואני ככה כאישה בחברה. הכי קל זה לפגוע באמת באוכלוסייה המטופלת שלנו, אוכלוסיית רווחה, שהיא בסיכון הגבוה ביותר והאוכלוסייה הבעייתית ביותר. אני חושבת שהמכתב שיצא מפורום מנהלות המקלטים, זה פשוט בגלל שבנשמתנו הדבר ואנחנו חושבות שאנחנו והאוכלוסייה הזאת נמצאות על המתרס. אם אנחנו לא נוכל לעזור להן, אנחנו כולנו, חברות הכנסת, השר וכולם, אז אין לנו מה לעשות כאן. באמת, חשוב הביטחון, אבל חשוב גם הביטחון של האוכלוסייה הזאת. אם אי אפשר, נצטרך לקצץ בתקנים, נצטרך לסגור מקלטים, נצטרך אולי לצאת להפגנות ולהוציא נשים מוכות וזה משהו מאד קשה. מעולם לא היה דבר כזה, אבל כל האנשים שמעולם לא קראו בקול יצטרכו לצעוק את הצעקה הזאת, שזו צעקה נוראית. לכן, המכתב שלנו יצא לא כדי לשבור את החזית, אלא כדי - - -

לא. תשמעי. אני עומדת על דברי. אני נשארת בדברים שאמרתי. זעקת לב זה לא תירוץ.

זה לא היה תירוץ.

אז בבקשה, אז שכל אחת תזעק את זעקת הלב שלה ישירות לאן שאתם רוצים.

אנחנו בהחלט ביחד בעניין הזה.

אנחנו היינו צריכות במכתב שלנו לציין שזה רק חלק מ 25 מיליון ואנחנו דורשות את כל הסכום. זה נכון.

ולשים אותי כמכותבת.

את היית מכותבת.

אני צריכה להיות העתק אחרון של מכתב שאתם מוציאים? בחייכם. מוציאים את הנשמה יחד, אז בבקשה לשמור קצת על הגינות. אם יבוא מנחם ויגיד: קיבלתי את מכתבכם, 25 מיליון עפו ברוח, אבל אני אדאג שתקבלו את ה 3.6, תהיו מרוצות? ממש לא.

טוב. בסדר.

אני חושבת שהנקודה הזאת נקלטה.

בסדר. אבל, זה משהו שבנשמתנו.

אין מה לדבר. אני אחזור רגע לטל.

אני רוצה להתחבר למה שאירית אמרה קודם, שבאופן מאד מצער, יחד עם ההישג הגדול, זה שהובטח תקציב יותר גדול יצר איזושהי תלות שלא כל כך מודעים אליה. וזה די חמור בעיני שהיום אנחנו בחודש מאי, אין לנו מושג לגבי ההקצאה של משרד העבודה והרווחה למרכזי הסיוע וכמובן שלא הועבר אלינו אף שקל לשנת 2000. נכון לבירור שעשיתי אתמול, המרכזים, נכון להיום, חלקם לא משלמים משכורות, חלקם לא מקיימים פעילויות, חלקם עובדים על התחייבויות דחויות והם יכולים למשוך עד צוואר עד יולי. הן אמרו לי: שאי את הבשורה שלנו, ביולי אנחנו סוגרות את המרכזים. מה גם שאם וכאשר יגיע הכסף, העבודה מול המשרד נעשית על בסיס הוצאות שהוצאו בפועל.

את זה עברנו גם בשנה שעברה, זה סיפור בפני עצמו.

אם אני יכול להתייחס, אני פשוט אסגור את העניין הזה. הסכום שהוקצה לזה זה בדיוק הסכום שהוקצה בשנה שעברה. יש ויכוח על מאה אלף שקל, מי יגמור את העניין הזה. בעיקרון, העברנו את זה כבר ועדת תמיכות במשרד, כל הסיפור סגור כרגע ואנחנו מקצים את התמיכות. דווקא בגלל שהמשרד משלם על בסיס הוצאה, סביר להניח שעכשיו הם יקבלו את כל ההוצאה שהיתה עד עכשיו. אנחנו נעשה כל מאמץ שזה ילך הכי מהר שאפשר.

