פרוטוקולים/ביקורת/5903



הוועדה לענייני ביקורת המדינה -5-
20.10.2002

פרוטוקולים/ביקורת/5903
ירושלים, כ"ב בחשון, תשס"ג
28 באוקטובר, 2002

הכנסת החמש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב חמישי


פרוטוקול מס' 216

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
‏יום ראשון, י"ד בחשון התשס"ג (‏20 באוקטובר, 2002), שעה 10:50

1. סיור הוועדה באתר רמת חובב ודיון לצורך שקילת הקמת ועדת חקירה על-פי סעיף 14(ב) לחוק מבקר המדינה, על הגורמים למפגעי תברואה קשים באזור רמת חובב.

חברי הוועדה: רן כהן - היו"ר
מרדכי משעני
אלכסנדר צינקר

חה"כ טלב אלסאנע
חה"כ יצחק סבן
שמואל הרשקוביץ - מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה
ד"ר מיקי הרן - סמנכ"לית בכירה לתעשיות, המשרד לאיכות הסביבה
מיכל בר-טוב - ראש אגף חומרים מסוכנים, המשרד לאיכות הסביבה
אריק בר-שדה - מנהל מחוז דרום, המשרד לאיכות הסביבה
איילת רוזן - מבקרת פנים, המשרד לאיכות הסביבה
גיא סמט - עוזר מנכ"ל, המשרד לאיכות הסביבה
אל"מ חיים בלומנבלט - ראש מחלקת תכנון אסטרטגי ותשתיות, אג"ת, צה"ל, משרד הבטחון
סא"ל עדנן רבישי - סמח"ט ב' סל"ח, צה"ל, משרד הבטחון
רס"ן אלי מישלי - ק. מטה בכיר לבריאות הסביבה, משרד הבטחון
ד"ר אילנה בלמקר - רופאת מחוז דרום, משרד הבריאות
אבי הלר - סגן ממונה מחוז דרום, משרד הפנים
משה איתן - ממונה ביקורת ופיקוח, משרד ראש הממשלה
בעז ענר - משנה למנכ"ל, משרד מבקר המדינה
אברהם ליבנת - סגן ממונה בכיר על אגף, משרד מבקר המדינה
צבי כהן - יו"ר המועצה התעשייתית רמת חובב
יוסי זיו - מנכ"ל המועצה התעשייתית רמת חובב
משה דיין - מנהל יחידת הסברה, מוע' תעשיתית רמת חובב
מאיר חזוט - מנהל תפעול, המועצה התעשייתית רמת חובב
אופיר שהם - יועץ הסברה, המועצה התעשייתית רמת חובב
אולג גרנדר - מ"מ מנהל יחסי ציבור, המועצה התעשייתית רמת חובב
יהודה פלד - מכתשים, חבר המועצה התעשייתית רמת חובב
יעקב טרנר - ראש עיריית באר-שבע
משה בורוכוב - סגן ראש עיריית באר-שבע
אבישג אבטובי - מנכ"ל עיריית באר-שבע
צבי טליוסף - מהנדס עיריית באר-שבע
מרים טירקל - חברת מועצה, עיריית באר-שבע
בת-שבע אפרים - סגנית ראש מועצה אזורית בני-שמעון
מוטי אביסרור - ראש מועצה מקומית ירוחם
שמואל ריפמן - ראש מועצה אזורית רמת הנגב
שאול לוי - מזכיר מועצה אזורית רמת הנגב
ד"ר רעיה וולקן - יו"ר ועדת איכות הסביבה, מ"א רמת הנגב
בלהה גבעון - מנהלת עמותת נגב בר-קיימא
יוסי דדוש - יועץ לענייני תאונות עבודה מחומרים מסוכנים, יו"ר ארגון נפגעי עבודה באר-שבע והדרום, עמותת נגב בר-קיימא
משה טייג - קשרי תעשייה, עמותת נגב בר-קיימא
רבקה אהרוני - דוברת לשעבר, עמותת נגב בר-קיימא
שי טחנאי - רכז שמירת טבע וסביבה, מחוז דרום, החברה להגנת הטבע
אמיר דבח - רכז נושא רמת חובב, מגמה ירוקה
דוד קשני - עמותת "קול בשכונות", ת"א
ד"ר אילון אדר - מומחה לזיהום קרקע ומים, הידרו-גאולוג, אוניברסיטת בן-גוריון
זאב רונן - חוקר, אוניברסיטת בן-גוריון
רתם דשא - המנהלה לקידום הבדואים בנגב
איתן זילברגר - מנכ"ל החברה לשירותי איכות הסביבה
גיא דורון - עוזר ליושב-ראש הוועדה

תומר רוזנר
אדם קרן (מתמחה)

ירדנה מלר-הורוביץ

רשמה: אירית שלהבת



סיור הוועדה באתר רמת חובב ודיון לצורך שקילת הקמת ועדת חקירה על-פי סעיף 14(ב)
לחוק מבקר המדינה, על הגורמים למפגעי תברואה קשים באזור רמת חובב

רבותי ראשי הישובים, אדוני ראש המועצה, חברי חברי-הכנסת. אנחנו היום במשימת עבודה מאוד נחוצה, מאוד קשה והייתי אומר שגם מאוד חיונית של הוועדה לענייני ביקורת המדינה. קיימנו ישיבה ב-3 ספטמבר והבטחתי שאנחנו נבוא לכאן, והנה אנחנו פה. אני מאוד מודה לכל מי שהכין את היום העמוס והלחוץ הזה.

אני רוצה להקדים ולומר שני דברים. אני חייב לומר שאנחנו מקיימים את הדיון הזה בהרגשת חירום קשה. קראתי את כל המכתבים ואת כל חוות הדעת ששלחתם לי. באנו היום ללמוד את המציאות, שבמידה רבה מאוד אנחנו יודעים את התוצאות שלה. אני מבקש שכל מי שיתייחס היום לנושא לא ינסה לחלוק על הנתונים.

הנתונים הם שהוגשו 175 תלונות של תושבי הסביבה. במהלך 99 ימים היתה הכפלה או שילוש של מספר התלונות מתושבי הדרום. אלה נתונים עובדתיים. הייתי אומר שגם הרמה של המטרד היא קטלנית. קראתי גם את הדוחות של הפרופסורים. עם כל הכבוד, אני רוצה להגיד לפרופסורים שסחרחורת אחת של תושב אחד מבאר-שבע או מירוחם או מישובי הבדואים או מחיילי המחנה הצבאי שנמצא כאן שווה כנגד כל חוות הדעת של הפרופסורים. אני למדתי אצל פרופסורים ואני מעריך פרופסורים אבל לגורלו של האזרח העניין הבריאותי הוא קריטי הרבה יותר.

אני מבקש, בואו נתיישר על קו אחד. המטרה היא להגיע לנקודה שלכל תושבי הסביבה בכל דרך ובכל צורה שהיא יהיה אוויר נקי. לא רק אוויר נקי ממחלות מזהמות, לא רק אוויר נקי ממטרדים אלא גם אוויר נקי מסירחון מתועב. מותר לתושבי הנגב שיהיה להם הדבר המינימלי והבסיסי הזה.

הדבר השני, אני אומר את זה לחברי הוועדה ולקהל הנכבד, לפנינו שלוש אפשרויות:

האפשרות החריפה ביותר היא שהוועדה תחליט, אם אנחנו נראה שאין כאן שום מוצא ושום כיוון אחר, על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט בית-המשפט העליון. זאת סמכות שלנו. כמו שהוועדה הזאת הקימה בזמנו את ועדת בייסקי וכמו שהממשלה רשאית להקים ועדות חקירה ממלכתיות, גם אנחנו מוסמכים להקים ועדות חקירה כאלה. אנחנו נדון באפשרות הזאת ונמליץ עליה אם נראה שהמטרד הזה עד כדי כך בוטה, עד כדי כך נמצא בדרך ללא מוצא, עד כדי כך מתמשך.

האפשרות השנייה, היותר קלה אבל גם היא כבדה ביותר, שאנחנו נבקש ממבקר המדינה להכין דוח מיוחד על הנושא הזה של זיהומי האוויר, ואולי גם זיהומים בריאותיים-אקולוגיים של רמת חובב.

האפשרות השלישית היא שאנחנו נמצא כאן פשוט ממצאים מדהימים לטובה, נשתכנע שהדברים נמצאים בשליטה מלאה ושהולכים לסיים את הפרשה הזאת בתוך ימים, תוך שבוע או שבועיים. אם כך נשתכנע, אנחנו נעשה ישיבת מעקב כל 3-4 שבועות, כולל ביקורים כאן, כדי להיות בטוחים שאכן מה שנאמר לנו מתבצע.

אני רוצה לבקש מכם בקשה. אני מבקש אותה באמת ובתמים וביושר. נמצאים פה חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית. עשו לי טובה אחת, אל תנסו למרוח שום דבר. אני מודיע לכם, אף אחד לא ייצא נקי אם ישנה אשמה אמיתית או ישנה אחריות אמיתית. מי שינסה למרוח ייצא יותר גרוע ממי שלא ינסה למרוח. תגידו לנו את כל המציאות הקשה. אני רגיל מחיי בצבא ובחיים הציבוריים, מהמאבקים הכלכליים והחברתיים, מהיותי שר התעשיה והמסחר שגם דברים מאוד קשים יש לומר, ומתמודדים איתם. זה עדיף מאשר למרוח. המריחה לא תעזור לאף אחד כי בלילה הסירחון יעיף את המריחה הזאת לעזאזל והמציאות בשטח תעיד על המצב. לכן אנא, בואו נדבר על הדברים באומץ לב וביושר.

לוח הזמנים שלנו מאוד צפוף. הדיון הזה וכל הביקור יהיו פתוחים, אין פה דברים בטחוניים, אולם את הישיבה בסוף נקיים בפורום סגור כדי שהדברים לא יהיו לצרכי הטלוויזיה והתקשורת. אולי ניתן לצלם ואז נבקש לצאת. בסוף הדיון נוציא כמובן הודעה של הוועדה.

