פרוטוקולים/מעמד האישה/471

2
ועדה למעמד האישה
7.3.2000

פרוטוקולים/מעמד האישה/471
ירושלים, י"ח באייר, תש"ס
23 במאי, 2000

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 49
מישיבה הוועדה לקידום מעמד האישה
מיום שלישי, ל' באדר א' התש"ס, 7 במרץ 2000, שעה 12:00

יושב ראש הכנסת - אברהם בורג
השרה דליה איציק
השרה יולי תמיר
יעל דיין - יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה
יולי אדלשטיין
בנימין אלון
נעמי בלומנטל
זהבה גלאון
נעמי חזן
מוחמד כנעאן
לימור לבנת
נחום לנגנטל
ענת מאור
האשם מחאמיד
יהודית נאות
מרינה סולודקין
גדעון עזרא
אביטל קולט
איוב קרא
ראובן ריבלין
גנאדי ריגר

איריס מזרחי
מירב מיכאלי
טלי ליפקין-שחק
צביה כהן
בילי מוסקונה-לרמן
רינה מצליח
דנה וייס
עימאד אל-קאסם סלימן
אורנה ננר
יולי ברקוביץ'
אפרת ישראלי
הרבנית משורר
הרבנית איילה גליקסברג
חני נחמיאס
זהרה ענתבי
נדיה חילו
ד"ר דפנה למיש
מיכל יודין

אתי בנדלר

דנה גורדון

רשמה וערכה: ימימה פרלס; הדפיסה: אתי בן יוסף

ישיבה מיוחדת לציון יום האישה הבינלאומי - בנושא נשים בתקשורת והיחס שלהן לנושא מעמד האישה.
ישיבה מיוחדת לציון יום האישה הבינלאומי - בנושא נשים בתקשורת והיחס שלהן לנושא מעמד האישה

אני מבקשת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האשה. הנושא המוגדר שלנו היום הוא נשים בתקשורת והיחס שלהן לנושא מעמד האשה. אני אומר מלה על זה פשוט משום שיש לנו תוספת לסדר היום שהיא בעלת חשיבות, אבל הכנס הזה מתקיים תחת הסימן הזה, והנושא הזה הפך להיות מאוד רלבנטי. האם אשה כאשר היא כותבת, כאשר היא משדרת, כאשר היא פונה לציבורים, כאשר היא מעצבת דעת קהל, האם יש לה או אין לה מחוייבות לנושאים של מעמד האשה? האם היא נותנת להם עדיפות? האם זה עובר לה בראש, גם אם היא כתבת לכלכלה או עורכת טור בנושאים אחרים, או עורכת נשים? האם הנושאים האלה שאנחנו דנים בהם נאבקים עליהם, משיגים בהם הישגים, האם הם מהווים לנשים בתקשורת אתגר מיוחד?

אני חושבת שמה שפורסם היום ופורסם בטפטוף, הוא מאוד רלבנטי לנושא הכנס שלנו. אני רוצה לומר שאנחנו נפתח את הכנס לא לפי סדר היום, אלא בתוספת לסדר היום בהודעות של יושב ראש הכנסת ושל יושבת ראש סיעת מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון. אני רוצה לומר שיושב ראש הכנסת נתן את חסותו ונוכחותו לכנס הזה בכל מקרה, כך שהוא לא בא הנה לכבוד האירוע שהוא ידבר עליו. אני רוצה לומר חד משמעית, שאני מבקשת מהתקשורת להתייחס גם לנושא שיועלה כאן היום בפתיחת הישיבה בצורה לא כמו – ואני לא מאשימה כאן אלא מציינת עובדה – שגברים מתייחסים. אני נשאלתי בחצי היום האחרון, וכן חברות כנסת אחרות: ומה אם זה עלילה, ומה אם היא פשוט נוקמת? ומה את רצה להאשים?

אני רוצה לומר שאנחנו נאבקות, וכל מי שנמצא כאן נאבק, אני לא מדברת על התקשורת, כי נמצאות כאן יושבות ראש ארגונים. אנחנו נאבקות גם על זכות הציבור לדעת, אנחנו נאבקות גם על החובה להתלונן, החובה של זאת שעומדת במצוקה הנוראה ומגישה תלונה. ואני מאוד מבקשת להתייחס ברצינות מוחלטת לנושא, גם אם זה עדיין לכאורה, ואולי אולי לא.

אני מודה ליושב ראש הכנסת אברהם בורג על נוכחותו בכנס, היום ואבקש ממנו לעלות לדוכן. תודה.

גברתי יושבת ראש הוועדה, השרה לענייני איכות הסביבה, חברי הכנסת, חברותיה, אורחים/אורחות, אני מאוד מצר על כך שבמקום לדבר על הנושא שלשמו התכנסו ביום החשוב הזה, ביום האשה הבינלאומי, חוזרים להאיר את הצד האפל של מציאות חיינו. ואני מבקש להציג דברים כהווייתם ולאחר מכן תציג את הדברים כהווייתם לפחות מנקודת קבלתם על ידינו כאן בכנסת, חברת הכנסת זהבה גלאון.

לפני כשבועיים פנתה אליי חברת הכנסת גלאון עם סיפור תלונתה של עובדת בלשכתו של שר התחבורה, שחשה מוטרדת ומאויימת. אני שמעתי את הדברים, ולפני שבכלל נחליט לאן מועדות פנינו, ומה עושים עם דבר מן הסוג הזה, ביקשתי להיפגש איתה.

בינתיים חלו עוד כמה דברים גם במערכת האירועים שחלה בלשכה, וכאשר היא באה אליי, זה היה לאור דברים שחלקם פורסם הבוקר בעיתונות.

פגשנו אותה בשבוע שעבר כאשר היא באה אלינו, היא באה לפגוש את חברת הכנסת גלאון ואותי, מלווה בחבר שלה ובאמא שלה, ותיארה תיאור מעשה מפורט לפרטי פרטים, שכמובן אין לנו שום כלי כדי לשפוט את התוכן העובדתי של הדברים.

במהלך השיחה איתה, אנחנו ניסינו להבהיר לה את מתח ההכרעה שבו היא בעצם נמצאת. מצד אחד הנוחיות האישית שאומרת שהרבה יותר נוח לא להתחיל להתמודד, ולא להיאבק ולא להילחם, והמוניטין האישי, ומקום העבודה, ודברים מן הסוג הזה כשהחשש הטבעי שלה היה מאוד בולט. ומצד שני ישנו אומץ הלב הציבורי, כמעט הייתי אומר ברמה של חלוציות אזרחית של לעשות את המעשה הנכון. והמעשה הנכון כהמלצתנו היה להגיש תלונה למשטרה. לא חברת הכנסת גלאון ולא אני, לא חשנו אז ואיננו חשים עכשיו שנכון הדבר שבהליך שהוא ביסודו פלילי, והוא חלק מהסיג והשיח האזרחי בישראל, אסור שבמעשה כזה תהיה מעורבת יד פוליטית שאדם פוליטי כמונו יהיה מעורב בניסיון לנצל תלונה, צריך להדגיש שבשלב הזה מדובר בתלונה, ואנחנו מאמינים באמונה שלמה שבישראל צריכה להיות נורמה שאדם הוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו. לא יכול להיות מצב שאנשים פוליטיים יעשו שימוש בסיפור כזה, יהיה כואב ויהיה דרמטי ומדהים ככל האפשר.

במהלך השיחה דיברנו על ההיבטים השונים, והשיחה היתה במשך שעה ארוכה. לקחנו על עצמנו שני דברים לסייע בהם. האחד – שבמידה שהיא תחליט להגיש תלונה, אנחנו נפעל לכך, ובאתי בדברים לפחות ברמת העצה עם היועץ המשפטי לממשלה, בלי לספר לו את הפרטים, משום שזה איננו ההליך לאפשר לה לשמור על חסיון פרטיה מרגע ההתחלה ועד רגע הסיום משום שהיא איננה צריכה לשלם את המחיר הציבורי של החשיפה האישית, כאשר היא עושה מעשה אזרחי מן הסוג הזה. והדבר השני, לתת לה דבר שהוא לא כל כך מוגדר אבל הוא בכל זאת ברמת ההבטחה או הביטחון, רשת ביטחון לענייני התעסוקה שלה, שמא חס וחלילה היא תמצא שמנסים חלילה להתנכל לה או להרחיק אותה ממקום העבודה שלה, או לנסות כל מיני דברים אחרים שבדרך כלל לצערנו, מנסיוננו, אנחנו יודעים שנלווים לתלונות מן הסוג הזה.

מייד לאחר שהיא יצאה מן החדר, אנחנו ביקשנו אלינו את האחראית לנושאים אלה בכנסת על פי חוק, עורכת הדין אנה שניידר. הצגנו בפניה את הדברים, וביקשנו את הנחייתה כיצד עלינו להתנהג. היא תמכה לחלוטין בעמדה שהבענו בפניה של הפונה שאנחנו צריכים לעודד אותה להגיש תלונה למשטרה משום שזה סוג המעשה שנכון לעשותו. לאחר מכן, בחוות הדעת שנכתבה אלינו, כתבה עורכת הדין שניידר כך: סוכם בינינו – בינינו זה חברת הכנסת גלאון ואנוכי, ועורכת הדין שניידר - שאם לא תוגש תלונה למשטרה, תיזום חברת הכנסת גלאון ביחד איתך פנייה ליועץ המשפטי לממשלה, וזאת כתוצאה מן העובדה שמפאת מעמדו הרם של הנילון, אין אפשרות מבחינה ציבורית להתעלם מן הנושא גם אם לא הוגשה תלונה פורמלית מסיבות כלשהן.

לכל אחד מאיתנו ברור שזוהי סיטואציה מאוד מאוד מסובכת, שיוצרת כמעט הכרעה בלתי אפשרית, מצד אחד החשש מקשר השתיקה, ומן הצד השני, הניסיון לעשות שפיטה לאדם, אפילו אם לא הוגשה תלונה למשטרה.

אנחנו קיבלנו על עצמנו להתנהג על פי ההנחיות, לא לסטות לא ימינה, לא שמאלה. קלה כבחמורה. להתנהג על פי ההנחיות שהנחתה אותנו היועצת המשפטית. אתמול בערב נפתרה לנו הדילמה אם אנחנו צריכים להתלונן אף ללא תלונה רשמית, משום שהפונה אלינו התלוננה תלונה רשמית ומסודרת למשטרה. ומכאן ואילך, כך לפחות הרגשתי, ודומני גם הרגשתה של חברת הכנסת גלאון, מכאן ואילך הדבר צריך להישאר בערוץ שבין המתלוננת לבין הנילון, לבין משטרת ישראל וערכאות המשפט בישראל. ולנו אסור יותר להיות בזירה הזאת כדי לעשות פוליטיזציה מן הדבר הזה.

אני רוצה להגיד דבר אחד בלבד. בימים האחרונים, כאשר הסוגייה הזאת בקרב כל אחד מאיתנו שמורה, ולא יוצאת החוצה, שוחחתי עם אנשים, בלי לפרט מהו המקרה ובלי להגיד שיש מקרה קונקרטי, ושאלתי אנשים מה הייתם עושים במקרה כזה וכזה? ויותר מדי אנשים קרובים לי, שאני מעריך אותם, שאני שומע לדעתם, אמרו לי משפט מן הסוג הזה: לבת שלי לא הייתי ממליץ להתלונן. הוויה דולורוזה שממתינה לפתחה של המתלוננת מרגע התלונה ועד הכרעת הדין, ולאחר מכן יכול להיות במשך שנים ארוכות במהלך חייה, היא אחד הדברים שאנחנו חייבים לשים לנגד עינינו ולהילחם בהם, משום שתופעה כזאת של חשש, של פחד, של חוסר יכולת חברתית להגיד דברים כהווייתם, הם משחק לידיו של האלים והתוקף.

אמרה לי הבוקר חברת הכנסת גלאון שעל פי נתונים שבידיה 75% מן הנשים בישראל עדיין חוששות להתלונן אם מקרה כזה קורה להן. איני יודע מה תהיה הכרעת הדין, אם תהיה בכלל, מה תהיה הכרעת החקירה, מכל מקום אני מבקש לשלוח ברכת יישר כוח על האומץ לב האישי ואומץ לב הציבורי לפונה שפנתה אלינו והכריעה לפנות למשטרה ולמצות את כל כלי החוק המסורים בידיה, כדי להגן לא רק עליה, אלה על עוד רבות שנמצאות במצבה. תודה רבה.

האם אתה חושב שהשר יצחק מרדכי צריך להשעות את עצמו לאלתר?

מרגע שקיבלתי על עצמי את האמירה או את עולם הערכים שבו אני, כמי שהיה מעורב בשלבים הראשונים של הדבר הזה, לא רוצה להיות חלק מן הפוליטיזציה של ההחלטות בנושא הזה, אני משאיר את הדברים האלה להכרעתו של ראש הממשלה, להכרעתו של יצחק מרדכי, ולהכרעתו של הציבור, ובאופן אישי אני מבקש לא להתייחס לנושא הזה.

