מעמדן של הנשים הערביות במדינת ישראל - הצעה ל"דיון מהיר"

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
30.12.2009
הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 30
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי י"ג בטבת התש"ע (30.12.2009), בשעה 09:30

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר):מעמדן של הנשים הערביות במדינת ישראל, של חה"כ מוחמד ברכה
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מעמדן של הנשים הערביות במדינת ישראל, של חה"כ עפו אגבאריה

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי – היו"ר
חנין זועמי – מ"מ היו"ר
אורית זוארץ

חה"כ עפו אגבאריה
חה"כ מוחמד ברכה
שרי כהן – ממונה קידום נשים ופיתוח הכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
אדווה אשל-רבינוביץ – ראש אגף בכיר של אזור הנגב, המשרד לפיתוח הנגב והגליל
מרים בר גיל – מדריכה ארצית לשוויון בין המינים, משרד החינוך
עו"ד מאירה בסוק – לשכה משפטית, ארגון נעמ"ת
אורלי אלמגור-לוטן – מרכז מחקר ומידע של הכנסת
עאידה תומא-סולימאן – מנכ"לית עמותת נשים ונערות נגד אלימות
פאטמה יוסף – עמותת נשים ונערות נגד אלימות
עיאד נאסר – חברת הנהלה, שדולת הנשים בישראל

דלית אזולאי

מיטל בר שלום




1.

מעמדן של הנשים הערביות במדינת ישראל, של חה"כ מוחמד ברכה
2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): מעמדן של הנשים הערביות במדינת ישראל, של חה"כ עפו אגבאריה



מ"מ היו"ר חנין זועמי

שלום, אני פותחת את ישיבת ועדת הוועדה. אני ממלאת מקום יו"ר הוועדה. חה"כ ברכה ועפו אגבאריה הציעו דיון מהיר בנושא מעמדן של נשים ערביות. הם מתמקדים בתופעת האלימות. אני רוצה להקדים ולומר, שחבל שכאשר מעוררים לדיון נושאים שהם רלוונטיים רק חברי הכנסת הערביים וחברי כנסת יהודיים, שמאוד מתעניינים בנושא.

מתעניינים בזכויות אדם בישראל.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

זה תת נושא לזכויות אדם. אני מברכת את חה"כ אורית זוארץ. היא תמיד נמצאת בכל הדיונים האלה. אני מקווה שחברי כנסת יהודיים אחרים יופיעו. אני אתן למציעים להסביר את הנושא.

אני רוצה להקדים בהערה פרוצדוראלית. אנחנו בסיעת חדש לא רגילים למצב בו שני חברי כנסת מגישים הצעה לדיון מהיר באותו נושא. הפעם זו לא היתה תקלה, אלא היתה אמירה. חה"כ עפו אגבאריה הגיש את הצעה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ואנוכי הגשתי הצעה לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה. חשבנו שצריך לייצר שילוב של דיון בין שתי הוועדות. היות ואנחנו מעוניינים בדיון שלא יהיה דיון חד פעמי אלא דיון מתמשך, שייגע בכל התחומים הנוגעים למעמדה של האישה הערבייה ולמעמד הנשים בכלל, בייחוד בתחומים הנוגעים לתעסוקה ולמלחמה באלימות. חשבנו ששתי הוועדות האלה הן הוועדות הרלוונטיות, וכי אולי יש מקום להקים ועדה משותפת עד הוק. אני מציע שהדיון בנושא לא יהיה ירייה חד פעמית, שלא נגיד מה שנגיד וכל אחד יתפזר לדרכו. אני מציע ליו"ר הוועדה ליצור קשר עם חה"כ חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, על מנת לסכם על הקמת ועדה משותפת עד הוק, שיוקצב לה זמן עבודה של כמה חודשים, כדי לדון בעומק בכל המכלול הנוגע לעניין וכדי לייצר ברור מעמיק עם משרדי הממשלה השונים, כל אחד בזמנו, כאשר בתום הדיונים האלה אנחנו מצפים למסקנות. הוועדה לקידום מעמד האישה היא ועדה חשובה מאוד, ואני מייחס חשיבות גדולה מאוד לעבודתה, וכנ"ל גם כלפי עבודת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

אני לא אסקור את הנייר שהניחו על השולחן עמותת נגד אלימות, אבל אומר שמהמסמך הזה עולה תמונה מאוד מדאיגה לגבי תפקידה של המדינה ומידת הקצאת המשאבים מטעמה כדי להילחם בתופעת האלימות כנגד נשים. כלומר, כאן מדובר על שלושה מעגלים של אפליה: המעגל הראשון כולל את היותה אישה. המעגל השני כולל את היותה ערבייה והמעגל השלישי כולל את היותה ערבייה בחברה פטריארכאלית. מעגל נוסף, הוא מעגל של האישה המוכה בתוך החברה הזו, שהוא מעגל נוסף יותר מופלה, ולעיתים אף עומד בסכנת חיים.

אני חושב, שהגיע הזמן שרשויות המדינה יתנו את הדברים המתחייבים מעצם עקרון השוויון ומעצם חתימת מדינת ישראל על מגילת זכויות האדם ועל אמנת האו"ם לביעור כל סוגי אפליה כנגד נשים, שנחתמה בשנת 1991. על מסמכים כאלה לא צריכה להתנוסס רק חתימה, אלא צריכה להתלוות לזה גם תוכנית עבודה. ועדת האו"ם הציגה שאלות מאוד נוקבות למדינת ישראל בעניין הזה, כאשר חובת ההוכחה המעשית חלה על המדינה ועל מוסדותיה.

אני הייתי רוצה לציין משהו שנעדר מהנייר הזה, כיוון שההתמקדות היתה בעניין של האלימות. אלימות אינה תופעה הנובעת רק מתפיסת החברה הערבית את מעמד האישה בחברה.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

זו תופעה אוניברסאלית.

אבל בהקשר של האוכלוסייה הערבית ישנו את נושא האפליה ברקע של כלל הציבור הערבי. לפני פתיחת הדיון דיברנו בינינו בשיחה לא פורמאלית על תעסוקת נשים אקדמאיות. אני יכול להגיד בחיוב, ששני שליש מהסטודנטים הערבים באוניברסיטאות הן סטודנטיות. לכאורה, זו תופעה מרנינה, אבל זו תופעה המבטאת מצוקה כלכלית. הנציגה ממרכז המחקר והמידע אמרה קודם, שנשים ערביות הולכות ללימודים אקדמאיים מתוך רצון לרכישת סטאטוס.