אנחנו נמצאים כאן בידיך, אדוני יושב-ראש המועצה התעשייתית, אנחנו אורחים שלך. אנחנו נשתדל לצופף את לוח הזמנים. בתחילת הביקור תציגו את המבנה של המועצה בפעילותה. אנחנו כבר מכירים את זה ולכן ראש המועצה יוכל לעשות את זה באופן יותר תמציתי. לאחר מכן נצא לסיור במעבדות, במתקני הניטור שבמועצה, בבריכות האידוי ובמכון הטיהור הביולוגי. ועוד לא גמרנו בזה את העבודה, אנחנו נמשיך את הישיבה הזאת בערך עד 13:30-13:45. בבקשה.

בראשית דברי הקצרים אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה ואת חברי הוועדה, חברי כנסת נכבדים, ראשי רשויות, שכנים וכמובן אורחים נכבדים.

אני חושב שבסך הכל המועצה הזאת מטפלת בנושאים שניכרת להם רמת חשיבות גבוהה מאוד. חשוב לנו מאוד שעוד אוזן ועין נוספים מעבר אלינו יראו את הדברים, יבחנו אותם, יאזינו לדברינו ויראו בעצם מה נעשה בתוך רמת חובב.

אני רוצה להצטרף באופן מהותי לדברים שנאמרו בכניסתכם לרמת חובב. גם אנו, אנשי רמת חובב, מחייבים ומחויבים לנגב נקי ומסודר, ולא ברמת הסיסמאות אלא ברמת העשייה האמיתית.

עשרה קבין של אחריות ירדו לעולם. תשעה מהם לקחה המועצה התעשייתית ברמת חובב. כמי שעומד בראשה אני רוצה לומר לחברים פה בצורה מסודרת שאנחנו לקחנו אחריות למניעת מטרדי הריח בחודשים אלה באופן מהותי. אני מקווה שאת הקב העשירי תיקח החברה לשירותי איכות הסביבה, עם המשרד לאיכות הסביבה ועוד כמה חברות ממשלתיות שחוברים לנושאים הללו.

חשוב לדעת כי רמת חובב הוא אזור התעשייה המנוטר והמפוקח ביותר במדינת ישראל.

נדמה לי גם שהכי מסריח.

לכן הוא מנוטר ונמצא תחת קשב ועין באופן שוטף.

המדינה החליטה על מיקום המפעלים הכימיים האלה, שנמצאים במדבר ולא בסמוך לים או בסמוך לנהר כפי שזה נעשה ברחבי העולם. מכאן שהאחריות נופלת לאו דווקא על רמת חובב אלא על האנשים שקיבלו בזמנו את ההחלטה על יציאה לדרך.

אני רוצה לפרט ולומר כי המפעלים שנמצאים בתחום המועצה עד כה לא דחו כל דרישה כספית למימון כל פעולה או אפשרות לשמירה על איכות הסביבה ועושים את זה בהבנה, בנוסף לכל מה שקשור להשקעות השוטפות, לעמידה בתנאיי רשיון העסק ועמידה בכללי תפעול ושמירה על איכות הסביבה המקובלים בעולם.

אני מקווה שנוכל להראות לכם את המצגת. חלוקת התקציב של המועצה מתחלקת כך ש-77% מהתקציב מושקע בטיפול בשמירה על איכות הסביבה, זה בנוסף לכל מיני תקציבים ותב"רים, דהיינו תקציבים מיוחדים להקמת מתקנים ופעולות הקשורות באופן ישיר ועקיף לאיכות הסביבה.

בעת כניסתי לתפקיד כיושב-ראש המועצה לפני מספר חודשים, מייד כשנתקלתי באותן בריכות אידוי ברמת חובב החילונו בקצב אינטנסיבי בדיונים, ובהחלטות לאחר מכן, על מנת למצוא חלופות לאותן בריכות אידוי. בחודש אוגוסט 2002 החליטה מליאת המועצה ואיתה ועדות איכות הסביבה, ועדות השפכים, המליאה, ההנהלה ולאחר מכאן יושבי-ראש המפעלים המכובדים כי תופסק הזרמת השופכין לאותן בריכות תוך פרק זמן שננקב מראש, מעבר לאותם טיפולים קצרי טווח וארוכי טווח שלגביהם החלטנו, ואת חלקם כבר ביצענו. מנכ"ל המועצה יתייחס לזה באופן מקצועי אחד לאחד.

עוד עלי לציין כי לאחר הפגישה בירושלים בוועדה לענייני ביקורת המדינה המועצה קיבלה על עצמה להקים תחנות ניטור וכי בתקופה הקרובה ביותר תוקם תחנה ראשונה באפרת או בתע"ש, ולאחר מכן נוכל להתקדם בצורה מסודרת על-פי הצעדים שנקבעו במליאה.

ברשותכם, אבקש את מנכ"ל המועצה לומר מספר מלים בהמשך לדברי.

הגשנו לכם חוברת ובעצם הכל כבר מונח לפניכם.

האם הישיבה בסוף תיערך בחדר הזה? אם יהיה משהו שמאוד יחסר מהמצגת תוכלו להציג אותו לאחר הסיור.

ההחלטות האסטרטגיות שנתקבלו הן: ראשית, התכנסות לנתוני התכנון של מכון הטיהור הביולוגי בלוח זמנים קצר, עד אפריל 2003. חשוב לציין שמכון הטיהור הביולוגי נכון להיום עומד בכל דרישות התכנון שלו, קרי: 98% פירוק של החומר האורגני הפריק. זה מעל ומעבר לציפיות. המכון בהחלט עושה את שלו.

שנית, הפסקת ההזרמה לבריכות האידוי. תהליך זה מובל על-ידי מנכ"ל לשעבר של המשרד לאיכות הסביבה, פרופ' מרינוב, והוא מחייב תהליך הנדסי מורכב של בחינת כל החלופות. הכוונה היא להאיץ תהליך הנדסי מורכב למשך זמן של שנתיים וחצי ולהשלים את התהליך לאחר שיאושרו ההגדרות של התהליך על-ידי כל הרשויות המוסמכות.

כבר נאמר פה שאנחנו המועצה הכי מנוטרת. בכל מפעל במוצא שלו, בארובות שלו ומסביב לגדרות שלו מבוצע ניטור מאוד איכותי. חלק מהכלים אתם תיראו בהמשך הסיור. לניטור כזה אין אח ורע במדינת ישראל, וגם לא במזרח התיכון: הן לשפכים, הן למים, הן לתת-קרקע והן לאוויר.

כל תלונות הריח של האזרחים בסביבה מקבלות מענה מיידי על-ידי ניידת ניטור שיוצאת לשטח ודוגמת את האוויר. כל אזרח וכל רשות מקבלים אחר-כך תשובה מוסמכת ממעבדה מאושרת על-ידי פרופ' יצחק בלקיס, לגבי: א) האם המפגע הגיע מרמת חובב, ב) אם יש מפגע - מה התחולה, מה הריכוז של החומרים. אנחנו מעבירים את המידע לכל דורש ולכל מתלונן.

יש לציין ש-40% מתלונות הריח לא באו מרמת חובב, ועל העניין הזה אנחנו מוכנים לחתום.

מאין הם באו אם לא מרמת חובב?

בדרך כלל לכל תלונה אנחנו מגדירים במדויק מאיפה המפגע בא לפי ניתוח מטאורולוגי. לפעמים זה מגיע מבריכות החמצון של באר-שבע ולפעמים זה מגיע ממקומות אחרים.

האם לירוחם זה מגיע מבאר-שבע? כל לילה הריחות הללו מגיעים מרמת חובב.

כל אזרח שהתלונן קיבל תשובה מדויקת. אם זה מרמת חובב אז אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות ואנחנו בודקים מה זה כולל.

עוד לא קיבלתי תשובה.

אנחנו מתייחסים לעובדות מדויקות. בירוחם רוב המפגעים מגיעים מרמת חובב.

נאמר שאנחנו מתכוונים להקים תחנת ניטור ראשונה שתנטר את מורד הזרם השליט באזור. התחנה הראשון תוקם או באפרת, שזה המתקן המזרחי לנו, או בתע"ש. היא תייצג את המטרדים שמפריעים מאוד לאוכלוסיה הקרובה, שהיא האוכלוסיה הבדואית. אחרי שנלמד את התחנה ואת האיכויות של המדידות בה נדבר על המשך. כל נושא הניטור הוא מאוד מקצועי ומאוד בעייתי. לדוגמה, ברמת חובב החליפו את מערכות הניטור שלוש פעמים עד שהתייצבה מערכת ניטור שאפשר לסמוך עליה. זה דבר שהוא כלל לא מובן מאליו.

בוועדה דיברנו על דרישה להקמת תחנות ניטור בישובי הסביבה, כולל בירוחם ובישובים אחרים. מה התשובה שלכם?

אנחנו אישרנו ברמה עקרונית הקמה של תחנה אחת, באפרת או בתע"ש. זה דרום-מזרחית לנו, במורד זרם האוויר השליט פה. זה מייצג את מה שהאוכלוסיה הבדואית בדרך כלל מקבלת.

לגבי ההמשך, אנחנו נלמד את התחנה הזאת ואת הבעייתיות שלה, נייצב את המכשירים שלה ונבחן הלאה. יש פה בעיות קשות מאוד גם של האבק שמשפיע על המדידות, גם של הפרשי הטמפרטורות, שהם עד 30 מעלות בין יום ללילה, שפוגעים בכל מכשירי הניטור. כיוון שזה תחנה הרבה יותר רגישה ומדויקת ממה שיש לנו היום ברמת חובב, כי זה במרחק, אנחנו צריכים ללמוד את העניין. אי אפשר ללכת לצעד כולל בבת אחת.

