פרוטוקולים/מעמד האישה/2981




2
הוועדה לקידום מעמד האישה – 20.3.2001

פרוטוקולים/מעמד האישה/2981
ירושלים, כ"ד בניסן, תשס"א
17 באפריל, 2001

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ג', כ"ה באדר התשס"א, 20.3.2001, בשעה 13:00

חברי הוועדה: היו"ר יעל דיין
קולט אביטל
אילן גילאון
זהבה גלאון
אליעזר זנדברג
נעמי חזן
איתן כבל
יוסף לפיד
יהודית נאות
אמנון רובינשטיין
מוסי רז

חוה ברנע, משרד החינוך
עוזי אבן קמה, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אבן קמה עמית, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אורי אורן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
לירז אורן מלול, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
דניאל אייזקס, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
ליאור אלוני, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
חגי אלעד, מנכ"ל הבית הפתוח
נאוה אלעד, הבית הפתוח
יאיר אמיר, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אבי אנג'ל, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
ניב אנוש, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
הלנה אריאל רבינוביץ, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
יואב אשכנזי, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אלן ביר, הבית הפתוח
אלן ביר, הבית הפתוח
דניאלה בן-חיים, הבית הפתוח
נמרוד בר-און, הבית הפתוח
סיגל ברמן
אור ברנט, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
נירית ברקאי, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
קארין גוטמן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
ירון גולצ'ר, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
שאול גונן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
שבי גטניו, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
יעקב גרוסברד, הבית הפתוח
בועז הדס, יו"ר העשירון האחר
רענן הרמן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
ענבל ון-קרפלד, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אלון זילברמן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אורן טיר, העשירון האחר
מיכל טל, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אסף טלמור, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
יצחק יושע, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אסף כהן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
יעקב לוינסון, יו"ר הבית הפתוח
ראסל לורד, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אמנון ליברמן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
רבקה ליליאן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
תיאודור מאינץ, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
קווין מייקל אוניל, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
ליאור מנצ'ר, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אשר מעיין, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
חאלד מצאריה, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
יובל מרין, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אביב נטר, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אייל נעמן, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
סער נתנאל, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
דניאל סאביץ, הבית הפתוח
שרה סטרנד, הבית הפתוח
ערן סיקורל, העשירון האחר
ברק עטר, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אלעד פישפדר, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
יעקב פנחס, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
איתי פנקס, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
יעל פריד, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
מנשה צבג, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
עמית צבי, הבית הפתוח
ליתום קלמנוביץ, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
אליעזר רז, העשירון האחר
ברוכי רנד, העשירון האחר
אדיר שטיינר, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
דוד שי, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
ניר שקד, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
שאול שרוני, אגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ









ס ד ר ה י ו ם

יובל 25 שנה לאגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
עשור לעשירון האחר
שנתיים לבית הפתוח



יובל 25 שנה לאגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים
עשור לעשירון האחר
שנתיים לבית הפתוח

אני רוצה לציין שהיום הוא יום חג ויום הוקרה.
הישיבה הזו איננה ישיבה שגרתית אלא אנחנו מציינים יובל 25 שנים לאגודת ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים. אנחנו מציינים בנפרד, בנוסף ובאותו העניין עשור לעשירון האחר ושנתיים לבית הפתוח והדברים האלה יעלו בהמשך.

אני חייבת להזכיר אירועים שקדמו לישיבה. מאחר שהיינו עדים לפרסום ראיון עם אריאל זילבר והתקשורת הקדישה לזה זמן רב, לא יכול להיות שהישיבה הזו תעבור ללא התייחסות לנושא. מלבד להביע את דעתי הזועמת אני רוצה לומר שאני חושבת שאנחנו כבר בחזקת גדולים. אני חושבת שחבר הכנסת נסים זאב שגם תקף אותי אישית ואת הקהילה בנושא, היה נשאר חבר כנסת אנונימי למדיי אילו לא היה הנושא ההומו-לסבי שהוא העלה וחזר והעלה בצורה הכי מכפישה, הכי מסיתה, והכי נואלת ומפגינת בורות. אני מקווה שאף אחד מכם – ואני מתכוונת לאנשי התקשורת - לא נתקף בהלה מהאיומים כי אנחנו כבר עשר שנים מקיימים התכנסויות בכנסת שזה המקום הראוי לשמירה על זכויות אדם, זה המקום הראוי לקידום זכויות של קבוצות שונות שזוכות או זכו במידה כזו או אחרת לאפליה. אני אמנם סטרייטית אבל הגיעו אליי ממש לפתח דירתי וריססו כתובת על חצי קיר שבה נאמר הומואים החוצה, ולכבוד לי לקבל כתובת כזו על ביתי.

חבר הכנסת נסים זאב התבטא ברדיו אתמול – ואני לא יודעת אם זה נושא לוועדת האתיקה או סתם קוריוז - ואמר שכדאי לחשוב האם חברת הכנסת יעל דיין לא יזמה היא עצמה כפרובוקציה ולא הזמינה את מציירי הכתובת. אני רוצה לומר שאסור לנו להקל ראש בכל צורה שהיא של התבטאויות שהן רוויות שטנה, שהן שוללות זכויות ושהן בעיקרן התבטאויות של הסתה.

נמצאים כאן מספר חברי כנסת שכדרכה של הכנסת הם בדרכם לוועדות אחרות ולכן אני אתן להם לומר כמה מלים ולאחר מכן ניכנס לסדר היום שלנו.

רבותיי, אני מתנצל שיהיה עליי לעזוב את הישיבה
ומבקש שלא תעלבו כי זה לא זלזול חלילה במעמד המאוד חשוב והחגיגי הזה.

אני רוצה לומר לכם שאני, בשם סיעת שינוי וחבריי לסיעה, מברך אתכם ומצטרף לברכותיה של יעל דיין. הציבור ההומו-לסבי רגיל לגייס עזרה במאבקו הצודק למען חברה שוויונית ליברלית ונאורה, ואני חושב שאנחנו נמצאים בשלב בו הציבור ההומו-לסבי חזק דיו כדי לא רק לבקש סיוע ותמיכה אלא כדי לראות את עצמו לוקח חלק במאבק שמנהלים גם חוגים אחרים נגד דעות קדומות ונגד חוקים דתיים שמגבילים את חירויות האדם במדינה הזו. חשוב שתבינו שבמאבק שלכם נוכל לנצח רק אם ננצח במאבק היותר גדול והיותר רחב למען החופש במדינת ישראל כמדינה ליברלית ושוויונית כי כרגע אנחנו המדינה הכי מפגרת בכל העולם המערבי בכל הנוגע לזכויות האזרח וזאת בגלל הכפייה הדתית. לכן לנו יש חזית משותפת ובחזית המשותפת הזו כולנו פועלים.

יוסף לפיד הזכיר זכויות אזרח ובקשר לזה אני
רוצה לציין את פסיקת בג"ץ מאתמול שהכריזה בפירוש על בתי-הדין הרבניים כעל נעדרי סמכות לגבי הפסיקה של אם לסבית וזכותה שלה ושל חברתה לגבי ילדיה.

כמו יוסף לפיד, גם אני לצערי אצטרך לעזוב את
הישיבה.
אני חושב שכולנו צריכים לברך את חברת הכנסת יעל דיין שלפני שנים התחילה את המאבק הזה בכנסת מול כוחות החושך ואני חושב שאם מסתכלים בטווח הזמן, אין לי ספק שאנחנו צועדים קדימה במלוא המובנים. נכון שיש כל מיני אנשים כמו נסים זאב שמדי פעם מצייצים ובעצם תופסים טרמפ עלינו. אני חושב שמגיעות ליעל דיין כל הזכויות והברכות על המאבק רב השנים. ההישג הוא של כולנו, אבל בראש ובראשונה הוא שלה.

כולנו מזוהים עם הנושא הזה של זכויות אזרח, בזכויות אדם וגם כמובן בזכויות ההומואים והלסביות לא מהיום ולא מאתמול והמאבק הזה משותף להרבה מאוד גורמים. אמנם כאן אני רואה את מרבית נציגי האופוזיציה, ויעל דיין היא נציגת הקואליציה היחידה, אבל אני בטוח שבבית הזה אנחנו רוב ונגיע לרוב. אני מודה שאני לא מתרשם מכל זמר מזדקן שמחפש איך להעלות לעצמו את הרייטינג ולכן שהוא תוקף את כל החילונים והקיבוצניקים וההומו-לסביות. אני גאה להיות חלק מהאנשים שהותקפו ואני חושב שהקואליציה הזו שלנו של כל אותו ציבור חילוני מתקדם שנאבק על זכויות אזרח ואדם, מאבק רחב ביותר, הקואליציה הזו תנצח ולא יעזור בבית הזה כלום לכוח 17, לכוח 22, כי בסופו של דבר קיים הכוח של הרעיונות הנאצלים והצדק ואני מאמין שבכוחות משותפים שנה אחרי שנה, בהנהגת יעל דיין וכל האחרים, אנחנו את הנושא הזה נשנה.

אני מאחל לנו הצלחה.

גם אני צריך לצאת ולכן אקצר בדבריי. אני לא
חושב שזו פעם ראשונה שיש לי דיאלוג עם הקבוצה שנמצאת כאן. אני חושב שאם הממשלה לא הייתה ממשלת אחדות, היו כאן נציגים מעוד כמה מפלגות ועל כך אני מצטער.

