פרוטוקולים/ביקורת/5472



5
הוועדה לענייני ביקורת המדינה – 25.6.2002

פרוטוקולים/ביקורת/5472
ירושלים, ב' באב, תשס"ב
11 ביולי, 2002

הכנסת החמש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי

פרוטוקול מס' 195
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
שהתקיימה ביום ג', ט"ז בתמוז התשס"ב, 25.6.2002, בשעה 11:15


ס ד ר ה י ו ם

בית-המשפט לענייני משפחה –
עמוד 713 בדוח 52ב' של מבקר המדינה

חברי הוועדה: היו"ר אמנון רובינשטיין

אליעזר גולדברג, מבקר המדינה
שלומית לביא, עוזר בכיר למבקר המדינה ודובר המשרד
עו"ד נורית ישראלי, יועצת משפטית למבקר המדינה
יוסף הירש, ממונה בכיר על אגף, משרד מבקר המדינה
דורינה שיין, מנהלת ביקורת בכירה, משרד מבקר המדינה
חיים דוד, משרד מבקר המדינה
השופט דן ארבל, מנהל בתי-המשפט, הנהלת בתי-המשפט
עו"ד סיגל פרושאור-איבגי, עוזרת משפטית למנהל בתי-המשפט, הנהלת בתי-המשפט
עפרה תם-רוזנר, מבקרת פנים, הנהלת בתי-המשפט
ענת ענבר, ממונה אזורית על יחידת הסיוע, משרד העבודה והרווחה
עו"ד ליאורה אברמוביץ, הלשכה המשפטית משרד העבודה והרווחה
דוד בירנבך, מבקר משרד העבודה והרווחה
עו"ד מוריה בקשי, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
עו"ד איילת אפק, מרכזת ועדת המשנה בנושא הילד ומשפחתו, הוועדה לזכויות הילד, משרד המשפטים
גידי פרבר, משרד ראש-הממשלה

ירדנה מלר הורוביץ

חבר המתרגמים בע"מ



בית-המשפט לענייני משפחה –
עמוד 713 בדוח 52ב' של מבקר המדינה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני
ביקורת המדינה בנושא דוח 52ב' של מבקר המדינה בעניינו של בית-המשפט לענייני משפחה.

אדוני המבקר, אתה רוצה לפתוח?

במידת הצורך, ואם יש צורך, מר הירש יאמר כמה
מלים שאולי יסכמו את כל מה שנאמר בדוח.

כן, אני ארצה. צריך את זה גם לפרוטוקול. אדוני
המבקר, זו פעם ראשונה שנעשתה ביקורת על בתי-המשפט לענייני משפחה. נכון?

לענייני משפחה. כן.

בית-המשפט למשפחה הוקם על-פי חוק
בית-המשפט למשפחה שנועד בעצם לנסות לייעל את הדיון בכל הנושאים שקשורים ליחסי משפחה. הבדיקה נערכה לפי תיקים ולפי חוק הכשרות המשפטית, יחסי ממון בין בני זוג, מעמד אישי, חוק אימוץ ילדים, מניעת אלימות במשפחה. המטרה הייתה לנסות לאחד את הדיונים השונים בתחום זה במסגרת אחת - כאשר קודם זה היה בבית-המשפט המחוזי ובבית-משפט השלום ונדון על-ידי שופט אחד – ובכך להועיל קודם כל לצדדים.

הבדיקה שלנו התייחסה גם למערכת הממוחשבת כפי שהייתה לנגד עינינו ובנוסף לכך לקחנו מדגם של 92 תיקים מבין כ25- אלף תובענות שהוגשו בין אוקטובר 1995 לדצמבר 1999, כי חשבנו שניתן לבדוק את התוצאות בשנת 2001 אחרי שעבר כבר זמן מספיק כאשר התיקים שטופלו טופלו עד דצמבר.

למעשה הבדיקה המדגמית נועדה גם על-מנת לעיין בתיקים עצמם ולעמוד על הסיבות להתנהלות כזו או אחרת של התיק, כיוון שהמערכת הממוחשבת מציגה את העובדות אבל היא לא יכולה תמיד לעמוד על הסיבות.

התוצאות כפי שפורטו בדוח היו שלפחות ב12- תיקים מבין ה92- תיקים לא היה מעקב שיטתי אחרי הטיפול בתיקים, דבר שגרם לבעיות כאלה ואחרות. גם לא תמיד בוצעה החלטת השופט. אם לדוגמה בתיק אחד התבקש מעקב כעבור חודש, למעשה כפי שראינו בתיאום הטיפול היה אחרי שנה ושמונה חודשים ואז מן הסתם התיק נסגר כמעט מאליו מחוסר מעש. מדובר לא רק בבעיות טכניות אלא לפעמים הצדדים לא תמיד היו מיוצגים על-ידי עורך-דין כך שלדעתנו יש משנה חשיבות לעמדה יותר אקטיבית של מזכירות בית-המשפט על-מנת ליידע את הצדדים.

כדוגמה אביא מקרה ספציפי. הוגשה תביעה בנושא של הסדרי ראייה. השופט למעשה הפנה את המבקשת לנסח מחדש את הבקשה שלה כיוון שהיא לא הוגשה כדבעי והיו שם מספר בעיות שלא טופלו ולכאורה היו צריכות להיות מטופלות על-ידי מזכירות בית-המשפט.

היה יועץ של משרד העבודה והרווחה.

נכון, אבל למעשה אין חובה שהתיק יופנה ליחידת
הסיוע וכיוון שאין חובה, למעשה יחידת הסיוע פועלת אך ורק אם יש יוזמה ופנייה אליה כדי שתיכנס לעובי הקורה.

יש גם דוגמאות לפיהן אנחנו רואים שהמערכת הממוחשבת לא מתעדכנת כפי שהייתה צריכה להתעדכן וכפי שהיה מצופה שתתעדכן. השווינו את התיעוד הידני עם המערכת הממוחשבת וראינו שבחלק גדול מהמקרים, 33 מקרים, היא לא הייתה מעודכנת. זה כמובן יכול לפגוע בשלמות המידע כי אם מי מהצדדים שואל לגבי מצב הטיפול בתיק, כמובן שפונים מיד למערכת הממוחשבת אבל היא לא נותנת את התמונה כפי שהיא צריכה להינתן.

לגבי המערכת הממוחשבת עצמה ראינו שיש בעיות מבעיות שונות כאשר על פניהם יש נתונים שהם בלתי סבירים. למשל, התברר שב81- אחוזים מן המקרים לא הוגש כתב הגנה. הדבר הוא בלתי סביר ולמעשה לא היו לנו חילוקי דעות בעניין הזה שהנתונים הם בלתי סבירים וכי חייבים להקליד את הנתונים בכל פעם וכאן מצאנו אוזן קשבת בהנהלת בתי-המשפט כאשר לפחות בכתובים הם אמרו לנו שהם ידאגו להעמקת הנושא הזה.

