פרוטוקולים/מעמד האישה/2945




2
הוועדה לקידום מעמד האישה
5.3.2001

פרוטוקולים/מעמד האישה/2945
ירושלים, י"א בניסן, תשס"א
4 באפריל, 2001

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה לרגל יום האישה הבינלאומי
יום שלישי, י"א באדר התשס"א, 6 במרץ 2001, שעה 11:00

חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר
אלי בן מנחם
יצחק גאגולה
תמר גוז'נסקי
זהבה גלאון
נעמי חזן
אליעזר כהן
לימור לבנת
סופה לנדבר
ענת מאור
עיסאם מח'ול
יהודית נאות
מרינה סולודקין
דליה רבין-פילוסוף

משרד העבודה והרווחה –
שרי כהן
אנה גלוק
מיה שטיבל
חיותה שנאבל
עדה פליאל טרוסמן
פרופ' רות בן ישראל
מנחם וגשל
איווט סעדון
עו"ד בתיה ארטמן

נציבות שירות המדינה –
עו"ד רבקה שקד
אירית ליאב
אידה בן שטרית
תמר בן ישעיה

אישה לאישה -
עופרה שורקין
ענבל פיכמן

נעמ"ת -
חדוה אלמוג - יו"ר
מירי אורן - יו"ר אגף שיווק ואדמיניסטרציה
אפרת ישראלי - יו"ר האגף למעמד האישה
יהודית אלימלך - יו"ר אגף ארגון ומרחבים
מלי פינטו - יו"ר אגף הכשרה מקצועית
מרים בונפיל - יו"ר מרחב ירושלים
ציפי דורון - יו"ר מרחב פ"ת
חנה בן דוד - יו"ר מרחב ת"א
נעה סבו - מנהלת מחלקת הסברה
כרמל איתן - דוברת
יהודית סולומון

ויצ"ו –
עדינה פז
מיכל יודין
תמר ניב ישראל
שרה טפרברג
מזל גולדשטיין
נחמה חסון
יונה לביא
איטה פיקר
שגית קלפהולץ
סימי מור
נורית גינדס
תלמה נרי
סו אלימלך
סימה גורן
עדה לבב
זהר קרתי

פורום הנשים הבינ"ל בישראל –
עדינה כץ
נאוה דיסנצ'יק

לשכת עורכי הדין –
עו"ד לאה דקל
עו"ד עפרה פרידמן

מועצת ארגוני נשים –
נחמה חסון
דוניה מאיר
מלכה גרינהאוס

אמונה –
איילה גליקסברג
דבורה ולרשטיין
הרבנית שרה משורר
יהודית רונן

הרשות לקידום מעמד האישה –
עו"ד דליה רנרט
רונית לב ארי
אדריאנה באומל
חנה מור יוסף
יפעת שרגיאן

האגודה לזכויות האזרח –
עו"ד דניאלה במברגר-אנוש

התאחדות המלאכה והתעשייה –
צפיה גילת - מנכ"ל

ארגון שתי"ל –
אירוס ברדרמן

קואליציית ארגוני נשים –
סימה טמיר
מרים ברסלר
רבקה רפפורט

ארגון משפחה חדשה –
אירית רוזנבלום
רחל זק
מטי נוסק
נועה בר שיר
עטליה אוברמן

מט"י –
טלי מאהל - מנכ"ל
איריס גרטנר - יועצת שיווק
קרן אור צברי - רכזת

שדולת הנשים –
רינה בר-טל
חיה ג'משי
אלה גרא
דורית לוי
אילה אילת
אירית אוסטרובסקי
עו"ד תגריד ג'השאן
בת שבע שטראוכלר

התאחדות התעשיינים –
רונית סילון
אורלי שקד
כמיליר עראף-בדר

קחנ"ר -
תא"ל סוזי יוגב - קחנ"ר
סא"ל דפנה הררי - ס. קחנ"ר
סא"ל ענת ברקו - ע. קחנ"ר לפרט
סא"ל טמנה סאלי

ק.ל.פ –
קרין גוטרמן
נורית ברקאי

הסתדרות -
רחל אבנעים - מזכ"ל איגוד האירוח
דליה קלישבסקי - איגוד הפרה-רפואיים
נגה בוטנסקי - יו"ר לשכת הקשר
אתי פרץ - מזכ"ל איגוד עובדים סוציאליים
ברכז זיגלמן
ג'ין רוזנברג
רומא רוזנברג
מהא עבד אל חי - בעלת תחנת דלק סונול טירה

מרכז השלטון המקומי –
נדיה ח'ילו
עטאף עווד-דבורייה
גילה כהן - נתניה
בת שבע אפרים - בני שמעון
עו"ד דנה סבוראי

מבוי סתום –
יהודית ג'מאל

ארגון מע"ן –
עדה רבון

מוזמנות נוספות –

נאוה ברק
יעל רום
פנינה רוזנבלום
מרים שכטר
דורית שחף - דלתא גליל תעשיות, מנהלת משאבי אנוש
רחל בולטון - פרסום בולטון
ענת קינן - מנכ"ל מפעל הפיס
נונה קוכינה
משה שניאורסון
פרופ' דפנה יזרעאלי
רותי סיני
שוש קמחי
יעל שמרגד
ורדה בליטנר
רחל דמרקדו
מדינה אלוני

דנה גורדון

ימימה פרלס

יום האישה הבינלאומי 2001


























יום האישה הבינלאומי 2001

אני פותחת את ישיבת הוועדה. אין אפשרות לא להיזכר בשנה שעברה, כאשר במאמץ רב עשינו הפרדה עקרונית, ואני חושבת שהיא מקובלת על כל ארגוני הנשים, על הרשות למעמד האישה, ועל כל מי שעוסק במעמדן של הנשים - מקובל עלינו לעשות הפרדה בין יום האישה הבינלאומי ויום המאבק באלימות כלפי נשים, משום שאחרת אנחנו מוצאות את עצמנו בשני הימים האלה עוסקים באישה כקורבן ולא באישה כשווה וכראויה לקידום, וכבעלת זכויות בכל התחומים האחרים.

לכן, אני מציינת ומזכירה שבשנה שעברה ההפרדה לא התקיימה, כי קבענו נושא שבתחום מעמד האישה, ודיברנו אז על נשים בתקשורת - האם הן מגוייסות לנושאים הפמיניסטיים, ויומיים קודם התפוצצה הפרשה של יצחק מרדכי, וכמה שלא רצינו וכמה שלא התכוונו, המיקוד ביום האישה שהיה אמור לעסוק בדברים שאינם בנושא אלימות גלש לזה. אמרו לי שבזכות יצחק מרדכי, יום האישה קיבל תקשורת. אני מוותרת על תקשורת מהסוג הזה, והשנה, למרות שיש ברקע סיפור נוסף, אנחנו עוסקים בנושא הכללי שאנחנו עוסקים בו כל השנים, והוא נשים במסגרות הכלכליות.

כפי שאמרתי, ההגדרה שלנו היא - נשים בכלכלת ישראל משפיעות, משתתפות ונפגעות, כי אי אפשר לדבר על נשים בכלכלה או על נשים במושגים סוציו-כלכליים מבלי לחשוב גם על האחוז הגבוה מאוד של נשים מובטלות, על האחוז הגבוה מאוד של נשים שאינן עובדות, משום שאין תנאים שמאפשרים להן לצאת לעבודה, על מרכיב גבוה של נשים בתעשיות שהן תעשיות שהולכות ונעלמות, ואחוז שונה, לא נמוך, אבל שונה, באותן תעשיות שהן כן מתפתחות. אי אפשר לדבר על כלכלת ישראל מבלי לדבר על נשים גם כנפגעות וגם כשוות בתחומים מסויימים, וגם כמובילות בתחומים אחרים. ולכן, אנחנו רוצים היום לבדוק את כל המכלול.

אני רוצה להודות מאוד לרעיית ראש הממשלה הגברת נאוה ברק. הזמנתי אותה, כי כל שנה היא כיבדה אותנו ביום האישה. אני לא יכולה להגיד שזו השנה האחרונה, אני מקווה שתמשיכי גם כאשר לא תהיי רעיית ראש הממשלה. כפי שאנחנו מכירים את העיסוקים שלך ואת הפעילות שלך ואת המחוייבויות שלך, אני בטוחה שתהיי איתנו במאבקים שלנו ובשותפות איתנו במסגרות שונות, לא כרעייתו, אלא כנאוה ברק החברה שלנו, שאנחנו אוהבים אותה, ושנמשיך בשיתוף פעולה איתה.

אנחנו בכנסת שמשתתפות בה נשים, חברות כנסת. לצורך ההצבעות ביקשתי, וידעו על זה לפני שבוע – יש, לצערי, הרבה יותר גברים בכנסת - שיחליפו אותנו לצורך ההצבעות בוועדת החוקה, ואנחנו נשתתף באירוע שלנו, ובלי לחץ ובהסכמה.

אחד ממאפייני הזמן הוא נושא כלות פרס ישראל, ובבמשך השנים ספרנו אותם ועשינו אירוע בשנת החמישים לכל כלות פרס ישראל, ואמנם זה היה מספר די מכובד, אבל כמובן שאם היו עושים לחתני ולכלות, אז הן היו בטלות בשישים.

אני רוצה לציין שהמספר עולה מדי שנה, והשנה יש לנו זכות מיוחדת לברך כאן את פרופסור רות בן ישראל - זה גם מותאם לנושא שלנו - מקבלת פרס ישראל השנה. אני רוצה לומר שפרופ' רות בן ישראל אצלנו זכתה לפרס ישראל בנקבה ובזכר כבר מזמן, מאז שהוקמה הוועדה הזאת, כמו במסגרות של ועדת העבודה והרווחה ובמסגרות אחרות. אני לא יכולה לחשוב על מישהי שהיא מקדמת חוקי שיוויון וקידום יותר מאשר רות בן ישראל, והצליחה למזג בין העבודה האקדמית, למגע עם השטח, להבנה של הצרכים ולבית המחוקקים בעבודה פעילה, שאני יכולה להעיד שהחוקים הגדולים בבית הזה בנושאים שאנחנו מדברים עליהם היום, ובנושא אלימות נגד נשים, לא היו מתקבלים בטוב טעם ובהסכמות שהתקבלו, אילולא פרופסור רות בן ישראל.

אני רוצה להזכיר בהקשר הזה עוד שתי מקבלות פרס ישראל השנה. בתחום הרפואה, פרופסור ברכה רמות, שהיא המטולוגית שגם כן פורצת דרך, ופרופסור רות ארנון ממכון וייצמן, ועוד היד נטויה, משום שעדיין לא הוכרזו כל הפרסים לשנה זאת, אבל אנחנו מתברכות. אני כאן רק סיבה ומסובב. אם אנחנו מגיעות לטופ, זה מריץ דברים גם מהרמות הנמוכות יותר. אנחנו מאוד גאות ומשבחות את ההכרה הציבורית, אבל לפי דעתי זה עושה גם משהו למה שנקרא בגדול מעמד האשה, שיוויון הנשים וקידומן.

אבקש מפרופ' רות בן ישראל לפתוח. אני מאוד מבקשת מכל הדוברות לקצר. אני אגביל בזמן ללא רחם, ותמיד יש לי בעיה שאין לגברים בישיבות שהן גבריות, כי נשים לוקחות את זה יותר קשה, כאשר אני מקצצת בזמן שלהן. יש לנו לשמוע ולומר דברים חשובים ביותר.

תודה רבה על הברכות. כשקיבלתי את הבשורה על הפרס שמחתי אישית, זה תמיד נעים לקבל בשורה או ידיעה כזאת. שמחתי על זה שאני כאישה קיבלתי את הפרס, כי בזה שברתי עוד תקרת זכוכית, כשבעולם המשפט זה הפרס הראשון שניתן לאישה בתחום המשפט.

שמחתי על זה שאני כאישה קיבלתי, כי אני רואה את עצמי בעניין הזה חלוצה בתחום הזה, כמו בתחומים אחרים, שבהם אני הייתי ראשונה בכל מיני הקשרים, ואחר כך הדלת נפתחה והיום הדברים נראים מאוד טבעיים, כך היה גם במישור הבינלאומי כאשר אני נבחרתי לאקזקוטיבה של האגודה הבינלאומית למשפט עבודה, זה לא היה פשוט, כאשה הייתי צריכה לעשות מרד ומהפכה, אבל אחר כך הצטרפו נשים נוספות כדבר טבעי וברור.

שמחתי עוד יותר, לא רק בשביל עצמי ובשביל מעמד האישה, אלא על הנושא שאני מייצגת, או שאני פעלתי בו, ושאני חקרתי אותו, או שניסתי לקדם אותו, וזה כל הנושא של עבודה ורווחה, שיוויון וביטחון סוציאלי. אני אומרת את הדברים דווקא בתקופה הזאת, שאם מסתכלים על הכנסת, אז כל הדיונים וכל הדברים עוסקים בתחומים אחרים, והנושא החברתי לדאבוני נדחק לפינה.

המודעות לצורך להסדיר או לקדם את כל הנושא החברתי לא מקבלת את הקידום שהיתה צריכה לקבל, אם זה, יעל, בחוק שאת הובלת בתיקון לחוק שיווי זכויות האישה, שלא נתנו לך לתת לזה מעמד של חוק יסוד, ואם זה שלא העבירו ועצרו את חוק היסוד של זכויות חברתיות, ומה שמתכוונים, אם בכלל, להעביר, זה בניגוד לכל התחומים האחרים, רק איזו הצהרת כוונות מעורפלת שהממשלה תדאג לקידום העניינים, אבל לא להעניק זכויות ממש. לכן, נראה היה לי, כשוועדת הפרס, בנימוקים שלה ציינה שנותנים את זה לתחום הזה, אני חשתי שמחה שבאיזשהו מקום חשוב מייחסים חשיבות לנושא החברתי.

אני לא רוצה להאריך במלים, אני רק רוצה לומר כמה מלים על מעמד האישה בכלכלה, או איך שהגדרת – נשים בכלכלת ישראל משפיעות, משתתפות ונפגעות. הכנסת עשתה הרבה במה שהיא יכולה לעשות, לקידום מעמדן של הנשים. בית המשפט העליון עשה שרות מצויין לנושא, פסקי הדין של שדולת הנשים בעניין הראשון והשני בעניין ההעדפה המתקנת, קידמו הרבה מאוד את הנושאים. החקיקה, החל מחקיקות של ועדת העבודה והרווחה, מחוק שיוויון הזדמנויות והתיקונים שלו, ועד חוק שכר שווה וחוק איסור הטרדה מינית ועוד חוקים אחרים, הם חשובים, ובכל זאת, נראה לי שהמשפט לא עשה את מה שהוא צריך לעשות לכלכלת הנשים. הפקק או החסימה, צוואר הבקבוק, זה באכיפה.

חוק שיוויון הזדמנויות – חוק מצויין. חוק שכר שווה הוא חוק מצויין. איש לא מיישם ולא נעשה כלום ליישום, ואם הייתי יכולה לעשות משהו, לקרוא או לבקש מכולנו לתת כתף, זה לעניין הזה של היישום. כי נראה לי שחוקים יפים על הנייר, חבל שהם כתובים, זה יפה, זה לא מספיק.

בתיקון לחוק שיוויון זכויות האישה שעבר בוועדה הזאת בתרומתך - ללא המאבק שלך זה בכלל לא היה עובר - יש סעיף בעניין העדפה או ייצוג הולם לנשים בשרות הממשלתי לא רק בתפקידים ייצוגיים, אלא בכלל בין העובדים. אני לא חושבת שמישהו, חוץ מרבקה שקד, עשה משהו להזיז את העניין.

גם אצלנו זה לא עזר.

אמרתי, שחוץ ממך , אבל החקיקה לא מספיקה. מה שהייתי מאוד מקווה - - -

הנציבות מתנגדת.