הרבה פעמים אני מוצא את עצמי כבעל השקפות ימניות יחיד בכינוסים מהסוג הזה, כולל המצעד שאני הייתי נציג ממפלגת ימין יחיד, ואני חושב שמדובר בטעות כאשר הצד הימני של המפה הפוליטית צריך לעשות עליה חשיבה חוזרת כי אני חושב שזה לחלוטין לא שייך לדעות פוליטיות וההתייחסות צריכה להיות התייחסות ליברלית או התייחסות עקרונית שחוצה גבולות מסורתיים של ימין ושמאל. חבל שבכינוסים מעין זה אנחנו בדרך כלל רואים צד אחד של המפה הפוליטית. אני חושב שיש קשר פוליטי ועל זה אני מצטער.

אנחנו בתקופה שבבית הזה מאוד קשה להזיז דברים באופן עקרוני ויוזמות שהן יוזמות שמביאות לשינוי וללכת קדימה בעניינים ליברליים לא כל שכן, אבל אני חושב שהפעילות של יעל דיין והמשך הפעילות הזו היא חיונית וזאת גם כדי לשמור על הגחלת בימים שהיא אולי תהיה קצת יותר קטנה שלא תכבה, וגם כדי לנסות ולדחוף קדימה יוזמות שאולי בכל-זאת יש סיכוי כן להצליח ולהעביר אותן למרות הקשיים הגדולים מבחינה פוליטית שזה לא סוד שכל מי שמנסה לבוא ולהיאבק למען הרחבת הזכויות ייתקל בהם בימים אלה של ממשלה רחבה וגדולה.

בהצלחה ותודה.

תרומתה של האגודה לכינונה של הקהילה.
עד שלהי שנות ה80- חברו בישראל מספר גורמים לתחיקת ההומואים והלסביות אל שוליה הבלתי נראים של החברה וביניהם האיום מפני העונש הקבוע בחוק כנגד משכב זכר אשר מיצב אותנו כאזרחים מדרגה שנייה והיה בבחינת חרב המתהפכת על הווייתנו, וכן האינדוקטרינציה לפיה ההגשמה העצמית של הישראלי תושג כאשר הוא יתרום מזרעו להרבות את כוחה הדמוגרפי של המדינה. זאת בד בבד עם הצבת ערך משפחתיות כמרכזי בחיי הפרט והכלל.

החברה הישראלית גילתה חוסר סובלנות כלפינו שבעצם קיומנו חיללנו את הערכים הציוניים הללו. באקלים אידיאולוגי זה ההכרזה או היציאה מן הארון שלנו הייתה בלתי אפשרית. כך נותרנו בלתי נראים לעין, לא רק כלפי החברה הכללית אלא גם אלו כלפי אלו.

על רקע היסטורי בעייתי זה החלו ניצני התארגנות קהילתית. בשנת 1975 נוסדה האגודה לשמירת זכויות הפרט שמטרותיה הראשוניות היו הגשת תמיכה וסעד להומואים ולסביות, יצירת מסגרת לפעילות חברתית ומוקד להזדהות קהילתית. ראוי להדגיש שהתרומה הנכבדה ביותר של האגודה מאז ומעולם הייתה הפיכת החיים המחתרתיים המבודדים והחשאיים שלנו לפעילות מאורגנת אשר כוננה קהילה. מעתה התחלנו לתפוס את עצמנו במונחים של קבוצת מיעוט הזכאית להשוואת זכויותיה וחובותיה האזרחיות לאלו של שאר אזרחי המדינה.

התפיסה העצמית של הקורבן חסר הישע שליוותה רבים מאתנו שנים רבות החלה להיעלם מן העולם. מעתה, בזכות ההתקבצות תחת קורת גג ממוסדת, יכולנו להכיר בעובדה שעלינו לפעול למען עצמנו כדי לאפשר לנו ולדורות הבאים מקום של כבוד בחברה על כל המשתמע מכך.

לא נשתוק ולא נוותר לנוכח הכוחות המבקשים להדיר אותנו אל מחוץ לגבולות החברה התקינה. האגודה היוותה אפוא תמריץ בל ישוער בשינוי אורחות המחשבה והפעילות של הומואים ולסביות רבים.

בתחילת שנות ה80- החלו פעילי האגודה לאמץ דפוסי פעולה שרווחו בארצות-הברית לשם שינוי הדימויים שלנו. בין היתר אלו כללו כתיבת מכתבים לעורכי העיתונים בתגובה לכתבות וידיעות שנתפסו כמזיקות. זו הייתה התרומה הראשונה של האגודה לשינוי אקלים הדעות שרווח במדינה. מאבק אינטנסיבי לנראות בלתי סטריאוטיפית מחד גיסא ולביטול מגמות הומופוביות מאידך גיסא.

ב22- במרץ 1988 תוקן פרק עבירות המין בחוק העונשין וקיום יחסי מין בין גברים בוגרים חדל להיות עבירה פלילית. השינוי החקיקתי העצים את הקהילה שלנו ואפשר בשנת 1989 את הקמתה של הזרוע הפוליטית שנקראה עוצמה. החל ממועד זה האגודה החלה להסיט את תשומת הלב הציבורית למוקדים ולחזיתות חדשות של מאבקנו להשוואת מעמדנו האזרחי וזאת באמצעות התקשורת כסוכנת מרכזית. בזכות קשריה הבלתי אמצעיים עם חוויות חברי הקהילה, האגודה החלה לצבור עוצמה כתנועה פוליטית בהשמעת קולנו תוך החדרת השקפות ועמדות אלטרנטיביות לתוך ההגמוניה ההתרו-נורמטיבית. בעקבות המהפך בתפיסת המחוקק, החלה להסתמן פתיחות כלפינו גם מצד מוסדות חברתיים נוספים.

לייסוד האגודה הייתה השלכה לא רק בגיבוש תודעה קהילתית אלא גם ביצירת שיח פנים-קהילתי שהצריך במה לביטויו. כבר בשנת 1982 החלה האגודה להוציא לאור עלון שנקרא "נתיב נוסף" שיצא לאור עד 1994. מאז 1999 האגודה מוציאה את העיתון שנקרא "הזמן הוורוד".

בשנים האחרונות ניתן להצביע על מגמה לפיה הדיון הציבורי עובר מן המרחב הציבורי הכללי אל מרחבונים בהם יוצרות קבוצות חברתיות שונות תקשורת עם עצמן, על עצמן ועבור עצמן. העיתונות ההומו-לסבית נוצרה מלכתחילה כדי לאפשר לנו במה עליה נוכל להשמיע את קולנו משום שהערוצים ההמוניים דחקו אותנו לשוליים הבלתי נשמעים.

תרומה נוספת של האגודה היא בהגשת סיוע לרבים מבינינו הזקוקים לסעד ולסיוע בתהליכים המורכבים והמכאיבים של כינון הזהות ההומו-לסבית. למעשה האגודה והארגונים האחרים מתפקדים כמעין חונכים להומואים ולסביות המגששים את דרכם אל תוך הקהילה. שדות השיח הפרטני והציבורי לוקים בחסר במידע ובידע על אודות הומואים ולסביות. עקב מחסור זה, על ההומו מוטלת החובה לאתר ולעקוב אחר מקורות מידע לשם סיפוק צרכים שונים כמו תיוג עצמי, גיבוש הזהות, דרכי התנהגות ראויים וכן הלאה. הסטריאוטיפ ההומופובי הנפוץ מהווה עבור רבים מאתנו את מקור הידע הראשוני ואף הבלעדי. מכאן נובעת תחושה של מצוקה קשה בשל חוסר במידע אמין ומהימן על עצמנו.

על רקע טענה זו ניתן להבין מדוע התפקיד של החונך מכריע בחשיבותו במערך החיים של הפרט ההומו בכלל ושל הטירון בפרט. לכן התקשורת הבין-אישית עם חונכים ממלאת צרכים חיוניים מגוונים. החונך משמש כמתווך בין הניסיון הקיבוצי של ההומואים והלסביות מן העבר וניסיונו הפרטי לבין הטירון ומתפקד כמורה נבוכים לפרט המתלבט בסוגיות שונות. השירותים הסיעודיים והייעוציים של האגודה והארגונים האחרונים שהוקמו בשנים האחרונות הם בבחינת חונכים המנחילים את מאגר הידע והניסיון שצברנו. החונכים מהווים מעין זקני שבט המעבירים מדור לדור את מורשת השבט. בידיהם מצויה חכמת החיים. החונכים הרשמיים המהווים את זרועות הפעילות של הארגונים תורמים במובנים רבים לחיי קהילה בריאים ותקינים יותר.

קבוצות התמיכה השונות שפועלות במסגרות אלו מהוות סוג נוסף של חונך. קבוצת התמיכה משמשת כסוכנת רשמית ומספקת למשתתפים בה גיבוי הדדי כמו גם מעין מרשם כיצד לנהוג וכיצד להתמודד עם סוגיות קיומיות המשותפות לכולנו.

למרכזים הקהילתיים של האגודה בתל-אביב ושל הבית הפתוח בירושלים יתרון מובהק. בניגוד למוסדות חברתיים אחרים של הקהילה, הפעילות המתקיימת בין כתליהם מתרחשת באתר מואר על דרך הפשט ועל דרך הדרש. המרכזים הקהילתיים הם מקומות בהם המשתתפים רואים ונראים אלו על-ידי אלו, הם בבחינת אתר של אור, הארה ונראות.