לא אמרתי את זה. אמרתי שאחד מהגורמים שדיברתי איתם בשביל המסמך אמר לי את זה.

אני הייתי אומר שזה נכון במידה מועטה. האפשרות היחידה של אישה ערבייה לפרוץ למעגל העבודה, היא דרך רכישת תעודה אקדמאית. אין לה שום כלי אחר. לעומת זאת, את הצעיר הערבי המצוקה הכלכלית דוחפת לכיוון אחר – ללכת ולחפש עבודה במקום ללכת ללימודים באוניברסיטה הכרוכים בעלויות רבות. הנתון המצביע על כך ששני שליש מהסטודנטים הערבים הן סטודנטיות מצביע על מצוקה של נשים ושל גברים. הנתון מצביע על כך שגם לאחר שהנשים הערביות רוכשות השכלה אקדמאית, שליש מהן מובטלות. ככל שההישגים הלימודיים שלהן עולים, האפשרות שלהן להשיג עבודה בתחום האקדמי שהן למדו הופכת למצומצמת יותר. אני מכיר את זה מאצלי בבית. אני לא צריך לחפש רחוק. אשתי לא היתה צריכה לחפש הרבה. היא ד"ר לכימיה.

נתון קשה נוסף מצביע על כך, ש-70% מכוח העבודה הערבי במדינת ישראל עובד מחוץ ליישוב. זה נתון מדהים. האופי המסורתי של הקשר עם הבית, עם הכפר, עם היישוב הוא הרבה יותר חזק אצל הערבים מאשר אצל היהודים. כלומר, כאשר יהודי מתל אביב מוצא עבודה בכרמיאל, הוא עובר לגור בכרמיאל. אצל ערבים, גם כאשר אדם משפרעם מוצא עבודה בתל אביב, הוא ימשיך לגור בשפרעם. כלומר, הניידות של מגורים קיימת במידה מועטה, בין נצרת לשפרעם, ולא מעבר לזה. כאשר מדברים על אי זמינות מקומות עבודה ביישוב הערבי, זה פוגע בעיקר בנשים. אגב, זה לא נוגע רק לערבים. גם ליהודיות אין נטייה לעזוב את הבית במשך 10-12 שעות.

נתון נוסף, במדינת ישראל ממוצע השכר של נשים הוא קרוב ל-63% ממוצע השכר של גברים בישראל. בנוסף, ממוצע השכר של נשים ערביות הוא 70% ממוצע השכר של נשים יהודיות. כלומר, ממוצע השכר של אישה ערבייה הוא פחות ממחצית, קרוב ל-45% מממוצע השכר של אזרחים בכלל.

אגב, השכר הממוצע של אישה ערבייה הוא יותר גבוה מהשכר הממוצע לשעה של גבר ערבי, וזה בגלל ההשכלה.

אני חושב שאי אפשר לטפל בבעיית האלימות מבלי לייצר יכולות לאישה כדי להתפרנס וכדי לבטא את העצמאות שלה בחברה ובכלכלה. לכן, הצעתי שיו"ר הוועדה הקבועה תואיל ליצור קשר עם ועדת העבודה והרווחה, כדי לייצר סדרת דיונים ולהתמקד בכל סוגיה בנפרד.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

תודה רבה. חה"כ עפו אגבאריה, בבקשה.

אין לי הרבה מה להוסיף אחרי הדברים הנרחבים האלה. בזה שהגשתי את ההצעה לוועדת עבודה, רווחה ובריאות התכוונתי לטפל בבעיה מההיבט החברתי יותר. אנחנו עדים לכך שהאלימות כנגד נשים גואה בכל המגזרים בזמן האחרון, אבל במיוחד במגזר הערבי. אני חשבתי לטפל בפן החברתי, הסוציו-אקונומי, ועל כן חשבתי שיהיה נכון לקדם את זה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לי נראה שהמצב החברתי, הכלכלי, התעסוקתי של הבית בכלל ולא רק של האישה יכולים להיות גורמים לאלימות יתר במשפחות שיש להן את הבעיות החברתיות הקשות. אני חושב שזו הצעה טובה שאנחנו נקים תת ועדה, שתעקוב, תדון לעומק בגורמים לאלימות, ותנסה לתת פתרונות.

לגבי תעסוקה של נשים ערביות – אני עד לזה שיש הרבה נשים בעלות מעמד חברתי וסטאטוס אוניברסיטאי שלא מוצאות מקומות עבודה. אני מדבר גם על אחיות ועובדות סוציאליות, למרות שאנחנו כל יום שני וחמישי שומעים שפה חסרה עובדת ופה חסרה עובדת. אלה דברים שאפשר לדון עליהם בתת הוועדה הזו. לגבי נושא האלימות – לפעמים לא כל סוגי האלימות מגיעים לתודעת הציבור. יש הרבה אלימות נסתרת, שאנחנו לא רואים אותה והנשים משום מה גם מסתירות אותה. אנחנו צריכים לחשוב, איך לעודד נשים כאלה שלא מגיעות להתלונן על האלימות כלפיהן. בישיבה אחת אי אפשר לטפל בכל הנושאים, ולכן אשמח אם תקום ישיבת המשנה הזו.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

אורית זוארץ, בבקשה.

אני מברכת על קיום הישיבה. אני מברכת את הבנות שיושבות כאן. אני חושבת, שזה חשוב שתהיינה כאן נציגות צעירות של הדור הבא, ותחשפנה למה שקורה בוועדה לקידום מעמד האישה. כמו שלנו פרצו את הדרך אנשים שעשו את כל העבודה החשובה לאורך השנים בקידום חקיקה, כדי שכולנו נוכל לשבת פה ולהמשיך את דרכם, חשוב מאוד לעודד ולטפח את הדורות הבאים.