ראש הממשלה לדעתי צריך לעשות מעשה להשעות את יצחק מרדכי, כדי שהנשים בישראל יידעו שיש מי שדואג להן. ראש הממשלה היום בשבילנו ביום האשה הבינלאומי צריך לעשות מעשה.

תודה רבה.

אני מבקשת, מאחר ובכל זאת זאת ישיבה מסודרת, לא לדבר בלי רשות דיבור. אחרי שנסיים בנושא הזה, אפשרתי לעיתונאים לשאול כמה שאלות. אנחנו עוברים לסדר היום שלנו, שכפי שאמרתי הוא עדיין רלבנטי מאוד לפתיח. בבקשה, חברת הכנסת גלאון.

אני רוצה להודות ליושב ראש הכנסת על הגיבוי ועל רשת הביטחון שהוא בחר, וגם אני בחרתי, להעניק למתלוננת. אני לא אחזור על תאור השתלשלות העניינים, יושב ראש הכנסת תיאר אותה בפרטים. מה שחשוב לי להדגיש, ולצערי אין אכסניה מתאימה יותר מאשר האכסניה הזאת היום, יום האשה הבינלאומי, לומר את הדברים האלה.

אני רוצה לשבח את אומץ ליבה של המתלוננת. אין מלים בפי לתאר את המצוקה האיומה שהיא היתה נתונה בה כשהיא היתה אצלי, ואחר כך כשהיא היתה אצל יושב ראש הכנסת. כשהיא היתה צריכה מחדש לתאר בפרטי פרטים את מה שעבר עליה, את הקורות אותה, את התקופה שהיא סבלה מהטרדה עד אותו מעשה שבסופו של דבר הכריע אצלה את הכף, והיא בחרה לבוא ולספר.

אני רוצה להבהיר במי מדובר. מדובר בבחורה צעירה שחששה מאוד, כיוון שהאיש שעליו מדובר הוא בעל תפקיד בכיר, הוא שר. מי כמוכם יודע איזו דרך יסורים עוברת על מי שכבר בוחרת להתלונן. ואחרי שהיא מתלוננת, מה עובר עליה במשטרה ומה עובר עליה במערכת המשפט. היא חששה, ויושב ראש הכנסת ואני סברנו שאין לה דרך אחרת זולת להתלונן, ואם היא לא תתלונן, אנחנו החלטנו בינינו שחלה עלינו חובת דיווח, למרות שאין בחוק חובת דיווח פורמלית. חברת-הכנסת דיין נאבקת למען החלתו של החוק הזה, ולמרות שאין חובת דיווח פורמלית, חשבנו שאנחנו כאנשי ציבור, אין לנו עניין לעשות הון פוליטי מהמקרה הזה, אין לנו עניין, לא אישי ולא ציבורי, למעט טובתה של המתלוננת. סברנו שחלה עלינו חובת דיווח במקרה והמתלוננת תחליט שלא להתלונן. אני חיברתי בין המתלוננת לעורכת דינה. אני שמחה מאוד שלמרות הקשיים, למרות חיבוטי הנפש, למרות ההתלבטויות הקשות, המתלוננת בחרה להתלונן. פנו ליושב ראש הכנסת ואלי, כל הבוקר אחרי שהדבר דלף, כל הבוקר מכל כלי התקשורת האפשריים, ומכיוון שסברנו שאין לנו עניין לעשות הון פוליטי על חשבונה ועל חשבון המקרה, בחרנו להציג את הדברים כאן באכסניה הזאת, ושמחנו לשמוע את דבריה של יושבת ראש הוועדה וקריאתה לראש הממשלה להשהות או לקרוא להשעייתו של השר שבו מדובר.

אני רוצה לומר עוד שני משפטים, ואולי לצאת מכאן באיזה שהוא מסר. אני פונה לנשים נוספות – נשים שהוטרדו, נשים שנפגעו, להתלונן, לדווח לכל מוסד, לכל אדם שתמצאו לנכון. לא חשוב מה מעמדו של האיש, לא חשוב באיזו עמדה בכירה הוא. אנחנו יודעים שהדרך היא קשה. אני חושבת שכל חברות הכנסת, השרות וכל חברי הכנסת והשרים, ארגוני הנשים, כולם עומדים לרשותן של אותן נשים, ואני יודעת שיש רבות כאלה שלא מעזות להתלונן.

אני פונה לנשים להתלונן. אני פונה לנשים להשמיע קול. ואני רוצה לומר עוד משפט אחד שנוגע לשר. הנושא יצטרך להיבדק ולהיחקר. ולכשהוא ייבדק והוא ייחקר, אני לא חושבת שהשר יוכל לתת דין וחשבון רק במישור המשפטי, אלא הוא יצטרך לתת דין וחשבון גם במישור הציבורי. תודה רבה.

אני חוזרת לסדר היום. אני רוצה לחזור ולומר שאני מוצאת קשר ישיר בין הנושא שעלה זה עתה לבין ההתייחסות הכללית שלנו לנושא הכנס היום. אני חוזרת ושואלת: האם אשה בתקשורת, האם אשה שהיא מעצבת דעת קהל, האם אשה שהיא משדרת או כותבת, האם יש לה מחוייבות, האם כאשר יש לה נושא שעוסק בנושאים שהם נושאים נשיים במרכאות, האם היא כותבת אחרת? האם היא שואלת אחרת? האם היא מתייחסת? האם היא נותנת עדיפות אחרת? אנחנו נשמע את הנוכחים ונשמע נציגות של התקשורת הכתובה והמצולמת. אני רוצה להקדים ולומר ליושב ראש - הוועדה לקידום מעמד האשה חולקת כבוד מיוחד לקבוצה שנקראת עזרת נשים. זו קבוצה של מה שנקרא נשים מפורסמות, סלבריטאיות, נשים שהמעמד שלהן בתקשורת הוא מעמד מוכח וגבוה ביותר. הנשים האלה התארגנו כקבוצה ששמה עזרת נשים, והקבוצה הזאת לקחה על עצמה יעד ספיציפי שלצערי רלבנטי היום, והוא קידום המודעות, ותמיכה במרכזי סיוע לנפגעות או נפגעי תקיפה מינית.

הן עשו עבודה שמעט ארגונים וולנטריים עושים משום שהיה להן הכוח גם להעלות את המודעות, וגם באותו זמן לעשות עבודה שחורה של ליווי נפגעות, של הקמת המרכזים, של תמיכה, של גיוס כספים, של האדרת הנושא במובן השלילי של המלה.

אני אבקש לכן, ברשותך היושב ראש, ממירב מיכאלי, בתור נציגה של הקבוצה, לומר כמה מלים, להודות לי על הצל"ש שעזרת נשים מקבלת, ואם תרצי למנות כמה מהחברות. אני לא אקריא את כולן.

אני מאוד מודה לך יעל. אני חושבת שאנחנו כולנו מודות לך. אנחנו כולנו התייצבנו כאן, אם תסתכלו אחורה שם בשורה הזאת ובשורה הזאת. יושבות המון חברות עזרת נשים, נשים מצויינות ומעולות. כל אחת בזכות עצמה ובתחומה. תודה. אני חושבת שבאמת באופן עגום זה קשור היום בצורה בלתי רגילה, כי אני חושבת שעם כל כמה שהאירוע הזה מכפיר ומזעזע, אם יש לו צד אחד של אור, אם אפשר לקרוא לזה כך. אני חושבת שלפני ארבע שנים לא היה עולה על הדעת שמקרה כזה היה מתפרסם. זאת אומרת, בחורה בת 23 שעובדת במשרד ממשלתי, ששר היה מטריד אותה, או אפילו תוקף אותה מינית, לא היתה בכלל שוקלת לפנות, לא ליושב ראש הכנסת, לא לחברת הכנסת זהבה גלאון, ובוודאי ובוודאי, על אחת כמה וכמה לא למשטרה. ועל זה צריך מאוד מאוד לברך.

אנחנו חוזרות ואומרות את מה שאנחנו אומרות כבר ארבע שנים. לכל אשה, לכל בחורה, לכל ילדה, זאת לא אשמתך כשעושים לך דבר כזה. זאת לא אשמתך. את לא הזמנת את זה, זה לא קשור באיך היית לבושה, זה לא קשור לשום דבר.

שמעתי מישהו מהשרים מגיב היום ברדיו, שניצול שררה וסמכות זאת שערוריה וזה מגעיל. זה מאוד מגעיל, רק זה קורה כל הזמן. לא צריך להיות שר משום סוג בשביל זה. מספיק להיות בוס, מספיק להיות מפקד בצבא. מספיק להיות כל סוג של מנהל, ויותר מזה אני אגיד לכם, מספיק להיות גם ראש המשפחה להלן, כשאנחנו עדיין מתייחסים לגברים כאל ראש המשפחה. אז ראש המשפחה יש לו סמכות ושררה גם בבית, ולכן הוא יכול להכות את אשתו, ויכול לאנוס את בתו. למרבה הזעזוע והזוועה זה עדיין דבר של יום יום, משום שהשררה מאפשרת לגברים את זה היום.

העולם הזה, לצערנו הרב, אני אומרת את זה בלי כחל ושרק, הוא עדיין עולם של גברים, וכך הם פשוט מרשים לעצמם לעשות את זה, הרבה הרבה יותר ממה שאנחנו מדברים על זה עדיין, ואנחנו באמת מדברים על זה היום, הרבה יותר מבעבר, ועדיין לא כמה שצריך. אז אנחנו חוזרות ואומרות – ובאמת חברותיי מעזרת נשים אם בלהגיד את זה בטלוויזיה או ברדיו, ואם בלהפיק את התשדירים שאומרים את זה, ואם בלדאוג שהעיתונות תדע, ואם בלכתוב אותן או לצלם אותן, או להפיק אותן זאת לא אשמתך. ובאופן ספציפי אנחנו נשענות על מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שהם אלה שמאפשרים לנו להגיד: תפני ותקבלי עזרה, כי אלמלא הם, היינו יכולות להגיד מהיום ועד מחר זאת לא אשמתך, שזה נחמד, אבל לפחות יש מספר טלפון: 1202, שהוא מספר טלפון חירום שמגיע למרכז הסיוע הקרוב לכל אחת הביתה. משם אפשר לפחות לקבל עזרה וסיוע וכלים להתמודד עם מה שהוא בדרך כלל די זוועה, ולחזור לחיים תקינים ולחיים נורמלים, ולהבין שזאת באמת לא אשמתך, כמה שקשה להבין את זה.

אנחנו מאוד מודות, אני חושבת שגם מאוד מתרגשות, אין מה לעשות. אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו צריכות לקחת מזה תמיד – זה כשאנחנו מחליטות לקחת דברים לידיים, אנחנו יכולות לעשות את זה, כמו למשל דוגמה אחרת שאפשר להביא, וגם היא רלבנטית בימים אלה לא פחות, זה ארבע אמהות, שאין ספק שהרבה הרבה מאוד בזכותן אנחנו סוף סוף מזיזים את התחת שלנו אחרי 18 שנה.

אנחנו צריכות לברך על זה שסוף סוף אנחנו קיבלנו את הזכות לשרת באופן שווה בצבא, שכל תפקיד שם נהיה פתוח בפנינו וצריך לשבח את חברת הכנסת נעמי חזן על החוק הזה. ואני מאוד מאוד מקווה שייקרו שני דברים בעקבות האירוע הזה. ראשית, אני מקווה שאף אחד מחברי הכנסת, דתי, חילוני, ערבי, או יהודי, שלא לדבר על גבר או אשה, לא יעלה על דעתו, אם וכאשר יגיע החוק לשיוויון זכויות האשה להצבעה, לא יעלה על דעתו להצביע נגד. אז על אחת כמה וכמה. זאת אומרת, אם יש משהו שמבהיר את הצורך בחוק הזה, יותר מאשר בחוק, במציאות הזאת, אבל בואו נתחיל עם חוק, זה לפחות משהו שאומר משהו. אני מאוד מקווה שאף אחד מכם לא יחשוב, לא קואליציונית, לא פוליטית, לא כסף, לא נעליים - לא יחשוב על זה.

הדבר השני הוא – מה שלי נראה, שכשהשר מרדכי או יושעה או ישעה את עצמו, אני מאוד מקווה שאם וכאשר נזדקק לזה, אז התשובה היחידה האפשרית בעיניי זה שראש הממשלה ימנה במקומו שרה. אם תסלחו לי, זה נחמד, אני יודעת למחוא על זה כפיים, אבל לא כל כך בגלל שזה נשמע טוב, כמו בגלל שהעובדה היא שדברים כאלה קורים משום שעדיין הנשים נחותות מגברים. כשיש ממשלה שבה יש 23 שרים, אין שום סיבה שלא תהיה שרה. זאת ההזדמנות המושלמת לנצל ולשים לפחות את השרה השלישית הנקבה, ולתת עוד איזה פוש קטן למעמד הנשים קדימה אל האופק הוורוד.