לגבי הנושא של ייצוג בידי עורך-דין. מסתבר שבהרבה מאוד מן המקרים אין ייצוג של עורך-דין ודווקא בבית-המשפט לענייני משפחה שעוסק בשכבות שלא תמיד מודעות לזכויותיהן הדבר חשוב וצריך לשים לב אליו. במיוחד התעכבנו על הנושא של הצורך בייצוג של קטינים שהחוק מחייב זאת.

בנושא הספציפי הזה שלא תמיד הצדדים מודעים לזכויות שלהם, המלצנו שמזכירות בית-המשפט תעמיד לצורך זה עובד על מנת שהוא ייתן את המידע הדרוש ובאופן המלא ביותר האפשרי וזאת על מנת שהצדדים לא ייפגעו.

ראשית אני רוצה לומר שבית-המשפט לענייני
משפחה הוא בעצם יצור חדש שקם ב1995- והוא הוקם כפי שמצוין בדוח מבקר המדינה כתוצאה ממצב ששרר במשך עשרות שנים, מצב של ריב סמכויות בין ערכאות שונות, גם בין בית-משפט שלום לבין בית-המשפט המחוזי, וגם בעיה שעדיין לא נפתרה של ריב סמכויות בין הערכאות האזרחיות לבית-הדין הרבני.

אני חושב שהדברים האלה מצאו את ביטויים יפה מאוד בזמנו בפסק-דין שכתב מבקר המדינה דהיום, השופט גולדברג דאז, ואני לא זוכר את שם פסק-הדין אבל אני זוכר היטב את הביטוי שהוא כתב על שתי מלכויות שצריכות לדור בכפיפה אחת.

זה היה בהקשר לכפילות תפקיד של הרבנים
הראשיים.

היה עניין של מדור שבית-משפט השלום קבע
שצריך לפרק את השיתוף במקרקעין ולפנות את האישה מהבית אבל בית-המשפט המחוזי ואחר-כך בית-הדין הרבני דנו בעניין מזונות ואמרו שצריך מדור ייחודי ושתי הערכאות לא דרו בכפיפה אחת אלא היה קונפליקט בין שני פסקי-הדין ואתה כתבת שם את הביטוי הזה של מלכויות שצריכות לדור בכפיפה אחת.

נכון.

פסק-הדין שלך היה בין השאר אחד
הקטליזטורים להקמת בית-המשפט למשפחה אבל עוד כמובן פסקי-דין רבים שנכתבו בעניין הזה, המצב עצמו ששרר, דוח ועדת שיינבאום, וכל זה הביא למצב שנחקק ב1995- חוק בית-המשפט למשפחה שלא פתר את כל הבעיות. הוא פתר את הקונפליקט בין הערכאות האזרחיות אבל הוא לא פתר את הקונפליקט בין הערכאות האזרחיות לבין בית-הדין הרבני.

קרה כאן דבר, וכאן אני מגיע לדוח מבקר המדינה, שצריך לשים אליו לב והוא שלא צפינו מראש את הביקוש העצום שיהיה לבית-המשפט לענייני משפחה. כאן אני רוצה לציין מספרים שלא מצאו את ביטויים בדוח הזה. בזמנו בבתי-המשפט המחוזיים באופן כללי היו נדונים בערך עשרים וכמה אלף תיקים לשנה של מעמד אישי. זה היה סך כל התיקים בבתי-המשפט המחוזיים של מעמד אישי. בבית-משפט למשפחה מוגשים היום תשעים אלף תיקים עיקריים בשנה.

זה טוב או רע?

כל אחד לפי השקפתו. אנחנו חושבים שזה טוב
ואני גם אסביר מדוע. התיקים האלה באים גם ממה שהיה קודם בבית-משפט השלום וגם בבית-משפט למשפחה, הם באים מהרחבת הסמכויות שצוינה למעשה בדוח מבקר המדינה. כלומר, החוק הרחיב את הסמכויות וכלל בתוכו, כפי שציינת, הרבה מאוד נושאים שקודם לא דנו במעמד אישי כמו למשל סכסוך בין שני אחים או פירוק חברה רק אם זה נובע מסכסוך משפחתי.

דבר שני מעניין לא פחות הוא שחלק גדול מאוכלוסיית הגברים שקודם הייתה הולכת לבית-הדין הרבני, היה איזה נוהג שהגברים הלכו לבית-הדין הרבני והנשים הלכו לבית-משפט מחוזי, אבל היום, לפי סטטיסטיקות שבידינו, חלק גדול מאוכלוסיית הגברים הולך לבית-המשפט למשפחה וזה הרבה מאוד בזכות המוסד שנקרא יחידת סיוע שהוקם ביחד עם בית-משפט למשפחה והוא זכה להצלחה רבה מאוד, למרות שיש עליו הערות בדוח מבקר המדינה. צריך לזכור שהוא לא היה קודם. יחידת הסיוע נותנת לאנשים את מה שאין להם בשום בית-משפט אחר וזה סיוע מעבר לסיוע המשפטי, סיוע של עזרה נפשית, פסיכולוגית, סוציאלית וכדומה, והיא משמשת עזר לבתי-המשפט למשפחה.

לגבי הדוח. ראשית, לגבי נושא המחשוב שצוין בהרחבה. קיבלנו את ההערות ואנחנו חושבים שההערות היו נכונות. אנחנו מכבדים אותן ועקב ההערות נעשה שדרוג רציני מאוד במערכת המחשוב והבאתי לכאן דוגמאות מפלט מחשב שהוצאתי היום בהינף כפתור מהמחשב שלי ואפשר להוציא אותו ברגע מכל מחשב. אני מעביר פה עותק ליושב-ראש הוועדה ולכבוד מבקר המדינה. הנתונים הם נתונים ממש מעודכנים ל12- במאי, כי זה תמיד מתעדכן חודש קודם.

מר הירש אמר שיש נתון של היעדר ביצוע הגנה.

הנתונים האלה הם כמובן נתונים שגויים, כפי
שציין מר הירש. מה שאני מראה כאן זה שאנחנו יכולים היום למדוד את טווחי הזמן מפתיחת התיק לדיון הראשוני – בעמוד השני – ואנחנו רואים שטווחי הזמן התקצרו מאוד. בבית-משפט למשפחה אנחנו מדברים - בדיון הראשון - על טווח של 3.11 חודשים בממוצע בין פתיחת התיק לדיון הראשון.

אנחנו רואים שבין בתי-המשפט למשפחה אכן בבית-משפט למשפחה במחוז תל-אביב ורמת-גן, שהוא זה שנדגם כאן, הזמן שבו ממתינים הוא הארוך ביותר – בעמוד 3 – וזה 4.80 לששה חודשים וזה נובע מכך שזה בית-משפט, כפי שצוין נכון בדוח מבקר המדינה, שחמישים אחוז מכלל התיקים בישראל נמצאים בו מפני שהוא איחד גם את מחוז תל-אביב וגם את מחוז מרכז, כך שבעצם מחצית מאוכלוסיית מדינת ישראל שייכת אליו.