אני ברשותכם אתייחס לסוגיה של אלימות כלפי נשים ערביות. אני חושבת, שהאלימות בחברה הישראלית היא אלימות קשה. יש הרבה מאוד סובלנות כלפי אלימות כנגד נשים, והראיה לכך היא שהשנה היו 12,000 פניות לארגונים ו-19,000 תלונות על אלימות כלפי נשים, וזה עבר בשקט. אני חוזרת על זה כמו מנטרה בכל פעם כאשר דנים בנושא האלימות: אם היו מוגשות 19,000 תלונות על אלימות כלפי עובדים בבית החולים או 19,000 תלונות של אלימות כלפי מורים-מורות, הנושא לא היה עובר לסדר היום בשתיקה, כמו שהוא עובר במקרה של אלימות כלפי נשים. לכן, יש לנו תפקיד מאוד חשוב – להעלות את הנושא הזה בכל פעם לדיון, לא לתת לזה לשקוע ולהתייחס לאלימות כלפי נשים כחלק מאלימות בחברה, ולהביא לכך שלא תהיה הפרדה בהתייחסות לתלונות של אלימות במשפחה במשטרת ישראל או במערכת בתי המשפט כאלימות אחרת, שונה או נפרדת. זו אלימות בחברה הישראלית שמחלחלת. אנחנו יודעים שילדים החיים בסביבה אלימה גם הופכים להיות ילדים אלימים, וזה גם בא לידי ביטוי במערכת החינוך. לכן, בכל פעם צריך להעלות את הנושא לסדר היום ולטפל בו.

אני מברכת את חברי הכנסת על היוזמה להגיש את ההצעה לדיון. אני חושבת שאתם בתור ההנהגה המייצגת את החברה הערבית בישראל נותנים בצעד שלכם לגיטימציה לגברים ולנשים לבוא ולהתלונן, לבוא ולדבר, לבוא ולהתיר את קשר השתיקה של המשפחה, של התא הגרעיני, של החמולה, של העיר, של השכונה. זה מעגל שתיקה, ואתם במעשה שלכם מסייעים לפתיחה והתרה שלו. זו עבודה מאוד חשובה.

אני ביקרתי במקלט לנשים מוכות במגזר הערבי, והבנתי שהנשים הערביות שבאות ומתלוננות צריכות לגייס משאבים ואנרגיות נפשיות, כי המאבק שלהן הוא לא רק כנגד הבעל האלים. החשש שלהן הוא לא רק מהבעל שהכה או התעלל, החשש הוא גם מהאחים שלה, מהאבא שלה, מהמשפחה הקרובה שלה. אני חושבת, שצריך להתיר את קשר השתיקה ולאפשר לנשים האלה לבוא בצורה הכי דיסקרטית וצנועה לטפל בנושאים, גם ברמה של תודעה ציבורית בתוך הקהילה. יש הרבה מאוד תוכניות שאפשר להחיל בצורה מותאמת חברתית, תרבותית ודתית מבלי לפגוע במרקם העדין הזה. השוטרים עברו הדרכה והשתלמות לקבלת תלונה של נשים נפגעות אלימות. אני חושבת, שצריך להעמיק את ההדרכות האלה. לא מדובר בכך שהתרבות היא אלימה, היא שההתייחסות לאלימות בכל קבוצה היא אחרת. אני לא באה מתוך העדה האתיופית או מתוך המגזר הערבי, אבל צריך לעשות התאמות חברתיות-תרבותיות. אנחנו עושים את העבודה הזאת עכשיו בוועדת המשנה למאבק בסחר בנשים. אנחנו מנחים ומדריכים את הגורמים המטפלים בר תרבותיות, בייחודיות התרבותית של כל קבוצה. אנחנו רואים תופעות של אלימות קשה במשפחה האתיופית. גם שם צריך לעשות עבודה יותר ממוקדת. החוקרים צריכים לעבוד עם מתורגמנים או עם גורמים העוסקים בנושא האנתרופולוגי-החברתי. אולי אפשר לדאוג לכך שתהיינה חוקרות ולא חוקרים, שיחקרו את האישה בשפה שלה, כדי שהיא תוכל להביע את עצמה. אני לא יודעת מה נעשה היום במשטרת ישראל ואיך חוקרים. מה קורה אם אישה ערבייה מגיעה לתחנת משטרה בה אין דוברת ערבית. חשוב מאוד לגעת בנושא הזה, כדי שנוכל לגעת בסוגיה הזו בצורה מערכתית. צריך להציג יעדים ומטרות לוועדה הזו ולוועדת המשנה, במידה ותוקם, בכל הנוגע לשינוי בציר של זמן, איך אנחנו בוחנים את כל הגופים המטפלים בסוגיה הזו על ציר של זמן. אנחנו צריכים לחשוב ולתכנן איך אנחנו מזמינים את השרים ואת הגורמים השונים המטפלים בסוגיה הזו, איך אנחנו בוחנים ובודקים שיש תהליך של שינוי. אחרת, אנחנו נישאר במקום הזה בו מקיימים ישיבות, מציגים דוחות ומה? כמו שעשינו עם התמ"ת בנושא של תעסוקת נשים ושילובן, ואנחנו בוחנים את זה על ציר של זמן, גם בנושא של אלימות כנגד נשים צריך לפעול באופן זהה.

כמי שעומדת בראש השדולה לקידום נשים ואמהות בעולם התעסוקה אני רוצה לומר, שאנחנו נקיים דיונים אופרטיביים הממוקדים לקבוצות באוכלוסייה. היו"ר שותפה ותסייע לפתור את הפרדוקס, שמצד אחד נשים הולכות ומשכילות, ומצד שני החסמים שהן צריכות להתמודד איתם כאשר הן מגיעות למקום העבודה הם הרבה יותר גדולים. גם ככה החסמים מצויים במערכת הארגונית בממסד, גם במערכת הציבורית וגם במערכת הפרטית. כאשר את אישה ערבייה מהפריפריה ישנם קשיים, וכאשר את דתייה המצב עוד מוחרף. אלה סוגיות שצריך לפרום, לבדוק ולראות איך המדינה לוקחת אחריות ואיזה פתרונות היא מייצרת. אם המדינה לא מייצרת פתרונות או מייצרת פתרונות שלא מיושמים, צריך לעשות בקרה ומעקב. זה התפקיד שלנו כחברי כנסת. התפקיד שלנו לא רק לחוקק חוקים, אלא גם להביא לכך שמה שנחקק ייאכף כדי שנוכל להגן על זכויות האדם של כלל אזרחי המדינה, ונשים בפרט. אני מתנצלת, אבל אני חייבת לצאת.

