פרוטוקולים/מעמד האישה/759

- 2 -
הוועדה לקידום מעמד האשה
‏26.7.00


פרוטוקולים/מעמד האישה/759
ירושלים, ח' בתמוז, תש"ס
11 ביולי, 2000

הכנסת החמש-עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן


פרוטוקול מס' 75

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה
‏יום שלישי, א' בתמוז התש"ס (4 ביולי, 2000), שעה 11:00

חברי הוועדה: יעל דיין- היו"ר

אברהם זוכמן מפקח מרכז על החינוך הגופני, משרד החינוך
ד"ר שוקי דקל מנהל מינהל הספורט, משרד המדע, התרבות והספורט
שלומית ניר-טור היחידה לקידום נשים בספורט, מינהל הספורט, משרד המדע, התרבות והספורט
קותי מרידן התאחדות ספורט בתי-הספר, מש' המדע, התרבות והספורט
יהודה שקמה מזכ"ל איגוד הכדורסל
אבישי סולמי חבר ועדת נשים, איגוד הכדורסל
אריק שיבק מאמן נבחרת ישראל (נשים), איגוד הכדורסל
ישראל שריד יו"ר ועדת נשים, איגוד הכדורסל
רות קלוארי מנהלת בי"ס עלי גבעה, כפר גלעדי
עידן שפרן מנהל מח' הספורט, מועצה אזורית גלבוע
חנן יניב מנהל מח' הספורט, מועצה אזורית גליל עליון
יוסי ראוך מועצה אזורית גליל עליון
אלי לופו מנהל מח' החינוך והתרבות, מועצה אזורית רמת הנגב

דנה גורדון

רשמה: אירית שלהבת

1. כדורסל ילדות בסכנת קריסה.


כדורסל ילדות בסכנת קריסה

אני פותחת את ישיבת הוועדה. רציתי להעלות נושא שצריך לעניין חלק מהיושבים כאן. מחר יפתח בכנסת קורס להגנה עצמית לנשים, לחברות כנסת ולעובדות כנסת. אני רואה בזה איזה מנוף. אני לא רוצה להעליב כאן אף אחת אבל אני יכולה לדבר בשם עצמי ובשם חברות כנסת אחרות, אני לא חושבת שאנחנו בסיכון שנלך בלילה מאוחר באיזה גן נטוש ונעבור תקיפה מינית. זה קוריוז. אנחנו מוגנות מכורח התפקיד שלנו, אנחנו נוסעות במכוניות שלנו, אנחנו בדרך כלל נמצאות בחברה ואנחנו לא בדיוק אובייקטים מיניים לתקיפה, בוודאי לא של פדופילים וגם לא של אחרים.

אבל לצערי יש קו עליה מאוד משמעותי של תקיפה מינית של ילדות ונערות. גם ילדים, אבל פחות. אני חושבת שהפחד הוא המשתק העיקרי. ניתן להתגבר, ולו לכמה דקות, כי זה עניין שבאמת נמדד בשניות לפעמים, על-ידי הדרכה נכונה שתיתן לנערה או לילדה את הרגשת הבטחון, שיש לה איזה כלי להגיד "לא" ולהגיב בסירוב פיסי. אפילו בריחה זה סירוב פיסי, ובלבד שהיא לא תהיה משותקת מפחד. הייתי מאוד ממליצה שנחשוב על איזה מערכת, החל משנת הלימודים הבאה - ואני יודעת שגברת שלומית ניר-טור עוסקת בזה. בשעתו ניסינו להפעיל דבר כזה במתנ"סים וזה היה בהתנדבות, פה ושם.

צריך לקחת מספר מקומות, לא להוקיע אותם כבעייתיים אלא דווקא אוכלוסיה שיכולה לעכל את זה נכון, ולהתחיל באיזה תוכנית, במודלים של 2-4 מקומות מסוגים שונים. נראה לי שעדיף לעשות את זה דרך בתי-הספר מאשר באיזה מסגרת אחרת וצריך למצוא מגוון של מקומות. לפי דעתי תהיה לזה היענות גדולה מצד הילדות או הנערות עצמן. לא להעמיד את כל עולם הבנים והגברים כחשודים וכאוייבים אלא באמת להתייחס לעובדות.

המציאות היא קשה מאוד והיא לא רק האלימות בתוך בתי-הספר, בוודאי אם אנחנו מדברים על תקיפה מינית, על תקיפה על-ידי זר מזדמן. אנחנו כמובן לא יכולים לחנך להתגוננות מפני אלימות שהיא גילוי עריות, לצערי, אבל להגנה מתקיפה של זר מזדמן. אשמח אם גברת שלומית ניר-טוב תעביר לי איזה תוכנית-אב. אולי נוכל אפילו כבר בשנת הלימודים הקרובה לקבוע כמה מקומות כפיילוט. יש הרבה מאוד מדריכות ומדריכים לעניין הזה. זאת אומרת, לא צריך להכשיר כוח-אדם כדי לאמן אלא צריך למצוא את המסגרת התקציבית, שהיא לא יותר מדי גבוהה, ולחשוב איך לעשות את זה נכון. אני אומרת את זה פשוט בגלל שזה נושא שעלה.

היום אנחנו עוסקים בנושא של כדורסל ילדות. אנחנו מבינים, מדיווחים שקיבלנו, ותיכף נשמע את הדברים כאן, שיש בעיה של שינוי מסגרת, שלמעשה יוצר גם הקטנה מאוד משמעותית, אם לא ביטול מוחלט, של היקף הפעילות בכדורסל בנות. אנחנו מדברים גם על קט-סל.

יש אולי איזה חוסר הבנה שהייתי רוצה להסדיר בוועדה הזאת. אנחנו לא מתנגדים כמובן לפעילות בכל הרמות של קט-סל וכדורסל, דרך איגודים ודרך כל מי שצריך ורוצה לעסוק בזה. אנחנו מדברים על שלב שבו אנחנו עדיין מחפשים את המצויינות אבל אנחנו לא עוסקים בה כיעד. זאת אומרת, אנחנו מדברים על הטווח הרחב ביותר, כדי שבשלב מאוחר יותר אנחנו נקבל באמת את הטוב ביותר. המעבר הזה מהרחב ביותר לטוב ביותר לא יכול להיות בלי משרד החינוך. הוא יכול להיות משרד החינוך בשילוב עם גורמים נוספים, כל מי שבא ברוך הבא. בתחום הזה, שבו יש לנו תוצאות טובות בסוף הדרך, אנחנו רוצים להשיג בתחילת הדרך את המקסימום המספרי.

אנחנו רואים בזה גם ערכים נלווים. אני מדברת גם בשם חברות כנסת אחרות, לא רק בשמי. יש ערכים נלווים לפעילות גופנית בכלל ולפעילות של תחרות קבוצות. במיוחד כשמדברים על כדורסל בנות, כדורסל נערות ואחר-כך כדורסל נשים. זה תחום שהוא רב הישגים, אנחנו לא מתחילים מאפס. אבל צריך מאוד לדאוג שהפער בין הרחב ביותר והטוב ביותר לא יהיה גדול מדי. לא הייתי רוצה להכשיר ילדות בנות 10 להיות חברות נבחרת ישראל בכדורסל בנים מהיום הראשון שהן עולות על מגרש הקט-סל.

אני מבינה שיש בעיה. אנחנו נשמע עליה וננסה למצוא לה פיתרון כדי לשמור על שני האלמנטים האלה: גם עידוד הטובות ביותר, שצריך להיעשות לטעמי בגיל קצת יותר מבוגר, לא בילדות אלא בנערות, וגם השמירה על הערכים הנלווים להרחבת הפעילות, ובוודאי לא לצמצומה.
האם יש מישהו סביב השולחן הזה שלא מכיר את הנושא? אולי אתה תציג את העניין.

אני רוצה דווקא להתחבר למה שאמרת בהתחלה, לנושא של בטחון לילדות. אני חושב שהכדורסל נותן להן בטחון רב ביותר והוא עושה דבר שקשה לתאר. אני יודע על בנות שעוסקות בכדורסל בסקטור הערבי - - -

רשמתי לי כמה ראשי פרקים אבל אני לא רוצה לפרט אותם, היות וכולם מכירים את הנושא, וגם חברת הכנסת יעל דיין נכנסה לעובי הקורה ומכירה את כל מה שיש לי לומר, כי אמרתי את זה כבר פעם בפניה. אבל אני רוצה אולי קצת לחדד את הדברים.

אתמול הוצאתי איזה כתבה שמספרת על ילדה שלא יכולה לצאת לקייטנה בשל חוסר כסף. כדורסל הילדות שעליו אני מדבר עושה בדיוק את הדבר שהילדה הזאת לא יכולה לעשות. בית-ספר הוא שווה לכולם. זו הסיבה שאני חושב שבכדורסל ובפרט בקט-סל אנחנו חייבים לתת שוויון לכולם.

בפריפריה זה אף יותר חשוב. אני יכול לומר לכם שבאירוע האחרון שעשינו בגליל העליון היו קרוב ל-1,000 ילדות. כאשר הן שמעו שהעסק הזה נסגר הן פשוט ישבו ובכו. יודעים שאני מחובר בדרך כלשהי גם לאיגוד וגם לנושא של כדורסל נשים ולכן הגיעו אלי וביקשו שאני אהיה הפה שלהם. אנחנו התייעצנו - התקשרתי גם לגברת ענת דרייגור, שהיא ידידה טובה שלי - התלבטנו והחלטתי לא להביא לפה ילדות בשום פנים ואופן. אני לא רוצה שהן יהיו המנוף. אני חושב שהן לא ה-issue בנושא הזה. הן רוצות לעשות פה מעין מלחמה אבל אני חושב שהן לא צריכות.

אני חושב שהן צריכות להמשיך לעשות את הפעילות בבית-הספר. זה נותן להן את הבטחון גם כלפי הבנים. אחר-כך יספרו איזה קוריוז על נושא של בנים. ללא ספק זאת האפשרות היחידה שלנו היום להמשיך לקיים את הפעילות הזאת בפריפריה.

אני יודע שגם יבואו ויטענו - ואני לא רוצה עכשיו לחזור על הדברים, על הנושא של איגוד הכדורסל, על קבוצות מקצועיות והכל. אנחנו גם פועלים במסגרת של מכון וינגייט. יש שם ספורט הישגי שנותן לנו מענה לבנות. אני לא יודע אם ראיתם אי פעם ילדה בת 10 שצריכה לרוץ מהקצה לקצה. הן פשוט לא עומדות בזה מבחינה פיזית.

אנחנו בהתחלה עושים משחקים על חצי מגרש. אני לא יודע אם מישהו ראה את הפרוייקט הזה. לא רבים הגיעו לראות את הפרוייקט הזה, גם לא מאיגוד הכדורסל. זה מה שמפריע לי. לא שאלו אותנו מקצועית. גם בוועדת הנשים של האיגוד לא הביאו אף מקצוען מווינגייט בכדי לשמוע דעתו על הנושא, איך זה נעשה, משחק של 3 על 3, מה זה עושה לילדה. שאלו רק את המבוגרים, אותנו. למה? האם אנחנו נקבע לילדות מה טוב להן? לא שאלו אף ילדה. זה מה שמפריע לי. אני כן עשיתי משאל. מה זה משאל? 1,500 ילדות הגיעו לכדורסל רק בצפון. זה בשבילי משאל.

אני יודע שאפשר לעשות נתק בין המרכז לבין הצפון. חשבתי על זה בדרך לכאן, שבסוף אנחנו ניקח גם אגרה. מי שעובר את קדרים - שהוא מהישובים הדרומיים של הגליל העליון - מתחיל לשלם כסף. דרך אגב, עלה הנושא של ביטוח, שהולכים לעשות לנו ביטוח יותר גבוה בגלל שהכבישים שלנו לא טובים. אנחנו יכולים לנתק את המדינה ולהפוך אותה למחוזות. השאלה היא לאן נגיע. לאנשים עשירים.

מה גרם לכך שזה הפסיק?

הפרוייקט הזה עובד 3 שנים והוא עובד נהדר. אני ממש מרוצה. אני גם שקט. הן נמצאות בתוך מסגרות בתי-ספר, לא מסתובבות בחוץ. אני אפילו לא רוצה לדבר על עד כמה זה יהיה מסוכן להתחיל להביא את הבנות בלילות מהישובים שלנו שיושבים על קו הגדר.

זה לא יילך.

לא יסיעו כי יש לנו בעיה עכשיו. אבל אני לא מדבר על זה. אני מדבר דוקא על הסקטור הערבי, שהוא גם פנה אלי. האם אתם יודעים כמה קבוצות יש בסקטור הערבי הצפון? קבוצות רבות. מי יירשם? רק מעטים יירשמו. אלה שיירשמו זה רק בכדי להתפאר. להחזיק קבוצה כזאת באיזורים שלנו שרשומה באיגוד הכדורסל זה בין 60,000-80,000 ש"ח. כל ילדה תצטרך לשלם 300 שקל לחודש. מאיפה הם יביאו את זה?