האם אין תחנות ניטור כאלה בעולם?

לא.

מה העלות של תחנת ניטור כזאת?

מעל 120,000 דולר לתחנה אחת, לא כולל תפעול, רק ההשקעה. קל מאוד לעשות טעויות בעניין הזה. אתה יכול לקנות מכשירים ואחרי חודשיים הם כבר לא יעבדו. זה לא בגלל שהם לא בסדר אלא כיוון שהתנאים המטאורולוגיים פה הם בעייתיים.

איך התמודדתם עם הבעיה בשנים הקודמות?

המדידות היו על גדרות המפעלים עם מכשירים הרבה פחות מדויקים, על-פי הסטנדרטים של תוך מפעלים. בכל תלונות הריח יצאנו ומדדנו שם. כאן מדובר על סוג אחר לגמרי של מדידה.

כלומר, אתם מודדים על-פי תלונות של אנשים. האף של האנשים עצמם הופך להיות בעצם מכשיר הניטור.

האף הוא מכשיר המדידה הכי מדויק, ספי הריח של הבן אדם.

כמו שמעסיקים טועם יין, תעסיקו פה מריח מקצועי ...

לפעמים המריח הזה לא יספיק לדווח, זה הבעיה.

אני יודע שיש לכם תחנת ניטור ניידת. אני מניח שתחנת הניטור הזאת שווה משהו, כלומר יש לה כללי עבודה שעל-פיהם היא יכולה למדוד.

היא יכולה למדוד רק 20 דקות אחרי שמתקבלת תלונה כי לוקח לה זמן להגיע.

בדיוק לכן אני שואל את השאלה. מדוע אי אפשר שתהיה אותה מתכונת, אותה חוכמה של תחנת ניטור קבועה באותם ישובים ובאותם אזורים שבהם הציבור הוא קורבן של הריחות האלה?

התחנה הזאת מתבססת על עבודה ידנית ולא אוטומטית. כשיש בעיה, אנחנו מודדים. תחנות הניטור בדרך כלל מחוברות למערכת מטאורולוגית והן בודקות, חלק בניטור רציף וחלק בניטור לא רציף. אנחנו לא מבצעים ניטור רציף. בכדי להבין את הנתונים באמת צריך תחנה כמו שאנחנו מתכוונים להקים, שהיא תחנה אוטומטית.

אני ממש לא מבין. אפילו אני מירושלים כבר למדתי שרוב התלונות הן לפנות ערב ובלילות. יש פה 2,000 עובדים שמתפרנסים מהעניין הזה, שחיים כאן. מה הבעיה שעוד 5-7 עובדים יעבדו בתחנות ניטור קבועות ויפעילו את זה בשעות שבהן הסבל הזה ניכר? כל אימת שאני שואל שאלה ממציאים לי עוד ועוד דברים. אני שואל למה אין תחנות ניטור קבועות. זה עולה חצי מיליון שקל? מה התפוקה של רמת חובב? מיליארד וחצי דולר? תאמין לי, בתוך שר התעשייה והמסחר לשעבר אני אומר לך, מפעלים שיקרסו בשל הוצאה של 2.5 מיליון שקל הם מפעלים שאין להם זכות קיום. אני סבור שהם לא יקרסו, גם לא מ-2.5 מיליון דולר. אז למה לא עושים את זה?

בכל מקרה קיבלנו החלטה עקרונית לעשות את זה.

מתי?

את אמצעי הבטיחות האלה היו צריכים להקים לדעתי לפני הקמת המפעלים. הקימו את המפעלים ורק עכשיו חושבים ברמה העקרונית.

כמה זמן לוקח להקים תחנת ניטור?

תהליך של מכרז ורכישה אורך כ-2-3 חודשים.

האם נוכל להגיד שבינואר תהיה תחנת ניטור?

תחנה אחת - כן. עד ינואר תהיה תחנת ניטור בפועל.

יש החלטה לא ברמה העקרונית אלא ברמת הביצוע.

אמרת שתחנת הניטור תהיה ממוקמת באפרת. ומה עם ירוחם?

אני כבר קובע שיש מחדל מאז שנערכה הישיבה הקודמת ועד הישיבה הזאת. ביקשתי בישיבה הקודמת באדיבות ועכשיו אני נוזף בחריפות. ביקשתי שיהיה קשר בין המועצה התעשייתית לבין ראשי הישובים, שתשבו ביחד ותקבעו לוח מועדים להקמת תחנות הניטור בתוך הישובים. לא עשיתם את זה. עכשיו אני אומר לכם, תוך שבועיים תיפגשו עם כל ראשי הישובים באזור, כולל הישובים הבדואים, כולל רשויות מקומיות ורשויות אזוריות. תוך שבועיים תדווחו לוועדה לענייני ביקורת המדינה ותיתנו לנו תשובה לגבי החלטתכם, מתי יוקמו תחנות הניטור הללו. אם זה לא יקרה, אנחנו נעביר את התביעה, תוך נזיפה, לממשלה.

בנושא השפכים: אנחנו מדברים היום על הקטנת הספיקות של השפכים על-ידי הפניית זרמים. זרם ראשון הוא זרם של מגדלי קירור. אתם תיראו את הפרדס הנסיוני ליד מכון הטיהור הביולוגי. הוא כבר הוכיח את עצמו ולקראת חודש יוני בשנה הבאה בכל זרם הנקז של מפעלי הקירור, שמהווה 20% משפכי רמת חובב, ישקו חורשות באזור רמת חובב. מדובר בעוד 300 דונם של חורשות. בכל מקרה, כל טיפולי המשך שיבוצעו בשפכי רמת חובב יכללו תהליך שלישוני כזה או אחר.

אני רוצה להזכיר תהליך שהושקע בו מעל 1.5 מיליון שקל של מחקר ופיתוח, תהליך זיקוק על-ידי התפלה של שפכים, שהוכתר בהצלחה. הוקם פיילוט בהשקעה גדולה מאוד, עם תוצאות מצוינות. כבר לא תיראו אותו כי הוא פורק לקראת השדרוג של מכון הטיהור הביולוגי אבל זאת התמונה שלו. האיכות של המים היתה מעולה, ממש מים מזוקקים.

ביקשנו סיוע מהאוצר ומנציבות המים. התשובה שקיבלנו היתה שהם לא מסייעים להשבת מים לתעשייה. מדובר פה על פרויקט בסדר גודל של 10-15 מיליון דולר. ללא ספק הוא יוכל לפתור את הבעיה וגם לחסוך כ-1.5 מיליון קו"ב מים בשנה למדינת ישראל על-ידי סחרור המים בחזרה לתעשייה. האוצר הודיע חגיגית שזה לא כל-כך מעניין אותו.

נשאל אחרי זה את מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, שיגיד לנו מה הוא עושה מול האוצר בעניין הזה. אני בטוח שיש לו תשובה.

פעולות שביצענו ושנבצע בנושא איכות הסביבה מופיעות לכם בטבלאות. רוב הנושאים כבר הושלמו. חלק נמצאים בתהליך ולחלק נדרש תקציב מדינה. תקציב מדינה נדרש לנושאים הבאים: קודם כל לשיקום הבריכות הישנות שיצאו כבר מפעולה, בריכות 1-6 שתורמות לא מעט לריח הרע בסביבה; כמו כן לפתרון משלים ומושלם לבעיית השפכים של רמת חובב, או על-ידי זיקוק, או על-ידי הולכה כזאת או אחרת ליעד כזה או אחר, לשימושים כאלה או אחרים. אלה נושאים אסטרטגיים לאומיים שקשורים בתשתיות.

אנחנו מבקשים מהוועדה הזאת לסייע לנו על מנת שנוכל לפתור את הבעיה אחת ולתמיד. כל התקציב שאנחנו מבקשים מהממשלה לא מתבטא ביותר מ-60 מיליון שקל בסך הכל, בהוצאה חד-פעמית. ניתן לפתור את הבעיה ב-60 מיליון שקל. אינני חושב שזה סכום גדול מדי.

תודה רבה, ואנחנו בהחלט לעזרתך בעניין הזה. רשות הדיבור לראש המועצה האזורית רמת הנגב, מר שמואל ריפמן ולמר יעקב טרנר, ראש עיריית באר-שבע. אחר-כך נצא לסיור. הדיון יתקיים בשעה 12:30 אחרי שנסיים את הסיור.

הצוות הקיים של המועצה, מר צבי כהן ומר יוסי זיו, הוא צוות טוב שיודע לעבוד. הבעיות של רמת חובב נמשכות כבר שנים רבות ולא התחילו אתמול. הבעיות הן בשפכים כימיים, בפליטות בארובות ובאתר הפסולת הרעילה. אלה שלוש הנקודות.

אני חוזר על מה שאמרתי בוועדה. ראשית, יש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את המחדלים וחוסר המקצועיות של המשרד לאיכות הסביבה בכל הקשור לפעילות ברמת חובב. יכול להיות שהאוויר נקי ושכולם מרוצים אבל הוא מסריח. אין ויכוח על הסירחון. הוא מסריח לכולם כל הזמן.

הדבר השני, וזה גם בסמכותכם, הוא לשנות את הרכב המועצה התעשייתית רמת חובב כך שיהיה ייצוג הולם לנציגי הציבור ולא רק למפעלים. יותר נציגים לבאר-שבע, יותר נציגים לאנשים מקצועיים. היום בעלי המאה הם בעלי הדיעה.

דבר נוסף, ואולי הוא המרכזי, לחייב כל מפעל לטפל בשפכיו עד לאיכות שפכים הראויים להשקיה. כל מפעל חייב להקים בתוך החצר שלו מתקן שמוציא מים נקיים, ואז הוויכוח אם מזרימים את זה לים או מביאים את זה להשקיה באחד מהאזורים יפתר. כל מפעל יטפל בשפכים שלו ולא 17 מפעלים יצרפו את המים לאיזה דבר שנקרא בריכות אידוי.