מה שקרה, וזה דוח עדכני, שאנחנו בסוף שנת 2001, תחילת 2002, הפרדנו את מחוז תל-אביב ומחוז מרכז ופתחנו שני בתי-משפט חדשים שמטפלים, האחד בראשון-לציון והשני בכפר-סבא, והדבר הזה הביא למפנה. מי שיעקוב – מר הירש, אני מזמין אותך לבדוק אחר כך בעיון את הדוחות הסטטיסטיים – יראה שחל מפנה מרחיק לכת החל מינואר ועד היום, שנת 2002, מפני שבעצם חלק גדול מאוד מהתיקים עברו למחוז המרכז לפי הסמכות המקומית. זה הולך לפי מקום המגורים האחרון של בני הזוג. התוצאה היא ירידה דרסטית במלאי של בית-משפט לענייני משפחה ברמת-גן שהוא היום רק תל-אביב.

אם נבדוק רק את החודש האחרון, אני מסתכל על העמוד הראשון ואני רואה שבחודש אפריל השנה התקבלו 2,087 תיקים והסתיימו 2,756. זאת אומרת, שבית-המשפט בחודש הזה סיים בכ25- אחוזים יותר תיקים מאשר נכנסו אליו. זה אומר שהוא נמצא בהתקדמות מדהימה והיא נובעת מכך שכשליש מהתיקים עד ארבעים אחוזים עוברים היום למחוז מרכז. המגמה הזו נמשכת גם במאי וגם ביוני ואנחנו עוקבים אחריה באופן שוטף. המגמה הזו תפתור את רוב הבעיות של בית-המשפט ברמת-גן שפשוט היה עמוס מדי.

מה זה דיון ראשון? יש קדם משפט והוכחות?

דיון ראשון הוא בעצם קדם משפט. זאת לא סתם
תזכורת אלא זה דיון שבו השופט מקבל את תיק האב כפי שמצוין כאן וכל התיקים הנלווים אליו ומנסה להבין מהי הבעיה האמיתית שהיא ביסוד הסכסוך המשפחתי. בניגוד למצב שהיה שורר בעבר בתיקי מעמד אישי שכל עניין נדון בנפרד על-ידי שופט אחר, חוק בית-המשפט למשפחה קבע את העיקרון של משפחה אחת, שופט אחד. כלומר, בכל העניינים זה תיק האב ותיקי הבנים, בין אם זה מזונות, בין אם זה מדור, בין אם זה חלוקת רכוש, בין אם זה הסדרי ראייה – העניינים חייבים להיות מרוכזים אצל שופט אחד ולכן בישיבה הראשונה הזאת הוא מנסה לברר מה קורה בתיק ומה הן הבעיות המציקות.

יחידת הסיוע שנציגתה יושבת כאן עוזרת לידיו הרבה מאוד בעת הצורך ולכן טווחי הזמנים כאן הם קצרים מאוד כפי שרואים והם עוד ילכו ויתקצרו.

אני מבין שבמרכז יש בעיה כי שם נסגרו פחות
תיקים.

נכון מפני שהוא נמדד בחודשים הראשונים
לפעילותו, בבת אחת עברו אליו תיקים, וכבר בחודש האחרון הוא מתאזן. אנחנו רואים שבחודש הזה התקבלו אצלו 1,351 תיקים – בעמוד הראשון – והסתיימו 1,126. זאת אומרת שהוא כבר מתקרב לאיזון. אנחנו גם עומדים לתגבר אותו כנראה בשנה הבאה על-ידי פתיחת בית-משפט נוסף במחוז המרכז בפתח-תקווה. הבעיות של מחוז תל-אביב והמרכז שהן בהחלט הבעיות הקשות ביותר מכל בתי-המשפט למשפחה, בעצם נפתרו.

אני גם רוצה להפנות לכך שישנו דוח בעמוד השישי על פעילות שופטים ובדוח הזה אנחנו רואים שאנחנו יכולים היום לבדוק כמה תיקים מוקצים לכל שופט, כמה הועברו ממנו ומה המלאי שרשום על כל שופט ושופט. כאן זה מרוכז בבת-אחת. לא הבאתי את זה שנית כי לא רציתי בוועדה של הכנסת להראות לפי שמות כמה תיקים מוקצים לכל שמות, אבל דוח המחשב מאפשר היום מעקב מדויק אחרי תיקים שמועברים מדי חודש לכל שופט, כמה נכנסים אליו וכמה יוצאים ממנו.

בדוח הבא אנחנו רואים תיקים ממתינים לפסקי-דין. כאן דוח מבקר המדינה עלה על הבעיה, שיש הקלדות לא נכונות ולא מספיקות. כלומר, יש תיקים שהסיכומים בהם הסתיימו וממתינים לפסקי-דין וזה לא מוקלד. לפיכך פיתחנו דוח חדש שהוא בעמוד האחרון והוא דוח תיקים טעוני בדיקה. המחשב סופר את הזמן מיום הישיבה האחרונה ואם הוא מוצא שעברו יותר מששה חודשים מיום הישיבה הראשונה ולא קרה שום דבר, הוא מוציא את הדוח הזה שנקרא דוח תיקים טעוני בדיקה שצירפתי אותו, ואת הדוח הזה ניתן לפרט גם פר שופט. זאת אומרת, ניתן לרדת לרמת פירוט פר שופט ואז אני יכול לבצע מעקב אחר כל שופט ולראות האם מונחים אצלו תיקים וממתינים לפסק-דין מבלי שנעשה דבר, אפילו אם לא הקלידו את מועד הסיכומים.

מי מטפל בפנייה לשופט? אחרי שהמחשב פולט
את זה.

אני חושב שהנושא של מעקב, קביעת זמנים וכל
הנושאים האלה שתוארו בדוח מבקר המדינה, הם באמת נושאים מהותיים וחשובים גם בבית-המשפט למשפחה וגם בבתי-המשפט האחרים. הדבר הזה הביא אותנו כבר לפני שלוש שנים להקמת המנ"ת שהוא מחלקת ניהול וניתוב תיקים, שהיא מחלקה משפטית שיושבת בתוך בתי-המשפט וצריכה לעשות בדיוק את מה שמציין דוח מבקר המדינה. כלומר, לקיים מעקב, לקבוע לוחות זמנים, להוציא תיקים שלא נעשה בהם שום דבר, להפנות צדדים לגישור וכדומה.

המחלקה הזאת עדיין לא הופעלה באופן מלא בבתי-המשפט למשפחה אלא באופן חלקי בלבד. בבית-המשפט ברמת-גן למשל המחלקה הזו פועלת כרגע בעיקר בנושאי הפניית צדדים לגישור כדי לפתור את הסכסוך בתוך בית-המשפט באמצעות יחידת הסיוע שנציגתה יושבת כאן והיא אולי תוכל לומר על זה כמה מלים, בגישור שנעשה על-ידי עורך-דין שלנו שיושב במזכירות, הוא איש המנ"ת, יחד עם עובדת יחידת הסיוע, ובין להוצאה לגישור חיצוני. עדיין המנ"ת לא נכנס לניהול ומעקב אחרי התיקים כפי שדורש, ובצדק, דוח מבקר המדינה.

