פתיחת מעונות יום ומשפחתונים כעידוד לתעסוקת נשים במגזר המיעוטים.

5
ועדה לקידום מעמד האישה
8.7.2008


הכנסת השבע עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 143
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ה' בתמוז תשס"ח (8 ביולי 2008), שעה 09:00

פתיחת מעונות יום ומשפחתונים כעידוד לתעסוקת נשים במגזר המיעוטים.
במסגרת דיונים בנושא תעסוקת נשים במגזר המיעוטים

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר
נאדיה חילו
שרה מרום שלו

תמי אלמוג, מנהלת האגף למעונות יום, משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה
יובל יעקובי, רפרנט תעסוקה ועליה באגף התקציבים, משרד האוצר
רחל שגיא,ממונה על מעמד האישה, משרד הבינוי והשיכון
מרית דנון, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
פיני קבלו, מרכז השלטון המקומי
ולריה סייגל פישר, לוביסטית, פורום נשים לתקציב הוגן
עולה שתיווי, פורום נשים לתקציב הוגן
סאוסן תומה-שוקחא, עמותת נשים ונערות נגד אלימות
תרצה בר חיים, מנכ"לית אגם מהל"ב
איבתהאל שיתי, תכנית ויסקונסין, נצרת, נצרת עילית ועין מאהל
שימאא חטיב, תכנית ויסקונסין, נצרת, נצרת עילית ועין מאהל
עדי עדאווי, תכנית ויסקונסין, נצרת, נצרת עילית ועין מאהל
חביב עלא חנאן, תכנית ויסקונסין, נצרת, נצרת עילית ועין מאהל
אמירה ענתאוי, תכנית ויסקונסין, נצרת, נצרת עילית ועין מאהל
נרמיאן סלימאן, תכנית ויסקונסין, נצרת, נצרת עילית ועין מאהל
רוני דהן
אורלי אלמגור לוטן, מרכז מידע ומחקר, כנסת

דלית אזולאי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ

פתיחת מעונות יום ומשפחתונים כעידוד לתעסוקת נשים במגזר המיעוטים.
במסגרת דיונים בנושא תעסוקת נשים במגזר המיעוטים

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה והנושא היום הוא פתיחת מעונות יום ומשפחתונים לעידוד תעסוקת נשים במגזר הלא יהודי, הנושא חשוב כל כך חשוב בכל המגזרים הקשורים לתעסוקה, והיום אנחנו ננסה לדבר ולדון ולבדוק מה הממשלה עושה בנדון, מה הרשויות עושות, מה כן צריך לשנות, אולי לא תמיד הממשלה אשמה יכול להיות שגם החינוך. אנחנו ננסה היום לברר ונשמע את המשתתפים שהגיעו לפה.

מסקרים שנערכו בקרב האוכלוסייה הערבית עולה כי אחת הסיבות המרכזיות לאי יציאת נשים ערביות לעבודה זה הטיפול בילדים, לא כל כך ברור אם הסיבה היא הטיפול בילדים ואי יציאה לעבודה נובע מחוסר אלטרנטיבה לטיפול או הרצון והמחויבות של הנשים לטפל בילדים בעצמן. מחקר שנערך באפריל 2008 ומפרסום ממצאי המחקר מוצאים ששיעור הילדים במגזר הערבי המטופלים במסגרות בתשלום נמוך משמעותית משיעור הילדים המטופלים במסגרות במגזר היהודי, ארבעה עשר אחוז לעומת חמישים ותשעה אחוז, שמונים ושישה אחוז מהילדים הערבים מטופלים במסגרות שונות ללא תשלום לעומת ארבעים פסיק שמונה אחוז מהילדים היהודים, שבעים ושישה אחוז מהילדים הערבים מטופלים על ידי אחד מההורים או שעוזרים אחרים מהמשפחה בטיפול בילדים. אם אנחנו מסתכלים על גילאי הילדים שיעור הילדים מגיל אפס עד גיל שנתיים רק שבעה אחוז משולבים במסגרות וילדים מגיל שנתיים עד ארבע שנים זה עשרים ואחד אחוז, זאת אומרת עליה משמעותית כשילד הוא גדול יותר אז הוא נמצא באיזו מסגרת.

ממה זה נובע, במעון יום או במשפחתון אם הוא ילד קטן יותר אז עלות החזקתו גבוהה יותר ועקב כך נשים יותר נשארות בבית ומטפלות בילדים או שיש סיבה אחרת, למה אנחנו רואים עליה לשיעור של עשרים ואחד אחוז? זה יותר מסובסד, העלות נמוכה יותר או בגלל שהילד כבר יותר גדול וכתוצאה מכך האם יכולה לצאת לעבודה והיא יכולה להשאיר את הילד במעון יום או במשפחתון. נתונים שמלמדים על החברה הערבית שעולים מהמחק מראים שכן, קיימות עדיין תפיסות מסורתיות בנושא של טיפול בילדים ויחד עם זאת הנתונים מראים ומלמדים אותנו שכן יש עליה בנכונות לשלוח את הילדים למסגרת טיפול במעונות.

לפני שאנחנו נעבור לדיון אני רוצה ואני מבקשת מאורלי לוטן שתציג לנו מסמך מאוד מעניין של המרכז למידע ומחקר של הכנסת ואנחנו אולי אחרי זה נמשיך בדיון.

תודה. יושבת הראש כבר הציגה חלק מהדברים המופיעים במסמך, אני אנסה לא לחזור אבל אני מבקשת להקדים הערת ביניים כדי שלא יראה פה שיש טענה שזה לא מאוזן, פניתי לארגונים, ניסיתי במשך שבועיים לקבל עוד טענות שנוגעות למעונות יום ומשפחתונים שלא נוגעות למספר אלא לאיכות, דף העמדה היחידי הגיע אתמול בערב, אז אם אין פה התייחסות ואם למישהו זה נראה לא מאוזן ואין כאן התייחסות לטענות של המגזר הערבי, זה כי עד היום לא הצלחתי לקבל אותן משום גורם.

אני אתחיל עם נתונים שזה משהו שלא כל כך אפשר להתווכח עליו, אתם יכולים לראות בעמודים שלוש וארבע במסמך את הנתונים של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה על מעונות יום ומשפחתונים שמוכרים במגזר הערבי, מעונות היום והמשפחתונים, אומנם יש כמעט ששת אלפים ילדים מהמגזר הערבי, הם בערך כשבעה אחוז מסך כל הילדים המטופלים היום, יהודים וערבים ביחד במסגרות של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, כשהחלק של הילדים באוכלוסייה, של הילדים הערבים הוא עשרים ושמונה אחוז, אם אני זוכרת נכון, יש כאן פער ממש גדול. ניסתי לבדוק את שיעור הילדים המטופלים במסגרות האלה מתוך סך האוכלוסייה, זו איזו הערכה כאן כי בהשוואות כאן כל מספר מתייחס לשנה שונה, אז זה נע בין ארבע אחוז וזה המספר שאני הגעתי אליו, כלומר ארבעה אחוז מהילדים בגילאים הרלוונטיים מטופלים במסגרות המוכרות, מהמחקר של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שהיושבת ראש ציינה, ושהוא מתייחס לאומדים זה מגיע למשהו, אם איני טועה, לשישה או שבעה אחוז מסך הילדים, אז יכול להיות שזה נמצא איפשהו באמצע, אבל בכל אופן זה מעט. במגזר היהודי אנחנו מדברים על שישה עשר אחוז מהילדים שמטופלים במסגרות המוכרות של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, הילדים בגילאים הרלוונטיים, כלומר ילדים בגילאי אפס עד שלוש זה בעצם ילדים מתחת לגיל ארבע. מבחינת היצע מקומות או ילדים מטופלים, ברור שיש כאן פערים גדולים בין המגזר היהודי לערבי. פער נוסף שעולה ואני אשמח אם מישהו יתייחס לזה אחר כך, זה הנושא של מעונות יום מול משפחתונים, במגזר הערבי פועלים היום בערך שלושים מעונות יום ורוב הילדים הערביים שמטופלים במסגרות מוכרות מטופלים במשפחתונים ולא במעונות יום, שזה שבעים ושלושה אחוז מהילדים במגזר הערבי שמטופלים במשפחתונים, עשרים ושבעה אחוז מטופלים במעונות יום, רק כדי לסבר את האוזן, במגזר היהודי למעלה מתשעים אחוז הם במעונות יום ופחות מעשרה אחוז זה במשפחתונים.

עשרים ושבעה אחוז מכלל הילדים המטופלים?

מכלל המטופלים אלה שכבר נמצאים במסגרת שמוכרת על ידי משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, עשרים ושבעה אחוז מהם הולכים למעונות יום, שבעים ושלושה אחוז מהם הולכים למשפחתונים, במגזר היהודי נדמה לי שתשעים וחמישה אחוז זה מעונות יום חמישה אחוז משפחתונים.

הפוך.

הפוך ואף יותר מזה, המשפחתונים נפוצים במגזר הערבי ופחות קיימים במגזר היהודי, אני כן רוצה להעלות את זה כשאלה בהמשך אם יש עם זה בעיות כן או לא. במגזר הערבי פועלים כיום כשלושים מעונות יום, כשמסתכלים על הנתונים של משרד השיכון שמופיעים בעמוד 5, שם יש את מעונות יום שנבנו מתקן תקציב של מוסדות ציבור של המשרד משנים 1999 עד 2005, יש כאן שישה עשר מעונות יום כלומר לפחות חצי מהמעונות הקיימים נבנו בשנים האחרונות, היום כבר לא יבנו מעונות יום כאלה. חלק מהתקציב של בניית מעונות יום חדשים מגיע ממשרד השיכון, כדי להתאים מעון יום צריך תקציב, למשרד השיכון יש שני מקורות תקציב לבניית מעונות יום, האחד זה מה שנקרא תקן מוסדות ציבור שהמשרד מקצה תקנים לבניית מוסדות ציבור, וזה לפי מספר יחידות בניה חדשות שנבנות, מה שנאמר לי על ידי משרד השיכון שמשנת 2003 לא מקצים יותר תקנים חדשים בכלל, לא למגזר היהודי וגם לא למגזר הערבי, כלומר מהתקן הזה לא יבנו יותר. התקציב השני זה מה שנקרא השתתפות בבניה, שזה רשויות מקומיות שפונות למשרד השיכון בבקשה להשתתף בבניה של מעונות יום חדשים או בשיפוץ של מעונות קיימים. המשרד נושא בחלק מהעלות והרשות המקומית היא, או מתקציב חיצוני, נושאת בעלות הנוספת, ממה שנאמר לי ממשרד השיכון שבשנים האחרונות לא נבנה אף מעון יום מהתקציב הזה במגזר הערבי מסיבות שונות. למעשה אנחנו מדברים שאין תקציב רלוונטי לבניית מעונות חדשים. כלומר, לפי מה שאני הבנתי השלושים מעונות זה מה שהיה וזה מה שיישאר כרגע.

זאת אומרת שאם משרד השיכון לא נותן את המשאבים לבנייה ולרשויות אין את החלק?

משרד השיכון אמר שהוא לא נותן, התקציב הראשון לא רלוונטי יותר, תקן מוסדות ציבור, לא נותנים בכלל, התקציב השני של השתתפות בבניה כן קיים במגזר היהודי, כנראה בגלל בעיות ברשויות המקומיות ערביות, אולי בגלל בעיות של נכונות ברשויות הערביות.

אבל אם הרשות כן מסכימה אז משרד השיכון כן משתתף?

לא משנה מה, זה תקציב שקיים להשתתפות בבניה, אבל צריכים איזו נכונות של הרשות המקומית לפנות, ומה שנאמר על ידי משרד השיכון שיש גם חוסר נכונות ברשויות המקומיות הערביות לבניה של מעונות יום, הם מעדיפים להעביר את זה למבנה ציבור אחרים, את התקציבים האלה.

אני לא מבינה את הנקודה הזאת, התקציב הוא תקציב גמיש, כלומר אם מישהו לא מעוניין, האם ראש רשות יכול להעביר את התקציב לטובת משהו אחר?