מי קיבל את ההחלטה לאחד את הזבלים של כל המפעלים?

זה אושר בשנת 1992.

דיברת על תחנות ניטור. על זה אני לא רוצה לדבר.

ודבר אחרון, אתר הפסולת הרעילה הוא באחריות מלאה של הממשלה, דהיינו המשרד לאיכות הסביבה. אחת הבעיות היא שהיום רוצים להגדיל את האתר. ככל הידוע לנו מתקן המבערה לא עומד היום בציפיות המקצועיות שלשמן הוא הוקם. המבערה לא שורפת מספיק והיא צריכה שטחים נוספים על מנת לאגום בתוכה את כמויות הפסולת שנצברות.

היא באחריות של המשרד לאיכות הסביבה? לא של המועצה התעשייתית?

זה לא קשור בכלל למועצה. זה טריטוריה נפרדת.

אני מבקש שיגידו לנו מה הוא הרכב המועצה.

יש 3 נציגי ממשלה, 3 נציגי הישובים ו-3 נציגים של המפעלים, והמשרד לאיכות הסביבה משקיף.

לפני שיוצאים לסיור אני רוצה לדבר בשם 200,000 האנשים בבאר-שבע ש"נשבר" להם סופית. כל מי שחושב שסיפורי הניטור יפתרו את הבעיה, פשוט טועה. יש לנו 200,000 אנשים שהם יחידות ניטור טובות יותר מכל דבר אחר. לזרוק את הכל על המועצה - זאת אחת הטעויות הגדולות. זה בכלל לא בסמכות שלהם. יש כאן עניין של הפסולת הרעילה. על כך לא המועצה מחליטה אלא מדינת ישראל צריכה להחליט. יש את אגני השפכים, שלגביהם מדינת ישראל צריכה להחליט.

לפי חוקי מרפי כל מה שיכול לקרות גם יקרה. כל הדברים שאנחנו חוששים מהם, יקרו. צ'רנוביל זה אחת הדוגמאות הקיצוניות. כמו שכל סוג נשק שהומצא בסופו של דבר בא לידי ביטוי, כך כל מה שמחכה לנו ברמת חובב.

לדעתי ההחלטה היא מעבר לרמת חובב. ההחלטה היא החלטת מדינה, לקחת את אתר הפסולת הרעילה ולהוביל אותו 50-100 קילומטרים דרומה או צפונה מכאן, ולא 11 קילומטר מבאר-שבע.

זה יפתור לך את בעיית הריחות?

הזזת אגני החמצון ואתר הפסולת הרעילה בוודאי תפתור את בעיית הריחות בבאר-שבע. כל מי שמתעלם מזה ומספר סיפורי ניטור, ויחידת ניטור ניידת וכל מיני דברים כאלה - מטעה את הציבור. את המפעלים תשאירו כאן אבל את כל הדברים שמזהמים ומסריחים ומסכנים קחו מאיתנו, מתחום הדרום המיושב. מספיק להרעיל את הדרום המאוכלס. צריכים לשלוח את זה לדרום הריק, זאת צריכה להיות המשימה.

כשנפגשנו בוועדה אמרתי, ואני חוזר ואומר כאן, שממשלת ישראל החליטה להקים את רמת חובב ואת התוצאות כולנו רואים. לא ברור לנו אילו משרדים אחראים על מה שקורה כאן. ביקשנו, וגם דרשת שהם יהיו כאן בסיור. מי הם המשרדים, או מי המשרד האחראי על המועצה הזאת? המועצה הזאת היא בסך הכל אמצעי בהיררכיה הכוללת של משרד או משרדים ממשלתיים שאחראים לכל מה שקורה. כולנו עלולים לטעות בתהליכי קבלת החלטות אם לא נחזור לשאלה הטרומית הראשונה הזאת.

אנחנו כרגע לא מחפשים מי הוא ראש המועצה שיבוא ויציל או יקדם. יש לנו ראש מועצה חדש. אנחנו רוצים לדעת מי הם המשרדים האחראים, כי אני לא יודע אם לראש המועצה יש את כל הכלים או כל האמצעים לטפל בזיהום האקולוגי, שהוא אסון ברמה לאומית. אני חושב שזאת שאלת השאלות, לפני שאנחנו מתקדמים בכלל.

נמצאים פה נציגים מהמשרד לאיכות הסביבה וממשרד הבריאות.

בדיון הוועדה לענייני ביקורת אמר יושב-ראש המועצה רמת חובב שהוא לא כפוף למשרד לאיכות הסביבה. אני מבקש שהוועדה תאמר לנו מי הוא המשרד או המשרדים האחראים, כי משם אנחנו נוכל אחר-כך להתקדם.

אנחנו הזמנו לישיבה הזאת גם את נציגי משרד הפנים ונמצא איתנו סגן הממונה על המחוז. הם יצטרכו לתת דין וחשבון בשם המשרד שלהם, ואם הם לא יתנו דין וחשבון פה הם בסופו של דבר יצטרכו לעשות את זה בוועדת חקירה.

אנחנו יוצאים לסיור.


(הישיבה הופסקה בשעה 11:30 והוועדה יצאה לסיור. הישיבה חודשה בשעה 13:20)

חברי הכנסת, ראשי הישובים. הכוונה שלנו היא להגיע להסקת מסקנות ואולי לקבל החלטות. מר איתן זילברגר, הפסקתי אותך באמצע דבריך אז אולי תשלים בקצרה את הדברים.

אלו שני השקפים האחרונים שלצערי מחוסר זמן לא ראינו. החברה לשרותי איכות הסביבה היא אחת החברות השקופות ביותר כלפי הציבור וכלפי מקבלי ההחלטות. ראשית, זאת החברה היחידה במדינת ישראל שיש לה פורום ציבורי. רבים מהגורמים שיושבים פה סביב השולחן הם חברים בפורום, נפגשים אחת לחודשיים, רואים את התקדמות החברה, מעירים הערות ויודעים על התכניות של החברה.

לחברה יש אתר אינטרנט שקוף לגמרי על כל פעילות החברה ועיתון שיוצא אחת לחודשיים. לחברה יש את האות של ה-responsible care והחברה משתתפת בכל מיני פעילויות קהילתיות.

הגעתי למסקנה שהנושא שלשמו אנחנו כאן בעיקרו פחות נוגע לך והרבה יותר נוגע אל המועצה התעשייתית ולמפעלים. כל הנושא של זיהום האוויר ויצירת המצב הבלתי נסבל, התנאים שמקשים על אנשים לחיות כאן, לא יוצא מהמפעל שלך. יכול להיות שאתה זקוק לעוד עזרה. מה שהמפעל שלך מייצג הוא אולי גם לקח למועצה התעשייתית כדי להבריא את הדברים. אני מאוד מודה לך.

אני רוצה לשמוע כעת את נציגי התושבים: באר-שבע, דימונה, בדואים, צה"ל, מושבים וקיבוצים. אתן לכל אחד שתי דקות. אני מבקש שתדברו באומץ לב ותגידו מה מרגישים האזרחים והחיילים, איך זה משפיע על התפקוד וכדומה.

אני בדיעה - ואני קצת חוזר על מה שאמרתי - שהבעיה היא לא בעיה של המועצה התעשייתית. אני חושב שבמסגרת מה שיש להם ומה שהם יכולים, והטכנולוגיות הקיימות בעולם, הם עושים הכי טוב שאפשר. הם לא חשודים ברצון רע, הם לא חשודים עלי בבטלנות. הבעיה היא מעבר להם, ברמה של החלטות מדינה.

זה מתחיל בכך שהחליטו לתקוע את המוסד הזה שנקרא "רמת חובב" במרחק של 11 קילומטרים מבאר-שבע. כאן התחילה ההחלטה הקשה. אבל עוד לא מאוחר לתקן את זה, אם מביאים בחשבון שיש מפעלים ויש אתרי פסולת, ויש להבדיל ביניהם. בעוד שאת המפעלים קשה מאוד להזיז מכאן, אני גם לא אציע לעשות את זה, אני חושב שאפשר לשפר מאוד את המצב על-ידי הזזת אתרי הפסולת.

אגני החמצון לא יכולים להישאר במקום בו הם נמצאים. מי שרואה את הצילומים עם הבריכות האדירות, עם אגני השפכים האלה, מבין שרק צרה יכולה לצמוח מזה. אחת לכמה שנים פתאום יש התפרצות של בקטריות וכיוצא בזה. אני גם לא בטוח אם האנשים יודעים את כל ההסברים לגבי כל מה שקורה כאן.

מכל מקום, 200,000 תושבים בבאר-שבע - ואני יודע שזה הגיע גם למצפה-רמון, לירוחם ולישובי הבדואים באזור - כולם "אוכלים אותה", בלשון העם. זה לא רק נחל בקע, שהוא קצת יותר קרוב, אלא גם השכונות הכי מפוארות של העיר באר-שבע. אנשים סובלים במשך חודשים וסופגים. זה בלתי אפשרי. אי אפשר להשתית מערכת חיים, אי אפשר לרצות לגור במקום כזה ולגדל ילדים ולהחליט החלטות אסטרטגיות משפחתיות להמשיך לגור בדרום כשיש מין מכה כזאת שאחת לכמה זמן נופלת עליך בלי יכולת לשלוט על המצב.

הדבר השני הוא אתר הפסולת הרעילה. אני בטוח שהוסבר היום כמה שזה שמור, כמה שזה מטופח, כמה שיש ניטור ושמירה וכן הלאה. עובדה שאחת לכמה זמן יש התפרצות, או פיצוץ או שריפות. למזלנו רק בגלל כיווּן הרוח, שלא נושבת בכיוון לבאר-שבע, לא נגרם אסון גדול מאוד. אי אפשר לתלות את הכל ברוח ואי אפשר להשאיר הכל למזל. אין פתרון אלא ברמה של החלטה ממשלתית להעביר את אתרי הפסולת מכאן למקום רחוק. מה הוא המקום הרחוק? המקום הריק. באזור מאוכלס כמו אזור באר-שבע ודימונה וירוחם ואופקים ועומר וישובי הבדואים, אי אפשר להחזיק במרכז הנוכחות של 400,000 תושבים מתקן כזה. צריך אחת ולתמיד להחליט החלטות אמיצות. החלטה אמיצה היא לרדת למקום רחוק וריק. אין דרך אחרת.