המנ"ת נקבע בחוק בתי-המשפט, סעיף 82, ותקנות להפעלתו נמצאות על שולחן שר המשפטים. ממש בחודשים הקרובים הוא יוקם באופן מלא בבתי-המשפט למשפחה, ולא רק ברמת-גן אלא בכל הארץ. מונתה מנהלת מנ"ת ארצית לנושא הזה, השופטת רות לב-הר-שרון ואנחנו נמצאים בתהליך של הקמת ובניית תוכנית מדויקת, בדיוק כפי שנדרש בדוח מבקר המדינה.

אנחנו נשמח להציג בשנה הבאה את ההישגים ולהראות שבעצם ענינו על הדרישות האלה ואפילו מעבר לדרישות האלה. יש גם דברים נוספים שאנחנו עושים ולא העירו לנו עליהם בדוח מבקר המדינה. זה כולל גם כמובן את הנהלים ואת כל מה שהוער כאן בצדק. יש כאן באמת כמה נהלים אבל אין נוהל אחיד מסודר לכל הפעולות וזה כרגע בתהליך עבודה. אנחנו מקווים שבשנה הבאה נוכל להציג אותו בפניכם.

יש לנו כאן בסך הכל 1,074 תיקים. אם נוריד את
התיקים של עד שנה שהם 322, נותרים לנו כ700- תיקים שלא הייתה בהם פעולה במשך שנתיים-שלוש.

זה מה שהעלה דוח המחשב. צריך לזכור שזאת
הפעם הראשונה שאנחנו עולים על דבר כזה. הדוח הזה כבר נמצא במזכירות ולא צריך להמתין למנ"ת. מוציאים תיק תיק ואפשר לרדת לפירוט.

של מי האחריות?

האחריות היא על סגן הנשיא בכל בית-משפט. אם
זה בבית-משפט ברמת-גן, זה השופט יצחק שנהב שהוא מטפל בזה באופן אישי. הדוח נכנס אליו, הוא לוקח את המזכירה הראשית, שקוראים לה גברת חנה כהן, ואומר לה בבקשה תוציאי לי את כל התיקים האלה אחד אחד ונעבור ונבדוק תיק תיק מה קורה. התברר, כשמתחילים לבדוק את זה, שיש תיקים שהצדדים מזמן איבדו עניין בסכסוך ולא קורה שום דבר.

אלה לא התיקים שמדאיגים אותי. התיקים
שמדאיגים אותי הם התיקים שיש עניין לצדדים ועברו שלוש שנים ולא נעשה בהם דבר.

כאשר מתברר שיש תיק שיש בו בעיה אמיתית,
הוא חייב להיקבע מיד לדיון ותיעשה בו מיד פעולה. לכן הדוח הזה הוא כל כך חשוב ולכן הבאתי והצגתי אותו.

מה שחשוב יותר הוא לא הנתון הסטטיסטי אלא
גם הפעילות שנעשית בעקבות הנתונים הסטטיסטיים. לכאורה המספר הזה הוא בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת, שמגיעים ל700- תיקים שלא דנו בהם במשך שנתיים-שלוש ואפילו מעל שלוש שנים. אני חושב שצריך לתת את הדעת על כך.

אנחנו יותר מאשר נותנים את הדעת. ההנחיה
לסגני הנשיא בכל בית-משפט להוציא תיק תיק ולראות בדיוק מה קורה. מתוך התיקים האלה התברר שחלק מהתיקים הם באמת תיקים שאיבדו בהם עניין או שבטעות לא נסגרו במערכת המחשוב, אבל לגבי חלק מהתיקים יש בעיה אמיתית שצריך לטפל בה.

גם בעבר הייתה אפשרות טכנית להפיק את
הדוחות האלה, אבל לא נעשה בהם שימוש מושכל כי הנתונים לא היו ברורים.

מעל שלוש שנים 103 מקרים, זה באמת דבר יוצא
דופן.

אנחנו לא מסתירים את הנתונים אלא מציגים
אותם בגלוי. הבאתי אותם כדי שתראו שאנחנו לא רק מדברים אלא גם עושים.

אין כאן תיקים שממתינים לפסק-דין.

בכל תיק ותיק כזה צריך לראות אם הוא ממתין
לפסק-דין. יש דוח של ממתינים לפסקי-דין שהוא נראה לכאורה דוח טוב כאשר מעט מאוד תיקים ממתינים לפסקי-דין. אנחנו לא התרגשנו מהדוח הזה, כלומר, לא התרגשנו במובן החיובי, וחשבנו שזה נובע כנראה מחוסר הקלדה נכונה כי אנחנו יודעים שהמציאות היא יותר גרועה מהדוח הזה. לפיכך הוצאנו דוח תיקים טעוני בדיקה שהוא אמיתי מפני שהוא פשוט מודד ששה חודשים מאז הפעולה האחרונה, כך שאי אפשר לטעות בו.

בתיקים האלה אנחנו כבר בודקים תיק תיק ורואים מה קרה, האם הוא ממתין לפסק-דין או שהוא נתקע במערכת מסיבה אחרת. זו כבר בדיקה פרטנית. בדוח הזה לא יכולה להיות שגיאה מפני שאם לא נעשתה פעולה ואין שום דבר במחשב במשך ששה חודשים, בכל מקרה צריך להוציא ולבדוק מה קרה אתו.

מתי יהיו תוצאות לבדיקה הזאת?

זה עניין של מקסימום חודשיים-שלושה. אנחנו
בודקים בימים אלה תיק תיק ורואים מה קרה. סגן הנשיא מקבל את הדוח הזה והוא יצטרך לטפל.

אני רק רוצה לומר באופן כללי שחל שיפור גדול מאוד ברמת-גן בעיקר כתוצאה מפתיחת מחוז מרכז שהקלה מאוד על העומס. אולי יחידת הסיוע תוכל לתאר מה קורה שם.

העניין של השדרוג הוא באמת מבורך. העניין הוא
שהצבענו על זה שהנתונים הסטטיסטיים, לפחות כפי שהיו במועד הביקורת, לא היו מדויקים. חלק גדול לא היה מעודכן וזה בסדר גודל של 33 אחוזים. לכן יש בעיה מבחינת הצגת הנתונים. חלק הם תיקים שכבר נסגרו והיו בהם פסקי-דין ולכן מן הראוי היה לתת לזה את השקיפות המתאימה על-מנת שזה לא ירבוץ על בית-המשפט ברמת-גן אלא באמת ייתן את התמונה המדויקת.

לגבי דוח תיקי פתיחה, הדוח הזה גם פותר לנו את
הבעיה של דברים שלא מוקלדים על-ידי מי שצריך להקליד, כי אם לא נעשתה שום פעולה, אם המחשב מראה שלא קרה שום דבר מעל ששה חודשים, אז אחת מן השתיים: או שלא הקלידו, שזה עונה על הבעיה שאתה מעלה, או שבאמת לא הייתה פעולה, אבל את זה אפשר לבדוק. הדוח מציף את העניין.