נתנו לי דוגמאות, שבגלל, שדיברו על רהט שהוקמו שם מבנים למעונות יום שהרשות הסבה אותם לגני ילדים אחרי שהם נבנו, לא משהו שהם אמורים לעשות אבל זה כן משהו שעושים, אבל כן צריכים שהרשות תבוא ותבקש להקים מעון יום מהתקציב הזה, ומה שנמסר ממשרד השיכון זה שהרשויות המקומיות ערביות פחות מבקשות להקים מעונות יום, מבקשים להקים מבנים אחרים.

כי נדרש מהם לתקצב חלק.

אני לא נכנסת כאן לתקציב הרשויות המקומיות הערביות, לא נראה שזה עניין הישיבה אבל נראה לי שזו אחת הנקודות וזה קשור לזה, אי אפשר להפריד את העניין של הרשויות המקומיות ערביות, הן נמצאות במצב כלכלי, זה גם משהו שמשפיע כאן.

הפועל היוצא הוא שיש היום רק שלושים מעונות יום במגזר הערבי מתוך, נדמה לי שזה אחוזים בודדים, שניים שלושה אחוזים מתוך המעונות שפועלים, במסמך יש את נתון של המעונות הפועלים בסך כל האוכלוסייה הכללית.

ומשפחתונים?

לגבי משפחתונים נמסרו לי נתונים על מספר הילדים שמטופלים, פחות על המשפחתונים עצמם אלא כמה ילדים מטופלים ויש את הנתונים בעמוד 3 ו- 4 יש את מספר הילדים הערביים המטופלים במשפחתונים.

עלו כמה סיבות בהקשר של למה אין יותר מעונות יום במגזר הערבי, אחת הסיבות שעלתה זה גודל האוכלוסייה והעדר ביקוש, ממשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה נטען שהישובים הערביים הם ישובים קטנים יותר ובסך הכל אובייקטיבית יש להם פחות ביקוש למסגרות כאלה, ולכן להקים את המסגרת.

לכן המשפחתונים הפרטיים פורחים, והגנים, יש ביקוש, זה נורא מרגיז אותי הטענה הזאת שכל הזמן טוענים, המון מעונות קמים וגם גנים פרטיים, אני לא נגד הפרטי אבל אלו וואקומים שנתפסים, יש דרישה מאוד גדולה ולכן הילדים נמצאים בתנאים שאינם תנאים, הרבה פעמים בגלל כל הנושא הזה של וואקומים שנתפסים.

משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ערך מחקר שבדק כמה ילדים נמצאים במסגרות בפיקוח, דווקא הילדים הערבים יותר מהילדים היהודים נמצאים במסגרות מפוקחות, אני לא בטוחה שהטענה, מבחינת האומדנים, הם ראו שבאחוז זה יותר ממה שעלה במגזר היהודי, יש יותר נטיה לשלוח למסגרות של המדינה דווקא, זה מהמחקר שלהם, מאשר למסגרות פרטיות גם בגלל העלות.

אז דובר על גודל האוכלוסייה, כשאנחנו בונים מעונות יום מדובר במבנה שאמור לשרת כמה עשרות ילדים לעומת משפחתון שמשרת ילדים בודדים, לכן אם אין איזו מאסה של ביקוש למקום כזה אין כדאיות כלכלית לבנות מעון יום.

העליתי עוד נקודה במסמך שאתם יכולים להתייחס אליו, יש מידת ניידות נמוכה מאשר לאנשים במגזר היהודי, לאנשים במגזר הערבי, אם אנחנו מדברים על מעון בישוב, במגזר היהודי האמא תסיע את הילד למעון גם אם הוא בשכונה אחרת, אני תוהה כמה זה יכול להתקיים במגזר הערבי, ואולי לכן משפחתון הוא מסגרת יותר מתאימה, אפשר להסתכל על זה.

משפחתון עולה יותר.

משפחתון לא עולה יותר, תלוי מאיזה קבוצת גיל, יש את קבוצת הגיל של פעוטות ותינוקות, בכל מקרה ההבדלים הם לא של מאות שקלים הם של עשרות שקלים בודדים.

יש את העניין של הקשיים הכספיים ברשויות המקומיות, הזכרתי את זה קודם, שהן גם משתתפות בתקציב בניית מעונות יום.

נקודה נוספת שעלתה אצלנו, במסמך הקודם שלנו, זה העניין של מחסור בקרקע לשטחי ציבור ברשויות המקומיות הערביות, בעיות בקרקע, בעיות בתוכניות מתאר שבצעם מגיעים למצב שאין את הקרקע לשטחי ציבור ולכן אין קרקע למעונות יום.

עוד טענה שעלתה, זה לגבי שעות הפעילות במעונות, ששעות הפעילות במעונות הן יחסית קשיחות, מדברים משעה שבע שמונה עד ארבע חמש, בעוד שבמגזר הערבי תהיה דרישה לשעות יותר גמישות, שעות של עד הצהריים, את זה נדמה לי שרואים בסקר שעמותת נשים נגד אלימות שפרסמה, מחקר שפורסם נדמה לי בשנת 2005, עם עמדות כלפי הנשים בחברה הפלסטינית, יש שם גם התייחסות לשעות העבודה של נשים, נשים יכולות לעבוד אבל שזה לא יפגע במטלות האחרות, ואז עבודה עד ארבע חמש היא פחות רלוונטית.

יש מסגרות שהילדים- - -

לא זה מה שעלה, אפשר להגיד את זה אבל זה לא מה שעלה במחקר, במחקר נחקרו עמדות לגבי תפקידיה של האישה בבית, ומה היא צריכה למלא וזה לא קשור לשעות טיפול. צריך להתייחס כאן לשני דברים בנפרד, אפשר לדבר על הצע של מסגרות טיפול ולהגיד שחסר, אבל אני חושבת שזה יהיה הוגן גם להתייחס לצד השני, להגיד גם את הבעיות של הצד השני והעמדות של הצד השני, ואי אפשר להגיד שתתני כמה מסגרות טיפול, זו עד שאלה, עד כמה ינצלו אותן, זו שאלה.

אני רוצה לעלות שאלה שאפשר להתייחס אליה, אני לא מצאתי תשובה חד משמעית, אם נניח בצד לרגע את עניין ההיצע כולל המסגרות, האם ישנה איזו בעיה בזה שיש יותר משפחתונים ממעונות יום, האם זה בעייתי? אני אומרת כאן משהו שלא כתבתי את זה כי זה היה מחשבה, לי היה נראה שבמגזר היהודי יש תשעים וחמישה אחוז מעונות יום וחמישה אחוז משפחתונים, אז כנראה שזה "המצב האידיאלי", נראה לי שיש מגמה אחת במגזר היהודי ומגמה אחרת במגזר הערבי אז זה כאילו מצביע על משהו שכאן אינו בסדר, אבל השאלה היא אם זה ככה.

אבל זה תלוי באיזה ישוב, אם זה ישוב קטן.

כן, אבל את מדברת כאן על פערים שאי אפשר לנטרל אותם בגלל שזה ישוב קטן, השאלה היא האם יש בזה בעייה, כאן בעצם ישנם דברים סותרים, מצד אחד אומרים שמעונות יום נמצאים יותר תחת פיקוח וזה מבנה ייעודי ואולי זה יותר טוב, מצד שני משפחתון היא מסגרת קטנה יותר, פחות ילדים, אפשר לקרוא לה יותר איכותית מהבחינה הזאת, אני השארתי את זה בסימן שאלה, כלומר לשאלה, זאת אומרת כשאנחנו שמים בצד את הדברים האובייקטיבים שבגללם, לא אובייקטיביים אלא הטענות שבגללן אין מעונות במגזר הערבי.

התחלתי להגיד קודם בתגובה לסאוסן תומא-שוקחה על הנושא של הביקוש, המסמך הזה בעצם מדבר על כמה מעונות יום יש שם, אני כן חושבת שזה שאלה כמה ביקוש יש למעונות יום והאם בכלל בדקו את זה, ברור שנושא הטיפול בילדים הוא נושא שמונע מנשים ערביות לצאת לעבוד והיושבת ראש גם הזכירה את זה, השאלה, ואני מעלה את זה כשאלה עד כמה העניין של טיפול בילדים זה העדר המסגרת בטיפול בילדים ועד כמה זה המחויבות של האישה עצמה, בגלל עולם ערכים, בגלל תפיסות חברתיות, שהיא זאת צריכה לטפל בילדים, זאת שאלה שעולה. אני לא הצלחתי למצוא לה תשובה. דבר אחד שכן עולה וגם את זה היושבת ראש הזכירה, זה במחקר שמשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה עשו רואה החוקרת, שכמה שהגיל של הילדים עולה יותר הילדים משולבים במסגרות טיפול בילדים, בעצם אני מניחה שבגלל שמגיל שלוש בחלק גדול מהישובים הערביים יש את כבר את חוק חינוך חינם, זה דווקא יכול להעיד לכיוון שיש ביקוש למסגרות האלה וברגע שהמסגרות ניתנות בחינם או בעלות מאוד מאוד נמוכה האוכלוסייה כן מוכנה לנצל אותן, אבל אני חושבת שזאת שאלה לדעת עד כמה באמת יש ביקוש.

תודה לך אורלי לוטן, אנחנו הזמנו לכאן את נציגי משרד השיכון וגם את נציגי השלטון המקומי, לא אלה הגיעו וגם לא אלה, זה חמור מאוד והועדה תוציא מכתב על זה, כי מגורמים האלה אנחנו רוצים לשמוע, מי שהגיע לכאן הם אלה שדווקא שרצו לשמוע מהגורמים האלה את כל הפתרונות והתשובות.

נאדיה חילו בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת ראש, שנים הוועדה הזאת דנה בסוגיה הזאת שבעצם קשורה באופן מאוד ישיר לנושא של תעסוקת נשים, והשאיפה של כולנו שנשים ערביות תצאנה לשוק העבודה והמספר שלהם יהיה יותר גבוה, ברור, והתופעה ידועה גם ממחקרים נעשו ויש כאן מחקר ועוד מחקר שמראים שבעצם הנשים כן רוצות לצאת לעבודה, הן רכשו את ההשלכה, יש להן את כל הכלים ביד וברור גם שכל המחקרים שנעשו עד היום הצביעו על גורם מעכב והוא מאוד משמעותי, והוא מציאת פתרון לילדים, מה שפעם היה מסורת לפני שלושים ארבעים שנה שהפתרונות לילדים התקיימו במסגרת המשפחתית היום זה הרבה פחות קיים, ולכן המדינה, אני אומרת המדינה, האחריות של השלטון המרכזי לספק כלים שהוא לא מספק אותם מספיק, וצריך לומר את זה, באמצעות כל הארגונים הקיימים, זה לא במקרה שמשרד השיכון לא פה, זו אחריות של משרד השיכון, של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, בנוסף לכל הארגונים שנמצאים ונמצאת נציגת נעמ"ת פה ונציגים אחרים.

המספר הזה, האחוז הזה שעולה במחקר, אחוז המעונות, ואני לא הספקתי לעבור על כל החומר, אבל זה לא עולה הרבה שנים, הרבה שנים זה לא עולה, כלומר יש את השלושים, אני לא מדברים על המשפחתונים ואני תכף אתייחס אליהם, יש את השלושים ומשהו מעונות, אני הייתי סגנית יושבת ראש נעמ"ת וכל הזמן אמרתי ושאלתי למה אין, אמרו שצריכה להיות גם יוזמה מקומית ותקציב מקומי, כלומר זה לא רק ראש רשות שאומר אני מוכן, אלא שגם לנעמ"ת אין לה כסף, את זה אני יודעת, אין לה כסף לבניה, היא בעצם מחזיקה את הילדים ומנהלת, היא רשת מעונות המנהלת והיא גם מסבסדת, וזה האבסורד, מסבסדת בחמישה אחוז את המעונות מה שמשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה אמור לתת, היא מוציאה ממנה סבסוד של חמישה אחוז, אני יודעת כמה זמן יושבת הראש של נעמ"ת נלחמה על הנושא הזה, ראשית שיכסו לה את הנושא הזה, אז מה שקרה שברשות חזקה שהיתה גם מעוניינת, היא תורמת את חלקה, משרד השיכון תורם ויש מעון, התופעה הזאת כמעט ואינה קיימת, מעון אחד אני זוכרת, ואת תגידי לי על טמרה שנבנה לאחרונה, יש עוד מעון ביפו שעכשיו בונים שעיריית תל אביב עם כל הגודל שלה לקחה על עצמה אז נבנה עוד מעון אחד של נעמ"ת, ולכן המשפחתונים, אני לא באה להעניק ניקוד אם זה פחות טוב יותר טוב, אבל צצו משפחתונים כי אלו פתרונות קלים יותר, קלים יותר, זה בתוך הבית עם חמישה ילדים וזה מראה שקיים צורך, בשתי המסגרות יש צורך, כל אחד נותן מענה אחר, כלומר המעונות נותנים סוג אחד של מענה והמשפחתונים זה סוג אחר, וצריך להעמיד לרשות האנשים את שני הכלים האלה ושהנשים תבחרנה ולא לאלץ אותן ללכת למסגרת אחת.

