פרוטוקולים/מעמד האישה/991

- 2 -
הוועדה לקידום מעמד האשה (84)
‏12.9.00


פרוטוקולים/מעמד האישה/991
ירושלים, ט"ו באב, תש"ס
16 באוגוסט, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 84

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
‏יום רביעי, א' באב התש"ס (2 באוגוסט, 2000), שעה 08:45

חברי הוועדה: יעל דיין - היו"ר
קולט אביטל
חוסניה ג'בארה
ציפי לבני
דליה רבין-פילוסוף

סנ"צ עו"ד אברהם מנצור קצין אח"ק שרון, המשרד לבטחון פנים
עו"ד מיכל חנון-אחדות מרכזת ארצית, משרד העבודה והרווחה
ציפי נחשון-גליק מפקחת ארצית על אלימות במשפחה, מש' העבודה והרווחה
רינת דוידוביץ ויצ"ו
צביה שמע מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, מועצה מקומית צורן
אפרת ישראלי נעמ"ת
הרב אליהו בן-דהן מנהל בתי-הדין הרבניים

דנה גורדון

רשמה: אירית שלהבת

1. רצח אשה על-ידי בעלה בצורן.



רצח אשה על-ידי בעלה בצורן

אנחנו מקיימים היום, לצערי הרב, עוד ישיבה מחוץ למניין משום הרצח של שרון פלג על-ידי בן-זוגה. הם חיו בנפרד בישוב צורן. אני רוצה לציין שלפני מספר ימים היה רצח דומה, של אמירה מהג'נה ביפו. לא קיבלנו על כך דיווח מאחר והרצח היה בימים שאינם ימי כנסת. בתחילה המשטרה טענה שלא בטוח שהרצח היה על-ידי בן-הזוג ושהחקירה עדיין בעיצומה. היום אנחנו יודעים שגם הרצח של אמירה מהג'נה היה רצח על-ידי בן-זוג.

מאחר ואינני מאמינה באמונות תפלות, אני לא אומרת שרצח גורר רצח ושזה בא תמיד בקבוצות, אבל העובדה הבלתי נסבלת היא שהיו 11 רציחות של נשים מאז חודש פברואר על-ידי בני זוג. אני כבר לא מדברת על עבירות מין ועל אונס - בנושא הזה ערכנו לפני שבועיים ישיבה נפרדת - אלא על הנושא של רציחות על-ידי בני-זוג.

אנחנו מבקשים היום לשמוע דווח זירה מראש אגף חקירות מרחב השרון, סגן ניצב אברהם מנצור, ומלשכת הרווחה במקום. אני רוצה לציין שלפי מיטב ידיעתנו שוב אנחנו רואים מקרה שבו איש לא ידע. גם אם נסגר תיק, גם אם דבר לא הצדיק מעקב - בכל מקרה רצח אנחנו מנסים לברר האם היה איזה שלב שאותה משפחה או אותם בני זוג הגיעו לידיעת הרשויות. האם היתה תלונה? האם היה סכסוך? האם היתה אלימות? האם הם היו מטופלי לשכת הרווחה? זאת אומרת, האם היה בידינו באיזה שלב כלי שיכול היה להוות איזה תמרור אזהרה?

יש מקרים שלחלוטין לא. יש מקרים שכבר בהליכי הפירוד האור האדום היה צריך לנצנץ. ההתייחסות שלנו היא לא מספקת והכלים שבידינו אינם מספיקים, גם כאשר יש סימן אזהרה. אני חוזרת ומתריעה על זה, כי אנחנו הצענו הצעות שונות להתייחסות הכללית לעניין של אלימות במשפחה, בסכסוכים בין בני-זוג, ולחוסר המעקב כאשר יש סכסוך. חלק מזה נובע מחוסר בכוח-אדם, חלק נובע מהזנחה, וחלק אומרים ש"זה לא עד כדי כך". אפילו נאמר סביב השולחן הזה על מקרים מסויימים כשהיתה אלימות: מזה לא ייצא רצח, ובסוף זה כן נגמר ברצח.

נמצא כאן מנהל בתי-הדין הרבניים, הרב אליהו בן-דהן. אני רוצה לציין לטובה, שכאשר מנעו מאיתנו את העברת החוק לזירוז הליכים במקרי אלימות - וזה כולל גם את בתי-המשפט וגם את בתי-הדין - הרב בן-דהן לא חיכה שהחוק יקודם - והוא עבר קריאה טרומית רק בשבוע שעבר, בהתנגדות חריפה מאוד של הממשלה והרשויות -אלא בהסכם איתנו הגיעו לכך שבבתי-הדין כאשר יש תביעת גירושין והסכסוך בין בני-הזוג כולל מרכיב של אלימות, בתי-הדין יתנו לזה קדימות. זה מה שיקרה בשטח פיסית. אם באחד התיקים שבערימה יש מרכיב של אלימות, הוא יעלה לראש התור כדי שהדברים לא ישארו תלויים ועומדים וכדי שזה יכנס לאיזה מסגרת של מעקב.