היה מצב קיים עד לאחרונה, שבו במסגרת בתי-הספר ילדות קיבלו אימון בהתאם לגיל וליכולות שלהן. זה היה ממומן על-ידי משרד החינוך.

וכן על-ידי המועצות המקומיות או העיריות.

הפעילות נפסקה לא בגלל סיבה של קיצוץ בתקציב. ואז נכנס אלמנט חדש, שהציע משהו, שהוא לא תוספת אלא תחליף. האם זה נכון?

מה שאמרת הוא לא נכון. כל הנתונים האלה לא נכונים.

דיברתי על הקט-סל. בטוח שבתל-אביב הכסף הוא יותר טוב.

אני מבקשת לקבל תמונה של המצב הקיים היום. אני מבינה שהפעילות שעליה דיברת היא פעילות שנפסקה. השאלה היא מה החליף אותה ומדוע. על זה אני מבקשת לשמוע בהמשך.

לא איגוד הכדורסל הפסיק אותה.

מה הציע איגוד הכדורסל לאותן בנות ונערות כתחליף? הרי אם דבר אחד נפסק ובא במקומו משהו אחר אז זה החלפה.

לא אכנס למספרים ולנתונים כי אין לי אותם. אגיד במשפט אחד. אני לא שמעתי על ילדה שמשלמת 300 שקל על חוג כדורסל ו-60,000 שקל להחזקת קבוצת כדורסל בגיל הזה. אבל אמסור את הנתון שחשוב לך לצורך קביעת עמדה הגיונית ומאוזנת. כל ההחלטות של איגוד הכדורסל היו במשותף עם התאחדות ספורט בתי-הספר, בראשותו של ד"ר שוקי דקל. ההחלטה האחרונה שנתקבלה, שיהיה שיתוף פעולה מלא וש"בית-ספרי" ימשיך לעבוד בהיקפים ובמתכונות שהוא עבד בהם, ושיהיה שיתוף פעולה בין הילדות המצויינות של "בית-ספרי" לבין הקבוצות המצויינות של איגוד הכדורסל. כל ניסיון להביע דיעה שאיגוד הכדורסל החליט להפסיק את הפעילות של "בית-ספרי" אין לה במה להיאחז ולהיתפס.

אני מתכבד להעביר לך פרוטוקול מאתמול, מדיון משותף של התאחדות ספורט בתי-הספר ואיגוד הכדורסל, שמעדכן וקובע מה הן דרכי הפעולה של שני הגופים כדי להגיע לטוב ביותר לילדות האלה. בישיבה השתתפו נציגים של התאחדות ספורט בתי-הספר, שמונו על-ידי ד"ר שוקי דקל, ונציגים שמונו על-ידי איגוד הכדורסל. הישיבה הזאת התקיימה רק אתמול ובה התקבלו החלטות אופרטיביות לקיום שיתוף פעולה מלא בין שני הגופים. לכן מעט מוזר לי שמישהו פה מעלה איזה מחשבה שסוגרים את פעילות הכדורסל "בית-ספרי" לילדות.

האם היתה החלטה שסוגרים את הפעילות?

של התאחדות ספורט בתי-הספר. לא שלנו. אנחנו לא סוגרים כלום.

מאחר וכמו שאתה אומר הפרוטוקול הזה טרי מאתמול אז קודם כל אני מקווה שכולם מודעים להחלטות. אני לפחות לא ידעתי על ועדת התיאום הזאת ועל ההחלטות שלה. זה לא אומר שהיינו מבטלים את הישיבה.

זאת ישיבה טובה מאוד לדעתי.

חשוב מאוד להביא את זה בפנינו. אני אחזור על החלטות הוועדה המשותפת של איגוד הכדורסל ושל התאחדות ספורט בתי-הספר. אנחנו מדברים על משחקי ליגת ילדות ותלמידות בית-ספר.

ההחלטה הזאת לא כוללת קט-סל. מדובר על כיתות ז'-ח' בלבד, על ילדות עד גיל 14.

כדורסל ילדות מתייחס לגילאי 12-14, כיתות ז'-ח'. קט-סל זה לגילאי 10-12, כיתות ה'-ו'. נערות זה מכתה ט' ומעלה.

אנחנו לא מדברים על קט-סל. אולי קודם אני אזכיר את ההחלטות. אני קוראת מהפרוטוקול: "על מנת למנוע עומס על השחקניות, באותו שבוע בו נערכים משחקי "בית-ספרי" לא ייערכו משחקים בליגה לילדות. יום המשחקים, הן ב"בית-ספרי" והן בליגה לילדות, יהיה יום חמישי". איך זה מסתדר עם הסעיף הראשון?

כל פעם שמישהו משחק אז יש דחייה.

היום הוא יום קבוע אבל באותו יום חמישי או שמשחקים במסגרת "בית-ספרי" או במסגרת ליגת האיגוד.

"במהלך חודש ינואר 2001 תהיה 3 שבועות פגרה משותפת ואז לא תיערך כל פעילות, לא ב"בית-ספרי" ולא בליגה לילדות". בהמשך מצוינים התאריכים של משחקי "בית-ספרי" בעונה, מנובמבר 2000, מפתיחת שנת הלימודים, עד יוני - כלומר לגבי כל השנה.

זה לא ממצה את הבעיה של קט-סל. אני לא יודעת אם כאן נכנס איזה שינוי או שזה ממשיך להתקיים. זה פותר לנו את הכפילות המשוערת, שצריך לבחון אותה. זאת אומרת, שני הגופים, "בית-ספרי" והאיגוד, שניהם יפעלו במסגרת גילאי כיתות ז'-ח', יפעלו בצורה אלטרנטיבית, שבוע זה ושבוע זה.

זה לא בדיוק כך. המועדונים הבית-ספריים עובדים בטורנירים. הם עושים טורניר פעם ב-3 או 4 שבועות. זאת אומרת במשך 2-3 שבועות תיערך ליגה במסגרת איגוד הכדורסל ובשבוע אחד יהיה אותו טורניר של המועדון ה"בית-ספרי". הם קבעו לעצמם 6-7 תאריכים שהם צריכים במהלך השנה ומר נפתלי גושן, שהוא האחראי מטעם איגוד הכדורסל, ייקבע את התאריכים בהתאם למה שהם נתנו לו.

זה בתיאום מלא עם נציגי "בית-ספרי".

אני עמדתי על כך שבינואר, כשיש פגרה, שבאמת תהיה פגרה. זאת אומרת, שהילדות באמת ישבתו וינוחו לגמרי מכדורסל למשך 3 שבועות. עד היום היו מכניסים משחקים גם בפגרות. עכשיו יש פגרה מוחלטת של חודש ימים בינואר, ללא כל פעילות של בתי-הספר או של איגוד הכדורסל.

אני מניחה שזה בהסכמה בגלל כל מיני סיבות. הכי קל זה להחליט מתי אף אחד לא משחק. אנחנו מדברים על זמנים שכן משחקים ואיך לחלק את הזמן.

זה לא כל-כך קל.

לגבי נושא הקט-סל שמר חנן יניב העלה פה: אני לא באתי לישיבה לדבר על קט-סל. כשהוזמנתי לישיבה הזאת הבנתי שאני בא לדבר על כל הנושא של ליגה לילדות. אני מכיר את הפרוייקט אבל אני לא מכיר את הנושא.

אני רוצה לומר כמה דברים לגבי איגוד הכדורסל. אין בכלל ספק שהתאחדות ספורט בתי-ספר - וגם אני עובד באחד מבתי-הספר, בהדסים, במקום המגורים שלי באבן-יהודה - תרם לקידום ולהרחבת התשתיות בכדורסל ילדות. אין בכלל ויכוח על הנושא הזה. אבל חד-משמעית, אני חושב שגם התאחדות ספורט בתי-הספר וגם איגוד הכדורסל הגיעו למסקנה שכל הנושא של המצויינות ונבחרות צריך להישאר אצל איגוד הכדורסל.

הסיבה העיקרית, ופה אני מדבר כמאמן נבחרת, הילדות האלה חייבות להיערך לקראת מצויינות מכיוון שכבר בגיל 14 אנחנו מכנסים נבחרת שנקראת "נבחרת הקדטיות". כדי שיגיעו באמת הטובות ביותר, אחרי שהן שיחקו בליגות, ובליגות טובות ותחרותיות, בעלות רמה, הן צריכות לשחק בקבוצות הטובות ביותר, ולא ספורט לאלפים אלא פה כבר ספורט לאלופים, למרות שזה גיל 14, כי בגיל 14 הן כבר נכנסות למסגרת של נבחרת קדטיות.

אתמול ישבנו ועשינו את התוכנית שהוועדה קיבלה עכשיו, שהיא משותפת להתאחדות ספורט בתי-הספר ולאיגוד הכדורסל.

נבחרות ישראל בכדורסל עובדות בשיתוף פעולה מלא - גם זה דבר שנוצר בתקופה האחרונה - עם מינהל הספורט, קרי, עם הספורט ההישגי, עם מר גילי לוסטיג ואנשים אחרים.

מרגע זה כל פעם שאני אשתמש במלה "אני" אני מתכוון לאיגוד הכדורסל. אני סבור שאיגוד הכדורסל צריך להיות כיפה של כל הכדורסל בישראל. תחת הכיפה הזאת של איגוד הכדורסל צריכים לבוא כל הגורמים, קרי: התאחדות ספורט בתי-הספר, איגוד הכדורסל, והפרוייקטים של הגליל העליון. על-פי הראייה שלי ברגע שיהיה גוף אחד שתחתיו יהיה כל העסק הזה שנקרא כדורסל, חלק גדול מהבעיות שאנחנו מעלים פה יפתרו. ברגע שיושבים ומדברים תחת כיפה אחת של איגוד הכדורסל, הכל נפתר בשיתוף פעולה (אחת התוצאות של שיתוף הפעולה הוא המסמך הזה).

אני חושב שב-5-6 השנים האחרונות יש תנופה גדולה מאוד לכל כדורסל הנשים בישראל. אני יודע שכאשר יש הצלחה אז יש לה אבות רבים. אני נותן את הקרדיט לכולם: להתאחדות ספורט בתי-הספר, לנבחרות שהוקמו אז מטרום-קדטיות ואילך.

המערך הזה של ליגה לילדות באיגוד הכדורסל עובד בשיתוף פעולה עם התאחדות ספורט בתי-הספר. הם לא צריכים להפריע זה לזה. ברגע שעובדים בשיתוף פעולה, התאחדות ספורט בתי-הספר יודעת חד-משמעית שהיא מתעסקת בהרחבת התשתיות - ולא בתחרותיות, כמו שאת הצגת את זה, ובהגעה להישגים וכל מה שכרוך בספורט שאני מאמן בו ועוסק בו - ואיגוד הכדורסל מתעסק במצויינות.

הוועדה לא תיכנס לשאלות מבניות, איך הספורט בישראל יהיה בנוי, מבחינה זאת שיהיה גוף-על ומתחתיו גופים נסמכים. פשוט אין לנו את הכלים וגם לא את העניין. לנו יש עניין בקטע שבכלל לא עולה כאן על סדר היום, למשל בשאלה כמה נשים יושבות בכל אחד מהגופים המנהלים, כי זה על-פי חוק חייב להיות ונתקלנו בדברים קשים מאוד בכל תחומי הספורט.

אם אנחנו מדברים על זה אז אני יכול לתת לך עוד כמה נקודות קיפוח בכדורסל נשים, אבל זה לא הנושא שלנו היום.

זה לא הנושא על סדר היום אבל לוועדה יש בזה עניין רב משום שזה נוגד את החוק הקיים. אומנם הוא חוק חדש אבל הוא מחייב.

הזמנתי לישיבה הזאת את גברת אורנה אוסטפלד מרמת השרון. היא חברת הנהלה באיגוד הכדורסל וגם חברת ועדת נשים שלנו אבל היא עסוקה כרגע בבניית הקבוצה ונמצאת בנופש בחוץ-לארץ אז אני מתנצל בשמה, כי גם היא היתה יכולה להוסיף פה פן נוסף לדיון הזה.

נכון. אבל אני רוצה שכל השולחן ישמע, הנתון הוא שיש 32 חברי הנהלה באיגוד הכדורסל. גברת אורנה אוסטפלד היא החברה היחידה.

יש יותר מחברה אחת. יש 2 חברות בהנהלה.

יש נשיאות של 19 חברים בהנהלת איגוד הכדורסל ושם אין אף אשה. זה נתון שכדאי שיישמע פה.

אני לא רוצה לפתוח את הדיון בכיוון הזה. אני מזכירה את זה משום שהוועדה הזאת אחראית, בין השאר, למעקב אחרי חוק שיווי זכויות, שיש בו סעיף מוגדר ומוצהר על חובת ייצוג הולם. זה לא הולך על-פי מספרים מדוייקים אבל בוודאי שזה לא חוקי שיש מקום שאין בו אף אשה אחת, ובוודאי שאחת מתוך 18 או 2 מתוך 18 זה לא ייצוג הולם. כבר היו על זה בג"צים. אני לא אלך מול הכדורסל לבג"ץ. משרד המשפטים יעביר בקרוב מאוד לכל הגופים את הוראות החוק הזה ודרישה לעמוד בהן.