אני רוצה לסכם במספר מלים אישיות. בשנת 1982 השתתפתי באסיפה הראשונה של האגודה אשר התקיימה במועדון צוותא בתל-אביב. נטלתי חלק באירוע זה כשנה לאחר ניסיון התאבדות עם הגילוי שאני הומו. באותו רגע היה עדיף לי המוות על-פני החיים כהומו בשולי החברה. קשה לתאר היום את עוצמת החוויה העמוקה שעברתי אז. באותו מפגש נדרתי נדר שאקדיש את המשך חיי למאבק בלתי מתפשר על-מנת שבחורים צעירים ובחורות צעירות נוספות לא יאלצו לבחור באופציה של התאבדות עם הגילוי שהם הומואים או לסביות. במהלך עשרים השנים האחרונות ראיתי בארגונים השונים מנוף עיקרי לשינוי פני החברה שלנו למען השגת יעד זה.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לפעילים הראשונים על שייסדו אכסניה למעני ולמען הדורות הבאים.

אנחנו בשידור חי ולכן כל הדוברים מתבקשים
להציג את עצמם, גם לצורך הסטנוגרמה. אם במקרה – מה שהיה קרוב לפני עשר שנים – מישהו איננו רוצה להיות מצולם, כמובן שיודיע על כך. אני חושבת שכבר עברנו את זה, אבל אני חייבת להזכיר את זה.

נקודת המבט של המייסדים ופרספקטיבה של אז
והיום.
אני היושב-ראש הראשון של האגודה. התחלנו את האגודה רק מפני שרצינו לקדם את ישראל באופן כללי שתנהג כמו שנוהג כל העולם. כחמש שנים לפני כן התחילו לפעול אגודות דומות בארצות-הברית ואני הייתי כאן כל הזמן הזה כשהיה מאוד קשה. בשנת 1975 הכרתי כאן עוד אנשים, נדמה לי שהיו אלה 12 האנשים הראשונים שנרשמו באגודה שלנו וביניהם שלושה או ארבעה שהיו גם אזרחי חוץ בנוסף לאזרחותם הישראלית. אני יכול לומר שאני מאוד שמח שהגעתי ליום זה. אמנם עברו 25 שנים, אבל הגענו לכך שסוף סוף יתחילו להכיר בנו כאזרחים שווי זכויות.

סקירה משפטית על תרומתה של האגודה
להתפתחות החקיקה בתחום.
אין ספק שישראל היא היום אחת המדינות המתקדמות ביותר בעולם מבחינת המצב המשפטי, ההכרה וההגנה שהיא נותנת להומואים ולסביות. צריך לזקוף את ההתקדמות הזו במצב המשפטי בראש ובראשונה לחברת הכנסת יעל דיין ולפעילותה.

בהקשר זה הייתי רוצה להצביע בקצרה על המעורבות והתרומה של האגודה לשינויים משפטיים שחלו, ואני אצביע בקצרה על מספר שינויים.

מבחינת הישגים חקיקתיים בהם הייתה האגודה מעורבת, כפי שציין עמית מדובר בראש ובראשונה בביטול האיסור הפלילי על קיום יחסי מין שלא כדרך הטבע, תיקון שתוקן בשנת 1988 אחרי מספר ניסיונות שנכשלו. האגודה שהייתה באותו שלב ארגון קטן, חסר משאבים שעסק בעיקר בפעילות חברתית והיה מוגבל בפעילותו הפוליטית, לא היה מעורב ישירות ברפורמה שהייתה בחוק העונשין, אבל עם זאת אין ספק שפעילי האגודה תרמו לשינוי החוק באופן עקיף בתוך כך שבמהלך שנות ה80- פעילי האגודה עשו מאמצים כדי ליצור מודעות למען ביטול האיסור הפלילי כמו החתמה על עצומות לביטול הסעיף, עריכת חוברות שקראו למיגור האפליה כנגד הקהילה ההומו-לסבית ומגעים עם חברי כנסת.

לאחר ביטול האיסור הפלילי הפעילים באגודה היו אמנם מופתעים מעט מהמחטף כביכול והדרך בה עבר התיקון, אבל אני חושב שבהחלט הלובינג שנעשה אצל חברי הכנסת במהלך השנים תרם בסופו של דבר לתיקון.

זמן קצר לאחר ביטול האיסור הפלילי, האגודה הקימה זרוע פוליטית בשם עוצמה. הזרוע הזו שלחה מניפסט לכל חברי הכנסת בדבר הצורך בהגנה על זכויות ההומואים והלסביות בכלל ובתחום יחסי העבודה בפרט, איסור על אפליה בעבודה על רקע נטייה מינית. הלובינג של השדולה הפוליטית, עוצמה, בקרב חברי הכנסת בשיתוף עם עורך-דין דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח שניסח את הצעת החוק לתיקון חוק שוויון הזדמנויות בבודה הוביל בסופו של דבר לתיקון החוק בשנת 1992 בדרך של הוספת איסור על אפליה בעבודה מטעמי מעמד אישי או נטייה מינית.

האגודה הייתה מעורבת באופן פעיל ומשמעותי במהלכים שהביאו לתיקון חוק זה, בעיקר בפעולות שתדלנות בכנסת ובגיוס חברי כנסת רבים לחתום על הצעת החוק, והייתה זו הפעם הראשונה שהמונח נטייה מינית הופיע בהצעת חוק שהוגשה לכנסת.

בנוסף לזה יש לציין את שינוי פקודות מטכ"ל בשנת 1993 שלפיהן נאסרה אפליה המבוססת על נטייה מינית. הישג זה בא עקב הופעתו של פרופסור עוזי אבן בכנס שאורגן בכנסת בשיתוף האגודה לזכויות הפרט ובמסגרתו חשף אבן את קיום הפקודות המפלות, דבר שהוביל לביטול הפקודות זמן קצר לאחר מכן.

ראוי לציין את תיקון חוק לשון הרע שתוקן בשנת 1997, שזה מהלך שהובילה חברת הכנסת יעל דיין. האגודה באופן עקיף סייעה גם בנושא הזה.

עוד שינוי שהוא לא שינוי חקיקתי אלא שינוי של מדיניות של משרד הפנים שמאפשר היום באופן חלקי לפחות לבן זוג מאותו המין שאינו יהודי להגר למדינת ישראל כדי לגור יחד עם בן זוגו.

ההתקדמות הזאת של הכרה מסוימת היא התקדמות בכיוון חיובי, אבל עדיין אין שוויון זכויות מלא בתחום הזה.

עד עכשיו דיברתי על חקיקה, אבל אני רוצה להתייחס להקשר של פנייה לערכאות שיפוטיות וראוי לציין מספר פסקי-דין שהאגודה הייתה מעורבת בהם. הראשון פסק-הדין הידוע בעניין איסור שידור התוכנית "קלפים פתוחים", תוכנית שעסקה בנוער הומו-לסבי כשבג"ץ קבע ששר החינוך לא יכול לאסור את שידור התוכנית בטלוויזיה וההחלטה בהחלט מגלה סובלנות מסוימת כלפי אורח החיים ההומו-לסבי.

יש לנו החלטה נוספת שהגיעה מבית-משפט בערכאה נמוכה בחיפה, שם נפתחה פעילות האגודה בדירה שהיא שכרה ובאותו הקשר רצו המשכירים לפנות את השוכרים מהדירה אך ורק בשל נטייתם המינית. בית-המשפט אמר: "מעשיו או נטיותיו המיניות של אדם איננה מעניינו של איש. חדירה שלא כדין לתחום זה, היא גם פגיעה בצנעת הפרט וגם בכבוד האדם". בעקבות זה ניתנה להם רשות להחזיק במושכר ולהמשיך לפעול מהדירה.

בשנה האחרונה ראינו פעילות של האגודה בעתירה לבג"ץ עקב החלטת הצנזורה שלא לאפשר לנערים ונערות מתחת לגיל 18 לצפות בסרט "כמעט 18", שעסק בסיפור של אהבה הומוסקסואלית. עקב העתירה לבג"ץ של האגודה, הוצא צו על תנאי ובהסכמה בסופו של דבר לאחר מכן הצנזורה החליטה להוריד את הגיל שהוגבל לגיל 16 והתיק למעשה לא הגיע לפסק-דין אלא נסגר בהסכמה בין הצדדים.

צריך כמובן בהקשר הזה לזקוף את ההתפתחויות המשפטיות הרציניות של העשור האחרון במשפט האחרון גם לפעילות של האגודה לזכויות האזרח, האחות הגדולה של האגודה לזכויות הפרט, וגם פעילות של אנשים פרטיים שנלחמו באופן אישי לקידום המטרות של הקהילה כמו דנילוביץ שפסק-הדין ידוע ואין צורך לחזור על תוכנו והמאבקים של אדיר שטיינר להכיר בו כבן זוג של דורון מייזל זיכרונו לברכה.

מה שמשתמע מהדברים האלה זה שיתוף פעולה
כל הזמן עם הבית הזה. הקמנו ועדת משנה לנושא הזה, דבר שלא היה מעולם, ובאמת בחדר הזה הייתה ההתכנסות הראשונה הרשמית של ועדת המשנה ואני גאה לחשוב על הקשיים שהיו אז ואינם קיימים היום.