אז שוב יעל תודה רבה, ובעיקר כמובן תודה רבה לכל הנשים המהממות והמעולות בעזרת נשים שאני פשוט נורא נורא פוחדת שאני לא אגיד מישהי, אבל זוהי כמובן שלי יחימוביץ' ועירית לינור וכרמלה מנשה ומיקי חיימוביץ', קודם כל. אחר כך, ענת גוב, טלי ליפקין-שחק, אתי ונטע, וחברות הכנסת יעל דיין ולימור לבנת, ורונית ארבל כמובן, ועדנה מזי"א, עפרה גנור ועוד ועוד ועוד. תודה רבה. שלא נצטרך את יום האשה.

שרובן נמצא איתנו היום ואנחנו מאוד מכובדות בנוכחותן. הן כבר הוכיחו את התשובה לשאלה ששאלתי בפתח הישיבה. אני אבקש מיושב ראש הכנסת לומר כמה מלים ביחס לנושא הישיבה. אם אתה רוצה לשמוע ולהגיב.

לא, אני לא רוצה להגיב.

אני מבקשת להעביר את כדור השיחה בין התקשורת לח"כים. כלומר, לא לעשות סבב של ח"כים וח"כיות נוכחות, ואחר כך תקשורת, אלא לבקש מנציגות תקשורת בקצרה לענות על שאלת המפתח, ואני מניחה שיש להן גם תשובה שלילית. כן אני אשה, לא, אני לא עוסקת בהעדפה בנושאים נשיים, או נושאים של מעמד האשה.

טלי ליפקין-שחק, בבקשה.

יש שאלה שעולה כל פעם, לגבי מידת המגוייסות או הגיוס של תקשורת, לעניינים שעל הפרק, או להעלאת נושאים לסדר היום והפיכתם לנושאים מרכזיים. וכן, התקשורת מתגייסת. נכון שיש עם זה בעיה, אולי אתית, באיזשהו מישור מאוד רחב של מה תפקיד התקשורת ביצירת מציאות או רק שיקוף של מציאות, אבל אני כאשה שכבר עשרים שנה עובדת בתקשורת כאשה, כאדם, בכל מיני דברים, אבל גם, ואולי קודם כל כאשה, מודה – אני מגוייסת לענייני נשים גם בכתיבה, גם ברדיו, גם בטלוויזיה. אני חושבת שזאת לא רק זכותי, זאת אפילו חובתי. אני חושבת שאני לא היחידה שעושה את זה. אולי אני היחידה או הראשונה שמודה או מדברת על זה כך ברגע זה. אני חושבת שנכון לעשות את זה. בשעתו גם כשהייתי כתבת לענייני צבא אמרו: כותבת כמו אשה. בעיני זה לא עלבון, זאת לא אשמה. מהיותי בין היתר אשה, גם הכתיבה שלי היא כתיבה של אשה.

אני חושבת שאלמלא ההתגייסות של נשים, לענייני נשים בתקשורת, לא היינו מגיעים לאן שהגענו. הנשים הפוליטיקאיות שיושבות פה, עושות הרבה מאוד. גם לימור לבנת, גם יעל דיין, נעמי חזן, זהבה גלאון, גם אחרות שאינן כאן כרגע. אבל בלי התקשורת ובלי הכוח שהתקשורת מהלכת אימים על הציבור לרע, אבל בעיקר גם לטוב, לא היו העניינים האלה מתקדמים ומקבלים את המשקל שיש להם היום ושבא לידי ביטוי בכל הנושאים שעל הפרק.

אני גאה בזה שאני עיתונאית שעובדת כאשה, ואני חושבת שכולנו צריכות גם להיות גאות בזה, גם להמשיך בזה בלי להתנצל.

תודה רבה.

צביה כהן. בבקשה.

אני פה בכובע כפול. אני מייצגת את ארגוני הנשים, וגם כעיתונאית. אני בהחלט חושבת שיש מחוייבות לעיתונאיות בהיותן נשים כותבות או משדרות, לנושא הנשי. בעבר הרחוק היה גם משהו שנקרא תא עיתונאיות, הוא היה מתגייס באופן מופגן לעניין הזה. כשרצינו להעלות את גיל הפרישה של גיל הנשים, או לקדם נשים במוקדי הכרעה, היינו יושבות יחד ומזמינות גם מרצים כדי שאחר כך נוכל לדווח עליהן כדי לקדם את הנושא בתקשורת.

הגישה של מספר אנשי תקשורת שהנושא של ארגוני הנשים והעשייה הרבה שלהם לא מעניין, או לא כל כך חשוב, או לא כל כך מרתק, אם תנברו ותבדקו, אני מדברת פה לאנשי התקשורת, ותראו מהי באמת העשייה, תגלו שם חומר רע, ותמצאו שיש גם הרבה סיפורים נשיים ונושאים מאוד חשובים להעלות על סדר היום הציבורי, מתוך עבודתם הענפה והברוכה של ארגוני הנשים.

תודה רבה.

בגלל איכות הדיון וחופש הדיון, ואני יודעת שיש נשים בתקשורת שלא חושבות כך, ולא מתבטאות כך, הבמה הזאת – אנחנו לא בית דין או בית משפט, ואנחנו לא מנסים להגיע לאיזו מסקנה של אחדות מראש - ולכן אני מאוד מבקשת, משום שאין בזה שום פגם, וזה לא לגיטימי, יש כאן נשים דרך אגב, גם תקשורת ברוסית ומעיתונות רוסית ורדיו רוסי, ורדיו ערבים, אני מבקשת להרגיש חופשי. אנחנו בבית. זאת הוועדה לקידום מעמד האשה. זה לא איזה גוף חיצוני.

אני מבקשת עוד מישהי מהתקשורת, ואחר כך חברת הכנסת לימור לבנת.

שמי בילי מוסקונה לרמן. אני עובדת ב"מעריב" ובשלב זה גם מעבירה את "מבט נשי". מעצם העניין הזה מחובת ההוכחה - אני מתעסקת במידע בנושא.

לא התכוונתי להגיב, דווקא לדבר היום. אני רוצה להציע חלוקה אחרת, החלוקות מטבען שהן מפרידות בין הנשים, גברים נשים, ולא מובילות למצב שאנחנו שואפים אליו שזה המצב השלם.

מה שאני רוצה להציע הוא שנדבר על ערכים נשיים, לעומת ערכים פטריארכליים, ואני אסביר למה אני מתכוונת. זה לא מסובך. ערכים נשיים מעצם מהותם, נניח בוא נגזור שהם מכילים ערכים הומניים, ערכים של שיתוף, ערכים של משפחה, ערכים של רגש, ערכים פטריארכליים – לזה התכוונה מירב כשהיא דיברה, מכילים ערכים של שררה, של כוח, של השתלטות. אני הייתי מציעה שבמקום החלוקה הכל כך דיכוטומית – אנחנו הרי נשואים לגברים האלה בסופו של דבר, ואמהות של הבנים האלה – בואו נעשה חלוקה טיפונת אחרת שאולי יש לה גם אופק יותר אופטימי. בואו נדבר על ערכים נשיים מול ערכים פטריארכליים שהם כבר פסולים ולדעתי פאסה, והם כבר מתחלפים. תודה.

תודה רבה.

אני רוצה לציין ביחס לחלוקה השרירותית. בוועדה לקידום מעמד האשה, גם בכנסת הקודמת, ואפילו בכנסת הזאת, שהגענו בה למספר שיא, אני אומרת את זה במרכאות, כי זה ממש לא מספק, של 15 נשים. רוב חברי הוועדה הם חברים ולא חברות. יש בוועדה לקידום מעמד האשה שמונה חברים ושבע חברות. אני מציינת את זה משום שחברים כמו חברי הכנסת שנמצאים כאן, יולי אדלשטיין ונחום לנגנטל, בני אלון היה בקדנציה הקודמת, חברי כנסת אחרים שנמצאים כאן, ערבים ויהודים ורוסים ממוצא רוסי, לא אגיד שהם נעשים פמיניסטים, אבל המחוייבות שלהם לנושאי מעמד האשה איננה נופלת מהמחוייבות של הנשים שחברות בוועדה ובמסגרת הפעולה שלהם.

אני חושבת שהם ראויים לא רק למחיאות כפיים, אלא הם שותפים מלאים לנו. נושא הכנס היום הוא באמת מגוייסות של נשים בתקשורת. יושב ראש הכנסת אברהם בורג, הוא הפמיניסט הגדול מכולם אולי. אולי זה מוזר - שבח וייס בכנסת שהוא כיהן בה כיושב ראש, הוא היה גדול הפמיניסטים, לפחות בסיעה שלנו. ובשני המקרים שהיינו בשלטון, מאוד התברכנו ביושבי ראש פמיניסטים, והנה גם חה"כ ראובן ריבלין שהגיע, הוא די מתקדם בנושא הזה.

עוד קילומטר אתה שם, רובי.

מה שאני מבקשת לומר, הוא שאנחנו מדברים על שותפות. אם אנחנו מדברים היום על מגוייסות של נשים בתקשורת, אנחנו מדברים בסך הכל החברתי, כמובן שאנחנו מדברים על שותפות בין נשים וגברים, כמו שהגדירה את זה בילי, כדי לקדם את הערכים. לא הייתי קוראת להן ערכים נשיים, אלא הייתי קוראת להן האנושיים-אוניברסליים.

חברת הכנסת לימור לבנת, בבקשה.

אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו כאן, ואין שום ספק שבבוקר כזה אני מסכימה עם מירב מיכאלי, שכשהתעוררנו לחדשות הרעות, אפשר לראות בזה גם את החדשות הטובות, בכך שהמתלוננת התלוננה שהדבר פורסם, שדברים שאנחנו יודעים, אנחנו יודעות בעיקר, אבל גם יודעים, שהם קורים לאורך כל הזמן בחדרי חדרים, ונשים לא מעזות להתלונן, בעיקר באמת במקום שבו יש בעלות סמכות. אנחנו רואים שהפעם היא התלוננה והיא העזה, ובאמת יישר כוח גדול גם ליושב ראש הכנסת אברהם בורג וגם לחה"כ זהבה גלאון.

אני רוצה בכל זאת לומר כאן משהו, ואני לוקחת בחשבון שיכול להיות שייצא עלי איזשהו קצף של חלק מהמשתתפות או מהמשתתפים כאן. בכל זאת רוצה לומר את הדברים. אין שום ספק שהפרשה הזאת כפי שהתפרסמה הבוקר אם היא אכן נכונה. ולפי הסימנים שנראים היא נראית מאוד אמינה, אבל שוב אני אומרת, אם היא נכונה, ותמיד צריך לומר לכאורה. הפרשה הזאת כפי שהיא התפרסמה, היא פרשה חמורה, היא פרשה זוועתית, ויחד עם זה אני חושבת שמי שיכול גם על פי החוק, מי שצריך לקבוע אם שר צריך להיות מושעה, או אם אדם צריך להיות מושעה, במקרה הזה מדובר בשר, זה אחד משניים – או האדם עצמו, או היועץ המשפטי לממשלה.

אני אומרת את הדברים, כי חזקת החפות שחלה על כל אדם, חלה על כל אדם, גם אם הוא שר. היא חלה על כל אדם, אולי לפעמים אפילו, בעיקר כשהוא איש ציבור והוא חשוף מאוד. אני חושבת שהיועץ המשפטי לממשלה, הוא הכתובת הנכונה לקבוע האם הראיות שהובאו בפניו ושבגינן הוא הורה, כפי שאני מבינה, לפתוח בחקירת משטרה, האם הן כאלה שהוא מוצא לנכון להמליץ לראש הממשלה לפטר את השר.

אני סבורה שראוי היה ששר התחבורה יצחק מרדכי ישעה את עצמו, אבל בואו נניח שזה לא יקרה. אנחנו לא יודעים אם זה יקרה או לא יקרה. אם זה לא יקרה, אני מציעה יעל, שמכאן תהיה פנייה של הוועדה ליועץ המשפטי לממשלה לתת את דעתו בעניין הזה, ולמסור את חוות דעתו לראש הממשלה.

אמרתי שאני לוקחת בחשבון שיכול להיות שהדברים שאני אומרת לא ימצאו חן בעיני כולם כאן. לקחתי את זה בחשבון, ואף על פי כן אני אומרת אותם, כי אני חושבת שזאת חובתנו כנציגות ציבור, כנציגי ציבור, כנבחרי ציבור, לקחת כל דבר בפרופורציה הראויה לו, לא לעצם המעשה אם הוא נעשה, שהרי ממה נפשך? אם אכן יתברר שהיועץ המשפטי ממליץ להשעות אותו, או יתברר בעוד ימים אחדים שהדברים אכן אמיתיים, אז הוא ממילא לא יוכל להמשיך לכהן כשר, לא במישור המשפטי ולא במישור הציבורי, ולכן אני מציעה שאנחנו לא ניחפז.

הערה אחרונה בנושא של הכנס היום של הישיבה החגיגית הזאת של הוועדה. אולי טוב אגב, שמשהתפרסמו הדברים, הם התפרסמו דווקא היום, דווקא ביום כזה. נאמרו כאן דברים לפניי, ואכן, חל שינוי מאוד דרמטי במהלך השנים האחרונות בין העיתונאיות, אנשי התקשורת, נשות התקשורת, נשות ציבור, נבחרות ציבור, וגם נשים שנמצאות בתחומים שונים שהן חשופות, והן מצליחות בזכות עצמן. זה לא היה כך, זה היה אחרת לגמרי.