אני רוצה לומר משפט. אני אמנם גם מייצגת את נעמ"ת, אבל גם מדברת כנציגת 28 מרכזים לטיפול באלימות. התקצוב שלנו מדבר על 120 בתי אב לשנה. זה כולל טיפול בנשים ובגברים. 120 בתי אב, 220 אלף שקל ויש אחר כך כל מיני תוספות. ברגע שיבוא בית האב ה 121 נגיד לגברת: תודה רבה, סליחה, אין לנו מקום לטפל בך. למחרת היא תרצח ואז נשאל את עצמנו איפה היינו. זאת אומרת, יש לנו בעיה אמיתית, גם לנעמ"ת וגם לכל המרכזים ואני רוצה לייצג אותם פה. אנחנו מוגבלים בקבלת פונים. היום יש יותר פניות של גברים. נגיד לגבר שיוצא מהכלא: אין לך טיפול, אז מחר יקרה אסון ואז כבר הכלא לא יעזור. אז כאן הקטע של המרכזים, שהוא גם במצב מאד קשה.

אני מייצגת כאן את הדסה ישראל. אני יושבת ראש הוועדה למניעת אלימות במשפחה ומדובר בערך בליווי. אני לא עומדת לספר מה, אבל בעיקר זה ליווי אישי של נשים שנמצאות בקהילה. שיצאו מהמקלטים, שנמצאות בבית ובקהילה וחוות עדיין אלימות, הן וילדיהן. אנחנו נותנות את הזמן שלנו, אנחנו מנסות לגייס כספים, אבל אני רוצה לדבר מצד אחר. אנחנו רואות את המשפחות. אנחנו נכנסות אל המשפחות. אנחנו החברות שלהן. אנחנו היחידות שנכנסות אליהן הביתה ולפעמים מוציאות אותן מהבית. אנחנו משלימות, לפעמים, ממה שאנחנו יכולות לגייס, את מה שהרשויות נותנות. זה הדבר היחידי. במועדוניות, אלה לפעמים גופים אחרים שנעזרים.

לפי מה שאני שומעת כאן – ואני בפעם הראשונה כאן – אם לא יהיה הצבע החזק האדום, של אלה שקולם נשמע, או צריך להישמע, במשרדים – באוצר וברווחה – הציבור לא יכול לגייס את כל הכספים. בשום פנים ואופן. עכשיו הזמן יותר ויותר גרוע. אנחנו נותנות זמן כמה שאנחנו יכולות. יש לנו עכשיו פעילות בשלושה מקומות: בהרצליה, מתחילים בנתניה, זה מגיע קצת למודעות, אבל חוץ מהזמן שלנו, זה לא כסף. אנחנו מנסים להכין ערכת הישרדות. ערכת הישרדות לכל אישה ואישה, לילד. דברים אבסורדיים. קשה לפעמים לבוא לציבור ולהסביר למה אנחנו רוצות לגייס כספים. אם אתם לא תהיו שם כדי לזעוק ולצעוק – אנחנו בהחלט נבוא. נבוא ונעזור – לצעוק ולהראות שאם לא זה, אני לא יודעת מה יקרה. הן ברחובות. אני לא מדברת על רצח, אבל הן פשוט ברחובות.