ברכות לכולם. נסקרה כאן ההתפתחות האדירה
במשך הרבה מאוד שנים, התפתחות שהביאה גם לחקיקה ענפה וגם להתייחסות ציבורית, התייחסות אישית, וכל פעם אנחנו נדהמים כשאנחנו שומעים חברי כנסת כמו נסים זאב או שמואל הלפרט שעזב את הבניין כדי לא לנשום חלילה את אותו אוויר שעכשיו כל החבורה הנהדרת שנמצאת כאן נושמת. אנחנו כל פעם מתפלאים מחדש איך עדיין דעות כאלה נשמעות.

אני חייבת להודות שכאשר זה בא מפי אנשים שמייצגות מפלגות חשוכות חרדיות, אולי אני לא כל כך מתפלאת אבל אני הרבה יותר מתפלאת כאשר קם זמר ובאמת מביע עמדות ריאקציונריות חשוכות כאשר מנחה אותו תפיסת עולם מעוותת עם סטריאוטיפים. בדבריו ההתייחסות שלו לקהילה ההומו-לסבית היא הרבה יותר כוללת לא הייתי מרחיבה עליו את הדיבור, אבל בימים האחרונים שמעתי ויכוח האם הוא היה 'מחורפן' או האם הוא 'התחרפן' ואולי הוא גם לא זמר כל כך חשוב, אבל אני חושבת שחשוב להתייחס במילה אחת לאנשים שהוא אמר כי לאנשים שנושאים בתפקידים ציבוריים כאלה בכל-זאת יש חשיבות כשהם אומרים דברים כאלה.

הייתי רוצה להתייחס לסיפא בדבריו של עמית שתיאר את ניסיון ההתאבדות שהוא עמד לבצע כאדם צעיר. אני אומרת שיש כל כך הרבה צעירים וצעירות שמתחבטים, כל כך הרבה צעירים וצעירות שקשה להם, אז במקום לשדר איזשהו מסר של אמפתיה והבנה – בעיקר מאנשים כאלה שיש להם איזה תפקיד ציבורי ומסר חברתי גם בשירים שלהם, כי המלים הרי לא ריקות מתוכן – אנחנו עוד פעם שומעים ומוצאים את עצמנו נאלצים להתמודד עם כאלה שחשבנו שמולם לא נצטרך להתמודד, וחבל.

מאחר שאנחנו מדברים על ותיקים, אני כמובן
חייבת להזכיר את שולמית אלוני שהיא המובילה והמורה של כולנו, גם בהיותה שרת חינוך וגם בחקיקה בכנסת. אני רואה כאן את חוה ברנע ממשרד החינוך שבזמן כהונת השרים אמנון רובינשטיין ויוסי שריד ועוד לפני כן עשתה את הבלתי אפשרי וזה הכנסת חומר על הומוסקסואליות למסגרת הייעוץ בבתי-ספר. אני אומרת את זה משום שהשרים התחלפו ואולי מהבמה הזו אנחנו צריכים לפנות לשרת החינוך החדשה לימור לבנת. חס וחלילה אם בטרנס הזה שהיא מוציאה את מחמוד דרוויש ומכניסה את הפוסט ומוציאה את הפרה או להפך, היא תיגע בדברים שנכנסו. אני מקווה שהיא לא תכניס את המלים של אריאל זילבר במקום מחמוד דרוויש שהיא מוציאה.

לכן בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה לשולמית אלוני, תודה לאמנון רובינשטיין, תודה ליוסי שריד, תודה למשרד החינוך ומילת תקווה, אם לא אזהרה, למשרד החינוך החדש שבתינוק הזה שלנו לא יעיזו לגעת משום שזה הישג שחבל יהיה למחוק אותו.

הצדעה למייסדים, מיסוד הזוגיות כמטרה
לשנים הבאות.
כדאי להזכיר גם את מרדכי וירשובסקי שתרם וממשיך לתרום רבות בהקשר הזה.

הדברים השתנו קצת בימים האחרונים ומה שתכננתי לומר השתנה. אותה התכנסות ב1975- היא מאוד היסטורית בחיים של מדינת ישראל כאשר 12 גברים ונשים מאוד אמיצים לקחו גורל של הרבה מאוד אנשים אחרים בידיים ובעצם הם הבסיס עליה נעשתה כל העבודה שהוזכרה פה על-ידי המומחים ואנחנו בעצם המשך ישיר של מה שהם עשו. אנחנו חייבים להם את התודה הזאת ואכן ביום ראשון כינסנו הרבה מאוד ותיקים, ביניהם גם כאלה שהגיעו מחו"ל.

ההישגים הם עצומים לאורך השנים. היום אנחנו חוגגים עוד שני ימי הולדת ואולי זו אחת ההצלחות הגדולות של האגודה, ההתפרסות לתחומים נוספים, לאוכלוסיות נוספות. הסניף בחיפה ובבאר-שבע שנפתח עכשיו, הבית הפתוח בירושלים, העשירון האחר שחוגג עשור, שזה הרבה מאוד זמן, כאשר נפתח השנה גם תא סטודנטים ראשון באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף האגודה עם אגודת הסטודנטים ואני חושב שזה דבר גדול.

להודות ליעל דיין זה אף פעם לא נדוש ושוב אני אומר לך תודה. תודה לכל האנשים גם מחוץ לקהילה שספגו הרבה ועדיין סופגים לפעמים ואני חושב שכאן צריך להיות אומץ רב והמאמץ הזה מאוד מכבד אותנו.

אני חושב שנושא הזוגיות, האהבה שלנו, הוא כנראה הנושא עליו נצטרך להילחם בשנים הבאות ואולי הוא יהיה המאבק המכריע בקבלה אותנו כשווי זכויות לחלוטין כאשר נקבל הכרה באהבה ובהורות שלנו, כאשר יפסיקו להערים קשיים עלינו כאנשים שרוצים לקבל את הזכויות לצד החובות שאנחנו מקיימים ללא תנאי וללא היסוס.

אני מקווה שכל הכוחות הנאורים שקיימים בבית הזה מימין ומשמאל – אני לא חושב שבימין אין כוחות נאורים ולפעמים אנחנו רואים אותם – יתגייסו ולא יפחדו משיקולים שהם אולי שיקולים חשובים אבל לפעמים צריך לדעת לשים אותם בצד ויעזרו לנו לקדם ביחד חברה פתוחה יותר וחברה משגשגת גם מבחינה חברתית.

בהצלחה לכולם.

יש לי רושם שאני יחד עם יעל דיין מהוותיקות
וממייסדות הוועדה. כששמעתי את עמית, את איתי ואת אבי, אמרתי לעצמי שאני מכירה את כל זה.

הייתה התפתחות מאוד מרשימה בעשור האחרון לגבי מודעות ציבורית וגם בנושא החקיקה ואני לא רוצה להתייחס לזמרים. אני מוכרחה להודות שגם בתור פמיניסטית מאוד מאוד נמרצת הגעתי למסקנה שאני לא צריכה להגיב על כל דבר מזעזע או מרגיז ואני אבחר מתי להגיב וכלפי מי. יש אנשים שבמקרה הזה פשוט לא ראויים לתגובה. הדברים האלה כל כך מחפירים והם כל כך מנוגדים לתפיסות העולם שאנחנו מנסים לקדם, שחבל על הזמן לעסוק בהם.

אני רוצה להתייחס לכמה מהאתגרים ואולי להתקשר לדברים אותם אמר איתי. אני באמת חושבת שלא עשינו מספיק בשנים האחרונות, אף על פי שניסינו, להעביר את הדגש מהמודעות ומאבק באפליה למאבק מוצלח בנושא זכויות. העניין של הזוגיות הוא עניין מאוד מאוד חשוב. יש כמה הצעות חוק שלי ושל יעל דיין בנושא אימוץ, בנושא זכויות של בני זוג, כאשר אולי אפילו שינוי המינוח לבני זוג פותח את הכל. אני חושבת שכאן אנחנו צריכים שיתוף פעולה יותר הדוק ויותר נמרץ דווקא בנושאים האלה.

כבעבר, גם בעתיד, אני אשמח לעשות הכל וכל הכבוד לכל אלה שפועלים בנושא.

אני מוכרחה לומר שנעמי חזן היא המדריכה שלנו
ביחס לקומבינה של אומנות הניסוח יחד עם אומנות הקיצור. אני לא יודעת אם זאת חלק מהפרופסורה שלך, אבל אמרת הכל בשלושה סעיפים בכל נושא בשלוש דקות ויש לי עוד דרך ארוכה עד שאני אגיע לרמה הזאת.

באתי בתלונה לאיתי כשהוא נתן לי את רשימת הדוברים המוצעת ואמרתי לו שהאגודה היא אגודת ההומואים, לסביות, טראנס ובי-סקסואלים ולמרות זאת אמרתי לו שהוא נותן לי רשימה על טהרת הגבריות. אני רוצה שיהיה ברור שזה לא משום שיש יותר הומואים מלסביות ולא משום שהומואים יצאו ולסביות נשארו בארון אלא החלוקה היא לגמרי מקרית וכך גם רשימת השמות. אני מניחה שאם מדברים על ותיקי התנועה, יש ותיקי וותיקות באותה מידה. מלבד תרומה של ברכה של קל"פ שתכף נשמע אותה, אני מבקשת מהגברת ליתום קלמנוביץ, בוגרת קבוצת הנוער, מתנדבת באגודה, לומר את דבריה.