אני מודה לחברי הכנסת על קיום הדיון הזה. כל מה שנאמר עד היום בנושא של אלימות כנגד נשים בכל חברה ניתן ליישום בכל המקומות ובכל החברות. אני מסכימה שהיום מדברים יותר על רב תרבותיות ועל גישה שהיא רגישה לתרבות, אבל הנושא של אלימות כנגד נשים הוא לא נושא הקשור לתרבות חוץ מתרבות הפטריארכאלית, שהיא התרבות הקיימת בכל העולם. אישה ערבייה מוכה בדיוק בגלל אותן סיבות שאישה יהודית או אישה אמריקאית מוכה בגללן. ההבדל הוא בטיפול בנושא ובשאלה, האם נותנים או לא נותנים לגיטימציה לנושא. אנחנו בחברה הערבית עברנו גם כן כברת דרך בנושא הזה, מאז שהוקמה עמותת "נשים נגד אלימות" בשנת 1992 והצלחנו לשבור את הטאבו שהיה קיים סביב הנושא. כפי שאמר חה"כ ברכה, בלי טיפול מערכתי בנושא אי אפשר למגר את התופעה הקשה הזו. לא במקרה נקשר הנושא הכלכלי לנושא האלימות כנגד נשים. זה לא אומר שנשים ממעמד כלכלי יותר גבוה לא נופלות קורבן לאלימות, אבל יש בפניהן אופציות שלא קיימות בפני נשים שהן תלויות כלכלית בבני הזוג האלימים שלהן.

כיום קיימים שני מקלטים לנשים ערביות מוכות. מקלט אחד בבסיסו הוקם כמקלט משותף יהודי-ערבי, אבל לפעמים התפוסה היהודית בתוך המקלט היא הרבה יותר גבוהה מהתפוסה של נשים ערביות. במקלט שלנו, של עמותת נשים כנגד אלימות, מתוך 100 פניות שהיו לנו השנה עד לכתיבת הדוח שבידכם יכולנו לקלוט רק 62 נשים. כלומר, ל-38 נשים לא יכולנו לתת מענה ואין להן מענה במקום אחר.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

כמה מקלטים יש?

יש 13 מקלטים בארץ, שניים מהם לאוכלוסייה הערבית ואחד משותף בבסיסו ליהודים וערבים. זה נכון שאישה ערבייה יכולה להיקלט במקום אחר, אבל אז היא צריכה לעמוד במצב שבו היא צריכה לדבר שפה אחרת, לקבל את הטיפול בשפה שהיא אולי בכלל לא מכירה, הילדים שלה יהיו באטמוספרה זרה. צריך להבין, שהמקלט הוא מקום שחיים בו את חיי היומיום. אם הכל נעשה בשפה זרה ומתוך תרבות שהיא תרבות זרה, כל העניין של השיקום פגום.

אני חושבת, שאי אפשר להתעלם מהעובדה שמתוך 12 נשים שנרצחו בישראל השנה, 9 נשים הן ערביות. זה נתון מזעזע ביותר. אני מזכירה את זה, כיוון שאני חושבת שיש הרבה מה להגיד על תפקוד המשטרה. אני יודעת שהיום קיימות יותר חוקרות ערביות למקרי אלימות. אנחנו בעצמנו השתתפנו בכמה קורסים שהועברו לשוטרים ולחוקרי אלימות כנגד נשים, וזאת על מנת להבהיר להם כיצד לטפל במקרים של תלונות נשים ערביות.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

כמה חוקרות יש?

עד כמה שידוע לי, כיום יש בין 7 ל-8 חוקרות ערביות, שהן ניידות בין תחנות, לפי הדרישה. הן שוטרות, שקיבלו הכשרה מיוחדת כדי להיות חוקרות במצבים של אלימות במשפחה. בתחילת שנת 2000 אנחנו ניהלנו מאבק על מנת להכניס את השפה הערבית בחקירות מול מתלוננות על אלימות, בייחוד במקרים של תקיפה מינית.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

האם זה מספיק? יש אומדן לצורך?

ברור שזה לא מספיק. לפעמים זה דוחה את כל העניין של התלונה. אם האישה לא יודעת את הזכות שלה להתעקש על כך שתהיה לה חוקרת דוברת את השפה שלה, בסופו של דבר האישה לא מצליחה לבטא את עצמה טוב, לא מצליחה להעביר את כל הנתונים שהיא צריכה להעביר. בשל כך, לנו בעמותת "נשים נגד אלימות" יש פרויקט ליווי לנפגעות תקיפה מינית בהליך הפלילי. אנחנו מלוות את האישה מהרגע שהיא באה להתלונן ועד סיום המשפט. אנחנו מסנגרות על הזכות שלה לפי חוק זכות נפגעות עבירה. המשטרה צריכה לעשות מאמץ לבנות את האמון של האוכלוסייה הערבית.

כמה שוטרות ערביות יש בכלל?

יש, אבל מעטות.

יש 7-8 חוקרות. זה מעט מאוד.

האם זה לא נחשב מקום עבודה יוקרתי?

הדיון באיוש המשטרה יהיה במקום אחר.

מאוד חשוב שהשוטרת הראשונה המגיעה לאירוע תהיה ערבייה.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

יש צורך בחוקרות ערביות.

יש צורך בחוקרות ערביות, אבל יש צורך כללי בשיקום האימון של האוכלוסייה הערבית בכלל, והנשים בפרט, במערכת המשטרה, וזה גם על הרקע הפוליטי וגם על הרקע ההיסטורי של איך המשטרה מטפלת במקרים של אלימות בתוך המשפחה הערבית. כנראה, שהם חושבים שהרב תרבותיות היא לאמץ את הערכים הכי פטריארכאליים כאשר באים לטפל באישה שבאה להתלונן. הם חושבים שהם ועדת סולחה, שהם צריכים להטיף לאישה.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

אלה דווקא ערכים, שרוב האוכלוסייה הערבית לא מסכימה איתם.

קיימנו בעבר כמה ישיבות בנושא טיפול המשטרה ברצח נשים ברמלה ובלוד. האישה שואלת את עצמה, למה לי ללכת להתלונן ולהסתכן מול הבעל האלים או המשפחה האלימה כאשר המשטרה לא טורחת להגיש כתבי אישום. אפשר לדבר שעות על הנושא הזה, אבל ישנו צורך לבדוק כמה המדינה משקיעה בכל הנושא של מיגור תופעת האלימות כנגד נשים.

תאמרי לנו גם, מה לדעתך דרוש.