הייתי מקווה שהוועדה הזאת בהמשך שלה תנסה להקדיש מאמץ גדול לנושא של האכיפה, בייחוד בשרות הממשלתי, ששם הרבה יותר קל לדאוג לאכיפה.

דבר אחרון, הסיכוי או המכשלה הגדולה ביותר לנשים להשתלב בעולם הכלכלה, זה המודל או הדפוס של העבודה. אם מישהו רוצה להתקדם, יש דפוס עבודה תובעני שצריך לוותר על משפחה, צריך לוותר על ילדים, כי צריך 24 שעות ביום לחיות בעבודה, בהשתלמויות בעבודה, חינוך בהשלמה והשתלמות בעבודה, ואם אישה רוצה לחיות גם חיי משפחה, לשלב את זה גם עם גידול ילדים, זה בלתי אפשרי, אז או שדוחים את הרחבת המשפחה או שמוותרים על זה, וזה לא הכרחי. אפשר לשנות את דפוס העבודה גם של הגברים וגם של הנשים, כי אז אפשר יהיה להגיע לשיוויון אמיתי של נשים בכלכלה.

תודה רבה.

סדר הדוברים יהיה בקבוצות, כאשר הדוברות הנוספות הראשונות הן רונית סילון, מהא עבד אל-חי, וכמיליה עראף-בדר. אני חייבת לברך את חברותנו הערביות לרגל עיד-אל-אדחה, לא יכולתי לשנות את התאריך של יום האישה, ואני יודעת שהרבה מוזמנות היו רוצות לבוא, ומפאת החג כמה חברי כנסת ערבים לא יהיו, אז כל הברכות לחג, ואני מודה מאוד למי שכן בא.

אחריהן – דורית שחף ופנינה רוזנבלום. אחר כך נעבור לחברות כנסת וארגונים, ואחר כך לעוד מקבץ של דוברות מייצגות. אני כוללת גם את רונית לב ארי.

רונית סילון מהתאחדות התעשיינים, בבקשה. אני מבקשת שכל אחת תציג את עצמה ואת הפוזיציה שלה, את התואר ואת מה שמשתמע.

תעשיינית, יושבת ראש פורום מנהלות בתעשייה והתאחדות התעשיינים, וחברת נשיאות התאחדות התעשיינים.

כבוד רעיית ראש הממשלה וחברות כנסת נכבדות, אני מודה לכם שבחרתם להקדיש את יום האישה בפעם הראשונה לנושא זה. אני חשה גאווה כתעשיינית, שבחרתם לייחד את היום הזה בפעם הראשונה לנושא של נשים בכלכלה, למרות אמירתה של פרופסור בן-ישראל, אני חושבת שעשינו כיברת דרך יפה מאוד בשנים האחרונות, ואני יכולה לדבר בעולם התעשייה על נשים היום שמהוות כוח כלכלי. אנחנו מהוות 20% מכלל המנהלים, ולמרות שאנחנו במספר רק 80 מנכ"ליות, יש עתודה רחבה של 9,000 מנהלות בשיכבת ניהול הביניים, נשים שהצליחו לשלב קריירה ומשפחה. זה נכון להגיד שצריך לשנות את חוקי העבודה, אבל אם אני חיה בעולם בחשיפה גלובאלית, אז אני צריכה לשנות את כל העולם לפני שאני משנה את עולם העבודה שלי.

למרות זאת, אני לא רוצה להגיד שהכל נמצא במהלכים יפי נפש. המציאות היא שהקידום של הנשים עדיין איטי יותר לעומת גברים, ושנשים נדרשות להשקיע ולהתאמץ יותר יחסית לגבר, אבל אני חושבת שאנחנו חייבים לציין לדור הנשים שעומד להיכנס לעולם המקצועני, שחשוב מאוד הנושא של ההכשרה המקצועית, ושלב בחירת הקריירה נמצא כבר בשלב מוקדם מאוד בבחירת הקריירה של אותה אישה ובחירתה.

אני גם מאמינה שהסולידריות הנשית חשובה, ואני חושבת ששיתוף הפעולה פה, גם של חברות הכנסת עם החוקים הנפלאים בעולם העבודה שעוזרים לנו, וגם הקשר עם הרשות, ובינינו לבין עצמנו, חשוב לנו לאין שיעור.

אני חושבת שההישג הכי גדול עד היום הוא באפליה מתקנת במוסדות התאחדות התעשיינים. לפני שבוע החליט הארגון, שהיה גוף גברי סגור, לשריין לנו 10% נשים במוסדות התאחדות התעשיינים, ואני מודיעה לכם שזו פריצת דרך מאוד משמעותית, כי אני לא יודעת אם אתן יודעות, התאחדות התעשיינים זה גוף שמייצג את התעשייה הישראלית, והיה קשה מאוד להשתלב במערכת, ואני חושבת שהשריון אומר משהו גם לגבי כל הראייה הגברית, שאנחנו על המפה, הם מכירים בכוחנו, הם יודעים שאנחנו מהוות מסה מספרית דבר שלא היה לפני עשר שנים, ואני מאמינה שצריך להסתכל על כך רק בהיבטים החיוביים.

אני גם משערת שאם אחוז השרות בתפקידים הכלכליים יהיה יותר גדול, וגם אחוז הנשים שתופסות מעמד בכיר בתפקידים של מנכ"לים במשרדי הממשלה, כל אלה ישליכו על מעמדנו בסקטור הכלכלי.

אני חושבת שהאמירה שלי היום היא הכרת תודה על שיתוף הפעולה בין הפורום שלי לבין הוועדה לקידום מעמד האישה. אני בכל אופן אמשיך להיות אמונה לתת לכם סקרים ברמה הכמותית והאיכותית על מה שנעשה במגזר הזה, ואני תמיד דאגתי ליידע אתכם, גם בסקר האחרון, על מעמד המנהלות בתעשיית ההיי-טק. עוד שבוע יתפרסם סקר חדש על מעמד המנהלות בתעשייה, ואני חושבת שהחוק שהכי הרבה חולל תפנית במעמדנו היה דווקא החוק לשיבוץ נשים בתפקידי דירקטוריון, גם בחברות הממשלתיות וגם בחברות הציבוריות.

אני מאמינה שתצליחו גם להעביר את החוק בנושא הכרה בהוצאות נשים עובדות, שיעזור גם כן. אני, בכל אופן, מאוד תומכת בו, ואני מאחלת לכם בהצלחה. תודה רבה.

אנחנו יושבים עם רונית הרבה פעמים בנפרד, גם לראות יותר לעומק, האם יש מאפיינים לתעשיות שמובלות על ידי נשים והאם נשים תעשייניות מקדמות נשים ברמות השונות. אנחנו גם עשינו שני סיורים לתעשיות שהן לא עתירות נשים, אלא מנוהלות על ידי נשים, ונמשיך בזה.

מיותר לומר, החיים והקשר של מעמד האישה זה לא רק מקלטים לנשים מוכות, ולכן אנחנו מאוד גאים בכנס של היום שמראה גם את העוצמה ואת הצרכים של נשים בתחום הזה.

דליה איציק שעוברת לתיק כלכלי, בפעם הראשונה תהיה אישה לא בתיק זוטר, אלא בתיק כלכלי חשוב, וללא ספק היא תהיה שרת התמ"ס. אם מדברים על כלכלי פרופר, אז הייתי אומר שהתמ"ס הוא בין המובילים. אבא של דליה מאוד מאוד חולה ולכן נבצר ממנה להיות איתנו היום, אבל היא בטוחה ששיתוף הפעולה בינה, בין משרדה ובין הוועדה הזאת יהיה מלא, וכמובן העמידה עתידית את עצמה לרשותנו. אני רוצה גם לציין, ואני אומרת את זה למרות שנאוה חברתי יושבת כאן, ההבטחה של אהוד ברק מתקיימת על ידי השילוב של ממשלת אחדות. אני לא יודעת אם שרון כראש הממשלה לבד היה עושה את זה. אבל כשאהוד דיבר על שלוש שרות עד סוף הקדנציה, אנחנו לא יכולים לשפוט את זה כי הוא הגיע רק לשנה וחצי. אני מאמינה שבארבע השנים המלאות אילו היו לו, הוא היה מגיע. בשילוב שיש בין העבודה והליכוד, נקודת ההתחלה היא שלוש שרות וכנראה סגנית שר אחת.

שלוש משלושים זה לא יותר מדי.

שום דבר לא יותר מדי. אני מציינת, כמו שציינתי בעניין כלות פרס ישראל. אני רוצה את הכל, אני רוצה את החמישים אחוז, אני רוצה שישים חברות כנסת. אני עדיין מברכת כשעוברים מאחת או מכלום, כפי שזה היה בממשלות האחרונות, לשתיים.

מבחינת אחוזים זה לא שינה הרבה.

הוועדה הזאת מורכבת מכל הסיעות, ואני לא עושה חשבון מי אחראי לקידום.

לא משנה מאיזו מפלגה, הם יהיו ביחד, וזה בעצם הדבר החשוב ביותר.

אני אומרת שיש קו התקדמות. מבחינת מפלגת העבודה, וזה לא הפורום לדון בזה, אנחנו בנסיגה. היו לנו שתיים וירדנו לאחת. זה באמת לא דיון מפלגתי, עם כל ההתלהבות.

ממשלת ישראל תמנה לכשתוצג מחר - אני מצטערת מאוד, בתחום הזה ובאחריותי כיושבת ראש ועדה, ממש לא מעניין אותי מאיפה בא הממנה. מעניין אותי מספר הנשים שנמצאות, הוועדה הזאת מיוחדת, עשר שנים אני כאן בוועדה הזאת. אני רוצה להגיד לכם שאין אף ועדה שהיחסים בה הם חוצי קווים פוליטיים כמו הוועדה הזאת. ולכן, גם יש ממשלה שיש בה יותר נשים מאי פעם, וגם בכנסת נחמה רונן תצטרף אלינו, הכנסת הזאת תמנה 16 נשים, כמעט הכפלה של הכנסת של 9 נשים.

אבל לפי מספר השרים האחוז לא עלה.

- - -

יש על מה לברך, יש במה להשתבח. אני ציינתי את ההודעה.

שנשים תצבענה יותר לנשים אז תהיינה שם יותר נשים.

תודה רבה. גם הפתרונות בידינו.

אנחנו עוסקים היום בנושא אחר. אני ציינתי את ההודעה של דליה איציק ואת הרכב הממשלה הבאה. אם מישהו רוצה לדון בזה בלהט, אז אפשר לעשות את זה אחרי הישיבה הזאת, ובמליאה כאשר נקיים שם דיון במעמד האישה.

אני מבקשת את כמיליה עראף בדר. בבקשה.

שלום לכולם, את מברכת את חברי הוועדה לקידום מעמד האישה, ורוצה להזכיר לכולנו ביום חגיגי זה – חג שמח לכולם, אבל טוב לזכור שבמגזר הערבי 15.2% מכוח העבודה הן נשים. על פי נתונים של נעמ"ת משנת 2000 זה 13%, אבל נתונים אחרים מדברים על 20%, לא נתמקח על 5%, רק נעשה השוואה. לגבי המגזר היהודי, 44.1% מכוח העבודה הן נשים. חברות וחברים, זה אומר שמצבי במדינת ישראל דומה יותר לאישה ממרוקו מאשר לשכנה שלי ממול בכפר סבא, מפני שבמדינות הדרום האחוז של נשים שעובדות מחוץ למשק ביתן הוא 12% לעומת 39% במדינות הצפון.

אני יודעת שהוועדה לקידום מעמד האישה עושה הרבה, אבל מה הלאה אנחנו עושים עם הדברים. אני גם רוצה לציין שאותן 15.2% מהנשים מקבלות בישראל 71% משכרה של החברה היהודייה, ו-82% משכרו של הגבר שלה. בנוסף, 58% מהנשים הערביות שעובדות, מאותן 15.2% שעובדות מחוץ למשק ביתן, משתכרות פחות משכר מינימום. זה אומר, כפי שדיברה כאן פרופסור רות בן ישראל, שיפה מאוד חוק שכר מינימום, אבל מה עושים עם זה כאשר המצב הוא כזה. אני יודעת שעושים הרבה, בינתיים לא כל כך רואים תוצאות בשטח. המצב עגום, ולכן אני רוצה להזכיר שלפי הנתונים של 85% מהאוכלוסייה הערבית שמתגוררת בפריפריה, 50% מאותה אוכלוסייה הן נשים. אלה שמתגוררות בפריפריה, וזו לא המצאה שלי, אלה מחקרים גם בצפון, גם בדרום, שבמדינות שונות אישה רוצה ומעוניינת לעבוד קרוב מאוד לבית שלה. היא לא רוצה לעבור מעיר לעיר בשביל עבודה, אז היא צריכה מקום עבודה על יד הבית, זה לגבי נשים אמריקאיות, גרמניות, אנגליות גם ישראליות, אנחנו לא יוצאות מן הכלל, גם ערביות בתוך ישראל.

מתוך 429 אזורי עדיפות לאומית יש 4 אזורים ערבים מוכרים. אני רואה את עצמי נפגעת מהשוליות הזאת, תרתי משמע, פעמיים. היות וזה כך, נדברנו כמה חברות, כ-150 נשים מהדתיות עד החילוניות בכל העדות במגזר הערבי, ממרצות עד עקרות בית, נפגשנו בנצרת ביום שישי שעבר, הקמנו את המועצה הארצית של נשים ערביות פלשתיניות שידונו בכל העניינים האלה, כולל קידום הנושא הזה, ובעיקר מעמד האישה בחברתה היא וגם בישראל. תודה רבה לכם.

תודה רבה לכמיליה, וברכות.

אני מבקשת קשר קבוע עם הוועדה בכל נושא שאפשר לעזור לכן ושאתן יכולות להביא בפנינו. אני מברכת אתכן על היוזמה, ואני בטוחה שזאת יוזמה שתצליח.

אני שמחה על ההזדמנות שיש לי כאן להופיע בפניכם. אני מייצגת את דלתא גליל תעשיות. אני מנהלת משאבי אנוש וחברת הנהלה בדלתא. אני רוצה להציג את תעשיית הטקסטיל. דלתא היום היא חברת טכסטיל גלובלית, שגם מפתחת, גם מייצרת וגם מוכרת מוצרים ללקוחות ולמותגים פרטיים ולמובילים בעולם. מעל 90% מהתוצרת היא ליצוא. היושב ראש שלה הוא דב לאוטמן, בוודאי כולכם מכירים אותו.

הפן שאני רוצה להציג, דווקא מזווית הראייה הנשית, הוא פן מעניין, קודם כל מבחינת הייצוג של נשים במפעל. המפעל מונה מעל 11,000 עובדים בכל העולם, בישראל מעל 3,000 עובדים, כאשר 61% הן נשים. אלה נשים שעובדות משרה מלאה, נוסעות לחו"ל להיפגש עם לקוחות, ופשוט אפשר לראות את הייצוג שלהן בכל השכבות, החל מעבודת המטה. יש לנו ייצוג מלא של 100% נשים בתפקידים של מעצבות מוצרי האופנה שלנו, הן אלה שמכתיבות את הקו, והן אלה שאומרות לאן הולכת האופנה ומהם המוצרים שאותם אנחנו נייצר, ולמעשה משפיעות המון על הצד העסקי של המפעל.

יש לנו ייצוג גבוה מאוד של נשים בתפקידים של מתאמות של פיתוח מוצרים, הן אלה שקובעות את מאפייני הפיתוח של המוצר, איך לפתח אותו, איך לייצר אותו, נותנות הנחיות ונמצאות בקשר ישיר עם הלקוחות, ויש הצלחה גדולה מאוד של התפקיד הזה. מעל 90% מהאוכלוסייה בתפקיד הן נשים.