אני מזכירה את זה מכיוון שסביב השולחן הזה אנחנו יושבים ועוסקים בשני היבטים. אחד מהם הוא באמת העניין להגיע לליגה לטובה, כדורסל כספורט תחרותי וקבוצתי. יש היבט אחר, שאני לא יכולה להגיד שהוא לא מעניין את איגוד הכדורסל, כי זה כן מעניין אותו.

מאוד.

לכן הקדמתי ואמרתי, אני לא יכולה להגיד שזה לא מעניין אתכם, אבל יש היבט שהוא יותר חינוכי כללי, עם סוג אחר של גישה. המטרה בסוף הדרך היא שווה אבל לא הייתי רוצה שילדה שמשחקת קט-סל תצטרך להיכנס לאיזה מסגרת של אמביציה כדי להגיע לכאן או לשם. אנחנו רוצים שיהיה לה כייף, שיהיה לה ביטחון, שהיא תהיה עם החברות שלה, שתהיה לה תעסוקה אחר-הצהרים, בין אם זה פעם בשבוע או פעם בשבועיים, ושתהיה לה מסגרת.

שמעתי את דבריו של מר חנן יניב ואני לא מבין: מי גרם לכך שהעניין יפסק? אני לא יודע. הועלתה פה איזה בעיה שאני לא יודע מה גורם לה.

היא מנוגדת גם לאינפורמציה שמצוייה בידינו.

בואו נדבר לרגע על הגילאים היותר מוקדמים, שזאת הבעיה המיידית של סגירת פעילות הקט-סל.

אני מנהל מחלקת החינוך והתרבות במועצה האזורית רמת הנגב ועוסק מטעם מרכז המועצות האיזוריות בכל נושא הספורט. אגיד כמה מלים ונעשה קצת סדר סביב השולחן הזה כי יש פה הרבה מחשבות טובות אבל גם הרבה ניגודים בין המחשבות. מדובר על פרוייקט כדורסל ילדות, שהתחיל בהתאחדות ספורט בתי-הספר לפני כ-3 שנים, שכיום נמצאות בו 160 קבוצות. כמו כן מדובר על פרוייקט ייחודי מקומי של מחוז הצפון והגליל העליון, שזה הקט-סל. אלה למעשה סוגיות נפרדות ושונות לחלוטין. יש פה שני גופים שכל אחד מהם טוען שהוא רוצה לנהל את המערכת הזאת או לקיים אותה כאשר הוא המנהל הבלעדי. צריך לשים את הדברים על השולחן.

המנדט של איגוד הכדורסל הוא להיות אחראי על הכדורסל בישראל. תפקידה של התאחדות ספורט בתי-הספר - אני מצטט מתוך יעדי התאחדות ספורט בתי-הספר - הוא: "טיפוח תשתית רחבה בענפי הספורט ובמיוחד בענפים שבהם קיימת דעיכה מתמשכת בטיפוח ספורטאים". ובאמת בכל הענפים אליהם נכנסה התאחדות ספורט בתי-הספר נעשתה עבודה אדירה.

אני אקצר. אני לא רוצה להוסיף כעת. אם יתפתח פה דיון אני אוסיף גם דברים אחרים בהיבטים מקצועיים. אני חושב - גם כתבתי מכתב להתאחדות ספורט בתי-הספר בנושא הזה - שצריך למצוא דרך משותפת, בין זה שאחראי על כלל הכדורסל במדינת ישראל לבין זה שאחראי על בתי-הספר, על התשתיות.

לסיום אני אתן דוגמא. יש ילדה שגרה בניצני סיני, על גבול מצרים, בקדש ברנע. לוקח לה להגיע לבית-הספר האיזורי שעה כל יום. אם אני רוצה לרשום אותה בליגה לילדות אני צריך לרשום אותה בליגה שבה הקבוצות הן מהדרום ועד חולון: ראשון-לציון, חולון, רמלה. מה לעשות שעיקר כדורסל הילדות, כפי שאתה ציינת, מתרכז במרכז הארץ - רמת-השרון, ראשון-לציון, חולון, רמלה וירושלים, אלה המוקדים. אותה ילדה צריכה לנסוע כל בוקר שעה לבית-הספר, צריכה לנסוע למשחק בראשון-לציון, שזה נסיעה של שעתיים מבית-הספר שלה.

שתשחק ב"בית-ספרי". מי מונע את זה?

הכל יהיה סביב דיזנגוף.

אותה ילדה צריכה לנסוע עד ראשון-לציון למשחק. בדרך כלל המשחקים נערכים בשעה 6 בערב. תעשו אתם את החשבון באיזה שעה הילדה הזאת מגיעה הביתה. אני חושב שצריך למצוא לאותה ילדה את המסגרת, שהיא תוכל לשחק בליגת בתי-הספר, בשיתוף פעולה. אני מדבר על שיתוף פעולה. לא שהאיגוד יגיד שהוא אחראי וההתאחדות תגיד שהיא אחראית, ואם לא נותנים להם את האחריות אז אין פעילות. זאת הנקודה המרכזית שאני רוצה להדגיש.

לעניין שהעלה מר שיבק, שהילדות מגיעות בסופו של דבר לנבחרות הקדטיות: הילדות המוכשרות מגיעות גם דרך התאחדות ספורט בתי-הספר לנבחרות הקדטיות. גם להן מוצאים את הפיתרון האפשרי.

לכן אני חושב שצריך למצוא איזה דרך, שהאיגוד כאחראי על הכדורסל בישראל יוכל להמשיך להיות אחראי על הכדורסל בישראל, אבל שהתאחדות ספורט בתי-הספר, כאחראית על בתי-הספר, כאחראית על התשתיות בספורט, תמשיך לתת את המסגרת הזאת. היא חייבת למצוא את הדרך כדי לקיים את המסגרת הזאת. צריך להגיע לשיתוף פעולה בהבנה.

חברת הכנסת יעל דיין, למעשה מה שיש לך כאן הוא הפיתרון לבעיה שנוצרה. כל הדוברים תיארו את המציאות שקרתה בגילאי ז'-ח'. אנחנו כרגע בכובע של התאחדות ספורט בתי-הספר. התקנון אומר שאנחנו עובדים עם האיגוד, לא באים להחליף אותו. זה לא משנה איזה איגוד: אנחנו עובדים עם איגוד הכדורסל, עם איגוד הכדורעף, עם איגוד האתלטיקה ועוד הרבה איגודים. אנחנו לא באים להחליף את האיגוד. התקנון שלנו אומר שבגיל הזה אם אנחנו עושים ליגה אז האיגוד לא עושה ליגה. הסיבות הן גם בשל איגום של משאבים. משאבים זה פוטנציאל של מאמנים, זה הסעות, המון "גלגלים" וגם תיקצוב המערכת הזאת.

הדבר החשוב אולי אף יותר, שילדה כזאת עלולה לשחק בשתי ליגות והיא יכולה להגיע למצב שכמעט יום יום יש לה אימונים ומשחקים. באיגוד הכדורסל ילדה כזאת יכולה לשחק גם עם הנערות. התקנון מאפשר את זה. אז יכול להיות שהיא תשחק בליגה של בית-הספר, בליגה של האיגוד ואולי, כיוון שהיא טובה, היא יכולה לשחק גם בעוד ליגה. העומס הזה, בגיל הזה, בגיל ההתבגרות, נראה לנו לא סביר.

קיימנו את הליגה במסגרת התאחדות ספורט בתי-הספר בשיתוף פעולה מלא של האיגוד במשך 3 שנים. בכל 3 השנים האלה, לזכות האיגוד ייאמר, נאמר שהפעילות הזאת היא ניסיון. הניסיון לכל הדיעות הצליח מבחינת התשתיות בצורה מצויינת, כפי שתיארו החברים. זה הגיע לכל מיני מקומות שקודם לא היה בהם כדורסל. זה ענף שהלך וירד. על זה אף אחד לא חולק.

השנה לאיגוד הכדורסל יש טיעון, וצריך להציג אותו. הם אומרים שהתשתית בסדר אבל חסרה המצויינות והם רוצים לעלות פאזה. הם רוצים לעשות ליגה משלהם. ניסינו להסביר ולשכנע אך לא הצלחנו. מתוך הראייה של טובת הילד וכל מה שאמרתי קודם, אמרנו שאנחנו לא נלך עם שום איגוד למאבק, כולל לא עם האיגוד הזה. צריך לזכור שעם איגוד הכדורסל יש לנו מערכת קשרים עניפה מאוד, יוצאת מן הכלל, וכך אנחנו עובדים לאורך כל הדרך.

לכן, הואיל והאיגוד עמד על זה שהוא יעשה בגיל הזה ליגה משלו אמרנו: רק רגע, יש שני דברים. כאן נכנס לתמונה השר וילנאי. אני רוצה להזכיר שעד חודש ינואר אני הייתי מנהל רשות הספורט והחינוך הגופני. מחודש ינואר אני מנהל הספורט במשרד המדע, התרבות והספורט. גם אל השר מתן וילנאי הגיעו המכתבים והלחצים האלה. הסברנו לו מה קרה והוא אמר חד-משמעית שהוא מעביר לנו הנחייה להמשיך את הפעילות בגיל הזה. אמרתי: נמשיך לפעול, מול הנקודות שציינתי: שאנחנו לא רוצים להזיק לא למערכת, לא לילדות ולא לאיגוד. בנינו את שיתוף הפעולה עם איגוד הכדורסל בוועדה משותפת. זאת האלטרנטיבה, שאיגוד הכדורסל יקיים ליגה בגיל הילדות ואנחנו נעשה את הטורנירים האלה. זאת המציאות נכון לעכשיו.

אנחנו ממשיכים פאזה נוספת, שכאן מר אריק שיבק יותר מדגיש אותה, בעניין המצויינות. אני רוצה, ברשותכם, רק להזכיר, תפקיד איגוד או התאחדות, ולא חשוב איזה, כולל 3 דברים בלבד: 1) לארגן את התחרויות ואת הליגות, לא משנה באיזה ענף; 2) הנבחרות; 3) להפיץ את הרציונל, ה"אני מאמין", הפילוסופיה של האיגוד. אלה בגדול שלושת הדברים. לכן מה שמר אריק שיבק קרא לו הכיפה, ארגון הגג לכדורסל בישראל זה רק איגוד הכדורסל, לא אף אחד אחר. הוא קשור עם פיב"א, עם פדרציות בינלאומיות וכך הלאה.

עכשיו אני ממקד את הנקודה. היו שתי אפשרויות: או שלאותו גיל אנחנו נעשה שתי ליגות, או שאנחנו לא נעשה והם יעשו. בסוף נמצאה האלטרנטיבה כפי שהוצגה כאן.

תהיה ליגה לפריפריות וליגה למרכז. את זה יפעיל איגוד הכדורסל ואת זה תפעיל התאחדות ספורט בתי-הספר, כי לשם איגוד הכדורסל לא מגיע.

פשוט ינתקו את הצפון. אף אחד מהפריפריה לא הגיע אליכם ולכן לא שמעתם אותנו. זאת הבעיה.

מלה אחת לגבי מה שמר חנן יניב אמר על ניתוק הצפון. זה כל-כך לא נכון.

לא הבנתי מה זה "או שאנחנו עושים שתי ליגות". האם אתה מוכן לפרט?

אנחנו לא עושים שתי ליגות. יש ליגה אחת לגיל הזה. התקנון שלנו אומר, כפי שאמרתי בפתיחה, שאנחנו לא מחליפים איגוד, אנחנו לא באים במקומו. אנחנו רוצים שיהיה מצב כמו בכדורעף, שם בגיל הזה אנחנו עושים ליגה ואז איגוד הכדורעף לא עושה, מכל הסיבות שפירטתי. איגוד הכדורסל אחרי 3 שנים אומר שהוא רוצה לעשות ליגה משלו. אמרנו, ניסינו, הסברנו. אמרו אנשי איגוד הכדורסל שהם החליטו, ממניעים שלהם, שעל דעתם הם הגיוניים, להקים ליגה. אנחנו אמרנו, גם בגלל בעיות תקציב - - -

אני רוצה להגיד בסוגריים שמינהל הספורט משקיע 2 מיליון שקל בליגה הזאת. הם לא יהיו. אנחנו לא ניתן אותם. אני מוסיף בסוגריים שלאיגוד הכדורסל יש בעיות תקציב. אז מדוע להיכנס לזה? אבל אני לא רוצה להיכנס לנקודה הזאת.

ישבנו למשל עם איגוד האתלטיקה ואמרנו שבגיל הזה הם לא עושים פעילות כי אנחנו לא רוצים ליצור עומס על הילדים. מי שיודע מה זה צמיחה של הילדים, עם עומס כזה על ילדה בגיל ההתבגרות - לא נעשה את זה.

אבל זה לא דומה.

לכן החלטנו שאנחנו רוצים לקיים בגיל הזה ליגה כמו שעשינו במשך 3 שנים. האיגוד התנגד ואמר שהם יעשו ליגה משלהם ושנפעל בשיתוף פעולה. זו האלטרנטיבה לתיאום, כדי שלא ניצור עומס על הילדות. מר אריק שיבק הסביר את זה יפה וגם מר יהודה שקמה אמר את זה. אבל זאת לא ליגה, צריך להבין.