אבקש קודם כל את קצין אגף החקירות לדווח לנו על הרצח של שרון פלג, בבקשה.

אני במערך הזה של חקירות מעל 20 שנים ונמצא במרחב השרון הרבה שנים. זה אחד ממקרי הרצח המזעזעים ביותר. זה הרס של בית. הזוג לא היה מוכר למשטרת ישראל, חד וחלק, עד המקרה הזה.

איפה היא התלוננה? נכתב בעיתון שלפני שנתיים היא התלוננה.

אתמול בבוקר, סמוך לשעה 11, הגיע איציק פלג, הרוצח, לתחנת המשטרה ואמר שהוא חנק את אשתו. הזוג הזה לא היה מוכר לתחנת נתניה, למרות שהתגוררו בישוב צורן, שהוא בתחום הטריטוריאלי של תחנת נתניה, במשך כ-8-9 שנים. אז יצאה ניידת למקום וגילו את הגופה במטבח.
מחקירה שערכנו, מפי הרוצח עצמו למדנו כמה פרטים מאוד חשובים, שאולי אפשר להפיק מהם לקחים. הזוג נשוי בערך 9 שנים. רק לפני שנתיים חיי הנישואין שלהם עלו על שרטון ואז החל מאבק משפטי נטו, הליכי גירושין, שכללו בין היתר תביעות לוואי, כמו הסדר ראיית ילדים, מזונות וכיוצא באלה. לזוג יש שני ילדים קטנים.

ככל הידוע לנו, מפי הרוצח עצמו וגם מפי העובדת הסוציאלית, בית-הדין הרבני פסק תשלום מזונות בסך 3,700 שקל לחודש עבור האשה והילדים. הרוצח עבד כאיש מכירות בחברה קבלנית והשתכר כ-6,000 שקל. הוא היה במצוקה כלכלית וגם רצה שאשתו תחזור אליו. הוא לא השלים עם העובדה שהיא עזבה אותו. כל הסכסוך התחיל מזה שהיא נעדרה מהבית והוא חשד שהיא בגדה בו, כל מיני סיפורים.

גם למדנו מפיו שלפני שבוע בערך הוא התקשר אליה וביקש ממנה לחזור אליו. היא אמרה לו חד וחלק: אין סיכוי, חבל על הזמן.

אתמול בבוקר הוא הגיע בשעה 8:00-8:30 לבית, אחרי שהוא הכין מבעוד מועד את הרצח. הוא לקח איתו חבל שהכין בביתו, חבל כביסה דק שהוא חתך. הוא התלבט האם לחסל אותה או לא לחסל אותה ולשכנע אותה שתסכים להפחית את דמי המזונות. ההתלבטות הזאת ליוותה אותו כמעט לכל אורך הדרך, משלשום ועד הרצח עצמו. הם ישבו בסלון. אגב, אנחנו ראינו שהם באמת ישבו ושתו, ונשאר איזה פתק שעליו הם עשו חשבונות, 4,500, 4,000, 3,700 - הם התווכחו על גובה המזונות. בשלב מסויים שרון ז"ל נכנסה למטבח ועשתה דבר מה בכיור. היא עמדה עם הגב אליו ואז הוא ניגש אליה, כרך את החבל מסביב לצווארה מאחור, חנק אותה ווידא הריגה עד שהיא הפסיקה לנשום והתמוטטה. אחרי שהוא וידא הריגה הוא קשר את חבל הכביסה.

האם היו איזה מעשי אלימות קודמים ביניהם?

לא. תיכף אני אתייחס.

אנחנו עשינו בדיקה מיידית ובאמת גילינו תלונה קודמת מ-4.4.99. התלונה לא נמסרה בתחנת נתניה אלא בתחנת כפר-סבא, אבל זה לא אומר, כי יש לנו מיחשוב ואנחנו יכולים לדעת. מסתבר שהתלונה נגנזה באוקטובר 99 על-ידי הפרקליטות. לטעמי הגניזה מוצדקת. לא מדובר באלימות ממש. שרון הגישה תלונה במשטרה על כך שבעלה לקח את הילדים במסגרת הסדר הראייה להורים שלו וכאשר היא באה לבית ההורים ברעננה כדי לראות את הילדים היה ביניהם ויכוח כלשהו והוא חסם את דרכה ודחף אותה, לא נתן לה להיכנס. מדובר על מקרקעין שלו, הבית של ההורים שלו. זה לא ממש אלימות. היא ממש אמרה את הדברים ברחל בתך הקטנה, שהוא חסם את דרכה ודחף אותה. לבוא ולעשות מסיפור כזה קטן איזה תיק פלילי והליכים, זה דווקא מחמיר מצב. אני חושב שהשוטרים לא היו צריכים להסיק שפה יש איזה נורה אדומה, ממש לא. זה המקרה היחיד שהיה.