לדעתי עד אז אנחנו צריכים להילחם, לא להסכים, לא לוותר ולהקשות על החיים. אני יודע שמנסים לפתות אותנו בהבטחה שניתן להם רק 50 דונם כדי להמשיך ולחיות כי הם צריכים להמשיך ולשפר את המצב. אנחנו לא נוותר בשום דבר. שיתחשבו בנו ולא שאנחנו נתחשב באחרים.

אחרי שחזרנו מהסיור בעצם כולנו יודעים שהמצב הזה שהורגלנו אליו רק ילך ויחמיר. על-פי הנתונים, לא ניתן לטפל בשפכים שיוצאים מפתח המפעלים, כי היום ניתן לטהר רק רבע מאותם שפכים. זאת אומרת, העניין רק ילך ויחמיר.

אני חושב שצריכות להתקבל מספר החלטות, קודם כל כדי לעצור את התהליך הזה.

אחת היא שיש להביא מיידית את המפעלים להזרמת שפכים רק על-פי רמת היכולת של הטיהור. זה פעולה ראשונה מיידית שצריך לנקוט בה.

הדבר השני, לא לאפשר גידול או תוספת של שום מפעל במקום הזה עד שיהיה ברור לגמרי שיש פה איזה משק סגור שמטפל בקיים. מר יעקב טרנר, אני מדבר כרגע על מצב נתון, כשיש לנו מועצה ויש לנו אתר. אנחנו מאוד רוצים להעביר את מה שקיים פה למקום אחר, אבל בואו קודם כל נעצור את מה שקורה במקום הזה, את מה שמזהם את הישובים שלנו ואת הערים שלנו. זה דבר שני שצריך לקבל לגביו החלטה מיידית כי אחרת העסק הזה יילך ויגדל מיום ליום.

הדבר השלישי - אני לא יודע איך אפשר לעשות את זה, אבל אפשר לעשות את זה - יש לדאוג מיידית למדוד את רמת הזיהום מהארובות ולמדוד את רמת הזיהום מייד ביציאה מהמפעלים. כרגע בזמן שאנחנו יושבים כאן יש תרומה של זיהום שיוצא החוצה מהמפעלים ומזהם גם את האוויר וגם את הבריכות שאותן ראינו.

אם בירוחם כשהיו 17% אבטלה השר לאיכות הסביבה הטיל צו אישי על מנכ"ל המפעל ולא חשש מסגירת המפעל ומזריקת 300 עובדים החוצה, אני חושב שצריך להיות פה הליך של אכיפה ואחריות אישית בכל הרמות, החל מרמת המפעל והמשך ברמת המועצה וברמת משרדי הממשלה הרלוונטיים. גם עליהם חלה החובה כי יש פה זיהום סביבתי.

אני מעלה את הדברים האלה כי אני חושב שזה השלב הראשון לפני שאנחנו בכלל מתחילים להתקדם, לפני שמתחילים לדבר על מה יקרה הלאה. אני חושב שיהיה נכון לחשוב להוציא מכאן את הזיהום, להרחיק את הפסולת למקום אחר.

מדברים על מהפיכה. שמעתי את מנכ"ל המשרד אומר "מהפיכה". זאת המהפיכה. אם כל מפעל יטפל בשפכים שלו, ואם יוחלט שפה לא מטפלים בשפכים כמועצה אלא מוציאים את זה למקום אחר - אנחנו בטוחים שתהיה כאן מהפיכה. זה אולי יביא לרגיעה כלשהי לתושבים שלנו. היום התושבים באזור חיים ברמת חרדה גבוהה מאוד. יש בירוחם מעל 27% עולים שאומרים: למה הביאו אותנו לכאן, כדי להרוג אותנו? יש פה בעיה לא פשוטה ואנחנו לא יכולים להתמודד איתה, איננו יכולים להסביר מה מידת הסכנה מהריחות. על-פי הנתונים שאנחנו מקבלים אף אחד לא יודע להסביר מה מידת הסכנה.

אני ראש מחלקת תכנון אסטרטגי ותשתיות באגף התכנון בצה"ל. ב-1997 הורה קרפ"ר לפנות מחנה של צה"ל שהיה צמוד לשטח רמת חובב כתוצאה מתלונות ומהצטברות של דברים שנראו לו בעייתיים. צריך לומר בבירור שזה לא היה כתוצאה מאיזה הוכחה בדוקה שיש כאן בעיה בריאותית אבל הצבא החליט לקבל את ההחלטה הזאת ב-1997.

בנוסף לכך, אנחנו התרנו לנגוס משטח האש הצמוד לרמת חובב עוד נגיסה לטובת המפעל וכך גם גרמנו להרחקה של החיילים שלנו שמתאמנים בשטח האש מהמקום הזה. יש הוראות קפדניות וברורות שמגדירות כמה שעות וכמה ימים מותר לחייל לשהות באזור הזה. כל זה מתוך מחשבה שיש פה מטרד שאנחנו לא יודעים את מהותו.

אלה שטחי אימונים שאני עשיתי בהם המון תרגילים.

עד היום ממשיכים להתאמן כאן. שיהיה ברור, הצבא לא הפסיק להתאמן אולם יש לו רגישות מיוחדת לגבי רמת חובב והנהלים שלו נקבעו בהתאם. כל מי שמכיר את הנגב, כל האזור הזה כולל שטחי אימונים. בוודאי שלא הפסקנו להתאמן.

שמעתי שמספר אימונים הופסקו בגלל שהריחות היו בלתי נסבלים.

אני לא מכיר אימונים שהזיזו אותם בגלל שהריחות היו קשים, למעט מה שהסברתי קודם.

לפני כ-8 חודשים, בעקבות תלונות חוזרות ונשנות של בסיס חצרים, ששם יש לנו מאפיינים של אוכלוסיה רגילה, מנשים בהריון, דרך ילדים קטנים ועד טייסים, התחלנו לעסוק בזה בצורה יותר אינטנסיבית. הקמנו ועדה בראשותי, בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה, עם משרד הבריאות ועם אנשי רמת חובב. אני לא יודע אם התופעה של רמת חובב מזיקה בריאותית אבל אני מאוד מוטרד אם אכן קיימת בעיה בריאותית. אשר על כן תכלית העבודה שלנו לנסות לעשות שני דברים: 1) להגדיר מה הם דברים מזיקים, וגם כאן יש מגוון שלם שאפשר לדון עליו; 2) לעשות ניטור על מנת להבין אם יש לנו בעיה.

זה שיש בעיית מטרד ריח ואי נוחות - זה ברור. בשביל זה, כמו שנאמר, לא צריך שום ועדת בדיקה ושום כלום. מה שמטריד אותנו כצבא הוא השאלה האם יש פה נזק בריאותי. אנחנו לא יודעים ואנחנו בהחלט רוצים לבדוק את זה. התקדמנו די יפה. בלי שיתוף פעולה של המשרדים הרלוונטיים והגופים האחרים זה לא היה קורה. בסופו של דבר אני מציע לכולם לא לשכוח - הם אנשי המקצוע. גם כשהצבא מקים ועדה הוא זקוק למשרד לאיכות הסביבה ולמשרד הבריאות על מנת לעשות עבודה מקצועית. העבודה הזאת נמצאת בשלבים די מתקדמים. היו שתי תת-ועדות שאמורות להציג מחר את הממצאים הסופיים שלהן בפני.

השלב הבא הוא להגיד איך ניתן לעשות ניטור רציף ומתמשך, לא רגעי ולא נקודתי. בחרנו כפיילוט את אזור חצרים מכיוון שמשם מגיעות רוב התלונות. זה גם נראה הגיוני בעיני מכיוון שזה אזור באר-שבע. אם אנחנו מנטרים בסביבת חצרים אז בוודאי שגם אוכלוסיה של 200,000 נפש בבאר-שבע "תיהנה" מתוצאות אותו ניטור. אנחנו רוצים לקבוע את תצורת הניטור.

על-ידי הניטור אתה רוצה לדעת אם זה מסוכן או לא?

כן.

צריך לדעת מה לנטר. זה לא כל-כך פשוט.

גם בזה דנו.

הריח כשלעצמו הוא לא מסוכן. אתה רוצה לדעת אם יש לו תופעות לוואי.

אמרתי במפורש, אני לא עוסק כרגע באי-נוחות של החיילים, למרות שאני לא יכול להתעלם מכך, אלא אני עוסק בבריאות שלהם. אני גם חושב שהצבא לא צריך לעסוק בתחום בכללותו אלא עליו לעסוק בדבר שמטריד אותו.

את זה אתם תעשו עם המועצה התעשייתית?

הבנתי מאנשי המועצה התעשייתית ששום דבר לא מסוכם.

מנכ"ל המועצה התעשייתית היה שותף מלא לדיונים בוועדה בראשותי. כולם מסכימים על הדרך.

אין שום הכחשה ודאית של נזק בריאותי. קראתי את כל החומר. אף אחד לא יודע אם אין פה נזק בריאותי מצטבר. זה עולה בקנה אחד עם מה שאתה אומר.

השלב הבא הוא להגיד איך מנטרים ואת מה מנטרים. להבנתי אפשר להגיע להסכמה על התצורה הזאת, זה השלב הראשון. לאחר מכן מגיעים לשאלה של הכסף, כמה מאות אלפי דולרים. נאמר פה שתהיה תחנת ניטור אחת. לטעמי זה לא מספיק. אני מדגיש שני דברים: צריכה להיות יותר מתחנת ניטור אחת להבנתי, וצריך להיות ניטור רציף ומתמשך.