אני בת 21 מתל-אביב. בעצם הגעתי לאגודה בגיל
18 וחצי. בסביבות גיל 16 סיפרתי לאבי על ההתלבטויות שלי, על כל מה שחשבתי ולא ידעתי בדיוק מה לעשות עם זה. אבי למזלי היה מאוד מבין ומאוד פתוח גם לקבל אותי, גם לתת לי עצות ולעזור לי. אני צריכה להסביר כמה אני מעריכה אותו מכיוון שאני מבית דתי, כל הרקע שלנו הוא דתי ולמדתי בבית-ספר דתי. מאמי הסתרנו את זה עד גיל 18 ואז באנו אליה ביחד וסיפרנו לה את זה. היא הייתה קצת בהלם ולקח לה קצת זמן לצאת ממנו, אבל היום היא מקבלת אותי כפי שאני.

עם כל התמיכה וההבנה שקיבלתי מצד אבי, זה לא הספיק. הייתי צריכה לפגוש נוער בגילי ולהשוות רגשות ומחשבות, וכך הגעתי לאגודה בגיל 18 וחצי עת שירתתי בצבא. הגעתי לקבוצת הלסביות בהתחלה, לסביות עד גיל 25, ומשם הגעתי לקבוצה המעורבת, גם הומואים וגם לסביות, נוער עד גיל 23. שם אני יכולה לומר שמצאתי את עצמי. היו אנשים שיכולתי לדבר אתם על אותם נושאים ומבחינתי זאת הייתה מעין תנועת נוער בה מתקיימות פעילויות. הרגשתי מוזר קצת בקטע של הדת כי התנגשו אצלי דברים רבים וכך קורה עד היום, אבל עם כל הפעילויות שלהם שכללו דיונים ושיחות עם מדריכים מאוד קשובים ומאוד חמים, יכולתי להרגיש שם ממש בבית. מאוד עזר לי להיות שם ועד היום אני משתדלת להגיע. יש לי חברים טובים שהכרתי בקבוצה הזו שעד היום הם חברים טובים שלי.

חשוב לי להדגיש את החשיבות של קבוצות הנוער האלה שמיועדות לנוער במצבי, אם נוער מבית דתי ואם נוער שלא מקבלים אותו. כשמגיעים לאגודה מרגישים הרגשת שייכות והמדריכים, גם אחרי שעות פעילות – נוער שרוצה להגיע ולא מוכן לצאת מהארון, לא מרגיש נוח להשתתף בפעילויות – נמצאים במקום ומקשיבים לאלה שמגיעים. בנוסף לכך אפשר לפנות לאגודה באמצעות הטלפון ולקבל עזרה והדרכה.

אם לא הייתי מגיעה לקבוצות הנוער באגודה, אני לא חושבת שהייתי יוצאת מהארון ולא הייתי מוצאת את עצמי. לכן אני מאוד מאוד מודה על כל העזרה שקיבלתי שם ולמדריכים שהיו אז ואני ממשיכה להתנדב והמשיך להתנדב באגודה.

אני בן 17 מגני תקווה. האגודה בשבילי היא שלב
מאוד חשוב שהגעתי אליו בחיים שלי. בגיל 16 התחילו אצלי התלבטויות על הזהות המינית שלי ואני עוד זוכר שעברתי באינטרנט וחיפשתי חומר שקשור בנושא. כשהגעתי לאגודה הכל היה כל כך אמיתי ולא הייתי צריך להסתיר מאף אחד כלום. התמיכה שקיבלתי שם, אנשים שהיו שם שדיברתי אתם, נתנו לי אומץ לעשות דבר מאוד משמעותי בחיים שלי ושבועיים אחרי כן הלכתי וסיפרתי לאימא ואבא. ההורים שלי קיבלו אותי טוב, ממש העריכו את זה שאני ילד בן 16 ואני בא אליהם ואני מספר להם דבר כל כך חשוב. אבי אמר לי שהוא מעריך אותי על האומץ שיש לי בגיל 16 לבוא ולספר לו דבר כזה.

הוריי הולכים לקבוצת הורים באגודה ושם הם מקבלים תמיכה ועזרה. העניינים בבית הסתדרו טוב מאוד מאז הם הולכים לקבוצת הורים באגודה ואני מרגיש מפנה של ממש בכל ההתייחסות אליי. הוריי תמיד התייחסו אלי בצורה הוגנת וטובה, אבל אני חש בנקודת מפנה מאז הם הגיעו לקבוצת ההורים באגודה.

גם לי זה הועיל כי הכרתי חברים חדשים, אני יוצא עם חברים חדשים ומכיר אנשים שהם מתאימים לי, ואת האהבה הראשונה שלי מצאתי באגודה.

באגודה אני ממלא מקום יושב-ראש קבוצות הנוער כאשר הוועד הצעיר של הנוער תורם ועוזר לנוער באגודה ובכלל. אני מאוד שמח שמצאתי את האגודה ושיש לי מקום ללכת אליו בשבת בערב או בכלל להתנדב שם ולהיות עם אנשים שאני אוהב ועם אנשים שחושבים בראש שלי.

הישיבה האחרונה שקיימנו כאן שעסקה בנושא
הורים ושמענו את סיפורה של מיכל עדן וסיפורים אחרים. אני לא יודעת אם יש סוג אחר של התייחסות הורים, אבל כשם שזה שובר לב לשמוע על צעירים שאז או עכשיו פשוט מועפים מן הבית ואז האגודה מהווה להם בית, כך זה משמח לשמוע על הורים שמקבלים את הבן או הבת ואז האגודה הופכת להיות מקום מפגש רומנטי, שם מוצאים את האהבה הראשונה ולא רק את התחליף לאבא ואימא.

נאמרים כאן דברים חשובים. אני מסכים עם כל
קודמיי ובעיקר לעניין הזה שמערכת החקיקה היא ברמה של כיפה אדומה, אבל החיים עדיין ברמה של זאב ואת זה אני אומר תרתי משמע. מבחינתי אתם מועצת גדולי התורה.

הייתה צריכה להיות כאן קארין גוטמן ולברך את
האגודה בשם קל"ף. אנחנו מדברים כאן על ארגונים שהם מקבילים אבל לעולם לא ייפגשו ואתם יודעים למה אני מתכוונת. בדרך כלל כשיש פנויים ופנויות או קבוצות של גברים ונשים, אנחנו אומרים שיש איזשהו בסיס למפגשים, אבל כאן אנחנו מדברים על שתי קבוצות שהמפגש הפיזי או המפגש בין המינים לא יתרחש ביניהם אבל בכל-אופן אני מאוד שמחה שאגודת ההומואים והלסביות כוללת גם וגם וגם וכמובן הפעילות של קל"ף בנפרד יש לה היבטים נפרדים. זאת אומרת, יש טעם לא לחבר את הכל כל הזמן ואפילו בנושא חקיקה זה כך.

אני צריך ללכת לישיבת ועדת החוקה, אבל נכנסתי
רק לרגע כדי להזדהות.

הזכרתי את אמנון רובינשטיין כשהזכרתי את
שולמית אלוני ואמרתי שהוא באמת בין המייסדים של הרוח החדשה בתפקידו כשר חינוך. אני מקווה שהיסודות שהנחת, אנחנו לא רק אמונים עליהם אלא על היסודות האלה נצליח לבנות נדבכים נוספים.

עשור לפעילות העשירון האחר.
אני מייצג את העשירון האחר שהוא תא סטודנטים ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים באוניברסיטה העברית בירושלים.

כדבר ראשון אני רוצה לציין שאני מאוד מתרגש ומרגיש הרבה כבוד להיות במעמד הזה. כשהסתכלתי על ההזמנות התחושה הייתה כמו של האח הקטן שהאחים הבוגרים שכחו את יום הולדתו, אבל אם הם יזכרו כולם, אנחנו מציינים השנה עשור לעשירון האחר. יש לנו שני אחים גדולים ואחות.

דבר ראשון, האגודה, הארגון הוותיק ביותר בארץ ואני חושב שאי-אפשר לדמיין לפני עשר שנים איזושהי התאגדות של קבוצה בקונטקסט הזה בלי השראה שנבעה מקיומה של האגודה. אני חושב שההשראה הזאת והאנשים שהגיעו, הם אשר איפשרו את ייסוד העשירון האחר.

אח נוסף אולי קטן מאתנו בגיל אבל גדול מאוד הוא הבית הפתוח בירושלים. הבית צמח מתוך העשירון ועל בסיס בוגרי העשירון והבית הפתוח מבחינתנו היום הוא גוף שתומך בנו, מפרגן מאוד לקיום שלנו בתור תא סטודנטים עצמאי שחולק את אותו מרחב שנקרא עיר הקודש עם הבית הפתוח מבחינת פעילות.

האח הנוסף הוא קל"ף. ארגון בעברית הוא אמנם זכר, אבל הזיהוי של קל"ף הוא נשי ואני חושב שיש לנו הרבה מה ללמוד מקל"ף דווקא בתחום הפמיניזם במובן הרחב, פמיניזם בשונה משוביניזם, מהתנשאות, מלדרוך על אחרים.