במסגרת חקירת הרצח ישב קצין וחקר כמעט את כל המכרים של האשה: העובדת הסוציאלית, החברות שלה, הגננת. כולם אמרו חד וחלק שלא היה שום סממן לאלימות. איש לא ציפה למעשה הזה ולא חלם שיהיה אסון כזה. אומרים שיש שקט אחרי הסערה אבל מסתבר שיש גם סערה אחרי השקט. מקרה שבו הדברים שקטים מאוד, מים שקטים חודרים עמוק, ופתאום הכל מתפרץ החוצה. זה מקרה פשוט מזעזע.

והרוצח הוא אדם עם רקורד נקי לגמרי?

כן, נקי לגמרי. כשאת רואה את הבחור הזה את פשוט לא מאמינה. בחור מרשים ביותר ורגוע.

האם במשפחה הוא טוען שהוא התחרפן פתאום?

לא. הוא אומר פשוט שהוא החליט.

זה היה מתוכנן מראש לחלוטין. הוא בא עם החבל ואמר שאו שהוא יצליח לשכנע אותה להוריד את המזונות או שהוא יחסל אותה.

האם המשפחות של שני הצדדים לא היו מעורבות?

לא. האבא של שרון ז"ל היה בחוץ-לארץ במשך שנה ורק עתה חזר. אין בעיות מיוחדות במשפחות. גם לא היתה אלימות. הדבר היחיד שאנחנו כמשטרה לא ידענו ושמענו מהעובדת הסוציאלית, שהיא הציעה לשרון לגור לבד. למה? כי היו שלבים שהבעל הציק לה. למשל הוא היה פותח את המקרר כדי שהאוכל יתקלקל. מדובר על הצקות כנראה כדי למשוך תשומת לב של האשה. הוא אהב אותה, רצה אותה והיא לא רצתה אותו. ואז העובדת הסוציאלית הציעה לה לשכור דירה ולגור בנפרד, ובאמת היא עברה לדירה חדשה בנפרד, בשכר דירה. אבל איש לא התריע.

האם היית מגדיר את הרצח יותר על רקע של קנאה או אהבה או על רקע של הבעיות הכספיות?

יש בזה אלמנט של קנאה ומצוקה. הוא רצה אותה בחזרה. אם היתה מסכימה לחזור אליו זה היה פותר לו את המצוקה הכספית בשל תשלום המזונות. אלה שני דברים שחברו יחדיו. הוא היה במצוקה כספית כי לא נשאר לו ממה לחיות.

הוא גם נורא "אהב" אותה אבל גם לא רצה לשלם לה מזונות.

זה מה שהוא סיפר. אני חי מפיו. אני גם מעריך שזאת הסיבה באמת.

האם האיש עצור?

הוא עצור. הוא ביצע מעשה רצח מתוכנן מראש אכזרי מאוד. הוא עצור ואין סיכוי שישתחרר כמובן. הוא הולך למאסר עולם.

איפה מטופלים הילדים?

פקידת הסעד לקחה אותם.

בני כמה הילדים?

בני 4 ו-6 וחצי. במרחב השרון יש הרבה רציחות. אתמול אמרתי שהייתי מעדיף 20 מקרי רצח מהסוג שאנחנו מכירים יום יום ולא רצח כזה. זה רצח מאוד אכזרי, מאוד קשה.

אני מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בצורן. אני גם עבדתי עם המשפחה במקרה הזה. אין לי מינוי פורמלי של פקידת סעד אבל לצורך העניין אני כתבתי את התסקיר לפקיד הסעד המחוזי. נורא קשה לי.

אני מודה לך שבאת.

בני הזוג פנו אלינו, כל אחד בנפרד, באוגוסט 1998 כשנוצר משבר בחיי הנישואין שלהם. האשה אמרה שהיא חושבת להתגרש אבל היא מתלבטת. אנחנו הצענו שיפנו לתחנה לייעוץ זוגי, שיבדקו את הדברים ולפי התהליך אנחנו נראה מה קורה. הם היו בתחנה מספר חודשים עד אפריל 1999. המסקנה של האשה היתה שבכל זאת היא לא מוצאת איתו שפה משותפת, היא חושבת שהוא לא יוכל להתייחס אליה בכבוד מספיק כמו שהיא מבקשת והיא לא רואה את המשך הנישואין. הוא אמר שמאוד חשובה לו שלמות המשפחה, שהוא לא רוצה להתגרש ורוצה להמשיך את חיי הנישואין. היו לו הרבה מאוד טענות לגבי התיפקוד שלה כאמא.

האירוע שהוזכר שאירע בכפר-סבא היה בדיוק לקראת סוף הטיפול. היא אמרה שזה היה משהו מאוד חד-פעמי ולא רגיל אצלו ושבעצם מי שהזעיק את המשטרה זה אחותה או חברה שלה שהיתה נוכחת, שמאוד חששה שמא תהיה הסלמה ולכן הזעיקה את המשטרה. אני דווקא אמרתי שלא חשוב אם זה חד-פעמי וגם אם זה נראה דבר קל, עדיין מאוד חשוב שזה יהיה כדי שהוא יבין שיש חוק. מה גם שבדרך כלל במקרים כאלה מפנים לטיפול ומאוד חשוב שהוא יהיה בטיפול. אבל בשיחה היא אמרה שזה משהו שהוא מאוד חד-פעמי ולא אופייני לו ושמעולם לא היתה אלימות פיסית. גם בשלבים יותר מאוחרים לא היתה אלימות פיסית.

