פרוטוקולים/מעמד האישה/379

2
הוועדה לקידום מעמד האישה
מיום 28.3.2000

פרוטוקולים/מעמד האישה/379
ירושלים, ג' באייר, תש"ס
8 במאי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מספר 53
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ג', כ"א באדר ב' התש"ס, 28/3/2000, בשעה 11:15

חברי הוועדה: היו"ר יעל דיין
דליה רבין-פילוסוף

נציגי צה"ל:
תא"ל אורית אדטו – קצינת חן ראשית
אל"מ סוגי יוגב – קצינת חן ראשית נכנסת
סא"ל דפנה הררי – סגנית קחנ"ר
ענבל ארצאלי – מפעילת מחשב במקחנ"ר

עו"ד רבקה שקד – ממונה על קידום ושילוב נשים בשירות המדינה

רותי שר שלו

ח"כ עוזי ברעם

דניאלה במברגר

הינדה גרוס

חדווה אלמוג – יו"ר נעמ"ת

חיה ג'משי

1. אישור מסקנות
2. פרידה מקצינת חן ראשית היוצאת והיכרות עם
קצינת חן ראשית הנכנסת

דנה גורדון

רקורד שירותי הקלטה

מאחר שזהו השבוע האחרון של הכנסת לפני הפגרה,
אני רוצה להקדים ולאשר את מסקנות הוועדה לפני שניגש לעניין שעל סדר היום, בעניין הצעות לסדר של חברות הכנסת נעמי חזן ויעל דיין. דוח המשטרה על ממדי הפשע, עלייה במקרי האונס. אני מבקשת להצביע.

ה צ ב ע ה
מי בעד ? – רוב מוחלט.
מי נגד? - אין מתנגדים.
מי נמנע? – אין נמנעים.
המסקנות אושרו ומתקבלות ברוב מוחלט.


עניין נוסף שגם אתמול בוועדה נתבקשתי לדווח עליו, ואני רוצה לנצל את העובדה שנמצאות איתנו גברת אורית אדטו וגברת סוזי יוגב, ולכן אני מקדימה את זה, אבל מאחר שכל הנוכחות כאן היו שותפות, והן עדיין שותפות לחוק הנצחי שלנו של שיווי זכויות האישה 2000, תיקון מספר 2, אני רוצה לציין שהחוק יעלה להצבעה בכל מקרה מחר בשעות הבוקר. אני מבקשת מנציגות המפלגות כאן כמובן להמשיך ולעשות מה שעשו עד עכשיו, גיוס מוחלט, להבטיח שכל חברינו שם. אני רוצה להסביר את הדקות של המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו, שזה מצב שלי לפחות הוא מאוד לא נעים.


החוק הזה עבר את כל השיפורים שנדרשו. יש הסכמה מלאה עליו, וזו ההזדמנות להודות לגברת רחל סילבצקי, שותפות לו כל סיעות הבית. אני לא אומרת שכולם יצביעו בעד, יהדות התורה כנראה יתפלגו, אבל הודיעו בצורה הכי ברורה לפרוטוקול שהם לא יציעו אי אמון על החוק. מפד"ל, ישראל בעלייה, כל סיעות הקואליציה והליכוד וסיעות האופוזיציה בעד החוק הזה. הסיכון עכשיו שהגענו, כמו שראש הממשלה אומר, ליישורת האחרונה - שהיא נמשכת כבר שנתיים. דווקא החוק הזה הופך להיות איזו מין מתנה שאני אפילו אינני יודעת אם ביקשו אותה במסגרת כל ההצעות לש"ס, והציעו להם בין השאר שבנוסף לסמכויות נהרי ולתקציב מוגדל, אם הם רוצים בתור איזה צ'ופר הם יכולים גם לקבל עיכוב נוסף, כי אין שינוי בחוק הזה, עיכוב נוסף. למה שיגידו לא? בינתיים הם לא הודיעו על אי אמון. יש לי עוד פגישה היום איתם, להגיד שמישהו כאן אומר לי אישית כיושבת ראש הוועדה, זה חוק של הוועדה, זה לא חוק פרטי כבר; אף אחד איננו אומר לי אמת. אמרו לי : יש אי אמון מש"ס, שאלתי את ש"ס - הם חושבים ושוקלים, מאחר שזה הוצע להם, אבל אני פניתי לראש הממשלה; כל חברות הכנסת מקיר לקיר חתמו על הפניה הזאת, בבקשה שבמקרה שיהיה אי אמון, יהפוך את זה על המקום לאמון, ונגמור את החקיקה, מאחר שיש רוב מובטח. קיבלתי תשובה שלילית. אני מוכרחה לומר את זה. קיבלתי מראש הממשלה תשובה שאם תהייה הצעת אי אמון מטעם ש"ס, וקיבלתי את זה דרך השר חיים רמון, השר המתאם, הוא לא יציע להפוך את זה לאמון. כלומר זה יישאר בגדר הצעת אי אמון ויעלה במושב הבא ביום הראשון של המושב.


אינני רוצה כאן להתבטא בצורה אמוציונאלית חריפה. ההרגשה שלי היא ברורה. אני שוקלת אם ראש הממשלה לא ייתן גיבוי לחקיקה הזאת וייתן אותה כאיזו מתנת חינם, למרות הרוב המוחלט של כל המפלגות, ואני חוזרת - גם המפד"ל, גם מפלגות דתיות, אני שוקלת להחזיר את המנדט שלי לפחות כיושבת ראש הוועדה. אני נסערת על זה, כי אני רואה בזה חוסר מתן גיבוי לכל העניין שלנו.

אנחנו חייבות להצביע על הסרת חסינות. לקצינת החן
תת אלוף אורית אדטו, חלק מאיתנו כבר מלווה אותך עוד מבסיס הדרכה 12, ואני רוצה רק לומר שזה היה תענוג לעבוד איתך בתקופה ששירתת כקצינת חן ראשית. גם אם היו חילוקי דעות, הם תמיד היו מהותיים.


אני חושבת שבתקופת כהונתך כקצינת חן ראשית חלה כמעט מהפכה בחיל הנשים. אנחנו שמחות שהיינו חלק מהמהפכה הזאת. אני חושבת שאת משאירה היום את מצב החיילת בצבא הגנה לישראל במצב הרבה יותר טוב מאשר היה בעבר, עם פוטנציאל אמיתי לשוויון בין חיילים וחיילות בצבא הגנה לישראל. אני רוצה להגיד לך רק שתי מילים: תודה ובהצלחה.


לגברת סוזי יוגב יש מסורת ארוכה של שיתוף פעולה בין קצינת חן ראשית לבין חברות הכנסת. אנחנו מאחלות לך המון הצלחה בתפקיד ומקוות להמשך שיתוף פעולה. באמת בהצלחה! ושוב לגברת אורית אדטו - באהבה גדולה – תודה!

אני מברכת כאן את חבר הכנסת עוזי ברעם, שמייצג
כאן את ועדת חוץ וביטחון. אני הזמנתי גם אישית וגם כללית את חברי הוועדה, מאחר שזה אחד העניינים המשיקים לשתי הוועדות האלה. עניין הנשים בצבא הגנה לישראל טופל על ידינו באינטנסיביות. אנחנו בכוונה איננו עושים כאן טקס ממש אפיפיורי של ללוות אתכם לכבש המטוס, בעיקר בגלל המינוי הקרוב ובא של גברת אורית אדטו לנציבת שירות בתי הסוהר. אני רואה בעצם המינוי הזה לא רק פרידה, אלא המשך עבודה באחד הדברים שהם אולי מאוד סמליים, שהם מעשיים לגבייך, אבל מבחינתו המעבר הזה מתפקיד בכיר של קצינת חן ראשית לנציבת שירות בתי הסוהר אולי מצביע באמת על הדרך הארוכה שעשינו בעניין של קידום נשים בכלל.


אני לא אכנס כאן לפילוסופיות של ההיסטוריה והאדם - מי עושה את מי, מי קובע, האם האדם קובע את המהלכים ההיסטוריים או שהם נעשים מסיבות איך שהוא מוכתבות בפני עצמן; אבל אין לי ספק שקצינת החן היוצאת, גברת אורית אדטו, בוודאי עיצבה את ההיסטוריה בתחום הזה שאנחנו חרדות לו, מופקדות עליו, דואגות לקידומו - של נשים בצבא הגנה לישראל. הנסיבות או החלק של ההיסטוריה שמעצב את הדברים, אולי אפשר לתרום את זה לעובדה שחברו להם ראש מטה כללי עם מדיניות מאוד מוצהרת בעניין וקצינת חן ראשית שקדמה לו, שהתוותה את אותם דברים, אזי אני אינני יודעת אם זה בארבע עיניים בינך לבין ראש המטה הכללי רב אלוף מופז, שארגנתם את המהפכה באמת, ואפשר לקרוא לזה מהפכה או פריצת דרך. ברור שזה על בסיס קודמותיך, וברור שזה על בסיס של כל מה שנעשה עד עכשיו. לא באתם בדיוק אל המוכן. זה לא היה עניין של לחיצת כפתור, והדברים השתנו. ההשקעה - גם שלך, וגם מדיניות ראש המטה הכללי יצרו כאן נקודת מפנה שידענו שהיא תגיע, קיווינו שהיא תגיע במהרה, אבל עכשיו אנחנו עדים ממש להתרחשות עצמה.