הפן החשוב הנוסף הוא שגם בניהול, לעומת סטטיסטיקות שכבר שמעתי כאן הבוקר מרונית, אנחנו פשוט נמצאים במקום יפה מאוד. מתוך 19 חברי הנהלה של דלתא יש 6 נשים, ונשים מנכ"ליות. יש לנו 3 מנ"כליות שאחראיות על יחידה עסקית, וזו יחידה עסקית שמוכרת עשרות מליוני דולרים בשנה, עם כל האחריות וכל הנטל שקשור בזה. אנחנו גאות בהן. בנוסף, יש לנו עוד 3 חברות הנהלה שעוסקות בתפקידים של מטה מקצועי, אחת מהן ממוקמת בניו-יורק ומנהלת לנו את דלתא ניו-יורק. היא לקחה את כל משפחתה ונמצאת שם כבר מספר שנים, וכמובן התפקידים של המעצבת הראשית, ושלי כמנהלת משאבי אנוש. זה ייצוג של 31% מתוך חברי ההנהלה, וזה מספר שאנחנו מאוד גאים בו. אנחנו לא פחות מ-30% גם בדרגים האחרים, גם בדרג של מנהלות בצוות בכיר שמרכיבות את ההנהלות של החטיבות, גם בדרגי הביניים. זה בהחלט נותן הרגשה טובה.

פן נוסף לגבי דרג עובדי הייצור. יש לנו בדלתא כ-750 תופרות שיושבת ב-4 מתפרות. יש לנו שתי מתפרות - - -

באילו תנאים?

יש לנו שתי מתפרות בכרמיאל ועוד שתיים בחורפיש ובג'וליס. את דיברת על הצורך להקים את המפעלים במקומות הקרובים לנשים, אז בהחלט דלתא עושה את זה גם בארץ.

יש הבדלים בתנאי השכר?

העיסוק של תופרת הוא של 100% נשים.

אין הבדלים בשכר, כי אין גברים.

השאלה היתה אם יש הבדלי שכר בין מגזר ערבי, בין עובדות ערביות ועובדות בכרמיאל וחורפיש.

אין הבדלים בשכר. מה שמאוד מעניין לראות, הוא שבמתפרות עצמן, גם המנהלות של הקווים וגם מבקרות הטיב, הן כולן נשים, ולמעשה בכל מתפרה מסתובבים גברים בודדים, בדרך כלל מהנדסי ייצור או מנהלי המתפרות, כאשר קיים יחס מאוד מיוחד בתוך המתפרה, היחס הוא יחס של קשר הדוק מאוד עם קהילה, בין המנהלים לבין המשפחות, עזרה באירועים אישיים והרבה תמיכה של הארגון לקהילה ולהיפך.

אני חושבת שהנושא הזה של הדו-קיום בתוך דלתא הוא נושא חשוב, מאוד חרוט על החזון של דלתא.

ביקרנו במפעל דלתא, אנחנו מכירים את הבעייתיות של יצוא מפעלים שהם בעיקרם - אם אנחנו מדברים על טכסטיל - שהם עתירי עבודת נשים שבין כה הן בדרגת שכר לא גבוהה, של יצוא כל המפעל, זאת אומרת, גם אלה שמשתכרות פחות, נלקחת מהן העבודה על ידי יצוא כל המפעל, זה עניין של מדיניות. בשעתו זה היה משולב במה שנקרא מזרח תיכון חדש, והיתה על זה ביקורת, אבל באיזשהו מקום היתה הרגשה שאם אפשר ליצור שילובים בין תעשיות ישראליות ותעשיות בירדן במקרה הזה, או במקומות אחרים, אז מדינת ישראל צריכה למלא את החסר ולא להלין על יצוא התעשיות, למרות שזה פוגע.

הנושא הזה הוא עניין נפרד, ובאמת עניין של מדיניות, כשבעקיפין הוא פוגע בנשים, משום שנשים בדרגת השכר הנמוכה יוצאות נפגעות כי מוצאים נשים או גברים שעובדים בעוד פחות, זאת אומרת בדרגת שכר עוד יותר נמוכה.

אנחנו נדון בחודש הקרוב בכל נושא הגלובליזציה ומה זה עושה לנשים. בין השאר רואים את התמונה העולמית, זה לא שמפעל עובר מנצרת עילית לירדן. בכל העולם אנחנו רואים את המעבר, בין אם זה לטייוואן או לדרום קוריאה, ואחר כך נוצר מעמד חדש, ואחר כך זה עובר הלאה. יש לזה איזשהו גבול, זאת אומרת, זה לא אינסופי.

בנושא הזה של נשים וגלובליזציה, שנדון בכל מיני מסגרות, אנחנו נדון בהקדם. אני מבקשת שלוש דוברות בקיצור, לפני שנעבור לחלק שלנו, פשוט כי הן נציגות של קבוצות שונות. פנינה רוזנבלום, רחל בולטון, ונונה קוכינה, שהיא מבין התעשייניות החדשות, עולה חדשה. פנינה, בבקשה.

שלום לכולם, תודה רבה לוועדה לקידום מעמד האישה על כך שהזמינו אותי. אני שמחה להיות כאן. אני מייצגת את הסקטור העסקי. אני כאישה קמתי לבד והקמתי חברה בלי שאף אחד יעזור לי. היום אני מעסיקה בחברה כ-100 עובדים, מתוכם 90% נשים, בתחום הקוסמטיקה, ומזלי הוא שבתחום הזה צריך רק נשים, אז כך שזה יצא בשבילי טוב מאוד כי אני מפרגנת לנשים, ואני חושבת שהן כוח עבודה מצויין.

אני גם יודעת, כשאני מסתכלת מההיבט הכלכלי, אני חושבת שזה מאוד קשה להיות אשת עסקים במדינת ישראל מהרבה מאוד היבטים, וגם פרופסור רות בן ישראל דיברה על זה שהרבה מאוד נשים לא בוחרות להיות נשות עסקים, הן בוחרות להיות יותר אמהות, וקשה מאוד השילוב של גם להיות אמא וגם אשת עסקים.

עד היום אני עובדת קשה מאוד. מכיוון שיש לי גם ילדים קטנים, שילבתי את הנושא של להיות גם אמא וגם אשת עסקים וגם לעשות הכל, ואני מאמינה שמי שרוצה - אין דבר העומד בפני הרצון. זה רק עניין של רצון. אצלי, למשל, היות שאני אשת עסקים, עצמאית, אז כבר כשחן וגל כשהיו קטנים היה לי חדר בעסק, חדר צעצועים, חדר שינה, הכל הייתי עושה בעסק, והם גדלו בעסק כאשר היו קטנים. אני חושבת שזה פתרון מצויין לנשות עסקים שרוצות להיות אמהות וגם להצליח בעסק, לשלב את שני הדברים ביחד, וזה לא מפריע בעבודה, אלא להיפך, את מרגישה מצויין שאת גם עושה את העבודה ואת גם אמא.

יש לך מעון בעסק?

אין לי מעון בעסק, אבל אחרי הגן, הרבה מאוד שנים הם היו באים לעסק, וכך גידלתי את הילדים. אני חושבת שהייתי מאוד מאוד מברכת אם מפעלים גדולים או עסקים גדולים שיש בהם הרבה מאוד נשים שעובדות, שהיו כן עושים מעון. זה היה מקל על האמהות, וזה היה מוציא הרבה מאוד נשים לעבודה. כך שאני חושבת שמהבחינה הזאת, אין דבר שיכול לעצור נשים מלהצליח.

לצערי הרב, כשראש הממשלה עשה כנסים כלכליים, כמעט שלא היו שם נשים בכלל, אפילו אני לא הייתי מוזמנת לשם. לא עמדתי אולי בקטגוריה של החברות הגדולות ביותר, אבל אין שום התייחסות לעסקים קטנים ובינוניים שצריכים את העזרה, ואני חושבת שהוועדה לקידום מעמד האשה יכול לעשות הרבה מאוד למען זה שיהיו יותר נשים בעסקים, לא רק כעצמאיות גם כמנהלות, וגם נשים שתהיה להן השפעה.

אני מאוד מקווה שבכנסים כלכליים יהיו הרבה יותר נשים, כי אני חושבת שזה חשוב. אני בכלל יכולה לתרום, ואם, כמו שאמרת, דליה איציק עוברת להיות שרה כלכלית, אני מאוד מקווה שהיא תמצא את הזמן והדרך גם לפנות אלי ולדבר איתי, כי כאשת עסקים שחיה את השטח, אני יכולה לומר לה בדיוק מה הן הבעיות של אנשי עסקים קטנים ובינוניים שמהווים 35% מכוח התעסוקה במדינת ישראל. ואם תהיה בכל ממשלה וגם בכנסת אוזן קשבת לעסקים האלה, אני בטוחה שהרבה יותר נשים ייצאו, יעבדו, יקימו עסקים משלהן, ונוכל לראות יותר נשים מצליחות. אני מקווה שכך יהיה. תודה רבה לכם.

רחל בולטון , משרד פרסום, בבקשה.

אני מודה שהזמנתם אותי, ואני חושבת שיש לי גאווה להיות גם אישה וגם אשת עסקים. עשר שנים עסקתי בפרסום כשכירה, ויום אחד פיטרו אותי ועשו לי את טובת חיי, כי עד אז רק עבדתי , ומאז התחלתי לעשות כסף. התחושה הראשונה כשפיטרו אותי, היתה שחיפשתי גבר לשרת אותו, לעשות לו משרד, והלכתי למישהו שיש לו משרד מאוד קטן היום ואמרתי לו: לא צריך את השם שלי, כשותפה סמויה, תן לי 35%, אני אעשה לך את המשרד. הוא אמר: לא, מה פתאום, משכורת. אמרתי: משכורת - לא. היום אני הרבה הרבה יותר רחוק מאיפה שחלמתי, ברוך השם. הקמתי משרד בהתחלה מחדרון קטן בבית, מתוך אמונה שכך אני אוכל לטפס טיפין טיפין. הסיבה שיום אחד יצאתי מביתי, היא כי בני הקטן החליט – עשינו פרוזנטציה לאל-על – לצבוע את המטוס כחול לבן. איך אני אבוא ל"אל-על" בלי מודעה צבועה, קריאטיבית? ואז גיליתי שבעצם אי אפשר בית ועבודה, למרות שאני מאמינה שבתחומים מסויימים אפשר.

היה לי גם קטע לא פשוט, אני מדברת עם לקוח בטלפון, ויש לו דברים מאוד חשובים, הכסף שלו אצלי. בעלי עומד מולי ושואל: אני יכול לאכול את המרק? ואני עושה ככה, ואני רק רוצה להגיד לו שהמרק שהוא רוצה לאכול זה לא בדיוק המרק שלו, אבל אני לא יכולה. והלקוח ממשיך ובעלי עומד, ואומר: אני לא מבין אני פחות חשוב מהלקוח. לא. אתה הרבה יותר חשוב מהלקוח, מקום העבודה שלי הוא לא בבית. כך עברתי עם ברכה של הרבי לעיר, ובעצם אני יושבת במתחם בורסת היהלומים. נכון לשנה שעברה פתחתי משרד פרסום למגזר הערבי.

יושב אצלי ערבי שמטפל במגזר הערבי מנסור מנסור מטירה, למעשה אנחנו יודעים שהשפה היא כמעט אותו דבר. אנחנו חמולות משפחתיות החרדים והערבים, אנחנו נוהגים בהמון דברים באופן מאוד דומה, אנחנו נורא קהילתיים, אנחנו נורא חושבים - החרדים אמנם יותר מאורגנים מהערבים - בתמיכה הדדית, וכשיש לנו ישיבות משרד או פורום של מסיבה, זה נראה כך. יש לנו חילונים עם עגילים וקוקו ויש לנו ערבים ויש לנו חרדים, ובעצם אנחנו רואים איך צריכה להיראות מדינת ישראל. כולנו חרדים היום. מבחינתי כאישה, אני רוצה להגיד שתי דברים. אני מעודדת כל אשת עסקים שאני פוגשת בדרכי , ואם אני יכולה לעבוד עם נשים ולקבל ספקים נשים, אני משתדלת לעשות את זה. למרות היותי אשה חרדית, אני חוזרת בתשובה, אני לא מפחיתה בחשיבות של לגדל ילדים, אני בעד והרבה ילדים וכמה שיותר. אין לזה סתירה ליכולת ארגונית נפלאה ואמביציה שיש להמון נשים. תבורכנה הנשים, ובהצלחה.

תודה רבה.

הייתי מוסיפה משהו למרק של בעלה ששתה – כשחני היתה קטנה אז לי פגישות וישיבות ובאמצע היתה אומרת: אמא אני רוצה דיסה. אז היא היתה על הידיים שלי, הייתי נותנת לה את הדיסה והייתי ממשיכה את הישיבה. אין דבר שאסור לעשות. הכל מותר.

ההבדל בין נשים לגברים, הוא שגברים מתנועעים קדימה ואחורה, ונשים מתנועעות מצד לצד.

יפה. טוב שאנחנו מצולמים.

אני עליתי ארצה ב-1987, תשע שנים הייתי מסורבת עלייה. המשפט הראשון שאמרתי בארץ היה: החלום הפך למציאות. יש שלושה גורמים שבזכותם הצלחתי הגעתי לאן שהגעתי. דבר ראשון – כוח השרדות - את זה קיבלנו עם סופה לנדבר אחותי. בגיל 4 חליתי בפוליו, הייתי משותקת. בגיל 12 נפלתי מהעץ, הייתי ילדה שובבה ושנה שכבתי בגבס. בגיל 17 חליתי בסרטן ועברתי הרבה. אז החלטתי להיות רופאה שונה מכל הרופאים שיש בעולם. היום אני באמת שונה מכל הרופאים. דבר שני שעזר לי בחיים להצליח, זו החלטה מהירה. אנחנו החלטנו, אני עם בעלי, למכור אוטו, למכור את מה שיש לנו, ולהשקיע בעסק, כי לא היה לנו כסף, וגם אצל סופה לא היה כסף להלוות לנו לביזנס. סופה אמרה: אתם פשוטים משוגעים, מוכרים הכל והולכים לגור בשכר דירה עם שלושה ילדים קטנים, היה צריך להחליט וללכת קדימה.

עזבתי את האוניברסיטה, הייתי עובדת במשרה מלאה, מרצה לאנטומיה, ולא יכולתי לשלב שני דברים ביחד., להיות מרצה ולהיות אישה עצמאית, לא נתנו לי לנסוע לחו"ל.

דבר שלישי שעזר לי להצליח ולהגיע לאן שהגענו זו אהבה גדולה קודם כל לבעלי, אני מודה לו מאוד ואני תמיד רוצה את התמיכה שלו ומעריצה את כל מה שהוא עושה.

היום יש לנו חברה בינלאומית, יש לנו סניפים ב-20 מדינות שונות, וזה כולל לא רק את חבר העמים, זה כולל את קנדה, ארצות הברית, אוסטרליה. אנו מתעסקים בקוסמטיקה ובתוספי מזון, והשיטה שבחרנו מאוד שונה. אנחנו נותנים עבודה ל-250,000 איש, בתוכם 80% נשים. בארץ שלנו אנחנו מעסיקים 7,000 נשים, והמשכורת שלהם מגיעה לפעמים עד ל-10,000$ בחודש וזה בלי הגבלה, כי השיטה שלנו היא שיווק רב שכבתי. זה מאוד פשוט.

עשינו פיתוח מאוד שונה, אין דבר כזה בארץ. אנחנו מגדלים ארכי-בקטריה מים המלח ומוסיפים אותה לכל מוצרינו, וזה סוד המוצר שלנו לגוף.