הדוח מיפה את אותם המקרים שלא היו בהם
בעיות אמיתיות אבל הצבענו על המקרים בהם היו בעיות אמיתיות שלא טופלו.

אנחנו מוציאים כאן את כל התיקים שיש בהם
בעיה.

מסוף שנת 1997 יחידות הסיוע טיפלו ב13- אלף
משפחות שעברו את בתי-המשפט. כרגע קיימות 12 יחידות ואנחנו עומדים לפתוח את היחידה ה13- בכפר-סבא. עדיין יש בעיה מבחינת פתיחת יחידות כאשר בחוק מדובר על חצי שנה לאחר פתיחת בית-המשפט אבל האוצר לא כל כך משתף פעולה אתנו בעניין הזה ואנחנו צריכים להמתין למעלה משנה אחרי פתיחת בית-המשפט עד אשר אנחנו מקבלים את התקנים ופותחים את היחידה.

בדוח יש הערה לגבי התוכנה – שלא מצוין בה טיפול של פסיכולוג - ובעקבותיה תיקנו את התוכנה.

יש הערות לגבי פסיכולוגים ופסיכיאטרים ביחידות סיוע. בשתי יחידות נוספו פסיכולוגים, אבל בשלוש יחידות עדיין אין פסיכולוגים, אבל אנחנו עומדים לקבל שני פסיכולוגים לשתי יחידות נוספות. באילת עדיין אין לנו פסיכולוג ומאוד מאוד קשה למצוא פסיכולוג שם, מי שיש לו את הכישורים הנדרשים בתקנות.

ברמת-גן, גם בעקבות השינויים וההיפרדות של מחוז תל-אביב ומחוז המרכז, התחלנו יחד עם המנ"ת בפרוייקט שכבוד השופט ארבל דיבר עליו כאשר המנ"ת ממיין את התיקים. תיקים שראויים לאיזושהי הערכה ביחידת סיוע, מופנים ישירות ליחידת הסיוע טרום דיון, יחידת הסיוע נפגשת עם האנשים ועושה איזושהי הערכה. אם הם מעונינים להמשיך בגישור, היחידה מפנה אותם לגישור או ביחידה או מחוץ לבית-המשפט, ואם לא, כמובן מחזירה את התיק לבית-המשפט. התהליך הזה הוא תהליך מהיר מאוד שאני חושבת שהוא מאוד ייעל את המערכת ואת כל התהליך ויחסוך הרבה דיונים בבית-המשפט.

מהניסיון שלך הנושא של פסיכיאטר חשוב ועוזר?

כן. הפסיכולוג עוזר. ברוב היחידות אנחנו
משתמשים בפסיכולוגים והם עוזרים לנו. פסיכיאטרים, לא תמיד. זה תלוי בפסיכיאטר ובגישה שלו.

פסיכולוג, כן.

כן. אנחנו משתמשים הרבה מאוד בפסיכולוגים
לגבי ילדים כי רוב הסכסוכים שמגיעים ליחידות סיוע קשורים לסכסוכים בנוגע לילדים. אנחנו מעדיפים פסיכולוגים קליניים שיש להם מומחיות בנושא של ילדים והורות.

את עיקרי הדברים אמר מנהל בתי-המשפט כבוד
השופט דן ארבל ואני אוסיף שתי נקודות. אני חושבת שכל מאמץ לזירוז סיום תיקים הוא חשוב ביותר במיוחד כאשר מדובר בילד שזמנו שונה לעומת הזמן בחיי המבוגר. חלק גדול מהתיקים הם תיקי משמורת ותיקים שבהם הזמן הוא קריטי הרבה יותר מאשר אצל אדם מבוגר. זה גם עיקרון שנקבע באמנה לזכויות הילד.

נושא נוסף שאני מבקשת להתייחס אליו הוא הנושא של ייצוג ילדים שמופיע בסופו של הדוח, כשהעיקרון המאפשר ייצוג ילדים קבוע בחוק בית-המשפט לענייני משפחה ובעצם מנגנון מסודר לנושא הזה לא נקבע עדיין במדינת ישראל.

יש היום פסקי-דין לפיהם מינו אפוטרופוס לילדים או אפילו עורך-דין מייצג לקטין. יש פסק-דין בו נקבעה הוראה לפי פרמטר גילאי כאשר נאמר איזה סוג של ייצוג יינתן לקטין, אבל נכון הוא שאין מנגנון מסודר לנושא הזה. גם היועץ המשפטי לממשלה מכוח החוק הוא מייצג טובתם של קטינים ונכנס הרבה פעמים לדיונים גם בין בני זוג ומתערב לטובת הילד כאשר לפעמים זה נעשה גם אם יש ייצוג משפטי מלא.

הנושא הזה נדון בתת-ועדה במסגרת ועדת רוט-לוי שדנה בנושא הספציפי הזה של ייצוג ילדים בבתי-המשפט בניסיון למצוא מנגנון. היום בעולם זה נושא מאוד חם, נושא שהתפתחו בו מודלים שונים אותם אנחנו בוחנים היום כאשר לחלקם יש מסקנות על הבעיות שלהם. אנחנו מנסים להגיע לאיזשהו מבנה בנושא הזה וזה אמור גם לגבי המשפט הפרטי, סכסוכים בין בני זוג בתוך המשפחה, וגם במשפט הציבורי, חוק נוער, הוצאת ילדים מהבית וכולי. בעולם יש מודלים מאוד שונים וקיצוניים האחד לעומת השני.

זה לא מכסה את כל המקרים.

זה לא מכסה את כל המקרים. אין ספק. זו שאלה
בפני עצמה אם צריך לכסות את כל המקרים או האם זה יהיה רק במקרים מיוחדים, מה היחס בין ייצוג על-ידי היועץ המשפטי לממשלה שמתערב לבין ייצוג עצמאי של אפוטרופוס, האם זה יהיה פרטי לגמרי, האם יהיה זה מנגנון של המדינה, משהו כמו סנגוריה ציבורית.

יש לנו ועדת משנה שעוסקת בנושא ייצוג, שזה
נושא ספציפי, ובמסגרת ועדת המשנה של הילד והמשפחה אנחנו עוסקים בפרוייקט שנקרא שיתוף ילדים בבית-משפט לענייני משפחה.

דוח מבקר המדינה העלה את הבעיה של ייצוג קטינים ואני רוצה להעלות בעיה נוספת, שהיא בעיה מוקדמת לזה, ואלה תיקים שמתנהלים בבית-משפט לענייני משפחה כאשר במרבית המקרים מעורבים בהם גם קטינים במשפחה. מדובר באוכלוסייה שלמה שלפחות לפי איך שמסתכל החוק הישראלי, תלויה במידת הנכונות של שיתוף הפעולה של ההורים זה עם זו ועם הילדים עצמם. כלומר, אם יש סכסוך בין ההורים והם מגיעים לבית-משפט לענייני משפחה, הם לא מוסרים לילד מידע, מעלימים ממנו דברים, לא רוצים לשתף אותו בתוך כל התהליך הזה, אין היום איזשהו מנגנון מטעם המדינה שמסדיר את הנושא. זה אומר שאם מגיע ילד בן 14 והוריו מתווכחים בבית-המשפט לענייני משפחה עם מי הוא ילך, אף אחד לא שומע את הילד הזה. זה לכאורה לפי החוק, למרות שאני לא אומרת שזה המצב.