כאשר אנחנו מדברים על הדברים האלה, אנחנו מתכוונים בשני תחומים: אחד על דרך החיוב, והאחר כאילו עיכוב משהו שהוא שלילי. על דרך החיוב זה כל העניין של קידום נשים בצבא הגנה לישראל, פתיחת מקצועות, הסרת כמעט כל המגבלות לגבי איך חיילת יכולה לקבוע את עתידה בצבא, גם בחקיקה שאנחנו, לא אגיד באנו אל המוכן, אבל בוודאי הכל נפל על אותו רקע של מוכנות לשינויים האלה. היום מסלול של חיילת מבחינת האפשרויות שלה והשוויון שיש לה באפשרויות האלה, המסלול הזה הוא יותר טוב מאשר באזרחי, יותר טוב מאשר מעמד האישה באזרחי. בואו נאמר שהמסגרת היא יותר סגורה, ואולי יותר קל בה לעשות דברים, כי ברגע שיש פקודה ויש הוראה, השאר כמובן צריך ליצור מודעות ונכונות, ושכל הדברים האחרים יזכו ל"ריפוד".
קצינת חן ראשית, הגברת חדווה אלמוג, אמונה בין שאר הנשים שנמצאות כאן - אנחנו לא בתחרות במובן הרע של המילה. אנחנו היינו רוצים לחשוב שבאזרחי אישה תזכה לאותם מסלולים באותה פתיחות ובאותה קביעה של שוויון, כמו שהיום אישה בצבא הגנה לישראל.

העניין השני הוא כמובן מתן הגנה לחיילת. אתמול אמרתי בעניין של הטרדה מינית וזה שוב פעם עניין ותיק, זה לא משהו שנוצר עכשיו, יש לו ותק של קצינות חן ראשיות בעבר, של מערכות שלמות בצבא, אבל הגענו עכשיו למצב הטוב ביותר שהיה אי פעם, מבחינה זו שגם בהשוואה לאזרחית, והוועדה הזאת עושה את ההשוואה הזאת כל הזמן, חיילת מוגנת לפחות בתחום של הטרדות מיניות, הגנה, הרתעה וגם ענישה, יותר מאשר אזרחית, גם בגילאים האלה וגם בכל גיל. אני הייתי מאוד רוצה שתהייה השוואת תנאים גם בתחום הזה.


בקיצור התגייסו לצבא הגנה לישראל, אני יכולה לקרוא לנשים בישראל שעדיין מעוכבות קידום בתחום העבודה ומבחר המקצועות ופערי השכר כמובן - לקרוא להן לקחת דוגמה ממה שנעשה בצבא ההגנה לישראל, וכמובן בתחום ההגנה על האישה. אנחנו באמת הלכנו לעומק בעניינים האלה, וצבא ההגנה לישראל הלך לעומק. אין אנו מדברים על זה שמישהו ייגע באישה, ויעשו לו כך, וגם יענישו, ואפילו יתירו לו את החוזה - אנחנו מדברים על כבוד האישה.


הדבר שצבא הגנה לישראל השכיל לעשות זה באמת מה שנקרא להטמיע ולהפנים וכל המילים היפות האלה, את העניין של שוויון ואיסור הטרדה ואיסור פגיעה בנשים - במובן העמוק ביותר האפשרי של כבוד האישה, כבוד החיילת. לפי דעתי, לצבא הגנה לישראל היה יותר קשה לשנות נורמות שהשתרשו, ועדיין קשה לו יותר מאשר באזרחי, כי אולי צבא הגנה לישראל היה חממה בתקופה מסויימת לסוג כזה של יחסי מרות ויחסי מפקד פקודה, שהתיר דברים כאלה והתקבל, לא הייתה המודעות של היום, והייתה סלחנות לגבי זה - לגבי עניין הגיבור שמותר לו הכל, כולל יחסים לא מותרים עם חיילות או עם קצינות, לצורך זה - עם נשים. הדבר הזה משתנה. אנחנו לא בסוף הדרך. אבל בלי ספק שהדחיפה היא ענקית, וכאן אני מגיעה לגברת סוזי יוגב, מפקדת בסיס הדרכה 12.


אני ביקשתי קורות חיים של הגברת סוזי יוגב כדי שתכירו אותה, אבל אני לא אקרא את כל הדברים. אני לא אתן לכם את הטלפון הסלולרי שלה למשל. גברת סוזי יוגב בוגרת תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ותואר ראשון לימודי ארץ ישראל והיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן. כל הקורסים האפשריים - כולל קורס מפקדי חטיבות בשנת 1999 וקורס צניחה בשנת 1999; המכללה לביטחון לאומי, קורס ניהול בכיר, המכללה לפיקוד ולמטה, קורס קצינות פיקוד, קורס מפקדות כיתה. מסלול תפקידים בפיקוד, הדרכה וח"ן )חיל נשים) וכיום מפקדת בסיס הדרכה 12 בדרגת אלוף משנה. מי מחליפה את גברת סוזי יוגב?

גברת עינת גפנר גולדשטיין, אלוף משנה, שרצינו
שתהייה איתנו, אבל היא היום עוסקת בוועדות הערכה בקורס קצינות, ואינה יכולה לנכוח כאן.

אנחנו נעשה לה קבלת פנים או ביקור בנפרד. אני
אבקש, מלבד הבעה באמת עמוקה של אהבה וחיבה וידידות ושיתוף פעולה לגברת אורית אדטו, להבטיח את כל אותם הדברים לגברת סוזי יוגב. אין לי ספק שיהיה כאן רצף מוחלט של תיאום, וגם ניכנס לחיים שלך בעניין שירות בתי הסוהר.

הוועדה הייתה לפני זמן קצר ב"נווה תרצה". אנחנו בוודאי נבקר עוד פעם כשזה יהיה בתחום שלך.

קודם כל אני מוכרח לברך גם את היוצאת וגם את
הנכנסת, אבל אני רוצה לומר גם כמה מילים בעניין. אינני מכיר - ואני חבר כנסת די הרבה זמן - תחום שהיה בו כל כך הרבה שינוי חברתי ומנטלי כמו התחום של מעמד האישה. אם אנחנו נסתכל על המון תחומים שהכנסת נכנסה למאבק בהם, ואם נשווה את מצבנו לפני עשרים שנה, חמש-עשרה שנה, עשר שנים, חמש שנים - פה יש מאבק גדול. אזי גם חברת הכנסת יעל דיין, כמו שהיא אמרה עליי, כי אז אני גם אומר לה, היא לא התחילה בזה, התחילו את זה לפניה, אבל היא המשיכה את זה יחד עם חברות אחרות, וכאן ההישג הכי גדול - שאתם מתחילים להטמיע את העניין בחלקים גדולים של החברה הישראלית, לא בכולה, שלא תהייה אשליה.
צבא הגנה לישראל – העניין של הטרדות מיניות והעניין הזה שכל כך הגיע לפרסום ולחשיפה, הוא הנכון; משום שהרבה דברים שאמרת, אני כל הזמן חושב שמוכרחים לחשוב על התחום שיחסי בחורים ובחורות בצבא יהיו נורמליים וטבעיים ולא יהיו מופרעים. הזדמנתי לבסיס של חיל האוויר לפני כמה זמן, כשחנכו את החץ. דיברתי עם קצינים שם. וקצינים אמרו לי שאם יש לטייס - ואני לא מדבר על טייס נשוי ברגע זה, למרות שזה גם לא כל כך העניין – גם יש לטייס קשר עם בחורה ביחידה, כמעט שמעבירים אותה יחידה. החשש מהעניין הוא יוצר לפי דעתי את מה שכן היה יפה בצבא הגנה לישראל. הלא אי אפשר להגיד שהכל, המון אנשים התחתנו בצבא ההגנה לישראל, והמון יחסים נורמליים ויפים היו בצבא ההגנה לישראל. פה צריכים מאוד לשמור על הגבול. תמיד את אומרת שהאשימו אותך שאת הורסת רומנטיקה. לא הורסים את הרומנטיקה. אבל יש נקודה שמוכרחים שבה יהיה יותר חופש ויותר הרגשה. במקום שגברים ונשים עובדים, בצבא או לא בצבא, יש מתח. לפעמים אפילו יש מתח אירוטי. כל הדברים האלה, כל זמן שהם אינם מגיעים לאיזו שהיא תופעה קשה, הם דברים נכונים ומותרים, וגם יש לעודד אותם. לכן, דווקא בגלל ההישגים שלכם, התחום הדק הזה הוא תחום שצריך להיות גם מוסבר, וגם לא צריך לתת את ההרגשה שאנחנו באיזו מדינת משטרה בעניין הזה. העניין צריך להיות הרבה יותר חופשי.


אני באתי לא רק לברך אתכן, אלא גם באמת לומר שאני מעריך מאוד את העבודה שהוועדה עושה ואת מה שאת עושה. אני באמת חושב שאם יעשו ניתוח טקסטואלי, ניתוח של חוקים, אבל יותר מהכל ניתוח של שינויים בעמדות של חברה ישראלית, אתן עשיתן שינוי גדול.

אני רוצה לברך את גברת אורית אדטו וגם את גברת
סוזי יוגב בהצלחה להמשך. אני חושבת שמאוד מאוד חשוב התהליך הזה של השינוי בתוך הצבא, כי בסופו של דבר זה קטע מאוד חשוב בחיי הילדות שלנו, שהן נכנסו לצבא, זה קטע מאוד מעצב ילדות וילדים, והמערכת הבין מינית הזאת בתוך הצבא היא מאוד חשובה. אין ספק שהעניין הזה של קידום האישה בתוך הצבא הוא סמן גם כן מאוד משמעותי לחברה הישראלית. אם אנחנו אומרים שיש השלכה מהצבא לפוליטיקה, אזי גם בתחום הזה יש חשיבות לקידום הנשים, להעלאה בדרגות, להכנסת הנשים לתפקידים העליונים. זה ישליך גם על כל מערכת היחסים הבין מינית בתוך הצבא. כלומר, אם נשים יתפסו מקומות בכירים בצבא, זה מייד משליך לגבי כל המעמד שלהן בכל המערכת ובכל החברה. ועם כל כמה שאנחנו אומרים שהפרות הקדושות נשחטו, והצבא הוא כבר לא מה שהיה, עדיין זה מרכיב מאוד חשוב בחברה הישראלית, יסוד חינוכי מאוד חשוב בחברה הישראלית, ולכן החשיבות למה שקורה - ובאמת אני רואה מאוד בברכה את מה שראש המטה הכללי מופז עושה ואת החשיבות הגדולה של מה שאתן עושות. ברכות להמשך דרך מוצלחת.