לקיום של העשירון יש משמעות פוליטית כבירה בתוך האוניברסיטה העברית כי זה הגוף האקדמי הוותיק ביותר בארץ ויחסית הוא מהגופים היותר שמרניים. זה שאנחנו קיימים שם, זה שאנחנו בתור ארגון סטודנטים מייצגים את ציבור הסטודנטים – והשנה התמודדנו עם ניסיון לדכא את חופש המידע על-ידי חסימת אתרי אינטרנט ועם טיפול מגמגם בהשחתת מודעות שלנו – זה כבר משהו.

כמה סטודנטים רשומים אצלכם?

אני יכול לומר שמבחינת הגעה לפעילות, אני חושב
– לא באופן קבוע – אנחנו מכסים קבוצה של ארבעים-חמישים סטודנטים כאשר כל פעם מגיעים אחרים.

איזה עוד אוניברסיטאות מקיימות תאים
ספציפיים כאלה?

באופן עקרוני יש היום תאים בארבע
אוניברסיטאות – יש את סגול בבאר-שבע, את למדה בחיפה ויש קבוצה חדשה שהיא על-בסיס אגודת הסטודנטים בתל-אביב והאגודה בתל-אביב. הייחוד של העשירון הוא היותו, מעבר לגוף הוותיק, גוף שפועל בצורה עצמאית.

לאחר שציינתי איפה נלחמנו באוניברסיטה, זכינו גם להרבה שיתוף פעולה. האוניברסיטה ממש קיבלה בברכה ואיפשרה לנו – אמנם אחרי היסוסים – לקיים תוכנית רדיו הומו-לסבית במסגרת הכנת רדיו של סטודנטים ששייכת לקול ישראל בהר הצופים והתוכנית הזו כבר קיימת 12 או 13 פעמים ומצליחה מאוד והיא אחת התוכניות המגזיניות היחידות והטובות בתחנה הזאת.

בנוסף לזה שיתוף פעולה מאוד משמעותי עם האוניברסיטה הוא אירוע של הבית הפתוח ושלנו שמתקיים מחר וזה אירוע לשם הענקת מלגות לאנשים כאשר גם העשירון וגם הבית הפתוח, כל אחד מהגופים האלה, נותן מלגות לסטודנטים או לאנשים אחרים על-מנת שיעסקו בנושאים שהם רלוונטיים לקהילה, והשותפות של האוניברסיטה היא בקיום מרכז מחקר, מרכז לייפר לחקר האישה והמגדר, שהוא גוף שחבר אלינו לצורך האירוע הזה שמתקיים מחר.

צריך לזכור שאנחנו חיים בחברה שמצד אחד היום מונעת ברמה החוקתית דיכוי הומופובי על-ידי מוסדות ממלכתיים והבג"ץ של אתמול הוא הדוגמה לכך, אבל מצד שני דורשת לעתים מחברי הקהילה להיות "נחמדים", להיות קצת פחות גאים, בגלל שדגל הגאווה שמתנוסס ממרפסת הסלון מפריע את מנוחת השכנים. נראה לי שלמחוקק עדיין יש עבודה רבה מאוד ונראה לי שלנו בתור קהילה דרושים מנהיגות ודוגמה אישית בכל הנוגע לקבלת האחר והרבה סובלנות כדי להסתכל כל הזמן בהרבה גאווה דווקא על חצי הכוס המלאה.

הדיבורים על אחדות ופירוד אצלנו בתוך הקהילה הם הרבה פעמים מאוד מטרידים. אני חושב שמה שמאחד את כל הגופים שהזכרתי זה הרבה עשייה ושירות למען כל חברי הקהילה והרבה פעמים גם שירות למען כלל הציבור, אם זה מבחינת מודעות, אם זה מבחינת המאבק באיידס.

מה שאנחנו יכולים ללמוד על שירות בעצמנו, זה ללמוד גם לתת שירות ארגון אחד למשנהו ובשלב הזה באמת נוכל להגיד ובא לציון גואל.

הבית הפתוח – סיכום פעילות, מקומו בירושלים
ותוכניות לעתיד.
יש לי את העונג לברך מטעם הארגון הצעיר ביותר שחוגג כאן יום הולדת – לאגודה מלאו 25 שנה, העשירון חוגג עשור ואנחנו אך בני שנתיים. הייתי רוצה לברך את עמיתינו הבוגרים שימשיכו לגדול ולהתפתח ולשגשג ושלא יזדקנו אף פעם. כולנו שותפים לעתים מזומנים למאבקים, לאתגרים ולעשייה ואני בטוח שנוסיף בעתיד לעבוד יחדיו לטובת קהילה הגאה בירושלים ובישראל.

הבית הפתוח הוא תופעה חדשה בנוף ארגוני ההומואים, הלסביות, הטראנס והבי-סקסואלים בארץ. הוא גם תופעה מאוד חריגה בנוף הירושלמי. החריגות – יש שיופתעו לשמוע – לא נובעת מנטיית לבם של באי הבית. אני כהומו לא חריג בירושלים, אלא החריגות נובעת מהיותנו מרכז פלורליסטי שמקדם ערכים של פתיחות, סובלנות וכבוד הדדי בעיר שבדרך כלל מפורסמת ביכולת שלה לקדם פחד, ריחוק והפרדה בין בני אדם.

אני רוצה לחלוק אתכם קצת מהחוויות של המקום המופלא הזה, הבית הפתוח. הבית פועל ומשגשג כבר שנתיים במרכז ירושלים. אם תלכו במדרחוב בן-יהודה תראו בגובה העיניים את המחזות הרגילים. בחורי ישיבה שמנסים לפתות צעירים מזדמנים להניח תפילין, שוטרי מג"ב לוטשים עיניים כלפי בחורים בעלי חזות מזרחית ומפשפשים בכליהם למען ביטחון המדינה, ועוד מחזות ירושלמים שכאלה. הייפלא אם כן שמעל כל אלה מתנוסס לו דגל גאווה גדל ממרפסת הבית הפתוח? ואמנם האלמנט הוויזואלי הבולט ביותר במדרחוב הירושלמי בימים אלו הוא דגל הקשת שהבית מניף, דגל רב-גוני גאה ומזמין שמאחוריו פעילות ליצירת ירושלים אחרת, פתוחה וחופשית לכל, גאים וסטרייטים, פלשתינאים וישראלים, דתיים וחופשיים.

לפני מעט יותר משנתיים המציאות הירושלמית הזו נדמתה לחזון רחוק, אבל היום הבית הפתוח הוא עובדה מושרשת בנוף הירושלמי עד כדי כך שקשה לדמיין את העיר בלעדיו. עוד צעד בדרך לנורמליות בירושלים, בהיותנו בנות ובני העיר הזו וכמובן גם בנותיה שהפכו לבנים ובניה שהפכו לבנות.

לבית הפתוח מגיעים הומואים חרדים, אנשים שכאשר אנו מבקשים מהם להתנדב ולסייע בפעילויות הבית, הם התגברו על מכשולים שרובנו מתקשים אפילו לדמיין, התגברו ויעזרו. למה? מתוך מילוי המצווה שלהכרת הטוב, ערך יהודי נשכח שהוא בבחינת הכרת תודה לבית הפתוח על עצם היותו, על התמיכה שאנו מציעים, על עמידתנו לצדם גם מול איומים של משמרות הצניעות או כל גורם אחר.

אני מקווה שבשנים הבאות הבית יוסיף לשגשג ולגדול ולהוות את המודל הישראלי לפריחה של מרכז קהילתי הומו-לסבי בירושלים ובערים אחרות בישראל. כבר עברנו כברת דרך ארוכה בירושלים, בעיר מהמורכבות והקיצוניות בעולם. שונאינו יוסיפו לדבר ולאיים, אבל אנחנו נמשיך לעשות ולשנות את המציאות בעיר הזו.

אני רוצה לסיים בנימה אישית. לפני קצת יותר משמונה שנים, ב2- בפברואר 1993, התקיימה כאן באולם הזה הישיבה הראשונה של הפורום שכינסה חברת הכנסת יעל דיין בכנסת. זעקות השבר הגזעניות כנגד הכינוס הזה ליוו אותנו גם אז, אבל בתוך הישיבה היה קסם. יעל דיין, עוזי אבן ולסבית צעירה, סטודנטית באוניברסיטה העברית בשם שרון גרשוני, שיגרו את ישראל לעידן חדש, למהפכה המתרחשת שלנו שעודה מתרחשת. מי יודע מה עוד צופן בחובו העתיד הישראלי הוורוד. כל זה החל כאן לפני שמונה שנים קצרות וגאות. אני ישבתי אז בפינת האולם, מחובר עם החבר ולא האמנתי למראה עיני. מאז השתנו כמה דברים. ראשית, כבר אין לי חבר אבל חוץ מזה עכשיו אני כבר מאוד מאמין למראה עיני, לממשיות של ההישגים שלנו וללגיטימיות של המאבק שלנו, לא רק עבורנו אלא עבור החברה בישראל בכלל, עבור כל המיעוטים והאנשים שגדלו בצל דיכוי ובכל-זאת יודעים באמונה פנימית חזקה ובלתי ניתנת לדיכוי שהחופש והאושר אפשריים כאן ועכשיו.

