פרוטוקולים/ביקורת/5086



5
וועדה לענייני ביקורת המדינה
מיום 21.5.2002


פרוטוקולים/ביקורת/5086
ירושלים, י"ז בסיון, תשס"ב
28 במאי, 2002

הכנסת החמש עשרה
מושב רביעי נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 175
מישיבת ועדה לענייני ביקורת המדינה
שהתקיימה ביום רביעי, כ"ט באדר תשס"ב – 21 במאי 2002, שעה 10:00

משרד התקשורת – שידורי טלויזיה בכבלים ובלוויין – ע"מ 897 בדו"ח 52ב'
של מבקר המדינה


חברי הוועדה
אמנון רובינשטיין – היו"ר

משרד מבקר המדינה
אליעזר גולדברג מבקר המדינה
שלומית לביא ע. בכיר למבקר המדינה ודובר המשרד
אריה דודזון משנה למנכ"ל
דני דרורי ממונה בכיר על אגף
מגדה רותם מנהל ביקורת בכיר
שרה הרשקו סגן ממונה על אגף

משרד התקשורת
ראובן ריבלין שר התקשורת
עידית צ'רנוביץ יועצת השר
דן לנדאו יועץ בכיר למשרד התקשורת
ענת פרידמן דוברת משרד התקשורת
יורם מוקדי יו"ר מנהלת הסדרת השידורים לציבור
דורית ענבר יו"ר מועצת הכבלים והלוויין
שי בלום ראש אגף פיקוח ובקרה של המועצה לשידורי כבלים ולוויין
זאב רז מנהל אגף לשירותים רב ערוציים למנויים.

חברת 'מת"ב'
עמית לוין מנכ"ל

חברת 'תבל'
עמוס נוימן מפיק ראשי

חברת 'ערוצי זהב'
יונית רביב יועצת משפטית
אסתר שטרנבך עורכת דין

חברת הלוויין 'YES'
עו"ד טל שגיב-וולף יועצת משפטית
עימאד עבד מתמחה במחלקה המשפטית

משרד ראש הממשלה
משה איתן ממונה ביקורת ופיקוח

ירדנה מלר-הורוביץ

פרוטוקול


משרד התקשורת – שידורי טלויזיה בכבלים ובלוויין – ע"מ 897 בדו"ח 52ב'
של מבקר המדינה

אני פותח את ישיבת הוועדה בנושא שידורי טלויזיה בכבלים ובלוויין, עמ' 897 בדו"ח 52ב' של מבקר המדינה ומקבל בברכה את שר התקשורת ראובן ריבלין. מבקר המדינה התנצל, הוא נמצא בחוץ לארץ.
הגב' הרשקו, אנא עמדי על הדברים שנראים לך החשובים ביותר בדו"ח הזה בנושא שידורי לוויין וטלויזיה בכבלים.

אחד הנושאים המרכזיים שהדו"ח עומד עליהם הוא שבזיכיון פורטו הפרות שבגינן רשאי אגף טל"כ במשרד התקשורת לחלץ ערבות שיטיל על בעלי הרישיון להבטחת מילוי התחייבויותיהם, והם לא השתמשו בסמכות הזאת גם כאשר היו הפרות משך זמן ממושך. הפיקוח של המועצה ואגף טל"כ היה מועט גם בנושא של צפייה בתוכניות וגם מבחינת תוכניות מקור.
בשנים 1998-2000 המועצה לא השתמשה בסמכותה להורות לבעלי הרשיונות שלא עמדו במחוייבותם לגבי מכסות שידור מזעריות של תוכניות מקור למלא בשנה העוקבת את מחוייבותם.
בנושא הרכישה המשותפת של רכישות של סרטים קיים הסדר ICP ומתוקף ההסדר הזה נדרשו בעלי הזכיונות להפיק הפקות מקור בסכומים של 15,000,000 דולר ו-13,600,000 דולר. המועצה לא פיקחה על השימוש בכספי הפיקדון בשנים 1997-1999 ובאוקטובר 2001 שלחה המועצה מכתב הפרות ובו קבעה סכומים שבהם לכל ערוץ לא הושקע הסכום התואם את ההסדר.
לאחר הבקשה להארכת תוקפו של ההסדר בדק הממונה על ההגבלים העיסקיים, שהוא גם חלק מהסדר ICP את העמידה בתנאי ההסדר ובית הדין להגבלים עיסקיים קבע שבערוץ המדע ההשקעה בתוכניות מקור הייתה קטנה ב-2,500,000 דולר לעומת המתחייב מההסכם. עד סוף 2001 לא הושקע הסכום האמור והממונה על ההגבלים העיסקיים פנה לבית הדין להגבלים עיסקיים לחייב להשקיע את הסכום ולהעמיד ערבות הולמת שתבטיח את מילוי ההוראות והחוקים.

הרשות לצרכנות היא שפנתה.

הרשות לצרכנות זה נושא אחר. ביוני 1999 פג תוקפו של הסדר ICP והוא הוארך בשנתיים נוספות, כאשר התנאי הוא שיושקעו לפחות 25,000,000 דולר בשנה בהפקות מקור. בשנה הראשונה להארכת ההסדר הושקעו רק 12,300,000 דולר והוסכם שבעלי הזכיונות ישקיעו את היתרה בשנה העוקבת. מכאן שהמשרד לא הצליח לגרום לכך שבשנה הראשונה להארכת הסדר ICP תושג המטרה שהציב בית-הדין בעניין ההשקעות בהפקות מקור.

יש לנו עניין אחד של מוסדות ציבור ובתי חולים.

חברות פרטיות הקימו רשתות לשידורי כבלים בתוך בתי חולים. בעלי הזכיונות לא קיבלו את האישור להתקשרות הזאת עם החברות הפרטיות אף על פי שהמשרד ידע על הסכמים כאלה והחברות האלה גבו מחיר פי 6 מדמי המנוי הממוצעים, כלומר סכום של כ-900 ש"ח בחודש עבור חיבור טלויזיה למיטת החולה בבית החולים.

הרישיון מותנה בכך שבעל הרישיון ישתמש בחוזה אחיד שיאושר על ידי הממונה על הגנת הצרכן שבמשרד המסחר והתעשיה. החוזה הזה לא אושר, נמצאו בו תנאים מקפחים והוא נפסל על ידי בית הדין לחוזים אחידים. בתקופה מסויימת בעל הרישיון הוסיף להשתמש ברישיון זה שהיו בו התנאים המקפחים, ובתקופות מסויימות הוא לא השתמש בחוזה מכירה אחיד כלל.
למרות ההפרות האלה החוזה הוארך עד אפריל 2004, ובאוגוסט 2001 פסק שוב בית הדין לחוזים אחידים שבחוזה הזה יש תנאים מקפחים רבים, שאף לא היו בנוסח הקודם של החוזה.
בשל הליקויים שנמצאו בתחום הפיקוח של משרד התקשורת ושל המועצה לשידורי כבלים בלוויין על בעלי הזכיונות ראוי שהמשרד ייערך לפיקוח ולאכיפה יעילים כדי שבעלי הזכיונות ימלאו את חובותיהם כל עוד הזיכיון בתוקף, וכן לפיקוח הדוק על מילוי החובות שברשיונות שנתן המשרד ואכיפה שלו כדי שציבור הצופים יקבל את התמורה הראויה לכספו ויוכל לצפות בתוכניות מקור וקנויות במגוון רחב וברמה גבוהה.

תודה רבה. אדוני יושב ראש הועדה.
אני מקבל את כל הדו"ח ללא כחל ושרק על כל העובדות שבו, גם אם יכול להיות שיש ניואנס כזה או אחר שיכול להיות עליו ויכוח בין מקצוענים. אני מקבל אותו כמות שהוא ואני מטפל בו כמות שהוא, ואני מקווה שבמעקב הבא יוכלו לבוא ולומר, כפי שכבר התחילו, שבשנה האחרונה בה מילאתי את תפקידו של שר התקשורת יש התקדמויות גם לפי הדו"ח עצמו ויש תחילת פעילויות.
עד השנים האחרונות היו ועדות רבות שקמו בנושא התקשורת וכולן המליצו המלצות. היום עבר תיקון 25 לחוק התקשורת, המאפשר מעבר מזכיונות לרשיונות ומיזוג חברות הכבלים. החוק מאפשר להוציא רשיונות מפ"א לחברות הכבלים, דבר הפותח את התקשורת לאין ספור אפשרויות. אלו היו בבחינת המלצות שקרמו עור וגידים והיום הן כבר חוק בישראל. על שולחן הכנסת מונחים חוק המעבר מזכיונות ורשיונות כפי שכל הועדות כבר המליצו, לאחר החלטת ממשלה פה אחד לעבור מהשיטה באופן עקרוני, תוך הנחיית המשרד עצמו להוציא טיוטת חוק שהועברה כבר למשרדי הממשלה. בינתיים הונחו הצעות חוק פרטיות באותו נושא שבאו כתוצאה מעבודה שנעשתה על ידי הרשות השנייה והמשרד עצמו שבאו אל תחילת פעולת החקיקה.
אנחנו קיבלנו את ההמלצות של קדנציות קודמות בדבר הצורך לאחד בין המועצות השונות. התקשורת בארץ נבנתה נדבך אחר נדבך ושלב אחר שלב, כאשר בכל ביצוע של שלב אחד טרם חלמו על השלב הבא. בראשית ברא הציבור בישראל את הרשות הראשונה לטלויזיה ורדיו, הייתה לה מועצה בנפרד, היא הייתה מועצה ציבורית ונשענה על המס של אגרת הרדיו והטלויזיה; לאחר מכן החלטנו לפתח את ענף הכבלים ובד-בבד החלטנו על הקמת טלויזיה מסחרית,

התוכנית של התקשורת הייתה תחילה ערוץ שני ולאחר מכן טלויזיה בכבלים, כפי שמקובל בעולם כולו. אולם הנסיבות התגלגלו אחרת: שני משפטנים של משרד המשפטים לא נתנו להעביר את חוק הערוץ השני. כשר התקשורת, פניתי לח"כ מאיר שטרית וביקשתי ממנו להגיש את הצעת החוק של הטלויזיה בכבלים כהצעת חוק פרטית כדי שלא תעבור דרך הממשלה ואני אהיה רשות בלי סמכות, וכך היה. הצעת החוק עברה ליו"ר ועדת כלכלה שהעביר אותה ב-3 שבועות. כך קרה שהטלויזיה בכבלים הקדימה את הערוץ השני בגלל שני משפטנים ויו"ר ועדה אחת בניגוד לכל הגיון כלכלי.