אני קצת במבוכה, גברת סוזי יוגב יושבת כאן ואני
זוכרת מה קרה לפני שלוש שנים בערך כשהוזמנתי לישיבה החצי שנתית שהייתה ונפרדו מגברת ישראלה, ואני ככה הרגשתי, אלוהים אדירים, לאן אני נכנסת, איך אני אסתדר, איך אני אתרגל? זה נראה כל כך גדול ומפחיד ומאיים, ואני אמרתי לגברת סוזי יוגב, מסתבר שזה בסדר ואפשר, ופה אני באמת אומרת שזאת תחושה של באמת הרבה כבוד והרבה גאווה להשתייך, לשבת כאן במקום הזה ולהרגיש שייכות לנשים שמובילות שינויים בתחומים רבים, דרך הוועדה כמובן, ודרך כל מי שמגיעה לכאן ומביאה. זאת תחושה מאוד טובה שיש כאן גב ובית לתהליכים, למעשים ולכיוונים שנעשים.


קודם כל, אני מעריכה מאוד את כל מי שמכבדת אותנו כאן היום בנוכחותה, ואני בחרתי לגעת ולהציג את הדברים בצורה טלגרפית, לא כנאום, אלא באמת להראות, הבאנו קצת קידום טכנולוגי בשביל להציג באיזה שהיא דרך טלגרפית את הדברים, את התהליך שליווה אותנו בשלוש השנים האחרונות האלה, ואני בהחלט חושבת שזה תהליך שליווה אותנו, שאנחנו עשינו אותו במערך הח"ן – חיל נשים - אבל עם שיתוף מאוד משמעותי של גורמים במטה הכללי; וזה נכון, שום דבר לא נעשה לבד. הוא מתבסס על מה שהיה קודם, על עשייה רבת שנים של קצינות ח"ן ראשיות ושל מפקדים קודם לכן, ושל תהליך בלתי פוסק של לצעוק "קדימה" ולצעוק "קדימה" ולא לוותר כשיש קשיים ויש מהמורות - ובהחלט יש כאלה. היה שיתוף פעולה של גורמים במטה הכללי באגף כוח אדם, ובעיקר אני יכולה להגיד תוך ההתפתחות שאני ראיתי וצפיתי בגיבוש תפיסת עולם ומדיניות בתחום שירות הנשים, כפי שבאו לידי ביטוי באמת על ידי ראש המטה הכללי והאווירה בעניין הזה שהוא משרה על כלל הצבא. ברגע שהוא מוביל את זה, זה פשוט קיים בכל המערכת הצבאית. זה לא אומר שכולם שינו תפיסה. תפיסות אינן משתנות בחתף וביום אחד, אבל בהחלט ישנה אווירה שהשינוי נמצא, שהכיוון, שההכרה בתחום של שירות הנשים וקידום הנשים ומשמעות תרומת הנשים היא על השולחן יותר ויותר - וזה משפיע ומסייע בהחלט לקדם תהליכים.


אני בחרתי להראות לפחות את ההתחלה ולדבר עליה, ואחר כך אולי יותר בצורה טלגרפית. לפני שלוש שנים החלטנו שאנחנו לוקחות אחריות ואומרות: אנחנו הולכות לעצב את העתיד. איננו משאירות את הדברים. אנחנו נשתדל, נעשה ונקדם. אלא אנחנו באמת מתחייבות למציאות שאנחנו רוצות ליצור, שהמערך הזה רוצה ליצור בתוך צבא ההגנה לישראל ובתוך החברה במדינת ישראל. כמובן שהדברים האלה היו צריכים לעבור אישור של ראש אגף כוח אדם, וזה עבר אישור של שני ראשי אגף כוח אדם, ולהיות משהו שמקובל על הצבא, ולכן ניסחתי את הדברים כך שלא יאיימו יותר מדיי - אבל הכוונה הייתה מאוד ברורה.


דיברנו על שישה סעיפים. הראשון בהם זה שילוב נשים בתפקידים חדשים ובמערך הלחימה הטכנולוגי, כשמאחורי זה מסתתר השיקול של מה זה לחימה טכנולוגית. כמעט כל מערכות הלחימה היום הן לחימה טכנולוגית. גם האוויר וגם הים וגם התותחנים וגם הנ"ט וגם השריון, למעט חיל רגלים, כמעט כולם בעצם אלו מערכות לחימה שמשתמשות או שנעזרו באמצעים טכנולוגיים, וכך ניסחנו את זה כדי שיאפשר לנו כר נרחב מבלי שזה יהיה מאוד מאיים, כי הדמיון הראשוני כשמדברים על תפקידי לחימה זה חייל חיל הרגלים המסתער על הגבעות עם הנשק. היה ברור שזה קשה מאוד להעביר.


דיברנו על מציאות שאנחנו מתחייבים אליה לקצונת נשים שהיא איכותית, שהיא הולמת את צורכי הצבא, ושהיא משלבת קצינות במסלולי שירות ובצמתים מרכזיים. אלה מושגים צבאיים, אבל זה אומר שהן יהיו במקום המרכזי שממנו אפשר לצמוח לתפקידים הבכירים מבלי להסביר למה לא היית כאן, לא עשית כך ולא עשית אחרת.


בעניין קצונת הנשים האיכותית עשינו כמה צעדים של הגדרת יעד כניסה לבסיס הדרכה 12, מבחן כניסה כמו שקיים בבסיס הדרכה 1, טיוב והכשרה בגבולות שאפשרו לקחים וניסיון וניתוח העניין של הוותרניות, לעמוד על הסיבות למה הן מוותרות על היציאה לקורס קצינות. התחום השני היה להיאבק חזק מאוד על אפשרות של קצינות להשתלב ביחידות המבצעיות, כי משם צומחת שדרת הפיקוד.

המשפט השלישי, שכבר התרחב יותר ודיבר על תפיסה של המפקדים בצבא, גם במטה הכללי, גם בזרועות, גם בפיקודים וגם בחיילות את הנשים ואת המשאב של הנשים והשילוב שלו כצורך, כתרומה לשמירה המתמשכת של היתרון היחסי של צבא הגנה לישראל, משום שאין לנו יתרונות אחרים - לא שטח, לא מספר האנשים, אלא איכות האנשים; והרצון היה להכיר בזה ששירות הנשים ומשאב הנשים הם באמת משמעותיים כדי שאפשר יהיה לשמר את היתרון היחסי הזה לאורך זמן, לעומת צבאות העמים שסובבים אותנו, שמתקדמים ומפתחים, ואנחנו צריכים לשמר את היתרון הזה לאורך זמן, ובעצם שמנו בסוגריים את ההכרה בערך המוסף. לא ביותר טוב, אלא בשונה, באחר ובטוב שהוא מביא איתו.


זה לא היה מספיק שהמפקדים יכירו. היה צריך לעשות הרבה מאוד עבודה על הנשים, שהנשים יהיו פעילות, יביאו לידי ביטוי את הערך המוסף ויאפשרו לאחרים לראות אותו. זאת אומרת - לא עוד במקום של אני מבקשת, אני מנסה, אם זה לא הולך אז בסדר, אלא במקום של אני מסוגלת, אני רוצה, יש לי קבלות, אני כאן, ואתם תסבירו לי איך כן, ולא - למה לא? כי למה לא אפשר להסביר הרבה מאוד, אבל היה כאן ניסיון באמת לעצב או לנסות להשפיע על הנשים שיהיו יותר דומיננטיות, יותר אסרטיביות באמירותיהן, וגם יתמודדו על דברים יותר משמעותיים וקשים.


תחום ההטרדה מינית - חשבנו שנכון להפוך את הסוגייה הזאת מסוגייה של נשים לסוגייה מערכתית, לסוגייה שהארגון לוקח עליה אחריות ומדבר על זה שיש בו נורמות התנהגות שאינן מאפשרות בכלל את הפגיעה בכבוד האדם; וההטרדה המינית היא פגיעה בכבוד האדם, בכבוד החיילת, בכבוד האישה. יש גם פגיעה בגברים, אבל שזה לא יהיה העניין של מדברים על החיילות, מסבירים לחיילות, מטפלים נקודתית במקרים, אלא שהארגון ייקח על זה אחריות ברמה המערכתית, יוקיע את ההתנהגות הזאת, וייקח אחריות שמפקדים מחוייבים לעניין.


מקומן של הנשים בשירות הצבאי יהיה מנוף ליתר מעורבות שלהן ושיפור מקומן בחברה הישראלית. אני מודה שכשהתחלנו לדבר על זה, הייתה איזו שהיא תחושת מגלומניה פרטית. אמרתי לא יעזור כלום. אני הולכת עם זה עד הסוף. בהתחלה זה ככה "חרק", בתוך המערך זה היה יותר ברור, בחוץ פחות, אבל לאט לאט זה קנה לו יותר ויותר מקום, כך שברור היום שככל שמקומן של הנשים בצבא יותר משמעותי, זה משפיע גם על ההתערות וגם על ההתמקמות, והיצבנו את זה כיעד, ואמרנו שאנחנו נעשה בתחום הזה, ואנחנו נדבר על זה בקול רם, כי חלק מהעניין זה לדבר על הדברים בקול רם כדי שישמעו אותם, ופעם אחת זה סינית, אחר כך זה הופך סינית למתחילים, ובסופו של דבר אתה כבר מתחיל, קורא ומדבר.


היה ברור לנו שמערך הח"ן בעצמו עם המספר הקטן של הקצינות שבו אינו יכול להוביל מהלכים מן הסוג הזה, ולכן היצבנו יעד להגדיל את מספר הקצינות בצבא שמחוייבות לתפיסה הזאת, שלוקחות עליהן אחריות ומוכנות גם לעשות למען העניין, כי אם מספר הנשים קטן, כמה שהן יתאמצו הן לא יוכלו להצליח לעשות שינויים בגדול. לא נוצרת מסה קריטית, וכמובן שהמפקדים שמחוייבים - ולא רק שהם מחוייבים לעניין, הם גם נמצאים בעמדות מפתח, ואז הם מקבלים החלטות, ייזמו עבודות מטה ומדיניות שיקדמו את זה, ואני יכולה להגיד שהיום יש עבודות מטה מן הסוג זה של שילוב נשים במקצועות; הקידום של הקצינות הוא עבודה שראש המטה הכללי הטיל עלינו, על הסגל ועליי כדי להראות את הפוטנציאל, להביא את המועמדות המתאימות ולהציג חוות דעת במקומות שהן לא הוצגו קודם לכן.