דירת המעבר היחידה לנערות ערביות במצוקה היא בניהול העמותה שלנו, והיא אמורה לקלוט עד 6 נערות. בכל המדינה יש דירה אחת, שאמורה לקלוט 6 נערות בלבד. הרבה פעמים אנחנו צריכים להגיד לא לנערות, שנמצאות במצב בו הן צריכות להיות בדירה שיקומית, שצריכה לבנות להן חיים לעתיד, כאשר התקציב המקצה משרד הרווחה לנערה לחודש שלם, כולל טיפול של עובד סוציאלית, מגורים, מזון, ביגוד ולימודים, הוא 3,000 שקלים בחודש.

שזה 50% ממה שצריך.

זה 50% מסל השירותים שהמשרד קבע, שהוא אפילו לא מכסה את המינימום. זה יוצא 30% מהעלות האמיתית של הדירה. זה מחייב הקצאת תקציבים. גם לגבי מקלט הנשים – המשרד בא בתביעה בשנה שעברה להרחיב את כל המקלטים, אבל הוא לא כיסה שום דבר מהעלויות של ההתרחבות שהיו בסביבות 250,000 שקלים לכל מקלט. עכשיו מבקשים גם התאמה לנשים נכות. גם את זה צריכים הארגונים לממן, כי אחרת הם יאבדו במכרז את המקלטים שלהם. המקלט שלנו עד השנה הזו מומן מבחינת תשלומי שכירות, והחל מהשנה הבאה אנחנו נצטרך לממן את עלויות השכירות שהן 4,000 דולר בחודש לבניין של 3 קומות. תארו לכם איזה תקציבים הארגונים צריכים להשקיע במקום בו המדינה היתה צריכה להשקיע.

בנוסף, צריך לטפל בכל הנושא של תוכניות הלימוד. אנחנו קיבלנו מכרז של משרד החינוך ואנחנו בעצמנו מעבירות תוכניות בנושא, אבל הן לא מכסות את קצה הקרחון הקיים בתוך בתי הספר. אנחנו מעבירות 800 שעות לימוד בשנה בבתי הספר, ויש עוד שני ארגונים שעושים משהו דומה. אנחנו דורשות שזה יהפוך לחלק מובנה מהתוכנית הלימודית, ולא תלוי מכרז ותקציב שהיום קיים ומחר לא יהיה.

בלי לעשות מינוף לעניין הכלכלי ולתעסוקת נשים ערביות אנחנו לא נאפשר יציאה יותר קלה ממעגל האלימות. אני רוצה לומר, ש-40% מהאקדמאיות הערביות לא מוצאות תעסוקה. כל הנושא של תחבורה ציבורית בכפרים הערביים, הנגישות והניידות של הנשים הערביות, גוזל מהן להתפתח ולהשיג עבודה, כך גם המחסור במקומות עבודה בתוך הכפרים, והמחסור במסגרות לילדים. אם רק 2% מהתקצוב של משרד התמ"ת לפעוטונים הולך לאוכלוסייה הערבית, כאשר אנחנו יודעים שאחוז הילדים הוא גבוה יותר מהאוכלוסייה היהודית, זה אומר דרשני. אישה שאין לה סידור לילדים ושכל המשכורת שלה ואף יותר תלך לפעוטונים, תחשוב 100 פעמים לפני שהיא יוצאת לעבודה. אם היא אישה מוכה, היא תחשוב 1,000 פעמים לפני שהיא תלך, תתלונן ותנסה להתנתק מבן הזוג האלים.

היתה פתיחה של מקלט לנערות דרוזיות בכפר עוספייה. אני לא הבנתי למה צריך מקלט לנשים דרוזיות, כאשר הן נקלטו עד היום במקלטים האחרים. למה היה צריך לעשות את ההפרדה הזו? המקלט נפתח באופן מהיר, במכרז שאף אחד לא שמע עליו, ובגלל שלא עשו שום הסכם עם המועצה ולא סידרו את העניין איתה, המועצה החליטה לסגור את המקלט. השאלה שלי, לאן הלך כל התקציב שהושקע במקלט הזה. אם ישנו תקציב של המשרד, מדוע לא לפתוח עוד מקלט לנשים ערביות בכלל, ולא רק לעדה אחת?

על תוכניות המאבק באלימות בערים ובכפרים אפשר לדבר בלי סוף על הצרכים ולא על מה שקיים. את מה שקיים אפשר לסכם בחמש דקות. אני חושבת, שצריך לבנות תוכנית כוללת שמשלבת מאמץ של כמה משרדים הנוגעים בדבר.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

אעידה, תודה על הסקירה המקיפה.

אני רוצה להוסיף לדברים של אעידה. כל הפגיעה בקטע ההשכלתי והתעסוקתי של האישה אומר דרשני. המצב גרוע. כאשר אני נמצאת מול הנשים בלוד, ברמלה וביפו, ומבקשת מהן שייצאו להצגה בתיאטרון, קשה להן להוציא 70 או 100 שקלים עבור כרטיס. אני מגייסת כספים מתורמים, הן יוצאות להצגה וחוזרות לבתים שלהן עם הרבה כוח.

היום אין מקומות עבודה לנשים. אני בעלת תואר שני ומתעתדת לתואר שלישי. כאשר אני מתמודדת על מכרזי ניהול, אני נתקלת בקושי. מסתכלים עליי ואומרים: היא אישה, היא לא יכולה לנהל בתי ספר, במיוחד לא בתי ספר תיכון. זה לא נכון. כל הגישה הזו של הכוחניות הולכת ונעלמת מן העולם הזה. צריך להסתכל על דברים בצורה אחרת.

לדעתי, כל משרדי הממשלה חייבים להירתם ולעזור לאישה הדואגת גם למשפחה וגם מחוץ למשפחה. חייבים לשריין מקומות עבודה בתפקידים ציבוריים לנשים. אני לא רוצה להיות המזכירה הנחמדה לבוס. אני לא רוצה להיות האישה שנמצאת בכפר ומשריינת את כל הקולות של הנשים בכפרים לטובת הבוס שלי.

חשוב מאוד לבנות תוכניות להעצמת נשים. היום מסתובבים כל מיני תוכניות להרפיה. הרבה נשים יושבות בבתים שלהן עם מועקות נפשיות. יש לי סקירה של שדולת הנשים בכל הנוגע למועקות הנפשיות של הנשים המתלוננות.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

האם יש לשדולה פרויקטים בעניין האלימות או תעסוקת נשים?