אני חושבת שזאת ברכה אדירה. אני זוכרת, כמו שכולם זוכרים, אני מניחה, את התקופה שבה עיתונות נשים עסקה רק בנושאים שנחשבו אז נשיים, מתכונים ודיאטה וצרכנות ודברים מהסוג הזה. אני יכולה לומר שהיום אפילו עיתונות הנשים קצת תופסת כיוונים אחרים לחלוטין. קל וחומר, אותן עיתונאיות וכתבות לענייני צבא וענייני מפלגות, וצריך כאן לומר גם שיש שתי עיתונאיות שבאופן קבוע עושות את זה, זו בעיקר שלי יחימוביץ' יחד עם כרמלה מנשה, אבל לא רק שתיהן, עם מחוייבות בלתי רגילה, וזאת הזדמנות כאן לומר להן יישר כוח גדול, כשהן צריכות לעמוד מול התקפות חוזרות ונישנות של מנכ"ל הרשות השידור, שאין להן שום מקום כמובן כי הן עושות עבודה מקצועית.

זאת הזדמנות מכאן לחזק את ידיהן, זאת הסיבה שאני מזכירה בעיקר את שתיהן, אבל אני משוכנעת שזה נוגע גם לעיתונאיות רבות אחרות, ובאמת יישר כוח לכולן על המחוייבות הבלתי פוסקת. זאת הבשורה הטובה. צריך את המחוייבות זאת. צריך את ההתלכדות הזאת. צריך את המסירות הזאת. צריך כמובן להמשיך ולחדד אותה, להמשיך ולהשתמש בה כדי שנוכל להעצים עוד יותר את הכוח של הנשים בחברה, כדי שנוכל לעסוק עוד יותר, או למנוע עוד יותר עוולות שקורות לנשים, כדי שנוכל להביא לחברה טובה יותר ומתוקנת יותר. תודה.

רינה מצליח בבקשה. אחריה – השרה יולי תמיר שמתנצלת שהיא צריכה לעזוב.

אני הולכת להגיד דברים קצת אחרים, ולכן אני אקדים משהו שאני לא נוהגת להצהיר. אני רואה את עצמי פמיניסטית מוצהרת מהיום הראשון שאני יודעת שאני אשה. אני יודעת שאני פמיניסטית, אני מנהלת חיים כאלה, ואני חושבת שאני גם בוחרת לפי הקריטריון הזה גם את האנשים שסובבים איתי.

אבל אני עיתונאית, ובתור עיתונאית אני מרגישה מחוייבות הרבה יותר רחבה מאשר לנהל את העיתונות שאני עושה על פי הפרמטר הפמיניסטי. פמיניזם בעיניי הוא ערך אחד מתוך קבוצה של ערכים חשובים מאוד בעיניי.

החברה שאני רואה היא חברה של קבוצה מובילה גדולה נאורה הומניסטית, וזאת תהיה ההבחנה שלה, ולא הבחנה מינית, שהיא תוביל את החברה כולה. זאת החברה שאני רואה, והשאלה שאני רוצה להפנות לציבור החשוב והיקר לי כאן, אם בזה שנשים מנהלות מאבק בשביל הנשים, אנחנו פטורים מזה. והשאלה האם אנחנו כנשים, כעיתונאיות כל אחת בתחומה, אם אנחנו לא נקבל יותר אמינות כשאנחנו נלך על הערך של שיוויון, שיוויון, שיוויון באשר הוא שיוויון, ולא רק שיוויון לנשים. זה בעיני הדבר המאוד חשוב.

לכן אני בטוחה שכאשה עם עולם הערכים שלי, אין ספק שהנושא של השיוויון לנשים הוא כמובן מאוד מקורב לי. אבל שיוויון גם לקבוצות נחשלות אחרות בחברה הוא חשוב לי לא פחות אני חייבת לומר. ולכן אלה ערכים שמנחים אותי כעיתונאית, ואני מקווה שכעיתונאית כזו או כאשה כזו אני יכולה ללכת בקבוצה קדימה לחברה נאורה יותר עם עוד אנשים ממינים שונים. תודה רבה.

שרת הקליטה יולי תמיר, בבקשה.

מאוד שמחתי על הדברים שרינה אמרה עכשיו, כי גם בשבילי, הפמיניזם הוא חלק מתפיסת עולם כוללת, שלא מתמקדת רק בנשים, אבל ללא ספק הנושא של מעמד האשה הוא חלק מרכזי. וכשאנחנו מדברות על שיוויון לנשים, ושמות אותו בראש סדר העדיפויות, זה לא רק בגלל שאנחנו נשים, אלא בגלל שנשים הם אחד הסקטורים הכי מקופחים בחברה, בטח אם אנחנו מדברים על ייצוג, בטח אם אנחנו מדברים על תעסוקה. כל כך הרבה נושאים חשובים לנו מבחינת ראייה אובייקטיבית. נשים הם הסקטור הכי נפגע, ולכן אני חושבת שזה מוצדק ונכון לשים את הנושא הזה על סדר היום.

אני מאוד רוצה לברך על הפגישה כאן היום. ובעצם האירוע שאירע שתיכף אתייחס אליו, קצת העיב על הנושא המרכזי של הגשה של חוק מאוד חשוב שיעל דיין ואחרות עבדו עליו הרבה מאוד זמן. חוק מאוד חשוב לנשים בישראל, ואולי זה קצת צריך לצער אותנו שרק היום זה מגיע לסדר היום, וזה חוק של שיוויון זכויות האשה. אין מה לעשות, אם לא היו נשים בכנסת, החוק הזה לא היה עולה. אם לא היו נשים בממשלה, המאבק על ההרצפטין, והמאבק על הפוסלן לא היה מתרחש. אם לא היו נשים בתקשורת, הנושאים האלה לא היו עולים. אי אפשר לשחרר את הגברים, אבל אנחנו יודעות שאנחנו אלה שעושות את העבודה.

אני רוצה להגיד מלה אחת על הנושא של יצחק מרדכי, ואני יודעת שעמיתיי השרים עוד לא התבטאו בעניין. אני לא שמעתי מה הם אמרו, אני מקווה שהם אמרו דברים שמגיבים באופן הולם לנושא. קודם כל, אמרו כאן לפניי שהכל עדיין לא ברור. מדובר בחשדות, וצריך לזכור את זה כל העת. אבל אנחנו גם צריכות לזכור דבר אחד. ממשלה זה לא גילדה. היא לא אמורה להגן על חבריה. מעמדו בישראל של שר, בטח בנושאים האלה, הוא ככל אזרח ואזרח.

הלקח של הנושא הזה הוא מאוד חשוב, כי אנחנו רואים שזה קורה אצל שופטים, וזה קורה אולי אצל שרים, וזה קורה בכנסת, וזה קורה בכל מקום. הטרדה מינית חוצה את כל שכבות האוכלוסייה. כולם נפגעים ממנה, ולכן אנחנו באמת צריכות לתת לגיטימציה דווקא להתלונן על המקרים האלה, כי שם הכי קשה להתלונן והכי מאיים והכי מפחיד.

מלה אחרונה – אישית ליצחק מרדכי, דווקא באמת בתור עמיתי לשולחן הממשלה - אני חושבת שבמהלך מערכת הבחירות יצחק מרדכי הרבה להגיד שמנהיגות משמעותה לקחת אחריות. אני חושבת שבזה הרגע רק הוא יודע מה קרה שם באמת. זה הרגע שהוא בעצמו לא יגיד לנו איזו תשובה כזאת של אני לא מתעסק בשטויות, אלא הוא בעצמו ייתן את הדין לעצמו, לסביבתו ולנו, לא רק כשרים, אלא כחברי ממשלה. יצחק מרדכי, קח אחריות. אני חושבת שזה מה שמתבקש משר בממשלה. תודה.

דנה וייס, ואחריה יושב ראש הכנסת אברהם בורג. הוא מתנצל שאחרי תגובתו הוא יצטרך לעזוב אותנו.

רציתי להציב שאלה, האם אנחנו שוכחים פלח מאוד מרכזי בהתייחסות שלנו בסיקור ענייני נשים. אני חושבת שאין ספק שצריך לתת הרבה מאוד מקום לעניין של תקיפה מינית, הטרדה מינית, אונס, אלימות במשפחה. מכיוון שמדובר בפניות מאוד רציניות, והנשים הן חסרות ישע לעתים, ומדובר בפגיעות בנפש ובגוף. אבל יש לי תחושה שהתקשורת, גם מתוך מניעים אגואיסטיים, וגם בגלל שזה מאוד נוח לגייס את כולם סביב התופעה הזאת, שהיא גם מעניינת אותנו, צריך להודות, יש בה אלמנט מציצני, כמה שזה לא נעים לומר. אפשר לראיין את האנשים, יש פה סיפורים אנושיים מצד אחד. מצד שני, אפשר מיד ליצור קונצנזוס גם מבחינה פוליטית. יש נטייה להתרכז בעיסוק הזה ולטעמי, אנחנו כתקשורת, וגם אולי באיזשהו מקום גם חברי הכנסת וחברות הכנסת שמקדמים את נושא מעמד האשה, שוכחים את המסה הקריטית, שזו האשה שנמצאת במעמד הבינוני, שחיה את חייה, שמגדלת את הילדים, שמנסה ליצור מסגרת של שילוב בין עבודה בסיסית למחוייבות הורית. נדמה לי שאנחנו שוכחים לטפל בעניין של הוצאות מטפלת, בעניין של זכויות עבודה, בעניין של תקרת הזכויות.

כמובן שכבודה של נעמ"ת במקומה מונח, וגם כבודה של ויצ"ו, וגם ארגון משפחה חדשה שכאן, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב על הנקודה הזאת איפה אנחנו מתעסקים בנושאים שאולי הם פחות, אני לא רוצה להגיד סקסיים, כי אני חושבת שאלימות במשפחה היא לא נושא סקסי, אבל בנושאים שהם פחות אטרקטיביים, או קליטים, או מוגנים בעניין של דיני נפשות, ולא נוגעים במסה שנוגעת לכל הנשים, ולטעמי שם אנחנו מפסידים את הגברים. אם אנחנו נוכל להסביר לגברים שמעמד האשה זה לא רק המעמד שלה, אלא גם סך ההכנסה של המשפחה בבית, אנחנו נראה שיותר קל לגייס אותם.

תודה רבה.

אני מבקש להתנצל על חוסר הנימוס שאני אדבר ואצא, אבל אתם מתארים לעצמכם מה קורה אצלי בלשכה ביום מן הסוג הזה. הדברים שהכנתי להגיד בהתחלה, אחרי שדיברת אני לא רוצה להגיד אותם, אבל אחרי שבילי דיברה, אני אגיד שמץ מהם. רציתי לספר לכם, ואת זה אני לא אעשה עכשיו, על הגילוי שגילינו אצל אבי שנתיים לפני שהוא נפטר.

אבא שלי בערוב ימיו נהיה פמיניסט. סיפור מאוד מאוד מעניין, שפעם בהזדמנות אני אמצא את הזמן לספר אותו. אבל אחד הדברים שהוא ביקש, הוא ביקש מאחותי שכאשר היא מספידה אותו כשהוא נפטר, היא תגיד דברים מאוד מסויימים על תפיסתו לגבי מקומה של האשה בחיינו, ולמה זאת המהפכה החשובה ביותר וכו', וכו'. ובעת אחרת אני אגיד את הדברים.

אבל אחרי ששמעתי את הדברים שבילי דיברה בעצם על המרחק בין WOMAN TALK ל-TALK MAN באמת, זה מרחקים שונים לגמרי, שאומרים את אותו דבר אבל אחרת. אבל אנחנו לפעמים לא מבינים אחד את השני. אתה רוצה כוס קפה? לא. אבל בעצם את אומרת לי שאת רוצה את הכוס הקפה, אבל אני לא מבין שאת אומרת לי את זה. נכון. זה אזור הדיבור הזה. אז אני מנסה לשתף אתכם במשהו אחד שהוא שייך לנשים ולתקשורת, אבל מסוג אחר לגמרי.

פעם פעמיים שלוש ניסיתי אצל מיקי בתכנית ביום שישי להתעסק עם זה, ואני רוצה להציג את הקונספציה.

לעסוק ולא להתעסק.

זה היה MAN TALK . כלי התקשורת החזק ביותר שאני מכיר בחיינו זה עדיין התנ"ך. אני לא מכיר כלי של תקשורת המונית יותר אינטנסיבי, עדיין, יש כמה כאלה שבאים והולכים, אבל כלי בעל אינטנסיביות של מסרים שלוקח מסרים ערכיים למרחקים הכי גדולים שאפשר, הוא לא מסוג הדברים שאפשר לעטוף איתו עיתון.