כל סדר הפעולות שהשתבש והתערבב יצר מצב שבו הוקמה מועצה לטלויזיה המסחרית שהיא מועצה עם שיניים, מנגנון ותקציב, ובצידה נוצרה מועצה שהיא עד היום יחידה במשרד התקשורת. המשרד הוא עתיר פעולה ויש בו 164 עובדים. הוא מכניס יותר מכל משרד אחר למדינת ישראל, מתמלוגים ומכל הפעילויות הברוכות של השרים לפניי.
המועצה החליטה רק בשלהי 1999 בכורח הנסיבות להתחיל בפיקוח על תוכן בכבלים. עד לאותה עת למועצה לא הייתה מחלקת פיקוח. היום הקמנו מחלקת פיקוח שעושה עבודה מצויינת עד כדי כך שביקורת המדינה השתמשה בדו"ח שאנחנו הוצאנו בכדי לבסס את הדו"ח שלה.
אנו ערים לכל הכתוב בדו"ח המונח כאן ונבצע כל דבר הטעון תיקון ללא כחל ושרק. בהיותי חבר ועדה שרים רבים טענו שהדו"ח אינו נכון. הדו"ח נכון עם ניואנסים כאלה או אחרים.

הפיקוח של הכבלים נעשה בשתי דרגות ופלטפורמות. הפלטפורמה האחת הייתה תשתית. אז סמנכ"ל הכבלים הממונה על הלוויין, הכבלים והתשתיות, המהנדס זאב רז, פיקח על הנושא של הנחת תשתיות.
כזכור, 3 הזכייניות היו צריכות לבצע פרישה שהייתה בבחינת פרישה אוניברסלית לכל דבר. אנחנו התקשינו מאוד ובשנת 1996 הקושי היה רב מאוד לחייב את הכבלים לכל הפרישה שלהם. בזמן זה יצירת הלקוחות הייתה קלה עבורם עקב חוסר הצורך להגיע למקומות רחוקים או כבדה מנשוא מבחינת המעמסה ורבוי הלקוחות שביקשו את שירות הכבלים.
במאמר מוסגר למדינת ישראל חדירה ללא תקדים של למעלה מ-90% בתי אב בכבלים, יותר מכל ארץ בעולם. אנחנו מדינה עם תודעה תקשורתית עמוקה ביותר.
הפיקוח של זאב תרם לעניין זה, דבר שהביא אותנו לכלל משבר היום בפתיחת השוק לתחרות נוספת. לישראל גם קמה שרת תקשורת רבת פעלים ומאוד יצירתית שהעלתה את הרעיון להעלות לוויין שישמש תחרות ויחייב את הכבלים לרוץ ולפרוש לפני שהלוויין יבוא ויחדור לחצרותיהם.
כך נוצר מצב שבו אנחנו בפלטפורמה אחת. במדינת ישראל הענקית בת 6,000,000 התושבים יש היום לוויין וכבלים הנלחמים אלה באלה, ומקיזים כל אחד את דמו של האחר ובו-זמנית את דמו שלו. כתוצאה מכך, אנחנו נמצאים בתחרות בתחום ציוד-קצה המביא למשבר בענף. כיום הענף נמצא במשבר של מיליארדי שקלים המשפיע גם על הבנקים וזאת בנוסף למשבר הבין-לאומי, כתוצאה מכך הרבה מהקונספציות הבסיסיות למערכת זו נשברות לנגד עינינו. ייתכן מאוד שכדאי היום לעשות פסק זמן ולחשוב כיצד אנחנו מעדכנים את עצמנו כתוצאה מהתפתחות כזו או אחרת, הן בשוק הבין-לאומי בתקשורת והן במצב של ישראל עצמה.
מאידך אני מוכרח לומר שהכבלים הוא עסק בר-קיימא ונכסי צאן ברזל, ואין לנו כל ספק שהשידור הרב-ערוצי יכה שורשים. הלוויין, שמנה 112,000 לקוחות עם כניסתי לתפקידי לפני 14 חודש מונה היום למעלה מ-320,000 לקוחות והוא בהחלט בחדירה כבדה למערכת ולשוק. פעם אמרו שצריך 200,000 לקוחות כדי שהלוויין יהיה שחקן בטוח, אחר כך עברו ל-250,000, ל-300,000 והיום מדברים על 600,000. בלי 600,000 לא יכול להיות שתהיה חברה שהיא בעלת איתנות פיננסית וכלכלית שתוכל להמשיך ולתת את השירות ללקוחות.

יש ציפייה ל-600,000?

עוד אין, על זה לא הייתי מסתמך. אני לא רוצה להתערב בתחרות. מיזוג הכבלים יקל מאוד על הכבלים מבחינת חוסר הצורך בקיום 3 מערכות ניהוליות וחסכון של כספים רבים. הלוויין לרוב חדר ראשית למקומות שבהם הכבלים לא הגיעו, היום התחרות מדברת בעד עצמה. לצערנו הרב, פירות התחרות נופלים בעיקר בארה"ב. אנחנו מנסים היום, יחד עם הממונה על ההגבלים העיסקיים לעשות סדר בכל הנושאים האלה, ובין השאר גם יבוא לידי ביטוי הנושא של פיקוח,

למעשה אתה אומר שאתם מעוניינים להרחיב את ה-ICP על הלוויין.

נכון. לצערי הרב, עד שנת 1999 לא הייתה לנו מחלקת פיקוח ולא יכולנו לעשות זאת. למעשה, משנת 1999 יש לנו מחלקת פיקוח, מ-2001 יש לנו את הדו"ח הראשון, ואנחנו נמצאים במערכת בה ישנו דו"ח ואנחנו מחייבים. בשעת משבר גדולה זו כשנתנו את הרשימות לאנשי הכבלים, הם החלו בהסדר איתנו להזרים מחדש כספים לצרכים שעליהם מדבר הדו"ח. רק בחודש האחרון הוזרמו למערכת כ-50,000,000, חלקם על חשבון חובות העבר.
בכל הנושא של חשבונות בין השנים 1991-1999 קצרה ידי מלהושיע. יש לבוא לכבלים עצמם ולומר שמחוייבותם היא מחוייבות ויש לפתור את נושא חובות העבר יחד עם המשך קיום המערכת ביום-יום, דבר שאינו נחשב קל במערכת הפיננסית הקיימת. בסוף השנה הזו יינתן לכם דו"ח המראה מה סוכם עם הכבלים בנושא חובות העבר. הכבלים אינם מתעלמים מעניין זה והם משתפים פעולה בכל הנושא כדי למצוא פתרונות.

עד כמה שידוע לי כמשפטן, הלקוח הוא בית החולים. הכבלים אינם יכולים לקיים הסדר עם כל אחד מהחולים עם כניסתם למערכת. הם באים אל הלקוח שהוא בית החולים. ייתכן מאוד שצריך לפקח על המחירים הנגבים בבתי החולים מהלקוחות עצמם, שכן אנשי הכבלים אינם נוטלים חלק מהרווחים שבתי החולים עושים על חשבון החולים.

מה שקורה בבתי החולים הוא שבתי החולים הוציאו מכרז לזכיין שייתן להם שירותים ואנחנו נותנים את הסיגנל,

מבקר המדינה לא מינה אותי ולא הטיל עליי את המטלה הזאת שאינה כתובה בחוק. היועצת המשפטית שלנו לא הדריכה אותנו כיצד לחייב הסדרים חדשים שאינם ממין העניין. אני מפקח על הכבלים. הכבלים צריכים להביא את השירות עד לפתחו של הלקוח. בבית החולים נעשה פיצול. הכבלים יכולים לתת את המכשירים והקווים אבל אופן החלוקה הפנימי והמחירים בעד שרתים משתנים בין בתי החולים.

הבעיה היא שזה אינו שוק תחרותי בבית החולים אלא מונופול מוחלט של בתי החולים.

אני איני שר הבריאות. אני מבקש הנחיה ממשרד מבקר המדינה, כיצד הם רואים בי קליינט. אני מקבל אחריות על הכל ללא שום בעיה, אני רק רוצה לדעת מה ביכולתי לעשות בעניין זה.

זה מקביל להשכרה של טלפונים. איננו יכולים להתערב ב,

בהמשך נחזור לנושא בתי החולים. יש את נושא בתי החולים, הפקות מקור ועוד שניים-שלושה נושאים.

בנושא הארכת הזכיונות אני מעוניין להעיר למבקר המדינה. לאחר שיצא תיקון 25 במאמץ רב ובאלטרואיזם מצד משרדנו, וזאת מול כל הרגולטורים האחרים, מיד נכנסנו למשא ומתן עם הכבלים על מנת להוציא להם רשיונות ולאפשר להם להתמזג בד-בבד. הדיונים נעשו ב-3 מערכות: מערכת היועץ המשפטי לממשלה, מערכת הממונה על ההגבלים העיסקיים והמערכת שלנו. בכל פעם הועברו טיוטות שהיה ויכוח עליהם בין המשרדים השונים.
בחודש אפריל נתנו רשיונות מפ"א והכבלים החלו במתן שירותי אינטרנט וזהו ציון לשבח למערכת הממשלתית בכלל. לכן אני כבר נמצא מעבר בהארכת הזכיונות וכל הדרוש תיקון תוקן. התיקון לא לקח זמן רב מדי כי במערכת כפי שהיא פועלת במשרד המשפטים למשל יש דברים שנמצאים בשאילתא עוד משנת 1995 שטרם קיבלנו תשובה. אם אנחנו נזקקים למשרד המשפטים באחד מהשלבים, ההכרעה נדחית: לא בגללנו אלא בגלל היועץ המשפטי שחזקה תקנתו עליה.
לגבי נושא ערוץ הקניות ישיב יורם מוקדי. לגבי שידורים מקומיים שגם הם נושאים שאנחנו נותנים את דעתנו עליהם, ישיב מנכ"ל מועצת הכבלים.
אנו נעשה כל שביכולתנו לשפר עוד את המצב כפי שהוא מובא בדו"ח. אני ראיתי הרבה דו"חות ואני שמח על כל ביקורת על מנת לאפשר לשפר ואיני רואה בזה הערה. כאשר יש הערה צריכים מיד לתקן ולהתנצל. אני שמח שגם בדו"ח זה מצויין לשבח שבשנה זו התחיל משרד התקשורת לפעול לקידום ולמימוש של כל אותן התחייבויות שניתנו 10 שנים קודם לכן. עד שנת 1999 לא הייתה אפשרות ולא ניתן שלא להתייחס למחויבויות הזכיינים ואנו נעשה זאת. הדו"ח שלנו הוא דו"ח מפורט המדבר על הכספים עד לפרוטה האחרונה, ואנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים במסגרת.