יש היום עבודת מטה שמדברת על טירונות, לא על פי המין אלא על פי פונקציה, על פי ייעוד, הנבחנת במפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה, ואותו הדבר נעשית עבודה היום על הכשרת הקצונה הבסיסית, לא נשים וגברים בבסיס הדרכה 12, בבסיס הדרכה 1, אלא הכשרת קצונה למי שהולך להיות ביחידות קדמיות - נשים וגברים; זה רק נמצא בעבודה, אבל עצם העובדה שמתקיימת עבודת מטה, היא בדיוק מה שביקשנו -שמפקדים יהיו מחוייבים וייזמו את עבודות המטה האלה, והן אכן יתרחשו ויוכלו לקדם. כמובן שהם יראו כחלק מתפקידם ואחריותם למנוע את תופעת ההטרדה המינית. אנחנו נהייה לצורך העניין גורם מסייע שנותן הסברה, נותן מידע וכדומה, וגם כמובן מטפל בחיילת, ושמפקדים כבר ידרשו שהקצינות ישתלמו במסלולים, לא רק שהקצינות ירצו, אלא שתהייה תופעה שהמפקדים אומרים 'אני רוצה אותה לתפקיד', ובאופן כללי הצבא יבקש ערך מוסף של נשים, יכיר בזה שיש ערך מוסף בשונות, וירצה את הערך הזה בנקודות המפתח שלו.


עמדת סיקור ראש המטה הכללי שנשים ישתלבו בתפקידים חדשים, וביניהם תפקידי לחימה, כשהוא הגדיר בזמנו בגבולות השלום. היום החוק כבר אומר לאו דווקא, אבל זאת הייתה תפיסת העולם, וזאת תפיסת העולם עוד טרם החוק. זאת אומרת אלה מהלכים שהיו טרם החוק. אלה התפקידים שהצגנו אותם כאן בוועדה, אבל רק כדי לסבר את העין והאוזן של שנה זאת, שנפתחים בשנה הזאת - ימין זה תפקידי לחימה, אמצע זה תפקידים אחרים שפשוט לא היו בהם, וגם תפקידים שהם לא באיכויות הכי גבוהות, זאת אומרת לא הולכים רק על העילית שבעילית, אלא גם נהגות וגם נהגות מלגזה וגם עובדות כלליות וגם מאבטחות מתקנים וכן הלאה, ופה יש רשימה נכבדת של תפקידי לחימה שנפתחים.

ניסינו לבדוק קצת גם מה אומרות המועמדות ומה אומרות החיילות על נכונותן, ובהחלט ראינו שיש נכונות לשרת שלוש שנים ומעבר לזה, ובלבד שתהייה אפשרות באמת להשתלב בתפקידים משמעותיים וגם בתפקידי לחימה.


מהלכים מאוד משמעותיים שהחלו השנה הם לעבור למיון לפני שירות של כלל החיילות, של כל המועמדות. היתרונות העיקריים הם בעצם זה שכולן יכולות להשפיע, ובנקודת הזמן של לפני הגיוס, לא במהלך הטירונות, כשהכל מאוד לחוץ. החל מזה הוביל לבחינת עניין הטירונות מחדש. יש כאן קצת סתירה למה שאמרתי קודם, כי כרגע אגף כוח אדם מוביל מהלכים של טירונות בסמכות. חיילות שמיועדות לקורסים שהם רק של נשים יעשו את הטירונות עם הקורס בבסיס ההכשרה החילי. יותר ויותר חיילות יעשו טירונות 02 - זאת הטירונות הבסיסית שמקנה רמת רובאות שמאפשרת אחר כך גם לשמור ולעשות אבטחת ישובים וכל מיני מיומנויות שחיילים נדרשים להן. עדיין מוגדרת טירונות כלל צבא הגנה לישראל לנשים, לחיילות שמיועדות לקורסים קצרים. זה קצת סותר את מה שאמרתי קודם, ואכן כרגע שני הדברים האלה עובדים במקביל. בסופו של דבר יסוכם איזה נתח של חיילות יעשה הכשרה בסיסית עם חיילים, שהיא כנראה פחות מ02-, ואיזה נתח של חיילות יעשה טירונות עם חיילים שהיא 02 ומעלה. המשמעות היא שבסיס הדרכה 12 - פשוט לא להאמין - החל מהקיץ הזה מפסיק להיות בסיס טירוניות. אומנם הוא מופקד גם על ג'וליס שהוא בסיס טירונות, אבל בבסיס הדרכה 12 יהיו רק קורסי הכשרה לקצונה ולפיקוד.


מילואים – אם רוצים לשלב נשים, אזי הן צריכות גם לשרת במילואים. בדקנו את החוק, והחוק אומר שאפשר גם היום עד גיל 38, אלא אם כן את אם. בפועל אנחנו לא עשינו את זה. התקנות של צבא הגנה לישראל - גיל 24 או נישואין. הסטטוס זה כרגע של עבודת מטה שעוברים להוראת חוק. החלת שירות מילואים פעיל על מיגזרים מקצועיים ושיבוץ לא בדרג א' הלוחם אלא מדרג ב', וגם זה באופן מדורג, זה לא שממחר בבוקר כל הנשים עושות שירות מילואים, אלא במקצועות ובתפקידים חיוניים נדרשים, אבל באיזו שהיא דרך להרחיב יותר ויותר את שירות הנשים במילואים.


קצונה – אנחנו רואים שעדיין כמו במיגזר האזרחי, רוב הקצונה היא בתחום של המינהלות והחינוך. אם אנחנו מחברים את המינהלה והחינוך, אזי אנחנו מדברים על ארבעים ושניים אחוז מהקצינות. אלה הם תחומי הייעוד המרכזיים, אבל אנחנו רואים כבר יותר קצינות בתחום של הלוגיסטיקה והטכנולוגיה ויותר בהדרכה ובמודיעין, מקצועות חיוניים ונדרשים לצבא.


אלה הן הפרופורציות שצריך לראות אותם מול העיניים כל הזמן. זה נכון להיום - הפרופורציות של הקצונה, מהסגן משנה ועד התת אלוף. אם אנחנו רואים שבקצונה בחובה זה כמעט חצי-חצי, אנחנו רואים איך הפרופורציות משתנות, ובעיקר מרמת הרב סרן לרמת הסגן אלוף - פה יש הרבה מה לעשות. אנחנו היום מטפלים בעניין של מסגן אלוף לאלוף משנה, ומאלוף משנה לתת אלוף, כי תהייה בשנה הבאה עוד תת אלוף, הצנזורית הצבאית - אבל אנחנו רואים שפה, וזה מרכז העשייה לשנים הבאות, זה באמת המעבר מרב סרן לסגן אלוף, לשם הרחבת השכבה הזאת כדי לאפשר צמיחה טבעית כלפי מעלה.


הסיכום של ראש המטה הכללי הוא חד משמעי. קצינות משתלבות בכל היחידות המבצעיות, לרבות שירות מעבר לקווי האויב. אין יותר סיבות מדוע היא איננה יכולה, כי מה יקרה בזמן חירום. היא רוצה, היא מבינה, היא מתנדבת, היא משרתת. זה לא משתנה ככה בלחיצת כפתור. למפקדים עוד קשה לעכל את הסיכון שכרוך בעניין, לא מתוך סיבות רבות, אלא מתוך זה שכך הם הורגלו שצריך להגן, וכרגע בעצם הם אינם מגינים. הן בוחרות, והן יכולות ללכת.


אנחנו יכולים לראות שבשנת 1999 יש יותר קצינות, וכבר היום זה יותר טוב. יש יותר קצינות היום בגדודים, יש יותר קצינות ברמות החטיבות הסדירות והחטיבות המרחביות. עדיין אין לנו סגן אלוף ברמת האוגדה חוץ מהשתיים האלה, אבל זה תהליך. זאת אומרת - ברגע שיתרחבו אלה, זה ישפיע גם למעלה.


מה שנעשה היום אלה תהליכים יותר טובים בפנים, ועבודת המטרה היא להכשיר קצונה בסיסיות על בסיס פונקציונלי. נעשה איחוד של השלמות. הבינו שאם החיילות הולכות לאותם מקומות, אזי אין שום סיבה שהן לא יעשו את הקורס ביחד. אזי בינתיים התאחדו ההשלמות החיליות, הבסיסי יתאחד אני תקווה בשנת 2001 - זאת העבודה שנמצאת שם באמצע.




אמר ראש המטה הכללי וגם עושה, נשלב ונגדיל את מספר הקצינות בתפקידים בכירים בצבא הגנה לישראל. העיקרון של איחוד ינצח. אמר את זה בספ"ק, אמר את זה בכנס הקצינות, ועשה את זה בפועל בדיוני שיבוצים. בשנה הבאה אנחנו מתרחבים ברמת האלוף משנה לתפקידים פורצי דרך. אני לא אמנה אותם כאן, כי אני חושבת שעקבנו אחרי התהליך הזה, אבל יש שינוי משמעותי. קצינות שתעשינה תפקידים שלא עשו אותם נשים קודם לכן, כי זה לא היה, לא כי היו שיקולים ענייניים, כי זה פשוט לא התאפשר. הן לא היו חשופות מספיק. מה שכן דאגנו לו זה לחשוף את אותן הקצינות לדיון משמעותי ולהגיע לשולחן הדיונים ברמה הבכירה - ואכן זה מוכיח את עצמו.