אחד הדברים הבעייתיים ביותר בהסתכלות שלנו על ההסתכלות של המקרא אותנו, זה שהמקרא הוא HISTORY. הוא HIS STORY . המקרא הוא רק חמישים אחוז מן הסיפור. תארו לכם שסיפור בריאת העולם היה נכתב לא מנקודת מבטו של בעל הצלע, אלא מנקודת מבטה של חווה. רק תקחו את זה, ואני יכול לפנטז הרבה מאוד פינטוזים על איך זה היה נכתב. היסוד לזה קיים שם. ישנם בסיפור הבריאה שני מקורות. המקור הראשון נראה לי הרבה יותר אורגינלי. אלוקים בא ואומר: אני רוצה לברוא אדם בצלמי ובדמותי, והוא בורא את האדם בצלמו ובדמותו זכר ונקבה ברא אותם. בפרק הבא כבר יש וריאציה, יש נוסחה שנייה, יש שיפור המעשה, והאשה נבראה מצלע. אבל בסיפור המקורי ההשתקפות של אלוקים היא בצלמו ובדמותו זכר ונקבה, לאמר: שצלם ודמות האלוקים היא גם זכרית וגם נקבית. אלא, שאנחנו בארבעת אלפים-חמשת אלפים שנות ציביליזציה או כמה שלא תהיינה, בציביליזציה מקראית קידשנו רק את ההיבט הגברי באלוקות שלנו. ואם יש דבר שהעידן הזה מאפשר לנו – האנשים האלה והנשים האלה, העידן הזה הוא מאפשר לנו לחזור אל המקור ולחדש מתוכו גם את היסוד הנשי שבאלוקות, ולא לקבל באופן אוטומטי את ה- STORY HIS של ההיסטוריה האנושית לפחות היהודית-נוצרית שהסיפור הוא רק סיפור אמונת האל הגברי.

המשמעות, ואני לא אפרט בזה יותר, אבל המשמעות של עולם אמוני, שאיננו מעלים את היסוד הנשי באלוקות, פירושו של דבר אלוקים גברי הוא אלוקים פולט, ואלוקים נשי הוא אלוקים קולט. אלוקים גברי הוא אלוקים שזעמו ניכר בהיסטוריה האנושית. ואלוקים נשי אולי הוא אחר, הוא רחום וחנון. ורק השילוב הזה של אלוקים שיש בו גם את היסוד האב וגם את יסוד האם, יכול בעצם לתת לנו מקום שבו המשפחה האנושית שבה אנחנו חיים יש לה אב ואם ושיוויון. תודה רבה.

תודה רבה ליושב ראש הכנסת.

אני מחליפה באופן זמני בלבד את יעל דיין. עימאד אל-קאסם סלימן, בבקשה, ואחר-כך אורנה ננר.

שלום לכולם, אני כמובן שותפה לכל מה שנאמר כאן, רק תרשו לי לדבר בתור עיתונאית ערביה. אני עובדת ב"קול ישראל" בערבית. יש לי ביקורת על התקשורת הישראלית שאנחנו מופיעים בה בתור נשים רק כשאחת מאיתנו נרצחת על רקע כבוד המשפחה. כשאחת מאיתנו נאנסת על ידי אביה במשך עשר שנים. הגיע הזמן שהתקשורת הישראלית גם תתחיל להציץ לעולם הזה שנקרא אשה ערביה בישראל שהגיעה להישגים בכל התחומים, אני לא אתחיל לפרט פה. תתחילו לחפש בתור עיתונאיות. אבל הגיע הזמן באמת שאנחנו נהווה חלק גם מכל המאבק התקשורתי הזה למען האשה. אז אולי כדאי גם שתשימו לב אלינו.

תודה רבה.

אורנה ננר ואחר כך סגנית השר מרינה סולודקין.

שלום לכולם, אני אורנה ננר עורכת עיתון "לאשה". גם אני מצהירה על עצמי מזה שנים רבות מאז ומתמיד שאני פמיניסטית, פמיניסטית לוחמת, ופה אני עומדת ולוחמת את עלבונם של עיתוני הנשים, משום שאני עשיתי הרבה מאוד תפקידים בעיתונות, אני עיתונאית ותיקה מאוד, עברתי ארבעה עיתונים כולל שליחות בלונדון. אבל מימי לא עשיתי עשייה גדולה כל כך בנושאים של נשים כמו מה שקורה ב"לאשה" ואני רוצה לומר את הדברים גם כנגד מה שאמרה חברת הכנסת לימור לבנת על עיתוני הנשים, ואני מדברת כאן גם על המתחרים שלנו, זאת אומרת גם אני חושבת ש"את" וגם "סגנון" וגם "זמנים מודרניים" בוודאי שאני יכולה להגיד מה שקורה במערכת שלנו, פשוט לוקחים לעצמם כמשימה שבועית לגעת כל שבוע בהרחבה באיזה שהוא פרוייקט שמקדם נשים.

אם זה עשרה עמודים על כל מה שאת יכולה לעשות היום בצבא, וכאן אני רוצה לתת מחמאה מאוד גדולה לחברת-הכנסת חזן, ואם זה פרוייקט של איך תקימי לעצמך עסק משלך, זה בשבוע הבא, וכבר היה לנו על כל מה שאת צריכה לדעת על הפנסיה שלך, ואני חושבת שהיכולת של העיתונים האלו להגיע אל נשים מכל שכבות האוכלוסייה, גם אלו שאולי אינן יכולות להתפנות ללימודים גבוהים, וגם אלו ששכן יכולות להתפנות, היכולת שלהן לשוחח עם העיתון הזה כחברה ולקבל ממנו אינפורמציה היא עצומה. אתם יודעים בוועדת הכנסת עד כמה אנחנו בקשר צמוד וכותבים על כל מה שעושים כאן. תודה.

תודה רבה לאורנה.

אני מחזירה אלי את ניהול הישיבה. סגנית שרת הקליטה, בבקשה.

שלום לכם, אני מאוד שמחה שיש לנו כל כך הרבה אורחים ואורחות נכבדים שמייצגים את כל הסקטורים ואת כל החברה הישראלית.

אני רוצה לומר לכם שלפני כמה שנים לחברת הכנסת נעמי חזן ולי, היתה ההזדמנות לארח בכנסת את ננה ענאן, אשתו של קופי ענאן מזכיר האו"ם. בשיחה מאוד מעניינת, אני שאלתי אותה מה הסוד של ההצלחה של נשים סקנדינביות שיש שם שיוויון גם בפוליטיקה, לא רק בתחום הכלכלי, ולא רק בתחום של זכויות האדם?

הכל תלוי בתקשורת. בגלל שהרבה שנים לפני, כל שבוע בכל עיתון חשוב בארצות סקנדינביות היו מאמרים על מעמד האשה, על בעיות של אשה, על בעיות מיניות, על הטבות וזכויות של אדם. אני חושבת שזה מפתח טוב. אנחנו התחלנו אבל עדיין לא נמצאים בתקופה אינטנסיבית של קשר בין תקשורת לנושא של מעמד האשה.

אישית, אני צריכה לומר לכם שכל הסיפור שלי שאני הגעתי אחרי חמש שנים, התחלתי להיות חברת כנסת, ואחרי שמונה שנים סגנית השרה בממשלת ישראל, זה גם סיפור של תקשורת. אני עבדתי ברשת קליטת עלייה כפרשנית פוליטית, גם היה לי עמוד שלם בעיתון בשפה הרוסית, ואני מאוד מודה לאנשי תקשורת שנתנו לי את ההזדמנות הזאת. גם עבדתי ב-C.B.B, גם כמו פרשנית פוליטית, על מה שקורה במדינת ישראל בתחום המדיני.

דבר שלישי, שאני חושבת שהוא מאוד חשוב, שמיליון איש הגיעו, יש עולים חדשים בארץ, בגלל שהתרבות שלהם אזרחית וחברתית התחילה להשפיע. אני צריכה לומר לכם שהחג של יום האשה הבינלאומי היה חג של אהבה, חג של אביב, חג שכל הגברים בארץ המוצא שלי חשבו שאנחנו זקוקים לא רק לשיוויון זכויות בין אשה לגבר, אלא שנשים הם ערך עליון. ואני חושבת שאנחנו גם צריכים לחשוב במונחים האלה במדינת ישראל.

בהזדמנות חגיגית זאת אני לא רוצה לדבר, לא על מה שקרה היום, וגם אני לא רוצה להתייחס, אבל יש נושאים כאלה. עולות חדשות גם מברית המועצות וגם מאתיופיה הן קורבנות ראשונות של ההתקפות המיניות, וכל הארגוני הנשים ובמיוחד נעמ"ת וויצ"ו צריכים יותר ויותר לעזור לאלה שזקוקות לעזרה. תודה רבה לכם וחג שמח.

תודה רבה.

נעמ"ת וויצ"ו ואמונה והשדולה, אנחנו אומרים את זה תמיד בנשימה אחת כי אלה הארגונים הגדולים המובילים וכמובן אנחנו נותנים כבוד רב לכל שאר הארגונים.

יולי ברקוביץ', בבקשה.

אני מנכ"לית עיתון וסטי. למען האמת, לא הכנתי נאום, אז זה משהו שיוצא מהלב. אני רוצה להגיד שאני מסכימה עם סגנית השר לגבי הנושא של הנשים העולות החדשות שהן בעיקר מקבלות את כל הריקושטים השליליים. אבל דבר שמאוד מציק לי, ואני חושבת שכדאי לדבר על זה, זה מה קורה עם אשה שיוצאת לעבודה ובדרך כלל היא עובדת, אם היא קרייריסטית אז היא עובדת מעל שמונה שעות, ואז יש לנו מטפלת ויש לנו עוזרת בית אולי לפעמים גם מבשלת, רציתי לשאול אם אפשר לדבר על הנושא של מה קורה מבחינת המס. אני לא יודעת אם זה מתאים כרגע לדבר על זה, אבל מבחינת המס וההתחשבות באשה בכל ההוצאות שלה מבחינת השכר שלה, אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו גם כן צריכים להיאבק למענם.

חברות וחברי הכנסת, על הממשלה לאשר חוק שמכיר בהוצאות טיפול. החוק שאנחנו הגשנו באמצעות חברי הכנסת בקדנציה הקודמת לא עבר לצערנו, ואנחנו זאת נעמ"ת, ואני בטוחה שכולם שומעים.

אני מאוד מקווה שעל מה שאמרתי, רוב הנשים שיושבות כאן ויש להן השפעה מאוד רצינית בתקשורת יוכלו לא רק לדבר, כי אנחנו רק מדברות, אלא הגיע הזמן שאנחנו גם נעשה את זה. זה דבר מאוד חשוב. קודם כל אני חושבת שהשחרור שלנו נובע מכך שאנחנו מדברות, אבל אני חושבת שהגיע הזמן לעבור לשלב של לעשות.

תודה רבה.

תרגישו בבית ארבע אמהות, המיקרופון תמיד פתוח לפניכם, וזה יהיה בסדר המתאים. תודה רבה.

שלום לכולם, כך יצא שאני בעצם הראשון מן הדוברים שיושבת ראש הוועדה שלנו, חה"כ יעל דיין, התייחסה אליהם, מאותם שמונה גברים שנמצאים בוועדה למעמד האשה. אין לי אלא לומר את הדברים באופן אישי לגמרי, כי יעל דיברה על המחוייבות כלפי מעמד האשה.

כולם דיברו כאן על פמיניזם. יש לי בעיה אישית. אני לא יודע להתמודד עם המושגים שאני לא יודע מה ההגדרה שלהם. מכיוון שאני לא יודע מה ההגדרה של הפמיניזם, ואני בטוח שאם נעשה על זה שיחה אקדמית מעניינת, אז יהיו כמה וכמה הגדרות. כפי שאמרתי, אני אגיד כמה דברים באופן אישי ממה נובעת בעצם המחוייבות שלי, והיא אכן קיימת, לנושא של מעמד האשה.

החברה שבה גדלתי יצרה הרבה מאוד עיוותים. אחד מן העיוותים הקשים היה השוויון בכוח בין המינים. למה אני אומר שזה רע, ולמה זה עיוות? כי השוויון היה למטה ולא כלפי מעלה. כלומר, התמונה שתמיד כל מבקר מחוץ לארץ ראה כדבר ראשון ברחובות, זה אשה עם הטוריה וללא שבריה, להבדיל מן השיר הנודע באמצע החום בחורף. אבל כפי שאנחנו יודעים, הפרדוקס הוא לפעמים, שמתוך אותו עיוות גם יצאו דברים מאוד יפים. ולכן, פתאום הבנתי, ואני לא אחד שמדבר נוסטלגיה, לכן פתאום הבנתי עם עלייתנו לארץ, שיש כמה דברים באותו שיוויון אולי מעוות שחסרים לי. המחוייבות שלי למעמד האשה כאן בארץ אולי התחילה מכך שכשאשתי שתחיה התחילה לחזור מן העבודה שלה, והיא מהנדסת, וכשהיא התחילה לספר לי לפעמים כמעט עם דמעות, ולפעמים תרתי משמע עם דמעות, שכשהיא באה למפעל במדינת ישראל, אני מדבר על שנות השמונים לא על שנות הארבעים, אמרו לה: מהנדסת, מה את יכולה להבין בהנדסה? אמרו לה אנשים חסרי השכלה, חסרי תארים, אבל מה לעשות המין החזק.