אני מאוד רוצה שכל הנשים תהיינה יפות, כמו שפנינה יפה. אבל קודם כל, להיות יפה זה להיות בריאה, ואנחנו משלבים הכל במוצרים שלנו. אני מודה על תשומת ליבכם, ואם תרצו לדעת איך עשינו את זה, אתם יכולים להתקשר אלינו. תודה.

אני חייבת לומר שהציעו להביא גם דוגמיות וכן הלאה. פעם ביום האישה הבינלאומי היתה חלוקה של קיטים קוסמטיים ושיעור חינם במקרמה, אנחנו כאן רואים ושומעים סיפורי הצלחה, סיפורי בעיות, סיפורים של נשים שעובדות כעצמאיות, נשים שעובדות במפעלים ומנהלות במפעלים גדולים. אני אעשה הפסקה בין הדוברות המייצגות קבוצות שונות ואעבור למספר חברות כנסת.

זהבה גלאון, בבקשה, ואחריה סופה לנדבר.

זה מאוד מרגש לשמוע את הסיפורים האישיים של כל הנשים המצליחות והמוצלחות, ואני משוכנעת שבעולם יושבות רבות אחרות שאת הסיפורים שלהם לא שמענו, וזה מחמם את הלב. אני אומרת את זה בתור מי שלפחות בזירה שלנו שאני שייכת אליה, אני יודעת שגם המאבקים שלכם הם כל כך קשים, ואם אנחנו מדברים על עולם העבודה, יש איזשהו מיתוס, בגדול - אני יכולה לדבר על עולם העבודה שכולל גם אותנו - יש אמונה שרווחת שכאילו עולם העבודה בגלל שהוא כל כך מסודר, נראה אובייקטיבי, הוא נראה נייטרלי אז הוא לא ממוגדר, זאת אומרת, אין בעיות של שיוויון בין המינים וכל הבעיות כבר הוזכרו. ציינה את זה פרופסור רות בן ישראל, מהם החסמים שעומדים בפני נשים, ואולי הייתי אומרת, אם כבר מדברים על חסמים, אולי הייתי מזכירה את הגברים לצורך העניין, שהסיטואציה היא די נוחה להם, ובגלל שהסיטואציה נוחה להם, אז הם עושים את הכל כדי להנציח את המצב. אולי גם את זה צריך להזכיר.

גם אם אנחנו רואים פריצה של נשים, וציינה יעל קודם, שלצורך העניין אנחנו נהיה 16 חברות כנסת, רואים גם פריצה של נשים בתפקידים בכירים, עדיין אנחנו יודעים שזה לא מספיק, כי עדיין נשים מודרות מכל אותם מקומות שבהם נחתכות ההכרעות. יש חקיקה נהדרת, אבל אם לא תהיה אכיפה, אנחנו לא עשינו בזה כלום, ואם לא תהיה מדיניות - יש מנגנונים לאכיפה, הזמן לא מותיר אפשרות לפרט, אבל אם לא תהיה אכיפה, אז החקיקה תישאר חקיקה על הנייר, ואם לא תהיה מדיניות של העדפה מתקנת, מדיניות שתקבע את השיוויון על פי התוצאות, אז התחלנו, אבל לא עשינו מספיק.

תודה רבה.

אני קודם כל רוצה לברך אותך יעל . אני חושבת שבעצם בעשור הזה התוצאה של הוועדה שלך, יחד איתנו, היא תוצאה יפה ביותר. אמנם יש לנו עוד דרך ארוכה, אבל אני חושבת שמגיע לך שאומר לך שאת אישה נחרצת, אישה שלא מוותרת, אישה עובדת ואישה שיודעת להגיע להישגים, ואני מאחלת לך הצלחה.

אני גם רוצה להגיד לך נאוה, תמיד אומרים שאחרי כל גבר מוצלח יש אישה מוצלחת. אני מאמינה שבדרך שאת הולכת, את לא תהיי חסרה לנו, ואני יודעת שיש לך המון פוטנציאל ויש לך עוד דרך ארוכה ואנחנו רוצים אותך. את יכולה להגיע לתוצאות יחד איתנו. הדרך עוד ארוכה, אבל אני חושבת שבעצם בדרך הזאת הגענו להישגים לא קטנים. עכשיו, כאשר אנחנו נמצאים רק באמצע הדרך, אנחנו יכולים להמשיך ויש לנו מה לעשות. טוב שאת בחרת היום פוליטיקה במעמד האישה יחד עם כלכלה, בלי זה אין חיים, ובדרך הזאת אנחנו כולנו נצליח.

אם תרשו לי כמה מלים אישיות. אף אחד לא ידע על דברים שעומדים מאחורי הוילון, ואצל כל אדם יש וילון מסויים והוא לא פותח אותו ולא נותן להיכנס. אני מרשה לעצמי להגיד כמה מלים שיכול להיות שהן מאוד מאוד אישיות, אבל ביום הזה אני חושבת שמותר. אחותי פתחה את זה בכמה משפטים. אמא שלנו נפטרה יומיים לפני שהיתה צריכה לעלות ממדינות חבר העמים. היא היתה מסורבת עלייה, אני הייתי כאן, הם היו שם, היא נלחמה עבור יציאה ממדינות חבר העמים, המשפחה שלי נשארה שם מאחורי מסך הברזל. לפני 13.5 שנה אחותי הגיעה, ואני חושבת שאפשר להגיד שאם רוצים משהו, משיגים הכל.

הייתי לא מזמן בקזחסטן, ושם שמענו סיפור מרב אחד, ואת הסיפור אני רוצה להביא לכאן. הוא אמר שפעם מישהו נסע ברכב ובתוך הרכב היו עשרה נוסעים, השוטר עצר את הנהג ואמר: מחר משפט, ואתה יוצא מהמשפט הזה בלי רישיון. הוא נכנס ואמר: אדוני השופט, אבל ברכב היו בסך הכל חמישה איש. שאלו אותו: איך זה? היו עשרה אתה אומר חמישה, הוא אמר: תצאו יחד איתי, תסתכלו, ברכב באמת היו חמישה איש, הוא פתח את הדלת של הרכב ואמר: תיכנסו בבקשה, ובואו נתחיל לספור. הוא הגיע לחמישה ואמר: יותר לא נכנסים לרכב הזה. השופט ביקש סליחה, החזיר לו את הרשיון, וכאשר איש המשטרה יצא אחריו ושאל: תגיד, אבל אני ראיתי שהיו עשרה, הוא אמר: כן היו עשרה, אבל פה עכשיו אתה ספרת והיו בסך הכל חמישה, אבל אם רוצים אין זו אגדה. אני אומרת אם אנחנו רוצים משהו, אנחנו יכולים להגיע ואין זו אגדה.

תודה רבה .

חבר הכנסת מח'ול, בבקשה, ואחריו חברת הכנסת לבנת.

אני מרגיש טוב מאוד להיות במחיצתכן, גם כדי לברך את ציבור הנשים ואת המאבק למען האישה ומעמד האישה, וכל האנשים שמחוייבים לו בארץ. הדיון לא היה דיון של ברכות, זה היה דיון שנגע בבעיות, נגע בשאלות, ושמענו דברים מאוד חשובים.

אני חושב שדובר על הצלחות רבות, אבל הדרך עדיין מלאה מטרות ויעדים שצריך להגיע אליהם, בין היתר לפרוץ את הדרך להצלחה בתחומים חדשים, לא רק בתחומים שמוגדרים בתודעה כתחומים נשיים, תחומים שהאישה בצורה מסורתית מתעסקת בהם.

אם אנחנו מדברים על בעיות, למשל כמו דלתא, השאלה היא האם אנחנו צריכים לסמוך על הסיפור הזה של העברה בפריפריה בצורה כפי שזה מועבר. יש לי פניות של עובדות דלתא או עובדות טקסטיל אחרות, שהן חיות כמעט תחת אימה של בעל הבית, של אותו אדם ששכרו ממנו את המקום, שהוא גם המנהל של המקום, ששכרו את השירותים שלו כדי לנהל היטב את המפעל ולשמור שלא יבזבזו יותר מדי כסף. אני מכיר נשים שעובדות שם במקומות האלה, והן לא מעזות אפילו לתבוע תנאים אחרים או לפנות להסתדרות.

אני חושב שאלה שאלות שצריך לנגוע בהן לעומק, אחרת אנחנו מדברים על פני השטח בלבד. אני חושב בגדול שהשאלה הזאת והשאלה של מעמד האישה חייבת להפוך לשאלה שתעסיק את החברה כולה, זאת אומרת, לא רק מאבק סקטוריאלי של נשים, כי החברה לא יכולה להיות חברה בריאה אם לא יחול שינוי ביחס למעמד האישה. מצד שני, לנשים אני אגיד, שמאבקן לא יצליח אם הן לא ייקחו חלק פעיל בשינוי החברה ובשינוי הערכים בתוך החברה, כי אחרת הטיפול ימשיך להיות נקודתי וימשיך להיות מנותק בראייה הכוללת שיכולה לשנות את החברה.

תודה רבה לך.

חברת הכנסת לבנת. הפסדת את הקומפלימנטים לגבי הממשלה הבאה עלינו לטובה מחר, לגבי מספר השרות והתפקידים שהשרות תמלאנה, לפחות במישור הפוליטי, וגם תצטרף לכנסת נחמה רונן שהיא מעלה את המספר לגבהים שהם עדיין לא הגבהים שאנחנו שואפים אליהם, אבל אי אפשר לזלזל במספר הגבוה שנהיה של 16 נשים.

אני מקווה שזה גם סימן, ואין בינינו מחסומים פוליטיים במובן הרגיל שיש במקומות אחרים. אני מקווה שזה יהיה סימן לבאות גם בתחומים של קידום הנשים, של שיוויון הנשים, של תקציבים לנושאים שלנו של מאבק באלימות שאנחנו לא עוסקים בו היום, ושל הקידום הכלכלי שאנחנו כן עוסקים בו היום, שאנחנו רואים בו מפתח. בהזדמנות זאת, ואני בטוחה שבשם כולם, אני מאחלת לך הצלחה רבה, ותהיה לי בעיה בוועדה הזאת. כרגע אנחנו במספר שווה, נשים וגברים, עכשיו שתי חברות ועדה לפחות הולכות להיות שרות, ואחת הולכת כנראה להיות סגנית שר. זו הפעם הראשונה שיש רוב ענק לגברים בוועדה לקידום מעמד האישה.

תודה על הברכות, לא לי, אלא למי שמרכיב את הממשלה, יותר על הפתיחות ועל הנכונות. בעיניי, החזון הוא לשלב יותר נשים בממשלה וגם, כפי שאמרת, בתפקידים. אני עדיין לא יודעת באיזה תפקיד אני אהיה באופן פורמלי, אבל אני מאוד מקווה שגם במאבק באלימות נגד נשים, אלימות בתוך המשפחה, אוכל להטביע בו חותם אולי רב יותר או שונה ממה שהיה עד עכשיו, אבל זה באמת לא הנושא היום. הנושא היום הוא נשים בכלכלה, ואני רוצה מאוד לברך על זה יעל, כי אנחנו נהגנו במשך השנים לעסוק פחות בנושאים האלה ויותר בנושאים האחרים. אני חושבת שהפניית הדגש או שימת המשקל יותר, לא שלא עסקנו בזה, אבל הפניית המשקל לנושא הזה היא מאוד נכונה, וצריך את זה מאוד, כי זה חלק מאותו מערך כולל של התייחסות של החברה, גברים ונשים, נשים וגברים, לנשים בחברה.

אני רוצה להתמקד בנקודה אחת. אני אדלג על הנושאים הקלאסיים של קידום נשים ותקרת הזכוכית ופערי השכר, קידום למשרות בכירות והבעיה הנצחית של הבית והמשפחה והילדים והצורך להתמודד עם כל הדברים הללו, שזה נכון לגבי כל אישה בכל קריירה, לאו דווקא בנשים שמתמקדות בנושאים הכלכליים.

אני רוצה לגעת בנקודה אחת, ובמיוחד להסיר את הכובע בפני הנשים העצמאיות שבאומץ בלתי רגיל לוקחות על עצמן סיכונים בעולם של גברים, בעולם שבו הן צריכות לקחת כמה סיכונים לא רק כלכליים כספיים, אלא גם של איך מסתכלים עליהן ואיך החברה מסתכלת עליהן.

אני בוודאי מצדיעה לכל אישה שמגיעה לתפקיד כלשהו בכל תחום, אבל אותן נשים שמחליטות בעצמן לפתוח עסק ועושות את זה בתנאים מאוד קשים, כאשר הרבה יותר קשה לנשים בכל תחום, בין אם זה ללכת לבנק ולשכנע לקבל הלוואות, ודרך זה שצריך לנהל עובדים שהרבה פעמים הם גם גברים ומקבלים את זה בצורה פחות טובה, ודרך זה שאם מישהי פותחת עסק, רצוי שהיא תהיה מכוערת, רצוי שהיא לא תיראה טוב, רצוי שאולי גם תהיה קצת מטומטמת, אחרת לא מפרגנים לה את זה שהיא הצליחה בכוח עצמה מכוח עצמה בזכות מה שהיא עשתה.

אני אומרת את זה כי אני חושבת שאנחנו צריכים בעניין הזה לשלוח מסר לציבור כולו, אבל גם לציבור הנשים, לא רק לציבור כולו, לא רק לגברים, אלא גם לציבור הנשים, גם לאלה שהגיעו להישגים בתחומים אחרים ושונים, ולהגיד להן, בואו באמת נהיה מסוגלות לא רק לסייע, אלא גם לפרגן אחת לשנייה, זה דבר שהוא חשוב ממדרגה ראשונה בעיניי. אני חושבת שהמודל של הוועדה הזאת – ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה, שבה אנחנו עובדות כולנו מכל הצדדים ביחד, תוך שיתוף פעולה, הוא מודל נכון, גם לדברים האלה, לא רק במישור הפוליטי, אלא בכלל.

יש כאן נשים שאני מכירה, והן עשו עבודה בזכות עצמן. נצטרך כנראה להשקיע יותר גם בחינוך של הצעירים, של בני הנוער, שנשים יכולות, ולנשים, שיפרגנו לאלה שכן הצליחו לעשות את זה, וגם לגברים כמובן. בנימה הזאת של משימות שעוד יש לפנינו, מעבר למה שכבר עשינו, ואני חושבת שיש הישגים בהחלט יפים, אם כי התהליך איטי וסיזיפי בכל נושא מעמד האישה.

יעל, באופן אישי אני מסירה בפנייך עוד כובע אחד שעוד אין לי, אבל אני מסירה עוד כובע על הדבקות שלך בכל הנושאים האלה לאורך כל כך הרבה שנים, כי בלי זה אני בטוחה שלא היינו מצליחות, אף אחת מאיתנו, כי כולנו עוסקות גם בהמון דברים אחרים, ולא היינו מצליחות להגיע להישגים האלה. אני חושבת שיש לך חלק מאוד גדול בכל ההישגים האלה.

תודה רבה. אני מודה לכם .

אתמול היה סיכוי קלוש שהיום זו תהיה ישיבה אחרונה שבה אני מנהלת של הוועדה לקידום מעמד האישה, אבל כפי שהסתמן וכפי שלמעשה ידעתי, בפער קולות שקשה לי לעכל אותו מחמת היותו ביזיוני ומבזה בצורה שאני לא רוצה לחשוב עליו בכלל, הפסדתי במועמדות על יושבות ראש של חצי קדנציה ברוטציה של ועדת החוקה בהצבעה שהיתה בסיעה. אני מציינת את זה, כי היה ברור שאם אני כן מרוויחה, אני צריכה להעביר את רשות הוועדה. המחיר הזה לא היה אטרקטיבי, כמו מה שליריבי אופיר פינס היה להציע, אם הוא היה זוכה, וכפי שהוא אכן זכה, הוא פינה מקום שהוא הרבה יותר אטרקטיבי. זו לא הסיבה היחידה שהפסדתי, אבל הייתי במצב קצת של משפט שלמה, אני מוכרחה לומר, כי המחשבה בכלל על התמודדות היתה כרוכה באם אני אנצח, אני אצטרך לעזוב את הוועדה. והאמת היא שבאיזה שהוא מקום לא עבדתי די, לא עשיתי ניסיון מעבר, ואני לא מתרצת את זה, אבל קשה להגיד שהפעלתי את כל כוחי בידיעה שבכל מקרה אני נשארת כאן, וההפסד הוא הפסד, אבל הרווח שלי שיישאר כאן, הוא תמיד יהיה יותר גדול.