תודה רבה. אני, כמובן, מברכת אותך אם את פעם ראשונה כאן, אבל אנחנו עובדים – ובלעדיהם לא היינו יכולים להתקיים – עם ארגוני מתנדבים ומתנדבות וזה לא משנה אם זה הדסה או נעמת, ויצו או אמונה, או השדולה. הבסיס שלנו היא עבודה עם מתנדבים. במרכזי הסיוע ודאי רוב העבודה היא מתנדבים, במקלטים יש עבודת מתנדבים. העניין הוא שלא יכולים להחליף תקצוב ממשלתי ועבודה ממשלתית במתנדבים. בכל העולם. אני לא מציעה גם להפך, אני לא מציעה מאה אחוז ממשלה, אבל השילוב הזה יצא מכלל איזון. עכשיו סומכים עליכם, על הרצון הטוב, על דחיית תשלומים, על קיצוץ כזה ועל קריסה כזו, משום שהאוצר לא מאשר. בכל מקרה, תפקידה של הממשלה, או המיקום של הממשלה, אף פעם לא יהיה, לא במאה אחוז ולא בחמישים אחוז של המאבק כולו ושל התקצוב כולו, אבל אנחנו ודאי לא מוכנים לתת לזה עוד ליפול מהרף שזה הגיע אליו, שהוא נמוך מאד.

בבקשה.

אני ממשרד ראש הממשלה. אני נמצאת כאן בשמה של רונית לב ארי, שהיא מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה, שהיא התבקשה להביא את הנושא לישיבת הקבינט החברתי-הכלכלי הקרוב.

שזה מתי?

זה עוד לא נקבע, אבל זה נמצא על שולחנו של ראש הממשלה והנושא הזה יועלה בקבינט הקרוב.

קבינט קרוב – אני פשוט לא מתמצאת. באיזה מונחי זמן זה? שבוע, חודש?

זה מתקיים בערך כל שבועיים.

אני מאד אבקש ממך, בשם הוועדה, אנחנו נוציא נייר שמסכם את זה. כי אם זה עולה בקבינט הכלכלי-חברתי ואני מניחה שהשר בניזרי יעלה את זה ביתר שאת באותה ישיבה, אני מתעקשת שתעשה הפרדה בין ה 25 ומיקומם בתוך המאה מיליון. זה הקטע שחשוב לנו מבחינת הקבינט. לייחד את הסכום הזה, כי הקבינט בטח ידון באופן כללי בתוספת – כן או לא – של המאה מיליון. מאד חשוב לי שראש הממשלה והקבינט יתייחסו לסכום הזה בנפרד, משום שהם עשו באמת מאמץ להבין את החומרה שבתחום הספציפי הזה. לכן אני בטוחה שבשבילם זה לא יהיה רק מספר ואני אעביר נייר דרכך.

אני גם מבקשת לבדוק לגבי הסכום האבוד של הששה מיליון, שפניתי בגינו למנכ"ל פלד. היתה הקצבה של שישה מיליון לקידום נשים ערביות. היא נעלמה. היא אושרה במסגרת המיליארד, או כמה שזה היה. טיפל בה בשעתו עוזי גדור. עכשיו אני מבינה שהוא לא שם. מדובר על 24 מיליון פרוסים על ארבע שנים, בתוך התקציב המיוחד למגזר הערבי. זה תקציב לנשים. ביקשנו שזה ינותב דרך רונית לב ארי ודרך הרשות. אחרי שהתחלפו הממשלות פניתי עוד פעם לברר איפה הכסף, אמרו לי שמטפל בזה בארי הולצמן. פניתי למנכ"ל, הוא לא ידע על זה. הוא הבטיח לנסות ולאתר את הכסף. בהסכמה שהיתה לנו, גם עם קוצ'יק ועכשיו עם פלד, כאשר יאתרו את הסכום הזה, ינתבו אותו בדחיפות ויקבלו הצעת שימוש מדויקת בו דרך הרשות למעמד האישה, שזה המקום הטבעי לתקציבים מיוחדים בתוך משרד ראש הממשלה לענייני נשים. אז מאחר ואת כאן - אני שמחה שאת כאן - אני אשמח אם תתייחסי גם לזה.