היא אמרה שהיו הרבה קשיים בנושא של הסדרי ראייה. היו ויכוחים ביניהם ולכן קרה לעתים ששניהם באו לקחת את הילדים מהצהרון או שאף אחד מהם לא הגיע לקחת אותם. היו טענות שלו, שהיא לא נמצאת בבית, והיו טענות שלה. לכן החלטנו שגם במהלך הייעוץ יהיו ביניהם הסדרי ראייה מאוד ברורים, שיקבעו ימים ושעות. הוחלט שכל בעיה שתתעורר תועלה במסגרת הייעוץ ואנחנו נבדוק את הנושא. נעשו הסדרי ראייה ושניהם עמדו בהסדרים הללו בלי שום בעיה במשך כל מהלך הייעוץ.

באפריל היא אמרה שהיא מרגישה שאין טעם להמשך החיים המשותפים שלהם, שהיא רוצה פרידה ושהיא תפתח בהליכי גירושין. היא פנתה לבית-המשפט למשפחה. אנחנו קיבלנו בקשה למתן תסקיר והגשנו אותו בסוף חודש אפריל. היא דיברה על קשיים בהסדרי הראייה. אנחנו הודענו בתסקיר שהם הפסיקו את תהליך הייעוץ ושעדיף שיהיו הסדרי ראייה ברורים, שייקבעו ימים ושעות, חגים וחופשות, במשך כל תהליך הגירושין שלהם בבית-הדין. בית-המשפט קיבל את זה ונקבעו הסדרים מאוד ברורים, נקבעו ימים ושעות, גם במשך החודשים שהם היו בבית.

במהלך התקופה הזאת עלתה בעיה, שאם הוא נמצא איתם בבית אחר-הצהרים והיא גם נמצאת אז הילדים הולכים אליה, ואז הילדים אומרים שאמא אמרה ככה ואבא אמר ככה. לפיכך עשינו הסדר שתהיה הפרדה, שכאשר היא נמצאת עם הילדים הוא לא יהיה, וכשהוא נמצא עם הילדים היא לא תהיה, וזה הסתדר טוב.

היא באה ואמרה שנורא קשה לה כך, במילא אין ביניהם חיי אישות והיא לא רואה שינוי, שקשה לה מאוד להישאר במסגרת הזאת ושהיא מרגישה שזה פוגע בה. שאלתי אותה מה היה יכול לעזור לה והיא אמרה שהיא היתה רוצה להיפרד ולעזוב את הבית אבל היא פוחדת שזה יפגע בזכויות שלה. זאת אומרת, לא עלה שום דבר בנושא של איומים או של אלימות. דובר רק על כך שהיא רוצה שזה לא יפגע בזכויות שלה. אמרתי לה שאם אנחנו נכתוב בתסקיר שקשה לה מאוד נפשית לחיות איתו ולהישאר איתו, זה לא יפגע בזכויות שלה. אנחנו נמליץ, אם הוא לא רוצה לצאת מהבית, שהיא תוכל לשכור דירה ושבית-המשפט יאפשר לה וייקבע משמורת זמנית בפיקוח. כך גם אפשר יהיה לבדוק את כל הטענות שלו על אי-התיפקוד שלה כאמא במשך התקופה הזאת.

היה לו קשה לקבל את זה. במהלך השיחות שלנו הוא אמר לי שהוא לא מקבל את זה שהוא לא יכול לקבל משמורת אבל אם בית-המשפט הזה יפסוק ככה אז הוא יפנה לבית-המשפט שמעליו. הוא דיבר על הליך חוקי מאוד לגיטימי ומאוד טבעי.

בית-המשפט למשפחה קיבל את זה. במשך חצי שנה היא שכרה דירה בצורן. גובה סכום המזונות נקבע גם על סמך כך שהיא צריכה לשלם שכירות והוא נשאר בדירה המשותפת שלהם. במהלך חצי השנה הזאת לא היו בעיות בהסדרי ראייה, לא היו בעיות של איומים ושל אלימות. כל ההצקות שהיו כאשר הם חיו ביחד, כמו סגירת חדר הכביסה, דברים כאלה, לא דברים פיסיים, לא היו כאשר הם חיו בנפרד. כאשר היו חילוקי דיעות, כמו איפה יהיו הילדים בערב פסח, או באיזה צהרון תהיה הילדה, עשינו שיחות במחלקה. זה אחד הזוגות הבודדים שנמצאים בהליכי גירושין שיכולנו לעשות איתם שיחות משותפות ולהגיע במשא ומתן להסכמה. היה שיתוף פעולה מלא שלהם במטרה להגיע להסכמה ולהיות גמישים אחד עם השני בקבלת החלטות.