האם, לדעתך ומעבר לדו"ח, יוכלו חברות הכבלים והלוויין לעמוד בכללי המקום במצב הכלכלי הנוכחי שלהן?

אני כשר התקשורת רואה בנושא של ההפקה המקורית, הישראלית דוברת העברית לא רק מסחר או תעשיה אלא ערך. לצערנו מדינת ישראל היא הארץ היחידה שדוברת עברית ואינה יכולה להפיץ בצורה קלה את התרבות העברית שלה למדינות אחרות. אני רואה בהפקות את הדבר החשוב ביותר. אם החברות לא תוכלנה לעמוד במטלה הראשונה, שהיא ההפקה המקורית, מה לי ומי לי כל הטלויזיה? כי בשביל לקנות טלויזיה זרה אינני זקוק לכל המערכת הזו. לכן אנחנו רואים בכך דבר חשוב ממדרגה ראשונה.
לזכותן של כל מערכות תקשורת התוכן בישראל מאז 1995 שבה היינו בדרגת יצירה של כמעט 0 הגענו בשנת 2001 ל-100%. זוהי עלייה ב-1000% לעומת מה שהיה. יצאנו יש מאין לטלויזיה בערוץ השני שהיום בשעת השיא משודרת רק עברית, שהיא השפה המבוקשת על ידי הציבור עצמו, וזהו הרגולטור האמיתי.
הכבלים אשר מקיימים את ערוץ 3, ערוץ 4, ערוץ 5, ערוץ 6, ערוץ 8 ועוד כל מיני שידורים הניתנים בעברית או בתרגום עברי. כל ערוצי הילדים הם לתפארת העברית. היום השאלה היא האם התעשיה הזו תוכל לעמוד באותה רמה. אני מקווה שנוכל להתייצב ב-80%, אם נהיה ריאלים. הציבור אמנם פונק בצורה בלתי-רגילה בשנים הראשונות בהן היה שיא ביכולת אנשי הברנז'ה לגייס כספים לנושאי תקשורת, אבל היום המצב הוא יותר קשה. אבל אני מאמין באמונה שלמה שהם מבינים שמדיניות משרד התקשורת, עם ישראל ומדינת ישראל היא בראש ובראשונה לקיים את התרבות והערך העברי והישראלי, כי אחרת איננו צריכים את כל המערכת הזאת.
הכבלים משתפים פעולה ואני מאמין שנצליח להגיע במהרה בימינו גם ל-100%. יש שיאמרו ש-80% אינם מספיקים, אני רק אומר את האמת.

קודם כל משרד התקשורת, לאחר מכן החברות ולבסוף משרד ראש הממשלה. מר יורם מוקדי.

אני אתחיל אולי מהסוף, עם הנתונים היום. כמו שאמר השר אגף הפיקוח השלם יושב פה ואותו אדם אחד לא היה עד לשנת 2001, הייתה מועצה לאורך 10 שנים שלמעשה לא היה פיקוח. בנוסף, גוף ביצועי לא היה בכלל עד שלא הוקמה מנהלת הסדרת השידורים בשנת 1997. עד 1997 במועצה היה רק יו"ר במשרה מלאה ומועצה שהתכנסה מפעם לפעם, שלמעשה לא התיימרה לבצע פיקוח, כי לא היה לה במה. זאת בנושא הפקות מקור.

וגם תוכניות מקומיות.

בעצם מהרגע שיש איש פיקוח נעשו שני דברים: פיקוח שוטף כמו שהגדירה בתוכנית העבודה יו"ר המועצה: בכל שנה חייב להתפרסם דו"ח מפורט האומר מה בוצע ומה לא בוצע; במהלך תקופת השנה חברות הכבלים צריכות לדעת בדיוק איפה הן עומדות ומה הן צריכות לעשות. זה התחיל לגבי שנת 2000 מהרגע שנכנס אדם בשנת 2001.
הדבר השני שקרה הוא שבמסגרת הליך של הארכת זכיונות נעשתה בדיקה אחורה, עם אותו אדם בודד והמערכת שיש לנו, כדי לראות במה עמדו חברות הכבלים לאורך תקופת זכיונן.
הממצאים של כל הבדיקה הארוכה הזאת שירדה אפילו לרמה של בדיקת קלטת של תוכנית זו או אחרת שנראתה לנו כחשודה או כנגועה. לדוגמא, תוכנית ששמה 'מסע הקסם המסתורי' שתוארה באחד הערוצים כהפקה מקומית התבררה כתוכנית המתארת את מסע ההצלחות של קבוצת מנצ'סטר יונייטד בליגה המקומית.
כל הממצאים האלה הוכנסו לרישיון שהוענק עתה לחברות הכבלים בפרק מיוחד ששמו 'חובות עבר'. פרק זה מפרט מאות שעות ועשרות מיליוני שקלים שחברות הכבלים צריכות להשקיע בגין חובות העבר.

אם הן במצוקה כספית כיצד הן יוכלו להשקיע? זאת שאלה מרכזית כאן בדו"ח, הרי נוצר מצב קשה.

זו שאלה אחרת ודורית תגיב עליה.
ברגע שיש ברישיון הוראות לגבי חובות שלא הופקו, יש פה מתיחת קו שאומרת שכל אחד משלם על מה שהוא לא הפיק, בשוטף יש פיקוח על כל הנדרש והמחוקק צייד אותנו בשני כלים שלא היו לנו קודם לכן.
כשעבר תיקון 25 לחוק התקשורת קיבלה המועצה סוף-סוף סמכות להטיל קנסות ועוד סנקציה מעניינת ששמה 'כפל הפקות מקור', כך שחברת כבלים שלא תפיק, תצטרך להפיק פי שתיים, זאת בנוסף לערבויות. יחד עם המפקח אנחנו עומדים במצב שהוא הרבה יותר היום בנושא הבדיקה של הקורה בתחום הפקות מקור בזמן נתון. לדעתנו ולטעמנו לא די באדם אחד לפקח על תעשיה שההכנסות שלה מסתכמות בלמעלה מ-2,000,000,000 שקלים והיא צריכה להשקיע 8% בהפקות מקומיות.

למבקר המדינה יש יותר מפקחים על משרד התקשורת בתחום הפקות מקור מאשר לנו.

אין פרופורציה, כמובן, בין העומד ברשות הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו,

אני באמת חושב שבאיחוד המועצות מחלקת הפיקוח המשותפת תוכל לדאוג לכל העניינים האלה. אין שום הבדל מבחינת התוכן בין הטלויזיה והכבלים ולכן אני חושב שהאיחוד יעזור לביצוע המטלות הקבועות בחוק.

המועצות הנפרדות הן חלק מההיסטוריה הזאת של האנומליה של הכנסת הכבלים ראשונה.

בהקשר לאותה חובה שיש ברישיון, שזה כשלושים-ארבעים מיליון דולר שהם צריכים להחזיר בחזרה, יש גם סכום נכבד של 5,500 שידורי חדשות מקומיות שלא הופקו לפי ממצאים שלנו ולכן הם צריכים להשלים גם את העניין הזה. זאת בנוסף למדיניות החדשה של המועצה לגבי שידורים של חדשות מקומיות שאומרת שבכל אזור יש רמת נאותות מסויימת, יש סכום השקעה של בערך 1,000,000 דולר למהדורת חדשות. כלומר, גם את העניין הזה לא זנחנו אלא להפך, אנחנו לוקחים את העבר ומחייבים אותם בעתיד.
לגבי הערוצים היעודיים, ישנה ביקורת שלא פרסמנו זאת בקצב הראוי וישנה ביקורת הפוכה האומרת שפרסמנו מהר מדי. עד שלהי שנת 2000 החלטת ועדת הכלכלה של הכנסת והממשלה הייתה שיפורסמו שני ערוצי חדשות יעודיים, מה שנקרא אחד לימין ואחד לשמאל, ולא אפשרו לאותם ערוצים לממן את הפעילות שלהם ממכירת משדרים למשל, דבר שלנו נראה טריויאלי. ועדת הכלכלה והממשלה שחררו את הפלונטר הזה בשלהי שנת 2000 והתירו לפרסם ערוץ חדשות אחד בלבד, לשמחתנו, וגם ניתן לערוצים האלה להיות ממומנים ממכירת משדרים, שזה עניין החשוב לחלק מהם. לכן, מאותו מועד של נובמבר 2000 פרסמנו מכרזים ל-3 ערוצים ובחרנו 2 זוכים.

גם כאן אפשר שיש לנו התנפצות של הנחות יסוד שהיו לגבי 5 הערוצים היעודיים. נכון להיום, לאחר מאבקים בבית משפט, ערוץ ייעודי אחד יכול מזה שנה לקבל רישיון וגם קיבל. זהו ערוץ החדשות שאינו פועל כערוץ חדשות אלא נותן שירות חלקי לערוץ 10, שקיימת שאלה אם יוכל להתקיים.
בחודשים הבאים עלינו לטובה עולה הערוץ הרוסי שאני מקווה שיש לו בסיס כלכלי, אם כי יש לו תחרות מבחוץ שאנו צריכים לבלום אותה. הערוץ יהיה מיקרוקוסמוס ומבחן רציני לשאלה האם ערוץ שבא על סמך קהל יעד שכשלנו מלתת לו את התוכן שהוא מבקש לקבלו, יכול להחזיק מעמד. אנחנו יצרנו אנומליה לפי חוק שלמרות שהפלטפורמה שייכת רק לטלויזיה המסחרית, אנחנו מאפשרים פרסום ישיר גם בכבלים ובלוויין על ידי מתן היכולת למכירת פרסום לערוצים היעודיים. השאלות הנשאלות הן האם הם יוכלו למצוא כר רחב דיו לפרנס את עצמם בשידורי פרסומת? האם תתהווה תחרות לערוץ 2? האם זו תהיה תחרות קשה או שתפנה למערכת אחרת? האם יוזלו מחירים ותהיה תחרות?
בנושא החדשות בערוץ הרוסי אני נתקל באנומליה כזו שכל רשות חדשות בפני עצמה דורשת סכום אדיר על מנת לאפשר לה לשדר חדשות: אם זו חברת החדשות של הרשות השניה ואם זו חברת החדשות של ערוץ 10 שהיא חברת החדשות המיועדת לשדר בכבלים. אפילו רשות השידור דרשה מהערוץ הרוסי 3,500,000 דולר לשנה על מנת לאפשר לה לקבל חומרים ליצירת חדשות, דבר שאינו מקבל על הדעת.
אנחנו המלצנו להם לשקול אם הם יכולים לערוך מהדורת חדשות בעצמם, וזה כמובן תלוי ביכולת שלהם להתפתח.