חברת הכנסת חזן, בבקשה, ואחריה הגב' נאוה ברק.

תודה רבה. אני רוצה לברך את יעל שהיא נשארת ואת כל אלה שהתאספו כאן היום. אני מוכרחה להודות שמה ששמענו הוא מרתק, וזה גם מעלה הרבה שאלות, ומשום שאני לא מכבירה במלים, אני אעלה את השאלות לפחות בשלושה תחומים מרכזיים.

לגבי נשים בניהול עסקי - לדעתי שתי שאלות מתחייבות ממה שנאמר עד כה. כיצד נשים מצליחות לפרוץ לתחומים המתקדמים של העסקים? קרי, היום זה היי-טק וביו-טכנולוגיה, וזו סוגיה מרכזית, אחרת תמיד נהיה חצי מטר מאחורי הגברים. סוגייה שנייה לא פחות חשובה, היא סוגיית האשראי הבנקאי לעסקים בראשות נשים. במדינות אירופה ובארצות הברית פתחו כבר בנקים למתן אשראי לנשים. אנחנו עדיין לא למדנו היטב את המודל הזה, לדעתי זה חשוב מאוד.

נקודה שנייה. יש פער יותר מדי גדול בהכנסות של נשים, בשכר. אני עדיין מאוד מוטרדת מהעבודה שלמרות ההתקדמות של נשים בצמרת, המצב של נשים בפריפריה במגזרים שונים הוא מצב של עוני מתמשך. אם אין התייחסות בין ההתקדמות לבין הטיפול בעוני של נשים כתופעה נשית, אני חושבת שאנחנו חוטאות למטרה המרכזית שלנו.

נקודה שלישית ואחרונה, קצת אתגר לנשות העסקים שדיברו כאן. לפי דעתי, עסקים שבראשותם עומדות נשים, חייבים להיות גם מודל לאופי העסקת נשים מבחינת תנאי שכר ומבחינת תנאים נלווים. פנינה, אני שאלתי את השאלה על המעון לא בכדי, אבל באמת אני חושבת שאם נשות עסקים מובילות את הצורה של אכיפת השיוויון האמיתי בין המינים, זה אתגרי. תודה רבה.

הגב' נאוה ברק, בבקשה.

אני שוב מודה ליעל על ההזמנה לבוא ולהשתתף בדיוני הוועדה לקידום מעמד האישה. הייתי בדיונים מספר פעמים ותמיד נהניתי מהרצינות של הדיונים ומהתרומה שלהם, ומהתוצאות החיוביות שבשטח.

בדרך כלל השתתפתי בהרבה כנסים עם נשים, ותמיד אני נהנית להשתתף דווקא בכנסים של נשים מצליחות, נשים שעשו את זאת בזכות עצמן, בזכות הכישורים שלהן, היוזמה שלהן והנחישות.

היום שמענו כמה סיפורים כאלה, כל אחת על הדרך הארוכה שעשתה עד ההצלחה. ככל שיותר נשים כאלה תשתלבנה בעשייה ותפקידי ניהול, אני חושבת שאתם תהיו הקול של הנשים המצליחות וזה ישפיע על נשים אחרות, כי באותה מידה אתן משמשות גם מודל לנשים שירצו להזדהות איתכן.

אני שוב אומרת שאני חושבת שזאת התפתחות חיובית מאוד שבממשלה הבאה תהיינה שלוש נשים, שלוש שרות, ואני מברכת אותן בתפקידן. בנימה אישית, מחר אהוד בעלי יסיים את תפקידו כראש הממשלה, כחבר כנסת, וייצא לדרך חדשה. גם אני אפרד מהתואר של אשת ראש ממשלה, אבל כשקיבלתי את התואר הזה ידעתי שאני אקבל אותו לזמן קצוב , אז אני נפרדת מהתואר אבל אני לא נפרדת מהפעילות הציבורית שלי שהתחלתי אותה כבר כמה שנים קודם, ואני אמשיך אותה בהמשך, כי אני חושבת שגם פעילות התנדבותית של נשים וגברים בקהילה היא מאוד חשובה והיא תורמת גם לחברה וגם לאנשים שמבצעים את הפעילות הזאת.

אני נפרדת כרגע וניפגש עוד בצמתים אחרים. תודה לכם.

אני מברכת על הנושא. דיברנו על זה לא פעם, אני, כמי ששנים עסקה בנושא של אלימות כנגד נשים, מאוד תמכתי בהחלטה שה-8 במרץ יהיה יום שנשתדל לדבר בו על נושאים אחרים וגם על הישגים. כאן צריך לדעתי להזכיר את מאבקן של הפועלות במצפה רמון, חבצלת עמבר וחברותיה, אני חושבת שהן סימלו את השנה של נשים בתעשייה.

הן הוזמנו והתכוונו לבוא, ויש להן ישיבת הנהלה והן מתנצלות, ולכן הן אינן איתנו.

אני שמחה שקלעתי לדעת גדולים. ביקרתי במצפה רמון כמו חברות אחרות, וחבל שחבר הכנסת מח'ול לא נמצא, אבל אני רוצה למסור לגברים שמצד המאבק של הנשים, מצד שני שיתוף פעולה של גברים עם עמדות שיוויוניות, הם בהחלט חלק חשוב בקידום מעמד האישה. גם הרשות לקידום מעמד האישה השנה בתכנית 2001 תשים דגש על נושא של נשים בעבודה. אנחנו בימים אלה עסוקות בגיבוש מערך אכיפה שיביא לתוצאות אמיתיות בשטח, כך אני מקווה. אני מתכוונת לדבריה של פרופסור רות בן-ישראל שאני מברכת אותה על קבלת הפרס, ויש הרבה מאוד מה להגיד, אני אעשה את זה בקיצור. אני רוצה לברך את חברת הכנסת יעל דיין, ואני שנים מופיעה בוועדה כנציגת נעמ"ת, בחודשים האחרונים כמנהלת הרשות, ולא פעם אני מזכירה שמות של חברי כנסת עם עמדות מדיניות שונות לגמרי שיושבות יחד ומקדמות נשים כקבוצה מלוכדת והומוגנית, וכך גם הרשות לקידום מעמד האישה עושה עבודה נטו מקצועית ממלכתית כוללנית, תוך כדי מתן ביטוי לכל גווני החברה הישראלית. אני מאוד מקווה שנמשיך לעבוד ביחד, וכמובן ברכות לשלוש השרות. אנחנו לא שמענו על דברים מוגמרים, אבל אם יהיה מה שיש בעיתונות, אז אנחנו כבר עם תכניות רציניות להעלות מדרגה את הנושאים שמאוד חשובים לנו.

חדוה אלמוג, בבקשה, ואחריה חברת הכנסת מאור ואחריה ג'ין רוזנברג.

צהריים טובים לכולם. כמעט תקפו את הנושא מכל הכיוונים, אבל אני אתחיל בברכה אישית לפרופסור רות בן ישראל. באופן אישי חתמתי על הכנת התיק שלה לפרס. כל שנה הוועדה מעמידה לנגד עיניה קבוצה של נשים בתחומים שונים ומביאה אותן מבחינת התיקים לפרס ישראל, רותי אחת מהן, ואנחנו יותר מגאות על כך. ישנה גם פרופסור ברכה רמות ועוד שמונה נשים שהיו שותפות להכנה, ואני מקווה שעד שייגמר התהליך ונקבל את כל השמות, נמצא בטקס השנה יותר ויותר נשים. אני שמחה על הפעילות של נעמ"ת שעוסקת בעניין הזה בכל השכבות, גם בעניין של אכיפה וגם בעניין של החלשות בחברה, ומצד שני גם עוסקת בצד השני של עידוד וקידום, והייתי אומרת של שימת פוקוס על נשים מצליחות. רות, לך ולבן זוגך שהוא שותף שלנו גם בפעילויות אחרות, הרבה הצלחה ובריאות.

כשמדברים על נושא הנשים בעולם העבודה, ורות סקרה בארבע דקות את כל מה שכתבתי בעשרה עמודים לקראת האירוע, אני אדבר מזווית אחרת שבה עסקנו בשבועות האחרונים לכבוד יום האישה הבינלאומי. אתחיל בכך שלפני שנה נעמ"ת ערכה מחקר מאוד גדול שדיבר על פרופיל האישה למילניום. מצאנו מספר תופעות מאוד מעניינות, כשהתופעה ששימחה אותנו הכי הרבה היא המודעות של נשים לעצמן וליכולתן ולרצון שלהן להשתלב בעולם העבודה בתפקידים בכירים וגבוהים.

בואו נלך לצד הגברים ונראה מה עמדתם. לפני שלושה ימים הצגנו את המחקר החדש שלנו שדיבר על תפיסת העולם של גברים את עולם העבודה של הנשים. יש שם שני דברים מעניינים. הנקודה הראשונה מדברת על כך שגברים למדו שצריך להצהיר הצהרות על שיוויון בין המינים. הם למדו שצריך לתת הצהרות כאשר שואלים אותם, כמה צריך, איך הם יממשו את זה, רואים את הפער האדיר בין שתי נקודות. אחת - 80% מהגברים טוענים שצריך להיות שיתוף וחלוקת נטל בבית, אבל למעלה מ-60% מהגברים מודים שהם עוסקים בעזרה בבית פחות משעה בבית. זאת אומרת ההצהרה בצד אחד והפער בצד השני.

הכל תלוי באישה.

כאשר אנחנו מדברים על תפיסת העולם של החברה שלנו, אנחנו מדברים על הכלל ולא על הפרטים, כשבמקרה אני מעריכה שדווקא אלה שיושבות כאן, מהוות את הקבוצה שלא נכנסת לתוך המחקר, ואולי זה האחוז שעושות משהו אחר, אבל אנחנו מדברים על התפיסה הכוללת.

הנושא השני שמאוד מעניין הוא הכשרון והיכולות של נשים לנהל מצד אחד, ומצד שני כאשר צריך לקיים העדפה מתקנת כחוק, אז קרוב ל-80% מצהירים שצריכה להיות העדפה מתקנת, וכששואלים אותם באופן אישי אם הם יהיו אלו שמוכנים לוותר על העניין, אז כ-29.8% בלבד הם אלו שיהיו מוכנים. זאת אומרת, לגבי הפער הזה בין ההצהרות שצריך להצהיר, וזה מאוד פוליטי לדבר על שיוויון בין המינים במדינת ישראל, כולם אומרים שצריך להביא את זה לידי מעשה, לידי ויתור אישי, אבל כמובן שהגברים מסתובבים שמונה צעדים אחורנית. אני חושבת שהפער הזה בין ההצהרות לבין הרצון לפעול זה הפער שכולנו צריכות לפעול לגביו.

בנושא האכיפה, אני חושבת שאחת מהאופציות לאכוף את חוקי העבודה המאוד מתקדמים שנחקקו כאן, היא על ידי העלאת המודעות ושימת הנושא על סדר היום הציבורי, על ידי פנייה לארגונים שעוסקים בנושא, ולא להוריד את זה מסדר היום הציבורי. אנחנו יודעות שאחרי כל פנייה של אישה בנושא של הטרדה מינית או אי-שיוויוניות בשכר, או אי-שיוויון הזדמנויות בקבלה לעבודה. אנחנו יודעים שיש מבול של נשים שפונות, והמבול שהולך אחד אחרי השני ליצור את המסה הקריטית, שאולי בסופו של דבר תוכל לשנות.

אי אפשר ללא פוליטיקה. חוקי העבודה נמצאים במשרד שאין לו אינטרס לאכוף את זה, ויש לו אינטרס לסגור את הקניונים ביום שבת. יש בעיה של איך עושים את זה. לכן, אם לא יבוא מהמקום הפורמלי של מדינת ישראל, זה צריך לבוא מכולנו יחד, כל אחת בארגון שבו היא נמצאת.

הנושא האחרון שצריך לעסוק בו, הוא של שעות עבודה גמישות של נשים. אני חושב שבעולם המשתנה של העבודה, זה אחד הנושאים שיעל צריכה להוביל אותם, כדי לאפשר ליותר נשים לצאת לעבודה. בוועדת הכספים כרגע מתמודדים עם הנושא של הוצאות טיפול בילדים, שזה אחד הנושאים שמנסים להוביל אותם כל כך הרבה שנים. הממשלה בזמנו דחתה את זה כשנעמ"ת הגישה, ואולי זה יבוא מיוזמות פרטיות. מבחינתנו, מה שחשוב זה התוצר.

יעל, ברכות לך על ההובלה של הוועדה הזאת. צר לי על אתמול.

תודה רבה.

היום חל יום ההולדת ה-84 של אמא שלי. למה אני אומרת את זה? לא לעשות כאן כל מיני קומבינות משפחתיות, סופה ואחותה, ויעל ואמא. בשנות החמישים, כשהיה גל העלייה הגדול לארץ והפתרון אז נראה בחקלאות, זאת אומרת היו אדמות שהלכו לפרוזדור, הקימו מושבים לאנשים שפשוט לא רק שלא היה להם שום ידע בחקלאות, על אדמה שלא הניבה, זה היה או מעברה או מושבים בפרוזדור, ואז התגייסו המושבים הוותיקים, זה כולל את נהלל, סבתא שלי ואמא שלי לעזור למושבים החדשים ולהדריך אותם. זה לול, ומאיפה יוצא החלב, לא היו פרות, היו יותר לולים, איך לשתול, ולא יצא הרבה מזה. הסיפור הכלכלי לא היה מוצלח אז. אמא נשלחה על ידי משרד העבודה והרווחה לפרוזדור ולחלק מהמעברות להדריך אותם במן איכות חיים כללית, בהתנסות שקשה לתאר אותה.

את הקריירה שלי התחלתי לא במשפטים, אלא בתעשייה ובמפעל בשנות ה-50 בבאר שבע. אני קמתי וניהלתי מפעל שעבדו בו 40 עולות חדשות לריקמה ולשטיחים פרסיים, והיו לי סניפים בדימונה ובאופקים. כך שמבחינה זאת שסיפרת על אמא שלך, אז פשוט שתדעי שבקנה קטן ניהלתי מפעל כזה בבאר שבע בשנות החמישים.

אני רוצה לברך שתי ברכות ולעסוק בשלושה נושאים שצריכים לטפל בהם, והכל בקצרה כמובן.

הברכה הראשונה, כמו מרבים, היא לרות בן ישראל בהתרגשות אדירה, גם אישית מקשרי העבודה ומתרומתה האדירה כשהייתי יושבת ראש ועדת משנה לקידום נשים בעבודה ובכלכלה לאורך שבע שנים, וגם לכולנו לציבור הנשים, לציבור העובדים.

אני רוצה לומר שמעבר לברכות, לפי דעתי הזכייה של פרופסור רות ישראל היא מחוייבות אדירה, היא מחוייבות למסר שחוק זכויות חברתיות הוא הביטוי הרחב שלו, שבלי צמצום פערים אנחנו הנשים תמיד נצא מופסדות, כי העושר הולך לשכבות האליטיסטיות ולאלה שממילא עשירים ולהיפך. ואני חושבת שזאת המחוייבות והמסר שאני אישית לוקחת מפרופסור רות בן ישראל, ולדעתי הוא נכון לכולנו.