אם יודיעו לנו מתי יושב הקבינט החברתי-כלכלי, אם נוכל לדעת אם זה אכן על סדר היום ונידון, מעבר למה שיופיע לאחר מעשה, אז ננסה להפעיל את האמצעים שלנו – ואני אומרת את זה לכל היושבות כאן – כדי לפנות לשרים החברים באותו קבינט ולראש הממשלה באותו יום, או יום לפני שהם יושבים על זה. אני לא מציעה כאן שום דבר מאיים או מסית, אלא לובי טבעי.

כן, בבקשה.

היום אני יושבת פה תחת הכובע של מועצת ארגוני נשים. אני פשוט רוצה להוסיף שאם באמת העניין הזה יגיע לאי העברה של התקציב, אני בטוחה שאני יכולה להעביר במועצה שאנחנו באמת נצטרף למאבק, אפילו מאבק קולני על הנושא הזה, כי אני חושבת שזה משהו שמאחד את כולנו.

בכובע של אמונה, בתקציב, אנחנו באותה זירה.

יש כאן דברים ספציפיים. יש כאן בקיצוץ המקלט של אמונה. אז הייתי מצפה מכם - - -

ללחץ מסיבי.

תהפכו בבקשה גם אתם שולחנות. הרי זו עבודה שלנו שנמשכת כבר יותר משנה. למעשה, שנתיים אחרונות אנחנו מקדמים את זה, אתם מקבלים את כל הגיבוי והתמיכה שלנו, בסוף זה עובר, מגיע העניין של התקצוב המשלים של זה – ואחר כך זה יכנס למסגרת של הפעלה כמו מקלטים אחרים – ומבחינתנו, זה נושא ספציפי שלכם, אז לא מספיק שתגידו: כן, אנחנו תומכים בכם בנושא תקציב.

אז בבקשה, תשמיעו את הקול שלכם. אנשי אמונה והמפד"ל, בבקשה, הם חזקים מאד בנושאים אחרים. הם באופוזיציה ומחזרים אחריהם וכאן זה בית פוליטי, אי אפשר להתעלם מזה. כשהמפד"ל רוצה משהו, היא יודעת טוב מאד איך להשמיע קול. אז בבקשה, אני רוצה לשמוע את קולה של המפד"ל בעניין הזה, בהקשר הזה. זה דבר שמתמשך. כשהיה צריך לקבל את הגיבוי לזה, שמענו אותם טוב מאד. כשהם היו בממשלה וכשהם לא היו בממשלה. אז אני אשמח מאד אם זה לא יהיה עדין כל כך, אלא ממש נשמע את הקול החזק: בסך הכל יש מקלט אחד לנשים דתיות לאומיות, או איך שאתם רוצים לקרוא לזה, של המגזר הדתי לאומי, אז גם את זה לקחתם לנו? כפי שבשנה שעברה הוקם המקלט החרדי ובת מלך השמיעה קול, נתנו להם גיבוי והם באו עם כל הכוח שיש להם בכנסת ובכלל לא התעוררה שאלה על הצורך בזה, עכשיו אתם בקיצוץ, אז נשמח לשמוע אתכם.

כן, בבקשה.

גם אני מייצגת את מועצת ארגוני הנשים. אני רואה מולי שתי תמונות של אישה קשורה בתוך שמלה ולא יכולה לצאת מזה ואני רוצה לדבר על איך אני רואה ארגוני נשים. זה בדיוק הקול השקט הזה. בעצם העבודה עם מעט כסף, עם כספים שלא מספיקים לכל הדברים הרבים שאנחנו צריכים לעסוק בהם, זה גם מה שמשתיק אותן. בגלל שבמקלטים, בקווים החמים ובמרכזי הסיוע, אין מספיק עובדות. אין מספיק נשים שיכולות להקדיש את הזמן לפתוח פשוט את הפה ולצעוק בקול הכי גדול, מה שאנחנו צריכות לעשות.