באפריל היה להם דיון נוסף, שבו השופט ביקש שנגיש תסקיר סופי. האבא ביקש משמורת משותפת והוא העלה את הנושא של הקשר שלו עם הילדים, את הרצון שלו להיות איתם. אבל בעצם הוא מאוד הבהיר שהוא רוצה שהיא תחזור אליו. אולי זה גם חלק מהקשר איתה. חילוקי הדיעות ביניהם היו בכל נושא אפשרי. משמורת משותפת היתה מאוד מחזקת את המאבקים ביניהם. הם לא היו מסוגלים לשבת ולקבל החלטות.

אני העליתי בשיחה איתם את השאלה איפה עומדים הגירושין ושאר הנושאים. שאלתי האם הוא יהיו מוכן ללכת למגשר, האם יהיה מוכן ללכת צעד לקראתה כדי לסגור דברים. היא אמרה לו שהם מבזבזים הרבה כסף על עורכי-דין והציעה שיישבו ביחד וינסו לפתור את הבעיות. אני הצעתי להפנות אותם לאיש מקצוע, במקום עורכי-הדין, שיעשה את זה איתם במשותף, כדי להתמודד עם הבעיה של מזונות ופרידה. זה יהיה פתוח לכל מה שהם ירצו, לכל בעיה שתתעורר. הוא אמר שהם יסתדרו, שלכל אחד מהם יש עורך-דין והם ילבנו את העניין דרך עורכי-דין בדרך המשפטית המקובלת.

לפני חודש וחצי היה דיון בבית-הדין הרבני לגבי הגירושין. הצעתי להם שייקחו את התסקירים שלי. שמעתי על הדיון יום לפני כן. לא התקבלה בקשה לתסקיר כי הכל התנהל בבית-המשפט למשפחה. בית-הדין הרבני נתן צו לשלום בית, שהיא תחזור אליו, והיא אמרה שהיא תגיש ערעור. לפי מה שהבנתי ממנה, היא הגישה ערעור. דיברתי איתה אחרי זה ושאלתי אותה האם יש דברים שהיא לא אמרה. אולי מעבר לשיחות בינינו היא חששה להגיד דברים, אולי יש עדיין הצקות שאני לא יודעת עליהן? הסברתי לה שבית-הדין הרבני מאוד גמיש. במקרים אחרים שהיו לנו אם ציינו שיש אלימות, או חשש, או אפילו התרשמות - אנחנו מעבירים את המסר בשפה מסויימת כדי שאשה לא תחשוש - אז הם הולכים לקראת האשה. היא אמרה לי שאין שום דבר, שהכל בסדר, שהיא תיפנה בערעור עם עורכת-הדין שלה ושאם יהיה משהו היא תיפנה אלי חזרה.

בכל אותה העת הילדים לא סובלים לפי התסקיר שלכם.

הילדים היו מאוד שמורים. אני עוד לא ראיתי ילדים שעברו ככה את תהליך הגירושין של הוריהם.

כולם אמרו שהוא אבא מסור מאוד.

הוא היה אבא מסור, אבא אוהב. הא היה מגיע איתם לבית-הספר. שאלתי את המורה, את הסייעת, את הצהרון של הילדה ואת הצהרון של הילד, את הגננת משנה קודמת, את כל מי שאפשר. עשיתי עוד ועוד ביקורי בית. ראיתי את הילדים בנפרד, שיחקתי איתם בכל מיני בובות וציורים לבדוק האם יש משהו שלא עליתי עליו, כי אם הוא אבא כל-כך מסור וטוב אולי יש משהו בכל זאת. אם היא כל-כך לא רוצה להיות איתו אולי יש משהו שהוא מעבר למה שאני רואה. בדרך כלל כשאנחנו מקבלים בקשה לתסקיר על בני זוג, שהוא לא זוג שמגיע למחלקת הרווחה בדרך כלל, זה זוג ממוצע ומעלה מכל הבחינות - - -

האם האשה עבדה?

היא עבדה כסוכנת מכירות בחברת פרסום ואחר-כך ב"מיכרז של המדינה". הוא עבד הרבה שנים כסוכן. הם הרוויחו טוב. היה להם חוג חברתי. זאת אומרת, זה לא היה מקרה שהוא צמצם אותה באיזה צורה. היא יצאה לבילויים, היו לה חברות וחברים, הבית היה פתוח. הוא היה לוקח את הילדים לחברים שלהם והיו באים אליהם. הם לא עירבו את הילדים כמעט בשום דבר הקשור בהליך הגירושין. זה עלה מאוד חזק גם בשיחות עם הילדים, האהבה לשני ההורים והקשר עם שני ההורים. הילדים היו פתוחים, היו להם חברים והם תפקדו מאוד טוב. כשדיברתי עם הגננת היא אמרה לי: את באה לשאול דווקא על הילדה הזאת? יש לי כל-כך הרבה ילדים עם בעיות אבל הילדה הזאת היא פרח, היא מאה אחוז וההורים מאה אחוז, באים, מתעניינים.