זה פאזה אחרת. אנחנו מקימים ועדה לתיאום איך ליצור מצויינות.

מי יממן את שיתוף הפעולה הזה?

מאיזה גיל עושים מצויינות? האם מישהו יודע להגיד לי? מאיזה גיל מתחילה מצויינות?

אני אענה לך. זה מאוד פשוט. לא אני קבעתי, את זה קבעה פיב"א. פיב"א קבעה שבגיל 15 יש נבחרת קדטיות אז אני צריך ללכת שנתיים אחורה. אי אפשר שהן יתחילו להתאמן רק בגיל 15.

אז תעבור לליגה השניה של פיב"א. בחייכם, תפסיקו עם פיב"א.

אני מנהלת בית-ספר עלי גבעה בצפון, בית-ספר יסודי לכיתות א'-ו'. אני פה שומעת, וגם מר שוקי דקל אמר כך, שהיה פה פרוייקט נהדר במשך 3 שנים. אני רוצה להביא את כל בית-הספר שלי פה לשולחן - אתה גם היית אצלי בבית-הספר - ולספר לכם שזה פשוט אחד הדברים היפים שקרו בבית-הספר. ממקום של בנות שבכלל לא התקרבו לכדורסל, לא הגיעו בכלל לתחומי הספורט שיש בהם בנים, יש לנו היום קבוצה של 60 בנות שפעילות בכדורסל. הן זכו גם במקום ראשון במחוז הצפון. הן אוהבות את הכדורסל, באות בכייף. זה העלה להן את הדימוי. עכשיו אני צריכה לעשות אפליה מתקנת לבנים, פשוט התהפכה לי הקערה, ואנחנו נעשה את זה בשנה הבאה. אל תיקחו את זה מבית-הספר. זה עשה דבר נהדר.

אני מדברת אליכם גם כמי שבאה מישוב בפריפריה, מבית-ספר שיש בו תלמידים מישובי גדר, שזה ילדים שהחל משעה 4 לא יוצאים מהבית. קחו את זה בחשבון. בית-הספר הוא המשאב העיקרי, הוא המקום המרכזי לילדים האלה. יש לפעמים בישוב 2-3 ילדים. אני מוכרחה לתת להם מקום והתייחסות.

חברת הכנסת יעל דיין, אני חוזרת לדברים שבהם פתחת, כשדיברת על קורס הגנה עצמית. אמרת: להכניס את זה לבתי-הספר. אני מוכנה להרים את הכפפה מחר. זה כל-כך נכון, זה כל-כך שייך לבית-הספר. בית-ספר הוא משאב אדיר, אם בתחום הספורט ואם בתחומים אחרים. אצלנו גם קיים יום חינוך ארוך ובית-הספר פעיל עד השעה 3:30. יש כל-כך הרבה מקום ובמה, ויש כבר עשייה בתחום הזה. אל תקטעו, אל תיקחו את זה מבית-הספר.

לא לוקחים את זה מבית-הספר.

חשוב לי לציין את זה. אם תהפכו את זה עוד פעם למצויינות זה ייצא מבית-הספר. לאט לאט זה ייצא. היום זה כייף, זה חוויה, זה הנאה, 60 בנות מתוך 140, כמעט חצי מהבנות עסוקות בזה. זה פעילות אדירה שסוחבת את כל בית-הספר. כשיש טורניר כל ה-280 יושבים על הטריבונות ומעודדים. אז קחו בחשבון מה זה עושה, איזה high זה עושה לבית-הספר, כמה זה חשוב ואיפה זה שם את הבנות. בשנה הבאה הנושא המרכז הוא שוויון בין המינים. התחום הזה מתחבר לנושא באופן אוטומטי.

אני שומעת פה על כדורסל ילדות, ולגבי גיל ההמשך. אני רוצה להתייחס לבית-הספר היסודי. אני רוצה להתייחס למקום של הבנות, של הקט-סל. בית-הספר הוא המקום לעשות את זה. אני חושבת שמה שעשינו ב-3 השנים האחרונות, בשילוב עם משרד החינוך והמועצה המקומית, לדעתי צריך להמשיך באותו אופן.

אולי מישהו יוכל להגיד לי בצורה ברורה. אני מבינה פילוסופית את התלות בין הדברים השונים. אני לא רואה שום סיבה שהקט-סל לא ימשיך במתכונת המוצלחת שלו. אם בדרום זה פועל במסגרת אחרת, אני מדברת עכשיו על ילדות בכיתות ה'-ו', אני לא רואה שום סיבה בעולם שאותה מתכונת - וזה במסגרת משרד החינוך - לא תמשיך באופן מלא. אני לא רואה איך קשורה לכאן הבעייתיות, שאנחנו מנסים לפתור אותה, לגבי ילדות בגילאי 12-14, שאז מנסים למצוא שילוב בין האיגוד לבין התאחדות ספורט בתי-ספר. האם כדי להגיע לליגה יפסיקו את הקט-סל? אלה גילאים שונים ולכן אני תוהה מדוע דבר אחד הוא על חשבון השני.

הוא לא על חשבון השני.

ילדה משחקת קט-סל מגיל 10-12 במסגרת בית-הספר. כל הילדות באות, וכולם מעודדים ובכייף. היא מגיעה לגיל 12 ואז יש בפניה למעשה שתי אפשרויות, כפי שאנחנו רואים מההסכמה הזאת. אתה אומר שזה לא שתי ליגות, אבל זה שני מסלולים: 1) במסגרת בית-הספר 2) מסלול שרוצה לקחת את היותר טובות, או אלה שיותר ניידות ויכולות לנסוע, או אלה שמתגוררות יותר במרכז מבחינה גיאוגרפית, ולתת להן תוספת, לא על חשבון. אומרים לילדה: במקום לשחק רק בזה אז תשחקי גם בזה וגם בזה. ואז יש היבט שהוא מקצועי.

זה לא נכון.

אצלנו בצפון האפשרות שהיא תשחק גם בזה וגם בזה היא לא רלוונטית בגלל שיש אצלנו מעט קבוצות במסגרת האיגוד.

אם אני מבין נכון, מר שוקי דקל אומר: מה שעשיתי בשנה שעברה אני לא עושה יותר. אין פיתרון לילדה שעליה סיפרתי קודם כי אני לא אשלח אותה לראשון-לציון במסגרת האיגוד. זאת אומרת שמתוך 160 קבוצות אולי יהיה פיתרון ל-40 קבוצות. זה דבר אחד. דבר שני, הוא אומר שהוא לא יתקצב. גם לזה יש משמעות. במיוחד בפריפריה כשההסעות הן יותר מ-50% מתקציב החזקת קבוצה. אני חושב שלזה מר חנן יניב התכוון. מר שוקי דקל אומר שבשיתוף פעולה עם איגוד הכדורסל הוא הגיע להבנה שהם יקיימו אחת ל-3 שבועות טורניר, כמו המפעל של מירוצי שדה בבית-ספר. זה החטאה של המטרה.

זה בדיחה רעה.

אתם לא יכולים להגיע לתמימות דעים על דבר שהוא טכני? פשוט תגידו מה מוצע, מה קיים, מה מתבטל. מה מסובך כאן?

רק מר שוקי דקל יכול להגיד. אם מר שוקי דקל אומר שהוא לא מתקצב את "בית-ספרי" זה משהו חדש לחלוטין על השולחן הזה. אני מאוד מצטער. אף אחד לא הפריע למר חנן יניב, גם בשלוש השנים האחרונות, לקיים את הקט-סל ב"בית-ספרי". המפעל הזה הוא מפעל נהדר. בעניין של "בית-ספרי" בקט-סל - ואני חותם על כל מלה שלך, גברת רות קלוארי, גם אני מורה לחינוך גופני, לימדתי בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון, עם הרבה מאוד הישגים. לא צמחתי מאיזה עסקנות לשמה. אני אומר לך בכל ההבנה הפדגוגית שלי: אין שום הגבלה ושום ניגוד בין זה שתמשיכי לנהל את הפרוייקט הנהדר שלך בקט-סל, לבין זה שאיגוד הכדורסל יקיים ליד זה את קבוצות הקט-סל שלו לאלה שלא יכלו להקים מפעל נהדר כמו אצלך. לא כל המורות במדינת ישראל רואות במפעל קט-סל את משאת נפשן. תלכי לעוד 100 בתי-ספר יסודיים ותראי שבכלל למורה אין שום יחס לעניין הזה. לכן אני מאוד מעריץ ומעריך אותך על העניין אבל אני לא יכול באותה נשימה לקטוע להרבה מאוד ילדות קטנות, שאין להן מחנכות ומורות טובות שיעשו את הפרוייקט הזה בתוך בית-הספר.

מה היה לפני 3 שנים כשלא היתה התאחדות ספורט בתי-הספר? האם היו קבוצות בארץ?

בטח שהיו.

המונים .... האם היינו שבעי רצון ואמרנו שזה מתאים לנו? לא היה כלום. זה השבר. האם נחזור עכשיו אחורה?

היו 4 קבוצות בלבד בצפון.

מי מפריע לך לקיים את זה היום? אני לא מבין.

אני מבקשת עכשיו להתבטא ספציפית לגבי מה שעומד באמת על הפרק. אני לא רואה שמישהו מחייב להפסיק את הקט-סל. אני רואה בעיה במעברים. ילדה היתה בקט-סל וקיבלה את כל הדברים הנפלאים האלה. היא הגיעה לגיל שהיא עוברת להיות מ"ילדה" ל"נערה" - - -

את מדברת על קט-סל. האם ילדה בקט-סל צריכה לשחק בשתי מסגרות במקביל? אם יהיו שתי מסגרות ליגות במקביל היא יכולה לשחק בשתי ליגות במקביל.

באיזור שלנו זה לא רלוונטי כי אין אצלנו קבוצות.

שלא יירשמו באיגוד. מי מחייב אותם להירשם באיגוד?

אנחנו מדברים על ארצי. בואו נתרכז כי כל אחד מביא כאן קצה של משהו אחר. אנחנו מדברים כעת על שתי קבוצות גיל. יש בעייתיות במעבר מאחת לשניה משום שאם ילדה עד גיל 12 היתה במסגרת אחת, אחר-כך אנחנו לא מציעים לה פחות אלא אולי אנחנו מציעים לה יותר מדי, אלא בתנאים שהיא לא יכולה לעמוד בהם. לפני מונח הנייר הזה, שמתייחס רק לקבוצת הגיל הזאת. השאלה היא האם זה מספק את אותן ילדות שאומרים להן: עכשיו 6 פעמים, 7 פעמים בשנה יהיו להן טורנירים וזה יהיה ההמשך, אחרי שנתיים יותר אינטנסיביות שהן עשו בקט-סל.

מצד שני הקט-סל הוא באמת במסגרת הרחבה ביותר. אי אפשר להמשיך אותו מעבר לגיל הזה באותו היקף, גם תקציבית וגם כי זה לא יהיה נכון לעשות את אותו היקף במעבר לגיל 12-14. השאלה היא האם ההצעה הזאת מקובלת.

הערת ביניים אחת. ישבתי אתמול בישיבה המשותפת ואנשים פה מציגים את הדברים באופן קצת מעוות. 6-7 הפעמים שעליהן מדובר במסמך הזה - - -

את זה אתם קבעתם.

אתמול ישבו מולי מר לאור ומר סביה ומר פולינסקי. זה מה שהיה עד היום גם. זה לא משהו שנקבע בגלל ההחלטה של איגוד הכדורסל לעשות ליגה גם באיגוד וגם בהתאחדות ספורט בתי-הספר שאז הורידו את זה ל-6 פעמים ועשו מזה טורנירים. זה מה שהיה גם עד היום. זה מה שהיה לפני שנה, לפני שנתיים ולפני שלוש שנים, אז גם בשנה הבאה ממשיכים אותו דבר.

אומרים לך שזה לא קורה. זה לא יקרה.

יש פה דיס-אינפורמציה. השר אומר שזה יהיה וגברת שלומית ניר-טור אומרת שזה לא יהיה. אני רוצה לדעת. בשביל זה הטרחתי את עצמי ובאתי עד לפה גם כדי לשמוע מכם. אולי הקלפים הם אצל מר קותי מרידן אבל בואו נפתור את הבעיה הזאת. אני את הילדות שלי לא ארשום באיגוד. שתי קבוצות ילדות, שהן אלופות מחוז הנגב, ו-21 קבוצות בנגב לא ירשמו. על זה אני רוצה לקבל מכם תשובה. יכול להיות שהתשובה היא "לא" ואז אני אקבל אותה, אבל אני לא שמעתי מהשר שהתשובה היא "לא".

אנחנו שוב מתניידים בין דבר לדבר. אני מבקשת לסכם את עניין הקט-סל קודם כל ולא להתנות את זה.