ערוצים יעודיים נוספים לא קמים כעת.

בסוף חודש זה ערוץ המוזיקה וגם ערוץ מורשת. חמישה ערוצים יהיו,

אנחנו נמצאים כרגע בסיומה של מלאכת הכנת הערוץ הערבי ויש לנו את ערוץ מורשת. לכל ערוץ יש את הפרוייקציות שלו,

אבל אלו יהיו בלי פרסום.

כל הערוצים הם עם פרסום.

חשבתי שהוחלט רק בערוץ הרוסי ובערוץ החדשות.

לא, כולם עם פרסום. ערוץ המוסיקה הוא גם בעל קהל יעד שיכול להכות שורשים.

היום גם קיים פרסום בערוצים הרוסיים, לדוגמא.

בעניין זה אני מפקח בצורה צמודה ביותר.

זה לא שייך למועצה לכבלים.

אנחנו מגינים על ערוץ 2 ועל הערוצים היהודיים.

יש להבחין בין שני סוגי פרסומות בין הכבלים והלוויין: יש פרסומות שהן שידור בין-לאומי. אם ה-CNN משדר פרסומות רדיונאליות ל-300,000,000 איש ב-8-9 ארצות מלונדון עד ישראל, אני לא מתערב בעניינים שלהם, הם יכולים לעשות כמה פרסומות שהם רוצים. אבל אם יש מצב שבו ישנו גורם המשדר מבחוץ ומייעד את כל שידוריו ופרסומו לישראל, אנחנו צריכים להגן על הערוץ השני, הערוץ השלישי וערוץ 10 וגם על אותם ערוצים יעודיים שמשלמים תמלוגים ורשיונות וכל יהבם על הפרסום בישראל.
הגנת תוצרת הארץ בעניין הזה היא מוקפדת ביתר שאת ויש לנו תקנון והשיניים אצלנו ולא שייכות לביקורת המדינה, אנחנו עומדים על המשמר בעניין זה.

בנושא ערוץ הקניות, האמון על הגנת הצרכן על פי הרישיון הוא הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשיה והמסחר. זהו רישיון שמעניק מעט סמכויות למועצה לשידורי כבלים, עם כל החלק הצרכני שהוא באחריות הממונה על הגנת הצרכן. לקראת פקיעת הרישיון לערוץ הקניות, המועצה לשידורי כבלים ערכה בחינה האם להמליץ לשר להאריך או לא. במסגרת זאת היא התייעצה עם הממונה להגנת הצרכן במשרד התמ"ס שנתן את ברכתו והמלצה להערכה, ולאחר ששקלה את היתרונות של הערוץ המליצה לשר התקשורת להאריך. ערוץ זה עבר שנים לא טובות והפך להיות ערוץ שמשרת רבים. הערת מבקר המדינה פה לגבי חוזה אחיד היא באחריות הממונה על הגנת הצרכן ולא באחריות המועצה. לאחר שהבנו מהממונה להגנת הצרכן שבמכלול הוא נותן את ברכתו להארכת הרישיון, המלצנו לשר התקשורת להאריך את הרישיון.

הייתי רוצה לברך על הדו"ח הזה שהוא מאוד אינסטרומנטלי בשבילנו. מעבר לתועלת כללית שיש בעצם קיומה של ביקורת חיצונית, הוא מאיר באופן טוב את עבודת המועצה. למעשה השלמנו את כל הפער של חוסר ביצוע בזכות אדם אחד ויחיד. השלמת פער של פיקוח של 10 שנים זה בגדר נס: היו ערוצים רבים ופעילויות רבות, המידע לא היה ממוחשב, חברות הכבלים התמזגו, חוקים השתנו וגם החלטת המשנה השתנתה לאורך התקופות, כך שהיה קשה מאוד להגיע למידע הזה שהשגנו בסופו של דבר ולא פלא שמבקר המדינה הטיל ספק באפשרות להשלים את העבודה הזו. דבר זה ניכר במקומות רבים בדו"ח בהם נאמר, למשל, לא לתת רשיונות לפני שקיבלנו את הנתונים, ואכן לא נתנו רישיון לפני קבלת הנתונים או לגבי השלמת עבודת הזכיונות, שהושלמה בסופו של דבר.
אולם, מצב הפיקוח הוא מאוד דל. גם את אותו תקן הפיקוח האחד ויחיד השגנו תוך שימוש בדו"ח מבקר המדינה הקודם. זה היה הכלי המשמעותי ביותר שבאמצעותו השגנו את אותו התקן, עד שבסופו של דבר השתכנעו באוצר להעניק לנו את התקן הזה.
בשנתיים וחצי האחרונות מאז שנכנסתי לתפקידי התוכן הכפיל את עצמו ויותר מכך: כאשר אני נכנסתי לתפקידי היו 7 ערוצים בכבלים שהיו יכולים להיחשב כערוצים מקומיים, ערוצים 3, 4, 5, 6, ו-8 ובצורה פחותה ערוצי National Geographic ו-Viva שהיו שני ערוצים שהמועצה דרשה בגינם מעט הפקות מקור כתנאי למיזוגם בתוך חברות הכבלים. היום ישנם 33 ערוצים המופקים בישראל; היום ישנה טלויזיה אינטראקטיבית והמון אפליקציות אינטראקטיביות שדינה של כל אחת מהן כדין ערוץ הדורש פיקוח; אז טרם היו ערוצים יעודיים והיום עתידים להעלות לפחות חלק מהם שכל ערוץ ייעודי הוא מבוסס פרסומות כמו ערוץ 2. בערוץ 2 לבדו יש היום 11 תקני פיקוח פנימיים ועומדים להעלות ערוצי פרסומות כאלה.
בדו"ח הרשות השנייה בשנת 2000 מפורט כמה פרסומות היה עליהם לבדוק: בשנת 2000 היו שם כ-1,700 שמתוכן לגבי שליש ביקשו אישור מהרשות. ברגע שאצלנו ערוץ אחד עולה לאוויר אנחנו קורסים ומתמוטטים.

מתי יאוחדו המועצות? מה הבעיה באיחוד הזה?

ההצעה נמצאת אצל ח"כ פורז בועדת הכלכלה של הכנסת ואני מקווה שעד יולי אנחנו נאחד אותם. השאלה היא רק מתי נבוא ונקבע שתחילת תוקפו. אני בעד ביצוע כמה שיותר מהיר.

כל הנתונים המספריים בדו"ח הם נתונים שאנחנו סיפקנו. עם כל הביקורת וכל הליקויים שיש בו שאת חלקם תיקנו ואת יתרתם נתקן, כל הנתונים המספריים שיש שם וכל הממצאים העובדתיים הם ממצאי המועצה.

האם נכללים בהם גם אזהרות בפני תכנים אלימים ותכני מין?

פעילות המועצה עוסקת בכל מיני דברים. אנחנו מפקחים על הפקות מקור שזה נושא גדול בעבודה.

רוב הילדים אומרים היום להורים שלהם 'אבא, אמא, לא כדאי לכם לראות את זה, תשאירו אותנו לבד'.

אחד הבעיות הגדולות בסימול היא שהוא מושך ילדים ועוזר להם ב'מיון ראשוני' המקל עליהם בחיפוש.

כל המחקרים מוכיחים שלאלימות בטלויזיה יש השפעה רעה.

אני משיגה על האמירה הזאת. עשינו מחקר מאוד גדול בנושא: ביצענו שימוע גדול מאוד וקיבלנו חומר מקיף מגופי מחקר רבים. ישנם מחקרים שטוענים שאין לאלימות שום רלוונטיות ושאותה רמת האלימות, פגיעות מיניות במשפחה וכו' נגרמות גם באוכלוסיות שאינן צופות בטלויזיה.

באנגליה, למשל, בוצעו שורה של פשעים המועתקים מהטלויזיה והדעה שם היא כמעט אחידה בגנות האלימות בטלויזיה. תופעה המכונה Crime films Imitation - אדם לא יכול היה לדעת על אופן ביצוע הפשע אלא אם כן ראה אותו בטלויזיה, כמו התינוק שנהרג לפני מספר שנים.

גם אני סוברת שהאלימות היא הרעה החולה הגדולה ביותר בתכנים הטלוויזיוניים ויש עליה פיקוח מצומצם בהרבה מאשר תכנים אחרים שמטרידים אנשים כגון תכני מין וזו בעיה.
מכל מקום המועצה מפקחת על שורה שלמה של תחומים.

גם תכני מין הם לפעמים אלימים ומשפילים.

בעניין הזה לדעתי הוא עניין המפתח וצריך לזכור את זה בכל מיני רמות, גם חברתיות ולא רק לגבי ההשפעות של האלימות.
מכל מקום, המועצה מפקחת על שורה של נושאים: לא רק על הפקות מקור אלא גם על אתיקה, קטינים, תכנים ספציפיים למיניהם, טלויזיה קהילתית ושירותים קהילתיים, חדשות ופרסומות.
לגבי שאלתך לעניין סיכויי חברות הכבלים לעמוד במצב, אינני יכולה להתנבא.

האם הם יכולים לעמוד בכך במצב שלהם היום?

מצב הדברים הנוכחי הוא שלהערכתנו חברות הכללים ככלל וגם חברת הלוויין שמצויה בקשיים מסוגלות למינימום,

חברת תבל נמצאת לצערנו במצב של כינוס נכסים.

כל זה מוסיף סיבוך על סיבוך כי לחברה יש חובות עבר שאיננה יכולה לשלם אותם על פי דין, וישנה שאלה מה היא מסוגלת ממועד מינוי הנאמן ואילך שהוא מחויב ולכן הוא מצמצם את האפשרויות. עתיד החברה הזו מוטל בדילמה גדולה. אולם בתסריט החיובי במסגרתו החברות הללו משתקמות, מתמזגות בתוך מספר חודשים ומעבירות את החובות לחברה הממוזגת תתאפשר לחברה הממוזגת תוחלת חיים יותר ארוכה. אנחנו מעריכים שבמצב הנוכחי החברות מסוגלות רק למינימום הקבוע בחוק ויש לזכור את הקביעה הברורה לגבי הפקות מקור, שבעת מתן הרשיונות החודש מחוייבות החברות להשקיע בהפקות מקור בין 8-12% מן המחזור שלהן לפי קביעת המועצה. המועצה, בין היתר, צריכה גם להתחשב במצבן הכלכלי של חברות הכבלים ולצורך כך שכרנו יועצים כלכליים מהשורה הראשונה.