סיכמנו, וראש המועצה הודיע שזה מקובל עליו, שיוקמו תחנות ניטור בישובי הסביבה. לא מאות אבל בכל אחד מישובי הסביבה, וגם מחנה חצרים ראוי להיות ביניהם.

אם יושב-ראש הוועדה ירשה, אנחנו ממליצים, היות ואנחנו בשלבים מאוד מתקדמים וזה עבודה משותפת, לעשות את הפיילוט על אזור חצרים. מהפיילוט הזה אפשר יהיה ללמוד הרבה, להסיק מסקנות ואז לעשות תפוצה נרחבת של הניטור הזה.

אנחנו נעשה ניטור ביולוגי (בדיקות דם) בבסיס חצרים מתוך ניסיון לראות אם יש נוכחות של חומרים כאלה או אחרים. זה יקרה בחודש הקרוב, אני מקווה.

ודבר נוסף, אני חושב שהניטור, גם אם הוא ממומן על-ידי המועצה התעשייתית רמת חובב, צריך להיות בהפעלה ובשליטה של המשרד לאיכות הסביבה. בשל שאלות של ניקיון ציבורי ראוי שמי שיבצע את הניטור לא יהיה זה שמנטרים אותו. המשרד לאיכות הסביבה נראה לי הגוף המתאים.

כאשר מדברים פה על ישובי לווין באזור רמת חובב אני חייבת לומר שלא התקדמנו בישובים שלנו. אנחנו תמיד שם, מעל חמישים שנה. לדעתי רמת חובב היא המרחיבה את שטחה.

מועצה אזורית בני שמעון כוללת 8 קיבוצים ו-4 מושבים. נאמר פה כבר שיש תלונות מבסיס חצרים, וזה אותו דבר גם לגבי קיבוץ חצרים. אני נולדתי במושב באזור הזה - אני הבת הראשונה של המושב - וילדי יגדלו שם. כולי תפילה שנוכל להמשיך לחיות שם כי אנחנו צריכים איזה דבר שאפשר יהיה להיאחז בו.

אני לא רוצה להזכיר את החקלאות, שכידוע לכם אנחנו נפלטים ממנה החוצה. אני מגיעה לנושא המחקרים. עד עכשיו דיברו על אלרגנים ועל כל מיני תופעות לוואי, מחלות כאלה ואחרות. על מה התבססו? על המחלות שהגיעו לכאן בעקבות החקלאות. החקלאות נגמרה. אנשים הפסיקו לגדל פרחים לייצוא מכיוון שהם נשאו אלרגנים וזה לא היה לטובת ילדינו.

לכן אני אומרת, צריך את שיתוף הפעולה שלכם, כפי שהוצע פה. לא מספיק הטיפול של קופת-חולים, שחושבת שאולי צריך להתמקד בבעיות הבריאות האופייניות לאזור. אני לא רוצה להאשים, אבל לאור מה שראינו ושמענו ברמת חובב יש דברים שבאמת צריך בהם שיתוף פעולה. לכן אני פונה אליכם בבקשה: כאשר נציגי רשויות יהיו חברים במליאה, גם אנחנו במועצה האזורית בני שמעון רוצים להיות שותפים.

מגיע לכם בהחלט. אדוני מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, האם אתה רוצה לדבר כעת?

אני מבקש לסכם מהזווית המקצועית שלי. תרשה לי רק ללכת בכיוון הפוך. אני הולך לקצה ואחזור אחורה.

אני חושב שהעיסוק בניטור כזה או אחר, בהרכב מועצה כזה או אחר, הוא לא רלוונטי לגבינו בשלב הזה. מה שיותר חשוב הוא איך לפתור את הבעיה הכוללת של הזיהומים באזור המועצה התעשייתית רמת חובב. זאת המטרה וזאת הבעיה.

זה שיש לנו פתאום ריחות חריפים בכל הסביבה מסביר למה לא צריך יותר תחנות ניטור. העובדה היא שיש ריחות, יש זיהומים. ברור לגמרי שהתחנות יוסיפו לנו רק אינפורמציה שבמילא כבר ידועה לנו. אנחנו לא צריכים הוכחה שזה מגיע לחצרים ולא צריכים הוכחה שזה מגיע לירוחם. זה רע איך שזה לא מגיע ולאן שזה לא מגיע.

הבעיה היא שיש מחלוקת שאף אחד לא יודע מאין זה בא.

יתכן שזה מזיק ולוקח חמש שנים למצוא את הגורם המזיק.

בואו קודם כל נבין את הבעיה. היום אני לא צריך הוכחות שיש כאן בעיה ושזה גורם למשהו, ובזה נגמר הסיפור מבחינת ההוכחה. כלומר, תהליך ההוכחה כרגע הופך להיות משני לצורך העניין כי ברור שיש זיהום מרמת חובב.

השאלה היא איך פותרים את הבעיה המורכבת והלא פשוטה הזאת. הפתרון באמת מחייב שיתוף פעולה של כל הגורמים. מדובר כאן בתעשייה שמעסיקה אלפי אנשים. קל מאוד להגיד: בואו נזיז את הטיפול בפסולת למקום אחר. במקום אחר תהיה בדיוק אותה בעיה. הפתרון הוא לא להזיז כלום. עלינו להתמודד עם התופעה הזאת כמו במדינה מודרנית מתוקנת. בעולם מעסיקים ומפעילים מיליוני אנשים בתחום של מפעלים כימיים ופותרים את הבעיות של הביוב. האם בגרמניה זה לא נפתר, בהולנד זה לא נגמר, בשבדיה זה לא נגמר? הכל נגמר, מטופל כמו שצריך וממילא אפשר לחיות עם העניין הזה. המטרה צריכה להיות לחיות עם העניין נכון ובריא, ואת זה אפשר לעשות. זה עולה כסף.

אנחנו במשרד לאיכות הסביבה מבינים שהבעיה הזאת צריכה להיפתר. לכן בתחילת חודש אוקטובר זימנתי אלי אנשים, מעבר לכל התהליכים שעשה המחוז שלנו כאן ומעבר לכל התהליכים שנעשו לאורך השנים מול המועצה התעשייתית, וביקשתי לסכם מספר דברים. אני, ברשותכם, אעבור דבר, דבר, כי זה נוגע מאוד לדברים שעלו פה היום.

ברור לנו לגמרי שתופעת הריח צריכה להתחסל. לא בדיוק יודעים מה המקור של הריח ולמה זה קורה אבל בעיית הריח הזאת צריכה להסתיים.

אנחנו מבינים היום שכדי להתמודד עם העניין הזה יש חלופות שונות, החל ממומחים כאלה ואחרים, עבור דרך סוגייה של קירוי, שזה דבר שנשמע חצי מטורף אבל הוא פתרון אמיתי. הקירוי יכול לפתור את הבעיה של פליטת גזים לאוויר החופשי, להעביר אותם דרך מסנן כזה או אחר וליצור מצב שהאוויר כאן יהיה נקי, אוויר שאפשר לנשום אותו.

במדינת ישראל יש לנו מתקנים מאוד איכותיים. פניתי ודיברתי עם נשיא הטכניון, עם נשיא מכון וייצמן ועם מנהל המכון הביולוגי בנס ציונה. ביקשתי מהם להיכנס לנושא הזה באופן חריג ויוצא מן הכלל, מחוץ לכל מעגל העשייה שבוצע עד היום, כדי להתמודד עם בעיית הריח בבריכות. אנחנו מחפשים פתרון מיידי, מהיר ודחוף, לא לחכות לשום דבר אחר. לשמחתי הם נענו לאתגר הזה וכולם מכינים כרגע את הצוותים. תוך יום-יומיים העסק יהיה מאורגן ונביא אותם אל מר יוסי זיו, מנכ"ל המועצה. מר יוסי זיו כבר הגדיר את הבעיות ואת הממצאים עד היום כדי שלא נמציא את הגלגל מחדש. הם לומדים מה נעשה ולהערכתי נקבל פתרון מהיר מאוד, תוך שבועות בודדים. אני קבעתי לוח זמנים אולם אני לא אפרט אותו כעת.

אדוני המנכ"ל, בכל זאת תן לנו מושגים של זמן.

מתי לא יהיה ריח? אני עכשיו לא מדבר על הסיכון הבריאותי, אני מדבר רק על הריח.

כדאי לזכור שהריח הוא פונקציה של טמפרטורה בסביבה. כאשר הטמפרטורה יורדת גם רמת הריח יורדת. בחורף לא יהיו ריחות כמו שהיו בקיץ הגדול הזה, חד משמעית.

ב-17 באוקטובר הציגו אנשי המועצה התעשייתית לד"ר מיקי הרן, סמנכ"לית בכירה לתעשיות במשרד, כיווני פעולה מסוימים. לא בטוח שחידשו לנו הרבה אבל סיכמנו תהליך וקבענו שאנחנו רואים את החורף הנוכחי כיעד לטיפול ולסיום המפגע הזה. כלומר, מדובר על טיפול בחומרים הכימיים, טיפול מיוחד כזה או אחר שהמומחים יציעו לנו, ויש גם אופציה של קירוי. בכל מקרה, בתום תקופת החורף אנחנו מצפים לעמוד עם פתרון כזה או אחר לבעיה. אם לא יהיה שום פתרון קונבנציונלי אפשרי, הבריכות האלה תקורינה. כך קבענו, כך סיכמנו וכך יהיה. אחרת, המערכת הזאת פשוט תיסגר כאן. אי אפשר יהיה להמשיך ולחיות כאן במצב כפי שהוא היום.