היו 54 קבוצות באיגוד הכדורסל בכיתות ז', ח' ו-ט'. חיברו 3 שנתונים ביחד לפני שאנחנו נכנסנו לפעילות בענף הזה, מתוך הכרה שהכמות הלכה והידלדלה וזה היה הפיתרון, למרות שאין ספק שכיתות ז' ו-ט' ביחד זה פערי גיל עצומים. זה מה שקרה ב-4 שנות הפעילות שלנו. בשנה האחרונה היינו ב-111 בתי-ספר. מדובר על 111 מנהלי בתי-ספר שמחוייבים לנושא הזה, שלא היו קרובים לנושא הספורט. ספורט הבנות לא היה קרוב אליהם והוא נחשב דבר נחות בחיי בית-ספר. זאת תמונת המצב וזאת הלגיטימציה אליה הגענו תוך 4 שנים. זאת הצמיחה הכמותית.

קבוצת גיל נוספת שבה עבדנו היא קבוצת הגיל של כיתות ט'. זה מה שקרה לנו בכיתות ט' על שנתון אחד בלבד תוך צמצום, ואנחנו יודעים שחלק מבתי-הספר הם של כיתות א'-ח' ו-י'-יב', לכן 54 הקבוצות האלה זה ליכוד של הרבה יותר מכיתות ז'-ח'.

בנוסף הפעלנו 110 קבוצות קט-סל בפריפריות.

42% בפריפריות בדרום ובצפון, ו-18.5% במגזרי המיעוטים. כדורסל בנות הגיע למקומות שהוא לא היה בהם עד שאנחנו הגענו. אני חושב שעל העובדה הזאת אי אפשר להתווכח.

אתם הגורם, או המטריה, או איך שמר אריק שיבק קרא לזה, העליונה במדינת ישראל בנושא הכדורסל. תחליטו מה טוב לכם. מה שטוב לכם - אנחנו איתכם. אתם רוצים שאנחנו נעשה את כדורסל הילדות בבתי-ספר? נרתום את כל המערכת לעניין הזה ונעשה את זה איתכם. תעשו אתם את המצויינות, תעשו את הנבחרות, נבחרות איזוריות, תלקטו את הבנות המצטיינות, מחנות אימון, תקבעו לנו תוכנית עבודה, בבקשה, אדרבא. אבל אם אתם רוצים לעשות ליגה אז אין לנו מה לעשות בתחום הזה בצורה אינטנסיבית.

זאת אומרת: אתה עושה ברוגז? אם לא רוצים אז עושים ברוגז?

בבקשה, בשביל זה אנחנו יושבים לנסות לברר את הדברים.

אני אומר: אנחנו עושים מה שאתם רוצים. תחליטו אתם.

האנשים פה לוחצים כל הזמן סביב עניין התיקצוב. מבחינת חוק מדינת ישראל אי אפשר לתקצב באותו ענף בשתי מסגרות. אם איגוד הכדורסל עושה, זה יתוקצב באיגוד הכדורסל ולא יתוקצב אצלי. זאת הנחייה של החשבות. זה כאילו שאני לוקח אותה קבוצה, שתהיה לצורך העניין הפועל גבעתיים ובית-ספר גבעולים בגבעתיים, ופעמיים אני מתקצב אותה, פעם אחת דרך כאן ופעם אחת דרך שם. זה אסור. אני לא יכול לקבל את זה. פשוט חותכים לי את הבסיס שעליו אנחנו עובדים.

אז מה הבסיס של ההסכמה הזאת? עכשיו אתם מגישים לי נייר של הסכמה.

אין הסכמה.

את שואלת מה בסיס המסמך שהוגש לך. תמונת המצב היא כדלקמן: למרות שאנשי איגוד הכדורסל חושבים שאנחנו לוחצים שנושא כדורסל ילדות יהיה אצלנו, אנחנו משאירים את זה להחלטה שלהם. יש לחץ של הפריפריה שהופעל על שר המדע, התרבות והספורט והוא נתן לנו פקודה לבצע. זה הביצוע.

אי אפשר לקבל את רוח הדברים שנאמרים כאן. אף אחד לא מגיע לישיבה וולונטרית עם איגוד וולונטרי בפקודה. מה זה? זה לא ייאמן.

הכל ייאמן.

למה קט-סל עד כיתה ז' או ח' לא יכול להיות רק במסגרת התאחדות ספורט בתי-ספר? מה איגוד הכדורסל יפסיד מזה?

אני חוזר על דברי. צריך למצוא פשרה. אני לא רוצה להציע הצעות. יש לי גם הצעות. צריך למצוא פשרה בנושא הזה כדי לפתור את הבעיה. אני חושב שגם מר יהודה שקמה מטעם איגוד הכדורסל לא מתווכח עם המספרים שמר קותי מרידן הציג כרגע. הם מספרים שמדברים בשם עצמם. אם כדורסל ילדות יעבור לאיגוד הכדורסל אני מניח, תקן אותי אם אני טועה מר קותי מרידן, שהמספרים יהיו פחותים ב-50 ואולי יותר.

לא. אם תיתן את התקציב הזה אז זה יהיה פי 2. אני בטוח.

לכן צריך למצוא פשרה. אם רוצים הצעות, אני מוכן להציע הצעה אחת.

אולי רק נתון אחד. לא רציתי להשתמש בנתונים. גם אני הייתי יכול לבוא עם גרפים וזה מאוד מרשים, אבל חשבתי שהישיבה הזאת באה באמת לפשר, לגשר ולהגיע להסכמות. כרגע אנחנו כמעט בסוף ההרשמות באיגוד הכדורסל. הכפלנו את כמות הקבוצות הנרשמות באיגוד הכדורסל ב-120%. להביא מספרים זה לא בעיה.

אבל לא מהפריפריה.

רק אל תגיד שאם אתה לא תעשה את זה אז זה לא יתבצע.

לא אמרתי את זה. אני שמח שהתשתית הזאת טובה. נהדר. אני מברך.

אני מאוד מבקשת שלא תדברו יחד ושתאפשרו כאן לקיים דיון מסודר. אני בכל זאת מבקשת לחזור לבעייתיות, גם בהתאם לנתונים. קודם כל בעניין הקט-סל: זה לא על סדר היום משום שזה ימשך כפי שהיה עד עכשיו.

אני חושבת שהיה צריך להרחיב את זה, שהקט-סל יפעל בכל הארץ. שזה יהיה ת"פ של התאחדות ספורט בתי-הספר.

מאה אחוז, טוב מאוד. אבל הם לא מסוגלים לעשות את זה באופן ארצי.

קודם כל נסגור את העניין של קבוצת הגיל של הילדות הצעירות. לכל הדיעות, כך נראה לי, יש פעילות יותר גדולה ובהתאם לגאוגרפיה ולמיקום. יש גם פעילות במגזר הערבי. יש פעילות שהיא במישור האופקי, של כמה שיותר ובמסגרת בית-הספר. זה לא קשור בהסעות. אנחנו מניחים שהפעילות הזאת תוכל להתקיים ולהתרחב במידת הצורך. כל זה באחריות משרד החינוך. אז קודם כל נבטיח שהפעילות הקיימת, ואף המשתפרת, תימשך ושלא יהיה ניסיון לצמצמה. שלא יגידו שזה לא מתאים להם בגלל הייעוד של הבנות האלה אחר-כך. אני לא מאמינה שמישהו "יחטוף" ילדות ספורטאיות בנות 10-12 כדי להכניס להן כבר אז את הבולטות ואת המצויינות, לפתח אותן ולהסיע אותן. הייתי רוצה את גילאי 10-12 להוציא מהתמונה ולהניח שנוכל לבקר אצלכם בכייף ולראות את המשך המפעל, ואותו דבר בדרום ובמקומות אחרים. עכשיו אנחנו מדברים ארצית ואם יש צורך ללחוץ על הרחבה של זה, אסור שזה ייפגע מהוויכוח שקיים לגבי הגילאים הבאים 12-14 והלאה.

הבעיות שאנחנו נתקלים בהן בגיל 12-14 הן שונות. הנייר הזה מתייחס ספציפית לילדות בנות 12-14. שם אנחנו כנראה נפגשים בבעיה של הכפילות, או אחד על חשבון השני. איך שאנחנו לא רוצים להציג את זה, יש כאן בעיה. זאת אומרת, אם הנייר הזה הוסכם בפקודה אז נצטרך לחכות עד הישיבה הבאה שלכם. אם הנייר הזה הוא פשרה לא טובה, אז בואו נשמע את זה. אותי מעניין רק הבנות המשחקות. אני לא מכורה לעניין עתיד הנבחרת כתוצאה מכל הגלגולים האלה, איך אנחנו ננצח באולימפיאדה שתהיה אחרי אתונה. בואו נדבר על היום. בואו נדבר איך אפשר להמשיך בשנה הבאה או בשנתיים הבאות במתכונת שלא תפגע בענף, אבל כאשר הילדות והמשחק שלהן נמצאים במרכז הרצון שלנו להיטיב עימן ולתת להן את התנאים המקסימליים. תנאים מקסימליים זה לא איך להגיע לנבחרת נשים ואיך לנסוע לאימונים במקום אחר אלא לנסות לקיים את הפעילות ככל האפשר במקום מגוריהן, ולא להקטין, לא לצמצם, אלא לפחות לשמור על הקיים.

אני עוסק בכדורסל נשים כבר 15 שנים. יש לי אגודה די גדולה של נשים בשכונת התקווה בתל-אביב. אני רוצה להסביר לכם מהניסיון שלי. אצלי היה קשה לרשום ילדות כי בשכונת התקווה, שהיא שכונה מסורתית, אסור היה לילדות לשחק. למרות הקושי הצלחנו לבנות אגודה של נשים שהיא הגדולה ביותר בתל-אביב. הצלחנו בכך גם בגלל שהצלחנו להגיע לצמרת. כדורסלנית כמו לימור מזרחי שהגיעה לפסגה משכה אחריה את כל בתי-הספר.

ניסיתי לעשות פעילות בבתי-הספר, לפני שהגיע הפרוייקט הזה, כדי שהילדות לא תצטרכנה לנסוע, אך זה לא הסתדר. כמו שאמרו פה, יש מנהלת שכן רוצה, יש מורה שכן רוצה, ויש מורה שזה לא מעניין אותו, שמתעניין במשהו אחר. לכן היינו צריכים לרכז את זה במתנ"ס. על אף כל הבעיות הכספיות הצלחנו לארגן הסעה לכולם ולהגיע למתנ"ס של בית דני ולבית ורבורג. במרכזים האלה מתקיימת הפעילות המרכזית שלנו.

זה לא הסעה במונחים של נסיעה מניצנה לראשון-לציון.

כשבא לך הורה ואומר שהילד בשעה 5 צריך ללכת בשכונת התקווה בשוק ולעבור לצד השני ליד אליהו, הוא רוצה שניתן לו תשובה. אז אנחנו ארגנו הסעות. אני אומר שלכולם יש אותן צרות, גם בפריפריה וגם במרכז. כשצריך להסביר להורה למה הילד צריך ללכת קילומטר או 5 קילומטר, כל הורה רואה את הילד שלו, ואני מסכים עם כולם. גם אצלכם יש בעיות וגם אצלנו. אנחנו משתדלים להתמודד.

אנחנו גם עשינו איזה פרוייקט בבתי-הספר של לימודים + תעודות, עשינו העשרה ללימודים, יותר מאשר עושה אולי מישהו אחר. נתנו ציונים, היו צריכים ללמוד קודם. אבל אני לא רוצה עכשיו להרחיב על זה את הדיבור.

אני רוצה לדבר על הנושא ההישגי. אני חושב שהתקציבים שנתן שר זה או אחר הם בגלל שבטלוויזיה משדרים משחקים של כדורסל נשים ובגלל שהצלחנו להעלות, אחרי הרבה מאוד שנים, את כדורסל הנשים, שיהיה קצת פרומו בטלוויזיה. לידיעתכם, הפרומו בטלוויזיה בהשוואה בין נשים לגברים - יש פי שתיים צפייה בנשים מאשר בגברים. זה נשמע לא כל-כך סביר אבל זה נכון. הגענו לכך בזכות זה שיש קצת הישגים, גם בליגה, והגענו לגביעי קוראץ' ורונקטי וזה מושך את הילדות. אני מעריך שבכל מקום, גם בישובים הערביים, גם אצלנו, בכל מקום זה מושך.

הבעיה שלנו, אם אני צריך לשלוח ילדות, ולא משנה לי אם זה ילדות או נערות, למשחק בגליל העליון אז יש לי אותה בעיה שיש לחברים שלי מהצפון.

אבל זה לא מגיע לגליל העליון.

בי אף אחד לא תומך, לא משרד החינוך ולא אף אחד. אני צריך להילחם על כל שקל ואין מי שיעזור.

למה אתה אומר שאין תמיכה? אתה מקבל את סל הספורט כמו כל יחידה אחרת.

איפה הבעייתיות?