בשנים האחרונות צצו הרבה מאוד מסגרות פרטיות של גנים פרטיים, של מעונות פרטיים למיניהם, אני לא באה ולהעריך מה כן ומה לא, אבל אני יודעת עד כמה הרבה פעמים המסגרות הפרטיות האלה, שהאלמנט הכספי, הכלכלי, הרווחי הוא בעדיפות ראשונה ולא הילדים, הרבה פעמים יש תלונות על העניין הזה, צריך לומר את הדברים בצורה מאוד מאוד ברורה, אני ביקרתי במעונות פרטיים, ראיתי וגם יש לי חלק מהתלונות שמגיעות ללשכה, חלקן אנונימיות, חלקן לא אנונימיות, זה רק מראה עד כמה יש צורך, הצורך קיים והוואקומים מתמלאים, לא תמיד הם מתמלאים בפיקוח, לא תמיד הם מתמלאים בבקרה, כשאנחנו מדברים על ילדים אנחנו מדברים על אוכלוסייה שיש אחריות מאוד גדולה גם עלינו כחברי כנסת, גם על אנשי ציבור, אנשי מקצוע, כי לאוכלוסייה הזאת אין פה, זה לא שבאיזה מעון או באיזה בית ספר, הם לא אנשים מבוגרים שיכולים להתלונן על המצב או שהם יכולים להתלונן על התנאים שלהם.

לכן אני חושבת שצריך לקחת את זה בחשבון, ומעבר לתיאור התופעה, התופעה ידועה, אני תמיד אומרת שתיאור התופעה זה בסדר, אבל הוא לא מקדם אותנו, אנחנו עשר עשרים שנה מתארים את התופעות, לצערי, ועד כה זה נעצר, ואני היום אומרת, אני שואלת עוד שאלות ואני רוצה שהדיונים יתמקדו לא רק בשיקוף מצב או הבאת תופעה אלא בפתרונות, אבל אנחנו לקראת הפתרונות לצערי לא מתקדמים, לא בתחום הזה ולא בעוד כל מיני תחומים שצריך לסגור פערים, לשבת ולהגיד הנה אנחנו משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, משרד השיכון שמים בשנת 2009, זה מבחינתי פתרון מדיד, למדוד, בונים שלושה ארבעה מעונות, לוקחים החלטה, פונים לכולם, אני גם הייתי מציעה שגם נעמ"ת בעניין הזה קצת מעבר תדחוף את העניין באמצעות היושבות ראש וביוזמה ולא לחכות שראש רשות יפנה או יענה באופן חיובי, אלא לקחת את הרסן ולפעול מעבר לכלל הידוע, ידועים הכללים, לי הכללים ידועים, לתת פתרונות.

אני רואה גם בצורה מאוד חמורה שהמשרדים שנוגעים בדבר לא נמצאים פה, זו לא הפעם הראשונה גברתי היושבת ראש, ואני הולכת להגיד משהו עוד יותר חמור, זו לא הפעם הראשונה שמתקיימים דיונים על המגזר הערבי גם בנושא ילדים ונשים, אנחנו יושבים וכאילו אנחנו מתבשלים בתוך עצמנו כשכל הארגונים הטובים שיושבים פה למיניהם, הם בשטח, הם מביאים את התופעה ולפעמים הם מנסים לתת פתרונות נקודתיים פה ושם, הם לא הממשלה, הם התוספת, ומה שקורה היום זה שהארגונים האלה הם כמעט לבד בשטח, הם במשאבים הקיימים אצלם ועם כל הרצון הטוב לא יכולים לתת את הפתרון והם גם לא צריכים לתת את הפתרון, אני אומרת את זה מאוד ברור, האחריות היא על השלטון המרכזי למצות פה את הדרך כשהארגונים האלה יכולים להציג את הידע, יכולים לתת את הניסיון וגם יכולים להשתלב וגם יכולים, פה ושם להתחבר נקודתית לכל מיני פרויקטים.

לדעתי הגיע הזמן להוציא, לא רק למשרדים אלא מחאה מאוד קשה אפילו שתיגע למשרד ראש הממשלה.

תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת נאדיה חילו. הגיעו אלינו נציגי האוצר אנחנו מבקשים לשמוע מה במשרד האוצר חושבים על המגזר הערבי ועל מעונות ומשפחתונים וכמה מתקציבים לשנת 2009.

התקציב למגזר הערבי בכל מה שקשור למעונות יום ומשפחתונים הוא לא תקציב נפרד אבל הוא בהחלט מקבל דגש מיוחד בעבודה המשותפת שלנו עם האגף למעונות יום במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה. גם משרד אוצר בדעה כמו משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה וכמו הוועדה שזה כלי ראשון במעלה לשלוב נשים בעבודה בכלל ושל נשים במגזר הערבי בפרט.

בשנת 2007 תוקצב סכום של חמישה עשר מיליון שקלים לצורך בניית משפחתונים.

לפי משרד התעשייה מסחר ותעסוקה, למשפחתונים ולא למעונות, במגזר הערבי לפי משרד התעשייה מסחר ותעסוקה התקציב הלך למשפחתונים ולא למעונות, לשנת 2007-2008 אנחנו מדברים.

החמישה עשר מיליון הלך למבנים "יבילים", בין אם במבנה ה"יביל" הזה יש משפחתון או מעון יום זה כבר תמי אלמוג תגיד, בסדר זה מעונות יום.

אני חושבת שאתה מציג כאן משרד ואתה חייב קצת דייק בנתונים, אתה יכול לומר לנו לגבי החמישה עשר מיליון? בפריסה, איפה זה נוצל, והיכן נבנה, ואם זה משפחתונים או מעונות, כי כמה שידוע לי לא נבנו.

זה מעונות.

איפה נבנו? חמישה עשר מיליון זה סכום מאוד גדול, איפה נבנו המעונות האלה?

לתמי אלמוג יש את הנתונים על זה, לי אין כאן ביד את נתונים האלה.

זה לגבי תקציב שהיה בשנת 2007 חוץ מזה יש את הבניה הציבורית לפי "ברודט" שמעונות יום זה אחד מהמוסדות שדוח ברודט שמדבר על הבנייה ברשויות המקומיות מדבר עליהם. משרד האוצר בשיתוף משרד השיכון יוצא עכשיו בפרויקט של בנייה לפי דוח ברודט, בפריפריה בלבד, בפריפריה יש בדרך כלל חפיפה למגזר הערבי, וגם שם זה ייתן עידוד, עידוד של בניית מעונות יום גם במגזר הערבי.

זה לגבי החמישה עשר המיליון?

לא, לא, החמישה עשר מיליון זה נושא אחד, זה נושא שני אני לא יודע כמה מהחמישה העשר הלך למגזר הערבי ואת זה תמי אלמוג תוכל לומר, אבל יש את העניין מדוח ברודט שגם חלק ממנו ילך למגזר הערבי.

סליחה, דוח ברודט זה חלק שמשרד השיכון מתקצב מוסדות ציבור מתקציב שלו לבד או שזה קשור בהשתתפות של הרשות המקומית?

יש שם גם השתתפות של הרשות המקומית.

ממשרד השיכון אמרו שזה לא רלוונטי, אמרו שבשנים האחרונות בעצם לא קורה עם זה כלום כי אין השתתפות של הרשויות המקומיות הערביות, השאלה איך זה כרגע הולך?

אני עונה, אמרתי שזה תקציב 2009.

שלא מתנה את זה בהשתתפות הרשות המקומית?

עדיין עם השתתפות של הרשות המקומית.

שוב, ממשרד השיכון אומרים שזה לא רלוונטי כי אין נכונות של הרשויות המקומיות ערביות לתת את החלק שלהם ולכן בעצם בשנים האחרונות לא ניבנה מעון יום במגזר הערבי אלא מבני ציבור אחרים.

אני מחדש, כל מה שאת אומרת זה נכון עד היום.

השאלה אם יש הפעם נכונות של הרשויות לתת את החלק שלהם?

התשובה היא כן, אין לי רשימה שמית.

ממשרד השיכון עושה רושם שהיה את התקציב הזה קודם רק לא היה את החלק השני שישלים אותו, השאלה היא איך, מה שאתה אומר שבהכרח כרגע כן יהיה את ההשלמה של הצד השני, זה מה שאני לא מבינה באופן אישי יתכן שאחרים כן.

אני לא יכול לומר לך איך תהייה ההשתתפות של הרשות לעומת מה שלא היה, אני מדבר באופן כללי שעכשיו בתקציב 2009 משרד האוצר ומשרד השיכון יוצאים ליישום דוח ברודט בפריפריה.

אני רוצה להציע לכם משהו, הרי לשבת פה ולהגיד אנחנו מתקצבים כבשפעול הכסף הזה לא יכול בתנאים המתוקצבים ועל פי האמצעים שאתם מציעים, הוא לא ינוצל ואני כבר אומרת לך שהוא לא ינוצל, אנחנו לא חיים באיזה וואקום או בוירטואליות, אנחנו כולנו יודעים שיש מצוקה מאוד מאוד קשה ברשויות המקומיות שגם לא משלמות בחלקן משכורת, וועדות קרואות למיניהן וזה גם לא סוד, כולנו יודעים פה שזה לא יבנה, אם במהלך עשר שנים לא נבנה. המצוקה היום היא הרבה יותר קשה מלפני עשר שנים, ולכן צריך פשוט למצוא פתרון והשאלה שלי היא מי מוסמך בתקציב של דוח ברודט, לבוא ולהגיד הנה אנחנו היום מבקשים לקבל החלטה אחרת, התקציב קיים, ישנה מצוקה של רשויות, אולי, אולי אנחנו ניקח אחריות, אחריות האוצר, אחריות משרד תעשייה, מסחר ותעסוקה, במקרה החריג הזה, שאנחנו בונים, נותנים את הסכום של חמישה עשר מיליון או עשרה מיליון, אז יבנו פחות מעונות כי matching לא קיים, אבל לפחות במקום שלושה מעונות שהרשויות צריכות להשתתף ב- matching, שהן לא משתתפות אז יבנה מעון וחצי, סתם לצורך דוגמה, במקום שהכסף ילך לאיבוד. אני במקרה מרכזת עכשיו של תקציב 2009, התקציב של המגזר כולו, הוטל עלי לרכז את זה, אני חושבת שהגיע הזמן למצוא פתרונות יצירתיים אבל תואמים למציאות, למציאות מסוימת ולא סתם לשבת במשרד ולתכנן תכנון שאין לו שום אחיזה רלוונטית ביצועית במציאות.

נאדיה חילו, היא פשוט לקחה את המילים מפי, אם אתם במשך כל כך הרבה שנים מבקשים מהרשות את החלק שלה, ומשרד השיכון משתתף בחלק שלו ואתם רואים שבאמת לא זז שום דבר, אז מה נעשה היום, איך היום אתם מתכננים?

אני רפרנט של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה לא של משרד השיכון ואני לא רוצה להיכנס לפרטים, אני רק רוצה להגיד שגם אנחנו מבינים שלא נבנו עד היום, ועכשיו בתקציב 2009 יש תכנית ליישם את דוח ברודט, גם בהקשר הזה, אני מציע לדבר עם משרד השיכון שהוא מופקד על יישום דוח ברודט, לראות כמה הוא באמת מעוניין להפנות מהתקציבים האלה למגזר הערבי, אם באמת צריך לעשות שם שינוי שיבטיח בניית מעונות במגזר הערבי, אני מציע לפנות למשרד השיכון ואני בטוח שהוא נתן את דעתו לעניין הזה.