בוודאי יש חומר מצולם כי היו כאן אנשי
טלוויזיה. עובר בי רטט כל פעם כשאני נזכרת במעמד הזה, וגם אני הייתי אז חברת כנסת מתחילה, כשקם עוזי אבן ואמר אני עוזי אבן, אני פרופסור לכימיה באוניברסיטת תל-אביב ואני הומוסקסואל. קמה שרון ואמרה אני שרון גרשוני, אני סטודנטית באוניברסיטה ואני לסבית. קמה אם שאמרה שהיא רות מוריאל והיא אם לבת לסבית ואני גאה בה. שלושת המשפטים האלה, אלה משפטים ששינו את העולם. בא-גד איים אז לכבול את עצמו לשער פלומבו, אבל לא קרה שום דבר. אני לא אוהבת את הדימוי של הכלבים נובחים והשיירה עוברת, אבל כל מי שנובח, כל מי שטוען, כל מי שצועק, כל מי שצווח וכל מי שמאיים, השיירה שלנו עוברת במלים ששמענו אז ולפניהן ואחריהן.

אני באמת רוצה לברך את יעל דיין שאני כל פעם
נפעם מהיכולות שלה. היא עושה מעשה מדהים והפכה נושא שהיה בשולי החברה בכל מקום – גם במקום ממנו אני בא – כאשר לדבר על הומואים ולסביות היה דבר מוקצה מחמת מיאוס, אבל היום, גם במקומות מהם אני בא, העניין הזה כבר הופך להיות דבר מוכר. רק בכנסת, אצל חלק מהאנשים בכנסת, הנושא הזה עדיין נתפס כמי יודע מה.

עדיין יש מאבקים ולא מעט מאבקים על זכויות ההומואים והלסביות, הטרנס והבי-סקסואלים במדינת ישראל, אבל ההישג הגדול ביותר הוא שהעניין הפך להיות כמעט ברור מאליו.

אני אומר לכם שאני חייל שלכם בעניין הזה. כל אשר יידרש לקידום זכויות שלכם, אני עומד בחזית ללא מורא, ללא פחד וללא חשש כי אני מאמין בזה. אתם חלק מהחברה וחלק מאתנו לכל דבר. תמיד הסתכלתי על זה כך וכך אסתכל בעתיד ואחנך את מי שאני יכול להשפיע עליו.

אני אשמח להיות חלק מההישגים ובכוחי הדל אני אשתדל לסייע.

אני נמצאת באגודה ומתנדבת ב"יש עם מי לדבר".
אני הטרנס סקסואלית היחידה שהתקבלה לקו החירום אחרי מה שנקרא מבחן סימולציה ואני צריכה עוד לעבור סדנה. בינתיים אני כן עונה לטלפונים ועוזרת לאנשים כשלא משנים אם הם הומואים, לסביות או טראנס.

אני רוצה לומר לחברת הכנסת יעל דיין שאישית עזרת לי בכמה דברים ואני מאוד מודה לך על כך. תודה גם למיכל עדן.

לצערי הרב אין מודעות כל כך לנושא של הטראנס באגודה עצמה, למרות שהיום המודעות קיימת יותר מאשר בעבר. יש יותר פתיחות, מתייחסים אלינו בצורה יותר מכובדת, למרות שלצערי יש עלינו סטיגמה עם השלכות לכיוון הזנות. לצערי בנות מגיעות למקומות כאלה ואני חושבת שחברת הכנסת יעל דיין צריכה לעזור לבנות האלה לצאת מהמצוקה הזאת. יש בנות רבות שמגיעות לתל-ברוך וכמובן שהן רוצות לעבור את שינוי המין כמה שיותר מהר. אני בת 33 ואני תקועה כי אני לא שייכת לא לכאן ולא לכאן ואחת הסיבות היא שאין לי אפשרות כספית. בקרוב אני אתחיל לעבוד בתחום אותו למדתי, גרפיקה ממוחשבת.

יש לנו בעיה עם משרד הפנים. הלכתי למשרד הפנים באבן גבירול, ניגשתי לפקידה על-מנת לשנות את השם לאיזבל אבל הפקידה סירבה לעשות זאת. ניגשתי למנהל הסניף והוא אמר במפורש שזה שם של אישה ולכן הוא לא מוכן להחליף לי את השם. באותו רגע שלחתי פקס לירושלים, אבל כמובן שלא קיבלתי עוד תשובה חיובית. זה דבר די מכעיס שמישהו בעצם לוקח לי את החירות ואת הזכות לבחור שם ולא משנה אם אני זכר או נקבה, כי יש לי את הזכות המלאה לבחור בשם. באיזה מקום זה סוג של אפליה.

הנושא של שינוי שם הוא כן מטופל בחוק, אבל
הבעיה היא דברים שמשתמעים מהיות הרשום זכר או נקבה לגבי דברים אחרים.

המנהל ביקש ממני אישור כשאני צריכה דרכו
להוכיח שאני בתהליכים. זה מאוד מקומם אותי כי אני לא צריכה להוכיח למישהו שאני פלוני או אלמוני מבחינת הזהות המינית.

הדברים ברורים ומטופלים. האגודה בין השאר
נותנת ייעוץ משפטי לכל הפונים אליה בבעיות רלוונטיות. מאוד חשוב לדעת זאת כי יש גם מספר עורכי-דין שעוסקים בזה ומתמחים בזה והם הכתובת. כשפונים אליי, אני יודעת למי להפנות ובוודאי הקטע הזה מאוד חשוב כי לפעמים מדובר בדברים שיש להם מענה.

אני רופא מבאר-שבע ורציתי לומר שאני חבר
הליכוד, כך שלא מדובר רק במפלגות השמאל. אני עם הפנים לעתיד ואני חושב שהקהילה שלנו בהתפתחות מאוד משגשגת מבחינה כלכלית וחברתית. אני מצפה שיהיה כאן מה שקורה בפאריס כשראש העיר שנבחר הוא הומוסקסואל מוצהר.

אני בא מבאר-שבע, שם פתחנו סניף בראשות איתי פנקס מהאגודה הארצית בתל-אביב, והסניף הולך ומשגשג. יש לנו קבוצת נוער נהדרת ואנחנו עומדים לפתוח קבוצות חדשות. אני חושב שזה תהליך מאוד חשוב שבבאר-שבע, במיוחד אחרי מה שאמר ראש העיר שאין הומואים ולסביות, וכאן אני קורא לו להסתכל מהחלון אל הגינה ואחר-כך אצלו בלשכה ובכל הכיוונים.

אני מודה לחברת הכנסת יעל דיין.

לגבי ההבחנה בין ליכוד, עבודה ומרצ כמובן, אני
רוצה לומר שאנחנו "מחזרים" אחרי כולם ואולי המדד הטוב ביותר הוא מספר האנשים שמשתתפים ורואים אותם בשורות הראשונות במצעד ביום הגאווה, כאשר עוד לפני שהיה מצעד בגינת שינקין ניסינו לעשות משהו והיו בודדים, אבל השורה מתרחבת והיא גדלה גם במספר המפלגות המיוצגות בה. לקראת הבחירות היה אירוע של הליכוד בשינקין בנושא הזה. אין עינינו צרה אלא אלף פרחים יפרחו ואני לא בודקת את עלי הכותרת שלהם.

יש לי הרבה זהויות שאני גאה בכולן. אני
ירושלמי, אני אזרח, אני גם ציוני, אני גם הומו ואני גם דתי. אני רוצה למסור לכולם שלהיות הומו ולהיות דתי, זאת לא סתירה. למרות כל מה ששומעים גם מהפוליטיקאים החרדים וגם מהפוליטיקאים שהם נגד חרדים, לא צריכה להיות מלחמה וקבוצה אחת לא צריכה לנסות להוריד את הזכויות של מישהו אחר לחיות ולחפש שמחה בחייו. יש משאבים לתמוך באלו שרוצים לחיות כאדם שלם עם האכפתיות לדעת וגם עם האכפתיות לנטיית המין, ואני רוצה לברך את כולם ולומר שאנחנו יכולים להיות גם עם קדוש וגם עם חופשי.

על זה נאמר מדינה יהודית דמוקרטית. זה כל
הסיפור של הקדושה והחופש.

בהמשך לדבריו של אלן, בתקופת הזמן שחייתי
בארצות-הברית, בעיקר בניו-יורק, למדתי כמה יכול להיות טוב כשאדם יכול לחיות עם כמה זהויות וכי זהות אחת לא צריכה להיות בקונפליקט עם זהות אחרת. אם יש דבר שהבאתי אתי זה הרצון הזה לנסות להנחיל גם פה פלורליזם, פתיחות, סובלנות, יכולת לתקשר, יכולת להבין אחד את השני ולא להשתמש בשיפוט שהוא בדרך כלל חלק מסטנדרטים מסולפים.

באתי לברך גם את יעל דיין כי אני חושבת שמעט יודעים כמה היא עובדת ותורמת לנושא, אבל כל אותם הדברים שהיא עושה, היא עושה בצורה מאוד יסודית ואת זה למדתי תוך כדי עבודתי אתה. אני חושבת שאם יש אדם אחד שעושה דברים או עשה דברים למען הקהילה, זאת יעל דיין ולכן באתי לברך אותה.

באתי גם כדי להקשיב כי לא תמיד אני שומעת את כל הבעיות ואת כל מה שמטריד את הקהילה ההומו-לסבית.