כאשר ילדים או ילדות משחקים באיגוד הכדורסל ויש להם את אותה שיטת משחק - דיברו פה על שיטות משחק שונות - אז יש המשכיות. כל מי שעוסק בכדורסל יודע שגיל 12 הוא גיל שבו ילדות וילדים צומחים. אם בגיל הזה הם לא מתחילים להיות קצת מצויינים, אם זה עדיין נשאר אותו סדר גודל כמו לפני כן, כשמי שגר קרוב משחק, אז אין התקדמות, אין נבחרת, אין קבוצות טובות. תמיד יהיו הפרשים בין הפריפריה לבין המרכז.

לכן אני חושב שאם רוצים שיהיו קבוצות טובות בצפון, כמו שיש בכדורסל גברים, אז צריך קודם כל לחרוק שיניים וללכת קדימה. הליגה הזאת ב"בית-ספרי" בגיל 12 היתה גם קודם, לפני הסיכום הזה. צריך להמשיך את מה שעשינו, רק בתיאום, כדי שהילדים לא ישחקו שני משחקים בשבוע, פעם באיגוד הכדורסל ופעם בהתאחדות ספורט בתי-הספר. מספיק לילדה משחק פעם בשבוע, זה מתאים וטוב. מה גם שאחרי 3 חודשים, בינואר, יש פגרה לכולם. יש מספיק מנוחה. לדעתי השיטה הזאת היא טובה. תמיד גם אפשר לשנות אותה. זה לא תורה מסיני.

כלומר אתה בעד הסיכום שהושג לגבי גילאי 12-14, של שני מסלולים עם חלוקה של הזמן. אני לא מביעה דיעה כאן. אני שואלת.

זאת אומרת שהילדות ישחקו ב-3 מסגרות בו-זמנית.

מר אבישי סולמי מאוד הדגיש את ההבדל בין המצב שלנו למצב של המרכז בנושא הזה. אתן לכם דוגמא אמיתית. יש לנו קבוצה בליגת נערות ב'. היתה להן פגרה השנה באמצע העונה של שלושה וחצי חודשים בגלל שיש מעט מאוד קבוצות לנערות באיזור הצפון. מי שקצת מבין במקצוע יודע שזה כמו להתחיל את העונה מחדש. זה לא יעלה על הדעת בכלל. זה לא צורה של ליגה ולא שום דבר.

דבר ראשון מנטרלים את ההתנגדות של המנהלים וזה הכי חשוב. האם לי אין בעיה עם מנהלים? בדיוק כמו לך. כשזה בא ממשרד החינוך זה מנטרל את ההתנגדות של המנהלים. זה כבר דבר מאוד חשוב בפני עצמו. זאת אומרת שאין בעיה להיכנס ולעשות את הפעילות בבתי-הספר.

זה לא נכון.

אצלי זה כך. אצלי יש יותר בעיה בבתי-הספר התיכונים הריאליים. אבל לא חשוב, זה עניין אחר. לצערי הפעילות של איגוד הכדורסל בגילאים הצעירים, הליגות של איגוד הכדורסל לא נותנות תשובה לפעילות של ילדות בכדורסל בפריפריה. מי שהיה לפני חודש בכפר בלום וראה את הסיום של הפעילות - לפני שנתיים היה שם מר מנקין ובכלל לא שמענו את ההתייחסות שלו ואת ההתרשמות שלו, זה כאילו עבר על ידו. הוא היה וראה איזה יופי של מפעל. אז הן לא משחקות 5 מול 5. אבל מה קרה? הן בנות 10-11.

אני חושב שבנושא הזה התאחדות בתי-הספר חייבת לתת תשובה לפריפריה. ליגת ילדות לגילאי 12-14 שמתאימה למרכז לצערי לא מתאימה לנו. אני מדגיש, לצערי.

זאת אומרת שההסכמה הזאת לגבי 12-14 לא מקובלת עליך, לא מתאימה לך ואתה אומר שהשינוי יצמצם את הפעילות.

היא לא טובה בשבילי. השינוי הזה יחסל את פרוייקט הילדות שמתעסקות בכדורסל בגיל הזה.

גם בשבילי הפשרה הזאת לא טובה והיא לא מקובלת. הייתי רוצה להציע לבחון הצעה, שתינתן אפשרות לקבוצות להירשם במסגרת האיגוד או במסגרת התאחדות ספורט בתי-הספר. אז זה ייתן פתרונות גם לצדדים המקצועיים עליהם דיברו כאן ולעניין שלוש המסגרות המקבילות. זאת אומרת שקבוצה שתירשם בהתאחדות ספורט בתי-הספר לא תוכל לשחק באיגוד, ולהיפך.

לא קבוצה. מדובר על ילדה. אין קבוצות.

אתה יכול להתנגד להצעה שלי אבל תן לי לסיים אותה. אני חושב שאם נבחן את ההצעה הזאת, זה נותן פיתרון טוב לפריפריה, נותן פיתרון טוב למרכז, כי מבחינה מקצועית ותחרותית יש להם ליגה תחרותית. אני מבקש לבחון את ההצעה הזאת.

מי שרשום באיגוד יתוקצב דרך מועצת ההימורים ומי שרשום בהתאחדות ספורט בתי-הספר יתוקצב דרך התאחדות ספורט בתי-הספר, דרך משרד החינוך או מינהל הספורט.

האם זה לא ייצור אפליה, קבוצות עניות ועשירות?

זה שאלה מצויינת. זה בדיוק מה שקרה בשטח. אותן קבוצות שנרשמו להתאחדות ספורט בתי-הספר תוקצבו ב-40,000-50,000 ש"ח על-ידי התאחדות ספורט בתי-הספר.

אתה רוצה להגיד ש-160 קבוצות קיבלו 40,000 שקל לכל קבוצה? אתה יודע שזה לא נכון.

אני רוצה להשתמש בדוגמא שלי ולא בדוגמאות אחרות. שתי הקבוצות שלי ברמת הנגב לא יירשמו באיגוד אם לא תהיה להן אפשרות אחרת. אין לי אלטרנטיבה אחרת. גם מר עידן שפרן אמר את זה.

זאת אומרת, זה הכל או לא כלום. לא ניתן לדבר הספציפי הזה תשובה היום כי זה קשור גם להשקפת עולם, אם בכלל טוב לעשות תנאי כניסה נפרדים למה שאנחנו קוראים לו פריפריה ולמרכז. האם זה לא מנציח מצב, שאכן קיים, שהוא המציאות, אבל על-ידי כך שאנחנו מקבלים את זה ולא נותנים לו אלטרנטיבה - אני אומרת את זה עם סימן שאלה - האם בסופו של דבר זה לא ישיג מצב של ליגה א' וליגה ב', בגדול? כלומר, הפריפריה תהיה בשביל ההמונים ואילו במרכז יעשו מצויינות.

אפשר לשאול את זה על כל דבר. אפשר לשאול את זה על רמת בתי-הספר. לוועדת הכנסת יש גם עניין לבדוק בכל דבר את ההיבט החברתי ואת המשמעויות החינוכיות והחברתיות. צריך לחשוב על זה. זה תהיה תוצאה של ריאליה. זאת אומרת, אתה לא תסגור ותגיד: אצלי לא יהיו. אלא אתה תאמר, אם להיות ריאליים ואם לקחת את התנאים שנמצאים אצלי, ולא משנה אם זה צפון או דרום לצורך העניין, או המגזר הערבי, כדי שבאמת תמשיך לשחק כל מי שרוצה לשחק הדרך היחידה לאפשר את זה היא במסגרת ליגה בבתי-הספר, ובתכיפות המתבקשת, לא באיזה פירורי זמן, עם פיקוח מקצועי ראוי. אנחנו מדברים כאן כבר על קבוצת גיל שיש מה לצפות ממנה, ואנחנו נתמודד עם החסר של נגיד איזה ברק, שהוא ברק מקצועי אמיתי, שיכולה להציע לנו הליגה. באיגוד הם לא יקלטו בתנאים שלנו ולעומת זה בבתי-הספר כן. ואז אנחנו נידחה את ה"pool" של מצויינות ונסיעות וכולי למה שאתם קוראים קדטיות, או לגיל יותר מבוגר, לנערות מגיל 14-16.

זאת אומרת, מה שמוצע כאן, ושוב פעם, אנחנו לא נציע לזה תשובה אלא צריך לבחון את זה: לגבי הקט-סל, בגילאי 10-12, ילדות תשחקנה כמו שעד עכשיו. להיפך, היינו רוצים להרחיב את זה.

עד עכשיו יש קט-סל גם באיגוד וגם בהתאחדות ספורט בתי-הספר.

אנחנו לא נדבר גם על פעילות של ילדים וילדות בגיל 6. יש מסגרות קיימות. אנחנו בוחנים עכשיו את המסגרות הקיימות. אנחנו אומרים - זה הכל ברמת ייעוץ - שהמסגרת הקיימת היום לקט-סל בצפון ולילדות בגילאים 10-12 במקומות אחרים, המסגרת המועדפת היא מסגרת בתי-הספר, במתכונת הרחבה ביותר, כאשר אנחנו שמים עין לראות מה קורה להן אחר-כך. אבל הגוף הרחב, החינוכי והמקצועי, שייתן את ההיבט החברתי והחינוכי, בעיקר כשיש פעילות שכולנו מסכימים שהיא כל-כך פורה ומצליחה בצפון, בדרום ובמגזר הערבי, בואו נשמור על זה במתכונת שתאפשר שמירה והרחבה של המסגרת בתנאים הטובים ביותר, בהיבט החינוכי-חברתי- בית-ספרי.

אנחנו מגיעים לגילאי 12-14. כאן יש לנו מחשבה, שאולי לא מה שטוב למרכז הוא טוב גם למה שנקרא פריפריה.

זה לא בדיוק פריפריה. אשקלון, קריית-גת, אשדוד - זה לא פריפריה. לא צריך להתייחס לפריפריה.

זה לא נכון. נהריה זה פריפריה, והם אצלנו בפרוייקט.

תיתן לזה שם כלשהו לצורך זיהוי. עזוב את הסמנטיקה. גם לא נעסוק כאן בציונים סוציו-אקונומיים. יש לנו בעיה עם ההגדרה שהיא בעיה חינוכית, אם אתה רוצה. מאוד לא נוח להגיד מקומות פחות מפותחים לעומת רעננה או רמת השרון. אני לא יודעת איך להגדיר את זה מבלי שאני אשמע לא בסדר. תגדירו את זה איך שתירצו. לא יכול להיות שנפגע במקומות האלה - נקרא להם פריפריה לצורך השפה, זה פשוט יותר מכובד - ונעמיד אותם במצב שאו שהם עם איגוד הכדורסל או שלא יקיימו אותם בכלל. השאלה היא האם יש למשרדים איזה אפשרות לבחון כל מקום לגופו ולראות, כדי לקיים את הקיים. אנחנו נחזור ונבחן את זה שוב במסגרת של זמן נתון, כדי להוריד את רמת התחרות בין התאחדות ספורט בתי-הספר ואיגוד הכדורסל באותם מקומות שהתחרות תפגע בהם.

זאת אומרת, יאמרו שבמקום מסויים לא יירשמו לשניהם. אם יירשמו לאחד זה יקטין את המספר הכולל בצורה משמעותית מאוד. זאת לא המטרה, בוודאי לא של משרד המדע, התרבות והספורט ולא של משרד החינוך. השאלה היא האם יש הצעה נוספת מלבד ההצעה הזאת, שיש עליה ביקורת. לא משנה שמר קותי מרידן אומר שהיא בפקודה, אבל היא לא נראית לי הסכמה בהתלהבות עם כל הלב של כל הגורמים.

אנחנו מדברים על נובמבר. זה לא דבר שניתן למצות אותו עד הסוף בישיבה אחת. יכול להיות שבאמת יש טעם ומקום ואפשרות כן להגיע להסכמה שתהיה מאחוריה קצת יותר התלהבות ושעונה על הדברים בשטח. גם אם זה במחיר איזה פיצול של סוגים שונים, שכאן יהיה ככה ושם יהיה אחרת. ננסה את זה בשנתיים הקרובות. זה תמיד צריך להיות שנתיים כי אנחנו מדברים על קבוצת גיל של שנתיים. אולי יש הצעות נוספות. אולי זה לא סוף הפסוק ואולי לא חייבים להכתיב לחלק ולשמח חלק אחר.

אני רוצה לשמוע התייחסות רק לנושא הזה. נראה לי שזה שורש הבעיה. אני מבקשת שתבחנו אפשרות לשבת עוד פעם, לא בוועדה כאן אלא ביניכם, כדי להסתכל על הבעייתיות של הצעת הסיכום והפשרה, לבוא עם קצת יותר יצירתיות ולנסות להגיע לדבר שיהיה יותר תואם את הרצונות של כולם או את הצרכים של כולם. עכשיו אני עושה סבב קצר, בעיקר למי שלא דיבר ורוצה להתבטא בנושא הזה.

רק מלה בעניין הפרוצדורלי. אני חושב ששני גופים מאוד מאוד רציניים מינו ועדה, ישבו וכתבו פרוטוקול. עם כל הכבוד וההוקרה שלי לוועדה לקידום מעמד האשה, אני חושב שאי אפשר לבוא ולהכתיב לאותה ועדה, שבה ישבו אנשים מאוד חשובים, גם מצד התאחדות ספורט בתי-הספר וגם מצידנו. לצורך זה הזעקנו את המאמן הלאומי, שאחראי על כל הכדורסל הנשי באיגוד הכדורסל, לשבת על המדוכה ולהגיע לנייר הסכמות. אני מקבל שאפשר אולי להחזיר את הנייר הזה לוועדה לראייה נוספת, אולי לתוספות כאלה או אחרות.