ומלבד זאת ישנו גם התנאי של ה-ICP,

הסדר ICP כלול בתוך הקביעה הזו. ההוראה נועדה להחליף את הטלאים של הפקות מקור שבכל מיזוג נקנו עוד National Geographic, Viva ו-Icp. אבל במקביל, המועצה מתעתדת ולמעשה כבר החלה להחליף את כל הכללים, חקיקות המשנה וההחלטות בהסכם חדש שיהיה יותר נכון וכלכלי בתחומי אותם סכומים. המצב הישן יצר מעין שמיכת טלאים של רגולציה של הפקות מקור שהיא מאוד סבוכה לפיקוח וליישום ומאוד-מאוד יקרה.
מכל מקום, מכיוון שחברות הכבלים טוענות ש-8% הם מעבר ליכולתן, על המועצה להחליט על ההיקף. אנחנו כבר עשינו את העבודה שלנו ודעת המועצה היא די מגובשת ונחליט תוך שבועות ספורים. אני מקווה מאוד שחברות הכבלים יוכלו לעמוד בחובות שלהם, כי אי-עמידה בחובות צוברת חוב על חוב ויוצרת מצב אבסורדי.
את חובות העבר העתיקים שהם החובות שבשנים 1990-1999 כולל סיכמה המועצה בעת שבדקה את בקשות הארכת הרשיונות והעתיקה אותם לתוך הרשיונות. ישנו בהסכם פרק בעניין זה בו נקבעה מצבת החובות, המורכבת מכסף ומשעות. על-פי חוות הדעת של היועצים הכלכליים שלנו אין שום אפשרות לחייב את חברות הכבלים ליישם את השבת החובות החל מעכשיו. לכן קבעה המועצה והחליטה שלכל החובות עד לשנת 1999, הנמדדים גם בשעות וגם בכסף, יינתן ראשית כל קרדיט של שנתיים. אנחנו לא רוצים להמיר את השעות לכסף מכיוון שהדבר ייצור מחלוקת. החל מתום השנתיים האלה ממועד מתן הרשיונות, החובות הללו יכוסו ב-8 חלקים שווים לאורך 8 שנים רצופות. אנחנו רואים בכך הזדמנות לא להחשיך את המסך. הערכתנו על פי עצת היועצים הכלכליים שלנו היא שהחברות יכולות לעמוד בהחלטה זו מבלי לקרוס.

תחום הפרסומות לכאורה הוא בתחום פיקוח הרשות השנייה אבל מעבר לכך המועצה היא המגן והחומה שתפקידה להגן על אותם ערוצים מבוססי פרסומות, וזאת כדי למנוע פרסומות לא חוקיות בערוצים אחרים. בעניין הזה אנחנו הולכים כנגד הזרם. אין שום מדינה בעולם האוסרת על פרסומות בכבלים ובלוויין. ישנן מדיניות האוסרות פרסומות בערוצים מסויימים, כגון ערוצים ציבוריים, חינוכיים או ערוצי ילדים. כיוון שמוטלת עלינו מטלה גדולה של הליכה נגד הזרם ואיסור מתמיד ואכיפה כנגד הפרסומות.
בסופו של דבר התקנה הזאת תשתנה ואז נראה עולם אחר מבחינת המודל הכלכלי של הערוצים. כיוון שישנה הפרדה כה חדה בין הערוצים מבוססי פרסומות וערוצים מבוססי דמי מנוי, נכון להיום אנחנו נמצאים במצב שחלק מהערוצים אינם יכולים לחיות רק על פרסומות. זאת במיוחד לאור הפתיחה של השוק בבת-אחת, משוק כבוש של ערוץ אחד עם פרסומות לשוק שיכולים להיות בו פוטנציאלית 5 ערוצים ויותר.
יכול להיות שחלק מהערוצים לא ישרדו והמודל הכלכלי ייאלץ להשתנות ולהגיע למצב הרווח בעולם, בו ערוצים מבוססים על פרסומות וגם על דמי מנוי.

יש לציין אולי שבאנגליה לחברת ITV יש 1,000,000 לקוחות והם יכולים לשדר פרסומות, ובאנגליה החדירה של הכבלים היא 40%.

ולמרות זאת הם פשטו רגל.

מה תעשו לגבי הערוצים הרוסיים עם פרסומות ישראליות אחרי שיפתח הערוץ הייחודי הערוץ הרוסי עם פרסומות? האם יסגרו אותם לגמרי?

ישנה הגדרה מאוד ברורה למה מותר ומה אסור בהליך של חקיקת משנה שביצענו, המסתיים רק עכשיו. ישנה אפשרות לערוצים בין-לאומיים שיוכיחו לנו שהם משדרים למעל 8,000,000 בתי אב לקבל הקלות כלשהן, אבל מי שלא יעמוד בתנאים הללו לא יוכל לשדר פרסומות. בעניין הזה נדרוש במפגיע מחברות הכבלים להפסיק את שידורים הערוצים האלו.

אבל זה די קל לבצע הבחנה בין פרסומת לישראל ושאיננה לישראל. מתי יעלה הערוץ הרוסי?

בעזרת השם, בעוד חודשיים.
האמנות הבין-לאומיות מחייבות אותי לאפשר 25% פרסומות. העלאת שידור מחוץ לארץ שיהיה מיועד רק לארץ הוא עניין פשוט. רשת רוסית יכולה לשדר מאוקראינה ל-300,000 או ל-300,000,000 בתי אב אבל רק בישראל רוצים לצפות בהם. בעניין זה תיבדק השאלה האם לא מדובר בשידור בין-לאומי המחייב אותנו לשדר להם לשדר פרסומות, וזאת אולי בבית משפט. במקרה זה אנחנו נוכל להשתמש בהרמת המסך לאמור 'פרסומות אלה מיועדות רק לציבור ישראליות. השאלה היא האם צופים בהם.
אנחנו נתמודד עם העניין הזה ונשתדל לתת הגנה מירבית לערוצים ישראליים.

אני תומך בפרסומות מוגבלות והפקות מקור אבל יש לדאוג למערכת כלכלית. עברנו מבצורת לשטפון במהירות גדולה מדי.

פעם שאלו מדוע לא מפקחים על השירות האוניברסלי. השרה טענה אז שאין צורך לפקח על השירות האוניברסלי, אם תפתח תחרות יהיה שירות אוניברסלי. עד רגע זה הציבור בישראל רק זכה מכך, השידור הדיגיטלי הגיע רק עקב התחרות. שפע החומר הנצפה ע"י לקוח של הכבלים או הלוויין יכול להשתוות רק לשפע האמריקאי. באמריקה אומרים שהשפע הוא כמו בישראל. בישראל ישנו המגוון הגדול ביותר האפשרי והציבור נהנה מכל רגע. הציבור אינו מעריך את זה כי השידורים הופכים ל-Pay Television. אין אפשרות לשדר משחק של מנצ'סטר יונטייד בלי לשלם לה ונוצר מצב בו הקהל יצטרך לשלם 6 שקלים בכדי לראות את מנצ'סטר. הקהל מתלונן מיד למערכת, שכן עד היום הוא קיבל את השירות חינם.
על אנשי הביקורת לדעת שהתקשורת הישראלית, הלוויין והטלויזיה נתנו שפע גדול מאוד, והיום השפע הזה יצטרך להיות בתשלום.

נעבור לחברות הכבלים. חברת מת"ב, עמית לוין.

אני שמח על כך שהדיון מתנהל על התעשיה והמצב שלה. אני מקווה שהמצב של תבל יסתדר, אולם לדעתי הצד החיובי במה שקרה לתבל הוא ההכרה והמודעות למצב של הענף, בדיון כזה לפני שנה או שנתיים היה נטען שישנו רווח אדיר. קיימת הרגשה שעובדים עליכם בעיניים ועכשיו רואים שישנה בעיה אמיתית וישנו נאמן שעובד מול בית המשפט ומראה את הכסף שנכנס ואת הכסף שניתן להוציא. המצב אולי הציג באור אחר את התעשיה הזו.
כמו שנאמר פה, התעשיה הזו עברה ממוצר אנלוגי אחיד למצב של כמעט אין-ספור ערוצים. פעם היה ויכוח האם ישנם 42 או 43 ערוצים והיום מדברים על 120-130, וישנם עוד 5-6 ערוצים שנשמרים בקנה בהצעות.

כמה ערוצים משדרים אצלכם? ארבעים וכמה? לא 140.

לדעתי, כולל ה-Pay per View 117 או 118 ערוצים.

בסביבות ה-90-100 ובנוסף אליהם אפליקציות אינטראקטיביות.

ישנם עוד 40 ערוצים של מוסיקה דיגיטלית, 20 משחקים, אפליקציה של Messaging, שהוא מעין E-Mail. המעבר הזה היה מאוד חד ואגרסיבי ונדרשו בגינו הוצאות. אנחנו היום החברה הקטנה בשוק שמונה כ-280,000 מנויים. השקענו רק בשנתיים האחרונות מעל 600,000,000 שקל לשינוי הטכנולוגיה, בהרחבת הרשת, בהכנה לאינטרנט וכו'.

לגבי דו"ח מבקר המדינה, האם תוכלו לעמוד בכללים החדשים?

ראשית, עלויות התוכן של הענף כיום מהוות בעיה כי הן קרובות מאוד ל-60%, דבר שאינו סביר היום בעולם. ממוצע עלויות התוכן הוא בערך 33%. הפקות המקור הן בסדר גודל של 35 או 40 מיליון דולר, תלוי באופן הספירה ובחישוב של שמונת האחוזים. ליגת העל, למשל, שעולה 21,000,000 דולר יחד עם הפקה של 5,000,000 דולר אינה נחשבת הפקת מקור, אולם זהו כסף המפרנס את שחקני הכדורגל, הצלמים והמפיקים. ישנו היום כסף רב בשוק הזה שאינו נספר בהפקות המקור. כמו כן, בנושא החדשות המקומיות קיימת אותה שאלה.
מת"ב מתכוונת לעמוד בכל המחויבויות, ולדעתי, הדרך היא על-ידי עשיית סדר בשוק ושינוי התדמית של רכש החוץ. אנחנו עובדים כיום יחד עם משרד התקשורת ואני מקווה שהעניין יתאפשר ויסתדר. במשרד המשפטים טרם הסכימו לעניין ואני מאוד מקווה שיסכימו.
היום רוב הכסף המשולם על קניית תוכן הולך אל המדיות בחו"ל ולא להפקות המקור בארץ. אם יוסדר נושא הרכש מחו"ל השוק הזה יחזור להיות שוק טוב ואמיתי. כפי שאמר שר התקשורת, יש לעמוד ולעשות סדר מחדש, כדי שיהיו שוב איזונים נכונים בשוק והשוק ימשיך לפעול.