כלומר, לסיכום, לפי כל ההתמחויות שלכם - אין לי ספק שאת סופר מקצועית, כלומר אין כאן עניין של איזה חוות דעת סתמית - לא היית יכולה לשים אצבע על מה שאנחנו קוראים לו "איבחון מסוכנות" בשום צורה שהיא.

ממש לא.

מאז אתמול אני שואלת את עצמי, כל הלילה ניסיתי לבדוק, אולי. אתמול הייתי כל היום עם המשפחה, עם החברים הכי קרובים, עם המטפלות. שאלתי אותם: אתם שידעתם יותר, מה חשבתם שיקרה? הם אמרו שהם חשבו שהוא יטרטר אותה במשך זמן בנושא של הגירושין, עד הגירושין, ירצה לצמצם את המזונות. גם האנשים הכי קרובים שדיברו איתה ביום יום לא חשבו על צעד כזה. זה היה באמת מאוד לא צפוי, גם כשאני בודקת את עצמי שוב ושוב.
לפני חודש הוא בא אלי למחלקה ואמר לי שבאותו יום הוא יוצא למילואים, הילדים ביולי אמורים להיות בחופשה והוא רוצה להיות איתם יותר. הוא שאל האם אהיה מוכנה לרשום לו מכתב שיאפשרו לו להגיע הביתה יותר בתקופה הזאת. היתה לו זמינות לבוא אלי ולהגיד אם משהו לא מסתדר לו, לבקש שנעזור לו, וגם לה היתה זמינות כזאת. הוא בא, התייעץ ושאל.

ועדיין הוא תכנן את זה.

בחקירה שלו הוא אמר שבשבוע האחרון הוא לא עבד בכלל, למרות שהוא לא היה חולה. הוא הודיע בעבודה שהוא חולה. כנראה שהוא באמת היה במצוקה נפשית פנימית וזה התפרץ החוצה.

אני הצעתי הדרכה. הצעתי אחת לחודש מפגשים, רק בגלל שבאמת רציתי להציע את כל האפשרויות. אני עושה את זה גם אם אני לא רואה שיש בעיה מיוחדת. הוא אמר שכאשר הוא יצטרך הוא יבוא ואכן לפני חודש הוא בא כי הוא היתה לו בקשה בעניין המילואים. מאז לא היה לי קשר איתו.

אנחנו נשמע את הרב בן-דהן. אני רוצה לומר שיש רציחות, שאנחנו שומעים עליהן סביב השולחן הזה, כשיש התלקחות רגעית, כאשר ספונטנית לוקחים סכין ויש רצח מתועב ונורא. באותם מקרים יש כאילו איזה סוויץ' למצב נפשי קשה. כאן אנחנו רואים רצח מתוכנן, שבו האדם הכין חבל מראש. הדבר הזה הוא בלתי נתפס, התכנון מראש, רצח על 1,000 שקל - אם היא תוריד את המזונות אז הוא יחזיר את החבל הזה למטרות תליית כביסה ואם היא לא תוריד את המזונות אז החבל מוכן בכיסו. היו, דרך אגב, כמה מקרים כאלה, כשגברים באו לדיון זה או אחר עם כלי הנשק עליהם. בחלק מהמקרים דובר על סכין מטבח, משהו שנמצא בהישג יד, או לעתים אקדח שנמצא באותו בית, ואנחנו גם בזה עסקנו בחקיקה. אבל העניין שעלה פה, שהאיש בא עם הרעיון שאפשר שהוא יחנוק את האשה - לא משנה, הרצח הוא רצח ואין כאן שום הקלות ושום הנחות - אבל זה מראה על מצב נפשי שאין לי ספק שלא הרווחה ולא המשטרה יכלו לדעת יותר. ובכל זאת אני מניחה שבאיזה רמה של איבחון מסוכנות רציני ניתן לזהות אדם שמסוגל לזה. אני לא יכולה להאמין שאין לנו את הכלים לצפות באיזה צורה אפשרות של רצח מתוכנן מראש על בסיס כזה או אחר. אין כאן אף מלה של האשמה. אתם עשיתם מעל ומעבר.

נכנסים לשלב של הערכת מסוכנות כשיש נורות אדומות, אבל כאן לא היו נורות אדומות.

אנחנו נחזור ונדון בעניין הכללי, בכל זאת לתת לעצמנו ולרשויות איזה כלים. אנחנו פעם אחרי פעם מוצאים שהתיאוריות המבוססות שלנו, למשל במקרה שהיתה תלונה, לא מספיקות. יש דבר אחד שאנחנו חוזרים ואומרים, שבמקרים של סכסוך על בסיס של גירושין + קנאה, חשדות שהיא בוגדת וכן הלאה, יש הבדל בין גירושין על כל רקע אחר לבין גירושין כאשר הגבר מרגיש שהוא ננטש לגבר אחר. בהרבה מאוד ממקרי הרצח כשבודקים אחורה האלמנט הזה קיים.