הברכה השנייה היא לנשים בכלכלה. אלה שעושות את זה ואלה שבזכותן אנחנו יכולות להיות גאות. יושבות פה רבות, אני לא רוצה לפגוע באף אחת, ואני מכירה אישית חלק מכן, נשים מצליחות, וזה מקור גאווה והישגים. אני רוצה לומר ששני היעדים באותו הקשר צריכים להיות קודם כל נשים. יש הרבה נשים בפריפריה ובעיקר נשים ערביות שלא זוכות לזה. אנחנו מדברות על זה, ולצערי לא מספיק מקדמות את זה. העובדה שעדיין פחות מ-20% נשים ערביות בכלל זכאיות או יכולות לצאת לעבודה, היא אות קלון לחברה הישראלית. אני רוצה שכולנו ניקח את זה כמשימה אדירה, כולל נשים בפריפריה.

הדבר השני שהייתי רואה כיעד, הוא הנושא של נשים באקדמיה. אני, כיו"ר ועדת מדע, ויעל, כיו"ר למעמד האישה הקדשנו לזה שתי ישיבות. גם שם, במקום הכל כך אובייקטיבי לכאורה, יש תקרת זכוכית, ועדיין רק 26% נשים הן בסגל הבכיר ופרופסוריות מהמניין הן פחות מ-10%. הדוגמא של ד"ר אורית קמיר היא דוגמא שאנחנו צריכות לגנות אותה בחריפות. אני לא יודעת אם כולן הבינו שלאחר שוועדה מקצועית אישרה את זה בשבע מול אחד, באלף השלישי העזו גברים משיקולים ממש שוביניסטיים קלאסיים. שלושת המשימות מבחינת החקיקה, ראשית זה אכיפת חוקים, אני לא אחזור, אמרו את זה כולם. אני חושבת שאנחנו מוכרחים לקדם את רעיון מנגנון האכיפה. כמו שקיים בשוודיה, באנגליה, דיברנו על זה רבות, פרופסור רות בן ישראל והשדולה, ואנחנו לא מקדמים את זה, ולכן אנחנו מצהירות ולא מתקדמות מספיק עם נושא שכר שווה לעובד ולעובדת בשירות המדינה ולאחרים.

בקידום חוקים הייתי רואה שלושה יעדים לשנה הנוכחית. קידום נשים בעסקים ובכלכלה, עידוד יזמות. החוק קיים בארצות הברית, הוא נתן מענה ל-15 מיליון נשים. אני מקווה שאנחנו נקדם, הוא מוכן לקריאה ראשונה, צריך להשלים אותו. פה אני מקווה שתהיה בשורה.

הדבר השני הוא הנושא של שכר מינימום. לא כמו שעמיר פרץ רוצה, אבל בהחלט להעלות אותו. 70% ממקבלי שכר מינימום הן נשים. ולבסוף, נשים עובדות במשפחה שיש בה שני מפרנסים, חייבות לקבל נקודות זיכוי, לא רק בגין הילדים. נשים עובדות דווקא, ולא לכלל הנשים, זה החוק שנדון בוועדת הכספים. ההתנגדות של האוצר כמובן היא טוטלית, אבל אסור להרפות ידיים, זאת לא הוצאה למדינה. הנשים הן משאב כלכלי אדיר. מדינת ישראל לא השכילה לנצל את זה מספיק, ואם היא תיתן גיבוי וזיכוי רק לנשים עובדות, לא לכלל הנשים, אני בטוחה שיותר נשים תהיינה בעבודה. ילדים ייצאו יותר מאושרים והכלכלה של ישראל תצא יותר נשכרת. תודה.

תודה רבה.

אנחנו נפרדות מנאוה ברק. אל תקחי ברצינות את המלה נפרדות בהקשר הזה כרגע.

ג'ין רוזנברג, בבקשה, ואחריה צ'יטה, חבר הכנסת אליעזר כהן.

שלום רב לכולם, אני באתי לכאן מהפריפריה, מנהריה. ראשית כל אני רוצה לברך כל ילדה, כל אמא, כל אשה, כל סבתא שיושבת כאן ביום הזה. אתם בוודאי תוהים למה דווקא אני באתי לדבר פה. הזמינו אותי ושיבצו אותי בתור מובילה, כך נאמר לי. אבל לא רק את זה רציתי לבוא ולהגיד כאן, במקום הנכבד הזה.

מה שרציתי לספר לכם, הוא שכמובן אני בעלת עסק ואני נמצאת בארץ, ולפי המבטא שלי אתם שומעים שאני גם כן עולה חדשה. לא נולדתי לא בירושלים ולא בכפר סבא, ואין לי אחות סופה לנדבר, ויש לי משפחה תומכת. היום אני עוסקת בתחום החינוך וכלכלה.

כשאני באתי ורציתי לפתוח את העסק שלי, אמרו לי: את משוגעת עם דיפלומה, את לא נורמלית. זאת התשובה שקיבלתי מהגורמים שפניתי אליהם. כן, אני משוגעת עם דיפלומה, ולאחר מכן אני מנהלת את העסק שלי כבר 10 שנים מתוך 11 שנה שאני בארץ. בנוסף לזה, אני יושבת כחברת הנהלת מט"י גליל מערבי לצד אותו מנכ"ל שענה לי כך. מי שלא מכיר, מט"י זה מרכזי טיפוח ליזמות עסקית שהוקם על ידי רשות עסקים קטנים בכל הארץ ונתמך בסוכנות, בג'וינט, במשרד הקליטה ובעוד כמה גורמים, וגם במשרד התעשייה והמסחר.

אני יכולה לעמוד שעות ולספר על הקשיים, אבל אני רק רוצה לתת את הרקע האופייני שבזמן שהקמתי את העסק שלי, בוודאי אתן זוכרות שהיו תורים ארוכים. אני עוסקת בתחום החינוך, אני מנהלת את הגנים הפרטיים, כשעכשיו זה נראה כמו רשת. התחלתי מתינוקיה, מעון יום, צהרון, קורסים, והיום גם אני מדריכה את הגננות, מטעם משרד העבודה והרווחה. נכון להיום יש שני גנים, אבל לפני כן אני רוצה להדגיש את התקופה האופיינית הזאת, זאת היתה תקופה שהיו עולים חדשים, עלייה בלתי פוסקת בתורים בלשכות העבודה. הכתבת המפורסמת אילנה דיין מערוץ 2, האמא של עובדה, עשתה את הקריירה שלה על הסטיגמה של הבנות הרוסיות הזונות. היום שמעתי בחצי אוזן ברדיו, שהסוכנות היהודית מתחילה לפעול בעניין הזה, והשרה אורה נמיר בזמנו שלחה את כל האקדמאים על מנת למצוא את הפתרונות לבעיות הכלכלה לעבודות קרן קיימת. זאת היתה תקופה, וכמובן התשובה היתה איזו אמא ישראלית תתן את הילד לטיפול, בקושי אני מדברת עברית, ועוד לשלם על זה.

היום אני מטפלת בעזרת השותפות שלי להצלחה, שאלה 12 מחנכות, ואלה לא סתם מחנכות, אלה 12 משפחות, 12 אפשרויות לשלם את המשכנתא. אני מדברת במונחים של העולים החדשים, כי זה נורא חשוב, וגם לזוגות הצעירים. זה בוודאי עוד 60 אמהות שיכולות לצאת כל בוקר לעבודה ולהפקיד את הילד שלהן, הנכס היקר שלהן, בידיים של הגן שלנו.

בסיפור שלי אני רוצה לפנות לשני ציבורים, לציבור הנשים, שאם אני הצלחתי, אז אתן בוודאי יכולות לצאת ולחפש את העצמאות הכלכלית הזאת, למרות קשיי השפה ולמרות הסטיגמות. את הדבר השני אני רוצה לפנות לכל הגורמים הממשלתיים, ובראש ובראשונה לכנסת, ולכל מוסד בעל סמכות, פשוט להסיר את המכשולים לאותה אישה שכבר סוף סוף החליטה וכן רוצה לצאת ולחפש את העצמאות הכלכלית שלה. בעיות כלכליות מתחילות מפה – זו חלוקת תפקידים במשפחה, זו פרנסה במשפחה, זה מה שעשיתי. זה המפתח לכל אישה, חינוך וכלכלה זה המפתח. אם אנחנו לא נתחיל מפה, לא נחפש את התשובות לשאלות כאן, אנחנו פשוט לא נעשה כלום. אני רוצה להודות כמובן לויצ"ו חיפה שהקימה קורס מנהיגות נשים, שם הנשים נפלאות, שאת יעל לא מזמן ביקרת אצלנו. אני גם רוצה לברך ולתמוך בכל ליבי בהצעת החוק שהיום שמעתי שהיא נתמכת גם על ידי מאיר שטרית ומודי זנדברג.

אולי ההצעות תהיינה מוכרות לאמהות עובדות, וגם כן לא פחות חשוב, הסיבסוד, כי היום אנחנו מוכנים לסבסד את העלות של הילדים שלהן בגן, כשרק משרד העבודה והרווחה מסבסד, ולא הגנים הפרטיים. לוועדת החינוך הפיקוח על הגנים הפרטיים נורא חשוב, כבר מזמנו של יגאל אלון. תודה רבה.

תודה רבה ובהצלחה.

חבר הכנסת כהן, בבקשה. אחר כך נעשה סבב קצר מאוד של סיכום, וכרגיל אני מתנצלת מראש מכל מי שלא תוכל להתבטא במלוא הזמן.

אני מצטרף לברכות לזוכות בפרס ישראל, פרופ' רות בן ישראל, וגם פרופ' ברכה רמות, ופרופ' רות ארנון. אני רוצה להעיר הערה ראשונה, שאני חושב שבפורום הזה כדאי להבליט את ההצלחה. בפורום הזה רציתי להבליט נקודה מסויימת, כאחד ששירת בהרבה מאוד מקצועות בצה"ל. אני רוצה להדגיש שבזמנו אני כבר התנסיתי בהצלחת נשים דווקא בתפקידים מבצעיים בצה"ל. אני רוצה להדגיש ולפרט את ההצלחה, כשכולנו יודעים שבנות ונשים הולכות ומצליחות דווקא בתפקידים הגבריים המבצעיים בצה"ל. אני רואה את זה כהתפתחות מאוד מעניינת ומאוד חשובה, כי כשנשים הצליחו במשפטים, הם אמרו: אה, במשפטים, כשהן הצליחו ברפואה, הם אמרו: אה, ברפואה. פה אין אה. זה המעוז הגברי. בצבא, ההצלחה של נשים בצבא, והן הולכות ומצליחות יותר ויותר, זו נקודה מובלטת מאוד לטובה. מכאן אני מוביל לעניין של המנהיגות. אני מקווה ומצפה שיותר ויותר נשים תיכנסנה למערכת הפוליטית, עד שהאגף הזה יצמיח מנהיגות שתהיינה ראשי ממשלה, כי בהכירי כמה נשים, אני יודע שבין הנשים יש חומר למנהיגות ולקבלת החלטות ולניהול ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות, לא פחות טוב מהגברים, אלא רק יותר טוב מהגברים.

מלה אחרונה, אני עוסק בשדולה לחוקה בכנסת, אנחנו עובדים על זה שתהיה חוקה למדינת ישראל. אני רוצה לספר לכם שבאחד הדיונים הכי ארוכים שהיו לנו, אנחנו לקחנו את כל החוקים שהוגשו בכנסת לעניין שיוויון הנשים. אנחנו עושים את הכל בכדי שבחוקה שיוויון הנשים יהיה מלא ומוחלט, שגם השופטים ומערכת החוק תהיה חייבת לאכוף את החוק. זה היה הפרק האחרון שיוכלו להגיד אחריו: מה זה אין שיוויון מוחלט? כשזה יהיה בחוקה, זה יהיה שיוויון מוחלט. תודה רבה.

אני אבקש מקצינת ח"ן ראשית לומר כמה מלים, ואחריה רינה בר-טל, יושבת ראש שדולת הנשים.

חברת הכנסת יעל דיין, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, שאנחנו רואות בך לוחמת פרלמנטרית, אני חושבת שדווקא ביום הזה של ציון יום האישה הבינלאומי, נכון להצטרף לברכות שכבר נאמרו, אבל כיוון שאנחנו נדרשים לקצר, אני לא אפסח על זה, אעשה את זה בקצרה. לך ברכות, ואנחנו יותר משמחים ושמחות שאת ממשיכה איתנו גם בהמשך. לפרופסור רות בן ישראל, שאנחנו יודעים שבעידן הזה לא די לאישה להיות טובה מאוד, היא צריכה להיות מצויינת, ויותר מאשר אחרות, כך שאין לי ספק שהבחירה הזאת היא בחירה וגאווה לכולנו כנשים.

אני מייצגת כאן ארגון מאוד גדול שהוא אינו ארגון כלכלי, והייחוד שלו הוא שרוב רובם של המשרתים מגיעים לתוך הארגון מתוקף חוק שירות ביטחון, ואלה שבוחרים להצטרף לארגון כדי לעשות כן, כחלק מההיבט המקצועי, עושים את זה בעיקר בשל שליחותם.

לגוף המשמעותי הזה יש השפעה רבה מאוד על מקומן אחר כך של הנשים בחברה בישראל, ואני שמחה על דבריו של חבר הכנסת צ'יטה, כי במידה רבה מאוד הוא בהחלט שיקף את התמורות שחלות בשנים האחרונות על שירות הנשים בצבא.

אין לי ספק שראש המטה הכללי שמוביל מהלכים מאוד משמעותיים לקידומן של נשים, משפיע במידה רבה מאוד בכל הרמות, החל מהרמה הזוטרה ועד הרמה הבכירה, ויחד עם זאת, אני יכולה לומר שההתקדמות, גם כשהיא קיימת, היא התקדמות מינורית. אנחנו בעמדות הבכירות איננו רואים שינוי משמעותי בקרב קצינות בעמדות משמעותיות, קרי, אלוף משנה ומעלה. נכון הוא שהיום אנחנו רואים יותר נשים בתפקידים שלא עשו בעבר, ובכללם תפקידים כלכליים. יש לנו היום ראש מחלקת התשלומים, שזאת אישה בדרגת אלוף משנה, שזהו תפקיד מקצועי לחלוטין, ואני בהחלט שמחה שיותר ויותר נשים פורצות את הדרך גם בתחומים האלה. אבל אין ספק, שכדי שהן תוכלנה אחר כך להשתלב ולהתמקם בצורה טובה יותר בחברה בישראל, חייבים לתת להן את ההזדמנות השווה בתוך הארגון הצבאי.

ביום הזה אני רוצה לצטט, אני ממש לא זוכרת מי אמר את זה, אבל זה לא משנה. מה שחשוב זאת האמירה שכדי להצליח, אנחנו הנשים לא צריכות להיות כמו גברים, אנחנו צריכות להיות יותר נשים. אין לי ספק שככל שנהיה יותר נאמנות למי שאנחנו, לעצמנו, אנחנו נוכל לעשות את הבחירות היותר נכונות ולהצליח. ובהיבט הזה, העובדה שעל סדר היום של שנה זו הוא הנושא הכלכלי. הוא בהחלט מהווה מפתח משמעותי לעשות את הבחירות הנכונות, כי כדי שאישה תהיינה משוחררת לחלוטין כדי לעשות את הבחירות הנכונות ולהיות נאמנה לעצמה, היא צריכה להיות בעלת עצמאות כלכלית, ואין לי ספק שכל אחת עושה זאת מהמקום שלה. והגיעו לכאן נשים מרשימות מאוד מתחומים שונים שמצליחות מאוד, ובתחומן הן מהוות מודל לחיקוי לנשים רבות אחרות. לצערנו, נשים עדיין סמוכות על שולחנם של גברים בהרבה מאוד בתים בישראל. תודה.