על זה מדובר.

אבל הנייר הזה התקבל בהסכמה מלאה בין שני הגופים. זה שמישהו סביב השולחן הזה, יכול להיות שגם אני, לא רואה אותו בעין הכי יפה - אבל זה נקבע על-ידי גוף שהוא מקצועי.

זה מקובל. אין לוועדת הכנסת סמכות לקבוע. ובלבד שתשבו עוד פעם ותגיעו למשהו אחר. אני אומרת דבר פשוט. יש דברים שאין לגביהם הסכמה. יש דברים שיכול להיות שאם נרחיב קצת את מעגל המוחות ניתן לבדוק אותם שוב. אני באה עכשיו מוועדת החוקה חוק ומשפט וגם שם אנחנו משנים סדרי עולם בהצעות תיקון לחוק מרגע אחד לשני אחרי דיון ומחשבה. ואז בא מישהו ואומר: רגע, יש לי מחשבה שהיא באמת מהפכנית ואנחנו שוקלים אותה. אין כאן איזה מסגרת סגורה. לכן גם יש חשיבות למה שבחוקה נקרא "הוראות שעה", שדברים אינם נקבעים לנצח. הוויכוח שיש עוד על גיוס תלמידי ישיבות הוא שהממשלה דורשת להחיל את זה ל-5 שנים ואחר-כך לראות את התוצאות, והחרדים אומרים שבשבילם זה חוק הכרחי, זה לנצח נצחים.

אני רוצה לומר שהדברים האלה ניתנים לבחינה מחודשת. יש שינויים בשטח, המציאות משתנה, אפילו ההרכבים הדמוגרפיים משתנים. מר אבישי סולמי סיפר לנו שהיתה תקופה שהיה קשה להוציא בנות בכלל לשחק. לפני שבוע למשל רבני המפד"ל הודיעו שהם לא רוצים שבנים שלהם ישרתו ביחידות שמשרתות בהן בנות ושהם רוצים שהמד"סיות יתלבשו אחרת. אני אומרת, הדברים האלה הם בשינוי, לטוב ולרע. ולכן אני מבקשת שאותה ועדה תעשה בחינה מחדש, עם תוספת של מחשבות, בהתאם לדברים שנשמעו כאן. הרי כולנו רוצים להגיע לאותו דבר. כולנו רוצים להגיע גם למצויינות וגם לרוחביות של משחק שתופס ומצליח וקולט הרבה.

צריך גם לקחת בחשבון את התנאים. אני לא יודעת איך זה נעשה בארצות אחרות. ברור שזה תלוי תקציב. אם היה לי תקציב הייתי אומרת: ישחקו בראשון-לציון גם הבנות מבאר-שבע, שתיסענה באוטובוס ממוזג וזה גם יהיה גיבוש והן יקבלו סנדביצ'ים בדרך. אין לנו תנאים כאלה. אנחנו לא רוצים שתנאים פיסיים, או תמחיר, או תקציב, או הסעה ומרחק יורידו את הרמה של ההתלהבות שיש לגבי המשחק עצמו ברמה המקומית. בוודאי לא עד גיל 14. אחר-כך הסיפור מתחיל להיות יותר אקוטי. ניתן להגיד שחבל שלא שלפנו את מי שיכלה להגיע למצויינות עד גיל 14. זה אולי מחשבה מקצועית נכונה אבל היא נפלה על הפנים בתחומים מסויימים כשהתחילו למות מהאנורקסיה כל מיני מתעמלות שהתחילו להכשיר אותן עוד מהרחם, להכניס להן גנים של מצויינות להתעמלות על מכשירים.

אנחנו כמדינה וכחברה הולכים באיזה מקום באמצע. אנחנו מעודדים מצויינות, אבל אנחנו מאוד מעודדים את מה שנקרא הפריפריה. אנחנו לא רוצים למרכז ולא רוצים אליטיזם. אנחנו אומרים שגיל 14, אומנם זה מאוחר במושגים בינלאומיים אולי אבל אנחנו יכולים בין 12-14 לתת לכולם ולעשות את הסינון ובגיל 14 לפתח ולהשקיע, כי אז זה באמת גיל שכבר הנערה יכולה לנסוע לבד והיא כבר מעוצבת כך שזה לא על חשבון דברים אחרים.

לכן אני מציעה, כדאי שהקבוצה הנכבדה של ועדת התיאום למשחקי ליגת ילדות ותלמידות בית-ספר, שזה שמה, בכל זאת תיתן את דעתה לדברים שנאמרו כאן, תיפתח בפני דיעות, כלומר שאנשים שיש להם רעיונות יוכלו להופיע בפניה. אני מציעה שהיא תחזור אלינו עם הצעה נוספת, אם תהיה כזאת.

הייתי רוצה לחדד דברים. בסך הכל פועלות 3 מסגרות: יש מסגרת רק של בתי-ספר, שבה התאחדות ספורט בתי-הספר היא שותפה לחלק הסופי של התהליך, כלומר למשחקי הגמר. זה קיים ברוב הענפים; ישנם מועדוני ספורט בית-ספריים, שזה במסגרת התאחדות ספורט בתי-הספר. שם מתחרים במספר ענפים מצומצם, כאשר לאותם ענפים מכינים תשתיות בגילאים צעירים יותר;

כאן אני מגיע לשיחה שאנחנו מנהלים כעת. ברגע שכדורסל הוא לא במסגרת של התאחדות ספורט בתי-הספר וזה עובר לאיגוד הכדורסל הרי שאנחנו לא מטפלים גם בתשתית באותה עוצמה כפי שאנחנו מטפלים בענפים ששייכים להתאחדות ספורט בתי-הספר. אני אתן דוגמא. אין כדוריד בנים בהתאחדות ספורט בתי-הספר ולכן בכיתות ה'-ו' אנחנו לא מכינים תשתיות. זאת אומרת, יש עדיפויות של בתי-ספר, על-פי תחרויות. מחוז צפון יכול להחליט שיש ומחוז דרום יכול להחליט שאין. זה תלוי באותו איזור.

אתה מדבר על קבוצות גיל מסויימות? בואו נבהיר.

אני מתייחס כרגע רק לגילאים האלה, עד גיל 14. אני בכוונה הבאתי כדוגמא את הכדוריד, שבו בהתאחדות אנחנו מטפלים בבנות ולא בבנים. ואותו דבר בכדורסל, לגבי הבנים בכיתות ה'-ו' אנחנו לא מכינים תשתיות באינטנסיביות שדיברו עליה פה.

כי זה לא המנדט של התאחדות ספורט בתי-הספר.

גם אין צורך כי זה מתקיים לבד.

עכשיו אני עובר לבנות. ברגע שההתאחדות מטפלת בדבר מה, אז היא מתקצבת. לא משנה כרגע איך. ברגע שזה יורד מתיקצוב של ההתאחדות אנחנו גם לא מתקצבים למטה יותר, כי זה יורד מאיתנו.

זאת אמירה שממש מדאיגה מאוד. זאת מוטיבציה שהיא לא לעניין.

אני רוצה לחדד את הדברים.

אתה מחדד אבל האם זאת תפיסת העולם שלכם, שאם אתם לא יכולים להגיע לקבוצה שהיא כבר הישגית ויוקרתית אז לא תשקיעו בתשתיות?

אם הענף הוא לא במסגרת ההתאחדות אז אין את אותן השקעות גם בגיל הצעיר יותר. בבתי-ספר לא משקיעים מבחינה כספית וכמותית ברוב ענפי הספורט בגילאים הצעירים יותר. אלה תקציבים שאין להתאחדות.

ליצור מסגרות מקבילות, שבנות תשחקנה ב-3 מסגרות, אני חושב, וכל היושבים כאן יסכימו שזה לא טוב. זה לא בריא לילדות. בסופו של דבר אנחנו מחפשים איך לפתור כאן, במרכאות או לא במרכאות, את אי-ההסכמות בין גופים מסויימים, אבל אנחנו שוכחים שבסופו של דבר זה על חשבון הילדה, שתצטרך לשחק בכל אותן מסגרות.
אנחנו לא קוראים תיגר על איגוד הכדורסל, ולא על אף איגוד אחר. כל הפעילות של התאחדות ספורט בתי-הספר עד היום נעשתה מתוך הבנה והסכמה שברגע שהתאחדות ספורט בתי-הספר פעלה בגילאים מסויימים - באותם גילאים, באותו איגוד, אם זה בכדורעף או באיגודים אחרים, לא היתה פעילות.

היום איגוד הכדורסל, שהוא הגוף בה"א הידיעה שקשור לכדורסל, אומר שהוא רוצה את זה אליו חזרה. לא משנה כרגע למה. הרי שכאן כל הכללים שלנו של התאחדות ספורט בתי-הספר משתנים. לכן גם החליטו בהנהלת התאחדות ספורט בתי-הספר שאם איגוד הכדורסל לוקח את זה אליו - אנחנו יורדים מזה.

אז תשנו את ההחלטה שלכם.

זה מה שאמרתי. חידדתי את הנקודה.

חידדת אותה, אף אחד לא מקבל כאן ציונים על חידודים. מקבלים במקרה הטוב ציונים על הסכמות ועל פשרות. אני מבינה שאני צריכה לחזור למשרד החינוך, שאני מקווה שבקרוב השר יחזור אליו ויהיה עם מי לדבר, מבחינת כתובת מינהלית גבוהה, ולהגיד שפשוט מה שאתה אומר הוא דבר בל יעשה. אתה אומר שאתה מעניש את אלה שנהנים מרווחה בספורט בצורה פנטסטית בגיל הרך, כי "לוקחים" לך אותם, במרכאות כמובן, או מציעים להם עוד אלטרנטיבה מלבדכם. אתם רוצים מונופול על קבוצת הגיל המבוגרת יותר ואומרים שאם אין לכם את המונופול הזה אז תעזבו גם את עניין הילדות הקטנות. אתם תכשירו אותן רק אם הן תמשכנה להיות שלכם. יש משהו מאוד פגום בגישה הזאת.

בהתאחדות ספורט בתי-הספר - מר שוקי דקל מכיר את זה טוב ממני - לא החלטנו באיזה ענפים אנחנו מטפלים.

אני מדברת על המצב הקיים היום. אני מדברת על כדורסל ילדות ובנות. עיזבו. אני לא נכנסת לכל ההיבטים. אני לא יודעת אם גם לגבי בנים אתם נוהגים ככה.

כן.

אני מבקשת להבהיר שחייבת להיות הפרדה. הרי הספורט במשרד החינוך הוא עדיין משרד החינוך. אתם לא הנציגים שלנו לא לסידני ולא לאתונה. התפקיד שלכם הוא חינוך. חינוך כולל חינוך בתחום הספורט וכולל חינוך לשוויון. לא יכולים להיות כאן שיקולים זרים. לכן לא יכול להיות שיקול שבגלל האחר-כך אני לא אעשה את הלפני. אני אומרת את זה כתפיסת עולם. אני בטוחה שהצורה המחודדת שהצגת היא לא קו המחשבה של תפיסת העולם של משרד החינוך.

משרד החינוך, בגדול, נותן תשתיות בגילאים הצעירים בכל ענפי הספורט. כאן מדובר על מיקוד.

אני מדברת על מה שהיה עד כה ועל החשש שחס וחלילה ייפגע החלק המוקדם בגלל שיש בעיה עם קבוצת הגיל העוקבת, בגלל התפיסה שאחר-כך בין כה מאבדים אותם. לא תפקידכם לשמור עליהם ואתם לא מאבדים אותם. תפקידכם לחנך ולעשות הכל. חס וחלילה אם דבר שנעשה עד כה ייפסק. בוודאי לא בגלל שיקול ש"אם הם לא שלנו אז שייקחו אותם כבר מגיל 3". זה ממש לא מקובל.

אני רוצה לסכם. אני רוצה לשאול את ד"ר שוקי דקל, האם יש אפשרות בכל זאת לפתוח את אותו פורום קיים להצעות נוספות ולמחשבה נוספת?

מה שאת הרחבת עליו את התיאור הוא מה שאנחנו רוצים לעשות. זה התוצאה של הפשרה, כך נקרא לזה. אבהיר ב-3 נקודות בקצרה, כי הזמן קצר.

אחרי 3 שנים שעשינו מה שעשינו בגיל הזה איגוד הכדורסל אמר: ניסינו ואנחנו רוצים עכשיו לעשות את זה. השר הנחה אותנו להמשיך את הפעילות. זאת האלטרנטיבה האפשרית כדי שלא תחדל בכלל הפעילות: יירשמו לאיגוד הכדורסל כל הקבוצות שיוכלו להירשם ואנחנו בצורה מינורית נעשה את הטורנירים בגיל הזה.