אני לא יכולה להציע שבכל מקרה גירושין כאשר יש חשד לבגידה אנחנו נצמיד מישהו שיעקוב. ארגוני הנשים, בעיקר נעמ"ת, מאוד מודעים לעניין הזה לאור עבודתם עם הציבור אך יש פה אוזלת יד. אנחנו נצטרך לראות אם בכלל ניתן במקרים האלה מבלי לחדור לתחום הפרט לנהל איזה מעקב, או שלפחות האשה שנמצאת באיום תבין שהיא באיום ותיפנה לכתובות הזמינות.

במקרה הזה לא היתה שום אינדיקציה לאיום. האיש לא ביטא שום קנאה כלפיה. יכול להיות שבשלב של החקירה הוא דיבר על קנאה אבל במהלך הפגישות זה לא עלה. להיפך, היא מצאה שיש לו בת זוג. קנאה זה תמרור אדום.

עניין הקנאה עלה רק עכשיו בדיעבד בחקירה.

אני מעלה את הדברים על השולחן בגלל המצוקה של כולנו בהתמודדות עם זה. אני לא מעלה את זה חס וחלילה כאישום. אנחנו יושבים לעתים קרובות ומנסים לראות איפה בכל זאת. הדיון הזה הוא דיון נקודתי. אני מאוד מודה לך, גברת צביה שמע. אני יודעת כמה קשה לך. אני מאוד מודה שיכולת לבוא הנה ממש למחרת הרצח ולשטוח את הדברים. אני מניחה שאת מרגישה פשוט איום ונורא. אני יודעת שלא קל לבוא. אבל אנחנו הוועדה הכי אוהדת ומזדהה ומעריכה שיש בכנסת, כי באמת אנחנו עובדים סביב נושא משותף.

הנושא של הקנאה, כאילו יש לה בן-זוג אחר, בכלל לא עלה במקרה הזה. היה מצב הפוך לגמרי. היא טענה שיש לו אולי איזה אשה אחרת. זה היה במסגרת - לא נעים לי לומר כאן - טענות שעורכי-דין מלמדים את בני-הזוג לומר. התברר שלה לא היה בן-זוג אחר וגם לו לא היתה בת-זוג אחרת. הוא בוודאי היה מאוד מעוניין לחזור לחיי הנישואין והוא גם עשה מאמץ מבחינתו. האשה טענה את הטענה הזאת כי היא רצתה להתגרש.

היה דיון אחד בבית-הדין ובעיקרו לחלוטין לא עלה נושא האלימות. לא היה שום רמז לכך שיש איזה אלימות, כפי שאמרה העובדת הסוציאלית, גברת צביה שמע. אגב, התסקיר שלך כן היה בפני בית-הדין. הוא הוגש לשופט שוחט בבית-המשפט למשפחה אבל יכול להיות שאחד מבני הזוג הביא אותו גם לבית-הדין והוא היה בפני הדיינים. הדיינים עברו עליו. כפי שאת בעצמך מציינת, לכל נושא האלימות לא היתה כל משמעות בחיי בני-הזוג. להיפך, בני-הזוג עצמם אומרים שהאירוע הזה בכפר-סבא הוא חד-פעמי והוא לא עשוי לחזור ולכן הנושא הזה לא עלה.

האם בית-הדין אישר את הגירושין?

איך זה הגיע בכלל להמלצה לשלום בית?

כפי שאמרתי, האשה טענה שיש לבעל אשה אחרת ובדיון בבית-הדין התברר שאין לזה שום בסיס ולכן בית-הדין אמר שכרגע הוא ממליץ עדיין לנסות לחזור לשלום בית. אני מבין שהאשה ניסתה לערער, או אולי היא הגישה ערעור על פסק-הדין הזה.

כלומר, לא היתה איזה אינדיקציה לאלימות. כל הנושא של מזונות נדון בבית-המשפט למשפחה.

וגם חלוקת רכוש, משמורת והסדרי ראייה. בדיון האשה אמרה שהיא אולי אפילו מעדיפה להמתין עד שכל נושא חלוקת הרכוש יסתיים בבית-המשפט ואז יהיה לה יותר קל להוכיח לבעלה עד כמה היא רצינית. היא אמרה בתביעה שלה בבית-הדין, שברגע שתינתן פסיקה בנושא הרכוש בבית-המשפט אז הבעל כבר יבין שאין דרך חזרה ואז אולי הוא יתקדם בנושא הגירושין ויילך לקראתה. אבל עדיין לא היה פסק-דין בנושא חלוקת הרכוש.

במהלך 2-3 השנים האחרונות, שבהן קורים כל-כך הרבה מקרים כאלה, השאלה שמטרידה אותי היא עד כמה באמת היה ניתוח, לא ברמת הוועדה או ברמת המשטרה אלא ברמה הפסיכולוגית, בניסיון למצוא מאפיינים שחוזרים, כדי לזהות סימנים שהם מעבר להגדרת "קנאה" למשל, סימנים פסיכולוגיים של האדם עצמו, מאפיינים. לתת לבעלי המקצוע, לפסיכולוגים, את כל החומר של כולם - לא שבאחד זה יהיה פסיכולוג מאיזור נתניה ובאחר מאיזור אחר - אלא לרכז את החומר ולנסות לעשות ממש עבודת מחקר על המקרים האלה ולנסות לראות. אולי אי אפשר להסיק מסקנות, אולי אין שום מכנה משותף, אבל אולי יש מכנה משותף ואפשר בכל זאת לתת בהם סימנים.