בעבר לא התבקשנו ולא סיפקנו את הדו"חות להם אנחנו נדרשים כיום. כשהמועצה ביצעה מבחן של הארכת הזכיונות ומתן הרשיונות, היא הביטה בדו"ח ובדקה אם עמדנו בתקנות או לא. לכן אנחנו הוצאנו את כל הנתונים מהארכיון, וישנם נתונים רבים שאבדו או שחסרים.
למשל, כשאמרנו ששידרנו תוכנית מסויימת עמדנו בכך. המועצה מבקשת לראות את התוכנית כי היא אינה יודעת אם מה שנאמר הוא נכון. פעמים רבות הקלטות משנת 1991-1992 חסרות ואין אפשרות להראות את התוכנית. השאלה היא מה קורה במצב שחסר החומר? אפשר לומר שאם חסר החומר אז לא עמדנו כי אין הוכחה; אפשר לומר שאם אין אז אין ויש לבדוק מה עושים.
לדעתי ברשיונות ישנו הסדר שאפשר לחיות איתו ואני מקווה שהוא יפתור,

גב' ענבר אומרת שההסדר יתפרש על 8 שנים.

ההסדר הוא הרע במיעוטו ואני מקווה שנוכל לחיות איתו. לגבי ההווה, הכוונה שלנו בתוכניות העסקיות היא לעמוד בכל המחויבויות. ישנם מספר מקומות שפער הזמנים בין ההחלטות ליישום שלהן הוא מאוד בעייתי ונזדקק להסדרה מסויימת בתקופת המעבר לביצוע נכון של הדברים. מעבר לכך אנחנו נעמוד בכל המחויבויות ואין לנו שום כוונה אחרת.

אסתר, בבקשה.

לגבי הפקות המקור: אכן ישנו קושי ביישום החוק, מאחר שהוא מחייב מינימום של 8% מדמי המנוי. מ-8% עד 12% ישנו שיקול דעת למועצה להביא בחשבון הפחתה בסכום נוכח מצבן הכלכלי של החברות. אבל בכל מקרה על החברות חובה להשקיע 8% מדמי המנוי. ההוראה הזו היא בעייתית. בהנחה שחברות הכבלים יוכלו לקיים את המינימום הזה לא תהיה בעיה, אבל אם המצב הכללי לא יאפשר להן, צריך יהיה בהחלט לשקול שינוי של החקיקה ושינוי הוראה. אני מקווה שלא נגיע למצב הזה, כי שמונת האחוזים האלה משקפים מצב נתון. החברות היום עושות מאמץ אדיר לקיום המחויבויות שלהן וכנגד הענקת הרישיון יזרימו החברות לתחום היצירה המקורית.
המיזוג אמנם עתיד להביא בשורת הקלה מסויימת לחברות, אבל התנאים של המיזוג מחייבים השקעות נוספות לחברות, כמו השקעה בתחומי טלפוניה שיכניסו את החברות להשקעות כספיות אדירות שאינן כנמצא כיום. לכן, אני מקווה מאוד שהמיזוג יצליח.

שאלת הפיקוח של המועצה קיימת גם אצל חברות הכבלים. ערוצים 3 ו-4 הם בבעלות חברות הכבלים ומופקות על-ידי חברת בת שלנו ולא באופן ישיר על ידן. למעט ערוצים אלו, כל הערוצים האחרים אינם בהפרה ישירה של חברות הכבלים. ערוצים 6, 8 ו-5 מופקים ע"י מפיקי ערוצים עצמאיים.
חברות הכבלים מנועות מלהתערב בערוצים האלה והן מחוייבות להשקיע בהם. כך יש קושי לחברות לוודא שמפיקי הערוצים העצמאיים מקיימים את הוראות הדין והחלטות המועצה. לכן שאלת הפיקוח קיימת גם במגרש של חברות הכבלים והיא בעייתית מאוד. מצד שני, האחריות מוטלת על חברות הכבלים גם אם ההפרה נעשית על-ידי מפיק פרטי. כך, גם בעניין הזה חברות הכבלים יידרשו למערך פיקוח יותר אינטנסיבי עקב ריבוי הערוצים.
יש להזכיר את נושא חוסר בהשקעה בערוץ 8 בהיקף של 2,500,000 שהתברר שהוא סכום שלא הושקע למטרה לה הוא מיועד, על אף שחברות הכבלים הזרימו כסף לערוץ 8.
זה בנושא הערוצים העצמיים והפיקוח עליהם.

אני הייתי שותפה וליוויתי את חברות הכבלים בתהליך של בדיקת הבקשות להארכת הזכיונות והתהליך הזה בעיניי לא תקין. הזיכיון קבע בשנת 1987 כאשר הוא נכתב שלצורך הבקשה על החברות להגיש דו"ח מסכם אחרי מספר דו"חות שנתיים של מימון בזיכיון. המשרד והמועצה לא הסתפקו בכך והם ביקשו לקבל כל מחוייבות שהוטלה על חברות הכבלים משך כל שנות הזיכיון ונתונים ומסמכים ומידע המעיד על עמידתם באותה מחוייבות.
החברות הגישו במהלך השנים דו"חות כאלה ואחרים שנדרשו להם. אילו היה בידי החברות שהן צריכות להגיש את המידע הזה, הן היו שומרות אותו. נוצר מצב שבנושאים רבים חברות הכבלים לא יכלו להצביע על קיום המחוייבות, כי היה מדובר בטענה שהתייחסה לשנה אחורה, לגבי נושאים שלא היה לגביהם מידע או נתונים: מערכות המחשוב השתנו במהלך השנים, עובדים התחלפו, תיקים נגנזו או הובערו ופשוט לא הייתה אפשרות לבדוק טענות כאלה ואחרות.
למרות זאת, נעשה מאמץ אדיר בקרב מפיקי ערוצים עצמאיים ובקרב חברות לספק את כל המידע והנתונים. ברגע הגשת הרשיונות עמדו בפני המועצה מירב הנתונים שחברות הכבלים ונציגי הערוצים העצמאיים יכלו לספק לאחר מלאכה לא פשוטה.
בסופו של דבר התקבלה תמונה שבאה לידי ביטוי ברישיון. חברות הכבלים מברכות על כך שניתנה להן הזדמנות לפרוש את ההתחייבויות על 8 שנים.

בתי החולים למעשה החליטו להקים מורשת משלהם לצורך אספקת שידורי טלויזיה. הם החליטו לפרסם מכרז שחברות מטעמם יספקו את השירות לחולים בתוך בתי החולים. חברות הכבלים רק הגיעו עם הרשת עד לבית החולים במקרים האלה. הם ביצעו חיבור ונתנו להם נקודת מסירה ממנה יכלה החברה לתת שירות בתוך בית החולים.
חברות הכבלים לא מקבלות את הסכום המדובר פה,

כן, הנקודה הזאת ברורה. הסכום הגדול פי 6 זה הספקים ולא חברות הכבלים.

זה הספק ואני לא יודעת אם בית החולים,

לשם הדוגמא, מבית החולים 'רמב"ם' אנחנו מקבלים כ-600 שקל בחודש, שזה סכום מגוחך.

נשמע מאנשי מבקר המדינה. חברת תבל, עמוס נוימן.

אני מבקש להציג כאן ביקורת על הביקורת. יש פה התעלמות ממהפכה משמעותית מאוד. כדוגמא מספרית נכון לשנת 2001, מהפכה זו באה לידי ביטוי בשידור 820 שעות של הפקות מקור לעומת מחוייבות של 546. יש פה מהפכה ענקית שנעשתה שלא באה לידי ביטוי באמצעים האלה. שר התקשורת התגאה בצדק בכך שאנשיו מסרו נתונים לוועדה לביקורת המדינה, אולם התגובה של חברות הכבלים לא באה לידי ביטוי בחברות הכבלים. אין שום זכר למה שאנחנו אמרנו. הוועדה קיבלה את עמדת משרד התקשורת כאמת מוחלטת וחברות הכבלים באמת לא השקיעו את מיליוני הדולרים. אנחנו לא מקבלים את הנתונים והמספרים האלה.

אנחנו מאוד נשמח לזה, ככל שזה יישמע אבסורדי. אנחנו נשמח לעמוד בפני גוף מקצועי שידע לדבר איתנו באותה שפה. אדם אחד לא מסוגל לעשות את העבודה הזו עם כל כשרונותיו.

מדובר כאן ב-100,000 צופים ויש להיזהר. לדעתי אין למהר ללכת ולהחשיך ערוצים בגלל פרסומות שאפשר למנות על אצבע אחת. אנחנו משדרים כ-4 ערוצים לאוכלוסייה הרוסית. יש להם צפייה מאוד גבוהה והאוכלוסייה הרוסית מאוד אוהבת את הערוצים האלה. אנחנו משדרים בערוצי הסינמה שלנו תרגום לרוסית לסרטים. אנחנו מתרגמים לרוסית תוכניות בערוץ 8.

גם ערוץ ההיסטוריה.

ואת ערוץ 'הולמרק' ניתן לקבל כולו בשפה רוסית.

האוכלוסייה הרוסית מאוד מעניינת אותנו. לדעתי יש להיזהר לפני שממהרים להחשיך ערוצים בגלל פרסומות נקודתיות.

ישנה אמנה בין-לאומית בעניין הזה.

אם תהיה החלטה של-MTV אסור לפרסם ויאשימו אותנו מה אנחנו נעשה עם MTV? נוריד אותו מהמסך? להוריד את MTV מהמסך עבור הצעירים זה בערך כמו להוריד את ערוץ 2 מהמסך.

האם כניסתו של הערוץ הרוסי תשנה את המצב? אולי צריך להמתין ולראות.

ערוץ רוסי אחד יעודי לא מחליף 4 ערוצים. אני מציע להיזהר, השתמשו בסמכותכם בזהירות.
בנוסף, היכולת שלנו לאכוף זאת על ערוצים היא מאוד מוגבלת.