כן, אבל משרד השיכון הוא גם פועל לא בדיוק לבד, גם הוא מקבל מהאוצר את ההנחיות.

אוקיי, אז משרד השיכון בשיתוף עם משרד האוצר. אני מקבל את ההערה, אבל זה הולך לקרות וצריך לבדוק עם משרד השיכון ולקבל פרטים מה, ואיך זה הולך לקרות ובאיזה היקף, ואיך בדיוק משרד האוצר משתתף בסיפור הזה.

תודה, תמי אלמוג מנהלת אגף מעונות יום במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, בבקשה.

תודה, אני מבקשת קודם כל לציין שהמדיניות של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מכוונת להסרת חסמי תעסוקה כדי לעודד השתלבותן של נשים בשוק העבודה, והדבר הוא נכון גם לגבי המגזר היהודי וגם לגבי המגזר הלא יהודי, וכדי לבסס את האמירה הזאת אני רוצה לומר שהוגדל באופן בסיס תקציב האגף למעונות יום בשנתיים האחרונות, התקציב הוכפל והיום אנחנו מדברים על כששת מיליון שקל וזה הולך לגדול עוד יותר.

זה כללי?

כן, כדי להשיג שלושה יעדים, האחד זה להגדיל את היצע השירותים ואת מספר הילדים כמובן ואז הפועל יוצא זה הגדלת שיעור הנשים שתשתלבנה בשוק העבודה, הדבר השני זה התאמת השירותים לאמהות העובדות ולכן אני אפרט את השירותים החדשים שאנחנו פיתחנו ומסבסדים היום, עניין שלא היה בעבר, הנושא השלישי זה גם טיוב השירות כדי להתאים את רמת השירות לדרישות האמהות העובדות.

הדבר הראשון שבא לידי ביטוי, שבראשונה בשנת תשס"ח התחלנו לסבסד ילדים גם בצהרונים, החל משלוש עד עשר ולפעמים גם עד אחד עשר, וגם כאן אני חייבת לציין שבנוהל שהצורך היה, דגש שני כשההורים עובדים יכולים לקבל את התמיכה הזאת לצהרון אם הם משתייכים למגזר הלא יהודי בכל הארץ או לארבע ערים חרדיות או לישובי קו עימות 1 ו- 2 ואילו שאר חלקי הארץ זה מיועד רק לחד הוריות במרכז, וזה באמת נותן עדיפות כל שהיא. גם כאן היוזמה צריכה לבוא מהשטח, אנחנו מפרסמים את הנוהל לציבור הרחב ומצפים שתהייה יוזמה מקומית ויפנו אלינו בבקשת הכרה של הצהרון, ברגע שזה קורה אז הילדים יכולים להיכנס למסגרת ולהגיש את הבקשות באופן פרטני ולפי גובה ההכנסות וסטאטוס של כל משפח,ה גם נקבעת רמת התמיכה לכל משפחה. זה ברמת הצהרונים.

ברמת של המעונות והמשפחתונים – אני מבקשת לציין כלהלן, באמת חוזרת הטענה הרבה שנים, למה במגזר הערבי יש יותר משפחתונים ויותר מעונות ולמעומת זאת במגזר היהודי התמונה הפוכה, אני רוצה לציין שמסגרת המשפחתון היא לא פחות איכותית ממסגרת המעון, למסגרת המעון יש חסרונות ויתרונות וגם למשפחתון יש חסרונות ויתרונות, אבל צריך לזכור, זה גם כל הנושא של יוזמת הקמת מסגרות לגיל הרך בכלל, גם מעון וגם משפחתון, הם פונקציה של היצע וביקוש ופונקציה של אם עובדת. למה מספר הילדים במגזר הערבי נמוך במסגרות המוכרות? כי שיעור הנשים באוכלוסייה הערבית שעובדות הוא גם כן נמוך.

אחד תלוי בשני.

אם יהיו יותר מעונות זה ישפיע על יותר נשים לצאת לעבודה, אני יכולה לשאול שאלה? אנחנו שוב חוזרים ואני כל הזמן אומרת שצריך אם אנחנו רוצים לשנות מצב, אני מאמינה שיש רצון רק השיטה שנוקטים המשרדים היא לא השיטה הנכונה, כולם מסכימים, כולם רוצים, יש תקציבים והגיע הזמן לעשות חשיבה מסוג אחר, נניח שהרשויות לא פונות ואין להן יוזמה, אני מקבלת את זה כנתון שהוא מינוס של החברה, אני שואלת מה האחריות של המשרדים במצב שיש תקציב ויש משאבים, פשוט פעולה שללכת, לומר למה אתם לא פונים, יש תקציב, לעשות הפוך. אם שנים המשרדים טוענים שיש תקציב והדרישה צריכה לבוא מהשטח, מהרשויות וכדומה, יש מצב ברשויות שמונע מימוש, אני לא מנתחת את זה לטוב ולרע, אני אומרת למשרדים למינהם, קחו אחריות ותעשו חשיבה מסוג אחר, פשוט ללכת למחלקות הרווחה, יש דרכים ואני יודעת שזה נעשה, הרי אני באה מהשטח, אני לא נחתתי לכנסת אלא מהעשייה וגם במעונות וגם בנעמ"ת וגם בעוד, ללכת ולהגיד אוקיי, רבותיי יש תקציב, ישנה בעיה, יש חסם שהתקציב הזה בדרך נעצר, אנחנו הולכים לפעול ישירות ולעקוף את אותו חסם ולנסות ליישם את זה, זה מה שהצעתי גם בוועדת ברודט וזה גם מה שאני מציעה לכם וזה מה שאני מציעה לכל המשרדים, לעשות חשיבה מסוג אחר שהמטרה לשים את היעד, את המטרה. השנה אנחנו רוצים לפתוח כך וכך מעונות, יש עיכוב בואו ונחשוב, אנחנו המשרד רוצה לקחת אחריות לעבור את העיכוב והזה, את החסם הזה, בדרכים שהן אולי לא הדרכים שעד היום.

לפני שאת עונה, נאדיה חילו, את אומרת שהמשרד צריך לקחת אחריות, ואתמול מי שקרא בעיתון ידיעות אחרונות, היתה כתבה על חד הוריות שרושמות את הילדים לגנים ולבתי הספר, הן צריכות, יש היום הנחיות של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה או של משרד האוצר ללכת להוכיח מי האב, במקום להקל, עוד מסבכים ואת עוד מצפה שהמשרד ייקח את האחריות.

זה פשוט לא יפתור את הבעיה, אנחנו יכולים לשבת פה ולדון, בגלל שאני בעניין הזה הרבה מאוד שנים, הדיון היה גם לפני שהייתי בכנסת, אנחנו חוזרים ומצביעים על התוצאות מציגים את התופעות, מצביעים על התופעות וכל אחד יוצא והולך הביתה והמציאות לא משתנה, המציאות לא תשתנה, אם אנחנו פה ננהל את אותה דרך, נשב, נציג את הנתונים ונדבר ונציג את החסמים וכולנו נבין וכולנו נסכים וכל אחד ילך והמציאות נשארת, אני פשוט מנסה להוביל לקו אחר שיביא לתוצאות אחרות, לשינוי מסוים, כי השיטה ולא משנה מה היא, היא לא הביאה לשינוי, תקציבים נמצאים, זה לא נמצא, זה לא מנוצל, הרשות, אוקיי, מה אנחנו עושים? האם אנחנו מרימים ידיים ונשארים ובשנה הבאה אנחנו נעשה עוד דיון ונאמר שוב שיש לנו שלושים מעונות, יש משפחתונים ונשים לא יוצאות ונשב עם ידיים ריקות?

גברתי אני רוצה להגיד לך, הצעתך כבר נוסתה בשטח, אני באופן אישי, לדוגמה, בדוח ברודט, בדוח מעונות ברודט שנבנו במימון ממשלתי מלא, לא היה צריך matching של רשות, בתחילת שנות האלפיים הוקמו ברהט שני מעונות, אני באופן אישי הגעתי לשם וגייסתי את ויצ"ו שלא כל כך רצה ושש להגיע לשם, הוא יודע את המדיניות של ההורים, הוא יודע שלא משלמים בזמן ולא משלמים את הכל, בכל זאת הצלחתי לגייס אותם, הבאתי אותם לראש הרשות, התיישבנו וקיימנו המון דיונים וראש הרשות הבטיח כן, כן ובסך הכל הוא היה צריך לתת את שיתוף הפעולה, לקבל את ויצ"ו כארגון מפעיל ולתת תמיכה של התחזוקה השוטפת של המעונות, לא הצלחנו במשך שנתיים להביא אותו למצב כזה. אני אומרת יתרה מכך, ראש הרשות לא רק שהוא לא נתן יד אלא הוא טרפד את המהלך. זה מה שאני אומרת גם אם הוא מוכן לתת matching וכסף, הוא גם לא מתנהל נכון לפי הקריטריונים שנקבעו, למשל מעון יום נבנה כיעוד למעון יום, בקריטריונים של "ברודט" כתוב שלא ניתן לשנות את הייעוד ללא הסכמת שני המשרדים, משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ומשרד השיכון, הוא עשה כרצונו מבלי לשאול לא את משרד השיכון ולא את משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, זו העובדה.

איפה עוד בנו בכסף של "ברודט", במגזר הערבי?

בצפון הרבה. דוגמה נוספת של התנהלות למרות המאמצים של העובדים, עובדות האגף מלוות באופן אישי ויש לנו במגזר הערבי בצפון שתי עובדות במחוז חיפה שמלוות את העניין, למשל הן מגיעות לרשות שבה נבנה מעון "ברודט", יושבות איתו ואומרות לו שהוא צריך לבחור בגוף שעומד בדרישות מקצועיות א', ב' ו-ג' הם עושים שימוש ציני פוליטי שם ופשוט בוחרים את מי שמכריח אותם וכופה עליהם ובניגוד למה שאנחנו רוצים, בסוף הרמנו ידיים ונתנו למישהו לנהל מעון, אני לא רוצה להזכיר את השם, וההתנהלות היתה כושלת ועכשיו אנחנו צריכים לשבת על המדוכה, לעשות לו שימוע, להסיר ממנו את הסמל ולהגיד שכל ההורים שיכנסו למעון הזה לא יהיו זכאים כי אין סמל. זאת ההתנהלות, אנחנו נותנים את הדחיפה, לדעתי הבעיה היא מעבר לכך, ולכן דווקא כשנתנו למשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה את אותם תקציבים ממשרד האוצר להגדלת ההיצע היתה החלטה של המנהל הכללי של המשרד דאז רענן דינור, הוא אמר לי שהוא דווקא רוצה שהגדלת ההיצע תהיה בעיקר במשפחתונים ופחות במעונות, "כי על המשפחתונים אני שולט, על המעונות לא. מה זאת אומרת שולט? אני יכול להחליט איפה לפתוח", הרי לפתוח משפחתונים גם דורש תקציב גדול מהמשרד, על כל עשרים ושמונה משפחתונים אני צריכה לממן לאותה רשות רכזת בתקן מלא, רכזת בתקן מלא, זו עלות ממוצעת של אחד עשר אלף שקל בחודש, זה מעבר לסבסוד של הילדים שנכנסים לאותן מסגרות. צריך גם לזכור את זה.

היום יש תשע מאות משפחתונים ובקנה ארבע מאות משפחתונים חדשים שהם בהקמה, זה נותן מענה תעסוקתי לנשים שיכולות להקים את המסגרת בבית, זה נותן מענה לעוד חמש אמהות בכל מסגרת כזאת, השירות הזה הוא גמיש.

עד גיל מסוים.

עד גיל שלוש.

ומה עושים מגיל שלוש.

בכל מקרה גם המעונות הם מגיל שלוש.