למשל, בכובע האישי שלי, אני באה מדרום אפריקה, מקום שמקלטים לנשים מוכות בכלל לא מקבלים שום סיוע ממשלתי. כשבאתי לארץ מאד שמחתי לראות שיש משהו. אל לנו לחזור כמה צעדים אחורה ולהיות כמו מדינות אפריקה. אנחנו צריכים להתפתח. יש לנו עוד הרבה מאד עבודה בתחום הזה. אנחנו צריכות את הסיוע של הממשלה.

לא הייתי קוראת לזה אנחנו צריכות את הסיוע. זו בעיה ציבורית. זה אחד מהיעדים של הממשלה. עד עכשיו – זה התחיל קצת לפני, אבל אורה נמיר נתנה את הדחיפה הגדולה – עשינו תוכנית חומש ואז זה נראה בשמים: עשרה מקלטים תוך כמה שנים. היום יש לנו בעיה של נושאים יחודיים ופתרון להם. אין לנו בעיה של מספר, יש לנו בעיות של נערות במצוקה קשה מאד, של פנימיות לנערות במצוקה. יש בעיות ספציפיות, אבל הייתי אומרת שהממשלה לא עמדה אף פעם מהצד השני של המתרס, מבחינת הבנה ודאי שלא. הבעיה היא כשזה מגיע כאילו לעדכונים ופרטים. כאילו שעלה התאנה כבר קיים. יש מקלטים, המקלטים משובחים, כוח אדם מצוין, יש מתנדבים, כולם הולכים לבקר, זה מן ספינת דגל כזו. היום בוויצו, מחר אצל רות, מחרתיים בבית גליקמן, זה על המפה מבחינה זו שזאת עבודה משותפת לממשלה ולארגונים ורוב השנים הארגונים גם לא רצו לוותר על חלקם ובצדק. גם כשזה מאה אחוז, לא רצו את המאה אחוז שליטה, כי יש קונספציות שונות, יש קונספציות טיפוליות שונות, גישות שונות ורוצים לשמור גם על העצמאות והגיוון.

גם אותך אני מברכת. את פעם ראשונה כאן?

כן.

אני מקווה שתרבי להשתתף אתנו וכשתכנסי לעומק הדברים ודאי תסייעי לנו.

בבקשה.

אנחנו מאותו צד, אבל אני, כמי שמנהלת את השירות שמטפל בכל האוכלוסייה הזאת, גם של נשים וגם של נערות, חושבת שכל מה שמזערנו כאן בסופו של דבר ובתוכנית משותפת הצלחנו להגיע אליו, אל ה 25 מיליון האלה, זה באמת המינימום שבמינימום לכל הצרכים שלנו. אני לא רוצה לחזור על כל אותם הנתונים שהועלו כאן, אבל השלב שבו אנחנו כולנו נמצאים, שהמודעות כבר קיימת וכולם יודעים שזה ישנו - כמו שאמרת: נכנס שר, עושים מיד את הסבב, רואים ומתרשמים וכולי – כמו כל תופעה שמתחילים לגלות, מתחילים להתייחס אליה ולטפל בה, גורמת לכך שהצרכים ממשיכים לעלות ולגבור. גם את הקיים צריך להמשיך לטפח ולהעמיק הן את הכלים והן את איכויות הטיפול.

כל מה שכאן מופיע, ברשימה הזאת, באינוונטר הזה, זה באמת כמעט המינימום, כדי שהמערכת הזאת שמטפלת ב 17 אלף נערות במצוקה בקהילה - 13 המקלטים הקיימים ושני המקלטים המתוכננים - תוכל לפעול. כמו שאמרה נציגת אמונה, המקלט של המגזר הדתי לאומי נמצא כאן בתוכנית ואנחנו רק בשבוע הבא עומדים לצאת ולראות את המבנה שהם רוצים להכין לצורך הקמת המקלט הזה, אבל אם התקציב הזה לא יינתן, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. לשבת, לשוחח ולדבר, זה מאד יפה ומאד מכובד. כנ"ל לגבי כל אחד מהנושאים האלה. אז אני, לפחות, מקווה כמו שמנחם אמר, שמבחינת המשרד שלנו הנושא הזה יהיה בסדר עדיפות גבוה, עליון וחשוב והפנייה שלי כמו של כולם כאן היא באמת לאוצר, שלמרות ההבטחות שניתנו - וזה אמנם לא ניתן בספר התקציב, לכן זה לא אומר שהיום קיצצו את זה - אבל הבטחות שניתנו בנושאים כאלה צריכים להיות בסדר עדיפות גבוה, עליון וחשוב ואני מאד מקווה שנקבל את זה.