שאלה נוספת שאני שואלת את עצמי, עד כמה במאפיינים הפסיכולוגיים האלה פרסום, למשל, הוא גורם מרתיע או מעודד. אני לא יודעת מה הולך בראש הקרימינלי של הרוצח. גם מאוד קשה לי עם המונחים שנשמעים פה: "הוא אהב אותה". הוא לא אהב אותה. הוא רצח אותה. אין "חיה" כזאת בכלל. אני לא יודעת האם הפרסום והדיונים שאנחנו עושים לא נותנים בידי הרוצח איזה תחושת רצון להתפרסם, תחושה של הזדהות סביבתית עם מה שהוא עשה. אני מעלה את זה כשאלה שאין לי עליה תשובה.

התשובה לשאלה הראשונה שלך היא: כן. נעשו מחקרים, גם מבוססים על מקרים שהיו בפועל וגם מחקרים מדעיים ככל האפשר על איבחון מסוכנות, על סימנים מוקדמים, על מצבים נפשיים, על כל נושא הקנאה או החשד. הגבר במעלה אדומים במשפחה האתיופית שרצח את אשתו בגלל שהיא התאפרה לפני היציאה מהבית חשב: למה היא מתאפרת אם היא לא הולכת לפגוש גבר? היא היתה אשה מסורתית והם חיו חיים ללא רבב ואין ספק שלא היה שום בסיס לחשדותיו. הוא רצח אותה מחמת קנאה, כי "לא יכול להיות שהיא תתאפר אלא אם זה לצורך משיכת גברים". כל הנושאים האלה נבדקו. יש לנו טבלאות מדוייקות ומדידות של כל הנושא של איבחון מסוכנות.

ועדיין ...

אבל הכלים שקיימים לא מופעלים. הם לא כלים שהם מאה אחוז הרמטיים. אפילו אם הם יתנו לנו 50% של תוצאה, גם כן הרווחנו. היתה ועדה בין-משרדית, ישבנו שנה וחצי.

הם הכינו שם איזה כלי מקצועי לאיבחון.

הכנו כלי קהילתי והוא נמצא בשימוש טיפולי. תקצבנו למודל של 5 מקומות אך חייבים להרחיב את זה. המשימה שלנו לקראת התקציב היא להרחיב את הפעלת הכלים האלה, שהוועדה הכינה בצורה הכי מסודרת ומדעית. במסגרת הזאת שותפים כל הגורמים האחראיים המקצועיים, וולונטריים ומשרדיים, כדי שדבר כזה כן ידליק אור אדום. אפילו תאונה סתמית, אפילו אם גברת צביה שמע מרגישה אי-נוחות בגלל שנראה לה שאולי הכל יותר מדי בסדר ואם כל-כך בסדר אז למה בכל זאת מתגרשים, שיהיה לרשותה עוד כלי התייעצות, עוד כלי בדיקה, עוד אפשרות לברר דברים עד הסוף.

אנחנו הגענו להרבה מאוד מסקנות. אי אפשר להגיד שלא מטפלים בזה, מלבד לשבת בישיבות ועדה, גם בקשר עם בתי-הדין, גם עם בתי-המשפט למשפחה, כמובן עם המשרד לבטחון פנים ועם מוסדות הבריאות. חלק מהמקרים זה אנשים שהיו בטיפול והרופא המטפל או הפסיכולוג מחמת חיסיון לא העביר את הערכת המסוכנות שלו הלאה.

אני רוצה להודות מאוד לאורחים ולאורחות שלנו. אני תמיד מסיימת את פגישות החירום האלה בהודעה שהלוואי ולא נתראה בנסיבות האלה. לא עסקנו היום במקרה של אמירה מהג'נה כי הדיווח לא היה זמין, אבל המספר החצי שנתי הוא מזעזע. את כל אחד מהמקרים בדקנו ואנחנו נמצאים בהרגשה של אוזלת יד ואין-אונים. זה היום האחרון של מושב הכנסת והנה הוא נפתח בצורה כזאת.

אנחנו מבקשים, גם מאנשי הרווחה, כמובן מהמשרד לבטחון פנים, אנחנו בקשר כל הזמן, אם יש איזה דבר שהוועדה הזאת והבית הזה יכולים לעשות, כמובן בחקיקה אנחנו מאוד נעזרים בכם אבל גם ביומיום, אם יש איזה פלונטר, איזה דבר שאתם מרגישים שצריך שתהיה בו התערבות, שאפשר לשפר אותו, אנחנו גם בפגרה נהיה זמינים.

שלא נדע צער. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30