והמחוייבות שלי אולי ממשיכה מכאן שכשאני בימים אלה יושב עם הבן שלי לעזור לו באנגלית, ובספר רשמי מודפס הטקסט בעברית, בהוראות כתוב: אחרי שהמורה תספר לך אתה תתאר את התמונה. אני ברגע הראשון מתקומם, אני בעצמי מחנך במקצוע, ואני לא מבין למה מורה, ולמה לפחות כמו שצריך לא יכתבו את זה בשני המינים, אבל אני לא מופתע. כי במקומות שאני גר, כל הגנים נסגרים בשעה אחת, ולכן ברור שבעצם גם לא כל כך משאירים ברירה, ואחד משני בני הזוג צריך לסיים את עבודתו באמצע היום, כי אחרת מה יעשו עם הילדים? וכך זה קורה שבדרך כלל זאת אשה, ולכן למה להדפיס? להוסיף מקום בספר להדפיס את שני מינים, הי הרי ברור.

ולכן אני חושב, ואולי קצת יש לזה איזשהו דמיון לכמה אנשים שכבר דיברו כאן, דנה ואחרים. אולי אנחנו באמת בוועדה למעמד האשה, לפחות מבחינת המחוייבות שלי, נשקיע יותר מאמצים לא בדברים שהם חשובים מאוד מבחינת שינוי המעמד והעתיד באותה תמונה גדולה שאנחנו כולם שואפים להגיע אליה, אלא בדברים שביום-יום, ועל ידי כך אחרי שכמה עיוותים כאן בחברה שלנו ייעלמו, אנחנו נגיע לאותה שלמות שכולם שואפים להגיע אליה. תודה רבה.

תודה רבה.

ב1951-, כשעבר בכנסת החוק המקורי שיווי זכויות לאשה, בן-גוריון אז ניהל את הדיון, הוא היה ראש ממשלה. זו היתה ממשלה בלי חרות ובלי מק"י. אבל מק"י דיברה, ווילנר נדמה לי קם ואמר שהוא מציע לקרוא לחוק הזה חוק אי-שיווי זכויות לאשה, כי החוק הזה שמר על דינים, דיבר על שיוויון, והוא אומר: זה לא מספק אותנו, זה חוק של היעדר שיוויון. ואז בן-גוריון צעק בקריאת ביניים, ואמר לו: אתה אל תלמד אותי על שיוויון כי המקום שאתה תומך בו זה שיוויון למראית עין, ואנשים סובלים שם. ואז ההוא צעק לו על נשים דתיות ומידת הסבל שלהם בארץ. והתפתח מן ויכוח כזה – אל תלמד אותי אומר בן-גוריון להיות סוציאליסט, וזה אומר סוציאליסט זה לא מספיק לנשים. צריך להיות קומוניסט. אנחנו חזרנו בערך לאותה נקודה.

חברת הכנסת נעמי חזן.

יש לי שלוש נקודות ולטעמי דווקא היום חשוב לי לבטא אותם. המאבק נגד אלימות כלפי נשים בעצם החל עם שולמית אלוני ומרשה פרידמן. מרשה פרידמן הראשונה שהעלתה את זה, ובזמנו דובר על כך שיש כאן מאבק של פמיניסטיות רדיקליות שאינן מייצגות אלא חלק מזערי מהחברה הישראלית.

כעבור שלושים שנה, בגלל הקשר ההדוק בין נשות ציבור וארגוני נשים ונשות תקשורת ואנשי תקשורת, הגענו לכך שיש קונצנזוס מוחלט שהאשה איננה תשמיש של הגבר במלוא מובן המלה. וזה הישג אדיר שלא היינו יכולים להגיע אליו, לולא, ואני אומרת את זה חד-משמעית, הקשר ההדוק, ועוד תכונה אחת שלא הוזכרה עד עכשיו, שהיא העקשנות וההתמדה של פמיניסטיות ופמיניסטים בנושאים הללו.

צריך לזכור שהתכונה של התמדה ועקשנות היא תכונה נשית שאנחנו גאות בה. נקודה שנייה – אחרי הפרסומים של הבוקר, צריך להביע, ופה אני קצת חולקת על חברתי, חברת-הכנסת לימור לבנת, עמדה חד-משמעית. ברגע שהועלה חשד נגד שר בכיר בממשלה, חובתו להשעות את עצמו ואם הוא לא עושה את זה, ראש הממשלה צריך לעשות את זה, והוא יכול על-פי חוק. אני חושבת שצריך לומר את זה.

נקודה שלישית – ואולי יותר חשובה מכל דבר אחר. דנה וייס העלתה סוגייה חשובה ופה אני רוצה גם להתריס ולא רק לחזק. מרבית הנושאים הפמיניסטים היום הם נושאים שקשורים ליום-יום של האשה במדינת ישראל. 70% מהנשים השכירות במדינת ישראל מקבלות השלמת הכנסה. פערי השכר במגזר הפרטי הם עדיין 50%. ישנן 120 אלף משפחות חד-הוריות במדינת ישראל, ונשות התקשורת – הפנייה היא אליכן. על כל מעשה הטרדה מינית, אנחנו יכולות לקבל כותרת. אבל מתי היתה הפעם האחרונה שאפשרתם אתם לנו כותרת בנושא עוני של נשים? בנושא של פערי שכר? בנושא של קידום נשים? בבעיות של נשים אזרחיות? לצערי הרב איך שהתגייסנו כולנו בנושא של אלימות כלפי נשים, אני מבקשת מעזרת נשים, תתגייסו לשאלות האמיתיות היום-יומיות של השוויון בין הנשים, כי זה עתיד השוויון של החברה הישראלית בכללותה. תודה רבה.

תודה רבה.

למעשה, מה שאנחנו, חברות וחברים בכנסת מנסים לומר, גם כאשר אנחנו מדברים על אלימות, שאלימות היא לא איזה דבר שנולד סתם בגלל שהגבר הוא חזק והיצר הוא לא יכול לשלוט בו, והאשה היא כנועה והיא למעשה מזמינה את זה. אנחנו אומרים שגם אלימות היא תוצאה ממצב חברתי מסויים משום שהאלימות של גבר כלפי אשה היא מסוג אחר, אם משום שהיא מותרת, אם משום שהיא חלשה, או משום שהיא קניין, או משום שחברתית זה נתפס כמשהו לא נורא, ושם שמים דרגות. לרצוח זה לא בסדר. לאנוס את אשתך, אז מה קרה היא אשתך אחרי הכל? אתה בעלה במובן של בעל. יש כל מיני דרגות. וכשאנחנו מגיעים להטרדה מינית ואפילו לתקיפה מינית, זה כבר הופך להיות בנאלי. זה הופך להיות כבר איזה דבר שבסדר, אז מה הוא כבר עשה? הוא אמר לה, הוא צבט אותה, הוא דחף אותה?

אחר כך זה יתגלגל, ואיכשהו היא מצאה את עצמה על הרצפה קרועת בגדים וצורחת והשר מעליה. זה נובע מהדבר שאנחנו מנסים להעלות היום בכנסת, מהעדר המושג שוויון. לא רק שהוא לא מופנם, הוא לא חוקק. אני כבר לא מדברת על הפנמה, אני מדברת על חקיקה על ספר החוקים. אשה שווה לאיש. לא קיים.

לא לכלול את כולם.

לא כוללת את כולם, אני כוללת את כל מי שאשם בזה. וכשאני אומרת אשמים, זה משום ש99%- ממעשי האלימות נעשים כלפי נשים. אז זה לא כולם, אבל זה כל האשמים.

שילמדו קצת יהדות ויראו איך שהיהדות יודעת איך לכבד את האשה.

גברתי, את לא ברשות דיבור.

אני רוצה לומר שלא הגענו עד עכשיו, מלבד במליאה, לחלק הזה של הוויכוח. החלק הזה של הוויכוח אומר, ואני אומרת את זה בעיקר לחברות מעזרת נשים, שאם תתנהגו אחרת, לא יטרידו אתכן. אם תתלבשו אחרת, אנחנו שומעים את זה במליאה, בכל דיון, כולם מגנים, אבל האשה באיזשהו מקום מזמינה את זה. וכשאומרים לי: ואם אתן תלמדנה יותר יהדות ויותר תהיינה דתיות - אני לא מעלה בכנסת בכוונה, לא את העבירות המיניות הקשות לאחרונה של רבנים על תלמידי ישיבה אצלם. כשיש אונס של אשה, אני מעלה את זה כהצעה לסדר. אני נזהרת בכבוד ולא רוצה להסיט את הוויכוח לשם. אני לא מעלה אפילו על נס את זה שבפעם הראשונה הונחה מזוזה למקלט ראשון – מקלט לנשים מוכות חרדיות. גם את זה הן רוצות צנוע, כי זה לא קיים בבית ספרנו. אבל אל תטיפו לגברות נכבדות או כל אחד אחר, או חברי כנסת, מושג שאצלנו זה קורה ואם היינו כמותם, זה לא היה קורה לנו.

ארבע אמהות, בבקשה.

חבר הכנסת אדלשטיין, אני מתנצלת, הייתי בטוחה שזה הסיפור.

כולם מספרים על כמה הן פמיניסטיות, אני בחיים לא הייתי פמיניסטית ולא הבנתי גם מה הן רוצות, עד לפני שלוש שנים. גדלתי במקום קטן וחובת ההוכחה לא היתה עלי אף פעם, בטח לא על העניין של אינטליגנציה.

לפני שלוש שנים הקמנו את ארבע אמהות, והתברר שאנחנו לא יכולות להשמיע את הדברים שלנו, לא כי אנחנו לא מיומנות או מוכשרות או יודעות או רהוטות, פשוט בגלל שאנחנו נשים, והיחידות שפתחו לנו את האפשרות לבעבע את הדברים שלנו לתוך החברה, והיום השבוע הזה, גם להגיע להישג שהממשלה חתמה על מהלך שהתחילו אותו נשים, היו שלי יחימוביץ' וכרמלה מנשה, היחידות שלא זלזלו, היחידות שהקשיבו ואפשרו למהלך הזה להיחתם השבוע, ועל זה מגיע להם בראבו.

השאלה אם את פמיניסטית כתוצאה מזה?

היום אין לי ספק שנשים יכולות לחולל את המהפכה, שהן חייבות לחולל את המהפכה . אין לי ספק שאחווה נשית היא זאת שיכולה להזיז את כל הדברים. אפרופו תבונה, אתם יודעים את תבונת הכוח שנהלום וניכנס בקיר. לנשים יש תבונה, אני קוראת לה תבונת המים. להצליח ולחלחל את הדברים, וזה מה שאנחנו עושות היום, ולקראת שנות אלפיים כמעט, אני חושבת שזה יהיה דיון אחרון. אני מקווה שהדברים יהיו הרבה יותר ברורים. אני רוצה להודות באופן אישי לחברת הכנסת, עוד מעט אולי נוכל לומר גם השרה, אם תצא מפה איזה קריאה.

אני רוצה להגיד לך, שכשנשים מדברות מול גנרלים, ונפגשנו עם לא מעט, לפחות היכולת הרגשית והאינטלקטואלית שם לא היתה שימחה גדולה תמיד. זה כן מעשה של נשים, כי אנחנו הלכנו, ולא רק זה, אלא דיברנו מול אנשי צבא, מול הגמוניות של מקומות שלנשים אסור לדבר בהם. חברת הכנסת דיין, תודה על שאפשרת לנו. ענת מאור נעמי חזן, הנשים פה גם כן פתחו לנו את הדלתות, ועל זה תודה. כי גם בכנסת תדעו לכם, זלזול לא נורמלי, ונפגשים איתנו כדי לעשות את ה"ווי". יש חברי כנסת שנפגשנו איתם פה חמש פעמים. וגם המהלך האיטי שנעמי חזן אמרה עליו הוא מאוד מהלך נשי, מתמיד ועקשני, שאופייני לנשים.

תודה רבה.

אני רוצה להגיד לחברה בארבע אמהות, בלי שתיפגש איתנו, שאנחנו תמכנו בהן.

גברתי היושבת ראש, שמעתי את החברה עימאד אל-קאסם, היא בינתיים איננה, אבל ציפיתי בכנסת הזה לראות יותר חברות ערביות. אני רואה עדיין אחת. אני מקווה שאני לא טעיתי.

הוזמנו 15.

אני לא יודע, אבל אני אומר באופן כללי לצערי הרב. אני רואה בכל הוועדות של הכנסת, בכל המושבים של הכנסת, בכל הכנסים של הכנסת, תמיד החברות הערביות נעדרות מהכנסים הללו. היא דיברה על התקשורת, היא דיברה על היחס לאנשי תקשורת במגזר הערבי. גם בתקשורת היא קוטלת אותן, לא מאפשרת להן לקבל את התפקידים הראויים להם.

אני מרשה לעצמי לדבר כערבי, כי אין כאן חברה ערבייה. לצערי הרב, היום הנשים במגזר הערבי לא מקבלות את התמיכה בכל המגזרים. אני ציפיתי היום לראות נציגות ערביות מנעמ"ת בלי שום קשר מאיזו מפלגה. לראות אותן כאן לפחות, שייצגו את הנשים בציבור הזה.