טוב. אני רוצה לסכם. אני מבקשת מנציגי המשרדים, קודם כל מנציגי הרווחה, מבלי שנצטרך להעביר ניירות – אם אני אספיק היום אני גם אוציא את זה בכתב – פשוט להבהיר את הבקשה שלנו לעשות את ההפרדה בתוך הסכום של המאה מיליון, כי זה הפך להיות מין חבילה שעליה אומרים: אבל יש לכם מיליארדים, אז המאה מיליון האלה יחכו. אנחנו מדברים על הרבה פחות, סכום שהוא באמת זניח בתקציב, עם צרכים שהם ראשונים בחשיבות ושוב – המשרד יקבל את כל הגיבוי מול האוצר והממשלה, אבל בהחלט נאבק גם בתוך המסגרת על העדיפות שיש לסכומים האלה מתוך המאה מיליון.

זה לא מסר ערטילאי. זו ועדה של הכנסת ואני מבקשת להעביר בצורה חד משמעית לשר האוצר שאנחנו רואים בהבטחה של ה 25 מיליון, שהתקבלה על ידי השרים ושני ראשי ממשלה, נושא שלא ניתן לדחייה או להפחתה בשום צורה שהיא. אני לא איזה זרוע נוספת למשרד העבודה. אני לא הקרובה של בניזרי, שאומרת: תשמעו, בניזרי לוחץ אז אני מצטרפת. אני בפני עצמי, אני כנסת, אני ועדה בכנסת ובעניין הזה אנחנו נפעיל את ההשפעה שיש לנו גם כלפי הרווחה וגם כלפי האוצר. זה לא שאנחנו נלווים למישהו. אנחנו בפני עצמנו.

שמעת טיפה את הדברים שנאמרו כאן, גם אם זה לא מעניין אותך יותר מאשר סעיף תקציבי אחר.

למה? זה מאד מעניין.

בסדר. גם נושאים של איכות הסביבה מעניינים. גם אותי. אבל יש כאן זרם שהוא תת זרם, אולי, שכדאי שאנחנו נזכור. העובדה שאנחנו יושבים כאן, בחדר למעמד האישה - חדר סמפטי - ומנהלים ישיבה בשקט ואין כאן תקשורת מתלהמת או גורמת להתלהמות וכולי – שזה לא יטעה אתכם. שזה לא יטעה אתכם. כוח המחאה וכוח התגובה שנמצא בחדר הזה, אני לא מאחלת לאף אחד שזה יתפרץ נגדו. שוב – אני לא אומרת את זה כאיום.

אני לא יודעת. יושבים בשקט. אני משתגעת מזה שהדברים עוברים לידך במין חיוך כזה. סליחה שאני אומרת לך את זה, בשבילי את נציגת האוצר פה.

מה זה עוברים לידי בחיוך? סליחה, יושבת ראש הוועדה!

אני רואה אותך יושבת ומחייכת, זה צורך בסיסי שלנו - - -

אירית, אנחנו לא כאן כדי לחלק ציונים למשרדים.

אבל זו לא התייחסות רצינית. בשבילה, סליחה, זה סתם סעיף תקציבי נוסף.

בסדר, אני מבקשת לא להיכנס כאן לזה. אני מבינה את ההרגשה שלך, אנחנו אומרים את זה גם במליאה. לצערי, נוצר המושג הזה פקידי אוצר ואני לא הייתי רוצה להפוך את זה לאישי כלפי היושבות כאן.