אני מוכרחה להגיד שמשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מופקד על ילדים עד גיל שלוש מהלידה עוד גיל שלוש, מעבר לגיל שלוש זה לא באחריות המשרד ויש כל מיני מסגרות שהמשרדים אחרים אחראיים, כמו משרד החינוך ואחרים שלוקחים את האחריות.

לכן היוזמה להקמת המעונות היא לא של משרד זה או אחר, זו באמת עבודה של השטח לרצות בזה, כי בסך הכל אני מפרסמת הוראות, מה שהזכיר נציג משרד האוצר היום, משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה פרסם מבחן תמיכה לתקצב בניית של מעונות וכמובן עם matching של הרשות אבל החלק של המשרד הוא מאוד גדול, זה בין חצי מיליון למיליון וחצי, זה משמעותי כי עלות של מעון ממוצע זה בערך מיליון שמונה מאות, מתוך שלושים בקשות שהגיעו למשרד לא היתה אף בקשה מרשות ערבית, מה אני יכולה לעשות?

ב- matching גם לא יהיה.

אני מניחה קלפים גלויים על השולחן. גברתי את ציינת את הנושא של סבסוד הארגונים למעונות, הסבסוד הזה כבר צומצם לשניים וחצי אחוזים כבר בתחילת 2007, זה היה בעלות תקציבית לא מבוטלת, אבל זה שניים וחצי.

צריך לשאוף לכסות את השניים וחצי אחוז בתקציב 2009.

השאיפה קיימת והמנהל הכללי של המשרד עושה את המאמצים.

קצת התייחסות לגבי ההיצע, נכון שצריך להגדיל את ההיצע ולפתוח עוד מסגרות, המבחן יהיה למשל עם המשפחתונים שאנחנו מקימים, זה לא מספיק רק לפתוח מסגרות, צריך לחזור ולהעריך איזה צפי של הורים שבאמת יעבדו, יצרכו את השירות הזה ויוכלו גם לממן אותו, לא בטוח ולמרות שגם, כאן המשרד עשה הליכה מאוד גדולה לקראת, מה זה אומר, היום אנחנו שינינו בקריטריון של תשס"ט גם את שעות עבודת האם, לא רק ארבעים שעות עבודה מזכות בסבסוד, אלא גם מעשרים וארבע ואילך, הנה שינינו אבל צריך להישמר העקרון שככל ששעות העבודה של האם רבות יותר סבסוד המדינה יהיה גבוה יותר, וההפך כמובן. הנה פתחנו גם את זה, פתחנו גם אפשרות בפני נשים שנמצאות בתהליך כניסה לעבודה, היא עדיין לא עובדת, לא מספיק שעות, היא עדיין לא מסוגלת לממן אפילו את החלק, אנחנו נותנים להן תוקפת ביניים כדי שיוכלו להשתלב בעבודה והמימון הוא מימון במחיר נמוך מאוד, מאתיים חמישים שקל בחודש לאישה.

סליחה, לנשים שלא מקבלות דמי הבטלה, נשים שמחפשות עבודה או נשים שמקבלות דמי הבטלה ומחפשות עבודה אחרת?

אני לא רוצה, יש לנו את זה בנהלים וזה מפורסם באתר.

כי יש הבדל, אני דיברתי עם נורית אתמול והיא אמרה שהסבסוד הולך לנשים שמקבלות דמי הבטלה, ולא לנשים שמחפשות עבודה, יש הבדל בין נשים שמקבלות הבטלה.

אנחנו לא עושים טובה לאף אחד, מובטלים, אלו הן נשים שנמצאות בשיקום תעסוקתי, יש תקופת ביניים וכמובן כשהן משתלבות בעבודה ומתחילות להשתכר אז מבחן תמיכה שלהן נמדד בהתאם.

כלומר שכל אישה שמחפשת עבודה, או אישה מהמגזר הערבי שמחפשת עבודה היא יכולה לקבל תמיכה למעון או למשפחתון.

היא לא יכולה לבוא ולהגיד הבאתי פתק מלשכת העבודה, אני מחפשת עבודה, יש כמה כללים.

אני בכוונה מתעכבת על זה כי זו נקודה חשובה בעניין של מחפש עבודה, יש כאן חוסר הלימה ממה שהבנתי מגורם אחר אצלכם, לכן אני נעצרת על הנקודה הזאת כי יש פער מאוד גדול בין מובטלת שאת אומרת שהיא רשומה אצלכם בכל מקרה לבין מישהי שלא עבדה קודם ומנסה להשתלב בעבודה, הקריטריונים כן חשובים כאן והם משנים את התמונה.

זו אחת שנמצאת באיזה טיפול נקודתי באותו ישוב, דרך הלשכה, דרך שירותי הרווחה, המשמעות היא שאם היא נמצאת בתהליך כזה באיזה תכנית טיפולית כזאת.

אני לא מבינה מה זאת תכנית טיפולית, מה זה אומר?

במגזר הערבי בצפון, אורות התעסוקה, יש כמה תכניות כאלה שמאתרות את נשים ומכוונים אותן גם להשתלב באיזו הכשרה.

זו לא "סתם אישה" שמחפשת עבודה?

כן.

רק להבהיר.

גם בקריטריונים של תשס"ט, אנחנו בונו לקראת נשים שעובדות, גם נשים עם תואר שני וגם מלגאיות שנמצאות בתכניות מחקר. ולגבי הערתך גברתי על הכתבה מאתמול בעיתון, אני חייבת לציין שמה שעשינו השנה בנושא הסבסוד עברנו מהנחיות מנהליות, זו היתה הדרישה של הלשכה המשפטית במשרד, מהנחיות מנהליות למבחני תמיכה, מבחני תמיכה צריכים עיגון משפטי של כל התמיכה של המשרד באוכלוסיות השונות. אז א' הוגדרו מחדש כל אוכלוסיות הזכאים, ב' הוגדרו גם התנאים למתן התמיכה, אני מוכרחה לציין שערכנו ביקורת בנובמבר האחרון, והתגלו לנו לא מעט מקרים של זיופים, של ניצול לרעה של קבלת התמיכה שלא כדין, לכן דרשו שחד הורית למשל לא רק תחתום ותכתוב "אני מצהירה שאני אישה חד הורית" אלא זה מותאם לחוק חד הוריות, חוק משפחות חד הוריות, שהיא צריכה לציין בפני עורך דין מתוקף מה מה הסטאטוס שלה וגם יש איזו הזהרה שהיא צריכה להיות מודעת לכך שאם היא מקבלת תמיכה מהמדינה, זה כפוף לזה שכל ההצהרה שלה אמת ונכונה.

יש לי שאלה אליך תמי אלמוג, הרי אמא חד הורית לפני שהיא נרשמת למעון עוברת מבחני זכאות בביטוח הלאומי ובעוד מוסדות שבעצם מעבירים אותה מבחני זכאות, לפי מה שאני יודעת הם מאוד קפדניים, כדי לקבוע את זכאותה למשל בביטוח הלאומי, למה אתם לא יכולים להסתמך על אותו מבחן שהיא כבר עברה בביטוח הלאומי ולקבל את זה, למה היא צריכה פעם נוספת לעבור ולהתחיל להוכיח זכאות שכבר הוכחה.

היא לא אמורה להוכיח שום דבר גברתי, היא אמורה למלא תצהיר שמתאר את הסטאטוס שלה, אני לא נשואה, או אני חיה בנפרד ככה וככה, יש כמה סעיפים שמותאמים אחד לאחד לחוק משפחות חד הוריות, מסמנים איזה והיא חותמת ומצהירה שכל ההצהרה שלה אמיתית, שזה מצבה העובדתי, זה הכל. השינוי הוא שהיא צריכה לחתום בפני עורך דין. אנחנו מתקצבים אישה כזאת באלפי שקלים, אני מדברת על סדר גודל של אלף, אלף חמש מאות שקל לחודש, אז הטרחה הזאת שווה את המאמץ, זאת אומרת שניגשים לעורך דין ולחתום.

איך זה מתבצע בביטוח הלאומי, גם שם היא חותמת, הרי שם היא מקבלת קצבה חודשית באלפי שקלים, זה הרבה יותר מהסבסוד, איך מבחן הזכאות שם מתבצע?

אינני יודעת, ישבנו עם נציגי המוסד לביטוח לאומי, זאת דרישה מהחשב הכללי באוצר, ובקשו שנעשה הצלבות והתאמות בין הנתונים שלנו במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ובין המוסד לביטוח לאומי, יש קושי לעשות את זה בגלל צנעת הפרט, בגלל פרטים חסויים, מאוד קשה ולכן אנחנו העדפנו לא לנבור ולא לחטט בדברים אחרים, אני חושבת שהתצהיר הזה הוא מכובד הוא לא אמור לפגוע, זה אמור לשקף את המצב האמיתי של האישה שהיא מצהירה, נכון, היא חותמת ומצהירה שההצהרה היא אמת, ואם ימצא שהיא לא אמרה אמת אז המשרד רשאי לתבוע את החזר הכספים שניתנו שלא כדין.

אבל בכל זאת אתם בודקים את זה, בכל זאת אתם שולחים את החוקר.

לא, לא, אנחנו לא שולחים, אנחנו שולחים חוקר במקרה של חשד.

אז גם ככה אתם שולחים חוקר.

ראשית, לא שלחנו וזה רק במקרה של חשדות, אבל אנחנו מבקשים היום שאם היא באה לבקש את הסבסוד עקב היותה משפחה חד הורית, היא צריכה לצרף נתונים על ההכנסות שלה פלוס למלא את התצהיר הזה, זה הכל ואם עולה חשד באיזה שלב אז אולי כן נפתח בחקירה. היה לנו מקרה בנהריה שאישה היתה יכולה לקבל את הזכאות למאתיים וחמישים שקל לחודש, לשלם מאתיים וחמישים שקל ואת השאר המדינה היתה משלמת למעון, אם היא משתתפת בתכנית של הורים יחידים, היא עבדה שבעה ימים והלכה, אחרי חודשיים כשערכנו ביקורת ביקשנו תלוש שכר היא אמרה שהיא לא עובדת יותר, אבל היא לא דיווחה ולא כלום אז אנחנו חייבים לעשות חקירה ולדרוש את התשלומים חזרה.

יש מקרים אבל הרוב זה באמת מקרים שלא משקרים והם נופלים קורבן והם צריכים לרוץ בין כל המשרדים ועוד לשלם לעורך דין, זו עוד פרנסה לעורך הדין ובאמת כדאי ללמוד עריכת דין.

לא, עמותת ידיד התנדבה לעשות את זה בחינם, ארגוני הנשים יעשו להן את זה בארבעים שקלים וגם רשם בית המשפט יכול לעשות את זה בארבעים שקלים.

רק משפט סיום, אני יכולה להגיד שהוקצו למגזר הזה סכומים לא מבוטלים גם בנושא של הכשרה, כי כל המטפלות למרות שהסטאטוס שלהן עצמאית, שתוכלנה לפחות ללכת ללמוד בקורס כדי שתהייה להן את התעודה המקצוע של מטפלות סוג 1, המשרד ממן את מרבית עלות הקורס הזה, מכשיר את המטפלות הללו, ומסייע להן להשתלב בעבודה.

אני רציתי לשאול את אורלי לוטן, האם בנתונים שאת הצגת, האם הם בנויים מול שיעור, כלומר השיקוף במצב המעונות ובכל המסגרות האלה, האם יש קשר לאחוז הנשים בשני המגזרים שיוצאות לעבודה?

כן, אבל זה מה שחברת הכנסת נאדיה חילו אמרה קודם, זה סוג של ביצה ותרנגולת.

אנחנו יודעים שהמעונות, לא רק המעונות ולא רק המסגרות הן החסם, יש גם חסם של תחבורה, חסם של.