במידת יכולתי ובמידת האפשר אני תמיד מוכנה להתגייס ולעזור תוך תיאום עם כל אלה שעושים את העבודה כאן או אצלכם. ראו אותי כעוד כתובת שמוכנה לעזור בנושא הזה.

אני רוצה להזכיר שהיום מלאו 25 לאגודה שזה
מספר שנים רב ביותר ולכן התכנסנו כאן, כמובן גם שנתיים לבית הירושלמי, עשור לעשירון האחר, שלוש שנים למינרווה.

מטבע הדברים, כל אימת שהמצב הביטחוני דוחק, נושא זכויות האדם נדחק לשולי סדר היום הציבורי. אנחנו באגודה מסתכלים בחשש אבל עם תקווה רבה שנושא זכויות הפרט יישמר ואף יקודם. ראוי במעמד זה להזכיר את אחינו ברשות הפלשתינאית שמצויים במאבק נואש עד מוות לחיים עצמם ואשר אנו מקווים שנוכל לעזור להם ככל שנוכל.

אני רוצה להזכיר כאן את אותם אנשים – לצערי הרב אנשים רבים – שאינם עמנו היום שנפלו קורבנות למגיפת האיידס או לקורבנות שנעוצה בנטייתם המינית. זיכרונם חקוק בלבנו ויהי זיכרם ברוך.

אני רוצה לציין ששאול הכין חומר על הומואים
ולסביות ברשות הפלשתינית, זכויותיהם ובעיותיהם, ואני אמרתי שאנחנו נעסוק בנושא הזה במסגרת נפרדת, במסגרת ועדת המשנה. זה לא נושא שאנחנו מתעלמים ממנו באותה מידה שיש לנו חלק בו. אני לא שמה עצמי שופטת ולא פטרונית של זכויות אדם בשטחים, לא הייתי במצבם ואילו הייתי תחת כיבוש מתמשך וכתר נושם וחונק, אני לא יודעת איפה היו זכויות האדם שלי בעדיפויות. אבל יש בעיה אמיתית שאני יודעת מניסיון אישי שלי של אנשים שהנתיב שלהם לצאת ממצוקה בשל היותם הומואים, זה בעיקר לגבי גברים, עבר דרך מדינת ישראל בגלל הפתיחות היחסית שיש כאן, אפשרויות העבודה וכן הלאה. הנתיב הזה נסגר בתקופה האחרונה לגמרי וקשה מאוד לקבל גם רשיון עבודה, אבל בעיקר רשיון מעבר, לאנשים במצוקה הזו. אנחנו מודעים לזה, אנחנו עוסקים בזה וכפי שאמרתי לנושא יש היבטים שעדיף לעסוק בהם ולקדם אותם בצורה יותר מצומצמת.

אני מאוד מאוד מתרגש לעמוד במעמד הזה
במלאת 25 שנה לאגודה, שהיא דבר מאוד מאוד חיובי כאשר לי אישית עזרה מגיל 17 עד היום כשאני בן 25. אני לא יודע מה היה קורה אתי ללא האגודה שקמה לפני 25 שנה.

אני מוצא את עצמי הרבה פעמים חושב מה קורה עם הנוער כשאותם בני הנוער חושבים למה הם הומוסקסואלים. פעם רציתי להתאבד בגלל היותי הומוסקסואל אבל פעם ראשונה שראיתי את עמית קמה הייתה כשהוא עזר לי, תמך בי ונתן לי יד ואחריו זה היה שאול ואיתי וצוות שהושיט לי יד.

אני מודה לכם מקרב לב על כל מה שנתתם לי.

מטעם האגודה לזכויות האזרח אני רוצה לברך גם
את האגודה, את העשירון ואת הבית הפתוח על החגיגות שלהם שהם חגיגות שלנו, של כולנו.

הבג"ץ אתמול היה שלכם.

כן. זה בג"ץ של עורכת-הדין איילת תבורי בשם
האגודה לזכויות האזרח. הוזכר כאן וניתן קרדיט לכל המאבקים שהאגודה לזכויות האזרח הייתה שותפה בהם ואנחנו אכן נמשיך להיות שותפים כאשר השותפות הזאת היא הראשונה שעל סדר היום באג'נדה שלנו.

ענבל: אני מבאר-שבע, מדריכת קבוצת נוער, אני בת 20,
בגילם של בני הקבוצה שלי. הגעתי לאגודה לפני כחצי שנה והתחלתי בפעילות עצמאית של הקמת קבוצת נוער ועשיתי זאת מפה לאוזן וללא כל הדרכה. במהלך המפגשים הראשונים שלי קיבלתי הדרכה באמצעות האגודה. אתי מדריך עוד נער שמשרת בצבא ואנחנו המדריכים הצעירים ביותר בארץ. אנחנו התחלנו את הפעילות בבאר-שבע כאשר באר-שבע היא מתקדמת ויש לנו הרבה הומואים ולסביות. המועדונים והפאבים עושים הכל עבורנו כי יש בנו איזשהו צורך. הראינו להם שאנחנו כוח ועשינו זאת באמצעות מסיבת מלכת המדבר שקיימנו לפני כשלושה חודשים כאשר למסיבה זו הגיעו כ300- אנשים מרחבי הארץ, כולל מבאר-שבע והדרום.

אני מודה לכם, מודה לאגודה, מודה לקל"ף שמאוד עזרה לי, ובמיוחד לאיתי פנקס.

הייתי לפני עשר שנים אחד האנשים שהקימו את
העשירון האחר, תא הסטודנטים ההומו-לסבי של האוניברסיטה העברית. בחצי השנה האחרונה אני עובד יחד עם ערן על תוכנית רדיו חדשה של הסטודנטים באוניברסיטה שמשודרת בתחנה של קול ישראל של רדיו הר הצופים. אנחנו משדרים כל יום שני בין 10 ל11- וכשנהיה גדולים אנחנו מקווים לעבור לתחנה ארצית כלשהי.

תודה ליעל דיין שנתנה לנו אתמול ראיון מאוד מעניין.

בהתכנסות האחרונה כאן נתנו את אתר
האינטרנט או אתרים שהיו רלוונטיים ואני מניחה שהם עדיין בתוקף.

אחד מהם פתוח כי הם ספגו מכות כמו שספגה כל
התעשייה הזאת.

אני רוצה לברך את האגודה במלאת 25 שנה.
כשאני יצאתי מהארון לפני עשר שנים הגעתי לאגודה ואז המנכ"ל היה עמית קמה שעזר הרבה מאוד. הנקודה הזו חשובה כי פרט לחקיקה אני חושבת שצריך היום ללחוץ שמשרדי ממשלה יעזרו לקהילה ולארגונים החוץ-ממסדיים כי הם הבית האמיתי של הקהילה והם אלה שהם החלופה למשפחה הביולוגית. מבחינתי לפחות אני יכולה לומר לכם חד-משמעית שכל חוק שיעבור בכנסת, ויהא זה החוק הכי מתקדם שבעולם, לא יכול לגרום לאימא שלי להרים לי טלפון ולומר עכשיו את שווה מבחינת מדינת ישראל, בואי הביתה. היא לא תאמר לי את זה ושום חקיקה לא תגרום לה להחזיר אותי הביתה. לכן חשוב מאוד לתמוך בארגונים.

כדאי להזכיר את המקלט לנוער הומו-לסבי שקם
עכשיו בעיריית תל-אביב. דווקא לאור הסיפורים החיוביים ששמענו צריך לזכור שבכל-זאת לא הכל ורוד.

אנחנו יודעים שלא הכל ורוד ואנחנו יודעים על
המצוקות והבעיות בעיקר של צעירים שהבית שלהם דוחה אותם החוצה ואנחנו צריכים לדאוג שההחוצה הזה לא יהיה הרחוב ולא יהיה גן החשמל או מקומות אליהם לא חפצים להגיע.

יש מספר גורמים שתומכים פיננסית באגודה
במשך הרבה מאוד שנים אבל לא רק באגודה אלא בבית הפתוח ובקל"ף. מאוד חשוב להזכיר את הקרן החדשה כי היא עושה דברים מאוד חשובים במדינת ישראל והאגודה נשענה הרבה מאוד שנים כמעט בלעדית על הסיוע של הקרן החדשה, סיוע שנמשך גם היום למרות שהיום קצת גדלנו והתפתחנו מהבחינה הזאת. חשוב להזכיר את עיריית תל-אביב שהיא ספונסרית מאוד גדולה וחשובה של האגודה אבל גם של אירועי הגאווה שהם למעשה ארציים אבל השיא שלהם הוא תמיד לתל-אביב נכון להיום וכנראה שכך זה גם יישאר. בנוסף לגורמים יש גם אנשים פרטיים כמו אלווין באום שהוא איש מאוד חשוב לקהילה בשנים האחרונות. אני מודה מאוד לכל הגורמים הללו ולכל הגורמים האחרים שעזרו.

אני רוצה לציין שהחברים הקבועים של הפורום
הזה נמצאים כאן גם אם הם לא ביקשו רשות דיבור, ביניהם גם ציידי הכתובות. תודה למנחם, לאיציק, לאדיר וגם למי שלא יכול היה להגיע היום.

ההתכנסות הגדולה הבאה שלנו תהיה בחודש יוני ואז נחגוג את אירוע יום הגאווה בכנסת.

תודה רבה לכולכם.




הישיבה ננעלה בשעה 14:45