נדרשנו לעשות עבודה, ועשינו עבודה על ראש המטה הכללי. אני יכולה לומר שראש המטה הכללי ביקש חוות דעת שלי לדיוני השיבוצים של קצינות בכירות, להעלות פוטנציאל אם הוא איננו עולה מטעם היחידות ולעשות מחקר. היום העבודה כבר מגובשת. כשהתחלנו את העבודה הבנו שאי אפשר להתעסק בקצונה הבכירה מבלי לעסוק בכל השלבים, ולכן העבודה היום היא באמת מודולרית על כל התחומים. היא אמורה להיות מוגשת לראש המטה הכללי. היא כבר עברה את אישור ראש אגף כוח אדם.


זאת המלצה של הוועדה, והיא בעצם נוגעת בכל התחומים. היא איננה רק בחום הקצונה הבכירה. זה עבר את ראש אגף כוח אדם. זה עומד כרגע בפני עלייה לקציני החיל הראשיים ולראש המטה הכללי.


פעילויות שעשינו כדי באמת לחזק את הקצונה הן הדיאלוגים. קיימתי שיחות עם כל סגניות האלוף בצבא הגנה לישראל, כדי באמת לרתום אותן, לחבר אותן. מתוך זה יצאה גם סדנה שמתנהלת בימים אלה לקידום היעילות האישית. זה ניסוח יפה, אבל הכוונה היא באמת לאלה שרוצות להתמודד הלאה, ורוצות להתקדם, ואיך עוזרים להן לאזור כוח ולהתמודד ולהתקדם - סדנאות לתכנון קריירה לקצינות ברמת הביניים.


יום פתוח – אני עשיתי מפגשים פתוחים שכל אשת קבע הייתה יכולה לבוא ולדבר על מה שהיא רוצה, ולמדתי המון על הצבא מהדברים שאין שומעים אותם כשבאים לביקורים ממלכתיים כאלה ואחרים.


זה כדי לצייר את הפזל איך כל הדברים האלה עוזרים ביחד לשינוי בתפיסת שירות הנשים בצבא הגנה לישראל, זאת מדיניות ראש המטה הכללי, אלו עמדות המפקדים שצריך לרתום ולשנות, ויש רבים שחושבים אחרת. זה לא שכולם מקובעים. חיילות וקצינות יותר אקטיביות, הפעילות שאנחנו עושים, תיקון לחוק - וכל זה מביא ביחד, והנקודה היא של הרשות לקידום מעמד האישה, שזה האלף השלישי שהוא האלף הנשי, ואת זה שמנו בנוכחות ראש המטה הכללי בכנס הקצינות שעשינו ביום האישה הבינלאומי.


זה ככה פחות או יותר בכמה מילים מה שניסינו באמת לעשות במהלך השנים האלה. לא נגעתי בעניין של הטרדה מינית, כי העניינים האלה נדונו כאן כל כך רבות, רק כדי לתת תמונה משקפת.

אני רואה בכל דבר כזה קו מנחה להמשך. כלומר
זאת נקודה בזמן שאנחנו נמצאים בה, ודי ברור לאן הולכים מכאן. יש דברים שיעלו בעתיד, אינני יודעת אם בעתיד הקרוב או הרחוק יותר. עניין של משך השירות, אם מדברים על קיצור שירות לבנים, מה זה יאמר לגבי בנות, לגבי חיילות. זה עניין די טעון, הוא היה טעון בשעתו כשהיה מר צור, אני מניחה שיהיה צריך לבחון את זה, זה ייבחן גם בוועדה כאן וגם בוועדת חוץ וביטחון, וייבחן מכל ההיבטים. תמיד יש לנו הפתעות מהשטח כמו בעניין הקרבי. יש דעות בתיאוריה. בעד נשים בקרבי, נגד נשים בקרבי, היו בעד קיצור שירות כשהשירות קוצר לטעמנו יתר על המידה, אז נכנס לדיון כל העניין, אם אתה מסיים את השירות האם זה בהכרח חוסם תפקידים מסויימים, כי כמה אפשר לעשות בשירות קצר - אזי מצד אחד ישנה השמחה, אנחנו מתקרבים לזמן שלום - ויש בכל זאת אחוז שרואה בזה שזה לא בדיוק השקעה עתידית; אבל אז אם רוצים לראות בזה השקעה עתידית, כי אז הזמן איננו מספיק. אותם שיקולים בהפוך - יהיו בוודאי דיונים על קיצור שירות לגברים, ומה זה יאמר לגבי חיילות. זה אחד העניינים העתידיים. כמובן כל הזמן יהיו פתיחת תפקידים והכשרה איכותית של קצינות. זה לא עניין של מאבק שאנחנו נעשה מכאן לובי, אלא עניין של דיאלוג בלתי פוסק למתן תמיכה לקו הזה, שהוא קו מקובל היום. אם לפני שנתיים, כשישבנו בעניין של שירות מעבר לקווי אוייב, והיו נשים נכבדות, מנהיגות, שפשוט פסלו את זה בכל צורה אפשרית, ועדיין חזרו להיבטים, ואז הבאנו את מר אסא כשר, כי באמת הצבא ואז ראש אגף כוח אדם טען שזה בכלל לא עניין של החלטה צבאית. זה לא מעוגן בפקודה, אלא זאת תפיסה חברתית במדינת ישראל שאין שולחים אישה, ואם אנחנו רוצים לשנות את התפיסה הזאת, זה בידי הבית גם כן לא על ידי חקיקה. בסופו של דבר הנוהג השתנה; אבל הוא השתנה על ידי שינוי מדיניות. המדיניות הייתה, ואז גם שמענו את זה בהרחבה החל מהדבר הבנאלי שאישה טייסת תיפול בשבי ויאנסו אותה. כלומר אם אונסים גבר זה ממש לא נורא, או אם מתעללים פיסית בגבר. זה בילדים שלנו - הרי על מה אנחנו מדברים בסך הכל כחברה.


הגישות האלה השתנו. לא כל כך מהר נופלים בשבי, וכל העניין הזה של השיקול הזה שעל פיו לא יישלחו נשים מעבר לקווי האויב, גם אם הן רופאות או קשריות, בוודאי בתפקידי לחימה - אני חושבת שכל זה עבר מן העולם. בכל אופן דנו בזה לא כל כך מזמן, והיום אנחנו רואים שינוי. אני מניחה שאנחנו נמשיך לראות שינויים, לפי דעתי בקצב יותר מהיר מאשר באזרחות, אם עדיין אין אף אישה אחת במשלחות של תהליך השלום, במשלחות המשא ומתן, אף לא אישה אחת, בזמן שאנחנו רואים בכל זאת בצבא הגנה לישראל קידום גם בדרגות וגם בתפקידים, אז כמו שאמרתי בהתחלה - הלוואי עלינו.

אני רוצה להודות על התמיכה ועל שיתוף הפעולה
שאנחנו זכינו להם הן בארגוני הנשים, הן ברשות לקידום מעמד האישה, בה שימשתי גם כחברה במינהלת וגם בוועדה המייעצת, והן בוועדה לקיום מעמד האישה בכנסת, ותודה לחברות הכנסת - אלה שנוכחות ואלה שאינן נוכחות, כי בהחלט הייתה תחושה של מעורבות במה שנעשה בצבא הגנה לישראל, התעניינות, דרישת מידע וסיוע לקדם את העניינים בכיוונים שונים; גם אם לא היה צריך להתערב, אלא עצם ההתעניינות והשאלות והדרישה לבוא ולהציג כאן דברים חייבו את המערכת הצבאית לעשות תהליכי חשיבה.


לגברת רותי שר שלו שיושבת בצניעות מאחור, שעזרה לנו מאוד כיועצת ארגונית לגבש את התפיסה של עיצוב העתיד, וללכת עם הדברים, ובאמת להצליח בתהליכים. הרבה תודה לוותיקות, יש לנו כאן האמא הרוחנית שלי, גברת חדווה אלמוג, שגידלה אותי, שאני הרגשתי בהחלט את ההשתתפות ואת התמיכה, ואני באמת באהבה נפרדת מהעשייה הזאת - אומנם רק בעוד חודש - שממוקדת בתחום של הנשים, באמונה שאני מעבירה את המקל לגברת סוזי יוגב, שהיא האדם הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון וקצינה שאני מכירה ומוקירה, שלמדתי ממנה ומעט גם לימדתי, ואני מאחלת ובטוחה בהצלחה שלך כהצלחתנו, ובבית החם שאת תקבלי פה - אין לי ספק - כמו שאני קיבלתי פה.

האמת שזה קצת מביך לשאת דברים בחדר הזה, גם
מפאת גודל המעמד, וגם משום הנשים שיושבות כאן. יש פה שתי קצינות חן ראשיות שעל ברכיהן התחנכתי, ועל אף גילי המופלג, אני מרגישה מאוד קטנה ונבוכה וחסרת ניסיון בחדר הזה.


אני חייבת לציין שיש איזו שהיא בדיחה פרטית בתוך מערך הח"ן - כאשר מסיימים תפקיד פיקודי אין גובהים בחמישה סנטימטרים. שינינו קצת את המינוח, אנחנו פשוט הולכים בתפקיד מוחק קמטים, ופתאום מצאתי את עצמי כמי שמצפה לתפקיד מוחק הקמטים וצריכה לשאת באחריות כבדה מאוד. אני מרגישה שמוטלת על כתפיי אחריות כבדה מאוד, ואני מתחילה ככה לחשוב איך בתוך מדיניות שכבר באמת התוותה קצינת חן ראשית, והדרך שהצביעו עליה והמערך שעיצבנו במשך תקופה, שאני מאוד מאוד מחוייבת לכל המהלכים האלה, ובהחלט רואה את עצמי ממשיכה להעמיק ולהמשיך את הדברים, זה נראה בהכרח ברור מאליו. ועם זאת זה חלון הזדמנויות, כי אנחנו נמצאים בשנות האלפיים. נכונו לנו אתגרים שאנחנו אפילו איננו יודעים מאיזה סוג הם, לאן פנינו, איך ייראה העתיד, ואיך אנחנו מתאימים את עצמנו לכל שינוי שהעתיד הזה יביא, בין אם זה תהליך השלום ובין אם זה היבטים אחרים שאנחנו נקבע.