יש לנו מערכי תמיכה בהשתלמויות "נערות מובילות שינוי" לנערים ולנערות. יש לנו פרויקט של "בית חם" או "אשת חייל", שזה יותר בחברה היהודית. יש לנו חסות גם על מקלט באזור הרצלייה, וזה מטעם אישה שהיא מובילה בשדולת הנשים. אם יש צורך, אפשר לרתום את הנשים בשדולת הנשים.

אני רציתי לבקש, לדאוג לחקיקה בעניין מקומות עבודה ידידותיים. כלומר, אישה שיוצאת לעבודה כל משכורתה הולכת על מעונות. צריך לדאוג לזה. בנוסף, צריך להתחיל ולהכניס את הנשים בכפרים הערביים לכוח הפוליטי, כך שתהיינה שותפות בתהליך קבלת הכרעות והחלטות אמיתיות.

אני מציע לך להוביל פרויקטים או דברים ייעודיים לנשים הערביות בתוך השדולה. נדמה לי, שזה חסר. המושגים שלכם הם כלליים.

למעלה ממחצית האגף לשוויון בין המינים מועבר למגזר הערבי, לכל מיני תוכניות. אם בשנת תשס"ז השתתפו בפרויקטים שלנו 1,000 תלמידים בבתי ספר ערביים, בשנת תשס"ט היו קרוב ל-15,000 תלמידים שהשתתפו בתוכניות של העצמה ובחירת מקצוע לעתיד.

כמה זה יוצא באחוזים מכלל התלמידים?

אין לי את האחוז המדויק, אבל זה יותר מהתלמידים היהודיים.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

מתי התחלתם בתוכנית הזו?

הנתונים שיש לי הם מלפני 3 שנים.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

ומדובר במחצית תקציב האגף במשך כל 3 השנים?

כן. מחצית מן התקציב של האגף של שוויון בין המינים במשרד החינוך הוקדש לסקטור הערבי. יש לנו הרבה עמותות, שפועלות בבתי הספר.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

מה גובה התקציב?

אין לי פה את הנתונים, אבל מדובר בכמה מאות אלפים שקלים.

לא שאלו על האחוזים כדי לומר שזה 30% או 40%, אלא כדי להגיד את האמירה המרכזית, שהתוכנית הזו לא יכולה להיות מכרז המנוהל בידי עמותות. זה צריך להיות חלק אינטגראלי בתוך מערכת החינוך, בתוך תוכנית הלימודים. אנחנו מציעים לך ולמשרד החינוך לדון בזה, ולא לצאת ידי חובה ולומר 50%. עכשיו מדברים על כך ש-39% מתוכניות הבנייה הן של המגזר הערבי, אבל בעצם 80% מהמחסור בחדרים הוא של המגזר הערבי.

אני מבינה מה שאתה אומר.

המספרים לעיתים, עד כמה שהם מדויקים, הם מטעים ולא משקפים את המציאות.

אני יודעת. אני רוצה לומר, שהשאיפה שלנו לשוויון בין המינים בתוך תוכניות הלימוד ולא כתוכנית נפרדת של עמותות.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

בכל מקרה, מנהלת הוועדה מודיעה לי שהוועדה מזמינה את שר החינוך לדיון בנושא תוכניות לימוד בנושא אלימות במשפחה, ותוכניות הכשרה למורים. אז אפשר יהיה להתעמק בנושא. אפשר לרשום לפנינו, להזמין את עמותת אלימות כנגד נשיים. משרד התמ"ת, בבקשה.

בתפקידי אני ממונה על כל הנושא של העצמה והכנה לעבודה, כל התוכניות המתלוות להכשרה המקצועית. אני רוצה לומר, שהקיים הוא לא רע מבחינת המגזר הלא יהודי והשתתפות של נשים. רוב המשתתפים הלא יהודיים הן נשים. שיעורן יותר גבוה משיעורן של נשים יהודיות בקרב המשתתפות בקורסים.

82% מהנשים הערביות אינן עובדות.

אני מדברת כרגע על לימודים.

האחוז של הנשים הוא גבוה, כיוון שהמצוקה היא רחבה יותר. 82% מהנשים הערביות לא עובדות. זו לא העדפה מתקנת של המשרד שלכם, אלא זה עומק המצוקה בתוך האוכלוסייה הערבית.

אבל זה גם מסמן חיפוש אחר פתרון. אם הן לא היו באות ללמוד, עומק האבטלה היה הרבה יותר גדול.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

מה הן לומדות?

החל ממחשבים, עבור בקורסי מנהל, קורסי מטפלות, קורסי טיפוח חן.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

כמה מהן אכן נכנסות לעבודה אחרי הקורסים האלה?

שיעור נמוך.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

האם אתם עוקבים אחרי האחוז שכן נכנס למעגל העבודה?

העניין של מעקב אחרי הכשרה מקצועית בתמ"ת לא נעשה בצורה שוטפת, אלא אחת לכמה שנים. יש שילוב של נשים ערביות במעגל העבודה. הן משתלבות פחות מנשים יהודיות שעברו הכשרה מקצועית, אבל יותר מנשים ערביות שלא עברו הכשרה מקצועית.

למה הן משתלבות פחות מנשים יהודיות?

כי עדיין זה לא פותר את כל הבעיות של נשים ערביות בהשתלבות בעבודה. שאלו פה קודם על המקצועות העיקריים של ההכשרה המקצועית. האחוז של הנשים שפונות למחשבים הוא מאוד קטן – אחוז אחד מהנשים שעברו הכשרה בשנת 2009 עברו קורסים במחשבים. מנהל, מטפלות וטיפוח החן הם שלוש המקצועות העיקריים.

יש הבדל בין נשים שגרות בערים ויש להן מקומות עבודה זמינים בערים, לבין נשים בפריפריה.

אנחנו לא נכנסנו כאן לנושא של תעסוקה, אלא יותר לנושא של אלימות. בכל מקרה, ההבדלים הם בעיקר בין ערים מעורבות לערים ערביות. אני מניחה, שזה יעלה בישיבות הבאות. הזכירו כאן, שיש כאן בעיה מבנית של שוק העבודה בארץ – מדובר בשוק עבודה סקטוריאלי. יש שוק עבודה יהודי ויש שוק עבודה ערבי.