בית-המשפט לא יוזם?

השופט מבקש לשמוע את הילד.

אני אומרת שיש את המישור המשפטי ואת
המישור הפרקטי. במישור המשפטי אין חובה לעשות את הדבר הזה אבל למעשה מה שקורה שזה תלוי בשיקול הדעת של השופט. אם נסתכל באופן כללי על הפסיקה נראה שזה באמת תלוי פרסונה. שופט שרוצה לשמוע – שומע, שופט שלא רוצה לשמוע – לא שומע, ואין שום מנגנון שמחייב איזשהו דיווח או איזושהי ביקורת על הנושא הזה. עם כניסת יחידות הסיוע, יש להן תפקיד מאוד חשוב.

ביום עיון שעשינו לשופטים של בית-משפט לענייני משפחה, שופטים העלו בפירוש את הקשיים שיש להם בשמיעת ילדים הן במישור האישי של שיחה עם ילד, שזה נובע מהיעדר הכשרות בנושא הזה לדיבוב ילדים ואיזושהי הכשרה ספציפית להבין מה אומר ילד בן שש שהוא שונה מילד בן 14 או ממבוגר בן 19. יחידת הסיוע בנושא הזה לקחו תפקיד משמעותי ורוב השופטים דיווחו על שיתוף פעולה עם יחידות הסיוע, על שמיעה משותפת באמצעות עובד סוציאלי או באמצעות איש אחר מתחום מדעי ההתנהגות.

בנושא הזה אנחנו עובדים לקראת מודל חקיקה שיהיה בעצם איזושהי תוספת לחוק בית-משפט לענייני משפחה שידון בנושא של שיתוף, כאשר שיתוף הוא לא רק השיחה עם הילד אלא זה כולל העברת מידע, זה כולל שיחת עדכון והסברים על ההליך עצמו ועל הסוגייה שבמחלוקת, שיחות עם ההורים כדי לעזור להם לשתף את הילד, ובכלל מהי הדרך הנכונה להגיע לאותם ילדים, לשמוע את דעתם, לשתף אותם בהליך מתוך הכוונה שזה יעזור להם גם ברמה האישית להתגבר על הקשיים של הליכים משפטיים ושל סכסוך בין הורים, וגם בעתיד, במובן של אזרחות טובה, שהם משתתפים בתוך ההליך המשפטי שהוא בעצם עניינם העיקרי.

בסופו של דבר צריך לזכור שרוב העניינים בבית-המשפט לענייני משפחה הם אמנם פורמלית בין ההורים אבל למעשה יש להם השלכות משמעותיות ביותר על הילדים שלהם.

אנחנו כרגע נמצאים בשלב בו הוועדה יושבת ודנה באיזשהו מודל קונקרטי, בהצעת חקיקה קונקרטית לשיתוף ילדים בבית-משפט לענייני משפחה כשאנחנו מתבססים כמובן על אנשים מתחום העבודה הסוציאלית, שופטים מהתחום הזה, פסיכולוגים, אנשי פסיכולוגיה התפתחות של הילד וכולי וזאת כדי להגיע למודל שהוא הנכון ביותר למדינת ישראל. כמובן שאנחנו נעזרים במודלים זרים, אבל אנחנו תמיד נזהרים כשאנחנו קוראים מודלים זרים לראות שהמצב של האוכלוסייה באנגליה הוא לא כמצב האוכלוסייה בקנדה ובוודאי שלא כמו מצב האוכלוסייה באוסטרליה וניו-זילנד, ואצלנו בוודאי המצב הוא שונה.

השבוע שופטי משפחה עוברים השתלמות וחלק
מההשתלמות נוגע בנושא הזה שעליו דיברה עורכת-הדין אפק, כשאחר-הצהרים הם יעשו סימולציה יחד עם עובדי יחידת הסיוע. מדובר בסימולציה של רעיונות שביחידת הסיוע ברמת-גן עבדו עליה כל השבוע, כך שאני חושבת שיש הרבה רצון מצד השופטים לדון בשאלה הזאת.

ברוב יחידות הסיוע מתנהלות באופן שיגרתי סדנאות מידע להורים בהליכי גירושין. אנחנו חושבים שהמידע להורים, ובכלל חינוך ההורים, הוא הנושא העיקרי ולכן אנחנו עושים סדנאות כאלה של ארבעה מפגשים להורים שמעונינים בכך ויש דרישה רבה ורצון רב מצד ההורים.

בנוסף אנחנו עומדים להפיק חוברות מידע להורים בהליכי גירושין ואיזה שהן חוברות מאוד קטנות לילדים שהן לא כל כך חוברות של ייעוץ משפטי כמו יותר תמיכה ועזרה במצב הרגשי שלהם, כאשר זה יענה רק בחלקו על הבעיות שעורכת-הדין אפק ציינה.

יש לכם עובדים דוברי ערבית או רוסית?

אין לנו מספיק. חלק גדול של היחידות הן יחידות
של עובד בודד. ברמת-גן יש יחידה גדולה ובה יש לנו עובד דובר ערבית וזה מאוד עוזר. אני מקווה שגם ביחידות הבאות נוכל לאייש עובד דובר ערבית.

בצפון צריך להיות.

נכון.

גם עובד דובר רוסית צריך להיות.

אנחנו מחפשים. עכשיו אנחנו מוציאים מכרזים.

לעניין ייצוג קטינים. לעורכי-הדין של הלשכה
המשפטית במשרד העבודה והרווחה יש ייפוי כוח מהיועץ המשפטי לממשלה לייצג קטינים. בפועל בתי-המשפט נעזרים בנו וקוראים לנו להתייצב בתיקים בעייתיים, אם הם מתרשמים שיש ניגוד אינטרסים בין ההורים לבין הקטינים, ולפעמים גם פקידי הסעד מבקשים מאתנו שאנחנו נתייצב בשם הקטינים. זה לא קורה בכל התיקים אבל זה קורה בתיקים בהם יש איזושהי בעיה ובית-המשפט או פקידי הסעד מרגישים שיש בעיה והקטינים זקוקים לייצוג נפרד.

לפעמים אנחנו ממליצים על מינוי אפוטרופוס לילדים או שאנחנו מייצגים אותם באופן אישי.

בתי-המשפט כן שומעים קטינים באמצעות יחידת הסיוע או פקידי הסעד. שוב, גם כאן זה לא ברוב המקרים ובאמת אין מנגנון מסודר בעניין הזה, אבל זה כן מתבצע. כמובן שבכל סכסוך משמורת הילדים נפגשים עם פקידת הסעד שמגישה תזכיר לבית-המשפט. עמדת הילדים והבעיות שלהם באות לידי ביטוי בתוך תזכיר פקידת הסעד שמובא בפני בית-המשפט.