אני צריך להחליט בסוף הישיבה הזאת אם אני הולך על ועדת חקירה, על דוח מיוחד של מבקר המדינה או על המלצה אחרת. בשביל לקבל החלטה, אני צריך לקבוע לי לוח זמנים. אני רוצה להבין מה יקרה בחודש הקרוב, עד אמצע חודש נובמבר, מה הדברים שאתם מארגנים. מתי אתם מכניסים את הטכניון, את מכון וייצמן ואת המכון הביולוגי לתמונה?

תוך ימים ספורים. בשבוע שעבר קיימנו שיחות אינטנסיביות כדי לסגור את הצוותים. אלה מכונים שאני דוחף לתוך העניין הזה והם נענו בזריזות. תוך ימים ספורים הם יכנסו כאן לעבודה מול המועצה ויעסקו בעניין הזה באופן שוטף.

קבענו לוח זמנים לפיו עד תום החורף הזה יהיה פתרון לבעיית הריחות. ככל שהטמפרטורה תרד יהיה פה פחות ריח רע והמפגע לא יהיה בהיקף הסביבתי הנרחב כפי שהיה עד עכשיו. גם אם לא ימצא פתרון, גם אם אף מומחה לא יציע פתרון לבעיות האלה, ויש אכן סיכוי קלוש שלא יימצא פתרון - הבריכות האלה תימצאנה מְקוּרוֹת בסוף החורף ויועמדו ארובות שבהן הגזים יסוננו. אנחנו לא נסכים להשאיר את המצב כמו שהוא.

ואיך יהיה אידוי?

אין פתרון לשפכים. האידוי הוא התנאי.

זה הפתרון שיהיה אם לא תימצא שום דרך אחרת להתמודד כימית עם הבריכות האלה.

שואלים אותנו מאיפה הכסף לפרויקטים כאלה. אמרתי לך קודם ואני גם אומר כעת, השיטה האמריקאית מדברת על מודל מאוד מעניין: חברות שמזהמות ומרוויחות בזמן הזה הרבה כסף הן שצריכות להחזיר את הכסף לתושבים באמצעות פתרונות לזיהום שהן יצרו. אנחנו חושבים שזה נכון, צודק והוגן, וכך צריך לעשות כאן. זאת היא עמדת המשרד לאיכות הסביבה ועמדת השר לאיכות הסביבה ואני חושב שאכן צריך לנקוט בצעדים האלה.

כמו שלמדת כבר בסיור, מדובר פה על עומס ביולוגי. מכון הטיהור מסוגל לטפל ב-5 או 5.5 טון. לא יכול להיות שיהיה פה גידול דרמטי שמגיע קרוב ל-22 טון כאשר ידוע מראש שהמערכת לא מסוגלת לטפל ביותר מ-5 טון. לכן ביקשנו מהמועצה להתכנס עם המפעלים ולהוריד אותם לרמה המותרת, עד 5 טון ולא יותר מזה. אחרת, אנחנו לא נהיה מסוגלים להתמודד עם זה.

אמרו לנו שזה מחייב כל מיני התייחסויות. אמרתי: רבותי, על המפעלים לעשות כל מיני תהליכים. "טבע" הולך לכיוון אחד ויוריד חלק מהעומס, חברה אחרת תעשה עוד משהו בעניין הזה, אבל העיקרון הוא שצריך לרדת בכמות המזהמים האלה, מהעומס הביולוגי הזה כדי להבטיח את יכולת העבודה הנכונה של מכון הטיהור הביולוגי. הדבר הזה גם הוא יוצג לי ב-10 בנובמבר במהלך פגישת עבודה שסיכמנו עליה.

נקודה נוספת, אני מוכרח לומר שמאוד לא אהבתי את העובדה שאני מקיים אצלי במשרד ישיבה וקורא בעיתון למחרת בבוקר שהפתרון הוא הפתרון הימי. מאוד לא אהבתי את זה, הערתי על כך באותה ישיבה ואני חוזר ומעיר גם כאן. לא נראה לי שאנחנו יכולים לקבל בצורה מסודרת החלטה שפתרון ימי הוא הפתרון בה"א הידיעה. יתרה מזה, לא רק שהוא לא הפתרון. הרבה לפני זה יש פתרונות נוספים שצריך להציע ולבחון לפני שמדברים על הפתרון הימי.

ביקשנו מהמועצה להציג ב-10 בנובמבר פתרונות אפשריים ברמה שאינה כוללת את הפתרון הימי. הפתרון הימי הוא האחרון, רחוק. אם מדובר במים מזוקקים שיכולים להיות טובים גם להשקיה וגם לשתייה, לא בטוח שכדאי לשלוח אותם לים. כדאי להשתמש בהם במקום אחר, במתקני קירור או בדברים אחרים, אולי גם כמי שתייה. בכל מקרה, גם בתהליך כזה לאחר זיקוק נוצרת בוצה ויש צורך לטפל בבוצה הזאת. הדברים האלה לא פשוטים. זה לא שאתה שולח הכל לים באשקלון ונגמר העניין. אנחנו לא מקבלים את הפתרון הזה וגם לא רוצים לראות אותו כפתרון הראשון והמוביל בעניין הזה. לכן קבענו שנראה קודם כל פתרונות יבשתיים ואז נתייחס.

ניטור האוויר הוא בדיוק הסוף של התהליך. בשביל מה אני צריך ניטור אוויר כעת? אני יודע שזה מסריח, אני יודע שיש בעיה, אני יודע שיש כאן זיהום. צריך לזכור שניטור האוויר עושה את העבודה רק בערבון מוגבל. למה? מכיוון שקודם כל יש פער זמן בין האיתור והניטור לבין התגובה שנותנים לאנשים. בסדר, נשמת עכשיו גז מסוים ואתה יודע שהוא קיים. אז מה קרה? מה תעשה עם התוצאות? אתה לא יכול לעשות עם זה שום דבר. אני חושב שטוב לעשות ניטור בשביל להרגיע את הציבור, בשביל שהציבור יידע מה קורה אבל עניינית, הכסף כולו צריך להיות מושקע בפתרון הבעיה האמיתית. אין לי שום בעיה עם הניטור, כזה או אחר. אשמח מאוד אם יהיה ניטור, ואני אעזור שיהיה ניטור, אבל אני חושב שמבחינתנו הניטור לא צריך להיות חלק מהשלב הראשון של הטיפול כי קודם כל צריך לפתור את הבעיה.

השאלה היא מה יקרה עם הבריכות האלה. הבריכות האלה הן פרי טכנולוגיה שהיתה ידועה משנת 1972 והלאה. היום אנחנו יודעים על פתרונות אחרים שצריך לעשות אותם. אי אפשר להמשיך בפתרון הזה של בריכות אידוי. זה תהליך רב שנים ולכן השלב הראשון הוא פתרון בעיית הבקטריות והריחות ופליטת הגזים, והחלק השני הוא הטיפול בכל התהליך שקורה כאן.

אני בטוח שראיתם במהלך הביקור הקצרצר הזה את החברה לאיכות הסביבה, את צורת העבודה היסודית, הסיסטמטית והמקצועית שלה. לא שאין חריגים, לא שאין תקלות. מי שעובד, נתקל בתקלות ובחריגים. אבל זה דוגמה להתייחסות רצינית.

כשדיברתי על מהפיכה התכוונתי לכך שהמפעלים יטפלו במקורות שלהם, במוצא שלהם בצורה יסודית, בכל מה שיש להם ובכל מה שיוצא. יכול להיות שאנחנו במקביל חייבים לקחת את המודל של החברה לאיכות הסביבה ולהפעיל אותו על המועצה. עלינו לבנות מועצה שתוכל לתת מענה מקצועי אמיתי כלפי המפעלים. אני רוצה להגיד לכם עוד משהו, אחרי שנפתור את כל הדברים האלה אפשר יהיה להביא לפה עוד 4-5 מפעלים ולהגדיל את כושר העבודה של תושבי האזור. בסך הכל זאת תעשייה שמכניסה הרבה כסף למדינה וצריך לחזק אותה, לא צריך להרוס אותה.

אני חושבת שהבעיה היא לא רק הריח אלא גם זיהום מים וזיהום קרקע. צריך לטפל גם בכך.

ועדת חקירה צריכה לבדוק מה היה פה עד עכשיו, למה הגענו למצב הזה. המצב הזה לא נולד כשמר שמואל הרשקוביץ הגיע למשרד. לכן צריכה לקום ועדת חקירה כדי לבדוק ומישהו צריך לתת את הדין. זה דבר אחד.

דבר שני, ניטור רציף בארובות חייב להיעשות, בדיוק כמו ב"אקוסטון". במשרפה ב"אקוסטון" ברגע שהזיהום עולה מעל רמה מסוימת ה"קלאפה" סוגרת את המפעל, וכך זה צריך להיות.

מקובל עלי הצורך בניטור רציף בארובות ולדעתי גם צריכות להיות תחנות ניטור בישובים - ואני חולק בכך על מר שמואל הרשקוביץ. יש דברים שההתרעה עליהם לא צריכה להיות דרך האף.

זה לא שייך. ניטור רציף בארובות סוגר את הייצור, זאת הכוונה שלי.

שמענו היום עוד מנכ"ל חדש, ובעוד עשר שנים נשמע עוד מנכ"ל חדש. הבעיה היא כסף, כסף, כסף. בוועדה קודמת קיבלו פה מיליוני שקלים. אז מה עשו? עוד בריכות אידוי. רבותי, שמעתם כמה "אם" יש. הפתרון הוא רק להחזיר את הטיפול בביוב למפעל.

בסדר גמור, זה מה שאמרנו.

אמרתי שהמכון הביולוגי לא יעבוד, והוא אכן לא עובד כשורה. כבר עשר שנים אני מדבר על כיסוי כל הבריכות.

עזוב את העבר.