אני בטוח שמה שאני אומר זה נכון. אני בטוח. אני ביררתי לפני שבאתי לכאן, ואני יודע למה אני מתכוון. חברות הנהגת נעמ"ת, על חברת מזכירות, לא על חברות שהן במועצה, שלא הוזמנו ולא יודעות על הכנס הזה.

לכן אני אומר היום שחשוב שיהיה יחס. דיברה כאן רינה מצליח, שאמרה: שוויון - אם אנחנו דוגלים בעיקרון הזה, שוויון בכל התחומים, בין כל המינים. אני כחבר כנסת, כגבר, אני תמכתי ועדיין תומך, ואני אתמוך גם, בכל המאבק של הנשים בישראל, יהודיות וערביות כאחת. אני חש פשוט בקיפוח מחפיר, ולא רואה את הנשים הערביות לוקחות את המקום שלהן, את המעמד שלהן, את האפשרויות שהאחרות מקבלות.

אני רוצה להגיד לכם רבותי, האשה הערבייה, המחנכת הערבייה, המהנדסת הערבייה, האקדמאית הערבייה, יש היום בשנות אלפיים המון נשים כאלו שיכולות לתרום לחיי שותפות, לחברה הערבית יכולות לתרום לחברה סובלנית יותר, סבלנית יותר, חברה שצריכה לבנות את העתיד הטוב יותר לשני העמים במדינת ישראל. תודה.

תודה רבה.

אני מתכבדת להגיש לך רשימה של מוזמנות מכל העיתונים, מכל הארץ, וכמובן מרדיו וטלוויזיה, של נשים שהוזמנו. יש כאן יותר מ15-, כפי שאמרתי. אולי נצטרך לשבת פעם יחד ולראות למה ההיענות איננה מספקת כאשר אנחנו עוסקים בנושא כללי. דרך אגב, חברת הכנסת חוסניה ג'בארה לא בארץ, וכן חברת הכנסת סופה לנדבר, דליה רבין-פילוסוף וציפי לבני. ארבע נסעו בשליחות.

חני נחמיאס, בבקשה. אחריה – הרבנית אילה גליקסברג.

כפעילה בעזרת נשים, כאמא, כאשה, אבל גם כאמנית שמופיעה בעיקר בפני ילדים גיל רך, ומי שחושבת שמעמד האשה יהיה מעוצב אם הוא יושרש כבר בגיל הרך, אני קוראת מכאן לעקור מתכנית הלימודים יצירות ספרותיות נלמדות שבהן נשים מוצגות בצורה סטריאוטיפית, שהן מבשלות, מנקות, מכבסות, ומגישות את הארוחה לאבא שחוזר עייף ורצוץ מן העבודה, כי אני חושבת שהמושגים האלה הם אלה שמביאים אותנו אחר כך להילחם במה שאנחנו נלחמים היום. תודה.

הרבנית איילה גליקסברג.

אני אפתח, כפי שאתם נוהגים בבית הזה לומר, בקהל נכבד, זו כנסת חצי ריקה, כי מרבית חברות הכנסת עזבו.

אני רוצה להתייחס בקצרה לחמש נקודות. אני אשת הרב הראשי לגבעתיים. אני יושבת ראש המועצה המייעצת של אמונה ישראל, ובמקצועי אני ד"ר לפילוסופיה. הביטוי עזרת נשים הוא ביטוי פרופר-דתי. הוא מופיע מהקודקס הדתי שיש עזרת גברים ויש עזרת נשים. אם הוא טוב או לא טוב, כך שמענו בין השורות, הוא מאוד אמביוולנטי, אבל אני מודה לקבוצת הנשים שמזדהה עם הביטוי האותנטי יהודי וקוראת לעצמה גם עזרת נשים. תודה על אימוץ השם.

עוד נקודת הערה אחת. יושב ראש הכנסת לא נמצא כאן, אבל אביו המנוח שהיה דובר יידיש רהוטה, היה אומר שאפשר ביידיש לומר אלוקים במינוח נשי, כי שורוק הופך באידיש לחיריק. במקום להגיד אתה הוא האלוקים, אפשר להגיד באידיש אתה היא האלוקים, ובזה פתרנו את הבעיה. כלומר, כל אחד מאמץ לעצמו את האלוקים שלו, והוא לא זכרי, והוא לא נשי, אלא גם הרמב"ם אומר, וזו לא רק בדיחה, הרמב"ם אומר שלכל אדם יש לו האלוקים כפי שהוא מפנים, והוא לא מודל אחד ויחיד. כך שיש הרבה מודלים. לו יש אלוקים זכרי, ואני מוכנה לדון בזה.

במקצועי אני גם כותבת, אני לא עיתונאית, אבל אני בעלת טור אישי קבוע מדי שבוע במעריב. הוא נקרא בשם "פותחים חלון", ואני חושבת שבאופן טבעי כל אשה שהיא פתוחה וערה, היא מודעת למצוקות הנשיות, וכל אחת באוקטבות שלה, בטונים שלה, במוזיקה שהיא יוצרת, יש לה מחוייבות, או מעבר למחוייבות, רצון להזדהות מלאה עם הנושא הפמיניסטי.

מה שאני רציתי לומר כאן, ולכן דיברנו על כך, אני מגיעה לוועדה למעמד האשה, ואני מוכרחה לומר, אמנם הדברים של האשה הדתית נאמרים אולי לא לפי סדר כרונולוגי, אבל הוועדה למעמד האשה לפחות מאזינה לאשה הדתית, שהאשה הדתית תייצג את עצמה ולא שידברו עליה. אפשר לקרוא הרבה מחקרים סוציולוגיים על אשה כעל משהו כמו - - ישנן הנשים הדתיות, הבעיות שלהן הן כאלה וכאלה.

אני לא זוכרת מתי הוזמנה אשה דתית כמנחה אורחת בתכניות הבוקר, או אצל דליה יאירי, או אצל שלי יחימוביץ'. יום יום יש אורחים. אני יודעת מה תהיה התשובה. כמו שאומרים לפמיניסטיות שהן לא רוצות, או אין להם נשים מתאימות. זו התשובה שקיבלו תמיד הפמיניסטיות בפוליטיקה.

מכאן אני מודיעה, יש נשים דתיות שיכולות לדבר מתוך המילייה של עצמן ולא עליהן, אלא מתוכן, וקולן לא נשמע, כנראה בשוגג ולא במתכוון כי הן לא נמצאות אולי ברשימה הקבועה.

לסיום, וזו אולי בעקבות הקירבה לפורים. מגילת אסתר בהתחלה נוצרה על ידי הגברים - אחשוורוש מצד אחד, מרדכי מצד שני. אבל כשאסתר הגיעה לבמה היא תפסה את כל הבמה והיא זכתה שהספר גם קרוי על שמה. אם יתנו לאשה הדתית במה, תראו כמה נשים דתיות ישנן, מאושרות ומשוחררות. תודה רבה.

תודה רבה.

שלום לכולם, כמובן יהודי לא יכול לשאת באחריות לכל מה שעושים יהודים, וערבי לא יכול לשאת באחריות לכל מה שעושים ערבים, וגבר לא יכול לשאת באחריות לכל מה שעושים גברים, וגם נבחר ציבור לא יכול לשאת באחריות על כל מה שעושים נבחרי ציבור. אבל היום והבוקר הזה אני בין הנבוכים מאוד לאור הידיעות על השר מרדכי.

אני מצטרף לדעתה של השרה יולי תמיר שטוב יעשה השר אם הוא באמת ישעה את עצמו דווקא ביום כזה, ביום האשה, ויילחם על צדקתו אם הוא חושב שהוא צודק, אבל לא ראוי לדעתי לפי כל קנה מידה, שחשדות כאלה ימשיכו לרחף, וכאילו ששום דבר לא קורה.

למרבה הצער, הנושא של יחס לנשים ואלימות נגד נשים, גם אלימות מילולית, זה דבר שמתקבל בשוויון נפש. לפני רגע דיברה נציגת ארבע אמהות. לפני שבועיים-שלושה העלנו על סדר היום של הכנסת את ההתבטאויות של מח"ט גולני בקשר לשפה הסמרטוטית שלו, ואחת הטענות שהועלתה מכמה חברי כנסת על הבמה, שהוא לא התכוון לפגוע, אלא הוא סך הכל התכוון להעלות את המורל של החיילים. לצורך העלאת המורל של החיילים צריך לדרוך על נשים ולקבל את זה בהשלמה, אני חושב שזה פשוט פגם יסודי בחברה הישראלית.

אני גם ער למהומה שקמה סביב מתן פרס ישראל לשולמית אלוני. שולמית אלוני היא מובילה וחלוצית בכל מה שקשור לזכויות אשה וזכויות אדם. אבל יש גם אחרים שעושים את זה, והיה נוח לחוגים מסויימים דווקא לטפס ולנסות לרמוס את שולמית אלוני גם בגלל היותה אשה, ולא רק בגלל שהיא חושבת מה שהיא חושבת .

אני חושב שיש בעיה של סטיגמה שקיימת בחברה האנושית, אבל היא לא פוסחת על החברה הישראלית. יש סטיגמות שאנחנו יורשים, אותם פרקים ישנים בהיסטוריה, ויש סטיגמות שמייצרים אותן בו זמנית, סטיגמות אקטואליות, כמו הסטיגמה שמנסים להדביק לנשים בקרב העולות החדשות ממדינות חבר העמים. אני חושב שזה דבר שהוא גם ראוי לגינוי.

אני רוצה להתייחס בכמה משפטים למעמדה של האשה הערבייה. אני חושב שיש מקום קודם כל לברך על מגמות מאוד חיוביות בקרב הנשים הערביות שלוקחות את העניינים לידיים, לא מחכות לאף אחד בעניין הזה, והן מובילות מערכה קשה מאין כמוה. אני נוטה בדרך כלל להגיד, בעיקר בחוגים של הציבור הערבי, שאנחנו לפעמים מדברים על קידמה ועל עמדה בנושא של שלום, בנושא של חברה, בנושא של קידמה חברתית. אני אומר שהמבחן של הקידמה בעמדותיו של מי שלא יהיה, ברחוב הערבי בעיקר, הוא ביחסו לשאלת שוויון האשה. אם הוא נכשל בזה, הוא נכשל בכל. זאת אומרת, אם הוא לא עומד במבחן הזה, אין שום מקום שידבר שהוא כאילו בעד שלום ובעד חלוקה צודקת, וכו'. כל זה יהיה בולשיט, יהיה שטויות אם הוא נכשל בנקודה או במבחן הזה של שיוויון לנשים. אני באמת רוצה לברך את יושב ראש הוועדה למעמד האשה, חברת הכנסת יעל דיין, על הכנס הזה. אני רוצה לברך את כל הנשים לרגל יום האשה, אבל שזה לא יהיה ארוע פרוטוקולי על מנת לצאת ידי חובה של פעם בשנה, שבאים ואומרים, נואמים ומטיפים. אני חושב שבסופו של דבר המבחן הוא איך אנחנו מיישמים את מה שמטיפים פה מעל הבמה בחיי היומיום. תודה רבה.

תודה רבה.

חברת הכנסת ענת מאור, בבקשה.

שלום לכן, אני מתנצלת שאיחרתי לחלק הראשון, כי הייתי בסמינר גדול באורנים שהתקיים היום לרגל יום האשה הבינלאומי.

רק לראות את ריבוי הארועים שחלים, זה חלק מההישג של מה שקרה בעשור האחרון. אז בזמן הקצר אני רוצה לדבר רק על ההישגים, כי לפי דעתי מאוד חשוב שעל יד כל הליקויים, נשדר לעצמנו שהפמיניזם והוועדה למעמד האשה וארגוני הנשים וכולנו, עשינו מאמצים אדירים קדימה.

ההישג הראשון – נושא נשים ושלום. נשים לפי כל המחקרים היו הראשונות – אנחנו 32 שנים בשטח. ארבע אמהות, נהדר שהצטרפו, וההצבעה של הממשלה השבוע, זה נצחון של השכל האנושי ושל הקול האנושי והעובדה שאנחנו פרצנו את הדרך לשלום, בתקווה שהוא אכן יתממש. זהו הישג אדיר שצריך עכשיו לקצור את המניות שלו.

הדבר השני זה בפוליטיקה. ההישגים שהרבה יותר נשים הן בשלטון המוניציפלי. 15 נשים בכנסת, שתי ראשי ערים, הם בדיוק אות לקראת האלף השלישי, צריך בוודאי להעניק את זה, אבל לא לראות את זה כמובן מאליו.

הדבר השלישי, זה מהפכה בצבא. מי שרואה את הבנות שלנו, ומה שקורה בחיל-אוויר, בחיל-הים, בחילות השדה, זאת מהפכה שלפי כל המחקרים שקיבלנו בלמה הרבה מאוד את יכולת הנשים לצמוח בחברה האזרחית.

אני רוצה לומר לכם, שכאשר הייתי השנה, וגם יעל דיין ומירב מיכאלי היו שם, בפתיחת המרכז ללסביות בתל-אביב, ראיתי שהמרכז וההתארגנות זה דבר שהוא הישג אדיר לעוצמתן של נשים.