אני מצטרפת לדבריה של מוריה בקשי לגבי תיקים בהם לא ניתנו פסקי-דין במשך זמן ארוך. אנחנו מוצאים את עצמנו מגישים בקשות לזירוז מתן פסק-דין כאשר לא אחת הגשתי בקשה כזאת. זה מאוד לא נעים וצריך לעקוב אחרי מתן פסקי-הדין.

זה לא נעים אבל זה חיוני.

נכון.

כמה בקשות כאלה הוגשו בשנה האחרונה?

בלשכה שלנו אני יכולה לזכור חמש או שש בקשות
כאלה. אני יכולה לבדוק במחוזות אחרים, אבל בהחלט הגשנו בקשות כאלו. אני באופן אישי חתמתי על בקשות כאלה.

מה המחוז שלך?

ירושלים ומחוז הדרום.

יש עוד הרבה תיקים שלא הגשתם בקשות כי אתם
לא מעורבים.

בתיקים בהם אנחנו מעורבים ולא ניתנו פסקי-דין
במשך תקופה ארוכה ויש צורך אמיתי לתת פסק-דין, אנחנו מתערבים.

מה זו תקופה ארוכה?

מעל ששה-שבעה חודשים אנחנו מגישים בקשה,
אפילו לפני כן אם יש משהו מאוד בוער.

עד לא מזמן הייתי בפרקליטות ועסקתי בתחום
הזה. בקטע הזה של המתנה לפסקי-דין שלא ניתנים, מעבר לבקשות יש ניסיונות במסלול לא פורמלי של הפרקליט או של נציג היועץ המשפטי המטפל לפנות למזכירות בית-המשפט, לפנות למתמחה של השופט ולבקש לזרז. התמונה של כמה בקשות מוגשות היא תמונה שלא משקפת את חומרת המצב. נעשים ניסיונות בהחלט בנתיב הלא פורמלי להביא להחשה וכשמרגישים שכלו כל הקצים מגישים בקשות בכתב. בסך הכל זה לא נעים אבל זה מאוד נדרש.

אנחנו נבקש מהנהלת בתי-המשפט נתון על מספר
התיקים בהם מעורבים ילדים. שוב, בעיקר במחוז תל-אביב.

בוודאי. אני שוב חוזר ואומר שהבעיה העיקרית
בכל העניינים שקשורים לפיגור במתן פסקי-דין, עומסי יתר וכדומה, הייתה במחוז תל-אביב-מרכז, כלומר, ברמת-גן, שם היה בית-משפט אחד עבור כל המחוז. הפתרון שאנחנו מצאנו הוא הפרדת המחוז, פתיחת בית-משפט חדש ואנחנו מעריכים שהדוח של שנת 2002 יהיה הרבה יותר חיובי מכל הבחינות.

אני חושב שאסור להרפות וצריך כל הזמן להיות
עם יד על הדופק כי אנחנו עוסקים בנושאים רגישים שהם בעלי משמעות רבה, בעיקר ככל שמדובר בקטינים.

אני מבקש ממנהל בתי-המשפט לשלוח תוך
חודשיים הודעה לי ולמבקר המדינה על הבדיקה שתעשו במחוז תל-אביב.

אני מבקש ממשרד המשפטים שתודיעו לנו – גם כן תוך חודשיים - מה קורה בתחום ייזום החקיקה. אם לא קורה שום דבר, גם כן תודיעי לנו.

חודשיים זה זמן קצר מדי.

עד פתיחת מושב החורף של הכנסת שהוא ב14-
באוקטובר. אם תגיעו למסקנה שעוד אין לכם עמדה, גם כן תודיעו לנו.

לגבי יחידות סיוע בכל הארץ. תדווחו לנו מתי יהיו יחידות סיוע בכל המחוזות.

עוד הערה לעניין יחידת הסיוע. צריך להבין שמה
שקרה כאן הוא שיחידות הסיוע כפופות למשרד העבודה והרווחה ולא להנהלת בתי-המשפט וזה היה עניין שהחליטה עליו בזמנו ועדה. אמרו שזו דיסציפלינה ששייכת למשרד העבודה והרווחה. אני חושב שבסופו של דבר זה עלה יפה אלא שבכל פעם צריך להוסיף תקנים של עובדים סוציאלים ליחידת הסיוע, מפני שהתקן הוא עובד פר שופט כאשר על כל שופט צריך להיות עובד אחד.

זה לא יהיה.

זה כמעט ישנו.

אבל זה לא בכל הארץ.

זה כמעט ישנו, אבל מה שקרה הוא שהיה ניסיון
בחודשים האחרונים שיכול להיות שהיה בו משהו חיובי. כלומר, באו בתי-הדין הרבניים וראו כי טוב ורצו גם הם יחידת סיוע. בחוק אין לבתי-הדין הרבניים יחידת סיוע אלא יש רק לבית-המשפט למשפחה. ניסו בשלב מסוים להשיג תקנים שהיו מיועדים לבית-המשפט למשפחה ולהעביר אותם לבית-הדין, אבל אנחנו התנגדנו לזה וגם משרד העבודה והרווחה התנגד ובסופו של דבר העניין נפתר והעובדים האלה – שרובם יועדו למחוז מרכז אותו העברנו למחוז חדש – באמת הופנו למחוז מרכז ולא לבתי-הדין הרבניים.

מתי יהיה עובד לכל שופט?

אנחנו לא רחוקים מזה.

כרגע חסרים לנו שני תקנים כי נוסף שופט
בבאר-שבע ובקרית ביאליק. המצב כרגע הוא טוב.

מעבר לבעיה של העומס כפי שהשתקפה כאן
ושיקפנו אותה בדוח עצמו, הייתה גם בעיה שהצבענו עליה והיא לגבי איכות הטיפול בתיקים על-ידי מזכירות בית-המשפט וכאן לא הכל הוא בעיה של עומס. למשל, אי משלוח הודעות לצדדים.

בדוח כתבתם אי משלוח החלטות, וכתבתם בצדק.
הנושא הזה מטופל.

אי ביצוע של דברים שנכתבו על-ידי השופט.

עליתם בהחלט על בעיות נכונות ואנחנו מקבלים
את זה באהבה ונטפל בכל דבר.

הדיון בסכסוך בין אחים על פירוק חברה יכול
להמתין, אבל סכסוך על משמורת של קטין, זה עניין טראומתי והזמן הנוסף יכול להיות ההבדל שבין שיקום או אי שיקום.

כאן אני חייב להעיר הערה כללית כי אני רוצה
להבהיר כמה דברים בנושא של פסקי-דין בכלל בבית-משפט למשפחה.

התיאוריה שלנו שאנחנו הולכים אתה כבר כמה וכמה שנים, ואני חושב שהיא נכונה גם בארץ וגם במקומות אחרים בעולם, שפסק-דין הוא הפתרון הגרוע ביותר לתיק משפחה מפני שבפסק-דין יש מנצח ויש מנוצח ובין בני זוג הדבר הגרוע ביותר הוא שיהיה מנצח ומנוצח כי יש גם ילדים באמצע. לכן אנחנו מעדיפים את פתרון הגישור או בכל מקרה איזשהו הסדר בין בני הזוג על-פני פסק-דין.