אני מבקש תשובה ממשרד מבקר המדינה ומשרד התקשורת לגבי בתי החולים ולגבי היכולת של חברות הכבלים לשלוט בשידורים מלבד ערוצים 3 ו-4 השייכים להם.
מי מייצג את YES?

אני היועצת המשפטית של YES, אבל אני כאן בעיקר כדי לשמוע ולא כדי להגיב.

אנשי ביקורת המדינה, ישנן כאן שתי טענות: ראשית, הדו"ח לגבי בתי החולים אינו רלוונטי לגבי משרד התקשורת וחברות הכבלים; שנית, לחברות הכבלים אין יכולת חוקית לאכוף את הדרישות שלכם על הערוצים שאינם בבעלותם, כגון ערוץ 8 ואחרים.

אתחיל בעניין בתי החולים. בפרק 10 בתנאי הזיכיון כתוב "ביקש בעל זיכיון להציע את הזיכיון, כולו או מקצתו, באמצעות אחר מטעמו, יפנה בעל הזיכיון אל המנהל", המנהל הוא מנהל ועדת השירותים, "ויבקש אישורו לכך. בבקשתו יצרף את הסכם ההתקשרות בינו לבין האדם האחר. המנהל יבדוק באיזו מידה מבטיחים תנאי ההתקשרות עם האחר את קיומם של הוראות זיכיון זה ואת חיוביו של בעל הזיכיון, לפיו ובכפוף לכך רשאי המנהל באישור המועצה לאשר את הבקשה, להתנות את אישורו בתנאים שיש לקיימם" וכו'. במסגרת הזאת נראה לי שניתן היה להתנות את מה שטעון היה התניה.

בבקשה, זאב רז. נתייחס לבתי החולים בנפרד כי לחולים העניין הזה מאוד חשוב.

אנחנו זיהינו את הבעיה הזאת לפני מספר שנים. בגלל החשיבות שלה המשרד ב-4 השנים האחרונות לא אישר את ההסדרים האלה, וחשבנו שיש בכך בעיה. הבעיה היא בעיה צרכנית אולם הפתרון הקל, לעצור את השירות הזה, הוא פתרון הרסני.

זה לא בא בחשבון בכלל.

לפני מספר חודשים ביקשו להרחיב את השירות לרמה גבוהה יותר כגון Pay per view. באופן כזה לצרכן יהיו יותר שירותים אבל מההיבט השני יקחו לו יותר כסף, כי ההסדר הזה אינו פילנתרופי. אנחנו לא אישרנו את הבקשה הזו וגם ברשיונות דרשנו לראות את ההסכמים שישנם לחולה, למנוי מול חברת השירותים, חברת הכבלים. ההסכמים טרם הומצאו לנו. בנוסף ביקשנו פירוט כלכלי של כל המהלך הזה ולמעשה ביצענו Hold. כל מה שאפשר לעשות עכשיו כדי לא לפגוע בצרכנים הוא להקפיא את המצב כרגע.
ברשיונות החדשים התייחסנו ספציפית לבעיה הזו ואמרנו שעד שהפירוטים לשירותים האלו לא מתקבלים, השירות אינו מאושר.

מה קורה בפועל בשטח?

למעשה, ישנם הסכמים היסטוריים בין חברות הכבלים לנותני שירותים למיניהם. מבקר המדינה משווה את זה ל-900 שקל מול 150 שקל - פי 6, ולדעתי זה לא מדויק.

ראשית, התשתית אינה שלהם כמו בבית פרטי; שנית, הבסיס הוא יומי. מנוי רגיל שרוצה לראות יומי ישלם חודשי וזה היבט שראוי להתבונן זה ולשקלל אותו; שלישית, עלות המכשיר. אנשי השירות שמגיעים אליך, מחברים אותך per יום, הטלויזיה עצמה והאוזניות וכל השירות.
בפיקוח הגדרנו שישנה כאן בעיה. אנחנו בהחלט חושבים שצריך לפתור את זה ברמה של - -

ברור שהתשלום צריך להיות יקר ממנוי רגיל, אבל...

אני הייתי מעורב בעניין באופן אישי ואני חושב שיש פה הצגת תמונה חלקית. בתי החולים החליטו שהם יכולים להרוויח פה כסף. הם אינם מעוניינים בסיוע חיצוני ועושים זאת בעצמם. הם פרסמו מכרז ובחרו ב-2 מתוך 4 חברות שניגשו למכרז. בין שתי החברות חולקו בתי החולים. החברות האלה הגיעו אלינו ואמרו שהן קיבלו את הזיכיון לבתי החולים והן מעוניינות לקבל את הסיגנל מאתנו.
אנחנו מספקים להם את הסיגנל בעלויות מאד-מאוד נמוכות, כמעט אפסיות. בעינינו זה ממש אינו עניין. לגבי החברות חשוב לדעת את העובדה שאחת מהן היתה בפשיטת רגל ונעלמה מהשוק. זאת מכיוון שבאופן תיאורטי מי ששוכב חודש, ישלם 900 שקל. בפועל ישנה שם מערכת המתוחזקת ע"י אנשים רבים, הצרכנים אינם משתמשים בשירות בכל יום והם,

מה אתה מציע, להשאיר את המצב הקיים?

להערכתי ומהיכרותי עם החברות האלה, אם תורו לחברות להוריד את המחיר בחצי, הן יסגרו את העסק כי ברור שזה לא ביזנס. מי שכבר קנה והשקיע את הכסף, נשאר ומי שלא, אינו נכנס. עובדה היא שבעקבות החברה שנסגרה, לשני בתי חולים אין שירות בכלל.
אם המשרד חושב שזה עניינו שיתן פתרון כולל. האמירה שזהו מחיר הגבוה פי 6 ממחירו של מנוי זה לא נכון.

אסתי ואחריה יורם, בעניין בתי החולים.

לדעתי, הסעיף שהוקרא מהזיכיון אינו רלוונטי לסוגיה של בתי החולים. הסעיף מדבר על קבלן של חברת הכבלים. כמו שהצגנו כאן, לא מדובר על קבלן של חברת הכבלים אלא בקשרי קבלנות איתו. מדובר בבית החולים עצמו שהוא הלקוח כפי שאמר שר התקשורת, והקבלן המבצע את השירות בבית החולים הוא של בית החולים ולא של חברות הכבלים. לכן הסעיף הזה אינו רלוונטי לסוגיה ושאלה אישור ההסכמים מבחינת הזיכיון, לדעתי לא הוצגה נכון בדו"ח מבקר המדינה.
השירות שניתן על ידי החברה שהוזכרה פה שפשטה רגל ושמה Medic Media כלל גם שירותי השכרת טלפונים. עם עליית שיעור החדירה של הטלפונים הסלולריים השירות הזה ירד מהפרק. בנוסף, החברה חוייבה לשלם אגרת טלויזיה על כל טלויזיה שמותקנת בבית החולים. אז אם יורידו את שירות התשלום, אולי החברה לא תוכל להמשיך להיות ספקית.

תראו, אם ישנה סכנה של סגירת השירות הזה, אסור לגעת בזה. בשביל החולים זה הצלה. כן, יורם.

אותו מרווח שאפשר לטפל בו כדי להקטין את העלות לחולה, לצרכן הסופי, הוא מה שמשולם לבית החולים על ידי החברה המתמודדת במכרז ולפי מיטב ידיעתי משולמים סכומים נכבדים מאוד. כלומר, אותה חברה הזוכה במכרז בבית החולים נאלצת לשלם הרבה כסף כדי לקבל את הזיכיון. לכן, כיוון שרוב בתי החולים בארץ אינם פרטיים - -

זה לא בסמכות משרד התקשורת.

נכון, אבל כעצה שלנו לבתי החולים הממשלתיים היוצאים במכרזים האלה. יכול להיות שהם אינם צריכים להכניס לכיסם את מה שהם מרויחים היום. כמובן שזה לא בתחום אחריותנו אבל זו המלצתנו.

לדעתי יש לכתוב לשר הבריאות בעניין.

החוזה של Medic Media הוא עם חברת הכבלים. הנה החוזה.

"בין תבל ובין Medic Media Cooperation, להלן מדיה" ובהמשך "הואיל ותבל היא בעלת הזיכיון והואיל ו-Medic Media הינה בעלת זיכיון לשידור טלויזיה בבית חולים 'איכילוב' ומדיה מעוניינת להתחבר לרשת הכבלים של תבל ולהזמין מתבל שידורי כבלים ומערכת הפעלה מרכזית שתאפשר העברת שידורי כבלים למיטות החולים בבית החולים ותבל מעוניינת לספק למדיה את שידורי הכבלים ואת המערכת כאמור, הכל כמפורט להסכם זה".
זאת אומרת ההסכם הוא לא עם בית החולים.

יש הסכם בין בית החולים לחברת Medic Media.

"אספקת שירותים: תבל תעביר מרשת הכבלים למדיה לבית חולים איכילוב בתל אביב את כל השידורים שתבל משדרת לכלל מנוייה במסגרת חבילת השידורים הבסיסית מעת לעת, לרבות שידורי רדיו".

עמית לוין אומר שהחוזה הוא על סכומים זניחים.

אני מבקש חוות דעת מקצועית. האם בהסכם כזה, אתם על פי הרישיון שלכם מחוייבים או יכולים לבוא ולומר לאדם: 'אתה לא יכול להשתמש בכבלים שחיברנו לך לבית'?
אם מנוי, למשל, מעוניין לגבות מכל אדם שבא לראות אצלו משחק כדורגל ואין אצלו ערוץ 5+ 500 שקל, נצא מתוך הנחה שמותר לו. אתם לא יכולים להתערב בזה.

פה מדובר בדבר אחר, זה זיכיון משני.

למה ההסכם ביניכם ובין Medic Media?

כי אנחנו מספקים את הסיגנל.

התשלום הזה הוא נמוך מאוד, לפי דבריו.

ישנה אפשרות לומר לחברה שאסור להם לשדר מכיוון שהם לוקחים כסף.

היועץ המשפטי של משרד התקשורת יתן לנו חוות דעת בעניין זה. הרושם שלי הוא שחברות הכבלים לא יכולות לשלוט בזה.

היועץ המשפטי של משרד התקשורת כפוף ליועץ המשפטי לממשלה. אין לי שום שליטה מתי יתבצע העניין, אני לא יכול לומר. בקשתו של יושב ראש הוועדה שהעניין ייסגר תוך חודש.

נושא נוסף לדיון הוא טענת חברות הכבלים שישנם ערוצים שאינם בבעלותן ואין להן סמכות חוקית לכפות עליהם הפקות מקור. יורם, בבקשה.