תודה רבה לקצינת חן ראשית. רינה בר-טל, בבקשה.

את הברכות אומר בסוף. משפט אחד על השדולה. אני מאוד מאמינה בקואליציות, ואנחנו מתחברות כרגע לאחד מספקי המזון הגדולים ביותר בארץ שיצא בפרסום מאוד פוגע בנושא של יכולתן של נשים, כן, או לא. לקחנו את המקרה הזה, ופנינו לאותה חברה מאוד גדולה בארץ, ובמקום להעניש את אותה חברה על הדברים המאוד פוגעים שלה, החלטנו להתחבר לסקר מאוד גדול שהם הולכים לעשות עבורנו, בנושא של נשים ועולם העבודה.


אנחנו נשתף את כולכם בממצאים שלנו שיהיו בסתיו. הסקר יכלול בין 4,000 ל-6,000 נשים בעולם העבודה. אנחנו רוצות לדעת בדיוק מה מקומן גם בתעשייה, גם בעסקים, גם בתחום נותני השירותים, ואני בטוחה שהתוצאות תהיינה חשובות ומדהימות.

הנושא השני הוא שאנחנו נמשיך לעסוק בכל עבודת הלובי. במסגרת הברכות, אני רוצה לומר ליעל שהרבה פעמים אנשים שפורצים דרך לא תמיד מגיעים לשפה של הדרך, מבחינתי, כשאמרת קודם על פנינה, שהסתכלת מולה, הסתכלת על היציבה שלה, אני מסתכלת עליך כאישה שפורצת דרך. בשבילי, פריצת הדרך שלך במשך כל השנים, מהווה הרבה כוח והרבה אנרגיה. אני רוצה להודות לך על ההתמדה, על האמונה בדרך, ואני יודעת את המחיר המאוד יקר שאת משלמת, אבל את צריכה לדעת שאנחנו איתך, מאחוריך, ואת מהווה גם דוגמא עבורנו.

אני רוצה לומר מלה ליעל רום באופן מאוד אישי, גם היא פורצת דרך, וגם היא דמות מאוד חשובה בנושא שעליו אנחנו מדברות היום.

אחרונה חביבה, פרופ' רות בן-ישראל שאמרתי לה בחוץ שאני מסירה את הכובע בפניה ואני מצדיעה לה, על הנחישות, על האמונה, על המאבקים ועל כל התקרות שהיא היתה צריכה לשבור בדרך למענינו, למען כל אלה שיושבות כאן.

התפקיד המרכזי שלנו, כל מי שיושבת כאן, ואנחנו פחות או יותר סיימנו במידה כזו או אחרת את היכולות לשבור עוד תקרות, הוא שאנחנו חייבות לעשות את מה שאנחנו עושות למען הבנות והנכדות שלנו, ובשום פנים ואופן אסור לנו לוותר, אנחנו חייבות לשלב ידיים ולעבוד יחד על הנושא המאוד חשוב הזה של נשים, כלכלה, כוח וכסף. תודה.

תודה רבה.

פרופ' בן ישראל, אני בין היחידות באולם שקראה בשבוע האחרון את החומר שבגינו קיבלת את פרס ישראל, בין היתר, משום שאני בגילי המופלג החלטתי ללמוד משפטים, ונבחנתי בדיני עבודה בשבוע האחרון. אני מוקירה את הפרס שקיבלת, ובצדק קיבלת, בזכות גדולה קיבלת אותו. אנחנו מברכים אותך.

אני עומדת בראש מע"ן, לשכה המסחר והתעשייה לנשים, שאותה הקמנו היום לפני 11 שנה. הקמתי את מרכז העסקים הראשון לנשים בנעמ"ת לפני כ-13 שנה, זה היה מרכז העסקים הראשון לנשים בארץ, מתוך המחשבה שהנושא הכלכלי הוא המנוף לפתרון בעיית השיוויון של נשים בחברה, ושכל נושא אחר או כל התמקדות אחרת, כולל ההתמקדות הפוליטית, תביא אולי שותפות כאילו בשלטון אבל לא תביא לשיוויון אמיתי.

אני שמחה לומר שאנחנו וגורמים אחרים, ובראשם הוועדה למעמד האשה, גם ענת מאור, גם יעל דיין, בתחום של נשים וכלכלה, הבאנו לשינוי גדול מאוד בהתייחסות התקשורתית או הדימויית לנושא שיוויון האשה. היום זה מאוד פוליטיקלי קורקט, וזה נכון.

עכשיו אני מגיעה למה צריך להיות הנושא הבא. דיברנו לפני עשור, אנחנו מדברות היום. הנושא הבא הוא אותן נשים שהצליחו לפרוץ את תקרת הכסף, תקרת הזכוכית, הצליחו לשים רגל במקום של הכסף והכוח, והן חייבות לסייע בסגירת הפערים בין נשים לבין עצמן. הנושא הוא העוני של הנשים בחברה, הדגש של העוני של הנשים בחברה, החלוקה הבלתי נסבלת הזאת, שחלק עצום, רוב גדול מבין המשפחות העניות במדינת ישראל הן נשים, שרוב כמעט מוחלט בין המשפחות החד-הוריות הנשיות הן עניות בצורה בלתי רגילה. הפער הזה מוכרח להיסגר. הוא יכול להיסגר, והיו לנו אינדיקציות כבר לפני שנים רבות. איך זה יכול להיסגר? רק באמצעות השכלה, חינוך והתמצאות של אותן נשים.

אנחנו לא נוכל לעבור את השלב הזה, ללא עידוד תהליך ההתמצאות של נשים בחברה, בתחום הטכנולוגי כמו שאמרה נעמי חזן, בתחום הביו-טכנולוגי, בתחומים שהם נובעים מן המדעים המדוייקים בצורה כזאת או אחרת. אנחנו חייבות להביא לידי זה שנשים תפרוצנה לשטח הזה, זאת המשימה שלנו בעשר השנים הבאות. לצה"ל יש חשיבות רבה בתחום הזה, לכל ארגוני הנשים בתחום החינוך יש חשיבות רבה בתחום הזה. אם לא נעשה את זה, תהיה לנו שכבה קטנה מאוד של נשים עשירות ומשכילות שעשו את זה, והרבה מאוד נשים עניות שמהוות את חוטבות העצים ושואבות המים של החברה, והמסכנות ביותר והעלובות ביותר תהיינה כאלה, או מי שיגיע לחברה הזאת כמהגרים בשלב האחרון.

מלה אחרונה לממשלה הזאת. ראש הממשלה הוכיח, הוא עוד לא הוכיח סופית, אבל זה כנראה נכון, שהוא מתייחס לשילוב נשים בממשלה בצורה הטבעית ביותר האפשרית, ועל זה יישר כוח לו. מי שמכיר אותי, יודע שדעותיי מאוד לא דומות לו בתחום המדיני, אבל אני מעריכה אותו על הטבעיות שבה מינה אישה למשרד לביטחון פנים, על הטבעיות שבה מינה אישה לשרת המשפטים, על הטבעיות שהוא מינה את הנשים האלה ששתיהן ממפלגתו, והן אינן נשים כאילו עצמאיות, הן אינן נשים "מטעם". אלה נשים חזקות שלא אוהבים לאהוב אותן בפוליטיקה, אלה נשים אסרטיביות שלא מתים לשתף איתן פעולה בפוליטיקה, אלה נשים שיש להן מחנה תומכים משלהן, הן פוליטיקאיות לכל דבר. הן פוליטיקאיות בזכות עצמן, הן אינן נשענות על פטרון כזה או אחר, יש להן את מה שיש להם לתת בפוליטיקה, ובזכות זה הן מקבלות את המקום. אני רוצה להסיר את הכובע בפניו, ולומר לפואד בן-אליעזר שילמד מראש הממשלה.

תודה רבה לעדה רבון. רבקה שקד, בבקשה.

אני ממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה, ומייצגת ציבור של 40,000 עובדות מדינה, כאשר מלכתחילה כשקיבלתי את ההזמנה לישיבה, חשבתי שאולי אין לי משהו חשוב לומר. מדברים על נשים בכלכלת ישראל. נכון שבהמשך המשפט כתוב גם נפגעות, ויכול להיות שעובדות המדינה הן על תקן הנפגעות לצורך העניין, אבל מלכתחילה, אפשר היה לחשוב שנשים בעבודה, ונשים שעובדות, ונשים שמרוויחות שכר נמוך, תקועות אי שם בתקרת זכוכית, בטון, וכו', הן לא קשורות לאולימפוס הכלכלי הזה שבו יושבים גברים ואולי גם נשים מצליחנים ומצליחניות ומקבלים הרבה כסף, ואפשר להחזיק מטפלות ועוזרות תומכים ופליפיניות. אנחנו לא במקום הזה, אנחנו נשים עובדות, אנחנו נשים שלטובתן אתן פועלות, ובעזרת פעילות ושיתוף פעולה מאוד נמרצים ומאוד הדוקים שלכן ישנה התקדמות, ולא אחזור על כל מה שנאמר, אבל כל מי שנמצאת פה בשולחן הזה, פרופסור רות בן ישראל, יעל דיין, ענת מאור, כולכן יודעות שאנחנו עובדות המדינה חייבות לכן המון, אבל עדיין בכל זאת, עם כל העבודה החשובה והגדולה שנעשתה, החוקים אינם מיושמים, ייצוג הולם רחוק מאיתנו. עשר שנים מאז שהנושא הזה במוקד הייצוג של נשים בתוך שירות המדינה לא השתנה, ועמדות בשירות המדינה הן עמדות שמשפיעות על המשק. נשים עובדות במדינה אינן מצליחות להגיע לדירקטוריונים שהן כפופות להם, הן אינן יכולות להגיע לזה.

זה אסור לפי החוק.

אני יודעת על מה אני מדברת. השרים שולחים נציג של משרד, אם זה דירקטור יום אחד, אם זה דירקטור יום אחר, יש נציג של כל משרד כלכלי. כל סדרי העדיפויות של המשרדים, השיח שמקדם את כל הנושא הכלכלי-אקטוארי, הגלובלי, המשקי, הוא כה רחוק מאיתנו, כי אנחנו נמצאות איפה שהוא ברובד החברתי שדיברת עליו, ואנחנו נמצאות במקום לא טוב, וכל הנושא שלנו של קידום נשים נמצא במקום לא טוב. יש סימן שאלה מאוד גדול על הפער בין המלים היפות עליהן דיברה חדוה אלמוג, וזה כל כך נכון, לבין הכוונה במטרות של המחוקק. תודה.

סימה טמיר, בבקשה.

בוועדה שלך, כולנו, גם דתיים, גם חילוניים וגם ארגונים, כולנו יכולים לעזור ולשמוע וקבל אוזן קשבת. חשוב לנו להוריד את השכר של המעונות ממס הכנסה, חשוב לנו שאישה עובדת תהיה שווה בתור, תהיה שווה בניסיון שתקבל ושווה בכסף. מדובר בזכויות האישה הדתית והחילונית גם יחד, וגם לאישה הזרה שנמצאת פה, בין שבטעות ובין שבכוונה, מגיעות גם לה זכויות. אנחנו חייבים לממש אכיפת החוקים של שכר בנשים, אכיפת החוקים נגד חטיפה, חוקים יותר חזקים נגד סרסורים, לקחת מהם את הכסף הלבן והשחור שהם מרוויחים, לקחת מהם את כל הזכויות, ולהכניס אותם לבית הסוהר להרבה זמן, ולאפשר לנשים, כמו בארצות-הברית, שהן הקורבנות, לקבל בחזרה מהאנשים האלו, לפחות לקבל את דמי הנזיקין על מה שנגרם להן.

במשרד העבודה והרווחה למדנו שיש קורסים לנשים שרוצות לעבור מקצוע, אבל רק לנשים שעובדות במשרה מלאה. אישה שלא עובדת במשרה מלאה לא יכולה להשתייך.

יש נשים במיעוטים, נשים חרדיות, נשים אתיופיות, בעלות משפחה, שלא יכולות לעבוד 40 שעות בשבוע. בארצות הברית בהיי-טק ראיתי בטלוויזיה תופעה חדשה. אישה יכולה לעבוד חצי משרה, בוקר, ערב, או כמה ימים בשבוע, אז למה לא אצלנו? למה לא כאן במשרד העבודה, לאפשר לנשים לעבוד במקצוע אחר, כי שמעתי שיש תקציבים לזה.

עזרא הסופר, כאשר בנה את המקדש, תיקן חוקים עבור נשים בזמנו. צריכים ליפות את הנשים, צריכים להתייחס אליהן בכבוד, וצריכים להעדיף אותן על נשים זרות, וזה לפני אלפיים שנה.

תודה רבה. נדיה חילו, בבקשה.

עסקנו בשנים האחרונות גם בוועדה למעמד האישה, גם בישיבות האלה, הרבה מאוד בנושא של הסרבנות, בנושא של אלימות, נושאים מאוד חשובים, ואנחנו נמצאים בקצה אחד של הציר במעמד האישה. בציר השני בעצם נמצא החלק של העוצמה של הנשים, החלק של שילובן מבחינה עסקית כלכלית, וזו בעצם הבחירה של הנושא היום, שאני מאוד שמחה עליה.

מה שיש לי עוד להוסיף, הוא שאני חושבת שיש לנו תמונת מצב מאוד ממצה על מה שקורה בנושא של נשים. חלק הוסכם, חלק לא הוסכם מבחינת הבעיות, מבחינת החסמים, מבחינת הגורמים. התמונה מאוד ידועה גם בסטטיסטיקות ובמחקרים. נשאר לנו רק דבר אחד, לדעתי, פשוט לקום ולעשות משהו כדי לשנות את המצב. זה בעצם האתגר שאני חושבת שצריך להיות האתגר העתידי, ולא להמשיך ולעסוק בניתוחים ובהמשך ניתוחים.

אני רואה חשיבות מאוד גדולה בשינוי המאוד בסיסי, בסוציאליזציה של ערכי בתפיסות פמיניסטיות, ואל זה בעצם לא הגענו. כל עוד בחלק החינוכי בשלבים לא תהיה הפנמה בסיסית-ערכית של כל הערכים הפמיניסטיים, יהיה מאוד קשה ליישם דברים. עם זאת, אנחנו לא מרימים ידיים וממשיכים בשלטון המקומי בכל נושא מעמד האישה, שעכשיו התחילו למנות על-פי חוק, כשבעצם לוועדה וליעל היה משקל מאוד גדול בעניין.

אנחנו מנסים גם השנה, יחד עם מט"י, להתחבר, בצד כל הנושאים הנוספים, לחלק של יזמות עסקית, לחלק של עידוד נשים לפלס את דרכן גם בכלכלה. נשים עצמאיות, ולא פשוט להרים ידיים מול התופעה שאנחנו עכשיו עדים לה של חלק של מקצועות שהתחילו לקבל משבצת של פמיניזציה. אלה בעצם המקצועות של השירותים, כשאנחנו גם שמענו בשירות המדינה על כל המאפיינים השליליים שלהם של שכר, וכן הלאה.

בכל הנושא של נשים, אל לנו לשכוח שיש קבוצה של נשים שהחסמים התרבותיים, הערכיים והדתיים פועלים עליהן וחוסמים אותן בצורה הרבה יותר קשה. מדובר בקבוצה החלשה של הנשים, ואציין שזה בדרך כלל אצל נשים ערביות שמאוד זקוקות גם לסולידריות הנשית מעבר לחלק של הנשים בכלל. תודה רבה.