פסקי-דין ניתנים כשלא מצליחים להביא את בני הזוג להסדר, אבל זה לא טוב. או שלום בית או הסדר גירושין, אבל הסדר שכולל הסדר ראייה, כולל הסדר חלוקת רכוש, כולל הסדר מזונות וכל מה שיש בין בני הזוג צריך למצוא את ביטויו בהסדר מוסכם. יש הבדל גדול מאוד בין הסדר מוסכם לבין פסק-דין כפוי.

לכן לפעמים שופטים באופן מודע ממתינים, דוחים את מתן פסק-הדין מפני שהם יודעים שבמציאות הספציפית שישנה בין בני הזוג יכול להיות שהעניין צריך להתבשל עוד זמן מסוים כדי שבני הזוג יגיעו להסדר ואת זה ענת ענבר ויחידת הסיוע יודעים יפה מאוד.

לכן לא צריך תמיד להתרשם מהעובדה שלא ניתן פסק-דין הרבה זמן מפני שהשופט עיכב אותו כי קיימים מקרים שאנחנו יודעים עליהם שהשופט מעכב במודע את פסק-הדין מפני שמשהו קורה בינתיים בשטח בין בני הזוג ולכן מוטב שלא יינתן פסק-דין אלא שהם יגיעו להסדר.

לכן כשאני דיברתי על 1,074 תיקים אני הורדתי
את ה300- ואמרתי שנותרו כ750-.
מה עושים או מה חושבים לעשות כנגד התופעה שתחת כנפיו של בית-המשפט נכנסו נושאים שמלכתחילה לא חשבו שהם יגיעו לשם ושתשומת הלב והמשאבים שהם אינם בלתי מוגבלים לא מוקדשים באמת לעיקר? אם שני אחים רבים על רכוש, זה מאבד את המטרה העיקרית לשמה הוקם בית-המשפט.

כיוון שהייתי מעורב בחקיקת החוק בזמנו, אני
יכול לספר לכם שמה שקרה הוא שכשהייתה טיוטת החוק אנחנו בכלל לא רצינו להכניס את כל העניינים האלה שהם סכסוך כמו שמוגדר בחוק בית-המשפט למשפחה סכסוך בין בני משפחה. את הסכסוך בין בני משפחה רצינו לצמצם לסכסוך בין בני זוג בלבד. ועדת החוקה של הכנסת, מיוזמתה, דחפה לקראת הרחבה.

מי היו חברי הכנסת?

גם יעל דיין, גם יצחק לוי שהיה שותף לזה וחברים
נוספים בוועדת חוקה שדחפו לקראת הרחבה והביאו לנו נוסח עוד יותר מורחב מהנוסח שקיים היום. הנוסח דיבר על כל סכסוך בין בני משפחה. כידוע לכם הגיעו עד הנכדים. בלחץ של מערכת המשפט הכנסנו סייג שאומר שזה נובע מהסכסוך המשפחתי, שנובע מיחסי המשפחה, אבל היום זה לא מספיק.

אני כבר אומר לך שאנחנו בהחלט נתמוך בהורדה של הדברים האלה חזרה לבתי-המשפט הרגילים.

מה עמדת משרד המשפטים בנושא?

הנושא לא נדון במשרד המשפטים. יש עכשיו
הצעת חוק לבטל את נושא הדלתיים הסגורות בסוג הזה של הדיונים. כיוון שקיימות הדלתיים הסגורות בבית-המשפט לענייני משפחה, הייתה נטייה לדחוף גם תיקים אחרים.

אומר השופט ארבל שיוציאו את כל הסכסוכים
הרכושיים מבית-המשפט למשפחה.

יש פה תפיסת יסוד לגבי סכסוכים מסוימים – וזה
בזמנו עמד ביסוד החוק – שגם סכסוכים שהם לא משמורת מזונות, יש להם השפעה מאוד גדולה על היחסים בתוך המשפחה. סכסוך כזה, גם אם הוא סכסוך כספי, יש לו זיקה מאוד הדוקה ליחסים בתוך המשפחה – זה בעיקר בין בני זוג ולא בין אחים – ולכן יש מקום שהוא יידון בבית-המשפט לענייני משפחה.

היום הנושא נשקל שוב גם בגלל העומס בבתי-המשפט.

אם יש חברה רב-לאומית שבה יש שני אחים בני
שבעים ומעלה, זה הדגם למשפחה? זאת לא כוונת המחוקק.

זה המקרה הרחוק.

ריב על ירושה.

חוק הירושה הוא בכלל החוקים. אם זה נובע
מירושה, זה נכנס לגדר החוק.

המצב איננו משביע רצון. אנחנו מקבלים פיגורים
ופיגורים ועומס רב על בית-המשפט וכאן אנחנו חייבים לתת את הדעת גם למגבלות של בית-המשפט מבחינת הזמן שהוא יכול להקדיש לנושאים אחרים.

גברת בקשי, תמסרי את העמדה הזו ליושבים על
המדוכה.

אני רק רוצה להעיר שהשמיכה כאן היא שמיכה
קצרה. זאת אומרת שאם אנחנו מורידים משהו מבית-המשפט למשפחה, הרי המשפטים האלה יעברו לבית-משפט השלום או לבית-המשפט המחוזי ושם המצב לא יותר טוב. בזה אני לא בטוח שהועלנו.

לא, אבל יש חשיבות כי לפעמים אפילו איחור של
חודשיים-שלושה במתן פסק-דין בנוגע למשמורת, זה קריטי. אם פסק-דין בתובענה אזרחית יידחה בשלושה-ארבעה חודשים, האסון לא יהיה כל כך גדול, אבל לא כך במקרה של קטינים.

במערכת יש תמיכה למה שאמר עכשיו השופט
גולדברג. במערכת יש תמיכה לכך שעניינים מסחריים טהורים יועברו לבתי-המשפט רגילים וזה גם מסיבות אחרות כי לשופטי בית-המשפט למשפחה אין בדיוק את הכישורים לכך.

אני רוצה לשאול שאלה שלא קשורה לדוח מבקר
המדינה. הכנסת עכשיו הוסיפה את המוסלמים לבתי-המשפט למשפחה. יש פניות וזה עובד?

יש. יש לנו פניות. אני עוד לא יכול למסור דוח
סטטיסטי, אבל אנחנו כבר יודעים מנשיא בית-המשפט בנצרת שיש הרבה מאוד פניות ואנחנו יודעים מחדרה. בוועדות לבחירת שופטים הבאות נצטרך לגייס שופטים מוסלמים.

אחת הטענות של חברי הכנסת הערבים היא שאין
שופטים שיוכלו לעסוק בזה.

יהיו מוכרחים לגייס שופטים מוסלמים כי צריך
לדעת את הדין השרעי.

אנחנו נקבל את החומר שביקשנו ואז נגיש המלצה
למליאת הכנסת.
אני מודה לכם.








הישיבה ננעלה בשעה 12:15