משרד התמ"ת בדק נתונים של בוגרות הכשרה מקצועית, שסיימו הכשרה מקצועית בשנת 1999, בשנת 2004 ובשנת 2009. מבין הבוגרות במגזר הערבי 50% מועסקות לעומת 19% מכלל הנשים במגזר הערבי.

זה מאוד דומה לנתונים במגזר היהודי.

לא נכון. 21% מועסקות במקצוע הנלמד ו-29% מועסקות במקצוע לא נלמד. במגזר היהודי מדובר ב-78% מועסקות מבין כל אלה שסיימו הכשרה מקצועית: 28% במקצוע הנלמד ו-50% במקצוע שאינו נלמד. ההתפלגות היא דומה. 30% לא נמצאות בכוח העבודה, לא מחפשות עבודה. יש קבוצה נוספת, קבוצה של מובטלות – אלה שסיימו הכשרה מקצועית, רוצות לעבוד ולא מוצאות עבודה. בקרב כלל הבוגרות זה 6.5% ובקרב בוגרות מהמגזר הערבי זה 17.5%.

מה שעולה מזה, הוא שהכשרה מקצועית הוא גורם ממניף מאוד את כל הנושא של השתלבות נשים בשוק העבודה. אחר כך נשארות הבעיות של מבנה שוק העבודה וכו'. בהקשר לדיון של היום – מאוד חשוב החיבור בין העצמאות הכלכלית לבין חשיפה לאלימות של נשים. צריך לחלק את זה לשני קצוות: האחד זה נשים חסרות השכלה. היו לנו תוכניות מאוד יפות של השלמת השכלה, והאוצר גדע אותן בהינף גרזן. אני חושבת, שבכלל פרקו היום את כל האגף של השכלת מבוגרים במשרד החינוך. זה היה כלי מאוד משמעותי. אני חושבת, שגם ספרות זה מקצוע ממנו מתפרנסים מאוד יפה. עובדים בזה יותר מאשר במחשבים.

עוד מעט יהיו לנו ספריות יותר מאשר עורכי דין.

גם לא נורא. הם יתפרנסו יותר טוב. השלמת השכלה היא קריטית כדי להיכנס לקורסים, שהם דורשים רמת השכלה מסוימת. בצד השני של הרצף יש את הנושא של הסבת אקדמאיות, שזה גם כן היה במנדט של האגף שלי. בשנים האחרונות קיצצו לנו ללא רחמים, וצריך לתת על זה את הדעת. גם אנשים וגם המדינה השקיעו הרבה בהשכלה אקדמאית של התלמידים, וזה הולך לאיבוד. צריך לדרוש מהאוצר לעשות גם עם התחום הזה משהו. חבל לבזבז את הכוח הזה. אפשר בהסבה לא ארוכה להכניס אותן לתחומים מאוד טובים.

גברתי, בשבילנו את הממשלה. פה זה הכנסת.

אני לא נציגת האוצר. אני נציגת התמ"ת.

את הממשלה. אל תסיתי אותנו נגד האוצר.

למה לא? אני חושבת, שזה חשוב ללבות את האש הזאת. זאת לא הסתה. זה מאוד קונקרטי. מדובר באקדמאים מצד אחד של הרצף, וחסרי השכלה מן הצד השני של הרצף.

בכל הנושא של נשים חובות אלימות, אפשר לעשות דברים. עשינו כמה ניסיונות, ומצאנו שהן כל כך עסוקות בהישרדות ובחזרה לדרך הנכונה.

הן גם נדרשו להגיע לקורסי ההכשרה שלכם, שהם בכפרים אחרים, לחשוף את עצמן, להיות ניידות בתוך תחבורה ציבורית, כאשר הן נמצאות בסכנה.

את הרי לא רוצה שנביא את הקורס למקלט.

לפי החוק, הן צריכות לקבל הבטחת הכנסה בתקופה שהן במקלט. הן לא צריכות לעבוד באותה תקופה.

אנחנו מדברות, איך להכין אותן כאשר הן יוצאות.

האם יש מישהו ממשרד הרווחה?

מ"מ היו"ר חנין זועמי

הוזמנו ולא באו.

ענייני הרווחה זה לא בתחום משרד הרווחה.

יש את העניין של השפה, שהוא רלוונטי גם לקורסים להכשרה מקצועית וגם בכלל לתעסוקה. מחקר שנערך במכון ברוקדיל הראה, כי 50% שלא משתתפות בכוח העבודה לא יודעות לדבר עברית. זה חסם חשוב מאוד להשתתפות בכוח העבודה, בעיקר כאשר מדברים על כלכלה סקטוריאלית. כלומר, אי אפשר להתבסס רק על מקומות עבודה בתוך היישובים הערביים. גם כאשר מדברים על קורסים של הכשרה מקצועית בתמ"ת, רובם מתקיימים בעברית ואין מספיק מקום במכינות, המכינות את הנשים מבחינת השפה העברית ומבחינת שימוש במחשב.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

זו בעיה כאשר אין מספיק מקומות עבודה בתוך היישובים שלהן.

אם לוקחים את הנתון הזה ושואלים איך מתמודדים עם המצב, מוצאים ש-44% מהצעירות שאינן בכוח העבודה, שלא יודעות קרוא וכתוב בעברית.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

זה נכון שככה אי אפשר להשתלב בכוח העבודה העברי, אבל השאיפה היא שגם ביישובים שלנו תהיה עבודה.

האם עשיתם סקר בקרב האוכלוסייה הערבית, האם הם מעסיקים נשים ערביות או שגם להם יש חסמים והם מעסקים נשים יהודיות?

זה מופיע במסמך, שיש חסמים למעסיקים להעסיק נשים ערביות.

זאת בעיה. למה ערבים לא מעסיקים נשים ערביות?

מ"מ היו"ר חנין זועמי

מי אמר? אין נתונים כאלה.

למה שזה יהיה?

אחד מהדברים שעלו, הוא שיש פחות נטייה להעסיק נשים ערביות מבוגרות, עם ילדים, בעלות מראה מסורתי, בעבודות מסוימות הקשורות לשירות.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

גם זה באופן שולי בלבד. זו לא הבעיה המרכזית.

יכול להיות שמדובר במקרים ספוראדיים, אבל זה לא הכלל.

מי אמר שיש נטייה לעבוד בתוך הכפר?