אני לא יודעת אם בדקו את זה, כדי לבדוק את זה צריך לעשות איזו רגרסיה רבת משתנים ולראות מה ההשפעה של כל משתנה, זה לא משהו שאנחנו עושים ואני לא גם לא חושבת שמשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה עשה משהו, השאלה נכונה לדעתי, עד כמה זה החסם המרכזי? תראי זה תמיד יהיה מכלול, השאלה, אני יכולה לומר שאחת הטענות שעלו אצלנו שאפילו שזה לא החסם המרכזי יכול להיות שאם תגדילי את ההיצע למרות שעדיין אין ביקוש בשטח זה יכול לעורר את הביקוש ועוזר בשוליים ועל ידי כך לתת דחיפה קטנה ואפילו אני חושבת לשנות נורמה, כי אפילו אם את אומרת שיש ערכים חברתיים או נורמות שלא לשלוח למעונות, ואז כאילו יהיה לך היצע יותר גדול, יכול להיות שזה קצת יתן את הדחיפות לגבי זה וידחף נשים שלא היו יוצאות לעבודה, זה לא מדיד כרגע. זו שאלה טובה.

במגזר הערבי אנחנו יודעים שתשעה עשר פסיק שישה אחוז נרשמו כמועסקות ובמגזר היהודי חמישים פלוס.

נכון, אלו הפערים, ושוב השאלה מה גורר מה ואיך את מודדת את זה.

אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים גם תופעה של לימוד נהיגה, נשים ערביות לומדות נהיגה כדי שיהיה להן רישיון וכדי שתהיה להן את האפשרות לניידות, להגיע למקום העבודה וכדומה.

אני מנהלת את תכנית אורות תעסוקה בצפון, יושבים פה עמיתים שלי מהחברה ואני מניחה שהם ידברו וישאלו את אותן שאלות שהן פחות מדידות, אותן שאלות שעלו פה, שאלת הביצה והתרנגולת, אני שמחה שעלה פה מונח של שינוי המציאות, אני חושבת שמה שאנחנו עשינו באזור, אנחנו עובדים בנצרת, נצרת עילית ובעין מאהל, כשהתחילה עם התכנית שם שהיא בעצם מדברת על תעסוקה ועל תעסוקה של גברים נשים, אבל בעצם באזור שאנחנו עובדים, יש הרבה מאוד מהמגזר הערבי, עלו המון חסמים וזה נכון שקשה למדוד ולבדוק מהו החסם היותר משפיע. כשאנחנו התחלנו והנושא שמאחד את הכל היה התעסוקה מצאתי שאין פתרונות באזור, לא היה צורך או שלא היו פתרונות מספקים כדי לאפשר לאישה לצאת לעבודה, ואז התחיל הוואקום הזה להתמלא, וקמו ויש מקומות שנותנים היום פתרונות ולא בהכרח לשכבת הגיל הזאת, אבל לגילאים שמצריכים עדיין השגחה עד גיל שתיים עשרה.

צהרונים, קמו מסגרות שמילאו את הוואקום הזה ואז התחיל איזו תהליך מעגלי. קודם קמה המסגרת כי הינו צריכים מסגרת אחת ובאמת לא שלחו ילדים, בחודש הראשון למסגרת שיכלה לקלוט כמאה ילדים נשלחו אולי עשרים ילדים בחודש הראשון, ואז התחילה התכנית והתחילה העבודה על כל המרכיבים ועל כל החסמים למעשה, ונשים התחילו לזהות או לפתח אמון במערכות האלה או לראות מה הפוטנציאל ומה זה מאפשר להן והיום אנחנו לא עומדים בדרישה. מנסים להפנות אלינו ילדים שאינם משתתפים בתכנית וזה אפשר, זה שחרר איזו חסם וגם הנשים התחילו לצאת לעבודה, או שהן נמצאות בתהליך חיפוש העבודה והילדים שלהן נמצאים במסגרות, אלו שהיו לא הספיקו להכיל את כל הדרישה קמו מסגרות באותו וואקום שדיברתן עליו, קמו מסגרות שאנחנו מבקרים אותם כי יש לנו אחריות לאיזו מסגרת הילדים האלה נשלחים, נשים שהן כולן מקבלות הבטחת הכנסה, המדינה פה מממנת ועוזרת להן לשלוח את הילדים למסגרות האלה אני בהחלט חושבת שבהסתכלות מערכתית כפי שאתן אומרות שהמשרד או על כל שלוחותיו עושה את הקשר בין יצירת הביקוש לדרישה ומתן הפתרונות, אם למשל באזור שהתכנית היתה נכנסת גם היה קורה משהו ממלכתי בנושא של המסגרות זה היה מאוד מקל על העניין, כי כרגע קורים דברים שהם נותנים מענה לדרישה אבל לאו דווקא במקומות שהיו שם קודם, זאת אומרת שהן קמו כתוצאה מהעובדה שהגענו לשם.

אנחנו זיהינו את הנושא של ילדים וגם את הנושא של התחבורה כשני חסמים מאוד מרכזיים. ברגע שאתה נותן להם פתרון וכמובן עם עבודה תרבותית וחברתית וכל התהליך של הפנית נשים לעבודה, אז דברים קורים והמציאות משתנה, אני יכולה לומר שבנצרת או כפר עין מאהל שנכנסנו אליו לפני כמה חודשים, מדברים אחרת על הוצאת הילדים, בתחילה לא רצו לשחרר אבל עכשיו רואים בזה פוטנציאל, שולחים את הילדים למסגרות האלה ומאפשרים לאישה לעשות את השינוי במקום שלה.

רציתי לשאול בהקשר של העבודה של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, אני לא יודעת כי אתם תלויים במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, פניתי אליך על המקרה של השתתפות במעון, את זוכרת? באמת השתדלתם ופעלתם לא בגלל שאני פניתי אלא בגלל שאילו הם הקריטריונים, אבל בכל זאת אני רציתי לשאול על הקריטריונים לעזרה לאם שהיא משתתפת בתכנית והיא כן עובדת, רק שהיא מקבלת איזה סכום קטן מביטוח לאומי אז היא צריכה להשתתף בתכנית, מה העזרה של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה לגבי מעונות או משפחתונים?

כפי שציינתי קודם אמרתי שיש תכנית שנקראת סיוע נקודתי לגבי אנשים שנמצאים בתהליך של שיקום תעסוקתי, וצריכים להתקיים מספר תנאים כדי שהם יוכלו להיות זכאים לקבל את הסיוע המקסימלי, זה אפילו חורג מהסיוע המקסימלי, זה תמריץ מאוד מאוד מיוחד שאותה אם יכולה במימון מאוד זעום להשתמש בשירות המעון או המשפחתון.

אבל בכל זאת לגבי אישה שכן עובדת.

גם אם היא עובדת פחות מעשרים שעות.

אני מדברת על מישהי שהיא כן עובדת והיא עובדת יותר מעשרים שעות, אבל עקב כך שהיא לא מקבלת משכורת מינימום אז היא מקבלת את המאה או המאתיים שקלים, את ההפרש, אבל היא בקושי יכולה לממן את ההשתתפות.

אני לא מכירה שום מערכת שנותנת ללא השתתפות עצמית.

כן עם השתתפות עצמית, בוודאי שעם השתתפות עצמית.

אני לא הבנתי מה הבעיה בעצם.

אני מנהלת את המרכז של אורות תעסוקה בנצרת, היא בעצם מדברת על משתתפות שבעצם מקבלות השלמת הכנסה שהן כן נמצאות במעגל של חתך הכנסה, שהן מגיעות אלינו למרכז, אם זה לא אורות לתעסוקה בכדי, משתתפים שמקבלים הבטחת הכנסה ושהם מופנים אלינו לתכנית של אורות התעסוקה, תכנית שאמורה לסייע להם כדי להגדיל את הכנסה אם הם עובדים חלקית או כדי למצוא משרה ועבודה בהקדם האפשרי כדי שתקדם אותם מהבחינה הכלכלית גם כן, יש לנו קודם כל את האוכלוסייה שמקבלת השלמת הכנסה, שמגיעים אלינו שכדי שחלק מהם שאפילו שמקבלים סכום קטן מהביטוח הלאומי אבל ההטבות מעבר שזה שכר דירה, או בדברים אחרים לצורך קיום, אז עם המשתתפים האלה אנחנו עובדים בשני מישורים, המישור האחד זה לעבוד איתם בהכוונה תעסוקתית כדי להגדיל את המשרה שלהם וכדי להרוויח יותר ולא להיתקע עם השלמת ההכנסה והשכר שהוא פחות משכר המינימום, אפילו לנסות להגדיל את המשרה שלהם, וממול אם הם כן מקבלים סיוע שזה תומך עבודה שזה wss שירות שאמור לסייע להם באותה תקופה, הסיוע הזה הוא בתחבורה או במסגרות השגחה על הילדים, השגחה בשעות אחר הצהריים עם מטפלות אם הם עובדים משמרות ושעות לילה, או מעונות לחלק מהם. זה במקביל והקריטריונים נקבעים במרכז ושזה בכל מקרה ספציפית למשתתף, לשעות העבודה שלו, לצרכים שלו בעצם אמורים לעזור להם כדי לצאת לעבודה.

יש מענה.

אני חושבת שהנשים שהן עובדות כמעט משרה מלאה וצריכים איך שהוא לעזור להן גם כן, הן כן יצאו והצטרפו למעגל העבודה, אם אני לא נכנסת למעגל העבודה או עובדת חצי משרה, אז יש לי יותר פריוילגיה, אבל אם אני כבר יצאתי אז אני עומדת בקריטריונים ככה וככה.

תודה, מי רוצה להתייחס בבקשה.

אני מ"נשים לתקציב הוגן", רציתי להתייחס לשתי נקודות, הראשונה זו נקודה שכבר דובר והנושא די ברור, זה שאין התאמה, משרד התעשייה, מסחר והתעסוקה ומשרד השיכון נותנים איזה תקציב בגלל בעיות ברשויות המקומיות, בגלל בעיות של matching לא נבנה מעון ואם נבנה מעון אין את הכסף לנהל אותו, זה לא מספיק שאנחנו אומרים אוקיי אנחנו נותנים את מה שיכולים ואז מפקירים את כל השטח, אני חושבת שצריכה לצאת מהוועדה הזאת קריאה להגיד שיש כאן בעיה אקוטית ושאנחנו יודעים כבר מה הם הפתרונות ושצריך להיות תקציב ייעודי כפי שדיברה חברת הכנסת נאדיה חילו, שינוי קריטריונים שמשרד האוצר או אולי משרד ראש הממשלה ישימו כסף כדי שיהיה אפשר, אם זה בשביל להקים עוד מעונות, מעונות שכבר קיימים כמו ברהט שהמבנים כבר קיימים ואי אפשר לנהל, אז שניהלו אותם, הבעיה כבר ידועה לכולם ואנחנו לא עושים שום דבר ומאשימים את השטח, אי אפשר להאשים את השטח.

אבל גם ראש הרשות צריך לקחת אחריות.

אנחנו יודעים שברשויות המקומיות ערביות יש להן בעיות, אז כל הילדים וכל האמהות שנמצאות באזורים האלה לא תעבודנה?

אתם בוחרים את הקבוצה הכי חלשה בתוך החברה ואומרים אוקיי, לראש הרשות יכול להיות יש אג'נדה אחרת שונה ממשרד התעשייה, מחסר ותעסוקה, הוא לא רוצה לעודד נשים לצאת לעבודה, הוא לא מעוניין שהנשים ברהט תצאנה לעבודה, אז מה? מפקירים ילדים ונשים, לוקחים את האנשים הכי חלשים בחברה ועל גבם רוצים לעשות שינוי בתוך החברה, זה לא עובד כך, צריך לקחת אחריות לפחות ואני לא רוצה להגיד נשים, לפחות הילדים עצמם, אי אפשר להפקיר ולהגיד שראש הרשות לא רוצה. יש מדיניות כלכלית של משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה, של משרד האוצר שהם כביכול מכתיבים את המדיניות הכלכלית במדינה וראש רשות ברהט הוא שקובע לנשים ולילדים באותו אזור איך להמשיך את החיים שלהם, לעבוד לא לעבוד, להיות במסגרת לא להיות במסגרת.

אם ממשיכים עם הטיעון הזה, אפילו כלכלית, אחת המטרות הכלכליות של מדינת ישראל זה לעודד את השתתפות הנשים בשוק העבודה, אנחנו יודעות, שמונים אחוז מהנשים הערביות אינן נמצאות בשוק העבודה, יש לנו כאן פתרון אז צריכים שהדברים יתחילו לזוז לשנות את הקריטריונים, אם המעון הזה בגלל הבעיות ברשות המקומית, אז צריכים למצוא אם זה ממשרד האוצר או ממשרד ראש הממשלה או ביחד, לא יתכן שברהט יש מבנה למעונות והוא סתם עומד שם, חבל על המשאבים של המדינה.