בעקבות דיוני הוועדה הזאת חייבים לצאת עם פתרון. ראיתם חלק מהבריכות אך לא עצרתם על-יד "דקוסון" כדי להריח מה קורה שם, שם המפגע הרבה יותר גדול. לא יתכן שמחיפה יעבירו לכאן משאית עם פסולת ציאניד כי בתאונה הכי קטנה אתה תשותק חצי מדינה. למה שלא תהיה משרפה שם? למה חייבים להביא פסולת רעילה למרחק של 8 קילומטרים מפה?

זה יגיע עם רכבת לכאן, אל תדאג.

רבותי, אנחנו מתקרבים לסיום הישיבה ואני מתנצל. לצערי אני כבר יכול לומר לכם שתהיינה עוד ישיבות. נראה לי שעוד לא סיימנו את העבודה. זה יסתיים כאשר הריח יסתיים והסכנה תסתיים.

אדבר בקיצור נמרץ. אני חושב שצריך להקים ועדת חקירה מכיוון שהיה מחדל. המחדל הוא איך עד היום לא בדקו אם הריח, או אפילו בלי ריח, לא גורם לנזק בריאותי כלשהו. אני, עם כל הכבוד, ניסיתי לקבל תשובה מהמומחים - ואני לא מומחה - אך לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה. יכול להיות שיש נזק, נזק מיידי או נזק מצטבר. לפי דעתי זה הדבר הכי חשוב שהיה צריך לברר. היום צה"ל מתחיל לחקור את זה, אבל למה רק היום? אני לא מדבר על צה"ל. מישהו אחר, גוף כמו משרד הבריאות היה צריך לחקור את זה כבר מזמן. זה דבר אחד.

דבר שני, אני מסכים עם ראש עיריית באר-שבע, מר טרנר. ראינו כאן הרבה מדי גופים, ובאמת חלק מהם עושים עבודה מסודרת ומשקיעים. ראינו את המועצה ואת חלק מהמפעלים וראינו גם רצון טוב. אני חושב שאין יד מכוונת שמקבלת החלטות ברמה העקרונית איפה, מה, מה להשקיע, מה להזיז או לא להזיז, האם לכסות או לא לכסות. אתן לך דוגמא, אדוני מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה. למשל במועצה התעשייתית אין לכם אפילו חבר, יש לכם רק משקיף, תאר לך.

זה לא בסדר. צריכה להיות להם אחריות לנעשה כאן.

אני חושב שההמלצה שלנו, בנוסף למה שאמרתי קודם, צריכה להיות לממשלה. צריכה לקום ועדת שרים שתקבל החלטות ברמה העקרונית, אולי החלטות קשות, ושיינתן לכך תקציב.

והערה אחרונה, אני למשל לא הבנתי ממנכ"ל המועצה התעשייתית שאת הריח מ-208 ו-209 ניתן יהיה לחסל בתקופה של 3-4 חודשים. הוא דיבר על תקופה הרבה יותר ממושכת. זה ייקח הרבה שנים ולא יסתיים בחורף אחד.

ניתן יהיה, אך זה יעלה הרבה כסף וייקח הרבה שנים.

אם זה יהיה מקורה מטרד הריח ייעלם.

אני לא מומחה בביולוגיה ובכימיה, אני מנתח מערכות אבל עשיתי דוקטורט בניהול ערים גדולות. לא אגיד שצריך להקים ועדת חקירה, כי זה נשמע לא כל-כך טוב, אבל יש להקים ועדה ממלכתית. תוצאות העבודה צריכות להתבטא בתכנית ממלכתית לגבי רמת חובב. הרבה גופים עובדים פה, חלקם טוב יותר וחלקם טוב פחות, אבל כולם צריכים לעבוד ביחד על-פי תכנית ממלכתית.

רבותי, אני מבקש לסכם את הדיון.

אני שומע שפה נעשית עבודת רמייה ושיש מפעלים שעושים תרגיל הטעיה ושקר, כשהם לא מזהמים ביום אבל הם מזהמים בלילה. אני מבקש ממנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה ומראש המועצה שתהיה בדיקה אקראית בלילות.

זה נעשה כבר היום.

זה מה שאמרו לי. מאחר ואני יודע שאין מעקב רציף 24 שעות ביממה, אני מבקש שהדבר הזה ייבדק בלילות הבאים על מנת לדעת שאין הונאה כזאת. אגב, יש גם סיכוי שזה נכון. למה? כי עובדה ששמעתי שלעתים יש באזור יותר טענות על הלילות מאשר על הבקרים.

זה ייבדק.

דבר שני, שמעתי שנתפסו כבר כמה מהמפעלים כשהם מזהמים באופן חריג מאוד, פי עשרות לפעמים מהמותר. הם קיבלו קנס של 5,000 שקל שהוא ממש בדיחה. על מפעל שעובר באופן משמעותי על הכמות שאתם החלטתם שהיא המקסימלית לדעת שאפשר לסגור אותו ל-24 שעות, או ל-72 שעות והוא לא יעבוד. אחרת, נראה עוד ועוד חריגות כאלה. רבותי, אם המפעלים לא יידעו שיש שוט, זה לא יעבוד.

אותו מפעל קיבל פרס איכות סביבה.

זה הדבר השני. אני חושב שאתם חייבים לעשות אותו באופן הרבה יותר בוטה ומחמיר.

העניין השלישי, אני מאוד מבקש שכל סידורים וכל התכנונים על הדברים שדיברנו עליהם - ואני תיכף אזכיר אותם - יסתיימו עד 7 בדצמבר, שהוא יום הנגב בכנסת. באותו יום אנחנו נעשה ישיבה מיוחדת של הוועדה לענייני ביקורת המדינה על הנושא הזה ונדע בדיוק לאן הם מתקדמים.

אני כבר מודיע לכם את השורה התחתונה. מבקר המדינה אמור לחזור בתוך 7-10 ימים ואני מתכוון לשוחח איתו על הסוגייה הזאת של הקמת ועדת חקירה ממלכתית או הכנת דוח. על-פי החוק הדבר הזה לא יכול להיעשות בלעדיו והאמת היא שאף אחד מאיתנו גם לא רוצה לעבוד בלעדיו. אני כבר מודיע חד-משמעית שהנושא של ועדת חקירה ממלכתית או דוח מיוחד של מבקר המדינה עומד על הפרק, כחרב מונפת על הצוואר, כל זמן שהריח הזה מגיע לאף של האנשים. אני לא מתכוון לזוז מזה מילימטר.

צריכה להתקבל החלטה בהקדם האפשרי, אדוני ראש המועצה ואדוני מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, תוך 2-3 שבועות ולא יותר שכל הנושא של הזרמת החומר המזהם הביולוגי יצטמצם לרמה של מה שאתם יכולים לטהר. אם זה 5 טון - אז 5 טון. אני מבקש שהוועדה תקבל דיווח על העניין הזה עד 7 בנובמבר. לא יכול להיות שהמצב הזה ישאר באיזה אופן באוויר.

דבר נוסף, שעולה בקנה אחד עם מה שההיגיון אומר, חייבים להגיע למצב שמה שהמפעלים מזרימים הוא מה שהמפעלים יכול לחסל, מה שרמת חובב יכולה לשרוף או להטמין וכדומה. תכינו את כל מה שצריך בכדי שהדבר הזה יהיה בסכום אפס, ואפילו שישאר לכם עודף. כלומר, שום מפעל לא ייצר יותר, לא "טבע" ולא "מכתשים" ולא אף אחד, עם כל הכבוד. זה חייב להיות במצב של סכום אפס, שמה שהם מזרימים אליכם הוא מה שאתם יכולים להשמיד ולהביא למצב שלא יגרום לסביבה את הפגע הרע הזה.

ישנה בעיה מה לעשות עם כל ה-5 מיליון קו"ב האלה. פה עם כל הכבוד אני מקבל את ההבטחה של מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה. צריך להיות סיפור סגור: או לקחת את זה מפה - כמו שהציעו מר טרנר, מר אביסרור ואחרים - ולהעביר את זה למקום אחר, איפה שזה לא יפריע לאף אחד לחיות; או שתצליחו להגיע למצב שהדבר הזה יתחסל כאן, אם על-ידי כיסוי ואם על-ידי כל דרך אחרת. לא יכול להיות שהמצב הזה ימשיך להיות כפי שהוא כעת, המטרד הנורא של הנגב. זה עכשיו האסון של תושבי הנגב ואי אפשר להשאיר את זה.

אני מקבל את הדברים של אל"מ חיים בלומנבלט. אני מחזק את דבריו לאחר שקראתי את כל החומר. מי שעכשיו שם את צווארו ואומר שהריחות האלה הם רק ריחות ואין בהם סכנה בריאותית מצטברת לעתיד, לא יודע על מה הוא מדבר, סתם מספר לנו סיפורים, ואני לא רופא.

אני מבקש שכל מה שאמרנו כאן ייעשה בהקדם. אני מוכן ליידע אתכם אחרי שאפגש עם מבקר המדינה על מה שקורה. המועד האחרון שבו אנחנו נחליט על העניין של ועדת חקירה יהיה 7.12. עד אז יכול להיות שתהיה עוד ישיבה כדי לדון בעניין. ב-7.12 נזמין את כולכם לדיון הוועדה, רבותי ראשי הערים וראשי המועצות האזוריות, ואני מבקש שתבואו להיות איתנו.

לסיום, אני רוצה להגיד לכל המשתתפים תודה רבה. אני חושב שאלה היו סיור וישיבה בעלי חשיבות עצומים לאיכותה של המדינה ולאיכותו של הנגב. אני מבקש שאנחנו נעשה מאמץ מאוד רציני כדי שהתופעה הזאת תיגמר מהר ככל האפשר. יש לנו מספיק צרות במדינה הזאת ולא צריך גם את הצרה האיומה והנוראה הזאת. אני מבטיח שכמו שאתם איתנו, שהוועדה לענייני ביקורת המדינה בעניין הזה עומדת שכם אחד אתכם עד הסוף, עד שהבעיה הזאת תיפתר.

אני מאוד מודה לכולכם. הישיבה נעולה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10