זה לא אישי, אני רק לא רואה את הייצוג שיוצא מפה הלאה.

זה יוצא מכאן בצורה שבה זה נאמר כאן. אין לי בכלל ספק, בין אם אני אכתוב את זה – ואני אכתוב את זה – ובין אם לא. זה יצא בדיוק בצורה שבה זה נאמר. אני רק מבקשת מכל היושבות כאן והארגונים להיות בהיכון. כי אני אבקש לדעת - ואני אבדוק היום ישירות גם דרכך, עם משרד ראש הממשלה – מתי הקבינט.

מה התאריך? עד מתי יש לנו אוויר, אין לנו איזשהו דד ליין או משהו כזה?

בסדר, אין תאריך אבל יש בדרך כלל לחץ לא רק מצדנו. אפשר לומר שבתוך השבועיים הקרובים תהיה התכנסות של הקבינט החברתי-כלכלי. אנחנו נקבל את הרשימה של החברים בו, אנחנו נפנה לכל השרים שחברים בו, אנחנו נציג פניה רצינית יחד ואם צריך אז תהיה הפגנה מול בניין ראש הממשלה ששם הם מתכנסים –אני מניחה – באותו יום עם תביעה חד משמעית לגבי הסכום הזה. אני מבקשת מכולם: העיתונות והתקשורת מתייחסים כל הזמן למאה מיליון. לא שמאה מיליון זה הרבה. בואו נשקיע בייחוד של ה 25 מיליון, בגלל שזה סכום זניח, בגלל שזה סכום מובטח ובגלל שזה מחצית הסכום שהובטח. כל מי שהולכת לתקשורת בנושא הזה – הם פונים על הבסיס של המאה מיליון . התשובה צריכה להיות – ואני עשיתי את זה בכל שידורי הרדיו – המאה מיליון כבודם במקומם מונח, מתוך זה אותנו מעניין, הכרחי, חיוני והמעצור בפני התרסקות זה ה 25 מיליון. צריך לחזור לתחום שלנו גם כספית וגם תקשורתית.

אם מותר לי רק מילה – קודם כל אני מבין את התחושה. צריך אבל לזכור שני דברים. אחד, ששר האוצר על המאה מיליון – ובתוכם ה 25 מיליון – עוד לא אמר לא. זה הובהר קודם אבל חשוב להבהיר את זה שוב: זה לא היה חלק מהתקציב שקוצץ, אלא זו היתה הבטחה לתוספת. הבטחה זו הבטחה. אני מסכים לזה, כולנו מסכימים עם זה. אבל דווקא בגלל זה, למיטב ידיעתי, שר האוצר לא נתן תשובה שלילית. הוא אמר: יש כאן נייר, צריך לדון בו. זה דבר אחד.

דבר שני, שר העבודה והרווחה – ואתם יודעים את זה - אמנם היוזמות הגיעו מכיוונים שונים, אבל הוא פינה את זמנו ולקח אתמול ביקור במקלט ומי שהיה בביקור יודע שהוא נתן את כל הזמן לעניין הזה. זה לא שהביקור הזה היה ביקור מאולץ. הוא רואה את חשיבות העניין.

אני אביא את הדברים של הוועדה בפני השר. אני בטוח שגם יעל מהאוצר שמעה את הדברים ותביא את הדברים. אני מציע: כן תהיו בהיכון, לא תהיו בהיכון, זו החלטה שלכם, אבל נכון לכרגע, אנחנו דנים תחת התחושה, לפחות, שהדברים נשמעים והם יעלו על השולחן. לא צריך לצאת מתוסכל מהדיון הזה. צריך לצאת מהדיון הזה כעוד מהלך אחד שחייבים לעשות אותו כדי להבטיח, שהמהלך הזה יתמצא.

תודה. אני סוגרת את הישיבה.

10:25.