הדבר השני שאני רציתי להגיד, דיברנו על כך האם טוב יותר משפחתונים או מעונות, אחד הדברים שנאמרו שמשפחתון נותן תעסוקה לאישה ועוד חמש נשים אמהות יכולות לצאת לעבודה, אז מעון יום נותן מענה של תעסוקה לעוד הרבה יותר נשים וכמובן גם לגברים שעובדים בתוך המבנה, אם אנחנו מדברים על התעסוקה אז מעון יותר עונה לעניין של התעסוקה וגם לא כל אישה יכולה לפתוח משפחתון, יש לה גם השתתפות עצמית בפתיחת המשפחתון וזה מתאפשר לכל כך הרבה נשים.

אם אני זוכרת נכון ובטח תמי אלמוג יודעת טוב יותר לגבי היחס, אני חושבת שהיחס בין משפחתונים לבין מטפלות ובין ילדים הוא יותר קטן, אם אפשר לבדוק כמה נשים יכולות לקבל תעסוקה, תמי אלמוג זה לא מדויק להגיד שבמעונות יש יותר, ואם את מדברת על עוד חסם של יציאה לעבודה בחברה הערבית, זה גם עניין של ניידות ועבודה מחוץ לבית, ועל זה מעון לא עונה לך ומשפחתון עונה לך כעבודה בתוך הבית, אז בנקודה הזאת אי אפשר להתייחס רק לצד הרע, כן יש בזה אמת שמשפחתון כן מעודד תעסוקה של נשים ערביות.

אבל אנחנו אמרנו כל הזמן בוועדה הזאת, אנחנו לא אומרים שהבעיה היחידה שתפתור את העניין זה מעונות, ברור שלא.

גם בביקורת צריך לדייק, הביקורת היא לא כולה נכונה.

אני רוצה דווקא לענות לקריאה שלך ולעדכן את היושבת ראש, שמשרד ראש הממשלה כבר יוזם מהלך כזה, ישנה יוזמה במשרד ראש הממשלה להקמת רשות שתטפל באופן אישי בנושא של המגזר הערבי בכל התחומים וזה בעיקר בנושא של הסרת חסמי תעסוקה, היה לנו בשבוע שעבר דיון במשרד ראש הממשלה יחד עם נציגי משרד התחבורה, מדברים על איזה תכנית ראשונית לניסוי בשני אזורים, כנראה מדברים על המשולש ואדי ערה ובקעת סכנין ושם משרד התחבורה יגיש תכנית להנגשת השירות והגברת קווי התחבורה וכדומה כדי שאנשים יוכלו להתנייד למקומות עבודה, יהיה מיקוד ספציפי של הקמת מסגרות לילדים בגיל הרך ואולי גם התאמה, אני הצגתי את החסם שלא תמיד גם אם יהיו מסגרות לא תמיד ההורים יוכלו לעמוד בתשלומים הגבוהים אם הם לא עובדים מלא, אז יהיה תמריץ אחר ודיפרנציאלי מיוחד כדי להסיר את החסמים.

נכון וכמו שאמרה חברת הכנסת נאדיה חילו, זה שאנחנו שומעים שיש תקציבים זה לא אומר שאחר כך הדברים קורים, היינו רוצים לראות תכנית עם מחויבות ולא רק מילים.

קיימת בעיה ואנחנו מודעים לה, ואנחנו ערכנו סקר, אני גם אמרתי את זה בוועדות אחרות, סקר השוואה בין הרשויות החזקות לבין הרשויות במגזר הערבי, והפערים הם אחד לשש, פערים גדולים מאוד, הדוח הזה יושב שנתיים במשרד הרווחה כד ליישם אותו, עדיין לא קיבלנו ואנחנו כל הזמן לוחצים בעניין הזה, רק כדי להיכנס יותר ולהשוות את התנאים, במגזר הערבי קיימת בעיה והבעיה היא בעיקר ב- matching מה שקורה כרגע, ברגע שהרשויות הקטנות ובעיקר הערביות אין להם את הכסף ל- matching אז הכספים נשארים עד סוף השנה ולקראת סוף השנה מעבירים אותם לגדולות כי שם יש matching ואז הפער הולך וגדל.

חבל שאתה לא היית בתחילת הישיבה.

עברנו איזה משבר ותמי אלמוג כאן, היה משבר ברשויות המקומיות שלא שילמו ולא שולמו כספים לכל מיני, לכן מצאנו דרך של הפרטה שלא כל כך אהבנו אותה, לא אהבנו אותה, והגענו לאיזה הסכם שברשויות ששם יש בעיה כלכלית קשה אנחנו מאפשרים לרשות להוציא להפרטה מעונות ומשפחתונים, בל נשכח שהנושא של מעונות, ובאמת צריכה להיות קריאה, יושבים פה מארגוני נשים, וארגוני הנשים לצערי בשנים האחרונות מחפשים את האוכלוסיות החזקות במרכז וקיפלו את עצמם מהפריפריה, אם זה נעמ"ת שפעם הגיעה לכל ישוב, לכל כפר ולכל מושב, הם היום מחפשים איפה יותר כדאי וככה הם מתנהלים היום, לכן אנחנו צריכים לראות איך מחזירים את ארגוני הנשים לאותם מקומות שהיו פעם, במגזר הערבי, בקריית שמונה, בבית שאן היו כשמונה מעונות נעמ"ת וסגרו את כל המעונות, כיום יש מעון אחד של ויצ"ו והכל זה מעונות חרדים, הם תפסו את החלל שנוצר בחלק מהמקומות ושם אנחנו יודעים באיזה צורה ועל איזה בסיס הם קולטים את הילדים ולכן אנחנו רוצים לעודד את זה. ידינו מושטות.,

משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ואנחנו עובדים בשיתוף כדי לעודד את תעסוקת הנשים. חלק מהמגזר הערבי לא כל כך נוטה ללכת על תהליך ההפרטה, הם היו רגילים לעשות את זה ברמה המקומית דרך הרשות המקומית, אבל ברגע שנוצרו קשיים הושטנו יד, לא כל כך אהבו את זה במגזר הערבי ועדיין יש מקומות שמתווכחים עד היום כי לא מוכנים ללכת לתהליך ההפרטה למרות שהבעיה, למשל בסכנין שהבעיה שם היא מאוד קשה אבל בכל זאת הם מתעקשים להיאבק. משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שניסה לעודד את אותם משפחתונים, הוא העביר ישירות כספים למשפחתונים, מבקר המדינה עלה על זה וביקש להפסיק כי אי אפשר לעבוד כשאתה צריך לעמוד מול כל משפחתון ומשפחתון וחייבים לעשות את זה באופן מרוכז או באמצעות העירייה, העירייה או המועצה שמתחייבת שהיא מעבירה את הכסף בזמן, אף אחד לא מוציא את זה ממנה, עירייה שמתקשה אנחנו בעצה אחת עם משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מוציאים את זה ומפרסמים מכרז ומחפשים דרך, אם זה עם חברת המתנ"סים או כל מיני עמותת או עם גופים פרטיים שנכנסים לעניין הזה.

אני חושב שהבעיה של המעונות היא בעיקר ארגוני הנשים כי הרשויות המקומיות, אתם יודעים אנחנו מסייעים לארגוני נשים אבל האחריות היא לא על הרשויות המקומיות, אם ביחד נבחן איך אנחנו יחד דוחפים את ארגוני הנשים ולקיים דיון עם ארגוני נשים בנושא הזה שהם ייקחו את המקומות האלה, הם באמת היו פעם המחנה החלוץ, בכל ישוב שקם הם שמו את הדגל והם היו הראשונים וגם נלחמו מי הולך יותר לפריפריה, היום הם מחפשים יותר את המרכז איפה שיש אוכלוסייה מבוססת ואיפה שאין בעיות רווחה אלא יש כספים טובים. תמי אלמוג נכון שאת מסכימה איתי?

נמצאים כאן נציגי נעמ"ת? לא. יכול להיות שכשאנחנו רואים מה קורה היום בפריפריה, הערים מזדקנות וגם בתי הספר נסגרים וגם הגנים, לא בגלל שאין אפשרות להפעיל את זה אלא בגלל שאין ילדים,יכולה להיות שזאת הבעיה ונעמ"ת בורח למרכז הארץ להיכן שכולם בורחים, למרכז הארץ.

ממשרד השיכון בבקשה.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות, ראשית אני מתנצלת לא בדקתי את מספר המעונות הקיימים ומה הצפי של בניית מעונות במשרד, אני יודעת שהיו תקציבים מאוד מאוד גדולים לבניית מוסדות ציבור במגזר הערבי, ואכן נבנו הרבה מאוד מוסדות בהרבה מאוד כסף ובאמת רבים מהם לא בשימוש בגלל בעיות של תפעול, כמו שאנחנו יודעים הרבה מהמתנ"סים שנבנו עומדים שוממים, אז אני לא בטוחה שהבעיה היא בבניית המבנים אלא יותר בתקציב ההפעלה ובביצוע של הדברים בשטח. זה לגבי המבנים.

אני עובדת בפרויקט שיקום שכונות, באגף שיקום שכונות חברתי, שיקום שכונות מטפל בכעשרים ישובים ושכונות במגזר הלא יהודי ושם הטיפול כמובן גם מתמקד בעניין של הגיל הרך וגם בעניין של תעסוקת נשים, והמפגש בין הגיל הרך, מעונות ותעסוקת נשים זה מפגש עם פוטנציאל מאוד חזק לשינוי ולהתקדמות חברה.

באיזה ישובים?

אני לא זוכרת בעל פה את הרשימה אבל בוודאי זה ברהט, במשולש, באום אל פאחם, בג'דידה, אני לא זוכרת בעל פה את הרשימה אבל בהרבה הרבה מאוד ישובים, בישובים האלה יש אפשרות לקבל לגילאים ארבע עד חמש גנים בחינם, זה תנאי כללי בשיקום שכונות, באזורים שמוגדרים כאזורי שיקום אין תשלום לגילאים ארבע עד חמש, שזה מאוד עוזר ומאוד מאפשר לילדים החל מגיל ארבע להשתלב במסגרות לגיל הרך ללא תשלום בכלל. כמובן יש את תקציבי ההפעלה ותקצובי פיתוח שאנחנו עוסקים בהם הרבה מאוד בנושא של הגיל הרך, מודעות של האמהות, הנושא של פיתוח הקשר הורה ילד, כל הנושא של הורות מתקדמת.

הנושא של תעסוקה, הנשים הם לקוחות מאוד מאוד רציניים שלנו, יותר משישים אחוז מהמטופלים שלנו הן נשים, גם במגזר הערבי יש הרבה ביקוש, הרבה רצון ובתחום התעסוקה אנחנו עסוקים בנושא של הנגשת השכלה גבוהה, הנגשה לאוניברסיטאות.

זה בתהליך שיקום שכונות רגיל בישובים שאנחנו עובדים כשיקום שכונות, מעבר לזה אנחנו קיבלנו לנהל תכניות ארציות במגזר הבדואי לפני כארבע שנים, במגזר הדרוזי והצ'רקסים לפני שנתיים, בתכניות האלה יש התייחסות מאוד מאוד מיוחדת וספציפית גם לגיל הרך וגם של תעסוקת נשים וגם הנושא של הנגשת עולם התעסוקה לנשים, אבל בנושא הזה יש הרבה מאוד מה לעבוד עליו, אני חושבת שאנחנו בתחילת הדרך והחיבור הזה מאוד חשוב.

הנושא של הפתרונות של המעונות, הפתרון של קידום הכישורים התעסוקתיים של נשים והנושא של מיומנויות הוריות, שלושת הדברים האלה יכולים במקביל וביחד מאוד לקדם את החברה, ואנחנו עובדים על זה.

תודה. יש שיקום שאתם מטפלים?

בנצרת עם הרשות המקומית.