סקרים מראים את זה.

אם אני אעשה סקר בין נשים יהודיות וגברים יהודיים ואשאל אותם, האם אתם מעדיפים תעסוקה בתוך היישוב שלכם או מחוץ ליישוב, הם בטח יגידו שהם יעדיפו לעבוד בתוך היישוב או בתוך הכפר. זה טבעי.

אני לא נציגה של מכון ברוקדיל, אבל אני חושבת שאת מעבירה כאן ביקורת על מחקר שעשה גורם שהוא בלי אינטרס. מחקר של מכון ברוקדיל הראה, ש-30% מהנשים הערביות מעדיפות לעבוד בקרבת הבית ועוד 40% בתוך היישוב.

זה טבעי. בקרב כל החברות וכל העמים מעדיפים לעבוד בתוך היישוב שלהם. האם זו בעיה או נתון טבעי, שצריכים להתבסס עליו? הגישה היא מוזרה, אם מתייחסים לנתון הזה כבעיה. זה נתון שצריכים להתבסס עליו כנתון טבעי.

אם את מנסה למצוא פתרון במסגרת שוק העבודה הנוכחי, את יכולה להגיד שאת פועלת לקידום המצב על ידי זה שאני אעודד פתיחת עסקים בתוך המגזר הערבי. זה נכון שזה לשנות את המבנה של שוק העבודה. הצד השני, הוא להגיד שבמצב הנוכחי הקיים בו יש שוק עבודה סקטוריאלי, הנתון הזה הוא נתון בעייתי. אם את מדברת על נשים שפחות מוכנות לצאת לעבוד מחוץ ליישוב, גם בגלל הנושא של תחבורה ציבורית – זה נושא משמעותי מאוד. משרד התחבורה אומר בעצמו שאין כיום תחבורה מספקת ביישובים הערביים, וזה פוגע בעיקר בנשים. אם מחפשים פתרון, עדיין אי אפשר להתעלם מהאחוזים האלה.

אני רוצה לומר, שנשים היו רוצות גם ללמוד לימודים אקדמאיים בתוך הכפרים שלהן, אבל מאחר וזה לא קיים אנחנו נוסעות לירושלים, תל אביב וחיפה. לנסות להיצמד לעניין הזה, יש בו אמירה כאילו המחסום העיקרי בפני נשים ושילובן בתעסוקה זה העניין התרבותי. זה לא נכון. כאשר 40% מהאקדמאיות הערביות הן מובטלות, זה אומר שמדובר בנשים שעזבו את הבית וגרו לבד בערים אחרות, מבלי שהיתה להן בעיה תרבותית לעשות את זה. כלומר, גם לא תהיה להן בעיה תרבותית לעבוד מחוץ לכפרים שלהן, גם אם הן מעדיפות לעבוד ביישובים שלהן. אני הייתי שואלת, למה בשירות המדינה של מדינת ישראל יש רק 1.2% נשים ערביות מועסקות.

זה לא 1.2%.

זה אולי 2%.

זה מיעוט, שהוא בעלייה.

היום מכריזים על קורס מיוחד לקלדניות בבתי משפט, לנשים ערביות, בחולון. אנחנו מסבירים שאין תחבורה ציבורית, ומתחננים שיקרבו את הקורס אל הנשים. הקורס הרי מיועד לנשים ערביות.

למה לא לקיים אותו בחיפה?

לנשים חרדיות הקימו מפעלים מיוחדים, מותאמים לצרכים של נשים חרדיות. אנחנו באות ואומרות שיש חסמים בנויים, שהם מערכתיים, כמו תחבורה ציבורית, כמו מסגרות לילדים, כמו מחסור באזורי תעשייה בכלל בכפרים הערביים.

במחקר שאנחנו קיימנו, 82% מהאוכלוסייה הערבית תומכים בתעסוקת נשים. זה מחקר שהוא לא פחות מהימן ולא פחות מדעי ממחקר שערך מכון ברוקדיל.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

צריך לפעול במקביל – גם להרחיב את מקומות התעסוקה ביישובים הערביים, וגם לשלב את הנשים בכל מקומות העבודה הקיימים.

אני חושבת שהדיון הזה הוא דיון מאוד חשוב. בגלל משהו פרטי, שצץ אצלי בדירה היום בבוקר, לא יכולתי להגיע בזמן לדיון. אני אקרא את הפרוטוקול, ונחליט מה לעשות בהמשך.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

אני רוצה לסכם את הישיבה. ההמלצה הראשונה שהגיש חה"כ ברכה, להקים ועדה משותפת עד הוק עם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בנושא אלימות.

גם בנושאי תעסוקה.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

קודם כל נתמקד בנושא האלימות. אם אנחנו מרחיבים את היריעה של הנושאים, אנחנו מתבלבלים. בואו נתמקד בנושא האלימות, ונפעל לעומק.

קריאה שנייה היא קריאה למשטרה. אנחנו מביעים דאגה על חוסר מעש וחוסר רצינות בטיפול במקרי האלימות כלפי נשים ערביות. אעידה דיווחה, כי מתוך 13 נשים שנרצחו בשנת 2009 9 הן נשים ערביות, כאשר כתבי האישום המוגשים כנגד רוצחים של נשים ערביות הוא יותר נמוך מאשר אחוז כתבי האישום הכללי.

הוועדה קוראת שאין מקום לשום נימוקים או רגישות תרבותית. אנחנו כהנהגה של החברה הערבית מצהירים כי רצח זה רצח, וכי זכויות אדם הן זכויות אדם. אלה ערכים אוניברסאליים. להשתמש בנימוק של רגישות תרבותית זו מניפולציה לתרבות.

ההמלצה השלישית היא טיפול מערכתי, גם במישור החינוכי בבתי הספר, גם במישור התעסוקה, גם במישור מקלטים ודירות מעבר שמנהל משרד העבודה והרווחה. ההמלצה היא לתת תקציב הולם לעניין הזה. יש מחסור של חוקרות ערביות, מחסור במקלטים ודירות מעבר.

אני חוזר לסעיף הראשון. אם יו"ר הוועדה ויו"ר ועדת העבודה והרווחה יסכימו על הקמת תת ועדה עד הוק, כל הדברים האלה יוכלו להיכנס למסגרת הדיונים שם.

מ"מ היו"ר חנין זועמי

תודה רבה, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:00