יחד עם זה, את הגעת לזה בסוף, ולמעשה זה הנחה אותנו. אנחנו רוצים את המשך ההידברות. אמרת דבר נכון, אני לא בטוח שכולם הקשיבו לו. אמרת: בואו ננסה את זה אולי שנה-שנתיים בשיטה שהאיגוד מציע. אם זה יילך והכל יתפתח כמו שחושבים שזה יתפתח, אז מה טוב. אם לא תהיה פעילות אז נשוב ונדון.

עמדת בתוקף על כך שלא יהיה מצב שהפריפריה היא ליגה ב' והאחרים ליגה לאומית. אבל יחד עם זה, כמי שעומד בראש מערכת הספורט בארץ, אני לא חושב שזה נכון שכל אחד יעשה לו איזה מערכת פרטית. אנחנו צריכים להגן ולבנות מלמטה למעלה בשיתוף. זאת הפשרה של הוועדה הזאת וזה מקובל עלינו.

אם יסתבר לך שזה נותן תשובה ממש גרועה לקבוצות גדולות של אוכלוסיה, האם זה ימשך שנתיים? זה ממש לא מקובל.

שנתיים זה להרוס הכל.

מה זה, נעשה ניסיונות? לא יבנה משהו חדש. זה ייגמר.

אני לא מבינה למה איגוד הכדורסל, עם כל הכבוד, לא מבין את הראייה הכללית של מדינת ישראל, עם טובת הבנות, ולא נותן את הבמה להתאחדות ספורט בתי-הספר לעשות את כל התשתיות. אתם תבואו עם הצעה קונקרטית איך אתם לוקחים את המצויינות האלה ועובדים איתן הלאה. אני לא מבינה את זה.

בשיטה שלכם לא תהיה מצויינות.

אתה חושב ככה. אני חושבת אחרת וגם אני באתי מעולם הספורט. אני מאוד לא שמחה על ההחלטה של איגוד הכדורסל, שלדעתי משיב את הגלגל אחורה.

זה לא החלטה של איגוד הכדורסל. זה החלטה של צוות משותף.

בלית ברירה.

האלטרנטיבה היא של צוות משותף.

יש לי פה ספר שלום על השתלשלות הדיונים בינינו.

באמת היו הרבה דיונים ואין הבנה. זאת בעיה.

בכדי לא לעצור את התהליך ישבנו על זה בישיבות רבות. היו בלי סוף ועדות בנושא הזה. אני מציע לקבל את זה. אם יהיה שינוי בעוד חודש, או יהיו הצעות לשיפור, אז אפשר יהיה לקבל אותן. אבל אני מציע לקבל את המסמך הזה כמו שהוא עכשיו. אם יהיו שינויים, יישבו האנשים ויישנו. אני לא נגד שינוי.

מתי נרשמים ומתי תדעו?

ההרשמות יסתיימו בעוד 10 ימים.

אצלכם, אבל בבתי-ספר הודיעו שאין הרשמה.

אני מבקשת את האפשרות לדעת תוך 10 ימים, כאשר מסתיימת ההרשמה, מה תוצאות ההרשמה. ההרשמה היא למה שמוצע כאן, כלומר הרשמה נפרדת.

עד היום אין שום מסמך האומר שנרשמים להתאחדות בתי-הספר לכדורסל ילדות.

הם הודיעו שאין הרשמה.

יש רישום רק באיגוד הכדורסל.

זה פגם של מי?

זה לא פגם. זאת ההחלטה.

אז למי אתה נותן לשחק במסגרת בית-ספרית?

זה הנגזרת.

ולא צריך להירשם לזה?

זה טורנירים. זה משחקים ללא משמעות.

היתה ישיבה אצל ד"ר שוקי דקל לפני 3 שבועות. מר קותי מרידן, זאת הנגזרת של הישיבה ביניכם.

מר עידן שפרן ואני אומרים שאנחנו רוצים הנחיה לרישום קבוצות במסגרת התאחדות ספורט בתי-הספר.

יש לנו כוונה טובה להגיע לסיכום. אם יש הרשמה רק לאיגוד הכדורסל, בקבוצת הגיל שעליה אנחנו מדברים, ואין הליך של הרשמה לליגה בבתי-הספר - - -

לליגה מקבילה - לא.

נאמר כאן, ואת זה אנחנו נוכל לברר תוך מספר ימים, שלא יירשמו. זאת אומרת שלאיגוד יהיה אקט של הרשמה אבל בפועל הכדורסל ייפסק בבתי-הספר, מלבד הפירורים האלה שנותנת התאחדות ספורט בתי-הספר. אותה ילדה בת 12 תשחק רק פעם בכמה זמן.

או שהתאחדות ספורט בתי-הספר יוציאו טופסי הרשמה עכשיו.

בסך הכל לא משתגעים על כך שהילדה תשחק גם כאן וגם כאן ותהיה רשומה ב-2-3 מקומות. אבל אם יסתבר לנו שזה מוריד לאפס או לאחוזים מאוד קטנים את מספר המשחקות בגיל הזה, כי לא נרשמו אליכם, בגלל תנאים ודרישות - לא מה שמר חנן יניב אמר בהתחלה על כך שזה עולה מאות שקלים אלא בגלל שזה במקום לא נוח וכן הלאה - השאלה היא האם ניתן להמשיך לקיים אותה מתכונת באותם מקומות שבהם כן אפשר להמשיך את הליגה של בית-הספר. האם זה פוגע במישהו? האם יש לזה התנגדות עקרונית?

זה אומר להמשיך באותה מתכונת שהיתה עד עכשיו.

התאחדות בתי-הספר צריכה לעשות את האקט של שליחת טופסי הרשמה למועדוני "בית-ספרי". זה היה הסיכום לפני 3 שבועות.

אני רוצה לסכם מה שמסתמן כאן.

קודם כל דיברנו על התשתית של התשתית. אני מבקשת - עיזבו אותן במסגרות הקיימות. להיפך, ננסה להרחיב את זה. דבר שהוא רחב מאוד אז גם אין את הגירוי להוציא ממנו איזה אליטה של מצויינות. צריך להגיע להרחבה מקסימלית של התשתית לכדורסל או קט-סל בנות, או איך שיקראו לזה, בכל מקום, גם על חצי מגרש. אנחנו לא רוצים להכניס כאן איזה תעשיה של כדורסל נשים שמתחילה מגיל אפס ומניעה לאיזה אמביציה היסטרית. שלילדות הקטנות בגילאי 10-12 יהיה כייף, שכולן תשחקנה. יש בעיה של גובה בגיל הזה.

יש עכשיו נבחרת קדטיות, של בנות 15, שיש בה 4-5 בנות שהן כמעט בגובה 1:90 מטר.

לא ניכנס כעת, אולי בהזדמנות אחרת יותר נינוחה, לכל העניין של נשים וספורט והיחס של החברה לנשים בספורט, ודימוי עצמי וכל מה שקשור בזה. לכן, בגיל הזה עיזבו אותן. תנו להן לשחק, תנו להן לזרוק לסל בגובה מטר ועל חצי מגרש או רבע מגרש, בלי אמביציות של איגודים. שהמסגרת תהיה מסגרת של בית-ספר. פעם היו תנועות נוער והיו משחקים מחניים בתנועת הנוער וגם בבית-הספר, וכבר זאת היתה נאמנות כפולה ובעייתית. בעניין הזה הייתי משאירה את המצב הקיים ואף מפתחת את הפעילות. כולנו נשמח אם יבואו מומחים ויסתכלו בהן מהצד ואולי יגלו איזה ילדה בת 11 שצופים לה עתיד ואז יתנו לה הכשרה נפרדת.

לגבי כיתות ז'-ח', ששם באמת הבעיה (גילאי 12-14): אני מציעה שהתאחדות ספורט בתי-הספר תאפשר הרשמה, ובהתאם גם תקציב, לקבוצות שכן יהיו. פשוט אנחנו לא יכולים לחתוך את זה בצורה חדה מדי כי זה לא אחיד בכל הארץ. נראה לפי ההרשמה. לפי דעתי במקומות שבין כה נוח להם לשחק במסגרת איגוד הכדורסל אז לא תהיה הכפילות הזאת, שאותה אנחנו לא אוהבים כי היא מקטינה את הפעילות. במקומות שבהם באמת נבצר בגילאים האלה להירשם לפעילות של איגוד הכדורסל- זה בכל אופן עוד ילדות צעירות ובסדר גמור שילדה בת 12 תשחק במסגרת בית-ספר. אבל תנו לה את הכלי לא להרגיש שבכך שהיא לא נרשמה לאיגוד אז היא לא די טובה.

זאת אומרת שבאותם מקומות בהם בתי-הספר יכולים לקיים קבוצות בגילאים האלה, מצידי אפילו לשנה, בלי חשבון ארוך, צריך לקבל את ההסכמה הזאת, שהיא תהיה תקפה להרבה מאוד מקומות. אני מציעה לפתוח ליגה בית-ספרית במקומות שבהם לא קיימת הרשמה לאיגוד הכדורסל. אני מבקשת שתשקלו את זה.

אי אפשר לעשות את זה.

כלומר אתה כופה למעשה ביטול. אני לא שומעת מאיגוד הכדורסל שאי אפשר לעשות את זה.

חברת הכנסת יעל דיין, אנחנו תומכים בהצעה שלך. אנחנו שמחים שאת מציעה את זה.

אני אפנה את בקשתי בכתב בצורה מסודרת ואבקש לשקול את זה. אני חושבת שזה לא יהיה שינוי דרסטי מההצעה שמונחת כאן לפני. אני חושבת שזה ייצור פתח מילוט חיובי לאותם מקומות שההצעה הזאת מקטינה את הפעילות בהם ומבטלת את האפשרות של בנות בגיל 12-14 לשחק. זה בוודאי לא יקטין מהאיכות או מהמצויינות. יש מקומות בהם בית-הספר הוא המרכז, שיש בהם יום לימודים ארוך ולא רוצים לנסוע, או שבגלל כל מיני סיבות הניידות היא מוגבלת. בואו ניתן לזה צ'אנס כדי לא לעשות מהפיכה של מלחמת עולם ולא לקרוא לזה חריגים לא מפותחים. אלה מקומות שבגלל התנאים שלהם, האוכלוסיה שלהם והיכולות שלהם מותאמים להישאר עדיין במסגרת בית-הספר.

מר שוקי דקל אמר שזה לא בא בחשבון.

מה שמר זוכמן ניסה לחדד זה שבכדוריד למשל אנחנו לא נכנסים לנושא של הבנים. מדוע? האיגוד לא רוצה. אנחנו מטפלים רק בילדות. יש תקנונים. אי אפשר לעשות עם זה ככה ועם ההוא ככה. אם את הגיל הזה אנחנו מתקצבים באמצעות איגוד הכדורסל אז אין תקציב אחר כי יש תקציב אחד לגיל הזה.

אבל בכך אתה מקטין את התקציב. אתה נפטר מהתקציב של זה ולא מציע פיתרון לבעיה שהמשרד שלך אמור להציע לה פיתרון. אתה שומע שמוצע פיתרון חלקי מאוד, בחלקו כפוי, בחלקו לא מקובל.

אם הסיכום שלך הוא לשקול הכל מחדש, בסדר.

אני לא אומרת לשקול הכל מחדש. אני אומרת, אלה הסכמות שמתאימות לחלק גדול מהמקומות. אנחנו לא חייבים להגיד שהכל מיקשה אחת ושכל הארץ תשחק באותה צורה ובאותו אופן. הנה, למר אבישי סולמי יש פתרונות מקומיים. הוא התחיל מדבר שלא היה מוסדר והוא עובד במתנ"סים ולא בבתי-ספר. אז מה? אז אני אגיד לו שעכשיו הוא לא יעבוד ואז בדרום תל-אביב או בשכונת התקווה לא יהיו קבוצות? הוא עושה דבר לתפארת בהתאם לתנאים ספציפיים. במקום אחר, וזה לא משנה אם זה צפון או דרום, יכולים להציע פיתרון מקומי. אני מציעה שהמשרד יהיה פתוח. אני לא רוצה לקרוא לזה חריגים כי זה מצלצל רע, אבל למקרים שונים שתפעלנה שתי מסגרות: 1) המסגרת המוצעת 2) המסגרת שהיתה ועבדה. אני לא ממציאה משהו חדש. עכשיו אתם הולכים לשנות את כל המערכת. אני אומרת, אל תשנו את כולה, תשנו את רובה. נבדוק את זה. תשאירו פתח להמשך של עבודה במתכונת הקיימת כדי שעל-ידי זה שאנחנו בונים עכשיו שפיץ לא נהרוס את מה שלמטה.

אני חייבת לסיים את הישיבה. אני רוצה להודות לכם. אני גם אעביר, בלשון של הדיוטות, לא בלשון מקצועית, את ההצעה הזאת. אני רוצה להגיד למר שוקי דקל שאני לא רואה כאן התנגדות גורפת להצעה. אני לא באה כאן נגד איגוד הכדורסל ועם התאחדות ספורט בתי-הספר. אני חושבת שיש כאן דבר שיכול לשמח את כולם.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:05