ידוע לי שבמגזר הערבי, בדרך כלל הנשים עם השכלה מאוד גובהה ,ודווקא הנשים האלה מחפשות את מקומות העבודה מחוץ לישובים, האם הישובים האלה למרות שהעירייה לא עוזרת, גם אני באה מהשלטון המקומי, כל דבר זורקים על השלטון המקומי, מה שלא יהיה, למה במקומות כאלה שיש כל כך הרבה אמהות עם ילדים, לא מתארגנות כמה מהן ותפתחנה את המקומות האלה, אתם טוענים שיש בניינים, אם יש מבנה למה לא מתארגנות לפתוח מעון? שכל הישוב יוכל להשתתף, חלק יצא לעבודה בחוץ וחלק יהיה במעונות.

קודם כל היה דיון האם המשפחתונים ותעסוקת הנשים הערביות מי קודם, אני חושבת שצריך לעבוד על הדבר הזה בכמה מישורים, זה לא רק לפתוח משפחתונים ומעונות יום ולהגיד שהנשים תתחלנה לעבוד, זה צריך לעבוד על החברה הערבית בכמה וכמה מישורים, נכון אנחנו צריכים משפחתונים, הבעיה במגזר הערבי מורכבת יותר, גם השכר של הנשים נמוך יותר, האוכלוסייה הערבית משתכרת פחות, היכולת שלהן לשלם למעונות ולמשפחתונים היא פחות, מכאן שנפתחים משפחתונים שאינם מפוקחים על ידי משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה שגובים פחות אבל מי משלם את המחיר? אלו הן העובדות שמקבלות שכר נמוך משכר המינימום, הבעיה היא מאוד מורכבת מכמה וכמה מישורים. אני חושבת שצריך לעבוד על זה יחד., אנחנו פה מנסים עד כמה שניתן לזהות את הבעיה בכל המכלול שלה, קודם לאתר את המסגרות המתאימות ואם חסר ליזום שאנשים פרטיים יפתחו מסגרות ויענו על הדרישות ויפוקחו, אבל מצד שני גם לעבוד על האישה, נכון שעד עכשיו במגזר הערבי הבחורות המשכילות שיש להן תואר קל להן יותר להשתלב בעבודה, אבל לא כל הנשים הערביות הן עם תואר והן יכולות לעבוד מחוץ לעיר ולהשתכר מעל הממוצע, ישנן נשים שהן עובדות פשוטות שיכולות להשתלב בתחומים שהם אינם אקדמאיים ושכרן נמוך יותר, אבל מצד שני אין להן את היכולת לשלם למעונות. לדעתי הפתרון הוא סבסוד יותר גדול לנשים האלה, לעבוד על המגזר ובעיקר על הנשים שהן כן יכולות לצאת לעבודה ושיהיו פתרונות לילד כדי לאפשר לה לצאת לעבודה כשהיא יודעת שהילדים שלה במסגרות ואפשר לסמוך.

אנחנו רואים את השינוי, אנחנו התחלנו עם מספר מתנגדים גדול, הבעלים התנגדו, גם הדודים והדודות וכל המשפחה התנגדה, "מה פתאום שהיא שמה את הילד במשפחתון או במעון או במסגרת השגחה אחר הצהריים והיא הולכת לעבוד?" אבל היום רואים ומרגישים את זה כשנכנסות הביתה שתי משכורות, הילדים מסודרים במעונות והילדים מתקדמים ואנחנו מקבלים גם תעודת הכרה שהילדים מתקדמים ויש מי שיעזור להם גם בלימודים, לנשים האלה לעיתים אין אפילו את היכולת ללמד את הילדים כי אין להן ההשכלה. עובדים על מכלול הדברים ואני חושבת שלהתמקד בצד אחד זה לא נכון, צריך להסתכל על המכלול כולו ולנסות לפתור את הכל החסמים מכל הצדדים ולא רק צד אחד.

תודה רבה. יש לי שאלה, למה נשים ערביות שעובדות בשירות המדינה זה רק אחוז קטן והרוב הם גברים, אחוז האנשים הוא גבוה, אבל אחוז הנשים הוא מאוד קטן, ואחוז המשמעותי הם הגברים שעובדים בשירות המדינה.

בשירות המדינה זה אחד פסיק תשע של נשים שעובדות שם, ויש כל מיני חסמים שבגלל הן לא נכנסות לשירות המדינה, ניידות, גם חוסר המסגרות שלנשים אין, אי אפשר להתעלם מזה ששמונים וחמישה אחוז מהאוכלוסייה הערבית גרה בצפון וכל משרדי הממשלה והמגזר הציבורי הוא במרכז.

אני למשל מצנרת עילית, אני נכנסת למשרד הפנים אז נצרת עילית זה נצרת וריינה וזה וזה וכך, כנכנסים למשרד הפנים בנצרת עילית הרוב הם גברים, כאן איזו סיבה שנשים לא תעבודנה.

יש ועדה שחוקרת בדיוק בנושאים האלה, מחר יש דיון לגבי מספר הערבים ברשויות המקומיות כולל נשים.

אני חושבת שזה שילוב בכלל של האוכלוסייה מהמגזר הערבי במשרדים הממשלתיים, בעבר מי שנקלט זה היה על סמך המלצות ולא בהכרח על יכולת, אני רוצה להוסיף על מה שאנחנו נחשפנו במדינה במהלך השלוש השנים האחרונות מאז שהתחלנו עם תכנית אורות התעסוקה מהל"ב לשעבר ואורות התעסוקה עכשיו, הסוגיה של האישה בכלל והאישה הערביה בפרט, החסמים הנציבים בפני האישה שיוצאת לעבודה הם חסמים עצומים, ומצד שני הם משולבים בהרבה דברים בחברה שאם ניקח את החברה הערבית היא כוללת הרבה מעבר.

אני רוצה להגיד משהו ששמענו מאז שנכנסנו, כולנו מסכימים שיש בעיה עם האישה הערביה, אם זה עם המעונות יום או משפחתונים, האישור שלהם, החלק של השלטון המקומי והטיפול שלו בבעיה, החלק של השיקום שאומר יש מבנים אבל תקציב לתפעול, חלוקה, לצערי אנחנו נמצאים באותו מקום ואנחנו יכולים לשבת אחרי הוועדה שתקום עכשיו לדון בנושא, לשבת שוב ולשמוע את הדברים, השאלה שלי לכל אחד שנמצא פה, כנראה שצריך שתקום יוזמה של מעבר, שתדבר ותיישם את זה, אני כן אומרת, וחברת הכנסת שרה שלו מרום אומרת אז שכל אחת תעשה, אבל עד כמה יש לנו את מרווח הפעולה כשיש שלטון מקומי בעיר, אני מדברת על נצרת, עד כמה אני יכולה לנצל את המתנ"סים כדי להפעיל אותם? זה מאוד בעייתי אבל זו בהחלט סוגיה ושאלה שצריך לשאול מתי הוועדות האלה תחלטנה ליישם את המסקנות של הועדה.

אני חושבת שתכנית אורות לתעסוקה שנתנה לנו את האפשרות ליישם ואפילו ללא מעורבות של השלטון המקומי, יש לנו השמות, יש לנו שלושים ושניים אחוז של נשים ערביות ששיבצנו אותן בעבודה משתתפות בתכנית אורות לתעסוקה, זה אומר משהו, יש לנו עכשיו בנצרת חמש מאות ועשרים ילד שנמצאים בקייטנות לאמא שהיא מקבלת השלמת הכנסה שלא יכלה לשלוח את הילד שלה לקייטנה בסכום של אלף שקל או אלף מאתיים שקל לילד או למסגרת של אחר הצהריים. יש לנו מלה שאומרת את עצמה אז אני חושבת שאפשר, אני חושבת שארגוני הנשים והארגונים למען נשים יכולים לעשות יחד את התשובה לזה.

אני מבקשת לסכם.

מלה קטנה להדגיש אתמה שאמרה נרימאן סלימאן, אני בהרבה דיונים ואני שומעת על האישה הערביה עם מרכאות או בלי מרכאות, עם חסמים וכאלה שלא תצאנה לעבודה, אותם שלושים אחוזים הן לא אקדמאיות, זה לא משכילות שעשו את הבחירה.

אנחנו לא מדברות על אקדמיות ומשכילות, זה לא נכון.

הן לא יכלו לצאת לעבודה כי הן חסרות השכלה והן חסרות.

אנחנו לא מסכימות איתך.

בנות, הגענו עד הסוף אבל פה זה לא שוק. אני רוצה לסכם אז אולי בקצרה סאוסן תומא-שוחקה בבקשה.

סאוסן תומא-שוחקה

אני חושבת שמה שנאמר פה הוא חיוני וצריך לעשות משהו בנושא הזה, עם המצב הכלכלי הקיים עם חמישים ושניים אחוז מהמשפחות הערביות שהן עניות, אפילו אמרנו שמסגרות הטיפול הן לא רק לשמונים אחוז שלא עובדות שצריכות את זה, גם לנשים אקדמאיות יש צורך במסגרות טיפול.

אני מציעה פה שלא רק נשים מוכרות בלשכת הרווחה, לא רק נשים שהן משתכרות שכר מינימום שהן רבות מהנשים הערביות, גם נשים שהן עובדות שתקבלנה סבסוד אפילו קטן, נשים אקדמאיות לא יוצאות לעבודה כשאין מסגרות טיפול לילדים שלהן. יש המלצות בנייר העמדה שבידכם, אני חושבת שזה כל כך חיוני וצריך לעשות תכנית קונקרטית למסגרת הטיפול כי היא חיונית ביציאת נשים לעבודה.

את צודקת גברתי, אבל קודם כל זה מה שאני דיברתי למה בעצם אלה שכבר נכנסו למעגל העבודה צריכים להעניש אותן, עברה הצעת חוק נדמה לי בקריאה טרומית, של גדעון סער בהכרה בהוצאות בטיפול בילדים של אמהות שיוצאות לעבודה, יש גם את פסק הדין שהיה לפני כן אבל האוצר מתנגד אבל בכל זאת אם יצא, זה תהיה זכות גדולה לנשים ופתרון לנשים שרוצות לעבודה.

רק להגיד לך שהפתרון הזה אינו רלוונטי לנשים הערביות כי שישים ושניים אחוז מהנשים בישראל אינן מגיעות לסף המס. זה מאוד בעייתי.

אם יש פתרונות אז גם תודה על הפתרונות האלה.

אני עובדת מזה שלוש שנים באגם מהל"ב.


אני שומעת שלוש שנים ביקורת על התכנית אורות לתעסוקה או מהל"ב על כך שהיא מופעלת באמצעות גופים פרטיים, על ההפרטה, הניסיון לבוא לפה היום ולשמוע שלושה משרדי ממשלה ולשמוע את נציג השלטון המקומי, ששלושתם בעצם אמרו יש תקציבים אבל לא עושים כלום, זו הוכחה, דובר פה על תקציב של חמישה עשר מיליון שקל שלאף אחד לא ברור מה נבנה, אפילו לא מעון אחד בתקציב הזה, זו הוכחה שישנם דברים שצריך לתת לידיים פרטיות, ברור שצריכה להיות בקרה וביקורת אבל זה פשוט יעזור להזיז את הדברים.

תודה לכל המשתתפים, תודה לנציגי השלטון המקומי, נציגי משרד השיכון, תודה תמי אלמוג באמת קבלנו הסבר מה קורה במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה.

הוועדה לקידום מעמד האישה רואה חשיבות רבה בהקמה ובפיתוח מעונות יום במגזר הערבי.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר וממשרד השיכון לשתף פעולה ולפעול יחד כדי ליישם תכנית לבניית מעונות יום במגזר הערבי.

הוועדה דורשת מכל הגורמים הרלוונטיים אשר קשורים להקמת מעונות יום, לתת פתרונות מעשיים לבעיה.

הוועדה החליטה לקיים ישיבות נוספות בהשתתפות ראשי רשויות מקומיות ערביות וגם לגבי הטיפול בילדים מעל גיל שלוש.

הוועדה החליטה שלישיבה הנוספת תזמין את נציגי משרד החינוך כדי לראות את הפתרונות מעל גיל שלוש.



תודה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.





הישיבה ננעלה בשעה 10:45