לי יש נושא כבד מאוד ורציני מאוד והוא לא לשלוש דקות ולכן אומר שני משפטים לגבי עובדות דרך חברות כוח אדם, ואני לא עוסקת בפן העסקי אישי, אלא בפן העסקי, הכלכלי והציבורי למדינה. ודאי שמעתם על הקלדניות שעובדות דרך חברות כוח אדם, קלדניות של שופטים ורשמים בבתי המשפט, קבוצה של 650 קלדניות שעברו והתגלגלו מחברת כוח אדם אחת לשנייה במשך עשר ושתים עשרה שנה, ופתאום הופיעה ההסתדרות, קרי, דליה שלקחה אותן, ולצערי זו אני, כי אני לבדי בעניין הזה. לקחתי את הקבוצה הזאת, הקמתי ועד ארצי, ועד של נשים, כולן נשים, נשים רציניות, נשים שמבינות במשפט, מבינות מה עושים להן, כולן נפגעות על ידי שכר שהיה פחות משכר המינימום והצלחנו לעשות להן טבלת שכר, בפעם הראשונה בהיסטוריה, כתקדים בלתי רגיל לחברות כוח אדם שמשלמות להן לפי שעה, בדירוג הנמוך ביותר. הצלחנו לעשות להן טבלת שכר שכוללת גם ותק, והכנסנו אותן לתוך טבלה, טבלה ממש, וגם היום הנהלת בתי המשפט והאוצר מנסים להוציא גם את הטבלה הזאת מכלל אפשרות להמשיך לפעול בה.

אנחנו היום בתהליך גם משפטי, כשאחת הקלדניות, היושבת ראש, הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה ביחסי עובד מעביד. אנחנו גם בתהליך של הפיכת כל הקלדניות בארץ של שופטים ורשמים להיות עובדות מדינה, כאילו וכמו עובדות מדינה, ועדיין המדינה איננה מסכימה שהן תהיינה עובדות מדינה לכל דבר ועניין. פה המאבק הגדול שלנו. הבנות היום עובדות תחת צווי מניעה של שופטת בבית דין לעבודה, ולמרות זאת אנחנו שמחים שהן עובדות תחת צווים, אבל אנחנו נצליח כהסתדרות להעביר את הקבוצה הזאת, ואחרי הקבוצה הזאת עוד קבוצות אחרות, להיות עובדות מדינה מן המניין.

יחד עם זאת, אני רוצה לברך גם את החוק של יושב ראש ההסתדרות, של חברות כוח אדם, של עמיר פרץ, שדרך החוק הזה, מאות והייתי אומרת אפילו מאות ועשרות רבות של אלפים של עובדי חברות כוח אדם יצטרכו להיכנס לתוך מערכת העבודה. אנחנו גם מודעים לכך שמעבידים רבים, ובמיוחד הממשלה והמדינה, ינסו גם לפטר את העובדים. אנחנו מודעים לכך, ההסתדרות נערכת לכך, והיא נערכת על ידי יועצים משפטיים, על ידי אנשי איגוד מקצועי, ואנחנו ניאבק על כל אדם ואדם ועל כל אישה ואישה, כי למעלה מ-65% בחברות כוח אדם הן נשים.

תודה רבה.

טלי מאהל, מנכ"לית מט"י תל-אביב, בבקשה.

אני מנכ"לית מט"י ת"א, אחד מתוך 19 מרכזי מט"י. אני אשת בשורה, כי זה הוכר החל מ-1.1.2000 כמט"י מתמחה ביזמות נשים. היוזמה הראשונה היתה של חברת הכנסת ענת מאור, חברת הכנסת נעמי חזן, והשרה ציפי לבני, שהביאו אותנו לישיבה משותפת עם השר רן כהן לפני כשנה וחצי ואז הרעיון נראה לו, והשר בזמנו ביקש שעל סמך כל המחקרים והידע הרב שנצבר אצלנו בעמותה, שאנחנו נפלח את השוק של בעלות העסקים בארץ. ביזמות נשים ערביות, חרדיות, עולות, חד-הוריות וותיקות. העברנו את זה לחברות הכנסת ולשר, ועל פי הדו"ח שניתן, השר אישור לנו תקציב, כשאנחנו בעצם מדברים על היזמות ובעלות העסקים ולנסות להתגבר על כל החסמים שבאים לידי ביטוי במחקרים השונים. נכון שנערכו המון מחקרים על ידי כל מיני גופים, אבל העיסוק בשטח היה לוקה בחסר, כי לא היה גוף אחד, או אני מתביישת לומר שאין אף מנכ"לית ברחבי הארץ שבעצם לקחה על עצמה את הנושא, כמו שאר המנהלים הגברים. אנחנו לקחנו את הנושא והתחלנו לתת יעוץ מכוון, התחלנו לתת הכנת תכניות עסקיות ספציפיות, חונכות שונה, הדרכות שונות לחלוטין, כשבעצם אנחנו עושים פעילות מדהימה בכל רחבי הארץ, ומעבירים למרכזים השונים. מט"י פועל מטעם הממשלה, שזה משרד התעשייה והמסחר, על ידי הרשות לעסקים קטנים שיזמה אותה משרד הקליטה והשרות המוניציפלי.

אחד הדברים החשובים שחברת הכנסת מאור אמרה, הוא לאפשר לנשים מימוש, שזה אחד החסמים הידועים. אני יודעת שחברת הכנסת מאור רצה עם הנושא הזה המון זמן.

אני חושבת ששיתוף הפעולה בינינו כנשים שמקדמות נשים, הוא מאוד מאוד חשוב.

תודה רבה.

אני שמחה שהולכים לעשות סקר על תעסוקת נשים. אני רוצה להביא לתשומת ליבכן לא רק את עבודת הוועדה מצויינת, אני מלווה אותה, ולכל השבחים שנאמרו אני מצטרפת, ומעבר לזה אפילו.

הרשות לתכנון כוח אדם ערכה ערכה לפני שנתיים וחצי סקר מקיף על תעסוקת נשים. בפעם הראשונה בהיסטוריה, כשכולנו היינו צריכות לבוא ולומר: האם אתם יודעים שאצל נשים זה כך? אני יותר לא צריכה להגיד, יש נתון ממלכתי, חוברת יוצאת מן הכלל. האישה שערכה את הסקר אסנת פירקלברג, תואר שני בתעשייה וניהול, והיא ערכה חוברת יוצאת מן הכלל. היא הכינה הרצאה לכנס שעמדתי בראשו, והיא נתנה לי רשות להציג את הנתונים שלה.

מה שלומדים מכאן, הוא שחלה מהפכה אדירה. את הנתונים תוכלי לקבל ממני, גם מהשותפים. מה שרואים פה, הוא שחלה מהפכה בנושא מעמד האישה הלכה למעשה מבחינת רמות ההשכלה, סוגי התעסוקה, שעות העבודה, ויש לנו כמה דברים לא נכונים שאנחנו טרם השתחררנו מהם. התוספת לכוח העבודה הישראלי במשק באה בגלל נשים, במידה מרובה בגלל הנשים שעלו מברית המועצות. רואים פה את השיפועים. תתרשמו מהצבע, מהשיפוע ומהכמויות. זה מדבר יותר מכל מיני מלים.

כוח העבודה יצא עשיר כתוצאה מהעלייה הגדולה מברית המועצות. כשאנחנו מסתכלים על הקשר בין נשים לכוח העבודה וההשכלה, השכלת נשים עלתה יותר מהשכלת גברים. היום הנשים נמצאות במספרים יותר גדולים באוניברסיטאות בכל הדברים.

מה שיש לנו כאן זה איפה יש לנו ייצוג יתר של נשים, ואנחנו מוצאים, לצערי הרב, שכמעט 70% מכל הנשים במדינת ישראל מועסקות בחמישה ענפים כלכליים. בכל הענפים האלה כתוב שבסך הכל במשלוחי היד האלה מרוכזות 66% מהנשים המועסקות, מה שאומר שאנחנו צריכים להשקיע הרבה יותר מחשבה ותכנון קריירה של דור ההמשך, של הצעירות. אם הן כבר גומרות תיכון והולכות ללמוד, מדוע שלא תלמדנה דברים מבוקשים במשק, וזאת בעיה אמיתית, בה אפשר לעסוק מבחינה פוליטית.

תסתכלו על שכר ותראו שפערי השכר עצומים הם לא באותו מקצוע, אלא בין המקצועות. אותן 66% נשים שעובדות במספר מצומצם של מקצועות, הן מרוויחות בין 4,000 ל-6,000 שקל לחודש. המשכורות הגבוהות יותר הן במקצועות שבהם אין כמעט נשים. אנחנו צריכות להיות עם הטיפשות לא להגיד שאם אני גמרתי תיכון ואני יכולה להתקבל לאוניברסיטה, למה שאלך ואלמד מקצוע שלוש-ארבע שנים, ובסופו אני אצטרף לאותם שישה ענפים כלכליים ואני ארוויח סביב 4,000 שקל לחודש, וכל יום שני וחמישי שביתה - אני אלמד בבית הספר התיכון בכיוונים שיאפשרו לי בחירה, ואני אלך ללמוד בטכניון או במכללה הנדסית. אמרו לי שהיום המשכורת ההתחלתית באינטל של הנדסה או מדעים מדוייקים היא של 15,000 שקל בחודש. אז אם כבר להשקיע שלוש-ארבע שנים בלימודים, מדוע לא בזה?

כשאנחנו רואים דבר כזה, שיש מחסור בהיי-טק ומחפשים אנשים, ואומרים שחסרים 10,000 עובדים, איפה נמצאות הבנות עם המוח, כוח המוח? וענת מאור מכירה את זה.

אם אנחנו מסתכלים איפה היום הנשים, ואלה נתונים של שנת 2000, אתן רואות שאפילו בתואר שלישי כבר יש לנו כמעט 50% נשים, בשנה שעברה פרצו את ה-50%. יש לנו 57% בתואר ראשון, יש לנו מעל 50% בתואר שני. מעל 50% בתואר שלישי, ותאמינו לי, שם אין אפליה מתקנת, כדי להגיע הן צריכות להיות מצויינות.

מה בכל זאת לא מוצא חן בעיניי, וזה דבר ששמעתם אותי אומרת הרבה פעמים, שאם מסתכלים מה הן לומדות, הן לומדות מדעי הרוח והחברה, והם לומדים מדעי הטבע והנדסה.

הבעיה היא להיכנס ברמה הלאומית, לכן התעקשתי לדבר כאן. מוכרחה לצאת קריאה לאומית מאיתנו, אני כבר סבתא, ויש אימהות, ויש צעירות, לבוא ולומר: נערות צעירות, אתן תלמידות מצויינות בחטיבת הביניים, אתם יכולות לבחור כיוונים מדעיים בחטיבה העליונה, ואחר כך תחשבו מה אתן רוצות לעשות. תבחרו, ותלכו על הדברים האלה, ותהיו תורמות משמעותיות לחיי הכלכלה.

למשל, כתבתי בזמנו ליעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל, והצגתי לו את הנתונים. הוא היה היחיד, וזה מראה תרבות שלטון, שכתב לי מכתב חזרה. אני מאוד גאה להציג אותו בכל מקום. אני משכפלת מזה אלפים. אני בעצמי יועצת חינוכית ותעסוקתית, אני יושבת ראש האיגוד הישראלי לייעוץ תעסוקתי. אני עוסקת בדברים האלה ברמה המקצועית, ואני אומרת לכם שמחפשים את כוח המוח של הצעירים, ומחפשים את כוח המוח של הצעירות, כשאומרים: למה הן לא תורמות את השכל שיש להן, את ההשכלה המצויינת שיש להן, את המסירות שלהן, את הדייקנות, את כל אותם דברים שכל אחת מכן בדבריה העלתה היום, והן יכולות לעשות את כל זה ולתרום לכלכלת המדינה. הדברים הם מאוד פשוטים, הם מאוד ברורים, אבל מישהו צריך לבוא ולהגיד בעיקר לממשלה חדשה, לשר חינוך חדש, בבקשה.

הבנות יעשו את עבודתן מצויין בבתי הספר, באוניברסיטאות. אנחנו רוצים שתשקיעו בתהליכי ייעוץ ותכנון קריירה. אנחנו רוצים שתתנו עדיפות למכינות שמשלימות. אנחנו רוצים את מה שעשינו בזמנו בשביל צה"ל, כאשר הקמנו את המכינות הקדם-אקדמיות, כשלא קיבלנו אז רשות להגיד שאנחנו רוצים פעילות מיוחדת כדי שיותר בנות תבחרנה במקצועות מדעיים וטכנולוגיים.

יש המלצה שנרשמה מפיה של יעל דיין בוועדות פנימיות, והשאלה תמיד היא איך עוברים מהסכמה כללית גורפת, מדיעה כללית שאומרת: כך צריך לעשות, למצב של עשייה שבצידה יש צ'ק שאומר: אנחנו רוצים התערבות. זה מה שלדעתי צריך לעשות.

מלה אישית. אני בת 69 עוד מעט, דור חמישי בארץ, ולזכותי הרבה מאוד פריצות דרך. אז הייתי הטייסת הראשונה בצה"ל, הייתי הטייסת הראשונה בקרבי, הייתי הטייסת הראשונה בארקיע. אני מחכה 50 שנה ושום דבר לא קורה. הקמתי את היחידה לקידום נשים בספורט. עשיתי הרבה דברים. יש לי מחוייבות רגשית כמו שרינה בר-טל ציינה יפה, ורינה וענת, מאוד חשוב לנו להנחיל מורשת של לחימה, ועיקרון של הזכות שלנו לגעת בכל דבר ולהראות שאנחנו יכולות לעשות עבודה מתוקנת בכל מקום ומקום. לכן אני מאוד מבקשת שבנושא של פתיחת מרחבים יותר גדולים לדור ההמשך לעסוק במקצועות שהם בגבול האתגר וכוח המוח, שנוציא החלטה וניתן לבנות הצעירות האלה הזדמנות.

אנחנו נסכם.

חלק גדול מהנושאים אנחנו לא מגלים כאן ולא ממציאים גלגלים. לגבי הנושאים שיעל דיברה עליהם, ישבנו על זה בפירוט רב גם בוועדה של ענת, גם בוועדה שלי, והם מזה שנים במעקב, וכמובן שיש לנו עניין רב לקדם אותם, ואנחנו משקיעים ככל שאפשר.

מלבד הברכות לממשלה החדשה והתקוות שלנו ממנה, חזר ועלה עניין האכיפה, כי זה בית המחוקקים, ואנחנו עוסקים בחקיקה, והחקיקה היא לא מושלמת אבל היא לגמרי לא רעה. האכיפה היא לא התפקיד שלנו, כי אנחנו לא רשות מבצעת, אבל אנחנו חייבים למצוא את הדרך לאיזו מערכת של אכיפה שגם היא תהיה בחוק. אני חייבת לומר שבכל החוקים שאני הייתי אחראית עליהם ושחוקקו בוועדה בראשותי, יש סעיף בקרה מאוד הדוק. כל חצי שנה או שנה, בין אם זה ייצוג הולם או הטרדה מינית או תקנונים שנלווים, זאת אומרת שאין דבר כזה, או נשים בכלל, לטעמי, תשלחנה חוק באוויר שיילך לדרכו, כי אנחנו יודעים שהחוקים הם טובים ואין להם אכיפה.

לכן, לכל חוק נלווה סעיף של אישור תקנות ואישור צווים ובקרה כל חצי שנה עד שנה, כולל כמו שיש לי במערכת הצה"לית ביחס להטרדה מינית, במערכת של נציבות שרות המדינה, במערכות שלמות שחייבות דיווח, ואנחנו דורשות את זה. לפי דעתי, אם כל הוועדות בכנסת היו מקיימות את הדרישה הזאת וגם עוקבות אחרי הקריאה השלישית, מה קורה לחוק הזה ואיך אפשר לקדם את האכיפה שלו, היינו נשכרים.

אנחנו נתראה עוד הרבה לפני יום האישה, כל אחת בתחום שלה. אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:34