אין לי ספק שאנחנו, העוצמה שלנו כנשים והנכונות שלנו להתמקם במקומות משפיעים הן אלו שיקבעו. אני בהחלט אומרת את זה במלוא הצניעות - אני חושבת שאנחנו נצטרך לתת יותר כלים דווקא לנשים שלנו בתוך הצבא, להעצים אותן, לחזק אותן ולהכין אותן יותר נכון, להיות נכונות לקחת את האתגרים שמצפים לנו, כי זה לא די שיגישו על מגש של כסף, אנחנו נצטרך כנראה גם לרצות להיות שם ולעשות את זה; ויש לזה מחירים מאוד כבדים.


אני באמת כקצינת חן ראשית נכנסת לתפקיד מתוך אמונה מלאה שנעשו דברים מאוד מאוד משמעותיים, כי את המשכת בצורה בהחלט אבולוציונית כפי שהגדרנו את זה ביולוגית, את כל התהליכים שקרו והבשילו במהלך חמישים השנים האחרונות, אבל אין לי ספק שאנחנו לוקחות הרבה מאוד גם ממך באופן אישי וגם ממה שאת משאירה לנו. אינני מתייחסת לזה כאל ארגונים, כי בארגונים יש משהו שמתייחס למוסדות, הוא מתייחס לדברים יותר כלליים, אבל יש נשים יקרות מאוד שאיכפת להן, והן רוצות, ואני יודעת שהן נמצאות שם, וזה מאוד מקל עליי בכניסה לתפקיד.


כקצינת חן ראשית יהיה לי מאוד קשה, לפחות בהתחלה. אני חייבת לציין שהזמינה אותי עורכת הדין רבקה שקד לאיזה שהוא פנל לשאת דברים ולהרצות במקומך, ולא הרגשתי שאני מצליחה לעשות את הדברים, וכנראה ייקח קצת זמן עד שנמריא איתם. אבל כפי שאמרתי שאני באמת מרגישה שיש לי גיבוי, שהוא מאוד מאוד חשוב, כדי לבצע את התפקיד הזה באמונה מלאה.


אני פה באופן אישי רוצה להודות לגברת רותי שר שלו, כי אני חושבת שמה שאנחנו רואים היום זה משהו שאולי חלמנו עליו בעבר, אולי דיברנו עליו, לא הצלחנו לגבש את זה לתוך משנה סדורה כזאת, ואני ממש מרגישה גאה כקצינה בכירה בצבא, לא כקצינת חן ראשית לעתיד, אלא כקצינה בכירה בצבא, שאנחנו מסוגלים לשבת ולהראות לאן אנחנו רוצים להגיע. התפקיד שלי זה להגיע לשם, זה לעצב את זה, ואני בטוחה שגם בך אני איעזר מאוד כמו באחרות. תודה.

אני רוצה להגיד שהמליאה מתקיימת עכשיו. קיבלנו
רשות מיוחדת וברכות מיוחדות מיושב ראש הכנסת שהרשה לנו לשבת וגם שולח את הברכות ליוצאת ולנכנסת.

זה היה לכבוד לי להכיר אותך, ואני מקווה שיהיה
אותו הדבר, וגם את קצינת חן הקודמת שזכיתי להכיר דרך העבודה. אני באמת מאחלת לך הרבה הצלחה. אני מניחה שיודעים ש"אמונה" זה לא גוף שעובד הרבה עם צבא ההגנה לישראל, אלא יותר עם השירות הלאומי, אבל אנחנו בטח בעד זה שבנות יתקדמו בכל מקרה, בכל דרך, בכל מקום ובכל תחום, ושזה ייושם בלי המחיר של הטרדה מינית וכדומה, כך שאנחנו ניתן לך גב בכל דבר.

אני פשוט גאה בהן, זאת המילה. אני מאוד שמחה
לראות את זה. כולן היו בנותיי. אמרו קודם גם הגברת סוזי יוגב וגם הגברת אורית אדטו, כי בסופו של דבר הצבא עובר תהליכים לאורך כל שנותיו. אם אני מסתכלת על התהליכים שקרו, אני חושבת שהתהליך שבו השתנה באמת בצבא היחס או הצורך יותר בנשים, היה אחרי מלחמת יום כיפור, כשהצבא גדל והכפיל את עצמו. זאת הייתה נקודת השינוי המהותית של הצבא, שאולי לא כל כך מרצון, אבל מחוסר יכולת לממש את הפוטנציאל של כוח אדם זמין ומהיר, הוא בעצם התחיל לשנות את התפיסה מה החיילות יכולות לעשות בצבא, ומה שהתחיל לפני עשרים ושבע שנה בערך, אחרי מלחמת יום כיפור, שהיה צורך של הצבא-


אני חושבת שהיום כשגברת אורית אדטו מדברת על העניין של מפקדים, על תפיסה של המפקדים שיתחילו, אני רוצה להגיד לכם את זה כאן בחדר הסגור, שאם לא היינו עוברים את כל התהליכים במהלך השנים הקודמות בכך שהקצינות יכירו בחלק גדול מהתהליכים עצמם, דיברו פה על הטרדה מינית, אז בשנת 1987 כשהכנסתי את הערכה לצבא שקראו לה "כשאת אומרת לו לא", ישבתי יומיים עם כל קצינות החן הפיקודיות, והייתי צריכה לשכנע אותן במשך יומיים שיש בעיה בצבא של הטרדה מינית. אז אם אנחנו מסתכלים היום על שנת 1987 או תחילת שנת 1988, ועל שנת 2000, אז הצבא עשה קפיצת מדרגה. תמיד כששאלו אותנו למה עושים את זה עם המפקדים, אמרתי קודם צריכים להסביר לקצינות שיש בעיה בכלל ושמגדירים את הבעיה. אז גם הצבא מהבחינה הזאת עשה מהפכה. אני חושבת שהוא עשה התפתחות.


אני שמחה שגברת אורית אדטו, בזמנה הרבה מאוד דברים הבשילו אחרי שהיו על בערה לאורך הרבה מאוד זמן - הדיון, השיבוצים, הצורך של ראשי אגף כוח אדם להביא קצינות לתוך דיון שיבוצים ולחייב את המפקדים להביא קצינות מועמדות לזה, כשזה פעם לא היה בכלל על סדר היום של הצבא. היה לי מאוד העונג. ראשית אני מאחלת לגברת אורית אדטו, שהיא גם חברה אישית, הרבה הרבה הצלחה, גם על מה שהיא עשתה – תודה, ועל מה שהיא הולכת לעשות – הרבה הרבה הצלחה. נעמוד מאחוריה ונחזיק לה אצבעות.


לגברת סוזי יוגב, שגם לה יש בעבורי חלק לא קטן, זה פשוט כיף. מתוך הזווית שאני מדברת עליה על קידום נשים, ודווקא מהמקום שבו אני נמצאת, שאני אומרת לקדם את האחרות ולהישאר כל הזמן ולהסתכל על הפזל שעוד יותר ויותר נשים מצטרפות למעגל, אז גם לגברת סוזי יוגב שהיו לה לא מעט התלבטויות במהלך השירות הצבאי שלה, אני שמחה שלחצתי עליהן בזמן הנכון, ואני מאוד גאה לראות אותן היום בתפקידים שהן עושות. מכל הלב הצלחה לך, ואת יודעת שמה שאסור להגיד בקול רם אני אגיד בשקט, ומה שצריך בקול רם אני אסביר בקול רם. לגברת חני כספי - מזל טוב על דרגת האלוף משנה, רק ידעתי ועוד לא ראיתי אותה בעיניי, אזי אני אינני יכולה להתעלם מזה. בהצלחה.

אני רוצה בשם מועצת ארגוני הנשים, וגם בשמי
כמובן, להגיד שההיכרות עם הגברת אורית אדטו הייתה כיף, וגם בניו-יורק, לא רק בישראל. אני מאחלת לגברת סוזי יוגב הצלחה, ואני מקווה לשיתוף פעולה בין מועצת ארגוני הנשים וביניכן.


אני רוצה לדבר רגע בכובע אחר. כמי שכתבה את הספר על הח"ן באנציקלופדיה "צבא הגנה לישראל בחילו", שערך מוטה גור זכרונו לברכה, האבא של הגברת רותי שר שלו, מאוד כואב לי, ואני אמרתי את זה כמה פעמים לגברת אורית אדטו, העדר ההתייחסות להיסטוריה שלכן. גם עכשיו כשהולכים לבנות את הארכיון או את מוזיאון הח"ן, חשוב מאוד לזכור שהיו דברים מעולם. אפילו הסתכלתי פה על הרשימה של המקצועות החדשים כמו נהגות ונהגות מלגזה, זה כבר היה בראשית שנות החמישים. זאת אומרת שיש הרבה מקצועות, וכשמדברים על הטייסת הראשונה בצבא הגנה לישראל, אז הייתה טייסת כבר בשנת 1940, והיא טסה עם ההגנה בשנת 1947, והייתה טייסת כשהוקם חיל האוויר.


מדוע אני מזכירה את זה? כי הדור הזה הולך ונכחד. זאת אומרת הנשים האלה, מי שהייתה הטייסת הראשונה, דוקטור רחל מרקובסקי, אולי עוד אפשר יהיה לדבר איתה עכשיו בחודשים הקרובים וזהו. לנשים האלה יש גם עוד מה לספר, ויש להן חומר, מכתבים או צילומים או איזה שהוא חומר ארכיוני, וכל פעם כשאני פותחת את העיתון, ואני רואה שמישהי מהן נפטרה, כמו גברת מקלף שהייתה בקורס הטייסות יחד עם גברת זוהרה לוי ועוד כאלה, זה דור הולך ונכחד, ואני פשוט בשם ההיסטוריה מבקשת שתלכו באמת למקורות האלה ותאספו את המידע כל עוד זה ניתן, ואז אפשר יהיה לבנות, כי ההיסטוריה שלכן נבנתה מצד אחד מבנות ההגנה והפלמ"ח ומצד שני מבנות ה-ATS. אלה שהיו נהגות אז גם טיפלו ברכב, לא רק נהגו ברכב. זאת אומרת עשו הרבה דברים גם אז. היו קצינות בבית ספר לקצינים של חיל התותחנים כבר בשנים 1949-50. היו הרבה תפקידים גם קרביים של מתאמת כוחות בין חיל האוויר וחיל היבשה. זאת אומרת שהיו גם נשים פה ושם שעשו תפקידים מאוד חשובים, והן פשוט איך שהוא נעלמו מן ההיסטוריה. אני פשוט מבקשת או מאיצה בכן שבאמת תלכו לאלה שעדיין ישנן, או למשפחות שלהן, ופשוט תאספו את החומר, כי מי שאין לו עבר אין לו גם עתיד.