ראשית, יש זכיונות ורשיונות רבים במדינה בהם גוף מקבל רישיון או זיכיון ומבצע חלק מהמטלות שלו דרך קבלן משנה. לעולם ובצדק העובדה שהוא פועל באמצעות קבלן משנה אינה משחררת אותו מאחריות.
יתרה מזאת, לדעתנו לו היה פיקוח פנימי טוב יותר של חברות הכבלים, חלק ממלאכת הפיקוח שלנו הייתה קלה יותר. ודאי שכאשר ישנו קבלן משנה בדרך, הפיקוח קשה יותר, אולם היו ערוצים שעמדו בחובות ההפקה המקומית שלהם למשל, ואנחנו סבורים שחברת הכבלים יכולה לפקח טוב יותר, וכשהיא תהיה חברת כבלים אחת, היא תעשה את זה ואנחנו נעשה את מלאכתנו טוב יותר.

האם יש צורך בשינוי בתקנון?

כלל לא. אם חברות הכבלים לא תהיינה אחראיות על פעולות של קבלני משנה, הרי שיהיה לנו,

ישנו כאן פרט קטן שנשמט והוא שחייבו אותנו לבצע זאת באמצעות אחר. בשידורים באמצעות אחר משלנו אין טענות ואנחנו עומדים בכל המחויבויות שלנו.

אני מקבל את מה שאמר יורם.

בית הדין להגבלים עיסקיים קבע שהאחריות היא של בעלי הזכיונות ולא של הערוצים, קבלני המשנה.

בעניין זה אין ויכוח. השאלה היא מה הפועל היוצא מכך לגבי היכולת לגבות מחירים כאלה ואחרים.
מבחינת השירות האוניברסלי, האם לא יכול אדם לבקש שירות תמורת תשלום Cost+? כלומר, לבקש מהחברות שיתקינו בכל פעם בבית חולים לכל מי שמזדמן התקנה מהחברה ישירות ללקוח?

בית החולים לא מסכים.

אחזור על חוות הדעת כי שר התקשורת לא היה כאן. ברישיון המחליף את הזיכיון ישנה התייחסות לסוגיה הזו ודרשנו את ההיבט הכלכלי של זרימת הכסף מהמנוי עד לחברות הכבלים. הפירוק עובר דרך בית החולים, דרך חברת השירותים ודרך חברת הכבלים, וכולם צריכים לאשר את זה.

ישנה בעיה בחוזה שהועבר אלינו, יש בו דבר מעורר ספקות. אם כפי שאמרתי בתחילה הלקוח הוא בית החולים, החוקיות היא עניינו של בית החולים והמפקחים עליו. אולם אם הלקוח הוא בית החולים, מדוע נוצר הצורך בין חברות הכבלים וקבלן המשנה של בית החולים?

זאת מכיוון שבית החולים הוציא מכרז בחצריו-הוא ובחר מתוך 4 קבלנים 2, על מנת שיפעילו עבורו את השירות. Medic Media קיבלו את הזיכיון מאיכילוב והם מבקשים מחברות הכבלים את הסיגנל, לכן יש הסכם בין Medic Media ותבל.
לי אין גישה ללקוח, אני לא קובע את המחיר.

האם איכילוב לא יכול להעביר את הסיגנל שנתת לו לחברה הזוכה במכרז?

Medic Media הוא הזוכה במכרז.

אם חברת תבל פונה לאיכילוב ומסיימת איתה את היחסים המשפטיים. איכילוב יוכלו להיכנס לנעליה של חברת הכבלים כלפי הזוכה במכרז. כך, מי שאחראית כלפי בית החולים היא חברת הכבלים וההסכם הוא ביניהן.
כאן נוצר מצב שבו ישנו לקוח המשלם לחברות הכבלים ולקוח נוסף המקבל שירות, שמעמדו לא ברור.

לסיכום עניין בתי החולים, הרושם שלי הוא שהאחריות העיקרית כאן היא של בתי החולים ושל משרד הבריאות, אבל אנחנו לא נחליט בעניין הזה עד שלא נקבל חוות דעת. אני חוזר ומזהיר שרע יהיה אם השירות ייפסק, טוב שירות יקר קיים מאשר היעדר.
נושא אחרון הוא בעניין ICP, בעניין רכישה של הלוויין יחד עם חברות הכבלים.

אמש התקיימה ישיבה רבת משתתפים של כל הגורמים הנוגעים בדבר: חברות הכבלים, הלוויין, היוצרים וחברות הטלויזיה. החלטנו להקים שתי ועדות בנושא היצירה המקורית. אחת מהאפשרויות לחסוך כספים שניתן להעביר ליצירה המקורית הייתה בהצעה זו.
חתמתי על מכתב בו אני מפנה ליועץ המשפטי הממשלה ולממונה על ההגבלים העיסקיים. זאת על מנת לבקש את האפשרות שיתערב ויאפשר את ההצעה הזאת.

דעתי האישית היא שקנייה מרוכזת היא לטובת הצרכן הישראלי. היא מותרת והיא אינה תחרות פנימית. הפקה משותפת היא בעייתית, אבל רכישה משותפת לדעתי היא לא בעייתית. לדעתי גם הייתה חוות דעת כזו.

זאת המלצת ועדת התיאום.
אני מבקש לקבל את הפרוטוקול כולל אמירתו של היו"ר לגבי נושא הזה.

לדעתי, רכישה מרוכזת להבדיל מהפקות משותפות היא לטובת הצרכן הישראלי.
בעניין בתי החולים נמתין לחוות הדעת.
בעניין ההפקה המקורית, לדעתי דו"ח מבקר המדינה נתן לחברות הכבלים כלי טוב מאוד וההחלטה שלכם היא החלטה מעשית. אני מקווה שחברות הכבלים והלווין יוכלו לעמוד בה.
השוק שלנו מצומצם ויש להגדיל אותו על-ידי שירות לווייני לחוץ לארץ וזה נמצא בועדות המלצות פלד ואולי גם לבני. ישנם 500,000 ישראלים דוברי עברית, יש עוד כ-500,000 יהודים שמעוניינים לקלוט שידורים בעברית, לדעתי.

יש לנו מספר שידורים בלוויין וכל מקום הקשור ללוויין רואה אותם. ברומניה רואים ערוץ 2.

אבל לא משלמים בשבילו. אני מתכוון שיהיה מינוי לטלויזיה בכבלים באמריקה, באנגליה ובצרפת.

באמריקה יש שירות כזה.

זה לא מה שאני מתכוון. זה יכניס כסף.

מדינת ישראל העלתה את הערוץ הים-תיכוני על הלוויין שבו משדרים. הטענה הרווחת בממשלה הייתה שעם העלאת הלוויין יקלטו שידורים מישראל. ראשית, כדי שיוכלו לקלוט שידורים, המדינה צריכה להסכים שהשידור יוכנס במסגרת הכבלים אצלה. שנית, הצופה יקלוט את השידור רק אם הוא בוחר בערוץ של ישראל והאנטנה שלו מכוונת ללוויין.
העסק משתלם לנו אם כולם צופים בישראל, אבל לא ניתן לכפות על מישהו לצפות בערוץ שבא מישראל.

כוונתי היא על בסיס מסחרי. היתרון בלוויין הוא ביטול המרחק. כעת, יש קהילה יהודית גדולה מאוד באירופה,

זה לא כה פשוט, כי צריך להגיע להסכם עם ספק השידורים במדינה שיכליל את השידורים האלה בלוויין, יגבה עליהם כסף ויעביר אותו. אם משודרת בערוץ הזה סדרה, כדוגמא, יש להסדיר את עניין הזכויות עם בעל הזכויות מכיוון שיכול להיות שמישהו באירופה קנה אותם ואז צריך להחשיך את המסך באותו זמן.

אמנם אתה צודק, אבל באירופה ישנן 6 תחנות בערבית.

לערוצים בערבית אין בעיה של זכויות, בדומה לעברית. ערוצים בעברית אפשר לשדר כי סביר להניח - -

אז נתחיל בעברית.

אין ערוץ שהוא רק עברי נטו. ערוץ 2 הוא היחיד שכמעט כל הפריים-טיים שלו הוא בעברית. בשאר הערוצים ואפילו בערוץ 3 למרות שישנן לא מעט הפקות מקומיות יש המון רכש זר. ברכש הזר יש בעיית זכויות בטריטוריות אחרות.

אפשר להקים חברה משותפת לכל הערוצים שתפקידה הוא לקחת את התוכניות העבריות למטרת ייצוא, בתשלום. אין דרך אחרת להוסיף שוק של 1,000,000 צופים.

לדעתי ניתן לייצא ערוץ אחד מהחומר הזה. זה אפשרי, צריך לייצר ערוץ אחר, זה עניין מסחרי. מעניין שהחברות שמחפשות מקורות הכנסה עד עכשיו לא יזמו ערוץ כזה.

ערוץ הלוויין צריך להיות ע"י משרד התקשורת. חברות הכבלים צריכות לחשוב על זה.

נראה לי, הפתרון הפשוט ביותר להשקת ערוץ בעברית הוא להעביר את הקלטות למישהו, כדי שישדרו אותן משם דרך המערכת שלו מבלי צורך לקדד ולדאוג.

נציג חברת תבל טען שלא התייחסנו בדו"ח להסברי חברות הכבלים. כל הממצאים שלנו התייחסו רק לאותם דברים שלא היו לחברות הכבלים הערות או שערערו והערעור שלהן נדחה, לא התקבל על ידי המועצה. לטענה הזאת אין בסיס.

אני רוצה להודות למבקר המדינה על הדו"ח המאלף, להודות לשר על קבלת הדו"ח ולהודות לכל האנשים כאן שקיבלו כאן עמדות קונסטרוקטיביות.
הייתה מהפכה גדולה מאוד בשנות ה-80. אנחנו עומדים בפני מהפכה נוספת וצריך להתאים את הכלים המשפטיים למהפכה הזאת. התעשיה הזאת עומדת בפני משבר גדול מאוד של עודף היצע וביקוש קבוע.

לדעתי יש צורך בתחנת בדיקה לאותן הנחות שעל סמכן יצרנו את המערכת שהייתה קיימת ועבדה בצורה נפלאה עד 2001.

זה עולם אחר כעת. גם השירותים האינטראקטיביים הם כניסה לעולם אחר.
לדעתי יש לבצע קנייה מרוכזת, איחוד החברות, איחוד המועצות. זה יכול לעזור וחלק מזה כבר נעשה.
תודה רבה על שיתוף הפעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00