אני רוצה לסיים ולומר שלדעתי גם היום יש לנו שלושה דברים שהם חלק מהדינמיקה שאנחנו לא מספיק מודעים אליה. הראשון, זה האירוע התקשורת. העובדה שכפוליטיקאיות הבנו שאי אפשר להשפיע היום, בארץ, להכשיר לבבות, לחלחל כפי שנאמר פה, בלי עוצמה של התקשורת שזה הכוח והמידע, והעובדה שלנשים בתקשורת יש יותר ויותר השפעה, ואני אנצל את הבמה הזאת גם שחשוב לקדם נשים מצליחות, מודל של הזדהות, לא רק שירחמו על נשים, ולא רק שיש אלימות, זה מאוד חשוב., אבל גם להציג את ההישגים, זה דבר מאוד מאוד מרכזי.

הדבר השני, כולנו ברגשות מאוד קשים על מה שקרה היום, אני אומרת כמעט באחריות, שהתלונה הזאת לא היתה באפשר, אילולא החוק נגד הטרדה מינית, שרק לפני שנה או שנתיים, ביום האשה הבינלאומי לפני שנתיים השלמנו אותו, ואילולא המודעות שקיימת סביב זה, צריך לראות את זה כהישג. עצם העובדה על האומץ האישי של יותר ויותר נשים להגיש תלונות כאלה, כמו לינור אברג'יל, כמו היום של עובדת מדינה, זה מאוד מאוד חשוב.

ולבסוף החוק שאנחנו מגישים היום, הוא חוק חשוב ביותר. עקרון השוויון בין איש ואשה בתקווה שהחוק יעבור, עקרון השוויון הוא מהפכה בתפיסה, שוויון זכויות חברתיות, ייצוג הולם והבטחת ייצוג בצורה כל כך רחבה, ולא נותר לנו אלא להיאבק על מה שחסר מאוד בחוק. אי אפשר לדבר על שליטתה של אשה על גופה עד שלא תהיה זכות מלאה וחופש הפלות, ואי אפשר לדבר על שיוויון לאשה, עד שלא תהיה אפשרות לנישואין וגירושין אזרחיים באופן מלא לפי בחירתה של אשה. ועל כך זכייתה של שולמית אלוני בפרס ישראל, הוא אות כבוד לה אישית, ולנושא כולו של זכויות אדם, קידום נשים, הפסקת הכיבוש, כי רק בחברה של שלום, זכויות האשה אכן תוכלנה להתממש. תודה.

בטוח שאמרו את הכל, בטוח שאני לא מוסיף שום דבר. מה שלי מפריע, שבעד עבודה שווה מקבלים שכר שונה – בגלל שאתה ממין אחר. זה הכל, וזו שערורייה שצריך לתקן אותה. נקודה. תודה.

תודה רבה.

אני בכל זאת מרגישה כן חובה להגיד משהו.

נדיה חילו, אני אגיד לך משהו. את באה בכל פעם שמזמינים אותך. כשמזמינים עשרים ואת באה, אז את אומרת שאת היחידה. אני רוצה לדעת איפה ה19- האחרות שמוזמנות ולא באות ואת בקשר איתם. היא לא אשמה, אבל אני אומרת. הסטטוס הזה הוא משהו שאנחנו צריכים לשנות.

מאחר והתבטאו כאן גם מעיתונות ערבית, בכל זאת חבל על זמן הוויכוח. אם נספיק אז בבקשה. רשומות בתור עוד יותר דוברות מאשר הזמן מאפשר.

אני רוצה לומר מלה ולתת את זכות הדיבור לד"ר דפנה למיש ולגברת עינת לחובר. את דפנה למיש אני מכירה מהכתבים והספרות, ואת עינת לחובר שהיא דוקטורנטית של ד"ר למיש אני אינני מכירה ונעים לי מאוד.

אני רוצה לומר משהו בהתנצלות, וזה צרוף מקרים פשוט שקרה לנו. אנחנו התכוונו בכנס הזה ובנושא הזה באורח מרכזי, להעמיד מעין מיני הרצאה של ד"ר למיש שהיא באמת מומחית. לא אומר שאיבדנו זמן, כי פשוט לא היתה ברירה וגם לא הייתי רוצה לא להעלות את הנושא שעלה היום לכותרות. אני גם לא רוצה להוריד מערך ההרצאה שהיתה אמורה להינשא כאן.

אני אבקש מדפנה לומר כמה מלים. ואני מאוד אבקש בנוסף להתנצלות ולבקשת הסליחה שלי, אני מאוד מבקשת שאנחנו נקיים ישיבת ועדה בהקדם האפשרי שבה גם הצגת הדברים וגם ההרצאה יהיו במלואם. תודה.

אני כמובן לא אתן שום הרצאה כרגע, רק כמה הערות. חזרה לנושא שלנו של נשים ותקשורת. אני רוצה להיות אדבוקט ולדבר על חצי הכוס הריקה ולא על חצי כוס המלאה. אני חושבת שעם הקהל שיושב כאן, זה לשכנע את המשוכנעות וקצת את המשוכנעים, אבל יש לנו מחקר אקדמי בתחום, ואנחנו שנים עוסקים בביקורת קבועה על מה שקורה בתקשורת מבחינת דימויי נשים, נושאי נשים, פרספקטיבות נשיות וכו'.

תמונת המצב המצטברת היא עדיין לצערנו מראה, שנשים הן שוליות בחברה הישראלית. הנוכחות של נשים, הדמויים הסטריאוטיפים, הנושאים הנשיים שעולים, והדוגמה שהעלו, וזה חזר החל בהערה של דנה וייס ואחרי זה בדברי חברת הכנסת נעמי חזן, ובדברי חברת הכנסת ענת מאור, הנושא של ההתמקדות בנושא של אלימות. זה לא רק ביטוי שהאלימות הוא נושא סנסציוני וצבעוני וגם אפשר לעשות ממנו אירוטיזציה, שזה אגב אחד הדברים המאפיינים את הטיפול באלימות כלפי נשים. ההיבטים האירוטיים של הסיפור, והטריוויאלים עם הסיפור האישי וכו', לא רק שהוא נושא עיתונאי טוב במרכאות, הוא גם נושא שבדיוק מחזק את הסדר החברתי הקיים. כי שוב אנחנו מראים שנשים חלשות, ושוב אנחנו מראים שנשים זקוקות לגברים, למשטרה, לצבא, ליועצים, וכו' לפתור לנו את הבעיות. ובעצם נוח מאוד לתקשורת לבלוע את הנושא כי הוא בדיוק מתאים לסטריאוטיפים הקבועים.

לכן במובן זה אני רוצה להדגיש את הנושא שהועלה, ואני רוצה גם להדגיש אותו אקדמית שהסוגייה הזאת תיזכר - - אני יוצאת יחד עם אחרים שקראו לצורך להציג נשיות בהיבטים אחרים שלה. המחקרים מראים לנו שהתפקיד הדומיננטי ברוח הדברים האינטואיטיבים שנאמרו כאן, התפקיד הדומיננטי בו אנחנו מוצאים נשים בתקשורת הכתובה והמשודרת, גם בעתונות, גם בטלוויזיה וגם ברדיו, היא בתפקיד של קורבן. קורבן מלחמות, קורבן אסונות, קורבן אלימות, קורבן מוות טבעי, קורבן. נוח לנו עם התפקיד הזה.

הערה שנייה שאני רוצה להעיר כאן, היא שהשינוי שהעיתונאיות יכולות להכניס, והעיתונאיות שהגיעו לכאן היום, נשות התקשורת, נשות התאטרון והספרות, וכו', הן בעצם מייצגות הקול הנשי. מייצגות אותו לא רק מטאפורית, מייצגות אותו קונקרטית. השאלה היא איזה קול הן מייצגות. אבל הן בודדות. בסך הכל, הקול הכולל הנשי, יש הרבה מאוד תחומים שבהם הוא יכול לתרום לקול הנשי ברובד הכולל שעדיין לא נעשה. הקול הנשי יכול לשנות את הסטריאוטיפים הנשיים, להציג נשיות אחרת. הקול הנשי יכול להעלות לסדר היום נושאים נשיים אחרים כדוגמת הנושאים שהועלו פה קודם. הקול הנשי יכול להביא פרספקטיביות נשיות לנושאים הכללים. ברוח הדברים שאמרה רינה מצליח ואמרה בילי מוסקונה לרמן, בהדגשה של ערכים אוניברסליים והומניים, אותו נושא אפשר להציג בדרכים שונות.

ושוב אני רוצה להזכיר את השם שהוזכר כאן היום, כרמלה מנשה, כדוגמה, שהסיקור שלה של לבנון שהלך מעבר לקולות הפורמליים של הקצינים והמפקדים ודובר צה"ל והשרים והמגיבים למיניהם, הלך לחיילים לשמוע את הקול של הרגש, את הקול של האדם, את הקול של השטח. זאת פרספקטיבה נשית, שנשים עיתונאיות, נשים בתקשורת יכולות להביא לנושאים שנתפסים לאו דווקא כנשיים פרופר, נושאים שהם נושאים אוניברסליים כלליים ישראליים, או איך שתרצו להגדיר את זה.

הערה אחרונה שאני רוצה לומר, לא משנה הנושאים עצמם, אלא הדרך שבה אנחנו מטפלים בנושאים. בעניין הזה כהערת סיכום, אנחנו רואים הרבה מאוד טיפול בסוגיות נשים בהיבטים שהם גם סנסציוניים, גם ארוטיים, ולא משנה מה מהות הנושא. הפאן של הנראות של האשה, של המראה החיצוני שלה, נכנס כמעט לכל נושא, בין אם זה בפרסומות ובין אם זה בקורבנות אלימות ובכל התווך שביניהם כנושא מרכזי בזהותה של נשיות.

אני יוצאת מכאן בקריאה לנשים העיתונאיות שלא כאן אם המסר יגיע אליהן, שהן יכולות לגייס לתחום הזה של שינוי הפנים של התקשורת הרבה מעבר למה שנעשה עד כה, ולחזק את ידיהן של הנשים הטובות הנפלאות שעוסקות במלאכה עד עכשיו. תודה לכם.

תודה רבה לדפנה.

אני בטוחה שכולכן תרצנה להיות מוזמנות לאותה ועדה שעכשיו קיבלתם ממנה על קצה המזלג. הנושא ראוי להיות נידון בצורה הרבה יותר יסודית.

בנושא הנשי בכלל, חלו שינויים ואני לא אמנה אותם בכל התחומים, אבל השינוי הבסיסי הוא השינוי הערכי שגם התבטא באופן התנהגותי. אם הייתי מסתכלת ואני כן רוצה לייצג פה את החלק של הנשים הערביות, התקשורת יש לה את החרב הזה של שני צדדים. מה שקורה בנושא הזה מבחינת התקשורת והנשים הערביות, יש יותר את השימוש של הצד השני של החרב שהוא עושה להם הרבה פעמים עוול, ובצדק כמובן. כלומר, התופעות שמוצגות הן תופעות נכונות של השוליים, של האלימות, וזה קיים. החלק החזק, החלק של העוצמה, החלק העשייה, החלק של ההישג, הוא עדיין לא מיוצג. בהחלט הייתי רואה את החיבור של הנשים באופן כללי, מאחר שאנחנו מדברים על ערך של שיוויון שהנשים כסולידריות, שגם יתמכו, ויש הרבה מה לעשות עדיין. לי יש את האפשרות גם להשוות, כי אני עובדת גם עם נשים יהודיות וגם עם ערביות, ואני אומרת לכם הפערים קיימים בכל התחומים, ובהחלט חבל שגם הנציגים הערבים הלכו.

אני חושבת שגם למנהיגות הערבית לא מספיק להגיד שאנחנו לא מעריכים מי שלא מאפשר, צריך בפועל גם לחברה שלנו לאפשר ולתת את הבמה המתאימה. גם שם הערך של השוויון משמש כערך עליון, והייתי מצפה שישתמשו בזה גם כלפי הנשים הערביות.

אני קוראת להעדפה מתקנת לנשות התקשורת, מאחר שהגברים לוקחים לעצמם העדפה מתקנת בכל התכניות, אם זה רדיו, אם זה טלוויזיה. גם במשעל, גם בפוליטיקה. אנחנו מעט מאוד רואות נשים משתתפות בדיונים האלו, גם בתוכניות רדיו. אז אנא מכם העדפה מתקנת לנשים ולא רק לנושא של עימות כפי שנאמר, אלא כמו שדנה אמרה : על חיי היום יום, על החברה שאנחנו כולנו חלק ממנה. תודה רבה.

אני רוצה לנעול את הישיבה ולהודות לד"ר למיש. אני מחלקת את זה - האשה כקרבן מצד אחד; אחר כך בנוסף יש לי עוד נושא שהוא מאוד סקסי, הוא לא אירוטי אבל הוא סקסי, זה האשה כרחם. אחר כך אשה כאמא, שזה נשמע יותר לעניין. ובסופו של דבר אנחנו רוצות להגיע לאשה כאדם שווה.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00