ואני מאחלת הצלחה גדולה וכמובן מציעה את מועצת ארגוני נשים בשותפות מלאה לכל דבר ועניין.

אני רוצה לברך את קצינת חן ראשית על עבודה
נפלאה, ובהצלחה בתפקיד הבא. אני בטוחה שתצליחי. גברת סוזי יוגב, שאותך אני פחות מכירה, אני מאחלת גם לך הצלחה, ואנחנו בשדולת הנשים כמובן נשמח לעזור.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שנאמרו בצורה זו או אחרת ולשים עליהן דגש. את שמת במקום השישי את העניין של ההשפעה של צבא הגנה לישראל על החברה, ואני שמה את זה במקום הראשון; כי אני חושבת שזה לא עוד מיגזר שעבר שינוי בעניין מעמד האישה. אני חושבת שזה מיגזר שמעצב את פני החברה שלנו, ולכן אני רואה את התפקיד שלו כמאוד מרכזי במה שקורה אחר כך בחברה.


כמי שעברה את מסלול בסיס הדרכה 12 כחניכה בקורס מפקדות כיתה, אני יכולה לספר לכם, ואולי זה מצביע על השינוי הגדול, זה היה לפני הרבה שנים. אני יכולה לספר לכם שכחניכה בקורס מפקדות כיתה העלו אותנו על משאית אל החניכים של קורס טייס כדי לשעשע אותם במסיבה. אני בטוחה שהיום כבר אין עושים את זה, ומי שלא עלתה אז על המשאית זה היה סירוב פקודה. זאת הייתה חוויה מאוד קשה, שאני זוכרת אותה עד היום. אני חושבת שהיום צבא הגנה לישראל עבר כברת דרך ארוכה מאוד, ואין נעשים כאלה דברים.


אבל דווקא מהפן של מי שעברה מסלול של חניכה בקורס מפקדות כיתה, אני חושבת ששווה לעשות על זה מחקר. אני חושבת שצבא הגנה לישראל הוא המקום שמכשיר - ובעבר היו פחות ופחות הזדמנויות כאלה - והפתיחה של התפקידים בצבא הגנה לישראל לדעתי מביאה לכך שיש לנו יותר נשים שעוברות את אותו מסלול, שלגברים היו בלי סוף אפשרויות ולנשים לא. אני חושבת שבזה הוא משפיע על החברה שלנו, מעצב את פני החברה שלנו, כי יותר נשים מקבלות את ההזדמנות לעבור את אותה הכשרה, וכשהן יוצאות לחברה האזרחית הן הרבה יותר מועצמות והרבה יותר מאושרות ביכולת לתפוס תפקידי מפתח. אני חושבת שבלי זה שנשים יתפסו תפקידי מפתח בצמתים של קבלת החלטות, יהיה לנו גם קשה לשנות בהמשך את מעמד האישה. יישר כוח על הפעילות הזאת, כי היא מאוד מאוד חשובה לעיצוב החברה.


אני רואה גם בצבא הגנה לישראל כמי שמעצב לא רק בתחום המנהיגות ובתחום ההזדמנויות שהוא נותן, אלא בתחום התרבות שלנו, ואני מקווה שככל שייכנסו יותר נשים לתפקידים בצבא הגנה לישראל ויהיו יותר משפיעות, התרבות המאצ'ואיסטית הגברית תהייה פחות התרבות השלטת גם בצבא הגנה לישראל וגם במה שיקרה אחר כך. הרבה הצלחה לשתיכן.

כל פעם שיצא לי לשמוע מגברת אורית אדטו על מה
שהיא והצבא עשו בתחום הזה, אני תמיד מרגישה שאני מקנאה, בטח היום. כי בתור מי שצריכה להוביל שינוי במקום לא קטן של עשרות אלפי אנשים, אני מאוד ערה לכמה חשוב באמת קודם כל כוח האדם המיומן, וחשוב העניין, והקודקוד הזה שאיכפת לו והוא מוביל ונותן תמיכה והאמצעים שמקדישים לזה; ואני חושבת שבעניין הזה הצבא באמת נתן דוגמה יוצאת מן הכלל, איך אפשר באמת להשקיע ולהשיג, אבל זה לא היה קורה בכל מקרה אם לא הייתה שם האישה הנכונה בזמן הנכון ובמקום הנכון; ועל זה אני חושבת שכולנו חייבות הרבה תודה לגברת אורית אדטו ולכל מי שעזרו, וכמו כל אחת שבאמת צריכה להוביל שינוי, היה נעים לראות ולהכיר את הגברת סוזי יוגב ולדעת שישנה מישהי שתחליט, ותעבירי את השרביט.




אנחנו שיתפנו פעולה לאורך כל התקופה הזאת במספר עניינים, שהחשוב מביניהם זה באמת החיילות, כי גם לנו בשירות המדינה יש חיילות שמשרתות ועושות את השירות הצבאי שלהן במשרדי ממשלה, וככל שזה נוגע לפחות לבעיית הטרדה מינית, למרבה הצער הן המיגזר שאני יכולה לסמן אותו כמיגזר המתלונן ביותר, וכבר סיכמנו בינינו שאחת הסיבות היא כנראה המודעות שהצבא הכניס בהן, שהן צריכות לעמוד על זכויותיהן ולא לשתוק, ואשר על כן הן מוכנות להתלונן, וזה דבר שבאמת מאוד כואב לי ומאוד מכעיס אותי; רק בשבוע שעבר שוב היו לי עוד שני מקרים כאלה, וכל פעם שזה קורה ואני רואה את החיילות האלה, ולאן שלחו אותן, ואיך מתנהגים אליהן, זה מעלה אצלי הרבה סימני שאלה, וזה אחד הדברים ששירות המדינה ביחד עם הצבא יצטרכו באמת לבדוק ולהתייחס אליהם בצורה מיוחדת. בינתיים יש לנו בעיות במשרד החוץ, במשרד הביטחון ובמשרד ראש הממשלה, וזה מאוד מצער אותי.


כל פעם כשהזמנתי גם את גברת אורית אדטו וגם את גברת סוזי יוגב לפורומים כמו הממונות על מעמד האישה והכנס השנתי למינהל ציבורי, שזה הפורום של עובדי המדינה ועובדות המדינה הבכירים, זה היה מאוד מרשים, גם שיתוף הפעולה וגם איך שנענו וגם איך שהציגו את זה, וגם המסר שהעבירו; ואני חושבת שזאת דוגמה נהדרת גם לשיתוף פעולה וגם למקור השראה, ואני בטוחה שזה יימשך כך גם הלאה.


מאוד שמחתי לשמוע על המינוי של הגברת אורית אדטו לתפקיד הבא, כי כשהיא הייתה אצלנו בכנס הממונות בזיכרון יעקב, שאלו אותה בסוף ההרצאה מדוע ראש המטה הכללי לא ייתן דוגמה, ולמה היא לא תעשה עכשיו עוד תפקיד בתור תת אלוף, ואז היא סיפרה לנו שהיא חשבה והיא תכננה, אבל בדיוק באותו יום היא קיבלה את ההודעה שזה לא הולך. כולם מאוד מאוד הצטערו, ואז קיבלנו את ההודעה על המינוי הזה. זה מינוי לדעתי סנסציוני, וזה ממשיך את הדרך שגברת אורית אדטו התחילה והתוותה בצבא, ואני בטוחה שזאת תהייה פריצת דרך הלאה. יישר כוח. תודה. תצליחו.

ברשות לקידום מעמד האישה היה לנו גם כבוד וגם
עונג לעבוד איתך לאורך כל הדרך. תודה רבה על ההיענות המיידית בעניין של מניעת אלימות נגד נשים עם הערכה של נעמ"ת והוידיאו של ויצ"ו. אני משוכנעת שגברת סוזי יוגב תשמור על הגחלת הזאת של השיעור היפה שניתן בצבא הגנה לישראל. את מאוד עזרת לנו בכל עבודת הרשות לקידום מעמד האישה, גם במינהלת וגם בוועדה המייעצת. אנחנו כמובן עוד נעשה את כל הפרידות המרגשות במערכת אצלנו בפנים.


אני משוכנעת שתצליחי בתפקיד שלך החדש, ואני גם בזה חושבת, כאזרחית מדינת ישראל, שנעשתה כאן פריצת דרך שגנרלית בצבא הולכת לתפקיד שהוא לא תפקיד של נשים אלא תפקיד אחר. כמו שכל גנרל פה מקובל שנעשה מייד מפקד כללי, יושב ראש, חבר כנסת, ראש ממשלה וכדומה, אז גם פה התברכת בפריצת דרך חשובה. אנחנו מאחורייך, מכל צדדיך, ותודה על כל מה שעשית, וגברת סוזי יוגב - כמובן שאנחנו בנוהל הרגיל.

גם בעבודתי הקודמת בשדולת הנשים היה לי עונג
גדול באמת לעבוד איתה. היה שיתוף פעולה מצויין. העבודה הנוכחית באגודה לזכויות האזרח, שאומנם לא נמנית כאחד מארגוני הנשים, אבל גם התחום של קידום נשים בצבא הגנה לישראל וגם התחום של הטרדה מינית, אלה עניינים שתמיד היו ויהיו על סדר היום של האגודה.


בזווית האישית אני רק יכולה להתקנא באלה שמתגייסות עכשיו, להיזכר בימים שלפני שנים רבות. המון המון בהצלחה. בוודאי שבתפקיד החדש של האגודה לזכויות האזרח גם יהיה דין ושיח איתכן; ולגברת סוזי יוגב, שוב המון בהצלחה, ובוודאי יהיה המשך של שיתוף פעולה.

באתי לכאן כי היו לי קצת ייסורי מצפון שקצינת חן
ראשית עשתה פה פרידה, והיו אלופות משנה - וזה היה בחג הפורים, ואני הייתי פשוט בתפקיד שלי בתור אימא, ולא יכולתי להגיע, וכשראיתי שזה בסדר היום, וגם שאני נמצאת בכנסת, אמרתי שאני אשמח לא רק כעוזר פצ"ר לייעוץ וחקיקה, אלא פשוט כחני - לבוא ולהיפרד.


אני יכולה רק להגיד לכם קצת מהזווית שלי כיועצת משפטית, שמה שהובילה גברת אורית אדטו, ואני בטוחה שגברת סוזי יוגב תמשיך אחריה, זה לא היה קל, ובארגון הזה שכולנו ככה נוטים להגיד, בצבא הגנה לישראל, ולברך - זה ארגון קשה מאוד, זה להעביר בו תהליכים ולשכנע, זה פשוט דבר קשה. למרות שזה נראה פה על מגש של כסף, אזי צריך לדעת שזאת עבודה קשה.


אנחנו בייעוץ המשפטי הבנו מייד את הרעיונות החדשים, וגם אנחנו משתדלים, והחקיקה הזאת, שכל כך כתבו עליה, היא פשוט עניין של כארבע שנים שבהן היא התגלגלה כהצעת חוק פרטית - רק להראות עד כמה זה קשה.


אפשר לפעמים לברך על הישגים, אזי אני מברכת עליהם, ואני אישית כקצינה בצבא רואה את זה ושמחה על זה. שמחתי מאוד לעבוד עם גברת אורית אדטו. למדתי ממנה הרבה, נהניתי לעבוד במחיצתה, נהניתי לתת לה שירות של ייעוץ משפטי, ואני מברכת אותה בהצלחה בהמשך הדרך. עם שירות בתי הסוהר יש לנו קשרים טובים, כך שעוד ניפגש.


לגברת סוזי יוגב אני מאחלת בהחלט בהצלחה. אני רוצה גם להגיד לגברת חדווה אלמוג תודה על האיחולים. אני הייתי בקורס קצינות כשהיא הייתה מפקדת בסיס הדרכה 12, ואינני רוצה לספר לכם כמה "רעדתי" כשהיא עברה. זה באמת אירוע מרגש.

אני אפילו בסביבות החומר הארכיוני, אילו הן היו
חיות, כי מפקדת הח"ן כשאני שירתתי הייתה דינה ורד, ומפקדת הבסיס, הייתי במפקדי כיתה ובקצינות, הייתה צילה, ופשוט מורא אלוהים היה עלינו. דינה וצילה זה היה מושג שהיום אף אחד איננו יודע מה זה. כל חיילת שאמרו לה: דינה וצילה, זה היה פשוט פחד אלוהים. יש לי צילומים מהטירונות, אבל מסיום קורס קצינות, כשאני מסתכלת על הצורה שהייתה לנו אז, והייתה התלבטות גדולה מאוד בצבא הגנה לישראל אז, בח"ן, כי לפי כל השקלולים החליטו שמגיע לי להיות חניכה מצטיינת של קורס קצינות, אבל אבא שלי היה ראש המטה הכללי, ואז עשו דיונים ברמה הגבוהה ביותר, אם לא ייתנו אז יגידו שזה בגלל אבא, ואם ייתנו לי כי אז יגידו שזה בגלל אבא שלי. מצאו פשרה מפא"יניקית. החליטו שיתנו שתי חניכות מצטיינות. כי ממש לא היה נעים לשלול ממני את זה, וגם לא היה נעים להעמיד אותי כבודדת בעניין הזה.

בארכיון של צבא הגנה לישראל יש הרבה רשימות
שלך על השירות שלך בח"ן דווקא.

אני גם עשיתי תפקיד שהיה גברי, כי אני אחר כך
הייתי בגוש הרטוב ואני האמנתי; זה היה גל עלייה ולישובי הפרוזדור פשוט לא היה כוח אדם לשלוח, אז אלה שכאילו מילואים שמו ועשו מהם מושבניקים בפרוזדור, ואני כקצינה הייתי אחראית ללמד אותם מאיפה יוצא הכדור של הרובה, כי הם שמרו בלילה. זאת הייתה סכנת אלוהים, ולא היה זמן להעביר אותם ממש תרגולים.

יומיים לפני סיום קורס קצינות, בא מפקד הבסיס
בזמנו לעשות בבסיס ההדרכה 12 מסדר. אני הייתי נורא צחקנית, אל תסתכלו עליי קשוחה, הייתי הצחקנית של הקורס. היו אז צריפים גדולים ובצריפים היו שתים-עשרה בנות בקורס. בסוף הקורס נשארנו ארבע. זה היה חדר ענק, ושמנו בכל פינה מיטה. כיוון שהייתי הבדרנית של הקבוצה, הסברתי מה יקרה כשתבוא מפקדת הבסיס שהיא הייתה ענקית. היא בטח תעלה על המיטה, תרים מעט את המזרון, תשים את הרגל, ותנסה לבדוק את האבק למעלה בכרית, וכמובן שהיא תיפול; ועשיתי להם הצגה מה יקרה. אנחנו היינו החדר האחרון, ומפקדת הבסיס נכנסת, היא נכנסת למיטה שלי ושמה את הרגל ומתרוממת וצונחת על הרצפה. עכשיו כל השלוש, אחת פה בצד שלי ועוד שתיים בפינה - אני אומרת לעצמי, חדווה את אינך מרימה את הראש, כי אם את מרימה את מתפוצצת מצחוק. אני לא מרימה אבל בזווית העין לא יכולתי להתאפק. קודם כל ניגשתי לעזור לה כמובן וכל הסגל ברח. נשארה חני אחת, אני מרימה אותה, וזאת מבוכה מאוד גדולה - היא בכל זאת מפקדת בסיס, זה פחד מוות, ואני מרימה את הראש, ואני רואה אותה צוחקת בפינה, ואני אומרת: חדווה, שכנוע עצמי, תפסיקי. ופתאום אני רואה את הסגל עומד בחוץ ומתפוצץ מצחוק. ראיתי אותם, פרצתי בצחוק מתגלגל, אז המפקדת כיתה אומרת לי: תעופי מפה. אז עפתי משם. בשתים-עשרה בלילה קראו לי לסגל. אני מתייצבת, יושב שם כל הסגל עם גברת סטלה לוי זיכרונה לברכה שהייתה קצינת חן ראשית, ושואלים אותי אם אני חושבת שאני יכולה להיות קצינה בגלל שאני צוחקת. אמרתי מה אני אעשה, אני אגיד את האמת. אמרתי תראו, ניקינו את החדר ועשיתי הצגה, אז אחת אומרת לי: כן את כל הקורס היית עליזה, אמרתי לה יותר טוב להיות עליזה מאשר להיות עצובה. בקיצור, שעה וחצי הם עשו לי תחקיר, ועשו לי סימולציות אם אני צוחקת או לא צוחקת, אמרו לי לצאת החוצה בשתים-עשרה וחצי בלילה. ברבע לאחת הם קראו לי בחזרה והם החליטו שהם בכל זאת ייתנו לי לסיים את קורס הקצינות. כשעליתי לקבל את הדרגה, קצינת חן ראשית הייתה אישית נותנת לכולן, היו עולים על הבמה וכולן היו מקבלות את הדרגות. אז היא מסתכלת עליי, סטלה לוי, ואומרת לי: אני מקווה שייצא ממך משהו. כאשר נהייתי קצינת חן ראשית היא שלחה לי ברכה. שלחתי לה, את רואה, למרות שלא חשבת שייצא משהו - בסוף יצא.

אנחנו אמרנו שאת בשקט ובצורה הנעימה ביותר
ממש עשית סדקים ענקיים בתקרת הזכוכית שאנחנו כל הזמן מסתכלים עליה. אזי כל הכבוד לך ובהצלחה בעבודה הבאה. אנחנו מחכות לזה ומצפות לזה.

בשיחה אישית מסכמת עם גברת אורית אדטו יכולתי
להגיד שאני במקצועי עובדת עם הרבה אנשים שהם מובילים ופורצי דרך, וזאת זכות כשלעצמה. אמרתי לגברת אורית אדטו שאין הרבה פרוייקטים, אני חושבת שזה הפרוייקט שאני גאה בו יותר מהכל, גם בשל העניין הכל כך חשוב שבזכות העבודה עם הגברת אורית אדטו בכלל נפתח לי עולם שלא הכרתי אותו, והיום אני ככה נכנסת אליו יותר ויותר, והוא נותן אושר ושפע עצום. גם משום שיש אנשים שמתחילים להוביל פריצות דרך מאוד גדולות, אבל בדרך מתפשרים הרבה, כי זה נורא קשה לעשות. אני מדברת על תקרת בטון, בדרך כלל כשאנשים מובילים פריצת דרך הם מתחילים עם הרבה אופטימיות, וככל שהם מתקדמים הם רואים שזה נעשה יותר ויותר קשה לזוז שם. אין הרבה אנשים שפותרים וממשיכים ללכת ואינם מוותרים על הדברים הטובים שהם רצו לעשות, אבל גם אינם עושים קיצורי דרך עם ערכים מסובבים או פשרה בדברים החשובים של יושר פנימי ושל כבוד האדם ושל לכבד באמת את כל הצדדים ואת כולם.

אני חושבת שבחדר הזה אנחנו מפתחים תיאוריה
ביחס לתקרת זכוכית, שאנחנו מותנים כולנו שצריך לפרוץ דרך התקרה. אני עושה סדקים בקירות. אין זה מוכרח להיות ששם ישנו המחסום, אז דווקא בזה לדפוק את הראש. אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:40